הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 212

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, י"א באדר ב התשע"ו (21 במרץ 2016), שעה 11:00

הסכם בדבר גמלת ניידות (תיקון 25)

חברי הוועדה: שולי מועלם-רפאלי – מ"מ היו"ר

אילן גילאון

יוסף ג'בארין

יעל אגמון - אגף התקציבים, משרד האוצר

סמדר שפירא - מנהלת מחלקת עבודה סוציאלית, חינוך ופרט, משרד החוץ

יוסי לוי ספרי - מנהל תחום, מחלקת פרט ותנאי שירות בחו"ל, משרד החוץ

לימור לוריא - מנהלת אגף נכות, המוסד לביטוח לאומי

טליה ליאור - אגף ניידות, המוסד לביטוח לאומי

אלינה מילקין קזקביץ - מנהלת תחום ניידות, המוסד לביטוח לאומי

יוסף פולסקי - עו"ד, המוסד לביטוח לאומי

מידד גיסין - יו"ר צב"י, צרכני בריאות ישראל

שלומי מולכו - מטה מאבק הנכים

משה בסעד - מנכ"ל ארגון נכי ישראל

ששון עוזר - מנכ"ל עמותת נכי ישראל

דורון יהודה - יו"ר ארגון נכי הפוליו וארגון היל"ה

רות פרמינגר - נציגת ארגון נפגעי פעולות האיבה

מרית דנון - מנהלת עמותת ניבי, העמותה למען חולי תסמונת קליפסטרה

עדינה סולטן - עמותת ניבי, העמותה למען חולי תסמונת קליפסטרה

הדס לוי סצמסקי - עמותת ניבי, העמותה למען חולי תסמונת קליפסטרה

ג'בארין תיסהר - תנו יד לחירש, נכים למען נכים

אבנר עורקבי - יו"ר אהב"ה, ארגון הנכים בישראל המיוחד

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

נעה בן שבת

ענת שמואל כהן

אהובה שרון, חבר המתרגמים

הסכם בדבר גמלת ניידות (תיקון 25(

בוקר טוב. י"א באדר ב' התשע"ו, ה-21 במרץ 2016. נושא הדיון שלנו הוא הסכם בדבר גמלת ניידות (תיקון 25).

אני מבקשת מיוסף פולסקי מהמוסד לביטוח לאומי להציג את הנושא. לפני שאתה מציג, מילה אחת על שם המשפחה שלך. יש בוורשה מלון שנקרא הוטל פולסקי, שזה מקום קריטי בתודעת יהודי ורשה בזמן מלחמת העולם השנייה, מקום של כינוס. תגיד לי מה אתה יודע.

כפי ששמי מעיד, פולסקי, משמעותו פולניה. בכיתה י"א הייתי בביקור במחנות ההשמדה, ראיתי בנק פולסקי, פיאט פולסקי וכולי. משפחתה של סבתי עליה השלום - שאמנם לא הייתה במחנות, היא ניצלה בזכות זה שהיא התחפשה לגויה – לא באה מוורשה. אני לא חושב שיש לי קשר לוורשה. היא הייתה מאיזו עיירה ששכחתי את שמה.

תודה. מכאן אנחנו ממשיכים.

עניינו של התיקון הזה בעצם בשלושה נושאים. הנושא הראשון הוא הרחבת מורשי הנהיגה. כידוע כל מי שמוגבל בניידות והוא לא מסוגל לנהוג בעצמו, בן משפחתו או מי שמוגדר בהסכם הניידות רשאי לנהוג עבורו במגבלות הקיימות בהסכם הניידות. בעקבות הליך שנוהל בבית הדין לעבודה ובעקבות הסכמות שהושגו בין המוסד לבין משרד האוצר, הוסכם להרחיב את הגדרת מורשה הנהיגה וגם גיס או גיסה של המוגבל בניידות שעד היום לא היה חלק מהגדרת בן משפחה, לא היה נכנס לרשימה הסגורה של בן משפחה, נכנס ולכן יש כאן הרחבה בעניין הזה. זאת הייתה הסכמה במסגרת הליך שנוהל בבית הדין הארצי לעבודה אבל כמובן צריך לעגן את זה בתוך הסכם הניידות.

הדבר השני. בעקבות פניות שנעשו אלינו, שמנו לב שבעצם יש הפרש גם בין הסכם ניידות לבין חוק הביטוח הלאומי לגבי כל הזכאות בחוץ לארץ וגם לגבי המשך הזכאות לשיקול דעת. כאשר למשל ניקח את גמלת ילד נכה, יש שיקול דעת למוסד להאריך את זה ל-24 חודשים מסיבה רפואית או למשל אם האיש נשלח מטעם מעביד ישראלי לחוץ לארץ. בעצם התאמנו את זה. במקביל אותו הדבר, מה שנקרא הכלל האצבע, צומצם משישה חודשים לשלושה חודשים. זאת אומרת, כיום מי שיוצא לחוץ לארץ ללא קשר לסיבה בגינה הוא יוצא ואפילו אם הוא עוזב את הארץ לחלוטין, הוא ממשיך להיות זכאי לקצבת הניידות למשך שישה חודשים וזאת בשונה מכל הגמלאות שמוענקות מכוח חוק הביטוח הלאומי, שהן בעצם עד שלושה חודשים. מצד אחד יש כאן צמצום כלל האצבע משישה חודשים לשלושה חודשים, אבל במקביל יש גם הרחבה בדוגמת ילד נכה כאשר למוסד יש שיקול דעת להרחיב גם אם זה בטיפול רפואי או בשליחות מטעם מעביד לזכאות בחוץ לארץ.

אני רק אדגיש ואומר שהרחבת הזכאות הזאת היא לא לעניין כל הקצבה. כידוע יש קצבה לבעל רכב ויש קצבה לחסר רכב. כל הזכאות לחוץ לארץ תהיה לגבי חסר הרכב. המוסד לא יכול לבדוק מה קורה בחוץ לארץ ולכן הזכאות תהיה לחסרי רכב, כאמור, אם זה לטיפול רפואי או מטעם מעביד ישראלי.

תודה. גברתי היועצת המשפטית.

