הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 208

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, י"א באדר ב התשע"ו (21 במרץ 2016), שעה 10:00

בלימת הקטל בדרכים - אמצעי האכיפה שמפעילה המשטרה והפעילות כנגד נהגים מסוכנים

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

עבד אלחכים חאג' יחיא

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

יעקב פרי

איתן ברושי

אחמד טיבי

עליזה לביא

חמד עמאר

רויטל סויד

השר לביטחון הפנים גלעד ארדן

דני קריבו - סמנכ"ל תקצוב ותכנון בקרה, המשרד לביטחון פנים

ניצב ירון בארי - ראש אגף התנועה, המשרד לביטחון פנים

נצ"מ אורנה שטראוס - ראש מחלקת מחקר ופיתוח, המשרד לביטחון פנים

נצ"מ שרית פליפסון - ראש מחלקת תביעות באגף התנועה, המשרד לביטחון פנים

נצ"מ ידידיה סבג - ראש מת"ן, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק דנה ימין - קמב"צ אגף התנועה, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק אילן גורן - מחלקת תכנון ופיתוח באגף התנועה, המשרד לביטחון פנים

חיים אמיגה - עוזר יועץ משפטי, המשרד לביטחון פנים

שבתאי גרברציק - דובר המשטרה למגזר הדתי חרדי, המשרד לביטחון פנים

גלית שרעבי - אגף התנועה, משטרת ישראל

עוזי יצחקי - מנכ"ל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ברק טייכמן - יועץ מנכ"ל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

מקס אבירם - מנהל אגף זהירות בדרכים, משרד החינוך

אלוף במיל' גיורא רום - יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרדכי בהירי דואני - מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

צביקה דן - משנה למנכ"ל ומנהל חטיבת המבצעים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מאיר אלרם - מנהל אגף תיאום גורמי חוץ, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עמי רוטמן - עורך דין, יועץ משפטי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מוריה מלכה - דוברת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מירב רפאלי - הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נועה רוזנהק - עורכת דין, עוזרת מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

חיאם קעדאן - ממונה תחום החברה הערבית, מרכז השלטון המקומי

ברק לייזר - עורך דין, היועץ המשפטי למערכת בתי המשפט, הנהלת בתי משפט

חלי ברכה - עורכת דין, הלשכה המשפטית, הנהלת בתי משפט

ימית עוקב - עורכת דין, הלשכה המשפטית, הנהלת בתי משפט

דודי דויטש - עורך דין, יו"ר ועדת תעבורה, לשכת עורכי הדין

אורין לביא - עורכת דין, ממונה על החקיקה, לשכת עורכי הדין

יוסף ספי דיין - חבר הנהלה, איגוד קציני בטיחות מקצועיים בתעבורה

אילן עסיס - קצין בטיחות בתעבורה, חברת דן

מוטי אלמוג - קצין בטיחות בתעבורה, חברת דן

שי אלמליח - קצין בטיחות בתעבורה, אגד תעבורה

פרדי הרשקוביץ - בוחן ראשי, אגד

אבי נאור - יו"ר ומייסד עמותת אור ירוק

שמואל אבואב - מנכ"ל עמותת אור ירוק

יניב יעקב - עורך דין, מנהל תחום מדיניות ציבורית, עמותת אור ירוק

מוסא עבדול רחמן - אחראי על המגזר הערבי, עמותת אור ירוק

מרדכי פדר - יו"ר חיים בדרך, מתונה

פריד אברהם - יו"ר ארגון מוניות השירות בישראל ומנכ"ל ארגון הגג

שוקי שדה - מנכ"ל ארגון חברות ההסעה

יוסף יעקבי - עורך דין, יו"ר פורום לתעבורה

פרופסור יעקב שיינין - מודלים כלכליים ומודלים שוקי הון

עמי גור - מנכ"ל SaverOne

מינו אבו לבן - מנהל עמותת אלהודא

משה בר - מוזמן

עמית ניסן - מועצת התלמידים והנוער הארצית

עמית עזרו - מועצת התלמידים והנוער הארצית

לינור כהן - מועצת התלמידים והנוער הארצית

מאיה מרקוס - מועצת התלמידים והנוער הארצית

אופיר יתיר - מועצת התלמידים והנוער הארצית

בתיה אזולאי - אם שכולה. בנה נהרג בדרך לאילת

יוסי עמרם - משפטן, פעיל המשמר החברתי בכנסת

בני שדה - משקיף, המשמר החברתי בכנסת

עמי צדיק - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אילנית בר - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

אתי בנדלר

לאה ורון

ר.כ., חבר המתרגמים

בלימת הקטל בדרכים - אמצעי האכיפה שמפעילה המשטרה והפעילות כנגד נהגים מסוכנים

בוקר טוב לכם. אני שמח לפתוח היום יום שני, את ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת. גברתי, מנהלת הוועדה, היועצת המשפטית. לכבוד הוא לי לארח חבר שלי, באמת חבר, השר לביטחון הפנים, שאני מאד מעריך, מוקיר ואוהב ואלה לא מילים מן הפה אל החוץ, ואני בטוח שגם בעבודתו, בתפקיד שהוא לקח על עצמו, כמו תמיד הוא ייתן את התוצאות הטובות ביותר.

רשם, דובר, אורחים, יש כאן אורחים מכובדים שהם כבר אורחים קבועים כאן, בכל הנושא של השימוש שאנחנו עושים סביב נושא הטיפול בתאונות הדרכים והמאבק שלנו נגד הקטל בדרכים.

חברי, חברי הכנסת, נכנס גם חבר הכנסת חמד עמאר, ידידי, שהוא גם ראש השדולה שעוסקת במאבק בקטל בדרכים.

אני ברשותכם רוצה לפתוח ולומר כמה משפטים. קודם כל, אני כבר מודיע, היום אין הרצאות. אני אומר את זה גם לחברי, חברי הכנסת. אני אתן פתיח קצר, ממש קצר. חשוב לי לשמוע קודם כל את מפקד משטרת התנועה, את ירון, שהוא כבר כאן אורח של כבוד. אדוני השר יחליט, ירצה לפתוח לפני או אחרי, זאת החלטה שתהיה של אדוני, אם ירצה לדבר לפני או אחרי מפקד משטרת התנועה.

אז אני כבר אומר, אני מעדיף שראש אגף התנועה יציג קודם את הנתונים.

אין בעיה, בסדר גמור. אני רק אומר, זאת הפריבילגיה של אדוני להחליט בעניין הזה.

תודה.

קודם כל שנבין, בדיון הזה אלה שני הדוברים המרכזיים, להוציא כמובן חברי הכנסת, שתהיה להם אפשרות לשאול שאלות. ואני מבקש, אנחנו כבר עברנו פה נדמה לי קרוב לחודשיים ימים, תהליך שאני לא חושב שמישהו הוביל או עסק בו בנושא הזה, כפי שאנחנו כוועדה עוסקים, ובוודאי חלק מחברי הכנסת שנמצאים כאן, שהם גם כן מה שנקרא חברים קבועים בתוך התהליך הזה.

אני ברשותכם רוצה גם לומר כמה נקודות לפתיחה. תראו, כפי שאמרתי לאורך כל הדרך, אנחנו לא באנו לשים אצבע מאשימה כלפי מישהו. זו איננה התכנית, זה איננו הכיוון מתחילת הדרך שאנחנו יצאנו בנושא הקטל בדרכים. אבל אדוני השר, אנחנו נחושים כולנו, חברי ועדת הכלכלה וחברים נוספים שאינם חברי ועדה, מכל סיעות הבית, לעשות מעשה שיישנה בצורה דרמטית את המצב.

אילו לא חשבנו שממשלת ישראל יכולה ואין לה את הכלים לעשות את השיפור הנדרש, דיינו. היינו אומרים גזירת שמיים, אבל זה איננו המצב. ממשלת ישראל, אני רוצה להזכיר, בשנת 2012 הצליחה להוריד בלמעלה מ-40% את תאונות הדרכים ואלה לא נתונים שלי. אף נתון הוא איננו המצאה שלי. אלה נתונים של הממשלה ושל גורמים אובייקטיביים בתוך המערכת החוץ פרלמנטארית. ואין שום סיבה בעולם שלא נצליח ונוריד כבר השנה, ואני חושב יעד של 100 אנשים שהפעילות שלנו תשאיר אותם בחיים, אי אפשר בכלל לדמיין או לחשוב על זה.

עכשיו, בתוך כל התהליך הגדול הזה, אחד הדברים שאני יודע שאנחנו נצטרך להתמודד איתם, זה נושא האכיפה. נושא האכיפה, אדוני השר, ואני שוב אומר זאת לא ממקום חס וחלילה של ביקורת. שוטרי משטרת התנועה, אני רוצה שיאמר כאן בצורה ברורה, בכלים העומדים לרשותם, אני מסיר את הכובע בפניך, ירון ובפני הפקודים שלך, על העבודה המדהימה ואני מבקש בשמי ובשם חברי הכנסת, שתעביר את המסר הזה עד כמה שניתן, לכל אחת ואחד מהם ואני מתכוון לזה. זו איננה חנופה, זו איננה גם מליצה.

במעט האנשים ובמעט התקציב שעומד לרשותכם, אתם עושים מעל ומעבר, ואני כבר יודע להגיד את זה היום. אם היית פוגש אותי לפני חודשיים, אדוני השר, והיית מבקש ממני לומר את הדברים האלה, הייתי אולי מתלהב ואומר את כל אותם הדברים כמו, איך אומרים, מן הפה ואל החוץ. לא. אני מודע ואני פוגש והמודעות שלי והתודעה שלי כולה, נתונה היום לנושא הזה ואני עם עיניים פקוחות ואוזניים קשובות כדי לראות איך הדברים באמת פועלים. וזו תהיה טעות חמורה לנסות להניח לפתחו של שוטר או לפתחך, אדוני המפקד, את אשר קורה.

החובה שלנו היא עכשיו, לגרום לכך שאתם תקבלו את המיטב, כדי שאם לא נצליח להציל את כולם, אבל לפחות נציל את ה-100. וזה בידינו. ואני אומר לך כמי שראיתי אותך יושב פה כל הדיונים ומקפיד להקשיב, שזו תכונה לא פשוטה, בוודאי לא במקום הזה, ולהקשיב ולהפנים. אני מודה לך ואני אתן לך את האפשרות להציג. אני מבקש שתהיה מאד ממוקד. אנחנו שוב רוצים לשמוע בדיוק איפה אתם עומדים מנקודת המבט שלך ומה נדרש כדי שהמצב ישתנה.

תודה אדוני, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה לפתוח במקרו, ולהגיד שבחמש השנים אחרונות נוספו במדינת ישראל 500,000 כלי רכב נטו על הכביש. בשנים האלה יש עלייה של 13% בנשואה הבין עירונית, ויש עליה של 2.5% באורחי הכביש, ואני מדבר על הקטעים הבין עירוניים. יש פה עוד הרבה מאד נתונים. מי שיעיף מבט על השקף, יכול לראות.

אני חושב שהנתון הבולט והזועק, זה הנתון היחיד שירד בחמש השנים האחרונות, זה כוח האדם והניידות של מערך או משטרת התנועה במשטרת ישראל.

אני רוצה להגיד פה שמחקרים הוכיחו וגם המציאות שאנחנו יודעים להצביע עליה בנקודות זמן לא רבות במדינה שלנו, שהמשפיע הכי בולט והמשתנה הכי משפיע על תאונות הדרכים, או על מניעת תאונות דרכים, זה הנוכחות והבולטות של הניידות על הכבישים. גם אני, כמפקד משטרת התנועה, כשאני רואה ניידת, אני בודק שהכל בסדר. וכשאני לא רואה ניידת וכשאנחנו לא רואים ניידות, אז אנחנו מבינים מה קורה על הכבישים.

אז כשאני שואל את עצמי מה אני צריך, אז אני לא אומר מה אני חושב שאני צריך, אני אומר מה הממשלה. ונמצא איתנו מר שיינין, שעשה עבודה מאד מקיפה עד שנת 2005 ובשנת 2005 אומצו המלצות ועדת שיינין בממשלה, ואפשר לראות פה מה קבעו. קבעו למשל שמערך התנועה במשטרת ישראל, יהיה בכל נקודת זמן. על מנת למנוע את תאונות הדרכים ועל מנת להיות אפקטיביים, הוא אמור להיות עם 450 ניידות בכל נקודת זמן.

המצב כיום שאנחנו עם 112 ניידות. דובר בזמנו על תוספת של 1,500 שוטרים, חלקם בתצורה של סטודנטים. אנחנו נמצאים היום עם כ-380 סיירי תנועה. דובר בזמנו על 300 מצלמות א/3, עם כל הביקורת, ודיברנו עליה גם פה, אנחנו היום נמצאים עם 100 מצלמות.

אפשר לראות שבחמש השנים האחרונות, או בשש שנים האחרונות, אנחנו ירדנו באמצעים במערך התנועה. אנחנו ירדנו ב-196 ניידות וב-240 שוטרים. אגב, זה לא בגלל שהמשטרה נתנה או לא נתנה. המשטרה נתנה את מה שיש, ותיכף אני אגיד גם כמה המשטרה והמשרד לביטחון הפנים משקיעים במערך התנועה. אבל היות ולא הייתה השקעה ממשלתית במערך התנועה, או בטח לא ממוסדת, אז הייתה תקופה למשל שהאנשים היקרים באור ירוק נתנו 100 ניידות, אם אני זוכר נכון, למערך התנועה.

150.

סליחה, 150. 150 ניידות, רק כשנותנים מתנות, הן נגמרות. זה לא משהו ממשלתי, זה לא משהו ממוסד, ולאט לאט נגמר והניידות האלה ירדו וכוח האדם ירד, ואותו דבר קרה עם כוח האדם שניתן בזמנו על ידי משרד התחבורה.

אגב, אפשר לראות שהיום, סטטיסטית, אם אנחנו בודקים כמה ניידות יש וכמה שטח כביש בין עירוני, אז אפשר לראות שנהג ממוצע יפגוש ניידת תנועה פעם בשלושה ימים. זה המצב שלנו היום. אז זה מה שיש.

אבל אני מייצג פה, כמו שאמרת, אדוני יושב הראש, מאות שוטרים ואלפי מתנדבים שעושים יום יום, לילה לילה, שבעה ימים בשבוע, פעולות אכיפה, חקירה ואני חייב להגיד שהמערך הוא גם רלבנטי והוא גם פועל. השמיכה היא קצרה, וכשהשמיכה היא קצרה צריך לראות במה אנחנו מתמקדים. אז אני בחרתי להציג פה קצת איך אנחנו בוחרים במה להתמקד ואיך לעשות את הפעילות.

אז אנחנו מסתכלים בעצם על שלושה מרכיבים עיקריים, אחד זה על אוכלוסיות פוגעות ונפגעות, איזה אוכלוסיות בעיקר פוגעות ונפגעות, ואנחנו מדברים על הולכי רגל, אוכלוסייה ערבית ודיברנו פה רבות בוועדה על העניין הזה – משאיות ודו גלגלי. אנחנו מסתכלים על כבישים אדומים, שבהם יש 76% מהתאונות הקטלניות ו-40% מהתאונות החמורות; ואנחנו מסתכלים על עבירות בולטות, זה עבירות שבולטות ומשפיעות על תאונות דרכים ואפשר לראות פה את האחוזים.

