הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 67

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, כ"ח באדר א התשע"ו (08 במרץ 2016), שעה 10:30

נשים משנות עולם - אירוע לציון יום האישה הבינלאומי

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

זאב בנימין בגין

מירב בן ארי

עליזה לביא

שולי מועלם-רפאלי

עמיר פרץ

עבדאללה אבו מערוף

עמר בר-לב

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

יעל גרמן

יצחק הרצוג

שרן השכל

דב חנין

אכרם חסון

אחמד טיבי

חיים ילין

מרב מיכאלי

איילת נחמיאס ורבין

רויטל סויד

אוסאמה סעדי

איימן עודה

רחל עזריה

עיסאווי פריג'

מיכל רוזין

השרה לשוויון חברתי חה"כ גילה גמליאל

נעמי חזן - מנהלת שותפה פרויקט 'שוות', מכון ואן ליר

שרי אהרוני - המרכז לחקר חינוך לשלום, אוניברסיטת חיפה

נבילה אספניולי - קואליציה ל-1325, לחברה הפלסטינית בישראל

אסיה איסטושינה - חוקרת בפרויקט מדד הביטחון של נשים

שלי מזרחי סימון - מרכז המידע והמחקר של הכנסת

ענת סרגוסטי - עיתונאית

דלית אזולאי

ס.ל., חבר המתרגמים

נשים משנות עולם - אירוע לציון יום האישה הבינלאומי

בוקר טוב. אני עומדת פה ומכריזה על פתיחת היום המיוחד הזה, יום האישה הבינלאומי, יום כל הנשים, יום הנשים היהודיות והערביות, יום הנשים מכלל גווני האוכלוסייה, יום הנשים שנאבקות יום יום עם העובדה שלהיות אישה במדינה הזו, בעולם הזה, זה לא דבר של מה בכך, זה מאבק יום יומי. אני היום מברכת אתכן וגם את עצמי, מברכת את כולנו לרגל יום האישה הבינלאומי, מברכת על ההישגים שצברנו לאורך השנים, דורות אחרי דורות, על עצם העובדה שאנחנו היום לא רק מציינות יום מאבק, כי ה-9 במרץ, כל עוד אין שוויון ואין צדק חברתי ואין חברה שמתייחסת אלינו בדיוק בהיותנו חלק מהאנושות לא פחות ולא יותר, כל עוד שאין אנו בחברה כזו, זה יום מאבק. אבל מגיע גם לנו לחגוג את העובדה שלמרות הכול יכולנו באמת להגיע לאן שאנחנו נמצאות היום.

אז ברוכות וברוכים הבאים לכנס הזה ואני חייבת במעמד הזה לברך את האורחות שהגיעו מרחוק ומקרוב, אבל גם לברך את חברי וחברות הכנסת שנמצאים איתנו. אני בדרך כלל מתחילה משמאל, אין מה לעשות, מתחילה ונשארת שם. אני טוענת כל הזמן, אנחנו שווים ושוות בבית הזה, לפחות ככה אני רוצה להרגיש, למרות שזה גם מאבק נוסף שאנחנו מוסיפים לעצמנו. אני מברכת את חבר הכנסת אוסאמה סעדי ואת חבר הכנסת מסעוד גנאים, חברת הכנסת שולי מועלם, חבר הכנסת עמיר פרץ, חבר הכנסת איימן עודה, חבר הכנסת עיסאווי פריג' וחבר הכנסת יוסף ג'בארין וחבר הכנסת דב חנין, וחברת הכנסת השרה לשעבר יעל גרמן.

אני גם כן רוצה לברך, נמצאות איתנו היום, כל אחת מהנשים שנמצאות איתנו הן נשים מדהימות, הן נשים שמגיע להן שיהיו מבורכות, אבל תרשו לי גם כן לברך את חברת הכנסת לשעבר יעל דיין, היו"ר הראשונה של הוועדה לקידום מעמד האישה, כבוד לנו שאת איתנו היום, אנחנו מאוד מודות לך על שטרחת והגעת ואנחנו שמחות שאת איתנו היום. חברת הכנסת לשעבר, פרופ' נעמי חזן. אני שמחה שאתן נמצאות איתנו.

אני חייבת גם להודות שמתוך התרגשות רבה איבדתי נייר חשוב, אני לא רוצה לטעות בשם, חברת הכנסת, גם כן לשעבר, מלי פולישק בלוך. ביטאתי את זה נכון? לא? פולישוק, סליחה. אני תמיד אומרת שסוף סוף יש מישהו שמבטא את השמות היהודיים לא נכון, בדרך כלל רגילים שמבטאים את השמות בערבית לא נכון. ואני מברכת כמובן את מזכירת הכנסת, גב' ירדנה מלר-הורוביץ, וחבר הכנסת חיים ילין. כאשר מתחילים לדעת שיש בדיחות שרק בני הבית מכירים, אז זה סימן שהתחלנו להרגיש נוח פה. אני לא יודעת כמה נוח, אבל אני טעיתי פעם בשם שלך ולמדתי לקח, אף פעם לא אטעה. ברוך הבא. אני מאוד שמחה לראות את כולן איתנו היום ואני מברכת את כולכן.

האמת, הייתי יכולה לדבר שעות רבות וניתנה ההזדמנות על ידי זה שהפכתי ליושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה באמת לדבר רבות על עניין של מצבנו כנשים. מצבנו כנשים עובדות, מצבנו כנשים אמהות, מצבנו כנשים צעירות, מצבנו כנשים ערביות ויהודיות, ממוצא אתיופי או ממוצא אחר, אבל היום אני לא אכביד עליכן. אנחנו עברנו כברת דרך והצלחנו להשיג המון דרך מאבק עיקש שניהלו אותו נשים רבות. אני תמיד אמרתי שהתנועה הפמיניסטית היא כמו נהר דוהר שכל פעם מתווסף אליו עוד נחל ועוד נחל, שנותן לזרם הזה להיות יותר חזק, אבל לצערנו הרב עוד לא הגענו למטרה הסופית שלנו. נכון שהצלחנו, אפילו בבית הזה, לחוקק הרבה חוקים שמטרתם להבטיח את השוויון לנשים וכמו כן להבטיח את ההגנה על נשים ולהבטיח שאנחנו, כנשים, נוכל להתקדם במקומות העבודה במה שמתאים לכוחות שלנו ולרצונות שלנו, אבל לצערי הרב, בין מה שמחוקקים בתוך הבית הזה, חוקים טובים, לבין המציאות עדיין קיים פער גדול, עדיין הנשים מרגישות שמתייחסים באי שוויוניות אליהן, עדיין מקומות העבודה מרגישים בנוח לנצל את כוח העבודה הזול שנקרא נשים, וכמובן אני לא מסכימה עם זה, עדיין הנשים במדינה משתכרות 70% ממה שמשתכר גבר לאותה משרה ועדיין, לצערי הרב, נשים ערביות משתכרות 70% ממה שמשתכרת אישה יהודייה לאותה עבודה.

ההיררכיה של הדיכוי ושל האפליה נגד נשים עדיין קיימת במדינה הזו. אנחנו עוד מעט נשמע איך מרגישות הנשים, האם הן מרגישות ביטחון, האם הן מרגישות שהזכויות שלהן שמורות? אני חושבת שהדרך עדיין ארוכה. אתמול קיימתי בוועדה דיון מאוד מעניין על יישום החלטת 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם. החלטה זו שהתייחסה להגנה ולייצוג ולשיתוף נשים בעיתות מלחמה ומאבקים מזוינים, לצערי הרב כשנסעה מניו יורק לישראל אבד חלק ממנה בדרך. בדרך שכחנו את החלק שמדבר על המלחמות ועל השפעתן על נשים. כאשר נעשתה לוקליזציה להחלטה הזו דיברנו רק על שיתוף נשים וייצוג נשים בעמדות קבלת החלטות ולא דיברנו על איך המצב שאנחנו חיים בו יום יום משפיע עלינו כנשים וגברים, אבל בעיקר כנשים, כי ידוע בכל העולם שמלחמות ומאבקים מזוינים וקונפליקטים מזוינים משפיעים על נשים בצורה אחרת.

ביום כזה, ה-8 במרץ, יום זכויות של כל הנשים, יום המאבק של כלל הנשים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנחנו עדיין כולנו חיים במצב של המשך מלחמות והמשך כיבוש והמשך דיכוי. אי אפשר להתנער מהעובדה שכולנו בסוף, יהודיות וערביות, נפגעות מהמצב הזה וסובלות מהמצב הזה. מבלי לשלב ידיים כל הזמן אנחנו הנשים היינו במדינה הזו במיוחד הכוח המתניע הרבה מהמאבקים למען שלום. בלי שנחזור ונתפוס את העמדה העיקרית הזו ונגיד זה המקום שלנו, לפני שאנחנו מגיעות להיות כל מה שנרצה להיות אנחנו רוצות לחיות בשלום. ואחרי שנחיה כולנו בשלום ואחרי שייגמר הכיבוש ואחרי שנרגיש בטוחות לנהל את כל המאבקים שאנחנו רוצות אז נעשה את העבודה שעדיין מוטלת עלינו ונבקש מכם, חברינו הגברים, להצטרף למאבק הזה ולהיות חלק ממנו, כי בעצם אנחנו רוצות לבנות חברה יותר טובה, גם לנו וגם לכם.

אני אמרתי שאני לא אדבר יותר מדי ובסוף דיברתי יותר מדי, אבל זה יומנו. מישהו שאל אותי בבוקר מתי יהיה יום לגבר? אמרתי, יש לכם 364 ימים בשנה, זה היום שלנו. אל תתחרו. גם על היום הזה מתחרים? אז ברכות לכולנו. אני משאירה אתכם עם ברכת נשיא מדינת ישראל.

(בווידיאו): יקירותיי וחברותיי, חברות הכנסת הנכבדות, חברי הכנסת הנכבדים, מורותיי, מוריי, מכובדיי כולם. יום האישה הבינלאומי הוא בעיניי יום מיוחד, יום חג. נשים מופלאות בישראל ובעולם כולו מניעות, בונות, מייצרות ומובילות שינויים ותהליכים פורצי דרך ופורצי חברה. היום הזה, בבסיסו, הוא הזדמנות לעצור לרגע, כן, ולהודות. להודות לנשים המשמעותיות כל כך, משמעותיות בחיינו הפרטיים ובחיינו כציבור, כחברה, כמדינה.

הגדרתי את עצמי בעבר כפמיניסט והופתעתי שהאמירה הזו גררה אחריה הדים כה רבים. אני פמיניסט משום שאני מאמין בשוויון זכויות, ויותר מכך, בשוויון הזדמנויות. מיעוטן של ההזדמנויות הללו במרחב הפרטי, כמו גם במרחב הציבורי, הוא מהאתגרים המשמעותיים העומדים בפנינו בדרך למצב שבו השוויון יהיה שורשי, מצב שבו אולי אפילו לא יהיה צורך בוועדה לקידום מעמד האישה.

הזדמנויות והזדמנות אינן מזל. הזדמנות אינה צומחת סתם כך, נטולת שורשים, להזדמנות יש להכין את הקרקע. בישראל של היום האתגר הוא גדול משום שההזדמנויות של נערה שונות מאלה של נער, בין היתר משום שאין לה מספיק מודלים לחיקוי. מיעוט הנשים בעמדות מפתח גורם לכך שנערות מתקשות לדמיין את עצמן כשהן בעמדה בכירה. חישבו על כך, כמה קשה לנו לחלום על מציאות אחרת, שונה, רחוקה כל כך מהמצב הקיים.

יקירותיי ויקיריי, כל עוד בערוצי התקשורת ובהנהלת החברות הגדולות במשק יהיה רוב מוחץ לגברים לא יהיה שוויון הזדמנויות, ואני אומר שבתקשורת החדשותית יש שינויים מרחיקי לכת. כל עוד יתקיימו כנסים ופאנלים על טהרת המין הגברי לא יהיה שוויון הזדמנויות. כל עוד בכנסת ישראל, כן, בכנסת, יהיה מיעוט נשים מובהק, גם אם הוא איכותי ומרשים כפי שיש היום וכפי שהיו בכנסות האחרונות לא יהיה שוויון הזדמנויות.

אינני מתעלם מההתקדמות הרבה שאנו חווים בחברה הישראלית בכל הנוגע לשוויון המגדרי. הלכנו כברת דרך ארוכה מאוד והעם בישראל ראוי להערכה על כך, ועדיין אנחנו רחוקות ורחוקים מהמנוחה והנחלה. החלטה 1325 של האו"ם שקוראת בין היתר לשיתוף נשים בפתרון סכסוכים, בהחלטות ביטחוניות, בתהליכי שלום, עוד לא מומשה במלואה. ארגונים כמו 'לא נבחרות לא בוחרות' עדיין קיימים משום שיש בהם צורך. עד כה, בכל שנותיה של מדינתנו שתי נשים בלבד כיהנו בתפקידים שבזכותן הן יכולות להיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, בזכותן ובזכות עשייתן ולא בזכות בני הזוג שלהן.

חברות וחברים, אמנם אני אינני נשיאה ובכל זאת אני מאמין בכל לבי שאנחנו כולנו יחד נוכל לאתגר הגדול ונמשיך להוביל את השינוי המבורך, פשוט שאין דרך אחרת. אני מאחל לכולנו, נשים וגברים, יום אישה שמח. היו ברוכות וברוכים.

אני רוצה לברך את הצטרפותו של חבר הכנסת ד"ר עבדאללה אבו מערוף אלינו ומודה על ההצטרפות הזו.

אני גם מנצלת את ההזדמנות הזו להודות ליושב ראש הכנסת, מר יולי אדלשטיין. לפני יומיים פרסמנו הודעה לעיתונות בה הודענו ביחד, כיושבת ראש הוועדה, על מינוי ממונה על הטרדות מיניות לח"כיות, ח"כים, יועצים ויועצות בכנסת הזו כי אחד הדברים שהתפלאתי לשמוע עליהם כשנכנסתי לכנסת, שבעצם יש ממונה אבל היא לעובדי ועובדות הכנסת. כך שהשטח הזה של 120 ח"כיות וח"כים ותכפילו את זה כפול שלוש במספר היועצים והיועצות, אין כתובת לתלונה על הטרדה מינית. כשפניתי לכבוד היושב ראש הוא נענה מהר מאוד וכיום אנחנו מכריזים שיש ממונה ואפשר לפנות אליה ומקוות שלא יהיו הרבה תלונות.

אני רוצה גם, לפני שאנחנו חושפים את תוצאות הסקר שלנו, להודות באופן מיוחד לקבוצה של נשים בעיקר וגם גברים שלולא העבודה המסורה והקשה שעשו בימים האחרונים ועושות כבר שנה שלמה איתי לא היינו מצליחות להרים יום כזה. אני מברכת ומודה לגב' דלית אזולאי, מנהלת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ולצוות הוועדה, גב' אריאלה אהרון, גב' יעל ברינר והדובר רון רומן. לצוות מרכז המחקר בכנסת, גב' שלי מזרחי סימון וגב' שרון סופר, צוות הייעוץ המשפטי שמלווה אותנו ועושה עבודה נהדרת, עורכת הדין ענת מימון ועורכת הדין ענבר פאפו. ובסוף, תודה מעומק לבי לעובדי ולעובדות הכנסת מאגף הטקסים והאירועים בראשות הגב' מירי יכין ולתהילה פקטור, מנהלת האירוע הזה, על העבודה המסורה איתנו כדי להרים יום זה. אני חייבת להגיד, אני מברכת את כל עובדי ועובדות הכנסת. אנחנו בבית הזה בדרך כלל מסתכלים החוצה ובודקים מה קורה בחוץ ומכניסים אותו לבית, הרבה פעמים אנחנו לא שמים לב שיש סביבנו אנשים ונשים, נשים נהדרות שעובדות, לפעמים הולכים בשעה אחת בלילה והן עדיין מגישות לנו את הקפה ואת התה עם חיוך גדול ומגיעים למחרת בשמונה בבוקר והן שם, אומרות ואומרים לנו בוקר טוב עם חיוך גדול. לכולם מגיע תודה רבה ונקווה שיום אחד נוכל גם לטפל בבעיות שלהם ובגובה המשכורת שלהם ובתנאי ההעסקה שלהם.

אני מזמינה את גב' שלי מזרחי, החוקרת שעבדה איתנו במכון המחקר בכנסת, שגם כמובן אנחנו מודות לו. בבקשה, גברתי.

שלום לכולם. אני רוצה להצטרף לברכות ולהודות לך, יושבת ראש הוועדה, שהעלית את הנושא על סדר היום ואתגרת אותנו לערוך את הסקר. אני חושבת שהממצאים הם ממצאים חשובים, חלקם מאששים דברים שחשבנו אבל לא היה להם ביסוס מחקרי וחלקם מאוד מאוד מפתיעים. ואחרי הפרומו שעשיתי לממצאים אנחנו יכולים לעבור למצגת.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת התבקש לבחון את תחושת הביטחון האנושי של נשים בישראל. הרבה מאוד אנשים, גם בתוך הכנסת וגם מחוץ לכנסת, שאלו אותי מה זה ביטחון אנושי ואם זו לא טעות. אז לא, זו לא טעות, זה תרגום למושג human security מאנגלית, כאשר יש הגדרות רחבות יותר שמדברות על הבטחת איכות חייו של האדם או של הקבוצה וכוללות את כלל המדדים שנוגעים לאיכות החיים ויש הגדרות שהן מעט מצומצמות יותר ומתייחסות להיבטים ספציפיים, כמו ביטחון כלכלי, ביטחון בריאותי, ביטחון תזונתי ועוד.

מה שמשותף לכלל ההגדרות הללו הם שני עקרונות מרכזיים. הראשון הוא הרחבת מושג הביטחון, אנחנו מדברים על מעבר למונח ביטחון צבאי, ביטחון פיזי. המושג ביטחון אנושי כולל אותו בתוכו, אבל מרחיב אותו באמת לתחומים שציינתי קודם. בנוסף הפוקוס הוא על הפרט, או על הקבוצה, לא על המדינה, בשונה מ-national security, אמרנו כאן שהפרט והקבוצה הם במרכז ואיכות חייהם.

במחקר הנוכחי אנחנו התמקדנו בשמונה תחומים, בביטחון כלכלי, ביטחון תעסוקתי, ביטחון בריאותי, ביטחון סביבתי שמתייחס להיבטים שנוגעים לאיכות הסביבה, ביטחון פוליטי, שעסק בסוגיות שקשורות לזכויות, לשוויון ולתחושת אפליה, ביטחון קהילתי, ביטחון במרחב הציבורי וביטחון אישי, בתוך הבית. שאלות המחקר שהובילו אותנו היו: מה הם הגורמים המשפיעים על תחושת הביטחון האנושי של נשים ומה היא תחושת הביטחון של נשים בכל אחד מהתחומים האמורים שציינתי קודם.

כמה מילים על המתודולוגיה ונעבור לאחר מכן לממצאים. מרכז המחקר והמידע של הכנסת ערך, באמצעות חברת טלסקר סקר טלפוני בקרב מדגם מייצג, שכלל קצת יותר מ-1,000 משתתפים, כולם בני 18 ומעלה, והסקר נערך במהלך חודש פברואר 2016.

ונעבור לממצאים. אז אנחנו רואים שבהתייחס לביטחון הכלכלי מרבית האוכלוסייה מדווחת על חשש גבוה בשיעורים גבוהים, על חשש וקושי בהיבטים שנוגעים לביטחון הכלכלי. אנחנו רואים שבקרב נשים השיעור הוא גבוה יותר ובקרב נשים ערביות בפרט. כך לדוגמה 77% מהנשים לעומת 63% מהגברים ציינו שהם חוששים מירידה ברמת החיים שלהם; 70% מהנשים, לעומת 60% מהגברים, דיווחו כי בשנה האחרונה הם צמצמו את הוצאותיהם השוטפות וכן כ-50% מהנשים ו-46% מהגברים דיווחו כי בשנה האחרונה הם נמנעו מפעילות פנאי ותרבות.

היבטים נוספים שבדקנו בביטחון כלכלי הם הקושי בכיסוי ההוצאות השוטפות החודשיות והחשש לאבד את הבית בשל הרעה במצב הכלכלי. גם כאן אנחנו רואים שיעורים גבוהים יותר בקרב הנשים ובקרב נשים ערביות בפרט. אנחנו רואים שלמעלה מ-40% מהנשים ולמעלה מ-30% מהגברים דיווחו שהם מתקשים בכיסוי ההוצאות החודשיות השוטפות וקצת יותר מרבע מהנשים ו-20% מהגברים דיווחו כי בשנה האחרונה הם חששו לאבד את ביתם בשל הרעה במצב הכלכלי.

