הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 209

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, י"א באדר ב התשע"ו (21 במרץ 2016), שעה 12:00

בלימת הקטל בדרכים - 1. פעולות משרד התחבורה להתמודדות עם הגורמים לתאונות הדרכים ולהפחתת עלותן הכלכלית 2. פעילות הרשות לבטיחות בדרכים.

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

עבד אלחכים חאג' יחיא

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

יעקב פרי

עיסאווי פריג'

יוסף ג'בארין

תמר זנדברג

מנואל טרכטנברג

חמד עמאר

שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ

עוזי יצחקי - המנהל הכללי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אבנר פלור - סמנכ"ל בכיר מינהל תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

מאיר חן - מנהל רשות ארצית לתח"צ, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חוה ראובני - סגנית בכירה ליועמ"ש, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ברק טייכמן - עוזר המנכ"ל, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

רחל גולדווג - מנהלת אגף מחקר, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

שי סופר - משרד התחבורה

שירלי שמואל - משרד התחבורה

ירון בארי - ראש אגף התנועה, המשרד לביטחון פנים

אורנה שטראוס - רמ"ח מו"פ, המשרד לביטחון פנים

שרית פליפסון - רמ"ח תביעות באגף התנועה, המשרד לביטחון פנים

ארז עמר - מ"מ ע' ראש אגף התנועה, המשרד לביטחון פנים

ידידה סבג - ר' מת"ן, המשרד לביטחון פנים

גלית בן ברוך - דוברת באגף התנועה, המשרד לביטחון פנים

גיורא רום - יו"ר הרשות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרדכי בהירי דואני - מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נועה רוזנהק - עוזרת מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מאיר אלרם - מנהל אגף תיאום גורמי חוץ, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מירי נחום - מנהלת חטיבת חינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ליאת קרביץ דיין - מנהלת אגף הסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מריה כהן-אתגר - מהנדסת ראשית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

שניר זיידל - מנהל מרחב צפון, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יעקב זכריה - מנהל מרחב מרכז, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אבי אזולאי - מנהל מרחב דרום, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

טל אלמוג - רכזת פרויקטים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מוריה מלכה - דוברת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

דנה טל - נציגת ועד, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

דניאלה גרא מרגליות - רכזת תחבורה, משרד האוצר

רועי טייאר - אגף התקציבים, משרד האוצר

בתיה מור - עו"ד במחלקת ביטוח כללי, משרד האוצר

מקס אבירם - מנהל אגף זהירות בדרכים, משרד החינוך

אורית לוריא כהן - סגנית מנהל אגף זהירות בדרכים, משרד החינוך

גבי בן הרוש - יו"ר, מועצת המובילים והמסיעים

קרן גדיש - הנהלה, מועצת המובילים והמסיעים

אילן עסיס - קצין בטיחות בתעבורה חברת דן, מפעילי התחבורה הציבורית

יהודה בר אור - יו"ר, ארגוני המוניות

פריד אברהם - יו"ר ארגון מוניות השירות בישראל ומנכ"ל א, ארגון מוניות השירות

שמעון סודאי - יו"ר, איגוד קציני בטיחות מקצועיים בתעבורה

יוסף ספי דיין - חבר הנהלה, איגוד קציני בטיחות מקצועיים בתעבורה

שי בוחניק - מפקדת זרוע היבשה - רמ"ד בב"ד ז"י, משרד הביטחון

ניסים פרץ - מנכ"ל, חברת נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

גונן סער - ראש אגף רשויות, חברת נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

יעקב שיינין - מודלים כלכליים ומודלים שוקי הון

אבי חודין - מנהל כללי, חברת נתיבי איילון

חלי ברכה - עו"ד בלשכה המשפטית, הנהלת בתי משפט

יניב יעקב - מנהל תחום מדיניות ציבורית עמותת אור ירוק, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

דיאנה קוגן - מנהלת מטה הבטיחות העירוני עיריית ירושלים, נציגי עיריות

משה חזות - מ"מ וסגן ראש העיר עיריית יבנה, נציגי עיריות

סאלח סולימאן - ראש מועצה מקומית בועינה נגידאת, ראשי רשויות מקומיות

אריה אשד - מנכ"ל איגוד המוסכים

רונן לוי - יו"ר, איגוד המוסכים

גיורא רום

_

ראש מינהל התעופה האזרחית

עו"ד ענת אלון - לוביסטית, ווסקי לובינג, איגוד המוסכים בישראל

עזיז פדול - מנהל מטה בטיחות מועצת פקיעין, נציגי רשויות מקומיות

אילן הדס - מנהל מחלקת חינוך, מועצה מקומית תל מונד

דן לנדאו - סמנכ"ל רגולציה, רכבת ישראל

אביטל אפל פנקס - דוברת ומנהלת תחום ממשל, ארגון בטר"ם לבטיחות ילדים

אלחנן גבריאלי - נציג "אור ירוק", אור ירוק

פרד הרשקוביץ - "אגד", בוחן תאונות ראשי

ליאור שובכר - גורן עמיר לובינג, רכבת, "אגד"

אבנר פלור - סמנכ"ל תנועה, ירושלים

ראובן לבאון - מנכ"ל, חברת כביש חוצה ישראל

עמי צדיק - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

לאה ורון

אתי בן-שמחון

בלימת הקטל בדרכים - 1. פעולות משרד התחבורה להתמודדות עם הגורמים לתאונות הדרכים ולהפחתת עלותן הכלכלית 2. פעילות הרשות לבטיחות בדרכים

צהריים טובים, אני מבקש להתחיל דיון נוסף של ועדת הכלכלה של הכנסת. זה דיון נוסף בסדרת הדיונים שאנחנו עורכים זה כבר כחודשיים ימים בכל הנוגע למאבק הקטל בדרכים.

בלימת הקטל בדרכים - 1. פעולות משרד התחבורה להתמודדות עם הגורמים לתאונות הדרכים ולהפחתת עלותן הכלכלית. 2. פעילות הרשות לבטיחות בדרכים.

גברתי, מנהלת הוועדה, רשמת, דובר, אורחים נכבדים, חברי, אדוני השר, בפתיחת הדברים אני רוצה קודם כל לומר למנכ"ל משרדך, לעוזי יצחקי, תודה, באמת תודה גדולה על העבודה שהוא עושה. על העבודה גם כן שהוא והצוות שלו יחד עם אבנר והחבורה של המשרד נמצאים כאן לאורך כל הדיונים, ומשתדלים באמת לתת את כל אשר צריך שיינתן.

ברשותכם, אני רוצה לקבוע את סדרי הדיונים. כמובן האורח המרכזי שלנו היום הוא שר התחבורה, זה בעצם כמעט סיכום של כל התהליך. סיימנו שעתיים עם השר לביטחון פנים. נשמע את שר התחבורה, ובסופו של התהליך גם אני אחליט, כפי שאמרתי לכם, האם לקיים דיון נוסף ולתבוע משר האוצר להגיע, אבל את ההחלטה אני כמובן אקבל גם כן עם חבריי מהוועדה, ובוודאי אלה שהם הקבועים בתהליך הזה.

יש לנו כאן אורחים נכבדים. יש לנו כאן את אבי נאור, חברי שכבר השתתף בדיון הקודם. שמוליק, מנכ"ל שמתלווה ונמצא פה, שותף לכל הדיונים שמתקיימים כאן. מפקד מתנ"ע, ירון בארי, שנמצא פה בכל הדיונים, גם הציג את המצגת שלו. יו"ר הרשות הנכנס, אנחנו שוב מאחלים לו בהצלחה מכל הלב האלוף במילואים גיורא רום, ברשותך, אני ארצה בקצרה אם יהיה לאדוני רצון לומר כמה דברים.

מנהל נתיבי ישראל, נסים פרץ. יש כאן חברים נכבדים נוספים סביב השולחן שאני מכיר ומוקיר, חלקם מגיעים לכאן באופן פעיל. נציג האוצר נמצא כאן.

חברי חברי הכנסת, אני אומר את זה גם לנו. יש הזדמנות לשאול שאלות. בבקשה, אנחנו כבר בסוף הדיונים, אני לא רוצה שאנחנו ניתן הרצאות לשר. פשוט, ננצל את ההזדמנות לשים שאלות לשר, וננצל את העובדה שהוא נמצא כאן כדי להשיב לנו על השאלות.

ברשותכם, יש כאן רשימה של דוברים.

אדוני השר, אנחנו כחודשיים ימים מקיימים כאן דיונים אינטנסיביים סביב נושא בלימת הקטל בדרכים. יושב ראש ועדה, יחד עם חבריי וחלק מהאנשים שנמצאים כאן, ממש מהקבועים שמשתדלים להגיע לכל דיון. גם חלק מהחברים שהם לא חברים קבועים בוועדה, למרות זאת, מצאו לנכון להיות אם לא בכל הדיונים בחלק ניכר מהדיונים מתוך אותה שליחות כנה שחובה על כולנו מכל הבית הזה ללא הבדל לצאת למאבק חורמה לבלימת הקטל בדרכים.

שיקפנו את המכלול הכמעט גדול של כל הנושאים וכל העניינים. ואם אני אנסה לא כסיכום הדיון, אלא לבוא ולומר מהם הרגליים המרכזיות, אז אם בדיון הקודם הרמנו על נס את נושא האכיפה שחייב לעבור שינוי דרמטי - גם ירון בארי, מפקד משטרת התנועה, שעכשיו עושים עבודה בתנאים בלתי אפשריים, עבודה מדהימה. גם השר לביטחון פנים, שאחרי סיכום שלו אתך ועם משרד האוצר שכל נושא האכיפה יעבור אליו באופן ישיר. הוא נתן התחייבות שבשנה הקרובה עד מרץ 2017 תהיה כמעט הכפלה של מספר הניידות - זאת כבר בשורה גדולה בפני עצמה. אינני רוצה לרדת או לעלות ברזולוציות, אבל זאת בשורה גדולה במאבק.

מצד שני, אם אני אנסה לשים ממש את הנקודות זה העניין של כשירות הנהג, אדוני השר. ואני אומר לך, אדוני המנכ"ל, אחד הדיונים שבאמת יצאתי מהם מודאג מאוד. כל נושא הכשירות, בוודאי כשירותם של מה שאנחנו מגדירים נהגים מקצועיים, חייבת לעבור שינוי. אני לא מוצא אפילו את המלים כדי לתאר לכם כמה צריך שיהיה בעניינים האלה שינוי.

ומי שישב כאן וחלק ניכר מהאנשים שיושבים כאן, פשוט לא יכול לקבל את הדברים כפי שהם נאמרו על ידי אנשים, כולל אנשים שהם מתוך המקצוע עצמו. בתווך, אני רוצה באמת לציין את העניין של תשתיות הכבישים שיש. אדוני השר, אני אומר את זה, זאת איננה חנופה, ואינני רגיל בחנופה – גם אם לפעמים אני עושה את זה, אבל אינני רגיל בה. ואומר לך, ואני אומר את זה כמעט על דעת כל החברים היושבים כאן מבלי להיכנס לרזולוציות כאלה ואחרות של פה כביש ושם כביש, ועוד דברים שצריך לעשות. אבל אני לא זוכר מהפכת תשתיות בסדר גודל כזה מאז המהפכה בממשלתו של רבין שהיה ראש וראשון. אין ספק שהמהפכה הזו היא מהפכה מצילת חיים.

יחד עם זאת, ושוחחתי אתך על העניין הזה, צריך לחבר את העניין של הנוחות של הנהג בנהיגה, ולחבר אליו את נושא הבטיחות בנהיגה, לא תמיד הם עניינים שמתחברים. אנחנו רוצים להגיע הביתה מהר, ושתהיה לנו נסיעה בטוחה וטובה, אבל יש עדיין עניינים שצריך לתת עליהם את הדעת. אני יודע גם מהשיחה המקדימה שלי עם אדוני, שאני מצפה וגם מאמין שאדוני השר ייתן לוחות זמנים. ייתן תקצוב נוסף, ומתן העדפה ברורה בכל הנוגע למה שאנחנו קוראים כבישים אדומים ומוקדי סיכון כפי שהוגדרו על ידכם.

יש עוד מכלול שלם של נושאים ועניינים, אני רק אומר את זה כך. אני חוזר ואומר זאת בכל דיון כדי לחייב את עצמי, ולחייב את הבית הזה, שבי נשבעתי שלא אנוח ולא אשקוט כל עוד אני יכול לעשות את כל אשר לעיל ידיי כדי לא רק להוריד את הקטל בדרכים, אלא לנסות באמת להוריד אותו למינימום שבמינימום ולחבר את כל מי שיכול להיות שותף למלחמה הגדולה בקטל בדרכים.

אני מודה לך אדוני. אני מציע, אדוני יחליט האם הרשות תציג בקצרה את הפתיחה שלה. ההחלטה בידי אדוני. בבקשה.

תודה רבה, איתן, יושב ראש הוועדה. קודם כל אני באמת מודה לך על הדיונים האלה. אני חושב שאם יש תחום שבאמת עצם הדיון בו הוא יכול לא רק לחדד דברים, לחדד תובנות ולהביא מידע, אלא מעצם הדיון והמודעות לדיון כבר יכולה להיות השפעה, כי זו פעולה הסברתית אם יש תחום שפעולת ההסברה היא משמעותית לנושא של המאבק בתאונות הדרכים.

לכן עצם הדיונים כאן והמיקוד שלהם והעלאת הנושא לרמת חשיבות וההקרנה כלפי הציבור, וכלפי כל העוסקים במלאכה, היא בפני עצמה דבר חשוב, הוא בהחלט תורם. כמובן גם הדברים עצמם שהם בבחינת ערך מוסף על כל הפעילות שמתבצעת כעת ובשלב הסיכומים ודאי שיש להם תרומה, ודיברנו בדבר הזה. הבאתי לך, ולחברי הוועדה, ולהנהלה באופן אישי, ואני עושה את זה גם כרגע.

אכן, התחום הזה של המאבק בתאונות דרכים, הבטיחות בדרכים, מבחינה ערכית הוא התחום החשוב ביותר שבו אני עוסק בתור שר התחבורה והבטיחות בדרכים. יש תחומים רבים כמובן שהם תחומים מקיפים ומושקעים ומשמעותיים שייקבעו וקובעים את צביונה של מדינת ישראל והתפתחותה מהרבה בחינות – כלכלית, חברתית להרבה מאוד שנים מעצם העשייה, אבל התחום הזה בכל רגע שמתבצעת בו פעילות, בכל דבר שניתן למנוע הוא תחום בעל משמעות הרבה ביותר כי זו הצלת חיים, מניעת פגיעה - אלה הערכים החשובים ביותר שיש לנו בעצם.

מהרגע הראשון שנכנסתי לתפקידי, בדיוק לפני שבע שנים פחות כמה ימים, זה היה הנושא שהתמקדתי בו עם הגורמים שהיו קיימים, עם כל הפעילות שעשינו מאז.

אתם גם חילקתם את הדיון למספר תחומים, ואכן, הייתי אומר, שמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים מעבר לבטיחות בדרכים שהיא מבחינת אחריות מלווה גם לפעילותם של אחרים, משרד התחבורה עצמו באופן ישיר, אמור לעסוק, ועוסק בצורה משמעותית בנושא התשתיות, בטיחות הרכב, הכשרת הנהג, ועוד תחומים שבהם המשרד עוסק באופן ישיר.

כל התחומים האלה מטופלים בצורה מקסימליסטית מבחינת המיקוד, ההיקף, התקציבים, אם זה בטיחות הרכב, זה ברמת הסטנדרט של התקינה האירופאית, התקינה האמריקאית, תמיד בשורה הראשונה. כמובן, כל נושא מערכות ההתרעה שהם ההווה והעתיד מבחינת שובר שוויון, שככל שנקדים להתניע אותם במשאיות, באוטובוסים, תחבורה ציבורית, תחבורה פרטית, רכבים חדשים, רכבים משומשים, מעבר לכל העשייה שמתבצעת של התשתיות, של האכיפה, של הורדת הנפגעים פלוס כל הפעולות האחרות, זה דבר של לקחת את המוח הישראלי שהוא מוביל בעולם, עם מה שיש גם בעולם, להטמיע אותו בכלי הרכב, ולשבור את הגרף בצורה משמעותית עד עידן הרכב האוטונומי, שהוא כבר נוסע לבד, שהוא מתוכנן לתקשורת בין-ריכבית, שוודאי יוריד את מספר הנפגעים בתאונות דרכים לשאיפה לאפס נפגעים.

הייתה איזה תאונה של רכב גוגל – אטרקציה גדולה שהוא עדיין ניסיוני, אז תראו את העתיד שהרכבים יהיו אוטונומיים, זו התדירות פחות או יותר שתהיה אם לא תכנתו מספיק טוב כדי לעקוב אחרי טעויות האנוש וכו'.

אין ספק שהטמעת מכשירים, מכשירי התרעה שזה הדור עכשיו, ובכל שנה ושנתיים יש עוד מכשירים שאפשר להטמיע אותם, והרכב האוטונומי שאנחנו נערכים במשרד בצורה ממשלתית גם לקראת קליטתו והטמעתו במדינת ישראל, זאת תהיה מהפכה גדולה שתקרין באופן ישיר על כל הבטיחות בדרכים.

בנושא התשתיות, אמרת, אדוני היושב ראש, מאז ממשלת רבין שביחס לקנה מידה של פעילות תקציבית שהייתה דאז, ביצעה פעילות מאוד חריגה - נדמה לי גם אתה היית בתפקיד ממשלתי, אכן, הייתה פעילות בנושא המחלפים והדברים שזכורים עד היום. היום באופן אובייקטיבי בגלל היקף פעילות תקציב המדינה וכו', וגם באופן סובייקטיבי, מאז זו הפעילות הרבה ביותר שעולה בהיקפיה עשרת מונים על כל פעילות שהייתה בעבר. אני לא יודע מה עשו כאן הרומאים במדינה הזאת, עד היום יש עוד כמה קשרים שנשארו. התורכים היו בנאים גדולים, אגב, ומניחי תשתית תחבורה כדי לקיים את האימפריה.

אנחנו משחזרים עכשיו כמה פרויקטים - הרכבת החיג'אזית, רכבת העמק וכו', עוד יש מה לעשות לכיוון מצרים ומקומות אחרים, גם לא היו להם גבולות מדיניים של התחבורה שיכלה להתחבר. האנגלים – לא יודע מה הם עשו בדיוק, אני יודע שהם עשו שדות תעופה ודברים, אני לא בטוח בתחום הכבישים, אבל כנראה גם תרמו. אנחנו הישראלים, יש דברים גדולים שנעשו ויש דברים שלא נעשו. את אקח את נושא חיבור הפריפריות בתשתית אסטרטגית, זה דבר שלא היה, שאנחנו היום עושים אותו, נעשו דברים, נבנתה כאן מדינה.

מערכות להסעת המונים לא הוקמו. רכבות שקשורות לזה ומעבר לזה לא נפרסו ולא הוקמו בקנה מידה אמתי שאנחנו היום בעצם תוך כדי פעילות אם זה בסביבה בין-עירונית, או בתוך סביבה אורבנית של רכבות קלות, רכבות תחתית הרבה יותר קשה היום, ואנחנו עושים, ונעשה את זה כי אין ברירה אחרת, כי זה משפיע על הכלכלה, על היכולת להתניע את הוועדה – פרופ' טרכטנברג, שעמדת בראשה, שהתמקדת, וגם ציינת שכל אחוז מעבר תחבורה ציבורית זה 400 מיליון שקלים תועלת למשק. אני רואה את זה גם כתועלת למאבק בתאונות הדרכים.

כמובן שהדברים האלה של תשתיות שכוללות גם פיתוח תחבורה ציבורית, ותשתית לתחבורה ציבורית עד התשתית האנושית. אתמול עם אבשלום קור נפגשנו, הייתה איזה תחרות של חברות ההובלה הציבוריות, התחבורה הציבורית הפרטיות לבחור שם חדש לנהג, ובחרו את השם "רב נהג". אני חייב לומר הנושא של תנאי הנהג, הכשרת הנהג, ומעמד הנהג זה דבר חשוב ביותר, כי בסוף אתה יכול לעשות את התחנות המרכזיות, תחנות המוסע וההגעה הטובות ביותר, והן צריכות להיות. את הכבישים הטובים ביותר עם עדיפות של נתצ"ים ואכיפה באוטובוס המשוכלל עם השילוט האלקטרוני, ועם כל הדברים האחרים, ועם היורו, ועם איכות סביבה, ועם מעבר לאנרגיה חלופית והכול, הנהג, עד העידן האוטונומי המלא, הוא הדמות שזה עובר דרכה, והיא משפיעה בצורה מאוד משמעותית על איכות השירות על כל היבטיו.

אנחנו צריכים לתת לו את הכלים – עלייה מדלתות אחוריות, תיקוף מכשירים שלא דרך הנהג, כל הדברים האלה אלה דברים שאמרתי, והיום אתם רואים שהם בצורה הולכת וגוברת מוטמעים בתוך הדברים. הנהג צריך לנהוג, לא לעסוק בדילמה האם הוא נשאר תקוע בתחנה ומתעסק בעודפים, או שהוא יוצא יותר גרוע על הדרך ומתעסק בעודפים, בהסחת דעת מאוד משמעותי. לכן אנחנו נותנים לו את כלי העזר והנת"צ וכל הדברים.

