הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 61

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, ה' באדר ב התשע"ו (15 במרץ 2016), שעה 12:30

מסיבות נוער בווילות וצימרים – ישיבת מעקב

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

מרדכי יוגב

מיכל גולד - ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

קרן רוט איטח - מנהלת היחידה למניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך

הדרה רוזנבלום - מפקחת ארצית על מנהיגות נוער ייצוגית, משרד החינוך

גונן ירום - מנהלת תחום בכיר, עיר ללא אלימות, המשרד לביטחון פנים

נצ"מ יהושע באואר - סגן ראש אגף חברה ומניעת פשיעה, המשרד לביטחון פנים

רעיה שטנר-וויכנסקי - עו"ד, ע. יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק מיטל אברהמי - קמ"ד נוער באח"מ, משטרת ישראל

שרון בן אבו - מתמחה בייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

גילה רונן - סגנית מנהלת השירות לנוער, צעירות וצעירים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

פרופ' עמוס רולידר - מנתח התנהגויות מוסמך

רויטל ליפמן שמר - עו"ד, נציגת ארגון ההורים הירושלמי וגם בשם ועד היישובים

אליאב בטיטו - יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית

בני ג'אג'אטי - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

יוליה בוסויוק - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

איתי שובל - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

שני עטיה - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

נוי קריאף - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

תמי ברנע

יעל, חבר המתרגמים

מסיבות נוער בווילות וצימרים

צהריים טובים לכולם. ברשותכם אני פותחת את דיון הוועדה. בעצם זה דיון המשך בנושא של מסיבות נוער בווילות וצימרים. אנחנו די הרחבנו את הדיבור על התופעה החדשה הזו, הטרנד החדש של מסיבות הנוער. אפשר להבין את הנוער שרוצה קצת להתנתק, לצורך העניין, מעיניהם של המבוגרים. הם גם מצאו לעצמם דרך קצת יותר טובה מאותן פינות חשוכות ברחוב, פשוט הם העתיקו את זה למקום יותר נוח, יותר נקי, יותר מסודר ובהרבה פעמים גם עם אטרקציות. לצערנו הרב קורה פעמים לא מעטות שללא השגחה של מבוגר, דיברנו על זה, זה מזמין מצבים מסכנים, שימוש באלכוהול בצורה מפורזת. עזבו שאסור בגילאים האלה, אבל גם השימוש הוא לא מבוקר, הוא בצורה מופרזת כי הילדים לא באמת יודעים לשתות ולא יודעים מתי לעצור. שימוש בסמים, קיום יחסי מין לא מבוקרים. כשאני אומרת 'לא מבוקרים' אלו יחסים שנעשים ללא שליטה והפגיעה בהרבה פעמים היא לא פגיעה רק בילד עצמו אלא גם בסביבה שלו, באופן לא מודע כי באמת הוא לא שולט במה שנעשה.

מהדיון שהיה אנחנו יצאנו עם כמה המלצות. שאחת מהן היא באמת שהמשרד לביטחון פנים, כל הנושא של הסיורים יורחב ומה שמותר לשוטר לעשות ברחוב, קרי, לשפוך אלכוהול כשהוא פוגש ילדים מתחת לגיל המותר עם אלכוהול, יש לו את הסמכות לשפוך. באותה מידה יכנס לווילות ואם הוא מזהה שיש שם משהו חריג או שיש אלכוהול בקרב בני נוער, אז שגם שם הוא יוכל לעשות את זה.

הדבר השני, זה נושא החקיקה. הצעת החוק שאנחנו דיברנו עליה אכן מתקדמת והיא הוגשה לכנסת. ההצעה בעצם אומרת שאסור להשכיר לילדים, לקטינים ווילה ללא השגחה של מבוגר. כמו שציינתם, אם בא מבוגר ועושה את זה, בעצם בשביל למסור את זה אחר כך לקטינים, אז האחריות הפלילית עוברת אליו. אנחנו ננסה לאגוף את זה מכל הכיוונים.

הדבר האחרון, בעייני הוא הכי חשוב, הכי חשוב. מעבר לאכיפה ומעבר לחקיקה זה השיח שלנו עם הילדים וההורים כי בלי השיח הזה, בעייני, אנחנו לא באמת נוכל להתקדם, אולי נשחק ככה שוטרים וגנבים, אבל זה לא תמיד משיג את המטרה. אני חושבת שהשיח בינינו לבין בני הנוער, יחד עם ההורים, הוא שיח מאוד משמעותי. זו הסיבה שאנחנו מתכנסים גם היום.

הצטרף לדיון שלנו אושיה בתחום, אפילו לא צריך לנחש. פרופסור עמוס רולידר אתנו. מבחינתי הוא לא רק יהיה שותף לדיון אלא יעזור לי לנהל אותו בצורה המקצועית. נמצא אתנו חבר הכנסת מוטי יוגב שגם הוא השתתף בדיון.

אנחנו נתחיל עם פרופסור רולידר, בבקשה.

אחת, תודה שהזמנת. הנושא כואב, כאוב. יש פה הצטברות של כמה נתונים שבעצם ביחד כשמתווספים, אולי ממחישים את הבעיה, את עוצמתה. אני אתחיל ואומר, אני אצטט נתונים שבוודאי כולנו מכירים שהתפרסמנו ממש לפני חודשיים-שלושה, של הרשות למדידה והערכה של משרד החינוך, זה לגבי השכיחות של שתיית אלכוהול בקרב בני נוער.

שוב, אם אנחנו מסתכלים על הנתונים החל מ-2010 ועד היום, בעצם אנחנו לומדים ששתיית אלכוהול בקרב תלמידי י'- יב' מסתכמת בכך שקורב לחצי, כ-41% מהילדים מדווחים על שתיית אלכוהול ברמת אלכוהול גבוהה: ויסקי, קוניאק. כרבע מהילדים מעידים על עצמם שהם שותים עד לשכרות. 85% מצהירים ששותים אלכוהול ומביעים נוכחות גבוהה להתנסות בסמים. אני לא מכיר את היושבים סביב השולחן, אבל אני כמעט בטוח שרובנו מכירים אל ה"לינקטש" בין אלכוהול לסמים. אנחנו מדברים פה כמובן על תופעה שהיא ברמת מגפה. התופעה של מסיבה, שהיא דבר נפלא אגב, מסיבה שבה ילדים נפגשים ביחד כדי ליהנות יחד בצרוף של אלכוהול ואפילו תכנון מוקדם פה שם של דרך הבילוי. לעיתים היא בוודאי דרך לא נאותה, הוא לא התחיל כפי אנחנו יודעים בנושא הצימרים. זה התחיל באירועים מאוד לגיטימיים וממשיך באירועים מאוד לגיטימיים של מסיבות סיום. ללא ספק זו נקודה חשובה, יפה ומנהנה ומעבר, במיוחד שהשלב הבא בחיים, לרוב הנוער, הוא שלב לא פשוט, ולכן בוודאי הוא ראוי לציון. כאן, כמובן במהלך השנים, המסיבות האלה יחד עם השתייה, יחד עם הצהרת כוונת של הגעה לסוג של בילוי שהוא בוודאי נמצא בהגדרה של 'התנהגויות אנטי חברתיות' המרחק היה קצר.

צריך לומר את האמת, חלק מהמסיבות האלה הן מסיבות שקיבלו לגיטימציה על ידי ציבורי הורים וציבורי מחנכים. יש לא מעט סיפורים, כמובן שהורים הם חלק מהמארגנים, חלק מהספקים, חלק מנותני הלגיטימציה. לא צריך להיות חכם גדול וחוקר גדול להבין כי מכאן הדרך קצרה לתופעות קשות שקורות.

הנקודה השלישית, הם מחברים את זה לחוק שנותן היום רישיון לילדים בגיל 16 ו-9 חודשים תוך כדי הנחה שההורים ילוו אותם לשישה חודשים. דרך אגב, הנחה שאינה נכונה בהרבה מקומות במציאות ויצרה פה שילוב של דברים שבעצם גורמים לסכנה מאוד גדולה לילדים שלנו.

הבעיה הקשה של התמודדות הורית בתחום הזה נובעת קודם כל מהעובדה שהורה שרוצה להגדיר לילדיו ציפיות ולהיות נוכח, למנוע ולהיות שותף קודם כל הוא נתקל בבעיה שהילד שלו מסתכל עליו ואומר: 'לכולם מרשים, לכולם נותנים'. כלומר, יש פה התמודדות של הורים עם סיטואציה שבה הרוב, אגב ההתמודדות הזאת מתחילה בגיל יותר צעיר, אבל בוודאי בנושא הזה הורה מוצא את עצמו יותר חסר אונים בניסיון שלו להתמודד עם הסיטואציה. המתבגר ממדר אותו, רוצה להיות חופשי. כלומר, יש כאן הרבה פילוסופיות ותיאוריות, יש גם כאלה שיתמכו בדברים האלה. כשאתה משלב את זה עם הנחת העבודה שאני אומר לכל הורה בישראל שלילד שלו אין שום בעיה להשיג מקורות שתייה. שום בעיה לא מבחינת הכסף הפנוי שמצוי בחברת בני הילדים ולא מבחינת חוסר האכיפה שלנו כחברה בנושא הזה, יחד עם העדר נוכחות הורית ועם כל הסכנות המתלוות. אם הדבר הזה לא ייעצר ולא יקבעו פה נורמות אחרות של אכיפה למען ילדנו, הרי אנחנו במדרון ובעצם אנחנו מסכנים את הדבר היקר לנו מכול.

הדיון הזה והניסיון של אכיפה ולעשות שינוי הוא חשוב מאין כמוהו. אבל אלוהים נמצא תמיד בפרטים הקטנים. אני אם יורשה לי, אני - - -

החבר'ה עם הכיפה אומרים 'גם בדברים הגדולים', דרך אגב.

אם אסיים לפחות את הקטע הזה אני אומר כך. החברה, הרגולציה, מה אפשר לעשות למען ההורים שעומדים חסרי אונים. אחת, זה קודם כל ללמוד ולדאוג לכך שלא יהיה ניתן לרכוש אלכוהול בכל מקום. הניסיון למשל של מדינת אונטרנוי, ניסיון שכולם בוודאי מכירים מארה"ב בכמה מקומות, של בקרה מאוד ברורה איפה ניתן לקנות אלכוהול עם בקרה – לא קיים אצלנו.

הנקודה השנייה באמת זו הנקודה של פיקוח, פיקוח הורי. כאן אני רוצה לומר משהו. אני חושב שהפיקוח צריך להיות פיקוח של הורים ולא של מאבטח ולא של מישהו. כאן ההורים צריכים להיות במקום. המאבק כאן הוא לא פשוט, אבל ההורה הישראלי מחכה שמצד אחד החוק יעזור לו ומצד שני הוא גם צריך עזרה איך לעמוד מול הבן והבת ולהגיד: 'לא, אני אהיה שם. אני אהיה שם ונגביל את השתייה'. כשאני אומר את זה כמעט נשמע דון קישוטי. הנערים שיושבים כאן, חלק מסתכלים בוודאי ואומרים איך אפשר לעשות את זזה – אפשר לעשות את זה. אני בזמנו, יחד עם אברי גלעד חשבנו למשל על: 'הורים למען הורים'. קהילות הורים, הורי הכיתה, הורי השכבה שיש להם אינטרס משותף. יש להם אינטרס משותף אם זה להילחם בפיצוציה המקומית, יש להם אינטרס משותף לקבוע איך הילדים יגיעו אל ואיך הילדים יחזרו ומה יקרה שם. האינטרס המשותף גם יסייע להם לעמוד בלחץ של הילד הספציפי שלהם, כמובן יחד עם דיאלוג ושיח.