וממצב כלכלי אנחנו הופכים לביטחון תעסוקתי. מבחינת הביטחון התעסוקתי אנחנו רואים ששיעור הגברים ושיעור הנשים שציינו שהם חוששים לאבד את מקום עבודתם בשנה הקרובה הוא פחות או יותר זהה ועומד על כ-30%, עם זאת נשים פחות אופטימיות לגבי הסיכוי שלהן למצוא עבודה חדשה באותה רמת הכנסה במקרה שהן יפוטרו. אנחנו רואים שרק 45% מהנשים וקצת יותר מ-50% מהגברים מעריכים כי אם יפוטרו קיים סיכוי גדול שימצאו עבודה אחרת ברמת ההכנסה שלהן כיום.

ומביטחון תעסוקתי אני עוברת להיבטים שנוגעים לביטחון פוליטי, לשוויון, לאפליה ולזכויות ואנחנו רואים שכמעט שליש מהנשים חוששות מאפליה על רקע מגדרן. אנחנו רואים שיעורים גבוהים בקרב נשים חרדיות, שם זה מגיע למעל 50%, ובקרב נשים ערביות, שם זה מגיע ל-45%.

אשר לחשש מאפליה על רקע השתייכות קבוצתית, אנחנו רואים שכרבע מהאוכלוסייה דיווח על חשש מסוג זה. כאן אנחנו רואים מגמה מעורבת, בחלק מהקבוצות אנחנו רואים שנשים דיווחו בשיעורים גבוהים יותר על חשש מאשר גברים ובחלק מהקבוצות אנחנו רואים שגברים הם דווקא אלה שדיווחו על חשש גבוה יותר. קבוצות האוכלוסייה שבלטו מבחינת שיעורי החשש הגבוהים הם האוכלוסייה הערבית, שם אנחנו רואים שכ-63% דיווחו על חשש מאפליה בשל השתייכות לקבוצת אוכלוסייה, ובקרב האוכלוסייה החרדית, שם זה מגיע ל-33%.

בנוגע לחשש מפגיעה בשל מאפיינים הנוגעים למראה. אנחנו רואים ששיעור הגברים ושיעור הנשים שחושש מזה הוא זהה ועומד על כ-20%. אנחנו רואים שנשים ערביות וגברים חרדים דיווחו על חשש בשיעורים יחסית גבוהים. אצל נשים ערביות החשש מגיע ל-43% ואצל גברים חרדים זה מגיע ל-37%.

היבט נוסף שבחנו הוא שוויון זכויות במדינה ואנחנו רואים שיותר ממחצית מהאוכלוסייה חשה לעתים פגועה מחוסר שוויון זכויות במדינה, שקיים פער קטן בין גברים לבין נשים. אנחנו רואים שבקרב האוכלוסייה הערבית ובקרב האוכלוסייה החרדית השיעורים האלה מגיעים לקרוב ל-70%.

אני עוברת לחשש מהתנהגות פוגענית מצד מוסדות המדינה. כאן אנחנו גם רואים שיותר ממחצית מהאוכלוסייה ציינו כי החשש מהתנהגות פוגענית מצד מוסדות המדינה משפיע על תחושת הביטחון האישי שלהם. גם כאן אנחנו רואים פער קטן בין גברים לבין נשים כאשר שיעור הנשים גבוה יותר ואנחנו רואים שיעור גבוה בקרב נשים ערביות, שם זה מגיע ל-74%.

אז כחלק מהניסיון לבחון את הממשק שבין הפרט לבין מוסדות המדינה בדקנו מספר היבטים. אחד מהם הוא חופש הביטוי. אנחנו רואים שכ-80% מהאוכלוסייה מרגישים בטוחים להביע את דעותיהם הפוליטיות. אני רוצה להוסיף כאן הערה שקשורה למתודולוגיה ולציין שהשאלה הזאת, בניגוד למרבית השאלות בשאלון נשאלה בצורה חיובית, 'עד כמה אתה מרגיש בטוח להביע את דעותיך הפוליטיות?'. יכול להיות שניסוח השאלה הטה מעט את התשובות כלפי מעלה. עם זאת עדיין מדובר בשיעורים גבוהים מאוד.

היבט נוסף שבדקנו בממשק שמול האזרח אל מול רשויות המדינה הוא החשש מהריסת הבית. כאן אנחנו רואים ש-54% מהנשים הערביות חוששות מהריסת ביתן על ידי רשויות המדינה, בקרב גברים ערביים השיעור מגיע ל-23% ובקרב גברים חרדיים אנחנו רואים שזה מגיע ל-22%.

היבט נוסף הוא החשש ממעצר או מחקירה, כשאנחנו רואים ששיעור הנשים ושיעור הגברים שציינו כי החשש ממעצר או חקירה משפיע על תחושת הביטחון שלהם מגיע לכ-30%. אני רק רוצה לציין שזו לא טעות, שאלנו ביטחון אישי ולא ביטחון אנושי כי ראינו שלא כולם יודעים תמיד מה זה באמת ביטחון אנושי, אז בחלק מהשאלות זה נשאל כביטחון אישי. אנחנו רואים שבניגוד לשיעור של 30% בקרב כלל האוכלוסייה אצל נשים ערביות זה מגיע ל-80%, שזה שיעור גבוה גם בהתייחס לשיעור הגברים הערביים שדיווחו על החשש, שם זה 40%.

היבט נוסף שבדקנו הוא תחושת הביטחון לפנות למשטרה. כאן אנחנו רואים שאחת מכל חמש שנים ואחד מכל ארבעה גברים אינם חשים ביטחון לפנות למשטרה. אנחנו רואים שהשיעור הגדול ביותר בקרב האוכלוסייה הערבית, שם הם דיווחו על תחושת ביטחון נמוכה בשיעור של 33%.

כאיזה שהיא תמונת ראי ואל מול שאלות שבדקו את הממשק שבין המדינה לבין הפרט אנחנו רואים כתמונת ראי תחושת ביטחון קהילתי מאוד גבוהה בקרב האוכלוסייה. כך לדוגמה כ-90% מהנשים ו-85% מהגברים דיווחו על שביעות רצון מהקשר עם התושבים באזור המגורים. בנוסף, כ-78% מהנשים ו-70 מהגברים דיווחו על יכולת לסמוך על עזרת התושבים באזור המגורים בעת צרה או מצוקה. אנחנו רואים שכאן, בניגוד למדדים קודמים, שיעור הנשים שדיווחו על תחושת ביטחון הוא גבוה יותר מאשר תחושת הביטחון בקרב גברים. אני רוצה לציין שבקרב יוצאי ברית המועצות לשעבר אנחנו רואים יחסית שיעור נמוך של תחושת ביטחון קהילתי ובקרב האוכלוסייה החרדית אנחנו רואים שיעורים מאוד גבוהים, שמגיעים קרוב ל-95%.

אשר לשוויון הזדמנויות בעבודה, אז אנחנו רואים ששיעור הגברים ושיעור הנשים אשר מרגישים שלא ניתנת להם הזדמנות שווה להתקדם בעבודה הוא זהה, עומד על כ-20%. אנחנו רואים שגברים ערבים ונשים חרדיות מדווחים על תחושה של חוסר שוויון בשיעורים הגבוהים ביותר, 45% מהגברים הערביים וכ-30% מהנשים החרדיות.

היבט נוסף שנמצאו בו שיעורים חיוביים בנוגע לתחושת הביטחון הוא המדד הבריאותי, כאשר אנחנו רואים שבקרב מרבית האוכלוסייה תחושת ביטחון גבוהה במדדים הנוגעים לביטחון בריאותי. כך לדוגמה 70% מהנשים ו-73% מהגברים מסכימים כי במקרה של מחלה קשה מערכת הבריאות הציבורית בישראל מספקת את הטיפול הרפואי הטוב ביותר. בנוסף שיעור הנשים ושיעור הגברים שענו כי שירותי הבריאות נגישים להם במידה שהם יזדקקו להם מגיעה לקרוב ל-90%. אני רוצה לציין שהממצאים הגבוהים האלה נכונים לכלל קבוצות האוכלוסייה.

אני עוברת להיבטים הסביבתיים. כאן אנחנו רואים ש-50% מהאוכלוסייה בערך אינה שבעת רצון. 50% מהנשים ו-45% מהגברים חוששים ממפגעים סביבתיים באזור מגוריהם. כמחצית מהגברים ומחצית מהנשים מרוצים מכמות הפארקים הציבוריים והשטחים הירוקים באזור מגוריהם. כאן אנחנו רואים שיעורים נמוכים של שביעות רצון בקרב האוכלוסייה הערבית ובקרב גברים חרדים.

אני עוברת לביטחון במרחב הציבורי. ככלל אנחנו רואים שנשים וגברים חשים בנוח ללכת ברחוב לבדם, קיים פער בין גברים לבין נשים כאשר 76% מהנשים ציינו כי הן חשות בנוח ללכת ברחוב לעומת 85% בקרב הגברים. אבל כשפירטנו את זה לסיטואציות ספציפיות אנחנו רואים שהפערים בין גברים לבין נשים גדלים ושתחושת הביטחון של הנשים יורדת. כך לדוגמה 44% מהנשים חוששות מאפשרות של תקיפה או שוד ברחוב כאשר אני רוצה לציין שבקרב נשים ערביות השיעור הזה עולה את ה-50%, רק 47% מהנשים מרגישות בטוחות לחכות בתחנת אוטובוס אחרי רדת החשיכה, כששוב בקרב נשים הערביות השיעור יורד ל-30% מהנשים שמרגישות בטוחות לחכות.

אני עוברת להטרדה מינית, כ-30% מהנשים חוששות מאפשרות של הטרדה מינית לעומת 15% מהגברים. כאן אנחנו רואים שיעור גבוה במיוחד של נשים ערביות, שיעור שעולה מעל 70%. אני רוצה לציין גם שככל שרמת ההשכלה של נשים יורדת כך גובר החשש מאפשרות של הטרדה מינית.

אני עוברת למצב הביטחוני. אנחנו רואים שמרבית מהאוכלוסייה דיווחה כי הם חוששים שהם או בני משפחתם ייפגעו בעקבות אירוע ביטחוני. גם כאן אנחנו רואים ששיעור הנשים החוששות הוא גבוה משיעור הגברים החוששים, כ-70% לעומת 50% ואני רוצה לציין את השיעור הגבוה של יוצאות ברית המועצות לשעבר, שעד כה לא ראינו בשאר המדדים תחושת חשש גבוהה, כאן זה מאוד מאוד בולט, מעל 80% מהן דיווחו שהן חוששות להיפגע בעקבות אירוע ביטחוני.

אני עוברת לביטחון במרחב האישי. לפני שאני אפרט אודות המדדים שבדקנו אני רוצה לציין שקבוצת האוכלוסייה היחידה שדיווחה על חשש ממשי ואמיתי בתוך המרחב האישי, בתוך הבית, זו קבוצת הנשים הערביות. כך לדוגמה בהתייחס לחשש מתקיפה פיזית מצד בן או בת משפחה אנחנו רואים שבקרב כלל הנשים השיעור הזה עומד על 4% לעומת 20% מהנשים הערביות שדיברו על החשש הזה. בהתייחס לחשש מתקיפה מינית מצד בן או בת משפחה אנחנו רואים שבקרב כלל הנשים השיעור הזה מגיע ל-5% לעומת 19% בקרב נשים ערביות. בנוסף, בהתייחס לחשש שבן או בת משפחה יפגע בבן או בת משפחה אחרת אנחנו רואים שבקרב כלל הנשים זה עומד על 6% לעומת 30% בקרב נשים ערביות.

אלה ממצאים של שאלה פתוחה בה המשתתפים התבקשו לציין חמישה גורמים שמשפיעים על תחושת הביטחון שלהם. זו שאלה פתוחה שנשאלה כבר בתחילת השאלון כדי שלא תיגרם איזה שהיא הטיה מהשאלות שאנחנו שואלים. אני חייבת לציין שהם לא דיווחו אם הגורמים האלה משפיעים להם לחיוב על תחושת הביטחון, זאת אומרת מעלים להם את תחושת הביטחון, או שלהיפך, הם דווקא פוגמים להם בתחושת הביטחון וזה אולי איזה שהוא לקח מתודולוגי שלנו למחקרים הבאים בנושא. מה שאנחנו כן יודעים, שאלה סוגיות שמעסיקות אותם ונמצאות על סדר היום שלהם.

אז אנחנו רואים ככלל שגברים ונשים פחות או יותר מדווחים על אותם גורמים, אבל אנחנו רואים שהסדר שבו הגורמים מופיעים בקרב גברים ובקרב נשים הוא מעט שונה. אנחנו רואים שיעורים גבוהים שדיווחו על מצב ביטחוני כגורם שמשפיע על תחושת הביטחון, אבל אצל גברים לאחר מצב ביטחוני מופיע ביטחון כלכלי, ביטחון קהילתי ונושא משפחה, כאשר אצל נשים לאחר מצב ביטחוני מופיע קודם כל נושאי משפחה, ביטחון קהילתי ורק לאחר מכן ביטחון כלכלי.

התייחסנו לתוך אוכלוסיית הנשים וראינו שגם שם יש הבדלים בגורמים שמשפיעים על תחושת הביטחון האנושי. בקרב נשים ותיקות ובקרב יוצאות ברית המועצות לשעבר אנחנו רואים שהמצב הביטחוני הוא מאוד מאוד בולט, שזה פחות או יותר בהלימה גם עם שיעור הנשים יוצאות ברית המועצות לשעבר שדיווחו בשיעורים גבוהים על חשש אמיתי להיפגע בעקבות אירוע ביטחוני. בקרב נשים חרדיות אנחנו רואים שהגורמים שמעסיקים אותם זה נושאי משפחה, נושאי דת וביטחון קהילתי ובקרב נשים ערביות אנחנו רואים שהביטחון הכלכלי הוא הגורם הדומיננטי ביותר, לאחר מכן ביטחון פוליטי שעוסק, כאמור, בזכויות, בתחושת שוויון ואפליה, ובנושאים שקשורים לאיכות הסביבה.

לסיכום, מהממצאים אנחנו רואים שתחושת הביטחון האנושי בקרב כלל האוכלוסייה נמוכה בהיבטים רבים שנמדדו, אם זה ההיבט הכלכלי, אם זה המצב הביטחוני, אם זה התחושה של שוויון זכויות או תחושת ביטחון במוסדות המדינה. ככלל אנחנו רואים שתחושת הביטחון האנושי של נשים נמוכה מתחושת הביטחון של גברים ולמעשה ראינו את זה בכלל ההיבטים מלבד היבט אחד שזה הביטחון הקהילתי, שם תחושת הביטחון של נשים גבוהה מזו של גברים.

בקרב הנשים אנחנו רואים שהנשים הערביות מרגישות פחות בטוחות בכל ההיבטים, בחלק מההיבטים בפערים ניכרים וכמובן שלאור הממצאים החשובים ייתכן שיש מקום להמשיך את המחקר, להמשיך את המעקב אחר תחושת הביטחון האנושי. תודה רבה לכם.

יש תחושת החמצה כפמיניסטית מזרחית, אני לא יודעת לאיזו קטגוריה הכנסת אותנו, נשים מזרחיות, נשים אתיופיות, לקטגוריה של ותיקות? למה הסוגיה האתנית היא אך ורק לנשים יוצאות ברית המועצות וכל השאר ותיקות? ועוד הערה, היום במדינת ישראל יש גם נשים שהן מהגרות עבודה ומבקשות מקלט, שהסקר הזה לא מתייחס אליהן. אני מרגישה שאני לא מיוצגת כמו הרבה מאוד קבוצות אתניות וכמובן גם מהגרות עבודה ומבקשות מקלט, שאני חושבת שהגיע הזמן לשנות את הסדרים האלה. אל תשימו אותנו באיזה שהיא קטגוריה של ותיקות שאין לי מושג מה זה בכלל.

אז אני אענה. לשאלתך, כן, בסקר הזה נשים ממוצא מזרחי נכנסו תחת נשים ותיקות - - -

ואתיופיות?

אני אסביר. אני אשמח אם תוכלי לתת לי רגע לענות. אני רוצה לציין קודם כל שאלה ממצאים ראשוניים מתוך הסקר וכמובן שאנחנו מתכוונות לעשות עוד עיבודים. לגבי נשים אתיופיות, הן כן נשאלו, לא ניתן להציג את הממצאים בגלל שלא נכון מבחינה מתודולוגית כרגע להציג את הממצאים מאחר שמדובר בשיעורים מאוד נמוכים. אנחנו רצינו לעשות מדגם מייצג, השיעור של האוכלוסייה האתיופית בקרב כלל האוכלוסייה עומד על כ-1.5%, מה שהוביל אותנו לבערך עשרה משתתפים. לא נכון לעשות על תשובות של עשרה משתתפים ניתוח מתודולוגי, אבל הם כן נכללו בסקר. אני מקבלת חלק מההערות וכאמור, אלה ממצאים ראשונים מתוך הסקר. יכול להיות שלקראת הממצאים הסופיים שנפרסם נעשה איזה שהיא חשיבה.

הערה נוספת לתשובה שלך, אנחנו מזרחיות ואשכנזיות באותה קטגוריה של ותיקות כשאנחנו יודעות שהמוצא האתני הוא פקטור מאוד חשוב בכל הסוגיות האלה. מן הנכון להפריד בין הקבוצות האלה ובאמת לעשות סקר ומחקר שהוא גם מבוסס על מוצא אתני.

אני מאוד מבקשת, קודם כל אני רוצה להודות לשלי ולצוות על העבודה הנהדרת. דבר שני, אני רוצה להודות לאלה שעמדו, שאלו והעירו. אני בטוחה שיש רבות מביניכן ורבים מביניכם שיש להם עוד הערות לתת על הסקר ואני אומרת לכם, תוך כדי עיבוד הנתונים אנחנו ישבנו ואמרנו 'אוי, למה לא עשינו את זה?' ו'אוי, למה לא התייחסנו לזה?' קודם כל עיבוד הנתונים, זה מה שהיה אפשרי עד עכשיו לקראת היום הזה. אנחנו נמשיך לעבד את התוצאות שיצאו אצלנו ונפרסם אותן יותר מאוחר. היום בואו קודם כל נכיר בזה שפעם ראשונה נעשה סקר כזה שמתייחס לאיך אנחנו מרגישות מבחינת ביטחון, בכל דבר יש תחילה.

אני מציעה ככה, קודם כל אני רוצה להגיד, אמרתי שנמשיך לעבד את התוצאות ונלמד אותן לעומק. התוצאות האלה, שכבר עובדו, אתם תוכלו למצוא אותן באתר הכנסת, באתר הוועדה, ותוכלו להתעמק בידע שלהן ולהבין ובשמחה רבה ואני מתנדבת להגיד בשם צוות המחקר, שנשמח לקבל כל הערה לוועדה על הסקר הזה כדי לפתח אותו. אני חושבת שאנחנו יכולות להגיד, אני מאוד מקווה, אני הרמתי את הכפפה והתחלתי את הסקר הזה, בשנה הבאה, אני אהיה פה או לא אהיה פה, הכנסת הזו תמשיך להתקיים או לא, אני מאוד מקווה שהוועדה והשרה לשוויון מגדרי ייקחו על עצמם את הסקר הזה, לעשות אותו כל שנה לקראת ה-8 במרץ עם כל ההערות וההתפתחויות שיהיו לפי ההערות שלכם.

אני מאוד מודה על ההערות. אני חייבת גם להזכיר ולברך, באיזה שהוא שלב הצטרף אלינו חבר הכנסת אחמד טיבי, אתן בטח מכירות, חברי הכנסת עסוקים בכל הוועדות שמתקיימות, חלק ייצא, חלק ייכנס, גם חברות הכנסת, ואנחנו נמשיך לברך על כל חבר וחברת כנסת שמצטרפים אלינו.

תודה אחרונה שאני חייבת אותה לצוות מדהים, לצוות שהקל עליי את הכניסה הזו לכנסת, לימד אותי גם ללכת במסדרונות של הכנסת, תרתי משמע, גם פיזית וגם באופן כללי, היועצים והיועצות המדהימות שלי שבלעדיהם לא הייתי משיגה שום דבר פה, סאהר אבו דבאי, רים חזן, ירא פראח וגל זייברגר. אני מודה לכם מקרב לב, תמשיכו לסבול איתי, נסבול ביחד עד שנשיג עוד הישגים לנשים.

