הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 54

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, כ"א באדר א התשע"ו (01 במרץ 2016), שעה 14:00

שיתוף תלמידים בימי התרמה לעמותות שונות

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

איילת נחמיאס ורבין

דוד פלבר - ממונה ימי התרמה, משרד החינוך

ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

יצחק שנהב - שופט בדימוס, יו"ר המועצה הציבורית לימי התרמה בבתי הספר

עדי שמגר - מנהלת מחלקת גיוס משאבים, עמותת עלם

שמעון צוריאלי - מנכ"ל "אילן"

ענת לוי - סמנכ"ל "אילן"

מירי זיו - מנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן

יונתן קרני - מנהל מח' סניפים ומבצע הקש בדלת, האגודה למלחמה בסרטן

שרונה מזרחי - עו"ד, יועצת משפטית "אקי"ם"

רחל רוזנמן - "אלו"ט"

זיו מאור - עו"ד, מנהל האגף לקידום זכויות "אלו"ט"

אליאב בטיטו - יו"ר מועצת התלמידם והנוער הארצית

דני קציר - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

רחל סעדה

יעל, חבר המתרגמים

שיתוף תלמידים בימי התרמה לעמותות שונות

צהריים טובים. ברשותכם אני פותחת את הדיון בנושא שיתוף תלמידים בימי התרמה לעמותות השונות. נושא ההתרמה הוא נושא חשוב. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין הצטרפה לדיון.

באמת הנושא של ההתרמות הוא נושא חשוב. מצד אחד מצליח סביב ההיבטים הערכיים והחינוכיים, אם יש כאלה, בימי ההתרמה שמקיימים תלמידים במסגרת בתי הספר. אני קראתי קצת חומרים שמספרים את התהליך שעברה המערכת בשנים האחרונות. מוועדה לוועדה, מסקנות והמלצות, זיהיתי שבאמת מנסים למצוא את הנוסחה הנכונה שתיתן לימי ההתרמה האלה איזה נופך מעבר לשנור של הכספים והמעבר מבית לבית. מתוך כל הסוגיה הזאת עלתה לי בסוף הסוגיה עד כמה באמת המעטפת הערכית והחינוכית שניסו להשוות לימים האלה, אכן מתקיימת. אין שאלה שיש כאן היבטים שאולי צריך לשמר אותם, לתת אותם בגילאים הנכונים במתכנות הנכונה. וועדת שנהב הציגה את זה עם כל המורכבות והדילמות בצורה מאוד מפורטת ויפה. אני גם יודעת שלעמותות סיפור ההתרמה הוא מאוד מאוד חשוב ואקוטי כי הרבה פעמים זה יכול להרוג, במרכאות, עמותה אם אנחנו נחליט שלא משתפים פעולה. אם כי, ראיתי בחתכים עד כמה מסך כל ההכנסות של עמותה, זה לא משהו שהוא מאוד דרמטי, בכל זאת הן נותנות לכך משקל מאוד משמעותי בחשיבות.

כל השאלות האלה, הכול כאן מונח במרכז החדר. אנחנו ננסה לפתוח אותן ולהבין איך אנחנו יכולים לעשות, אם בכלל אנחנו רוצים לעשות את זה, ואם כן איך עושים את זה בצורה נכונה, ראויה וטובה גם עבור התלמידים וגם עבורנו כמערכת.

חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין את רוצה לפתוח?

כן, אני אשמח לומר כמה דברים. תודה לכל המצטרפים לדיון החשוב הזה. תודה ליושבת ראש הוועדה שיזמה את הדיון.

אני ישבתי קודם עם אחד היועצים שלי והתרסתי בפניו שאני זוכרת בדיוק לאיזה ארגון אני הלכתי להתרים בגיל 12.5, בכיתה ז' בתל אביב. זה היה לעמותה שנקראה אז "אור לעיוור" – זאת הייתה אחת מהעמותות כבדי ראיה ולעיוורים, הראשונות שפעלו. אני זוכרת את עצמנו מאוד מאוד מאוד מגויסים לדבר הזה. כלומר, באמת אורזים את עצמנו לקראת, אני זוכרת את ההתארגנות, למדתי בבית הספר אהבת ציון, או שזה היה בעירוני ד', יכול להיות שזה היה כשהייתי בכיתה ו', אני לא זוכרת. אני זוכרת את עצמנו מאוד מאוד מתארגנים נפשית ומנטלית לדבר הזה ונערכים. אני גם חושבת שהרגשנו זכות מאוד מאוד גדולה להצטרף לתוך הדבר הזה. הרבה פעמים אני מוצאת, במיוחד בדיון הזה צריך לומר יפעת, אנחנו מוצאות את עצמנו מביאות או את עצמנו או את הילדים שלנו, אני חושבת שזו אחת הוועדות - - -

החיבור לשטח.

גם החיבור לשטח וגם צריך להגיד שזו אחת הוועדות הכי אישיות ובטח למי שהוא הורה. אני מוצאת עת עצמי שבשולחן הזה אנחנו תמיד מביאות קצת מעצמנו.

אני חושבת, קראתי את דוח שנהב לא קראתי את כולו, אני חושבת שימיי התרמה הם מאוד חשובים, כשהם מלווים בפעילות חינוכית מתאימה ורלוונטית. את הבעיות שיש או שנטען שיש, כי לא לגמרי ברור לי איזה בעיות באמת יש, אני חושבת שצריך לראות איך פותרים אותן. את אמרת, שזה 20 מיליון שקל ומבחינת העמותות זה נראה כאילו זה סכום יחסית נמוך - - -

באחוזים. בכל העמותה זה סכומים אחרים.

נכון, אבל צריך להגיד שמבחינת העמותות, אני יכולה להגיד לך עמותות מסוימות שאני מכירה מקרוב את הפעילות שלה, אני לא רוצה לומר שזה הכסף של להיות או לחדול, אבל זה כסף שמאפשר דברים שבעצם לא מקבלים את המשאבים בצורה אחרת. טיפולים מכל מיני סוגים שאחרת הם לא מקבלים אלמלא ימי ההתרמה האלה. לכן אני חושבת שאנחנו צריכים, ככל שניתן שזה יישאר במערכת החינוך, יכול להיות שבאמת צריך לבחון את הנושא, באמת את עניין הגיל, יכול להיות שזה צריך להיות באמצעות תנועות הנוער – למרות שבעיני זו החמצה כי אז בעצם אתה מדיר ציבור של נוער שלא הולך לתנועות נוער, זה מותר. לכן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו שואבים שהדבר הזה יהפוך לפלטפורמה, שבצעם ממנה הוא התחיל, ונשאר שכזה.

אני רק אציין בהערה שמישהו אמר לי כשסיפרתי שאני הולכת לדיון הזה, באמת זה סוג הדיונים שאתה שואל אנשים: 'רגע, אתם זוכרים את ימי ההתרמה?'. מישהי אמרה לי: 'מה, אני בכלל לא זוכרת את זה'. ודופקים לה כל שבועיים על הדלת, מה שהיום כבר לא הגיוני. יצחק, היום כבר לא הגיוני, אין הרבה ימי התרמה - - -

יש. יש הרבה התרמות, לא ימי התרמות.

אתה יודע מה, אני גרה בלב תל-אביב, זה נראה לי קצת מוזר. אתה אומר, ללב תל-אביב לא מגיעים, הבנתי, נשמע לי מוזר. בכל אופן היא אמרה לי: 'מה, זה פעילות של אחרי בית ספר ולמה מחייבים אותם'. אמרתי לה: 'את יודעת שמערך מד"א מבוסס על התנדבות של בני נוער אחרי שעות הלימודים, מגיל 15'. מה נעשה, בינינו באמת, בואו נחשוב, מערך מד"א בלי המתנדבים קורס, צריך להגיד את האמת. לכן, פה מדובר ב-6 ימי התרמה, צריך לבדוק. אגב יצחק, הבעיות שאתה מדבר עליהן הן סוגיות שצריך לטפל בהן, לדעתי, בנפרד ולא קשורות לימי התרמה רשמיים. טוב שהתכנסנו היום כדי לנסות לראות איך פותרים את הדברים האלה.

תודה רבה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.

אכן אם אנחנו בוחנים את היקף הילדים שמשתתפים בימי ההתרמה, אנחנו רואים ש-35% מסך כלל הילדים משתתפים. אצלי לפחות עולה השאלה, או תהיות חדשות שעלו בעקבות הסיפור הזה, מה קורה עם הילדים שמגיעים לבתים של זרים, אנחנו לא יודעים מי פותח את הדלת, מי עומד שם מאחור, עם מה הם נפגשים, מה החוויות שהם יוצאים איתם. אני אומר בכנות, אני לא באתי לדון בהתרמה מהמקום של להציל את המולדת ולהציל את מד"א ולהציל את העמותות השונות. זה חשוב ואנחנו צריכים לעוזר להם, אבל מהמקום של איך אנחנו מייצרים את המעטפת הערכית, את הפעילות החינוכית שמתלווה לכך כי אחרת זה חסר ערך. גם כאן, בעצם בדוח קראתי על הניסיון לחבר בין הפעילות השוטפת בתוך מוסדות החינוך לבין יום ההתרמה שאמור להיות יום - - -

אנחנו נפתח ברשותכם עם השופט בדימוס יצחק שנהב שבעצם כתב את הדוח. לאחר מכן נפנה למשרד החינוך לראות בעצם איפה הקשר בין חוזר מנכ"ל לבין מה שקורה בשטח. משם נמשיך למועצת התלמידים ונפתח את הדיון. בבקשה.

הוועדה דנה בנושא של ימי התרמה, הזמנו מומחים. אני רוצה לומר שמטעם משרד החינוך כולם התנגדו.

התנגדו לימי התרמה?

המנכ"ל שושני והמנכ"לית שבאה אחריו שהייתה מנהלת המחוז, היועצת המשפטית, כולם וגם נציגים נוספים במשרד החינוך וגם מאוניברסיטת תל-אביב. אף אחד לא הצביע על ערך חינוכי של ימי ההתרמה. בשלב מסוים היה נדמה שיש רוב לחברי הוועדה לבטל את ימי ההתרמה. כנראה שהוועדה לא כל כך מאוזנת מצד אלו שהתנגדו. בסופו של דבר התנגדו רק שניים, אני התנגדתי. לוקר שהיה יושב ראש ארגוני בתי הספר העל יסודי, יושב ראש מנהלי בתי הספר התיכוניים. ההצבעה הראתה שיש רוב לימי ההתרמה, אבל התנאי שלהם היה שיש להכניס תוכן חינוכי לימי ההתרמה. באמת דוקטור טל ועוד כמה חברי וועדה, כדי להכניס תוכן לימי ההתרמה, אני חושב שהצלחנו בזה. הצלחנו, חייבו את העמותות להגיע לבתי ספר למכור את מרכולתן, להראות מה הן עושות ולשתף את התלמידים בצורה חינוכית. אלו היו המסקנות שלנו. אני לא משוכנע שהדברים מתבצעים עד עצם היום הזה - - -

הם לא.

