הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 70

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום רביעי, ו' באדר ב התשע"ו (16 במרץ 2016), שעה 9:35

העסקה שוויונית ורב גונית במשרד המשפטים

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

דב חנין

אוסאמה סעדי

אמי פלמור - עו"ד, מנכ"לית משרד המשפטים

רוני זלושינסקי - עו"ד, עוזרת למנהלת הכללית, משרד המשפטים

עמיר כהן - יועץ בכיר למנכ"לית משרד המשפטים

אחיה קמארה - נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

מרי יוסף - מנהלת אגף א' משאבי אנוש, משרד המשפטים

רחל שילנסקי - עו"ד, מנהלת מח' למפשט עבודה, פרקליטות המדינה

פיראס פראג' - עו"ד, מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, שרד הכלכלה

מרים בראון - עו"ד, ממונה על השוויון המגדרי, ייעוץ משפטי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אחמד אלג'אבר - עו"ד, היחידה לקשר עם הכנסת, לשכת עורכי הדין

רסול סעדה - עו"ד, רכז קשרי ממשל, עמותת סיכוי

מחמוד פודי - עו"ד, של חה"כ עודה איימן

דלית אזולאי

יעל, חבר המתרגמים

העסקה שוויונית ורב גונית במשרד המשפטים

אני פותחת את הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. הנושא היום: העסקה שוויונית ורב גונית במשרד המשפטים.

אני שמחה שמנכ"לית משרד המשפטים מכבדת אותנו כבר פעם שנייה בנוכחות שלה, עורכת הדין אמי פלמור, אני מאוד שמחה שהגעת אלינו. לפני שהתחלנו את אמרת שהנושא מעורר גלים. לצערי הרב, אם היינו דנים היום בבעיה ולאו דווקא במצב טוב או במצב שיש בו ייצוג טוב, היית רואה פה אולם מפוצץ של אורחים. אני רואה בנוכחות הקיימת, שאינה מכובדת, יכולים גם כן להצטרף אלינו לשולחן כבר, אבל עצם העובדה שלא הגיעו הרבה כנראה שיש אמירה - - -

אני דווקא חושבת שיש - - -

כנראה את לא מעוררת כעסים, כפי שאני רואה.

אני רוצה לומר שדווקא יש בעיה מכיוון שהמצב אצלנו לא משקף את המצב בכל משרדי הממשלה, וזה הדבר המצער.

ובכנסת, ועל זה רציתי לדבר. פותחת את הישיבה הזו, אני בדיוק מגיעה מישיבה של וועדת יישום הרפורמה בשירות המדינה שאני חברה בה. הצטרכתי לקטוע את דיון שם ולהגיע לפה. שם באמת דנו במצב הקיים השירות המדינה. בעיניי כל הנושא של ייצוג הולם גם לנשים, גם לקבוצות כמו האוכלוסייה הערבית, גם בעניין של התקדמות הנשים בדרגים הגבוהים של שירות המדינה, עדיין זה נמצא בבעיות. גם אנשים עם מוגבלות הייצוג שלהם ואפשרויות ההתקדמות שלהם עדיין, בעיניי, לא הוטמע כל הנושא של ייצוג הולם בתוך משרדי הממשלה השונים, בתוך שירות המדינה. עדיין מסתכלים על זה כמין מותרות מסוימות שמגיעים לטפל בה רק כאשר מתפנים.

לצערי הרב, אני עקבתי אחרי הנושא הזה וראיתי שאפילו המדינה כבר מכירה בבעיות הקיימת. אנחנו קיימנו פה דיונים בנושא של תקצוב מגדרי וגילנו, בעיני זה כלי חשוב מאוד לבדוק כל נושא איפה נמצאות הנשים בתוך סולם הדרגות, בדקנו איפה נמצאות הנשים. בעצם רוב עובדי המדינה הם נשים, אבל ככל שמטפסים למעלה בדרגים יורד הייצוג של הנשים. אנחנו גם דיברנו שם על כל הנושא של מה שקראו לו 'תופעת המספריים'. כלומר, הייצוג של הנשים, אבל גם פערי השכר הקיימים. כאשר בשירות המדינה שאמור להיות הכי מחויב לחוקים ולרגולציה הקיימת, עדיין קיים פער שכר בין גברים לנשים בתוך השירות, ועוד לא פתרו את הבעיה הזו.

אני מקווה שאנחנו היום, ואני יודעת הסתכלתי בחומר, אני יודעת שנשמע אולי דוגמה ומצב שהוא קודם כל נוטע תקווה ושיש בו אמירה מאוד ברורה שדווקא כל מה שדנים עליו בוועדת הרפורמה זה אכן אפשרי ואין צורך כאילו לסבך את העניינים. רק מה שאמרתי כל הזמן, עם רצון אמתי לעשות את השינוי אפשר להשיג את ההישגים.

אני נותנת את זכות הדיבור למנכ"לית, עורכת הדין אמי פלמור להציג מה המצב במשרד המשפטים ואחר כך נמשיך את הדיון.

מכיוון שהדיון ככה לגמרי בשליטתנו, ומכיוון שיש לנו אורחות הייתי שמחה דווקא להתחיל עם הסרטון הקצר על מאייסה זועבי. הבאנו היום כמה דברים להראות, אני חושבת שזה יעניין את מי שנמצא פה. בואו נתחיל עם זה, שנבין מה זה התמודדות של אישה שיוצאת לעבוד.

"מאייסה זועבי, אימא לשלושה. דני, אלין ועדי, מכפר סולם הסמוך לעפולה. עובדת פרקליטות מחוז צפון. למדתי תואר ראשון בנתניה, תואר שני באוניברסיטת חיפה. אני באמת רציתי ללמוד משפטים, כדי לעשות צדק, לנקוט נגד הפושעים, זה משהו שתמיד חלמתי לעשות. אני מטפלת בתיקים שאינם פשעים חמורים, אני מטפלת בתיקי מין, רצח, ניסיון לרצח. בחרתי במגזר הציבורי מלכתחילה. זאת אומרת, ידעתי שזה הייעוד שלי.

לא קל להיות בת המגזר המיעוטים במדינה. זה לפרוץ הרבה חסמים מבחינה רגשית, אפילו בתוכך. אם אתה באמת יכול להתקדם, זה האמון אם אתה יכול או לא יכול לתת במשרד המשפטים, האם יקבלו אותי לא יקבלו אותי, אפילו מבחינה חברתית, האם אני יכולה להתקבל לעבוד בפרקליטות. אני יודעת, כשאמרתי לכמה חברים שלי שהתקבלתי לפרקליטות היו כאלה שהרימו גבה, אולי לא חשבו שזה המקום שמתאים שאני אעבוד בו גם מהבחינה הלוגיסטית, מבחינת הנגישות. רק לפני שנתיים הגיעה תחבורה ציבורית לכפר שלי, זאת אומרת שאם לא הייתי נהגת ועם רישיון נהיגה, זה אומר שלא יכולתי לצאת לעבוד, זה ברמה הזאת של להגיע לראיונות עבודה, לנסות למכור, לשווק את עצמי למשרד ולשכנע אותם שלמרות ששפת האם שלי היא לא עברית אני עדיין יכולה להצליח, ושאני יכולה להוביל במשרד שאליו הגעתי.

לעבוד במשרד המשפטים זה מאוד מאתגר וגם לא קל. הפרקליטות הוא מקום מאוד מספק מקצועית, אבל מאוד תובעני. זה להיות מצוין כל יום, זה לשאוף למצוינות כל יום. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי. יש לי רגעי משבר שאני אומרת אם זה לא גוזל ממני הרבה זמן שזה על חשבון המשפחה. אני חושבת שאם לא הייתי אוהבת את העבודה שלי לא הייתי מחזיקה מעמד אפילו לא יום אחד.

יש לי מילה להגיד לכל הצעירים והצעירות שלומדים משפטים, אני רוצה להגיד לכם שאתם צריכים להיות עם שאיפות להגיע רחוק. בכלל להעז לגשת למשרות האלה, להתקבל אליהן ולהמשיך לעסוק בהן בעתיד".

אני חייבת להגיד שזה אחד מהסרטונים המוצלחים ביותר כי זה לא רק מתייחס לצד היבש של הסיפור, של כמה מתקבלים וכמה לא. אלא, גם כן לכל ההתלבטויות גם אצל הנשים עצמן. הנשים הערביות למשל כאשר הן נכנסות או שמנסות להתקבל לשירות המדינה. אני שמחה שיש לנו אורחות, כנראה סטודנטיות, קבוצה של סטודנטיות. אני שמחה שהגעתן דווקא לדיון הזה, זה נותן לכן רעיון לעתיד.

בבקשה גברתי.

בואו נתחיל. נעבור לשקף הראשון. אנחנו רוצים לדבר על המספרים הכלליים.

קודם כל, יש היום במשרד המשפטים כמעט 4,000 עובדים פעילים, מתוכם 67% הן נשים. 363 בנות ובני החברה הערבית, הדרוזית וצ'רקסית. 30 עובדים יוצאי אתיופיה ו-60 גברים ונשים עם מוגבלות.

חשוב לי להגיד, אני ככה אתן בדגש לגבי האוכלוסיות הייחודיות, אומנם עוסקים גם היום באפליה מתקנת גם לנשים, אבל במשרד המשפטים אנחנו מבינים שלא חסרות נשים. חשוב לציין גם, 61% מכלל המנהלים והמנהלות שלנו הן נשים. יושבות פה שתי מנהלות במקרה. מרי יוסף שהיא מנהלת כוח אדם במשרד שלנו ורחל שילנסקי שהיא מנהלת המחלקה למשפט עבודה בפרקליטות המדינה.

הפרקליטות היא בכלל גוף מוביל מבחינת נשים שפרצו שם את כל תקרות הזכוכית. בשנות ה-90 הייתה פרקליטת המדינה, דורית ביניש. בעצם במשרד שלנו יש מודולינג של נשים שהגיעו לכל תפקיד. אני תמיד גאה להזכיר שהמנכ"לית הראשונה בכל השירות הציבורי, מנכ"לית אישה, הייתה אצלנו, גברת נילי ארד, לימים נשיאת בית הדין לעבודה. לא סתם אנחנו חוזרים ומזכירים את זה, מכיוון שאתה מבין כשגדלים בתוך סביבה שבה זה המודולינג, אז מאוד קל להבין וגם לקוות שיש לך סיכוי לבצע כל תפקיד וכל משרה – זה ביחס לנשים. אנחנו מקווים שנצליח לעשות את זה גם ביחס לקבוצות האחרות.

