ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 23/02/2016

בלימת הקטל בדרכים - טיפול בעבירות תעבורה בבתי משפט לתעבורה

פרוטוקול

 
הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 176

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י"ד באדר א התשע"ו (23 בפברואר 2016), שעה 11:00
סדר היום
בלימת הקטל בדרכים - טיפול בעבירות תעבורה בבתי משפט לתעבורה
נכחו
חברי הוועדה:
איתן כבל – היו"ר

נאוה בוקר

עבד אל חכים חאג' יחיא

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין
חברי הכנסת
מסעוד גנאים

עליזה לביא

מנחם אליעזר מוזס

רויטל סויד

אוסאמה סעדי

חמד עמאר
מוזמנים:
יפעת רווה - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ברק לייזר - יועץ משפטי, הנהלת בתי משפט

אילת פילו - דוברת מערכת בתי המשפט, הנהלת בתי משפט

חלי ברכה - עו"ד, הנהלת בתי משפט

ימית עוקב - עו"ד, הנהלת בתי משפט

ד"ר שי סופר - המדען הראשי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אפי רוזן - מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

איציק סרור - מנהל אגף שירותי תחזוקה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חוה ראובני - סגנית בכירה ליועמ"ש, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

נועה רוזנהק - ע' מנכ"ל, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

תנ"צ אלברט אוחיון - סגן ראש אגף תנועה, משטרת ישראל

נצ"מ ידידיה סבג - ראש מחלקת תנועה, משטרת ישראל

נצ"מ שרית פיליפסון - ראש מחלקת תביעות, משטרת ישראל

רפ"ק מלי שר - קצינת תביעות, משטרת ישראל

מאיר בן גל - אגף התנועה, משטרת ישראל

דנה ימינחה - אגף תנועה, משטרת ישראל

גיורא רום - יו"ר, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרדכי בהירי-דואני - מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עמי רוטמן - יועמ"ש, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מוריה מלכה - דוברת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יובל פרידמן - מנהל מינהל כספים ומשאבי אנוש, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרב רפאלי - ר' תחום חקיקה פניות ציבור וכנסת, הרשות לבטיחות בדרכים

גבי בן הרוש - יו"ר, מועצת המובילים והמסיעים

יהודה בר אור - יו"ר, ארגוני המוניות

איתמר לוין - חבר ועד מומחה ללימוד עיוני בנהיגה, האיגוד המקצועי של מורי הנהיגה בישראל

אליעזר ורט - קצין בטיחות בתעבורה, חברת דן תחבורה ציבורית

מוטי אלמוג - קצין בטיחות בתעבורה, חברת דן תחבורה ציבורית

אורי קריב - יזם ומנכ"ל, חברת סייפר פלייס

רויטל ליכטנפלד אלון - מנהלת פעילות ישראל, חברת סייפר פלייס

יוסי יעקבי - יו"ר פורום עו"ד לתעבורה, לשכת עורכי הדין

שמעון מזרחי - עו"ד

שמואל אבואב - מנכ"ל, עמותת אור ירוק

אדם רם - עוזר מנכ"ל, עמותת אור ירוק

יניב יעקב - מנהל תחום מדיניות ציבורית, עמותת אור ירוק

הילה כרסנטי - אחותה שכולה, עמותת אור ירוק

יעל גרינשפן - אחות לנפגעת תאונה, עמותת אור ירוק

שוש בראל - אם שכולה, עמותת אור ירוק

פנחס יצחק הלוי - נפצע בתאונת דרכים

סנ"צ רון קציר - חבר הנהלה, עמותת אנשים באדום

עדנה צונץ - דוברת, עמותת אנשים באדום

מרדכי פדר - יו"ר, עמותת חיים בדרך מתונה

משה בר - יו"ר, עמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים

עמי צדיק - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אילנית בר - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.
ייעוץ משפטי
אתי בנדלר
מנהל/ת הוועדה
לאה ורון
רישום פרלמנטרי
מוריה אביגד

בלימת הקטל בדרכים - טיפול בעבירות תעבורה בבתי משפט לתעבורה
היו"ר איתן כבל
בוקר טוב לכם, אני שמח לפתוח ישיבה שנייה היום של ועדת הכלכלה של הכנסת. גברתי מנהלת הוועדה, רשמת פרלמנטרית, דובר, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אני רוצה להזכיר לכם שאנחנו נמצאים בדיון השלישי במסגרתו ועדת הכלכלה עוסקת בנושא הקטל בדרכים. ועדת הכלכלה לקחה על עצמה לצאת למסע למיגור הקטל בדרכים. אני רוצה להבהיר לכל חברי ולכל המערכות, אני באמת מצפה – ולא רק מצפה, מציע לכולם – לקחת את העבודה ואת הדיונים שנעשים כאן בכל הרצינות, כי מי שהמכיר אותי יודע, אני לא אשקוט ולא אנוח בעניין הזה. יצאנו לדרך שמנקודת המבט שלי חייבת בסופה להצליח. אני אומר זאת הצורה ברורה ואני אשוב ואחזור כל דיון על הפתיח הזה – שמי שחושב שאנחנו באנו לכאן להעביר את העניין הזה ומי שחושב שהוא יוכל בסופו של תהליך "למרוח" אותנו בעניין הזה, טועה וכדאי שנדע את זה.

אני רוצה עכשיו רק לקבוע את הכיוונים להמשך: העיסוק המרכזי שלנו היום יהיה בעניינים הנוגעים לבתי המשפט לתעבורה, אנחנו היום נעסוק בנושא מאוד מוגדר – בתי המשפט והניסיון שלהם להתמודד עם התופעה. בתי המשפט הם אבן מרכזית במלחמה, צריך שהדברים האלה יאמרו. השאלה היא האם הגורם הזה באמת עושה את מה שמצופה ממנו, פעם אחת; פעם שניה, האם הוא מקבל את הכלים כדי לבצע את המשימות המצופות ממנו, וחשוב לנו כאן לקבל את הנתונים בצורה מאוד ברורה כי דרך הנתונים הקטנים האלה, המספרים, אתה יכול לדעת בדיוק מה קורה.

הדיון הבא, אני כבר מזכיר, יעסוק בתשתיות. בדיון לאחר מכן אנחנו נעסוק בעניינים הנוגעים לחינוך ואכיפה, אתם מדווחים על כך שתצטרכו לבוא ולתת כאן את כל התייחסות בכל הנוגע לאכיפה. אני כבר אומר שב-21 במרס יהיה דיון ארוך שיחולק לשניים: בחלקו הראשון יופיע בפנינו השר לביטחון פנים ובחלקו השני יופיע שר התחבורה, שהוא השר למלחמה בתאונות הדרכים, ובעצם הוא יעשה את הסגירה של כל התהליך. לאחר מכן יתקיים דיון נוסף בתוכנו והכוונה היא להוציא כמעט לאלתר את ההתייחסות שלנו, כך שבחודש הקרוב הכוונה היא להיות כבר אחרי כל התהליכים.

ברשותכם, אני רוצה לפתוח בשני ציטוטים: האחד של השופטת אילה פרוקצ'יה, שהכול נוגע לענייני המלחמה בתאונות הדרכים. כותבת השופטת אילה פרוקצ'יה: "אמצעי המלחמה בתאונות הדרכים הם מגוונים ואינם מצטמצמים לשכלול האמצעים הפיסיים הקשורים בנהיגה על דרך שיפורים ברשת הכבישים או להגברת הפיקוח ואכיפת החוק במרחבי הארץ. עיקרם בראש ובראשונה בהפעלת אמצעי חינוך והסברה שתכליתם להגביר את המודעות לחשיבות הרבה שבשמירה על תרבות נהיגה ולהפנים את החובה לכבד את חייו ושלומו של הזולת. על אמצעי המלחמה בתאונות הדרכים נמנית גם מדיניות הענישה של עברייני תעבורה הננקטת בבתי המשפט, ובמיוחד הענישה המתייחסת לתאונות הקטלניות המקפדות חיי אדם או אלה הגורמות נזקי גוף. על מדיניות הענישה, כאמור, להשתלב בשאר האמצעים הננקטים להשגת מטרה עליונה בחשיבותה – השלטת סדר, משמעת וכיבוד כללי החוק בנהיגה על הכביש למען שמירה על חיי אדם ושלמות גופם."

כותב השופט אביטל חן: "עם זאת, ניסיון החיים בבתי המשפט לתעבורה, ומחקרים לא מעטים ברחבי העולם, מלמדים כי למעלה מ-80% מהתאונות נגרמות דווקא על-ידי נהגים אשר אינם מוגדרים כמסוכנים או כעברייני תנועה, אלא על-ידי נהגים אשר לוקים לרגע בהיסח דעת. גם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הפנימה נתונים אלו."

אני אומר לומר לכם משפט אחד שאני כל הזמן אומר אותו לעצמי או לאלה שיושבים אתי: אין אחד מאתנו שלא נתקל בנהיגה פרועה של כל מיני אזרחים בכביש, ואני אומר את זה בהתחבר לדיון הנוכחי, מי שלא מרחם על עצמו, ובוודאי על סביבתו, אין שום סיבה בעולם שבתי הדין יתייחסו בסלחנות. כי פעם אחר פעם אנחנו פוגשים את מידת החסד והרחמים ביום שאחרי: הוא מסכן, הוא צריך לפרנס משפחה, איך הוא יוכל לפרנס את משפחתו אם ייקחו לו את האוטו? – כל הדברים האלה, צריך שאנשים יחשבו עליהם לפני שהם גודעים חיים של אחרים. אני אומר זאת בצורה הכי ברורה, הכי בוטה, הכי ישירה.

יש חוק במדינת ישראל ואני מצפה שהשופטים יידעו להחמיר כי זה חלק מכוח ההרתעה.

אני מבקש מחברי שמואל אבוהב, מעמותת "אור ירוק", להציג מצגת קצרה שתיפתח את הדיון. ברשותכם אני גם רוצה לומר, הדיון עכשיו הוא דיון מקצועי, אנחנו סיימנו בגדול בשני הדיונים הראשונים את הגופים החוץ-מערכתיים, אני רוצה לשמוע היום את אנשי המקצוע במערכות השונות. בבקשה, שמואל.
לאה ורון
אנחנו ממתינים לברק לייזר, היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט.
ברק לייזר
אני פה.
לאה ורון
בוא, ברק, שב ליד יושב-ראש הוועדה.
היו"ר איתן כבל
אני רק רוצה לומר שמנהל בתי המשפט היה אמור להגיע – מבלי חס וחלילה להמעיט מכבודך – רק הוא מזכיר בוועדה למינוי שופטים ולא קרה הנס כבדרך כלל שהם דוחים את הישיבה. בדרך כלל הם דוחים את הישיבות וסברתי שאולי הוא יגיע, אבל אני בטוח שאתה תדע להציג בפנינו את הדברים אחרי ששמוליק יציג את הפתיח.
ברק לייזר
אגב, אדוני, זה מתקשר לדיון דהיום כי צפויים להתמנות גם שופטי תעבורה.
היו"ר איתן כבל
אז בכלל. בבקשה, שמוליק.
חמד עמאר (ישראל ביתנו)
אז יש בשורה.
שמואל אבואב
אדוני היושב-ראש, כשבוחנים מה שלושת הגורמים המרכזיים שמשפיעים על ההרתעה: ראשית היא הסבירות להיתפס, הגורם השני הוא ענישה מידתית והגורם השלישי הוא הזמן בין עבירת העבירה לבין השיפוט והענישה. לזרוע המרכזית באכיפה, משטרת התנועה – מי שמלווה אותה הרבה שנים יודע שהמשטרה הזו הגיע בעבר להישגים מרשימים – קרו שני דברים מרכזיים בשלוש השנים האחרונות: האחד, קיצוץ משמעותי – 70% בתקציב, 63% בניידות, 38% בשוטרים; והבעיה השנייה, בית המשפט. למרות האכיפה המצומצמת יחסית של המשטרה היום לעומת שנות העבר – כמעט 50% פחות דוחות – בית המשפט עמוס ואינו מסוגל לעמוד בעומס. מה התקנים? מה סדר כוח-האדם שעומד לבתי המשפט? 42 תקנים, 41 שופטים מכהנים, 7 במשרה חלקית.
היו"ר איתן כבל
מתוך ה-41?
שמואל אבואב
נכון. בואו ניקח את היום כדוגמה, בשעה שאנחנו יושבים פה יש דיון של השופטת טל אוסטפלד במרכז, תראה את סדר-היום שלה – רוצים ששופטת אחת תעבור על 48 תיקים ביום אחד, 7 דיונים, 5 הוכחות, 31 הקראות. אבל, כדי שלא יגידו שבחרנו מקרה קיצון אז לידה יושבת השופטת רות רז, שדנה היום ב-57 תיקים. גם אם יתנו 10 דקות לתיק השופטת לא יכולה לקום להפסקה. ואם מחר נראה מה קורה עם השופטת רות וקסמן, נראה אותה דנה ב-52 תיקים. זאת אומרת שכמות השופטים, נוכח המשימות ורמת האכיפה שהמשטרה מזמנת לבתי המשפט, יוצרת צוואר בקבוק. איך הוא בא לידי ביטוי? קודם כל, בתי המשפט קבעו גג – 90,000 מועדי משפט בשנה. זאת אומרת, למשטרה יש מכסה, אם המכסה התמלאה היא לא יכולה יותר לאכוף כי יש גג, 90,000 מועדים.

הדבר השני, בעת הזאת שאנחנו יושבים פה יש 12,000 דוחות שנרשמו וממתינים למועד של משפט. יש מחוזות מסוימים שאם עכשיו שוטר עוצר בן אדם, הוא אומר לו במחוז אחד: תגיע ב-2018 למשפט. זאת אומרת, אם תופסים אדם – בחלק מהמקומות, זה לא בכל המקומות – אומרים לו: תגיד לבית המשפט בעוד שנתיים. כל הממד של ההתרעה והסמיכות והקשר בין העבירה לבין השיפוט מתאדה ולא רלוונטי. התוצאה היא שהמשטרה, עם כל הקושי העצום שיש לה – וצריך להזכיר שבסוף המשטרה עומדת בקושי עצום בלי אמצעים – אבל במעט האמצעים שהיא עושה ותופסת כבר בני אדם, היא נאלצת לבטל אלפי דוחות בשנה, חלק מזה בגלל שהעומס אדיר בבתי המשפט. הולך שוטר היום, אם אין לו זימונים לבית המשפט, הוא תופס את העבריין, אומר לו: אוקיי, להתראות, לא נותן לו דוח כי אין לשוטר באמתחתו, במחשב של הניידת, אפשרות לזמן את העבריין.

