הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 183

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, כ' באדר א התשע"ו (29 בפברואר 2016), שעה 13:30

הרפורמה שמציעים משרדי האוצר והחקלאות והשפעתה על החקלאות והתעשייה בישראל

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

יצחק וקנין

עבד אל חכים חאג' יחיא

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

רועי פולקמן

יעקב פרי

עיסאווי פריג'

אלי אלאלוף

מירב בן ארי

איתן ברושי

עמר בר-לב

יצחק הרצוג

אכרם חסון

אחמד טיבי

חיים ילין

מיקי לוי

מרב מיכאלי

רחל עזריה

עמיר פרץ

איציק שמולי

שלמה בן אליהו - מנכ"ל משרד החקלאות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

מירית עמרני - יועצת מנכ"ל משרד החקלאות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

גלעד אלירז - יועץ מנכ"ל משרד החקלאות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

איריס סעדון - מנהלת תחום בכירה חוקיות הייבוא, משרד האוצר

שירה ברגמן - רפרנטית תחבורה, אגף התקציבים, משרד האוצר

עלי בינג - רפרנט חקלאות, משרד האוצר

לילי אור - עוזרת ראשית מחלקה משפטית, משרד האוצר

שירלי אביבי - מנהלת תחום מפקח ארצי כלכלה, רשות המסים

עמיהוד שמלצר - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד האוצר

תהילה ורון - תחום ייבוא והיטלי סחר, הלשכה משפטית, משרד הכלכלה והתעשייה

אודרי ניקל - עו"ד, רשות ההגבלים העסקיים

רענן בר-נס - יו"ר ועדה ענפית פירות ומועצת הצמחים, מועצות ייצור ושיווק

מיכל קראוס - מנכ"לית המועצה לייצור חלב, מועצות ייצור ושיווק

אורי נעמתי - מנכ"ל ארגון עובדי הפלחה, ארגוני מגדלים

מרדכי אלקבץ - מנכ"ל ארגון מגדלי עופות, ארגוני מגדלים

שמעון ביטון - חבר הנהלה ארגון מגדלי עופות, ארגוני מגדלים

יוסי יעיש - מזכיר ארגון מגדלי דגים, ארגוני מגדלים

דרור אלמגור - מגדל, ארגון מגדלי הירקות, ארגוני מגדלים

אבשלום וילן - מזכ"ל, התאחדות חקלאי ישראל

רחל בורושק - כלכלנית, התאחדות חקלאי ישראל

יואב צור - תנועת המושבים התאחדות חקלאי ישראל

דובי אמיתי - נשיא, התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

דויד הימן - מנכ"ל, התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

דוד קוכמן - מנכ"ל האיגוד החקלאי

ניר מאיר - מזכ"ל התנועה הקיבוצית, תנועות ההתיישבות

חיים חבלין - מנכ"ל, התנועה הקיבוצית, תנועות התיישבות

דגן לוין - מנהל אגף כלכלה התנועה הקיבוצית, תנועות ההתיישבות

מאיר צור - מזכ"ל תנועת המושבים, תנועות ההתיישבות

שרגא וילק - מרכז אגף משק הקיבוץ הדתי, תנועות ההתיישבות

דפנה כהן נוריאל - דוברת תנועת המושבים, תנועות ההתיישבות

אברהם דניאל - יו"ר, איגוד לשכות המסחר

רז הילמן - מנהל תחום המזון, איגוד לשכות המסחר

שרגא ברוש - נשיא, התאחדות התעשיינים

יאיר ריינמן - יו"ר התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים, איגוד התעשייה הקיבוצית

גל שולמן - מנהל תחום מותג פרטי שופר סל, רשתות שיווק

חזיזה מרדכי (מוטי) - יו"ר ועד העובדים, ועד העובדים - חברת פרי הגליל

שי סגל - סמנכ''ל סחר ויטה פרי הגליל, נציגי מפעלים וחברות

משה אפרים - מנכ''ל ויטה פרי הגליל החדשה, נציגי מפעלים וחברות

נילי אבן חן - סמנכ"ל כלכלה ומחקר, התנועה למען איכות השלטון בישראל

עדי נעלי - מנהל ענף הזית, מועצת הצמחים

דוד נוי - מנכ"ל שמן שאן, ענף הזית

יאסר חביש - ענף הזית

עדי נעלי - מנהל ענף הזית, נציג חקלאים

גיא רילוב - חקלאי, נציג חקלאים

יגאל רביב - מנכ"ל גד"ש דגנים, ענף הזית

עמירם מוארמן - חקלאי, כרמי יוסף

רוני הילמן - חקלאי, מושב נוב

רן שוסטרמן - חקלאי, מושב לימן

יעל שביט - מועצת הדבש

נטע שושן - מועצת הדבש

יוסי יעיש - ארגון מגדלי הדגים

יוסי וידה - רפתן, מושב שרונה

יורם קרין - ראש המועצה האזורית עמק המעיינות, ראשי רשויות מקומיות ומועצות אזוריות ומקומיות

גיורא זלץ - ראש המועצה המקומית גליל עליון

ישראל נדיב - מרכז מועצות אזוריות

סאלח סעד

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

לאה ורון

אסתר מימון

הרפורמה שמציעים משרדי האוצר והחקלאות והשפעתה על החקלאות והתעשייה בישראל

שלום לכולם, גברתי מנהלת הוועדה, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת, דובר, אורחים נכבדים - - -

מנכ"ל החקלאות בחוץ.

קבעתי ב-01:30. גם השר לא פה.

אני רוצה להסב את תשומת הלב לכך שהנושא שאנחנו מעלים היום הוא נושא מאוד טעון. אני מתרה, ויותר ממתרה, אני מזהיר, הדיון הזה צריך להתקיים בצורה הכי מכובדת, כל אחת ואחד יוכל להשמיע את דברו או את דבריו. אני לא אחסום שור בדישו.

אדוני המנכ"ל, גם אני, אם היית מעביר חוקים כאלה, לא הייתי נותן לך להיכנס.

ברשותכם, אני מבקש שהדיון יתקיים בצורה מאוד-מאוד מכובדת.

אינני רוצה בפתיחת דברי להתייחס לגופו של עניין, אבל האמת היא, אני מודה, גם בתוקף תפקידי כיושב-ראש ועדת הכלכלה, קצת הפתיעו אותי ההכרזות וההודעות. לפחות לפי מה שנאמר גם את שר החקלאות ומנכ"לו זה הפתיע, או אולי לא. לפחות מה שמוצג.

אני זוכר שהיתה הסכמה בדיונים שהתקיימו על חוק התקציב, אדוני המנכ"ל – אני רוצה להזכיר – שיוקם צוות שיעסוק בכל התהליכים הנוגעים לחקלאות, כאלה ואחרים, ואני יודע שהוקם צוות כזה, ואני יודע שבימים אלה נדונים דברים, שחלקם או רובם גם אמורים להגיע לוועדת הכלכלה.

אני אחזור צעד אחד לפני. בדיונים שקיימנו כאן, גם אתך, גם עם גורמים נוספים מהמערכת החקלאית, התרענו והזהרנו בכל הנוגע להתארגנות לחג הפסח, על כל המשתמע מכך. כל תקופה הוצאתי אזכור. יתרה מכך, לאחרונה הוצאתי אזכור, לא רק אליכם, אלא גם לנציגי החקלאים, התרעתי והזהרתי מבעוד מועד בכל הנוגע למחיר הפטם ומחסור, אם יהיה, כדי שלא ייווצר מצב ששוב החגים פרצו להם בלי שאף אחד שם לב. בתוך התהליך הזה בא השר והודיע שהוא רוצה לחתום על צווים, כשהוא לא נדרש לעבור את ועדת הכלכלה של הכנסת.

הצרכנים בסופו של עניין הם האלוהים של כולנו. אני אומר זאת לא בציניות. שיהיה ברור, רוב עבודתה, אם לא כל עבודתה של ועדת הכלכלה, היא בראש ובראשונה ששולחנו, הציבור, במקרה הזה ללא הבדל – אנחנו נעשה את המיטב כדי לשרת אותו. ואלה מבחינתי אינן מילים גדולות, אני מתכוון לכך במלוא לבי. אבל, וזה לא אבל גדול, שלא נמצא את עצמנו, אדוני המנכ"ל, אדוני הנשיא, דורסים בדרך מערכות שלמות שגם הן חלק. יש את המפעל בחצור, ונמצא כאן ידידי, מרדכי חזיזה, ולשמחתי כבר הרבה זמן לא ראינו אותו פה; שלא נמצא את עצמנו בדרך דורסים אנשים, שחלקם הלוא קטן הם אנשים קשיי יום; גם לפתיחת השוק ללא כללים יש איזה קו, שלא נמצא את עצמנו דורסים בדרך משפחות שלמות. זה לא בדיוק ענף ההייטק או ענפים עתירי רווח. וזה חוצה את כל המגזרים. זה לא רק המגזר היהודי, זה ערבי, זה דרוזי, זה בדואי, זה כל אותם מגזרים שעוסקים בתחום הזה.

ברשותכם, אני מתכוון שכל אחד שתינתן לו זכות דיבור ידבר קצר ולעניין. הדיון הוא לא 30,000 ק"מ מחוץ לאטמוספירה, הדיון צריך להיות ממוקד. אני יודע שיש דין ודברים גם עם שר האוצר. היתה אמורה להתקיים פגישה אתמול או היום כמדומני - - -

- - -

היא אמורה להתקיים מחר. אני מציע לכל הדוברים לדבר גם ברוח המפגש מחר, שלא נמצא את עצמנו בלי משים, בהתלהבות כזאת או אחרת שלעתים עלולה או עשויה להיות, שוברים את הכלים. לכן אני מדבר גם על השיח הזה. בסופו של עניין אני גם אסכם את הדברים.

ברשותכם, קודם כול, אדוני המנכ"ל, כל מה שאתה יודע, אבל בקצרה.

צהרים טובים, אפתח ואומר שזה מספר חודשים אנחנו מנהלים משא-ומתן ושיחות, יותר נכון סיעור מוחות, לא משא-ומתן, בין משרד האוצר למשרד החקלאות, לגבי מה שנקרא "תמיכה ישירה". נושא זה הצגתי בחטף מספר פעמים כשישבתי כאן בוועדה הזאת, לא הרחבנו מילים על מה זה תמיכה ישירה, ואמרנו שצריך לדבר על זה גם בוועדה הזאת, אבל בגדול המשמעות של תמיכה ישירה היא שיבוטלו המכסים, יבוטלו המכסות, כל מה שקשור למועצות הייצור ודברים שקשורים למכסות יבוטלו, ויהיה שוק חופשי במובן הזה שכל דבר ניתן לייבא, כל אחד רשאי לגדל ולשווק לפי שיקול דעתו, כאשר יהיו פריטים מסוימים שההליך של המכס או ההליך של הפחתת המס יהיה בצורה מדורגת.

בגדול, המטרה בסופו של דבר להגיע למצב שלא יהיו מכסים, לא יהיו מכסות, והשוק יהיה שוק חופשי. אבל – שימו לב למילה אבל – ההליך הזה לא יבוצע ללא הסכמת החקלאים. זאת אומרת, הנושא הזה ייסגר בהסכם, לא בחקיקה. תהיה חקיקה משלימה, אבל בעיקרו הוא ייסגר בהסכם, וההסכם הזה יהיה הסכם עם החקלאים. זה לא יהיה הסכם בין משרד החקלאות למשרד האוצר, זה לא יהיה על הראש של החקלאים, זה יהיה בהסכמה עם החקלאים. נקודה אחת.

נקודה שנייה, שר האוצר אומר אצלנו בישיבות המקצועיות, ואמר את זה גם בתקשורת, שחקלאי שתפחת פרנסתו כתוצאה מהתהליך הזה, הממשלה תמצא את הדרך, באמצעות תמיכה ישירה, שלא יינזק מהמהלך הזה.

מה זה תמיכה ישירה? אני אביא מספר דוגמאות כדי שתבינו מה פירוש שלא יהיה נזק מהמהלך הזה. תמיכה ישירה יכולה לבוא ולהגיד שאני בודק וכל ענף יקבל תמיכה אחרת, לא כל הענפים יקבלו אותן תמיכות. בענף מסוים נראה כמה היה מחזור ההכנסות של אותו חקלאי או הרווח שלו בשלוש השנים האחרונות, בחמש השנים האחרונות. אם הוא ייצר אותו מוצר בשנת 2018 והכנסתו תפחת עקב המהלכים האלה, או הרווח שלו יפחת עקב המהלכים האלה ביחס למה שהיה הממוצע בחמש השנים האחרונות, הוא יקבל, נקרא לזה "השלמת הכנסה".

רבותי, זה נקרא מבחינתנו "ביטוח הכנסה". יש מקרים שבהם ניתן, ממש כמו בחוק הגליל, סכום חודשי, בתחום מסוים שדיברנו עליו. יהיה תחום מסוים שיוצג, שהמגדלים בו יקבלו הכנסה חודשית.

- - -

נקרא לזה במונחים שלנו "הבטחת הכנסה". יהיו סוגים שונים של תמיכות, בהתאם לסוגי הענפים של החקלאות.

בסיכום, אם אני מנסה לשקלל את כל התהליך הזה, התהליך הזה אמור להתקבץ ולהתכנס עד ה-1 ביולי, כאשר התהליך הזה יהיה במשא-ומתן, שולחנות עגולים, פתיחה לציבור להביע דעתו - - -

איפה זה והמהלך של כחלון? אני לא מבין.

אני כבר מסביר. יש לו שני מהלכים. יש מהלך של הפסח - - -

בינתיים נעשים צעדים חד-צדדיים.

האחד זה התקפה מתוכננת, האחד זה התקפה - - -

סליחה, חברים.

בשנה מעוברת פסח זז קדימה - - -

חברים, אחד התחיל וכל אחד מתחרה בו? זה רק אתר הכנסת.

נציג של כל מפלגה מתחרה בו.

בבקשה.

רבותי, המשמעות של הדבר, כשאנחנו בוחנים את שוק החקלאות ובאים לראות מה אנחנו יכולים לשפר בו, שיש לנו קרוב ל-40-50 נושאים שצריך לשפר.

השורה התחתונה בסופו של דבר שיש לחקלאי חוסר ודאות בהכנסות שלו. כאשר אדם נכנס לעסקה, כאשר הוא משקיע במשהו והוא לא יודע מה קורה עם מזג האוויר והוא לא יודע מה קורה עם שער הרובל והוא לא יודע הרבה דברים, הוא נכנס לחוסר ודאות. אנחנו רוצים לצמצם את חוסר הוודאות. אנחנו רוצים שבן ממשיך בעסק – יהיה לו הרבה יותר ביטחון כלכלי וידע למה הוא נכנס. והמשמעות של התמיכה הישירה היא שהמגדלים בכל הענפים ידעו מה יהיו ההכנסות שלהם, מה יהיו הרווחים שלהם, כמובן זה יהיה נתון לשינויים מסוימים, זה לא ביטחון מושלם, אבל צמצום אי-הוודאות.

מה הקשר בין תמיכה ישירה להורדת המכסים?

אתה רשום.

לפי הניתוחים שלנו, המשמעות - - -

המנכ"ל אמר שאין מכסות.

חברים. אין יותר מדי זמן, אם כולכם רוצים לדבר. ב-15:00 אני סוגר. בבקשה.

לפי הניתוחים שלנו וניתוחים אחרים, המשמעות למשק זה חיסכון לאזרחים של 2.5 מיליארד שקל.

אדוני המנכ"ל, סליחה שאני עוצר אותך. ברשותך, כדי שנהיה ממוקדים - - -

בבקשה.

לא באנו לשמוע על הרפורמה עכשיו. אני אומר את זה בחברות, ואדוני גם יודע שאנחנו ישרים יותר מכביש הסרגל. אני מכבד, אני בעד, אני שותף, סליחה שאני אומר את זה, לכל המהלכים של עשיית השינוי עוד כשהייתי בשנות ה-20 לחיי, והנה מועצות הייצור ופער התיווך, כל אחד שרק מגיע, המנגינה חוזרת בוורסיה כזאת או אחרת. אני רוצה להבין – אם אדוני יודע – כי לפי השר שלך לא הייתם בלופ, נראה לי שזה רק אתה - - -

הוא יודע. הוא יודע.

חברים, ביקשתי עזרה? תאמין לי שאני יודע. אני רוצה לדעת, אם אדוני יודע – יש כאן נציגה מהאוצר. אני מקווה שהיא יודעת לתת את התשובות – למה זה נעשה מרגע לרגע, שאנשים מתעוררים ושומעים את הסיפור. רובנו שמענו דרך כלי התקשורת. אני אומר זאת עדיין מבלי להתייחס לגופו של עניין – האם זה נדרש, האם זה לא נדרש.

ודאי שיש עניינים שצריך לטפל בהם, אף אחד לא מתחמק מזה. האמן לי, בוודאי לא אני. מה שאני מנסה להבין, אם אדוני יודע לתת את התשובה מה גרם לדחיפות הזאת שחייבה צווים. כל השיחה הזאת עדיין מתקיימת, כיוון שהיועצים המשפטיים אמרו שצריך שימוע. אילולא היה נדרש שימוע, כל הסיפור הזה היה בכלל מאחורינו.

לוח השנה העברי קבע את השימוע - - -

שום דבר, רק הסקרים. זה הולך לפי הסקרים. אתם זורקים לפי סקרים.

פסח זה פסח.

עזוב אותך, הכול זה סקרים. לא פסח ולא כלום, אל תבלבל את המוח.

התהליך מתגלגל כבר חודשים.

חבר הכנסת וקנין, אף פעם לא שמעתי אותך מדבר כך. באמת, תעשה לי טובה.

הכול זה סקרים.

תעשה לי טובה, הדיון תמיד הוא הרבה יותר ענייני.

אני אומר לך, הכול זה הסקרים. אם לא היו סקרים, כל הדיון הזה לא היה.

אם לא היתה עליית מחירים בראש השנה לא היה דיון לפני פסח.

בגלל זה צריך להרוס ענפים שלמים?

תן לנו ליהנות.

אנחנו חיים לפי הסקרים פה, זה עולה וזה יורד.

שירה היא לא שר האוצר, היא הטלר, זה שבאים ולא צועקים עליו. היא מציגה עכשיו את עמדת האוצר. אני מאוד-מאוד מבקש. הראשון שיקפוץ ויתקוף אותה, אני אוציא אותו החוצה. בבקשה, שירה.

וואו, איזה הגנה, מעולם לא קיבלתי. ואפשר גם לצעוק, אין שום בעיה.

בבקשה.

ברשותך, אני אקח צעד אחד קצר אחורה, ואז אגיע ישר לנושא שביקשת שאני אדבר עליו.

יש לנו ישיבת סיעה ב-14:15, אני רוצה לפני כן.

זו השיטה שלי, לא שלו...

המהלך ששר האוצר מוביל להפחתת מכסים לקראת חג הפסח נולד מתוך הסיטואציה שכולנו מכירים, שמחירי המזון בישראל, בטח בענפים כמו החי, הבשר, הביצים, העוף, הדגה והשמנים גבוהים באחוזים ניכרים יותר מאשר הממוצע ב-OECD. ממש לאחרונה פורסם הדוח על-ידי המזכ"ל שביקר כאן בארץ לפני כמה שבועות, וראינו פערים מדאיגים ביותר.

המהלך הזה נועד להוריד מכסים, זה נכון, באופן ממוקד ונקודתי לקראת חג הפסח, כדי להוביל לירידת מחירים.

אני מתחברת בהחלט למה שאמר מנכ"ל משרד החקלאות, אנחנו נמצאים בתוך תהליך ארוך שמטרתו להגיע לרפורמה משמעותית בענף החקלאות ולעבור מתמיכה עקיפה לישירה, בצורה כזאת שגם תוביל באופן קבוע לירידת מחירים לצרכנים בישראל וגם תאפשר שמירה על החקלאות.