חשוב לי לציין, מקרב העובדים מבני החברה הערבית והדרוזית, כמעט 50% הן נשים. ביחס לתעסוקת נשים במגזר הערבי זה מספר מרשים, זה מראה גם על המסגרת של השירות הציבורי שהיא מסגרת שמאוד מתאימה לעבודת נשים בגלל ההתחשבות שיש בה בנושא של ילודה, חופשות שקשורות, יציאה מקודמת לשעות הנקה. אני כבר קופצת לנושא נוסף שהוא ייחודי למשרד שלנו והוא ייחודי לפרקליטות, יש שם הסדר עבודה שמאפשר לעשות 50 שעות עבודה מהבית, שעות נוספות. הדבר הזה אנחנו יודעים, הוא מאפשר לנשים לצאת בשעה מקודמת. היום יש גם גברים, אז אני אזכיר את זה. חשוב להם מאוד האיזון בין המשפחה לבית, אבל הסדרי עבודה ייחודיים, אנחנו נראה את זה בהמשך כשנדבר על השכר, גם משפיעים על השוויון בשכר, אבל קודם כל הופכים את סביבת העבודה לסביבת עבודה מאוד ידידותית.

ביחס לשתי - - -

סליחה, שאלה. אני רואה שמבחינת האוכלוסייה הערבית אתם כמעט עומדים בסטנדרט, או בממוצע שקיים בשירות המדינה באופן כללי. אם אני זוכרת נכון זה 9.7% - - -

9.2%

במדינה. כלומר, אתם ביחס לשירות המדינה אתם עומדים בממוצע, אבל ביחס לאוכלוסייה זה עדיין ירוד.

אני אגיד כמה דברים, אנחנו תכף נראה את העלייה המתמדת שיש לנו בקליטה - - -

אני חושבת שאתם אחד המשרדים שכן אפשר לתת דוגמה לזה, כי זה אחד המשרדים שפרוס על פני כול הארץ. לא כמו משרדים אחרים שהכול מרוכז בירושלים או ש-70%-80% מהעבודה היא בתוך ירושלים.

אני אגיד. יש לנו קרוב ל-4,000 עובדים שפרוסים ב-70 אתרים ברחבי הארץ, ממסעדה בצפון. שם יש לנו בית דין דרוזי דתי, ועד באר שבע ואילת בדרום. יש לנו יחידות מאוד גדולות שיושבות: בנצרת, חיפה, נתניה, בחדרה, באזורים יותר צפוניים בארץ, ולכן באמת יותר קל לאוכלוסייה הערבית להשתלב במשרד, אבל יש לנו לא מעט עובדים בירושלים, תל אביב ובבאר שבע. היעדים שלנו הם לקלוט אותם בכל רחבי הארץ.

התחלתי להגיד, שתי קבוצות אוכלוסייה שאנחנו עדיין נמצאים רחוק מהיעדים שהיינו רוצים להיות בהם, זה יוצאי אתיופיה ואנשים עם מוגבלות – אלו קבוצות שאנחנו עדיין מנסים לפענח איך לשפר את הקליטה, איך לשפר את ההתמודדות על משרות. אנחנו נמשיך וככה נרחיב על זה.

מילה על השקף הקודם. חוץ מהעובדים שעובדים בתקן אנחנו מעסיקים במיקור חוץ עוד קרוב ל-2,000 עורכי דין בסנגוריה הציבורית ובסיוע המשפטי. שם הייצוג לבני החברה הערבית הוא כמעט 20%. כלומר, עורכי דין פרטיים שנותנים לנו שירותים בייצוג - - -

פרילנסרים כאלה?

כן, הם פרילנסרים, אבל הם עובדים באופן מאוד מאוד מסיבי עם המשרד. הם נבחרים גם כן באיזה תהליך מעין מכרזי כדי להיות במאגר הזה. שם אנחנו רואים 1.5% - 29 עורכי דין שהם יוצאי אתיופיה ו- 391 עורכי דין ערבים ודרוזים שמתפרנסים בעצם מהמדינה בסכומים של עשרות עד מאות אלפי שקלים - - -

זה רק שווה למספר העובדים בתוך המשרד.

בתוך המשרד, גם הדבר הזה הוא מאוד משמעותי מכיוון שהם אנשים שמטעם הממסד נותנים ייצוג. אני חושבת שיש משמעות לדבר הזה שאתה מתפרנס מהמדינה, מייצג את המדינה בהרבה מובנים גם בדרך הזאת.

בואו נעבור לשקף הבא.

זה לגבי המיקום של נשים בדרגים השונים של המשרד. בלי להיכנס יותר לנותנים אנחנו רואים שיש שווין כמעט מלא בין אחוז הנשים לבין הייצוג שלהן בדרגות השונות. אפשר לעבור הלאה, לשקף הבא.

מעל ל-60% זה בדרג הבכיר זה נשים?

כן. כלומר, יש יחס שווה. להפך, אנחנו ככה צוחקים כשמתנה סוף סוף גבר לתפקיד ניהולי - - -

אני כל הזמן מחפשת ככה להגיד, 'הנה תפסתי משהו', אבל חשבתי שטעיתי מבחינת הקריאה שלי.

עשינו רשימה של הנשים בתפקידים הבכירים במשרד: שרת משפטים, אני כמנכ"לית, נציבת הביקורת על מערך התביעה שמעמדה מקביל לשופט עליון, היועצת המשפטית של משרד המשפטים. בתוך משרד המשפטים יש יועץ משפטי למשרד, זה תמיד נוראה מבלבל כי יש לנו את ה-יועץ המשפטי לממשלה, משנה ליועץ המשפטי לממשלה – דינה זילבר, משנה לפרקליט המדינה – אורית סון, תשע פרקליטות מחוז, רחל שילנסקי שנמצאת פה איתי היא אחת מהן, מנהלות מחלקה בפרקליטות המדינה, שתי משנות לסנגוריה הציבורי הארצי ובעבר הסנגורית הציבורית הארצית – ענבל רובינשטיין, מנהלת מחלקת חנינות, ראשת היחידה הממשלתית לחופש מידע, ראשת בתי הדין לעררים לפי חוק כניסה לישראל, ועוד, ועוד, ועוד, מבקרת המשרד. כלומר, אם אני אמשיך לתאר אנחנו לא נעצור פה היום.

הדבר המאוד מעניין הוא דווקא הנושא של פערי שכר, אני חושבת. חשוב לי ככה לספר לך על זה כי אולי את תרמי את הכפפה ותעודדי את משרד הכלכלה. יש לנו נתונים על פערי השכר מכיוון שהשתתפנו בתחרות 'המעסיק השוויוני' שמשרד הכלכלה הכריז עליה שנה שעברה. נדרשנו לענות על עשרות שאלות קשות ביותר על תחשיבי שכר והלאה. לצערי, התחרות מעולם לא הגיעה לידי גמר. בכל פעם שאני פוגשת את מנכ"ל משרד הכלכלה אני אומרת לו - - -

הם הבטיחו שהם בתוך חודש מרץ הם מכריזים - - -

אני כבר קינתי שמלה כדי לקבל את הפרס, כי אני בטוחה שאנחנו נקבל את הפרס - - -

מה, היא יצאה מהאופנה?

לגמרי. זו השמלה של השנה שעברה. מתי שיוכרז הפרס כבר יש הצדקה לשמלה חדשה. אני תמיד אומרת על משרד המשפטים שמעמד הנשים שם כל כך מבוסס כך שאנחנו לא פוחדות להגיד שקנינו שמלה לתחרות, אנחנו מרגישות בנוח.

אני רוצה לדבר על פערי השכר כי זה באמת נושא מאוד מעניין. אנחנו יודעים, לפי מכון המחקר אדווה, שפערי השכר בין נשים לגברים בישראל עומדים על 44%. כלומר, מבחינה סטטיסטית על כל שקל שמרוויח גבר אישה מרוויחה 66 אגורות. במשרד המשפטים פערי השכר נמוכים באופן משמעותי והם עומדים על 12% בלבד. כלומר, נשים מרוויחות 88 אגורות, אבל הצגנו פה על כל שקל של גבר, אבל בדרגים המרכזיים שלנו פער השכר הוא רק 4%. בחלק מהדרוגים המרכזיים אצלנו נשים מרוויחות יותר מגברים. עכשיו לא עשינו מחקר עומק. הבאנו פה דוגמה של דירוגי הפרקליטים ששם הסברתי למה נשים מרוויחות יותר מגברים, מכיוון ששם יש באמת את השוויון הזה שנוצר כתוצאה מההזדמנות לעבוד גם 50 שעות נוספות מהבית. אנחנו באמת רואים שנשים מנצלות את זה, יוצאות הביתה בשעה סבירה, יושבות אחר כך בערב ועובדות על התיקים ויכולות לחייב את המשרד על שעות העבודה האלה. זה מודל שכר שמבוסס, קודם כל על יחסי אמון מאוד משמעותיים בין המעסיק לעובד. זה מעמד ייחודי שהפרקליטים זכו לו.

התחלנו בשנה שעברה בפיילוט ברשות הפטנטים. שם יש לנו מדענים ויש לא מעט מדעניות ערביות, אנחנו מאוד גאים בזה. הם עובדים חצי שבוע מהבית. הגענו למודל יחד עם נציבות שירות המדינה. הדבר הזה מאפשר גם הרבה מאוד תעסוקה בפריפריה. כלומר, אם אתה מומחה לאיזה תחום מדעי ואתה גר בצפון, אתה לא חייב לעבוד ברשות הפטנטים בירושלים חמישה ימים בשבוע, יש רק אחת בארץ. אתה יכול שלושה ימים בשבוע להיות בבית, יומיים להיות ברשות הפטנטים ובשבוע לאחר מכן הפוך, שלושה ימים ברשות הפטנטים יומיים בבית, כי שם יש עבודה על פי תפוקות. כלומר, אתה צריך לבחון, בוחן פטנטים צריך לעמוד במכסה מאוד ברורה ולכן אפשר למדוד אותו. אם היית בבית ולא עשית את מה שצריך, מאוד קל לאמוד את כמות העבודה שהיית צריך לעשות.

אני חייבת להגיד פה, וסליחה שאני קוטעת אותך. בדיון שהתקיים בנושא הרפורמה, שם אני שאלתי שאלה מאוד פשוטה, כאילו במקום לעשות את כל התהליכים, אני לא באה לבקר אותם, תהליכים שמנסים לסגור פערים, האם יש כלים בשירות המדינה למדוד את העבודה, הערכה של העבודה של עובדי המדינה לא רק לפי התשומות אלא גם לפי התוצאות? אמרו לי: 'כן, אנחנו עושים הערכה כזו'. הנשים שלא עשו שעות נוספות, התוצאות שלהן, מה הערכתם אותן? הם אמרו שהן אפילו יותר טובות ויותר יעילות מהגברים. אמרתי: 'אז במקום להוריד', כאילו מה שנעשה במקרה הזה, זה שהגברים שהתוצאות שלהם היו פחותות מהנשים קיבלו על זה תוספת שכר דרך זה שנתנו להם לעבוד שעות נוספות כדי לסגור את הפער. במקום לתקן את המעוות ולבוא ולהגיד: 'תשמעו, יש לנו', אז באים וסוגרים את הפער דווקא כך. אני מבינה, אי אפשר עכשיו לבוא להוריד ממרכיב שכר שהפך קבוע כזה לבוא ולהוריד אותו ממישהו. אבל, הגישה כולה באה ודורשת עוד יותר. כאילו אישה שבאמת רוצה להשתכר שווה לגבר, למרות שהתוצאות והיעילות שלה היו גבוהות בשעות העבודה הרגילות, עכשיו היא תצטרך לעשות את זה דרך שעות נוספות על חשבון השעות שהיא בבית. עדיין התפיסה לא עונה ממש על הבעיה. בעיניי זה בעצם להכביד על הנשים יותר באיזשהו שלב לצערי. אני לא מכוונת את זה אישי, זה עניין איך המערכת פועלת.