הדבר הבא – במה זה פוגע? מעבר לזה שזה מעקר ומחליש את היכולת של השוטרים לבצע את עבודתם ואת אכיפתם ואת הממד ההרתעתי, זה גורם לכל משטרת התנועה להפחית במבצעים, להוריד את כל רמת האכיפה שבעבר ידענו בהיקפים אדירים וגדולים, הם היו יוצאים למבצעים והם היו יוצאים בתדירות גדולה, כל זה ירד כי הם אומרים: מה זה יועיל? התוצאה הבאה היא הסדרי טיעון – הסדר טיעון הוא כלי לגיטימי אבל כשהוא כורח של בית המשפט בגלל העומס האדיר זה מכוון אותם להסדרי טיעון לפעמים מקלים. יושבת פה יעל גרינשפן, אחות של שחר גרינשפן, שחייה התרסקו מנהג שיכור שנהג פי שלושה בכמות האלכוהול, והוא קיבל רק עבירות שירות. אז חלק מהבעיה זה הלחץ להגיע להסדרי טיעון כתוצאה מהעומס האדיר. ברגע שיש פער בין זה שתופסים את העבריין לבין מועד השיפוט זה פוגע בממד ההרתעתי, ומעבר לכך, נהגים שנתפסים ועוברים עבירות ממשיכים לנסוע בכביש ולסכן אותנו כי לוקח מספר שנים עד שממצים את זה.

מה צריך לעשות אל מול תמונת המצב שהצגנו? בגלל שהמצלמות הכניסו גורם חדש למערכת – עד עכשיו זה היה שוטרים ומעט מצלמות – ברגע שהמצלמות יכנסו בהיקף הנדרש, הרצוי, המצופה והמוחלט על ידי ממשלת ישראל, שיגיעו ל-300, בתי המשפט יוצפו, לא יוכלו בכלל להכיל את זה.
היו"ר איתן כבל
הם ייחנקו, הם כבר עכשיו נחנקים עם המצלמות ותכף ברק לייזר יציג את הדברים.
שמואל אבואב
על אחת כמה וכמה. לכן, יש להוסיף 10 שופטים, זה 10 מיליון שקלים. רבותי, על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על נזק כלכלי בתאונות דרכים של 15 מיליארד שקלים – אז 10 מיליון שקלים, להוסיף עוד תוספת של שופטים, מקום וכל ה- facilitiesשצריך לסדר לעניין הזה; ולהסדיר את הקנס – מי שבכל זאת החליט להטריד את בית המשפט, הוא קיבל קנס אבל הוא בחר ללכת להישפט והסתבר שהוא פנה ללא כל סיבה והשופט קבע שהוא אשם, ישלם פי 1.5 מהקנס. אלו הדברים שאני חושב שצריך לסדר אותם לאלתר.
גבי בן הרוש
אם הוא יצא זכאי?
שמואל אבואב
אז מאה אחוז, הוא לא משלם כלום.
גבי בן הרוש
על חשבונו?
שמואל אבואב
לא, אז הוא יוצא זכאי. תבינו, 8%, בעבר, מאלו שמקבלים קנסות, הלכו לבית המשפט בגלל הבלגן שיש שם, הם אומרים: עדיף לי ללכת לבית המשפט מאשר לשלם את הדוח, זה ייקח שנה-שנתיים-שלוש, הפריץ ימות, הכלב ימות, בסוף משהו יקרה ואני אסתדר. לכן אלו ההצעות שאנחנו מציעים.
היו"ר איתן כבל
תודה, תודה על המצגת המאלפת, שלפעמים בקליפת אגוז יוצרת תחושה אצל מי שצופה בנתונים האלה, לפחות אצלי, של חולשה, אני מרגיש איזה סוג של חוסר אונים. כך אני מרגיש.

עו"ד לייזר, בבקשה, הזמן שלך. אני מאוד מבקש שתנסה לתת לנו כאן את מקסימום הפרטים, מקסימום המידע. אני מבקש עוד דבר, חלק מהעניין בהצגת הדברים זה לשים את הדברים במלוא חומרתם על השולחן, אני מאוד מבקש לא לנסות לעגל פינות בעניינים האלה, לא ליפות מהלכים, אלא לשים אותם במלוא חומרתם כי המצב הוא חמור מאוד. בבקשה, אדוני.
ברק לייזר
תודה. הדיון הזה חשוב מאוד ואנחנו מתכבדים להשתתף בו. כפי שאמר היושב-ראש, אני מתנצל בשם מנהל בתי המשפט שרצה לקחת חלק בדיון החשוב הזה אבל הוא נאלץ להשתתף בדיון הוועדה לבחירת שופטים.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
לתעבורה.
ברק לייזר
גם לתעבורה, אמרתי לפני שגברתי נכנסה.
ברק לייזר
מר אבואב הציג בצורה מושלמת את מסגרת הדיון, אני מתחבר לגמרי לדברים שנאמרו, כולל הנתונים. יש מצוקה מאוד גדולה בבתי המשפט אבל אני אתחיל, כפי שהתבקשתי, קצת בנתונים: בשנת 2014 נפתחו במערכת בתי המשפט 104,000 תיקים, קצת יותר, שהם 31% מסך כל התיקים הפליליים במדינה, זה המון תיקים; מספר התיקים שנסגרו הוא קצת יותר – 106,000 תיקים, שהם 48% מכלל התיקים הפליליים; מה שאנחנו מכנים "clearance rate", הפער בין תיקים שנפתחים לנסגרים – סדר גודל של 102%, כלומר, מערכת בתי המשפט מצליחה לסגור יותר תיקים משנפתחו; אורך חיי התיק בממוצע – 6 חודשים, יש תיקים יותר פשוטים שנגמרים הרבה יותר מהר ויש תיקים יותר חמורים שבאופן טבעי לוקחים קצת יותר זמן אבל בממוצע 6 חודשים; יש עליה מסוימת משנת 2013, סדר גודל של 5,000 תיקים, וזה פחות או יותר קורה מדי שנה לפני שנדבר על "א-3", עלייה של 5,000-6,000 תיקים מדי שנה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו)
אתה יכול לתת לי את הנתון כמה נסגרים בעסקת טיעון וכמה נגמרים בהחלטה של השופט?
ברק לייזר
זה לא נתון שהוא זמין, אני מתאר לעצמי שהוא נתון שיותר קל למשטרה למצוא, אני יכול לדבר על איזשהו נתון כללי שמבוסס על הערכה, שמדובר בסדר-גודל של 40%, 40% מהתיקים הפשוטים. בבתי המשפט, כפי שאמר מר אבוהב – הוא מעודכן – יש 40 תקנים בבתי משפט לתעבורה ועוד 2 תקנים בבתי המשפט המחוזיים שדנים בערעורים ועררים על החלטות בתי המשפט לתעבורה. הנתון הזה של 7 שופטים במשרה חלקית הוא לא מדויק, באופן עקרוני ממלאים את התפקיד 40 תקני שופטים, בפועל עוסקים במטריה יותר שופטים אבל באופן עקרוני מדובר ב-42 תקנים כפי שנאמר. ישנה חלוקה לפי מחוזות, אני לא יודע אם זה מעניין אבל הכי הרבה שופטים יש באופן טבעי בתל-אביב.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה)
כלומר, 40 שופטים על 104,000 תיקים, כן?
ברק לייזר
חד משמעית, מצוקה מאוד גדולה, בהיבט הזה יש מצוקה גדולה.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה)
מצוקה נוראית.
ברק לייזר
אני אומר, ואני חלילה לא אומר את זה כתירוץ, העומס שמוטל בהקשר הזה הוא לא חריג מהעומס שמוטל על מערכת בתי המשפט באופן כללי. במערכת בתי המשפט נפתחים מדי שנה סדר-גודל של 800,000 הליכים, יש במערכת בתי המשפט 690 שופטים, המצוקה מלווה את ההליכים כולם, כולל בהליך הפלילי. בהליך הפלילי, מי שמכיר ועוסק במטריה, מדובר במצוקה לא שונה, גם שם יש לא מעט תיקים שנגמרים בהסדרי טיעון, גברתי מכירה את זה מקרוב, והמצוקה היא כפי שנאמר. אין ספק שמינוי שופטים נוספים בבתי המשפט לתעבורה הוא צורך וצורך חיוני, וכפי שאמר מר אבוהב, לא מדובר בתקציבים שהם חריגים במיוחד.

עוד דבר שאני רוצה להגיד בהקשר הזה, ואף אחד לא יכול לחשוב אחרת – כדי להתמודד עם הבעיה יש צורך בשילוב זרועות של כלל הגורמים שקיימים במרחב. בתי המשפט לתעבורה, גם אם הם יקיפו 60 שופטים או 70 שופטים, לעולם יצטרכו להתמודד הר כגיגית עם הגשת כתבי אישום לבתי המשפט, לא יוכלו להתמודד עם זה אלא אם תהיה הכרה בקרב גורמי האכיפה בדבר המסוגלות של בתי המשפט לטפל בתיקים. גם ציין אבוהב בצורה מדויקת, עד שנת 2011 נרשמו על ידי משטרת התנועה 1.2 מיליון דוחות בשנה, מרבית התיקים האלה – אז, באותה נקודה, לא היתה הגבלה של מספר התיקים שאפשר היה להביא בפני בתי המשפט – סדר-גודל של 30%-40% מצאו דרכם לבתי המשפט, מה שסתם, אדוני אמר חנק, את מערכת בתי המשפט.

בשנת 2010 מינו שר המשפטים דאז ושר התחבורה דאז ועדה פרלמנטרית בהקשר הזה ומונתה ועדת משנה בראשות השופט אביטל חן, היום נשיא בתי משפט השלום מחוז ירושלים – אדוני גם הקריא מדבריו – והוועדה ישבה על המדוכה עם נציגים של כל הגורמים שפועלים במרחב, מתוך הכרה מאוד מאוד ברורה שצריכים לקרות בעצם שלושה דברים: ראשית, להחמיר או לתת יותר כלים לגורמי האכיפה להתמודד עם המצב בשטח, דובר שם על הרחבת סמכויות השופטים לפסילה מינהלית, לשלילה, להחרמות רכבים וכו'. בעקבות הוועדה נוסח תיקון 112 לפקודת התעבורה, שבו יש יותר מ-80 הצעות לתיקוני חקיקה, מרחיקי לכת אפשר לומר, שנותנים לכלל הגורמים שפועלים במרחב, כולל בתי המשפט, כלים יותר אפקטיביים להתמודד.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
כגון?
ברק לייזר
כגון הרחבת סמכויות המשטרה לפסילה מינהלית, נושא של חזקת אמינות של מכשירים אלקטרוניים וכך הלאה.
עדנה צונץ
מה עם מוות ברשלנות חמורה לנהגים עבריינים?
ברק לייזר
אני אתייחס, ברשותך.
עדנה צונץ
גם השופט חן אביטל - - -
היו"ר איתן כבל
ברשותכם, בבקשה. אמרתי בפתיח דברי, לא קל לי לשמוע את הנתונים הלא פשוטים האלה אבל בסופו של דבר אני רוצה שנקבל את התמונה הכוללת. תודה.
ברק לייזר
התיקון הזה ממתין עוד מהכנסת הקודמת לאישור.
היו"ר איתן כבל
תיקון 112?
ברק לייזר
כן.
היו"ר איתן כבל
אני כבר מודיע: אנחנו נקדם אותו לאלתר.
ברק לייזר
נתבקשתי גם על ידי מנהל בתי המשפט לומר שאנחנו נתונים לשירותכם בהקשר הזה. אנחנו מוכנים ליצור צוות של שופטי תעבורה שייקח חלק בדיוני הוועדה, אם תרצו להכניס את הטיפול בתיקון להילוך גבוה אנחנו נשמח לשתף פעולה. יש שופטים מומחים, כולל הנשיא אביטל חן שהסכים לקחת אחריות בנושא הזה, הנושא הזה בדמו ובדמנו ואנחנו נירתם בעניין הזה ככל שיידרש.
היו"ר איתן כבל
אז אני כבר מודיע לפרוטוקול, אדוני, גברתי מנהלת הוועדה, אנחנו נשים את הנושא הזה כאחד מהנושאים המרכזיים שלנו. גם, אם צריך, נגמור את זה כבר בתחילת הפגרה ואז גם יהיה זמן לקיים את הדיונים בניחותא. אנחנו גם נקבל את ההצעה שניתנה לנו כאן שתגיע אותה קבוצה של שופטים כדי שנוכל להוציא את התוצאה הטובה ביותר מתחת ידינו.
ברק לייזר
זה באמת חשוב ואנחנו נשמח להירתם. חשוב להגיד שבקדנציה הקודמת, בגלגול הקודם, עבדה מערכת בתי המשפט בצורה מתואמת עם אגף התנועה ועם הפרקליטות בהקשר הזה, שזה לא דבר מובן מאליו שבתי המשפט פועלים בסנכרון ישיר עם גורמי האכיפה בהקשר הזה, על מנת להתמודד בצורה מיטבית עם התופעה. גם אנחנו, במערכת בתי המשפט, לא רווים נחת מהמצב הזה שנוצר וגם אנחנו לא אחת מוצאים את עצמנו מתמודדים עם הצורך בקבלת משאבים. אני מניח שכולכם יודעים, תקציב מערכת בתי המשפט, בשונה ממה שקורה בעולם, הוא לא תקציב עצמאי, אנחנו תלויים בעניין הזה בממשלה, באגף תקציבים, יש מאבק מתמיד בעניין הזה אל מול הגורמים באוצר.

כפי שאמר מר אבואב, ואני מתחבר לזה לגמרי, יש צורך לאלתר במינוי שופטי תעבורה נוספים, וצריך להבין, שופטי תעבורה מחייבים גורמי תמיכה שיפעלו בתמיכה לפעילות שלהם, קרי קלדניות, מזכירי בית משפט וגם facilities, גם זה הוזכר. יש מצוקת מקום נוראית בבתי המשפט, מי שמכיר את בית המשפט לתעבורה בתל-אביב, יש אילוצים מאוד מאוד משמעותיים של מקום ועושים שמיניות באוויר כדי למצוא מקומות לקיים את הדיונים, חלק מהדיונים מתקיימים בלשכות השופטים, לא חינני.

