הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 90

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי, כ"ט באדר א התשע"ו (09 במרץ 2016), שעה 9:30

תוכנית מסע כמנוף לעלייה

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מיכאל אורן

סופה לנדבר

טלי פלוסקוב

רונן פרץ - יועץ למזכיר הממשלה, משרד ראש הממשלה

דוד דולב - מרכז קונסולארי, נתיב, משרד ראש הממשלה

סוניה דורפמן - ראש ענף שיתוף פעולה, נתיב, משרד ראש הממשלה

סופיה קוצר - ממונה תכניות אקדמיות, נתיב, משרד ראש הממשלה

אלונה שמיר - יועצת מנכ"ל, משרד העלייה והקליטה

אילן וגנר - מנהל אונוורד ישראל, הסוכנות היהודית

ג'וש שוורץ - סמנכ"ל קשרי ממשל וביטחון

אלכס סלסקי - חבר בחבר הנאמנים, הסוכנות היהודית

אריה קנדל - מנהל תחום צרפת, הסוכנות היהודית

אילנה לומקין - ממונה תחום חוויות בישראל, הסוכנות היהודית

אינה קליימן פרידמן - ממונה תכניות חוויה ארוכות, הסוכנות היהודית

אור רז - הסוכנות היהודית

אהרון אברמוביץ' - עורך דין, יו"ר דירקטוריון, מסע

לירן אבישר בן חורין - עורכת דין, מנכ"לית מסע

ד"ר ברוק טל - ראש מטה, מסע

עדי בראל - מנהלת תחום תכניות לפיתוח קריירה, מסע

רותי אלפנדרי - מנהלת תחום אקדמי, מסע

אלינה שוקמן - משתתפת מסע

ליאנה כהן - משתתפת מסע

יהונתן ביטון - משתתף במסע

שרה אייזן - מנהלת תקשורת שיווקית, מסע

דוד דנקר - קשרי ממשל, הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה

אנה פרלמן - מנהלת הקרן בישראל, קרן ג'נסיס

שרה קרמר - פעילה, המשמר החברתי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דנה גורדון שושני

ר.כ., חבר המתרגמים

תוכנית מסע כמנוף לעלייה

בוקר טוב לכולם. אני מתנצל על האיחור שלא היה צפוי. כפי שאתם שומעים בחדשות, אז הייתי תקוע. אנחנו קבענו היום לדון בנושא תכנית מסע כמנוף לעלייה ואני אבקש מג'וש להציג את הנושא ואז אנחנו נפתח את הדיון. בבקשה, ג'וש.

תודה רבה. תודה ליושב ראש שאתה מארח אותנו כאן, אנחנו מאד מאד שמחים. יש כאן את המנכ"לית של מסע שגם תציג מצגת וגם משתתפי מסע שידברו וגם יו"ר מסע, אהרון אברמוביץ', וגם נציג ראש הממשלה, יועץ למזכיר הממשלה רונן פרץ.

הסוכנות יזמה את מסע יחד עם משרד ראש הממשלה לפני 11-12 שנה, כתכנית דגל להגדיל משמעותית את מספר הצעירים מהתפוצות, שמגיעים לישראל לחוויה משמעותית וחינוכית וגם כדי לייצר משאב עתידי של עולים, ואנחנו מאד מאד שמחים היום שיותר ויותר תכנית מסע הופכת להיות תכנית שמיועדת לעלייה. אנחנו רואים בעיקר מאוקראינה, צרפת ורוסיה, שיותר ויותר בוגרים נשארים בארץ והופכים להיות עולים.

אנחנו רואים את התכנית כתכנית משמעותית שמעמיקה את הזהות היהודית והקשר עם ישראל, באמת כמנוף לעלייה. ואם אנחנו מסתכלים על נגיד 50,000 בוגרים בחמש השנים האחרונות, או 100,000 בוגרים בעשר שנים, אלה האנשים שבאמת עתידים לבוא לפה. מישהו שהיה פה בתקופה חווייתית ומשמעותית, אלה אנשים שישקלו לעלות ולכן על זה שמסע הופכת להיות עם השנים יותר ויותר למען העלייה, אנחנו מאד מאד שמחים.

אני רוצה עכשיו לבקש מלירן להגיד כמה מילים. אהרון.

אני אומר רק כמה מילות פתיחה ואחרי זה לירן תפרט על מסע. מסע לא נבנתה מלכתחילה כתכנית עלייה. הרעיון מאחורי בניית מסע היה ליצור תכנית בעלת היבט אסטרטגי, שמחברת את יהודי התפוצות לישראל. הרעיון היה שצעירים יהודים יגיעו לישראל לתקופה משמעותית ובדרך הזאת, לאחר שהם נכנסו לישראל לתקופה משמעותית, אז הקשר שלהם לישראל יהיה קשר לחיים. כשאתה אומר קשר שלהם, אז זה קשר של המשפחות שלהם.

בדרך הזאת הכוונה הייתה שבסך הכל בשלב מסוים כל הצעירים היהודים בתפוצות יגיעו לתקופה משמעותית בישראל. לאורך הדרך, באופן מפתיע, התכנית הפכה מתכנית של חיבור וקשר, גם לתכנית עלייה, כאשר בעיקר בולט הדבר בארצות במצוקה, כאשר אנחנו רואים מה שקורה היום בברית המועצות לשעבר, בעיקר ברוסיה ובאוקראינה, ואנחנו רואים מה שקורה בצרפת. הצעירים היהודים מגיעים לתכנית מסע כחלק מתכנית העלייה שלהם. הם באים לשירות משמעותי בישראל ולאחר מכן הם נשארים בישראל. וגם מארצות אחרות אנחנו רואים מספרים מאד משמעותיים של צעירים שבאים לארץ לתקופה משמעותית ולאחר מכן נשארים בישראל.

אז השינוי הזה הוא שינוי מבורך. זאת אומרת הוא לא היה שינוי מתוכנן, אבל שינוי מבורך, וכך מסע למעשה בסופו של דבר כיום משרתת שתי מטרות. אחת חיבור וזהות יהודית של יהודי התפוצות לישראל, ובעת ובעונה אחת גם תכנית עלייה. אני חושב שהיא גם עובדת על החברה הישראלית, כיוון שכשנמצאים פה כל שנה 12,000 צעירים יהודים, שנמצאים בפעילות בישראל, אז גם הם נחשפים לחברה הישראלית והחברה הישראלית נחשפת אליהם ואז נוצר קשר הדדי גם של הציבור הישראלי, שלא תמיד מחוברת ליהדות התפוצות וכן חיבור של יהדות התפוצות.

עכשיו אני אעביר ללירן, חוויות על מסע. לאחר מכן אני אשמח לשמוע אתכם עם שאלות.

בוקר טוב. הרבה תודה ליושב הראש שהחליט לקיים את הדיון הזה. אנחנו רוצים לשתף אותך קצת בעשייה, קצת לספר לך על הפרויקט, שתדע ככה במה מדובר, לך ולכל המשתתפים שהגיעו.

נמצאת איתנו משתתפת אחד, שתיכף היא תספר לנו. משתתפת מאוקראינה בשם אלינה. יש בתור למעלה עוד שני משתתפים שהם יצטרפו אלינו אני מקווה בדקות הקרובות.

אז כמו שהתחילו ותיארו פה, מסע הוא בעצם בית למגוון רחב של תכניות ארוכות בישראל. למה אנחנו אומרים תכניות ארוכות בישראל, אנחנו מבדילים אותן בעצם מסיורים קצרים. אנחנו מדברים על תכניות שבין חודשיים לבין שנה, עשרה חודשים עד שנה. מה הנחת העבודה של מסע שחשוב שנבין אותה - שתקופת חיים משמעותית בישראל, היא מעצבת. היא מאפשרת למשתתפים לחיות פה כמעט כמו מקומיים. היא מאפשרת להם לחיות כמו מקומיים על הטוב, הרע, היפה, המכוער. הם חיים איתנו בתקופה המורכבת הביטחונית הזאת מצד אחד, מצד שני - - -

אין מכוער.

אין מכוער, אין. יש מורכב. אין מכוער, יש מורכב.

יש שיבושי חיים, כמו היום בבוקר, אבל לא עד כדי כך.

יש שיבושי חיים. אני רוצה לומר לכם שבסוף התהליך הזה אנחנו רואים צעירים שמפתחים נרטיב עמוק וקשר עמוק לבית הזה וחולקים איתנו את האחריות לבית הזה ואת תחושת שותפות הגורל, וזה מה שתקופת חיים משמעותית, שבה הם מתחברים לחברה הישראלית ולאנשים בישראל, והולכים איתנו לעבודה בבוקר והולכים לאוניברסיטה בערב ועושים הרבה פעילות חינוכית מסביב לפעילות ליבה שלהם. אני אעצור לעוד רגע. זה מה שמאפשר את תקופת החיים המשמעותית הזאת.

שלום וברוכה הבאה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת סופה לנדבר.

זהו, אז חברת הכנסת לנדבר, אני הסברתי מה זה מסע. את מכירה את מסע ויודע למה אנחנו חושבים שתקופת זמן משמעותית ומעצבת בישראל משנה את מהלך החיים גם של הצעירים, גם של העם היהודי וגם של מדינת ישראל.

אני רוצה להראות לכם את המאסה של השיחה, כשאנחנו מדברים על מסע. מסע השנה מביאה 13,000 צעירים לחוות חוויות ארוכות בישראל. כ-1,000 מהם בקיץ הזה בפעם הראשונה יהיו בתכניות קצרות יותר, של חודשיים, כל השאר באים לבין ארבעה חודשים לשנה, כשהם באים או לתכניות אקדמאיות, ממש ללימודים, אם קרדיטים אקדמאיים, או לתכניות פיתוח קריירה, ביניהן זה תכניות של אינטרנצ'יפ, פרויקט של התמחויות במשק הישראלי, בממשלה הישראלית. אחרים באים לתכניות מנהיגות למיניהן; ואחרים לתכניות התנדבות. זה אומר שהם עובדים בבתי ספר, מלמדים שם אנגלית, זה אומר שהם עובדים עם קהילות יותר מורכבות בכל מיני אזורים בארץ, בעיקר בפריפריה. זה חלק מהעשייה.