אנחנו העלינו בשתי פעימות, אני יזמתי את זה פעם ל-32 שקלים, והיום ל-39 שקלים את שכר המינימום של הנהג לשעה, וזה יותר משכר המינימום במשק בצורה משמעותית שעוד לא הגיע נדמה לי ל-30 שקלים. זה אמור לאפשר לגייס – היום זה כבר חל על כל חברות התחבורה הציבורית, אני מקווה זה יקרין גם על החברות הפרטיות של האוטובוסים, ואמור לאפשר לגייס את האנשים הטובים ביותר כי יש חשיבות לגייס מכל מגזרי הציבור ומכל המקומות.

אתמול הביאו לי מדגם של נהגים, גם מהמגזר הערבי. אני מציע לכל מי שחושב כבר להוציא מחוץ לגדר את ערביי מזרח ירושלים, שיפנה למר נאצ'ה, שהוא אחד הנהגים הוותיקים בתחבורה הציבורית. הוא עובד בקו בית-שמש תל-אביב, עם תעודת זהות כחולה, להבין את משמעות החיים. האנשים האלה משולבים כאן בכלכלה הישראלית בירושלים ובכל המקומות. אני לא נכנס עכשיו לדיון מדיני, ביטחוני וכו', צריך להבין.

כבר נכנסת.

ערבבת בין שני התפקידים שלך כבוד השר, גם שר התחבורה ו- - -

כן, ערבבתי לחיוב. נאצ'ה, כדאי שתכיר אותו, יש לי תמונה אתו. משפחת נאצ'ה משפחה מאוד מכובדת, והוא עובד כנהג ומאוד מסור לתפקידו. הוא משולב כאן במרקם החיים של התחבורה הציבורית כדי לשרת את הציבור שקשור אליו. אותו דבר ממגזרי עליות שונים, וממקומות שונים. הנהגים הם צריכים לבוא מכל המקומות וגם חרדים, וגם אחרים, וגם נשים בקצב הולך וגובר, וכולם צריכים להיות ברמה הגבוהה ביותר, לתת להם את התנאים הטובים ביותר כשאנחנו מדברים על תחבורה ציבורית.

אני חייב להגיד משהו לגבי הכבישים האדומים. צריך להבין, כשנכנסתי לתפקיד אמרו לי שאני לא מאריך את כביש 6 צפונה כי זה לא כלכלי, ולא את כביש 6 דרומה מקריית גת כי זה לא כלכלי, ואת הכביש לבית שמש זה לא כלכלי. את הכביש לכיוון אשקלון זה לא כלכלי. את הכביש לכיוון נהלל ואחרי זה מגדל העמק זה לא כלכלי, אפילו מאשדוד לתל אביב זה לא כלכלי, וכו'. אני התוויתי מדיניות, והיום כביש 6 עד צומת שוקת בשלבים ממש מתקדמים ועומד להסתיים עד אמצע השנה.

כביש לצפון בגלל שהוא ב-BOT, כולל שהוא כביש אגרה, התחילו כבר לעבוד, אבל כל התהליך המכרזי שקורה כאן במדינה יצא באותו זמן, ולמרות שזאת יתרון, זה מגזר פרטי, וזה כביש אגרה, אז זה התחיל עכשיו, וזה ייקח כמה שנים בגלל ההליכים המכרזיים המסובכים וסגירות פיננסיות ולקח - ומדוע קשה להעביר תשתיות למגזר פרטי? הנה, החברה הממשלתית חוצה ישראל מסיימת בפיגור של רק מספר חודשים בלי חריגה בתקציב, אני מקווה.

בצפון אנחנו מתחילים עד סומך קריית אתא, ומקדמים את התכנון עד שלומי. כמובן משוקת אנחנו מקדמים תכנון עד נבטים, ואחרי זה צומת הנגב. אנחנו מאזור שוקת, אוטוסטרדה לערד במקומות שניתן יהיה להפקיע בזמן - שלושה חלקים כבר נגמר, אין יותר תאונות חזית, יש כביש משוכלל. קטע אחד מול חורה בגלל קשיי הפקעה שהיו כבר יש תקציב, העבודה מתבצעת, אבל ייקח עוד זמן להשלים אותה, וכבר הייתה שם תאונה, אחת התאונות שהייתה בדיוק בקטע הזה.

התשתיות הן לא מחליפות את הנהג, אני חייב להדגיש ולא את האכיפה. התשתיות הן מונעות סוג מסוים של תאונות, וזה חשוב ביותר. הן יכולות למנוע תאונות חזית, הן יכולות להיות סלחניות יותר, לעשות דברים אחרים. לעולם שום דבר לא יחליף את הנהג. אגיד לכם גם אם תיסעו לארצות-הברית, אני לא טיילן גדול, תיסעו למקומות אחרים, אין מקום בעולם שלא נשארו בו כבישים חד סטריים, או אזור כפרי, עם כל הכבוד. אנחנו לא נהפוך כל כפר לאוטוסטרדה כאן. יש מקומות שהם לא שלושה מסלולים לכל כיוון, או שני מסלולים לכל כיוון עם הפרדה וזה יישאר, בוודאי שזה לא בבת אחת למרות ההיקף האדיר שאנחנו עושים - ולכן יש חשיבות.

אדוני היושב ראש, אני אומר גם כשכל אחד ממליץ על האמצעי הראוי בעיניו, וגם כל אחד מציע דברים שעולים עוד כמה עשרות מיליארדים, חוץ מעשרות מיליארדים שהשגנו. אני חייב לשבח את שלושת שרי האוצר האחרונים – שטייניץ, לפיד וכחלון, וכמובן את ראש הממשלה שכיהן לאורך כל השנים האלה, שהם שותפים מלאים במהפכת התשתיות הזאת, וברפורמות. בהרבה מאוד דברים אחרים, עדיין זה לא קורה בבית אחת. אמר לי יעקב פרי, אני משתף אותך במקומות אחרים, אז אני מרשה לעצמי כאן - - -

אם זה דברים טובים אתה מוסמך.

אני מציין אותך בתור אדם חכם שאמר לי באחד מדיוני הוועדה, נדמה לי אפילו בוועדה הזאת, אמר לי, ככל שתעשה יותר ירצו יותר – אמת, זה נכון, אגב, אני רואה את זה. כי כשלא קורה אז מה יש לפנות? אבל כשקורה, ורואים את הכביש המשוכלל ואת הרכבות, כל אחד אומר למה כאן לא? ואם לא תעשה כאן עכשיו אז אתה לא ממלא את תפקידך. גם כשעושים כל כך הרבה, ואנחנו נמשיך לעשות. לא הסכמתי להפסיק פרויקטים, ולא הסכמתי למנוע קידום פרויקטים. בשנה הבאה תצא לדרך עם נתיבי ישראל עוד תכנית רב שנתית, ואנחנו ממשיכים את כל הפרויקטים שאנחנו מבצעים ועושים, עדיין יהיו תשתיות שהן פחות סלחניות, כבישים שהם יותר צרים. אבל באידיאולוגיה של חיבור הפריפריות של הכבישים האדומים נעשה היום, אני אומר את זה, יותר מאשר נעשה אי פעם ואנחנו נמשיך גם לעשות את זה.

66 יהיה בתכנית החומש, אדוני השר?

לא, כרגע לא בראש סדר העדיפות, למרות שיכולים כולם - - -

למרות כל הנתונים על הכביש ולא בסדר עדיפות...

חד-משמעית. הכביש הזה צריך לקבל הפרדה מצילת חיים, והיא תאט את התנועה, ותהיה שם הפרדה. חברת נתיבי ישראל עושים את זה קודם כל, אחרי זה תכנית הרב שנתית תיבנה. אני כבר יכול להגיד לך שכביש 71 מעפולה לבית-שאן הוא בעדיפות יותר גבוהה. כביש עפולה-גולני 65 בעדיפות יותר גבוהה, ועוד כבישים אחרים.

אבל שנים שומעים אותן תשובות.

בחודש הבא יהיה הרמזור בצומת שוקת שגם הייתה התחייבות כאן.

יהיה רמזור, בעתיד יהיה מחלף.

אדוני, תודה. בסוף אנחנו רוצים להקשיב.

משפט אחרון, כי אני רוצה אחר כך לחזור אליך, אדוני.

כשציטטתי את חבר הכנסת יעקב פרי, התכוונתי בדיוק לדבר הזה. אנחנו עושים יותר מאי פעם, כולל בגליל ובנגב, בהפרש עצום. גם כבישים, גם רכבות, רכבת הנגב התחילה לעבוד, רכבות בגליל, בעמק שתתחיל לעבוד באוקטובר השנה, דרך כל התחנות עד בואכה בית שאן, עפולה, מגדל העמק, המקומות האחרים. הרכבת לכרמיאל עד אמצע השנה הבאה. הרכבת לכרמיאל, אגב, זו תחנה ליד כרמיאל שכל היישובים מסביב וחלק ממנה, יישובים ערביים, יישובים יהודים, כפריים, עירוניים, דרוזים, כל היישובים שנמצאים. הרכבת לירושלים ברבעון הראשון של 2018, והמסילה המזרחית שאנחנו מתכננים - לוד, חדרה דרך יישובים ערביים ואחרים גם מקדמים את זה עד חיבור עם רכבת העמק.

הנושא של התשתיות לכן הוא מקודם. כל הכבישים האדומים – אי אפשר יום אחד לבוא ולהגיד, למה לוקחים מיליארדים לעשות כבישים ולא משקיעים בבטיחות? ויום שני להפגין בכביש למה לא עושים אותו. אפשר, אבל אני לא יכול לעשות את שני הדברים. אנחנו כל כביש חדש שעושים זה השקעה בבטיחות, השקעה בעוד דברים ובבטיחות - כביש כזה מחליף מוקדים מאולתרים בדברים אחרים.

דבר שני, דיברתי אתך, אדוני היושב ראש, ובדקתי את הדברים עוד פעם. אני יכול להגיד כאן עוד פעם בצורה הכי ברורה. בתחום הבינעירוני אין מוקד סיכון אחד שבאחריות חברת נתיבי ישראל וכל המוקדים באחריותה, אחרי עבודת הכנה של המשטרה, הרשות הלאומית לבטיחות, משרד התחבורה וכולם שמתעדפים את מוקדי הסיכון. אין מוקד סיכון אחד שאובחן כמוקד סיכון, ושהוא בשל תכנונית שלא מבוצע.

מה זה בשל תכנונית?

בשל תכנונית, שגמרו לאשר את התכנון מול המוסדות.

אבל כאן קבור הבעיה.

כאן לא קבור, כאן יש מדינה. בית חלקיה הייתה תאונה, הוכרז כמוקד סיכון. מאחר וגרים שם נגיד ציבורי חרדי, אז כל יום הייתה שאילתה מה קורה? עד שהתכנון שמאשרים בוועדות הבשיל ועשו את הרמזור, כך זה בכל מקום. יש החלטה, עובדים בשיא המהירות שאפשר מול גורמי התכנון השונים, וסיום התכנון שמאפשר ביצוע, החברה ממנה מתכנן, הוא עובד.

למשל כביש 293 מאזור נתיבות צומת בית הגדי עד מחלף בית קמא החדש, הוא כביש 6 בעצם, כמו 264, נדמה לי, מאשל הנשיא, גם כן לבית קמא, אני, בתכנית אחרי "צוק איתן" הכנסתי אותם ביוזמתי ככבישים שצריך לשדרג אותם, עוד לפני שהעיריות פנו ואחרים פנו, כי היה ברור לי שברגע שבית קמא הופך לחלק מכביש 6, כולם ירצו להתחבר אליו. 293, היו מספר תאונות מאוד קשות. אז עכשיו חברת נתיבי ישראל, הקצנו 300 מיליון שקלים בהחלטה, מקבלת את האישור התכנוני, מקדמת תכנון ותבצע תוך כדי ההליך הזה כל מוקד סיכון שהיא יכולה בדרך, אבל את הכבישים האלה הולכים לעשות לדוגמה וכל שאר הדברים - זה האמירות לגביה, זה בטיחות הרכב.

אתם שמעתם ויכולים לשמוע מפי העוסקים בעצמם. מערכות ההתרעה - אני לא אוותר בעניין הזה. גם אם אצטרך להתווכח עם משרד האוצר למצוא מקורות נוספים. אני חתמתי על צו שכל המשאיות באוטובוסים מ-3.5 טון מנובמבר יהיו מצוידים במכשירים האלה, שיתנו לאיזה חברה שהם רוצים שעומדת בקריטריונים.

המדינה משלמת, אדוני?

לא. ונציב עליך אחריות פלילית אם זה לא יקרה, דרך אגב, הנה, הבטחתי לך בדרך. אתה כל כך חרד לדבר, זה בסדר גמור. מי שלא יתקין - - -

למה ב- - -

דיי, לא עכשיו.

תקנות זה טוב בהחלט, מי משלם?

זה בדיוק המתח, מאחר ואני עושה את מה שצריך אני לא מורתע מגופים. אני גם אסרתי את הנסיעה בעלייה לירושלים משש וחצי לתשע וחצי כאשר נכנסתי לתפקיד, למרות שלא אהבתם את זה, והכרחתי אתכם למצוא סידור אחר למשאיות, וזה פתח את הכביש לפחות באופן יחסי עד שאנחנו כרגע משדרגים אותו. אני הוריתי מנובמבר לעשות את זה.

לגבי אוטובוסים של התחבורה הציבורית שנהנים מסבסוד וכו', אנחנו הנחינו אותם לסיים את זה עד פסח, או סוף אפריל להתקין. אלה האוטובוסים שמסיעים בתחבורה הציבורית להתקין את כל המערכות - עכשיו אתם בעצמכם יכולים לשחזר. חלק מהתאונות שהיו כתוצאה ממה שקרוי רשלנות נהגים, היסח דעת, השלוש שניות האלה של מערכת ההתרעה הייתה יכולה למנוע שם את מרבית התאונות האלה, אומר את זה באחריות. כולל האוטובוס אם היה מקבל את הצפצופים, לא משנה מה הוא עשה, משנה מה הוא עשה, והיה יכול עוד לשנות את המסלול שלו, פשוט המערכות האלה הן קריטיות ואסור לנו.

אדוני, יושב ראש הוועדה, דיברתי אתך על זה. חלק משמעותי בסיכום הדיונים חייב להיות הגיבוי וההובלה שלכם שמדינת ישראל תיקח דברים שקיימים, והיא תתקין אותם כדי להציל חיים. חייבים לעשות את הדבר הזה.

יהיה לזה התייחסות.

עכשיו אני רוצה לומר מלה על הרשות לבטיחות בדרכים לפני שגיורא ידבר.

אבי נאור, שאני מאוד מעריך כמובן עם שמואל ומי שעובד אתו, שהוא חווה טרגדיה, אבל הוא לקח על עצמו משימת חיים והוא תורם מזמנו ומכספו, ואני תמיד מוכן לקבל ממנו גם ביקורת באהבה, כי אני יודע שהוא עושה את זה בכוונה אמתית. אנחנו יודעים גם לקבל ביקורת מאלה שלא עושים בכוונה אמתית, אבל כשזה בכוונה אמתית ודאי שכן, יזם את הקמת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. במקרה אני הייתי שר בממשלה ב-2003, ממשלת שרון, החתימו כמיליון איש בפעולה במבצע מאוד גדול, והרעיון הוא נכון. יש מקום לרשות אחת מובילה שתתכלל ותעשה את הדברים.

הרשות קמה, אבל הרשות, אני רוצה לומר את זה במלה שלא תפגום בה יותר מדיי היא נולדה נכה, במובן הזה זה שזה כבר לא היה תלוי בכם, בחקיקה עצמה, בהוראת השעה, לא הייתה הצלחה לקחת סמכויות ממשרדים ולהעביר לרשות עצמה. אז נולד הרעיון איך נגרום לה להשפיע, נקבע שיהיה לה תקציבים מאוד גדולים, ועל דרך הכסף היא תכתיב את המדיניות או תשפיע על המדיניות של אותם גופים שמועבר הכסף. אלא מה, וכאן אני לא מטיל שום אשמה על היוזם, גם הכסף הוא לא היה פרח מוגן. גם הכסף הוא לא היה באיזשהו חוק נפרד, אפילו את נתיבי ישראל, אגב, הפכתי לפרח מוגן שאי אפשר לקצץ בפרויקט הזה, ידענו עם מי אנחנו עוסקים. אלא עם החלטת ממשלה מיוחדת ספציפית, ולכן הפרויקטים האלה חיים וקיימים.

כלומר, החוק לא העביר סמכויות, ואותו רעיון של מימון שיועבר לאגף התנועה במשטרה וכו', ספק אם אתה יכול דרך מימון להכתיב לאגף שהוא היררכי, שהוא חלק מהמשטרה, שהוא מקצועי, שהוא כפוף לשר לביטחון פנים. אבל אני אומר העסק הזה בסופו של דבר התקציבים נשחקו. אני אף פעם לא מעביר אחריות לאחרים, אבל בצורה עובדתית משרד האוצר הלך והקטין את התקציבים האלה. אני לא חושב שאי פעם גם החזון מומש באמת בהיקף שדובר עליו.

אז מדוע אדוני לא מתקן את החוק?

אני אגע בזה. אני אגע בזה מה צריך לעשות כרגע.

וכל מי שהיה, היה שיינין יושב ראש, והיו אחרים, עשה כמיטב יכולתו.

אני, אגב, מספר פעמים הייתי מעורב. בשנת 2009, לקחנו מתקציב ההסברה, העברנו, היה ראש אגף התנועה ביבי נחמו, והעברנו 100 ניידות בשכירות עוד ממש בתחילת השנה ואין ספק שזה גם טרם, אבל אלה פעולות מאולתרות. אגב, כשאני נכנסתי לתפקיד ב-2009, והרשות קמה ב- 2006, היו בקושי 100 ניידות, כך שהמיתוס על 450 ניידות, אני לא זכיתי לראות אותם, וגם לי אמרו אז. היו ניידות שאור ירוק נתנה, נשחקו, שטרית עשה - -

כן אדוני, אבל הייתה החלטת ממשלה על פי דוח שיינין.

נכון. אני אומר עוד פעם, הפער בין החלטות ממשלה - - -

יש הרבה מורשת קרב סביב העניין הזה.

הייתה יוזמה אמתית וחיובית וחשובה להקים, היה גם רצון, אבל לא היה את הכוח ליוזמים לגרום למשרדים לוותר על סמכויות, ולא היה איגום של תקציב. כשאני נכנסתי במרץ 2009, היו בקושי 100 ניידות, אז מהר שכרנו 100 ניידות.

לכן שמעתי שהשר לביטחון פנים אמר וגם על דעתי, ויש לו מודעות גדולה מאוד, אגב, למאבק בתאונות הדרכים לאורך כל שנות פעילותו הציבורית. אני בהחלט רואה בו שותף מאוד חשוב לאחת משתי הזרועות המרכזיות זה התשתיות והאכיפה פלוס כל הדברים שבאמצע.

הוא רוצה לממש את אחריותו דרך המשטרה, כולל אגף התנועה, ושאר הדברים. היום אתם יודעים, התקציב שנשאר בתווך הוא נדמה לי חוץ מ-40 מיליון שכבר הועברו, זה 30 מיליון שקלים שזה הנזיל, כי העבירו חלק באופן קשיח. תקציב אגף התנועה, לדעתי הוא חצי מיליארד שקלים, או משהו כזה, והוא אמור גם להיות גם יותר.

לכן אני אומר - יעקב פרי, זו השאלה ששאלת, יש מצב נתון, לכן אני תומך במצב הנוכחי, שמשרד האוצר יעביר למשטרה ולשר לביטחון פנים שהוא קובע סדר בעדיפות בפעילות המשטרה, שנושא המאבק בתאונות הדרכים זה זרוע מאוד מרכזית בפעילות משטרת ישראל, להעלות את המגבלות האלה של הדבר.

יחד עם זאת, ביקשתי מהאלוף במילואים גיורא רום, שעבדתי איתו, ויצא לי הזכות לעבוד אתו. אמנם הוא מונה קצת לפני תקופתי לראש מינהל התעופה האזרחית, גם רשות, רשות תעופה אזרחית, ועשה שם עבודה מצוינת בשדרוג, בדרוג, והעלאת הבטיחות, וכל שאר הדברים. יש לו את הגישה ואת הראייה, ואת האיכות ואת היכולת. אחרי שלקחתי את יו"ר הוועדות בעבר, את יעקב שיינין בקדנציה הקודמת ליישם את - - - שלו.

ביקשתי מגיורא, ואני כמובן עומד לתת לו גיבוי מלא בפורמלי ומעבר לפורמלי לעצב את הרשות, להוביל את הרשות, למלא אותה בנוסף למה שיש בה כמובן באיכות, ובדברים - - -

למה לא עשיתם את זה עד עכשיו, אדוני השר?

אני כל הזמן עושה את זה.

אתה דיברת על פרח מוגן בנתיבי ישראל, ואתה כאן מתייחס לסוגיית התקציב, ואת הבעיות האלה - איפה אתם הייתם כל השנים?

חבר הכנסת פריג', אני לא רוצה לעבור להתנגחות אישית. גם לי יהיו את הטיעונים שלי לגבי מניעך. עזוב, אתה יודע.

אבל למה לקחת את זה שם?

אני מבקש לתת לי לסיים את דבריי.

בבקשה, תן לשר.

אם אתה רוצה בצורה עניינית.

זה לא ענייני מה ששאלתי?

אני יזמתי את תכנית נתיבי ישראל כשהיא הייתה ראשונית, חדשנית, בגיבוי ראש הממשלה הבאתי אותה לממשלה, היה לי מאבק עם שרים ואחרים. איגמנו תוספת תקציבית משמעותית בחזון של חיבור פריפריות ודברים אחרים בתוך הדבר הזה, וזה היה פרח מוגן. אני לא הקמתי את הרשות. אני לא הקמתי את חוק הרשות, יזמו אותו.

