הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 155

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום ראשון, כ"ו באדר א התשע"ו (06 במרץ 2016), שעה 10:30

סיור במוסדות חינוך בכפר זיתים, "מול תבור" ובבית הספר החקלאי "כדורי"

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

דוד דהן - מפקח פדגוגי ומקצועי במחוז הצפון, משרד הכלכלה

יהודה הרצליך - ישיבת אורט כפר זיתים

דוד אטמור - מנהל האזור, רשת אורט

דב פרנק - ראש ישיבת אורט כפר זיתים

דוד בלוך - מנהל ישיבת אורט כפר זיתים

רועי בר אילן - מנהל בית הספר החקלאי כדורי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור במוסדות חינוך בכפר זיתים, 'מול תבור' ובבית הספר החקלאי "כדורי"

הכול מוקלט מרגע זה.

למעשה המקום הזה התחיל את דרכו - - - זו נחלה של משפחת הרצליך ועם השנים המקום הזה התפתח והפך להיות מקום, כמו שאומרים אנשי הממשלה שבאים ככה לראות, שאת המקום הזה כנראה המדינה הייתה צריכה לכתחילה להקים. המקום הזה הלך והתפתח אז המועצה כמובן מאוד תומכת ומקדמת פה שינוי ייעוד לקרקע שאנחנו נמצאים עליה.

היא עדיין נקראת נחלה?

לא, אנחנו ממש בשלבים הסופיים, כדי לתת תוקף לתכנית הזאת. אנחנו מקווים שזה יקרה בפרק זמן של שבועות.

כן, אני מלווה אותם.

המינהל חתם כבר, אנחנו נמצאים בוועדה הארצית ל - - -

הם לא נדרשו לשלם כופר, דמי שימוש?

עכשיו שזה אצלנו אין את הדברים האלה.

באמת עברנו פה מסכות לא פשוטות. סך הכול אני חושב שהעשייה פה היא עשייה רבה ואנחנו מקווים שאנחנו תוך כמה שבועות כבר מאחורי העניין הזה. אם כבר שואלים על הנושא של הסטטוס של המקום, אז זה מביא אותנו למצב שאנחנו רוצים להתחיל לבנות פה מתקנים שהמקום זקוק להם, מתקנים בצד התפעולי, חדרי לימוד, אנחנו רוצים להכניס פה ספרייה, את כל הפנימייה. פה אנחנו צריכים את העזרה שלכם, כי לנושא הזה אין תקציב היום.

רק תוך כדי, ברשותך, יש את אורט ויש עמותה? או שהכול אורט?

אני אסביר. אנחנו הקמנו את המקום, כמו שסיפרתי, העמותה הקימה את המקום לפני עשר שנים, היא נקראת 'ימינו כקדם', ולפני שש שנים חברנו לרשת אורט שלקחה תחתיה את הניהול של בית הספר ובעצם היום זה פועל 50-50. אנחנו, כשאני אומר אנחנו זה העמותה, מנהלים את כל נושא הפנימייה והפעילות בבית הספר ואורט מנהלת את תחום בית הספר, שזה בעצם, גם מבחינת כוח אדם והשקעה, זה בדרך כלל יוצא 50%, זה שיתוף פעולה בין אורט לעמותה. דרך אגב, אני חושב שזה מתכון להצלחה במסגרות חרדיות, שותפות בין גוף חרדי לרשת שמפעילה, ככה אנחנו רואים את זה, אני חושב שגם רשת אורט רואה את זה כדבר מבורך, ואנחנו, העמותה לקחה על עצמה לתת את כל הנושא של הבינוי והתנאים הפיזיים פה במקום. רשת אורט עד היום לא בנתה, היא שוכרת מהעמותה את המבנים וכמו שהסברתי, במשרד הכלכלה, בשונה ממשרד החינוך, אין תקצוב לבינוי. זה דבר ש - - -

אבל שלא תחשוב שבמשרד החינוך יש 100% תקצוב לבינוי, מול הכרה בצורך לביצוע בפועל הפערים הם אסטרונומיים.

אבל עדיין אנחנו במצב שאין ואנחנו נלחמים, ובאמת בעזרה של חברי כנסת שנרתמים מפעם לפעם אנחנו זוכים לאיזה תקציב נקודתי, אבל אין תקציב מסודר שהוא מוקצה לבינוי. זה דבר שאנחנו נשמח אם אתם תקדמו את ה - - -

צריך להתייחס לזה.

כן, של משרד הכלכלה.

בכלל באופן כללי, באופן מתמיה, יש כל מיני דברים שתלמיד משרד החינוך זכאי להם ותלמיד משרד הכלכלה לא זכאי להם. יש כל מיני דברים - - -

כן, גילינו את זה גם בוועדה על ה - - -

אל תיפול מהכיסא, 50% מהתלמידים בישראל, כמעט 50%, לא זוכים למה ש-50% האחרים. יש הגדרות, המוכר שאינו רשמי, אפילו בתוך הממלכתי יש פערים. זו סוגיה ש - - -

אבל לפני כן, נגענו, אני רוצה ללמוד. נתתם את התמונה הבסיסית לפנינו, לו יצויר שלא הייתה עמותה, כל נושא התוכן החינוכי והצוות והכול, כולל לינה ושהייה פה, זה מכוסה תקציבית, יש כיסוי תקציבי?

לא, אני אסביר. אנחנו הקמנו את המקום בלי שום מקור תקציבי, ככה המקום הזה התחיל. לאט לאט עם השנים נכנסנו תחת מת"ן בערוץ אחד, נוח"ם, ואחר כך נכנסנו תחת משרד הכלכלה וגייסנו תרומות. רק באחרונה משרד הכלכלה שינה את התעריף ואנחנו מברכים על זה. הוא העלה את התעריף בצורה יחסית משמעותית, עדיין רחוק ממה שמשרד הרווחה. דיברת על הנושא התקציבי - - -

כן, אם אתה מדבר איתי על תנאי הפנימייה, אל תגלוש לי בנושא. אתה עכשיו בפנימייה?

לא, רק הפנימייה, אני מדבר רק על הפנימייה בכובע שלנו כעמותה. בנושא הבית ספרי רשת אורט מטפלת וזה תחום שסגור ממש תחת אורט, סגור לגמרי. מכוסה. בנושא הפנימייה, אנחנו יכולים לספר שאנחנו התחלנו בלי תקציב בכלל, עם השנים אנחנו קיבלנו מרווחה וכשהתחלנו עם רשת אורט, משרד הכלכלה, אז קיבלנו גם תקצוב שלא הופיע בשום מסלול במשרד הכלכלה. פשוט ראו שפה יש צורך - - -

ראו לנכון.

כן, תקצבו אותנו לפי סל אורט, 2,200 שקלים, שזה לא דומה לשום - - -

הוא לא מעודכן. כולם בוכים שהוא לא מעודכן הרבה זמן.

הם הבינו שפה החומר הוא חומר שמצריך לפחות להיות דומה למינהל החינוך ההתיישבותי.

והכלכלה עדכן בנפרד, בלי קשר לסל אורט?

יחד עם הרווחה.

הכלכלה עדכן ל-3,600 שקלים. עדיין, שתבינו - - -

מדויק 3,604.

ביחד עם משרד הרווחה שמתקצב כ-5,000 שקלים, שמבחינתנו זה אותם תלמידים, אותו פרופיל, אנחנו נותנים אותו יחס, אותם דמי כיס, אותו שירות, אותו מערך טיפולי, לכלל התלמידים.

אתם מבינים. תראו סל לפנימיות, משרד החינוך, כמה עומד?

החינוך ההתיישבותי, זה 5,000 ומשהו.

רווחה?

גם.

תלוי בסל, אבל המינימום זה 5,000 שקלים. אנחנו נמצאים במצב היום שאנחנו - - - קודם כל צריך להבין, מעבר לצורך הטיפולי של נער שיש לו פרופיל כזה או אחר, אנחנו מתעסקים עם נוער חרדי שאנחנו רוצים לתת לו אלטרנטיבה לשבתות, לבית, יש דברים מעבר, שעות לימודי קודש, מעבר לשעות שנותנים בבית הספר. אלה דברים שלא נותנים להם מקום וזה דבר שמקשה. אנחנו רוצים לתת לתלמיד פה מקצוע, אבל לא לגרום לו - - -

תסכים איתי, יהודה, משרד הכלכלה לא פה, אורט לא פה, אף אחד לא פה, לו יצויר, אני מבקש ממך לצייר לי את המודל הכי אידיאלי מבחינתך לקיים את המפגש הזה.

מבחינה תקציבית?

מבחינה תקציבית, מבחינת פיקוח, מבחינה פדגוגית, מכל הבחינות.

החיבור שלנו לרשת אורט הוא חיבור מצוין, כמו שאמרתי, החיבור בין העמותה, בין הגוף שמפעיל את הפנימייה לרשת הוא חיבור מצוין. אני לא יודע על רשתות אחרות, אני חושב שרשת אורט במקרה הזה, היא רשת מקצועית - - -

היא גם איתנה פיננסית.

נכון, יש לה איתנות פיננסית, היא גם שואפת להיות רווחית בסוף וזה יפה, זה דבר שצריך לשאוף אליו, אבל אני חושב שבצד הפנימייתי המודל של מינהל החינוך ההתיישבותי הוא נכון, הוא לא מותרות, אין פה עניין של השקעה מעבר. אני חושב שמינהל החינוך ההתיישבותי מתקצב משהו כמו 5,400 שקלים, אם אני לא טועה, אני חושב שזה מה שאנחנו צריכים היום כדי להחזיק את המקום. אני לא מדבר כרגע על נושא של בינוי, שזה נושא שצריך להתייחס אליו ממקורות אחרים. כל המעטפת שאנחנו נותנים פה, דרך אגב, דיברתם על מקצועות מסביב, גם החוגים שניתנים פה הם חוגים שבסופו של דבר תלמיד יכול לסיים פה ולהיות מסגר והוא לא למד מסגרות בקורס של משרד הכלכלה.

אנחנו נותנים מעטפת שהוכיחה את עצמה, חבר'ה שמגיעים מפה, אם זה לצבא או ללימודים אקדמאים ועבודות שונות, אני חושב שהם יוצאים מפה עם ערך, 99%, אם אני לא טועה, זכאים לתעודה פה. אני חושב שגם משרד הכלכלה, יגיב פה המבקר שנמצא פה, יודע שהמקום פה נמצא במקום מאוד גבוה ביחס לכלל בתי הספר של משרד הכלכלה ובטח במגזר החרדי. צריך לתת למקום הזה להמשיך להתפתח.

כל מי שמדבר כאילו הוא בכנסת. תציג את עצמך.

אני נמצא כאן מתחילת הדרך של הקשר של רשת אורט למקום. אני מבקש, כדי להשלים את התמונה, לומר שיש כמה צורות של התקשרויות של רשת אורט עם כפרי נוער או מסגרות יחד עם משרד הכלכלה. במקרה הזה יש עמותה ויש אורט, יש גם מסגרות שאין עמותה ואז רשת אורט לקחה את הכול, את הפנימייה ואת בית הספר, עם כל המשמעויות. אין ספק שיש הבדל גדול בין מסגרת שיש לה גם עמותה לבין מסגרת שאין לה עמותה. אני היום יכול לומר שהמסגרת הזאת מבחינתי היא המסגרת הקלאסית שיכולה להיות. אם מדברים על כפרי נוער, לנוער חרדי נושר, לתת להם את ההזדמנות האחרת להתפתחות, לבנות עמוד שדרה ולהמשיך להתפתח ולהיות עם איזה שהוא אופק כלכלי, זאת המסגרת. זאת המסגרת שנותנת את כל המשאבים הטיפוליים, הרגשיים, ברמה ובאמת בכמות הנדרשת כמעט בלי חיסכון.