אני אמרתי בחוץ לכמה חברים, אמרתי מידיעה אישית, בישוב מסוים במרכז הארץ, בבית ספר שהוא עד כיתה ו' נכנסה נציגה, במקרה זה הייתה נציגת "אקי"ם" וביקשה לארגן את ימי ההתרמה. אמרה לה המנהלת או סגנית המנהלת: 'לפי מיטב ידיעתנו, על פי חוזר המנהל הכללי זה לא ניתן, אנחנו לא נבצע את זה'. ניסו להנחית עליהם באמצעות וועדת החינוך של המועצה. הם התנגדו, אבל בתי הספר, הם לא התנגדו משום שלא ידעו - - -

הם לא הכירו את - - -

לי במקרה היה ל קשר עם המנהלת, עם סגנית מנהלת בית הספר, אני העברתי אליהן את חוזר המנהל הכללי, אבל אחרים לא ידעו את זה. זאת אומרת, אני לא יודע איך זה מתבצע בדברים אחרים. אני מניח שחברי כאן מר פלבר יודע יותר טוב, אבל אם המלצות הועדה מיושמת, אני חושב שחייב להיכנס ערך חינוכי. אנחנו מכניסים ערך חינוכי לכל ימי ההתרמה, צריך במשך מספר שנים לבצע את זה. אגב, אנחנו החלטנו, אנחנו לא התפזרנו כוועדה, בתום השנתיים החלטנו לבחון את הדברים מחדש. אלא מה, במשרד החינוך יש תהפוכות, אנחנו העברנו את זה לגדעון סער כשר החינוך ובינתיים יש לנו כבר שני שרים נוספים. אינני יודע אם הדברים מתבצעים, אבל את זה יוכל לומר חברי מזכיר הוועדה.

או.קיי. אני ראיתי את הקפיצה פה. אני מוכרחה לומר שקראתי גם את הדוח של הממ"מ (מרכז מחקר ומידע) שבאמת נערך בקפידה וביסודות ופורש פה יריעה מאוד רחבה גם מבחינת הוועדות השונות, תת וועדת שנהב ומה שקורה בפועל. אני יודעת שיש נתונים שנתבקשו על ידי משרד החינוך ולמשרד החינוך אין את הנתונים, הוא לא יודע להגיד, לפחות דברים שקבעה הוועדה ודברים שכתובים בחוזר מנכ"ל, לא דברים שמישהו מנסה עכשיו לבחון אם נרדמו בשמירה או לא. אני אומרת, קודם כל כתפיסה, חוזר מנכ"ל הוא לא המלצה. זה לא הנושא היחיד שבו אנחנו מזהים שהמנהלים לא בקיאים במה שקורה שם. אני חושבת שזה אחד הדברים הראשונים שצריך לחדד.

דבר שני, העניין של הפעילות הערכית חינוכית שנעשית סביב ימי התרמה. אולי יש עמותה שבאמת יש לה את הזכות לעשות את זה כמו שצריך, אני לא יודעת, לפחות זה לא מצוין בדוח. לפחות מעדויות, גם של תלמידים, זה לא באמת קורה כפי שזה אמור לקרות בפועל. שלא לדבר על הנתונים האחרים מבחינת נתוני שכר, מנהלה וההיקפים השונים שנדרשים לעמוד בהם, וגם אף אחד לא יודע באמת מה קורה, משאבים שנתבקשו להעביר. כשביקשנו לדעת מה קרה במשאבים אז לא באמת קיבלו נתונים. על פניו, אני אומרת את זה ביושר, אם קוראים את הפלטפורמה שהוצגה כאן ויושמה בסופו של דבר בחוזר מנכ"ל, אנחנו נמצאים במקום אידיאלי: הגבילו את הגיל, קבעו קריטריונים מאוד מאוד ברורים, דרישות מאוד ברורות. אם בודקים מה קורה בפועל, אנחנו רואים שאין הלימה. זה לפחות מעדויות שמגיעות מהשטח.

אני אשמח לשמוע כעת ממשרד החינוך איפה בכל הסיפור הזה.

שמי דוד פלבר, אני ממונה על ימי ההתרמה כמה שנים. ברשותך- - -

זה תפקיד במשרד החינוך - - -

בתוארי אני מנהל אגף לשירות לאומי וזה נושא שאני כבר 20 שנה מלווה אותו באהבה.

אתה לא צריך להתנצל, רק רציתי לדעת.

קיבלתי אותו בראשית דרכי במשרד ומאז אני בו.

אני רק רוצה להכניס, זה בעיקר לפרוטוקול, רקע בשתיים-שלוש דקות על מה אנחנו מדברים. הראשון שהקים וועדה בנושא היה השר רובינשטיין, כשהמצב היה שבאמת כל שבוע דפקו בדלת ולא ידעת מי מבקש ועל מה. גם לתורמים נמאס לתרום וגם לילדים נמאס להתרים. הוקמה אז וועדה שקבעה כמה עקרונות עבור מי ילדי ישראל, הרי בסופר כשהקופאית בסופר מבקשת אם תוכל לתת 10 שקלים ל"וורייאטי" אנחנו לא מתערבים וזה לא תפקידנו. אבל, כשילדי ישראל בתמונה אנחנו כן רוצים להיות מעורבים. הוועדה אז אמרה כמה עקרונות שעל פיהם מתנהלים ימי ההתרמה. מאז, וגם הוועדות שקמו בעקבותיה לא שינו את העקרונות האלה. דבר ראשון, אנחנו מוציאים את כל העמותות שאינן עוסקת בנושאים: חולים, נכים, פגועים, נוער בסיכון. לדוגמה, בתי תמחוי, חשובים ככל שיהיו, לא בעניין. הפעילות צריכה להיות בהיקף ארצי, אנחנו לא נשלח את ילדי קריית שמונה להתרים עבור עמותה שהיא בעפולה. 15% מהמטופלים צריכים להיות ילדים. למשל, עמותה כמו טרשת נפוצה שהיא מחלה לכל דבר, אבל היא לא בפנים כי אין בה ילדים במטופלים. דהיינו, גם נושא של הוצאות הנהלה וכלליות ושכר הבכירים. אף אחד לא ביקש את הנתונים, אבל הם קיימים. כל שנה העמותות מוסרות דיווח - - -

הם מפורסמים?

אני אוכל להציג אותם. כל מי שבעבר ביקש קיבל. בוא נאמר, הנתון הזה הוא לא מוסתר, אין עניין לפרסם אותו אם הוא לא מתבקש. כל עמותה מדווחת על שכר חמשת הבכירים. אנחנו בודקים שהוא לא חורג מאיזה נורמות סבירות. כן, גם הוצאות הנהלה וכלליות. נתקלו בעמותה ש-50% מהוצאותיה היו עבור שכר המנכ"ל, כמובן שעמותה כזאת לא הייתה יכולה להתקבל אצלנו. אלו העקרונות שעל פיהם פועלים.

במשך רוב השנים היו בין 5 ל-7 ימי התרמה. זה המצב גם היום. במשך רוב השנים יש לנו כ-200 עד 250 אלף תלמידים שמשתתפים. אם תיקחו בחשבון שהמגזר החרדי וגם הערבי כמעט לא נמצאים בתמונה, אז במגזר היהודי זה מייצר אחוז די גבוה מהפוטנציאל. אני לא יודע בדיוק להגיד, זה משתנה משנה לשנה, אבל זה בוודאי סדר גודל של 40%, אם לא יותר, מהתלמידים בגילאים הרלוונטיים שמשתתפים.

עכשיו, כל הנושא הולך בין ערכים חשובים כמו עזרה לזולת לבין מגונות. לנו חשובה המוגנות של הילדים. קבענו כללים. א', הגבלנו את זה בגיל, וועדת השופט שנהב אפילו העלתה את זה מכיתות ו' לכיתות ז'. בחוזר מנכ"ל שמתפרסם היום או מחר הוספנו נספח ביטוחי, אני מקווה שהוא לא יבריח את העמותות, כי יש שם דרישות שהמשרד דורש באמת כדי לוודא שהילדים, אומנם זה לא עוזר למוגנות אלא אחרי האירוע. א', אנחנו מקווים שלא יהיו אירועים שידרשו את זה. ב', אם כן, לפחות שהילדים יהיו מבוטחים כמו שצריך. לאורך השנים, סביב 18 עד 20 עמותות משתתפות במערך הזה של ימי התרמה.

אני אומר עוד מילה אחת לגבי ההיקפים, זה עלה גם בדוח של הממ"מ, אני רוצה להתייחס. הנתון האחרון שיש לי, זה לא - - -

נוכל לקבל את - - -של המצגת שלך. נראה שהיא מאוד מסדרת את הנתונים.

נעביר את זה.

בשנה האחרונה, לא השנה האחרונה אלא שנת הדיווח האחרון שיש לי, הסך הכולל של כספי העמותות, הכול כולל תרומות כולל גיוס מהממשלה כולל מד"א – 770 מיליון שקל. המדינה מתוך זה נתנה 160 מיליון שקל. הכנסות העצמיות של העמותות כולל גם מכירת שירותים לממשלה, זו הבחנה שאנחנו עושים רק בשנים האחרות. זאת אומרת, אם לדוגמה "אילן" מוכר לממשלה שירותי הוסטל, זה נחשב, זה לא שהממשלה נתנה לו מתנת תמיכה, אלא הוא נתן שירות לממשלה. לכאורה הוא היה יכול לתת את זה לגוף אחר. אם אנחנו מסכמים גם את השירותים הנמכרים לממשלה וגם את הגיוס מתרומות פרטיות, זה 609 מיליון שקל נוספים. זאת אומרת, 160 ו-609 זה בסך הכול 770 מיליון שקל. הפדיון של כל ימי ההתרמה האחרונים שיש לי, הנתון האחרון שיש לי. שוב, זה לא משנה שעברה כי הנתון הוא משנה קודמת, הוא 17 מיליון שקל. אם תעשו את האחוז, זה בערך 2%.

זה ברוטו.

זה ברוטו. אני שם את הנתונים. אחר כך אפשר לנתח אותם.

הנתון האחרון הוא, סך כל ההכנסות לפני ההוצאות, אתה צודק זה ברוטו, לפי ההוצאות להפקת יום ההתרמה, מכל ה-18 העמותות זה 2%. אם אנחנו מבודדים את האגודה למלחמה בסרטן שזכתה והציבור תורם לה בעין יפה, היא בערך לוקחת מחצית מזה. 8 מיליון שקל מה-18 זה האגודה למחלה בסרטן לבד. כל ה-17 העמותות יחד זה 8 מיליון שקל. שם זה יוצא פחות מאחוז בממוצע. יכול להיות שיש עמותה ששם זה יותר ואחרת פחות.

אני רוצה לומר שיש תועלת נוספת מעבר לכסף. עמותה, גם בהקשר החינוכי וגם בהקשר הציבורי, עמותה כשהיא יוצאת להתרמה מקבל זמן שידור בטלוויזיה ומקבלת חשיפה לתלמידים ולכן התועלת היא לא רק דרך החור של הגרוש. נכון שהחור של הגרוש פה, לכל הדעות הוא זניח. יש לו יתרון אחד שהוא לא צבוע. כשהממשלה נותנת תמיכה לאיגוד החרשים היא אומרת לו: 'תקנה מכשירי שמיעה'. כשהוא גובה כסף הוא יכול לעשות בזה פעילות מועדונים אחר הצהריים עם כוס תה ועוגה והרצאה בשפת חרשים.