אנחנו רק רוצים להגיד שאפשר למצוא פתרונות ואנחנו מוצאים פתרונות ומיישמים פתרונות. אנחנו חושבים שהדבר הזה נותן הזדמנות. אגב, לא רק לנשים, גם לאנשים עם מוגבלות שיותר קשה להם להגיע חמישה בימים בשבוע למשרדים. ההזדמנות הזאת של לעבוד חצי שבוע מהבית - - -

זה בסדר.

זה גם ירוק יותר, פחות אנשים על הכבישים, מכוון שזה גם תומך יותר בקשישים שלה, כי אתה יכול להישאר קרוב להורים שלפעמים צריכים עזרה ועדיין להשתלב בשוק העבודה.

זה גם טוב למה שנקרא פריפריה. כלומר, לא כולם צריכים לעבוד במרכז ולחיות שם.

או בתל אביב.

זה לגבי העסקות בנות ובני החברה הערבית. את יכולה לראות פה גרף מ-2012, רואים עלייה מתמדת. אני גאה להגיד שרק בשנה האחרונה הייתה עלייה של אחוז שלם בהעסקה. הדבר הזה נובע מפעילות פרואקטיבית של המשרד גם בכנסים שקיימנו בחיפה, והשנה בתל אביב, כדי לעודד השתלבות במשרד. הבנו שעד שלא באים ומחזרים אחרי העובדים, האמון שלהם שבאמת רוצים אותם במשרד המשפטים הוא לא גבוה. לצד זה עשינו סדנאות של "קו משווה" כדי ללמד את המראיינים אצלנו איך עושים ראיון רב-תרבותי. הדבר הזה משרת גם את בני החברה הערבית, גם את יוצאי העדה האתיופית, גם את - - -

אני מחייכת כי בדיוק עכשיו המלצתי על הדברים שאת אומרת. חבל, למה לא לומדים, למה לא לומדים בתוך השירות?

בגלל זה אמרתי לך שהדיון הזה, לא רק כי יש בעיות, אלא איך להעתיק מודל שעובד - - -

בדיוק, שעובד דווקא.

בואו נעבור לגרף הבא.

כדי לעודד, אגב את ההשתלבות ואת ההעסקה הכנו ממש פירוט של כל יחידה ויחידה שלנו. אפשר לראות שיש לנו עשרות יחידות, כמה עובדים ביחידה הזאת וכמה מתוכם הם בני החברה הערבית, וגם באחוזים כמה זה, כדי שכל מנהל יראה את עצמו בטבלה ושהוא ידע שבשנה הבאה עוד פעם מתפרסמת טבלה. אנחנו יודעים מהניסיון שכל מנהל אוהב לראות את עצמו במקום גבוה בטבלה. אנחנו מקווים שהדבר הזה באמת יעודד העסקה - - -

בתי המשפט נכללים פה?

לא. בתי המשפט זה גוף עצמי שמנוהל תחת שרת המשפטים, אבל לא תחתיי. למערכת בתי המשפט יש מנהל עצמאי, מר שפיצר - - -

השאלה, אתם יודעים מה המצב שם?

המצב שם אחר. אני יודעת שבשפיטה יש לא מעט. אני חושבת שבשפיטה יש 50% נשים עד לרמת בית משפט מחוזי - - -

נכון.

אני גם יודעת שיש השתלבות משמעותית של שופטים מהחברה הערבית במערכת המשפט. אבל, אני לא יודעת להגיד מספרים מדויקים. יש גם הרבה מאוד מועסקים כלליים במערכת המשפט - - -

כעובדים מנהליים.

ועוזרים משפטיים.

עוזרים משפטיים הם לא אינדיקציה טובה כי עוזרים משפטיים, מה שמקפיץ את המספר של זה, כי זה נחשב כמעט משרת אמון, לשופט בעצמו יש לו את היכולת לבחור. סביר להניח ששופט ערבי ירצה גם לבחור עוזר משפטי ערבי מתוך ראייה גם לקדם את הייצוג ההולם. השאלה, במשרות האחרות, במנהלי מה המצב שם ובדרגים הגובהים של המנהלי, אני אצטרך לברר את זה כנראה.

טוב, עברנו על הנתונים האלה.

אני רוצה להגיד באופן כללי. הדבר הבא זה התפלגות התעסוקה. אפשר להעביר לשקף הבא. עוד דבר שפרסמנו כי אנחנו חושבים שזה חלק בלתי נפרד ולא רק האחוזים אלא בעלי תפקידים בכירים מקרב החברה הערבית, דרוזית והצ'רקסית כי היעד של הממשלה הוא רק להכניס אחוזים של עובדים אלא לראות אותם בתפקידים בכירים ומשמעותיים. יש לנו סמנכ"ל בכיר לתפעול ולוגיסטיקה בן העדה הדרוזית, מרי יוסף מנהלת האגף למשאבי אנוש שנמצאת פה אתנו. אנחנו רואים ממונים בפרקליטויות, אנחנו רואים - - -

אני מבינה שהשם הוא מרי יוסוף. זה בסדר, פשוט לא הבנתי למה היא קשורה לייצוג כאן.

כנראה לא כתוב על המצח שאתה ערבי.

את רואה שהיא אפילו לא נראית ערבייה. זה המשפט שתמיד הורג אותי: 'את אפילו לא נראית ערבייה'.

אני עומדת עכשיו בראש צוות בין משרדי שעוסק במיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה. היה שם שיח מאוד מעניין, כי חלק מהשותפים מהחברה האזרחית שהם עצמם אתיופים אמרו שמפריע להם שלא עוסקים גם בסוגיה של הערבים, של גזענות כלפי הערבים. התפתח שיח בכלל על הגזענות הספציפית על רקע צבע עור. דיברנו על זה שצבע עור שזה דבר שאתה לא יכול להסתיר אותו בכל דרך. כלומר, זה דבר שאפילו אין לך שלוש שניות של העדר שיפוט, יש שיפוט מידי. התקרית שהתרחשה פה עכשיו מראה עד כמה - - -

נכון, את צדקת.

שצבע העור זה משהו שאי אפשר להתבטל בו.

או.קיי. אנחנו רואים פה בעלי תפקידים מאוד בכירים. זה לא רק תפקידים בכירים, זה שכר גבוה. באמת זה משהו שמקרין בכל מובן על הסטטוס וגם על הרצון להשתלב בתפקידים האלה בעתיד, ואנחנו מקווים שכך יהיה.

אנחנו עוברים עכשיו לייצוג של יוצאי אתיופיה. אנחנו נמצאים במספרים נמוכים ובאחוזים נמוכים. זה אתגר שהשנה שמים עליו פוקוס מתוך ניסיון למצוא שם פתרונות. זו קבוצת אוכלוסייה הרבה הרבה יותר קטנה, היא רק אחוז וחצי מהאוכלוסייה הכללית. יש רק 25 בוגרים מדי שנה של לימודי משפטים כך שממילא הפוטנציאל הוא מאוד לא גבוה, אבל אנחנו- - -

האחוז הוא כמעט - - -

0.75, כאשר האחוז באוכלוסייה הוא 1.5% וגם האחוז - - -

אני חייבת להגיד שזה פרופורציונאלי של ה-10% האוכלוסייה הערבית, זה הישג לא מבוטל במיוחד עם הקשיים שאת דיברת עליהם ועם הזמן שהם נמצאים בתוך המדינה.

נכון.

אנחנו נעבור לשקף שעוסק בנושא של ההשתלבות של האנשים עם מוגבלות. בשקף הזה אנחנו לא ממש יכולים לתת נתונים מאוד מדויקים, בין השאר בגלל שיש גם אנשים עם מוגבלות בתוך המשרד שלא מזוהים ככאלה, שלא מעוניינים להיות מזוהים ככאלה מסיבות אישיות. מעבר לזה, אנחנו נמצאים בתחילתו של תהליך. נמצא פה נציב שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות. חלק מהמועסקים במשרד שלנו מועסקים בנציבות וזאת לא חכמה, את זה אני אומרת ביחס למשרד באופן כללי. החכמה היא באמת לנסות ולראות איך אנחנו מצליחים להגיע לקהל יותר נרחב. גם פה אנחנו נעזר גם בחברה האזרחית וגם במנגנונים קיימים במשרד הכלכלה, בביטוח הלאומי. אני מקווה שאנחנו נצליח באיתורים יותר משמעותיים של עובדים.

אני חייבת להגיד שקיבלתי פנייה אישית, אתמול לקראת הדיון הזה, של אישה עם מוגבלות, היא עורכת דין, עובדת בפרקליטות, לא זוכרת. לא בפרקליטות, היא עובדת בייעוץ משפטי באחד מהמשרדים ולא באופן ישיר בשירות המדינה, כנראה דרך עבודת פרילנסרית או משהו כזה. ניסו לפטר אותה כשהייתה בהיריון ולא הצליחו. היא חזרה לעבודה אחרי שהיא ילדה. אתם כנראה מכירים את המקרה. היא עבדה כמה חודשים ובכל זאת רוצים לפטר אותה. היא אומרת שבאחד מהמשרדים יש משרות ייעודיות לאנשים עם מוגבלות, בייעוץ משפטי, והיא יכולה להשתלב שם ובכל זאת מפטרים אותה והיא לא נכנסת לעבוד. מה עושים במקרה הזה?