לעומת מסגרת אחרת, כשאנחנו לוקחים שם את הכול, אין לנו את האפשרות לתת את כל מה שקיים שם. זאת נקודה כדי ליישר את התמונה, או להרחיב את התמונה, כי לא כל המסגרות אותו דבר. יש לנו שש מסגרות כאלה ו - - -

זה לא סותר, הקטע שאורט ומשרד הכלכלה, זה יכול להיות גם אורט כרשת מפעילה גם של משרד החינוך, הנקודה היא כזו, אנחנו צריכים למצוא את המסלול הבירוקרטי, שאנחנו לא אוהבים אותו, הרי בסוף בסוף זה לא הרשות הפלסטינית, זה לא שטח אקס טריטוריאלי והילדים הם ילד. זה לא הדבר היחיד ששני משרדי ממשלה מטפלים בנושא מסוים. זה שהילדים סומכים על משרד הכלכלה מבחינה לימודית, זה שהחינוך ההתיישבותי יושב במשרד החינוך, הוא יכול היה לשבת בכל מקום אחר, צריך לראות - - - את מבינה למה אני חותר?

כן, למרות שאיפה היית שם את מינהל חינוך התיישבותי?

זה לא השאלה עכשיו, השאלה למה החינוך ההתיישבותי של מר פישר הנכבד לא ייתן מענה לקטע הפנימייתי?

ברור, כי זה בדיוק כמו מעונות היום של אפס עד שלוש, זה אותו דבר.

בסדר, אבל אנחנו מכירים גם הרבה תחומים שיש - - -

אתה זוכר - - -

רווחה וחינוך אין לנו? פנימיות, אין לנו פנימיות שהן גם רווחה וגם חינוך?

חינוך ורווחה זה משהו אחר.

אני רוצה לחדד קצת את הדברים של - - -

לא, אני מסכימה איתו.

אני רוצה לחדד את מה שחבר הכנסת - - -

שנייה, אני רוצה - - -

הרב מרגי - - -

אני לא רב, אני יעקב, או מרגי, או חבר כנסת, מה שאתה רוצה.

אצלנו זה - - -

לא, רב זה מחייב אותי. עוד מעט ייצא לי משהו מהפה ויגידו איך רב מתבטא.

יושב ראש הוועדה, לנו יש את המסלול הכי פשוט, אנחנו הרי בזה המון שנים. גם התעריף החדש זה תעריף מתקציב של כספים ייחודיים כאלה ואחרים.

לא רציתי להקדים את המאוחר, רציתי להגיע אליו ולשאול את השאלות האלה, כדי להבין בכלל אם זו קרקע מוצקה. היום טוב לך, מחר יבוא שר אחר שזה לא בסדרי העדיפויות והוא נדרש לעשות פלאט של 5%, מה פתאום, זה דבר ש - - - קדנציה אחת הייתי שר, לכן זה עולה לי. אני רוצה להגיע וללמוד את זה גם ממנו, ממשרד הכלכלה, לראות איך זה מתוקצב, למה. כמו שברצותו שם אותו גם ברצותו יכול להוריד את הסעיף הזה. לכן ברשותך אני אקפוץ ישר למשרד הכלכלה.

אני דוד דהן, אני בבית הספר פה בשני כובעים, מפקח פדגוגי ומפקח מקצועי. ברשותך, אתה תמיד מזכיר את משרד החינוך, בעצם - - -

אל תפחד, לא ניקח לכם אותו. גם אם תרצה לעזוב, אתה כל כך טוב לא נקלקל.

אנחנו עושים רק דברים טובים. בעצם מי שסגר את הטכנולוגי זה משרד החינוך, מי שלקח וממשיך עם הדגל זה משרד הכלכלה, משרד העבודה, משרד התמ"ת. יש לנו בתי ספר במגזר החרדי, במגזר היהודי, במגזר הערבי ואנחנו נותנים מענה בראייה מאוד מאוד מאוד רחבה.

יש עוד בתי ספר תעשייתיים?

יש לנו והם נותנים מענה מבחינת מקצועות לעתיד, מהמסורתיים ועד להיי טק וכן הלאה. יש לנו, בפיקוח שלי במחוז צפון, ארבע פנימיות. בפנימיות התלמידים לומדים מקצועות ליבה, לומדים מקצוע, יש אפשרות גם לבית ספר כאן, זה בר החלטה ושיקול של בית ספר, זה עניין של התייחסות של בית הספר לגבי לימודי בגרות והגשת התלמידים. בבתי ספר אחרים שלנו ניגשים לבגרויות וכמובן שבסופו של תהליך תלמיד פה מסיים 12 שנות לימוד, עם מקצוע וגם מתגייס לצבא. זה הרעיון בגדול בבית הספר.

אני גם בכובע של מפקח בגרות, באמת יש להוריד את הכובע בפני בית הספר. כשאני הגעתי לפה וביקשו לפתוח מגמת נגרות אז הביאו אותי לחדר של שני מטר על שני מטר ואמרו לי שפה רוצים להקים מגמת נגרות, מבחינת הובי מבחינתי זה בסדר, וזה מה שיש היום. כלומר יש את הרצינות שלנו כמשרד לתת מענה.

אגב, אנחנו לא רק לתעשייה, אנחנו נותנים מענה גם לצבא. בתחום שלי יש שני בתי ספר, רשת עמל למשל, ברמת דוד, שהתלמידים לומדים ועובדים במקצועות של הצבא, של התעופה. יש בית ספר בחיל הים, בחיפה, גם שם אני מפקח פדגוגי. כלומר שאנחנו נותנים מענה שתלמידים מסיימים וממשיכים במקצוע, מה עוד שבעצם לא היה מענה של אף מגזר במדינת ישראל. זה מה שאנחנו עושים.

אני רוצה שתתייחס לקטע הזה, התקציבים שאתם מעבירים גם ל - - -

אני לא מתעסק בתשלומים, אני לא מתמצא בזה.

יש עוד מישהו מהכלכלה פה?

לא.

אני רוצה לחדד. פרנק דב, אני ראש הישיבה, מהיזמים של המקום.

אתה לא היית בסיור כשאני הייתי כאן, נכון ? בגלל זה לא זיהיתי אותך, תסלח לי.

יכול להיות.

כי כבר הייתי פה פעם אחת.

זכות הקיום של המקום הזה זה, למרבה הפלא, דווקא משרד הכלכלה. תשאלו אותי למה, כיוון שהמקום הזה מלמד טכנולוגיה ומקצוע ויש לזה הסכמה בציבור החרדי מתוך מאה שערים עד איפה שאתם רוצים בגלל שהלימוד הוא מקצוע. אם היה פה משהו אקדמי זה היה עוצר.

ברור לי, לכן בשלב שהוא נתן לי את הסקירה - - -

לכן אין לנו שום אופציה 'תעברו למשרד החינוך'.

לא, שלא יישמע כאן שאנחנו דווקא חושבים - - -

אנחנו באנו לעזור, לנסות לראות בפרקטיקה שלנו, מה שאנחנו יודעים לעשות - - -

אני רוצה רק לתת לך לדוגמה. נגיד היה דיון בוועדת החינוך, לפני שבועיים, אם אתה זוכר על לימודי השואה. אתה זוכר שהבאתי הצעה לסדר? שבעצם עשו 30-70, 70 מבחן בגרות ו-30 הערכה.

הערכה חילופית.

ובאו תלמידים ואמרו כמה ש-30%, שהם לוקחים נושא כמו נגיד מחנה ברגן בלזן ועובדים עליו ומראיינים ניצולים ועושים עבודת עומק והם אומרים שסוף סוף נשאר משהו, לא רק לקרוא, להקיא לבחינה ולצאת. ואז עמדה שם אמא, הגשתי על זה שאילתה בעקבות הפגישה, ואמרה 'תשמעו, אצלנו בבתי הספר של משרד הכלכלה אין את זה, זה 100% בחינה'. אז בקטעים האלה אנחנו אומרים למה.

דברים טובים אנחנו רוצים לשכפל, להעתיק.

בדיוק, זו הגישה שלנו. כבר הגשתי גם שאילתה על מה שעשינו עם הבגרות עם השואה, וזה מה שמרגי גם אמר, שזה אותו תלמיד ופשוט בדברים אלמנטאריים הם צריכים להיות שווים.

זה גם תלמידים של טכנולוגיה, תלמידים של המקצוע, זה לא תלמידים של האקדמיה.

נכון.

אם נרחיב על הדברים שלא שווים, אז מעבר לעניין התקציבי, יש פה הרבה דברים תוכניים שבאמת יש פערים.

הרמת ידיים בנושא התקציבי.

לא, בכלל לא. להיפך, בגלל שראיתי שתפסת את זה אז אני - - -

לא, אני רוצה ללבן את זה.

אם תרצה, יהודה יכול לתת לך תשובות הכי טובות פה בחדר.

דוד, לא נרשם פה בפרוטוקול הקטן יותר של הפינויים, זה גם משמעותי.

הפרוטוקול פתוח, מקליט.

לפני שהוא עובר לחינוכי.

אני אסיים בנושא התקציבי. אני חושב שאם אנחנו רוצים להיות מעשיים בכל הנושא התקציבי, מה שקרה במשרד הכלכלה בדיונים, שבסופם התקציב של הפנימיות עלה והוחלט להעביר את זה למשרד הרווחה, מהסיבה הפשוטה שמשרד הכלכלה טוען ש'אין לי כלים לפקח, אין לי את מנגנון הפיקוח שיש במשרד הרווחה'. אני חושב שבסופו של דבר, אם ירצו להעביר את זה למשרד הרווחה זה לא ייצא לפועל, כמו שניסו להעביר את בתי הספר - - - זה לא ייצא, אבל מה שאפשר לעשות - - -

סליחה, לפני כן, הילדים פה 100% סטטוס רווחה?

השאלה אני מדבר על תקציב לא רווחה, מינהל החינוך ההתיישבותי כן. אלה פרמטרים של מינהל החינוך ההתיישבותי.

עזוב, אני ראיתי שיש רגישות פה כל פעם שאני מדבר על משרד החינוך, עזוב כרגע את משרד החינוך. הילדים פה הם 100% זכאי רווחה?

לא.

למשרד הרווחה יש סולם, יש תמיכת רווחה של תלמיד משרד חינוך רגיל שמקבל פנימיית סיוע ופנימייה כמו בעליית הנוער ויש תעריף של 7,000 שקלים, תלמיד שהוא חוץ ביתי, טיפולי, שיקומי.

אתה מדבר על הועדות?

כן. אני מדבר על כסף, לא על רווחה, אני חושב שמשרד הכלכלה זכאי לקבוע תעריף - - -

עוד פעם אתה בורח לי. יהודה, אתה קשה. אני רוצה ללמוד, אתה רוצה מיד פתרונות וצריך ללמוד. אני לא יכול להציע לך פתרון אם אני לא אלמד. כשאתה אומר לי, באת ואמרת משרד הכלכלה בא ואומר 'תקשיב, אין לי כלים, זה לא המומחיות שלי לנהל פנימיות, לפקח', באתי ושאלתי רווחה, הילדים פה הם 100% עם הועדות רווחה?

תלוי.

אתה שואל אם הם בפרופיל המתאים או אם בפועל הם הועדות? אז התשובה היא שבפרופיל הם עונים לזה, לגמרי.

והועדות?

לא, כי אנחנו לא מוסד כזה שמקבל הועדות כאלה. אנחנו זכינו במכרז של 24 תקנים של נוח"ם, זה הקשר שלנו עם הרווחה. מה שאומר לך יהודה, בפועל אנחנו נותנים מסגרת רווחתית מלאה.

