הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 66

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, י"א באדר ב התשע"ו (21 במרץ 2016), שעה 14:15

דיון במסגרת יום "כנסת צעירה"

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

הדרה רוזנבלום - מפקחת ארצית, מנהיגות צעירה, משרד החינוך

כרמן צוקרמן - ממונה פיתוח פדגוגי וארגון, האגף לחינוך על יסודי, משרד החינוך

טובה בן ארי - מפקחת ארצית לזכויות תלמידים, משרד החינוך

אסנת עוזרד - מועצה ארצית לתלמידים ונוער, משרד החינוך

מירי יכין - ראש אגף טקסים ואירועים, כנסת ישראל

אליאב בטיטו - יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

אלי חי - סגן יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

דניאל זליקוביץ - מנכ"ל מועצת התלמידים והנוער הארצית

יובל ווילפנד - סגנית יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

זיו אבוטבול - יו"ר מחוז צפון ודובר מועצת התלמידים והנוער הארצית

אלמוג בן משה - יו"ר הוועדה האתית משפטית במועצת התלמידים והנוער הארצית

סיוון כהן - יו"ר מחוז ירושלים, מועצת התלמידים והנוער הארצית

ענבר נאסי - יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית בעיר ערד

סהר שמע - דובר מחוז מרכז וחבר מועצת התלמידים והנוער הארצית

זמרת סרי - מבקרת מועצת התלמידים והנוער הארצית

שני עטיה - חברה במועצת התלמידים והנוער הארצית

אוהב חן - חבר במועצת התלמידים והנוער הארצית

יובל פלג - חבר מועצת התלמידים והנוער הארצית

אופק נגב - חבר מועצת התלמידים והנוער הארצית

מאיה מרקוס - חברת מועצת התלמידים והנוער הארצית

אורי סמיה - חבר מועצת התלמידים והנוער הארצית

בן אבן צור - חבר במועצת התלמידים והנוער הארצית

יהל קירשנר - חבר מועצת התלמידים והנוער הארצית

ניקול רויטמן - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

אופיר יקיר - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

עמית ניסן - תלמיד, מועצת התלמידים והנוער הארצית

עומר בר - תלמיד, מועצת התלמידים והנוער הארצית

חנן יזדי - תלמיד, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יוליה בוסוקביץ - תלמידה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

דני קציר - תלמיד, מועצת התלמידים והנוער הארצית

תהל שטובר - תלמידה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

דביר שפירא - מועצת התלמידים והנוער הארצית

עדן סניור - מועצת התלמידים והנוער הארצית

איתי שובל - מועצת התלמידים והנוער הארצית

יהונתן חדד - מועצת התלמידים והנוער הארצית

נועה מאיר - מועצת התלמידים והנוער הארצית

סלומה זגורי - מועצת התלמידים והנוער הארצית

קדם כלף - מועצת התלמידים והנוער הארצית

בני ג'אג'אטי - מועצת התלמידים והנוער הארצית

יאנה מישייב - מועצת התלמידים והנוער הארצית

נוי קריאף - מועצת התלמידים והנוער הארצית

עמית עזרן - מועצת התלמידים והנוער הארצית

תמי פלד-חיון - מורה, אורט סינגלובסקי

משה מולכו - מורה, אורט סינגלובסקי

לינוי אלקלעי - תלמידה, אורט סינגלובסקי

שיר בלס - תלמידה, אורט סינגלובסקי

אדר זוגייר - תלמידה, אורט סינגלובסקי

לירז יחזקאל - תלמיד, אורט סינגלובסקי

בת-אל יסמעילוב - תלמידה, אורט סינגלובסקי

אילן יעקובוב - תלמיד, שורשי ישראל

ולריה לרון - תלמידה, שורשי ישראל

אמיר מזרחי - תלמיד, שורשי ישראל

אריאל שמעוני - תלמיד, שורשי ישראל

ירין דנגור - תלמיד, שורשי ישראל

אבי יעקובוב - תלמיד, שורשי ישראל

בן ארמה - תלמיד, שורשי ישראל

עופר יהודה - מנהל תכנית ניר, ארגון הנוער הגאה

נועה רוזן - תלמידה, תכנית ניר, תיכון חדש

אופק לביא - תלמיד, תכנית ניר

דניאל פלומבו - תלמידה, תכנית ניר, תיכון חדש הרצלייה

רויטל שמר - נציגת ארגון ההורים הירושלמי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

תמי ברנע

ר.כ., חבר המתרגמים

דיון במסגרת יום "כנסת צעירה"

צהריים טובים לכולם. אתם כבר יודעים כמה אני שמחה שאתם כאן. אני שמחה לפתוח את הדיון באופן רשמי, של הוועדה לזכויות הילד בנושאים שאתם בחרתם, שזה בעצם החינוך לדמוקרטיה וכל סוגית שעות אפס, רק שהיום לא אני אנהל את הדיון. היום הבמה היא כולה שלכם ואני אעביר את רשות הדיבור ליו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית, כשאי אפשר לא להכתיר את הסגן, שהוא למעשה היו"ר האמיתי של היום הזה, וזה אלי חי, שהתלווה אלי במהלך כל היום.

אני רק רוצה לומר שיש לנו פה אורחים חשובים שהתווספו אליכם והם מגיעים מאורט סינגל ובסקי. ברוכים הבאים. חוץ ממועצת התלמידים יש לנו פה גם קבוצה של תכנית ניר. אז גם אתם ברוכים הבאים וכמובן כל השותפים שלי ממועצת התלמידים הארצית – טובה בן ארי.

אליאב, הבמה היא שלך. כל הוועדה שלך.

תודה רבה. אז צהריים טובים חברים. בתחילת דברי אני מבקש להודות גם ליושב ראש הכנסת, למנכ"ל הכנסת, למירי יכין מאגף טקסים ואירועים ולכל מי שעזר וסייע ולקח חלק בבניית היום הזה, וכמובן ליושבת ראש הוועדה – חברת הכנסת ד"ר יפעת שאשא ביטון ולמנהלת הוועדה תמי, על כל הסיוע הרב מאחורי הקלעים.

בשני משפטים על מועצת התלמידים והנוער הארצית. זה הגוף הנבחר, הרשמי והמייצג של כל בני הנוער במדינה – 750,000 בני נוער. יושבים כאן מסביב לשולחן גם חברי כנסת. חברי הכנסת שהם בעצם מייצגי הציבור במדינה ואנחנו כאן - לפחות בני הנוער שכאן - נציגי בני הנוער במדינה ואני רואה ביום הזה איזה שהוא מפגש שיא, מפגש פסגה ראוי בין נבחרי ציבור העם לנבחרי הציבור של בני הנוער.

אנחנו במועצת התלמידים והנוער הארצית נבחרים במערכת בחירות שנבחריה באים מהכיתה לבית הספר, מבית הספר לעיר, עיר למחוז, מהמחוז למועצה הארצית והמועצות פועלות על פי ערכים דמוקרטיים. כל נציג במדינת ישראל של מועצות התלמידים והנוער, פועל בקוד אתי שיצרנו ביחד, הנציגים, שכולל ארבעה ערכים: ייצוגיות, אחריות, מעורבות וכבוד הדדי.

מזה מספר שנים מקדמת מועצת התלמידים והנוער הארצית – וכמובן יושבת הראש יודעת את זה – יוזמה להורדת גיל הבחירה לכנסת מגיל 18 לגיל 17. אנחנו בעצם ננצל את ההזדמנות לקרוא לכל מי שיושב כאן לתמוך בהצעת החוק הזאת, כי לצערי אמש הוחלט בוועדת השרים לדחות את הדיון על הצעת החוק לאחרי הפגרה, וחשוב לי להדגיש לכל אותם המודאגים על בני הנוער בגיל 17. בני נוער בגיל 17 הם אזרחים בוגרים ואחראים.

אנחנו אמנם מעט צעירים, אבל בגיל 17 יש לנו כבר רישיון נהיגה ביד, כי בגיל 16 ותשעה חודשים כבר הנפקנו רישיון נהיגה ואנחנו יכולים לעבור מיונים ליחידות קרביות וליחידות מובחרות בצה"ל ולפתוח חשבון בנק ואנחנו בעלי אחריות פלילית. ועל כן אין ספק שהמעורבות הפוליטית שלנו והאזרחית – היא בלתי נמנעת.

זו היא זכותנו הטבעית להיות שותפים בבחירת נציגי הציבור במדינה. תמו הימים שבהם מבוגרים היו צריכים לתווך את המידע לבני הנוער. היום בגיל 17 אנחנו אזרחים צעירים לכל דבר, בעלי יכולות ועמדה, בדיוק או לפחות כמו של המבוגרים.

בגיל זה מרבית בני הנוער נמצאים במסגרת חינוכית. בגיל 17 אנחנו לומדים את לימודי האזרחות ואין דרך טובה יותר ליישם אזרחות מאשר להצביע בבחירות לכנסת. המעבדה של שיעורי האזרחות זו ההצבעה בקלפי. תקדים לכך אנחנו יכולים לראות גם ברשויות המקומיות. כשגיל הבחירה ירד בשנת 2001 מגיל 18 לגיל 17, היו כאלה שבאו והרימו גבה ואמרו – למה לתת לבני נוער בגיל 17 לבחור? הדבר היום נראה בצורה הכי ברורה שיש, שהוא הוכיח את עצמו. כי פתאום יש מצעי חינוך, יש מצעי נוער, יש חברה צעירים שמקדמים אג'נדות פוליטיות ורעיוניות עמוקות בתוך מערכות הבחירות ברשויות המקומיות, והלוואי ותהליך דומה יקרה גם ברמה הארצית.

שתי נקודות מאד מרכזיות להבנת הנושא. אחת זה שבשאר העולם, בניגוד למגמה הקיימת בשאר העולם, במדינת ישראל אחוז המצביעים בפעם הראשונה הוא כ-90% לעומת 50% של האוכלוסייה הבוגרת. זאת אומרת שיש רצון מאד מאד גדול של בני הנוער לבוא להשפיע ולהצביע.

ודבר נוסף שאפשר לראות אותו, שכל העולם כרגע בתהליך של הורדת גיל הבחירה. באוסטריה גיל הבחירה ירד לגיל 16, בארצות הברית הוא ירד מ-21 לגיל 18, בכלל, אנחנו רואים בברזיל שזה בגיל 16 ובכל מדינות העולם יש תהליך של הורדה. אז אין סיבה שאנחנו לא נוביל גם כאן את הדגל.

