הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 4

מישיבת ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לטיפול בצעירים ובצעירות חסרי בית

יום רביעי, כ"ט באדר א התשע"ו (09 במרץ 2016), שעה 9:00

דירות מעבר ודיור תחילה

חברי הוועדה: מירב בן ארי – היו"ר

שולי מועלם-רפאלי

מאיר כהן

מריה פודגייצקי - מפקחת ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מומי אלמוג - מנהל המחלקה לנוער, צעירים ושירותי תיקון, עיריית חיפה

נמרוד שיין - עוזר ראש העיר, עיריית חיפה

אסף שמול - מנהל תחום, עמותת אותות

טלי מאור - מנהלת הדיורית, עמותת אורות

עדי הבטה נגסיה - מלווה מערך הדיורית, עמותת אורות

נוי שהינו - דיירת, עמותת אורות

יגאל גולדשטיין - מנכ"ל עמותת החוט המשולש

ד"ר שמוליק שיינטוך - חוקר ומרצה, מכללת ספיר

יאיר הס - מנכ"ל עמותת ה.ל.ל - האגודה ליוצאים לשאלה

לירון אורבך - עובד סוציאלי, דירות מעבר, עמותת ה.ל.ל - האגודה ליוצאים לשאלה

נטע דובדבני - מנהלת הלנת חירום, עמותת ה.ל.ל - האגודה ליוצאים לשאלה

רעיה לוי - פורום ארגונים למען צעירים בסיכון

יונתן בן עזרא - חניך, המכינה הקדם צבאית מנשרים קלו

שי סולטני - חניך במכינה הקדם צבאים מנשרים קלו

רותם קופר - חניך במכינה הקדם צבאית מנשרים קלו

דניאל שרון סטריאן - מנהלת ניידת על"ם - עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה

תאיר יוסף - תלמידה

דקל קניאס - תלמידה

ענת לוי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

ענת כהן

ר.כ., חבר המתרגמים

דירות מעבר ודיור תחילה

שלום לכולם, היום 9 במרס 2016, כ"ט באדר א' תשע"ו. ישיבה של ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לטיפול בצעירים ובצעירות חסרי בית.

היום אנחנו נתעסק בנושא של דיור תחילה ודירות המעבר. לפני הכל אנחנו נתחיל עם עדכונים חשובים ולאחר מכן נשמע את שמוליק.

אני רוצה להגיד שני דברים. אחד, על הנושא של חיפה. הנושא של חיפה הוא נושא שחייב להיפתר ואני אמרתי משהו אחד וחשוב שיהיה ברור גם לפרוטוקול. אנחנו רוצים למצוא פתרון ביחד עם העירייה, כי בסוף העובד הסוציאלי שיפגוש את הילד או הצעיר שנמצא ברחוב, חסר בית, משוטט, הוא צריך להפנות אותו. והוא צריך להפנות אותו לבית ולכן זה חייב להיות.

אני מצפה, ומומי יודע את זה ואנחנו דיברנו גם עכשיו, שיתנו פתרון. הבית שם צריך לזוז. ואם יש התנגדות כששוב פעם, לא תשכנעו אותי, חבל. זה סתם התנגדות. בשום עיר אחרת לא נתקלנו בהתנגדות כזאת, להיפך. יש ראשי ערים שהולכים גם לסקווטים ולזולות ומדברים עם הילדים ומעבירים אותם. לכן ההתנגדות היא לא, אבל אני לא רוצה להילחם. הילדים חשובים לי, וגם לכל מי שנמצא כאן ממשרד הרווחה מבין שהילדים הם-.

ואם יימצא הבית בהדר עליו, ואני אני אומרת לך מומי או במקום אחר, כל עוד יוציאו אותם מהסיבה הפוגענית הזאת - שלא משנה כמה אלפי שקלים ראש העיר שם בהדר - יש בעיה. ומעבר לזה, גם פיזית, אין שם אפילו חצר לילדים לשחק ומדובר על ילדים בני 14-15 שצריכים מקום מלטף, נעים, אוהד.

אז אני דיברתי עם עמותות אותות, תיכף אתם תתייחסו בכמה מילים, ואני יודעת שכולנו פה רוצים למצוא פתרון. גם אתה מומי, תאמר על ההתייחסות הזאת של חיפה.

ולכן אני אומרת גם לוועדה וגם לאנשי המשרד והעמותות, אנחנו חייבים למצוא פתרון ובסוף אפריל גם נגמר שם החוזה, אז אני רוצה לקבל עדכון גם מאותות וגם מחיפה לפני שאני עוברת הלאה.

התחלתי מהמשהו הלא טוב ותיכף אנחנו נעבור גם לדבר הטוב. נתחיל עם אותות. דבר איתנו, אני יודעת שהיו לכם פגישות אתמול, שלשום, אני יודעת שיושבת ראש העמותה הייתה בפגישה אצל ראש העיר. אהלן יגאל, בוא תצטרף. כן, אסף.

אהלן, אסף מעמותת אותות. אני אומר בקצרה שאכן הייתה פגישה, מה שהיה בתוך הפגישה אנחנו נשאיר בתוך הפגישה. כפי שאומרת חברת הכנסת, אנחנו מצפים להבין, מעבר לזה שהסיפור הוא לא שכונת הדר אלא רחוב שפירא והרחוב עצמו, לדעת כל הגורמים באשר הם, הוא רחוב שאינו מתאים. זה היבט אחד. ההיבט השני שאמרה חברת הכנסת, הוא הבית. והבית עצמו לא מתאים.

צריך להבין, מדובר על בית שהוא שונה מכל מבנה כזה או אחר שאנחנו לוקחים עבור 30 המסגרות האחרות שאנחנו מפעילים. מדובר לבית על 24 צעירים בנים ובנות, הדבר הזה מחייב מבנה רחב הרבה יותר. אנחנו מדברים על תכנית של הקמת בית ספר בתוך המסגרת, כחלק מהתפיסה האידיאולוגית הטיפולית - - -

איפה זה עומד מבחינת העמותה? הבנתי שאתמול ישבתם. דיברתי אתמול בערב עם תמר. יום ראשון היה ועד. הבנתי שהייתם גם אצל ראש העיר. אגב, הקטע הזה של לקחת להם טלפונים בכניסה לישיבה – ברצינות. מה זה?

אני חייב לומר ואני מתנצל, כל הישיבות אצל ראש העיר, במשך 12 השנים האחרונות, כל הישיבות, כל המוזמנים, כל מי שנכנס – משאיר את הטלפון שלו בכניסה. זה לא מחשש להקלטה, מי שרוצה להקליט יכול להקליט דרך משקפיים. הטלפון הוא כדי לכבד את הישיבה ולהיות מרוכזים בה.

מי אדוני?

שמי נמרוד שיין, אני עוזר בכיר לראש העיר. אני ניהלתי את הישיבה.

יופי, קודם כל אני שמחה שבאת לוועדה, באמת. לאור העובדה שגם הייתי חברת מועצת העיר תל אביב יפו לפני שהגעתי, לא היה לי מצב, ואולי גם את תאירי את עינינו, כי אני מניחה שעשית הרבה פגישות, נכון? מריה? אני מניחה שעשית הרבה פגישות עם ראשי ערים בנושאי רווחה. האם אי פעם כשנכנסת לפגישה לקחו לך את הטלפון? לא, נכון? את יכולה להגיד למיקרופון.

לא, לא לקחו לי.

אוקיי, הערה. מה זה להתרכז? בוועדת חוץ וביטחון אני משאירה את הטלפון שלי בחוץ.

אני מניח שזה לא נושא הוועדה, נכון?

אני מניחה שאתה לא תגיד לי מה נושא הוועדה. בבקשה, אסף.

טוב, נשלים ונאמר שכרגע אין התקדמות. הבתים שהוצעו, התחלנו לראות אותם. זה בתים שכרגע לא מתאימים. ראינו גם את הבית - - -

שבו סביב לשולחן, זה בסדר.

ראינו מספר בתים. הבית במסדה, גם דיברנו. בשלב זה אין התקדמות, אבל אני מאד מאד מקווה שהעירייה תציע אכן בתים שיהיו מתאימים. התחלתי ואמרתי לפני זה, צריך מבנה שהוא שונה ולא עוד וילה. צריך מבנה מוסדי, גדול הרבה יותר. הבתים האלה מצומצמים. בכל המקומות האחרים שאנחנו מפעילים – ירושלים, תל אביב ובאר שבע – העיריות נרתמו, נתנו או שטחים או ממש מבנה כמו בתל אביב.

ברור.

אנחנו מצפים שעיריית חיפה תיתרם ותעזור. לעיריית חיפה יש את המשאבים שלנו אין, ולכל היותר או לכל הפחות – זה תלוי מאיזה כיוון מסתכלים על זה – שלא ישימו לנו רגליים כאשר אנחנו מוצאים מבנים שהם מתאימים. אנחנו מקווים שרוח הדברים שאת אומרת כרגע ונאמרו בפגישה אצל ראש העיר, תהיה בכיוון הזה.

כן, עיריית חיפה, התייחסות שלכם בבקשה.

קודם כל אני הייתי בפגישה. אסף לא היה. הייתי עם תמר - - -

כן, אני יודעת.

מה שחשוב באמת זה הילדים חסרי קורת הגג. לא אנחנו ולא העמותות ולא שום דבר, ואנחנו מאד מאד נהיה קשובים לצרכים של הילדים. לא יהיה בחיפה, וכמו שכל עוד אני מנהל מחלקה 36 שנים ואני הקמתי את הפרויקט ואני יזמתי אותו ומאד חשוב לי שילדים לא יהיו ברחוב, אז מאד חשוב לנו שאנחנו ניתן את המענים הכי טובים שיש.

מה הפתרון שאתם מציעים היום?

מה שהצענו, ראינו, ועוד אני, כשקלטתי את מנהל הבית היום, את שרון, חיפשנו גם לפני זה מקומות ומטיילים ביחד כדי לראות דברים שמתפתחים, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים לתת את הדברים הכי טובים לילדים. ראינו בהדר עליון, ברחוב ירושלים, מבנה שמאד מאד בנינו עליו, שאם בעל הבית יסכים. היינו עם תמר, היינו עם המנכ"לית החדשה והיינו עם היועץ המשפטי שלנו שם. הבניין משופץ, חבל על הזמן.

זה בניין שמחולק לדירות - - -

רגע, שנייה, אתה לא היית שם.

אני ראיתי את הבית.

אני דיברתי עם תמר אתמול – הבית לא מתאים.

הבית מחולק לדירות.

הבית מחולק לדירות. אני אוציא את בעלי הדירות כדי להפוך אותם לחסרי בית?

בסופו של דבר אנחנו הולכים לצד הזה שמחפשים. תוך מספר ימים ראינו כבר חמישה בתים, בתים בודדים. התחלנו לחפש, בית אחרי בית, זו השאיפה שלנו למצוא מקום נהדר, מקסים, שיהיה מקובל על כולם. וכמובן לא לשכוח, שמי שאמור בסופו של דבר לחתום הבית ועל איך הוא נראה זה משרד הרווחה. כשאנחנו בדקנו את הבית, משרד הרווחה יש לו מודל כמו שיושבת פה מריה, היא תגיד לך.

יש תקנון לבתים וכתוב בת"ס איך בנוי בית לחסרי קורת גג, איך בנוי בחסות הנוער. זה לא משהו שהעמותה ממציאה. כשבנינו את הבית בחיפה ובהדר, זה רק על פי המודל שכתוב במשרד הרווחה, כי מדובר פה על בטיחות של הילדים, על ביטחון של הילדים ולא על איזה עמותה שאומרת. העירייה היא זאת שצריכה לפקח ומשרד הרווחה צריך לפקח, וללא הדברים הקבועים - - -

ראה מומי, אני מניחה שכשימצא הבית המתאים, האחרונים שיטרפדו זה משרד הרווחה. האחרונים. הבית שצריך להימצא, אלף חייב להיות בבניין שמן הסתם לא גרים בו אנשים.

שרק חשוב להבהיר, המשרד מממן את כל ה - - -

ברור, ולכן המשרד הוא אחרון שיטרפד. תיכף גם מריה תתייחס לזה. אני רוצה להבהיר משהו אחד. סליחה אדוני, תסיים את הדברים ואז אני אבהיר. תגיד לנו מה.

אז אני אומר שאנחנו עושים המון מאמצים וטוב שאסף אומר, אנחנו מחפשים ביחד וחשוב שיש שיתוף פעולה שלנו לחפש את המבנה האידיאלי, הטוב ביותר שיתאים לצרכים של הנערים, וכמובן כל האזור שלנו מתפתח מרכס בני הדר, כרמל, רמת הדר, בכל הדר אנחנו מחפשים כדי שיהיה מקום באמת טוב, וטובת הנערים היא בראש מעיינינו. ראש העיר הצהיר את זה ואמר, אין שום בעיה. הדר היא ענקית - - -

ההצעות של ראש העיר, זה לא מה שהוא אמר, אבל בסדר. ההצעות שלך, מה שאמרת לוועדה, זה מקובל עלינו.

מריה, את רוצה להתייחס לסיפור בחיפה?

תראי, אני לא יכולה להתייחס לסיפור בחיפה, כי אני פחות יודעת מה הולך עם נוער בסיכון ספציפית וציפי לא נמצאת.

כן. רוחה של ציפי פה.

אבל אני רוצה לשתף אתכם במשהו שהוא קצת יתחבר. אתמול בשש בערב אני קיבלתי טלפון מעיריית באר שבע, ממנהלת מחלקה הרווחה בעיריית באר שבע שלקח להם בדיוק שבוע להתלבט אחרי ההצעה שביקשתי מהם לפתוח בית משותף לדרי רחוב, לפי המודל שמתקרב לדיור תחילה, ואני חושבת שזו רוח הדברים. איך צריך לעשות את זה, מה הפרקטיקה, איך אנחנו רצים - - -

שבוע.

ואני מברכת גם אותה וגם את עיריית תל אביב, שהיו בסיור בחדרה בשביל ללמוד את המודל.