למה לא הגנת עליה?

אני מגן עליה כל הזמן.

אז למה לא עשית ממנה פרח מוגן כמו נתיבי ישראל?

כי אני לא יכול לעשות פרח מוגן מתקציב שהוא לא בשליטתי. אבל עזוב. אני לא בא כאן עכשיו להתנגח.

בשליטת מי התקציב אדוני?

אני אומר עוד פעם. אני לא אכנס - - - גם שזה פוליטיקה בתוך הדיון.

זה לא פוליטיקה. אני חולק עליך, אדוני, ואני שוב אומר אליך את העניין הזה. לא כל שאלה היא שאלת קנטור. לכן העניין הזה אין כאן שאלת קנטור.

למה לא עשית אותה פרח מוגן? אמר, בסדר.

שאלה לגיטימית.

אמר, בסדר.

שאלה לגיטימית.

איך אני רואה את הדברים. אני שיבחתי את היוזמה של אבי נאור כגוף פרטי לקדם את הממשלה שקיבלה החלטה, ציינתי מה הייתה ההחלטה לא כדי להסביר. אני לא מאלה שבאים ונותנים הסברים. בתקופת כהונתי בשבע השנים האלה, אמנם אני אומר לי לא להיכנס לסטטיסטיקות, כי גם הרוג אחד זה יותר מדיי. בשבע השנים הייתה ירידה של 30% במספר ההרוגים, כמעט 30%. היו תקופות של ירידה, של עלייה, של ירידה, אבל מי שמבין בסטטיסטיקה, בגרפים, ואנחנו מדברים על אנשים שכל אחד שהוא עולם ומלואו, אבל אם אתם מתרגמים, ירידה מובהקת ושהיא תימשך, אין לי שום ספק, היא תימשך, כי משקיעים בו, עושים את הדברים הנכונים.

יחד עם זאת, מאחר ויש כאן דיון כל כך מהותי ואני מכבד את הדיון הזה, ודיברנו גם על הדברים. מאחר וגיורא מתמנה כרגע, הייתי יכול להגיד את זה גם כאשר שיינין התמנה, וגם עשינו את כל המאמצים הללו. נאבקנו על תקציבים, מה, הוא לא בא עם שיטות? אני אומר כרגע, כרגע גיורא יסביר איך הוא רוצה, ואני חושב שהחזון של איכות, רשות איכותית, גם עם המגבלות החוקיות שיכולה לסנכרן מול כל הגופים בלי לפטור שרים מהאחריות שיש עליהם. אני לא אכנס עכשיו מה בנינו לתחום מערכת החינוך, והיה שר חינוך שרצה לבטל בחינות בגרות וכו'.

משפט אחרון בבקשה.

לכן, הרשות לבטיחות היא במגבלות הקיימות, יחד עם זאת, מאחר והיא בהוראת שעה כבר פעם שנייה, אני ביקשתי מגיורא, כמו שהוא עשה ברשות תעופה אזרחית הרי הבאנו את חוק הטיס, חוק ענק, שיחליף חוק קיים, גם לבנות במקביל חקיקה שיכול להיות שהיא תיגע גם בנושא הסמכויות, וכן תאתגר ותנסה במקומות שניתן יהיה להעביר לרשות סמכויות באותה חקיקה. אבל עד שהדבר הזה קורה, בוא נעבוד בכלים הקיימים, ניתן למערכות ולשרים גם לעשות את עבודתם, וגם לרשות לעשות את עבודתו, ומה שקשור למשרד התחבורה באופן ישיר, ודאי מועמד לרשות, ומה שקשור לבטיחות בדרכים, אנחנו נמשיך ללוות את כל הדברים האלה ביחד.

תודה, אדוני. זה היה אמור להיות פתיח קצר, אבל פתיח ארוך מאוד. בכל זאת, בא שר, אין לי שום כוונה למנוע ממנו לומר את הדברים. אבל אני כבר אומר לאדוני שבסוף הסבב, אני מצפה גם שאדוני יענה כפי שסיכמנו, לגבי תקציבים ולגבי פעולות נוספות שאנחנו דיברנו עליהם.

אני רוצה להבהיר לגבי תקציבים.

תקציב הפיתוח של משרד התחבורה הוא ממומש וביטאתי כאן חלק ממנו. תקציב משרד התחבורה מאוד קטן, מעולם לא נלחמתי עליו, אגב. בשבע השנים האלה מעולם לא ראו אותי מתווכח על תקציב המנגנון של המשרד. אין פטנט שאתה לוקח מהתקציב של המשרד, ומעביר תקציב שהוא בכלל לא מסומן ולא קיים. לכן האמירה הזאת שהאוצר יעביר ישירות למשטרה ולגורמים אחרים תקציב לפי האחריות של אותם שרים היא אמירה נכונה, אין דרך אחרת.

תודה. בסוף הדיון אני אבקש גם כן לשאול מספר שאלות, גם ישבתי אתך ודיברתי, ואני מקווה שנקבל גם את התשובות שסיכמנו בינינו.

ברשותכם, אני רוצה לעבור לדיון. השר כבר לקח את החלק הראשון. אני רוצה שהדיון יהיה מאוד ממוקד, בלי הרצאות. אני רוצה דברים ברורים וחדים. אנחנו בסיכום, אנחנו לא בפתיחת הדיונים.

כפי שביקשתי, אבי נאור, ברשותך, אתה תפתח. יעקב פרי, כחבר כנסת יוכל להמשיך אחריו. שיינין התייחס, לאחר מכן חבר הכנסת חמד עמאר.

חברים, שאלות, אני לא רוצה הרצאות, חברים. השר יענה על השאלות. כל אחד שיש לו שאלה, אני אשמח שהשאלה תישאל.

נמצא פה אלחנן גבריאלי, נפצע קשה בתאונת דו-גלגלי כאשר החליק ונפגע מגדר הבטיחות. בעקבות התאונה נגדעו ידו ורגלו. בתאונה נהרגו גם בני הזוג ליאת ואביקם גור. אני אאפשר לך אדוני לספר בקצרה את הסיפור הקשה והטרגי שלך ושלך חברך.

מכאן נמשיך, אני ארצה שכולם ידברו. לכן אני מבקש להיות ממוקדים. יש פה סדר, אנשים פה נרשמו. אלה שמגיעים לראשונה שיידעו שאנחנו מסודרים פה, ולא מפלים אף אחד לטובת האחר.

אם יש שאלות שגם יופנו לרשות אנחנו נשמח.

בבקשה, אבי.

תודה. אני באופן אישי, העמותה, עוסקים בתאונות בדרכים כבר 20 שנה. במהלך התקופה הזו הייתה לנו הזכות לראות ירידה ארוכה, מתמשכת שבהחלט שמה אותנו במקום מכובד וטוב מבחינת הבטיחות בדרכים בעולם - הגענו לשם ממקום מאוד גרוע.

לצערי הרב, אנחנו רואים שההישגים אולי לא נבלמים, אבל בהחלט הם מאיטים. החשש שלי כמובן, שעם המגמה הזו של השלוש השנים האחרונות תימשך הם עלולים גם ההישגים האלה להימחק. זה בולט בעיקר לאור העובדה שהמגמה העולמית היא שונה, היא ירידה מתמשכת גם בשנים הללו. כמובן אנחנו עדיין זוכרים ומביטים בהרבה תקווה להבטחה השלטונית שניתנה על ידי כבוד השר, שאנחנו נהיה עד 2018 בין החמש המדינות המובילות בעולם בבטיחות בדרכים, וכולנו שותפים כאן לדעה שהדבר הזה אכן התאפשר.

אני רוצה גם לנצל את ההזדמנות הזאת, כבוד היושב ראש, להודות על הוועדה הזו. לדעתי, במהלך ה-20 שנה שאני פועל בתחום, זה אחד האירועים המכוננים בנושא בטיחות בדרכים. אני חושב שהיוזמה היא מאוד חשובה, ויש בה את הפוטנציאל לא רק לעזור לעצור, אלא להפוך את המגמה וגם דבר אחד נוסף, ואני רוצה להתייחס לנושא של הרשות הלאומית.

הניסיון היה בהקמת הרשות להקים משהו שהוא לא תלוי בשר זה או אחר. היום יש לנו חלון הזדמנויות, יש שר תחבורה ובטיחות בדרכים שהוא קרוב לעניין, ותודה לך. יש שר לביטחון פנים שהוא קרוב לעניין. אנחנו מרגישים שיש באמת הזדמנות לעשות את השינוי. אבל כאשר השרים האלה התחלפו ויגיעו שרים חדשים, יכול להיות שכל ההישגים האלה יימחקו.

אם הוועדה לא תצליח להוביל את המדינה להישגים בני קיימא מעוגנים בחוק, למשל, הנושא הזה של מה שקראת "פרח מוגן" - תקציב מעוגן בחוק לרשות הלאומית שהוא לא תלוי בכל נפלאות התקציב, וכן הלאה. זה דבר שעדיין אפשר לחזור והטיוטות חוק עדיין נמצאות, יש לנו אותן, אם צריכים אנחנו יכולים לתת אותן, ואפשר לעגן רשות חזקה, מקצועית, שתעשה את מה שהיא צריכה. לדעתי, הוועדה עם שיתוף הפעולה היום של השרים המכהנים כרגע, זה חלון הזדמנויות בלתי רגיל.

מאחר ונושא הפגישה זה נושא התשתיות, אני גם רוצה להגיד מלה. אני בהחלט רוצה לפתוח את מה שאני אומר בהכרה, בתנופת עשייה בתשתיות שהתנופה הזאת היא תרומה מאוד חשובה לבטיחות בדרכים. לא רק כמובן לקשר לפריפריה ולכל מה שתשתיות מסמנות, אלא יש בה משום תרומה לבטיחות.

ב-2005 ממשלת ישראל קיבלה החלטה שבנוסף להשקעות בתשתיות שהן תורמות לבטיחות, יוקצו 400 מיליון שקל בשנה לטיפול במוקדי סיכון. הכסף הזה כרגע - שמעתי מדבריך, אדוני השר, שאתם הולכים להקצות 300 מיליון.

אין אף פרויקט שהוא בשל תכנונית שהוא מוקד סיכון שלא מבוצע, לכן אין מגבלה תקציבית.

הבעיה, אז יש מגבלה תכנונית.

אין מגבלה, התכנון מתקדם לפי היכולת.

הזמנת אותנו, וראינו שהמגבלה התכנונית הזו יוצרת. הרי בסופו של דבר, אני, כשאני נוסע על הכביש והכביש יש בו תקלה, אני לא בדיוק מעניין אותי אם זה בגלל בעיה תכנונית או בגלל בעיה תקציבית, לא מטפלים בזה. לכן ההנחיות צריכות כאלה, והפעילות צריכה להיות כזאת, יכול להיות להרחיב את התכנון – אני לא יודע איפה צוואר הבקבוק.

אז כשישבנו וסיכמנו דברים זה בדיוק מה שמבוצע. הפגישה הייתה באיזושהי הרפיה שאנחנו תקנו אותה.

האם יש לנו תכנון שיאפשר להיכנס לעבודה בסדר גודל של 400 מיליון שקל בשנה כפי שהייתה החלטת ממשלה.

אדוני היושב ראש, ראשית כן. השנה נכנסנו לבנק תכנוני של 48 מוקדי סיכון שהם למעלה מ-750 מיליון שקל. כרגע מבוצעים 48 תכנונים.

כל כביש יש לו את הנשמה שלו, את הבעיות שלו.

אם - - - לך את האדמה בשביל לעשות כביש, אתה מוכן מראש? זו בעיה תכנונית.

כל כביש הוא אחר.

מתי זה ייגמר התכנון, זאת השאלה?

אני רוצה לומר שכל ה-48 האלה נמצאים בתכנית דו-שנתית לסיום ביצוע. אני מוכרח לציין שיש היום - - -

כשאנחנו ישבנו, זה בדיוק הדבר שהנחינו.

זו אמירה משמעותית מאוד.

מגובה לחלוטין גם על ידי האוצר וגם על ידם.

אני חוזר ואומר אבי, וחשוב שניתן את הרוח הגבית בעניין הזה. אם 48 מוקדי סיכון אמורים להסתיים התהליכים - - -

זה 750 מיליון.

750 מיליון אמורים להסתיים בתוך שנתיים, זו אמירה מאוד דרמטית.

אפשר לקבל את הרשימה?

סליחה, הוא העביר.

אני מצטרף לאמירה הזאת. אני חושב שהיקף כזה - - -

בעקבות הישיבה שעשינו, זו ההנחיה שניתנה - לא ליצור מגבלה.

אני חושב שהיקף כזה של כ-800 מיליון בשנתיים שיהיו בטיפול בנקודות תורפה ובמוקדי סיכון, זה יכול להוות מהפכה בטיפול במוקדים האלה במדינת ישראל, חד וחלק. באמת, בנושא מוקדי הסיכון, יש מחקר של החברה נתיבי ישראל, שמראים שיש לזה פוטנציאל של חיסכון של 50% בהרוגים. לכן אני חושב שמבחינת הנקודות שאנחנו רצינו להעלות כאן, אחד, זה מוקדי הסיכון. שנית, הקריאה לנושא הרשות לעגן בחוק כדי שזה לא יהיה נתון לשינויי - - -

בסוף הדיון אני גם אומר את דעתי שאמרתי אותה גם כן לשר, אמרתי אותה גם ליושב ראש איך לדעתי היא צריכה, ומה מקומה של הרשות בוודאי לאור כל הפעולות אשר אנחנו עושים, מה יהיה מקומה.

בבקשה, חבר הכנסת פרי.

שלום כבוד השר, תודה על הסקירה. אני רוצה לשאול בכמה נושאים את דעתך. אני חושב שעל ידי השאלות של מהי דעתך, אתה תבין גם מה הם חלק מעמדותיי לפחות. השאלה הראשונה, האם אתה מרוצה מהעובדה שהיום האחריות המיניסטריאלית היא ממוקדת, או שאתה חושב שצריך יותר למקד אותה, לא רק בינך לבין השר לביטחון פנים, אלא מריבוי המשרדים שעוסקים בין השאר גם בנושא של תאונות דרכים, או של הקטל בדרכים?

אם אני מרוצה מזה שהיא ממוקדת או לא ממוקדת?

לא ממוקדת, לדעתי. אני חושב שצריך למקד אותך.

זה מה שאתה רמזת בעצם.

אני חושב שצריך למקד אותה, אני רוצה לשאול מהי דעתך.

שאלה שנייה, או הערה שנייה, לגבי כל נושאי הולכי הרגל. אנחנו מטפלים הרבה מאוד ברכבים, ובמוקדי סיכון, וכשאתה בודק את הסטטיסטיקה של הרשות לבטיחות בדרכים, שליש מהנפגעים הם הולכי הרגל, והשאלה אם אנחנו מטפלים גם בנושא התשתיתי, או בכלל בנושא הזה לשביעות רצונך, בוודאי לא לשביעות רצונך אבל האם מספיק. אבי נאור דיבר על מוקדי הסיכון, אני לא אשאל בנושא הזה.

אני רוצה לשאול מספר שאלות בנושא הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. קודם כל, מזל טוב לגיורא ידידי, אני מאוד מקווה שאתה תיהנה, הג'וב הוא קשה.

- - - הוא מתחמם על הקווים חצי שנה.

היו פרסומים שלרשות אין מועצה, ואני רוצה לדעת האם יש סיבה?

זו הסיבה, כי חיכינו - - -

הרשות עתידה על-פי הוראת שעה שתפקע בדצמבר שנה הבאה, אם אני לא טועה, 2017 להיסגר, או השנה 2016, האם יש רצון לסגור אותה או לחוקק חוק ולעשות ממנה כפי שאתם ציינתם פה פרח מוגן?

תודה. אני מכיר גם את השר, הוא יענה וייגמר לנו הזמן.

אבל שאלות חשובות.

הכול חשוב.

אני אומר את הדבר הבא.

אני חושב שסדר העדיפות מחייב.

עיסאווי, עם כל הכבוד, כל אחד והכביש שלו.

אני אעשה משהו לא מנומס, אני חייב לצאת, אני אשתדל לחזור עד שהשר יענה.

כבר אמרתי, ועשינו את זה. אני מבקש שאדוני השר ייתן נקודות לתשובות, ואנחנו נקבל כמובן את התשובות כפי שעשינו גם בעבר בצורה מפורטת.

אני חושב שאבי נאור היה הדוגמה להתנהלות ממוקדת בעניין הזה.

בבקשה.

אגיד בכמה מלים. אני חושב שזו הזדמנות יוצאת מגדר הרגיל כי זו פעם ראשונה שכולם מסכימים על אותה מטרה. אין פה מחלוקות, ואם אני מסתכל בעצם זה מקובל. ואני חושב שמה שאנחנו צריכים לעשות זה מה שהשר אמר שהוא מאמץ - להיות בין חמש המדינות הבטוחות בעולם, ואני אסביר למה הכוונה. אבל לא עד 2018, כי זה כבר יהיה לנו קשה, אני מסתפק עד 2025. נעשה את זה יותר לאט, אבל בוא נעשה את זה עד 2025.

אני רוצה להראות שני שקפים. זו הירידה שאנחנו מדברים, יושב ראש הוועדה הזכיר את זה. בנתונים צריכים לדבר על הרוגים לנסועה, כי כאשר כלי הרכב גדלים ואם אנחנו לא יורדים בהרוגים לנסועה, אנחנו בעצם גדלים בהרוגים.

תראו את הירידה הדרמטית שהייתה, ומה שקורה בסדר גודל של שישה הרוגים למיליארד קילומטר, זה הופך להיות הרבה יותר קשה. ההתחלה היא יותר קלה, התשתיות, הם עשו לנו קפיצת דרך אדירה. הבטיחות של כלי הרכב שיפרה לנו, אבל אנחנו נתקעים עכשיו שאנחנו ככלכלנים מכירים את זה – תפוקה שולית פוחתת - קשה לנו לרדת יותר - זה בעצם דבר שאנחנו צריכים לקחת בחשבון.

העובדה היא שהחמש המדינות הבטיחותיות שהן - אנגליה, אירלנד, נורבגיה, שבדיה ודנמרק הצליחו לרדת ל-3.7 הרוגים, עם תנאים יותר קשים. תנאים אקלימיים יותר קשים משלנו, מכוניות לא יותר טובות משלנו, לא יותר בטיחותיות משלנו, ותשתיות שמי שמסתכל היום על התשתיות שלנו, אני לא בטוח שאנחנו לא יותר טובים מהם. בוודאי יותר טובים מארצות הברית בתשתיות שלנו היום כשמדברים על יותר, ולכן אין שום סיבה שלא נגיע ל-3.7%.

אני חושב שניקח לנו יעד, ושזה יהיה מקובל וייצא מהוועדה עד 2025. אני דיברתי על קצב איטי, אחרת אני טוען במצב של היום, בתקציבים של היום אנחנו תקועים ב-6.2 הרוגים למיליארד קילומטר. לא נצליח לרדת מזה, וזה אומר שאם 2.5% בשנה הנסועה גדלה, 2.5% תוספת הרוגים. לכן אני בא ואומר, אם אנחנו נלך בהדרגה כשנגיע ל-3.4 רק ב-2025, אנחנו כל שנה נחסוך – יש לכם פה כמה אני חוסך כל שנה.

אבל הדבר המצמרר שעד 2025 בעשור, אנחנו מצילים 1,000 איש, אין דבר כזה, אף אחד לא חשב במונחים כאלה. אני מסתכל הכול עכשיו מבחינה כלכלית. אם נעשה את זה, ובאמת יהיה תקציב נוסף, כסף כיס אני קורא לו, ש-550 במחירים של היום זה 660 מיליון שקל, זו אחת התוכניות הכדאיות ביותר למדינת ישראל כלכלית. החיסכון נטו לאחר תשלום של 10 שנים כפול 660, זה 18 מיליארד שקל רווח. זאת אומרת, זה לא דבר של סדרי עדיפויות, זה דבר שזה על בסיס כלכלי טהור, זה דבר שכדאי לעשות אותו. כל החיסכון בשכול, כל ה-1,000 הרוגים זה בונוס שאנחנו מקבלים בלי תשלום עליו, וכך אנחנו צריכים לראות את זה.

אני חושב, יושב ראש הוועדה, ואתה יכול גם להגיד, שזה מקובל על השר, שאנחנו מתכווננים לחמש המדינות הבטיחותיות בעולם - זה דבר דינמי, זה יעד שאני מציע לקחת אותו בעשר שנים ונתחיל לרדת – מ-6.2 או 6.6 לכיוון 3.4, כל שנה 6% בסך הכול נרד. תודה.

תודה לך אדוני גם על המיקוד.

חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. כמה שאלות בקצרה, ברשותכם.

אדוני היושב ראש, כבוד השר, המנכ"ל, כל הנוכחים. אני השתדלתי לא להפריע בכלל, ולא דיברתי אפילו מלה אחת, ושמעתי את השר בקשב רב.

אדוני השר, אתה שבע שנים במשרד, אנחנו עדיין עם הוראת שעה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

הארכנו אותה באמצע פעמיים.

אף אחד לא עצר להעביר את זה ולתת את כל הסמכויות לרשות. אף אחד לא יכול להגביל את השר בנושא הזה של הרשות.

אני רוצה לשמוע מתי יהיה לנו חוק הרשות. אנחנו לא רוצים לשבת עוד כמה שנים ולשמוע שהייתה אמורה להיות, ואנחנו עדיין עם הוראת שעה. מתי יהיה חוק הרשות? מתי תהיה עצמאות לרשות? הרי הסמכויות נעביר אותן בחוק, והשר יכול להוביל את החוק, יכול לתת את הסמכויות שצריך לתת אותן לרשות. מתי נדע על העצמאות של הרשות? מתי נדע על התקצוב של הרשות, ואיזה תקציב השר מתכנן לרשות?

