הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 83

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, כ"א באדר א התשע"ו (01 במרץ 2016), שעה 9:30

תרומתם וטיפולם של העובדים הסוציאליים בקליטת עולים עם שוני תרבותי - לציון יום העובדים הסוציאליים הבינלאומי

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה

מאיר כהן

רועי בן נעים - עוזר סמנכ"לית, האגף לשירותים חברתיים ואישיים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אסתי מרקוביץ - מפקחת ארצית, שירות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שרה כהן - מנהלת שירותי הרווחה, משרד העלייה והקליטה

בריהן מלדה - עובד סוציאלי ארצי, משרד העלייה והקליטה

נטלי קפוליאנסקי - עובדת סוציאלית מחוזית, משרד העלייה והקליטה

אילן שמש - מנהל תחום קידום נוער, משרד החינוך

חיה ישראל - מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית בבריאות הנפש, משרד הבריאות

יעל גחון - ראש החוג לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית צפת

רוית אליה ליים - מנהלת קליטה ורווחה, אזור דרום, הסוכנות היהודית

צפרא דוויק - יו"ר ארגון העובדים הסוציאליים, הסתדרות העובדים בישראל

ציפי בר - יו"ר מחוז ירושלים והסביבה, איגוד העובדים הסוציאליים, הסתדרות העובדים בישראל

בלהה אגוזי - יו"ר החטיבה הארצית לגימלאות, איגוד העובדים הסוציאליים, הסתדרות העובדים בישראל

רוית זק - גימלאית, עו"ס, יו"ר חטיבת עו"ס גימלאים, מחוז ת"א והמרכז

דוד גולן - דובר איגוד העובדים הסוציאליים, הסתדרות העובדים בישראל

עדה קלעי - מרכזת המועצה לעבודה סוציאלית

רחל זופרני - עו"ס שיקום, עירית ירושלים

גלית אלון אוחנה - עו"ס קלינית, מטפלת ב"מהות", עירית ירושלים ומכון סאמט

אופליה זכרוב - רכזת תעסוקה, מחלקת רווחה, אזור הדר, עיריית חיפה

סבטלנה ויסמן - עובדת קהילתית, מחלקת רווחה, אזור הדר, עיריית חיפה

עבור דאוד - רכזת חוק סיעוד, מחלקת רווחה, עיריית חיפה

מורית שטרן - מגשרת, היחידה לטיפול בדוברי צרפתית, עירית נתניה

תמר אלוני - הדרכת הורים, עירית נתניה

מרתה יולנדה קסטרו - פסיכולוגית, עיריית רמלה

ליליה אולידורט - עו"ס קשישים, עירית ערד

דני קורנבליט - עו"ס נוער וצעירים, עירית מודיעין עלית

אילנה בנימין - מגשרת בבית הספר "ניצני קטיף", מועצה אזורית אשקלון

יהודה דוכן - עו"ס במועצה אזורית מטה בנימין

אסתר קולני - עו"ס משפחה, המחלקה לשירותים חברתיים, מועצה מקומית קרית ארבע

סוניה מגלון - מלווה של עו"ס אסתר קולני, מועצה מקומית קרית ארבע

אודליה דיאמנט - עו"ס, המחלקה לשירותים חברתיים, מועצה מקומית קרית ארבע

הרב מאיר בטיטו - עו"ס מנהל תחום קשישים והתנדבות, מועצה מקומית באר יעקב

אלונה בלקין - גלי צה"ל

חלי סבג סריג - רכזת תכנית "מתבגרים בעלייה", עמותת "אפשר"

מאי גמליאל יהוד - עו"ס נוער והתמכרויות, תכנית "מתבגרים בעלייה" עמותת "אפשר"

מרתה קסטה - מגשרת חינוך - תכנית "מתבגרים בעלייה", עמותת "אפשר"

פבריס שומברג - "כבלי נפש" - ארגון לסובלים מבעיות פסיכיאטריות

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מרב תורג'מן

דנה גורדון שושני

ר.ל., חבר המתרגמים

תרומתם וטיפולם של העובדים הסוציאליים בקליטת עולים עם שוני תרבותי - לציון יום העובדים הסוציאליים הבינלאומי

בוקר טוב לכולם. אני מברך את כל אחד ואחד מכם שהגעתם. זה דיון חשוב. התכנסנו היום לדון בנושא "תרומתם וטיפולם של העובדים הסוציאליים בקליטת עולים עם שוני תרבותי – לציון יום העובדים הסוציאליים הבינלאומי בכנסת, שהכנסת מציינת. היוזמה לדיון הייתה של השר לשעבר חבר הכנסת מאיר כהן, לשעבר שר הרווחה והשירותים החברתיים ואנחנו מאוד מודים לך שהגעת.

אני רוצה להגיד לכם כעובד סוציאלי בהכשרתי, שמודע לתרומת העובדים סוציאליים לטיפול באוכלוסייה בכלל ובאוכלוסיית העולים בפרט. אני גם מאוד מתרגש לראות את העובדת הסוציאלית ציפי בר, יושבת ראש מחוז ירושלים והסביבה באיגוד העובדים הסוציאליים, כי אחרי שסיימתי את לימודיי באוניברסיטה העברית, אז התחנה הראשונה בה התחלתי לעבוד הייתה אצלה. התקבלתי לעבודה ומצאתי בית חם ממש, כך שאת המקצוע, מעבר לפן האקדמי אלא מבחינה פרקטית, למדתי מציפי, גם ממנהלים אחרים ואני מאוד מודה לך, ציפי, לכיוון שאת נתת לי ואני מאוד מודה לך גם על כל השנים שבהן את עושה. לנגד עינייך טובת הקליינטים, הפונים. אני ראיתי אותך בלשכה איך היית עושה ואיך היית אומרת לנו, ועד היום את ממשיכה להגן, תחנה - - -

אני לא ממשיכה היום.

היום זה על העובדים.

כן, כשמגנים על העובדים אז מגנים על הפונים. אני מבקש גם להודות לעובדת סוציאלית שרה כהן, מנהלת שירות הרווחה במשרד העלייה והקליטה, שגם אותה אני מכיר הרבה שנים, במסגרת פעילותי בעלייה וקליטה. אנחנו כמובן נשמע קודם את השר, האם אתה רוצה להתחיל?

כן, כי אני חייב להיות גם בישיבה אחרת.

חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

שלום אדוני, דר' נגוסה, יושב ראש הועדה. חברים, אני רוצה לפתוח בכך שיש איזה רגע מכונן כשמישהו שמייצג את העלייה הוא יושב ראש וועדת עלייה וקליטה והוא דווקא מן הקהילה האתיופית. אנחנו מדינה של עולים, גם אני עולה, הגעתי לארץ בגיל שבע ממרוקו והסוכנות מלווה אותי כל הזמן. הסוכנות היא כמו הרבנות בארץ. היום אנחנו מציינים את יום העובדות והעובדים הסוציאליים בכנסת ישראל וחשבתי שבאמת, זה אחד מהנושאים החשובים ביותר להעלות בדיון הזה, ואני אבקש מכם לרגע להתחבר אליי למה שאני אומר, גם כשר הרווחה, גם כחבר כנסת. אדוני, אנחנו כל יום, כמעט כל יום, מקבלים מכתבים מכל הארץ, עם הריטואל הקבוע שחייבים להתייחס אליו ברצינות, שבא ומספר על הוצאת ילדים מהבית או על תסקירים של פקידי סעד ופקידות סעד, וכמעט כחוט השני העובר בין כל המכתבים האלה, מכתבי התלונה, תמיד בסוף עולה השאלה: מה, הם לא מבינים מאיפה באנו?

אני מנסה לחשוב מה היה קורה אם עובדת סוציאלית הייתה נכנסת לכפר של סבא שלי במרוקו ורואה אותי יושב בלי תחתונים על ריצפה. אני משער שהיא הייתה אומרת: זה ילד בסיכון והדוגמה הקטנה הזו יכולה לפעמים להאיר באור חזק, עם פרוז'קטור, על השאלה האם אתם, העובדים סוציאליים, האם בהכשרתכם או תוך כדי עבודתכם, אתם מבינים שצריך להתחיל להתנהג כמו איזה מפתח שבדי? מה זה "כמו מפתח שבדי"? זה להתאים את עצמך ולהבין שיש אמנם דברים משותפים לכולם – כי התעללות היא משותפת לכולם ופגיעה היא משותפת לכולם ואלימות זאת אלימות אצל כולם אבל, בכל זאת, יש ניואנסים שהם תלויי תרבות אז האם, בבואכם לעבוד עם אוכלוסייה של עולים, אתם מכשירים את עצמכם, או מכשירים אתכם, או שאתם מייצרים איזה שיח, שהוא על בסיס של הבנת התרבות והבנת הרקע שממנו באים ובאות המטופלות והמטופלים. וזה, אדוני, הנושא שחשבתי שראוי שאנחנו נדבר עליו.

בפגישות שלי עם ראשי בתי הספר לעבודה סוציאלית, הסתבר שבחלק מבתי הספר זה מוטמע בתוך הסילבוס של הלמידה ובחלק מבתי הספר לא, ואמרו לי: מאיר, אנחנו, דווקא בגלל שאנחנו מדינת עולים, אז ההתייחסות צריכה להיות מאוד נורמטיבית כדי לייצר איזה כור היתוך שלנו. כור ההיתוך נכשל בשנות החמישים ושאף אחד לא ינסה לחדש אותו. ארץ קולטת עולים חייבת להיות מיומנת בהכרת התרבות והכרת הרקעים, והדבר הבסיסי, אדוני היושב ראש – השפה.

רק לפני שנתיים עבר חוק של טמנו שאטה, חברת הכנסת לשעבר, שצריכים מתורגמנים. כשבאתי לבטוח הלאומי עשרות פעמים מצאתי בוועדות הרפואיות גברת מאתיופיה או גברת מרוסיה, או גברת ממרוקו, שעומדת מול רופא קר ומנוכר, שמדבר שפה אחת והוא שואל אותה, היא לא מבינה את השאלות וכמובן שהתשובות שלה שבורות ומקוטעות ולא ברורות. ועל פי השיח האילם הזה, השיח הכמעט אילם הזה, פוסק הרופא את עתידה.

בכדי למנוע מצבים כאלה כמו הוצאת ילדים, הסדרי ראיה כאלה ואחרים, בכדי למנוע או לצמצם את הבעייתיות, אנחנו חייבים לדאוג שכל עובדת ועובד סוציאלי במדינת ישראל, יעבור הכשרה ברב- תרבותיות מול האוכלוסייה שהוא עובד אתה. תודה רבה. ושיהיה לכם חג שמח. אני לא רוצה להגיד שאתם עושים עבודת קודש - - -

אנחנו לא - - -

אתם כבר לא רוצים לשמוע, נכון? נמאס כבר, ואמרה משהו יפה תמר זנדברג עכשיו: "כשאומרים למישהו 'אתה עושה עבודת קודש" – ואני מצטט את תמר, צפרא, "זאת אומרת שאתה עושה עבודה ולא משלמים לך".

לא, אתם - - - לחלוטין את הצבור.

עבודת קודש אי אפשר, רק אם נותנים לנו מעשר, כמו לכוהנים, 10% מתקציב המדינה.

תודה חבר הכנסת מאיר כהן. מאוד חשובים הדברים שאמרת לעובדים הסוציאליים. אני חושב שעכשיו אני אתן לעובדת סוציאלית ציפי בר, יושבת ראש מחוז ירושלים והסביבה, איגוד העובדים הסוציאליים, בבקשה.

שלום, יושבת ראש איגוד העובדים סוציאליים צפרא דוויק נמצאת אתנו.

הצטרפה אלינו יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים הארצי, גברת צפרא דוויק.

צפרא טבא לכולם.

מאחר שצפרא לא שמעה את דברי הפתיחה שלך, אברהם, אז חשוב לי שהיא תדע. תשמע, אני התרגשתי בצורה בלתי רגילה ברגע שראיתי אותך בטלוויזיה בתפקידך וכחבר כנסת. אני זוכרת אותך הרבה שנים אחורה, כשהגעת אלינו ללשכה ואני חושבת שמן הרגע הראשון, היה חיבור מאוד מאוד טוב ואתה היית החוט המגשר, בין הרבה מאוד עולים לבינינו, כפי שתיאר את זה חבר הכנסת מאיר כהן, כמה קשה להבין תרבויות אחרות ושונוּת וכו'. ותראה, פשוט, אין מלים, אני ממש מתרגשת לראות אותך פה, כעובד סוציאלי שאתו הלכנו וכיתתנו רגליים ממקום למקום. דרכך עוד תהיה סוגה בשושנים, כמו שאומרים. תודה רבה לך.

תודה.