כן, שמעתי על זה.

אני חושבת שחיפה אולי ככה הצטרפו לרוח הדברים, כי אנחנו צועדים היום קדימה ואנחנו מתאימים את עצמנו ללקוחות שלנו. לא יעזור אם - - -

אני אגיד לך שיש בחיפה - - -

רגע, אדוני, אל תפריע. אני שמרתי על זכות הדיבור שלך.

אני איתך, אני אומרת שהתקנות, אנחנו בודקים גם את עצמנו, האם התנאים הפיזיים והתקנות מתאימות. צריך לבדוק וכל דבר אנחנו שמים עם סימני שאלה, אבל המטרה שלנו משותפת. אני עובדת עם מומי ואני יודעת, הם גם עכשיו השקיעו כדי להקים משהו. אני חושבת שיצאנו לאיזו שהיא דרך ואנחנו שמים סימני שאלה ואם המבנה לא מתאים אז בודקים. יכול להיות שגם התקנות לא תואמו במאה אחוז וגם את זה נבדוק.

אני לא חושבת שאתם אלה שתעצרו מבנה טוב מלצאת לדרך. אוקיי, בואו נעשה סיכום.

סליחה, ברשותך, אני יכול להתייחס לדברים שהגברת אמרה? יש איזו תחושה של איזו שהיא אווירה של כאילו תראו איזה יופי תל אביב ובאר שבע ואולי לחיפה יש מה ללמוד.

אז כמה נתונים, ברשותכם, כותרת – את הפרויקט הזה הקימה עיריית חיפה. יונה יהב היה בצוות שהקים את הפרויקט הזה לפני כ-20 שנה. הפרויקט הזה היה פורץ דרך בישראל, ראשוני בארץ. בזמן ש - - -

כן. מי שהקים את הבית ברחוב חיים זה חקל, יושב ראש ועדת החינוך לשעבר, זה חבר הכנסת עמרם מצנע, אז בוא.

מי שהיה בסבב שהחל את הכל - - -

יחד עם משרד ה - - -

נכון, יחד עם - - -

אני לא אמרתי שהוא היה ראש העיר. בואי, אם את רוצה להתווכח עם עובדות, יש לי את העובדות.

תאמין לי, את העובדות שלכם אני קראתי ושמעתי והבנתי גם שאתם מסלפים את הדברים שלי.

תראי - - -

לא, ואני רוצה להבהיר לך משהו, אדוני. לא, לא, אני אתן לך זכות דיבור, אבל בוא, אל תתבלבל. אני יושבת ראש הוועדה, כך שאני יכולה, היחידה שיכולה לשאול ולהעיר הערות, מה לעשות? אתה יודע, זה חלק מהתפקיד שלי, אבל אני אשמור על זכותך לזכות הדיבור. אם מדי פעם אני מעירה לך הערות, כי אני יודעת בעצמי וגם שמעתי, אגב, גם מחברי כנסת אחרים וגם משרים, שגם סילפתם את דברי.

ולכן אני אומרת לך, למרות הדברים שאמרתם, אני אתן לך את זכות הדיבור כי זו זכותך, אבל עם כל הכבוד, אני יכולה להעיר לך הערות תוך כדי שאתה מדבר, אדוני. בבקשה.

בזמן שהשרה גמליאל הגיעה לבקר בבית שאנחנו הקמנו ואנחנו ליווינו ואנחנו ניהלנו, צריך רק למי שלא מכיר את העובדות, העמותה שעליה אנחנו מדברים, עמותת אותות, זו עמותה שמנהלת את הבית מזה מספר חודשים בלבד והבית - - -

נו, ברצינות, אדוני.

רגע, רגע.

אתה לא יכול לומר כאן דברים לא נכונים לוועדה הזאת.

סליחה - - -

אני ניהלתי את הבית 15 שנה - - -

15 שנה עמותת אותות מנהלת את הבית ברחוב חיים, עם כל הכבוד, ראש עיריית חיפה לא בנה את הבית הזה. מי שבנה את זה זה עמרם מצנע ובאמת, וגם לבוא על סחלב גם?

יחד עם מומי, חשוב להגיד. מומי היה חלק מהסיפור.

כן, אבל מומי פה, אבל מומי ישמור על זכות השתיקה מן הסתם, כדי לא לפגוע בראש העירייה.

סליחה, אבל אני הקמתי את זה, אני עירייה, אני - - -

עם מי? עם יונה יהב הקמת את הבית ברחוב חיים?

התחלתי עם מ - - -

הקמת את הבית ברחוב חיים עם יונה יהב?

התחלתי עם ראש העיר מצנע, ללא ספק - - -

יפה.

אבל עדיין זה עיריית חיפה.

אבל איך אתה אומר שזו עמותה שמפעילה כמה חודשים בעוד היא 15 נמצאת שם.

אבל הוא צודק, הדובר וסגן ראש העיר. מה שמדברים פה, מי שהקים אותם זה עמותת קשת. זה שהחליפו את השם ועושים מה שאמנון - - -

החליפו את השם, זה אותו - - -

לא, אבל זה לא אותה עמותה. עמותת קשת יש לה חברים אחרים ועמותת אותות זו עמותה חדשה, שלושה חודשים רק.

טוב, בואו נשמע את הדברים.

זה העובדות. בואו נשים את זה על השולחן.

בזמן שהשרה גמליאל ביקרה, ביקרו כאן בכנסת כדי לקבל אות הוקרה והצטיינות העובדים הסוציאליים של עיריית חיפה, שהצטיינו בזכות פרויקט יוצא דופן ופורץ דרך קהילתי בשכונת הדר. אז קודם כל, זכותי לבקש להפסיק את ההטפה וללמד אותנו. עיריית חיפה היא מודל לכל מה שקשור בטיפול בנוער, בנוער קצה, בנוער במצוקה, איך שלא תקראו לזה. אפשר לבוא אלינו, אל עיריית חיפה וללמוד קצת. את תטיפו. זה דבר ראשון.

אל תדאג, אנחנו בספק אם נבוא ללמוד מכם.

דבר שני, לגופו של עניין, יש מאות עמותות שפועלות בעיר חיפה. העיר חיפה היא העיר השלישית בגודלה בישראל, אנחנו צמאים לסייע לעמותה, מבקשים לעזור להם. לנו יש אמירה בתור עיר, כמו שהמלונות, משרדי העירייה, משרדו של יונה יהב, המוזיאונים, כל המוזיאונים העירוניים, התיאטרון העירוני, הבית הזה, לשכת הגיוס, כל משרדי הרווחה, הכל מצוי בהדר.

לכן, בשיקול שהעירייה לוקחת על עצמה, האם להוציא מוסדות ציבוריים או להשאיר מוסדות ציבוריים ובאיזה שכונה והאם היא מקבלת אמירה של עמותה שקובעת שזו שכונה מסוכנת, זו שכונה לא ראויה, לנו יש גם משהו קטן לומר בעניין. אנחנו רוצים לעזור לעמותה, אנחנו נחפש. אנחנו כרגע עוסקים כסוכני נדל"ן של העמותה הזו, שזה לא תפקיד שלנו.

נכון, אם הייתם נותנים את הבית, לא היית צריך לעשות את כל סוכנות הנדל"ן. היה כבר בית. הבית הזה אפילו לא שלכם, הוא של קרן רוטנברג.

הבית היה - - -

אם לא הייתם מתערבים, אדוני - - -

בית - - -

אם לא היית מתערב בבית, לא היית מגיע למצב של סוכן נדל"ן.

אבל אלו לא העובדות.

אה, כי אתה יודע את העובדות.

אלה לא העובדות, אני יודע את העובדות. יש התנהלות של למעלה משלוש שנים עם בית רוטנברג, כי אנחנו צריכים את הנכס הזה לגני ילדים לטובת תושבי שכונת הכרמל, שלא ישלחו את הילדים שלהם לגנים בשכונה אחרת ואלה הצרכים שלנו ואנחנו כעירייה יש לנו say. אנחנו מוכנים לעזור לעמותה, למעלה מלשתף פעולה עם העמותה. אנחנו כולנו פנויים כדי שהילדים האלה, שחשובים לנו ואף אחד לא ישכנע אותנו שהם חשובים לנו פחות משהם חשובים לעמותה - - -

אתה תשכנע את ראש העיר.

יקבלו את המקום הטוב ביותר. אני רק מזכיר שכמעט 20 שנה זה היה בית בלי חצר, אז פתאום בשלושה חודשים נאי ויללה איך אין להם חצר ואנחנו רוצים להקים בית ספר. הכל בסדר. בואו, תשבו, תדברו.

אז זה העניין, שאני חצי שנה דיברתי עם ראש העיר שלך. אגב, לא ראיתי אותך אף פעם. הייתי אצלו בלשכה, בטלפונים, שלא תתבלבל. זה שבסופו של דבר - - -

אז זה פרסונאלי.

אדוני, אין פה עניין פרסונאלי, אני לא מכירה אותו בכלל, באמת. אני לא מכירה את הבן אדם. אתה יודע, אפילו אומרים שהוא איש כולנו, אפילו בקמפיין לא נתקלתי בו. אני לא מכירה את יונה יהב, בוא. אין פה שום דבר פרסונאלי.

עכשיו את מכירה.

אני יושבת ראש ועדת המשנה לחסרי בית. אגב, גם היום אני לא מכירה אותו. אני לא מכירה אותו. אני מכירה את האדם ואת ההתנהלות איתו. את רון חולדאי אני מכירה. אפילו את ברקת אני לא מכירה, ני דיברתי איתו פעמיים. אני רוצה להסביר לך משהו - - -

יש עמותה - - -

אדוני, אני מסיימת את הדיון ואני מודיעה לכם במפורש, ועדת המשנה הזאת תתכנס ב-23 לחודש הקרוב, זה מספיק זמן. אם אתה סוכן נדל"ן או לצורך העניין אתה רוצה לעזור לעמותה, תדאגו - - -

העמותה צריכה להתחיל - - -

אדוני, אין עמותה באמת שהגיעה, תאמין לי, אתמול אני דיברתי עם המנכ"לית והיא ישבה אצלכם במשרד.

גם אני דיברתי איתה.

יפה. והם באים בלב פתוח. יותר מזה, אני אומרת לך – טרפדתם את הבית ברחוב רוטנברג, עזוב - - -

לא טרפדנו.

עזוב, אתם - - -

לא טרפדנו.

עזוב, אל תיכנס. אם אני אגיד לך את שיחת הטלפון שלא הקלטתי את הדברים שראש העיר אמר, תאמין לי, אנשים כאן, משרד הרווחה, התגובה שלהם הייתה הרבה יותר קשה ואני לא אגיד. עכשיו אל תפריע לי אדוני ותקשיב טוב למה שאני אומרת.

אני רוצה למצוא פתרון, לא בגללך, אלא רק בגלל הילדים האלה.

גם אנחנו.

אם אתה רוצה למצוא פתרון, יש לך מספיק זמן עד ה-23 לבוא לוועדה הזו ולהגיד מה הפתרון שמצאתם. טרפדתם - - -

יד ביד - - -

אל תפריע לי בבקשה. טרפדתם את הבית ברחוב הנשיא, תמצאו - - -

זה לא נכון.

אם אתה תפריע לי עוד פעם אני אוציא אותך החוצה, אל תתבלבל. תפסיק להפריע לי. תפסיק. קריאות ביניים זה שמור לי, לא לך. אתם טרפדתם ושייאמר לפרוטוקול – אני הייתי בתהליך הזה ארבעה חודשים. אתם רוצים לתת בית אחר, בבקשה, כולנו פה, גם אני, גם בעמותות אורות וגם במשרד הרווחה מחכים. אין בעיה. תן לנו בית אחר, בבקשה. לא נלך לרב, לא נריב, אבל תיתן. תוציא את הילדים האלה.

ובאמת, עם כל הכבוד להשקעה שלכם בהדר, ואני לרגע לא חושבת שאתם לא משקיעים בשכונה הזו, אנחנו והילדים האלה והעמותה - כשאני אומרת אנחנו זה עמותות אותות – רוצים לצאת משם. יכול ראש העיר להזמין את השרה, לא לבוא איתי במשא ומתן כי הוא פגוע מזה שהקלטתי אותו, אני מקבלת את זה. ראית, גם לא נדחפתי לביקור עם השרה, זה לא עניין שלי. אוקיי?

אבל אני רוצה פתרון ואתה יודע מה, אני אפילו סומכת על מומי שימצא פתרון. ואם הנושא חשוב ללבך ואם חסרי הבית הצעירים האלה, ה-20 ילדים האלה בני ה-15 חשובים, אז בבקשה, צאו לדרך ותבואו לוועדה עם פתרון. נראה לי שגם אני יצאתי איתכם מספיק בסדר כדי לבוא ולהפסיק את המלחמות והורדנו את התקשורת. כל זה כדי למצוא פתרון.

אבל, ואל תטעה, אם לא יהיה שום פתרון והילדים האלה יישארו שם, אנחנו נמשיך במאבק, כי הילדים צריכים לצאת, ואני מניחה שאתה רוצה שנמצא פתרון, נכון? זה מה שאתה רוצה? אתה רוצה למצוא פתרון?

אני לא צריך שידחפו אותי לזה.

אני לא אדחוף אותך. אתה פשוט צריך לעשות את הפתרון הזה, וחבל שלא עשיתם את זה כבר לפני שבועיים, כשכל הפרשייה הזאת הגיעה למימדים האלה. כי אני עם ראש העיר שלך כבר חצי שנה בסיפור הזה. סיפרתי את הדיון בבית ברחוב חיים בחיפה.

אני רוצה לעבור הלאה. אני רוצה להגיד משהו אחד טוב בכל הסיפור הזה כדי שתדעו, כי יש פה אנשים שעובדים קשה מאד בשביל הצעירים חסרי הבית, וזה בנפשם.

