הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 203

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, ה' באדר ב התשע"ו (15 במרץ 2016), שעה 12:00

בלימת הקטל בדרכים - הפחתת מספר הנפגעים בקרב הולכי רגל, קשישים, המגזר הערבי והדרוזי והמגזר החרדי

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

דב חנין

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

יעקב פרי

עיסאווי פריג'

יוסף ג'בארין

תמר זנדברג

אחמד טיבי

עאידה תומא סלימאן

אוסאמה סעדי

חמד עמאר

עוזי יצחקי - המנהל הכללי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אבנר פלור - סמנכ"ל בכיר מינהל תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ברק טיכמן - יועץ מנכ"ל, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ד"ר שי סופר - המדען הראשי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

משה ויצמן - מנהל אגף הרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שי קדם - ממונה תכנון מערכתי משולב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ניצב ירון בארי - ראש אגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

נצ"מ אורנה שטראוס - ראש מחלקת מחקר ופיתוח, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

נצ"מ ידידיה סבג - ראש מת"ן, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק ארז עמר - מ"מ עוזר ראש אגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

מקס אבירהם - מנהל אגף רכב, נגישות ואורח חיים בטוח, משרד החינוך

איריס פרנקל כהן - המשרד לשוויון חברתי

קעדאן חיאם - מרכז השלטון המקומי

ישראל גולומב - מרכז השלטון המקומי

נביד נסראלדין - מרכז שלטון מקומי

והיב חביש - ראש המועצה ירכא

מרדכי בהירי דואני - רואה חשבון, מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מאיר אלרם - מנהל אגף תיאום גורמי חוץ, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

צביקה דן - משנה למנכ"ל ומנהל חטיבת המבצעים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ליאת קרביץ דיין - מנהלת אגף הסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מירי נחום - מנהלת אגף חינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נועה רוזנהר - עורכת דין, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מוריה מלכה - דוברת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

גלית גלעד - סמנכ"ל אגף מדיניות ממשל וקשרי חוץ, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

ספי יוסף דיין - חבר הנהלה, איגוד קציני בטיחות מקצועיים בתעבורה

דודי דויטש - יו"ר ועדת תעבורה, לשכת עורכי הדין

עדי שטיין - מקדמת מדיניות, יוזמות קרן אברהם

יעקוב איברהים - רכז תקשורת יוזמות קרן אברהם

חזי עוז - אב שכון, בנו נהרג בתאונה באשדוד, מתנדב בעמותת אור ירוק

אילן גריידי - אב שכול, בנו נהרג בתאונה בהוד השרון, מתנדב בעמותת אור ירוק

משה בר - ארגון הנכים

מרדכי פדר - יו"ר מתונה, הארגון ההתנדבותי לבטיחות בדרכים

שלומי כץ - יו"ר חפצנו לחיים, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

ד"ר יעקב אדלר - חבר בהנהלה אנשים באדום, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

רון קדר - עמותת אנשים באדום

פרופ' קובי פלג - מנכ"ל המרכז הלאומי לחקר טראומה ור"ד, מכון גרטנר להולכי רגל

ברונו שטיין - ניצב בדימוס, לשעבר ראש אגף התנועה במשטרה

גיורא רום - אזרח מודאג

אילנית בר - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

רינת בניטה - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

אתי בנדלר

לאה ורון

ר.כ. חבר המתרגמים

בלימת הקטל בדרכים - הפחתת מספר הנפגעים בקרב הולכי רגל, קשישים, המגזר הערבי והדרוזי והמגזר החרדי

שלום לכולם, צהריים טובים. אנחנו פותחים ישיבה נוספת של ועדת הכלכלה, בדיון נוסף בקטל בדרכים. כמדי דיון, אני ברשותכם רוצה לפתוח בשני המשפטים הקבועים, שיתנו לנו את הכיוון בתהליך הזה. אני לא מוותר ובכל דיון אני פותח אותו, גברתי מנהלת הוועדה, אדוני המנכ"ל, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת, דובר, אורחים נכבדים. ראש אגף התנועה ויש כאן אנשים מכובדים מכל המקומות.

אני רוצה לומר לכם כך, לחזור ולומר, אינני מכיר רמטכ"ל שהיה מעז לבוא לראש הממשלה ולשר הביטחון שלו ולומר – שייקח בחשבון שבשנה הבאה יהיו כ-350-355 הרוגים. ברור לי שבאותו רגע הוא יידרש לשים את המפתחות ויגידו לו אדוני, נמצא מישהו אחר שיעשה הכל כדי שזה לא יקרה.

אני מנסה גם שאתם תחשבו במושגים של אדם עומד מול 355 קברים של בני אדם שנהרגו בתאונות בשנה אחת. רק להביט. לנסות לדמיין את זה. זה הרי לא נתפס.

אני כאן, יחד עם חבריי, יש כאן חברים מכובדים שעוסקים בעניין הזה שנים רבות, עוד הרבה לפני, כמו חמד עמאר, ראש השדולה. וכמו שאמרתי, בי נשבעתי לעשות הכל כדי לשנות את המצב הזה.

אדוני המנכ"ל, היום הדיון נחלק לו לשניים. החלק הראשון יהיה עד השעה 13:30 ובוא אנחנו נעסוק באופן מאד ממוקד בבלימת הקטל בדרכים ובהפחתת מספר הנפגעים בקרב הולכי רגל, קשישים ונעסוק במגזר הערבי והדרוזי והמגזר החרדי. אנחנו כאן עוסקים בעיקר באוכלוסיות שמשום מה, אנחנו תיכף נשמע, מספר הנפגעים בהן הוא מעל שאר האוכלוסיות. ולא רק שהוא מעל, אלא הוא בחוסר פרופורציה מוחלט.

אני ברשותכם אעשה כך, קודם כל חבר הכנסת אוסאמה סעדי, חברי, כבר בדיון הראשון הודיע שהוא ביקש גם ממכון המחקר של הכנסת, להכין לו מסמך מפורט בעניין, אז כמובן אנחנו לא נציג את כל המסמך. אני מבקש מאוסאמה להציג בכמה נקודות את הליבה, את לב העניינים, כשבאמת, אם אדוני יודע מהחומר שמונח כאן לפניו מה הסיבות שגורמות לכך שדווקא במגזר הערבי יש אחוזי נפגעים גבוהים יותר.

אדוני המנכ"ל, אם יש כאן מישהו שיודיע להציג מה קורה במגזר החרדי, אני אשמח לקבל את הנתונים ואנחנו נתקדם כאן.

הרשות לבטיחות בדרכים, אדוני המנכ"ל, תציג את הנתונים לגבי כל אחת מן הקבוצות. נתחיל בך, בקצרה ממש ואחר כך נעבור לאוסאמה.

בבקשה, שם ותפקיד לפרוטוקול. יש לנו כאן רשמת פרוטוקול שהיא איננה קבועה בוועדה, אז נא לעזור לה.

רואה החשבון מרדכי בהירי דואני, מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. לפני שאני אפתח אני אגיד מספר מילים. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מפעילה מרכז למידה ומחקר לאומי, בו מתבצע ניתוח נתונים לפי אוכלוסיות. אני אציג בפניכם היום את המלצותיה בכל אחד מהנושאים האלה. חשוב לי לציין כי זיקקנו את עיקר ההמלצות והפעילות, והפירוט שלהם נמצא בכל ניירות העמדה שסיפקנו לוועדה. הכל נמצא שם.

אם אני מגיע להולכי הרגל, 30% מכלל ההרוגים בתאונות דרכים הם הולכי רגל. את הקבוצות הפגיעות בקרב - - -

אני מבקש עכשיו מגזרים. אחר כך נחזור.

בשנת 2015 חלה ירידה של 7% במספר ההרוגים מקרב המגזר הערבי, הוא עומד על 102. יש ירידה משנה קודמת, שזו שנה שבה הייתה עלייה בכמות - - -

כמה זה באחוזים, אם עשיתם את זה לפי מקומם בתוך האוכלוסייה הכלכלית?

הם מהווים 30% מהנפגעים ומההרוגים, אבל הם 16% מהנהגים, לעומת היפגעות של 30% בהרוגים.

אני אתן תמונת מצב של האוכלוסייה הערבית. בשנת 2015 חלה ירידה במספר הפעוטות בין 0 ל-4, שנהרגו בתאונות חצר. הוא עמד על 4 הרוגים, לעומת 9 בשעה הקודמת. שיעור ההרוגים בתאונות דרכים בקרב המגזר הערבי עומד על כ-30% ממוצע, לעומת שיעורם באוכלוסייה שהוא 20%, וזה הנתון שצריך לדבר עליו.

לא, אבל מבחינת נהגים הם רק 16%.

אני אגיע. יש לי את הנתונים. הנהגים במגזר הערבי מעורבים בלמעלה מ-30% מהתאונות הקטלניות, בעוד שחלקם במצבת הנהגים עומד על 16%. נתון נוסף מעניין, בשנת 2015 – 50% מהנהגים הצעירים עד גיל 24 – המעורבים בתאונות קטלניות, היו בני המגזר הערבי, בעוד שחלקם בקרב מורשי הנהיגה הוא 24% בלבד. 43% מנהגי המשאיות המעורבים בתאונות חמורות היו מהמגזר הערבי, בעוד שחלקם בקרב כלל נהגי המשאיות עומד על 32%.

אלה למעשה ראשי הנתונים שאנחנו מצביעים עליהם. אנחנו מזהים מספר בעיות מרכזיות, אחת זה ציות פחות לחוקי התנועה, כי יש תחושה של לא יתפסו אותנו, שיש מזל, שאין הרתעה. אנחנו מזהים בעיה בתשתית בתוך היישובים.

אתה יכול לתת לנו רק נתון במעורבות של המגזר הערבי בבין עירוני ובעירוני? זה ייתן לנו תמונה גם על הנושא של התשתיות.

אני אספק תמונת מצב לגבי המגזר הערבי.

אני כבר אספק את הנתון הזה. אנחנו מדברים על ציות פחות לחוקי התנועה, על מערך תשתיות לוקה בחסר - - -

רגע, עם כל הכבוד, מאיפה אתה מביא את הנתון הזה?

עשינו מחקרים פה.

אני לא רואה הפניה כאן.

אני אראה לך בנייר העמדה לגבי המגזר הערבי.

לא, פשוט משפט כזה – הנהגים במגזר הערבי נוטים לציית פחות לחוקים בתוך היישובים שלהם, נראה לי, אם זה לא נסמך על שום מחקר רציני, אז המשפט הזה לא במקומו.

זה מתבסס על המחקר.

לא, אבל אנחנו יודעים את זה. אנחנו רואים את זה גם.

מה זה אנחנו יודעים את זה? אתה יודע שערבים לא מצייתים לחוקים? מה זה האמירה הזאת?

כן, פחות מצייתים לחוק.

לא, זו אמירה מאד בעייתית.

חברים, חברים.

כן.

רגע, רגע, יש תחושת בטן ויש הערכה ויש נתונים מקצועיים.

אדוני צודק, סליחה.

חברה, אני רוצה להגיד דבר אחד. הנתונים שאנחנו מציגים פה הם לא תחושות בטן, הם על סמך מחקרים ומידע שנאסף - - -

אז איפה? אני שואל איפה.

יש בנייר העמדה שנמצא שם, בעמוד השני יש הפניה למחקר של גסר, שמדבר על הנושא הזה.

אז רק תרשה לי לומר שהמשפט הזה בתוך המסמך לא מופיע. אז היית צריך להגיד שהנתון הזה הוא מתוך המחקר, כי אין כאן הפניה.

אוקיי, חברים, חברים, סליחה.

לא, כי סליחה, אחרת זה סטריאוטיפ.

אני מבין. אדוני צודק, אני מקבל את זה.

אני שואל שאלה אחרת.

עיסאווי, כן, בבקשה.

אם זה נכון, למה אתם, ואני יוצא מנקודת הנחה שזה נכון, למה אתם לא מפנים לחברה הערבית תקציבים ומשאבים כדי להעלות את המודעות? אני לא זוכר, כשאני עוקב אחרי הפרסומים שלכם בתקשורת, התקשורת הערבית מקבלת אפס אחד קטן גדול, וזה בניגוד מוחלט לתוצאת המחקרים.

תודה.

אני חייב כאן ל - - -

לא, לא, חמד, חמד.

סליחה, אני אתן לך נתונים.

לא, חמד.

כל הנתונים בראש שלי, אני זוכר את כל הנתונים.

חמד חברי, בבקשה. חברים, סליחה, בואו נמשיך. זה לא דיון. כל אחד זורק עכשיו משהו. אני לא מוכן לזה. זה לא התקיים עד היום, זה לא יתחיל היום. אנחנו מציגים, נאפשר לכל אחד ואחד לשאול את השאלות ולקבל תשובות. אבל קודם כל אדוני יציג. אני לא מפריע בהתפרצות כזו או אחרת, אבל - - -

לא, אבל אני אתן דוגמא פשוטה גם לוועדה. תאונות חצר, לפני שלוש שנים, ארבע שנים, 19 ילדים נהרגו בתאונות חצר. אחרי פעולה של הסברה במגזר הערבי, ירד מספר ההרוגים ל-4. מ-19 הרוגים בתוך החצר, פעילות ההסברה של הרשות הלאומית, ואני לא מגן על הרשות הלאומית, אבל פעילות ההסברה בנקודה מסוימת, הורידה את ההרוגים ל-4.