אני בטוחה שצפרא תציין את זה, חבר הכנסת מאיר כהן, אתה המארח שלנו, דאגת לכך וכולנו מודים לך מאוד. אנחנו כאן ביום מאוד חגיגי, זה באמת חג לעובדים הסוציאליים, שהכנסת מציינת את היום הזה, יום חג לעובדים הסוציאליים. אנחנו באמת רוצים לשמוע מהעובדים בשטח, על פרויקטים מאוד ייחודים, עם מחשבה יצירתית בלתי רגילה שאתם תשמעו ותבינו על מה מדובר, כאשר באמת, העניין הוא לראות מי אלה העולים שמגיעים אלינו, מאיפה הם מגיעים, להתייחס לשונוּת, להתייחס לתרבות הנפלאה שהם מביאים איתם, ועם זה, בכל זאת, הם צריכים להתאקלם, להתערות ולספוג את מה שיש בארץ, ולהרגיש כחלק, לא להרגיש כקבוצות שלא שייכות אלא באמת ככל האפשר, להטמיע ולאפשר להם להיקלט בארץ בצורה טובה, הולמת, עם המון המון המון המון כבוד אליהם ואל התרבות שהם מגיעים ממנה, אז חברתי שרה, שאנחנו חשבנו על שלושה פרויקטים מאוד מיוחדים, היא תסביר.

כחבר כנסת יחיד אחרי היושב ראש, שנמצא כאן – תדברו על הקשיים. אני הגעתי למסקנה שכשמגיעים לכנסת צריכים לדבר על הקשיים כי זו הזדמנות פז. אני יוצא עכשיו, אני וצפרא יוצאים מדיון אצל תמר זנדברג, כשאני יודע שהשאילתא הראשונה שצריכה לשבת על השולחן של שר הבריאות ביום רביעי היא: למה אין את חיזוק הקשר בין משרד הבריאות למשרד הרווחה, כי אמרו החבר'ה שיש רצון טוב והכול בסדר אבל אין קשר ולכן הכול תקוע.

ואני רוצה, גם מעבר לשמיעה על הפרוייקטים, לשמוע על הקשיים, שאנחנו, כחברי כנסת, יכולים מיד לתרגם אותם למעשה, כי יש במקום הזה, בכנסת, יש הרבה מאוד כוח אבל אנחנו צריכים להיות מכוונים על ידיכם. אנחנו עובדים אצלכם לטובת העניין. ביום הזה, אנחנו, חברי הכנסת, עובדים אצלכם. תגידו, לצד הסיפורים הטובים, תגידו מה אתם רוצים שאנחנו נעשה. מה הקשיים, איך אנחנו נתמודד אתם.

תודה.

שרה, מעבר לזה שאת קשובה, שרה, שרה היא מנהלת השירות הסוציאלי של משרד הקליטה, שאחראים על הקליטה של העולים והשילוב הקהילתי שלהם. שרה, האם שמעת את מה שמאיר כהן אמר? אני מבינה שאת עסוקה בכך שהמצגת תעלה אבל, מאוד חשוב להדגיש, כי מתוך הכנסת יכולה לצאת קריאה, מתוך השאלות שהכנסת מבררת יכולה לצאת התורה, העשייה. מה אנחנו לא מקבלים כדי שנוכל לעזור לאוכלוסייה שאנחנו אמונים ואחראים עליה? מאוד חשוב לי להדגיש, כבוד היושב ראש, מאוד חשוב לי להדגיש, שגם ביום חג שלנו אנחנו לא מדברים על עצמנו אלא אנחנו מדברים על העבודה שלנו, על האוכלוסיות שאנחנו מטפלים בהן ולְמה אנחנו זקוקים באמת כדי לעזור להם הרבה יותר טוב ויותר נכון.

בוקר טוב לכולם. נדברנו יחד עם האיגוד להשתמש בפלטפורמה של ועדת העלייה והקליטה לטובת הצגת העבודה הנפלאה שנעשית על ידי לא מעט עובדים סוציאליים, שעובדים עם אוכלוסיות עולים שונות, אז חשבנו על המקום של לבוא ולהציג את זה מהמקום של העבודה המקצועית, המשמעותית, החשובה, לפחות להציג את הדברים שאנחנו ביומיום חווים ונתקלים אבל, אני בהחלט מסכימה אתך, שזה כל הזמן נמצא ברקע.

ועדת העלייה והקליטה היא בעצם הבית הטבעי שלי, כמנהלת שירות הרווחה במשרד העלייה והקליטה. אני מגיעה לכאן להרבה מאוד דיונים בנושאים שונים, כשבהחלט מרבית הדיונים נסובים סביב העלאת בעיה או סוגיה, ולא תמיד של לבוא ולהציג את העבודה המקצועית שנעשית בתחום.

ברמה של פתיח, אתחבר למונח המרכזי שעלה כאן בשיח, שזה הנושא של העבודה רגישת התרבות, או השימוש במה שאנחנו מכנים כְּשִירות תרבותית, ידע תרבותי, מיומנות וכלים תרבותיים, כשאנחנו בעצם מתייחסים לזה כאל התמקצעות. תהליך התמקצעות מתוך אמירה מאוד ברורה שקיימת שונות בין אוכלוסיות העולים השונות, זאת אומרת שכל קבוצה אוכלוסייה מגיעה מרקעים שונים, מביאה אתה מאפיינים שונים והחשיבות שלנו, גם כקהילה קולטת, גם כאנשי מקצוע ובוודאי בתחום העבודה הסוציאלית, היא להתייחס גם לכלים של הפרופסיה אבל, לעבות אותם עם מיומנויות שקשורות להבנה ולרגישות התרבותית.

כדי לשבר את האוזן, לפני למעלה משלושים שנה הייתה כאן ועדה שעסקה בנושא של ילדים ונוער בסיכון ולפני כשמונה שנים, הייתה הוועדה השנייה שהוקמה על ידי ממשלת ישראל, על ידי ראש המשלה דאז אריאל שרון ז"ל, ועסקה בנושא של מצבם של ילדים ונוער במצבי סיכון. היא הראשונה, זו הייתה וועדה שהתייחסה באופן מובנה, כחלק מתהליכי העבודה שלה, לנושא של השונות התרבותית בהתייחסות לקבוצות אוכלוסייה שונות, שנמצאות בתוך מדינת ישראל, ובפעם הראשונה בתוך ועדה פורמאלית, היה פרק מאוד משמעותי שעסק גם בנושא של אוכלוסיות של עולים, חרדים וערבים, והצורך בהתייחסות מותאמת.

מאז, התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון שמה זרקור מחודד על הנושא הזה והשפה שהיום אנחנו משתמשים בה, היא שפה של הצורך בהתאמה ובהתייחסות מותאמת לרקע התרבותי. לא רק למצב שעולה עובר בפרק הזמן הראשון לעלייתו לישראל, אלא גם למקום שבו הוא נמצא אחרי פרקי זמן ולמה שהוא מביא אתו.

כשחשבנו איזה פרויקטים נציג היום התלבטנו, מכיוון שבדרך כלל השיח היותר שכיח בשנים האחרונות הוא סביב שתי מסות של אוכלוסייה, שהן בדרך כלל יוצאי חבר המדינות וגם יוצאי אתיופיה, ורצינו לתת היום צוהר ולהאיר עם איזשהו זרקור על קבוצות אוכלוסייה שמגיעות היום למדינת ישראל, שבהחלט גם בשנים האחרונות מספרן ושיעורן מכלל אוכלוסיית העולים עולה, ונעשית אתן עבודה שהיא עבודה מותאמת, עבודה יחודית, שלא תמיד יודעים עליה. ולכן, במחשבה משותפת בחרנו בשלש קבוצות שהיום יהיו כאן, שלש קבוצות של עובדים סוציאליים שיבואו ויציגו מהמקום שלהם את העבודה שנעשית, ואלו בעצם שלושת הקבוצות. הקבוצה הראשונה שנפתח אתה היא "תכנית התערבות רגישת תרבות למניעת שימוש לרעה באלכוהול ובסמים בקרב בני נוער עולים והוריהם" – זו תכנית שאנחנו מבצעים אותה בקרב לא מעט קבוצות מוצא, יחד עם משרד הרווחה ועמותת "אפשר". מה שהיום נציג זה את העבודה שנעשית עם בני נוער והוריהם, שהגיעו מאמריקה הלטינית לישראל, מצי'לי ומקולומביה, לא ממש יודעים עליהם אבל, הקבוצה הזו נמצאת ברמלה, נעשית אתם עבודה וזו עבודה שמותאמת להם ופה, תצגנה את התכנית שלש עובדות סוציאליות, חלי סבג שריג, מאי גמליאל ומרתה.

המצגת השנייה או ההתייחסות השנייה תהיה לקבוצה של עולים שהגיעו מצרפת, אתם בוודאי יודעים שהיה 'פיק' מאוד גדול בעלייה מצרפת בשנה שנתיים האחרונות, ואנחנו בהחלט צופים גם גידול של העלייה מצרפת. העלייה הזו הביאה לפתחה של הממשלה צורך בהחלטת ממשלה ייחודית לטובת שיפור ועידוד, גם לשיפור בהטבה של הקליטה שלהם ולצורך כך גם הוקצו תקציבים נוספים שאיפשרו לראשונה, גם בתחום הרווחה, לפתח מודלים של התערבות שמותאמים למקום שהאוכלוסייה נמצאת בו. זאת אומרת, יש לפעמים איזשהם מיתוסים שחלק מהאוכלוסיות שמגיעות גם מארצות רווחה, כולן נמצאות במצב אחר כי הם עשירים, לא מתפתחות בעיות אבל, גם כאן עלה הצורך בהתאמה של מערכת השירותים למקום ולצרכים של האוכלוסייה. את זה יציגו עובדת סוציאלית תמר אלוני ונורית שטרן מנתניה, הן תצגנה את מודל הקליטה העירונית בתחום הרווחה, שפותח בעקבות גל העלייה מצרפת, בעיר שקלטה את המסה - - -

איפה? באשדוד?

בנתניה, שקלטה את המספר הגדול ביותר של העולים מצרפת שהגיעו לישראל. וההצגה השלישית תהיה של קבוצת אוכלוסייה שלא תמיד מכירים אותה, לפעמים אנשים שומעים את שמה, קבוצת עולי "בני מנשה" מהודו. ההתייחסות לאוכלוסייה שאנחנו נדבר עליה, היא לעולים שגרים בקרית ארבע והתהליך המופלא שנעשה אתם, יחד עם עובדת סוציאלית אסתר קולני - - -

איפה היא?

יושבת שם.

נראה לי שביקרתי שם פעם, לא? בגידולים היפהפיים האלה, לא?

אז יש כאן בעצם שלש זוויות ראיה יותר חדשות עם אפשרויות להתייחס גם לפיתוחים שהם יותר יצירתיים וחדשנים, ואני מקווה שגם, קודם כל, ההאזנה והלמידה תהיה באמת לכולנו חדשה וכמובן, תציף לנו בהמשך – איך לא, את מה שאנחנו צריכים לעשות ואת הקשיים.

בכל זאת, גבירתי, סליחה שאני טיפה אשבית את השמחה, אני עוד שתי דקות הולך ואז תשתחררו מהעול שלי.

אנחנו הולכים להשבית מחר - - -

אני שואל, לפני שאתן תמשיכו, 40% מבתי הכלא בצבא מלאים בעולים מבני העדה האתיופית, דור שני. אנחנו, במשרד הרווחה ואני עדיין אומר 'אנחנו', נתקלים בקשיים גדולים מאוד בפנימיות שלנו, עדיין אין איזו מיומנות שהיא ברורה ועדיין אנחנו מחפשים את עצמנו, אז אני שוב חוזר, דווקא ביום כזה כדאי לדבר, להקדיש למה שאת אומרת עשר דקות אבל, רוב הדיון צריך להיות על הקשיים, על איך אנחנו, החברה הישראלית, ואני אומר 'אנחנו' כי אני בתוכם, כשר רווחה, כחבר כנסת, כראש עיר, איך אנחנו לא יכולים לסמן 'וי' ברור של הצלחה, אחרי שלמדנו את כל הנתונים ואנחנו עדיין לא מצליחים להיות פורצי- דרך.

מהם הקשיים של העובדים הסוציאליים בתוך הדבר הזה? כי אם אתם לא עושים עבודת קודש כמו שאתם לא רוצים שנגיד אבל, בוודאות, על הכתפיים שלכם יש עומס יותר מכל סקטור אחר במדינת ישראל. הרי אפשר בבית הספר להיתקל בילד עולה מאתיופיה או עולה ממקום אחר ולטפל בו בכלים הדלים שיש לבית הספר ולהגיד לו: שמע, לך הביתה אבל, הוא מגיע הביתה וכל המאמץ הוא על הכתפיים של עובדת המשפחה שמתעסקת אתו, כל המאמץ. והיות ואני מטייל המון בשטח, אני לפעמים פוגש אנשים שאומרים לי בכעס גדול: מאיר, הפקרתם אותנו, הפקרתם אותנו. אתם מקשקשים שם בכנסת, אתם מקשקשים במשרדים שלכם, אבל אנחנו מרגישים מופקרים, כי אף אחד לא הכשיר אותנו כמו שצריך, אף אחד לא נותן לנו כלים כמו שצריך - - -

אין רצף.

