הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 191

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ"א באדר א התשע"ו (01 במרץ 2016), שעה 13:00

במסגרת יום העובדים הסוציאליים בכנסת - היעדר משאבים הנדרשים לעובדים הסוציאליים בטיפולם במשפחות החיות בעוני

חברי הוועדה: מאיר כהן – מ"מ היו"ר

אלי אלאלוף

מיכל בירן

יגאל גואטה

אילן גילאון

עליזה לביא

אוסאמה סעדי

יעקב פרי

ציפי נחשון גליק - מנהלת שירות נוצץ, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אפרת שרעבי - סגנית מנהלת השירות לרווחת הפרטת והמשפחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

איילה מאיר - מנהלת שירות פרט ומשפחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

נירה עקנין - קצינת מבחן לנוער, צפת/כרמיאל, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

גילה יצחק - קצינת מבחן לנוער עפולה/בית שאן, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ורד רוקח - קצינת מבחן מעצרים, אשקלון, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אמירה חריש - עובדת סוציאלית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

נילי ויצמן - מרכזת בכירה באגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי

יעל אגמון - רפרנטית באגף התקציבים, משרד האוצר

רות מנע - סגנית מנהל מינהל לסיוע בדיור, משרד הבינוי והשיכון

רונית פנחסי - מנהלת לשכת רווחה, עיריית ירושלים

אורנה ליסאי - מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים בקעה, תלפיות ירושלים

שרה שרון - מרכזת גיוס משאבים, מינהל קהילה, עיריית ירושלים

חנה אמסלם - ממונה על עבודה קהילתית, עיריית ירושלים

לילאנה סירקיס - מנהלת היחידה לסיוע חומרי ודיור, אגף רווחה, עיריית ירושלים

בריאן אלכסנדר - עובד סוציאלי, עיריית ירושלים

לי גרוס - עובדת סוציאלית, עיריית ירושלים

בוני גולדברג - עובדת סוציאלית, מנהלת המינהל קהילה ורווחה, עיריית ירושלים

אריאלה אשל - עובדת סוציאלית, מחלקת דוברות והסברה, עיריית ירושלים

צבי גולדברגר - עובד סוציאלי, עיריית ירושלים

הלה אלרן - עובדת סוציאלית, עיריית ירושלים

גלית ספייה - עובדת סוציאלית, עיריית ירושלים

פתחי אבו יונס - מנהל אגף רווחה, עיריית סכנין

מאירה קיפרמן - מנהלת מחלקה, אגף הרווחה, עיריית חיפה

סחר עבדאללה אדי - עובד סוציאלית משפחות, מחלקת רווחה, הדר, עיריית חיפה

מיכל פריאטה - עובדת סוציאלית משפחה, מחלקת רווחה, הדר, עיריית חיפה

יעל שפירא - עובדת סוציאלית, מנהלת מחלקה, אגף הרווחה עיריית חיפה

דורתי בר דור - עובדת סוציאלית אלימות במשפחה, אגף רווחה, עיריית חיפה

אבנר ספורן - עובד סוציאלי, מחלקת רווחה, הדר, עיריית חיפה

קרן הדר - עובדת סוציאלית, הדר, עיריית חיפה

אורטל פלדמן - עובדת סוציאלית קהילתית, אגף הרווחה, עיריית גבעתיים

ענת חורב שיינברג - מנהלת מחלקה לאוכלוסייה מבוגרת, גבעתיים

מירב דנה אמסלם - עובדת סוציאלית קשישים, עיריית גבעתיים

רות זק - עובדת סוציאלית גמלאית, יו"ר חטיבת עו"ס גמלאים, עיריית תל אביב

יעל ציזלינג - עובדת סוציאלית משפחה, עיריית בית שמש

ליליה אולידורט - עובדת סוציאלית קשישים, עיריית ערד

מרים שמחי הגדי - עובדת סוציאלית לסדרי דין, עיריית כפר סבא

נידאא זידאן - עובדת סוציאלית רפואית בקופת חולים, ועו"ס קהילתית בעוספיה

הילה ידע - עובדת סוציאלית נערות ומשפחות, מועצה מקומית, מזכרת בתיה

עדי רומח-סרבינצקי - עובדת סוציאלית לחוק החוסים, מועצה מקומית, מזכרת בתיה

תמר הדר - רכזת תחום התמכרות, אגף הרווחה, מועצה מקומית, פרדס חנה כרכור

תמי ברששת - מנהלת אגף הרווחה והשירותים החברתיים, מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור

אריה אהרון - עובד סוציאלי, איגוד העובדים הסוציאליים

עינת פרסמן - עובדת סוציאלית, מנהלת מחלקת גמלאים קהילה

רוני רוקח - עובדת סוציאלית ילדים בסיכון

עדה קלעי - עובדת סוציאלית, מרכזת העבודה לעבודה סוציאלית

בלהה אגוזי - עובדת סוציאלית, יו"ר ארצית חטיבת גמלאים

מלי סלע - עובדת סוציאלית

יעל גור - עובדת סוציאלית במקלט לנשים מוכות וילדיהן, ארגון נעמ"ת

אילנית סהר - עובדת סוציאלית מקלט לנשים מוכות, ארגון נעמ"ת

מיכל דלין פרימרמן - רכזת קשרי ממשל, ארגון לתת

ג'ף קיי - משנה לנשיא, הקרן לידידות

יעל עמא"ר - סמנכ"לית הקרן לידידות

עידית רובין - מנהלת מחלקת קשרי חוץ, הקרן לידידות

רובי אלפי-ניסן - דובר הקרן לידידות

רן מלמד - סמנכ"ל, עמותת ידיד - מרכזי זכויות בקהילה

דלית אלון אוחנה - עובדת סוציאלית, מרכז הורים למתבגרים בירושלים, מכון סאמט

יעקב ישראל בוסירה - פעיל בפורום למען ילדי הרווחה

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

נעה בן שבת

ענת כהן-שמואל

ר.כ., חבר המתרגמים

במסגרת יום העובדים הסוציאליים בכנסת –היעדר משאבים הנדרשים לעובדים הסוציאליים בטיפולם במשפחות החיות בעוני

שלום לכולם. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. אנחנו נהיה כאן כ-50 דקות ולכן אנחנו נהיה ענייניים וכל אחד יקבל שתיים-שלוש דקות. אפשר לעשות ישיבה קצרה ולהגיד בה את הדברים הכי הכי חשובים.

תודה רבה לכם שבאתם. אנחנו מתשע בבוקר בכל ועדות הכנסת, או ברוב ועדות הכנסת, דנים בסוגיות שקשורות לחברה הישראלית, למורכבות, לשיח בין העובדים הסוציאליים לבין מדינת ישראל על כל משרדיה כמעט, ובתחושות הקשות שמלוות אותי מאז פרסום הסקר. לא שזה חידש לי הרבה, כלומר, אם הייתה לי תקווה שאולי אני לא צודק בהנחות שלי, אז הסקר שהתפרסם הבוקר, הנתונים שלו הם נתונים שצריכים להדליק אצלנו, כקברניטי המדינה הזאת – פעם יותר ופעם פחות – להדליק אור אדום.

85% - חברי חברי הכנסת - מהעובדים הסוציאליים מדווחים שהם נדרשים יום יום לסיוע של הפילנתרופיה בכדי לתת מענה לפונים שלהם. 85%. אני מת לפגוש את ה-15% שלא צריכים עזרה.

נמצאים איתנו שניים, אני חושב שמהיותר חברתיים מחברי הכנסת החברתיים של הכנסת, חבר הכנסת אילן גילאון, שבשבילי הוא מורה דרך, אני אוהב אותו מאד למרות שאני לא במפלגה שלו; וחברת הכנסת מיכל בירן, לוחמת ללא חת על זכויות עובדים.

אנחנו מיד ניגש לדיון. אני אתן לחברי הכנסת להגיד כמה מילים כל אחד בתורו ונפנה אליכם על פי רשימת הדוברים, ונמצא מכאן עם החלטה. הוועדות רושמות החלטות והן מעלות אותן להמשכי דיון. היום, הדבר שייצא מהפגישה שלנו, מהיום המשותף הזה, זה שבכל ועדה יש עוד 3-4 ישיבות המשך, וחלקן מבשילות לכדי חוקים, חלקן מבשילות לכדי שאילתות, ואנחנו מייצרים שיח שאני לא רוצה להגיד שהוא לא היה, כי גם לפני עשו את זה, אבל אנחנו מנסים להפוך את זה לשיח הרבה יותר, כמעט יום יומי, בין לפחות ועדת העבודה, הבריאות והרווחה, לבין העובדים הסוציאליים.

הצטרף אלינו חבר הכנסת יעקב פרי, בבקשה אדוני. אילן גילאון, או אתה יודע מה, מיכל בירן. בבקשה גברתי.

