הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 307

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, ד' באדר ב התשע"ו (14 במרץ 2016), שעה 10:15

1. פיקוח ועדת הכספים על הטלת המכסים

2. הרפורמה של משרד האוצר ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, והשפעתה על התעשייה והחקלאות בישראל, של חבר הכנסת איתן ברושי

3. הרפורמה של משרד האוצר ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, והשפעתה על התעשייה והחקלאות בישראל, של חבר הכנסת עודד פורר

4. הרפורמה של משרד האוצר ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, והשפעתה על התעשייה והחקלאות, של חבר הכנסת אחמד טיבי

5. הרפורמה של משרד האוצר ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, והשפעתה על התעשייה והחקלאות בישראל

6. הרפורמה של משרד האוצר ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, והשפעתה על התעשייה והחקלאות בישראל, של חבר הכנסת אילן גילאון

7. הרפורמה של משרד האוצר ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, והשפעתה על התעשייה והחקלאות בישראל, של חבר הכנסת יצחק וקנין

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

איתן ברושי

יצחק וקנין

אחמד טיבי

מיקי לוי

אורלי לוי אבקסיס

רחל עזריה

רועי פולקמן

עודד פורר

מיקי רוזנטל

אילן גילאון

תמר זנדברג

חיים ילין

איילת נחמיאס ורבין

שלמה בן אליהו - מנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר

צביקה כהן - סמנכ"ל בכיר למימון והשקעות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

מירית עמרני - יועצת מנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר

גלעד אלירז - יועץ מנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר

ערן יעקב - משנה למנהל רשות המסים, משרד האוצר

קובי בוזו - מנהל תחום בכיר תכנון וכלכלה, רשות המסים, משרד האוצר

לילי אור - עו"ד, עוזרת ראשית, הלשכה המשפטית, רשות המסים, משרד האוצר

יוליה אונגר - רשות המסים, משרד האוצר

איילה רביב - מתמחה, הלשכה המשפטית, רשות המסים, משרד האוצר

שירה ברגמן - רכזת מים וחקלאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

עלי בינג - רפרנט חקלאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

שרגא ברוש - נשיא התאחדות התעשיינים

רובי גינל - משנה למנכ"ל התאחדות התעשיינים

גליה שגיא - מנהלת איגוד המזון, התאחדות התעשיינים

מיכל תוסיה כהן - דוברת התאחדות התעשיינים

יעקב שיינפלד - סמנכ"ל סנלקול, התאחדות התעשיינים

אפרת בניס סמו - מנהלת איכות, תעשיות תפוגן בע"מ, התאחדות התעשיינים

רז הילמן - מנהל תחום המזון, איגוד לשכות המסחר

הרצל אבידור - מנכ"ל מועצת הדבש

עמיחי גילר - מנהל מגדלים, ארגון מגדלי דגים

יוסי יעיש
אבשלום וילן

–
-

מזכיר ארגון מגדלי דגים
מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל

דוד קוכמן - מזכ"ל האיחוד החקלאי, התאחדות חקלאי ישראל

דובי אמיתי - נשיא התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

דוד היימן - מנכ"ל התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

גלית חזקיה הרשקוביץ' - דוברת התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

רחל בורושק - כלכלנית, התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

יעקב בלום - חקלאי, התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

דורון עקיבא - חקלאי, התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

אילן לוין - חקלאי, התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

דוד נוי - חקלאי, התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

אהוד בן נור - חקלאי, התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

אברהם דניאל - יו"ר התאחדות החקלאים החדשה בישראל

יוסי אדוני - מועצה אזורית מעלה יוסף

אלי אהרון - מזכיר מגדלי הירקות

אורן ברנע - מזכיר ארגון מגדלי הירקות

שמואל לויט - מנכ"ל המועצה לענף הלול

אברהם גלבוע - ארגון עובדי הפלחה

מיכל קראוס - מנכ"לית מועצת החלב

איציק שניידר - סמנכ"ל מועצת החלב

משה אפרים - מנכ"ל פרי הגליל

צבי מרום - מזכ"ל ארגון המושבים של העובד הציוני

ירון סולומון - מנכ"ל תנועת האיחוד החקלאי

איתן שיינר - מנהל רכש וסיכונים, שמן תעשיות בע"מ

אביתר דותן
מרדכי אלקבץ
שמעון ביטון

-
-
-

מנכ"ל התאחדות מגדלי בקר לחלב
מנכ"ל ארגון מגדלי העופות
חבר הנהלת ארגון מגדלי העופות

חיים דהן
בועז כץ
דרור אלמגור
אבנר לוי

-
-
-
-

חבר הנהלת ארגון מגדלי העופות
מועצת הצמחים
חקלאי
חקלאי

ג'ני סלוביצ'יק - אחראית משאבי אנוש, תפוגן

יעל רטנר
עופר נגר

–
-

המשמר החברתי
המשמר החברתי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

שגית אפיק

עדי עמיתי, מתמחה

טמיר כהן

אהובה שרון, חבר המתרגמים

1. פיקוח ועדת הכספים על הטלת המכסים

2. הרפורמה של משרד האוצר ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, והשפעתה על התעשייה והחקלאות בישראל, של חבר הכנסת איתן ברושי

3. הרפורמה של משרד האוצר ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, והשפעתה על התעשייה והחקלאות בישראל, של חבר הכנסת עודד פורר

4. הרפורמה של משרד האוצר ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, והשפעתה על התעשייה והחקלאות, של חבר הכנסת אחמד טיבי

5. הרפורמה של משרד האוצר ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, והשפעתה על התעשייה והחקלאות בישראל

6. הרפורמה של משרד האוצר ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, והשפעתה על התעשייה והחקלאות בישראל, של חבר הכנסת אילן גילאון

7. הרפורמה של משרד האוצר ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, והשפעתה על התעשייה והחקלאות בישראל, של חבר הכנסת יצחק וקנין

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. אנחנו נתחיל בדיון מהיר, אבל לפני כן אני רוצה לומר משפט. אנחנו נמצאים עכשיו בעיצומה של מיני דרמה בנושא של החקלאות, גם בנושא של הפחתת המכסים וגם בכמה דברים שעומדים על סדר היום כאשר מצד אחד יש את הוזלת המחירים, דבר שמהווה מטרה של כולנו, ומצד שני לא לגרום לפגיעה בחקלאות כי בלי החקלאות אנחנו נמצאים במצב לא טוב מבחינת הערכים. צריך לדעת לעשות את האיזון בין הדברים האלה כך שמצד אחד לא תהיה פגיעה בחקלאות, לא תהיה פגיעה בחקלאים ולא תהיה פגיעה במפעלים שניזונים מהחקלאות, ומצד שני הרצון להוזיל את המחירים.

אנחנו נתחיל היום את הדיון בנושא הזה ואני מתחיל בדיון המהיר ששמתי אותו על סדר היום על אף שהיו בקשות להביא אותו בשבוע שעבר. כאמור, הוא היום על סדר היום ואנחנו גם נדון בנושא של הטלת המכסים וכל מה שנלווה לעניין הזה.

ראשון הדוברים, לפי סדר המציעים, איתן ברושי.

בוקר טוב אדוני היושב ראש וחברי הכנסת, חבריי החקלאים והתעשיינים, והברית ביניהם חשובה. אנחנו בדיון שני שמתקיים בפרק זמן קצר כאשר בפרק הזמן בין הדיון הראשון לשני נחתמו צווים לפרק זמן שמוגדר כתקופת פסח. החקלאות עומדת בפני קשיים רבים ואני חושב שהבעיה העיקרית היא האם יש כאן אוסף תקלות או האם יש כאן מדיניות ומי נושא באחריות עליה. אני שואל היכן הוחלט על המדיניות הזאת כאשר המדיניות היא באחריות הממשלה. אני חושב שזאת פעם ראשונה, אדוני מנכ"ל משרד החקלאות, שאנחנו מרגישים שמשרד החקלאות איבד במידה רבה את הקשר עם החקלאות והחקלאים והפך להיות או יחד או חלק ממשרד האוצר שגם בהיסטוריה היו לו גישות שונות ולעתים עוינות את החקלאות, ואני אומר את זה בעיקר לגבי העבר.

אדוני היושב ראש, אני חושב שאתה נושא באחריות לתקציב המדינה וחוק ההסדרים ומה שעומד בפנינו בעיקר זה תקציב המדינה לשנת 2017, ואולי גם לשנת 2018, וחוק ההסדרים. בניגוד לשנה קודמת בה תקציב החקלאות לא נדון בוועדה וחוק ההסדרים לא נדון בצורה מסודרת מפאת קוצר הזמן, נראה לי שהתפקיד שלך בסופו של דיון הוא להשתלט על התהליך הזה ולקיים את הדיון על החקלאות והשפעתה על המדינה, על ההתיישבות ועל התעשייה ולעשות זאת בצורה מסודרת, בוודאי לא בלוח הזמנים שמנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר הודיע כמעין כתב כניעה לגורמים אתם הוא מנהל משא ומתן. הוא קבע לוח זמנים והוא גם קבע על פי הפרסומים את התוצאות של משא ומתן וכבר יודעים גם לגבי ענף החלב. יש דברים שהיה נכון לעשות אותם על במשרד השיכון אבל אני לא בטוח שנכון לעשות אותם במשרד החקלאות.

אני רוצה לומר שהשאלה הראשונה שצריכה להישאל היא לא ביטול מכס אלא איזו חקלאות אנחנו רוצים לראות בשנים הקרובות בישראל. קודם כל, למדנו שצריך להגדיר את המטרה ולומר מהי המטרה ומהו החזון. לא יכול להיות שמדינת ישראל מטפלת בחקלאות ובתעשייה דרך הפחתת מכסים ולא דרך הגדרת המטרה והתנאים לעמידה ביעדים.

בעוד שעה חלק מאתנו יצא מכאן לדיון בוועדת הכנסת לגבי השאלה היכן דנים בנושא המים. חוק המים שהממשלה הביאה ואושר בקריאה ראשונה הוא חוק שכמעט מחסל את החקלאות עוד לפני הפחתת המכסים.

לכן נראה לי שבתהליך דיון מסודר נכון להגדיר נכון את המטרות ואת היעדים לפני שעוסקים במכסים. תמיד אמרנו, ועוד יגידו כאן מאה פעמים, שחקלאות היא גם ערכים אבל אני חושב שלמדינה יש מטרות ויעדים לפני שהיא מביאה מחוץ לארץ.

שאלת היקפי הקרקע המעובדת, השטחים הפתוחים והירוקים, ביטחון מזון, שאלת הקשר בין החקלאות להתיישבות, מחירי המים וכל מה שעוד מתלווה ליכולת לייצר כאן חקלאות. לפני כמה ימים הייתי בשליחות הכנסת בבולגריה ואנחנו יודעים מה אומר כל אחד שחוזר מחוץ לארץ ומה אומר ראש הממשלה. כאילו יש כאן תכנית, אדוני המנכ"ל, תכנית חיסול, כאילו מישהו חבר כאן לחסל את העסק הזה שהוא אולי היצירה המפוארת ביותר של מדינת ישראל מאז אלפיים שנים. ליתר ביטחון גם הביאו את חוק המים וליתר ביטחון גם דנים מחר בוותמ"לים שנותנים לממשלה יכולת להפקיע קרקעות עד כדי הכנסת חקלאים לכלא, אלה שיושבים מאה שנים על אדמתם, אם הם לא יסכימו תוך זמן קצר לפנות ולהקים בתים באזורים אורבניים. זה עולה השבוע. כלומר, מישהו כאן השתבש. אותה מדינה שנתנה לרמי לוי הדליק משואה, היא אותה מדינה שרומסת את החקלאות ואת החקלאים.

לכן אני חושב שמה שנדרש מהוועדה עכשיו זאת לא עוד ישיבת קיטורים של התעשייה ושל החקלאות אלא ניסיון לעצב קווי התקדמות חדשים לעבר יעדים ברורים ומוסכמים שהתקבלו על ידי הממשלה שהם יחייבו גם את הפקידות.

לכן אני קורא לגפני, ואני מאמין שיקרה, כפי שפתרנו אתו גם בעיות אחרות, ואומר שאני חושב שצריך לומר באופן ברור שאם מדינת ישראל רוצה חקלאות, היא צריכה להגיד מה היא רוצה ואיך עושים את זה. רק לאחר מכן לטפל בכל היתר.

בקשה אחרונה. אני מבין שחלק מהצווים נחתמו. קיבלתי דיווח גם מחברים – מאבו, מרחל ומאיר שאיננו כאן אלא נמצא בכנס של המושבים – ואני רוצה לומר שאני מציע שייקבע מנגנון של פיקוח, מה באמת הביאו. לפי דעתי אף אחד לא יודע מה מביאים לישראל. יש כאן ייבוא של הסכמים היסטוריים, יש כאן ייבוא של מתחת לרדאר שהיה בתחילת ינואר או מתי שהוא בלי שאף אחד הגיב ומה שצפוי לחגים. בואו נראה מה באמת נכנס לישראל וכמה זה השפיע על סל יוקר המחייה בפסח.

דבר אחרון. אני רוצה לומר כאן גם לחברים וגם לחברים בכנסת מכל המפלגות. תראו, אין חקלאות בלי חקלאים, אין התיישבות בלי מתיישבים ואין מדינה בלי התיישבות וחקלאות. עכשיו תחליטו מה אתם עושים עם התכניות שיש בהן סכנה גדולה, לפי דעתי למדינת ישראל לא רק לחקלאות ולחקלאים. תודה.

זה היה משפט מחוזי המשפט האחרון.

כן. אתה יכול לאמץ אותו.

תודה רבה. אני מבקש, ברשות החברים, נמצא כאן חבר הכנסת יצחק וקנין שבמשך כל השנים עוסק בנושא, והוא אמנם לפי הרשימה הוא אחרון אבל אני מבקש לתת לו את רשות הדיבור עכשיו.

חבריי, אני בטוח שלשר האוצר יש כוונות טובות ובכל לבו הוא רוצה להוריד את יוקר המחיה. אני בטוח בכך באלף אחוזים. אבל רבותיי, לצערי הרב אני הולך לתת לכם נתונים יבשים כדי שכל אחד מאתנו ידע את האמת פעם אחת ולתמיד.

אם אנחנו אשמים, בואו נשים את המפתחות ונלך הביתה. אם אנחנו לא אשמים, שאף אחד לא יתעלק עלינו ולא ירכב עלינו ולא נהיה אנחנו האסקופה הנדרסת במשך שנים. אני תמיד אומר את אותם דברים וקחו אותם מכל הפרוטוקולים ותראו לאן אנחנו מגיעים. אני אומר באחריות שכל המהלך שהאוצר עושה ומשרד החקלאות יחד אתו, לא יביא שום בשורה לצרכן. כל המטרה היא אחת ויחידה: להוריד את יוקר המחיה ולזה כולנו מסכימים. אני הראשון שבעד הורדת יוקר המחיה.

אני נותן לכם עכשיו נתונים. אדוני יושב ראש הוועדה, במשך חמש השנים האחרונות תפוח אדמה במשק החקלאי נמכר ב-1.40 שקל במקסימום. החקלאי מוכר אותו, אחרי כל ההוצאות שיש לו, ב-1.40 שקל. גזר נמכר ב-1.50 שקל וזה כבר במשך חמש שנים. בכמה הוא נמכר? חמישה שקלים על המדף. תפוח אדמה נמכר בחמישה שקלים. עגבנייה, רק בתקופה האחרונה, נמכרה במשך כל השנים בתשעים אגורות ובתקופה האחרונה כשיש חוסר, בגלל מחלה שהייתה, נמכרה ב-2.50 שקלים אותם מקבל החקלאי. כמה זה על המדף?

שמונה שקלים.

אני אשאל ואתם תגידו לי. יושבות כאן עקרות בית.

את המשרה השנייה שלי.

תשמעו טוב. חבר'ה, זה חשוב. הכרוב נמכר בשקל וברוב התקופות גם בחצי שקל, אבל בכמה הוא נמכר על המדף? בארבעה שקלים ומעלה. הבצל, תדעו שהיום אין בצל והכול ייבוא ואתם יודעים למה? כי בשנה שעברה כל הבצל נשאר באדמה ולא היה משתלם להוציא אותו. החקלאי קיבל עליו פחות מארבעים אגורות. עכשיו מייבאים אותו בארבעה שקלים וזה כאשר החקלאי לא מגדל אותו כי לא משתלם לגדל אותו. חבר'ה, יש מגדל אחד שמגדל אבוקדו ממושב יערה בו אני גר, מתוך 780 דונם, נשארו שלושים דונם. הוא האחרון שסגר השנה את הבסטה והסיפור נגמר. למה? הוא מקבל 1.60-1.70 שקל על האבוקדו והוא נמכר בעשרה שקלים וב-14 שקלים. אני הולך לערוך קניות ביום שישי ואני רואה אבוקדו ב-12 שקלים, ב-14 שקלים ולא פחות מעשרה שקלים.

אני שואל אתכם, איפה הבעיה כאן? אני מדבר עם פקידי האוצר, אני מדבר עם כל אדם שהוא בר דעת. חבר'ה, תאמינו לי, יש דבר יותר פשוט ויותר מהיר ובטוח הוא ייתן תוצאה? אני אומר אותו כבר שנים אבל לא מקבלים את דעתי. זה להתחרות בכוחות השוק. אני אומר שבואו נקבע את פערי התיווך ובואו נטפל בזה. ריבון העולם, הפה שלי יבש ואני כבר לא יכול לדבר. אתם יודעים למה? כי אני מרגיש את ההרגשה שכל חקלאי מרגיש. רבותיי, אני מדבר כאן במלוא הרצינות.