אין רצף. לכן אני אומר, ראוי שהדיון ילך לכיוונים האלה, באמת כדי שנרגיש, הרי אפשר להזמין אתכם ביום אחר ותתנו שלש מצגות יפות על הפרוייקטים מהסוג הזה אבל, היום הזה צריך להיות יום שבו אנחנו משטחים את הלב שלנו על השולחן ואומרים: לצד ההצלחות מה הקשיים שלנו. זהו, אדוני, תודה ואני צריך ללכת אבל תנסו לכוון את זה, אנחנו נקרא את הפרוטוקול.

אז יש מישהו שיכול - - -

אני מצטער גבירתי, אני לא, אין שום דבר - - -

נגיע גם לזה אבל, לפני זה - - -

אני שמחה שזה בא ממךָ. שזו המטרה של יום כזה.

רק תזדהי לפרוטוקול בבקשה.

האם את רוצה להציג את הבעיות של העובדים הסוציאליים?

בשביל זה באתי.

בבקשה, הגידי את שמך לפרוטוקול ואז תשתפי אותנו.

שמי גלית אלון אוחנה, אני עובדת סוציאלית. ב'שניונת' להתייחס לגבי מה שאמרת על האוניברסיטאות, שהן אמרו ש"אנחנו כור היתוך ואין צורך להתייחס", אני למדתי בתכנית ההסבה באוניברסיטה העברית, שכל הזמן יש שם שיח שמדבר על רגישות תרבותית ובסופו של דבר, כשביקשו מאתנו לספר על זיכרון מהסבתא, אז חוץ ממני ועוד תלמידה יוצאת אתיופיה, כולם סיפרו על הסבתא מפולין. זו שאלה אם זה מקרי, זו שאלה אם זה משפיע - - -

זה מקרי.

זו שאלה אם זה מקרי, זו שאלה איך זה משפיע על הפונים שלנו, זו שאלה שצריך - - -

אני לא עשיתי פילוח לפי מוצא עובדים סוציאליים אבל הייתי מאוד נזהר, הדור השני - - -

אני מוכרחה להגיד לך שאני מאוד מקנאה בך שיכולת לספר על הסבתא שלך, אנחנו לא יכולות לספר על הסבתות שלנו בכלל, כי הן ניספו.

לא בשביל זה באתי, אני התפרצתי עם העניין הזה בגלל שאתה דיברת על זה. דיברת על הוצאה של ילדים מהבית? אני חושבת שצריך לחשוב - - -

סליחה שאני מפריע לך, ראוי שזה לא היה נאמר, כי באמת, אנחנו מתעסקים עם דור של ניצולי שואה.

זה לא העיקר, זה לא העניין.

אז בואי נחזור לנושא.

אני רוצה להתייחס לעיקר, גם לגבי שני דברים שאמרת. האחד, מי ממלא את בתי הכלא, אז זה לא רק אתיופים אלא גם דור שלישי של עולים מזרחים, שצריך להתייחס אליהם, שהם עדיין שם וגם להתייחס לנקודה נוספת.

לגבי הוצאה מן הבית, השאלה היא כמה כלים יש לעובדים סוציאליים בלשכה? אני טיפלתי באימא שהיא עובדת עירית ירושלים, עובדת מאוד קשה, משך שנים, לא אימא עצלנית, אם חד הורית בסך הכול לשלושה ילדים והיא זו שהייתה צריכה לחסום את הדלת של אנשים מהוצאה לפועל, כדי שלא ייקחו את הרכוש היחידי שיש להם בבית – המחשב. אז איך הילד הזה, המתבגר הזה, בבית, יכול להיות פנוי ללמידה, לניהול של חיים נורמטיביים, כשבעצם הוא צריך להיות בחרדה שההוצאה לפועל לא ידפקו בדלת? אז הרבה פעמים מוציאים מהבית שלא בכוונה אבל, המציאות יוצרת כזה מצב שהעוני, בסופו של דבר, מוביל גם להוצאה של ילדים מהבית. זו לא המדיניות, אין ספק שזו לא המדיניות אבל, אין כלים לעובדים סוציאליים. צריך לדעת את זה. העובדת סוציאלית בלשכה אמרה לי: אנחנו בלשכה לא רוצים יותר לפתוח - - -

אנחנו מדברים על השונות התרבותית. הקשיים. האם בשונות התרבותית, בהכשרה - - -

יש קשר. יש קשר בין עוני לבין עלייה. יש הרבה יותר עולים שהם עניים. איך מתייחסים לזה? מעבר לפרויקטים מקסימים שעושים, איך מתייחסים לעוני שמגיעים אתו העולים? איך מתייחסים לזה? זאת השאלה.

נכון.

ורק - - -

איפה את עובדת?

אני שמעתי מעובדת סוציאלית שאמרה שהיא לא רוצה יותר לפתוח תיק של פונים, כשזה על רקע כלכלי ואז אני שואלת: לאן הם אמורים ללכת, אותם אנשים?

אני רוצה לשאול אותך, איפה את עובדת, באיזו לשכה או באיזה אזור?

אני לא עובדת בלשכה.

אני רוצה להתמקד בעניין של השונות התרבותית ולכן אני שואל את זה, ותתייחסו, האם זו הבעיה גם - - -

אני אגיד, אני יועצת במרכז הורים ואני יודעת שאוכלוסייה האתיופית, למשל, מטופלת בלשכות ואלינו היא לא מגיעה, באמת מן הקושי הזה.

אולי זה יכול להיות בעניין המצגת, נראה את הקשיים.

אני מבקשת, כיוון שאנחנו בכל אופן פנינו לאנשים ואנחנו ביקשנו שיכינו את הדברים, אז בכל אופן הייתי רוצה שניצמד למתווה של הדיון, כי יש כאן משהו מבחינתי, שברגע שאנשים מתכוננים אז הכיוון האחר הולך למשהו שהוא מבחינתי לא קשור לשיח שמתקיים כאן. אנחנו בדרך כלל מדברים על צרות ועל קשיים אז בואו תתנו לנו גם את פרק הזמן הקצר כדי לדבר על דברים יפים שנעשים, מתוך מקום של שיקוף הידע והמקצועיות של העובדים הסוציאליים. יהיה לנו מספיק זמן לדבר גם על הקשיים, מה גם שלא נפתור אותם בוועדה הזו.

ברשותך, אני אוסיף רק משפט, בוועדה לקידום מעמד האישה, שכנראה מתחילה תיכף, באמת מדברים על כל הקשיים שעובדים סוציאליים נתקלים בהם. פשוט נשמע שם את חבר הכנסת מאיר, שם יש התייחסות מאוד רצינית לקשיים מולם עומדים העובדים הסוציאליים, אבל זה יום חג ולא הבאנו לכאן את כל הבעיות ואת כל הצרות, כי אנחנו רוצים לשמוח עם העבודה והעשייה הנפלאה שאנחנו עושים.

בואו, אני חושב שהבקשה שלו פה, הפנייה שלו, היא להעלות את הקשיים של העובדים סוציאליים כמו שהם בתחום עבודתם בתחום הספציפי בקליטת עליה, זה מה שהוא מתכוון, אז בואי, נשמע קודם כל, יכול להיות שבמהלך ההצגה כשאנחנו נסתכל, יכול להיות שיעלו שאלות, כשנגיע גם אל העובדים סוציאליים, אז אני מציע שקודם כל נשמע מגברת חלי סבג שריג, מאמריקה הלטינית, לגבי העולים מאמריקה הלטינית והוריהם. בבקשה.

שלום לכולם. קוראים לי חלי כפי שנאמר, ובאתי לספר לכם על פרויקט מאוד ייחודי שנקרא "מתבגרים בעליה". אני עובדת בפרויקט הזה כבר מעל שנה ואני עובדת סוציאלית כבר עשר שנים. אני מאוד מסכימה עם זה שמדובר ביום חג ומדובר בפרויקט מאוד ייחודי ומרגש, שאני שמחה שניתנו לו הבמה והמקום, כדי להראות משהו מתוכו.

"מתבגרים בעליה" זו תכנית שמדברת על איזושהי מניעה. אנחנו בעצם יוצאים מנקודת הנחה שכל משבר ההגירה גורם לבני נוער ללכת לכל מיני התנהגויות סיכון למיניהן, בחלקן הן סמים, אלכוהול וכל מיני חומרי פסיכו אקטיביים והתנהגויות סיכון שונות. לתכנית הזו יש פן מאוד ייחודי, שהיא משלבת – לעומת להרבה פרויקטים שלקחתי בהם חלק במהלך חיי המקצועיים, יש בה שילוב שנמצא גם בשטח בין בני הנוער עצמם לבין ההורים שלהם. אנחנו בעצם יוצרים מפגשים משותפים להורים ולנערים, ומפגשים נפרדים להורים בנפרד ולנערים בנפרד, וזה משהו שהוא, מן הניסיון המקצועי שלי, לא קורה בכל מסגרת. זה מאוד קשה ליצור את הבמה המשותפת הזו בדרך כלל, וזה משהו שהוא מאוד ייחודי ומקסים.

אנחנו יוצרים איזושהי קבוצה אינטימית שמאפשרת לבני נוער פלטפורמה ומקום להיפגש ולדבר על הקשיים, בצורה אותנטית ובצורה כנה, במקום בטוח ומכיל שהם יכולים להביא אליו את עצמם.

המטרות של התכנית שלנו הן הפחתת התנהגויות סיכון שעליהן כבר דיברתי ואמרתי, לפתח מודעות בקרב בני הנוער למיקוד שליטה פנימי, למקום שבו הם לוקחים אחריות על הבחירות שלהם, שהם מבינים מה הסיכונים שנובעים מתוך הבחירות שלהם, לחזק את היכולת ההורית – עכשיו אני מדברת לרגע על השילוב של ההורים בתכנית, אז המטרה היא באמת לחזק את היכולת ההורית של ההורים בהבניית גבולות, בנורמות התנהגות, בתקשורת בין שני הצדדים, לחזק את הקשר בין ההורים לנערים עצמם, לחזק את הזהות האישית של הנערים ולייצר מודעות להשפעות של החומרים שדיברתי עליהם קודם, כי אנחנו מבינים שהדבר הזה קיים בגיל הזה, בעיקר בקרב העולים, שם יש אפילו קצת יותר מהעניין הזה.

המבנה של התכנית הוא עשרים וחמישה מפגשים בסך הכול של הנחיה, יש לנו ששה מפגשי הכנה, שבהם המנחות עושות ראיונות אישיים ומגיעות לבתים של הנערים עצמם ונפגשות ועושות שיחה וראיון כזה. יש עשרים וחמישה מפגשים שמחולקים: שבעה עשר לבני הנוער עצמם, הנחיה רק לבני הנוער, חמישה מפגשים רק להורים ועוד שלושה מפגשים שהם משותפים להורים לנערים גם יחד. זה המבנה של התכנית.

בתוך הפעילות – שזה גם אחד הדברים שהוא מאוד מיוחד ומקסים לראות, אנחנו יוצאים לכל מיני פעילויות, אנחנו מוציאים את הנערים, תיכף הבנות פה, שמנחות את הכיתה בפועל, ואני מרכזת אותן, הבנות המנחות יספרו, והן אלה שיוצאות איתם לכל מיני מקומות מעניינים ביחד, תיכף ניכנס לזה. יש עוד דבר שקורה והוא שאנחנו מפגישים אותם עם בחור 'נקי', לספר להם סיפור כזה, מישהו שמספר את הסיפור שלו ומפגש עם מודל הצלחה, שאני אומרת שמרתה היא אחת המנחות בתכנית והיא לדעתי אחת ממודלי ההצלחה, אתם תיכף תשמעו אותה מדברת, אני ממהרת כדי להשאיר להן זמן.

יש לנו ועדות היגוי, גם עירוניות על התכנית וגם ועדות היגוי ארציות, שדנות בדיוק על מה שאמרנו, על הקשיים ועל דברים שיכולים להצליח יותר ומה פחות, וכל שנה מכניסים אוכלוסייה חדשה. כשפתאום יש צורך בתחום אחד יותר אז מכניסים אוכלוסיות חדשות לתכנית.

בשנת 2015 היו לנו עשרים ותשע קבוצות בארץ, מצפון עד דרום, זה ממש נמצא בכל מיני מקומות, לאורך ולרוחב הארץ. עשרים קבוצות מתוך הקבוצות ממומנות על ידי משרד הקליטה, תשע קבוצות נוספות במימון משרד הרווחה, וכאן אני מדברת על השנה החולפת.

חשוב לציין עוד דבר ייחודי – וזה המשפט האחרון שאני אגיד, שמי שמנחה את הקבוצה זו הנחיה - - - של עובד סוציאלי מתחום התמחויות ומישהו שהוא בן העדה, שמדבר את השפה. אני מתכבדת להעביר את רשות הדיבור למנחות היקרות שלנו.