אז אמרתי קודם, שיתוף הפעולה עם אגף התנועה דאז, בקדנציה הקודמת שלו, בעצם הביא לשיפור מאוד משמעותי בתפקוד של בתי המשפט לתעבורה. הצלחנו ליצור מצב שנסגרים יותר תיקים מאשר נפתחים. עד לאותה נקודה, וגם זה נאמר, בתי המשפט לתעבורה צברו איזושהי גיבנת מאוד מאוד משמעותית וכתבי אישום שהוגשו בנקודה מסוימת הגיעו - - -
היו"ר איתן כבל
רק אני מבקש מאדוני לסכם, השעה 11:35 ואני רוצה שנתחיל לעבור לסדרת שאלות. אני כבר אומר לכולם, אנחנו לא מרצים היום, אנחנו שואלים שאלות – מי שיש לו שאלה שישאל.
משה בר
שאלה על בתי המשפט.
היו"ר איתן כבל
ברשותך, בדיונים היום משתתפים חברי הכנסת ואנשי המקצוע, בדיונים הקודמים נתתי את האפשרות. אני רוצה להיות מאוד ממוקד ברשותכם. בבקשה.
ברק לייזר
משפט אחרון, אני אתן זמן גם לדוברים אחרי כמובן. בעצם כולם יודעים שלמכשירי "א-3" יש אפקטיביות מאוד משמעותית בהתרעה בכבישים, יחד עם זאת, צריך לזכור שהמצלמות האלה עובדות 24/7, מצלמות בלי סוף. צריך לחשוב על מצב שבו מרבית הדוחות יטופלו על ידי הגורמים האדמיניסטרטיביים המינהליים, על ידי גורמי האכיפה, ולא כל התיקים האלה חייבים להגיע לבתי המשפט באופן עקרוני. נכון שזה טעון תיקון חקיקה אבל אמר היושב-ראש שאנחנו נשקוד על עבודה בהקשר הזה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו)
כמה תיקים מגיעים?
לאה ורון
שיעבירו כבר הצעות.
ברק לייזר
לדעתי זה מונח.
לאה ורון
112 ברור, אני מדברת על הצעתך ביחס למצלמות "א-3".
חמד עמאר (ישראל ביתנו)
רק לדעת נתון, כמה תיקים מגיעים דרך המצלמות?
ברק לייזר
אלפים. אמר אבוהב בצדק, אני מכיר נתון אחר, אבל יש 10,000 דוחות שממתינים לקביעה, סדר גודל של 15,000, משהו כזה. זה המון המון תיקים. מי שמכיר את המטריה יודע שלא כל הדוחות האלה באמת צריכים להיות מטופלים על ידי מערכת השפיטה. מי שמכיר את הנתונים ביחס למה שקורה בעולם, אז לא מעט מעבירות התנועה מטופלות על ידי גורמי האכיפה, על ידי הגורמים האדמיניסטרטיביים, מיעוט התיקים יחסית מגיע לבתי המשפט. משפט אחרון לסיום, חשוב לזכור שיש צורך בשילוב ידיים של כלל הגורמים כדי להגיע לתפקוד מיטבי.
היו"ר איתן כבל
קודם כל, תודה לך, תודה על ההצגה. אני אגיד לך מה הרושם שלי מהדברים שאמרת, ולמרות שביקשתי התנהלת בעדינות למערכת שאתה מייצג, אני אומר את זה בניסוח הכי עדין שאני יכול, כי בשורה התחתונה מערכת המשפט – שהיא רגל מרכזית במאבק נגד הקטל – לפי הנתונים האלה נכשלה ונכשלת מדי יום בתפקידה. זה לא שעכשיו אני בא ואומר איזו אמירה מחוזית כזאת, כדי לעלוב במאן דהוא, אלא, הנתונים שאתם מציגים מראים, אני אומר זאת בצורה ברורה, שמערכת המשפט נכשלה ונכשלת מדי יום בתפקידה. כמובן שבעניין הזה, גברתי, ואני אומר גם לחברי שיכינו בסוף את הסיכום יחד אתי, עניין בתי המשפט לתעבורה הוא רגל מרכזית במאבק הזה.

נקודה נוספת שאני רוצה רק להזכיר לחברים: ביום שלישי הבא יתקיים דיון נוסף ויכבד אותנו בנוכחותו מבקר המדינה, שגם הולך לפרסם דוח בעניינים בהם נגענו. יש אמברגו אבל אני אומר זאת בצורה הבאה: לא זו אף זו – מה שאמרנו עכשיו זה עוד אפילו לא קצה קצהו של ההתייחסות של המבקר. הדיון כמובן יהיה בהשתתפות הוועדה לביקורת המדינה ותשב אתי ותנהל את הדיון חברתי, חברת הכנסת המצטיינת, קארין אלהרר.

ברשותכם, אנחנו נעבור לסדרת שאלות של חברי הכנסת.
ברק לייזר
אדוני, ברשותך אבקש רק משפט אחד בעניין אמירתך על כישלון מערכת בתי המשפט. אין ספק שחלקה של מערכת בתי המשפט חשוב, כפי שאמרת, לקבוע שמערכת בתי המשפט נכשלה זו אמירה קצת מרחיקת לכת. מערכת בתי המשפט מציגה נתונים מאוד משמעותיים ביחס להתמודדות עם העומס שמוטל עליה, עושים מאמצים מאוד מאוד ניכרים, כולל מבצעים בפגרה, כולל הירתמות של שופטים אחרים ממטריות אחרות לצורך ההתמודדות. אני חושב שמה שכושל זה תפקוד המערכות באופן מסונכרן, במידה מסוימת אני חושב שמדינת ישראל כושלת כי מערכת בתי המשפט לא עצמאית ולא יכולה לפעול לפי מיטב הבנתה.

מעבר לזה אני אזכיר, כפי שהיינו נוהגים להגיד פעם, השמיכה היא שמיכה קצרה, כשאתה מושך משאבים מהתחומים האחרים אל בתי המשפט לתעבורה אז אתה מזניח תחומים אחרים – בתי המשפט למשפחה, בתי המשפט לנוער, בתי המשפט הפליליים – והמשמעות של זה היא ברורה.
היו"ר איתן כבל
קודם כל, אני מודה לאדוני על התיקון, אבל אני בדיוק לא רוצה שהדיונים ילכו למקום שאדוני רוצה לקחת – במקום שאתה מבקש לקחת אותי אף אחד לא אשם. אני לא רוצה גם שיהיה ויכוח בינינו, אינני כמובן מפנה את האצבע כלפיך אבל זו בדיוק התרבות הזאת – אני רוצה לדעת בשורה התחתונה, בסופו של יום, מי אחראי, מי זה שבסוף בסוף בא ונותן את הנאום המתכלל, מי זה אומר: יש ניידות, אין ניידות, מי שאומר: יש מצלמות, אין מצלמות, כמה נשפטים, מה לוחות הזמנים.

אני אגיד לך מה ההבדל הגדול – בתוך כל התהליך הגדול הזה שמתקיים, התהליך החברתי בישראל שמונח לפתחנו, צרות מצרות רבות והוועדות כאן עוסקות ברגע זה במכלול שלם של נושאים. אני סיימתי – להבדיל אלף אלפי הבדלות – דיון על מפוטרים בחברת החשמל, שזה כל עולמם, רק ההבדל הוא שפה 355 איש ואישה, ילד וילדה, סיימו את חייהם וסיימו מעגל שלם של חיים, גם של אלה שנשארו בחיים. זה כל ההבדל. סליחה, אני לא רוצה להישמע פופוליסט, אבל המציאות היא זו שמדברת בעד עצמה. אני לא באתי להאשים עכשיו אף אחד. גם קבעתי לעצמי בתהליך הזה לא לעסוק בלהגיד "אני מאשים", אלא לנסות לסיים תהליך עם להגיד ולהציב מי צריך לעשות את המשימות ומה מצופה מכול אחד ואחד בעשייה. יגיע הרגע, אני מקווה שלא נידרש לו, שבו נצטרך להגיד "אני מאשים".

בבקשה, חברי חמד עמאר, שהוא גם ראש השדולה בכנסת, ששנים לקח על עצמו את המשימה הזו כמעט לבדו.
חמד עמאר (ישראל ביתנו)
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהנושאים שבחרת לדון בהם בוועדה הם נושאים מאוד מאוד חשובים, גם הנושא הזה הוא נושא חשוב וזה ייתן לנו תמונה כללית על הנושא של תאונות דרכים. אני חושב שהנקודה שהעלו אותה – פרק הזמן שממתין אותו מבצע עבירה חמורה ואותו מבצע עבירת תעבורה עד ההגעה לבית המשפט – נותן את האפשרות לאותו נהג להמשיך לבצע עבירות. תפסו אותי – תפסו אותי; לא תפסו אותי – אני ממשיך לבצע את העבירות. לכן, אני שמעתי שיש מחסור, לא שמעתי כמה שופטים אנחנו צריכים בשביל להגיע למצב שתוך שלושה חודשים אותו עבריין שמבצע את העבירה החמורה יגיע לבית משפט, את זה לא שמעתי. שמעתי את זה משמוליק אבוהב, אבל מנציג בתי המשפט לא שמעתי.

הנקודה השנייה שאני רוצה לעלות היא נושא – אתה בעצמך אמרת "קרוב" ואין לך נתון מדויק –הסדרי הטיעון, אותן עבירות שנגמרות בהסדרי טיעון. אני יודע איך זה הסדרי טיעון, אני בעצמי עו"ד ואני יודע איך זה הסדרי טיעון, אני יודע איך גומרים את כל הנושא של הסדרי טיעון. מגיע אותו עו"ד, יושב עם התובע, תוך שתי דקות גומרים הסדר טיעון ונכנסים פנימה לשופט. אני יודע. הנקודה הזאת קצת כואבת. עם כל העבירות החמורות, בהסדרי טיעון אנחנו מגיעים למצב של עונשים כאלה נמוכים, עונשים שאותו נהג אומר: מה אכפת לי, עוד פעם נגיע להסדר טיעון.

אני חושב, אדוני היושב-ראש, ששופטי ישראל – אני לא רוצה להאשים אותם בשום דבר – אבל עדיין לא הפנימו את הנושא של עבירות תעבורה. אנחנו, במדינת ישראל, הצלחנו להפנים את עבירות אלימות בתוך המשפחה, פעם לא היינו מחמירים באלימות בתוך המשפחה, היום שופטי ישראל מחמירים מאוד בנושא של אלימות בתוך המשפחה ויבורכו על הנושא הזה. אני רוצה גם את הנושא של עבירות תנועה וחיי אדם – זה חיי אדם – גם להחמיר. לקחת את הנושא הזה לידיים ולדעת: בחור שעבר באור אדום בנס, לא הרג מישהו. בנס לא הרג מישהו. לכן צריך להחמיר בכל העבירות האלה. בחור שנסע 150-160, בנס שהוא לא התהפך בעצמו ובנס לא גרם לתאונה.

לכן, אני מעלה את שתי הנקודות האלה. הרחמנות שלנו כשופטי ישראל בעבירות תעבורה – צריך כבר לשנות את הדבר הזה ולהתחיל לעבוד כפי שאנחנו מתייחסים לעבירות בתוך המשפחה.
היו"ר איתן כבל
תודה. חאג', רויטל, מנחם אליעזר מוזס ועליזה לביא, אני מבקש מכם שאלות. אחרי זה תדבר הגב' יעל גרינשפן, שאחותה נפצעה קשה כאשר נהג שיכור פגע בה, וגם שמוליק התייחס לזה, אחרי זה אני רוצה לשמוע את עו"ד שמעון מזרחי, מהצד שמייצג נאשמים בתאונות. ברשותכם, בואו נהיה ממוקדים בשאלות כדי שנוכל לצאת מכאן עם תובנות.

בבקשה, חאג'.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת)
כבוד היושב-ראש, אין עוררין שחלק מהטיפול או מהמלחמה בתאונות הדרכים זה עניין האכיפה, זה מוסכם על כולנו וראינו איפה אנחנו עומדים בנושא הזה. אנחנו היום נדבר על בתי משפט, יש לי הצעות: אחת, צריך למיין את העבירות, יש עבירות שהן יותר קשות אז הן צריכות לקבל קדימות בשפיטה, לא מעניין: פתחנו תיק ועד שהתור שלו מגיע ומתי יש מקום ביומן של השופט ומתי דנים בזה.
שמעון מזרחי
יש סיווג של עבירות תלתן.
חמד עמאר (ישראל ביתנו)
יש "תיקים אדומים" ותיקים רגילים.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת)
זה התיקים והתיקים האלה יקבלו קדימות ואפילו דחיפות בעניין השפיטה ואז הם גם יכולים להוות כמין הרתעה מסוימת, זה הנושא הראשון.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
אפשר פה, אדוני, בהמשך למה שהוא אומר, לקבל מהיועץ המשפטי מיון של 104,000 התיקים? זה חשוב.
היו"ר איתן כבל
אוסאמה, תכף יגיע תורך ואתה תוכל לשאול אותו.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת)
כי אם אחרי שנה וחצי-שנתיים נגיע לבית משפט, הנאשם או העבריין, או איך שתקראו לו, יכול לבוא ולהגיד: כבוד השופט, בהמשך הזמן הזה תראה כמה אני ילד טוב, לא תפסו אותי – הוא לא יכול להגיד אפילו "לא ביצעתי עבירות", הוא יכול לבוא ולהגיד "לא תפסו אותי", כי גם חשובה ההדגשה שאני לא אתפס כדי שלא אראה כמי שעושה עבירות כל הזמן. אז הקדימות הזאת, הקביעה והפרסום – לתת גם פרסום וכותרות לעניין השפיטה וההחמרה בשפיטה.
היו"ר איתן כבל
תודה. אני שוב מבקש מחברי, לשאול שאלות. רעיונות והצעות – אני מבטיח לכם שנאגור, נאסוף את כולם כדי להוציא בסוף את הסיכום. שאלות, אני יודע שזה קשה.

בבקשה, חברתי רויטל סויד.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
קודם כל, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לך על סדרת הדיונים האלה שאתה עורך, זה חשוב מאוד ולי אין ספק שמרגע שנטלת את הנושא הזה לידיים תצא מפה בשורה, גם במובן של חקיקה והקדמת חקיקה וגם במובן של ייעול הליכים.

אנחנו היום דנים בכל הנושא של בתי המשפט ואני פונה אליך חברי, ברור לנו שאנחנו צריכים לעשות את כל המהלכים לפני כן – ניידות, קנסות וכיוצא בזה – אבל עכשיו אנחנו מדברים על השלב של אחרי, כבר הגענו לכאן וכבר הגענו למצב שאנחנו בבתי המשפט. יש מנעד מאוד גדול של תיקים בבתי המשפט לתעבורה, זה מתחיל מברירות קנס וזה נגמר בתיקי גרם מוות ברשלנות ולפעמים גם הרשלנות היא רבתית, כמו שאנחנו גם דיברנו עליה, ועד שאין רפורמה בעבירות המתה גם הגרם מוות ברשלנות הזה נמצא בבית משפט לתעבורה.