אנחנו לפי זה, או זה מיקוד הפעילות שלנו שאנחנו הולכים, בעצם יוצאים לרחוב ואוכפים, על מנת שבאותה שמיכה קצרה נעשה את המיטב.

אתה יכול להרחיב לנו קצת לגבי עבירות בולטות? איזה עבירות.

כן, מיד אני אפרט. אבל אפשר לראות, ואני בכוונה בחרתי להציג פה גם את הנושאים שגם עלו פה בוועדה ועלו בחריפות בוועדה. כשאנחנו השקענו בשנת 2015 בהולכי רגל והגברו אכיפה ב-44%, אז יש לנו פחות הרוגים בתחום הולכי הרגל. וכשעשינו אותו דבר בחצי שנה האחרונה במגזר הלא יהודי, ועשינו את זה מאד מאסיבי בחצי השנה האחרונה, גם בימים אלה, אז רואים את הירידה. ואותו דבר בכבישים אדומים.

אבל אין ספק רבותי, ושלא נבין אחרת. כשאני מרים את השמיכה לכיוון הולכי לרגל, לנהגי משאיות או כבישים אדומים, אז יש דברים אחרים בנפשנו שזה נשאר לא מכוסה.

אנחנו מטפלים בנושאים נוספים שמופיעים פה. נושא המשאיות הוא נושא כבד וקשה. די לנו אם אני אזכיר מה קורה לנו בכביש 232 בחודש האחרון, שהגברנו שם אכיפה. אגב, מאתמול המשאיות לא מגיעות למעבר כרם שלום, נדמה לי שיש איזו שהיא שביתה, עד שהמשטרה לא תעזוב שם. אבל אין כמעט משאית שלא עצרנו בכביש הזה ולא התגלו שם בעיות תקינות חמורות. חלקן אף הורדו מהכביש.

אנחנו מטפלים, למרות המשאבים שיש לנו, אנחנו מטפלים גם בתופעות חמורות אחרות, שהן לא בליבת העשייה. אחד הנושאים למשל זה מכוני רישוי. אני רוצה לספר לכם שיש מכוני רישוי במדינת ישראל, שמעבירים מאות כלי רכב טסט ביום, ללא שכלי הרכב נמצא במקום. אנחנו בפעילות ממוקדת בעניין הזה, אנחנו כבר סגרנו שני מכוני רישוי, ואנחנו נמשיך להילחם בתופעה הזאת.

אני חייב להגיד פה לזכות החוקרים, ש - - -

אדוני, זו נקודה שצריך לחדד אותה ואני אומר את זה ואני חושב שגם ראוי לומר איפה מכוני הרישוי האלה. זה חשוב שהדברים האלה ייאמרו.

לצערי, מכוני הרישוי בתופעה הזאת היא תופעה רחבה. היא נמצאת בכל הארץ. אנחנו טיפלנו בשני מכוני רישוי – אחד בשדרות ואחד בכפר קרא וסגרנו אותם, ואנחנו נמשיך להילחם בתופעה וזה רק דוגמא לעוד נושאים שאנחנו עוסקים בהם.

וצריך להגיד שזה מתחבר לשאלה נוספת שהוועדה הזאת עוסקת בכובע אחר, שזה נושא הפרטת הטסטים.

לא ניכנס לזה.

לא, אני אומרת, כשמתייחסים למכוני רישוי - - -

הוא מדבר על המכונים.

מכוני רישוי.

אני לא רוצה להרחיב עכשיו לגבי הבוחנים.

כולנו הבנו ואני אומר חברים, בואו נישאר בנתיב שלנו, כדי שלא נעשה - - -

תנו לי רק להוסיף משפט. אני חושב שזה קשור לתקינות כלי הרכב והרבה מאד כלי רכב שנוסעים לנו על הכבישים.

אני רוצה להגיד לזכות מערך החוקרים של מערך התנועה, אנחנו במאה אחוז גילויים בתאונות פגע וברח קטלניות שהיו לנו בשנת 2015, שזה נתון שלא היה בעבר ואנחנו מתייחסים לכל תאונת פגע וברח. כל פגע וברח אנחנו מתייחסים אליו ברצינות, אבל לתאונות פגע וברח קטלניות, אנחנו מתייחסים כמו רצח לכל דבר.

אם אני רוצה להמשיך עם תוצרי הפעילות, אז אפשר לראות שעם מה שראיתם פה, עם כוח האדם, אנחנו עשינו 754,000 פעולות אכיפה בשנת 2015, 74% מהן בעבירות המשפיעות ובעבירות החמורות, עבירות שגורמות לתאונות דרכים. אפשר לראות שיש לנו 71,000 הזמנות לדין בשנת 2015.

אני רוצה לספר לחברי הכנסת, שדו"ח ב-3 דקות יש רק בסרטים. דו"ח תנועה לוקח לרשום לאזרח, דו"ח רגיל, פשוט, חצי שעה. דו"ח שכרות לוקח בין שעה לארבע שעות, אם צריך גם להשבית את האוטו ולחכות לגרר, וזה עומס מאד משמעותי.

אני אדבר מילה לאחר מכן ודובר פה רבות על הנושא של עומסי בתי המשפט, אבל זה חלק מאד משמעותי בעניין.

אפשר לראות שיש פה תוצרים ויש לנו - - -

אדוני אומר שעה עד ארבע שעות?

כן, שמעת טוב.

אז אם יש 70,000, לא נשאר לכם זמן.

איתן, עבירה פשוטה זה חצי שעה.

חברים, תודה רבה, אני שאלתי. תודה.

דו"ח שכרות, עם הנשיפון ולאחר מכן לבדוק בינשוף עם כל הבדיקות שבית המשפט, ובצדק, מחייב אותנו לעשות, זה בין שעה ואם צריך אחרי זה להשבית את האוטו ולחכות את הגרר, חברה, זה זמן. כדאי שנבין.

אני רוצה לומר שבשנת 2015 היו לנו 1,083 מעצרים עד תום ההליכים, אגב בעבירות תעבורה. אני מזכיר, עבירות תעבורה, היו לנו 1,229 מעצרים ותיקים בשיפוט מהיר, הגענו ל-10,600 תיקים בשיפוט מהיר.

אני רוצה לדבר מילה על תקציב. אני חייב להגיד שיש פה בלבול אינהרנטי בנושא של תקציב ומערך התנועה או אגף התנועה. קודם כל משטרת ישראל, באמצעות המשרד לביטחון פנים, משקיעה הרבה מאד כסף במערך התנועה. מעל 600 מיליון שקלים בשביל להחזיק את המערך הזה. עם זאת, נקבע על ידי החלטת הממשלה, אותן החלטות בשנת 2005 עד שנת 2008, לתקצב בתקציב עקיף את מערך התפעול של אגף התנועה. אפשר לראות שבשנת 2008 התקציב הזה עמד על 100 מיליון שקלים והתקציב הזה עומד היום על 25 מיליון שקלים, שעליו אגב גם כן, עכשיו יעבור בבסיס או לא יעבור בבסיס.

אגב, היום, בחודש אפריל, אנחנו בלי התקציב הזה. כל פעם יש אנשים מצוינים ברשות, אנשים מצוינים באוצר, אבל כל שנה אנחנו מקבלים את התקציב הזה איפה שהוא לקראת אמצע השנה, מממשים אותו לקראת סוף השנה, וזה תקציב תפעול. תקצוב תפעול, אני מזכיר, זה הלחם והמים שהאגף הזה או המערך הזה שותה.

אם אני רוצה להגיד מה הגורמים שמעכבים אותנו, מעבר לתקציב ולאמצעים שמיד אני אסיים איתו, יש לנו הצעות חקיקה רבות מאד, שנמצאות חלקן על שולחן הוועדה, ואני מאד שמח, כבוד יושב הראש, שבפגרה אתם שוב שמים על השולחן את תיקון 112, שאגב כבר יש לו חוק רציפות לדעתי או מכנסת אחת או משתיים. אני לא אפרט את הכל, אבל יש פה הצעות חקיקה שמבחינתי, ואני אומר את זה פה, הן מכפיל כוח.

אם אנחנו מדברים על מדרגי ענישה בשכרות ואם אנחנו אומרים בואו נגרום לאנשים, במקום להזמין אותם לבית משפט, נעלה את הקנס ונעלה את הנקודות, זה אומר גם על עומס בבתי המשפט וזה אומר הגברת ההרתעה. יש פה הרבה מאד הצעות חקיקה והן תקועות, לטעמי, יותר מדי זמן.

אז איך נשפיע או על מה אנחנו רוצים להשפיע.

אני יכול רק לומר לאדוני, אני מתחייב שזאת לא תהיה הבעיה של משטרת התנועה יותר.

אני ממש שמח לשמוע. על מה אני רוצה להשפיע, על מה אנחנו רוצים להשפיע. אנחנו רוצים להשפיע על הגברת מפגשי שוטר-אזרח. אנחנו חייבים להשפיע על הנוכחות והבולטות, אנחנו חייבים להשפיע על מניעה מצבית, לגרום לאזרחים כמה שפחות בכלל לעשות את העבירות, לחשוב לעשות את העבירות; ויש פה עוד את הנושאים של אכיפה רכה, אחריות שילוחית. אנחנו רוצים לעסוק בהסברה. אנחנו רוצים להיות הרבה יותר נוכחים באזורים במגזר הערבי, וכמובן אנחנו רוצים למקד את הפעילות במשאיות.

רק בשביל לסבר את האוזן, יש שתי המלצות של ועדות שקרו בעקבות תלונות במשרד התחבורה, להקים יחידת משאיות במשטרת ישראל. לצערי זה לא קורה.

אז מה אנחנו צריכים. אנחנו צריכים כוח אדם ואמצעים. אגב, אני לא רוצה להגיד מה אני רוצה ומה החלומות שלי. אני רוצה להגיד – בואו נממש את החלטות הממשלה, או נשנה אותן בהתאמה.

מה המצב היום? איפה אתה עומד במציאות ומה ההחלטה?

ההחלטות הן נורא פשוטות. מול 450 ניידות שהחליטה הממשלה ואני חייב להגיד, גם בעבודות שעשינו לאחר מכן בשנים האחרונות, זה מכוון לאותם מספרים ואני אומר לכם, אנחנו עומדים היום עם 112 כלי רכב, שחצי מהם עם 300,000 קילומטר ויותר. זה רכבים שקשה מאד לאכוף איתם. ראיתם בכל זאת מה אנחנו עושים, אבל קשה מאד לאכוף איתם.

אז אני אומר, אנחנו צריכים גם כוח אדם, אנחנו צריכים גם ניידות. אנחנו חייבים טיפול מאסיבי בחקיקה. אגב, אם אנחנו נטפל בחקיקה זה משול לתוספת שוטרים.

כמה שוטרים יש לך היום שהם תחת ההגדרה של משטרת התנועה?

יש לי היום 397 שוטרים, אם אני זוכר את המספר הנכון.

79.

379 שוטרים, סיירי תנועה באגף התנועה, אגב, מול תוספת שדוברה בשנת 2005 של 1,500.

חשוב להבין שהמספר, אתה לא יודע אם הוא נראה גדול או קטן, לי הוא נראה קטן, אבל צריך לזכור שניידת אמורה, הציבור נוסע 24 שעות ביום, אז תחלק את זה. הטון המועדף הוא שיהיו שניים בניידת. בגלל אילוצים של כוח אדם הם שולחים היום הרבה פעמים גם שוטר אחד בניידת. כמובן זה גם משליך על יכולת התפקוד.

אתה שואל למה לוקח חצי שעה, שעה, שעתיים מול אזרח, גם לא תמיד האזרחים הם מאד נחמדים בתהליך האכיפה. יש הבדל אם עומד מולם שוטר או שני שוטרים במשמרת, ביחד.

אני כבר אומר לאדוני, זה כמו בצבא, בשמירה.

תחלק את זה על שתיים-שלוש משמרות - - -

כן, אני כבר מזהיר, סליחה. הרי אף אחד מאיתנו לא יכול למנוע מצב שבו שוטר לבדו ימצא את עצמו, חס וחלילה, מותקף על ידי אזרח או דברים מהסוג הזה. פרי, זה כמו השמירה, אתה זוכר שהיו שומרים אחד, אחר כך אתה יודע, צריך את האירוע שאחר כך אומרים אין דבר כזה שאתה עולה בלי זה שישמור על השומר.

גיורא, אני אומר את זה כאילו באיזה ספק של בדיחותה, אבל זו המציאות. אני אומר שאנחנו צריכים לדעת שזה גם עלול חס וחלילה ויהיה.

אגב, לצערי זה כבר קרה לנו ונרצחו שוטרי תנועה במשמרת, וזו אכן דילמה שאנחנו מנסים ליצור תמיד את האיזון הנכון. ושוב אני אומר, כוח אדם, ניידות. אנחנו חייבים לטפל בנושא החקיקה, זה מכפיל כוח, ודיברנו פה רבות על נושא של שפיטה ותוספת שופטים.

כן, היה לנו דיון שלם סביב העניין הזה.

אם אפשר מילה בנימה אישית. תראו, אני מעל שנה ראש אגף התנועה. אני חושב שאי אפשר להאשים אותי כמעט אף פעם בחנופה, אבל למעט השר לביטחון פנים הנוכחי, שעושה על זה הרבה מאד דיונים והרבה מאד מיקוד עשייה והוועדה הזאת, שאנחנו יושבים פה לדעתי כבר חודשיים בדיונים מאד מאד מעמיקים ומאד נוגעים ברוב הבעיות, אני חש שיש אטימות לנושא של בטיחות בדרכים.

אני מאד מקווה שהמשך הפעילות במשרד והוועדה הזאת, יצליחו לסדוק משהו באטימות הזאת. כי ברור לגמרי שמה שמופיע פה על המסך, מצד אחד עולה כסף, ומהצד השני מציל חיים. והמציל חיים זה גם כסף. 100 הרוגים שהציג פה ידידי שמואל אבואב לפני חודש, 300 מיליון, אם אני זוכר נכון, הם יחסכו למשק הישראלי 5 מיליארד שקלים. זה לא נתונים שלי - - -

300 מיליון שקלים יחסכו 5 מיליארד שקלים.

זה נתונים של בנק ישראל. ואני חושב שזה כסף, אבל זה הרבה מעבר לכסף. תודה רבה.

תודה אדוני על המצגת הקצרה והברורה והחדה. כך גם צריך להגיד את הדברים, לשים את הנקודות, להניח את הבעיות ללא מורא, ואנחנו יודעים יותר איפה אנחנו עומדים בעניין הזה. ואמרתי לאדוני, הוועדה הזו ואני בראשה, מחויבים אליך ולמעשים שאתם עושים בכל הכוח, ואנחנו ניתן את כל אשר לאל ידינו כדי לתת את הכתף במה שיש את הסמכות.

אדוני השר, בבקשה.

