הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 192

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, כ"ח באדר א התשע"ו (08 במרץ 2016), שעה 9:30

1. הצעה לסדר-היום בנושא: "ציון יום אתגרי המחר בתעסוקה: חשיבה מחדש על הכשרה והשכלה בעולם עבודה משתנה", של חה"כ באסל גטאס, חה"כ יעקב מרגי, חה"כ מנואל טרכטנברג, חה"כ זהבה גלאון, חה"כ עודד פורר, חה"כ אורן אסף חזן.

2. מחסור בעובדים מקצועיים בתעשייה בישראל, של חה"כ אראל מרגלית.

3. מחסור בעובדים מקצועיים בתעשייה בישראל, של חה"כ עודד פורר.

4. מחסור בעובדים מקצועיים בתעשייה בישראל, של חה"כ עליזה לביא.

חברי הוועדה: איילת נחמיאס ורבין – מ"מ היו"ר

אורי מקלב

רועי פולקמן

יעקב פרי

מיכל בירן

מירב בן ארי

עפר שלח

אייל שולי - מנהל אגף בכיר הכשרה מקצועית ופיתוח כוח אדם, משרד הכלכלה והתעשייה

דניאל סוצ'י - רפרנט תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר

יעקב שינבוים - מנהל אגף הסמכות, משרד החינוך

טארק אבו חאמד - סגן מדען ראשי, משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל

אמיר גת - ממונה באגף תקצוב הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה

נינה אוסטרז'קו - אגף תקצוב הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה

שרגא ברוש - נשיא התאחדות התעשיינים

דורון קמפלר - ראש אגף עבודה, התאחדות התעשיינים

יאיר הינדרי - התאחדות התעשיינים

רובי גינל - התאחדות התעשיינים

אורי לעדן - מנכ"ל בתעשייה, התאחדות התעשיינים

אברהם אמיר - סמנכ"ל בעלים חברת שיבובים בע"מ, נציגי מפעלי תעשייה

יהודה חיימוביץ' - עמית בכיר, מייסד Hamovitzand associates

ברוך שניר - מנהל תחום כלכלה, התאחדות המלאכה והתעשייה

יוכבד פנחסי-אדיב - יו"ר פורום המכללות הטכנולוגיות

ענבר אדמון - מנהלת קשרי ממשל, עמותת תפוח

רן מלמד - סמנכ"ל עמותת ידיד

נחום גוטנטג - ראש תחום כלכלה, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל

יצחק שחק - כלכלן

סיגל אסולין - עו"ד, מטבחי דקל

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

לאה ורון

ס.ל., חבר המתרגמים

1. הצעה לסדר-היום בנושא: "ציון יום אתגרי המחר בתעסוקה: חשיבה מחדש על הכשרה והשכלה בעולם עבודה משתנה", של חה"כ באסל גטאס, חה"כ יעקב מרגי, חה"כ מנואל טרכטנברג, חה"כ זהבה גלאון, חה"כ עודד פורר, חה"כ אורן אסף חזן

2. מחסור בעובדים מקצועיים בתעשייה בישראל, של חה"כ אראל מרגלית

3. מחסור בעובדים מקצועיים בתעשייה בישראל, של חה"כ עודד פורר

4. מחסור בעובדים מקצועיים בתעשייה בישראל, של חה"כ עליזה לביא

אני מודה ליושב ראש ועדת הכלכלה שהואיל בטובו לאפשר לי לנהל את הדיון הזה. אני חושבת שזה באמת אחד הנושאים הכי אקוטיים שמתמודדת איתם התעשייה בישראל ואני חושבת שאני אהיה לא כל כך אלגנטית הבוקר, חבריי, משום שאין דרך אחרת מלהסתכל על מחסור העובדים בתעשייה, 8,000 עובדים במספר, אין דרך אחרת להסתכל על זה חוץ מאשר שהמדינה והממשלה פשוט נטשו את התעשייה הישראלית. אנחנו מתקיימים על אדי דלק תודות לעלייה מעולה ומצוינת, שמי שהולך לבית חולים בבוקר מברך על המזל הטוב שהעלייה הזאת הגיעה לארץ ומי שהולך למערכות החינוך וגם מי שנכנס למפעל אומר 'איזה מזל שהייתה לנו כזאת עלייה מוכשרת'. המדינה לא שילמה את ההכשרות של העובדים האלה, ההכשרות האלה הן משהו שהמדינה קיבלה במתנה עם האנשים המעולים האלה.

אני אספר לכם הבוקר על ש', אפשר לקרוא לו שלמה, זה לא המוסד. שלמה פרש מעבודתו במפעל בינוני בגודלו כשהיה בן 70, בגיל 70 וחצי הוא נואש מהשהות בבית, זה יום האישה הבינלאומי, זה לא היה בגלל אשתו, הבעלים של המפעל התקשר אליו מדי יום לשאול אותו האם הוא מוכן לחזור ולו לעבודה חלקית. שלמה, המומחיות שלו היא מקצוע שנעלם, סדנת תבניות בפלסטיקה, אין אנשים שיודעים מה זה מבלטנים, מה זה חרתים, לא מבינים את החיוניות של המקצוע הזה.

השכר הממוצע בתעשייה הוא 13,500 שקל, זה השכר הממוצע בתעשייה ואנשים לא הולכים לעבוד בתעשייה. הסיבה העיקרית לכך זה שאנשים שזוכים בכלל להכשרה טכנולוגית, ואין רבים כאלה, לא יודעים שבסופו של דבר מקום העבודה שבו הם עובדים, כדאי להם לרצות לעבוד בו, גם מבחינה כלכלית עבור עצמם, אבל גם מבחינה עניינית, הוא התעשייה, המפעלים, גאוותה של הכלכלה הישראלית לאורך שנים.

שלום, בוקר טוב לחברי חבר הכנסת רועי פולקמן שהצטרף אליי, שגם הוא שותף איתי בשדולת התעשייה.

אם הממשלה לא תירתם באמת לנושא של הכשרות והסבות של עובדים לתעשייה לא תהיה תעשייה ישראלית ואין מה להתבלבל בעניין. בשבוע שעבר הודיע ראש הממשלה שהוא רוצה לייבא עובדי היי טק, ואני אומרת תגידו, מה קרה לנו? יבוא עובדים נהיה כבר מסחר, זאת אומרת זה כבר הדבר הבא. אנחנו מייבאים עובדים מסין לבניין ונייבא מהנדסים מהודו לתעשייה. זו טעות נוראית, יש כאן אנשים בגילאי 40 פלוס, רועי ואני מדברים על זה הרבה מאוד, על הגילאים הקריטיים האלה, שאפשר להכשיר אותם להיי טק ואפשר גם להכשיר אותם לתעשייה.

התעשייה כחול-לבן, ועוד מעט נשיק את שדולת כחול-לבן בכנסת, היא אבן בניין של הכלכלה הישראלית. אנחנו צריכים לראות מה אנחנו עושים כדי לגשר בין הצרכים של התעשייה לבין המשק והאופן שבו מתכננים את החינוך לטכנולוגיה, את הפריון העתידי ואת האופן שבו אנחנו רואים את הכלכלה הישראלית.

אני מודה שוב לכולכם שהגעתם לדיון החשוב הזה ואנחנו נתחיל עכשיו לפי הסדר. בבקשה, שרגא ברוש, יושב ראש התאחדות התעשיינים.

תודה רבה, לך כמובן ולאיתן כבל, ששמתם את הנושא הזה על סדר היום של ועדת הכלכלה. אני בכלל חייב לומר, ועדת הכלכלה הפכה להיות הבית של התעשייה, אנחנו זוכים פה לאוזן קשבת ואני לא חושב שתמיד אנחנו מקבלים תשובות שאנחנו רוצים לקבל, אבל אנחנו משוכנעים שיש פה אוזן ויש פה דיון ולאחר הדיון מה שקורה קורה, מטבעם של דברים. אני לא יודע אם אני רואה פה את נציג משרד הכלכלה והתעשייה.

הם אמורים להיות.

בוא קרוב, מה אתה יושב שם בקהל?

השאלה אם זה עם תעסוקה או בלי.

זה בדיוק. אני מאלה שסבורים שלהחליף את שמו של המשרד זו לא הייתה טעות סמנטית אלא טעות טקטית. המשרד הזה נקרא תעשייה, מסחר ותעסוקה וראוי שכך הוא יהיה, כי הם הולכים זה בזה שלובים לחלוטין וכל הפרדה היא בעיניי הפרדה מלאכותית שמזיקה לעצם העניין וזאת הבעיה.

הנושא הראשון זה הכשרת עובדים. צודקת לגמרי יושבת ראש הוועדה כשהיא אומרת שהדור האחרון של עובדי תעשייה זה העולים שעלו לארץ ישראל לפני 20 או 25 שנה, אז היו בני 35-40, מלומדים, משכילים, מהנדסים, הנדסאים, עם רצון גדול לעבוד. הם לא בחלו, לא חיפשו בדיוק את המקצוע שאותו הם למדו ברוסיה, הייתה להם השכלה שהם ידעו ללכת איתה וללמוד דברים נוספים וחדשים וזה למעשה היום הגרעין של המפעלים התעשייתיים, בטח בתעשייה המסורתית. האנשים האלה היום הם בין גיל 60 ל-70 והם כולם בדרך החוצה בצורה כזו או אחרת.

המחליפים שלהם היו צריכים לבוא מקרב בני הנוער שלומדים בחינוך הטכנולוגי מקצועי, שהיו אמורים להיכנס למפעלים אחרי גיל צבא, לרכוש מיומנות ולהחליף אותם היום בתור מנהלי מחלקות, בתור מייסטרים, בתור מנהלי ייצור, בתור מנהלי מפעלים וזה איננו. יש לנו היום פער עצום בין אלה עם הידע והניסיון שפורשים, ולגבי הצד השני, כשאנחנו מסתכלים אחורה, יש שם עובדים פשוטים ברצפת הייצור, כאלה שאנחנו מכשירים אותם בכוחות עצמנו, אבל זה לא מה שהתעשייה צריכה.

הם לא פשוטים, ידיים חכמות, אני קוראת להם.

בסדר, ידיים חכמות, תמיד טוב להגיד. היה מישהו שאמר את זה פעם על המסגרים של חיל חימוש.

באמת ידיים חכמות.

זה בסדר גמור, אבל לא עם זה נגדיל את הפריון, לא עם זה נצמח בתעשייה, לא עם זה נתחרה בעולם. אנחנו מתחרים עם טכנולוגיה, עם חדשות, עם ידע, עם כל הדברים האלה שאותם אנחנו מחפשים בתעשייה. בעיניי זה צריך לבוא מבתי הספר התיכוניים. הלוואי מגני הילדים, אבל אם לא, ההזדמנות האחרונה זה בתי הספר התיכוניים.

אני למדתי בבית ספר מקצועי אלקטרוניקה, לא עבדתי זה אלא שנה ראשונה בצבא, עד שהלכתי לקורס קצינים, אבל אני אומר לכם מצד שני שזו דרך לחיים. אתה רוכש כלים ואתה רוכש משהו שרק מועיל, גם אם אתה לא בסוף הופך להיות איש מקצוע. בוודאי ובוודאי אם אתה אחר כך הולך לצבא, עובד במקצוע, יוצא מהצבא, משלים לימודים, נקלט בתעשייה וכשאתה בן 50-45 אתה מנהל מפעל, אתה מנהל מחלקה, אתה לוקח את המפעל עוד צעדים קדימה ואחרים באים.

משרד החינוך נכנס לזה בערך לפני עשור. למה זה הפסיק? זה הפסיק בגלל כסף ואז אמרו, אוקיי, כולם יעשו בגרות וכשיהיו גדולים יחליטו מה הם רוצים לעשות. התוצאה, קודם כל פחות מ-50% לצערי זכאים לבגרות, ומאלה שזכאים לבגרות יש חצי שיש להם בגרות של 6, 6.5 ו-7 ואין להם מה לעשות עם הבגרות הזאת. המשרד הבין את זה, בערך לפני עשר שנים הוא חזר חזרה לתכניות של טכנאי ובגרות. כלומר מצד אחד תעודת בגרות זו תעודת כניסה לחברה, לא רוצים למנוע את זה מאף אחד אז לומדים בגרות, לא מסלילים, ומצד שני לומדים מקצוע, בין שזה טכנאי מכונות, חשמל, מכטרוניקה, אלקטרוניקה, כל מה שתגידו. מטבע הדברים זה לוקח זמן, אתם יודעים, ארבע שנים זה תיכון, ארבע שנים צבא, עוד שנה מטיילים בחוץ לארץ, עד שרואים אותם זה עשר שנים לכן את הראשונים אנחנו רואים כרגע, אבל זה ממש הניצנים. יש כרגע במערכת במשרד החינוך 10,000 תלמידים כאלה, 2,500 כל שנה. זה מעט, יותר טוב מכלום.