רציתי להבהיר כמה הבהרות. התיקון לגבי הגיס, צריך כמובן להחיל גם על הגיסה. בנוסח המקורי הוצע תיקון גם בסעיף 15 להסכם שמדבר על היעדרות למעלה משישה חודשים למי שנמצא בשליחות מעבידו הישראלי. כמובן לא רק מטעם המדינה אלא כל מעסיק ישראלי. סעיף 20 לעומת זאת דיבר על צמצום ללא שיקול דעת וביקשנו, ואני שמחה שהמוסד נעתר לבקשה, לאחד את שתי ההוראות והמוסד אפשר שיקול דעת באותם מקרים או של יציאה מישראל לצורך טיפול רפואי או במצב של יציאה מישראל בשליחות מעסיק ישראלי לצורכי עבודה.

היו עוד שני תיקונים שביקשתם להכניס.

כן. היה עוד תיקון בסעיף התחילה והתחולה, בסעיף 4(א). רצינו שלשם היערכות של המוסד זה יחול רק שלושה חודשים לאחר יום הפרסום במקום ב-1 בחודש לאחר יום פרסומו. אם הוועדה למשל תאשר את זה היום, אנחנו ב-21 לחודש, זה יפורסם ב-27 לחודש כך שלמעשה זה יחול מה-1 לאפריל. האגף לא יכול להיערך כי המערכות שלו לא יכולות להיערך לזה. לכן אנחנו מבקשים שמועד התחילה יידחה בשלושה חודשים מיום הפרסום, דבר שהוא די מקובל בתיקונים של המוסד לביטוח לאומי.

בדרך כלל מקובל בוועדה שלושים ימים. אנחנו יכולים לומר ב-1 לחודש כעבור שלושים ימים. אלה בדרך כלל חוקים צופי פני עתיד, שלושים ימים מיום הקבלה. כך מקובל בוועדה.

בסדר. דבר שני. גם הצמצום, בעצם יש כאן פגיעה מינורית בזכויות. למשל מי שתכנן כיום לצאת לחוץ לארץ והוא יודע שהוא יוכל לקבל את הקצבה המלאה שלו במשך שישה חודשים ואנחנו לא רוצים לפגוע בו. לכן אותו אחד שתכנן לצאת לחוץ לארץ על בסיס המצב החוקי כיום, אנחנו לא רוצים לפגוע בו. זה גם לבקשת מועצת המוסד.

רק נפגע בו בפעם הבאה. את קולטת היכן זה הולך להיות? הולכים לפגוע כאן בנכים שיוצאים לטיפולים רפואיים, יוצאים לניתוחים.

רוצים שהכלל יהיה שבמקום שממשיכים שישה חודשים, להוריד לשלושה חודשים. מצד שני יש שיקול דעת להאריך עד 24 חודשים.

אני רוצה להבהיר. בסעיף 20 להסכם הניידות כיום לא היה בכלל שיקול דעת למוסד. אחרי שישה חודשים הופסקה הקצבה ולא היה בסמכות המוסד להאריך.

יופי להוסיף שיקול דעת, אבל למה לצמצם?

עשינו שני דברים. מהלך משולב. דבר אחד, התאמנו את זה לכל הגמלאות שמוענקות מכוח החוק, שאלה לא שישה חודשים אלא שלושה חודשים, אבל במקביל – וזאת הרחבה משמעותית – אדם שבאמת צריך לצאת לחוץ לארץ או מטעם עבודה או מטעם טיפולים כפי שציינת, עד היום הוא היה מוגבל לשישה חודשים ולא יכול היה לקבל כלום אבל היום הוא יוכל לקבל את זה עד 24 חודשים כמו בגמלת ילד נכה, בגמלת שירותים מיוחדים. אנחנו חושבים שזה ראוי.

בשתי הגמלאות האלה מדובר על שישה חודשים היום. שישה חודשים עם אפשרות הארכה.

גמלת ילד נכה.

גמלת ילד נכה משולמת שלושה חודשים.

אני לא יודע. אני יודע לקרוא. האמור בה יסומן "א". במקום שישה חודשים, יבוא שלושה חודשים. זה אומר שאתם מצמצמים. אתם לא מרחיבים.

מישהו הולך לבקר את החבר שלו ולא הולך לריפוי, לעבודה וכולי, הוא מקבל שלושה חודשים. הבעיה היא לא רק בקצבה הזאת. הבעיה היא גם לגבי נהג מורשה. למה הגיס צריך להיות נהג מורשה?

זה לא שייך לכאן.

סעיף התחילה והתחולה שמצמצם משישה חודשים לשלושה חודשים, יחול שישה חודשים מיום - - -

למה זה כל כך חיוני להביא את זה עם כל החבילה הזאת? אתם יודעים בסופו של דבר שאנחנו נמצאים כאן במצב שצריך להרחיב את בסיס החלוקה. אני פונה לעצמנו, למחוקק, לא לביטוח הלאומי, אף פעם לא אל הביטוח הלאומי. אנחנו כל הזמן עוסקים כאן, גברתי היושבת ראש, בשיטה של חלוקה פי שתיים לחלק ברגליים. למה? הרי בסופו של דבר הטוב ביותר היה לו אנחנו היינו מגדירים באופן חד פעמי את הדברים האלה כמו בכל מדינה שהיא לא קרתנית ונותנת את הזכויות האלה גם לבן אדם שיוצא לחוץ לארץ. למה צריך לצמצם את בסיס החלוקה בעניין הזה? נניח שיש שישה חודשים. מאידך אני קרוע בתוך עצמי כי אני רוצה לתמוך בהצעת החוק הזאת כי היא מיטיבה עם זה שהוספתם את הקצבה בחוץ לארץ, שזה הדבר הכי חשוב שיש כאן, שהוספתם את הגיס – מצוין. לדעתי צריך לאפשר לכל אחד. הרי אין לכם את המנגנונים לעקוב אם זה גיסו, אחותו או דודו. מה אנחנו צריכים את כל זה? בגדול, מה שהיה צריך להיות, כדי ליצור מה שנקרא חשבון הוגן, אדם יקבל על פי מוגבלותו וישלם את המסים על הכול ביחד, בלי טובות ובלי הנחות. זה היה הכי פשוט, אבל תסתכלו מה אנחנו עושים. אנחנו כל הזמן כמו שרברבים שמתקנים עם מברג. אנשים שיוצאים לחוץ לארץ שעובדים בשגרירות או במקום כזה, זה לא ברור לגמרי? ברור שכך זה צריך להיות. זה מעשה של הכפלה בשניים ולחלק ברגליים, כאילו זה שום דבר.

גברתי, אנחנו חייבים לחתור לאיזשהו חוק שבבת אחת ייצר את זה.

אני חייבת להציג את מסגרת הדיון. זה בעצם תהליך של התייעצות. זה לא שלוועדה יש יכולת להשפיע. יש תהליך של התייעצות שהמשרד עושה והוא לא תלוי החלטה שלנו.

