הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 157

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ז באדר א התשע"ו (07 במרץ 2016), שעה 11:00

איכות המזון במוסדות חינוך: בי"ס, גנים, צהרונים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מאיר כהן

סופה לנדבר

רחל עזריה

חיים הלפרין - מנהל היחידה לתכניות משלימות למידה, משרד החינוך

עירית ליבנה - מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

ארז מנמר - מנהל תכנית הזנה מילגם, משרד החינוך

שירי עופר - תזונאית תכנית הזנה, משרד החינוך

נועה היימן - רכזת חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

דניאל לורברבוים - רפרנט חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

חוה אלטמן - אחראית ארצית לתזונה בבריאות הציבור, משרד הבריאות

פרופ' רונית אנדוולט - מנהלת המחלקה לתזונה, משרד הבריאות

איטה עטייה - סגנית מנהלת האגף למעונות יום, משרד הכלכלה

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

שלמה קטן - ראש מועצת אלפי מנשה

רות שטוסל ויינר - אחראית קידום ופיתוח מדיניות מזון עירונית, עיריית תל אביב-יפו

רז סער - יו"ר ועדת הזנה ותזונה, עיריית נס ציונה

צפורה גוטנטג - נציגת הסתדרות המורים, הסתדרות המורים ירושלים

זאב גולדבלט - מרכז הפורום ויו"ר ועד ההוריים היישובים

ישראל אליסף - יו"ר פורום ועדי הגנים היישובים, מנהל תחום גנים

איריס הרינג - יו"ר ועד הורי כפר תבור וחברת פורום ועדי ההורים היישוביים

צור טהון - אחראי הזנה, פורום ועדי ההורים ופורום ילדי ישראל אוכלים בריא

אורגד מזרחי - יו"ר הנהלת ההורים טבריה

איילת מייזנר - מנכ"לית עמותת מהיום, הפורום הישראלי לאורח חיים בריא

לירון דין - הפורום לתזונה בת קיימא

ליאורה פור - מייסדת המשמר החברתי חולון

מינדי לנדסמן - פעיל המשמר החברתי, חולון

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מירב ישראלי

רבקה וידר

ר.כ., חבר המתרגמים

בי"ס, גנים, צהרונים

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. ה-7 במרס 2016, כ"ז באדר א' תשע"ו. הנושא על סדר היום – איכות המזון במוסדות החינוך: בתי ספרי, גנים ילדים וצהרונים. למי שתוהה, מתחילת הקדנציה זו הישיבה ה-157 של ועדת החינוך.

כולם מבינים שהדיון הזה הוא בעקבות אותה כתבה על איכות המזון בבתי הספר. בדיונים קודמים גם יכולנו להביא לכם תמונות של דברים אחרים במזון גם כן, והיו דיונים. זה לא שהנושא בפיילוט, בהרצה. לא שאין מודעות. הרי היה פה בדיון בוועדת החינוך לא מזמן, ביום הבריאות הלאומי על מזון, תזונה בבתי הספר, תזונה נכונה.

דנו בתזונה בריאה, מה שמביאים בתי הספר ללמד. אנחנו עוד חוטאים במה שאנחנו, אנחנו הריבון, דוחף לתוך בתי הספר.

אומרת לי היועצת המשפטית של הוועדה שהייתה התחייבות שהמשרד לתקן תקנות, נכון?

כן.

שר החינוך ושר הבריאות.

חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך.

2014.

יש חוק, כן?

כן. התקנות היו צריכות להגיע בתוך שישה חודשים מיום פרסום החוק, שהתפרסם ביום 7 באוגוסט 2016.

עברו שישה חדשים מאז שנת 2014?

אני חושבת שכן.

המובן מאליו צריך להיאמר.

זאת שנה מעוברת.

בסדר, נראה לי שהיא התעברה יתר על המידה. אז רבותי, הכתבה דיברה בעד עצמה. אני היום לא רוצה לעשות עוד דיון שישחרר איתו מלל. אז תחילה אני מכבד את חברי הכנסת שנמצאים איתנו בדיון. חבר הכנסת מאיר כהן, שר הרווחה לשעבר, והוא עצמו היה גם ראש רשות, מנהל בית ספר, ועוד ידיו רב לו. בבקשה. לאחר מכן ניתן לשרה לשעבר. יש פה קואליציה של שרים לשעבר. השרה לנדבר.

אנחנו מקווים שגם לעתיד.

בעזרת השם. מה שקשור אליכם, אני יכול לאחל לכם. אני כבר לא רוצה. הייתי פעם אחת. ראיתי מה זה ישיבות ממשלה, גם מאיר ראה. אני מעדיף לנהל ועדה. בבקשה, אדוני.

אדוני יושב הראש, זה בדיוק המשמעות של החלטות ממשלה. בשנת 2014 ישבנו בממשלה והיו אמורים מאז, ואני אדבר רק על זה, כי על טיב המזון באמת אתה צודק, נשפכו כל כך הרבה דברים, אם כי כל המרבה הרי זה משובח. אנחנו צריכים לא להרפות, אבל שאלת התקנות שהיו צריכות כבר להיות, להיכתב בהתייעצות של שני השרים, שזה התולדה של החוק, הדבר הזה הוא באמת לעג לכנסת ולעג לחוקיה, ולא יכול להיות ששרים יושבים ולא עושים את המוטל עליהם.

היות ומדובר בדיני נפשות ומדובר בפיקוח על מזון וכשאתה שואל, אדוני יושב הראש, את שר החינוך או מי מטעמו, אז הוא אומר זה שייך למשרד הבריאות. וכשאתה מדבר עם משרד הבריאות, אז הם אומרים אנחנו מפקחים רק על תחילת התהליך, על יצרני המזון, אבל אנחנו לא רואים מה קורה בבית הספר ובאיזה חללים אוכלים ומה אוכלים וכו' וכו'.

לכן אני מבקש שתצא מכאן קריאה, מהוועדה הזאת, א' להגבלה בזמן, לאולטימאטום לשני השרים האלה, שסוף סוף יתנו את התקנות. כי לא יכולים לעבוד בחלל ריק, שיהיה מלא באנשים טובים כמו הלפרין, ככל שיהיה. ובכל זאת, לא הוא ולא אנשיו יכולים להיות בכל מוסד ובכל גן ובכל בית ספר.

ואני אסיים את דברי ואגיד שבאמת ההשתוללות ממשיכה וטיב המזון הולך ויורד, וככל שאנחנו נעשה וננסה לפקח באמצעים הדלים שיש ברשותנו, אנחנו לא נצליח. אני מאד מקווה שבתקנות יהיו סנקציות מאד ברורות, הרבה יותר מהקיימות היום.

אני סיפרתי שכראש ראשות, כשנתקלנו בבעיה כזאת, אדוני יושב הראש, הטיעון הראשון ששמענו היה של הורים, דווקא הורים שבאו ואמרו תשמעו, בואו, תרחיקו אותם יום-יומיים, אבל מה, הילדים שלנו, שלא יישארו שבוע בלי אוכל. ותמיד אמרתי להורים האלה, עדיף שהילדים שלכם יגיעו חודש שלם למקום שאין תזונה, עד שלא יבדקו לפני ולפנים את העניין. ואני מאד מקווה שאנחנו באמת נתמקד בנושא הזה, שסוף סוף, על פי החוק, שהתקנות יהיו על שולחן הכנסת. תודה.

תודה. חברת הכנסת סופה לנדבר בבקשה.

אדוני יושב הראש, נוכחים, חברי כנסת. אני רוצה להגיד שטוב שבחרנו את הנושא הזה, בגלל שהוא נושא - - -

אני התלבטתי קשות כי התקיים דיון, אבל אמרתי שזה לא יהיה נכון שוועדת החינוך לא קיים דיון - - -

כי התקנות בסוף אצלך.

בבקשה.

אתה יודע, אנחנו מחוקקים כאן חוקים, אבל יישום החוקים האלה הוא כל כך רחוק לעתים קרובות והפיקוח על התברואה כאן במדינה וזה מתחיל מגני הילדים, זה מתחיל ממוסדות החינוך, זה ממשיך בכל התברואה של המדינה.

אתה יודע, איכות מזון זה דבר מאד מאד חשוב, אבל תברואה במקרה הזה זה לפני הכל. אנחנו שולחים את הילדים ויש אנשים שחושבים במערכת החינוך - אלה שמביאים את המזון - שהילדים שלנו הם פח הזבל של המדינה. הם לא יודעים מה הם אוכלים, הם ילדים קטנים, וזה מסוכן וזה מחלות.

מהכתבה הזאת אנחנו מושפעים. יש ליקויים חמורים, אוכל שומני, אוכל בלי קירור, אוכל עם ג'וקים. צריך לקחת בחשבון מה קורה עם הילדים האלה כאשר הם חוזרים מגן כזה עם קלקול קיבה או משהו כזה. אני יודעת, ואתה דיברת עכשיו על סנקציות. אנחנו חושבים שסנקציה זה דבר חשוב, אבל נניח באשדוד סגרו את גן אשכולית. משרד הבריאות ומשרד החינוך כנראה הגיעו ומצאו שם מה שמצאו והחליטו בגלל מחלות של קלקול קיבה לסגור את הגן, אבל הילדים נשארו, חלק מהילדים, אלה שבריאים, נשארו בבית.

סנקציה נגד מוסד זה דבר חשוב, אבל לדעתי מערכת חינוך של עיר צריכה לתת את האלטרנטיבה, מאחר שבעצם מה שקורה הורים אשמים. הם לא אשמים, אבל אין להם אלטרנטיבה ואז הם נשארים, במקום מקום העבודה, הם נשארים עם הילדים בבית. אז בסנקציה הזאת אנחנו צריכים לקחת בחשבון מה אנחנו עושים כאשר סוגרים את הגן.

בגלל שאנחנו - - -

סגרו בלי לתת מקום אלטרנטיבי?

לא, לא נתנו מקום אלטרנטיבי.

את יודעת שאם במחלקת הגבייה של העירייה הייתה נזילה לדוגמא, הם היו שוכרים אולם ביוקר כדי לא להפסיק את הגבייה.

אבל זה גן עירוני?

אני לא יודעת, אני לא בדקתי בגלל - - -

זה לא משנה גן עירוני או לא.