הבנתי את הניואנסים. אני אגיד לך את האמת, אני לא רוצה טובות, לא של הכלכלה, אתם צריכים לא לרצות, לא טובות של הכלכלה, אפילו לא נוח"ם ומת"ן, היום יש תקציב, מחר אין, אתה תלוי בזה, תלוי בהוא. הדבר הכי טוב, הדבר הכי רצוי, נראה לי, להכניס את זה לתקנה תקציבית מסודרת ואתה יודע שיש לך ודאות. הדבר הכי קשה לנהל מוסד זה כשיש אי ודאות, שאתה כל רבעון צריך - - - אי הוודאות הזו מתישה, הכוחות שלך, האנרגיות שאתה יכול להשקיע ב - - - אתה משקיע באי הוודאות הזו. אם כבר יושבים ואנחנו פה ויושבים ולומדים, בוא ננסה קצת - - - זה הזמן שלי, יש לי עוד תחנה ויש לי עוד - - - אני רוצה ללכת מפה עם משהו שאני הולך לגעת בו. לבוא לראות שאתם מכניסי אורחים? היא סיפרה לי, שאתם עושים עבודת קודש? היא סיפרה לי. לנסות, אם אפשר לעזור במשהו, אז בואו ננסה, בואו נתמקד בקטע הזה.

אז לשאלתך, אם תאתגר אותנו ובמקום 24 תקנים יש לך 130 תקנים, אני מניח ש-95% מהתלמידים יהיו זכאים - - -

אתה מדבר על 24 תקנים של?

נוח"ם, רווחה.

גם שם זה עוגה והוא זורק ככה ו - - -

הוא מדבר על הסטטוס שלהם.

לא, יהודה, הוא מדבר - - -

אם נבנה את זה בספר התקציב, מצוין, אבל אני מדבר כרגע - - -

יהודה, בוא תקשיב. אני מבין אותך, אבל גם זה אי ודאות. אם אני נותן לך עכשיו 120-130 של נוח"ם מת"ן אתה נושם לרווחה, אבל זה השנה, בשנה הבאה ועוד שנתיים? היו שנים שהיו קשיים גם בקטעים האלה, בסעיפים האלה. אני בא ואומר, אף אחד לא עושה לך טובה, זה מדע מדויק, זה לא איזה המצאה חדשה שהולכת להיות. מה זה מדע מדויק? אלה הילדים, זה הפרופיל של הילדים, אני רוצה לדעת אם הם מוגדרים, לא מוגדרים, אם כן, בוא נמצא להם את המסלול שלהם, זו השאיפה שלי בכל דיון. איך מישהו אמר פה? לכתחילה המדינה הייתה צריכה להקים את זה. נכון? זה אתה אמרת את זה, נכון? הרציונל הוא שאם אני יודע ואני יודע להגדיר אותם ואני יודע איך הם מוגדרים, אני גם יודע באיזה מסלול, באיזו מגירה לשים אותם. זה אני מנסה ללמוד.

רווחה אני שומע כן ולא, וזה לא נראה לי. אני אומר לך, תקציבים של פנימיות ברווחה זה דבר יציב, זה דבר רגיש. גם כשיש פלאטים, גם כשיש קיצוצים, משתדלים בסוף בסוף, קמה צעקה חוץ מתקציב הרווחה. זו המומחיות שלהם, יש להם את מערכות הפיקוח שלהם, הם יודעים לעבוד. חינוך התיישבותי גם יודעים, פחות או יותר, עם הקשיים, גם שם יש ביקורות לא קלות, ההתנהלות שם כמו שטיבלך, כמו שטעטל, לצערי הרב. כשמתנהלים כמו שטעטל ככה זה נראה.

אני חסיד של ההגדרה, תגדיר אותי 70%, אבל תגדיר אותי, תן לי 70%. אני שווה משהו? תגדיר אותי. לכן אני אומר לך, היום הכלכלה עשה, כי חשוב לו שהמסגרת הזאת תהיה, מחר זה יכול ליפול לך.

אני - - - כנראה משהו זמני שהופך להיות קבוע. הרי משרד הכלכלה, אם היינו מתעקשים במשרד הכלכלה 'חבר'ה, אנחנו רוצים שתכניסו אותנו לליין מסודר, אנחנו לא רוצים לחיות - - -

לא היו מכניסים אותך.

לא היו מכניסים אותנו והיינו דנים עד היום להיכנס בצורה מסודרת - - -

אתה צודק, עשית טוב, אני לא בא בטענות, אבל עכשיו יכול להיות שאתה עולה כיתה. יושבת לך פה ועדת חינוך ונמצאת פה מירב, שהיא חסידה שלכם והיא רוצה לראות איך מסדרים אתכם שכבר לא תצטרכו, שתזמינו אותה לחלוקת תעודות, לא מעבר לזה. לכן אני מנסה ללמוד את ההגדרה הנכונה שלכם. אנחנו נלך מפה, היא לא תעזוב אותי, היא תבוא ותגיד לי 'היינו בכפר זיתים, אמרנו ונו ונו', צריך לתרגם את זה לעשייה ואני מתקשה. אני מתקשה ללכת איתכם, כי זה לא התחום, אם היה תחום שלי הייתי אומר לכם 'זוזו, אני הולך לטפל בכם', הייתי יודע איך לעשות את זה.

אז אני מציע פתרון בקומות, פתרון קודם כל בר השגה. בר השגה זה לדאוג לתקציב, גם אם תקציב לחמש שנים, אבל הוא קודם כל מייצב וממצב את המקום פה למצב שפוי. לתת תקצוב למקום, גם אם זה משהו שהוא לא בספר התקציב וזה משהו שניתן מתקציב חולף לחמש שנים עדיין - - -

יהודה, זה בגלל שאתה מיואש וסקפטי. אני אסביר לך. תקציב 15'-16', הייתה שנת בחירות, כשלא היה תקציב, מה המצב איתכם? קיבלתם מהתוספות האלה?

אנחנו לא יכולים לקשור את זה לשנת בחירות או לא לשנת בחירות, אבל - - -

תשמע, בוא תהיה פוליטיקאי.

רגע, אבל תבין מה שהוא אומר.

בדיוק בגלל זה אני אומר את מה שאני אומר, כי אני יודע איך המערכת עובדת, אני יודע שהמערכת יודעת קודם כל לתת זמני וזה הופך לקבוע. ה-3,600 שקל, הסיכוי שיורידו את זה הוא הרבה הרבה יותר - - -

אני אביא לך דוגמה מצוינת של מצב שאתה אימצת. אני בתוך עמי יושב, חברה חרדית, כל השנים יש לי שריטה ואני תמיד הולך נגד המיינסטרים של החברה החרדית, אני אומר להם תפסיקו עם הבטחת הכנסה הזו, תמסדו אותה, כל פעם אתם על שולחן הניתוחים, לא, לא, זה מגיע, זה מגיע כבר 20 שנה, זה מגיע והנה באה ממשלה מסוימת והופ, הפילה עליהם את זה. מה אני מתכוון? כשזה בבסיס התקציב, כשזה בתקנה, כשאתה מוגדר, קשה גם למי ששם אותך על הכוונת הירוקה הזו, מכוון, קשה לו לחסל אותך. כשאתה במגרות זמניות זה ברצותו נותן, ברצותו לא נותן. תמשיך, כל עוד אין לך חלופה אחרת, אף אחד לא יודע, אני רק מציע, אני לא - - -

אנחנו יחד, אנחנו באותו רצון.

הבנת למה אני מנסה לסתור אותך? אבל בוא נתקדם הלאה.

לא, אני אומר דבר הכי פשוט, למה שלא ישוו אותנו לפנימיות של משרד החינוך? 5,000 וכמה.

השאלה מי. יבוא לך לצורך העניין משרד הכלכלה, אומר לך, 'תקשיב', בוא נדבר איתו, אני אקח מפה את המסר הזה ואנסה לדבר איתו. אני אנסה לדבר עם משרד הכלכלה, כי זה טוב לכם, זו אכסניה טובה ובריאה, אין הרבה כמוכם שם, אז זה לא כמו שמשרד החינוך, שהם - - - וכולם רבים עם כולם. אין ספק שאנחנו ננסה להביא את משרד הכלכלה למסד את הזוגיות הזו, נקרא לזה. נמסד אותה בספר התקציב ולא ב - - - ואתה צודק, קודם כל זה נכנס. לא הייתה לך היום עילה לדבר על משהו קבוע אם לא היית נכנס קודם כל. ננסה למסד את זה, ננסה להעתיק את הקריטריונים שברווחה, הלוואי שנצליח. אם נצליח שם, זו עדיפות ראשונה, ודאי, אני אומר לכם את זה, לשם אני חותר.

מה שזה אומר שבגלל שאין מינהל חינוך התיישבותי, מינהל כלכלה התיישבותי במשרד הכלכלה מראש הם לא זכאים - - -

משרד הכלכלה, אני מצביע עליך כי אתה זרועו הארוכה, בא ברצונו הטוב. הפקידות הבכירה שם באה, שכנעה את השר או את החשב של המשרד, פה זה זה, צריך לעזור להם, לקחה את זה. זה לא התחום שלה, אבל זה קיים. זה גם לא בתקציב, זה בתמיכה, זה בפעולות מעבר. לכן אם אתם שואלים אותי צריך לשאוף, ננסה לשאוף לשם.

ברשותכם, אם אפשר להוסיף. בנוסף לכובעים שלי אני גם רפרנט של הפנימיות. אני מגיע לחלק מהפנימיות ואני לא יודע, אני לא מתמצא, התפקיד שלי זה לא נושא של תקציבים וכספים, יש נושא מאוד מאוד רגיש, זה שמירה בפנימיות. יש פנימיות שתלמיד ישנים, נמצאים 24 שעות ואין שומר.

לא באורט.

גם באורט, יש חלק מהשעות.

בוא נעשה סדר.

מר דהן, אתה עכשיו מדבר איתי על החפתים, אנחנו עוד לא שם, בוא נדבר על החולצה.

יש ועדת כספים.

גם משרד החינוך, כשהוא בונה לך בית ספר, הוא נותן לך עד הגדר ואחר כך - - - ויש ראשי רשות שאומרים 'תשמע, אם לא תביא לי 100% אני לא בונה'. יש הרבה דברים. לא חשוב, נכון, אבל אני מנסה פה לראות - - - אתה מדבר איתי על - - - בסוגיה הזו סיכמנו?

כן.

לשאוף בקטע הזה של כלכלה, לנסות להכניס בתקנה, במיוחד עכשיו ששר הכלכלה עסוק במשרד החוץ, ננסה עם הפקידות הבכירה לעשות את זה.

אולי יהיה שר כלכלה בקרוב. אתמול בגב האומה הוא אמר שהוא העלה את שכר החיילים.

אולי הרצליך אמר שבבית הספר התקציב מכוסה, אבל אני, בתור מי - - -

לא אמרתי מכוסה, אמרתי שזה עניינה של ה - - -

זה עניינה של רשת אורט, אבל זה לא בדיוק עניינה של רשת אורט מכיוון שמצד הפיקוח משרד הכלכלה דורש שניתן את הכול ורשת אורט אומרת אנחנו ניתן מה שאנחנו מקבלים. בתור בית ספר קטן יש פה בעיה, אנחנו עדיין לא מאוזנים בין מספר התלמידים לעומת מספר השעות שאנחנו נדרשים לתת. זו בעיה של כל בית ספר קטן, מה שמייחד אותנו שבינתיים לפחות למשרד הכלכלה אין מסלול לימודים להכשרת נוער חרדי ללימודי מקצוע, אז באוגדן, בסילבוס של משרד הכלכלה אנחנו צריכים ללמד אותם שעתיים שבועיים מקצועות קודש, לזה אני מתוקצב. אי אפשר לחשוב - - -

אתה מוכן להכין לי נייר?

בוודאי.

תכין לי נייר, אבל מאוזן, מקצועי. אני הולך למשרד הכלכלה.

מה אני רוצה או מה יש?

איך אמרת? אין להם את המודל של בית ספר חרדי.

נכון.

ביום שהחברה החרדית תשב על נתונים סטטיסטיים קרובים, לא בדיוק, כמו החברה הכללית, לא ישאלו אותך, לא יראו אותך, אתה לא בפול בכלל. יש להם עניין היום, לא בגללך, לא בטובתך, אלא הם מבינים שזו כבר בעיה של החברה.

בגלל 2025.