נגיע לזה. אוקיי, אדוני יסיים כי אני רוצה לאפשר לחבר הכנסת אוסאמה.

אני רוצה להוסיף עוד מספר דברים. אחד, אנחנו ביצענו פיילוט ומבצעים אותו עכשיו, לתכנית ערבות בנושא נהגים צעירים במגזר הערבי, בשישה יישובים נכון להיום. אנחנו מפעילים שירות לאומי בקרב בתי ספר בארץ, בצפון הארץ ובדרומה. יש פעילות ענפה בתאונות חצר ביחד עם ארגון בטרם, שהתוצאות מובהקות.

אנחנו ממליצים על הרחבת הפיילוט לכל היישוב הערבי. אנחנו ממליצים על הרחבת תאונות חצר כי זה עובד דה-פקטו, הרחבה של נושא ההסברה. טיפול בתשתיות במגזר הערבי, וכמובן הקמת מגרשי חנייה לאוטובוסים, משאיות בקרבת היישובים הערבים.

תודה אדוני. בבקשה, חבר הכנסת אוסאמה, בקצרה. תודה.

כן, אדוני יושב הראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים. באמת אני מודה ליושב ראש הוועדה, חברי איתן כבל, שבאמת מקיים סדרת פגישות בעניין הזה של המאבק בתאונות הדרכים. גם תודה למנכ"ל משרד התחבורה, חברי עוזי יצחקי.

אני הזמנתי מחקר מהמרכז המחקר והמידע של הכנסת, והוא מונח בפני כבוד יושב ראש הוועדה ואנחנו נחלק את זה גם לחברים ולמי שרוצה. הנתונים הם מדהימים ומפחידים באותה עת. כפי שידעו, אבל עכשיו זה במספרים, חברי, 521 הרוגים מסך כל ההרוגים בין השנים 2010 ל-2014 הם הרוגים ערבים. 521 הרוגים ערבים. וזה מהווה 32% עד 36% בממוצע, כאשר האחוז שלנו באוכלוסייה הוא בערך 20.7%, אבל הממוצע - - -

בנהגים 16.

בנהגים 16, כבר שמענו, זה נאמר. אבל השיעור שלנו הוא 32%-36%. שיעורי ההרוגים הערבים גבוהים במיוחד בהשוואה לאוכלוסייה היהודית, אבל תראו, אם אנחנו הולכים לפילוח בשכבות בין 0 ל-4, אחוז ההרוגים הערבים הוא פי 10, בין 0 ל-4.

בין הגילאים 15 עד 19, זה פי 7. זה הקבוצות האלה, הקבוצות של תאונות החצר והצעירים. בין 20 ל-24 – פי ארבעה. בין 25 ל-64 – זה פי שניים. תראו שבשכבות האלה, היחס הוא מדהים.

שיעור הערבים הפצועים קשה כתוצאה מתאונות הדרכים בין השנים 2010 ל-2014 – מצוי בטווח שגם בין 27% עד 32%. כ-3,000 במספר פצועים קשה, בין 27% ל-32%.

מנתוני שנת 2015, בקרב ההרוגים בתאונות דרכים בגילאים 0 עד 4, 61% מקרב ההרוגים בגילאים 5 – 14. 61%. בין 15 ל-19 בגילאים, 64%.

בעניין תאונות החצר וההסברה, בין השנים 2008 עד 2015, דווח על 84 מקרי תמותה של ילדים עקב תאונות חצר. 84 ילדים. יש את המחקר, אני מבקש שתראו. כמעט 90%, איתן וחברי, 90% מהנפגעים הם מהמגזר הערבי. 90%.

לגבי הסברה, בשנת 2008, חברי חמד עמאר, תופעלה ביישובים הבדואים בדרום תכנית הסברה מטעם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בשנת 2009 לא היו נפגעים.

יש לך נתונים תקציביים לגבי מערך ההסברה בכלל?

13 מיליון שקלים. תיכף נדבר על זה. הגורמים - - -

הוא אמר נתון מאד מאד חשוב. שכשבשנת 2008 הרשות עשתה פעילות הסברה במגזר הבדואי - - -

ב-2009 לא היה אף נפגע.

היו 19 הרוגים לפני פעילות ההסברה. פעילות ההסברה הורידה את זה לאפס שנה אחרי זה. אבל מה נעשה שהורידו את התקציב וגם הורידו את ההסברה.

עכשיו לגבי הגורמים, כמובן שאנחנו מדברים כל הזמן על תשתיות ועוזי בדיוק יצא בנקודה הזאת.

הוא תיכף חוזר.

יש כבישים אדומים שאנחנו כל הזמן על זה, מה שהוא אמר, 71% זה בכבישים הבין עירוניים, מצב סוציו-אקונומי, רכבים שהם לא מתוחזקים. אני חושב שהמספרים הם מספרים מדהימים. אני מבקש באמת שכל חברי הכנסת וכל האורחים יראו את המחקר.

לכן בסופו אני מבקש להודות למרכז המחקר והמידע של הכנסת, לרינת בניטה שנמצאת כאן, שערכה את המחקר הזה, לעמותת אור ירוק, לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים וכמובן לכבוד יושב ראש ועדת הכלכלה.

תודה, תודה, תודה. יש כאן נציג שיכול להציג לגבי המגזר הדרוזי, אם יש בו ייחודיות? שם ותפקיד, בבקשה.

והיב חביש, ראש מועצת ירכא.

בבקשה, חברי.

שלום לכולם. אני מודה על עצם קיום הדיון החשוב הזה. אני חושב שכולם מדברים באותה שפה, אבל כראש רשות, שמרגיש את זה בשטח יום יום, על מה שדיברו חברי על זה שאין חוק ביישובים הלא יהודים, זה נכון. אין תקציבים, זה נכון. התשתיות הן לא תשתיות מתאימות וגם זה נכון.

אני בא בדיוק עכשיו מהדיון של הביצים. נכנסתי בטעות לוועדת הכלכלה.

אתה רודף אחרי.

לא רודף אחריך, אלא ראיתי את עצמי במקום. המונח הזה ביצה, מייבאים אותו מתורכיה, מייבאים אותו מספרד, אבל לתת למגזר הלא יהודי, לדרוזי, תקרא לזה איך שאתה רוצה, שיגדלו ביצה פה במדינת ישראל, זו עוד בעיה.

אני הכנסתי את זה בחוק בוועדת הכלכלה. אני הכנסתי את זה בכללים של המכסות.

יפה, אז גם כשהכנסת את זה לחוק פיצלו את המכסה לשתיים ואז לא משתלם.

חברים, חברים.

איתן, רק להשלמת התמונה, יש נתונים לגבי המגזר הדרוזי בדרום?

זה מה שרציתי. רציתי לתת לו ורציתי לקבל ממנו, אם יש לו. בבקשה.

מה שהצגתי, חברים, זה כולל. אנחנו לא מחלקים. לרבות הדרוזים והצ'רקסים.

גם וגם.

גם וגם.

האם מצאת ייחודיות לדרוזים? יש נתונים?

אני הבנתי את השאלה של אדוני ואדוני צודק.

אבל אני חושב שהגורם האנושי בקטע של תאונות הדרכים, הוא הגורם הראשי פה, שבאמת שווה את ההשקעה, בנוסף לכל עבודת ההסברה שאני מסכים עם החברים שלי.

אני חייב להגיד לכם שאני מחזיק פה דו"ח של משטרת ישראל עם משרד התחבורה, שאומר לחצות 3 קילומטרים באזור ירכא לקח רק 55 דקות. אז תאר לעצמך, אתה הנהג שיושב 55 דקות בשביל לעבור מצומת יאסיף לצומת ירכא. אז צריך 55 דקות, ובאיזה מצב רוח אתה תהיה. וכשאתה הולך לעבודה או חוזר מהעבודה, זה הזמן שאתה צריך וזה רק מראה הכל, שנראה את היישובים שלנו בהחלטות הממשלה, דוגמת השיטור העירוני. לקחו פרמטרים שבאמת, כמעט 90%-95% מהמגזר הלא יהודי הם לא יוכלו להיכנס לתכנית הזאת.

זו תכנית שאני נלחם עליה, להכניס שיטור עירוני ליישוב כמו ירכא, שיש בו מעל 9 מיליון מבקרים בשנה. אני לא מצליח. כולם אוזניים אטומות, אם זה בממשלה, אם זה אצל מה שנקרא השר לביטחון הפנים. אדוני, כנראה שהתושבת ורווחת התושב מהמגזר הלא יהודי, היא לא על סדר יומה של מדינת ישראל. תודה.

תודה אדוני, סיום חזק מאד.

זו מדיניות של הממשלה.

יש כאן מישהו שיכול להציג נתונים במגזר החרדי? בבקשה. אדוני המנכ"ל, תציג את הנתונים שנמצאים בפניך במגזר החרדי.

מספר הנפגעים ביישובים החרדיים המובהקים עומד על 10 נפגעים לכל 1,000 תושבים, לעומת 19.6 בכלל אוכלוסיית ישראל. ביישובים חרדים, שיעורי הולכי הרגל הנפגעים מקרב כלל הנפגעים, עומד על 42%, לעומת 19%. שם זו הבעיה הראשונה. ביישובים חרדים, שיעור הפעוטות והילדים עד גיל 14, הנפגעים מקרב כלל הנפגעים עומד על 7% ו-20%, לעומת 8% ו-3% בהתאמה.

יש שתי נקודות בעייתיות עם הולכי רגל ועם ילדים. אנחנו מזהים בעיות נוספות עיקריות בהיפגעות של הולכי רגל.

חברי הכנסת, הנתונים מונחים לפניכם גם בתיקייה שהמציאה הרשות לבטיחות בדרכים וגם בטאבלטים.

אנחנו מזהים שימוש חסר בהתקני ריסון בתוך הרכבים, עקב ריבוי ילדים ומיעוט של מושבים ואנחנו רואים - - -

כתוצאה, אנחנו נגיד כתוצאה. זה נשמע יותר טוב.

כן, כתוצאה. קיבלתי. יש תופעה של נהגים צעירים במגזר החרדי, עקב האפיון המיוחד שלהם, שאין להם רכבים ואין להם ניסיון, וזה גורם להיפגעות יתרה. אנחנו מתרכזים בעיקר בהסברה בנושאים האלה. אנחנו מפעילים ב-11 תלמודי תורה בישראל, בכיתות א' עד ו' אברכים למעשה, שמעבירים את נושא הבטיחות בדרכים. מפעילים את השירות האזרחי איתם ביחד וגייסנו גם רבנים למלחמה בתאונות הדרכים.

המלצות עיקריות, זה שיש לכלול חינוך תעבורתי בכל מוסדות החינוך בארץ, ובכללם חינוך חרדי. זה דבר שצריך לבצע אותו מיידית. יש להעמיק את פעילות ההסברה בכל הרבדים ובכל המרכיבים של החברה החרדית, וביצוע והרחבה של מבצעי אכיפה בקרבת מוסדות חינוך, בדגש על מתן זכות קדימה לילדים, וכן בתקופת בין הזמנים ובחגים, שלמעשה זו התקופה שבה החרדים מבלים בכול מדינת ישראל.

ויש עלייה בתקופה הזאת.

יש בעיה של כניסה למוסדות חינוך חרדיים בנושא של זהירות בדרכים?

כן, אנחנו צריכים לקבל אישור מהרבנים. זה תהליך.

אני יכול להוסיף עוד משהו בעניין של החינוך. שמי מקס אבירם, אני מנהל אגף זהב במשרד החינוך. בהיבט הזה של החינוך החרדי, צריך לקחת בחשבון שמעבר למה שהרשות הלאומית עושה, יש פעילות גם במוכר שאינו רשמי גם במעיין החינוך התורני וגם בחינוך העצמאי, תכניות שהוסבו, תכניות שלנו, של אגף זה"ב, שהכשירו אותם לחינוך החרדי והם נלמדות עם תוספות של הסכמים קואליציוניים שקיבלו שם כספים שמועברים לטובת העניין הזה, פר-סה לזה"ב.

הסכמים קואליציוניים?

כן. זה מפתיע אותך?

לא, אבל אפילו נושאים כאלה? אלה נושאים ממלכתיים, לא נושאים מפלגתיים.

חברים, חברים, אתם טועים. יום אחד תגדלו ואתם תלמדו.

זה לא עניין של ללמוד, אנחנו אף פעם לא - - -

לא, יש פה עניין. אני מבין את השיטה.