אני אגיד באופן כללי. קודם כל, באמת יש תקנים ייחודיים שנועדו להקל על ההשתלבות של אנשים עם מוגבלות, תקנים של החשבת הכללית. במסגרתם האנשים יכולים להשתלב לתקופה של 15 חודשים. בעצם הכוונה לתת באמת איזה תקן על-תקני שבעצם שאחרי שהאדם יעבוד יהיה סיכוי יותר טוב להשתלב בתקן רגיל. חשוב לי להגיד שכל הנושא של העדפה מתקנת, דווקא בגלל שאנחנו עוסקים בזה בצורה מאוד אינטנסיבית, הוא לא נועד לשלב אנשים עם יכולות לא מספיק טובות או עם אי התאמה, רק בזכות שמדובר באישה, בערבי, באדם עם מוגבלות וכן הלאה. אם אנחנו מדברים על מקרה מסוים שאנחנו חושבים שאנחנו מזהים אותו, כנראה מדובר באישה שלא השתלבה מבחינה מקצועית. אני לא לרוצה לדבר מעבר לזה כי - - -

לא. לא. בגלל זה גם אני לא דיברתי. הייתה בקשה להגיע לדיון, אני הצעתי שבמקרים קונקרטיים פרטיים אנחנו נוכל להמשיך לדבר על זה. אני אפנה אליכם באופן מסודר ואז אולי אני אקבל תשובה יותר מפורטת.

עוד נושא שאנחנו עוסקים בו והוא לא נמצא בהחלטות ממשלה. יש עכשיו איזו החלטה עקרונית בנושא הזה, נושא של תעסוקת חרדים. גם בהקשר הזה אנחנו חושבים שלאור היציאה המבורכת של הציבור החרדי לשוק העבודה, מן הראוי שגם אנחנו ניקח חלק בדבר הזה ונעודד את התעסוקה הזאת. אין כל כך הגדרה מיהו חרדי ואנחנו גם לא מסמנים את החרדים, אבל אנחנו רוצים להראות לך עוד סרטון לסיום.

אני רוצה להגיד באופן כללי שאני חושבת שהדבר הכי חשוב שבעצם הייתי רוצה שאת תיקחי מהדיון הזה, כשכותבים דוח מקבלים מראה. במראה הזאת אתה יודע איפה אתה טוב ואיפה לא טוב. זה לא חכמה שהתחלנו עם הנשים בדוח הזה, כי זה המקום שאנחנו הכי טובים בו. משם עברנו לבני החברה הערבית כי גם שם יש לנו הישגים ואנחנו יודעים איך לעשות, ולקראת הסוף שמנו את הדברים שהם פחות חזקים אצלנו. אני חושבת שלחייב את משרדי הממשלה לפרסם דוח, לתת דין וחשבון, השאלון הזה של משרד הכלכלה שחייב אותנו לראות פערי שכר ולהבין באמת איפה הדברים עובדים יותר נכון, זה כלי מאוד משמעותי לשינוי. בואו נראה עכשיו את הסרטון.

אני חייבת להגיד שהייתה לי ישיבה, יש משהו בעיניי שאינו מתקבל על הדעת, כשביקשתי לדעת סטטיסטיקה של המצב של ייצוג הולם גם של נשים וגם של אוכלוסיות האחרות, היום בבוקר קיבלתי תשובה שהסטטיסטיקה והמספרים בתוך המערכת לא מדויקים ובלתי אפשריים- - -

מה שהובא לנציבות.

כן. אני לא מקבלת אותם כמובן. אני אפעל שאני אקבל את הסטטיסטיקה הנכונה.

חרדי חסיד גור. כבר בילדות נמשכתי ללמוד משפטים ואולי לעסוק בעריכת דין. זאת אומרת, התחום הזה עניין אותי תמיד. כיום, היום אני עובד בפרקליטות מחוז ירושלים, פלילי.

יש כאלה מהמשפחה המורחבת שאמרו לי שהכי פרקטי שאהיה מורה. יותר אימא ויותר נוכחת בבית. לא הרהרתי לרגע שכל מה שרצתי להיות בחיים זה להיות עורכת דין ולעשות צדק.

כבר בימי בית הספר, כבר מגיל מוקדם אני ידעתי שאני רוצה להיות עורך דין.

למעשה החלטתי להיות עורכת דין עוד כשהייתי נערה. אני החלטתי שאני מאלה שעוזרים וזה למעשה אחד הדברים שעיצבו אותי להיות עורכת דין במגזר הציבורי.

אני עד גיל 13 ראיתי יחסית טוב ואז הייתה לי התדרדרות בראייה. בשנים שאני למדתי בתיכון למערכת לא היו את הכלים להתמודד עם תלמיד עיוור. גיליתי מהר מאוד שדווקא האנשים המוכשרים ביותר, אנשים עם תחושת השליחות המאוד מאוד חזקה, דווקא הם באים למגזר הציבורי כדי לנסות ולהשפיע, להזיז דברים ולעשות את השינוי האמתי.

מי שמגיע למשרדים של משרד המשפטים יכול כבר היום לראות ייצוג נרחב של כל הגוונים של החברה הישראלית. צריך שהייצוג הזה יהיה משמעותי יותר ולכן אנחנו פועלים באופן אקטיבי שנה אחרי שנה כדי שהדבר הזה יקרה.

משרד המשפטים הוא משרד מאוד חברתי ומגוון. הוא צריך לתת הזדמנויות לציבורים רבים שייקחו חלק מהפעילות המשמעותית מאוד של מדינת ישראל שנעשית במשרד המשפטים.

כשהגעתי לראיון לפני ההתמחות היה לי חשש גדול. אנשים בדרך כלל אוהבים לראות אנשים שדומים להם, שמתחברים אליהם יותר. חששתי שהמראה שלי ייצור הרחקה כבר ברגע הראשון. אני גילתי שזה בדיוק להפך. האנשים התרשמו מאוד מהנכונות והרצון שלי לעבוד במקום הזה, אף אחד לא ניסה לשנות אותי. ייצרו בשבילי סביבת עבודה הכי נעימה שאפשר.

הגשתי בחשש רב מועמדות לפרקליטות. זה היה ראיון ראשון שלי. ההתמחות פה הייתה עבורי תקופה אדירה, תקופה מלמדת, מאתגרת, תקופה מאוד מאוד קשה.

זימנו אותי לראיון, נדמה לי שבועיים אחרי ניתוח קיסרי. הגעתי לפרקליטות חיפה, התראיינתי שם ובאותו יום הודיעו לי שהתקבלתי. אני זוכרת שהייתי עם תפרים עדיין וממש קפצתי לשמיים, אמרתי 'יא, התקבלתי'. זה כאב לי יומיים אחרי.

הגעתי לתפקיד במשרד המשפטים לאחר שירות של 35 שנה בצה"ל. בתפקיד האחרון הייתי קצין לוגיסטיקה ראשי. השתחררתי בדרגת תת אלוף.

היום אני משמשת כראש מדור אזרחים בסיוע המשפטי מחוז צפון, נצרת. כוח הסיוע המשפטי בעצם נותן סיוע לאנשים מעוטי יכולת.

אחד הדברים שגרמו לי לעבוד בשירות המדינה בכלל ובמשרד המשפטים בפרט, זו העבודה שמשרד המשפטים הוא משרד מקדם שוויון אנשים בעלי קושי. זה משרד שהוא רב-גווני.

כבן העדה הדרוזית אני חושב שיש חשיבות גדולה לשלב כמה שיותר עובדים מעדות אחרות. אני חושב שזה יגביר את תחושת השייכות למדינה.

אני יודעת את הקשיים שיש לנו, אבל להמשיך הלאה ולא להיתקע שמה. אני חושבת שכל אחד מאתנו יכול, אם יש לו את היכולות, לאייש כל משרה שהוא רוצה.

אנחנו גם רוצים לפתח יותר ערנות להתאמות הנדרשות כאשר מדובר במגבלות כאלה ואחרות. אנחנו פה כדי להגיד את זה ולהצהיר את זה.

כמי שמגיעה מחברה בוודאית שהיא מאוד סוגרה, אני מבינה את הלקוחות שלי הרבה יותר מכל אדם אחר. אני גם תורמת לקהילה שלי ואני תורמת למשרד.

שמגיעים בני מיעוטים למשרדים השונים כדי לקבל שירות ולראות שיש גם נציגים מהחברה הערבית ובעיקר שהם גם דוברי השפה. זה מנגיש את המשרדים אליהם.

על מנת לגשר על משבר האמון שקיים לרוב בקרב המיעוטים לבין מערכת אכיפת החוק, לטעמי, בעצם הדרך הטובה ביותר לעשות את זה, זה לשלב נציגים מוכשרים בעצם כדי לנסות ולבסס את האמון הזה מחדש.

שלא תטעה, לא יקבלו אותך לעבודה בשירות הציבורי רק כי אתה ערבי. יקבלו אותך בעיקר בגלל שאתה מוכשר.

כשאנשים רואים בתוך המערכת אנשים ששומעים להם, חושבים כמותם בוודאי שזה מגביר את האמון שלהם בה.

האפליה קיימת והיא קיימת. אני מצטערת אם אני מגלה פה איזה סוד, אבל אני נתקלת בה ביום-יום שלי גם היום. כפרקליטה, כשאני הולכת בבתי משפט ועורכי הדין והסנגורים מרימים גבה כי הם לא מבינים שאיתי הם שוחחו בטלפון, אז אני מבינה שזה קיים.

קיימים קשיים שלאט- לאט מצטמצמים, מצמצמים.

איך אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

אני לא רואה את עצמי בכלל, אבל אני אגיד לך איפה אני רוצה להיות.

איזה פרטים אתה רוצה לשמוע?

בסדר.

אני מאוד מאוד רוצה להיות שופט. למשל בארצות הבית יש כבר שופט פדראלי שהוא עיוור לגמרי. אם היום אני מייצג בתיק ומגן על נאשם, אני לא חושב שיש הבדל אם אני אהיה בצד הזה של העולם או בצד השני.

בעוד עשרים אני מקווה להמשיך ולהתקדם בפרקליטות. אני יודע שזה המקום שלי ואני מעוניין להתקדם בו כמה שאוכל.

ככל שאתם משקיעים היום מאמץ יותר, הילדים שלנו, הדורות הבאים ישקיעו פחות.

אני כל כך מכורה לעבודה, באמת זה ככה.

הייתי רוצה קודם כל להתקדם בתוך משרד המשפטים, להתמקצע, ללמוד ובעוד עשר שנים הייתי רוצה לראות את עצמי על כס השיפוט.

אני באמת חושב שאם אדם רוצה להשקיע ויש לו יכולות טובות, משרד המשפטים הוא מקום מדהים בשבילו, לפחות כמו שהוא בשבילי.

ההזדמנות לעבוד במשרד המשפטים היא הזדמנות לבוא למקום שבו אתה עושה דבר בעל משמעות לחברה, לכלל תושבי המדינה, אבל לא פעם לקהילה שאתה בא ממנה.

משרד המשפטים כמשרד מטה מאוד מאוד חזק שחולש על כל תחומי החיים בעצם, וכמעט על כל הנושאים שעוסקת הממשלה. הוא צריך להוות דוגמה ומופת למשרדי הממשלה האחרים ולמגזר הפרטי בייצוג הולם של אוכלוסיות מגוונות.