אז שתדעו שהשבוע סגרנו סופית, אחרי עבודה של שלושה חודשים, שצעירים וצעירות חסרי בית במדינת ישראל יוכלו לקבל סיוע בשכר דירה בלי לעמוד בקריטריונים של משרד הרווחה. אין יותר את כל הקריטריונים האלה של התמכרויות, מכור, גמור, איך שאנחנו קוראים. מגיל 18, זה פיילוט של 200 צעירים. אם תמלאו את כל ה-200 גם יהיו 400. רק תתנו, זה תקציב שמוערך ב-2.2 מיליון שקלים.

כל צעיר כזה ימלא טופס של משרד השיכון, תוך חודש הטפסים יהיו מוכנים, הובטח לי על ידי רות מנע, העובדת הסוציאלית, בחוט, בדיורית. זה בדיוק מה שאני ואת ישבנו שם אצלך. אני מאד מאד גאה בזה. אסף באותות, כל עמותה שעובדת עם צעירים וצעירות חסרי בית, יקבלו את הטפסים. ציפי מעודכנת על זה, באמת ייאמר לזכותה שהיא ניסתה שנים לדחוף ואני חושבת שזה מאד מרגש.

אין יותר את הקריטריונים הקשים. אותם צעירים שהומלצו על ידי העובדים הסוציאליים יקבלו סיוע בשכר דירה ממדינת ישראל. נתחיל עם 200, אם נמלא, אני מבטיחה לכם שאנחנו נרחיב את התכנית הזאת. אז לפחות משהו טוב לפני. אני שמחה גם. תגידי גם לריאנה, מהבית - - -

היא תשמע על זה והיא תשמח מאד מאד מאד.

תגידי לה שאנחנו לא יכולים לשכוח אותה. בסוף הוועדה הזאת באמת, חוץ מלהעלות את הנושאים של חסרי הבית, באמת יוצאים מפה דברים טובים. זה מה שחשוב. אתמול הייתי בהלל והיה לי ביקור מקסים בערב, בשמונה וחצי, ישבתי עם הצעירים. גם הצוות, גם הבית, בכלל, לשמוע את החברה האלה שבאים ואומרים. אתה רואה חברה ממש שנראים טוב ועובדים והם לא עומדים בקריטריונים של דר רחוב, שמכור. והוא רוצה סיוע ומגיע לו, כי אין לו לאן ללכת. אין לו בית.

אז אני שמחה שמשרד השיכון ומשרד הרווחה לקחו את זה. תוך חודש, טפסים, אתם בינתיים יכולים להכין את חוות הדעת של העובדת הסוציאלית. ציפי מכירה את זה, אתם מכירים את ציפי, אנחנו נצא לדרך. כמובן, אם משהו לא זה, אני כאן, אבל אין סיבה שלא. כולם מעודכנים ויש גם כסף לטובת הסיפור הזה. אז זה חשוב מאד.

בבקשה, בנימה אופטימית זו אני שמחה להציג את ד"ר שמוליק שיינטוך. אחרי זה כמובן התייחסויות שלכם, רק אני רוצה לתת לשמוליק את הזמן. אמרתי אתמול לחברה מהלל עליך, שמאד מאד חשובה לי הזווית האקדמית פה ושמוליק הוא המומחה בתחום. אז ביקשתי שהוא יבוא לפה ויציג לנו את הדיור תחילה. ספר לנו, שמוליק, אתה יודע.

טוב, אז דבר ראשון תודה רבה מירב, על ההזמנה להציג כאן את דיור תחילה. אני פגשתי במודל לראשונה בשנת 2008, כשהתבקשתי על ידי משרד הרווחה לכתוב מסמך על מדיניות כלפי אנשים חסרי בית, וכבר אז המלצתי על המודל ובדצמבר 2011 היו יומיים סמינר שמשרד הרווחה יזם ורחל אבידן, שהייתה המפקחת הארצית ויעל הרמל, מנהלת פרט ומשפחה לשעבר, שתיהן גם רצו לאמץ את המודל. למיטב ידיעתי בזמנו הוא נעצר על ידי הרפרנט של משרד האוצר, אבל מבחינה מקצועית, כן היה רצון של משרד הרווחה להפעיל את המודל הזה.

בעצם כל מי ששומע על המודל נשבה בקסם שלו, וכנראה שלא סתם. זה קשה שלא לרצות לקחת בו חלק - - -

החברה בעמותות, יגאל, טלי, אני רוצה אחרי זה שתתייחסו לזה. בבקשה שמוליק.

קשה שלא לרצות לקחת חלק במודל שבעצם מאפשר 85% הצלחה בעבודה עם חסרי בית. כל מי שעובד פה עם חסרי בית יודע שהאחוזים האלה הם מאד גבוהים. קשה גם שלא לרצות להפחית עלויות ממשלתיות ועירוניות – יש פה גם ממשלה וגם עיריות, כולם רוצים להפחית עלויות והמודל הזה עושה את זה.

קל מאד גם לרצות להיות חלק מגל של פיילוטים במאות ערים ברחבי העולם שכבר מאמצות את ההצלחה הזאת של מודל דיור תחילה, ודבר ראשון קשה לעמוד בפני חסר בית שנכנס למקלחת, יצא, אתה יושב מולו ובעצם יש לו את המפתח של הבית שלו יום אחרי שהוא היה ברחוב. אז זה גורם בעצם לכל אחד לרצות לקחת חלק בהצלחה.

והיום אני רוצה להציג מודל שעדיין לא קיים בארץ ואנחנו כן רוצים להכניס אותו, והוא בעצם ברחבי העולם היום המודל המוביל בתכניות שמובלות דיור לאנשים חסרי בית.

אנשים חסרי בית צריכים שני דברים בסיסיים – דיור ותמיכה. למעשה כולנו צריכים את זה, אבל אצל אלה מאיתנו שגרים בבית, אז דיור ותמיכה הם צרכים ממומשים ואצל אנשים חסרי בית, השילוב של שני הצרכים האלה, כאשר הוא לא מתממש - שיש להם גם דיור וגם תמיכה - הם בסופו של דבר מגיעים לרחוב. מה שדיור תחילה מציע בשורה התחתונה, זה דיור מיידי, דיור קבוע, מיידי לאורך זמן ותמיכה של 24/7.

המודל התחיל בעצם בניו יורק בשנת 1992. הוא התחיל על ידי עמותה שעבדה ביחד עם הממשלה ובסופו של דבר אחרי מחקר של 4 שנים, כולם הבינו שהמודל הזה עובד וזה התחיל לרוץ ולמעשה עד שנת 2007 הוא כבר נכנס לרשימת המודלים מבוססי הממצאים בארצות הברית. בשנת 2008 אנחנו כבר רואים יותר מ-100 ערים בארצות הברית והוא מתפשט מעבר לארצות הברית. בשנת 2009 התחיל פיילוט של 5 שנים בקנדה, בשנת 2011 פיילוט של שנתיים באירופה, כשלמעשה שנת 2013 הייתה השנה ששני הפיילוטים האלה הסתכמו בדו"חות מאד חיוביים, שהמליצו למעשה לאמץ את התכנית בערים הרלבנטיות האלה.

מה שחשוב להדגיש בבסיס של הדיון, זה שהדבר הבסיסי שעומד בבסיס התכנית הזאת, זה שדיור היא זכות אדם בסיסית. אנחנו לא מתנים את זה בשום דבר, לא מתנים את זה בטיפול, לא מתנים את זה בזה שאנשים מפסיקים להשתמש בסמים או שהם מפסיקים להיות בזנות או שהם מפסיקים לשתות. דיור – זכות אדם בסיסית ומגיע להם דיור.

ההצלחה נובעת גם בגלל השקופית הזאת – העלויות האלה הן בארצות הברית, זה עלות ללילה לשיכון בכל אחד מהמוסדות האלה. מצד ימין יש אשפוז פסיכיאטרי. לילה בניו יורק עולה 1,185 דולר. אחר כך חדר מיון – 519 דולר. לילה בכלא עולה 164 דולר, לילה בשלטר עולה 73 דולר ודיור תחילה, עם העלות הכי נמוכה. אז כמו שאנחנו יכולים לראות באופן גרפי מאד טוב כאן, למעשה למרות שאנחנו מדברים על תכנית שמספקת דיור קבוע לאנשים והרבה אנשים חושבים רגע, אם אנחנו מספקים דירות אז זה נהיה נורא יקר, בסופו של דבר אנחנו רואים שהתכנית הזאת מוזילה עלויות.

בעצם התכנית עובדת באופן הכי פשוט שאפשר. פוגשים חסר בית, מציעים לו דיור קבוע שהוא מקבל תוך כמה ימים. אם הדירה לא מרוהטת, אם עדיין לא גרו בה, אז התכנית עוזרת לחסר הבית לרהט את הדירה ומהרגע הראשון הוא למעשה מקבל ליווי ותמיכה של 24 שעות, 365 ימים בשנה, מה שאומר שיש - - -

איך זה מתנהל, שמוליק, הליווי והתמיכה אם הוא גר בבית לבד?

הליווי והתמיכה מתנהלים על ידי צוות רב מקצועי, שבנוי מאנשים שאחראים על דיור, זאת אומרת מחפשים את הדירות, מישהו שמסתובב בשטח, זאת אומרת פוגש את האנשים ברחוב, וגם אחרי שהם נכנסים לדירה, מסתובב בדירות, בין פעם ביום לפעמיים בשבוע ויכול לפגוש את האנשים בדירה. אבל מעבר לזה, אם את נתקעת בלי מפתח באמצע הלילה בגלל שאת לא רגילה שיש לך מפתח וכל הדברים שלך לא בהכרח איתך ביום יום, אז את נתקעת בלי מפתח, את תרימי טלפון לאותו בן אדם, גם בשלוש בלילה, ולאותו בן אדם יש מפתח ספייר, הוא יבוא ויעזור לך להיכנס לדירה.

אם יש לך התקף פסיכוטי באמצע הלילה, את יכולה להרים טלפון, יש פסיכיאטרית שנמצאת בצוות הרב מקצועי הזה ויתנו את התמיכה שצריך באותו הזמן. ככה מתנהלת התמיכה ולמעשה מדובר בצוות רב מקצועי, ככה שזה לא בן אדם אחד שנמצא איתך בקשר וצריך להיות 24 שעות כל הזמן, אז מדובר בצוות רב מקצועי אז זה מתפזר.

הדבר החשוב בתכנית זה שאנחנו מדברים על זה שאין תנאים מוקדמים. אין תנאים מוקדמים, אני יודע שחלקנו מתנועעים בחוסר נוחות בכיסא כשאנחנו שומעים על תכנית בלי תנאים מוקדמים לאנשים חסרי בית, אבל זה עוד יחזור שאנחנו נזוז קצת בחוסר נוחות על הכיסא. בסופו של דבר, אנחנו קצת צריכים לשנות דיסקט כשאנחנו מדברים על דיור תחילה.

התכנית לא דורשת הימנעות משימוש בסמים, אלכוהול. התכנית לא מחייבת צריכת תרופות פסיכיאטריות. כמובן שמי שרוצה לצאת לגמילה או מי שרוצה לשתות מתדון, סבוטקס, מוזמן. מי שרוצה להיות בקשר עם הפסיכיאטרית וכן לקחת את התרופות הפסיכיאטריות – מוזמן, אבל לא חייבים לקבל טיפול. ולמעשה מה שהתכנית הזאת מצאה, זה שגם אנשים חסרי בית לא חייבים לקבל טיפול כלשהו כדי לחיות בדירה.

מה כן חייבים? התכנית דורשת תשלום של 30% מההכנסות. זאת אומרת, אם אני יחיד ואני מקבל 1,600 שקלים הבטחת הכנסה, אני אשלם שליש מזה, קצת יותר מ-500 שקלים לתכנית. אם אני מקבל יותר מזה, אני אשלם יותר, בהתאם להכנסה.

התנאי השני הוא שהצוות של התכנית יכול לבקר בדירה בכל שלב. בדרך כלל זה יהיה בתיאום, אבל בגדול, הצוות של הדירה יכול לבקר בכל שלב בדירה.

זאת אומרת שאם העובד הסוציאלי מגיע ורואה אותו נגיד, ובזה אני אקשה עליך פה, כי גם הקשיתי עליך בפגישה שלנו, שתסביר.

כן, בהחלט.

רואה את אותו חסר בית מזריק הרואין בדירה, והלכתי עכשיו למקרה הקיצוני, תכלס, מה הוא עושה? כי הוא לא מוציא אותו, כי אנחנו אומרים שזה הימנעות. השאלה מה הוא עושה? איך אנחנו באמת - - -

אני אחזור לעבודה שלי בתור עובד רחוב בירושלים, תל אביב ואשדוד, גם בעמותת על"ם וגם בתכנית להחלפת מזרקים של משרד הבריאות והרשות למלחמה בסמים. אם הייתי פוגש מישהו שמזריק הרואין בדירה נטושה או ברחוב, מה שהייתי עושה זה הייתי יוצר איתו קשר לאורך זמן ופורש בפניו את האפשרויות שקיימות – מגמילה, דרך שתייה של מתדון, דרך הפחתת נזקים בזה שהוא יקבל מזרקים שמשרד הבריאות והרשות למלחמה בסמים נותנים וספונג'טות וכל הדברים שיאפשרו לו להזריק באופן בטוח, וזאת תכנית ממשלתית.

ובעצם, מה שאנחנו עובדים איתו כאן זה הפחתת נזקים. אנחנו מתייחסים לבן אדם כמי שאנחנו רוצים ליצור איתו קשר ולראות איך דרך הקשר הזה, אולי אנחנו נוכל להתקדם. אז אותו דבר בדירה. בעצם אני לאורך זמן אצור איתו את הקשר הזה ואוכל אולי באיזה שהוא שלב לאפשר לו להזריק עם מזרקים נקיים. באיזה שהוא שלב אולי לשתות מתדון, ואולי באיזה שהוא שלב ללכת לגמילה. אבל אף אחד מהדברים האלה הוא לא הכרחי.

ההבדל בין זה שאני עושה איתו את זה ברחוב או בזולה לבין כשהוא בדירה, מתבסס על זה שדיור זה זכות אדם בסיסית. אז אני מעדיף לעשות את זה איתו בדירה מאשר ברחוב.