לו שר האוצר היה רוצה היום להוריד את המחירים, הוא היה צריך לעשות דבר אחד, לבוא ולקבוע, אנחנו כל כך חפצים בצרכנים, ולכן נאמר שאם החקלאי מקבל 1.40 שקל, קחו מאה אחוזים, תרוויחו מאה אחוזים, כל השרשרת תרוויח מאה אחוזים, תרוויח 120 אחוזים, תרוויח 150 אחוזים, נמכור את העגבניות ואת הבצל בשלושה שקלים, בארבעה שקלים, כי אלה הם המחירים הריאליים אבל לא רווח של 200-300 אחוזים עלינו כולם מרוויחים.

אנחנו האשמים? אנחנו החקלאים צריכים לשבת כאן? זאת מדינה מטורפת, בסדר, היא לא מטורפת אבל היא השתגעה לגמרי. למה? כי אני זועק כאן שנים, כאן, במקום הזה. ישבתי כאן בחוק החלב. ישב מנכ"ל משרד העבודה ומנכ"ל משרד התמ"ת ומה הם אומרים לי? אני אומר, אל תבטלו את הפיקוח על הגבינה הלבנה ועל הקוטג'. אמרתי את זה כאן. קחו את הפרוטוקולים. מה הם אומרים לי? הקימו מחלבה. מה עשתה המחלבה? אתם זוכרים את מחאת הקוטג'? אני הייתי בדעת מיעוט והצבעתי נגד. אמרו לי שאני הזוי, תהיה תחרות בין טרה לשטראוס ותנובה, ואני אומר, חבר'ה, איפה אתם חיים? מישהו כאן הולך לגזור קופון.

עכשיו אני אומר לכם מה הוא הקופון. כמושבניק עם מניות בתנובה, הקיבוצים היו חכמים ולא מכרו את המניות אבל המושבניקים מכרו בנזיד עדשים את תנובה לאייפקס. תבדקו את מה שאני אומר, בואו פעם אחת תעשו מחקר ובואו ננהל דיון אמיתי ולא חפיפניק, דיון בו נבוא לוועדת הכספים, כל אחד ידבר עשר דקות וילך, אלא בואו נקים ועדה של חמישה חברי כנסת שתיכנס לעומק הדברים. אני מבטיח לכם שאתם תגיעו למסקנה אליה אני מגיע.

מה קרה עם הגבינה? רק מהגבינה והקוטג' אייפקס עשתה את כל הקנייה. הגיע מחיר הקוטג' לשמונה שקלים והוא לא ירד כי הם אמרו שתהיה ירידת מחירים. מחיר הקוטג' עלה לשמונה שקלים וכולם זוכרים את מחאת הקוטג' והגבינה הלבנה, אותו דבר. חבר'ה, החקלאי קיבל משהו מזה? מה אתם חושבים? כלום.

אני חוזר ואומר שיש כאן כשל שוק ומוליכים אותנו שולל פעם אחר פעם אחר פעם ואני אגיד לכם למה. לדעתי אנחנו הריבון, הממשלה היא הריבון ואם הממשלה יודעת שמוכרים עגבנייה בשמונה שקלים ואבוקדו בעשרה שקלים, היא צריכה לבוא ולומר עד כאן, נגמרה החגיגה אצל רמי לוי. לכו היום לרמי לוי, הוא יעשה איזה מבצע חד פעמי, יפרסם אותו וימכור בתשעים אגורות, אחרי יומיים נגמר המבצע הזה וכמה משלמת עקרת הבית במשך כל השנה על העגבנייה, על הבצל על כל המוצרים? רבותיי, צריך לקבוע כאן פערי תיווך. זאת המכה הגדולה שיש לנו ולא שום דבר אחר.

תוסיפו על כך את המים לחקלאי, תוסיפו לו את כל המסים שהוא משלם, ומה נשאר לו? נסגרים משקים על ימין ועל שמאל, ואתם לא רואים את זה? אתם חושבים שאני עושה כאן הצגות? חבר'ה, נשבר לי להיות במקום הזה כי אנחנו חכמי חלם, כי יש כאן ממשלה שמקבלת החלטות מנותקות מהמציאות.

לך מנכ"ל משרד החקלאות אני רוצה לומר משהו. הוצאת מנשר. דיבר עליו ידידי איתן ברושי. אני רוצה להגיד לך שהמנשר הזה הוא כמו סכין חדה שאתה שם אותה ואתה הולך להגיע להסכמה, עם מי? גם להם אני הולך לומר משהו, לחבר'ה שלי. אבו לא מייצג אותי יותר טוב ולא תנועת המושבים ולא אף אחד. הם לא מייצגים אותנו יותר. אתה לא תשב אתם אלא אתה תשב אתנו. אתה לא תשב אתם כי ההסכמות אליהן אתה מגיע אתם, זאת שחיטה.

כל הכבוד.

רבותיי, כאשר רצו להעלות את מחיר המים, אני הייתי כאן המתנגד הראשי. נתנו להם 450 מיליון ואמרתי שזאת השחיטה הגדולה של החקלאות. היום אני משלם 2.5 שקלים לקוב מים כאשר קודם שילמתי חצי שקל.

2.80 שקלים.

חבר'ה, אם אתם תגיעו להסכמות בלעדינו, אתם תקברו את החקלאות עמוק באדמה. תודה רבה.

לא מוחאים כפיים אפילו שאומרים את הדברים הכי חכמים.

חבר הכנסת עודד פורר ואחריו חבר הכנסת אחמד טיבי.

אדוני היושב ראש, אין מה להכביר מלים על הדברים שאמר חבר הכנסת וקנין מדם לבו ואני חושב שהם מבטאים משהו שהוא כל כך מדויק. אני חייב להתייחס לדברים שאמרת בפתיחת הדיון. זאת לא מיני דרמה. מתרחשת כאן דרמה אמיתית של החרבת המפעל הציוני והחקלאי של מדינת ישראל.

לפני 130 ו-140 שנים הגיע לכאן המקים של מקווה ישראל כדי להתחיל ללמד במערה חקלאות בלי משרד האוצר והצליחו להקים כאן חקלאות מפוארת בלי פקידי האוצר. היום באים פקידי האוצר ואנשים שלצערי מימיהם לא לכלכו את ידיהם בקרקע ומחריבים את המפעל הזה.

אני אומר את זה לך אדוני מנכ"ל משרד החקלאות ואני אומר לך את זה בידידות ואתה יודע איזו הערכה אני רוחש לך אבל אתם הופכים את החקלאים לנתמכים ולנזקקים ולא יהיו לך חקלאים נתמכים ונזקקים כי לא יהיו לך חקלאים. כשלא תהיה לך חקלאות, גם לא תהיה לך התיישבות. שר החקלאות יכול לדבר גבוהה גבוהה על חשיבות ההתיישבות, ואני יודע כמה היא יקרה ללבו, ולהחריב אותה באבחת חרב בשנייה. כשלא מעבדים את האדמה, מאבדים אותה וזאת לא איזו סיסמה סתמית. הוא דיבר על 730 דונם של אבוקדו שנשארו מהם שלושים דונם, אבל מה קורה ב-700 הדונם הנותרים? מי נמצא שם היום? מי מעבד את האדמה הזאת היום? היכן שלא יהיו החקלאים שלנו, זאת לא תהיה האדמה שלנו וזה בגליל, זה בנגב, זה ביהודה ושומרון וזה לא משנה היכן. אי אפשר לדבר בפתוס על גאולת הקרקע ובדרך לפגוע בכל מי שמחזיק בקרקע.

אני רוצה לומר משהו גם בעניין הזה של מכסים בהקשר של ראייה בנושא התעשייה. כאשר אתם מורידים את המכסים באופן חד צדדי, אתם מתפרקים מכל היכולת שלכם לבוא למשא ומתן מול מדינות העולם ולדבר על סחר חופשי. איך תעשה הסכם סחר חופשי עם מדינה כשאתה כבר הורדת את המכסים באופן חד צדדי? אתם עושים התנתקות חד צדדית. אתם האנשים שהתנגדו להתנתקות החד צדדית עושים התנתקות חד צדדית מהחקלאות. זה מה שאתם עושים היום. בדרך לא יהיה לנו שום הסכם סחר חופשי כי אין שום אינטרס לעשות הסכם סחר חופשי עם מדינה שמתפרקת מכל המכסים ומכל מה שמחזיק את הכלכלה, ואני בעד הכלכלה החופשית אבל יש מקומות בהם יש כשל שוק ושם צריכה להיות המדינה.

כל זה קורה רק בגלל שאנחנו רואים איזה שהן כותרות על עלייה במחירי הדיור ואז חייבים מהר לשנות את סדר היום. לא הבעיה בחקלאים בסופו של דבר בנושא יוקר המחייה. אולי במקום להוריד את המיסים על הבירה, היו מורידים את המיסים על הדירה וזה היה אולי פותר את הכותרות האלה ולא בזה שמחריבים את החקלאות ונכנסים בחקלאים.

אני מציעה שתדבר על הנושא בו אנחנו דנים עכשיו.

זה בדיוק הנושא שעל סדר היום.

לא.

אם תנסו להפריד את הנושא הזה מהנושא ההוא, אתם טועים כי כלכלת ישראל היא המכלול והיא הכול ביחד.

אתה צודק מאוד.

לא מדברים בסופו של דבר דרך טבלאות אקסל כי אתם תמצאו את עצמכם בלי חקלאות, בלי חקלאים, בלי ביטחון שהחקלאות הזאת יוצרת באחיזת הקרקע אבל עם הרבה מאוד מחירים יקרים שבסופו של דבר לא ירדו.

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי ואחריו חבר הכנסת אילן גילאון.

תודה רבה אדוני היושב ראש. ראשית, אני מרגיש מעודד גם מהדיון אבל בעיקר מהנוכחות. מהשבוע שעבר לחקלאים יש לובי חזק. ולמה אני מעודד? כי כנראה זה הלובי שהוא יותר חזק מלובי המתנחלים בכנסת.

אתה מדבר על גאולת הקרקע?

בדיוק. אני מגיע לנקודה השנייה. אני כל הזמן חשבתי שאני צריך לדבר כאן על ענף הזית, על חקלאים, על מחירים כפי שאמר חברי וקנין, ואני מכיר את הצליל הזה של וקנין מאז אני בכנסת. הוא כל הזמן זועק את הזעקה הזאת מדם ליבו ואף אחד לא מקשיב לו ואחר כך מתברר שהוא צודק. עד שמגיע חבר הכנסת פורר ומתחיל לדבר על גאולת הקרקע ועל ערכים ציוניים.

מה לעשות? יש גם ציונות בחקלאות.

לא פניתי אליך.

אני יודע שזה נורא מפריע לך אבל אנחנו גואלים את הקרקע.

ראשית, זה מפריע, שנית, לא פניתי אליך. יכול להיות שהוא ישכנע אותי שזה הארגומנט העיקרי ואז אני וחבריי נצביע עם הרפורמה.

גם כך תעשו בסוף ותברחו כשצריך.

כל מה שטוב לישובים שלי, אני בעד. שכחת להשמיץ את גפני כמו שעושה הבוס שלך בגלל שהוא מסכים להעביר דברים שאתם באופן גזעני לא מוכנים להעביר לישובים הערביים. תלמדו.

אנחנו בעד להעביר ליישובים הערביים אבל להעביר ליישובים הערביים דרך אנשים שהם מתונים ולא דרך תומכי החיזבאללה.

אני מבקש.

מה אתם רוצים? תבואו אליו בטענות על זה שהוא מעלה את העניין. הוא קורא לנו גזענים ומוטב שתומך המחבלים והטרוריסט הזה בכנסת יבין שהוא לא יכול להגיד את זה.

זה לא תורם כלום לנושא.

השלב הבא הוא שהוא גם יגיד שהציונות היא גזענות.

זה נקרא בוסר ולענה. זה קשור לחקלאות.

זה נקרא עשבים שוטים.

אתה אמרת על עצמך את זה. למה? יש לנו בעיה מספיקה ולא צריך כאן סופרלטיבים. אני לא מבין למה צריך להכניס כאן תמיד את הגורם הזה.

תחזור לחקלאות.

האמת היא שעדיף לדבר על שמן זית צח ואמיתי מאשר על מפלגה מושחתת ומנהיג מושחת.

די, נו, באמת.

מה די? שמעת את המונולוג שלו?

עדיף מאשר לדבר על מפלגה של מחבלים ותומכי טרור שטוענת שהחיזבאללה הוא לא ארגון טרור ומפלגה שתומכת ברוצחים שמסתובבים בחוץ. אולי על זה עדיף לדבר.

אנחנו מאבדים את הדיון.

אני מאמין לכוונות הכנות של שר האוצר. ראשית, בנושא הסלולר הוא הצליח וצריך לומר מילה טובה גם אם זה מרגיז מושחתים.

די כבר. באמת.

איך את יודעת שאני מדבר עליכם? איך? דיברתי על מושחתים באופן כללי.

איך אתה יודע שכאשר מדברים על טרוריסטים, מדברים עליכם ואתה קופץ?

אתה משתמש בדיון בנוגע לחקלאות ולחקלאים כדי לעשות פרובוקציה.

אתה תומך בטרור.

אתה משתמש בחקלאים כדי לעשות פרובוקציה.

אתם פוגעים בחקלאים.

כל הבקשה שאתה הגשת כאן, היא כדי לעשות פרובוקציה. באת לכאן כדי לעשות פרובוקציה ואתה מצליח.

גם אתה. אתה מדבר על גאולת קרקע וציונות ואנחנו מדברים על מחיר השמן.

אנחנו מדברים על גאולת קרקע וציונות וזה לא יעזור לך. זה חלק מהחקלאות של מדינת ישראל. החקלאות כאן.

כשאיתן ברושי דיבר על החקלאות כציונות וכהתיישבות, אתה ישבת בשקט. כשאיתן ברושי אמר את המילים, ישבת בשקט. הוא בא לעשות פרובוקציות על הגב שלנו.

חקלאות כאן, מולדת כאן וזה לא יעזור לך.

אני מבקש, עודד.

למה אתה לא קורא לחבר הכנסת טיבי? למה אתה קורא לעודד?

אני לא קורא לך.

חבר כנסת טיבי לא עושה כאן פרובוקציות?

את המילה אחמד טיבי אמרתי הרבה יותר פעמים מאשר את המילה עודד, אבל אני רוצה להגיד לכם משהו, לכולם. נושא החקלאות הוא נושא שכואב לכולם ללא יוצא מן הכלל, גם ליהודים וערבים וגם לימין ושמאל. לכולם, ללא יוצא מן הכלל. אני מציע לא להיכנס למחלוקות שאנחנו כאן מתחבטים בהן כל הזמן ולבעיות פוליטיות מאוד קשות הרות גורל כי זה לא נושא הדיון. אנחנו לדון עכשיו על כל דבר אחר ונפספס את המטרה.

חבר הכנסת טיבי, בבקשה תתמקד עכשיו בחקלאות. תתאפק עם כל הבעיות האחרות. נדבר על זה אחרי כן.

אתה מתאפק כבר חודש ימים.

נכון.

תודה אדוני. שר האוצר אכן יש לו כוונות גם להוריד מחירים ובעיקר לבוא לקראת הצרכן. בעניין הטלפונים הסלולריים הוא הצליח. בעניין התכנית הכלכלית של הישובים הערביים, יש לו כוונות טובות, גם לו וגם לאגף התקציבים, אבל יש כאלה שבולמים גם אותו בנושא תכנית פיתוח כלכלי ואולי גם כאן יש אנשים בנושא הרפורמות שלא שמו לב שלמשל בנושא ענף שמן הזית, כאשר אתה פותח מכסות של בין אלפיים ל-4,000 טון שמן זית ללא מכס, הדבר עלול לגרום לקריסת הענף.

3,200 טון. 1,200 טון נכנסים ממילא ועוד אלפיים טון עכשיו.

בצו כתוב אלפיים טון.

המגדל בישראל, אין לו יכולת להתמודד עם הצפה של שמן, גם זול, גם כנראה לא איכותי וכבר היו לנו בעבר ניסיונות, בשנת 2010 ובשנת 2011, כאשר הוא ברובו מסובסד ב-1.85 יורו. לכן הפחתת המכס לא מגיעה לצרכן הישראלי, כמו שאמר חבר הכנסת וקנין, אלא נשארת בכיס של היבואן. חולקו מכסות של 1,200 טון שמן עם פטור ממכס במסגרת הסכמי השכר.

לכן אדוני, כולנו משמיעים את הקריאה - למרות הוויכוח הקשה - לגבי הצורך להציל גם את החקלאות, גם את הענף הזה ולא ללכת בכיוון הזה שיביא לקריסת הענף.

תודה רבה. אני מודה לך. חבר הכנסת אילן גילאון.

הלוקסוס להיות דובר רביעי הוא שאני לא זקוק לכל הסופרלטיבים והדיבורים המחוזיים, חקלאות, ציונות. אפשר באמת לעסוק בחקלאות כסימן היכר לחברה מתוקנת. אני דווקא בעד הרעיון שיסבסדו את החקלאות אבל צריך להבין, חברים וחברות, באיזה שנה אנחנו היום. לפי דעתי אנחנו בשנת 2016.