דבר שני שהמשרד התחיל כרגע, ויסלח לי יעקב שאני מדבר בשם המשרד, אבל אני פשוט מזדהה לגמרי עם מה שהם עושים, זה כיתה במפעל. זה קיים בגרמניה, זה קיים באוסטריה, זה קיים בשוויץ, זה קיים בהרבה מדינות מפותחות, שהתלמידים בתוך מערכת הלימודים שלהם עושים יום בשבוע במפעל. הם מתחילים במפעל, כמובן שבשנה ראשונה הם עושים פחות, בשנייה יותר, בשלישית וברביעית אני מקווה שגם יהיו פרויקטים ועל פי דעתה של מנכ"לית משרד החינוך גם יהיו פרויקטים שיזכו בנקודות בבגרות, כך שהתלמידים לא באים ליום כיף, הם באים ממש ליום לימודים, הם מתערים במפעל, הם מבינים מה זה מפעל, הם רואים מה זה מפעל. וגם התעשייה המסורתית היום זה תעשיית היי טק לכל דבר.

לגמרי, זה בדיוק העניין.

תשכחו מהתדמית השחורה, זה לא קיים יותר, אנחנו לא רוצים להיות שם, זה לא השכר שאנחנו משלמים וכבר נאמר גם פה, השכר הממוצע בתעשייה הוא 13,500 שקל. אני מדבר על אנשים שתוך שלוש-ארבע שנים יגיעו ל-18,000 שקל. שם אנחנו נמצאים, כי אנחנו מתחרים היום לא בשכר עבודה זול, אנחנו מתחרים בידע, בחדשנות, בטכנולוגיה, ואז יש לנו אפשרות לשלם יותר, לקבל מוצר טוב יותר ולמכור אותו יותר ביוקר.

בינתיים, עד שכל זה קורה צריכים את מערכת ההכשרה המקצועית ועל זה בעיניי אמון משרד הכלכלה. לקחת אנשים, חבר'ה בוגרי צבא, ויש הרבה מאוד, והיינו ביחד בחיל החימוש וחיל החימוש עושה עבודה, אט"ל בכלל, עבודה מצוינת, ואני מאוד גאה לראות שהצבא לא חושב רק על עצמו, על החייל עד תום השירות שלו, אלא גם על היום שאחרי.

בוא נאמר שכרגע הצבא הוא האינקובאטור הכי משמעותי לעובדי תעשייה.

נכון ומפה משרד הכלכלה והתעשייה צריך לקחת את האנשים האלה, כשהם משתחררים והצבא מוכן לתת אותם אפילו מספר חודשים לפני תום שירות, פשוט כדי שיהיה רצף והם לא יתפזרו אחרי השירות, להכשיר אותם. אנחנו מוכנים כמובן להיכנס לתוך זה כדי שרוב ההכשרות יהיו on the job training, כלומר לייצר להם מקומות עבודה מיד, לקלוט אותם ולהתחיל לשלם את שכרם מיד, במקביל הם יעברו הכשרה. אז ברור לכולנו שהם לא יהיה מאה אחוז ביום הראשון, אבל הם יהיו מצוינים אחרי חצי שנה או אחרי שנה והם יהוו את דור הביניים, עד שאלה שאמרתי שלומדים את זה מגיל תיכון באמת ייצאו ויעבדו.

לכן יש מספיק עבודה למשרד הכלכלה והתעשייה להכשיר עשרות אלפים כאלה, שאנחנו נצטרך בשנים הקרובות, ומשרד החינוך, שיצטרך להעלות את הרמה ולהגיע גם הוא לעשרות אלפים כדי בסוף לייצר איזה מערכת אוטומטית. יבוא עובדים זרים זה לא פתרון, בעיניי, בוודאי לא יבוא היי טק.

ברור, זה פלסטר בקושי.

הרי זה הרבה יותר פשוט. מילא כשאתה מייבא עובד זר ואתה מביא אותו לעבוד ליד מחרטה או לייצר תבנית, הוא בא עם הידע והוא יחזור חזרה עם הידע. כשאתה מביא עובד כזה להיי טק הוא הרי רוכש את הידע אצלנו, אז מה עשינו? הבאנו אחד, אימצנו אותו והעברנו את התעשייה הזו לחוץ לארץ.

ושרגא, אפילו אם הוא לא רוכש את הידע אצלך. מספיק שיש לו כבר בסיס שממנו הוא יכול בסוף לשרת את תעשיית ההיי טק ולהיות חלק ממנה, בגלל זה אמרתי גם שצריך לקחת, ואני אודה לך מאוד, שולי, אם תתייחס גם לעניין של בני 40 פלוס.

אני רוצה רק להשלים את זה. רק אתמול קראתי שראש ממשלת סין החליט להפוך את סין למעצמת סייבר. אז עכשיו - - -

למד מראש הממשלה שלנו.

נכון, אבל הוא גם יעשה, ואז לא צריך הרבה והסכם כזה בין ממשלות יסייע לנו. הוא יסייע לנו, הוא ישלח לנו 3,000 סינים ללמוד אצלנו סייבר והם יחזרו הביתה לפתח אצלם את מערכת הסייבר ואיפה אנחנו נהיה? זה נראה לי מטורף לחלוטין.

אז, רבותיי, אני משוכנע שאנחנו יכולים בכוחות עצמנו להתגבר על זה ובלבד שנוריד את הבירוקרטיה, נוריד את הכשלים, נוריד את כל הוועדות שעוסקות בדברים האלה שנים וחודשים ארוכים ובואו נעשה כי אנחנו אחרי שעת האפס כבר, ממש אחרי שעת האפס.

בסדר גמור. ברשותך, אתה צריך ללכת, אז אנחנו נשמע את חברי הכנסת פרי ופולקמן.

כן, אני מתנצל שאני לא אהיה בכל הדיון, יש לנו דיון בוועדת הכספים על חוק שלי. אז רק כמה משפטים שאני יכול להוסיף, כי הרוב נאמר כאן.

אם לא תלך לעסוק בחוק שלך אולי יהיה יותר טוב, גם תישאר פה וגם לא תתעסק בזה שם.

אתה לא יודע איזה חוק זה.

אני מתאר לעצמי, מה יכול להיות בוועדת הכספים?

לא, זה לא זה.

יש עוד חוקים שלא קשורים בהתאחדות התעשיינים.

אני רוצה להגיד לכם שכיוון שגם אני הבנתי, אבל הציבור כאן לא הבינה, אז אני מבקשת.

יש עוד נושאים שמתעסקים בהם חוץ מענייני התעשייה. סוגיית ההכשרה המקצועית, חלק מהתיכון שלי אני עשיתי בתיכון להנדסאים. היה לי מאוד קשה, האמת, למרות שמאוד אהבתי שיעורי אוטומציה, אני עד היום זוכר את זה, זה אחד השיעורים שהכי אהבתי. מאוד אהבתי, מחשבים ואוטומציה, בזה הייתי טוב, אבל הבעיה שכל השאר היה נורא קשה. הרבה מחבריי שלמדו איתי אז באמת השתלבו בתעשייה, האמת רובם השתלבו בתעשייה הביטחונית ואחר כך נהיו מהנדסים מכל מיני סוגים, מהנדסי חשמל ואלקטרוניקה, ואין ספק שלפחות בחוויה שלי שהיה אפשר לעשות תיכון מאוד איכותי, ששואף למצוינות, לצד הכשרה - - -

ככה זה היה פעם.

נכון. מדובר על תיכון להנדסאים בתל אביב שבאמת אנשים סיימו והתפתחו אחר כך לתעשיות הביטחוניות בתפקידים בכירים בתעשיות הביטחוניות, כמהנדסים בעיקר כמובן. אז זה דבר אחד.

אני רק רוצה לשים שתי נקודות שחשוב לי. יש את עניין מערכת החינוך, העליתם אותה, מה שצריך, איך אפשר לעשות את זה, אני מניח שזה ידובר. מתעשיינים שאני בקשר איתם, כל הסיפור של ה- on the job training בעיניי הוא ערוץ מאוד חזק, כלומר איך המדינה נותנת כלים ובאה למעסיק ואומרת 'אתה יודע להכשיר, אתה תכשיר' ומאפשרת, לא דרך ההכשרות הגנריות האלה, אלא באים לתעשיינים במפעלים, נותנים להם את התמריצים, עוזרים להם לשלם את המשכורות בתקופת ההכשרה, זאת אומרת עוזרים להשלים. הרי העובד לא פרודוקטיבי באותה תקופה, אז עוזרים במימון הזה ונותנים לתעשייה להכשיר את העובדים שלה, אם ביחד, אם כמה מפעלים ביחד וכו'. אני אפילו שומע על אזורי תעשייה שיש בהם ריכוז של תחומים מסוימים, הם ביחד מקימים מערכת הכשרה.

אני בעיקר רוצה לומר את זה על שתי קבוצות שאני אשמח אם נתייחס אליהן, וזה כמובן החרדים והערבים. אחת הסיבות המרכזיות או העתיד של כוח העבודה הישראלי בשנים הקרובות, זה ברור, כל המחקרים מראים את זה, זה כמובן שילובם בשוק העבודה של המגזרים החרדים והערבים - - -

הבלתי מועסקים.

כן, זה שיעור העלייה בשנים הקרובות. אין ספק שיש גם קשר בין נתוני הפריון לבין זה שבאמת אנחנו כן מראים עלייה משמעותית של כניסה של אותן אוכלוסיות לשוק העבודה, אבל אלה אוכלוסיות שמגיעות עם פחות הכשרה מקצועית הרבה פעמים. אני חושב שלא פעם אותן כיתות במפעל, אני הכרתי את המושג כיתה במפעל בהקשר של הכשרה on the job, לא כיתה במפעל לתיכון, נדמה לי שהייתה תכנית של משרד הכלכלה שקראו לה הכשרת כיתה במפעל שזה on the job training למבוגרים, ואני חושב שהדגש שאנחנו צריכים לשים לב אליו בשנים הקרובות הוא איך אנחנו מוצאים הן את המגזר החרדי, ראיתי הכשרות כאלה בעיקר לנשים חרדיות בתחום התוכנה בהיקפים גדולים, ואיך אנחנו מתמקדים בהכשרה המקצועית, כיוון שזה לא מעט מפוטנציאל הגידול בשנים הקרובות, באמת כדי שגם לא רק ישתלבו בשוק העבודה, המגזרים האלה, אלא הם ישתלבו בתעסוקה בשכר גבוה, כלומר לא בתפקיד זוטר על מכונה בפס הייצור, אלא בהנדסאים ומהנדסים ותפקידים בכירים.

אני חושב שזה האתגר שלנו בשנים הקרובות בשוק התעסוקה, לשלב את אותן אוכלוסיות שכביכול השתלבו, אבל כרגע גם ההשתלבות נעשית ברמת הכשרה נמוכה, אנחנו צריכים לקפוץ את המדרגה הבאה ושהם ישתלבו כמהנדסים וכמהנדסים. יש לזה פוטנציאל אדיר.

אני, יחד עם שותפיי בסיעות החרדיות, התחלנו לדבר באחרונה על תכנית ללימודי מחשבים במגזר החרדי לגברים. יש את ויכוח לימודי הליבה, אני חושב שאי אפשר יהיה להתקדם עם לימודי הליבה, אני כן חושב שאפשר יהיה לעשות דברים אחרים. דיברנו עד גיל 14-15, אנחנו בוחנים לעשות דרך חינוך בלתי פורמלי שיעורי מחשבים ומתמטיקה. זה לא ייכנס לתוך מערכת החינוך כי בישיבה הגדולה לא יהיו לימודי מתמטיקה, אבל כן נלמד מחשבים. אז כל הסוגיה הזאת, אני חושב שעל הסוגיה של המגזר החרדי והערבים, צריך לראות איך אנחנו נותנים דגש בהכשרה.

אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת פולקמן. אני רוצה להעיר איזה שהיא הערה. בחיים הקודמים אני עסקתי לא מעט בניסיון לשלב עובדים חרדים, גם מתוך עניין חברתי, אבל גם מתוך המציאות שנכפתה על מי שנמצא בתעשייה למצוא עובדים בכל מקום שאפשר וחרדים, אגב, הם אנשים מצוינים בדרך כלל. הפערים של הידע באמת בתחומי הליבה (במלעיל), כמו שהם קוראים לזה, שזה באמת מתמטיקה, אנגלית - - -

גפני אומר ליבה (במלעיל), את יכולה להגיד ליבה (במלרע).

אני מחרה אחרי גפני בדברים האלה. זאת בעיה שאנחנו באמת צריכים לראות איך נדרשים אליה ואולי אנחנו בסוף הדיון נגבש איזה שהוא פתרון, לפחות להמשיך את הדיון הזה, כי באמת אני הייתי רוצה בהקשר הזה של מחסור של עובדים בתעשייה שזה לא יהיה דיון אחרון, אלא דיון ראשון. תודה, חבר הכנסת פולקמן.

גברתי היושבת ראש, ידידי שרגא, אורחים. אני מברך על קיום הדיון הזה כמובן, אבל כמו הרבה דיונים התקוות שלי הן די ספקניות, נאמר ככה. כל אותן הנחות יסוד, שלחלקן, שרגא, אתה התייחסת, כמו שהתעשייה הישראלית צריכה להישען על כוח אדם ישראלי וכיוצא בזה, כולן נכונות וכולן חשובות, אבל לפי דעתי אם לא תהיה החלטה אסטרטגית של מדינת ישראל, ממשלת ישראל, שאומרת שהתעשייה הישראלית ושרידותה עומדות בראש סדר העדיפויות, גבוה בסדר העדיפויות, לא חשוב כרגע איך לומר את זה, אם לא תהיה החלטה שאומרת בסופו של דבר שצריכה להיעשות עבודת מטה, אני יודע שעבודות מטה כאלה כבר די הרבה נעשות, גם על ידי משרד הכלכלה וגם על ידי - - -

יש תכניות, צריך ליישם אותן.