הגיעה תלונה ללשכה הפרלמנטארית שלי, ובגלל שאני ממתינה לתלונה בכתב ולא בעל פה, אז אני לא בדקתי את הדברים לעומק. אני פשוט הבנתי שאין אלטרנטיבה והורים נשארו בבית עם הילדים. הסנקציה הזאת טובה נגד המוסד, אבל היא לא טובה נגד ההורים. ההורים במקרה הזה הם לא המטרה.

אתה יודע, אם אנחנו כבר מדברים על תברואה, אני רוצה להגיד לך, אדוני, אני מודאגת שנים רבות ממכת כינים בגני הילדים ובבתי הספר. זה נשמע בשנת 2016 כדבר שלא יכול לקרות. אני לא יודעת, אני הגעתי מסן פטרבורג, מלנינגרד, אבל אם ברוסיה מצאו כינים בראש של ילד, היו סוגרים את הגנים ואת הכיתות בבית הספר. אני חושבת שמכת כינים, ואתה יודע מה, אומרים נו מה, זה יעבור. כולנו עברנו את זה. מה זה כולנו עברנו את זה? מה זה תברואה במדינת ישראל נרדמת? אני חושבת שזה חשוב מאד.

לא, אני אומר אני מבין אותך. בשנת 2016 עוד מדברים על זה?

כן, מדברים. גם מביאים הביתה את הדבר הזה.

הילד הקטן שלי בגיל 16, מה אני אעשה?

טוב, שעות סירוק כינים שיש לכל אמא, אפשר לסיים תואר ראשון בזמן הזה.

אני זוכרת, כאשר אני עשיתי, ואני מדברת על זה בגלל שזה דבר שלא מקובל לדבר, אבל גם להרגיש, כאשר אתה שולח את הילד לגן ואחר כך אתה פותח את הראש ואתה רואה את הדבר המגעיל הזה ואתה אומר אצלי בבית?

רציתי לספר לו איזה פתגם במרוקאית, אבל לא רציתי שיפורסם, אבל את הסחת את דעתי.

אז תפרסם את הפתגם, אבל אני חושבת שעל תברואה במערכת החינוך אנחנו חייבים לדבר ולא רק לדבר, לעשות. בגלל שכאשר ילד חוזר מגן או מבית ספר חולה בגלל תברואה לא נכונה או ליקויים בתברואה, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו צריכים להילחם נגד זה. ועם סנקציות כאלה אנחנו צריכים לדעת מה האלטרנטיבה להורים כאשר זה קורה.

תודה.

אני גדלתי בבית ספר שפעם בחודש, אני משער שגם חלק מכם, נכנסה אחות - - -

נכון, בדקו לנו.

ועם שני מקלות בדקה לנו את הראש.

עם מקלות, נכון.

אז כנראה לזה צריכים לחזור, בגלל שבשנת 2016 - - -

לא, אנחנו מחפשים את האחות. אנחנו מחפשים את האחות ואחר כך נחפש את החדר שלה.

לא, אבל דיברו על זה שזה משפיל ילדים ולכן ביטלו. זו אחת הסיבות שביטלו את זה, אבל מצד שני אני חייבת לומר, זה הפך להיות, כינים זה כאילו חלק מ-. מנקים ולמחרת חוזרים.

יכול להיות שהאחות לא צריכה לכיתה. היא יכולה להזמין לחדר אחד אחד את הילדים ולבדוק אותם.

תודה. סליחה, אני לא רוצה להפוך - - -

אדוני, זה לא מצחיק. אתה יודע, הנכדות שלי נמצאות בבית ספר בצפון תל אביב. אפשר לחשוב, צפון תל אביב, אבל אתה יודע איזו מכת כינים יש גם בצפון תל אביב?

לכינים אין גבולות. סופה - - -

לא, זה לא מצחיק.

רבותי, אנחנו לא נדלג על המכה השלישית, אבל אני לא רוצה לחרוג גם מהנושא לגביו התכנסנו. אני אתייחס גם לזה. תקשיבי, אמרת ביטלו את זה בגלל שזה היה פוגע. בטח. איך שעשו את זה בעבר, לא חשבו על זה. חסר רק להביא אותם לכיכר העיר, להגביה את הבמה ולעשות את זה. יש דרכים לעשות את זה גם בלי לפגוע. רק תארי לך את הפערים בתפיסה, איך עבדנו אז. הצעירים שבכם, היו לנו דברים טובים שאנחנו מתרפקים עליהם, אבל גם היו הרבה דברים שאנחנו לא מתרפקים עליהם.

אתה זוכר שלפני כמה קדנציות אנחנו נלחמנו על חוק לאשר כאן רישיון של רופאים לסנטריה והיגיינה. זאת אומרת אנשים שהגיעו עם תואר שני לתברואה ופה לא התקבלו. לא התקבלו כאן.

טוב.

ומה שקורה היום, אנחנו צריכים לראות את הכתבות בערוץ 2 או בערוץ אחר, כדי לדעת מה קורה עם הילדים שלנו.

תודה, סופה. רחל עזריה, בבקשה.

קודם כל אני רוצה לברך על הדיון הזה. קודם כל אני חושבת שבנושא הזה זה לא מזיק להמשיך את הדיונים, כי באמת כולנו מחכים לתקנות. הסיפור הזה של התקנות, עברה חקיקה, חקיקה מאד מאד חשובה. מאד. וגם באמת ייאמר גם לזכות משרד החינוך וגם לזכות משרד הבריאות. הייתה פה עבודה וגם הוועדה הזאת, הייתה פה עבודה מאד מאד קשה והגיעו לפשרות ולהסכמות, אבל החקיקה בינתיים? כל פעם אני שומעת שזה תיכף נפתר, אבל אנחנו צריכים - - -

באיזה קדנציה זה יהיה תקן?

אני אומר לכם כבר מראש, תכינו את עצמכם, שלא נחכה, כי אני אדרוש תאריך.

בדיוק.

אם יש לכם להכין שיעורי בית, תכינו תוך כדי שאחרים מדברים. בבקשה.

כן, כבר אין ברירה. אני גם רוצה להדגיש בעניין הזה שכיוון שהיום הורים עובדים, אנחנו תיכף ביום האישה הבינלאומי, לפי ה-OECD - - -

מחר.

כן, מחר יום האישה הבינלאומי. לפי ה-OECD, אחוז הנשים המועסקות, סליחה, זה בניכוי המגזר הערבי, ששם הסיפור קצת יותר מורכב, אנחנו בעצם מובילים ב-OECD. נשים בישראל עובדות, גם נשים וגם גברים, אחוז התעסוקה מאד מאד גבוה וזה טוב. זה אומר שהמשק שלנו הוא בריא והכל. אבל מה שזה אומר זה שילדים נמצאים עד השעה ארבע במערכת החינוך, והם כבר לא אוכלים ארוחה מרכזית בבית, הם אוכלים אותה במערכת החינוך.

ולכן זה מגדיל את האחריות שלנו כמדינה, לדאוג שהם יאכלו אוכל כמו שצריך. ולכן החוק הזה הוא כל כך חשוב.

מי ששפר חלקו ונמצא בצהרון, כשאת אומרת עד ארבע. כי אני מנסה לבדוק מתי הילד שלי חזר לאחרונה בארבע או בשלוש או בשתיים וחצי. אני לא מוצא הרבה פעמים.

נכון. וזה יכול להיות גם יותר מאוחר, אז על אחת כמה וכמה הארוחה המרכזית היא במערכת החינוך ולכן בעצם יצרנו מצב, כיוון שאנחנו רוצים שההורים יעבדו, זה אומר שאנחנו צריכים הרבה יותר אחריות שתהיה עלינו, לוודא שהילדים אוכלים אוכל בריא, כי ההורים לא יכולים לעשות את זה לבד. אז ממש, בואו נלמד.

לפני שאני אתן למשרד החינוך, אני רוצה לשמוע הורים. מי מדבר בשם ההורים?

צור ואורגד.

אהלן.

אהלן, שמי צור ואני מייצג את פורום ועדי ההורים היישובי ועוד כל מיני פורומים שאני לא אלאה אתכם פה. אני כבר עוסק הרבה מאד שנים בתחום.

לא. אתה - - -

אני מה?

כן, כן, הוא יישוב. מאיפה אתה בארץ?

מגבעתיים.

תודה.

הוא מאצלי.

בסדר?

ומי זה מטבריה?

אורגד.

אז זאב, תהיה החלטי בפעם הבאה. בבקשה, צור. אמרת להתחיל עם טבריה, אבל לא משנה. בבקשה.

לא, אמרתי שנתתי לך את שניהם. שניהם רשומים אצלך.

בבקשה, בבקשה, נו, גבעתיים.

אבל אני מתנצל אם הטעיתי אותך.

הכל בסדר. החבר מטבריה ידבר מיד. אני קודם כל רוצה לברך על הדיון. אני מבקש, שואף לכך שהוועדה ברשותך תיקח את הדיון הזה צעד אחד קדימה, כי היו אין ספור דיונים שנסובו פחות או יותר על אותו נושא - - -

לאיזה כיוון קדימה?

הלאה, סופה.

הנה, אני אדבר עכשיו על איזה כיוון קדימה.

לא, הוא אומר קדימה.

הבאת לנו את הכינים, עכשיו את רוצה מצפן.

לא, אני העליתי דברים נכונים, אתה יודע.

את עשר. מי חולק עליך?

קודם כל בואו נתחיל מדבר אחד. אנחנו ההורים, אני נציג ההורים כמו שאמרתי, מאד נשמח אם נמקד את הדיון ואת העיסוק בתחום במטרה אחת משותפת. כרגע הוא מפוזר מדי. כמו שאמרתי גם בדיונים קודמים, יש איזו שהיא אנדרלמוסיה סביב, אין אמת אחת הרי. יש הורה א' שחושב א' והורה ב' שחושב ב'. כמו שהיה קמפיין תקשורתי מאד יעיל בנושא המחזור, הגיע הזמן אני חושב לעשות קמפיין ממשלתי יעיל בנושא הזנת ילדים.

כרגע דובר פה על החקיקה. בהמשך לדבריהם של חברי הכנסת המכובדים, אכן החקיקה מאד חשובה, אבל כרגע היא לא מכילה את כלל ילדי ישראל. ראיתי פה בחוץ שבשורת הנושא של הדיון כתוב צהרונים. אז אני שוב חוזר על הבקשה שלנו, ההורים, להכניס, להכיל גם את הילדים שלו נכללים בחוק, גם להכיל אותם בחקיקה, כי כרגע הם בחוץ. מדובר על מאות אלפי ילדים. חשוב שנדע את זה.

על איזה - - -

רגע, רגע.