אבל לכם יש את הכוח.

אני עוד לא ראיתי שתפסו את שר הרווחה או את שר האוצר במקלט של משרד האוצר והרביצו לו ואמרו לו כך תעשה. לא. בן אדם, מרגע שחסרה לו זרת אחת, יוגדר מה מגיע לו והוא ישלם מסים על כל מה שהוא מקבל. זה היה הכי טוב אבל זאת לא הסיטואציה. לכן אני אומר בעניין הזה האם בסיס הצמצום הזה הוא חיוני. למה אנחנו מבקשים את זה? עד עכשיו זה היה שישה חודשים ולשם מה צריך להביא את זה לשלושה חודשים?

אתם תצטרכו בסוף לתת את תשובתכם לעניין הזה.

אני אצביע בעד זה.

אבל למה?

יש לך את הכוח להחליט שזה לא בסדר.

לא. אין לי. התהליך כאן הוא לא תהליך של חקיקה.

זאת פגיעה.

אפשר להוריד את ששת החודשים.

אני לא רוצה לפגוע בנכים.

אז אל תעשי את זה.

זאת חובת היוועצות.

עוד השלמה אחת אחרונה. בסעיף 12 להסכם הניידות נקבע שהמוסד רשאי לבקש את החזר ההלוואה העומדת אם המוגבל בניידות נמצא בחוץ לארץ במשך שישה חודשים לפחות. אנחנו סבורים שראוי לתקן את סעיף 12(ב)(3) להסכם הניידות ושהמוסד יהיה רשאי גם לבקש את ההחזר בשלושה חודשים. המוסד רשאי. אני כבר אומר שהוא רשאי אבל זה לא אומר שהוא מפעיל את הסמכות הזאת.

השיקולים של גיס, אני חושב שהם מובנים אבל האמת היא שאותם שיקולים יכולים להתקיים גם לגבי קשת יותר רחבה. אני מזכיר ספציפית למשל דוד. אני חושב שמאותן סיבות שמכניסים את הגיס, צריך להכניס גם את הדוד. מה המניעה להכניס גם את הדוד?

דוד ובן דוד.

דוד הוא אולי יותר קרוב אבל יכול להיות גם בן דוד. האמת היא שאני אומר את זה גם מתוך היכרות של התנהלות הדברים בחברה הערבית, החברה ממנה אני בא, כאשר בדרך כלל דוד הוא ישות מאוד מרכזית במשפחה והקרבה שלו הרבה פעמים יותר קרובה מאשר של הגיס. השאלה אם עדיין אפשר להכניס תיקון כזה.

לעת עתה זה לא במסגרת התיקון הזה. אנחנו בוחנים גם את העניין הזה. הוא עולה לעתים גם בהליכים שמנוהלים בבית הדין. אנחנו שוקלים את הדבר הזה. כמובן שלכל הרחבה של הגדרת בן משפחה יש, לא הייתי אומר חשש אבל יש משמעויות גם תקציביות.

מי סיבך לנו את החיים בצורה כזאת? הדברים האלה הם מהתקופה שהיו אומרים תשלחי לי פקס או תבואי למשרד. אנחנו כבר לא שם. מה זה משנה כבר? איך אפשר להגדיר היום עם המשפחה החדשה מי הוא בן דוד ומי הוא דוד ומי הוא זוג? למה? אתם מכבידים על עצמכם. כל מה שאפשר להרחיב בדרגה של משפחה, הוא מוכן לנהוג, תעזבו את זה, תנו לו להיות.

הנקודה הזאת של בן משפחה על כל גווניו, תנסה להסביר לי איפה העלות התקציבית. אני שואלת את זה כי לא ברורה לי המשמעות.

ברגע שאדם הוא מוגבל בניידות ואין לו מורשה נהיגה, הוא יכול לקבל קצבת חסר רכב שמטבעה היא פחותה למרות שלא תמיד. לפעמים אם המוגבל בניידות זכאי לרכב ולאביזרים מיוחדים, מטבע הדברים הקצבה שלו עולה, ההלוואה העומדת עולה וקרן ההלוואות וכל הדברים שנלווים לעצם הקצבה.

אבל החיסכון הוא על חשבון אותו בן אדם שיכול לחיות חיים יותר טובים.

ההסכם הזה, אני חושבת שכולנו מסכימים, הוא משנת 1977, הוא ארכאי, הוא כתוב לדעתנו בתתי תנאים שהם לא נכונים. אם הייתי צריכה לבחור במה להקל, הייתי מקלה לגמרי ואומרת קחו כסף ותעשו אתו מה שאתם רוצים, ומי שרוצה – שייסע בתחבורה ציבורית, ומי שרוצה – שירכוש רכב. היינו צריכים ללכת למקום אחר.

הוא מ-1977 ורק עכשיו הגיע לוועדה.

תגיד תודה. אני אזכיר לך שהחוק של אלמנות צה"ל שהוא מ-1950 הגיע לוועדה לפני שש שנים.

כך אנחנו בביטוח לאומי, עובדים מהר. עכשיו ברצינות. כבוד הוועדה, אני אומרת שבאמת היה מקום לשנות מהותית את ההסכם הזה.

את התפיסה.

ההסכם הזה הוא בשיתוף עם משרד האוצר ואנחנו מאוד נשמח אם נבחן אותו באופן כללי מחדש.

לעצם העניין הזה, אם אפשר להגיד שתי מלים. אני מבינה מה שאומרים. צריך להסתכל גם על סוג של פשטות ואחידות מול האזרח. משפחה שהיום לדוגמה יוצאת עם ילד נכה מחוץ לגבולות הארץ, אומרים לה שקצבת ילד נכה תופסק תוך שלושה חודשים, ניידות תוך שישה חודשים, אבל אם זה לטיפול רפואי, היום זה 24 חודשים, אבל בניידות אין לי שיקול דעת. כאן בעצם אנחנו מיישרים קו עם שתי הקצבאות, שתיהן אמנם מיושרות לשלושה חודשים אבל ממה שאנחנו רואים לפחות, רוב האנשים שיוצאים כשהם מוגבלים בניידות, זה לצורכי טיפול רפואי ולכן הם יקבלו מענה ב-24 חודשים שניתנים היום. נראה לי שאם מסתכלים על כלל האיזונים של פשטות ואחדות ולתת מענה למי שצריך, כן יהיה כאן מענה.

תודה. גברת דנון, בבקשה.