השאלה שלי אליך היא כזאת: אנחנו יודעים היום שיש לנו 40 שופטים, יש לנו מעל 100,000 תיקים, אפשר לעשות הליכי ייעול, הליכי הייעול הם מאוד מאוד ברורים עד שיהיו עוד שופטים, עוד תקנים, חקיקה נוספת שתוכל לעזור – מה עם הליכי הייעול האלה ולמה אתם לא עושים אותם? שופטים ייעודיים שיתעסקו עם ברירות קנס, כל היום השופטים האלה יתעסקו רק עם ברירות קנס, זה יהיה מה שהם יעסקו בו; שופטים ייעודיים שיעסקו בכל הנושא של ניהול תיקי הוכחות כלליות: תאונות, תאונות דרכים, תאונות עם נפגעים וכיוצא בזה למי שרוצה לנהל הוכחות ושופטים ייעודיים שינהלו תיקי גרם מוות ברשלנות, תיקים קטלניים.

כשאתה עושה את הדבר הזה אתה מאפשר לשופט, במקום לקבל מאות אזרחים ביום שיושבים מ-09:00 בבוקר עד 06:00 בערב ולכל אחד אין את יומו, צריכים להגיע להסדרי טיעון, צריכים להזדרז מאוד כי אין מה לעשות, אתה מאפשר לנהל את ההליכים בהתאם לרמת הצורך. עשו את זה בדיוק גם בהליכים הפליליים. גם בהליכים הפליליים, מה לעשות, יש עומס על בתי המשפט והעומס על בתי המשפט הוא שאין מספיק שופטים, אז הפרידו בין תיקי המוקד, תיקים שנגמרים בהסדרים, תיקי הוכחות ואז אתה מייעל את המערכת. למה אתם לא עושים את זה היום בבית משפט לתעבורה עד שבאמת תיפתר הבעיה?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת)
זה המיון של התיקים.
היו"ר איתן כבל
תודה, רויטל.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
עם שופטים ייעודיים לזה.
היו"ר איתן כבל
ודאי. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה)
תודה, אדוני היושב-ראש, שקיימת את כל הדיונים האלה, אני מצטרף. אני מאוד פגוע בשלושת השבועות האחרונים, אתם יודעים, הבן שלי עם שני נכדי עברו במעבר חציה בירושלים, בשכונת קטמון, באה מכונית, הנהג ביחד אחת החזיק את ההגה, ביד השנייה הסתכל באייפון או במשחק הכדורגל, למזלי הבן שלי לקח את שני נכדי וזרק אותם למדרכה אבל הוא כבר לא הצליח להינצל. האוטו עלה עליו וריסק לו חצי רגל. הוא עבר ניתוח של ארבע שעות, 13 ברגים בקרסול, הוא צריך לשכב 6 שבועות עם הרגל תלויה למעלה, בנוסף לשלושת השבועות הקודמים, ושנה שיקום – וזה בהגדרה "פצוע קל".

מה אנחנו נאמר לשש משפחות ההרוגים? כשאני שאלתי את ראשי "אגד" – הלכתי לנחם ביום שישי את המשפחות, כל אחד עם הכאב שלו, עם הטרגדיה הנוראה, אחד מהם אפילו צעק לראשי "אגד": אני לא יכול לראות אתכם, רצחתם לי את אשתי, רצחתם את התינוקת שלי, אשתו היתה בהריון, הוא אמר: אני לא יכול לראות אתכם. אז אני שואל את השאלה: הרי קלות הדעת להחזיר את הנהג הזה אחרי שרק לפני שנה הוא עשה תאונה מחרידה ו"רק" 18 פצועים, והשופט שהוזכר כאן מקודם – בשם אביטל, נדמה לי – מה הוא נתן לו? חודש וחצי פסילה ו-500 ש"ח קנס כספי, מה קורה כאן?

אל תביא לנו 10 שופטים נוספים, מר אבוהב, תביא 200, אם זה לא יהיה בפסיקות – נהג שפצע באותו כביש, באותו מקום, בהתנגשות עם משאית, אותו הדבר, מה הוא קיבל? חודש וחצי פסילת רישיון. אילו היה מקבל 3 שנים, היתה התאונה הזאת? וזה מה שאמרו לי ראשי "אגד": בסדר, אנחנו נבדוק את עצמנו אבל אנחנו קיבלנו כבר תיק נקי. מה עוד, מאז שהיתה הרפורמה ונכנסו כל מיני חברות אז הרי חברה אחת לא מדווחת לשנייה בגלל החיסיון. הפקרות מוחלטת בכבישים, מה אנחנו יכולים לעשות לזה? יש הרבה פתרונות, הצעות מעשיות, אבל זה יהיה כבר בדיונים הבאים.
היו"ר איתן כבל
תודה, אדוני, אנחנו שולחים בשם כולנו החלמה מהירה מעומק הלב.

חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה.
עליזה לביא (יש עתיד)
אדוני, אני רוצה להצטרף ולחזק אותך על האחריות שלקחת במקום שאין אחריות, במקום שיש זלזול בחיי אדם, על עצם העלאת הנושא הזה לסדר-היום אחרי ששנים רבות נרדמנו בשמירה. יותר מדי שנים יש התעלמות וחוסר עניין להתעסק. יש הרבה מאוד צרות במדינת ישראל, מתעסקים בגבולות החיצוניים ומשקיעים אבל מה שקורה כאן – הנתונים מתחילת השנה הזאת לקטל בכבישים – זה חלק בפועל מאלה שחוזרים לכבישים. צריך פה – ודיברו חברי וקודמי על המחסור בבתי המשפט ואתם תיארתם את זה וצריך כמובן לשנות את זה – אבל המציאות הזאת, מעבר לשרי מאות, שרי אלפים, שצריך לעשות את זה, מחזירה פושעים לכביש.

איך לא מחזירים פושעים לכביש? בזה שמתעסקים בעניין הכלכלי למשל. בעניין של התאונה האומללה של חברת "אגד" – "אגד" צריכה לחטוף קנס. היא צריכה לחטוף קנס. עצם זה שיושב קצין הבטיחות או הקצין של "אגד" ואומר: יש לכל נהג תיק בטיחות, וביקשנו – אתה, אדוני היושב-ראש, ביקשת לדעת, הרי זה לא חיסיון וזו לא חקירה - - -
היו"ר איתן כבל
אנחנו נקבל את כל הפרטים האלה לא רק מהם.
עליזה לביא (יש עתיד)
נכון, אבל האם האחריות השילוחית היא של החברה הציבורית? צריך פה לבוא ולראות איך אנחנו מתמודדים עם זה גם מבחינת מערכת המשפט. זו לא בעיה אישית של הנהג עצמו. כשאנחנו מדברים על פדופילים - - -
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת)
לא רק, אפשר להגיד "לא רק", אבל לא להגיד שזו לא אחריות שלו, האחריות שלו גם.
עליזה לביא (יש עתיד)
ברור, ברור שזו אחריות שלו וברור וברור וברור.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת)
המשפט הוא "לא רק אחריות שלו".
עליזה לביא (יש עתיד)
חד משמעית, ברור שזו אחריות שלו והוא ייתן את הדין והוא שותף מלא לכל מה שקרה כאן עם התאונה המיותרת והנוראית הזאת, אבל האחריות השילוחית היא על החברה, חברה שאפשרה לאדם כזה לחזור. אין לנו פה מידע לגבי נהגים שכאלה. אני לא יודעת לגבי חברה שאמורה להיות מסודרת, כזו או אחרת, אבל הרי יש הרבה מאוד חברות שנכנסו היום, אחד באמת לא יודע מהשני, אין רשימה, אין מעקב.
היו"ר איתן כבל
זה אחד הדברים, גברתי, שאנחנו נדאג שיהיו, זה אחד הלקחים שאנחנו גם נדרוש.
עליזה לביא (יש עתיד)
אני רוצה לדעת גם מבחינה משפטית בהקשר הזה של כל מה שקשור לתחבורה הציבורית במדינת ישראל מבחינת אחריות שילוחית. כמובן שהנהג הפושע הזה ייתן את הדין, אבל מה לגבי החברה שהעסיקה אותו, במיוחד שלאדם כזה יש - - -
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני)
עליזה, "אחריות קפידה" קוראים לזה. בעבירות הגנת הסביבה – כשיש הזרמה של שפכים לא מותרים, המנהלים נושאים באחריות קפידה.
עליזה לביא (יש עתיד)
אז אם באיכות הסביבה אנחנו רואים את זה, אז למה אנחנו לא רואים את זה כאן? זאת שאלתי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני)
זה מה שאני אומרת.
היו"ר איתן כבל
תודה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, לאחר מכן יעל גרינשפן ועו"ד שמעון מזרחי, מרדכי בהירי-דואני, מנכ"ל הרשות לבטיחות בדרכים, זה לא הדיון כאן כי בסוף תהיה לכם הצגה כמובן נפרדת אבל רצית כמה דקות, ולאחר מכן יוסי יעקבי.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
תודה. אדוני היושב-ראש, אני גם מצטרף לברכות על סדרת הדיונים והעומק בנושא של תאונות דרכים. אני גם פניתי אליך בבקשה לקיים באחד מהימים האלה – אנחנו הזמנו מחקר על תאונות הדרכים במגזר הערבי מהממ"מ ויש שם תוצאות ומספרים מזוויעים, אז אני מבקש, אם אתה יכול להקדים את הדיון אני אודה לך.

אני הייתי עו"ד במשך 25 שנה, הופעתי גם בבתי משפט לתעבורה ואני לא חושב שחברי חברי הכנסת יודעים מה קורה שם, אולי עורכי הדין המכובדים – רויטל גם היתה, אני לא חושב שהיא הופיעה בתעבורה, היא הופיעה בתיקים יותר חמורים. אבל מה שקורה שם - - -
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת)
הכול חמור כנראה.
היו"ר איתן כבל
הכול חמור, כן.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
אי אפשר לעשות משפט צדק בנסיבות שקיימות בבתי משפט לתעבורה. כאשר יש מאות תיקים ביום, אף אחד מאתנו לא מצפה מאותו שופט שיעשה את עבודתו נאמנה וגם לא הפרקליטות. למה אנחנו מטילים את העניין הזה רק על כתפיהם של השופטים? גם אותו תובע מסכן, שיש לו 100-150 תיקים באותו יום, אדוני היושב-ראש, והוא צריך לסיים את זה, אז בטח שהוא יעשה הסדרי טיעון, אם הוא לא יעשה הסדרי טיעון אז כל המערכת תיסתם. לכן, אולי צריך להוסיף תקנים, בוודאי צריך להוסיף תובעים, אבל בסופו של יום יש מסגרת של תקציבים.

אני חושב שגם למשטרה יש בעניין הזה אחריות, שחלק גדול מהדוחות שרשומים הם דוחות על עבירות קלות מדי שבאמת אין בינן לבין המאבק בתאונות דרכים ולא כלום. לכן פה צריך גם להפריד את העניין הזה של העבירות הקלות.
היו"ר איתן כבל
אוסאמה, חברי – שאלות. הצעות – אני אתן לכם כמה שתרצו אחר כך לדבר.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
שאלות, כן. אני דיברתי עם ברק, יש לנו הצעה – ויש לנו פגישה עם הנהלת בתי המשפט בסוף החודש – להקים בית משפט באזור המשולש ואני מבקש שגם חלק מזה יהיה בית משפט שלום לתעבורה. קודם כל, אם אנחנו מדברים בתקנים, זו כבר הצעה חיובית, מעשית, בוואדי ערה יש הסכמה עקרונית של שרת המשפטים, של משרד האוצר, אז זה חלק מההצעות. דבר שני, מתוך ה-100,000 אני מבקש למיין כמה הן העבירות החמורות, ה"אדומות", שמהבהבות.
היו"ר איתן כבל
זה מה שהרשות עשתה.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
כן, ואני מצטרף להצטרף להצעה של מוקד עם ימי משפטים רצופים, כמו שיש במשפטים פליליים, בעבירות חמורות, שצריך לסיים את המשפט תוך שבוע ימים ולא שנתיים-שלוש-ארבע ואז כבר באים ואומרים: כבר עבר הרבה זמן מאז התאונה ולכן מבקשים הקלה בעונש. אם נעשה משפטים רצופים בעבירות החמורות זה יהיה חשוב מאוד. תודה.
היו"ר איתן כבל
תודה. יעל גרינשפן, בבקשה.
יעל גרינשפן
שלום לכולם, קוראים לי יעל, אני אחותה של שחר גרינשפן שנפגעה לפני כ-6 שנים בתאונת דרכים בנתניה. קשה לכנות את זה "תאונה", שחר היתה בת 12 בזמנו והיא עמדה על אי-תנועה, המתינה לאור האדום שיתחלף ונהג שיכור עלה על המדרכה ופגע בה. אני, אחד הדברים שאני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה הוא להגיע לכנסת בעצמי אבל לא בדיוק ככה, זה לא תפקיד שרציתי ולא סיפור שרציתי לספר, אבל אני מקווה שזה כן יכול לעזור אולי למישהו אחר כי לנו זה כבר לא יעזור.

מאז הפגיעה של שחר – אני אציין רק ששחר נפצעה באופן אנוש, פגיעת ראש קשה – ומאז הפגיעה, מאז שאספנו את עצמנו, ניסינו ליצור קשר עם הפרקליטות המשטרתית שטיפלה בתיק. לא נחנו וחיכינו לראות מה יקרה ונזכרנו ברגע האחרון, ממש מההתחלה עורכת הדין שלנו יצרה קשר עם הפרקליטות, אנחנו יצרנו קשר אתם. כשהזמן עבר, בשלב מסוים אפילו קבענו פגיעה עם הפרקליטה שהיתה אמונה על התיק, הגעתי עם אימא שלי בזמנו – אנחנו מנתניה והגענו לפתח-תקווה להיפגש אתה – וכשהגענו אמרו לנו שאין לנו מה לעשות שם, אין לנו עם מי לדבר היות והמשפט בכלל עדיין לא נפתח ושלחו אותנו בחזרה הביתה.