שלום לכולם. אני מאוד מתרגשת להיות כאן, כעובדת סוציאלית ובכלל, כאן, כשהכנסת מארחת אותי. שמי מאי גמליאל, אני עובדת סוציאלית במרכז לטיפול בהתמכרויות ברמלה. אני עובדת עם נוער כבר כמה שנים, שלש, ארבע שנים, רק עם נוער וצעירים, זו האהבה שלי מאז ומתמיד. אני מנחה - - - עם מרתה קסטרו, היא פסיכולוגית במקצועה, היא בעצם מגשרת קהילת האמל"טים בעיר, היא איש הקשר לכל הדברים הרלבנטיים. המדריכה שעבדה - - - חשוב לציין.

הקבוצה שלנו התחילה בחודש נובמבר 2015 והסתיימה ממש עכשיו, בימים האחרונים. הקבוצה כללה חמישה עשר בני נוער, שמונה נערות ושבעה נערים, עולי אמריקה הלטינית, כולם תלמידי שכבות י'- י"ב באותו בית הספר, אוכלוסייה יחסית הומוגנית מבחינת המאפיינים שלה. לגבי ארצות המוצא, יש לנו שמונה נערים שעלו מפרו, יש לנו ששה שהם מקולומביה ואחד מוונצואלה. חשוב לציין, כי כשאנחנו מסתכלים על העולים האלה אז אנחנו שואלים מהיכן הם מגיעים, מהם המאפיינים המיוחדים של ארצות המוצא. לגבי ארצות המוצא שלהם, מדובר בכפרים מאוד בסיסיים ודלים ברמת המשאבים, הטכנולוגיה, וזה אומר שהשינוי עבורם הוא מאוד משמעותי, כשהם עולים לכאן, ארצה, מבחינת השכלה, מבחינת רווחה כלכלית. המצב הסוציו אקונומי של הקבוצה הספציפית הזו ושוב, אני רוצה לציין שאנחנו מדברים על הקבוצה הזו ואנחנו לא יכולים להקיש החוצה כלפי קהילת האמל"טים כולה, אז אנחנו מדברים על מצב סוציו אקונומי בינוני. אצל רוב האנשים שלקחו חלק בתכנית, ההורים לא מכרו את הבתים שלהם, דבר שיכול להעיד על הארעיות שלהם בארץ. בעצם ההורים והנערים לא כל כך מדברים על השאלה אם נשארים כאן או לא נשארים כאן, זה איזשהו מצב ביניים שלא ברור אם הוא ביניים או לא, אבל הוא יחסית קשה ומשברי. ואז התכנית נכנסת בדיוק במקום בו היא צריכה להיכנס. לגבי המניעים אז לפי דיווחי המשפחה, המניעים לעלות ארצה, הם כאמצעי ופחות כמטרה. אין איזושהי אידיאולוגיה לעלות לארץ ישראל ולהיות כאן במולדת.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת קסניה סבטלובה. המשיכי.

אנחנו מדברים על מניעים לעלות ארצה, לשפר את הרווחה הכלכלית. כמה דגשים מיוחדים לגבי הנערים ואני אתחיל עם ההורים. כשאנחנו מדברים על ההורים אז בעצם ערך ראשון שהם רואים זה עבודה, כשעבודה זה אומר עבודה, עם כסף ופרנסה שמספקת חוגים, מספקת השכלה ומספקת את כל שאר המותרות בבית, גם הבסיסיות וגם היותר מתקדמות. הנערים מתחילים לעבוד בגיל יחסית צעיר ומצד שני גם לוקחים תפקידים מאוד הוריים. אוספים את הילדים, מבשלים, משכיבים, זאת אומרת, נושאים בתפקידים פחות מותאמי גיל.

ההורים לא רואים חשיבות לאינטגרציה עם הארץ, ההסתגלות למדינה היא לא ערך חשוב מבחינתם. הם מרגישים עם רגל אחת בפנים ורגל אחת בחוץ –"אני על זמן שאול אז למה לי להתאמץ בעצם ולנסות להתערות בחברה יותר?" הם רואים בלימוד השפה העברית, למשל, איזשהו כלי וזה קצת פחות מטרה, להראות ש"אני מסתגל בארץ", בשונה מן הנערים שבעצם הדבר המאוד ראשוני, הוא לרכוש את השפה כדי לטשטש קצת את השוני משאר החברה.

כמעט ואינם מקיימים מערכות יחסים חבריות עם בני גילם, בשונה מבני הנוער שמאוד מהר רוכשים הרבה מאוד חברים ישראלים. הנוער שלנו לא תופסים את עצמם כעולים, להתרשמותנו, בגלל, ששוב, ממוצע השנים שלהם בארץ בתכנית הזו ולא אמרתי את זה, הוא שבע עד עשר שנים. מרגישים מאוד מאוד "בארץ", הם לא מרגישים מנודים ודחויים בחברה. מאוד מצליחים ומקובלים. המוטיבציה שלהם לשירות היא נמוכה. משרתים "כי חייב", לא כי יש איזושהי תחושה של שותפות גורל, ללחום למדינה הזו ולמענה.

זכיתי להיות מנחה בתכנית הזו. אני מקצרת למרות שאפשר לדבר עוד הרבה מאוד זמן וחבל שאין יותר. זכיתי להנחות קבוצה מדהימה שנותנת מענה בדיוק במקום מאוד מאוד משברי ומאוד מאוד חשוב לנערים האלה. תכנית שלא עוברת בכל מקום, זאת אומרת, מאוד ברור שיש את התכנית הזו לעולי ברית המועצות ועולי אתיופיה, אבל האמל"טים, שיש להם מאפיינים מאוד מיוחדים, כמו הרבה הדגשים סביב מיניות, סביב שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים, הם לא מקבלים מענה. אני מעבירה את השרביט מהר מהר למרתה, שתספר קצת על קבוצת העולים.

בוקר טוב, אני מרתה, סיימתי לימודי פסיכולוגיה בקולומביה, אני - - - לעבודה עם ההורים, עולים מאמריקה הלטינית. קודם כל, זו עבודה מאוד מאוד חשובה כי כן, הם ההורים של הנערים המתבגרים, שחווים משבר, לא רק בנוגע לגיל אלא גם משבר שקשור לעלייה.

למעשה אנחנו מדברים על משבר בתוך משבר וזה משהו לא קל. לכן, כדאי ללוות את ההליך של הילדים שזקוקים להורים אשר - - - לספק להם בטחון, הגנה, ייעוץ והכוונה. דברים אלה קשים גם להורים כי הם לא מכירים את - - - הקודים התרבותיים והחברתיים בארץ הקולטת, וגם עסוקים מאוד בגלל כל השינוי, עם תפקידם בעבודה כדי להתפרנס ולא רק למלא את תפקיד ההורה.

הקבוצה חשובה מאוד כי הקבוצה נותנת לעולים - - - . הקבוצה נותנת השתייכות, אשר תקל על התייחסות לנושאים שונים, לדוגמה, התבגרות, השמת גבולות, אלכוהול וסמים, כמו כן גם לימודים, צבא וכו'. זה חשוב מאוד כי הקבוצה - - - ההורים יכולים להתקדם - - - גם יותר נוח, יותר להבין התהליך. זה חשוב בגלל זה.

תודה.

יש לכם אפשרות לראות פה תמונות. התמונה מצד שמאל זו פעילות של ההורים והילדים ביחד. יש שם פעילות - - - שהוצאנו אותם לפעילות בחוץ אז יש אפשרות קצת להתרשם מתמונות.

תודה. בתכנית הזאת, למשל, כמה עובדים סוציאליים ממוצא אמריקאי-לטיני נמצאים בתכנית הזו, בפרויקט הזה?

בכל קבוצה שיש לנו יש שני מנחים, אחד מהם הוא עובד סוציאלי והשני, לא חייב להיות עובד סוציאלי כי הוא יכול להיות מישהו שיש לו ניסיון בטיפול או בעבודה עם נוער, במקרה שלנו אנחנו מדברים על פסיכולוגית שלמדה לא בארץ אבל באה מתחום הטיפול והיא עלתה בעצמה. בכל קבוצה שלנו בפרויקט הזה יש מנחה דובר השפה, שהוא בן העדה בעצמו.

הבנתי. אז העובדת הסוציאלית מהי? את ממוצא אמריקאי לטיני? מדברת את השפה?

לא, אני מן הארץ הקולטת.

הבנתי, אני רציתי להבין, אתם הצגתם לנו לגבי העולים – הנוער וההורים, שאתם עושים עבודה מצויינת אבל, אני שאלתי אם יש עובדים סוציאליים, עובדת אחת או עובד אחד, שיכול לדבר את השפה, שמכיר את התרבות, האם יש? אם אין זה בסדר, אני רק שואל.

בקבוצה בנתניה, למשל, הייתה לי עובדת סוציאלית - - -

לא, ברמלה.

ברמלה זו קבוצה ראשונה ומרתה היא בת העדה.

אני מקצועית - - -

מרתה מנחה - - -

שאלתי, האת עובדת סוציאלית?

אני - - - מאמריקה הלטינית.

היא פסיכולוגית.

פסיכולוגית, בסדר, זה מה ששאלתי.

האם אני יכולה רק להוסיף למה ששאלת?

שם לפרוטוקול.

להתייחס לפרוטוקול, כן.

אני נטלי, אני עובדת סוציאלית מחוזית במשרד העלייה והקליטה וכן, אני רוצה להתייחס למה שאמרת ויש מחסור בעובדים סוציאליים דוברי ספרדית וצרפתית כרגע. אנחנו, כמארגנים קבוצות למיניהן, מאוד מאוד קשה לנו למצוא עובדת סוציאלית דוברת ספרדית, כמעט בלתי אפשרי למצוא עובד סוציאלי דובר צרפתית.

אז יש מחסור.

יש מחסור.

זה מה שרציתי לשמוע. אנחנו נלך לקבוצה השנייה, אני אלך לפי הסדר שאת הצגת, שרה, אז אני עובר לעולים מצרפת. התארגנות שירותי הרווחה בנתניה לקליטת העלייה החדשה, עובדת סוציאלית תמר אלוני. בבקשה.

שלום.

בבקשה. תנסו לדבר בתמצית, כי יש אנשים רוצים לדבר.

האם אתה רוצה להגיד לנו משהו ספציפי שמעניין אותך יותר?

לא, לא, זה לא מה שמעניין אותי, מה שמעניין אותי אני אשאל, אתם תציגו מה שתיכננתם.

שלום לכולם. אנחנו מייצגות את היחידה לעולי צרפת, מאגף הרווחה בנתניה. זו יחידה שפועלת כבר שנה ושלושה חודשים. היחידה הזו מורכבת ממני, אני עובדת סוציאלית ב-50% משרה, לא דוברת את השפה, זה בהקשר למה שנטלי הסבירה לכם. כל הצוות שלי כן דובר צרפתית ואנחנו עובדים בסך הכול בשיתוף פעולה מאוד טוב, בינתיים זה עובד טוב. מורית היא מלוות המשפחות, היא עובדת 100% משרה, יחד אתנו יש מזכירה שהיא דוברת צרפתית ושתי בנות-שירות שהן אתנו מחודש ספטמבר. יש עוד עובדת סוציאלית שעובדת אתנו עשר שעות שבועיות, זה קצת אבל, היא דוברת את השפה.

אתחיל קודם כל מן היחידה עצמה. נתניה היא העיר שמגיע אליה מספר רב של עולים מצרפת ובעצם היחידה – בשיתוף עם משרד הקליטה, שראתה לנכון לפתוח את היחידה שלנו על מנת לסייע לעולים עם ההגירה ועם הקליטה בארץ ישראל, כשבעצם היחידה אמורה להעניק שירות של הדרכה וטיפול רגיש- תרבות ושפה, בתוך אגף הרווחה ומחוצה לו, עם הסבר וסיוע למיצוי זכויות של העולים, התייחסות למנהגים התרבותיים וכמובן, לתיווך בין התרבויות השונות.

רק כמה נתונים על העלייה של העולים הצרפתים בארץ. אחר כך ספציפית בנתניה אבל כמו שרואים, 2010, 2011 ועד 2012 זה בסביבות אלפיים נפש, 2013 זה כבר פלוס 50% כלומר, שלושת אלפים, 2014 – ששת אלפים ושש מאות נפש, 2015 שבעת אלפים ארבע מאות, 2016 בטח כבר לא יהיה לי מקום, על התקרה אני ארשום.

לצערנו, העלייה של הצרפתים תלויה גם במה שקורה בצרפת, מבחינת האנטישמיות ונפגעי הטרור. אנחנו יכולים לראות פה שכל פעם שהיה איזה רצח או פיגוע אז העלייה רק עולה. אלה כמה מספרים כדי להראות שנתניה קולטת הרבה עולים, ירושלים ראשונה אבל כרגע בנתניה הרבה עולים מצרפת. וכעת סיבות העלייה, למה עולים כרגע צרפתים לארץ.

כן, אם בעבר העלייה אופיינה באידיאולוגיה ציונית אז בשנים האחרונות אנחנו יודעים שהיא סביב המשבר הכלכלי והאנטישמיות שגואה שם, כשבעצם ישראל מהווה עבורם מקום של צמיחה ושגשוג כלכליים, ו"טוב לנו במקום הזה". יש בטחון שהם מרגישים פה לעומת צרפת.