לא, אבל מי בחוק ומי בחוץ?

נגיע לזה, הכל בסדר.

אתה יודע מה, לפעמים יש שמחת עניים מה שנקרא. אני שמח שעוד לא כולם אוכלים ברמה הזו של התזונה. בוא נבדוק, בוא נטפל באלה שאוכלים, קודם כל שיאכלו בריא, נכון וטוב.

לא, אבל הסיפור הוא אחר. החוק קיים - - -

בסדר, בואי, אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו. בוודאי, אני אתן אחר כך לראות מי בחוק ומי לא בחוק. כדי לדייק, הכותרת היא בתי ספר, גנים וצהרונים. בבקשה.

אוקיי. מעבר לכך, כמו שדיברתי על עניין האנדרלמוסיה סביב המטרה המשותפת, אין סטנדרט מקצועי אחיד שאפשר לאכוף כיום. יש המלצות של משרד הבריאות, דנו על זה לא פעם. הן טובות, הן מקצועיות, הן מקיפות, אבל אי אפשר לחייב אף גורם לפעול על פיהן. מה זה אומר? כרגע זה בגדר המלצה. זה אומר שהגורם המקצועי ביותר שמוסכם על כולנו, דרך אגב, כתב המלצות, אבל אי אפשר לאכוף אותן. וזה אבסורד, בעיקר כזה משפיע גם על בריאות הילדים.

אז אני בעד לקדם את הנושא - - -

לא, הגורם הזה טען אני כתבתי, אבל אני לא יכול לאכוף אותן. זה לא תפקידי, אני משרד הבריאות. מי שצריך לאכוף אותן זה - - -

בעיה.

בסדר, נשמע, נברר את זה.

אז כדאי שתצא מפה קריאה.

תודה, תודה.

בסדר?

טבריה, בבקשה. אתה יודע, אומרים שלטבריינים יש איזה DNA מיוחד שלהם, זה נכון?

כן, יש לנו גנים ייחודיים, כן. אני אורגד מזרחי, יושב ראש ועד הורים בטבריה. חבר בפורום ועדי ההורים היישוביים.

הנושא שהכי מטריד אותנו זה א' מבחינת האיכות והניקיון, אבל גם סוג האוכל. יש תכניות במוסדות החינוך שבהן יש אכיפה על יצרן האוכל להכין אוכל ספציפי מיצרנים ספציפיים והנושא הזה יוצר בעיות, כי א' מקבלים אוכל שברובו הוא אוכל תעשייתי ופחות אוכל טרי. כלומר, סתם לדוגמא, אם נרד שנייה אחת לרזולוציה, אי אפשר לקחת בקייטרינג שניצל מחזה עוף ולהכין ולהביא לבית הספר. לא קיים. צריך לקנות שניצלים מוכנים כאלה, מהשקיות, ואז זה מכינים.

הדברים האלה בסופו של דבר מגיעים למצב שהילדים, עד שהם מקבלים את האוכל בבית הספר, אני יכול להעיד שאצלנו יש בערך 40% מהילדים שפשוט לא אוכלים את האוכל.

אז בוא אני אעזור לך במשהו, על חשבון הזמן שלי. יש יוזמות בירושלים, הבאנו אותן לכנסת בקדנציה הקודמת, של הורים שהתארגנו ועשו איזה מטבח - - -

לא, זה אפילו לא מטבח. פשוט עשינו מהלך שכל העירייה עברה - - -

לא, לפני העירייה.

זו יוזמה מקומית של בית הספר, שההורים התארגנו לאוכל בריא לילדים שלהם. זה עלה יותר זול, יותר נקי, יותר בריא, יותר טעים.

נכון.

אני כופר בקטע הזה שאי אפשר להביא שניצל.

ומי נתן להם אישור להביא את זה לבית הספר?

ומי נתן אישור לזהם את הילד שלך בבית הספר באוכל לא בריא?

לא, אתה צודק, הם יכולים להתארגן וזה יהיה יותר נקי ויותר טוב ויותר טעים. גם צריכים לדעת שזה צריך להיות טעים מפני שהילדים אוכלים.

ברור. אוקיי.

אבל בסופו של דבר לא יתנו להם אישור להכניס את זה לבית ספר.

אבל זה קצת לא הוגן להפיל את זה שוב על ההורים.

לא, לא, לא. אני לא - - -

לא, לא, זה לא. אני הבנתי למה אתה מתכוון, אבל הנקודה היא שזה נאכף ברמה של - - -

אתה לא חייב להתייחס למה שאמרתי, כי אמרתי באמצע הדברים שלך כדי שכולם ישמעו. בבקשה, תאמר את מה שרצית.

אני אומר שבמסגרת החינוכית שזה מופץ, זה יכול להיות תכנית מיל"ת או יוח"א וכאלה. יש שם נהלים של כל מי שזוכה במכרז תחת משרד החינוך, והנהלים הם פשוטים מאד. אסור לייצר אוכל – כתוב לו שחור על גבי לבן – אלפי שקלים קנס ברגע שהוא מייצר את האוכל. מותר לו לקנות - - -

כמה קנס?

בסביבות 3,000-4,000 שקלים ליום.

הוא מטבח מחמם, הוא לא מטבח מייצר.

בדיוק. הוא יכול להכין כן, אבל יש פה גם אבסורד מסוים, כי לדוגמא כשיש מנות שהוא צריך להכין בהן שוקיים של עוף, אז כן הוא מבשל את העוף. זאת אומרת החוק הוא לא ברור. בסופו של דבר הילדים מקבלים אוכל שהוא פחות בריא.

תודה. משרד החינוך. משרד הבריאות כאן? תקנות מתי?

אז קודם כל התקנות נכון באיחור, הן בפינג פונג אחרון מול משרד המשפטים. אני אומרת מה שהלשכה - - -

לא, לא מעניין אותי.

אז תקבעו. אני אומרת - - -

אבי ביקשתי שתכינו שיעורי בית לפני שואל. ואני אומר לך, לפני סגירת הדיון תצאו, תרימו טלפון. תקשיבו, משרד המשפטים נמצא על שולחן הניתוחים של הוועדה לביקורת המדינה בסוגיה אחת מרכזית – זה תיקון התקנות. אנחנו פיתחנו איזה מפלצת בשלטון הציבורי, מכובדי השרים לשעבר. הכל אנחנו מחוקקים, מחוקקים, נכנעים לוועדת שרים לענייני חקיקה לתקן תקנות, ומשרד המשפטים לוקח עליו מטלות, מטלות, מטלות, מטלות ואין לו. היום הממוצע, שתבינו טוב טוב, הממוצע לתיקון תקנות, מירב, את יכולה לעזור לי?

אני לא זוכרת.

אז אני אומר לכם, אל תתביישו. אני אל אדבר על ממוצע, יש קיצון 11 שנים, 12 שנים ויש ממוצע של 6 שנים ו-4 שנים. זו משילות?

יש תקנות משנת 2006.

שלא נדבר על זה, עד שאתה מחוקק את החוק מוציאים לך את הנשמה.

נכון.

מעקרים אותו, סליחה ומוציאים ממנו את כל המינראלים והוא הופך להיות-. מה קרה? אני לא מבין. אז הנה אני אומר לכם, אני לא מוכן. אני לא מוכן. אתם תצאו, תדברו עם הרפרנט ועם הדודה של הרפרנט וזאת שאחראית על הרפרנט. תפעילו עכשיו את היועצת המשפטית שלכם שתדבר עם מי שצריך לדבר במשרד המשפטים. אני רוצה לדעת תאריך לתקנות האלה. יש לי פה פרוטוקולים מיום חקיקת החוק והנושא עולה ויורד, עולה ויורד, עולה ויורד.

נכון.

ולכן התעקשתי לקיים את הדיון היום, למרות שהתקיים ב-24 בוועדה אחרת של הכנסת. אני מבקש. מי עושה את זה?

עירית.

עירית, את עושה את זה?

כן.

יש לך משהו להוסיף לפני שאת עושה את זה? בבקשה.

אני רוצה כן להתייחס. קודם כל, אם אנחנו הגענו לנושא של החקיקה ואנחנו מדברים על הנושא של האכיפה, זה יהיה. כי תיכף, כשחיים ירחיב מה אנחנו כן עושים היום, למרות הכל לדבר על מה שקיים. צור העלה פה את הנושא - - -

עירית, רגע - - -

רגע.

לא, רגע, שנייה. תקשיבי, גם בדיון הקודם אתם לא פועלים בחלל ריק. אתם עושים. עושים. גם באלימות עושים. היה דיון קודם על האלימות, אבל הבאנו מקרה של הורים עם לקונות שפה לא הייתה עין יבשה מהאמהות של הילדים. לא הייתה עין אחת שנשארה יבשה. זאת אומרת מה זה אומר? שיש לקונה מסוימת, שכל הספר שנכתב וכל חוזרי המנכ"ל – 180 עמודים של חוזר מנכ"ל בנושא אלימות ואקלים בית ספרי ושעת כישורי חיים ושפ"י וכל הנלווים. עושים. הם לא מובטלים, אבל יש כשלים.

אני לא רוצה. שבעתי, אני אומר לכם בכנות. שבעתי שתופיעו פה ותאמרו לי מה אתם עושים. אין לי ספק שאתם עושים, אבל יש פה לקונה שחוזרת על עצמה. כמה זמן ההזנה כבר עובדת?

12 שנה, בגדול, בתהליכים.

באו, סליחה על הביטוי – התגלחתם כבר על הילדים. הייתם צריכים להיות ספציאליסטים מומחים כבר באיך זה עובד. לייצר, מה אנחנו יודעים לייצר פתרונות. תלמידים כבר זוכים בפרסים בינלאומיים על כל מיני המצאות. אני לא מבין אתכם.

ילדי ישראל משמינים.

אני לא רוצה, סליחה, בלי הערות. רבותי, תהיו רציניים מאשר להתחיל את זה עכשיו. משרד החינוך עובד. עושה, אבל יש לקונות. אתם רואים שיש לקונה. אני לא רוצה הסברים מה אתם עושים, בסדר? בינתיים שמשרד החינוך בודק, משרד הבריאות, איך אתם מרשים את זה? אם אני הייתי מנהל עסק, ושמעת את ההורה? סליחה, לפני שאת עונה לי, תקשיבי לשאלה, לתהייה שלי. יש ניסוי, תהייה. תשמעי את התהייה שלי.