ממש לא נכון.

אבל בגלל התחממות כדור הארץ, כנראה ש-2017 הוקדמה ל-2016 וזאת הבעיה המרכזית. הבעיה המרכזית היא חוסר אמון ומשבר אמון מוחלט בין מדינה לאנשים אחרים בגלל תכונה אחת והיא שצריך לרוץ מהר לספר לחבר'ה. זאת הבעיה המרכזית שלנו, לרוץ מהר לספר לחבר'ה. הורדת המחירים היא הדבר הכי מידי שאותו אפשר להראות.

אני יודע, אני בן אדם קצת מיושן, אני מאמין שמדינה צריכה את החקלאות כערך, כמו שהיא צריכה תרבות כערך. מדינות מהסוג שאנחנו כל הזמן מנסים להשתייך אליהן במדינות ה-OECD אבל אנחנו נזם זהב באף חזיר של ה-OECD משום שבכל הדברים האלה אנחנו במקומות האחרונים בכל מה שחיובי ובכל מה שטוב. ודאי שאני רוצה מחיר זול לצרכן אבל אני גם מאמין בחדוות יצירה וחדוות יצירה היא היכולת להתפרנס בכבוד, בביטחון תעסוקתי, ויש כאן מקום לדבר הזה ברמה הלאומית. אבל אתם צריכים להבין שזה סיפור של חוסר אחריות כמו בכל מקום אחר. כמו ברשות השידור. סיפור החקלאות לקוח מרשות השידור ואת זה צריך להבין.

חברים, אתם רוצים להוריד את המכסים? בסדר גמור, אבל קודם כל תביאו את הסובסידיות, קודם כל תגיעו לסיכומים האלה ואחרי כן תורידו את כל המכסים שאתם רוצים. קודם כל תנו את ההגנות. קודם כל תפתחו את התאגיד החדש ואחרי כן תסגרו את הישן. אם אתם רוצים לוותר, יש כאן בעיה של משבר אמון. אם מדינה לא מבינה בעצמה שהאינטרס של החקלאים שלה הוא האינטרס שלה, היא לא מבינה כלום ואז אנחנו נעסוק במקח וממכר.

צודק חברי יצחק וקנין במאת האחוזים. הבעיה השנייה היא הרגולציה. אני לא יודע למה אבל כל רפורמה כאן נגמרת בכך שמעטים, הבולענים, צריכים לבלוע את הכול וכל השאר מפסידים. כמעט כל רפורמה. אני נגד רפורמות כי כל רפורמה מתקנת במקום אחד ומקלקלת במקום השני. מכפילה ברגליים ומחלקת בשתיים.

לכן אני באתי וביקשתי את הדיון הדחוף, אדוני, לא כדי להגיד שחקלאות היא ציונות ולדבר על גאולת הקרקע ועל טרומפלדור ו-א.ד. גורדון. עזבו אותי מהדברים האלה. אני רוצה מוצר זול ואני רוצה חקלאי מאושר ואני רוצה מדינה שמקיימת את החקלאות כי זה ערך נכון למדינה כפי שהיא מבקשת להיות ולא כפי שהיא.

אני מאוד אוהב את כחלון. אמרתי לכחלון שאני חושב שכוונותיו טובות אבל הריצה לספר לחבר'ה היא מאוד בעייתית. אי אפשר לקלקל דבר אחד כדי לתקן את הדבר השני. לכן אנחנו מגיעים לסיטואציה בה שמונים אחוזים מהמדינה הם איכרים, פועלים, עובדים סוציאליים ואחרים, וכולם לא מבינים מה מתרחש אתם וכל האחרים הם מתווכים או עורכי דין ולבנת פורן. זאת המציאות עליה אתה מדבר. את הפירמידה הזאת חייבים לשנות וזה העניין.

לכן לאט לכם. רוצים להוריד את המכסים, תורידו אותם אחרי שתגמרו את ההתחשבנות.

זה בדיוק מה שקרה.

לא, זה לא קרה.

אחרי שהגיעו להסכם.

הסכם עם אקדח לרקה?

לו זה היה קורה, הם לא היו באים.

על איזה הסכם סחר חופשי חשבת?

אני מבקש להגיד את המשפט האחרון שלי.

לא הסכם ולא כלום.

שמונים מיליון שקלים.

רועי, אתה רוצה שאני אקיים כאן דיון או אתה רוצה דיאלוג? אני לא אקיים את הדיון בצורה הזאת. עם כל הכבוד, חברי הכנסת, יש להם חסינות ואני יכול מהם לבקש, אבל האורחים לא יכולים להתערב באמצע. או שאתם רוצים דיון או שאתם רוצים לעשות הפגנה אבל לצורך כך יש רחבת הפגנות. אנחנו ועדה ורוצים גם להגיע למסקנות.

למיטב ידיעתי, אם הדבר הזה היה קורה, אנחנו לא היינו היום נפגשים ולא היינו באים עד הלום. לכן הרציונל חייב להיות כזה שקודם כל בונים איזושהי מערכת של אמון משום שהאינטרס הוא משותף, כלכלת שוק בהחלט כן, חברת שוק – ממש לא מתאים ואת זה צריך לעצור ביחד.

תודה רבה. דובי אמיתי, נשיא התאחדות האיכרים. אחריו חברת הכנסת אורלי לוי, באדיבותו של חבר הכנסת חיים ילין.

התחייבת לקיים כאן דיון בהנחת מס הכנסה לעוטף עזה ולכן אני נותן לך את הכבוד.

זאת אומרת, אני כבר משלם לך במזומן.

התחייבת.

אני מבקש מהדוברים לקצר. עד עכשיו דיברו חברים שביקשו את הדיון המהיר ועכשיו אנחנו נכנסים לדיון ואני מבקש שכל אחד יתמצת את דבריו.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להודות לך ולחברי הכנסת על היוזמה לקיים את הדיון החשוב הזה. זה דיון חשוב מאין כמותו.

אני רוצה לומר לך את הדבר הבא. בשנה האחרונה קיימנו כמה דיונים, ואני ניסיתי ללמוד ממך ולהסתכל על התמונה הכוללת, ואני בהחלט מסכים עם חבר הכנסת וקנין שכוונתו של שר האוצר לטפל ביוקר המחיה היא באמת אמיתית ואנחנו תומכים בזה.

סליחה. רציתי לומר לפני כן. אני חבר כנסת ותיק ואני מרגיש בדיון הזה רע, רע, רע. מה שאמר חבר הכנסת וקנין, אנחנו יושבים כאן שנים, אנחנו מדברים על יוקר המחיה אבל אנחנו לא עושים דבר וחצי דבר. אנחנו פוחדים מאנשים חזקים. צריך לומר את האמת. מה שחבר הכנסת וקנין אומר, ואנחנו שומעים את זה כל השנים, לא עשינו דבר וחצי דבר. הדבר הכי קל הוא להפחית מכסים ואני בעד אבל זה לא הפתרון. אנחנו יודעים שזה גם לא יוזיל את יוקר המחיה.

אני חייב לומר לך שעוד פעם אתה צודק וזה מתחיל להפחיד אותי. אני רוצה לומר לחבר הכנסת וקנין שאני מחפש כל הזמן לנסות ולהבין מה עובר בראשו של שר האוצר. כשעושים ייבוא, זה צריך לבוא או מהכיוון שאנחנו החקלאים לא יכולים לספק ואין לנו את התוצרת, או שהמחירים שלנו גבוהים וכולנו רוצים תחרות. תחרות היא דבר בריא ואנחנו בעד תחרות. מצד שני כדי שתהיה תחרות, צריך לראות מה מונע אותה. אמרנו שבכמות לא חסר כלום, המחיר בו אנחנו מוכרים הוא מחיר מאוד נמוך. הנתונים מצביעים על כך שבפירות ובירקות אנחנו הזולים ביותר. קחו את מדינות ה-OECD, אנחנו 15 אחוזים פחות מהם בתנאים הרבה יותר קשים.

ושם זה מסובסד.

שם זה נתמך ומסובסד. אם זה המצב, יכול להיות שמישהו – ואני אומר את זה כאן בוודאות – לא רוצה ללכת לחזקים וזה שר האוצר. יש בעיה של ריכוזיות. יש מונופולים. אין שחקנים בשוק. אנחנו בימים האחרונים רואים את המשא ומתן על "מגה". אנחנו לא מכניסים שחקנים חדשים, אנחנו לא מטפלים בריכוזיות, אנחנו לא מטפלים במונופולים כי יש כאן בעיה. כמו שאמרת, קשה מאוד להתמודד עם החזקים ולכן מחפשים את החוליה החלשה.

אני אומר לך אדוני היושב ראש שאנחנו לא רוצים להיות נתמכים, לא רוצים להגיע בסוף החודש לקבל צ'ק, לא רוצים להיות מובטלים ולא רוצים שום דבר מהמדינה אלא רוצים לקום בבוקר, להיות בתחרות גם פנימית וגם חיצונית. אין לנו בעיה להתחרות עם כל החקלאים מאירופה ומירדן.

אתה יודע מה אדוני היושב ראש? לפני כמה ימים היו קסאמים ואני מחזיק כאן סרטון שאעביר לך אותו ובו רואים חקלאים מעזה מכניסים למדינת ישראל תוצרת חקלאית כאשר הקסאמים באוויר. זה לא להאמין. לא להאמין שיושב כאן מנכ"ל משרד החקלאות ונותן יד לייבוא כאשר אני עוד לא ראיתי, ואני שאלתי אותו כבר כמה פעמים וזה נכון שהוא לא אוהב לדבר אתי כי לא נוח לו - - -

איזו תוצרת?

אני אראה לכם סרטון. קסאמים באוויר.

אני לא מאמין איך משרד החקלאות נותן את ידו כשאנחנו נמצאים עם עודפים, זורקים עגבניות, זורקים תוצרת, אין לנו מה לעשות אתה, ואנחנו הולכים לפתרון גאוני – ייבוא.

המטרה של שר האוצר להוזיל את המחירים לפסח אבל הצו שמונח לפניך הוא לא לפסח אלא הוא עד ה-15 ביולי. ההסכם כביכול, אין הסכם. אמר וקנין. מי מייצג? מי צריך לייצג? אני אומר לך אדוני היושב ראש שאנחנו מכאן נצא והשדולה החקלאית היא זאת שתתחיל לנהל יחד אתנו את המשא ומתן. מה שקרה עד היום, זאת הייתה הפקרות ומכאן אנחנו נצא למהלך הזה.

אדוני היושב ראש, עוד דבר אחד. מכיוון שהצווים כבר נחתמו ומכיוון שאני משוכנע שמחר בבוקר אנחנו כבר נראה את האניות בים, אני מציע שהוועדה הזאת תחפש את הדרך, ואתה בזה הרבה יותר מומחה ממני, אני קטונתי, לראות איך עוצרים את המהלך המטורף הזה כי הוא באמת מטורף.

תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי.

אפשר לומר מילה לגבי הייבוא מעזה?

רק על הנושא של עזה.

אני לא מדבר אתך כי אתה לא מבין בחקלאות, ואני אסביר.

אני לא מבין בחקלאות.

לא, לא, לא.

אני אסביר לך מדוע.

אני דור חמישי.

תחזור בך מהמילה הזאת. היא לא רלוונטית.

הוא לא מבין מספיק.

תגיד רק משפט לגבי הנושא שלפי דעתי מטריד את כולם, הנושא של עזה. יש קסאמים ויש ייבוא.

אני אסביר לגבי עזה.

רק על זה.

רק על זה.

גם תסביר מה שיקרה כשיסגרו את נתב"ג בגלל הקסאמים של החברים של טיבי. תסביר מה יקרה אז לייבוא, האם יגיע ייבוא או לא יגיע ייבוא.

הייבוא מעזה הוא בסדר גודל של ארבעה מיליון שקלים כשאנחנו מייצאים לעזה תוצרת חקלאית שאי אפשר למכור אותה בארץ בסך של 250 מיליון שקלים. אם אני סוגר את הארבעה מיליון שקלים, החקלאים מפסידים 250 מיליון שקלים. זה אתה מבין בחקלאות?

תודה. אורלי לוי.

אדוני היושב ראש, אני אולי לא מבינה בחקלאות אבל אני מבינה בלוגיקה. אני רוצה לומר שהדברים שאמר כאן יצחק וקנין, אלה דברים שבאמת לא פעם ראשונה אני שומעת אותו אומר אותם. את המאבק הזה הוא ניהל והשתתפנו יחד אתו גם בכנסת הקודמת ולראיה הצלחנו להעביר בקריאה טרומית, בניגוד לעמדת שר האוצר דאז, את חוק הפיקוח על מוצרי חקלאות, פירות וירקות, בסיסיים, שם ראינו שפערי התיווך, לא רק שאנחנו מתעללים בחקלאים אלא אנחנו מתעללים בקונים. מצד אחד הצרכן הסביר נוטה להאמין שהחקלאים האלה לא רק מפונקים אלא הם גם יקרים, בלי להבין מה קורה בשרשרת. מהרגע שאותו ירק או פרי יוצא מידי החקלאים, אחרי כל השקעה, במחיר מינימלי, כאשר הוא צריך להתקשר בבוקר ולקבל אישור לגבי הסכום בו עליו למכור. שלא יהיו טענות, המחירים נקבעים לו והוא כפוף לאותם מחירים ומקבל את ההוראה באותו בוקר. כשזה מגיע בסוף היום לצרכן הסופי, לפעמים אתה רואה פער של מאות אחוזים.

כאשר דיברתי על לוגיקה, ראשית אני רוצה לפתוח בכמה דברים. גם אני חושבת שלשר כחלון יש מטרה טובה. אני באמת ובתמים מאמינה – ועזבו עכשיו בצד את הפוליטיקה - שהוא רוצה להוריד את יוקר המחיה.

הוא גם רצה להוריד את מחירי הדירות ולא הצליח.

נמצאים כאן אנשים שאמורים לתת לנו תשובות ואחת השאלות הבסיסיות ביותר שאף אחד לא שאל אותה ואני תמהה על כך היא על כמה הכנסות המדינה מוותרת בכך שהיא מורידה את המכסים. מישהו יכול לתת לנו תשובה? אתה אמור לתת תשובה. כמה בשנה המכסים האלו שווים?

את מדברת על ההפחתה הנוכחית?

רק על הדגים, זה מאתיים מיליון שקלים.

250 מיליון.

סך הדגים הוא 240 מיליון.

כמה על השמן? כמה בתכנית שלכם מפסידה המדינה? צריך להציג אלטרנטיבות במחירים האלו. אם האלטרנטיבה היחידה שלהם היא גם לוותר על הכנסות של המדינה וגם לשחוט את החקלאים כי זה הפך להיות מקצוע במצוקה, אתם שרלטנים או שאתם לא עושים את עבודתכם כי יש לכם איקס כסף ובוא נמקסם את ההשקעה הזאת. זה הכסף שיש ונראה מה ניתן לעשות בו.

אני אומרת לך אדוני היושב ראש שאני חושבת שההמלצה שצריכה לצאת מהוועדה היא לקבל את ההמלצה של איציק וקנין והיא שתקום ועדה בה יהיו גם חברי כנסת כי מה שעושים היום, עושים הפרד ומשול ותמיד באוצר אלופים בכך. יעשו את החקלאים מול מגדלי הדגים ועם כל אחד יסגרו בנפרד ויפוררו אותם וישימו את הקיבוצים מול המושבים ואלה יגידו שלא מייצגים את אלה ואלה יגידו שלא מייצגים את אלה.

כל הכבוד.

אלו שיטות ישנות. תתביישו לכם שאתם עושים את זה. אל תתנו לאף אחד לייצג אתכם אלא תהיו גוף אחד ותגידו שלא יושבים אתם עד שהגוף הזה לא יהיה באמת גוף שמקובל על כולם. מה הם עושים? הם סוגרים ענף אחרי ענף ואז האנשים נשארים שם.

יותר מכך. הסחורה שמביאים, קחו לדוגמה את הדגים, לא רק שהיא לא באיכות אלא חצי ממנה מהווה מים. קנה דג קפוא, שלם עליו הרבה כסף, אחרי שהרתחת, נשאר רוטב ולך חפש את הדג. אתה צריך להסתכל עם זכוכית מגדלת כדי למצוא אותו.

אני באמת שואלת שאלה פשוטה. באותה הצעת חוק שבאה להגן גם על החקלאים, שאנחנו נבדוק ונראה מה קורה לאורך הדרך. שמענו כאן את שר החקלאות אומר שהוא הולך ליישם את זה. זאת הצעת חוק שעברה בכנסת הקודמת בניגוד לעמדת שר האוצר דאז. היא עברה קריאה טרומית ואני חושב שצריך להמשיך ולקדם אותה כי אולי לא יהיה שם אננס או ליצ'י או דברים כאלה, אבל יהיו שם עגבניות, מלפפונים, גמבה, הדברים הבסיסיים ביותר לילדים, להתפתחות תקינה של הגוף בלי הקפצת מחירים.

אני רוצה לומר יותר מזה. המדינה תוותר על למעלה ממיליארד שקלים, ושאף אחד לא יגיד לך אחרת, כי בחשבון פשוט אם רק על הדגים הסכום הוא 250 מיליון שקלים עליהם מוותרים, צריך לבדוק כמה לגבי השמן, כמה לגבי הפירות, כמה לגבי המזון הלא מעובד והכול ביחד לא יצא פחות ממיליארד שקלים.