אנחנו תמיד מופתעים מהשיטה הזאת.

זו החלטה מוטעית שאף פעם לא - - -

די, חמד. מי נותן את ההכשרות למדריכים בבתי הספר החרדיים?

בעיקרון, כשמדובר על פעילות שאנחנו מבצעים, זה הכשרות של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. גם הכתיבה וההתאמה למגזר החרדי נעשים על ידינו, במקומות שבהם אנחנו - - -

עובדים.

ובזרמים השונים, אנחנו מכשירים שם צוותים שהם מכשירים בעצם - - -

שמי הכשיר אתכם?

אנחנו כבר 20 שנה עוסקים בעניין הזה של זה"ב, אז אנחנו פיתחנו תכנית שלמה, שבסשן הבא אני אדבר עליה.

אוקיי, בסדר.

חשוב רק לציין שחל עליהם איסור. שמי דודי דויטש, יו"ר ועדת התעבורה של לשכת עורכי הדין. ברוב המוסדות החרדים חל איסור על בחורי הישיבות, מטעם הישיבה להוציא רישיון נהיגה. אלה שנתפסים לפעמים עפים מהישיבה ולכן אנחנו פוגשים לא מעט שפשוט נוהגים בלי רישיון, מתוקף האיסור הזה. הם פשוט פוחדים.

אבל ההתייחסות פה היא לילדים. שמי גלית גלעד מארגון בטרם. ההתייחסות פה היא יותר לילדים, כמו שאומרים. הולכי רגל וילדים והילדים במוסדות החינוך של החרדים, שם צריך לעבוד עם הילדים.

אוקיי, תודה. כן, בבקשה. שם ותפקיד.

שלומי כץ, יושב ראש - - -

אנחנו רשומים, איתן?

כן, כן. תן קודם להציג את העניין, וודאי.

שלומי כץ, יושב ראש ארגון חפצנו לחיים, ארגון חרדי ארצי שפועל בכל הארץ. קודם כל אנחנו פועלים מטעמם של גדולי ישראל, גדולי תורה ששלחו אותנו על מנת להציל חיים. אני מדבר כאן גם בשמם וגם בשמם של משפחות הרוגי ונפגעי תאונות הדרכים.

קמה כאן ועדה, וברשותך, ועדה שביכולתה לחולל את השינוי שכולם כל כך מייחלים. כולנו מצפים וגם מבינים. אנחנו קוראים את המספרים ונחרדים ומבינים שיש אצבע מאד ממוקדת, שאם נפעל בנושא חינוך של הטעמה, הפנמה, נוליך מהלך נכון במוסדות החינוך מהגיל הצעיר ונמשיך הלאה, לא רק במגזר החרדי, אלא גם בשאר המגזרים, אין ספק שנצליח להשתית דרך נכונה שבנויה על ערכים, על סובלנות, על התחשבות בזולת, ונוריד ונמנע בכך את התאונות.

במגזר החרדי, קודם כל אנחנו פועלים, אני חושב שאין תלמוד תורה, בהקשר לשאלות, אני אנסה לגעת בשאלות ששאלות. אין תלמוד תורה בארץ שאנחנו לא נמצאים בו, כולל תלמודי תורה שאין להם שום שייכות מבחינת תקצוב למדינה. השפה שם הנלמדת זה אידיש. חלק מהמדריכים וחומרי הלמידה שלנו כתובים גם בשפת האידיש, כולל צוות הדרכה שמדבר.

על בני הישיבות שדיברת, ישנה שם בעיה, ונכון, הנהג הצעיר החרדי מסומן כנהג המסוכן ביותר במדינה, ויש לכך כמה סיבות. אלף, חוסר מיומנות. הוא הוציא את הרישיון, לאחר מכן הוא לא נהג כי הוא היה בישיבה ואסור לו שם לנהוג, אתה צודק. יש גם את הבעיה של חוסר החינוך והמודעות, אפילו על מגבלות הרכב, על כוחות הטבע המשפיעים על הרכב.

אני רוצה להבין, ברשותך. אנחנו שוחחנו, אתה ואני היום, וכלל ידוע הוא ונשמרתם מאד. זאת אומרת, זה נושא שהוא ממש חיי אדם פר-סה. כלומר, אין פה איזה ויכוח. ולמרות זאת, זאת אומרת ההירתמות ומה שאתה מצפה, כי עדיין קול תורה אצלכם הוא קול חזק מאד, יותר מכל דובר כאן.

זאת אומרת השאלה שלי היא, למה זה לא באמת נשמע בטונז' שאנחנו היינו מצפים שזה ישמע?

אלף הוא נשמע. בשנים האחרונות ישנו מהפך מאד מאד גדול ומשרד החינוך שותף. לדוגמא לבעיה, רק לפני שבועות ישבתי עם מקס אבירם המפקח הארצי על החינוך לזה"ב, על התקציב שהוא דיבר, שזה לדוגמא אחת מהבעיות. קיבלו תקציב למגזר החרדי.

כמה?

כמה?

לשנת 2015 למשל.

זה מחולק ככה, יש את רשת מעיין החינוך התורני, יש את החינוך העצמאי. 70,000 תלמידים ממוסדות הפטור לא קיבלו ולו 10 אגורות. במילים אחרות, אתם תמותו. לכם אין חינוך. אנחנו צריכים ל - - -

אדוני, אני רוצה להבין בדיוק. כיצד התקציב מחולק?

את התקציב שקיבלו - - -

אני יכול לומר.

כמה קיבלתם בכלל בהסכמים הקואליציוניים שדיברת עליהם.

אני יכול לומר. קודם כל לגבי תקציבים בכלל, בהרחבה, אנחנו נדבר כשנגיע לחינוך, אבל ספציפית לגבי המגזר החרדי התקבלו במשרד החינוך 8 מיליון שקלים לטובת החינוך החרדי. הם חולקו על פי מוסדות, לפי הזרמים – מוכר שאינו רשמי, מעיין החינוך התורני וחינוך עצמאי. לפי מספר המוסדות ומספר הכיתות חילקו את הסכום הזה.

כמה חסר?

בהרחבה, מבחינתם, חסר הרבה. אנחנו מבחינתנו - - -

האם לדעתך מה שאומר כאן מר-.

אני אתייחס למה ש - - -

70,000 תלמידים בלי?

עוד דבר, אדוני.

אני כבר אתן לאדוני. זה מעניין פשוט.

אני רוצה להתייחס לסוגיה הזאת של מוסדות הפטור. משרד החינוך מתקצב בכלל את מוסדות החינוך החרדי, את כל הזרמים, למעט מוסדות הפטור, כיוון שמוסדות הפטור הם לא בליבה של משרד החינוך. צריך להבין את זה. אלה הגדרות בסיסיות של המשרד, שבגינן אנחנו בעצם לא יכולים להעביר כסף למוסדות הפטור.

תשמע, עמדתי בעניין מתן או מי מתן פטור ברורה בעניין הזה. אני בעד לימודים. אין ויכוח. אבל בעניין הזה, החיבור נראה לי קצת, חברי חברי הכנסת, בנושא שהוא חיי אדם, נראה לי חיבור שאין לו מקום והוא חיבור מופרך וצריך לתת עליו את הדעת, ואני אומר כבר גברתי, שזה יהיה חלק מהעניין שנצטרך להתייחס אליו.

אין פה כל חיבור לעובדה שאומרת אם אתה בפטור מלימודי ליבה, אז אתה פטור מהחיים, מזהירות. זה נשמע לי קצת הייתי אומר, בעייתי – וזאת מילה עדינה שאני מגייס לעניין הזה. עוד משהו, אדוני?

תרשה לי רק לסיום. הבאתי איתי תמונה של הילד שלי בן השלוש, שלצערי הגדול נגרר למוות כאשר הוא ירד מההסעה מהגן, רכב ההסעה סגר את הדלת על המעיל, נסע איתו כ-80 מטרים.

אני באתי כי הלב זועק ואומר – שום תשובה, שום תירוץ לא יתקבל, משום שר במדינה, משום חבר ועדה, למה הילדים שלנו צריכים לחזור לבית במקום מחופשים, עם שמחת הפורים ולהנות מהם ולקבל את האור שלהם חזרה, במקום זה הילד חוזר הביתה בארון מתים, שבור, מרוסק וקטול.

אנחנו חייבים שהוועדה הזאת תקום ותאמר – יהיה לנו את הפתרון. יהיה את חזון האפס, כפי שהתחלת. אפס הרוגים ולא נשלים עם העובדה שנאמר כן, יש לנו חזון שהשנה ימותו רק 300. תודה.

תודה לך. ברשותכם, אני אעבור הלאה.

איתן, אני צריך לצאת.

חאג', תרשה לי לתת לו?

גם אני רוצה לצאת.

אוקיי, אז חאג' ואחרי זה תומא סלימאן. הוא פשוט צריך לצאת. בבקשה, חאג'. וחברים, להיות ממוקדים ובקצרה.

כבוד יושב הראש, אני אתחיל מזה שיש לפני את ההמלצות של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ואני מוחה על המשפט הראשון בהמלצות – בכפוף לתוספת תקציבים לרשות מוצע לקיים את הפעילויות. בכפוף. אז כל עוד שלא הוסיפו, אז אנחנו נישאר להיות ה-30% ויותר מהנפגעים.

אז אנחנו קודם כל מבקשים שיוסיפו. זה בכל מקרה ויש החלטות ממשלה שצריך לקיים אותן, אבל כל עוד שלא הוסיפו, זה לא אומר שאנחנו צריכים להמשיך לספוג. זה כנקודה ממש בפתיח, כי זה לא מקובל. תקציבים גם צריכים להפנות לפי הצורך ולפי סדר העדיפויות, ואם סדר העדיפויות של היישובים הערבים, של האזרחים הערביים הוא לא שווה לפחות, אז על זה צריך דיון נוסף. זה כנקודת התחלה.

אבל אני מסתכל על ההמלצות שלו וכבוד יושב הראש, קודם כל הרחבת תכנית לנהגים צעירים לכלל היישובים במגזר, כי התכנית הזאת זה הסברה. הרחבת פעילות נגד תאונות חצר ליישובים נוספים, הרחבת ההסברה למגזר הערבי באמצעות אמצעי התקשורת. מה זה אמצעי התקשורת במגזר הערבי? האם זה איזה אתר אינטרנט שאף אחד לא רואה אותו? הרי יש כמה אתרים מובילים באוכלוסייה הערבית שהם מובילים. יש את הסטטיסטיקה, יש את הידע, יש את הנתונים עליהם והם מוכרים. אני לא אזכיר אותם.

לאוכלוסייה הערבית יש היום טלוויזיה בכבלים, קוראים לה אללה, והיא נכנסת היום לכל בית והיא ממש בתאוצה, הצפייה בה הולכת וגדלה והיא מצליחה. אז זה מקום למשל שגם הצעירים, גם הילדים, גם המבוגרים, כי יש להם את התכניות. אז השאלה עד כמה אנחנו משתמשים באמצעים האלה, וזה מאד חשוב.

עכשיו, יש את העניין של התקציבים הייחודיים. המנכ"ל, אני לא רואה אותו פה, הוא כנראה יצא - - -

הוא תיכף יחזור. הוא יצא להתראיין. הנה הוא, אתה יכול לפנות אליו.

אז ממש הגעת בזמן.

יש לנו את התאונה של דימונה, שהרכבת.

כן, מסילות הברזל.

אני יודע שאתה כבר מטיל עלי את המשימה הבאה. חשבת שלא ידעתי?

כבוד המנכ"ל, עוזי, אני רואה בהמלצות, והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים זה שלכם ויש להם המלצות. בהמלצות דיברו על ההסברה, התחלתי בזה, לא היית. אז הם ביקשו ומחיתי על זה שבכפוף לתוספת תקציב ישקיעו יותר באוכלוסייה הערבית, וזה לא מקובל. אז קודם כל התוספת. שנית, גם ההפניה לפי הצורך ובמידת הצורך.

הדבר השני זה התשתיות בתוך היישובים. כבוד המנכ"ל, כבוד יושב הראש, אנחנו דנו כמה פעמים בוועדה הזו בחבורה הציבורית, וגם דב השקיע הרבה בנושא הזה. הגענו למסקנה שברוב היישובים הערביים צריך להכניס את המיניבוסים בגלל הרוחב של הכבישים, בגלל הגודל של הכבישים. אז אם גם כבישים צרים ותשתיות רעועות, אז זה גם תוצאה - - -

תודה.

עוד שני משפטים. יש את העניין של החנייה לאוטובוסים ומשאיות והעניין של האחוז הגבוה של נהגי המשאיות הערבים מבין סך כל הנהגים, ואם לא יהיו גם אולי תקנות או חקיקה או שינוי שהם לא יוכלו להיכנס - - -

אדוני, זה הדיון. זה הדיון הבא, בין היתר על העניינים האלה.

שם זה ההכשרה, אבל פה - - -

לא, זה מכלול שלם.