בשנה האחרונה הממשלה עשתה צעדים חסרי תקדים בשמירה על החקלאות, בין אם זה מתווה הפלפלים, שלא היה דבר כדוגמתו לפני כן, ובין אם זה הורדת מס מעסיקים. אנחנו בהחלט רואים בחקלאות ערך גדול. אין כאן שום כוונה להרוס שווקים. אבל כן, כשאנחנו נמצאים חודש וחצי לפני חג הפסח, האינטרס של 8 מיליון התושבים במדינת ישראל באופן נקודתי ומוגבל, לא במהלך רחב, אלא באופן נקודתי, אני שבה ואומרת, גובר במקרה הזה.

אני רואה כאן מסביב לחדר הרבה מאוד דמויות בכירות בעולם החקלאות, המהלך הזה לאו דווקא נועד כדי לייצר הורדת מחירים של מוצרים חקלאיים גרידא, אלא כמו שאתם מכירים, המהלך נוגע גם בירקות קפואים, בשמן זית ובטוגנים, כאשר זה שווקים, בפרט הטוגנים והירקות הקפואים, מונופוליסטים בצורה יוצאת דופן, ולכן חשיפה ליבוא באמצעות הורדת מכס, יש בה כדי לשפר את הצורה שהתחרות מתנהלת בענף הזה.

אני אעיר הערות. לא תוכלי להשיב עליהן. הרי מתקיים כאן דיון, אין חולק על זה שהיה משבר בראש השנה ובכל חגי ראש השנה, אנחנו פה בוועדה עסקנו בזה, ולכן חודש בחודשו מאז אנחנו מעלים את העניין כאן בוועדה, גם בהתכתבויות. קמה ועדה מיוחדת, הקים אותה מנכ"ל משרד החקלאות, על מנת שלא נגיע למצב הזה.

אני רוצה לחדד סביב עניין אחד – אינני רוצה אפילו לחלוק על דבריך – כל אשר אני אומר שיש דרך. אין לי ספק שאילו היו נקראים ראשי המערכות החקלאיות, והיו מדברים אתם על אירוע נקודתי שחובה להיערך אליו, כל הדיון הזה היה מתייתר, הוא היה מקבל כיוון אחר לגמרי. כל התחושה היתה שיש כאן פעולה שהיא הרבה מעבר לסך חלקיה, כי יש משא-ומתן. לכן אני לא מצפה שגברתי תיתן תשובה. אנחנו כנראה נידרש לקבל את התשובות האלה גם מהשר כחלק מהמשא-ומתן. אבל אין ספק שזה מעורר תמיהה גדולה.

אני יכול לומר בצורה ברורה לך, למנכ"ל, לכל מי שיושב כאן ולמעטים שצופים בנו. אני חוזר ואומר: הצרכנים הם האלוהים הגדולים שלנו בעניין הזה, וחובתנו כולנו לעשות כל אשר נדרש, קל וחומר בתקופת החגים, כדי לתת להם את השירות והתוצרת הטובה ובמחירים יפים לכל נפש, אבל הדרך כפי שזה נעשה עד לרגע זה, לא מקובלת, לא נכונה. אנחנו תומכים במהלכים, אבל לא בדרך שזה נעשה. בבקשה, אדוני המנכ"ל, תשלים ונפתח את הדיון.

אדוני היושב-ראש, הצווים עד סוף השנה, לא עד פסח. כל צווי הפתיחה - - -

תיכף, אדוני – תינתן לך ההזדמנות.

אני רוצה להשלים שבדיונים המקצועיים גם לגבי הנושא של פסח, שר האוצר הנחה שהחקלאים לא ייפגעו. הוא הנחה שהחקלאים לא ייפגעו.

אמרתי את זה למנהל הבנק...

ולכן צריך להבין שהמהלך הזה, גם אם הוא נעשה, כרגע החקלאים לא ייפגעו, יקבלו את הפיצוי, אם בהורדת המכסים בלי שהם ייפגעו - - -

מי קבע את הכמויות?

איתן, אני לא אתן לך לדבר.

- - -

הדיבורים האלה עם שר האוצר, ושר האוצר אמר: תתחילו במגעים עם החקלאים, תשבו אתם ביחד ותשתדלו להגיע להסכמות.

תודה. תודה, אדוני המנכ"ל. ברשותכם, אני אאפשר קודם כול ליושב-ראש האופוזיציה לומר את דבריו בקצרה, לפתוח את הדיון, לחברי כנסת ונשמע את העמדות של ראשי המערכות החקלאיות וגם נוציא סיכום מתחת ידינו. בבקשה.

תודה רבה. תודה רבה לחברי וחברותי חברי הכנסת ולציבור הנוכח כאן שהגיע לכאן מדאגה עמוקה לעתיד החקלאות בישראל. חקלאות זה לא ביזנס, חקלאות זה קודם כול ערך, ואנחנו נתקלים בתופעה של שחיקה מתמדת בחקלאות בישראל כערך כבר כמה שנים, והמהלך שהגיע עכשיו לפרקו, יש בו סכנות עצומות לעתיד החקלאות.

יש דברים שדיברת עליהם, אדוני המנכ"ל, אפשר לדבר עליהם בהמשך, בוודאי, אבל המהלך החד-צדדי שננקט לפני פסח – אני יכול להראות לך, קח דוגמה לענף, וגם אמרתי לך פה בלחישה, קח את ענף הזית, ענף שפחות על הרדאר – היבוא של שמן מחוץ-לארץ מחסל את ענף הזית. איך שאתה לא מסתכל על זה, תתמודדו עם זה, תסתכלו על זה. אתם מורידים את המחיר לליטר כך שבסופו של דבר מי שייהנה מכל היבוא הזה זה רק היבואנים, בכלל לא הצרכן, אבל אותו החקלאי שמגדל את זה בדי עמל בכל מיני פינות ברחבי הארץ, לא יהיה מסוגל בחיים להתחרות עם היבואן הזה.

ורובן קבוצות שגם כך בקושי - - -

קבוצות די עניות. אני לא מדבר על כל יתר הענפים, שלכולם יש פה ייצוג מאוד-מאוד נכבד. אנחנו באים בדאגה עמוקה. זה מהלך בוטה, בריוני, חד-צדדי, שלא מתיישב בשום צורה ואופן עם ההכרזות שלך שרוצים לשמור על החקלאות ולראות אותה בריאה ושלמה, כך שאנחנו מצפים להתייחסויות רציניות - - -

זה לא הכרזות, זה התחייבות של שר האוצר.

תודה, אדוני. תלמדו – כולם ידברו כך, קצר ולעניין. ברשותכם, קודם כול, אני אאפשר לשרגא ברוש, האורח שלנו, איתן ברושי יפתח כמי שפנה וביקש לקיים את הדיון יחד עם חבר הכנסת חיים ילין, שגם פנה אלי וביקש לקיים את הדיון. בבקשה, אדוני הנשיא.

תודה רבה. אני רוצה להתחיל לא במה גרם להביא את הנושא הזה עכשיו, אלא להחמיא לוועדה ההוגנת שישבה אתמול בשימוע. למה להחמיא להם? כי הם אנשים הגונים. הם נשאלו האם יש יעד להפחתת מחירים, והם אמרו "לא". הם נשאלו האם נבדקה השפעת הפחתת המכסים בשלוש השנים האחרונות – כשאנחנו יודעים שכבר מפחיתים מכסים – על הפחתת המחירים בשוק, והם אמרו "לא". אז שאלו אותם האם נעשה אומדן הפסד להכנסות המדינה כתוצאה מהפחתת המסים, והם גם אמרו "לא". ואז שאלו אותם, האם נבחנה האלטרנטיבה של הפחתת מחירים מידית באמצעות מע"מ דיפרנציאלי, כמו למשל ברוב מדינות ה-OECD, אז הם אמרו "זה לא באג'נדה". אז על מה מתבסס המהלך? שאלנו אותם. אם זה לא בדקתם, זה אתם לא יודעים וזה אתם לא יודעים, וזה אג'נדה, אז על מה מתבסס המהלך? על האמונה שהפחתת מכסים מביאה להפחתת מחירים. אז זהו, זה לא כך. ואנחנו כן בדקנו.

למשל הפחיתו את המכסים על הטונה, אז המכסים ירדו ב-3.5 שקלים. בנוסף לזה שהמכסים ירדו ב-3.5 שקלים גם חומר הגלם ירד. ואתם יודעים בכמה ירד מחיר הטונה? בכלום. ואז נעבור לסרדינים. אתם יודעים שבסרדינים הורידו את המכסים, אז דבר אחד הם גרמו, כי זה באג'נדה, שהפסיקו לייצר בארץ סרדינים, ואותו יצרן הוא היבואן של הסרדינים. אגב, באותה צורה של קופסה, אין שום בעיה. והוא כל-כך שמח על המהלך שהוא עשה, שגם בטונה, שעדיין הוא קצת מייצר, הוא גם מתכוון להפסיק לייצר ולהביא את הכול. אז המכס על הטונה ירד היום ל-12%, אבל יש מדינות לא כל-כך נורמליות בעולם כמו ארצות-הברית - - -

מה קרה עם הסרדינים?

מייבאים סרדינים. הכול בסדר – המחיר לא השתנה, לכולנו מייבאים סרדינים, המפעל נסגר, זה בסדר...

המכס בישראל על טונה ירד ל-12%. נשווה את זה למדינות לא כל-כך מפותחות כמו ישראל, אבל בכל אופן קיימות: ארצות הברית – 36% מכס על הטונה, מדינות אירופה – 24% מכס על הטונה. אין דבר, אנחנו נביא מהן את הטונה, היצרן יהיה יבואן, זה כנראה יותר נוח ויותר מכניס.

רבותי, הרווח הנקי של חברות המזון בממוצע הוא 5%, אז אפשר לדבר עד הבוקר על הפחתות של 20%. כמה שאתם רוצים אפשר לדבר, אבל כשהרווח הוא 5%, והחברות האלה עברו מאז המחאה החברתית התייעלות שמאלה וימינה ולכל הכיוונים, אז רבותי, אנחנו לא עוסקים כרגע בהוזלת מחירים, אנחנו פשוט עוסקים בהעדפת ייבוא על יצור מקומי, על סגירת מפעלים.

כשזה מסובסד.

עזוב מסובסד או לא.

מסובסד.

חיים, בתורך.

חיים, תן לי שנייה, אל תוציא אותי מהכיוון.

חיים, תן לו, הוא יודע על מה הוא מדבר. בבקשה.

המלחמה כרגע היא לא על הוזלת מחירים, אלא על אג'נדה. רבותי, זה בתחום מאוד רחב של מהלכים. זה מהלך אחד, אבל הוא לא היחיד, של סגירת מפעלים והתחלת ייבוא.

אני אומר לכם שאנחנו יודעים להיות יבואנים יותר טובים מאשר תעשיינים, תאמינו לי. ואם מחליטים שרוצים לעבור - - -

מישהו רואה איפשהו שכתוב שהמטרה היא סגירת מפעלים? נו, באמת, כבוד היושב-ראש, תוודא שאנשים אומרים את הדברים כמו שצריך.

גברתי חברת הכנסת, זה לא נותן לנו פריבילגיה להפריע לאורח.

אין בעיה. אורח – הכי מכובד.

תודה.

ואז אם רוצים להחליט ולעבור מיצור מקומי לייבוא, בניגוד דרך אגב למה שקורה בעולם – הנשיא האמריקני הכריז שהוא הולך להחזיר את העבודה הביתה מסין, מועצת אירופה הכריזה שהיא הולכת להחזיר את העבודה לאירופה במקום מדינות דרום-מזרח אסיה – נגיד שאצלנו החליטו, אז שיבדקו את המשמעות לצמיחה, שיבדקו את המשמעות לייצור, שיבדקו את המשמעות על המוסכים, ושיחליטו שזה הכיוון. ייתנו לנו זמן להתארגן, נסגור את המפעלים, נהיה יבואנים.

עשו את זה אגב בחלק גדול - - -

רק שאלה לנשיא. הגבינה הצהובה – מה קרה לה?

אני אענה לך על גבינה צהובה בעוד דקה. דבר אחד בטוח היה קורה - - -

תגיד מה קרה למחיר של הגבינה הצהובה.

אני אענה לך.

הם יודעים. הם יודעים מה קרה. לא צריך, אנחנו יודעים.

חברים, הגבינה הצהובה זה מהדיון על הפטם.

רבותי, אני אענה לכם על הגבינה הצהובה. רבותי, אף אחד לא אוכל יותר גבינה צהובה מאז שהורידו מכסים, מה שקרה שיכול להיות - - -

מה שבטוח שאנחנו משלמים פחות.

מה שיכול להיות שהגבינה יותר זולה, נניח, לא בטוח - -

30%.

- - ואנחנו קונים גבינה תוצרת חוץ.

הכולסטרול...

כל מה שאני אומר זה דבר אחד, לו היינו יודעים את זה, כנראה שלא היו משקיעים במחלבה החדשה בדרום - -

תל יוסף.

עוד לפני תל יוסף.

- - 800 מיליון שקל, בתל יוסף עוד קרוב למיליארד, והחבר'ה האלה היו פשוט מייבאים את הגבינה.

הדיון על התעשייה מצוין, רק המחיר - - -

רגע. החברים שאלו שאלה, ואני מכבד אותם, עניתי להם.

זה שני נושאים שונים: המחיר והתעשייה.

הכול נכון. כל מה שאני אומר, רבותי – והרי אמרתי והדגשתי – הנושא הוא לא רק על המחירים, הנושא הוא האם אנחנו מעדיפים ייבוא או תוצרת מקומית. היות שכרגע חלקנו, בעיקר ממפלגות מסוימות, מעדיפים ייבוא, כי זו האג'נדה של האוצר, אני אומר לכם שיהיה פה דיון בעוד כמה שנים איך מחזירים את התעשייה ואת הצמיחה ואת מקומות העבודה - - -

- - -

ותבינו שבמדינה של 7 מיליון תושבים - - -

8 מיליון. 8 מיליון.

- - - 8 מיליון תושבים, אם אתם חושבים שכל דבר יהיה בארץ יותר זול לייצור, אתם טועים. אבל כשמייצרים תפוחי אדמה ב-1.2 שקלים ומוכרים ב-5-6 שקלים, לכו תחפשו את הבעיה לא במכס, אלא במקום אחר.

תודה. תודה לך, אדוני הנשיא.

(מחיאות כפיים באולם)

סליחה, הוא לא מתכוון להתמודד. אולי כן. אני מבקש, לא צריך מחיאות כפיים.

הרעיון לא רע, דרך אגב.

בטח תלך למפלגה שזה שריון, כמו שאני מכיר אותך...

הוא כבר ויתר עליך.

חוזרים לנתיב. ברשותכם, איתן ברושי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, תודה על הזימון המהיר של הדיון, חברי חברי הכנסת - -

אני מבקש. לא את כל תולדות החקלאות, אלא העניין עצמו.

תיכף תהיה מופתע.

- - חברי החקלאים, ההחלטות האחרונות של האוצר והחקלאות מעמידות בסימן שאלה את המשך קיומה של החקלאות ואיום גדול על החקלאים. אנחנו בעד שינויים, אנחנו בעד בדיקת המציאות, אנחנו לא מתעלמים מיוקר המחיה, וידענו ויודעים שצריך להוריד אותו, אבל יש עוד תחנות רבות בדרך לפני ההודעה המפתיעה שהיתה התקפת פתע על החקלאות, בפרסום על כמויות, גברתי מהאוצר, שהן לא רק לפסח הזה, הן לפסח הבא והבא אחריו. ולכן אנחנו לא יכולים לקבל את הדבר הזה שהוא לא מתואם, לא מוסכם וגם בניגוד לכללי המשא-ומתן.

לא ידוע, אדוני המנכ"ל, ואני לפחות בדקתי – לא ידוע על מחסור בפסח, לא ידוע על עליית מחירים לא צפויה ואיכות לקויה של המוצרים. אני חושב שלא יהיה ויכוח, גם בחדר הזה, אם ייאמר שלקראת פסח מבטיחים תוצרת ברמה, באיכות, במחיר ועם נגישות גבוהה.

אני שמח על שיתוף הפעולה עם התעשייה, והתעשייה והחקלאות תמיד היה להן מכנה משותף.

אני רוצה לסיים, כבל, יש פה תפקיד היסטורי גם לך וגם לוועדה. הוועדה הזאת לא יכולה לעצור את חתימת הצווים. כנראה שמה שיעצור את חתימת הצווים זו פרוצדורה שצריך ללמוד לעבוד עליה. אבל מה שאמר כאן שרגא ברוש ומה שאתה יודע, שהפכו את הייצור, גם בתעשייה וגם בחקלאות לדבר לא אפשרי, לא רצוי ואפילו מושפל, והפכו את היבואן – זו אותה מדינה שנתנה לרמי לוי להדליק משואה – היא הופכת את היבואנים לדבר מועדף.

כבל, זאת השליחות בעיני של הוועדה, חייבים לעצור את הגלגל שמתגלגל לכיוון הלוא נכון ולהחזיר אותו לנקודת המוצא – עם של יצרנים, עם של חקלאים, עם שחוזר לאדמתו ומתפרנס מעבודתו ולא עם של סוחרים וצוענים. היינו סוחרים וצוענים, רצינו לחזור לאדמה ולמולדת, עכשיו מחזירים אותנו מחדש לעולמות אחרים.

תעצור.

עצרתי פה.

תעצור בשליחות ההיסטורית שלי.

שלך...

ברשותכם, עיסאווי צריך לצאת. בקצרה.

אני אגיד את הדברים בקצרה. שלום רב, חלק ניכר מהדברים נאמרו על-ידי ברוש מהתעשייה. בוועדה הזאת הקמנו ועדה מיוחדת לבדיקת סוגיית יוקר המזון בתקופת החגים, הוועדה סיימה את העבודה שלה, ואנחנו אמורים, לפי מה שהבנתי, לקיים דיון שיכלול את הוועדה של משרד החקלאות, מה שעשינו, ויש לי הרבה מה להגיד בקטע הזה, אבל אני אגיד, חברים, במשפט אחד: ניסיון לכפות על כוחות השוק להתנהל על-פי דרך מסוימת בחקיקה, זה ניסיון כושל מראש. אותו ניסיון שקיים בדיור ובחקיקת המיסוי כדי להוריד מחירים – כל ההורדה המלאכותית הזאת היא כישלון רודף כישלון. ומה שאנחנו רואים בסוגיית הצווים שנחתה על החקלאים ונחתה על כולם בבום כזה, היא לא תשיג את המטרות. שמעתי דוגמאות וידעתי את זה, ואני אומר לכם – איך אמר חברי, חבר הכנסת וקנין? מתנהלים על-פי סקרים ולא מתנהלים על-פי אינטרס ציבורי וערך החקלאות. איתן, אני חושב שזו סוגיה שאנחנו חייבים להקים קול צעקה חד כנגדה, כי זו מגמה מסוכנת. תודה לך.

תודה, אדוני. חבר הכנסת וקנין, בבקשה.

שרגא ברוש אמר כך: אם חקלאי מוכר את התפוח-אדמה ב-1.2 שקל והוא נמכר ב-6 שקלים, או עגבנייה – ב-1.5 נמכרת ב-10 שקלים, או על הבננה מקבל החקלאי 2.2 שקלים ומוכרים אותה ב-14 שקל, אנחנו צריכים לחפש איפה הבעיה.