קייטנה.

קייטנה בקיץ וכל מיני דברים כאלה.

יש תועלת הסברתית מעבר לתועלת הכספית. נכון שהתועלת הכספית היא לא מאוד גובהה.

כפי שסקר השופט שנהב את הוועדה שלו, אנחנו יישמו בוועדה האחרונה את הדרישה להדרכה חינוכית. כל העמותות מגישות לנו תכנית. נכון שאין לנו יכולת ולמעשה גם לא דרישה לבקרה על זה. זה דבר שמתנהל בין רשות מקומית לבין בתי הספר שלה. יש רשות שבה, לדוגמה, "אלו"ט" נותנת שירות טוב אז הם ירשו שכל הרשות תתרים רק ל"אלו"ט" ושרשויות אחרות יתרמו רק ל"אקי"ם" ששם "אקי"ם" נותנת שירות טוב. אנחנו לא מתערבים בזה, אנחנו מצפים מהם שהם יבדקו מהן התועלות ליישוב, מי נותן הסברה טובה לתלמידים ושהם יחליטו על זה ביניהם. לי אין עניין לתרום 250, סליחה שאני אומר, 250 רשויות את הדוח שלהם מה הם עשו אצלם - - -

אתה אחראי, מה זה אין לך עניין. אם בחוזר מנכ"ל אמורים לתת פעילות חינוכית בתוך בית הספר, יש לך אחריות.

מה אני אעשה עם הנתון.

אני אגיד לך. מי שלא עומד במעטפת החינוכית והערכית שלו - - -

אתה זה שעושה את ימי ההתרמה, אז זה מה שנגזר מהן.

אנחנו רואים את עצמנו כרגולטור שחשוב לו הערך של עזרה של הזולת והמוגנות של התלמידים. מה שנעשה בפועל בשטח, אם עמותה זו או אחרת התרימו מקום זה או אחר, שהמקום, והם עושים את זה, בתי ספר יודע מה "אקי"ם" עשה אצלו, 'וואלה, בשנה שעברה הוא בא ונתן הדרכה'. מה "אילן" עשה אצלי, או שהוא עשה כרגע - - -

העמותות מדווחות לך, נכון? אתה מקבל דיווח.

אתם שאלתם על הדיווח של הרשויות - - -

לא של הרשויות. הרשויות בסדר, אבל - - -

הרשויות, אני אומר שזה נתון שגם יהיה לי אותו אני לא יכול לעשות איתו הרבה.

בסדר, אבל יש חשיבות גם לבדיקה של הדיווח של העמותות ולו בדיווח הזה שיכול להיות - - -

זה נעשה.

זאת אומרת שאתה כן בודק. אם אתה בודק - - -

אני מקבל מראש תכנית מה יהיה - - -

אני מדברת על בדיעבד.

בדיעבד, אני יכול לקבל מהעמותות - - -

אני אגיד מדוע, משום שכל העמותות שיושבות, לפחות את מי שאני מכירה, הן עמותות באמת מעולות מהמעולות שיש. יכול להיות שיש עמותה שלא עומדת במעטפת החינוכית ואי לכך היא לא יכולה להיות חלק מימי ההתרמה.

זה נכון.

אז מה לעשות, אין דרך לבדוק את זה. אם לא בודקים את זה אז אין דרך לעלות את זה.

זה דיווח שאני כן יכול לקבל. עד היום אין לי את הדיווח הזה של פוסט פקטור, יש לי רק את התכנית מראש - - -

דוד, אתה מקבל את זה.

אני מקבל את זה בדיעבד, אבל לא בהיקף של מה נעשה בכל בית ספר.

אנחנו שולחים רשימות של - - -

אני לא יכול להגיד שכל ה-18 עמותות מדווחות לי ואני יכול לתת לכם פרוטוקולים של 18 עמותות ואת הפעילות החינוכית של כולם. יש עמותות שעושות את זה יותר טוב ויש עמותות שהפריסה שלהן יותר גדולה ויש עמותות שמטבע הדברים הן יותר קטנות, הפריסה שלהן יותר קטנה והיכולת שלהן לתת את ההדרכות האלה היא הרבה יותר קטנה.

אני אגיד לך מה מטריד אותי בסיפור הזה, מעבר לזה שהעמותות עושות לא עושות. אין שאלה שהעמותות האלה ראויות כולן ואנחנו חפצים ביקרן ושהן תמשכנה ותצלחנה בפעילות. אני אומרת, one's אנחנו מפרסים חוזר מנכ"ל שצריך לעקוב אחריו. אי אפשר לתת לשטח את התחושה שיש כאן הפקר של " 'כתבנו ובסדר, תעשו לא תעשו אנחנו נחליק את זה', זאת התחושה. כלומר, אם אנחנו לא באמת עומדים מאחורי הדברים שלנו, בוא נגיד שפה זה ימי התרמה וזה חשוב, אבל מה קורה עם הדברים היותר משמעותיים שאנחנו רוצים שימלאו את חוזר המנכ"ל, אנחנו מפספסים גם שם.

היותר משמעותיים בצדק. ימי התרמה, שם, אני אומר שוב, אנחנו על הרשויות המקומיות חושבים, גם מניסיוננו, שם נעשית בקרה יותר הדוקה. מנהל מחלקת חינוך מחלק בין העמותות - - -

הנה השלטון המקומי. זה השלטון המקומי, נכון? "אין הלימה בין הדברים המובאים בחוזר בקשר לתכנית מחויבות האישית, אך זה לא קיים מספר שנים". בקיצור, זה די חוזר על הדברים שאנחנו אמרנו כאן. התכנית יפה, מעטפת פנטסטית, חוזר מנכ"ל נותן מענה לכול, בפועל לא ברור מה מכל זה קורה. בואו נשמע את התלמידים, הם יודעים יותר טוב מאיתנו. אחר כך עדי שמגר - - -

לשבחם אני אומר שהם עשו את המהפך. בוועדה שלנו הם עשו את המהפך. המהפך בוודאי היה בזכות התלמידים, צריך לומר את זה לשבחם. מה שהשופט הזכיר שרוב המבוגרים אמרו: 'תפסיקו לבלבל את המוח שהילדים ילכו לשחק ושהמבוגרים יתנו כסף'. מועצת התלמידים, הנוער הם יצרו את המהפך, וזה יאמר לשבחם.

אליאב בטיטו, מועצת התלמידים הארצית. בבקשה.

מה שדוד הזכיר, נכון היה את הנציג שלנו, זוהר היום כבר בוגר. הוא ככה קם ואמר: 'איך יכול להיות שמבטלים את ימי ההתרמה'. זה בדיוק הרקע שאנחנו בני הנוער הבענו אז, לא אני, אבל הנציגים שלנו.

תראו, דוד, לפני הדיון אמרו לי שאתה איש מקסים שמעריכים אותך מאוד. דיברתי עם מספר אנשים כדי לבדוק על מה מדובר. אבל עדיין, קודם כל אנחנו בעד ההתרמות וברור שצריך ימי התרמה ושיש בזה הרבה ערכים חינוכיים. אבל, בשטח יש המון, המון, המון דברים שהם לא תקינים. הם לא תקינים גם על פי חוזר המנכ"ל שמשרד החינוך הכתיב וגם על פי הערכים הבסיסים שאנחנו כתלמידים צריכים לבוא לראות קצת סדר.

אתה עומד בראש הנושא הזה. אני יודע שעל פי חוזר מנכ"ל אומרה להתכנס וועדה עם נציגי מועצת התלמידים של הנוער הארצית, עם נציגי משרד הבריאות, משרד החינוך, נציגים של כל מיני משרדים ממשלתיים כאלה ואחרים, שאמורה לאשר אילו עמותות יכולות להתרים ואילו לא. מה לעשות שלא כל עומתה יכולה להיכנס לתוך בית הספר. דיברנו על זה שצריכים לפחות 15% מהכספים ללכת לטובת בני נוער. זה משהו שהוא לא קורה - - -

לא. 15% מהמטופלים שהם ילדים.

הבעייתיות היא כאן, בעצם יכול להיות שתבוא עמותה שמטפלת במקרים, שוב כבודה במקומה מונח ואני לא כאן כדי לקבוע מי תהייה ומי לא, אבל היא תבוא ותגיד: 'או. קיי, אנחנו מטפלים גם בבני נוער. יש לנו 15% בני נוער שאנחנו מטפלים', אבל בפועל זו לא עמותה שנוגעת אפילו ב-15% בני נוער, זה דברים שקורים בכל בתי הספר.

השאלה שלי, מתי הוועדה התכנסה לאחרונה. אמורה להיות וועדה שתדון אילו עמותות כן ואילו לא. מתי הייתה לאחרונה וועדה? אני אתן ל--- לענות לגבי זה. דבר שני שלא קורה, זה הסברה בבתי הספר. אנחנו גם, אחת הדרישות המשמעותיות שהייתה בוועדה היא, זה לבוא ולעשות הסברה בבתי הספר. כן, לפני שאנחנו הולכים להתרים לאיזו עמותה קודם כל צריך להבין למי אני מתרים. צריך להבין למה אני מתרים בכלל, סבבה שעכשיו אני הולך להתרים לחולי סרטן או לכאלה ואחרים. למה אני עושה את זה. להבין את הערכים החינוכיים מאחורי זה. לעשות את השיחה עם התלמידים, זה המינימום. לצערי אלו דברים שלא קורים. שוב, אני לא בא ומטיח אשמות, סתם כי אלו דברים שעלו מהשטח וחשוב שנבוא ונטפל בזה. קודם כל שנהייה מודעים לבעיה ונודה בה.

עכשיו, הבעיה האחרונה שאני אגע בה היא עניין בתי הספר. דיברתם כאן על הרשויות המקומיות שהן אלה שאמורות להחליט אילו עמותת תהיינה ואילו עמותות לא תהיינה ברשות שלהם. לבחור במי להתעסק יותר ובמי פחות. מה שקורה, אנחנו דיברנו עליו, שבהמון בתי ספר בגלל קשרים אלו ואחרים של המורה או שמנהל בית הספר, אז המורה הביא במקרה את חבר שלו שיש לו עמותה בעיר, הביא אותו לבית הספר להתרים. אלו דברים שקורים ואני במו עיניי ראיתי דברים כאלה. ראיתי תלמידים שאמרו לי: 'אני לא יודע בכלל בשביל מי אני מתרים, אמרו לנו לכו להתרים'.

נקודה באמת אחרונה ובזה אני אסיים. יש עכשיו תכנית של משרד החינוך. בעצם תכנית שאתם מובילים, לא יודע מי ספציפית, אבל המשרד מוביל. זה המעורבות החברתית. מעורבות זה לא התנדבות. מעורבות חברתית, בואו קחו את זה ושלבו את זה. יש כבר תכנית שמתעסקת ממילא בכל העניין של מעורבות חברתית, אז למה לא לשלב את זה עם ימי התרמות ולבוא ולהוציא את הדברים האלה גם בשטח.