אז אני אנצל את ההזדמנות לקרוא גם לחברי הכנסת, גם לממשלה וגם לאדוני ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו ולכל מקבלי ההחלטות: אל תהיו אדישים. כבני נוער, אזרחי העתיד, אנחנו דואגים לעתיד של החברה שלנו. עזרו לנו להוביל עתיד טוב יותר. עתיד אחר. עתיד שנוכל לבוא ולהיות רגועים שיש לנו עתיד טוב.

נושא זה לוקח חלק בתמונה רחבה יותר של השיח הציבורי. שיח שחייב להשתנות מתרבות הלייק והסטאטוס לתרבות העשייה מעבר למסך. על כולם לפעול לשינוי השיח הציבורי. עלינו לא לדבר רק על חשיבות ההתנדבות – דבר שברור לכולנו, אלא לבדוק ולפעול על מנת שכל נער ונערה במדינת ישראל יוכלו להתנדב, לפעול ולתרום למען החברה במדינה.

לא רק לדבר, אלא לשלב את השיח עם העשייה. את הערכים עם המעשה. כפי שחוזה המדינה, מר בנימין זאב הרצל כתב בספרו: "חלום ומעשה אינם שונים כל כך, כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי בני האדם בחלום יסודה וגם אחריתם. חלום היא. והיא לא. אם לא תרצו, הרי כל אשר סיפרתי להם – אגדה הוא ואגדה הוא יוסיף להיות".

התלמידים במדינת ישראל רוצים להרגיש בבית הספר כבבית חינוך וחותרים לחיים ערכיים ולא מתוך מרדף אחרי הציונים. חיים בהם ישאבו ערכים שיניעו אותם לעשייה משמעותית ותרומה חברתית. הגיע הזמן שכולנו נפנים שתפקיד המורה השתנה. לא עוד לימוד ושינון חומר, אלא לימוד והטמעת ערכים.

במאה ה-21, כתלמידים, יש לנו את כל המידע באמצעות הסמארטפון הוא דרך המחשב, ועל מלחמת העולם השנייה ועל גירוש ספרד אני יכול ללמוד כבר בבית. אבל את דרך המחקר, העניין וההדרכה – זה המקום לעשות, במסגרת בית הספר. תפקיד מערכת החינוך הוא לטפח אזרחים משמעותיים וערכיים. אותם ערכים חברתיים שעליהם בנויה האזרחות, זו הנשמה היתרה שעל מערכת החינוך להכניס. זו הנשמה היתרה שאותה אנו נמשיך לקדם ולהוביל.

אז בדברי הפתיחה הללו, מאד היה חשוב לי שניכנס לתוך שיח שיהיה מאד מכבד, כמובן בין כל יושבי החדר הזה. יש לנו על סדר היום גם את נושא השיח הדמוקרטי בתוך מערכת החינוך, וזה נושא שהמועצה חרטה על דגלה לשנה הקרובה.כל נושא הדמוקרטיה – מחזון למעשה – אחרי 20 שנים של ועידות שהמועצה מקיימת, הגיע באמת הזמן לבוא ולראות איך אפשר ליישם את זה בפן הפרקטי; ונושא שעות האפס.

אז אני מאחל לכולנו שיהיה לנו דיון מאד מוצלח ומאד משמעותי ושיהיה בהצלחה.

מחזון למעשה זה כבר נשמע מבטיח.

אני מקווה.

אתם החזון ועכשיו נשאר רק המעשה. אתה רוצה לנהל? אני צריכה לבקש ממך רשות דיבור היום.

את רוצה אולי לפתוח?

כן, אני ברשותכם אקבל את רשות הדיבור ראשונה. לגבי סוגיית ההצבעה - יצא לי בפורום של יושבי ראש המועצות היישוביות, לדבר על הנושא ואמרתי - אני לחלוטין תומכת בהורדת גיל הבחירה, אבל זה חייב לבוא עם איזה שהוא תהליך מאד מאד משמעותי. זאת אומרת זה לא יכול לקרות מהיום למחר, אלא חייב שיהיה תהליך אמיתי בתוך בתי הספר, בין אם זה בשיעורי אזרחות או בכל פלטפורמה אחרת שתיקבע לכך, כדי שבני הנוער יבינו את גודל האחריות, יבינו את המשמעויות, ילמדו קצת יותר לעומק את מה שבאמת קורה ברמת ההנהגה, את ההבדלים. איך ללמוד בעצם על ההבדלים בין המפלגות השונות.

אני מוכרחה לומר שאתם נמצאים במקום מצוין. כשאני הסתובבתי במערכת הבחירות בפנלים השונים, הרבה פעמים שאלתם שאלות ענייניות יותר מאלה ששמעתי במקומות אחרים מאנשים מבוגרים. זה היה פשוט תענוג להסתובב בבתי הספר, אבל מה לעשות, בסוף לא אתם נתתם לי את הקולות שלכם, אלא אני צריכה לחכות לקדנציה הבאה. אז אני באמת בהחלט תומכת, אבל חשוב שגם מערכת החינוך תדע שבשביל תהליך של הורדת גיל הבחירה, צריך לעשות גם תהליך בתוך בתי הספר.

זה בדיוק זה, ואני יכול להגיד שגם שר החינוך מאד בעד היוזמה והוא התחייב בפנינו, גם בפגישה שנערכה איתו. הוא לא היה אתמול בוועדת שרים, כי הוא בארגנטינה, אבל דיברנו איתו אתמול והוא התחייב להכניס שיעורי אזרחות הרבה יותר משמעותיים לתוך מסגרות החינוך, והלוואי וזה יקרה.

יש כאן איזה שהוא נציג או נציגה שמעוניינים לפתוח את הדיון בכלל על החשיבות של הנושא ועל החשיבות של הדמוקרטיה בתוך בתי הספר, על החשיבות של פוליטיקה?

אני יכולה לפתוח.

אוקיי, תהל.

טוב, אז כבר צהריים טובים. אני תהל שטובר מכיתה י"א בבית ספר פלך כאן בירושלים. אני חושבת שהחשיבות, וכולנו מבינים עד כמה חשובה היותה של המדינה שלנו דמוקרטית וגם כולנו מבינים עד כמה חשובה מערכת החינוך כמשפיעה על החיים שלנו לאחר בית הספר, כבוגרים.

אני חושבת שעד השנים האחרונות יש פחד לדבר פוליטיקה בכיתות. המורים נמנעים מלהביע את דעתם, מורים נמנעים מלהתעסק בסוגיות שהן מאד מאד אקטואליות ומאד מאד מעניינות ויכולות להעשיר בצורה יוצאת דופן אותנו ואת עולם הידע שלנו, מחשש שיקרו אירועים ומחשש שיבואו ויגידו ומה יעשו. מחשש לפתוח דיונים לוהטים, שכן, הם לוהטים והים יכולים להימשך שעות ועדיף להישאר בגבולות החומר הנלמד שצריך לסיים לבגרות, מאשר לפתוח במשהו יותר רחב.

אני חושבת שדווקא לנו יש את האפשרות היותר מעניינת והיותר מפתה. כן יש לנו את שיעורי האזרחות ועכשיו אני חושבת שאנחנו צריכים להוביל איזו שהיא יוזמה של איך להפוך את הנוכחות בשיעורי האזרחות למשהו שהוא הרבה מעבר ל-לשנן עוד כמה הגדרות. אני יודעת שאני ניגשת לבגרות באזרחות בקיץ והדבר שאני צריכה לעשות כדי להצליח בבגרות זה לשבת שבוע, לשנן בראש את כל ההגדרות, לדעת לפלוט הכל על דף המבחן. אני כנראה לא אזכור שום הגדרה בשבוע שאחרי.

לעומת זאת, בשיעורים האלה אנחנו מתווכחים ובהם אנחנו באמת יורדים לעומק העניין. שיעורים שבהם משקפים לנו עד כמה הפוליטיקה היא רלבנטית לחיים שלנו, עד כמה החיים במדינה דמוקרטית הם חיים מורכבים, ועד כמה יש מקום כן ללמוד מעבר. דמוקרטיה זאת מילה מאד מאד גדולה ומאד מפוצצת, אבל איך זה בא לידי ביטוי בחיים שלנו? איך כל צעד וצעד במדינה שלנו מושפע מהעובדה שהמדינה שלנו היא דמוקרטית ועד כמה זה חשוב. אם לא ניתן לזה את המקום, העתיד של המדינה שלנו בסכנה.

אני חושבת שזו בדיוק נקודת הזמן. אנחנו 60 שנה בנינו את המדינה. בנינו כאן באמת מקום יוצא דופן, מקום מדהים, עכשיו זה הזמן לבנות את החברה שלנו והחברה שלנו לא יכולה להיבנות אם אנחנו לא נרד לשורש העניין של הדברים. החברה שלנו לא יכולה להיבנות אם אנחנו לא נבין לעומק. אם נפחד לגעת בסוגיות מורכבות, אם נפחד לגעת בנושאים שהם קבועים ככה מאז ומתמיד, אנחנו נאבד כל סיכוי להישאר כאן.

אני חושבת שזו באמת משימה שאנחנו צריכים לקחת על עצמנו – גם בני הנוער וגם בכלל. מערכת החינוך, הפוליטיקאים במדינה – ליצור איזה שהוא שינוי חיובי גם בשיעורי האזרחות בכלל, אבל באופן כללי בכל מערך הלימודים בבתי הספר, כן לגעת בסוגיות המסוכנות לכאורה. כן לגעת בסוגיות שיכולות לעורר איזה שהם דיונים, כי דווקא אלה הסוגיות שעליהן המדינה שלנו מתבססת, דווקא הן הסוגיות שיכולות להוביל את כולנו לעתיד הרבה הרבה יותר טוב.

אוקיי. אתם רוצים שנעבור לנושא שעת האפס?

לא, למה? אני ברשותכם הייתי רוצה לשמוע מישהו שחושב אולי אחרת. יש פה מישהו שחושב שלא צריך להוריד את גיל הבחירה?

אנחנו במועצה עם דעה מגובשת. כבר דיברנו על זה.

מישהו יכול להסביר או לנסות להבין מאיפה מגיעה ההתנגדות, כשהיא מגיעה ומאיפה נובעת ההתנגדות?