אני נותן פה דוגמה קצרה, ובזה אני מסיים. אני זועק כבר מ-2006, כשהביאו את חוק החלב המפורסם. אני אמרתי פה בישיבות למה רוצים להוריד את הפיקוח על הגבינה הלבנה והקוטג', אמרתי שמישהו רוצה לעשות עלינו סיבוב. מה קרה לנו עם הגבינה הלבנה והקוטג'? הם היו בפיקוח ב-4.2 שקלים, הורידו את הפיקוח, זה הגיע ל-8 שקלים. מחאת הקוטג' זכורה לכולנו. חבר'ה, החקלאי זה האסקופה הנדרסת של המדינה הזאת. מספיק כבר. אי-אפשר יותר.

אני אומר את זה פה ותשמעו טוב: אני אפיל את הממשלה הזאת אם זה מה שהולכים לעשות. אני אפיל אותה – אני, יצחק וקנין – ואעזוב. נשבר לי, 20 שנה אני יושב פה. תאמינו לי, נשבר כבר, ואני מדבר ברצינות. אי-אפשר לנהל את המדינה הזאת בחובבנות – קמים בבוקר רואים איזה סקר ומשתגעים לגמרי. אי-אפשר יותר.

חבר'ה, בפערי תיווך כאלה, החקלאים נהרגים אחד אחרי השני. מ-70,000 חקלאים הגענו ל-6,000, גם זה ייגמר. חבר'ה, אפשר לייבא את הכול מסין, אפשר גם להביא אנשים לפה, גם בהייטק – בכול. חבר'ה, המדינה הזאת השתגעה לגמרי. אי-אפשר לנהל את המדינה בצורה כזאת, אי-אפשר. חבר'ה, אנחנו לא יכולים לקום בבוקר. מורידים מכסים, החקלאי אין לו ודאות מה קורה אתו, הוא נלחם עם רמי לוי, שמשלם לו 90 אגורות על עגבנייה, רבותי, כשעולה לו 1.5 שקל לגדל אותה. איך הוא שורד? אחד אחרי השני החקלאים נגמרים. אנחנו רוצים לחיות בכבוד.

אדוני המנכ"ל, אל תנסו לעמוד בצד ולעצום את העיניים, כי קולכם לא נשמע בכל הדבר הזה. לא נשמע, לא שלך ולא של השר, ולזה צריך לעשות סוף. אני אומר לך, הממשלה הזאת תיפול אתך ביחד ועם השר שלך ועם כולם, היא לא תתקיים דקה אחת, אני אפיל אותה אם זה מה שאתם רוצים לעשות.

תודה.

כל הכבוד.

(מחיאות כפיים באולם)

האמת, גם אני הייתי מוחא לו כף.

מגיע לו.

אני אומר את זה באמת.

מגיע לו.

סליחה, אני מכיר הרבה מאוד שנים את חבר הכנסת וקנין, הוא מהאנשים המכובדים והמאופקים בבית הזה, מהמכובדים, המקצועיים והמאופקים, ומעולם לא שמעתי אותו מדבר בצורה כזאת. אני אומר זאת בצורה מאוד-מאוד ברורה. תודה לך. חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו – אבו וילן, מאיר צור - - -

- - -

אני אתן לך. אני מבקש קצר.

כבוד היושב-ראש, תודה, אני שומע את וקנין – היינו פה בחוק הדבש – מהבוקר האו כבר אומר את זה, ואי לכך שהוא אחד מחברי הכנסת המכובדים, אז באמת הקואליציה צריכה לקחת אותו באמת ברצינות, כי הוא חי ונושם את החקלאות ומחובר לאדמה, מה שהרבה מאוד אנשים שבאים לחוקק ובאים לשנות, שנמצאים פה בירושלים, אולי בטוחים שהחיטה צומחת על העצים או אפילו לא יודעים. כבר ראיתי פעם חבר כנסת שחשב ככה.

החיבור שאתם מביאים לנו לא קורה כל הזמן, אבל קרה עכשיו, החיבור בין חקלאות לבין תעשייה. ואני אנסה לנמק ולנסות ולהסביר את זה בפשטות. קודם כול, אני מאלה שלא מאמינים בכלכלה של יד נעלמה, בעולם הוכח שהיא לא מגיעה לאיזון. העולם כבר מנסה להגיע לאיזון, והוא לא מצליח להגיע לאיזון. צריך לדעת לחיות במצבים של אי-ודאות, פעם למעלה, פעם למטה, צריך לדעת לחיות. אי-אפשר היום לפתוח את המכסים לגמרי, אלא אם אתם מוכנים לשלם את הסובסידיה הישירה, הנכונה, ואת זה אתם לא תעשו בחיים, כי הרי האוצר לא יתנדב לשלם את הסובסידיה הישירה.

חבר'ה, אתם פותחים את הדגים – אודרוב, זה 75 מיליון שקל בשנה. כמה מוכן האוצר לתת? 25 מיליון שקל. זאת אומרת, יש פה סוגיה מאוד בעייתית. הסובסידיה הישירה לעולם לא תיתן לחקלאי את הערך האמיתי שהוא צריך לקבל, כי אתה רוצה גם לחסוך וגם להוריד את המחירים לצרכן, ולא הוכח שזה באמת מוריד.

אני אביא את הדוגמה הקלסית, מה אנחנו מקבלים תמורת זה. אם פתחנו את שוק הדגים, 80% פחות או יותר זה הדגים שמגיעים מסין, לרוב. מה אנחנו מקבלים שם? מקבלים צבע מאכל, מקבלים אנטיביוטיקה, את זה אתם לא בודקים, זה לא מעניין. כשפותחים את השוק לביצים או שצריך לייבא ביצים, מקבלים את הסלמונלה. אף אחד לא בודק וזה לא מעניין אף אחד, אבל לכל הדברים האלה יש ערך.

בסופו של דבר אם אנחנו רוצים ביטחון תזונתי, ואתה יודע את זה יפה מאוד, הביטחון התזונתי היחיד שיכול להיות זה שאתה תגדל את זה פה, בפרוטוקול שלך, עם ההקפדה שלך, ולא של אף אחד אחר. כשיש ברצועת עזה מחלת הפה והטלפיים, מגיע שר ואומר: תנסה לעזור לי לגייס כסף, שלעזתים יהיה איך לחסן, כי אחרת מחלת הפה והטלפיים מגיעה אלינו. זאת אומרת, אנחנו מבינים שהעסק הזה מאוד מורכב, ואתם בוקר אחד באים, ואני קורא שרוצים להוריד את המחירים בפסח. לחגים יש תאריך קבוע, הם לא זזים, הם מגיעים ויש ביקושים, ואנחנו צריכים להתארגן לביקושים האלה.

תסתכל מה קורה בפועל, ואני מדבר גם אל האוצר, אם אתם תסבסדו את ענף הזית ב-1.8 אירו, עשרה שקלים, אין שום בעיה, אפשר להתחרות, לא תמיד. למה? כי שם המים בחינם, פה אצלנו הם לא בחינם. אם אתם רוצים להשוות אחד מול השני, אז תשוו אחד מול השני, אל תבואו ותגידו לי שלוש שנים ותבדקו את הבסיס של השלוש שנים בשביל לראות. הסובסידיה חייבת להיות ישירה והיא חייבת להיות בתחרות מול ה-OECD אם אתם רוצים לתת - - -

תודה.

לא, לא סיימתי.

אני נותן לך עוד משפט ברשותך.

אני אגיד לכם מה יקרה עם התעשייה ועם השילוב של חקלאות ותעשייה, לפחות בעוטף עזה ובגליל, באזורים של קווי עימות. אני מייצג גם את קווי העימות בשדולה.

80,000 דונם אתם צריכים של גידול תפוחי-אדמה, זה 20,000 דונם בשנה. במחזור זרעים של ארבע שנים זה 80,000 דונם תפוחי-אדמה שמגיעים לתעשייה. אתם צריכים גם את הצפון בשביל לגדל את כל הירקות בשביל שפרי הגליל יוכל לשווק ולעשות את כל מה שצריכים לעשות. בסוף כשאתם בודקים את המחירים, המחירים ירדו. ריבונו של עולם, המחירים ירדו, החקלאי מקבל או אותו דבר או פחות. כשאתם מסתכלים ברב-שנתי, במדד של 4.5%, המחירים ירדו ריאלית ב-5%.

איזה מוצרים - - -

תפוחי-אדמה, גזר. כל מה שקפוא וכל מה שאתה מביא לתעשייה. אם תפתחו את המכס, אתם לוקחים את הפרנסה של קו העימות.

אל תנהל אתו את הדיון.

זה לא נכון.

תאמיני לי - - -

אף אחד לא מייצג את הצרכנים פה. יושבים פה אנשים שכולם מייצגים את אותו צד. יש 8 מיליון אזרחי מדינת ישראל.

רחל. רחל. רחל.

רחל, אני יודע - - -

- - - עושה את הקניות בבית, כמה אנחנו משלמים עבור - - -

רחל, אני יודע לצעוק לא פחות ממך ולא הפרעתי לך.

כמה אנחנו משלמים עבור האוכל?

סליחה, רחל, אני אוציא אותך. חיים, אתה אומר עוד משפט אחד וגמרנו. אתה לא מנהל לי את הדיון כאן.

קווי עימות, כולל התעשייה – בסופו של דבר לממשלה יעלה יותר ביוקר.

לגבי הצרכן – שר החקלאות ושר האוצר לקחו את החוק שלא עבר, של פערי התיווך - -

ארבע פעמים הפלתם אותו. ארבע פעמים.

- - והפלתם אותו במו ידיכם, ועכשיו אתם מאשימים את מה שאני אומר. זה חוק שלי שהבאתי יחד עם וקנין ויחד עם איתן, עם עמר בר-לב, שבא מהכנסת הקודמת, ועל זה עכשיו אתם באים ומקטרים. לא, תהיו מספיק ישרים.

תודה.

תהיו מספיק ישרים להגיד שהחוק הזה - - -

חיים, תודה.

אני רוצה להגיד - - -

החוק הזה לא עבר, כי אתם מפחדים להתמודד עם רמי לוי, עם כל הטייקונים. אתם מפחדים להתמודד אתם. זה הכול.

תודה, חיים. תודה.

זה לא נכון.

תודה, גברתי.

על זה אני אשמח להגיב.

גברתי, תודה. חברת הכנסת עזריה, זו לא המליאה – מזכירים את שמך, אתה עולה. כל אחד בתורו. איתן כבר הגיע משבוע שעבר לשבת פה... מספיק. כל אחד בתורו.

חאג', ואחריו – אבו וילן, עמיר פרץ, מאיר צור, מוטי חזיזה ונמשיך לאחר מכן.

כדאי מדי פעם לגוון גם בעמדות.

סליחה, אני לא עושה את זה לפי עמדות. זה לפי מי שנרשם. חברים, בבקשה. כל אחד, תינתן לו הזכות.

כבוד היושב-ראש, מדברים על השמן זית ועל הפסח. אני רק רוצה להזכיר לכולם שהמסיק של הזיתים מסתיים באוקטובר-נובמבר, אז כולם ידעו מה הכמויות. לדבר על התאריך של פסח זה קשקוש, כי כולם ידעו מה הכמויות שיש, אם חסר ואם לא חסר. זה דבר ראשון.

דבר שני, המנכ"ל מדבר על פיצוי לחקלאים. מי זה החקלאים? כולם רשומים? כולם ידועים או שרומסים את הקטנים והם לא יכולים לקבל את הפיצוי?

מה זה חקלאי לא רשום?

זה לפי ענף.

זה לפי ענף. אין לו כמויות גדולות של עצי הזית.

זה הגידול המסורתי.

יש לנו עוד נקודה, והיא לא פחות חשובה. האם מישהו בדק אם חסר שמן זית? זה דבר אחד. דבר שני, האם חסר - - -

לא דובר על מחסור, אלא שהמחיר נורא גבוה.

חברים, אתם לא מנהלים ביניכם שיח. תודה. כל אחד "ידע אישי"?

אם המחיר גבוה – עוד פעם אני אשתמש במילה רמיסה – רומסים את החקלאים כדי להוריד את המחירים, והמחירים יהיו פחות מהעלות, ואז אנשים יפשטו את הרגל. אם חסר, ואני חוזר על זה - -

לא חסר.

- - כולם יודעים שיש עודף גם אצל הרשות הפלסטינית. רק היום עולה לדיון מתי ואיך הרשות הפלסטינית תתמוטט. האם גם זה חלק מהתוכנית למוטט אותה? אם יש צורך בשמן זית, אז יש גם ברשות הפלסטינית, ומשם אפשר לייבא וגם במחירים יותר זולים.

תודה חאג'. אבו, בבקשה, אבל בקצרה.

חברי היושב-ראש, נקודה ראשונה – אדוני מנכ"ל משרד החקלאות בן אליהו, התוכנית שלך לא תהיה ביולי, גם אם כולנו נרצה. אתה יודע למה? כי מדובר פה על שינויים דרמטיים ומדובר פה על שינוי חקיקה ופתיחת הסכמים. בוא נדבר על הממוצע של ה-OECD פחות 4%. אם התוכנית הזאת בינינו ובין ה-OECD באמצע, שחברי הכנסת ידעו את זה, העלות 5 מיליארד שקל, אולי 4.9, אם אני טועה, כולל ויתור על המכס.

קראתי אתמול בעיתון על יעדי משרד האוצר, יעדי הממשלה, לא ראיתי שקל כשדובר על החקלאות מבחינת התוכנית האסטרטגית. העברנו לכם את התוכנית, הממשלה עוד לא שמה שקל.

נקודה שנייה – אדוני, אם מדברים על פסח, כל הצווים, אדוני היושב-ראש, הם עד סוף השנה. לקחו ענף כמו הדגים – 82%-83% מהדגים בארץ מיובאים, את ה-17% האחרונים, כולל מפעל אחד של דניס, כולל מפעל אחד של פורל, רוצים לקראת הפסח לחסל. אם היו צווים על פסח, אדרבה, אמרנו, שימו מכסה 3,000 טון, תשלמו כסף, נגמור עניין בשקט. אני מודיע לך פה חגיגת: כנראה שלא יחסרו כמויות בפסח. לוחמים את המלחמה שהיתה ועושים הצגות לציבור.

אני מקבל טלפון מהאוצר ביום חמישי בערב "בוא ביום ראשון להחלטה". אתם אומרים שימוע? קחו ארבעה ימים. סליחה, זאת התנהגות תקינה? משרד האוצר, זאת התנהגות תקינה?

אני מודיע לך, ענף שמן הזית זאת שערורייה. בסך הכול מייצרים בארץ 16,000 טון, 5,000 טון צריכה עצמית של המגזר של משתמשים, נשארו 11,000 טון. לקראת הפסח, אלי, אתה מייבא 4,000 – 1,200 יש הסכמים בין-לאומיים, עוד 2,800. בדקת? מישהו אמר שצריך? הצעת פיצוי בזמנו? הרי כבר היינו בסרטים האלה.

ייבאנו מספרד, העסק התמוטט, ספרד התמוטטו – המחירים עלו. יש 350,000 דונם, הוא פתח אותם פוראוור. אדוני, המשמעות היא שצריך לעקור 150,000 דונם. "אל נא תעקור נטוע". לשיר אתם יודעים מצוין.

ייעקרו 150,000 דונם. ייסגר אזור שלם של בריכות הדגים – זאת המשמעות של הצווים – בריכות הדגים בכל עמק המעיינות, שיש שם גם צפרות וגם תיירות. מי לוקח את האחריות הזאת? אני מציע לכם, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, קחו את האחריות. במקום שאין איש, תהיה איש.

תודה.

אני רוצה להגיד לך עוד דבר לסיום. יש לי חשד שהמכתב שהוצאנו, התאגדות חקלאי ישראל, כנראה נפל על אוזניים קשובות וכנראה שהיועץ המשפטי אמר לכם: שבו אתם, דברו אתם, תנו את הזמן, שלמו כמו שצריך, לא מה שהצעתם. ואמרתם לשר, ששאל אתכם האם הצעתם כסף – אמרתם "כן". הציעו 4 מיליון שקל על פיצוי שמגיע ל-150 מיליון שקל. תודה, אדוני היושב-ראש.

תודה. עמיר פרץ, אחריו – מאיר צור. בבקשה. אחרי זה – עמר בר-לב.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שזה אחד הדיונים המאוד מעיקים שאנחנו משתתפים בהם. ולצערי, אדוני היושב-ראש, אני נמצא בתהליכים האלה שבהם מבטיחים גן עדן ומבטיחים סובסידיות.

כשאני שומע את המושג שחקלאי יהיה נתמך, זה כמו להציע לעובד שיקבל דמי אבטלה במקום לעבוד. אנשים רוצים לייצר במדינה הזאת.

למה הדבר דומה, אדוני היושב-ראש? היה מישהו שנשפט, הוציאו אותו להורג, ואז הוא הגיע לביצוע גזר הדין והוא היה שמן מדי. מנסים להכניס אותו לכיסא החשמלי ולא מצליחים. התליין אומר לו: חביבי, אתה חייב לעשות דיאטה. אז הוא אומר לו: אין לי מוטיבציה. זה מה שהם מציעים כאן. הם אומרים לחבר'ה: אתם חייבים לעשות דיאטה, אבל אין להם מוטיבציה, כי הם יודעים מה גזר דינם, מה הולך להיות בסוף היום.

אני נמצא כאן הרבה מאוד שנים, ואני אומר לכם: ענפים רבים קיבלו הרבה מאוד הבטחות, שיהיו תחליפים, והנה הם ימצאו את הדרך לסבסד – לא רק שאתם לא תעבדו, אתם גם תהיו עשירים. אני רק רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש: שמעתי כאן ואני רואה לנגד עיני את החבר'ה של פרי הגליל, אני רואה את החברים האחרים מכל הענפים, אני רק מסתובב בנגב ורואה את התפארת הזאת של לקחת מים מליחים ולהפוך את הנגב הזה לירוק מעצי זית, ויושבים בחוץ החבר'ה שמגדלים את זה, וברור לחלוטין מה יהיה אם מחירי השמן ירדו בצורה כל-כך דרמטית.

אני מחנך את הילדים שלי שעדיף לקנות חולצה אחת פחות מסין, שאפשר לקנות חולצה אחת במקום שלוש חולצות. אני כבר לא יודע איזה מין חינוך צרכני, אגרסיבי יש לאנשים, ובאים ונתלים עכשיו באותו יוקר מחיה.

בואו נדבר ברצינות, אפשר להפחית את יוקר המחיה, אבל לא ייתכן שהפחתת יוקר המחיה, שזו משימה של כולנו, תהפוך אותנו למדינה של סוחרים וספסרים בלבד. אנחנו רוצים במדינה הזאת גם ייצוא, גם עובדים, גם חקלאים, שנהיה גאים בכך, שלא נפגוש את הילד שאומר בכיתה א' שהעגבנייה גדלה בסופר ולא במקום אחר, כי זה מה שאנחנו הולכים ומטפחים.

אפשר הערה קצרה לסדר, כי אני הולך לישיבת סיעה עכשיו?

כן.

אני מודה לך על קיום הדיון המהיר, שנענית לפניות של חברים רבים. הערה לסדר, התקבלה היום בנשיאות הצעה של וקנין, של ברושי ושלי לקיים דיון מהיר בוועדת הכספים באותו נושא. אני חושב שזה ישלים את הדיון כאן - - -

אם הייתי יודע, לא הייתי נותן לך לדבר...

אני לא אמרתי את זה.

אגב, איתן, יש כמעט - - -

אתה מודיע לי שאתה מנשל אותי מאחריותי.

- - - יש כמעט 100 חברי כנסת שהיו מאמצים את המשפט שלך.

תודה. תודה. מאיר צור, ואחריו – עמר בר-לב.

כבוד היושב-ראש, קודם כול, תודה על הדיון ואני מאוד מודה לכל חברי הכנסת, לרובם, שמגיעים לכאן כדי לתמוך וכדי לדבר גם על ערכים וגם לטובת החקלאות והתעשייה בישראל.