פה אני מדבר על החניונים מחוץ ליישובים ואיסור הכניסה לשם.

אוקיי, תודה חברי .

ואני חוזר עוד פעם על ההסברה והסברה, ולפי המסקנות שלכם הסברה בנושא של תאונות חצר, גם בשנת 2008 וגם לאחרונה הניבה פרי. אז ללכת ולהסביר וגם בשפה של האנשים.

תודה חברי, חאג'. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, וברוכה הבאה בצל קורתנו.

תודה. את האמת, אני רציתי להעלות כמה נקודות שאולי לא כל כך הובהרו בנתונים. כאשר מדברים על הגורם האנושי וחוסר המודעות, אני טוענת שזה לא תמיד באמת חוסר מודעות, אלא הסתברות יותר גדולה. כשאתה נוסע יותר על הכביש, ברור שמבחינת סטטיסטיקה פשוטה, אתה תהיה מאוים בתאונות יותר מאשר אלה שנוסעים פחות זמן על הכביש.

רוב האוכלוסייה הערבית עובדת במקומות עבודה מאד מרוחקים. בתקופה האחרונה אנחנו מדברים הרבה מאוד על תאונות של עובדי בניין, אבל מה שאנחנו יודעים מהאוכלוסייה שלנו, שהרבה מתאונות העבודה קורות בדרך חזרה מהעבודה, אחרי יום עבודה די ארוך, כאשר הנהגים הם בעצמם הפועלים שעבדו קשה כל היום והם נתקעים בפקקים והרבה מהמקרים הם כאלה.

אז קודם כל אנחנו מאד מרוחקים ממקומות העבודה, ממרכז הארץ, יותר נמצאים על הכביש ופחות תחבורה ציבורית. כלומר, כשאתה נוסע או ברכבת או באוטובוס, סביר להניח שאתה לא תיפגע מתאונת עבודה, בדיוק כמו שאין סיכוי שתיפגע מתאונת עבודה, בדיוק כמו שכשאתה נוהג או שאתה נמצא בתוך רכב פרטי.

כל הנושא של אכיפה, הגיע הזמן לדבר על איך המשטרה אוכפת את החוק. אומרים שאין אכיפה בתוך הכפרים. אני חושבת שהשיטה שהמשטרה פועלת בה בכפרים הערבים, אין מטרתה אכיפה אלא מטרתה לאסוף בעצם דו"חות. זאת המטרה. כאשר עומדים בכניסה לכפר, על כל דבר – נתת איתות, לא נתת איתות – גובים ממך את הקנס ולא נכנסים לתוך העיר או הכפר, להסתכל מה קורה בתוך הכפרים והערים.

אם לא תשתנה התפיסה של למה אנחנו אוכפים את החוק בעצם, גם היחס של הצעירים, של למה באים אוכפים נגדם את החוק, לא תשתנה גם כן.

כל הנושא של המודעות אני חושבת שהגיע הזמן שזה יהפוך לחלק בילד אין בתוך בתי הספר ובתכניות הליבה.

רק בעניין נהגי המשאיות, כדאי לשים לב לאחוז המאד גבוה שמוזכר בדו"ח הזה, אחוז נהגי המשאיות הערבים מכלל נהגי המשאיות במדינה. ואני מצטערת - - -

נכון. אוקיי, תודה גברתי. אני רק רוצה לומר משפט אחד. ברשותך, לא הערה, אלא חידוד של דבר מאד ברור. אני מאלה שלא אוהבים את המושג הגורם האנושי. לא שהוא לא קיים, גברתי, בוודאי בסוף בסוף הוא מתכנס, אבל כל התאונות שלנו הן כדי לגרום שהגורם האנושי יפחת באופן מאד מאד משמעותי, שזה מתשתיות הדרך והכל. בסוף בסוף בוודאי שזה מתכנס אל תוך הגורם האנושי, אבל ככל שנבצע את כל הפעולות עליהן אנחנו מדברים כאן בהארכה כבר כמה וכמה דיונים, נקודת המוצא היא שבעזרת השם הגורם האנושי יהיה מינימאלי.

תודה לך גברתי.

תודה.

חבר הכנסת עיסאווי פריג'.

שלום לכל הנוכחים. מגיעה לך תודה, איתן, על המשך הדיון. איתן, אני רוצה שתהיה ער למה שאני הולך להגיד.

חברים, להשתתף בשיח על תאונות הדרכים, וזה לא משנה איפה זה, אם זה במגזר או אם זה בכל מגזר שהוא, זה נחמד וזה טוב, זה מוסיף ידע, מוסיף אינפורמציה, אבל מה הלאה? הרי כל הנתונים שהחברים דיברו, זה לא דבר חדש עבורנו. אנחנו שומעים את זה כל שנה. ואת כל המסקנות שלא משנה מאיפה זה בא, אנחנו יודעים אותן כל שנה. השאלה מה נעשה?

יושב כאן המנכ"ל. מה נעשה ומה אתה הולך לעשות? הרי כל הנתונים ידועים. הכל ידוע. הכל ידוע. אין נתון כאן שלא ידוע. אין. יש בעיית תשתיות במגזר, יש חוסר הסברה במגזר. הכל ידוע שנים על גבי שנים. מספר ההרוגים מהחברה הערבית הוא יותר גדול משיעורם באוכלוסייה, זה ידוע שנים על גבי שנים. מה עשיתם? כלום.

עכשיו אתה רוצה שאני אענה?

לא, לא, לא.

ברשותך, אני אעלה את השאלות.

אדוני, הוא שואל לחלל.

עוזי, אני אעלה את השאלות. קיימנו דיונים, זה נחמד. התכנסנו, זה נחמד, אבל לחזור שוב על הדברים בלי שיניים לשנות דברים, אז מה עשינו?

ואדוני יושב הראש, בלי שיהיו לך שיניים ולוועדה הזו יהיו שיניים וכוח לשנות דברים – אנחנו דורכים במקום. זה אחד.

תודה.

זו ההקדמה.

די, אתה חבר של כבוד בוועדה, אבל בבקשה, קצר במושגים שלי, לא שלך.

אני אתמצת. עכשיו נתחיל ממשרד החינוך. חברים, יש במשרד החינוך, הילדים שלי לומדים שעה שבועית לקראת שעת זהירות. בערבית קוראים לזה חאבר. זהירות. ועכשיו, למי נותנים את השעה הזו? למורה המשועמם. איתן שאל מה ההכשרות. אני שואל ורואה בבתי הספר, נותנים את זה - - -

זה יותר טוב מאשר נותנים לך כדור ואומרים לך תיזהר, כמו שקורה בהרבה מקומות.

נותנים את השעה למורה המשועמם, כדי להשלים לו את המשרה, נותנים לו שעות חאבר. שעות זהירות. מה הולך, מעביר את זה לילדים. נכון אבו טיבי, נכון או לא נכון?

נכון.

תגיד ביישוב שלך שאתה יודע, אל תכליל את כל המורים.

הדבר השני, חברים, עכשיו, בתכנית של המיליארדים של ראש הממשלה, קיבלו החלטה אסטרטגית לפני מספר שנים להשקיע בחברה הערבית בתחבורה הציבורית ולמה? בכדי להנגיש את הנשים במיוחד ואת הצעירים למקומות התעסוקה במרכזי התעשייה. ולשם כך התשתיות בחברה הערבית מתחילות לקבל שדרות. אבל לא קיבלו שדרוג בגלל ההרוגים. קיבלו שדרוג בגלל שאנחנו רוצים אותם שיבואו לעבוד.

אז מכאן המסקנה שלי - היחס לחיי אדם הוא לא בסדר עדיפות.

משפט אחרון.

רק הצלם, כי מפריע לצלם אותך, עיסאווי, שרק ייקחו זווית אחרת. זה שלומי סבן כל הזמן מדווח לי.

אבל הם לא מצלמים אותו. זה לא מצלמות שלו.

עכשיו, ואני אפתיע אתכם. אני מודה, חברים, החברה שלי, החברה הערבית, בקשר לאכיפת החוק, במיוחד בתוך היישובים, היא לא מצייתת לחוקי התנועה טוב. אני מודה. אני רואה. זאת עובדה. אבל מה שאמרתי לך בהתחלה, מערך ההסברה שלכם הוא אפס. אתם יודעים עובדות ולא משקיעים בהסברה בחברה הערבית. לא בטלוויזיה ולא ברדיו.

תודה.

ועובדה אחרונה, אדוני. יש מקצוע שהכי הרבה נמצא בחברה הערבית, מקצוע הנהגים. כל נהג - - -

הוא יותר מהרוקחים?

לא, עבר. בדרך.

אני חייב לשאול שאלה, יש מצב שאתה לא מקשיב לתחנות הערביות? כי אנחנו מופיעים בתחנות הערביות - - -

אני רואה תחנות ערביות.

רגע, רגע. אני גם יכול להגיד לך בדיוק מתי פרסמנו.

עיסאווי, משפט אחרון.

אבל הוא ענה. הוא לקח לי חצי דקה, איתן.

לא, הוא לא לקחת לך.

התחנות הערביות, צר לי מאד, התחנות הערביות מגיעות עד למחצית מהיישוב הערבי. יש רדיו אזורי בצפון, הוא מגיע עד - - -

אין במשולש.

במשולש אין רדיו בערבית. אתה חייב לשמוע רק בעברית. אין. ואיתן יודע מזה - - -

צריך להקים תחנה חדשה.

ביוני, ביוני.

נכון. והתמזלנו לגבי טלוויזיה, בתקופה האחרונה מתחילים לשדר והיא מכסה פחות או יותר, אבל אתם לא קיימים שם.

תודה חברי, תודה.

חמד עמאר, בבקשה, ואחריו יוסף ג'בארין. חברים, בקצרה, אני רוצה שנמצה את הדיון. אני גם רוצה לתת התייחסות ל - - -

השאלה אם יהיו מסקנות בסוף?

בוודאי, בוודאי. תיכף אני אתייחס לזה. בבקשה.

אדוני יושב הראש, חברי. תשמעו, אני אתחיל בהולכי הרגל. כשאנחנו מדברים על כמעט שליש מההרוגים מהולכי הרגל, אתה שואל את עצמך, במדינת ישראל, מתוך הולכי הרגל כמעט 30% במעברי חצייה, ואתה שומע את התקנה החדשה של השר – אם מתכוון הולך הרגל לחצות את הכביש, הנהג צריך לעצור. אם מתכוון. לא כששם את הרגל על מעבר החצייה. ואתה מתחיל להבין שהתפיסה שלנו לבטיחות בדרכים היא מוטעית. מתי התכוון אותו חוצה רגל לחצות ומתי ידע הנהג שהוא מתכוון לחצות את מעבר החצייה.

לכן אני אומר, כל התפיסה שלנו לבטיחות בדרכים היא תפיסה מוטעית. אנחנו צריכים לעשות את הדברים הקטנים, בשביל לשמור על אותו הולך רגל. יותר מ-100 אנשים נהרגים כהולכי רגל. יותר משליש מהם נהרגים במעברי החצייה, כשמעבר חצייה צריך להיות הכי בטוח לאותו הולך רגל. איפה כאן אנחנו נכשלנו כמשרד התחבורה ומה אנחנו צריכים לעשות?

ואני אתן לכם עוד דוגמא. במדינת ישראל אתה יכול לפנות ימינה וגם הולך רגל. אתה מקבל ירוק וגם הולך הרגל מקבל ירוק.

נדמה לי שמשה העלה את זה.

כן, הוא העלה את הנושא הזה, אבל אני מביא את זה כהצעת חוק. אתה פונה ימינה, גם הולך הרגל ימינה. מתי תהיה התאונה? מתי אותו נהג לא ישים לב שיש לו ירוק והוא עובר? לכן גם את הנושא של הולכי הרגל אני חושב, אנחנו צריכים להיכנס לגביו יותר לעומק, גם עם משרד התחבורה. דברים קטנים שאנחנו יכולים לעשות על מנת לחסוך בחיי אדם, בחיי הולכי הרגל.

מעורבות של קשישים, שהיא יותר מעורבות, דווקא במגזר היהודי קשישים מעורבים יותר מאשר במגזר הערבי. לא בגלל שיש יותר הסברה במגזר הערבי בנושא, בגלל שבמגזר היהודי הם נמצאים יותר על הכבישים, הם יוצאים וחוצים יותר את הכבישים ומסתכנים יותר. לכן שם גם יש יותר הרוגים.

ואני אגע קצת במגזר הערבי. חלק מהחברה כאן אמרו תרבות נהיגה וכעסו. אנחנו חיים בתוך היישוב ואנחנו יודעים. אנחנו רואים. ואנחנו רואים גם את האכיפה של המשטרה בתוך היישובים הערבים. כמו שאמר חברי, או חברת הכנסת, נותן איתות ימינה או נותן איתות שמאלה, וכשנכנסים מהמשטרה במבצע ענק, כל הנהגים יודעים כבר שיש מבצע. אבל זו לא עבודה יום יומית ואכיפה יום יומית. כשיש מבצע, כולם יודעים שיש מבצע. כולם נוסעים לאט. למחרת אין מבצע ולמחרת אנשים משתוללים. כשאני שאלתי למה בתוך העירוני, ולהבדיל בין עירוני לבין בין עירוני, אני התכוונתי לזה, וחברת הכנסת תומא נגעה בנקודה הזאת.

