הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 92

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום ראשון, ג' באדר ב התשע"ו (13 במרץ 2016), שעה 13:00

ישיבת ועדה בעיריית לוד לבחינת קליטת העלייה בעיר

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מרדכי יוגב

יואל רזבוזוב

עודד פורר

מאיר יחיאלי - מנהל מרחב פ"ת והשפלה, משרד העלייה והקליטה

נחמיה חתוכה - מנהל מחוז ת"א והמרכז, משרד העלייה והקליטה

כוכבה ברק - מפקחת כוללת מחוז מרכז, משרד החינוך

חגית בן זוהר - מפקחת קליטת תלמידים עולים במחוז מרכז, משרד החינוך

חדוה צ'ריסקי - האגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

מאיר בן חוטה - משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

יאיר רביבו - ראש עיריית לוד

יוסי הרוש - סגן ראש עיריית לוד

אהרון אטיאס - מנכ"ל עיריית לוד

אלוירה קוליחמן - מחזיקת תיק הקליטה, עיריית לוד

אורלי דהן - מנהלת אגף הרווחה, עיריית לוד

שלום עזרן - מנהל אגף החינוך, עיריית לוד

רון גלבוע - מנהל מחלקה לשירותי קהילה וקליטה, עיריית לוד

חיים אסא - מנהל מחלקה לתרבות הדיור, עיריית לוד

יוסי שמטוב - שיקום שכונות, עיריית לוד

אושרת אהרון - עובדת קהילתית בתחום קליטה, עיריית לוד

רחל שפירו - חברת מועצה, עיריית לוד

רפי קטשווילי - חבר מועצה, עיריית לוד

משה ישעיהו - אחראי על פרויקט בעיר לוד

פאתנן זינאתי - מנהלת המתנ"ס, לוד

מלכה מנגיסטו - רכזת קהילתית, מתנ"ס שיקגו בלוד

אתיה דן - מנכ"לית מניפה

נורית פוקס - חברת פוקס

זיוה מקונן - מנכ"לית אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

עופר דהן - מנהל מחלקת עלייה וקליטה, הקרן לידידות

שושנה בן דור - מנכ"לית ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

ישעיהו - נציג מתושבי לוד

מנגיסטו - נציג מתושבי לוד

משה רחמים - נציג מתושבי לוד

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים

ישיבת ועדה בעיריית לוד לבחינת קליטת העלייה בעיר

צהריים טובים לכולם. שמי יאיר רביבו, ראש העיר בשנתיים וחצי עוד מעט האחרונות. אנחנו שמחים לארח את ועדת הקליטה של הכנסת בראשותו של יושב ראש הוועדה, חברנו ד"ר אברהם נגוסה. אנחנו מקבלים בברכה את חבר הכנסת מוטי יוגב, שהיה פה, מהבית היהודי, עודד פורר מ'ישראל ביתנו', יואל רזבוזוב, 'יש עתיד', ואת מנהלת הוועדה, דנה.

יש פה המון המון אנשים, גם מהעירייה, סגן ראש העיר, מנכ"ל העירייה, מחזיקת תיק הקליטה, אלוירה קוליחמן, חברת המועצה ד"ר רחל שפירו, יש פה עוד חברי מועצה, רפי קטשווילי, יש גם מעדות שונות. נמצאים איתנו פה בעלי תפקידים ברשות, תושבים אני רואה פה וגם פעילים. יש פה פעילים גם בקרב חבר העמים, בוכרה, אתיופיה וכל פסיפס התרבויות המרהיב של העיר, וכמובן נציגים בכירים של משרד הקליטה, שאנחנו עובדים איתם בקשר רציף, המפקחת נמצאת איתנו פה.

וגם מקליטת תלמידים עולים.

נעים מאוד. אנחנו לא נעשה היכרות עכשיו. ברגע שיהיה למישהו משהו להגיד, הוא יציג את עצמו. אנחנו מודים לאכסניה פה, לפאתנן, מנהלת המתנ"ס, שהיא מארחת אותנו. אני אפתח בשני משפטים ואז אני אעביר את רשות הדיבור למנהלת אגף הרווחה, שאמון גם על קליטה, אורלי דהן. אנחנו מקבלים בברכה גם את המשטרה, את המש"ק מאיר בן חוטה וכל הצוות שלו.

העיר לוד היא אחת הערים שהצטיינה מאוד בקליטת עלייה. מכובדיי חברי הכנסת, אני אתן לכם נתון אחד שגם אותי הוא הפתיע. בעיר לוד נקלטו עולים מ-101 מדינות. אותי זה גם הפתיע, ידעתי 30, 40, כמה מגיעים, מאיזה ארץ? אני כבר מכיר את כל העדות ואת כל ה - - - אבל כשקיבלנו פילוח מהלמ"ס אז יש פה 101 מדינות, מקונגו, ששלחה לפה שני אנשים, עד חבר העמים ששלחו לפה 20,000 ומרוקו 15,000. יש פה את כל המנעד וכל המגוון.

זה מראה בדיוק, כשמיתגנו את העיר כפסיפס של תרבויות. בדרך כלל נותנים תשורה בסוף, אבל כבר עכשיו, אדוני, אני אתן לך כיושב ראש הוועדה, אתה תשים את זה בוועדה או במשרד שלך.

זה בהתחלה או בסוף?

בדרך כלל, אבל אני רוצה לדבר על הסלוגן של העיר, שאין יותר מתאים לפתוח את הדיון בלראות פסיפס של תרבויות. זה הסלוגן הרשמי של העיר והסלוגן הזה הוא דו משמעי. ראשית ממש בשכונה פה התגלו רצפות פסיפס מהמרהיבות ביותר בעולם כולו ויש פה חלק קטן של תבליט מהרצפה המרכזית שהתגלתה פה ועכשיו נמצאת במוזיאונים הנחשבים בעולם. זו הסיבה שחשבנו שאם יש פה הרבה פסיפסים מתחת לאדמה ויש פה הרבה פסיפסים מעל האדמה, שזה אנשים, אז יחד אנחנו יוצרים פה פסיפס של תרבויות, הפסיפס המרהיב שיש בעיר הזו. מעבר לעובדה שמדובר פה בעיר ייחודית שהיא גם עיר מעורבת יהודים וערבים, בתוך היהודים עצמם יש פה המון קהילות.

העובדה שיש פה המון קהילות היא אחת מהחוזקות של העיר הזו, שידעה לקלוט את כל העליות הגדולות. לכל קהילה יש את המענה שלה, אם ניקח את יוצאי הודו, יש להם בתי כנסת, יש להם מרכז, יש להם אנשים. כל אחת מהקהילות, בדרך כלל הקהילה סביב בית הכנסת, סביב המועדון, סביב הפעילות.

אני באופן אישי מאוד אוהב את הנושא של שימור מסורת וטיפוח העבר, אני חושב שהדבר הזה הוא חשוב מאוד. אנחנו מארחים לפחות בין 10 ל-15 אירועים בשנה סביב עדות. זה אומר שהיכל התרבות שלנו מתכנס, ממלאים אותו בערב ליוצאי גיאורגיה או יוצאי הודו, או חבר העמים, או מרוקו, או טוניס, או בוכרה. זה משהו מדהים. אתם חייבים לראות שבערב הזה אנחנו משמרים את המסורת, את המאכלים, את הלבוש, את הריקודים, את השירים. זה יפה. אני אישית מאוד אוהב את זה, כל אחד בגזרה שלו. אני כבן להורים שעלו ממרוקו מאוד אוהב את הטיפוח של הדברים האלה.

לפני שלושה ימים הייתה פה שרת התרבות, ביום חמישי, פה, ממש פה מאחורי המתנ"ס וחנכנו פה להקה יהודית ערבית שמצד אחד מטפחת את המוזיקה והאתניות הערבית, מצד שני את כל הסגנון האנדלוסי, הפיוטים. ביחד עשינו פה משהו מאוד יפה. זה נקרא מטרוז. מטרוז בערבית זה רקום, משהו שהוא רקום יחדיו וזה פחות או יותר מספר את הסיפור של העיר הזו, עיר שיש בה המון עולים, עם אתגרים גדולים מאוד. מה שציינתי זה רק אולי את הדברים היותר נחמדים של מופעים ותקציבי תרבות וכו', ופה זה המקום להודות גם למשרד הקליטה, לאורך השנים, שבאמת תומך בנו וגם באותם ימים קשים שלוד לא יכלה להפעיל בכלל תקציבים בזמן הוועדה הקרואה. היו פה דברים הזויים שהיום אי אפשר בכלל להבין איך הם קרו, תקציבי הקליטה עברו פה בכלל דרך באר יעקב. כדי להפעיל פה תקציב בלוד היה צריך לעשות צינור, העברה דרך עיר אחרת. אנחנו הרבה זמן אחרי זה.

יש לנו היום מועצה טובה, יש לנו מחזיקת תיק שיושבת, ועדת היגוי, יושבים ואנחנו רק מנצלים את התקציבים. אני יכול להגיד לכם כבר נקודה לשיפור, אחד הדברים שאנחנו נתקלים בו כאחד הפערים זה שיש פער בין אישור התקציב הממשלתי והגעתו. אלוירה אומרת לי 'יופי, קיבלתי ב-1 בנובמבר, מה אני עכשיו עושה בחודש וחצי? כמה אני יכולה לדחוף לאנשים אירועים בחודש וחצי?', זה מסוג הדברים שאתה אומר - - - עירייה שיצאה מוועדה קרואה, עדיין מי שנכווה ברותחין נזהר מאוד, אנחנו נזהרים, לא רוצים להכניס את העירייה הזאת לגירעון. אז יש עיריות שאומרות 'עלינו, צאו לדרך', וזו הסיבה שהתפרסם בשבוע שעבר, מאז שיצאנו לנבחרי ציבור, בשנתיים האחרונות זכינו שנתיים ברציפות בפרס מינהל תקין. אני לא יודע אם אתם מבינים את המשמעות, מה זה אומר, העיר לוד וניהול תקין זה כאילו מה הקשר? אז זה חלק מהשינוי התפיסתי שעשינו, שהעיר לוד אחרי שכיכבה 15 שנה בראש מדורי הרכילות, הביקורת והמינהל הלא תקין, באמת, ונתנו אותנו תמיד כדוגמה לאיך לא מנהלים עיר נכון, פתאום בשנתיים האחרונות מאז שנבחרנו עושים הרבה. עושים באמת הרבה גם בצד הפיזי, גם בצד החינוכי, גם בצד הקהילתי החברתי. ושורה תחתונה, בלי גירעונות, עם מינהל תקין, בלי חריגה מתקנים ולכן חשוב לנו לשמור על זה.

אנחנו פונים אליכם פה כרגולציה של הממשלה בכנסת, התקציבים חייבים להיות מועברים בזמן. אז הנה, אני אומר לכם, כשאלוירה באה ואומרת לי 'ראש העיר, אי אפשר להשאיר בלי פעילות', עיריית לוד כן שמה מכיסה תקציב גישור. אנחנו שמים תקציב גישור, שהוא באמת לגישור, שאנחנו באים ואומרים 'זה עלינו', גישור שלושה חודשים, רבעון, שני רבעונים, אבל התפקיד של הממשלה לדעת שאם יש תקציב – הוא עובר.

קיבלתם מקדמות השנה?

לא.

למה?

אני אתייחס אחר כך.

אני אתן את הפתיחה שלי, אני רק נגעתי. אני אומר, העיר לוד היא עיר מעניינת, היא עיר שבה צריך המון סובלנות, ידידיי. תמיד כשאחד מקבל השני אומר למה אני ולמה לו? יש שיר של שמעון בוסקילה, 'למה לי למה לו', זו מנגינה אתיופית בכלל, זמר מרוקאי, אחד השירים הכי יפים ששמעתי. ישר בא לי לעשות ככה עם הכתפיים, אבל לא משנה.

בקיצור אני רוצה לברך את כולם שהגיעו. אני חושב שהיום, גם אם נשמע ביקורת פה בשעה הקרובה אין אחד שלא יכול להגיד שהקהילה שלו לא קיבלה מענה מסוים, תמיד אפשר לשאוף קדימה. אם יש משהו שאני לא רוצה לשמוע פה בשיחה ובחדר, מראש אני אומר, זה 'למה הוא קיבל?' כל אחד שיגיד איך הוא רואה את הצרכים שלו ומה הוא צריך לקבל. אם יש משהו שאני לא אוהב שעושים לי, גם במועצת העיר, 'למה הם קיבלו, למה?', לא, כולם צריכים לקבל, תפקידי כראש עיר להכיל, יש לנו מועצה של 19 חברים, יש בה גם יהודים, גם ערבים, גם נשים, גם גברים, גם עולים ותיקים, גם ילידי הארץ, גם חרדים, גם כיפות סרוגות, יש הכול, יש עשר סיעות, 19 מנדטים, זה בערך כל שניים מסקטור אחר. תפקידי כראש העיר להכיל את כל התמונה הכוללת ואני חושב שאנחנו עושים את זה עד עכשיו בהצלחה.

אני אבקש מאורלי להיות תכליתית כי העסק קצת התעכב, עשר דקות להציג פה את הנתונים ואז נעביר את ראשות ניהול הוועדה. אורלי היא מנהלת האגף, היא צריכה להציג פה את הדברים.

בסדר. אולי לפני, כיוון שיש פרוטוקול, לפרוטוקול. קודם כל אנחנו מאוד שמחים להגיע ללוד, להיות פה. אדוני ראש העיר, תודה על קבלת הפנים החמה שאנחנו - - -

אתה בן בית פה, אתה הרבה מגיע.

כן, תודה. איתי חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת יואל רזבוזוב, יו"ר ועדת העלייה והקליטה לשעבר, מכיר את העבודה של הוועדה, וגם חבר הכנסת עודד פורר, מנכ"ל משרד הקליטה לשעבר, מנהלת הוועדה דנה גורדון שושני, יגאל אמיתי דובר הוועדה גם נמצא פה. רפאל נתן הוא רשם הפרוטוקול ונמצאים גם אורי ישמבל וגבי, עוזריי הפרלמנטריים פה.

מנציגי המשרדים נמצאים פה ממשרד העלייה והקליטה, משרד החינוך, משרד הרווחה והשירותים החברתיים. יש גם ארגונים שעובדים עם העולים וגם עם הציבור, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, נמצאת זיוה מקונן, הקרן לידידות, עופר דהן, יש גם מארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה, המנכ"לית שושנה בן דור גם נמצאת. הבאתי לך את כל ה - - -

חבל על הזמן, הרבה זמן לא ראיתי כך את כולם פה.

גם נציגי התושבים פה, ישעיהו, גם משה רחמים ואחרים. אני לא אתחיל לקרוא עכשיו את כולם, אבל גם נציגי התושבים נמצאים פה. כמובן נציגי הצוות שלך פה בעירייה. אנחנו נתחיל את הדיון, תודה על העדכון הכללי שנתת לנו. גברתי, בבקשה.