חשוב לחזור עכשיו ספציפית לנתניה, מ-2004-2012 בממוצע הגיעו לנתניה 552 נפשות ומ-2013 אנחנו רואים שהמספרים הם כבר 850 ואחר כך כמעט 2,000, שזה מהווה יותר מ-25% מסך העולים וזה רק עולה. למה מגיעים לנתניה? זה מקום שהם מכירים מהחופש, יש הרבה עולים, אפשר להישאר שם שנים בלי לדעת לדבר עברית, כולם מדברים צרפתית שם ברחוב, עם השנים זה יותר ויותר.

נתניה נקראת "הריביירה הישראלית", כנראה שלא סתם.

אז אפשר לעבוד בצרפתית, אחר כך נדבר על זה, לגבי השתייכות, יש קהילה עשירה ונמשיך.

המאפיינים של העולים מהווים בעצם גם את המקור לקשיים שאנחנו פוגשים. בעצם, רוב הקהילה שמגיעה היא קהילה דתית, שיש לה תחושה מאוד חזקה כלפי המורשת שלה וכלפי המדינה. הם מגיעים בעיקר מצפון אפריקה ומצרפת עצמה וזה כבר יוצר איזשהו פער אצלנו, בישראל, בגלל השאלה מהם הפערים האלה בין רמת הדתיות או מה זה אומר, ההגדרה של אדם דתי.

הדבר השני, כמו שמורית אמרה, אתם תשמעו בנתניה רק צרפתית וזה קל להם מבחינת הקהילה. השמירה של השפה הצרפתית מתאפשרת להם שם, אבל זה גם מהווה את הקושי שלהם להשתלב בתוך התרבות שלנו. יש קושי ממש גדול עם השפה. חלקם הגדול גם לא הולך לאולפנים מסיבות כאלה ואחרות.

מאפיין נוסף הוא הזיקה והקשר שהם ממשיכים לקיים לארץ המוצא. ממשיכים ביקורים, חלקם גם עובדים בצרפת, מדי פעם מגיעים לארץ, מה שגם יוצר איזשהן בעיות, גם בתוך המשפחה וגם בזוגיות, האישה פתאום מוצאת את עצמה מתפקדת כאם חד הורית לכל דבר וזה מערער קצת את הסמכות, גם ההורית וגם את זו שבתוך הזוגיות.

דבר נוסף הוא הבדלים תרבותיים שאנחנו פוגשים אותם בכל תחומי החיים. בצרפת יש עזרה מאוד מאוד נרחבת למשפחה. למעשה, הם לא צריכים לגשת לאיזשהו מוסד של בטוח לאומי למלא טפסים, להגיש לוועדות וכאלה, כי מטלפנים אליהם מן המוסד ואומרים להם: "נולד לך ילד? את סובלת ככה?, תק-תק-תק את זכאית לזה ולזה". אין שם את המירדף או את הבקשה לעזרה, העזרה פשוט מגיעה וזה הבדל שיוצר פער מאוד גדול בין המדינה שלנו לשם.

יש גם הבדלים מבחינת הקיצבאות, זאת אומרת, once הוכרת בבטוח לאומי או במחלקת דמי אבטלה, אז גם מבחינת הסכומים עצמם שמשלמים בצרפת, הם הרבה יותר גבוהים, לא רק יחסית לארץ אלא גבוהות.

לגבי החינוך בצרפת, יום הלימודים שם הוא ארוך, הוא עד חמש, שש בערב אפילו, כך שכשהם מגיעים לארץ ויום הלימודים מסתיים בשעה אחת, אז כל ההתארגנות סביב הנושא של "מה אני עושה עם הילדים שלי משעה אחת?" "הרי אני צריך לעבוד, איך אני מסתדר?" "מאיפה אני מביא לזה כסף?" דברים כאלה שממש קשים להם ואנחנו נתקלים במקומות של הערעור של הסמכות ההורית. כל החינוך שונה. גם סנקציות שמופעלות בתוך בית הספר בצרפת, הן נשארות בתוך בית הספר, ההורים מוזמנים במיוחד לצורך פגישות כאלה, אבל לא מצופה מן ההורה להיות מעורב בתוך החלטות של בית ספר, ואילו כאן, זה בדיוק ההיפך, מצפים בבית הספר, אם אימא לא מטלפנת לשאול מה שלום הילד שלה או איפה יש התקדמות או אין התקדמות, אז מסתכלים על זה כאילו ההורה לא מתעניין אבל, זה באמת פער שהוא גם בתפיסה.

כל מה שקשור לעיסוק הילדים בשעות הפנאי, כמו שאמרתי, עד חמש שש יש מסגרת מובנית, יש בתוכה חוגים, עזרה בשיעורים ופתאום: "מה אני עושה עם הילד שלי מאחת בצהרים?" "מי עוזר לו בלימודים?" "לאיזה חוגים אני רושם אותו?" גם "מאיזה כסף?"

מאפיין נוסף הוא הנושא של המגורים. הצרפתים בנתניה לפחות, בוחרים לגור באיזורים שהם שכונות חדשות, לרוב ליד הים, וזה נראה, לפחות בהתחלה, שאין להם מאזן נכון בין ההכנסות שלהם להוצאות שלהם. ההוצאות מאוד מאוד גבוהות, העלויות בתוך שכונות כאלה, של שכירויות, הן מאוד מאוד גבוהות, הם לא מצליחים לעמוד בזה ומתחילים ליצור לעצמם חובות ופערים כלכליים.

נושא נוסף הוא גם קשור למקום השפתי שדיברתי עליו. בגלל שהם לא לומדים את השפה העברית וקל להם יותר עם השפה הצרפתית – שזה מצד אחד מובן, הם נוטים להיקלט לתוך מקומות עבודה שמציעים להם נוחות מן ההתחלה, אתם לא צריכים להעביר את השפה שלכם, תשתמשו בשפה שלכם, כל מוקדי ה call center למיניהם הם מוקדים של טלמרקטינג כזה או אחר, שבעצם פועלים מול צרפת ומתנהלים כמובן בשפה הצרפתית. הם גם משלמים יחסית לשכר המינימום בארץ, תשלום הרבה יותר גבוה ולכן, הבחירה פה היא גם ממקום של שפה וגם ממקום של משכורת גבוהה יותר.

דיברנו קודם על זה שלרוב הגבר יכול למצוא את עצמו עושה נסיעות לחו"ל לשלושה שבועות, לחודש, לעבוד, מגיע לפה, דיברתי על זה, אני לא אחזור.

המאפיין הנוסף הוא שיש איזשהו דימוי – ואני לא יודעת אם אתם זוכרים, היה איזשהו מערכון ב"ארץ נהדרת" לפני כמה שנים על הצרפתים שמגיעים והכול מסיבות וזה - - - וזה, ואנחנו חושבים שהם נורא פתוחים ושהם עם שמחת חיים, אז יש את החלקים האלה אבל יש גם את החלקים האחרים של הקנאות המאוד מאוד גדולה לפרטיות שלהם.

לגבי תרומת היחידה, היחידה הוקמה מתוך צורך ורצון לסייע לעולים להיקלט בארץ ובנתניה. אנחנו מהווים בשבילם גשר לשירותי הרווחה ולא רק בתוך הרווחה, כי גם מחוצה לה, אנחנו מסייעים בליווי שפתי לאנשים, גם בתוך האגף וגם מחוצה לו. בעצם אנחנו נותנים טיפול ממוקד סביב כל הנושאים שקשורים בבעיות של קליטה והגירה, גם הדרכות הורים וגם טיפולים. אנחנו עובדים עם כל הרווחה בנתניה, עם אנשים שהם אחראיים בכל תחום, שאיתם אנחנו עובדים בצמוד לגבי עולים מסויימים.

כך אנו עובדים. יש לנו יותר משבעים משפחות, חצי מהן בתוך היחידה עצמה, אחר כך אני אדבר ספציפית על מהות הנזקקות של המטופלים שלנו ומחצית, שאיתם אנחנו עובדים עם כל הצוותים של הרווחה. הרבה אנחנו עובדים עם הנכויות ועם הצוותים במקומות בהם הצרפתים גרים. אצל המטופלים שלנו, הבעיות העיקריות הן בעיות של חוסר הכנסה.

חוסר הכנסה על כל הגוונים.

משפחות עם ילדים, נשואים, חצי מהם נשואים, הרבה גרושים, פרודים, ילדים. רוב העולים שלנו, רוב המטופלים הם בשלש השנים הראשונות שלהם, 67% הם בשנים הראשונות.

גם בקרב מטופלים שנמצאים ביחידות אחרות, יחידות מומחיות, אנחנו רואים שהרוב המטופל הוא אנשים שסובלים ממומים או ממגבלות פיזיות ונכויות.

שירותי הרווחה בנתניה נותנים מענה לעולים הצרפתים, לא רק בתוך היחידה שלנו, שכמו שאמרתי, מתמקדת בעיקר בקשיים של עלייה וקליטה, אלא גם פורסים עוד צוותים שונים כמו בגיל הרך, שיש תכנית, בשירות לנערה, קידום נוער שזה עבור נערים צרפתים, יש סיוע בתעסוקה, תכנית שמיועדת לתעסוקה, המרכז לשלום המשפחה, שיש להם מטפלת ספציפית דוברת השפה הצרפתית, בשירות לקשיש יש עובדת שהיא דוברת צרפתית וגם במחלקת התנדבות ש.י.ל., שהיא שירות ייעוץ לאזרח.

העבודה המערכתית מאוד מורחבת.

ואלה שירותים נוספים בקהילה בנתניה, שנותנים מענה לצרפתים. משרד הקליטה כמובן, משרד החינוך שעובד בשיתוף עם משרד הקליטה, הבטוח הלאומי, ארגון "אוניפן" שזה התאחדות עולי צרפת, עמותות נוספות שאנחנו עובדים איתן, תעסוקה והסוכנות היהודית.

זהו, אנחנו רוצים להגיד שהיחידה עובדת מאוד יפה, נותנת מענה להרבה דברים ואנחנו מקווים שזה ימשיך להיות ככה. בגלל העלייה המסיבית שיש אנחנו היינו מאוד רוצים שזה ימשיך ואפילו ימשיך למתוח זרועות. תודה רבה לכם.

תודה, תודה רבה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה.

זה יותר ברמה של שאלה אליכן מאשר statements, כי באתי לשמוע וללמוד. אני בעצמי עולה, שומעים מן המבטא, אמנם עולה ותיקה אבל בהחלט המצב מוכר וידוע, ואני יכולה רק להגיד שהרבה משפחות של חברים, גם כאלה שעולים עכשיו ושעלו אז, אם לא העזרה של העובדות הסוציאליות המסורות אז בוודאי לא היו מצליחים, לא היו מגיעים לתובנות, לא היו משתלבים ולא היו אחרי כן נכנסים למסלול מסוים של הצלחה, גם במישורים השתלבותיים-תרבותיים וגם במישורים כלכליים.

יחד עם זאת, השאלה שבעיניי היא משמעותית מאוד היא כמובן, כמות העובדים והעובדות הסוציאליות פר אוכלוסייה. אני יודעת שיש ערים ששם המצב הוא יותר טוב ויש ערים ששם המצב הוא הרבה יותר בעייתי, אז אם תוכלו להשכיל אותנו ולומר. אני לא יודעת אם התייחסתם לזה בהתחלה, לצערי הרב הגעתי קצת באיחור, מהו המחסור באופן כללי, לא פר שפה או קבוצה מסויימת, אלא פר אוכלוסייה. כי אני שומעת על מקרים וגם פונים אליי ללשכתי, אנשים שאומרים: העובדות הן אחלה אבל אין להן מספיק כוח אדם, אין להן מספיק יכולת, אין להן מספיק שעות כדי לעזור לכולם והצרכים, מה לעשות - - -

אנחנו מסכימים אתך.

כן, אז היינו רוצים לשמוע, פירוט של מה, כדי שנוכל לגבש המלצות בעניין הזה.

שאלתי קודם את השאלה הזו בהקשר של המצגת הראשונה, של הפרויקט ברמלה, אז אמרו לי שיש מחסור של עובדים סוציאליים, במיוחד עובדים סוציאליים שהם דוברי שפות העולים.

אנחנו יודעים שזו שאלה כללית, שבכלל יש משבר בעניין של עבודה סוציאלית אבל כמדינה קולטת עליה, ברור שאנחנו חייבים לשים דגש מיוחד על זה, כי בן אדם שמגיע - - -

בירושלים חסרים מאתיים עובדים, רק בירושלים.

אז אולי אני אשאל את שרה, ממשרד הקליטה, האם אתם חושבים או מתכננים או אולי עושים, אולי תעדכנו אותנו, שבהכשרת עובדים סוציאליים דווקא מן העולים, קודם לא היית פה, אני אמרתי, אני עובד סוציאלי - - -

יותר טוב מכולם.

עובדת סוציאלית ציפי בר עכשיו נלחמת על הזכויות של העולים, והיא אחת העובדות הסוציאליות שקיבלו אותי בלשכה, נתנו לי את כל החיבוק והדחיפה וזה היה מאוד חשוב.