תודה רבה. דבר ראשון מאיר, כל הכבוד על היוזמה של היום החשוב הזה ועל העלאת הנושא. אני שמחה לראות שכששיניתי את כובעך, לא נטשת את הנושא אלא להיפך, ניצלת את כל הידע ואת המיומנויות שיש לך בתחום בשביל לעזור בכלל בעולם של הרווחה ובמיוחד לעובדים הסוציאליים.

אני לא יכולה שלא לחשוב על מה שקורה עם העובדים הסוציאליים בהמשלה למה שקורה כששולחים חיילים לקרב. כששולחים חיילים לקרב, לחזית, ומתגלה שלא שלחו להם את מה שהם היו זקוקים לו, אם זה נעליים, כלי נשק או מזון, המדינה כולה עומדת על הרגליים בצדק, בסערה, על המחדל האיום והנורא.

אני חושבת שגם העובדת הסוציאליים, בסופו של דבר המדינה שולחת אותם לחזית של המאבק הכי קשה ויומיומי, עם כל הבעיות החברתיות של מדינת ישראל. אנחנו פה במידה רבה יוצרים אותם ואתם צריכים אחר כך, או אתן, יותר נכון להגיד בהקשר הזה, צריכות אחר כך פשוט לאסוף את השברים של המשפחות המפורקות, של האנשים שאנחנו רואים אותם שלא מצליחים להתפרנס למחייתם. כל הבעיות הללו, הנגזרות, אתם מטפלים בהם ומגלים ששלחו אתכם לשדה הקרב בלי מספיק כלים, בלי מספיק גיבוי, עם משכורות מזעזעות, תנאים מזעזעים ובסוף, כשקורה משהו, כשאדם חלילה רוצח את ילדיו או הדברים שמגיעים לעיתון, את מי ששולחים מיד, מפקירים אותו לזעמו המוצדק של ההמון, תמיד זה את העובד הסוציאלי או העובדת הסוציאלית.

זאת מערכת שנסמכת על הרצון הטוב שלכם, על האתוס שבגללו הגעתם למקצוע הזה, אבל מערכת אי אפשר לנהל על ג'סטות ועל רצון טוב של אנשים. המערכת צריכה להיות בנויה נכון וכרגע זה לא המצב שלנו.

אז שוב, כל הכבוד על היוזמה של היום הזה. אני לרשותכם במאבק הזה. עסקתי בזה גם בכנסת הקודמת, גם בכנסת הזאת. אני מתנצלת מראש שבשעה 13:30 אני אצטרך לזוז, אבל שמחה להקשיב ואני מקווה שאספיק להקשיב.

תודה רבה גברתי. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה.

תודה רבה אדוני.

שנייה. היות וחברי הכנסת כנראה עסוקים בוועדות אחרות, כך אומרים בשביל הפורמאליקה, בואו תשבו. החברה שיושבים שם מאחור, תתקרבו לשולחן בבקשה.

או כמו שאומרים, במקום שאין חברי כנסת, תהיו חברי כנסת.

הנה חבר הכנסת אלי אלאלוף, יקירנו. אלי שלום. להשאיר רק מקום לאלי אלאלוף. אלי אני מבקש.

לא, לא, זה בסדר.

לא, לא, אלי, בוא לידי, אתה רגיל.

לא משנים הרגלים. בבקשה, אדוני.

טוב, החלוקה הכי ראשונית בחיים, כי מאיר הוא תמיד דוגמא לעניין הזה ולא בגלל שפרגנת לי. אני מפרגן לך בחזרה כי מגיע לך. בין האנשים שמסתכלים על בני אדם כאמצעים לבין אנשים שמסתכלים על בני אדם כעל מטרות. ונדמה לי שמה שמשותף לכל מי שנמצא באולם הזה, גם מן הצד הזה של השולחן וגם משם, זה שאנחנו כולנו בני אדם שמסתכלים על בני אדם כמטרות ולא כאמצעים.

אני מעריץ גדול של עובדים סוציאליים. בדרך כלל אני אומר עובדות סוציאליות. אני לא מבין למה הם עושים את זה לעצמם, למה הם לוקחים לעצמם את אבן הרחיים הקשה הזאת. תמיד זה מזכיר לי אצל אלטרמן, בשיר המפורסם שלו על העלייה השנייה, שהוא אומר – "איזה מין בני אדם משונים, אומרים ועושים". וזה לקחת ולבחור מסלול של חיים ותכלית של חיים, שהיא מאד מאד קשה, של אנשים שהנטייה שלהם לא לעבור ליד החיים, אלא לעבור בתוך החיים ולגעת בתוך האנשים.

אנשים ציניים לא יכולים להיות עובדים סוציאליים. ואנשים שהם לא ציניים, הם לוקחים כל דבר עם עצמם, מכל דבר קצת, מכל כאב קצת ובסופו של דבר התשישות היא כבדה ולה יותר מכל, אתם היום מעמד הפועלים החדש, לצערי הרב. וכל זמן שעובדת סוציאלית תצטרך לעבוד 35 שנים כדי לקבל את המשכורת של מנכ"ל מפעל בחודש אחד, אני חושב שיש כאן דברים לתקן – בציוד שלכם, במעמד שלכם, בהכנסות שלכם.

אנחנו בכל אופן רוצים שתהיו בטוחים שאנחנו מצדיעים לכם לאורך כל הקו ואנחנו רואים את השליחות שאתם מבצעים אותה, ובשבילנו אתם אנשי העלייה השנייה ולכם נועד היום הזה, כדי כן לחזק את רוחכם כאן. יש גם אנשים שמבינים ורואים ומעריכים מאד מאד מאד את מה שאתם עושים.

הטיפול בחברה בסופו של דבר הוא אובייקטיבי, הוא חלוקתי, הוא אוניברסאלי. עוני הוא תוצאה של חלוקה לא נכונה של עושר, וזה צריך להיות ברור. ואתם המנגישים של החברה הזאת, לאנשים שלא יכולים לגשת אליה, כי הנגישות היא תכלית הכל.

כל אחד חושב שנגישות זו היא רמפה שעובר עליה כסא הגלגלים. הנגישות הראשונה היא הנגישות של בני אדם לבני אדם. אתם מנגישים את החיים לאנשים כדי שהם יוכלו מהמקום שבו הם נמצאים, לצלוח אותם בכבוד ובעצמאות ככל יכולתם. ואני באמת, אין מילים להודות לכם.

תודה רבה אילן. יושב ראש הוועדה ביקש לומר כמה מילים. הוא מארח אנשים מאירופה.

מהפילנתרופיה שאתם זקוקים לה.

בבקשה אלי.

טוב, אני ממש באתי לשתי דקות, כי חברי מאיר כהן, באמת הוא חי את הנושא של העובדים הסוציאליים בצורה הרבה יותר ותיקה ממני, בזמן הרבה יותר רחוק ממני, גם כשהיה ראש עיר וגם כשהיה איש מערכת החינוך הוא היה גם עובד סוציאלי לא מוצהר. ובאמת אני באתי להגיד רק, למרות כל הקשיים ויש לכם קשיים להתמודד עם כל האתגרים שנופלים עליכם בצורה שיטתית כמעט הייתי אומר, ושלא תמיד אנחנו יודעים לעזור לכם כמחוקקים, אבל אנחנו יודעים כמה אתם חשובים למערכת.

בנאום שלי היום במליאת הכנסת אני אגיד שבעצם הלוחמים האמיתיים של החברה זה אתם. ככה אני רואה את זה. לכן גם בזמנו מאיר אישר, כשהוא מינה אותי ליושב ראש ועדה, אז היה לנו רק ויכוח אחד – האם נשים את המילה מלחמה בפנים או לא. אז כן, בסוף הסכים ושמנו את הדו"ח של הוועדה למלחמה בעוני, אבל יש רק חיילים מסורים ושיטתיים, שיודעים על מה הם מדברים וזה אתם.

אז תדעו שאם רוצים להתמודד עם האתגרים החברתיים ולהוציא מהעוני משפחות – וזה אפשרי – זה רק בזכות המסירות שלכם, ההתמודדות הקשה, אי השוויון החלוקתי של חברי אילן גילאון, שהוא מדבר על זה שלכם השכר הנמוך, לכם הבעיות הגדולות והרווחים הם לאחרים.

אבל אני בטוח שבמלחמה הזאת גם נדע לנצח ונדע להתמודד. אז אני שמח שיש יום שבזכות מאיר נעשה בכנסת. אנחנו לא נגמור את עבודתנו ביום אחד. בעצם כל יום בוועדת הרווחה, החינוך והבריאות, שזה שלושת התחומים שזקוקים לכם כל כך הרבה, פלוס הדיור הציבורי.

אז אלה האתגרים של כולנו ביחד ואני מאחל לכם ביום הזה באמת שרק יהיה פורה ויאפשר לנו להתקדם עוד יותר לקידום הפתרונות של האוכלוסיות הכי קשות, שבחרתם ובחרנו בצורה אחרת לשרת אותן.

כל טוב ויום טוב לכולם.