אני מזמינה לדיון על תוצאות הסקר נשים יקרות. פרופ' נעמי חזן, מנהלת שותפה בפרויקט שוות במכון ון ליר וכמובן אפשר להוסיף עוד ועוד טייטלים. בבקשה, גברתי. ד"ר שרי אהרוני, המרכז לחקר חינוך לשלום, אוניברסיטת חיפה, גב' נבילה אספניולי, קואליציית 1325 לחברה הפלסטינית בישראל ומנהלת מרכז אלטופולה, וגב' אסיה איסטושינה, חוקרת בפרויקט מדד הביטחון של הנשים שהתחילו את המדד ואנחנו היום הרחבנו אותו וכללנו כל מיני דברים. תודה על התרומה שלכן.

אני בטוחה שאתן כמוני, ישבתן, הקשבתן וקראתן את החומר לפני זה ונדהמתן מהתוצאות. אני חייבת להגיד שחלק מהתוצאות, למרות שאני מכירה את המצב, הפתיע אותי, הפתיעו אותי בחומרתן, אם זה לשלילה או לחיוב. אני רוצה להתחיל בסבב של שלוש דקות של התרשמות ראשונה, מה באמת משך את תשומת לבכן בתוצאות, מה הפתיע אתכן, מה שימח אתכן, אם יש כזה דבר. נתחיל, נעמי, איתך.

קודם כל בוקר טוב וחג שמח. התלבטתי אם לומר חג שמח, אבל זה שעאידה תומא הצליחה להביא אותי בחזרה לכנסת אמרתי חג שמח.

גם לנו.

אני רוצה גם לומר בנוכחות החברות, זה הברוטו, לא הנטו. חברתי היקרה, יעל דיין, שתמיד כדאי לזכור שפוליטיקאים באים והולכים, גם פוליטיקאיות באות והולכות, אפשר לשרת את הציבור מכל מקום, מכל עמדה וגם להיטיב עם נשים. אז את זה חשוב לזכור בכל עת. תודה רבה.

הסקר הזה הוא סקר מאוד מעניין, הוא לא הראשון מסוגו, נעשו סקרים כאלה בעבר על ידי קבוצות פמיניסטיות. זה הסקר הראשון שנעשה על ידי מוסד רשמי ועצם העובדה שזה מקבל את הבולטות לפי דעתי חשוב מאוד, חשוב מאוד במיוחד כי הגיע הזמן להפסיק לחשוב על ביטחון שלא במונחים כוללניים, ביטחון אנושי הוא מושג רב ממדי וחשוב לזכור את זה. זו התרומה הגדולה של הסקר הזה וסקרים אחרים. הוא נותן אפשרות לחדד את מצב הביטחון האנושי של קבוצות מסוימות ובתחומים מסוימים, אבל בשלוש דקות, הערות מרכזיות.

נקודה ראשונה, אנחנו חיים בחברה חרדתית, שיהיה ברור, אין ביטחון אנושי במדינת ישראל. נקודה שנייה, לנשים יש פחות ביטחון אנושי מאשר לגברים. הפער המגדרי פה בולט לעין. נקודה שלישית, התחום של הביטחון האנושי, חוסר הביטחון האנושי הגבוה ביותר הוא דווקא בתחום המרחב הציבורי וגם בתחום הביטחוני הקלאסי, פחד מאירועי ביטחון וגם בתחום של רמת חיים. תראו, שלושה תחומים אדירים. נקודה לפני אחרונה, מצב הנשים הערביות, בושה וחרפה למדינת ישראל. פשוט כך. הפער פה הוא מעל ומעבר למה שניתן בכלל לעכל. והנקודה האחרונה, למה זה? מאיפה הפערים האלה? בעצם השאלה שאנחנו צריכות לשאול היום, מה הן הסיבות לפערים. התחלה של תשובה, נשים חוששות מביטחונן הכלכלי והבריאותי והאישי והפוליטי והציבורי בדיוק במקומות שאין להן שליטה או אין להן השפעה. זה פועל יוצא ממידור או הדחקה לשוליים של קבוצות שונות של נשים. התשובה היא הטמעת חשיבה מגדרית, gender mainstreaming, בכל מקום, בכל מצב, או ננציח פערים.

כבר משנת 2004-5 אנחנו עורכות את הסקרים האלה ואנחנו מכירות את כל מה שנאמר פה פחות או יותר מזמן. אני רוצה להגיד שמה שאנחנו יודעות זה שיש בעיה גדולה מאוד במדידה של תחושת ביטחון. תחושת ביטחון היא לא תמיד מחוברת וקשורה לחוויות חיים של חוסר ביטחון, אלא היא רק מאפשרת לנו להבין כיצד נשים וגברים חווים את האיומים מסביבם. אז אני רוצה לבוא ולומר שמבחינתי הדברים החשובים שאנחנו מגלות, קודם כל זה שיש הבדלים בין נשים וגברים, אבל כמובן שיש הבדלים בין נשים ולכן ההערה של שולה היא מאוד משמעותית, שאנחנו לא יכולות להניח, וזאת אחת הידיעות הברורות שהמחקרים האלה מראים לנו, שכל הנשים חוות את המציאות שסביבן באותו אופן. זאת אמירה משמעותית כי היא מאפשרת לנו, כנשים, להתקדם גם ברמה של מדיניות, גם ברמה של הבנת השונות בינינו, גם בהבנה של יחסי הכוח בינינו ולהבין איזה סוגים של פתרונות מתאימים ומותאמים לנשים מקבוצות שונות.

זו תרומה אחת משמעותית כאן וזה ברור, מהסקר הזה, שנשים ערביות בישראל הן הקבוצה שחשה מאוימת בכל מקום, בכל מצב, מכל דבר, ואנחנו צריכות לשאול את עצמנו מה זה אומר עלינו כחברה. אבל מעבר לזה, יש עוד משהו מאוד חזק שעולה כאן והוא שדווקא המרחב המשפחתי והקהילתי הוא מאוד חשוב עבור נשים באופן כללי. כלומר המרחב הבטוח של משפחה וקהילה ושכונה שבתוכם מתגלמות שאלות של תרבות ודת ואמונה וכן הלאה הם מקומות שחשובים מאוד לנשים ונותנים להן, יכול להיות, חוסן. זה משהו שאנחנו צריכות לדבר עליו גם, איך את המקומות האלה להמשיך ולדאוג שיהיו בטוחים יותר עבור נשים.

ודבר שלישי שאני אגיד עכשיו, כי אחרי זה אני רוצה לדבר קצת על מדיניות ועל מה קורה כשביטחון אישי ואנושי מתנגש עם ביטחון לאומי, שזאת ההכרעה הגדולה, מה קורה כשיש התנגשות אמיתית בין צרכים וחוויות חיים של נשים לבין האופן שבו מוגדר סדר היום הלאומי הביטחוני. לפני שאני אגיד את זה אני רוצה להתייחס לכך שאנחנו צריכות לזכור שתחושת חוסר הביטחון של נשים היא לא לגמרי סובייקטיבית, היא מתרחשת בתוך הקשר. כשחוקרות פמיניסטיות ופעילות פמיניסטיות התחילו בכל העולם להשתמש במושג human security, הן לא עשו את זה בתוך רִיק, רק כדי להרחיב את מושג הביטחון כמשהו רטורי, הן עשו את זה בגלל שהעולם שאנחנו חיות בו משתנה, בגלל שאיומים, מה שקראנו פעם מלחמה, שהיה חזית ועורף, כבר לא קיים, זאת אומרת מה שאנחנו רואות היום הם סוגים של כל מיני לחימות, מלחמות, שבהם יש טשטוש גדול מאוד בין הבית ושדה הקרב. יש חשיפה של אוכלוסיות אזרחיות לאלימות מלחמתית באופנים שלא היו ברוב העולם לפני 20 ו-30 שנה ככה. זאת אומרת יש שינוי במציאות הזו. הדבר השני שקרה זה שהמדינה, שהייתה פעם מדינת רווחה בישראל, וגם במקומות אחרים, הלכה וצמצמה את השירותים שלה ואת התמיכה החברתית והכלכלית שלה ונשים נפגעות מכך, נקודה. זאת אומרת כל מיני שירותים מדינתיים שניתנו לנשים בהרבה מדינות מערביות, לפני כמה עשורים, אינם קיימים היום. לכן השינוי ותחושת חוסר הביטחון הכלכלי מושפעת באופן חד משמעי מהמגמות האלה ואנחנו צריכות לדבר על ההקשר. יש עוד דברים כמובן, אני אגיד אחר כך.

חג שמח, למרות שזה יום מאבק, אבל חג שמח להישגים שהשגנו. אני רוצה להגיד כמה נקודות. נקודה ראשונה, אני חושבת שהסקר הוא צעד ראשון. זה שהוא נעשה על ידי הכנסת זה אומר רבות. שנים אנחנו כארגונים פמיניסטים מנסים לשים את ההבנה שלנו בנושא של ביטחון, כשאנחנו אומרים ביטחון של נשים מה אנחנו מתכוונות? כשאנחנו שואלות את הנשים באופן רחב, באופן איכותי, ולא באופן של דירוג אנחנו נקבל תמונה מובנת מאליה. שולי הזכירה את העניין של הגדרות, ההגדרה הבסיסית, איך הנשים יגדירו את הביטחון. אני בטוחה שאם אנחנו שואלים שאלה איכותית לנשים ייתנו לנו, בנוסף לכל הממדים האלה, גם ממדים יותר ספציפיים של הביטחון האישי של הנשים, בגלל שמרחבים, מרחב פנימי ומרחב חיצוני ומרחב ציבורי ומרחב אישי, אצל הנשים הם לא מרחבים. החלוקה של המרחבים זה עשייה פטריארכאלית שהגדירה את המרחבים כדי לשמר את ההיררכיות ולא כדי לשנות את המצב. אבל כשאנחנו שואלות את הנשים מה זה ביטחון, אני בטוחה שלנשים גם לא יהיה הביטחון בדרגה הראשונה, אבל כשמבקשים לדרג, או תתני חמישה, זה ברור שההגדרות אחרות.

בעשייה שלי, גם בעבודה שלי עם קבוצות של נשים, כשאני שואלת הן אומרות ביטחון כלכלי. רק לפני שבוע הייתי בסכנין וכששאלתי הנשים אמרו ביטחון כלכלי, ביטחון של הבית, אני רוצה להיות בטוחה שיש לי בית ששומר. הרבה מהקבוצות או תת הקבוצות - - - פעם, שולי, דיברנו על הרבעים, היום אנחנו צריכות לדבר על שמיניות ועשיריות של השונות הקיימת בתוך הנשים. למשל נשים עם מוגבלויות. אם אני לוקחת נשים עם מוגבלות בתוך החברה הערבית, עד כמה שהתמונה מובהקת לגבי נשים ערביות, נשים עם נכויות בתוך החברה הערבית יהיו יותר. אז כמה שאנחנו נפרט, אני חושבת אולי לצעד הבא שסקר כזה ילוּוה בסקר איכותי, בקצת ניתוח איכותי, למידה איכותית ומחקר איכותי, סיפורים של הנשים ייתנו לנו תמונה יותר מורחבת לעניין הזה.

זו הצעה מתודולוגית לפעם הבאה, אבל אני מברכת. אני חושבת שזה צעד מאוד חשוב, שנתחיל להכניס ולהחדיר את השיח הפמיניסטי לתוך מה שנקרא המוסדות הרשמיים. אני חושבת שזה שעאידה לקחה על עצמה את הנושא הזה כולנו, גם אלה שלא מרגישות שהן מיוצגות, שולי, חייבות להגיד את זה ולהגיד תודה שהתחלנו בעשייה פמיניסטית בתוך המוסדות. עאידה אומרת 'אני הממסד', אמרתי 'תתרגלי לזה, תתחילי להתרגל'.

כן, הופתעתי לגלות שאני חלק מהממסד.

זה דבר ראשון. דבר שני, לגבי הסקר. אני חושבת שמאוד לא הפתיעו אותי התוצאות. כשאני מדברת על המצב של הנשים, במאמר שכתבתי בשנות ה-80 אמרתי שנשים פלסטיניות בישראל מגיעות במקום העשירי אחרי גבר אשכנזי, אישה אשכנזייה, גבר ספרדי, אישה ספרדי, גבר רוסי, אישה רוסייה, גבר אתיופי, אישה אתיופית. לא כללתי אז את החרדים והחרדיות, אם אני כוללת אז אנחנו נהיה במקום ה-12. הסקר מראה באופן ברור שהמצב של הנשים הערביות הפלסטיניות בישראל הוא מצב מאוד עגום.

אבל אני רוצה גם להסתכל גם על נקודת אור אחת שקיימת בסקר. כששאלנו או כשנשאלו על עניין של ביטחון בבריאות מתברר שיש איזה נקודת אור ואני שואלת מה מייחד את המצב הבריאותי שהנשים מרגישות לפחות, למרות שאנחנו יודעים שיש אפליה ולמרות שאנחנו יודעות שיש אפליה גם בעניין הנגשת השירותים, אבל מה גורם לנשים להרגיש הרגשה טובה? זה שיש חוק של בריאות ציבור. אז ברגע שאנחנו מדברים על זכויות חברתיות וחוקים שמאפשרים את הזכות השווה, אפילו באופן רשמי ולא באופן מהותי, המצב מגיע לנשים, ההרגשה של נשים משתפרת. לכן ה-well being של הנשים הוא מושג מאוד מאוד רחב. בשבילי זה יותר חשוב מ-human security, אנחנו צריכות לדבר על ה- well beingשל הנשים ואז נתחיל להחדיר גם שפה חדשה למציאות.

נבילה תמיד מצליחה לאתגר, היא זרקה לנו כדור חדש עכשיו. לפני שאני נותנת לך, אסיה, הצטרפו אלינו עוד חברת הכנסת רחל עזריה וחבר הכנסת בני בגין, חבר הוועדה לקידום מעמד האישה.

בוקר טוב. סבאח אלחיר, דוברֶה אוטרָה, חג שמח לכולכן.

למה לא מדברים גם בערבית? יש חלק גדול ש - - -

אמרתי עכשיו.

היא אמרה. דווקא היחידה שלא ערבייה ואמרה סבאח אל חיר.

חברות, אני אמשיך מכאן. זה חג כפול מבחינתי. זה גם 8 במרץ וזה גם רגע מרגש ביותר שנושא של ביטחון של נשים באמת הגיע, לא נעים להגיד, עאידה תומא, ממסד, מיינסטרים, מי היה מאמין? הוועדה לקידום מעמד האישה. למה זה חשוב בעיניי? גם בגלל המחקר עצמו ותודה לך ולכל הצוות על העשייה וגם כי כולנו כחוקרות, אני מאמינה, רוצות שהמחקרים שלנו יתרמו לשינוי, לכך שנשים ירגישו ויהיו מוגנות ובטוחות. איפה המקום להשפיע? בין השאר כמובן בראש ובראשונה בכנסת. אז זה נורא מרגש.

אני חושבת שהמחקרים, גם של מדד הביטחון של נשים, אנחנו פועלות כאן חמש שנים וגם נשים נגד אלימות וגם עאידה היו חלק מהקואליציה שלנו. הרעיון שלנו הוא גם הרחבה של המושג ביטחון, אבל גם להביא לשינויים. זה כלי, המחקר הוא לא בפני עצמו, זה כלי לשינוי, זה כלי למיפוי של בעיות בהן צריך להתמקד קודם כל. אני חושבת שבאמת ראינו פה נקודות מאוד משמעותיות וגם מחדשות, גם המחקר שלנו לא נגע בביטחון סביבתי, לא עסקנו בנשים חרדיות, לא השווינו לגברים. אני לא חושבת שהזכרת את כל הנושא של מעצר וחקירה? הזכרת. אני יודעת שהיה אצלכם, שנשים פלסטיניות, שגם אצלנו זה היה, זה מתקף את זה, החשש ממוסדות המדינה, שהם בעצם פה כדי להגן עלינו, אבל אנחנו בתור נשים מרגישות חשש ופחד.

יחד עם זה אני רוצה להוסיף עוד נקודות. המחקר שלנו הוא הרבה זמן, הוא גם מאפשר לדבר על חוויות, אנחנו שואלות על חוויות אמיתיות וגם על קבוצות ספציפיות. אני אתן לכם דוגמה, הוזכרו נשים עם מוגבלויות, נבילה הזכירה, מה שגילינו, וזו דוגמה לשיתוף פעולה, שהוא לא רק שאנחנו באות ונותנות את המספרים, גם נשים שעובדות בשטח מגיעות אלינו ואומרות 'אוקיי, תראו פה סוגיות שצריך לטפל בהן'. אז מה שגילינו, שנשים עם מוגבלויות חוות פגיעה מצד מוסדות המדינה פי ארבעה מנשים ללא מוגבלות. הן גם נחשפות יותר, נסייג את זה. אלימות במשפחה, נשים עם מוגבלויות חוות אלימות במשפחה פי שלושה מנשים ללא מוגבלות. כביכול זה צריך להיות הפוך, להגן על נשים שהן מוחלשות, ולא. היה פה שיתוף פעולה מאוד משמעותי עם שתי קבוצות, עם פורום נשים עם מוגבלויות ועם קבוצת נשים 'בריאוּת וחיים בכבוד', שגם נפגשנו איתם ושאלנו אותם ועשינו קבוצות מיקוד וגם העברנו את הנתונים.

אני אשאל, זאת ההזדמנות לשאול, האם יש פה נשים שמטפלות בפגיעה מינית בנשים רוסיות? לא. מצד אחד אנחנו לא חוששות מהטרדות, כי זה, אתן יודעות, מרקם חיינו, מצד שני אם את מסתכלת על הממצאים, הרי בנות, ילדות, נפגעות מינית בישראל, מכל מוצא, בערך 14 נשים דיווחו שהן נפגעו בתור ילדות מתקיפה מינית. אם אנחנו מסתכלים על נשים רוסיות, המספר הוא פי שניים, 27%.

זה נורא מעניין, הרי היה שם 3% של נשים - - -

נכון, גם אצלנו זה לא הגיע ל-3%, אבל המודעות בקהילה לכל הנושא של הטרדה היא מאוד נמוכה, לצערי, וזה רק מחמיר את המצב. השאלה הייתה על הטרדה, לא על אונס, אני צריכה להגיד. אנחנו שאלנו יותר על אונס. הטרדה, אני זוכרת שהייתי בטלוויזיה, יצאתי, ראיינתי את בנימין נתניהו, הוא היה שר, לא ראש ממשלה, יצאתי לרחוב, עוצרת לידי מכונית, מישהו שואל אותי 'את עובדת?', אני אומרת 'כן, אני פה, בדיוק עובדת בטלוויזיה', רוצה לספר, הוא אומר 'לא, את עובדת? אני שואל'. וזה גם ילדות, אלה שנולדו פה, ילדות רוסיות. אני בקטע של השמינית שנבילה הזכירה. ילדות בנות 12 בבית ספר, שנולדו פה, קוראים לה סוניה, זונה, כי היא רוסייה.

אני רוצה שזה יקרה, אנחנו מצביעות על מספרים מאוד קשים, אנחנו רוצות שזה יהיה חלק מהמיפוי וחלק מההשקעה. גם נשים עם מוגבלויות ואלימות במשפחה. אני לא יודעת, מישהי עוסקת פה בדברים האלה? אז אני מקווה שאלה דברים שיקרו.

ובסוף אני רוצה להזכיר שיתוף פעולה ממש ממש מוצלח שהיה לנו וזה הביטחון של נשים לסביות, טרנסיות, בי וקוויריות. דרך אגב, שולה פה? לא, היא יצאה, יש לנו גם על מזרחיות. פה היה שיתוף פעולה מעולה, כי גם אקטיביסטיות, גם ארגונים להט"ביים, ואני חלק מהקהילה, ממש התגייסו כדי לעשות את הסקר, למקד את השאלות, להעביר את הממצאים ואז נתנו את הממצאים. עוד מספר בשבילכם, 30% מהנשים הלסביות מותקפות פיזית, ברחוב, בגלל שהן לסביות. את מחזיקה ידיים עם בת זוג שלך, מגיעה חבורה של בנים, נותנים מכות.