אני רוצה להתחיל קודם כול ממה שאמר שרגא ברוש, ומה שהוא אמר זה נכון אחד לאחד. כשמדברים פה בצורה רצינית, אנחנו רואים שהייבוא לא הוריד מחירים, ורק סגר פה חקלאות וסגר תעשייה. צריך לזכור את הדבר הזה, לקחת את מה שהוא אמר כאן בחשבון, כי הדברים נכונים אחד לאחד.

בגלל המשבר הקשה שהיה בחקלאות ביקשנו ממדינת ישראל להתחיל תוכנית אסטרטגית משמעותית כדי לשנות את מקומנו והופתענו. הופתענו ממשרד החקלאות שבא אתנו לדבר הזה בכל הכוח, ודיברו על דברים שלא העזו לדבר קודם, והופתענו מאוד משר האוצר שבא אתנו – אגב, יש פה הפתעה גמורה שאנשי המפלגה שלו מדברים בשפה אחרת לגמרי ממה שאנחנו חושבים שהוא מדבר אתנו. אני מקווה שזה לא דיבור בשני קולות - - -

הדברים שנאמרים פה הם דברים שמעולם לא נאמרו.

סליחה. ביקשתי ממך לנהל אתם דיון?

לא, אני רק אומר.

תודה רבה. אדוני ימשיך את הקו שלו.

אני רק אומר שהופתענו מהדבר הזה. והופתענו עוד יותר ביום ראשון שעבר מהכתבה שיצאה, ודרך זה הודיעו לנו, גם מהדלפות. אבו רמז כאן שהיתה הדלפה ביום חמישי מהאוצר, אבל ביום ראשון קיבלנו את זה מ"ידיעות אחרונות", וזה לא עובד ככה.

אנחנו מבינים את הצורך שלא יהיה חסר בחג, וגם התחייבנו בפניך, כבוד היושב-ראש, שלא יהיה חסר, ואמרנו שאם נראה אנחנו שחסר, אנחנו נהיה הראשונים להגיד שגם יביאו מבחוץ. יביאו מבחוץ כי אנחנו לא רוצים לדבר על ביטחון המזון ולעמוד באותה מבוכה שעמדנו בחגים, למרות שעמדנו במבוכה לא בגללנו, אלא בגלל אנשים שישבו בוועדות האלה קודם ושרים שקיבלו החלטות קודם, שסגרו משקים. לא במקרה לא היו עגבניות. לא היו עגבניות, כי לא גידלו עגבניות.

אני מברך את המנכ"ל שאמר כאן שהכול יהיה בהסכמה. אנחנו לא רוצים לדבר יותר מדי על פיצויים - -

זה רק אמירות.

- - אנחנו רוצים שהכול יהיה בהסכמה. אנחנו יודעים שצריכים לבנות כאן חקלאות לדורות הבאים. יש דברים שצריכים לשנות. אנחנו דיברנו על מועצות הייצור ואמרתי לך ואמרתי לשר, ואני חוזר ואומר: למועצות הייצור יש תפקיד, אין להן שם ויש להן עובדים. אם אתם רוצים לעשות את אותם דברים שחייבים לעשות, זה מו"פ, זה תכנון, זה אחריות, זה ביטוח, תתכבד המדינה, תקלוט את העובדים ותנהל את זה. קחו את זה, אנחנו נותנים לכם, אין לנו עניין. אנחנו גם משלמים וגם כל היום מותקפים בעניין הזה. זה לא הגיוני מה שקורה.

ומשפט אחרון.

כבוד היושב-ראש, צריך פעם אחת לשים את זה על השולחן ולהגיד את זה. תודה רבה.

תודה, אדוני. יו"ר השדולה המשותפת עמר בר-לב, בבקשה. ואחריו – דובי אמיתי.

אדוני היושב-ראש, אני הולך לתת לך מחמאה, כדאי שתקשיב. הכול מסתכם במשפט הראשון שאמרת קודם, שמסכימים לרעיון ולא לדרך. אני אומר לך בתור היושב-ראש המשותף של השדולה החקלאית בכנסת הקודמת ובכנסת הזאת: יש הכרה והבנה מלאה של כל יושבי-ראש הארגונים החקלאיים בוודאי, שהחקלאות לא רוצה, לא אמורה ולא צריכה להיות איזה פקטור בהעלאת יוקר המחיה במדינת ישראל, ורוצים לעשות כל מה שניתן בשביל להוריד את יוקר המחיה. אבל לא ייתכן מצב שעוד פעם אנחנו יושבים בדיון כזה ומי שיושב כאן על כיסא הנאשמים זה החקלאים.

ועל מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על צווים שהוצאו בשבוע שעבר. ניתנו שלושה ימים לשימוע שאמורים להסתיים מחר. זה מחטף. דיברו כאן על הפרטים של המחטף הזה, אין טעם שאני אדבר על זה, אבל זה לא רציני.

מה שאומר מאיר, שמתנהל משא-ומתן, ובאמת גם מהזווית שלי אנחנו מתרשמים שבחודשים האחרונים יש אוזן קשבת ויש הבנה שהגיע הזמן – עבר הזמן, אבל אם לא נעשה בעבר, הגיע הזמן להתייחס לחקלאות כערך לאומי במדינת ישראל ולעשות שינויים, חלקם אולי אפילו היסטוריים, בהתייחסות לחקלאות.

כפי שאתה יודע, אני לא בממשלה, לא בקואליציה, אני באופוזיציה, והתחושה גם שלי, וגם כמו שמאיר אמר, שיש נכונות לזה. אז מה פתאום לפני שלושה ימים או ארבעה ימים יוצאים עם צווים, מפתיעים כאן את כל החברים ונותנים שלושה ימים לשימוע? זו לא דרך לעשות שינויים.

תודה, אדוני. דובי אמיתי, ואחריו – מוטי חזיזה, ואחר-כך – חבר הכנסת רועי פולקמן.

אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה לברך על הדיון, ואני רוצה להפנות את שאלותי בעיקר למשרד החקלאות ולמשרד האוצר. אני רוצה לשאול האם יש בידי משרד האוצר נתוני אמת של המחיר שהחקלאים מקבלים בשער המשק לתוצרת החקלאית. האם יש לכם הכלי הזה? האם אתם יכולים לראות מה החקלאים שנמצאים פה באולם קיבלו הבוקר על הירקות הבסיסיים שעליהם בכוונתכם לפתוח את הייבוא? אז בואו אני אספר לכם, לדעתי אין לכם. ואם יש לכם, שימו בבקשה פעם אחת על השולחן בפני חברי הכנסת את הנתונים האלה מה אנחנו מקבלים אצלנו. ואם המספרים האלה יהיו גבוהים מהממוצע של ה-OECD או מכל גורם אחר בעולם, אנחנו אתכם, נפרוץ את כל המכסים, נביא את הכול בייבוא, נהפוך כולנו ליבואנים.

אמרתי אתמול לשר האוצר דרך ראש המטה שלו: אתה רוצה לייבא תפוחי-אדמה, מחר בבוקר כולנו, ראשי התנועות, ראשי הארגונים, מוכרים תפוחי-אדמה לאוצר ב-1.5 שקל, תעשו עם זה מה שאתם רוצים, תמכרו את זה לצרכנים. רחל עזריה, חברתי, 1.5 שקל – 30 טון, 40 טון, 50 טון, מחר בבוקר אנחנו נותנים לאוצר. תפוחי-אדמה, ערב חג – תעשו אתנו עסקה עכשיו, 1.5 שקל. אני מוכן. תעשו אתנו עסקה.

נראה לי, סגרנו. אפשר לסכם את זה?

דובי, מדבר מדם ליבו.

- - - לסגור את זה ככה.

עגבניות לקראת פסח ב-3.5 שקלים. אנחנו מוכנים לעשות עסקה. חצילים אנחנו מוכנים למכור היום ב-2.5 שקלים. תעשו אתנו עסקה, כולם. שהאוצר יבוא ויעשה אתנו החקלאים עסקה על התוצרת.

דובי, הרעיון ברור.

ולכן אני אומר לך: אדוני מנכ"ל משרד החקלאות – אל תיפגע, אני מאוד מעריך אותך – הצלחת לגרור אותנו לכיוון הורדת המכסים ופתיחת הייבוא. הצלחת, אתה מתוחכם. אני מעריך אותך. אני אומר לך דבר כזה - - -

הוא כבר ראה הרבה לפניך.

סלח לי, ואיתן, אל תכעס עלי, כי אני באמת מדבר מדם לבי, אני 30 שנה במקצוע, לא הגעתי לפתרון החכם הזה של פתיחת הייבוא, לא הצלחתי. תוריד אצלך במשרד את עלויות הייצור שלנו, תוריד לנו את מחיר המים, תוריד לנו את כל המיסים המוסווים, את גברתי מהאוצר, את כל המיסים המוסווים על העובדים הזרים, תורידו את העלויות מאתנו החקלאים.

הרי כולכם בסוף מתגאים בנו. הגעתם עד לאו"ם. אנחנו השגרירים הכי טובים, אנחנו שומרי הסף של המדינה הזאת. אני בא מהגליל, אני מקבל נתונים מהגליל מה יקרה אם חס ולילה ייפתח השוק של התוצרת המעובדת.

תודה, דובי.

דובי, על משהו אחד לא ענית. אם נגרם לך נזק של שקל ונותנים לך שקל, מה רע בזה?

אתה תיתן לי שקל? באמת.

אתה בתור מנכ"ל מדבר ככה על ענייני חקלאות?

- - -

אני המום ממנו.

חברים.

- - -

ביטוח לאומי – מה, אנחנו נראים לך ביטוח לאומי?

אני המום ממנו, זה הכול. פשוט לא להאמין.

חברים, ניסיתי להניא אותו - - -

כבוד היושב-ראש, את השקל הוא לקח, אבל הוא לא נתן - - -

הוא לא יודע איפה הוא חי. אתה חי במדינת ישראל.

תגיד לי? זה לשכת הסעד?

די, חברים.

זה נשמע כמו - - -

כמו לשכת הסעד הוא ייתן לנו תרומות. הוא ייתן לנו תרומות מלשכת הסעד לחקלאים.

ההורים שלי הגיעו לארץ ב-1890, הם לא - - - את זה, להיות בלשכת הסעד.

בושה וחרפה.

אתם חוצפנים.

אתה חוצפן.

באת לחובבנות לשנה, ואתה עושה בלגן וברדק במשק החקלאי. כמה זמן אתם עוד תהיו במשרד החקלאות? אתם אורחים שם.

סליחה, אני מודיע לך, אם תצייץ עוד פעם אחת, אני אוציא אותך. יש פה אנשים, מדברים אליהם בכבוד. פעם אחרונה שזה קורה.

יכול להיות שאם נגדל חסה במרפסות, אז יהיו - - -

חיים. חיים. חיים, אתה דיברת והרבה.

צודק חיים.

תודה. ואתה גם צריך ללכת כמו תמיד...

- - - מחירי הדיור ירדו, אם תגדלו חסה במרפסות...

סליחה, די. אני רק רוצה לומר לך, אדוני המנכ"ל, לא לחינם התקוממו. גם אני התקוממתי. ניסיתי להניא אותך, כבר ראיתי שאתה הולך להגיד משהו כמו הלוויתן ההוא שעולה על החוף. ניסיתי להניא אותך מזה, כי מה שאמרת זה שבירה של כל יסודות החקלאות. בסופו של עניין שנים מגדלים, בראש ובראשונה להרוויח, אבל לא רק בשביל להרוויח, ואני לא רוצה כאן לפתוח את כל הדיון. ברשותכם, מוטי חזיזה, לאחר מכן – רועי ולאחר מכן – אושיק.

קודם כול אני מדבר, ואחרי זה הוא.

אושיק, בבקשה.אושיק

אני יושב-ראש ומנכ"ל "ויטה פרי הגליל", "מילוז – טל וטרי", מפעלי "יד המלך" ו"יקבי בנימינה". קודם כול, אני מהתעשייה החקלאית. אני דור שלישי לחקלאים בראש ובראשונה, ועדיין יש לנו משק חקלאי גדול, ואנחנו גם מחזיקים במפעלים האלה כשבע שנים.

עברנו הרבה עם המפעלים האלה. אני לא בא לשכנע את המשוכנעים ולא ללמד אתכם יותר מדי דברים, אני רק רוצה להגיד לכם – בעניין הירקות בלבד אני מדבר, ואני לא מדבר עכשיו על הדברים האחרים – אני לא רואה מצב שאתם מבטלים מכס בירקות, כי המשמעות היא ברורה ביותר, היא סגירת המפעל. אתה תפצה אותי או לא תפצה אותי. אני המום מאיך שאתה מדבר. אני דור שלישי לחקלאים, אני כל החיים שלי בחקלאות, נולדתי בתוך ערוגה, ולא שמעתי בחיים שלי מנכ"ל משרד חקלאות מדבר כך.

מה אתה מדבר, כל יום אתם באים אלי - - -

מי זה "כל"? בחיים שלי לא ראיתי אותך. אני לא מכיר אותך.

אושיק, עזוב.

אתם רוצים כסף להדברה, אתם רוצים כסף להשקעות בתעשייה.

אתה ראית אותי?

מבקשים כספים, פתאום אתם נהיים יפי נפש, לא רוצים שום דבר מהמדינה.

אתה מתבלבל עם אנשים אחרים.

מושיק, בבקשה.

שנייה, רגע. אני רוצה רגע לגשת למקרר הקפוא, שכולנו בסופר רואים. במקרר הקפוא יש אפונה 800 גרם ב-18 שקל, יש אפונה פרי הגליל ב-11.40 שקל, יש מותג שפרי הגליל מייצר ב-11.40, יש מותג שופרסל ב-11.20. זה מה שאתם רואים היום במקרר. עם מי אתם רוצים להילחם בזה שאתם מורידים מכס? אתי? 70% במדינת ישראל קונים את ה-18 שקל, מה אתם רוצים ממני? תעשו קורס לצרכנות בכנסת, או תעשו אנשים שילמדו את הצרכנים איך לעשות.

אני אתן לכם עוד מוצר, קוראים לו "פסטה". 80% מהשוק על-ידי חברה אחת, אין מכס בפסטה. כל אחד יכול להביא פסטה מאיפה שהוא רוצה. 10% ברילה, 80% חברה, שאני לא רוצה להגיד את השם שלה ואני מכבד אותה, ו-10% אנחנו – ארבע בעשר. איך יכול להיות ש-80% קונה הצרכן את הפסטה ב-8.5 שקל לאחד? מדי פעם עושים לו מבצעים – שניים בכך וכך, אחד פלוס וכאלה.

אתם מאשימים אותנו? אנחנו יכולים לטפל בכל בעיות? בא שר האוצר לחבר שלי, אבו, ולחבר השני שלי, מאיר צור, אמר להם: קחו שבוע, תראו לי איך אתם מוזילים לפסח. הם יכולים להוזיל לפסח? אתה אומר לי: שקל, לא שקל? אתה סמכות בשביל זה בכלל? אנחנו סמכות? היום בשוק הסיטונאי עגבנייה של 1.8 שקל נמכרת במדף ב-6 שקלים. אני יכול לטפל לך בזה? מה אתה רוצה ממני?

אני עם 700 עובדים. 700 עובדים יש בתשלובת שלי, ויטה פרי הגליל. אני משלם בכל 10 לחודש משכורת באותות ובמופתים. נלחם כל יום, כל יום, כל יום, קולט 120,000 טון ירקות. מי אתם שתבואו ותורידו ותקלקלו את הפרנסה?

אתם רוצים, אין בעיה, יש פה דמוקרטיה, זה לא דיקטטורה, תגידו לנו שבתוך שנתיים אין מכס, אני מחסל את המפעל. תגידו את זה פה על השולחן, כמו גברים. קחו שנתיים, הכול בסדר, אבל הכול פוליטיקה. למה? כבר שבוע ימים אתם שומעים אותי ואני לבד, חוץ ממאיר ואבו – כל הכבוד להם, ואני מוריד את הכובע בפניהם – אני לבד. למה אני לבד? חוץ מעמיר פרץ – או שלא שמעתי אחרים – אף אחד לא דיבר, כולם מפחדים. יוקר המחיה – מה קרה? היתה הפגנה ב-2011, מאז לא העלנו מחיר. אני אגיד לכם מה קרה במפעל אצלי, מאז 8.5 מיליון שקל שחיקה, מזוט עלה בחמש שנים ב-44%, חשמל – 28%, מים – 72%, שפכים – 28%, שכר מינימום 21%. אני לא מדבר על מכבי אש, עמיר יודע, הייתי אותו בכמה סשנים. פה 4 מיליון, פה 7 מיליון. זה בסדר לבוא ולהוריד את המכס? תגידו: עשיתם את שלכם, לכו הביתה? אתה תפצה את אבא שלי? תגיד לו: על קילו בצל אני אפצה אותך בככה וככה?

אני אגיד לך מה אתה צריך לעשות שיהיה פה שפע. אתה צריך להוריד את מחיר המים בשקל. אתם לוקחים על מים 2.7 שקל, עלות הפקה חצי שקל. תורידו את המים, תמצאו פה עשרות אלפי חקלאים, ואז העגבנייה תהיה 80 אגורות. מה קרה? מה עשיתם? הרסתם את כל המדינה וכל החקלאות, אז באה לכם עגבנייה ב-15 שקל. מה יקרה אם יהיה ברד באירופה? מה תגיד אז? מאיפה תביא, ממצרים? מירדן? מה יקרה אז?

שנתיים אני מקיים את מכרז צה"ל – 14 מיליון שקל. איפה אתה רוצה לחתום על המכרז הזה, בטורקיה, אצל ארדואן? איפה אתם רוצים לחתום בשנה הבאה?

עזוב, הם מנותקים מהמציאות. מנותקים.

יש לי פתרון ל-1.5 מיליארד. תקציב המשרד 1.5 מיליארד, תפנו את המשרד. הרי אם עובר החוק הזה, אין לך מה לעשות, ולא לשר. לכו תבנו את בית המקדש.

(מחיאות כפיים באולם)

תודה, ואתה תספק אוכל.

לבית המקדש.

קודם כול, תודה לך. הדברים שלך, נכנסו לי עמוק ללב. הרבה שנים לא שמענו לשמחתנו את סיפורי פרי הגליל וחצור, שזה העוגן הגדול ביותר – נמצא כאן גם חברי חזיזה – ולכן אני אומר את זה. כשהרמת אלי טלפון, אמרתי: אולי, אתה מתעניין בשלומי. מסתבר שאתה מתעניין בשלומכם, ובצדק.

תמיד אני מתעניין בשלומך.

שתהיה בריא.

מצד שני, איתן, זה הפרומו שהוא נותן לכם מהמציאות שאני צריך להגיד.

חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה.

קודם כול, זה שהגענו לדבר על בית המקדש בוועדת הכלכלה זה סימן לבאות.

מדאיג.

סימן מדאיג.

קודם כול, חשוב לי להתחיל בלהגיד שאין שום ספק שהחקלאים הם לא על שולחן הנאשמים בשום צורה ועניין - - -

- - -

סליחה. תסלחו לי.

קודם כול, אני רוצה להתחיל להגיד לכם משהו על העיתוי, מכיוון שאין שום ויכוח. סיעת כולנו לפני שבועיים או שלושה שבועות קיימה סיור ברמת הגולן. הפעילות ברמת הגולן, הכלכלה ברמת הגולן מבוססת על חקלאות, המחויבות לחקלאות במדינת ישראל כערך היא הרבה מעבר לדיון על יוקר מחיה או לא יוקר מחיה.