דבר נוסף. אני רוצה לשמוע השקעה של התשתיות מול הבטיחות בדרכים – כמה כסף אנחנו משקיעים בתשתיות מול הבטיחות בדרכים?

איפה אתה גר?

אני גר בשפרעם.

הכבישים שעושים אותם ליד זה לא בטיחות לדעתך? האזור הזה הפך להיות אירופה נכון? כל מרחב חיפה והקריות ושפרעם – זה לא בטיחות ההשקעה הזאת? איפה ההבחנה הזאת שאתה עושה?

אדוני השר, אני מגיע מחיפה ב-20 דקות. אבל כשאני רוצה להגיע הביתה בתוך שפרעם לוקח לי עוד יותר מחצי שעה בתוך שפרעם.

בתוך זה דבר אחר.

בתוך שפרעם יותר מחצי שעה, גם את זה צריך לחבר וזה ברוב היישובים. אנחנו גם את זה צריכים להתאים, אני לא רוצה להיכנס לנושא הזה.

בבוקר שמעתי גם את מפקד מתנ"ע בבוקר. הוא דיבר על הנושא של יותר מאלף כלי רכב שיוצאים ממכוני רישוי שלא כשירים. שמענו על סגירת שתי מכוני רישוי – כמה מפקחים יש לנושא הזה, והאם יש בכלל מפקחים שמפקחים על הנושא הזה? כי זה בטיחותי וחשוב.

הנושא השני שאני רוצה לקשר אותו עם הנושא של ההפרטה של הבוחנים. היום אנחנו שומעים על השביתה של הבוחנים. אנחנו יודעים וזה לא סוד, שמדינת ישראל מרוויחה מהנושא הזה קרוב ל-60 מיליון שקל. למה אנחנו מפריטים - - -

לא הבנתי. רוצה לעשות דיון על הבוחנים?

לא. אנחנו מדברים על בטיחות בדרכים.

עליי לא מקובל ש-100 טסטרים ייקחו בני ערובה מאות אלפי צעירים וחיילים.

תביא עוד טסטרים.

אדוני, אתה ביקשת שאלות, אני שואל. אני רק שואל.

- - - ננסה להביא תוצאה - - - שלושה ימים, כל אחד יוכל להגיש ולא שלושה חודשים.

בטח, שיעשו יותר כסף כמו שעושים בתיאוריה. שייגשו ל-10 תיאוריות במקום שייגשו לשתי תיאוריות, וכל יום יוכלו לגשת. אני לא רציתי להיכנס לוויכוח, אני רק שאלתי שאלות.

למה אנחנו מפריטים את הטסטים?

לגבות מונופול מול טובת האזרח. שייגשו תוך שלושה ימים ולא שלושה חודשים.

טובת האזרח שרכב ממכון רישוי ייצא תקין. עצם העובדה שלהפרטה שיותר מאלף רכבים יוצאים לא תקינים, אני מקשר אחד עם השני, יותר מאלף רכבים. למה אנחנו מפריטים את הבוחנים?

הכול ברור, חבר הכנסת חמד, גם יהיה דיון על זה.

למה אנחנו לא מוסיפים בוחנים במקום שנפריט את הבוחנים ומדינת ישראל תמשיך - - -

הנושא האחרון. אנחנו נהגים מקצועיים, אנחנו יודעים שיש חוסר בנהגי משאיות. למה השר לא מוביל בחקיקה להכניס את הנושא? יש לנו הרבה חיילים שמשתחררים מהצבא שהם בעצמם נהגים מקצועיים, ועבדו כנהגים יותר משלוש שנים בצבא כנהגים מקצועיים, כי רוב הנהגים מקבלים את הרישיון לפני שמתגייסים ושעשו הרבה השתלמויות. למה אנחנו לא נותנים את זה כעבודה מועדפת לאותם חיילים משוחררים, ואנחנו יכולים להרוויח אותם, כי בנתונים שלנו חסר לנו קרוב ל-4,000 נהגים מקצועיים.

תודה. דרך אגב, ניסיתי. בקדנציה הקודמת בוועדת החוץ והביטחון לגרום לכך לצ'פר חיילים שילמדו נהיגה על משאיות ויוכלו למצוא את עצמם בשוק שהוא כל כך בחסר.

נקודה אחרונה. מוקדי סיכון שדיבר עליהם מנכ"ל החברה הלאומית לדרכים.

נתיבי ישראל, קוראים להם נתיבי ישראל.

מה אני אעשה, הייתי במע"צ, אחר כך עברתי לחברה הלאומית לדרכים, ועכשיו נתיבי ישראל.

אני לא יודע איזה שם יהיה להם. אתה דיברת על 48 פרויקטים בתכנון או בביצוע?

בתכנון שהביצוע שלהם הסתיים.

אומר לך עוד פעם. קידום תכנון בהיקף של 750 מיליון שקלים שחלק מהם בביצוע, וכל מה שיהיה זמין - - -

אחרי שנתיים - - - מוקדי סיכון?

לא, חלק יהיו באמצע הביצוע שלהם. הכול ייכנס תוך ביצוע תוך שנתיים.

כמה מוקדי סיכון שעד עכשיו לא קיבלתי מאף אחד. אחד אומר לי - - -

כמה מוקדי סיכון יש לנו? זאת שאלה.

אני עונה על שאילתות של חברת הכנסת זנדברג, אין דבר שאני לא מפרט - - -

בבקשה. נתונים חמד, לא חסרים פה. ייאמר לזכותה של הוועדה וגם של המשרד וגם של נתיבי ישראל, שכל נתון בדרך כלל הם נמצאים פה, הובא לנו, אפשר לראות אותם ואפשר לקבל אותם. תודה, חבר הכנסת חמד עמאר. אני גם רוצה לומר לזכותו, הוא עומד שנים בראש השדולה למאבק בדרכים. אני מנצל את ההזדמנות גם פה להגיד לך פעם נוספת תודה אדוני.

בבקשה, אלחנן גבריאל.

חשוב לי שבכל דיון יהיה סיפור שיכניס אותנו אל תוך המציאות הקשה הזאת. בבקשה.

צהריים טובים, תודה רבה לכם, יושב ראש הוועדה, כבוד השר וכל המכובדים. אני נתבקשתי לבוא לכאן לספר את הסיפור שלי, טרגי כשלעצמו, אבל זה עדיין סיפור. לי באופן אישי היה מאוד חשוב לבוא ולהראות את זה גם מהצד – אנחנו מדברים פה כל הזמן על הסטטיסטיקה ותוכניות, אבל יש פה אנשים, יש פה משפחות.

הסיפור שלי לפני קצת יותר משלוש שנים, ב-3 לנובמבר 2012. במסגרת מועדון האופנוענים הישראלי יצאנו לטיול ביום שבת, היינו כ-50 רוכבים. יצאנו לטיול ברחבי הארץ כמו שאנחנו עושים כל חודש. בטיול הזה כשהגענו למחלף עין-תות זוג חברים ליאת ואביקם גור הם פשוט היו בין הרוכבים הראשונים. אני לא יודע בדיוק את הסיבה, הם החליקו, והתוצאה הטראגית שלהם – שני הרוגים במקום הגיע מתשתית – כשאני אומר תשתית, אני לא מדבר בהכרח על האספלט או קווים, או פסים. אני מדבר על מעקות בטיחות שהם נבנו לפי סטנדרטים שהם מגינים על נוהגים ברכב, ולא כל כך מתייחסים לאותם רוכבי אופנוע שלא משנה כמה ממוגנים הם יהיו מבחינה בטיחותית, מבחינת האופנוע והמיגון האישי יותר חזקים מברזל או מכביש שהם לא יהיו מעולם. המעקה בטיחות, חלק העמודים שלו זה כמו גליוטינה.

לסיפור שלי. אני הגעתי בין הרוכבים האחרונים למקום בגלל האירוע שלהם, משהו כמו חמש דקות לפני התאונה שלי, פשוט כל חברי הקבוצה לאט לאט התחילו להגיע למקום ועצרו כדי להושיט עזרה לראות אם הם יכולים לעזור להם. זה יצר איזושהי סיטואציה שהכביש פשוט לאט לאט עם 50 רוכבים, וכל מיני מכוניות שעצרו לעזור, וכל האזרחים הטובים עם הכוונות הטובות. אבל הכביש נחסם בעצם מאותם הכלים, האופנועים, המכוניות.

כשאני הגעתי למחלף הזה, בעצם הגעתי בין האחרונים, ולא היה לי לאן להמשיך לנסוע. אני עם האופנוע באמצע הפנייה, ויותר מדיי אין מה לעשות. ניסיתי לבלום, ולא עזר לי, ואז החלטתי לעזוב את האופנוע, ולא להמשיך להתקדם עם האופנוע, אולי הייתי פוגע בעוד אנשים חפים שבאו באמת לעזור. אני באופן אישי הייתי ממוגן מלא, והשקעתי עם המון כסף בהגנה האישית שלי. אני רכבתי 17 שנה, ויכולתי להגיד שנהניתי מכל רגע. פה כבר לא היה לי שליטה בזה. אני הגעתי כשאני כולי על הכביש, אמנם ממוגן עם חליפה, עם כפפות, עם מגפיים, עם הכול, אבל העמוד הזה שחיכה לי שם במעקה בטיחות פשוט היו לו תוכניות אחרות בשבילי.

מאותו רגע, מיותר לציין, החיים שלי התהפכו במאה שמונים מעלות. אני נלחמתי חודש על החיים שלי. לא ויתרתי. אני חייב תודה גדולה מאוד לאותם צוות רפואי שגם נלחמו בשביל הזכות שלי להיות פה היום בוועדה הזו בעצם.

אחרי שהתעוררתי, התעוררתי למציאות חדשה. פה אני שמעתי כל מיני דיבורים על תשתיות, ועל כמה שאנשים באמת רוצים להביא את היכולות האישיות שלהם לעזרה. פה אני רוצה לפנות אליך, כבוד השר, באמת, אני רואה בשנים האחרונות המון השקעה וכוח רצון שלך כן להשפיע על הדברים האלה, וזה ניכר בחשיבות אצלך שכל נושא של בטיחות בדרכים ותאונות והתשתיות שזה עומד אצלך בראש העדיפויות, וזה טוב.

אני רק רוצה לבקש ממך שתביא את היכולות האלה לאותו כוח רצון שלך לנסות לעזור לאותם אנשים הבאים שייפגעו. אני כבר הסטטיסטיקה לגבי תופסת, אני כבר בתוך הסטטיסטיקה. אבל אני אומר, אם בסיפור הקטן שלי אני אוכל להביא איזושהי נקודת השפעה שלך שהבאים בתור שלא ייפגעו בצורה כל כך קשה כמו שאני נפגעתי, ואני כבר לא רוצה לדבר על המשפחה. הבת שלי היום נמצאת איתי פה. מזעזע אותי רק לחשוב על זה את התהליך שהיא עברה בגיל הזה, עם המשפחה שהתרסקה לרסיסים ולהתחיל לאסוף את הכול, ולהדביק את החלקים.

אני רוצה להגיד שכל הנושא הזה של מעקות בטיחות בארץ, משקיעים בזה המון ורואים את זה. יש כל הזמן שיפורים, אבל לרדת בנקודה הקטנה הזאת של עוד מאמץ הקטן ביותר של אותם מעקות בטיחות שבעצם באים להגן על רוכבי אופנוע, היום זה חלק הולך וגדל באוכלוסייה אצלנו, כי הכבישים הופכים להיות צפופים מדיי, הפקקים, וכל אחד ושיקולים שלו. דווקא בנקודה הזו אני אומר, המשאבים הקטנים ביותר שהמדינה תשקיע בתשתית הזו ספציפי יכולה לחסוך המון כסף בעתיד. פה דיברו גם על חיסכון בחיי אדם, וחיסכון בסבל בכלל לאוכלוסייה. היה חשוב לי מאוד להגיד את זה.

אלחנן, אנחנו נשמח מאוד אם תיפגש אתנו כדי שאפשר יהיה להתייעץ בך לגבי הלקחים. נתאם פגישה ביחד.

תודה אלחנן.

אני ברשותכם רוצה רק לומר שהנושא של מעקות הבטיחות עלה כאן בדיון בצורה מאוד חדה וברורה. הודיע לנו מנכ"ל המשרד גם כן, וגם מנכ"ל נתיבי ישראל, שהפסיקו להתקין מעקות בטיחות מהסוג שגרם לפציעתך, וגרם לצערנו אף יותר להרג של רוכבים אחרים, ועוברים לסוג אחר.מתחילים בהחלפה של - - -

אבל לא רק בכבישים החדשים.

לא. הכוונה היא לגרום לכך שכל מעקות הבטיחות יוחלפו בסוג חדש שהוא סלחני וידידותי במובן שהוא לא חס וחלילה מייצר את המצב שאליו נקלעת או אחרים. אז כמובן נסים פרץ יחבור אליך, ובאמת תוכל לתת את החוויה האישית שלך אם היא יכולה לסייע. תודה לך מעומק הלב.

בבקשה, חברת הכנסת תמר זנדברג. לאחר מכן, יוסף ספי דיין.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, אדוני השר, אני חושבת עכשיו שהדברים עכשיו ששמענו בדיוק מראים עד כמה באמת מדובר בהצלת חיים, לא פחות מזה. שמענו כאן, ברוך השם, עדות מאדם שניצל, זה רק הראה לנו עד כמה ההתמודדות האישית, המשפחתית, הקהילתית עם נפגעי תאונות הדרכים, לא רק עם ההרוגים שהמספר השנה 350, בוא נגיד בין 300 ל-400 בשנים האחרונות, אלא איזה שובל היקפי זה משאיר - - -

הייתה ירידה ב-2009 של 100 הרוגים.

נאמר כאן בעצם, וגם ראינו את זה בגרף דבר שצריך לזכור אותו מאוד טוב. נאמר כאן שבעצם מה שנקרא בכלכלה - הפרות הנמוכים כבר נקטפו, עכשיו אנחנו בשלב התפוקה השולית הפוחתת. אמרת את זה בצורה מאוד ברורה. כלומר, כדי לרדת עכשיו במספר משמעותי מאוד, צריך כאן מהלך משנה כיוון, צריך כאן מהלך גדול. והמהלך הגדול הזה יכול להגיע אך ורק מכיוון אחד. אני אמרתי את זה גם בדיונים הקודמים, ואני חוזרת על זה שוב מהעברת נסועה מהרכב הפרטי לתחבורה הציבורית. בסופו של דבר שם נמצא משנה המשחק הגדול ביותר.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות להזמין אתכם. הזמנו אותך באופן רשמי, אדוני היושב ראש. היום בשעה ארבע, חבר הכנסת חמד עמאר ואני, אני עומדת בראש שדולת התחבורה הציבורית, וחמד עמאר בראש השדולה למניעת הקטל בדרכים. אנחנו לראשונה באופן תקדימי נערוך דיון על הקשר הכול כך ברור הזה שעד היום נעדר לגמרי מהשיח בין עידוד תחבורה ציבורית, ובין הפחתת הרוגים ופצועים בתאונות הדרכים.

יושבים כאן גם נציגי הרשות למלחמה לבטיחות בדרכים, וגם נציגי "אור ירוק" שביקשנו מהם לאסוף נתונים לקראת הדיון הזה, נתונים חדשים. גילינו דברים מדהימים. אני אתן לכם רק טעימה. אנחנו נציג את הדברים בהרחבה אחר הצהריים.

למשל, ממוצע הרוגים ופצועים קשה למיליארד קילומטר נסועה לנוסע שזה המדד המקובל, מהמשק הישראלי נאסף על ידי הרשות לבטיחות בדרכים, יכולה להגיע עד פי 20 כאשר משווים נוסע ברכב שהוא נוסע נהג ברכב פרטי, לאוטובוס עמוס ב-40 עד 50 נוסעים פי 20 הרוגים ברכב הפרטי יחסית לתחבורה הציבורית.

נתוני אור ירוק מהעולם, מארצות הברית – 85% מכלל מקרי המוות הם בכלי רכב פרטיים. רק 2.5% נוסעים או נהגים בתחבורה הציבורית. כלומר, הנתונים האלה הם דרמטיים. אי אפשר בכלל להתעלם מהם, בטח לא לשים אותם במרכז תשומת הלב.

ולכן, מה שאני רוצה להציע לך, אדוני השר, העשייה היא ידועה והיא ברוכה, ובאמת, קיבלת כאן הרבה מאוד מחמאות לאורך כל הדיונים.

העשייה בתחום תחבורה ציבורית לא מספיק ידועה והיא ממש אדירה, אגב.

אני רוצה להציע ממש יעד, שהממשלה תציב יעד ואפילו תאמץ אותו בהחלטת ממשלה של העברת נסועה מהרכב הפרטי לתחבורה הציבורית כדי להציל חיים עם יעד מספרי. מה היעד שלנו לחמש שנים, לחמש השנים הקרובות עם ביצוע שנתי. אנחנו רואים שיש התקדמות בתחום התחבורה הציבורית. יש כאן התקדמות, ונאמרו כאן מספרים לגבי הפחתת תאונות דרכים. אבל משום מה הדיון הזה מוגבל אך ורק לתשתיות, לבטיחות ולאכיפה.

אני מציעה ממש בהחלטת ממשלה, ותוביל את זה אתה, אדוני השר, לקשור בין הדברים שהממשלה תציב לעצמה יעד כמה היא מתכוונת להעביר נסועה לתחבורה הציבורית, וכך זה התרגם בהרוגים ופצועים קשה. נדמה לי שהנתונים כבר מוכנים לזה, אם צריך עוד עיבוד, או עוד איסוף מידע, אפשר לעשות את זה - זו הצלת חיים.

תודה לך תמר. אני מודה לך גם כן, על העבודה שאת עושה בנושא התחבורה הציבורית.

אני גם רואה שיש לזה כבר תפוקות תחת הנהגת השר, אין ספק שאנחנו צריכים להעביר הילוך נוסף בעניין הזה.

אני משמש כקצין בטיחות בתעבורה, ויש לי כובע נוסף, שאני מנהל מטה בטיחות עירוני. קודם כל אתייחס לעניין של קציני בטיחות, ואנחנו מאוד מברכים, כבוד השר, על זה שהכנסת את המערכות הטכנולוגיות מנובמבר, חשובות ביותר, מצילות חיים, זו המערכת של מניעת התנגשות, וגם מערכות לכיבוי אש במנועי האוטובוסים כשעולים באש 155 אוטובוסים בשנה בישראל.

אנחנו דיברנו בוועדה הקודמת על ענייני אכיפה, ושם אני הזכרתי, כבוד השר, על העניין של נהגים שאנחנו נהגי אוטובוסים ונהגי משאיות לא יודעים עליהם שום דבר והרקורד התחבורתי שלהם.

נהגים אצלי שאני סיימתי להם את העבודה במועצה אצלנו שמסיעים ילדים, היום עובדים במקום אחר. אותם נהגים שהפסקנו להם את העבודה, עובדים במקום אחר. אנחנו נפגשים איתם יום יום בכבישים וזה להעביר את הכדור למישהו אחר, את הסכנה למישהו אחר זה לא הפתרון.

ישבנו בוועדת פניות הציבור – שנה וחצי בזבזנו לפני שנתיים, וזה היה אמור בינואר 2014 שנוכל להביט בזה – עד היום כלום, וזה כבר סוכם וכול היה סגור.

אני רוצה לעבור לעניין מטה הבטיחות, לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אנחנו מקבלים תקציבים מהרשות הלאומית לכמה מישורים – תשתיות רכות, הסברה, חינוך וקהילה ואכיפה. אני רוצה לומר לכם, ב-2008 היו 44 מיליון שקל ל-256 רשויות מקומיות. עכשיו ב-2015 היה 16 מיליון, פחות מ-50%. אני לא יודע מה ב-2016. היום חודש מרץ ועדיין אין לנו תקציב. אני לא יודע מה יהיה ואני שומע בשמועות שזה הולך להיות פחות – 12 מיליון, אז זה בכלל מעציב.

אנחנו כמטות בטיחות ברשויות המקומיות יושבים ושוקדים איך להעביר לתלמידים שלנו, לבתי הספר, נהגים צעירים שיוצאים לכביש בגיל 17, ואנחנו עושים להם הדרכות. אנחנו נפגשים עם הולכי הרגל עצמם, ועם הנהגים הצעירים עצמם, ואופניים חשמליים, ואלכוהול, שם אנחנו עושים את הפעולות. אין לנו אפשרות לעשות כלום בכסף הזה. אני קיבלתי 80 אלף שקל בשנה, היום אני מקבל קרוב ל-40 אלף – 50%. בטוטאל הסופי – 73% פחות מ-2008. אני לא רוצה להגיב בוודאות שיש לזה השלכה במה שקורה היום בעלייה בהרוגים, אבל אני לא יודע, בוא נחשוב על זה ביחד. המטות בטיחות חייבים לקבל תקציב. תודה רבה.

תודה. אני מודה לאדוני.

אהיה קצר וממוקד.

אני מתחיל במקומות שיש בהם מוקדי סיכון. כבוד המנכ"ל, נסים, דיברת על זה שיש 48 בעניין של התכנון וכאילו יש תקציב, נסיים תכנון, נצא.