אני נמצאת כאן עם שתי חברותי. אנחנו חברות בוועד המנהל של ניבי, עמותה למען חולי קליפסטרה. מי שלא יודע, קליפסטרה היא תסמונת גנטית נדירה ביותר שבאה לידי ביטוי בעיכוב התפתחותי מאוד מאוד גדול הן מבחינה קוגניטיבית והן מבחינה פיזית. תסמונת מאוד מאוד קשה.

לפני כשנתיים באופן לגמרי אקראי נחשפנו לבעיה הזאת של אי זכאות לגמלת ניידות למי שנמצא בחוץ לארץ, במיוחד אנשים שנמצאים בשליחות של המדינה, ואני חושבת שזה פשוט עוול מתמשך. אנחנו כבר מעל שנתיים עוסקים בנושא הזה. אני מדברת במיוחד על שליחים מטעם המדינה שיוצאים מטעם המדינה. לא רק מעסיק ישראלי כמו סטרטאפ ששולח באופן פרטי עובד אלא נמצאים בשליחות של המדינה, ממשיכים לשלם מסים, מועסקים על ידי מעביד ישראלי, נמצאים למען מדינת ישראל בחוץ לארץ, מרכז החיים שלהם נשאר בארץ והם לרגע לא חדלו להיות תושבים ישראלים, יש להם כאן משפחה, מקום העבודה שלהם הוא בארץ, יש להם בית בארץ. לכן כל ההחרגה הזאת היא לגמרי לא הייתה ברורה. הם מקבלים בחוץ לארץ שתי קצבאות, הן קצבת ילדים והן קצבת נכות, וקצבת ניידות לא קיבלו עד היום ולא ברור למה.

לכן התיקון הזה.

אני חושבת שהנושא הזה פשוט לא עלה ואני רוצה להדגיש ולומר שאני חושבת שהוא לא עלה בגלל מיעוט המקרים. כאשר אנחנו היינו לפני שנתיים אצל מנכ"ל הביטוח הלאומי הוא אמר שבעצם זאת הפעם הראשונה שהם שומעים על כך. זאת אומרת, במשך ארבעים שנים הנושא הזה אף פעם לא עלה. זאת אומרת שמספר הזכאים האלה לא עומדים בהמוניהם לפתחו של הביטוח הלאומי.

יש לנו כאן שתי הסתייגויות לגבי התיקון. ההגבלה הזאת של 24 חודשים לא ברורה. אנשים שנמצאים בשליחות של המדינה נוסעים לתקופות יותר ארוכות ולכן הדבר הזה לא ברור.

העניין של שלושת החודשים. אני חושבת שגם אם הם לא יכולים להיערך, צריך אולי להחליט שהתשלום הראשון יהיה רטרואקטיבי.

אמרנו כבר שאלה שלושים ימים. בוועדה הזאת מקובלים שלושים יום ואין כאן החרגה.

תודה רבה.

אדון ג'בארין, בבקשה.

אבא של חבר הכנסת ג'בארין.

גילוי נאות.

יש לך ילד מוצלח מאוד.

גם האבא לא פחות.

תודה רבה. מה שהפריע לי זה הגיס. איזה קרבה יכולה להיות בין הגיס לנכה? הכי קרוב הוא הדוד, הן מבחינה משפחתית והן מבחינת מגורים. כך זה רוב האוכלוסיות, גם אצל היהודים ולא רק אצל הערבים אבל אצל הערבים זה יותר. מי מונע מהדודים שלי לנהוג במקומי?

כמו שאמרנו כאן, ברור לכולנו שההרחבה צריכה להתקיים ולחול על בני משפחה בכלל. שמעתם מהביטוח הלאומי שהם יבחנו את זה ושהם בתהליך ביחס לזה. הבנתי לגמרי את הכוונה. ההסתייגות הזאת הגיונית וצריך לפעול. יכול להיות שזה יהיה תיקון 26, כאשר יהיה פשוט כתוב בן משפחה.

בן משפחה, זה נהדר.

נציג הביטוח הלאומי אמר שזה גם חוסך בתקציב. אני אומר שמי שאין לו בן משפחה שרשאי, יש לו מטפל וגם המטפל רשאי לנהוג.

כמו משפחה.

מטפל כבר היום זכאי.

אני יודע שהוא זכאי.

יש שכנים שהם יותר ממשפחה.

לא, אילן.

לא? לנו יש.

החיסכון כאן לא כל כך גדול.

שאלת החיסכון היא שאלה חשובה בתפיסה כללית אבל נראה לנו שביחס לדבר הזה נכון יהיה חבריי בביטוח הלאומי לבחון באמת הגדרה יותר כוללנית ביחס לבני משפחה. תודה.

מה לגבי השנתיים האלה? ה-24 חודשים?

על זה הם ייתנו תשובה.

אני יושב ראש ארגון נכי הפוליו, ארגון היל"ה, וחבר בפורום ארגוני הנכים. אני חושב שיש כאן טעות בכל מה שקורה כרגע. אנחנו יושבים בוועדות ובישיבות עם המוסד לביטוח לאומי והנושא הזה לא עלה אפילו לדיון אצלנו בישיבה כדי שנהיה מוכנים לבדוק אותו אם כן לעשות או לא לעשות. מה שאני רואה כאן כרגע זה שמביאים לכאן משהו, רוצים להעלות אותו, לקבל דבר בלי להביא אותו לידיעת הנכים כדי שנבחן אותו, האם הוא טוב לנו או פוגע בנו.

נכי צה"ל הגישו תביעה משפטית בסוגיה הזאת של שלושה חודשים ושישה חודשים וזכו בבית המשפט ואין הגבלה. מדוע כאן רוצים להגביל?

יש הרבה נכים שיש להם ילדים בחוץ לארץ והם רוצים לנסוע לבקר אותם. הם נוסעים לביקור ולא למטרות רפואיות. למה הם צריכים להיות מוגבלים? למה להגביל? מישהו יכול להגביל אדם בריא ולהגיד לו שמורידים לו רגליים והוא לא ייסע? הרכב הוא הרגליים שלנו ולא משנה אם הרכב כאן או בחוץ לארץ. מישהו רוצה לפגוע בנו.

גם הקצבה מוגבלת.

הקצבה עצמה גם מוגבלת לשלושה חודשים.

הקצבה היום היא לשישה חודשים.

לא. בנכות כללית.

מה שנאמר כאן קודם על ידי הביטוח הלאומי זה שלושה חודשים.