אני יודע, בדיוק. היישום של אותם ממצאים של עבודות המטה צריך להיות בכל המישור, גם במישור של מהנדסים ואנשי תוכנה וגם במישור של קליטה והכשרה של מובטלים. אם זה לא ייעשה בכל הרמות האלה ולא תהיינה תכניות מסודרות ולזה יצטרף גם כל אותו סיפור של רפורמה מקיפה במכללות הטכנולוגיות, שסובלות לאחרונה, לא רק לאחרונה, אני יודע כבר בשלוש או ארבע השנים האחרונות - - -

הם פשוט ייסגרו.

נכון. אנחנו בסופו של דבר לא נמלא את מה שהתעשייה צריכה. ואני רוצה לומר עוד דבר, כמעט בסוף, צריך לעשות גם שינוי תדמיתי של העבודה המקצועית והתעשייתית. אם לא ייעשה שינוי תדמיתי עמוק, שיופנם, אנחנו בסופו של דבר - - - ועוד פעם, זה צריך להתחיל ביוזמה ממשלתית שתלך, בשילוב כמובן התאחדות התעשיינים והארגונים השונים, לכל המקצועות המועדפים כולל הכנסה של המקומות האלה לרשימה מועדפת של משוחררים, עבודות מועדפות על ידי משוחררי צה"ל, אנחנו בסופו של דבר לא נמלא את המשימה.

לכן יש כאן שילוב של הממשלה, משרד הכלכלה, התאחדות התעשיינים, משרד החינוך. כל דבר שצריך לשלב במדינת ישראל נתקל משום מה באי אילו קשיים, לא רק בירוקרטים, קשיים - - - וכיוצא בזה, ולכן לפי דעתי תפקידה של הוועדה הזאת הוא באמת לנסות לשלב, אבל גם לבקש מאותם משרדים דיווח עתי, תקופתי, איך מיישמים חלק מעבודות המטה שכבר נעשו וחלק מעבודות המטה שנעשות עכשיו.

אני מודה לך מאוד, חבר הכנסת פרי. באמת בתום הישיבה אנחנו, גם בעצתה של מנהלת הוועדה וגם בהמשך למה שאתה אמרת, אנחנו ננסה לראות איך מייצרים צוות בין משרדי שיצטרך לדווח לוועדת הכלכלה אחת לרבעון איך הפער מתחיל להצטמצם, איך אנחנו מתחילים להיות במציאות שבה הכלים השלובים מתחילים לעבוד ככלים שלובים.

התייחסת לנושא התדמית של התעשייה ואני אומר בעניין הזה, אמנם אתמול בלילה נחתם הסכם עם החקלאים, ואני שמחה על כך, אבל במידה רבה החקלאות והתעשייה סובלות מאותה בעיה קשה של ירידה - - -

לא, הסכם החקלאים שדפק את התעשייה.

כן, זה בדיוק העניין, כי את אבני הבניין האלה של הכלכלה הישראלית מסיתים אחד נגד השני, את הציבורים.

רבותיי, אני רוצה לפתוח במילה, כי זה היה בוועדה הזו והיו פה הרבה אמוציות. מה שנחתם עם החקלאים, פשוט קנו אותם בכסף, נתנו להם 80 מיליון שקל - - -

נתנו להם 60 מיליון שקל.

אז אני ספרתי, זה 80, ואת ה-80 האלה, בשביל מה? בשביל להוריד מכס, כי זו האג'נדה של האוצר, להוריד מכס על שמים ועל דגים - - -

האג'נדה היא להוריד מחירים לצרכן.

נכון, ובאותה הזדמנות תנובה הסכימה להוריד ב-50% את המחיר לצרכן, אבל זה לא הספיק כנראה וכנראה שמישהו חושב ש - - -

הדבר הזה, תנובה היא מונופול, תנובה זה לא החקלאי.

אני יודע שתנובה היא מונופול, אבל קודם כל תנובה הם לא אש"ף ולא חמאס - - -

חס וחלילה.

הם 56 מפעלים שנוגעים במישרין ל-30,000 משפחות בישראל ואגב האוצר הקים אתמול מונופול חדש כשהוא מכר את תע"ש לאלביט וזה לא כל כך הפריע. מונופול זה לא מילה גסה. כל זמן שהוא מתנהג בצורה הוגנת והוא מפוקח הוא יכול להיות מונופול. בעולם יש הרבה מאוד מונופולים בתחום המזון, יש מונופולים בתחום התקשורת, אז בואו לא נהפוך את המונופול למילת גנאי.

לא התכוונתי להרגיז אותך. אני בהחלט מבינה את מה שאתה אומר בעניין ההסכם עם החקלאים, אבל בסופו של דבר מה שהתכוונתי לומר זה שהציבור לא מבין כמה הוא צריך שתהיה חקלאות ישראלית והוא לא מבין כמה הוא צריך שתהיה תעשייה ישראלית. בהקשר הזה אני דיברתי. אבל בסדר, זה טוב שהתעוררת, יש לנו יום ארוך היום בכנסת.

מה לעשות, מאתמול אנחנו בשיח הזה.

זה כל הזמן, אין מה לעשות, הדיונים האלה יתמשכו. אני עכשיו אתחיל, לפי הסדר קודם כל אייל ממשרד הכלכלה, מנהל אגף בכיר, הכשרה מקצועית ופיתוח כוח אדם.

ראשית אני שמח באמת על קיום הוועדה הזאת והמפגש. עד השנה האחרונה כל הסוגיה של הכשרה מקצועית בישראל הייתה בהידרדרות מתמשכת של שנים ארוכות. אפשר להגיד שהצומת התחיל בשנת 2002 כשבחוק ההסדרים הפסיקו לתת לאנשים שעשו הכשרה מקצועית דמי אבטלה ומאז התחילה המפולת. עד אז אנשים יכלו להחזיק את עצמם - - - אם אנחנו מסתכלים על היקפי עשייה, היקפי תקציבים והכול, שנות השיא היו אז ואז התחילה המפולת, ברגע שעבר בחוק ההסדרים שלא תומכים יותר את התלמידים בהכשרה מקצועית ופשוט אנשים מבוגרים, בעלי משפחות, לא הצליחו להחזיק את עצמם בקורס של חשמלאי מוסמך או של מפעיל מכונה כשהוא עשרה חודשים ללא הכנסה. אי אפשר לצפות שהם - - -

ברור. זה לא היה ב-2002, זה היה ב-2003 בעידוד הצמיחה, הרבה יותר גרוע. אני מתתי על התקנות האלה, עידוד הצמיחה.

כן, בל נשכח שהיה אז משבר גדול, אבל כשיצאנו מהמשבר היה מקום לדעתי להחזיר את התמיכה הזאת ולא החזירו. בכל זאת אפשר להגיד שאנחנו בשנת מפנה, אנחנו קיבלנו תקציבים הרבה יותר גדולים השנה לטובת הכשרה מקצועית למבוגרים. אחרי עבודה של שנתיים אנחנו יצאנו למכרז שאמור ממש בימים האלה להיסגר, על הפעלה של כל הכשרה מקצועית על ידי ספקים חיצוניים - - -

זה כולל גם חרדים?

כולל הכול, כולל חרדים, כולל ערבים, כולל הכול. עד השנה היו לנו בעיות קשות של כתף מול כתפף במרכזי ההכשרה הממשלתיים, הנושא אמור להיפתר דרך המכרז הגדול הזה.

מה זה מבוגרים?

מבוגרים זה מגיל 18 ומעלה. לא תלמידים.

אז תתייחס לנושא שדיברתי עליו.

דברים נוספים שעשינו בשנה האחרונה, היו טענות על איכות הפדגוגיה ותכניות הלימוד. במשותף עם מעסיקים, במשותף עם ההתאחדות, במשותף עם המכללות פתחנו את כל תכניות הלימוד לתיקוף מחדש ולהתאמתן. השנה לראשונה יהיה מדרוג של כל המכללות העסקיות בישראל המפוקחות, כלומר כל בן אדם שירצה ללמוד יוכל להיכנס לאתר של משרד הכלכלה ולראות מה המוסד הזה מציע, מה הציון שמשרד הכלכלה נותן ומה הציון שהבוגרים שלו נותנים לו ונוכל להשוות. אנחנו גם נשים באותו אתר את נתוני העובדים במקצוע מסך הבוגרים בשנים האחרונות, כדי שבן אדם גם יוכל להגיד לעצמו, רגע, כדאי ללכת ללמוד קורסי מינהל כאשר רק 20% מצליחים לעסוק בנושא או ללכת למקצועות עם תוחלת תעסוקתית גבוהה יותר?

אייל, תתייחס לנושא של המכללות. חשוב לי שתתייחס, אולי אפילו עכשיו, לנושא של תקצוב הסטודנטים במכללות, שסובל - - -

של ההנדסאים?

בוודאי, שסובל מתקצוב נמוך מאוד ובעיקר מזה שאתם עומדים מולם בנושא המדדים. אתם עשיתם שם רפורמה שאני ממש לא בטוחה שהיא משרתת את הנושא של הבאת עובדים לתעשייה.

הנושא של המכללות הטכנולוגיות היה חם על השולחן של ועדת העבודה והרווחה ומנכ"ל האוצר וסוכם שם על מתווה שאמור לתת מענה. קודם כל ניתנה להם רשת ביטחון לשנה הקרובה, בהמשך שלשנתיים שניתנה להם רשת ביטחון ומנכ"ל האוצר סיכם שעד חוק ההסדרים הקרוב תהיה ועדה שתסכם את המתווה החדש ורפורמה משמעותית בתחום המכללות. היום המכללות הטכנולוגיות מתוקצבות נמוך מאוד מאוד בהשוואה לכל גוף שמכשיר בישראל. בוא נאמר, המדינה משתתפת בהכשרה של טבח יותר מאשר בהכשרה של הנדסאי מבחינת מימון.

באמת, אני אומרת את האמת, מההסתכלות שלכם על המשק הישראלי, אני מודה ומתוודה, אני לא מבינה איך אתם סובלים את זה. 8,000 שקל לעומת 14,000 שקל לעומת 30,000 שקלים. זאת אומרת אקדמיזציית היתר באמת פוגעת במטרות של המשרד.

המשרד לא חי עם זה בשלום, אבל בתיאום עם האוצר ובתיאום עם המכללות אמור להיות צוות שיעשה מהפכה בתחום הזה. כולי תקווה שתהיה מהפכה, כי היום ברור שכדי להעלות את הרמה שם צריך להביא מרצים טובים יותר. ב-70, 80, 100 שקל לשעת הוראה למרצה קשה להביא איכות למכללות. כמו שאמר חבר הכנסת, לימודי הנדסאים הם לימודים לא קלים. הם לימודים - - -

ברור. מי שפוגש את הסטודנטים שם נרגע, באמת, הם אנשים מדהימים.

יש דברים נוספים שאני מחויב לעשות, להקל על הסטודנטים, כמו מועדי ב', כמו רפורמה בכל התכניות, אבל אנחנו מקווים שהשנה אנחנו נהיה במקום אחר עם ה - - -

תגיד, לא הגיע הזמן להעביר את המכללות למשרד החינוך?

למה? כי משרד החינוך עד היום הצטיין בחינוך טכנולוגי?

לא, אבל יכול להיות שזה המקום הטבעי בשבילם.

רק כרגע דיברנו על מונופול, זה טוב או לא?

זה לא עניין של מונופול.

אני חושב שצריך לתת למשרד החינוך את המונופול ללמד ולצבא את המונופול - - - ולמשרד התקשורת את המונופול על התקשורת.

בדיוק. אני יודעת שזה נשמע מתריס, אייל, מה שאני אמרתי, אבל אני באמת שואלת את עצמי את השאלה הזאת, אל"ף, כי אני יודעת שגם אתם או בממשלה לפחות דנים בשאלה הזו, ואני לא יודעת, אני שואלת את עצמי באמת, האם זה לא ישפיע גם על התקצוב של הסטודנטים.

בוועדה הזו גם כולם נהיו ציניים? בממשלה דנים בנושא הזה? חבר'ה, זה עניין של כוח וכשיימצא שר הכלכלה והתעשייה שיסכים לעשות טוב, הוא ייפרד מהכוח ויעביר את כל היחידה למשרד החינוך.

אתה רוצה שאני לא אהיה צינית? אם בנט עכשיו הסכים שאגף המעונות יעבור למשרד החינוך אז אני אומרת שאולי גם ראש הממשלה יסכים שהה"ט תועבר למשרד החינוך.

ומה אתם מצפים שיקרה אז? נגיד עכשיו זה עבר למשרד החינוך, במה זה ישפר את מצב המכללות? כי אז האוצר יסכים לתקצב אותם פי שלושה?

אני אגיד לך משהו, יכול להיות שאז ייווצר איזון בין האופן שבו רואים את האקדמיזציה ואת הצרכים של האקדמיה לבין האופן שבו רואים את הצרכים הטכנולוגיים, בתעסוקה טכנולוגית. דיון ההמשך פה היום הוא עוד הצעה לסדר, הוא עוד איזה שהוא דיון שהוא ציון יום אתגרי המחר בתעסוקה.