תמשיך.

הרבה מחקרים בדקו את התכנית הזאת ובעצם מה שהם מצאו, וזה יכול להפתיע חלק מאיתנו, אבל מה שהם מצאו זה שגם אנשים חסרי בית, שהיו ברחוב 5, 10 ו-20 שנה, לא צריכים לבנות יכולות דיור. מה שעצם קורה היום, זה שרוב התכניות בעולם, כולל תקנות העבודה הסוציאלית לדרי רחוב, מובלות על ידי רצף הטיפול. רצף הטיפול אומר שאנחנו מתחילים את העבודה ברחוב, עוברים לשלטר, עוברים לדירות מעבר ואז אנשים עוברים לדיור בקהילה.

ככל שמתקדמים ברצף הזה, התמיכה קטנה, ובסופו של דבר, מה שהמודל הזה מראה, מה שהמחקרים שליוו את המודל מראים, זה שאנשים יכולים לקיים חיים עצמאיים בקהילה, גם בלי לקבל טיפול. זה מה שהמחקרים מראים.

זאת אומרת, אני לא מצליחה להבין אותך. מה זאת אומרת לא לקבל טיפול? מהתחלה?

לא, כשאני מדבר על טיפול - - -

או אחרי?

שאלה טובה. כשאני מדבר על טיפול אני מדבר על זה שהם לא חייבים לקבל טיפול לשימוש בסמים, הם לא חייבים לקבל טיפול לבעיות הפסיכיאטריות, הם לא חייבים לקבל עזרה בענייני הזנות. הם בטח שיכולים, אבל הם לא חייבים. התכנית מציעה את כל האפשרויות האלה, היא מציעה את כל הטיפול, אבל היא פשוט לא מחייבת. זה ההבדל בין רצף הטיפול לבין דיור.

כולם פה זזים באי נוחות, אבל אחרי זה אני אתן לכולם להתייחס. בסדר גמור.

אני הבטחתי ש - - -

בוא, שמוליק, תתקדם, כי אני רואה שיש פה אנשים שגם להם יש מה לומר, אבל חשוב לי שאתה - - -

בשמחה. אני רוצה להגיד מה שמונת העקרונות בעצם שמבססים את התכנית, שבלעדיהם אי אפשר לקרוא לתכנית דיור תחילה.

אז הראשון הוא באמת התייחסות לדיור כזכות אדם בסיסית. השני, התייחסות בכבוד, בחום ובחמלה למשתתפים, שזה דבר שקורה גם כמובן בתכניות אחרות. דבר נוסף, אם אנחנו עוד פעם רוצים לזוז בחוסר נוחות בכסא – התחייבות לעבוד עם המשתתפים כל זמן שיידרש, לפעמים מדובר בשנים ארוכות. זאת אומרת, התכנית בניו יורק וברחבי העולם אומרת שאנחנו הולכים לעבוד עם האנשים האלה, עד שהם יגידו – הספיק לי, או שעד שהם נפטרים בשיבה טובה.

אנחנו לא אומרים שהתכנית היא לחצי שנה, שנה או שלוש שנים. אנחנו מכניסים אנשים לתכנית ואנחנו מאפשרים להם לחיות בכבוד, כל זמן שהם צריכים את העזרה של התכנית.

דיור מבוצר בקהילה אומר שאנשים בעצם לא חיים בשלטר או בבניין שהוא כולו לחסרי בית, ולכן אם בעצם אנחנו פוגשים בעל בית שיש לו יותר מדירה אחת בבניין, אנחנו לא נרצה שיותר מ-20% מהדירות בבניין יוקדשו לאנשים של התכנית, כדי באמת לא ליצור מקומות שבהם יש מקבץ של מה שיכול להיתפס כמו שלטר.

העיקרון החמישי הוא העיקרון של ההפרדה ואי התלות בין דיור לבין תמיכה, שזה אומר שאנחנו לא אומרים – או שאתה מקבל את התמיכה או שאתה לא גר בדירה. כמו שאמרתי קודם, אין תנאים שאומרים שצריך לעמוד באיזה שהוא משהו שצריך לקבל טיפול לסמים או לזנות או לבעיות הפסיכיאטריות כדי לגור בדירה.

דבר נוסף ומאד חשוב, זה שהתכנית מאמינה שגם לאנשים חסרי בית צריכה להיות בחירה עצמאית, ובעצם האנשים בוחרים באיזו דירה לגור, איזה איזור לגור. האנשים בוחרים האם הם מפסיקים להשתמש בסמים או ממשיכים להשתמש בסמים וכו'.

בתכנית יש הכוונה ואוריינטציה של החלמה וכמו שאמרתי קודם, הפחתת נזקים בכל מה שקשור לעניינים של סמים, בריאות הנפש, זנות וכו'.

בשילוב של ממצאים ממחקרים רבים, מה שאנחנו רואים - - -

בגלל קוצר הזמן, אני רוצה שתיתן לוועדה, לאור העובדה שרובנו כאן זזים באי נוחות, את אחוזי ההצלחה של התכנית, הדבר הכי חשוב, כי הבנו את התכנית. ספר לנו מה קורה, כי אתה אומר שבארצות הברית זה חזק, ובאירופה. ספר לנו איך זה הצליח.

אחוזי ההצלחה כבר יותר מ-20 שנה עומדים על 85%, של אנשים שנשארים לאורך זמן בדירות.

אבל מה ההצלחה שלך? שאדם נשאר בדירה או שאדם באמת עבר תהליך וחזר לחברה?

אז הנה, אני בדיוק מגיע לזה.

כי אם הוא נשאר בדירה והוא ממשיך בעצם לעשן סמים עד שהוא נפטר, אז מה ההצלחה שלי פה? שסידרתי לו בית?

מחקרים מראים שהתכנית, מה שהיא עושה זה את הדברים הבאים: היא משפרת איכות חיים, שיקום ורווחה. היא מהווה דרך אפקטיבית ליציאה ממצב של חסרות בית. היא מגבירה יציבות בדיור לאורך זמן. היא מספקת מדדי עלות חיוביים ובסוף היא מפחיתה הוצאות שקשורות בבריאות ובמערכת אכיפת החוק.

אז בתשובה לשאלה שלך, משפרת איכות חיים, שיקום ורווחה, שזה אומר שהרבה מהאנשים כן דווקא בוחרים כן לקבל טיפול, כן להפסיק להשתמש או לשתות מתדון, כן להיעזר בפסיכיאטרית. זה פשוט לא חובה, אבל הרבה מהאנשים כן בוחרים לעשות את זה; ו-85% בעצם זה אחוז שאני מניח שכולכם יודעים שהוא אחוז מאד גבוה של הצלחה. ברצף הטיפול האחוזים עומדים על 40% מבחינת ההצלחה.

אני רוצה להראות שקופית אחרונה, רק לדבר על אתגרים, כי אתם לא היחידים שזזים בחוסר נוחות, גם אני זז קצת בחוסר נוחות ויש כמה דברים שמהווים אתגרים במודל הזה. אחד זה שהתכנית היא לא מניעתית. בעצם, אם אנחנו מדברים על מניעה ראשונית שהיא למנוע מאנשים להגיע לרחוב, אז התכנית הזאת לא עושה את זה. התכנית עוזרת לאנשים שכבר הגיעו לרחוב.

בעולם אנחנו רואים שהתכנית לא מספיק מטפלת בעניינים של בדידות. אנחנו מכניסים אנשים לקירות, ארבעה קירות, אחרי שהם היו ברחוב, אם לא דואגים באיזו שהיא צורה לעניינים של בדידות, אז יש איזו שהיא בעיה באמת ביום יום של האנשים.

מה שראו זה שלצד שמונת העקרונות שהראיתי קודם כדי שהתכנית תעבוד, ראו שבמדינות שבהן יש קצבאות נמוכות, התכנית פחות עובדת. מבחינת ישראל, אז מחירי הדיור בארץ הם מאד גבוהים. אני תמיד אומר שגם בניו יורק המחירים מאד גבוהים, אבל אין ספק שהמחירים בארץ היום גבוהים ויש לנו משבר דיור וזה בעייתי.

אנחנו היום מאד מדברים, אנשי המקצוע, כולנו, מאד מדברים על רצף הטיפול וכן נצטרך לעשות איזה שהוא שינוי דיסקט כדי להגיע למודל דיור תחילה. ותופעת נימבי, נראה לי שהתחלנו את הפגישה בזה, לא צריך להרחיב בזה.

זהו. תודה רבה. אני כן אשמח לשאלות.

תודה. בסדר גמור. אני רוצה גם התייחסות של אנשי המקצוע וגם של המשרד וגם של העמותות.

נתחיל עם מריה, בבקשה. אני גם רוצה שתתייחסי לדירות המעבר. טלי, גם את אחרי זה תדברי, כי הנושא של הוועדה הוא באמת דיור תחילה. אני שמעתי את התכנית הזאת כבר פעמיים. אני מודה גם לרעות גיא מעל"ם. אני רוצה לשמוע אתכם.

אני נמצאת הרבה בדיונים האלה מול שמוליק ואני גם מוזמנת פעם בשנה לדבר מול סטודנטים וקצת להראות את הצד השני. חשוב להבהיר, זה לא שאני אומרת שדיור תחילה זה לא רעיון טוב, אבל אני חוזרת ואומרת ואני מסבירה את זה גם לשמוליק וגם לכולם, צריך להבין מה זה דיור תחילה, כלומר לבדוק את התכנית הזאת ולבדוק גם מה נעשה במדינת ישראל.

קודם כל, דיור תחילה זה משהו שמיושם חלקית או אפילו באופן מלא בסל שיקום שלנו, בסדר? גם פרופיל האוכלוסייה שמטופל בדיור תחילה בארצות הברית, זה חלק מהאוכלוסייה הזאת, שמבחינתנו הם באמת חיים במודל מאד דומה לזה בסל שיקום.

עכשיו, יש פה כמה סתירות שאני חייבת להבהיר אותן. קודם כל, במדינת ישראל שלטר לא עולה, כמה? 57 דולר לאדם, אלא 90 שקלים ליום לאדם. זה מה שמדינת ישראל משלמת היום על שלטרים עבור דרי רחוב.

דרך אגב, אצלי כתוב שהלנת חירום, אני עשיתי מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ואני גם את לכם וגם אשלח למי שרוצה, שהלנת חירום עולה למדינת ישראל ליום – 290 שקלים. יש לך את זה גם? זאת אומרת השמת צעיר בהלנת חירום עולה 8,600 שקלים לחודש, ליום 290 שקלים. נראה לי ש-90 זה - - -

במבוגרים זה מחירים ש - - -

נמוך יותר בגלל הקורות - - -

לא, לא, זה הכסף שמשלמים, אפילו טיפה יותר גבוה. זה 8,933 שקלים, אבל זה מה שמשלמים עבור אוכלוסייה מורכבת רפואית, תחלואה כפולה.

תחלואה כפולה בשלטר, אבל.

לא, זה מסגרת תמיכה רפואית. שלטר, הלנה בלבד, כזה הלנה, ארוחה ומזעור נזקים - - -

כן, כמו רק קורת גג.

תלוי, זה יכול לנוע מ-2,700 שקלים בחודש לאדם ובנשים בזנות המחירים גבוהים יותר, כי שם יש תמיכה, אז זה בסביבות ה-5,000 שקלים. אז קודם כל באמת זה לא התמחור שלנו במדינת ישראל, בואו נדבר על זה.

דבר נוסף שאני רוצה שתשימו לב, 30% השתתפות המטופל, ואתה דיברת על קצבאות נמוכות מהבטחת הכנסה, זה לא ריאלי. עוד דבר שצריך לקחת אותו בחשבון, שאנחנו, ואני שוב מסייגת את זה קצת לצעירים ובוגרים, אבל אנחנו עובדים עם אוכלוסייה מאד מאד פגועה וחולה ואני תוהה עם עצמי מה המשמעות. עכשיו, זה לא שמתנים מתן שירות בגמילה, אלא זה אנשים לא משתמשים בסמים, אלא מכורים פעילים, אנשים במצבים מאד מאד קשים פיזית, גופנית, נפשית.

אני לא ממש יורדת לסף דעתו של שמוליק, כי שוב, זה מצד אחד. זה לבוא לאנשים האלה ולתת להם מפתח ולהגיד בוא תחיה ואנחנו נתמוך בך. אני באמת לא רואה איך זה קורה. אולי באמת עם בודדים זה נכון, אבל כשיטה, אני לא בטוחה שאנחנו יכולים לתת.

לעומת זאת, אני כן חושבת – ועל זה דיברתי עם שמוליק רבות – שהנושא של רצף טיפולי, אי אפשר להתעלם מזה שזה לא כל כך מוכיח את עצמו עם האוכלוסייה הזאת. כי אם אנחנו מדברים ברצף טיפולי על הצלחה של 40% ובדיור תחילה על 85% - נכון, זה לא בדיוק אותה אוכלוסייה וצריך לסייג – אבל יש פה איזה משהו שצריך לשים אליו לב. ולכן משרד הרווחה היום הולך לכיוון של הקמה של בתים משותפים לאוכלוסייה, שאנחנו מזהים שהיא כמו - - -

זה כמו מה שיש בחדרה?

כמו מה שיש בחדרה, באשדוד. כמו שאמרתי באר שבע קמים עם זה עכשיו ואני גם מאמינה שעיריית תל אביב, אני מאד מקווה ילכו עם זה. אנחנו בעצם מדברים פה על בתים משותפים לדרי רחוב שעברו ניסיון שיקומי כזה או אחר או פשוט לא משתפים עם זה פעולה, לא מסוגלים, לא מתאים להם היום. אנחנו מכבדים כל - - -

רגע, אבל תחדדי לנו את העניין הזה. כשאותו אדם מגיע לפרויקט הזה בחדרה, הוא כבר אחרי תהליך של שיקום? זאת אומרת הוא לא יושב בדירה נגיד ומשתמש בסמים?