אם אני הייתי פותח יוזמה חיובית, וההורים, את יודעת, יש אחוז מסוים של הורים בבתי הספר שהם גמלאים – או של המשטרה, או של צה"ל בגיל מוקדם והם לא רוצים להיות מאבטחים, כי המדינה לא השכילה לתת, לקרר אותם. מוכנים להתנדב, להקים איזה סטראט אפ כזה, מטבחון. הם חוטפים קנס. אם אני הייתי מעיז, הייתי חוטף במקום. רישוי עסקים, טראח, מה זה, למדינה מותר? המדינה יכולה להיות עבריינית? אני שואל אותך שאלה, איך אפשרתם את זה?

אני משרד הבריאות, בריאות הציבור, הייתי מוציא צו סגירה למיזם הזה של משרד החינוך.

אוקיי, קודם כל אני מסכימה איתך. אני מייצגת את המחלקה לתזונה ולא את שירות המזון. שירות המזון - - -

לא משנה.

רגע, שנייה, אני יכולה לדבר בשם תחום האחריות שלי בלבד. אנחנו, המחלקה לתזונה, מאד בעד יוזמות מקומיות כמו שהציעו כאן, של הכנסת מזון ביתי, כמו שיש בחורה או במקומות אחרים, שבו זה באמת מותאם לטעמים של האוכלוסייה וכו'.

אנחנו גם בעד שמשרד הבריאות יעשה בקרה על המזון בצהרונים. משרד החינוך עושה את הבקרה במשרד החינוך, אבל במקומות שלא שייכים למשרד החינוך אנחנו בעד שבמסגרת הצעת החוק שעכשיו רחל עזריה מנסה לקדם, של אכיפה של החוק בצהרונים, שבאמת הבקרה תהיה על ידי משרד הבריאות. אנחנו חושבים שזה התפקיד שלנו, אנחנו חושבים שזה המקצוע שאנחנו יכולים לקחת על עצמנו. אנחנו עושים את זה ואנחנו נשמח גם לקחת על עצמנו את הנושא של הפיקוח על טיב המזון, גם הטיב הבריאותי ולא רק הטיב התברואי, כי בטיב התברואי משרד הבריאות עושה את זה כל הזמן.

עוד מילה אחת לגבי התקנות.

את אמרת אנחנו נשמח ל - - -

הנה, היא מגיעה לזה, שנייה. התקנות. דברי על התקנות.

לגבי התקנות. בנושא התקנות אני אתכם ברצון שזה ייצא מאד מהר, אבל - - -

את מכירה את התקנות?

מכירה אותן.

התקנות מדברות על הפיקוח ועל האחריות של מי?

כן, אבל - - -

מה הן אומרות?

משרד החינוך מפקח על מה שקורה בתוך משרד החינוך. זו הייתה הפשרה בין משרד הבריאות למשרד החינוך לפני קרוב בשנתיים.

והפיקוח הוא של משרד החינוך, לפי מה שאומרות התקנות, נכון?

הכנסת אמרה את זה. זה כבר בחוק.

רגע. בחוק. ומה תפקידו של משרד הבריאות, לקבוע את הסטנדרטים?

משרד הבריאות קובע את הסטנדרטים וכותב אותם ומשרד החינוך עובד על פיהם. יש לנו חילוקי דעות מקצועיים וגם יש לנו בעיות בהדרגתיות של הכנסת מוצרים בריאים, כי בעצם חברות המזון התרגלו לייצר מזונות מסוימים שאנחנו לא שבעי רצון מדרך ההכנה שלהם, ולכן אנחנו עובדים בהדרגה לשנות את הדברים, בשביל שבאמת תוך שנה או תוך זמן סביר, המזון שהילדים שלנו יאכלו יהיה הרבה יותר בריא מ - - -

אבל זה לא יהיה תוך שנה. את יודעת למה? אין תקנות.

התקנות כתובות כבר. מרבית התקנות כתובות.

הן לא קיימות.

למה?

הן לא קיימות. מבחן התוצאה – לחברות המזון, להורים, למנהלי בתי הספר, לרשויות המקומיות, התקנון האלה לא קיימות. זה שהן כתובות ברחוב צאלח א-דין באיזו מגירה עתירת ניירת, זה לא אומר כלום.

משרד החינוך התחייב לעשות פיקוח. אני מציעה שמשרד החינוך יענה איך הוא מתכוון לפקח על התקנות.

משרד הבריאות נותן להם רישיון - - -

אדוני, אתה ברשות דיבור? ביקשת רשות דיבור? לא, כי אם תרצה אתה צריך לבקש רשות דיבור.

סליחה.

תקשיבו, אני רגיש למריחות. כי בילדות לקחתי הרבה לבית הספר רק מריחות ואני לא רוצה עוד מריחות.

גם אנחנו לא.

אני לא רוצה עוד מריחות, תביני. אני יושב מול משרד הבריאות. מה אזרח מן השורה שומע עכשיו? יושב לידך, עם כל הכבוד את שר הבריאות עכשיו. ואת אומרת לי תקנות, תקנות, תקנות, תקנות. אני אמרתי לך משהו במילים אחרות. כרגע יש מפגע בריאותי תברואתי. מפגע. עובדתית זה מפגע. יום-יום יש משאיות, מכוניות שאת רואה עליהן שלט יפה, מזון מובל בטמפרטורה. בפנים יש בקטריות. חיידקים. מזון לא בריא שהולך לפיות של ילדי ישראל. ואת אומרת לי אני מחכה לתקנות.

לא, לא אמרתי את זה. מה שאמרתי, שאני מנהלת המחלקה לתזונה ולא תחת אחריותי זה נושא - - -

יש כאן גורם אכיפה ממשרד הבריאות שנמצא פה בוועדה?

רגע, שנייה. לא. היום לא.

היום לא. תודה. תודה. משרד האוצר, תגידו, אתם מתקצבים את הפרויקט הזה של ההזנה, נכון? את מכירה את הויכוח סביב תרבות ונאמנות?

מה?

תרבות ונאמנות, את מכירה את הויכוח הציבורי שיש עם שרת התרבות? רוצים לקחת את מה שמופיע בחוק יסודות התקציב שלכם, זה מופיע, נכון? אז סימן שאתם יודעים לעבוד עם סעיפים כאלה, שאם לא מקיימים סעיף כזה לא מתקציב את זה. אתם יודעים לעבוד. יש פה כשל שמתמשך. מתמשך כבר מעל עשור שנים. כשאתם רוצים אתם יודעים לאכוף, יודעים לבדוק, יודעים לעקוב.

משרד החינוך, אני אומר לך, אין לי בעיה לקרוא להפסיק את ההזנה. זה לא יהיה ככה. לא יימשך המצב הזה. המצב הזה לא יימשך.

השלטון המקומי, בבקשה.

שלושה דברים, ברשותכם. אני אתחיל מהסוף.

את תאמרי לי מה צריך לעשות, כי את השלטון המקומי.

לא, לא, לא.

מיכל, אני מראש מכין אותך, כי אני היום אחרי שני דיונים, אתם שמים לב שאני כמעט רווי.

למדתי להכיר, אני חושבת. אז אני אתחיל מהסוף. בדיון שהיה בוועדה לזכויות הילד, אני ביקשתי לומר שאנחנו, מרכז השלטון המקומי, ניזום מפגש עם כל הנוגעים בדבר, עם משרד הבריאות ועם משרד החינוך ועם ארגוני ההורים ועם החברה למשק וכלכלה, כדי לבחון אפשרות לפתיחת מטבחים מקומיים, מרכזיים, לבישול ביתי יותר ככל שניתן. אז זה שולי הדברים.

בנוגע לאכיפה. אנחנו בשיח עם משרדי הבריאות והחינוך לאורך זמן ויש לי מנטרה שאני חוזרת ואומרת, היא גם נכתבה ותעלה על הכתב שוב. לא יכול להיות שמדינת ישראל תתפצל לילדים שלה ולילדים שאינם שלה. ואם חוק ההזנה, ככל שהמדינה מחוקקת חוקים לכלל תלמידי ישראל באשר הם, לא יכול להיות שאכיפה תעשה על ידי משרד החינוך למזונות או מהלכים שהם מספקים את המזון ואותו משרד, או אותה מדינה, לא תכיר בשאר הילדים.

כל הילדים אוכלים בגני הילדים, לא חשוב אם זה גן פרטי, ככל שיש, או גן רשותי מה שנקרא. מגיל 3 ועד גיל 18 - - -

או גנים של המוכר שאינו רשמי.

כל ילדי ישראל אמרתי. אין ילד - - -

לא, אני עוזר לך להשלים את התמונה.

אני איתך בכל דבר ועניין. והצענו, ומבחינתי זה לא חשוב אם זה יהיה משרד החינוך או משרד הבריאות, אבל משרד ממשלתי שיאכוף את מה שכל ילדי ישראל אוכלים בין כותלי המוסד החינוכי. וזה מגדיר, אני חושבת, את כולם בהכל. זה אם באמת חשוב לנו ואיכפת לנו לדאוג לכולם, כי לא חשוב מי מספק, אם זה המתנ"סים שעושים או אם זה הצהרון הפרטי, האוכל הוא אוכל והילד הוא ילד. זה הדבר השני.

בשולי הדברים, רק להערה שנאמרה פה במקרה של סגירת גן. כן, קורה שנסגרים גנים. מי שסוגר גן זה בדרך כלל בעקבות מפגע תברואתי זה או אחר. מי שסוגר גן זה משרד הבריאות וזה נאכף על ידי משרד החינוך. הרשות המקומית לא יכולה לסגור גן - - -

לא, אבל מישהו צריך ברשות המקומית לתת אלטרנטיבה.

לא, אז עם כל הכבוד, אני חושבת שבריאות ילדים, אם משרד בריאות מבקש לסגור גן כי יש בעיה תברואתית, אז קודם כל סוגרים את הגן ולא תמיד יש גן. אף רשות לא מחזיקה גני ילדים למקרה הצורך, ספייר, ובגילאים מסוימים - - -

למה זה מובן מאליו מיכל? למה זה מובן?

מה מובן מאליו?

את יודעת מה, סליחה. למה זה מובן מאליו שאם סוגרים גן-. בואי תקשיבי. גני ילדים בדרך כלל, בואי נדבר כרגע על גני הילדים המוכרים.

כולם. זה חוק חובה.

בסדר. מוכרים. הם תחת ה - - -

האחריות של משרד החינוך, כן.

הפעלה של מי?

משרד החינוך.

הפעלה של מי?