לא, אני אענה לך יותר מזה, זה מה שאמר חבר הכנסת פרי. אם אנחנו עוסקים בתדמית, מי מאיתנו מוכן שהילדים שלו ילמדו במשרד העבודה? אני רוצה שהילדים שלי ילמדו במשרד החינוך.

זו הבעיה, שהחינוך המקצועי במשך שנים קיבל תדמית נמוכה. זה עוד מהדור שלי, שבכיתה ח' היו אומרים מי הולך לתיכון עיוני, מי הולך לתיכון מקצועי והעסק הזה נשאר עד עצם היום הזה. ההעברה או אי ההעברה למשרד החינוך פה לא תשנה, מכיוון שההשכלה הגבוהה קיבלה בוסט ממדינת ישראל, במיוחד לאחר שהוקמה המועצה להשכלה גבוהה שהיא - - -

צריכים להקים מועצה כזו - - -

מועצה דומה להנדסאים.

יכול להיות, כן.

אייל, אני אתן לך להמשיך. תבין שאנחנו פשוט מנסים יחד איתך להסתכל על כל התמונה ומה ייטיב את המצב.

אז אני אומר, קודם כל בואו נראה את משרד החינוך מצטיין בחינוך טכנולוגי ומחזיר אולי עטרה ליושנה בטרם ניתן להם גם את מה שנמצא במשרד הכלכלה. כרגע לא התרשמתי שהם עושים שם מהפכה אמיתית. אבל חלק מהמהפכה שמשרד החינוך מוביל, גם בעזרת ראשי מינהל חינוך ברשויות, הוא למעשה חיסול בתי הספר של משרד הכלכלה. פה אני חושב - - -

כתוב, העברתם למשרד החינוך.

לא, אני מדבר על חיסול. מניעה של מעבר של ילדים למשרד הכלכלה. אנשים פה תחת טראומה של הסללה וכדומה, חבר'ה, בואו תסתובבו איתי בבתי הספר ותבינו שזאת המסגרת המתאימה ביותר לנוער בסיכון, 70% מהבוגרים שלנו יוצאים עם תעודת מקצוע, הרבה מתוכם לא צריכים שום דבר נוסף כדי להשתלב בשוק התעסוקה. תלמיד בן 18 אצלי - - -

רועי הוא נוער בסיכון?

גם אני למדתי בבית ספר מקצועי, אז מה, אז אני מוסלל? אז לא יכולתי להתפתח אחרי זה בצבא?

לא, לא, לא.

- - - שזה יהיה רק נוער בסיכון.

בדיוק. אתה עכשיו, אתה תלית את עצמך בדיוק על אותו עץ שאנחנו כל הזמן נזהרים מלתלות את עצמנו עליו. רועי, בתור נוער בסיכון קלאסי שלמד בהנדסאים כשהוא היה בית הספר הכי קשה ללמוד בו בתל אביב, זה בדיוק מה שאנחנו, זו בדיוק הנקודה שאנחנו החמצנו פעם אחר פעם.

כבוד היושבת ראש - - -

ותמשיכו להחמיץ, כי הוא צודק.

לגבי נוער בסיכון אין דיון שכדאי שהוא יהיה אצלנו. אני, החלום שלי שגם אנשים ממרכז הפעמון יגיעו למערכת החינוך שלנו, כי כשאני מסתכל על מדינות מובילות בעולם בתחום התעשייה, כמה מתוכם לומדים בבתי ספר מהסוג שלנו, אז תראו שבשוויץ ובאוסטריה, בגרמניה, זה מגיע ל-40% ו-50% ו-60% של אנשים שלומדים בבתי הספר מהסוג שלנו.

דרך אגב, הבעיה במיתוג ולכן השנה התחלנו בהקמת בתי ספר צמודי מפעל במקומות מוצלחים יותר. אתם יכולים לבוא לבקר בבית הספר של אורמת, בבית הספר של התעשייה האווירית, בבתי ספר שיש לנו בשיתוף עם צה"ל בתל נוף ותראו ששליש מהעובדים בתעשייה האווירית הם בוגרי אורט תעשייה אווירית, 40% מהעובדים באורמת הם בוגרי אורט אורמת. אנחנו צריכים להמשיך לפתח מודלים כאלה ואנחנו עושים רק טוב לזה.

עם כל הכבוד לביקור של משרד החינוך במפעלים. זה ביקור, זה לא עבודה במפעלים כמו שאצלנו. אצלנו הנוער עובד במפעל, מקבל על זה שכר ומתמקצע בנושא.

אנחנו ניתן למשרד החינוך להגיב על מה שהוא עושה.

יעקב, תסביר את התכנית של ה-200 כיתות במפעלים.

תיכף מר שינבוים - - -

השנה גם השקנו את פרויקט apprenticeship, שאנחנו מכשירים בשיתוף עם מפעלים מתהליך ההכשרה במיון של העובדים, אנחנו מראש מביאים את האנשים ואנחנו עושים שלושה ימים הכשרה, שלושה ימים עבודה במפעל. הפרויקט הזה רץ יפה.

לגבי המחסור. חבר'ה, אחד היתרונות של משק בתעסוקה מלאה זה שיש מחסור בהרבה מקומות. אנחנו משק כמעט בתעסוקה מלאה, כשם שהתעשיינים באים ואומרים 'אין לנו עובדים', אל השולחן שלי מגיעים נציגי הטבחים, נציגי המלונאים, נציגי המטפלות וכולם אומרים שאין עובדים.

אבל הם סובלים שם מבעיות - - - לא, אייל, כי כשאתה מדבר איתי על מטפלות שמקבלות את שכר הרעב שהן מקבלות, אתה משווה אותן לשכר הממוצע, זה לא דומה.

לא נתת לי להשלים את המשפט. לכולם אני אומר, כנראה בסופו של דבר השכר ידבר. כשהמשק בתעסוקה מלאה וחסר לכם עובדים מי שישלם יותר טוב כנראה יקבל יותר טוב. יש מחסור, יש מחסור בעובדים כי המשק בתעסוקה מלאה. כולם חושבים שאפשר גם ל - - - וגם סוגיית ה- job training, זה כלי בסדר, בעיניי הוא לא הכלי הכי טוב, מסיבה אחת. כשאתה מכניס בן אדם ללא תעודה למפעל ואתה מכשיר אותו שם, המפעל נסגר, הבן אדם מפוטר ואנחנו חוזרים איתו לנקודת האפס.

איזה מפוטר? על מה אתה מדבר?

אני מעדיף שכל מי שנקלט - - -

אם אני עסקתי בבדיקת תוכנה חמש שנים באיזה מקום ואני טוב ויש לי המלצות ועבדתי שם, אין לי תעודת הנדסאי - - -

אני מעדיף שאנשים יהיו עם תעודות מעבר לניסיון.

חבר'ה, זה בדיוק הרווח.

גם לפעמים האנשים, ה - - -

זה חשוב לאנשים, התעודה.

חבר'ה, כרגע בדיוק נגעו בעניין. משרד הכלכלה מחליט מה טוב לתעשייה. עם כל הכבוד, לפני שנה - - -

אני מחליט מה טוב לאנשים.

אני אגיד לכם מה טוב לאנשים. לבוא ל- on the job training ומשרד הכלכלה ייתן תעודות והקורס הזה יהיה קורס של 500-600 שחלקו יהיה בסדנה וחלקו יהיה על יד מכונה וייתנו תעודה, זה לא או-או, אבל בלי הכשרה מקצועית על מכונה ולצערי המכונות כל כך יקרות שהן נמצאות רק במפעלים.

אין לך ויכוח איתי.

אז זה on the job training.

אבל זה בדיוק apprenticeship, זה בדיוק 'כיתה במפעל', אבל לקחת בן אדם ולשים אותו רק במפעל ללא הכשרה, זה לא המסלול הנכון.

תודה רבה, אייל. הדיון סוער כי הנושא חשוב, אני מצטערת אם חשת שאתה ככה נדחק אל הקיר, אבל הנושא חשוב.

לא, אני בסדר. אחרי 29 שנים בצבא אנחנו יכולים לספוג את זה.

מר שינבוים, משרד החינוך.

עלו פה כמה וכמה נושאים ונתחיל אולי בנושא שעכשיו אולי צפיתם בו בתקשורת ומתקיים קמפיין שמשרד החינוך מוביל אותו בעלות מאוד גבוהה וזה חלק מהדברים שאנחנו עושים וכבר שנה שנייה שמושקעים בו 6 מיליון שקלים. זה הרבה הרבה יותר ממה שהושקע בעבר וזה חלק מהעניין של שינוי התדמית. אני מחזיק בידי חוברת שאנחנו מפיצים ושולחים לכל תלמיד בכיתה ט' עם פירוט של כל המגמות בחינוך הטכנולוגי, עם תמונות צבעוניות שמדגישות את היתרון של הדברים - - -

על נייר משובח.

כן, תוצרת ישראל.

הודפס בארץ על ידי המדפיס הממשלתי.

זה נורא יקר המדפיס הממשלתי.

לא, אנחנו משווקים פה עכשיו בתי דפוס.

לא, שתדעו.

זה חלק מהדברים שאנחנו עושים מתוך הבנה שצריך לעשות איזה שהוא שינוי עמוק בתפיסה ואיך האנשים תופסים את זה. אגב, זה בא אחרי שעשינו בשנה שעברה מחקר שהצביע על עמדות של תלמידים והורים שבהם ראינו ש-95% מההורים מייחסים חשיבות גבוהה מאוד לסיום הלימודים עם תעודת בגרות, זה כולנו יודעים ומבינים, אבל 65% מההורים מעוניינים שילדיהם יסיימו תיכון עם תעודת מקצוע. לכן המוטו של הקמפיין הזה, בשנה שעברה וגם השנה, זה אותו קמפיין בדיוק, אומר בגרות עם לימודים של מקצוע.

הפערים בין 95 ל-65 זה כמה מתוך ה-65% רוצים גם מקצוע וגם בגרות.

וגם, תתייחס, לוחשת בצדק מנהלת הוועדה, לאיזה מקצועות בדיוק, למה התעודות? לפי מה אתם בוחרים את המקצועות?

ומה שאני שאלתי, האם ה-65% שרוצים שילדיהם יסיימו את לימודיהם עם תעודת מקצוע רוצים גם שתהיה תעודת בגרות.

זה די ברור. 95% אומרים שהם רוצים את הבגרות, 65% אמרו שהם רוצים תיכון עם תעודת מקצוע. עכשיו אתה אומר שיכול להיות של-5% שם אין חפיפה, או יותר.

לא, השאלה היא באיזה מקצועות מדובר, האם מדובר במקצוע של שינן או שיננית, או מעצב אתרים גרפיים של מחשב או מדובר במקצועות מסוג אחר.

לא עשינו מחקר ברמה כזו של רזולוציה, אנחנו לא יודעים לומר את זה כרגע בצורה ברורה.

יצא לי ללוות כל מיני מכללות שהתעסקו בהכשרות ואני מתקשה במאה ה-21 לראות ערך בזה שנער יסיים לימודים בגיל 18 עם תעודת מקצוע, אני אסביר למה. המציאות הטכנולוגית משתנה בקצב כזה שאם סיימתי בגיל 18 עם תעודה, גם הנדסאי חשמל מסוג מסוים או אופטיקה ווט אבר - - -

חברת הכנסת מיכל בירן נכנסה אז אני מבקשת שתגיד אופטיקאית.

אופטיקאית, סיימתי תעודת אופטיקאית ואחרי ארבע שנים שירות צבאי פלוס עוד שנה שאני מחפש את עצמי מה רלוונטי הלימודים שעשיתי בתיכון? ולכן, עם כל הכבוד, אני חושב שהדיון צריך להשתנות טיפה במאה ה-21 ללימודים. יש הבדל בין ללמוד אולי תואר מהנדס או הנדסאי, לצורך העניין, כשבעיקר מה שאתה מקבל שם זה את מקצועות היסוד שבהם אתה לומד, מתמטיקה, אוטומציה, פיזיקה, כימיה, לא חשוב, יכולות. חברים, במדינת ישראל, שאדם לא משתלב בגיל 18, אני חייב לומר לכם, זו גישה בעיניי ארכאית, אדם לא ייצא מתיכון במאה ה-21 עם מקצוע - - - שוב, אם רוצה להיות רתך, בסדר, אני לא חושב שלשם מערכת החינוך הולכת ושהורה שאמר שהוא רוצה שהילד שלו ילמד תעודת מקצוע, שבגיל 16 הוא כבר ייצא עם תעודת רתך. ורתך זה מקצוע מעולה שמרוויחים בו היום ויש בו ביקוש גם בתעשיות מתקדמות, אבל עדיין עם כל הכבוד, אני לא חושב שהיעד שלנו במאה ה-21 שאדם יסיים תיכון עם תעודת רתך. ובמקצועות האחרים, אלקטרוניקה, אופטיקה, מחשבים, אני מתקשה לראות מה ייצא לילד שיסיים בגיל 17 או 18 תעודה כזאת. לכן זו גישה שנכונה לפני עשור.

אם תבטל את תעודת הבגרות אז זו כן תהיה תעודה רלוונטית.

אחרי ארבע שנים זה לא. הטכנולוגיה, ישבתי עם המכללות - - -

למה צריך לבטל למי שרוצה?

תעודת בגרות, זה מקור כל הצרות במדינת הזאת בנושא המקצועי.