כשעובד בניין יוצא בשעה חמש בבוקר, ארבע וחצי בבוקר מהבית שלו, שהוא גר בכאבול או בסכנין, בשביל להגיע לתל אביב לעבוד בעבודת בניין כל היום ונוסע שעה וחצי בדרך הלוך, מגיע, עובד כל היום ונוהג בחזרה, אז בטוח שאותו נהג יהיה מעורב בתאונת דרכים.

תודה.

בטוח אותו נהג יהיה מעורב בתאונת דרכים. ואני אגע בנקודה - - -

תודה.

אדוני יושב הראש, לפחות תן לי קצת, תן לי להגיע לשלוש דקות. תמיד אתה חותך אותי בשתי דקות. תמיד. תן לי שלוש דקות רק לדבר פעם אחת.

חברים, מה שיפה אצל חמד עמאר, שהחשבון של השעון אצלו אחר.

תן לי לדבר רק על הנושא של תשתיות, ואני חייב לגעת בזה, כי זה 25% מההרוגים בתחום התשתיות במגזר הלא יהודי, במגזר הערבי.

בבקשה, סיים, חברי. תודה.

אני אתן לך דוגמא את המגזר הדרוזי, והעליתי את הדוגמא הזאת בישיבה קודמת. הקצו 65 מיליון שקלים לתשתיות במגזר הדרוזי. סכום מכובד. כמה ביצעו בשנת 2015? אפס. ביצוע אפס. הקצאה 65 מיליון שקלים לתשתיות בתוך היישובים הדרוזים-.

57 - - -

לא, לא, אמרו בוועדה שהעלו את זה ל-65 מיליון. כמה ביצוע היה לכם?

אפס.

אפס ביצוע. זה הנקודות שאנחנו - - -

מי אמר שהיה ביצוע אפס?

אני אמרתי.

אתה אמרת?

זה גם נאמר כאן בוועדה על ידי נציג משרד התחבורה.

אז אנחנו נציג נתונים אחרים.

אדוני המנכ"ל - - -

אלה נתונים לא נכונים. אני מבקש - --

אדוני המנכ"ל, אני לא הפרעתי לך ולא אפריע לך כשתדבר. הנתונים שאני מעלה כאן הם לא מראש הרשות ולא מהרשויות שמתבצעת אצלן הפעילות. ממשרד התחבורה בוועדת הכספים. תוציא את הפרוטוקול. יש לי קצת זיכרון טוב. נציג משרד התחבורה אמר שהיו תכניות על 65 מיליון שקלים, לא 57 מיליון שקלים, אבל הביצוע היה אפס כי הכסף הועבר לנו בדצמבר ולא הספקנו לבצע שום דבר. זה נציג של משרד התחבורה שאמר את זה.

ואני לא רוצה להיכנס למגזר הערבי, שבנייר אנחנו רואים 300 מיליון שקלים ו-250 מיליון שקלים, וכמה ביצוע? וכשאני נגעתי ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואמרתי ברגע שביצעו פעילות הסברה ראינו ירידה במספר ההרוגים בתאונות חצר, ראינו ירידה במגזר הערבי, הייתה ירידה השנה של 7% במגזר הערבי, כי הייתה פעילות הסברה. הייתה ירידה.

אנחנו כאן כוועדה, צריכים להחזיר לרשות לבטיחות בדרכים את התקציב שהיה לנו. אנחנו יודעים את התפקיד של האכיפה. אנחנו יודעים את התפקיד של ההסברה. ברגע שיש הסברה, יש ירידה ונאמר כאן על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהייתה ירידה מ-19 הרוגים לאפס הרוגים בגלל פעילות הסברה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בתוך היישובים הבדואים בנגב. אלה נתונים מאד מאד קשים ונתונים מאד מזעזעים.

תודה חברי.

יוסף ג'בארין, בבקשה.

כן, תודה.

בהמשך פרופסור קובי פלג. תמצא כבר מקום פה סביב השולחן.

אני מודה לכבוד יושב הראש על הדיון החשוב הזה, שזה כבר הדיון השני בנושא, ואני חושב שהנתונים נהיים יותר ויותר ברורים ואנחנו מתכנסים יותר לפתרונות. וסביב הפתרונות, אני חושב שאנחנו מתכנסים לשלושה נושאים עיקריים, או שלוש הצעות עיקריות לקידום המצב.

אחד, כל מה שמתקשר לשיפור התשתיות, אבל זה נושא למנכ"ל משרד התחבורה. עוזי, זה נושא שעלה בדיון הקודם ואני חושב שהצבענו על מספיק קשיים כמעט בכל האזורים שבהם מתגוררים האזרחים הערבים. אני העליתי את הנושא למשל של אזור ואדי ערה, כביש 65. רק היום קיבלתי פנייה מתושבי כפר קרע על העומס הנוראי בכניסה ליישוב. ואמרו חברי, אלה נהגים ערבים שמגיעים ליישובים שלהם אחרי לפחות שעה או שעתיים של נסיעה למכרז או לירושלים לצורך עבודה.

כשאנחנו גם רואים שהנתון מדבר על כך שיותר מ-70% מההרוגים בכבישים הבין עירוניים הם מהיישובים הערבים, אז זה גם סימן מדאיג גם לגבי רמת התשתיות ביישובים הללו.

אז זה נושא מרכזי שאני מכיר את הנתונים האחרונים של משרד התחבורה, אבל יכול להיות שזה גם מחייב יותר דאגה ליישום, לפחות לפי התאונות שאנחנו שומעים. חשוב מאד להציג את התקציבים, אבל חשוב יותר להבטיח רמת מימוש מלאה של התכניות הללו.

הנושא השני שאנחנו מתכנסים לגביו, זה התכניות החינוכיות. אני מבין שגם כאן יש בעיה. למשל תכנית כמו תאונות חצר, תכנית שהייתה פיילוט אבל רק ביישובים מצומצמים ולא הגיעה לכלל היישובים הערבים, ולכן אין ספק שצריך לדאוג שזה באמת יגיע לכל היישובים, גם התכנית של נהגים צעירים. וכבוד יושב הראש, אין שום סיבה שתכניות מצליחות לא יגיעו לכלל היישובים. אין סיבה שנישאר בפיילוט בתחומים הללו. ולכן גם אין ספק שזה מצריך תקציבים ייחודיים. כדי לענות על הצורך הזה, צריך תקציבים מיוחדים.

עכשיו, אני קצת, לא קצת, אפילו הרבה, לא מסכים עם הטיעון שאומר שזה בכפוף לתוספת תקציבית. כי לדעתי הנחת העבודה צריכה להיות, ואני מפנה שוב את תשומת ליבו של יושב הראש, הנחת העבודה צריכה להיות שגם את התקציבים הקיימים צריך לחלק באופן הוגן. מה זאת אומרת באופן הוגן? באופן שעונה על הבעיה הייחודית בתוך הציבור הערבי. אם אתה רואה שבגילאים אפס עד ארבע היחס בין יהודים לערבים הוא 1 עד 10, נתון מדהים, אז זה אומר שצריך להקצות יותר משאבים, במידה הראויה והנאותה, גם ליישובים הערבים ואני מתרשם, לפחות מהנתונים, שזה לא קורה.

המימד האחרון כאן זה תכניות ההסברה. אתה שומע חברי כנסת ערבים, אבל גם יהודים, שאינם מרוצים, בלשון המעטה, מהיקף ההסברה שהם מזהים מולם. הצבענו באופן מפורש למשל על תחנת טלוויזיה כמו אללה, שעכשיו נמצאת בסלון של כל בית ותחנות אחרות. אתם אמורים להתאים את עצמכם לדעתי, לצריכת המדיה כיום בחברה הערבית. אולי אתם צריכים גם לקחת חברת ייעוץ מתוך החברה הערבית, אנשי מדיה מתוך החברה הערבית, שיכולים לייעץ היום איך לשפר את תכניות ההסברה.

עובדה היא שהמסמך של מכרז המחקר והמידע של הכנסת חושף, כשיש תכניות הסברה מוגברות, זה מביא גם לתוצאות.

ולכן אחד זה שיפור תשתיות, שניים, תכניות חינוכיות, שלוש, הגברת תכניות ההסברה.

תודה.

תכניות ההסברה שביצעה הרשות, אני אומר. ביצעה הרשות.

כן, גם של הרשות.

גם במגזר היהודי אנחנו כמעט לא בטלוויזיה.

אז יכול להיות שצריכת הטלוויזיה - - -

לכן דיברנו על תוספת - - -

אדוני המנכ"ל, אני לא פותח את זה עכשיו. הדיון הוא לא על הרשות עכשיו. יהיה דיון בשבוע הבא, אדוני יוכל להציג את משנתו בצורה מסודרת.

חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין ואחריה חבר הכנסת אחמד טיבי.

תודה רבה לך אדוני יושב הראש. אני רוצה רגע להגיד משהו במענה לעיסאווי, שהוא חבר שלנו כמובן. אני רוצה לומר לך, ככל שאני יכולה להעיד, שהצטרפתי לכנסת רק לפני שנה, לא נעשתה עבודה כזאת שיטתית בכנסת, בהקשר של ניסיון לפקח על הרשות המבצעת בעולם של תאונות הדרכים. אני חושבת שכזאת עבודה שיטתית, של לנסות באמת לשרטט את נקודות התורפה של המצב הנוכחי, שכולנו כואבים וכעוסים, אני חושבת שעל זה צריך להינתן קרדיט. לא שאיתן כבל צריך הגנה מפניך, חס וחלילה.

אבל כן יש משהו בישיבות המתמשכות האלה, שגורמות לנו-. שלומי כץ, שתדע לך שאתה הולך איתי מהדיון הראשון. אני זוכרת אותך בדיון הראשון עשינו על הקטל בדרכים. אני לא בטוחה שאני צודקת, אבל נדמה לי שלבנך קראו שמואל, נכון? אז שתדע שאתה הולך איתי מאז ואני לא כל כך יכולה לשכוח את התיאור שלך. אני זוכרת שעמדנו ממש פה.

בשביל שמואל ובשביל כל הילדים האחרים, אנחנו נהיה הקול שלהם, בסדר? ככל שאתה תרשה לנו. סליחה.

בשבוע שעבר נפגעה ילדה מרוכב אופניים. ילד בן 12, איתן. על המדרכה. היא יצאה מהמכונית, ההורים שלה במזל היו איתה - - -

גם היום.

גם היום? אז אני מצטערת, אנחנו פה בכנסת, אז אנחנו לא מספיקים לפנים לעקוב. הנה. והילדה הזאת, אני פשוט במקרה פגשתי את האבא. הילדה הזאת יצאה מהדלת, ורוכב האופניים בן 12 בסך הכל, ואגב לא אופניים חשמליים, שאנחנו עוד נדבר תיכף עד חשמליים. הוא פשוט העיף אותה, היא נפגעה בצורה מאד קשה. אביה יוסי אמסלם במקרה הופיע איתי בטלוויזיה בשבוע שעבר. לקח הרבה מאד זמן והשיקום לפני הילדה עוד ארוך.

אני רוצה רגע לציין את ההבדל בין ילדים לבין קשישים. ילדים, יש לנו ציפייה מאד מאד גדולה מההורים שלא יעזבו אותם לבד, שהם ידריכו אותם. אני לא חוזרת על ההתכופפות במדרכה, איך אני מראה לילדים שלי ואיך אני מסתכלת מנקודת המבט שלהם, אבל זה ההבדל. זה הבדל מאד מאד גדול. כי את הקשישים הרבה יותר קשה לנו להדריך. בכל זאת, אנשים רבים מהם הם אנשים עצמאיים. ולכן כשאנחנו מסתכלים גם על ילדים וגם על קשישים, בסופו של דבר צריך להסתכל על הנהגים. אבל מההורים, אני כמובן מצפה, ואני אומרת את זה, אני מצפה מהם להיות הרבה יותר אסרטיביים עם הילדים שלהם.

פעם בעלי פרק לבן שלנו, כשהיה בן שנתיים, פרק לו את המרפק, כי הוא תפס אותו ככה. הוא פשוט פרק לו את המרפק, אבל עדיף. עדיף שפרק לו את המרפק.

איילת, משפט אחרון.

שני משפטים חשובים, רגע, לא, לא, יש לי דברים קריטיים. היום אני מאמצת את השיטות של חאג' ושל חמד. משהו חשוב בנושא של שימוש במדרכות.

אז אני אקח לך זמן.