תודה, אדוני יושב הראש. קודם כל אני רוצה להודות לך ולחברי הוועדה. בהחלט קיבלתי דיווח מראש אגף התנועה, על הדיונים החשובים שמתקיימים כאן ואני באמת חושב שהדבר כמעט החשוב ביותר, חוץ מאשר אמורה לעשות הממשלה בהקשר של בטיחות בדרכים והזכרתם והזכיר את זה גם ראש אגף התנועה וגם אתה, זה הפיקוח הפרלמנטארי על פעולות הממשלה. כי תאונות הדרכים, ועוד פעם – בכוחנו לשנות זאת – לעתים נתפסות ושלא בצדק, כסוג של גזירת גורל, כשאנחנו כאן יודעים ואנשי המקצוע יודעים טוב יותר מכולנו, כמה זה לא נכון וכמה לפעולות הממשלה יש השפעה דרמטית על מספר הפצועים וההרוגים.

אני אזכיר בהחלט את הנושאים המרכזיים – נושא האכיפה, כמובן, הוא אחד הנושאים המרכזיים, אבל אי אפשר שלא להזכיר גם את החינוך, כי זה מגיל צעיר, והתשתיות כמובן, והתפקוד של מערכת הבריאות וההכשרה של הנהג; וכמובן כמובן השופטים ומערכת המשפט ורמת הענישה, וכיצד אנחנו מתייחסים לעבירות, בטח לעבירות חמורות בתחום הזה, כי גם אם המשטרה תאכוף מהיום ועד מחר, אם בסופו של דבר העונשים יהיו מקלים, אז ההתרעה לא תשיג את שלה.

כשאני נבחרתי לכנסת בשנת 2003 וחשבתי באיזה תחום אני רוצה להתמקצע ולעסוק, זה לא לקח לי הרבה זמן להחליט שאני רוצה להתמקצע בתחום הזה של המאבק בתאונות הדרכים. קודם כל בגלל איזו שהיא טרגדיה או טראומה אישית שהייתה במשפחה שלי בהקשר הזה, ולא נרחיב כאן; ובהקשר השני, באמת, כי כשאנחנו מדברים איפה ניתן בפעולות של אנשי ציבור – בין אם זה בכנסת או בין אם זה בממשלה, ממש להציל חיי אדם, זה בהחלט אחד הנושאים המרכזיים.

וכשכולנו מדברים על גל הטרור, שבחצי שנה האחרונה, בצער רב גבה מאיתנו סדר גודל של כ-35 הרוגים – באותו זמן ממש נהרגו בכבישי ישראל בחצי שנה האחרונה סדר גודל של כ-180 אני מעריך, משהו כזה, הרוגים. סדר גודל. אז שנבין באמת מה חשיבותו של הנושא הזה.

אז אני ביקשתי והייתי יושב ראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים ואני שמח שהבנתי ממך שהוועדה הוקמה ושהיא תמשיך את הפולו-אפ של הדברים שיעלו כאן, ואנחנו בהחלט נרצה להציג שם את ההמשך, לפרוט את הדברים לפרטים יותר ויותר, איפה אנחנו חושבים שניתן להשפיע ולהציל חיים. ובהקשר הזה כמובן, אי אפשר מבלי להזכיר, כי אנחנו עוסקים היום במחדלי הממשלה והממשלות לדורותיהן, אי אפשר מבלי להזכיר את החשיבות האדירה והתרומה של תנועת אור ירוק.

בכלל, יש הרבה מאד ארגונים טובים, אזרחיים - נשים באדום - ואני לא רוצה לעשות פה עוול, אבל יש הרבה מאד, אבל באמת, אור ירוק, במחויבות, בהשקעה האישית של אבי, של שמואל, באמת, לא רק המשאבים. משאבים זה חשוב מאד, אבל זה לא מספיק. אם אתה לא מתמקצע, אם אתה לא תורם מעצמך, אז זה לא מספיק. וההשפעה של אור ירוק בהקשר הזה, גם להעלות את הנושא לסדר היום ולשים את הפוקוס על המקומות הנכונים, היא באמת דבר שראוי לציון; וגם אני פעלתי רבות יחד איתם, למדתי מהם ובתיאום איתם, ואני חושב שעד עצם היום הזה יש להם את ההשפעה גם על הפעולות של משרדי הממשלה, אבל אולי לא מספיק, כי אם היה מספיק, אז היינו מגיעים אולי לתוצאות אחרות.

וכשבאים ומספרים לי שהמצב במדינת ישראל הוא יחסית בסדר, ביחס למדינות אחרות, אז אני אף פעם לא הסכמתי לקבל את האמירה הזאת. פעם אחת, כי כשמדובר בחיי אדם אין דבר כזה בסדר, וכל אדם שאפשר להציל – זה עולם ומלאו; ופעם שנייה, כי המספרים הם מניפולטיביים.

וכשאתה בודק את התוצאות מול מדינות שבהן כמו כלי הרכב ביחס לאוכלוסייה הוא הרבה יותר גבוה – בואו ניקח את ארצות הברית למשל – רמת המינוע במדינת ישראל, אני לא יודע מה השתנה מאז, אני מניח שזה קצת הצטמצם, אבל בתקופתי היא הייתה בערך מחצית. זאת אומרת בישראל היא בערך מחצית. כלומר, אם פה יש בערך 350 כלי רכב, לא יודע, 370 ל-1,000 נפש, אז בארצות הברית אנחנו מדברים על 750-800 כלי רכב ל-1,000 נפש, ובאירופה המספרים לא רחוקים.

ולכן, המצב בישראל הוא ממש ממש לא טוב. הוא מצב שעוד יש הרבה מאד לשאוף לאן להשתפר בו, ואני חושב שהמבנה שבו מטפלת המדינה, הממשלה בנושא המאבק בתאונות הדרכים, הוא מבנה מעוות, הוא חסר היגיון. הוא תלוי מאד בתשומת לב כזו או אחרת של שרים ספציפיים, או בנושאים או בתשומת הלב שמשרד האוצר רוצה למשל להקדיש לנושא.

בתקופתו של ד"ר שיינין, החשיבה הייתה - - -

שנמצא פה.

כן, נמצא. נעשתה באמת עבודה אדירה של חשיבה איך לבסס גם עצמאות, אמנם פחות פופוליסטית, כי היה מדובר על כך שיופרש סכום ישירות מהאזרח למימון הנושא הזה, כי כשאתה מסתכל כמה המדינה גובה בשנה מכלי רכב, כלי רכב חדשים שנמכרים ואפשר לעשות את החישובים, אבל לדעתי זה מיליארדים רבים, כמה אזרחי המדינה משלמים על ביטוח החובה שלהם, גם זה - - -

אם שוק הרכב היום בגדול מגיע ל-100 מיליארד שקלים, ואנחנו פשוט מכירים את זה כי אנחנו עוסקים בחוק רישוי שירותים לרכב, אז זה כזה סכום מטורף הרי. אדוני צודק.

כן, ההכנסות הן הכנסות של עשרות מיליארדים וכשאתה שואל את עצמך אוקיי, אז כמה המדינה, חוץ מאשר לעשות בזה שימוש לתקציב המדינה, היא משפרת או פועלת לכך שהמאבק, שכפי שפרטתי הוא מורכב מכמה וכמה מרכיבים, אוקיי? אנחנו מסתכלים לפעמים רק על נושא התשתיות, שהוא באמת דבר חשוב וקריטי, ואולי אני אומר עליו מילה בהמשך, אבל זה גם מאד קריטי כמה שופטי תעבורה יש וכמה זמן ממתינים בתור למשפט, כי אנחנו יודעים שהרתעה מושגת אם העונש בא בסמוך לביצוע העבירה ולא שנים אחר כך, שכבר שכחת מה בכלל היו פרטי האירוע.

וכמה מטמיעים במערכת החינוך את נושא הבטיחות בדרכים בילדים מגיל צעיר, כשעד היום ואני זוכר את זה עוד מזמני, וזה לא השתנה. בחינוך גופני יש בחינת בגרות, אבל בבטיחות בדרכים אין בחינת בגרות במערכת החינוך. אני עוד נאבקתי על כך כחבר כנסת מול, אני חושב, כל שרי החינוך לדורותיהם, ואין לי הסבר למה יש איזו שהיא התנגדות להקשר הזה.

אבל אני לא באתי היום לדבר על אחרים, אז אני רוצה לחזור לתחום האחריות - - -

למרות שעשית את זה לא רע.

כן, באנדר סטייטמט. כן. על הדרך. ובזאת אני עכשיו עובר לתחום האחריות שלי.

בבקשה.

שוב אני אומר, אני חושב ששמענו את הסקירה עם המספרים אשר הציג כאן ראש אגף התנועה. בעיני המספרים הם מזעזעים. כשנכנסתי למשרד, לפני כתשעה חודשים, אחד הדיונים הראשונים שקיימתי, וגם אחד הביקורים הראשונים שקיימתי, זה היה דיון על מצב אגף התנועה וביקור באגף התנועה, כיוון שידעתי כבר כשנכנסתי למשרד, קראתי, אני קורא בעיתונים וראיתי באמת לאן הועידו ולאן דרדרו את המצב של אגף התנועה.

ובאמת, אגף התנועה היום, אי אפשר להגדיר אחרת את הסיטואציה שהוא נמצא בה, אחרת מאשר שהוא פשוט פועל בידיים קשורות. השוטרים שם פשוט פועלים בידיים קשורות. הם עושים, כמו שאמרת אדוני יושב הראש, מלאכת קודש, יחד עם המתנדבות והמתנדבים. בשנה האחרונה נהרג גם מתנדב של אגף התנועה תוך כדי ביצוע העבודה שלו. זה לא שונה משוטרים אחרים שמוכנים להקריב את חייהם במהלך גל הטרור; וכשאנחנו שולחים אותם עם ידיים קשורות לבצע את משימתם, אז יש עלינו אחריות מוסרית מאד מאד גבוהה.

הם עם ידיים קשורות בעצם משתי סיבות. סיבה ראשונה, הציג אותה ראש אגף התנועה, הציג את התוצאה שלה. למעשה, החלטת הממשלה שקבעה, מתוך כוונות טובות אז, שהמשטרה היא זו שמתקצבת, או המשרד לביטחון פנים, את השוטף, את משכורות השוטרים, ואני לא יודע אם הצגת את המספר, אבל לפני 4 שנים המשרד לביטחון פנים הקצה חצי מיליון שקלים, היום הוא 630 מיליון שקלים בשנה.

המרכיב התוספתי מעל זה, אמור היה לבוא מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כל מיני אמצעים חדשים שנכנסים, ינשופים מתקדמים יותר או הניידות, עם ציוד חדיש יותר. אז כמו שקורה במדינת ישראל, כשהמספרים של תאונות הדרכים יורדים, הנושא לא חשוב. זה פשוט הזוי. אז התקציב קוצץ בשנים האחרונות כמו שראיתם, למרות שמספר כלי הרכב עלה בחצי מיליון, 500,000 כלי רכב נוספים, התקציב בעצם קוצץ, התקציב של הפעולות, ב-63% נדמה לי לתקציב באמת מגוחך של 20 ומשהו מיליון שקלים.

אז קודם כל בהקשר הזה, יש לי בשורה ראשונה, כי אתמול קיימתי פגישה נוספת עם משרד האוצר. מבחינת משרד האוצר, הסיכום הוא שתקציב האכיפה ינותק מהרשות הלאומית כבר בטווח הקרוב.

בשורה גדולה.

זה גם על דעת שר התחבורה. ומאותו רגע שזה יקרה, ומבחינתי זה אמור לקרות בשבועיים הקרובים, אלא אם כן האוצר יחזור בו, כי בין הסגנים והרפרנטים, אני מציע שהוועדה תשאל בעניין הזה את עמדת האוצר, אבל מבחינתי מרגע שזה יקרה, כל האחריות לנושא האכיפה, לאמצעים, ליכולות וכו', עוברת על הכתפיים שלי, מבחינתי כשר לביטחון הפנים, וכמובן על המפכ"ל, שהוא זה שיחד איתי ותחתי צריך לנהל את תקציב המשטרה.

אבל שוב פעם, צריך להבין שעד עצם היום הזה זה לא קרה. תקציב הפעולות, הציוד, הניידות, אם לא אור ירוק דרך אגב, אני לא יודע, אולי היינו במינוס ניידות בכלל. אולי השוטרים היו נוסעים עם הרכב הפרטי כדי לאכוף, אבל זאת באמת שערורייה. זה למעלה משערורייה שניידות שאוכפות, לא יהיו אלה שבבעלות המדינה ושמשטרת ישראל היא זאת שרכשה אותן. חוץ מזה, בעיני אגף התנועה הוא הממשק הבולט והישיר ביותר בכלל מול האזרחים גם לתחושת הביטחון וגם לנראות של משטרת ישראל ככלל, ואני כשר לא רוצה להיות תלוי בהקשר הזה במשרדי ממשלה אחרים.

אבל צריך להבין פה עוד נקודה שראש האגף הזכיר ובעיני היא לא מספיק מחודדת. העובדה שהמשטרה היא זאת שנמצאת יום-יום בדרכים, היא רואה אם קנס מסוים או עונש מסוים מהווה הרתעה מספקת, ואז אם היא משתכנעת שצריך לשנות את המצב, היא צריכה עכשיו לשכנע. לשכנע את משרד התחבורה, לשכנע את משרד המשפטים.

הייתה לכם דוגמא הרי מאד בולטת בשבועות האחרונים. המשטרה חשבה שצריך להעלות את הגיל של אופניים חשמליים לגיל 16.

גם הוועדה.

זאת תופעה שהולכת ונפוצה. לא צריך לחכות שיהיו כבר הרבה בני נוער פצועים או הרוגים. מספיק שיש מעט, ובאה ואמרה, לא יכול להיות שיש על זה מנוע ושאנחנו נצטרך להוריד ילדים בני 14, שלא מכירים את חוקי התנועה בכלל, והם גם לא בשלים לזה, להוריד אותם מלנסוע על הכביש, כי זה החוק שנועד יחד עם כלי הרכב.

אז ההמלצה הזאת עמדה באוויר, ועוד פעם, אני לא בא עכשיו בטענות לאף אחד, רק צריך להבין את הבעיה המבנית.

ברור.

בכל דבר כזה צריך לשכנע את משרד התחבורה מה נכון. עכשיו בנושא ה-SMS למשל, שזה אחת מהרעות החולות והסחת הדעת, וראינו את תאונת האוטובוס. בשנה האחרונה נדמה לי, המשטרה נתנה 61,000 דו"חות בתחום הזה, 60 ומשהו אלף, אם אני זוכר נכון. אז אנחנו רואים שזה לא מרתיע את הנהגים, כי זה לא העמדה לדין, זאת ברירת קנס.

והיום, אני למשל חושב שאותו חוק, סליחה שאני לוקח קרדיט, שאני חוקקתי, שמאפשר להחרים את כלי הרכב גם אם הנוהג הוא לא הבעלים, היום למעשה אני הייתי רוצה שתהיה סמכות למשטרה שנהג אוטובוס או משאית - שבוודאי אצלם הסיכון הוא גדול פי כמה וכמה - שמשתמש בטלפון שלו בזמן שהוא נוסע או מסיע עשרות אנשים וברכב כבד, בעל הבית צריך לדעת שאם הוא ייתפס, הוא מאבד את כלי הרכב הזה לפחות ל-30 ימים אם לא יותר מכך.