אגודת להט"בים וחברות כנסת, יעל גרמן ומיכל רוזין ומרב מיכאלי, שהן יושבות ראש של השדולה, יזמו מהלך ואני מקווה שיהיו לזה תוצאות. אז אני מקווה שכל אחד מאיתנו, גם במחקר של שוות וגם במחקר שנבילה ושרי עושות וגם מחקר שלנו וכמובן גם המחקר שדיברתם עליו, הם יביאו את השינוי לשטח. תודה רבה.

אני אתן זמן לשאלות, אני מעדיפה שתרשמו ואנחנו נעשה עוד סבב עם הפאנליסטיות ואז נפתח לשאלות.

רציתי לשאול את נעמי, יותר ממחצית מהאוכלוסייה במדינת ישראל, יהודים וערבים, גברים ונשים, באחוזים שונים, הביעו חשש שהם יכולים להיפגע על ידי מוסדות המדינה. מה את חושבת על זה? מאיפה זה בא? למה יש הרגשה של חוסר ביטחון דווקא מצד מוסדות המדינה שאמורים להיות המגן העיקרי של הביטחון באוכלוסייה?

זה ממצא, אגב, שחוזר בהרבה מאוד סקרים שנעשים, אם תסתכלו על מדד הדמוקרטיה תראו חוסר אמון גבוה מאוד במוסדות המדינה, אצל נשים כמעט בכל מחקר אנחנו רואים שיעורים מאוד גבוהים של חוסר אמון. אני שואלת את הנשים שיושבות כאן היום כמה אמון יש לכם במוסדות המדינה? בואו, תתחילו בבית הזה, בכנסת, בבתי המשפט, במשרדי הממשלה. במשטרה ראינו, ביטוח לאומי וכדומה.

זו תופעה שחוזרת על עצמה, זה ממצא שחוזר על עצמו. ממצא שחוזר על עצמו עם פער מגדרי מאוד ברור, מאוד מאוד ברור. מצאנו את זה גם במחקרים בשוות במכון ון ליר, גם במדד המגדר. אני נתתי רמז לתשובה, אבל אני אחזור על התשובה אולי ביתר נחרצות. חוסר אמון במוסדות שלטון, בממסד, לא בעאידה, הוא תולדה בפירוש של הרגשה של חוסר אונים, של חוסר יכולת להשפיע, לעזור בגיבוש הכרעות, להרגיש חלק מקבלת ההחלטות או להרגיש חלק מהחברה בכללותה. זו בעיה של היעדר שליטה, היעדר השפעה והחסר הזה מביא גם לניכור.

הדרך היחידה לפתור את זה, אני אחזור ואני אומר, ללא שילוב, אבל לא שילוב ראוי או הולם, ללא שילוב צודק של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה, והדגש על המגוון, לא יהיה לזה פתרון, פשוט לא. דמוקרטיה שלא מאמינים במוסדותיה היא דמוקרטיה חלשה ודמוקרטיה שנשים אינן משולבות בה היא דמוקרטיה כושלת.

אני אתרגם בקיצור את הדברים של נעמי, כי יש לי הרגשה שנשים לא משיגות את כל מה שנאמר על הבמה. אני אתרגם את זה לערבית מהר מאוד. (מתרגמת בערבית את דבריה של נעמי חזן).

השאלה הבאה אלייך, נבילה. כמעט בכל השאלות שמעידות על חששות לביטחונן הביעו הנשים הערביות את החשש הגבוה ביותר מבין כל האוכלוסיות השונות. אנחנו, כשאני אומרת 'אנחנו', אנחנו הנשים הערביות, יצאנו החרדות ביותר לשלומנו בסקר הזה. מה את אומרת על זה? ולפני שאת תגידי אני מברכת את הצטרפות חברת הכנסת מרב מיכאלי, יו"ר סיעת המחנה הציוני. ברוכה הבאה.

כן, זאת המציאות. אנחנו הכי חרדות במדינה. בהמשך למה שאמרה נעמי, כשיש אי אמון במוסדות ויש חשש כל כך גדול זה רק אומר על הניכור ועל ההתפוררות של כל מרחב דמוקרטי או כל פתח דמוקרטי ולכן כשאנחנו היום אומרות שהסכנה של הפשיזציה שקורית במדינה, הרבה מהחברים והחברות היהודים עוד לא מקבלות את הניתוח שלנו בגלל שהן עוד לא מרגישות את ה - - - אני אומרת באופן כללי, אמרתי את זה ואני אומרת את זה לחברים ולחברות היהודיות באופן מתמיד, כשאנחנו דיברנו על הסכנה לדמוקרטיה לפני 30 שנה החברים והחברות היהודיות אמרו 'על מה את מדברת? איפה הסכנה לדמוקרטיה? המרחב הדמוקרטי רחב, פתוח, אתם יכולים לדבר, את נמצאת, מישהו מונע ממך לדבר?' כאילו שחופש הביטוי הוא המדד הדמוקרטי היחידי.

לכן אני אומרת, המיעוט הערבי הפלסטיני בישראל הוא מדד למה שבא, לכלל החברה. אם אתם רוצים לראות לאיפה נגיע עוד תבואו ותשמעו. הסקר הזה, תשתמשו בו כפעמון הנורה האדומה על מה הולך לקרות כאן במדינה. מישהו שמוכן להמשיך ולהעלים עין מהממצאים האלה, הדברים האלה יגיעו לפתחם.

פעם נאמר, כשבאו לקחת את הקומוניסטים אני לא מחיתי בגלל שלא הייתי קומוניסט, כשבאו לקחת את הקתולים, לא מחיתי בגלל שלא הייתי קתולי, כשבאו לקחת את הלסביות לא מחיתי בגלל שלא הייתי לסבית, כשבאו לקחת אותי לא היה אף אחד שימחה. אנחנו רוצים להגיע לשם? אני חושבת שהסקר הזה, הפן האחר של הסקר, הפן האיכותי של הסקר, רק מנבא את מה שיבוא. אם החברה הערבית, החברה הפלסטינית בישראל, הנשים מרגישות את ההרגשה הזאת של איום, ופעם אחת כשמדובר על סיכוי הן הכי פחות, כשמדובר על סכנה הן הכי גדולות, זה רק מראה על מה שהולך לקרות בעתיד. לכן, כמו שאמרה חברתי, סקרים ומחקרים שאנחנו עושות אנחנו עושות בשביל שינוי. אנחנו רוצות שהסקר הזה, צריך שיגיע לכל מקום, שניקח אותו בקבוצות של הנשים, שניקח אותו בקבוצות של הגברים, שנתחיל לעבוד ולעורר את המחאה ואולי אולי יש לנו עוד סיכוי.

אם אני חוזרת לנקודת האור שמצאתי לפני, אני מטבעי אופטימיסטית ומנסה תמיד למצוא את האופטימיזם, זה הטבע של המיעוט כנראה, שמחפש את התקווה, אז אני כולי תקווה שנוכל למצוא את האנרגיות ואת המוטיבציה כדי לשנות את המצב העגום הזה וכדי שנוכל להגיע לשוויון, שוויון אמיתי, שוויון צודק, שוויון נשי ופמיניסטי במובהק.

קשה לתרגם את נבילה, אבל אני אנסה.

אני יכולה לתרגם את עצמי.

לא, זה ייקח אותו זמן שדיברת, אני אעשה את זה בקיצור (מתרגמת לערבית את דברי נבילה אספניולי).

שרי, נשים חרדיות נראו אפילו פחות חרדות, לפי הסקר הזה, מגברים חרדים. הייתה הרגשה שככל שהן נכנסו לתוך הקבוצה שלהן הן נראו יותר בטוחות. איך את מסבירה את זה? מה יש לך להגיד?

אני אענה על זה בקיצור. יש בישראל 500,000 נשים ונערות חרדיות, הן חיות תחת מערכת חוקים מקבילה, כל זה בהסכמת המדינה, הן לא כפופות באופן ישיר לחוקים של מדינת ישראל ולכן הן לא מצפות לקבל שום הגנה, שום טובות הנאה, שום דבר מהמדינה הזאת, הן תלויות באופן מוחלט בקהילה שלהן ואין להן שום ברירה אחרת. זאת אומרת במובן הזה תחושת הביטחון שלהן היא לא רלוונטית, הן חייבות לסמוך על הקהילה שלהן, אף אחד אחר לא יציל אותן. וזהו, זאת התשובה.

במובן השני יש כאן עוד תשובה והיא שכשאנחנו מסתכלים על היחס בין תחושת ביטחון או תחושת חוסר ביטחון לבין חוויות אמיתיות שאפשר לדווח עליהן, של חוסר ביטחון, שאת זה אתן לא עשיתן, אבל צריך לעשות, אז אנחנו מגלות שיש כל מיני גורמים מתווכים. למשל דת ואמונה ומשפחה הם גורמים מתווכים. גם נשים שיש להן חיים קשים מאוד, אם יש להן אמונה דתית חזקה אז הן פחות חוששות. גם נשים, למשל מתנחלות שחיות באזורים מסוכנים, כל יום חוות סכנה ביטחונית ממשית לחייהן, ולא שחוששות מאיזה מלחמה עם אירן, הנשים האלה מדווחות על פחות חשש מנשים אחרות כי יש להן מנגנונים אידיאולוגיים פוליטיים ששומרים עליהן בחיים שלהן, ביום יום שלהן. מדובר על הישרדות.

אנחנו יודעות את כל זה, גורמים מתווכים, אבל אני לא רוצה לדבר על זה. אני חושבת שאנחנו בכנסת ולכן כשאנחנו חוקרות באוניברסיטה יש לנו המון זמן לדבר על כל השאלות האלה, על המתודולוגיה ועל מה קורה ומה מתאים ומה לא מתאים ואיך נסביר. אבל אני רוצה לחזור על השאלה של מה קורה כשאנחנו מזהות באופן מובהק סוגיות, שהן אינטרסים של נשים מקבוצות רחבות, שנוגעות לביטחון שלהן במרחב הציבורי והן עומדות בסתירה מוחלטת למדיניות שנקבעת על פי סדרי יום של ביטחון לאומי, האם אז אנחנו ובאיזה תנאים יכולות לנסות ולהסביר שיש צורך להכריע.

אני רוצה לומר שברגע זה מונחת על השולחן של הכנסת, אני עוקבת אחרי המקרה הזה כבר כמה זמן בעניין רב, כי יש פה דוגמה ממשית למצב של התנגשות כזו, הצעת חוק משמעותית שעוסקת בתיקון חוק כלי ירייה. תיקון חוק כלי ירייה מונח על שולחנה של הכנסת. התיקון הזה הוא תיקון שלמעשה מבקש להחזיר לאחור הישג מאוד משמעותי שנוגע לביטחונן של נשים בישראל והוא הפיקוח והרגולציה, פיקוח גם חברתי וגם פיקוח חוקי, על האופן שבו נושאים כלי נשק במרחב הציבורי, נשיאה של כלי נשק כמו אקדחים וסכינים. סכינים זה משהו שיש בכל בית ולא כל אחד הורג את בת הזוג שלו או האקסית שלו עם הסכין שבבית, לכן שאלת כמות כלי הנשק היא לא חשובה כמו שאלת הסנקציות החברתיות והחקיקה נגד שימוש בכלי נשק. תיקון חוק כלי ירייה להשקפתי, וזה בהשוואה גם למדינות אחרות, הוא משהו שנשים באופן כללי כקבוצה צריכות לעסוק בו. כאשר כרגע המדינה באה ואומרת 'לא, המצב הביטחוני מחייב אותנו לתקן את החוק כך שכל אחד שעוסק למשל בתפקיד של אבטחה יוכל לשאת איתו את הנשק שלו כל הזמן', אז אני רוצה לומר לכם שאמפירית מאז שנת 2013, כשנקבעו תקנות שמגבילות נשיאת כלי נשק הביתה, אפס מקרים של רצח בעזרת אקדח של מאבטחים בתוך המשפחה בישראל. אפס.

אלה לא דמיונות, אלה נתונים. במובן הזה אנחנו צריכות לבוא ולשאול האם תחושת הביטחון של נשים במרחב הפרטי, שהיא כה חשובה לנשים, כמו שראינו כאן, היא צריכה לעמוד בסתירה אל מול השאלה של האופן שבו המדינה רוצה להפגין כוח אל מול מצב בלתי נשלט פוליטי הרבה יותר גדול כמובן בנסיבותיו.

אז אני רוצה לעבור מהשאלות התיאורטיות של איך אנחנו מסבירות את הממצאים האלה לשאלות שצריכות להעסיק את המשכן כאן, של איך פותרים מצבים שבהם יש התנגשויות. אלה השאלות הקשות שביטחון אנושי מביאות אלינו לתחום המדיניות. זהו.

תודה, שרי. אני חושבת שאנחנו כחברות כנסת עסקנו והתנגדנו לחוק הזה, לפחות חלק גדול מאיתנו, היו גם חברות כנסת שתמכו, אבל כל הסקת המסקנות לפי הסקר הזה על ידי חברות כנסת, נעסוק בהן בפאנל השני. אני מאוד מודה לך על זה שהסבת את תשומת לבנו גם לנושא הזה.

אני אתן לאסיה להתייחס, למרות שהתייחסת בפתיחה שלך למצב הנשים, אבל הפער העצום הזה, אני חושבת, בין הרגשת הביטחון והחוויה האישית, הפער הזה בלט במיוחד אצל נשים רוסיות, נשים יוצאות ברית המועצות, איך שתגדירו, אני לא יודעת כבר, ההגדרות האלה, כל פעם שאני משתמשת במשהו אני נופלת באיזה שהיא טעות. אני חושבת שהפער הזה היה בולט במיוחד, איך את מסבירה את זה?

כמו שהתייחסתי בפתיחה באמת, יש גם בקהילה סוג של תפיסה. אני אספר לכם סיפור. הייתי בכנס פמיניסטי של נשים דוברות רוסית לפני שבוע ואז יושבת שם בחורה שהגיעה מברית המועצות לשעבר לפני חמש שנים ואומרת 'אה, מה שחוויתי בעבודה זה ההטרדות המיניות שאתן מדברות. עכשיו אני פמיניסטית'. זאת אומרת יש משהו בין הגדרה של החוויה לחוויה עצמה שהוא לא מסתדר, כי באמת אנחנו לא גדלנו, לפחות נשים בגילי ומעלה, בחברה שמדברת על שיח של זכויות. זה לא בעיה חברתית, זה משהו שקורה לך באופן אישי וכמו שהאמא החורגת שלי הייתה אומרת 'אסיה, תפסיקי לרחם על עצמך', זו הגישה שלנו.

אני חושבת שבאמת, אם אנחנו שמות לב לפערים האלה באוכלוסיות ספציפיות, זה משהו שנורא חשוב שנלמד אחת על השנייה, זה לא 'אוקיי, 3%', שזה לא אומר שלא צריך לטפל. כמו שאני למדתי מחברות בקואליציה, מאסואט, כייאן ונשים נגד אלימות, דברים שלא ידעתי בחיים, על זה שכל כך הרבה נשים פלסטיניות מפחדות ממעצר וחקירה. אני לא אישה פלסטינית, אני לא ידעתי על זה. לא ידעתי עד כמה הקטע של הריסת בתים זה פחד קיומי, אומרת אישה שראיינו, 'כשמטוס עובר מעל הבית הילדים חושבים שבאו להרוס לנו את הבית'. כל פעם.

אלה דברים שאנחנו לומדות, על נשים עם מוגבלויות, על נשים פלסטיניות, על נשים רוסיות, על נשים לסביות, ואני חושבת שזה גם סוג של שיתופי פעולה שנורא חשוב שיקרו.

תודה, אסיה. אני בטוחה שנוכל להתדיין עוד כמה שעות טובות, התוצאות מעוררות הרבה מחשבה ובטח הרבה שאלות. קודם כל אני אברך גם את הצטרפות חברת הכנסת רויטל סויד מהמחנה הציוני, תודה שהגעת.

אני אעבור לשאלות. נאסוף שלוש-ארבע שאלות וניתן לפאנליסטיות לענות. אם יש למישהי שאלה ספציפית לאחת הפאנליסטיות נא להגיד את זה בהתחלה, כדי שנעבור אחר כך לפאנל הח"כיות.

אני בהחלט מברכת על הסקר שנעשה. לגבי הפקתו לתחומים מסוימים, מה שאת ציינת, תחום שחסר להערכתי זה תחום הרשתות. זה היום תחום כל כך - - - ונוכל לדבר על זה הרבה. אני מציעה שהסקר הבא ידבר גם על הפערים בין גברים לנשים ועל המצב כאן. אני לא יודעת אם מרב מיכאלי - - -

יש פערים.

בוודאי. הסקר שאל על מספר תחומים, על התחום הזה, של ביטחון במציאות של רשת, אני מציעה עוד תחום שלא היה - - -

עוד תחום שלהערכתי לא כוסה, אולי יש פה מקום, אני פחות בטוחה לעומת - - - זה לכל המגזר, לכל הקטע של האוכלוסייה הבוגרת, האוכלוסייה של האזרח הוותיק, האם יש פערים בין האזרחית הוותיקה לאזרח הוותיק. כיוון שאני כבר נמצאת במקום הזה, מעניין אותי לדעת, זה תחום מעניין והאם יש בו פערים שכדאי לדעת.

תודה רבה. אני חושבת שרשמנו בפנינו את ההערה. חברת הכנסת לשעבר יעל דיין, רציתי לשאול אם יש לך הערות לפני שאת עוזבת אותנו.

אני אבוא לוועדה איזה יום.

נעשה את זה בשקט, מצוין. תודה שהגעת, כבוד לנו שהגעת.

למה לא עשיתם שאלה מגדרית על כל העניין של האישה שנכנסת לפנסיה ופשוט היא הולכת לה לאיבוד. זאת ממש אחת השאלות המגדריות.

יש לנו את הגיל בין הנשאלים. אני רק רוצה להגיד שיכול להיות שצריך להוסיף שאלה ספציפית, אבל אפילו במה שיש לנו היום יש לנו את הגיל של הנשאלים ונשאלות ויותר מאוחר נוכל לבקש את הפילוחים שמוציאים את השאלה הזו ואת התשובה עליה. אנחנו גם רושמות בפנינו.

אני רק רוצה לציין, בנוגע למה שאמרת בתיקון לחוק כלי ירייה. אני חושבת שיכול להיות שאולי התיקון לא נעשה באמת כדי לחדד את תחושת הביטחון של האזרח במרחב הציבורי בעקבות האירועים הביטחוניים. יכול להיות, אולי זו סברה שלי, שבעצם הוא נעשה יותר כדי לשדר או להזין את תחושת החרדה בקרב הציבור כדי להמשיך, כדי שהנתונים האלה, להעלים, להסתיר בעצם את המצב האמיתי על ידי ש'בואו נזרע קצת פאניקה - - -

ונשים תשלמנה את המחיר.

זה מה שאני חושבת.

אני חושבת שזאת גישה מעניינת מאוד להבין את הדברים. אני בטוחה שיהיה לנו גם, כחברי וחברות כנסת, מה להגיד על זה.

אל"ף, אני מברכת על הסקר ועל כל ההשקעה הזאת. זה חשוב שהנשים במדינה וכולנו נשתבח בחברה. זאת ברכה. בי"ת, הסקר גם נוגע בנשים שהן מהמגזר הערבי והדתי, הוא מדבר על זה שככל שבמשפחה יש יותר ילודה הבעיה מתרחבת.

אנחנו לא בדקנו את עניין הילודה.

אנחנו בדקנו ואנחנו יודעות שעבור נשים בישראל אמהוּת היא גורם מתווך מספר אחד לגבי למשל מידה של סטרס בחיים. כלומר הקשר בין חרדה ו-well being ואמהוּת, בעיקר בתקופות שיש הסלמות ביטחוניות, ביטחון לאומי, קשר מאוד הדוק, נשים אמהות, כן, אנחנו יודעות את זה.

קודם שאלת את נבילה לגבי רמת הביטחון שחשות הערביות והיא התייחסה לנושא הדמוקרטי, היא לא התייחסה לרמת הביטחון ששלי הציגה בתוך הבתים, הפחד שלהן בתוך המשפחה שלהן. לא התייחסת לזה, מה אתם עושים למען המטרה הזאת?