בדרך כלל כשאנחנו מדברים עם אנשים על זה, הבעיה המרכזית שעולה היא הפחד מקיצוניות. הפחד שבני נוער מושפעים מהר מאמירות פופוליסטיות וישר נגררים לקיצוניות, וזה דווקא לא כזה מדויק. הנושא נבדק ובבחירות האחרונות אפילו נכנסנו לכמה שכונות מסוימות כדי לבדוק אם זה באמת המצב והמצב לא כזה. המצב הוא שבעצם בני הנוער, הפילוח של ההצבעה שלהם הוא כמעט זהה לגמרי לזה של המבוגרים. אז ההתנגדות בדרך כלל נובעת מזה בגלל שאנשים לא יודעים את המידע הזה.

אין חשש שתהיו מושפעים מהבית, שתמחזרו בעצם את הבחירה של ההורים. סתם, שאלה.

זה יוצא די דומה, אבל זה לא ישנה את המפה הפוליטית.

אולי, אבל גם אם זה לא בהכרח יקרה, אולי זה יקרה, אבל זה כן ייתן לנו להיות מעורבים בסוגיה הפוליטית. גם אם נהיה מושפעים מבית, מה שנקרא, עדיין נהיה מתעניינים ונדבר עם ההורים שלנו על זה ועם המשפחה ונהיה יותר מעורבים בנושאים האזרחיים.

תציגו שם ותפקיד.

אני סגן יושב ראש המועצה הארצית ממודיעין מכבים-רעות, מחוז ירושלים. חלק מהיתרונות בעצם של הורדת גיל הבחירה זה גם למעשה החשיבות האזרחית והראייה הפוליטית של בני הנוער, של ההתערבות הפוליטית, אבל גם להיפך. כלומר, גם כשהפוליטיקאים בעצם וגם כשהכנסת וגם כשהרשויות המוניציפאליות – מה שכבר קרה – יסתכלו בעצם על הנוער ויראו בו לא רק אזרחי העתיד, אלא כאזרחי העכשיו.

יפה.

אחת הטענות שאני שומע הרבה, זה שהנוער לא יודע או לא בקיא בפרטים. אני חושב שהדרך היחידה או אחת הדרכים הטובות ביותר לגרום לנוער להיות יותר מתעניין בפוליטיקה, יותר מתעניין בנושאים שעומדים על סדר היום, זה דווקא לתת לו את זכות הבחירה, כי ברגע שאתה מרגיש שיש לך את הכוח להשפיע, אתה גם דרך ותתעניין ותלמד, וזו הדרך.

תודה. לפני נציגת ההורים, אני אשמח שזיו יציג גם את נושא הקפיטריות בבתי הספר. יש כמה נושאים שאני יודע שהתבקשתם ורציתם להעלות, אז נורא חשוב שנעלה אותם. כמה מילים על זה, כדי שנוכל גם לגעת בזה.

טוב, זיו אבוטבול, דובר מועצת התלמידים והנוער הארצית, מנהרייה ויושב ראש מחוז צפון. יש בעיה בקפיטריות בבתי הספר ברחבי הארץ. יש שתי בעיות ליתר דיוק, אם נפרט. הראשונה זה עניין המחירים. תלמידים נשארים הרבה זמן בבתי הספר, או שהם מגיעים בלי סנדביץ' מסיבה שהם שכחו או שלא רצו להכין ובעצם מגיעים לקפיטריה והמחיר של האוכל שם הוא מאד מאד גבוה. אני לא אתחיל לפרט.

בתחילת השנה אני עשיתי בשביל בית הספר שלי סוג של מיפוי, לראות בבתי ספר אחרים מה המחירים שם ומאד הופתעתי וגיליתי שבכל הארץ, כמעט בכל הארץ, במקרים שבדקתי, המחירים הם מאד גבוהים.

נוסף על זה, התלמידים שבעצם משלמים על האוכל שהם קונים, הם משלמים על אוכל שהוא בדרך כלל ג'אנק – אוכל לא בריא. בחוזר מנכ"ל רשום ואני אקריא: התפריט יהיה מגוון ולא יכלול מזון מעובד, תעשייתי או מטוגן וכן לא יכלול חטיפים, ממתקים ושתייה ממותקת. זו בעיה מאד גדולה. גם משלמים יקר וגם משלמים על אוכל לא בריא, שלא מועיל לנו.

אנחנו מאד קוראים לכנסת ולוועדה לזכויות הילד, לפקח על הקפיטריות, לדאוג לכך שהמחירים יוגבלו ושהמוצרים יתאימו למה שדורשים.

יפה.

בעצם הרעיון הוא שאם תהיה אפשרות שהוועדה לזכויות הילד תצא לצורך העניין בהנחיה – אפילו מבחינת חקיקה או בקריאה לשר החינוך בחוזר מנכ"ל, ואפילו לא ברמת ההמלצה, אלא באמת ברמת האכיפה. סוג של פיקוח על המחירים, כי הבעייתיות הגדולה היא שאנחנו צרכן שבוי. אין דרך אחרת להגדיר את זה. אין לנו דרך לצאת מבית הספר, כי זה אסור, אז אנחנו נהיה חייבים לקנות בקפיטריות שבבתי הספר והן מרשות לעצמן, לצערנו, להעלות את המחירים מעלה מעלה ואנחנו נהיה אלה שנצטרך לשלם על כך.

נציגת ההורים, בבקשה.

צהריים טובים. רויטל שמר מארגון ההורים הירושלמי. רציתי לדבר על מה שאמרה יושבת הראש הלא זמנית של הוועדה - ההצמדה של הזכות לחובה. כל זכות שנוער מבקש, ואני מצטרפת למברכים היום על היכולת לייצג את עצמכם ולדבר בצורה בהירה ומכבדת – כדאי שהיא תהיה מוצמדת לחובות - - -

החובה היא של המבוגרים כלפי הילדים.

שנייה רגע. אנחנו לא מתפרצים.

החובה של החברה כלפי פרטיה ולהיפך, בכל גיל. שוב ותוך כדי קישור ללימוד משמעותי שכבר התחילו לדבר עליו בשנים האחרונות במשרד החינוך, אנחנו רוצים לקדם תעודת זהות או תעודת בגרות של מעורבות חברתית, תעודת זהות אישית ברמה שמשקלה יהיה לא פחות מאשר תעודת הבגרות שמכינה אותנו למבחני פיז"ה הבין לאומיים.

יש. מחויבות חברתית זה חלק מציון בגרות.

אני אתן אחר כך להתייחס.

כשיהיה לה את המשקל הראוי - גם מבחינת הזמנים וגם מבחינת המשמעות, אז גם תלמידים ירגישו שהם יותר מאשר מכלול של מצבורי ידע, כמו שאמרה כאן אחת הנציגות. שהלימוד יהיה רלבנטי לחיי היום יום, אז הוא יהיה גם רלבנטי לתחום של פוליטיקה וגם לתחומים אחרים. ולראות את התלמיד בתור צרכן בעל דעה ולא שבוי, אם אמרת את זה בהקשר של קפיטריות או בכל הקשר אחר, גם במישור הערכי. שיח כזה במשך שנים יביא להצמדה יותר טובה של הזכות, גם זכות בחירה לחובות כלפי החברה.

הגיל הוא הרי גיל שרירותי. פעם בגיל 14 זה היה בניית משפחה ופרנסת המשפחה. עבור מאז כמה מאות ואלפי שנים ולכן התאמת ההסתכלות צריכה להיות למאה ה-21. תודה.

טובה בן ארי.

אני רוצה להתייחס לדברי הגברת. שמי טובה בן ארי ואני המפקחת הארצית לזכויות תלמידים במערכת החינוך בישראל.

גברתי היקרה, מחויבות חברתית היא חלק מהציון, חלק מתעודת הבגרות, בואי נדייק. אנחנו מחנכים לאחריות חברתית, כדי שכל אחד מבני הנוער – בנות ובנים, תהיה להם לא רק אחריות, אלא גם מחויבות עמוקה לחברה הישראלית. זה ברמה הראשונה. הנושא השני שהגברת ציינה, זה הנושא של זכויות מול חובות. נכון, המטבע הלשוני השגור זה זכויות מול חובות – זכויות לילדים וחובות למבוגרים, כשהחובות של המבוגרים ימולאו כלפי ילדים. ללא ספק, התהליך החינוכי הוא תהליך לקבל אחריות, כדי שבבגרותם הם ייקחו על עצמם חובות. אבל כולנו המבוגרים, אנחנו הדוגמה האישית לכל אחד ואחד מהילדים. אז קודם בואו נמלא את החובות שלנו כלפי הילדים.

אם גברתי תרצה, אני הבאתי פה מספר דפים, אם מישהו מהקהל ירצה, של תקציר האמנה לזכויות הילד ואני מאד אשמח לשבת ולדון עם כל פורום בנושא הזה. זה דבר שני.

דבר שלישי שאני מבקשת, זה להודות לישיבה המרתקת הזאת – אליאב – שאתה מנהל אותה, שזה מאד חשוב. מאוחר יותר אני אבקש להתייחס לשעת אפס. תודה.

תודה רבה. עומר, לגבי נושא ההסעות.

רגע, יש כאן מישהי שהצביעה.

אוקיי. אז תציגי ואחר כך עומר.

שלום, שמי דניאל פלומבו, אני מכיתה י"א, מתיכון חדש הרצלייה. רציתי להתייחס לדברים לגבי המחויבות האישית כחלק מתכנית הלימודים, כחלק מהשגרה היומיומית של התלמידים. אני יכולה להגיד שכיום למעשה המחויבות האישית היא חלק מתעודת הבגרות שלנו, חלק אינטגראלי ממנה, ולכן - - -

אנחנו לא קוראים לזה כבר מעורבות אישית.

אז מעורבות חברתית.

זה מעורבות אישית ומעורבות חברתית.

אוקיי. המעורבות החברתית, למעשה בלעדיה לא נוכל לקבל תעודת בגרות ואני חושבת, מכל הדעות שאני שומעת בבית הספר שלי, שזה בית ספר יחסית הטרוגני, מכל השכבות בהרצלייה, תל אביב, מכל אזור השרון, אני שומעת כמה דעות. יש כאלה הגורסים שזה מעולה שבני נוער מחויבים למעשה במעורבות חברתית, אבל יש כאלה שטוענים שלמעשה שכבת י"א עמוסה בחומר לימודי, עד כדי כך שלמעשה לא ניתן לקחת באמת איזה שהוא משהו משמעותי מהמעורבות החברתית.