תודה רבה אליאב. אנחנו, כרגיל אחריך אין כבר מה להוסיף. נשאר רק לחכות.

אני חושבת שצריך לתת לו תואר של תואר כבוד של חבר כנסת, הוא ממילא נמצא פה הרבה ובכל דיון אוהבים להקשיב לו. כן.

דוד, אתה אכן מציע, אבל הוא מעלה פה טענות שהן מהותיות והן מתיישבות עם הנתונים שלנו. אני אשמח אם אתה - - -

אני אתחיל עם הנושא של התרמות של גופים שלא מאושרים על ידנו. אין דרך לדעת מה קורה בכל בית ספר. יש 1,500 כאלה. חד-משמעית זה לא בסדר, זה הפרה כמו כל כלל אחר, מנהלי, חוזר מנכ"ל או פלילי. אם הוא עשה את זה אז אולי יש דברים אחרים שהם לא בסדר. אין לי דעת להגן על זה וגם אין לי דרך לדעת את זה. אם נקבל על זה דיווח, כמובן שהמנכ"לית תעיר לו כמו על הפרה אחרת. אין לזה הצדקה - -

אבל אם אפשר בחוזר מנכ"ל להכניס סעיף שאין להוציא תלמידי בתי ספר - - -

זה כתוב כבר. יש אשכולות מוגדרים לגבי עמותות.

בוודאי שכן. כתוב שרק העמותות - - -

אם אתם יודעים על בתי ספר כאלה תשלחו אלינו.

שאלתה מתי מתכנסת הוועדה. הוועדה מתכנסת כל שנה לאשר את העמותות שהגישו את הבקשות ולאשר את העמותות הוותיקות כדי לראות אם הן עדיין עומדות בקריטריונים. כל שנה מתכנסת הוועדה. החוזר שאנחנו מוציאים מיהן העמותות שיתרימו בכפוף לטבלה שבה יש את ההכנסות, הוצאות ושכר הבכירים והוצאות הנהלה וכלליות, זה התוצר שהוועדה הזאת מוציאה. כל שנה יש טבלה כזאת, אשכולות ההתרמה, וזה מנומק.

אני בכל אופן, אני 7 חודשים בתפקיד, אני לא קיבלתי ולא שמעתי על דבר כזה. גם בדקתי עם היושבת ראש הקודמת, שאלתי אותה: 'היית בוועדה כלשהי'. אם זה כל שנה זה טיפה בעייתי כי גם אנחנו על פי החוק, על פי חוזר מנכ"ל, אנחנו אומרים להיות בה ולא שמענו על הוועדה.

אני מצטער שלא הוזמנת. אכן היו דיונים בהעדרכם. בפעם הבא או שתוזמן או שעל פי חוזר החדש, כל אלה שהם לא עובדי משרד, כיוון שלא תמיד קל לכנס אותם, בחוזר המנכ"ל החדש הם מופיעים כאופציה ולא כחובה.

רק משפט. מה ששמעתי כשבדקתי את זה, אמרו לי שבצעם גם נציגי כל מיני משרדים. אומרים שבגלל שהם לא עובדי משרד החינוך אי אפשר לחייב אותם, אבל להזמין אותם. לא הוזמנתי.

ניסנו להזמין אתכם לא פעם, את דין וזו שבאה אחריה - - -

דין היה לפני שש שנים.

דין היה פעיל. אני אומר שדין היה חבר וועדה והגיע והיה זמין. אחריו היה מאוד קשה. הייתה לנו מישהי שהייתה אחראית על תלונות במשרד שתמיד ניסתה לתאם - - -

אני מבטיחה לך שאליאב יבוא גם כשלא תזמין.

אם אתה מוכן לבוא, אני מוכן לתת לך את הצ'אנס. אני אשמח מאוד.

שאלת על מעורבות חברתית. כן, זה מנהל חברה ונוער, נשלב את זה. רוצה גם לשלב את זה בתכנית הכללית שנקראת "פעילות חברתית, מעורבות חברתית" או משהו כזה שמאגד ומאגם את כל הפעילויות שבני נוער עושים, מה שנקרא פעם "מחויבות אישית", נכליל במסגרת יותר רחבה. התכנית הזאת של ההתנדבות ימי התרמה בהחלט יכולה וצריכה להיות חלק מהעניין.

פעילויות חברתיות, שוב אני חוזר לדין שאמר לנו: 'אנחנו נהייה השגרירים שלכם. יש נציג שלנו בכל בית ספר ואנחנו נגיד לכם מי עושה את העבודה טוב ומי לא'.

מדאיג אותי, 6 שנים אתם מחכים לראות - - -ad mind

לא מחכים. אני אומר שהייתה לנו דרך לקבל מידע ממישהו שהיה - ad mind לעניין והיום אין אנשים כאלה. לא התלמידים - - -

אה, כי אתה אמרת שמי שהיה יושב ראש מועצת התלמידים אמר שהם ידאגו להגיד לך איזו עמותה הייתה פועלת כהלכה ואיזו עמותה לא.

אמרתי שהם התנדבו לזה. לא אמרתי שחייבתי את זה.

אני מבינה דוד. כל מה שאני רוצה לומר, א', עם כל הכבוד, זה לא התפקיד שלהם. אני חושבת שלמרות שבני הנוער הם באמת מדהימים בישראל, אני לא חושבת שתמיד הם יודעים להגיד איזו עמותה פועלת על פי אותה מעטפת חינוכית שאנחנו רוצים.

גם אם עדיין זו לא האחריות שלהם, הם יכולים להיות - - -

הציפייה שלנו לא שהם ישקלו את הערך החינוכי אלא אם, זה מה שהוא אמר: 'אני אגיד לכם אם היה, אם התכנסה וועדה, אם שיתפו אותנו, אם שיתפו את ועד ההורים'. החוזר מפרט כמה מנגנונים לעשות את זה. הם אמרו שהם ידווחו, אין לי טענה אליהם.

אם יש מקרים שבהם אנחנו יכולים להתריע, דלתה של הוועדה פתוחה. אני אשמח לקבל את הרישומים מהשטח.

רחל מ"אלו"ט". בבקשה.

שמי רחל רוזנמן, אני מנהלת פיתוח משאבים ואני אחראית כבר עשר שנים על יום ההתרמה של "אלו"ט". מאז שהוכנסו מסקנות הוועדה של השופט שנהב, אני חייבת להגיד שאנחנו לקחנו בשיא הרצינות את המסקנות האלה. אני חושבת שדוד יכול להעיד, אנחנו עוקבים אחריהן אחת לאחת. אנחנו מנהלים פעילות חינוכית יום-יום ברחבי הארץ. אנחנו הקמנו סדנה חווייתית בנושא של אוטיזם, אנחנו עוברים יום-יום בכל בתי הספר מהנגב עד לגליל, שלוש סדנאות ביום בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית, חמישה ימים בשבוע. אנחנו משקיעים בזה הרבה מאוד כסף, אנחנו הפקנו סרטונים, אנחנו הרכבנו סדנה כך שתתאים לתלמידים של היום, לצורה בה הם מתייחסים לחומרים כאלה. אנחנו רואים אפקטים מדהימים בשטח, תגובות יוצאות מן הכלל של הצוות החינוכי, של התלמידים. יש המון תלמידים שהם משולבים, אוטיסטים שמשולבים בכיתות וזה יוצר מהפך בצורת ההתייחסות של הכיתות. אנחנו משקיעים כל כך הרבה מאמץ לאורך כל השנה. מה-1 בספטמבר עד סוף יוני למעט החופשות בבית הספר, אנחנו פועלים כל יום בבית הספר עם פעילות מוגברת מאוד, כמובן, בשבועות לפני יום ההתרמה. כך שהפעילות הזאת מתחברת בסוף, כי אין כיתה שיוצאת ליום התרמה ולא מקבלת את הסדנה הזאת. זאת אומרת, זה כאילו שהסדנה סוגרת את הכול. לקחנו ברצינות את העניין של השכבות שיוצאות. אנחנו ממש פועלים אחד לאחד. דרך אגב, הסדנה הזאת היא כל כך מוצלחת שאנחנו הוזמנו להציג אותה באו"ם השנה, ב-2 באפריל, ביום האוטיזם הבינלאומי של האו"ם. זאת אומרת, אנחנו כן מתייחסים מאוד מאוד ברצינות לנושא הזה.

חורה לי לשמוע שלא עשינו את זה ולא עשינו את זה. אני גם יודעת עד כמה העמותות האחרות לקחו את זה מאוד מאוד ברצינות. יום ההתרמה הזה, אתם יכולים לבוא עם האחוזים, לשחק עם האחוזים, הוא מאוד משמעותי. אני אחראית על תקציב התרומות של "אלו"ט", אני יודעת איזה משקל עצום יש ליום ההתרמה הזה מעבר למשקל הכספי. אין לו תחליף, תאמינו לנו, פה כולנו פה גאונים בלנסות למצוא תחליפים לזה. אנחנו אלופים - - -

באיך למתוח את השקל, רחל תגידי את זה.

יצירתיים, מאיפה להביא את הכסף.

סליחה, כל ההצעות שעלו פה, את יודעת, אנחנו היינו בסרטים האלה, ראינו, למדנו. כאילו אנחנו באמת, אבל מעבר לערך הכספי, כל עמותה שיש לה יום התרמה, שבוע-שבועיים לפני יום ההתרמה העיתונות והטלוויזיות מלאות מתארחים בתכניות. יש הד מאוד גדול לאוכלוסיות הנזקקות האלה בגלל יום ההתרמה כי כולנו מרימים קמפיינים תקשורתיים כדי למשוך הד – קמפיינים בבתי הספר, קמפיין בתקשורת. עושים מאוד מאמץ כדי לתת הד גדול לדבר הזה. אם יש חריגות פה שם, אנחנו באמת מתעסקים פה עם אלפי תלמידים, אם יש חריגות פה ושם אנחנו שמחים לקבל איזה פידבק לתקן. אנחנו בודקים את עצמנו כל הזמן, אנחנו מדווחים לדוד. דוד הולך איתנו צמוד, הוא יודע עד כמה הקו פתוח. זאת אומרת, יש קו פתוח ואנחנו כל הזמן מדווחים, מתייעצים, שואלים: 'מותר לנו את זה, מה דעתך על זה'. אנחנו כן שומרים על קשר פתוח.

שוב, תודה רבה על החבר'ה הצעירים האלה שבזכותם אנחנו בעצם ממשיכים את המפעל האדיר הזה בכל הארץ.

רחל, אני מבינה מהדברים שלך שבעצם כל ילד שיוצא להתרים הוא ילד שחווה את הסדנה או את - - -

חייב, כולל במגזר הערבי ויש לנו פעילות גדולה במגזר הערבי.

יש לי שאלה, אבל אני לא בטוחה שאתם הכתובת. איך נערכים באותם דברים שכן מטרידים גם אותנו? דוד, לצורך העניין זה העניין הבטיחותי של התלמידים.