מה שהייתי מציע להכניס למאגר של המתכננים כמה שיותר, ולפזר את התכנון, ואז לוחות הזמנים של התכנון מתקצרים. אז לעשות מעקב על התכנון, אני, התפקיד שלי מהנדס, אני יודע אם משהו דחוף, אני עובד ימים ולילות, ומה שלא דחוף, אז ייקח לו את הזמן שלו. אם אני אתן פרויקטים לפזר ליותר מתכננים, אז יש לי תכנון זמין יותר מהר, ויש מספיק בשוק מהנדסים שהם יכולים להיות מתכננים. זו הנקודה הראשונה כדי לקדם ולפעמים אתה מטפל במוקד סיכון, אתה מציל הרבה חיים והעלויות יכולה להיות גם קטנה. אנחנו משווים עם הפרויקטים הגדולים לצומת פה וצומת שם אין השוואה.

יש לנו עוד נקודה שדיברנו עליה בישיבות קודמות העניין של השוליים, לתקן את הרוחב של השוליים. היום השוליים זה עד שלושה מטר, דיברנו על זה בישיבות קודמות, כבוד השר לא היה. לבוא ולתקן אותם כי היום השוליים הם גם סכנת חיים, לפעמים הרוחב שלהם לא מספיק, הרכב בולט לכביש.

אני מנסה להבין. אם עושים שלושה מטר גם היום, זה עומד בסטנדרטים? הרי זה מה שעושים גם היום.

אין שלוש מטר, אדוני השר. לצערנו ברוב הכבישים 2.40 כשהמשאיות ואוטובוס 2.50, אין שלוש מטר.

השלוש מטר, קודם כל לא כולם בשלוש מטר, כי התקנה היא עד שלוש מטר. אז לבוא ולשנות את התקנה - - -

המינימום 2.40.

כבוד השר, כשאתה יורד לשוליים, יש לך מעקה, אתה תתרחק גם מהמעקה.

יש תקנים, תבינו.

אני אומר לשנות, על זה דובר.

חאג', העלינו את העניין הזה. הנושא הזה יבוא לידי ביטוי גם בסיכום.

חברים, שתי נקודות - נושא המפרצים ונושא השוליים יוצגו בפנינו גם בסיכומים שאנחנו נכין.

כשאנחנו מדברים על המעקות, ויש תכנית שהכבישים החדשים עושים מעקות מסוג אחר שהם פחות מסוכנים, התייחסנו. אבל כשבאים להכין תכנית חומש, אז לקחת את הסעיף הזה של ההחלפה כסעיף מסעיפי התכנית, כאילו בתוך תכנית חומש.

נקודה אחרונה, העניין של המחסור בנהגי משאיות.

נראה לי שאתה בשל להיות סגן שר במשרד התחבורה לפי הידע והשיטתיות...

הוא מקפיד בכל הדיונים.

משפט אחרון. המחסור במספר נהגי משאיות גורם לכך שהם עובדים יותר ויותר שעות. צריך למצוא את הדרך להגדיל את מספר הנהגים ולהגדיל את שעות הנסיעה שלהם.

תודה אדוני.

מנכ"ל הרשות. בבקשה, ממש בקצרה. מספר משפטים ברשותך, ואנחנו נתקדם בבקשה. ממש לעשות את זה ממוקד בקצרה. השר כבר הרחיב מאוד את העניינים.

אני המנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

למעשה השקף הראשון מציג את ייעוד הרשות. מטרת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים היא לשרטט את מפת הבטיחות בדרכים, ולהציע לכיוון בו יש להשקיע, וזאת בכדי להפחית את מספר תאונות הדרכים בישראל ואת כמות ההרוגים.

היא עושה את זה באמצעות שלושת החטיבות העיקריות שלה. חטיבת המידע והמחקר, חטיבת החינוך וההסברה וחטיבת המבצעים. חטיבת המידע והמחקר היא לב ליבה של הרשות. כל נתוני היפגעות הכבישים מרוכזים בחטיבה הזו. זו החטיבה שמזהה את המגמות, היא זו שמצביעה על כיווני הפעולה של הרשות. מסר חשוב - ברשות לא עובדים על אינטואיציה ולא פועלים מתוך רגש. פעילות הרשות מבוססת על נתונים ומחקר.

חטיבת החינוך וההסברה מטרתה אחת - העלאת המודעות לבטיחות בדרכים בעיקר באוכלוסיות בעלי שיעור היפגעות גבוה. חטיבת המבצעים היא הזרוע הביצועית של הרשות ברשויות המקומיות. היא מפעילה מערך בקרה על רשויות תמרור. היא מנתחת תאונות קטלניות, והיא זו שמזהה בין היתר מוקדי סיכון בתחום הבינעירוני ובעירוני.

אדוני המנכ"ל, אני מציע שתציג את ההיי-לייט.

ביקשת היי-לייט.

תקציב הרשות לאורך השנים האחרונות מראה מגמה ברורה של ירידה. הרשות קיימת תשע שנים. בתשע שנים היא החליפה שישה מנכ"לים ושישה יו"רים. אני כשנה וחצי בתפקידי ברשות אספר לכם איך אני רואה את הרשות.

בכל הדיונים האחרונים הרשות סיפקה ניירות עמדה. כל נייר הכיל תיאור מצב, מגמות, בעיה מרכזית, והמלצות הרשות לביצוע. המלצות, שדרך אגב, אפשר להתחיל אותן מחר בבוקר. הייתי בכל הדיונים, יכולתי לבוא ולהציג בפניכם עוד פרטים, ועוד המלצות, ועוד פרויקטים, פרויקטים חדשים שעליהם הרשות עובדת ברגע זה, אבל בשלב זה אני לא מוצא בזה טעם. כל אחד מהדוברים שדיברו פה היום ובוועדות הקודמות יודע שרק לו הפתרון. כל אחד סמוך ובטוח שהפתרון שלו זה הפתרון האולטימטיבי, וכל אחד בטוח שרק הדרך שלו היא הדרך הנכונה.

יעיד גם גיורא רום, שמאז שהוכרז כיו"ר מיועד, כל אחד תופס אותו ברחוב, בטלפון, במייל, או בסתם שיחה עם פתרון. אך אם זה היה כל כך פשוט, לא היינו יושבים פה, ולא היה צריך להקים את הוועדה הכול כך חשובה הזאת. תשאלו אותי מה נדרש? הפתרון קיים, והוא נמצא פה. הוא נכתב פה בבית הזה, והוא נקרא הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. כדי שהפתרון הזה יפעל בצורה מקצועית וגם אפקטיבית צריך להסיר את סימן השאלה הגדול שתלוי מעל הרשות הלאומית מהיום שבו היא נוסדה. מהיום הראשון שהרשות קמה יש סימן שאלה מעל קיומה ומעל תקציבה. סימן השאלה הזה מלווה את הרשות כל הדרך ומשפיע על השותפים שלה ועל היחס שלהם לגבי הרשות.

הוא משפיע על התקציבים שלה, הוא משפיע על יכולת התכנון של הרשות לטווח הקצר, הבינוני והארוך, הוא משפיע גם על עובדיה. ולכן בשלב הזה צריך להסיר את סימן השאלה, ואפשר להסיר אותו באמצעות שני דברים. חוק קבוע לרשות, ותקציב קבוע לרשות. באמצעות שני האלמנטים האלה נוכל לתכנן תכנית רב שנתית אמתית, לחזק את הרשות בקרב עובדיה ושותפיה, ולהשפיע על מצב הבטיחות בדרכים בישראל - הורידו מעלינו את סימן השאלה.

תודה אדוני.

האלוף גיורא רום, בבקשה. קצר.

אני מעדיף לא לדבר. אני הכנתי הרבה ואני אגיד לך דבר אחד.

גיורא, אולי כמה מלים.

אתה מלווה אותנו בכל הוועדות. אתה יושב אתנו כל דיון.

גם מתאפק, חוץ מפעם אחת.

אני מוכרח להגיד מילה על תפקידי הקודם שבגללו כמעט אגיד שמחתי לקבל את התפקיד שהשר הציע לי. הייתי שש שנים מנהל רשות התעופה האזרחית, ולמרות שעברתי 33 שנים, באמת, הכי מרתקות שאפשר לחשוב עליהן בחיל האוויר ובצבא, החוויה של השש שנים בתפקיד ממשלתי ברשות המבצעת ובתפקיד שמשרת מיליוני אנשים, ומשפיע על חייהם היה בשבילי חוויה עוצמתית בלתי רגילה. העבודה יחד עם שר התחבורה שהוא מומחה גדול בניסוח מדיניות וכיוון, ונותן אחר כך את היכולת להוציא אותה לפועל, הייתה חוויה מאוד משמעותית.

זה לא פשוט לקבל תפקיד כזה, יש לו עקומת לימוד. ואני אגיד לכם איך אתה יודע שמיצית את עקומת הלימוד. זה כשאתה מתחיל להתעורר בארבע וחצי בבוקר, ואתה לא נרדם מהלחץ שאתה יודע מהאחריות שמוטלת עליך, אתה פשוט לא נרדם.

אני רוצה להגיד עוד מלה אחת שהיא כבר כאילו כניסה לפרטים. אני גם מכיר מתפקידי הקודם את זה שצריך, צריך. בסוף מה שבאמת צריך זה לקבל החלטות, זה הדבר הכי קשה בכל מקום, כי כשאתה מקבל החלטה, בהגדרה יש מישהו שיוצא ולא מלוא תאוותו בידיו. המנהל כל תמצית קיומו זה לקבל החלטות והחלטות חכמות.

אני שמעתי פה שצריך המון דברים, כבודו דיבר על השוליים. אפשר לדבר על השוליים, ואני הלכתי אחרי ששמעתי את זה ללמוד את מדדי התכנון בישראל. אני חושב שמדדי תכנון מאוד מרשימים, מאוד מתקדמים. גם אם לא כל השוליים ההיסטוריים נכונים, השולים שלנו לא נופלים מהשוליים שאתה תמצא באירופה. אבל גם אם נרצה לשנות את השוליים, זה 10 15, 20 שנה, בגלל המורכבות של תמ"אות, ותכנונים וזכויות דרך.

לעומת זאת, ראיתי שבכבישים כמו 431 וכביש 6 יש ניהול מודרני של הכביש, שבו הזכיין מתחייב תוך איקס זמן להגיב על אירוע בכביש. שאלתי את עצמי אז למה בגלל העלייה המתמדת ביחס שבין כלי רכב לקילומטר נתיב, למה אנחנו לא מפעילים את אותה תפיסה של ניהול הכביש, כמו כביש מס' 1, כביש 2, כביש 4, על חברות מנהלות, יכולה להיות נתיבי ישראל, או מי מטעמה שכשאני נתקע בשוליים, מישהו יודע את זה ומתחייב תוך 12 דקות, 17 דקות, אני לא יודע מה, להתייצב על ידי ולעזור לי. אני לא מתכוון להחליף צמיג לעולם בשום כביש. זה דחוף היום להיות - - -

- - -

אני אומר שגם אם יחליטו לשנות את השוליים, אז אני אגיד לך מלה. פעם ישבתי בדיון מטכ"ל, ודיברו על תכנית שנקרא שדרוג צביעת טנקים. כשהציגו אותה, היא הייתה פרוסה על 20 שנה. אבל אתה מחפש משהו שיפתור את זה יותר מהר. לכן כשהחלופה היא בין תשתית לבין ניהול אנושי של מצבי חירום, לפעמים ניהול אנושי במקרה כשאני מדבר עליו, הוא מגיב יותר מהר, ונותן פתרון לעומת התהליך הבלתי מתקבל על הדעת של להרחיב את השוליים. לא שאני נגד שוליים של ארבעה מטר, תיסעו באיטליה לא תראו כאלה.

אני מאוד התרשמתי מסיפור א'3. קראתי את כל הדוח של המבקר. זה פרויקט שנדון לכישלון. אם אני הייתי מקבל החלטות, הייתי עוצר אותו ומהסיבות הבאות שאני אקצר מאוד.

קראתי את הגדרת המשימה, זה מופיע בעמוד מס' 1. הגדרת המשימה של הפרויקט היא הגדרה שמובילה בלי שום אפשרות אחרת לכישלון מוחלט. זו הייתה הגדרה מאוד - אני לא רוצה לתת ציונים. פעם היה לי עוזר בסוכנות כשהייתי מנכ"ל הסוכנות, הלכתי לדבר עם חבר הנאמנים באנגלית, הוא מניו-ג'רסי. אמרתי לו, תגיד לי, איך אני אומר מלה לא יפה כזאת לאמריקאים? אז הוא אמר לי: less than optimal אז אני חושב שהתכנית הזאת יצאה לדרכה בהגדרת משימה שהיא less than optimal .

הפתרון הוא בטח לא ביציאה שהממשלה תצא למלחמה באזרחיה על ידי 600 אלף דוחות שהם גם בלתי ניתנים לטיפול. המלחמה לא צריכים להילחם באזרחים, היא צריכה לעזור לאזרחים. הדבר השני שבאמת תפס אותי, זה הוועדה הציבורית בראשות שופט שצריכה לקבוע מקום של מצלמות.

יש רשות מבצעת, יש שם אנשים טובים מאוד. זה אחד הלקחים שלי מהשרות שלי בממשלה, הם אמורים להגיד איפה צריכות להיות מצלמות. הם לא אוהבים יותר את קריית גת יותר מאשר את קריית מוצקין ולהיפך. אני לא צריך שום ועדה, אני לא צריך שום שופט, שהשופטים ישפטו. אבל זו דוגמה להמון דברים שצריך לטפל בהם עם איזושהי התבוננות שלמה, אבל רק אם לבעלי העניין יהיה אמון במקצוענות וביושר ובאינדיפרנטיות של הרשות. תודה.

תודה אדוני. אני מניח שיהיה מעניין בהנהגתך. אני מאחל לך שוב בשמי ובשם השר, ובשם כל היושבים כאן, ובשם אזרחי ישראל בהצלחה בתפקיד.

תודה.

בבקשה, חבר הכנסת טרכטנברג.

אדוני השר, אני רוצה לברך אותך על העשייה המדהימה של שנים בתפקיד, והתוצאות ניכרות.

אני רוצה לשאול על מקומה של התחבורה הציבורית במערכה הגדולה הזאת כנגד הקטל בדרכים. מבקש להציג כמה מספרים שבטח מוכרים לך, אדוני השר. כל שנה מתווספים 110 אלף כלי רכב פרטיים לכבישי ישראל. נטו מתווספים 110 אלף, אנחנו מייבאים 240 - - -

אם נעמיד אותם ככה בשורה, הם תופסים, שימו לב, כ-500 קילומטר של כביש. נסללים במדינת ישראל, בדקתי את המספר, יכול להיות שאני טועה, תתקנו אותי, כ-180 קילומטר של כבישים חדשים לשנה. כלומר, כל שנה יש פער של 320 קילומטרים בין מספר הרכבים שמציפים את הכבישים, לבין כמה שאנחנו סוללים – רבותיי זה מצב בלתי אפשרי. תעשו אקספלורציה של הדבר הזה, 500 קילומטר זה כאילו מאילת עד חדרה, סולידי, פגוש, פגוש, מכוניות חדשות שנה אחת נטו. זה הרי ברור שזה מצב בלתי אפשרי, אין מה לעשות, הדברים נאמרו קודם. מספר התאונות הוא בין היתר פונקציה של אותה כמות שמתחרה על כביש שכבר איננו.

13.5% מהתאונות הקטלניות במדינת ישראל נגרמות מתחבורה ציבורית, כל היתר זה לא. במקסיקו סיטי שהיא אחת הערים המוכות תאונות דרכים בעולם, סללו כ-1,000 קילומטר של BRT, ופחתו התאונות הקטלניות ב-40%. בינתיים שהשמיכה היא מאוד קצרה, ואנחנו מכירים את זה מבחינת התקציבים, מה המאמץ שאתה מוביל פה? מה מקומה של התחבורה הציבורית מול הדברים האחרים? תודה.

תודה, אדוני, אני מודה לך על הנתון החשוב הזה שנתת.

חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. חבר הכנסת מקלב, הוא יושב ראש ועדת המשנה למאבק בקטל בדרכים. הוא גם האיש שילווה יחד עם החברים בוועדה את כל היישום של כל הדברים שאנחנו גם נכתוב, וגם אל מול המשרדים כל אשר ייאמר ויובטח.

תודה רבה לך, אדוני היושב ראש, גם מכובדי השר, בתקופה האחרונה ישנן לא מעט הזדמנויות לפגישה ביחד, פגישה בלתי אמצעית. אתה השר שידוע בזה, אולי השר שכיהן הכי הרבה זמן בתפקיד של שר התחבורה, יש לזה משמעות מאוד טובה וחשובה, וזה גם מחייב, בכל אופן אתה מופיע לפה ואתה קשוב.

היושב ראש מכוון אותנו רק בצורה של שאלות, אבל מטבע הדברים כששואלים שאלות, אדוני היושב ראש, זה קצת בוטה, מפני שאתה לא יכול לתת כמה מילות רקע, וכמה להחמיא ולהעריך במה שנעשה.

אני אשאל אותך שאלה, אדוני השר, לא שאלה שאני שואל, אלא שאלה ששואלים אותי רבים מהאנשים, ודווקא כשאנחנו מדברים על תשתיות.

שואלים אותי, שר התחבורה, באמת, השקיע מאות מיליונים, מיליארדים, ואיך זה יכול להיות שבעיר הבירה בישראל, בדרך לכנסת, כל בוקר פקקים אינסופיים שדווקא קורים אחרי התשתיות. פקקים שפי שתיים, פי שלוש מאשר היו לפני שנתיים, שלוש.

קיבלת את התשובה דרך השאלה של טרכטנברג.

אבל התשובה שלו מכיוון שהרחבתם, מה שהוא אמר מספר קילומטרים, מספר רכבים, אבל יש יותר מסלולים. במקומות האלה שאנחנו מדברים עליו, הוספנו הרבה נתיבים.

השאלה היא איך יש פקקים בדרך לכנסת? עכשיו הגיעו הרכבים החדשים....

הם שואלים אותי, מה אני יכול לענות להם? הם שואלים את הנקודה הזאת, משקיעים כל כך הרבה, מרחיבים, ובסופו של דבר כל צפון ירושלים, כל עיר הבירה, 5 קילומטר, 6 קילומטר שזה יום יום, לא דברים שקורים מפעם לפעם. אני לא יודע מה לענות להם בעניין הזה.

אדוני, תרשה לי קצת לצאת מהקופסא, לא לדבר על דברים שאנחנו רגילים לדבר. אני שואל אותך אדוני השר, האם יש ניתוח של תאונות דרכים לאו דווקא קטלניות, תאונות דרכים שהן במקומות מסוימים לא רק שלכם, אם משטרת התנועה, אם הרשות - - -

אלה מוקדי הסיכון אחרי הניתוח. איך מכריזים על מוקד סיכון פנימי או חיצוני? לפי הניתוח.

אביא לך דוגמה. דיברת על בית חלקיה. אמרת, הנציגות החרדית העלתה את זה. מה אנחנו, ביקשנו תעשה את זה, עדיף את זה לפני זה? זה לא היה. מה היה? שר התחבורה אמר, נכון, יש הרוג אחד, זה מאוד מצער, אבל זה עדיין לא הפך את זה לצומת אדומה.

מה שאנחנו הוכחנו כשאנחנו באנו ואמרנו רמת הסיכון בצומת הזו היא מאוד גבוהה, ושכמעט לעבור את הכביש במהירות שאנשים נוסעים, ברוחב הכביש – כשבחור בן 16 נהרג, כשהוא עבר את הכביש בזהירות מבחינתו, אבל זה היה צריך להיות זהירות מאוד מיוחדת – מה קרה? הצפנו את המסוכנות בצומת הזו יותר ממספר ההרוגים.

אני אביא לך עוד דוגמאות. הרי כשאנחנו מדברים על תשתיות לתאונות דרכים, אנחנו לאו דווקא דנים – וחמד עמאר תמיד אומר את זה, לאו דווקא בהרוגים, אנחנו גם מדברים על הפצועים, על עצם התאונות, על ההשלכות הכלכליות. אני לא אלך רחוק – שלושה קילומטר מהכנסת, יש צומת כביש 9 עם כביש בגין. כשאתה יורד מכביש בגין, לפני שאתה נכנס למנהרה, יש צומת אחת. עשרות תאונות דרכים בשנה. עשרות תאונות – לפעמים שלוש תאונות ביום אחד. אני שואל, ואין לי ספק, שאם הנתונים האלה היו מגיעים, משטרת התנועה יחד עם משרד התחבורה, דנים צומת, צומת, מה הסיבה שיש שם כל כך הרבה, אבל אם דנתם, אז איך לא פתרתם? אני שואל ממה נפשך.

אם באמת דנתם, ונמצאים פה אנשי עיריית ירושלים, למה לא פתרתם חמש שנים? גם אם אני אומר שיש אפשרות, אני חושב שאני אומר, זה לא קטנה, זה עשרות מוקדים כאלה שאפשר לפתור.

בזה אסיים, אדוני, מקרה שהיה, קיבלתי טלפון בבוקר השכם מאשה, אחרי משפט, שתיים, היא מתחילה לבכות. שאלתי, מה קרה? תאונת דרכים, משהו? לא, אני שכנה. היא אומרת, אני לא יכולה לראות את זה פעם אחר פעם. צעירים, שני בחורים ושתי בחורות, נסעו לטיול לכיוון ים המלח בשכונת רמת אשכול, ועלו על אי תנועה, העמוד חצה להם את הרכב, אומרת, לא קרה אסון כזה, אכפת להם איזה נזק כספי הם בוכים כאן, אני לא יכולה לראות. שאלתי אותה אז מה את רוצה, אז זה קורה, אבל מה אני יכול לעזור? היא אומרת לי אבל זה קורה. מה התברר לי, אני אומר לכם עובדה.