זאת אומרת התלמידים עושים את זה כי הם חייבים, כי אחרת לא תהיה להם תעודת בגרות וזה למעשה סוג של מעמסה. אני חושבת שאם באמת ניקח את זה בפן של להוריד טיפה פחות, להוריד יותר מהפן הלימודי ויותר להעצים את המעורבות החברתית, באמת נוכל להשיג את האפקט שאנחנו רוצים, את האפקט של לגדל חברה ישראלית שהיא באמת מעורבת בחברה הישראלית.

ולכן אני חושבת שזה איזה שהוא שינוי גם תדמיתי של המעורבות.

במינונים את מתכוונת.

כן, גם בתדמית של המעורבות החברתית וגם ביישום של המעורבות החברתית.

אז אם יש כאן נציג של משרד החינוך שמעוניין להגיב, נראה לי שזה יהיה הכי כדאי.

אוקיי, ברשותך, הסיפור של המאמץ של כיתות י"א - א' זה ידוע ונמצאים פה חלק מהוועדה. יש ועדה של כיתות י"א בראשותה של דסי בארי, שהיא המפקחת על העל יסודי, ועדה שנפגשת - - -

מנהלת האגף.

ויש כאן ועדה שיושבת אחת לשבועיים בצורה מאד מאד רצינית, בהחלט עם סקרים ומיפויים ויושבים פה תהל ואלמוג וחנן. יש פה חבורה שלמה של אנשים שמעורבים בצורה מאד מאד רצינית, ומבין כל הנושאים שבאו בתלונות לגביהם, אולי חצי אחוז דיברו על המאמץ של המעורבות החברתית, כשלמעשה אם אתה מבין את הסיפור, אתה יכול לקחת את זה אפילו כאיזה שהוא קו המשך. באיזו מגמה את?

אני במגמת רפואה.

רפואה – את יכולה לקחת את זה ולעשות בשטח הזה ובתחום הזה או במסלול הזה, את המעורבות החברתית שלך. זה לא שאת צריכה ללכת לאיזה שהוא גוף חיצוני. את יכולה במסלול שבו את לומדת, בחברת התלמידים שלך, בכיתה שלך, בבית הספר, בשכונה – ליצור את הדבר. זה היפה שזה לא שאת צריכה ללכת וכמו שפעם אמרו – להעביר את הזקנה את הכביש שלוש פעמים, אלא ממש את יכולה ללכת וליצור משהו שהוא המשכי לנטיות הלב שלך והצורך שאת רוצה אחר כך וזה ייתן לך איזה זיק של רעיונות לעסוק בזה בעתיד.

כך שבאמת הרעיון הוא שכל אדם יוכל גם לעשות משהו שקרוב לנפשו וגם משהו שהוא יוכל לתרום בזה. אם זה בידע, אם זה ברעיונות ואם זה בהתנדבות פיזית.

כמו שהדרה אמרה, אני רק אגיד, כי אנחנו לוקחים באמת חלק בצוות י"א, זה צוות שהוקם בעקבות הבקשה שלנו. עשינו מיפוי, פחות מחצי אחוז הצביעו על הנקודה של הסיפור של המעורבות החברתית, אבל בדקנו גם את זה ואני יכול להגיד שכרגע יש שינוי תפיסתי מאד מאד גדול, גם של משרד החינוך בנושא הזה.

הבעייתיות, לפחות ממה שראינו מהמיפויים שעשינו, שיש בתי ספר נקודתיים שלא יודעים איך לכוון את התלמידים לנושאים האלה, או שמחייבים אותם לבחור משהו מסוים. אם יש בעיה ספציפית, אני באמת אשמח שתפני אלינו ונוכל לסייע בשמחה.

עומר, על תקנות ההסעות של בתי ספר ואחרי זה חנן יזדי יציג נושא אחר.

אז אני אתחיל ואומר כמה עובדות. עד שנת 2007 חוק חינוך חובה חינם היה עד לכיתה י', הוא הורחב עד כיתה י"ב, אך לצערנו תקנת ההסעות לא הורחבה ביחד איתו, כך שנוצרת סתירה עמוקה בין שתי התקנות. זאת אומרת שאם תלמיד בישראל לא יכול להגיע לבית הספר, כשהוא יותר מ-2 קילומטרים מבית הספר שלו ואין לו החזרי נסיעות, זו קצת בעיה להגיע לבית הספר ובעצם להתחנך וללמוד. אז אנחנו בעצם מבקשים לתקן את התקנה, כדי שכולנו נוכל להגיע לשוויון הזדמנויות מלא.

בעצם להאריך את חוק חינוך חובה, שהוארך עד כיתה י"ב, אבל התקנה הזאת לא הוארכה בטענה שאין תקציב לנושא הזה, ואז תלמידי כיתות י"א-י"ב יש להם קשיים להגיע לבית הספר, כי אין להם החזר נסיעות.

זה נושא שעלה, אגב, בוועדה לזכויות הילד ואנחנו פנינו וקיבלנו תשובה. אנחנו העברנו אותה אליכם. לצערנו לא תשובה חיובית, כי יש כאן היבטים תקציביים מאד מאד גדולים ומשמעותיים, אבל אנחנו מנסים למצוא פתרונות יצירתיים בביניים, ואני מקווה שעד יום זכויות הילד הבא, אולי נבוא עם איזו שהיא בשורה. גם אם לא הכל, אז לפחות משהו.

חנן יזדי, יו"ר מחוז חיפה.

שלום לכולם. אני רציתי לדבר על שיתוף של בני נוער בוועדות חינוך רשותיות ובוועדות לקידום מעמד הילד. היום כל רשות מחויבת להקים ועדה לקידום מעמד הילד וועדת חינוך, שבין היתר יושבים נציגי עירייה ונציגי מוסדות החינוך – אם זה בוועדת החינוך, ונציגים שאחראים לקידום נוער – בוועדה לקידום נוער בוועדה לקידום מעמד הילד.

בנוסף, בשנת 2011 נחקק חוק הרשויות המקומיות, שמדבר על הקמת מועצת נוער בכל יישוב ועל כך שכל עירייה בעצם מחויבת להזמין נציג או שניים ממועצת הנוער, לשבת בוועדות האלה ולהשמיע את קול הנוער.

לצערנו, מבדיקות שאנחנו ערכנו בנושא, לא יושבים נציגי נוער בוועדות האלה, הם לא מוזמנים. הרבה פעמים מועצת הנוער ממש מוחה על זה שיזמינו אותה לשם.

חמור מזה, יש רשויות שבכלל לא מקימות את הוועדה.

שלא מקיימות את זה.

ברור. שזו בכלל בעיה. אבל יש כן רשויות שזה קיים בהן ואם זה ממניעים פוליטיים או ממניעים חברתיים לא רוצים להזמין את הנציגים של מועצת הנוער. אנחנו פונים לוועדה לזכויות הילד בבקשה לטפל בזה ולראות איך אנחנו יכולים לפתור ולהגיע.

תודה. לגבי הנושא של שעות האפס, אלמוג, את רוצה להציג את הנושא?

כן. בעצם על פי חוזר מנכ"ל אסור לחייב תלמיד להגיע לפני השעה 8 בבוקר. כמו שגם בוועדה, גם בוועדת החינוך, אנחנו בעצם ערכנו בתחילת השנה, ממש לאחר החופש הגדול, מיפוי של כל בתי הספר בארץ, שבעצם עוברים על חוזר המנכ"ל ואין להם אישור של הנהלת המחוז לקיים את שעת האפס, יש כאלה שיש להם.

בעצם אמנם כן חל שיפור בנושא, גם מבחינת המועדות של התלמידים, התחלנו לקבל יותר פניות בנושא. יותר תלמידים באים ומדברים לפעמים גם על כך שאין בהכרח מודעות של בית הספר, ובעצם עדיין אנחנו מקבלים פניות בנושא הזה. הנושא הזה לא נאכף במלואו ואנחנו מאד נשמח אם הוועדה לזכויות הילד, כמובן תשמח לעזור לנו, אני בטוחה.

אני גם אוסיף שהייתה התחייבות בוועדה הקודמת, אם אתם זוכרים, של משרד החינוך, לפרסם את רשימת בתי הספר שבהם יש אישור.

וזה לא קרה, וזה משהו שהוא מאד מאד בעייתי, מאד פוגע בתלמידים, בהורים. בעצם אני בתור תלמידה, בית הספר יכול להגיד לי יש לנו אישור לשעת אפס, אנחנו מקיימים שעת אפס, הכל כרגיל. לי אין את היכולת לבדוק את זה. יש כאן גם את העניין של חופש המידע.

בדיוק, ועברה כבר כמעט שנת לימודים, או לפחות מחצית משנת הלימודים עברה ועדיין אין גישה לדבר הזה, ו - - -

אני אשמח אם בראשית שנת הלימודים הבאה תפנה אלי. אני מקבלת את זה מכל מחוז.

אני כבר לא אהיה כאן.

לא, אנחנו פונים מעכשיו, כדי שזה יקרה בתחילת שנת הלימודים.

מעכשיו.

עשינו את ההבחנה. גם זה התחלה.

אוקיי, תודה.

בסדר, נכניס את זה בסיכום.

בבקשה. שם בבקשה.

ראשית אני רוצה לברך אתכם על הפעילות שלכם במועצת התלמידים.

שם בבקשה לפרוטוקול.

שמי כרמן צוקרמן, אני מהאגף לחינוך על יסודי, משרד החינוך. ראשית, אמרתי שאני רוצה לברך אתכם במועצת התלמידים, כל הכבוד. תמשיכו ככה.

לגבי שעות אפס, כמו שהתלמידה אמרה, אכן חוזר מנכ"ל מציין שאין לקיים שעות אפס, למעט מקרים בודדים וייחודיים שבהם מנהל בית הספר מוצא לנכון שיש לו סיבה מאד מוצדקת ואז הוא צריך לפנות למנהל המחוז במשרד החינוך, ואם מנהל/מנהלת המחוז מוצאים לנכון שאכן הסיבה היא מוצדקת, בית הספר יקבל אישור. גם במקרים האלה, בית הספר מחויב להודיע להורים.

האישור ניתן לשנת לימודים אחת בלבד, לאותה שנה שבית הספר ביקש והוא ניתן ספציפית לכיתה, לשכבה, או בהתאם לדרישות מנהל בית הספר, זה לא איזה שהוא אישור גורף.

אני ממליצה שאם יש בעיות בנושא, אפשר לפנות גם לטובה, אבל אפשר לפנות למפקחת בית הספר. היא אמונה - המפקחת הכוללת - על כל תכלול המהלכים בבית ספר והיא תיקח בחשבון. תודה.