אני לא מסכים על תעודת הבגרות, אבל - - -

לא, לא, סליחה, אדוני. אדוני, סליחה, זה לא הדיון. לתחושתי חברי הכנסת פה, לפחות יש ביניהם הסכמה שאת תעודת הבגרות לא מבטלים.

ברור, אני רק אומר שהדיון על לימודי מקצוע הוא לדעתי קצת מוטה, כי מה זה לימודי מקצוע? אם זה רתכות זה דבר אחד, לימודי אלקטרוניקה, לא רלוונטי בתיכון.

רועי, בוא ניתן ליעקב להמשיך את דבריו.

הייתי רוצה לומר מה משרד החינוך עושה בעניין הזה ואני אתייחס למה שאמרת עכשיו.

יכול להיות שגם את התשובות ניתן לזה בצוות בין משרדי שננסה להקים פה היום.

נפתחות מגמות חדשות, למשל סייבר שנפתחה לאחרונה, גילוי וזיהוי מידע דיגיטלי, זו מגמה שממש נפתחת בשנה הקרובה.

חסר ערך לחלוטין.

אנחנו מקיימים קשר הדוק עם התאחדות התעשיינים, כמו שהוזכר קודם על ידי מר ברוש, אנחנו מקיימים תכניות של שילוב תלמידים בתעשייה, בתכנית שהולכת ומתרחבת, עד עכשיו אנחנו זה היה בעיקר לנוער בסיכון - - -

מה זה אומר?

מה המשמעות שלה?

מהשנה זה הלך והתרחב לעוד 200 כיתות של תלמידים שהם משתתפים ומגיעים ליום בשבוע בתעשייה, כשהרעיון הוא שהם ישתלמו שם במשך שנות לימודיהם בתיכון ובסופו של דבר יעשו את פרויקט הגמר שלהם בשילוב התעשייה. באותה מידה יש לנו גם תכנית לעדכן מורים שמלמדים בחינוך הטכנולוגי מקצועי, תכנית שלוקחת שבע שנים, של סבבים כאלה של התעדכנות והשתלמויות מורים בתעשייה כדי שיוכלו להנחות את הפרויקטים האלה של התלמידים האלה ויתעדכנו במה שנעשה במציאות, מאחר שברור לנו שמורה שנמצא במערכת החינוך - - -

יעקב, נותרה לך חצי דקה, אז אני אשמח אם די תתחיל להשלים את הדברים.

יש עוד הרבה מה לומר. הוקמו מרכזים טכנולוגיים בחיפה ובבאר שבע, גם זה בשיתוף פעולה עם התאחדות התעשיינים, בעלויות של משהו כמו 52 מיליון שקלים. דובר כאן על התדמית של החינוך הטכנולוגי, בשיתוף עם עמותה של סטף ורטהיימר נפתחות כיתות בבתי ספר מובילים כמו גימנסיה הרצליה והריאלי בחיפה, מגמות מכונות, אלקטרוניקה ומכטרוניקה בבתי הספר האלה בכוונה כדי לשנות את התדמית. הוקם במשרד החינוך אגף הסמכות, שאני עומד בראשו, שמטרתו להגדיל את מספרם של התלמידים שזכאים לתעודת בגרות ולתעודת הסכמה מקצועית בעלת ערך בשוק העבודה. פרויקט טו"ב, טכנאי ובגרות, השקענו, שגם הוא ביוזמה של התאחדות התעשיינים ועוד גורמים, תלמידים שמסיימים את הלימודים שלהם בכיתה י"ב, במקום בי"ג, עם תעודת טכנאי, כשהרעיון הוא גם דיפלומת טכנאי וגם בגרות.

אני הקשבתי לך ואז אני מנסה להבין איך הדברים שמשרד הכלכלה עושה והדברים שמשרד החינוך עושה, שחלקם נכונים, חלקם נכונים פחות. נדמה לי שלא התייחסת למה שביקשתי, להשתלבות של עובדים שנפלטו ממעגל העבודה, איך מחזירים אותם למעגל העבודה, דווקא בתחום התעשייה, אפרופו יבוא עובדי ההיי טק ובכלל, אבל אני מנסה להבין איך בסוף מייצרים מהדבר הזה הבנה לאיך הולך להיראות שוק התעסוקה העתידי בכלל ושוק התעסוקה בתחום התעשייה בפרט. זה לא מופנה רק אליך.

אנחנו באופן סיסטמתי מגדילים את מספר הלומדים ואחוז הלומדים בחינוך הטכנולוגי מקצועי בשנים האחרונות, כשיש יעד להעלות את זה ולהשוות את זה לאחוז המקובל במדינות ה-OECD.

מה הפער שלנו היום?

בערך 6%, זאת אומרת היום אנחנו עומדים על 40% וב-OECD זה בערך 46%. זה עלה בשנים האחרונות מ-33%.

זה בלי פילוח למקצועי סטייל משרד הכלכלה ומקצועי משרד חינוך, שם אלה מספרים אחרים לחלוטין.

תודה רבה לך.

האמת שחבל שרועי הלך, אני ממש לא מסכימה איתו, לגבי הגישה הכללית. הוא אמר 'מה אדם יעשה עם סייבר שהוא למד בתיכון?'

אני אתן דוגמה שהיא כאילו מתחום אחר. הייתי לא מרוכזת באיזה בוקר, יצאתי מהחניה שלי, ילדים עשו שם קומזיץ, מצאתי את עצמי תקועה על אבן גדולה. זה היה ממש מוקדם בבוקר, אף אחד לא עבר שם, לא היה מנוס. התקשרתי לאבא שלי, הוצאתי את הג'ק, הרמתי את הרכב בעצמי ובסוף למזלי עבר איזה בחור שהוציא את האבן כשהגיע הרגע, אבל הוא אמר לי שאת הרוב עשיתי בעצמי. עכשיו דוגרי, אם לא הייתי חייבת פשוט לא הייתי עושה את זה. הרבה פעמים אני תוהה לעצמי גם, אם לא הייתה לי ברירה והייתי צריכה להשתלב בהיי טק, שהיום זה נראה לי לא זה, למרות שעשיתי 5 יחידות פיזיקה ו-5 יחידות מתמטיקה, אינסטינקטיבית זה נראה לי שלא הייתי משתלבת ממש בטכני, אבל אני יודעת שאם הייתה לי מספיק אינטראקציה עם זה בשלבים מוקדמים ואם לא הייתה לי ברירה הייתי רוצה להצטיין גם שם והייתי מצליחה.

ופה זה נכנס לעניין. זה לא שהתעודה, אני מסכימה שתעודה של רתך, שזה נורא נורא נורא ספציפי, אז כנראה שהדבר היחידי שאתה יכול לעשות עם זה זה לרתך, אבל אני מאמינה שכשעושים דברים כמו סייבר, או לא משנה, כל מיני, הנדסאי, זה מחבר אותך לעולם הזה. אתה לומד את השפה, גם אם אחר כך משתנה היכולת, כמו שאנחנו גם יודעים, אנשים שלמדו שפה שנייה, היכולת ללמוד שפה שלישית היא גבוהה בהרבה, ברגע שאתה מבין מה הניחוח של זה, איך עושים את זה. כך שאני חושבת שהעניין של ההכשרה גם בתיכון הוא סופר קריטי - - -

הוא לא אמר שלא, להיפך, הוא דיבר על זה שהוא היה - - -

אבל היא אמרה על התעודה והיא צודקת, כי לקחת רתך עם תעודה של רתך זה קיצוני שמאלה, אבל למשל תעודה של טכנאי אלקטרוניקה, אז הוא הולך עם זה לצבא והוא טכנאי אלקטרוניקה והוא לומד ומשתלם.

והוא מתעניין בעולם הזה ויכול להיות שכשהוא ישתחרר - - -

הדבר היחיד שאני חושבת שיש בו תרומה אמיתית זה לנושא הדימוי, אבל זה גם חשוב.

נכון. אבל אני אומרת, כשהוא ישתחרר - - - אגב, גם לתדמיות, בעניין של המגדר, היינו שבע בנות במגמת מחשוב ובקרה בכיתה מלאה של בנים וכולנו, למעט העולה מחבר העמים, שנשארה שם לבד, נמלטנו על נפשנו אחרי שנה, כל הבנות, בגלל האווירה והדימוי של הדברים האלה.

בקיצור, אני חושבת שההכשרה היא כן סופר קריטית, התעודה זה גם משמעותי, שאדם יוצא איתה, גם אם אחר כך הוא ישלים והוא ישנה והוא יתעדכן. כך שאני מחזקת את ידכם.

באת לחזק את ידינו?

כן, באתי לחזק את ידיכם.

חשנו מחוזקות מאוד מהר. ברשותכם, אני אתן לחבר הכנסת שלח ואני אחזור לסבב האורחים שלנו.

תודה. אני מצטער שנכנסתי באמצע הדיון, אבל אני עסקתי בנושא הזה גם בכנסת הקודמת אל מול התאחדות התעשיינים ואני אעלה כמה נקודות שאני לא בטוח, יכול להיות שהן כבר עלו קודם, אם כן, אני מתנצל.

האחת היא ששיתוף הפעולה פה של התעשייה ומערכת החינוך הוא חיוני. הדוגמה שניתנה לי הייתה שבמדינות הים, שאנחנו אוהבים להשוות את עצמנו אליהן, להבדיל מאצלנו, אצלנו עובדים על ציוד ישן שהיה מונח בתור איזה גרוטאה ולא בטוח אם הוא בכלל עובד - - -

צעצועים מסוכנים לילדים, תאמין לי.

כן, מין דמוי עבודה כזה, בזמן שנתנו לי דוגמה, נגיד בגרמניה, בית ספר שפולקסווגן מחזיקה אותו ומכשירה שם עובדים, שברור להם שגם תהיה להם תעסוקה בחברה הזאת כשהם יהיו והם מביאים לשם ציוד שהוא עדכני כי גם לחברה יש אינטרס שמי שלומד את זה יהיה מוכשר לזה. זאת אומרת זה מעגל שללם שגם מעניק יוקרה לעניין. אפרופו גם הדברים שמיכל אמרה, כשאתה עובד על דבר שהוא עדכני, והיום גם בדברים האלה אם למישהו באמת זה חשוב שהיי טק יהיה, גם יש בזה אלמנט של טכנולוגיה.

הדבר השני הוא שבאמת צריך פה קמפיינים ברורים, אפרופו רתך. למיטב ידיעתי רתך היום, נגיד בעבודות של אחרי הצבא יכול להרוויח יותר ממה שמרוויחים ברוב העבודות - - -

רתך, חרת, מבלטן.

כן. אז פה זה קמפיין. זה צריך להיות ידוע וצריך להיות ברור וצריך להיות ברור לחבר'ה שגם מחפשים עבודה וגם מחפשים עתיד שבסופו של דבר יש פה עתיד שהוא יוקרתי. וכן, עם כל ההטיות של האמא היהודייה והאבא היהודי ואולי גם הערבי ביחס למה שהם רוצים שהילדים שלהם יעשו, בסוף הכנסה ועבודה קבועה זה דבר שמחפשים בעולם הזה.

והדבר האחרון, אנחנו נצטרך להתגבר על הטעויות שנעשו בעבר ושתרמו מאוד לדימוי וגם היו בדיונים שהיו בממשלה ושמענו עליהם וזה ברור לי מאיפה זה בא, אנחנו נצטרך להתגבר על זה אם אנחנו נחליט שזה חשוב. בבסיס של זה עומדת העובדה שהתעשייה, בעיקר התעשייה המסורתית, היא בסיס של צמיחה והיא בסיס של תעסוקה והיא בסיס של עבודה קבועה. יבוא עוד יום שאנשים יבינו שבהיי טק זה נפלא, אבל זה נפלא אולי עד גיל 40. כל הסוגיה של התעסוקה אחרי הגילאים האלה היא נושא מאוד גדול. את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לעשות כי בסוף אם לא תהיה לנו תעשייה מסורתית לא תהיה כלכלה במדינת ישראל. תודה.

ממש ככה. חבר הכנסת שלח, אני מאוד מודה לך. אני רוצה לומר, הדיון הזה הוא בעצם חלק מדיון מאוד גדול שמתנהל בוועדת הכלכלה כבר תקופה לא קצרה בנושא אתגרי התעסוקה של המחר, זה גם התחיל מיום שלם שעשתה פה חברת הכנסת עליזה לביא בנושא אתגרי התעסוקה ואנחנו צריכים להבין שקרה פה משהו מאוד מוזר, אנחנו נטשנו את התעשייה המסורתית, נטשנו את מה שנתפס כעבודות של פעם בעוד שהעולם של העתיד מראה לנו כל הזמן שהתעשייה הזאת היא עדיין הבסיס של כל כלכלה שמחשיבה את עצמה בעולם, שלא לדבר על זה שהתעשייה הצילה את מדינות אירופה הגדולות, את גרמניה, את אוסטריה, את שוויץ, מקריסה במשבר הכלכלה.

אני מתנצלת בפניכם, אבל ככל שתוכלו לקצר יותר אנשים יוכלו לדבר. אז אני אתן, מהתאחדות המלאכה והתעשייה מי נמצא כאן? ברוך?

אני אדבר במקום ברוך, אני אברהם אמיר, אני בעל מפעל מתכת לעיבוד שבבי בחולון, אני מעסיק 40 עובדים, אני יושב ראש ועד המתכת בהתאחדות.