פה מה שאתם רואים זה את שלושת המעגלים שעליהם יושבת התפיסה החינוכית של תקופה ארוכה בישראל. לאחד אנחנו קוראים – Live it like a local – תחיה כמקומי, וזה החיבור לישראל כמו מקומי – תרגיש בבית. המעגל השני מדבר על לגלות את העם. תחשוב שיש צעירים שבאים מברית המועצות לדוגמא, שלא יצא להם להיתקל בצעירים יהודים ממקומות אחרים בעולם, ופתאום אתה מושיב בחדר אחד יהודי מברית המועצות, מישראל, מארצות הברית, מאמריקה הלטינית ויש איזו שהיא תובנה על מה הופך אותנו לעם אחד סביב השולחן הזה. תובנה שהרבה פעמים נופלת בפעם הראשונה במפגש הבין עמי הזה.

יש הרבה תהליכים של צמיחה והתפתחות אישית שבמהלכם אנחנו מאמינים שמעוצבים הזהות והחיבור והקשר גם בשיח היהודי וגם בקשר לישראל.

את מטרות מסע נראה לי ציינו פה. אני רק אומר לכם שחלק מהמטרות שאנחנו שמים לנגד עינינו זה פיתוח הדור הבא של המנהיגות של העם היהודי אם יש לנו פה 13,000 צעירים בשנה, אנחנו רואים לעצמנו אחריות ומחויבות לבחור לפחות 5% מהם שאנחנו מזהים אצלם כישורי מנהיגות בולטים, לאמן אותם, לתת להם כלים חדשים ולשלוח אותם חזרה כגשר לקהילות שלהם, בשביל להבטיח את עתיד העם היהודי עם צעירים מוכשרים ומחוברים למדינת ישראל.

אני רוצה לחלוק איתכם כמה מילים על האימפקט של מסע, כמו שאנחנו רואים אותו במחקרים. מה זה בעצם עושה לשתי השאלות שמאד מטרידות אותנו. שאלה אחת שמעסיקה אותנו היא בעצם שמעל 80% במחקר אחרון שעשו בשנת 2010, מעל 80% מצעירי צפון אמריקה אמרו – שאלו אותם את השאלה אם להיות יהודי זה חשוב בעולם הערכים שלהם. מעל 80% אמרו זה לא חשוב בעולם הזהות שלי. מעל 80% אמרו שאין להם קשר משמעותי וחזק לישראל. אלה סוג האתגרים שמולם אנחנו מתמודדים.

אנחנו בדקנו 5,000 נחקרים, קרוב ל-4,000 בוגרי מסע בשבע השנים האחרונות. למה הלכנו כל כך אחורה? אנחנו רוצים לראות את ה-Lasting effect, כמה ההשפעה של החוויה הזאת נשארת לאורך זמן. ואני רוצה להראות לכם קצת מהמסקנות המאד מאד בולטות של המחקר הזה. אנחנו רואים שבקרב משתתפי מסע – 100% נטייה לקחת תפקידי מנהיגות בכל מה שקשור לישראל ולקהילה היהודית עם חזרתם. 100% עלייה. צריך להבין את המשמעות של זה. הם מפתחים תודעת מנהיגות ושייכות לקהילה ולסוגיות שקשורות למדינת ישראל.

אנחנו רואים פה את הסוגיה של נישואין בתוך העם היהודי, סוגיה שמעסיקה אותנו והיא חלק מכמה אני מרגיש קרוב וקשור לשבט הזה. אנחנו רואים שיש עלייה של 40% צעירים להתחתן עם יהודי, זאת נהיית שאלה משמעותית בחייהם.

כאן אתם רואים את ההבדל בין מחקר הפיו, סיפרתם לכם, 19% אמרו Being Jew matter, פה אנחנו רואים שקרוב ל-60% אומרים – להיות יהודי זה חשוב. יש לזה משמעות גם בעולם הגלובאלי, החדש, שבו לא בהכרח צעיר באמריקה מבין למה להיות יהודי, למה זה משנה בעצם את חייו.

תראו פה דבר מדהים. 70% מהמשתתפים שלנו, אומרים אחרי 7 שנים שאת רוב או כמעט רוב מחבריהם הטובים, הם פגשו בתכנית בישראל. צריך להבין מה זה אומרת על Jewish Networks בעצם, מה זה אומר על זה שאתה פתאום מתחבר לאיזה שהיא רשת, לאיזה שהיא, Networks, שהוא קשור לקהילה היהודית ולעולם היהודי.

אנחנו רואים את הנתונים גם לגבי ה-Engagement עם ישראל, כמה הם קוראים על ישראל, כמה הם פעילים בהקשר של ישראל עם שובם.

נאמר מילה אחת על כלכלה, אפילו שזו לא ועדת הכלכלה, כדי שאנחנו נדע. בגדול בממוצע המדינה והסוכנות היהודית משקיעות 25% מהעלות של פרויקט בממוצע למשתתף. יש משתתפים שאנחנו משלמים עבורם יותר, יש שפחות. בממוצע בתוך ה-13,000 אנחנו משלמים 25% מתוך העלות. 75% בעצם מביאים המשתתפים מהבית. במובן הזה צריך לדעת, בפרויקט הזה, בקצת יותר מהעשור האחרון, השיא למשק 2 מיליארד שקלים. זאת אומרת מעבר לכל הסוגיות שהן מאד חשובות לנו בעולם, של השיח היהודי ציוני, יש לנו פרויקט של תיירות ארוכת טווח, שמשיא למשק ROI מאד מאד גבוה ומשמעותי.

2 מיליארד שקלים זה ביחד עם ההוצאות שלהם, או מה שהסוכנות מוציאה?

לא, הסוכנות והממשלה, אם תיקח את עלות התכנית, התכנית בממשלה היא 25% והם מביאים, בעצם מוציאים מהכיס עוד 75% שזה יכול להיות מחיה וזה יכול להיות מגורים.

הבנתי. ה-2 מיליארד.

לא, זה רק התשואה. מה שהם מכניסים למשק. התוצר, זה בלי העלות של הממשלה, רק מה שהם מכניסים למשק וזה מחקר שעשה בשבילנו מכון מצוין.

מעבר לזה, מעל מיליון שנות התנדבות. יש לנו פרויקט התמחות ש-3,000 מעסיקים היום במשק הישראלי בעצם מעסיקים משתתפי מסע בכל תחום שאתם יכולים לדמיין. ממשרד המשפטים, פה בכנסת, משרד הכלכלה והאוצר, דרך כל סטארט אפ שלישי במשק הישראלי, יש לו משתתפי מסע שעושים פעילות רצינית, אמיתית, שמוסיפה להם שורה רזומה מאד משמעותית.

מעבר לזה, דבר אחד שאנחנו חייבים לציין פה. בסופו של יום המאמצים האדירים שעושה המדינה בכל מיני ערוצים כדי להיאבק בסוגיה של מדיניות החוץ וה-BDS. בסוף אנחנו מדברים על 110,000 בוגרים שהם השגרירים הכי טובים שלנו. הם ראו את הסיפור בעיניים, הם ראו את הטלוויזיה מהצד השני, הם קיבלו כלים לנהל את השיחה המורכבת שצריך לנהל אותה כשהם חוזרים לקמפוס, ובמובן הזה זה צבא ההסברה האמיתי שלנו. חייבים להתייחס לזה כשמדברים על התרומה של הפרויקט לישראל ולמשק הישראלי.

תיארתי לכם קצת. תכניות מסע יש היום קרוב ל-250. המודל הוא בעצם מודל שמאפשר כמעט לכל צעיר למצוא אפיק שבו הוא יכול לבלות תקופה משמעותית בישראל. מעבר לתכניות לימודי היהדות ותכניות תנועות הנוער, יש מיקוד נורא גדול בסיפור הקריירה. למה? כי אנחנו בסוף רוצים להתאים את עצמנו לשוק ולצרכים של השוק. והיום צעיר בכל העולם אגב, זה נכון בברית המועצות, זה נכון בארצות הברית, הוא שואל את עצמו – What's next? מה, אני אבוא עכשיו שנה לישראל, זה עוצר את הקריירה שלי, זה בולם אותי.

ולכן בעצם במאמצים משותפים, עם הרבה גורמים ועם הממשלה ועם משרד הקליטה ועם נתיב, אנחנו פיתחנו מודלים מגוונים לאפשר להם לעשות פה הכשרות מקצועיות, לימודים, התמחויות, במטרה שהם יראו את זה כשורת רזומה בעצם, וזו באמת שורת רזומה משמעותית, גם כבנצ'מרק בין לאומי. תכניות הן תכניות פיתוח קריירה מאד מאד איכותיות. אנחנו מדברים בגדול על צעירים בני 18 עד 30.

אני לא אוכל להמשיך לפני שאני אומר מילה. אני אתמול כינסתי את פורום ההנהלה של מסע לדיון שגרתי וככה נזפתי קצת בצוות על זה שאנחנו לא עולים מספיק במספרים השנה ואני מסתכלת על מה שקרה אתמול בערב, ואי אפשר להתעלם מזה. אתמול בערב אגב נרצח סטודנט מאוניברסיטת ונדרבליט, בחור בן 29 ,שבא לפה במסגרת התואר השני שלו לתכנית קצרה, שהיא לא תכנית מסע. אנחנו לצערי לפני חודשים ספורים איבדנו חניך מסע, עזרא שוורץ, זיכרונו לברכה, שנורה בצומת גוש עציון.