השאלה אם יש לך תשובות לגבי ההתחייבות.

לגבי מה?

מי שנותן את האישור זה מנהלת המחוז. לכל בית ספר יש מפקח כולל שהוא עובד המחוז, הוא ת"פ מנהלת המחוז, והקשר הוא בדרך כלל בין בית הספר למפקחת הכוללת.

למעט בתי ספר שיש בהם תפילת בוקר.

נכון.

חשוב לנו שזה - - -

את הפניות שמגיעות אלינו אנחנו מעבירים לטיפול מול מפקחת על בית הספר. אלה דברים שקורים. העניין העיקרי שאנחנו מדברים עליו הוא א', בתי ספר שמקיימים בלי סיבה הגיונית והנושא השני - - -

או שמתחילים בשבע ועשרה, כי זה לא שבע.

בדיוק. העניין השני הוא חוסר מודעות גם של התלמידים וגם של – אני מקווה שלא – אבל של מנהלי בתי הספר; והנושא השלישי זה באמת העניין הזה של חופש המידע. אנחנו לא יכולים לדעת אם בית הספר שלנו באמת קיבל או לא קיבל, וזה עניין מאד מאד בעייתי. לא התלמידים, לא ההורים וזה לא כתוב בשום מקום. זה לא פתוח לציבור וזה נושא שבעצם עלול ליצור מצבים לא - - -

אז כאגף לחינוך על יסודי, אני יכולה לומר שאנחנו נפרסם עוד פעם אחת את ההודעה הזאת לכלל בתי הספר העל תיכוניים. לא מדובר בחינוך היסודי. ובאשר לידע, פשוט לשאול.

אבל יש בעיה שצריכים להיות ערים לה בנושא הזה של שעות אפס.

אני רק רוצה להבין נכון. אם אני מבין נכון, עכשיו משרד החינוך מתכוון לפרסם באתר שלו את רשימת בתי הספר - - -

לא, לא אמרתי באתר.

אז איפה?

אלא האגף לחינוך על יסודי, יש לו את התקשורת המיידית של האגף עם כל המנהלים, דרך - - -

לא, לא. שוב, חשוב לי להגיד - - -

לא, אבל איפה - - -

התקשורת כאן - ואני באמת מתעכב על הנקודה הזאת, כי הייתה כאן התחייבות של המשרד להכניס את האתר - - -

אני לא אמונה על האתר של המשרד. אני יכולה להעביר את הבקשה. אני יכולה לומר שהאגף יפרסם את הידיעה או יתזכר את המנהלים פעם נוספת. באשר לאתר, אני לא ממונה. אני יכולה להעביר את הבקשה.

בסדר גמור. פשוט כי אני אומר לך באופן אישי, אנחנו התחלנו לסייר בכל בתי הספר בארץ. אין כמעט בית ספר שאני לא נמצא בו והדבר הראשון שקופץ, באמצע ההרצאות, תעצרי את ההרצאה, ישר מרימים ידיים כשאני אומר שאסור לקיים לימודים לפני שעה שמונה – איך אצלנו מקיימים. וזאת תופעה שחייב להילחם בה.

לא, אסור ללמוד לפני השעה שמונה. להגיע מותר.

לפני השעה שמונה. להגיע מותר בגלל הסעות לדוגמא של המועצות האזוריות.

לא, גם אתה מגיע ברבע לשמונה כדי להיכנס לכיתה בשמונה. מן הסתם, אתה יודע.

טוב, זה תלמידים חרוצים, בסדר גמור.

איזה חמוד.

טובה, יש לך עוד משהו להגיד?

כן, יש לי עוד משהו, שזה מקום לחשוב עליו. יש בתי ספר שמקיימים שעת אפס, למרות שלא מאושר להם, וזה כתוצאה מלחץ של תלמידים לעשות המון המון יחידות בגרות, שהלימודים בין שמונה לארבע לא מספיקים. אז השאלה איך אנחנו פותרים את הסוגיה הזאת.

זאת האחריות של בית הספר לבקש את האישור.

כן, כן, אני רק אומרת.

גם מן הסתם התלמידים האלה הם לא מהמתלוננים.

אני חושבת שזאת הסיבה, שזה יצוף, שתדעו שיש מודעות. בתי ספר, ילדים שרוצים לעשות 30 יחידות בגרות, בין שמונה לארבע זה לא נכנס. זו דוגמא.

אני אשמח להגיב על זה.

עכשיו המשרד מגביל לעד שתי מגמות וגם על זה קיבלנו תלונות.

מן הסתם אלה לא התלמידים שהתלוננו. אני לא אלשין מי עושה את זה.

הם לא הלשינו, הם דיווחו.

לא, לא, אני אומרת אני אלשין. אני מכירה מסגרות שבהן הילדים באמת ביקשו להגיע בשבע וחצי כדי להספיק והם לא יגיעו לאלמוג, זה בטוח. אנחנו מדברים על כל אותם מקומות שבאמת צריך איזה שהוא בירור, כי הילדים מזהים שיש בעיה.

חשוב גם לשים לב שהילדים האלה שמבקשים, בעיני זה מבורך. זאת אומרת, באים פה תלמידים ואומרים – אנחנו רוצים ללמוד. אנחנו רוצים להתפתח ואנחנו אומרים – את מבינה?

בוודאי.

שהם לא יהיו אלה שיבואו, ואני ממש עונה. כל הזמן מגיעים - - -

תגידי מי את ומה את.

אמרתי בהתחלה.

מבחינת התפקיד.

כחלק מהתפקיד שלי במועצה, אז אני לוקחת חלק בצוות י"א, שהוא צוות שהוקם בשיתוף פעולה של מועצת התלמידים והנוער הארצית, יחד עם משרד החינוך, שאמת המטרה שלו היא לרכז את כל התלונות בנושא הרפורמה. לנסות לפתור אותה פרקטית לשנה הקרובה ובהמשך לשנים הבאות.

מה שעשינו בעצם עד עכשיו בעבודה שלנו, עשינו כל מיני דברים, ביניהם ערכנו סקר וניסינו להבין ממה נובע העומס הגדול ומה הן התלונות העיקריות, כשהגענו לכל מיני מסקנות מעניינות, שהן בעיקר מנטאליות וידע וחוסר הגעת הידע לשטח. אבל תלונה שאני באמת לא מפסיקה לענות עליה, אנשים שמגיעים מכל רחבי הארץ, שמבקשים ללמוד, שרוצים ללמוד עוד יחידות ויש עניין ברפורמה של הגבלת היחידות.

אני חושבת שדווקא בעניין הזה שווה לנסות להטות את המחשבה, כי דווקא יש כאן תלמידים שמגיעים עם רצון אמיתי ללמוד ולהתקדם ולהתפתח בכל כך הרבה תחומים ובכל כך הרבה גוונים ומה שאנחנו עושים – אנחנו סוגרים בפניהם את הדלת, שזה בדיוק ההיפך הגמור מהתהליך החינוכי שאנחנו רוצים להוביל. ואני לא חושבת שהתלמידים האלה יתלוננו, להיפך. תתני להם עוד שעות, הם ייקחו את זה בשתי ידיים.

גם אני, אגב. כן.

שמי אסנת עוזרד. אני רוצה לחזק את מה שתהל אמרה, שיש בתי ספר - - -

אחד הבוגרים שלנו הוא היום היועץ האישי של ראש הממשלה.

והוא היה יושב הראש.

כן, הוא היה יושב ראש מועצת התלמידים הארצית.

אז אני רוצה לחזק את מה שתהל אמרה, שהיום, בעקבות הדבר הזה, ישנם בתי ספר שעובדים אחר הצהריים כדי לאפשר לתלמידים לעשות בגרויות באופן נרחב יותר.

אין יום שאני לא מסיימת ללמוד לפני חמש.

שוב, הבעיה היא שבעצם אם זאת סיבה כל כך לגיטימית והתלמידים רוצים והכל בסדר והכל כל כך מקסים, מנהלי בתי הספר יכולים לבקש אישור מהנהלת המחוז, לקבל אישור ואני בטוחה שלא יבואו תלונות מאף אחד.

אלמוג מתעקשת על הסדרים.

בדיוק.

יהיה בסדר, אני בטוחה. אני יודע שיש כאן נציגים של בית הספר אורט סינגלובסקי. יש כאן מישהו מבית הספר שרוצה לדבר?

אני רוצה להעיר הערה. אני חושבת, ואתה פתחת את זה - - -

תשבי רק מסביב לשולחן.

אני אשמח לשבת ביניכם. שמי תמי פלד-חיון, מורה לחינוך גופני, תקשורת ויהדות. אני חושבת שאתה פתחת בנושא שיכול לפתור את כל הנושא הזה – כל ההתייחסות אל התלמידים. ברגע שגיל הבחירה ירד ל-16 - - -

17.

17, לא יהיו תלונות. אני חושבת שלא יהיו תלונות כאלה, כי יתייחסו אליכם יותר ברצינות, מן הסתם.

תודה. בבקשה, התלמידה מבית הספר.

שמי שיר בלס מבית הספר אורט סינגלובסקי, כיתה י"ב. בקשר למה שהוא אמר על הקפיטריות, המחירים. אני ועוד שלושה ילדים מהכיתה שלי עושים עבודה באזרחות על קפיטריות, והייתי רוצה להגיד שהוא ממש צודק. אנחנו חקרנו את הנושא על קפיטריות, גם בחוזר מנכ"ל וגם אני חושבת שעבר חוק על זה ואמרו בחוק שיעבירו ואפילו ההורים יידעו מה מוכרים בקפיטריות וזה ממש לא קורה. ואפילו אנחנו כתבנו מכתב לשר החינוך ושלחנו לו את זה ואמרו שהם קיבלו, אבל אני לא רואה בזה אכיפה. לא כרגע, אבל בשנים שהיו. אין אכיפה וזה ממש - - -

ואצלכם בבית הספר מה קוה?

אצלנו בבית הספר גם יש מוקדים, שזה גם לצערי, ואנחנו מתכננים להיפגש עם סמדר, המנהלת שלנו, ולדבר איתה על הנושא הזה. אמנם אנחנו לא נהיה כיתה י"ב, אבל בשנים הבאות, לתלמידים שיבואו.

יפה מאד.

לדורות הבאים.

זכיין בדרך כלל הוא זכיין עירוני.

כן, אני יודעת. שמעתי על זה.