שאלה נהדרת. בגלל שאנחנו רק מתחילים עם זה יחד עם משרד השיכון, אנחנו מנסים להבין. אז בהתחלה פנינו לאלה שכבר טיפלנו בהם וכביכול הצלחנו בטיפול, רק נכשלנו בתוצאה הסופית כי פגשנו את הבן אדם הזה ברחוב שוב, אחרי שהוא סיים את כל הטיפול שלו.

בגלל שלא היה לו איפה לגור.

כי הוא לא הסתדר. כי לא היה לו איפה לגור, הוא לא הצליח לעבוד, הוא צריך תמיכה. ופנינו בהתחלה ולקחנו את האנשים האלה דווקא, אלה שכבר טיפלנו בהם, מה שנקרא לא ברי שיקום. אני אומרת תמיד אנחנו לא ברי שיקום, לא הם. אנחנו צריכים לשקם את עצמנו ולראות איך אנחנו עושים את זה טוב יותר.

אז לקחנו אנשים נורא מורכבים וניסינו איתם לבנות את הדבר הזה וראינו שזה עובד עם אוכלוסייה הכי מורכבת. כלומר, אלה שבאמת הוגדרו כלא ברי שיקום. עכשיו אנחנו בניסוי וטעייה, אנחנו רק בודקים את עצמנו וככה חשוב לחדד את זה. יכול להיות שנלמד תוך כדי, אבל כל מקום כזה שקם, אנחנו רואים שזאת הצלחה פשוט מסחררת.

אני רוצה לציין פה עוד משהו לגבי הדירות העצמאיות. יושב פה מומי וזה מאד חשוב לי. אני מבקשת כל פעם שיש אירוע מוות של דר רחוב לדווח לי, כי זה משהו שמבחינתי זה סממן הכי קיצוני שיש ואני מקבלת הרבה מאד דיווחים על דרי רחוב ששוקמו ועברו לדירות עצמאיות ואני מקבלת כל מיני עדכונים מהסוג של טבע באמבטיה, החליק מהחלון.

האנשים האלה הם אנשים מאד בודדים שסובלים מדיכאון עמוק. הלבד הזה, וזה לא קשור לכמה פעמים העובדת הסוציאלית או מדריך ייכנס – פעם בשבוע, שלוש פעמים, שמוליק. אנחנו מדברים על אוכלוסייה שצריכה הרבה מעבר לזה. אין להם שום קבוצת שייכות ואני רוצה לחדד לכם פה שאותם אנשים, דרי רחוב שאנחנו מטפלים בהם במסגרות הארציות, עוברים תהליך שבו במהלך השנה 30 איש כל בוקר אומרים להם אוהבים אותך, אוהבים אותך, רואים אותך, אוהבים אותך.

אחרי שהם מסיימים טיפול ומגיעים לפסגה בטיפול ויש להם דירה משלהם ואפילו עבודה, הם באים הביתה ואין אף אחד שמכיר אותם או יודע או איכפת לו. ואז הם מרימים טלפון לאותה מסגרת טיפולית שטיפלה בהם, רק הצוות התחלף שם ואף אחד לא זוכר אותו כבר שם. ואחר כך אני מקבלת הודעה שהוא טבע באמבטיה או שהוא החליק מהחלון.

ולכן אני רוצה להגיד לכם, וכואב לי לדבר על זה, אבל כמה מהמטופלים שלנו ששוקמו וטופלו והגיעו לפסגה של הדיור העצמאי ושם הם הבינו שהחיים שלהם כבר לא שווים. ולכן אנחנו פועלים לדיור תחילה לא כי זה פתרון מותאם למדינת ישראל ולא כי זה פתרון - - -, אלא גם בגלל שאנחנו מבינים שהאנשים האלה צריכים לחיות עם עוד אנשים, כי הלבד הוא הדבר המפחיד ביותר.

ואני בדיוק עכשיו מחדירה לצוותים המקצועיים שלנו את כל הנושא של דיכאון אצל גברים וכל מיני דברים. מה זה פוסט טראומה מתמשכת. אתם יודעים מה המשמעות של בן אדם ששוכב ברחוב במהלך היום ואנשים עוברים? אתם יודעים מה זה חרם? ילד בבית ספר שחווה חרם יומיים, אחרי זה בטיפולים פסיכולוגיים - - -

שנה.

שנה לפחות. האנשים האלה שוכבים ברחוב ואנשים עוברים לידם ולאף אחד לא מפריע. ותנסו לבדוק כל אחד שיושב פה, שישכב 5 דקות ברחוב, כמה אנשים ייגשו לשאול אותו מה קרה לו. אליהם לא ניגשים. זה חרם. זה אנשים עם פוסט טראומות עמוקות, מופנמות, שאנחנו צריכים המון המון שנים להיות לידם שם, לתמוך במה שאפשר.

אתה מדבר איתי על אם אנחנו מתנים את זה בכן גמילה או לא גמילה? זה בכלל לא השיח היום. אנחנו לא שם, ואני אומרת, מי שצריך להחליף קסטה זה כולנו ולא רק-. כולנו. שמוליק, כשאתה אומר מול סטודנטים שנים את אותו דבר, אני אומרת צרך להחליף קסטה. אנחנו מטפלים באוכלוסייה מאד מאד פגועה וחולה. מאד.

ואני רוצה לתת גם למומי להתייחס, כי מומי מכיר את זה ויודע על מה אני מדברת.

חוץ מהפן של הנוער אני גם אחראי על הסמים, על דרי רחוב, על אסירים ואני גם ותיק כמוך, 36 שנים וגם חיית רחוב, כי אני מכיר את הרחובות.

מה שקורה זה שמצד אחד בן אדם שבגילופין, אם באלכוהול ואם בסמים, אנחנו כמטפלים צריכים לסייע לו למה שהוא זועק לעזרה אחרי הקשר שאנחנו עושים איתו ובאים אליו ומחזרים אחריו. והוא זועק לעזרה. הוא אומר לי קח אותי. עכשיו, קח אותי זה לא לזרוק אותו למקום בודד באיזו דירה ולהגיד לו דיור תחילה. בהחלט לא.

אני בגישה אחרת שאומרת – אם תהיה לי מיטה בשבילו במקום שנותן לו קודם כל גמילה בזמן שהוא שוהה במקום, אני אהיה בהרבה יותר שמח כי המטרה שלי לקחת אותו לתוך האוטו שלי, בוא, סע איתי. מקום, קח 21 יום, אתה נגמל, אחרי זה אתה חוזר אלי ואז אני אתן לך את הדירה ואתן לך את הכל. ואז הוא אומר לי הצלת את החיים שלי, וזה קרה לי המון.

ומה שקורה, כשאני מגיע למקומות שאין מיטה, הוא אומר לי מומי - העירייה לא שריינה מיטה חמה אז אין לי - כשאני מגיע לאיזו קריה או משהו ואומרים לי אבל אין לי מקום, אף אחד לא דיבר איתי, וזה אחת הבעיות העיקריות שלנו. כי אנחנו רוצים גמילה ודיור. אבל דיור ולהשאיר בחור עם תחלואה כפולה, עם בעיה נפשית, שאחרי שאני מסייע לו בדיור הוא חוזר לרחוב ואני אומר לו למה אתה ברחוב? הוא אומר לי – מה אני אעשה בבית? יש לי פחדים. אני פוחד מארבעה קירות. אני אמות. תעזור לי.

ויש לנו דירה שפתחנו אני ומריה, עם 12 מיטות יפיפיות באזור הדר, מקום מאד יפה אחרי שהוא גם עבר את האישור, ואנשים שם שצריכים וכבר קיבלו את הסיוע בשכר דירה לא רוצים לצאת. הם פוחדים לצאת. הם אומרים לי מומי, אבל אתה זורק אותי. אני אומר לו אני לא זורק אותך, אתה עצמאי. אבל אני עוד לא מוכן. אנחנו מבינים אותו, כי הוא אומר אין לי משפחה. אין לי משפחה, וזו אחת הבעיות העיקריות שלהם.

מה שהוא מדבר על צוות רב מקצועי של פסיכיאטרים וזה, איפה? זה עולה מיליונים. הלוואי שהיה לי כזה דבר. בקושי העובדת הסוציאלית מגיעה לפעם בשבוע ורואה אותו לשלוש שעות אולי, ואולי הוא ייתן לו שיחה, כי הוא עמוס, איך הוא יכול לתת לו את המשפחתיות או את היחס הזה? הלוואי שהיה לי את זה. זה לא נכון.

זה נכון קודם כל לגמול אותו מהסמים, כי זה דבר שקודם כל בן אדם שנמצא בקריז, ואני גמלתי המון אנשים בידיים שלי, אדם שנמצא בקריז ומשתמש עם קבוצה בתוך דירה שלו, לי קשה בתור עובד סוציאלי להיכנס, כי אני בעצם מסכן את עצמי במקום כזה. אחד עובר קריז, אחד אומר לי תעזוב אותי בשקט, אחד זה, כולם ביחד, אני האובייקט. לא יהיה כזה דבר, כי השימוש הזה גורם להם להתלכדות סביב מקרה, סביב נושאים לא נכונים של טיפול. אני מעדיף שתהיה לי מיטה חמה במקום שב-21 יום של קורת הגג מיידית, לא עם הקריטריונים, שזה אחד הדברים שמעצבנים אותי.

כדי להתקבל לכל מיני מקומות לגמילה, כמו באוניברסיטה – קריטריונים, מגמות, למה? אם הוא היה עומד הוא לא צריך אותי ואותך. מה זה תעשה את הבדיקות, כך וכך, תיקח אותו, תלין אותו וחלק מזה תבדוק אותו, קח אותו לבדיקות שתן, תראה מה הוא צריך, תגמול אותו. למה אני צריך להפוך אותו לאחד נקי נקי נקי ואחר כך לשלוח אותו? כי יותר נוח לך לא להתמודד איתו בגילופין כשהוא משתמש? וזו אחת הבעיות שלו.

במרכזי גמילה זה המקום לגמול את האנשים. אלכוהול, סמים והכל, וזה עד התקופה הראשונה של הדיור, שצריכים לדעתי שכל רשות מקומית תקנה מיטה, שתי מיטות חמות, שאנשים נכנסים ויוצאים, נכנסים ויוצאים וזה הפתרון קודם כל לגמילה. דבר שני זה ללא ספק דיור, אחרי שהם גמרו את התהליך, מיד לדיור. כי אחת הבעיות שלנו במדינה זה הרצף הטיפולי. אין לנו רצף טיפולי.

גומר את הכלא, השקיעו בו 3 שנים. עבד בכלא, מצטיין, יוצא – מחכה האסיר בחוץ אומר, אבל עבדתי בגינון, למה לא לוקחים אותי? כי אותו קבלן אומר לא לא, הקבלן בשב"ס הוא לא הקבלן בחוץ. הוא עובד רק בשב"ס, - - - אל תעבוד יותר בגינון. אז הוא אומר לי אבל עבדתי שלוש שנים, אני מכיר רק את המטבח, או רק את זה. לא מסדרים. ואני מתריע ואני אומר רבותי, אתם פשוט פושעים. מביאים מעסיקים שירוויחו על אסירים בתוך הכלא וכשהוא משתחרר אין רצף טיפולי? שיחזור למקום העבודה בגינון שלו כי הוא מכיר את זה. הוא מכיר הכל, הרגלתם אותו. לא. אין רצף טיפולי. אצלנו בשב"ס גמרו, הוא אסיר משוחרר, זהו. מה זה?

אני בטוחה יותר מזה. אסיר שמשתחרר שזכאי לסיוע בשכר דירה, הוא מתחיל את התהליך כשהוא משתחרר. אי אפשר לעשות את זה בכלא. אז כלומר אנחנו מדברים על לפחות חודש שאותו אסיר משוחרר ימתין בחוץ. אין מה לעשות, וצריכים להיות פתרונות.

למה לא מתחילים את זה כבר לפני שהוא משתחרר?

שאלה מצוינת. אני שואלת אותה כבר שנתיים וחצי.

בסדר, אני אשאל את השאלה הזאת.

לא, יש, אני יושב עם השב"ס בקהילה, אנחנו עושים. אחת הבעיות שהוא אומר לך תקשיב, על הדקה ה-90 - - -

אני העברתי סדנאות הכנה לקראת שחרור בשב"ס בתוך הכלא לנשים.

אין בעיה, אבל אפשר לשאול.

לא לעשות פה שחור ולבן.

לא, זה לא שחור ולבן.

אני עבדתי הרבה שנים עם הרשות לשיקום האסיר. אתם לא מדייקים.

נכון, אני גם עבדתי עם הרשות לשיקום האסיר, תאמיני לי שאני עושה - - -

לא, אבל לדייק בפרטים זה חשוב.

לא דיברו שלא מכינים, דיברו שזה בכלל לא עלה, דיברו האם - - -

זה לא שחור ולבן.

דיברו האם משרד השיכון, ואת לא מייצגת את משרד השיכון.

בסדר.

משרד השיכון אומר לך דבר פשוט, אני לא נכנס לכלא עד שבן אדם לא מגיע פיזית לבצע את הפעולה. הבנק מחכים לו, הטפסים מחכים לו, תעודת הזהות שלפעמים לא נמצאת, שהוא לא עשה אותה, ואת כל הדברים האלה צריכים לפתור. עכשיו, גם מנהל הכלא אומר לך דבר פשוט, אתה יודע שעד הדקה ה-90 הוא יכול להיכנס לצינוק ולהמשיך לו את הארכה? הוא דקר מישהו, עשה משהו, מה אתה מסייע לו עוד לפני שהוא משתחרר.

אני אבדוק את העניין הזה. יגאל מהחוט המשולש, רצית להתייחס, בבקשה.

שלום לכולם, יגאל מהחוט המשולש. אני לא יודע אם כולם יודעים, אבל בשנת 2006 פתחנו משהו שקיווינו שיהיה דומה לתכנית הזאת, עם קצת יותר הרחבה, עם מנחם וגשל בזמנו. זה היה בעצם ההוסטל לדיור חירום ראשון בארץ בגילאים 18 עד 25, זה היה פורץ דרך מבחינתנו, מבחינת המשרד.