תכף ערן ימסור את הנתונים.

אם כן, תבדקו.

על זה צריך להוסיף את הפיצוי לחקלאים.

נכון. להוסיף את הפיצוי לחקלאים.

קנו את פסח במאה מיליון שקלים.

כל זה ירד מהכיס של הצרכן הישראלי.

עד היום זה ירד מהכיס של הצרכן.

פולקמן, על מילים אין מיסים.

לך ל-ויקטורי, תקנה בשר טרי ותראה מה המחיר.

אני עשיתי אתמול הזמנה בסופר ואנחנו רואים את ירידת מחירי הבשר. דיברת על עקרות בית.

בשר מפולין אתה קונה בשלושים אחוזים פחות.

אני חיה בעמק המעיינות ואני רואה שם את המושבים. יותר מכך, אדוני, תסתכל על הגיל הממוצע של הנוכחים כאן. מה קורה לדור הבא של החקלאים אם בכלל יהיה כזה?

אין. לא יהיה.

אחרי הרפורמה הזאת מי המטומטם שיעזוב את הצבא וילך לעבוד עם אבא שלו? אני רואה היום משקים שהילדים מחפשים איך למכור אותם בהפסד של עשרה מיליון שקלים. אתה מסתכל על האוכלוסיות האלה והן אף פעם לא היו יותר מדי חזקות אבל כשהם באו לארץ לעבד את האדמה, הם האמינו בזה. אנחנו הולכים ומשווקים בכל העולם את הפתרונות שלנו לחקלאות, לניצול מקסימלי של הקרקע שתניב תנובה, ומה קורה? במדינת ישראל, את הסמל אנחנו עוקרים, את הפיתוח אנחנו מוכרים לאחרים ואת החקלאים אנחנו הורגים.

אין דור ממשיך. בהתנהגות הזאת גם לא יהיה דור ממשיך ואת הדור הזה אנחנו עכשיו מעלים לגרדום.

אני שואלת שאלה פשוטה. גם מהבחינה הכלכלית יש כאן חלם אבל מה עם הבחינה האנושית? מה עם הבחינה של הערכים? כל הזמן אנחנו מדברים על חינוך, אבל חינוך הוא גם חינוך לערכים. עבודת הקרקע היא גם ערך, ערך שחלק מהקיבוצים ויתרו עליו וחלק מהמושבים נאלצו לוותר עליו. אני רואה מי מעבד היום את הקרקע ואני אומרת שגם הם וגם הם וגם האחרים רוצים להמשיך ולפתח את התעשייה הזאת. אנחנו לא צריכים להוות מכשול.

הגיע הזמן שתקום ועדה, כמו שהציע חבר הכנסת וקנין, שתיקח בחשבון ותייצג את כולם והיא תעמוד מול משרד האוצר כי למשרד האוצר יש שיטות של הפרד ומשול והשיטות האלה צריכות לעבור מן העולם. תודה.

אני מתנצלת כי אני צריכה לעזוב את הדיון.

תודה. אבו וילן ואחריו חבר הכנסת חיים ילין.

תודה אדוני היושב ראש. הדיון כאן הוא לא על המכסים, ובצדק. הדיון כאן הוא על הליבה של חקלאות ישראל.

על המכסים יהיה דיון אחר.

נאמרו כאן לא מעט אי דיוקים אבל זה לא חשוב כרגע. מה שחשוב כרגע זה שבפסח היה הסכם נקודתי לשלושה חודשים. הצווים, בניגוד להסכמתנו, הוצאו לארבעה חודשים.

אז למה לא קמתם? תדפקו על השולחן.

איפה ההסכם?

אני מבקש להפסיק עם זה. אני לא רוצה להוציא אנשים. כל אחד יאמר את דברו. כאן בוועדה כל אחד אומר את דעתו.

אני מבקש לתמצת כי אין לנו הרבה זמן.

לפי חוקי מדינת ישראל, שר האוצר יכול לחתום על צווים להורדת מכס והוא לא צריך אישור לא של ועדת הכספים ולא של מליאת הכנסת. יסלחו לי כל הפרשנים שממציאים את החוק. יושבים כאן מספיק מחוקקים ותיקים שמכירים את זה מצוין. כשצריך להעלות, מגיעים לגפני, אבל כשמורידים, מורידים לבד בהכרזה וההכרזה הייתה להוריד את המכסים לפסח תוך 48 שעות. את זה עצרנו משפטית, נכנסנו למשא ומתן.

אדני היושב ראש, תדע את זה. לא עברו 48 שעות וקיבלנו מכתב ובו מודיעים לנו שבעצם זאת רק הפתיחה וכי ב-1 ביולי בתקציב 2017-2018, יגיע חוק הסדרים בו תהיה פתיחה טוטלית של הייבוא.

אני אומר כאן לפרוטוקול שבמדינות אירופה, במדינות ה-OECD מי שפתח ייבוא, שילם 17 אחוזים מסך התפוקה החקלאית. האם לממשלת ישראל יש צ'ק של 5,1 מיליארד שקלים? שימו לב למה שאמרה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ש-540 מיליון שקלים שהמדינה תוותר על כסף ישיר שנכנס למינהל הכנסות המדינה. כלומר, מדובר במהלך של 5.1 מיליארד שקלים שהוא איננו תלוי תקציב, שהוא איננו תלוי קיצוצים רוחביים. זה הדיון. דיון כזה עושים בשלושה חודשים כאשר מדובר כאן על מצבה של החקלאות?

למשל, תמיכה. אנחנו הגשנו עבודה של שמונים עמודים, הצגנו בדיוק מהי תמיכה. דובר כאן על מחירי מים. ודאי, צריך לפתוח את העיקרון של המשק הסגור ואז ניתן להוריד את מחירי המים. מתוך החמישה מיליארד, פחות מ-500-600 מיליון שקלים,. אי אפשר להוריד משמעותית את מחיר המים. יש כאן מהלכים דרמטיים. הממשלה מוכנה ללכת לזה? אני מודיע לך שחצי שנה אנחנו מדברים עם האוצר אבל נתקעים.

תראו מה קרה בצרפת. אחרי שנתיים שהכינו, פתחו, מפולת במחירי החלב. לפי העיתון ביום שישי למעלה מ-500 רפתנים התאבדו. באנגליה באו עם פרות לסופרמרקטים ועצרו את התהליך. בבריסל, 9,000 טרקטורים חסמו את הדרכים.

אצלנו מחירי החלב הם 150 אחוזים יותר מאשר ב-OECD. כנראה שהסיפור הוא קצת אחר. אתה לא יכול להשוות.

תסלחי לי, תלמדי את הנוסחאות. אם תיקחי את התמיכה שנתנו מדינות ה-OECD תגיעי בדיוק למחיר שלנו ולא אמרתי דבר על כשרות.

מדינת ישראל מסבסדת הכי פחות את החקלאים.

נכון, ואנחנו רוצים לשנות את השיטה.

אדוני היושב ראש, אנחנו מוכנים ללכת לכל רפורמה אמיתית אבל תו המחיר שלה מאוד מאוד ברור. אם רוצים להפיל את החקלאות, צריך ללכת בהסכמה ובהבנה גם עם החקלאות, גם עם התעשייה ולא בהכתבות ולא בבליץ.

ענינו למנכ"ל החקלאות וענינו לשר האוצר ואנחנו מוכנים ללכת לכל תהליך בתנאי שכל השחקנים מובטחים ומה שאומרים כאן חברי הכנסת, זה בסופו של דבר יקרה. אין מצב שינחיתו כאן על מישהו ואחרי כן תהיה בכייה לדורות. זה לא יהיה.

רק חברי הכנסת יכולים להגן עלינו. רק חברי הכנסת. תודה רבה.

עוד צעקה אחת ואתה בחוץ.

חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה.

כבוד היושב ראש, אני אומר שהדיון לא צריך להיות בין מפלגות. רחל, את לא צריכה להגן על שר האוצר.

אני פשוט צריכה לציין את הנתונים לגבי המחירים של מוצרי החלב במדינת ישראל ביחס ל-OECD.

חבל שאמרתי את השם, אבל בואו נצא מתוך נקודת הנחה, כולנו – ולא רק המפלגה כולנו – ששר האוצר רוצה להוריד את מחירי המזון במדינת ישראל. הוא פשוט מסובב את המנואלה בצורה הפוכה לחלוטין. אני אומר את הדברים האלה כי אם אנחנו יודעים, והאוצר נמצא כאן, שאנחנו יודעים לייצר את המוצרים, את המזון ב-15 אחוזים יותר זול מה-OECD, למרות מחירי המים, למרות כל העלויות שיש, נבין בדיוק את מה שאמר וקנין כשהוא אמר 1.10 שקל מחיר תפוחי אדמה, 1.50 שקל מחיר הגזר, 4 שקלים מחיר הפלפל.

תפוח האדמה הופך להיות צ'יפס. הבעיה היא לא המגדל. לא צריך לייבא תפוחי אדמה אלא צריך לייבא צ'יפס.

אתם מגינים על שני מפעלים.

ולמפעלים האלה יש 700 עובדים. מה זה מגינים על שני מפעלים? על מה את מדברת?

אתם לא מוכנים להגיע להסדרים ואתה בכלל לא בא לדבר. 27 שקלים ל-800 גרם ברוקולי נשמע לכם הגיוני?

זה כשר בד"צ. את לא קונה את זה גם כך.

מה זה קשור לבד"צ? איזה שטויות.

את לא מעודכנת במחירים.

אני לא מעודכנת? אתמול בערב ערכתי קניות.

עם כל הכבוד, אתה לא מתווכח עם חברי כנסת. למדת את זה כבר לפני כמה שנים.

מחירי הצ'יפס הכי גבוהים בכל ה-OECD.

כבוד היושב ראש, לא דיברתי לא על ציונות, לא על גאולת קרקעות, לא העליתי בעיה פוליטית כלשהי וכולם מתייחסים. כנראה אני נוגע בנקודות מאוד כואבות.

אני אומר את הדברים האלה כי המחירים בהם אנחנו מסוגלים למכור הם מחירים מאוד נמוכים. כחקלאים אנחנו לא צריכים יותר מזה. אלא מה, אנחנו חוזרים עכשיו לשר החקלאות וגם לשר האוצר שהתנגדו לחקיקה של פערי מחירים. אני אומר את זה הפוך. אתם תמשיכו לסובב את הגלגלת ותפתחו את הכול, תהרסו את החקלאות ועדיין מי שבעל הרשת, הוא זה שיקבע בסופו של דבר את המחיר לצרכן.

אני אומר לך יותר מזה. ביום רביעי התקיים דיון. שר החקלאות ושר האוצר חתמו על צו הורדת מחירי הגבינות, צו מקסימום, מחיר מקסימום למוצרים. למה? כי יש מתווה לוקר. במתווה לוקר הרפתנים הורידו 4.65 אחוזים מהמחיר של החלב בהתייעלות וגם בהפסדים וכל מה שאתה רוצה. תמורת זה הצרכן היה צריך לקבל חלק מהגבינות ב-3.05 אחוזים פחות. מה עונה לי יריב לוין, ממלא מקום ראש הממשלה ושר הכלכלה? תגיד לי, אתה חושב שאנחנו כשרים מסוגלים לעשות את כל מה שאתה חושב? מה הוא אומר לי? הוא אומר לי: אני הריבון ואני לא מסוגל לפקח על מה שאני חותם. עוד פעם עושים הפוך. תקשיבו טוב. אתם תהרסו את החקלאות.

חיים, מה אתה מציע?

קודם כל, כואב לי הלב לשמוע את וקנין כבר הרבה שנים. השיטה שכולנו מדברים כאן, היא נורא נחמדה. כשהייתי ראש רשות קראתי לזה ונטילציה. כולם צועקים, יופי, והכול חוזר להיות כפי שהיה.

תראו, יש שתי פעולות שמבחינתי צריך לעשות.

אתה מאתגר אותי עכשיו.

פעולה אחת לא נוגעת לכל מי שיושב כאן אלא רק לחקלאים. פעם אמרתי שביום שכל החקלאים יתאחדו וכל מגדלי העגבניות יהיו מאוחדים וידעו לבוא ולומר סטופ, עד כאן – באותו יום אנחנו ניצחנו מלחמה אחת. עוד לא ניצחנו את כולה.

הדבר השני הוא תמיכה במה שאמר וקנין. אני אומר לך שזאת הפעולה היחידה שיכולה בסופו של דבר להצליח. לקחת את השדולה החקלאית או חלק מהשדולה לתוך הוועדה ולצאת עם תכנית חקלאית לטווח ארוך. לא שלוש שנים, לא שנתיים אלא 15 ו-20 שנים.

אני העליתי את החוק והחוק נפל. מה אמר לי שר החקלאות דאז? תוריד את החוק ואני מבטיח לך שתוך חודש הוא מביא חוק חדש.

זה גם היה בכנסת הקודמת.

אז למדתי שיעור.

הם לא רוצים את החוק הזה.

אמר לי היועץ שהם עובדים עלי, אני טירון וזה החוק הראשון שלי. תעלה אותו – הוא ייפול, תילחם עליו כמו שאתה יודע להילחם.

מה אומר לי שר החקלאות? תוך חודש.

אתה מספר לי על הדיאלוגים שלך? אלה חיים שכאלה?

זה מעניין. הוא אמר לי חודש. עברו ארבעה חודשים ואין חקיקה ואין תקנות כמו שהוא הבטיח.

אתה לא מכיר את הממשלה. יש פסוק על הממשלה: כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול. מה אתה אומר לי ארבעה חודשים?

אז באה בשורה חדשה. הבשורה החדשה אומרת שהאוצר טוען עכשיו שפיקוח על המחירים ברשתות לא רק שיקטין את התחרות אלא יעלה את המחירים. תקשיבו, אני למדתי כלכלה, אני מודה שאני לא מאמין ביד הנעלמה שעושה את כל הסידורים. דרך אגב, זאת דוקטרינה של בנימין נתניהו שאני מאוד מכבד אותו אבל בינתיים לא ראיתי שהוא מצליח להוריד בכהוא זה משהו. לא דיור, לא מזון, לא שום דבר אבל הוא כבר בשלטון הרבה מאוד שנים והוא חושב שעדיין היד הנעלמה הזאת תעשה את הסדר.

כבוד היושב ראש, אני אומר לך עכשיו שהחקלאות והחקלאים מייצרים את המזון בצורה הזולה ביותר. אם לא יהיה פיקוח או בתקנה או בחקיקה על המחירים – ואני לא מדבר על הכול אלא אני מדבר על מוצרים שצריך לקבוע אותם מראש – בסופו של דבר אנחנו נמשיך לדון כאן ויאשימו את החקלאים ורמי לוי ימשיך להדליק את המשואה ביום העצמאות.

תודה רבה. אושיק אפרים ואחריו רחל עזריה.

אני רוצה לחלק את הדיון לשני חלקים כאשר החלק הראשון הוא הורדת המכסים. אני חושב שדיברנו על זה בוועדת הכלכלה. זה רע וזה גרוע. אני חושב שמיותר להמשיך לדבר על זה כי כמו שאמר אבו וילן, השר חותם ונגמר הסיפור. לצערי השר חתם ואנחנו במפעלים שלא מפריעים לאף אחד ולא ליוקר המחיה מקבלים היום את המכה הקשה ביותר. אנחנו ב-ויטה פרי הגליל עושים מאה אלף טון ירקות כולל ברוקולי, כרובית, גזר, גזר גמדי, אפונה, שעועית, תירס, עגבניות, תפוח אדמה. אנחנו נמצאים במצב שאחרי שהם חתמו את הצווים, ההסכם אליו הגיע אבו, הוא ההסכם הכי נורמלי שאפשר להתקיים אתו כרגע כמפעל. אנחנו ביקשנו שזה יתבצע במידית. ניהלתי שיחה עם מנכ"ל המשרד ויש הבנות בינינו. המפעלים הנפגעים, אלה שמוכרים ברוקולי במדף בסך 14 ו-15 שקלים ואלה שמוכרים אפונה ב-11.40 שקלים, ומותר פרטי של שופרסל שאנחנו עושים נמכר ב-11.40 שקלים, ואת המותג אני עושה ב-11.40 שקלים ופרי הגליל ב-11.50 שקלים, אפשר לראות את זה במדפים – אנחנו המפעלים הנפגעים. כל הניסיון כאן להסיט את זה ולנסות לסדר את זה לכל מיני מקומות, לא יצלח. 65 אחוזים מהמדינה קונה אפונה ב-18 שקלים וזאת לא בעיה שלי, ממש לא בעיה שלי, ויש כאן צו שנחתם למפעל שעושה את רוב הסחורה הזאת. אין לנו פשוט מענה.

אנחנו ביקשנו 25 מיליון שקלים וזה מה שאבו סגר. הובטח לנו לקבל את הכסף וכי החלוקה תהיה במועצת הצמחים. לפי מה שנסגר אתנו, עם המפעלים, זה היה צריך להיות מידית לפני הסגירה. היום אנחנו מגלים שגם התוצרת שנסגרה שיהיה אפשר להביא גם בבאלקים וגם בארוז, זה השתנה. זה משמעותי למפעל שלנו.

תכף נשמע את הממשלה.

אני מעסיקים למעלה מ-700 אנשים.