זו נקודה מסוימת שזה קורה, אולי כמה ימים שבוע בשנה, 10 ימים בשנה, או פעמיים בשנה, בזמן שהשמש בבוקר מגיעה לנקודה מסוימת, זה לא קורה הרבה. מתוך שיחה שלי איתה, הצפתי את הדברים. התברר שהיא כשכנה מכירה מקום, ושם קורים תאונות של אנשים שלא רואים איזה אי תנועה, עמוד מכוון בתוך הכביש, והם מפספסים את זה. הכביש קצת נוטה, ברגע שאתה לא רואה את זה בגלל הסיבוב, אתה מפספס, אתה נכנס בתוך העמוד.

בשינוי גיאומטרי קל שעיריית ירושלים עשתה, נפסק כל התאונות במקום הזה לעד. רק מה, אם לא היו לוקחים את זה, מנתחים את המקום הזה, ואחר כך בדיווח רגיל של תאונות דרכים במקום הזה, אף אחד לא היה יודע את מהות הסיבה.

חבר הכנסת מקלב, התשובה טמונה בהערה האחרונה שלך, זה באחריות העיריות.

לפעמים זה העיריות, לפעמים זה לא העיריות.

לכן אני אומר שילוב גם של משטרה וגם של משרד התחבורה - שולחן עגול. לקחת תאונות דרכים שהיו הרוגים ובמקום השני דיברתי על כביש בגין שהיו כבר מספר הרוגים.

עושים את זה.

אם עשו את זה - לא יכול להיות כביש בגין, אדוני היושב, חמש שנים רצופות עם עשרות תאונות דרכים, לא היה קורה דבר כזה, לא יכול להיות.

תודה אדוני, אני מודה לך.

אני נכנס לתוך הסיכום, ואני אומר מי הדוברים.

חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. נציגי האוצר, גם נציגי ביטחון פנים וגם של התחבורה.

אדוני השר, אני מתנצלת שהיום בניגוד לכל הישיבות בנושא הקטל בדרכים לא הספקתי להיות במצגת שלך, אבל יש בינינו הרבה מאוד שיחות בנושאים שקשורים גם לכבישים האדומים וגם לתחבורה הציבורית. אני גם יודעת מה שאתם עושים בתחבורה הציבורית, וגם מצטרפת לחבריי מנואל טרכטנברג ותמר זנדברג - אנחנו יודעים שזו יכולה להיות מציאות משנת כיוון.

בשבוע שעבר הייתה לי שיחה עם המנכ"ל, עם מנכ"ל משרד התחבורה על שני קווים – 455 ו-454 – נוסעים מתל אביב לרמלה בשעות הבוקר ובשעות אחר הצהריים. המנכ"ל ראה את זה גם בטלוויזיה כי אני פועלת בעניין הזה. זה פשוט מדהים, אנשים לא יכולים לעלות על האוטובוס, או שהאוטובוס לא מגיע, או שהאוטובוס מגיע באיחור מתל אביב לרמלה שעתיים – אלה הדברים שבהם אנחנו צריכים לתת את הדעת. מהרגע שאנחנו הפרטנו את התחבורה הציבורית אנחנו חייבים לפחות לקחת אחריות שאנשים יקבלו שירות אמתי.

לגבי שיטת הניקוד, היה לנו דיון פה בוועדת כלכלה, וחשוב לי שאתה שתהיה בתמונה, אבנר פלור, סמנכ"ל בכיר במשרד התחבורה.

אבנר פלור, ידיד נאמן של הוועדה.

לגמרי.

אנחנו אמרנו לו, ואנחנו אמרנו לו בצורה מפורשת - אנחנו מבקשים שהניקוד יובהר לנו באופן מובהק מה הקשר בין שינוי הניקוד לבין מידת האפקטיביות שלו בהרתעה של נהגים. זה מה שביקשנו, אנחנו מצפים ומחכים שיחזרו אלינו עם תשובות בעניין הזה.

דבר נוסף, אדוני, לעניין התשתיות שהן בלב העשייה שלך. אני מדברת כל הזמן על מעברי החצייה, ומספרת איך אני מעבירה ילדים את הכבישים גם בסמוך לביתי. בסופו של דבר אני כל הזמן מחפשת, אני עומדת לפעמים מול מעברי החציה ואומרת, מה יגרום לנהגים להאט כשהם רואים מעבר חציה בלי רמזור?

אני חושבת שצריך לדון ביותר פסי האטה. אני חושבת שאנשים חרדים, תסלחו לי, לרכב שלהם, כתוצאה מפסי האטה, וכנראה שלפני מעברי חציה צריכים להיות יותר פסי האטה - מדובר עם תקן, חד משמעית, בוודאי.

אני רוצה לומר מילה אישית לחברי גיורא רום, שאני מכירה אותו הרבה מאוד שנים. אנחנו עבדנו ביחד כאשר גיורא היה דירקטור ב"אל-על". באמת, מוכרחה לומר, האיש הנכון במקום הנכון. באמת, זו ידידות שנרקמה הרבה שנים. אני הקשבתי לך היום, ואני ממש יכולתי לדמיין אותך עם נדודי שינה. תודה שלקחת על עצמך את המשימה הזאת.

תודה לך.

בבקשה, מרדכי פדר. לאחריו ידבר רונן לוי. לאחריו ידבר יושב ראש המועצה המקומית סלאח סלימאן. לאחר מכן שמעון סודאי, גבי בן הרוש. האחרון יהיה ממלא מקום ראש המועצה המקומית וסגן ראש העיר יבנה משה חזות.

אדוני יסכם את הדברים שלו.

תודה, אדוני היושב ראש, שני דברים. תראו מה שצבע יכול לעשות - בתאונה בכביש מס' 1 השוליים הימני, השתיים וחצי מטר, השוליים השמאליים היה חמש מטר. אנחנו הצענו להעביר מהשמאלי לימני, זה כבר הגיע למשרד התחבורה לפני שנתיים, שום דבר כרגע לא נעשה בנושא הזה.

דבר שני, יש מחסור במהנדסי תנועה במדינת ישראל. בעיריית ירושלים יש ארבעה, חמישה תקנים ומהנדסי תנועה לא מוצאים. נכון לפני שבועיים היה אחד מהנדס תנועה, ואחד מהנדס אזרחי בן 20 ומשהו, שניהם קיבלו את התואר שלהם בירדן.

דבר אחרון, אם אתה מרשה שיעור קצר.

בטיחות בדרכים הוא אוסף של אמצעים שכולם תורמים להוריד את מספר הנפגעים.

אבל צריך יד מכוונת שתהיה מסוגלת לקבוע אסטרטגיה, ולהוביל את המאבק בטרגדיה.

לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים חייבים לתת את האמצעים הדרושים, ואפשרות

לרכוש יכולת והשפעה נחוצה כדי שתוכל להכריע במלחמה.

הגיע הזמן שתינתן לרשות את מה שחסר לה – עצמאות, כדי שההחלטות תתקבלנה בקפידה,

רק על בסיס מקצועי, ומידע ומדע.

הפעילות של הרשות היא חיונית עבור כולנו, כי היא מובילה הליך שאמור להציל את חיינו.

מלה אחרונה, אישית, אדוני היושב ראש, על כל מה שבדיונים האלה כרוך על יוזמתך והתעניינותך - חזק וברוך.

תודה.

בבקשה, נציג האוצר.

אני רפרנט ביטחון פנים באגף תקציבים. רק בא לאשר את העניין שבא בעצם לאחר התדיינות ארוכה בין משרד האוצר לבין משרד התחבורה ונתיבי ישראל, יועברו 25 מיליון שקל בתקציב מהרשות לבטיחות בדרכים למשטרת ישראל לטובת הפעילות העצמאית.

כמה?

זה כל הסכום, על זה עומדת - - -

ממש לא, כבוד השר.

- - - חיזוק והגברת המקצועיות של פעילות משטרת ישראל - - - בטיחות בדרכים. מעבר לזה כל

תכנית ופרויקט שמשטרת ישראל רוצה לקדם ולתקצב עבור פעילותה בתחום הזה, תידון למעשה בין המשרדים.

בקשר לניידות, אנחנו שמענו ש-25 מיליון אמורים לתת את הפתרון?

כן, הם לא אמורים, אבל הם יעבירו דרישות תקציביות שלהם מול האוצר עכשיו באופן מסודר. הם לא היו אמורים, זה היה אליבי טוב לכל הצדדים לא כולל אותנו. עכשיו הצטרכו באופן ישיר, השר הבטיח, ואני בטוח שהוא יעמוד בזה.

דרך אגב, השר בדיון הקודם התייחס לכך שהתקציב שהיה מועבר דרך – לא ה-25 מיליון, ב-25 מיליון אתה לא מכפיל ניידות. אני אומר מעבר ל-25 מיליון שקל האלה שיכול להיות שהם ייכללו בתוך סכום תקציב נוסף אמר השר, שעד מרץ 2017, אני מביא דברים בשם אומרם, השר לביטחון פנים, אני מדבר.

השר לביטחון פנים הוא האחראי על תקציב של 11 מיליארד, הוא בסדר העדיפות. הוא יקבע את סדר העדיפות.

נכון.

גם סוכם עם האוצר שתתבצע העברה תקציבית ישירה שתוביל גם כך להגדלה, עד כמעט הכפלה עד מרץ 2017 של רכישת ניידות. האם דייקתי, אדוני המפקד?

שמענו את זה ביחד.

מעבר לכל העניינים האחרים, האם אדוני מכיר?

גם זה לא יפסיק את העבודה המשותפת בינם לרשות לבנינו, אבל מבחינה תקציבית זה יהיה מסודר.

חברים, תאמינו לי, דיברתי הכי ברור.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה והידברות מלאה מול משטרת ישראל ומשרד המשפטים. אני מכיר כרגע את העברת תקציב של 25 מיליון שקל מהרשות למשטרה.

אני רכזת תחבורה באגף תקציבים, זה היה רפרנט ביטחון פנים באגף תקציבים, אז שנינו מאותו אגף.

רציתי להגיד תודה לוועדה. אני אדבר ממש קצר. נכחתי בכל הדיונים שעשיתם וזה היה מאוד חשוב ותודה. אנחנו כמובן באוצר שותפים מלאים לדאגה מהמגמה שאנחנו רואים של הגידול בהרוגים, בתאונות דרכים, בכל הדברים האלה.

אנחנו גם רוצים לקרוא מפה לשיתוף פעולה מלא. אנחנו חלק מהסיפור, ואנחנו רוצים לנסות ביחד לבלום את המגמה המתוארת.

רציתי להעמיד כמה דברים על דיוקם כי זה עלה לאורך כל הדיונים, אז רציתי רק להגיד כמה מספרים שהם המספרים שאנחנו מכירים.

לעניין התקציב – התקציב של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עומד השנה על כמעט 100 מיליון שקל לשוטף, ועוד 120 וקצת מיליון שקל להשקעה בתשתיות תחבורה תומכות בטיחות בדרכים.

אבל מעבר לאמור, כל שנה משרד התחבורה מקצה בתחום העירוני עוד עשרות מיליוני שקלים לבטיחות בדרכים. חוץ מזה למוקדי סיכון, למשל, השנה יש, כמו שנאמר למעלה מ-250 מיליון שקל למוקדי סיכון.

ולכן, אם אתם סופרים את הסכומים האלה, יש למעלה מ-500 מיליון שקל כל שנה, או לפחות השנה וגם בשנים שעברו, היה יותר אפילו לרשות, משהו שמוקצה ייעודית לבטיחות בדרכים בנושא תחבורה, מעבר לכל התקציבים הנוספים שיש בממשלה שמוקצים לדברים האלה. לכן המספר 500, מה שהיה ושיהיה, רק שתכירו זה סדר גודל של מה שיש עדיין. אחת הבעיות היא שלצערנו הרב יש תת ניצול בתקציבים האלה. יכולנו להקצות יותר ועדיין לא היה ניצול, אז אתם רואים את המגמה הזאת, אבל המגמה הזאת היא תוצאה של משהו שאנחנו זיהינו, כל פעם אנחנו הקצנו תקציב. סתם לשם הדוגמה – ב-2014 הניצול של התקציב של הרשות לבטיחות בדרכים עמד על 52%. ב-2015 על 47%, זה מהאחוזים הנמוכים ביותר בממשלה, אם לא הנמוך ביותר בממשלה.

תגידי לי מתי אושר להם תקציב? שלא תאשרי להם. אני קיימתי דיון כאן על המגזר הדרוזי. התברר לי שאישרו להם את התקציב בנובמבר, לכן לא ביצעו שום דבר באותה שנה. השאלה מתי אושר התקציב? - זו השאלה כאן. היא לא דיברה על תשתיות.

בתשתיות אין שום אי ניצול, יש ניצול של מאה אחוז.

אני שמחה ששאלת.

אני דיברתי על התקציב השוטף. סליחה, נכון, תקציב השוטף לא תקציב הפיתוח - אם אתם משקללים אותם יחד זה עולה ל-70%.

סליחה, אני שמח למה שאת אומרת, כי את אמרת דברים מאוד משמעותיים.

אני רק רוצה להשלים את התמונה.

אז שוב, זו בעיה שכולנו שותפים לה. יש לה הרבה אבות. בין היתר, כמו ששאלת, תקציבי הרשות - - -

התת ניצול, על איזה תקציבים את מדברת? לא על התקציבים של משרד התחבורה.

התקציב השוטף של הרשות לבטיחות בדרכים.

ולא על תשתיות.

לא, בתשתיות יש ניצול מלא.

למה זה לא מנוצל?

היא בדיוק מנסה להגיד לנו ואנחנו מפריעים לה.

יש כל מיני סיבות.

אבל יש פה אנשים שיתנו לכם תשובות.

חברים יקרים, לאורחים, עבדתי קשה להיות יושב ראש הוועדה, מאוד אפילו, לכן אני אומר, תנו לי לנהל את זה, בינתיים אני עושה את זה לא רע.

בקיצור, זה לא מרכז הפואנטה, אולי זה משהו שלא נאמר עד היום, אבל יש כל מיני גורמים שגורמים לכל מיני דברים - אני רק רוצה להשלים את הנתונים שיש בפניי. קודם כל, בין היתר לשאלתך, מתי יאושרו התקציבים. התקציב של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לפי חוק צריך להיות מוגש לשרי התחבורה ואוצר על ידי מועצת הרשות. התקציב, לצורך העניין של 2014, עוכב למעלה משנה בהגשה שלו. בגדול, הפואנטה היא שמשהו כנראה לא עבד כמו שצריך, וכולנו פה בשביל שזה יעבוד כפי שצריך.

אני יכול רק הערה אחת. חלק, זה באותו ויכוח בין סמכויות לבין תקציב. נאמר שהרשות מול גוף, וזה לא משרד תחבורה שהתקציב בידה אבל הסמכות לא בידה, ואז הוויכוח על אופי הפעולה הוא מעכב את העברת התקציב, כי אין לה את הסמכות לעשות לפי הבנתה, ואז אותם ויכוחים עיכבו העברת תקציבים, לא מול משרד התחבורה, משרד התחבורה הוא כל התשתיות ותקציב פיתוח וכל הדברים האלה.

עוד משפט שאולי לא תשמחו לשמוע, אבל אני מרגישה מחויבת לומר אותו, וזה להתייחס פשוט להצעה שעלתה פה לגבי הפרח המוגן, או להקצות תקציב בחוק. ככלל, משרד האוצר מתנגד להצעות כאלה. אני רק אגיד את זה, ואתם, אני בטוחה מבינים את העניין. יש המון נושאים חשובים במדינת ישראל שצריך לטפל בהם, ואנחנו לא מקבעים ומקשיחים את התקציב בחוק כי המשמעות של הממשלה היא שהיא קובעת סדרי עדיפויות כל שנה בהתאם לצורך ובהתאם לדברים משתנים.

לכן אם אתה מקבע משהו, סתם לצורך ההמחשה, אם היינו מקבעים תקציב קבוע בחוק לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים והיא לא הייתה מנצלת אותו, כולנו היינו תקועים פה עם תקציב שלא היינו רוצים ואי אפשר לנצל.

לסיכומו של דבר, רק רציתי להגיד, שאנחנו פה, אנחנו שותפים מלאים, המגמה היא מאוד מדאיגה ואנחנו רוצים ביחד כולנו למצוא פתרון. אנחנו קשובים ופתוחים יחד עם הרשות והמשרד.

רוצה להבין למען הקרדיט של מי שעבד קשה כדי להיות יו"ר ועדה, עקב מה שאנחנו מדברים בימים האחרונים, מקובל עליכם שבתכלול כל הדיונים וכל המצב וכל הדברים, אנחנו נקים צוות משותף, דיברו גם עם אודי וכו', גיורא יהיה בה דמות מרכזית עכשיו, שהוא יאגם, יתכלל וגם בהקשרים תקציביים את כל היעדים.

תודה.

לחלוטין בסדר.

אני מנהל מינהל הכספים של הרשות.

אני ברשות מ-2007, למעט שנה אחת של 2014, אני יכול להגיד שעל פי נתוני החשב הכללי, הרשות ניצלה את תקציבה באופן מלא בהתחייבויות, המשמעות היא שאי אפשר היה - - -

מה שמדברת נציגת האוצר וחוזר פה בדיונים לא רק בוועדה הזאת זה הניצול במזומן. ניצול במזומן, פונקציה גם של עיתוי אישור התקציב כמו שאמרו פה, אבל גם של התנהלות נורמלית מול ספקים. כשאתה מתחיל פרויקט בחודש נובמבר לשנה, אתה לא משלם את כל הכסף בנובמבר ודצמבר.

שיעור הניצול של הרשות, עוד פעם, חוץ מ-2014, משקף שיעור ניצול דומה לרוב משרדי הממשלה, ואני מדבר על דוחות החשב הכללי שאחראי על הביצוע, ואפשר לראות את זה בדוחות. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בשנת 2015, לפי דוחות החשב הכללי ניצלה בין 73% ל-74% אחוזים במזומן מהתקציב השוטף שלה - ולהציג את התמונה רק בניצול במזומן זה לא תמונה נכונה. השאלה היא אם אפשר היה להוציא עוד שקל אחד נוסף? והתשובה היא חד-משמעית לא, אי אפשר היה להוציא שקל נוסף - - -

סליחה, ברשותך, אדוני היושב ראש הנכנס. מעבר למשימה שהטיל השר, זו סמכותו לגבי המשולש שיידע לתת את התשובות. אני מבקש מאדוני דוח שמסכם לי את מה שהגברת הציגה כאן. אני מבקש ממך לדעת בדיוק דבר דבור על אופניו - לעמת ולאמת את הדברים כי אתה יודע בתוך כל השיח והמלים, פתאום מצאנו, אתה יודע איזה עניין שהגברת מציפה את זה, וצריך לקבל על זה תשובות. אני לא יכול להרשות, איך אומרים, שלא אדע בדיוק במה דברים אמורים, וכאשר האוצר מתבכיין שלא מוציאים מספיק כסף, זה מדאיג אותי. תודה לך גברתי.

פה ראש משטרת התנועה לא אמר את זה בקול, כי זה לא הדיון שלו, והוא פה קשוב לכל אורכו, שאילו היה לו את הכספים האלה, הוא יכול היה לקנות עוד ניידות. ברגע זה אני לא פותח כאן את הדיון עכשיו.

תודה רבה. כמובן אני רוצה להצטרף למברכים על התנופה שנעשית פה בשנים האחרונות בכל מה שקשור לתשתיות, וגם בחקיקה מה שאתה מוביל עכשיו שכמובן השר מוביל אותה, אבל אתה עכשיו מוביל אותה ביום-יום.

אנחנו התחלנו באיגוד המוסכים לעבוד עם הרשות למעשה מיום הקמתה, ובעצם מיום החקיקה. אנחנו היינו בכל ועדה שהקימו את הרשות, ואין בעצם מחלוקת שמאז ועדת שיינין תאונות הדרכים במדינת ישראל והתוצאות שלהם היו במגמת ירידה, ועברו מהפכה שזה קרה, כשקמה הרשות. אחר כך זה התחיל לרדת. בעצם התחילו עם מינהלת הרשות זה משרד האוצר, ואחר כך הדיונים על בטיחות התחילו לעבור לכאן.

אנחנו סבורים, ואני כאחד שהייתי בהרבה דיונים ברשות, והתנדבנו הרבה, ואנחנו עדיין רוצים להתנדב שכרגע אין לנו איפה להתנדב. אני חושב שהדיונים האלה צריכים להיעשות ברשות. הרשות צריכה לקבל כוח, היא צריכה כן לקבל הגנה, היא לא צריכה להיות מנוהלת על ידי אגף התקציבים – בטיחות היא לא עניין של אגף התקציבים, צריכים לתת כסף ולא להתעסק בבטיחות.

אנחנו, בעלי המוסכים, כל יום עוסקים בטיחות. כל פעולה שאנחנו עושים היא בטיחות. אני במקצועי הייתי בצבא, התעסקתי בטיחות, אני יודע מה זה בטיחות. כל חיי עשיתי את זה, וזה בטח לא צריך להיות בידיים של אגף התקציבים משרד האוצר. זה חייב להיות בידיים של רשות שהיא צריכה לתכלל את זה. אני קורא הרבה על מה שקורה בארצות-הברית על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שם יש הרבה כבוד, ולרשות הלאומית לבטיחות בדרכים נותנים לה תקציבים, נותנים לה לעבוד, היא לא חייבת לבנות כבישים. היא צריכה לתכלל את המחקרים, היא צריכה לתכלל את סדרי העדיפויות, צריכה לחזור לכאן רשות לאומית לבטיחות בדרכים.