אני רוצה להגיד משהו לגבי כל הנושא של דיאלוג, הגברת המודעות לסכנה וכל המשתמע מכאן. It's over redid, יפעת, כשאני קראתי את התגובה של שר החינוך למכתב שכתבת לו, באמת מדברים המון על כישורי חיים, מדברים על דברים נפלאים וחשובים שמערכות החינוך עושות. אין בעיה, אני אומר לכם ככה תגלית, אנחנו ראיינו 700 ומשהו בני נוער שהוגדרו על ידי מוריהם כילדים המקשים ביותר, עם התנהגויות אנטי חברתיות מהקשות ביותר, בראיון עומק מלב אל לב. אני יכול לומר לכם שילדי ישראל, אני מדבר על הילדים המאתגרים ביותר, הם מודעים לחלוטין לגבי כל הסכנות, לגבי כל ההתנהגויות הלא נאותות, על ההשפעה שיכולות להיות על עתידים, על כל התנהגות בסיכון – הם יכולים לכתוב את המדריך הבא. הבעיה היא שהם חיים בסביבות שחלקן אינו מצליח להתמודד בשטח עם ההתנהגויות שלהם. לא יודע להגיד להם מתי לחזור הביתה, לא מסוגל להביא את עצמו לבקר במקום שהם נמצאים ועומד חסר אונים. מסיבות, וודאי שכולנו מכירים את תרבות ההורים היום, הניסיון להיות חבר, הניסיון לתת וכל הדברים. החשש העצום ולהגיד: 'לא' ולא לוותר על העניין: 'אני רוצה להציל אותך מעצמך ובאמת להבין שלמרות שאני היחידי שאני עושה את זה אני לא הולך לוותר' – שם הבעיה. אנחנו באמת צריכים להמשיך לתת להורים כלים, ליצור ולסייע להם על ידי החוק. השילוב הזה של לתת להורים כלים עם החוק שיעשה את זה, כי כל קמפיינים שהם יחסית קלים לעשות, של הסבר ושל פרסומת, הם קלים, אבל הם לא ישנו את המציאות. המציאות תהייה בשטח.

אגב, אני חושב שגם למשטרה, לחבר'ה שעוסקים בנוער הם יכולים פה לסייע. אין בררה, אנחנו צריכים להיות שם, אנחנו צריכים לראות מה קורה שם. החדשות טובות, זה לא משבית שמחה. השמחה יכולה להיות וההנאה יכולה להיות, אבל איכשהו אנחנו צריכים לעצור ולחזור למקום שבו אנחנו יוצרים אקלים ומקומות שבהם הילדים מבלים ונהנים, אבל הביטחון והבטיחות שלהם והעדר התנהגות סכנה הם בידינו, גם אם במחיר וגם אם בשלב מסוים הילד הפרטי שלנו לא כל כך יאהב את מה שאנחנו עושים. הניסיון המחקרי והקליני מראה שבסופו של דבר זה המרשם הבטוח ליחסים טובים עם הילדים שלנו. אם אנחנו גם מושיטים להם יד אנחנו גם עוזרים להם, אנחנו בשבילם, אנחנו מאוד ייחודיים בעניין הזה, אבל אנחנו גם מציבים את העוגנים ולא מפחדים לאכוף אותם. שילוב של שני הדברים האלה: של החוק ושל העבודה החינוכית עם ההורים יכול להניב לתוצאות יפות.

תודה רבה פרופסור רולידר על דברי הפתיחה. אני אוכל לומר לך שהילדים אפילו מעריכים את זה שאנחנו שם ונותנים עוגנים ושמים את הגבולות. נכון כשהם צעירים קצת קשה לקבל את זה, אבל ככל שהם גדלים הם יודעים להעריך את זה. אנחנו צריכים גם לזכור שזה כך.

כשאנחנו מדברים על ההורים כפקטור מאוד משמעותי בתוך המשוואה הזאת, זה מבלי להתעלם מהעובדה שהם באמת נתונים להרבה לחצים. היום זה לא רק לחץ של הילד או הילדה שלהם, זה גם לחץ של קבוצת השווים, של אותם חברים של הילדים שבאים ומנסים לשכנע ואומרים: 'מה, אתם לא סומכים עלי, אתם באמת לא מאמינים שאנחנו לא נעשה שטויות'. המסר צריך להיות מאוד ברור: 'אנחנו סומכים עליכם, אבל גם יודעים בסופו של יום שאתם ילדים וכילדים אתם מנסים למתוח קצת את הגבולות לשם, אם לשתות מעל המותר או לעשות כל מיני דברים בצורה קצת קיצונית כדי למדוד את היכולות שלכם. אנחנו צריכים להיות שם, אנחנו צריכים להיות שם כדי שאם קורה משהו שהוא חריג אתם תוכלו להתמודד אתו ואנחנו נוכל להיות שם בשבילכם'. זה המסר שמאוד חשוב לי שיצא מכאן. בשביל זה אנחנו מבקשים לחזק את ההורים כדי שיעמדו איתן גם בסיטואציות החברתיות המאוד מלחיצות האלה.

אנחנו נתחיל עם הדרה ממשרד החינוך ואחר כך מועצת התלמידים. מוטי, כשאתה תרצה לדבר תגיד לי.

קודם כל אני באמת מברכת על כך שהפעם הגיעו ההורים כי בפעם הקודמת לא היו.

זה שאנחנו אומרים שהיום קשה וכו', חבר'ה, אני אומרת את זה לילדים של המועצה, תמיד היה קשה. גם לנו היו הורים וגם לנו תמיד היה קשה, תמיד כל דבר היה בהתאם לגיל שלו, אבל תמיד היו צריכים להתווכח עם הורים כי זה תפקידם של הורים, אבל הורים לא יכולים לא לקחת אחריות. עם כל הכבוד, אני מאוד מאמינה ביכולות של בני הנוער ובאחריות שלהם, יש גבולות.

דרך אגב, אני חושבת שהנוכחות של הורה היא לא רק באירוע הזה, אלא צריך לעשות איזו הכנה. אני חושבת שההורים צריכים לעבור, ואפשר לעשות את זה, מעגלי שיח עם התלמידים ולעשות ברמה יישובית. אני יודעת שיש כמה יישובים, נפגשנו בכמה אירועים ובהחלט בהמלצה גם עם שפ"י (שירות ייעוצי פסיכולוגי) וגם עם החינוך החברתי, בהחלט יש מקומות ופה צריך להרחיב את זה. אתמול הייתה לי השתלמות של סיום קורס ודיברנו על זה. אמרנו שלפני שנותנים תעודות אפשר לעשות מעגלי שיח של הורים עם תלמידים. אפשר לעלות נושאים על סדר היום – זה לא בשמיים, פשוט לא צריך לפחד. אני חושבת שאוי ואבוי לנו אם נפחד מהילדים שלנו, ובהחלט בודקים גבולות.

אני מאוד מאמינה בשיתופי פעולה. אם זה לא הולך עם הורה כזה אז מנסים עם הורה אחר, אבל מילת המפתח היא דרך הנוער. הם אומרים להורים אם לבוא או לא, הם מביאים אותם אם כדאי או לא. פה אני מאמינה שהם ידברו בזכות עצמם. אני כן חושבת שיש פעולה משותפת שצריך לעשות ולא לחכות בסוף. השוק שלי היה כשהעליתי את זה במועצה הארצית ביום רביעי שעבר, אני דיברתי על תיכון, הם אמרו לי: 'מה קרה לך - - -

זה עוד הרבה קודם.

זאת הייתה ההפתעה הגדולה שלי שכבר מדברים על סוף כיתה ו' לעשות כזה אירוע. אני מודה, זו הייתה הפתעה מאוד מאוד גדולה. לכן אני אומרת שההורים באמת צריכים לקום ולתרום. כמו שבת מצווה היא ללא גבולות ובר מצווה הוא ללא גבולות, צריך להחזיר, מה שנאמר, את הסיפור הזה למקום. יש מספיק גופים במשרד החינוך שיכולים לסייע וגם ברשות המקומית. בואו נתאגד ביחד למען הסיפור הזה.

אני מסכימה לחלוטין. תודה רבה הדרה. אנחנו אכן קיבלנו את תשובתו של שר החינוך, אני בהחלט מברכת עליה. ניכר שהוא מכיר את המצוקה ואת הבעיה שאנחנו מדברים, הוא גם מוכן להירתם. הוא ציין כאן שיש התארגנות לקראת מעגלי שיח של הורים וילדים. אני ביקשתי לקבל דיווח כדי שאני אשאר בתמונה לדעת היכן זה קורה, באיזה היקפים זה קורה לוודא שאנחנו לא רק עם כוונות טובות, אלא אנחנו גם מסוגלים ליישם את זה בשטח.

בבקשה קרן.

קודם כל לומר שזה כבר קורה. זאת אומרת, הפעילות של אלכוהול ועבודה עם הורים, ובכלל תרבות הנוער, של מה המקום של ההורים בהקשרים האלה, זה כבר קורה. הסיפור הוא לא רק סיפור של מסיבות, היום זה צימרים שמשכירים, אבל זה גם קורה בבתים פרטיים כשההורים נוסעים ומשאירים בית, גם זה קורה. זה קורה גם כשהורים נמצאים. העניין הוא איך אנחנו באמת מגבירים את המודעות של ההורים של מה התפקיד שלהם בהקשר הזה. זה דבר שמבחינתי הוא must, על זה אנחנו עובדים. אנחנו מאוד מכוונים לעבודה עם הורים החל מגיל כיתות היסוד. יש לנו תכנית לכיתות ה' ו-ו' "גדלים ולא שותים". השנה סיימנו פיתוח יחד עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים, על הרחבת העבודה עם ההורים בהקשר הזה, כהכנה לקראת. כלומר, להתחיל לבסס את התפקיד ההורי בהקשרים האלה כבר בכיתות היסוד, לקראת מסיבות בת מצווה ובר מצווה. אנחנו ממשיכים ועושים את זה לאורך כל הזמן.

אני מאוד מקווה, באמת יש לנו פגישה עם ארגוני ההורים באפריל בנושא הזה, אני מאוד מקווה שנצליח להרחיב עוד עשייה ועוד נדבך בשותפות שלהם כדי להרחיב את העשייה בכיוון הזה. בעייני, הם השותפים ממש המרכזיים בהקשרים האלה.

נכון. אני מסכימה לחלוטין. אני חושבת שבסופו של דבר האינטרס הוא משותף לכולנו, זה משהו שצריך גם לחלחל לרמת השטח. הרחבת השיח במעגלי הורים וילדים יכול להיות מאוד משמעותי כל עוד הוא נעשה מקצועית ונכון, גם כדי לא ליצור את הניכור והמתח, אלא באמת לתת את התחושה שכולם יושבים סביב המטרה.

אני מוכרחה להתייחס, כי כבר נשאלתי על זה קודם לכן, לסוגיה שגם בבית הם מקיימים מסיבות כשההורים נוסעים ושזה גם קורה ליד ההורים. אנחנו מוכרחים להודות כשזה בבית וליד ההורים עדיין יש עוד איזו תחושה של גבול. את יודעת מה, הם ינסו להתחכם בעשייה, אבל כשהם בווילה מרוחקת לבד, אין ספק שהתחושה שאפשר לפרוץ את הגבולות, שיש שם חופש מוחלט שמזמין הרבה התנסויות שאולי הם לא היו מתנסים בסביבה הטבעית.

התופעה היא תופעה, אין ספק.

תראו, כולנו מזכירים את ג'וליאני שהבין דבר מאוד פשוט: 'אם אני רוצה להתמודד עם הרציחות ועם השוד אני צריך ללכת לגרפיטי ואני חייב ללכת לחלונות השבורים'. צריך להבין, קודם כל זמינות. אנחנו צריכים להבין באיזו בעיה אנחנו נמצאים, אבל אולי לפני זה. אין הורה שרוצה שהילד שלו ישתכר, אין הורה שרוצה, נטו, כאן אין פוליטיקה, הוא רוצה את הכי טוב לילד שלו. אגב, זו נקודת מוצא נפלאה, נפלאה, אחת. אני מניח שאתם יודעים שהורה לילדים בגילאי 6-14 נמצא בחברת ילדו בשבוע נתון באינטראקציה ישיבה סביב 27 דקות. אגב, לפני עשרים שנה זה היה סביב שעתיים - - -

בשבוע?