שלום לכולם. אדוני היושב ראש, אדוני ראש העיר, הוועדה, ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, בחרה לעשות את הישיבה שלה פה ברמת אשכול, זו הייתה בחירה שלה, רק שתדעו. לא הייתה יכולה להיות בחירה טובה יותר על מנת לשקף איך אנחנו כרשות עירונית עובדים בנושא הקליטה. כל האנשים שנמצאים פה, כל השותפים שיש פה, ויש פה, אני חושבת שאני ספרתי לא פחות מ-20 גורמים שאני מכירה באופן אישי, שעובדים ביחד פה בשכונה ברמת אשכול לקליטת העולים. פה, רק בשכונה הזאת. מבחינתנו זה משקף כדרך חיים את כל השולחנות העגולים שאנחנו עושים פה בעיר הזאת.

קצת נתונים באופן כללי על העיר. אנחנו מדברים על תושבי העיר, כ-80,000 בערך, מצב סוציו אקונומי 4 לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר נפשות לפניכם.

קצת יותר מרבע ערבים. אפשר לראות את הדברים המרכזיים.

העולים פחות או יותר, עולים מחבר העמים ועולים מאתיופיה 8.8%.

בואו נראה את הדברים המרכזיים. אל"ף, ציינו בפניכם לפרוטוקול שהעיר לפני קליטה של אוכלוסייה חרדית גדולה. כשתבואו לפה עוד שנתיים הגרף הזה יגיד שיש פה כ-20,000 חרדים, קריה חרדית גדולה שנבנית. אומרים אצלנו במרוקאית סלט מטבוחה, יש פה הכול, הכול מבושל פה ביחד, כל הסוגים. זה ישראל בקטן, מדינת ישראל בקטן זה לוד.

אבל חריף.

יש לי רק שאלה. אחוז העולים האתיופים במדינה, מה הממוצע הארצי? אנחנו מעל הממוצע, פחות מהממוצע?

מעל, הרבה מעל.

ועולים מחבר העמים, יש פה גם מכובד מאוד. אגב, כל השאר זה גם עולים. ההורים שלי עלו ממרוקו, הם כבר לא נספרים, נראה לי.

אתם נחשבים עיר קולטת עלייה?

אנחנו עיר עולים. אגב, רגע, הוא נתן פה, עכשיו תשמרו עוד מטלה, כשבאה אליי אלוירה ואמרה לי 'ראש העיר, למה לא מגיע לי סגן? לעיר קולטת עלייה מגיע סגן'. אמרתי לה 'רגע, אנחנו עיר עולים', מסתבר שיש שני מושגים, צריך לעשות סדר ביניהם, ראיתי דוח של הכנסת, יש עיר עולים שלוד בפנים, שזה רשימה סגורה של איקס יישובים שגובה 100% ארנונה מהממשלה, שנסגרה בשנות ה-50, לוד בפנים, עיר עולים. ויש עיר קולטת עלייה, שלדעתי אנחנו חייבים להיות בפנים, אני לא יודע איך אתם מנסחים את זה ו - - -

הגשנו קול קורא ל - - -

אני לא יודע, יש משהו פה במשוואה ואני מבקש, חבריי ממשרד הקליטה, אני יודע שהייתי צריך פה מישהי במשרה מלאה מקרב העולים שתטפל במשרה מלאה. יש פה צרכים אדירים לעולים. אז אם אפשר לסדר, זה חלק מבקשתנו, לראות מה ההבדל בין עיר עולים לעיר קולטת עלייה ומה קרה בנוסחה, כי לדעתי משהו בפרשנות פה - - - כי ברור, אגב, שלפי הנוסחות היבשות עוד מעט אין עולים בלוד, כי כולם עלו לפני 20 שנה, אז כולם פה צברים, אבל זה לא מדויק.

זה לא מדויק כי גם ההורים של אלוירה וגם החבר'ה יוצאי אתיופיה הם עולים. הם עולים עם המאפיינים - - -

היה דיון בעניין הזה וגם הגשתי הצעת חוק שעולה ביום ראשון, אתם צריכים להיות בתוך החוק, אתם כן צריכים להיות לפי האחוזים שיש. אבל ממה שאני מבין שר הפנים מוביל איזה שהיא תכנית והוא רוצה לבטל בכלל את המושג ול - - -

שגם המרוקאים יקבלו סגן? יש להם פה ייצוגיות, ראש העיר מרוקאי, המנכ"ל, תגיד לאריה דרעי, קיבלו את שלהם.

כן, יכול להיות ששר הפנים גם יבוא לטפל באוכלוסייה.

המרוקאים קיבלו הרבה, זה התור של האתיופים.

בדיוק.

השקף הבא. מה אנחנו מעמידים פה בעיר הזאת כדי לטפל בנושא הקליטה? קודם כל יש לנו מחלקה שלמה בתחום הקליטה שמסונפת לאגף לשילוב חברתי. יש לנו ממונה על תחום הקליטה בעיר, שהיא באמת פעילה רצינית ביותר והיא מקדמת את הנושא בצורה שלא תתואר. אלוירה קוליחמן, נמצאת פה לידינו.

יש לנו מנהל מחלקה לשירותי קהילה וקליטה, רון גלבוע, שהוא גם מנהל את הנושא של עבודה קהילתית וכל הנושא של קליטה. יש לנו עובדת קהילתית לתחום הקליטה, אושרת אהרון, שכל הפעילות של הקליטה, כל הקונצרטים, כל התכניות החברתיות, את הכול היא מלווה אחד לאחד, כל התכניות בעיר. יש לנו עובדת שכונתית, לקהילת יוצאי אתיופיה, בתקן שלם, יש לנו מנהלת מוקד קליטה, זינה, עושה עבודה מדהימה. יש לנו רכז תעסוקה, ראובן. תיכף נביא לכם שלושה סיפורי הצלחה, איך מתוך קורסים שלנו, מלגות שנתנו, יש לנו סטודנטים בטכניון, יש לנו אנשים שכבר התחילו לעבוד בכל מיני עבודות והבאנו לפה אנשים כדי שתראו מה אנחנו עושים איתם. יש לנו מזכירת מופת, אמירה. אלה האנשים שנמצאים איתנו.

אנחנו ריכזנו פחות או יותר מה אנחנו עושים פה. כדי שכל השותפים פה, אלה, יהיו ביחד סביב שולחן אחד, שולחן עגול, אנחנו חייבים לייצר פלטפורמה שתאחד בין כולם. אנחנו רוצים לשמר את התרבות של כל אחד ואחד. שימו לב, הכול שולחן עגול, כל הזמן תראו שולחנות עגולים, וזו התפיסה שלנו. שימור תרבות.

שילוב בשוק התעסוקה, וראש העיר, אמרתי לפני כן שעוד מעט יהיו פה שלושה אנשים כדי לספר איך יש לנו סטודנט בטכניון, יש אחד שמתקן בסלולרי, באמת משהו מדהים.

יש לנו פעילות פנאי, הדגש עם ילדים ונוער, למניעת שוטטות. אנחנו תיכף נדבר על הדברים, גם הדברים הקשים, אנחנו לא באים פה ל - - - אנחנו נדבר על הדברים שמציקים לנו.

פערים בלימודים, ילדים, בני נוער. נגישות תרבותית לשירותים בעיר, איך קושי של שפה יכול להוות מכשול עיקרי בתקשורת עם אנשים, שזה מאוד חשוב. אנחנו מקדמים את זה גם.

פיתוח כישרונות ויכולות ייחודיות, מניעת שימוש לרעה באלכוהול ובסמים, לצערנו אנחנו לא שונים פה מהרבה רשויות בארץ. הנושא הזה הוא כאוב מאוד. חיזוק שיתוף פעולה בין כל הגורמים הפועלים בעיר. אני לא זוכרת נושא אחד שיכול לאחד בתוכו כל כך הרבה שותפים כמו נושא הקליטה, מעבר לתכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון.

ניסיתי קצת פחות או יותר לעשות לכם מעט מהשותפים, אם שכחתי מישהו אני אשמה, אבל תסתכלו, כל הדברים שיש פה. זה המון גופים וכל אחד מביא איתו - - -

25 שותפים וכולם פה רוקדים ביחד.

חבל על הזמן, עובדים ביחד.

זה נראה שאין קשר, אבל כולם עובדים ביחד. משטרה, משרד קליטה, מניפה, יחידת הנוער, הכול פה בתיאום.

ושוב אני אומרת, יש מי שנותן יותר, יש פחות, איך אמר ראש העיר לפני כן? אנחנו לא מתעסקים עם זה, אני רק אומרת שהמטרה היא משותפת וכמו שכתבנו שם במרכז, בעיגול הכי קטן, זה שותפים לעשייה, כיוון שיש פה עשייה בעיר הזאת והיא פה, והיא מתבטאת פה בכל אחד. זה נכון, כל אחד נותן - - -

כולל עזרה מדהימה ממגזר עסקי. אני אתן רק דוגמה אחת, אי אפשר שלא להזכיר, נורית פוקס שנמצאת איתנו פה, צדיקה גדולה.

כן, חייבים להגיד. היא צנועה וזו פעילות בהרבה מאוד כסף. הרבה מאוד.

אנחנו מדברים פה על איך תהליכי העבודה והכול מתנהל. שום דבר לא מתנהל כמו שכל אחד בא ורוצה לפתח פרויקטים משל עצמו. יש משנה סדורה איך אנחנו עובדים בעיר הזאת. קודם כל יש לנו ועדות סטטוטוריות לנושא קליטה. ארבע פעמים בשנה אנחנו יושבים, מזמינים ארגונים, מזמינים תושבים, מזמינים גם אנשי עדות שונות כיוון שיש לנו ברוך ה', כמו שראש העיר אמר, הרבה מאוד. הכול מתועד בפרוטוקולים, יש לנו חברת מועצה שאנחנו נותנים לה את כל הפרוטוקולים לכל ישיבה כזאת. וכמובן שאנשי משרד הקליטה נמצאים פה איתנו בכל הישיבות האלה והם חשובים מאוד, מעלים שם הרבה מאוד דברים.

יש לנו פורום ארגונים בשכונת רמת אשכול. אנחנו נמצאים פה ויש לנו פורום, למשל פורום של תעסוקה. יש לנו עכשיו חדש, תעסוקה דווקא במגזר האתיופי, שאנחנו מקדמים פה. כיוון שהבנו שתעסוקה היא אחד הכלים הבסיסיים כדי להוציא את הבן אדם ממעגל המצוקה והעוני. כאשר הוא יוצא לעבוד אני יודעת שיש לי פחות או יותר, יכול להיות, בעזרת ה', שיהיה לי פחות משפחה אחת שתהיה תלויה ברווחה. זה פחות או יותר.

יש לנו שולחנות עגולים בהרבה מאוד תחומים בשכונה הזאת ואחד התחומים העיקריים כרגע, מה שכרגע אנחנו עוסקים הכי הרבה פה בשכונה הזאת זה בנושא הנוער. הנוער בשכונה, כיוון שאנחנו יודעים בסופו של דבר שיש הרבה מאוד שוטטות. יש לנו נקודת משטרה ואנחנו נעזרים במה שמניפה, מה שנורית פוקס, מקודם, דיברה על זה, מה שקידמו פה, זה אחד הדברים היפים ביותר שקיימים ברשות הזאת, אבל שהיינו רוצים להעתיק את זה למקומות נוספים.

אני לא אלאה אתכם, אבל תראו, יש שלושה שקפים, כל אחד רק הפעילות של הבן אדם ומספר הנהנים, שימו לב כמה דברים מתרחשים בשכונה הזאת, לא התיימרתי לדבר על העיר. אם תעברו, כל אחד ימצא את עצמו שם, בכל התחומים, אם זה ילדים, נוער, קשישים, הכול נמצא פה. חוץ מפה יש לנו גם בעיר, כל התחום של הקליטה. תסתכלו, שימוש באלכוהול, שימור תרבות.

אחד הדברים, דווקא בשימור תרבות, אני יושבת ראש הוועדה שיושבת - - - בכל אירוע גדול, למשל יש לנו 35 שנה לציין את קליטת יהדות אתיופיה, אז יש לנו ועדת היגוי, אנחנו מזמינים את כל האנשים ואומרים להם 'מה אתם רוצים לעשות לכבוד האירוע?' אני מה זה שמחה שאני בתור עולה ותיקה אני יכולה להגיד לך שפעם ראשונה האירוע המרכזי יתקיים בהיכל התרבות של 35 שנה. בעיניי זו אמירה, שאנשי העדה יכולים לבוא כמו שווה בין שווים, לבוא להיכל התרבות, לחוג את החוג הזה, עם התלבושות שלהם ועם האוכל שלהם וכל המשמעויות. זה משהו שמבחינתי הוא אמירה.

גם ראש העיר רוקד.

איזה שאלה, ראינו את ראש העיר רוקד, חבל על הזמן.

העולים ברמת אשכול. מיקדתי קצת, כדי שתבינו. אתם ביקשתם רמת אשכול, זה פחות או יותר איפה אנחנו עומדים.

קודם כל משפט על השכונה. חברי הכנסת, מדובר בשכונה בצפון העיר, זו השכונה שאנחנו נמצאים בה עכשיו, שכונה שנבנתה בשנות ה-80 כשכונת יוקרה. על מנת להוציא אנשים מאותם שיכונים ותיקים נבנו פה דירות בסטנדרט יותר מתקדם לאותה תקופה, דירות גדולות יותר, דירות עם חצרות גדולות יותר וכו'.

השינויים שעברה העיר באפיון הדמוגרפי בשנות ה-90, שבה נבנו ערים חזקות כמו שוהם ומודיעין, גרמו לאיזה שהוא סיבוב. זה אומר שהיהודים הוותיקים יותר יצאו מהשכונה, חלקם למרכז העיר, חלקם עזבו את העיר בכלל. האופי של השכונה מבחינת המרכיבים נטה לרוב ערבי, נקרא לזה ככה, מבחינת היהודים, האוכלוסייה המרכזית זה יוצאי אתיופיה ויש עוד אוכלוסייה של יוצאי בוכרה ומעט מאוד מה שנקרא כלליים, שהם לא בעדות כאלה ואחרות, אוכלוסייה רגילה שלא קשורה לקהילה יותר סגורה.

בשלוש השנים האחרונות יש פה חזרה של חבר'ה צעירים שיותר מזוהים עם הכיפות הסרוגות, מה שנקרא הגרעין התורני שבא ללוד, למרכז העיר, שהחליט לבוא ולחזק את רמת אשכול, כמה משפחות היום יש?

30 סטודנטים.

30 משפחות, סטודנטים וכו', אני יכול להגיד שהיום האווירה בשכונה הרבה יותר נעימה. אני זוכר פה תקופות שהיה הרבה יותר קשה. אני מניח שמבחינת התושבים שגרים פה יש עדיין פערים.

משפט אחד על המתנ"ס הזה. זה מתנ"ס שאני יכול להגיד שזו העבודה הראשונה שלי כנער, הייתי מפעיל הסרטים פה בשנת 92', כנער. המתנ"ס, כשיש בעיות בשכונה זה מבטא את עצמו גם במתנ"ס, אוכלוסייה שעוזבת, נחלשות פה הפעילויות, החוגים, במשבר של העירייה נסגר גם המתנ"ס הזה ביחד עם מתנ"ס דנוור שהיו מתנ"סים של הסוכנות היהודית. דנוור, למעשה הסוכנות הוציאה מכרז, זכתה בו עמותת הגרעין התורני והפעילה את דנוור, באיזה שהוא שלב חלקית את שיקגו ואז המתנ"ס עצמו יחסית היה מושבת מפעילות עד שכשנבחרנו ובסמוך קצת לפני, עם מאיר ניצן, החלטנו לחדש את הפעילות פה ולנסות לעשות את הבלתי אפשרי. איך כולם נכנסים תחת קורת גג אחת וכולם נהנים מפעילות ואחד לא מפריע לשני ומה שאפשר ביחד ביחד, מה שנפרד נפרד. כולם חושבים שדו קיום זה חייב להיות באותו חוג ג'ודו, אתיופי וערבי. אבל זה בסדר שיש לו פה פעילות וההוא, יש לו פעילות, זה בסדר שיש מועדון קשישים בשפה כזאת כי זו השפה שלהם ובשפה כזאת.