העיקרון של העמותה היה קצת יותר רחב מזה, זה לתת לאדם את הזכות לבית, שזה יותר מדיור. שיהיה לו את הבית משלו, שמגיע לכל אדם. זה היה במרכז ירושלים, ממש ליד רחוב יפו, מקום ל-16 דיירים. הנתונים הראו אחרי שנתיים, ואני רוצה להתייחס לנקודה של ה-85%. אם אנחנו מחליטים שאנחנו רוצים שלא יהיו דרי רחוב, אז אני מסכים עם הנקודה של ה-85%, שזו תהיה ההצלחה. כי גם אצלנו זה היה. זאת אומרת היו תמיד את ה-15% שהעדיפו להיות ברחוב. גם כשאתה נותן להם את הבית, בית אמיתי, הם מעדיפים להיות ברחוב כי כרגע הם נמצאים במוד של הרחוב.

וה-85% זה נכון למניעה, באמת, שלא נראה, שלא נלך ברחוב ונרגיש שיש. כך אנחנו התחלנו. היינו רואים את החברה ברחוב, מסבירים להם. המקום היה פתוח בשעות היום, היינו באים בבוקר, רואים אותם ישנים בכניסה לבית החם שלנו. אז אמרנו טוב ובאמת המשרד נרתם בזמנו והתחלנו את הנקודה.

מה שכן אבל ראינו בתופעה וגם הדרישות היו מאד נמוכות ולא היו צריכים לחכות כמה ימים, הייתה דלת פתוחה. אל תישן ברחוב, בוא תיכנס. אז ה-85% היה נכון לעניין של המניעה, אבל לנושא של שינוי לאורך זמן או שינוי מהותי, הנתונים הראו על בסביבות 20-30%.

מה? שינוי?

מה קרה איתם. קודם כל אצלנו זה לא היה לאורך שנים, זה היה תקופה של שלושה חודשים, משתנה. זאת אומרת הוא יכול להישאר עד שנה, אבל כל שלושה חודשים הייתה ועדה שבודקת למה אתה נשאר. גם מי שנשאר שנה, אם בתקופה הזאת הוא לא הסכים לעשות גמילה, אם הוא לא הסכים לעשות איזה שהוא שינו יותר מהותי, טיפול יותר מהותי בחיים שלו, הוא חזר לאותו מקום וראינו שהדלת מסתובבת והם יוצאים ונכנסים, כי בעצם הם בעצם לא-.

ניסינו לתת להם את המרחב הכי נוח לעשות שינוי. השינוי, עוד הפעם, מה זה דרי רחוב? אם הוא רק לא ישן ברחוב והוא ישן בבית, אני מסכים עם הנתון הזה – 85% - וזה מצוין ואפשר להחליט שזה מה שרוצים. אם רוצים לעשות שינוי קצת יותר מהותי, אז התכנית הזאת בעיני לא מספיקה, כי אנחנו חייבים לדחוף אותם ולתת להם כלים לעשות שינוי.

חסר לך שם.

כלים לעשות שינוי יותר משמעותי. יש כאלה שזה לא חלק של גמילה, אבל וודאי מי שבסמים חייב את הנושא של הגמילה. מי שלא בסמים חייב את הנושא של טיפול.

תראה, בגלל שהדיון הזה גם עוסק בדירות מעבר וגם הייתי אצלכם בהוסטל, שהוא בעצם דירה. קשה לי לקרוא לזה הוסטל, כי הייתי בדירה מקסימה.

לא, היית בבית.

כן, אני אומרת שקשה לי לקרוא לזה הוסטל, כי זה פשוט בית. אתה יודע, כשאתה חושב על הוסטל זה נראה לך משהו אחר. אז נגיד בבית, אצלכם, אתה רואה את השינוי בגלל שהם כל הזמן מוקפים?

נכון, אבל זו אוכלוסייה אחרת, כי מי שהוא דייר רחוב הוא לא יכול להיכנס לתוך בית כזה, כי מי שהוא דייר רחוב, מי שנמצא ב - - -

מי שמסתובב אצלך בחוץ שם במרכז אז - - -

לא, מי שנמצא בעיר אז הוא דייר רחוב, אבל הוא לא יגיע להוסטל, כי בהוסטל זה דורש שינוי. זה דורש איזה שהוא רצון מינימאלי לעשות שינוי תהליכי. ואז הם באים לשנה, שנה וחצי, אז הם עושים שינוי משמעותי ואת יכולה לראות את השינוי. זו בדיוק הנקודה.

ובעצם מהדירה הזאת, מההוסטל, הם יוצאים לדירה שלהם.

כן.

הבנתי. אוקיי, טלי, בבקשה. אני רוצה שאת - - -

טוב, אז קודם כל אני מאד - - -

תציגי את התפקיד שלך לפרוטוקול.

טלי מאור, מנהלת הדיורית, עמותת אותות. אני מאד שמחה על הבשורה המשמחת של סיוע בשכר דירה, פורום ארגוני צעירות עבד על זה קשה וזה מאד משמח.

אני באתי לפה עם צוות וחשוב לי, וגם עם נוי שהייתה דיירת בדיורית וסיימה תהליך של שנה. מאד חשוב לי שתשמעו אותה וגם יש לה יום הולדת היום.

מזל טוב.

מזל טוב מחברי כנסת, זו הבטחה של יום הולדת. כמה מילות התייחסות.

היא חוגגת בכנסת.

חוגגת בכנסת. אני חושבת שזה מקסים. כמה מילות התייחסות לשמוליק שמלווה אותי ברמה האישית. אני מודה לך שמוליק על הליווי הצמוד.

הדיורית קמה לפני כ-14 חודשים. ב-14 החודשים האלה פנו אלינו בסביבות 100 צעירות לקבלת דיור, שזה מספר לא מבוטל, בייחוד שזה עוד לא עשה איזה שהוא תהליך של שיווק. זאת אומרת רק פתחנו והמספרים עצובים. גרו אצלנו עד היום 24 צעירות, 10 מהן סיימו תהליך של שנה.

הדיורית אינה דיור תחילה, אני חייבת להגיד - - -

כן, ברור.

אבל יש לה אלמנטים שהם כן נמצאים שם, שזה באמת קודם כל הזכות לדיור, שזה זכות בסיסית מבחינתנו. אין תנאי קבלה, ואומר יש צעירות שעוסקות אצלנו בזנות, משתמשות בסמים. אין לנו חובת טיפול, הן לא מחויבות לטיפול, הן יכולות להיות משתמשות ועדיין להתגורר אצלנו, והתהליך קורה לאט לאט. וחייבים להחליף דיסקט. אני כל פעם שומעת פה אמירות - - -

יש פה קסטה, דיסקט. לאט לאט אנחנו מתקדמים לשנת 2016.

זו תכנית שיש בה סוג של הפחתת נזקים, כי אנחנו כן מכניסים צעירות חסרות בית וחסרות עורף משפחתי לדיור. אנחנו כן מתמודדים עם דברים שאנחנו לא חשבנו שנתמודד, אם זה מקלחת, וכל מי שעוסק עם דרי רחוב כן מכיר את המיומנויות וחיים בסיסיים, בישול, שריפה. קנינו מטף כיבוי אש, כי מישהי ניסתה לבשל. זאת אומרת הדברים ידועים לנו.

אני מאד שמחה לספר שהשבוע נפתחה דיורית ירושלים לחרדיות ודתיות בירושלים. אנחנו מרחיבים את זה, יש לנו 16 מיטות.

הדיורית של החרדיות היא גם של עמותת אותות, נכון?

נכון.

ואל תשכחו שאתם לא עובדים הרבה זמן.

אז אנחנו לא הרבה זמן.

אנחנו רק שלושה חודשים.

אוקיי, אז הדיורית הזאת של החרדיות בירושלים, כמה?

גם 16 מיטות ובימים אלה אנחנו מצטיידים שם וזה מאד משמח אותנו.

במעונות לסטודנטים. אחד העקרונות זה ש - - -

כן, גם בתל אביב זה במעונות סטודנטים.

סטודנטים בתל אביב ובירושלים במעונות הסטודנטים בירושלים, בהר הצופים.

אני כן רוצה לתת הזדמנות, יושבת איתי כאן עדי נגידה, שהיא צוות אצלנו. הדיור אצלנו הוא דיור שיש ליווי ותמיכה והמודל הוא מודל רזה. הלוואי והיו לנו האמצעים של דיור תחילה ובפסיכיאטרים ואיזה שהוא משהו שהוא הרבה יותר רחב. יש התאמות כל הזמן. אנחנו כל הזמן חיים בסימני שאלה. זה חלק מההתחלה של כל דבר ואנחנו מתקדמים תוך כדי תהליך, אבל מה שקורה ואי אפשר להתעלם מזה – האם אני אסתכל על אלה שסיימו וזו התחלה וזה פיילוט ואנחנו בתקופת פיילוט וכבר יש לנו אישורים.

אז זה ארבעה מתוך אלה שסיימנו נכנסו לדירות שכורות. אחת נכנסה לאיזה פתרון דיור מוזל, יש עוד ארבעה שעברו לסוג של דירות, הוסטלים, שהם היו צריכים יותר מעטפת בריאות נפש ויש אחת שחזרה הביתה. זאת אומרת אף אחד לא ברחוב, שזה מדהים.

נכון, זה רק 24 צעירות בינתיים, נכון, זה 10 שסיימו. אף אחד לא חזרה לרחוב ואין אפשרות לערער על הנתון המדהים הזה. זאת אומרת מבחינתי כל מי שבדיור אצלנו עובדת - - -

גם ראיתי אותן, הן נראות טוב.

אני רוצה לפנות את המקום לנוי, שיש לה יום הולדת ושהיא תספר.

כן, נוי, בבקשה, בת כמה את היום?

היום אני בת 22.

מזל טוב.

אני ככה בגיל, ואני אספר את זה ממש בקצרה, בגיל 14 יצאתי מהבית, הגעתי לאשפוז בגהה, במחלקה הפסיכיאטרית. הייתי שם משהו כמו שנה בערך, שנה פלוס. משם הגעתי להוסטל שנקרא בית גאיה באשקלון. סיימתי את ההוסטל והתחלתי שירות לאומי במשך שנה. זה לקח לי קצת יותר, כי באמצע הייתה הפסקה.

את השירות לאומי עשיתי בפנימית עלומים בכפר סבא. התחלתי חודשיים, כך שהיה לי איפה לגור. גרתי בתוך הפנימייה, בעלומים, במשך השירות לאומי ונוצר מצב רציתי להפסיק את השירות. לא היה לי לאן ללכת. הייתי ישנה אצל חברים, כל מיני כאלה, עד שבאמת מצאתי באמצעות תכנית המנטורינג, אם מישהו מכיר - - -

כן, אני מכירה, מאוניברסיטת תל אביב.

אז באמצעות תכנית המנטורינג, שליוותה אותי גם דרך השירות הלאומי, מצאתי מקום אחר לעשות בו את השירות הלאומי וככה עדיין לא היה איפה לגור ותוך כדי קניתי אופנוע, קניתי טוסטוס בכסף שחסכתי. עבדתי כברמנית כמה חודשים, קניתי אותו במזומן – 13,000 שקלים.

כל הכבוד.

עבדתי ממש קשה. ובסוף יצא מצב שעדיין לא היה לי איפה לגור וכל הדברים שלי היו על האופנוע במשך כמה חודשים. אתמול טלי הזכירה לי את זה וזה צבט לי להיזכר בזה. במשך כמה חודשים פשוט גרתי שם.

מה זאת אומרת? גרת על האופנוע?

כאילו, היו לילות שהייתי ממש ישנה עליו ולפעמים גם אצל חברים כזה. זה לא הכי נעים להתנחל בבית של מישהו וכבר יוצא מצב שכאילו הוא כבר רוצה שתלך וזה, אז לא הייתה לי ברירה. ואז שוב, פניתי לתכנית המנטורינג שכבר הכל כזה התפוצץ ולא יכולתי יותר, ומצאו לי דירה של בנות דתיות שעושות שירות לאומי, משהו שלא קשור לשום דבר כאילו.

אז ככה הגעתי לשם. גרתי בדירה הזאת במשך כמה חודשים, בדירה של בנות דתיות שעושות שירות לאומי שאני לא קשורה אליהן. גרתי שם.

מי מצא לך את זה?

מי מצא לך? אמרת מצא לך את זה. סליחה, שלום, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.

שלום, חברת הכנסת שולי מועלם.

סליחה שאני מתפרצת, אבל.

אני בדרך כלל מציגה, אבל היא פשוט הייתה באמצע הדברים.

לא, לא צריך. בדיוק.

אז דרך תכנית המנטורינג. הן עובדות בשיתוף פעולה עם עמותת בת עמי של שירות לאומי ויש לבת עמי דירות. אז בעצם יצא שגרתי בדירה של בת עמי. הייתי אמורה לצאת משם בסוף חודש דצמבר, לפני שנה או שנתיים, אני לא זוכרת. ואז לא היה לי שוב לאן ללכת. התחלתי לחפש דירה? כבר נכנסתי לחובות גם מהאופנוע, שככה קניתי אותו במזומן והייתי צריכה להתקיים ולקחתי הלוואות מהבנק וכאלה. והייתי צריכה לאכול, הייתי צריכה כאילו להתקלח וכאלה.

ואז הייתי צריכה לצאת משם. את טלי הכרתי דרך המנטורינג, שעשיתי בגיל 17. הכרתי את טלי כבר כמה שנים. לא ממש הכרתי אותה, אבל ידעתי שהיא נמצאת שם. אני שמעתי שהולך לקום הפרויקט של הדיורית ורציתי להיות מלווה שם, כדי שיהיה לי גם איפה לגור. זאת אומרת המלוות בתכנית מקבלות דירה ואני לא חשבתי להיות שם דיירת. הגעתי אליה לריאיון עבודה כדי לקבל את הדירה ואז לעבוד בתכנית ויצא שאני באמת לא מתאימה מבחינת הגיל, כי אני רק בת 22. הייתי בת 21.