תודה רבה. אסנת, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לנושא הקפיטריות ולחזק את מה שטובה אמרה. הרשויות הן אלה שברוב בתי הספר נותנים את הזיכיונות. הזיכיונות הם זיכיונות לאנשים פרטיים והם רוצים להרוויח. אני יכולה לומר לכם שבהרבה בתי ספר, כדי לאכוף כביכול, הם מוכרים גם אוכל בריא אבל גם מכניסים אוכל מאד לא בריא. זאת אומרת שעד שלא תהיה אכיפה בתוך הרשויות המקומיות, הסיכוי לאכוף את זה הוא בעייתי ביותר.

כן, אבל בסוף זה קורה בתוך שטח בית הספר.

ברור, אבל מנהל בית הספר הוא ת"פ של הרשות המקומית, הוא פונה, הוא הרבה פעמים נתקל בקושי.

אוקיי, תודה. לגבי הקפיטריות, אני באמת חושב שאנחנו צריכים לצאת כאן בקריאה.

כן, אני אתייחס לזה בסיכום.

אני בטוח שאת תסכמי על זה. תודה. יש כאן איזה שהוא נציג שמעוניין להעלות איזה שהוא נושא שעדיין לא עלה? עדן? רצית להעלות את נושא ההסברה הישראלית ואחריה יהונתן חדד.

שלום. צהריים טובים. אני עדן סניור מכיתה י"ב בקריית חינוך דרור מהמחוז ההתיישבותי. אני לומדת ערבית ותקשורת כהרחבה. מדברים כאן על זכויות ועל חובות ואני חושבת שיש זכויות שיש לנו זכות שיכירו אותנו, שיכירו את הנוער הישראלי כלפי חוץ. זאת אומרת, אני מדברת כמובן על עניין של הסברה ישראלית. הזכות הזו לא ממומשת כל כך וחובתנו המוסרית והלאומית, אני חושבת, לעזור במאבק הזה.

יושב איתי כאן דביר, הוא עוד מעט יציג את עצמו. רצינו באמת להעלות את הנושא הזה, כי לפני חצי שנה הוקם במועצה הארצית צוות הסברה ישראלי, שהמטרה שלנו היא בעצם לשפר את התדמית של המדינה שלנו כלפי חוץ, בעקבות ההסלמה ובעצם ההחרפה באיך שהמדינה שלנו מוצגת במדיה העולמית.

חשוב לציין שאנחנו רוצים, קודם כל, לפני שאנחנו פונים כלפי חוץ, אנחנו פונים כלפי פנים. זאת הסיבה שאנחנו בעצם-. טוב, אתה רוצה להמשיך?

כן. אז אני דביר שפירא, המזכ"ל של המועצה של מחוז תל אביב וחבר במועצה הארצית. אני רוצה להוסיף שכבר בתחילת השנה בעצם אנחנו עשינו כנס הסברה שבו עברו כ-40 בני נוער מכל הערץ הכשרה, כדי להיות בעצם השגרירים הצעירים שלנו, של המדינה; וגם עכשיו אנחנו עובדים על כל מיני שיתופי פעולה, כל מיני מסגרות שבהן אנחנו נפעל.

אני יכול לתת ככה מזווית אישית, אני גרתי מספר שנים בחו"ל והייתי עד לאיך שהמדינה מוצגת בעצם בתקשורת הבינלאומית ואני חייב לציין שלפי דעתי בני נוער הם הגוף היחידי שבעצם יכול לעשות הסברה בצורה הכי טובה למדינה. כמובן, בין נוער לבין נוער אחר במדינה אחרת, זה הדבר שעובד הכי טוב מבחינת הסברה, לפי דעתי. ואני בטוח שרובכם גם תסכימו איתי.

אם אני מבין נכון, הרחבת ההסברה הישראלית של בני הנוער כלפי חוץ.

בעצם העלאת המודעות בכל מה שקשור להסברה הישראלית, זה גם מתחיל מאיתנו בדברים הבסיסיים. אם אנחנו מדברים כאן על בני נוער, אבל כמובן כל הישראלים כשטסים לחו"ל, כל מיני דברים, לדעת מה לעשות, מה לא לעשות. דברים בסיסיים בעצם.

בסדר גמור. תודה. דניאל זליקוביץ ואחרי זה נמשיך עם יהונתן.

טוב, אני אתחיל קודם כל לדבר על תעסוקה הוגנת בקרב בני נוער. קודם כל אני רוצה להגיד תודה ליפעת, שממש עוזרת לנו בנושא וממש משתפת איתנו פעולה ואפילו חתמה איתנו על אמנה בנושא.

היום בבוקר היה דיון המשך. זהו, אנחנו כבר לקראת תכנית שיתוף פעולה.

רציתי לדבר על החשיבות של הנושא של זכויות נוער ואז אני אתן לאלמוג להמשיך להסביר על איזה שהוא פרויקט חשוב שלנו. באמת, כמו שאמרתי בהתחלה, ממש תודה שאת מקדמת את זה והחשיבות של להעלות את המודעות לזכויות נוער עובד היא מאד גדולה, כי בני נוער היום בעצם צריכים עבודה גם כדי להתחיל להקל על ההורים וגם כדי ללמוד נהיגה ולחסוך לפולין והכל, לקראת הצבא והכל, והם יעבדו כמעט בכל מחיר, מה שנקרא ומעסיקים מנצלים את זה.

אז באמת מאד חשוב להעלות את המודעות ושתהיה יותר אכיפה בנושא. אני מעביר עכשיו לאלמוג, שתסביר על איזה שהוא פרויקט מאד חשוב שלנו בנושא.

אני רק רוצה להוסיף בהקשר הזה, שבעצם יש המון המון תלמידים ובני נוער שיוצאים לעבוד, ואם אנחנו מסתכלים רגע על החברה העתידית, אנחנו בעצם רואים שאוקיי, היום אני יצאתי לעבוד ודפקו אותי במקום אחד, עברתי למקום עבודה אחר ואני יודע שעוד הפעם לקחו לי מהזכויות שלי. ואז עברתי למקום עבודה אחר, ועוד הפעם לקחו את הזכויות שלי. כנראה שככה זה עובד. וכשאני אהיה אזרח בעל עסק, כשאני אעסיק אנשים אחרים – כנראה שזה משהו שהוא לגיטימי לעשות. זה עוד משהו בעניין של החשיבות.

בהקשר של הפרקטיקה, כמו שאת כבר יודעת, כמובן, גם בעצם המוקד שלנו – סליחה באיזו זכות – שמתרכז כרגע בזכויות התלמיד, מתרחב גם לזכויות נוער בעבודה וזה יקרה ממש בשבוע הקרוב.

ועוד משהו, בהקשר של סיירת זכויות נוער עובד, שבעצם תעבור ברשויות באמצעות מועצות התלמידים והנוער הרשותיות והמחוזיות. בעצם גם הפרויקט הזה, ממש נבנתה לו תכנית פעולה מסודרת, בשיתוף עם האיגוד המקצועי של הנוער העובד והלומד, וגם בזה ממש ייצא קול קורא לרשויות לבוא ולקחת חלק בפרויקט להקים סיירות ממש בשבוע הקרוב.

יש לי אפילו בשורה מהבוקר. בסיכום.

אוקיי. אז אנחנו ניתן לעומר ואז יהונתן.

אז שוב פעם שלום. אני אדבר על לבוש ועישון בקרב מורים. כמו שכולנו יודעים - - -

ומה עם התלמידים?

נדבר על זה. אני אגע בזה.

אני במקרה כתבתי טור שבועי על הנושא הזה.

בעיתון של קריית שמונה.

ראית את זה?

אני מקבל את הטורים ואני מנוי על זה. יש לנו שם נציגים.

בסדר גמור. אז כמו שכולנו יודעים, כל התלמידים בכל בית ספר, חלק כן, חלק לא, לרוב הכולל יש תלבושת אחידה. לא ניגע למה ואיך ומה היתרונות ומה החסרונות, אבל ניגע בזה שיש, ולצערי הרב, בוא נגיד לפי חוזר מנכ"ל, גם על מורים מוטלת האחריות לכבד את המקום אליו הם מגיעים ולצערנו זה לא קורה ברוב המקומות. אז זה דבר אחד לגבי הלבוש.

גם לגבי העישון נוכחנו לדעת כי עברה תקנה, אם אני לא טועה שלתלמידים אסור לעשן בקרב בית הספר, בתוך בית ספר במרחק מסוים. גם למורים אסור. זאת אומרת נאה דורש, נאה מקיים. גם לעשות איזו שהיא הבחנה כאן, כי גם בבית הספר שלי אני נוכח לדעת שיש מורים שמעשנים בקרב בית הספר.

תודה. יהונתן. תציג את עצמך.

שלום, אני יהונתן חדד, נציג של המועצה הארצית מאופקים. אני גם רוצה להתייחס, קודם כל לעניין של המגמות. אני מאד מאד בעד - וככה זה גם היה בעבר – כל מי שרצה, לפי איזו מגמה שהוא הרגיש שהוא אוהב ומתחבר אליה מתוך רצון אמיתי ומתוך רצון למגמה. אבל מה שגרם להרבה תלמידים – ראיתי את זה המון – זה שתלמידים לוקחים על עצמם יותר מדי ואז בסוף לא מצליחים. כי עם כל הכבוד לרצון הטוב לעשות הרבה מגמות, ואני מאד מאד בעד. כל תלמיד באמת צריך לעשות בירור עם עצמו - ולא תמיד הוא גם יכול לעשות את זה – האם אני מסוגל לעמוד בלחץ הלימודי שזה דורש ממני, בכמות העבודות, בכמות השיעורים, בכמות זמן פנוי, כי בכל זאת אנחנו ילדים, אנחנו גם צריכים לחיות בין לבין. זה דבר ראשון.

דבר שני, בנוגע ללבוש, אני מוסיף על מה שעומר אמר. באמת יש פה את העניין הזה, ואני גם נתקל בזה הרבה. אתה לא יכול לצפות מתלמיד לא לעשן בשטח בית ספר, כשמורה בעצמו מעשן בבית ספר. ואתה לא יכול לצפות מתלמידה לא לבוא עם מיני או לא לבוא עם גופיה, כשמורים – אני לא אגיד באים עם גופיות, אבל עושים לעצמם הרבה הנחות בעניין הזה ובאמת צריכה להיות פה – ועוד פעם – זה טיפשי להגיד אכיפה, כי זה מורים. מן הסתם שמורה צריך לעשות בעצמו את בדק הבית הזה – האם אני מתלבש כראוי. וגם מעבר לעניין של צניעות. עזבו – אני מדבר בתור אדם דתי, אבל גם ברמה של לכבד את הדבר הזה שנקרא חינוך. כמו שלכנסת אני בחיים לא אבוא עם כפכפים ואיזה שהוא שורטס קצר, כך גם צריך להיות בבית ספר, כמקום חינוכי וערכי.