אני רוצה להגיד לכולם, אל תחשבו שגזענות זה אם יש דברים שהם נפרדים. המבחן הוא ההזדמנות השווה לכולם והמשאבים השווים לכולם, כי זה בסדר שכל אחד יכול לשמר את שפתו, את לשונו ואת תרבותו. זה בסדר גמור. אף אחד לא ביקש מכולם עכשיו 'חבר'ה, עזבו את העבר שלכם, מהיום כולם מדברים רק עברית'. לא, זה בסדר שמי שרוצה לדבר באמהרית ידבר באמהרית, בערבית, ברוסית וכו'.

יש לנו את מנהלת המתנ"ס שנחשבת לכוכבת עולה בשמי החינוך הבלתי פורמלי בארץ כולה, פאתנן זינאתי, אתם תיכף תשמעו אותה. אני חושב שהיא עושה מעל ומעבר את המשימה הלא פשוטה. מי שחושב שהכול יפה פה וזה פשוט, יש נערים שמציקים לפעילות ההיא ופתאום שומר - - - זה לא פשוט בכלל, אבל אני חושב שבחלוף שנתיים וחצי אני יכול להגיד שמדובר באחד המרכזים הכי שוקקים שלנו בעיר, יש פה כל הזמן פעילות, יש פה כל הזמן תנועה. המקום הפך לסוג של מרכז מבקרים, שכל אחד בא ומתרשם, אז כל פעם פאתנן צריכה לארח פה משלחות, חברי כנסת, גופים שבאים לשמוע את הסיפור הזה, איך חצי שנה המדינה שלנו כולה בתהפוכות ויש מקום שבו אפשר לשבת ולדבר וליהנות ולעשות פעילות. כמובן זו תודה לכל השותפים שנמצאים פה בחדר ואחרים שלא הגיעו.

זה על שכונת רמת אשכול ועל מתנ"ס שיקגו. עכשיו, בבקשה, תני את הדגשים מבחינת ההרכב ונתקדם.

מבחינת ההרכב אתם רואים פה שהאוכלוסייה בשכונה יותר מזדקנת. שימו לב שמ-19 פלוס, כל השכונה, שימו לב כמה אנשים יש לנו בשכונה, יש לנו בערך 250 אנשים.

כל השכונה זה 250 איש?

לא, יוצאי אתיופיה.

עולי אתיופיה או יוצאי אתיופיה? זאת אומרת זה כולל גם ילידי הארץ?

גם. יוצאי אתיופיה, לא עולים.

את לא יודעת להגיד כמה מאלה הם עולים וכמה מתוך אלה - - -

אין לנו כמעט עולים.

זה הגיוני ש-10% מהאתיופים בעיר הם פה. כולל זה שנולד לו פה הבן בארץ, אם הוא ספור, או רק העולים?

רגע, היא באמצע הצגה. היא מציגה, אחרי שהיא תסיים אני אתן זמן לשאלות.

אני מדברת על יוצאי אתיופיה, אין לנו כמעט עולים בעשור האחרון. אני טועה, מאיר?

זה לא משנה, גם אם מישהו עלה לפני 15 שנה. כמה הם ילידי הארץ?

הילדים שלו הם ילידי הארץ, אבל הוא עדיין - - -

מבחינת אחוזים, 8.8% מסך הכול תושבי העיר. זה 6,000 איש יוצאי העדה. פה בשכונה 250-270.

יש פחות בעיר, יש 4,000 אתיופים.

רגע, אני רק מבקש שנחדד, מבחינתי ילד שנולד השנה, בספרים הוא לא נחשב עולה, מבחינתי הוא נחשב יוצא הקהילה האתיופית. אני רוצה שיספרו אותו, גם את הילדים.

חלק עזבו ועברו למרכז העיר.

מה שחשוב לי, כשאומרים 4,000 יוצאי אתיופיה בלוד, האם זה כולל את אלה שנולדו בארץ בשנה, שנתיים, חמש?

כן.

זה לא רק עולים בהגדרה.

מ-1989 אם אתה סופר עולים יש סדר גודל של 2,700 עולים. מתוכם ב-15 השנה האחרונות יש משהו כמו 200 ומשהו עולים. אם אתה סופר גם נולדים בארץ, זה סדר גודל של 4,000.

בסדר גמור, וילידים.

ואנחנו עדיין סופרים כל בן קהילה, עדיין.

ברשותכם, הייתי רוצה להציג לכם שני, כתוב פה מקבלי שירותים, אצלנו זה הנהנים שאנחנו רוצים לתת להם הכשרה מקצועית וכל דבר אחר, כדי להציג. בואו בבקשה. שיכירו אתכם. רק להציג בשתי מילים מי אתם, מה אתם. זה נורא משמעותי מבחינתנו.

אני גר בלוד כבר 22 שנה, יש לי שני דברים להגיד. אחת, תודה רבה על שיתוף הפעולה של מוקד קליטה ושיקום שכונות. לקחתי קורס של פרויקט סלולר, היום אני עובד בחברת פרטנר. מי שלא יודע פרטנר זה אורנג'.

הוא עושה גם פרסומת.

זה הצבע של החולצה. כל הכבוד.

שני דברים. דבר ראשון, תודה רבה על שיתוף הפעולה הזה בין שניהם, בסופו של דבר רכשתי מקצוע. דבר שני, אני רוצה להגיד לגבי עיריית לוד. אני לקחתי גם חלק בפרויקט של ליגה בין שכונות בכדורגל. היום בלוד אין מגרשי כדורגל, אין מגרשים, חוץ ממגרש אחד שממוקם ברמת אשכול, מגרשים שכונתיים אין, לא קיים בעיר.

יש בגני אביב, אתה מוזמן.

גני אביב, בוא נגיד שגני אביב מנותקת מהעיר.

לא, בוא נדייק, יש, אבל צריך עוד. יש לפחות עשרה, אז אי אפשר להגיד שאין.

לא, אני לא מדבר איתך על מגרשים של בתי ספר, אני מדבר על מגרשים שכונתיים.

לזרוס זה שכונתי.

חוץ מלזרוס, שגם הוא, אחרי פניות שלנו הזיזו את השערים ואנחנו נאלצנו לעשות שם את הסימון שלא התאים למגרש. אנחנו שבאנו עם צבע וסימנו. אין מגרשי כדורגל, כשבכל עיר נורמלית בכל 200 מטר יש מגרש שכונתי. מפעל הפיס, אין פה שום מגרש כדורגל של מפעל הפיס.

לא, הוא טועה.

מפעל הפיס שייך לרמלה, הוא נמצא ליד כלא רמלה. ואין לנו מגרשים, אנחנו נאלצים ללכת לשחק בערים שונות, שזה רמלה, העיר הכי קרובה אלינו. וואלה, אני מאמין שתטפלו בזה.

אנחנו נוהגים להצמיד מגרשים לבתי ספר כי התחזוקה היא יותר טובה. רק אתמול התעסקתי בעניין הזה, כשמשהו לא מוגדר קשה לתחזק אותו. במסגרת הניהול העצמי ובמסגרת השיתוף בין בתי הספר יש לפחות עשרה מגרשים ברחבי העיר, אבל אנחנו להוסיף עוד.

זה נשמע טוב, אבל ברגע שבית הספר נעול.

לא, אנחנו נתנו הנחיה. גני יער, למשל, איפה שאני גר, יש גם כדורסל וגם כדורגל והוא פתוח. ספיר, פתוח. לזרוס פתוח.

שכונת ממשלתי, גדלתי שם, היה מגרש - - -

ציפורי.

אני אתן לך דוגמה, היו שני מגרשים, היה את מועדון אורי והיה בתוך שכונת ממשלתי עוד מגרש שהוא היה - - - המגרש הזה נהרס, עד היום לא בנו אותו מחדש.

יש 20 מטר משם, בציפורי, חדש.

אפילו שני מגרשים חדשים.

רגע, רגע. לא. אני מבקש, יש רשות דיבור. בוועדת העלייה והקליטה מדברים רק על ידי רשות דיבור, לא כל אחד ככה. אני מבקש, מי שרוצה תגובה ניתן לו להגיב, אבל אל תיכנסו בדברים של אחרים.

זה כמו שלמשל רשמו בפייסבוק ואתה שיתפת, שמתנ"ס שיקגו סגור לאתיופים. זה לא נכון.

לא, קודם כל אני לא שיתפתי. אני שואל, מה שכתבו לי. אני לא שיתפתי.

לא, הצעירים שיתפו.

אז בואו נשמע אותו ונגיע ונברר את זה.

שמי נתנאל יצחק, אבא לשלושה ילדים, אני עובד כבר 13 שנה במפעל לעיצוב כלי כסף. השנה התחלתי ללמוד, רציתי להעשיר את עצמי קצת, להתקדם, הלכתי ללמוד מקצוע, אבטחת מידע. עזרו לי ממוקד הקליטה. למרות שזה קשה, כי להחזיק במשפחה ולהתחיל ללמוד זה קצת בעייתי.

לגבי העירייה פה, באמת חסר משחקי ילדים. אני לוקח את הילדים שלי מחוץ לעיר למשחקייה או משהו כזה. רוב הפעילות שלי עם הילדים זה מחוץ לעיר, זה לרמלה, לנס ציונה, מודיעין והסביבה. פה חסר משחקי ילדים.

תודה.

אני רוצה רק לסיים את המצגת.

תריצי, לא צריך להציג. תוך כדי יש תמונות גם של פעילות.

בבקשה. זהו.

אפשר להתרשם תוך כדי מתמונות של פעילות, גם ב-9 במאי כמובן, גם בחגים. רק לפני, מנהלת המתנ"ס צריכה לעזוב, יש לה פגישה מראש שנקבעה לה עם משרד האוצר על תקצוב גדול למתנ"ס. בכמה דקות היא תתייחס טיפה למתנ"ס כי עלו פה טענות חשובות. אני רוצה שהיא כן תגיד את העשייה שיש פה במתנ"ס, ברשותכם.

מנהלת המתנ"ס, בבקשה.

ברוכים הבאים למרכז הערבי-היהודי שיקגו. חבר הכנסת, ראיתי קצת דברים שנכתבו בפייסבוק ואני יודעת ש - - -

לא, אני מצטער, אני לא כתבתי.

לא, שותף. היה שיתוף.

צעירים שלחו לי. ואז אני אמרתי שאני בא לברר.

זה חזק מאוד, אתה לא יודע איך זה עף.

אוקיי. דבר ראשון, המרכז הערבי-יהודי שנמצא בשכונה, כמו שסיפר ראש העיר, בשנתיים האחרונות פותח את דלתותיו לכלל האוכלוסייה שגרה בשכונה. יש לי בצוות רכזת קהילה אתיופית שקוראים לה מלכה, שהיא מרכזת את הפעילות של הקהילה האתיופית בשותפות עם העירייה בצורה מלאה ומשותפת. יש לנו רכזת לקהילה הדתית לאומית שנמצאת גם פה במתנ"ס. המתנ"ס פתוח, יש לנו מועדון קשישים לקהילה האתיופית, יש מועדונית מניפה שפועלת בשכונה במתנ"ס שנים.

אנחנו מנסים לבנות ביחד שיתוף פעולה מלא ואם יש איזה שהוא שיח ואיזה שהן החלטות שמתקבלות בתוך השכונה, אני חושבת שתושבי השכונה מספיק חזקים כדי שיוכלו לשבת ביחד. אם יש דברים, שנפתור את זה ביחד. המתנ"ס הזה הוא של כולם, אף אחד לא נכנס משום דלת ואם יש הסתייגות למה שאני אומרת זה הזמן, אבל אני חושבת שהמתנ"ס הוא של כולם בצורה מאוד מאוד ברורה.

כמה ילדים יוצאי אתיופיה משתתפים פה במתנ"ס?

יש במועדונית מניפה כ-70 ילדים שמגיעים כל יום משעה ארבע.

בתור מנכ"לית מניפה אני רק אגיד, קודם כל יישר כוח לפאתנן, אבל יש לנו 180 משתתפים במועדונית.

היא תסיים ואז אני אתן לך.

לפי הנתונים שאני יודעת, ואולי אני טועה, יש כ-70 ילדים בכיתות א' עד כיתה ו' שמגיעים מדי יום, משעה ארבע אחרי הצהריים עד שבע. יש גם תכנית לבני נוער, שבמספרם אתיה תדייק. יש פה מרכז לגיל הרך לקהילה האתיופית, שמטפלת בו טלי ממניפה. יש פה מועדון קשישים שמתנדבות בו גם שרה וגם נטלי וגם מלכה מפעילה אותו שלוש פעמים בשבוע בבקרים. יש פה פעילות לנשים מהקהילה האתיופית שנקרא - - - שהן נפגשות פעמיים בשבוע אחרי הצהריים. היה לפני תקופה בשיתוף עמותת ג'ינדאס לנשים האתיופיות והרווחה שקיבלנו תקציב מהרווחה להפעיל פה אולפן לנשים בשכונה.

יש פה הרבה פעילות שמתקיימת במתנ"ס וכל האנשים השותפים נמצאים פה בשולחן ויכולים להציג את הפעילות בצורה מאוד ענפה. יש לאן להתקדם הרבה וזו ההזדמנות שלנו לקדם את כולם ביחד.

תודה.

נציגה אחת.

בסדר, נציגה אחת תציג.

שלום, קוראים לי ורד, אני פה במועדונית. אתם עושים פה דיון, אתם מדברים ואתם אומרים דברים שאומרים פה ומה אנחנו רואים בתכל'ס. מה שאנחנו רואים בתכל'ס זה שהולכים לסגור לנו את המועדונית ומביאים אותנו למקום של שני חדרים וחצי.

אני לא מכיר את זה.

אני רוצה לדבר.

רגע, תן לה לדבר. אני מצטער, אנחנו באנו לפה לשמוע, גם תושבים וגם העירייה. כלומר עובדי העירייה, עובדי המערכת, משרדי הממשלה, נציגים, הזמנו פה לשמוע את כולם. לכן אני מבקש, כל מי שרוצה לדבר ניתן לה. היא עכשיו עומדת, היא תסיים את דבריה, אתה רוצה להגיב, אני אתן לך.

בת כמה את?

בת 15.

ואת במועדונית?

כן. אני מכיתה א' פה. פאתנן אמרה מ-א' עד ד', אז אני רוצה לתקן, זה מ-א' עד ט' ואני עדיין פה ואני עדיין ממשיכה פה.

ואיפה את לומדת?

באולפנת צביה.

והגברת השנייה גם?

גם.

ספרו על ההצלחה של המועדונית מבחינתכם, מה זה עשה לכם בחיים?