אני רוצה להקריא לכם קטע קצרצר של כותרת מינואר 2014, ממחקר שפורסם אז, כששר האוצר דאז דיבר על טיפול ביוקר המחיה, ותיכף תראו מה הוא ניסה לעשות: מחקר של מכון ירושלים לחקר שווקים חושף כי מדיניות התמיכה העקיפה בחקלאות עולה למשפחה ענייה יותר מ-1,400 ש"ח בשנה. מתוך 3 מיליארד ש"ח שמעבירים מדי שנה הצרכנים לחקלאים, יותר מ-517 מיליון ש"ח מגיעים מכספם של עניי ישראל. ואז מה שנכתב היה שהמדיניות ששר האוצר הקודם ניסה לעשות, של פיקוח על מחירים, נכשלה לאורך כל החזית ולא הצליחה.

בכל מדינות ה-OECD, שאליהן אנחנו משווים, בנתונים שהונחו כאן על השולחן, המחירים של הבשר, של חלק מהירקות הקפואים, של השמן - - -

של המים, של המיסים העקיפים, של הרגולציה.

רגע.

- - יש פערים של כ-40%. הפערים הם אדירים ובכל המדינות ב-OECD עברו – חברים, לא צריך להפוך את זה לדיון על דמי אבטלה – עברו למודל אחר, ומדברים שם על סובסידיה ישירה ולא סובסידיה עקיפה. זה לא דגל שאומר: חברים יקרים, אנחנו רוצים לחסל את החקלאות.

מה אומר הדבר הזה? הוא אומר את הדבר הבא, לא הצליחו, וזה נכשל לאורך שנים, ואני אומר כאן גם למאיר צורי וגם לאבו וילן, והיו שיחות רבות על זה בחוק ההסדרים על הפטם, בסוף במבחן התוצאה, כולנו עד היום לא הצלחנו לעשות את זה, כי המחירים האלה במדינת ישראל הגיעו למקומות מרקיעי שחקים. ושמעתם, 3-4 מיליארד שקלים עוברים מהצרכן הישראלי. ביוקר מחייה, בסל מזון, 20% מההוצאה של משק בית עוברת - -

זה פער התיווך.

- - מכל מיני סיבות שאפשר לדבר עליהן, וכולנו ביחד צריכים להתמודד אתן. זה לא אתם אשמים, זה לא על הראש שלכם, כולנו ביחד נתמודד אתם.

לסיום, יש עוד היום ישיבה, ותהיה תמיכה בחקלאות, לא כקצבה, אלא כמודל אחר של עבודה, שבסוף יוביל לחקלאות אפקטיבית ויציבה ולהורדת מחירים. לשם נגיע. אתם יודעים את זה. זו שיטתו של שר האוצר. הוא עשה את זה עם ההסתדרות עד היום.

תודה.

משפט אחרון. יש עוד ערך, והוא ערך האיכות. ולכן כשירדו המחירים ויהיה ייבוא – אני מדבר על יין כדוגמה - - -

אז לא יישארו - - -

סליחה, מרדכי. בתורך.

אני בא לסופר וקונה יין, אני קונה רק יין כחול-לבן, גם אם הוא יעלה לי 30% יותר מיין ספרדי.

הוא הכי זול – כחול-לבן.

לא נכון.

ארבע ב-100.

תלוי איזה. יש יין ספרדי ואוסטרלי הרבה יותר טובים. ולכן הערך הזה שבו גם כשיהיו מחירים ואפשר יהיה להוזיל את סל המוצרים, בוודאי לשכבות החלשות, אפשר יהיה לשקול מי רוצה לקנות פסטה שלך או פסטה יקרה יותר, אבל היום יש לנו בחלק מהענפים מחירים מונופוליסטים. יש שני מוצרים, המחיר גבוה ב-40% - - -

מה זה קשור אלינו?

השורה התחתונה תהיה כזאת. המחיר לצרכן ירד, חקלאות תישאר, ויהיה מבחר שבו מי שירצה תוצרת כחול-לבן, יקנה אותה, לפעמים המחיר יהיה קצת יותר - - -

במקום לעבד את השדות הם יקבלו צ'קים.

אדוני הנשיא, שנייה.

התוצאה הסופית שנוריד את המחיר ולא נפגע בחקלאות.

תודה.

זה האתגר של כולנו. הדוח הזה היה מ-2014, ולא טופל. עכשיו בא שר אוצר, ויש לו עוד דרך לעשות את זה, וזה יטופל.

תודה. סליחה, אני רוצה רק להעיר הערה, לפני שאני נותן למרדכי חזיזה. הדיון הוא לא זה - - -

אנחנו גם לא מבינים ביין, אדוני.

יש שני דיונים על סדר יומנו. העניין של המחטף הזה, של חתימת צווים מהרגע להרגע. הפעלת צווים – אין משמעותה - - -

קראתי לך, זה לא מהיום. עכשיו זה יקרה.

אדוני, אתה רוצה להגיד לי שהשר שלך - - -

זה לא יקרה.

בחוק ההסדרים, אבו וילן יודע את זה. על מה אתה מדבר? אתה יודע שמדברים על זה כבר חצי שנה? עכשיו הוא מיישם.

למה התקבלה - - -

אבו. אבו, אני אוציא אותך, אבו.

אותי?

אתה יודע למה? אתה מפריע לי.

ח"כ לשעבר.

מה קרה? למה לא? גם ח"כ מההווה אני יכול להוציא. מה שאני מנסה להגיד, רועי פולקמן, זה בכלל לא הסיפור. אם כולנו ידענו, למה צריך להביא את זה בצו בחטף מרגע לרגע?

שנתיים נגרר הסיפור, עכשיו יגיעו לסיכומים. זו השיטה, מה לעשות. כדי להביא תוצאות, צריך נחישות, אז עכשיו המחירים ירדו.

תודה. תודה.

דרך אגב, אולי לא בכל הדברים.

מוטי - - -

רק אני אספר לך משהו.

לא. לא. לא. לא.

אם יהיו תפוחי-אדמה בשקל, לא ייבאו. זה כלל פשוט. אם יהיה תפוחי-אדמה ב-1.4 שקל, לא יהיה ייבוא של תפוחי-אדומה.

רועי פולקמן, סליחה. מוטי חזיזה, אתה כבר מדבר.

- - -

לא יהיה ייבוא, אתה יכול להיות רגוע.

כנראה אתה סנילי.

הלוואי היתה לכם אותה נחישות מול הרשתות.

מרדכי חזיזה, בבקשה. בקצרה.

איפה שהמחירים יהיו כאלה, לא יהיה ייבוא.

סליחה.

אדוני היושב-ראש, א', אני מודה לך בשם ציבור עובדים. אני בסך-הכול עובד ייצור שבאתי להודות בשם העובדים, שקיבלתי את הזכות והבאת אותי לפה לומר לאנשים שאולי לא מבינים מה זה להיות עובד ייצור, שיסתכלו עלי, אני מדבר בשפה פשוטה.

חלקכם הגדול מכיר את מפעל פרי הגליל, ואתם יודעים בדיוק כמה סבל הוא עבר ועובר. עמיר היה, חבר הכנסת וקנין, אתה היית. הרבה היו. ומי שלא היה, מוזמן לבוא. אין לי פה פילוסופיה, אני עובד ייצור שבא להגיד את כאבו האמיתי של עובד ייצור. מה לנו ולכל המשחק המונופוליסטי הזה? שר האוצר הוא חברתי, הוא אמור לתת לי מענה, לנו, כציבור, גם כתושבי חצור, גם כפריפריה. זה הפך להיות סיסמה ריקה מתוכן של העשייה במציאות החיים. לצערי הרב הכול סיסמאות. ואתם באים היום לפגוע באופן ישיר במפעל. מה מבקש ציבור העובדים? תנו את הזכות המינימלית לעובד לעבוד במדינת ישראל.

סליחה, חבר הכנסת, אני חייב להעיר לך הערה באופן ישיר. אותנו זורקים מהמדפים מאירופה, אומרים לך "לק קיבינימט", מורידים אותנו מאירופה, אף אחד לא ספר אתכם ולא ספר אותנו.

הילדים שלנו משרתים בצבא, לא הילדים שלהם. אני רוצה שכל חברי הכנסת פה, אחד-אחד, אני מבקש מכם, תחשבו שהאימא שלכם וההורים שלכם עובדים בקו ייצור בפרי הגליל, ואומרים לאותה בחורה, לאותה אימא: סליחה, בגלל ייבוא אין לך עבודה. מה אתם תרגישו? מה אתם תגידו לציבור העובדים? איפה אתם? באיזה אשליה אתם חיים? את מי אתם משלים? באים לפגוע במי? באותו עובד שחי משכר של 4,000 שקל, שרוצה להתפרנס, גם לא רצה מכם כלום. איפה הרגש? חשבתם שבחג הפסח תעלו אותנו, ציבור עובדים, כקורבן? בתורה לא כתוב שתעלו את ציבור עובדי פרי הגליל כקורבן או שאר הציבור.

אני בעד זה שיוזילו מחירים, בהחלט רצוי ומצוי וטוב שיהיה, להוזיל אותי ו ולהוזיל מע"מ. על-ידי מה? עם בלגיה, עם אפגניטסן? עם כל אלה שלא רוצים אותך בכלל?

להביא צ'יפס? אמרתם על החקלאים המגדלים שהם מלח הארץ. אתה יודע מה אתם עושים? על מלח הארץ יש פצע שלא הגליד. אתם שמים את המלח על פצעים שלא הגלידו. איפה הכבוד ואיפה הערך לנו? מה עשינו? מה חטאנו?

תודה.

אדוני היושב-ראש, שתי מילים, ממש שתי מילים. מעבר לזה שאני מודה לכם באמת, אם מישהו עדיין לא זכה, יש לו הזכות לבוא למפעל פרי הגליל, שיראה מה זו המציאות של אימא ואבא שעובדים לפרנס. אם אתם חושבים שכל שני וחמישי נהיה הבכיינים של המדינה, זו אשליה. הרי בסופו של דבר תמצאו את האנשים האלה גמורים.

אם במדינה הזאת, אני אומר לכם כחברי כנסת, הייתם דואגים - - -

אל תדאג, הממשלה תיפול אם הם הולכים לעשות את זה. אני מפיל את הממשלה. שמעת? זה לא יעזור.

(מחיאות כפיים באולם)

אני מדבר במלוא הרצינות. הממשלה תיפול על-ידי - -

אני אומר לסיום משפט אחד, אתם חברי הכנסת - - -

- - אין לה זכות קיום.

תבואו, תנדדו לפריפריה, תקימו איזה מפעל, שניים, שלושה. 60 שנה לא עשיתם. תבואו ותקימו.

מרדכי, תודה. תודה, אחי.

תודה.

(מחיאות כפיים באולם)

חבר הכנסת איציק שמולי בקצרה. אתה מפה הולך לישיבת סיעה, כבר שיגעו אותי. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, שני דברים קצרים, האחד, נגעת בזה בדבריך, אדוני היושב-ראש, יש משמעות גם לדרך, בפרט שוועדת הכלכלה מובילה כאן תהליך מאוד משמעותי בשנה האחרונה, וכפי שאמרת בפתח הדברים היא נמצאת עם אצבע על הדופק בכל מה שקשור למחירים בחגים, עד כדי כך שאתה מרגיש צורך להיות במעקב על בסיס חודשי.

שמעתי את כל התאוריות של מנכ"ל משרד החקלאות, שזה יפה, רק אני חושב שהחקלאים וגם התעשיינים, הם קצת פחות נאיביים אחרי כל הצלקות שיש להם על הגב, שיקרה מצב שבתהליך אחד ננהל הידברות ושולחן עגול ופילוסופיות גדולות ובשולחן אחר ינחיתו להם על הראש פטיש של חמישה קילו.

אני אומר לך: השתיקה שלכם, של משרד החקלאות, בעניין הזה צורמת, כי אתם אמורים לייצג גם את האינטרס של החקלאים שנמצאים בפריפריה ובכל המקומות.

אולי זה כדי שהם לא ייפגעו.

רועי, נגיע גם אליך, אל תדאג.

זו הסיבה של מנכ"ל משרד החקלאות – פרי הגליל לא ייפגע, לא ייפגע. לא תיפגעו מזה.

רועי, דיברת.

זו חוכמה מאוד קטנה, רועי פולקמן, לדבר אתנו כבר שנתיים על סבסוד ישיר לחקלאות וכל פעם באים ונותנים מכה לחקלאים ואחרי זה אומרים להם: נדבר אתכם בשנה הבאה על הסבסוד הישיר.

החקלאות פה תחת מתקפה, זה ברור. ויש פה תפיסה כאילו אפשר לייבא הכול על אוניות מספרד ומארגנטינה. ואיפה שמירה על הקרקע? ואיפה פרנסה כמו שאמר חזיזה? ואיפה כל הדברים האלה?

אני רוצה להגיד לך דבר אחד: הלוואי, הלוואי – ואני אומר את זה גם על בסיס מה שהיה בחוק בקורנפלקס ומה שקורה כאן – שאותה נחישות שאתה מדבר עליה ויוצא למלחמה נגד החקלאים והתעשיינים, הייתם עושים נגד הרשתות - -

אף אחד לא יוצא למלחמה נגד התעשיינים והחקלאים, תפסיקו כבר עם - - -

- - נראה אתכם.

אף אחד לא יוצא למלחמה נגד החקלאים והתעשיינים.

אל תפריעי לי.

תשים לב מה אתה אומר - - -

אל תפריעו לו. די.

זאת מלחמה. ודאי זו מלחמה.

מספיק.

אתם ו"כולנו" החכמים הכי גדולים בעולם כשזה נוגע לחקלאים ולתעשיינים. איפה אתם מקבלים רגליים קרות? מול רמי לוי והיבואנים. שם, אתם שותקים. בחוק הקורנפלקס, בוא נגיד את האמת, אמרו "תחרות, תחרות, תחרות", "בואו נעשה עוד תחרות". איפה נגמרה התחרות? על המדף. ברגע שבאתי וניסיתי להוביל מהלך מול חברי הכנסת של "כולנו", שנעשה את אותה תחרות שהתחלתם ביצרנים, נעביר אותה למדף, כולם ברחו. למה? אתם רוצים לדפוק את החקלאים ואת התעשיינים. זה הכול.

(מחיאות כפיים באולם)

חברים, זו פעם אחרונה שמוחאים כפיים. אני מרשה לכם כי זה שמולי, והוא צריך מתפקדים. אבל זו פעם אחרונה.

לכן הוא אמר את זה. הבנתי.

די, מספיק. חברים, בכל הכבוד.

אדוני היושב-ראש - - -

לא. אדוני, אני אתן לך לדבר כשאני אחליט. אני ארשום אותך. בתור, לא בהתפרצות. גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית גליל עליון.

צהרים טובים - - -

- - -

ירדתם בשני מנדטים - - -

היה כבר מחיאות כפיים, אחי.

היא מטיפה לי מוסר.

אני מטיפה לך מוסר?

רחל, נהיית פה משגיחת כשרות.

אני לא אומרת כלום.

היא הכי "חברתית בארץ", כל הזמן היא לוחשת לי באוזן.

די, שמולי, בבקשה. חברי, די.

אני לא יודעת מאיפה הוא בא.

מאיפה את באת?

די, איציק.

איציק, אני אחשוב שברחת ממני.

קודם כול, ברוכים הבאים, אלי, קולגה בסדר גודל שלך מגיע אלי לוועדה. כבוד גדול עבורי, אחי.

רק ראיתי אותך, נכנסתי.

אם כבר הצלחת לראות אותי, זה כבר טוב.

חלקה הגדול של החקלאות במדינת ישראל ומפעלי התעשייה שעוסקים בחקלאות נמצאת במרחק של עד 15-20 ק"מ מהגבולות השונים. אני בשונה מקודמי רוצה להגיד לשר האוצר ולשר החקלאות, בשם כל אותם אנשים שגרים במקומות האלה "תודה רבה". למה אני אומר לכם תודה? כי בשבועות האחרונים אנחנו עושים טבלאות אקסל ומתלבטים מה לגדל בשנים הבאות, כי יש עלייה במחיר המים ובעיות אחרות, אז חשבנו על ירקות, ירקות לתעשייה, זה גם טוב, כי יש מפעל פרי הגליל עם 700 עובדים ותפוגן בדרום, אבל אז הבנו שיש חשש לייבוא ולהורדת מכסים, אז אמרנו: נפסיק עם זה. עברו לחשוב על גידול של אגסים, תפוחים, קיוי. למה? כי בצפון יש מקומות גבוהים, יש אקלים נוח, יש קרקע טובה לגדל גידולים כאלה, אבל אז הבנו שיש גידול בייבוא של אותם פירות, אז הבנו שגם כנראה אגסים, תפוחים וקיוי אי-אפשר לגדל, אז אני אגיד לך מה החלטנו: גידול החקלאות החדש – אנחנו נעשה מגרשי גוף. למה נעשה מגרשי גולף? כי כמו שאתם יודעים על משולש הגבולות של ישראל, לבנון וסוריה, שם אני חי, יש עשרות אלפי תיירים מחוץ-לארץ שממלאים את האזור, הם באו בגלל תיירות אקסטרים, לראות מאיפה יהיה הירי – מסוריה על-ידי דאעש, או ג'בהת אל נוסרה, או אולי דווקא החיזבאללה מלבנון יתחילו ראשונים. יש אקשן בגליל, מחכים לראות מאיפה ייפלו הפגזים הבאים. לא אם, אלא מתי.

בשם כל אותם תושבים אני באמת מבקש לומר תודה רבה, ואני אומר שוב, אני חושב שגם משרד התיירות יברך אתכם, כי באמת נוכל להביא למגרשי הגולף בגליל ובגולן את אותם אלפי תיירים שבאים לתיירות אקסטרים על משולש הגבולות בין ישראל, סוריה ולבנון.

תודה. תודה לך, אדוני. חבר הכנסת איל בן ראובן, יורם קרין ראש המועצה האזורית עמק המעיינות, רחל עזריה ויש אחר-כך עוד כמה דוברים.

אתה צריך לצאת עכשיו? סליחה. בבקשה, אדוני, רק לפני כי אדוני צריך לצאת.

אני חוזר על הדברים שאמרתי, שרוב הדוברים לא התייחסו אליהם, ההחלטה היתה שהנושא ייסגר בהסכמה עם החקלאים ושהחקלאים לא ייפגעו.

אז לא צריך שימוע. תקפיאו את הכול.

די.

אתם מתעלמים משני הדברים האלה. אם זה לא יהיה בהסכמה, זה לא יעבור. ואם זה יהיה בהסכמה, זה יעבור. אם אתם מסכימים לדבר, מה הבעיה?

תודה, אדוני.

שר האוצר אמר שהחקלאים לא ייפגעו.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש, לפני שהמנכ"ל יוצא, אני מבקש.

צא אתו.

לפני שהמנכ"ל יוצא. אדוני המנכ"ל, תקשיב בבקשה – אדוני המנכ"ל, אני מבקש שתקשיב. גם אם קשה לך לשמוע את זה, אני מבקש שתקשיב – אני בא ממושב אביבים בגבול הצפון, ואני לא מבקש תחנונים ורנטה על זה שאני שומר על הגבולות 54 שנה. כל הגוף שלי צלקות מפיגוע טרור, הצלקת שאתם עושים לי היום, יותר קשה מהכול. אני בן למשפחה שכולה שמגדל חקלאות ולא בא לפה להתבכיין, גאה להיות חקלאי, רוצה להישאר חקלאי, מתחנן לפניכם לא לפגוע בחקלאות.

אומרים לך שאם הנציגים שלכם לא יסכימו למהלך הזה, אז לא יהיה.

תקשיב, אדוני המנכ"ל. אדון רמי לוי, מדליק המשואה, פורץ הדרך, בערב ראש השנה מכר קיוי ב-26 שקל. שמעון ביטון ממושב אביבים – 7 שקלים. ביצים אצלי ב-14 שקלים. תטפלו בפער התיווך. אני בעד לעזור בהורדת יוקר המחיה, אני בעד הוזלת מחיר המים לצריכה ביתית, אבל זה לא מתחיל ונגמר רק בחקלאים, זו שרשרת שלמה. אני יודע לעשות חקלאות בזול, אתם תהיו שותפים, אתם תקשיבו לנו. אני אראה לך תמונות של רמי לוי – קיוי ב-26 שקל - - -

אנחנו רוצים להקשיב לכם.