זה לא היה בעלייה הגדולה. היו מאז עליות מאוד גדולות ואין עובדים.

זה היה לפני "מבצע שלמה".

אנחנו תמיד אומרים שהעלייה זה יום חג אבל קליטה זה משהו שנמשך אחרי כן עשורים.

אז זה לא התרגום, זה לא התרגום פה, כי העניין הוא הרגישות התרבותית, ההבנה ולכן, אני חושב שלא צריכים להסתפק רק במתורגמנים אלא צריכים להיות עובדים סוציאליים מקצועיים באותן שפות של העולים, לכן, אם יש - - -

אני בהחלט מסכימה אתך, אני חושבת שזה בעצם השלד המרכזי של מענה, שהוא מענה מותאם בכשירות ובמקצועיות ובגישה רגישת-תרבות. אנחנו נמצאים בקשר עם משרד הרווחה, לא נמצאת כאן דפנה מושיוף שהיא מרכזת את מינהלת הקליטה אבל, זה נושא שמבחינתנו הוא נמצא על סדר היום.

כשהתקבלה החלטת הממשלה לגבי העלייה מצרפת, היה בהחלט ברור ונעשה מיפוי בתוך מערכת השירותים של משרד הרווחה, והסתבר עד כמה אין עובדים סוציאליים שהם דוברי צרפתית. אני יכולה לבשר שהמשרד שלנו, לפני חודשיים שלושה, פתח קורס הסבה לעובדים סוציאליים, ומתוכו כמחצית מהאוכלוסייה של הלומדים הם כבר דוברי צרפתית, זאת אומרת שכבר יש כרגע איזשהו אופק. הקורס היה פתוח להסבה מקצועית לשפות שונות, מחצית מאלה שכרגע נוטלים חלק בקורס הם דוברי צרפתית, ואני מקווה שזה יהיה חלק מתוך עיבוי קאדר העובדים.

מה שבעצם במשרד הרווחה מנסים לעשות, הוא לנסות ולאתר מבין העובדים סוציאליים שפרשו לגימלאות, לראות אם יש עובדים סוציאליים שהם דוברי צרפתית, שאפשר לנצל את הידע שלהם, שהוא ידע מקצועי שנרכש במשך שנים ויכול להוות היום כלי להתמודדות.

מהם הצרכים של המערכת?

שרה?

ברור שהמערכת צריכה עובדים כרגע. זאת אומרת, העידוד הוא כשם שאנחנו רואים שיש כבר מסה מאוד יפה של עובדים סוציאליים דוברי רוסית, שהיום משולבים בכל מערכות השירותים ומהווים נתח מקצועי - - -

בעלייה הגדולה הכשירו.

כך גם לגבי דוברי אמהרית.

דוברי אמהרית הם בהחלט קאדר לא מבוטל, ואני חושבת שהשאיפה שלנו היא מצד אחד להכניס כמה שיותר אנשי מקצוע שהם דוברי שפות אבל בה בעת, לפחות בראייה שלי, המשמעות של עבודה רגישת-תרבות, היא גם להכשיר את הצוותים שהם לא יוצאי קהילות המוצא לעבודה שהיא מותאמת לקהילות המוצא. מתוך כל המחקרים שאנחנו קראנו ויש על זה עבודות גם של דר' ריטה סבר, עולה שהעבודה המקצועית המשמעותית ביותר היא כשנעשית עבודה משלבת של עובדים ותיקים יחד עם בני קהילות המוצא, ויש כאן בעצם למידה והפרייה הדדית.

אני רוצה לשאול משהו אחד, שניה, גם אם אנחנו נגיד שמשרד הקליטה או המוסדות יכשירו דוברי שפות בתחום העבודה הסוציאלית, האם יש תקנים כדי לקלוט אותם?

זאת השאלה.

זה מה שאנחנו רוצים לדעת. תראה, פה, הוועדה, תפקידה לפקח על משרדי הממשלה ואת הצרכים אנחנו צריכים לקבל מכם, מהשטח, אז אנחנו שואלים את השאלה הזו, כדי שאנחנו נוכל לקבל החלטה ולקרוא לשר הקליטה, בוא תוסיף תקנים ותקלוט את העולים, אני מבין שזה לא - - -

צריך - - - כוח אדם לקלוט אותם דרך פרויקטים למיניהם ולא בתקנים, לפחות בקרב יוצאי אתיופיה, ברגע שאתה אומר בפרויקט ולא בתקן אז הוא לא רואה בזה אופק תעסוקתי והרבה פעמים לא מוכנים לקחת. זה דבר אחד.

דבר שני, חלק מהמשרות הוא חצאי מישרות אם לא פחות מזה, אז עולה שרוצה וזו הכנסה יחידה שלו, הוא רוצה לעבוד בתקן שיש לו אופק תעסוקתי שהוא צריך לעמוד בו וזה לא תמיד בא - - -

אתה צודק, ואם אנחנו מדברים היום על העובדים סוציאליים אז כמובן שיש שני שלבים, קודם כל זה השירות שצריך לתת למי שצריך ומגיע לו, והדבר השני הוא לעזור לעובדים סוציאליים גם בעניין התקנים, כדי שהם יוכלו לתת את השירות. לכן זה קשור אחד לשני.

חלק גדול מהשירותים מופרטים.

כל השירותים.

רוב השירותים הם מופרטים. לשר הרווחה מאוד קשה לבוא ולהגיד: אני אתן תקנים ובו זמנית חלק מהשירותים כבר מופרט. לא מעט עובדים סוציאליים היום עובדים בשירותים מופרטים, גם בתוך הרשויות.

זה גם חלק מן הבעיות וזה מה שגם שחבר הכנסת מאיר כהן ציין, תביאו בעיות, אז אין לנו זמן, הזמן שלנו מאוד מוגבל ואני רוצה שנעבור לקבוצת "כבלי שיח".

לקבל - - - של רווחה.

קודם כל אנחנו כמובן נבקש מאיגוד העובדים סוציאליים שיעבירו לנו נתונים על צרכים, שאנחנו יכולים – אולי לא נצליח אבל - - -

אני יכולה באמת להגיד 'בגדול' לפי מימצאים, שחסרים בארץ למעלה מאלף תקנים, רק כדי לעשות את העבודה הקיימת, לא בחשיבה על פרויקטים נוספים, וזה ידוע למשרד הרווחה וזה ידוע למשרד האוצר, ואנחנו מתריעים כל הזמן על מעמסה מאוד קשה של העובדים סוציאליים. אנחנו מבקשים, יש בקשה שלנו, מאוד מפורשת, לבוא ולהגדיר ולהגיד לכמה אוכלוסייה יכול עובד סוציאלי לתת שירות נאות, יכול לתת ולבטא את כל המקצועיות ואת כל מה שהוא למד, לבוא ולתת את זה ללקוחות.

יש בעיה מאוד גדולה, זה ידוע, זה מפורסם בכל מקום. הנתונים נמצאים גם במשרד הרווחה, צריך לעשות את החיבורים. אני מאוד שמחה על זה שאתם מעלים את זה אבל, אנחנו חשבנו שאם אנחנו נתחיל לבוא ולהגיד: "כמה חסר וכמה לא טוב" אז יגידו "באתם להתבכיין" אז אנחנו רוצים לבוא ולהציג את העבודה היפהפייה אבל, בהחלט, הבקשה הזאת, אנחנו נענה לה בשמחה רבה.

תודה. תודה. כן, עובדת סוציאלית קולני, בבקשה.

שלום לכולם, קודם כל אני שמחה לשבת פה ולדבר על העבודה של עובדים סוציאליים עם קהילת "בני המנשה" בקרית ארבע. שמי אסתר, עליתי לארץ בגיל חמש עשרה וחצי מצפון-מזרח הודו. אני העובדת סוציאלית הראשונה מן הקהילה שלנו ועובדת בתור עו"ס משפחה, במחלקת שירותים חברתיים בקרית ארבע. הוזמנתי היום לדבר על העבודה של עובדים סוציאליים עם קהילת "בני המנשה" בקרית ארבע.

"בני המנשה" הם אוכלוסייה ממש חדשה, די חדשה בארץ ואני אתחיל מן ההתחלה. בני הקהילה מרגישים שהם צאצאים של מנשה, ובמנהגים שלהם יש הרבה דברים שקשורים ליהדות. הם באים מצפון מזרח הודו, לא - - - הודו, הם באים משתי מדינות, ממדינת מיזוראם וממניפור.

אנשים שבאים ממיזוראם מדברים בשפת מיזו, בשפה אחת ואנשים שבאים ממאניפור מדברים בכמה שפות, שפת - - - ועוד. למרות השוני בשפה, "בני המנשה" באים מתרבות אחת. יש הבדלים קטנים בחלק מן המנהגים שלהם כמו למשל, בנישואין, גבר מניפורי חייב לשלם להורים של הכלה למעלה מ- 3,000 רופי פלוס כמה שוורים וגבר שבא ממיזוראם משלם להם כ-420 רופי.

זה גם קורה היום?

לא, בארץ לא. "בני המנשה" התחילו לעלות בשנות התשעים, בהתחלה הם עלו כתיירים. הם הובלו על ידי עמותת "עמישב". בשנת 2003 עמותת "שבי ישראל" עזרה להם שיוכרו כאזרחים. הראשונים הגיעו בעיקר לישובים כמו קריית ארבע, גוש קטיף, בית אל, עפרה ומשנת 2006 רוב העולים מתיישבים בצפון, בעפולה, בנצרת, בעכו, בצפת, במעלות ובקרית שמונה.

אנחנו צריכים לסיים את הישיבה בקרוב. ב-8.3. את מוזמנת גם לבוא.

תודה. "בני מנשה" עכשיו, יש כ-3,000 איש בארץ וכ-7,000 איש שמחכים לעלייה בהודו. חשבתי לדבר על מבנה המשפחה. בני מנשה באים מחברה פטריארכלית שבה הגבר הוא הדומיננטי, המחליט עבור כל בני המשפחה.

ו"בני המנשה" הם אנשים מאוד מאוד חרוצים, הם מוכנים לעבוד בכל העבודות, רובם מרוויחים שכר מינימום אבל הם יודעים לנהל תקציב מאוזן. לדוגמה, רוב העולים הוותיקים הצליחו לבנות דירות ורובם נמצאים ללא חובות גדולים.

בקשר לעולם הרגשי, בתרבות של "בני המנשה" יש פחות התייחסות לחלק הרגשי, אנחנו פוגשים את זה בעבודה שלנו, אתן דוגמה מן היחס אל הילדים. העולים דואגים לילדיהם צרכים הפיזיים אבל פחות שמים לב אם הילד עצוב, אם הילד סגור, אם הילד מפחד או אם הילד זקוק לטיפול וגם, הם פחות מקיימים שיחות עם ילדיהם.

לגבי השפעות משמעותיות של העולים, בקרית ארבע בעבודה שלנו אנחנו רואות שהנשים מצליחות יותר. קליטת השפה שלהן, של הנשים, מהירה יותר והן מפתחות יותר קשר חברתי. המעמד של האישה עולה והמעמד של הגבר הופך לנחות במשפחה. הגבר פחות מבין את השפה ופחות מבין את התרבות הישראלית והמנטליות, אז קשה לו יותר למצוא עבודה.

לגבי הילדים, הילדים בעצם תופסים מהר מאוד את השפה ואת התרבות המקומית, ובעצם, לעתים, הילדים הופכים להורים של ההורים שלהם, ילד הורה. לדוגמה, הילדים לוקחים את ההורים שלהם לקופת החולים, לבית החולים, לבטוח הלאומי, לבנק, הם משמשים כמתורגמנים וכמתווכים.

לגבי אתגרי פרנסה, כפי שציינתי, אנשים מאוד חרוצים, יכולים לעבוד בכל עבודה, באו אנשים עם תארים, תואר ראשון, תואר שני אפילו דוקטורט אבל כשהם הגיעו לארץ הם לא המשיכו לעבוד במקצוע שלהם אלא הסתפקו בעבודות פשוטות, והדבר יכול לערער את ביטחונם האישי וזה יכול לפגוע בערך העצמי שלהם.

במחלקה שלנו אנחנו עובדים עם כל הגילאים, נתחיל עם הגיל הרך, יש עיכוב שפתי ולכן אנחנו מעודדים ומסייעים להורים להכניס את ילדיהם למעונות יום. בצוות מעונות היום אנחנו שמים דגש על זה. בגיל יסודי יש פער בין הילדים בלימודים וגם בתרבות, לכן אנחנו משלבים את הילדים במועדוניות וצוות המועדוניות עוזר להם בשיעורים, נותן הדרכה להורים והם גם נמצאים בקשר רציף עם בתי הספר בהם הילדים לומדים. לגבי הצורך, אנחנו נותנים גם חונכות אישית.