אני כשעברתי לאולפנה צביה, לא היה לי קל להתקבל לשם, מי שעזר לי להתקבל לשם זו המועדונית. מניפה עזרה לי להתקבל לשם, היא עזרה לי עם הכול שם. ואללה, אני בתור אחת מרמת אשכול, לא היה לי קל להתקבל לבית ספר כזה, כי זה לא בית ספר של עכשיו תבואי ותגידי לא נתנו לי. זה בית ספר גבוה, רמה גבוהה, אני צריכה עזרה. גם במבחן לא היה לי קל, באו ועזרו לי, נתנו לי שיעורי עזר.

איזה כיתה אתן, ט'?

כן.

ואיך את מרגישה מבחינה לימודית, את מרגישה שהשווית את הרמה לחברות?

בטח. המועדונית בעיניי זו דחיפה, זו דחיפה של שיעורי עזר, זו דחיפה של ביטחון עצמי. אמרתי שאני רוצה ללכת לצביה אמרו לי 'ורד, את יכולה, אנחנו נעזור לך במתמטיקה, נעזור לך בכול'.

אני אישית לא חשבתי שאני אצליח. באתי מרמב"ם ואמרתי 'אני לא יודעת, אני לא אצליח'. היו המשפחה כמובן, אבל המועדונית, היחידה שבאה 'בואי תנסי, נעזור לך. תנסי'. נתנו לי חוברות עבודה לבית, באו אנשים לבית שלי - - -

גם באנגלית וגם במתמטיקה?

הכול, הכול. ככה זה גם עכשיו, 'את רוצה משהו? בואי נעזור לך'.

רק תבקשי.

את לא עושה את זה לבד, יש איתך אנשים מאחורה.

מה שמעתם? אני לא מכיר.

לפני שבוע או שבועיים אמרו לנו 'תקשיבו, בואו נשב, סוגרים לכם את המועדונית'. לא סוגרים, מעבירים אתכם - - -

לא, ורד.

למה אתם נכנסים? את רשומה, גברת.

אם אני טועה, מעבירים אתכם למעון, שני חדרים וחצי. אנחנו לא קצת ילדים, זה לא שאנחנו חמישה, שישה, רק הגדולים, זה מ-א' עד ט', יש ילדים שצריכים שולחנות, יש מורות - - -

הכול נכון, זו דוגמה שלנו, זה דבר מבורך, תסיימי ואנחנו נסביר.

מורות מגיעות, וגם צריכים מקום נקי. אתם נכנסים לכנסת, אתם לא תיכנסו עכשיו למקום קטן ומצומצם. בשבילנו המועדונית זה הכנסת, אנחנו רוצים להגיע למקום מסודר. אנחנו רוצים להגיע למקום שאפשר לשבת ולדבר, לא להסתובב ולדבר איתה ככה, זה לא נעים. אז כשאומרים לנו 'מעבירים אתכם - - -

כמה פעמים בשבוע את מגיעה?

מראשון עד חמישי.

כל יום.

ויש פה ילדים שנהנים ויש פעילויות. אתם אומרים פעילויות, בלי לפגוע, הפעילויות היחידות שאני מקבלת זה ממניפה. זה הדבר היחיד שאני מקבלת. לא מתאים לי, ואני בטוחה שגם לא מתאים למנהלים, שיעבירו אותנו למקום קטן. אתה פה בשבילנו.

יש המנהלת - - -

אני אדבר לפניה ונראה לי שאני - - -

בסדר, אז תחכה.

שלום וברכה.

לא, הם עוד לא סיימו. אני לא נתתי לך.

אתה כראש עיר ואתה ראש עיר נהדר, בשנתיים שעבדת, אתה עבדת בצורה מדהימה, כן, הכפיים, אתה משהו מדהים, אבל לוקח אותנו ממקום כל כך נעים בשבילנו, הבית שלנו, אוקיי? למקום כל כך קטן. אתה זה שאמור להרים אותנו, לקחת אותנו למבנה עוד יותר גדול, לשפץ לנו. אני, אני לא רוצה לבכות, אני מרגישה שאתה מפקיר אותנו, כי הכול פה כבר - - -

תודה רבה.

יש פה עוד בנות שרוצות לדבר?

תקצרו, יש עוד דוברים.

אתם מעבירים אותנו מקום, לא הבנתי את הקטע שהמקום עצמו, תעבירו אותנו מקום, אבל אתם לא יודעים מה בנינו במקום הזה. מה האופי שבניתי, ברצפה הזאת מה האופי שבניתי פה. אחים שלי, אמא שלי, דודים שלי שהם עכשיו נשואים עם ילדים, כל אלה, אני ממשיכה את הדור שלהם, אחותי הקטנה ממשיכה את הדור שלי והבת של אחותי תמשיך את הדור שלה. אין, אין - - - אני לא יודעת, אתם באים ועושים משהו בלי להבין אותנו. אתם עושים משהו מאחורי הגב שלנו בלי להבין מה בנינו פה. מה האופי שלנו פה. תעבירו אותנו מקום, בסדר - - -

אני רוצה התייחסות שלכם לפרוטוקול, תזדהו בשם ותפקיד, יש פרוטוקול. הם מתארים הצלחה, דבר טוב, אז אומרים למה אתם לוקחים לנו? אני רוצה שתתייחסו.

שמי אתיה דן, אני מנכ"לית של עמותת מניפה שמפעילה מרכז לפעילות לקהילה פה בשכונה ברמת אשכול. אני רוצה להבהיר לבנות הנפלאות האלה, המדהימות האלה, משהו מאוד פשוט. הולכים לשדרג לנו את המקום, הולכים לשפץ לנו את המקום ואנחנו נקבל מקום יפה.

אבל זה לא השיפוץ.

אני רוצה להתייחס למה שאמרתן ולומר שההצלחה הגדולה, ואני פונה לאמהות, לצוות, של העדה עצמה, ואני חושבת שההישג הגדול שלנו זה עצם המחאה. ההישג הגדול שלי זה שאומרים לי 'אנחנו מנהלים את העניינים שלנו, תקשיבו לנו'. יש ועד הורים, יש ועד קהילה, יש צוות שהעדה בוחרת - - -

אתיה, מאיפה הפער הזה בין החניכים שלנו לבין מה - - -

אני אגיד משהו. אני חושבת שיש פה בעירייה אנשים נהדרים שקיבלו עירייה כושלת - - -

שלא מפקירים.

היא - - - היא שיבחה אותך דווקא.

יש פה תהליך ארוך לתקן עוולות של שנים והם עושים את זה, ואני חושבת שיש פה אנשים שלא ישנים לילות, אהרון שמלווה את השכונה הזאת, יוסי שנמצא פה יום יום לראות שהכול קורה וצוות עירייה שלם בראשות ראש העיר. אני רוצה להגיד לכם משהו, הדבר שאתן אומרות, ורד, אתן אומרות פה דבר נהדר, אתן אומרות שאתן לוקחות אחריות על החיים שלכם ואנחנו רק עוזרים לכם ואני אומרת את זה גם למבוגרים, אתם צריכים להוביל אותנו ולא אנחנו אתכם, וההישג הגדול שלי, שיהיה ועד של העדה שינהל אותנו, שיגיד מה אתם רוצים וזה מה שנעשה.

אנחנו חנות מכולת לשרת את הקהילה, את העדה, וזו המטרה של מניפה, המטרה זה ההורים, לא הילדים. המטרה שההורים ייקחו אחריות ואנחנו רק נעזור. תודה רבה.

לא ענית.

שלום. קוראים לי יוסי הרוש, אני סגן ראש העיר ואני קיבלתי את ההחלטה להעביר אתכם מקום.

תסביר למה קיבלת את ההחלטה.

אני אסביר לך. לפני כחודש וחצי מנהלת יחידת הנוער של עיריית לוד, קוראים לה חלי שובע, ישבה עם הנוער לשיחה. היא הוציאה את כל המדריכים, היא הוציאה את כל האנשים וישבה נטו עם הנוער, עם הנוער האתיופי. היא ישבה איתם, היא יצאה מהפגישה והתקשרה אליי ואמרה לי 'תשמע, יוסי, חבל לך על הזמן, אני לא ישנה כל הלילה, אני בדמעות', אמרתי לך 'אני מגיע'. הגעתי אמרתי לה 'מה קרה?' היא אמרה לי 'תשמע, ישבתי עם הנוער, רוב הנוער אמר לי 'אנחנו מפחדים בלילה להגיע למתנ"ס, אין לנו נקודה חמה, אנחנו רוצים עצמאות'.'.

עשינו סיבוב במתנ"ס, לקחנו את כל החלק הדרומי של המתנ"ס, עם כניסה נפרדת, מקום פי שניים יותר גדול מהמקום הקיים שהם נמצאים בו, לקחנו על עצמנו לעשות את כל השיפוץ לפי מה שהנוער רוצה, לעשות להם בית קפה, שתי חצרות נפרדות, לעשות להם פינת ישיבה, זולה, בחוץ, שכל נער אתיופי בשכונה הזאת יגיע בערב, תהיה לו פינת ישיבה, עם מתקנים, עם ספה, והוא יוכל בבטחה להיות כל יום עד אחת עשרה בלילה וללכת הביתה בסבבה.

אני מזמין את כולם עכשיו לסייר במקום, זה נמצא בתוך המתנ"ס, זה בצד שמאל, זה בקומת קרקע. פה, במתנ"ס.

פה, הם קיבלו חדר גדול יותר.

אני רק רוצה לסיים. זה נמצא פה בקומת קרקע.

פשוט ברגש שלהם הם רוצים להישאר פה, אבל זה יותר טוב, הם ביקשו את זה.

זה פי שניים מקום מהקיים. אני אגיד לך למה זה כואב לי, כי אנחנו עושים את המקסימום שהנוער הזה ייהנה. אתה יודע כואב לי הלב? שבערב אנחנו שומעים את המצוקה של הנוער שלא יכול ללכת הביתה בבטחה ושמתחילים איתו ומציקים לו.

אז איפה הפתרונות לביטחון האישי שלהם? תמצאו פתרון לביטחון האישי שלהם, במקום להכניס אותם בדלת האחורית.

רגע, רגע.

15 שנה לא השתנה כלום בשכונה הזאת, יוסי.

הם רצו פינה שלהם. המתנ"ס נסגר בעשר, זה יכול עד שתיים בלילה להיות.

פה אני עושה - - -

תן לי לסיים משפט ואחרי זה תגידו מה שאתם רוצים. הכוונה שלנו הייתה שכל ילד בשכונה מהעדה האתיופית יכול להגיע למתנ"ס, להיכנס בבטחה - - -

איפה אפשר להיכנס? איפה?

באותו מקום. לקחנו על עצמנו לכוון לפי היעדים של הילדים. צר לי מאוד, אם הם רוצים להישאר במקום הקיים אף אחד לא יזיז אותם משם, אבל זה רק יפגע בנוער שלנו.

בנות תשבו, שמענו אתכן. אני חושב שסטינו קצת מהדיון, יש פה משהו שבאנו לברך ויצאנו מקללים.

לא לא לא.

יש פה מנהלת פרויקט, אתיה, שהיא עושה עבודה נהדרת, היא מיחידת הנוער, יש פה סגן ראש עיר שממונה על החינוך. יושבים פה, שומעים את הצרכים, מנסים לחשוב בצורה יותר רחבה. יש פה כניסה נפרדת, המתנ"ס בסוף נסגר בשבע-שמונה בערב, כניסה נפרדת, יכולים להיות עד אחת בלילה בקיץ.

יש פה מעבר לפה.

אנחנו לא נגד, אנחנו שומעים את הצרכים ופועלים. אם לא, לא טוב, לא צריך. מי שרוצה להישאר - - - היום חשבנו קצת בצורה רחבה. אנחנו לא רוצים להפריע, ובטח לא צריך להגיד פה משפטים, זה גם חלק מחינוך, לפתוח פה שיחה ולהגיד שהעירייה החליטה לסגור את המועדונית וראש העיר מפקיר את הנוער האתיופי, אלה משפטים שלדעתי דקה לפני - - -

לא, לא אמרו.

לא, אני שמעתי הכול. דקה לפני שמדברים על חינוך קודם כל אני מצפה לדעת שתהיה פה הכרת הטוב, כי מה שעשינו פה בשנתיים האחרונות, לציבור בכלל ולקהילה האתיופית בפרט, הוא לא נעשה הרבה שנים. אפשר לתקוף, הכול בסדר, אנחנו יודעים מה נתנו ואני גם יודע שכשמצפים מנוער להתחנך קודם כל מספרים - - - אם לא הייתי מדובב לא היו בכלל יודעים שיש פה הצלחה של שינוי מהותי. אני דובבתי, הם פתחו רק בשלילי. צריך לבוא ולהגיד כמה המקום הזה ערכי, כמה הוא חשוב, כמה הוא מעצים. אפשר לדבק על מיקום, אבל לא המיקום עושה את הערכים, את הערכים אני מצפה שיקבלו וקודם כל להגיד תודה לפני שבאים שמשמיצים ככה בפורום כזה גדול. תודה, סיימנו את הנושא הזה.

לא, לא סיימנו.

סליחה, את לא מנהלת את הדיון.

לא סיימנו, אני - - -

אבל את לא מנהלת את הדיון.

הם הולכים לבדוק, הם לא ישנו.

סליחה, את לא מנהלת את הדיון.

אז תיתן - - -

סליחה, תתפלא, אני מנהל את הדיון. תתפלא.

תקשיב, אנחנו רוצים לבוא - - -

אבל יש פה עוד נושאים שרוצים לדבר עליהם.

כרגע היא נתנה על שיקגו לרמת אשכול. אנחנו רוצים לבוא, סוף סוף, עד שיש פה פורום, שישמעו אותנו.

אני חושב ששמענו.

לא, לא שמעתם - - -

אנחנו 40 דקות יושבים ושומעים בעיקר על הפעילות ברמת אשכול.

אתם 40 דקות מדברים על הפעילות, לא קשור לרמת אשכול. מבחינתי רמת אשכול זה לוד לבד ורמת אשכול שכן הפקרתם, ראש העיר, אתם כן הפקרתם את - - -

טוב, בסדר, מאה אחוז, תודה.

לא, לא סיימתי, יש פה שתי בנות שהן בכלל בתיכון שבאו לדבר ולהגיד ומתוך הביטחון האישי שלהן.

אם אני לא מדובב אותן - - -

אתה לא נותן, אתה מנסה להשתיק אותן.

ממש לא. תגידי, מי שאל את השאלות.

רגע, רגע. מספיק

- - - ואתה רק מנסה להשתיק. למה? יש לך משהו להסתיר?

זהו, מספיק.

שנייה. לדעתי לא הובהרה פה מטרת הדיון. זה שמתנ"ס שיקגו מארח את המפגש זו נקודה אחת, אליי פנו, ועם כל הכבוד, יש לי עוד דברים לעשות במהלך היום, ועדת הקליטה של כנסת ישראל באה ואמרה שהיא רוצה לדון במצב הקליטה בעיר לוד. בעיר לוד יש עולים מ-101 מדינות, מסקטורים שונים ומשכונות שונות. באו לבקש פה את המקום. רוצים לעשות דיון על הנוער האתיופי ברמת אשכול, אני מוכן לבוא ולפנות עם אנשיי. אני לא חושב שזה צריך להיות בפורום הגדול הזה. זו לא מטרת הדיון, לדיון הזה יש מטרות ויש נושאים. אז עם כל הכבוד, לא לבוא ועכשיו - - - אני מאוד מאוכזב ממה שאני שומע פה. בסדר, אתם יכולים לדבר עד מחר ויכולים לבוא, אבל יש מה שנקרא קודם כל נימוס בסיסי. יש פה נימוס בסיסי שלא היה פה. נימוס בסיסי. אני יכול לשבת פה עוד שעות, לבטל את הפגישות שיש לי אחר כך, אבל יש פה נימוס בסיסי ולא היה פה.