תודה רבה אלי, תודה רבה אדוני, יושב ראש הוועדה. יענק'לה פרי ואנחנו נפתח בדיון ותוכלו להגיד את כל מה שכואב לכם. גברתי עם הלפטופ שם, אני מבקשת.

מאיר עוד לא השתחרר מזה שהוא היה מנהל בית ספר.

נכון, כן, כן. כן, זאת את שמסתכלת שמאלה, ימינה, ואת לא תצאי לטיול. בבקשה, יענק'לה.

אני קודם כל רוצה באמת להצטרף לברכות למאיר, ידידי וחברי, שהייתה לי ויש לי הזכות להכיר את אחד האנשים, אני חושב, הכי רגישים, הכי אכפתיים לפנים הקשות של החברה, הייתי אומר אפילו הפנים המיוסרות, ולא רק בגלל שהוא בא מדימונה.

אני באמת רוצה לברך אותך. אני חושב שזה יום חשוב וזה יום לאנשים, נשים ואנשים חשובים. אולי החשובים ביותר של החזית החברתית של מדינת ישראל. אנחנו יודעים, אפילו פה בבית הנבחרים, שזה לפעמים נראה אסופה של אנשים שלא כולם מספיק רגישים ולא כולם מספיק אכפתיים ורובם הם לא הדעות שלי או שלך או שלו.

גם בית הנבחרים יודע להעריך את העבודה המיוסרת, הקשה, האנושית, שהעובדות והעובדים הסוציאליים עושים במדינת ישראל ואנחנו גם יודעים שהתנאים, שהמשכורות, התנאים שניתנו דווקא לפלג הזה של החברה הישראלית, לא רק שלא היו מספקים, אני סמוך ובטוח שהם גם לא מספקים היום. וזה תפקידו של הבית הזה לנסות ולשפר את התנאים שלכם לא בחסד, אלא באמת בזכות, כי זה מגיע לכם.

אני חושב שכמי שמבין מה עובר עליכם יום יום, שעה שעה, באיזה בעיות, באיזה קשיים, באיזה בעיות אנושיות אתם נתקלים, אז לנו לא נותר, כמי שיושב בבית הזה, באמת להצדיע לכם. ואני אומר לכם רק מניסיון חיים לא ארוך במיוחד, שלפעמים גם מילה טובה ומילה של הערכה ומילה של הצעדה, הם לא בדיוק יכולים להחליף את המשכורת שאי אפשר לפעמים לגמור איתה את החודש, אבל הם בהחלט ראויים ואתם - - -

לא במקום.

לא במקום, אמרתי שלא יכולים להחליף, אבל הם בהחלט מראים על מידת הערכה ומידת הערצה והתודה שכולנו חייבים לכם, אני חושב שכל החברה הישראלית. ולי רק נותר לקוות שנוכל, גם דרך ועדות הבית הזה, במליאה של הבית הזה, לשפר את התנאים שלכם, לשפר את תנאי התעסוקה שלכם, ועל ידי כך לתרום לעבודה המאד חשובה, המאד ערכית שאתם עושים עבור החברה הישראלית.

תהיו ברוכים.

תודה רבה, יענק'לה. השיח הראשון שלי שהיה עם עובדת סוציאלית, היה בערך כחודשיים אחרי שנבחרתי לרשות עיריית דימונה, ואני בכוונה מספר את הסיפור הזה ונכנסה אלי בחורה צעירה ואמרה לי תשמע, עם כל הכבוד שאני רוחשת לך – זה היה באחד החגים – אני לא אפשוט יד בשביל אף אחד. הסתכלתי ואמרתי לה – מה? למה את צריכה לפשוט יד? היא אומרת לי תראי, אני מסיימת בשעה חמש את העבודה שלי, יוצאת, אני לא יכולה לבוא הביתה בלי לעשות סיבוב, חבר הכנסת סעדי, בבקשה אדוני. בלי לעשות סיבוב בין אנשי העסקים ולהתרים.

תקשיבו טוב – מאחד לקחת קילו סוכר ומהשני לקחת בקבוק שמן ומהשלישי לקחת שמיכה. זאת מציאות של הרבה מאד עובדים סוציאליים, גם בפריפריה וגם בפריפריה החברתית.

אני רוצה לשמוע את רן מלמד. בבקשה רן.

תודה.

אני מבקש להתייחס לסוגיות האלה, למציאות הזאת – איך אנחנו יכולים לפתור אותה. אני אגיד מה אנחנו עושים בסוף והאם אנחנו לא מאבדים את היכולות שלנו כאנשי רווחה, כי לאט לאט - ותשימו לב למשפט שאני אומר והוא לא מכוון לאף אחד - בעלי המאה יכולים להפוך לבעלי הדעה. ולא ירחק היום שמשרד הרווחה ועוד גופים יהפכו ללא רלבנטיים, כי אלף הם הפריטו את עצמם לדעת, ו-ב', יש היום פילנתרופיה שעושה את העבודה לא פחות טוב, ונמצאים איתנו החברה מהקרן לידידות, אנחנו נשמע אתכם אדוני. תודה רבה.

בבקשה רן.

תודה, צהריים טובים ו - - -

שוב, מעכשיו שעון מתקתק, 2.5 דקות לכל אחד.

קודם כל ברכות לעובדים הסוציאליים ואני אומר את זה לא בתור עובד סוציאלי, אבל בתור מי שמלמד בבית ספר לעבודה סוציאלית בתל אביב כבר 4 שנים ומיום ליום אני לא אגיד מתאהב בתחום, אבל לומד להעריך אותו הרבה יותר ממה שאולי הערכתי אותו בעבר.

אבל לפני זה אני רוצה להגיד לך אדוני תודה, למשהו שמתחבר לפה בסופו של דבר. שני חוקים שהתחילו בתקופתך עברו בחודש האחרון בכנסת, אחד כמעט סופי והשני סופי – חוק מענק לימודים של הביטוח הלאומי, שיאפשר לאימהות חד הוריות לקבל מענק לימודים עד כיתה י"ב לילדים שלהם וההגדלה האמיתית המשמעותית של מס הכנסה שלילי. זה דבר שהתחיל אצלך כשר בממשלה הקודמת, עבר סוף סוף עכשיו בממשלה הזאת, אז על זה תודה. הדברים מתקדמים.

שר הרווחה, לא האוצר.

שר הרווחה הקודם ושר האוצר הקודם. הבעיה הגדולה שאנחנו רואים היום בתחום של העדר משאבים, נוגעת קודם כל לסיפור המצ'ינג ואתה מכיר אותו היטב, אדוני. העובדה שממשלת ישראל, שמתקצבת רשויות מקומיות, בעיקר רשויות חלשות, דורשת מהן לפחות 25% מהכסף להביא ממקורות שלהם. ועד שהדבר הזה לא ייפתר, יהיה מחסור בתקציבים. עכשיו, אני לא יודע עד כמה אתה יודע, אבל בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכולנו, מופיע בפירוש הסעיף שמדבר על ביטול המצ'ינג לרשויות החלשות.

בפועל, עד כמה שאני יודע היום, עוד שום דבר לא נעשה, אבל יש הרבה כסף, הרבה כסף שיכול להתפנות לטובת הדברים האלה, אם שיטת המצ'ינג שאתה התחלת לקדם אותה, תשתנה ותשתנה בצורה משמעותית.

הדבר השני שחסר זה שבתקנון העובדים הסוציאליים, המילים מיצוי זכויות לא מופיעות. וכשהמילים מיצוי זכויות לא מופיעות, זה אומר ש-א' לא עושים מיצוי זכויות, וב' – כל מה שנכנס לתוך מיצוי זכויות, כולל המשאבים, לא קיים. וצריך להכניס פרק שלם על הנושא הזה. אנחנו היום באוניברסיטת תל אביב עובדים על לשנות ולהכניס, להציע פרק בנושא הזה, אבל הוא אמור להביא יחד איתו גם תקציבים. אני חושב שכשזה יקרה, אפשר יהיה לראות עוד איזו שהיא בשורה.

והמשפט האחרון, כי ה-2.5 דקות שלי הולכות להיגמר, אני לא יכול בלי שתי מילים של אכזבה. לפני יומיים היה פה דיון, אתמול, סליחה, היה פה דיון בוועדה לביקורת המדינה, שעסק בין השאר בהתבטאויות של ראש עיריית חיפה על אי הכנסת הקמה של מעון לנערים ולנערות בסיכון בחיפה. לא שמענו מילה ממה שנקרא עובדים סוציאליים. בין אם זה מאוגד, בין אם זה מחלקות רווחה, בין אם זה איגוד העובדים הסוציאליים, בין אם זה כל גוף אחר. לא יכול להיות שיהיה פחד לבוא ולהגיד לראש העיר – אדוני, אתה טועה.

ואני חושב שביום הזה שהוא יום חשוב, צריך לבוא ולדעת שאולי גם תצא מפה אחרי זה קריאה בנושא הזה. תודה.