תודה רונן.

אני ראש מועצה מ-87' שנים ארוכות. אמת היא שעברתי הרבה שרי תחבורה. אני רוצה להעלות על נס מה שעשה השר כץ בשנים האלה, ובייחוד במגזר שלנו, שבכל מקום יש לו תביעות אצבע. באמת.

אני רואה בשר אחראי על הכול, כל מה שקשור לתחבורה, וגם ברשות לבטיחות בדרכים. אני לא רוצה לראות דברים אחרים, כל הזמן ראיתי שזה שייך לשר התחבורה, שר התחבורה אחראי, שר התחבורה מעל כולם. והתאונות בדרכים - אנחנו עושים את המקסימום, תאמין לי, ואנחנו סוציו-אקונומי 2. תאונות הדרכים בכפר שלי, אנחנו בעזרת הרשות הורדנו אותם, זאת אומרת, אם היה לי שלושה נפגעים, יש לי אחד בשנה, זאת אומרת, בשליש ממש.

מה שכן, בשנים הקודמות קיבלתי, ואני מועצה של 10 אלפים תושבים, קיבלתי 80 אלף שקל לבטיחות. השנה אני מקבל 30 אלף שקל לבטיחות. 30 אלף שקל לבטיחות זה לא צובעים כביש, כבוד השר, לא צובעים, לא עושים צבע לכביש, לא מסמנים מעברי חציה לבתי ספר. 30 אלף זה כמעט כלום, והדבר הזה פוגע בסופו של דבר.

אני רוצה לומר על היישובים הערבים בעיקר. משטרה לא נכנסת לתוך היישובים, משטרת התנועה. כשאנחנו עושים קריאה, אני כראש מועצה, כשאני מתקשר לאגף התנועה ואומר להם, בבקשה, תבואו, אז הם באים. היום עם הרשתות החברתיות כל החבר'ה הצעירים רואים את הניידת נכנסת רק ליישוב, וכולם יודעים שיש ניידת משטרה, אחרי זה הם מפסיקים. אחרי זה אתה לא יודע 20% מהנהגים במגזר הערבי בתוך הכפרים הם בחורים ללא רישיונות. זה שהמכוניות ללא ביטוח וללא רישיון - אל תשאל, ואני אומר לך צריכה למצוא גם שיטה ודרך למנוע את הדבר הזה.

כן. השר התייחס לזה. השר לביטחון פנים התייחס לזה בדיון הקודם סביב נושא האכיפה בתוך היישובים הערבים, ונגע בקצרה בנקודות אשר אתה העלית, וגם הוא התחייב שהם פועלים לייצר בתכנית החדשה מתן תשובות לעניינים האלה.

אני מבקש משר האוצר להוריד את המחירים של הדברים הבטיחותיים ברכבים.

תודה רבה.

קודם כל אני באמת מצטרף לברכות על העבודה של הוועדה הזאת. אני גם רוצה להגיד שאני מעריך מאוד את השר וכל מה שהוא עושה לגבי תשתיות.

אני רוצה לגעת במספר נקודות שהן באמת חשובות. הראשונה - אני נמצא בדיונים האלה בכנסת כבר כמה שנים טובות, ואני חושב שאם נפשפש בגוגל אנחנו נמצא כמעט תשובות לכל השאלות שיש לנו פה, השאלה איך באמת אוכפים אותנו ואיך מיישמים את ההחלטות. הדבר הנוסף שהוא מבחינתי דיי חשוב בכל מה שקשור לגבי הרשות - המאבק בדרכים הוא רב מערכתי. אני יכול להצטרף לדברים שרונן לוי אמר, אני בהחלט חושב כמוך, רונן. הרשות והאיגוד לקציני בטיחות עושים עבודה משותפת רבת שנים, עם כל מיני מיזמים כאלה ואחרים שתפקידם להגיע בעיקר למחזיקי הרכב וגם לבני המשפחה, אני חושב שזו פעילות חשובה אבל הרשות צריכה להיות עצמאית.

אני רוצה לסיים בשתי נקודות נוספות. הראשונה – אני כאן דווקא פונה לשר התחבורה ישראל כץ. בשנים האחרונות חוקקו חוקים מאוד חשובים ותקנות חשובות מאוד שבכנסת הזו בוועדת הכלכלה היו מספר דיונים בנושא קציני הבטיחות. עד היום התקנות לא נחתמו, ואני חושב שזה דבר שאנחנו צריכים לטפל בו.

לי מאוד חשוב שאם ישנם דברים שהם לא מקובלים על ידי הוועדה, או על ידי השר אז על-הכיפאק, אבל מה שכן נעשה אותם ונטפל בהם. למה אני מתכוון? – יש דברים שאינם שנויים במחלוקת וכדאי שנקדם אותם. כדאי שניתן את הסמכויות לקציני הבטיחות וכל מה שהם עושים ביום יום שוטף, אם יש דברים שהם במחלוקת, להשאיר אותם לפעם הבאה, אבל אם היו שבעה דיונים ולא עשינו איתם כלום, אז באמת, משהו פה לא מסתדר לי.

תודה.

מלה אחת לגבי שוליים.

לא, עזוב שוליים.

לא, זה חשוב. תן לי בבקשה.

לא, שמעון. תודה. שוליים, כבר כולם על השוליים.

לא, אני מדבר על משהו אחר.

דיי, גמרנו. תודה, יקירי, אתה סיימת.

אדוני השר, קיבלת קומפלימנטים, ואנחנו כולם שותפים לקומפלימנטים. אבל אני ראיתי בשפת הגוף שאתה הופתעת שבעצם השוליים לא תקניים בארץ. יש פה את התקנות, הן קיימות שלוש מטר, לא מתבצע בכבישים, כולל המהירים החדשים.

אנחנו עדים בשלוש השנים האחרונות לגידול - אני מדבר על רכב כבד ואוטובוסים כמעט של 30% בקטל בכבישים.

אדוני השר, אני רוצה להפנות אותך לא לעשות פה דיון, אלא ליישם את המלצות הוועדות – אם זה ועדת סגיס, אם זה ועדת נשר, התאונה בנשר. כביש 31, אדוני היושב ראש, אנחנו חוזרים כמו מנטרה על אותם הנושאים. חשפנו פה את התשתיות, חשפנו אי הכשרת נהג, שוטרים לא מוכשרים. זאת אומרת, אנחנו מצביעים על אותם הדברים.

אדוני השר, אם היית אחוז אחד, ואני אומר לך את זה בכנות, אחוז אחד נותן תשומת לב לנושאים האלה כמו לתשתיות, אני חושב היינו במקום אחר.

לגבי התקנה, אדוני, אנחנו הולכים להתקוטט בנושא הזה, אנחנו לא נשלם את הכסף הזה מ-2012, מסיבה אחת.

על מה אתה מדבר?

על התקנה שחתמת מ-2012, שזה באירופה נכנס בנובמבר 2015. לא שאנחנו לא רוצים בטיחות, אבל ככה – הכניסו לנו את היורו 6, זה 12 אלף יורו לכל משאית.

מה, אתה רוצה להפר את החוק? מה, אתה לא רוצה להתקין מכשירי בטיחות?

רגע, אדוני השר, מערכת כיבוי לאוטובוסים - - -

ראש אגף תנועה, אני לא יודע אם יש לו זכויות מעצר גם, אבל - - - הפיקוח.

אבל אין לנו את הכספים האלה, אדוני. אנשים גונבים בטיחות בגלל המצוקה הכלכלית. עכשיו הממשלה מקום המדינה לא שמה שקל אחד בנושא ההובלה היבשתית במדינה. בכל העולם זה קיים, בארצות הברית ובאירופה - שקל אחד.

אדוני, אנחנו כבר כמה שנים מדברים על חוסר בנהגים. אדוני, למה את לא מביא את זה לישיבת ממשלה? אתה מפתח תשתיות, אבל אין מי שיפעיל אותן.

תודה, אדוני.

אני מבקש ממשה חזות, סגן ראש עיריית יבנה, בבקשה.

שלום, תודה שהזמנתם אותי לכאן. תודה השר על הפעילות שלך בנושא כל התשתיות, ולא רק תשתיות גם תחבורה ציבורית.

אני רוצה לנגוע בנקודה אחת שכמעט ולא שמעתי אותה כאן. הטרור אצלנו במרחב העירוני הוא משתולל כל יום וכל רגע. אני, בתפקיד שלי 14 שנים, אני אחראי על כל נושא התחבורה בעיר, ואני מכיר כמעט כל תאונת דרכים שקורית במרחב שלי. אני מגיע לשם, לומד ומטפל מידית אם יש בעיה תשתית או כל דבר אחר.

דיבר כאן חבר הכנסת לגבי צוותים שמגיעים. אני רק רוצה לומר למשטרה שיש צוות אחד של חוקרים שמגיע לתאונה ולפעמים הצוות כמעט ולא מגיע. מרימים טלפון לשוטרים, מגיע? לא, אני נמצא בתאונה אחרת. יש צוות אחד במרחב השפלה, זה רק לתשומת לב.

אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר לגמרי. ביצענו תשתיות לאומיות, באמת, בסדרי גודל. דיברנו על הכול. לא דיברנו על דבר אחד, וכמובן תאונות דרכים ממשיכות לעלות – 355 ב-2015, ו- 295 מ-2012 הרוגים.

ב-2009 הייתה ירידה של קרוב ל-100. בשבע השנים האלה הייתה ירידה של כ-30%. אני כופר בנתונים האלה לאורך מגמה.

תאונות דרכים זה לא רק תשתיות, יש דברים אחרים לגמרי, ואני רוצה לנגוע בדבר החשוב ביותר שלפה התכנסנו - זה שינוי תרבות הנהיגה בישראל. אם לא נפנים את הדבר הזה, חברי הוועדה לא יפנימו שזה מתחיל מגן ילדים - - -

אני גם התייחסתי לזה בדיון האחרון. התקיים כאן באולם הזה דיון שלם שנגע למה שאדוני מתייחס אליו מבתי-הספר, אם תרצה מגני הילדים, ועד כל מה שאני קורה לזה ההתנהגות של הנהג זה מחינוך תעבורתי, ועד ההכשרות וכשירות הנהג. זאת אומרת, זה מכלול שלם מחינוך, כשירות שהיא כוללת בתוכה אלף ואחד דברים שאני יכול לומר לאדוני, וזה צודק, קטסטרופה.

אני רוצה לקחת את העיר שלי כמודל, לכל מה שקורה בתאונות דרכים. אני באופן אישי כמו שאמרתי נמצא בכל תאונת דרכים. התקציב שלנו, אני חושב, היום יש פלטפורמה מצוינת למשרד התחבורה, יש זרוע ביצוע של הרשות הלאומית יחד עם מטה הבטיחות. מטה הבטיחות נמצא בכל רשות מקומית, יחד עם מטה הבטיחות, יחד עם הרשות הלאומית בדרכים שהיא המקור הבלתי נלאה לאינפורמציה, לסקרים, לסטטיסטיקות, לעבודה יום יומית עם מנהלי המרחבים, עם המנהלים האזוריים. אנחנו מגיעים לכל תאונת דרכים, חוקרים, בודקים ומבצעים את כל התיקונים, וכאשר אנחנו פועלים לביצוע הסברה בבתי הספר יש מפקחים בבתי הספר. יש את כל התשתית רכזים בבתי הספר, אבל אין שום תקציב להפעיל את האנשים האלו, זה כל כך אבסורד.

לכן אני אומר אם יש גוף אחד שמתכלל את הכול זו הרשות יחד עם מטה הבטיחות. התקציבים כמו שכולם אמרו, הם מתחת לכל ביקורת.

אני חושב שצריך לשנות את התפיסה, שינוי תרבות הנהיגה. אני אתן רק דוגמה קטנטונת, יש הרבה מאוד דוגמאות. אני מסתובב במדינה ערבית, ואני רואה שיש חבית וזה כיכר, מעגל תנועה, ואני מסתכל, אין כמעט שם תאונות. התחלתי לחשוב, ולהגיד, רבותיי, למה לא קורים שם תאונות. הבנתי שיש להם דבר אחד – מגיל ינוקא, מגיל אפס הם לומדים, מגן ילדים הם לומדים דבר אחד – תן זכות קדימה לרכב הבא מימין. אין להם תמרורים, אין להם שלטים, אין להם שום דבר.

אני מדבר על תרבות. אם אנחנו ניקח את נושא תרבות הנהיגה בישראל ונחדיר אותה מגיל גן ילדים, ועד גיל 80 לכל המגזרים, גם למגזר הדתי, גם לקבוצה האתיופית, לכל קבוצה וקבוצה, אנחנו נצמצם את תאונות הדרכים. ואם כל מה שאמרנו כאן זה רק השלמות, צריכים להתחיל עם שינוי תפיסה, שינוי תרבות מגיל אפס, מגיל גן ילדים.

תודה אדוני.

האמת שנתחיל את החינוך של הילדים שלנו מגיל אפס לא רק לחינוך הזה, אלא לכל דבר. אני אומר בציניות, זה מתחיל מהבית. מטילים על מערכת החינוך את הכול - מערכת החינוך היא אמורה להיות גורם משלים. אני אומר את זה באהבה, ואני מקבל את מה שאדוני אומר. אנחנו כל הזמן אומרים, החינוך, אפשר לחשוב שאנחנו גדלים כולנו על ענן. בסוף זה כל אחד בא מבית, יש לו הורים, יש חינוך בבית קודם כל. וכשאתה רואה את האבא שלך נוהג כפי שהוא נוהג, או את האמא שלך ואיך היא מתנהלת – אני אומר את זה כמי שגם לוקח על עצמו פה חלק מהעניין.

אדוני היושב ראש, אתה שומע איך שהאימא מעירה לאבא.

הכול מתגלגל, אבל לא נפתח את הדיון. תודה אדוני.

אני רק רוצה לומר משפט אחד, אני לא יודע מי פה אחראי על נושא השילוט.

העירוני או הבינעירוני?

גם וגם.

העירוני זה העיריות, הבינעירוני זה נתיבי ישראל.

חברים, אני רק יודע להגיד את הדבר הבא, זה דבר קטן. אני לא רוצה להגיד שהיום זה הרת עולם, זה כל החיים שלנו השתנו אם השילוט יתחיל להיות יותר טוב. השילוט היום בגדול הוא רע, פשוט רע. האופן שבו אתה צריך כל אחד לשלוח אותו לאיזה דוקטורט, וגם כן, רובם ייכשלו.

אדוני השר, בבקשה. סליחה, אני ביקשתי מאדוני הגדלת התקציב למוקדי סיכון בתוך הערים. בבינעירוני נעשית עבודה מדהימה, גם נאמר כאן על אותם 43 מוקדים וכו', אני לא רוצה להרחיב. אבל בתוך הערים, בתוך היישובים הסיפור הזה של מוקדי סיכון קיבל ממד מאוד משמעותי. אני ביקשתי מאדוני אם אפשר יהיה לתת לנו בשורה של הגדלת תקציב אפילו בהרשאה להתחייב כבר לשנה הקרובה. בבקשה.

אני מבקש מגברתי, איך את אמרת - פה לא תהיה בעיה של ניצול.

אדוני היושב ראש, אני עוד פעם מודה על הדיון שגם נכחתי בו עכשיו, הוא המשך לדיונים אחרים. אין ספק שעצם הדיון והתכנים תורמים ויתרמו למיקוד הטיפול בנושא המאבק בתאונות הדרכים.

אני רשמתי לי כאן דברים, גם רוב המתבטאים אינם, האם אתה רוצה שאני אענה באופן כללי?

תשובות פרטניות אנחנו נעביר.

אני מבקש, כמו שעשינו את זה גם בפעמים הקודמות, שתינתן לנו תשובה בכתב על השאלות שחברי הכנסת שאלו, אבל אם יש תשובה שאתה יכול לומר לחמד עמאר, אני אודה לך. ממש בקצרה.

אני יכול לגעת ברפרוף.

אם אני מרוצה מהאחריות המיניסטריאלית וכו'? אני מרוצה ולא מרוצה. מצד אחד, טוב שיש משרד אחד שמוביל. מצד שני, בשיטה שנבנתה הרשות שלא הושלמו סמכויותיה, וגם אם היה תקציב אני לא מאמין ביכולת לכפות דרך תקציב, וגם לא עמד למבחן כרגע. אני חושב שגם כשיש משרד אחד, וצריך להיות כך, אי אפשר ואסור לפתור שרים מהאחריות שלהם. זו הייתה טעות שהיא הובילה אולי בתום לב, גם שרים וגם היא פשוט הובילה למצב - - -

אדוני לא צריך להתבלבל ולומר, זה לא מתאים לו. מה שאדוני אומר בעצם, שעצם העובדה שלא נסגר התהליך עד תומו יש אחריות לשרים שהיא לא מבוצעת כי כל החיים מפילים את זה על הרשות, הרשות אין לה סמכות, ואלה לא עושים.

לא, יותר מורכב. בוא ניקח את שרי החינוך לדורותיהם, נושא שכאילו לא עלה כאן. שרי החינוך, החינוך התעבורתי זה חלק מהמנדט שלהם. לשר החינוך צריך לתת את האמצעים ואת הדברים ולדון מול האוצר וכו'.

הרשות הלאומית לבטיחות היא צריכה להיות גוף ברמה כזו שמסוגל להתחבר לתהליך הזה עם הרבה מאוד ערך מוסף שהטילה השפעה גדולה מאוד על התהליך הזה. זה לא יכול להיות שמשרד החינוך עם תקציבו או עם קונספט של שר כזה או אחר, בסוף השר לא אחראי לתת לתלמידים שלו חינוך תעבורתי. אין לרשות שום סמכות בעניין הזה. אנחנו אמרנו שהכנו כבר תכניות, והכנו תקציב, לא נחזור על כל הדברים.

לקחתי את הדוגמא הכי פחות מקפיצה - החינוך הזה, אני אומר זה יותר מורכב. יחד עם זאת, הבטיחות בדרכים היא צריכה להישאר כמשרד מתכלל, כמשרד שפועל. אנחנו גם את חוק הרשות זה קשור, צריכים לקראת הפעם הבאה לנסות לגבש חוק, גיורא, אני מצפה ממנו, כמו חוק הטיס לאור ההשוואה שלי היום, או העלאת דירוג הבטיחות וכל מה שעשינו גם דרך חקיקה עם כל ההבדל, להביא את ההמלצות שהן המלצות סבירות ונכונות, לא אימפריאליסטיות – סתם לקחת סמכויות ממשרדים, זה גם לא יהיה. הוא לא יכפיף את אגף התנועה אליו, זה לא יעזור גם אם כולם יבואו לזה, כי זה גורם מקצועי, עם סמכות, עם היררכיה, אבל החבירה היא צריכה להיות בהליך חקיקה כזה שיביא את המגע הנכון, ולדעתי זה יכול בהחלט להיות וזה יהיה, כך גם בתחומים אחרים.

לגבי הולכי הרגל מטופלים – אני גם עניתי על שאילתות, וגם בדגש. אני רוצה להגיד, סטטיסטיקה זה דבר מתעתע, אני מסתכל על מגמה, זה למדתי מהסטטיסטיקאים. ב-2008 היו 450 הרוגים. ב-2009, זה ירד לכ-380. לאחר מכן עלה ב-2010, עלה ב-2011. אם היינו עושים את אותם דיונים, ירד דרמטי ב-2012. אתה יכול להגיד הבשלת תשתיות, שילוב של תשתיות ואכיפה. עלה ב-2013, 2014, 2015 - אני מקווה מאוד שזה יירד ב-2016. המגמה תימשך, אי אפשר להתנבא בדברים כאלה, זה גם עניין של נסיבות לפעמים. בעיקרון, אני לא רואה סיבה מדוע זה לא יירד, כי התשתיות מבשילות, ציינתי כאן סוגים של תשתיות וכו'. והאכיפה היא מתבצעת, ואני אומר לזכותה של המשטרה מעבר לכל אותו ויכוח, מה אתם חושבים שלא רותמים אמצעים ומשאבים של המשטרה עצמה על אכיפת תנועה? אפילו בתוך הערים, אני לא יודע אם משטרת התנועה אחראית על האכיפה בתוך היישובים, אז מה, לא מתבצעת שם אכיפה?

אתם מדברים עכשיו על כל הנפגעים בתוך הערים? נכון. אתם אולי יודעים שהמחוזות של המשטרה הם מטפלים בנושא התנועה בתוך הערים, כולל תל-אביב והערים הכי גדולות. אז לכן כאן המשטרה מגייסת הרבה יותר, ומשקיעה אכיפה. הזרוע של האכיפה עם הזרוע של התשתיות אלה שתי הזרועות העיקריות. בתווך יש המון דברים – החינוך, ההסברה, בטיחות הרכב, שיפור שירותי הרפואה, המון דברים.

מעל הכול, אני אומר, אדוני היושב ראש, מאחר וזה סיכום. אנחנו חייבים לייצר החדרה, אני אומר את זה גם לאוצר ולכולם. אני שר מאוד אחראי, ולא מטיל על שרי האוצר מטלות תקציביות. אבל חייבים למצוא את הדרך גם ברכבים המשומשים, ולא רק במשאיות ואוטובוסים שהפער בין ערך הרכב ביכולת להגמיש את עלות הביטוח היא כזאת, שאם ההנחה שהחברות האלה יתנו, ודאי שזה יגיע לסכום מינימלי ביחס. כל משאית תחסוך הרבה ביטוח כתוצאה מהמכשירים האלה ביחס לערך המשאית והאוטובוס. אבל ברכב פרטי, בייחוד ברכב המשומש הערך שלו לא גבוה, אני לא יכול לכפות בצו עכשיו על כל נהג להתקין מערכת כזאת כתנאי לקבל.