וצר לי שאני אומר את זה. אני מבקש שיושב ראש הוועדה ימשיך, ינהל פה, יש פה עוד נושאים לדיון. נסיים את הנושאים האחרים, נבוא ונדון. בינתיים אני שומע פה שיש פה דברים אחרים, אבל יש פה אנשים שהיו צריכים לנהל את הדברים אחרת, סליחה שאני אומר את זה, ולהכין את אלה שדוברים ולמקד אותם.

בעניין - - -

תנהל את הנושאים שהיינו צריכים לדבר עליהם ואחר כך - - -

בעניין המועדון שמענו וראש העיר גם אמר שאם אתם לא רוצים 'אנחנו נשב ונבדוק, אנחנו לא נעשה בניגוד לרצונכם'. לכן אנחנו גם, ועדת העלייה והקליטה, נהיה בקשר עם לשכת ראש העיר ואנחנו נעקוב אחרי מה שנעשה. פה לא אמרו 'אתם לא רוצים, אנחנו ניקח אתכם בכוח', זה לא נאמר. הם אמרו 'חשבנו שזה טוב בשבילכם', אתם אומרים ש'זה לא טוב בשבילנו, זה יותר טוב לנו', 'אז אנחנו נדון ונקבל החלטה'. זה מה שנאמר. בואו בזה נשאיר את העניין הזה.

אני אומר לכם, פה, עם ראש העיר, עם הצוות המקצועי שנמצא פה, אני אפעל איתם ביחד כדי שלא יהיה בניגוד לרצונכם. בסדר? אז פה נסגור את הנושא הזה ונעבור לנושא אחר. הנושא של המועדון, אני הבנתי את העניין, הם לא יעשו את זה בניגוד לרצונכם. אתם רוצים להמשיך? יישבו, ידונו בעניין.

אני מציע שאנחנו נעשה סיור לכל הנוער, נראה להם את התכניות שאנחנו רוצים לעשות ואם הנוער לא ירצה אנחנו לא נעשה. אנחנו רוצים את טובת הנוער.

מצד אחד אנחנו קיבלנו פה דיווח, עדות חיה שאנחנו קיבלנו, כמה המועדון הזה עזר להם, להישגים, להצלחה והם לא באו עם גישה שלילית, הם דווקא באו ואמרו 'זה טוב לנו, אנחנו הצלחנו בזה, אנחנו רוצים להמשיך בזה', אז בואו תבדקו מבחינה מקצועית.

בסדר. אני רק אומר, לא הכינו אותנו לדיון. אם היו מכינים אותנו, מעלים נושאים מראש, היינו מתמודדים, יכול להיות שהיינו מקבלים החלטות מראש טובות לכולם.

בסדר.

אתה יודע מה הבעיה?

אני כן אומר לך, גברתי, אנחנו נשב ונשמע אותך בנחת. אנחנו נגיע לפה פיזית ונשב. אגב, זה לא פעם ראשונה שאנחנו משוחחים, נכון? הגענו גם בפעם קודמת וישבנו ושוחחנו והייתה לנו סבלנות. נעשה את זה פעם אחת מסודר, תעלו את הנושאים, נדון לעומק העניין ונתמודד. לא נשאיר שום דבר פתוח, בסדר?

אם מדברים על הקליטה, אז אפשר להגיד על הקליטה של יוצאי אתיופיה פה בשכונה? אפשר לדבר על זה?

אז תדברי ונציג משרד הקליטה גם נמצא פה, תציגי לנו מה הקליטה פה בעיר.

אני עובדת פה במתנ"ס.

את עובדת במתנ"ס?

כן.

וככה את צועקת על ראש עיר?

לא, רגע, רגע.

לא, סליחה, סליחה. לא, תקשיבי טוב, גברת. אל תצחקי לי פה עכשיו. את לא מתביישת שאת עובדת שלנו פה במתנ"ס ואת - - -

אני לא עובדת שלך - - -

מה זה משנה? זה עובדת שלי. כל מי שעובד פה הוא עובד שלי. לא משנה דרך עמותה, אני - - - תקשיבי, גב' אתיה, אני - - -

אתה לא צודק.

אני אסיים את הדיון.

למה?

אני מסיים את הדיון.

כראש העיר אתה לא יכול - - -

את עובדת פה, את נמצאת אצלי במתנ"ס ואת לא באה וחותכת אחת שמתפרצת על ראש עיר? לא, את לא ניסית שום דבר. תודה רבה לכם. (ראש העיר יוצא).

אוקיי, זה מוקלט - - -

זה מראה את ה - - -

בסדר, אנחנו נמשיך את הדיון. אנחנו נציג את הדיון לפי לוח הזמן שלנו. זה חבל, אבל מה לעשות? כי אנחנו באנו לשמוע גם וגם. לא רק צד אחד. בבקשה.

אז צר לי שהוא הלך באמת. זה רק מראה שהתפקיד יותר חשוב לבן אדם, לדבר כבן אדם לבן אדם, אלא התפקיד שלי יותר חשוב. מה שיש לי להגיד, אברהם - - -

תגבירי את הקול כי לא שומעים אותך.

יוצאי אתיופיה נקלטו בצורה שהיא לא כל כך טובה פה בשכונה. גדלתי פה, אני גרה פה 15 שנה עם המשפחה שלי. אנחנו חיים פה בשכונה קצת עוינת, אנחנו לא מסתדרים עם האוכלוסייה שאיתנו. עצם זה שהרשות לא לוקחת עלינו אחריות והעמותות לוקחות עלינו אחריות זה כבר אומר הרבה על הקליטה פה בשכונה. זה מה שיש לי להגיד. העניין הוא שמחפשים איך להכניס אותנו, איך למצוא לנו מקום, זה רק אומר שלא דואגים לביטחון שלנו, לא שואלים פה איך אנחנו מרגישים. המקום זה לא מה שחשוב, אלא הביטחון פה בשכונה זה מה שחשוב לנו.

יש נציג המשרד לבטחון פנים פה?

נציגי המשטרה היו פה. כולם הלכו עם ראש העיר שנעלם.

הם הלכו עם ראש העיר?

כן.

כל הכבוד להם. אוקיי.

זה רק מראה על הקליטה שלנו.

אני לא מבין, מה, אסור לדבר?

אלה מוזמנים שלו, לא שלנו.

שנייה, אני רוצה להגיד. לא אסור לדבר, מותר לדבר ולהביע את הרגשות ויש דרך להביע את הרגשות. לבוא ולהגיד שהרשות הפקירה את המקום זה ממש לא נכון. אני תושבת העיר, אני מכירה את המקום - - -

- - -

זה לא קשור, אני גרה בגני אביב ואני מבקרת כאן ואני מתנדבת במשטרה ואני מגיעה לכאן עם הסיורים עם הניידת, אני יודעת יפה מאוד מה קורה כאן בשכונה. לבוא ולהגיד - - -

את לא יודעת - - -

סליחה, אני שמעתי אותך. לבוא ולהגיד שהרשות הפקירה את המקום, הן בתקציבים והן בביטחון, זה ממש לא נכון.

לא, את כל הזמן - - -

סליחה, כרגע אני מדברת ואני מבקשת להקשיב. אין ספק - - -

רגע, בבקשה, מי שלא מקבל - - - תשבו.

אני רוצה - - -

לא, זה לא ככה. זה לא הולך ככה, זה דיון. תהיה לך רשות דיבור ותדברי. אני לא רוצה עימות פה.

לא, אין שום עימות.

סיימת את דברייך?

כן.

תודה רבה. אני רוצה - - -

כל התקציבים שמושקעים, אז כנראה הדרך אחרת ו - - - זה הכול, זה הפתרון.

משה, בבקשה.

את יכולה לתת הסבר על ההפקר, על המילה הזאת?

אני חושב שפה לא הבנתם את המטרה של הביקור שלנו. אני יכול לקיים את הדיון הזה בכנסת ואז יהיה פחות בלגן. אבל כיוון שאני מאמין בלעבוד ולהגיע לשטח ולשמוע גם את נציגי התושבים, אני חושב שזו זכותכם להשמיע, אבל זה צריך להיות בצורה מכובדת. אנחנו גלשנו ולכן אני מבקש, כל מי שיקבל את רשות הדיבור ידבר, מי שלא מקבל רשות דיבור לא ידבר ולכן אני מבקש מי שעומד לשבת. מי שקשה לו לשמוע יכול לצאת. מי שרוצה תשבו.

אני רוצה להגיד לראש הוועדה שאנחנו פה נשארנו שתי חברות מועצה, אלוירה ואני, תיק הרווחה. אנחנו רוצים לשמוע הכול.

בבקשה, בסדר. אני נתתי לתושב משה רחמים. אני מבקש בקיצור ואחר כך אני רוצה לתת לנציג משרד הקליטה. בבקשה.

אני מברך על היוזמה הזאת. באנו וראינו את הבלגן הזה, אני חושב שזו פעם ראשונה, זה בזכותך המלאה, זכינו ליום הזה. אני לא חושב שראש העיר שעזב והלך עשה לנו כבוד, לנו, אני מתבייש במקומו. לא רק זה גם. אני שמעתי ברוסיה כשעושים כפיים, מי שמפסיק לא יהיה יותר, אז אף אחד לא מפסיק. מה שהלכו, כולם הלכו, כי מחר יפטר אותנו. זו לא השיטה, זו לא הנהגה. לא באנו לבקר אותו, אולי להיפך. שנים לא שינו פה, הוא לא יכול לשנות בשנה ושנתיים, הוא לא יכול לשנות, אבל הוא יכול להודות 'אני בשנה הזאת לא מסוגל לשנות'.

לא, משה, כיוון שהוא לא נמצא אתה תתמקד בנושא, לא לפרסונאליות. בבקשה.

אוקיי. בסדר. הנושא, אני חושב שעדות, די מספיק יש כאן, יש פה עמותות שהחליפו את המוסד, העירייה. המוסדות שמעידים ואת הילדים שמצאו בשולי הדרך, הם המטפלים. לא העירייה מטפלת. יש עובדות פה. הילדים, ראיתם אותם, מה יש לי עוד להוסיף?

חבר'ה, אני חושב, שיתוף הפעולה יכול לשנות אותו לא בצורה כזאת שאנחנו יכולים לשנות דבר. אנחנו רוצים ומעוניינים. אני חושב בצוות הזה שראיתי, למרות שהוא לא נמצא, יש שיטה ישנה של - - - הפרד ומשול. זה מה שאני רואה, אחד לוקח והשני זורק אותו ואז יש את האפשרות לשחק את המשחק הזה. יש משחק די רציני פה. אנחנו שלוש פעמים בשבוע מתנדבים בכל מיני, זה - - - ילד נעצר במשטרה, אנחנו צריכים להגיע, לשחרר אותו, לברר, להביא את ההורים. כל אחד שהוא פה עושה משהו. אם אנחנו לא קיימים אני לא יודע מה קורה לילדים.

אני חושב, יש אנשים טובים מבחוץ, אותם היינו צריכים לעודד ולחבק. אנחנו ביקשנו - - - בא עם הכול, הגיע, הביא תכנית. חבר'ה, פה ברמת אשכול, לא ילד ולא מבוגר היה יכול להסתובב פה, לא ביום ולא בלילה. שינוי, הביאו מצלמות, הביאו הכול, כסף, העירייה לא הייתה מוכנה לשתף. הם לקחו את הכסף שלהם והלכו, לא היו מוכנים, העירייה לא רצתה לשמוע.

הנציגים נמצאים פה.

אני חושב שהטוב ביותר שישתפו אותנו, הקהילה שנמצאת בשטח. כואב לי.

הנציגים נמצאים פה וגם הפרוטוקול, הוא יקרא את הפרוטוקול. צר לי שהוא הלך.

אני חושב שהייתי מחבב אותו יותר מאשר שאני ראיתי דבר כזה. הוא לא עשה את זה על חשבוני, לעצמי, לכל אחד שהוא תושב לוד. זה לא יכול להיות התנהגות.

תודה.

אני חייבת לדבר. עבדנו פה בעירייה מאוד קשה בשביל להרים את האירוע הזה והייתה פה הטעיה, לא יודעת של מי, אני אברר אחר כך, כיוון שהנושא היה קליטה בעיר. זה לא הנושא של החברה האתיופית. חד משמעית אני אומרת את זה, ומה שקרה, שבסופו של דבר באים כמה נציגים וכמה מתסיסים שבאים והם חושבים שהם עושים את הכול והעירייה לא עושה כלום. לידיעתכם, משה רחמים, אני רוצה להגיד לך, מי יושב איתך שלוש פעמים בשבוע?

את.

אני והפעילים, ואני זה עיריית לוד. ואני מצטערת לשמוע שכולכם עולים על הגל הזה וזה עצוב לי מאוד, כיוון שפה יושבת גם יושבת ראש ועדת הקליטה - - -

80% מהתקציב הולך לעדה האתיופית. זה לא רק מה שהמדינה מעבירה. התקציבים וההחלטה של ועדת ההיגוי. ואני פה מפקירה את חבר העמים לטובת העדה האתיופית ואתם באים ואתם - - - כן, כן, לגמרי כן.

חבל באותה הזדמנות, מה שראש העיר אמר.

וצר לי מאוד שאלה האמירות. צר לי מאוד.

וזה שוב מה שראש העיר אמר, הוא צדק ב-200%. יושבים פה שני חבר'ה שמימנו להם, לא עשינו טובה, באמת אנחנו מממנים לכל אחד שרוצה ללמוד קורסים. אומרים משפט אחד ועשרה אחרים לא טובים. זה משהו שמראה שזה לא להכיר את הטוב. כמו שאנחנו מתאמצים פה בעיר לוד, ואני אומרת לכם, אני פה מעל 30 שנים עובדת, אני עובדת עם האוכלוסייה האתיופית הרבה, אף פעם המצב של האוכלוסייה האתיופית לא היה יותר טוב כמו שבפעם הזאת.

אני אומרת לכם, להעצים ולתת ולאפשר, כמו שאנחנו - - - שתהיה שותפות שלכם איתנו. זה לא נכון, הגופים המתערבים, שאתם קוראים העמותות, הם עובדים בגלל שאנחנו העירייה נתנו להם לעבוד. אם אנחנו לא היינו נותנים להם לעבוד הם לא היו עובדים פה.

אפשר לדבר?

תודה. רק רגע. יש נציגי משרדי הממשלה שלא דיברו. אני רוצה לתת למנהל מחוז תל אביב והמרכז, בבקשה.

אני קצת התבלבלתי במה אני עושה פה ו - - -

לא, הנושא זה קליטת עלייה.