מה שאני שומע פה אני שומע הרבה שנים ואני בכלל בכיוון אחר לגמרי. אני מעסיק 40 עובדים עם מפעל הכי מודרני, מכונות הכי משוכללות, כל מכונה שאתם מדברים, חבר הכנסת שלח דיבר על מכונות ישנות וזה, כל מכונה אצלי זה 2 מיליון שקל - - -

לא, דיברתי על מערכת החינוך, לא אצלך במפעל.

הוא דיבר על הסדנאות בבתי הספר.

אז סליחה. אנחנו 40 עובדים במפעל, אין אצלי אפילו עובד אחד שיש לו תעודת בגרות. כל ה-40 עובדים - - -

מה ממוצע הגילאים אצלך, אברהם?

ממוצע הגילאים בין 25 ל-60, ממוצע 45-50. קודם כל אני רוצה להתייחס לדבריו של מר שרגא ברוש. במקצוע הזה, בחור שאחרי הצבא שבא ורוצה לעבוד בכל מקצוע, אם זה רתך או חרת או כרסם, המשכורת שלו זה 5,000 שקל לחודש. אני לא יודע מאיפה לקחת 13.5. יש לי פה תלושים של 13.5 אחרי עשר שנות עבודה בתנאי שהבחור מאוד מוכשר.

לא, זה בתעשייה.

אז בואו לא נעשה מזה משהו יוקרתי. זה לא יהיה יוקרתי. זה אף פעם לא היה יוקרתי וזה לא יהיה יוקרתי. כשאנחנו מנפנפים עם ההורים תעודת בגרות ולא תעודת בגרות, אז זו בושה וכלימה, 'מה זה? לבן שלי לא תהיה תעודת בגרות?' אני אומר לו, 'למה? מי צריך את זה? מה עושים עם זה?' גמר 12 שנות לימוד, 13, 14, תהיה לו תעודה עם ציונים, התעודה הזאת תשמש אותו לכל דבר, למה בגרות? מה זה נותן?

אברהם, העולם השתנה.

העולם לא השתנה ב - - - אנחנו אומרים שאנחנו חוזרים למקצועות המסורתיים. המקצוע הזה לא היה יוקרתי ולא יהיה יוקרתי, תפסיקו לחלום על זה. אנחנו צריכים להיות מציאותיים, יש נערים שלא יכולים ללמוד. סליחה, אני בגיל 14 הלכתי לעבוד. הייתי קצת יותר טוב מהאחרים אצלי בשכונה ולמדתי בערב, אבל רובם גם לא למדו בערב.

אז אני אומר שאנחנו צריכים, אני לא יודע איך, לשנות את החוק הזה, תעודת בגרות זה הצרה הכי גדולה שיש לנו.

טוב, נו, אברהם, זה כבר קצת מוגזם.

לא, לא מוגזם.

הצרה הכי גדולה שיש לנו זה תעודת בגרות?

הצרה הכי גדולה שיש לנו, אם אנחנו רוצים - - -

עפר ימצא לך ישר עוד חמש יותר.

אם אנחנו מדברים על זה שזה מקצועי ורוצים להיות מקצוענים ותעודה מקצועית תהיה שווה משהו אי אפשר לנפנף עם זה מול תעודת בגרות. הלימודים המקצועיים זה רק נוער שלא מסוגל ללמוד, אין מה לעשות.

אברהם, אני מבינה את הגישה שלך, אבל העולם נמצא במקום אחר.

תמשיכו עם זה ולא יהיו לנו עובדים. אנחנו נביא עובדים מסין. לא יהיו עובדים פה.

לא, צריך לתת תשובה גם לבעיות שאתה מתאר אותן בתחום המלאכה, כי גם תחום המלאכה והעסקים הקטנים הוא מאוד מאוד מאוד חשוב, אבל זה לא סותר את מה שדובר כאן.

בתעשייה אותו דבר. מי מרוויח 13,500 שקל לחודש?

אברהם, אנחנו עוד אחר כך אולי נחזור אליך. ד"ר יוכבד פנחסי אדיב, יו"ר פורום המכללות הטכנולוגיות. יוכי, יקרה, בקצרה.

קודם כל אני שמחה על הדיון הזה. זה רק אומר שהצלחנו במהלך השנים האחרונות, שהנושא הזה עולה כל פעם לוועדה אחרת. אנחנו בתוך ועדת העבודה והרווחה, בתוך ועדת הכלכלה, בתוך ועדת המדע, עוד רגע ניכנס לשם גם. אני רק מבקשת שנייה להפריד בין עולם של חינוך טכנולוגי או חינוך מקצועי לבין עולם של השכלה טכנולוגית. אני מגיעה מתוך המכללות הטכנולוגיות, אני בעצמי מנהלת את המכללה הטכנולוגית בקמפוס אוניברסיטת אריאל.

כשאנחנו מדברים על מה קורה פה כרגע במהלך השנים האחרונות, אז קודם כל התעשייה צודקת. התעשייה צודקת כי אין לה עובדים. מדברים על כל מיני פתרונות מוזרים, של להביא עובדים מחו"ל. אוי ואבוי לנו, זה לא מדינת כחול-לבן, זה לא מדינה ערכית. בתפיסת העולם שלי אני חושבת שאנחנו חוטאים לעצמנו, התעשייה בהחלט צודקת, אבל הצעקה שלה הייתה צריכה כבר להעיר אנשים הרבה לפני. התעשייה צודקת, אבל הבעיה המרכזית היא למעשה באיפה מכשירים את האנשים, מי מוכשר, כמה מתוקצב, איילת העלתה כבר את הנושא הזה, בכלל כל התפיסה הזו, וכולם פה צודקים דרך אגב, כי המיתוג הוא בעייתי והכסף הוא בעייתי והמשיכה של הדורות האלה לתחום הטכנולוגי היא בעייתית וכל זה חייב להיות מובא בסופו של דבר בסוג של עבודה שהיא עבודת מטה, איך שקוראת לזה איילת, אבל הרבה יותר רחבה במושג של רפורמה. שולי הציג את הדברים, הוא אמר, תשמעו, תיקבע באיזה שהיא החלטת משרד האוצר שאנחנו נכנסנו לתהליך כמכללות הטכנולוגיות לנושא של רפורמה.

הנושא של השכלה טכנולוגית והעזרה לעולם התעשייה, אני מצטערת, אבל היא תבוא מהעולם הבוגר. היא תבוא מאלה שבוחרים את הלימודים הטכנולוגיים. מי שיגיע לשרגא או לכל השדרה הזו הם סוג של אנשים חכמים מאוד שצריכים להיות בדמות ההנדסאי. כיום המכונות הן מאוד מאוד חכמות ומאוד משוכללות וצריך לקחת את המפעל הזה שנקרא מכללות טכנולוגיות, כי בסוף אפשר לדבר פה דיבורים נפלאים, אבל אם אין אף אחד שבסוף יכשיר לכם את האנשים - - -

יוכי, אני פגשתי אנשים ממכללות טכנולוגיות שלא יודעים שהם הולכים לעבוד בתעשייה. זה לא נכון, צריך שילוב של כל הדברים.

רגע, מה זה לא יודעים לעבוד בתעשייה?

לא יודעים שהם בסוף הולכים - - - אם אני פוגשת בן אדם בשנקר שלומד הנדסת פלסטיקה ובשנה שלישית הוא עדיין לא ביקר במפעל, אני חושבת שלכולנו יש בעיה.

סליחה, דרך אגב, בתוך תכנית הלימודים צריכים להיות סיורים בתעשייה. כל אחת מהמכללות עושה כפי שהיא חושבת לעשות. אם הוא לא ביקר במפעל, נו"ן, שאלה. אבל בואו נדבר רגע על הכלל.

איזה קשיים ואיזה שיפורים היית עושה את במכללה הטכנולוגית שאת מנהלת?

שיפורים לטובת התעשייה, אז אני אגיד לך מה אני עושה היום. נכון להיום במכללה שלנו לאריאל קודם כל יושבת, ואני אתייחס גם לעניין הציון - - -

הכול במסגרת של דקה.

היא יושבת בתוך הקמפוס של האוניברסיטה. תפיסת העולם שלי, אני חושבת שהעולם של הציוד ושל ההכשרה ושל כל התהליך הזה צריך להיות באיזה סוג חכם של איגום משאבים. לא יכול להיות שכל הזמן ישקיעו באיזה שהוא מקום, לא משנה כרגע אם זה משרד החינוך, איך אתה אומר? הציוד ישן, למה לעשות את זה שם? בואו, קחו את עולם של התכן הטכנולוגי המתקדם הזה ושימו אותו בתוך העולם של מכללות טכנולוגיות, תשקיעו בעולם הזה שאיפה שהוא עובדות יחד גם עם אוניברסיטאות, גם עם מכללות טכנולוגיות, קחו, תשתמשו, למה לקנות לזה, לזה ולזה ובסוף הכול ישן?

השדרה המרכזית של כל עולם התוכן הזה זה המכללה הטכנולוגית. מה אנחנו עושים במכללה? קודם כל הצוותים שיושבים בתוך המכללה הטכנולוגית מחויבים אצלי להיות בתוך עולם תעשייתי, מה זאת אומרת? אם הוא מהנדס בניין, או מהנדס פלסטיק, או עולם התוכן הזה, הם לא המורים של תיכון, הם אנשים שעובדים בתעשייה בבוקר ובאים ללמד אצלנו. הרציונל אומר שהבן הזה, אחת, יודע מה התעשייה צריכה, שתיים, מקדם את הסטודנט לכיוון הזה.

אני אגיד לך עוד דבר, הוא אפילו head hunters, מה שנקרא, הוא צד את האנשים הנכונים פנימה אליו. ולכן אני אומרת, מה ששרגא צריך זה את האנשים הבוגרים האלה, 20 או 18 ומעלה אם הם לא מחויבי גיוס. כי בפער עם מדינות ה-OECD יש לנו איזה שהוא פער, לא יעזור, הצבא.

הרצף החינוכי נקטע.

בדיוק, ולכן הבן אדם, יכול להיות שהוא ילמד לימודים נהדרים וזה נכון, וזה בסדר, ודרך אגב, אני בעד לחשוף הכול. בתיכון צריך ללמוד גם תיאטרון, גם תקשורת, גם טכנולוגיה וגם נגרות וגם ספרות וגם כל דבר.

הנושא הזה אומר, כשאנחנו מדברים על השדרה הזאת של המכללות הטכנולוגיות, קודם כל תשקיעו בהם. צריכה לקום פה ואנחנו אומרים את זה כל הזמן ועוד שנייה אנחנו נלך גם לעשות את זה, צריכה לקום פה מועצה טכנולוגית מתכללת, בדמות מל"ג, שתיקח את המטרייה של כל התהליך הזה, מרמה של הנדסאי שהוא הרמה הגבוהה ביותר ולמטה לתוך שדרת התעשייה. המועצה הזאת צריכה להיות מתוקצבת לבד, עצמאית לבד, היא צריכה לשבת אצל השר, היא לא צריכה לשבת בתוך משרד. היא צריכה להיות משהו עצמאי, דמוי מל"ג.

אני רק אענה לשולי. לשים את הדברים על השולחן. חברים, יש המון גופים שעוסקים בזה - - -

לא, יקירה, יש הרבה אנשים שצריכים לדבר. נכנסה חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי, יוכי, בשתי שניות.

אז אני רק אגיד, יש המון גופים היום בעוסקים במה שנקרא הכשרות מקצועיות. משרד הכלכלה עושה את זה, אני לא מצליחה להבין למה, לוקח גוף, נותן איזה שהוא גמול תקציבי ופונה בסוף למכללות והוא בכלל לא יודע שיש מכללות טכנולוגיות שיעשו את זה. הפריטו ועשו כאן בלגן. גם המכרז הידוע, שתדעו לכם, המכללות הטכנולוגיות לא ניגשות למכרז הזה, כי זה מכרז שהוא בעייתי.

הערה לייעול. אני כלכלן ואני בודק מפעלים ומעריך מאוד מכללות טכנולוגיות. לא יזיק שאותו צעיר או מבוגר שעובד במכללה ישרת יום אחד במפעל.

מצוין, גם אנחנו רוצים.

צריך לכוון לשם, זה ברור.

מי ייקח אותו ליום?

רן, אם לא אכפת לך, אני נותנת לך יחד עם משרד האוצר, בגלל שאני חושבת שלכם יש תמונת על, אני אתן לכם לסכם את הדיון היום.

יהודה חיימוביץ', מייסד מכון חיימוביץ' ואני מצטערת מראש, יהודה, זה יהיה מאוד קצר. אחריך מירב בן ארי.

כתבתי את נייר העמדה שנמצא אצל חלק מכם, קלעתי לדעת גדולים בחלק גדול מהדברים, אז אני לא אחזור לשם. אני רוצה מילה אחת על הכשרות ואחר כך כמה דוגמאות איך מטפלים בנושא הזה בחו"ל, כי גם מדינות ה-OECD בעצם סובלות מאותם דברים וסוגיות.

קודם כל צריך לעשות את ההבדל בין ההכשרות, כמו אותו מכרז וכדומה. כאשר אני שומע הכשרות ותקציבים להכשרות, אני לא בטוח שזה מחובר לעבודה בתעשייה. בדרך כלל כשאנחנו שומעים על המכרזים הגדולים אנחנו יודעים בסוף שיש מישהו שגוזר קופון. האם זה ישרת את התעשייה? מוטל בספק.