טלי פשוט התקשרה אלי ואמרה לי טוב, את הדיירת הראשונה בפרוייקט ואמרתי לה מה? וכאילו תוך כדי אני מחפשת דירות ואין לי כסף לשכור דירה ואני לא יודעת מה אני אעשה, ופתאום כאילו טלי אומרת טוב, את הדיירת הראשונה ואני אומרת לה לא, מה פתאום וזה, אני רוצה כבר לצאת מהמעגל הזה של נערה במצוקה ואני רוצה כבר לשכור דירה ואין לי כסף ואין לי איפה להיות, ואני אשן על האופנוע, לא משנה. אני אסתדר.

וזהו, ואז באמת ב-13 בינואר נפתחה הדיורית והייתי הדיירת הראשונה. במהלך כל השנה האחרונה אני ככה קיבלתי כל כך הרבה דברים דרך הדיורית. קודם כל כמובן מקום לישון. הכל היה מאובזר שם, הייתי צריכה רק לקנות אוכל. טלי נמצאת שם, המלוות נמצאות שם, כל דבר שהייתי צריכה, לא יודעת, אם זה-. הם ישבו לי על הראש להגיש תביעה לביטוח הלאומי, משהו שלא רציתי לעשות לפני זה. לפני חודש קיבלתי קצבת נכות. ממה לא רציתי לקבל קצבת נכות, כי רציתי לצאת מהמעגל הזה של המצוקה. בסוף הם דחפו אותי להגיש את הקצבה ואני חושבת שמגיע לי אותה וקיבלתי אותה בסוף.

יש לנוי גם לקות שמיעה.

יש לי מכשירי שמיעה.

מה הקשר?

זה לא סתם קצבה.

כן. זה משהו שכן מקשה עלי בחיי היום יום, אבל אני לא רואה את זה כל כך כחלק. אבל כן. כי יש דברים שיותר קשים לי, חוץ מזה. טלי השיגה לי מלגת לימודים במכללת משלב. עשיתי קורס חשבי שכר. היא השיגה לי מלגה של מנוי בחדר כושר, שזה אחד הדברים החשובים בשבילי, משהו שלא הייתי יכולה לאפשר לעצמי. מה עוד? היא קישרה אותי למקום עבודה בקניון רמת אביב, שעבדתי שם כמה חודשים. היה לי ממש קשה ככה למצוא עבודה שאני אוכל להישאר בא, וכאילו אם טלי קישרה אותי לשם, אז הייתי חייבת להישאר שם, כאות תודה.

היא חיברה אותי לעמותה שנקראת רוח נשית, אם מישהי שמעה על זה, של נשים נפגעות אלימות, ועד היום אני עם המנטורית שלי, דרך העמותה משם ויש לה מקום ממש חשוב אצלי.

אני חושבת שאם הייתי נשארת לגור על האופנוע והייתי מנסה בכוח, לא יודעת מה, להשיג כסף כדי להשכיר דירה, אני לא יודעת לאיזה מצבים הייתי מגיעה. כל הקטע הזה של הסחר בסמים. כאילו הייתי בקלות יכולה להגיע לשם.

איפה את היום?

אז אתמול אני פעם ראשונה ישנתי בדירה שאני משכירה. בזכות הקצבה של הביטוח הלאומי הבנתי שאני יכולה להיות רגועה ולמצוא דירה להשכיר ולחתום על חוזה שאני יכולה להתחייב אליו.

אז זהו, אז היום אני משכירה דירה. אני עובדת לפעמים ואני ממשיכה טיפול עם פסיכותרפיסטית אישית דרך הרווחה. אני לוקחת כדורים פסיכיאטרים, שזה גם משהו שטלי ככה - - -

לא דחפתי.

בקיצור, אני חושבת שהדיורית זה משהו ש-. אני הרי חיפשתי תוך כדי על האופנוע וכאלה, אני חיפשתי דיור מוזל ולישון פה, לישון שם, איזה מקום כאילו להיות בו והדיורית בעיני זה דבר מדהים. אני הייתי בהלם ששמעתי את התנאים, שזה לא צריך בכלל תנאי קבלה. כששמעתי את הסכום, שזה 500 שקלים לחודש. זה עולה בהדרגה. בחודש הראשון זה 100, בחודש השני זה 200 שקלים וזה מדהים כאילו.

קיבלתי באמת כל כך הרבה דברים, שפשוט זה לקח אותי לקצה השני מאיפה שהייתי יכולה להיות ואני ממש הייתי רוצה שיוקמו עוד דיוריות. הייתי רוצה אי פעם להיות חלק מהצוות.

מחפשים מלוות בירושלים.

אז זה חלק ממש חשוב, כי זה משהו שאני חושבת שהתכנית הזאת, כאילו הפונקציה של התכנית הזאת, אני לא יודעת. ממה שאני יודעת ואני יודעת די הרבה, על כל ההוסטלים ועל כל הכך וכך, דירות מעבר, כל הקטע הזה ששם אני לא מחויבת לאיזה שהוא טיפול, בעיני זה היה מדהים. "נוי, בואי תשני כאן לילה ולאט לאט, מה שאת צריכה, אני בחדר ליד". זה משהו שמאד עזר לי, שלא היה עלי איזה לחץ.

זהו. היום ככה אני תמיד בקשר עם טלי, בכל דבר שאני צריכה. אם אני צריכה עכשיו מיקרו ותנור וספה ומקרר, אז איך שהוא אנחנו מסתדרות. נמצא.

ואם תחפשי, מתי תחפשי תנור ומיקרו בלי טלי?

שנייה, היום היא רק התחילה.

סליחה, אני לא שמעתי.

מתי תתחילי לחפש תנור ומיקרו בלי טלי, להערכתך.

זו שאלה. אני כמובן מחפשת - - -

לא, לא, אני מציג לך ככה אבני דרך.

לא, לא, אני למשל קניתי מקרר מיד שנייה עכשיו לבד.

כל הכבוד.

למרות שטלי שלחה לי מקררים בווטסאפ. אבל אין מה לעשות, כאילו, זה משהו ש-. השאלה הזאת מאד יפה, כי השאיפה שלי היא לצאת מהמעגל הזה. השאיפה שלי היא להיות בצד השני שנותן ועוזר ותורם ומשיג.

שמעתי אותך שאת רוצה להיות חלק מהצוות.

כן.

נמסר לנו שקמה היום עוד דיורית לבנות, צעירות חרדיות, בירושלים באוניברסיטה בהר הצופים. אז אמרנו לה, הצענו לה אם היא רוצה לעבוד שם, אבל זה לנערות חרדיות.

אני רוצה להגיד לך תודה רבה. אני רוצה להגיד לך משהו, כל פעם שהוועדה הזאת מתכנסת, ובאמת, קודם כל זאת הוועדה הכי מעניינת בכנסת לדעתי, לא בגלל שזו הוועדה שלי. באמת, הוועדה הכי מעניינת. כל פעם הסיפור שמגיע לפה וכל מי שיושב כאן, ויושבים כאן חברי באמת ותיקים - - -

תורידו מהפרוטוקול את מה שהיא אמרה.

לא, יושבים פה חברה באמת ותיקים. בסוף לשמוע את הצעיר או הצעירה חסרי הבית עושים את כל הוועדה. אז אני מאד מודה לך שבאמת ועוד ביום ההולדת שלך וששיתפת אותנו.

מזל טוב.

תודה רבה.

סיפור מעניין. אני רוצה גם להגיד תודה לחברי הכנסת מאיר כהן ושולי מועלם-רפאלי שהצטרפו אלינו.

אני רוצה לשמוע את יאיר מעמותת הלל, שאתמול בלילה הייתי שם בדירה שלהם בירושלים, דירה מקסימה. פגשתי גם את החברה, זה חברה יוצאים בשאלה, שיש להם שם בית. אז אני אשמח לשמוע.

שלפחות אני יודע שקיבלו תקצוב יחסית טוב, נכון?

נכון. אני קודם כל באמת רוצה להודות למירב על הביקור, זה לא ברור מאליו שחברי כנסת, לא כל יום מגיעים אלינו חברי כנסת ונכנסים ורואים ופוגשים את הצעירים, וזה בהחלט מראה על המחויבות.

תודה גם למאיר כהן, שהבית הזה הוקם בתקופת כהונתך באמת ובהרבה סיוע, הבית של הלל, שהוא בעצם מרכז החירום של העמותה, שבנוי במודל של מקלט חירום.

אני רוצה לשאול שאלה. יש לי שאלה שלא הצלחתי להשחיל קודם לד"ר שמוליק שיינטוך, על בעצם המדדים להצלחה ואני אמקד אותה, כי אנחנו קצרים. האם המדדים להצלחה מתמקדים בקבלת הטיפול בתוך הבית או בעצם בסיום התהליך ובמעבר לחיים מחוץ לדיור עצמאי.

ההסתכלות האם אנחנו מדברים על מעבר לחיים עצמאים מחוץ לדיור תחילה, זאת ההסתכלות שאנחנו צריכים לשנות. 85% זה אנשים שנשארים בדיור תחילה לאורך זמן. זהו. הם שם.

אוקיי, זה מה שרציתי להבהיר כאילו מבחינת הבנה של מה הם מדדי הצלחה.

לאורך זמן שנים.

זאת אומרת מדדי ההצלחה הם ההישארות בתכנית.

ההישארות בתכנית, כן, וגם כמו שאמרתי, יש עניינים של שיקום ורווחה שאנשים כן עולים גם במקומות האלה.

אני שוב, זאת אומרת אני רציתי להבהיר את זה. אני לחלוטין לא מזלזל בזה, אני רק חושב שאנחנו צריכים להבהיר באמת , יש איזה שהוא הבדל בין שני סוגים של אוכלוסיות שאנחנו עוסקים בהן. אוכלוסייה אחת זו אוכלוסייה של דרי רחוב, נקרא להם "כרוניים", או שנמצאים הרבה זמן ברחוב, שבו ההצלחה שלנו זה בעצם המעבר שלהם לתכנית מהסוג הזה וההישארות שלהם בתכנית;

לעומת תכניות אחרות, ועמותת הלל היא עמותה שמפעילה תכניות מסוג אחר, במובן הזה שהמטרות של תכניות הדיור של הלל הן למנוע מצב של דרות רחוב זמנית, ולמנוע את הטראומה שיכולה להתקיים כתוצאה ממגורים ברחוב, ויעדי ומדדי ההצלחה של תכניות הדיור של עמותת הלל הם היציאה מתכניות הדיור ולא ההישארות בהן. אני לא חושב שאנחנו צריכים לשנות את התפיסה. אני חושב ששתי התפיסות צריכות להתקיים עבור אוכלוסיות שונות.

אני חושב שהשקף הראשון שהראית, שבו החלופות שהצגת, שהן בית חולים פסיכיאטרי, כלא וכדומה, או להיות באותה תכנית דיור, עבור האוכלוסייה הזאת זו בהחלט הצלחה, הישארות בתכנית הדיור. עמותת הלל לא עוסקת באוכלוסייה הזאת, חשוב להגיד, היא עוסקת באנשים שהחלופות שלהם נמצאות באופק הרבה יותר חיובי, ולכן מדדי ההצלחה שלנו הם היציאה מהתכניות.

אני רוצה להתייחס לדבר אחד בעניין של תנאים לקבלה, ואני שמח מאד לשמוע על דיוריות שפעילות ללא שום תנאי לקבלה. אני רוצה לציין את החשיבות, כמובן את החשיבות של פעילות עמותת הלל, לאור העובדה שלצערי בדיוריות החרדיות או לא יודע אם בדיוריות, אני לא אכנס לזה, אבל בהרבה מאד מסגרות חרדיות יש תנאי קבלה ויש תנאים שאומרים שאם תעמוד בהם אתה תוכל לקבל קורת גג ואם לא תעמוד בהם לא תוכל לקבל קורת גג, וזו הסיבה שהרבה מאד בוגרי החברה החרדית ובוגרי החינוך החרדי, לצערי מגיעים לרחוב.

אני חושב שהפתרון של עמותת הלל הוא פתרון טוב אך ורק לאותם אנשים שגם החליטו שהם מחפשים לעצמם חיים בעולם החילוני, אבל לצערי יש עוד הרבה צעירים שלא החליטו שהם מחפשים לעצמם חיים בעולם החילוני והם כן רוצים להישאר באיזו שהיא מסגרת בתוך החברה החרדית, וגם עבורם המרכזים, וזה אתגר גדול למכרזים החרדים, לאפשר ולהרחיב את יכולות ההכלה גם לתופעות יותר רחבות. אני אציין שיש בהחלט דברים מאד חיוביים שנעשים בתחום הזה, גם בחוט המשולש, וגם באתנחת החרדי, ששכחתי את שמו - מבשר טוב.

אלה תופעות מדהימות שחייבות להתפתח ולהימשך במקביל לקיומה של עמותת הלל, עבור אותם אנשים שבחרו באמת לעבור לחברה החרדית.

תודה רבה. כן, חבר הכנסת מאיר כהן.

אני רק רוצה לציין לגבי נוער חרדי, לפחות אני יכול להעיד עד לפני שנה, לא היה מצב שהיה ביקוש ולא היה תקצוב. לא היה ביקוש. להערכתי עדיין, ואני שוב מעיד עד לפני שנה, עדיין לא היה איזה שיח ומיפוי של הרחוב ושיח עם האנשים, או שזה קורה לא אצל הנוער, אצל הנוער הלא חרדי.

אבל אנחנו תקצבנו בהרבה מאד כסף, ולפעמים הגענו למצבים שכשפתחנו דירות לנוער חרדי, תקצבנו 15 או 16 הועדות ובפועל, כשבאתי, מצאתי שם תשעה או עשרה בני נוער. הסיפור עם הנוער החרדי הוא הרבה יותר מורכב. הוצאתם מהבית היא הרבה יותר מורכבת, גם כשהם דרים ברחובות בירושלים וברגע שאנחנו מציעים להם דיור חלופי, אז אנחנו מתחילים שיח עם ההורים שלהם ועם הרבנים שלהם, ועדיין אין שם פתיחות להסכמה.