ביום. נכון, ביום.

אם נלך לבסיס היותר צעיר, גילאי 2-5, הילד נמצא בחברת אחרים יותר מאשר בחברת הוריו להוציא וויקאנד בשעות הערות, ואין ציפייה מאחרים שיחנכו את הילד, אלא ציפייה שישגיחו עליו. לסיפור הזה יש לו משמעויות מאוד רציניות. זו נקודה מאוד מאוד חשובה. עכשיו, הסיפור של החלונות השוברים אומרים שה-in put להורים, הוא לא יכול להתחיל בעניין של הצימרים אפרופו. אני תמיד אומר להורים, 'אני אגיד לך מתי תסיר דאגה מלבך גם על מה הוא עושה בנייד ומה שקורה בצימר. אם כל בוקר הוא קם והוא אחראי בבוקר, אם ההתנהגות הלימודית כתלמיד הוא ילד אחראי, הרגלי השינה והרגלי התזונה והכבוד לאימא או לסבתא הם בסדר, אז הסר דאגה מלבך'. כי הבעיות של ההורים היום הן לא מתחילות בצימר, הן מתחילות ביום-יום, בשוטף, באורחות החיים. ההורים נחנקים מול היכולת שלהם לבצע את התהליך החינוכי בתנאים מאוד מאוד לא פשוטים שהיום אורחות החיים שלנו מזמנות, עם החשיפה העצומה של הילד למקורות מידע שלהורה אין גישה. כולכם מכירים את הנתונים כמה זמן הם נמצאים, כמונו אגב, בתוך המרחבים הווירטואליים. זו המציאות הישראלית, אגב היא שונה מהמציאות בארצות האחרות בעובדה שההורה, גם הזמינות היא נמוכה, הוא גם לא יודע איך בעצם להתייחס לילד שלו: 'אני חבר שלו, אני עוזר לו, מה אני עושה אתו'. עם כל רגשות האשם שאנחנו צוברים יש לו בעיה וצריך להגיד את האמת והמקום הזה הכי טוב להגיד את זה, בעצם כשאין היום להורה הזה סיוע בכל מה שקשור לאכיפה בחוץ. הילד הישראלי אין לו שום בעיה להשיג אלכוהול, אני חוזר על זה. הוא מקבל את המכונית בגיל מאוד צעיר, אין בקרה ויש מידור מהמקומות האלה.

ה-good news, לפחות כמו שאני רואה אותו בשטח ואני לא היחידי, ההורה הישראלי לא רוצה שרק נגביר לו את המודעות, הוא רוצה שניתן לו ממש כלים. הוא רוצה לדעת: 'מה אני עושה כשהוא אומר לי, זה מה שאתה רוצה, אני עוזב את הבית הולך מפה', מה אני עושה, איך עומד בסיפור הזה. אם אנחנו נשכיל- - -

מה אתה עושה?

מה אני עושה?

כשאתה עומד - - -

מה אני עושה, אני לא נבהל. ה-good news שלנו הוא שהילדים שלנו חיים במלונות של שבעה כוכבים, לא חמישה, הם רק בטוחים שהמלון שייך להם. ברגע שהם יבינו שהמלון לא בדיוק שייך להם, הוא יעריך, כי זו מעטפת נפלאה של אהבה ונתינה והוא מרגיש שהוא כרגע שותף ולא ילד שלנו. אנחנו צריכים להזכיר לו שהוא הילד שלנו, נזכיר לו את זה ולא נבהל. תראי, ברגע שילד אלים, מתבגר אלים כלפי הוריו וההורים שלו חוששים להוציא את זה החוצה, הם בבעיה קשה ולכן אנחנו צריכים לדבר על הדברים האלה. אנחנו צריכים, א', באמת לדאוג, אנחנו לא יכולים להשוות את עצמנו לאף מדינה בעניין הזה. אנחנו צריכים להיות הרבה יותר ברורים, סליחה על המילה, בשלב הזה: 'ילדים יקרים, אנחנו יותר נוקשים למענכם'. אבל אנחנו צריכים לעשות את זה, לא רק לדבר על זה. אנחנו צריכים לדעת איך לעשות את זה וזה ההפך מ'לאהוב אתכם ולתת לכם'.

אי אפשר להתחיל את זה בגיל 17.

צריך הרבה קודם.

אבל עדיין אפשר גם. אתה יודע, שואלים אותי: 'עד איזה גיל אתה יכול לחנך'. אני אומר: 'כל זמן שאתה משלם את החשבון עדיין יש לך סיכוי לחנך'. זה הרבה יותר מורכב, זה הרבה יותר קשה. אתה צודק, אם נתחיל בגיל שנתיים באמת יהיה הרבה יותר טוב, אבל אנחנו צריכים להיות יותר ברורים איתם ולא להיבהל למענם. זה בדיוק מה שצריך לעשות היום, כולל אם מישהו באמת ידע שאם הוא משכיר למישהו, שבאמת ידע שיש לזה תוצאות קשות מאוד. יש תחומים שהשכלנו, כולנו מזדעזעים בתחום של הבינו לבינה, הגיע הזמן שנזדעזע גם מהמקומות האלה, כי אנחנו נמצאים בצרות צרורות בכל מה שקשור לסיפור הזה כשמדובר פה על הדבר הכי חשוב לנו בחיים.

לפני שאני אעביר את רשות הדיבור למועצת התלמידים, אני אשתף אתכם שזה לא רק במקומות שהילד לא מספיק אחראי בבוקר. אני אתן לכם דוגמה אישית, גם נתתי אותה היום בבוקר. היה אירוע, לרוע מזלי, במרכאות, שבועיים אחרי נושא הווילות הבן שלי הגיע אלי, ילד בן 17. הוא אמר לי: 'אימא, אני רוצה לדבר אתך על משהו'. אמרתי לו: רועי, אין אופנוע' . הוא אמר לי: 'לא, זה יותר גרוע'. שאלתי: 'מה יותר גרוע'. הוא אמר: 'לאחת החברות יש יום הולדת'. אמרתי: 'מצוין, אתם רוצים את הקומה למעלה'. הוא אמר לי: 'לא, אנחנו עושים את זה בווילה'. שתקתי גם אז- - -

שנה אחרי שנכנסתי לכנסת אתה באה לי עם זה?

אמרתי: 'ברור לך שזה לא יקרה' ואז ניצלתי את ההזדמנות לפתוח שיח. אני מוכרחה להגיד לכם שזה מאוד לא פשוט. אני אימא, ככה, הגבולות אצלי הם מאוד ברורים, גם הם יודעים את זה. הוא אפילו כבר ייצר תיאוריה משלו שיש מחירים שהוא צריך לשלם בגלל שאני בכנסת, קיבל את זה באהבה. להגיד לכם שישנתי באותו לילה, קודם כל ניסיתי לדבר עם כל החברים שבכלל לא יקיימו את זה ושניתן להם את הבית ומה לא, אבל הם קיבלו כבר את ברכת הדרך גם של ההורים האחרים. אני הבטחתי שלפחות את זה אני לא אעשה ולא אלך לדבר עם כולם, אבל האמירה שלהם הייתה מאוד חזקה: 'את לא סומכת עלינו. את מכירה אותנו, אנחנו כל הזמן אצלכם'. אני באמת סומכת עליהם, אבל הפחד הוא תמיד שבתוך מקום פרוץ יקרה משהו למישהו והם לא ידעו להתמודד עם זה וזה הופך להיות קריטי. את זה ניסיתי לשדר. אני אומרת לכם בכנות, אני לא ישנתי באותו לילה כשהבן שלי ישן במיטה שלו והחבר'ה שלו היו בווילה. הייתי עם ייסורי מצפון מאוד קשים, אבל ידעתי שזה הדבר הכי נכון שאפשר לעשות וזה קשה, באמת היה לי קשה.

אני אומרת, אנחנו לגמרי צריכים לעזור להורים להיות שם ולהתמודד עם הקושי. אני מתעסקת בזה אז אולי לי יותר קל מאחרים ועדיין היה מאוד קשה. מה קורה לאנשים שלא נמצאים בתוך זה וצריכים לעמוד מול כל הלחץ החברתי הזה? זה גם מול ילדים טובים מבתים טובים, נורמטיביים לחלוטין, ילדים אחראיים, ועדיין אני מרגישה שאנחנו צריכים להיות שם גם בשבילם.

עם האמירה הזאת אליאב אני נותנת לך את רשות הדיבור.

קודם כל צהריים טובים לכולכם. אליאב, בן 17.5, תלמיד כיתה יב' מעפולה, יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. לגבי הדברים שנאמרו כאן.

תראו, קודם כל לגבי הדברים שפרופסור רולידר אמר, אלו באמת דברים, קודם כל אנחנו מאוד מעריכים אותך ואת התיאוריות שלך. ספציפית פה, חינוך זה לא מדע מדויק. זאת אומרת, מבחינת נתונים אני לא אבוא ואתנגד למישהו ובוודאי לא בסמכות של פרופסור, זה לא בסמכותי. קודם כל אנחנו מכבדים את זה. עם זאת אומר, חינוך זה אוסף של תיאורית וספקולציות שחלקן נכונות, חלקן לא. פה ספציפית אני כן חושב שהדברים האלה יאמרו כי לעיתים יש נטייה בדיונים כאלה לקחת את בני הנוער ומאוד מאוד להכפיש אותם. - - -

ממש לא. אנחנו אוהבים אתכם ואתה יודע כמה.

אנחנו יודעים ובגלל זה אני אומר שמדובר כאן על בני הנוער שהקימו הכי הרבה תנועות ומפעלי נוער מאז הקמת המדינה, אלו נוער שיוצאים הכי רבה להתנדב. כן, אני חושב שצריך להגיד את הדברים הטובים.

לגבי הדיון הספציפי הזה. אני חושב שהבעיה העיקרית כאן היא בכלל לא אם משכירים ווילה או לא משכירים ווילה, אלא בכלל תרבות האלכוהול, תרבות הגבולות שלנו כבני נוער. כי אם עכשיו אני הולך משכיר בה ווילה ושותה בה אלכוהול, אני יכול לעשות את גם לא בווילה, אני יכול לעשות את זה בגן השעשועים הקרוב לבית. לעשות גם שם בלי שאף אחד יראה ובלי שאף אחד ידע, לעשות בדיוק את אותם דברים שהייתי עושה בווילה. הנקודה שלדעתי צריך לדבר עליה, מצד אחד כן לבוא ולדעת איפה הגבולות של ההורים וגם את הגבולות האלה צריך לבחון בצורה מאוד מאוד מדויקת, כי זה מאוד משתנה. יש הורים שבסופו של דבר יעשו את המאמץ, לדוגמה הסיפור שהיושבת ראש הזכירה כאן, זה הסיפור הכי מדויק שיכול להיות. מצד אחד הורה מאוד מאוד רוצה לשים את הגבולות ומצד שני בסופו של דבר ברגע שהוא יגיד לילד שלו :'אתה לא הולך' הוא יודע שיש גם מחירים חברתיים שהילד יצטרך לשאת אותם.

לגבי ההצעה הספציפית הזאת שבאה ואומרת, באמת דיברנו על גם במועצה וגם אתמול, ההצעה אומרת עד גיל 18 אסור לבני נוער שוכרים דירה ואם המשכיר עושה את זה, אז עד חצי שנה שנת מאסר למשכיר. מה שאנחנו כן חושבים שכדאי לעשות, זה לשנות את הגיל מגיל 18 לגיל 17, אני אסביר גם למה. אם מגיל 16 ו-9 חודשים יש לנו כלי נשק בידיים, רישיון נהיגה, כלי נשק, ראינו את זה בפיגועי דריסה להבדיל, עד כמה שהיה אפשר להשתמש בו ככלי נשק. אני חושב שאם אנחנו מספיק סומכים, האמת אתם המבוגרים יותר, מספיק סומכים עלינו כבני נוער להחזיק כלי נשק, להחזיק רישיון נהיגה, באמת כדאי להורים לסמוך עלינו גם בנושאים האלה.