אנחנו הגענו בהמשך לדיון הראשון שנקבע – שוב, אנחנו בעצמנו, זה לא שמישהו נידב את המידע הזה באף שלב ואנחנו ממש עבדנו קשה כדי להשיג אותו – הגענו לדיון, ברגע שהגענו גילינו שהוא הוקדם בשעה ובעצם הגענו אחרי שהוא נגמר. בשלב הזה התחלנו להתרוצץ לנסות להשיג את הפרוטוקול כדי להבין מה היה, מבחינתנו בשלב הזה הנחנו שזה היה רק דיון הפתיחה למשפט, וכשהשגנו את הפרוטוקול ראינו שנחתמה עסקת טיעון עם הנהג שפגע בה, הוא קיבל בסופו של דבר לדעתי פסילת רישיון ל-6 שנים, חצי שנה של עבודות שירות ו-1,000 שקל קנס.

אנחנו קראנו את זה ואני פשוט לא אשכח את זה בחיים, איך אתה קורא את זה ואתה רואה עד כמה אין התייחסות באף שלב לשחר, למשפחה, למה שקרה לה. האמירה היחידה עליה היתה שהיא נפצעה די קשה. שחר היתה במצב אנוש, אנחנו ישבנו ולמעשה חיכינו שיוכלו לנתק אותה מהמכשירים, למרבה המזל היא הצליחה להתאושש אבל עם פגיעת ראש חמורה, היא עד היום נמצאת בשיקום – ואת זה הם כינו "די קשה". בין היתר היה כתוב, מעבר לכל העניינים שדיברו על הנהג שפגע בה, על גילו המאוחר, על המצב המשפחתי שלו, על המצב הבריאותי שלו, השופטת גם ציינה בעצמה שהיא מקבלת את עסקת הטיעון והיא מודה לנהג על כך שהוא חסך זמן יקר וכסף לבית המשפט. זה הכול.
עליזה לביא (יש עתיד)
ועל זה אתה צריך להגן.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה)
דומה להפליא לנהג "אגד".
רויטל סויד (המחנה הציוני)
יעל, אני רוצה לומר לך באמת – וזה בזכותך, כולם פה צריכים לדעת שאת הרמת את הקול ואת המחאה הזאת – יש לפני הסיפור של שחר, התאונה הקשה של שחר, ויש אחרי. פרקליט המדינה דאז, לדור, לקח את הסיפור הזה מאוד מאוד קשה. מערכת המשפט כבר לא יכלה לעשות רברס וללכת אחורה, השתנו הנהלים, דבר כזה לעולם לא יקרה יותר, זה אני יכולה לומר לך כי אני מכירה מצוין. נפגעי עבירה כמוך – ואת יכולה באמת לזקוף את המאבק הזה לזכותך – היום מדווחים על הסדרי טיעון, לא יכול לקרות מצב כזה שלא ידעו יותר על דיון. פרקליט המדינה לדור, אני יודעת, אז לקח את זה בצורה מאוד מאוד קשה. הנהלים מאוד מאוד ברורים והסיפור של שחר – ובכלל גם גזר הדין, גם הענישה היא באמת אבסורדית ועל סף הגיחוך – אבל ההתייחסות של המערכת לנפגעי עבירה וגם לגזרי הדין השתנתה לחלוטין מאז מה שאת אומרת.
עליזה לביא (יש עתיד)
את כל כך מגנה על המערכת, מישהו - - -
היו"ר איתן כבל
ההפך, היא לא הגנה.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
אני לא מגנה על המערכת, אני לא מגנה על המערכת וחבל שלא שמעת אותי קודם, אני אומרת ליעל שהמאבק שהיא עשתה נשא פרי וכל הכבוד לזכותה.
היו"ר איתן כבל
חברים, תודה.
עליזה לביא (יש עתיד)
יעל היא סמל, יעל היא סמל ברמה הלאומית, אבל האם מישהו יצר אתה קשר במשך 6 שנים? אף אחד לא יצר אתה קשר.
היו"ר איתן כבל
עליזה, אני מנהל את הדיון, תודה.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה)
רויטל, אבל נהג "אגד" שוב קיבל – איך את אומרת השתנה?
היו"ר איתן כבל
אדוני.
עליזה לביא (יש עתיד)
מה השתנה?
רויטל סויד (המחנה הציוני)
לא, ביחס לנפגעי עבירה.
היו"ר איתן כבל
חברים יקרים, אנחנו רוצים לחנך את הציבור ואתם יושבים שני מטר אחד מהשני ומדברים כמו בשיח חרשים. אתם צודקים, היא צודקת, שניכם אמרתם משהו אחר, מה קרה? בואו נרגיע.
עליזה לביא (יש עתיד)
6 שנים אף אחד לא יצר אתה קשר.
היו"ר איתן כבל
אני מנהל את הדיון, בבקשה, גברתי.
היו"ר איתן כבל
קודם כל, אני רוצה לתת לך חיבוק ולהגיד לך תודה. אני ליוויתי את המקרה שלכם גם כאזרח וכמו שאמרה חברתי רויטל, את, במידה רבה, זו שגרמה למערכת – האסון שלכם הוא כבר אסון שאתם חווים אותו יום-יום, אבל אין ספק שהמהלך ההרואי שלך הוביל לכך שהמערכת נאלצה לשנות את דרך פעולתה ולזה כיוונה חברת הכנסת סויד.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
ממש כך.
היו"ר איתן כבל
תודה רבה. מה שאני רוצה לומר בנקודה הזאת, וזה בדיוק מה שאמרתי בפתח דברי, שמידת החסד והרחמים שכתובה בתנ"ך, בתורה ובהלכה היהודית, היא לא לדברים כאלה, מידת החסר והרחמים מייצרת בנסיבות מן הסוג הזה בדיוק את ההפך.
עליזה לביא (יש עתיד)
אבל 6 שנים אף אחד לא חזר אליה, איך?
היו"ר איתן כבל
אנחנו הקשבנו לסיפור הקשה הזה אבל אני לא רוצה לצאת מתוך התהליך, עם כל הקושי. אני רוצה לחזור חזרה לתוך הדיון עצמו.

עו"ד שמעון מזרחי, ברשותך, מאוד חשוב לנו לשמוע את הצד שאתה מייצג, איך אתה רואה בעיניך את הדברים, גם את בתי המשפט, את ההתנהלות מול בתי המשפט. בבקשה, שמעון.
שמעון מזרחי
קודם כל, אני חושב שהדיון הזה הוא סופר חשוב ותודה שהזמנת את עו"ד יעקבי ואותי לכאן. אני רוצה רק לפתוח ולומר, ואולי הדברים יראו קצת חריגים, אתה ציטטת מדבריו של השופט חן אביטל ואני לגמרי מזדהה אתם, צריך לזכור שהשופט חן אביטל היה שופט תעבורה שנים רבות מאוד בירושלים ועסק בכל סוגי עבירות התנועה. אני לא מדבר על אנשים שיוצאים לכביש כשהם שיכורים או מסוממים, צריך לזכור שרוב עבירות התנועה הן לא עבירות רצוניות, להבדיל, כמו שאמר כאן חבר הכנסת הנכבד, אלימות במשפחה, אף אדם שהוא אדם מן היישוב לא יוצא לכביש חס ושלום בכוונה לדרוס מישהו, למעט המקרים שהם מאוד חריגים של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת סמים או דברים מהסוג הזה. לכן אני בא ואומר, צריך גם לדעת להתייחס לגורמים לתאונות. אני מבין שהיום היריעה קצרה, הזמן קצר, שלא יתעסקו בענייני תשתיות וכל מה שקשור - - -
היו"ר איתן כבל
יש דיון נפרד בעניינים האלה.
שמעון מזרחי
אדוני היושב-ראש, אתה לא יודע כמה שהדיון הזה חשוב כי הרבה מאוד דברים קשורים גם בתשתיות. הדברים הנוספים הם: כולם נאחזים פתאום בעניין המהירות, המהירות, כבודכם, היא לא גורם לתאונה, המהירות יכולה לשנות את תוצאות התאונה, לבוא ולהתמקד בנהג שבמקום לנהוג על 90 נהג על 110 – זה לא יפתור שום דבר. מציבים מצלמות – מה, המצלמות תפתורנה את הבעיות? יושבים כאן אנשי אגף התנועה, יספרו לכם שבצומת פל-ים על יד נחל חדרה מוצבת מצלמה שאולי יש לה 400 צילומים ביום, לפעמים אותו נהג מצולם 4 פעמים ביום, אבל מה, המצלמה הזאת מצלמת גם מהירות וגם מי שחוצה באור אדום, הם נותנים דוח למי שעבר את הצומת במהירות מעל 70, אבל מישהו מהם חושב שכשנהג נוסע ורואה שהאור ירוק אז הוא דווקא מאיץ כדי לא להיתקע באור אדום בצומת? זה מונע את התאונה. המצלמות ימנעו את התאונות? לא. צריך להתמקד, כמו שנאמר כאן קודם, בעבירות התלתן ויש סיווג כזה. אז באמת אמרה את זה חברת הכנסת רויטל סויד, אבל גברתי הנכבדה, לא כל שופט תעבורה יכול לדון בתיקי גרימת מוות.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
זו בדיוק הבעיה.
שמעון מזרחי
צריך שיהיה לו ותק מסוים, צריך שיהיה לו ניסיון מסוים.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
לא, זו גם בדיוק הבעיה, כשממנים רשם לתפקיד תעבורה הא לא יכול לנהל תיקי הוכחות, כשממנים תובע שהיה פרקליט אפשר לנהל הוכחות בקלילות.
שמעון מזרחי
אני לא אמרתי נגד זה, אבל באת והצעת הצעה טובה, שידונו שופטים מיוחדים בתיקי גרם מוות לדוגמה – לא כל שופט יש לו את הניסיון. תשאלי בטובך את עורך הדין שיושב משמאלך מהיכן מונו השופטים שהיום הם שופטי תעבורה, מאיזה מגזרים הם באו, ואז תראי שרובם ככולם היו רשמים בלשכות ההוצאה לפועל, רובם לא מהמגזר הפרטי, רובם ללא ניסיון בתיקי התעבורה.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
גם לא מעבירים אותם הכשרה ייעודית לכך, שזו גם בעיה.
שמעון מזרחי
אני לא יודע ואני לא אגיד.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
לא מעבירים.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
אבל אפשר לעשות את זה, אפשר כמה חודשים להכשיר אותם, מה הבעיה?
שמעון מזרחי
אני בא ואומר, העומס בבתי המשפט הוא עצום ואין ספק שצריך למנות שופטים. בתל-אביב היו תקופות מאוד ארוכות שישבו בשתי משמרות, משמרת בוקר ושלושה שופטים גם משמרת אחר הצהרים, היום זה כבר איננו כי אין מספיק אולמות ומספיק שופטים. יש תיקים שהם תיקי הקראות, בתוך תיקי ההקראות יש תיקים שנערכים ללא נוכחות הנאשם ונשפטים בהיעדר, אז גם אלה תיקים שרובם ככולם עוברים די מהר, הנאשמים לא מופיעים.
היו"ר איתן כבל
זה מה שגם הציעה רויטל בעניין.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
חלוקה של ברירות הקנס, של ההוכחות, של גרם מוות.
שמעון מזרחי
אני בא ואומר עוד דבר, רבותי, לפני שמונה שנים מינה שר המשפטים דאז, השר דניאל פרידמן, ועדה שתדון בעבירות המתה. הוועדה הזו, בראשות הפרופ' קרמניצר, הגישה מסקנות של מדרוג של עבירות ההריגה.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
זה כבר עבר בהצעה בקריאה ראשונה ואנחנו מקדמים את זה.
שמעון מזרחי
שמונה שנים מקדמים מה?
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
אנחנו העברנו את זה כבר בקריאה ראשונה.
שמעון מזרחי
לדוגמה: בעבודות שירות היתה המלצה להגדיל מ-6 חודשים לשנה – זה לא עובר; עבירות ההריגה – לא קבעו להן מדרוג, זה גם לא יתכן כי יש כאלה שהם ברף העליון ויש כאלה שהם בסף התחתון.
היו"ר איתן כבל
תודה, שמעון. אני רוצה משפט אחד לפני שאני ממשיך לתת את רשות הדיבור לחברים נוספים, תראה, אני מאוד נזהר – ואני ראיתי שעורך הדין שיושב לצדך גם מהנהן בהסכמה על דברים שאמרת – אני לא מוכן לקבל את הכותרת הזאת שקוראים לה "הגורם האנושי". אני לא מוכן לקבל. בסוף, שמעון, זה הכול גורם אנושי – הגורם האנושי שקרא עיתון בדרך, הגורם האנושי שסימס, הגורם האנושי שנרדם, הגורם האנושי שלא שם לב למהמורה בכביש, הגורם האנושי שבמשרד התחבורה לא טיפלו בכביש אדום.

מה אני מנסה לומר בשורה התחתונה? זה מכלול של דברים. אף אחד לא קם בבוקר, גם השיכור, ואמר: אני הולך היום – הולך לשתות, זה מה שהוא יודע. מה שאני מנסה לומר, זה לא דבר אחד, מי כמוך יודע, זה מכלול של עניינים כאלה ואחרים, שחלקם מייצרים מצב של פגיעה "קלה" ויש את אלה שגורמים גם לקטילת חיים.

איילת, שאלה, בבקשה, ואחרי זה מרדכי בהירי-דואני.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני)
קודם כל, יעל, גם בשבוע שעבר ישבו כאן "משפחות ניצולי תאונות דרכים", נקרא לזה, שאיכשהו ממשיכות הלאה אבל אני עוקבת הרבה שנים אחרי הקרב שלכם, גם על המאמץ, גם איכשהו לחיות לצד שחר ואני יודעת שחגגתם לה בת מצווה לפני כמה חודשים, באמת משפחה מיוחדת.

יש הרבה מאוד דברים שמטרידים אותי, אני חושבת שאיתן מתייחס נכון לנושא הדיון הזה – אגב, צריך להגיד שהדיונים האלה הם הדיונים הכי קשים שאנחנו מנהלים פה בכנסת – לעניין של הגורם האנושי. שבוע שעבר, נדמה לי רויטל, אמרה לי אחרי הדיון הקודם: זה ממש מפחיד כמה זה יכול לקרות לכל אחד מאתנו. אבל, מבין העבירות שיכולות לקרות לכל אחד, העבירות שאותי מעסיקות – ואני כבר באתי בדברים בעניין הזה עם משרד המשפטים – זו נהיגה תחת השפעה והעונשים הלא כבדים במיוחד שמוטלים על אנשים שנהגו תחת השפעה, ולא משנה אם להרוג קוראים שניאור חשין, שזה אסון אדיר, כי כל משפחה שאיבדה את יקירה בנסיבות כאלה זה אסון נוראי, דיברתם מקודם על שחר כעל איזשהו צומת, כעל קו פרשת מים, דיברנו על התאונה של "אגד" כאיזה קו פרשת מים, במידה מסוימת אני אומרת, אולי המוות הנוראי של שניאור חשין הוא גם קו פרשת מים בהיבט של איך בתי המשפט שופטים אנשים שנהגו תחת השפעה, ואני לא אומרת איזו השפעה, איזו מבין ההשפעות.