משרד החינוך מעסיק את הגננות ואחראי על המוסד מגיל 3 ועד גיל 18.

מי הבעלות?

משרד החינוך.

לא.

כן.

מיכל, את מיתממת. גני הילדים, סליחה?

גני הילדים בבעלות משרד החינוך.

מי עושה רישום, מי בונה את זה, מי הסייעות?

סליחה - - -

רגע, רגע, זה בדיוק המשרד. תקשיבי טוב, מיכל, אני רוצה להבין.

לא, אבל יש כאן משפטנים - - -

רגע, תני לי רגע. את תהית וזה מחייבת תגובה שלי. תקשיבי טוב טוב. לא יתכן. רשות חינוך זו הרשות המקומית, בסדר?

זה בגדול אנחנו - - -

את לא תכפרי בזה. גן הילדים זה הרשות המקומית.

לא - - -

רגע, תני לי.

אבל לא. יש פה משפטנים לידך - - -

סעיף 7 (ב) לחוק לימוד חובה אומר שמוסדות חינוך רשמיים, מדובר על רשמיים, הם מקוימים על ידי המדינה והרשות המקומית במשותף.

הכל בסדר. זה בקיום שלהם. מי הבעלות?

אני יודעת שזה הרשות המקומית.

לא, לא. ממש לא. הבעלות היא מי שמעסיק את ה - - -

מיכל, מיכל, סליחה, סליחה. מיכל, אני מתפלא עליך. תקשיבי לי עד הסוף, בסדר? ואני חולק עליך, אבל אני לא אכנס לזה, בסדר? ברציונל, נסגר גן ילדים בגלל ביקורת - - -

משרד הבריאות.

משרד הבריאות, משרד החינוך, איכות הסביבה, לא יודע מה. בסדר? כיבוי אש. נסגר. האלטרנטיבה זה לא שהילדים יהיו בבית.

ברור שלא.

תני לי רגע. כי אם מחלקת הגבייה, אמרתי לפני כן, תהיה שם דליפה של מי או גז או משהו כזה, הם לא ישביתו את הגבייה. הם ישכירו אפילו איזה קומה בבית מלון כדי שהגבייה לא תיפסק.

כדי שיוכלו לקיים את מוסדות - - -

סליחה, כן, בסדר. זה הכרח לא יגונה. אם את מגנה על זה, זה הכרח שלא יגונה, בסדר? אז גם עם כל הכבוד, אין מציאות כזאת. אני לא יודע על מקרה באשדוד, לא קיבלנו פרטים, אבל אין דבר כזה. לכן אני אומר לך, אני כופר בזה שאין כאן זמין-. זה לא סייעת שיש מאגר של ממלאי מקום, כן, העירייה תתחבא ותמצא לה. אולי ליום יומיים תחזיק את הילדים שם. אבל זה לא הדיון. זה לא הדיון, עזבי. תהית, עניתי לך.

נכון, אבל אנחנו - - -

תודה.

רגע, אני רוצה להתייחס לעניין של החוק, שנייה אחת, בסדר?

בבקשה.

נאמר פה על ידי ההורים וזה נכון וגם על ידי השלטון המקומי, שבעצם החוק, על פי הנוסח כרגע או הנוסח שנמצא בתקנות, חל רק על הזנה שהיא עלי ידי המדינה. עכשיו, אני הגשתי הצעת חוק שהיא מרחיבה. בעצם כל מה שהוציאו אז בדיונים, פתחו את זה רק על ידי המדינה. אני הגשתי הצעת חוק שמרחיבה ואומרת שהסנקציות יופעלו, ובעצם האחריות של המדינה היא לכלל התזונה בכל גני הילדים במדינת ישראל.

כיוון שאנחנו בעצם כל ההורים, אנחנו לקוח שבוי. אין לנו ברירה. הילדים בגן. הצהרון הוא בגן. אי אפשר להעביר את הילדים באמצע היום לצהרון אחר וכיוון שהעירייה רשמה אותנו לגן הזה והם אלה שסוגרים מול הצהרון, הם צריכים לוודא שהאוכל בצהרון יהיה אוכל בריא, בדיוק כמו שהמדינה צריכה, במקומות שבהם המדינה מנהלת את זה.

אז בעצם הצעת החוק הונחה, אנחנו עובדים עכשיו מול המשרדים - - -

כל מי ששותף לקדירה הזאת, לא רציתי לומר לקדחת הזאת, לקדירה הזאת שנקראת חינוך, כשל בקטע הזה של איכות המזון. לא משנה באיזו מסגרת. לא משנה. ותגידו לי שזה זה שמוכר להם את השקשוקה בשער בית הספר, בהסכמה.

לא, אז זה בחוק.

רגע, רגע.

אנחנו מחכים לתקנות.

אני יודע, אני יודע. זה בהסכמה ובשתיקה של מנהלי בתי הספר. זה תקין? עם האגזוז כמעט צמוד ללחמנייה. עירית, מה העלית בחכתך?

הלשכה המשפטית של המשרד אמרה תוך חודשיים והיא קוראת למשרד המשפטים לשתף איתנו פעולה.

לא, אין קוראת. תקשיבי, בואי, עירית - - -

לא. זה המון זמן. זה ממש, אנחנו כבר בדיונים האלה כבר חודשים.

עירית, תקשיבי, חודשיים, תנצלי את זה שאני עייף ומתוסכל קצת מהמשרד היום. אני אתן לך, בסדר? אני לא קורא. יש אחריות שילוחית. המנדט של כל מערכת זאת זה בידיים של השר, בידיים שלך. אתם לא עוזבים את זה, לוקחים את זה. בעוד חודשיים באות לוועדה תקנות. לא יהיה פה תקנות, אני אומר לכם, אני לא יהיה נושא של המשרד. תאמרו את זה למנכ"לית. לא יהיה נושא של המשרד שיקודם פה, אני אומר לך, ודיונים שיבואו כתלונות, יטופלו בצורה אחרת. ואני לא מאיים, אני אומר לכם כי אין דרך אחרת.

סליחה. אני לא אתייאש. אבל אני מכיר איך עובדים. מכיר. בסדר. משרד המשפטים עמוס. שיתכבד ויאמר ליועצת המשפטית של משרד החינוך, לצוות המשפטי הענק של משרד החינוך – סומך עליך, תסיים את התקנות. תביא לי את הנוסח. שישחררו מתחת לידיים שלהם סמכויות שלא מסוגלים לקיים אותן. אתם יודעים על מה אני מדבר.

אפשר?

מי זה? לא. הלפרין, אתה רוצה להוסיף משהו?

אני רוצה להגיד ככה. א', הרעש הגדול והתסכול נובע בעיקר ממקומות שלא מפוקחים על ידי משרד הבריאות. כלומר, צריך לזכור שגם הכתבה וגם כל ההתנהלות סביבה, נובעים ממקומות שההזנה מתנהלת באופן אוטונומי, עצמאי, או על ידי הורים או על ידי גופים אחרים.

מה שאנחנו יכולים להגיד על תהליך העבודה בתכניות שהמשרד מופקד עליהן, שזה מתנהל אחרת. זה מתנהל אחרת בכמה רמות. פעם אחת ברמת המוצרים ואני שמח על ההערה על השניצל. אנחנו לא מאפשרים לשום קייטרינג לטגן שניצלים, שלא תהיינה שום אי הבנות. אנחנו לא נאפשר את זה, כי זה מסוכן. פשוט.

לכן מה שאנחנו כן דורשים, ביחד עם ה - - - של משרד הבריאות, זה שהשניצלים יהיו שניצלים איכותיים. זה לא שניצל שהוא קונה מה שהוא רוצה. יש מק"ט ספציפי שאותו הוא יכול לקנות ורק אותו הוא יכול לספק לילדים.

רגע, אבל דווקא בגלל מה שאמרת, לא על השניצל, מה שמפוקח, ואני רוצה את האוזן הכרויה של משרד הבריאות בבקשה. משרד הבריאות, תהיו איתי רגע. אני פוחד שבסבך הזה, בקנאות שלכם להדגיש מה שמפוקח על ידי משרד החינוך ומה שמוכר על ידי משרד החינוך ומה שמתוקצב על ידי משרד החינוך והילדים אצלי נמצאים קודם כל בכותרת אחת ויחידה – ילדים. זה לא משנה מה. מי נותן לי את המענה לשאר הילדים, לפקח? התקנות – משרד הבריאות - - -

כן.

את זורקת את זה ואומרת אנחנו לא מפקחים.

לא, מה שאני - - -

רגע, תני לי, תני לי. משרד החינוך אמור לפקח. משרד החינוך אומר אני אפקח על המסגרות שלי. מה שאני מכניס. למרות שאני יכול לחלוק עליהם. כי עם כל הכבוד, החינוך במדינת ישראל, חוק חינוך חובה, זה המדינה, הריבון אפשר את כל גווני צבעי הקשת בסוגי החינוך במדינת ישראל. הוא לא יכול לומר אני מאשר לך להקים מסגרת של בית ספר מוכר שאינו רשמי, דמוקרטי, הכל - אני מפחד שהתותבות שלי יברחו לי מכל ההגדרות האלה. זה, ובסוף להגיד סליחה, אני מפקח רק על משרד החינוך. לא יהיה.

אני רוצה לקבל היום תשובות מי מפקח על כלל המזון שמוכנס לכלל בתי הספר.

אוקיי, אני רוצה שנייה לתת הבהרה בנושא של פיקוח. יש פיקוח תברואה - - -

אני אחזור אליך, הלפרין.

שנייה. יש פיקוח של תברואה, שאומר שאין מזיקים, ג'וקים, חיידקים, לא יודעת מה; ויש פיקוח על האיכות התזונתית, זאת אומרת שהילד לא אוכל ג'אנק, אלא אוכל אוכל שיש לו ערך תזונתי. את תחום ההרכב של התברואה, המחלקה לאיכות הסביבה של משרד הבריאות בודקת. גם היום דרך אגב.

היא נכנסת לבתי הספר, לגנים?

שירות המזון ואיכות הסביבה לא נכנסים לבתי הספר, הם נכנסים לקייטרינג עצמו. הם הולכים לקייטרינג ובודקים. הם דוגמים, הם מקבלים תלונות ואז הם ניגשים ולפעמים שוללים רישיון של קייטרינג. הם עושים את זה בפועל, ביום יום. לא צריך בשביל זה חוק כי זה כבר קיים.