צריך להבין מה גודל האתגר שעמו אנחנו מתמודדים. אנחנו רצים נגד הרוח בריצה מהירה פי שישה ממה שרצנו לפני שנה וברוך השם, אנחנו עדיין מממשיכים לגדול, אבל צריך להבין עם איזה אתגר אנחנו מתמודדים. אנחנו בתוך המציאות הזאת אומרים לצעירים בכל העולם, ואין לי ספק נגיד שהבוקר אנחנו חטפנו כמה אזהרות מסע חדשות בכמה קמפוסים ואנחנו עוד נחטוף בשבוע הקרוב כמה אזהרות מסע. ברגע שסטודנט אמריקאי נרצח, אין ספק שזו התוצאה.

משרד החוץ ייצא למאבק חדש להסיר את אזהרות המסע וכך אנחנו מתנהלים, אבל אנחנו יכולים להגיד לעצמנו בשביעות רצון שלמרות האמור אנחנו מצליחים להביא אלפים-אלפים של צעירים לתקופות ארוכות בישראל, ואחד הדברים היפים שהם לא עוזבים. הם חיים בתוך התקופה. אתה לא רואה אותם אורזים. מעט מאד מחליטים לעזוב. זה היה נכון בצוק איתן, זה נכון בתקופה הזאת, אנחנו לא רואים צעירים אורזים את חפציהם ועוזבים.

אני רוצה לומר מילה אחת על עלייה. הוועדה הזאת עוסקת גם בחינוך יהודי, אבל הרבה בעלייה ואני רוצה להתחיל לומר מילה על עלייה. תראו, מה שמסע גילתה בעצם בשנים האחרונות, שבתוך שלושת הסגמנטים של הפעילות שלה, יש קבוצה שלמה שבאה לישראל – To Feel the Water, הם באים לבדוק. לבדוק מה קורה פה ואם יש פה הזדמנויות חיים שעשויות לעניין אותם.

אנחנו זיהינו בעצם שיש אזורים בעולם שצעירים שוקלים הגירה מהם. זה יכול להיות מכל מיני סיבות, אגב. זה יכול להיות בגלל מלחמה באוקראינה וזה יכול להיות בגלל חיפוש הזדמנויות כלכליות בגלל מה שקורה ברוסיה, וזה יכול להיות בגלל שלא נוח בצרפת מסיבות של אנטישמיות או אסלאם קיצוני. אנחנו זיהינו שאלה אזורים שבהם מסע רוצה להגיד לצעיר – אם אתה שוקל להגר – בוא אלינו קודם לשנה ותבדוק את האפשרות שלך. למה? כי החלום שלנו כמו של כל היושבים סביב החדר, שאם צעירים עוזבים את צרפת, הם יבחרו בנו ולא במקום אחר. וזה לא טריוויאלי. אנחנו בעולם גלובאלי, צעירים יכולים ללכת לכל מקום. אם אנחנו רוצים שהם יבחרו בנו, אנחנו רוצים להציע להם הזדמנות חיים אמיתית פה והתנסות אמיתית פה, שבסופה הם יוכלו לעשות בחירה מושכלת, וכך בעצם נולד בשנתיים האחרונות הסגמנט שאנחנו קוראים לו פרי עלייה בתוך מסע.

מה זה תכניות ההכנה לעלייה – בעצם אנחנו לא מכנים אותן כך, אנחנו קוראים להן בשמות שונים, אבל מה שמאפיין את התכניות, גם בזירה הצרפתית וגם בזירה הרוסית, זה שיש בהן מאפיינים שמכינים לעלייה. הרבה יותר שעות אולפן בעברית, הרבה יותר הכשרה מקצועית, שתאפשר להם בסוף התכנית בעצם לצאת עם איזו שהיא תעודה. הרבה יותר התמחות שתאפשר להם לצאת עם ניסיון מקצועי. זה במגוון רחב של תחומים.

אני רוצה שתדעו שבכל שנה פרויקט מסע והמארגנים הנפלאים שלו, הם מייצרים 60 רופאים חדשים מברית המועצות למשק הישראלי. פרויקט אחד ברמב"ם, פרויקט אחד בבן גוריון, שמביא רופאים שבמהלך השנה עושים את ההמרה שלהם, את ההכנה למבחן, את המבחן, לומדים עברית. בסוף השנה – 90-95% מהם – השרה יודעת, כשהיא הייתה שרת הקליטה, היא מכירה את זה. השר הנוכחי חילק שם כבר תעודות זהות. זה חלק מהפרויקטים שבהם בעצם אנחנו מייצרים באופן רציף איזה שהוא גשר לאלה שרוצים יהיו להישאר.

אגב, יש פרויקטים כאלה בתחומים רבים, אבטחת מידע בסיסקו, תיירות. כל תחום שבו אנחנו מסוגלים לייצר הכשרות, שצעירים אחרי זה יכולים להישאר ולמצוא את עצמם.

תראו קצת את העלייה בתכניות פיתוח הקריירה, קשור למה שאמרתי לכם קודם. לצערנו הרב יש ירידה באזורים של תנועות הנוער הציוניות, עלייה באזור הזה שבו ישראל נתפסת כאזור שבו אפשר לפתח קריירה.

אמרנו מילים על ה-BDS. ישראל היום, תראו, הכתבה הזאת מדברת על איך משפצים את הפרצוף של המדינה באמצעות שילוב של משתתפים שלנו בחברות הענק במשק. באמת, הם מתמחים מגוגל, IMC, טבע. היום כל מעסיק גדול במשק הישראלי הוא שותף שלנו לפרויקט, מעסיק משתתפים שחוזרים הביתה ומסייעים לנו בשיח נגד ישראל.

תראו מה קרה להשתתפות מחמ"ע ומצרפת, שזה תהליכים מדהימים. אם נדבר לאורך שנים, התחלנו מ-50 משתתפים בברית המועצות, אמרו לנו ששם לא נצליח לגדול. אנחנו מדברים השנה על 2,200 משתתפים מברית המועצות, שהגידולים שלנו לא באים רק מאוקראינה, יש לנו גידולים יפים ברוסיה, שאלה נתונים מעניינים. תסתכלו מה קרה בין שנת 2013 לשנת 2014. עלינו מ-1,400 ל-2,000 משתתפים. אמרו כן, זה בגלל מה שקורה באוקראינה.

אתם יכולים לראות שגם השנה אנחנו ממשיכים לראות צמיחה בזירה הזאת. אגב, זאת זירה מוגבלת. אנחנו חושבים שהמקסימום שלנו שם יהיה 5,000 משתתפים, אבל יש לנו עוד דרך ארוכה למצות את השוק הזה. אנחנו מדברים היום על קרוב ל-50% חדירה לשוק הזה. אנחנו מתכוונים להמשיך ולפעול בשוק של חמ"ע. 70%-80% מהצעירים האלה, חשוב שתדע, יושב הראש, מחליטים בסוף התהליך להישאר בבית, ומבחינתנו זו תשואה אדירה על ההשקעה של מדינת ישראל, ואני אומר פה, ההשקעה גם של מדינת ישראל וגם של הסוכנות באזור הזה של חמ"ע, היא השקעה גדולה מאד. זאת אומרת אלה המשתתפים שמקבלים את המלגה הגבוהה ביותר.

אגב, ההשקעה גדולה גם באזור של צרפת וגם שם אנחנו רואים המשך של קפיצה וצמיחה באחוזים ניכרים. בין שנת 2013 לשנת 2014 – מ-850 ל-1,300. השנה ממשיכה הצמיחה שם.

אני כן אעיר הערה על צרפת, אנחנו תיכף נשמע גם מגורמים אחרים קצת, שיכולים להגיד לנו מילים על חמ"ע ועל צרפת, אבל יש איזו רגיעה בצרפת בשנה האחרונה. רגיעה במובן הזה שהיו שיעורי צמיחה נורא גבוהים. הייתה ככה איזו בהלה לזהב, ראינו מלא צעירים שעומדים בפתח. בשנה האחרונה יש איזו שהיא רגיעה. הם ממשיכים לבוא, אנחנו ממשיכים לגדול, אבל בשיעור הרבה יותר קטן. זה יכול להיות קשור למצב אצלנו, זה יכול להיות קשור לאיזו שהיא חוויה שהמצב הוא נגד כולם, הוא לא רק נגד היהודים, אבל יש איזה שהוא תהליך של רגיעה.

אני רוצה להגיד מילה על פעילות המעטפת שלנו לתוכניות העלייה ובזה אני אסיים ואאפשר למשתתפים לדבר, ובהזדמנות זו להגיד תודה לשותפים שלנו. יש לנו שותפים מדהימים בארץ, שפועלים איתנו בכל מיני זירות. המטרה שלנו במהלך התקופה בישראל, למצות גם את התהליך החינוכי של החיבור והזהות וגם את המשימה של ההכנה לעלייה.

יש פה דוגמא, יושבת פה קרן ג'נסיס, יושבת פה אנה פרלמן מקרן ג'נסיס, שהם שותפים בכירים שלנו לפרויקט שקוראים לו מסע ישראלי. אנחנו יושבים פה עכשיו במזגן ובשעה הזאת מאות צעירים מחמ"ע, עושים את מה שאנחנו קוראים לו מסע ישראלי, שהם פשוט מסיירים ארבעה ימים באיזה שהוא מסע אל תוך עצמם, אל תוך החברה הישראלית. בסוף המסע הזה, האופן שבו נכנס אליו הצעיר והאופן שבו הוא סיים אותו הוא שונה לחלוטין, מהניסיון שלנו וזו דוגמא לפעילות ייחודית שאנחנו עושים למשתתפים מברית המועצות לשעבר, גם להכשיר אותם, להכשיר את הלבבות מבפנים, וגם להכין אותם לקראת ההחלטה להישאר בבית.