מה שכן, לגבי הגבלה של אלכוהול בפיצוציות או לגבי ההגבלה על מה סמכות השוטר, כן יש מקום לבוא לאכוף את זה ולדאוג שהדברים באמת יקרו ולא יישארו ברמת החוק כמו שהרבה פעמים קורה. אם זה הדבר שיקרה, בוודאי שזה יהיה דבר מבורך. אנחנו כמובן נשמח לסייע בכל דבר שניתן, אם זה מעגלי שיח או כל דבר שרק יתבקש.

אליאב, אני רוצה לשאול אותך משהו. אני מבינה לגמרי את האנלוגיה שעשית לרישיון הנהיגה אל מול היכולת שלכם באמת להשכיר ווילה פרטית. גם בגיל 17 אתם מנועים מלשתות, אסור לכם לשתות. לצורך העניין, בוא נודה על האמת, כשאתם מגיעים לווילות, אין מה לעשות, זה חלק אינטגרלי מכל הסיפור הזה של השתייה. על אחת כמה וכמה רישיון, אתה אומר לי שבגיל 17 תקפיד יותר כדי שאחר כך לא תצאו ותנהגו כשאתם תחת השפעת האלכוהול. אבל, איך מגשרים על הפער הזה שמצד אחד אתה אומר: 'אנחנו מאוד אחראיים, מסוגלים לנהוג ברכב אז אנחנו מסוגלים לקחת אחריות על עצמנו, ומצד שני ברור לכולנו שאתם תכנסו עם אלכוהול לווילה, שזה אנטי תזה מוחלטת לאחריות.

נכון מאוד. לדעתי יש לזה שני פתרונות. פתרון ראשון זה לבוא ולקחת את הצד ההסברתי ולבוא ולדבר אתנו על הדברים האלה. כמו שיש את הקמפיין, תמיד אני נותן אותו כדוגמה כי הוא באמת קמפיין מוצלח, הסיפור של החגורות שחוגרים גם מאחור שערוץ הילדים יוצאים עם זה, זה דבר שאף אחד לא האמין שמישהו ייסע עם חגורה. היום אפשר לראות את זה בקרב נהגים, רוב מוחלט נוהג עם חגורת בטיחות. את אותו עניין אפשר לעשות גם כאן על ידי פן הסברתי. תמיד צריך לבוא ולדבר על הדברים האלה ולראות איך אפשר לשפר אותם. הפן השני הוא הפן של האכיפה. אם נבוא ומלכתחילה לא יהיה לנו אלכוהול, כי אף מוכר לא יסכים למכור לנו, זה כבר מוריד ב-80%-90% - - -

כן, אבל גם היום אסור להם למכור ומה הוא עושה, קונה בגיר ומעביר לכם, בדיוק מה שעושים עם הווילות, משכיר בגיר ומעביר אחר כך - - -

מה שעשינו, אני יכול להגיד, עם חדשות ערוץ 2, זה היה בשיתוף פעולה אתנו. לפני מספר חודשים יצאנו, שלחנו נציג שלנו ואמרנו: 'או.קיי, בואו נבדוק'. הוא לא היה בגיל 18, שאלנו האם ימכרו לו אלכוהול. רוב בעלי העסקים מכרו, לא היה צריך את הבגיר הזה. נכון, יהיו מקרים שבגיר יקנה, אבל עדיין זה יצמצם בצורה מאוד רחבה, בצורה מאוד מאוד גדולה את מספר המקרים האלה, שזה כבר דבר טוב, להגביר את האכיפה. צריך פשוט לבוא ולדבר אתנו על הדברים האלה, כי נכון שיש אחריות. בדיוק כמו שמסבירים לנו, לפני שאנחנו עולים על ההגה אנחנו מבינים את האחריות שיש לנו על הכביש ועל זה שאנחנו יכולים לדרוס מישהו יכולים להיכנס על זה לכלא. אם נבין את האחריות כשאנחנו שותים אלכוהול או שעושים אי אילו דברים בתוך הווילות, לדעתי זה יפתור את הבעיה. לא יפתור, יצמצם לפחות את התופעה.

דבר נוסף, אני מאמינה מאוד בכוח שלכם כבני נוער לפעול בקבוצת השווים שלכם. זאת אומרת, הרבה פעמים לחץ חברתי מטעמכם יכול לסייע יותר מכל המבוגרים שיושבים פה מסביב לשולחן, וגם במקומות האחרים. השאלה, איך אנחנו יכולים לגייס אתכם הנוער שכן מבין וכן מודע. פגשתי הבוקר נערה מקסימה בשם שני ביטון שכותבת ב"פוגי" או משהו כזה, באמת אתה רואה שהנוער שלנו הוא מלח הארץ ויש הרבה בני נוער שאנחנו יכולים לעבוד אתם למען בני נוער - - -

נכון.

השאלה איך אנחנו מגייסים אתכם דרך מועצת תלמידים.

מה שאנחנו עשינו, לפחות משהו שאנחנו מאוד מאוד מקפידים עליו בקו הפרסומים גם מבחינה דוברות, זו דוגמה, אתמול אישרתי את הכרזה של פורים שאנחנו מוציאים כתבנו שם הערה: 'זכרו, עד גיל 18 אסור לשתות'. הערה כזאת: עד גיל 18 אסור לשתות - - -

לא ממומלץ וזה לא בריא.

לא מומלץ ולא בריא, אני לא זוכר בדיוק את הניסוח. כתבנו שם ניסוח מתוך החוק שהיום קיים. בעצם אמרנו: 'חבר'ה, גם אם שותים אז עד הגבלה'. בסילבסטר שכשהיה לנו ברור שבני נוער הולכים לבלות כתבנו מספר עצות, לפי בילוי או אחרי בילוי איך אני בעצם דואג לסיים את הערב בצורה נבונה, שאני לא אבוא להשתכר. גם להשתכר, כן כולנו נחשפים לאלכוהול לפחות לחלק מהציבור שמקיים ערבי קידוש בבית,. אני יכול לומר כנער דתי, אני נחשף לאלכוהול כל יום שישי. ברור שנחשפים לאלכוהול, ברור שאנחנו רואים את זה ברשתות כמו שפרופסור רולידר ציין. אי אפשר להתעלם מהתופעה, התופעה קיימת. השאלה איך אנחנו יודעים גם כשאנחנו נחשפים למשהו לא טוב נדע שלא נעשה את זה

עזוב סיסמאות. אני אציע לך פרויקט. קחו אתם, מועצת הנוער הארצית, תצאו בקמפיין נגד הצימרים. אתה שומע, ושתצא באלטרנטיבה - - -

איזו אלטרנטיבה?

אלטרנטיבה, תשמע, האלטרנטיבה, או באמת בבתים מסוימים שהורים יתאחדו ביחד ויתנו לכם את השירות הכי טוב. אתה יודע מה, בוא נחשוב ביחד על איזה מקום בתחום בית הספר. בעצם משהו, עזוב, אתם תצעדו קדימה - - -

בתוך הקהילה.

בתוך הקהילה. מי צריך את הצימרים האלה. תן אלטרנטיבה, אבל תעמדו אתם ותהיו באמת החלוץ. אתה יודע, אני אתן לך מכיוון אחר. יפעת צודקת, יש תופעה שאנחנו לא מדברים עליה כאן, יש תופעה קשה מאוד של בריונות כלפי ילדים, נתונים קשים מאוד – ילדים שסובלים מהחברים שלהם. בכל העולם יודעים היום דבר אחד, אגב 6 באפריל, כנרת, כנס מוגנות ילדים, אני מזמין את כולכם. אני רוצה להגיד לכם, אנחנו יודעים דבר אחד בעולם היום, היחידים שיכולים לפתור את בעיית ה"שיימינג", זה ה- by stenders, הילדים שעומדים מהצד, כי ברגע שאתם כמועצת תלמידים, כמנהיגות תעמדו בפני אחרים ותגידו: 'לא, לדעתנו זה לא נכון. אנחנו הולכים למקום אחר'. תשמע, זה כוח אדיר. אתם כמובן צריכים שמאחוריכם יעמדו מבוגרים שלא ממצמצים, שיחזקו אתכם כי ברגע שאנחנו לא נעמוד מאחוריכם זה לא יקרה. זה באמת הכוח העצום שיש בפניכם, לא כך כל בכרזה: 'תשתו לא תשתו'. אגב, זה מצוין, תביא את זה, הערב ברבע לשמונה אגיד את זה "בחיסכון", חשוב להציע את זה לכולם, זה נכון. אני חושב שלהציע אלטרנטיבה, לקבל מזה חיזוק מהורים ומכולם, אבל לעמוד כנגד אותו רוב, זה בעיניי דבר שאתם יכולים לעשות אותו והוא יכול להצליח והוא יכול להיות שינוי עצום.

אני מסכים אתך לחלוטין, אני רק אגיד ששמנו לב שכשאין אלטרנטיבה אז הולכים למה שיש. בדיוק כמו הסיפור שנתת עם הגרפיטי. אנחנו, מה שכן עשינו, נפגשנו עם השלטון המקומי, נפגשנו גם עם מי שאחראית מטעם השלטון המקומי על הנושא הזה. קראנו להם להקים מרכזי צעירים ונוער ברשויות המקומיות. אני יכול להגיד, בעיר עפולה נפתח לפני מספר שבועות מרכז מנהיגות של בני נוער שבני נוער מוכנים ללכת לשם בכל שעה במהלך היממה, למעט השעות המאוד מאוחרות של הלילה. זה נתן מענה לציבור מאוד גדול של בני נוער שלא היה להם את זה.

לגבי ה"שיימינג" שהזכרת כאן, אני רק אגיד במשפט. אם אתה זוכר בשנה שעברה, בטוח שאתה זוכר, לגבי השיר הסלפי המפורסם של הפסטיגל. השנה יצרנו שיתוף פעולה עם הפסטיגל. אם שמת לב, הנושא השנתי הוא ה"שיימינג". יצרנו תחרות משותפת - - -

הם עשו את זה פנטסטי. אני פרגנתי להם מעל כל במה.

לחלוטין כן. בעצם מה שעשינו, יש דמות של יושב ראש מועצת התלמידים בפסטיגל, יצרנו סרטון משותף, בעצם הוא ובית הספר, אני המועצה הארצית, מזמינים את כל בני הנוער. הזמנו את כולם ליצור סלוגן, סרטונים, שירים בנושא והזוכים יכלו להיכנס אל מאחורי הקלעים, כרטיס לפסטיגל ועוד המון המון הטבות שנתנו להם. הדבר הזה, אני אומר לך שקיבלנו מאות יצירות של בני נוער. תלמידים בכיתות ו' ששולחים לנו, מקבלים טלפונים מילדות ונערות: 'איך אני יכולה לפגוש את הכוכב הזה?'. אמרתי לה: 'תצרי בנושא בריונות ברשת, תובילי מהלך בכיתה שלך או שתוביל מהלך בכיתה שלך'. הדבר יצר שינוי מדהים. אני מבחינתי בסוף הפרויקט הזה הרגשתי, נכון זה לא משהו שקיבל חשיפה תקשורתית וגם לא היינו צריכים אותה, זה קיבל את התמיכה של בני הנוער - - -

גם לא צריכים אותה. אנחנו צריכים את הנוכחות והמשמעות שלכם בקרב בני הנוער.

בדיוק, חשיפה בשטח. בסוף הפרויקט כשראיתי את התגובות, קיבלתי תגובה, אחת המרגשות, היא הייתה מנערה שעברה את זה וחוותה את זה. כשקראתי אותה, העברתי את זה לחלק מהחברים במועצה. אמרתי להם: 'בשביל עשינו את זה וזה שווה הכול', בדיוק על אותו עניין. אנחנו נשמח בכל דבר שיש בנושא הזה לעזור ולסייע. אם יש לך הכוונות אנחנו נשמח לקחת את זה צעד אחד קדימה.