בדיוק חמד, תודה. בנושא של שימוש במדרכות, ניצב ירון בארי, אני חושבת שצריך להתחיל לדבר על מתנדבי המשטרה. אני לא זוכרת עד כמה אנחנו דיברנו עליהם פה. יש יחידות מיוחדות שאתם מכשירים אותן, שעוברות אצלכן הדרכות. ובנושא של הדו-גלגלי, במיוחד אלה שפוגעים בהולכי הרגל, אני חושבת שצריך להתחיל לדבר עליהם. אני יודעת שנעשתה פנייה כזאת כבר למשטרת התנועה. צריך לדבר על הנושא של שימוש במתנדבי המשטרה.

זה יידון באכיפה.

בסדר, רגע, ובאמת אנחנו תיכף נדבר על התרעה. עוד דבר, ופה סליחה, עוזי, ידידי, במפרים. זה אפרופו הנהגים. לא יעזור שום דבר, צריך יותר במפרים לפני מעברי חצייה. אין מה לעשות, איתן, אין מה לעשות. צריך יותר במפרים וצריך יותר עמודי ביטחון באזורים של מעברי חצייה. אין מנוס מהדבר הזה. זה גם תשתית לא מאד מאד כבדת משקל. צריך לרתום לעניין הזה את השלטון המקומי ומוכרחים לעשות את הדבר הזה. אגב, הבמפרים במגזר הערבי הם קריטיים. הם מרתיעים. זה מאד מאד חשוב.

צריך להגיד עוד משהו. בשנת 2004, אם אני לא טועה, היה דו"ח שיינין בעניין הזה. הוא עסק באוכלוסיות סיכון. אני לא מבינה, היו שם המלצות כבדות משקל בנוגע למגזר החרדי, בנוגע למגזר הערבי והדרוזי, לקשישים ולילדים. אני לא מבינה למה לא מיישמים, היו שם דברים חשובים.

ואני רוצה להוסיף משפט.

משפט אחרון, איילת.

באמת? סוגיית ההתרעה. איתן, בכל הדיונים שאנחנו מדברים כאן, אני לא מספיק שומעת את המילה הרתעה. למה אני מדברת על במפרים למשל? במפרים באופן אבסורדי מתריעים יותר מאשר דברים אחרים. הנה, פרופסור פלג מהנהן בראשו, אני מקווה שאני צודקת. הם יותר מרתיעים. אנחנו חייבים לדבר יותר על הרתעה. בגלל זה, אפרופו גם בנושא של נהיגה תחת השפעת שתייה והחמרת הענישה סביב האזורים האלה - - -

תודה, איילת.

אבל אפשר לעשות יותר ממה שעושים. תודה.

תודה לך איילת. חבר הכנסת אחמד טיבי.

תודה, אדוני יושב הראש. אלף אני רוצה להודות על קיום הדיון החשוב הזה, שהמספרים שניתנים בו הם כואבים. אני בא מחברה שהיא חמישית מהאוכלוסייה, אבל מספר הקורבנות שלה בתאונות דרכים הוא שליש לפחות, ולעתים אף יותר מכך. בתאונות חצר אנחנו כמעט 90%. 90% או יותר מתאונות חצר, פעוטות - - -

בילדים עד גיל פי עשרה.

נתונים. נתונים שונים, פי שישה באופן כללי. עד גיל ארבע פי עשרה. יש לזה סיבות. למשל חוסר במדרכות, במקומות חנייה, במודעות תעבורתית או בארגון תעבורתי בתוך היישובים, שהוא לא קיים. וכשהוא לא קיים, אז מישהו אחראי על אי קיום המודעות התעבורתית, או ארגון תעבורתי ותשתיות מתאימות.

כשאני אומר תשתיות, אדוני יושב הראש, רבותי, אני שוב נאלץ לחזור על מה שאני אומר בדרך כלל, שביישובים הערבים הכל מזופת חוץ מהכבישים.

אני כנראה היחידה שערנית פה היום.

בבקשה, כולנו ערניים. אבל פשוט לא שמעתי את זה פעם ראשונה. אבל זאת הברקה.

היא בקדנציה ראשונה.

קדנציה ראשונה, בדיוק.

תודה רבה, תיקנת את עצמך, איתן. עכשיו, מה יכולות להיות הסיבות? גיל צעיר למשל של נהגים. או תשתיות, או מצב סוציו-אקונומי של חברה באופן כללי. לכן כלי הרכב למשל פחות חדישים, יותר ישנים ולכן הם פחות איכותיים. זה מחייב אכיפה.

אני רוצה לדבר על עניין האכיפה ודו"חות התנועה. אין ערבי בכל יישוב שלא מרגיש שלעתים יש מבצעי דו"חות תנועה שהם עונש, לא אכיפה. למשל, כאן בירושלים המזרחית או באזור עיסוויאה או בסאלח א-דין, פתאום כשרוצים להכביד את היד על האוכלוסייה, פתאום אתה מוצא פרישה של שוטרים – דו"חות תנועה. עונש, לא אכיפה. או, כשיש למשל רצח או אירוע קשה, פתאום אתה רואה יותר דו"חות תנועה בכניסה ליישוב. מה זה? זה הפגנת נוכחות של משטרה.

כאשר דורשים לאסוף את הנשק למשל, שזו אחת מהדרישות החשובות שלנו, כדי להוריד את שיעור הפשיעה ומקרי הרצח ופגיעה באנשים, נכנסים לעתים לאסוף נשק, אבל בהזדמנות עושים מבצע דו"חות תנועה. לא כך אמורים להתנהל הדברים.

ולכן, אדוני יושב הראש, הוזכר העניין הזה של נהגי משאיות, יותר שעות נהיגה, אנשים מתעייפים, נרדמים תוך כדי נסיעה. זה גם נתון אובייקטיבי שמסכן חיי אדם בכביש. וחברי ועמיתי דיברו על הסברה. הסברה גם בבתי ספר. בואו נעשה את המוטל על כולנו כדי להציל חיים.

תודה, תודה חברי טיבי.

זה המשפט האחרון. איתן, זה היה משפט טוב?

כן. הוא ייכנס אצלי בסוף. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה לך אדוני יושב הראש. תודה על הדיון החשוב הזה. אני משתתף פה ושומע הרבה דברי טעם מחברי, חברי הכנסת. אני אנסה לא לחזור על הדברים שנאמרו, אלא להתקדם צעד אחד קדימה בדיון, ולכן אני אוכל להיות קצר.

כשאנחנו מסתכלים על המורכבויות והבעיות בחברה הערבית, בתחום תאונות הדרכים, כמובן לכל הדברים שנאמרו כאן אני מצטרף – אכיפה, תשתיות, כל ההערות הנקודתיות, הסברה וכדומה. חינוך. עם כל הדברים אני מסכים. אבל אני חושב שאנחנו צריכים, אדוני יושב הראש, לראות את הדברים גם ברמת ניתוח אחת גבוהה יותר מאשר הפרטים ולראות את התמונה הכללית.

בעיית הבעיות באוכלוסייה הערבית היא הצירוף בין חברה שהיא תלויה באופן קיצוני ברכב פרטי, לבין העדר תשתיות. זו הבעיה. למה החברה הערבית כל כך תלויה ברכב פרטי? היא תלויה ברכב פרטי קודם כל כי אנחנו מדברים על יישובים שבהם אנשים צריכים להגיע ברכב למקומות העבודה. מקומות העבודה לא נמצאים בסמיכות למקומות המגורים מצד אחד. אנשים צריכים להגיע למקומות של שירות, אנשים צריכים להגיע למקומות של השכלה ולימודים, וכל זה על תשתית מאד מאד לא מתאימה. מאד לא מתאימה.

אנחנו מדברים על חברה שהיא גם חברה ענייה באופן יחסי וכאשר אנחנו מדברים על השילוב הזה של חברה ענייה, תשתית לא מתאימה וצורך אדיר בניידות כדי להגיע למקום עבודה, למקום לימודים, אנחנו נמצאים, אדוני יושב הראש בבעיה, שהפתרון שלה חייב להיות מסדר גודל אחר לגמרי. והפתרון היחיד מסדר גודל אחר לגמרי שאפשר להעלות על הדעת, הוא מהפכת תחבורה ציבורית.

מהפכת תחבורה ציבורית באוכלוסייה הערבית, זה משהו דחוף וחיוני. לא בכל המקומות אפשריים אוטובוסים. במקומות שאין אוטובוסים צריך להכניס מיניבוסים. נמצא פה חברת הכנסת, ד"ר יוסף ג'בארין מאום אל פחם, שמכיר את הניסיון הזה ויודע שכשמתחילים להכניס קצת אוטובוסים, הדרישה מגיעה מכל הכיוונים להוסיף עוד, והיום הדרישה מאום אל פאחם להוסיף הרבה הרבה מיניבוסים, כי אנשים אומרים הנה, יש שירות, אנחנו יכולם להתנהל אחרת, אנחנו רוצים להתנהל אחרת וזה אפשרי.

רק מהפכת תחבורה ציבורית באוכלוסייה הערבית תוכל, ואני ממש מגיע לסיום, תוכל לעשות פה את השינוי.

משפט על הנושא של הולכי הרגל באופן כללי. אנחנו בדיונים בוועדה הזו, עוסקים ובצדק, בשאלה איך לייצר תשתיות מתאימות לכלי רכב. מתאימות, נוחות לכלי רכב. אבל עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו בבעיה. אנחנו יותר ויותר מתכננים מקומות שבהם אין תשתיות ואין תכנון שהוא תומך בהולך הרגל. הולך הרגל, דיברתי על יישובים ערבים, אין מדרכות, אז איפה ילך הולך הרגל? למה שהוא לא ייפגע?

אבל גם ביישובים חדשים שבונים, אז מתכננים את הכביש, מתכננים את הכל באופן תומך תחבורה ציבורית, סליחה, באופן תומך תחבורה, לא תחבורה ציבורית, אבל הולך הרגל, כדי לחצות את הכביש, צריך לעשות עיקוף נורא נורא גדול והוא לא יעשה אותו. הוא פשוט יחצה דוך. יחצה דוך, עלול להיפגע.

תכנון תומך הולכי רגל. רוצים לטפל בבעיית הולכי הרגל? בואו נחשוב על כל המערכות מזווית הראייה של הולך הרגל.

תודה, תודה, חברי. אני אתן למנכ"ל להתייחס לעניין המגזרים. אחר כך נעבור לפרופסור קובי פלג, שהוא מנכ"ל מכון גרטנר להולכי הרגל ואני אסכם את הדיון.

אדוני יושב הראש, המנכ"ל לא היה פה כשדיברנו, אז אם אפשר לחזור בשני משפטים.

בסדר, שנייה אחת. אני רק רוצה להקריא נתונים מרכזיים על קשישים. בשנת 2015 נהרגו 101 קשישים, עלייה של 47% בהשוואה לשנת 2014, שאז נהרגו 68. הקשישים מהווים 10% מהאוכלוסייה, אבל 28% מההרוגים, כמעט פי שלושה.

מחצית מהקשישים נהרגו כהולכי רגל. מחצית מהקשישים ההרוגים הם הולכי רגל שנהרגו במעברי חצייה. אלה הנתונים. לפעמים, אתה יודע, הנתונים היבשים האלה, בקליפת אגוז יודעים לחדד ולהעצים את הבעיה.

תמר, ממש משפט, כי אין לי הרבה זמן.

אני יכול לדבר אחריהם גם.

אוקיי. אם תרצי אנחנו ממשיכים גם בשעה שתיים ועד ארבע יש לנו עוד דיון.

אני יודעת, אבל אני רוצה בנושא הזה. בסדר, תן להם ואני אחרי זה.

אוקיי. כן, משפט, בבקשה, חברי.

אני אנצל את ההזדמנות שהמנכ"ל נמצא פה, ואני אגיד את מה שאמרתי, שקטע הכביש של כמעט 3-4 קילומטרים לוקח 55 דקות בשביל לעבור אותו יום יום, בוקר ואחרי צהריים. אני מדבר על צומת יאסיף, המחבר בין כביש 70 לכביש 85. ולמה אני מעלה את זה? כי בדיוק עכשיו מסדירים את הצומת של טל אל שם. אז קטע של 200 מטרים, להמשיך להסדיר אותו, פותר בעיה של כמעט 70,000 תושבים. לכן אני מתאר את המצב שם.

אוקיי, תודה אדוני. עוזי יצחקי, המנכ"ל, בבקשה.

טוב, אני אעשה את זה באמת בקצרה. קודם כל, שוב, אני חוזר ורוצה להתייחס למספר נקודות שנוגעות למגזרים. ראשית זה הנושא של התשתיות. נכון, שנים העניין הזה הוזנח. אני לא מתבייש להגיד את זה, אמרנו את זה גם בישיבה קודמת, אבל כמו שהוזנח שנים, בתקופה הזאת, בשנתיים-שלוש האחרונות וגם צופה שנתיים-שלוש קדימה מבחינת התקציבים, ישנם פה תקציבים של מאות מיליונים לטובת המגזר הלא יהודי, ואני לא מתבייש להגיד את זה, וזה מגובה בנתונים וזה מגובה בעובדות וזה מגובה בעבודות בשטח עצמן.