האם אני יכול עכשיו להביא לוועדה הנכבדה תיקון חקיקה כזה? לא. אני צריך לשכנע את משרד התחבורה, שזו עבירה מספיק חמורה בשביל לכלול אותה בעבירות ההשבתה.

ולכן אני חושב שבהקשר הזה גם, ועוד פעם, זו בעיה עמוקה יותר שצריך לעשות איזו שהיא הבחנה איזה סוג תיקוני חקיקה בתחום של הרתעה למשל, יהיו בידיים של המשרד לביטחון הפנים והמשטרה, ואיזה שינויי חקיקה, שקשורים אולי להכשרת הנהגים, שקשורים לתחומי המומחיות הישירים של משרד התחבורה, הם יהיו בידיים של משרד התחבורה. המצב כרגע הוא שכל פקודת התעבורה למעשה, היא תחת משרד התחבורה.

בהקשר הזה, שוב, בהמשך של מה שאמרתי קודם ואותן פגישות שקיימנו עם האוצר בשבועות האחרונים, אני לא רוצה כבר לומר מספר סופי לחלוטין, אבל אני חושב שבהתאם לסיכומים שלי עם האוצר, אבל בכלל, על לאן הולכת משטרת ישראל בהתעצמות שלה באזור ירושלים, בחברה הערבית, גם פה, וזה אולי לא הודגש, אבל אנחנו אמורים לסכם בימים הקרובים עם האוצר על התעצמות של משטרת ישראל לחמש השנים הקרובות, שאמורה לכלול תוספת של כ-2,500 שוטרים בסוף, בתהליך חמש שנתי.

רוב התוספת בשנים הקרובות, היא לטובת פתיחת תחנות ביישובים הערביים. ולכן, כשאנחנו רואים למשל שבחברה הערבית יש מעורבות של דומני בין פי שניים לפי שלושה מחלקם באוכלוסייה בתחום הזה של תאונות דרכים, לא רק בגללם, קודם כל בגללנו. כי בעצם הנוער שם גדל בתרבות של אי אכיפת חוק, של אין נוכחות משטרתית בתוך היישובים.

אני חושב שהתחום הזה והפתיחה של תחנות משטרה ביישובים הערבים, אני לא יודע כרגע להגיד כמה זה ייתן מענה, אבל בהחלט זה ייתן חיזוק משמעותי להתמודדות של אגף התנועה, ובואו לא נשכח שאגף התנועה בעצם פועל במרחב הבין עירוני, אבל בכל מחוז יש אחריות לפעול בתוך היישובים ובמדינת ישראל אמנם היה שיפור בשנה האחרונה במרחב העירוני, אבל עדיין המצב הוא לא טוב ביחס למשל לנושא הולכי הרגל או מה שקורה בעולם.

אז קודם כל הנושא של הקמת תחנות במגזר הערבי תשפר מאד את המצב של האכיפה בהקשרים הללו, גם בתרבות הנהיגה ובכלל. ברגע שיעבור התקציב לדיון בינינו לבין האוצר ובלי התיווך של משרד התחבורה, הרשות הלאומית, שוב, אני גם אוכל להשפיע על סדר העדיפויות והקצאת המשאבים, ובהקשר הזה אני שם כאן התחייבות שאני מקווה שאני לא אתחרט עליה, אבל השאיפה היא במהלך שנת 2016, תוך שנה מהיום, לפחות להכפיל את מספר הניידות של אגף התנועה. ואני יודע שאני מצולם ואני מוקלט ולמרות זאת אני אומר את האמירה הזאת.

ואתה לא שר אחר. אתה מבין מה אני מתכוון. הדברים שאתה אומר, בדרך כלל אתה גם יודע לעמוד מאחוריהם.

אני אומר את זה על רקע היקף המשאבים שאני חושב שאנחנו עומדים להשיג מהאוצר למשטרה בכלל, וברגע שסדר העדיפויות ייקבע - - -

אמרת בשנתיים הקרובות - - -

אמרתי שתוך שנה מהיום, עד מרס שנה הבאה, השאיפה היא וההנחיה למשטרה תהיה, במשאבים שיועברו אליהם, בסדר העדיפויות הפנימי, זה להכפיל את כמות הניידות של אגף התנועה.

בנוסף, והזכיר את זה גם כן ראש אגף התנועה, אבל לא ניתן על זה מספיק דגש, ההקשר של משאיות ורכב כבד חייב לקבל דגש והתמחות בתוך אגף התנועה. בהקשרים הללו זה הטלת האחריות, ואני לא אתחיל לסקור כאן את יוזמות החקיקה שמדברים עליהן שנים וכן תקועות לא תקועות. זה תחום כלכלי שמי שהוא הבעלים שלו, חלק מהם אנשים טובים מאד, ועדיין, המנהלים שלהם שרוצים להגדיל רווחים, עושים את זה הרבה מאד על בסיס ההכשרה הלא מספיק טובה של הנהגים, העובדה שהם לא מורידים מהכביש נהגים שמעורבים בהרבה מאד עבירות, וכמובן הם שולחים אותם גם עם משקל עודף וגם עם משאיות או אוטובוסים שלא מספיק עומדים בדרישות הבטיחותיות.

בהקשרים הללו, המחיר שצריך להיגבות הוא לא מהנהגים, אני אומר עוד פעם. בדיוק כמו שהעברנו בשבוע האחרון את חוק השב"חים, ששם אחריות על הבעלים של הפרויקט, על היזם – זה שמרוויח את כל הכסף – ולא על הקבלן משנה שלו, הוא קבלן החשמל או הגבס. הקבלן הגדול, היזם, הוא צריך לפקח ולהקים מערך פיקוח. גם פה, במקום שהמשטרה תרדוף כל היום אחרי נהגי משאיות ואוטובוסים ויעכבו שעות את הנוסעים או את הציוד, צריך לגבות את המחיר מהבעלים. הוא צריך לאבד את המשאית ולאבד אותה לזמן ממושך.

ובהקשר הזה, אני לא בא בטענות רק לחקיקה. אני חושב שהמשטרה לא היה בה מספיק התמחות בהקשרים הללו, גם לא מספיק ציוד לאכיפה הנדרשת, לא מספיק משקל.

אדוני השר, עם כמעט 100 הרוגים בשנה, כתוצאה מתאונות דרכים שנגרמו על ידי משאיות, אז איך ברירה. זאת אומרת המציאות מחייבת אותנו לפעול בכיוון שאדוני אומר.

בסדר, אבל עוד פעם, העניין הוא מבני. כשאתה מסתכל בפעילות שגרתית של אגף תנועה, אז ברור שאם אין לך ציוד והפעילות היא הרבה יותר מורכבת, אז זה לא יקרה. כדי שזה יקרה, ההנחיה שלי למפכ"ל היא להקים בשנה הקרובה יחידה ספציפית, שההתמחות שלה היא אך ורק עיסוק ברכב כבד – משאיות ואוטובוסים. ועד שאנחנו לא נראה יחידה כזו, מבחינתי משטרת ישראל לא עושה את מלאכתה בהקשרים הללו. כמובן זו לא חכמה להגיד את האמירה הזאת. אני אצטרך גם להעמיד לשם כך את המשאבים הנדרשים לטובת הקמת אותה יחידה.

והדבר האחרון הוא, וזה מודל שהוצג לי בחודש האחרון, בביקור שלי במחוז מרכז, וזה האחריות של כל מפקד מחוז. עוד פעם אני מדגיש, כי זה נושא מורכב. אגף התנועה פועל בגזרות הבין עירוניות והוא מהווה גם סוג של מנחה מקצועי בכל התחום הזה של תנועה – מה נכון לנקוט כלפי חוקים וכו'. אבל כל מפקד מחוז במשטרה, יש לו גם אחריות טריטוריאלית על מה שקורה ביישובים אצלו, וכל מפקד מחוז במשטרה יש לו גם משרד תנועה, שהוא אחראי על כמה כוח אדם יש לו וכמה הוא עוסק במהלך היום בנושאים של תנועה בתוך היישובים, על זה הוא לא יכול להשפיע. ופה גם כן יש בעיה מבנית כי כל מפקד מחוז ואיפה הוא שם את הנושא הזה בסדר היום.

אז פה המשטרה תצטרך לעשות החלטות היסטוריות, איך יפעל כל הנושא הזה בממשק הלאומי. לדוגמא, במחוז מרכז של המשטרה, בכל מחוז מרכז יש ימ"ר מה שנקרא – יחידה מרכזית, שלה יש יכולות שאין בתחנה. יש לה אפילו יכולות של סיגינט וסייבר וציטוט לפלאפונים ובלשים סמויים ויכולות מעקב. בתחנה אין את כל היכולות הללו. אם הימ"ר הזה של המחוז, מתייחס אך ורק בארגוני פשע, לצורך העניין, אז יהיה קשה מאד לתחנה או למחוז להגיע לאותם עבריינים רצידיביסטים, אלה שבכלל מצפצפים ונוהגים בפסילה, או נוהגים בכלל בלי שהיה להם רישיון.

אז אני מציין כדוגמא טובה את מחוז מרכז, שהוא הקים בתוך הימ"ר שלו, בתוך היחידה המרכזית, גם מה שנקרא ימ"ר את"ן, שעוסק במעקב, בלחכות ליד הבית של אותם שלולי רישיון ולתפוס אותם ולהביא אותם מיד בפני שופט, כי אדם כזה צריך גם להיות עצור עד תום ההליכים.

עכשיו שוב, מבחינתי הבעיה היא בעיה מבנית, ובהקשר הזה שוב, חבל לי שהמפכ"ל היום לא נמצא פה. אני חושב שבהמשך, כיוון שלמפכ"ל יש סמכויות עצמאיות בחלק נכבד מהנושאים, אני מציע שבעוד מספר חודשים אתם תקיימו כאן דיון יחד איתי ויחד עם המפכ"ל. אנחנו כמובן עובדים בהרמוניה והכל בסדר, אבל אני חושב שבהקשר הזה חשוב לראות גם ש - - -

את הממשקים.

שהממשקים ושהדברים מתורגמים להנחיות. תראה, אני לא פותר מאחריות לא אותי, לא את המפכ"ל הנוכחי, אבל גם לא את המפכ"לים הקודמים ואיפה הנושא הזה היה מתועדף בסדר העדיפויות הארגוני. זה נוח לנו להגיד, וזה נכון, שהתקציבים התוספתיים מגיעים ממשרד התחבורה, אבל אין איסור בחוק, דרך אגב, גם שהמשטרה מתוך משאביה, תתעדף תוספות או תסייע למה שנדרש. המשטרה לא יכולה להגיד שזו רק משימה חיצונית של גורמים אחרים.

נכון, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים הוא האחראי הכולל על הנושא של המאבק בתאונות הדרכים. ככזה יש לו את הרשות הלאומית, שהחלטת ממשלה קבעה שתקציבי הפעילויות של המשרדים עוברים דרכה. האם המודל הזה הוא נכון או לא, לא לי לקבוע. אני חושב שהוועדה עוסקת בכך וכדאי כל הזמן לעקוב האם המודל הזה הוא נכון, האם הוא מגביר אחריות על שרים או מאפשר להם לברוח מאחריות. אינני יודע. אני לא מדבר דווקא על שר התחבורה.

ברור, ברור.

אני מדבר על כל השרים שהזכרתי את אחריותם בהקשר הזה, ואולי נוח להם לפעמים לשים את הדברים על הרשות.

אני אומר חד משמעית, בהקשר הזה המסקנה שלי – אני לא רוצה את המעורבות של הרשות. היא אולי הייתה יכולה לתרום. התיווך הזה בדרך, בתובנה שלי, לא עזר אלא הזיק. אל תיעלב, גיורא, זה היה עוד לפני שהגעת.

הוא חשב על זה לפני שהגעת.

כן. ובהקשר הזה, מרגע שאנחנו נתנתק, ואני גם חושב עוד פעם, אכיפה זה תחום עצמאי, יש לו משמעויות פליליות. לא סביר בעיני שמשטרה שרואה בשטח מה הדברים החמורים ביותר, ושוב - המשמעויות הן גם פליליות - צריכה לבקש אחר כך ממשרד התחבורה, להחמיר את העונש או לא להחמיר את העונש. זה התפקיד והאחריות הישירה שצריכים להיות של המשטרה.

לכן מבחינתי, המחויבות שלי כשר זה להשיג את המשאבים לשנה הקרובה, גם להכפלת הניידות, גם להתנתק מהרשות הלאומית, גם להקים יחידה מיוחדת בנושא של רכב כבד, וגם לפעול לכך שבכל מחוז ומחוז, היחידה המרכזית של המחוז תכלול גם התמחות, ומה שנקרא ימ"ר את"ן להתמחויות הללו.

ובהקשר של המגזר הערבי, הסברתי איפה אני חושב שכן יהיה שיפור, אני מקווה בעזרת השם שזה יקרה בימים הקרובים, בפעילות מול המגזר הערבי, שכפי שאמרתי, אני לא בא אליהם בטענות, אני בא קודם כל אלינו, כי הם באמת חיים שם ביישובים גם גדולים וצפופים בלי תחנות משטרה שמקיימות פעילות יום יומית בתחום התנועה, ובעצם פועלות לאכיפת החוק.

עד כאן דברי בשלב זה.

תודה, תודה אדוני. קודם כל לפני שאני אתייחס לדבריך בקצרה ואני אאפשר לחברי הכנסת ולמכובדים האחרים לשאול ולומר, אני רוצה לומר תודה לאדוני מנכ"ל משרד התחבורה, עוזי יצחקי, שנמצא כאן בכל הדיונים, הוא וצוותו, והם עוקבים מקרוב סביב כל העבודה של הוועדה ואני מודה לך.

אני מודה לאבי נאור. אני לא שמתי לב כשנכנסתי, אז לחברי אבי נאור, באמת תודה מכל הלב. שמוליק, שהוא גם חבר אישי שלי. כבר הרבה שנים לאחור אתם עושים בנסיבות המתקיימות עבודה מדהימה. זה לא בא להמעיט כהוא זה מעבודתם של כל הגורמים ההתנדבותיים האחרים, אבל אין ספק שיותר מכל גורם אחר, אתם הצלחתם לשים את הנושא הזה על סדר היום הציבורי.

הנסיבות הן לא פשוטות, אבל אני אומר לך תודה בשמנו, בשם אזרחי מדינת ישראל. שמוליק עושה עבודה מדהימה. אני רוצה שהדברים ייאמרו לפרוטוקול.

עכשיו לגופו של עניין. קודם כל אני מקווה שבימים הקרובים כבר האלוף גיורא רום, אדוני השר, ייכנס לתפקידו כיושב ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אין לי ספק, גם משיחה שניהלתי איתו, ואני אומר ככה, חלק מהדברים שאדוני כבר אמר בלי לשוחח איתו, כבר בשיחה והכיוון נאמרו על ידו, אני לא רוצה לפתוח כאן את הדיון. החלק השני יהיה עם שר התחבורה, שם גם הרשות תציג את תפיסתם, בוודאי גם תהיה התייחסות של יושב הראש הנכנס.