ועוד הרבה דברים. זה הזמן לדבר. אם אתה מסוגל להביא נייר מקצועי - - -

כן. איך צריכה להיראות מסגרת כזאת חרדית?

כן. ואנחנו ננסה שהכלכלה - - -

אז אתה לא רוצה שאני ארחיב על עוד פערים שיש בין חינוך לכלכלה?

אם אני נותן לך את המנדט - - - תכתוב, תן לה, שנוכל לעשות דיון רציני, מצב קיים מול הצורך האמיתי. כמובן תעשו את זה מאוזן, שזה ייראה רציני.

בעצם יש פה החלטה אסטרטגית, כרגע אורט נכנסו לציבור החרדי, הם פותחים בתי ספר, יש במשרד הכלכלה מסלולי לימוד, 51, יש פה ציבור עם המון המון צרכים ולא השכילו להבין שצריך להקים מסלול מיוחד לציבור החרדי.

זה לא מדויק, הם כן השכילו ואפילו עובדים על זה ויש רפורמה וזה אמור להיכנס בשנה הבאה.

פקידות, הפקידות עובדת.

לכן אמרנו שבינתיים בדרך אנחנו מדברים במחוז - - -

טוב מאוד, בסדר.

ברוח הזאת אני אומר בינתיים בואו ניקח תקציב לא בספר התקציב. יעלו את התעריף - - -

בינתיים תעשה את כל הקישורים האלה. תמשיך, תעשה.

זה עזרתכם.

בסדר, בשמחה, מה שנוכל. אני מקבל נייר?

בעזרת ה'.

מישהו רוצה לתרום עוד לדיון? אין אף אחד שיקטרג על המקום הזה?

איזה לקטרג? צריך להרחיב.

אני רוצה להוסיף משהו, ברשותך. לפני שבועיים קיימנו כאן פגישה עם ראש מינהל המכללות, שזאת סוגיה נוספת.

הטכנולוגיות, אתה מדבר?

מינהל המכללות שלנו ברשת אורט. יש לנו מינהל מכללות והבקשה שהגיעה מכפר זיתים וממסגרות אחרות, אנחנו רוצים שנה נוספת, כיתת המשך, מין כיתת המשך כדי שייצאו עם 14 יחידות לימוד בגרות, כי אנחנו לא מצליחים להוציא 14 יחידות לימוד כאן, שנה כזאת עם 14 יחידות, י"ג - - -

מה זה ייתן להם?

זה ייתן להם אפשרות להיכנס למסלול טכנאים והנדסאים, שזה דרישת הסף.

אתה רוצה לומר לי שאם הם גומרים פה 12 שנות לימוד להנדסאים וטכנאים - - -

הם לא יכולים להתקבל, כי הם צריכים להשלים את ה-14 יחידות, הם צריכים את המכינה.

אני אספר לך מהשטח. יש לנו שני תלמידים עכשיו שסיימנו שנתיים שירות בנח"ל החרדי, יש להם שנה שלישית, זה נקרא שנת - - - בשנה הזאת הם רשאים ללכת ללמוד משהו מסוים. החבר'ה האלה החליטו שהם רוצים ללמוד הנדסאים בטכניון. תלמיד שמסיים שנתיים ורוצה ללכת ללמוד וכשהוא יודע שבשביל להיכנס למסלול של הנדסאים הוא צריך עכשיו לעשות מכינה וזה יורד לו האוויר. החבר'ה האלה לומדים בטכניון, הם עושים מכינה, אנחנו רוצים לעשות שנה מקדימה, של י"ג, שבשנה הזאת אנחנו ניתן להם - - -

במי זה תלוי?

זה תלוי קודם כל בתקצוב. רשת אורט מוכנה, הבעיה היא - - -

משרד הכלכלה.

לא, משרד הכלכלה זה גם לא בעיה, אני דיברתי עם שולי לפני שבוע, פגשתי אותו בעפולה, והוא אמר לנו, הבעיה זה החלק של הפנימייה, לתקצב את החלק של הפנימייה. את הלימודים תהיה אפשרות, הפנימייה זאת בעיה.

יש לי שאלה. זה רשת אורט, אתם כמוסד רוצים את זה?

קיימנו את הפגישה פה כי אנחנו רואים בזה צורך.

ההערכה שלי, הערכה, אני לא קובע מסמרות, יכול להיות שאני אומר לכם דברי הבל, אז תעצרו אותי, יש אינטרס לצה"ל, צה"ל מאמץ מסגרות כאלה, יש 4,000 בוגרים שממשיכים י"ג-י"ג, להנדסאים וטכנאים, שזה אינטרס של צה"ל. ניסיתם שיתוף פעולה עם צה"ל?

זה לא מדויק, לצה"ל יש אינטרס להכשיר, הוא מכשיר תלמיד ובעצם התלמיד הזה בבוא העת נותן לו חזרה. אנחנו מדברים על מכינה שתאפשר לו ללמוד אחרי הצבא. אנחנו לא הולכים לעשות הנדסאים לפני ואז הוא הולך למקצוע ונותן עוד שנת קבע בצבא, מחזיר לצבא את מה שהצבא הכשיר. אנחנו נותנים להם הכנה.

אתה אומר שאין להם אינסנטיב.

בבתי ספר רגילים יש לנו את המסלולים של טו"ב, טכנאי ובגרות, שהם מסיימים ב-י"א את הבגרות - - -

אז עוד פעם לחזור למסלול הרציונלי, במי זה תלוי?

זה תלוי בתקצוב של משרד הכלכלה, את החלק של הפנימייה. החלק של הלימודים, שולי אמר, עוד אפשר יהיה לעבור אותו, את התקציב של שנה נוספת של לימודים, שזה למעשה להכשיר אותם ל-14 יחידות בתחום המקצוע ובתחום הליבה, כל שלוש המקצועות - - -

אני אשאל שאלה עכשיו של השטן, מה האינטרס של אורט לממן גם את זה?

זה לא עניין של אינטרס, זה עניין של לתת תשובה למקום - - - השאלה עלתה מהמקום.

היא מקבלת תקצוב על השנה הזאת?

בוודאי, ממשרד הכלכלה. אם לא יהיה תקצוב היא לא תוכל. משרד הכלכלה לגבי הלימודים.

לגבי הלימודים יש הכרה, יש הסכמה?

יש הכרה, יש הסכמה. החלק של הפנימייה. כל הרעיון בא מהשטח, הוא לא בא מרשת אורט.

זה קשור עוד פעם לרצון הטוב. אז תעלו את זה גם במסמך ומצגת ולסיכום. לא יודע אם שמת לב שהסתכלתי על המצגת כמה פעמים, זה מעניין אותי. נראה אם כדאי להשקיע בכם בכלל, בוא נראה.

לפחות יש לנו את חנניה, שיודע לעשות מצגות יפות. בוא נדלג על זה, זה חלוקה לכיתות, אנחנו מסגרת צומחת, הכיתות הנמוכות גדולות והבוגרות קטנות יותר, כי אנחנו מסגרת צומחת. כיתה י' היא כיתה שאנחנו משתדלים שהיא תהיה גדולה, כיוון שזה תחילת מסלול המקצוע, כיתת ט' זו כיתת מכינה כזאת, הם טועמים מכל המקצועות, להבין לאן כדאי ללכת, מרגילים אותם לשבת בכיתה, לדעת מה זה לפתוח מחברת. הם מגיעים עם רמה נמוכה במקצועות ליבה, עושים להם קצת - - -

כשאתה אומר כיתה זה שכבה אצלך?

כן. חלוקה למגמות, אפשר לראות שבכיתה י"ב החלוקה פחות מאוזנת, מחשבים קטנה, חשמל גדולה, נגרות בינונית, בכיתה י' כבר השנה זה מאוזן יותר. המגמות שנבחרו פה הן כאלה שיכולות לתת מענה לכל המגוון של הספקטרום של היכולות של החבר'ה ללמוד. נגרות זה יותר פרקטי, חשמל זה דורש יותר יכולת ישיבה, זה לימודים תיאורטיים.

התמחות לפי שנים, אפשר לראות, כל שנה בערך אנחנו מסדרים את המקום מחדש, מבחינת הכמות של החבר'ה, המבנה הארגוני שלנו, אתגר מעניין. אנחנו צופים שהשנה נגיע ל-145. כרגע אנחנו מסמנים את השיא שלנו לאזור ה-150-160 לכל היותר כדי לא לאבד את הביתיות, החמימות, היחס האישי, שחייבים לשמר בפנימייה כמו שלנו.

כמה גם פיזית יש פה מיטות?

תלוי מתי תבואי. ראית, כשהיית פה בפעם שעברה הרבה דברים לא היו ועכשיו יש. אז תבואי בפעם הבאה יהיה עוד מיטות. זה לא - - -

זה דינמי, אתה אומר.

כן, זה תלוי בהנהלה שלנו ובהסדרת ה - - -

כולם פנימייה?

אין פה אקסטרנים.

גם אם הוא גר קרוב?

הוא לא גר קרוב. אנחנו לא מקבלים מקרוב, זה גם העניין, לנתק אותם מה - - - אין גר קרוב.

איך הרישום פה? אתם לא משווקים.

אנחנו לא משווקים, כנראה ברוך ה' יש לנו שם לא רע וכבר לא מעט שנים עמותה בשם ידידות טורונטו, שבטח - - -

שמענו עליה.

הכווינו לנו לפה הרבה נוער, יש אחים של, אין לנו בעיה של רישום.

זה מוסד עם סטטוס בחברה החרדית?

כן.

מוכר, ידוע?

כן.

הוא לא לכתחילה, בסדר, אבל הוא לא בדיעבד.

בתוך הנוער שצריך את זה הוא לכתחילה מספר אחד אולי.

זה מוכר בתוך הציבור החרדי.

אתה רוצה לדעת אם זה מוכר? היה פשקוויל.

אני אומר לך שיש להם גרפיקאי - - - אתם יודעים איזה קריקטורות הם הוציאו עליי? השם שלי והטלפון שלי מופיע באיצקוביץ, הם מבקשים מכל יהודי להתקשר למחות, להתקשר אליי ולמחות. אני לא מתלונן כדי לא להעצים אותם. אבל קריקטורות יפהפיות, למרות ש - - - האחרונה אחרונה צבעונית, גם באיכות, אני עם מכוש, כמו של ההוא של השטר של 5 שקלים, החום שהיה פעם, מנפץ את המצבה של הרב עובדיה. אריה דרעי שותק מסתכל, זה הצעת החוק של - - -

של החרדים, של ההסתה?

אבל, מרגי, לא לשכוח להיקבר עם זה אחרי 120, שיהיה לך כרטיס כניסה טוב.

הוא לא צריך ראיות. אנחנו מתבלבלים, לפעמים אנחנו חושבים שצריכים לעזור לו. הוא לא צריך ראיות. אני אומר את זה בצער, לא בגאווה.

הרב סילמן, הרב - - - הם כולם מעורים במי שנמצא.

תדעו לכם, אפרופו, זה שאין היום חילול ה' בקטע של החפירות, יש שיתוף פעולה שלי, כשר - - -

בשנלר?

עזוב שנלר, זה אחרי ברזילי, אחרי הפדיחה של ברזילי הקמנו קבוצה אלטרנטיבית, הבנו שאתרא קדישא השתלטו על - - - ז"ל אמר לי 'יעקב, אני מרים ידיים', אם לא יהיה סדר - - - ואז גפני גם הגיש, אמרתי לו 'תן לי גיבוי רבני אני יוצא איתך', באמת הוא הביא גיבוי רבני של - - - ישתבח שמו לעד, ותשקוט הארץ ארבעים שנה, עברו רק שש, נשארו עוד 34.