כל מה שנאמר פה, לצערי הרב, שלא משקיעים ולא עושים, יכול להיות שלא עושים מספיק. זה תמיד אפשר לעשות יותר, אבל שנים לא נעשה מה שנעשה פה, ואני העברתי לוועדת הכלכלה את כל הרשימות של כל הפרויקטים, ואם באים ואומרים שלא עושים ומזניחים את התשתיות במגזר הערבי, זה פשוט דמגוגיה, סליחה, דמגוגיה ופוליטיקה בגרוש.

יש פה הרבה מאד פרויקטים שמבוצעים ושנים לא נעשו ואנחנו יושבים עם ראשי רשויות ואת הרשימה אני מוכן אפילו להעביר ולהציג אותה בישיבה מיוחדת. מאות מיליוני שקלים, אם זה ביישובים, אם זה בכבישים שהם קרובים ליישובים. קחו לדוגמא את צומת גולני עד קדרים. השקעה של 2 מיליארד שקלים לכל האזור. תיקחו לדוגמא את כביש 85 עכשיו. קחו לדוגמא את רכבת חוף כרמל כרמיאל. את מי היא תשרת? היא תשרת את כל היישובים בגליל. ולכן זו השקעה של מאות מיליונים ומיליארדים שלא הייתה.

כמובן שצריך עוד לעשות, אבל הדברים האלה ברורים. זה השקעות וחבל שחברת הכנסת נחמיאס יצאה. יותר מדו"ח שיינין, אנחנו משקיעים בעניין של המגזרים. ושוב, העובדות והרשימות הן בפני עצמן.

בנושא של תחבורה ציבורית - - -

בסדר, אבל אתם מודים שבמשך הרבה שנים - - -

כן, הוא אומר את זה.

השר אמר את זה.

השר אומר את זה והשר הוא - - -

אז למה אתה משתמש במילה דמגוגיה?

ככה. כי עכשיו לבוא ולהגיד שלא מבוצע ולא כלום, זה דמגוגיה.

לא, לא, חברים, חברים. עוזי, עוזי, אדוני המנכ"ל. אני רוצה לומר לפרוטוקול: חברות וחברים, שנים, אבל שנים, אני חושב שמאז מהפכת הכבישים של שנות ה-90, של פואד וזיכרונו לברכה יצחק רבין, לא נעשתה ולא נעשית מהפכה כפי שנעשית היום. המגזר הערבי, ואני אומר את זה כשם כולל, הוזנח במשך שנים רבות והוא בכלל לא היה במפת ההתייחסויות. אי אפשר לקחת גם מהשר הנוכחי וגם מדברים שיצא לי לדבר עם ראשי רשויות ערבים ואני גם במקרה נקלעתי לדיון עם ראשי רשויות ערביים, יחד עם השר.

האמת צריכה גם להיאמר. הפערים הם כאלה גדולים, ואומר את זה השר. אומר את זה גם המנכ"ל. אף אחד פה לא מנסה להתכחש. גם פה בדיונים האלה, חברים, זה רק עובדות מדברים. אם המנכ"ל מכדרר אותנו ולא אומר דברים כמו שצריך, כל הזמן הכל נתונים, וגם זה יבוא לידי ביטוי בסיכום שאנחנו נוציא לדברים. לא יהיו מריחות.

הדבר הנוסף, תחבורה ציבורית. אנחנו רואים וזה לא סיסמא, רואים בתחבורה הציבורית שוויון הזדמנויות בכל. גם בעניין של תעסוקה, ואנחנו רואים נשים מהמגזר, שיוצאות. גם שוויון באפשרויות של דיור, גם שוויון באפשרויות של אקדמיה. אנחנו חיברנו מכללות. קחו לדוגמא את מכללת סכנין שמחוברת לתחבורה ציבורית, ואני הלכתי לראות שם בבוקר, עשרות אוטובוסים שמגיעים ומורידים אנשים מכל האזור, וזה לטובת התחבורה הציבורית.

הכנסנו תחבורה ציבורית באום אל פאחם, מה שלא היה שנים, כבר קאסם, סכנין, רהט. רהט שנים לא היו מחוברים בתוך רהט והיו נשים שלא ראו את בני המשפחה שלהם שנים, כי לא היה אוטובוס, ועכשיו יש את זה. ויש לנו עוד הרבה מה לעשות בתחבורה ציבורית. גם התשתיות של תחבורה ציבורית הן חשובות מאד.

ציין חבר הכנסת חנין את הצורך לשותפות עם ראשי הרשויות. אנחנו מנסים להכניס אוטובוסים. אפילו בנצרת, שכונות שלמות, לא מצליח להיכנס אוטובוס. אז רוצים גם להכניס מיניבוס, אבל גם מיניבוס לא יכול להיכנס, כי גנבו את המדרכות, גנבו את כל הכביש ולא ניתן להעביר שם כלום. ולכן הדבר צריך להיות משותף ואני באמת חושב שיש לנו הרבה מה להשקיע עוד בתחבורה הציבורית.

אני חושב שהתחבורה הציבורית במגזר הלא יהודי היא חשובה מאד, אפילו יותר מהמגזר היהודי, באמת לשוויון של הזדמנויות ואנחנו נעשה את זה. יש החלטות ממשלה, יש תקציבים וגם רמת המימוש גם בתחבורה הציבורית, גם בתשתיות, היא בהחלט תהיה גבוהה.

מילה אחת על ההסברה. בהחלט אני מקבל את מה שנאמר פה. צריך להתאים את המדיה לאוכלוסייה. אני חושב שבאמת יש דברים חדשים גם שנכנסים, אינטרנט וערוצי הטלוויזיה. גם הערוצים המקומיים והרדיו המקומי ובהחלט אנחנו נעשה את זה. אני חושב ברשות הלאומית, והם בטח גם יציגו את זה, נעשית עבודה. כמובן שעם תקציבים נוספים נוכל לעשות עוד ועוד.

אוקיי, תודה. ברשותכם, אני מבקש מפרופסור קובי פלג לומר את הדברים שלו, אחר כך חבר הכנסת זנדברג ואני אסכם.

אני רוצה להציג תזה שונה לגמרי מהתזה שהוצגה פה. אנשים פה מדברים על להרחיב ליותר יישובים וכו' וכו'. אז תנו לי רגע להציג לכם ואני גם אסביר את זה במספרים אמיתיים, תזה שונה לגמרי. חברת הכנסת נחמיאס יצאה, אבל היא הזכירה את דו"ח שיינין, לעבוד על קבוצות בסיכון, זה לא פעם ראשונה שאני אומר לכם.

נכון. בדיון הראשון, כמדומני, כבר אמרת.

נכון. תיכף תראו שאם עובדים בקבוצות בסיכון, אתה מוריד בשלושה יישובים, הורדת 5% מכל מדינת ישראל. שלושה יישובים. תיכף נתונים.

בשנת 2015 – 2,000 הולכי רגל אושפזו בבתי חולים. פי שניים הולכי רגל מכל משתמשי דרך אחרים. 50% מהולכי הרגל פצועים קשה-אנוש. זאת אומרת סיכוי השרידות שלהם הוא הרבה יותר נמוך. 1 מכל 49 אזרחים במדינת ישראל מתאשפז כהולך רגל בבית חולים.

בואו נדלג הלאה. אני מדבר על ילדים מגיל אפס עד 9 וגיל 65. שתי האוכלוסיות האלה בלבד, מהוות כמעט מחצית מהולכי הרגל שמאושפזים. זאת אומרת, אתה מתמקד שם, יש לך כבר קבוצה בסיכון. 1 מכל 36 ילדים בגילאים אפס עד 9 מאושפז עקב תאונת דרכים כהולך רגל ו-1 מכל 26 מבוגרים מעל גיל 65 מתאשפז עקב תאונה כהולך רגל.

בואו נדלג רגע הלאה. המגזר הערבי: 666 מתוך ה-2,000 שאושפזו כהולכי רגל בשנת 2015 – ערבים. זה 35% מסך כל המאושפזים הערבים, ו-21% מסך כל האוכלוסייה שאושפזה.

55%, למעלה ממחצית מקרב הולכי הרגל הערבים שאושפזו, ילדים בגיל אפס עד 14. לאן להתמקד? שזה 35%, עזבו רגע, מסך הכל האוכלוסייה, בקרב ערבים אחוז גבוה יותר של הגעה בשעות הערב והלילה – תאורה ודברים כאלה; פי שניים מקרב הולכי הרגל הערבים ביום שבת. 14% אצלכם, לעומת 7% אצלנו בשבת. עוד מקום למיקוד.

ועכשיו תשימו לב לנתונים האלה. 3 יישובים ערבים בסך הכל – נצרת, טייבה ורהט, מהווים 5% מכלל הפצועים המאושפזים כהולכי רגל בכל מדינת ישראל ו-12% מהערבים. זאת אומרת, אם אתה מתמקד רק שם ומוריד, אתה מוריד 5% מהסך הכל במדינת ישראל ו-12% במגזר הערבי, אם אתה מתמקד רק בשלושה יישובים. אם אתה מתמקד בשבעה יישובים ערבים, שאנחנו מצרפים את הארבע הנוספים – אום אל פאחם, ג'דיידה עראבה וסכנין, 22% מכלל הולכי הרגל הערבים ו-9% בכלל המדינה.

והפואנטה, 14 יישובים ערביים, אני לא אקריא את כולם – 34% מכלל המדינה. זאת אומרת, הרי תמיד הבעיה שלנו היא תקציב. אין תקציב להכל. תתמקד ב-14 יישובים ערבים, בתוך אותן אוכלוסיות שהגדרנו, אתה עושה דרופ-דאון של המאושפזים וההרוגים בצורה דרסטית.

שני שלישים מקרב הולכי הרגל המאושפזים בערים החרדיות הם בגיל אפס עד 14. שני שלישים. זאת אומרת קבוצה מאד מאד ממוקדת. כמחצית בין השעות שלוש עד תשע אחרי הצהריים.

לסיכום, ואני ממש מסיים עכשיו, הסברה ופעילות בקרב מבוגרים וילדים ערבים וחרדים, תאורה, גילאי אפס עד 9 בלבד ו-65 ומעלה, יישובים ערביים. שמתי לכם, לכולכם זה מופיע ברשימה איזה יישובים. כנ"ל בחרדים. תכנית מתוכללת של יישובים ממוקדים בסיכון גבוה, תאורת לילה, מגרשי משחקים.

בעלות תועלת – תצאו מורווחים הרבה יותר מאשר לפזר את הכסף לכל רוחות השמיים.

תודה קובי, ואני ארצה להתייחס ברשותך, בסיכום של הדברים, לדברים החשובים שאמרת.

איריס פרנקל כהן מהמשרד לשוויון חברתי, בקצרה. תסיים חברתי חברת הכנסת תמר זנדברג ואני ברשותכם אסכם.

תודה רבה. אולי קצת נתונים קצת יותר חיוביים. אני מייצגת את המשרד לשוויון חברתי. ככזה, המשרד הזה בעצם מתייחס גם לאוכלוסיית הקשישים וגם למיעוט הערבי, מכיוון שתחת המשרד הזה מצויה הרשות לפיתוח כלכלי, שאני עובדת בה.

ראשית, אין ספק שהתמונה שנפרשת פה היא נוראית. אני מוכרחה לומר שהרשות לבטיחות בדרכים עושה עבודה מצוינת יחד עם המשרד לשוויון חברתי בכל מה שקשור לקשישים. אני אתן דוגמאות קטנות. למעשה מה שאנחנו מנסים לעשות, אנחנו מבינים שאי אפשר לקחת קשישים ביד ולהעביר אותם כביש, אבל כן אפשר לקדם עבודה על מודעות, על זהירות, ואנחנו עושים את זה במסגרת תכניות סטנדרטיות שלנו, עובדים יד ביד. אמנם עם תכניות חדשות קשה מאד לראות תוצאות כעבור זמן כל כך קצר, אבל אני מניחה שזה בהחלט יכול לתרום

לגבי הערבים, אני רק רוצה להפנות את תשומת הלב לתכנית החומש שאושרה בסוף שנת 2015. במסגרת תכנית החומש הוקצו תקציבים משמעותיים בתחבורה. אני מניחה שהמנכ"ל מודע לכך, כשחלק מהמחשבה היא לשפר את הכבישים שנמצאים במרכזי הערים, שבאותם מקומות יש מן הסתם מטרדים רבים וקשיים רבים. ההנחה של משרד התחבורה היא, שגם הטיפול בכבישים האלה יפחית את תאונות הדרכים.

דבר נוסף - - -

ואחרון.

אחרון לחלוטין. התקציב של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מתוכו יוקצה לפחות שיעור כשיעורה של האוכלוסייה הערבית, לצורך הסברה במגזר הערבי. תודה.