קוראים לי נחמיה חתוכה, אני מנהל מחוז תל אביב והמרכז במשרד העלייה והקליטה. אני מודה שקצת התבלבלתי כי אני הבנתי שאני מגיע באמת לדיון בנושא של הקליטה בעיר לוד ולא לדיון על מצבם של העולים עולי קהילת יוצאי אתיופיה ברמת אשכול. אני לא יודע גם להעביר ביקורת על המצב ועל הבעיות, זה דיון בין תושבי השכונה לבין העירייה וכבודו של הדיון הזה במקומו מונח ואני מניח שצריך לקיים אותו. אם יש כזאת תחושה, אי אפשר להתווכח עם תחושות, אני רק רוצה לבוא ולהציג בפני כל הנוכחים מה בעצם אנחנו כמשרד העלייה והקליטה עושים ואני אעשה את זה בקצרה. ואל תשאלו אותי איפה זה ואיפה זה ואיפה זה, תשאלו את מי שעוסק בזה.

קודם כל לגבי העולים, גם כשמתעסקים באוכלוסיית יוצאי אתיופיה אז תמיד עולה, 'חבר'ה, תפסיקו לתייג אותנו כעולים'. אז כשזה נוח זה ככה, כשזה לא נוח זה אחרת, בכל מקרה הדרך החדשה, אותו תהליך שאושר והדרך החדשה אושרה על ידי הממשלה, כמו שיודע היושב ראש, הוא תהליך שאמור במהלך שנת 2016, זו תקופת השנה שנקבעה כשנת מעבר, שבו גם מוקד הקליטה ליוצאי אתיופיה שנמצא בעיר, העובדים שלו, וזה נשאל פה לפני שאתה נכנסת, וחלק מהתהליך להעביר את העובדים של המוקדים בין האוצר לעובדים תקניים של הרשות. זה התהליך שאני מקווה שיסתיים עד אמצע השנה הזאת, אם לא, הוא יסתיים עד סוף השנה, אבל זה תהליך שיסתיים בשנת 2016.

גם כל נושא העולים, או מי שנחשב, או מי שנקרא עולה, גם הוא, משרדי הממשלה ייקחו אחריות ואני כבר ראיתי את התכניות של הדרך החדשה של כל משרדי הממשלה, של החינוך, של הרווחה, של הבריאות, של כולם, את כל התכניות כבר ראיתי - - -

אבל לתכניות האלה 2016 היא לא תקופת מעבר. מ-1 בינואר התכניות היו צריכות להתחיל, לכל השנה.

בוודאי. תקופת המעבר זה לנושא של כוח האדם והשינוי הזה. גם בתקופת המעבר הזו, בסופו של דבר משרד העלייה והקליטה יטפל באוכלוסיית יוצאי אתיופיה שעלו ב-15 השנה האחרונות. ללוד עלו 181 נפש ב-15 השנה האחרונות.

נכון להיום אנחנו מטפלים בכלל אוכלוסיית בני הקהילה האתיופית ואנחנו מתקצבים גם תכניות קליטה חברתית, קליטה וקהילה, מול הרשות. אנחנו תומכים ברשות, גם בתכניות חברתיות. גם תכניות רווחה, דרך תקציבי הרווחה של המשרד, אני גם חבר בוועדה המחוזית של תכנית 360 שמושקעת בלוד ב-3 מיליון שקל, סדר גודל. ואני מדבר על כלל העולים, לא רק על העולים יוצאי אתיופיה. אנחנו גם תומכים בתחום התעסוקה, גם במוקד הקליטה. לא רק בכוח האדם במוקד הקליטה אלא גם בפעולות במוקד הקליטה ובין היתר גם פעולות בנושא של הכשרה תעסוקתית ופעולות קליטה. מה מזה מגיע לשכונה? זה באמת העניין של מוקד הקליטה ושמענו חלק מהאנשים מדברים פה.

סטודנטים. כל מי שהוא בן הקהילה הזאת ואחד מההורים שלו עלה ב-80' זכאי לקבל מאיתנו שכר לימוד ודמי קיום שלוש או ארבע שנים לימודים באוניברסיטה. מישהו יודע על זה? זה לא עובר דרך התקציב של העירייה, זה עובר ישירות לסטודנט או למוסד הלימודי ויש פה גם טווח גילאים, גם לתואר ראשון וגם לתואר שני. כל חייל בן הקהילה מקבל ממשרד העלייה והקליטה תקציב חודשי בנוסף לתקציב שהוא מקבל. כל חייל שהוא בן הקהילה, זה לא משנה אם הוא נולד בארץ או עלה, כל חייל שהוא בן הקהילה.

כמו שאמרתי, התקציבים האלה, אנחנו תומכים ברשות בכל התכניות, יש פה מגוון עשיר של תכניות לכל אוכלוסיית העולים, גם לעולים שעלו, ואני רוצה להפתיע אתכם, עלו ללוד גם עולים מצרפת, מאוקראינה, בשנים האחרונות וגם אותם תקצבנו בשנת 2016 וגם להם מגיע תכניות וגם למקבצי הדיור של עולים מרוסיה מגיע תכניות, ויש פה עוד אוכלוסיות שמגיע להן וגם הם יקבלו. ואין פה רק אוכלוסיית יוצאי אתיופיה.

אנחנו יודעים ש - - -

אני לא ביקשתי שתעני לי ולא ביקשתי שתגידי, אני מדבר. את רוצה, תדברי אחר כך, אני לא דיברתי מילה כשישבו פה. זה פשוט מרתיח אותי לשמוע שברמת אשכול יש רק עיריית, איך קראו לזה? פוקס.

איזה עירייה? זה בדיוק ה - - -

אני לא נמצא פה? אני מודה, אני מעריך מאוד את הפעילות הזאת ושל כל העמותות ויש עמותות נוספות, ובנוסף למה שאמרתי אנחנו תומכים כאן בעמותות שפועלות למען העולים ויש פה הרב חזן, שגם הוא פועל למען העולים.

אז כמו שאמרתי, סטודנטים וחיילים ותעסוקה ותכנית פל"א. חוץ מלרדת על הברכיים עשינו הכול כדי שנוכל לגייס פה ילדים לתכנית פל"א, שזה פעילות לימודי אחרת שכוללת גם פעילות אחר הצהריים של סיוע. בסוף נכנס פיס לעניין הזה, לא הצלחנו לגייס את כמות התלמידים, אבל אני אומר לכם, אם יש מחר מישהו לפל"א, קדימה, נעשה את זה. בינתיים פיס לקחה את זה. התכנית הלאומית שהזכרתי אותה - - -

פרויקט רובוטיקה.

פרויקט רובוטיקה זה פרויקט מדע, חלל ורובוטיקה. הוקם פה בלוד מרכז שמיועד בעיקרו לאוכלוסיית ילדים יוצאי אתיופיה, בעיקרו, אבל מתוך ראיית האינטגרציה, אמרנו שאנחנו רוצים שחלק מהמשתתפים בו יהיו גם עולים מארצות אחרות כדי שתיווצר גם אינטגרציה. אחת מ-16 הערים שבחרנו אותן, כדי שיהיה פה פרויקט רובוטיקה, היא העיר לוד והוקם פה מרכז רובוטיקה ופועל פה מרכז רובוטיקה. מי מכיר את זה?

מנהל מחלקת החינוך.

אתה מכיר. זה אומר גם מחשבים, גם ארבעה קורסים יחד עם העמותה, גם ערכות רובוטיקה. וזה פועל ואני מקווה שזה ימשיך לפעול הלאה.

תסכם.

אני מסכם את מה שאני רוצה לומר, אם לא תהיינה שאלות. אנחנו נמצאים פה כמעט בכל תחום, אני פרשתי חלק מהדברים ואני בטוח שפספסתי. כמעט בכל תחום אנחנו קשובים לעיר לוד, אני מלווה את העיר לוד כמעט עשר שנים, מאז שאני מנהל מחוז, אני מלווה את העיר לוד לפני מאיר ניצן ואחרי מאיר ניצן ועם מאיר ניצן ואנחנו עושים את כל השמיניות הנדרשות וכל כל הסלטות הנדרשות כדי שנצליח להביא את התקציבים ולהפנות אותם אל העולים. אני מקווה שרק נמשיך ככה ורק נתקדם מפה. ומה שיש ברמת אשכול עם העירייה, תיפגשו ותרימו.

משרד החינוך, בבקשה.

אפשר שאלה אליו?

תרשמו ואז ניתן זמן לשאלות.

אני חייב לומר. יש דברים שכן, יש דברים שלא.

מנהל אגף החינוך של העירייה?

כן. בעבר גם ניהלתי ועדת היגוי של קהילת יוצאי אתיופיה לפני שלוש שנים, בהמלצת אברהם ליפשיץ.

אני חייב לומר כך, יש כמה הנחות יסוד. הנחת יסוד ראשונה, שקהילת יוצאי אתיופיה לא צריכה להיות שונה מאחרים. תפקידי כמנהל האגף לתת הזדמנות שווה לכולם. המכנה המשותף אצל רוב התלמידים שלי זה צבע עור ולכן אני משתדל מאוד לא להיכנס לנישה הזאת. רובם דור שני. עכשיו אני אומר מה כן, אני מודע לכך שיש בעיות של שפה שנייה וכדומה. אנחנו מעצימים את העניין הזה במערכת החינוך.

מאידך אני חייב לומר עוד כמה משפטים חשובים. הרשות, במקרה זה אני, אנחנו נותנים למעלה מ-14,000 שעות תגבור בשנה, חלקן הגדול מגיע ליוצאי אתיופיה, כמו בית ספר רמב"ם, בית ספר לוי אשכול, בית ספר ספיר ואחרים. יוצא שמהנתח הגדול הזה שניתן לראשות העיר לוד, דרך ראש העיר, סגן ראש העיר והמנכ"ל, מיועד ישירות לתלמידי בתי הספר. תלמידי בתי הספר מאובחנים על ידי רמת היכולת שלהם, לא משנה כרגע מהיכן הוא הגיע. כיוון שאתה יושב ראש ועדת הקליטה יש חבר'ה מחבר העמים, יש חבר'ה יוצאי אתיופיה, וכפי שאמר ראש העיר, יש כמה וכמה עולים מכל מיני ארצות. מחובתי לתת את המיטב והמרב לכל תלמיד ללא כל הבדל וזה מה שאנחנו עושים בעיר הזאת.

עכשיו מה לא. אני מבקש לצאת מהתחושה של הקביים והתחושה של התסכול, כי אנחנו לא נמצאים שם. ראש העיר שם את זה בחוד החנית ואני אומר לך, כמנהל אגף שמגיע מהעיר נתניה, וניהלתי את בית ספר שפירא שהיו שם 40% יוצאי אתיופיה, העיר הזו מתנהלת בצורה שוויונית ואיכותית הרבה יותר ממסגרות אחרות שאני מכיר, ואני לא רוצה לעשות השוואות כאן.

דבר נוסף, דיברו כרגע על 'דרך חדשה' ובאמת בואו נצא לדרך חדשה. הייתי רוצה לדעת איפה זה עומד, כי מהבחינה הזאת אנחנו עוד לא התחלנו להניע את הדברים. אני מבין שהעיר לוד נמצאת במערך הזה, הייתי רוצה לדעת מה כן. אנחנו אחרי ישיבה עם מגדל אור ואחרי ישיבה עם רווחה חינוכית ושיקום שכונות במעטפת הרחבה, אין לנו את הנושא הזה היום. דרך אגב, ישנו קבינט של חינוך רווחה שמתכנס אחת לשבוע כדי ליצור את האיגום הזה, דרך קהילת יוצאי אתיופיה ודרך קהילות אחרות. אני מבקש, אם יש לך איזה שהיא אמירה בנושא של 'דרך חדשה' ושילובה של העיר לוד כרגע אני אשמח לשמוע.

אני רוצה לשאול אותך האם הכסף הגיע או לא.

כסף של?

אני אסביר. בחודש אוקטובר ועדת השרים בראשות ראש הממשלה קיבלה החלטה למשרד החינוך שנתנה ואישרה את התכנית וגם את הכסף כ-192 מיליון שקל. זה לכל מיני ערים וכל זה. אני רוצה לדעת האם מהכסף הזה הגיע לעיר לוד כדי לטפל ולקדם את יוצאי אתיופיה בשילובם המיטבי.

משנכנס אדר מרבין בשמחה, הגדרה של שמחה זה התרת הספקות. כדי שנתיר את הספקות, עוד לא ראינו שקל אחד ממה שדיברת.

תודה רבה. ענית לי.

את התכנית אתם מכירים?

כן, שמענו, אבל עוד לא - - -

אבל ראיתם?

לא.

כנסו לגוגל.

דרך משרד הרווחה. משרד הרווחה לא הגיעו? שושנה בן דור, בבקשה.

אני רוצה להגיד כמה דברים כשאני שומעת את הדיון הזה. יש הרבה פרויקטים, אני רוצה שתכננו לדבר על פרויקט אחד בעיקר, יש הרבה פרויקטים בעיר, אני חושבת שלכל אחד מהם יש את המקום שלו. אני רוצה גם להגיד כל הכבוד למי שעושה, כי יש הרבה דברים שנורית פוקס שדיברה עליהם, שלא נעשים על ידי שום גוף אחר.

אבל שתי נקודות שאני שומעת את הדיון. הדבר הראשון, אם באים לדבר על קליטת העלייה פה ועל שילוב בני הקהילה במיוחד, אז אני חייבת להגיד גם לכל מי שבא משכונת רמת אשכול, יש יוצאי אתיופיה בשכונות אחרות בעיר וגם להם מגיע את הכול, אבל הדבר הנוסף, עם כל התכניות הנהדרות והמושקעות שמדברים עליהן מכל הגורמים פה ברמת אשכול, מה שאני שומעת מהתלמידים ומה ששומעים פה זה המצוקה החברתית. אני חושבת שלמצוקה החברתית הזאת לא שמענו. אם ילדים מספרים לנו על הפחדים שלהם לעלות ולרדת - - -

את מדברת על רמת אשכול, נכון?

ברמת אשכול ועל הפחד שלהם לחזור הביתה מאוחר או לצאת מהבית. אני חושבת שגם הכאב הזה צריך לקבל את המענה ורואים שעם כל התכניות, ואני מצדיעה לכולן, החלק הזה של המצוקה אינו מקבל את תשומת הלב המגיעה לו.

תודה. זיוה מקונן, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה.

שלום, אדוני היושב ראש, תודה על הביקור. אני חושבת שהסוגיה הכי משמעותית זה האנשים המבוגרים האלה שיושבים פה וכדאי מאוד לשאול אותם איך הם מרגישים בשכונה הזאת ואיך הם הגיעו לשכונה הזאת. משרד הקליטה, בהסללה שלו, בחוברות האלה שהוא קובע באיזה עיר, באיזה שכונה ובאיזה רחוב אנשים יכולים לקנות הכניס את האנשים האלה לפני 15 שנים לבתים האלה וללוד. הם יכולים לבוא ולהגיד איך הם ראו את הדירות, הכניסו אותם לשכונה הזאת.

השכונה הזאת, שהילדים האלה מספרים על הביטחון האישי שלהם, כי הם חווים יום יום, והאמהות האלה שמרו על הילדים שלהם כדי שלא ייצאו מהבית כי הם פחדו שישפכו עליהם, שיזרקו עליהם, ואפילו אנחנו יודעים שיש בתים שביריות פשוט הכדורים נכנסו וחדרו לקירות. זה הביטחון האישי שהם מדברים עליו.