למה שחברות הביטוח – ברגע שאתה מתקין את המכשיר הזה - - -

הן לא צריכות.

נראה לך שאנחנו לא פועלים בכיוון?

לא אמרתי.

אגב, מה שהאוצר הכריז עליו כרגע של הורדת דמי ביטוח בחלק שלה פה, חלק מזה, אבנר וכולם עבדו מולה, מול המפקחת על הביטוח כדי שהם יתמרצו התקנת מערכות. אנחנו בכל מקום מתגנבים לתוך העניין, אבל זה חייב להיות בדרך המלך. לגבי רכבים חדשים שנותנים תמריץ והרוב המעודכנים באפטר מרקטינג כאן.

אני יכול לחתום על צו שאף יבואן לא יכול להביא רכב בלי המכשירים, אז אמרו לי, זה ימנע ייבוא של חלק מכלי הרכב. כדי לחתום על צו אתה חייב במעגל שלך, זה הדבר הכי קל, אבל אתה לא יכול לכפות דברים שהם לא יכולים לעמוד בהם. במשאיות, באוטובוסים יכולים לעמוד בגלל הפערים.

אמרתי לגבי הרשות, אני אומר לגבי תשתיות. אין תשתיות מול בטיחות, כל תשתית היא לבטיחות. לא נחזור עוד פעם על כל הדוגמאות האלה.

הנושא של הפרטת הבוחנים שהעלו, אני לא נכנס כאן לוויכוח, אני רק אומר. בהקשר של הכשרת הנהג, אני הורדתי את הגיל של הזכאות לקבלת רישיון. הארכתי את תקופת הליווי לחצי שנה, אני רוצה שיעשו את זה לפני הגיוס. כל הדברים האלה מתעכבים היום בגלל שההגשה למבחן אחרי גמר לימוד הנהיגה לוקחת שלושה וארבע חודשים, ומבחן חוזר, והסטטיסטיקה היום זה שלושה מבחנים לאדם, היא לא מאפשר את הוצאת הרישיון ומה שאתה לומד הולך לאיבוד.

אני כשר כבר שנים מקדם אחרי שהגעתי למסקנות תהליך מקצועי שיביא לזה סוף. שלושה ימים אפשר יהיה להיבחן ברמה הרבה יותר גבוהה של פיקוח עם מצלמות בתא הנהג, עם ג'י.פי.אס, עם בקרה לבוחן, עם זכות ערעור לתלמיד, עם כל הדברים. עם כל הכבוד, אני אחראי שבתוך תקופה מסוימת החלק הזה לא יהיה עקב אכילס, אלא כשאנחנו מדברים על הכשרת הנהג, גם התוצאה הזאת תהיה חלק מהורדת תאונות הדרכים, ואני אומר לכם שזה יהיה גם כן הדבר הזה.

תחבורה ציבורית - אנחנו משקיעים בתחבורה הציבורית על כל היבטיה, מהתשתיות של תחבורה ציבורית עד הרכבות התחתיות, והרכבות הקלות שזה מגה פרויקט ענק שאנחנו עושים אותו, עד האוטובוסים. דברים וסכומים המדינה, כולנו, התחבורה, האוצר, בלתי רגילים שלא היו מעולם. יש כאן עכשיו עקב אכילס כזה או אחר. הדבר המרכזי לצד כל מה שאנחנו עושים - ברפורמה בתעריפים. דיבר כאן מר חזות - העיר יבנה הזאת מושקעת בתשתיות תחבורה, בתחבורה ציבורית עם שתי תחנות רכבת, עם רפורמה בתעריפים שחלק מטרופולין תל אביב.

אני מוריד את הכובע.

לא, לא מוריד. בסוף הכלים האלה של תשתיות, של תחנות רכבת, של רפורמה באוטובוסים, של מחירים, של כל הדברים, אז אתה מדבר שנותנים לך 20 אלף שקל במקום 30 אלף שקל. עם כל הכבוד, הלוואי ובכל מקום היינו במידת השקעה כמו בעיר יבנה שהיא משופעת בהשקעה של תשתיות ותחבורה ציבורית. נוסעים ברכבת, נוסעים באוטובוסים, וכל התמריצים קיימים. אני לא אומר את זה בשביל הוויכוח, אני מביא את זה כדוגמה.

לכן הרפורמה בתעריפים, כל הדברים ביחד, נקודת התורפה בנתצ"ים, בייחוד בתל אביב ובערי גוש דן. אנחנו מקדמים תכנית נתצ"ים. אני יושב על אנשי המשרד, והם יושבים על ראשי העיר, ואנחנו נשב על ראשי העיר. אנחנו נבקש ממך לזמן כאן ראשי ערים מול רשויות התכנון ומול כולם. האוצר סגר אתנו מיליארד שקל לקידום נתצ"ים בלי מצ'ינג, בלי שום דבר. למה אי אפשר לעשות מחר נתצ"ים? בגלל הליכי תכנון. הסגירה הספציפית מול ראשי הערים, קידום הליכי תכנון והביצוע.

אני צופה שבשנה הזו, בשנה הבאה, ועד סוף 2018, כל הנושא של הנתצ"ים בגוש הגדול הזה כבר יהיה מיסודו אחרינו. אנחנו ניתן נורמות לחברות התחבורה הציבורית "אגד" ו"דן" שבעיקר עובדות באזור גוש דן, נורמות של השנה, שנה הבאה עד סוף 2018, שהם הצטרכו לעמוד בזמני הגעה מתחנת היציאה עד תחנת ההגעה. אנחנו כל פעם נאפשר עוד נתצ"ים ואכיפה כדי שהאוטובוס יקבל את היתרון האמתי שיש לו - בטוח יותר, מגיע בזמן קצר יותר.

נתנו סמכויות פה בוועדה לפקחים.

בהחלט. המשטרה הסכימה, העיריות קיבלו סמכות אכיפה מצולמת בנתצ"ים. עשיתם את זה גם עם הקורקינטים, ואתם מתקדמים עכשיו בעניין הזה. אני מקווה שהוועדה שלכם תדון בזה, אדוני היושב ראש.

יש לכם מחקרים שהנתצ"ים עד היום הועילו?

ודאי. אם האוטובוס יכול לנוע ללא הפרעה בנת"צ אנשים נוסעים בו יותר. הציבור שאתה מייצג הוא נוסע בכל מקרה, הלוואי וכולם היו ציבור כזה מבחינתנו שהוא נוסע בתחבורה הציבורית. הציבור האחר, מי שמוכרח נוסע. אנחנו רוצים למשוך את המעמד הבינוני, את המעמד המנהל לנסוע בשעות העומס בתחבורה הציבורית כמו שמקובל. אנחנו משקיעים בזה והנת"צים זה פאזל שיילך והתחבר לתוך הדבר הזה. הממשלה תעשה את שלה, חברות התחבורה יעשו את שלהן.

סליחה, אני דיברתי עם אדוני על תוספת של 150 מיליון.

כן. אני עכשיו אומר בסיכום בעניין הזה.

אנחנו מקימים עכשיו צוות בתיאום עם גיורא, שהוא עכשיו התייחס לנושא הרשות, וגיורא יעלה בו גם את הדברים, ועם הגורמים האחרים בשיתוף עם האוצר, יהיה בו גם היבטים שונים.

מה שאתה אומר כרגע, אדוני היושב ראש, הוא צריך להיות חלק מרכזי בדיון, וזה לגבי הבטיחות הפנימית בתוך היישובים לתגבר בהרשאות להתחייב לפחות, איך אמרנו, לא צריך מיד להוציא את המזומן, זה לא מיד מחייב את התקציב, לפחות בהרשאות להתחייב שאפשר יהיה. אנחנו עושים פרויקטים גדולים של 37 הרשויות עם הכי הרבה נפגעים גם בתחום הפנים, זה בתאום עם המשטרה, עם הרשות, עם כל המומחים.

אנחנו צריכים תנועת מלקחיים שתביא את הטיפול בתחום בטיחות פנים עירונית, פנים יישובית, גם באיזורים הכפריים לתגבור יותר משמעותי. אני מקווה שמשרד האוצר במסגרת ההסכמה שלו להיערכות, וגם בעקבות הדיונים והדברים האחרים יתרום את חלקו גם להגדיל כמו שעשינו בבן עירוני כרגע, שלא יהיה מקום אחד שניתן לטפל בו ולא מטפלים בו. אבל הטיפול בתוך העיר הוא יותר מורכב, יש לך ראש עיר, יש לך כל מיני צרכים עירוניים, יש לך בטיחות.

חבר הכנסת מקלב, המדד הוא לא רק ההרוגים, הוא גם תאונות, וכל תאונה שהיו בה נפגעים נרשמת על ידי המשטרה מועברת לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - הכול בסטטיסטיקה. יש דברים שהעיר עצמה מטפלת בהם, ויש דברים שהם תוך כדי מעורבות. עובדה שכאשר פנית לעיריית ירושלים, אז היא הלכה ותיקנה את התמרור.

אני מסכם ואומר, המגמה כמו שאני מכיר אותה היא מגמה של ירידה למרות הגידול במספר הרכבים. צריך להבין, המגמה היא של ירידה אבסולוטית כשאני לוקח את זה מ-450 אפילו ל-350, כשבאמצע זה היה כבר 290, ואני מאמין שהמגמה הזאת תימשך. זה לא הולך פר שנה שנה, זה יכול להיות ביחידות של שנתיים, שלוש וכו'. גם המגמה של ירידה ביחס למספר ההרוגים לאלף נפש, אני משוכנע שהיא מגמה שהיא תימשך. אנחנו נמשיך להשקיע בתשתיות, תשתיות בטיחות, בטיחות הרכב. האכיפה, אין לי שום ספק שהיא קיימת ותגביר את עצמה, וגם שאר הפעולות.

אגב, כשאומרים שהעולם מתקדם ואנחנו נסוגים, הכול באופן יחסי, כי אנחנו עדיין ב-OECD, ואני אומר את זה, בין המקומות הבולטים מבחינת הבטיחות בדרכים. המדידה האחרונה הייתה עד סוף 2014. עוד אין דוח של ה-OECD על 2015, תמיד זה בשנה של איחור. אנחנו הגענו למקומות חמישי, שישי, במדידה האחרונה שהייתה ביחד עם דנמרק. אני מדבר על המדידות הכי מתקדמות, הרבה לפני גרמניה וארצות הברית ומדינות אחרות, עכשיו המדינות האחרות יכול להיות שהם השתפרו ביחס למה שהיה אצלם.

אנחנו בשנתיים, שלוש האחרונות הייתה עליה. אני אומר באופן חד-משמעי שאנחנו עושים את כל מה שנדרש, ונמשיך לעשות את זה. דברים שטעונים שיפור וטעונים תגבור גם כן התבצעו. אני לא חושב שנחזור לשנת 2009, ואני אומר את זה דווקא ל"אור ירוק", שאלף שלטים ליוו אותי בכל אותה שנה, כשרק נכנסתי לתפקידי ובישרו כמה אני אחראי לגידול בתאונות, בסוף היו 100 הרוגים ולא היה שלט אחד שתיקן את זה. אנחנו כבר שינינו את הפאזה של יחסינו, זה בסדר שמתריעים, הבאתי את זה רק בתור דוגמה. ואם תהיה ירידה עכשיו במספר ההרוגים, ואני בטוח, אני לא יכול להיות בטוח כי זה גם עניין של נסיבות, כמגמה אמורה להיות ירידה, אז מה יגידו, שמה שגרם לזה? שאין תקציב לכאן?

אני אומר עוד פעם. הגורמים והפעילות היא בכיוון הנכון. אבל דבר אחד, אני אומר לך, אדוני היושב ראש, ואסור לוותר עליו – זה הטמעת מערכות טכנולוגיות שיכולות להקפיץ אותנו מעבר לכל ההשקעה שאנחנו מדברים עליה במשאיות, באוטובוסים, במכוניות פרטיות, וכל הדברים. אנחנו נעשה את שלנו, גם אתם חייבים. אני לא יודע אם שר האוצר יופיע כאן או לא, כאן חייבים ליטול אחריות בעניין הזה של תימרוץ התקנת מערכות מצילות חיים.

תודה. ברשותך, אדוני השר, אני רוצה לומר קודם כל תודה לך, תודה לכם.

אני רוצה לסכם ולומר כך. אני לא אחזור על הדברים, על השבחים שנתתי למשרד ולשר. אבל יחד עם זאת, אני לא אוהב את הסיכום של הסוף. אני אמרתי לך, סטטיסטיות זה דבר מתעתע לכל הכיוונים. אני פה מדבר לא בסטטיסטיקות, אני גם אמרתי במקום הזה פה, ואמרתי לך את זה גם בשיחה בארבע עיניים כי זה גורם מתעתע.

אני יודע שהשנה היו 356 הרוגים, והמשימה שלנו היא להוריד. אפשר גם לשיטת אנשיך, ולשיטת כל הגורמים המקצועיים, אם כולנו נתכנס סביב העניין - אתה יודע, אם היית פוגש אותי לפני חודשיים ומנסה לתת התייחסות למצב, הייתי נותן אותה באופן שטחי. היום אני כבר לא יודע לתת אותה באופן שטחי גם אם אני רוצה, ואנחנו מבינים את הרגליים המרכזיות. אז נכון, אמרנו, אכיפה, והדברים שנאמרו בדיון הקודם היו מאוד ברורים, מאוד חדים על מקומה של האכיפה, או חוסר האכיפה, עם כל המחמאות הגדולות שנתנו למשטרה על העבודה בנסיבות בלתי אפשריות הן של תקציב, הן של כוח אדם, והן של מערכות תומכות, ואמרנו את הדברים בצורה מאוד ברורה.

מצד שני, יש לנו את התשתיות, התשתיות שעברו שדרוג דרגתי, אבל בתוך כל זה, בתוך כל השדרוג הזה, כמו שגם אתה ואני דיברנו, צריך לקבוע סדרי עדיפויות כפי שקבעתם לטיפול במוקדי סיכון מחד. אני עדיין אומר אדוני, 150 מיליון שקל בהרשאה להתחייב, אני רוצה להזכיר לאדוני - - -

לגבי הדרישות שלנו מהאוצר.

בוודאי.

אני מצפה – אני למדתי, כשאדוני רוצה, הוא גם אדוני עושה.

זו מחמאה אולטימטיבית מדיי.

לא, היא לא אולטימטיבית מדיי.

אני מצפה שאדוני גם יעמוד בסיכום הזה.

נושא נוסף שכבר דיברנו עליו זה הרשות. אני רוצה שתבינו, אם אנחנו נחכה לביאת המשיח למרות שאנחנו כל יום מתפללים שהמשיח יבוא, ונחכה שהרשות, אדוני יושב ראש הנכנס, שכל הסמכויות והכל יינתן לך, וכל הדברים ייעשו, שכח מזה. לצערי, אני אומר את זה לא עכשיו בגלל, או עקב שיש שר כזה או אחר או פעולה כזו או אחרת, אנחנו צריכים לפעול ולזרום בתוך התהליכים בהם אנחנו חיים.

אני חושב, ואחרי כל הדברים שאתם לא אמורים להיות גורם שהוא גורם מבצע, אבל אתם אמורים להיות האורים והתומים של המערכת המקצועית המתכללת של כל נושאי הבטיחות בדרכים. אני באמת מאמין בזה. אני חושב שהמשטרה צריכה, אתם צריכים להיות מה שנקרא מוקד הידע שהמשטרה עובד מולו, כל הגורמים, הרשויות המקומיות, וכל זה צריך להיות מתוכלל אצלכם עם אגף מחקר שצריך לעבור מהפכה.

מחלקת המחקר ברשות צריכה להיות דבר שעולים אליו לרגל, זה העניין. היא לא צריכה לבוא ולהגיד כמה יקבל פה, וכמה הוא יקבל, וזה כן יקבל, וכן מעגל תנועה, או לא מעגל תנועה. היא צריכה להיות זו שאנחנו נושאים את עינינו אם אנחנו אומרים איך אמורים להתמודד עם עניין כזה שהיא יודעת לקבל את מוקדי הסיכון, או את אותם דוחות שהמשטרה אומרת על סוג כזה של אירוע התקבלו השנה איקס דוחות. להבדיל אלפי הבדלות, כמו שאני כחבר כנסת מקבל פניות ציבור, ודרכן אני יודע את ההוויה המתהלכת בתוך החברה הישראלית בנקודת זמן מסוימת, ודרכם אני יודע לבוא ולהגיד איפה מוקדי הביורוקרטיה המתקיימים בתוך החברה הישראלית, או בתוך ממשלת ישראל.

אם אנחנו נתחיל להתעסק עם כל הדיבורים והסיפורים וההרשאות להתחייב, ולא הרשאות להתחייב, וכסף מזומן, ולא כסף מזומן, אנחנו לא נסיים את הדיון, וזה גם אחרי שנתערב ונגיד, וגיורא ייתן לי את הדוח והכל יהיה בסדר – שום דבר לא יהיה בסדר. הדברים צריכים להיות כאן ברורים, מתוכללים, וכל אחד צריך לחזק את החוזקות שמצפים ממנו. כמו המשטרה אנחנו מצפים ממנה שבאכיפה היא תהיה מספר אחד ביכולות שלה, בתכלול שלה, בהבנה שלה את הדברים, כך הרשות, כך משרד התחבורה צריך לשכלל את עבודתו.

לסיום יש עוד נקודה שאמר אותה משה חזות, ואני לא מדבר על העושר שאתה מרעיף על העיר יבנה.

העניין הזה של הטיפול בנהג - חברים יקרים, אני אומר לכם, זה פשוט בושה וחרפה. אנחנו כל הזמן מדברים על גורם אנושי, זה הגורם האנושי בסוף. כשעולה תלמיד לרכב, ובאמת, אני לא רוצה לחזור על כל הסיפורים שכבר תיארנו פה, לא נפתח את הדיונים מחדש, שכל מה שהוא יודע, הוא יודע לנהוג, לנהוג במובן הכי בסיסי של המילה, לא מעבר לזאת.

אני אומר, גבי בן הרוש, כשאני מדבר אליך. כשגבי תיאר איך תלמיד עובר משלב של נהיגה ברכב כבד, גימל – אני יודע איך הוא נקרא...

מ-15 טון ל-80 טון.

לכן אני אומר לכם לסיום שוב. אני חוזר ואומר את אשר אמרתי בכל דיון, בפתיחת דיון ובסיום. בי נשבעתי לא לוותר בעניין הזה. אני אעשה את הכול יחד עם חבריי לוועדה, ואלה מחברי הכנסת שלקחו על עצמם להיות שותפים להילחם בכל הכוח, אין דרך אחרת, להילחם כדי לשנות את המצב ולהוריד את עקומת ההרוגים והפצועים באופן משמעותי וזה בידינו. ומי שלא יירתם לכך, אני אומר לכם, הוא יידרש לשאת בתוצאות.

אנחנו לוקחים כל השנים וגם עכשיו בשיא הרצינות את המלחמה בתאונות הדרכים. אני מברך על הדיונים האלה עוד פעם. אני רוצה לומר ולהדגיש, אני אומר בצורה הכי חיובית של הדבר. כל המאמץ שמתבצע אסור להקל בו ראש, לא מבחינת מחמאות, ותודה על כל המחמאות, אלא מבחינת הגדרת היעדים והמסר לציבור בישראל.

מדינת ישראל מטפלת בעוצמה רבה ביותר במאבק הזה בתאונות הדרכים, תשתיות, כל הדברים האחרים. את הדברים הטובים שעושים צריך להעצים, את הדברים שעדיין צריך להוסיף, גם כתוצאה מהדיונים צריך להוסיף, אבל לא לבטל את מה שמתבצע.

ואני אומר לכם, שהמשך המגמה הזאת של הפעילות, של מה שאנחנו עושים, ואני יכול לדבר כרגע על התשתיות בדגש הוא מביא תוצאות בוודאות משום שעוד כביש חדש, ועוד מחלף, ועוד תחבורה ציבורית, ועוד רכבת שהיא תחבורה ציבורית, ועוד דברים יעבירו לתחבורה הציבורית ויורידו את מספר הנפגעים. צריך לברך על המגמה, לחזק את המגמה, ולא לשלול את מה שקורה, ולהוסיף על זה גם כתוצאה מהדיונים את הדברים הנוספים. הציבור צריך לדעת שהממשלה מטפלת בעוצמה רבה וגם מי שמותח ביקורת זה בסדר, זה צריך להשתלב בתוך ראייה הכוללת של מה שמתבצע בהשקעה עצומה כאן לטובת הבטיחות של האזרח.

תודה.

אני רק רוצה לומר לכל אחת ואחד מכם, תודה מעומק הלב. כל אחד על תרומתו, גם תרומה קטנה היא חלק חשוב בתוך הפאזל, בוודאי תודה גדולה לאלה שנתנו את תרומתם הגדולה לתוך הדיונים האלה. אני אקבל החלטה ב-24 השעות הקרובות. בוודאי התקיים דיון נוסף שבו חברי הוועדה, נתכלל, ויחד נשב גם כן עם מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כדי להוציא מתחת ידינו את התוצאה הטובה ביותר. דבר אחד טוב כבר עשינו – שמנו את הנושא על סדר היום הציבורי. זו רק ההתחלה.

המשימה הגדולה עדיין בפנינו. תודה רבה לכם.

תודה רבה לכולם.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:00.