צרפת תחילה, זה פרויקט שלם שבו אנחנו עושים ירידי עלייה ופעילות הכנה לעלייה למשתתפים, ביחד עם הסוכנות היהודית ועם משרד הקליטה בשותפות נפלאה. אנחנו מכשירים את כל המארגנים שלנו בנושא עלייה. יש דבר אחד שחשוב לדעת. הפרויקט, סך הכל, מעבר לצרפת וחמ"ע, מייצר 20% עולים, שזה מספר יפה וגדול, ממדינות שאינן צרפת וחמ"ע. זאת אומרת שיש לנו גם עולים מארצות הברית במספרים ניכרים, מדרום אמריקה במספרים יפים. זה נתון שחשוב להבין.

ולכן בכל שנה הצוותים שלנו – של הסוכנות ושל משרד הקליטה – עושים הכשרה לכל המארגנים. שלא יהיה משתתף שרוצה לעלות ארצה ולא יודע איך עושים את זה. מנגישים להם את כל האינפורמציה שהם צריכים ואת כל הסיוע בהמשך של משרד הקליטה והסוכנות היהודית, בקליטה שלהם.

על האתגרים סיפרתי לכם קצת. בצרפת יש לנו שני אתגרים שאנחנו עכשיו עובדים איתם. אנחנו עובדים על שותפות עם משרד הקליטה, להתמודד עם האתגרים האלה. אחד האתגרים בצרפת, שהוא מעניין, שיש שם קהל גדול מאד, קרוב ל-50% מהקהילה, שהוא לא קהל אקדמאי. ולקהל הזה לא בהכרח התכניות שלנו מתאימות היום. אנחנו היום בתקווה עם משרד הקליטה, נעבוד על תכניות חדשות שהן פונות גם לקהל הזה, שאיננו אקדמאי. זה יכול להיות קהל של הנדסאים, זה יכול להיות קהל של הכשרות מקצועיות, קהל שאנחנו לא חודרים אליו כלל.

העלות של התכנית לחלק מהצרפתים עדיין יקרה, למרות המלגות הגבוהות יחסית. וכמו שתיארתי לכם, קיטון מסוים בקצב הגידול של המשתתפים.

אני רוצה להפסיק רגע בזה ולבקש מאלינה להצטרף אלינו לשולחן.

עד שהם מצטרפים, יש לי שאלה בעניין של העלות. קודם כל זו עבודה מאד מאד חשובה ויישר כוח מה שאתם עושים. בעניין העלות, 25% עלות זה הסוכנות היהודית והממשלה.

נכון.

אני רוצה לדעת, תפרקי לי את זה, כמה אחוז הסוכנות, כמה אחוז הממשלה ומה סך הכל ההוצאה של הממשלה על הנושא הזה.

אוקיי, אז אני קודם אומר דבר הבהרה אחד. 25% זה בממוצע. המלגות שלנו הן אישיות ואני רוצה להסביר למה אני מכוונת. זה מאד יכול להיות שמשתתף מברית המועצות יקבל את כל העלות. 10,000 דולר על התכנית שלו, שהיא כמעט כל העלות. יישאר לו לשלם 500 או 700 דולר. באותה עת, משתתף מארצות הברית, שהמצב הכלכלי שלו הוא אחר, יקבל 500 דולר בלבד מתוך תכנית שעושה 20,000 דולר. זאת אומרת ה-25-75 זה בממוצע, כשאנחנו ממצים את כל המשתתפים שלנו, אבל המלגה היא אישית, היא קשורה בגיל, היא קשורה בארץ המוצא והיא קשורה במצב הסוציו אקונומי.

לא, לא, אני לא - - -

הבנתי. אני אענה.

לא באופן פרטני. אני אומר ש-X אחוז זה הממשלה, X אחוז זה הסוכנות.

ברור. אז לגבי הסוכנות – ממשלה, חצי חצי. זה פרויקט של מצ'ינג, דולר מול דולר, כשסך ההוצאה על הפרויקט השנה הזו יהיה 67 מיליון דולר, בשנת 2016.

אז מתוך 67 מיליון דולר, 25% זה הסוכנות והממשלה?

לא. מתוך 67 מיליון דולר חצי חצי ממשלה וסוכנות. 75% זה כסף שהם - - -

הבנתי.

הסוכנות מממנת 50 אחוז והממשלה 50 אחוז מסך הכל עלות הפרויקט, לא משנה כמה משתתפים. זה משתנה משנה לשנה כמה מלגות. אנחנו 50 אחוז והממשלה 50%.

67 מיליון דולר לא כולל את ההוצאה העצמית.

לא כולל את ההוצאה העצמית.

הבנתי.

זה המלגות והפעילות שיווק ופעילות החינוך. זה מה שזה עולה, 67 מיליון דולר ל-13,000 משתתפים. 57? 13,000. לא, אני בסדר לדעתי.

67 מיליון דולר.

כן.

אוקיי. אז בבקשה.

(אומרת דברים באנגלית להלן התרגום החופשי)

שלום לכולם. כרגע אני מסתכלת על הטלפון שלי, כי אני מתרגשת מעט ואני לא רוצה לשכוח מה שאני רוצה לומר. שמי אלינה שוקמן, באתי לכאן מאוקראינה, מעיר יהודית מאד שקוראים לה מיטופצ'ובסק, שם קשה להגות אותו. כעת אני בחיפה ועושה מאסטר. זה שם התכנית בה אני משתתפת.

מה שאני עושה כאן בעיקר, אני לומדת עברית ואני אוהבת את זה. אז תחילה שמעתי על מסע לפני 4 שנים, כשהשתתפתי בתכנית מסע. כל שנה חשבתי להשתתף, אבל לבסוף החלטתי לעשות זאת בשנה הזאת. עלי לציין שעבדתי שם וקיבלתי משכורת ממוצעת באוקראינה, אשר הגיעה בערך ל-150 דולר לחודש, וזה באופן יחסי לא רע, יחסית למשכורת של אמא שלי.

לבסוף החלטתי שאני רוצה לשנות משהו בחיים ואני רוצה עתיד טוב יותר לילדיי אולי. זו הייתה מתנה גדולה עבורי - - -

הצטרפה אלינו חברת הכנסת טלי פלוסקוב.

ו-5,000 דולר זה סכום עצום עבור אדם רגיל באוקראינה. עצום מאד. זו לא המילה. אבל זה בעצם היה קשה לאסוף את שאר הכסף. עבדתי במשך שנה וכך עשו גם אמא ואבא שלי, אבל לא הצלחנו. אז הארגון עזר לנו ועשה מבצע הנחה, כך שיכולתי להצטרף לתכנית ואני מעריכה את זה מאד. ובגלל שהערכתי את זה מאד, רציתי להחזיר בחזרה בדרך כלשהי. חשבתי מה אוכל לעשות, אז באופן פרקטי אני מורה לאנגלית, אז חשבתי שאולי אוכל להתנדב כמורה באנגלית.

זה החודש הראשון לתכנית ואני עובדת כמורה, אבל לא רק עם משתתפים עולים חדשים, שעבורם זה בחינם, כך שאני חושבת שאני עושה משהו כדי להחזיר את התמורה.

אני שמחה שאני בתכנית ואני מאד אוהבת את זה. יש לי אולפן נפלא. נפלא, תאמינו לי, מורים נהדרים ואני נהנית ללמוד עברית. אנחנו לא רק לומדים עברית, אנחנו מטיילים, אנחנו יוצאים ואני יכולה לעשות את כל זה בזכות המלגה שקיבלתי, בגלל שלא הבאתי כסף איתי, וזה גם מאד חשוב, לקבל מלגה פה דרך התכנית.

מה שאני מתכננת לעשות אחרי התכנית, אני רוצה לערוך גם תכנית דומה, בגלל שיש לי פוטנציאל להישאר חמישה חודשים, בשאיפה לעשות עלייה אחר כך. אני מקווה.

אני מבינה שישראל, אני חושבת, המדינה היחידה שמציעה תמיכה לאנשים כמוני ואני מבינה שהם רוצים שאנסה לבנות את העתיד שלי כאן, שאהיה פה מישהי. אז אני אסירת תודה על שקיבלתי את ההזדמנות הזאת לבלות כאן 10 חודשים לפני שאעשה עלייה. אני אסירת תודה. תודה רבה.

תודה רבה על שחלקת איתנו. אנחנו נמשיך, בבקשה.

שלום, קוראים לי יהונתן. אני מפריז, אני עושה מסע סטאז'רים. אני מסיים עוד יומיים ואני חוזר לפריז. קשה לי בעברית, אבל אני אנסה.

מגיל 18 רציתי ממש לעשות עלייה, אבל לא ידעתי בדיוק איך לעשות עלייה, איך למצוא עבודה מצרפת, איך החיים ביום יום פה. הרבה חברים דיברו איתי על הפרויקט הזה, על התכנית מסע וישר קפצתי.

מאיפה העברית שלך, משם או מכאן?

גרתי עם ההורים שלי מגיל 7 עד 10 בישראל וחזרתי בגיל 10, אז נשאר לי קצת עברית.

קצת הרבה.

אז חשבתי שזו הדרך הכי טובה לעשות עלייה והכי עדינה, כאילו, אני יודע שזה ממש קשה לבוא לפה ישר ולעשות עלייה, למצוא דירה, עבודה. אנשים באים לפה וזה יכול להיות המון, כי גם אם אין לך את ההורים בצד, בשביל לעזור, אז זה יכול להיות קשה.

אז מסע נתן לי המון דברים. עשינו מלא טיולים. פגשתי מלא אנשים. עבדתי בסטארט אפ בעולם של מחשבים. הייתי מוכר וירטואליזציה של מחשבים. למדתי הרבה דברים. אני מקווה שאני אמשיך שם בעבודה שלי, יש לי תשובה מחר, אז אני מקווה לחזור יותר מהר לארץ.

זאת אומרת הם צפויים להעסיק אותך, החברה שאתה עובד בה עכשיו, בתוך מסע?

כן.

חברה, זה חלק מהסיפור מבחינתנו.

אנחנו מאחלים לך בהצלחה.