השקף הזה מראה, אל"ף, שאנחנו באמת נותנים מענה לציבור החרדי. אפשר לראות שהמספרים הגדולים מגיעים ממוקדי מגורים של הקהילה החרדית וגם אפשר לראות שאנחנו נותנים מענה ארצי, יש לנו שלושה חבר'ה מתפרח שכנראה מתפרח עד לטבריה לא מצאו שום דבר שיכול לתת להם מענה. זה אומר שצריכים כנראה שיהיו עוד מקומות כמו שלנו. אני חושב שיש עוד הרבה כאלה שמסתובבים - - -

זה רק אומר, כשמדברים היום חברה חרדית זה לא רק בני ברק, ירושלים, בית"ר ומודיעין עלית.

זה פחות מעניין. מטלות בוקר. דיברנו על זה שהם עושים הכול לבד. אין לנו פה עובדי ניקיון ולא קבלני גינון ולא כלום. בגדול, זה לא מדויק, כי תלוי באיזה כיתה, אבל שעתיים לימודי קודש, שעתיים שיעורי ליבה, ליבה זה מתמטיקה, אנגלית, עברית, אזרחות ובאמת ברמה הבסיסית, לא אזרחות של משרד החינוך, כל מיני דברים שצריך - - -

אתה מדבר עם אפיקורוס במערכת החינוך, אין לי בעיה להצהיר איזה שעות הייתי מעלים ממערכת השעות. אני מוכן להיות אמיץ ולהמליץ למשרד החינוך. הלאה, אל תתנצל.

מנחה, ארוחת צהריים, ארבע שעות של לימודי מקצוע, כל אחד המקצוע שלו, שיעור כללי, ערבית, ארוחת ערב. כולל ערב, שזה התנדבותי, מי שרוצה, למרות שרוב החבר'ה מגיעים, ואחרי זה יש פעילות פנימייה, כל ערב יש משהו אחר, יש פה גם חוגים, גם פעילות מדריך ועובד סוציאלי שעושים עבודה קבוצתית, ימים של חדר כושר וספורט, יום של יציאה לבריכה. יש פה חדר כושר.

ובמרחבים?

אופניים.

השנה כבר פעם שלישית יצאנו לשבוע בשטח, שבוע ראשון היה ביער ברעם, שבוע שני הלכנו מחוף אכזיב עד לפה, שבוע שלישי הם הלכו איזה 40 קילומטר עד שהגיעו בסוף לאילת. הם סוחבים עליהם, הם - - - לעצמם, עבודה מאוד חזקה על הצד הקבוצתי, היכולת לתפקד בחברה, היכולת לעמוד באתגרים.

לפחות אלה מקבלים, אצלנו בחברה הילד נולד עם מובן אליו, הכול מובן מאליו. פה אין מובן מאליו.

לא רק אין מובן מאליו, בשטח אם הוא לא יבשל הוא לא יאכל. הוא חייב. אף אמא פולנייה בסוף לא תבוא ותגיד לו 'טוב, בסדר'.

מה שבטוח פה הוא אוכל יותר טוב מאשר בישיבה.

זה בטוח.

דרך אגב, אין לנו זכאות לשל"ח. כל תלמיד במערכת חינוך יכול לקבל של"ח, במשרד הכלכלה אין של"ח. המימון שלנו 100% הכול, אנחנו מממנים את כל העסק מהתחלה ועד הסוף.

תכניס את זה גם במכתב.

תמונת הבוגרים נכתבה לאור מה שקרה כשהם יצאו פה, זה דינמי, חבר'ה שכתוב שהם הלכו לישיבה התגייסו, חבר'ה שכתוב אחר, אז הלכו לישיבה, אבל בגדול אפשר לראות שבערך בסוף, אחרי כל התהליכים, בערך 90% מתגייסים ואלה שמתגייסים בערך 80% מתגייסים לנח"ל החרדי או למסגרות לוחמות חרדיות אחרות. עכשיו פתחו בגבעתי.

עכשיו רוצים בהנדסה גם.

20% מתגייסים למסגרות חרדיות אחרות, לא לוחמה בצה"ל.

תומכות.

כן, חיל האוויר, כאלה. מאלה שלא מתגייסים אז יש לנו בכל מחזור אחד או שניים שהולכים לישיבה, חלקם ממשיכים לישיבה, חלקם אחרי מתגייסים, כי בחור שהגיע לפה גם בגיל 18 בדרך כלל לא מתאים לו לחזור לישיבה.

אחוז הנשירה?

אחוז הנשירה, רב שנתי או שנתי? בוא נגיד ככה, מתוך 100% שמגיעים לפה בתחילת הדרך בסביבות 80% יגמרו את המסלול. צריך להבין, איך הרב פרנק אומר? מי מגיע לפה? בכל תחילת שנה עובר אוטובוס ליד כל תלמודי תורה, מסתכל על הילד שבכלל נמצא מחוץ לשער, זורק אבנים על ניאונים, על לא יודע מה, רק אותו אוסף, את כולם מביא לפה. על כל אחד שאנחנו מצליחים זה אחד שכבר אלף מסגרות התייאשו ממנו ואמרו שממנו כבר לא ייצא שום דבר.

תתייחס גם לקצונה בצה"ל, משפט אחד.

יש לנו גם קצין בצה"ל שאפילו סיים מצטיין גדודי של קורס קציני יבשה וזכה להתחתן פה עם מישהי מהצוות.

אלה הסיפורים שעושים את הטעם המיוחד של המקום.

אני תמיד אומר בדיונים מהסוג הזה, כשאתה רואה את ההצלחה כואב לך הלב עוד יותר על אלה שלא מצליחים.

שלא היה להם המזל להיות פה.

אנחנו, המרוקאים, כשקורים דברים טובים מבסוטים, לא מסתכלים על חצי הכוס ה - - -

בדברים האלה אל תסתכל על הכוס המלאה.

זה נותן לנו כוח. אז אחוז הזכאות - - -

הנה אני אומר לך, 145 תלמידים ועוד לא עברת את ה-50% סף לפרס ישראל. מבחינתי צריך לשכפל מסגרות כאלה וזה אתגר השעה.

נגעו פה בכל מיני - - - משרד הכלכלה ומשרד החינוך, הבולט שבהם, הנושא של 12 שנות לימוד. היה פה מצב שתלמיד עובר פה ארבע שנים ואם חסרה לו בחינה אחת במקצוע אין לו גם 12 שנות לימוד, מה שלא קורה במשרד החינוך. יש המון לאקונות, כמו הדוגמה שעלתה פה, שתלמיד במשרד הכלכלה שמפונה באמבולנס צריך לשלם, ההורים צריכים לשלם. יש המון דברים, אני חושב שצריך להקים איזה צוות כדי שיסגור את כל הפינות האלה.

תעלו. סיכמנו, מודל רצוי ונראה.

זכאות לתעודת מקצוע, אפשר לראות שהאחוזים מאוד מאוד גבוהים, הרבה מעבר לאחוז באוכלוסייה. גם מה שפה לא 100% כמעט כולם, מה שהיה חסר להם זה איזה מבחן אחד, לא במקצוע, שהם השלימו אותו כבר. זו רק תמונה של מה שקרה כשהם יצאו מפה, בפועל - - -

עומדת הזכות לתלמיד, לבוגר, שלא השלים להיות איתכם בקשר עד שהוא גומר ללמוד?

ודאי, כן. הוא יכול לגשת. יש לנו שני תלמידים משנת ע"ד שנבחנים עכשיו בבחינה שנייה, להשלים מקצוע, אחד עברית, אחד מתמטיקה. דברים שהם לא במקצוע, זה לא משהו שקשה להשלים.

גופים מעורבים, משרד הכלכלה. אני חושב שלא מספיק הבהרנו כמה שאנחנו אסירי תודה למשרד הכלכלה. יש אנשים שם שנותנים את הדעת - - -

אני הבנתי. אני מופתע כי המחלקה הזו, בכל מה שקשור, מה"ט, בוועדה הם - - - יכול להיות בענפים אחרים, פה נתקלתם בכמה חבר'ה עם נשמה שלקחו את זה ו - - -

עם נשמה. אני יכול להגיד כנציג הצוות הטיפולי פה שמה שהצוותים הטיפוליים מקבלים ממשרד הכלכלה, אין דברים כאלה.

תשמע, מבחינתי היה שווה לשמוע את זה.

משרד החינוך לא - - - יש שם כמה אנשים, ברמות השטח זה - - - לא יודע מה קורה בירושלים, אבל אנשים כמו שלמה גץ, שהוא הממונה המחוזי שלנו, ורוני ברנשטיין, שהוא מפקח פדגוגי ארצי, אלה אנשים, כמוך, באים לפה לראות מה אפשר לעזור, הם לא אנשים שבאים להגיד לנו איפה אנחנו לא בסדר ולרשום דוח ליקויים. זה מדהים. בלעדיהם זה לא היה קורה, צריך לדעת את זה.

משרד הרווחה, אמרנו מספר תקנים, וידידות טורונטו, לצערנו הם סיימו את התפקוד שלהם, הם סגרו את כל ה - - -

מה עם הגביר של מוזס?

הוא נקע את הרגל.

לא, אבל הוא יבוא.

הוא לא מחליט אסטרטגית לידידות טורונטו.

לא, אבל הוא יכול - - -

ידידות טורונטו זה היה חצי מיליון שקלים בשנה, זה משמעותי מאוד מאוד מאוד.

מי שלא כתוב בתור גוף מעורב זה רשת אורט, כי רשת אורט זה אנחנו, זה לא מעורב.

אני רואה את הלוגו.

עכשיו אני רגוע.

לא, ברור, זה שותפים, אתה כאילו - - -

כמו שהוא אומר, ידידות טורונטו משכו את ידם בשנה הבאה וזה חצי מיליון שקלים, זה לא סכום פשוט.

הם משכו בכלל, או רק - - -

הם סיימו.

התורם החליט שהוא מושך את ידו והם סוגרים את הפרויקט הזה.

רבותיי, נעשה סיכום? מירב, את לא דיברת.

לא, קודם כל הייתי כאן וישבתי עם החבר'ה ולקחתי עליי את הסיפור מול המינהל, כבר עירבתי את מטה הדיור ולקראת הדיון ב-15 במרץ אני אדבר שוב פעם עם ראש הוועדה המקומית.

הבנו שהם משתפים פעולה.

אבל אני חושבת עוד משהו, מרגי, גם זה וגם זה שידידות טורונטו יוצאת, אז אולי - - - עכשיו יש תכניות של האוצר למגזר החרדי והערבי, תכניות ייחודיות שהם מחפשים. נעשה עוד חיבור, רשמתי לי את זה פה. זה שאני כל הזמן מתקתקת, זה כי אני כותבת הכול פה, לא בדפים. אולי לחבר את זה במשרד האוצר, בגלל שזו תכנית ייחודית והם מחפשים - - - אלה שני הדברים.

יש פה עוד תרומה לחברה, זה שהמקום פה יותר ויותר הופך להיות מרכז שבאים לפה, היה פה סיור של סטודנטים לעבודה סוציאלית בעבר, מורים, אנשי מקצוע, ארגונים שרוצים להקים מקומות כאלה ואני חושב שבעניין הזה גם אפשר - - - 150-200 זה לא פותר שום בעיה, אם כן אנחנו נגדל אולי - - -

יש סיפורי הצלחה גדולים דומים לזה, אבל שוב, זה עדיין - - - אני קורא להם פונדק דרכים קטן פה, פונדק דרכים - - - הצורך הוא גדול יותר.

אנחנו כן יכולים להיות מרכז שאפשר לבוא וללמוד.

ולהעתיק ולשכפל.

כן. זה מה שהרב גרוסמן עשה. הוא בא לפה, הביא את הצוות שלו והקים את זוהרים. זה קצת שונה, משרד החינוך, אבל - - -

אני מבין את הרצון להישאר ביתי וקטן כדי להצליח, כי כשאתה גדל וזה, אבל עדיין לא הגעתם לקו הזה. לא שמעתי אצלכם את הלהט לגדול - - -

לא, אמרת פרס ישראל, זה אחרת לגמרי.

הלהט שלנו זה שיקומו עוד מסגרות כמו שלנו, זה הלהט שלנו.