השאלה שלי, עוד פילוח מעניין שהייתי רוצה לדעת, בתוך האוכלוסייה הערבית, אם יש הבחנה בין דרוזיות, בדואיות, כי זה נשמע לי שיש הכללה שהיא לאו דווקא - - - גם בתוך האוכלוסייה הערבית, גם לדעת את כל ה - - -

אני בטוחה שאם עושים את הפילוח ויש להם את הנתונים אז אפשר למצוא גם גוונים שונים בתוך החברה הערבית, ולכן תמיד אני מדברת על חברה ערבית ולא מגזר ערבי, בגלל שאם אנחנו משתמשים במילה חברה זה מראה על המגווניות שבתוך האוכלוסיות, זה לא רק פותחים מגרה ואז כל האוכלוסייה הערבית או כל החברה הערבית נכנסת אליה. מאוד מאוד חשוב הפילוח הפנימי, אבל אני חושבת שהמטרה של הסקר הייתה הבנה יותר או הרחבה יותר למושג.

כאן אני רוצה גם להוסיף, שולי, לפקטור השלישי, את דיברת על שני מאפיינים, המאפיין הראשון הוא עניין של הרחבת המושג, המאפיין השני הפרט במרכז והמאפיין השלישי זה נשים ותיאורטיות נשיות פמיניסטיות הן שתרמו לשיח הזה וזה מאפיין מאוד חשוב, בגלל שכשנשים מדברות הן מדברות מהאישי הוא פוליטי. אנחנו, כנשים פלסטיניות, הוספנו שהפוליטי הוא אישי גם כן. זה לא רק האישי הוא פוליטי. כשאני ישבתי וחשבתי על האתגרים, יש לנו עוד הרבה מה לעשות בתוך המדינה, אבל בהחלט יש לנו המון מה לעשות בתוך החברה. אנחנו, כארגוני נשים פמיניסטיות, בתוך החברה הפלסטינית בישראל אנחנו עושות. בשנים האחרונות התרומה ולכן המודעות לסביבה והמודעות לאלימות בתוך ה - - - כאילו אם אנחנו קוראים את הסקר איפה ההישגים שלנו, אז אני קוראת שעצם זה שנשים רבות מודעות לעניין של אלימות מינית כלפיהן לעומת הנשים הרוסיות, זה עשייה של הנשים וארגוני הנשים בתוך החברה הפלסטינית. אז בהחלט יש עוד מה לעשות.

כשאני מדברת אני מדברת על שלושה מעגלים, אנחנו מדוכאים בתוך החברה בכלל, כחלק מהמיעוט הפלסטיני בישראל, כחלק מהנשים בישראל וכחלק מהחברה הפטריארכאלית הפלסטינית בישראל. שלושת המעגלים דורשים מאיתנו אסטרטגיות שונות לעבוד מולם ואנחנו עובדים גם מול החברה שלנו, גם מול המדינה וגם מול המרחב הכולל. לכן את תראי אותנו גם בעניין של שלום, גם בעניין של שוויון, גם בעניין של מאבקים של עובדים ועובדות, גם בעניין של מאבקים בסביבה. זה בעצם בגלל שאנחנו מנסות לקשר בין כל המעגלים.

תודה, נבילה. נעמי, רצית להתייחס.

לא לנקודה הספציפית הזאת, אבל באופן יותר כללי. הסקר הזה הוא מאוד מאוד חשוב, הוא עדיין לא מושלם, אין הצטלבויות, אין רגרסיות. יש פה עבודה לעשות לגבי הסקר עצמו. אבל מה שחשוב פה זה שתי הנקודות, שוב אני רוצה לחזור למרכז של הדברים, אל"ף, שאנחנו חיים בחברה שהיא מלאה פחדים. למי יש עניין שכל כך הרבה אזרחים חיים בפחד, בחוסר ביטחון מתמיד? זו שאלה לא רק תיאורטית או היסטורית, זו שאלה אמיתית שהיא משפיעה על כל היבט והיבט של החיים שלנו. חשוב גם שבכנסת יתייחסו לרמה הבלתי נסבלת של חוסר ביטחון אנושי במדינת ישראל.

הנקודה השנייה והלא פחות חשובה, גם פה הפער המגדרי הוא הרבה יותר מדי גדול. צריך להתמודד עם הפער המגדרי גם בחקיקה פרטנית, אבל גם בשינוי תפיסות עולם. אני חושבת, ופה אני מאוד מברכת את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, היא כל הזמן חוזרת למבנה העומק ולצורך לשנות איך אנחנו רואים את מה שקורה מסביבנו ובתוכנו. מי שלא מטפל נמרצות בצמצום הפער המגדרי מפקיר את החברה הישראלית. כדאי לומר את זה פעם אחת בפה מלא.

תודה לנשים המדהימות. אני חושבת שסיפקתם לנו הארות על התכנים, שאני חייבת להגיד הקשים, שעלו מתוך הסקר. אני מודה לכן.

אני מברכת את הצטרפות חברת הכנסת מיכל רוזין ואני אנצל את ההזדמנות כדי להודיע על עוד בעיניי הישג. אם כבר דיברנו בפאנל שלם ויצאנו ממנו במסקנה שהנשים הערביות הכי חרדות במדינה אז מאז שנכנסתי לכנסת וכיושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה טיפלתי גם בנושא של תעסוקת נשים ערביות, טיפלתי בהרבה נושאים שקשורים לכלל האוכלוסייה ואני גאה בזה שהצלחתי לפתוח את דלתות הוועדה לנשים מוחלשות, מודרות, שאף פעם לא שמעו אותן. הן הגיעו לכנסת, דיברו, העלו את הנושאים ואנחנו ממשיכות להיאבק איתן כדי לשנות את המציאות.

בתוך הוועדה יש חברי וחברות כנסת שהם הרבה פעמים באמת מתייצבים ומתייצבות לידי בצורה שמפתיעה אותי כל פעם מחדש בנושאים שאני מבינה לוועדה. אחד הנושאים שבתקופת הבחירות נשאלתי עליו כמה פעמים זה הנושא של היועצות לקידום מעמד האישה. המצב בתוך האוכלוסייה הערבית ובאופן כללי של היועצות הוא קשה. אנחנו צריכות חקיקה רצינית לשנות את הסמכויות ואת המעמד ואת היכולת לבצע דברים של היועצות באופן כללי ועצם העובדה שהם יתחילו להשתכר כמו שצריך על העבודה שהן עושות, אבל גם באוכלוסייה הערבית זה נושא כואב, הרבה פעמים אין יועצות ואין תקציב לתקנים ולא מאיישים את התפקיד הזה.

יזמנו, לאחר שהדיון שהתקיים, אני וחבר הכנסת בני בגין תכנית לקידום איוש התפקיד של יועצות לקידום מעמד האישה בחברה הערבית. אני בגאווה רבה אומרת שהצלחנו לקדם את התכנית הזו. אנחנו מצהירים היום, ואני מביאה בשורה היום ליועצות ולציבור הערבי, שהתכנית תתחיל להתבצע בחמש השנים הבאות עם תקציב כדי לאייש בפעם הראשונה 32 יועצות, בעוד שנתיים עודג 32 יועצות עם תקציב לפעולה. זה לא אומר שאני שכחתי מהעניין של היועצות באוןפ כללי. אבל הצלחנו להרים את זה. השרה לשוויון מגדרי, שעוד מעט גם תגיע להשתתף איתנו, חברת הכנסת גילה גמליאל, קיבלה על עצמה את האחריות לביצוע התכנית הזו. ביחד שלושתנו הרמנו את זה. אני מאוד מודה לחבר הכנסת בני בגין, אנחנו יכולים לא להסכים על הרבה דברים, אבל עוד יותר יכולים להסכים על עוד דברים. תודה לך.

העיתונאית ענת סרגוסטי, בבקשה, גברתי. סוף סוף חבר כנסת החזיק מעמד איתנו, לזמן ארוך, נחרוג. בבקשה.

תודה רבה, עאידה, בוקר טוב. בדרך כלל כשגבר מתבקש או רוצה לדבר בכנסים כאלה אז הוא מביא איתו בכיס איזה חידוד, איזה הלצה, איזו בדיחה שתתאים והוא מסביר כמה הוא מאוים או להיפך. לא הצלחתי להביא מן הבית חידוד כזה, אבל ביקשתי את רשות הדיבור בעקבות הדברים ששמעתי מן החברות המאוד מרשימות, כפי שאמרה חברתי ויושבת הראש שלי, עאידה תומא סולימאן, ואני מבקש להתייחס אולי מנקודת מבט, אחרי שיעל יצאה לרגע ועוד תחזור, אני חושב שאני כמעט הזקן ביותר בחדר הזה. היה נדמה לי שאני שומע נימה של קושי שקשה להתגבר עליו מהגברת נבילה שדיברה על פעמון של אזעקה ואני חושב שאמרת שזה מה שצפוי לנו.

אז אני מבקש לחלוק על ההנחה הזאת. אני אזכיר, כדי שתהיה לנו פרספקטיבה. קודם כל לומר, עצם העובדה שחברתי עאידה היא היושבת ראש שלי היא ברכה כשלעצמה ואני יכול להעיד שכאשר באתי בדברים עם פקידי האוצר לעניין המימון הנאה, 5 מיליון שקלים בשנה כפול חמש שנים, לעניין היועצות, אני מצאתי דלת פתוחה, לא הייתי צריך להרצות הרצאות ארוכות, וחלק ניכר מזה היה כשהצגתי את עצמי כשליח של יושבת הראש שלי, עאידה תומא סולימאן. זה עזר מאוד. אני חושב שיש בכך שינוי לטובה ואנחנו עומדים בפני שינוי לטובה.

רק לפרספקטיבה, דבר מדהים כשאני חושב על כך, אולי נעמי עוד זוכרת, נשים בשוויצריה זכו לזכות בחירה לפרלמנט ב-1972, פרלמנטים יש 300 שנה, אולי 400, באיסלנד, בארץ, במדינת החירות, השוויון והאחווה, צרפת, נשים זכו לזכות לפרלמנט ב-1945 ובשנים שקדמו לכך כיהנו ממשלות שמאל. מדוע ממשלות השמאל מנעו מן הנשים את היכולת לבחור? הטענה הייתה שנשים, עכשיו אני מוסיף, הן כל כך טמבליות, סגור סוגריים, הן יושפעו ומושפעות יותר מדי על ידי הכמרים שלהם. זה היה התירוץ או ההסבר של מפלגות השמאל. למה אני מביא את זה? כי אנחנו בהתקדמות רבה, בשטחים רבים, אני רוצה לומר לגב' נבילה, גם בשאלת הנשים וגם בשאלת המיעוט הערבי בישראל. אנחנו בהתקדמות רבה? ואנחנו עומדים בפני שנים הרבה יותר טובות בשני השטחים האלה.

כך אני רואה את זה מנקודת ההשקפה שלי. בין השאר, לפני עשרים שנה לא היה סקר, לפני עשר שנים לא היה סקר, אז לא הייתה נקודת אפס, לא היה מישור ייחוס, עכשיו אנחנו יודעים יותר, יודעות יותר, מבינים יותר, מבינות יותר, ולכן בהסתכלי אחורנית אני מלא תקווה לקראת העתיד הלא מאוד רחוק, ממש בארבע, חמש, שש השנים הקרובות. ולעאידה, תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת בני בגין.

זאת הייתה גם טעימה שאפשר להסכים על הדברים ואפשר להמשיך לא להסכים על דברים.

אבל אם אפשר לא להסכים מתוך אופטימיות זה יתרון גדול.

צהריים טובים, אנחנו עכשיו עוברים לחלק האופטימי של היום הזה ואני רוצה להזמין בנוסף לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שהיא יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, את חברת הכנסת מרב מיכאלי, את חברת הכנסת מיכל רוזין וחברת הכנסת מירב בן ארי. היא צריכה להגיע. היא הכתובת שלנו בעצם.

תודה רבה על הסקר. אני חושבת שמעבר לכל הנקודות שעלו כאן במושב הקודם, מה שהסקר הזה מלמד אותנו זה על הסתירה או הפער בין הביטחון האנושי לבטחון המדינה, אבל יותר מכל בעצם מי מגדיר מה הוא ביטחון, בעצם למה מי שמגדיר מה הוא ביטחון הוא רק גנרלים, גברים, יהודים ששירתו כך וכך שנים בצבא ולא אישה ערבייה מנצרת, ולמה אלה צריכים להיות שני עולמות מקבילים. ננסה לדבר על זה וננסה גם לדבר על ההפרדה, המעושה בעיניי, בין הטיפול בעניינים החברתיים לטיפול בעניינים הביטחוניים. הרי זה די ברור שהנזק הסביבתי של כל הנושאים הביטחוניים זה העניינים החברתיים וזה די ברור, בעיניי, ש-20% מתקציב המדינה שהולכים לביטחון נגרעים ממקומות אחרים וזה די ברור שתחושת העוני וחוסר הביטחון נובעת בין השאר מהשקעת היתר שהמדינה משקיעה בנושאים של בטחון המדינה ושהרבה פעמים בטחון המדינה לא בהכרח מעניק תחושת ביטחון אישי והעובדה שאנחנו נרכוש את הצוללת הכי משוכללת ואולי את המטוס הכי משוכלל בעולם לא בהכרח תעניק לנו את הביטחון שאנחנו רוצות אותו, וגם רוצים מכיוון שהסקר הזה הראה שגם גברים מרגישים חוסר ביטחון בהרבה מאוד תחומים.

אני כן ארצה שבשעה שיש לנו נדבר גם על מה אפשר לעשות, בעיקר בהתחשב בעובדה, ואני חושבת שגם חברת הכנסת לשעבר נעמי חזן וחברת הכנסת יעל דיין, שירתו בכנסת בתקופה שבה הייתה סולידריות מאוד מאוד גדולה בין חברות כנסת והצליחו להוביל מהפכה פמיניסטית חוקתית מאוד מרשימה, איך אנחנו נהנות מהפירות, מהעובדה שיש הפעם 32 חברות כנסת ומובילות ביחד איזה שהיא מהפכה. אז אני ארצה לדבר גם על הדברים האלה. נתחיל קודם מהגדרת הביטחון. מרב.

תודה רבה, ענת, ואם תרשי לי קודם רק להרים לעאידה על המהמם הזה, על כנס באמת באמת מהמם ותודה רבה וכל הכבוד. לכבוד ולעונג הוא לנו שאת יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי. זה חשוב.

ואני רוצה להגיד שאני מתנצלת, אני לא אהיה שעה, עאידה יודעת, כי אני הולכת מפה כי יש דיון בוועדת חוץ וביטחון על שירות נשים בצה"ל, שבו הצבא הולך לפרוש נוצות טווס ולהסביר איך הם פותחים עוד מקצועות לנשים והם הולכים לשלב נשים חבל על הזמן. ואני הולכת להגיד, יושבת פה חברת הכנסת לשעבר, נעמי חזן, שכבר בשנת 2000 העבירה חוק בכנסת הזאת שמחייב את הצבא לפתוח את כל המקצועות בפני נשים והצבא לא עשה את זה, הצבא לא עשה את זה ולא עושה את זה. שבע שנים אחר כך הצבא עצמו הזמין מאלוף במילואים, יודקה שגב, ראש אכ"א לשעבר במיל', ועדה שתבדוק את מצב שירות הנשים בצה"ל והוועדה של אלוף במילואים, שאיננו פמיניסט, או לפחות לא היה לפני הוועדה הזאת, באה עם מסקנות חד משמעיות ואמרה שיש אי שוויון עוצר נשימה בלתי נסבל לנשים בצבא ואמר 'ולהלן המלצותיי', אחת, לפתוח את כל המקצועות לנשים בצה"ל, שתיים, לעבור לאבחון ומיון ושיבוץ לפי כישורים ולא לפי סטריאוטיפים מגדריים, ומשם היו עוד המלצות שהן הבאות בתור, וזה לא קרה עד היום. ועכשיו הצבא יסביר לנו בהרבה מילים למה זה לא קורה גם עכשיו ועל זה אנחנו נלך לריב.

ולמה אני אומרת את זה עכשיו? כי לשאלתך, למה אנחנו לא שותפות בשיח על הביטחון, זה כי גם בשיח על מה נחשב ביטחון, גם משם אנחנו מודרות. אנחנו מודרות פעמיים ולכן גם יותר קשה לנו לקחת בעלות על הדיון בביטחון, כי אם מראש אנחנו לא מבינות ולא שותפות לדיון על הביטחון האמיתי אז איך נוכל לבוא ולהגיד שמשהו אחר הוא ביטחון? אנחנו פשוט מבינות מה זה ביטחון.

אחרי שאמרתי את כל זה אני כן רוצה לעשות כוכבית ברשותך ולהאיר עוד זווית של הדיון הזה, שבו אנחנו בסוף שותפות, איך אני אגיד? לאקסיומה הזאת שביטחון הוא לאומי. בסקר הזה, במחקר הזה שלך, עאידה, אפשר לראות מה גורם לך ולךָ, גם לגברים, לחוש חוסר ביטחון. תאונות דרכים נמצא מה זה למטה למטה למטה למטה, זה לא גורם לאי ביטחון לאף אחד. זה דבר שנהרגים ממנו הכי הרבה נשים וגברים במדינת ישראל, אבל בכמויות בכלל פסיכיות, הדבר הכי הכי רלוונטי לביטחון הפיזי שלנו הוא תאונות דרכים. אולי אצל נשים זה זה והטרדה מינית, אבל בטח ובטח מבחינת פציעות, מבחינת מוות, מבחינת נזק נוראי, אף אחת ואף אחד מאיתנו לא סופר את זה כפונקציה של ביטחון. אז צריך להגיד שגם אנחנו לא חפות, גם אנחנו אלה שכאילו חושבות במונחים פוליטיים לא חפות מהדבר הזה ונדרש פה פיצוח, מה הוא - - - בואי, בשביל זה הבאנו אותךְ.

לא, הפיצוח הוא בין השאר בידינו. חברת הכנסת מירב בן ארי, אני אגיד בקצרה מה מסגרת הדיון שניסינו להוביל כאן. אל"ף, איך אנחנו מגדירות מה הוא ביטחון ולמה בדיון הציבורי רק הגנרלים מגדירים מה הוא ביטחון והאם יש סתירה בהכרח מובנית בין ביטחון אישי לבין בטחון המדינה וגם למה אנחנו עושות את ההפרדה הזאת או נכנעות להפרדה הזאת, או לפעמים מובילות את ההפרדה, בין הדיון החברתי לדיון הביטחוני. זאת אומרת למה לא קושרות את שני הדברים ביחד, מכיוון שאחד משליך באופן מובהק ולפעמים הרסני על השני ואי אפשר לנהל, בעיניי לפחות, דיון חברתי בלי לעסוק בסוגיות של ביטחון, ואנחנו קצת נכנעות להפרדה הזאת. אז כיוון שאת צריכה עוד מעט ללכת, הייתי שמחה לשמוע ממך כמה מילים על מה בעינייך זה ביטחון, איך את מגדירה ביטחון.

תודה רבה. ראשית אני מתנצלת שאיחרתי, אני וחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין יושבות ראש השדולה של כחול לבן, מיוצר בישראל, שמבחינתי זה כבר משמעותי בעיניי שנשים בכנסת מובילות את התעשייה, למרות שלצערי רוב מי שישב בשולחן, וחברת הכנסת מיכאלי הגיעה לשם וראתה, הייתה שם תעשיינית אחת, של ד"ר פישר, אז הדרך עוד ארוכה, אבל לפחות עשינו משימה חשובה היום.

ואני רוצה גם להודות לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שאני חברה בוועדה שלה על כל היום החשוב הזה, וכמובן לחברותיי.

קודם כל אני חושבת שאנחנו ביום עצוב, יום שבו עוד פעם אישה נרצחת אל מול ילדיה התאומים. אני קראתי את הדברים , לא יודעת מי שראה בעיתון, מישהי כתבה טור מאוד מאוד קשה על איך היום הזה, אנחנו מציינים אותו בכזו חגיגיות ופורצות את התקרה, אבל יש כל כך הרבה נשים שקבורות בתחתית הבטון. היא כתבה טור, אני מציעה לכולכם לקרוא אותו, פשוט קשה, על הפער העצום בין הטייסות שראינו בעיתון וראינו את אותן נשים שעשו פריצת דרך, ועאידה נתנה לי רשימות של דפים על נשים מכל המגזרים, ועדיין יש כאן נשים שסובלות מאלימות ומקשיים פיזיים שפשוט קשה לומר, אבל אתמול בלילה ראינו עוד אירוע כזה.