תודה רבה. כל מה שאמרת באמת זה היה נכון. הרגשתי שכל האחוזים, כל הדברים, זה באמת מה שקרה בתוך המסע, בתוך חמשת החודשים. זה לא הרבה חמישה חודשים, אבל זה נותן זכות - - -

כדי לעשות עלייה אתה חייב להישאר כאן או לחזור לצרפת?

אני לא חייב. אני יכול לחזור לצרפת, אני יכול להישאר, אבל אני רוצה לחזור לצרפת בשביל לראות את המשפחה, בשביל לעשות סדר בדברים ולחזור לפה, זה יותר טוב.

עם פרויקט מסע היינו גם במלא טיולים. היה לנו אולפן פעמיים בשבוע בשביל ללמוד עברית. היה לנו מלא שבתות, פעילויות. השתתפתי גם בהרצאות מרתקות. היו באמת דברים מעניינים. המדריכים שלנו היו פה בשבילנו. היינו יכולים לשאול כל מה שאנחנו רוצים, איזה שאלות, אם יש לנו בעיה – הם היו פה.

אז זהו. באמת החוויה הזאת הרגיעה אותי וחיזקה את רצוני לעלות לישראל מכל הבחינות, כלומר מקצועית, נפשית ואישית. תודה רבה.

בהצלחה.

תודה. הצטרף אלינו חבר הכנסת מייקל אורן. פספסתם מצגת מאד מאד מרשימה.

אנחנו מבקשים להעביר לנו אותה. אפשר?

אפשר, אנחנו נבקש.

אני מכיר את מסע הרבה שנים.

אני רוצה להגיד כמה דברים ממה שאני לפחות הבנתי מהמצגת. ברמת האינטרס הלאומי של מדינת ישראל בפרויקט הזה ובפעילות הזו, אני רואה בזה חיזוק הזהות היהודית והחיזוק של מדינת ישראל לאותם נערים וזה גם מגיע למשפחות שלהם. הדבר השני – זה מנוף לעלייה. אז החיזוק מביא וגורם גם החלטה לעלות לישראל.

הדבר השלישי, שהם גם שגרירים למען מדינת ישראל. הם מצטרפים בארצות המוצא שלהם למאבק נגד תנועות BDS ודברים אחרים. הם שגרירים של מדינת ישראל.

הדבר הרביעי, יש גם אינטרס כלכלי, כמו שהבנתי, ש-100 מיליון שעות התנדבות של הצעירים, תורמות למשק הישראלי פה, וזו גם תרומה והשקעה שהם משקיעים, שזה בסך הכל כ-2 מיליארד שקלים לפי מה שאמרת.

כן, בעשור האחרון.

כן. אז יש גם אינטרס כלכלי ואני רואה שהפרויקט הזה מאד חשוב למדינת ישראל ובראש ובראשונה לקשר בין התפוצות לבין מדינת ישראל.

אדוני יושב הראש, יש עוד משתתפת שעוד לא דיברה.

הם הגיעו לכאן כדי להציג לנו או כדי לבקש מהוועדה משהו?

אז אני שאלתי קודם, כי אני הלכתי בכיוון של ההוצאות וחשבתי שהם יבקשו מאיתנו.

מדינת ישראל, ממשלת ישראל והסוכנות משקיעים בפרויקט המון, ואני חושבת שכל המשאבים שמשקיעים בפרויקט הזה הם כדאיים, הם רצויים, בגלל שאין צורך לחזור על מה שאמרת ומה שהצגת, זה פרויקט מצוין.

אני חושבת שיש להם בקשות או הצעות שגם למען המטרה הזאת הם הגיעו לכאן, כן?

אני אתייחס לזה. יושב הראש, יש עוד משתתפת.

בדרך כלל מגיעים לכאן, זה לא סתם השאלה של חברת הכנסת לנדבר.

אני יודעת.

כן, בבקשה, מי מציג לנו?

(אומרת דברים באנגלית להלן התרגום החופשי)

שלום. אני עדיין לא מדברת עברית.

אוקיי, תדברי באנגלית.

שמי ליאנה ואני גם מפריז. עשיתי את פרויקט תגלית לפני שנתיים ואחרי תגלית חשבתי ודיברתי הרבה זמן על האפשרות לבוא לכאן ולהצטרף לתכנית מסע. רציתי לדעת אם זה עובד והאם זה יתרום לקריירה שלי ולניסיון שלי ומה המעורבות תגרום לאישיות שלי. סיימתי בית ספר למשפטים בפריז והייתי בין חיפוש עבודה בפריז או בין הצטרפות לתכנית מסע. הייתי בקשר עם הקהילה הישראלית עבור - - - חברה ישראלית.

עבדתי במערכת הישראלית יהודית בקולג' האחרון שלי וקיבלתי הזדמנות ל-PHD וכאן, עם מסע זו הייתה הזדמנות לחוות את סגנון החיים הישראלי ולהבין איך זה עובד, החברה הישראלית, איך המערכת היהודית פועלת - - -

אז החלטתי להצטרף לתכנית מסע, כי חשבתי שזה יהיה ניסיון מדהים, מאחר ששמעתי חברים שהיו במסע לפני והם אמרו לי שזה השפיע להם על החיים. זו הייתה גם דרך עבורי ליצור קשר לאורך כל התהליך ולקבל - - - ניסיון מקצועי מאנשים שהובאו מכל מיני סיבות.

אנשים באים מכל העולם וחולקים את הניסיון שלהם איתנו, וזו הכותרת של הניסיון הזה. אז לאורך כל הניסיון המקצועי שלי, הייתי - - - לפני. בחברה שלי אין - - -. הרגשתי שהבוס שלי והעמיתים שלי לעבודה מתייחסים אלי כאחת מהם. לא הרגשתי שונה, למרות שאני לא מדברת עברית, זה לא היווה בעיה. זה עזר לי להתמודד עם הקשיים באינטגרציה. וכן, יש את המכשולים של השפה, אבל אני עובדת על זה. יש לי אולפן פעמיים בשבוע והמורה שלי הייתה מאד טובה. היא גרמה לנו להרגיש שהעברית היא חלק מאיתנו ושעלינו ללמוד אותה כמשהו חשוב. זה משהו שעוזר באינטגרציה, והיא גרמה לנו לאהוב עברית.

בנוסף לניסיון המקצועי, היו לנו גם - - - מדהימים בכל רחבי הארץ וניתנה לנו הזמנות לשמוע הרצאות מדהימות. החברה והמדריכות תמיד שמעו אותנו, כל שאלה שלנו – על עלייה, על אינטגרציה, על מה עלינו לעשות, על ייעוץ לעבודה, הכל. הם הקשיבו לנו בכל יום ובכל שעה של היום והלילה.

להיות כנה לחלוטין איתכם, עלייה זה לא הדבר הראשון שחשבתי עליו כאשר באתי לכאן, כי בפריז יש לי גם חיים ויש לי את המשפחה שלי והכל. מאז שבאתי לכאן חשבתי על כך רבות, ו - - -, שיש מקום עבורנו כיהודים ככל שנרצה. זאת אומרת - - - כמטרות לאנטישמיות והתכנית הזאת עזרה לי למצוא - - - ובעיקר להקדיש מחשבות לתהליך העלייה.

הניסיון הזה נתן לי כוח - - - שאוכל לעשות עלייה - - - מקצועית ההזדמנות - - - ובאופן אישי, - - - - ארץ מולדת.

תודה.

בהצלחה. יושב הראש, זה חלק גדול מהסיפור, שאתה לא בהכרח חשוב על עלייה, או אתה מפחד ממנה וחצי שנה או שנה בארץ, אתה פתאום מבין – I can do it.

כן, אני שכחתי, גילוי נאות, גם לי יש מתנדבת, גל, איפה גל? היא מתנדבת מהפרויקט של מסע. פשוט שכחתי את זה.

איך אפשר לשכוח כאלה דברים?

היי גל.

הטראומה של הבוקר עוד לא עברה אצלי. גל מתנדבת פה בלשכה והיא עושה עבודה ממש, משהו.

מאיפה את, גל?

אני מקנדה.

מקנדה.

בהצלחה.

תודה רבה.

חברתי הכנסת, אתם רוצים להתייחס?

אני בשמחה אתייחס. אני חושבת שאני לא אדבר הרבה, כי אנחנו באמת מכירים ומוקירים את הפעילות של מסע ואולי באמת אדוני יושב הראש, זה המקום קודם כל להגיד תודה על העבודה שאתם עושים, נציגי מסע. אני זכיתי פעם אחת להיות במוסקבה בהיותי ראש עיריית ערד, היה שם יריד ולידי היה דוכן שהיה שם מיכה פז, שהוא היה מטעם הפרויקט הזה. קודם כל עזבו את זה שהיום אנחנו חברים, אני הבנתי שכשבן אדם כזה מדבר, אי אפשר לא להגיד לא. אז באמת תודה לכם על העבודה הנפלאה שאתם עושים.

אתה אדוני יושב הראש ציינת פה כמה דברים שהם באמת המטרה שלנו ואתם קולעים בול למה שאנחנו כמדינה מצפים.

אני שמחה מאד לשמוע שאין בקשות מיוחדות ושאתם מסודרים ובעצם, אני מבינה שזה פרויקט משותף של ממשלת ישראל והסוכנות היהודית, ואני מקווה שיש מספיק משאבים ושאת כל התכניות שלכם בעצם אתם יכולים ליישם. על פי שלושת הסיפורים שאני הצלחתי לשמוע בכל אופן, אנחנו רואים שזה מצליח וזה עוזר להרבה אנשים לטעום את המדינה שלנו ולקבל החלטה. ומי שטועם את המדינה שלנו לא יכול אחר כך לא להגיע לכאן, נכון? כי אין עוד מדינה כזאת בעולם.