אנחנו באמת נשב ביחד על רעיונות, כי כנראה שלא סתם אמרתי שהכוח הוא באמת בידיים שלכם.

אני רק רוצה להעיר הערה בהקשר זה. יש כוח של מנהיגות נוער "עמיתים ומשפיעים". אנחנו דווקא בנושאים האלה עובדים עם מנהיגות נוער החל מכיתות ה' ו-ו', ילדים נבחרים שעוברים הכשרה עם הצוות החינוכי ואחר כך הם נכנסים לכיתות ומהווים איזה כוח משפיע. הם עובדים גם עם בני הגיל היותר צעירים או בבתי ספר. יש פה עתודת מנהיגות נוער שהיא ממש מגויסת לסיפור הזה.

מצוין, תודה רבה. רויטל בבקשה נציגת ההורים.

צהריים טובים. קודם כל שמחתי מאוד לראות את הנוער כאן. אני אימא לנוער, למען הגילוי הנאות, ונציגה של ארגון ההורים.

בשנה שעברה נתקלו בבעיה הזאת סביב האפטר פארטי של סיום התיכון בירושלים. נערכנו ממש על השניות האחרונות. היו לנו תובנות שהפצנו בין במנהלי התיכונים. אני לא מתנערת מהתפקיד ההורי, ההפך. אני חושבת, ושמחתי לדעתו של המלומד, הצורך בגבולות והצבת גבולות הוא לא רק בהקשר של אלכוהול וסמים. לצורך מעטפת יותר טובה ופעילות אקטיבית שתביא לשינוי צריך גם אכיפה חוקית בתחום שהוא כרגע אפור, זה נושא האמרגנות והיחצנות, אחרת אחרי שנסיים את האכיפה שם אנחנו נעביר את הטריטוריה מהצימרים, למקום אחר, אולי חזרה ליערות.

האמרגנים והיחצנים של המסיבות עוסקים במקצוע ללא רישיון, לא מחויבים בסטנדרט מקצועי מסוים ועל כן האחריות שלהם בפועל, לא רק בכוח, לא קיימת. בשנה שעברה נתקלנו בתופעה מדהימה שבה הם מחתימים את השמיניסטים, גם השביעיסטים, על כך שהם אחראים לעצמם, ומתנערים מכל מיני אחריות שאולי הייתה יכולה להתגלגל עליהם. הם יצרו מסמכים משפטיים, אני עורכת דין ברוב עוונותיי, התפעלתי מהיכולת לתפור את הבגד מהר מהר. זאת אומרת, ראיתי את שילוב החוזים הקודמים. אותה בעיה ראינו עם אחריות בעלי מקום. יש בחקיקה מספיק אחריות על בעלי מקום, אבל הם יצרו לעצמם מסמכים משפטיים כדי להתנער מזה. הנוער כל כך מחפש לו בית מחוץ לבית כדי לעסוק בפעילות, נקרא לה, מתנשאת מעבר לבילוי, ניסוי כלים האם הם מסוגלים להגיע עד לקצה. ניתנת להם בזה בית או אפשרות בגלל שבעלי המקום, לא הוגדרה מה טיב האחריות שלהם גם כשהם לא נמצאים וגם סעיף שלא יאפשר להם להתנער מאחריות. אם בשני העיסוקים האלה, אם חשמלאי צריך רישיון כדי לעסוק בחשמל כדי למנוע פעילות שתפגע בביטחון ובבטיחות של אנשים, צריך להסתכל גם על אמרגן וגם על יחצן כבעל מקצוע שהפעילות שלו עלולה להוות סיכון לביטחון ובטיחות של האנשים. צריך להסדיר את זה בין אם בחוק הזה או בחקיקה נפרדת, זה כבר עניין אחר.

שוב, אותו דבר גם לגבי בעלי המקום. יש מספיק חוקים בהם יש סעיף שלא ניתן להתנות על החוק בהקשר של אחריות. זה יחזיר את האחריות לבוגר תורן. אני לא רוצה להתנער מהתפקיד ההורי, אני ברוב עוונותיי הצעתי את קיומי, נוכחתי בשתי מסיבות כאלה. מאחר והם כל כך נבהלו, הם הודיעו לי שהם מוכנים לאוסף של תנאים מאוד מדוקדקים של כמות השתייה מול כמות האכילה, מיקום המסיבה, כמות המאבטחים - - -

מאוד בעייתי.

עד כדי כך התפקיד ההורי, לפעמים מספיק רק לנבוח, לא לנשוך.

הם הסכימו, כדי לא לקבל ממש נוכחות הורית, לקבל נוכחות של בוגרי צבא מאותו בית ספר, בני 22-23 שדיווחו בזמן אמת. זאת אומרת, ממילא הם מצלמים סלפי, אז הצענו להם מצלמות במקום. היו שני חובשים במקום, היה מציל כי הייתה בריכה, כך שהיה פינוי מסודר. אני אומרת שהיה פינוי מסודר לבית חולים קרוב עקב הרעלת אלכוהול, זה צפוי - - -

זאת אומרת שהייתה הרעלת אלכוהול ולא למקרה ש. הייתה הרעלת אלכוהול והיה פינוי מסודר. ברגע זה כשאנחנו מקבלים את השיח הוא בעייתי לי - - -

רגע, רגע, שנייה. מה שאני מנסה להגיד שלא צריך להכשיר את השרץ. אני לא מחפשת איזה תפקיד כזה של ההורה המאפשר והם מתחת לאף עושים. הם עושים ממילא, הם באים מתודלקים עוד לפני כן. זאת אומרת, אני יודעת ממה שקרה באותו לילה, שהם מגיעים מתודלקים בארבעה-חמישה משקאות קודם לכן, אז גם אם במסיבה אפשרנו לקבל רק שני משקאות לילד, אלה שני המשקאות שיביאו את חלק מהנוכחים להרעלת אלכוהול. התדלוק שנעשה על ידם נעשה מתחת אפם של ההורים. אני אומרת את זה, ידנו קצרה לחנך את כל ההורים. אנחנו מקבלים, שוב אם דיברנו על רישיון ועל אחריות, אנחנו מקבלים את התפקיד הזה בלי לימוד ובלי רישיון. אנחנו בהחלט מודעים לעניין הזה, אבל מעבר למעטפת שדיברתי עליה של אכיפה משטרתית ואכיפה חוקית שהזכרתי קודם, אני מציעה למצוא דרך להחזיר את הבילוי למקומות המסודרים. לא ששם זה חף מאלימות, במועדונים וכו', וסכינים. הסיבה שהם בורחים לצימרים כי זה רחוק וכי סיירת הורים, פעולה שגם בה הייתי מעורבת לפני שנתיים בירושלים, לא מגיעה לגן הציבורי הזה באיזה מושב שכוח אל.

הדבר השני, ההסברה צריכה להיות גם בתוך היישובים הקטנים, כי שכנים שמפריעים להם או שיש ווילות שמראש משמשות, אגב לפעמים זה לא ווילות לפעמים זה הנגר כזה, לופט שמועבר ממקום למקום, זה יאפשר למשטרה לאכוף יותר כאשר בעלי בתים שגרים במקומות, נקרא לזה יישובים כפריים, יהיו מודעים לסכנות האלה ויאפשרו קבלת מידע. זה צריך גם אכיפה על ידי צעירים בתוך המשטרה. אני מדברת כדי לקבל מידע קודם כמו שהיה עם מסיבות ה"רייב", זה אותו סיפור רק בשינוי אדרת. צריך לחשוב איך מאפשרים בילוי אלטרנטיבי עם הקלות מסוימות בתוך המקומות המסודרים כדי שתהייה לפחות אכיפה, שזה מקום שהוא מתאים לתנאי בטיחות וביטחון של פעילות רבת משתתפים.

האיסור של כניסת חומרים משכרים או ממכרים, את זה אנחנו הגדרנו מראש בתוך אותה מסיבה, בתוך חמש מסיבות שהיו בירושלים, רק הזיזו את מקום הצריכה למקום אחר. לכן אני חושבת שמעבר לאחריות ההורית שיש כאן צריך לעשות חושבים בגדול וברחב, כמו שאמר הפרופסור, איך אנחנו מייצרים להם אלטרנטיבות בילוי שבהן הם לא צריכים עד דלא ידע כדי להשתחרר. אני אומרת משהו קצת יצירתי, אבל יכול להיות שסטודיו במשחק וצורות אלטרנטיבות של ביטוי אישי יכולות להיות מעניינות לאנשים צעירים לא פחות מאשר אלכוהול. הצורך שלהם להתפרק יכול למצוא מקומות אחרים.

עכשיו לגבי בתי הספר ומשרד החינוך. אני מבינה שבכלל יש הרבה דעות בעניין הזה, גם בארגון שממנו אני מגיעה, כמה מעורבות צריך לבקש או לדרוש או לצפות מבתי הספר התיכון. הם מצדם אומרים שזה לא במגרש שלהם כי זה נעשה בשעות הפנאי. מהבחינה הזאת צריך לשנות את הגישה, "בליד"ה", שם לילדיי לומדים - - -

זה אומר, אנחנו לוקחים אחריות ונחנך את הילדים למען או לטובת שעות הפנאי.

אני אומרת מה קיבלנו בפרצוף בשנה שעברה מול העיניים. התפיסה צריכה להיות שלא רק בבית ספרנו מדברים על זה, עוסקים בזה, מאפשרים את זה ואולי גם מאפשרים את האולם ואת המקומות הפיסיים. החינוך לבילוי אלטרנטיבי לא יכול להיות מנותק מהיום-יום של נוער והיום-יום שלו הוא בבית ספר. אני לא מדברת אגב על נוער מנותק או על נוער בסיכון וכו', שזה - - -

מדברים על כלל הנוער. היום גם העלויות הן מטורפות כך שזה - - -

זהו, עכשיו לגבי העלויות המטורפות, אני רוצה לעלות את זה בהקשר של שוויון הזדמנויות. שוב, לילדים מבתים שיש להם פחות אפשרות, אז הם לא ישיגו להם מאבטחים משנים קודמות פלוס חובשים, פלוס מציל, פלוס פיקוח מרוחק או יותר מקרוב. לכן דווקא במקומות בהם האפשרויות הכלכליות יותר נמוכות צריך לעזור גם בעניין הזה יותר ולאפשר בילוי מפוקח על ידי מבוגרים. אני חוזרת על מה שנאמר, אני רק לא בטוחה שהמבוגרים האפקטיביים יהיו ההורים של אותם ילדים. בסיירת הורים חלק מהרעיון הוא שהילדים של אחרים מפוקחים על ידך בגן הציבורי שבו סיירת ולא הילדים שלך. שוב, מבלי להתנער מהתפקיד ההורי שבו הורה צריך להציב גבולות לילדו ולהיעזר על ידי רשויות וכל גוף שיהיה מוכן לסייע לו בעניין הזה, צריך לחשוב בצורה יצירתית על האפשרות של הורים כגופים קהילתיים ולאו דווקא ההורים הספציפיים לילד הספציפי. במובן הזה זה יכול להיות מעטפת שתעזור להורה הספציפי עם הילד הספציפי.

עוד דבר לגבי העניין של - - - -

משפט סיכום.

לגבי המסיבות בווילות ובהנגרים ובכל מיני צורות אחרות. שוב, זה נובע מהצורך לברוח מהפיקוח במקומות אחרים. זה כמו עובדי קבלן בלי עובדים. זה אותו סגנון של להרגיש עם ולהיות בלי, כל השיטות האלה של לברוח מאכיפה. אם יהיה ברור שהאכיפה נוקשה גם במקומות שכביכול הם אפורים, אז לא יהיה שווה למקומות כמו הנגרים וכו' להשקיע באבטחה, בעמידה בתקנים ובדברים נוספים של החוק ולכן התופעה יכול להיות שהיא תצטמצם.