אני מדבר על קצבת ניידות שהיא לשישה חודשים. לא הצליחו להוריד את זה כמו שעשו בנכות כללית. במקום לבוא ולהרחיב, אנחנו מקטינים. אני אומר שלא צריכה להיות הגבלה.

יש דבר שלא חשבתם עליו. נכה תאונות עבודה, זה יכול להיות כל אחד מאתנו, כאשר הוא מקבל את הזכויות שלו, הוא מקבל אותן ואין דבר כזה שמישהו יכול לומר לו שהוא נסע לחוץ לארץ ולכן מורידים לו. הסכם הניידות הזה בנוי גם על נכה עבודה. מה שאתם עושים, אתם אומרים לו שאת הקצבה הוא יקבל בכל מקום בו הוא יהיה אבל את קצבת הניידות אנחנו מורידים לך. איפה ההיגיון?

תכף חברינו מהביטוח הלאומי ייתנו את כל התשובות.

מדוע לא יושבים אתנו ולא שומעים אותנו?

לשם הגילוי הנאות אני חייבת לומר שלמיטב ידיעתי מחברת הכנסת קארין אלהרר, הדברים נדונו במשך חודשים ארוכים. יכול להיות שקארין במקום אחר.

היא במקום אחר ואנחנו במקום אחר.

גם על זה הביטוח הלאומי יאמר, אם יושבים עם ארגוני הנכים. לימור, תצברו את השאלות ובסוף תענו על הכול.

חבר הנהלת מטה מאבק הנכים וחבר הפורום. שאלה שלדעתי היא בסיסית. כאשר עושים תיקון לחוק, כל חוק, בעיקר כשהוא נוגע לנכים, הרי אנחנו בהיותנו נכים, אנחנו צריכים יותר עזרה לה זקוק בן אדם רגיל, לצערנו. אני לא הייתי נכה כל החיים אבל עשר שנים אני נכה. לפני כן הייתי בן אדם מתפקד והכול היה בסדר. כאשר בן אדם נחשף למה זה להיות בן אדם בכיסא גלגלים או בן אדם מוגבל בהליכה, אז אתה מבין שהקשיים הם הרבה יותר בעייתיים. כאשר עושים תיקון לחוק, קחו את זה כעצה כללית, תקנו תמיד למעלה. אף פעם אל תתקנו למטה. מבחינתי לנסוע לחוץ לארץ, זאת פנטזיה כי מאוד קשה לי להתארגן לזה. אם תהיה לי איזושהי סיבה רפואית לנסוע, אני בבעיה. אם אני יודע שזה הולך להיפגע, הסיבה הרפואית עומדת להצטמצם לבעיה כלכלית. גם כך לנכים קשה להתקיים וכל תקופה חשובה לנו מאוד, וברגע שבן אדם יוצא לחוץ לארץ, ובעיקר לטיפול רפואי - - -

זה נאמר כאן גם כבר כמה פעמים וגם היועצת המשפטית מחדדת את זה.

אני אומר משהו אחר. אם אני רוצה לנסוע לטיול בחוץ לארץ או לבקר משפחה בחוץ לארץ, באופן אוטומטי - - -

יש לך שלושה חודשים עם הארכה לעוד 24 חודשים לפי שיקול דעת.

את צודקת, אבל אנחנו כנכים שמתמודדים עם הביטוח הלאומי – ואני אומר שוב שברמה האישית אין לי כלום נגד הביטוח הלאומי – ברגע שזה הופך להיות שיקול דעת, אנחנו בבעיה. ה-רשאי הזה לא הופך להיות רשאי אלא הוא הופך להיות כזה שהם רשאים לשנות לטובתנו.

אני אומר שוב שאם אתם מתקנים, תקנו תמיד למעלה ואף פעם אל תתקנו למטה.

אני מנהל תחום תנאי שירות במשרד החוץ. בהמשך לדברים שאמרה מרית דנון, אני רוצה להתייחס לסוגיה של עובדים שיוצאים לשליחות בחוץ לארץ. אנחנו כמובן אחד המעסיקים הגדולים של מי שהמדינה עצמה משגרת לשליחות מטעמה לחוץ לארץ. המקרה שלהם הוא מקרה מעט שונה במובן הזה שהעובדים הללו, כשהם יוצאים לחוץ לארץ, הם לא משנים תושבות אלא הם ממשיכים להיות תושבי מדינת ישראל גם כשהם בחוץ לארץ. הם משלמים ביטוח לאומי בארץ, הם משלמים מסים בארץ בלבד, הם פטורים כמובן מתשלום בחוץ לארץ אבל בה במידה הם גם לא זכאים לשום הטבה בחוץ לארץ. זאת אומרת, הם לא במצב שאם הם יגורו עכשיו במשך שנה או שנתיים בהולנד, לפתע פתאום המערכת ההולנדית תתחיל לספק להם את מה שהמערכת הישראלית אמורה לספק להם ובאותה מידה הם ימשיכו לחוב את כל חובותיהם כלפי ישראל.

הבעיה שלנו בתיקון הזה היא אחת בלבד. עובדים שיוצאים לשליחות לא יוצאים ל-24 חודשים אלא הם יוצאים לתקופת זמן הרבה יותר ארוכה. אנחנו מקווים שהם יצאו לארבע, חמש ושש שנים כי בסופו של דבר את הדיפלומטים שלנו אנחנו צריכים בשגרירויות בחוץ לארץ יותר מאשר בארץ. המקרה הזה הוא מקרה שונה מאותו אזרח שמחליט לנתק את עצמו ממדינת ישראל מרצונו.

לימור, בהמשך לזה אני רוצה לשאול שאלה ובהמשך לדברים שנאמרו קודם. האם אפשר שהחריגים של טיפול רפואי וחריגים כמו שתיאר אותם נציג משרד החוץ יוחרגו באופן מלא? זאת אומרת, הם לא יהיו תלויים בשיקול דעת.

שני דברים אני אומר. ראשית, אני מסכימה עם ההצעה. אנחנו נבדוק להבחין ולאפשר, כל עוד הוא יצא מטעם המדינה - - -

הנקודה שהוא מציין היא נקודה קריטית. הם ממשיכים לחוב את החובות כלפי מדינת ישראל ובתוכן הביטוח הלאומי והם לא זכאים בחוץ לארץ. זאת אומרת, נוצרת סיטואציה בה בעצם אנחנו אומרים שאחרי 24 חודשים הם לא מקבלים לא מאתנו וכמובן לא ממדינת השירות.