אני יודע.

בעונות המספר עובר את האלף אנשים. אתה היית מעורב בכל התהליכים גם לפני כן. אנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו במצב – ואני דיברתי עם ההסתדרות בעניין הזה – שאנחנו עושים צעדים שאחרי כן אין דרך חזרה מהם. אנחנו לא נשב בשקט אם ההסכם שקבענו לא יתבצע. שוב אני אומר שאני בכוונה מחלק את הדיון לשני חלקים.

יש לכם 700 עובדים?

בוודאי, בכל הקונצרן? בטח. יש מילוז עגבניות, יש פרי הגליל. אפשר לבדוק את זה.

אני לא ביקשתי לבדוק. כל הזמן בראש שלי חצור הגלילית.

נכון, חצור הגלילית, 220 עובדים קבועים, עוד מאתיים עובדים לא קבועים ועוד קבלנים שגם הם מהאזור וגם הם עובדים.

אנחנו רוצים לוודא שההסכם הזה, ה-25 מיליון שקלים לפי החלוקה שלו, כן מתבצע ולא מגבילים את נושא הבאלקים והאריזה הקיימת.

אני מאוד שמחה שאני מדברת אחרי אושיק אפרים ושאנחנו שומעים, כמו שגם רבים מקודמי אמרו, שיש מאמץ גדול ומתחילים לראות את הפירות של המאמץ ואת ההצלחה להוזיל את יוקר המחיה ולהוריד את מחירי המזון. אני שמחה שאני מדברת אחרי אושיק אפרים כי אנחנו שומעים שמאז הדיון הקודם יש התקדמות במשא ומתן ובמגעים. אז אמרנו שצריך לשבת ולדבר, צריך לראות איך דואגים שהפיצוי יהיה כמו שצריך ואיך דואגים שהסבסוד יהיה סבסוד ישיר. מה שקרה עד היום זה ששמונה מיליון אזרחי מדינת ישראל מימנו באופן עקיף במחירים מאוד מאוד גבוהים של מחירי המזון, וראינו את זה לפי הנתונים של ה-OECD.

אבל זה לא החקלאי.

אני מבקש לא להפריע. היא תגיד את מה שהיא רוצה להגיד. אם תפריעו לה, היא תתחיל לדבר על המקוואות.

בדיוק. תודה רבה. צריך להגן על הטובלות. אם רוצים הגנה, צריך להגן על הטובלות.

זה יוריד את המחירים של המזון?

מה יש לך להגיד על החקלאים?

אני רוצה הגנה על הטובלות. החקלאים, יש לפחות משא ומתן.

אבל זה יוריד את המחירים? אפילו אם יורידו את מחירי המים, זה לא יוריד את המחירים של הטובלות.

אתה הבנת את זה?

אני הבנתי. הבנתי שהכותל עכשיו הוא גם לרפורמים, גם לקונסרבטיבים וגם לנשים. על זה תלכו לממשלה ולא לחקלאות. שאלת אותי אם אני מבין, ואני מבין מצוין.

עוד חלקה ליד הכותל תפתור את הבעיה הזאת.

אנחנו מדברים עכשיו על הטובלות.

אני חוזרת לדיון. אני שמחה שיש התקדמות ואם צריך לעשות עוד דחיפה, צריך לעשות עוד דחיפה אבל בסופו של דבר המטרה הגדולה, וזו המטרה שאי אפשר להתעלם ממנה, היא הוזלת יוקר המחיה וחייבים להוזיל את המחירים של המזון במדינת ישראל. אנחנו יודעים שהמחירים מאוד מאוד גבוהים.

עמיתי ברושי. אני אומרת שיש לנו אחריות כלפי האזרחים. אין מדינה בלי אזרחים, אין למדינה עתיד בלי צעירים וצעירים לא נשארים כאן כשיוקר המחיה כל כך גבוה. אז אנחנו צריכים להוזיל את יוקר המחיה ואת מחירי המזון.

אבל רחל, אנחנו לא שם. את הצבעת נגד פיקוח על המחירים. למה?

אנשים לא מצליחים לסגור את החודש. כאשר צעירים לא מצליחים לסגור את החודש, יש לנו אחריות לחקלאות ולכן עושים את המשא ומתן.

תודה. בועז כץ.

אני רוצה להרגיע את כולם. במדינת השנה במשך רוב השנה יש שפע של ירקות ופירות. קרה אסון בספטמבר, היה איזה וירוס, ולא היו עגבניות, אז מה קרה? לכן כולם נכנסו ללחץ. הפוליטיקאים ראו שהמחירים מאמירים וזה העלה את האינפלציה. רוב השנה יש כאן שפע של ירקות ופירות.

החקלאים מספיק חזקים וחכמים. לא ירצו אותנו כאן, נלך לחוץ לארץ, נקים מחלבות בסין, נקים בקניה משתלות לפרחים, נקים במרוקו פירות וירקות. חזרתי מרוסיה, ואם אתם רוצים מחירים של שלושים וארבעים שקלים לקילו פירות וירקות, תחרימו את החקלאות. אנחנו מפרנסים עשרות אלפי עובדים פלשתינאים, עשרות אלפי עובדים מהכפרים בגליל והבדואים בנגב. אנחנו מפרנסים מחזור שלם של אריזות, הובלות ומשאיות. אין שום בעיה.

אבל שמישהו יעשה את מה שאומר וקנין. קחו אחריות, תקימו ועדה רצינית ולא כל הברברת כאן, סליחה. ועדה רצינית פעם אחת תבדוק את הנושא. לא רוצים את החקלאים? רק תגידו לנו. תודה רבה.

אני אתחיל מהסוף. מדברים על הרפורמות האלה לפחות שלוש שנים ואני לא חושב שצריך להקים ועדה. אתה יכול להיכנס לחדר, ואני יודע שעשית חלק מהשיחות האלה, עם הצוות באוצר, עם מנכ"ל משרד החקלאות ועם מי שצריך ואתה תראה שאפשר לסגור את הכול כי כל הדברים והמחקרים נעשו.

אנחנו לא רשאים לסגור.

עצור לרגע.

את כל המסקנות מוועדת קדמי, לא יישמתם אותם. ועדת קדמי אמרה לפרק את המונופולים.

אני אגע בזה.

אתם עושים רק מה שקל. אתם אף פעם לא הולכים על החזקים.

1.40 שקל הוא מקבל על תפוח האדמה.

לא לתעשייה.

ובכמה מוכרת תפוגן?

זה אפילו לא לתעשייה.

עזוב את תפוח האדמה.

מה אין שום סיטונאי? איפה כל הדיבורים? רק מה שקל אתם עושים.

גזר, 1.30 שקלים, אתם מוכרים אותו בחמישה שקלים. אני שואל אותך, הכשל אצלי או במערכת למעלה? מה צריך לעשות הריבון?

הנושא הזה נבחן.

לא נבחן כלום. אדוני, לא עשו כלום. לא קיבלו את דעתי. אני הבאתי את החוק.

אני רק אומר שממש לא עשו את הדברים הקלים כיוון שהלובי בדברים האלה, הם לא החקלאים. יש כאן עניין ששמו את החקלאים ואומרים שהולכים על החקלאים. ממש לא. כשסנפרוסט קונה ב-18 שקלים ולא את פרי גליל ב-14 או ב-11 שקלים, יש כוח.

מוכרים.

אבל רוב הציבור קונה סנפרוסט. כשאנחנו באים ואומרים שצריך לייבא ירקות קפואים או אמנון קפוא, שזה חמישים מיליון שקלים מתוך המיסים שהמדינה מקבלת בעסקה לשלושת החודשים האלה, זאת לא תחרות בחקלאי הישראלי. יש במדינת ישראל ריכוזיות והריכוזיות היא לא אצל החקלאי אלא היא אצל הגופים המייצרים. למשל, סנפרוסט.

אתה לא תצליח להוריד את המחיר.

למה לא? בוודאי שנצליח.

הגבינות הקשות, הירקות הקפואים, הדגים הקפואים, אתם תראו שהמחירים ירדו.

שני דברים ברורים צריכים להיעשות כאן. כל מה שנאמר זה שהחקלאי לא ייפגע באותם תחומים בהם יש מונופולים. אתה אומר קלים, אבל המונופול של תנובה – ותנובה עושה הרבה דברים טובים, שלא תהיה אי הבנה – אבל המאבק, חברים יקרים, הוא לא בחקלאי ישראל. במתווה של הפיצוי, כל חקלאי יקבל פיצוי.

לא רוצים פיצוי. לא רוצים כסף. לא רוצים שום דבר. לא רוצים כסף.

יהיו חקלאים כמו שיש בנאים. כך יהיו חקלאים. אלה הכול רפורמות שהממשלה עשתה.

היושב ראש, אין טיפה של עניין לפגוע בחקלאות שהיא נכס ממדרגה ראשונה. יש במדינת ישראל מונופולים שעוסקים בייצור של התוצרת החקלאית.

אבל יש שווקים.

זה לא רק בשווקים. כאן הנחישות הייתה להילחם במונופולים.

תחליש את המונופול ואין לך בעיה.

השאלה עכשיו היא איך עושים את זה.

תתחיל במקורות.

אנחנו נשמור על החקלאות אבל כאשר שמונים אחוזים מהתוצרת בישראל משווקת לחוץ לארץ - - -

איך תשמור על החקלאות?

גם מוכרי הדגים יודעים את זה. לכן יש כאן אתגר ואנחנו נשמור על החקלאות. דרך אגב, על מתווה החלב יש מתווה לוקר, סוכם שהוא לא ייפתח אלא בהסכמות. יש מונופולים על התוצרת החקלאית בישראל. כל המאבק ביוקר המחיה של שר האוצר הוא במונופולים האלה. לא ייפגע כאן חקלאי אחד.

כשאני שומע שחקלאי לא ייפגע, זה מזכיר לי את היושב ראש שאומר שהוא לא מפטר את המאמן ואחרי שבוע הוא מפטר אותו.

אני אסיים ואומר שיש למעלה ממיליארד וחצי שקלים של מס עודף על השכבות החלשות שהגיעו בגלל העודפים במחיר של המונופולים המייצרים, לא החקלאים, וקנין.

אתה לא נלחם בהם.

גם אני גרתי בערבה וגם אני חייתי במשק חקלאי.

הרבה כמוך שמעתי.

יטבתה היא מונופול? בלי יטבתה אין לך בכלל ערבה. על מה אתה מדבר? את עוטף עזה תסגור עם תפוגן ופרי הגליל עם הגליל.

אין כוונה לפגוע בחקלאים. יש מונופולים יצרניים שגובים מס מהציבור.

ולא עושים להם כלום. לא נוגעים בהם.

בוא נראה.

על מי נעשה את הניסויים? על אזרחי ישראל?

אתה מגן על תנובה.

אני לא מגן.

רועי, אתה פתחת כאן כולל שלומדים בחברותא? אני בעד.

אני מגיע ממושב. אני עשיתי דוקטורט בפקולטה לחקלאות ויצאתי לפוסט דוקטורט, חזרתי משם והחלטתי להיות חקלאי. אני נמצא בכמהין על גבול מצרים. המצב אצלנו באזור הוא קטסטרופלי. אתם פשוט עושים כאן דיון בדיוק כמו אצלנו במושב שלנו עם כל החקלאים, צועקים ולא מבינים את המצב. המצב הוא פשוט קטסטרופלי. האזור שלנו, שבעים אחוזים מהחקלאים מגדלים עגבניות שרי. שמונים אחוזים מהמשפחות הן חקלאיות. המצב הוא כזה שאין כסף. לאנשים אין כסף. אנשים מתחילים לעזוב. אתם לא מבינים כמה המצב קשה.

אנחנו החקלאים מייצאים בחורף את הסחורה שלנו והייצוא כבר לא קיים מבחינתנו. אירופה סגורה בפני החקלאים, רוסיה שהייתה היעד הגדול שלנו, כרגע יש בעיות עם הרובל ואנחנו כמעט לא מייצאים גם לשם. זאת אומרת, רוב הסחורה שלנו הולכת לשוק המקומי. השוק המקומי מוצף בסחורה שלנו. אם תסתכלו על המחירים, אפשר לראות אותם בדיסק, המחירים יותר ממה שעולה לנו לגדל את העגבניות שלנו. אנחנו מפסידים כסף. עכשיו ברגע זה אנחנו מפסידים כסף. פסח הוא לא בעיה, בפסח יש עודף של סחורה ואין שום בעיה.

עכשיו מביאים לנו את הייבוא. זאת אומרת, עכשיו אני מפסיד חצי שקל על כל קילו שאני שולח ועכשיו אני אתחיל להפסיד שקל וחצי. יש לי סחורה אין סופית בקיץ ואני מפסיד את כל הכסף הזה ואז המשק שלי יפשוט רגל. זה לא רק אני אלא אלה כל החקלאים מסביבי ואלה ישובים שלמים. ישובים שלמים יקרסו. זה מה שקורה כרגע. אם לא תפסיקו את הייבוא הזה ברגע זה, ישובים יקרסו.

תודה. חבר הכנסת מיקי רוזנטל.

אדוני, אני אפילו לא יודע היכן להתחיל.

מי מייבא עגבניות שרי?

מייבאים מעזה. כל הזמן עגבניות שרי עוברות מעזה. כל השנה וכל הזמן.

יש לי חברים בפתחת ניצנה ולא מייבאים.

אתה לא יודע את הנתונים.

לא מייבאים עגבניות שרי.

אנחנו נבדוק את העניין.

לא מייבאים עגבניות שרי מעזה.

מה זה הדיון הזה עכשיו? רועי, אתה הופך את הדיון בוועדה לדיון סרק שאין בו שום רצינות. אני לא רוצה לשמוע. תכף תבדוק את העניין הזה, מה מייבאים ומה לא מייבאים. תכף נקבל החלטה ונקבל החלטה שהיא לא תהיה פרווה.

אני באמת לא יודע מאיפה להתחיל את הדברים שלי מהטעם הפשוט שבאמת כל פעם מתחלף שר אוצר ושר חקלאות והבעיות הן אותן בעיות. הוועדות השונות שישבו בסוגיות החקלאות החליטו עבור מדינת ישראל ועבור ממשלת ישראל הרבה מאוד החלטות שלא מיושמות. זאת הבעיה המרכזית בסוגיה הזאת. כל פעם זה מגיע למשבר חדש. תמיד רואים רק את המשבר עצמו ולא את הסוגיה של החקלאות בכלל ואני תכף ומיד אדגים את זה בדוגמאות רבות ואין ספור.

למשל, ממשלת ישראל החליטה להקים שוק סיטונאי חדש. הדבר הזה לא מתקיים כבר שנים על גבי שנים ולא חשוב מה הסיבות. שוק סיטונאי הוא דבר מאוד חשוב לרמת המחירים. היום שמונים אחוזים מהסחורה החקלאית לא מגיעים בכלל לשוק הסיטונאי אלא הוא נקנה ישירות על ידי הסיטונאים הגדולים, דהיינו הרשתות הגדולות, ולכן אין מסחר כי אין סחורה וכי אין שוק. הדבר הזה, גם ממשלת ישראל החליטה שהוא חיוני ודרמטי אבל הוא לא מתקיים.

לוועדת קדמי בה ישב מנכ"ל משרד הכלכלה לגבי יוקר המחיה במדינת ישראל הייתה שורה של המלצות מאוד דרמטיות שנוגעות גם למחירי החקלאות אותן מעלה עכשיו חבר הכנסת פולקמן. ההצעה לא הייתה להוריד מכסים אלא ההצעה הייתה לפרק את המונופולים הגדולים ובין היתר לפרק את תנובה שמחזיקה את סנפרוסט, שהיא מכתיבה מחירים. במקום לעשות את מה שצריך ולהתמודד עם הגדולים, אתם באים ומתגוללים על החקלאים. גיבורים גדולים. זה מה שאתם עושים.

צריך להגיד את האמת.

לא להגיד כאן את האמת. אין מצווה כזאת.

אני כן אשתדל. מדינת ישראל, כל פעם שהיא נכנעת לרפורמות קלוקלות, התוצאה היא שאין היום בנאים ישראלים כי פעם חשבו שזה לא משנה אם יש בנאים ישראלים. בנאי סיני מרוויח 15 אלף שקלים לחודש או 17 אלף שקלים לחודש ולבנאי ישראלי לא מוכנים לשלם לו אפילו 8,000 שקלים לחודש ולכן אין בנאים ישראלים. אותו דבר יהיה עם החקלאות בארץ. אותו דבר בדיוק, לא בערך ולא אולי. בעוד עשר שנים לא יהיו חקלאים במדינת ישראל כי לא יהיה כדאי להיות חקלאי במדינת ישראל כתוצאה ממדיניות ממשלתית קלוקלת וחסרת ראייה כוללת של התחום הזה.

אותו דבר גם לגבי חרטים. אין אותם כי המדיניות החכמה של ממשלת ישראל אומרת שחינוך טכנולוגי הוא חשוב, דנים בה כבר עשר שנים, אבל לא עושים שום דבר נכון בהקשר הזה.

אותו הדבר יהיה עם החקלאים.

אני לא אעלה כאן את כל הבעיות. יש חמישה דברים עיקריים שחייבים לקבל בהם החלטות והם חייבים להיות קשורים להחלטה על המכסים כי זה חלק בלתי נפרד הראייה הכוללת של החקלאות. הסוגיה הראשונה היא סוגיית פערי התיווך, אותה העלה חבר הכנסת וקנין והיא בעיה אמיתית ויסודית. זה גם לשיטתו של משרד החקלאות ואין מענה. משרד האוצר מתנגד והוא יגיד את דבריו.