תודה רבה רויטל. חבר הכנסת מוטי יוגב בבקשה.

ברשות היושב הראש ולפרופסור רולידר שמימיני. שמעתי את שמו, לא הכרתי, וכל הנוכחים - - -

מערוץ 2 ו- - -

החסך הוא שלי. אני אומר יישר כוח לכל העוסקים בחינוך.

אנחנו מדברים, פרופסור רולידר הזכיר בעיה נוספת, את זה אני אומר בעיקר לבני הנוער. הוא הזכיר בעיה נוספת יחד עם בעיית האלכוהול והסמים, בעבר היה סיגריות ובכוונה אני אומר גם הסיגריות, הוא הזכיר את מערכת היחסים של בינו לבינה. אני חושב שאם יש לנו בזה מכת מדינה או מכה חינוכית צריך בשלושת הדברים שנאמרו פה, עבודה חינוכית. שני דברים, עבודה חינוכית ואכיפה. צריך לשים את הדגש על עבודה חינוכית. כל המאמצים החינוכיים, אני מברך עליהם, כל מאמץ במקומו. יחד עם זאת, השורש הוא החינוך. בתוך זה את הקייס מנג'ר, אני סבור שאותו צריך לקחת משרד החינוך. זאת אומרת, מבחינתי האחריות, ביטוי שאמרתי בהיותי למעלה מעשור מזכ"ל תנועת בני עקיבא, ביטאתי ואמרתי: 'שנהייה כולנו לוקחים את כל האחריות'. זאת אומרת, לא ההורה כל האחריות, המורה כל האחריות, תנועת הנוער כל האחריות. כל אחד יחוש שהוא כל האחריות. כדאי שתהייה חפיפה ולא שכל אחד יגיד: 'אני אחראי רק בשעה שמגיעים אלי'.

הדבר הנוסף, משום שההורים הם הרי הורים לגווניהם. את עם המודעות הרבה שלך והאימא שדיברה פה, אין לי ספק שהיא פה כי יש לה מודעות, אבל רוב ההורים הם או חסרי מודעות, או שהם רצים אחרי עמל יומם ומגיעים בשש בערב, לעיתים למעונות עד שש בערב שמסיימים משמרת שלישית של מעון, בשביל לקחת את הילד מהמעון, או שאחר כך רואים את הבן ב-9 או 11 בלילה או על הבוקר כשהוא רץ לבית הספר ואתה לעבודה. אם כן, לדעתי מערכת החינוך צריכה לקחת פה הרבה הרבה יותר אחריות, זה הדבר הראשון. אני חושב שמערכת החינוך צריכה להכריז: 'אני אחראית'. קרי, לא רק מתמטיקה בראש, מבלי לפגוע במתמטיקה, אלא ערכים בראש ולעשות על הדבר הזה בחינה ארוכה של 24 שעות של בני הנוער. בתוך זה גם לתת וואוצ'ר כספי הרבה יותר ללא בפורמלי, כי הילד בפורמלי בין 8:00-2:00 ובלא פורמאלי בין 2:00 ל-2:00 או משוטט באינטרנט או משוטט ברחוב. לכן צריך להשקיע שם יותר משאבי תקציב לכל מי שייתן לנוער עיסוק נוסף עם משהו ערכי. מצדי, וואוצ'ר לקבוצת כדורגל שפעם בחודש תתנדב בבית החולים שעל יד. לתנועת הנוער בוודאי או למתנ"סים או לכל כל גורם ערכי אחר.

הדבר השני, הוא באמת בסולם הערכים. סולם ערכים, אני חושב שצריכה להיות פה מהפכה חברתית וגם הוועדה לזכויות הילד יכולה להחליט שהיא לוקחת את האחריות יחד עם וועדת החינוך, אני מציע את זה והצעתי את זה לגבי עוד דבר. סולם ערכי שונה ומדרגות ערכיות שונות, להוביל שינוי. עשו את זה פעם באופן מעשי לגבי הסיגריות וזה הצליח. אני מדבר בפרסום, אני מדבר פה על משהו יותר עמוק. אני חושב שהפרסום שלנו: 'אם שותים לא נוהגים' מכשיר שתייה, אם שותים לא נוהגים, מכשיר שתייה. הפרסום שלנו שעד גיל 18 אסור לשתות הוא מכשיר שכרות מגיל 18. אנחנו ערב פורים ואת הזכרת את כל האמירה הזאת שחייב אדם להשתכר בפורים, או בלשון חכמנו: "לבסומי בפוריא עד דלא ידע". רוב האנשים שהבינו את זה הבינו עד, ולא על דלא ידע, עד לא ידע בכלל, כי כשאדם שותה לשכרה הוא מאבד את צלם האנוש שבו, הוא הופך לחיה. זה נזכר שם אחרי סיפור שקם רבי זעירא ודקר את החבר שלנו, לא עלינו מה שקורה ברחובות היום. זה לא אנחנו, אנחנו לא רוצים להיות שם, אנחנו לא רוצים להגיע לעוד כוס שהיא זאת שעושה את השינוי לזה שאיבדנו את היכולת שלנו לשלוט בעצמנו. אני חושב שזה אחד מהיסודות, אנחנו בני אדם, קרי לא לאבד את צלם האנוש בכל דבר כולל לא בשתייה לשכרה, כולל בסמים לאחר מכן, ולא להתיר את המעט שידרדר אותו אחר כך לסמים קלים וכו' וכו'. זו מהפכה חינוכית.

מהפכה חינוכית בעוד דבר, פה אני מאוד מתחבר גם לקהילות ההורים, למה שנאמר פה, אני חושב שזו פעולה חשובה. כמו בני הנוער והנהגות הנוער, דבר שאני אישית למדתי אותו בחינוך הפורמאלי. אני הכנסתי את הנהגת בני נוער בבני עקיבא אחרי שלמדתי אותה בבתי ספר תיכוניים בתל אביב, משם למדתי. מצאתי מאוד כי טוב, כי לעיתים רק הם יכולים להשפיע על בני גילם, רק הם יודעים בכלל מה פני החברים, איפה הוא ואיך להשפיע. לכן, זה לא שאנחנו איבדו את השליטה ואת האחריות, פשוט אנחנו נעזרים בסוכן הכי טוב שיש בשטח, אבל לא לאבד את האחריות מעלינו, לתת לו כלים. לתת לו כלים וכך גם קהילות הורים. קהילות הורים סביב בית הספר, קהילות הורים, כן סביב מתנ"ס או סביב בית הספר שהוא הדבר הכי טוב. גם לילדים הוא הדבר הכי טוב כי שם 99% מבני הנוער. בכל הדברים האחרים: תנועות הנוער בקושי 30% מבני הנוער וכו'.

אני חושב שאנחנו צריכים לייצר על זה עוד חשיבה עם האנשים הטובים שיש פה, אבל בהחלט לקרוא לשר החינוך שייקח, אני גם אגיד לו את זה באופן אישי, לא צריך רק את הוועדה בשביל לומר, אבל לומר לו שייקח את הדגל הזה של השיח הערכי של לאן אפשר להעמיק אותו. זה דורש גם הרבה דוגמה אישית. אבל, לעיתים בני הנוער שלומדים את זה במערכת, איפה ראינו את זה, את הבאת את זה בעניין קשירה מאחור או בעניין סימוס שלקחנו את הילדים כסוכני שינוי. אני אומר לכם, הילדים היו אצלי ללא ספק סוכני שינוי באיפה לשים את הבקבוקים בפח המפריד, אני לא התכוונתי לשים את הפח המפריד, לכן אחרי פעם-פעמיים ושלוש כאני זורק את הזבל, הוציאו מהזבל ושמו בסל ששמים בפח המפריד, התרגלנו גם אנחנו שיש דבר כזה, כך שזה עובד. את סיפרת שזה עובד ביחס ל-sms 'אבא, אימא, אני רוצה אותך חיה, תחזרי הביתה ותפסיקי לסמס, - - -

בזהירות בדרכים.

בזהירות בדרכים.

אני אומר לקרוא למשרד החינוך שייקח את המהפכה הזאת, שיהיה הקייס מנג'ר, נתנו בעבר גם למשטרה, לארגונים השונים, לעיר ללא אלימות וכו'. אני לא פוסל בכלל את המשטרה. להפך, היא עושה עבודה מצוינת, אבל מי שצריך לקחת פה את הקייס מנג'ר הוא משרד החינוך. הוא זה שצריך לתכלל ולהביא לשולחן את האחרים ובתוך זה לחנך את כולנו כחברה, גם אותנו כמבוגרים בדוגמה האישית שלנו ביחס לצעירים. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת מוטי יוגב. אני מוכרחה לומר ככה במאמר מוסגר. אנחנו מדברים על חינוך לערכים ועל תנועות נוער ולתת לבני הנוער פעילויות חלופיות, הכול בסדר, אבל בוא ונודה על האמת אנחנו המבוגרים לא מנותקים, הילדים צריכים גם את המסיבות. גם אלה שנמצאים בתנועות הנוער, ובחוגים באמת בשפע של תרבות והכול, בני הנוער צריכים גם המסיבות. התפקיד שלנו לאפשר להם לקיים את המסיבות האלה, אבל גם להיות כדי שלא קורה להם שום דבר רע באמת מחוסר שליטה או מחוסר הבנה של המצבים שהם נמצאים בהם. אני חושבת שזה מהות הדיון. נכון שאתה יכול לעזור לנו מאוד עם שר החינוך, אבל אני מוכרחה לומר, אני גם מאמינה שהכול מתחיל בחינוך, אבל אני ממש בכוונה רוצה להדגיש את האחריות של כל השותפים בתוך הסיפור הזה כי אני לא רוצה שאף אחד ירגיש, 'או.קיי, אם הם יעשו אז אולי אני לא שם'. כולנו אחרים על הכול - -

חד-משמעית.

רק משפט אחד. אנחנו מדברים הכול חינוך, אני חס וחלילה מסירה אחריות, חס וחלילה - - -

אנחנו גם לא ניתן לך, הדרה.

אבל יש כולה 26 שעות חינוך במשך כל השנה. ב-26 שעות חינוך האלה מה אנחנו לא רוצים להכניס, גם את זה כדאי לדעת אולי אפשר לעשות, אם יש לך קשר עם שר החינוך.

לא. פה אני אומר לכם אמירה חינוכית שאני אומרת כל הזמן, החינוך הוא לא רק בשעות החינוך - - -

אנחנו אתך.

החינוך הוא לאורך כל שעות היום.

את רוצה שמערכת תוביל בו, היא חייבת שעת חינוך ערכית, או איך שלא תקראי לזה. זו התמודדות.

זה בונוס ובתוספת, אני באמת חושבת שהחינוך צריך להיעשות לאורך כל שעות היום בכל מקצוע, גם במתמטיקה, ואפשר לעשות את זה.

בבקשה. רק שם לפרוטוקול.

שמי גילה רונן, אני סגנית מנהלת השירות לנוער, צעירות וצעירים במשרד הרווחה. אני רוצה להגיד תודה על הדיון שמתקיים פה. נאמרו פה אמירות מאוד משמעותיות, אבל בעיקר כיווני פעולה שהם ממשים, כך שזה מאוד מעודד. לך, אני לא זוכרת את שמך, תודה ממש - - -

אליאב בטיטו.

תודה ממש. אני חושבת שזה מאוד מרגש גם כאימא וגם כאשת מקצוע, מרגש ומרשים לשמוע את הדברים שלך ולראות איך באמת אפשר להשתמש בכוח ההשפעה והמנהיגות שלכם לדברים כל כך חיובים ומשמעותיים.