כל מה שאני רוצה לומר, אני חושבת שאנחנו נהיה חייבים להיכנס לדיון של איזו ענישה מתלווה לנהיגה תחת השפעה. אגב, ציין בצדק קודם רב מוזס את העניין של מעברי החצייה של הולכי הרגל, אני אבל לשנייה אחת שמה את הדיון הזה בצד, נהיגה תחת השפעה היא נהיגה שחייבת להיענש בצורה מאוד מאוד שונה מכפי שזה קורה היום.
היו"ר איתן כבל
אני כבר מאתגר אותך ומסיים לך את הדברים, הנה, אני נותן לך את האפשרות לכתוב נייר לסיכום.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני)
כן, אני כבר הגשתי הצעה בעניין הזה, משרד המשפטים אמר לי - - -
שמעון מזרחי
כדאי שתתייחסי גם למדרוג, תתייחסי למדרוג. לא יכול להיות שהחוק קובע - - -
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני)
תן לי, כיוון שהגשתי הצעת חוק בעניין ואני ערה לעניין הזה של מדרוג עבירות - - -
שמעון מזרחי
לא יכול להיות שהמחוקק קבע שנתיים ואין מדרוג בין 295 ל-320 או ל-450, הדעת לא נותנת את זה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני)
אני מבינה, מאה אחוז.
היו"ר איתן כבל
צודק.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
הבניית שיקול הדעת השיפוטית, את צריכה לעשות את זה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני)
כן.
היו"ר איתן כבל
תודה לך, חברתי.

מרדכי בהירי-דואני, מנכ"ל הרשות לבטיחות בדרכים, ממש בקצרה כי עוד תינתן לך האפשרות להרחיב ולהציג את כל העבודה שאתם עושים.
לאה ורון
נייר העמדה שלכם הועבר לכל חברי הוועדה כמובן.
היו"ר איתן כבל
ואחרי זה כמובן עו"ד יוסי יעקבי מלשכת עורכי הדין.
מרדכי בהירי-דואני
בוקר טוב לכולם, באמת תודה ליו"ר הוועדה על הטיפול המקצועי, המתמשך והלא מוותר בנושא הזה. נתון אחד חשוב: נכון להיום בבוקר, 52 אזרחי מדינת ישראל כבר לא אזרחי מדינת ישראל, 52 אנשים, זה המספר נכון להיום בבוקר. אין ספק שהסיפור של בתי משפט ואכיפה הולך ביחד, אין בזה ספק. יש פה נייר עמדה של הרשות שאומר איך אנחנו רואים את הדברים. אם צריך, ואני קורא מפה, לשים עוד כסף על שופטים, אז בואו תצבעו עוד כסף. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מדי שנה, מתקציבה, צובעת 10 מיליון שקלים לשופטים. דהיינו, 10 שופטים, 25% ממצבת כוח האדם בבתי המשפט מגיע ישירות מתקציבה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הקיצוץ בתקציב הרשות, אם הוא היה יותר קטן, היה מונע פה המון דברת בכל החדר הזה.

דבר נוסף, דיברו על תיקי תלתן – ב-2009 התחיל פיילוט משותף של הנהלת בתי המשפט, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואגף התנועה במשטרת ישראל שדיבר על קיצור מועד הטיפול בתיקים "אדומים". הפיילוט הוגדר בהצלחה ב-2011 והחל מ-2012 התיקים "האדומים", הקשים, אכן מטופלים בצורה יותר מהירה.

אני חושב שהסיכום צריך להיות פשוט: כדי להזיז מערכת צריך להזרים לה כסף, אז אם אפשר מחר בבוקר להוסיף עוד 10 מיליון שקל – תצבעו אותו, אני אתקצב את זה. אנחנו מחר יושבים עם שפיצר על הסיפור הזה – 10 מיליון שקלים תעבירו לרשות, אנחנו מחר מעבירים את זה.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
זה לא רק השופטים, זו גם איכותם של השופטים.
מרדכי בהירי-דואני
יש לנו המלצות אפקטיביות נורא נורא פשוטות: אחת, פרק זמן מקסימלי מרגע התפיסה עד לרגע הענישה; שתיים, פרק זמן שיעבור ממועד דיון אחד למשנהו; שלוש, נהגים מקצועיים, שכחנו אותם פה, חבר'ה, נהגים מקצועיים, המדיניות צריכה לגעת בכל החברה, מי הבעלים של החברה, מי קצין הבטיחות, הנהג עצמו ולא רק לנהג, כולם.

אני רוצה להגיד דבר אחד נוסף: תקנה 212ב – עברו 5 שנים עד שתיקנו אותה – מדברת על נהג מועד, אפשר להוריד את ההגדרה מהו נהג מועד ואז על מספר עבירות קטן יותר להחיל את הסנקציה, זה גם אמור להוריד את הלחץ מבתי משפט.
היו"ר איתן כבל
תודה. אני חושב שכבר עשינו צעד, לפחות את הדיון הזה. אני ארצה לקבל דיווח על התקדמות בתהליך. אני אומר לך, רויטל, יש הצעה ל-10 מיליון, אנחנו לוקחים אותה קודם כל, אחר כך נעסוק בשאלות הנוספות. אני אומר גם לכם, אתם שחקן מרכזי, אני לא רוצה כאן לפתוח את הדיון, בוודאי לכשנגיע לדיון שיעסוק בכם אנחנו נשאל את השאלות בצורה מעמיקה.

בבקשה, יוסי יעקבי, לאחר מכן הילה כרסנטי, שאחותה נהרגה כהולכת רגל.
יוסי יעקבי
אני רוצה להיות קצת לא פופוליסט ולשאול את אדוני היושב-ראש – הדיון פה הוא מאוד חשוב – אם הוא ראה מעודו מחקר שאומר שהחמרת הענישה תורמת להפחתה במספר ההרוגים. אני אומר לאדוני, ממחקרים שנעשו על ידי השופט טננבאום, שזה לא נכון. מה כן עוזר? – כי אנחנו לא פה במה לא, כמו שאדוני ביקש – מה כן עוזר? מה שעוזר, ואני מסכים עם חבר הכנסת, זו ענישה מידית, גם אם היא לא הענישה המקסימלית שאתם חושבים שצריכה להיות, היא ענישה אפקטיבית. נהג שהורד מהכביש לחודש אחד במקום שלושה חודשים שהמינימום קובע בחוק, יעשה פחות עבירות. יכאב לו יותר אם זה יקרה מיד. הסיבה שזה לא קורה - - -
יהודה בר אור
לחודש.
יוסי יעקבי
אפילו אם זה חודש, אפילו אם זה חודשיים, אפילו אם זה שלושה, אבל הסדרי טיעון זו לא מילה גסה – ובתנאי שהסדרי הטיעון הם לא מצחיקים, זה נכון – אבל זו לא מילה גסה. זו מילה שתורמת לדבר העיקרי שאנחנו צריכים לזכור וזה מידיות הענישה. כל מה שדיברו פה כדי לקדם את התיקים – להוסיף שופטים, להוסיף תקציבים שאין לנו אותם – אנחנו יודעים שהעוגה היא אחת וצריך לחלק אותה, יכולים להיפתר מכך שאנחנו נבין שענישה מידית היא יותר אפקטיבית מענישה חמורה בעוד כמה שנים וזה מה שקורה היום.

אני רוצה להגיד לכם מניסיון של 18 שנים, ראיתי את בתי המשפט, כולל בית המשפט העליון, מדריכים את בתי המשפט מתחתיהם לתת עונשים גבוהים יותר, כמו שאדוני היושב-ראש הקריא, לא ראיתי שזה מוריד את מספר ההרוגים, נהפוך הוא. מה שכן ראיתי זה קצין משטרה חכם שקראו לו ברונו שטיין, ראש אגף תנועה, שהחליט לקחת את המשאבים המצומצמים שיש לו ולהפנות אותם ל"עבירות איכות" ולאכוף אותם בצורה לא מתפשרת. היו מבצעים של 170 נהגים שנתפסו כל שבוע. רבותי, כל שבוע נתפסו 170 נהגים בשכרות. מה קרה? מספר ההרוגים צלל, צלל. אבל מה, החליטו לשים לנו מצלמות ולפוצץ את בתי המשפט ולעלות לנו את הענישה בעבירות שאינן רלוונטיות לחיי אדם, רבותי, ומה שקרה זה שאין לנו מספיק שופטים ואין לנו מספיק ענישה מידית כתוצאה מכך.

אני מבקש, אני מתחנן, תעברו לאכוף ותעשו את הענישה מידית, זה ימנע הרוגים ואני בעצמי – נכון שאני האיש הרע פה בחדר, אני מגן על נהגים שפשעו ועשו ואני מוציא אותם זכאים, כולל הגב' כרסנטי שיודעת את זה מידיעה אישית – אבל אני בעצמי משפחה שכולה, רבותי. נהג הרג את בעלה של אחותי, שהיה אלוף ישראל ברכיבה על אופניים, בכביש הסרגל והשאיר אותה עם ילד בן שנה וחצי ויש בן שנתיים וחצי. אני מכיר את זה מידיעה אישית.

אני אומר לכם, זה לא רק שאף אחד לא יוצא לכביש כדי להרוג, אתם צריכים להבין שיש הבדל בין עבירות רשלנות לעבירות שבהן יש כוונה. אנחנו לא מדברים על בן אדם שיכור שהוא ברף של ממש פזיזות, שהוא ממש עוצם את עיניו מלראות את התוצאה, אנחנו לא מדברים על האדם הזה. אנחנו מדברים על האדם הרגיל שאחראי לתאונה ותוצאתה תהיה קשה אשר תהא – בכלל לא כמו במקרה של שחר גרינשפן כי שם היה מדובר בנהג פורע חוק, בנהג ששתה ועלה על ההגה, אנחנו לא מדברים עליו. אנחנו מדברים על האדם הרגיל, רבותי, ואם אנחנו רוצים להבין שהוא לא התכוון לעשות את הדבר הזה אנחנו צריכים שהוא ייענש אבל באופן מידי ולא כל כך חמור. אנחנו יודעים היום, רבותי, שלמישהו שלוקחים את הרישיון, אפילו ליום אחד, קשה לו, לחודש בוודאי, הוא מפסיד את מקום עבודתו. אבל אם הענישה הזאת כואבת מיד היא תמנע תאונות.
היו"ר איתן כבל
תודה לך. אני רק רוצה, ברשותך, לחדד את הדברים, יש דיון וויכוח שלם בעולם המשפט ובבית הזה, ולא רק פה, אין לי לבוא ולתת לך תשובה חד-משמעית, לא רק בענייני תאונות הדרכים אלא בכלל בכל השאלות הנוגעות מה משפיע יותר, האם עונשים כבדים משפיעים יותר, או כמו שאדוני מציג, זה לא הדיון כאן, זו גם לא המשימה של השימוע שאנחנו עושים. אנחנו, קודם כל, מבקשים להתעסק במה שבידינו.
יוסי יעקבי
בידיך, אדוני.
היו"ר איתן כבל
יש עולם נוסף אחרי שנסיים את התהליך הזה, למה אני מכוון בשורה התחתונה? הרי בכל עולמות הפשע אם מישהו היה חושב שהוא היה נתפס הוא לא היה עושה את המעשה. רובם אומרים: לא יתפסו אותי, לא יראו אותי, זה יקרה כך – בסוף החיים בנויים בצורה שכזאת. לכן מתקיים אותו מתח שאומר מה אתה תמנע ממנו. הרי הוא לא היה עושה את זה אם הוא היה חושב שהוא ייתפס. אבל אני לא פותח את הדיון, אדוני אמר כאן שתי נקודות חשובות מאוד שנוגעות למהירות הטיפול בתהליך, שהיא גורם מאוד מאוד מרתיע - - -
מרדכי בהירי-דואני
מהירות תרתי משמע – גם בכביש וגם בטיפול.
היו"ר איתן כבל
כן, מהירות תרתי משמע.

חברים, היתרון שלי שאני לא אכנס אתכם לוויכוח כאיש מקצוע, אני גם לא מתיימר, אבל יש מספיק אנשי מקצוע וכל כך הרבה אנשי מקצוע שאני לא רואה את הדברים מתקדמים. אני לא מנסה להתחרות באף איש מקצוע בתחום שלו, אבל דבר אחד אני יודע, מבט-על אני יודע לעשות יותר טוב מהרבה אחרים. ואני יכול לומר לכם שנכון לרגע זה, בכל הדברים שאני עוסק בהם, מנקודת המבט שלי, כולם צודקים ואף אחד לא צודק – קטסטרופה מושלמת. קטסטרופה מושלמת והיא לא החלה מהיום. אני יודע דבר אחד, שב-2012 משטרת ישראל והמערכות כולן הצליחו להוריד את תאונות הדרכים בצורה דרסטית, מעבודה של משרד התחבורה עם שינוי תשתיות מאוד משמעותי ועד פעולות חינוך, אכיפה וכאלה ואחרות, וקרה משהו מ-2012. אני החלטתי להזדעק לעניין הזה כי זה נושא שנקלע לשוליים של החדשות וכשאתה אומר שזה נקלע לשוליים של החדשות מישהו צריך להחזיר את זה למקום שזה צריך להיות בו.
יוסי יעקבי
אדוני צודק, מה שקרה מ-2012, הדבר היחיד שהשתנה, אדוני, זו האכיפה של משטרת ישראל שירדה פלאים, אדוני יכול לבדוק את זה.
היו"ר איתן כבל
אוקיי, נאמר כאן ואף אחד גם לא - - -
יוסי יעקבי
זה הדבר היחיד.
היו"ר איתן כבל
מאה אחוז.