מה שלא קיים, זה שמירה על האיכות התזונתית, על הביטחון התזונתי, על הערך התזונתי של המזון שמוגש לילדים. וזו הצעת החוק של חברת הכנסת רחל עזריה.

שאלתי שאלה. הצעת החוק כוללת את כל מוסדות החינוך?

כן.

בוודאי.

על כל גווניהם? הלפרין, ההדגשה שלך - - -

כמה בעלי קייטרינג נשארו השנה בלי רישיון?

לא שמת לב להדגשה שלי?

אני לא יודעת להגיד לך בשלוף. יש מקרים שונים.

רגע, תנו ליועצת המשפטית בבקשה.

החוק הקיים, שזה חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך – ההגדרה של מוסד חינוך היא מוסד חינוך כהגדרתו בחוק חינוך חובה שלומדים בו יותר מעשרה תלמידים. זה אומר שזה כל מוסד חינוך, זה לא רק של המדינה, זה גם מוכר שאינו רשמי, זה גם פטור, זה גם הכל. החוק חל על כל מוסדות החינוך - - -

הפיקוח של משרד החינוך עושה זאת?

מה שזה לא חל זה על צהרונים.

בדיוק. הצהרונים, הצהרון.

זה לא חל על הצהרונים. היה לנו את העדכון הזה במהלך - - -

ועדת החינוך הקודמת.

מכיוון שמשרד החינוך אומר – הצהרון כצהרון הוא לא מוסד חינוכי. אנחנו לא נכנסים לשם, אנחנו לא מפקחים שם, אנחנו לא - - -

זה לא מוסך חינוכי?

לא.

אז רגע, רגע, באיזו מסגרת הם מתוקצבים?

משרד העבודה, לא?

תנו לאוצר לענות במה שקשור לזה, היועצת המשפטית. אתם בקושי יודעים לתת לי תשובות על בריאות וחינוך. בואו נראה על כספים. האוצר.

התקצוב בצהרונים נחלק היום בין שלושה גופים. גוף אחד זה משרד החינוך, שמספק סבסוד לצהרונים - - -

אבל בר מינן, זה לא חינוך. זה לא מערכת חינוך. בר מינן, עכשיו שמענו הדגשה. אי אפשר. תקשיבו, אני בכוונה שואל את השאלות. אני בכוונה מציג את השאלות. אל תיתממו לי. יש פה בריאותי ילדי ישראל. יש פה חלקים לא מכוסים בחוק ובתקנות.

תמשיכי להבהיר לנו.

משרד החינוך מתקצב גם את תנועת הצופים. זה לא הופך את תנועת הצופים למוסד חינוכי.

מה מוגדרים הצהרונים?

צהרון לא מוגדר כמוסד חינוכי.

מה הרציונאל שלהם? מה הם עושים בצהרון, חוץ מלאכול?

הצהרונים מתוקצבים דרך שני מקורות ממשלתיים ועוד מקור פרטי. המקורות הממשלתיים הם שניים. משרד החינוך מתקצב צהרונים ברשויות שנמצאות באשכולות 1 עד 3 ובאופן חלקי בירושלים, לילדים בגילאים 3 עד 8, מתוקף החלטת ממשלה 4088, משנת 2006. זו החלטה אחת.

משרד הכלכלה מסבסד צהרונים לילדים באשכולות 4 ומעלה עד - - -

לא ומעלה, עד 7.

עד 7.

אז זה ומעלה, זה לא ומטה.

זה גילאי 3 עד 9.

כן, יש גם 8, 9, 10.

בסדר, הבנתי. היא אמרה לא ומעלה. עד 7.

לגילאי 3 עד 9. מעבר לכך - - -

יש לי בעיה עם האוזן.

זה לא 3 עד 9. אשכול 4 זה עד-. הורדתם שנה והיתר זה עד - - -

משרד הכלכלה מתקצב - - - לגילאים שונים ונותן סבסוד לאשכולות היותר גבוהים.

אני מבין שמשרד הכלכלה, לכסות על רציונל של מה שהיה פעם שומו שמיים ההגדרה של אכסון ילדים, בזמן שההורים בעבודה. שינינו מאז את ההגדרות האנושיות שלנו.

לא כל כך.

שינינו. למה משרד החינוך פה בתמונה?

ממתי זה התחיל?

לא, למה? למה משרד החינוך בתמונה בצהרונים. את מבינה למה אני שואל?

זה לא משנה, מישהו צריך להיות אחראי - - -

אני כופר בזה שצהרונים זה לא חלק ממערכת החינוך. אני כופר בזה. לא עשו אותם במנותק מהמסגרות שלהם - - -

נכון, וגם במבנה. קהל שבוי.

ובמבנה. תפסיקו להיתמם לי. אני בכוונה, סליחה, אני לא באתי ללמוד היום מה זה. אני מתעכב על הדקויות האלה שתבינו, אני כבר קיימתי דיון. את התקנות אני אקבל, איך את אומרת? קוק?

ביי הוק או ביי קוק.

את מבינה, אני אקבל את התקנות.

כן.

אבל אני רוצה גם באותה הזדמנות לכסות גם חלק מערוותנו שלא מכוסה.

החוק עבר. הדיון היה פה ומירב ליוותה אותנו בחקיקה והלקונה הזאת עוד התעוררה אז. ואז יושב הראש הוועדה מצנע, אמר תשמעו, בואו נפתור קודם כל את זה, נרוץ קדימה ועכשיו יש תהליך - - -

אז זה השלב הבא. יש את החוק שהוא בדיוק, ומה שאז הוציאו אני מחזירה את החוק הזה.

עכשיו יש לך חוק שמחזיר את זה? באיזה שלב הוא?

בלשכה המשפטית.

הוא בלשכה המשפטית. אנחנו עובדים - - -

של הכנסת?

כן.

הוא עדיין לא קיבל פ?

אדוני, אנחנו נמצאים באיזו שהיא הרצאת אבסורד. אני חושבת שכל אחד עושה עבודה נהדרת, כל אחד בא לכאן עם הרצאה. מה זה כאן, תגידו? מה זה כאן? את התוצאה אוכלים הילדים שלנו. צריך להיות אחראי וצריך להיות אחריות אישית, או שאני חושבת שלא צריכים לחפש כאן את החוטאים. אנחנו צריכים מערכת חינוך ושר חינוך שייקח אחריות וינהל את זה.

את צודקת. לכן אני מתעכב. רבותי, זה נראה כאילו אני מתעכב על דקויות שהן לא לעניין.

איזה דקויות? אתה מתעכב על הדברים החשובים. הרי זה הסיפור.

לכן אני רוצה לדעת בדיוק מה הצעת החוק שלך שמתגבשת.

אני אגיד לך. מה שאומרת הצעת החוק זה שהאחריות היא על המפעיל ושאפשר להפעיל את הסנקציות, כמו שאנחנו עושים גם בהצעת החוק הזו, שנמצאת בשלב התקנות, שאפשר להפעיל סנקציות, אם על המפעיל - - -

מי הגורם האחראי מבחינת הפיקוח?

משרד הבריאות.

משרד הבריאות.

אבל הסיפור המרכזי זה שכל מפעיל יש לו את האחריות וזה לא רק משרד החינוך, אלא כל מתנ"ס, כל מי שמפעיל צהרון יש לו את האחריות. זה הסיפור.

אבל מי יפקח עליו?

רגע, רגע. שאלת שאלה? הרי למה אנחנו מבררים? הלפרין שחרר ואנחנו אצלנו לא לומדים הרבה, אבל חינכו אותנו להתעכב על כל ביטוי. הוא אמר – במסגרות של משרד החינוך, ופה אני רוצה לדעת. איפה שהוא מפקח – הוא מפקח. ההשלמה, החוק המשלים שלך, על מי אחריות הפיקוח?

משרד הבריאות.

סליחה, אני רוצה ברשותך להעיר על האבסורד שיהיה.

בבקשה, תעירי. מה יהיה?

רשות באשכול סוציו אקונומי 2, יש לילדים עד גיל 8 תכניות במשרד החינוך. נאמר שאני תושבת בעיר הזו, יש לי שני ילדים. אחד בן 7, אוכל אוכל שמשרד החינוך מפקח עליו, ואחד בן 8, באותו בית ספר, אוכל אוכל שאולי המתנ"סים, אולי החברה הכלכלית, אולי תורם, אולי קרן, לא יודעת מה, אולי הרשות המקומית עושה.

אז מה? מה איכפת לי שהורה יהיה מפקח? אני חשוב לי כהורה שיש פיקוח. אני לא שם. את עכשיו מבקשת ממני, את רוצה להיות יעילה - - -

משרד החינוך, אתם מוכנים לפקח?

לא, הם לא רוצים. סליחה. לא, לא, רחל. מיכל, על התהייה שלך – שאלה, אני לא שם בכלל. אני קודם כל כהורה, האינטרס שלי קודם כל שיהיה פיקוח על היעילות של המדינה, למה יש כמה גורמים. יש לי עוד הרבה תחומים כאלה. רחל, אני מבקש, אל תחכי רק - - -

אני לא מחכה לכלום, תאמין לי. ותעזור לי. זה הכל יצטרך לעבור פה, כל הדיונים.

נו, בעזרת השם.

בעזרת השם.

ברגע שזה מגיע לפה אני יודע שגמרת את מכסת הייסורים שלך. פה זה ירוץ.

אני לא תמיד מרגישה ככה עם חוקים. אני מגיעה לוועדות עוברת גם מכסת ייסורים.

תלוי באיזה ועדות. אני לא יודע באיזה ועדות את. מי שעבר תחת שבטי בתיקון תקנות, יודע שאני לא. אני רץ.

אז יאללה, נעשה את זה ביחד. מצוין, תודה.

ישראל אליסף, בבקשה, קצר.

קודם כל אני לא מצליח להבין. שמי ישראל אליסף, יושב ראש ועד הגנים.

אל תצטער מזה שהרבה דברים לא מובנים.

בסדר, אז אני לא מצליח להבין למה צריך לפרק את זה. אם יש סוף סוף הצעת חוק חדשה, יש משרד אחד שאחראי על תחום הפדגוגיה. לא יתכן שאותו משרד שאחראי על ההזמנה של האוכל – משרד החינוך, גם בהזנה הממשלתית הוא זה שצריך לפקח. יש את משרד הבריאות שהוא הרגולטור בתחום הפיקוח על המזון. למה לא לעשות הצעת חוק אחת שיש גוף אחד, שמפקח על הכל בכל המוסדות, בכל המקומות, שהוא זה שיפקח. למה זה צריך להיות רק במשרד ה - - -

אני אענה לך.