הסוגיה השנייה היא השוק הסיטונאי שהוא חשוב מאוד לשכלול.

הסוגיה השלישית היא הנושא של הפיצוי לחקלאים אבל לא הסוג הזה של הפיצוי. מדינת ישראל צריכה להבין, והיא מבינה טוב מאוד, שנושא הסבסוד לחקלאות ולחקלאים נמצא היום בתחתית ה-OECD. מדינת ישראל מסבסדת הכי פחות את החקלאות, פחות מאשר בארצות הברית הקפיטליסטית, פחות מאשר בצרפת, פחות מאשר בגרמניה, פחות מאשר באנגליה. אנחנו מסבסדים את החקלאות הכי פחות בעולם המערבי.

זה נכון.

זה לא הגיוני.

זה נכון. זה מה שרוצים לעשות.

לא כי עכשיו צריך לשלם להם כסף שיסכימו על המכסים אלא כמדיניות.

נכון.

אם אנחנו נסבסד את החקלאות, מחירי המוצרים יהיו יותר זולים.

נכון.

זה הסיפור, אבל מה שאתם עכשיו רוצים זה לקנות את השקט של החקלאים וזה משהו אחר. זאת רמאות. אתם רוצים עכשיו לקנות את השקט של החקלאים ולא לסבסד את החקלאות.

זה לא נכון.

ואלה שני דברים שונים.

זה אתה אמרת.

אני אומר מה שאני יודע ותאמיני לי שאני יודע ומבין בסוגיות האלה. אני אומר את הדברים שצריך להחליט עליהם בהקשר של המכסים ואני מונה אותם. בין היתר גם את סוגיית מחירי המים לחקלאות שזה נושא מאוד מאוד חשוב שאפשר לטפל בזה בדרך של סבסוד ואפשר לטפל בזה בדרך אחרת אבל צריך לטפל בזה כי זה מרכיב מרכזי בעלויות הייצור של החקלאות.

הנושא האחרון שאני אזכיר זאת ההשקעה של מדינת ישראל בפיתוח, במו"פ בכלל, בנושא החקלאות. זה נושא דרמטי והוא חשוב מאוד אבל לא נרחיב עליו את הדיבור.

אני חושב, אדוני, שהרעיון של הקמת ועדה שלא דנה רק במכסים - - -

אבל לקצוב את זמנה.

לקצוב את זמנה. אין שום בעיה.

אחרת זה יארך שנתיים.

יש כאן הרבה מאוד אנשים שמבינים בתחום והם יכולים לסייע.

אני רוצה לומר משהו. גם בחקלאות יש מונופולים. בחקלאות יש מונופולים. למשל במלפפונים, יש מונופול.

לא. זאת התמחות.

הם מתאמים מחירים. אל תגידו לי לא. אני מבין בחקלאות יותר טוב ממך למרות שאתה צועק הרבה חקלאות. תאמין לי שאני מבין יותר טוב ממך. תשאל את אבו, הוא יאשר את זה.

אנחנו לא מבינים כלום ורק אתה מבין?

לא, חס וחלילה. אבל אתה לא תגיד לי שאין מונופולים בחקלאות. יש מונופולים בחקלאות.

איזה מונופול יש בחקלאות?

נתתי דוגמה.

בחקלאות אין שום מונופול. אין. אצל החקלאים לא קיים מונופול.

מה זה שולחן, אתה יודע? תשאל את אבו והוא יסביר לך. אני אסביר כאן מה זה שולחן. אדוני, זה חשוב שאני אסביר מה זה שולחן.

לא, אל תסביר. אתה מסביר את זה לחיים ילין?

כן.

לא.

הוא לא יודע מה זה שולחן.

אז הוא לא יודע. הוא למד בחינוך העצמאי שהוא יכול לדעת?

כבוד היושב ראש, אני יודע מה זה שולחן ערוך ולא מה זה השולחן עליו הוא מדבר.

המחיר הסיטונאי נקבע בארץ באופן שערורייתי, באופן אקראי, בשוק קטן מאוד של ארבעה סוחרים כאשר סוקר מסתובב שם. גם את זה הוא לא עושה לגבי ירקות ופירות מסוימים שהמחיר שלהם נסגר בשולחן. שולחן הוא חבורה של חקלאים שמגדלים את אותה תוצרת ויש להם מונופול. זה דבר שבשוק סיטונאי לא יהיה.

זה לא נכון. לך לדרום ותבין מה קורה שם, בכמה כסף קונות החברות בנות של רמי לוי מהחקלאים. הוא עושק אותם. על מה אתה מדבר? זה המונופול.

חבר הכנסת חיים ילין, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.

כל הכבוד.

אי אפשר לקיים את הדיון הזה. מיקי, תתכנס לסיכום.

אני חושב שצריך להקים ועדה. יוקר המחיה הוא דבר חשוב מאוד, שימור החקלאות הוא דבר חשוב מאוד ושימור מקצוע החקלאות הוא דבר חשוב מאוד. כל האינטרסים האלה יכולים להסתדר זה עם זה אם יהיה דבר מאוד מאוד מוזר שנקרא מדיניות. אם ממשלת ישראל, תהיה לה סוף כל סוף מדיניות במשהו, גם בתחום החקלאות, אז נפתור את כל הבעיות.

המשיח יבוא לפני כן. אל תדאג.

מנכ"ל משרד החקלאות.

מה עם החקלאים מהצפון? למה לא שומעים אותם?

הדיון עוד לא הסתיים.

צהרים טובים. הייתי פותח בנאום הלווייתנים של חיים רמון. הייתי בא ואומר שאכן חבר הכנסת וקנין צודק. לאורך זמן, והרבה מאוד לפני, אנחנו רואים משקים נסגרים. אנחנו רואים שהחקלאות מידרדרת, המשקים נסגרים ויש יתרון לגודל. השאלה מה עשינו או לא מה עשינו אלא מה הולכים לעשות.

אנחנו מזהים את הבעיה הזאת ומזהים שלחקלאי יש חוסר ודאות כלכלי, הוא במידה מסוימת מהמר. הוא לא יודע מה קורה עם מזג האוויר, הוא לא יודע מה קורה עם הנגעים, הוא לא יודע מה קורה עם שער הרובל, יש לו הרבה מאוד נעלמים. כדי להקטין את חוסר הוודאות, כדי שהמשקים לא ייסגרו, כדי שהמשקים יהיו רווחיים, אנחנו חשבנו ואמרנו מה הפתרון להגיע לתוצאה הזאת. אם אתה שואל אותי מה האידיאולוגיה או מה המטרה שאנחנו הולכים אתה לקראת תמיכה ישירה, אנחנו רוצים שיהיה מזון בריא וטרי ישראלי, עדיף לנו לא מייבוא. כל מה שאפשר לייצר בישראל, עדיף לנו לייצר בישראל ומצדי שיהיה מאה אחוזים.

למה אתם מתנגדים עכשיו גם לסימון מוצרים ישראלים כשאתה פותח את הייבוא? אתה מתנגד לזה.

חיים, מה לעשות אתך עכשיו?

תקרא לי פעם שנייה.

לא. אני רוצה להגיע לסיכום.

הוא עוד פעם אומר הפוך.

הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה. כשאתה תהיה מנכ"ל משרד החקלאות, תגיד מה שאתה רוצה.

אני לא רוצה להיות מנכ"ל משרד החקלאות. אני לא רוצה ג'ובים.

לכן המטרה היא שהחקלאות הישראלית תספק את צורכי המשק הישראלי. אם היא יכולה גם לייצא, נשמח. המציאות היא שהיא גם מספקת את הצרכים וגם מייצאת.

כאשר השוק לא מתוכנן, זאת אומרת, כאשר אני לא קובע לחקלאי מה לגדל, אני לא אומר מי מגדל עגבניות, בכמה מגדלים עגבניות, באיזה שטח מגדלים עגבניות, כאשר השוק הוא לא מתוכנן, המשמעות היא שיש פיקים ויש ירידות כי כל אחד מחליט כמה לגדל ומתי לגדל. אנחנו לא קובעים להם מה לגדל. המשמעות של שוק חופשי היא שיש עליות וירידות.

מי שמדבר על כך שאנחנו פותחים כרגע את הייבוא ושיש שפע של מוצרים והמחירים נמוכים, הוא לא מבין את השוק. אין דבר כזה שמחיר עגבנייה הוא שקל וחצי בישראל, ויהיה איזה מטומטם אחד שייבא עגבנייה מחוץ לארץ שם העגבנייה עולה לו ארבעה שקלים. הוא לא יוכל למכור אותה בישראל אלא הוא ימכור אותה בהפסדים. אין דבר כזה. כשיש שפע, כשיש היצע, אין ייבוא.

מי נתן רשת ביטחון לייבוא?

לא.

גם אם אני אפתח את כל המכסות האפשריות, אין מטומטם שיביא עגבניות מחוץ לארץ כאשר המחירים שלהן יותר יקרים מאשר של העגבניות בישראל.

עד היום כאשר החקלאים סגרו עסקה עם ממשלת ישראל ועם משרד האוצר, משרד האוצר עמד כלשונו בהסכם. מדובר גם על מתווה לוקר, מדובר גם על הסכם המים, גם על הסכם הבשר.

עם חוק המים הולכים להרוג אותם. על מה אתה מדבר?

2.80 שקלים בהסכם המים. ממש עמדו בו.

אני רוצה להגיד לכם משפט חשוב. אומרים לנו למה אנחנו קובעים סד זמנים לחוץ להגיע להסכמות על המתווה הישיר. אני אסביר לכם מדוע. שימו לב, מי שמממן את החקלאות, אלה בעיקר הבנקים. בנק, אם הוא שומע שיש חשש לביטול מכסות או לבטל מכסים, כשמישהו בא אליו ורוצה להקים רפת חדשה, הוא אומר, רגע, אני ב-הולד, אני לא יודע מה קורה. מחיר המטרה יישאר 1.88 שקלים?

די. מספיק. מספיק עם השטויות האלה. אנחנו לא בורסה. אנחנו חקלאים.

מה זה השטויות האלה?

תייבא בנקאים מחוץ לארץ. למה אתה לא מייבא בנקאים מחוץ לחוץ לארץ?

כבוד המנכ"ל, יש ערבות מדינה. אתה יודע מה זה? זה היה מוריד את מפלס הלחץ לכולם.

חבר הכנסת ילין, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

רגע, זה המשפט הבא שלי. דקה.

למה אתה עונה לו? רגע. אתה לא יודע את הכללים בוועדה. אם מישהו מדבר בלי רשות, אתה לא עונה לו, במיוחד שהוא כבר באזהרה שנייה.

אבל אדוני היושב ראש, תשמע גם אותנו.

לכן אני אומר את הדברים כלהלן. אנחנו לא נגיע למתווה הישיר אם לא תהיה הסכמה עם החקלאים.

איזה חקלאים?

רבותיי, אם לא תהיה הסכמה עם החקלאים. תקשיבו למה שאני אומר. אתם תמיד צועקים.

לא, אל תגיד להם. מותר להם לצעוק אבל לא בוועדה.

גם לפני פסח אמרתם ואמרנו לכם שנגיע להסכמה וייתנו לחקלאים על כל הפסד שייגרם להם שקל מול שקל.

לא רוצים את זה.

עם מי אתה מדבר? החקלאים יושבים כאן. עם מי אתה מדבר?

אני אגיד לך עם מי אני מדבר.

אתה מדבר רק עם מי שנוח לך. זה לא יקרה יותר. אדוני היושב ראש, יש גבול למה שניתן לעשות לחקלאים.

מוכרים אותנו. מוכרים אותנו כמו שמכרו אותנו במתווה המים.

אני לא מסכים לדיון הזה. מותר למנכ"ל להגיד מה שהוא רוצה, מותר לכם להגיד מה שאתם רוצים, אנחנו מבינים את מה שקורה. אל תחשבו שמישהו מאתנו לא מבין את התהליך. התהליך הזה, אני הולך לסכם אותו ואני מבקש קודם לאפשר למנכ"ל לסיים את דבריו. הוא צריך לצאת ואנחנו נמשיך את הדיון לאחר מכן.

הוא צריך...

כשאתם אומרים לי שלא צריך, אל תבואו אלי יום יום לבקש.

לא. הם יבואו.

הוא לא מדבר עם אף אחד.

במשרד החקלאות לא יודעים את הכללים של ועדת הכספים. כנראה שאתם צריכים לעבור סדנה. ביקשתי לא לענות לקריאות ביניים. אם אתה רוצה להישאר כאן עוד שעה ולשמוע את כולם, אני מאפשר לך. אם אתה לא נשאר, אתה אומר שיש לך ישיבה בבית דגן, אני מבקש שתאמר את הדברים.

הוא חייב לשמוע אותנו.

הדבר היחיד שחייבים לעשות זה לשמור שבת. להישאר כאן הוא לא חייב. ההחלטה לא תהיה כאן.

הוא אומר שיש לו ישיבה בבית דגן אבל הוא צריך להישאר ולשמוע את החקלאים. הוא צריך לשמוע אותנו כאן.

אני מסכם. כל הסכמה תהיה על דעת ההסכמות עם החקלאים ושר האוצר עד היום עמד בדיבורו. למרות שאני לא מנכ"ל משרד האוצר, אני אומר לכם ששר האוצר עמד בדיבורו. לשר האוצר חשוב המשק החקלאי וחשוב לנו הגידול שלכם והעבודה שלכם. הכול יהיה בהסכמה.

שקר וכזב.

עד שזה יעבור, עוד מאתיים חקלאים קורסים.

זה יהיה בהסכמה.

הכול דמגוגיה.

זה יהיה כמו שהיה בפסח. זה יהיה בהסכמה.

זה לא יהיה. אדוני המנכ"ל, זה לא יהיה.

אני מדבר עם מי שמייצג את החקלאים ולא אתך.

יצא המרצע מהשק.

זה לא מכובד. אתה צריך לשמוע אותנו.

זאת בושה שהוא יוצא עכשיו באמצע הדיון.

כך מתייחסים לחקלאות. כך לצערי מתייחסים לחקלאות.

החקלאות קורסת ומנכ"ל משרד החקלאות יוצא כאשר מדברים על עתיד ההתיישבות והחקלאות. בושה וחרפה למדינת ישראל. בושה וחרפה למשרד החקלאות.

אברהם דניאל, בבקשה.

תכנית הממשלה היא ברורה. הממשלה במשך שני עשורים פועלת לחיסולה של החקלאות וכל יום הוסיפו עוד משקולת לחקלאים בעליית מחירי המים, במיסים, בעובדים וכל זה מכאן ועד להודעה חדשה.

אני רוצה להתייחס לראש הממשלה. אני חושב שזה המדיניות שהוא מוביל אותה ואני אגיד לכם את זה מאוד ברור. נפגשתי עם אחד המקורבים לראש הממשלה. ראש הממשלה שאל כמה חקלאים יש במדינת ישראל. ענה לו המקורב שיש 5,000 חקלאים. אמר לו ראש הממשלה: תשלם ונסגור את החקלאות. ראש הממשלה בראש וראשונה לא בעד החקלאות ומאז הוא בראשות הממשלה, כל יום הוא מטיל עלינו גזרה חדשה.

באשר לייבוא.

מה אתה מציע לוועדה?

אני אגיד לך מה אני מציע.

לגבי ראש הממשלה הבנתי אבל מה אתה מציע לוועדה?

קודם כל, זה חשוב לדעת.

שום דבר לא חשוב. הצעה.

אני אגיד לך מה אני מציע. קודם כל, צריך לטפל בחקלאי ולראות איך מטפלים בחקלאי אם רוצים שיהיו חקלאים. אנחנו חבורה של קשישים ואת זה אתם צריכים להבין. נשארנו 5,000 חקלאים. לא יעלה על הדעת שאנחנו ממשיכים באותה מדיניות ודנים מסביב אבל לא בבעיה האמיתית. הבעיה האמיתית היא איך משקמים את החקלאות ואת זה אמר חבר הכנסת וקנין.

אני רוצה לומר לכם שגם משרד החקלאות בגדול לא מעוניין להיפגש עם החקלאים. הוא החליט עם מי להיפגש. הדבר דומה לכך שהתובע בוחר לנאשם את הסניגור שלו וזה מתחת לכל ביקורת. משרד החקלאות אמור להיות פתוח ולשמוע את החקלאים מכל הקשת החקלאית, לשמוע את כולם ולהגיע למסקנות הנכונות. הגיע הזמן שהממשלה הזאת תשנה את המדיניות שלה, אם היא רוצה חקלאות. ראש הממשלה נלחם על יהודה ושומרון ואת החקלאות בתוך מדינת ישראל הוא מחסל.

לכן יש לקבל את ההצעה של וקנין ואכן להקים ועדה שתטפל בעניין הזה, ועדה שמודעת וקרובה לעניין הזה וחבר הכנסת וקנין יכול לנהל אותה. תודה.

תודה. שמעון ביטון. זאת ועדת כספים של הכנסת ועכשיו דבר במתינות.

תודה אדוני היושב ראש. חשוב שבישיבות הוועדה הבאות שהמנכ"ל יכבד אותנו ויישאר עד סוף הדיון. פעם עשירית אני מגיע לדיון הזה ובדיוק באותו עיתוי בו החקלאים צריכים לדבר, יש לו ישיבה בבית דגן. על זה אני מוחה.