הילה, בבקשה.
הילה כרסנטי
שלום לכולם, אני הילה כרסנטי, אני אחות שכולה, אחותי הקטנה, ליזה, נהרגה במעבר חציה אחרי שהיא הלכה לאכול עם חברים גלידה, 500 מטרים מהבית שלנו בראש-פינה, כשהנהג הדורס, שעו"ד יוסי יעקבי ייצג אותו, דרס אותה. בכל ערכאות המשפט – הגענו עד העליון עם זה באמצעים אישיים שלנו, כספיים, כשלא היתה לנו ברירה – כל הערכאות הסכימו שהוא לא בלם לפני שהיא פגעה לו ברכב ובכל זאת הוציאו אותו זכאי, בעיני בשל פלפולי עורך דין, חישובי מהירויות ומצב שבו מערכת המשפט בעצם מוכוונת כולה לנאשם ולזכויותיו, ואנחנו, כנפגעי עבירה, נמצאים כזבובים על הקיר בבתי הדין. אין לנו יותר מדי זכויות על אף החוק, לא יותר מדי שומעים את קולנו, אנחנו נתונים לחסדי השופטים. בבית משפט השלום אכן נתנו לנו להגיד את דברנו וגם בעליון, לצערי במחוזי לא. הלך הרוח הוא כזה שבאמת שופטים אומרים לאימהות שכולות: גם אם נכניס אותו ל-20 שנה לכלא זה לא יחזיר את הבת שלך – נכון, זה לא, אבל זה ימנע את הילדה, אולי של אותו שופט אפילו, למות גם כן בתאונת דרכים.

בנושא מחקרים כאלה ואחרים, אפשר תמיד להביא מחקרים מכול כיוון לכל צורך ולכול תנאי, אנחנו יודעים את זה. אני מכניסה את הפרקליטות כחלק ממערכת המשפט ואני חייבת לספר לכם שבאמת אנחנו לא מקבלים ייצוג, אנחנו לא צד. שמעתי שופט בדימוס בטלוויזיה אומר שבמשפט האנגלי יש שלושה צדדים, גם נפגעי העבירה הם צד – אנחנו לא צד. אם הפרקליט מחבב אותנו הוא ישמיע את קולנו, אם לא לא. הפרקליט שלנו חיבב אותנו לעתים ואחד המשפטים שלו לאימא שלי היה: אני לא עובד אצלך. לאורך כל המשפט הוא הבטיח לנו שזה מאה אחוז הרשעה כי זה מעבר חציה אחרי כיכר ובמחוזי זיכו אותו.

הפרקליטות סירבה לערער, אם היה לנו עו"ד משלנו אנחנו היינו מערערים. יצאנו נגדם בבג"ץ, הגענו לדיון, פסק הדין מאוד נוקב אבל שהחליט לא להתערב, ורק לפני כמה ימים גיליתי שאחד השופטים כתב לפני החתימה שלו שחבל שהפרקליטות לא הגישה ערעור, וזה אומר לכולנו הרבה, אני חושבת. אנחנו פשוט נדרסים שלוש פעמים: אנחנו נדרסים בתאונה, אנחנו נדרסים בבית המשפט ואנחנו נדרסים ביחס של הפרקליטות ובטיפול של המדינה. יש בינינו הומור שחור, בין המשפחות השכולות, מי שהתמזל מזלו שהבן שלו נהרג כשהוא על מדים אז מטפלים בו, אנחנו לא מטופלים.

אני חושבת שפסקי דין עוסקים בעקרון סופיות הדיון ולא בחיי אדם, לא רואים אותי ולא רואים את המשפחה שלי, לא רואים – שיסלחו לי ההורים שלי – את זה שהם מהלכים מתים כבר 5 שנים, את זה שאנחנו נדפקנו בחיים שלנו בכל פרמטר. אני כאן לא בשביל אחותי, אני כאן בשביל הילדים שלכם, לנו זה כבר לא יעזור. ברגע שהחוק הוא מעל ערך של חיי אדם אנחנו כולנו נכשלנו. כשכותבים עקרון סופיות דיון כדי למצות זכויות של נאשם ולא מסתכלים על אותן משפחות שעתידות להיות חלק מהמעגל הנורא הזה, שהוא רחב יותר לצערי ממוות הקדושים על המדינה, אז אנחנו נכשלנו.

וזה מה שאני מבקשת מכם: תנצלו את המעמד הרם שהגעתם אליו ותשנו את החוקים. כששופטים, בהלך הרוח כמו שאמרתם – זו באמת היתה מוסיקה לאוזני לשמוע את ראש השדולה ואותך, יושב-ראש הוועדה, אומרים את הדברים שאמרתם – ששופטים יחמירו כשבן אדם שנוסע לא יריב עם אשתו כי הוא מאחר לאסיפת הורים והורס לי את החיים, בגלל שהוא ישב שלוש שנים בכלא אם הוא יעשה את זה, אז אולי זה יעשה משהו. אבל, כשבתי המשפט מרחמים על הדורסים האלה ולא עלינו ולא עליכם, ככאלה שבעתיד יצטרפו למשפחה הזאת לצערנו לפי הסטטיסטיקה, אז אנחנו נכשלנו.
חמד עמאר (ישראל ביתנו)
תודה.
היו"ר איתן כבל
תודה לך, באמת תודה.

גבי בן הרוש, ברשותך, לא את ההרצאה הגדולה, את השאלות מנקודת המבט שלך, כמי שנוהגים על הכביש, ולאחר מכן אני ארצה לשמוע את פנחס הלוי, יהודה בר אור ושוש בראל.
גבי בן הרוש
אחרי הדברים הקשים האלה וכשאתה מוקף באימהות ואבות שכולים, מה אפשר להגיד? אבל, אני רוצה לתת זווית אחרת לאחר כל הדיון הזה. תראו, חברות הסעה, אוטובוסים, צצות מהיום למחר, כשאנחנו מקבלים נהגים אסור לי לדעת את הר.פ שלו – כבוד האדם וחירותו – אסור לי לדעת את עבירות התנועה שלו וכשהוא מעורב בתאונה קטלנית אז מופיע בעיתונים: יש לו 180 ו-200 עבירות. איפה נשמע דבר כזה? הוא נשפט לעבירה פלילית, הוא היכה את אשתו, אני לא יודע מה – אנחנו לא יודעים מזה, בתי המשפט לא נותנים לנו נתונים, אנחנו בחוסר ודאות.

דבר נוסף, אתם יודעים שנהגים, עכשיו כשאנחנו יושבים פה, נוהגים בשלילה, והם לא יודעים את זה ואני כמעסיק גם לא יודע? כי היה לו חוב בהוצאה לפועל והוא נוהג בשלוש שנים שלילה ואף אחד לא יודע. פניתי לאגף הרישוי פה בירושלים, משרד התחבורה אומר: גם אני לא יודע, זו הוצאה לפועל. מה קורה אחר כך, אחרי שנתיים? הוא צריך להיבחן מחדש– מה הקשר לתאונות ומה הקשר לעבירות? אז שימו לב, מדברים על עומס על בתי משפט, אז הנה, תראו איזה דברים מגיעים לבתי המשפט.

אמר חברי, ובצדק, נושא של "עבירות איכות". לצערי – הנה, אגף התנועה פה – אני אתם מעל 20 שנה בדיונים אינסופיים, אני מבקש מהם כל פעם מחדש: חבר'ה, את אותם השוטרים תדריכו כי אני חוזר לאותה תופעה של שוטרים שרשמו דוחות לפני שנה וביטלתי אותם, שוב אותה עבירה ושוב אותם השוטרים, עם ראש אגף התנועה נפגשתי רק בחודש שעבר בעניין הזה. אז מה אנחנו מתפלאים שבתי המשפט עמוסים?

דבר אחרון, כדי להראות לכם דבר טרי, אני בא מחיפה הבוקר ומדבר עם מפקד תחנת חיפה, שמו תמרור איסור כניסה בעיר מבחינת זיהום אוויר – אבל מה קורה בפועל? המשאיות עומדות שלוש שעות בכניסה לעיר על השול, ואנחנו תחת התאונה האחרונה עם האוטובוס והשול - - -
היו"ר איתן כבל
איפה זה?
גבי בן הרוש
בכניסה לחיפה, מצפון ומדרום. ושאלתי את מפקד תחנת חיפה לפני שעתיים בטלפון: תגיד, אתה תרשום דוחות לאלה שעומדים על השול? הוא אומר לי: כן. מה עושים? הוא אומר: שילכו לבית משפט. אז חבר'ה, מה אנחנו מתפלאים שמעמיסים על בתי המשפט ומעמיסים? אם היו מתמקדים באמת ב"עבירות איכות" ושיפוט מהיר, כמו שאמרו חברי פה, היינו נראים אחרת.
היו"ר איתן כבל
תודה, גבי בן הרוש, יו"ר מועצת המובילים והמסיעים.

פנחס, בבקשה.
פנחס יצחק הלוי
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, כל אחד לפי כבודו ותפקידו, סליחה שאני מתרגש אני פשוט בחסדי שמיים יכול להיות כאן, נפצעתי בצורה קשה מאוד בתאונה עם אוטובוס מפרקי של "אגד". כשהרופא יצא מחדר ניתוח הוא אמר לבתי: תגידי תודה אם אבא יחיה, וזה היה 10 ימים לפני חתונת בני. נהג אוטובוס מפרקי פנה באור אדום וחסם את נתיבי כשאני רכוב על אופנוע. נפצעתי, כמו שאמרתי, קשה מאוד, בחסדי שמיים יצאתי מזה. הנהג קיבל שלילה מנהלתית 30 יום, חזר לנהוג, זומן לדיון ולא הגיע, ממשיך לנהוג, נקבע דיון לפני חודש, הווה אומר כמעט שנתיים מהתאונה – התאונה היתה ב-30 במאי 2014.

אני לא ידעתי אם לצחוק מפסק הדין האבסורדי. אני אומר, אני פשוט הייתי מזועזע, באתי לתובעת ואמרתי: אני יכול לערער? – לא כדאי לך, זה לא משתלם, עשו עסקת טיעון. הנהג הזה, שאני קורא לו הפושע שכמעט שם אותי מתחת לאדמה, קיבל חודשיים שלילה ו-1,200 שקל קנס בשלושה תשלומים, מתחשבים בו שהוא מממן את בנו בלימודים וגם הוא לומד. זאת אומרת, עדיף שאהיה מתחת לאדמה ושבנו יהיה דוקטור או שהוא יהיה דוקטור על חשבון החיים שלי.

העורק של הבטן, בטחול – מי שמבין ברפואה, אני הייתי 30 שנה נהג אמבולנס, אני יודע מה זה – נקרע. תאונה כמו שקרתה לי, אם זה היה בכביש בין-עירוני לא הייתי מדבר אתכם היום, למזלי זה קרה ברחוב "הנביאים" בירושלים. הגיע אמבולנס לבן, התעקשתי לקבל "נתן" כדי שיזריקו לי נוזלים, קיבלתי 6 מנות מורפיום, 6 צלעות נשברו לי, הכליה נשברה לי, הטחול נקרע לשניים, רצו להוציא לי אותו, וניצלתי בנס – זה מה שהוא מקבל? יש לנהג הזה כתב אישום, כאשר עדיין כתב האישום נמצא, עדיין הוא נוהג באוטובוס של "אגד". הוא היה אוטובוס מפרקי עם 70 נוסעים, יום שישי בצהרים, אם לא הייתי עם אופנוע, הייתי עם משאית, הייתי עם אוטובוס אחר, היה עוד הרוג? זה מה שבתי המשפט נתנו לו.

הוא בהתחלה הכחיש שנסע באור אדום. אני יכול לחזור בי מכפירתי? – מקבלים את זה; עסקת טיעון? – מקבלים את זה. כשאני בא לתובעת: אני רוצה לערער – לא, זה לא כדאי לך, לא כלום. אם הייתי רוצה לערער הייתי צריך מיוזמתי, מכספי, מזמני – למה? הנה התוצאה. הנה התוצאה, יש פה משפחות שכולות. כבר התיק הגיע לבית המשפט, זה כבר הגיע אחרי שנתיים כמעט לבית המשפט, תן לו – לא. חודשיים שלילה, עוד חודש הוא חוזר להגה של אוטובוס מפרקי, לא יודע מה יהיו התוצאות.
היו"ר איתן כבל
תודה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני)
אגב, איתן, לגבי נושא המהירות שאמרתי בישיבה, אני התייחסתי למהירות של רכב כבד, לא למהירות של רכבים פרטיים, זו כנראה הבהרה שהייתי צריכה לעשות.
היו"ר איתן כבל
תודה.

יהודה בר אור, יו"ר ארגון נהגי המוניות ולאחר מכן שוש בראל. בקצרה, בבקשה.
יהודה בר אור
תודה. אדוני היושב-ראש, אני פשוט רוצה להביא לידיעתך שהגעתי לפה עם דרישה ובקשה מקרוב ל-100 נהגי מוניות, שפנו אלי בעקבות כך שהם יידעו שאני צריך להגיע לפה היום, הם אומרים שהם מחכים הרבה זמן ובמתח נפשי גדול מאוד כדי להגיע לשפיטה ובתי המשפט מושכים אותם והם לא מגיעים למשפט. לכן הם נמצאים במצב שהם בבית והם לא יכולים לנהוג כי לא הגיע זמנם להישפט על דברים שהם היו אמורים להישפט. אם בית המשפט היה – ואני מסכים אתך, אדוני היושב-ראש – עושה מאמץ ודורש שיוסיפו שופטים לבית המשפט בגלל הלחץ שהוא נמצא, אז היה מצב שהיו יכולים גם להתעסק בבעיות האלה של אנשים שבאים וחושבים שהם לא ביצעו עבירה ובכל אופן זומנו לבית משפט. שני הצדדים מתעכבים, גם האנשים שנתקעים אתם על עבירות קטנות והם לא עשו ולא חוו – האנשים האלה רק עשו עבירות קטנות ובית המשפט נתקע אתם בזמן ארוך ונתקע אתם בכך שלא פותרים להם את הבעיות ולא מחזירים אותם להגה.

אנחנו נמצאים במצב שהשופטים, שיכולים באמת לפתור את הבעיה הזאת על-ידי זה שהם ייצרו לחץ בתוך המערכת שלהם, ידרשו כוח אדם שיעזור להם ויגייסו שופטים שיטפלו בתביעות הקטנות והקלות יותר, ואת התביעות הגדולות, שבאמת יש בהן תאונות דרכים רציניות, יעשו אותם בהחמרה הרבה יותר גדולה מהיום, אולי זה יפנה בבית המשפט הרבה מקום. אבל אנחנו, כשמדברים פה על עבירות קטנות ונתקעים באותה מערכת שבולמת אותנו, אנחנו נמצאים בצרה וצריך למצוא פתרון לנושא הזה. אני מסכים גם עם עורך הדין לגבי הגזירות במשפט והקנסות המאוד גדולים – מספיק שמזמינים אותו למשפט הוא כבר רועד, הקנסות שהוא מקבל שם הם קנסות מאוד קשים ולא צריך להחמיר אלא צריך לעשות הרבה דברים יותר נכונים. את הדברים הגדולים לווסת ולהחמיר, את הדברים הקטנים לפתור בקטנה וכך יהיה גם לנו פתרון, לשופטים יהיה זמן וכוח לשפוט אנשים.
היו"ר איתן כבל
תודה, חברי בר אור.