הם לא מבטלים תושבות.

ברור. זה גם נאמר על ידי הגברת דנון.

אנחנו נבדוק את זה.

גם לגבי הסיפור של טיפולים רפואיים.

לעניין הטיפול הרפואי. אני רוצה שוב למה בכל זאת יש בזה הטבה. בעוד שהיום בן אדם יכול לצאת לטיפול רפואי לתשעה חודשים ואין לנו שום שיקול דעת, חייבים להפסיק לו אחרי שישה חודשים, מחר אנחנו נוכל לפחות לשנתיים. מנתונים שיש בידינו, רוב הטיפולים הרפואיים מסתיימים במהלך שנתיים. אני מניחה ויודעת שאם יבוא מישהו ולא יהיו לו שנתיים אלא שנתיים וחצי, הביטוח הלאומי לא יעמוד עם גרזן ויגיד לא. אני חושבת שאלה המקרים החריגים.

לעניין של שיקול דעת של טיפולים רפואיים, היום יישרנו קו עם מה שקיים בשירותים מיוחדים בילד נכה. כך זה מנוסח. מניסיון שלנו כל מי שמביא אישור רפואי לכך שהוא עובר טיפול רפואי, הבקשה מאושרת.

מה קורה עם נפגעי תאונות עבודה?

אדוני מכיר אותי לא מהיום ויודע ששום שאלה לא תישאר כאן ללא תשובה, גם אם התשובות לא תמיד פשוטות לנו לעיכול. לימור עונה על הכול.

לעניין נפגעי עבודה אין לנו שום שינוי. זאת אומרת, אין כפל בין ניידות לנפגעי עבודה. לגבי נפגעי עבודה, זה ממשיך כפי שהיה. הדבר היחידי שאומר זה שבניידות, בעוד שפעם מישהו נפגע עבודה ויוצא לטיפולים רפואיים לשנה, לא היה יכול לקבל ועכשיו הוא כן יוכל לקבל.

הוא נוסע לחוץ לארץ לבקר את הילדים שלו.

לפי הנתונים שלנו, רוב האנשים שמבקרים את ילדיהם, מבקרים עד שלושה חודשים ולא חצי שנה. אני מזכירה לכם שהספירה שלנו של שלושת החודשים היא מאוד רחבה. זאת אומרת, אם זה יום אחד מהחודש הראשון, זה יוצא ארבעה חודשים.

עדיין זאת פגיעה. בית המשפט פסק את מה שפסק לגבי נכי צה"ל ולמה אצלנו זה צריך להיות שונה? מדוע צריכה להיות אפליה?

זה לא הדיון הזה.

אמרתי כאן בדיון מוקדם יותר של ארגון נכי צה"ל שכנראה לא נפתור היום את כל הפערים בין הנכים לבין משרד הביטחון.

זאת פסיקה חדשה. אנחנו נלך לבית משפט.

אני רוצה להסביר לך איך עובד ההיגיון שלי בדברים האלה. אני לא מרוצה מכל מערכת החקיקה משום שהיא באה לתקן דברים שלא היו צריכים להיות מקולקלים מראש אם היינו חושבים בהיגיון ובאופן הוגן. מה שאני עושה, אני בחרתי לעצמי דרך שכל דבר שיש בו תיקון בהגדלת בסיס ההרחבה, אני תומך בו. הרבה אנשים שואלים אותי איך אני מתפשר עם זה וזה. למה הדבר משול? אני נמצא בבית ודופקים על הדלת ואני פותח את הדלת בוא ילד קטן ואומר לי שהוא רעב. אני לא אתחיל להסביר לו עכשיו שזה לא צודק וכולי אלא אני אלך, כמוך בדיוק, ואכין לו סנדביץ' ואתן לו אותו. צריך לעשות תיקון שבסופו של דבר הוא בבסיס העניין. הרי כל העיסוק שלנו כאן הוא מי מקבל כמה ומי מחלק כמה ואין לנו שום עיסוק אחר. בעניין הזה אתה צודק. אתה הכנסת כאן את ההשוואה לנכי צה"ל ואתה צודק בבסיס הטענה שלך אבל זה לא לכאן.

תשאירו את ששת החודשים.

אני רוצה להסביר כאן משהו בעבודת הכנסת. אני מרגישה שאני אומרת את מה שאמרתי קודם. לחברי הכנסת שיושבים כאן, זה התיקון שמוצע. אנחנו יכולים לבחור לקבל אותו ואנחנו יכולים לומר שיחזרו בחזרה כי אנחנו לא אתם.

זה מה שאני מבקש.

לדעתנו, לפחות לדעתי ולדעת חבר הכנסת גילאון, תכף חבר הכנסת ג'בארין יגיד את עמדתו, סזה לא הדבר הנכון. אם אחרי אלפי הימים שעברו לפי התיאור של לימור ושנתיים דיון על הדבר הזה, אני חושבת שאנחנו צריכים להצביע בעד הדבר הזה עם ההחרגה של שתי האוכלוסיות שביקשנו להחריג ועם הצמצום בתחולת החוק לשלושים ימים. אני חושבת שההסכם הזה הוא מיטיב. יש לנו הרבה עבודה להביא בכלל את התפיסה של מהי זכאות של נכי צה"ל שהיא זכאות לפי זה שהוא נכה וכך אנחנו נוהגים כאן. אלה שתי האפשרויות. זה לא שאם עכשיו אנחנו נגיד לביטוח הלאומי שאנחנו לא מסכימים לחצי שנה, אז אפשר יהיה עכשיו לשנות את זה. זאת לא הסיטואציה כאן.

זה מה שהיה נהוג לעשות כל הזמן בוועדת העבודה. את אומרת דברים בדיוק הפוכים למה שהיה תמיד.

יושבת כאן היועצת המשפטית.

אני מגיע לכאן ואני יודע מה קורה כאן.

תחליף את השלטון.

יושבת כאן היועצת המשפטית והיא דייקה אותי בדבר הזה ויושב כאן חבר הכנסת אילן גילאון שאני אוחזת בשולי מכנסיו בנושאים האלה.

שלא ייפלו לו המכנסיים.

אין לי אלא להצטער על האמירה האחרונה שלך.

יושב ראש ארגון אהב"ה, וחבר פורום הנכים. אנחנו צוות שמונה על ידי ראש הממשלה בשנת 2010. אנחנו יושבים מדי פעם בפעם עם הביטוח הלאומי על כל מיני הטבות.

מי היה אז ראש הממשלה?