מה שאני יכולה להגיד, מי שיכול להבין את זה זה אלה שעברו את העלייה, ואני חושבת שכולנו פה יושבים, אלה שעשו עלייה למדינת ישראל ואנחנו יודעים ומכירים מה כל צד ועד כמה חשוב להיות מוכנים לעלייה הזאת, גם לקושי מסוים, כי זו מדינה אחרת וקליטת שפה וכן הלאה, וזה שהאנשים האלה מגיעים. מה זה קשה לך בעברית? אתה מדבר עברית ברמה מאד מאד גבוהה, שתדע לך, אז אל תוריד מעצמך. ואני בטוחה ששתי הבנות האלה שיושבות כאן, אתן מבינות מה אני מדברת? קצת. עוד מעט אני בטוחה שתבואו לכאן ותדברו עברית גם כן.

אז באמת תודה לכם ויישר כוח על כל העבודה שאתם עושים, ואנחנו כאן, חברי הכנסת, כדי באמת לשמוע ולראות האם אנחנו יכולים לעזור במשהו, או לפתור את הבעיות פה גם לאנשים האלה. אני יודעת שיש דברים טכניים שלפעמים צריכים לעזור. אני יודעת שאתם עושים את זה לבד, אבל גם אנחנו כאן, תיקחו את זה בחשבון. תודה רבה לכם.

תודה. אלכס.

גם אני מבקשת לומר כמה מילים.

מיד.

שלום לכולם. אנחנו קצרים בזמן, אני יודע, אז מאד קצר. אני חושב שקודם כל מבורך כל מה שמסע עושים וודאי, והיום מחבר העמים זה באמת צריך להיות הדגש עם צרפת. אני חושב שאנחנו צריכים לשים קצת יותר משאבים בציבור, שהדור אחד וחצי או שניים שהגיע מברית המועצות למערב, וודאי היום בגרמניה לדעתי יש פוטנציאל ענק עדיין, וגם בארצות הברית. לגבי קנדה ואוסטרליה, אני לא יודע, אפשר להניח אותן בצד כרגע. אבל זה גם נושא של מלגות, כי עדיין, ולירן, אני פונה אליכם – אתם מסתכלים עדיין על יוצאי ברית המועצות במערב כעל אלה שבאים מהמערב וההסתכלות על הסוציו אקונומי שלהם זה כאילו הם אמריקאים, אבל זה הרבה פעמים לא המצב.

אנחנו ניסינו לעשות תכניות ולא צלחנו, אחד כי התכניות ארוכות ושניים כי אין מלגות, ופה אני חושב שאפשר לעשות גם שיתופי פעולה. אני גם פונה לאנה פה, לחשוב ביחד, וגם להסתדרות הציונית העולמית, שאני יכול להביא משם גם שיתוף פעולה. אני לא רואה אותם פה וזה חבל, אז בואו נשב ונגדיל את זה. יש לנו חלון הזדמנות קצר לגבי גרמניה ולגבי ארצות הברית וצפון אמריקה לציבור הזה. תוך לדעתי כמה שנים נאבד אותם, ומסע זה הכלי. אז בואו נרים לדעתי את הכפפה הזאת.

מה חסר לך?

כסף.

תמיכה. מלגות לציבור הזה ולדעתי התכניות עבורם צריכות להיות יותר קצרות ויותר יישומיות. שוב, הכלים ישנם, זה פשוט יותר תשומת לב לדעתי, ולהיות יותר minded אליהן.

אתה חושב שלא מגיעים מהארצות האחרות שציינת, והסיבה זה הכסף?

בוודאי.

או שאין reach out.

אנחנו בעצם מתייחסים למהגרים מברית המועצות שיושבים בגרמניה או בארצות הברית, כמו אמריקאים או כמו גרמנים. ואז באופן אוטומטי המלגות שלהם הרבה יותר נמוכות, כי המלגות למישהו מאוקראינה היא מלגה שקרובה ל-10,000 דולר, המלגה בארצות הברית היא בין 500 ל-4,000 דולר. ולכן מה שאלכס מעלה פה, שלתת ליוצאי ברית המועצות לשעבר בארצות הברית מלגה כשל אמריקאי, זה לא יאפשר לו לבוא, כי הסוציו אקונומי שלו בארצות הברית וגם בגרמניה הוא יותר נמוך בעצם משל תושבי המקום.

את רוצה לדבר עכשיו, או שנשמע עוד התייחסות? תתייחס בקיצור ואז נשמע את חברת הכנסת סופה לנדבר.

תודה, אדוני יושב הראש. אני דוד דנקר מהפדרציות היהודיות בצפון אמריקה. בגאווה גדולה הפדרציות משקיעות מיליוני דולרים בתכניות של הסוכנות היהודית, בעיקר מסע. הפדרציות, בצדק, כמו ששמענו, רואות את התכנית לא רק כלבנות זיקה והאהדה לישראל, אלא גם כדי לבנות את הקהילות שלנו, לבנות זהות יהודית חזקה ולטפח מנהיגות. וזה די ברור שזו אחת הדרכים היותר חשובות לעשות את זה, וזה דרך תכניות אינטנסיביות במדינת היהודים.

אני גם רוצה להדגיש שכל שקל שהמדינה משקיעה בתכניות מסע, זו השקעה אסטרטגית. אסטרטגית בקשר בין יהדות התפוצות לבין מדינת ישראל. יושב הראש יודע את זה היטב ואני מבקש שתעביר את זה הלאה לכל שאר חברי הבית, כדי להמשיך את התמיכה בתכניות האלה ואת התמיכה בסוכנות. תודה.

תודה. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה.

מיותר להוסיף שזה אחד מהפרויקטים היפים, המצוינים שלממשלת יש חלק לא מבוטל בהם. הפרויקט הזה, הייתי אומרת, זה גם שינוי דמוגרפי של מדינת ישראל בסופו של דבר, זה פרויקט של עידוד עלייה, זה פרויקט של פוטנציאל חדש וזרם חדש כעולים חדשים בעתיד, שלאנשים האלה בפרויקט הזה יש המון חן והמון מרץ והמון חיוך, וסוף סוף זה אחד מהפרויקטים היפים שמגיעים לוועדה הזאת בלי בעיות, אבל עם רצון ועם חן כמו שאמרתי.

אני חושבת שבאחת ההמלצות, הוועדה צריכה להמליץ לפרויקט מסע לנצל את ההזדמנות שבינתיים אנחנו סיימנו השנה והשקענו בזה המון. אני בתור שרה השקעתי בזה שהפכתי את המשרד למשרד עלייה וקליטה. זאת אומרת לעידוד עלייה. זה פרויקט נטו לעידוד עלייה, לקשר עם היהודים בתפוצות.

אני חושבת שאחת ההמלצות צריכה להיות ההמלצה שאלכס דיבר עליה, המלצה להסתכל על זה מחדש, לראות את זה כדבר שחלון ההזדמנויות יכול להיסגר, וגם לנצל את מה שקורה היום ברוסיה ובאוקראינה ולהסתכל על זה כתוספת, אני חושבת, כחלוקה נוספת במלגות, בגלל שאנשים שמגיעים היום מרוסיה ומאוקראינה - רוסיה נמצאת במשבר ואוקראינה נמצאת בינתיים במשבר כפול פלוס מלחמה. אז כדי להביא את האנשים האלה לכאן צריכים לנסות להגדיל את המלגות ואת הכסף שמשקיעים דווקא במקום הזה.

בחודשיים האלה אנחנו מסתכלים על סטטיסטיקה. יש בינתיים ירידה בעלייה. יכול להיות שזה לקראת הקיץ, יכול להיות בהשוואה לשנה שעברה, ובגלל זה זה אחד מהמשאבים ועל המשאב הזה צריכים להסתכל עם עיניים פקוחות ולנצל את הפוטנציאל הזה.

תודה. חבר הכנסת מייקל אורן, בבקשה.

תודה, תודה, כבוד יושב הראש. טוב, כל מה שיש לומר על מסע בתחום החיובי כבר נאמר. אני מכיר את מסע מאז ראשיתה של התכנית. תומך, מעורב, כל פעם אתם פונים אלי, באים, אבל אני כאן בתפקיד כגוף מפקח, גם על הכסף שהושקע על ידי המדינה במסע. אני מצטער שפספסתי את המצגת. אני מכיר מספיק את התכנית ואת השאלות הקשות.

אני אתן לכם רק דוגמא. חילקתם פה חוברת, אני לא יודע מי הפיק את החוברת. אני מבקש ממי שהפיק את החוברת שישקיעה עוד 500 שקלים לעריכה באנגלית. אין אף משפט תקין באנגלית בדבר הזה, ואני מניח שהוא מיועד לתורמים פוטנציאליים אמריקאים. אני קורא דבר כזה, אני כבר לא מתייחס לזה ברצינות. זה אחד.

יש כאן רשימה של מטרות של מסע. לחבר בין נוער יהודי בעולם וליצור תחושה של שייכות, של אחדות עם העם היהודי. אני לא רואה עלייה בשביל אחת מהמטרות של מסע. אני יודע שבסוכנות בשנים האחרונות התנהל איזה ויכוח מה המטרה של הסוכנות. לגבי המדינה, אין ויכוח כזה. אנחנו רוצים עולים. יש מצב חירום בצרפת, אפשר להעלות אולי בשנים הבאות עשרות אם לא מאות אלפי יהודים מצרפת, מאירופה כולה.

איך מסע רואה עצמה כחלק מההזדמנות הזאת ומהמצב הזה, האם בכלל יש חשיבה על מצב חירום. כששאלתי אותך, אלכס, לגבי כסף, זה מלגות. אני מדבר על עלייה. איך אפשר לדבר לעלות דרך מסע את אותם רבבות יהודים, לא רק נוער, משפחות מרחבי העולם, במיוחד מאירופה.

אז אני נותר עם הרבה מאד שאלות והערות. תסלחו לי, זה גם חלק מהתפקיד של גוף מפקח. אז בבקשה.

תודה.

להגיב? אנחנו נשמח להגיב.

כן, תגיבי בקיצור.