בתיכון, רוב הנוער שלנו בקרית ארבע נולד בארץ. מצד אחד הם ישראלים ומצד שני הבית שהם גדלים בו הוא בית עם מנטליות של הקהילה, דבר שיוצר בלבול רב בקרב הנוער. לכן בעבודה שלנו אנחנו שמים דגש על הזהות שלהם. אנחנו עובדים עם הקבוצה גם באופן פרטני, יש כל מיני תכניות שנותנות מענה לנערים שלנו, לדוגמה, קבוצת "ישר'", קבוצה שמטרתה להימנע משימוש באלכוהול וסמים לרעה בקרב הנוער של קהילת "בני המנשה".

לגבי משפחות, כמו שאמרתי, יש שינוי במעמדות, יש טשטוש בקולות בתוך המשפחה, לכן אנחנו מסייעים להם על ידי סדנאות, הדרכה הורית וטיפול אישי.

לגבי הקשישים, לקשישים קשה מאוד ללמוד את השפה ולשנות את אורח החיים שלהם בגיל מבוגר, לכן הם נמצאים מנותקים מן החברה הישראלית. הקמנו שני מועדונים לקשישים במיוחד לקהילת "בני מנשה".

לגבי האתגרים שלנו בעבודה, במפגשים יש קושי לתקשר בגלל שפה, העו"ס לא בטוח שהוא מבין את מה שהם התכוונו אליו ולא אם הפונה מבין אותו. יש קושי לבטא רגשות מצד הפונים מהקהילה ולכן, הטיפול לפעמים לא מעמיק. לעתים, רוב הפונים מהקהילה לא בטוחים אם העו"ס הישראלי ידאג לזכויות שלהם, יפעל לטובתם, ולכן הם פונים הרבה אלי, אפילו אם הם לא פונים שלי. תודה רבה. הבאתי לכם כמה תמונות מן הפעילויות שלנו.

תודה רבה. יפה. תודה רבה. כל הכבוד, כל הקבוצות שהצגתן הן משהו מיוחד, אתם עושים עבודה טובה ו'ישר כח'. אנחנו לקראת הסוף. בבקשה, פבריס שומברג. בבקשה. בקיצור.

שלום עליכם, בוקר טוב. רוב תודות ליושב ראש חבר הכנסת אברהם נגוסה - - - . שמי פבריס שומברג, מקים "כבלי נפש" –ארגון לסובלים מבעיות פסיכיאטריה אלמ"ה. הנקודה החשובה ביותר שרציתי להביא היא שאין בהוראות משרד הבריאות ואין בהוראות משרד הרווחה הנחיות ותקנות מחייבות, בנוגע למתן הדרכות לעובדים סוציאליים העובדים בבריאות הנפש. דבר זה פוגע בעולים עם טראומות ועם מורכבויות נפשיות. לאחר הרפורמה בבריאות הנפש נקבע חד משמעית כי יש מחוייבות לתת לעובדים סוציאליים הדרכות כפי שיש לגבי פסיכולוגים קליניים מוסמכים.

עוד בעיה מרכזית היא תנאי קבלה לארגוני עבודה סוציאלית. תנאי הקבלה אינם מספקים בכל הקשור לעבודה הטיפולית קלינית.

לכן, לא מעט שמגיעים לתחום זה אינם מתאימים לו. זה בנוסף למחסור בעובדים סוציאליים הדוברים את שפות המקור של העולים. לכן אנו ממליצים להתאים את תנאי הקבלה, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה תרבותית ושפה, לסטודנטים דוברי שפות הנדרשות, ולהקצות תמלוגים לסטודנטים אלה, דוברי השפות הנדרשות, כדי להעלות את המוטיבציה לחבור לתחום לימודים זה.

נגזרת מזה היא שעובדים סוציאליים מורשים להתחיל לעבוד במחלקות רווחה ובבריאות הנפש, כבר עם תואר ראשון, b.a., כאשר אין להם למעשה הכשרה של תואר שני – master. מבלי הכשרה קלינית ספציפית, הם מגיעים לעבודה טיפולית ללא הכשרה מספקת ולמרבה הצער, גם במקרים שעובדים סוציאליים עברו הכשרה קלינית, הידע שלהם בפסיכופתולוגיה מינימלי ואינו מספק. שלא לדבר על הבנת הדינמיות של המורכבות בבעיות הנפשית, בספקטרום הרחב. בעיה זו מחריפה בעבודה עם ילדים הדורשת גם ידע והבנה התפתחותית, ובכלל זה רגישות גדולה לתרבות ילדי העולים. במקרים אלה פעמים רבות, עובדים סוציאליים מגיעים לעבוד ללא ידע מספק בתחום זה.

במקומות בהם ניתנת הדרכה מסודרת ורחבה וניתנות השתלמויות הבעיה פחות חריפה, ואילו במחלקות רווחה, במרפאות בריאות הנפש, שאין בהן השתלמויות רחבות ומספקות, הבעיה היא אקוטית. לכן, בנוגע לעולים, אנחנו מבקשים וממליצים שיעלו לדיון הקצאות תקציב להשתלמויות לעובדים סוציאליים הדוברים את שפות העולים, וכן הקצאת תקציב לתמלוגים המיועדים לסטודנטים שרוצים ללמוד עבודה סוציאלית, שיודעים את השפות הנדרשות. בכבוד רב ותודה.

תודה, תודה רבה. אני רוצה לשמוע ממשרד הרווחה, כמובן, אם אתם רוצים להתייחס אנחנו נשמע.

בוקר טוב לכולם. אני אתחיל. שמי רועי בן נעים. בתפקידי אני עוזר סמנכ"לית באגף לשירותים אישיים וחברתיים. לגבי מה ששרה קודם אמרה, לגבי איתור עובדים סוציאליים מארצות המוצא, כידוע לך, חבר הכנסת נגוסה, לגבי הדרך החדשה, מתוך החלטת הממשלה האחרונה, כחלק מהמדדים שכרגע נמדדים, מ- 2016 עד 2019, חלק מהדברים שייבדקו וחלק מהדברים שיייבחנו זה למצוא עובדים סוציאליים מארצות המוצא, "דרך חדשה" עוסקת בעובדים סוציאליים דוברי השפה האמהרית, אתיופים.

'בגדול' אני מברך על היום הזה, זה יום חשוב. אני לא עובד סוציאלי דרך אגב, אני לא עובד סוציאלי אבל אני מברך על היום הזה. אני עשרה חודשים במשרד הרווחה, באתי משירות קבע ממושך.

אני אשאל שאלה ותחליטו מי יענה. קודם שמענו מיושבת הראש של איגוד העובדים סוציאליים – מחוז ירושלים והסביבה, שתוגש בקשה למשרד הרווחה ולשירותים חברתיים לאשר אלף תקנים בכל הארץ. אני רוצה לשמוע איפה עומד הטיפול בזה? כמה אישרתם עד עכשיו?

שאלה שניה, כמו שהוא אמר פה וגם קודם דיברנו, שרה, ושאלתי אותך, בעניין של הכשרה, השתלמות לעובדים סוציאליים, שיכולים לעבוד מול העולים שדווקא לא דוברים אותה שפה, אבל שיהיה לפחות את הידע על התרבות, האם המשרד שלכם יש לו תקציב? ועזוב את בנושא האתיופים כי שם אני מכיר את התקציב וגם זה, נראה אתכם שתעשו, אנחנו מכירים, אז תתמקד בשתי השאלות הכלליות האלה.

אני אענה לך על החלק הראשון לגבי אלף התקנים, מה שאני עומד לעשות כרגע, בגלל שאני לא מכיר את הנתונים לפרטי פרטים, אני אעביר את השאילתא הזו למנכל המשרד, שייתן מענה באופן מלא לוועדה ונעביר לכם תשובה מסודרת, אחר כך אם תרצו להעביר לקהל המשתתפים תוכלו להעביר את זה בצורה מבורכת. לגבי ההכשרות, אסתי תרחיב על הדבר הזה.

שמי אסתי מרקוביץ', אני מפקחת ארצית בשירות ילד ונוער במשרד הרווחה, גם חדשה. אמנם נושא העבודה עם אוכלוסיות העולים הוא לא הנושא המרכזי של התפקיד שלי, כי אני מתעסקת בנושאים אחרים אבל בין השאר אני עוסקת גם בתכניות הורות ובכללן, יש את הנושא של עבודה עם הורים מאוכלוסיות העולים מארצות המוצא השונות.

יש למשרד הרווחה כמה תכניות בתחום הגיל הרך להורים. יש את התכנית הביתית לאימהות, יש תכנית אבות ובגילאי יסודי-מתבגרים, יש תכנית למגשרים עבור אותם ילדים שיוצאים למסגרות חוץ ביתיות, זוהי תכנית של מגשרים בקהילה, שאמורים לחבר את ההורים העולים למסגרת של הפנימיות. חלק גדול מן העולים לא יודעים אפילו איך להגיע לאותן פנימיות וצריך ללוות אותם, לתווך, לקשר בינם לבין הפנימיה, לצוותי הפנימיה וכמובן, בעיקר, לעבוד על הקשר בינם לבין הילדים. עובדים אתם גם כשהילדים נמצאים בחופשות מחוץ למסגרת הפנימיות, כשהם נמצאים בקהילה ויש תכניות למסגרת החופשות, שמשלבות עבודה עם הילדים עם ההורים.

לגבי הכשרות אני אגיד מילה. בעבר היה מערך של הכשרות במסגרת בית הספר המרכזי לעובדים סוציאליים, לאותם עובדים בתכניות של הגיל הרך וגם של המתבגרים, בתכנית המגשרים. היה איזה פסק זמן וכיום אנחנו במגמה של חידוש מערך ההכשרות. אנחנו בונים את ההכשרות גם לעובדים שהם עובדי סמך מקצועיים שעובדים עם אוכלוסיית העולים. התכניות לגיל הרך הן בדרך כלל תכניות ביתיות, ויש גם את התכניות למגשרים, שהן עם מערך הפנימיות.

התכנית היא הכשרות לסמך וגם לעובדים הסוציאליים שמלמדים אותם. עובדים סוציאליים מרכזים את התחום של התכניות לעולים ואנחנו בונים עכשיו הכשרה לאותם עובדים סוציאליים ששוב, לצערנו, חלק גדול מהם לא דובר השפה. עובדי הסמך הם דוברי השפה אבל העובדים סוציאליים שמלווים אותם הם לא דוברי השפה, ובמסגרת ההכשרות אנחנו צריכים לתת להם הרבה מאוד ידע, גם בתחום של הבדלים תרבותיים, להכיר את התרבות וכו'. זה כרגע מה שיש.

אני יודע שיש אנשים שרוצים לדבר ואני מאוד מצטער כי קראו לי להצביע בוועדת הכספים. לכן אני צריך לקצר את הדיון. אני אתן לשני אנשים שלא דיברו, את דיברת קודם אז אני - - -

היא לא דיברה קודם.

או.קיי, אז בואו ניתן למי שלא דיבר בקיצור, אבל אני מבקש בקיצור ואחר כך אתה, אדוני. שהצבעת.

אני ממש אקצר. שמי רוית, אני עובדת סוציאלית, אני מנהלת את הקליטה והרווחה בסוכנות היהודית והיה לי חשוב לומר את הדברים. אני עובדת בעיקר עם עולי אתיופיה ובגלל שאני צריכה לקצר אז אתייחס רק לזה ואני מתחברת מאוד לנושא שהגדירה הועדה, שבעצם הנושא הוא רווחתם של העובדים הסוציאליים ואני מאוד שמחה שהוצגו פה תכניות יפות וחשובות, ושאנחנו לא מדברים רק על הקשיים, כי אני חושבת שזו אחת הבעיות שלנו לעתים כעובדים סוציאליים, זו אחת הבעיות והיא מאוד משמעותית.

אני כן רוצה לציין דבר שלדעתי הוא מאוד מאוד חשוב לנו, כעובדים סוציאליים – ואני מדברת על הסוכנות היהודית, והוא לבסס את בסיס הידע. אני שמחה שהיה לנו חלק עם אגף הרווחה בסוכנות היהודית, והוצאנו את הספר שנקרא "היבטים חברתיים תרבותיים וקליניים של עולי אתיופיה בישראל". לי, בהמשך למה שנאמר פה קודם, כסטודנטית לעבודה סוציאלית תואר שני, שכן למדה קורס הגירה, היו מאוד חסרים מחקרים עדכניים בתחום של קליטת יוצאי אתיופיה, שלא מדברים רק על "מבצע משה" או "אחי אחי" או כל מיני מחקרים שהם חשובים וכבודם במקומם מונח, אבל הם לא עדכנים, וזה היה מאוד משמעותי בעיניי.

אני מתחברת למה ששרה כהן ממשרד הקליטה אמרה, על זה שהתפקיד המשמעותי שלנו, כעובדים סוציאליים לקליטת עולים עם שוני תרבותי, הוא בעצם עיבוי של הפרופסיה עם חיבור והבנה של הרגישות התרבותית ואנחנו מאוד טובים, כולנו, כעובדים סוציאליים, ביצירת מודלים, ובסוכנות היהודית אנחנו יצרנו גם בתחום הזוגיות בעלייה התאמות כאלה, גם בתחום הורות בעליה – אני מדברת בעיקר על יוצאי אתיופיה וגם בתחום של אובדנות. ואני כן רק רוצה להוסיף משהו שהיה לי משמעותי להגיד.