הכול מתחבר לנושא של הביטחון. מבחינתי אני חושבת שהדבר שהכי מפתיע, שמדינה שיש בה צוללות ויש בה מטוסים ויש בה את הצבא, אחד הטובים בעולם, לא מסוגלת לתת ביטחון בסיסי לנשים. לצערי תפיסת הביטחון, שלי לפחות, בכל מה שקשור לנשים, היא מאוד מאוד קשה. אני רואה פער עצום, בדיוק כמו שדיברתי עכשיו על התקרה ועל הבטון, כך גם בנושא הביטחון. לצערי אנחנו נמצאים עדיין רחוק מאוד ממקום שבו נשים במדינת ישראל מרגישות ביטחון ברחוב ובמקום הכי חשוב, בתוך המשפחה.

עאידה, אני מניחה שאת לא תדברי על שירות בצבא.

יש לי עמדה מאוד ברורה בנושא הזה, אני לא מהמהללות את הצבאות ואני לא מאמינה שהם אלה שיביאו לנו את הביטחון והעובדה, ניסיתי להוכיח, דאגתי שיתקיים הסקר הזה, עובדה, מה שאמרה מירב, מטוסים וטנקים וחיילים הם לא אלה שייתנו לנו את הרגשת הביטחון ואני גם חושבת ואני הייתי רוצה לראות נשים נאבקות למען שלום ורווחה ושוויון ודמוקרטיה הרבה יותר מאשר הייתי רוצה לראות נשים נאבקות על עמדות בתוך צבא כלשהו. אבל זאת העמדה שלי וככה אני רואה את הדברים.

אני חושבת שהגיע הזמן, וזה מה שהיה חשוב לי, אמרתי לפני שנכנסתי לכנסת שאני באה לפוליטיקה כדי לשנות, לא כדי להשתנות. כלומר אני רוצה וחשבתי כל החיים, עם קבוצה נהדרת של נשים, שעשינו הרבה מאבקים ביחד, שהגיע הזמן לשנות את השיח הקיים במדינה סביב מי קובע מה זה ביטחון ושאנחנו, שמכירות טוב מאוד מה נותן לנו ביטחון ובאיזה מצבים אנחנו מרגישות ביטחון, יכולות וצריכות להשפיע על השיח הזה ולהתוות את עיצוב התודעה הציבורית של מה זה ביטחון. אני חושבת שגנרלים דיברו יותר מדי, הרבה מדי שנים, והם לא הביאו אותנו לביטחון ולצערי הביאו אותנו לתוצאות האלה. הגיע הזמן שאנחנו נעלה את קולנו ונתווה הבנה חדשה של מה הוא ביטחון, גם אישי וגם ציבורי.

הבעיה שהיא הולכת, זה אומר שאף אחד לא מצביע כקונטרה לה. מרב, את צריכה לראות שמישהו מהמחנ"צ מצביע קונטרה. אין מה לעשות, זה חלק מיומנו בכנסת.

אני רוצה להגיד בהקשר הזה, דרך אגב, ישבתי וחשבתי פה, כשמרב אמרה שהיא הולכת לדיון, אם יש משהו כל כך כיף בשתי חברותיי, ואני שמחה לרגע שמירב יצאה, למרות חברותנו, אבל בכל זאת בשתי חברותיי, שאני יודעת שאיפה שהן לא יהיו הן ייצגו אותי נאמנה בנושאים האלה הפמיניסטיים, אני יודעת שמרב תעשה עבודה מצוינת ובאיזה שהוא מקום זה מרגיע. אני יודעת למשל שעאידה לפעמים מוצאת את עצמה אולי אפילו לבד בוועדה, אנחנו מתרוצצות בהרבה מאוד ועדות, אבל אני יודעת שכשעאידה שם אני יכולה להיות רגועה מכיוון שהמסרים הם המסרים הטובים והנכונים והפמיניסטיים על פי תפיסת עולמי. ולכן תודה לכן שאתן פה, בשבילי זה המון.

אני רוצה להגיד, עאידה, שני דברים, ברשותך. האחד, את יודעת שאני שותפה לשניוּת הזאת. אני אתלה באילן גבוה, אני חושבת שנעמי חזן שקידמה את החוק שדיברתי עליו, אי אפשר לחשוד בה שהיא לא נאבקת, לא בשביל שלום ובשביל רווחה. אני חושבת שאני לא פחות שותפה ולא פחות רואה את החזון הגדול בשלום, קודם כל שלום, שזה מבחינתי מטרה פמיניסטית מספר אחת, ורווחה ושוויון, אבל, ויש פה שני אבלים גדולים, אחת, בעיניי לא יכול להיות שיהיה מקום שכתוב בו 'אין כניסה לנשים'. זה לא יכול להיות, אני מצטערת, לא משנה מאיזה סוג. אני מצטערת, אנחנו לא מלאכיות ומלאכים, התפיסה הרומנטית הזאת שאם רק נשים יהיו בשלטון כולנו טוב, כולנו נהדרות, הכול יהיה מקסים? לא, אנחנו גם, את יודעת, אבל. זה דבר ראשון.

דבר שני, והעצוב ביותר אולי, בזמן שאנחנו אומרות את מה שאת אמרת עכשיו על הגנרלים, במציאות הישראלית של היום, התהפך הגלגל, התהפכו היוצרות, הגנרלים הם אלה שמדברים שלום והפוליטיקאים הלא גנרלים הם אלה שמביאים עלינו מלחמה אחרי מלחמה אחרי מלחמה. הלוואי שהיינו היום נותנות ונותנים את המקום לגנרלים שרוצים להביא שלום. סליחה תודה, ושוב תודה, עאידה, ויום אישה שמח לכולנו.

ותדאגי למורות החיילות וידיעת הארץ.

תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי.

אני לא רוצה לקטוע את מיכל, אבל יש לי גם מה להגיד.

אני בטוחה.

אבל אני אגיד את זה.

מרב הרימה לי להנחתה כי זה בדיוק מה שאני רציתי להגיד. אני חושבת שיש שתי סוגיות שעולות בשנים האחרונות והן מאוד מאוד חשובות. קודם כל איחוד מאבקים, לאחד מאבקים בנושאים שונים ורבים, ואני חושבת שזה נכון וחשוב ובכך גם נשיג הישגים, ובוודאי גם לא להיעדר משום מאבק ומשום זירה. יש הרבה מאוד לאורך כל השנים סוגיות ששואלים האם אנחנו צריכים להשתמש מה שנקרא בכלי האדון על מנת להשתלט או לשבור את ביתו של האדון, וחלק מהשיקולים האלה עלו כשקמו ארבע אמהות ועוד כל מיני סוגיות, שהאם בשם היותי אמא של חיילים, אשתו של חייל, או חס וחלילה אם שכולה או אישה שכולה, האם זה מקנה לי יותר זכות לדבר על ביטחון, לדבר על שלום, לדבר על הסדר מדיני. אז מצד אחד ברור שלא, כולנו חושבות שכולנו זכאיות לדבר על הכול, אבל אם אני יכולה להשתמש בכלים האלה, שכל כך, לצערי, מעצבים את דעת הקהל ואת החברה בישראל ואת הדעות בישראל להשתמש בהן על מנת לקדם סוגיות שבעיניי הן יכולות לא רק לשפר את מצבנו, אלא כמובן גם את מצבן של נשים, אני חושבת שזה ראוי וטוב.

רק השבוע, לדוגמה, אני נותנת את זה דווקא מדוגמה שקשורה לשוויון מגדרי, פנו אליי ממה שנקרא מחאת ההומואים המילואימניקים. הם פנו, בטח נחשפתם לכך, והם טוענים שזה לא בסדר, 'אנחנו הולכים להילחם, אנחנו הולכים להיהרג בקרב, אנחנו זכאים לשוויון זכויות'. לכאורה יש בזה משהו מאוד מקפיץ ברגע הראשון, רגע, ואם אני הומו מהחברה הערבית או חרדי ואני לא משרת בצבא, או אם אני לא לוחם וסתם ג'ובניק, אז אין לי זכות לזכויות? כל השיח הזה, הביטחוני, שכמובן הוא משפיע על השיח האזרחי לחלוטין, מי הוא אזרח טוב יותר או פחות טוב, מי תורם יותר, מי לא תורם, ראינו את זה גם במאבק לשוויון בנטל, בכנסת הקודמת. בסוגריים אני אומרת, למרות שמרצ לאורך כל השנים הובילה את העניין של גיוס חרדים ואפילו הלכה על זה לבג"צ, בכנסת הקודמת חברנו לחרדים, למפלגות החרדיות, נגד הצעת חוק השוויון בנטל, הרבה מאוד בשל טענות ספציפיות על החוק, אבל חלק מהעניין הוא האמירה שאזרחות נקבעת על ידי השירות הצבאי ובכלל אזרחות טובה היא בעצם שווה ההסכמה להקריב את החיים למען המולדת ואנחנו לא רוצים להקריב חיים בשביל לזכות באזרחות ובשוויון. לכן מחאת המילואימניקים ההומואים, שמצד אחד היא מעוררת בדיוק את המקום שהנה אנחנו שוב משתמשים במה שאני קוראת כלי האדון על מנת להשיג שוויון, ומצד שני בחברה שהיא חברה מיליטריסטית, בחברה שהיא חברה מאצ'ואיסטית, בחברה הזאת שעדיין הגנרלים שולטים, אנחנו צריכים להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותנו על מנת להשיג את השוויון.

כפי שאנחנו נשתמש בחברי כנסת מהליכוד או בשרים שכרגע מכהנים, מכיוון שאנחנו נריב איתם ונתכסח איתם, ואני חושבת שלא אני ולא את לא עושות את זה, כמעט מדי יום - - - ושאלו אותי הבוקר למה באתי עם ז'קט צהוב אז אמרתי שהרגשתי דווקא היום שאני רוצה לבוא לוחמנית ולא יודעת למה הצהוב שידר לי לוחמנות. תיכף אני אספר לכם על הצעת חוק שמתנגדים לה, אפרופו שיח גברי נשי. אבל באמת המקום הזה שאנחנו יכולות מצד אחד להיאבק את המאבק הפמיניסטי הרדיקלי ומצד שני להשתמש בכלים הפרלמנטריים והליברליים לפעמים כדי להשיג שוויון. אני למדתי את זה מהגדולה מכולם בשבילי, פרופ' נעמי חזן, עוד משנות ה-90.

אני רוצה להגיד לכם, מסתכלים אחורה בנוסטלגיה לשנות ה-90, חברות הכנסת עבדו נורא יפה ביחד, עשו מהפכה. נבחרתי לכנסת אז לא הצלחתי להתקדם עם הדוקטורט שלי ונעמי אמרה לי 'עזבי דוקטורט, תלכי לכנסת, יותר חשוב', אבל חלק מהעניין של הדוקטורט שלי זה בדיוק על זה. אני הייתי שם ונוסטלגיה זה דבר יפה, אנחנו צריכות תמיד לזכור, גם כשאנחנו לא מסכימות, גם כשאנחנו מתווכחות, יש משהו הרבה יותר חשוב שאנחנו מקדמות ביחד ואנחנו מסתדרות יותר ומקדמות יותר מאשר מה שקידמו בשנות ה-90. אין ספק בכלל, יש התקדמות ואנחנו ממשיכות בשיתוף הפעולה.

את באמת אומרת את זה?

לחלוטין.

אני לא חברת כנסת ולא הייתי חברת כנסת, אני כן זוכרת שהמהפכה שהם עשו בשנות ה-90 לפחות רשומה בספר החוקים, בכמה וכמה חוקים מכוננים, וכן היה שיתוף פעולה, תקני אותי, נעמי, אם אני טועה, בין נעמי חזן ל - - -

אני לא חושבת שזה נכון להיכנס פרסונלית, אבל אני אומרת כזה דבר, קודם כל אני מודה - - -

לפני שבוע הייתה הצעת חוק של קסניה סבטלובה ושל עאידה תומא בנושא של ייצוג נשים במפלגות והיא נפלה וחלק מחברות הכנסת פשוט לא היו בישיבה ולא הרימו את קולן. אלה הנקודות הקטנות שבהן - - - את יודעת, בסופו של דבר השינוי בא לא רק מחקיקה, השינוי בא גם מתקציבים. כשחוקים לא מתוקצבים, אז יש לנו חוקים נורא נחמדים ויש לנו חוק נהדר שבאמת ישראל הייתה המדינה הראשונה שאימצה את 1325 לתוך חוק מדינה והחוק מחייב שבכל פורום וכו' וכו' שנוגע להחלטות ברמה הלאומית יהיה ייצוג הולם של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה. איפה את רואה את זה? כלום. למה? אל"ף, כי אין סנקציה, ובי"ת, כי אין שם תקציבים. ברגע שאין תקציבים, אנחנו יודעות את זה, אז לא קורה כלום, וזה יכול להיות נורא נחמד והצהרתי.

אני לא אחזור אחורה, בואי נדבר על ימינו אנו. לא סתם אמרתי שאני רציתי להחמיא למרב ולעאידה, כי כמובן הן שותפות לתפיסת העולם שלי ולכן אני רגועה כשהן נמצאות במקומי במקומות אחרים. בוודאי שלא כל 32 חברות הכנסת הן בתפיסת עולמי, לחלוטין לא. אני יודעת היום בכנסת, אני מכירה במציאות, שניתן לקדם נושאים שקשורים לייצוג נשים, ותיכף נדבר על הצעת החוק הזאת, ולנושאים שקשורים לאלימות כלפי נשים, בנושאים האלה יש התקדמות בהחלט. אני חושבת שיש התקדמות, אני חושבת שמה שהיה היום לא היה לפני 15 ו-20 שנה. אני מזכירה לך גם תחת איזה ממשלות הם ביצעו את המהפכות האלה. גם זה קשור לעניין, אין מה לעשות, אני כנציגת אופוזיציה ונציגת שמאל, בוודאי שהייתה מהפכה חברתית כוללת בשנות ה-90 שאפשרה גם את הדברים האלה, ולכן אי אפשר לנתק את הדברים.

אני רוצה לומר לך שאני מנתקת בין ייצוג לבין אידיאולוגיה. למרות שאני אמשיך להיאבק לייצוג נשים בכל מקום, כי אני רוצה ש - - - כמו שהבת הקטנה שלי אומרת לי, 'אמא, אני כבר לא אהיה חברת כנסת, אני צריכה לבחור אם להיות ראש עיר או ראש ממשלה'. אז עצם זה שהיא מסוגלת בכלל להגיד משפט כזה ולראות את עצמה במקום הזה, זה בזכות זה שיש נשים ויש שרות ויש שופטות ויש רופאות ויש טייסות וכדומה, ולכן אני רוצה לראות נשים בכל המקומות, אבל זה תנאי הכרחי אך לא מספיק. זה שיש נשים, גם חברות כנסת, עוד לא אומר שהן פמיניסטיות, זה לא אומר שהן מקדמות שוויון מגדרי, זה לא אומר שהן מבינות מה הוא שוויון מגדרי. בעניין הזה אולי רמת הציפיות שלי נמוכה יותר מנשים, אני מצפה גם מגברים להיות פמיניסטים.

אני רוצה להגיד שורה אחרונה, ואולי זה יכעיס חלק מהקהל פה. אני לא תמכתי בהצעת החוק הזאת, אני לא מסכימה להצעת החוק הזאת, אני לא חושבת שהיא נכונה, אני חושבת שפמיניזם זה לא רק שוויון לנשים, ולכן תפיסת העולם שלי היא רחבה יותר, היא תפיסת עולם שמסתכלת על כל המיעוטים, היא מסתכלת על כל הקבוצות באוכלוסייה והיא אומרת שאף קבוצה לא יכולה לכפות או להחליט בשביל קבוצה אחרת. לכן הדרך, כמו בשוויון בנטל, גם הנושא של להכריח את המפלגות החרדיות או הערביות כאלה ואחרות להכניס נשים לכנסת, אחרת הם לא שם, זו אמירה של הצעת החוק הזאת, לא אני מעודדת אותם, אני בעד עידוד, בעד הצעות חוק שיעודדו אותם, אני לא בעד הצעת חוק שתאסור עליהם להיות חלק מהכנסת. כמו שאני לא אהיה בעד הצעת חוק להדיח חברי כנסת, ייצוג הוא ייצוג הוא ייצוג. וכן, יש תהליך ואני חושבת שהתהליך הזה נכון וצריך לעודד אותו, לאסור זו טעות.

המורה שלך אומרת אחרת.

גם אני אומרת משהו אחר, אבל לפני אני רוצה לברך על ההצטרפות של חבר הכנסת עמר בר-לב אלינו. תודה שהגעת.

האמירה של מיכל בסוף גררה אותי להגיב באופן ספונטני, למרות שיש לי דברים מבחינה כללית להגיד. אני חושבת שהצעת החוק הזו עוסקת, מיכל, בסטנדרטים של ייצוג שאנחנו היינו רוצים לראות אותם במדינה. אנחנו מדברות על סטנדרטים שאומרים שבלתי אפשרי שייצוג של קבוצה יהיה על חשבון חצי מהקבוצה הזו. אנחנו מדברות על זה שלכולם ולכולן תהיה האפשרות לבחור ולהיבחר ואי אפשר לשלול את זה מאף אחת, לא נשים ערביות ולא נשים חרדיות. לפחות, שנפתח את הדלת הזו, ומי שתצליח להיכנס, אנחנו נחזק אותה ושיהיו עוד יותר. זאת הייתה המטרה.

למה אני אומרת את זה? כי אני חושבת שהוויכוח שהיה בעניין הצבא ביני לבין מרב הוא חלק מהשיח הפוליטי שצריך להתקיים. נכון, מה שקרה מבחינת המהפכה שהובלה על ידי חברות כנסת מדהימות, נעמי חזן, תמר ג'וזנסקי, זה היה חלק מאווירה כללית שהתקיימה, זה היה חלק מאווירה פוליטית שהתקיימה באותם זמנים. היום אנחנו נמצאות באווירה פוליטית, כלכלית וחברתית אחרת לגמרי. אנחנו נמצאות היום בהידרדרות שמעירה אותנו ואומרת לנו שאי אפשר לנוח על זרי הדפנה, כלומר הישגים יכולים להתבטל. אנחנו רואים את זה, הצעת החוק של כלי הירייה היא אחת הדוגמאות לכך. אנחנו יכולות להשיג הישגים טובים, אבל אם לא תהיה לנו התודעה הפוליטית החברתית והאידיאולוגיה שתשמור על ההישגים האלה ותחזק אותם ושנשאל את עצמנו כל פעם האם באמת סדר היום הציבורי שאנחנו קובעות הוא סדר היום שמשקף את הרצונות ואת המחשבות ואת האידיאולוגיה שאנחנו מביאות איתנו לזירה הפוליטית, האם המוחלשות ביותר עומדות אצלנו במרכז לעומת אלה שדוחפים אותם לפריפריה, למוחלשים ולמוחלשות? האם אנחנו מבינות שאנחנו יכולות לא להסכים עם עאידה, עם דעתה על הכיבוש, אבל כאשר רואות את המצב של הנשים הערביות לא יכולות אלא להזדהות ולהגיד שמוסדות המדינה חייבים לעשות שינוי אמיתי בגישה שלהן? האם אנחנו יכולות להתגבר על מה שמפריד אותנו, כי מה שמפריד אותנו מפריד אותנו בגלל גישות אידיאולוגיות שונות, בואו לא נשלה את עצמנו. כשאני מדברת על הצבא ועל ההרגשה שלי, זה לא בגלל האוטופיה הפציפיסטית שלי, שאני רק אשת שלום וחולמת. אני לא היפית, אני אישה מאוד רציונלית ואני מבינה שהיום התפקיד של הצבא כלפי האחר, כלפי האני, כלומר כלפי הפלסטינים וכלפי החברה הישראלית, לצערי הרב, הוא תפקיד שרק מכרסם בערכים שאנחנו אמורות להאמין שאנחנו רוצות להגיע אליהם. על זה אני מדברת. אני לא מדברת ככה סתם.

אני חושבת שהשאלה, אם אנחנו לא מסכימות על עניין הצבא, אפשר להסכים, לפחות להתגבר על העובדה של אופוזיציה וקואליציה ולתמוך בהצעות חוק שבאות מהמתרס השני, רק בגלל שהן באמת מיטיבות עם הנשים ועם המוחלשים ועם המוחלשות, או שנקבל פקודה של קואליציה לא להצביע? זאת השאלה המהותית. והתרחקנו מנושא הביטחון.