בהסברות שאנחנו עושים, אני חושבת שאני מדברת פה בשם כולם, בהסברות שאנחנו עושים בכיתה, אחרי שאנחנו מסיימים את העניין של התוכן: 'אנחנו רוצים להכין אתכם עכשיו לקראת'. או שהולכים לפעמים בזוגות או בשלישיות, לפעמים הולכים אפילו ברביעיות. 'אתם דופקים בדלת, לעולם לא עוברים את הסף, אם מישהו אומר לא רוצה אתם אומרים תודה רבה באדיבות ובחיוך. לא קרה כלום, אתם תשמעו הרבה לא בחיים שלכם, לא קרה כלום, מה קרה'. אנחנו מכינים אותם, אנחנו נותנים להם הוראות בדיוק, 'אתם מסיימים, מחשיך אתם הולכים הביתה'. זו פעילות של שעתיים, שעתיים שנותן מזמנו. זה לא סוף העולם, הם מקבלים תדרוך מאוד מאוד מדויק.

אנחנו גם בקשר עם המשטרה. אנחנו מודיעים מראש למשטרה, מקבלים מהם תגובה והם מוציאים למחוזות באיזה יום ובאיזה שעות. אנחנו מקבלים אחרי זה פידבק, עובדה שבמחוז מסוים לא קיבלו את ההודעה, צלצלו אלינו, התלוננו מהמשטרה במחוז: 'למה לא הודעתם'. אמרנו: 'לא תפקידנו, אנחנו הודענו למטה הארצי'. שעתיים אחרי זה קיבלנו התנצלות.

או.קיי. תודה רבה רחל. עדי שמגר בבקשה.

אני עדי שמגר מעמותת עלם. כמו שאתם יודעים עמותת עלם פרוסה בכל הארץ, ממש מקריית שמונה ועד אילת. מטפלת בבני נוער ובצעירים בסיכון ובמצוקה. זאת אומרת, זה ממש קהל היעד. אנחנו עושים סביב יום ההתרמה מאות הסברות, בנוסף לסדנאות שאנחנו עושים במהלך כל השנה בנושאים שמאוד מעניינים את בני הנוער ורלוונטיים לבני הנוער. באמת יש לנו פה הזדמנות להסביר להם על קבוצת השווים שלהם, מה קורה לבני הנוער מקבוצת השווים שלהם שחיים חיים אחרים משלהם. צריך להיות פעם בהסברה כדי להבין את התגובה של התלמידים, לא משנה אם זו כיתה ז' או כיתה ט'. אנחנו מקבלים המון שאלות בזמן אמתי. הרבה פעמים אנחנו עושים את זה בשיח פתוח, באמת תוך כדי סרטונים או דברים שיותר יגרו אותם. לפעמים זו גם הזדמנות בשבילנו לאתר תלמידים שנמצאים במצוקה, זה קורה בפעמים רבות או כשנער מסמן או כשהמורה מסמנת או שהמסבירה או המסביר, בדרך כלל אלו מתנדבים, יוצאים החוצה ועושים סימן למורה שהנה יש פה משהו שצריך לשים לב אליו. אנחנו מפנים אותם לאתר שנותן להם מענה רציף כל השנה. אנחנו יודעים שבגיל הזה הרבה נערים ונערות קשה להם לשאול את השאלות, וככה יש להם הזדמנות לעוד מקור. זאת אומרת, מבחינתנו זה ממש מה שנקרא, לב העשייה הנושא הזה של יום ההתרמה. כמובן שאני מצטרפת לכל הדברים האחרים שרחל אמרה.

עדי, גם אצלכם כל הנושא החינוכי, יוצאים ילדים לימי התרמה אחרי - - -

יוצאים אחרי הסברה מסודרת, הכול רשום, איזה כיתות יוצאות. דוד עובד איתנו שנים - - -

ילד שיוצא להתרמה - - -

יוצא אחרי הסברה.

הילד פגש אתכם לפני כן, יודע מי אתם ומה הפעילות שלכם.

אנחנו גם עושים להם מבחן בזמן אמתי, בסוף. כלומר, מה "עלם" עושה ואיזה דברים, ככה בנחמדות, מה שנקרא, באמת כדי שאנשים ילכו. אתה מרגיש את החוויה, החוויה היא חוויה עוצמתית, הם זוכרים אותך. אני בשכונה שלי שעשיתי הסברה, אחרי היו תלמידים שניגשו אלי ואמרו: מה, עוד פעם ההסברה הזאת'. זאת אומרת, אלו דברים שנשארים חקוקים. דיברנו פה על החוויות של חברת הכנסת ורבין שהיא זוכרת את זה מהילדות שלה וכולנו זוכרים. יש ערך גם למסורת. אני הייתי שנתיים בחו"ל וראיתי כמה מסורות בארה"ב נשארות. לנו יש פחות, לנו יש פחות, אבל כשחוזרת הילדה שלי מיום התרמה היא אומרת: 'וואו, אימא, את לא מאינה מה עשינו'. היא חוזרת מההסברה, יותר חשוב, היא עושה את זה ברגליים שלה והולכת וכל החוויה זו התרגשות אדירה שנשארת. זה לא סתם חרות אצלנו ונשארת אצלנו החוויה הזאת. לא נדבר על עולם המסכים היום, שם אנחנו מצליחים להוציא אותם קצת החוצה וברגליים.

אפשר להוציא אותם לעוד דברים.

נכון, נכון. אפשר להוציא לעוד דברים. זה לא קל, זה בהחלט ערך של נתינה ושל התנדבות אמתית. תודה.

תודה רבה עדי. דוקטור יצחק קדמן בבקשה.

טוב. אני הולך להיות מאוד לא פופולרי בחדר הזה, לפי מה שאני שומע. לפני שאני הולך לומר את דעתי אני רוצה לסייג את מה שאני אומר ולהבהיר באופן חד-משמעי.

אין לי שום שמץ של טענה לאף אחת מהעמותות שמשתתפות בימי ההתרמה היום. אני מכיר את חלק גדול מהעמותות האלה בלי שום קשר לימי ההתרמה. אלו עמותות שעושות דברים יוצאים מהכלל, גם אלה שלא מיוצגות בחדר הזה, אני אזכיר למשל את עלי ואת ילדים בסיכון, ויש עמותות נוספות, הן עושות עבודה נהדרת. כל עזרה שצריך לתת לעמותות האלה לעשות את העבודה שלהן צריכה להתקבל בברכה.

אני רק לא חושב שמדינת ישראל צריכה לא לפתור את עצמה ולשלוח את הילדים לרחובות כדי שלעמותות המצוינות האלה יהיה ממה לחיות, ממה לעשות את הפעולה כולל את הפעולות של נשמה יתרה. אחת העמותות שלא נמצאות פה אמרה לי: 'הסכום שאנחנו מקבלים בסופו של דבר הוא קטן, אבל זה הנשמה היתרה של משהו שאנחנו יכולים לעשות בו שימוש שלא מוגבל מכסף ייעודי וכסף צבוע, אנחנו יכולים לעשות בזה את אקסטרה. כל זה נכון. אני גם חושב שטוב שילדים יעסקו בפעילות חברתית והתנדבותית. השאלה היא אם פעילות חברתית והתנדבותית צריכה להיות מותנת בזה שהם הולכים לאסוף כסף.

אגב, שיהיה ברור, אין רק 4 ימי התרמה בשנה בפועל. גם אין 6, אין 6. אלו ההתרמות שהולכות דרך מערכת החינוך. בנוסף להן יש מערכות שמתנהלות על ידי תנועות הנוער בנפרד - - -

יצחק, תנועות נוער הולכות לאסוף כסף בימים רשמיים, באותם ימים?

לא באותם ימים, לא באותם ימים.

רק לחדד את הנקודה. תנועות הנוער כפפות לאותו חוזר מנכ"ל והן מורשות לצאת באותם ימים. מה שאומר דוקטור קדמן זה נכון שקומונרית בסניף ראש העין של השומר הצעיר, מצא חן בעיניה משהו פנימי - - -

נקרא לזה בשפה לא פופולרית כמו שאמר דוקטור קדמן, התרמות פירטיות לצורך העניין.

זה לא הכול. תנועת נוער, זה יחסית מסודר. עכשיו בא גל שלישי של התרמות שמשתמשים בילדים, זה כל מיני ארגונים שמממנים תנועות נוער. יש רביעי שזה עוד יותר חמור, זה מספר 4, המעגל הרביעי, זה כאלה שלוקחים ילדים תמורת תשלום, אני מפנה אתכם. אתם יכולים לגשת לתחנה מרכזית בירושלים, מדי פעם יש שם שולחן של התרמות לגוף כזה ולגוף אחר, חלקם, אני לא יודע אם קיימים. יושבים שם ילדים ואומרים להם, אני שאלתי דיברתי עם הילדים האלה. אמרו להם שעל כל 10 שהם מביאים, שקל אחד הולך אליהם. זה כבר המעגל הרביעי של שימוש בילדים לצורך התרמות כסף.

אני אקדים ואומר, כל עוד לא תאומץ חלופה שתהייה על דעת העמותות, אני מציע לא לנגוע בימי ההתרמה הקיימים. אבל, אבל, קודם כל אני מדגיש את זה, אי אפשר להשאיר את העמותות תלויות באוויר. נבטל להם דבר אחד ונגיד להן 'ברצות ה' תבוא איזו אלטרנטיבה אחרת'. אבל, באומרי את הדבר הזה, אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל לחשוב על חלופות אחרות.

הסברה, שיתוף ילדים ופעולות התנדבות – צריך לעשות את זה הרבה יותר. אני שומע שאין לעמותות, אין סיכוי להיכנס למערכת החינוך אלא בימי התרמה, זה לא בסדר. אני רוצה ש"עלם" תוכל להיכנס לבתי ספר גם בלי קשר לימי התרמה. את הדברים החשובים שאמרת שעושים ילדים, צריך לעשות בלי קשר אם אתם מזוכים ביום התרמה או לא מזוכים ביום התרמה. אם אין לכם כסף לארגן את הסדנאות האלה, משרד החינוך צריך לאפשר את זה.

תראו, על פי נתון של משרד החינוך, יש לי אותו פה לפניי, להוציא את האגודה למלחמה בסרטן: 17 עמותות אחרות, נטו הכסף המצטבר ביחד שמקבלים אחרי ניכוי הוצאות, זה 7 מיליון שקל. אני שואל אותך גברתי היושבת ראש, למדינת ישראל אין 7 מיליון שקל כדי שהעמותות האלה לא תצטרכנה יחד עם הילדים, לא אחת, להתבזות בשביל העניין הזה? אתם עוסקים בדברים כל כך חשובים- - -

אנחנו, בכלל כל הדבר הזה הוא מיותר. מדינת ישראל לא צריכה לכסות את כל מי שמתרים או רוצה לקדם את עצמו כי יש עוד הרבה אחרות.

לא. יש עוד 17 עמותות שנבחנו, נבחרו כי הן עונות לקריטריונים מסוימים, אני מדבר על העמותות האלה.

לא משנה, אז יבואו עוד עמותות אחרות שתאמרנה: 'סליחה, מי קבע את הקריטריונים ולמה הקריטריונים הם כאלה - - -

מי קבע היום, ומה קרה עם כאלה שלא מאשרים היום? שנייה, אני כבר מסיים. תנו לי לסיים.