אני רוצה להגיד על החלק שלנו בשירות, אין ספק שהשירות כבר התחיל לעשות עבודה במרחבים מאוד לא קונבנציונליים, מי שמכיר את השירות כבר יודע את זה. יש לנו הרבה עבודה עם "עלם" בניידות רחוב, יש הרבה עבודת רחוב ואיתור שנעשים בתכניות שונות. יש לנו פעולות יזומות שנעשות בקיץ בחופשים בחופים, במועדונים ועוד כל מיני מרחבים למיניהם. אנחנו מדברים יותר על קצה קצה של הזנות, וזה כולל גם עבודת רחוב, אבל בתוך מועדוני חשפנות וכאלה. אנחנו כל הזמן מאותגרים למרחבים נוספים- - -

יש אתגר חדש עם מרחב חדש?

לגמרי. אני רק רוצה להגיד, דיברנו פה על אחריות משותפת, להגיד שזה באמת כרגע נמצא, האתגר הזה מונח לפתחנו ואנחנו גם נעשה חשיבה מעמיקה בעניין עם השותפים שלנו, ננסה באמת לגבש דרכי עבודה. אתם דיברתם על הנושא של הורים ועל מערכות תמיכה נוספות. כשאנחנו מדברים על המערכות שלנו, אז מדברים הורים, אולי מאוד רוצים, אבל מתקשים ועד כאלה שבאמת גם חסרי עורף משפחתית, שהנוכחות ההורית היא, בכלל אם ישנה היא מועטה ביותר. אין ספק שיש לנו אחריות לעניין הזה. רציתי רק להוסיף את החלק שלנו לעניין.

אני אשמח לבקש משום הפעילות שאת מציינת ומשום שיש מרחב חדש. בסיורי רחוב שלכם, כמו שאמרתי בהתחלה, הם קצת העתיקו את מסיבות הרחוב למקום אחר. כולנו יודעים איפה הווילות ממוקמות, זה גם לא דבר רע כי הרבה פעמים קורות מסיבות טובות וחיוביות, מסיבות בת מצווה ובר מצווה שהורים יוזמים ועושים עם משפחות. כלומר, ווילה זה לא משהו רע וגם מסיבות זה לא משהו רע. אני אומרת להגיע למקומות האלה ולזהות. מאוד קל לזהות אם יש תכונה שהיא חריגה, אם זה יותר מדי רעש או תנודות שהן חריגות, לעלות, לראות שהכול בסדר ושידעו שיש שם נוכחות. אני חושבת שזה יכול להיות מאוד משמעותי, כי תהליך חקיקה לוקח זמן.

יש סמכות להיכנס - - -

למשטרה יש. אנחנו תכף - - -

לא, אבל מישהו מהרווחה, השאלה אם יש לו סמכות לעשות את זה.

לבוא לראות שהכול בסדר.

להיות ברחוב, להיות ביערות.

להיות ברחוב בסדר, אבל להיכנס למסיבה בצימר?

מבוגרים משמעותיים שיכולים להיות שם, ליצור אינטראקציה, לא ברמת - - -

אבל יכולה לדווח. אם היא עולה למעלה ומתקתקת ופותחים את הדלת והיא רואה שיש שם משהו חריג, היא לא צריכה להיכנס, היא פשוט צריכה לדווח. אני חושבת שזה חלק מהאחריות שלנו. אנחנו לא פורצים עכשיו לאיזה מרחבים פרטיים של מישהו, אנחנו שם בשביל הנוער שלנו. אני אומרת שזה משהו שווה לבחון אותו ולמשטרה כן יש אפשרות.

פה אני רוצה באמת לפנות למשרד לביטחון פנים. בדיון הקודם ביקשנו שירחיבו את הפעילות ואת הסמכויות שקיימות בעצם לשוטרים ברחוב עצמו אל תוך הווילות. אני אשמח לשמוע אם קורה אם זה משהו ואיך זה מתקדם.

אני לא נכחתי בדיון הקודם, אני יכולה - - -

נכון, היה פה נציג מטעמכם.

אני כן יכולה לבדוק את זה.

אני כן רוצה לומר בראשית דבריי שאנחנו מאוד מעריכים את ערך החופש ואת ערך המסיבות. לא בסמכותנו להתערב כל עוד הכול כשורה. אנחנו יכולים לאכוף רק מה שבהתאם לחוק. אנחנו לא יכולים סתם כך להיכנס לאיזה צימר, לדפוק בדלת ולהיכנס אם אין כל סיבה - - -

אנחנו מדברים על הווילות.

בדרך כלל מה שקורה, בסוגיות של הקמת רעש אנחנו יכולים - - -

נכון.

יש נהלים, אנחנו יכולים לבקש להפסיק את הרעש הזה ולטפל במסגרת ההנחיות והנהלים שקיימים. ישנן מסיבות מסוימות שאנחנו כן יכולים להיכנס לתוך הבתים, הצימרים, הווילות ומה שלא יהיה, שגם הם מעוגנים במסגרת החוק. לדוגמה, אם אנחנו יודעים שעושים שם סמים אנחנו יכולים להיכנס ללא צו חיפוש. אם מישהו מבפנים מתקשר ומזעיק משטרה אנחנו גם יכולים להיכנס. אם אנחנו יודעים שיש מישהו בפנים שהוא מתחמק ממעצר אנחנו יכולים להיכנס - - -

כן, אבל אלו לא המקרים. אנחנו מדברים על המקרים so-called תמימים. מתקיימת מסיבת נוער, רק למען הפרוטוקול, שמך מיטל אברהמי- - -

כן.

אנחנו מדברים על מסיבה, so-called תמימה, או.קיי. הדרך היחידה שלנו לזהות שמשהו לא טוב עלול לקרות שם זה באמת אם יש תכונה חריגה של רעש, של תזוזות שהן לא סבירות. תזוזות של ילדים זזים, רצים, באים, נכנסים – בדרך כלל זה מה שמאפיין את המסיבות האלה. עכשיו אם אני אקח רק את הרעש לבדו, בדרך כלל במסיבות כאלה אין שקט, יש לכם את הסמכות כן להגיע וכן להתריע, ברגע שאתם פוגשים שם בני נוער עם אלכוהול יש לכם גם את הסמכות לשפוך את אותו אלכוהול. זאת אומרת, יש לכם את דרכי הפעולה, זה לפחות ממה שדווח לנו בוועדה הקודמת.

יש סמכות במקומות ציבוריים לשפוך. אנחנו לא יכולים להיכנס לבתים ציבוריים. דרך אגב, זו כנראה גם הסיבה שבני הנוער העתיקו את המקומות לצימרים - - -

דרך אגב, זה לא מה שנאמר לנו פעם הקודמת. אני אשמח, הנה, אני כבר מקדימה את המאוחר, אני אשמח לקבל תגובה רשמית מהמשרד לביטחון פנים לגבי הסוגיה הזו. זה לא מקום פרטי כי הווילה היא בעצם ווילה מושכרת, לרוב - - -

שזה מקומות ברשות הרבים יש אפשרות לשפוך את האלכוהול הזה. כאשר מדובר בבתים פרטיים אי אפשר להיכנס לשפוך. אם מדובר במקום שהוא ברשות הרבים יש אפשרות לשפוך.

מה זה נקרא 'רשות הרבים?'

מקומות ציבוריים.

ברחוב. בפינות החשוכות שאתם הייתם עד כה.

זה מקומות ציבוריים. על פי החוק מוגדרים המקומות האלה.

מיטל, אני אשמח לקבל תשובה רשמית. אני גם אבקש את זה בסיכום. אני גם רוצה לחדד, נוכחות שלכם בסביבה, באזור יכולה להרתיע. אנחנו לא נגד בני הנוער שלנו, אנחנו בסך הכול רוצים לשמור עליהם ולכן הנוכחות שלנו היא מאוד חשובה. הנוכחות שלנו חשובה במסגרת היכולות שלנו והסמכויות שלנו. אני אשמח לשיתוף הפעולה.

תראו, אני לא רואה אפשרות להתמודד עם הבעיה הקשה הזאת בלי שבאותם אירועים יהיה נוכח מבוגר אחראי, שני סימני קריאה.

חד-משמעי.

אני גם חושב, אני רוצה להגיד לך משהו לגבי סיירת הורים ויש לי הרבה כבוד לסיירת הורים, אבל אחת הבעיות הגדולות עם סיירת הורים, אני מכיר את זה שזה מסיר אחריות מההורה הפרטי. אני אומר לכל הורה: 'אתה תהייה סיירת הורים. אם אתה לא יודע איפה הילד שלך לך אתה תחפש, תביא, אל תפחד. כן, אל תחשוב שמישהו אחר יעשה את זה בשבילך'.

לא הבנתי. העמדה שלך לגבי סיירות הורים שהוא כלי שהוא לא אפקטיבי?

הוא חשוב, אבל אי אפשר לבנות עליו את הכול.

אתה לא יכול לבנות עליו. תשמע, אם אני בונה על סיירת הורים כשהבן שלי מגיע הביתה ואני אפילו לא בודק מריח ומה קורה לו, אתה מבין, אני סומך על מישהו אולי שעושה את העבודה, ואם אני מטפח את הגאווה של היחידה הזאת, אל תדאג אני בשביל הילד שלך. חלק מההורים הישראלים מסיק כאן מסקנות לא נכונות.

עכשיו אני רוצה להגיד ככה, מדוע בעצם אני לא רוצה שאותה אימא אבא יהיו במסיבה שלי, מעבר לפדיחה, 'מה יש, יש איזו התנהגות מסוימת שאני רוצה להסתיר, שאני רוקד אתה, שאני מחייך, שאני שר, שאולי אני לא יודע את צעדי הריקוד או משהו'. ממה אתה חושש אם לא מאותם דברים שאנחנו יודעים שהם התנהגויות לא נאותות. בואו נחזור לבסיס, ממה אני חושש, אנחנו צריכים לדאוג שהמבוגרים יהיו שם. מכאן, הסיבה שאולי מישהו מהסס, זה עוד פעם חוזר לאותה נקודת בסיס, 'מה יגיד הילד. הוא צריך לשמוח, אבל אם אני לא אהיה שם הוא לא ישמח', ריבונו של עולם. את התזה הזאת צריך לפרק פעם אחת ולתמיד.

עכשיו אני רוצה להגיד לך ידידי, אם אנחנו, ההורים מחכים, אם אתה מדבר על קמפיין מעבר למודעות ומעבר לכל הדברים שמדברים כאן, הם חשובים נעשה v, V, V אם יעמוד מישהו בקמפיין הסברתי, מועצת התלמידים יחד עם הורה ויגיד: 'כן, אנחנו שם, אנחנו נהייה שם' וגם אתם בני הנוער שמבינים שיש לזה חשיבות- - -

אומרים שיש בעיה.

אני אומר, השילוב הזה, האומץ הזה לבוא להגיד כן, זה נכון, לא יקרה שום דבר. מעבר לזה, אחרי שעשינו את הקמפיין ואחרי שאתה מגייס את הנוער, אנחנו צריכים להחליט פעם אחת שלמענם אנחנו מפסיקים לחשוש. מכאן tם קורים דברים חריגים, כן אתם המשטרה צריכים להיות שם ולהיות שם. אגב, אני רוצה להגיד, אחת הבעיות, היה אצלי ראש מפלג הנוער שנתן הרצאה יוצאת מהכלל, אדם יקר. אני אומר, חבר'ה, תפסיקו לקחת את הגישה של עובד סוציאלי. התפקיד של המשטרה זה לבוא, בוא תקרא מה קרה, למה , בוא נדבר. גם אנחנו, גם הנוער צריך להיות ירא, הוא צריך להבין, גם ההורה לא צריך לפחוד במקום כשהוא רואה מישהו נזקק לכם כדי שתצילו מנושא של אלימות, מנושאים של הדברים האלה. ברור לו לפתוח במה לשמוע מה פה, מה קורה פה. אגב, עם כל הכבוד אני אומר יפעת לגבי לשפוך, האפקטיביות של זה שואפת לאפס. שפכת פה שתה פה. חבר'ה, בואו נדבר על לשפוך. זה אחד הדברים הכי מוזרים, את יודעת כן, כאן צריך לחשוב על שינוי הרבה יותר יסודי בסיפור של איך אנחנו באמת מונעים את השתייה הזאת, והנתונים מדברים בסיפור הזה.