קיוי ב-26 שקל – אדוני המנכ"ל, בבקשה – שמעון ביטון ב-7 שקלים.

(מחיאות כפיים באולם)

די. די. די. חברים, מספיק. אמרתי "די". אני פשוט אפזר את כולם פה. בכל הכבוד, די. תודה, שמעון. תודה, נשמה. תודה. חבר הכנסת איל בן ראובן. אמרתי יורם קרין, רחל עזריה וגיא זווילי.

צהרים טובים. הדיון שאנחנו יושבים בו בשעה וחצי, השעתיים האחרונות, בעיני הוא דיון ערכי ממדרגה עליונה, ואני מוכרח להגיד שהוא גם דיון עצוב. אתם יודעים שאני בא מעולם הביטחון, וכשאני עוסק בביטחון ומתעסק בקווי העימות, את מי אני פוגש? כשאני הולך לקווי העימות לבדוק את סוגיית הביטחון, אני פוגש את גיורא, אני פוגש את חזיזה ואני פוגש את דובי. אני פוגש את האנשים שהם גרים שם והם חיים שם והם עוסקים בחקלאות. זה עולמם.

ואנחנו פה היום יושבים ודנים בהצעות שעניינן הרס ואבדון לחקלאות. אנחנו לא דנים פה במשהו שהתחיל עכשיו, אנחנו דנים פה באיזה מגמה מתמשכת, שהיא כבר הופכת להיות באמת דבר מסוכן, כי החקלאות במדינת ישראל היא לב לבה של התרבות הישראלית, ואנחנו מוכרחים, מוכרחים לשמור עליה כזאת.

אני חושב שאת הדיון, איתן, אפשר היה כבר לגמור אחרי דבריו של חבר הכנסת וקנין, כי הוא באמת שם פה את הדברים. אנחנו יודעים מאיפה הוא בא, לכן הוא כל-כך מייצג פה את כל סך האנשים שיושבים פה.

מנכ"ל משרד החקלאות הלך מפה. אני מציע למשרד האוצר בנקודת הזמן הזאת לעצור בחריקת בלמים את התהליך, לבדוק מחדש את עצמנו, ומההתחלה אנחנו צריכים להיכנס לתהליכים של בניית החקלאות מחדש. לשם אנחנו צריכים ללכת. אלה הדיונים החשובים שצריכים להיעשות.

הדיון היום לצערי עוסק בהצעות הפוכות, כיוון הפוך, לכן אני מברך על הדיון הזה. ואני חושב שאנחנו פה ביחד עם החקלאים נמצאים בסיטואציה של חירום, וייתכן שנצטרך להתפתח בה למקומות לא כל-כך נעימים, על מנת לעצור את המהלך הבלתי נסבל הזה. תודה רבה.

תודה, אדוני. יורם קרין, ראש המועצה האזורית עמק המעיינות, בבקשה.

שלום לכולם, כבוד היושב-ראש, אני רוצה להמשיך את דבריו של איל, אנחנו מועצה אזורית עם אלפי אנשים שמתפרנסים מחקלאות. בלי חקלאות אין התיישבות, בלי התיישבות אין ביטחון ואין גבולות.

אנחנו עוסקים בחינוך לחקלאות, יש לנו בית ספר לחקלאות, חווה חקלאית, מנסים לגדל דור חדש של חקלאים שימשיכו את המפעל הציוני החשוב הזה, ובמקום שיקראו לנו לפה לעשות דיון איך עושים את חוק החקלאות, איך מחנכים עוד אנשים לחקלאות ואיך מחזקים את הערך של החקלאות, כל הזמן עסוקים במלחמת הישרדות. משקים של עגבניות ושל תבלינים נסגרים אצלנו. לאנשים אין ממה להתפרנס. יש לנו את ענף המדגה שמייצר את רוב דגי הבריכות במדינת ישראל, הרפורמה שמוצעת כאן סוגרת את הענף הזה, אלפי אנשים יישארו מובטלים, לא יהיה ביטחון ולא תהיה חקלאות.

אני קורא לנו ולחברי הכנסת – תודה ליושב-ראש על הדיון הזה – לבטל את כל הרפורמה הזאת. ליזום דיון על איך מגדלים דור חדש של חקלאים ומחזירים את הכבוד לחקלאות ולחקלאים.

תודה, אדוני. חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה.

תודה רבה. מאז המחאה ב-2011 אנחנו מרגישים שהמחירים מאוד גבוהים בישראל, אנחנו מדברים על זה וכו', לאחרונה גם פורסם דוח של ה-OECD שאומר כל מה שאנחנו מרגישים. מחירי החלב ומוצריו הם ב-50% יותר גבוהים מהממוצע ב-OECD - -

לא נכון.

- - מחירי השמן ב-40% גבוהים מהממוצע ב-OECD. הדגים ב-20%, הבשר ב-20%. מה שהרפורמה הזאת באה לעשות זה להביא בחשבון את האנשים שנמצאים בבית, את 8 מיליון אזרחי מדינת ישראל, ולדאוג להם שהם יוכלו לקנות מזון במחירים סבירים. זה בסופו של דבר מה שאנחנו אומרים.

אני רואה את כל ההתלהמות, ויושב-ראש הוועדה רמז למה יש התלהמות פה, אף אחד לא הולך לפגוע לא בחקלאות ולא בתעשייה. והדבר השני שחשוב לי לומר - - -

סיסמאות. סיסמאות.

חברים.

- - - והדבר השני שחשוב לי לומר זה שיושבים פה חקלאים ומספרים על הקושי להיות חקלאי בישראל היום. ומה שאנחנו באים ומציעים זה שינוי של השיטה. שיטה ששינו באירופה כבר לפני כמעט 20 שנה.

את לא אירופה, את יותר דומה לירדן ומצרים. איזה אירופה? איזה אירופה? מה לכם ולאירופה?

די. די.

כבוד היושב-ראש - - -

אושיק, את דבריך סיימת.

תודה רבה. באירופה עברו לסובסידיה ישירה. הסובסידיה כעת מבוססת על זה שהצרכנים משלמים את העודף. אנחנו לא רוצים שהצרכנים ישלמו את העודף, בגלל שיש לנו אחריות ציונית לדאוג לכך שאזרחי מדינת ישראל יוכלו לחיות פה בכבוד, ואנחנו רואים את בריחת המוחות, אנחנו יודעים בדיוק מה קורה ואנחנו רואים שאנחנו צריכים לדאוג להורדת יוקר המחיה במדינת ישראל. ולכן במקום סובסידיה עקיפה שמושתתת על אזרחי מדינת ישראל, אנחנו מדברים על סובסידיה ישירה.

אני מבינה שנמצאים במשא-ומתן וצריך לדאוג לזה שהסובסידיה והפיצוי יהיו מקסימליים, וזה בסדר, וזה טוב שתעשה את הדיון, כבוד היושב-ראש, כי באמת זה חלק מהתהליך, אבל כולנו צריכים להיות שותפים לזה.

אם היום אי-אפשר להיות חקלאי, וזה מה שאני שומעת כל הזמן וזה מה שכולנו יודעים, אז מדברים עכשיו על שיטה חדשה. בואו נשב ונמצא את השיטה הזאת. כמו שבאירופה עשו, נעשה אותו דבר, כדי שנוכל לחיות פה, גם שאזרחי מדינת ישראל, 8 מיליון אזרחים, לא ישלמו סכומים בלתי נסבלים בסופרמרקט, וגם כדי שהחקלאים יוכלו לחיות בכבוד. זו אחריות שלנו, גם של משרד האוצר, גם של הכנסת, גם של הממשלה.

החקלאים מאוד חשובים, גם בגלל הגבול וגם בגלל שמדינת ישראל צריכה לגדל הרבה מהמזון שלה. הכול נכון. אנחנו מדברים על שינוי השיטה. אני חייבת לומר, אני אימא לארבעה ילדים, אני עושה את הקניות בסופר. תקשיבו, המחירים נורא-נורא גבוהים, גם של הדגים, גם של הבשר, גם של השמנים וגם של מוצרי החלב - - -

רק לא בגלל החקלאים והתעשיינים.

- - -

תודה. רבע מילה לא. תודה.

מחירי החלב, מחירי הביצים, מחירי השמן, מחירי הבשר, מחירי הדגים. נו, באמת. שרגא ברוש, תקשיב, אני מאוד אוהבת להתווכח אתך, לפעמים אני מנצחת אותך, לפעמים גם אתה - - -

למה את צועקת?

כי אני אישה, אז תמיד יגידו לי "למה את צועקת". אבל בסיפור הזה זו המציאות. ה-OECD אומר את זה. אתה רוצה לומר שאני סתם צועקת? תסתכלו על ה-OECD.

תודה.

תתמכי בחקלאות - - -

אבו, מספיק. די.

כמו עם ימי החופשה, ה-OECD צדק.

גיא רילוב, מגדל זיתים. בבקשה.

האמת שאני לא רגיל לרוח כזאת, כי אני יושב ושומע את המזרחית אצלנו.

איפה זה אצלנו?

אני מחוות מקורה, משק בכרמל. סבא של סבא שלי היה משה יואל סלומון. הוא עשה שתי החלטות בחיים שלו – החלטה ראשונה לצאת מחומות ירושלים ולהקים את נחלת שבעה והחלטה שנייה לרדת לפתח תקווה ולטעת פרדסים. הסיבה שהוא נטע פרדסים, ואני מרגיש ממש מחובר אליו בקטע הזה, זה לא בגלל שהיה צריך Jaffa או משהו. הוא הבין שגם האוניות שמגיעות לנמל יפו, אין להן משמעות אמיתית לעם שבונה ארץ בארצו, רק ייצור מזון בארץ שלך. כשאנחנו כמובן כולנו, גם את, כשאת הולכת לסופר, את נהנית בטירוף ממה שאני עושה, משמן הזית או מהאפרסמון שאני מגדל או מהאבוקדו שאני מגדל. אנחנו עושים את הדברים האלה בדמי לבנו, ואני רוצה להגיד לך שאני מתבייש – לא בך, כי את לא אחראית במשרד – אני מתבייש במנכ"ל משרד החקלאות שאומר לי, כשסב סבי היה משה יואל משה סלומון, שאני הולך להיות קבצן. בחיים אני לא אהיה קבצן ובחיים אני לא אפסיק להיות חקלאי. אני לא מאיים עליכם בהפסקת חקלאות. אני אמשיך להיות חקלאי עד יומי האחרון.

אתמול הבן שלי, שעובד אתי חמש שנים, אחרי צבא, אחרי שירות קרבי ביחידה מובחרת, אמר לי: אבא, אני חייב פסק זמן, אני לא יכול לעמוד בלחץ הזה יותר.

עכשיו אני רוצה לגעת בדברים האמיתיים. קודם כול, במדינת ישראל יהיה מזון ישראלי, כי זה מה שצריך להיות כאן, והבעיה העיקרית שלנו שיש כאן פערי תיווך מטורפים ויבואנים, ולדעתי את תמימה שאת חושבת שאנחנו אחראים למחירים בסופר - - -

תבחר מילים.

סליחה, אני אומר את האמת, אני אומר בדמי לבי. את לא ישבת בשדות ב-40 השנה האחרונות וגידלת מזון.

תזכרי עוד דבר, כשאת אוכלת ארוחת בוקר, צהרים וערב, את אוכלת את מה שאני ייצרתי. מי האיש הכי חשוב בשבילך? החקלאי. כי כמה ימים מיום שהפסקת להיות לקטית וציידת – כמה ימים את תחיי בלי חקלאי? ובלי חקלאות ישראלית אין קיום בארץ-ישראל.

אני אגיד לך עוד דבר, בגלל שהרעיון שלכם הוא כל-כך לא נכון – אני לא רוצה להשתמש במילים אחרות, בכל זה מקום מנומס – הוא גם לא יצליח. סבא שלי, שהיה נכד של יואל, לימד אותי. הוא אמר לי "תשמע, הדברים הרעים והטיפשיים" – הוא אמר את זה, לא אני אמרתי, כי אנחנו בפורום מכובד – "לא מחזיקים". הם לא יחזיקו. אנחנו חזקים מכל היוזמות והניסויים שאתם הולכים לעשות עלינו. החקלאות הישראלית תנצח בגדול. אני אופטימי ברמות, הבן שלי יחזור למשק, אנחנו נגדל גידולים, אנחנו נייצר שמן זית, אתם תיהנו מזה, אתם תהיו מזה יותר בריאים.

ודבר אחרון פרקטי, אם את מדברת אתי על תחרות, אז למה אתם לא נותנים לנו לסמן תוצרת ישראלית? את הדבר הקטן הזה? לשים בתקן שמן הזית ובתקנים האחרים את הסימון הישראלי, וזה קיים בכל ה-OECD. עכשיו הייתי ב"פרוט לוגיסטיקה" בברלין כדי ללמוד קצת שיטות של אריזה בגרמניה, אין מצב שבסופר לא מסומן שזה ממרוקו, זה מתוניסיה וזה מצרפת. כל סופר ישראלי צריך להיות מסומן. אם מביאים בצורה כזאת או אחרת, בגלל שיש צורך מידי - - -

תודה, גיא. סליחה.

- - -

- - - שמן זית ישראלי. אנחנו נמשיך לקנות שמן זית ישראלי.

יד מרדכי זה לא ישראלי ושטראוס זה לא ישראלי.

גיא, לגבי הזית יש בקשה לקיים דיון סביב העניין הזה, וועדת הכלכלה של הכנסת תידרש לשאלה הנכבדה הזאת. ואני אומר את זה בצורה מאוד ברורה וחדה: אני יודע שיהיו לחצים, אבל כמו תמיד הלחץ לא הפחיד אותי ולא את החברים פה בוועדת הכלכלה. תודה לך, אדוני, דיברת בדם לבך, ולכן לא הפרעתי לך.

הבא בתור ברשימת סיעת המחנה הציוני, סאלח סעד. בבקשה. ואחריו – עמי מוארמן.

תודה, אדוני היושב-ראש, תודה על כינוס הוועדה המהיר ביותר. אין ספק שיושבים כאן ציבור כה חשוב במדינת ישראל, שאני קורא לו "מלח הארץ", גם ממטולה, גם מחצור, גם מהדרום. אלה האזרחים האמיתיים שנקראים "מלח הארץ". אלה שמעבדים את אדמתם ואלה ששומרים על מדינת ישראל. האנשים האלה שיושבים כאן, וכל פגיעה בהם, שמגיעה ממדינת תל-אביב, היא פגיעה בכל הפריפריה, היא פגיעה בכל האוכלוסייה, גם בדרוזים, גם בערבים, גם ביהודים. אנחנו לא נרשה פגיעה כזאת שיכולה לשלוח אלפי משפחות לבטלה ולאבטלה ולעוני. זה לא יהיה. לא יהיה שידידי פה, עדי, עוקר כמה עצי זית – עץ הזית נקרא "עץ השלום" – בשביל להביא למשרד האוצר, ששר האוצר עם העיניים האטומות שלו יראה את זה מהפרוזדור או מהחלון. עץ הזית זה העץ הכי חשוב, שמסמן את השלום במדינת ישראל. לא ניתן לפגיעה כזאת, לא בחקלאות ולא בענף הזית. אנחנו אתכם. אנחנו ביחד, כי המטרה משותפת לכולנו.

תודה חברי סאלח סעד. עמי מוארמן, ואחריו – רוני הילמן.

אני חקלאי, בן 80, מכרמי יוסף. אני דור ראשון לחקלאות, וכנראה שאני אהיה גם דור אחרון. אני אומר את זה בדמעות בעיניים. זה יום עצוב לי, אני רוצה לבכות. אני חושב שהמעמד הזה כאן הוא תפילת האשכבה לחקלאות הישראלית, ואולי גם לעם ישראל. אני חושב שאנחנו עומדים בשלהי הבית השלישי.

המעמד הזה שקיים כאן היום, לא היה קורה בשום מדינה. בצרפת, גרמניה, ארצות-הברית, כולם משמרים את החקלאות שלהם, בייחוד לאור השינויים בטמפרטורות ובאקלים כדור הארץ שעומדים בפני מצב כזה שיהיה חסר מזון לציבור. ופה אנחנו עומדים בפני מצב שכורתים את הענף שעליו אנחנו יושבים.

כחקלאי, הפסדתי השנה 600,000 שקל, אני חייב כסף לבנקים, אני לא יודע איך אני אמשיך, אני לא יודע מה אני אעשה, אני מקלל את הרגע הזה שנהייתי חקלאי. אני מסב את תשומת לבה של הגברת הזאת, שסטייק מוכרים ב-50-60 שקל בפיתה בישראל, ובארצות-הברית זה עולה 2 דולר, ובקבוק יין שעולה 20 שקל, מוכרים פה ב-150 שקל במסעדות. על זה אין פוצה פה ומצפצף. אנחנו משלמים 2.85 שקל עבור מים שפירים, ואין לנו כסף לשלם 2.85 שקל. זה לא ייתכן. משלמים שכר עבודה גבוה, חומרי הדברה – הכול גבוה. סולר – פי חמישה מהעלות של המדינה. המדינה מרוויחה 500% עלינו ואין פוצה פה ומצפצף "ואין מכלים דבר בארץ".

אין חזרה. כתוצאה מכך שכוונת האוצר ומשרד החקלאות לעשות את מה שהם רוצים לעשות, לפי התוכנית הזאת, אנחנו נכחד, והאדמות שלנו יהיו למרבץ חמור ומרבץ שה, "והושבתם לבדכם בקרב הארץ", נאום ה'. לא יהיו יותר חקלאים. אף אחד לא יחזור, ואז אני רוצה לראות מה תעשה תרבות המגדלים הזאת. תודה רבה.

תודה. מאיפה אדוני?

אני מכרמי יוסף. אני רוצה להזמין את כבודו, את כל הנוכחים פה ואת כל התקשורת למטעים שלי, שיראו איך הכשרתי מאות דונמים עם בולדרים של 50 טון בכרמי יוסף. הפכתי טרשים לגן. לבנים שלי אין דירות. הדירות שלי נמצאות בקרקע של המינהל. אני מזמין ואני אתן לך את מספר הטלפון שלי: בואו בסוף השבוע אלי. תודה רבה לכם.

תודה. רוני הילמן, בבקשה.

ראשית, אני שמח על אפשרות הדיבור.

מאיפה?

מרמת הגולן, ממושב נוב.

הגעתי לכאן היום בעקבות גזר-הדין על החקלאות, גזר דין מוות על החקלאות. הבן שלי הגיע אתי, הוא עם החולצה הצהובה. באוטו אמרתי לו שיחפש לו ענף אחר.

אני דור שלישי לניצולי שואה. סבא וסבתא שלי הגיעו מאושוויץ, ומה לעשות, הם בחרו חקלאות. הם קנו לול של תרנגולות, אחר-כך קצת פרות. מטבע הדברים אבא שלי המשיך עם החקלאות, ומטבע הדברים אני המשכתי אחרי אבא שלי. נגררתי. זה מה שאני יודע לעשות. השנה זכיתי במקום הראשון בשמן זית. בשנה שעברה גם זכיתי במקום הראשון בשמן זית. ב-2014 מקום ראשון בבין-לאומי.

יש לי כרם זית, נמצא ממש בצמוד לגבול עם סוריה, וכואב לי. כואב לי מאוד שהמדינה שלי, המדינה שהסבא והסבתא שלי הגיעו אליה מאושוויץ להקים אותה, שראו צורך בעבודת הכפיים, לעבוד את האדמה, המדינה באה ויורה להם ברגלים, פשוט תוקעת להם סכין בלב – כך אני רואה את הדברים בתור חקלאי שמחובר לאדמה – סכין בלב ומסובבת אותו הכי כואב שאפשר.