ישבתי בישיבות בתחומים מגוונים. אחרי שאתה מסיים יום כזה אתה רואה שבאמת אתה משפיע על סדר היום. תחושה כזאת של שליחות אני לא חושב שאפשר לחוות.

בוקר טוב. ברוך הבא חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אני בטוחה שהיית עסוק. אבל, דווקא כאשר יש ישיבה - - -

אני ראיתי את זה, זה בסדר.

אני חייבת להגיד, אתה הפסדת לפחות ישיבה שאין בה צעקות, אין בה זה, אלא יש בה תקווה שהדברים כן יכולים להשתנות.

אני חייבת להגיד שלא רק שאתם יודעים לבחור אנשים טובים וכנראה מבריקים, אלה אתם יודעים לבחור חברה שיודעת לעשות סרטים בצורה מאוד יפה.

אני רק רוצה להגיד לך, יש לנו יותר מועמדים לכל סרט מאשר מספיק הזמן. זאת אומרת, יש הרבה אנשים מוכשרים היום שעובדים במשרד ושבאמת עשו דרך משמעותית.

אני רק להגיד, מכיוון שקטענו את הסוף, אנחנו מראים בסוף גם איפה כל אחד למד כדי להעביר את המסר שגם מי שלמד במכללה ולא רק מי שהגיע לאוניברסיטאות - - -

כן, מאייסה אמרה שהיא למדה במכללה ועשתה תואר שני באוניברסיטת חיפה. אבל, אני הקשבתי לחלק של הגבר החרדי שהוא אמר: 'חשבתי שבגלל שאני נראה אחרת מהתחלה'. מעניין מאוד כי הסקר שפרסמנו, סקר דעת הקהל, בוועדה ביום האישה שבדק את הנושא של הרגשת הביטחון אצל האוכלוסייה במדינת ישראל, אנחנו התייחסנו לביטחון האנושי ולא רק הביטחון, מה שנקרא, אישי או הלאומי. אחד הדברים שבלטו, גברים חרדים ונשים ערביות הם אלה שהביעו את החשש הכי גדול שייפלו נגדם על רקע החזות החיצונית. כשניסיתי להבין למה דווקא גברים חרדים יותר מנשים, נגיד, חרדיות, הבנתי אחר כך שנשים חרדיות, שוב, יכולות להיראות כאילו ולהיטמע בתוך המראה הכללי יותר מגברים חרדים. נשים ערביות, מה שהסביר, זה כל הנושא של חיג'אב כי זה מבליט את הזהות של האישה. זה בדיוק מותאם למה שנאמר פה.

אני אגיד שבמשרד שלנו יש נשים ערביות עם חיג'אב ואנחנו, באמת אני רוצה להגיד, מתגאים בזה שיש לנו סביבת עבודה מוגנת בכל מיני מובנים. העובדה שזה גם משרד נשי מאוד, זה גם הפך את המקום הזה לסביבת עבודה מוגנת יחסית מבחינת הטרדות מיניות. גם הדבר הזה הוא חשוב לנשים שמגיעות מחברה שמרנית, בין אם זה נשים ערביות, בין אם זה נשים חרדיות - - -

חשוב לכולם.

חשוב לכולם, אבל אני אומרת את זה חברת הכנסת תומא סולימן כי אני חושבת שזה חשוב למשוך אנשים לשירות הציבורי ולהבין את היתרונות שלנו, מהבחינה הזאת שזו סביבת עבודה שהיא ידידות גם לאוכלוסיות שמרגישות שהן מודרות ושעצם היציאה לעבודה היא עדיין לא הדבר המובן מאליו ביותר. אני מקווה ששמת לב בסרט של מאייסה, כי זאת הייתה הסיבה לי להקרין אותו פה בהתחלה, היא דיברה שלא היה גן ילדים בכפר שלה, לא הייתה תחבורה ציבורית. או.קיי, כך שאנחנו רואים אתגרים שלא היינו מעלים על דעתנו כשאנחנו רואים את מאייסה בפני עצמה, שהיא מתמודדת עם איך בכלל. כלומר, עם ריחוק כזה מכלים כל כך בסיסיים שיש היום במגזר היהודי. כלומר, מסגרת של גנים, תחבורה ציבורית, אומנם לא מי יודע מה, אבל בכלל שזה אישו.

ב-2004 שכשהתחלתי בעמותה של נשים נגד אלימות, הייתי המנכ"לית, החלטנו שאנחנו מתעסקות בנושא של תעסוקת נשים ערביות, אז הייצוג היה אולי 17% בעבודה. נאמר לנו שבעצם החסמים הם תרבותיים. הלכנו ועשינו את המחקר הראשון, אני עדיין טוענת שהוא זה ששינה את כל השיח בנושא של תעסוקת נשים ערביות. הלכנו ועשינו קבוצות מיקוד עם נשים עובדות ונשים לא עובדות, אקדמאיות ולא אקדמיות. שאלנו את השאלה :'למה זה קשה לך', כאילו מה את חושבת חוסם אותך לצאת לשוק העבודה. הגענו אז לכל החסמים שהיום כולם מדקלמים אותם. ב-2004 דיברנו על התחבורה הציבורית, דיברנו על מסגרות יום לילדים, על רמת השכר, על מחסור במקומות עבודה וכו' וכו'. אני חושבת שעברנו כברת דרך שהתחילו להבין.

חבר הכנסת סעדי בבקשה, אבל אחר כך אני ארצה לשמוע אם יש לך לסכם מה בדיוק הכלים שהשתמשתם בהם ומצאתם אותם כיעילים כדי להגיע לתוצאות מסוג זה. אני חושבת שזה מודל שאולי כדאי ללמוד אותו כדי להעתיק אותו למקומות אחרים.

בבקשה.

תודה גברתי יושבת הראש. אני באמת רציתי להשתתף בדיון הזה מהתחלתנו, אבל הואיל והיום הוא קצר ויש לנו כמה וועדות עם הצבעות, חלקן של משרד המשפטים בוועדת חוקה. ישבנו - - -

שם הם עושים עבודה קשה לנו, נכון?

אבל לפעמים אנחנו מצליחים. היום עשינו את החוק הזה של "קרנית", של הצהרת העודפים שהצטברו ב"קרנית" למבוטחים. עכשיו יש הצבעות על תקנות החברות וכל הדברים האלה.

אני תמיד שמח להשתתף בדיונים של הוועדה של קידום מעמד האישה, במיוחד שהיום משתתפת מנכ"לית משרד המשפטים שיש לנו, ושאנחנו רוכשים לה כבוד רב. כפי שהיא אמרה, אנחנו כבר נפגשנו, אני וחברי חבר הכנסת יוסף ג'בארין, עם אמי אצלי בחדר. קיבלנו את החוברת, ראינו חלק מהסרט. באמת סרט יפה מאוד - - -

שמה קיבלתם את ההבטחה להקמת עוד בית משפט?

לא. זה היה בישיבה אחרת?

עם השרה. אבל, גם העלנו את הנושא הזה בפניה ואחרי זה גם נפגשנו עם מנהל בתי המשפט ועם הצוות שלנו ויש לנו פגישה בעוד שבועיים, אנחנו מתקדמים בצורה יפה מאוד. זה גם מקל על קליטת אקדמיים ערביים וגם של נשים ערביות. זה קרוב ליישובים במשולש, אבל גם קיבלנו הבטחה. עכשיו - - -שאתם דוחפת לזה ושזה כנראה עומד להתממש - - -

אני אהיה רגועה ברגע שיהיה קאדי שערי.

אני הבטחתי לך שאני כחבר בוועדה למינוי קאדים שערי שזה יעשה. עכשיו יצא מכרז. אני גם מבקש ממך בתור יושבת ראש הוועדה לפנות גם למועמדות שתגשנה. אם הן לא תגשנה מועמדות ולא תעבורנה את המכרז - - -

יצא המכרז?

כן. כן. לכן זו גם הזדמנות שנגיד תודה לשרה. יש גם - - -

כן, יש גם את בית משפט העליון במאי.

מקימים בית דין שערי בגליל, בסכנין, להפחית את העומס מבית הדין השערי בעכא. זה חשוב מאוד.

פנו אלי סטודנטים למשפטים מאוניברסיטת חיפה. אני עומד לפגוש אותם בשבוע הבא בחיפה, שיש להם שאלות ותהיות סביב ההתמחויות במשרד המשפטים, שיש אגפים כמו מחלקת בג"צים או דברים כאלה שאין שם מכרזים ייעודיים למתמחים ערבים, כמובן מתחמות. אני מדבר על זה גם בלשון נקבה שלא נסתבך - - -

לא, אתה יכול להגיד מתמחות ואז זה מחזק.

מתמחות ומתמחים.

אני ביקשתי מהם שישלחו לי באיזה נושאים וכל זה, ואז אני אפנה אליך. אני גם פניתי אליך במכתב, אני לא יודע אם קיבלת אותו, בעקבות האירוע של העמותות של תרבות ערבית. הם ביקשו בעבר, כנראה גם אחרים ביקשו, שיהיה ייצוג בוועדת העיזבונות.

יש. לדעתי יש חבר בוועדת העיזבונות בן החברה הערבית.

אמרו לי שאין. פניתי אליך במכתב ובאמת - - -

את זה לא ראיתי עדיין. אני אגיד לגבי המתמחים - - -

צריך ייצוג. אבל, איך אמרת ואת יושבת ראש הוועדה להסרת חסמים, היום במשרד המשפטים האחוז הוא אחוז גבוה, מתקרב ליעד של 10%. היום אנחנו ב-8% - - -

אנחנו ב-9.2%.

9.2%, אבל יש משרדים אחרים ששם באמת המצב עגום מאוד וקודר מאוד וצריך לעבוד על זה.

אני אגיד ככה. קודם כל, אני אגיד לגבי היחידות שהתייחסת אליהן. במרץ 2017, אל תתפוס אותי על המספר המדויק, אבל 10% מכלל המתמחים בפרקליטות יהיו בני החברה הערבית.

מרץ 2017?

סליחה, מי שמכיר עכשיו, מרץ 2016 - - -

כמה יהיו?

10% וזה במגמת עלייה.

עכשיו אני אגיד, גם אמרתי את זה קודם - - -

אני לא ידעתי ואנחנו היינו באותו מחזור, אז אמרו שאם מישהו הולך להתמחות בפרקליטות במשרד, אף אחד כמעט ולא התקרב למקומות האלה. היום יש כזה ביקוש אדיר.

אני אגיד ככה. קודם כל אני אזכיר לך שמהמחזור שלנו יצא מוחמד דחלה שהיה המתמחה הראשון בבית המשפט העליון. רק לאחרונה הייתי בטקס של סיום תואר באוניברסיטה העברית וציינתי - - -

- -הדיון הזה.

ראית שהיינו קודם בבולדינג של נשים, עכשיו אנחנו בבולדינג של בוגרי אותו מחזור באוניברסיטה. ציינתי את מוחמד כאחד הבוגרים המרשימים מהמחזור שלנו.