רק שנייה.

בוא, אני אענה לך. תקשיב- - -

להם יש את הכלים - - -

לא, לא. למשרד הבריאות יש את כל התקינה והתקנון לגבי בריאות המזון, התברואה וסביבה. יש פריבילגיה במשרד החינוך ולנו כהורים לדרוש - כי זה משרד החינוך - זה הגיל הרך - זה ילדים - על איכותו של המזון שמגיע לבית הספר. אנחנו מתיימרים ואומרים אנחנו מחנכים לתזונה בריאה וזה, ומשרד החינוך יש לו את הפריבילגיה לדרוש את זה. כשאתה הולך למסעדה עם הילד שלך, אני לא רוצה להגיד לך פה אתה קנאי ושם אתה מאכיל אותו כל מה שהוא רוצה במסעדה, אבל זה אנחנו. זה ההורים. אבל יש לנו את הפריבילגיה הזאת. לכן את תתהה על זה. אני לא שם.

אני רק רוצה להפריד וכבר העלו את זה. היא אמרה את זה ממשרד הבריאות. יש את הפיקוח על איכות המזון ויש את הפיקוח התברואתי. מילא היית אומר שהפיקוח מה מהרכיבים של המזון, היה במשרד החינוך עם תזונאיות וכו', גם הייתי מציע וגם בזה יש לנו את משרד הבריאות לטעמי - - -

אין לו מה לומר, סליחה. תאר לך שהיינו במדינה כזאת, שכל מה שנקרא בפינו ג'אנק ונמכר ועושים הון מזה, משרד הבריאות היה אוסר עלינו. היינו אומרים שהמדינה טוטליטרית.

אמרו בוועדה הקודמת - - -

שלא נתבלבל. אנחנו פה מדברים על איכות המזון במוסד חינוכי.

אז אני עונה. גם בנושא של מרכיבי המזון, גם בוועדה הקודמת דיברו על מדתיות. זאת אומרת לא לאסור את הכל, כל דבר זה תלוי במידה. אי אפשר לאסור את הכל, גם לא ממתקים. דיברנו על זה בוועדה הקודמת, אני לא חושב שיש צורך לחזור. אבל בכל אופן, אני חושב שאם אתה שואל עכשיו את ההורים, אנחנו כמייצגי הורים היינו מעדיפים לראות פיקוח במשרד אחד, שהוא הרגולטור המתאים לזה, משרד הבריאות. משרד החינוך צריך להתעסק בפדגוגיה, לא בפיקוח על המזון. זה דבר אחד.

דבר שני, זה ברמה האסטרטגית, לעוד כמה שנים אני מקווה, אתה יודע מה, עכשיו אני מקבל תקוות על מה שאמרת, שאתה מתקן תקנות מהר וחוקים מהר, בוא נקווה שהרמה האסטרטגית תקרא מהר, אבל בינתיים ברמה הטקטית, יש חוזר מנכ"ל שמגדיר בפיקוח על המזון מה צריך להיות כשיש הזנה במוסדות חינוך. הוא קודם כל מגדיר שצריכה להיות ועדה שמורכבת מתזונאים, מאנשי אגף רישוי עסקים, תברואנים של רישוי עסקים ווטרינריים שהם קובעים מה יש בתוך המזון וכו'; וגם יש שם הגדרה מי מפקח.

עכשיו, פה יש לקונה. כי בחלק מהמקומות זה קורה, בחלק מהמקומות זה לא קורה. עכשיו אני אגיד לך, מהמקור המקצועי שלי, איפה שאני עובד, שירותים וטרינריים, כשבן אדם רוצה למכור בשר שמגיע ממשחטה לעיר מסוימת, הוא עובר דרך השירות הווטרינרי ועובר בדיקות משנה. יש שם אחלה כסף לרשויות, בסדר? למה אי אפשר לעשות את זה עם המשאיות של הקייטרינג? כל משאית שנכנסת - - -

זה מה שקורה.

זה לא קורה בכל מקום, סליחה, חיים, זה לא קורה בכל מקום. ואם אתם תאכפו את חזור המנכ"ל שלכם ותוודאו שזה קורה, אז זה יקרה. זה כרגע לא קורה.

משרד הכלכלה, רצית לומר משהו, נכון?

כן. מה שרציתי לומר, שאלת למה זה במשרד החינוך. כי לפי טרכטנברג, כל הצהרונים שלנו כבר היו צריכים להיות מזמן במשרד החינוך, רק העבירו אשכולות 1 עד 3, אחרי זה - - -

את מחזקת את - - -

כן, אחרי זה זינבו את ירושלים. עכשיו זה משרד החינוך ואנחנו נשארנו פחות או יותר עם אשכולות 4 עד 7 למי שפונה ולמי שמבקש. אנחנו לא נותנים לכולם. עכשיו, כל נושא המזון, רוב המפעילים שמפעילים זה אנשים עצמאיים, פרטיים שמפעילים. לנו אין שום דרך לאכוף את רמת המזון. אין לי לא את הידע, לא את המפקחים. אני אכפתי את זה באופן הזה בנוהל שלי, שאני מחייבת שכל מפעיל יביא לי אישור תזונאית על התפריט.

אם הייתי מדקדק איתך, הייתי חולק עליך, לא נכון.

מה זאת אומרת?

אני אקח מנושא אחר. תקשיבו, אני רוצה שתבינו. הכי קל לבוא ולהגיד לא, זה לא תפקיד שלי - - -

לא, אני לא אמרתי שזה לא תפקיד שלי.

רגע, תני לי. משרד הבריאות אני זה, משרד החינוך אני זה, משרד הכלכלה אני זה, השלטון המקומי אני זה ובאמצע הכל חור אחד גדול, כמו שתבינו - - -. כמו שהחשב הכללי ידע לומר לנו, לשרי הממשלה ולגורמים המתקצבים, שאתה לא תוכל לתקצב או לתמוך בעמותה או בגוף שאין לו את האישור. את מכירה את המושג הזה? אישור ניהול תקין? לכאורה מה זה קשור? הרי הגוף עושה את הפעילות - - -

למה? הם מדברים כל הזמן.

סליחה. הרי הגוף לקח את הפעילות שאליה הוא דרש את התמיכה, אבל הגיע מי שחשב שאנחנו, המדינה, לא צריכה לתקצב או לתמוך בגופים שלא מתנהלים מבחינה מנהלית בניהול תקין. נכון, נועה?

נכון, נכון.

זו הייתה היזומה שלה.

אבל האוצר חשב כללית - - -

לא, אבל - - -

תן לי רגע. לא יתכן כשנגיע, אני דורש, כן. האופטימום זה דבר לפחות שצריך לשאוף אליו. כמו שמתחילים, אתם מכירים, הרבה צביעות יש גם בנושא הזה. בחלק מהמוצרים סימון של ירוק, התו הירוק, מכירים את זה? אז לא יתכן שיגיע לבריאות, אנחנו כולנו נתכסה בתחום מצומצם של תחום אחריות ונשאיר את הבריאות באוויר.

נכון.

אני חושב שחלק מהדברים אני לא מקיים, המשרד, אני לא אתמוך בסעיף תקציבי כזה וכזה וכזה, אם אין לי את התנאי הזה של הבריאות, הכרחי. לא פחות. האמירה שלך, ונכון שזה לא יהיה - - -

לא, אני רציתי להגיד לך שעשינו בכל זאת משהו מעבר לזה, מאחר שאין לנו את הכלים לבדוק את הבריאות, אז אנחנו אמרנו אוקיי, הרי הצהרונים - - -

צלצלתם בפעמון?

דקה. דקה. כן. כן.

צלצלתם בפעמון?

אבל תן לי לגמור ותראה שעשינו משהו, אנחנו לא מתנערים. אנחנו נותנים רישיון לצהרון לכל שנה. בכל שנה הוא צריך לעמוד בכל הסטנדרטים. אחד מהכללים שהוא צריך לעמוד בהם זה אישור תזונאית לתפריט שהוא נותן. בלי אישור תזונאי - - -

הוא יביא לך מה שאת רוצה.

לא, מה זה הוא יביא לי?

הוא יביא לך, תקשיבי, הוא יביא מרואה החשבון כל תוצאה שתרצי. הוא יביא לך מתזונאית כל מסמך שתבקשי. שאלת המפתח הגדולה של התנהלות מדינה תקינה זה פיקוח.

אין פיקוח על המזון - - -

כאילו היום נולדתם למגזר הציבורי.

אין פיקוח על המזון בצהרונים, אני אומרת לך את האמת. אין.

תודה. אני מסכם או שמישהו רוצה לתרום לדיון? בבקשה.

שלום, איילת מייזנר מעמותת מהיום. עירית אמרה שהיא - - -

מה זה מהיום?

הפורום הישראלי לאורח חיים בריא, ביסודו של - - -

מה את חושבת זה יעבור לך ככה, מהיום?

נכון. עירית אמרה שהיא תפרט על זה ועוד לא יצא. הנושא של בעצם שאני לא רוצה להיות פה בעוד שנה בדיון על זה שיש חוק ותקנות ואין אכיפה. ורציתי לדעת מבחינה זאת את ההיערכות להכשרת פקחים. אולי איזה מוקד שההורים יכולים לפנות אליו בתלונות. אם ראיתי שמוכרים בקיוסק בבית הספר קולה, למי אני פונה? מה אני עושה עם זה ואיך המנגנון? אחרת כולנו נהיה פה עוד שנה בדיון המשך ונשמח לדעת איך נערכים כבר עכשיו.

כשהם יבואו אל הוועדה עם תקנות ואנחנו נעבור סעיף, סעיף, אנחנו נשאל את כל השאלות האלה.

ואז נאבד זמן יקר ונפתח שנת לימודים נוספת.

האם יש לך תשובות היום?

אנחנו נערכים בתקנות בהשלמת החוק בימים האלה. אמרנו, תוך חודשיים אנחנו מגישים פה את התקנות ואני מאמינה שזה גם יתקדם.

תודה. יש עוד מישהו שרוצה לפני שאני מסכם? בבקשה, חולון, לא פספסתי אותך.

שלום, שמי ליאורה פור, אני מייסדת המשמר החברתי בחולון, זה גוף התנדבותי, אה-פוליטי. אנחנו מטפלים כעת ב-65 גנים מוזנחים ביותר עם צהרונים. יש לנו דו"חות של משרד הבריאות - - -

אז צדקתי כשאמרתי קורים דברים אחרים בחולון.