אז חבר הכנסת אורן, קודם כל תודה על ההערות, אנחנו ניקח אותן לתשומת ליבנו. את הדבר הזה ערכו דוברי אנגלית, שזה המקצוע שלהם, אבל אנחנו נידרש לזה. אני סומכת עליך, גם אתה דובר אנגלית.

זה משהו מדהים.

טוב, אנחנו נעדרש להערה הזאת, היא הערה מטרידה.

כמה כסף זה עלה למדינה? אני רוצה לדעת.

בסדר, זו הערה מטרידה ביותר, אנחנו נידרש אליה. נראה לי נסתפק בדברים האלה בהקשר הזה. לגבי העלייה, אני בכל זאת רוצה לומר משהו. במסגרת הפרזנטציה, הצגתי בעצם מציאות שבה בשנתיים האחרונות חברת מסע עשתה איזו עבודה אסטרטגית שבמהלכה היא בעצם הבינה. העלייה נתפסה לפני עשור, כשהתחילו את הפרויקט הזה, אז הייתה הסכמה בין המדינה לבין הסוכנות שעלייה זה אחד מתוצרי הלוואי האופטימאליים, המשקפים הצלחה במנעד של ההצלחות, של החיבור לישראל. בין זיקה לקשר עם ישראל לביקורים חוזרים, לזהות יהודית, עלייה היא בעצם בצד הימני של המתרס הזה, במנעד של ההצלחות, היא הצלחה אופטימאלית.

זאת הייתה ההסכמה וגם במסמכי היסוד שלה - - -

אבל טוב שזה בריש גלי פה - - -

שנייה, אני אומר, זה כן כתוב ואני אתייחס לזה.

אתם מזכירים את זה.

מסמכי היסוד של החברה הזאת לא מדברים על זה שמטרתה היא עלייה, אלא שזו אחת התוצאות המוצלחות של עבודה טובה שלנו.

בשנתיים האחרונות ותיארתי את זה, בעבודה האסטרטגית שלנו, בעצם ראינו שיש קבוצה שלמה של צעירים שמונעים מאיזה שהוא רצון להגר ממדינת המוצא שלהם ומחפשים לעצמם הזדמנויות חיים, ואחד מהדברים שאנחנו רוצים לאשר להם זה את ישראל כהזדמנות חיים ולקבל איזו שהיא התנסות של חיים פה, גם מקצועיים וגם אישיים, בשביל לסייע להם בקבלת ההחלטה ואנחנו הגדרנו סגמנט עצמאי, שהוא כתוב גם פה. קראנו לו עלייה - Increase programs, אתה יכול לראות את זה באחד העמודים פה. ממש הגדרנו סגמנט שהוא סגמנט פרי עלייה.

יש קהילות שהעלייה היא אינטרס יותר מובהק או שמעניין אותן, ויש קהילות, כמו הקהילה הצפון אמריקאית, שמבחינתה עלייה היא לא מטרת העל של פרויקט מסע, אלא חיבור צעירים חזרה לקהילה וחיבור צעירים לעולם היהודי. מסע משרת את כל המטרות האלה ומזהה אזורים שבאמת בשביל הצעיר תקופת החיים במסע היא תקופה לבחון את אפשרויות העלייה, וצעיר שמבחינתו זו חוויה פורמטיבית, משמעותית, שמחברת אותו לישראל, לעם היהודי ומקדמת את הקריירה שלו.

אנחנו משתדלים להגיע לכל המנעד הזה. לך אני לא צריכה לומר שמאד יכול להיות שבאסטרטגיה מרקטיאלית, פנייה לקהל האמריקאי, שאומרת לו שמסע זה תכנית עלייה, אותה נשאיר למחלקה לעלייה, כי אנחנו יכולים להפסיד הרבה מהצעירים שלנו, שיכולים לבוא לפה לחצי שנה ושנה ואחר כך לבחור לעשות עליי.

ולכן למסע יש יתרון בזה שהיא לא מדברת על עצמה בהכרח כתכנית עלייה, היא מדברת על עצמה כתכנית התנסות בישראל, שתורמת לקריירה שלך ושאחת התוצאות האפשריות שלה היא עלייה. ולכן אנחנו - - -

ממה שאני מבין מדבריך, סליחה, אני צריך ללכת לקבלת הפנים לנשיא קפריסין, אז תסלחו לי. אכן המילה עלייה מקשה פעם אחת פה, אבל רק במסגרת של עלייה מברית המועצות לשעבר או מצרפת.

זה היום הליבה של הצעירים שנמצאים בסגמנט הזה. אגב, עכשיו כל מדינה יכולה להצטרף לסגמנט הזה. אנחנו עכשיו מזהים את דרום אפריקה כיעד מעניין, שבו צעירים מחפשים הזדמנויות חיים אלטרנטיביות. אנחנו תמיד עם עיניים פקוחות על אזורים כאלה, ונצואלה, אגב, ואנחנו כל פעם נכנסים לזירות חדשות שבהן אנחנו חושבים שדווקא סגמנט הפרי עלייה שלנו, הוא הסגמנט הרלבנטי. אבל אנחנו עושים את ההתאמות, באמת בשביל לא לפגוע בהזדמנויות שלנו במקומות אחרים בעולם, שבהן עלייה זה המוקד שמעניין בהכרח את הצעירים.

רק לצורך הבהרה, אתם מוכרים את תכנית מסע לקהילות שונות בצורה שונה.

נכון. למשתתפים שונים בצורה שונה, לפי הצרכים שלהם. חברים, אני אהיה אתכם מאד כנה, מי שמתעלם מהשוק – לא יקבל פה צעירים.

לא, אני רוצה פשוט - - -

אני אומרת את זה בצורה הכי כנה. אנחנו נמכור Study Abroad לאמריקאים ואנחנו נמכור הזדמנויות בהייטק הישראלי לאמריקאים ואנחנו נציע הזדמנויות חיים והכשרות מקצועיות באזורים אחרים בעולם שבהם אנחנו חושבים שזה מה שהצעיר רוצה.

יכול להיות, כבודו, שכל הנושא הזה, כל הגישה הזאת לעלייה, אני מבין את הרגישות לגבי הקהילות בצפון אמריקה, אבל אי אפשר גם להכליל בצפון אמריקה. יש את קנדה והיא סיפור אחר, יש שפה אחרת, במקסיקו סיפור. גם מקסיקו נמצאת, נדמה לי, ביבשת הצפון אמריקאית, ככה, כן, בצורה שזה שווה דיון באיזה שהוא מקום, משום שאתה שומע שלא שאנחנו "עובדים" על יהודים, אבל אנחנו מוכרים את התכנית הזאת בתור תכניות אחרות.

כל הגישה של המדינה היא שונה לגבי כל הנושא של העלייה. אני אין לי שום בעיה לבוא כחבר כנסת ישראלי, לבוא לקהילה היהודית אמריקאית, כולל הכי, באיפ"אק למשל, שבוע הבא, ולהגיד אתם צריכים לעלות לארץ, אין לי שום בעיה. אבל המדינה והסוכנות במיוחד, יש קושי מסוים לאמץ גישה כזאת. הייתי רוצה לדעת ולהבין יותר למה ומה באמת קורה.

יש לנו גם מטרות אחרות והן לגיטימיות בתוך הפרויקט.

אכן אכן.

לא, אבל אני חושב שיש פה אולי איזו החמצה מסוימת. אני בתחילת הדברים אמרתי שהתכנית הזאת, תכנית מסע, לא נבנתה מלכתחילה כתכנית עלייה. זה לא היה הקונספט מאחורי בניית מסע. מסע נבנתה כתכנית של זהות יהודית, של קשר בין ישראל והתפוצות, כדי לחבר צעירים יהודים במאסות גדולות מאד, באלפים, שיבואו כל שנה לארץ, יהיו פה תקופה משמעותית, יחזרו לארצותיהם ויהיו יהודים שמחוברים לישראל וליהדות שלהם ולקהילה שלהם.

אחת מתוצאות הלוואי שנוצרו לאורך השנים, שהיא תוצאת לוואי מאד מבורכת, היא שהתכנית הפכה להיות תכנית עלייה וזה שינוי מבורך, אבל הוא קרה במשך השנים. זאת לא הייתה האסטרטגיה וזה לא היה הקונספט שהנחה את אלה שיזמו את התכנית הזאת.

אז זו גישה מאד דומה לזה של תגלית, למשל. גם שם לא מדברים על עלייה.

בסדר, מאה אחוז.

ראש הממשלה הוזמן לדבר בכנס של תגלית כאילו אסור לו להזכיר את המילה - - -

לא, לא, בתכניות של מסע ראש הממשלה בא ומדבר על עלייה והוא אומר אני רוצה שתעלו לישראל וזה נאמר בצורה ברורה, אבל צריך להבין שהתכנית לא נבנתה בקונספט שלה רק או בעיקר כתכנית עלייה, אלא זה אחד מהתוצרים של התכנית הזאת, תוצר מבורך ואנחנו רואים את התוצאות. התוצאות הן מפתיעות לטובה ולכן יש גם שינוי מסוים בסוג התכניות שאנחנו מציעים לצעירים.

צעירים שרוצים לבוא לפה לחוויה מסוימת שתכליתה עלייה, נציע להם גם דברים שהם מאד מותאמים לעלייה. לדוגמא, צעירים שמגיעים מברית המועצות לשעבר, רוצים תכנית שנותנת להם רישיון לעבודה בארץ במקצוע מסוים, כי הם רואים את עצמם כבר פה כלומדים לקראת עלייה. צעירים אחרים באים לפה כשדי ברור שהרצון שלהם הוא לקבל חוויה יהודית, ישראלית, ציונית, אבל כוונתם לחזור ולחיות בתפוצות, וגם את זה אנחנו מכבדים ו - - -

האם להערכתכם הדגש על עלייה ירחיק אותם מהעלייה? יפגע דווקא בשיעורי העלייה?