אני רוצה להגיד שאנחנו יוצאים מתוך הנח,ה קודם כל שהמתמודדים על ההתמחויות, גם מהחברה הערבית, באים ומתמודדים ויש הנחייה להזמין כמה שיותר כדי לתת הזדמנות להישמע. כשאתה מפרסם דוח כזה אז כולם מבינים שהם רוצים להראות, באחוזים שלהם, בשנה הבאה שהם הגיעו ליעדים.

אני לא יכולה להגיד לך לגבי תקן מסומן למתמחים, אני לא יודעת כמה תקנים יש לנו למתמחים - - -

זה בדיוק העניין, אמי. אם מפרסמים ובאים סטודנטים שהם מצטיינים עם 95% וסטודנטים ערבים שבאים עם 85% או 90%, אז אם זה לא מסומן אז הסיכוי שלהם שהם יתקבלו הוא נמוך. לכן צריך לפעמים לסמן, לצבוע.

קודם כל אני רק אגיד, - - -

אני חושבת שצריך להשתמש בשני הכלים. הם יכולים להתמודד על הכללים וצריך שיהיה - - -

לכן אמרתי, במחלקות מסוימות שאין שם לפעמים, צריך לסמן.

אז אנחנו מסמנים ואנחנו נמשיך לסמן.

חשוב לי להסב את תשומת לבך שכבר שליש מקרב העובדים הערביים במשרד שלנו התקבלו במשרות לא מסומנות ובעיניי זה החזון. יותר מזה, דיברנו קודם על בעלי תפקידים בכירים שיש היום, הדבר הזה מעיד על כך שגם מי שמגיע ומצוין, מתקדם. אנחנו מעודדים את זה ומבליטים את הדבר הזה.

אגב, כל מי שהתקדם ונמצא בדרגות הבכירות התקדם בלי תקן מסומן. או.קיי, התקדם בזכות המצוינות. אני אביך את מרי פעם נוספת. מרי שמנהלת אגף כוח אדם אצלנו התקדמה לאורך כל השנים, התקדמה אך ורק על בסיס יכולת. נכנסה בתקן מסומן, נכון?, ב-1994 בתקנים מסומנים, כשהיא נולדה פחות או יותר, ומאז היא מתקדמת על בסיס מצוינות. היא נחשבת לאחת מעובדות כוח אדם בתחום כוח האדם מהמעולות בממשלה. בסדר, אבל לקחתי לתשומת ליבי.

באופן כללי אני מברכת על המגמה שהם רוצים לבוא ושהם מתלוננים שאין מספיק. כן, יש לנו היום מנהל מחלקה, קמיל עמילה, אבל אני באמת רוצה להגיד שאלו אנשים שהתקבלו והתקדמו בזכות מצוינות.

אני שמעתי אותך כשאמרת: 'כשמגישים את הדוח מתחילים עם המטרייה הנוחה והמייצגת הכי טוב'. השאלה שלי, ראיתי את ההתפלגות של העסקת נשים בדרגים גבוהים. אם יש אחוז של הדרגים הגבוהים, כמה מתוך זה נמצאים הערבים?

לא יודעת, לא מדדנו את זה. לא מדדנו, הבאנו רשימה של עשרה בתור דוגמה, לא כי זה ממצא את הכול, אבל לא בדקנו בדרגים הגבוהים ביותר, יש רק את קמיל. סליחה, קמיל, מרי ומפויד שהוא סמנכ"ל לוגיסטיקה אצלנו. סליחה, גם וויסאם חיר הממונה על העזרה -- - אם נמשיך ככה אני אזכיר, את קריסטין חילו מהסנגוריה הציבורית שהיא א'6 – בקיצור יש עוד.

אני בדיוק בבוקר אמרתי, בישיבה של הרפורמה - - -

סליחה, ואוסאמה חזבון שהוא סגן מנהל הלשכה המחוזית בסיוע המשפטי. בקיצור, יש, יש.

ניצחת, ניצחת. למה אני אומרת את זה, בישיבה שהייתה ברפורמה, כאשר העליתי את השאלה, את אותה שאלה, אז כולם קפצו עלי ואמרו: 'יש את הישאם'. אז אמרתי להם: 'תשמעו, כל עוד יש אחד שכולכם מכירים אות אותו שם וזורקים אותו, זה סימן שהמצב לא טוב'. עכשיו את זרקת לי שבע-שמונה שמות, זה עדיין במצב טוב.

תודה לך. עורך דין רסול סעדה מעמותת סיכוי, בבקשה. אם יש אחרים, אחריו.

אגב, בזכות עמותת סיכוי פרסמנו את הדוח הזה. אני רק רוצה לתת להם את הקרדיט, זה היה רעיון שלהם.

אנחנו רוצים להודות גם לכנסת ובעיקר על הדוח. אנחנו מברכים את משרד המשפטים וגם את גברתי, באמת על העשייה המדהימה בתחום הזה. אכן, גם בזכות שיתוף הפעולה של עמותת סיכוי עם משרד המשפטים ועם המנכ"לית במיוחד בוועדת הסרת החסמים, גם מול הנציבות שירות המדינה ומשרדים אחרים.

אנחנו מאוד רוצים ושואפים שהמצב הטוב שנמצא היום, שקיים היום במשרד המשפטים יתרחב גם למשרדים אחרים ובעיקר משרדים שמשפיעים מאוד על חיי החברה הערבית כמו: משרד האוצר, משרד השיכון והבינוי ומשרדים אחרים.

אנחנו שוב מברכים את יושבת הראש על הדיון הזה וגם את משרד המשפטים שאתם מציגים. אנחנו שמחנו מאוד להיות חלק.

תודה. מר אחיה קמארה, נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

תודה רבה. תודה רבה ליושבת הראש על זימון הישיבה הזאת - - -

אפשר לשאול שאלה?

כמובן.

השם, מה המקור - - -

איזה, הפרטי או המשפחה?

שניהם.

הפרטי זה אחיה, יש נביא בתנ"ך, נביא קטן שקוראים לו אחיה השילוני. שם המשפחה זה מעירק, אנחנו מבצרה.

אני רוצה להודות לך על כינוס הישיבה הזאת, זו ישיבה מאוד חשובה. אני רוצה להודות לאמי, מנכ"לית משרד המשפטים על כל העבודה המאוד חשובה שנעשית.

אני רוצה להגיד שבהקשר של אנשים עם מוגבלות, אתם דיברתם קודם, אמי הציגה את הדוגמה של צבע העור, אצל אנשים עם מוגבלות. אני אגיד את זה אחרת. כל האוכלוסיות שדיברנו עליהם עד עכשיו הן דומות מאוד. כולם בכלל דומים, אבל כל האוכלוסיות האלה דומות מאוד בתחושה שלהם של קיפוח, של אפליה, של גזענות, של דעות קדומות, שלא מקבלים אותם לעבודה בגלל שהם: אתיופי, דרוזי, אישה, אדם עם מוגבלות וכדומה.

אני רוצה להגיד שבקשר לאנשים עם מוגבלות יש שני דברים שונים. האחד, בעוד שערבי חוזר הביתה והוא מוקף בשווים לו שנותנים לו כוח, שאתיופי חוזר הביתה והוא מוקף בשווים לו וכך הלאה. אנשים עם מוגבלות בדרך כלל לא חוזרים הביתה ומוקפים בשווים להם. אין להם את אותה חלקת אלוהים קטנה שבה הם יכולים להגיד: 'פה אני שווה. אולי בחוץ מפלים אותי, אבל פה אני שווה. פה מעריכים אותי, פה יודעים מי אני, פה נותנים לי את תחושת הכוח כדי לצאת ולהתמודד עם העולם שבחוץ' – זו נקודה אחת.

הנקודה השנייה, אנשים עם מוגבלות, כאשר אנחנו רוצים להעסיק אותם, מעבר לצורך שלנו להאמין, כמו שאר האוכלוסיות, שהם יכולים והם טובים והם יתנו לנו, יש את העניין של ההתאמות. כמו שיש את ההתאמה, עד שלא הביאה לי יעל את המערכת כדי שאוכל לשמוע אתכם, לא יכולתי להיות חלק מהדיון. יש פה בתוך הוועדה, לא, המיקרופון הקטן הזה היה עד שיעל הביאה את המערכת, בתוך הוועדה יש, בכל הוועדות כאן בכנסת יש מערכת לכבדי שמיעה כי הכנסת דואגת לנגישות לאנשים עם מוגבלות באופן כללי, וזה מאפשר לי להיות כמו כולם. כך בכל מקום עבודה המדינה מחייבת בחוק לבצע התאמות. משרד הכלכלה מסייע במימון ההתאמות האלה, אבל הצורך בהתאמות הוא מאוד חיוני.

נציבות שירות המדינה עושה בשנים האחרונות הרבה פעולות, ואת דיווחת על זה שאת חברה בוועדה לרפורמה וכדומה, עדיין יש הרבה מה לעשות. את אמרת שאין לך נתונים על מספר האנשים עם מוגבלות בשירות המדינה, יש נתונים כאלה. אנחנו לחצנו על הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) להוציא כבר ב-2007 דוח, וב- 2014 הוציאו עוד דוח, זה דוח שפורסם על ידי נציבות שירות המדינה. לצערנו, לא חל שינוי גם ב-2007, גם ב-2014. למרות מאמצים גדולים עדיין רק 2.2% מעובדי שירות המדינה במשרדי הממשלה הם אנשים עם מוגבלות וכאמור ולא חל שינוי. יותר מזה, 60% מהם הם אנשים שהפכו להיות אנשים עם מוגבלות במהלך עבודתם. כלומר, אנחנו כמדינה, כשירות ציבורי קיבלנו אנשים עם מוגבלות כאנשים עם מוגבלות וכמועמדים עם מוגבלות, רק 40% מהאנשים האלה. זה עדיין אומר שהפערים הם עדיין פערים גדולים.

אני רוצה לסיים במה שהוזכר כמה פעמים, אבל מאוד חשוב גברתי היושבת ראש להדגיש את זה. אמי היא מנכ"לית, היא הבוסית שלי אז זה לא נשמע אובייקטיבי, אבל היא מנכ"לית מאוד מאוד מחויבת לנושא. אנחנו צריכים ליצור מצב שכל המנכ"לים האחרים של משרדי הממשלה גם הם יהיו מחויבים לזה, כי אם אין את המחויבות הזאת להעסקת ערבים, להעסקת יוצאי אתיופיה, להעסקת אנשים עם מוגבלות וכך הלאה – זה לא יקרה.