זה הדהים אותי. כשבאתי למשפחה כזאת, אני אישית כשר, ואמרתי תראו, הוא ממילא ישן בחוץ, אז אנחנו מציעים לכם שהוא יישן בבית. אנחנו לא יודעים מה יקרה שם בבית. אתם חשודים בעינינו. זה דבר שחייבים לפצח ואנחנו משתדלים לעשות את זה, במיוחד עם עיריית ירושלים ואלעד ומודיעין עילית, לייצר שם, אני לא יודע אם עובדים סוציאליים, אבל עובדי שכונות, אנשים שיכולים לשכנע את הילדים האלה ואת ההורים שמשרד הרווחה או העמותות למיניהם שמטפלים, הם לא מיסיונרים.

הדאגה הגדולה שלהם הייתה מה קורה בבתים האלה מבחינת הדת. אמרתי תראו מה קורה איתם כאן, בכיכר החתולות. זה לא משנה. אנחנו יודעים שגם אם הם באים פעם או פעמיים בשבוע הביתה, אבל הם באים למסגרת דתית, חרדית. אנחנו לא יודעים מה קורה אצלכם בדירות.

ואתם, אני תולה הרבה תקוות דווקא בכם, הלל. אני חושב שהצלחתם ככה לפצח. אולי אתם יכולים להרחיב את מערך הדיור שלכם, גם לאוכלוסיות האלה, לא רק לאוכלוסיות שאנחנו יודעים במי אתם תומכים.

כן, אני חושב ש - - -

רגע, יש לי פשוט חמש דקות ואני רוצה-. חברת הכנסת שולי מועלם, את רוצה להתייחס? כי אני רוצה לשמוע אחרי זה את עדי.

לא, לא. אחרי.

אני רוצה תשובה.

כן, כן, אז רגע.

נשאלתי שאלה ואני רוצה לענות.

אוקיי, אז בוא תתייחס אבל ממש בקצרה.

אוקיי, אני אתייחס בקצרה. אני רוצה - - -

לבוא ולכבד אותך אז - - -

לא, לא, בסדר גמור, סליחה.

אני רוצה לחלק בין שני סוגי אוכלוסיות, סוג אחד זה אוכלוסיית הנוער, שבה אני חושב לעמותת הלל אין דריסת רגל ולא צריכה להיות דריסת רגל. הנוער החרדי צריך להיות מטופל על ידי החברה החרדית.

תגדיר לי נוער אצלך.

נוער זה עד גיל 18. מגיל 18 אנחנו מתחילים לעבוד עם צעירים, שהם בוחרים את דרכם. הם יכולים לבחור את דרכם בתוך המסגרות שהחברה החרדית מציעה להם, אבל נודה על האמת, אם הם בוחרים בחיים חילוניים, החברה החרדית לא מציעה להם מסגרות שיתנו להם גם מגורים או שיתנו להם גם טיפול, ולכן כאן מקומה של עמותת הלל, עבור אותם אנשים שבחרו - ואנחנו מאד מדגישים את זה - אנשים שבחרו במסלול שנמצא מחוץ לחברה החרדית. כאן אנחנו בשביל קודם כל למנוע את המגורים ברחוב, למנוע את הסיכון שמעורב במגורים ברחוב, ואז להמריא איתם קדימה, כי - - -

ומה קורה עם הנערים והנערות החרדיים בני 20, 22, שמטיילים כאן והם תלושים לגמרי והם רגל אחת שם ורגל אחת כאן?

חובתה של החברה החרדית למצוא עבורם פתרונות. ברגע שהם בחרו בחיים חילוניים, אנחנו ניתן להם את הפתרון.

רגע, אז משהו לא ברור לי. בהגדרת הפעילות שלכם, זאת אומרת אם בחור חרדי בין 22 יבוא אליך, הוא לא יקבל אצלך מענה?

הגדרת הפעילות-. קודם כל במקלט החירום הוא יקבל מענה.

לא, בסדר, אנחנו לא דנים פה בזה שכולנו לטובת הנוער.

בהגדרת הפעילות הוא לא יקבל מענה. העמותה נועדה לצעירים חסרי עורף משפחתי, שיצאו מהחברה החרדית.

אוקיי. אלה שנמצאים בחברה החרדית יכולים ללכת למבשר הטוב.

אני אגיד בחצי מילה, כשמגיעים אלינו, לעמותת אותות, ממבשר הטוב בירושלים, בתקופתך כשר עד גילאי 18 ויכולים להמשיך לקיים אורח חיים חרדי ואוטוטו מוקמת מסגרת - - -

כמה חברה יש לכם?

המסגרת כרגע עברה מכרז והיא גדלה ל-16 מ-8, מכיוון שהיה ביקוש והתפוסה כל הזמן עולה והתהליך הוא תמיד איטי, בטח בחברה החרדית. כיום קיים שיתוף פעולה מדהים עם החברה החרדית שנפתחת ומאפשרת לעמותות המקצועיות לעשות את הטיפול.

כיום, כפי שגם נאמר לפני זה, אנחנו גם פותחים מסגרת עבור צעירות חרדיות מעל גיל 18, עד גילאי 25, במתכונת של הדיורית, שוב, עם התאמות לחברה החרדית ועם הבנה שזו צריכה להיות מסגרת שהיא מעט שונה ובהמשך כמובן יהיה גם תקציב לדבר הזה וגם ייפתחו מסגרות לצעירים חרדים.

חשוב להבדיל שיש את המבשר הטוב, שזה האוכלוסייה החרדית ואת הלל, זה ליוצאים בשאלה. למה הוא אמר ובצדק שבחרו לחזור בשאלה, כי אם אותו צעיר רוצה לקיים אורח חיים חרדי, יש לו את המסגרת, וכשהוא אומר בחרו, כי האוכלוסייה החרדית המציאה שם הרבה דברים ופשקווילים נגד עמותת הלל בכל מיני, אתה יודע, המצאות למיניהן, אבל בהחלט רואים גם אצלם בבית. אני הייתי גם במבשר וגם בבית ויש הבדל לגמרי בקהילה.

חברת הכנסת מועלם, את רוצה להתייחס?

לא, לא.

עדי?

מירב, אם אפשר לתת רק נתון אחד סטטיסטי, שבחוט המשולש בעיר, שלשם מתנקזים, זה בעצם לגילאים 14-25 ואנחנו מלווים שם כל נער או צעיר בירושלים, אלף חדר האוכל ועד הדברים הטובים האחרים, אבל מגיעים לשם ויש לנו סטטיסטיקה מאד ברורה. הגיעו בשנת 2015 כמעט 800 בני נוער וצעירים, כש-75% שייכים בצורה כזו או אחרת לחברה החרדית.

הם בשלבים שונים של יציאה בשאלה, רק מה, גם אם אנחנו מציעים להם ללכת להלל, לא כולם רוצים.

מה שהוא אמר, סליחה, לא קלטתי את השם.

יאיר.

אז הוא אמר משהו מאד מדויק, שיש חברה שנשארים - - -

הם על המנעד.

מנותקים מהמשפחה, אבל הם עדיין לא ירצו ללכת למסגרת שהיא לגמרי לא דתית, נקרא לזה. אז יש היום את התופעה הזאת, זאת אומרת אנחנו יודעים לפחות על 600 חברה כאלה, שהם שייכים לחברה החרדית מבחינתם, אבל אין להם מקום חרדי והם נמצאים ברחוב.

תודה. עדי, ממש בקצרה.

סליחה, מגיעים אליכם מאלעד?

מגיעים, אבל הרוב מירושלים. מגיעים מכל השכונות, מכל האזורים, אבל בעיקר מירושלים.

תודה. עדי, אני מצטערת, אבל ממש במשפט. אני מצטערת, אבל יש כאן ישיבה עכשיו.

בקצרה. שמי עדי, אני מלווה בדיורית.

החדשה או בתל אביב?

לא, בתל אביב. רציתי לתת כמה נקודות לגבי מה יש בדיורית בתל אביב. הדיורית בתל אביב בעצם מקבלת, כמו שנוי אמרה קודם, שאין פה סינון, מקבלים כל אחד, היא יכולה להיות ערבייה, היא יכולה להיות יהודייה, היא יכולה להיות חוזרת בתשובה, היא יכולה להיות חוזרת בשאלה. כמו שהיא אמרה, אין תנאי קבלה.

הגיל שבחרו, מגיל 18 עד גיל 25, אז באמת לקחו את הגיל הזה כי זה אותם גילאים שאין איזו מסגרת שיכולה או צריכה לקבל אותם. ובנוסף המיקום. המיקום שזה ברמת אביב וזה לא עוד שכונת מצוקה, יש לנו אפשרות להסתכל על הסטודנטים כמודל, אפשרות למצוא מקום עבודה, קניונים. רק תגידי לי עוד כמה זמן נשאר לי?

עוד חצי דקה. אני מקשיבה לך.

ומה עוד? שוב, המקום, שסוף סוף יש להם את המקום שהם כבר לא שורדים. הם מגיעים, במקום לחשוב איפה הם ישנו מחר, מחרתיים, או איפה הם ישימו את התיק או איפה - - -

או מה יצטרכו לתת בשביל זה.

מה הם צריכים לתת בשביל זה, אז פשוט יש להם את המקום שסוף סוף הם מסתכלים על החיים שלהם, יש להם אפשרות לחלום, גם אם זה עבודה וגם אם זה לימודים וכל דבר כזה.

תודה רבה.

שמוליק, מילה שלך.

כן, כמה הערות בקשר למה שנאמר כאן.

כן, אני יודעת שיש לך הרבה מה לומר, אבל - - -

אין לנו זמן. נאמר כאן שבארץ האנשים במצב מאד קשה ובגלל זה זה לא יעבוד בארץ.

רגע, מומי, אתה זוכר שעד ה-23 אתה מביא לנו בית?

הכל בסדר.

אתה מביא לנו בית בחיפה, כן.

בכל המצב של האנשים לא פחות קשה והמחקרים שאני מדבר עליהם נעשו על 100 אחוז חולי נפש ו-90% משתמשים בסמים, ככה שאי אפשר להגיד שהאנשים לא משתמשים שם בסמים.

דבר שני, נאמר כאן שדירות עצמאיות זה בעייתי. אני לא רוצה להתווכח עם זה. אני נותן לנתונים של העולם, שהפרויקטים האלה עובדים במאות ערים, עם אלפי אנשים, לדבר. זה עובד. בגלל הזמן אני לא ארחיב.

למה אמרו שזה בעייתי?

אני מצטערת, חבר הכנסת כהן, אני חייבת לסיים והיה לנו דיון על זה 40 דקות.

תודה. אני מחזק את מה שאתה אומר.

אוקיי, אז אני שמח לשמוע. שתי נקודות אחרונות. צריך לשאול את עצמנו האם אנחנו מקבלים את העובדה שחלק מהאנשים חסרי הבית משתמשים בסמים, חולי נפש, לא ישתקמו עם או בלי מירכאות, כמו שחלק מאיתנו היו רוצים לראות. מדובר באנשים שחלקם לא יהפכו לסטודנטים באוניברסיטה, כמו שחלק מחסרי הבית כן הופכים, אבל לא כולם. וצריך לקבל את זה שאנחנו לא חייבים לשקם את כולם ושיפסיקו להשתמש, שייקחו תרופות פסיכיאטריות. יכול להיות שחלק מהאנשים יכולים לחיות עם הסמים ועם הבעיות, אבל עדיין בדירות.

נקודה אחרונה, אני רוצה להגיד לך שבתור מי שחסרי הבית חשובים לו, בקשר למה שנאמר על האסירים המשוחררים. בת"ס, בשנת 2010 יש ארבעה קריטריונים שאומרים מי לא מוגדר כדר רחוב. אסירים משוחררים זה חלק מהקריטריון. זאת אומרת אם אני אסיר משוחרר, אני לא יכול להיות מוגדר כדר רחוב באופן מובנה.

כן, אני יודעת. התעסקנו עם זה גם. אוקיי, תודה רבה, אני חייבת לסכם כי אלי צריך להתחיל פה הצעת חוק ויש לו גם ככה 25 דקות.

אני רוצה להגיד תודה רבה לכל מי שהגיע וגם לחברי הכנסת שהגיעו לוועדה.

אני אסכם בשלושה דברים:

הנושא של הבית ברחוב חיים, הובטח לנו כאן שעד ה-23 בחודש, ואני כמובן במעקב עם עמותת אותות כל הזמן לגבי המעבר של הבית למקום אחר, אם זה בשכונה אחרת, אבל מעבר.

התכנית שאנחנו יוצאים איתה לדרך בסוף החודש בעצם, שהוקדשו לה 2.2 מיליון שקלים, אז אנא תנצלו את זה. כל החברה שעובדים עם צעירים חסרי בית, יש לכם הזדמנות. משרד השיכון הכין לכם את הטפסים כמו שהוא התבקש, וכמובן תעדכנו את הוועדה אם לא. ובעצם צעירים חסרי בית יוכלו לקבל סיוע בשכר דירה, גם בלי לעמוד בקריטריונים של דרי רחוב. זו תכנית חדשה, הצגנו אותה בהתחלה.

דבר נוסף ואחרון, אני אמשיך עם שמוליק שיינטוך את הנושא של דיור תחילה, לקחתי את זה על עצמי. אנחנו ננסה לקדם את זה בכל מקרה גם מול מריה ממשרד הרווחה.

אני באמת חושבת שלפחות במודלים שראיתי, והייתי פה כמעט אצל כולם בדירות, אין ספק שהדירות וקורת הגג זה הדבר הכי חשוב כיום, שאנחנו יכולים לתת כמדינה.

ואני גם מברכת את עמותת אורות על פתיחת הדיורית לצעירות חרדיות.

אנחנו עוד נמשיך ונפעל. יש לזה גם תקציב מתאים.

אני מאד מאד מודה לכם שבאתם. ביום 23 במרס הישיבה האחרונה של ועדת המשנה למושב הזה. אני אשמח כמובן שתבואו ותצטרפו.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:35.