אני לא כל-כך מבין במספרים ובסבסוד, אני פשוט מנסה לעבוד את האדמה, לחיות בכבוד ולסגור את החודש. יום-יום הולך למטע, הבן שלי עוזר לי, האחים שלו עוזרים לי, והמדינה הזאת – אני לא יודע באיזה צורה להגדיר את זה – פשוט גומרת לך הכול, את כל האוויר. ב-05:00 בבוקר הולך למטע, רץ ועושה את הדברים ומנסה לעשות אותם על הצד הטוב ביותר, לזכות בתעודות, והסבתא גאה – הנה הפרסים, משק "אימא" זוכה. בשביל מה? ממש כואב. בסוף המדינה הזאת לא רוצה אותך, היא לא רוצה פה חקלאות.

במטע, כשנטעתי את העצים, היתה חדירה מהגבול עם סוריה. השטח שלי ממש על הגדר. בא אלי הצבא ואמר: אדוני, אתה צריך ללכת. אני לא הלכתי. אני לא יכולתי ללכת, היו לי שתילים בחוץ, הייתי חייב לשתול אותם. אמרתי: אני אגמור לשתול, ואז אני אלך הביתה. אי-אפשר להשאיר את השתילים, לעזוב את המטע. אני אגמור לשתול ואני אלך הביתה.

אני מדבר ממש מהלב. כמו שאני מדבר מהלב – אני חקלאי אחד – שמעתם פה עוד הרבה-הרבה משקים. הרבה בתי אב נמצאים בסיטואציה הזאת.

אגב, זה לא קשור, אבל הצבעתי לבית היהודי, והיום צר לי על כך. ממש צר לי על כך ואני לא יודע לאן המדינה הזאת הולכת. המדינה הזאת הולכת ברוורס. נגמרה הציונות, נגמרה החקלאות, אתם לא רוצים אותנו פה. ככה אני מרגיש, וחבל לי.

תודה. תודה לך.

(מחיאות כפיים באולם)

חברים. די. די. די. אתם לא מבינים. זה לא מכבד פה. הבחור דיבר פה מדם לבו, מעומק לבו. אז אנא, זה לא מסוג הדברים שכל פעם צריך למחוא כפיים. רז הילמן, ואחריו – רני בר-נס.

צהרים טובים, אני מנהל את תחום המזון באיגוד לשכות המסחר. קודם כול, עמדת איגוד לשכות המסחר כבר הרבה מאוד שנים שנכון להפחית מכסים בהרבה מאוד קטגוריות.

אני רוצה להתייחס לאמירה שנאמרה פה קודם כמה פעמים, כאילו ההפחתה של המכסים לא מגיעה אל הצרכן, שמשרדי הממשלה לא עשו בדיקה אם זה באמת מגיע.

בעקבות המחאה של שנת 2011 לא הוקמה ועדה אחת, אלא מספר ועדות שבחנו את נושא יוקר המחייה. הוועדות האלה בדקו ולקחו גם חברות בין-לאומיות שעשו בשבילן בדיקות. בדקו את הנושא הזה, ואחד הנושאים שחזרו בכל הוועדות שהפחתת מכסים תורמת רבות להפחתת יוקר המחיה.

במזון באמת יש נושא קצת אחר. יש מוצרי מזון רגילים, ויש את מוצרי המזון החקלאי. במוצרי המזון החקלאי אנחנו שותפים לעמדה שמוצגת פה, שחשוב לתת תמיכות, תמיכות ישירות ותמיכות נאותות כמו שצריך, כדי לוודאי שתישאר חקלאות בישראל. אין לנו שום כוונה שהחקלאות בישראל תיפגע.

תודה. רני בר-נס, ואחריו דודו קוכמן. בבקשה.

אני ממושב ביצרון, מגדל מטעים, ובתפקידי הציבורי יושב-ראש ענף הפירות במועצת הצמחים. אני מתפרנס רק מחקלאות.

אירחנו את שר החקלאות לפני כמה ימים בכנס שנתי. קמו ארבעה-חמישה חבר'ה צעירים, מגדלי מטעים, ואמרו לשר: אדוני השר, הצטרפנו למשק של ההורים שלנו לפני 10-15 שנים, החקלאות היתה תמיד עבודה קשה, אבל היתה תמיד תקווה וכיף לעבוד, היום אנחנו עומדים בפני מצב שאם אנחנו לא מושקעים ואין לנו הלוואות, אנחנו קמים והולכים מפה. אני אישית נדהמתי. חבר'ה מאזור באר טוביה, שורשיים, איך שלא תבחן אותם, אומרים לשר: אין לנו תקווה, אנחנו לא רואים פה שום דבר קדימה.

דיברו על יוקר המחיה הרבה, אני אעשה את זה קצר. אנחנו לא הכתובת. אני לא יודע איך צריך לומר את זה למישהו. אני אומר לכם שאני מגדל פירות, אני מוכר אותם היום ב-4 שקלים, אני נוסע לתל-אביב, עוד שעה, אני רואה אותם ב-13-15 שקל. דופקים עלינו עם תותחים כבדים, ואנחנו לא מבינים למה. כל שכן שהמדינה קובעת את כל התשומות שלנו – מים, סולר, עובדים והכול. הכול זה המדינה. הם פונים אלינו שנוזיל את יוקר המחיה?

מרכז המחקר של הכנסת הוציא דוח לא מזמן, ואם אתם עושים השוואות בין פרמטרים שונים במזון בין המדינה ל-OECD, הפירות והירקות הם 85%. זאת אומרת, אנחנו בפרמטר היחיד שיותר זול מאירופה. מאיפה המצאת את הדבר הזה שאנחנו יקרים?

הייתי עם שר החקלאות והמנכ"ל, חבל שהוא לא פה, היינו ברוסיה בשבוע שעבר וביקשו ממני להצטרף למשלחת אתו. באנו לרוסיה, יושבים עם שר החקלאות הרוסי והוא אומר: תקשיבו, חבר'ה, קיבלנו החלטה עם פוטין שאנחנו מתחילים לייצר את כל המזון פה, אנחנו לא בונים את העתיד שלנו על ייבוא. אין ייבוא יותר. אנחנו בונים הכול פה ורוצים מכם טכנולוגיות. אני חוזר לארץ, אני רואה בעיתונים שארץ-ישראל עושה בדיוק הפוך. אנחנו לא מגדלים פה, אנחנו מתחילים לייבא הכול. אני שואל אתכם – הייתי ברוסיה לפני שעה, ראיתי ששם הבינו שאי-אפשר להיבנות על ייבוא, ופה אתה הולך להפוך את הכול?

ירדן – אני אביא דוגמה – ירדן הכריזו עלינו חרם, ולא נותנים לנו לייצא, לא מנגו ולא אפרסמון ולא עוד דברים. אנחנו פותחים מירדן הכול – מה שאתם רוצים, תביאו. ריבונו של עולם, בן-אדם בר-דעת? מישהו יכול להסביר לי את זה? הם לא קונים מאתנו כלום – מה שיש לכם תביאו.

מייבאים משם דברים ולא בודקים, לא מזיקים, לא רעלים, לא ביוב, לא קולי, לא כלום. אותנו פה, את מגדלי ישראל, בודקים בזכוכית מגדלת. התקשרה אלי יום אחד העובדת שלנו, אורנה, היא אומרת לי: רני, אני מתנצלת, אני הולכת מהגשר. למה? כולי מסריחה מביוב מהמלפפונים. אז אותנו בודקים בזכוכית מגדלת, ומה שמגיע מירדן לא בודקים. מה בודקים? אם נראה מזיק בגודל שהעין רואה. זאת אומרת, חרגולים.

היתה לי שיחה הבוקר עם מנהל בית האריזה "בראשית", שהוא אורז את כל הפירות של גליל, גולן ורמת הגולן. הם מייצרים ב-1.6 שקל - - -

רני, סכם.

סיימתי. הם מייצרים ב-1.6 שקל קילו, המחיר הממוצע שהם מקבלים זה 1.6 שקל. תפתח את הייבוא ותסגור את כל המושבים של הגליל המערבי ורמת הגולן. תסגור, וכולנו נלך לתל-אביב ונגור בתל-אביב.

איפה נציגת האוצר?

עשה לי טובה.

נצטער על זה. נצטער על זה יום אחד כולנו, על ההרס הזה.

תודה. דודו קוכמן, בבקשה. ואחריו – מיכל קראוס, בבקשה. חברים, בקצרה. אני רוצה לסכם.

יש איזה אבסורד שאפילו ראש הממשלה הנוכחי וכמעט כל השרים בעבר שיצאו לכל מיני מקומות בעולם משתבחים בחקלאות הישראלית, אבל החקלאי עם השבחים האלה לא הולך למכולת. מנגד החקלאי עצמו בישראל, הוא זה שלוקח את כל הסיכונים, ובכל פעם הוא חוטף, כמו שנאמר כאן, מכל מיני כיוונים וגזירות. האוצר בלחיצת כפתור גם יכול לדעת מה מצבו של החקלאי. הוא לא נמצא בעשירון העליון, לא בעשירון התשיעי וגם לא בעשירון השמיני.

מחפשים במקום הלוא נכון, ואנחנו מנהלים את הדיונים האלה כבר כמה שנים. אני לא מבין למה כל התהליך הזה מגיע לחקלאים במקום למצוא דרך איך לחזק את החקלאות והחקלאים, במיוחד בשל העובדה שאף אחד לא דיבר עליה כאן, שאנחנו הולכים למצב שיהיה מחסור מזון בעולם. צריך לעודד את החקלאות הישראלית ולחזק אותה, כי אנחנו הממציאים הכי גדולים בעולם בכל מיני נושאים, אנחנו מגדלים הרבה יותר לדונם, אנחנו ממציאים כל מיני המצאות שבעולם המפותח לא קיימות, בגלל היוזמה והנחישות של החקלאים כאן בארץ.

אני מקבל את הרעיון, ושר האוצר התחיל דווקא טוב, לעשות תהליך של הידברות. אני גם מסכים שכל מה שהיה בשנים האחרונות עם החקלאים לא היה טוב. צריך לייצר תוכנית ארוכת טווח, שהחקלאים ירגישו בטוחים במעשה העבודה הקשה שלהם. השבר שנוצר כאן, שלמרות השיח שהיה בחודשים האחרונים, מסתבר שהוא כנראה לא אמיתי, לא של האוצר, ואני לא יודע אם של החקלאות.

בוקר טוב, אליהו.

אני רוצה לקוות. אני מודה קודם כול ליושב-ראש ועדת הכלכלה על הדיון החשוב הזה, כי אני חושב שחשוב לחשב מסלול מחדש בעניין הזה. נחזיר את הדיונים. כן חשוב לקיים דיונים על חשיבה ארוכת טווח לגבי החקלאות, וזה לא תהליך שבו עושים רבולוציה, זה צריך להיות תהליך של אבולוציה, תהליך של שינוי שבו החקלאים ירגישו בטוחים, לבדוק כל ענף וענף ולא לעשות מהפיכה.

תודה, דודו. מיכל קראוס, בבקשה.

מי שלא מכיר, אני מנכ"לית מועצת החלב. בהמשך לדבריו של דוד, אף-על-פי שהכנתי מראש, מילה על מתווה לוקר. מתווה לוקר נחתם על-ידי משרד ראש הממשלה, עם משרד האוצר, עם משרד החקלאות, עם ארגון המגדלים ועם מועצת החלב, והוא הסכם עד סוף 2019. ומה הכותרת של יום ראשון האחרון? מבטלים את התכנון בענף החלב ובביצים. כלומר, מדינת ישראל שחותמת על הסכם – זה הסכם עם החקלאים, ואל תספרו פה סיפורים שעה וחצי "נחתום אתכם על הסכמים" – מפרה במו ידיה את ההסכם. אם מישהו חושב שאיזה חקלאי יכול לתת אמון בהסכמים שנחתמים, טועה לחלוטין. פשוט טועה. מה לעשות, חברי כנסת יקרים, משרד החקלאות והאוצר, אתם לא מקבלים כל יום את הטלפונים מהחקלאים, ואנחנו עומדים בפרץ – מה אנחנו עושים מחר בבוקר. האם אנחנו סוגרים? האם אנחנו מוכרים? מה אנחנו עושים? השקעות לא יהיו.

תודה.

אני רוצה להדגיש את הנושא של קריסת התכנון, קריסת החקלאות.

תודה. עכשיו אני מבקש מכולם לדבר בקצרה. עדי נעלי, מנהל ענף הזית – כבר דיברו, אז אני מבקש בקצרה – אחריו, עו"ד נילי אבן-חן. בבקשה.

תודה לכולם. עלינו היום בשיירת עצי זית כרותים, צבועים באדום, מדם לבם של המגדלים שלנו, וכבר שמעתם את דבריהם. המשמעות של הצו הזה היא הרס וקריסה מוחלטת של ענף הזית, כריתה של אלפי זיתים. כשאומרים שהתקיים דיאלוג, זה לא נכון. יושבים פה עמיתי מהאוצר, וניסינו לדבר אתם על תמיכות, ואין שום שיח ואין שום דיאלוג, יש החלטה שמשמעותה להעלות את הכורת על עצי הזית בישראל.

לא חסר שמן לפסח, בתי הבד סיימו לעבוד זה מכבר, ויש המון שמן מכל החברים שלנו מכל הפריפריה, שמן מצוין, ורק עכשיו אושרו 1,200 טון של שמן זית בייבוא פטור ממכס. זה יכול להגיע לפסח. לא חסר שום שמן. היינו במשבר הזה ב-2010-2011, הענף השתקם רק בעזרת ועדה בין-משרדית שהיתה.

לגבי איכויות – דיברו חברי הכנסת.

לא. אל תפתח את זה.

שימו לב - - -

עברתי כבר על כל החומר, וזה יובא לפה.

תודה. אנחנו מבקשים שתתנו לנו ארכה, ואל תעלו את הכורת על ענף הזית הישראלי.

כולל שמן קנולה. תודה. עו"ד נילי אבן-חן, בבקשה. ואחריה – יואב צור, ואחריו – רן שוסטרמן, אברהם דניאלי וגל שולמן. בבקשה, בקצרה.

בקצרה, מאוד בקצרה. שעתיים אנחנו שומעים את זעקת החקלאים מדם לבם, וצריך להבין ממה הפערים בסיכומו של דבר של המחיר שהצרכנים משלמים בסופו של יום, ממה הם נובעים, ולמה כל-כך קל להרבה גופים להשתמש בחקלאים בתור מגן חי, ולמה אפשר להגיד, ובצדק, שלא צריך לפגוע בחקלאים, אבל צריך להבין במי כן צריך לפגוע ואיפה נקודות החולשה שלא מטופלות ולא עלו. בכל השעתיים האלה, לא שמענו עליהן אפילו מילה אחת.

מכיוון שזמני קצר אזכיר שתי נקודות. האחת, הנושא שאני חושבת שכן אמור להיות מטופל, ואף דובר שיטופל, אבל משום מה הוא לא עלה פה, וזה כל הנושא של מועצות הייצור. לפני שבועיים הופענו בשימוע בנושא של מועצת הצמחים, הצגנו להם נתונים שבממוצע החקלאי משלם מס למועצת הצמחים בגובה של שתי משכורות חודשיות, כ-15,000 שקלים בממוצע. זה מה שכל חקלאי משלם פה, ובזה צריך לטפל, במס המיותר הזה.

כל חקלאי? קשקוש.

תסלח לי. הקשקוש הזה מגובה בנתונים שקיבלנו, על-פי חוק חופש המידע, ובנתונים של ועדת יקתיאלי שקבעה שהמועצה נמצאת בתקציב עודף של 50% ממה שהיא אמורה להיות. אם אתם מחפשים איפה קבורים הכספים, שם קבורות שתי משכורות של החקלאים.

נושא נוסף שעלה פה, אני רק אגיד בכותרת, כי צריך באמת להציף את הדברים. למה באמת החקלאים זועקים את הזעקה? הם זועקים זעקה אמיתית, אבל למה? כי מפה לקחו להם את הכסף. הדבר הנוסף שאני מאוד מקווה שהוא יטופל בכנסת הזאת זה כל הנושא של חוק ההגבלים העסקיים, שנתנו פטור לכל המונופולים הגדולים בשיווק - -

מי אלה? מי אלה.

- - ולכל הגופים הגדולים. כשאנחנו הצענו שהפטור מהגבלים עסקיים לא יחול על מי שיש לו מונופול ועל קבוצות שמתאגדות ויש להן יותר מ-50%, היתה פה זעקה של כל אלה שבאו עכשיו כאילו בשם החקלאים.

תודה, נילי.

מי זה המונופולים?

אושיק. זה יעזור לך בהשקעות במפעל?

זה לא של החקלאים, אלא של המשווקים. יש להם כרגע פטור בחסות החוק, והפטור הזה שלא קיים בשום ענף אחר, ראוי שהוא יתבטל גם - - -

תודה. יואב צור מבאר טוביה. בקצרה ממש.

אני רפתן דור רביעי, אב שכול ואב לרפתן צעיר. אני רוצה לדבר על מספרים. מכיוון שישבו פה אנשים רציניים ודיברו על מספרים, אני אביא מספרים מאירופה, כי יש לי בעוונותי רפת באירופה. רמת הסבסוד באירופה בשנה האחרונה לחקלאים היתה 500 מיליארד אירו, מתוך אוכלוסייה של 500 מיליון תושבים. כלומר, כל אזרח סבסד את החקלאות ב-1,000 אירו, חשבון מאוד פשוט.

סבסוד ישיר.

סבסוד לחקלאים, הוא לא ישיר.

ישיר.

אל תפריע לי. אני לא הפרעתי לך.

אני שואל.

תן לו.

אני מבין, אני רק שואל.

בתעשיית החלב בישראל מועסקים בסביבה כולה 20,000 איש שאתם מעמידים אותם בסכנה. כמה שנתייעל לא נוכל להתמודד מול רמת סבסוד כזאת. ברפת שלי ברומניה אני מקבל מהמחלבה 1.2 או 1.8, אבל סך כול התמיכות שאני מקבל מביאות אותי ל-2.2 שקל. זאת אומרת, ברומניה אני מקבל לליטר יותר מאשר כאן.

הגבינה הפולנית מיוצרת מחלב שבישראל מכריחים לשפוך אותו, מייצרים אתו גבינה פולנית ברמת זבל ומביאים לכאן.

מסובסדת.

מסובסדת, ברור. כמה חסכתם? 5 שקל לקילו. על מה אתם מדברים? אתם הולכים להביא לכאן תוצרת לא טובה. אתם מביאים לכאן תוצרת לא טובה, לא מתחרה באיכות שלנו, כי האיכות שלנו מעולה, וגם לא מתחרה במחיר, זאת האמת, כי בלי הסבסוד שלהם, היינו יותר זולים מהם, למרות כל הסיפור.

נדבר רגע על הדגים, כי הם לא יודעים לספר את האמת. ענף הדגים בסין מקבל תוצרת מזון – אתם יודעים מה הדגים בסין אוכלים? אני אספר לכם. אתם יודעים מה זה תעשיית ה-rendering, אנשי האוצר? כל הפגרים בעולם – חתולים, כלבים, כבשים, כל מה שמת, טוחנים אותו, עושים קמח בשר, וזה הדגים שאנחנו מקבלים חזרה, אז תפסיקו לספר את הסיפור הזה. נא לדבר על בריאות הציבור.

תודה, יואב.

אל תדבר על ירקות. אתם לוקחים אותנו למקום אחר.

תודה, יואב. שוסטרמן.