הדבר השני, יש ירידה, אנחנו יודעים, מחקרים רבים מדברים על הירידה בערך של עבודה ועלייה בערך של כסף עבור הצעירים. זאת אומרת אם פעם היה שאדם נכנס לארגון, מפעל, עובד עשר שנים או יותר, היום מחפשים את הכסף ופחות את ה - - - זאת אומרת צריך איזה שהוא שינוי תדמיתי שמתחיל גם בדוגמה האישית, לכן, למשל, אותו שר לשעבר שאמר ש'תשלח את הילד שלך להיות פחח', עושה עוול לכל הנושא הזה. פחח רכב זה מקצוע שהוא אמנות בפני עצמה וכל מי שנגע פעם בפחחות יודע ש - - -

אנחנו מחפשים תוך כדי זה, בולגריה, מדינה קרובה אלינו, כל תלמיד בכיתה י"ב עובר שם ומקבל מקצוע. יש לי שני חברים, אחד היה שר לשעבר במשרד התקשורת, הוא למד בי"ב לנהוג במשאית. זאת אומרת אם לא נשארה לו עבודה ולא זה הוא יכול לנהוג במשאית והשני הוא פרופ' לפסיכולוגיה שלמד ריתך.

שוב, יהודה, אתה נוגע בנושא שדיברנו עליו, אבל אתגרי התעסוקה של המחר ואיך אנחנו דוחפים את המשק קדימה וכן נותנים הזדמנויות למי שלא יכול להיות רופא.

בתוך זה, דיברו פה על באר שבע, בבאר שבע תיכון מקיף א' אין מגמה טכנולוגיית מחשבים, שמי שיסיים אותה יוכל להיות ב-8200. 8200 יוצר מוביליות חברתית. זאת אומרת אנחנו לא רק עוצרים תהליכים, אנחנו עוצרים פריפריות, עוצרים אנשים מלהגיע לאותם מקומות. דוגמה קטנה, בתי הבכירה היא קצינה וראש צוות ביחידה הטכנולוגית ב-8200, מציעים לה לעזוב ולקבל 30,000 שקל משכורת. מי שבבאר שבע כבר לא יוכל להיות שם.

חיים, אני מרצה מחר בפני בוגרות 8200, אני אמסור להם דרישת שלום. תודה רבה, אני מודה לך, יהודה. אני חושבת שההערות שלך היו חשובות.

חברת הכנסת מירב בן ארי, אני מוכרחה להגיד לך שאני התרגזתי בשמך פה קודם. לא ממש התרגזתי, אבל - - -

על מה?

אני אגיד לך. הרי אנחנו יודעים שבחינוך הטכנולוגי אנחנו עוסקים הרבה מאוד בנושא ההסללה לשעבר, מה שנקרא, שכן תעודת בגרות חשובה, לא תעודת בגרות ואז התחילו לגעת בנושא הנוער בסיכון, עד כמה התעשייה הרבה פעמים יכולה לשמש איזה שהוא אינקובאטור טוב לנוער בסיכון, שזה גם מעולם התוכן שאת הכרת. אז אני אשמח אם גם תתייחסי לזה בדברים שלך.

תודה, גברתי יושבת הראש. גם מאוד מתאים לך התפקיד, אני חייבת לפרגן, למרות שהיא יודעת כמה אני אוהבת את היו"ר המכהן.

גם אני, אני פה על הכיסא על קוצים, שתדעי.

איתן הניח את הקוצים אתמול.

גם אני עכשיו ניהלתי את ועדת העבודה והרווחה, החלפתי את אלי אלאלוף. דיברנו על נושא התמרוקים, היה דיון מאוד טוב ומקצועי.

אבל באמת בקצרה. קודם כל העניין של הנוער בסיכון. במקרה ביום ראשון הייתי בכפר זיתים בגליל שזו פנימייה שמראש לוקחת נוער נושר, חרדי יש לומר, ונותנת להם גם את הלימודים, אבל גם מסגרת תעסוקתית של נגרות ומסגרות ועוד מקצוע, אני לא זוכרת, אבל מה שכן, יש שם 0% נשירה מהמקום, כי באמת הנערים מוצאים את עצמם. זה רק נערים, הם גם לומדים וגם מוצאים מקצוע. אגב, הולכים איתו אחרי זה, מה שמדהים, היה גם שם 100% גיוס לצבא, לנח"ל החרדי, ובסופו של דבר גם יוצאים עם מקצוע.

של משרד הכלכלה.

כן, של משרד הכלכלה, נכון, בית ספר מצוין, וגם פרגנו שם מאוד למשרד הכלכלה בסיור. וגם בשבוע שעבר, כשהייתי בתפן, גם מכינה, גם של חבר'ה בסיכון. אני כל כך מתחברת למה שאת אומרת, כי זה בדיוק מכינה אחרת, שסטף מממן, מימון מלא אגב, עכשיו אני יודעת שגם מנסים להביא את המשרד.

חצי-חצי.

בצור לבון?

כן. אנחנו משתתפים בחצי.

אוקיי, בסדר גמור, מקבלת את התיקון, ובעצם גם כאן אלה אותם חבר'ה בסיכון שהביאו אותם, הכניסו אותם אגב כלוחמים בנח"ל והם משתחררים שנה לפני סיום השירות הצבאי והולכים ולומדים את המקצוע. זאת אומרת שמה שנקרא המכונה כבר עובדת. אני אישית, בתור אחת שהגיעה מעשר שנים, לא המצאתי את התחום, אלא הגעתי משם, מעבודה עם נוער בסיכון, אני מודה שכשפתחתי את המרכז שלי בנתניה כל הזמן אמרתי 'לכולם תהיה בגרות' ועם המציאות והירידה של עידן התמימות הבנתי שזה גם בסדר גמור אם נער או חניך שלי יסיים י"ג-י"ד עם מקצוע של מכונאי רכב ולא רק שזה בסדר גמור, להיפך, איך הם אומרים לי היום? 'מירב, אני עושה הרבה יותר כסף, אני הרבה יותר מאושר בחיים שלי וזה בסדר גם שישל י חצי בגרות, אבל לפחות יש לי את המקצוע ואני מגשים את עצמי'.

לי לקח כמה שנים להבין את זה. אנחנו היום מבינים שההסללה הזאת, וכל הזמן אני שומעת את הצעקות בוועדות, זה בסדר גמור שילד צעיר לומד מקצוע או עובד בזה. אתה שומע את שרגא מדבר על זה שיש שכר של 13,000-14,000 שקל ואין עובדים כי כולם רוצים להיות מנהלים וכולם רוצים ללמוד מינהל עסקים או מדעי הרוח ובסופו של דבר הוא לא מגיע עם מקצוע אמיתי לחיים. אני חושבת שגם אנחנו כחברה עשינו לזה הרבה נזק.

ורק מילה אחת לסיום. אני שמחה שהגישה שלנו, ושאנחנו שותפים לה מכל הקצוות כאן, היא שהנושא של החינוך המקצועי, נגרם לו נזק עצום בעשר השנים האחרונות, ואני מאוד מאוד שמחה שאנחנו שמים את זה לפתחנו כדי לתקן את העוול שנוצר. ואני מודה שגם לי לקח זמן.

אנחנו נציע בסיום הדיון איזה שהיא הצעה שתהיה קונקרטית ותכליתית מתוך תקווה באמת להתחיל להניע משהו.

מר נחום גוטנטג, ראש תחום כלכלה, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל. בקצרה, נחום, אני מתנצלת.

הערה קצרה בלבד. היושבת ראש פתחה את הדיון בסיפור מוצלח של העלייה של ברית המועצות שנכנסה לתעשייה, ובצדק ציינת את ההצלחה הזאת. חברי הכנסת אמרו שהמקור לגיוס עובדים הם ערבים וחרדים ביחד. אני רוצה לציין משהו אחד, יש מקור נוסף וזה יהודים בגולה, שהם זקוקים גם לתעסוקה, כמו בצרפת, בדרום אמריקה, בצפון אמריקה וגם אליהם אפשר לפנות ולהביא אותם לארץ.

תודה. אנחנו בוועדה הזאת לא עוסקים בעידוד עלייה לישראל, אבל זאת אוכלוסייה שראוי להתייחס אליה.

אבל תמיד מברכים.

בדיוק, זו אוכלוסייה שחשוב להתייחס אליה, גם כשהיא עולה לארץ. ענבר אדמון, מעמותת תפוח, בבקשה.

בשתי מילים על מה שאנחנו עושים. אנחנו מאוד קשורים לדיון היום. אנחנו פועלים משנת 2000 עד היום לצמצום הפערים הדיגיטליים בין הפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל למרכזה. מבחינת תכניות ההכשרה של תפוח אנחנו עובדים בקרב אוכלוסיות מאוד מאוד מגוונות, אם זה נשים, חרדים, מיעוטים. קודם חבר הכנסת רועי פולקמן דיבר על חרדים, אז כדוגמה קטנה, 1,500 חרדים בחמש השנים האחרונות, בשנה שעברה לבדה נגענו ב-440 חרדים עם 1,150 שעות הכשרה טכנולוגיות.

מה הם עושים?

תכניות ההכשרה שלנו נוגעות גם בהכשרות בסיסיות וגם - - -

כמה מהם עובדים, מכל הבוגרים?

אברהם, הבן אדם היחיד שמותר לו להפריע פה זה אני.

אחוזי ההשמה של תכניות ההכשרה שלנו עומדות, זה משתנה, על בין 55% ל-75% השמה, שזה אחוזים מאוד יפים.

דוגמה לתכנית דגל שעכשיו אנחנו עובדים עליה במלוא המרץ היא תכנית הכשרה מתקדמת שאנחנו קוראים לה קוד בלו, שבעצם המודל מתבסס על איזה שהוא one stop shop, זאת אומרת לצד הבנה שיש צורך בהכשרה הטכנולוגית היום יותר ויותר יש הבנה שללא המעטפת של המנטורים וההתנסות והתכנים הנלווים להכשרה זה לא עושה את כל העבודה. זה אחד הדברים שאנחנו מקדמים ופועלים לקדם היום בשיתוף פעולה עם משרדים ממשלתיים.

תודה רבה, ענבר.

כיוון שאני הולכת לסיים את הדיון, יש לנו תיכף את שדולת כחול-לבן שמתחילה, יחד עם חבריי מירב בן ארי ועפר שלח, יש עוד מישהו שרוצה לדבר חוץ ממי שאמורים לסיים את הדיון, רן מלמד ונציג האוצר?

אפשר הערה אחת שקשורה לחינוך?

מאוד בקצרה.

אם יש לנו דוגמה של חינוך זה העלייה מברית המועצות, של מוסר עבודה ואת זה - - -

יצחק, אמרנו את זה, תודה רבה לך.

ברשותך, משהו קטן. את אמרת מקודם 'מי שלא יכול', אני חושבת שפה הבעיה שלנו. ברגע שאנחנו מגדירים את המקצועות האלה למי שלא יכול, מראש אף אמא לא תתכנן את הילד שלה למקום הזה. אם אנחנו נגיד מי שטוב יותר בתחומים כך וכך, אני חושבת שאז נעודד את זה ונקדם את זה.

בסדר גמור, אני מקבלת את ההערה ומתקנת את עצמי, אם כך אמרתי, אני לא זוכרת, יכול להיות שאמרתי את זה בצורה לא נכונה, סיגל.

תיכף נגיד את הסיכום. אני רק רוצה לשמוע, בבקשה, את רן מלמד ואחריו נציג האוצר ואחר כך נסכם את הדיון הזה.

תודה על הדיון המאוד חשוב הזה באמת וחבל שהוא לא נמשך, לא היום יותר, אבל באמת בכלל.

אני חושבת שלשם אנחנו מכוונים, רן.

אני קודם כל רוצה להתחיל בלחזק דברים ששרגא ברוש אמר. שר הכלכלה הקודם הקודם בגד בתעסוקה.

זה היה לפני חודש.

הקודם הקודם הקודם, זה שהיום שר החינוך. אני פניתי לשר הכלכלה הנוכחי וביקשתי ממנו להחזיר גם את השם תעסוקה, אז כמובן שתשובה אין וגם מעשה אין. אני מקווה שזה לא יימשך באותה רוח.

אבל אני כן רוצה להתייחס לחלק מהדברים שנאמרו פה. אני חושב שכיתה במפעל זה פרויקט מעולה. יצא לי הכבוד להפעיל כיתה במפעל להכשרה של עובדים יוצאי אתיופיה בתחום הצורפות, פה בירושלים, אני מניח ששרגא מכיר, מפעל איוול, הכשרנו כ-40 צורפים, אבל יש עם זה שתי בעיות מרכזיות. הבעיה הראשונה, כשרוצים לקחת אנשים לכיתה במפעל על בסיס קבוע וללמד אותם, כי זה בעיקר לימוד, צריכים לתת להם גם ממה להתפרנס. הבעיה הגדולה, שברגע שאתה נמצא בכיתה במפעל היכולת שלך לקבל הבטחת הכנסה, למשל, מביטוח לאומי, עומדת על 1,500 שקלים.

לא, אני מדבר על ילדים בגיל תיכון.