כשבאנו לסיורים במסגרת העבודה שלנו כאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה ונכנסנו למבנה הזה, והייתי פה שלוש פעמים, הגוף היחיד שפעל והחזיק את הילדים זה היה מניפה, הקבוצה הזאת שהחזיקה את הילדים ונתנה להם סיוע לימודי. זה היה כשההורים באים ואומרים 'אנחנו פה עם הילדים כי אחר כך אנחנו לוקחים אותם - - - והם יכולים להיכנס'. זה שהילדים האלה מרגישים שהם הופקרו והמבוגרים האלה מרגישים שהופקרו בשכונה הזאת, כי באמת אין להם ביטחון אישי. לא רק לשבת וללמוד ובאמת להתקדם ולהגיע לבית ספר כזה או אחר, אנחנו מדברים על ביטחון אישי, שהם לא מרגישים בית, שהם לא מרגישים שהילדים שלהם יכולים לצאת ולשחק בגן השעשועים.

כשאני נכנסתי הבוקר למבנה הזה התפלאתי, באמת. זה לא ייאמן מה שהיה עד לפני שנה וחצי. אי אפשר היה להיכנס למבנה, היה רעוע, מוזנח, מי שישב שם ועשה פעילויות עשה, אבל הילדים האלה עלו לקומה השנייה והסתגרו בשני חדרים האלה.

יש מי שמסליל וקובע איפה לשים את האנשים האלה. זה אחת. שתיים, כשהרשות המקומית באה ואומרת 'אני עושה' ובאמת הגיע הזמן להגיד, התחלנו לעשות, וזה בסדר להגיד 'התחלנו לעשות עכשיו', זה בסדר להגיד 'התחלנו לראות מה קורה פה', אבל אי אפשר לדבר על 23 תכניות שמופעלות עבור יוצאי אתיופיה בשכונה ולציין רק תכנית אחת כל פעם הלוך וחזור. זה לא הגיוני. אז למה שהילדים האלה לא ירגישו חוסר אמון בין מה שמוצהר לבין המציאות היומיומית שלהם.

והגיע הזמן, ואני באמת מעריכה את הוועדה שהגיעה לפה, כדי לראות ולשמוע, ואני חושבת שחשוב שנעשה את הצעדה ברגל כדי לראות איפה האנשים האלה חיים. שינוי עירוני צריך להיות וחבל שראש העיר לא נמצא ויושבת ראש ועדת הקליטה גם לא שומעת אותי.

אני שומעת.

אני חושבת ששינוי מהותי צריך להיות בביטחון האישי והסביבה הפיזית שאנשים יוכלו להרגיש שזאת העיר שלהם, השכונה שלהם, הם יכולים להיכנס בה ולצאת בה ולתת מענה לכולם. לא לאלה בלבד ולא לאלה בלבד אלא לכולם, כדי שגם אלה שמרגישים שהמדינה הזאת לא השקיעה בהם במשך כל החיים שלהם ירגישו ביטחון והם שווים. לא רק יוצאי אתיופיה, לא רק אלה, אלא לשנות ו - - -

אני מסכימה איתך והאמירה שלך היא נכונה. לשבת ולדבר על המצב הביטחוני כאן בשכונה. אנחנו קצת התבלבלנו ושמנו בעצם את הנושא בוועדת העלייה והקליטה. בואו נפריד, יש פעילות של הקליטה ויש את המצב הביטחוני בלוד ובשכונת רמת אשכול בפרט.

נכון, ויש - - -

אנחנו פשוט ערבבנו את שני הדברים והתחושה שנוצרה שבעצם משרד העלייה והקליטה לא עושים כלום, זו התחושה שהיא יצרה, ועיריית לוד לא עושה כלום. זו התחושה שאני יוצאת איתה. אנחנו באים ולוקחים את הנושא של הביטחון האישי כאן בשכונה, זה אני יושבת מול הגורמים המתאימים כדי לפתור את הנושא הזה.

בואו נסיים.

אני רוצה לסיים במשפט. מה שאנחנו אמרנו, העובדה היא שנאמר על ידי הגברת שיש 20 ומשהו תכניות שמופעלות פה במתנ"ס ובסופו של דבר חוזרים ומדברים על תכנית אחת, זה לא הגיוני.

איזה תכנית?

אני באה ואומרת, מה שאנחנו מבקשים, לעשות את הסיור ולראות מה המציאות של הילדים האלה והאנשים האלה, ואיך הרשות המקומית שהתחילה לעשות משהו, לפחות בפיזי של המבנה הזה, לוקחת עוד צעד כדי לשנות את המציאות בשכונה הזאת.

תודה.

ולבטל, אדוני, את הדבר הזה, כי זה הדבר שמכניס את האנשים האלה לכל השכונות. לא יכול להיות שמדינה דמוקרטית, גם כשהיא נותנת את המענקים שלה, תקבע לאנשים את הגורל והעתיד שלהם.

את שוב טועה, מטעה וזו פעם שנייה שאת עושה את זה. לדעתי אני אדרוש מהוועדה שיבדקו את הטענות שלך, כי את פשוט אומרת דברים לא מדויקים ומטעה את כולם. אני לא רוצה להתווכח, אני רוצה - - -

בעובדה, זו יוזמה שלכם, זה המסמך שלכם - - -

המסמך הזה בא, אני מכיר את זה - - -

העברנו לוועדה, יש פה - - -

המסמך - - - את האנשים למקום מסוים.

בדיוק כדי לייצר אינטגרציה.

כדי לייצר אינטגרציה? לא, אמרתם לא ל - - - הכנסתם אותם ללוד. אמרתם - - - והכנסתם אותם לרחוב ג'. זה מה שאתם עושים, עובדה.

מה את מדברת? זה כדי לעשות אינטגרציה ולא לייצר ריכוזים.

אני יכולה לדבר? כמארחת של - - -

ואת פשוט מטעה. כבוד היושב ראש, אני מבקש שאת הדבר הזה - - - אני שומע אותה כבר פעם שנייה - - -

אני אלמד את הנושא.

אני רכזת קהילתית במתנ"ס שיקגו, מטעם עמותת ג'ינדאס. אני יושבת במתנ"ס, נותנת מענה. אני פשוט חייבת לך הסבר לעניין ההפקרות. הרבה דיברו פה על ההפקרות, גם אני איפה שהוא רואה בזה הפקרות. אני רמלאית, דרך אגב. כן, אנחנו מאוד עטופים שמה.

ההבדל הגדול שאני רואה בעיר, ואני אדבר בעיר, כי נראה לי שדיברנו יותר מדי על שכונת רמת אשכול, פשוט עמותות לוקחות אחריות על יוצאי אתיופיה, ברוב המקרים. סליחה, אנחנו בניה החורגים של העירייה? זה משהו שאני רוצה לשים גם למודעות פה. לא יכול להיות שג'ינדאס תבוא ותהיה רכזת קהילתית, מניפה יבואו וייתנו את המועדונית, ואז גם רכז הנוער מטעם עמותת ג'ינדאס. זו פשוט ההפקרות הזאת, כאילו מתי - - -

זה מראה לנו למה העמותות ממשיכות לפעול, הבנו את הרעיון.

לא, זה לא העניין.

תודה רבה, הבנתי עכשיו.

אורלי, תני לי לסיים את המשפט.

אם את מגיעה לכנסת לדיון בוועדה, אז תביני, אני אומר לך, זו ועדה, זה ששומעת את כל הצדדים. אז בואו תקשיבו גם. גם אם זה לא נעים לשמוע אנחנו צריכים לשמוע.

אני אעשה את זה זריז. אני באה מעירייה שכל התכניות עובדות שם, זינוק בעלייה, פאקט. היה לי מקרה בגן של הבת שלי, רציתי את פאקט לצורך העניין בגן של הבת שלי, אמרו לי 'לא, סליחה, יש לך שניים וחצי אתיופים', כי אחת מהן הייתה מעורבת, אז לא קיבלנו. אלה תכניות ספייס לצורך העניין. כל התכניות האלה, אני מאוד מבקשת בקשה, שתבדוק מול הפרויקט הלאומי, מול הג'וינט, איך הן עובדות בעיר ובאיזה מסגרת ובאיזה מעטפת. זה לגבי ההפקרות. הייתי רוצה שהעירייה תבוא ותגיד לי 'סליחה, עמותה, אולי אני אשים את החלק שלי או אני אהיה זה שנותן את הטון פה', או 'מניפה, אולי אני אתן את הטון פה?'

בית ספר רמב"ם, בית ספר לוי אשכול, אני מזמינה אותך לבקר בשני בתי הספר האלה. אתה יודע מה? אני אמא, הילדים האלה הם בדיוק כמו הילדות שלי, אני מאוד אשמח, יש לי הרבה חברים בלוד, שמדברים על בתי הספר האלה. בוא תבדוק את ההסללה של יוצאי אתיופיה בעיר לוד, תשווה אותה לעיר תאומה, רמלה. תשווה אותה, אני לא מבקשת יותר מזה, לעיר התאומה רמלה. זה אותו חתך אוכלוסייה, אותו חתך של יוצאי אתיופיה. זו הבקשה בגדול, שגם כקליטה, שתשוו. דין תושבי יוצאי אתיופיה לוד, אני מצפה שהוא יהיה כדין תושבי רמלה. אין שום הבדל.

ההבדל היחידי, אני אגיד לך מה ההבדל היחידי - - -

אין שום הבדל, גם לא בצרכים. את יודעת מה? אנחנו יוצאי אתיופיה מפונקים ברמלה. איך אני אגיד לך? מה אני אגיד לך? אנחנו ממש מפונקים.

אני אגיד לך את ההבדלים, שעיריית לוד התחילה לפעול מבחינתי לפני שנתיים וחצי וברמלה יש ראש עיר במשך 20 שנה, כהונה מתמשכת של ראש עיר ויש לזה מחיר. כשהיו פה ועדות קרואות במשך יותר מעשר שנים.

אוקיי, אז את יודעת מה? את צודקת.

אין הבדל בחלוקת ה - - -

את צודקת. אבל בואו ניקח לצורך העניין את ספייס.

אני מבקש, תסכמי, עזבי את ההשוואה.

סליחה רגע, בואי ניקח לצורך העניין את תכנית ספייס, שהיא מדהימה מבחינתי. אני אשמח לדעת מה עומד שם, שהרשות שמה לספייס שהיא יכולה להיות עתיד ילדינו. בקטנה.

כל תכנית שמגיעה ללוד ויש לה מצ'ינג - - -

ואת זה אני אישית מבקשת ממך, לעשות את ההשוואות מול רמלה, כי זה כן נכון.

זה עצוב מאוד.

אני, כתושב לוד שנים רבות, השתתפתי בוועדות, בכל מיני בעיות. אני כבר הרבה זמן בלוד, אני ותיק, ברוכים הבאים, טוב שאני מדבר ו - - -

אני רק רוצה שתדע שעכשיו כבר עשיתי סיור שם עם כל הילדים ותשאלו אותם בחוץ מה הם אומרים. אני אקח אותך אחר כך.

אני לא הולך עכשיו לשכונה אחרת. אני כבר הרבה זמן, אפילו תקופה מסוימת הייתי גם יושב ראש ועדת עלייה וקליטה, אני משתתף בוועדות, אתה גם יודע, כשהיה ניצן ישבנו בוועדת העלייה וקליטה. אני לא אומר שאין בעיות, יש בעיות. בעיות לא פותרים בכעס, לא פותרים בכוח, אלא בהידברות. אני מאמין בהידברות. גם בצד השני, אנחנו בעצמנו, יכול להיות שאנחנו גם אשמים, כי אנחנו תלותיים. כל הזמן מבקשים, כל הזמן 'תנו לנו', אבל צריך גם להראות אנחנו בעצמנו שאנחנו מסוגלים לעשות משהו. בזה אני מאמין.

דבר שני, ראש העיר כעס. מצד אחד בסדר, מצד אחד לא בסדר. תשמע, יש דברים שמעצבנים, אבל אתה ראש עיר, אתה צריך לשמוע וגם לתת תגובה. לצאת עם כל הפמליה שלו, זה לא מצא חןב עיניי, כתושב אני כועס על הדבר הזה. עוד דבר, הדיון הזה פה היה צריך להיות, לפי דעתי, כלל העיר. מה מדובר ואיך?

לכלל המגזרים.

כן, לכל העיר.

הנושא הוא כלל העיר, כלל קליטת העלייה בעיר לוד. זה נושא הדיון. אבל כשאחד מעלה נושא אי אפשר להתעלם.

אני לא אמרתי את זה. עכשיו בצד אחד אני הרגשתי שאני שומע שמדובר רק על העדה האתיופית. מה זה, העדה האתיופית הזאת נהיית לשכת עבודה? העדה האתיופית הזאת היא הייתה באמת בשביל משהו? יש בעיות, צריך לשבת לפתור את הבעיות, אבל כל הזמן לדבר על העדה האתיופית וכאלה וכאלה וכאלה, ותיקים, חדשים, מספיק. ריבונו של עולם, אתה גם, אתה יושב ראש, היום אתה הגעת לזה, אני אישית, אנחנו קיבלנו אותך כשהגעת לכאן והגעת להיות חבר כנסת וליושב ראש. תבורך. אנחנו דברים כאלה צריכים לקדם. צריך מכאן והלאה קדימה. אבל כל זמן שמדובר על העדה האתיופית זה לי אישית מפריע לי.

דבר שני, אנחנו פה, אנחנו מתנדבים כפעילים, אנחנו היינו פה בשטח הזה, היינו מסתובבים בערב, אחר כך כשהיו לנו בעיות ביקשנו מהמשטרה שגם יעזרו לנו. היינו מסתובבים בערב, היו לנו בעיות קשות, אוקיי, ראש העיר שנתיים וחצי, מנסים, עושים. שכחנו לפני כן כמה שנים לא טובות, הייתה ועדה קרואה, היו לנו בעיות יותר גרועות ולא הייתה לנו אוזן קשבת, אבל גם העירייה, כלפי העירייה, כשהילדים מדברים, הם ילדים, הם צברים, צריך לשמוע אותם, להקשיב להם, אבל ותיקים, אנחנו, שהבאנו את הילדים האלה, שמעתם אותנו? שמעו אותנו? מה יש לנו, איזה דעה יש לנו?

תגיד, משרד הקליטה, משקיע הון תועפות, אנחנו יודעים את זה, אבל כשבאים לדבר צריכים להאזין, לפי דעתי. זו פעם שנייה שוועדת העלייה והקליטה בלוד, גם מקודם וגם מעכשיו, זה כמעט אותו דבר.

לגבי החינוך, ברוך ה', יש הרבה בעיות. הרבה בעיות, למה? כי הילדים עוברים את ההורים, הילדים מתקדמים וההורים נשארים. מי בעל הבית עכשיו? לא ההורים, הילדים בעלי הבית. אני אישית, הילדים שלי בעלי הבית, 'אבא, תעשה ככה, תעשה ככה', אם אתה לא עושה ככה, להתראות. היום לפי דעתי, נכון, הנוער שנולד פה הוא שווה זכויות, מהגן עד כיתות י"א-י"ב, אבל אנחנו צריכים עכשיו את ההורים ואת האמהות, מה אנחנו עושים? הם נשארו ללא שפה וללא שום דבר. לזה צריך לדאוג. אני מבקש גם מהוועדה שלכם, תעשו משהו על מנת להרים את ההורים. אם ההורים יתרוממו קצת, אז הילדים לא יעלו עליהם. תודה רבה.