מושב לימן, חקלאי, מגדל בננות ומנגו ומרכז את הוועדה החקלאית במטה אשר. כל העסק הזה כשישבתי מהצד נראה לי הזוי. חשבתי שהוועדה צריכה לבוא ולפתוח ועדת חקירה ממלכתית בנושא איך החקלאות פה נהרסה בשנים האחרונות, למצוא אשמים. לא הייתי אומר לתלות אותם בכיכר העיר, אבל לבוא ולהאשים? איך זה יכול להיות שאני, עכשיו בן 42, החקלאי הכי צעיר באזור שלי? הצלחתם. הממשלות האחרונות מכל המפלגות, הצלחתם, הרסתם את החקלאות, אין דור עתיד, הגיל הממוצע של החקלאי הוא 64. אם אתם חושבים שאנחנו כל-כך עשירים וכל-כך גנבים, איך זה שאף אחד לא ממשיך? למה אני צריך להילחם בשיניים שימשיכו לגדל חקלאות באזור שלנו?

אני אתן לכם דוגמה קטנה. אני מגדל בננות, אם אני מוכר את הבננות לגדה ב-2 שקלים, הבננות שלי יימכרו סופו של דבר אצל אותו בחור ברמאללה ב-2.5-3 שקלים לקילו. אותה בננה אצל רמי לוי, מדליק המשואה, כמו שמישהו אמר פה, נמכרת ב-7-8 שקלים. אז מה אתם רוצים ממני?

הכתובת על הקיר – ברור שפערי התיווך, ברור שעודף הרגולציה, ברור שכל ההיטלים שהטילו עלינו עם העובדים זרים. תאילנדי עולה לי היום 9,000 שקל לפחות. איך אמר אתמול מאיר צור? אתה רואה אותו בבוקר, בא לך לבכות, אתה לא רואה אותו, גם בא לך לבכות, כי הוא ברח. במקום שאני אפתח את הבוקר ואגיד איך אני משלם לכל תאילנדי את המשכורת ואיך אני משווק, אני צריך לקבל טלפון מכחלון שיבוא ויגיד לי: רן, הכול בסדר? אתה מחזיק מעמד? אתה צריך משהו ממני? אני יכול לעזור לך באיזו צורה? במקום זה אני צריך לקבל כל פעם משהו אחר, כל הזמן רגולציות חדשות, ותמיד הן נופלות עלינו. זה חומר למחשבה. תודה.

תודה, ערן, אבל אני מתקשר אליך. אברהם דניאלי, בבקשה. גל שולמן אחרון בסבב הזה. בבקשה.

אני יושב-ראש התאחדות החקלאים החדשה באיגוד לשכות המסחר, תל אביב. אני שומע את חברי הכנסת במשך 20 שנה שהם אוהבים את החקלאים, אוהבים אותם מאוד. תראו לאן הגענו. אנחנו חבורה של קשישים. הגיל הממוצע שלנו הוא 65. אין דור המשך. כשאתם מדברים על אהבה לחקלאות, אני מתפלא איך אתם לא חושבים באמת על החקלאות ואיך היא תתקיים בעתיד. בכל מושב כמה נשארו? שלושה-ארבעה חקלאים? זה הופך להיות עיר. זה מתחבר לעיר. זה לא הופך לחקלאות. זאת אומרת, אם בתיאוריה נחסל את החקלאות בארץ, נקבל את הסחורה מאירופה בחינם, את התוצרת החקלאית הטרייה, להביא לפה, להטיס לפה עולה 8.5 שקל לקילו. אני מטיס את הפרחים, אז אני יודע כמה זה עולה. אולי תסבירו לי בכמה זה יימכר לאזרח. זאת אומרת, חשוב מאוד שהחקלאות תהיה פה, אבל לצערי הרב הממשלה ממשיכה באותה מדיניות וממשיכה לחסל. מאיפה אתם מתחילים? אתם מתחילים ממה שנוח לכם.

מתחת לפנס.

איך לבטל את המכס. על הכיפאק, אבל הייתי רוצה לשמוע קודם כול איך אתם מורידים את מחיר המים, איך אתם דואגים שהחקלאי ישלם פחות בשכר העובדים, עם כל המיסוי סביב העניין הזה. על זה אתם לא חושבים.

ומשפט אחרון. למה דומים החקלאים? יש לכם לול מטילות, המטילות מטילות זהב. מה קרה? נמאס לבעל הבית לאסוף את ביצי הזהב, הוא החליט לשחוט את התרנגולות. וזה בדיוק מה שאתם עושים. אני מתבייש בממשלת ישראל.

תודה. גל שולמן, בבקשה. ואחריו – ניר מאיר, משפט לנשיא, ואני מסכם.

אחר-צהרים טובים לכולם, אני מנהל מותג פרטי בשופרסל. אני רוצה לברך את האנשים הטובים במשרד האוצר, משרד הכלכלה ומשרד החקלאות על ההצעה המצוינת הזאת. אני באופן אישי מחכה להצעה הזאת כבר הרבה מאוד שנים, ואני שמח שהיא הגיעה בעזרת השם.

ב-2011 הייתי בשליחות קטנה בגרמניה מטעם העבודה, ואני זוכר את הפעם הראשונה שאשתי הקריאה לי את הידיעה הראשונה מ-Ynet על מחאת הקוטג' שהתחילה בזמנו. עשיתי עגלת קניות ברשת שנקראת "אלדי", מי שמכיר, הרשת הגרמנית הגדולה ביותר בגרמניה.

לא אנחנו לא מכירים את גרמניה.

די. די.

אני אקצר.

גרמניה. גרמניה. אנחנו יודעים מה בדיוק הם עשו, הגרמנים.

בבקשה.

קניתי עגלת סופר ב-50 אירו - - -

- - -

די, חברים יקרים. אני צריך ב-16:00 בדיוק לסיים, יש כאן עוד דוברים, ואני רוצה לסכם. תשאל אותו בחוץ את השאלות שאתה רוצה.

הבנתי שאפשר לקנות סל מוצרים יותר זול, וכשחזרתי ב-2014 לישראל, הקמנו את המותג הפרטי בשופרסל יחד עם חברים במשרד האוצר, משרד הכלכלה. הצלחנו להביא גבינה צהובה שנמכרה במחיר מפוקח של 45 שקלים.

מאז שהחלפת את המותג, נהיה הכול זול...

היום 30-35 שקלים – מפוקחת, 200 גרם.

- - -

חבר'ה, קצת ציניות, זה בציניות. הפרוטוקול לא יודע לקרוא ציניות.

חמאה מפוקחת, 200 גרם, – שקל מתחת למחיר הפיקוח; בשר טרי, סטייק אנטריקוט שהיום נמכר ב-180 שקל, מתוצרת פולנית נמכר בפחות מ-100 שקלים. אני מאוד שמח שהמגמה הזאת מתרחבת וממשיכה.

- - -

אני חייב לענות במשפט.

לא. לא.

משפט אחרון - - -

אל תשאיר את זה כך.

אני משאיר כך. בבקשה.

משפט אחרון. כל ההפחתה במיסוי כהרגלנו תגולגל לקהל הלקוחות שלנו.

תודה, יקירי. הגנתי עליך. נו, תגיד את המשפט שלך. לא תחסום שור בדישו.

שולמן, כפי שאתה יודע, יש לי חברה גרמנית, אני נמצא בגרמניה פעם בחודש, קצת לחתום פה ושם, אני נכנס לאותו סופר, ל"אלדי", ואני נכנס גם לסופרים אחרים, ובחיים לא קניתי ב-50 אירו שום סל, ואני קונה שם. בחיים לא קניתי ב-50 אירו.

לך, תגור בגרמניה. תגור שם.

נתתי לך. די. ניר מאיר, בבקשה.

רבותי, אנחנו מתקרבים לסיום, ולסיום אני רוצה לדבר קצת על ערכים. גם אני חקלאי וגם כלכלן וגם מזכ"ל התנועה הקיבוצית. ואני רוצה להסביר איפה בעיני נמצאים גבולות הכלכלה שלא נלקחים בחשבון בכל פעם מחדש בתוכניות, החל מ-1985.

שרגא, שאלת מה האמונה, אני אסביר לך בדיוק מה האמונה. האמונה אומרת כך: זה שהגויים הם מטומטמים ומסבסדים את החקלאות שלהם, זה לא מחייב אותנו, אנחנו יהודים חכמים, נביא לישראל בזול את מה שהאירופים מסבסדים ול-8 מיליון הלקוחות יהיה טוב. זאת האמונה. זאת הדת. זה שזה לא עובד, אל תבלבל אותם עם עובדות. זה שהסרדינים לא ירדו והטונה לא ירדה, אמרתי לך כבר אתמול. זאת דת, ועם דת לא מתווכחים.

אני רוצה לדבר במונחים של דת. חברים, אחת הסיבות הברורות לכולנו שבגללן המזון בישראל יותר יקר זאת הכשרות, ואני לא חושב שצריך להתווכח עם זה, אלה ערכים יהודיים, ועל ערכים יהודיים לא מתפשרים במדינת היהודים. אני קובע כאן שחקלאות ישראלית במדינת ישראל זאת הדת של הציונות, ובזה לא פוגעים. אני מבין כלכלה, אני מבין את גבולות המגרש, כבר מזמן גלשו רחוק מהגבולות האלה, הם כבר לא מביאים תועלת, אבל מממשים דת.

דבר אחרון, מאוקטובר מתנהל משא-ומתן מסודר בין נציגות נבחרת החקלאות המאורגנת על החלופה של תמיכה ישירה. מה הבעיה כמו תמיד עם האוצר? הבעיה היא בפער העלויות. אנחנו יודעים כמה זה עולה, הם יודעים כמה הם מוכנים לתת. הפער הוא כזה שהם לא מוכנים לגשר עליו, אז יוצאים אל הציבור, ונורא קל להסית 8 מיליון לקוחות, אבל זה לא אמת, זה לא מדויק, זה לא דומה למה שנעשה באירופה.

לא יכול להיות שמדינה שכל השכנים שלה מסביב יושבים וחושבים איך הם יחזרו לאדמתם שהם עזבו ב-1948, וזאת המדינה היחידה שלא תומכת במי שמחזיק את האדמה הזאת. זה פשוט טירוף מערכות, מותר להגיד בבית הזה. היתה ב-2011 טראומה גדולה, מספיק, יש דברים חשובים לציונות, יש ציפור נפש לעם, לא כל דבר הוא מסחרה ולא כל דבר זה תורת המחירים. תודה רבה.

תודה לך, ניר.

(מחיאות כפיים באולם)

אדוני המנכ"ל, אתה בהתלהבות יתרה.

אני?

כן. אמרתי "די". די. בבקשה, שרגא.

אדוני היושב-ראש. אני מבקש ממש עשר שניות של שקט. אני יושב באולם הזה לדעתי כבר 15 שנה מהצד הזה, ואני חושב שחוץ מהיושב-ראש וממני לכל היתר אין הוותק הזה, ועוד לא היתה פה ישיבה כזאת, עוד לא היתה פה התרגשות כזאת. אני אומר לכם כתעשיין, כבן של תעשיין, שאבא שלו בא כניצול שואה עם חולצה קרועה, והיום הבן שלי במפעל והבת שלי במפעל. חוויה של ארץ-ישראל, אני מתרגש כשאני מדבר, ואני לא מתרגש בדרך-כלל, ואני מדבר בדרך-כלל. חבר'ה, אתם מלח הארץ. אם הוועדה הזאת לא תוציא את דברה אל הממשלה ואנחנו נמשיך להיות אטומים וציניים וחסרי אחריות, תאמינו לי, זו בושה תהיה להיות ישראלי. תודה רבה, לך.

(מחיאות כפיים באולם)

תודה, שרגא. אני רוצה לסכם את הדברים, ובצורה מאוד ברורה. קודם כול, מאוד התרגשתי מהדוברים, מרובם בוודאי, וגם התרגשתי, לא בציניות, מהדברים שאמר חבר הכנסת וקנין. לא לחינם התייחסתי. הוא אמר דברים לא פשוטים. מאוד-מאוד לא פשוטים.

אני כבר הרבה שנים בעסק, זו לא השנה הראשונה לי, ובאמת אני מכיר את הדברים לפני ולפנים, גם עם הציניות וגם בלי הציניות, וגם את החקלאות אני מכיר לא רע. באמת צמחתי משם. אני מכיר את כל העניינים והבעיות, ולצערי אני אומר שמשנת 1988, כשכף רגלי דרכה יחד עם אבא של מיכל קראוס – שנינו היינו עוזרים במשרד החקלאות, והוא היה מורי ורבי במידה רבה – השנים חלפו, והאשמים ביוקר המחיה כל הזמן הם החקלאים. אבל מה? בכל פעם אנחנו במצב – אני עוד לא נכנס לכל מה שמשיתים עליהם – שיש פער עצום, שקוראים לו "פער התיווך", בין מה שהחקלאי מרוויח לבין מה שאנחנו קונים בסופר. ובסופו של עניין כולנו צרכנים. זה שאתה חקלאי, אתה לא מפסיק להיות צרכן.

אני אומר לכם שהפער הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת במובן הזה שאי-אפשר להפוך את החקלאי, שהוא החוליה החלשה ביותר בתוך המערכת, לשק החבטות.

עובדה שאפשר. מ-1988.

אני אומר את זה לכם. אני אומר זאת. שרגא התייחס לזה. לא התכוונתי לתת ציונות. אני אומר לך, נילי יקירתי, יכול להיות שמועצות הייצור הן הבעיה, כבר פירקו אותן והרכיבו אותן כמה וכמה פעמים. נילי, אני לא נכנס לזה. אני אומר לך שזה הרבה יותר עמוק מהבעיה של מועצות ייצור. אני האדם הכי ביקורתי כלפי המערכת, ומעולם לא התביישתי לומר את דברי, אבל לפעמים הקרב הוא לא מול מי שצריך, כי שמעון שגר במושב אביבים ונמצא פה בצוק העתים יותר מפעם-פעמיים בשנה הוא חקלאי, הוא רוצה חקלאות.

אני אומר שוב בכל הכבוד למנכ"ל, באמת אמירה כזאת עוד לא נשמעה בבית הזה בכל הנוגע לחקלאות. אני חושב שהוא צריך להתנצל על האמירה הזאת, כי בסופו של דבר אתה לא שולח חקלאים לעבד את אדמתם כדי שיקבלו סובסידיה. סובסידיה היא הכרח מגונה שלעתים אתה עושה כי בחקלאות אתה קם בבוקר, אתה לא יודע מה יהיה בערב, אתה הולך לישון ולא יודע מה יהיה לך בבוקר. סובסידיה זה בעיקר בגלל פגעי טבע, בעיקר. לא רק, אבל בעיקר. חקלאות היא לא דבר שאתה יכול לתכנן מאל"ף ועד תי"ו, לכן צריך את התכנון. שאף אחד לא יתבלבל, אף אחד מאתנו לא מסיר מהחקלאות ומהחקלאים את החוליים של עצמם, אבל זה לא הדיון עכשיו.

הדיון כאן הוא סביב הפעלת צווים מרגע לרגע. זה הסיפור עכשיו – הפעלת צווים מרגע לרגע. אף אחד לא ברור לו מה קרה כאן בכלל, ואומר לכם אדם שיושב כאן פעם אחר פעם, ובשבילי הצרכנים הם האלוהים. כן, ככה אני אומר את זה. אבל גם בדרך לאלוהים אי-אפשר לדרוס הכול, אי-אפשר לדרוס את חזיזה והמשפחות שעובדות אתו, ואי-אפשר לדרוס את החקלאים שיושבים באביבים ובכל מקום ומקום. החקלאות פתאום נתפסת בעינינו שכל כולה אותם שריפים ומגדלים גדולים? אותם חוואים? זה מה שרוצים שיהיה?

אני נלחם פה על המשק המשפחתי, באמת, בציפורניים. אני נלחם עבור המשק המשפחתי, ואתה יודע את זה, איתן, ואתם יודעים את זה, כי בשבילי משק משפחתי זה ערך. באותו יום שיפסיק המשק המשפחתי בישראל, אנחנו מדינה אחרת. אני אומר לכם את זה בצורה הכי בוטה, הכי ברורה. גם אני רוצה ללכת לסופר ולקנות בזול.

אני אומר לך, אדוני המכובד משופרסל, אני באמת מכבד את כל מי שמשקיע, שופרסל וכל הגופים האחרים, אבל אני מציע לך גם להיכנס לעבודה איך מוכרים אצלכם, למה זה מגיע למחירים האלה. ואם אתה, כשאתה מחליף פתאום מותג, אתה עושה אותו מותג שופרסל ופתאום אתה יכול למכור יותר בזול - - -

יכולת למכור - - -

עזוב, סליחה. בסוף-בסוף יש פער יותר מדי גדול בין מה שמוכר כאן החקלאי ב-19.5 ליטר שמן לבין שהוא מגיע למדף כשזה כבר עולה ל-39 שקל, ו-40 שקל, ו-45 שקל. ואני כל היום בתצפיות על השמן מתי יהיה איזה מבצע. והמבצע, שאף אחד לא יתבלבל, הוא לא דרסטי.

אני פונה אליכם, כל החקלאים, ואני אומר לכל ראשי התנועות ולכל ראשי המערכות: כולנו מתגייסים לפסח. אני אומר לכם בצורה ברורה, לא הייתי צריך, בכל הכבוד, לא את שר האוצר ולא את הפקידים באוצר – אני מכבד ומעריך אותם – כדי שנציב את פסח כיעד שלא רק שלא יהיה מחסור, אלא שלא תהיה עליית מחירים מטורפת. זה יעד שהצבתי, התרעתי והזהרתי, ואבו והחברים האחרים מקבלים ממני התראות לפחות פעם בחודש, שלא "יפרוץ" להם החג.

אותו דבר אני אומר לכולם. אני גם אדבר עם השר. אם באמת הכוונה לעשות מעשה אמיתי של התמודדות אמיתית, כדי שתהיה חקלאות חזקה בישראל, מצד אחד, ומצד שני, שהמחירים ירדו.

שאף אחד לא יתבלבל, אפשר לייבא הכול, אפשר להכריז גם על התעשייה שלך, אדוני.

אנחנו יודעים.

הכול אפשר לייבא, ובמחירים שאפשר יהיה לחלק כמעט בחינם לאנשים.

אפילו נגיד ייבאנו.

ואז מגיע איזה מבצע, ואז ורק אל על יכולה לטוס ורק הגופים הישראליים יכולים לעבוד, אז צריך למצוא את האיזון.

אני אשוחח גם עם שר האוצר. אני אוציא מכתב בשם ועדת הכלכלה, שבו נודיע לו על ההתגייסות שלנו, אבל התביעה שלנו שהמשא-מתן יימשך, והדברים חייבים להיעשות בהסכמה. אם רוצים לחסל את החקלאות, יתייצב אדון שר האוצר, כמו שאמר ידידי אושיק, ויודיע: חברים יקרים עוד שנתיים העסק גמור, הכול יותר זול בחו"ל. זה הכול. אם יש למישהו האומץ לעשות את זה, בבקשה.

זה המשפט האחרון שאני רוצה להגיד: שאף אחד לא יעשה עלינו סיבוב דרך ציבור הצרכנים. אף אחד. לא דרך זה יעשה עלינו סיבוב כאילו יש כאן אנשים שיושבים כאן שכל מטרתם היא להגן על חקלאים שמנים, מדושני עונג. אני רוצה לראות את כולם מתגייסים לחקלאות, כפי שאמר שוסטרמן וגם אחרים. מעניין שהגיל הממוצע הוא 60, מרוב ששם הכול שמן ושבע. כולם "נוהרים" לשם. אז שאף אחד לא יעשה עלינו סיבוב. הוזלה – כן, חיסול – לא. תודה רבה, הישיבה נעולה.

(מחיאות כפיים באולם)

אני רוצה להודות לכבל ולצוות שלו, ואנחנו יוצאים מכאן מאוחדים ונחושים. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:08.