דבר שצריך לשים אותו לצד זה ולא לשכוח אותו, זה כל הזמן גם לעשות הערכה ולהיות עם היד על הדופק, לגבי השאלה מה העולים חושבים, מה העולים חושבים שטוב עבור הקליטה שלהם ואני כן רוצה לציין שבשנה האחרונה, אנחנו בסוכנות היהודית ברווחה, עשינו שני מחקרים מאוד מעניינים, גם על מתבגרים שכבר הפכו לצעירים, נקלטו בחמש עשר שנים האחרונות ועזבו את מרכזי הקליטה, ושאלנו אותם מה היה טוב להם בתהליך הקליטה שלהם, מה היה חסר להם, מה הם היו רוצים לחזק ואותו כנ"ל עשינו גם עם הורים. הלכנו וראיינו אותם, עשינו שני מחקרים מאוד יפים ואני רק אתמצת בקצרה את התוצאות שלהם. אחד הדברים הכי משמעותיים שעלו מבחינתם, הוא הקושי השפתי, זה אחד הפרמטרים הכי חזקים שהם דיברו עליו כמפתח שחסר להם בקליטה במדינת ישראל, והקושי השני הוא שילוב בהכשרות מקצועיות ותעסוקה.

אני אומרת שעם כל הכבוד לכל התכניות, כמו שחבר הכנסת מאיר כהן אמר קודם, 40% בבתי הכלא הם יוצאי אתיופיה, אז בואו לא ניתן מודלים של התערבות אחרי שזה מגיע אלא בואו ניצור תשתיות. אנחנו בע"ה לקראת קליטה נוספת של עולי אתיופיה, כ-10,000 עולים מאתיופיה אמורים להגיע למדינת ישראל, אז זה הזמן שלנו לבוא ולהניח תשתיות. בעיניי, לתפיסתי, הנחת תשתיות זה אומר קודם כל במרכזי הקליטה, כבר בשלב העיצוב הראשוני, כשהעולים נמצאים בארץ, להניח תכניות תעסוקתיות, הכשרות מקצועיות, שילובים והשמות כמו שעושים לחלק מן העולים משאר העולם, כי את אותו הדבר אפשר לעשות עם השקעה גדולה יותר ליוצאי אתיופיה וזה מאוד משמעותי.

ואני אסיים בזה שאני אומַר שאחד הדברים שהיו לי מאוד משמעותיים כעובדת סוציאלית, כשהייתי בקבוצת מיקוד, על צעירים ששאלו אותם: מה היה חסר לכם? אז "היה חסר לנו שההורים שלנו יהיו מסוגלים", "היה חסר לנו שלא רק ילוו אותנו בתהליכי הקליטה, שרכזת התרבות היתה הכי מקסימה בעולם אבל אני רוצה את ההורים שלי, אני רוצה את אימא שלי, אני רוצה את אבא שלי, תתנו להם את הכוח", זה נאמר מאוד חזק וזה הקול החזק שרציתי להביא.

תודה. תודה. אדוני, בקיצור.

קוראים לי אילן שמש ואני ממשרד החינוך. אני מנהל את קידום נוער ואת תכנית היל"ה. אני עובד סוציאלי, אני גם עובד סוציאלי קליני, האדון הלך מפה אז חבל, זו ההכשרה שעברתי, אני גם איש חינוך. אני קודם כל רוצה להודות לך, שרה, כי לשמוע פה על שלש העליות האלו זה לא דבר נפוץ וזה עשה לי טוב, זה נתן אופטימיות למדינה שלנו. פשוט היה טוב, תודה שהתעקשת ותודה לכן, שהצגתן.

מילה קטנה דווקא כמי שלא נמצא במשרד הרווחה אלא במשרד החינוך. אני מאוד אוהב את הפרופסיה הזאת שנקראת עבודה סוציאלית, גם שתי שכנות שלי הכנסתי ללימודים האלה כי אני חושב שזה מקצוע נפלא. יש לנו קושי אדיר. אין עובדים סוציאליים חינוכיים, לא יודעים מה זה. אין עובדים סוציאליים במשרד החינוך, מאוד קשה לעשות שותפויות עם העובדים הסוציאליים במשרד הרווחה, הרבה יותר קל לי לעשות שותפויות עם המשטרה, עם משרד הקליטה ועם מי שאתם רק רוצים, עם העובדים הסוציאליים הכי קשה לי לעשות שותפויות וזה נובע מהרבה דברים שקשורים לפרופסיה, למעמד ולצורה ולהתנהלות של משרד הרווחה.

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד הוא שזה עצוב בעיניי ששירותי העבודה הסוציאלית הפכו להיות רק טיפול קליני. ברגע שמה אנחנו מקבלים בשותפויות האלה מן העובדים הסוציאליים זה רק טיפול, טיפול טיפול ולא שירותים, אז כשאני רוצה לקבל שירותים שהם טיפה יותר מטיפול, כולל שירותי הזנה או אוכל, או כל מה שאתה רק רוצה, אז אני צריך לפנות לעמותות, ואני צריך לפנות לגופים שהם בכלל לא עובדים סוציאליים ולא שירותי רווחה וזה נורא בעיניי, שהעבודה הסוציאלית הזניחה את השירותים וחיזקה את הטיפול בלבד. לא שאני נגד טיפול חס וחלילה, אני אומר לכם את זה כעובד סוציאלי שאוהב את העובדים הסוציאליים, אוהב את העבודה הזו ורואה את זה, מן הצד השני, ממשרד החינוך.

אין עובדים סוציאליים בכלל בבתי הספר, אין עובדים סוציאליים במקומות שיש לנו מצוקות, באוכלוסיות שונות, אני עובד בקידום נוער אז אתה יודע, אני צריך לרוץ, כשאני לפני יומיים הייתי באלעד, אצל החרדים, יש שם בית חם לנערות, שבע נערות שמקבלות שירותים נפלאים כי זה בית חם של שירותי הרווחה. צמוד באותו מבנה אפילו יש לנו שתים עשרה נערות מנותקות והן לא שייכות לשירות הסוציאלי אז הן לא יכולות לקבל שם אוכל.

אני אומר לכם שוב פעם, יש לי קושי אדיר עם המקצוע שאני הכי אוהב.

תודה. בכל זאת, אני רוצה שלא תלכי עם הרגשה מקופחת. בסדר גמור.

רק משפט אחד.

בסדר גמור.

דיברתם פה על מחסור של בערך אלף עובדים סוציאליים במשרד הרווחה, אני רוצה רק להדגיש שהמחסור הזה הוא לא רק במשרד הרווחה - - -

לא, לא, לא, לא אמרנו 'רק' אלא בכלל. בפרט לטיפול בעולים חדשים.

המחסור הזה קיים גם בסוכנות היהודית, גם במשרד הקליטה, גם במשרד החינוך, גם במשרד הבריאות, צריך לתת על זה את הדעת, שהתקנים חסרים גם במשרדים האלה. במשרד הקליטה אין עובד סוציאלי אחד דובר צרפתית עם כל העלייה הגדולה מצרפת אז תשימו לב.

תודה.

את מעלה נקודה מאוד חשובה. ההתייחסות היא ללשכות הרווחה, שהן במחסור של אלף, בכדי ליישר קו מינימלי. אנחנו לא מדברים על - - - ואת צודקת, חסרים הרבה מאוד עובדים סוציאליים, ותרשה לי לומר לך שדווקא אנחנו שומעים מהעובדים הסוציאליים בדיוק ההיפך ממה שאתה אומר, שהם מתעסקים הרבה מאוד ב"קמחא דפסחא" ומטילים עליהם - - - שהם לא בדיוק התפקידים שהם הוכשרו אליהם, אז אני ממש - - -

צריכים להכשיר אותם לתפקידים האלה. מה זה "הם לא תפקידים שהם הוכשרו אליהם"? האם עובד סוציאלי מרגיש שהוא עובד סוציאלי רק אם הוא קליני?

כן.

זה לא מדויק מה שאתה אומר, זה לא מדויק. יש שיתופי פעולה, דרך אגב, יש שיתופי פעולה, יש לי גם עם מנהל האגף שלך ספציפית, עם דר' סער הראל, במקרה אני נמצא בתוך ועדה ביחד אתו, יש שיתופי פעולה מאוד יפים - - -

אילן, אילן, על העניין הזה - - -

בין משרד החינוך למשרד הרווחה.

אני - - - עובד סוציאלי, ואני אחראי - - - ואני נותן שיתופי פעולה בכל המעונות שלכם, בכל בתי הסוהר, בכל המקומות יש לי שיתופי פעולה נפלאים.

אבל דייק.

לא בזכות העבודה הסוציאלית, לא בזכות העובדים הסוציאליים.

בסדר, לא, לא, פה מדברים עם רשות דיבור, עם רשות דיבור. בבקשה שרה.

האמת היא שחבל מאוד שאין נציג מאוד בכיר שיושב כאן ממשרד הרווחה, בכדי לענות לך על השאלות האלה שאתה מעלה ולבדוק אותן - - -

היה פה את מאיר כהן, היה פה את מאיר כהן שהיה בוועדה הבינמשרדית.

אני רוצה להגיד כמה מלים. כמו שאתה אמרת וכמו שכולם אמרו, הפרויקטים יפהפיים, אני חושבת שיש כאן חשיבה כל כך מעמיקה שבאה מתוך ניסיון רב שנים, העובדים הסוציאליים הולכים וחוקרים ובודקים ואומרים מה היו הבעיות ואיך להתגבר עליהם, בקליטה של העולה החדש שמגיע אלינו, וראינו את זה כאן, ראינו את זה כאן, זו עבודה רחבת מימדים ונפלאה.

אני רוצה מאוד להודות ליושב ראש הועדה, דר' אברהם נגוסה, על שהוא אירח אותנו כאן, ותודה רבה לכם, באמת, נחגוג את היום הזה.

תודה, תודה. אני מסכם את הדיון. קודם כל אנחנו פה בוועדה מאוד מברכים על העבודה המסורה של העובדים סוציאליים, שעובדים בכל תחום, אם זה בקליטת עלייה ואם זה בתחומים אחרים אבל, אנחנו ועדת העלייה והקליטה ולכן אנחנו מתמקדים בנושא קליטת עליה ושילובה בחברה הישראלית. מה שכן, את כל מה שאתם עושים אנחנו מברכים.

אנחנו מברכים את שרה כהן, עובדת סוציאלית במשרד הקליטה, כי זה המשרד, זו הכתובת לעולים חדשים והמצגות שהצגתן – אנחנו מאוד מברכים עליהן.

החלטותינו. אנחנו רוצים לקבל את הפנייה שהפניתם למשרד הרווחה, הפנייה מאיגוד העובדים הסוציאליים, שאתם רואים שיש צורך באלף תקנים, אנחנו רוצים לקבל את זה לוועדה, כדי שאנחנו נוכל להתחיל בהידברות עם המשרדים השונים שקשורים לנושא.

הדבר השני, משרד הרווחה, אנחנו רוצים לקבל בכתב תשובה לשאלה איפה עומד העניין של אלף התקנים, שהוגש מאיגוד העובדים הסוציאליים. אמרת שאתה תשאל את המנכל ואנחנו רוצים לקבל את זה בכתב. כמה קיבלתם? ארבע מאות? חמש מאות? תשע מאות? תסבירו לנו איפה עומדות הבקשות שהגיעו אליכם.

דבר שלישי, בעניין ההכשרות. חשוב מאוד שהעובד הסוציאלי או העובדת הסוציאלית, שהיא לא מאותה ארץ מוצא של העולים, תעבור הכשרה, כי יש חוסר ואני מבין את התסכול, שלא רק השפה חסרה אלא גם ההבנה התרבותית של המסורת, ולכן מאוד חשוב לתת להם השתלמות הכשרה, לעובדים הסוציאליים האלה. אנחנו רוצים לקבל בכתב, כמה אתם מכשירים כל שנה? מה התכנית שלכם להכשיר? אנחנו רוצים לקבל את זה עם התקָנים, לקבל פה בכתב לוועדה. אני יודע למה אני מתכוון ואני מבקש לקבל את זה בכתב לכאן.

דבר רביעי, אני מברך על המחקרים שאתם עושים בסוכנות היהודית. זה חשוב מאוד, כפי שאני שמעתי בענין "בני מנשה" שמבחינה תרבותית, מבחינת המשפחה, ההיררכיה, הרי זה דומה ליוצאי אתיופיה ולכן, זה חשוב מאוד. המחקר שכתבתם בנושא יוצאי אתיופיה יכול לשרת גם עליות אחרות כמו "בני מנשה" לדוגמה, כי מבחינת ההיררכיה המשפחתית והמסורת, כל אלה קשורים ולכן מאוד חשוב שתציגו לנו את המימצאים של המחקר שאתם עושים בתחום הנוער. זה חשוב מאוד לוועדה.

אני מברך את כולם שאתם הגעתם לפה וסליחה ממי שרצה לדבר ולא נתנו לו. אני סוגר את הדיון. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30.