אבל אני מדבר על כיתה במפעל למבוגרים, שזה פרויקט נפלא. אז בעיה אחת היא שביטוח לאומי לא נותן למי שעושה כיתה במפעל לקבל דמי קיום בסיסיים. אם אתה רוצה להכשיר מישהו שבע או שמונה שעות ביום במשך תקופה של שמונה או תשעה או עשרה חודשים, שזה בעצם הפרויקט של כיתה במפעל המבוגרים, מאוד קשה, כי אנשים צריכים או ללכת לעבוד עבודה נוספת, או במקרה שלנו, אנחנו מצאנו תורמים מחוץ לארץ שמימנו שכר מינימום לחודש לתקופה של שנה לכל תלמיד, דבר שהעלה את הפרויקט לעלות של 1,600,000 שקל. זאת נקודה אחת שצריך לשים עליה את האצבע.

הדבר השני זה ההכשרות המקצועיות, שאתם מזמינים את האנשים לעשות. אני לא יודע על איזה הכשרה אתה כיוונת, אבל אם ההכשרות האלה נוגעות לכך שאנשים צריכים לשלם ואחרי זה לקבל החזר מכם, אז יש בעיה. אם זה לא זה, אז מצוין.

שני הדברים הקטנים האחרונים שהם חשובים. אנשים מבוגרים או אנשים בוגרים שנכנסים לשוק הזה, שמצליחים להכניס אותם לשוק הזה, לבוא וללמוד ולעבוד בתעסוקה והם בעצם עוברים ממצב של הבטחת הכנסה לשוק העבודה מאבדים את ההטבות שלהם ברגע אחד. אני חושב שפה צריכה להיעשות עבודה מול הביטוח הלאומי כדי להשאיר לאנשים את ההטבות לתקופה מסוימת. אם דיברו פה על מוסר עבודה ואם דיברו פה על דברים נוספים, כדי שתקל עליהם הדרך להשתלב.

הדבר האחרון נוגע ל-45 פלוס. עפר שלח הזכיר את הפעולה החינוכית לצעירים של פולקסווגן, אני אדבר על המפעל למבוגרים של ב.מ.וו, שבמקום לפטר עובדים מבוגרים התאים את קו הייצור כך שהם יוכלו להמשיך לעבוד והיום הקו הזה הוא אחד הרווחיים ביותר של ב.מ.וו. אני חושב שזה אחד הדברים שצריך ללמוד ואני מציע, אם את תרצי לקבל הצעת חוק, וגם אתה, עפר, להקים קרן ממשלתית לעידוד מעסיקים להעסקת עובדים בתעשייה.

אני רק מוחה על הגדרת 45 פלוס כמבוגרים.

גם אני, בעיקר משום העובדה שבעוד שלושה חודשים אני בת 46.

אני לא רואה את המילה מבוגר כמילת גנאי, מגילי, כבן 55.

חבר הכנסת מקלב, בקצרה, ואז דניאל יסיים את הדיון ואנחנו נסכם.

תודה רבה. רק ממש בדקה. אני לא הייתי בכל הדיון, אבל אני רוצה להגיד לכם שאני מקיים דיון בעוד כשעה בוועדת המדע שהכותרת שלו הוא 'חינוך מקצועי טכנולוגי', כשמדובר על בתי ספר שמשלבים נוער חרדי, נוער נושר. אלה בתי ספר שקיימים כבר הרבה שנים ואני מקיים את הדיון בעקבות הקשיים שיש להם, שלא הכול ורוד. בתי ספר שהבוגרים שלהם משתלבים בעבודה, בחשמלאות ובעוד דברים מקצועיים, בסופו של דבר הם עומדים בפני סגירה, מספטמבר הם לא קיבלו שום תקציב. אמנם זה לא קשור למשרד הכלכלה, אלא למשרד החינוך, אבל בתי הספר האלה נתקלים בקשיים מאוד מאוד גדולים, הם לא יכולים להחזיק את עצמם. כך שלא הכול ורוד, עוד לפני שאנחנו מדברים אחרי זה על שילוב ובאמת לדרבן ולתמרץ בתי ספר שיכשירו תלמידים, כשבתי הספר האלה הם בסכנת סגירה.

יש לנו עוד הרבה מה לעשות, עוד בתחילת הדרך. עוד לפני שאנחנו מדברים על שיפור ועל הגדלת הדברים בתי הספר קיימים שהתרחבו מאוד עומדים בפני סגירה, מספטמבר הם לא מקבלים תקציב. מישהו יכול להגיד איך אפשר להקים בית ספר כזה שמספטמבר לא מקבל תקציב? לכן צריכים, במסקנות, גם לתגבר את החזקת בתי הספר במסגרות האלה, לחזק אותם.

מאה אחוז. תודה רבה, חבר הכנסת מקלב. דניאל סוצ'י, משרד האוצר, וסיכום דיון.

אני אשתדל לענות פה על מרבית הדברים. קודם כל לגבי ההכשרות המקצועיות, אז כמו ששולי אייל התחיל להסביר, כן במסגרת תקציב 2016 חלה הרחבה מאוד משמעותית בהכשרות, אם זה בשוברי הכשרה מקצועית, אם זה בפרויקט, לצערי, איש ההתאחדות שהלך, של 45 מיליון שקלים שמיועדים להכשרות בשיתוף מעסיקים, שחלקם מיועדים להכשרות ספציפיות עם התאחדות התעשיינים. זה מתקשר גם למה ששרגא אמר קודם לגבי בתי ספר לנוער. גם הוחלט על הקמת שלושה בתי ספר לנוער בשיתוף מפעלים, שניים בקטרפילר ואחד עם מנועי בית שמש, מתוך הבנת הקשר בין המפעל, לחבר את בתי הספר שיישבו בתעשייה.

לגבי סוגיית המכללות הטכנולוגיות. היו לנו מספר ישיבות לפני מספר חודשים עם נציגי המכללות, בשיתוף מנכ"ל האוצר. הוחלט שם כן לתת איזה שהוא פתרון מיידי נוכח הבנת המצוקה הכלכלית של המכללות ולבחון את הסוגיה לטווח הארוך, כשהתחייבנו במסגרת 2017 לראות איך אפשר בשיתוף עם המכללות לתת פתרונות מיידיים שם.

זה פלסטר רק לשנה, זה לא משהו שמקדם קדימה. זה פלסטר השנה, עד יוני 2016, לא מעבר.

נכון, אמרתי, זה בדיוק מה שהתכוונתי להגיד, ומ-17' וצפונה - - -

לגבי שיתופי פעולה שהתייחסו פה. אנחנו רואים חשיבות. לא דיברו על זה, אבל קיים צוות אקרדיטציה שיקדם את המלצותיו ממש בתקופה המיידית, שבו כן נועד, ואני מאוד מתחבר למה שאת אמרת, לחבר בין חינוך לבין כלכלה, בין הצבא שהוא גורם מאוד חשוב ולהכיר בין המערכות האלה, כי לא יכול להיות שמישהו מסיים הכשרה כטכנאי מטוסים והוא צריך לעשות את ההכשרה מאפס, זה ברור לכולם.

שני דברים אחרים. האחד, לגבי אוכלוסיות ייעודיות. רציתי לפנות פה, אני חושב שזה משהו שכולנו היינו צריכים לפנות פה, לתעשיינים, לאיגוד בתי המלאכה ולמעסיקים נוספים, זו האוכלוסייה המשמעותית ביותר שהולכת לגדול בגילאי עבודה במשק ואנחנו צריכים גם את עזרתם להירתם לנושא הזה.

ודבר אחרון, לגבי כל הסוגיה, זה מתקשר גם להכשרות וגם למכללות, ברגעים אלה התחילה ועדה אצל מנכ"ל האוצר, שלקח את הנושא על אחריותו, לוועדת פריון, לראות איך באמת אפשר לשפר את ההכשרות, מה אפשר לעשות עם זה וגם לגבי המכללות.

תתחילו מזה שתחשבו מראש על מה היא תעשייה מייצרת פריון, כמו למשל המהלך שעשה אורי אריאל באימוץ הפודטק, שאראל מרגלית הוא המנוע מאחורי זה, זה לחשוב מראש מה היא תעשייה מייצרת פריון. זה אחד הדברים שלדעתי, אם מותר לי, משרד האוצר ומשרד הכלכלה לא מסתכלים וחייבים להסתכל קדימה מה היא תעשייה שיכולה לייצר פריון ולשם, לדעתי, לכוון. ואני באמת מברכת על המהלך. אני רבה כל כך הרבה פעמים עם שר החקלאות שיש לי הזדמנות לברך אותו על החלטה נכונה.

הדיון הזה, צריך להגיד, הוא דיון מאוד מאוד מורכב ואני אומרת את זה לכולם כאן, כי באמת התחושה היא שכולם מבינים את עומק הבור, אבל לא באמת זורקים חבל הצלה אמיתי לחינוך המקצועי והטכנולוגי. אני שמחה, אגב, להגיד, הייתי די מזמן בעמל הולץ, בטקס קבלת שוחרים ושוחרות חדשים, ראיתי שם כמעט מחצית בנות, ילדות קטנטנות כאלה בנות 14 בתוך השק הזה של המדים שנותנים להם שם, מגיעות מכל קצווי הארץ, פשוט בלתי רגיל לראות, הולכות ללמוד מקצועות טכנולוגיים. הצבא, וחבל במובן הזה אולי שלא היה פה נציג של הצבא, כי הצבא מאוד מאוד שותף למהלכים האלה ולדיון הבא אולי שנעשה בעניין צריך לזמן את הצבא, וזאת ברכה גדולה האופן שבו הצבא מתנהל בהקשר של התעשייה.

אפרופו, אפילו על מקצוע לחיים שהם השיקו, וכולכם אולי ראיתם את זה עכשיו בתקשורת, בינתיים היחידים ששמו שם כסף זה משרד הכלכלה, הצבא עצמו לא הצליח להוציא כסף על העניין.

אז יכול להיות שגם לזה צריך לתת את הדעת, אבל בסוף המשימה של הצבא היא לשמור על בטחון המדינה והמשימה של משרד הכלכלה היא לדאוג לתעסוקה העתידית ולהכשיר, ולכן, תסלח לי, אני מודה לכם וזה חשוב, אבל זו בעיניי המשימה שלכם.

אני חושבת שצריך להקים צוות בין משרדי, מנהלת הוועדה, בהשתתפות נציגי משרד הכלכלה והתעשייה, משרד החינוך, עם התאחדות התעשיינים, לראות איך אנחנו מייצרים שיח מתמשך על הדבר הזה. אני סומכת עלייך שאת תקבעי דיון המשך לדבר הזה אחרי שיהיה צוות בין משרדי כזה, גם משרד האוצר, לדעתי, צריך להיות שותף במהלך הזה. בעצם לדווח לנו בכתב מדי רבעון - - -

לא, צריך להטיל על זה על משרד הכלכלה. אולי הנציג של משרד הכלכלה, בסיוע שלנו, בסיוע של הוועדה, אבל הוא זה שצריך לעמוד בראש הצוות הזה, לגייס את - - -

נכון, אני מקבלת את זה. אני מרגישה שנעשים הרבה דברים והם לא נעשים בצורה מתואמת, הם לא נעשים בצורה של כלים שלובים. אני חושבת שהתחום הזה חסר את זה. אני מבקשת שתקימו צוות בין משרדי כזה, שתדווחו לנו, אם אפשר מדי רבעון, איך אתם התקדמתם בנושא הזה. אני חושבת שהעובדה שבסוף משרדי הממשלה לא מסונכרנים ביניהם זה מזיק למטרה וברור לי שאתה נחוש שיהיו עובדים לתעשייה הישראלית, אבל זה לא מספיק לדבר הזה.

אני רוצה להציע שלושה דברים מהותיים, איך אנחנו באמת מכשירים ומשלבים בתעשייה גם יוצאי צבא, גם חרדים, גם ערבים, גם מובטלים, גם מי שנפלט ממעגל העבודה מעל גיל 40, שהזכרתי את זה קודם, וגם תושבים חוזרים וגם עולים חדשים, מכל מיני מדינות. אנחנו נשענים באמת הרבה שנים על העלייה מברית המועצות הישנה. אני חושבת ששמענו פה לא מעט על איך מנסים להעלות את קרנה של התעשייה ואני באמת רוצה לברך אתכם ולעודד על כך. אני חושבת שבסך הכול אנחנו יצאנו עם כמה תובנות מה עובד יותר טוב ומה עובד פחות טוב. ואברהם, אני שמעתי את מה שאתה אמרת, שלא תחשוב.

רק עוד מילה אחת, אני חושבת שהגיעה השעה לבחון שני דברים, אחד מהם אתה הערת, שולי, זה על הנושא של דמי אבטלה שלא מקבלים בתקופת הכשרה. כבר רתמתי לעניין הזה את חבר הכנסת רועי פולקמן במהלך הישיבה.

והדבר הנוסף, יכול להיות שאנחנו צריכים, לפחות לתקופה מסוימת, כהוראת שעה, לקבוע את התעשייה כעבודה מועדפת לחיילים. הרבה שנים אני ניגשת לדבר הזה, יכול להיות שיהיו אנשים שגם יתאהבו בתעשייה וזו תהיה עוד דרך - - -

היא עבודה מועדפת.

בכל מפעל? לא בכל מפעל.

זו עבודה מועדפת.

שולי, בוא ניכנס לדבר הזה, אני אשמח לדבר איתך על זה, זה בפירוש לא בכל מפעל ולא בכל תחום. בואו נעשה את זה, בסדר?

אני מאוד מודה לכם על הבוקר הזה, הישיבה הסתיימה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.