ביבי. אנחנו יושבים מפעם לפעם. הוקמה ועדה מסוימת יחד עם ביטוח לאומי ואנחנו יושבים אתם ומדברים אתם. הדבר הזה מ-2010 ועד היום לא עלה. איך אפשר לבוא ולהגיד לנו שזה בהיוועצות? איזו היוועצות? עם מי היוועצות?

כמו שאמרו כאן חבריי, כל דבר שהוא בשיקול דעת בביטוח לאומי, נועד להרס. חד וחלק ואני מנוסה.

סעיף 9 מכוחו מותקן ההסכם קובע שהמוסד, לאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה ועם המועצה ועל פי הסכם, רשאי לתת את ההטבות האלה. כיוון שאנחנו מדברים כאן על הסכם, הכול בהסכם ואם אנחנו מתקנים את ההסכם, גם תיקון ההסכם הוא בהתייעצות עם הוועדה. זאת אומרת, לוועדה אין סמכות אישור אלא מתייעצים אתה. המוסד רשאי לשמוע את דעתה ולא מחויב לקבל את דעתה.

ההסכם נעשה עם הנכים. הסכם הניידות נעשה עם הנכים. יש כאן הפרת הסכם ברורה. ההסכם נעשה עם האוצר, ביטוח לאומי והנכים. יש כאן הפרת הסכם ברורה, משפטית.

יש את הפרוטוקולים.

אם אפשר לשאול עוד שאלה לסעיף 15,לגבי המעבר בין ההצעה המקורית לבין הנוסח עכשיו. למעשה בהצעה המקורית דובר על כך ששליחות ישראלית היא גם מעבר ל-24 חודשים. שליחות של מעסיק ישראלי ולא רק המדינה.

אבל הכוונה הייתה, וזה לא בפניכם אבל זה הפרוטוקול של ועדת מועצת המוסד בה יושבים ארגוני הנכים - - -

הנכים לא יושבים שם. תקן את עצמך.

אולי לא יושב שם כל הפורום.

לא הייתה היוועצות עם ארגוני הנכים. תגידו את זה בבית המשפט. זה יעבור בית משפט.

חברים, זאת הרעת תנאים משישה חודשים לשלושה חודשים.

חוץ מזה, אין לי בעיה.

אנחנו יכולים לא לעשות את השינוי הזה. הרי ממילא לפי מה שאתם אומרים, זה לא כל כך משמעותי.

זה לא משנה את הקצבה.

לפעמים אנחנו מגיעים לאותה תוצאה אבל אפשר להגיע גם בהרגשה טובה, שיצאנו והסיפוק בידינו. לכן אני מציע להשאיר את הדבר הזה כפי שהיה קודם.

אין לזה אספקט כלכלי.

ממילא אתם מדברים על הרבה יותר מזה, אז אל תבואו ותאמרו שיש הרעת תנאים. זה מספק אתכם.

כן.

משרד האוצר, איפה אנחנו אוחזים מבחינתכם בבקשה להשאיר את זה כפי שזה היום?

לגבי ששת החודשים?

כן.

ההסכמה בין האוצר לביטוח לאומי על התיקון הזה היא עוד מהכנסת הקודמת. העלות התקציבית של זה תלויה בשני המרכיבים ביחד. אנחנו מוכנים לבחון את העלות התקציבית אם לא משנים את התקופה.

יש לכם סדר גודל לגבי ההבדל בין השישה חודשים לשלושת החודשים האלה?

לדעתי זה זניח.

אני לא יודעת. אני צריכה לבדוק.

ובכלל האפקטיביות של מימוש העניין הזה.

הסיכום הזה הוא סיכום שהאוצר הגיע עם ביטוח לאומי עוד בכנסת הקודמת. אנחנו מכבדים אותו והסכמנו להביא אותו גם בכנסת הנוכחית. שוב, שינוי של הדבר הזה, אנחנו נצטרך להביא לידיעת שר האוצר ולבדוק את העלות.

אבל אתם יכולים לאפשר לנו להתקדם עם זה כדי לא לעכב את העניין?

זאת לא שאלה של להתקדם. הפרוצדורה בהסכם הניידות היא כזאת שהיא חייבת לעבור את מועצת המוסד ואחרי כן התייעצות בוועדה ואז חתימה.

של השרים.

אלה אפילו לא השרים אלא החשב הכללי.

אנחנו יכולים לצאת מכאן עם המלצה להעלות את התיקון שהובא היום לשישה חודשים וזאת תהיה ההמלצה שלנו שבסוף תובא לשר?

שלא יהיה שינוי.

זאת בדיוק הבעיה. השינוי כבר הובא. חייב להיות שינוי. זאת אומרת, ההמלצה שלנו צריכה להיות שיש שינוי משלושה חודשים, שאת זה הם מביאים, לשישה חודשים כפי שהיה.

אני צריכה לבדוק. אני לא יודעת מה ההשלכות התקציביות של הדבר הזה. אני צריכה לבדוק את זה.

שולי, את אמרת משהו מאוד חשוב בנושא של גיס.

אני רוצה להגיד כאן כמה המלצות של הוועדה אותן אנחנו מבקשים להביא בפני השרים. קיבלנו את ההצעה שלכם.

אנחנו מציעים להפוך את הביטוי גיס, גיסה, דוד, דודה, סבא, סבתא ולומר בן משפחה.

אנחנו מבקשים להחריג את נושא הטיפול הרפואי ואת העובדים שהמעביד שלהם הוא ישראלי מתוך ההבנה שאם המעביד שלהם הוא ישראלי והם ממשיכים בחבות שלהם כלפי תשלומי המסים למדינת ישראל ולביטוח הלאומי ואינם זכאים במקום העבודה שלהם בחוץ לארץ, נכון יהיה שהם ימשיכו לקבל מכאן.

אנחנו ממליצים לחזור בחזרה לשישה חודשים במקום הצמצום לשלושה חודשים.

אלה שלושת המלצות הוועדה. חבריי, אילן ויוסף.

אני מעמותת ניבי. אני רוצה לומר משהו לגבי השליחים בחוץ לארץ.

יש אנשים שמכירים אותך מהטלוויזיה.

גילוי נאות. אני גם עובדת בערוץ הכנסת אבל אני כאן בכובע אחר.

אין ניגוד עניינים.