מי קבע, קבע השופט שנהב. ברגע שאתה מחלק כסף זה משרד המשפטים, בג"צ, בצלם, וועדת תמיכות – באמת יש אישור של משרד המשפטים על כל קריטריונים לתמיכות לכל נושא, זה באישור משרד המשפטים. אז יבואו לא 17 אלא 170 - - -

זה תירוץ טוב שהממשלה לא - - -

צריך להגיד את זה גם למרות שזה לא פופוליסטי. אני אומרת, יש גם גבול איפה אנחנו שמים את זה. אם זה ביזוי אז מלכתחילה זה מיותר.

לא. שום דבר לא מיותר. לא מיותר לעזור לעמותות האלה ולא מיותר לחנך את הילדים לנתינה, לא מיותר לחנך את הילדים להתנדבות – הכול לא מיותר. השאלה היא אם כל זה צריך להתמצות בזה שאנחנו שולחים ילדים לדפוק בדלת פעם אחר פעם, כשבחלק מהמקרים אם יש מישהו שאומר שזה חינוכי שהילדים שיטרקו להם את הדלת. אני לא רואה בזה שום דבר חינוכי, לא כך נעצים ילדים. יש בעיות נוספות, אני לא רוצה להיכנס אליהן.

אני חושב שיש חלופות. אנחנו במסמך שהגשנו, יש לפחות חמש חלופות שתבטחנה את הכסף הזה גם בלי הממשלה, גם בלי הממשלה. החל ממה שעשו בארה"ב עם יונייטד ואיי, שהיה פה בארץ, אני רואה שיש פה נציג של "אילן", היה מצעד הפרוטות שבו היה קרנבל שלם סביב העניין הזה.

אגב, אני גם חושב, גם אם זה ימשוך אש וביקורת, אני חושב שגם היה ניתן לעשות מבצע של מחצית השקל. יש לזה גם ערך במקורות, שכל ילד פעם בחודש ייתן מחצית השקל. אין ילד, גם עני שלא יכול לתת מחצית השקל שמסתכם בתרומה שנתית של 5 שקלים. 5 שקלים כפול 2 מיליון ילדים במערכת החינוך נותן בדיוק את הכסף הזה.

אני גם רוצה לשאול שאלה שאולי היא התרסה. אם זה כל כך טוב, למה שמדינת ישראל לא תשלח את כל עובדי הרשויות המקומיות ואת כל עובדי המדינה ליום התרמה, שיצאו הם לגייס את הכסף הזה. אני רוצה לראות את המבוגרים שכל הזמן אומרים: 'זה מאוד חינוכי', נראה אותם איפה יעלם כל העניין החינוכי שנשלח אותם לעשות את זה.

יש דרכים אחרות לעשות את זה מלבד מלשלוח את הילדים לדרך שאנחנו שולחים אותם. העניין התכוון, גם אם לא התכוונו לזה, זה לגיטימי גם מעבר לימי התרמה של משרד החינוך. לגיטימי גם לגופים אחרים לצאת לעשות את זה באופן - - -

ממש לא. אני חושבת שהייתה אמירה חד-שמעית שיוצאת כנגד יום ההתרמות.

אבל זה קיים.

אף אחד פה לא אמר שזה טוב וצריך לעודד את זה. להפך, - - -

זה קיים, זה קיים.

בשורה התחתונה, אני חושב, אני מדגיש את זה שוב, בלי חלילה לפגוע בעמותות שעושות עבודה נהדרת וחשובה וצריכות את הכספים הללו, אני חושב שאנחנו צריכים לחשוב מחוץ לקופסה ולחשוב האם אין דרך אחרת גם לחנך ילדים לנתינה. אם אין דרך אחרת, את הסכום הזה של 7 מיליון שקל נטו, להבטיח אותו לעמותות כדי שלא יחסר אפילו שקל אחד ממה שהן מקבלות היום, לעשות את זה בדרך אחרת לחלוטין.

תודה רבה דוקטור יצחק קדמן. אנחנו בדרך די ככה מסכימים על הדברים. אני מוכרחה לומר שבמקרה הזה חשוב שזה יאמר, מדינת ישראל לא שולחת את הילדים שלה להתרים. זאת אומרת, זה לא משהו שרשום באג'נדה שלה, זה לא חלק מהמטרות של מערכת החינוך. אנחנו לא התכנסנו כאן כדי להגיד 'בואו נוציא את הילדים להתרים'. נהפוך הוא, אנחנו כאן כדי לברר האם ימי ההתרמה הללו מסייעים לעמותות. זה בא מהצורך שלנו, אנחנו פה ממקום של לעזור ולראות איך אנחנו עושים את זה נכון. בכלל, נאמר שהסיפור הוא לא כסף. הסיפור הוא עוד הרבה דברים אחרים שנלווים לכך. אני מסכימה לחלוטין עם הסיפור הבטיחותי של הילדים, אני חושבת שאחד הדברים שהדליקו לי ככה אור אדום, עם המציאות שאנחנו נמצאים היום שילדים ילכו לדפוק על דלתות של אנשים - - -

בכיתה ו'.

וכיתה ז'. ואיך אנחנו עושים את זה.

שוב, זה השיח. השיח הוא לא בואו נוציא את הילדים ובואו נתגייס, ואתם יודעים מה, אנחנו כל כך רוצים לתת כסף לעמותות אז ניתן את זה בצורה אחרת. זה לא השיח. אני כן רוצה להחזיר אותו למקום שלו. נכון, יכול להיות שצריך לבחון איזה חלופות אחרות להתרמה, אולי בסביבות אחרות ובקונסטלציה אחרת ושהילדים כן יכולים להיות מעורבים, אבל לעשות את זה במסורת שהיא קצת שונה. אפשר להיות יצירתיים ולפתוח את זה. כרגע הנתון הוא שיש לנו 5 ימי התרמה פלוס יום נוסף שניתן לבקש אותו באישור ומקבלים. אנחנו לא רוצים לפרוט את המסגרת הזאת. כראיה גם נשמע פה קול שמתריס כנגד כל אותם גופים כמו תנועות נוער ואחרים שמנסים להתרים מעבר לימים האלה. לכן בכוונה אני מכנסת את חבריי לדיון לנקודה הזאת.

מאגודת אילן שמעון צוריאלי. בבקשה.

אני אשתדל לא לחזור על מה שאמרו, רק להדגיש נושאים מסוימים.

קודם כל, ראיתי שאת שמה על זה דגש. אני יכול לקבוע שב"אילן" לא יוצאת כיתה להתרים אם היא לא קיבלה הסברה. אין מצב כזה, הם חייבים לעבור, לקבל סרט. בחלק מהמקרים אנחנו מעצימים את זה הרבה, הרבה יותר. מביאים אותם ליום סדנה, מביאים אותם למוסדות שלנו, לסיורים במרכזי הספורט, למעונות שלנו ולמועדוניות. הרווח שאנחנו והילדים מרווחים זה שהרבה ילדים שותפים אחר כך לאורך השנה.

אני יכול להגיד לך, מועצת התלמידים של בת ים הייתה מאוד מעורבת ב"אילן". החבר'ה התגייסו לצבא וביום ההתרמה או בימי הקייטנות הם באים עם מדים בחופשה במיוחד בשביל להיות. זה לא אסור, זה לא בא לבד, זה בא בגלל שהחבר'ה שיושבים פה מייצגים מחויבות אמתית של תלמידים, שלא אוהבים לכתוב על זה בעיתונים ולא מספרים על זה, אבל אנחנו נהנים מאוד מזה. אני חושב, איציק, שזה ערך הרבה יותר חשוב, בינינו בסוף הדרך, מהעניין רק הכספי, ואנחנו מאוד משתדלים להעריך את זה.

עכשיו בואו נגיד את האמת, זה לא קיים אצלי בכל מקום. אין לי 10 מועצות תלמידים כמו בבת ים, אבל בכל בית ספר ובכל עיר יש לפחות הסברה מקיפה סביב הנושא של יום ההתרמה. בהרבה בתי ספר, מאז שדוד דפק לנו בראש לפני שלוש-ארבע שנים, אנחנו משתדלים שהפעולה תהייה לאורך כל השנה. פה במאמר מוסגר, באמת בשיתוף פעולה גם של מנהלי בתי הספר. יש מנהלים, לא רוצה עכשיו להגיד, שזה לא בדיוק מעניין אותם. האוכלוסייה הזו לא בסדר העדיפות שלהם והם מוציאים אותנו החוצה גם מימי ההתרמה. למרות החוזר זה לא מחייב אותם, אומרים לנו, לפעמים אני מצלצל לדוד ושואל אותו 'מה אני עושה, מנהל בית הספר אומר לא, אבל בכל היישוב הזה יש רק שני בתי ספר'. הוא אומר לי: 'תנסה דרך הרשות המקומית'. אני מוכרח להגיד, דוד דיבר פה ב- understatement על הדרישות שלו, הוא לא כל כך שקט. הוא דורש מאיתנו בדיעבד ופעם אחת שאיחרנו, אני חושב מסיבות מוצדקות, קיבלתי טלפון לא נעים שאמר לי: 'אדוני, דווקא אתה, עמותה כזו גדולה לא מגישה בזמן את הדוח על מה עשית במשך השנה. עוד מעט תבוא לשאול אותי מתי אתה מתחיל את השנה הבאה'. זאת אומרת, יש עלינו רגולציה ועוד איך. הוא בחר מהסיבות השקטות שלו לא להדגיש את זה כל כך.

אני רוצה לסיים בדבר אחד, הביטחון מטריד אותנו מאוד בגלל שזה גם נותן לחלק מההורים ספקות גדולים מאוד אם לאשר לילד את זה. זה מטריד אותנו מאוד כי אנחנו לא רוצים שימי ההתרמה יגרמו סבל. הניסיון מוכיח שבפעולות אחרות, קרי: טיולים או אפילו בפארקים יש הרבה יותר תאונות ופגיעות של תלמידים. אצלי לפני חמש שנים נשך כלב ילד, היה מזה רעש גדול מאוד וקיבלתי שאלות ותלונות. שאלתי, 'ילד אחד בכל ימי ההתרמה', אני 18 שנה ב"אילן", ילד אחד ננשך על ידי כלב. זה יצא ביום ההתרמה, כמה פעמים ילדים ננשכים שלא בימי התרמה. זה יכול לקרות מצב כזה, אבל זה לא הנורמה.

מר צוריאלי, הסיפור שלי לצורך העניין, זה לא התאונות האלה. להפך. לצורך העניין זה לא זה אלא כשמגיע זוג ילדים ודופק על הדלת ולא יודע מי נמצא מאחורי הדלת.

רחל אמרה לך, ההוראה שלנו לא להיכנס והם מקפידים על זה. היות אנחנו כמו מנטרה חוזרים על זה :'אסור לכם להיכנס לדירה גם אם יציעו לכם, בואו תשתו, בוא זה, אל תכנסו לדירה'. אני יודע שהילדים מפנימים את זה, יכול להיות שלא. אין לי שליטה של 100%.