עכשיו אני רוצה להגיד לך כך: קודם כל תודה. אדוני הפגין מחויבות ולא התחמקות. הפגין מחויבות בדברים שלו גם אל מול המציאות הלא פשוטה בה מתנהלת המשטרה בכלל, כי העיסוקים של המשטרה, לצערנו בנסיבות המתקיימות, הם לא רק משימות אזרחיות. אבל והן היו רק אזרחיות, הן גם ביטחוניות, והמתח הזה, המתקיים כל הזמן, אין ספק שהוא אחד המתחים שפוגעים ביכולת שלה להתמודד עם העניינים האזרחיים, ובכללם תאונות הדרכים.

אבל בתוך כל הדברים, אדוני השר, גילית את המחויבות בשתי נקודת שלפחות יותר, אבל אני אומר שאני רוצה לשים עליהן את הספוטים בעניין הזה. קודם כל העניין של העברה תקציבית ישירה מהאוצר, בכל נוגע לנושאי האכיפה. אני יכול לומר לכם שניהלתי שיחות ארוכות עם שר התחבורה בעניין הזה. הוא מבחינתו צודק ואדוני צודק עוד יותר. אכיפה היא עולם ומלואו, על כל המשתמע מכך והאחריות של השר לביטחון פנים היא אחריות של המפכ"ל, היא אחריות של מפקד מתנ"ע – מפקד משטרת התנועה.

אלה הגורמים והם אלה. הם לא צריכים לעבור בשם באפר בכל הנוגע לעניין הזה. בתוך כל התהליך הזה, ואני בטוח שאדוני יעמוד בזה, ההתחייבות שאתה נתת כאן בכל הנוגע להכפלה, עד כדי הכפלת מספר הניידות, זאת דרמה. אני אומר את זה פה, ושמוליק, אתה ואני משוחחים על זה כמעט מדי יום סביב השאלה הזו. כי בתוך כל הנקודות שאדוני מנה, ואני אומר - - -

בוודאים שהם משאירים את שלהם, לא מורידים.

אוקיי. אני אומר את זה באמת לנו כוועדה בגאווה גדולה.

גדעון, הבעיה היא הפוכה, שאתם תשאירו את שלכם ולא תורידו אותם בגללנו.

חברים, שנייה, תנו לי בבקשה לסיים כדי שיתאפשר לכם. יש לנו שעה בשביל שתדברו. מה שאני רוצה לומר בהקשר הזה, אדוני השר, לא הייתה נקודה שאדוני העלה במרחב של המאבק בקטל בדרכים שהוועדה הזו לא עסקה בו. ממש לפרטי פרטים, מהחינוך ועד הכשרת הנהג ולא רק הכשרת הנהג, כשירות הנהג שהיא כוללת בתוכה עולם שלם שאני אומר לכם, אחד הדיונים המרתקים, המאלפים, אבל גם המאכזבים, היה סביב כשירות הנהג בכלל וכשירותם של נהגי משאיות ונהגים מקצועיים, גם אוטובוסים בפרט, שזאת דרמה בפני עצמה.

ולכן אני אומר תודה. אנחנו גם נעשה את כל אשר נדרש כדי לסייע. אני עדיין, אפילו אומר לך, גברתי מנהלת הוועדה, ואני א ומר לנו חברי הכנסת, שאני עדיין אפילו לא יודע איך לסיים את היום. יכול להיות שאני אבקש את שר האוצר להגיע לדיון כאן בפנינו. אני לא מתכוון לסיים את הדיון באיזו אמירה, באיזה פרוטוקול או באיזה אמירות שאני לא יודע בביטחון מלא, שיש מחויבות של מדינת ישראל כלפי העניין הזה. גם כלפי המשרדים, כלפי התביעות שהשר מציג, גם הקביעות שמשרד התחבורה רואה לנכון שצריך להגשים את היעדים. תודה אדוני.

אנחנו נפתח את הדיון. ראשון הדוברים יהיה קודם כל חבר הכנסת חמד עמאר, ששוב, אני רוצה פעם נוספת להודות לך על העבודה שאתה עושה כראש השדולה מזה שנים רבות.

לאחר מכן אני אאפשר לאבי נאור. אתה רוצה לדבר עכשיו?

כמה מילים עכשיו אני רוצה.

בסדר גמור. אבי ידבר אחרי זה. אני אאפשר גם, כמו שאנחנו עושים מדי דיון, למשפחה שכולה לומר את הדברים שלה. בדיון הזה, בתיה אזולאי, שבנה יוני ז"ל נסע לאילת כדי לחלק הזמנות לחתונתו, בדרכו חזרה למרכז נהג שיכור פגע ברכבו והרג אותו ואת חברו. ביום רביעי הקרוב תהיה גם האזכרה שלו. ולאחר מכן אני אתן גם לחבר כנסת ואחרי זה מר שיינין יוכל להתייחס ואז נעשה את השיח הזה.

בבקשה, חמד.

אדוני יושב הראש, קודם כל אני רוצה להודות לך על הדיונים המעניינים שאנחנו מקיימים כאן. רוצה להודות לשר על הסקירה, על הדברים שהוא אמר. לראש אגף התנועה על הסקירה המעניינת שקיבלנו כאן.

אני רוצה להגיד לכם שכל הנושא זה סדר עדיפויות. ומה שאני לומד מכל הדיונים שאנחנו מקיימים כאן, המספרים מדברים בעד עצמם. כשאתה מדבר על צמצום של 38% במספר התקנים, שכאתה מדבר על 63% במספר הניידות, ואני לא חושב שהרשות הלאומית או אור ירוק אמורים לממן את הנושא של הניידות, ואם הם לא ממנים את הנושא של הניידות, אין לנו ניידות. זה סדר עדיפויות.

אם הממשלה, או משרד ביטחון הפנים, או משרד האוצר מחליטים שהנושא הזה לא חשוב להם, כש-355 בני אדם נהרגים בשנה, אז חוזרים לסדר העדיפויות.

ואני רוצה להגיד לך אדוני יושב הראש, אני אתמול יצאתי בבוקר מהבית, נסעתי לחיפה, היו לי שם ישיבות. אחרי זה נסעתי לתל אביב לישיבות ואחרי זה נסעתי לירושלים, ולפני שנסעתי לחיפה, נסעתי גם לאיזה שהוא מקום, לעוד ישיבה, ואני אגיד לכם, לא פגשתי ניידת אחת. וכמפקד מתנ"ע אומר ממוצע של 7 ימים לפגוש, אני חושב שאת הנסיעות שעשיתי אתמול והיום הרבה אנשים לא עושים.

בשבוע הבא יהיה כפול.

אולי בשבוע הבא אני אפגוש ניידת. וזה צועק לשמיים. זה אומר על הנושא של ההרתעה. נהגי ישראל לא מורתעים ממשטרת ישראל וזו הכותרת. אין הרתעה, כי אין ניידות. ואין ניידות, אין שוטרים. שוטר תנועה, כשאתה מדבר על 379 שוטרים של 24 שעות, לחלק אותם למספר הניידות, כמעט ואין משטרת תנועה. וזו לא הבעיה של מפקד אגף התנועה. תן לו שוטרים, תן לו ניידות, תן לו כוח אדם, לפי מה שאני מכיר אותו ומכיר את העבודה שלו, אנחנו נהיה עם משטרת התנועה הכי טובה שיש בעולם, לא רק בישראל.

ונושא שני שאני רוצה להגיד לו, מבצעי אכיפה, אני רואה מבצעי אכיפה של משטרת התנועה. מגיעים שוטרים, ניידות, אופנועים. ראיתי אותם, פגשתי אותם לא מזמן בצפון, בכמה כפרים. ומסוק. הפעילויות האלו מבורכות. באמת הפעילויות האלה מבורכות. זה עולה הרבה כסף, זה עולה הרבה כוח אדם, אבל את המבצעים האלה אני רוצה לראות כל הזמן. אני לא רוצה לראות אותם אחת לחודש, אחת לחודשיים. אחרי חצי שעה כל היישוב יודע שיש מבצע תנועה של משטרת התנועה, מי שיש לו בעיה משאיר את האוטו בבית, יושב, מחכה עד שיקבל טלפון שמשטרת התנועה כבר עזבה ואז יוצא.

אני רוצה שיפחדו. אני רוצה שיירתעו. אני רוצה שתהיה אכיפה מתמדת במגזר הלא יהודי וגם במגזר היהודי, גם בכבישים העירוניים, גם בכבישים הבין עירוניים. בכל מקום אני רוצה לפגוש שוטר.

אדוני יושב הראש, אני חוקקתי חוק אלכוהול אפס. הוא עבר קריאה ראשונה בשנת 2009. קריאה שנייה ושלישית עברנו בשנת 2010. אנחנו בשנת 2016. קיימנו דיון רק לפני שבוע בוועדת המלחמה בסמים ובאלכוהול, והתברר שעד עכשיו אין תקינה למכשירי ינשוף. שש שנים כמעט אחרי קריאה שנייה ושלישית, ואין עדיין תקינה. אתם קולטים? נהגים צעירים שאמורים לעלות להגה, נהג מקצועי שהוא נהג משאית ונהג אוטובוס שאמור על ההגה ואסור לו לשתות, אין למשטרת התנועה. ואני לא בא בטענות למשטרת התנועה בנושא הזה. אני בא בסדר העדיפויות ועוד פעם חוזר לסדר העדיפויות.

הנושא הזה כנראה שלא חשוב למי שצריך לקבל את ההחלטה ולהגיד שאנחנו רוכשים את הינשופים, אנחנו אוכפים את החוק ואנחנו מבצעים שאותו נהג צעיר יפחד לשתות לפני שהוא עולה על ההגה. היום הוא שותה. אומרים לו שתי בירות, בירה אחת, הוא חושב כמה הוא יכול לשתות ואז לעלות על ההגה.

לכן הנושא הזה, אדוני השר, הנושא של הינשופים, אנחנו מקווים שבחודשיים, כפי שהובטח בוועדה, התקינה תצא לפועל ורכישת הינשופים תצא לפועל, ואותם נהגים צעירים ונהגים מקצועיים, יודעים שיכולים לאכוף להם את הנושא של השכרות.

תודה.

עוד נושא אחד.

הפעם זה היה יותר משלוש דקות, נכון?

אני עברתי את ה-3 דקות. נושא של קביעה משטרתית. אתמול ישבתי במקרה עם תובע משטרתי בנושא של תעבורה. מתברר שהנושא הזה כמעט וריק מתוכן. כמעט ריק מתוכן. רוב הדו"חות שמגיעים לבית המשפט, רוב התובעים המשטרתיים שמגיעים לשם, זה מסתיים במשא ומתן בחוץ, במסדרון, ונכנסים פנימה כאילו הכל סגור.

אני חושב שצריך להקפיד על הנושא של תובעים משטרתיים בתעבורה. לגייס עוד תובעים משטרתיים לתעבורה ולהגיע למצב שכל נהג יידע כשהוא קיבל דו"ח והוא מגיע עם תובע משטרתי לבית המשפט, הוא יחטוף לפי העבירה שהוא ביצע.

תודה.

תודה רבה חברי.

תודה. אבי נאור, בקצרה, כי בדיון הנוסף תהיה לו את האפשרות. לאחר מכן חבר הכנסת יעקב פרי. בבקשה.

כן, תודה רבה. אני רק רוצה להדגיש נושא אחד, זה את נושא מצלמות המהירות ורמזור. אין אמצעי שהיחס עלות תועלת שלו הוא כל כך משמעותי, כמו המצלמות.

בתנאי שעושים את זה נכון.

בתנאי שעושים את זה נכון. החסמים במצלמות הם רב תחומיים. זה לא רק בידי המשטרה. יש לנו גם את הנושא של השיפוט, ואני יכול להגיד לכם שלפני כשנתיים-שלוש, כשאנחנו ישבנו עם הצוות התברר שבכלל יש גם חסמים מנהליים של מספר החתימות שצריך על כל עמוד כזה.

צריך למצוא את הדרך הרב תחומית כדי להגיע למספר המומלץ, והמספר המומלץ הזה, אם הוא יעודכן, יש פוטנציאל להוריד עשרות הרוגים. תודה.

תודה אבי, ואני יכול לומר לך שחלק מההמלצות שלנו בעניין הזה, ויושב כאן, אני רוצה להזכיר שוב, עמי צדיק, ממכון המחקר והמידע של הכנסת, שהוא גם מלווה אותנו, וביחד אנחנו כותבים את הסיכום ואת ההמלצות שלנו. הנושא הזה הונח בצורה מאד בוטה על האופן שבו השקיעו כל כך הרבה כסף במצלמות ותיאום אפס. פשוט זה היה אחד האירועים היותר מביכים שהוצגו כאן בפני הוועדה, על חוסר תיאום מוחלט.

ודרך אגב, אני חוזר ואומר, שלא הוכיח אם המצלמות לא טובות. הוא הוכיח דבר אחד, שיד לא יודעת יד ורגל לא יודעת רגל. זה פשוט היה אירוע - - -

זה לא מדויק. הממשלה החליטה החלטה. זה ששרים אחר כך, שרי משפטים - - -

אמרתי. לא, לא, אני לא - - -

צריך לקחת את בחשבון בתקנים.

אדוני השר, אני ממש לזה כיוונתי. אני בדיוק אומר את זה, פשוט לא רציתי. בדיוק לעניין הזה, שפשוט מי שהיה מופקד על העניין, ומבקר המדינה כבר, לא אני, מבקר המדינה אמר זאת בצורה מאד ברורה ומאד בוטה, אפילו חרג ממנהגו בבוטות שהוא הפגין כלפי העניין הזה.

עכשיו חבר הכנסת יעקב פרי. בהמשך בתיה אזולאי, בבקשה, אם תוכלי כבר לתפוס את מקומך סביב השולחן. לאחר מכן יעקב שיינין, בקצרה.

בבקשה, יעקב.

אני אשתדל, כבוד השר, אדוני יושב הראש. מיותר להגזים בחשיבות של מערכת הדיונים שהוועדה עושה, ואני רוצה להודות לראש אגף התנועה גם על הסקירה התמציתית ולטעמי המזעזעת.

אני רוצה לפתוח בכך שאני בהחלט תומך בכך שלמשרד לביטחון הפנים תהיה היכולת, כמובן דרך משטרת ישראל, לעשות מה שאני קורא – חקיקה אכיפתית. אני חושב שהנתונים שמגיעים בסופו של דבר מהשטח, הם הנתונים שצריכים ויכולים להפחית את כמות תאונות הדרכים ולפעמים הנפילה הבין משרדית, פוגעת ואולי הדוגמא הראשונה שאני רוצה לתת, זה ששמענו פה באופן מדהים את הכשל המערכתי בנושא של המצלמות.

אני חושב שזה דבר מתחייב, לחוקק כמה שאפשר מהר יותר, החמרה של עבירות קנס, במקום עבירות שצריכות להגיע לבית משפט. אנחנו גם נעשיר את קופת המדינה, שזה באמת פחות חשוב, אבל לא - - -

לא לזלזל. אם זה מרתיע זה טוב.

ואני חושב שההתרעה בסופו של דבר תגדל, כי אנחנו אף פעם לא נמלא את התקנים של בתי משפט, מול ה-550,000 או 560,000 דו"חות של המצלמות.