תודה רבה. הקרן לידידות. אני חושב שכל מי שעסק ברווחה בעשור או בשני העשורים האחרונים, התעורר עם הקרן לידידות והתנהל במהלך היום עם הקרן לידידות. אדוני מהקרן לידידות, תן לנו סקירה בבקשה, או גברתי – על מה ההיקפים ובאיזה תחומים אתם עוסקים. ולנו ברור שאם אתם לא הייתם שם, אף אחד לא היה שם. בבקשה.

טוב, אז הקרן לידידות - - -

שם לפרוטוקול.

סליחה, יעל עמא"ר טולוב, אני סמנכ"ל תכניות של הקרן לידידות ואני פה בשם הרב אקשטיין, גם מברכת על ההזדמנות הזאת להשתתף ולהיות חלק מהיום הזה וגם על ההזדמנות לדבר.

הקרן לידידות, מיום הקמתה, עוסקת רבות בעבודה מול המחלקות לשירותים חברתיים ומול עובדים סוציאליים ורואה את העובדים הסוציאליים כמי שנמצא בחזית החברתית של ישראל, לאור המציאות העגומה שנמצאת בחוץ. המטרה של הקרן היא גם להוקיר ולהעריך את העבודה של העובדים הסוציאליים ושל המחלקות ברמה המקומית, אבל גם לתת להם ולספק להם כלים ומשאבים כדי לעשות את העבודה שלהם נאמנה, מתוך תפיסה שאומרת ששיקול הדעת של העובד הסוציאלי הוא הדבר החשוב.

בחלק גדול מהדברים שהקרן לידידות עושה היא אינה נכנסת לשיקולי הדעת של העובד הסוציאלי בקצה. אנחנו יודעים שצריך שם משאבים. אי אפשר להתייחס לעוני כבעיה סטטיסטית, אלא להתייחס לזה כאוסף של בעיות חברתיות של בני אדם, שצריך לתת להם פתרונות. והפתרונות הם מול בני אדם, הם לא מול מספרים.

המחלקות לשירותים חברתיים הן אלו שבסופו של דבר נמצאות שם מול בני האדם וצריכות סל גמיש של משאבים, כדי להתאים לכל בן אדם את הסיפור שלו, כי כל בן אדם הוא עולם ומלואו, ועד כמה שזה טריוויאלי, הפרקטיקות לא מותאמות לזה. הקרן לידידות, את אחת התכניות הראשונות שלה, בשם קופת הידידות, שמה בתוך המחלקות לשירותים חברתיים. התכנית הזאת היום נמצאת בהיקף של 201 רשויות מקומיות ברחבי הארץ, באשכול סוציו אקונומי 7 ומטה - - -

בהיקף של כמה כסף?

בהיקף של 30 מיליון שקלים. צריך להגיד שהתקציב של המת"ס – שזה מרכז תשלומי הסעד של משרד הרווחה לטובת הסיפור הזה, עומד על כ-50 מיליון שקלים על פי העדכון האחרון שאני מכירה. ועדת אלאלוף הגדירה שהתקציב הזה, תחת כל הסיפור של שירותי רווחה אישיים מבחינת ההמלצות, התקציב הזה חייב לגדול פי ארבעה ל-200 מיליון שקלים וזה מינימום. בן אדם שחי מקצבה או חי משכר מינימום ומטה ומתקלקלת לו מכונת הכביסה, זהו, זה כמו משבר. ואז אתה נכנס לסחרחרה. בשביל זה נמצאת שם הקופה.

הקופה הולכת לצרכים מגוונים, לצרכים בסיסיים וקיומיים. אופן התפעול שלה הוא גם מהותית שונה. הוא מסתמך על העובדה שלבן אדם אין את הכסף, אין לו יכולת לשים השתתפות עצמית. שיקול הדעת הוא העובד הסוציאלי בלבד. היכולת לממש סיוע יכולה להיות תוך 7 דקות. זאת אומרת זה לא רק להגדיל את התקציב, זה גם לדבר על האופן שבו נותנים לאנשים סיוע, ככה שזה באמת ישיג את המטרה שלשמה הוגדר הסיוע.

תודה רבה. תודה גברתי. אני רוצה להוסיף משהו. האם גברתי, כל שנה אתם מגדילים את קופת הסיוע הזאת?

גובה הקופה מוגדר על פי תקציבים של משרד הרווחה. זאת אומרת שאנחנו נשענים על תהליך מיון התיקים והסעיפים המקצועיים שמשרד הרווחה מגדיר, כדי שנהיה אתיים ושקופים וככה נקבע הגובה. זו איזו שהיא נוסחה אחידה. לפני שנה עלינו לאשכול סוציו אקונומי 6 ו-7. עד לפני שנה היינו רק ב-1 עד 5. זה רק מראה עד כמה המציאות הולכת ומתרחבת. כיסי העוני נמצאים בכל הרשויות ולא רק באשכול הנמוך.

אנחנו הרחבנו את התכנית בשנה האחרונה לאשכול 6 ו-7 ומעצם זה בעצם התקציב גדל ל-30 מיליון שקלים.

תודה רבה. בוני אזולאי - - -

גולדברג.

גולדברג, אני רואה אותך מירושלים, בואי בבקשה שבי, אנחנו רוצים לשמוע אותך.

אני ואילן למדנו ביחד.

היא אשדודית, מה?

אני יודע.

אני הייתי מקרה סוציאלי והיא עובדת.

אני שמעתי אשדוד, אמרתי אזולאי. בוני, עיריית ירושלים, עם כל הקושי, עד כמה הפילנתרופיה נכנסת לחיי היום יום שלכם?

היא נכנסת. אני לא חושבת שבמימדים שאני שומעת פה, אבל היא בהחלט נכנסת. הקרן לידידות כמובן שותפה מלאה. אני הייתי רוצה לכוון את המשאבים הנוספים האלה, לתוך תהליכים טיפוליים ולא רק לכיבוי שריפות. וזה נראה לי משהו שהוא בכיוון שגם שיעל דיברה עליו, שבהחלט אפשרי. אבל כן, אנחנו עסוקים, יש לנו אפילו רכזת כזאת, שנקראת רכזת גיוס משאבים והיא עוסקת בזה ועוסקים בשכונה, עוסקים במרחב, עוסקים בכל מקום אחר. זו בהחלט מציאות כואבת והיא קיימת.

בהנחה שהפילנתרופיה לא קיימת, אני רוצה לשאול בבקשה להתייחסות של עובדת סוציאלית מהשורה. יש עובדת סוציאלית – כן, יש הרבה. בהנחה שהפילנתרופיה לא קיימת ומגיע בן אדם מבוגר, בגיל שלי או בגיל של יענק'לה - - -

דבר בשם עצמך.

אני אדבר בשם עצמי. ועכשיו נהיה רציניים, ואומר – שיני מפורקות לגמרי, שבורות, אני לא יכול לאכול כי אין לי שיניים. חוץ מהפילנתרופיה, יש היום מסלול שבו דרך המדינה אפשר לקבל את הכסף? גברתי? תתקרבי למיקרופון.

גם לא שומעים טוב, לא רק שיניים.

כן, ענת, בבקשה.

שלום. שמי ענת, אני מנהלת מחלקה לאוכלוסייה מבוגרת בשירותי הרווחה בגבעתיים, עיר באשכול 8-9. קרן הידידות לצערי לא יכולה לסייע לנו. אנחנו נמצאים לא פעם אל מול קשישים שאין אפשרות לטפל בשיניים שלהם. התקציבים של מה שנקרא מת"ס הם נמוכים. אנחנו מוצאים את עצמנו לקראת אמצע השנה עם תקציבים שבאמת נאלצים לסרב לאנשים בדברים נורא בסיסיים.

אתה נגעת בשיניים ובאוכלוסייה המבוגרת, אז בוא נגיד שזה התחום, שבפירוש למעט באמת המשאבים הרבים של שורדי שואה, ניצולי השואה עומדים בפנינו היום, לאוכלוסיות האחרות – ואנחנו באמת עיר במצב סוציו אקונומי טוב, אבל יש 520 - - -

איך אתם מתמודדים עם זה?

אנחנו מתחילים לחפש קצת עמותות אחרות שאולי - - -

עמותות.

עמותות, אבל גם זה לא מספיק. אנחנו מוצאים את עצמנו במצבים של חוסר אונים, שלפעמים אנחנו מסרבים לאנשים ואנשים מחכים לשנת התקציב הבאה. ובאמת, עיר חזקה, אבל בכל זאת, זה לא נושא בסדר היום של פרנסי העיר לתרום כסף לנושאים האלה.

תודה רבה. לפני שחבר הכנסת סעדי ידבר, אני רוצה להגיד משהו. כשהייתי שר רווחה, אנחנו הצקנו 230 מיליון שקלים כסף שאמור להגיע לעמותות, כי אמרנו שהגיע הזמן לא לשחרר, לשלוח את העמותות לרחבי הארץ, אלא להשתמש בהן כשותפים שלנו, ושכן מדינת ישראל תבוא לעמותה ותגיד בגלל מוטת השליטה שלכם ומוטת הניהול שלכם, אנחנו נותנים לכם כסף. המדינה נותנת לעמותות, ביחד למחלקות הרווחה ויוצרים איזה שיח שהוא מעצים. ואם עמותה יש לה 30 מיליון שקלים לקופת ידידות, מדינת ישראל תיתן 2 שקלים על כל שקל. להפוך את היוצרות.