אתם רוצים להיות קטנים. אני גם, תדע לך, אני הולך לקופת החולים הכי קטנה וסניף הבנק הכי קטן, כי שם אתה מקבל טיפול אישי.

הרב, סלח לי שאני קורא לך הרב - - -

אני לא רב.

גם לי קוראים רב, אין מה לעשות. לפני שבועיים התקבל לפה תלמיד חדש ואני לא זוכר את השם שלו, זה לא קרה לי כשהיינו 60, זה משהו שאסור שיקרה במקום כמו שלנו. אני צריך להיות כמו אבא של הילדים האלה, למרות שאני מנהל, כבר מה-35 תלמידים זה - - -

אבל הצוות גדל מאז. מוישיק כבר יודע מי זה התלמיד החדש.

יש עוד בעיה. המקום פה גדל בצורה מסחררת ואם אנחנו לא נחזק לא נוכל לצמוח הלאה. הפנים קדימה.

ברור, אני מכיר בצורך להיות - - -

לא, חשוב לגדול, אבל דבר ראשון זה לחזק את הבסיס.

בזהירות, במקצועיות. אין ספק. אבל שוב, צריך לשכפל את זה.

הם שש שנים ושש שנים זה עדיין תהליך, אי אפשר לומר שזה מוסד שכבר יכול להחליף את המנהל ולהחליף את זה ולהמשיך לעבוד, יש כאן עדיין מקום לעבודה ולניסוי.

מירב או מרגי, בשוליים עוד חיבור קטן, סתם דוגמה שמראה, אנחנו ניסינו כבר הרבה זמן להתחבר למשרד לביטחון פנים, יש להם תכנית שנקראת מצילה, תכנית מאוד יפה שעובדת עם נוער בסיכון. אנחנו קלאסיים. היו פה ממצילה, אבל שוב, הם יודעים לעבוד רק עם מינהל החינוך ההתיישבותי. אבל שם למשל הם אומרים, דווקא זה שאנחנו משרד הכלכלה זה קצת יותר, אפשר להתחיל פיילוט איתכם. אז זה למשל חיבור שאם אתם תעשו לנו עם ארדן ותדחפו ותגידו 'היינו כאן, תלכו למקום הזה כפיילוט', הוא אומר שהשר יודע ויכול להיות שצריך עוד שיתוף של - - -

אפשר לשלוח לו מכתב.

אתם בכלל רוצים את זה?

מצילה זה דבר נהדר, הם עושים מצ'ינג לכל התכניות שלנו.

גם יש שם כסף.

תחשבו. אין בעיה - - -

הוא היה כאן.

מי היה כאן?

היה כאן הסגן, באואר.

בוא תקשיב, אנחנו - - -

מצילה קיים בעמנואל, קיים ביישובים.

אנחנו מסתכלים בעיניים, שולחים פקודה למדפסת, מדפיסים מדבקה ומדביקים לכל אחד במצח. אתה רואה אותו אתה כבר יודע איזה מדבקה להדביק לו. אנחנו חברה עם - - -

סטיגמות.

לא רק סטיגמות, תבניות, חלק בצדק, אבל השאלה, שוב, אין בעיה, מצילה נכנסת, אתה יודע איפה היא נכנסת. תחשבו. תחשבו שכן - - -

אני חשבתי - - -

אני אקרא את דברי הסיכום. קודם כל הוועדה מודה על ההזמנה לכפר זיתים. הוועדה ערכה סיור במוסד, הוועדה עמדה מקרוב על האוכלוסיות המגיעות למוסד ועל מידת ההצלחה המרובה, הן בתכניות הלימודים ובהסמכה לתעודת מקצוע והן בשיעור המתגייסים לצה"ל. הוועדה שמעה המוסד הזה מופעל על ידי רשת אורט בשיתוף פעולה תומך של עמותת 'ימינו כקדם' ושהגורם המממן הוא משרד הכלכלה, הן בתכני הלימוד והן בתנאי הפנימייה. הוועדה הגיעה למסקנה שמשרד הכלכלה לא פועל לפי מודל ייחודי וייעודי לנוער חרדי ולכן יש לייצר מודל ייחודי וייעודי שיתוקצב בהתאם. הוועדה תגבש מסמך מומלץ בשיתוף הנהלת המוסד ותפעל בהתאם לייצר את המודל הזה ביחד עם משרד הכלכלה.

אנחנו מאוד מודים על האירוח.

אמרתי בהתחלה.

לא, אמרת על ההזמנה, אני רוצה להגיד גם על האירוח המקסים, באמת. שלא תצפה לזה בנתניה, אין לי את כל הדברים האלה.

זה מסמך שמתגלגל ויגידו ש - - -

לא, אנחנו מודים, אירוח מקסים.

ועל האירוח.

ובאמת, תמשיכו להרבות ולעשות.

יש עוד נקודה?

אנחנו מעריכים שבאתם, זה לא פשוט, אנחנו יודעים מה זה להביא אנשים מרחוק.

לא, אנחנו מקבלים משכורת ב-1 בחודש.

כן, וגם פה יש סדרי עדיפויות ואנחנו מודים.

אני אגיד לך, אני לא מצמצם את זה - - - שהם מחויבים לסעיפים האלה. יש להם סעיף והם מחויבים לסעיף הזה בכל התפקידים, בכל הקדנציות, שזה - - -

אתה צריך להיזהר כי מצאת אחד שכשהוא שומע שיש למישהו סעיף כמוהו הוא נדבק.

(בסיור בכדורי)

הביקור שלנו היום הוא לזמן מאוד מאוד קצר, כדורי זה עולם ומלואו, היינו יכולים למלא לכם יום שלם בקלות. אנחנו ננסה לתת לכם דוגמה קטנה מעולמנו ומהדברים הנפלאים שקורים פה. יש לנו הרבה שותפים, אנחנו שייכים למינהל החינוך ההתיישבותי,שהוא מיוצג היום על ידי יהושע, וכל הפיקוח שלנו נמצא פה, מירה, שמפקחת על בית הספר - - - שמפקחת על החינוך המיוחד וכל שדרת ההנהלה של בית הספר, דלית וכל הסגנים שלה וכן הנהלת תבור ונציגי הקרן שתומכת בבית הספר.

אנחנו נתחיל בסרטון קצר על כדורי, אחר כך נרחיב, אנחנו גם נפגיש אתכם עם איזה שהוא פאנל, חתך מייצג, של ילדים ומבוגרים. נזכיר שהתמה המרכזית שלנו זה היותנו רב תרבותיים בתוקף היותנו בית הספר האזורי של מועצות שהן שונות מאוד אחת מהשנייה. נתחיל בזה.

(סרטון).

כל פעם שאנחנו מדברים עם אורחים אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לדבר פחות ולתת לילדים לדבר.

שלום לחברי הפאנל המכובדים. נמצאים איתנו כמה מחברי ועדת החינוך של הכנסת, חבר הכנסת יעקב מרגי וחברת הכנסת בן ארי. אני מזמין אתכם, אחת, לומר את האמת ולומר אותה בלי חשש ולומר אותה כמו שהיא, כהווייתה. מיותר להגיד, שאנחנו מעודדים את זה לומר את האמת בדרך כלל. אני כן אבקש מכם לדבר בתמצות כדי שנספיק לתפוס הרבה, זמנם מאוד מאוד קצר ויש עוד הרבה דברים מתוכננים, אז לחשוב על התשובה ולתת אותה במעט מילים.

(סבב נוכחות של המורים והתלמידים).

טוב לי בכדורי?

האם נכון?

ודאי שזה נכון. אנחנו יכולים לשפוט לפי מראה, לפי תחושה, אבל במה זה מתבטא? בכל הכבוד, כדורי זה יכול להיות בהרבה מקומות בארץ.

זה קשור לצוות וכמה אתה אוהב לעבוד עם הצוות, בין הצוות והתלמידים. יש פה צוות גדול מאוד, ממש גדול, בחיים שלי לא ראיתי בית ספר עם צוות גדול כל כך, שיש לך רכז למגמה, יש רכז לשכבה, יש מחנך, מנהל, סגן וכל מיני והרבה דברים שכל אחד דואג להיות כמה שיותר טוב לתלמיד.

אני אחדד. התלמיד הוא קטן, קטנצ'יק, יש אפשרות לתלמיד שמגיע למסגרת כזו של 1,600 תלמידים, אם לא להיבלע, אם לא להיות שקוף שם. השאלה אם באמת כל תלמיד מקבל את הפוקוס שלו, את ההתייחסות האישית.

אני חושבת שאם תסתכל עם מה אנחנו יוצאים מפה, אנחנו בשכבת י"ב, ואנחנו יוצאים לצבא, לשנת שירות, למכינות, אני חושב שאם נסתכל עם מה כל תלמיד כדורי משכבת י"ב יוצא מכדורי אני חושבת שפה אתה מסתכל על מה כדורי נותן לך ועם מה אתה יוצא.

יש מגע אישי למרות הגודל?

לגמרי.

אני חושבת שדווקא בגלל שבאופן יחסי יש המון תלמידים בבית הספר אז לכל אחד מהצוות הרבה יותר חשוב לתת את היחס האישי הזה. לא שאני אומרת שאם היו מעט יותר תלמידים זה לא היה ככה, אבל כאן, בגלל שהם מודעים לזה ש-1,600 תלמידים זה באמת מספר מאוד גדול אז כל אחד מקבל אפילו עוד יותר תשומת לב ועוד יותר יחס. אני חושבת שכל הצוות עושה את זה כדי שיהיה - - -

יש לבית הספר שם שתמיד רץ לפניו.

אני אגיד לך משהו, יש לנו צוות הנהלה, החבר'ה, אנחנו יותר מעדות, אנחנו חיים ביחד - - - באים מבחוץ, כל מה שקורה בחוץ, העדות וזה, פה אין את הדבר הזה, כולנו משפחה אחת.

השאלה הבאה שלי, תסלח לי חברתי - - -

זה לא שאין, יש עדות, אבל המרקם הוא כזה שבעצם מה שקורה בגליל התחתון שחיים יחד, גם בחוץ, לא רק לקחו את זה ונתנו לזה כותרת, אבל זה בא ממש לידי ביטוי שאני יכול לשבת, יש לי תלמידות בכיתה שיושבות עם הלבוש הזה ולפני לא מעט שנים שאלה אותי תלמידה, בתקופה שקצת פחות הקפידו פה על תלבושת והחולצה שלה הייתה קצת סגורה, שאלה אותי אם זה לא מפריע לי ואמרתי לה, והיא הזדעזעה, שמבחינה תרבותית ערכית אני הרבה יותר קרוב אליהן מאשר במחילה אלייך. זה זעזע אותה לגמרי. אבל אנחנו חיים כאן בכבוד, גם לאותם שמבחינה דתית במקום אחר וגם לדתות אחרות, פשוט חיים ביחד.

בוא נחדד את זה יותר. אנחנו חברה רב תרבותית ואתם לא חיים בבועה משלכם, יש שיח בחוץ. אמרתי קודם בביקור הקודם, כשהייתי בכפר זיתים, אנחנו פיתחנו אוטומציה כזו, להסתכל בעיניים, לשלוח פקודה למדפסת במוח, להדפיס מדבקה ולהדביק לכל אחד את המדבקה האופיינית לו. אנחנו מרבים לעבוד עם זה בחברה, בגלל השיח הער, זה לא דולף פנימה?

אני אומר כמה מילים. חששות קיימים, מדינת ישראל באמת עוברת חדשות לבקרים אירועים שמזיזים ומטלטלים אותנו רגשית, נפשית, כולנו עם איזה שהוא קשר למשפחה, לחיילים בצבא, ואני אומר לך קודם כל, למען ההגינות ולמען הכנות, החשש הזה בבטן, בקרביים, קיים. אני אתן לך מקרה לכך ששוחר בתכנית השוחרות ביקש אישור לא לצאת עם המדים ולהיכנס כאן לכפר. האישור הזה ניתן מיד מתוך הבנה מלאה, מתוך הכלה שלו כאן בבית הספר, בתוך התכנית. זאת אומרת הסנסור הוא רגיש מאוד לכל ילד וילד.