תודה. אלי חי.

לגבי המגמות, עכשיו בגלל כל הרפורמה החדשה, יש הגבלה, מספר מקסימאלי של מקצועות שאפשר לעשות וכרגע זה לא כמו שבשנים שעברו, שאפשר היה להרחיב כמה שאפשר. עכשיו זה כבר לא אפשרי.

כי זה מה שהיה קורא, היו המון המון מגמות, ואנשים היו טובעים ושוקעים בתוך זה.

בדיוק. ולגבי עישון, אני גם תומך בדעות שלכם. אצלי בבית הספר יש למורים פינת עישון, אבל אני לא יודע אם זה מותר או לא מותר, אבל זה נשמע די תמוה. זה נקרא פינת עישון, אבל איפה הדוגמא האישית שהם צריכים לתת לתלמידים?

נכון. אז תעשו גם פינת עישון לתלמידים.

ותזכרו שיש הוראה על זה בחוזר מנכ"ל.

רק עוד דבר קטן לגבי המגמות. זה מאד מאד יפה לדבר על הרבה מגמות, בתנאי שלכל התלמידים במדינת ישראל יש את האופציה לגשת למגמות כאלה. אנחנו יכולים לשים לב לבעיית פערים חמורה בין הפריפריה למרכז, במיוחד בתחום החינוך, כשאני חושבת שהדבר הפרקטי שעכשיו ומיד אפשר לתקן, זה בכלל האופציות למגמות. בהשוואה לבתי ספר במרכז, בתי ספר בפריפריה יכולים לבחור בין מספר מגמות מאד מאד מועט. אני מכירה בתי ספר שיש בהם או ביולוגיה או היסטוריה, כשאצלי בבית הספר יש 10 מגמות לבחירה.

אני חושבת שכמו שעכשיו, עם הקמפיין לעידוד חמש יחידות מתמטיקה, כשפותחים כיתות של חמש יחידות מתמטיקה, בכל מקום, עם כמות מאד מאד מצומצמת של תלמידים ואם אין אז פותחים את התגבור מרחוק. אני כן חושבת שאפשר לצאת באיזו שהיא קריאה כן להרחיב את מספר המגמות בקרב יישובי הפריפריה. אני חושבת שזה אחד הדברים שלחלוטין יובילו את הקדמה.

זו גם בעיה באמת תקציבית. אני יכול להביא דוגמא חיה. בבית הספר שלי יש אופציה להיסטוריה או ביולוגיה, כשכיתה שלמה - - -

באמת?

או היסטוריה או ביולוגיה ולא נותנים יותר מזה.

גם וגם?

אין דבר כזה טכנולוגי. אנחנו בית ספר עיוני, ישיבה תיכונית, יש לנו 5 יחידות אנגלית. באו בתחילת השנה והביאו לנו בכיתה י' - - -

אין לכם אלקטרוניקה, פיזיקה?

שום דבר. במוסדות בני עקיבא – שום דבר. העניין הוא שכשאנחנו באנו וביקשנו בתחילת שנה בכיתה י' עוד, כשבאו ודיברו איתנו על מגמות, הביאו לנו רשימה ארוכה של מגמות. 90% כמעט מהכיתה רצו למשל תקשורת בתחילת שנה הבאה ואמרו – אין לנו כסף לתקשורת, עם כל הכבוד לזה שאתם רוצים. כשבאו חברה ורצו פיזיקה – אין לנו כסף להביא מורה לפיזיקה.

אתם ישיבה קטנה, ותיכף אני אגיד על זה.

זה מוסדות בני עקיבא, אנחנו לא כזה קטנים. בכל מקרה, גם העניין של מספר תלמידים, אבל שוב, הרבה תלמידים בוחרים ללמוד מחוץ לבית הספר בגלל שאין מגמות וזה גלגל שהוא אף פעם לא נגמר.

אני אתן פיתרון יצירתי.

נשמח לשמוע אותו.

כרמן, נציגת משרד החינוך רצתה להגיב.

רק הערה קטנה. מאחר ששני נושאים עלו פה לדיון, אני מבקשת להבהיר. יש הבדל בין מספר האופציות בתוך בית הספר, קרי: מתוך כמה מגמות הילד יכול לבחור; לבין מקסימום מספר ההגברות שילד יכול להגביר, שזה שלוש, על פי ההנחיות של הרפורמה.

לא, זה שני נושאים נפרדים. לגבי מספר הבחינות שאפשר לגשת עליהן, זה כבר בטיפול.

על זה הם דווקא ברכו, על זה שהוא הגביל.

נכון, שמעתי ואני שמחה לשמוע.

אין לנו בעיה עם זה. בבקשה, התלמידה, מה שמך?

נועה רוזן מתיכון חדש. רציתי להוסיף למה שעכשיו נאמר. בבית הספר שלי יש תלמידים רבים שמגיעים ממקומות מאד מאד רחוקים, כי בבתי הספר שמחוברים לאזור המגורים שלהם, אי אפשר אפילו לעשות יחידה אחת של מקצוע מדעי, אי אפשר לעשות כלום. ויש תלמידים שנוסעים ברכבת שלוש שעות כל יום כדי להגיע למרכז, כדי להשתתף במגמות האלה.

אצלנו יש תלמיד אחד שעושה חמש יחידות מתמטיקה.

משרד החינוך, יש בית ספר שאין בו בכלל מקצועות מדעים? נשמע לי קצת לא בבית ספרנו. כן? חמור וקשה.

לא יודעת. אנחנו נבדוק את זה.

תבדקו, בסדר?

אם אפשר ליצור מערך שיעורים אינטרנטיים. בתור תלמידת פיזיקה אני יודעת שזה לגמרי ריאלי ללמוד מהאינטרנט. גם אני לומדת מסרטונים. אם אפשר ליצור איזה שהוא מערך שמחבר אולי כיתה וירטואלית בין בתי ספר שאין בהם תקצוב למורה וכיתה, אני חושבת שזה יפתור את הבעיה בצורה חלקית לפחות.

אבל צריך להיות תגבור, כי אני מאד בעד הקשר האישי עם מורה והתגבור צריך להיות תוספת, במקומות שבהם זה באמת נדרש.

דרך אגב, לא רק במקצועות מדעיים. באמת בכל מקצוע, אני חושבת שיש פה מחסור כלשהו במורה או שאי אפשר למצוא פתרון, אז אפשר לבצע את הרעיון שתהל הציעה. אני ניסיתי באופן אישי עם כיתת ערבית וזה עבד.

יושבת פה קדם, שלומדת חמש יחידות פיזיקה בכיתה וירטואלית.

וגם אני.

וזה מדהים ויש גם את האופציה למתמטיקה.

ואת לא לומדת בכלל עם מורה את המקצוע הזה?

זה מורה.

לא, לא, חוץ מהלמידה מרחוק, אין לך למידה פיזית בכיתה?

יש לי גם מתרגל, סטודנט של פעם בשבוע, שעתיים.

זה לא פתרון אידיאלי, אבל זה הפיתרון הממשי שניתן למצוא.

דקה, צריך לעשות טיפה סדר. לגבי הנושא הזה, אגב, שר החינוך באמת התחייב להרחיב את הנושא הזה לכל מקצוע שאפשר. לא כל מקצוע אבל אפשרי, צריך לקחת את זה בחשבון. לדוגמא, מעבדה בביולוגיה, אי אפשר לעשות את זה וירטואלית, כי צריך לעשות את זה פיזית.

נציגת משרד החינוך.

רק הערה לגבי מספר המקצועות, מספר ההגברות, ואתה אמרת שיש רק ילד אחד שלומד חמש יחידות אצלך בבית הספר. האגף לחינוך על יסודי מאד מעודד את התיכון הווירטואלי ואפשר להתחבר אליו. אם תרצו פרטים אז האגף יוכל לתת פרטים.

תודה. נציגת ההורים.

התיכון הווירטואלי מבוסס על התנסות באקדמיה, וכמי שלימדה כמה שנים באוניברסיטה הפתוחה, אני רוצה גם לברך על זה שממשרד החינוך מחבק את האופציה הזו וגם להציע אותה ביתר שקיפות לציבור. זה לא יקטין את הרישום למוסדות פופולאריים של השכלה תיכונית, ולחשוב על דרכי לימוד מקוונות, שהן יותר מערבות פעילות, כי יש אפשרות גם לשלוח את הלומדים מרחוק לעבודות שהם נמצאים במגע עם הציבור, כמו עבודות חקר. זה גם כן אופציה לשלב את זה יחד עם לימוד מרחוק.

אוקיי. רק לגבי הפריפריה, באמת אני אדגיש, שדיברנו על זה גם בוועדת החינוך הבוקר וגם בכלל בכמה ועדות אחרונות. המטרה העיקרית, בעיני לפחות, של הנגשת הנושא הזה, זה לבוא ולקחת דמויות מתוך הפריפריה החברתית ואותם להצמיח. אותם לבוא ולהציג בפני כיתות. לבוא ולהציג אותם בפני תלמידי בית הספר, כי אני יכול להגיד כנער מעפולה, אם יבוא אלי מרצה שבכלל לא גר בעיר שלי או לא גר באזור שלי, בא מאזור מאד מאד ספציפי, ברור שאחוזי ההצלחה שלו יהיו גבוהים, זה פחות ידבר אלי כנער ממוצע. זה לגבי זה.

אנחנו נסיים כרגע את הדיון. אני רוצה להודות קודם כל ליושבת ראש הוועדה, שהסכימה לקיים את הדיון הזה וגם למנהלת הוועדה שוב. תודה לכל מי שהשתתף והבמה היא שלך, לסכם את הדיון.