יש כלים, אמי משום מה לא כל כך התייחסה לנושא הזה. במשרד המשפטים מחייבים אותנו להעסיק עובדים, לצורך העניין ערבים, גם אם אנחנו רוצים וגם אם אנחנו לא רוצים, עד שאנחנו נרצה, כי באים ואומרים לנו: 'אתם תשברו את כל הדעות הקדומות ואתם תיקחו אותם, אחרי זה אנחנו נבין כמה אנחנו מרווחים מזה'. את אותו דבר צריך לעשות בשאר משרדי הממשלה, כי הם לא עושים את המדיניות האקטיביסטית הזאת של חייבים אנו לעשות זאת.

הדבר השני, זה הנושא של משרות ייעודיות לא רק לערבים וליוצאי אתיופיה, אלא גם לאנשים עם מוגבלות. יש את זה בזעיר אנפין, רק 15 משרות ייעודיות פרסמו עד היום בשירות המדינה לאנשים עם מוגבלות. צריך להרחיב את הכלי הזה. כמו שנאמר פה, הלוואי שנהיה בימים שלא נצטרך משרות ייעודיות, אבל אנחנו עדיין בימים האלה.

דבר אחרון, הוא נכון לכל האוכלוסיות, זה נאמר, אבל חשוב לי להגיד. חשוב לנו שהאנשים יהיו אנשים שמתאימים, טובים וכשירים. כי אם נמצא עובד ערבי שלא מתאים או עובד עם מוגבלות שלא מתאים או אישה שלא מתאימה, זה מחתים את כל האוכלוסייה כי אומרים: 'הנה, ערבים הם לא טובים. אתיופים הם לא טובים, אנשים עם מוגבלות הם לא טובים'. חשוב לנו מאוד שהם יהיו כשירים לתפקיד, שהם יהיו מצוינים, שהם יהיו הנחשונים שפורצים את הדרך. מצד שני, צריך לשבור את הדעות הקדומות. לצערנו, אנחנו עדיין, המעסיקים לא מאמינים שכל האוכלוסיות האלה יתרמו להם לא פחות ממה שהם יתרמו בעבודתם, לצורך העניין, במשרדי הממשלה וכדומה. כאשר יש לנו מועמדים מכל האוכלוסיות להאמין שזה טוב לנו, משרד המשפטים, ממשלת ישראל, החברה הישראלית וכמובן לאנשים עצמם. תודה רבה.

תודה. אני חייבת וגם רוצה להגיד שב-8 במרץ כשהתפרסם מחקר שנעשה בארה"ב, מחקר שבדק את ההכנסות של חברות שדאגו לייצוג הולם ובמיוחד לנשים, זה הראה שדווקא החברות האלה ההכנסות שלהן היו מעל שאר החברות ב-21%. כלומר, זה הוסיף להכנסות של חברות, חברות כלכליות לגמרי. כלומר, זה עניין של מתן שירותים. הנקודה החשובה שהייתה שם, לא כאילו להגיד שנשים דווקא, אלא להגיד שעניין של ייצוג הולם של כלל האוכלוסייה הוא גם כן משקף את המדיניות ואת האווירה הכללית שנמצאת בתוך החברה, ואת ההבנה של הצרכים של אלה שמשרתים אותם הרבה יותר טוב.

אם אפשר רק עוד נקודה. סליחה, שכחתי עוד מסר שתעבירי בבקש,ה כי במשרד המשפטים אמי עושה את זה הרבה. להעביר את המסר לאנשים עצמם שיאמינו שיש להם בית, שיאמינו שהם יכולים להגיש מועמדות, שיאמינו שיקבלו אותם. בגלל שהמון אנשים, חבר הכנסת דיבר קודם על זה שערבים במשך שנים לא הגישו מועמדות, אבל המון אוכלוסיות בכלל לא מאמינות שיש להן בכלל סיכוי להתקבל לשירות המדינה. חייב לצאת קול קורא מהוועדה הזאת שקורא לאנשים עצמם: ערבים, אתיופים, אנשים עם מוגבלות, להגיש מועמדות בגלל שרוצים אותם.

אני מסכימה אתך ואני בדיוק דיברתי עם האנשים מהנציבות, שגם הנציבות צריכה לעשות צעדים שהם בוני אמון ואי אפשר רק להגיד, במיוחד במקרה של ייצוג החברה הערבית אנחנו יודעים שיש כבר חסם נוסף. זה העניין של היחס בין המיעוט למדינה ושקשור בהרבה בעיות לאורך השנים ושאי אפשר לפתור אותן רק בהצהרה או בהחלטת ממשלה, צריך צעדים בוני אמון. חלק מהם למשל, לפרסם את המכרזים בערבית.

אני חושב שכבר עושים את זה.

כן, אנחנו עושים את זה.

אתם, אבל לא כולם.

גם הכנסים של שמשרד המשפטים עושה שבהם נקראת האוכלוסייה המודרת לבוא ולהציג מועמדות, אלו כנסים מאוד חשובים שאני לא בטוח שיש במשרדים האחרים.

אין.

חבר הכנסת דב חנין בבקשה.

תודה לך גברתי יושבת הראש. תודה לך גברתי המנכ"לית.

גברתי היושבת ראש, אני עוקב אחרי העבודה שנעשית במשרד המשפטים בתחום הזה גם מהקדנציה הקודמת. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להביע הערכה על העבודה שלכם ולעמדה המאוד ברורה שלכם. כמובן שתמיד אנחנו רוצים עוד, זה בסדר גמור. אנחנו נמשיך ללחוץ ולדרוש עוד, אבל אני חושב שבהחלט במשרד המשפטים נעשית עבודה חשובה מאוד.

אני רוצה להתחבר לדברים של אדוני, אני רק לא שמעתי את שמך - - -

אחיה קמארה.

אנחנו גם צריכים לעשות עבודה מול הציבור. במשך הרבה מאוד שנים שירות המדינה היה סגור מדי לקבוצות אוכלוסייה משמעותיות. כדי להתגבר על החסמים הפסיכולוגיים, כאן צריכה להיעשות עבודה מאוד גדולה גם מצדנו, המאמצים באמת צריכים להיות משני הכיוונים. הכותרת שאתם נותנים לנייר או לדוח המצב שלכם: "העסקה שוויונית ורב-גונית" מאוד מדויקת. אנחנו מדברים פה לא רק על שוויוניות, אנחנו מדברים על יצירת אופי פלורליסטי לשירות הציבורי מבחינת אופי הציבוריים, הקבוצות, האנשים שנמצאים.

משרד המשפטים הוא משרד מוביל. יש לו משמעות הרבה מעבר למה שקורה בתוך משרד המשפטים. יש מעט משרדים ממשלתיים שיכולים להקרין כמו משרד המשפטים. כלומר, מה קורה במשרדים אחרים. הציפייה שלנו היא שאתם תמשיכו במאמץ בכיוון הזה.

אני רוצה לומר לכם, מתוך הכרות פה בכנסת עם יועצים משפטיים, ישנם פה אנשים בכנסת שאלמלא הכרתי את צורת העבודה שלהם, כולל את העובדה שיש להם מוגבלות קשה פיסית, לא הייתי לא יודע לומר את זה, אבל אני יכול לומר את זה בביטחון גמור, יש אנשים שהלוואי, הלוואי, הלוואי שכל הסטנדרט של השירות המשפטי בכנסת היה מגיע לרמה שלהם למרות הקושי האמתי שיש לאנשים האלה. זו דוגמה של איך אפשר וניתן להיות האנשים המעולים ביותר, המבריקים ביותר, אנשים שבכל פעם כשאני מגיע לדיונים עם אותם יועצים משפטיים אני פשוט משתהה מחדש על היכולת של אנשים להתמודד, על חידוד היכולת דווקא בגלל המוגבלות, חידוד היכולות האחרות לרמה של זיכרון, של חשיבה ושל יכולת אנליטית, של הקשבה – זאת אומרת, כל הדיון כולם צועקים ויש מישהו אחד שיודע לשמוע את הקול שאף אחד לא שומע אותו. זה באמת משהו שצריך לראות אותו כדי להבין ולהאמין עד כמה הדבר הזה הוא משמעותי.

גברתי היושבת ראש, אני מאוד מברך על הדיון הזה. אני הייתי מציע, באמת בדוגמה הזאת להמשיך ללכת, וללכת למשרדים קצת יותר קשים גם בהמשך הדרך. להזמין לפה מנכ"לים ולדרוש מהם גם להתייצב, להגיע ולדבר אתם על העסקה שוויונית ורב-גונית בכל משרדי הממשלה השונים. תודה רבה.

זה בעצם גם מה שאני רוצה להגיד, אבל אני רוצה לחדד את הנקודה שאחיה אמר. המסר שלי הוא לא רק לקרוא לאנשים ולהגיד להם שיאמנו שהם יכולים להתקבל, אלא להסביר להם שאנחנו צריכים אותם. אני באמת מאמינה שאמון הציבור בעשייה הממשלתית הציבורית תלויה בזה שהציבור יראה את עצמו כחלק ממקבלי ההחלטות. כלומר, מי שלא יראה את הדומים לו. ראינו את זה בסרט ואני לא סתם הקרנתי את הסרט הזה, כי המסרים של כל אחד ואחד מהדוברים הם מסרים אוניברסליים. ברגע שאתה רואה אנשים שדומים לך האמון שלך וההחלטות שהם מקבלים גובר. אנחנו יודעים שיש משבר אמון בממשלה, אנחנו יודעים שיש משבר אמון ברשות אכיפת החוק. כלומר, זה משהו שמתקיים כל השנים. ברגע שאנשים משני צדי המתרס הזה רואים את הדומים, הם יודעים שקבלת ההחלטות היא עניינית.

אני תמיד מביאה כדוגמה את ההשתתפות של נדים בוועדת המזומן בראשות אריה לוקר. הוא היה משפטן עם וותק של שנה, זו הייתה וועדה שנלחמה בהון השוחר ועסקה בשאלה האם לצמצם את השימוש במזומן. הוועדה עמדה למצמצם את השימוש ל-5,000 שקל. נדים קם ודיבר שם בשם האוכלוסייה הערבית. הוא אמר: 'תראו, במגזר הערבי ללכת עם מזומן זה עולם אחר לגמרי'. הוא סיפר שאם הוא נכנס במכולת שליד הבית שלו בשפרעם ישלם בכרטיס אשראי, ידברו עליו מאחורי הגב שהוא סובל מחוסר איתנות פיננסית. הוא הצליח לשכנע את אריה לוקר, לא פחות ולא יותר, ואת שאר חברי הוועדה להתחיל מ-10,000 שקל.