כשאנחנו היינו אישרנו את זה. לצערי הגדול לפני שלושה חודשים הצעת החוק הזאת, שלי, לא עברה. חשוב שזה יהיה כאן בחלל החדר. כלומר, השאלות המנחות שאני שואל זה לא כי אנחנו לא יודעים את המציאות. המציאות היא קשה. אבל חשוב מאד לאוזניהם של אלה שלא נמצאים כאן, שיבינו שהכסף של הקרן לידידות צריך להיות הנשמה היתרה של החברה הישראלית. אבל ברגע שהוא בא במקום החובה של המדינה, זה מקומם. כי גם בסוציו אקונומי 10 יכול לבוא קשיש שיגיד לך שאין לו כסף למשקפיים. ואני לא מכיר שום מנגנון. השתדלנו לבנות מנגנון כזה.

אחד הדברים שאני מצר עליהם זה שלא היה רצף שלטוני ואי אפשר היה באמת, לא חלילה כי מישהו מחפש את הכיסא מעור, אלא יש משהו לא נורמאלי בזה שמתחלפים ואתה לא מספיק לעשות את הדברים. אני מבקש להתייחס לסוגיה הזאת.

חבר הכנסת סעדי, אדוני.

אדוני יושב הראש, חברי חברי הכנסת - - -

והיות שעבר החוק, אתה יודע שאנחנו יכולים להדיח אותך בלי בעיה.

כן, בלי בעיה. עוד לא עבר ולא יעבור.

אינשאללה. גם אני מקווה שהוא לא יעבור.

אורחים נכבדים, עובדים סוציאליים נכבדים, נציגי עמותות, אני רואה פה גם חברים מתקופת הלימודים (הערה: הח"כ אומר את המשפט גם בשפה הערבית). אני רואה פה את העובד הסוציאלי, מנהל מחלקת הרווחה בעריית סכנין – אהלן וסהלן לכם ואני מברך אותך אדוני יושב הראש על היום הזה.

אני מעדיף שתברך אותי במרוקאית.

אני עוד לא יודע מרוקאית. אני מברך אותך על היום הזה, חשוב, של העובדים הסוציאליים, שאתם באמת עושים עבודת קודש ואתם עומדים בחזית מול השכבות החלשות הכי נזקקות לשירותים בעיריות ואתם נתקלים ומטפלים בבעיות האלה בתקציבים הדלים ובחוסר המשאבים שיש. והיו מקרים לצערנו, אפילו של אלימות כלפי עובדים סוציאליים וכלפי מנהלי מחלקות במגזר הערבי ואני מתאר לעצמי שגם במגזר היהודי אותו דבר.

לפני שעה היינו בוועדת העבודה, פה, בחדר הוועדה, והיה מנכ"ל המוסד לביטוח הלאומי ושמענו סקירה על השירותים שמעניק המוסד לביטוח לאומי ואני מודה ליושב הראש הקבוע, חבר הכנסת אלאלוף, שביקש סקירה מיוחדת על הביטוח הלאומי במגזר הערבי ושמענו על השירותים שנותנים, אבל יש מחסור אדיר בשירותים וכמובן בתקציבים. אנחנו זוכרים את הימים שהיית שר רווחה ובאמת השקעת בשירותי רווחה באופן כללי וגם במגזר הערבי.עכשיו אנחנו באמת סובלים ממחסורים אדירים.

רן דיבר על המצ'ינג. בגבעתיים מדובר באשכול 8-9, הלוואי עלינו 5-6. אנחנו רובנו ב-2-3. ב-8-9 אתם זקוקים, אז מה אנחנו נגיד? מה נגיד, באמת?

יש לנו פגישה עם מנכ"ל משרד הרווחה. אנחנו עומדים להעלות את כל הנושאים האלה, את המחסור בעובדים הסוציאליים באופן כללי וגם במיוחד במגזר הערבי. נושא המצ'ינג שרוב הרשויות לא מצליחות אפילו לשלם את האחוז המועט הזה ובאמת, אם יש נושאים שאני יכול להעלות בפני המנכ"ל ובפני השר, אני אשמח בייחוד מהנציגים של המגזר. תודה.

תודה רבה אדוני. גברתי, רצית להגיד. תציגי את עצמך.

שמי מיכל, אני מארגון לתת ורציתי לתת עוד כמה נתונים על הנושאים שנדונו. אנחנו אוספים כל שנה נתונים בנושא במסגרת כתיבת דו"ח העוני האלטרנטיבי שלנו. ניקח לדוגמא שבסקר שעשינו בין עמותות המזון, עמותות שמספקות את הסיוע לביטחון התזונתי של החיים בעוני, אז יותר מ-80% מהנתמכים בעצם מגיעים עם הפניה של מחלקות הרווחה. כלומר מחלקות הרווחה קולטות אותם, רואות שיש בעיה - - -

זה נתון חשוב.

ולא מסוגלות לתת מענה ומפנות אותם שוב לפילנתרופיה.

אצלכם זה 100%. זאת אומרת ההלימה, שיתוף הפעולה עם מחלקות הרווחה.

בתכנית הזאת?

כן.

לא, אצלנו פשוט יש - - -

כן, כן, ברור. זה בסדר.

ויכול להיות שהם נזקקים ומקבלים אותם גם בלי המכתב.

אוקיי, מאה אחוז, בסדר גמור.

וכמובן מיותר לציין שהעמותות לא מקבלות את התמיכה הממשלתית בשביל לקיים, אלא חיות מהפילנתרופיה של הציבור והתעשייה ושיתוף הפעולה ביניהן.

עוד נתון מעניין זה נתון ש-70% השיבו שהם תופסים את הממשלה כגורם האחראי לצמצום העוני, אבל יחד עם זה, גם כששאלו אותם מי הם אלה שנותנים מענה לחיים בעוני, אז הם שמו את העמותות ואת המגזר השלישי בראש, עם 43% ו-30% לתרומות של אנשים פרטיים ורק 20% זה היה הממשלה.

מעניין.

כלומר, יש פער עצום בין התפיסה למי אחראי, למי עושה את זה בפועל. כמובן כולנו, המגזר השלישי מחבק את העובדים הסוציאליים ועובד איתם מאד בצמוד ומקווים מאד מאד שיתנו את המשאבים גם לעובדים הסוציאליים, כדי לפעול באופן ישיר, ואם פועלים באופן עקיף באמצעות המגזר השלישי, אז כמובן שיסייעו למגזר השלישי כדי לתת מענה לכל האוכלוסיות המוחלשות.

תודה רבה גברתי. יעל ממשרד האוצר. שמעת עד עכשיו, אז אל תיבהלי. פשוט תתני תשובה.

אין בעיה. תשובה על מה? תתמקד בשאלה.

למה משרד האוצר ושר האוצר התנגדו לחוק של 230 מיליון שקלים לעמותות לביטחון תזונתי. את יודעת מה, השאלה לא הוגנת כלפיך. מה אתם עושים. בבקשה.

תראה, בין תקציב 2014 לתקציב 2016, תקציב משרד הרווחה גדל בכ-900 מיליון שקלים, שזה בערך 20% מתקציבו, גידול של 20% בתקציב. זה הרבה מעבר לגידול הטבעי, זה הרבה מעבר לכל מה שנקרא הטייס הרגיל. מתוך התקציב הזה - - -

כן, יש בתוך זה 530 מיליון שקלים של קצבאות קשישים?

לא, לא, זה רק תקציב משרד הרווחה. מעבר לזה יש את ה-600 מיליון שקלים הקשישים. זה מעבר לזה. זה בתקציב הביטוח הלאומי, בהקצבות - - -

אני דרשתי 1.5 מיליארד. הצלחתם לסחוט אותם, אה?

ה-600 מיליון זה בסעיף אחר. מתוך ה-900 מיליון האלה, כ-150 הלכו לתכניות שונות לטיפול בעוני, כולל נושמים לרווחה, שזו תכנית שהתחילה עוד בתקופתך. מעבר לזה, הכספים התחלקו בהתאם לסדרי העדיפויות של המשרד. הם הלכו לכל האגפים – אגף לאוטיסטים, אגף לשירותים חברתיים, באמת התחלקו בין כל האגפים. זו תוספת תקציבית ניכרת למשרד.