לא. בעיני זה לא השיקול. אני לא חושב שאנחנו נרתעים מלדבר על עלייה. אנחנו מדברים על עלייה ואנחנו מציגים את הרעיון של עלייה, אבל אני אומר, המטרות שלנו הן משולבות. אנחנו לא נגיד לצעיר שרוצה לבוא לפה לתקופה של זהות יהודית ואומר שהוא יחזור בסוף התקופה. אנחנו נקבל אותו בברכה. זה אחת מהמטרות שלנו. אז אנחנו כן מדברים על עלייה, נדבר על עלייה, אבל זה לא הדבר היחיד שאנחנו מנסים לעשות - - -

משתתף בתכנית מסע מחליט לעלות לארץ, התכנית מעבירה אותו לגוף אחר?

קודם כל התכנית במהלכה מנגישה לו כל מידע אפשרי באמצעות הסוכנות היהודית, משרד הקליטה. יש ירידי עלייה, יש פעילות עלייה, יש הנגשה של מידע על עלייה. מיד כשהוא מסיים את התכנית בוודאי שאנחנו מעבירים אותו לגופים שמוסמכים לטפל בעלייה - הסוכנות היהודית, משרד הקליטה. לנו אין לו את הכלים ולא את ה-capacity לעסוק בעלייה, לא את המנדט. עם סיום התכנית אגב, הצעירים יכולים לשנות סטאטוס בארץ בצורה קלה, באמצעות הסוכנות היהודית, כך שזה חלק מההנגשה שאנחנו עושים, הנגשה לתעסוקה. כמו שאתה רואה - - -

באמצעות - - -

בשמחה, אתם תיכף - - -

רק להגיד, לגבי ברית המועצות לשעבר, נתיב היא זאת שמטפלת בשינוי הסטאטוס.

בשינוי הסטאטוס, כן. ברית המועצות בטיפול נתיב. הרבה מהעבודה שלנו מתבצעת עם נתיב בברית המועצות, בשיתוף פעולה - - -

לצורך הדוגמא אפשר לומר, אני מנהל תכנית צרפת בסוכנות, הייתי ארבע שנים מנהל משלחת של הסוכנות בצרפת וגם ייצגתי את מסע שם ארבע שנים, אז המספרים קפצו באמת מ-300 ל-1,500 השנה, ואתה מוזמן ב-28 בחודש, אנחנו מקיימים בבר אילן כנס למשתתפי מסע מצרפת, שכמעט רובם ככולם יעלו לישראל.

היום מי שמגיע מצרפת לתכנית מסע חושב על עלייה במפורש, וכמעט 80% מהם עושים עלייה בסוף השנה. אז למשל בצרפת לדוגמא זה הסיפור הזה. ולפני ארבע שנים היינו על 300 חניכים שחשבו בעיקר לחזק את הזהות היהודית שלהם, והיום החניכים גם רואים את זה כאופציית עלייה מאד מאד ברורה. וחלק מהסיפור שלהם בארץ זה גם להיחשף לאופציות של עלייה, אם זה צבא, שירות לאומי, מינהל הסטודנטים וכל הסיפור.

אז אני אשמח שאתה תבוא ב-28 בחודש.

והתהליך שמישהו בא מצרפת, כלומר העצירה הזאת, הוא מגיע לצורך התנסות, להכיר את הארץ, להתחבר לעם היהודי אבל באיזה שהוא שלב מחליטים לעלות לארץ, דווקא מבני צרפת - עוברים לטיפול של הסוכנות?

כן, התשובה היא כן. שינוי הסטאטוס נעשה בסוכנות היהודית.

והתהליך הוא חלק מבחינתך, הולך? זורם?

חלק.

כן?

חלק, באמת.

טוב לשמוע.

מבחינת הצרפתים הסיפור הוא חלק, היום, כן. זה לקח קצת זמן, אבל היום הוא חלק והחברה האלה גם יהיו ב-28 בחודש, להגיע גם ליריד גדול. וחוץ מזה, גם מבחינת התהליך, אני לא מכיר, אבל לפחות הבחור הזה יהונתן, יוצא לי לפגוש אותו לפני חמש שנים בצרפת ועכשיו הוא יושב פה בכנסת, אז זה אומר שזה גם אומר משהו.

זה הרבה תהליכים המשכיים.

הזמן שלנו מוגבל. גלשנו. אני התחשבתי בהתחלה, שאנחנו איחרנו. אני רוצה לתת לאנה פרלמן, מנהלת קרן ג'נסיס, בבקשה.

שלום, בוקר טוב, good morning, דוברה אוטרה. א' אני מתרגשת מאד להיות בוועדה הזאת, לא רק בגלל היותנו פרטנרים למסע, אבל הייתי רוצה וחבל שחבר הכנסת אורן יצא, הייתי רוצה ברשותכם טיפה להזיז את הדגש של מסע מתהליך טכני של עלייה, שהוא באמת גם לא היה שם אף פעם, לתהליך שבו קרן ג'נסיס, שעוסקת בהעצמת הזהות היהודית של יהודים דוברי רוסית מסביב לעולם, התחברה אליו. זו העצמת החוויה היהודית-ישראלית כאן בישראל. העצמת החוויה, גם המפגש עם העם היהודי, גם - - - - יהודי, גם ההבנה איפה אני בעצם מתחבר ומה מקומי ביום יום של החברה הישראלית.

בנוסף לאתגר שאיתו מתמודדים חברינו במסע להביא את החברה האלה לישראל, שבו קרן ג'נסיס עד כה בכל אופן לא לוקחת חלק פעיל, אנחנו ערים מאד לאתגר נוסף, כיצד להעצים את אותה חוויה, כיצד בעצם להבנות תהליך שיאפשר לצעירים גם להעמיק את ההיכרות עם ישראל, הדבר שתגלית בטח לא מאפשר; גם להעמיק את ההיכרות עם החברה הישראלית, עם המפגש גם עם דוברי רוסית בתוך ישראל, אם אנחנו מדברים על קהל דובר רוסית, גם עם ישראלים מכל הרקעים והמוצאים שישנם בישראל. בלי עין רעה יש לנו בערך יוצאים מ-90 מדינות בעולם, למיטב זיכרוני.

האתגר הזה הוא עדיין קיים. כלומר גם מדינת ישראל וגם החברה הישראלית עדיין בדרך להיות חלק פעיל מאד וכיצד אנחנו משלבים את החברה האלה, בוגרי מסע, ביום יום של החברה הישראלית, בטח אחרי שהם מחליטים לעלות לישראל.

אני אתן דוגמא קטנה, ביחד עם מסע יצרנו תכנית בלתי רגילה שמאפשרת לצעירים באמת לעבור תהליך שהתחיל מתחילת הדרך בתהליך של ארבעה ימים, היום זה כבר רצף שנתי. בתוך הרצף השנתי יש תכנית למנהיגות, שהיא מאפשרת כביכול לחברה המנהיגים מכל העולם שהגיעו למסע, מנהיגות עתידית כמובן, לעבור תהליך נוסף. וחלק מהמנהיגים האלה גם נשארים אחר כך בישראל. אנחנו לא מצליחים. כלומר אנחנו, המדינה אני מתכוונת, אנחנו לא מצליחים לשלב אותם בשום דרך שהיא לנצל את הכישורים שלהם, את המנהיגות שלהם, היכולות שלהם בחברה הישראלי, אפילו לטובת תהליכי קליטת העלייה.

כלומר, צריך לקחת בחשבון שלאחר שאנחנו משקיעים כל כך הרבה משאבים בהעצמת הזהות היהודית, בהעצמת החיבור של הצירים האלה לישראל, יש את הצעד הבא כשהמסע מסתיים והצעיר אכן צריך להתמודד עם קושי עצום מלמצוא עבודה ולמצוא מקום מגורים ולמצוא את עצמו החברה הישראלית, שאני מאמינה שהוא היום מכיר טוב יותר ממה שהכיר לפני כן, אבל לאו דווקא מספיק כדי להמשיך עם הדרך.

אני מזמינה אתכם להתחבר יותר ויותר גם לניסיון שלנו להגדיל את התכניות בתוך מסע, להעצמת הקשר עם החברה הישראלית, עם היהדות ועם העולם היהודי. מסע בהחלט עושה עבודה יוצאת מן הכלל, הצוות עובד באמת יום ולילה, אבל הזרוע עדיין נטויה. זאת אומרת יש לנו הרבה מאד עבודה בתחום ואין לי שום ספק שהחברה הישראלית וגם ממשלת ישראל יכולים לקחת בזה אף חלק יותר משמעותי ויותר אקטיבי.

תודה רבה.

תודה, תודה. אני חושב שהתחשבנו באיחור שאיתו התחלנו. היינו צריכים לסגור בשעה 11 את הדיון וגלשנו. אני שמח שכל אחד שרצה לדבר דיבר. אני לא יודע אם יש עוד מישהו שרצה לדבר שלא נתנו לו. לא ראיתי יד, אז זה אומר שאפשר לסכם את הדיון.

אני אמרתי קודם – התכנית היא מאד מאד חשובה למדינת ישראל, לעם היהודי, לחיזוק העלייה, ולכן המסקנות של הוועדה בדיון הזה הן:

1. הוועדה מברכת את מסע על פעולותיה לחיזוק הקשר עם העם היהודי והזיקה לישראל, וחיזוק הזהות היהודית.

2. הוועדה קוראת למסע לבחון את הגדלת המלגות לסטודנטים יוצאי ברית המועצות החיים בגרמניה, קנדה וארצות הברית, כדי לעודד עלייה, בנוסף לאלה שבאוקראינה וברוסיה.

3. יישר כוח על פעולתכם החשובה והיעילה, התורמת בבניית שגרירים למדינת ישראל, מחזקת את הזיקה ליהדות ולישראל, מעודדת עלייה ומעניקה הכשרה ותעסוקה לשילוב אותם נערים בישראל בתחום התעסוקה.

תודה רבה על פעילותכם.

תודה לך.

אני סוגר את הדיון.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20.