תודה רבה אליאב. ברשותכם אני אתייחס לכמה נקודות כדי באמת לסכם ולתת המלצות. אז אנחנו נתחיל עם הנושא של הקפיטריות:

חוזר מנכ"ל הוא לא המלצה ומאד חשוב לומר את זה. אני אומרת את זה כמה וכמה פעמים, יוצא לי בשבועות האחרונים ואנחנו נחזור ונחדד את זה בפני משרד החינוך. אנחנו נפנה למשרד החינוך בדרישה לפיקוח על מחירים ואכיפה של מה שבעצם נמכר בקפיטריות; ובאותה נשימה, אנחנו נוציא מסמך גם לשלטון המקומי כדי שגם הרשויות המקומיות ייקחו אחריות יחד עם בית הספר, ובכך ננסה באמת לאכוף את זה מכל הכיוונים.

הנושא של שעת אפס – זכויות אמרת, נכון טובה? אז זכותם לדעת באיזה בתי ספר יש - - -

זה החובות של המבוגרים.

כן. אז באמת לפרסם. קודם כל לאכוף את הנושא של שעת אפס. אנחנו גם באחד הסיורים שלנו פגשנו בנושא הזה - - -

ב - - -

יפה. ושהילדים באמת יידעו. תנו למועצת התלמידים, זה חלק מהעצמה שלנו את הנוער, לתת להם את הכוח ואת הכלים. אנחנו סומכים עליהם שיידעו ושיוכלו לטפל בהתאם.

דבר נוסף, כרמן, את אמרת שאת תבדקי את הנושא של מקצועות מדעיים בבתי ספר. יופי. תודה.

לגבי נושא של קוד לבוש בקרב מורים והנושא של העישון. אז קודם כל אני אגיד – ולא לצעוק – יש דברים שאנחנו יכולים לבקש מכם שתעשו כילדים, למרות שלנו מותר כמבוגרים, אבל זה לא הסיפור. אני רק אומרת את זה כאמירת סוגריים. בעניין של לבוש אין שאלה. מה שנמצא בתוך מערכת החינוך - - -

אנחנו גם לא רוצים מורים עצבניים.

כן. אבל יש פינות עישון בבית ספר ואני אומרת באמת הם צודקים – נאה דורש, נאה מקיים. אני חושבת שהעניין של המודלינג והדוגמא האישית הוא מאד מאד חשוב, במיוחד כשאנחנו מדברים על מערכת החינוך. מי שבחר בשליחות הזאת, אז כן, יש בה עול בהרבה מאד מובנים ואנחנו הרבה פעמים צריכים לשאת בו.

יש קוד לבוש למורים? יש דבר כזה?

אז אני יודעת שיש בתי ספר שמגדירים - - -

בחו"ל, לא בארץ.

יש בתי ספר שמגדירים.

אם אין תקנה - - -

לא, אבל יש בתי ספר שהגדירו שעם גופיות לא מגיעים לבית הספר ועם שורטים לא מגיעים לבית הספר.

לבוש מכובד.

נכון.

אין קוד אתי כתוב.

לא, אין קוד אתי, כי הוא מחייב תקציבים.

אז מאד יכול להיות שצריך באמת לחשוב - משרד החינוך. צריך לפנות אולי למשרד החינוך ובאמת לבקש להגדיר, ולמרות שזה נשמע על פניו מופרך, כי ברור לנו שהמבוגרים צריכים לבוא בלבוש הולם, אבל לבקש ממשרד החינוך שיהיה קוד ברור גם לסגל החינוכי. אני אומרת סגל חינוכי, כי מבחינתי כל מי שבא בשערי בית הספר ועובד שם, הוא איש חינוך וצריך לשמור באמת על הנושא הזה, אבל גם בלי הקוד הזה, יש פה עניין של דוגמא אישית ואנחנו ננסה להעביר את המסר הזה.

ופה אני רוצה להכניס באמירת סוגריים גם את הנושא של המכנסונים בקרב בנות הנוער. התחלתי לשמוע עדכונים חדשים של מחאת המכנסונים. אז פה אני אומרת גם לבנות, זה לא כי יש פה אפליה מגדרית וזה לא כי מחפיצים אתכם או כל מיני אמירות כאלה. בדיוק מאותו מקום שאני רוצה שמורה או מורה יגיעו בלבוש הולם, שמכבד אותו ואת המקום שהוא נמצא בו, אני מצפה שגם הבנות יבואו באמת בלבוש הולם - - -

וגם הבנים.

וגם הבנים, כן, כן. רק הבעיה שלבנים אין את המכנסונים המאד קצרים.

אולי את לא מכירה.

יש. מה קרה לך, כל שני וחמישי כשאני רץ בים.

אני מודה שאני גם לא רוצה לראות. גם בנים וגם בנות וגם סגל חינוכי – לשמור על קוד לבוש ואני שמחה שיש לי את ההזדמנות לבוא ולומר את זה .

אין אכיפה.

לא, אז גם לבנים צריך לאכוף את האורך המקובל של מכנסיים. זה לא קשור לעניין של מיניות ולא לעניין של מגדר. זה עניין של קוד לבוש הולם, נקודה.

חברה, לגבי הנושא הזה, פנינו שנה שעברה למשרד החינוך - גם יושבת הראש הקודמת והמועצה - ומשרד החינוך יוצא בהנחיה ברורה. שוויון מגדרי מוחלט בין גברים לנשים, זה דבר אחד. דבר שני, כל בית ספר מחויב, היום מחויב לקבוע את קוד הלבוש של בית הספר, עם מועצת התלמידים ועם כל באי בית הספר, אם זה עם ההורים ועם זה עם כל מי שבית הספר רואה לנכון.

ועל אחת כמה וכמה אני פונה אליכם, כשאתם קובעים את קוד הלבוש עם מנהל בית הספר, תעשו את זה באמת במקום שהוא ראוי.

אתם העליתם את הנושא של ועדות ברשויות המקומיות. אנחנו כבר הוצאנו פניה לשלטון המקומי בחודש ינואר, אנחנו נוציא פנייה נוספת גם בעקבות הוועדה הזו כדי לחזק את המסר ואנחנו כמובן נעקוב ונראה מה קורה.

לגבי עבודת הנוער, אז באמת אנחנו בתהליך מאד מעמיק. השותפה שלנו הדרה, באמת עושה עבודה מדהימה. זה פשוט תענוג. אמרתי את זה גם בוועדה הקודמת. ובגללכם היא הייתה חסרה לי היום בבוקר, בדיון של עבודת הנוער, אבל אני סולחת לה, כי איך שפגשתי אותה היא אמרה – הפוסטר מוכן, זה מוכן, אז אני הולכת לישון בשקט בלילה. אחרי הפגרה אנחנו בעזרת השם ניפגש ותהיה לנו תכנית מוכנה בנושא של פיקוח ואכיפה על עבודת בני נוער, כולל הסיירות שאת דיברת עליהן היום.

השלטון המקומי אמר שהם יגייסו גם את יחידות הנוער כדי בעצם לעבות ולהרחיב את נושא הסיירות. אז אנחנו לגמרי בכיוון הנכון וזה מרגש כל פעם מחדש לדבר על זה.

דבר אחרון, נושא של מגמות. זה נכון שבפריפריה, בגלל גודל בתי הספר, וזה לא רק עניין של תקציב, אבל אין מספיק מורים הרבה פעמים, שהם מאד מאד מוכשרים. יש הרבה אתגרים בפריפריה, למרות שאני מוכרחה לומר שיש גם בתי ספר מצוינים. אני יכולה לפחות להעיד על בית ספר דנציגר, איפה שאני למדתי והיום הבן שלי לומד שם.

יש באמת היצע גדול, ועדיין אני חושבת שאפשר היה להרחיב את זה, אם היינו מתחילים לעבוד בראייה אזורית. וזה נכון בעיקר לגבי בתי הספר הדתיים. גם לנו יש ישיבה תיכונית יש שם מספר מאד מאד קטן של תלמידים. אי אפשר לפתוח מגמה לכל שני תלמידים, אבל אם היה אפשר - - -

ש - - - שבנים ובנות יהיו ביחד.

נכון. אם אפשר היה ליצור שילוב גם בתוך העיר ולצורך העניין גם באזור, זה היה מרחיב את היריעה. אני יכולה לומר לכם שבגלל העליון, בתי הספר של הקיבוצים זה משהו שהובלתי עוד כשאני הייתי מורה שם. נושא של שיתוף פעולה אזורי. בבית ספר אחד נניח לומדים סוציולוגיה, באחר פסיכולוגיה, באחר תקשורת או תיאטרון או משהו, ואנחנו מרוויחים פעמיים. פעם אחת באמת את העניין הלאומי, שיש לנו היצע יותר גדול; ופעם שנייה את ההיכרות במרחב הפיזי בין המושבים לקיבוצים, לעיר. יש פה באמת רווח חברתי מאד גדול ואני חושבת שככל שרשויות תעבורנה לעבוד בראייה אזורית - - -

עדיין אפשר אבל לפתור את זה בהוספה של תקציב לחינוך ה - - -

כן, זה לא רק עניין תקציבי.

זה לא רק עניין תקציבי.

כמה תקציב? יש גבול גם לתקציב שאתה מוסיף. מגמות זה דבר מאד יקר, זה יכול להיות פעולה נקודתית - - -

כמו שתהל אמרה. במקום להביא כסף לרשויות חזקות, להביא עוד כסף ל - - -

נכון. זה התקצוב הדיפרנציאלי שאני לגמרי מסכימה, אבל אני אומרת שבראייה אזורית, לא משנה כמה תקציב אתה תוסיף, כשיש לך שלושה בתי ספר שכל אחד מהם יכול לפתוח מספר מגמות ולשלש אפילו – ולצורך העניין אנחנו מדברים על שיתוף פעולה אזורי בין שלושה בתי ספר - אתה משלש את האפשרויות.

הפוך. זה פותר את הבעיה התקציבית של כל הרשויות.

נכון. ואנחנו מרוויחים גם חברתית. אז זה ככה רעיון יצירתי שאתם יכולים בדיונים הבאים שלכם, לגלגל אותו הלאה. זאת לא פנטזיה, זה משהו שהוא גם עובד ב - - -

לגלגל אותו למחוזות.

אני רוצה להודות לכולכם. באמת, תמיד תענוג להיות אתכם. מבחינתי אין יותר כיף מלשבת אתכם ולסיים את היום המאד עמוס הזה.

אליאב - האיש והאגדה. בעזרת השם, אני מקווה שאני אהיה פה, אני לא יודעת מה יהיה, אבל שאני אראה אותך פה בעוד כמה שנים וגם את הנציגים האחרים. גם ליושב ראש של ועדת זכויות הילד ליום הזה, אלי חי, המון תודה וסליחה שהתשנו אותך.

הישיבה ננעלה בשעה 15:25.