תודה.

כל הכבוד.

שלום לכולם. אני מנהל את המחלקה לשירותי קהילה וקליטה של העירייה. רציתי להגיד שיש לנו הרבה מאוד עשייה מצד אחד, מצד שני, כמו שראית, יש בעיות ויש גם קצת קשיים. אני רוצה להתמקד בנקודה אחת, נושא של הכשרה מקצועית וקידום של מבוגרים. אנחנו בעירייה ובמוקד מחפשים אישורי התערבות שאנחנו יכולים להשפיע על המשפחות בצורה מהותית, אקוטית. לעשות שינוי בחיים של המשפחה.

לפני שנה וחצי קיבלנו 300,000 שקל ממשרד הכלכלה להכשרה מקצועית ליוצאי אתיופיה, שהצינור הכספי היה שיקום שכונות. בשנה וחצי הזו אנחנו, עיריית לוד, ביחד עם המוקד, הכשרנו מתוך 1,000 מבוגרים של העדה, בדרך של מלגות וקורסים, 400 מבוגרים מתוך ה-1,000.

מבירורים שעשיתי הבנתי שמשרד הכלכלה לא ממשיך יותר בדרך הזו של תקצוב. אני חושב שזה חשוב ושזה חבל ושזה די טעות, כי אנחנו עשינו בעיר שימוש מאוד מושכל בעניין הזה והצלחנו להגיע בערך ל-400 אנשים, עשינו גם קורסים רציניים, מהותיים, ניהול רשתות, טכנאי מחשבים. יש לנו אנשים שלומדים בטכניון ובמקומות אחרים. הסיוע הזה, אני מדגיש, הוא בא ממשרד הכלכלה דרך צינור של שיקום שכונות, הוא כלי מאוד חשוב בעבודה שלנו, בשינוי של יוצאי העדה.

אני רוצה גם לציין, זה לא כל כך עלה כאן, יש עבודה מאוד מסודרת של משרד הקליטה, כל הצוות. לא תמיד היה קל לעבוד בעיר, היו כאן שנים מאוד קשות ומשרד הקליטה עבד איתנו כתף אל כתף, עד היום, לבצע את הדברים, להעביר תקציבים, להעביר תכניות, ועד היום הם עובדים איתנו בצורה מאוד מסודרת.

הנושא של קידום תעסוקתי, בעיניי הוא אחד הדברים הכי חשובים בקידום של העדה ואשמח אם אפשר יהיה לקדם את זה גם במקומות אחרים.

תודה רבה.

שמי חדוה צ'ריסקי ממשרד חינוך, האגף לחינוך מבוגרים. אני מייצגת את מנהלת האגף, מגי קורן. אני רוצה להמשיך את דבריו של ישעיהו, שדיבר בקשר למבוגרים, וכשאני מדברת על מבוגרים זה מגיל של אחרי צבא. אנחנו עוזרים בהשלמת 12 שנות לימוד וגם באולפנים ללימוד השפה העברית. אני חושבת שחסרה איזה שהיא דמות בעירייה שתרכז את כל הנושא ותביא בפנינו את הצרכים ואנחנו יכולים לעזור. בקרוב ייצא קול קורא לגבי השלמת 12 שנות לימוד. הייתה לנו כבר כיתה אחת כאן שפשוט הלכה לאיבוד, זה היה מזמן, לא הייתה אפשרות להעביר את הכספים, איזה שהוא צינור להעביר את הכספים, וממשרד החינוך הכסף יכול להיכנס רק לרשות. עכשיו אני מקווה שהמצב הותר ואפשר יהיה להגיש לנו קול קורא, כי אני יודעת שיש צרכים בעיר הזאת ש - - - אני בקשר עם נסים לנקרי ואני יודעת שיש כאלה שרוצים להשלים, אז אם תגישו אני אמליץ שתקבלו כיתה, אבל צריך להיות מישהו כאן, איזה שהוא מרכז לחינוך מבוגרים, של כל השכונות, לרבות של יוצאי אתיופיה, שיביא בפנינו את הצרכים האלה.

בדרך כלל פונים לרמלה. מה שעשינו גם לגבי האוכלוסייה הערבית, תושבי לוד הגיעו לרמלה וכנ"ל הגיעו לקמפוס השפלה. אני חושבת שתהיה נגישות כאן בעיר, צריך פה איזה שהוא מרכז עירוני שיטפל בנושא הזה, גם של האוכלוסייה המבוגרת, שרוצים להשלים לימודי שפה. זה יכול להיות מלימודי שפה, השכלת יסוד ועד השלמת 12 שנות לימוד. אני לא יודעת אם המשרד לענייני אזרחים ותיקים, הוא גם יכול לתת מענה לאנשים שרוצים ללמוד, אבל צריך מישהו שירכז את זה. אני תמיד שואלת את מנהלת האולפן האם אפשר לפתוח כיתה בלוד של יוצאי אתיופיה, יש לנו אפילו מורים, אבל אני לא מקבלת - - -

הזמן שלנו בלחץ. בבקשה. בקיצור.

שלום. משפט אחד טלגרפי. לי קוראים חיים אסא, אני מנהל המחלקה לתרבות הדיור בעירייה ואני רוצה להאיר ב-א' על נושא אחד שהוא המצב הפיזי של הבניינים בשכונה. היו בשכונה 44 בניינים במצב איום ונורא. אני חושב שחלק מהקליטה ואיכות החיים של אנשים זה סביבת המגורים שלהם. יושב פה יוסי שם טוב משיקום שכונות, צריך להחזיר את נושא שיקום שכונות לשכונה הזאת במיוחד, זו שכונה מאוד קשה. אנחנו הגשנו מכתב למשרד ראש הממשלה בנושא, אני אתן לכם העתק ואם תהיו שגרירים שלנו במשרד ראש הממשלה בנושא הפיזי אז מאוד נשמח.

תודה.

שמי משה ישעיהו, אני בא מעפולה, נפגשנו והזמנו אותך למגדל העמק. אני עובד קצת יותר מארבע שנים, מתוך בחירה באתי לפה, אני מאוד מאוד מאמין, אני מאוד מאוד מאמין בעשייה ולא רק בדיבורים, לרדת לשטח, אני פעמיים בשבוע ישן בתוך השכונה. אני לא גר פה, אני גר בעפולה.

הוא מקים פרויקט פה.

מתוך בחירה, המצב לפני ארבע שנים, ובשנים קודמות בטח המצב היה עוד יותר קשה, ואני חושב שגם העניין הפיזי של הבניינים, של המשפחות, אני פה כמעט בכל שבוע נכנס לפחות לחמישה או שישה בתים, המורכבות מאוד מאוד קשה. יחד עם זה אני רואה תקווה גדולה, לפני שבועיים הרשות המקומית כינסה שולחן עגול של כל השותפים, מה שלא היה בתקופה של לפני ארבע שנים, לא היה קיים, לא היה עם מי לדבר, לא היה עם מי להתייעץ, לא היה עם מי להתדיין. אין לי ספק שבתוך חצי קדנציה תהיה פה מהפכה. צריך להמשיך את המגמה של הידברות בין השותפות ובעיקר בעיקר התושבים.

החלק הנוסף הוא באמת ירידה לשטח ועשייה. חיי היום יום הם נוראיים, גם בתור עובד שנמצא פה. הם דורשים המון כוחות נפש בצורה בלתי רגילה. הסיטואציות היומיומיות פה, קשה לתאר. ליוויתי פה משפחה, חולדות שהסתובבו בתוך בתים, סיטואציות מאוד מאוד קשות.

אבל הייתי רוצה בסיטואציה שקרתה פה לכוון לאיזה שהוא כיוון של תקווה, תקווה שבעיניי אני חש אותה. בארבע השנים הקודמות, בוודאי משפחות של 15 שנה, זו לא הסיטואציה שאנחנו מדברים עליה היום. יש גופים שהתווספו, יש רשות מקומית שמתפקדת, יש תודעה של משפחות והורים שיודעים לדבר בשם עצמם. אני חושב שזה הכיוון שאני מנסה לסמן אותו לגבי ההמשך ולא לצאת - - -

אתה מדבר על רמת אשכול?

אני דיברתי אך ורק בשכונת רמת אשכול.

ואתה אומר שביחס למקומות אחרים ולשכונות אחרות אתה רואה פה באמת מצוקה חריגה?

אני מכיר גם הרבה מקומות אחרים, אני גדלתי במגדל העמק, אני גר בעפולה ובהרבה, זה המקום הכי גרוע מבחינת הנתונים הפיזיים והמורכבות.

בקיצור. אני צריך לסגור את הדיון.

קודם כל שלום, אני מעריך את הישיבה הזו. אני מנגיסטו, תושב באזור, אני כבר 15 שנה פה. קודם כל בהתחלה רוצה לציין את מה שהיה, ראש העיר - - - לא כמו שהיה עכשיו בסדר, יש שינוי, אבל מחכים לעוד שינוי, לשנות. הילדים שלנו, לא היה להם את המתנ"ס הזה לפני שלוש-ארבע שנים - - - חדרים. אפילו מבקשים עוד חדר, 70 ילדים, יש שני חדרים. איפה אפשר לשים? רצינו עוד חדרים. אז במקום להגדיל לנו את החדרים, להוציא אותנו, לשים אותנו בחוץ? זה ממש לא נכון.

מנגיסטו היקר, אתה לא - - -

הוא אמר פי שניים, אמרתם.

יוסי, אני פה, אחד מהילדים שלי בא לפה, גם אני רוצה - - -

אנחנו נסיים פה ונעשה סיור.

כן, בסדר, נעשה סיור.

חוץ מזה יש מה שמפריע לי פה תמיד. רק יוצאי אתיופיה, זה מפריע לי. יהודים, זה הכול. ניקח אותו יהודים, זהו. תושבים יהודים באזור. לא להכליל אותם, תושב אתיופי, עולי אתיופיה, יש כמה פה ש - - - הילדים שדיברו קודם, הם נולדו פה כבר, הם לא רוצים לשמוע. זה ממש, כמה שאפשר לשנות את הדבר הזה, תודה רבה.

תודה. אני מבקש סליחה מראש מכל מי שרצה לדבר ולא נתנו לו, כי אנחנו מוגבלים בזמן. אנחנו יוצאים לסיור עכשיו ולכן אני נאלץ לסכם את הדיון. אני מתנצל מראש ממי שלא נתתי, תבינו את המצב.

קודם כל אני מאוד מודה לראש העיר וגם לצוות פה על הפעילות, על העבודה, בכלל, בקליטת עולים בלוד. אנחנו רוצים יותר, זו הדרישה והבקשה והפנייה של התושבים וגם אנחנו אומרים שצריך לעשות עוד יותר. אני בטוח שראש העיר והצוות המקצועי וכולם שומעים את הפניות האלה, את הקולות האלה והקולות האלה נועדו רק לקדם ולא לפגוע באף אחד. זה לא עניין אישי, זה פשוט עניין של לקדם את העולים, גם עולים וגם ילדי העולים, שנולדו בארץ. לכן זה חשוב מאוד להתמקד ולהמשיך בעבודה הטובה שאתם עושים.

אני גם רוצה לברך את העמותות השונות שעושות עבודה פה בשיתוף פעולה וזה מאוד חשוב שבמדינה דמוקרטית, תפקידן של העמותות הוא לסגור או לבוא ולעשות השלמה, להשלים, לא להחליף את רשות העיר או משרדי הממשלה, אלא הם באים פה להשלים. לכן העבודה שלהם מבורכת, תמשיכו, ואני מברך.

הדבר השלישי, עלה פה חזק עניין הביטחון האישי של התושבים פה, העולים, ההורים מאוד מאוד מודאגים באשר לילדיהם. אני לא אחזור עכשיו, אם אפשר לתקן אני אשמח לתקן, זה יכול להיות קצת קשה, אבל אני חושב שפה ביטחון הפנים והעירייה ביחד, והוועדה תפנה גם לשר לבטחון פנים בשיתוף פעולה עם העירייה, שידגישו פה את הפעילות על מנת לחזק את הביטחון העצמי של התושבים פה ברמת אשכול.

הדבר הרביעי, הוועדה מאמינה בהידברות, לכן אני פונה לאדוני סגן ראש העיר, הבנות האלה דווקא באו עם גישה חיובית ואמרו 'המועדון הזה עשה לנו טוב, קידם אותנו, אנחנו רוצים שימשיך לקדם אותנו, ולכן אנא, אל תוציאו אותנו'. לכן אני אומר, תעשו כל דבר בהידברות. אם זה לא מקובל עליהם, אם זה לא טוב, אני חושב שרצונם של התושבים בא בראש ובראשונה. לכן הוועדה מבקשת לבחון את ההחלטה מחדש ברמה של הידברות עם אותם נערים ולא להוציא אותם מהמתנ"ס.

נקודה חמישית שאני רוצה לציין פה, אנחנו מסכמים שהעניין של שיקום שכונות, כבודו העלה את הנושא, בעניין שיקום השכונות הוועדה תפנה בכתב לשר השיכון וגם למשרד ראש הממשלה. אני לא יודע מי האחראי במשרד ראש הממשלה, בדרך כלל עניין השיקום מרוכז במשרד השיכון והבינוי. נברר את זה לפי המכתב שכתבת ואנחנו נפנה שיהיה פה גם עניין של שיקום שכונות.

הוועדה, כמו בערים אחרות, אנחנו מאוכזבים מעניין ביצוע החלטת ועדת השרים והתכנית הממשלתית לשילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה, לא רואים אותה בשטח. זו אחת המטרות שלי, גם לבדוק את העניין, אם זה ירד לשטח, אם הכסף הגיע, אם התכניות כבר פועלות. לצערי הרב בדקתי באור יהודה, לא קיים, בדקתי באשדוד, לא קיים, הנה פה גם בדקתי ולא קיים.

גם תכנית אמי"ר, בשבוע שעבר גייסו חיילים יוצאי אתיופיה בנפרד. למרות שהתקבלה החלטה כזאת, העלו באוטובוסים נפרדים ופתחו תכנית חדשה.

אני מודע לזה והוועדה תכתוב מכתב לשרים הרלוונטיים בנושא הזה ונביא את מחאתנו שעד עכשיו מאוקטובר היא לא יצאה לפועל, לא התחילו לבצע את התכנית, אפילו לא התחילו להתארגן ברמה המקומית. יכול להיות שברמה הארצית מתארגנים, אבל מה שווה אם זה לא מגיע לרמה המקומית בשטח?

אלה הנקודות שאני וחבריי פה מסכמים, חבל שאדוני ראש העיר יצא. הוא קיבל אותנו מאוד יפה, היה טוב אם היה מסיים, אבל אני מרגיש בעניין שבכל זאת יש לנו שיתוף פעולה, אנחנו נמשיך לעבוד ביחד והוועדה תעקוב אחרי כל המסקנות שעכשיו קיבלנו פה לגבי יישומן פה בשטח.

לכולם אני מאוד מודה על השתתפותכם ועל סבלנותכם, תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 16:30.