כל הצוות שלו כאן.

אני ממושב אביבים בגבול הצפון. אני מגיע לכאן כמגדל של מטילות ביצים ונשירים, כל הנשירים. אני חושב שהמדינה הזאת השתגעה לגמרי ואומר למה אני מכוון. אם המנכ"ל כדי לחצות קו אדום, מציע לי את השקל, אומר לי כבר בכניסה: מה הבעיה שלכם? אני אתן לכם את השקל החסר. מה מכבסת המילים הזאת? זה לבזות אותנו, החקלאים.

אדוני היושב ראש, חשוב לי שתשמע את הדברים. על גופי אני נושא צלקות עקב כך שגדלתי בגבול הצפון, על הגדר עם לבנון. שנה בבית חולים רמב"ם, ניצול אוטובוס ילדי אביבים. 54 שנים לא חשבתי לעזוב את המקום הזה ואני לא חושב לעזוב אותו למרות שיש לי את האפשרות לעזוב, אבל הכלכלה הולכת להתרסק לנו. בשם כל החקלאים אני אומר לך שאנחנו מרימים את הדגל של הוזלת יוקר המחיה בכל הענפים שאנחנו מגדלים.

אני אתן את הדוגמה של מה שאני מגדל. הביצים אצלי במשק, 43 אגורות. תבנית של שלושים ביצים, אותן שלושים ביצים, נמכרות אצל מדליק המשואה פורץ הדרך, לא שמעון ביטון בגבול הצפון שכולו מצולק, לא אני נקראתי להדליק משואה, נמכרת בשלושים שקלים. שקל אחד לביצה. אני מוכר פירות בשקל וחצי, ב-1.40 שקל, ב-1.70 שקל ואין אותם בפחות מעשרה שקלים ברשתות. ראינו את הדוחות הכספיים שלהם, 700 מיליון בשופרסל, 400 מיליון ברמי לוי. הם מתהדרים בדוחות הכספיים שלהם. הם לא רואים את הצרות שאנחנו עוברים. אני ב-43 אגורות מוכר וזה כולל את הפרגיות, את רכישת הפרגיות, את המזון, את המים, את בריאות הציבור, את רווחת העוף ואת כל מה שאני נדרש לו. עובד זר אצלי, תאילנדי, כופים עלי לשלם לו שכר מינימום בסך 5,300 שקלים, אני משלם מע"מ, אני נדרש לכל בריאות הציבור, אני עומד בכל ותודה לאל, חברים, כן, מרוויח 6,000 שקלים מהלול ומזה אני חי.

אדוני, אני מסכם. הלול בשבילי ובשביל שבעים אחוזים מהמגדלים בצפון, הוא לא רק הפרנסה. לצערי בחצי השנה האחרונה אני כבר לא עובד אלא כל יומיים אני כאן בירושלים. כל יומיים אני יוצא ב-4:00 לפנות בוקר כדי להגיע לכל ישיבות הוועדות. הלול הוא לא רק ההכנסה הזאת. אמי בת 73, זה מרכז יום הקשיש שלה ואין לה כל חלופה אחרת. היא נכנסת 19 פעמים ביום לתוך הלול. תחשוב אם לא יהיה לה את הלול, החלופה היחידה שלה היא ללכת למרפאה ולשתות כדורים כל היום. בזה רוצים לפגוע.

יושב כאן מנכ"ל שלא מעניין אותו שום דבר. הוא לא מבין בחקלאות, לא הוא ולא השר ומורחים אותנו בוקר, צהרים וערב ואומרים נשלים לכם ונדאג לכם. אל תדאגו לנו. המשרד הזה גדול עליכם, אתם לא מבינים את המשמעות של המשרד הזה, תעזבו את המשרד הזה מיד. תודה רבה.

ערן יעקב, משנה למנהל רשות המסים.

צהרים טובים. אני אדבר בקצרה ואתייחס לדברים שהועלו כאן וגם לגבי העיקר והעובדות לדברים שנשאלנו עליהם. נשאלנו לגבי הגובה.

אני אומר כמה זה עולה בעולם של מס ומה שווה ההפחתה הזאת. בסופו של יום, אני חושב שהמדיניות באנו לייצר כאן היא מדיניות ארוכת טווח, היא מדיניות עם מטרה מאוד ברורה. מצד אחד לנסות ולהפחית את המחיר לצרכן, שזה הדיון כאן בנושא יוקר המחיה, ומצד שני למצוא את אותו מאזן שבין הכוח שמייצר מצד אחד לכוח שרוכש מצד שני לכל אורך השרשרת. לייצר איזשהו תהליך שבסופו של יום הצרכן יוכל לקבל מחיר טוב יותר וזול יותר וכאשר מדברים על ירקות קפואים, מדברים על מדינה שהמחירים בה אולי מהגבוהים בעולם והשאלה אם יש סיבה לכך שהמחירים יהיו מהגבוהים בעולם והאם זה לא צריך להפריע. מצד שני, בכל התהליך הזה של יצירת מדיניות ארוכת טווח, צריך לראות איך החקלאים ככל שיהיו ייפגעו ברמה המינימלית ובסופו של דבר להגיע לשיווי משקל אחר וחדש שהצרכן ייהנה ממנו.

בעולם קיימים מודלים שונים לתהליך הזה. יש מדינות רבות בעולם, במרבית העולם, בעיקר באירופה ובארצות הברית וגם במדינות אחרות, שם יש סבסוד מצד אחד לעולם החקלאות ויש מדינות אחרות שבוחרות להגן במכסים. כלומר, האופנים שבהם התהליך הזה מתבצע, אלה אפשרויות שונות. מדינת ישראל בחרה באופן היסטורי בחלק גדול מעולם החקלאות לייצר חסמי מכס גבוהים וכך הדבר היום במדינת ישראל. בעולם שיש תחרות, הדבר אולי לא צריך להטריד. כלומר, אם מחר בבוקר המכסים יופחתו לרמה מאוד נמוכה, הדבר לא צריך להטריד. אני חושב שזה עלה כאן בוועדה לגבי עגבניות ודברים אחרים. כי ככל שיש תחרות ואין מכסים, המצב לא צריך להפריע. ככל שיש יתרון יחסי לחקלאי הישראלי, וכך אני מבין מהדיון כאן, והוא יודע לייצר את זה בעלויות נמוכות ואת אותה סחורה, מן הסתם לא צריכה להיות בעיה.

אני אומר שיכול להיות שהסיפור סביב הבעיה הזאת נעוץ בהרבה דברים היסטוריים לאורך כל השרשרת. המטרה של התהליך, כמו שאנחנו מבינים או באים לעשות אותו לפחות בצווים האלה, היא לאפשר מחיר זול יותר לצרכן. אנחנו מאמינים שבתהליך שבו הפרסום שנוצר סביב התהליך הזה, זה אומר שהצרכן מודע לתהליך הזה של הפחתת המכסים, כי השאלה כל הזמן היא האם באמת ההפחתה של המכסים תגיע לצרכן, אבל לא רק שמפחיתים כאן את המכסים אלא מצד שני יוצרים איזון באותו מאזן שבין הצורך לשמר את החקלאות לבין שימור מחיר סביר לצרכן ועל מנת לאפשר את זה התהליך שנעשה היום בצווים האלה, מצד אחד זאת הפחתת המכסים ומצד שני אלה ההסכמות עם אותם חקלאים לגבי הפיצוי או הסבסוד שיקבלו על מנת שבסופו של יום הצרכן ייהנה מההפחתה הזאת שתגיע לפתחו. כדי לייצר את זה, אלה המודלים שקיימים בעולם וכך חשבנו שנכון לעשות את זה כרגע.

לכן זה בהוראת שעה, כדי לראות שאם תקרה כאן לכאורה איזושהי קטסטרופה מאוד גדולה ואם אכן זה יהיה והמטרה לא תושג, זה בהוראת שעה על מנת למזער. המטרה המשמעותית היא לייצר מדיניות ארוכת טווח.

מה תעשו כשאנשים יקרסו? איך תחזירו אז את הגלגל לאחור? חקלאות לא בונים ביומיים.

השאלות הן שאלות קשות. ולכן מה?

על מנת שבסופו של יום – וזו המטרה היחידה שעומדת מול שר האוצר - להפחית את יוקר המחיה ומצד שני לייצר את זה מאוזן כך שהפיצוי לחקלאות יהיה כזה שהוא יהיה הוגן. אני חושב שבתהליך שנעשה כאן כרגע, כאשר מצד אחד מפחיתים את המכסים ומצד שני מסבסדים בכשמונים מיליון שקלים - - -

איך מסבסדים?

עודד, אנחנו לא שם עכשיו.

אני חושב שהתהליך הזה בדומה למדינות אחרות בעולם הוא יכול ויאפשר בסופו של יום את המחיר לצרכן. אגב, אני לא יודע אם אתם יודעים אבל אנחנו עשינו את אותו תהליך, דומה אבל שונה, בהפחתת המכסים בגבינות והוא צלח בצורה משמעותית. המחירים ירדו בצורה מאוד מאוד משמעותית בעולם הגבינות ואותו דיון התקיים כאן. דיון דומה התקיים בעניין של הגבינות הקשות ואני חושב שאפשר לראות - זה היה ניסוי טבעי שצלח - שהמחירים ירדו.

לגבי העלות. נשאלה שאלה לגבי העלות. ההפחתה במונחי מס היא כ-84 מיליון שקלים. אם אתם רוצים, אני יכול לפרט את זה יותר.

לא.

זאת המשמעות של ההפחתה הזאת לאותה הוראת שעה.

מה סכום הסבסוד?

הסבסוד כרגע – אין שום הסכם חתום - אמור להיווצר או לעמוד לפי הבנתי סביב השמונים מיליון שקלים. אני חושב שזה די מאזן את זה ודי מאפשר בסופו של יום - - -

זה כולל את המפעלים עליהם דובר?

לא. הסבסוד הוא לחקלאות. גם בעולם הסבסוד הוא לחקלאות.

המפעלים עליהם דיבר אפרים.

הבעיה היא לא החקלאים. אתם טוענים שהבעיה היא התפוצ'יפס וסנפרוסט. איך זה מסתדר? מה זה הקשקוש הזה?

צביקה כהן, סמנכ"ל משרד החקלאות, למה הנהנת בראש?

יש סבסוד למפעלים. אתה לא יודע?

78 מיליון שקלים ההסכם שלא חתום.

חוץ מהסכום עליו דיבר ערן?

לא.

כולל את הכול מכל.

מה זה הכול?

אני אגיד. הוא כולל 23 מיליון שקלים למגדלי הדגים בתמיכה ישירה, עוד שני מיליון שקלים למגדלי הדגים לקידום מכירות, עוד 12 מיליון שקלים באוויר למגדלי הדגים במידה והם יקרסו יותר, עוד 16 מיליון שקלים למגדלי הזיתים ו-25 מיליון שקלים למפעלים שהבטיחו - - -

לכל המפעלים?

לא לכל המפעלים.

אני שואל. תן לוועדה לענות. לכל המפעלים? לתפוגן, לתנובה או רק לפרי הגליל?

זה לא רק לפרי הגליל

אני שואל.

למה אתם רוצים להרוס את זה?

אני שואל. יש לי עניין רב.

יש לכם עניין להרוס.

אין לי בעיה לאפשר רק לפרי הגליל לקבל כסף.

לא אתה קובע.

בוא נבדוק מי קובע.

אתם מנסים להפוך את העניין. הצווים כבר נחתמו. למה אתה תורם?

עוד רגע אני אסביר לך. עוד מעט אתה תבין מה אני אומר.

אני מבין יותר טוב ממה שאתה חושב.

אני בטוח שאתה מבין.

אתה חושב שאני לא מבין מה אתה רוצה לעשות? לא דיברו אתך, נפגעת?

לא.

אתה רוצה להרוס. הצווים נחתמו. מבינים את האינטרסים שלכם.

לאט לאט. הכול יהיה בסדר.

אתם רוצים שמי שמקבל את הכסף בחשבון, ייקח את הכסף.

זאת לא מדיניות לחקלאות. זה שוחד.

מה יקרה כשפעם אחת לא יהיה תקציב?

הדיון הסתיים.

לא יישארו חקלאים לפצות.

אני רוצה לדעת, כשאתם מדברים על הסבסוד, האם בדקתם את הנומרטור.

אני חשבתי על זה.

מה היה הצחוק עכשיו?

אני אמרתי לך לא להעביר את הנומרטור ואתה לא רצית.

אז מה אם אמרת לי? ואם טעיתי, אז מה? טעינו. טועים.

הנומרטור, זה נורא ואיום.

אני לא יודע למה צחקו. תתעלמי מזה. אני שאלתי שאלה רצינית. אגף התקציבים הוא אגף רציני.

אני עונה לך בכל הרצינות. מכיוון שמדובר במהלך ל-2016, הוא אינו משפיע על הנומרטור.

למה?

החוק מ-2017.

אין בעיה. נעלה אותם גם ב-2017. נעלה את הפלאשמורה ב-2017 ואז לא תהיה בעיה.

הפוך. אם תעלה אותם ב-2016.

אם היית מעלה אותם עכשיו, הם לא בנומרטור.

אתם סתם חברי כנסת שלא לוקחים את החיים ברצינות.

העניין הוא שאנחנו לוקחים אותם יותר מדי ברצינות.

שירה נותנת תשובה ואני רוצה לשמוע אותה.

עניתי.

הנומרטור לא חל ב-2016?

הנומרטור מדבר על טווח הזמן הבינוני. מ-2017 והלאה.

היות ולמדתי בחינוך העצמאי, ארוך, בינוני וקצר לא ברור לי. בינוני, איזה שנה זאת?

2017 והלאה.

למה אמרו לי באגף התקציבים כששאלתי משהו על 2016 שזה נגד הנומרטור? לא אמרו לי אמת?

לא. נדרש למצוא מקור ב-2016.

גם היום צריך סעיף תקציבי. זה לא נקרא נומרטור.

מיקי, עם כל הכבוד, אתה לא אגף התקציבים.

אם מעוניינים למצוא מקור תקציבי בשנת התקציב הנוכחית, אין לזה השפעה על הנומרטור. הנומרטור, כל המהות שלו, הוא ארוך טווח. זאת אומרת, צריך ב-2016 למצוא מקור תקציבי.

זאת אומרת, אם אני למשל רוצה תקציב לניצולי השואה ואגף התקציבים מחליט לתת לי ארבעים מיליון שקלים לניצולי השואה, אין בעיה של הנומרטור? אני מדבר על שנת 2016.

רק ב-2016, ככל שיש מקור לארבעים מיליון השקלים.

מה זה המקור? לא הבנתי. נומרטור או לא?

זה לא קשור לנומרטור.

אז מה זה אם יש מקור? אם אני מחליט להיכנס לגירעון?

זה לפני שחוקק החוק.

לא הבנתי. לא את הכול אני צריך להבין. בסדר. אם אני מבקש ארבעים מיליון שקלים לחקלאים, ואני מבקש ב-2016, אני צריך לחפש מקור תקציבי?

תמיד.

תמיד. אז מה מוסיף הנומרטור?

הנומרטור אומר שלא רק באותה שנת תקציב לגביה הממשלה מציעה אלא גם לשנים הבאות.

היועצת המשפטית, אני רוצה לדעת. אם למשל לא עומדים בנומרטור, אסור מבחינה משפטית להעביר כסף לחקלאים? אם זה לא עומד בנומרטור.

ל-2016?

לא חשוב. ל-2016, ל-2020.

ל-2017.

בסדר, ל-2017. אסור?

לכאורה כן.

למה? כי כתוב בחוק?

לא, לא כתוב בחוק. כתוב בחוק שהממשלה לא יכולה לקבל החלטה על העברת פיצוי לחקלאים ככל שאין לה מקור.

מקור עתידי.

הממשלה לכאורה לא יכולה להחליט לא על הפחתת המכסים ולא על הפיצוי, ככל שהיא לא מציגה מקור תקציבי לאותם 160 מיליון שקלים.

למה הנומרטור הזה הוא בלוף?

כשהפחתתם את המע"מ, הצגתם מקור תקציבי?

כן.

אין לזה השלכה על 2017, על מה שקורה כאן?

כשהפחתנו את המע"מ, כן.

למה לא אמרתם לנו? אני הבאתי את זה למליאת הכנסת.

אתה מדבר על המהלך של התחבורה הציבורית?

כן.

אלה היו הסיכומים התקציביים של טרום התקציב.

לא. המקור.

זה הסיכום הקואליציוני מול השר דרעי.

זה המקור.

מה יקרה ב-2017 אחרי שחצי מהחקלאים יקרסו?

ערן יעקב, המשנה למנכ"ל רשות המסים, תודה רבה. תכף נחזור אליך.

יש לי שאלה לאוצר. כמה חקלאים יש במדינת ישראל? אתם יודעים?

זה חידון תנ"ך?

תאמין לי שהשאלה מצוינת. כמה חקלאים יש במדינת ישראל?

כ-10,000.

בשנה הבאה 6,000.

מאיפה המספר הזה? לא סתם אני שואל. זאת שאלה מצוינת כי אתם לא יודעים. אין לכם שום מושג כמה חקלאים יש במדינת ישראל. זה מתחיל משם ונגמר שם.