ברור שהצרכים עולים על הכספים, אבל זה נכון בכל המשרדים והעוגה, עוגת המשאבים של המדינה היא בסוף מצומצמת ואלה סדרי העדיפויות - - -

את זה תשאירי לפוליטיקאים להגיד, כי אני חולק על דעתך. אני אומר דבר, דווקא בגלל שהייתי שר בממשלה. אין בעיה של כסף בתקציב המדינה. יש בעיה גדולה מאד של סדרי עדיפויות. אני לא רוצה להגיד מילה אחת פוליטית, אבל כל מי שיושב בוועדת הכספים ורואה איך מיליארדי שקלים עוברים מצד לצד, לא יכול שלא לצאת בתחושה של – לעזאזל, איפה אנחנו.

רק הסעיפים של הרזרבות.

אתם יודעים, כשאנחנו מדברים על סל התרופות מצילות החיים – 300 מיליון שקלים, אילו אתם הייתם כאן ויושבים במקומנו ורואים איך 300-400 מיליון שקלים עוברים מצד לצד אפילו לא בהצבעה, כי זה חלק מהסכם כזה והסכם אחר. לכן, ושוב, אני לא אומר לך שום דבר, אתם אנשים על הכיפאק. אני גם מאד מעריך את פקידי האוצר, בניגוד למה שאומרים. חברה צעירים שעושים עבודה מצוינת. רק אל תעזבו ותלכו לעבוד אצל טייקונים, זה הכי חשוב.

אבל יש בעיה של סדרי עדיפות ואת זה אנחנו צריכים להגיד. וכל עובדת סוציאלית שמגיעה לקצה הרצף ומגיעה וצריכה להיכנס ולהתרים בקבוק שמן ואני בכוונה נותן את הדוגמאות האלה, כי הן קיימות. מי שחושב שהן לא קיימות הוא טועה. תשאלו את החברים שלכם ואולי אפילו אתם התנסיתם בזה. מי שנמצא במצב כזה שהוא צריך לנקוש לאיזה סופר מרקט ולבקש ממנו שייתן לו סל מזון כי הוא צריך עכשיו להביא את זה לבית מסוים, שתמיד יחשוב שבקצה השני שם למעלה, אין בעיה של כסף, יש בעיה של סדרי עדיפות.

ולכן חשוב להגיד את זה. תודה רבה יעל. אנחנו מלאי הערה לעבודתך. בבקשה, גברתי.

הצטרפו אלינו חבר הכנסת גואטה וחברת הכנסת עליזה לביא. שלום יקירתי.

שלום. הגעתי לפחות רק להביע את הערכתי לעבודה הנהדרת שנעשית. היה לנו דיון קשה בוועדת החוץ והביטחון, אני אספר לך.

יופי, נהדר. בבקשה, איילה.

איילה מאיר ממשרד הרווחה. אני רוצה להצטרף גם לברכות וגם לדברים שנאמרו.

תעזבו את הברכות. תגידו מה שכואב.

אני רק רוצה להוסיף למה שיעל ממשרד האוצר אמרה, וזה מאד מאד חשוב להדגיש את זה, שבאמת הרבה מאד בזכותך, חבר הכנסת מאיר כהן, כשר הרווחה, אנחנו הצלחנו לעשות שינוי מדהים בשלוש השנים האחרונות בתחום של טיפול בעוני, בכמה רמות. קודם כל בתכניות תעסוקה שהתפתחו מכמה מיליוני שקלים, בכמה תכניות נקודתיות בעיקר, ל-50 מיליון שקלים שאנחנו משקיעים מדי שנה בתכניות מגוונות בתחום תעסוקה, שאפשר לומר לגמרי, כל העובדים הסוציאליים השותפים שלי פה יסכימו, שזה כלי שיקומי ממדרגה ראשונה, גם לאוכלוסייה שחיה בעוני. זה לא מספיק, זה לא כלי יחידי, אבל בהחלט - - -

איילה, אני רוצה לשאול. סליחה שאני מפריע, אני רוצה לשאול אותך, אני שוב מתמקד בדברים ואני חושב שחשוב שאנחנו נתמקד בזה. אני חסיד השיטה שאומרת, אתם מכירים את הקלישאה הזאת, קלישאה – תתנו חכות במקום דגים, אבל אני אומר – יש מצבים בחייו, בחיינו כאנשי ציבור, של העובד הסוציאלי, שהוא צריך עכשיו לתת את הדג. האם יתפתח משהו שאנחנו מאפשרים למחלקות רווח, לעובדים סוציאליים, האם יש להם איזו קופה שתוך שבע דקות, כמו שהיא אמרה, תוך שבע דקות, בלי לעבור רגולציה מפה עד להודעה חדשה ואני מכיר את הרגולציה הזאת, האם השתנה משהו?

אני ניסיתי. לא כל כך הצלחתי. האם היום השתנה משהו? האם יש איזו קופה שבה יכולים ללכת ולתת עזרה מיידית לאיש עני?

יש שתי קופות. קופה ראשונה היא הקופה של ה-50 מיליון שקלים שהציגה והזכירה גם יעל מהקרן לידידות, שאנחנו נותנים כסיוע גמיש, ככל שניתן גמיש, סיוע חומרי מיידי. דרך אגב, אני חייבת לציין פה משהו. כ-30% מתוך התקציב הזה, של ה-50 מיליון, הולך לא על הצעד הזה שאתה מדבר עליו, לא על הדגים אלא על מה זה הולך? 25% להסעות לטיפולים מצילי חיים, להסעות לחולי דיאליזה - - -

מצוין.

למימון של צרכים רפואיים שמשרד הבריאות ומערכת הבריאות לא מממנים אותם ולא יכולים לממן אותם לאוכלוסייה בעוני, בכלל שהם שירות אוניברסאלי. זה למשל לקונה, בעינינו, שאנחנו חייבים חייבים, וגם בוועדה למאבק בעוני שאלאלוף עמד בראשה, זה אחד הדברים שאמרנו בצורה חד משמעית, שאנשים עניים הם גם אנשים יותר חולים, ואנשים שהם חולים והם גם עניים, הם נטל על מדינת ישראל ואנחנו חייבים בזה לטפל.

אבל חוץ מה-50 מיליון האלה, יש עוד 25 מיליון במסקרת ה-100 מיליון שקלים שמוקצבים לתכנית נושמים לרווחה, שזה עבור אותו סל גמיש. 8,000 שקלים לכל משפחה בתכנית לשנה, שזה הכי גמיש והכי זמין והכי נגיש שאפשר להגיד, תוך אני לא יודעת אם שבע דקות, אבל תוך זמן מאד קצר למשפחה שנמצאת בתהליך של שינוי משמעותי, כוללני ועוטף מכל הבחינות. גם בתכניות, גם שיש עובדים סוציאליים שמטפלים בהם, גם שיש מנטורים, מלווים משפחתיים שמלווים אותם. גם עושים איתם זכויות פרו-אקטיביות וגם יש להם את ה-8,000 שקלים לצידם, כדי שהם יוכלו לסייע ולהסיר חסמים ואנחנו יודעים שזה עוזר ומסיר חסמים והתוצאות הן מדהימות עד עכשיו, למרות שאנחנו רק באמצע.

הלוואי ונצליח למסד את התכנית ולהרחיב אותה, ויש לי הבטחה, וככה התכתבתי עם חנן פריצקי, מנהל אגף התקציבים אצלנו, שיש לנו הבטחה מהאוצר, שאם אנחנו נצליח בתכנית הזאת ונראה את התוצאות בקרב 3,000 המשפחות שנמצאות בתכנית, אנחנו נרחיב אותה ואנחנו נדרוש את ההרחבה שלה. אז מבחינתנו זו בשורה. זה לא מספיק, אבל זה יותר טוב ממה שהיה לפני כמה שנים. תודה.

תודה רבה איילה. אני אבקש מפתחי אבו יונס, בבקשה אדוני. פתחי, 2.5 דקות.

שלום לכולם. אני אנסה לקצר. אני אקח מפיך, אתה אמרת שאתה לא רוצה להגיע למקום בו אנשי ההון משתלטים על המדינה. אני רוצה להגיד לך שאתה אמרת את ה-90 דקות ואתה בתוספת הזמן. אני חושב שאנחנו נמצאים במקום בו אנשי ההון הם אלה ששולטים במדינה וזו הבעיה העיקרית.

אני לא חושב שאנחנו נמצאים במקום שהבניין הזה יעזור לעובדים הסוציאליים. אני חושב שהבניין הזה צריך לעזור לעצמו. אני חושב שהבעיה היא לא בעיית העובדים הסוציאליים. הבעיה היא בעיית החברה הישראלית. אני חושב שהבעיה האמיתית נגועה בזה שמזמן נטשנו את הרצון להגיע לחברה שוויונית. להגיע לחברה שוויונית היום זה פאסה. אפילו מחברה צודקת היום אנחנו מנסים להתנער.

אני חושב שכאן שורש הבעיה. הבעיה היא לא עם העובדים הסוציאליים, הבעיה היא עם הערכים אליהם הגיעה המדינה. זו הבעיה.

תודה.

אני לא סיימתי.