יש דו"חות של משרד הבריאות, דו"חות קשים ביותר, הזנה קשה.

ראינו את התמונות.

ראיתם את התמונות? הזנחה פושעת ואף אחד לא עושה כלום.

ולא סגרו להם את הגנים האלה?

לא סוגרים.

שומעת, מיכל?

לא סוגרים.

לא סגרו את הגנים האלה.

לא סוגרים. ראש העירייה, לטענתו הכל בסדר. זה בלאי. עובד בכל הקירות – זה בלאי. שנתיים. גן לחינוך מיוחד – ארבע שנים. ארבע שנים. הזנחה פושעת. בואו - - -

מישהו נתן אישור לפתוח אותו. עזבו, אני לא אוהבת את ה - - -

מיכל, מיכל - - -

מה לעשות? מה לעשות?

לבוא ולזרוק - - -

היא מעלה פה אבל דברים שהם מאד נכונים.

רגע, לא, לא, סליחה, אדוני.

אם היה כאן מקרן הייתי מראה לכם כמה סרטונים מזעזעים.

שנייה. מיכל, בוודאי שהגנים האלה, על זה היא מלינה.

אבל למה?

הנה, את נכנסת לדיון באמצע, תקשיבי. על זה היא מלינה. על מה היא מלינה? נתנו אישור לפתוח. פתאום התגלו ליקויים, או שלא פתאום. בלאי. מתריעים. זה לא מעניין אף אחד. לא מעניין אף אחד.

אני לא יודעת לומר. אני אומרת שוב, יש - - -

על זה היא מלינה. על זה היא מדברת.

ארבע שנים דברים כאלה לא קורים. יכול להיות חודש.

קורים. בואי, בבקשה, אני מזמינה אותך לסיור.

בבקשה, גברתי, תמשיכי.

אני מזמינה באמת את השלטון המקומי שיגיע לחולון. הגיע הזמן שמישהו יעשה סוף למיתוג ולתדמית. הגיע הזמן - - -

מה אתם, עיר הילדים, לא?

עיר הילדים של מי? של מי, אני רוצה לדעת של מי?

זו אמירה פוליטית, היא לא מקצועית.

אני רוצה לדעת של מי. את תכנסי לדף הפייסבוק שלנו, את תסתכלי את הסרטונים שהורים מפרסמים, מתחננים.

תציגי את עצמך שוב.

שוב, המשמר החברתי חולון. אני מאד מבקשת, אנחנו גוף אה-פוליטי, לא מפלגתיים, אנחנו מתנדבים. היום לקחתי יום חופשה על חשבוני. המצב קטסטרופה בעיר הילדים. אני מתחננת שיגיעו.

תקשיבו, בואו, זה לא בחלל ריק. גם אם זה גנים לא של הרשות המקומית, בסדר, אני כופר בזה, אני אומר את זה, מוציא את זה מלשוני, כי חטף ממני יונה יהב בנושא הבית ברחוב חיים, בגלל האמירות האלה שלו – אלה לא בתי ספר שלי. אני לא מכיר ראש עיר שיכול להעיז לומר אלה לא בתי ספר שלי, כשזה ילדים מהעיר שלו ובתחום השטח המוניציפאלי שלו. אין ילדים שהם לא שלי. בן אדם שיכול להעיז ולומר אני ראש עיר לא של כולם, ש-א' רצו אצלי, ב' לא רצו אצלי. לכן הוא חטף מה שהוא חטף ביושר.

אני אומר, תקשיבו, עמותה לא עמותה, אנחנו מדינת חוק. יש גנים ואתה יודע מה, אני גם לא רוצה שהגורמים הממלכתיים ישתמשו בטיעון הזה, כי רק היום חתמתי על מכתב למשרד החינוך על גנים בכפר שנקרא א-סייד בדרום, עם תמונות מזעזעות, עם בולענים. עם בולענים ועם עובש ועם עוד מריעין בישין אחרים. אז זה קיים. אבל גם אם זו עמותה פרטית, מישהו צריך לסגור את זה. מישהו צריך לטפל בזה.

נכון, נכון. לפקח.

אז אני לא בא אליה בטענות ותודה שהיא מציגה לנו את זה כאן. אם זה ככה, אז אני בוודאי גם לא שואל מה רמת איכות המזון שנכנסת לאותו גן.

היה דו"ח מבקר המדינה על זה.

תודה, תודה. יש עוד מישהו לפני שאני מסכם? בבקשה.

אדוני, ברשותך רק נקודה אחת. אני רז, יושב ראש ועדת הזנה בעיריית נס ציונה. במשרד הבריאות יש שתי ידיים. יש את הגוף התזונתי ויש את הגוף שאחראי על רישיונות יצרן ועל המטבחים של הקייטרינגים. הגוף שאחראי על רישיונות יצרן ועל כל רישוי העסקים ומטבחי הקייטרינגים, מעודד מזון מעובד מטעמי בטיחות מזון, על חשבון התזונה של הילדים. וזו נקודה שאם תוכל לטפל בה, אני אודה לך.

אי אפשר. אתה יודע למה? יש ויכוח פילוסופי ובכל מקרה מה שתאכל יגרום לך נזק. השאלה מה יגרום לך נזק יותר גדול. אתה צריך להיכנס פה עכשיו, תקשיב - - -

כי זה - - -

אני מבין אותו. הוא אומר לפחות במזון המעובד יש לי איזה פיקוח מסוים. יש לי תו תקן מסוים. מה שייצא מהמטבח הביתי או המטבח שעושה את ה - - -

או העירוני.

אבל יש מטבחים שיש להם רישיון - - -

תגיד לי, אני שואל אותך שאלה, נעלמו מעיניך, אני לא מצדד, שלא תבין אותי. אני רוצה לפעמים גם לקיים דיון, אבל אי אפשר לשאוף לאופטימום שהוא לא קיים. לחלום תמיד טוב. בוא אני אסביר לך, נעלמו מעיניך הכתבות על סוגי בשר שחדרו למסעדות הטובות ביותר?

לא.

לא נעלמו?

לא נעלמו.

אני כמפקח על הריבון צריך וודא שמפקחים. טעויות תמיד יהיו. כשלים יהיו, אבל לפחות שיהיה פיקוח. אם אין פיקוח אני לא שם. אני עדיין לא איפה שאתה נמצא.

אבל שיתנו.

אני עדיין לא שם. אתה מבין את הרציונל?

יש מטבחים שיש להם היום היתר לבשל ולשלח. שיתנו למי שמתעסק בהזנה שיעשה מטבח מבשל ומשלח ובזה נגמור את הסיפור. לא מטבח מחמם ומשלח. זה כל ההבדל. יש מטבחים שפועלים בארץ עם רישיון לבשל ולשלח. בחוק, מסודר, בפיקוח, בהכל. אבל מה, הם נתונים רישיון למטבחים שקונים מוצרי מזון מעובדים, מחממים ומשלחים.

יש לכם תשובה לשאלה הזאת? למה העדפה היא כזו? מר הלפרין?

יש מוצרים שאנחנו מאפשרים ליצרן שיודע ליצר במקום, אנחנו מאפשרים לו לעשות את זה. אבל צריך להבין שהמוצר שהוא עושה הוא חייב להיות מאד נקודתי, הוא מחייב פיקוח מאד קפדני. אני אתן לכם דוגמא. יש לנו מישהו שכיוון שאנחנו רוצים להכניס גם מוצרים צמחוניים ולאו דווקא רק בשרי כל השבוע – מישהו שיודע לעשות קציצות עדשים. אז הוא יודע לעשות בכמות שהוא יודע לעשות קציצות עדשים. אבל, ועכשיו אני אומר בינינו, אני לא יודע אם כל יום כמות העדשים בקציצות זהה למחר ולאתמול.

כשתנובה מייצרת או מישהו, או עוף טוב מייצר מוצר, הוא מתחייב לעמוד בתקינה ש-18% חלבון יהיו בכל שניצל שלו. אז לכן אני אומר, אנחנו עושים את הדבר הזה - - -

אתה מבין, הוא - - - על הרציונל.

באחריות.

הוא אמר את הרציונל והערכה שלי, הוא גם נושא באחריות הרי, אז הוא רוצה כמה שיותר להיות גם הוא מוגן.

נכון. הילדים.

בסדר.

גם אתה.

גם אתה. תודה רבה רבותי.

מילה אחרונה לטבריה?

יאללה. אל תתחייב בחיים על דבר שאתה לא יכול לעמוד בו. זה לא מילה.

רק דבר אחד. אני מכיר כן מטבחים שכן יודעים לייצר את הדברים האלה ואין להם את האישור לייצר את זה וחבל מאד והיה רצוי לעשות אולי בחינה מחדש גם על מטבחים שעומדים בתקן ISO ובכל מה שצריך, כן לבחון את האפשרות להרחיב את האפשרות לבשל יותר אוכל טרי, מאשר אוכל תעשייתי, נקרא לו. כי שניצל מנתח מלא אני אקרא לו תעשייתי ופחות מעובד.

תודה רבה.

הוועדה מודה לכל מי שהשתתף בדיון, לאורחים, לנציגי ההורים, משרדי הממשלה.

הוועדה רשמה בפניה, גברת עירית ליבנה, ש-60 יום מהיום, התקנות יוגשו לוועדה. הנה, אני מתחייב, אחד מדיוני הפגרה, כי זה נופל לתוך הפגרה, אחד מדיוני הפגרה יוקדש לתקנות. אז אני לא מתכונן לוותר על התאריך הזה ותעשו הכל. היום, לא ביום לפני כן להתעורר. היום, כדי שהתקנות יובאו.

ואני אומר לכם, אני אראה זאת בחומרה אם לא תעמדו בתאריך היעד. 60 יום זה נדיב. נדיב, בהתחשב בכל הזמן שעבר.

ואני קורא למשרד המשפטים, שלא יתביישו. מותר לומר אני עמוס ואני סומך. אני אומר לכם, אני אם הייתי רפרנט שלפני חודש וחצי סיים את הפקולטה שלו למשפטים, עוד לא קיבל את התעודה הרשמית וצריך לשחרר לדורית מורג, עם כל הניסיון שלה, את התקנות. בושה וחרפה. אנחנו יודעים איך הדינאמיקה עוברת. זה רפרנט שרק עכשיו גמר לימודים, תוקע יועצת משפטית עם ותק, שזוכר, אני לא רוצה להגיד לך את תיבת נוח.

אז בבקשה. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.