בדרך כלל אני לא יושבת ליד השולחן הזה אלא מאחור. אני רוצה לשאול גברתי. מאחר שאנחנו עושים כאן איזשהו תיקון היסטורי ללקונה בחוק, שליחים שנמצאים בחוץ לארץ מקבלים גמלת ילדים ומקבלים גמלת נכות ואנחנו רוצים לתקן את עניין גמלת הניידות, האם אפשר לבחון אפשרות לשלם להם את הסכום הזה גם רטרואקטיבית? התיקונים האלה הם יימשכו עוד ועוד זמן. עבור אנשים פרטיים מדובר בכסף רב ולקופת אוצר המדינה הסכום באמת זניח, אפילו לא מכה קלה בכנף.

אני לא יודעת לענות על זה. מקובל שתיקונים כמו חקיקה הם צופי פני עתיד. הדבר המשמעותי שעשינו זה לצמצם את תחולת החוק משלושה חודשים לשלושים ימים בלבד. שאלה לאוצר.

אני צריכה להבין את המשמעות התקציבית אבל ניקח את המלצות הוועדה ונבדוק.

אם אני מבינה נכון את יעל, ההבנה בעצם מתייחסת למספר האנשים שמשמשים בתפקידים מהסוג הזה שהם גם זכאים לגמלת ניידות וכבר נמצאים במקום הזה.

שליחי מדינה, יודעים מתי הם יצאו ויודעים מתי הם חוזרים.

זה ברור. גם הרטרואקטיבי ידוע.

הוועדה נתנו לנו מספר המלצות ואנחנו נבדוק את המשמעות.

מה מקובל במדינות ה-OECD שאנחנו כל כך מבקשים להידמות להן? בנושא של קצבת הניידות.

יש הרבה מדינות ב-OECD שאין להן בכלל קצבת ניידות.

אלה שיש להן.

אלה שיש להן, בחלקן הגדול זאת קצבה נוספת לקצבת נכות כמו קצבת השר"ם.

הם יכולים לגרור את זה? אם נניח צרפתי בא לישראל.

אני מצטערת אבל אני לא מספיק בקיאה בחוקים הסוציאליים של מדינות ה-OECD. אני כן יכולה להגיד שיש מדינות, גם אמנות בטח בתוך אירופה אבל גם בין ישראל לבין מדינות אחרות, שגוררות זכויות סוציאליות וישראל חתומה על האמנות האלה והביטוח הלאומי עושה מאמצים כל הזמן לחתום על עוד אמנות.

עסקתי בזה עכשיו עם הצעת החוק שלי שעבה לפני שבוע לגבי דמי אבטלה ודמי לידה לשליחים שחוזרים משליחות. יש שם עניין גדול של מדינות שיש להן הסכמים אתנו. במדינות שיש הסכם, הכול בסדר, הם הולכים לשם, הדברים מסודרים, יש שניים וחצי טפסים שצריך לחתום עליהם, ושוב, שליחים מטעם המדינה, לא תגיד שמישהו קם בבוקר ואמר שהוא עכשיו שליח. במדינות שאין לנו הסכם אתן, היה צריך עכשיו ליצור מנגנון חדש בביטוח הלאומי של איך אנחנו מסתכלים עליהם.

נעה, בבקשה להקריא ואז נצביע.

אני אקריא את החלקים העיקריים מההסכם ואתחיל מסעיף 2.

2. תיקון סעיף 2

בסעיף 2 להסכם העיקרי, בהגדרת "קרוב משפחה", אחר המלים "אח או אחות" יבוא "גיס או גיסה".

זה דבר שכבר הוסכם עליכם. הוועדה ממליצה כאן לומר שקרוב משפחה הוא כל בן משפחה של הנכה.

3. תיקון סעיף 20

בסעיף 20 להסכם העיקרי, בסעיף. קטן (א)(6) –

האמור בו יסומן (א), במקום "שישה חודשים" יבוא "שלושה חודשים".

זה מה שאתם הצעתם והוועדה ממליצה שהתיקון הזה יימחק ולא יהיה שינוי אלא יישארו שישה חודשים.

על אף האמור בסעיף (א), לעניין הוראות סעיפים 15(א) ו-(ב) – המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, להאריך את התקופה האמורה עד 24 חודשים מהחודש שבו יצא המוגבל בניידות את ישראל, אם מתקיים בו אחד מאלה:

הוא יצא את ישראל לצורך טיפול רפואי.

הוא יצא את ישראל בשליחות מעביד ישראלי, לרבות קטין הנמצא עם הורהו, בגיר הנמצא עם והרהו כאמור ואשר הורהו מונה כאפוטרופסו און מי שנמצא עם בן זוגו, במסגרת שליחות כאמור".

נוסיף כאן סעיף קטן (ג), בהסכמתכם:

על אף האמור בסעיף קטן (ב) הייתה יציאה מישראל בשליחות מדינת ישראל, רשאי – או אולי גם גופים ציבוריים נוספים – רשאי המוסד להאריך את התקופה האמורה לכל תקופת השליחות.

שוב אני אומרת שזה דורש בדיקה.

אבל לזה כבר הוסכם. על שליחות מדינת ישראל אני מבינה שכבר הייתה הסכמה.

ביקשתם לעשות תיקון בסעיף 12(ב)(3), במקום שישה חודשים, שלושה חודשים. את זה אתם ביקשתם לעשות ואנחנו מבקשים שזה ירד כך שהכול יישאר שישה חודשים.

4. תחילה ותחולה

תחילתו של הסכם זה ב-1 בחודש שבתום שלושים ימים שלאחר יום פרסומו (להלן – יום התחילה).

על אף האמור בסעיף קטן (א), יחול סעיף 20(א) להסכם העיקרי – רק 20(א) ולא כל סעיף 20, סעיף (א) שמקצר את התקופה לשישה חודשים והוועדה ביקשה שהדבר הזה יישאר שישה חודשים ולכן גם הסעיף הזה התייתר, אבל אם הוא לא התייתר – כנוסחו בסעיף 4 להסכם זה, על מי שיצא את הארץ בתום שישה חודשים מיום התחילה.

זה כדי שלא נפתיע מישהו שכבר תכנן לצאת מהארץ במקרה שזה יקוצר למרות המלצת הוועדה.

זה לא יקוצר כי אנחנו נצא להפגנה. שום דבר לא יקוצר.

אנחנו צריכים להצביע על כך שקיימנו את חובת ההתייעצות. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – פה אחד

חובת ההתייעצות נתקיימה.

תודה. הדיון נסגר. אני מבקשת ממשרד האוצר להתייחס בכובד ראש להמלצות הוועדה. אנחנו רואים בהן דבר משמעותי ביותר על כל החלקים שבו. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.