פתחי, שנייה. ככה אני קורא לבן שלי, יפתח. היות ואנחנו לא דנים עכשיו בשאלות פילוסופיות, בוא נוריד רגע את הדיון. אני בניגוד אליך חושב שהבעיה היא מאד מאד פרגמאטית ומאד מאד פתירה ואנחנו רוצים להתייחס אליה. אתה צודק במה שאתה אומר, אבל זה לדיון אחר. אני חייב להגיד לך שהתחושות האלה מלוות גם איתנו. לא באותה קיצוניות שאתה מדבר עליה, אבל כשאני דיברתי, אני דיברתי על כך שאני הייתי עד למחלקות רווחה שאמרו לי מנהלי המחלקות וראשי הרשויות – מאיר, אנחנו אין לנו כלום שאנחנו הכנסנו עמותה והיא מנהלת לנו את מחלקת הרווחה. שם אמרתי זאת טעות ענקית. שם אנשים בעלי המאה הופכים לבעלי הדעה. בזה אני נזהרתי. בבקשה, יש לך עוד דקה.

תודה לך. אני אגיד לך, כשדיברה מנכ"לית הקרן לידידות, היא דיברה אלי יותר מאשר נציגת משרד הרווחה, על אף שאני משתייך למשרד הרווחה.

כי?

כי היא דיברה על הבעיות האמיתיות של העובדים הסוציאליים בעניין הסיוע החומרי. אני חושב שיש לנו בעיה, העובדים הסוציאליים, יש לנו בעיה במדינת ישראל לתת את השירות החומרי. אני חושב שאנחנו צריכים, העובדים הסוציאליים, להתרכז בעבודה הטיפולית, בבניית תכניות שיקום חברתיות לאנשים שמגיעים אלינו, כאשר המדינה תקים יחד עם הארגונים הפילנתרופים רשות לאומית שתיתן סיוע חומרי לכל בן אדם נזקק שמגיע אלי כעובד סוציאלי.

אני חושב שכמו שמדינת ישראל וממשלת ישראל יזמה מיזמים מיוחדים יחד עם הג'וינט לישראל, גם בתחום הילדים בסיכון ופעלה - - -

למה צריך להקים רשות? לא מספיק מדינה? המדינה זו רשות די טובה .

המדינה לצערי עד - - -

לא, כי מה שאתה אומר אתה מאה אחוז צודק, אבל המדינה לא יכולה להסתמך על עמותות.

אמרתי שתקים רשות לאומית משותפת בין המדינה לבין הקרן לידידות - - -

שתשים את הכסף איפה שצריך לשים את הכסף. זה הרשות. ככה היא נקראת.

שיוכלו באמת להקים מאגר שבו, כמו שהקרן לידידות היום יכולה לסייע באפילו פחות משבע דקות, נוכל לסייע לכל בן אדם שאין לו את הסיוע היום, כן לתת לו את הסיוע.

תודה רבה.

עוד דקה, שנייה.

לא, לא, פתחי, תודה רבה. תודה אדוני, תודה רבה. מירב מרציאנו לוי, בבקשה.

אתם מדברים אלי?

כן, כן, בבקשה.

מרים שמחי הגדי, זה שמי. לא מרציאנו ולא לוי. נעים מאד.

מי זאת מירב מרציאנו לוי?

אני חושבת שהתכוונתם אלי.

אה, אז זו טעות גדולה. אוקיי, בבקשה גברתי.

אבל יש לי שמחי בשם. אני רוצה לדבר על המשוואה הכאובה הזו של העוני, של הלקוחות שלנו, של השירותים שלנו ושל העובדים הסוציאליים. אני לא אחזור ואפרט כאן, כי התייחסו כבר לעובדה הכאובה שהמדינה מפרה את האחריות שלה לשירותי הרווחה. אנחנו רואים יותר ויותר שירותים מופרטים.

אני רוצה להתייחס לתכנית התעסוקה, אני מכירה אותה מקרוב. הבת שלי עובדת סוציאלית באחת התכניות האלה, היא עובדת קבלן. כולנו פה מבינים את משמעות הדבר. לעומת זאת יש שירותי רווחה רבים אחרים שאליהם לא הגיעו התכניות האלה.

הקופה הזו, שעומדת לרשות מתי מעט המשפחות שנהנות מתכנית נושמים לרווחה, משפחות אחרות לא יכולות להנות ממנה. אנחנו רואים יותר ויותר אנשים ממשפחות ששני ההורים עובדים, מגיעים, מתפקדים על דלתנו. אנחנו רואים משפחות שבראשון הורה עצמאי שלא מסוגלות לקיים את עצמן.

אני לא יודעת אם אתם יודעים, יש מפקחת ארצית לנושא המשפחות שבראשן הורה עצמאי במשרד הרווחה, אבל אין שם אגורה של תקציב, ובפרט זה נושא לא מתוקצב.

אני רוצה אבל לעבור לדבר על החלק האחרון במשוואה וזה העובדים הסוציאליים, תנאי העבודה שלנו, העובדים הסוציאליים. אני רוצה לדבר על השכר המביש שמשקף בעיני ובעינינו - - -

גברתי, גברתי.

תרשה לי דקה, דקה.

גברתי, היו שמונה ועדות שבהן דיברנו על כל הדברים האלה. בכוונה את הוועדה הזאת, אנחנו ייחדנו אותה למתח מצד אחד ולהשלמה מצד שני, עם מציאות שבה אנחנו מתרגלים לשגרה, שהמדינה לא נותנת את חלקה והפילנתרופיה נכנסת. על השיח הזה בין המדינה לבין הפילנתרופיה רצינו לדבר היום. אז אני מבין את המצוקות ואנחנו דיברנו וחיזקנו אותן, אז - - -

תרשה לי בכל זאת להשלים את המשפט. אני רוצה לדבר על המעמסה שלא מאפשרת לנו למצות את הכישורים שלנו ואת הידע שלנו, כדי לתת טיפול הולם לאנשים.

זה ברור.

כי אנחנו לא מדברים רק על מענים בכסף. אנחנו מדברים גם על צורך בטיפול רגשי, בליווי רגשי בלעשות את כל המלאכה הזו. אין לנו אפשרות לעשות את זה בתוך תנאי המעמסה האלה, וצריך לקחת את זה בחשבון.

ואני רוצה להעלות עוד נקודה שהוזכרה כאן בחטף וזה נושא היחס אלינו, נושא מסע ההכפשה שמתנהל כנגד העובדים הסוציאליים בתקשורת וברשת. קחו את זה בחשבון. זה מחליש אותנו. מדברים פה על עבודת קודש, על המסירות הרבה שלנו, אבל אנחנו לא יכולים - - -

גברתי תודה רבה. אנחנו שמענו את זה כל היום וזה ממש קצת אפילו מעליב אותנו שצריכים להגיד את זה עוד פעם. אנחנו הולכים עם התחושה הזאת. אני הבעתי את דעתי השבוע על כך שמשרד הרווחה לא חיבק את העובדים הסוציאליים בעקבות כתבה נוראה שהייתה, שחטאה לאמת. ובמקום שמשרד הרווחה, תגובתו הייתה תחקיר מצוין ואנחנו נפעל לפיו, היה צריך להגיד התחקיר לא טוב ועושים עוול לעובדי רווחה.

אמרתי את דעתי. אנחנו אומרים את דעתנו. בכל זאת אני רוצה לחזור לדקות שנשארו כאן. כל מה שאת אומרת, גברתי, את צודקת. אין ויכוח על זה. אין ויכוח על זה. הצעות החוק שלי – 60 תיקים לעובדת סוציאלית – עברה בקריאה טרומית. אני מנהל מאבקים בכדי שזה יבוא לקריאה ראשונה וקריאה שנייה ונמצא את התקציבים.

היום בשעה חמש, בהסכמת הממשלה, לקח לי כמה חודשים לשכנע, שאנחנו מתקנים את סעיף 19 א' בחוק האפוטרופוס, שרק השופט יפסוק ושלא תבוא פקידת סעד ותגיש לו תזכיר והדיון ייקח 20 שניות. ויגיד לפקידת הסעד אני פוסק על פי התזכיר שלך, אבל את גם תלכי ותטפלי בהם. ותראו משפחה שבתזכיר אומרת פקידת הסעד שיש צד אחד או אחר שצריך לקבל את חוות דעתה, ונראה מי יכול להתמודד אחרי זה עם המשפחה.

אני מברכת אותך.

אז אנחנו עושים את הדברים. אנחנו כל כך יודעים. ובכל זאת, אני גם מעצם היותי ראש עיר וגם ממה שעבדתי במשרד הרווחה, ואלוהים עדי שהשתדלתי את הקופה הגדולה הזאת של הצרכים, להגדיל עוד ועוד. אני כל הזמן הולך בתחושה, במיוחד אחרי שאני חוזר מסיור ב-OECD – אילן, חברי חברי הכנסת – וראיתי שהמדינה לוקחת חלק גדול מאד בתוך הפילנתרופיה.