לכן, חשוב להגיד ונורא חשוב לי להגיד, כשאני אומרת העסקה רב-גונית, הכוונה היא לא שיהיה פה כוח היתוך שיבואו אליו כולם ויהפכו לאחד. הכוונה שכל אחד יבוא עם העולם שהוא מייצג ועם הדברים שהוא מכיר. רק השבוע אני חשבתי שזה לא רלוונטי להיות אישה, אני ישבתי בוועדה שעומדת לעסוק בנושא של העבודה בימי ראשון כן או לא. דיברו על זה שאם יפסיקו לעבוד בימי ראשון אז יום העבודה יהיה ארוך יותר, הוא יהיה משהו כמו 9.5 שעות. אני קמתי ואמרתי שהדבר הזה יפגע בתעסוקה של נשים, כי גם היום אין מסגרות מתאימות לילדים. כשאני חזרתי לעבודה עם תינוק בן שלושה חודשים, כשזמן הנסיעה הוא לפחות שעה לכל כיוון, לא הייתי חוזרת במצב שבו הייתי צריכה להיפרד מהילד שלי 11 שעות ביום. אני חייבת להגיד לכם שהיה די מדהים שהייתי האדם היחיד בחדר שאמר את זה, ושזאת המשמעות של להיות אישה. כמו שנדים דיבר בנושא המזומן ואני דיברתי בנושא של שעות העבודה, אני מאמינה שקבלת ההחלטות צריכה להיות קבלת החלטות ששומעת את כל הקולות האלה.

אני מזמינה אותך, אני מברכת אותך כמובן על הדיון הזה, אבל הדיון הוא בין המשוכנעים. לכן אני מזמינה אותך, מזמינה את עמותת סיכוי, מזמינה את כל מי שהנושא הזה מעניין אותו וקרוב לליבו, לאתגר את משרדי הממשלה האחרים והמשרדים האחרים עם הדוגמה הזאת שכבר קיימת, שמראה שזה אפשרי כולל כשאתה מפרסם את הדברים שפחות נעימים לך. לא נעים לי לראות את המספרים של האוכלוסייה של יוצאי אתיופיה במשרד. לא נעים לי לראות את המספרים של האנשים עם מוגבלות במשרד ובכל זאת, פרסמנו את הדוח הזה מההתחלה ועד הסוף מתוך הבנה שהנושא הזה חייב להיות על השולחן וחייב להיות מול העיניים של המנהלים שלנו.

חשוב לי להגיד לכם שהסרטים האלה, את אומרת שהם כאלה יפים, נכון, בחרנו את האנשים - - -

אין מה לעשות, הם יפים.

אני רוצה לומר את הדבר המעניין שהם עשו. הם נועדו במקור לקרוא לבני החברה הערבית, החרדית, יוצאי אתיופיה ואנשים עם מוגבלות להכיר בזה שאנחנו רוצים בהם. זה אפקט נוסף – המנהלים שראו את האנשים האלה רוצים ל"גנוב" את האנשים האלה אליהם, רוצים לקבל כמוהם. פנחס החרדי שראיתם אותו עכשיו "נגנב" למחלקת הבג"צים, מראש שהייתה הבנה שחשוב לשמוע גם את הקול הזה בכל צומת שהיא משמעותית וחשובה. ככה מגייסים לבבות וזה תהליך, זו דרך וצריך סובלנות.

הרעיון הרב-תרבותי שאנחנו עושים באמצעות הסדנאות של "קו משווה", גם זה חלק בלתי נפרד, הכנסים שאחיה הזכיר והעובדה שאנחנו מדברים על זה בתקשורת. היום כשאני מסתובבת בקרב אנשים משפיעים בחברה הערבית הם מזהים אותי כי אני מתראיינת כל הזמן בתקשורת הערבית כדי לייצור את יחסי האמון האלה. אגב, גם בחברה החרדית, אבל זה כבר סיפור אחר. תודה רבה.

אתה ביקשת אדוני?

כן, אשמח מאוד.

רק את השם ויש דקה כי אני צריכה לסכם ולסיים ב-11:00.

קוראים לי אלג'אבר אחמד מיחידת הקשר של לשכת עורכי הדין עם הכנסת.

קודם כל, אני מאוד מודה ליושבת הראש הגברת עאידה תומא יושבת הראש ולמנכ"לית משרד המשפטים הגברת אמי פלמור על הנתונים שהצגת ועל היום הזה.

בלשכת עורכי הדין יש שיתוף מלא עם משרד המשפטים ועם הוועדות לאחרונה. הגברת אמי פלמור, אני רק רוצה לשים דגש על דבר אחד, לגבי המועמדים הערבים שמתמודדים עם מבחנים של שירות נציבות המדינה. הם צריכים לקבל חומר מסוים, זה עדיין מהווה חסם להתקדמותם.

'אנחנו רוצים את האנשים הטובים דווקא. בכדי להראות שיש את האנשים הטובים האלה, המבחנים של נציבות שירות המדינה הם עדיין מהווים חסם בפני התקדמותם.

אני אגיד על זה משפט.

גם הנשים וגם הגברים מהמגזר הערבי כאחד - - -

אתה צודק. אני רק אגיד שאנחנו שלחנו מכתב לכל המתמודדים שלנו מבני החברה הערבית. היה לנו מכרז מאגר גדול לפרקליטות לאחרונה, היו בו מאות מועמדים מהחברה הערבית. שלחנו להם מכתב כדי להסב את תשומת ליבם שאפשר להתכונן למבחני הלשכה באמצעות עמותת "ריאן אלפנאר" שיש שם קורסי הכנה. אנחנו מאוד מאמינים בקורסים האלה כקורסים שמאפשרים מעבר טוב יותר במבחני הניצבות. יש דיון שלם בנציבות האם להוריד את הרף של המבחנים. אני רוצה להגיד, גם יהודים עם דוקטורט מקיימברידג' נכשלו במבחנים האלה, רק שהיהודי עם הדוקטורט מקיימברידג' ניגש פעם נוספת כי הוא מאמין שרוצים אותו והוא אומר לעצמו: 'הבעיה במבחן, הבעיה לא בי'. המועמד הערבי באמת אומר: 'אחרי שנכשלתי פעם אחת אני לא חוזר'.

אגב, גם על זה שמעתי מנדים שהיה עוזר שלי, הוא סיפר לי שהוא שילם 2,000 שקל לקורס הכנה. כתוצאה מזה עשיתי מחקר וגיליתי שיש עמותה שמכינה למבחנים האלה. אגב, שממומנת חלקית על ידי משרד הכלכלה. הממשלה בתוך עצמה אפילו לא יודעת מה היא עושה - - -

לא. המרכזים ממומנים על ידי הרשות לפיתוח כלכלי ומשרד הכלכלה.

לצערי, הנציבות הייתה צריכה לשלוח מכתב למועמדים ולהגיד להם: 'דעו לכם, אפשר להתכונן למבחנים ועשו זאת'.

אבל הם לא עושים את זה בכל המרכזים שלהם והם כנראה לא מפרסים על קיומם. אני חייבת להגיד, בדיוק הבוקר דיברתי על זה עם הנציבות.

אני קודם כל חייבת לברך. לברך את משרד המשפטים, לברך אותך באופן אישי. אני יודעת את המחויבות שלך לנושא. אני חושבת שהתוצאות מדברות בעד עצמן. יש מגמת עלייה שהיא נמשכת. אני מאוד מקווה שתמשיכו אותה בנושא של ייצוג הולם. פה אני חורגת ולא מדברת רק ייצוג הולם לנשים, אלא ייצוג הולם באופן כללי לכלל האוכלוסיות.

אני בעצם רואה שיש לנו אולי מודל שיכול לשמש כדוגמה למשרדים האחרים, לנציבות כאשר מדברים על רפורמה בשירות המדינה ומדברים על ייצוג הולם. אני אמרתי את זה, יש כבר כלים שהוכיחו את עצמם, צריך לחזק אותם, להשתמש בהם. אתם אפילו דיברתם על מה שנקרא ריצ'ינג אאוט שזה מעודד ובונה אמון עם האוכלוסיות. צריך להשתמש בכלים האלה. אני אציע בשני הכובעים, גם בוועדה הזו וגם בוועדה השנייה, לנציבות ללמוד את המודל הזה ולנסות לקדם אותו. אבל, בעיקר המודל הזה בא ומוכיח כאשר יש פוליטיקה מה שנקרא "וואל", כאשר יש החלטה מודעת, מפוקחת ואמונה בדרך הזאת אז אפשר להוביל את השינוי. אבל, כמה שיקבלו החלטות בממשלה כהצהרה פוליטית או לא כהצהרה פוליטית, אם הנושא לא יהפוך כמטרה אצל מקבלי ההחלטות בכל משרד ומשרד אנחנו נישאר עם המצבים האלה. אבל, אנחנו לא נשב בחיבוק ידיים ונחכה שמישהו ישתכנע.

אני חושבת שמטרת הדיון הזה היא גם כן ללמוד את הכלים האלה, לברך עליהם ולהגיד: 'תמשיכו לעשות את העשייה המבורכת', אבל, מצד שני גם ללמוד איך מאתגרים את שאר המשרדים.

אני מצהירה בזה שבמושב הבא, כי אנחנו כבר לקראת הסיום, חלק מהעשייה של הוועדה הוא לזמן ולהזמין את המנכ"לים של המשרדים השונים שיתחילו לדווח לנו, כפי שעשו בתקצוב המגדרי, על הייצוג ההולם ולדווח בצורה הכי ברורה ובדיוק כמו שקיבלנו. אני אקרא גם כן שיתחילו לפרסם דוחות של כל משרד.

היום בבוקר קיבלתי לידיים שלי את תכניות של ארבעה או חמישה משרדים על תכניות עתידיות של איך יכניסו את הנושא של ייצוג הולם. אנחנו נלמד אותן, אנחנו נבקש דיווח על המצב הקיים כי אם רוצים להתחיל להזיז דברים, נרצה לדעת מה המצב הקיים היום.

אני הזדעזעתי בבוקר לשמוע שלנציבות אין לה סטטיסטיקה ברורה בנושאים האלה. אחד משניים, ושניהם מזעזעים לא פחות, או שבאמת הנציבות אין לה את הסטטיסטיקה הזו – זה בעצמו מזעזע לדעת שככה מתנהלים הדברים. או שהסטטיסטיקה אכן קיימת, אבל לא רוצים לחשוף אותה – זה עוד יותר מזעזע - - -

אין, אין סטטיסטיקה.

הבנתי שאין סטטיסטיקה. אני חושבת שמתחילים מפה, אם כבר רוצים להתחיל לספור ערבים ונשים שיתחלו לספור נכון מההתחלה.

אני מודה לכולכם ואני מודעת לעשייה המבורכת. אנחנו נמשיך להיות בקשר.

דבר אחרון, מאחר והבנתי שבתי המשפט הם יחידה עצמאית, שהם לא תחת ניהולה של המנכ"לית, אני אפנה לשרה ולמנהל בתי המשפט כי יש לי להגיד על מה שקורה שם. אני ארצה לשמוע גם כן ולקבל סטטיסטיקה, אולי חלק מהנציבות יש לו סטטיסטיקה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.