דוגמא נוספת למצלמות, השר לשעבר יצחק אהרונוביץ, מינה ועדה ציבורית ברשות כבוד השופט בדימוס עזרא קמא, שמטרתה הייתה לקבוע מיקום ל-53 מצלמות שטרם מוקמו באותה עת. אני לא רוצה להאריך. אחת המסקנות של אותה ועדה ציבורית הייתה שלא רק המשטרה תקבע את המיקום של המצלמות, אלא איזו שהיא ועדה ציבורית. עד רגע זה, ואני לא בא כמובן בטענות, אני רק שואל, לא נמסרו מסקנות הוועדה ובוודאי לא מומשו.

והדבר השלישי, אני אגיד ארבעה דברים, ברשותך. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואוניברסיטת בן גוריון עשו מחקר שבחנו בו את האפקטיביות של מערכות האכיפה והובאו שורה שלמה של המלצות לבחון אמצעי אכיפה אלקטרוניים נוספים, שברחבי העולם נעשה בהם שימוש מוצלח, מלבד מצלמות מהירות. אכיפת מהירות מנקודה לנקודה, טכנוגרף דיגיטאלי, שימוש בגל ירוק ככלי שליטה. אני לא רוצה להאריך. כאן אני רוצה לשאול איפה זה עומד או איך כבוד השר מתכוון לממש את זה.

והדבר האחרון ואולי הכי חשוב, הייתה החלטת ממשלה על פי, אני מבין, מסקנות של פרופסור שיינין. הורדת אותו בדרגה.

אני הורדתי אותך בדרגה. אז אני - - -

אתה בסדר.

תשמע, אני לא הייתי עד לזה.

אני באיזה שהוא מקום חושב שבמלחמת החומרה שמדינת ישראל צריכה לעשות מול הנושא האיום והנורא, הטרגי הזה, אני לא מבין למה אנחנו צריכים להיות במצב כזה. אני פשוט לא מבין.

אדוני יושב הראש, אני חושב שצריך להזמין את שר האוצר לכאן ולדרוש במפגיע דרישה של הגוף המפקח משר האוצר, להקציב את התקציב הנדרש על מנת לא רק, כפי שהשר לביטחון הפנים ציין להכפיל, אני חושב שצריך לשלש ולרבע את מספר הניידות ואת מספר השוטרים. זו היא מלחמה שאנחנו כושלים בניהולה. כושלים כשל חמור, כשל טרגי.

ולכן, אני חושב שצריך להזמין את שר האוצר ולדרוש במפגיע למלא את התקנים וזה פשוט בושה וכלימה שאתה מסתכל על מצב שבו יש 379 שוטרים מול 3,600 מתנדבים, ושאור ירוק, שאנחנו מברכים על פעילותכם, צריכה לתרום או לתת את הניידות האלה. זה לא תקין.

תודה, תודה אדוני. בתיה אזולאי, בבקשה. אחריה ידבר בקצרה פרופסור יעקב שיינין, ואז חברת הכנסת איילת נחמיאס.

המעמד הוא קשה ואני מקווה שאתם - - -

גברתי יכולה לשבת, אם יהיה לך יותר נוח.

אני מעדיפה לעמוד. שמי בתיה ואני אמא של תמר, יוני וגיל. אני כאן לספר לכם על המשפחה שלי ועל הילד המתאים שלי יהונתן. יוני נולד באילת, וכמו כל ילד אילתי היה שחיין מצטיין. יוני אהב ועסק בספורט ימי, גלישה, צלילה, שיט. יוני אהב מוסיקה. הוא הקים את אחת מלהקות הרוק הראשונות באילת, ילדי המבחנה. יוני התגייס לשירות קרבי ובתום השירות הקרבי הוא למד הידרותרפיה בוינגייט, עסק בשיקום קשישים, ילדים, בעלי נכויות ובעלי בעיות פיזיות.

יוני היה ילד מאד צנוע, ואני חושבת, לאימהות שבכם, וגם לאבות, אנחנו מכירים, אנחנו חושבים שאנחנו מכירים את הילדים שלנו. ככה אני גם חשבתי. אני ידעתי מה יוני אוהב לאכול ואני ידעתי את הטעם שלו בנשים ואת הטעם שלו בבגדים, אבל יוני לקח את העבודה שלו כדבר מובן מאליו. והסתבר, לאחר מותו, שאנשים הגיעו אלינו וסיפרו לנו דברים שלא ידענו עליהם.

זה מזכיר לי את השיר של חווה אלברשטיין, שאומרת – רק שהעץ מוטל על הקרקע, יודעים כמה גבוה הוא היה, ואכן כך.

ללוויה של יוני הגיע אוטובוס עם אנשים קשישים, שגררו את עצמם לקבר. אני אז הייתי בהלם, בהשפעת כדורים, לא ייחסתי לה הרבה, לא חשבתי על זה, אבל בשבעה עלו אלינו לרגל בני המשפחה וסיפרו לנו מעבר למקצועיות האדירה של יוני, מעבר לניסים שהוא עשה, על האהבה ועל הנתינה הבלתי רגילה שלו.

יוני והחבר הטוב ביותר שלו, חבר ילדות, ירדו לאילת כדי לחלק הזמנות לחתונה של יוני, שעמדה להיערך 10 ימים לאחר מכן. זה היה שבת. הם חזרו מאילת לאזור הצפון ואני אמא די היסטרית. בדרך כלל אני נוהגת להתקשר – איפה אתה? בחצבה? תיזהר. באותה שבת ארורה לא התקשרתי. אמרתי בליבי, די, תרפי, עוד 10 ימים הוא מתחתן, תפסיקי להיות נודניקית. כשהחשיך התחלתי לדאוג, הרמתי טלפון ליוני, לאילן, למשטרה, לבתי חולים. רק שהאסימון לא ירד לי ששני אלמונים יכולים להיות שני הילדים האלה.

הסתבר שרכב נהוג על ידי בחור בן גילם, שחזר ממסיבת טבע בדרום, נהג במהירות מופרזת, פגע בחלק האחורי ימני של הרכב, מה שגרם להטיית הרכב שמאלה. לא הייתה גדר הפרדה ומשאית שהגיחה ממול פגעה בהם. לא היה להם שום סיכוי, לילדים.

ואני אומרת בליבי, לו הייתה שם ניידת. הרי במסיבת טבע הם לא ממלאים תשבצים. אנחנו יודעים בדיוק מה קורה במסיבות טבע. אני מניחה גם שאם היו שם ניידות והנהג היה יודע מראש שהוא יתקל בניידת, אולי הוא היה חושב פעמיים אם לעלות לרכב בגילופין.

בשבריר של שנייה נעלמו שני ילדים מדהימים. בשבריר של שנייה התרסקו שתי משפחות. בשבריר של שנייה נדם הבית שלנו. יש את החיים עד שיוני נהרג ויש את החיים לאחר שיוני נהרג. אני מתנצלת.

אתה לא צריכה להתנצל.

ואני מתגעגעת למשפחה שהייתה לי פעם. מה שנותר זה הזיכרונות. זיכרונות של המולה בבית, של טיולים משותפים, של שיט. הייתה לנו סירת מפרש באילת, יוני תמיד היה משיט אותה ממש קרוב למים ואני הייתי צורחת. לצלילות המשותפות. להווי של בית שוקק חיים.

במיוחד אני מתגעגעת ליום שישי. יום שישי, אני הייתי מתחילה להכין את יום שישי מיום ראשון, כי ביום שישי הילדים היו מגיעים, כל אחד עם בן/בת הזוג, כמובן עם חברים. שולחן עמוס לעייפה ובמרכז העניינים כמובן היה יוני, שהיה ילד מאד כריזמתי, מאד עוצמתי. שמחת חיים. והוא פשוט היה, כמו שילדים אומרים, מרים את האירוע.

נוהגים לומר שהזמן מרפא ושהזמן עושה את שלו. זה לא ככה שמאבדים ילד. להיפך. הזמן מעצים את הכאב והזמן גם מחליש את הכוחות.

תמר בתנו הבכורה לא הצליחה להתמודד עם התרסקות המשפחה, היא עזבה לארצות הברית. בימים אלה היא סיימה את הפוסט דוקטורט. קיוויתי שהיא תחזור הביתה, אבל היא לא חוזרת הביתה. גיל, בן הזקונים שלנו, שהוא מוזיקאי מוכשר, הוא כתב והלחין עשרות שירים, יוני היה המנטור שלו. הוא לא מצליח לחזור למוסיקה והפסנתר עומד דומם. אנחנו כולנו מטופלים על ידי עובדת סוציאלית, על ידי פסיכיאטרית, על ידי קבוצת תמיכה. אנחנו מטופלים תרופתית. אנחנו מנסים לשרוד. לקום ולתפקד כמו כל אחד, ללכת לעבודה.

בני משפחה וחברים נעלמו. אנשים לא אוהבים אנשים עצובים. אנחנו מתעלמים משבתות וחגים. אנחנו לא מצליחים להגיע לאירועים חברתיים. אנחנו מתבודדים ואנחנו בתוך הכאב שפשוט הוא כל כך כאן ולא נותן רגע של מנוחה.

יוני ואילן היו בני 31 במותם. חברים טובים, חברי ילדות, הם התגייסו באותו יום ובאותו יום השתחררו מצה"ל. לטיול למזרח של אחרי צבא הם יצאו ביחד. בתקופת הלימודים הם חלקו אותה דירה. חברים טובים שבחייהם ובמותם לא נפרדו.

ביום רביעי, פורים, אנחנו נציין חמש שנים למותם של שני הילדים האלה, המדהימים, ואני אזרתי כוחות וכתבתי כמה מילים ליוני. ברשותכם, אני יכולה לקרוא אותם?

כן.

יוני עטרת ראשי, ילד יקר שלי. זכית. זכית לטרוף את החיים כאילו וידעת שזמנך קצר. אצא לך הדרך ורצית להספיק הכל. זכית לטייל במקומות ובנופים מרהיבים. זכית לאהוב ולהיות נאהב, ואנו, אנו זכינו ולו לזמן קצר, להיות בקרבתך ולחסות בצל אהבתך.

ילד יקר, כל שעשית היה בשמחה, בעוצמה ובאהבת חיים. לחבריך היית החבר הכי טוב בעולם. למטופליך – המלאך המציל. לתמר היית האח הגדול, זה שאיתו מבלים, שאיתו מתייעצים ושלו מציקים מפעם לפעם. לגיל שימשת מודל. האח הגדול, המנטור. לכולנו, בן יקר, הענקת אהבה אין קץ, גאוות המשפחה. אך לדבר אחד לא זכית, לא הספקת, לחבק ילד שלך בן זרועותיך.

בשבת הגיעו לביקור החברים שלך – דביר, לירון, ערן, דגנית והילדים המקסימים. כל כך התרגשתי. השולחן עמוס לעייפה, שמש רכה, הילדים שיחקו, פטפטנו, העלינו זיכרונות, אך הלב נצבט. הלב התגעגע להמולה לשלך, כשהחברים היו מגיעים אלינו. כל כך חסרת. חסר הצחוק המתגלגל שלך, חסרו החיקויים, הקנטורים, הבדיחות, הסיפורים.

בן יקר שלי, כשירת מפרש בים סוער, מנסה להגיע לחוף מבטחים. יש אומרים שהזמן מרפא, שהזמן עושה את שלו, אך לא כך בהילקח הילד היקר מכל. להיפך. הזמן רק מעמיק את הכאב ומחליש את הכוחות. אומרים לי שאני גיבורה. שבחרתי בחיים. מי בחר? החיים הם שבחרו בי ואני אנוסה להמשיך בהם.

אני מנסה לחפש נחמה. עונדת את השרשרת מגן דוד, השרשרת שאותה ענדת ביום הארור, אך זה לא מרגיע. מחזיקה דרך קבע את האבן שמצאתי בארנקך, מביטה בתמונתך, אך זה לא מרגיע. מסתכלת בסרטון ומשמיעה את קולך, אך זה לא מרגיע. צורבת על בשרי את אותו הקעקוע שצרבת אתה על הכתף. זה לא מרגיע. מגיעה לבתי ספר, לבסיסים צבאיים ומספרת להם בלהט מי היה יהונתן אזולאי. מספרת על גדלות הנפש, על הנדיבות, על האהבה לזולת. מראה את תמונתך שלך, כמה תמיר, כמה יפה, כמה שרירי. אך כלום. כלום לא מרגיע.

עייפתי יקר שלי, ואני כל כך מתגעגעת. מתגעגעת לצחוק המתגלגל, לחיוך בעיניך, לטלפונים היום יומיים, לדאגה, לעצות, לתחושה שאתה הכל יכול, שאיתך הכל יהיה בסדר.

יקר שלי, היית ותהיה תמיד השמש הענקית שלו. שמש ענקית שזה שיר שגיל כתב ליוני כמה חודשים לפני שיוני נהרג ונקבע על המצבה של יוני.

ולכן, אני מודעת לאילוצי התקציב. אני מודעת שקיימים סדרי עדיפויות. אני מודעת לקושי בקבלת החלטות, אבל אני רוצה להגיד לכם שכל שקל שאותו אתם מפנים למלחמה בתאונות הדרכים, כל שקל מציל ילדים מדהימים, ילדים כמו יוני ואילן, שיכלו כל כך לתרום לחברה. אתם מצילים עוד אמא ואתם מצילים עוד משפחה מהתרסקות.

תודה רבה לכם.

תודה לך, בתיה, על הדברים. אני חושב שיותר מכל הדברים שנאמרו פה, אני חושב שכל אחד מאיתנו שמקשיב, צריך להבטיח לעצמו שהוא יעשה את כל אשר לאל ידו, כדי שמקרים ואירועים מן הסוג הזה לא יחזרו. ויש לנו את היכולת. ניתנה לנו היכולת להציל חיי אדם. זה בידינו להציל משפחות, להציל בני אדם.

ואני אמרתי ואני חוזר ואומר, ואומר לך, אדוני השר, כפי שאני אומר זאת בכל הזדמנות: בי נשבעתי לעשות הכל כדי להציל בני אדם בקטל בדרכים.

אני נותן לך לחיבוק גדול מכאן בשמי, בשם כל חברי הוועדה ובשם כל מי שיושב כאן, ובשמו של השר.

יעקב שיינין, ממש בקצרה. לאחר מכן חברת הכנסת נחמיאס. אני מבקש מכולם להיות מאד ממוקדים.

בבקשה יעקב, בקצרה.

קשה קצת לדבר אחרי מה ששמענו. ובעצם אני 13 שנה עוסק בזה, כדי שלא יהיו כאלה מקרים. אני כלכלן, אני לא קשור לזה, זה לא המקצוע שלי. נכנסתי לוועדה בתור תכנית עסקית רצו את זה, ואני נשאר עד היום בזה ואני אשאר כל חיי כדי למנוע מחזות כאלה.