כלומר, כשהיא באה לפילנתרופים אז הם עושים שם איזה מצ'ינג מדהים של לבוא לפילנתרופ ולהגיד לו אוקיי, אתה נותן מיליון, אני – המדינה – נותנת שני מיליון שקלים. ויוצרים בכל מקום ובמיוחד בערי הפריפריה, יוצרים קופות שהן לא שקופות או לא שמוציאים מהכיס ונותנים. אבל נותנים ארגז כלים יוצא מן הכלל לעובדים סוציאליים, לטפל בעוני בנוסף לכל החכות ולכל תכניות התעסוקה ונושמים לרווחה וכו'.

אבל יש את הרגעים האלה שבהם אתה צריך, העובד הסוציאלי צריך כאן ועכשיו. אתם יודעים כמה אלפי מנות מזון מועברות כל יום חמישי למשפחות? ואתם יודעים כמה אלפי משפחות תלויות בגיוס הכספים של אותה עמותה? כי אומרים לי ראשי עמותות – יש ימי שישי שאנחנו לא מצליחים לקבל, ומה קורה עם המשפחות? אנחנו לא נותנים להן. זה ליבת העניין.

לצערי אנחנו מכירים את זה מקרוב. אנחנו מכירים את החיזורים בשביל האנשים אחרי חברים לרפואה, אנשים שלא מסוגלים לשלם עבור התרופות שהן במימון קופת החולים. יש אנשים שלא מסוגלים, שלא נוטלים את התרופות היומיומיות שהם זקוקים להן.

אנחנו עסוקים כל הזמן בשנור וזה לא משאיר לנו הרבה זמן לעסוק בטיפולים, וזה לא משאיר זמן לעבודה המקצועית.

או, הנה את נוגעת. תודה רבה גברתי. את רצית להגיד משהו ואחרי זה יסכם חבר הכנסת.

אני רק רוצה להתייחס לעניין החכות והדייגים וכל הסיפור זה. שמי דלית אלון אוחנה, אני עובדת במרכז הורים למתבגרים. אני מטפלת ב-13 משפחות. יש לי פריבילגיה, ועדיין אני פוגשת הורים שהם הורים עובדים. עובדים במשרות ממשלתיות, לעתים מרוויחים הרבה יותר ממני, ועדיין נתקלים בכל מיני סיטואציות שאין כסף. אין כסף. אין כסף לטיול שנתי, אין כסף לרסק עגבניות.

באיזה מקום את עובדת?

אני עובדת במרכז הורים למתבגרים בירושלים ששייך למכון סאמט ולעירייה. אני עובדת העמותה. ואם אני יושבת להדרכת הורים וצריכה לדבר עם אמא על הסמכות שלה בבית, על ההתפרצויות של המתבגר שלה והמתבגר והמתבגרת שלה בעצם עסוקים בהישרדות, אין להם פנאי לשום דבר אחר. אין להם פנאי ללמוד, אין להם פנאי לשום דבר אחר.

והסיפור הוא לא רק העבודה הסוציאלית והשכר. זו המדיניות בדיור ציבורי והמדיניות בקצבאות הילדים והמדיניות בחינוך, שהוא כבר לא חינוך חינם. זאת אומרת זה פשוט נוגע בכל משרדי הממשלה. ואם אין חינוך חינם ואם הבריאות כבר יקרה וטיפולי שיניים, הורים שאין להם כסף לטפל. יש לי אמא שהיא לא פנויה כי היא נתנה שיקים למרפאת שיניים והם חזרו. וארבעה חודשים היא - - -

אוקיי, תודה.

וניתקו להם את הגז. כלומר על דברים כאלה אנחנו מדברים.

תודה רבה גברתי.

הם היו ארבעה חודשים, כל החורף בלי גז.

גברתי, תודה רבה. המשנה לנשיא, בבקשה אדוני, קצר, כי מתחיל עכשיו טקס שאנחנו כולנו רוצים להיות בו, של חלוקת תעודת הצטיינות ואני אפסיק את הישיבה בעוד ארבע דקות. בבקשה אדוני.

ג'ף קיי. חבר הכנסת כהן, אלף תודה על הדיון. אני יושב כאן ואני שומע את הצליל ואני מגיע למסקנה שאם אנחנו נמצא מכאן ואנחנו נחשוב שהקרן לידידות החליפה את המדינה, זה יהיה כישלון ענק לא רק למדינה אלא גם לקרן לידידות. ואלף אני רוצה לומר שאת מה שאנחנו עושים פה, ודיברנו על קום על קופת הידידות, אנחנו עושים עם העובדים הסוציאליים של מחלקות הרווחה ברשויות, אנחנו לא עושים את זה לבד. אבל זאת לא הנקודה.

כן, ציינתי את זה.

הנקודה שאני רוצה לומר כאן ואני אומר את זה בשם הרב אקשטיין שנמצא בחו"ל, שאנחנו רוצים לעשות יחד עם המדינה כל דבר בשילוב ידיים שאנחנו ואתם חושבים שאפשר לעשות כדי לקדם את מעמד העובדים הסוציאליים וכדי למגר את העוני בארץ.

אנחנו ניפגש בכל מקום ובכל שעה ויש לנו תקציבים מהתורמים הנדיבים, לבוא עם המדינה ולחשוב מה הפתרונות בגובה העיניים.

יש כבר התחלה של פרויקטים כאלה משותפים? מצוין. תודה רבה אדוני. חבר הכנסת גואטה, בבקשה. אתה יכול סתם לברך.

לא, לא, בסדר. אני באתי משם, מאיפה שאתה עזבת וברכתי ואני גם כאן בהחלט אברך ואגיד יישר כוח גדול. אין ספק שליבנו אתכם, רק הכסף שצריכים להביא לכם אף פעם לא קיים ואני שומע את הדיונים האלה הלוך ושוב במשך שנים רבות, זה איזה שהוא מעגל קסמים כזה. אין כסף אז לא יכולים לטפל כמו שצריך. לא יכולים לטפל כמו שצריך, אז יש ביקורת וחוזר חלילה.

אבל מעבר להעדר המשאבים הנדרשים לעובדים הסוציאליים לטיפול בנושאים האלה, אני חושב שגם המשאבים הקיימים שמגיעים מכל מיני גופים כאלה ואחרים ואני מכיר את זה מקרוב מאד, אדוני יושב הראש, בנושא טיפול בנוער בסיכון במקרה, שהגיעו כספים רבים, אבל בסופו של יום הם לא מגיעים באמת לטיפול בילד בסוף. זה הולך לעמותה, למנכ"ל, לסמנכ"ל, לדרך, למסביב, לכל המנהלים והעניינים והמכוניות. ואם לדוגמא הגיעו 50 מיליון שקלים, בסופו של יום הילד בסיכון מקבל 3 מיליון מכל הסיפור הזה. ואני חושב שזה הדבר שאנחנו צריכים לטפל בו. תודה.

תודה רבה אדוני.

אדוני, אני מבקש למחות על הדברים. הם מקוממים והם לא במקום.

אוקיי, נרשם בפרוטוקול.

והם לא מציגים את המציאות.

נרשם. בסדר. אמרת את הדברים. אני בכל זאת מברך, אני רוצה להגיד משהו, אדוני. אני מלא הערכה ומברך במציאות הקשה את אנשי העמותות ומברך את אנשי הקרן לידידות, כי מה לעשות, במציאות הקשה טוב שהם נמצאים.

מה שאנחנו צריכים לעשות זה לחפש איתם את החיבוק ואת לקיחת האחריות ולא להותיר אותם לבד בשטח.

אתה רצית להגיד משהו, בבקשה.

כן, אני אגיד בקצרה. קודם כל תודה על היום הזה מאיגוד העובדים הסוציאליים, שהרמת את זה.

בבקשה.

ודבר שני רציתי להגיד דבר מאד חשוב שלא דיברו עליו, על תשומות או על משאב מאד חשוב.

מה שמך?

אריה אהרון, יושב ראש מחוז תל אביב והמרכז של איגוד העובדים הסוציאליים. רציתי להגיד שיש משאב מאד מאד חשוב שלא מדברים עליו כמעט, ודיברנו על זה לפני שנייה בקיצור, וזה העניין של משאבי כוח האדם של העובדים הסוציאליים. ברגע שאין מספיק משאבי כוח אדם לעובדים הסוציאליים, כמו שדיבר מר מלמד על מיצוי זכויות.

לכן אני חושב שההצעה שלך, של 60 תיקים, 60 משפחות לעובד סוציאלי, במידה והיא תעבור, היא תחולל מהפך היסטורי - - -

היא תעבור.

בעניין הזה של מיצוי זכויות. גם מיצוי זכויות וגם לתת משאבים לעובדים הסוציאליים. תודה רבה.

תודה רבה אדוני, ואני גם רוצה לסיים ולהגיד לכם, בסוף השנה הזאת העובדים הסוציאליים, אדוני מהאיגוד, הסכם השכר שלכם ייפתח. אני מקווה שאתם תדעו לצאת ולהיאבק. וכשיגידו לכם עלייה של 1.5% אל תחתמו. תגידו לא.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:10.