אנחנו צריכים לחזק הורים שלא יחששו להיות שם. אני, שום דבר לא יגרע מהשמחה ומההנאה אם יש שם אחד בשקט בצענה שבאמת יפקח וידע שבאמת הכול בסך הכול בסדר, למענך מתוק שלי.

או מתוקה. בני ג'אג'אטי בבקשה.

אליאב אמר כבר הכול.

מישהו מהילדים רוצה עוד? ילדים הם תמיד ילדים, הבן שלי בן 20, תמיד הוא הילד שלי.

נוי קריאף, אני סגנית היושב ראש מחוז חיפה. גרה בנשר, לומדת בנשר. אני רוצה להציג עוד פן של העניין, גם בבית הספר חלק מהמנהיגויות. אצלנו למשל יש מנהיגות שקוראים לה מנע, זו מנהיגות ייעוצית שהיא חלק מ"עמיתים". אני חושבת שיש לה חלק מאוד מאוד גדול. זה נוער בשכבה שאצלנו עובר הכשרה עם היועצות ושאנחנו בקשר מתמיד איתן. למשל אני יכולה לתת דוגמה את הסילבסטר שידעו שעומדים לקרות לא מעט דברים, אז כבר בכניסה עמדנו עם המון המון תיקתקים פתוחים וחילקו לילדים. הילדים לא שואלים מה זה, פשוט לוקחים, כאילו אין אפשרות לדעת מה זה באמת. אחר כך היה על זה שיעורים בכיתות שהתלמידים מעבירים. אמרו בהתחלה: 'מה המורים כאן, חלק מזה'. השיח נוהל פתוח וילדים התחילו כאילו להבין את הבעיה. לדעתי שם בדיוק הפתרון כי ברגע שהמורה הצליח להיות חלק מהשיח הזה וניהל את הדיון שהוא פתוח וילדים לא אומרים: 'לא, אני לא שותה', מתחילים להכיר בבעיה. אני חושבת שאם זה יהיה יחד עם המורים ובתמיכה יותר גדולה ויותר עידוד לקבוצות האלה, אני חושבת שהפתרון יהיה שם. מעבר לזה שהתלמידים האלה מקבלים הכשרה ואחר כך הם במסיבות עם החברים, אז גם יודעים להתנהל. כלומר, לדווח ולדעת בדיוק איפה הגבולות עומדים.

מקסים. זה נכון. דרך אגב, אני חושבת שכמה שזה נשמע אירוני זו אחד מהחוזקים בכל הסיפור הזה. גם אני נפגשתי עם הרבה מאוד בני נוער, הגעתי לבתי ספר, הם מודים שהם שותים. כשאת שואלת אותם אם יש אלכוהול במסיבה: 'יש אלכוהול במסיבה'. זאת אומרת, הם בכלל לא משחקים את המשחק ולא משקרים ולא כלום. זה מאוד מאפשר להתחיל את השיח. 'או.קיי, אנחנו עכשיו לא נגדכם. בואו נראה איך אנחנו שומרים עליכם גם בתוך המציאות הזו'. אני חושבת שמקסים מה שאת מספרת. את רק מחזקת את מה שאנחנו אמרנו, אתם גורם מאוד משמעותי בהתמודדות בתופעה הזו. אנחנו לגמרי צריכים אתכם כדי שתעזרו לנו לשמור עליכם.

רגע לפני שאני מסכמת, אם יש מישהו שרוצה להוסיף משהו כי זה ממש מוביל אותי לסיכום, מה שאת אומרת - - -

אני רק אגיד שאנחנו נצטרך לקום ולצאת כי יש לנו פגישה בתל אביב. אני ממש מתנצל שאנחנו קמים באמצע. אני רק אגיד - - -

אנחנו מסכמים, תרגיש בנוח.

אנחנו כאן לכול, לכול, לכול. ראינו גם בנושאים אחרים, ההירתמות היא הדדית ואנחנו נשמח לסייע.

אנחנו נשמח לשוחח. אנחנו נכתוב בהמלצות הסיכום שאנחנו נעשה פעילות משותפת עם מועצת הנוער כדי להתמודד בעצם עם התופעה. 'נוער למען נוער', כבר יצא לנו להגיד את זה בישיבות האחרונות.

זה עובד כך.

כן. יופי, תודה רבה לכם, אתם מקסימים אמיתיים, באמת.

מישהו רוצה להוסיף. אולי עיר ללא אלימות? כולם בסדר. משרד המשפטים?

אני פה. נדמה שיש הצעת חוק שאנחנו לא ראינו אותה, נתייחס אליה כשנראה את הפרטים שלה.

נכון, היא נכתבה יחד עם הייעוץ המשפטי. היא בטח תגיע אליכם בימים הקרובים, כל התהליך שזה עובר, אתם מכירים.

אני רוצה לשאול שאלה באמת לגבי מה שהעלתה רויטל. כל הנושא של הפקת מסיבות נוער. אני גם מכירה את זה מקרוב, מגיע מישהו פלוני אלמוני לקבוצה של בני נוער בבתי הספר ואומר: 'אני מארגן מסיבה במקום כזה וכזה' ומתחיל לגייס בני נוער שיגיעו. יש לנו איזו דרך להתמודד עם זה מבחינה משפטית, קיים משהו בחוק?

קודם כל אני לא מכירה - - -

קודם כל זה נמצא ליד בתי הספר, ממש אורבים להם בכניסה לבית הספר.

כן, תופעה רווחת לחלוטין.

מגייסים תלמידים מתוך בית הספר שיחלקו.

שייקחו את האחריות במקומם. בדיוק מחתימים את השמיניסטים.

אין איזה איסור. אנחנו יכולים לבדוק. את דיברת על רישוי, למרות שאני לא יודעת אם זה הכיוון.

אני אשמח אם תבדקו את ההיבט המשפטי הזה ולראות איך אנחנו יכולים להתמודד. אין לי בעיה שיפיקו מסיבות נוער, אבל שייקחו אחריות באופן אמתי גם לגבי איך הילדים מגיעים לשם ויותר איך הילדים יוצאים משם ומה קורה במהלך המסיבות. אני חושבת שזה גם יכול להיות חלק מהפתרון.

ברשותכם אני רוצה לסכם. אני אומר כמה משפטים ואני אתן לך אחר כך לסגור.

ראשית אני מבקשת לדורש מרשויות החוק לאכוף את הנושא של מכירת אלכוהול. אנחנו שמענו פה גם מהילדים וגם מאחרים שזה קצת ברמת המלצה. זה כתוב בכל מקום, אבל לא באמת נעשית אכיפה.

סליחה,אני חייבת לומר שנעשים כמה פעמים בשנה מבצעים - - -

תגבירו אותם.

מגויסים בני נוער למבצעים האלה, מבצעים בהם נכנסים לפיצוציות והכול מצולם ומתועד. בסך הכול אנחנו רואים שהמגמה שיותר יותר בתי עסקים כבר לא מוכרים לבני נוער אלכוהול. במעבר לזה, כל הזמן יש מבצעי שפיכות.

או.קיי. בכל מקרה אני כן רוצה שיהיה דגש על אכיפה. אם זה קיים בצורה מוגברת אשמח לשמוע - - -

שיכנס לפרוטוקול מה שאמרתי.

יכנס. אל תדאגי, אנחנו לא נגד, אנחנו בעד, אנחנו עובדים ביחד.

אפשר להעביר לפני זה את הפרוטוקול להערות.

העבודה עם מנהיגות נוער שהעליתם, קרן, כל המועצות של התלמידים, אני חושבת שזה רעיון מצוין. זה שאתם מתחילים את זה בגיל צעיר זה בכלל מצוין. אני אשמח לדעת שיש תכנית עבודה בנושא. אנחנו נקבל התייחסות שלכם כדי לדעת, ובאיזה היקפים ומה באמת קורה.

מועצת התלמידים, אנחנו נהייה בקשר איתם לבנייה של תכנית משותפת להתמודדות עם תופעת המסיבות בווילות.

אני רוצה שתצא פנייה לשלטון המקומי שיאתרו מקומות בהם יאפשרו לילדים בעצם לקיים את המסיבות שלהם. גם אם זה לא ימנע את הכול, אם תינתן באמת אפשרות זה ימנע לפחות חלק, אם במתנ"ס ואם זה במוסד ציבורי אחר כדי לקיים שם מסיבות בתוך תחום השיפוט מה שנקרא, של הרשות. גם זה יכול מאוד לסייע. אגב, אולי לא ציינו, אבל הרבה פעמים הווילות מרוחקות ממקום המגורים, דורשות הסעות. זאת אומרת, זו התארגנות אמתית לקראת הסיפור הזה. אנחנו צריכים להיות מאוד ערניים.

פרופסור רולידר.

תודה, קודם כל מרשים לראות דיון כל כך פורה, כל כך חשוב. יישר כוח על הזמנה.

אני באמת חושב שהשילוב הזה של חידוד האכיפה ונהלים ברורים יחד עם עבודה חינוכית. חינוכית דהיינו, אם אותה מנהיגות שיש לה כמות השפעה, עם נתמוך בהם ובהורים, השילוב של כל הגורמים ביחד יכולים בהחלט לעזור לנו במצב המאוד קשה.

לפעמים אני שמח שאני בא מהאקדמיה ואין לי מחויבות פוליטית כזאת או אחרת, אבל אני חייב לומר לך, קודם כל על נושא האכיפה מבחינת החוקים, הוא פשוט מאוד מאוד בעייתי. דברים נעשים, אבל הנתונים מראים שהסיפור הזה הוא לא קל. את יודעת, כפרויקט נתתי לילדים להיכנס לחנות שמוכרת דבק ולהכריז בקול שהם הולכים להסניף, רציתי לראות מה יקרה. 76% נתנו להם את זה בלי בעיות למרות שהם הכריזו, כך הם סיפור, 'אנחנו הולכים להסניף את זה', לא הייתה שום בעיה. הדבר הזה היה דומה לאלכוהול ששום בעיה לא הייתה, הדבר הזה הוא גם עם כרטיסי הימורים. זאת אומרת, לצערי התפיסה שאנחנו מדינה שאיננה אוכפת את חוקיה מחלחלת פה. אני יודע שנעשות עבודות קודש ונעשים דברים, אבל צריך להבין, הנתונים מחזקים את הסיפור הזה.

חברה שהסמכות ההורית וגם החינוכית וגם האכיפתית היא בבעיה, היא חברה בבעיה. אנחנו בשלושת המקומות האלה סובלים. אני חושב שיתכן מאוד שאיזה מדריך, את יודעת, מראש הרשות, הרשות החינוכית וההורים, שנותן איזה המלצות אופרטיביות של: 'איך אתה באמת יכול להתמודד עם הסיפור הזה כשמגיע בן, כשמגיעה בת'. יכול להיות שגם כן יתנו איזה כוח להורים ולמנהיגות המקומית לעשות את הדברים אחרת יחד עם הצעת אלטרנטיבות, שבאלטרנטיבות האלה יש באמת את היכולת לפקח ולעודד, לא על חשבון שמחה והבנה – הם ימצאו את מקומם. יכול להיות שזו עוד פעולה שהוועדה יכולה - - -

אפשר גם עם 'עיר ללא אלימות', יש מספיק פלטפורמות בשלטון המקומי שאפשר באמת לשלב ידיים.

תודה רבה פרופסור רולידר.

אני רוצה רק שיתווסף הנושא של ההורים כגורם מאוד משמעותי בהתמודדות, מה שהתחייבו לנו ממשרד החינוך שבאמת יהיו שולחנות עגולים של הורים וילדים ושיקיימו שיח בנושא הזה. בסופו של דבר זה יתרום לכולם.

המון תודה לכם. אנחנו עוד נתראה בדיוני ההמשך.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.