עכשיו אני רוצה להגיד דבר אחד לשר לביטחון הפנים. גלעד, אתה עזרת לנו מאד בכל הנושא של החקיקה, אבל אני חושב שיש פה שני דברים שאני רוצה להתייחס אליהם בקצרה, כי אני אתייחס אליהם יותר בסשן הבא. וזה שתקציב המשטרה לא צריך לבוא מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. תקציב F15 לא בא מהרשות הלאומית לביטחון. זאת אומרת, זה אתה צריך לקבל תקציב משטרה ששם יש אגף תנועה, שהחליטה מדינת ישראל, וצריך להיות לו 450 ניידות ו-1,200 שוטרים.

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הוקמה בתמיכתך המלאה, אתה עשית, כל כך הרבה נלחמת על זה, כדי שאם יש כשל, כיוון שזה בעצם רב תחומי. יש שישה משרדים שמטפלים בבטיחות בדרכים. כדי שאם יש כשל, שייקחו את כסף הכיס הקטן ויסתמו את החור עד שתבוא הממשלה ותיתן לך את התקציב.

כשאנחנו אמרנו 450 ניידות, אמרנו בינתיים אין, בואו נסתום את החור, אבל תשאירו לרשות כסף, שאני קורא לו דמי כיס, כי מה שאנחנו דיברנו זה 550 מיליון שקלים. זה כסף כיס במונחי תקציב המדינה. אתה צריך לקבל את ה-450 ניידות לא מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מתקציב מדינת ישראל, ממשרד האוצר.

ולגבי הינשופים, אני אספר רק שני דברים ואני אפסיק בזה. אנחנו ברשות, לפני שנתיים, אחרי שהניידות של אור ירוק נגרטו, נתנו למשטרה, למתנדבים, 100 ניידות. בא אלינו אז מפקד אגף התנועה ואמר, אני לא יכול לשים את המתנדבים כי אין להם בגדים שחורים, אין לי תקציב לקנות להם בגדים שחורים. כשמופיע מתנדב לא עם בגדים שחורים, אין לו את הסמכות כמו עם בגדים שחורים. אז באה הרשות ואמרה – ניתן לכם בגדים שחורים. לזה אני קורא כשל שוק. לפעם אחת שזה קורה כך. ינשופים – כך. אבל אחרי זה זה צריך להיות חלק מתקציב המדינה. זה לא הרשות הלאומית שקונה בגדים שחורים לשוטרים.

כשזה קורה, זה בעצם התפקיד של הרשות ואותו אי אפשר לקחת. זה צריך להיות, אבל התקציב, תזכרו, זה משטרת ישראל מקבלת מהאוצר. תודה.

תודה לך. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ולאחר מכן אני אבקש מיוסף-ספי דיין, שהיה אמור לומר את הדברים שלו כבר בישיבה הקודמת.

בבקשה.

אנחנו יושבים כאן כבר חודשיים, איתן. בתיה, דבר אחד אני יכולה להבטיח לך, את יוני אזולאי, אני יכולה להתחייב עלי, אבל אני מניחה שחברי כבר לא ישכחו את שמו, כמו שאנחנו לא שוכחים את שמואל כץ, שהיה בן 3.

השר ארדן, שמואל כץ היה בן 3 לפני 15 שנים, כשהוא נהרג כשנהג מיניבוס לא שם לב כשהוא ירד מההסעה שלו וגרר אותו, את שמואל בן ה-3. שלומי כץ, סבא שלו, מגיע כמעט לכל דיון כאן. היום אני לא רואה אותו, אבל אנחנו באמת מנסים, אני לא זוכרת מי התחיל ואמר ודיבר על האטימות, על הקהות הזאת שפשטה בנו בנושא של תאונת הדרכים. אני חושבת שאם יש דבר שהוועדה הזאת מנסה לעשות בדיון, זה להעלים את הקהות הזאת שפשטה בנו בכל שנוגע לתאונות הדרכים.

אני הגשתי הצעת חוק, כי השר ארדן בנושא החמרת ענישה לנהגים תחת השפעת אלכוהול, בארצות הברית, מי שלא יודע, יש מדיניות שהפכו את עבירת הנהיגה תחת השפעת אלכוהול וההרג שבא בעקבותיה, לעבירת רצח מדרגה שנייה. אני חושבת שעם כל הרפורמה שעושים בנושא עבירות ההמתה, אני לא בטוחה שזה מספיק כדי לדחוף ולגרום לכך שבאמת בתי המשפט ינהגו בעבירה הזאת, של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, באופן החמור שראוי לה.

אני מאד מתחברת למה שאתה אמרת בנושא שיטת הניקוד ולחקיקה כמכפיל כוח. הביאו אלינו לוועדת הכלכלה, לפני כמה חודשים, משרד התחבורה, את הנושא של שינוי בשיטת הניקוד. לא חזרו אלינו עדיין. נכון, ידידי ראש האגף? לא חזרו אלינו עדיין ואני אומר לך למה אנחנו בוועדה ביקשו ממשרד התחבורה לעשות עבודה נוספת בעניין הזה.

אנחנו לא הצלחנו להבין, מתוך השינויים בניקוד שנתבקשנו לתקן, לא הצלחנו להבין מה מזה בא מתוך הרצון והאפקטיביות של האכיפה. אם היינו מצליחים להבין, ירון, מה מתוך זה, מה מתוך השינוי בשיטת הניקוד, ופה אני באמת חושבת שהמשטרה, והמשטרה לא הייתה שם. לאה מהנהנת בראשה, כי היא ישבה שם לידי ואמרנו שאנחנו פשוט לא מבינים מה מנסים להשיג בדבר הזה. זה מה שאני מצפה שיביאו לנו. להבין מה האפקטיביות בשיטת הניקוד ואיפה שצריך להחמיר, להחמיר. אתם תקבלו אותם בגבכם עם הרוח והתמיכה המלאה.

דיברתי בוועדה הקודמת, השר, ואני מנצלת את ההזדמנות שאתה יושב פה. מתנדבי המשטרה המסורים, שעוסקים, במיוחד יחידת האופניים. האכיפה בנושא של הדו גלגלי חייבת להיות הרבה יותר קשה. יכול להיות שצריך, וזאת ההזדמנות לבקש לשקול שוב, וירון שמע את זה ממני כבר לדעתי פעם שלישית, ראש אגף התנועה כמובן. לתת סמכויות ליחידת המתנדבים בנושא של הדו-גלגלי. מדובר באנשים רציניים ביותר שיכולים לעשות את העבודה ולעזור, לתת גב למשטרה בעניין הזה.

הרי ממילא, גם אם יהיו לנו 450 ניידות וגם אם יהיו לנו 1,200 שוטרים באגף התנועה, שאני מאד מאד, יחד עם כולם כאן, מחכה ומייחלת לזה שבאמת החלטת הממשלה תמומש, כדי לתת לכם את כל הכלים, אתם עדיין תצטרכו את המתנדבים. ולכן, את הדבר הזה צריך לעשות גם.

הדבר הנוסף הוא – לאיפה נעלמו משמרות הזה"ב, אדוני השר לביטחון הפנים? אני מבקשת מכם, בואו נשתמש בגמלאים, בואו נעזר בנאמני בטיחות. בואו נחזיר את משמרות הזה"ב לרחוב. אני מוצאת את עצמי, וחברים, אנחנו כבר אמרנו - - -

משרד החינוך. אבל זה היה בהדרכה של - - -

אמרנו, אנחנו יודעים. אנחנו יודעים שאנחנו מדברים עכשיו אליך, השר. השר ארדן, אנחנו יודעים שאנחנו מדברים אליך, למרות שלא על הכל אתה אחראי באופן ישיר ולא הכל תחת סמכותך. אבל אלה דברים חשובים ואני מוצאת את עצמי מעבירה ילדים במעברי חצייה. אני חושבת שכולנו עושים את זה ואנחנו צריכים משמרות זה"ב.

דבר נוסף. אני ביקשתי לדון בזה וזה באמת גם לא תחת משרדך, אבל זה חשוב. אחת הבעיות הכי קשות, ואני ביקשתי מראש אגף התנועה את הנתונים. דיברנו בדיון הקודם בנושא של אוכלוסיות בסיכון. רוב ההרוגים הם קשישים, ילדים ומהמגזר הערבי. אנחנו רואים את זה בנתונים, אי אפשר להתבלבל בדבר הזה. אלה נתונים מאד מאד קשים. מעברי החצייה הם אחד האסונות הגדולים של מדינת ישראל. אם לא יהיו פסי האטה לפני מעברי חצייה, לא נצליח - - -

שר התחבורה מ - - -

אני יודעת, אני יודעת. השר ארדן, בסוף אנחנו נצטרך לשלב ידיים בדברים האלה. בסוף נצטרך לשלב ידיים, לא יעזור כלום.

איילת - - -

רגע, כדי שאנחנו נוכל לעזור לך, חברים, כדי שאנחנו נוכל לעזור לך, אנחנו מדברים גם בפניך על הדברים האלה.

והדבר האחרון, בסופו של דבר יושב כאן ספי, הוא גם מגיע לכל אחד מהדיונים. הוא קצין תחבורה. הוא אין לו שום דרך לדעת אם הנהגים, בנהגים הכבדים באוטובוסים, בהסעות, ברכבים כבדים, אין לו שום מושג מה העבירות של הנהגים שמגיעים אליו. הוא יושב כאן בכל דיון.

אתה הגשת - - -

נהגים בתחבורה הציבורית - - -

חברים, אני מודה לכם על העזרה, אבל כדי שאני אוכל לסיים, בבקשה תפסיקו לעזור לי. ספי יושב כאן בכל דיון. אנחנו צריכים לעזור לספי וכל קציני התחבורה שעומדים ככה מול שוקת שבורה, כשהם לא יודעים את מי הם לוקחים לעבודה.

תודה, תודה. אני נתתי לך להאריך בגלל ההתמדה שלך בוועדה בנושא הזה.

היא רוצה שהמעסיקים יידעו את העבר ה - - -

אני אומרת את מה שאני - - -

סליחה, סליחה.

בעבר תעבורתי, כמו בעבירות מין, חייבים לדעת את ה - - -

רויטל, את הבאה בתור. יוסף ספי דיין, בבקשה.

זו הצעת חוק. אז אולי, כי אני הגשתי והשר לא מכיר את הצעת החוק.

אני אעביר. אל תדאגו, הכל הוא יידע. ממני בוודאי.

יוסף-ספי דיין, איגוד קציני בטיחות מקצועיים. אחרי זה חברת הכנסת רויטל סויד, אחרי זה יוסי עמרם, מהמשמר החברתי, בקצרה. חברים, להיות ממש ממוקדים.

אני ממש בכמה מילים. אני רוצה באמת לדבר בדיון הבא, החשוב יותר בעניין הזה של מה שאני יכול בתור האיגוד.

אם אתה רוצה אני יכול להעביר אותך לדיון הבא.

לא, לא, בסדר. אני רוצה להתחיל במה שחברת הכנסת איילת סיימה. אצלנו במועצות האזוריות, בהסעות תלמידים, באוטובוסים מותקנים מצלמות תיעוד של כל מה שקורה במהלך ההסעה. בשנתיים האחרונות פיטרנו שני נהגים על עבירות תנועה שהם עשו, ומשטרת ישראל לא יכולה להיות צמודה לכל נהג ולבדוק מה הוא עושה. אני יכול, ובזה באמצעות האמצעים הטכנולוגיים.

הנהגים האלה לא עובדים אצלנו, אבל אתם יודעים איפה הם עובדים? בחברת קווים, בחברת אגד, הם שם. אותם עבריינים שעברו 37 פעם בחודש ולא עצרו בעצור וזה מתועד, ועל סמך זה מפה אני חרד, כי אנחנו מקבלים נהגים ואנחנו לא יודעים על עברם שום דבר וזה הדבר החמור ביותר, כי הם ממשיכים לעבוד במקומות אחרים, כי לאף אחד אין אפשרות לראות את זה.

בנושא האכיפה, קציני הבטיחות הם 3,000 קציני בטיחות. רובם המכריע כן מתנדב במשטרה ואנחנו באים פעם בשבועיים לשלוש שעות. אנחנו יכולים ביום יום לתת עזרה למשטרת ישראל. אנחנו עובדים עם החברות, אנחנו אמונים על אלפים ומאות כלי רכב כבדים, משאיות ואוטובוסים. אנחנו בשיתוף פעולה יכולים לעשות הרבה למען העניין.

אוקיי, תודה.

אפשר רק שאלה? שאלונת?

בבקשה.

אני אתמול לקחתי את הבן שלי לרכבת, חייל. הוא היה צריך להגיד לעיר הבה"דים. הסתכלתי בפחד על הנהגים, על האוטובוסים שעמדו בצד. אתה יודע מי הנהגים שלוקחים את הילדים שלנו? יש לך מושג? למישהו יש מושג?

אני יודע על הנהגים שלי אישית, שאני מפקח עליהם, אבל על שאר הנהגים אין לנו אפשרות לדעת מי הם ומאיפה הם באו ומה הוא הרקע שלהם. אין לנו את העבר התעבורתי שלהם. אנחנו לא יכולים לקבל, אסור לנו לקבל.

אדוני, אם אפשר הערה לצבא. אני אומרת לך, אני עמדתי אתמול, אני ראיתי את הנהגים. אני לא רוצה, אבל אני עמדתי אתמול ואני שאלתי את עצמי האם מישהו יודע מי מסיע את החיילים ואת החיילות שלנו. איך הצבא עושה את המכרזים? מי עונה ומי בודק את הנהגים הללו?

אוקיי, אנחנו נתייחס לדברים האלה, אני מבטיח. ביקשתי עכשיו את חברת הכנסת רויטל סויד. לאחר מכן יוסי עמרם ולאחר מכן חברת הכנסת עליזה לביא. מרדכי פדר, כרגיל משפט, ואנחנו נסכם. אדוני השר יסכם ואם ירצה להוסיף כמה מילים, ואני אסכם את הדיון.

חברים, ברשותכם.

תודה לך חברי, חבר הכנסת איתן כבל, יושב ראש הוועדה. תודה רבה לך שלקחת והחלטת לקחת את הנושא הכל כך חשוב הזה של הקטל בדרכים, ולערוך לו שימוע שאני מקווה מאד, ואני גם מאמינה, שבוודאי יהיו לו מסקנות ומסקנות שישנו את ההתנהלות בנושא.

אני לא חברה בוועדת הכלכלה, אבל אני משתדלת להגיע עד כמה שאפשר לדיונים פה בוועדה בנושא הזה.

נכון.

ואני שואלת את עצמי כיצד יכול להיות שנושא שהוא בקונסנסוס, נושא שאין עליו שום מחלוקת, הוא בכלל לא קשור בשום דרך צורה שהיא לא לקואליציה ולא לאופוזיציה. כולנו מאוחדים בעובדה שמדובר במכת מדינה ושצריך להתמודד איתה. איך יכול להיות שנושא כזה, כל כך הרבה שנים נפל בין הכיסאות, בכל אחד מהרכיבים. זאת אומרת אין משהו שאנחנו שומעים בו, בין אם זה בתחום של המשטרה, ואנחנו שומעים את הסקירה ושומעים את אוזלת היד ואת הטענות שהמשטרה מעלה.