מצד שני, אני חוזרת לנושא הביטחון, הסקר הזה, שהתחלתם לעשות אותו עכשיו, הוא כלי עבודה מכיוון שהרבה פעמים כשיש לך נתונים ביד שאי אפשר להתווכח איתם אז זה כלי עבודה שאפשר להציג אותו כל הזמן וזה לא נשען על תחושות סובייקטיביות ועל מה ששמעתי במקרה ברחוב, בנצרת, או ביפו, או בתל אביב או בחיפה, אלא יש לך פה עובדות שאי אפשר להתווכח עליהן, ובעיניי זו אחת הגדוּלות של הסקר הזה, החוזקות של הסקר הזה, ובוודאי אם הוא יימשך גם בשנים הבאות ויהיה סקר מעקב, שאפשר יהיה לעקוב ולראות אם הדברים משתנים. אנחנו כולנו פה מדברות על שינוי, אם הדברים משתנים, זה החוזקה של הסקר הזה, שאת אומרת, הנה, מצבן של הנשים הערביות בישראל הוא איום ונורא, חייבים לטפל בזה וזה חייב להיות טיפול ברמה הלאומית ולא טיפול ברמה של חברת כנסת עם אידיאולוגיה כזאת או אחרת או של אשת אופוזיציה שמניפה את הדגל הזה וצועקת או מדליקה את האור האדום, כמו שאמרה נבילה אספניולי קודם. לכן השאלה היא איך אתן לוקחות את הסקר הזה והופכות אותו לכלי עבודה שאתן עובדות איתו אל מול הממשלה ואל מול הקואליציה, וחבל שחברת הכנסת מירב בן ארי הלכה מכיוון שהיא הייתה נציגת הקואליציה כאן על הבמה שיכלה אולי לנסות ולענות על השאלות האלה. השאלה איך אנחנו משתמשות בסקר הזה. אם אתן רוצות לענות ואחר כך נפתח את זה לשאלות מהקהל, אם יש כאלה.

אני חושבת שהסקר מחייב דיונים באמת אמיתיים גם עם ארגוני הנשים כדי לפתח אותו ככלי שאפשר ליישם אותו ולגזור ממנו כל מיני הצעות של שינוי מדיניות, של שינוי חקיקה, של תכניות פעולה שמסתמכות על מה שיש בו. לכן אני מעכשיו מודיעה, אני אקיים דיון יותר רגוע, פחות חגיגי, שמאפשר חשיבה לעומק על תוצאות הסקר ואז אני הייתי מציעה לכל מי שתהיה מוזמנת, כארגוני נשים וכפוליטיקאיות, להסתכל על הסקר לעומק ולבוא עם רעיונות. לי כבר יש כמה רעיונות, אבל אני חושבת שזה מחייב חשיבה קולקטיבית אמיתית.

שמי גלית מהמטה החילוני של הבית היהודי. אני הוזמנתי ליום האישה בכנסת על ידי חברת הכנסת שולי מועלם. האמת היא שציפיתי ליום האישה, כמו שאני מכירה אותו, כי אני באה מאיטליה, יום אישה שיכלול את כל - - - יום האישה ממש פרופר, ומה אני מקבלת פה?

מה זה יום האישה פרופר?

יום האישה שדן בנושאים של האישה בכלל. לאישה, מבחינתי, יש המון בעיות, לא רק אישה ערבייה ואישה רוסייה. פה, מה שאני רואה, שעשיתם סקר מכוון שהכיוון הוא למגזר הערבי ולמגזר הרוסי. זו החוויה שלי מהיום הזה. חבל שאין פה עוד מישהו שהוא קצת מהצד הימני שעונה פה, כי אני רואה רק, לצערי, אני שומעת - - - וזה מכוון. למה צריך ל - - - זאת אומרת אני פה ואני מרגישה במיעוט. את מבינה מה - - -

ענת, אני יכולה לענות?

בסדר. אל"ף, חוויה של מיעוט בעיניי היא חוויה מכוננת, אני לא רוצה להתווכח עם התחושה שלך, אבל להרגיש מיעוט זה בסדר. מותר להרגיש מיעוט.

קודם כל אני חושבת שהמהפכה הפמיניסטית קרתה בעיקר בזכות זה שהתחלנו לדבר על התחושות שלנו והבאנו אותן לשולחן הדיונים ואמרנו שתחושות זה דבר רלוונטי וחשוב וצריך לדבר עליהן. רגשות ותחושות. אני יכולה להבין למה את מרגישה כך, אבל אני חושבת שמה שהסקר הזה מעלה, ויכול להיות שצריך לבחון סוגיות נוספות, אבל בוודאי אני למשל, כאישה פריבילגית, נחשבת בסקר בין הוותיקות, נקרא לזה כך, כאישה פריבילגית, מה שאנחנו אומרות לאורך השנים האחרונות, ואני בטוחה, דרך אגב, ששולי הייתה מסכימה איתי עכשיו לכל מילה, שבסופו של דבר חלק מהתפקיד שלנו כנשים פריבילגיות, בין אם אנחנו בממשלה ובין אם אנחנו באופוזיציה, אבל נשים שהן כן ממעמד סוציו אקונומי מסוים, נשים שכן רובנו באקדמיה. זאת אומרת אנחנו נשים פריבילגיות בחברה, התפקיד הכי חשוב שלנו כנשים בכנסת זה להביא את הקול של מי שקולן לא נשמע בכנסת, לא בקרב חברות וחברי הכנסת ובאופן כללי בציבור הקול שלהן פחות נשמע, זה יכול להיות נשים חרדיות באותה מידה, גם נשים מהחברה הדתית לאומית, נשים כמובן ערביות, נשים מהקהל הרוסי, מהקהל האתיופי. בוודאי. אנחנו באות ובוודאי זה נכון שאנחנו נדבר, כמו שהרבה פעמים אנחנו מדברים על נשים במעגל האלימות, אנחנו רוצים להעלות דווקא את המקומות שאנחנו רוצים להעצים את אותן קבוצות. אני חושבת שהתפקיד שלנו זה גם להעצים את אותן קבוצות.

אני מקבלת את זה שצריך לדבר על עוד נושאים ועל עוד קבוצות וכמו שדיברו פה על נשים בתעשייה ועכשיו מדברים על נשים בצה"ל, ויש כל מיני דיונים שמתנהלים גם עכשיו ולאורך כל היום בכנסת, אז הכנס הזה עוסק בנושא של ביטחון ונשים ומה הוא ביטחון עבור כולנו ואין ספק שיש קבוצות באוכלוסייה שחשות פחות ביטחון. לכן פה מדובר על זה. אני לא חושבת שנעשה פה בסקר איזה שהוא עיוות, הרי התוצאות הן תוצאות, אי אפשר להתעלם מהן.

- - -

שאלו שאלות. לדעתי שאלו את כולנו ולכן - - -

מיכל, אני רוצה להגיב ולהתייחס לטענה שזה סקר מכוון. אני לא באה להגן על עצמי בזה, כי אני לא עסקתי בסקר הזה, אבל יש שתי נשים מדהימות, מקצועיות שאי אפשר להטיל דופי במקצועיות ובאינטגריטי המקצועי שלהם ואני מורידה בפניהן את הכובע. הן עבדו איתי. בהתחלה לא תמיד הצלחתי להסביר את המושג של בכלל מה אנחנו הולכות לבדוק, הן לקחו את מה שאמרתי ועשו עבודה מדהימה ואני מורידה בפניהן את הכובע וזה מצבנו. מה שראינו זה מצבנו, נשים נשאלו מכלל הציבור הישראלי. שתדעו לכם, מי ששאל את השאלות זו חברה, חברת טלסקר, ומי שפנה לציבור זו חברת טלסקר. לפעמים קשה להתעמת עם מציאות חדשה שלא הכרנו ולפעמים קשה להיות חלק ממיעוט, תאמינו לי, אני יודעת את זה טוב מאוד, אני חיה כל יום את המציאות להיות מיעוט לאומי, להיות מיעוט פוליטי, להיות מיעוט כנשים למרות שאנחנו לא מיעוט. אז אני מבינה את ההתנסות, איך קראת לזה, המכוננת? אז אני חושבת שדבר ראשון, צעד ראשון למען להסתכל על הסביבה ולהכיר אותה זה לשמוע גם את האחר והאחר בלט פה, לא האחר שלי, אלא האחר של הרוב, זאת בדיוק המטרה שלי. אני חושבת פה אנחנו התחלנו לדבר על השינוי שהייתי רוצה שיתחולל, שינוי בשיח על מה זה ביטחון של כל אחת מאיתנו. כל אחת תופסת את הביטחון שלה בצורה אחרת והגיע הזמן להשמיע את כל הקולות. אני רק אגיד לכם, בחלק השני אתם תראו כמה קולות יישמעו, על השפעתן על השינוי באוכלוסייה.

שמי דפנה, אני גם מהבית היהודי. אני ישבתי כאן ובדיוק גם בגלל הדברים שגלית אמרה קודם, ומעבר לזה, מהתחלה אני בעד לשמוע את האחר, יש לנו יום אישה אחד שיכול לגשר ולדבר על משהו שקשור לכל הנשים, זה לא יום האישה שמרגישה איום ממוסדות המדינה. להגיד שהחשש הכי גדול של נשים היום זה מוסדות המדינה על הכנסת ביום האישה זה בעייתי. זה בעייתי משום שזה לא החשש הכי גדול - - -

המציאות בעייתית.

אל"ף, זה לא החשש הכי גדול, אבל אם תסתכלי על הסקר, הסקר משקף עמדות, זה לא המצאה.

אני במקצועי סטטיסטיקאית., הסקר הזה, אני לא רוצה ל - - - אבל באופן כללי אנחנו הרבה נשים כאן, גם בחוץ וגם בפנים, שמרגישות קצת פספוס, מרגישה קצת פספוס. קשה לנו עם זה ש - - -

בסדר, תודה רבה.

- - - תראו את כל אותן נשים שעזבו פה את הדיון, הן הגיעו מכל רחבי הארץ ו - - - ותקשיבו לחלק ה - - -

זה מאוד לא מכובד מה שאת אומרת על נשים.

אני מצטערת שכך אתן חשות.

אני סמאח, אני מנהלת ארגון מען, זה ארגון נשים ערביות - - - אל"ף, אני שנים עובדת במען - - - מהבית הזה ומכל מקום שאחרים על רווחתן של נשים צעירות ערביות. יש לי שותפות מדהימות יהודיות ואנחנו עושות עבודה מאוד מאוד יסודית לרווחתן של כל הנשים. אני לא יודעת מה זה אומר יום האישה של כולן, אני ראיתי פה את כולן. יש לי הערות גם על הסקר, גם על ההצגה שלו בשפה הערבית וגם איך מנתחים אותו. כל סטטיסטיקאי, גם אם היא מהבית היהודי או מבית אחר, הוא יכול גם להעיד. זו הגדולה של נשים, שאנחנו יכולות להגיד מה שאנחנו חושבות ובאותו זמן להכיל גם שוני ולהכיל את האחר. כל הרגישות שעלתה פה זה בגלל שעומדת בראשות הוועדה הזאת אישה ערבייה שהעזה להתעסק ב - - - והיא אמרה 'אני מהבית היהודי', הקבוצה פה היא אחר. אני אישה ואני לא אחרת - - -

תודה, סמאח.

אנחנו לא נשים - - -

אנחנו חייבות לסיים. אני חושבת שהעובדה היא שבמדינת ישראל, גלית, יש אוכלוסייה מגוונת, לא רק מבחינה אידיאולוגית, ואם אנחנו לא נכיר בזה שאין רק נשים מסוג אחד ושכל סוגי הנשים מרגישות דברים שונים, מתמודדות מול דברים שונים, קשיים שונים והצלחות שונות, אנחנו לא צבע אחד, יש פה 20% ערבים אזרחי ישראל, יש פה 20% אנשים שעלו מברית המועצות והמשפחות שלהם, יש פה 150,000 אנשים שעלו מאתיופיה, יש פה 140,000 דרוזים, יש פה 250,000 בדואים, אין פה צבע אחד ויש כמובן גוונים שונים ואידיאולוגיות שונות ותפיסות עולם שונות וזה בסדר. זה בסדר. אין שום סיבה שאנחנו נרצה לחוש אותו דבר בשום מצב. להיפך, אנחנו רוצות לחבק את השונות הזאת כי זה הכוח של החברה הישראלית בעיניי, הכוח שלנו זה השונות, הכוח שלנו שעל הבמה הזאת יושבת אישה אחת ערבייה ואישה אחת אשכנזייה ואישה אחת מזרחית. זה השונות שלנו וזה הכוח שלנו ואם אנחנו לא נדע לחבק את זה ולכבד את זה ולשמוע את זה אנחנו אבודות. זה הכוח שלנו. גם הגברים ככה.

אני מאוד רוצה להודות. אנחנו מסיימים פה, בשתיים מתקיים פה טקס הענקת אותות הוקרה. אני רוצה להודות לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן על הסקר הזה ולתת לה את מילות הסיום תודה רבה.

אני רק מבקשת מכם, בשתיים, אנא לדייק, יש לנו נשים מדהימות שעושות המון למען שינוי החברה, שרוצה להוקיר ולהכיר בהן. הצטרפה אלינו בדיוק להפסקה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. תודה.

(הפסקה)

שלום לכולם. אנחנו פותחים את החלק השני של היום, בו הוועדה בחרה להוקיר נשים על שינוי חברתי, על תרומתן ועשייתן לחברה בישראל. אני מזמינה את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לשאת דברים.

סוף סוף הגענו לחלק האהוב עליי בתכנית הזו של היום הזה. תנו לי רק קודם לברך על העובדה שחבר הכנסת, אפשר להגיד בוז'י הרצוג, כן? לברך את חבר הכנסת בוז'י הרצוג, יושב ראש האופוזיציה, שהגיע ונוכח איתנו עכשיו, תודה. וכמובן אני מברכת את חבר הכנסת אכרם חסון שגם הצטרף אלינו. אני חושבתש הנשים יודעות שכולן במרוץ פה בבניין, נכנסים, מכבדים אותנו בנוכחותם ואחר כך צריכים לעזוב לכל מיני עבודות שהם צריכים להמשיך את יומם. אני מבינה שחבר הכנסת הרצוג צריך לעזוב אותנו תיכף למבקר המדינה. תודה שהגעת בכל זאת. ושוב, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, תודה שהגעת.

אני אמרתי שזה החלק שחיכיתי לו כל היום. זה החלק שבו אנחנו גם מנסות להביא להבנה אחרת של איך קורה השינוי. בדרך כלל לימדו אותנו שיש מנהיגים ובדרך כלל הם מנהיגים ולא מנהיגות, שבעצם מובילים את השינוי הגדול ופותרים לנו את הבעיות ככה במקל של קסם. אני למדתי בדרך הקשה, לאורך 50 שנות חיי שבעצם שינוי נבנה, לצערי, לאט לאט ובעמל רב ולפעמים בחלקים קטנים שאנחנו משפיעות עליהם, שאנחנו מתחילות בשינוי עצמי ואחר כך אנחנו משנות את הסביבה סביבנו, וביחד, כפי שאתן רואות, מרכיבות את הפאזל ואכן נשים משנות את העולם. זה הרעיון של היום. כל הרעיון של היום הוא, יש נשים שכבר רשמו בקורות החיים שלהן הישגים אדירים, יש לנו נגידת בנק ישראל, יש לנו שופטות מכובדות, יש לנו חברות כנסת, יש לנו נשים מנהיגות שלמיטב הבנתי קיבלו את הכבוד המגיע להן ומקבלות יום יום.

מה שאני רוצה לעשות ומה שהוועדה החליטה לעשות זה לקחת את אור הזרקורים ולהטות אותו ולהתמקד בנשים שעושות מלאכה יום יום ולא כותבים עליהן בעיתונות ולא מוקירים אותן מספיק ולא נותנים להן את הכבוד הראוי להן, חוץ מבסביבה שיודעת באמת מה הן עושות. הנשים האלה הן בעצם שאני מאמינה שיביאו את השינוי. תוך כדי שהן ישתמשו בכוח הניתן להן לבחור מי יהיו המנהיגים או המנהיגות ותוך כדי שישנו עמוק עמוק את התודעה של הציבור על מעמדנו כנשים, על זכויותינו כחלק מהאנושות הזו ועל עצם העובדה שאנחנו כן יכולות להביא את השינוי.

עוד מעט תגיע השרה גילה גמליאל, חברת הכנסת גילה גמליאל, השרה לשוויון מגדרי, היא תצטרף אלינו, אבל אני יודעת שגם לה וגם לכן היה יום קשה, ארוך, אז אנחנו נתחיל ואני בטוחה שהיא תכבד אותנו יותר מאוחר בנוכחותה ותשתתף איתי במתן הכבוד לנשים הנפלאות.

אני רק אבקש שכל מי שאני אקרא את השם שלה תעלה לבמה. הבנתי שבכנסת לא קל לקבל החלטות לבד, יש טקסים ויש דרך לקבל ומה אפשר כן לתת לאישה שמוקירים אותה ומה לא ואז החלטתי שפרחים זה הדבר הכי טוב ואיזה שהיא תעודה שהיא תקבל, אבל הכי עיקרי שהיא תקבל ממני לפחות הרבה כבוד, הרבה הערכה ואמונה בדרך שהיא עושה. אני מבקשת שכל אחת תישאר על הבמה איתנו כי בסופו של דבר נרצה להראות את הפאזל שלנו עכשיו, היום, כולנו ביחד. תודה לכם.

(מזמינה הנשים לבמה).

גב' חנאן אבו מוך. גב' חנאן אבו מוך, מייסדת ומנהלת החווה הכפרית לשלום אבו ג'מיל, חווה אקולוגית הממוקמת בבאקה אל גרבייה ומעסיקה כ-30 נשים בנות המקום. במסגרת פעילותה להעצמת נשים ולחיזוק התעסוקה בקרבן הקימה גם את עמותת נשים יוזמות.

גב' סמר אבו קרשין, עובדת סוציאלית ומנחה קבוצות המתמודדת עם עיוורון מגיל 10. אבו קרשין עבדה בדירת מעבר לנערות במצוקה במסגרת עמותת נשים נגד אלימות ומזה מספר שנים מובילה פרויקט לתעסוקת ושילוב נשים עם מוגבלויות. סמר רוכבת על סוסים ואף הוציאה תעודת מדריכת אופניים ומדריכה לחינוך מיני.

גב' אשכר אלדן כהן, מורה לתיאטרון, יועצת חינוכית ופעילה פמיניסטית. נפגעת תקיפה מינית וממובילות המאבק נגד ההחלטה על מתן פרס לנדאו למשורר יצחק לאור.

גב' מיכל ברקאי ברודי, מייסדת וראש מכינת עלמה למנהיגות נשית המיועדת לנערות צעירות בעלות פוטנציאל מנהיגות המגיעות מפריפריה כלכלית, חברתית וגיאוגרפית.

גב' אליס גולדמן. עורכת דין גולדמן היא פעילה חברתית וסביבתית, חברת הוועד המנהל של תנועת אמ"ץ והוועד המנהל של הקואליציה לבריאות הציבור בחיפה.

גב' דבי גרוס, פסיכולוגית חינוכית, מייסדת ומנהלת עמותת תה"ל, מרכז הסיוע לנשים וילדים דתיים. גרוס הייתה מהנשים הראשונות שפעלו להעלאת המודעות לסוגיית האלימות וההתעללות המינית בחברה הדתית והחרדית ולטיפול בה.

גב' ישראלה הירשברג, עובדת סוציאלית וחברת הוועד המנהל של עמותת אישה לאישה. הירשברג היא מחלוצות הטיפול בנפגעות אלימות במשפחה בישראל ובתחילת שנות ה-90 יזמה את תכנית דירות המעבר הראשונה בארץ עבור נשים יוצאות מקלטים שנוהלה על ידה עד לפרישתה בשנת 2006.

גב' סמירה חורי. מורה, פעילה חברתית ופמיניסטית והאישדה הערבייה הראשונה שנבחרה לכהן כחברת מועצה מקומית בשנת 1963. חורי יזמה את הקמתה של העמותה הראשונה לנשים אלנהדה ולקחה חלק פעיל בהקמת תנד"י, תנועת נשים דמוקרטיות בישראל. כמו כן פעלה למען לימוד נשים קרוא וכתוב בכפרים ערביים ונאבקה על הקמת גני ילדים שיאפשרו לנשים לצאת לעבוד.