תודה לך גברתי. חברת הכנסת זנדברג, בבקשה, בקצרה ממש, כי אני חייב לסיים.

תודה רבה אדוני יושב הראש. כשאני הייתי ילדה, היינו הולכים ברגל לבית הספר ולא היה בזה שום דבר מיוחד. היום, כשכולם מסיעים את הילדים לבית הספר, אז בשביל ללכת ברגל, צריך לקרוא לזה מטרו רגל ושיהיה יום מיוחד שכולם חוגגים את זה שילדים הולכים ברגל לבית הספר.

אני מקשיבה כאן לכל הדיון, דיברת על אוכלוסיות מיוחדות – אפס עד 9, 65 ומעלה, תאורת לילה, מגרשי משחקים – לכל הדבר הזה יש שם וזה תכנון מוטה הולכי רגל. כמו בכל דבר אחר, זה שהגענו לנתונים המחרידים האלה במספר הולכי הרגל, הדבר הכי פחות מוגן, הכי גמיש, הכי קטן והכי פגיע במרחב הציבורי, זה שהוא עומד בראש הפגיעות – זה לא טעות, זו תוצאה של מדיניות וזו מדיניות שמעדיפה כלי רכב.

אני גרה במרכז העיר. אם הבת שלי צריכה ללכת ברגל והיא בת קצת יותר מ-9, היא צריכה ללכת ברגל למקום מסוים, זה סכנת נפשות וסיכוי גבוה שהיא תיפגע. למה? כי היא הולכת לא ברחוב עירוני, אלא באוטוסטראדה. היא בדרך חוצה אין ספור כניסות לחניות ולחניונים בלי רמזורים, שזה מקום סופר מסוכן והפסקנו לתת על זה את הדעת כמעט לגמרי.

אני לא מדבר על כך שבמגזר החרדי והערבי מצב המדרכות והתשתיות להולכי רגל באופן כללי הוא בכי רע. אני לא מדברת על שכונות מגודרות, שאפשר ללכת רק בתוכן, אבל אם צריך לצאת משם למכולת, למוסד חינוך, למוסד בריאות, למקום אחר, זו סכנת נפשות. צריך לחצות צמתים מגודרים ללא הצללה, ללכת מאות מטרים רק בשביל לעבור כביש, ועוד כל מיני דברים שלא רק שהם לא משפרים את מצב הולכי הרגל, אלא הם מתנכלים לו בכוונת מכוון.

אדוני המנכ"ל, מדברים כאן על כספים לתשתיות. אנחנו בונים כבישים, מחלפים. הדברים האלה מייצרים בסוף מכשולים להולכי הרגל והם אלה שנפגעים. הם אלה שעומדים, אנחנו רואים כאן, הנתונים מדברים בעד עצמם, בראש סדרי העדיפויות.

ולכן, תכנון שמתחיל מהבן אדם, שהבן אדם הוא קודם כל הולך על שתי רגליו. גם כשהוא הולך לאוטו שלו או לאוטובוס, או ילד להסעה, הוא קודם כל הולך רגל. ותכנון שמסתכל רק על קופסת הפח ולא על מי שיושב בתוכה, הוא תכנון מסוכן ופוגעני.

תודה גברתי.

אני רוצה לפני הכל לומר כך: יש חלק שלא סיימנו אותו עכשיו, וזה נושא ההרחבה למען הולכי הרגל. אנחנו נתחיל בו, אדוני המנכ"ל, יש כאן את הצוות המקצועי ממשרד התחבורה, אנחנו נתחיל את הדיון בשעה שתיים איתם וכמובן נמשיך ונעסוק בנושאים האחרים.

לפני הסיכום שלי אני רוצה לומר, כדי להבהיר לכל מי ששואל. בתום הדיונים, לפני צאת הכנסת לפגרה, יוגש מסמך של מסקנות והמלצות שיוכן בסיוע מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עמי צדיק ואילנית בר.

קודם כל, חברי כנסת מהפעילים פה שירצו להכניס תובנות שלהם לתוך התהליך הזה, מוזמנים. יחד עם זאת, ובדיוק נכנס חברי, חבר הכנסת מקלב, שמונה על ידי לעמוד בראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, או אם תרצו למאבק בקטל בדרכים, הוא יעקוב - - -

במגזר החרדי?

לא, לא, בכלל. ממש לא. הוא יושב ראש ועדת המשנה והוא ילווה מקרוב ואני אתן לו את כל הסיוע ואת כל הכתף, כדי להתמודד עם העניינים האלה וכדי לבחון את היישום.

אני ברשותכם רוצה לומר כמה דברים. אדוני הפרופסור, ברשותך, תראה, כל הגישה שלי, וזה יבוא לידי ביטוי גם כן, אדוני ירון בארי, אני לא מזלזל חס וחלילה באף נפגע ובאף הרוג, אבל אני חושב שאם בשיטה שאדוני מדבר עליה ועוד לפני שהגענו למה שתמר חברתי אמרה, שזה בעזרת השם ויגיע, וזה הכיוון שצריך ללכת אליו ולא רק בנושא תאונות הדרכים, אבל בעיקר בנושא תאונות הדרכים. יש לנו נושאים נוספים משותפים של הגנת סביבה, שכבר היום התפיסה מלכתחילה כשאתה בונה פרויקט זה צריך להיות מובנה בתוך התהליך. אותו דבר כאן.

עכשיו, מה שאני מנסה לומר, בסוף בסוף, כשאתה לוקח את השנה האחרונה ואתה רואה ומקבל מול העיניים שלך 355 הרוגים, אתה צריך להיכנס פנימה ולראות את המספרים אחד אחד. דהיינו במובן הזה, לראות. הרי בסוף יש מקבצים ואם אתה מפזר את כל הכסף, אתה עלול לאבד את כל הכסף. אני אומר את זה, ולא לחינם ביקשתי ירון ידידי, כדי לקבל, כדי לראות מאפיינים.

אתה לוקח שנה, ואני לא באתי אליך בטענות. אני יודע שזה ניתן. אנחנו עכשיו לא בקטע של הענשות. אני רק מתייחס למה ביקשתי את זה. כי אני רוצה לנתח את הנתונים האלה ולראות, אם אנחנו אומרים שכביש 31 הוא כביש בעל מאפיינים בעייתיים לאורך שנים, אז אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לתת את הדעת שם. נדמה לי שאמרו לי שבעשור נהרגו שם 78 אזרחים, וזה נתון שאי אפשר להתעלם ממנו.

אם במקומות אחרים יש מאפיינים במגזר הערבי הנוגעים לתאונות חצר ותאונות מן הסוג הזה, אז צריך. שם זה בעיקר לא רק תשתיות, אבל גם תשתיות. הסברה, כפי שנתן כאן חמד עמאר לגבי מה שקרה בשנת 2008 ובשנת 2009, מה קרה שם עם הבדואים שהייתה שנה עם הסברה.

זה אני נתתי.

זה אתה נתת. סליחה, אוסאמה. זה אוסאמה ידידי נתן את הדוגמא הזו, ובצדק. יש השפעה. אני אומר לכם, אני כילד, עדיין מלווים אותי הלימודים שלימדו אותי בבית הספר, לימודי זהירות בדרכים.

אני רוצה שנבהיר, יש כאן שתי אוכלוסיות בתוך כלל האוכלוסייה, קובי, שזה לא נראה לי הגיוני. זאת אומרת זה פשוט לא הגיוני. ואם אתה מחבר את 14 היישובים מתוך כלל היישובים הערביים, אתה עושה שתי פעולות. אתה משנה באופן דרמטי את המערכת בתוך המגזר הערבי ואתה משנה את הנתון הכולל בכלל.

זאת אומרת אם אדוני שואל אותי, ואני אומר את זה לחברי, מנכ"ל משרד התחבורה, ואני כבר אומר לך את הכיוונים ואתה יודע את חלקם, כשאני בא לסמן בתוך הכבישים האדומים, יש כבישים אדומים סופר. זה לא עכשיו שאני בא ואומר כל הכבישים האדומים חייבים לעשות אותם בשנה אחת, אבל אני יודע לבוא ולומר שיש כבישים שהם לאלתר, מה שאנחנו קוראים. כמו שאנחנו אומרים שיש צמתים לאלתר. כמו שאנחנו אומרים שיש מקומות שחייבים להכניס טיפול הסברתי לאלתר.

זאת אומרת, אני מודע לעובדה שאין מצב שיש לנו ואני גם לא מצפה שבשנה אחת ניתן את כל המענים לכל הבעיות, אבל אני אומר את זה. כמו שאדוני, ברשות השר שלך, עשיתם ומובילים את המהפכה הגדולה בנושא תשתיות, המשטרה תצטרך לתת את עוצמתה בנושא האכיפה. מערכת החינוך תצטרך לתת את עוצמתה, ואני אומר את זה, אני עוד לא פתחתי ואני כבר אומר לכם, אחד הדברים שאני רוצה לדעת הוא מהן ההכשרות, מי המכשיר.

חברים יקרים, אנחנו לא נמרח את זה. אני אומר את זה גם לך, אדוני המנכ"ל. פה זה לא נהיה שיעור חופשי, אתה יודע, שקצת באים ומישהו משרטט להם כמה שרטוטים איך נראה מעבר חצייה, שמאלה, ימינה, שמאלה ובסדר גמור. אלה דברים שאני אומר לך, הגילאים הצעירים זה מלווה אותי עד היום. אותה שוטרת שעמדה בפני כולם ונתנה לנו את השיעורים. עד היום.

אתה מדבר על משמרות זה"ב כרגע.

כן, כן, כן, אבל אני אומר מעבר למשמרות זה"ב, אותה מערכת. תקרא לזה מויש'ה, זה לא רלבנטי מבחינתי. אני אומר מהבחינה הזאת, שאתה כילד, שעומד בפניך שוטר או שוטרת, שהם סמכות בהגדרה, כי כבר האמא אמרה – אם לא תאכל יבוא שוטר – זאת אומרת זה אחד הדברים הכי מופרכים עלי אדמות, ביחס למשטרה, ירון, שמחנכים את הילדים לפחד משוטר במקום להבין שהשוטר אמור להיות האיש הטוב.

אני עד היום מצטער שאמא שלי לא אמרה לי אם תאכל יבוא שוטר.

אוקיי, ברשותכם. אני רק אומר לכם כך, לסיכום העניין, למדנו היום עוד פרק בתהליך והוא יהיה חלק בלתי נפרד מהדברים.

בבקשה, חבר הכנסת מקלב.

אני פשוט מרגיש שאולי המגזר החרדי לא בא לביטוי בדיון הזה.

בא ועוד איך, אדוני. התייחסנו לזה.

אני חושב שיש לזה חשיבות. אתה ייחדת את הדיון הזה, ואני מודה לך על כך, למגזרים. אני זוכר את האמירה שלך באחד הדיונים. אמרת, אתם יודעים מה, אני ייחד דיונים מיוחדים למגזרים, כי ראיתי שישנם מאפיינים מיוחדים. אמת, במגזר הערבי יש את המאפיינים שלו. לדוגמא, תאונות חצר לא קורות במגזר החרדי, אבל הן קורות במגזר הערבי ושם יש 15 הרוגים וזה דבר שאינו מתקבל על הדעת.

במגזר החרדי יכולים להיות מאפיינים אחרים, אדוני יושב הראש. למשל, תאונות ילדים, כמו ששלומי כץ שנמצא פה, הבן שלו נהרג כשתיק האוכל נתפס - - -

הוא דיבר.

וככה היו עוד תאונות דרכים כאלה, מכיוון שיש אחוז גבוה ללא תקדים של ילדים שנוסעים וכל בוקר משונעים בתחבורה כזו או אחרת, טנדרים ואחרים, למוסדות החינוך. זה לא קיים במגזר אחר.

שני שלישים במגזר שלכם זה גילאים אפס עד 14.

כן, אבל השינוע. לומדים לא על יד מקום המגורים. יש שינועים מאד מאד גבוהים. אני ממש לא ארחיב בדיבור.

ולכן, בסופו של דבר, רואים דבר אחד, שהסברה ומודעות משפיעות מאד. יש ירידה דרמטית למשל מאז ששלומי נכנס והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים נכנסה לעניין הזה בתקציבים, אין היום כמעט תאונות כאלה, מהסוג - - -

אדוני, אני אעזור לך. אני אסיים ואני אומר לך ברשותך, יש נקודה שאתה ואני נצטרך להתמודד איתה, זה כל אותם מקומות שלא נכנסים אליהם כדי לתת הסברה. נאמר כאן כ-70,000 ילדים שלא לומדים לימודי ליבה, אז אתה יודע, ואם לא לומדים, אז אפשר-. זה מטורף לגמרי. לא מתקבל על הדעת.

וההתאמות האלה לגבי סוג ההסברה, להטמיע בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, שזה גם חשוב מאד במוסדות החינוך, זה יכול לעשות מהפך בעניין הזה.

תודה. תודה לכם. ניפגש בשעה 14:10. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:35.