יחד עם זאת אני רוצה לומר לך שאולי קשה לכתוב את זה במילים של ספרים, אבל הרבה עובר בעיניים. בוקר בוקר, יום יום, כשכל אחד מהתלמידים נכנס פה לבית הספר אני עד לכך שהמורים בעלי חיישנים רגישים מאוד לאותו יום. אני אתן לך שוב פעם מקרה מהשטח, אקט של ילד שמחייב תגובה של מורה, התגובה של המורה תהיה שונה בהתאם לאותו יום. זאת אומרת אם הילד עכשיו איתך אז אתה תיתן איזה שהוא אקט מסוים אליו, ואם עכשיו מעלינו מרחפת איזה שהיא עננה של מתיחות אז אנחנו נתייחס בהתאם. הרגישות פה היא אפשר לומר אפילו אין סופית.

יש שיח פנימי - - -

השיח קיים מתוך כבוד הדדי אמיתי לזה שאתה כן תשמיע את הדעה שלך, אתה תשמע גם את שלי, אולי פה אין שום פתרון, אבל השיח קיים.

אתה לקחת את זה לאור התקופה, אני חתרתי במנותק ממה שאנחנו עוברים. כחברה, החברה הישראלית, חרדית מול חילונית, מזרחי מול - - - מתנחל מול - - - כשאני מדבר לאו דווקא ערבי-יהודי במתחים. יש שיח, בוא נקרא לזה, מפילים מחיצות? ההוויה פה יודעת להפיל את המחיצות?

אז אני רוצה להתייחס לזה. קודם כל יש לנו משנה סדורה, זה לא שהילדים באים לפה והם רק לומדים ולא עוסקים בנושא הזה. מכיתה ז' עד י"ב יש לנו משנה סדורה שעוסקת בעניין הזה של הרב תרבותיות והעניין הזה של מה היא התרבות שלי. אנחנו מתחילים קודם כל לחזק את התרבות האישית של כל תלמיד, שהוא יכיר ויידע וירגיש נוח בה ולאט לאט להכיר את התרבויות האחרות. אני חושבת שתלמידים שמתחילים פה בכיתה ז', וגם כאלה שמצטרפים אפילו יותר מאוחר, מהר מאוד מבינים שכשהם מגיעים לכדורי רואים באמת מגוון של תרבויות והאווירה ותרבות הדיבור היא אני זה אני, התרבות שלי היא התרבות שלי, תרבות אחרת, אם אני לא מכיר, בוא נשאל, בוא נכיר. קודם כל להוריד מחיצות של פחד, אנחנו לא כור היתוך, אנחנו לא מנסים ליצור פה משהו אחיד, אנחנו מנסים ללמד את הילדים שלנו לשאול את השאלות, לא לפחד ממישהו שהוא שונה מהם, לא לשים תווית במובן הזה של הוא כזה אז אני שונא אותו או הוא פחות ממני או משהו כזה.

אני חושבת שכשנכנסים לפה, אתה אמרת 'אתם לא בבועה', אנחנו קצת בועה. אני חושבת שבמובן הזה אנחנו קצת בועה כי כשאנחנו נכנסים לכדורי זה נורא טבעי ונורא ברור ומובן אליו שרואים את כל המגוון ומרגישים בזה נוח ואני יכול להגיד את דעתי ואני יכול לא להסכים ואני יכול גם לכעוס ולריב וממש להתווכח בקולי קולות וזה בסדר, ואולי בחוץ אני לא אעשה את זה. יכול להיות שבחוץ אני לא ארגיש נוח לעשות את זה, אבל כאן אני חושבת, ותלמידים יאשרו או שיכחישו, שהם מרגישים נוח לעשות את זה.

חזרנו עכשיו ממסע ישראלי, שני לילות. אני רוצה לתת מקרה ספציפי שכנראה יענה גם הלכה למעשה על מה שאתה שאלת. באחת השיחות קמה תלמידה, לוקחת סוכרייה, נותנת - - - חזרה לשבת ואמרה 'מבקשת סליחה', אז אני אומר לה 'על מה הסליחה?' 'על זה שמיהרתי לשפוט אותך, מי אתה, מה אתה'. זאת אומרת הקרקע היא פורייה.

זה מה שאמרתי, אנחנו ישר שולחים פקודה למוח, שופטים, מדפיסים ושמים מדבקה.

אנחנו מעבדים את זה פה ועובדים עם זה.

איך מתקבלים? כל אחד יכול להתקבל לבית הספר? איך זה עובד?

בית הספר הוא בית ספר אזורי.

אבל כל אחד יכול - - -

זאת אומרת כל תלמידי האזור ששייכים לאזור הרישום מגיעים אלינו ובית הספר נדרש למגוון מאוד רחב של תשובות.

בית הספר הוא לא סלקטיבי, יש פה מקום לכולם. לומדים פה בכל שכבה תלמידים של חינוך מיוחד, תלמידים שהם תלמידים מה שנקרא היום בית ספר מקצועי ותלמידים שהם תלמידים מצטיינים. לכולם יש פה מקום, לכל אחת נבנית התכנית שמתאימה לו, אנחנו בית לכל היישובים פה באזור ובנוסף לזה תלמידי הפנימייה שמגיעים הנה מכל הארץ, שהם בוחרים להגיע הנה.

גברתי המנהלת, אני אשאל שאלה בכנות. בפרקטיקה אנחנו נתקלים, כשאת אומרת שאנחנו תופרים לכל אחד את החליפה המתאימה לו, זה הרציונל וזו זכות, מה שציינתם, כי יש הרבה בתי ספר אזוריים או של מועצות אזוריות שבחרו להישען על שירותים של אחרים ומקבלים רק תלמידים - - - אל"ף, זה טוב, זה נכון, כל הכבוד, זה ראוי לציון. השאלה היא כזו, האם באמת באמת אין שקופים במערכת, אתם מצליחים לתפור לכל אחד את החליפה? זה תלוי תמיד גם ברצון של התלמיד ושיתוף הפעולה של ההורים, אבל אתם תופרים את החליפה?

בזה אנחנו מאמינים. אנחנו מאמינים בזה שאנחנו בית, אנחנו מיוחדים, אנחנו בית ספר אחד, יחיד, שמזין חמש רשויות, שונות לגמרי. אנחנו בית ספר יחיד פה, אין עוד בית ספר פה, אנחנו יחיד, ואנחנו מאמינים - - -

אתם מוציאים תלמידים לתגבורים ו - - -

אנחנו מוציאים תלמידים לתגבורים ויש תלמידי תגבורים בכפר כנא שהם נוסעים לשם, כי אנחנו בית ספר מוסע שצריכים להסיע תלמידים לכל היישובים, ישנם תגבורים שמתקיימים בפנימייה. כל אחד מקבל תגבור, אבל הרעיון הוא שאין לי, אני לא יכולה לקחת תלמיד ולהעביר אותו למקום אחר. יושבת פה המפקחת על החינוך המיוחד, היא יודעת כמה שאנחנו מתעקשים - - -

השאלה מה את עושה איתו. אני אקח את התלמיד, לצורך העניין, התלמיד הזה שאו מודע או לא מודע למצבו, לא משתף פעולה, אבל הוא יודע שיש לו שתי אפשרויות, להיות בבית, לנשור או לשבת לחמם את הכיסא. השאלה אם אותו תלמיד, בגלל שהוא כבר התייאש מעצמו, או מישהו ש - - -

אני יכול לענות לך על זה?

מיד אני אתן לך, אני רוצה לחדד את השאלה, בגלל זה אני מפתח אותה. אם השאלה הייתה פשוטה - - -

הם יספרו. קודם כל יש תלמידים כאלה בשכבות. ישנם תלמידים שלומדים במערכת מיוחדת ומשלבים את העבודה במשק, אנחנו כפר נוער.

לא מוותרים על אף אחד? אני אחדד.

על אף אחד. אני יכולה לספר לך, אורנה תספר אולי, על התלמיד - - -

בוא נשמע מהתלמידים.

אני הגעתי לפה בכיתה ט', מיואש מהלימודים, לא רוצה ללמוד. התחלתי פה לאט לאט - - -

השאלה למה לא רצית ללמוד. היה לך קשה? לא אהבת?

לא שהיה לי קשה, אם אני מתרכז בלימודים לא כל כך קשה לי. פשוט לא רציתי, בא לי לחיות, להסתובב, לעשות מה שאני רוצה, לא ללמוד, כי ללמוד זה מה שאבא שלי יותר רוצה.

איפה אתה גר?

בכפר כנא. כשהגעתי לפה בכיתה ט', סיימתי מחצית ראשונה, הציונים שלי לא היו משהו. אבא שלי כעס, 'אני אוציא אותך, אני לא משלם כסף סתם', אמרתי בסדר, אני אסתדר. מחצית שנייה גם, אותו דבר, לא היה משהו, על הפנים. אבא שלי אמר לי 'אתה יכול לארוז את כל הדברים שלך, זהו, אתה לא ממשיך ללמוד', באתי ואמרתי למנהל שלי אורי אלדן, שהוא מנהל הפנימייה, אמרתי לו 'תקשיב, אורי, הציונים שלי לא משהו, אני עוזב את הפנימייה, עוזב את בית הספר, תודה רבה'. אורי אמר לי 'אל תעזוב לשום מקום, חכה לי עשר דקות, אני בא איתך', הוא בא אליי הביתה, הוא דיבר עם אבא שלי, הוא שכנע אותו שאני הולך ללמוד והוא לקח אחריות על עצמו, שאם אני לא אלמד הוא מוציא אותי. אבל הוא לקח אחריות לאבא שלי - - -

למה לא היו לך ציונים בשנה הזו? למה? כי לא התמדת?

לא התמדתי, לא למדתי. הייתי יושב בכיתה כמו עפיפון.

השאלה למה.

כי לא רציתי.

לא רצית או שהיה קשה לך ללמוד?

לא היה לי קשה ללמוד. הייתה לי מחנכת שקוראים לה ריקי, אני עדיין זוכר אותה, היא כל הזמן הייתה מתקשרת לאמא שלי, לאבא שלי, לזה, לזה, 'הוא לא רוצה ללמוד, בבקשה, מה אני אעשה איתו? אני עוזבת את כל התלמידים בכיתה, יושבת איתו רק כדי שהוא ילמד טיפה והוא לא רוצה'. אתה מבין? לא עוזבים ולא מוותרים, עד שייצא משהו מהתלמיד, לפחות משהו קטן.

ויצא ממך משהו קטן?

משהו גדול יצא ממנו.

הכול נראה ממש טוב, בית הספר הזה מושלם. יש משהו שחסר לכם? קשיים?

אני רוצה לתת למפקחת, אני רוצה לדעת, תלמיד שלא רוצה וגם קשה לו. הוא לא רצה ולא קשה לו.

אני יכולה לעזור בסיפור על תלמיד אחד, תלמיד שעשינו איתו דרך מאוד - - -

אבל הבנת את השאלה שלי? שגם קשה לו אובייקטיבית וגם לא רוצה.

תלמיד שהיה בכיתת חינוך מיוחד ללקויות למידה, יש פה רצף של כיתות. חוץ מבית הספר לאוטיסטים יש לנו גם רצף של כיתות לקויי למידה, יש פה גם תלמידים משולבים, לא רק תלמידים כאלה והיה תלמיד שהרים ידיים, הגיע ולא הגיע, יותר לא הגיע וגם כשהגיע עשה מה שהוא רוצה ואז בית הספר עשה לו תכנית אחרת. התכנית האחרת הייתה שהוא היה הולך לעבוד בבית הספר שלנו של האוטיסטים. אני חושבת שמהמקום הזה שהוא ראה את המקום של הנתינה היה משהו אחר. אולי אקדמית הוא לא ישב בכיתה ולמד, אבל את השיעור לחיים וההשתייכות למערכת והצוות, הוא יצא מפה בגאווה אדירה של 'אני מסוגל, אני יכול'. 'אז אוקיי לא למדתי עכשיו', אבל יש דרך לעשות - - -

הוא אמר שהוא הרוויח את 12 שנות הלימוד שלו בסיכום.