שוש בראל, בבקשה. לאחר מכן אחרון הדוברים, ד"ר שי סופר, המדען הראשי של משרד התחבורה – אני אאפשר לאדוני להשיב, אדוני התרשם מכול הדברים – ואני ארצה ברשותכם לסכם. בבקשה, גברתי.
שוש בראל
אני אם שכולה. אני לא נבחרתי להיות אם שכולה, זה פשוט יום בהיר קרה. הבת שלי, דנית בראל, בת 17, יצאה מהבית רכובה עם החבר שלה על אופנוע ובשתי דקות וחצי היא פשוט נעלמה מחיינו. אני לא נבחרתי, אני אם שכולה ואני לא מאחלת לאף אחד מכם להיות במקום שאני נמצאת פה כבר שש וחצי שנים. הבת שלי נהרגה כשהיא היתה רכובה על אופנוע על-ידי שי קלדרון – זה השם שלו, אני לא קוראת לו "הנהג", קוראים לו שי קלדרון והוא חי וקיים ובועט. שי קלדרון דאג לקחת סם, קנאביס, לפני שהוא הרכיב אותה על האופנוע, הוא לא דאג לשים לה קסדה, 200 מטר מהבית הוא נהג במהירות, הוא כנראה גם דיבר בטלפון, כל הדברים האלה לא נבדקו אבל אנחנו בדקנו, המשפחה, לצערי. בדרך ירושלים – אני תושבת רעננה – האופנוע סטה מהמסלול, התנגש בעץ, דלית נפלה, נפצעה אנושות, שברה את המפרקת ונהרגה על המקום.

ילדה בת 17 שהיתה כל עולמי וכל עולם אחיה, ומשפחתי איננה שש וחצי שנה. איננה. נעלמה. אני חיה, וגם המשפחה שלי חיים, כמו שפצצה עכשיו נופלת פה – אנחנו מתהלכים סביב הבור הענק הזה ואי אפשר להשתקם מזה. מה שלא עושים, זה לצאת בבוקר עם סלע מאוד מאוד כבד, או על הגב, או בכיס, כל יום אני מחפשת איפה לשים אותו ולמצוא את החוטים האלה שיעזרו לנו, שיעזרו לי, כדי שלי יהיה כוח להחזיק את יתר בני המשפחה ולהמשיך לחיות.

אדוני, אמרת 6 חודשים תיקים כבדים? שלוש שנים אנחנו חיכינו למשפט. שלוש שנים לא קיבלנו שום דבר, שום מידע, לא מהמשטרה, לא מהפרקליטות. הבן שלי, בימי השבעה, הוציא את מצלמות האבטחה שהיו אחרי ששי קלדרון שיקר ואמר לאורך כל הדרך שנכנסו בו, אף אחד לא נכנס בו. אותו שי קלדרון נשפט כשהוא ידע כבר שהוא יקבל קרוב ל-10 חודשים. הוא נשפט על-ידי השופט שלמה אטינגר, שכבר לא נמצא בבית המשפט היום בגלל שהוא היה שופט מדהים ונהדר, הוא גם אמר לנו במשפט: גם אם אני אתן לו 20 שנה הבת שלך לא תחזור. הבת שלי לא תחזור אבל שי קלדרון הרג את הבת שלי, רצח אותה, הוא לא שם לה קסדה, הוא היה על סמים, הבן אדם היה בן 20 עם שלוש הרשעות קודמות.

בסופו של דבר הפרקליטות הסכימה, אחרי לחץ שלנו, לערער, ואותו שי קלדרון נכנס ל-15 חודשים. אחרי 10 חודשים הוא השתחרר. ביום שהוא השתחרר התקשרו אלי מפרקליטות דרום לבקש את חוות הדעת שלי על כך שהם רוצים לשחרר אותו על התנהגות טובה, אני אמרתי להם: אני לא נבחרתי – כמו שאני אומרת לכם – אני לא נבחרתי, הוא הרג את הבת שלי, הוא פושע, הוא יהרוג עוד אחד. אחרי 10 חודשים הוא היה מעורב ברצח של החייל יפתח גריידי, גם משם הוא הצליח להשתחרר, הוא הגיע בעסקת טיעון ל-6 חודשי עבודות שירות. שבוע אחרי שהוא הגיע להסדר עם שירותי הרווחה – שאמרו שהוא מסכן, מרחמים עליו, הוא לא עשה בכוונה והוא רק הרג את דנית במקרה והיה מעורב במקרה בפרשת יפתח גריידי – הוא נתפס נוהג בפסילה. הוא היום בבית. זה היה עכשיו, ב-28 בינואר, הוא בבית. היו לו עורכי דין טובים ומצוינים.

ומה אתנו? מה אתי? איפה אני בסיפור הזה? למה אני צריכה את העמותות שיעזרו לי? למה "יד לנקטפים" עוזרים לי? למה "אור ירוק" עוזרים לי? למה המדינה לא עוזרת לי, לי ולמשפחה שלי? יש לי ילדה שהיום בת 18, היא היתה בת 11 כשדנית נהרגה, נוי בראל שמה, נוי, שלוש שנים התהלכה כמת בתוך הבית, אושפזה בגהה בגלל אנורקסיה קשה; הבן שלי עזב את הארץ כדי למצוא לו חיים חדשים; בעלי לא מתפקד עד היום, הוא לא עובד. איפה אנחנו? למה אתם לא עוזרים לנו? זה הילדים שלנו. ושוב, אני לא נבחרתי, היום זה אני, מחר זה יכול להיות כל אחד מכם. אני לא מאחלת לאף אחד מכם לעבור את מה שאני עוברת כל יום. אתם יודעים מה זה הריון 9 חודשים? מה זה ילדה? מה זה החיים האלה שאנחנו כל כך משתוקקים אליהם? כל צחוק שלה, כל נגיעה שלה, כל טלפון שלה. זה החיים שלי והם נעלמו בשנייה, בשתיים וחצי דקות דנית נעלמה מחיי וחיינו. היא היתה יכולה להיות בחורה מדהימה אבל היא איננה. זה מה שיש לי להגיד.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני)
אחרי הילה אמרתי: מה אפשר להגיד? עכשיו, אחרי שוש, בכלל.
היו"ר איתן כבל
תודה לך.
עדנה צונץ
יושב-ראש הוועדה, אני מבקשת להגיד כמה מילים למרות שאני מייצגת כאן עמותה, אני מייצגת כאן עמותה של הורים שכולים, "אנשים באדום". אני מבקשת רק להגיד שבני נהרג על-ידי עבריין עם 82 עבירות תנועה, אבא לתאומים בני 4 חודשים וילד בן 5. אי אפשר לתאר את הכאב של אימא, אי אפשר. בעלי התאבד אחרי 6 שנים. לכן, כשאני באה לפה כעמותת "אנשים באדום", אני באה כנציגה של הורים שכולים ומשפחות שכולות, ואם אני אומרת 82 עבירות תנועה אני מבקשת מהשופטים: תעצרו את המוות בזמן, ב-20, ב-30 עבירות, תתחשבו. אולי, אולי הקורבן הבא הוא הילד שלכם, וזה קרה.
היו"ר איתן כבל
תודה. אני אתעקש שבכל דיון בהמשך, שמוליק, גם תגענה משפחות כי זה הדבר שמחבר אותנו למילים הגבוהות שלנו. בסוף בסוף, בתוך כל הוויכוח – לא שאני מנסה לעשות השוואה – אבל כשאני לוחם והולך לקרב אז אני יודע שאני מעמיד את עצמי ויכול וחס וחלילה אני לא אחזור, בתוך כל שנות חיי תמיד לקחתי את זה בחשבון, אבל סתם כך? סתם כך? לי יש ארבע בנות, שתהיינה בריאות, ואני לא מסוגל להכיל את המחשבה שחס וחלילה מי מהן תיפגע. ואני כאן אומר, בי נשבעתי לעשות את הכול להילחם בדבר הזה.

אני אומר לעורכי הדין המכובדים: ענישה לעתים היא לא כדי למנוע את האירוע הבא – הוא הרג, הוא פצע, אי אפשר לעטוף אותו ואת מי שצריך להיעטף לזרוק לעזאזל. אני לא צמא דם, גם בתפיסת העולם שלי, זה לא בא מהמקום הזה. זה לא בא מהמקום הזה. אני ליברל, אני דמוקרט, אני מבין את מה שאתם מסבירים לי בתהליכי החקיקה, הכול אני מבין, אבל זה בדיוק מה שאני אומר, יש את הרגע, בעיקר אלה שיוצאים ועושים ואתה יודע, בדברים האלה אין בי רחמנות. אני מצטער, לא. יש בי רחמנות על משפחתו. על זה אני אומר לכל אחת ואחד מאתנו כל יום כשאנחנו מבצעים פעולות, על זה נאמר "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה", זה מה שאמור להבדיל אותנו, היכולת לחשוב, היכולת לראות את הדברים לפני שאנחנו עושים אותם.

ד"ר שי סופר, אחרון הדוברים, בקצרה כי תינתן למשרד שלך ההזדמנות, ואנחנו גם ניתן לעו"ד ברק לייזר לסכם ולענות ממש בקיצור.
שי סופר
אנחנו נדבר בהרחבה, אני מעריך, ב-21 במרס, אבל מאוד חרה לי מה שנאמר לגבי השכרות – שהיא עבירה מודעת – ולכן היה לי חשוב להעמיד דברים על דיוקם. אני מסתמך על מחקר שנעשה עבור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים על-ידי פרופ' מימי אייזנשטדט מהאוניברסיטה העברית לגבי רמת הענישה ושיקול הדעת השיפוטי בעבירות תעבורה בישראל. מימי ניתחה מעל 3,000 תיקי תעבורה, המחקר התפרסם בשנת 2013 ורק פשוט לסבר את האוזן: הסדר טיעון – 57% מכלל התיקים בנושא שכרות, 57%.
מרדכי בהירי-דואני
את המחקר נעביר לכל מי שרוצה דרך הרשות, נעביר לכם מסודר.
היו"ר איתן כבל
אני מבקש כבר שאדוני יעביר.
שי סופר
הוא פורסם גם באינטרנט. עונש מינימום הוא שנתיים פסילה – רק 24% מהתיקים. גם עבור אוויר נשוף מעל 600 מיליגרם אנחנו מדברים רק על 21 חודשי פסילה, עד 600 – 15 חודשי פסילה, זאת אומרת, נמוך מאוד בהשוואה לעונש המינימום.
היו"ר איתן כבל
תודה.

בבקשה, אדוני, ממש בקצרה, אני גם מבקש שתיתן לנו בכתב סיכום של הדברים ששמעת והתייחסות אליהם.
ברק לייזר
מה עוד יש לומר אחרי הדברים הקשים ששמענו פה, חוץ מאשר שיש פה כשל שהוא כשל מערכתי, וגם הזכרתי את זה קודם. אנחנו צריכים לשבת על זה, כולל הבית הזה, אגב, שצריך לקדם תיקוני חקיקה. לו תישמע דעתי, אדוני, אנחנו צריכים לכונן איזשהו צוות שהוא צוות מצומצם, אי אפשר לקבל החלטות ולהניע מהלכים בפורומים רחבים מדי, צוות שיכלול את כל הגורמים הנוגעים הדבר וכדי להגיש תוכנית עבודה מסודרת לוועדה איך מתקדמים בכלל ההיבטים. הוזכרה הסוגיה של מינוי שופטים, אז כפי שנאמר, אנחנו יושבים כבר מחר ויש לנו מהלכים גם עם אגף התקציבים, אנחנו מקווים שאנחנו נצליח בהקדם למנות שופטים נוספים.

דובר פה בנושא הסדרי הטיעון, יש לזה היבטים לכאן ולכאן, אם תרצו נשתדל להמציא נתונים יותר מדויקים. דיברנו על צביעת העבירות החמורות, גם זה הוזכר פה, יש סיכום, יאמר לזכותו של אגף התנועה בהקשר הזה והפרקליטות, שיש סיכום על עבירות חמורות ובאמת מוגשים כתבי אישום – זה בסדר גודל של 2%-3% מהתיקים אמנם, אבל התיקים האלה מטופלים. אולי רק כדי לסבר את האוזן, מדובר על שכרות פי שניים ומעלה, מהירות 50 קמ"ש מעל המותר, עקיפה בקו רצוף תוך סיכון וכל הלאה. דובר גם על נושא של רמת הענישה, אז בתיקון - - -
היו"ר איתן כבל
ברשותך, אני רוצה לעצור אותך כאן, אנחנו צריכים לסיים. כל השאלות שעלו כאן, הנקודות המרכזיות שהועלו, חשובות לנו לכתיבת דברי הסיכום, אני רוצה התייחסות בכתב, מסודרת, דבר דבור על אופניו, ולקבל את זה ממש לאלתר, יותר מהר מהממוצע שתיקים מונחים.

אני רק רוצה משפט אחרון. תראו, היה דיון קשה, דיון קשה מאוד מאוד. אני אומר לכם, יש לנו סדרת עניינים שאנחנו צריכים לתת עליהם את הדעת. אני שוב אומר ואני אומר את זה לחברי, אני לא מוכן לקבל את הגורם האנושי ככותרת ואני אומר את זה לא כי זה הפך להיות סוג של מנטרה, אותו סל כדי להתחמק מלהתמודד, "גורם אנושי" – בבוקר הוא רב עם אשתו, היא רבה אתו, הוא צעק על הילדים שלו, הוא ממהר לגן או לא חשוב מה, ובסוף התוצאות הן כאלה שאין מהן חזרה.

אני שוב וחוזר ואומר לך, אדוני, הנתונים שמונחים לפנינו כאן, אני לא מתפלסף, הם נתונים בעייתיים מאוד מאוד ואני באמת, מפאת כבודך ומפאת כבודם של אנשים נוספים, לא מתייחס כאן לממוצע של 5.9 ב-2014 וממוצע של 6.6 ב-2013. אלה מספרים שאסור שיכתבו יותר. אין. אלה מספרים שאסור שיכתבו. קל וחומר כשאנחנו נכנסים להתייחסות המקצועית של עורכי הדין וגורמים נוספים שאמרו מה המשמעות של מהירות ההתמודדות עם התהליך, יש לה משקל רב.

שבוע הבא, ביום שלישי, אנחנו נקיים את הדיון הבא ואת חלקכם בוודאי אנחנו עוד נפגוש. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:05.

קוד המקור של הנתונים