אני יודע, אבל אנחנו כבר אחרי זה.

החקלאים זה עוד מספר בתקציב.

פעם הבאה תבקש שאתה תהיה הנומרטור ולא דרעי.

שרגא ברוש, בבקשה.

רבותיי, שלום לכולם. אני חייב לומר לכם שבשבועיים האחרונים אני שואל את עצמי אם המדינה יודעת מה היא רוצה. אם באמת היא יודעת מה היא רוצה. ניסיתי לברר את זה באוצר ובאמת אמרו לי את מה שכאן נאמר בקול רם, שמה שמעניין אותנו, זה לא להוריד מחירים לחג. זאת המטרה ואין בלתה. כשאמרו לי שרוצים להוריד מחירים לחג, הלכתי לבדוק. אז הסתבר לי – ושתהיה לכם סבלנות – שב-1 במרץ החקלאים מכרו תפוחי אדמה לבנים ב-1.40 שקל והרשתות מכרו אותם – ואני לא אגיד את שמות הרשתות כדי לא לעשות כאן פרסום לאף אחת – ב-4.90 שקלים, ב-5.90 שקלים, ב-4.80 שקלים.

זה נאמר קודם.

הבאתי את כל הנתונים.

כך המשכתי והמשכתי והמשכתי לבדוק 12 ירקות שונים. אז אמרתי מה הבעיה, הרי זה בזול. אמרו לי שאם החקלאים יתחייבו לתת תפוחי אדמה בזול גם לחג, לא נחתום על הורדת מכסים על התפוגן. יופי. מכרו החקלאים ב-1.70 שקל. אז אמרו לי שאם היצרנים של הירקות הקפואים יעשו הנחה משמעותית, לא יורידו את המכס על הירקות הקפואים. בהתחלה הסכימו להוריד 22 אחוזים. אמרו לי שזה צחוק וזה לא רציני, שיורידו ארבעים אחוזים. אני אמרתי, אתם מטורפים? איך אתם מבקשים שיורידו ארבעים אחוזים? אם תורידו ארבעים אחוזים, יש דיל. אותו יצרן הסכים לתת על כל שקית, שקית חינם. לצרכן זה חמישים אחוזים, מי שלא יודע לעשות חשבון.

באותו רגע התחילו מה שנקרא בצבא לחלץ לאחור. אמרו לי בשקט שגם התעשיינים מסכימים להורדת מכסים. אמרתי, תראו, הסתכלתי בכרטיס הביקור, אני נשיא התעשיינים, לא ידוע לי שהתעשיינים מסכימים. אמרו לי לבדוק. בדקתי. נכון. יש תעשיין שמסכים.

זה אני.

התעשיין הזה משמעותי ומכובד בעיני מאוד אבל גודלו בשוק של הקפואים הוא עשרה, 15 אחוזים.

תעצור. אני הכי גדול בארץ.

הוא הכי גדול בארץ. גמרנו. הכי גדול בארץ.

אתה מטעה.

סליחה, הוא הכי גדול בארץ. תיקנתי את הדברים.

אני רואה שאתה מייצג גם את החקלאים.

גמרנו. הכי גדול בארץ.

לאיזה צורך הדיון הזה?

כשנסעתי בדרך הבוקר מנצרת לכאן, ואני מתנצל על האיחור כי היה לי ביקור חשוב במפעל, אמרו לי שהבטיחו 25 מיליון שקלים ליצרן אחד.

למה אתה מדבר סתם?

רק רגע. אמרתי, יבושם לו, גם לזה אני מסכים. אני מבקש דבר אחד מהוועדה, מה שנותנים פיצוי לתעשיינים, נותנים לכולם. נותנים למילוטל, נותנים לתפוגן, נותנים לסנפרוסט ונותנים לכולם.

שנית, אנחנו באנו לבקש פיצויים? אנחנו באנו לכאן כדי לקיים את המפעלים. אנחנו באנו לכאן כדי לקיים את המשק הזה של המזון במדינת ישראל.

מחיר המוצרים הקפואים בארץ, הוא הגבוה ביותר בעולם.

לא של פרי הגליל.

איך זה יכול להיות שתפוחי אדמה טריים מצד אחד השוק לרוסיה סגור, יש להם עודפים, ואנחנו צריכים לעסוק בייבוא תפוגן. זה חלם. בואו נעזור לחקלאים לגמור את תפוחי האדמה שלהם בארץ.

כך זה גם בתפוחים.

כך זה בכל דבר אבל נתתי דוגמה אחת כדי לא להאריך בדיבור. לכן מדברים על פיילוט. על איזה פיילוט אנחנו מדברים אדוני היושב ראש? נעשה כבר פיילוט. נעשה פיילוט בטונה, נעשה פיילוט בסרדינים, המחירים לא ירדו.

בגבינות הקפואות.

אני אענה גם לגבי הגבינות. המחירים לא ירדו, המפעלים נסגרים והתעשיינים הופכים להיות יבואנים. זה הפיילוט.

עכשיו אני גם אומר לכם לגבי הגבינות.

ממש בקצרה.

אני אענה על הגבינות כדי שהאגדה הזאת תיגמר. נכון, מביאים גבינות מחוץ לארץ. אז מביאים מפולין גבינות והן יותר זולות מהגבינות שמייצרים בארץ. רבותיי, אני חייב לומר לכם שאני עברתי במפעל בנתיבות, בו השקיעו 800 מיליון שקלים, ועברתי בצפון בבית שאן, שם השקיעו עוד 400 מיליון שקלים, ואין שום בעיה. תודיעו לנו שלא צריכים לייצר, אנחנו נתארגן ולא נשקיע את מאות המיליונים, נהיה יבואנים של גבינות, של טונה, של מה שאתם רוצים. מה שתגידו לנו. אתם מנהלים את המדינה. בחרנו אתכם כדין לנהל את המדינה. לנו מגיע לדעת את זה בזמן ומראש, לפני שאנחנו משקיעים מאות מיליוני שקלים ואז כשיהיה צוק איתן וכמו שאף חברת תעופה לא טסה לכאן, גם אף אחד לא ימכור לנו אוכל ואני לא יודע איפה אתם תהיו באותו יום לספק למדינת ישראל ירקות, פירות, ביצים, חלב, בשר כי אנחנו, עם כל הכבוד, מה לעשות, בעולם מוכרים לנו כשהם רוצים וכשהם לא רוצים, יש להם מדיניות אחרת. אני לא מכיר מדינה שהחליטה לקחת את משק המזון שלה ולמסור אותו לידיים זרות. לא מכיר. אם רוצים להתעסק ביוקר המחיה, לכו לרשתות השיווק ותתעסקו ביוקר המחיה.

לזה אין להם אומץ.

אם אתם רוצים להתעסק בכלכלה, רבותיי, בבקשה, אל תבואו לדבר אתי על מחיר הייצור או על מחיר החקלאות כשאתם לא יודעים להגיד מה הארנונה בחוץ לארץ לעומת הארץ, מה מחיר המים בחוץ לארץ לעומת המחיר שלהם בארץ, מה מחיר שכר עבודה בחוץ לארץ לעומת המחיר בארץ. אל תבואו. תציגו כאן על השקף את הנתונים ותקיימו דיון אמיתי ורציני. אחרי הדיון הזה תחליטו על המדיניות ואנחנו נפעל על פי המדיניות שלכם ואתם תשלמו את המחיר.

לא, אין מחיאות כפיים.

לפני עשר שנים רצו לייבא מים מתורכיה.

אני לא שם.

אדוני, עוד משפט.

מה היה קורה היום אם היינו מייבאים את המים מתורכיה?

אדוני היושב ראש, אנחנו מצאנו שבסמכות הוועדה, על פי סעיף 2(ב) לחוק מיסי המכס, אתם יכולים לעצור את הצווים האלה.

אנחנו יודעים.

אני מבקש ממכם שתפעלו לעצור את הצווים האלה.

אפשר לשאול את האוצר שאלה?

לא. אי אפשר. האוצר לא יודע לענות תשובות. יוסי יעיש ממגדלי הדגים ביקש לומר משהו. תגיד משפט. זה לא בסדר מבחינתי כי אני הייתי צריך לסגור את הדיון בשעה 12:00. אמרו לי שהדגים לא היו על השולחן.

בגדול עולה בסין לייצר קילו פילה 26 שקלים והוא נמכר כאן ב-13 שקלים. בגלל היעדר רגולציה, הדגים האלה מגיעים עם עשרים אחוזים קרח ועוד עשרה אחוזים הזרקה.

אני יודע. דנו על העניין הזה.

דיברה לפני שבועיים רחל עזריה בוועדת הכלכלה ואמרה שמחירי הדגים בישראל גבוהים בעשרים אחוזים ואני אומר שמזל שאלה רק עשרים אחוזים כיוון שהדגים הישראלים הם רק 15 אחוזים מסך כל הצריכה. 85 אחוזים מהדגים באים מחוץ לארץ.

הראיתי בטבלאות שיש לחלק מם שחלק מהדגים הם יותר יקרים ב-120 אחוזים. הדגים שאין עליהם מכס כמו הסלמון, כמו הלברק וכמו נסיכת הנילוס. לכן להאשים את מגדלי הדגים הישראליים ביוקר המחיה, אני חושב שזה דבר לא ראוי.

אני רוצה לסכם ולומר שוועדת הכספים צריכה להוות אופוזיציה לשר האוצר, עם כל הכבוד, בהוראת שעה. הנזקים יכולים להיות נקודתיים אבל בטווח הארוך אני חושב שאסור לתת לשר האוצר ולמשרד האוצר להוריד מכסים ללא בקרה. אני חושב שהדבר הזה חייב להיות באחריות ועדת הכספים.

תודה רבה. רבותיי, אני במקש לסכם את הדיון. התעוררו כאן כמה בעיות. התעוררה בעיה לגבי המכסים, האם באמת זה הולך לפתור את הבעיה, האם החקלאים יוכלו לעמוד בעניין הזה וכל מה שנלווה לכל הדיון שמתקיים כבר הרבה שנים ולא עשינו בו דבר וחצי דבר.

אני מבקש להקים צוות או ועדה כדי שתאמר לנו מה לעשות. אנחנו נצטרך אולי לתקן את החוק. יכול להיות שנצטרך לעשות את זה. אני לא מפחד מאנשים חזקים. אולי יתברר לי בסוף שאני טועה, אבל כך אני נוהג כל השנים. אני מבקש ששני ראשי הלובי החקלאי יעמדו בראש הוועדה הזאת, שזה חבר הכנסת יצחק וקנין וחבר הכנסת איתן ברושי.

אני מבקש להוסיף את חיים ילין בבקשה.

בסדר. אחרי כן נדבר על זה בארבע עיניים. אנחנו הרי עושים את זה עם הממשלה. אני לוקח את הוועדה ברצינות ואני לוקח את חיים ילין ברצינות. אני אדבר אתך.

קודם כל, לגבי ההחלטה. משנה למנהל רשות המיסים יהיה חבר בוועדה, ערן יעקב. צביקה כהן, סמנכ"ל משרד החקלאות, יהיה חבר בוועדה.

גם משרד הכלכלה ביקש להיות חבר בוועדה.

מבקש, בסדר.

מה עם נציג התעשייה?

אפשר לדברר בוועדה הזאת? עם כל הכבוד, תנהלו אתם את הוועדה. צביקה כהן, סמנכ"ל משרד החקלאות, יהיה חבר בוועדה. אודי אדירי , סמנכ"ל ראש אגף התקציבים באוצר יהיה חבר בוועדה. נציג החקלאים יהיה חבר בוועדה.

לנציג החקלאים אני רוצה לומר. אני מכיר את זה כי גם אצלנו תמיד יש מחלוקות ובעיות. אצל כל אחד יש. אם כנים דבריכם שבאמת החקלאות בקריסה והכול הולך להתמוטט, אתם צריכים לבחור נציג שיהיה חבר בוועדה. תחליטו ביניכם.

הוא יושב כאן ליד השולחן.

לא.

אני חקלאי. אני מתנדב. לא צריך עסקנים.

אני שמח שאנשי המסחר מתיימרים לייצג את החקלאים. יש מזכ"ל התאחדות החקלאים.

אני מבקש שאתם תחליטו מי יהיה הנציג שלכם. אני לא אומר לכם מי יהיה. תגידו מי נציג החקלאים שיהיה בוועדה.

יש גוף יציג. איך הם יחליטו ביניהם?

אתה מחליט עכשיו על בחירות?

יש גוף יציג.

איש מסחר לא יכול לייצג את החקלאים. זה לא סביר.

אני אדבר עם חבר הכנסת איתן כבל שהוא יושב ראש ועדת הכלכלה. אנחנו מדברים כאן על המכסים, אנחנו מדברים על המיסים ועל כל הדברים שהם חלק מן העניין. אני רוצה לדבר עם איתן כבל כך שגם ועדת הכלכלה תהיה בעניין הזה כי אני הולך לקחת את הוועדה הזאת ברצינות גמורה. אני לא רוצה לבוא בעוד כמה שנים ואומר שלא עשינו שום דבר. אנחנו נעשה.

למה אין נציגים לתעשייה?

למה אתה צועק משם כששרגא ברוש יושב כאן? זה נראה כאילו אתה מביע בו אי אמון כי הוא לא לוחש לי את זה באוזן.

שרגא ברוש לא מייצג את כולם. הוא מייצג את מי שבוחר בו.

אני אדבר עם איתן כבל. יכול להיות שנצטרך לעשות ועדה משותפת. יהיה בה נציג התאחדות התעשיינים ויכול להיות שיהיו שם, אם אני מגיע אתו לסיכום, שני נציגים של החקלאים אבל אז נצטרך להוסיף גם את משרד הכלכלה כי צריך שיהיה איזון בין הממשלה לבין הכנסת.

אם היית לומד ליבה, היית עכשיו שואל אם יש מתנדבים בקהל. תגיד, אתה רציני במה שאתה אומר? זה לא רציני. תסתפק במה שיש לך כרגע.

מה יש לי?

אתה רוצה להתחיל פריימריס בתחום הזה?

לא. לכן אמרתי שני נציגים.

אני לא רוצה שאתם תלכו מכות.

אנחנו לא נלך מכות.

אני הולך לדבר עם איתן כבל ואז נצטרך להרחיב את זה. אילן, אני מכיר את הבעיה ואני יודע. אני הולך להתמודד עם זה כי אם זה לא יקום, המצב יהיה רע.

לכן אני מסכם את העניין הזה. אני מקים את הוועדה. המטרה של הוועדה הזאת היא להגיד לנו מה לעשות. בסופו של דבר אני רוצה שזה יהיה בתיאום עם הממשלה, אני לא רוצה לעשות את זה כאופוזיציה לממשלה ולכן אני מבקש שהאנשים הבכירים, גם ברשות המיסים, גם באגף התקציבים, גם במשרד החקלאות ויתכן שגם במשרד הכלכלה – אם אנחנו עושים ועדה מורחבת יותר ואני מניח שנעשה זאת – יהיו חברים בוועדה.

גפני חסרים לך שם שני אלמנטים. תאריך סיום הקמת הוועדה ותאריך סיום עבודתה של הוועדה כי אחרת אנחנו הולכים לשנה וחצי.

תוך שישים ימים.

אני מציע שזה יהיה באמת כמו שיצחק וקנין אומר. אני מציע שאלה יהיו שישים ימים אבל אני רוצה לדבר עם איתן כבל קודם לכן.

אני מבקש שגם לשכת המסחר תיוצג בוועדה. נבקש שגם איגוד לשכות המסחר יהיה בוועדה.

בסדר.

צריך שהוועדה תוך שישים ימים תביא המלצות ביניים.

על מה? חשבתי שאתה מדבר על פתרון ארוך טווח.

אנחנו מדברים על כל הנושא של החקלאות. ברגע שהוועדה מסיימת את עבודתה, או שהיא מגישה מסקנות ביניים או שהיא אומרת שזה מה שצריך לעשות, אנחנו מתחילים או בהליך חקיקה או בצווים. זה יחד עם הממשלה.

זה פתרון ארוך טווח. הרי המושב מסתיים בפסח ולדיון עכשיו זה לא רלוונטי.

זה רלוונטי ועוד איך כיוון שאם יהיו מסקנות ביניים, הממשלה יושבת בתוך העניין.

הכול כבר קורה. לטווח הארוך זה לגיטימי.

נדבר על העניין הזה. תאמין לי שזה רלוונטי. מדובר על האנשים הבכירים.

הצווים נחתמו.

מה אתה רוצה שאני אעשה? אתה רוצה שאני אלך נגד שר האוצר ואני אפעיל את הסעיף שמאפשר לי ללכת למליאה?

לא.

אני לא הולך לעשות את זה.

לגבי ההסדרה לטווח הבינוני, יש על מה לדבר.

בסדר. אני לא רוצה שתהיה ועדה אנטי.

בכל הכבוד ולא רק כחבר כנסת לשעבר, לחקלאים יש ארגון יציג שמנהל את המשא ומתן.

אתה לא מייצג את החקלאים. אתה לא מייצג את החקלאים. עשית מספיק נזקים. נכשלת. הרסת. אתה לא מייצג. אתה רימית את הוועדה ואמרת שיש הסכם. רימית ואמרת שיש הסכם אבל אין הסכם.

הלכת לקומבינה.

רבותיי, הדיון הסתיים. הפסקה חמש דקות וממשיכים בנושא הבא שעל סדר היום.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.