השאלה של חברת הכנסת בן ארי במקום, הכול פה מושלם?

רועי, יש לי שאלה. אני מבקשת, אני בתור הנהגת הורים ארצית, אני למדתי בכדורי 12 שנים, הייתי אקסטרנית, השאלה שמעניינת אותי, מה מערכת היחסים בין האקסטרנים והאינטרנים. אני יודעת מה זה היה בזמני, הייתי רוצה שהיום זה יהיה קצת אחרת.

יש לי תחושה של עליונות של האקסטרנים מול האינטרנים. אני אדבר במילים לא מכובסות, יש תחושה של עליונות?

עד כמה הקשר הוא מעבר לשעות הלימודים?

אני פנימיסטית.

אני לא מבינה, אני שאלתי שאלה.

לימדו אותי בבית המדרש שלא על כל שאלה יש תשובה.

אתה, עונים לך על השאלות שלך. סליחה, אני רוצה לדעת מה חסר.

אני אתעקש לענות גם על השאלה שלך.

כן, ברור, אני אתעקש.

אני בתור תלמידת פנימייה שפה מתחילת הדרך יכולה לומר שבאמת מהתחלה הרגשתי משולבת, לא הרגשתי מתח, וכשגיליתי שפעם היה מתח בין פנימייה ללא פנימייה הייתי ממש בהלם. אני זוכרת, פעם כשישבתי, לדעתי בכיתה ח', ואמרו לי 'שלום, אני ככה וככה, למדתי בכדורי והיחס של האקסטרנים לאינטרנים היה אחר, היה 180 מעלות הפוך ממה שאת מספרת', שאלתי 'מה היה היחס? תגלי לי איך זה היה פעם' ואז היא סיפרה לי שזה היה שתי קבוצות ובתוך הקבוצות היו תתי קבוצות, אבל עקרונית שתי קבוצות של פנימייה ולא פנימייה והם היו גם רבים ביניהם ומכות. זה היה ממש כאילו תווית, אתה פנימיסט, בטח רע לך בבית ובטח אין לך חברים והציונים שלך גרועים. אני גם באתי לנפץ סטיגמה, זה חלק מהאופי שלי, אני באתי להראות שהציונים של הפנימיסטים לא פחות טובים ושההתנהגות שלהם לא פחות טובה וגם אף אחד לא נתן לי את התחושה הזאת. באמת אף פעם בכל ארבע השנים שאני בכדורי לא קיבלתי את התחושה שאני פחות טובה ממישהו רק מעצם היותי פנימיסטית.

אני גם פנימיסט, אני בוגר פנימייה בעצמי, כך שאם אנחנו פחות טובים המקום בצרות.

שאלתם מה לא טוב.

לא, שאלתי אם יש משהו חסר, זה לא חייב להיות לא טוב.

אנחנו השנה, יש לנו המון מיונים, לצבא, לשנת שירות, באמת המון המון מיונים, ואני יכולה להגיד לך שלי השנה היה הרבה יותר קשה בגלל שהייתי בהרבה הרבה הרבה מיונים. היה לי מאוד קשה, מבחינת להפסיד יום וזה הרבה ימים, זה היה יום בשבוע באיזה שהוא שלב ולהשלים היה מאוד קשה. ההשלמה בסופו של דבר לא הייתה עם מורים, היא הייתה עם חברים טובים, ללמוד. היה לי קשה מבחינת הצוות והמורים, להפסיד יום, כי מבחינתם זה לא בסדר שאני מפסידה, אבל אין לי ברירה.

מה, לא קורה פה מה שקורה בתיכונים אחרים שי"ב זה כמעט שליש שנה? בין בחינה לבחינה מה אתם עושים.

תלוי מה אתה לומד. אני לומדת פיזיקה, מחשבים ו - - -

עוד לא הגענו לתקופה הזאת.

לא, יש כאלה ש - - -

סליחה, אני רוצה לומר לתלמידי י"ב, אחת מנקודות הביקורת שלי לאורך כל הזמן זה הפחתים שיש במערכת החינוך. 12 שנות לימוד, יש הרבה ימי פחת, לכן מיד קפצתי ושאלתי, בין בחינה לבחינה אתם עוד לומדים?

אני אומרת, תלוי מה אתה לומד. בגלל שאני לומדת פיזיקה, מחשבים וספרות, אז להוסיף לזה ימים שאני מחסירה, שזה פעם בשבוע, זה ממש לא פשוט.

אבל לאן את הולכת לשנה הבאה?

לסוכנות היהודית.

מה את הולכת לעשות?

אני הולכת לעבוד בקהילות יהודיות בלאס וגאס.

יפה.מזל שכחלון הוסיף לשינשינים עוד 35 מיליון שקל השנה.

אולי אפשר להקשיב למה שהיא אומרת, שהוא קצת בעייתי, כי מה שקורה היום בשנות שירות, הם מזמנים אותם לכל שנת שירות, הרבה ימים ובסוף לא מקבלים אותם. זה משהו שהוא - - -

אני עשיתי מבדקי טיס בכיתה י', אני זוכר את הימים האלה.

בשנה הבאה יגבילו את התקנים.

אלה ימים שלמים, לא הלכתי, אני לא טייס, אבל עשיתי את כל המבדקים בשנת הלימודים וימים שלמים.

אז לקחו ספרדים לקורס טיס? לא זכור לי שהייתה לנו האופציה הזאת.

אל תגזימי, היה. היו מעטים.

יש כאן בקשה מאוד מאוד גדולה בעצם, קוראים להם כל שבוע ולפעמים חמישי שישי למיונים.

למי האצבע?

זה משרד החינוך, זה חוזר מנכ"ל.

מי מזמין אותך למיונים?

הצבא, שנות שירות, זה הכול. זה נורא תלוי, יש אנשים שלא רוצים לעשות שנת שירות ואז הם עושים רק מיונים של הצבא, אבל גם זה יש לא מעט.

השאלה מה את מציעה.

אני חושבת שההתחשבות צריכה להיות - - -

של המוסד.

שיהיה קשר בצבא אחד עם השני ועם משרד החינוך, למשל.

היה יום סיירות על הבגרות באנגלית. תלמידים לא רצו לבוא לבגרות באנגלית כי רצו ללכת ליום סיירות. יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה.

זה ממש מטופש. כן, אולי צריך באמת לעשות - - -

צריך לפנות. אחד מהסיכומים שאנחנו צריכים לפנות למשרד הביטחון כדי שימי בגרות יהיו - - - לוח השנה שלנו קשיח - - -

אני אומרת משהו שקשור למה שנאמר, שהקושי להשלים את הימים שהיא הפסידה בגלל המיונים כמו הרבה מאוד מתלמידי ריאלית י"ב, הוא בסופו של דבר נובע מעומס בלימודים, שאני לא מאמינה שהוא קשור באופן ישיר לבית הספר ובכדורי באמת שהפעילויות עם הערך המוסף והחברה והרב תרבותיות, יש המון, אבל אני באמת חושבת שאם מדברים על מה לא מושלם, אני חושבת שיש בכל בתי הספר - - -

עומס.

לגרוע קצת מהעומס הלימודי.

את מתפרצת לדלת פתוחה. הצוות החינוכי לא יאהבו מה שאני אומר, אני בן 55, יליד 60', אתם יודעים באיזה שנים הייתי ביסודי ובתיכון? אני יציר כפיה של המערכת הממלכתית, התחלתי ב-66', הבן שלי היום בכיתה י' במערכת ממלכתי ואני רואה את מערכת השעות שלו, היא בדיוק אותה מערכת שעות כמו שאני למדתי, אותם מקצועות, אותן הגדרות, כאילו המדינה עמדה מלכת. אם אתם שואלים אותי, כיו"ר ועדת החינוך, ואני אומר את זה בקול, הגיע הזמן שמישהו ינער ויקים משהו חדש, מודל חדש. אנחנו עושים טלאי על טלאי על טלאי, אנחנו מבזבזים, סליחה, אני לא אומר שאתם מבזבזים, אבל 12 שנות לימוד, יכולנו להוציא מכם, כמה שאתן טובות וטובים, עוד יותר ועוד יותר. אני מאלה שאומר, כמו שבצבא יש גדודים וסיירות גם בחינוך צריך להיות סיירות, לא להתבייש. כן, אנחנו מצד אחד רוצים לדחוף את החלשים, אבל גם להעצים את החזקים. יכול להיות שכמנהלי בתי ספר יכולתם להצביע על עשרה או עשרים מכל שכבה, להרים אותם קדימה כבר מכיתה - - - מירב, נמאס לך לשמוע את זה.

לא, אני פשוט לא חושבת ככה.

כבר מתחילת כיתה י"א לתת להם את הפוש קדימה. רגע, אני אומר לכם על רגל אחת, זה סמינריון, אין שום הצדקה שמקצוע מסוים יילך איתי מכיתה א' ועד י"ב - - -

נכון, למה הורידו את הבגרויות של כיתה י'?

לקחת מקצוע מסוים, לתת אותו חווייתי, טוב, איכותי, שנה-שנתיים, ולא משנה איזה מקצוע, אני מוכן להיות אמיץ ולהצביע על הכול. אין שום סיבה לקחת את המקצוע הזה, להתחיל מכיתה א' ועד - - -

פעם זה נעצר ב-י', היו בגרויות.

אם זה היה - - - בלי שום קשר לבגרות. אני יודע שאני עושה עבודה, סוף סוף מדברים על הערכה חלופית - - -

חברים, אם אני לא אעצור פה - - -

רק עוד משפט. הערכה חלופית. פעם לדבר על הערכה חלופית זה היה דברי כפירה במערכת החינוך, הבגרות ותו לו. סליחה, אז אפשר בשלב מסוים לקחת את המקצוע ולתת יותר עניין לתלמידים ללמוד, חוויתי יותר, לדעת. אבל אנחנו במפגש קצר, הייתה לי הזדמנות לפרוק את התסכולים שלי.

אתם יודעים מה התפלאתי? כששואלים ישראלים בפורומים כאלה 'מה לא טוב פה?' ישר קופץ 'האוכל'.

דווקא הם לא אמרו על האוכל.

- - - לפי הבן אדם עצמו, אם הוא רוצה ללמוד, רוצה להתקדם. לחפור למורים, 'אני רוצה רוצה', המורים פה נותנים.

ומה נעשה עם אלה שלא רוצים? נוותר עליהם?

זה גם החבר'ה שרוצים והחזקים, הם יכולים להשפיע על כל אלה שלא רוצים, לשבת איתם, לתת להם תגבורים, מהזמן שלהם.

אני רוצה להגיד משהו, אנחנו לא אופייניים בנוף של מערכת החינוך בישראל, אנחנו בבעלות ממשלה, אנחנו מוסד ממשלתי. המדינה הפרידה את עצמה, בוא ניתן לקבלן שיעשה, רוב מערכת החינוך נמצאת בבעלות של גופים פרטיים, של מועצות אזוריות, זה בעיניי גורם לחוסר שוויון, מועצה חזקה נותנת דברים טובים, מועצה חלשה נותנת דברים פחות טובים. פה, תלמיד מכפר תבור, מועצה חזקה, יקבל כמו התלמיד מיבנאל, כמו התלמיד מכפר כנא, כמו התלמיד מגליל תחתון וזה אלמנט שמעודד שוויון.

אז לא כל מה שהמדינה עשתה גרוע, יש קושי, קושי בבירוקרטיה, בעבודה רק עם משרד ממשלתי, זה בעיקר בעיה שלי, אז זה פקטור שמקטין בעיה. אני חושב שאת המגמה הזו היה מקום להפוך.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.