הם אפילו דופקים והולכים אחורה.

זה המשפט האחרון שלי. כל כך הרבה דיברנו על העניין של העמותות ומה כן. אני רוצה להגיד לך שלי יש תחושה, כבוד השופט, הוועדה שלו עשתה עבודה נהדרת. קבעה פרמטרים מסוימים, אבל אחרי שהוועדה קבעה, בפוליטיזציה מסוימת הוכנסו עמותות שלא עונות לפרמטרים האלה ואף אחד לא מפקח על זה, כי להביא לידיעתם - - -

דווקא הבנתי שכן - - -

לא. זה בדרג הפוליטי, זה לא בדרג המקצועי. אם זה היה בדרג המקצועי היה קל - -

תודה רבה. עורכת הדין שרונה מזרחי ואחרי מירי זיו.

שלום. אני מ"אקי"ם" ישראל. אני אגיד שני דברים בקצרה כי כולנו באותה דעה, גם לגבי הבטיחות וגם לגבי המעטפת וההסברה.

הבטיחות, כמובן שאנחנו מקפידים על הנהלים. התלמידים יודעים בדיוק שגם אם מישהו אפילו חוטף להם את השקית שישאירו את השקית וילכו. ממש זה נהלים שמחולקים להם, זה נהלים שמעברים להם לפני כן בהדרכות. זה באמת משהו שאנחנו מקפידים עליו. אם חלילה מישהו עשה את זה בגיל שהוא לא היה אמור לעשות את זה, כמובן אשמח לשמוע ואבדוק את זה.

לגבי המעטפת, "אקי"ם, בגלל שהאוכלוסייה שלנו היא של אנשים עם מוגבלות שכלית, בעצם בדרך כלל הם לא מגיעים לבתי ספר ובני הנוער לא נחשפים אליהם, אלא אם כן בני הנוער שמעו איכשהו על "אקי"ם" והלכו להתנדב באיזה מקום. לכן התקופה של יום ההתרמה וכל שיתופי הפעולה סביב יום ההתרמה היא חשובה לנו בגיל שהוא גיל קריטי לחשיפה לאוכלוסיות כאלה. אצלו מי שעושה את ההסברה הם הורים לאנשים עם מוגבלות שכלית ואנשים עם מוגבלות שכלית עצמם. הם מגיעים לבתי ספר כדי לספר את סיפור החיים שלהם. זה משהו שבני הנוער נתקלים בו בפעם הראשונה, תמיד אחרי ההדרכות האלה ניגשים אלינו תלמידים מבית הספר ומבקשים להתנדב בסניף המקומי של "אקי"ם" שנמצא. באמת בעקבות זה גם מזמינים, בית הספר עצמו מזמין פעילויות שקשורות לאוכלוסייה שלנו אם זו הצגה. באמת בני הנוער נחשפים יותר לנושא הזה ומה בדיוק אומרת המוגבלות השכלית הזאת. ככה שימי ההתרמה הם באמת חשובים לנו, אבל לא רואים אותם כמשהו נקודתי. אנחנו רואים אותם כמשהו שמתפרס לאורך השנה. בפעם האחרונה של יום ההתרמה שלחנו למשרד החינוך דוח על כמעט 400 שיתופי הפעולה שהיו בעקבות יום ההתרמה. לנו זה באמת מאוד מאוד חשוב, דווקא המעטפת מסביב.

תודה רבה. אני רק אסכם, את אמרת שהפעילות היא חשובה, במיוחד בגילאים האלה, החשיפה. את יכולה להתחייב שכל ילד שיצא להתרים ל"אקי"ם" עבר הכשרה?

כן. בוודאי, בוודאי ובגלל זה מגיעים דווקא הורים לאנשים עם מוגבלות שכלית. אצלנו, אנחנו רוצים שזה יבוא מכאן ולא רק כי המורה אמרה וחייבים ללכת וזה כאילו מישהו אחר. לנו חשוב בדיוק הדברים האלה.

מירי זיו בבקשה.

אני באמת אשתדל לא לחזור על דברים שנאמרו כאן.

את לא תחזירי, אבל. בבקשה מירי.

אני אעשה פה מאמץ.

אני באמת חושבת שבוועדה שבראשה עמד כבוד השופט עשתה דבר חשוב. זה שיש חורגים ממנה, אני מקווה שלא בתוכה, אתה התייחסת שיש דברים בניגוד לדברים שהוחלט. לצערי, במדינה שלנו אנחנו ראינו דברים קשים שנעשו מחוץ לחוק, גם בצמרת למרבה הצער. זה לא אומר שהמקום החשוב הזה שאנחנו יושבים הוא לא צריך להתקיים בגלל שהיה לנו לפני - - -

אנחנו לא מדברים רק על חריגות, אנחנו מדברים על תפיסה - - -

דווח על כל מיני חריגות של כל מיני עמותות שאינן מאושרות. אני אומרת, לא צריך לשפוך את המים יחד עם התינוק בגלל שאחרים חורגים ואחרים עושים משהו שלא כדין ולא כמקובל.

אני חושבת שמעבר לנתינה שכל אחת מהעמותות המאושרות בהחלט מעבירה, זה ערך חינוכי מאוד מאוד חשוב של הכרת האחר, הכרת האחר שמזלו לא שפר כמו ילדים וכדומה. אצלנו, מכיוון שכל אחד מדבר על עצמו, כמו שהבנתם, כל קודם גם הכסף חשוב. כל התקציב שלנו מבוסס בעיקרו רק על תרומות, לא שנור, רק תרומות. כי אנחנו לא רוצים ששר בריאות הזה יביא לנו את ה- - - ושר בריאות אחר יביא לנו - - - אחרת, והשנה אם תלחצו על זה לא תקבלו את זה. הוועד המנהל שלי, הוא עושה לנו, לי וליונתן שאחראי על המשאבים האחרים והקש בדלת, עושה לנו חיים קשים, אבל זה דבר נכון. אנחנו פועלים רק על פי שיקולים מקצועיים, מדעיים, נכונים ולא על פי שום דבר אחר. לנו, בשנה שאין לנו סכינאות, והשנה לא יכולתי לבוא בטענות כי כמעט ולא היה לנו הקש בדלת. אנחנו היינו בשיא הסכינאות לא רק מעבר למקומות שהם מעבר לקו הירוק, אלא ברעננה, בתל אביב בעזריאלי - - -

כולנו מכירים ויודעים. אנחנו מניחה שבזה אנחנו בקיאים.

אני אומרת שהשנה באמת הייתה. כי אמרו, אנחנו מדברים על תיכון וחטיבת ביניים. הם מסתובבים גם ככה ברחובות ובפארקים ויכולים - - - -. אבל השנה באמת לא לקחנו, כי ההורים לא מאשרים ואפשר להבין אותם.

היום אנחנו בגירעון בגלל, כמו שהבנת, - - -

מחצית מסכום ההתרמות של הילדים, זה לא - - -

לנו, מהתקציב שלנו בשנה רגילה כשאין דבר כזה, שאין בדיוק אינתיפאדה ואין מה שקרה השנה, זה כמעט 15% מסך התקציב. השנה אנחנו היינו חייבים לקצץ בצורה משמעותית בדברים. ובכלל זה, כשאנחנו באים לבתי ספר, מעבר לנתינה, מעבר לאותם ילדים חולי סרטן, אנחנו מדברים אליהם, אנחנו מדברים על סגנון החיים שלהם שיכול להציל את החיים שלהם. אנחנו אלה שרוכשים את ערכות ובונים את ערכות הנישום בעברית ובערבית שעכשיו נכנסו לבתי הספר, את החשיפה לשמש שאנחנו מלווים שלצערי זה לא חלק ממערכת החינוך. שנים אנחנו רוצים שזה יהיה במערכת החינוך. כמו שאמרת, אסור לבטל משהו עד שיהיה משהו אחר, אבל אין. אנחנו מלמדים אותם על פעילות גופנית, כלומר, סגנון חיים שרלוונטי לכל ילד וילד. כמו שנאמר ובצדק ,מערכת החינוך היא עמוסה. ככה אנחנו חודרים ונתונים אלפי ערכות בשנה סביב ההדרכה עצמה. גם כשמדובר פה מעבר לנתינה, גם לנו מבחינתנו, מדובר גם במשאבים שהם חשובים גם לילדים וגם הקהל הרחב שאנחנו רוצים שימשיך להישאר בריא ושהחולים יקבלו את הטיפול המיטבי.

תודה רבה מירי. בבקשה כבוד השופט אחר כך אתה תשאל שאלה בקצרה.

אני, לאחר ששמעתי את ההסבר מכל נציגי העמותות משהו פה - - -

זהו, כן.

בזמנו ישב בוועדה דוקטור לוקר שהוא היה יושב ראש התאחדות המנהלים. שאלתי אותו: 'למה אתה מתנגד'. הוא אמר לי: 'תן לי שעה שאני יכול להקציב לצורך העמותות ולהסברים שלהם. שעה אני לא יכול, משרד החינוך לא נותן לי'. הם נאבקים על כל שעה וכאן אני רואה שהכול נפרס. אני שואל את השאלה, האם זה בכל בתי הספר או שיש בתי ספר בודדים שמסכימים לזה.

הם טוענים שכל תלמיד - - -

אלה שיוצאים להתרים, כולם מאפשרים לעשות.

כנראה שזה מספר בתי ספר - - -

ומצד שני אנחנו שומעים שזה בדיוק ככה. אותי מטריד, ואת זה רשמתי כשאלה בסיכום, אותי מטריד הפער בין מה שהעמותות מרגישות שהן עושות בשטח, אני בטוחה שהן עושות הרבה, לבין זה שילדים שיוצאים להתרים, דה-פקטו לא באמת פוגשים אותם. לפחות מעדות מועצת התלמידים הם לא.

אני גם רוצה לשאול את השאלה, נניח בישוב כמו גבעתיים, האם הולכים לכל בתי ספר או למספר בתי ספר?

לא. הרשות המקומית עושה חלוקה בין בתי הספר.

לא משנה. תלמיד שיוצא להתרים עבר? בואו נראה. בבקשה אליאב.

אנחנו בצד שלכם, אנחנו בצד של העמותה וכן בוועדה, אבל בואו רגע נהייה כנים. הדברים האלה, מציירים את התמונה ורודה וזה בסדר גמור, אבל אני באופן אישי יודע שיש בתי ספר, במקרה סימסתי לקבוצה של החברים ושאלתי אותם: 'תגידו, עשו אצלכם יום הכנה?' לא רק שלא עשו. יותר מזה - - -

יצאו להתרים בלי יום הכנה?