השר לביטחון פנים, שמענו גם את דבריך שלך. אנחנו מאד מעריכים ומוקירים, ואתה בעצמך גם בא ואומר – יש קשיים ואנחנו צריכים להתמודד. אנחנו שומעים פה גם את הרשות, את אור ירוק, גם את פרופסור שיינין, אנחנו שומעים פה את המשפחות השכולות. אין נושא פה, אין רכיב אחד בכל הנושא של התמודדות עם קטל בדרכים, שאין בו באיזו שהיא דרך בעיה ומשהו שצריך לשנות ולהתמודד, כשהדבר מספר אחת לטעמי, זה שינוי סדר העדיפות. בין אם זה מבחינת תקציב וגם קצת אצלנו, אין מה לעשות, אצל נבחרי הציבור ואצל משרדי הממשלה.

משהו השתנה בסדר העדיפות. אם אנחנו היינו יודעים, אנחנו מסתכלים היום, ותרשו לי לעשות את ההשוואה שבעיני מתבקשת, על המאבק בטרור – כמה אנחנו נאבקים בו וכמה אנחנו רואים כל אדם שנפגע, או חס וחלילה נרצח במאבק בטרור. בואו נסתכל על מספר הקורבנות שיש לנו בקטל בדרכים. הוא לא מבוטל ולאורך הרבה מאד שנים. צריך לראות את הנושא הזה ולשים אותו על סדר העדיפות, ובעיקר צריך איזה משהו שיאגד את כולם. והעובדה שמדובר פה על כל מיני משרדים, גורם לדבר הזה ליפול בין הכיסאות.

באחד הדיונים הראשונים באתי ואמרתי ואני פונה אליך, השר ארדן בנושא הזה, כי אני חושבת שזה דבר שהוא כן בתחום משרדך. ואני אמרתי ואתה יודע את החקיקה שאני כן מובילה. אני אמרתי, כמו שבכל מקום, בעיקר בהסעות ובמקום שיש ילדים, בני נוער, מבקשים לראות את הרישום הפלילי של עברייני המין, כדי שלא יהיה באיזה שהוא מצב שעברייני מין באים במגע עם בני הנוער שלנו, עם הילדים שלנו, ככה אנחנו צריכים לדאוג שכל מי שנוסע ברכב ציבורי ומסיע, לדעת מה העבר התעבורתי שלו. זה מחויב המציאות. זה משהו שהוא בסמכותך, זה משהו שאתה יכול לעשות אותו, השר ארדן, באמת בהחלטה שהיא מאד מאד מהירה וזה דבר אחד שאני אמרתי.

הדבר השני - - -

מה אני יכול לעשות אותו בחקיקה?

אני תיכף אתייחס לזה.

זה לא נכון האמירה הזאת.

לא, אני רק אומר לך גברתי.

אני אומר משפט אחד. כי גם אם אני כשר לביטחון פנים חושב שהאינטרס הציבורי שמעסיקים בתחום התחבורה יידעו על עבר פלילי של נהגים, אז אני לא השחקן הראשי. לצערי זה חלק מהעיוותים בתהליכי חקיקה. בא משרד המשפטים, שהוא המופקד על הפרטיות של כולנו, ומכיוון שהוא חזק ועוצמתי יותר כמשרד, אז אם הוא מחליט שהפרטיות שלהם או גוברת, האינטרס השיקומי של אותם נהגים הוא חשוב יותר. משרד המשפטים נוטה הרבה פעמים לשכוח שיש בצד השני גם את הציבור. לא בטוח שבוועדת שרים לחקיקה עמדתי תגבר.

אני מראש אומר לך, אני אתמוך.

גברתי, רק כדי לסכם את העניין הזה, כיוון שכבר קיימנו על כך, עליזה ואחרים זוכרים. בדיון השני, זה בדיוק היה אחרי האסון שהיה בכביש מספר 1 - - -

אני הייתי בו וזה - - - הדברים שאני אמרתי.

ולקחתי על עצמי להוביל את החוק. החוק הונח. אני אעשה את הכל כדי שהוא יונח בפטור מחובת הנחה - - -

את יודעת כמה שנים משרד המשפטים עיכב את החרמת ה - - -

אוקיי, תודה.

אני תומכת בצעד שלך, יושב ראש הוועדה שתוביל את זה. אני תומכת בך.

תודה.

אני זוכרת את הדיון הזה. נכחתי בו. אני העליתי את הדברים וגם פניתי אליך לעשות את זה.

נכון, וכבר אני אומר לך, משרד המשפטים כבר קשקשים. אבל לא נפתח עכשיו את זה. גם אם ועדת השרים לא תאשר זאת, אני אביא את זה למליאה. זה הכל.

נכון. נושא נוסף שבאמת לא קשור אליך, השר ארדן, אבל בהחלט נושא שצריך להבין אותו. נמצא פה גם דודי דויטש, יושב ראש ועדת תחבורה בלשכת עורכי הדין. צריך להבין שמשרד המשפטים ובתי המשפט הם שחקן מאד מאד מהותי בסיפור הזה, מכיוון שבסופו של דבר אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה יש הרבה מאד ברירות קנס, הרבה מאד דו"חות שמגיעים לדיון, והרבה מאד תיקים שהם תיקים מהותיים, בין אם הם תיקים קטלניים ובין אם הם תיקים שצריך לנהל בהם הוכחות.

וחייבים להבין, וזה מסר שצריך וחייב לצאת מהוועדה הזאת, ואני פונה אליך יושב ראש הוועדה, בנושא הזה. שופטי תעבורה לא יכולים להיות רשמים שלא יודעים מה לעשות עם - - -

כן, העלית את זה כבר, נכון.

העליתי את זה ואני מעלה את זה שוב. ואז הם לא יכולים. הם חייבים לקבל, אחד, ממש סקירה או יותר נכון השתלמות מקפת. את הרשמים שלא יודעים מה לעשות איתם, שישימו אותם על ברירות הקנס ועל הדו"חות, אבל את התיקים המהותיים חייבים ל - - -

אני כבר מבקש מגברתי, אני רוצה לאתגר אותך. תכיני לנו עמוד בעניין הזה.

מצוין.

עמי, בעניין שחברת הכנסת חברתי רויטל סויד מעלה, ננסה למצוא את הדרך איך להכניס את זה כחלק מהסיכומים שלנו.

מצוין. תודה.

תודה לך גברתי. ביקשתי מיוסי עמרם מהמשמר החברתי בקצרה, ולאחר מכן חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה אדוני.

מרועי מאגף התקציבים באוצר נמצא כאן?

הוא הלך כנראה להביא כבר את הכסף.

יוסי עמרם מהמשמר החברתי. אדוני יושב הראש הנכבד, אדוני השר הנכבד, נכבדי. הקטל בכבישים וכמות התאונות והפצועים בישראל זה דבר עצוב ובלתי נסבל. בשנת 2013 הכנסת אישרה הורדת גיל קבלת רישיון הנהיגה ל-16.9 שנים, דבר המגדיל את כמות כלי הרכב בכבישים באחוז גדול. רק בשנת 2014 נעו בכבישי המדינה 2,960,000 כלי רכב. כלומר, היום בשנת 2016 ברור שיש מעל ל-3 מיליון כלי רכב הנעים בכבישי המדינה.

מדינת ישראל הואילה בטובה להגדיל את כמות כלי הרכב בכבישי הארץ וגם לתת לבני הנוער בגיל פחות מ -17 שנים רישיונות, אבל היא לא הגדילה את כוח האכיפה שישגיחו ויפקחו על כלי הרכב והנהגים, כלומר משטרת התנועה. לא יעלה על הדעת שבשנת 2009 היו 309 ניידות, והיום בשנת 2016 יש רק 113 ניידות. תקציב משטרת התנועה קוצץ בכ-70% מ-100 מיליון שקלים לכ-32 מיליון שקלים.

לכן הבעיה טמונה באכיפה, בתקציב ובכוח האדם ובכמות הניידות באגף התנועה והמשטרה.

נכבדי, אין שיטות פלא. מי שרוצה אכיפה וסדר בכבישים, חייב וצריך משטרה חזקה. 113 ניידות משטרה באגף התנועה, על כל מדינת ישראל, זו ממש בושה ושערורייה.

משפט אחרון בבקשה.

צריך לתקצב ולחזק את כל יחידות המשטרה ובפרט את משטרת התנועה. תודה.

תודה אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא, בקצרה, בבקשה. יש לנו חמש דקות לסיים את הדיון.

ממש משפט אדוני. קודם כל אתה יודע שאני לא חברת ועדה ואני מודה לך באמת על הדיון הזה ואתה יודע שהצטרפתי. אני גם מודה לך על ההזמנה לסיור.

מעבר לדברים, הדבר המשמעותי שקורה כאן, זה שצריך להחזיר וזה קורה באמת בעקבות הדיונים המתמשכים, מאז שאתה החלטת להוביל את זה, להעלות את הנושא על סדר היום ולהחזיר אותו. הוא היה שם הרבה בזכות ארגונים חברתיים, הרבה פחות בזכות הממשלה וכמובן הגופים שהיו אמורים להיות אמונים, וקצת הייתה עייפות. אבל זאת הזדמנות נדירה להחזיר את הנושא הזה, על כל מנעד הכשלים והקשיים והתקציב, אל סדר היום, אל המודעות גם התקשורתית, גם החברתית וגם ההבנה שרק חבירה של כמה שרים יחד, באמת, וכמובן אנחנו כגוף מפקח, נוכל להצעיד את זה קדימה.

אין סיבה שמדינת ישראל תלך אחורה. יש לנו את ההבנה, את היכולת, את הניסיון. יש מדינות שממגרות את זה, כמו למשל האזורים של בתי הספר. אתה יודע אדוני שבארצות הברית, אם אתה עוקף אוטובוס צהוב שעוצר, אם אתה עוקף אותו, אתה צפוי לקנס מאד מאד גבוה.

החוקים האלה לא קיימים במדינת ישראל. היום אנחנו עוברים לבנייה הרבה יותר מאורגנת. יש אזורים שהם אזורי חינוך. אין שום כללים ונורמות וחוקים שחלים על האזורים הללו. במובנים האלה נרדמנו בשמירה. אנחנו מפגרים אחרי מדינות העולם.

ובאמת צריכה להיות פה חבירה של כל הגופים, החל מחינוך, ממשיך בהדרכה של קשישים. יש היום הרבה שרים במדינת ישראל שיש להם חלוקה. צריך להבין שזה נושא שזה הזמן שלו לעלות על סדר היום. ושוב תודה לך.

תודה לך. אני מבקש מהשר. רועי טאייר פה? רועי, אני אבקש בדיון הבא להתייחסות התייחסות כוללת לעניין, כי אני רוצה כבר לסיים.

אדוני השר, ברשותך, אם יש לאדוני דברי סיכום לדברים אשר נאמרו כאן, ואני אסכם ברשותך.

אז קודם כל אני שוב פעם רוצה להודות לך, לוועדה, לחברי הכנסת שהשתתפו. חבל לי שחברי הכנסת מהקואליציה, כנראה הנושא פחות, חוץ מיושב הראש הבא של ועדת המשנה, אבל חבל לי שחברי הקואליציה, וזה מעיד על - - -

בקואליציה סומכים עלי.

טוב.

זה לא רק בעניין הזה אדוני.

אני לא מציע בהקשר של פיקוח נפש לסמוך על אף אחד.

נכון.

כל אחד צריך לעשות את חלקו, ומי שנרשם כחבר ועדת הכלכלה, צריך לתרום את תרומתו.

אני אהיה סניגור על הקואליציה. היו לנו עכשיו שלוש הצבעות בוועדות שונות בכמה דברים, גם בחוק המים וגם בכלי הנשק והרביזיות. לקח שלושת רבעי שעה.

אז זה באשמתי בכלל. אני מעסיק את הקואליציה בעוד ועדות.

וחברים צריכים להשתתף גם בוועדת הכלכלה - - -

לא, לא, אדוני. אין תלונה.

אני מלמד סנגוריה על הקואליציה.

אבל יחד עם זאת, ללמד סנגוריה זה תמיד טוב, אבל הקואליציה לא קיימת.

חבר הכנסת מקלב, אני קודם כל מאחל לך שבדיונים שלך יגיעו הרבה ולא תצטרך ללמד סנגוריה ואני בטוח שכך יהיה. אין לי ספק ואני אשמח להיות מוזמן גם לוועדה שלך. רק מניסיוני כיושב ראש ועדת משנה בעבר, לצערי זה לא קרה. אולי הכנסת השתפרה דרמטית מאז.

אל תבנה על זה.

כן, כן. בכל מקרה, אני לא רוצה לחזור על דברי. אני חושב שנציגי המשטרה כאן רשמו את הדברים. התייחסתי ככה תוך כדי הדיון לרעיונות ליוזמות חקיקה שעלו פה סביב השולחן ואנחנו בהחלט נשמח לשתף פעולה.

עוד פעם, חשוב להבין ששיתוף הפעולה עם חברי הכנסת כן חשוב לנו מאד, כי לפעמים יש משרדים אחרים שיש להם גם חלק בעמדה כלפי החוק, שמתנגדים. ואנחנו זקוקים דווקא ליוזמות שבאות מכם, שזה יוצא הרבה מהיר ואפקטיבי להעביר את זה, מאשר אני אתחיל לנסות לקדם חקיקה ממשלתית.

בעיקר, ואני שוב חוזר ואומר, אני מאד אשמח אם הוועדה תיתן את דעתה גם להשוואה בינלאומית, אבל בעיני זה פשוט עוד פעם, זה מעוות והזוי, אני כבר לא מדבר על התקציב. תקציב בהנחה שפתרנו וינותק מהרשות והאחריות המלאה תוטל על המפכ"ל ועלי, להראות שהנושא חשוב לנו במסגרת סדר העדיפויות המשטרתי.

אבל בהקשר החקיקתי, הדוגמא של חברת הכנסת נחמיאס ורבין היא בדיוק הדוגמא הבולטת ביותר. תחשוב המשטרה שהנושא של עבר תעבורתי של נהג מקצועי הוא קריטי כדי לקבל החלטה אם להעסיק אותו או לא, ויחשוב משרד התחבורה או משרד המשפטים אחרת, החוק לא נמצא תחתינו. ולכן איזה חוקים יוכפפו למשרד לביטחון הפנים ולמשטרה כדי לתקן אותם, זה חלק משמעותי מהיכולת לבצע אכיפה אפקטיבית.

אני עוד פעם יכול לומר ואני לא אכנס לרזולוציות, אבל גם בעניין של הינשופים וגם במצלמות ומשקלי משאיות, כיוון שהתקציב, אני מעריך, יעבור אלינו, אני חושב שתוכלו לבחון אותנו ישירות על התוצאות ועל השינויים שיקרו בחודשים הקרובים.

ושוב תודה על העיסוק בנושא.

אדוני השר אני מודה לך מעומק הלב על הדברים שאמרת, על ההתחייבויות שנטלת על עצמך. אנחנו באמת סומכים עליך ונעשה את כל אשר ביכולתנו כדי לתת את הרוח הגבית לעניין.

ירון, מפקד מתנ"ע, אני מודה לך שוב מקרב הלב על הדברים ועל המחויבות שלך, ואני מודה לך בתיה. חיבוק גדול ממני מעומק הלב. אני אומר את זה, תודה.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.