אני אחרוג מהפרוטוקול. אני לא יכולה, אם מוקירים ומכבדים את מורתי, חברתי, סמירה חורי, אני אומרת לכם, המשפטים שנאמרו הם בעצם כלום לעומת מה שסמירה חורי, הידועה כאום ג'אבר, עשתה לכולנו, דור הצעירות הפמיניסטיות. היא לימדה אותנו מה זה להיות אישה לוחמת. אם אני נמצאת פה היום זה בגלל הדור הזה שסלל לנו את הדרך.

גב' מירדה חסון, פעילה למען ייצוג נשים במועצות הכפרים הדרוזיים, בקרוב תתחיל את כהונתה כחברת המועצה היחידה בכל הכפרים הדרוזיים.

גב' ראודה מורקוס, פעילה פמיניסטית למען זכויות להט"ב. מורקוס היא אחת ממייסדות עמותת אסואט, נשים פלסטיניות גאות, הארגון הראשון בארץ ששם לו למטרה לפנות אל נשים לסביות, בי סקסואליות, טרנסג'נדריות וקווריות פלסטיניות.

גב' רחל מנגולי. יושבת ראש סניף ויצ"ו בפרדס כץ לשעבר. מנגולי יזמה והקימה פרויקט של בית חם למען ילדים ונשים יוצאי אתיופיה בפרדס כץ.

גב' פייני סוקניק, פעילה חברתית, מורה ויועצת חינוכית בהכשרתה. סוקניק ייסדה את עמותת באשר תלכי המלווה ומעניקה תמיכה לנשים חרדיות ודתיות הנמצאות בהליכי פרידה וגירושין.

גב' מירית סידי, יזמית חברתית, עוסקת מעל לעשור בהפעלת, ניהול ופיתוח החצר הנשית, שירות ייחודי וחדשני המהווה מרחב נשי רב תרבותי מגן ומעצים לנערות ונשים במצבי מצוקה וסיכון.

גב' סמח סלאימה אגברייה. פעילה למען קידום מעמדן של נשים ערביות בערים רמלה, לוד ויפו ולמאבק באלימות נגד נשים. סלאימה אגברייה ייסדה ומנהלת את עמותת נע"ם, נשים ערביות במרכז. כמו כן הקימה את המרכז לנערות ערביות ברמלה, המרכז הקהילתי בלוד ואת המתנ"ס בעיסאוויה בירושלים.

כפי שהבטחנו, חברת הכנסת גילה גמליאל, היא השרה לשוויון חברתי, מכבדת אותנו בנוכחותה. בבקשה, גברתי. אני מזמינה אותך ישר לעלות אליי קודם כל, מברכת אותך ליום האישה. תודה.

באתי בזמן.

באת בזמן כדי להמשיך את ההוקרה לנשים.

גב' האנא שלאעטה. פעילה למען העצמת ושילוב בעלי מוגבלויות בחברה המתמודדת עם עיוורון. שלאעטה עובדת כמנהלת, מפתחת ורכזת פרויקטים במרכז האזורי לחיים עצמאיים בעמותת אלמנאל בסכנין ובאזור.

גב' לאה שקדיאל, חברה בהנהלת האגודה לזכויות האזרח ופעילה במחסום ווטש ובמרכז סיוע לנשים בנגב, נבחרה ב-1986 לכהן כחברה במועצה הדתית של ירוחם, אך נפסלה בעקבות התערבות שר הדתות דאז. בעקבות עתירה לבג"צ הייתה לאישה הראשונה שכיהנה במועצה דתית ב-1988.

גב' יעל שרר, עיתונאית, בימאית ופעילה פמיניסטית. סרטה פורץ הדרך כביסה מלוכלכת, המציג את סיפורה האישי העלה את המודעות לבעיית הפגיעה המינית בתוך המשפחה. שרר פעילה במרכזי הסיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית וקידמה הקמת חדרי חירום לטיפול בנפגעי ונפגעות אונס.

גב' אנשראח סלמאן כבישי, תושבת הכפר ג'וליס, אם לשלושה ילדים, מהם שניים בעלי צרכים מיוחדים. בעקבוןת הקשיים שחוותה בגידול שני ילדים בעלי צרכים מיוחדים הקימה סלמאן בשנת 2009 את עמותת 'סייעו לחלשים' לילדים הדרוזים.

גב' שרה סלע, אם חד הורית ופעילה חברתית. סלע הובילה את מאבק הסייעות והתאגדות עובדות הצהרונים שהסתיים בהעלאת שכרן השעתי ל-30 ₪.

גב' שרי סלע. חברת מועצת עיריית ראש העין לשעבר ופעילה למען ייצוג נשים במועצת העיר. כיום סלע מובילה את התנועה החברתית הירוקה בראש העין הפועלת לקידום איכות החיים, הסביבה וקידום נשים לעשייה פוליטית מוניציפאלית.

גב' ענת סרגוסטי, משפטנית, עיתונאית ופעילה חברתית ופמיניסטית. סרגוסטי היא חברת הנהלת האגודה לזכויות האזרח וממקימות עמותת איתך-מעכי, משפטניות למען צדק חברתי.

גב' מונא ערוק, מנהיגה קהילתית ביפיע ואם לחמש בנות המשמשת כשגרירה של ארגון מהפך תע'ייר. ערוק הובילה מאבקים רבים מול הרשויות כדי להיטיב את מצב הנשים ביפיע.

ד"ר דנה צפת. קרדיולוגית במרכז הרפואי הדסה ומחלוצות הרפואה המגדרית בארץ. הקימה ומנהלת את המרכז לבריאות לב האישה בהדסה.

גב' רות קוליאן, סטודנטית למשפטים בקמפוס החרדי של מכללת קרית אונו ופעילה למען זכויות נשים בציבור החרדי. קוליאן הקימה את מפלגת הנשים ובזכותן חרדיות עושות שינוי אשר התמודדה בבחירות לכנסת ה-20.

ד"ר מיכל קומם. מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית ספיר ויזמית חברתית. במסגרת פעילותה החברתית ד"ר קומם הקימה ומנהלת את תכנית המנטורינג לנערות וצעירות המתמודדות עם מצבי מצוקה וסיכון.

גב' שרון קטרון. מרצה באוניברסיטה הפתוחה, פסיכולוגית ומטפלת משפחתית. קטרון הקימה סניף לסגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה בכוח לעובדים וחברה בהנהגת הארגון.

גב' שולה קשת. אמנית ופעילה חברתית פמיניסטית ומזרחית. קשת נמנית על מייסדותיה של תנועת אחותי למען נשים בישראל אותה היא מנהלת מאז שנת 2005.

עורכת דין אירית רוזנבלום. מומחית בדיני משפחה וטכנולוגיית פריון. עורכת דין רוזנבלום הקימה בשנת 1998 את הארגון 'משפחה חדשה' אותו היא מנהלת מאז. עורכת דין רוזנבלום היא אחת מהמובילות הבולטות של המאבק לקידום נישואין אזרחיים בישראל ולהכרה בכל התאים המשפחתיים למיניהם.

תודה רבה, אריאלה. זאת התמונה שחיכיתי לה, כולנו הנשים שמביאות את השינוי, השינוי האמיתי שבא מלמטה ומשפיע למעלה, מכל הגילאים, מכל גווני האוכלוסייה, ואני חושבת שעם מראה כזה אנחנו יותר חזקות ואנחנו כן מאמינות, ומי שחיפש את התקווה בבוקר, שיבוא ויראה אותה עכשיו.

ברוכה הבאה חברת הכנסת שרן השכל. (צילום). תודה רבה לנשים הנהדרות, אנחנו נשלח את התמונה הזו לכל אלה שכיבדו אותנו ונתנו לנו להוקיר את פועלן.

אני מבקשת שנשב בנחת בכיסאות, השרה גילה גמליאל זכתה או שאנחנו זכינו שהיא תהיה השרה הראשונה במדינת ישראל לשוויון מגדרי, זאת פעם ראשונה שיש משרד כזה במדינת ישראל. השרה גילה גמליאל תברך את הכנס הזה. בבקשה, גברתי.

אני רוצה לברך בראש ובראשונה את יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה שבעצמה עשתה היסטוריה, האישה הערבייה הראשונה שעומדת בראשות הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, עושה את עבודתה בצורה המקצועית ביותר, רואה אל מול עיניה את השותפות והכוח והעוצמה וה-net working הנשי, כמה הוא חזק כשאנחנו הולכות יד ביד על מנת לראות מול עינינו את החזון של השוויון המגדרי באשר הוא ולתת לו את המענה. אני רוצה לברך אותך על כך, חברת הכנסת, יושבת ראש הוועדה, עאידה תומא סלימאן, יישר כוח על הפעילות שלך.

אני חושבת שהיום הזה והבחירה האישית שלך את הנשים שעמדו היום כאן על הבמה, זה מעיד על הקו שאת מובילה אותו בראייה מקיפה, פלורליסטית, ששמה כאן על הבמה את הייצוג המלא של כל הנשים במדינת ישראל וזה היה מאוד מרגש לראות את זה.

היום אנחנו מציינות את יום האישה הבינלאומי. אני חושבת שאנחנו צריכות להסתכל על זה מכמה היבטים. אני אמרתי שמהבחינה הזו אם הייתי צריכה להגדיר את השנה החולפת, בהחלט הייתי מגדירה אותה שנה מטרידה. שנה מטרידה, על כל היבטיה, בראייה שכמעט בכל מקום יש לצערנו עדיין הטרדות מיניות. אני לא נוהגת ביום אישה בינלאומי לדבר על דברים שהם פחות טובים, לזה בדרך כלל יש את יום האלימות במשפחה בנובמבר, אבל השנה אני רואה שינוי דרמטי בהתייחסות של הנשים, הקורבנות, שאומרות 'לא עוד'. לא עוד להתבייש, לא עוד להרגיש אשמות, לא עוד להשאיר בפוטנציאל קורבנות עתידיות. אנחנו רואות את זה ביותר ויותר נשים שמתלוננות, יותר ויותר נשים שחושפות את פניהן אל מול העבר שהיה מנת חלקן שלא בשליטתן. אני אומרת לכן, השינוי הזה בעיניי כן ראוי לציון ביום האישה הבינלאומי וחובתנו כולנו לתת לזה יד. כל אחת מכן היא מנהיגה בפני עצמה, כל אחת מכן צריכה להתבונן מסביבה וכולנו ביחד ניתן את הכוח העוצמתי הזה לשינוי המהפכני.

אני רוצה לברך את חברות הכנסת, בדיוק נכנסה יושבת ראש הוועדה לשעבר, חברת הכנסת עליזה לביא, שיש לה זכויות רבות בעשייה, הייתה יושבת ראש הוועדה ועכשיו גם יושבת ראש ועדת המשנה, היא עושה עבודת קודש בנושא העצמת נשים. כולנו משתפות פעולה. יש פה את חברת הכנסת הצעירה, חברת הכנסת שרן השכל, והשיתוף והשילוב הזה מוביל לשינויים מאוד מאוד משמעותיים כאן בכנסת שיש להן השלכות מקיפות גם בחברה כולה. נמצאים כאן גם חברי כנסת, אכרם חסון ויושב ראש הרשימה המשותפת ואני אומרת לכולם שאנחנו כאן צריכים לראות בכל נושא שקשור להעצמת נשים ושוויון מגדרי גברים ונשים כאחד. הנושא של העצמת נשים זה לא חלקן של נשים בלבד, זו בעיה חברתית, לכל אחד יש אישה, או סבתא, או גם וגם, ילדות, נכדות, נינות, אחיות, כולם רוצים לראות את ההצלחה שלהן, הם ודאי וודאי לא רוצים לראות 36% פערי שכר, אלה דברים שצריכים לעבור מן העולם.

כאן הצבנו יעד אסטרטגי, שתוך חמש שנים מהיום זה יעבור מן העולם, בטח ובטח במגזר הציבורי. אנחנו כבר התחלנו פיילוט של הכרה חלקית של עבודה מן הבית, כשעות נוספות, יש שעות נוספות אז יש גם שעות נוספות מן הבית, שניתן אחר כך להשלים לאחר שעות העבודה במשרדים.

בדקנו את מרכיבי השכר ומה גילינו? גילינו כוננויות, איזה מונח מעניין, מה זה אומר בדיוק? מי מקבל אותו? אז כמובן בעיקר גברים, בעיקר גברים שגם בית הדין לעבודה לא מאפשר לקחת את זה. זה הפך להיות לא כוננות, זה כוננות למשכורת הבסיסית ובוודאי שאין אינטרס לאף אחד לשנות את זה, זה טוב לכולם, ווין ווין. מבחינת האוצר אז מרכיב השכר לפנסיה קטן יותר, מבחינת העובדים לא חייבים לממש את הכוננות הזאת, אבל מבחינת הנשים הן לא מקבלות את זה כמרכיב בשכר. אנחנו נבצע רפורמה מקיפה בסוגיה הזו ונייצר שם צדק אמיתי לשינוי הסטטוס קוו העכשווי שגורע ויוצר את הפערים הדרמטיים האלה.

דבר נוסף, מסתבר שיש ארבעה סוגי חוזים, הסללת חוזים בעבור נשים שכמובן באופן טבעי התנאים שם, לצערנו, הם פחותים ביחס למה שעוד ניתן לקבל. את העבודה היסודית הזו אנחנו עושים גם ביחד עם הממונה על השכר, גם ביחד עם נציבות שירות המדינה, עם המשרד שלי, עאידה שותפה מלאה לכל המהלכים שאנחנו מקדמים וביחד אנחנו נוביל את השינויים המשמעותיים האלה.

אני רוצה לציין פה עוד שינוי שאנחנו מובילות ביחד. החלה בעבודה שקידמה את הצד התיאורטי, זאת הייתה חברת הכנסת עליזה לביא, של נושא התקציב המגדרי ואנחנו ממשיכים אותו מההלכה למעשה. בשנת התקציב 2015-2016 40% מהמשרדים הציגו תקציב מגדרי. יושבת ראש הוועדה עאידה יד ביד איתנו גם בוועדה עצמה, ועדת השרים שאני עומדת בראשה לשוויון מגדרי וגם בוועדה לקידום מעמד האישה, אנחנו עובדות בשיתוף פעולה על מנת ליישם את זה וביישום המלא של זה אנחנו רואות נתונים שבהם צריך לבצע שינויים. יש כאן את הנציגה מהדסה שהקימה ופתחה לאחרונה את מרכז לב האישה, אז מה זה אומר בעצם תקציב מגדרי? תקציב מגדרי יראה לנו במשרד הבריאות כמה כסף עובר עבור רפואת נשים. הרי רפואת נשים היא לא כמו רפואת גברים, מחלות נשים זה לא כמו מחלות גברים, צריך לתעל לזה משאבים זהים על מנת ליצור את הפלטפורמה של המחקר, של ההיבט של פתיחת מחלקות לפי צרכים ,סל התרופות, כל הדברים האלה יובילו בסופו של יום לתהליך של שינוי מהותי מהפכני. אנחנו לא יכולות להתעלם מן העובדה המאוד מאוד חשובה שתקציבים ומשאבים הם גורם מרכזי לפערים הקיימים. זה דבר נוסף שהוא בעיניי יעד אסטרטגי שני, לקראת תקציב 2017-2018, שהמשרדים יציגו 100% תקציב מגדרי שנוכל לאכוף את השינויים המתבקשים ממנו לשוויון המגדרי.

הנושא השלישי שהוא יעד אסטרטגי מרכזי במשרדי זה נושא שילובן של נשים ערביות במעגל התעסוקה ובאקדמיה. אני שמחה שניתנה לי הזכות להיות השרה לשוויון חברתי, שמשרדי עוסק בהרבה מאוד מן התחומים של שילוב האזרחים הוותיקים עם הצעירים בשילוב בין דורי מנצח, בטיפול באוכלוסיית המיעוטים ובנושא שוויון מגדרי עם פלטפורמה מסייעת של פרויקט ישראל דיגיטלית. כאן אני רוצה לומר לגבי הנושא של שילובן של הנשים הערביות, ניתנה לי הזכות להעביר בממשלה, אמנם אחרי שלוש ישיבות לא פשוטות, תכנית חומש לחברה הערבית. אני דאגתי לאורך כל בניית התכנית לשלב את כל חברי הכנסת וחברות הכנסת בכנסת הזו מהחברה הערבית, מכל סיעות הבית, בנוסף כל ראשי הרשויות שנוגעים בדבר, ביחד עם אגף התקציבים, שבראשו עומד אמיר לוי, שמגיע לו את כל מחיאות הכפיים בנושא הזה, עם גיבוי מלא של שר האוצר ועם גיבוי של ראש הממשלה והתכנית עברה. התכנית תתעל 15 מיליארד שקלים לתכנית הוליסטית מקיפה שנוגעת בכל תחומי החיים של החברה הערבית.

מה שעצוב לומר, שבעוד חמש שנים עדיין לא נגיע לשוויון, אנחנו רק נכנסנו לתהליך, תהליך שיוביל את השינויים המתבקשים. זה בא מן הצד האחד בטיפול בנושא חינוך, חינוך בלתי פורמלי, תשתיות, כל הנושא של 'עיר ללא אלימות', בניית תחנות משטרה, קליטת שוטרים מהחברה הערבית, בנייה לגובה, אכיפת חוקי הבנייה הבלתי חוקית, כל הדברים שיובילו בסופו של יום להתייחסות שוויונית לכל אזרחי מדינת ישראל באשר הם, זכות שבעיניי היא זכות מוקנית, זה לא חסדים של אף אחד, שזה תמיד צריך לחדד, זה לא מותנה בשום דבר ולא אמור להיות. לעת הזו גם דאגנו ליותר תקנים של מתנדבים שיצטרפו לשירות האזרחי, שינינו את השם לשירות קהילתי, שיהיה ניתן לקלוט יותר בהיבט הזה, יותר ויותר מתנדבות. אני רואה בזה תכנית דגל חשובה מאוד. מוקצים שם הרבה מאוד משאבים בעבור הנושא שדיברתי עליו קודם, של בניית מעונות יום, של חיזוק המשפחתונים, של תחבורה ציבורית בתוך היישובים שיסייעו בידי נשים, הקמת הרבה מאוד מרכזים להכוון תעסוקתי. כל הפלטפורמה הזאת תסייע בהחלט עבור נשים שנגיע ליעד המתבקש.

התכנית במהותה שינתה מרכיב מרכזי בהתייחסות האוצר והתקציב של המדינה לחברה הערבית. מהיום הזה יש אחוזים ברורים בכל משרד, שזה לא נתון לשיקול דעת של השרים בעניין הזה, האחוז הזה מהתקציב אמור לעבור אוטומטית לחברה הערבית. אני אתן דוגמה, משרד התרבות יהיה מחויב להקצות 25% מתקציבו עבור החברה הערבית. זה שינוי מהפכני, זה שינוי דרמטי ואני מאמינה ששיתוף הפעולה של כולם וכולן יוביל בסופו של יום לתכנית החשובה הזו.

אני רוצה לומר לסיכום דבריי שאת היוזמה שיזמה יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ביחד עם חבר הכנסת בני בגין, השילוב הזה שאנחנו נוביל את העזרה הנוספת לנשים בחברה הערבית על ידי הקצאת משאבים ליצירת תקנים של נשים במערכת המוניציפאלית, שהן תקבלנה שכר, שכל תפקידן יהיה להעצים את הנשים בחברה הערבית. אבל לא רק תקנים, אלא גם משאבים עבור פעילות בתוך הרשויות. אז אני אומרת לכם, כשיש שיתוף פעולה אפשר לראות אופק ועתיד טוב יותר לכולנו. אז אני מודה לכם ולכן.

אני מתנצלת מראש, גם על עצם זה שהגעתי לא בתחילת ההוקרה בעבור הנשים האמיצות, המדהימות, פורצות הדרך שהיו כאן על הבמה, אבל גם על זה שאני נאלצת לעזוב עכשיו, חברת הכנסת יושבת ראש הוועדה. זה באופן טבעי יום מאוד עמוס בפעילויות ואני ממש רוצה להודות לכולכן. יישר כוח ונמשיך להצליח.

תודה רבה לכבוד השרה. אנחנו יודעות שזה יום מאוד עמוס ותודה לחברות הכנסת שנמצאות, שהגיעו וכיבדו אותנו. תודה לנשים הנהדרות שהשתתפו לאורך היום הזה ואפילו שהגיעו לחלק ממנו. אני מקווה שהשנה הבאה, כאשר נציין את יום האישה הבינלאומי, נציין אותו ביותר נחת, עם יותר תקווה ועם פחות חששות. שיהיה לכולם המשך יום נעים ומאבקים מוצלחים. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:00.