כן ויש גם בעיה שאליה לא שמים לב. יש עמותות שמאושרות ומנהלי בתי הספר לא רוצים להכניס אותם. לדוגמה, עמותות בנושא סמים. למה, כי בית הספר חושש שיגידו אז שיש בעיה בנושא הזה בבית הספר שלו, והוא לא מכניס את ההתרמות. מה שמנהלים מסוימים עושים, הם מביאים, לדוגמה את "אלו"ט" ואת העמותות של העיוורים שקל מאוד להכניס ובתי הספר בשמחה מאשרים. מביאים עמותה אחת שתעשה את יום ההכנה הזה, אבל יוצאים להתרים ל-4 עמותות שונות זה בגלל - - -

לקבל 4 במחיר אחד. זה אומר שילדים מתרימים לעמותה שאין להם מושג מה היא ומי היא, כי הכנסנו את הכול תחת אשכול אחד. מראש אנחנו מודעים לחטא בתוך הסיפור הזה, שאנחנו לא מקיימים את חוזר המנכ"ל. לפחות זה עושה שכל בפער בין מה שמוצג לנו כאן כל כך פסטורלי ויפה, לבין מה שקורה בשטח ובין מה שעולה בדוח. כאן אנחנו - - -

רק משפט לדוקטור יצחק קדמן, אנחנו באמת מעריכים אותך, אתה באמת עושה עבודה כנה, אבל אני חייב להגיד משהו אחד. תשמע, אנחנו באים כאן ומדברים וכל הזמן יש פה שיח, היושבת ראש רצתה להוריד את גיל העבודה מגיל 14 לגיל 13 - - -

רק בחופש. רק בחופש, להדגיש.

כן. וישר קול זעקה שאמר 'באים לשלוח את כל בני הנוער לעבוד'. כאן אני שואל פחות או יותר, אתה תמכת בהצעה, נכון? כאן באים ואומרים שולחים את בני הנוער להתרים, לא שולחים את בני הנוער להתרים, אני אומר לך את זה כנער. אני, החוויה שלי גם כשאמרו לי לא וגם כשאמרו לי כן, בסופו של דבר זה נחרת אצלי בזיכרון כי באתי ולמדתי. אמרתי, את הערכים האלה אני מקבל דרך השטח. אנחנו כל הזמן מדברים על למידה משמעותית ולעשות עבודות מחקר, זה לדעתי עבודת מחקר של ההתנדבות, לבוא. גם כשיגידו לי: 'לא, אנחנו לא רוצים לתרום לך', אבל שחלק יגיד לי כן. האדם הזה שיגיד לי כן ויוציא לי כוס מים, הוא יעשה מבחינתי את הכול ומבחינתי זאת החוויה שאני רוצה שתלמידים יחוו.

אליאב, כמה מתלמידי י', יא', יב' בכלל משתתפים?

35%.

הנה, עכשיו שמעת.

לא. כמה מהכיתות הגבוהות? מידיעה אישית, מי שמגיע אלי הביתה, רוב הילדים הם ילדים קטנים. רוב הילדים הם ילדים קטנים.

רוב הילדים הם ילדים קטנים, אפשר לתקן את זה. אני בעצמי - - -

אתה אומר דברים נפלאים, אבל אני לא רואה את זה בשטח.

בדרך כלל חטיבת הביניים.

ו-י' ו-יא'?

יש בעיות עם כיתות ו' שמתרימים, אז בוא נדבר על הפרקטיקה, איך משפרים. בוא נגיד - - -

לא יוצאים הבוגרים יותר. פסיכולוגית הם לא יוצאים, אבל יוצאים שכבת חטיבת ביניים שזה יותר טוב מילדי היסודי שיצאו כמה שנים.

אתה יכול לשאול את השאלה בקצרה ושגם התשובה תהייה קצרה.

זה תלוי בדוד ובאליאב.

רציתי לשאול - - -

אתה יוכל לומר מי אתה.

אני אפיק מ"המשמר החברתי", השאלה לא קשורה למשמר.

אני שואל את דוד ואליאב מה התכנית שהם חושבים לשלב בין המעורבות החברתית לבין העניין של ההתרמות.

קודם כל העניין של החשיפה. הזכרת שלא בכל בתי הספר יש עמותות, שלפחות ליום ההתרמה נכנסות, אני לא חושב. העמותות יכולות להיחשף גם דרך התכנית של המעורבות, לכן יצחק אני בדעה איתך. כן לבוא לשלב את זה. לצורך העניין, אם כבר יש את התכנית הזאת, אז שזה יחשב כשעות התנדבות לצורך העניין. יש המון תלונות: 'כופים עלינו להתנדב, 30 שעות, 60 שעות'. אנחנו גם כך יוצאים ליום התרמה של שעתיים-שלוש- ארבע שעות. אפשר להכניס את זה כחלק מהתכנית ושחלק - - -

שעתיים מתוך ה-60. אתה אומר היקפים, אם הם יוצאים שעתיים מותר להם.

לחשוב איך משפרים.

תודה. ברשותכם אני אסכם את הדיון - - -

אפשר עוד שאלה אחת לפני שאת מסכמת?

בבקשה דוקטור קדמן, פעם ראשונה שאני מסיימת דיון בזמן.

יהיה בזמן. אני שואל, בינתיים, איך אפשר לעשות על מנת שהציבור שדופקים לו בדלת ידע שזה לא המעגל השני והשלישי שתיארתי, אלא זה יום התרמה שמוכר על ידי משרד החינוך.

יש הגדרה - - -

לא. הציבור לא יודע, יכול להיות, אבל צריך להסביר את זה יום לפני ההתרמה כדי שהציבור ידע שרק אלה ואלה הם המאושרים ואלה הימים.

צריך לעשות את זה בהסברה, כי גם אם יהיה להם תג גם עמותות פרטיות יופיעו עם תגים ויגידו גם אנחנו.

לכן אמרתי שצריכה לצאת מודעה מטעם משרד החינוך: 'מחר יגיעו לכאן רק אלה שמאושרים על ידנו'.

בדרך כלל מודעות יוצאות מהרשויות.

אני יודעת מתי אמורים להגיד, אני מקבלת איזה מסמך מבית הספר שביום כזה וכזה עוברים ומתרימים. הם עושים את זה יותר כדי שנפתח את ליבנו. כן זה דווקא זכור, תודה רבה על ההערה.

אני ברשותכם באמת אסכם את הדיון. מה שבאמת עלה בצורה בולטת זה הפער שעלה פה בשולחן. הפער בין מה שאנחנו שומעים שעולה מהשטח של מה קורה לילדים ובתי הספר במערכת החינוך לגבי היישום של החוזר, לבין מה ששמענו מהעמותות. שוב, אני בטוחה שהעמותות עושות עבודה, יש את הפעילות ועושות הסברה, אבל השאלה היא אם באמת מגיעים לכל ילד. מישהו ניסה להסביר פה שבעצם ההסברה נעשית על פי אשכולות ואז חלק מהילדים יודעים על המתרימים, אבל החלק האחר שהוא שלושה רבעים לא יודע על מה הוא מתרים, כי אנחנו מכניסים עמותה אחת מתוך הארבע לצורך. זה משהו שאני רוצה שהוא כן יטופל.

ראשית, בלי אכיפה, בלי פיקוח על הנושא של החוזר, הוא לא שווה כלום. אין לו משמעות, תחסכו את הדפים, תחסכו את הדיו. אם הם לא קוראים אותו ועושים את מה שכתוב בו, אז הוא חסר כל טעם. אני ממבקשת דוד, תעביר לשטח את המסר המאוד ברור: חוזר מנכ"ל הוא לא המלצה. צריך לנהוג על פיו וזה חשוב מאוד.

אני שומעת הרבה פעמים את השיח של העומס במערכת החינוך להכניס הסברה. זה הרבה שעות לימוד. לפחות לפי התפיסה, אני מצפה ממנהלי בתי הספר שיבינו שלסיפור החברתי אנחנו מקדישים לו מנקודת ראות אישית, קראו לזה מעורבות חברתית ושזה חלק מתנאי הבגרות. זאת אומרת, מבחינת משרד החינוך כן נותנים לזה את הנפח הראוי לו. שיבינו שהכניסה של העמותות בתהליך החינוכי שנעשה הוא לא פחות חשוב מההתרמה עצמה, ואם הוא לא נעשה הוא מיתר את ההתרמה, לפחות על פי תפיסתי ועל פי מה שעלה כאן. גם זה חשוב.

הגנה וביטחון לילדים, זה עלה חזק. אני אומרת, אנחנו חייבים להיות ad mind לסיפור הזה. לוודא שהילדים יוצאים באמת בזוגות או שלשות, לוודא שהילדים מתרימים בסביבה הטבעית שלהם. אם אנחנו מדברים על יישוב שבו יש מגוון בתי ספר, הילדים יכולים לעבור בשכונות שלהם ואז הם מכירים פחות או יותר את השכנים, מכירים את הסביבה. חשוב באמת שתרד הנחייה כזו למערכת החינוך, שילדים שיוצאים להתרמה יתרימו בסביבה הקרובה לביתם מבחינה גיאוגרפית. כמה שאפשר, שיהיה ברור. אני יכולה להגיד לך, אני פגשתי בימי התרמה ילדים שהם לא מהאזור, לפחות לא מסביבת המגורים שלי, שווה להגיד את זה.

זה אפילו לתועלתם כדאי לעשות את זה מבחינת זמן ההתרמה והפיזור. אבל יש ערים שכל בית ספר זה אשכול אחד, קמפוס אחד גדול ששם בית הספר. ילדים מגיעים מכל היישוב. יש תיכונים, סתם בירושלים, תיכון ליד"א הוא לוקח מכל מקום, הוא לא לקוח מהסביבה. בתי הספר הם אזוריים.

מצוין, שכל ילד יתרים בסביבת המגורים שלו. אתה מחזק אותי, זה אפילו מאפשר פריסה יותר רחבה של בית ספר אחד.

מצד אחד. מצד שני זה מאלץ כמה בתי ספר להתרים באותו אזור - - -

בדיוק, ואז דופקים לך שלוש פעמים בדלת.

זה לא כל כך קל - - -

לא ברמת המלצה. - - -

זה עדיף, כי אז הוא מכיר את אלה שהוא מקיש להם בדלת. לא נעים לך אז אתה תורם.

בשביל הילדים שלנו, מאוד חשוב לי שיהיה כאן, אני מבקשת ממשרד החינוך ואפילו בשיתוף העמותות, כדי ללמוד את העניין הזה שווה להשקיע בזה קצת, לעשות סקר בקרב השטח. קרי, מנהלי בתי הספר, תלמידים בשכבות שמתרימות, באמת כדי לראות מה התחושות שלהם, מה הם מרגישים, עד כמה הם מקבלים הסברה לפני שהם יוצאים, כמה מהם באמת מקבלים הסברה לגבי העמותה שעבורה הם יוצאים להתרים. בעצם לעסוק בכל הסוגיות שמעלה חוזר מנכ"ל. לבדוק את זה עצמנו לעומק, לראות אם אנחנו משיגים את זה. זה לא במטרה לבטל את ימי ההתרמה, זה במטרה לראות שאנחנו עושים את זה נכון ואיפה שצריך - - -

גם בקרב ההורים.

ולשפר את עצמנו. כן בהחלט אפשר להכניס גם את ההורים לתוך הסיפור הזה ושנשמע את כל הציבור. אלו בעצם ההמלצות.

אני מאחלת גם לעמותות הצלחה. ילדים תשמרו על עצמכם כשאתם יוצאים להתרים. משרד החינוך, תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:35.