הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 4

מישיבת ועדת המשנה של וועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לעניין מעמד הקשיש

יום שני, י"ג באדר א התשע"ו (22 בפברואר 2016), שעה 11:30

מצוקת הארגונים המטפלים בפליטי וניצולי שואה

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – היו"ר

עפרה רוס - מנהלת רשות לזכויות ניצולי השואה, משרד האוצר

אפרים גיל-עד - מנהל תחום תמיכה, המשרד לשוויון חברתי

ילנה פפל - לשכת שר העלייה והקליטה, משרד העלייה והקליטה

תמי מרוז

מפקחת ארצית לניצולי השואה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אתי אברהמי - מועצת הגמלאים, עיריית ירושלים, והסוכנת היהודית

ד"ר אנדרי גשירובסקי - חבר ארגון חזית הכבוד

יהודה דוידוב - חבר הנהלת ארגון חזית הכבוד

לוקש גשירובסקי - חברת ארגון חזית הכבוד

אלכסנדר ברמן - חבר ארגון חזית הכבוד

קטיה דשקוב טוטב - חברה בארגון חזית הכבוד, מנהלת פרויקטים בעמותת ותיקי מלחמת העולם השנייה שלחמו בנאצים

ליאוניד לויטן - חבר בארגון חזית הכבוד, חבר במועצה מרכזית בעמותת ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה

תמרה איסוקביץ - חברה בארגון חזית הכבוד, מגדל העמק

מריה לסובה - חברה בארגון חזית הכבוד, נצרת עילית

ראיסה צ'רניאק - חברה בארגון חזית הכבוד, נצרת עילית

בוריס אלנטוך - חבר בארגון חזית הכבוד, סניף פליטי עפולה

מיכאל קושנירוביץ - חבר בארגון חזית הכבוד, סניף פליטי עפולה

אדוארד זובקוב - חבר ארגון חזית הכבוד

אמה ורשבסקיה - חברה בארגון חזית הכבוד

לריסה בראממספיז - חבר בארגון חזית הכבוד

בוריס דשבסקי - חבר בארגון חזית הכבוד, ראש קבוצת פליטים בית שמש

לידיה ליברמן - חברה בארגון חזית הכבוד

יעקב ליברמן - חבר בארגון חזית הכבוד

סרפימה דרגונסקי - חבר בארגון חזית הכבוד

דוד לווין - חבר ארגון חזית הכבוד, יו"ר ארגון יוצאי אוקראינה

יפים קיפניס - חבר ארגון חזית הכבוד, יו"ר פליטי השואה

שרה מטיאס - ארגון ניצולי השואה, חברה בארגון חזית הכבוד

זינובי דראק - פנסיונר, חבר ארגון חזית הכבוד

נתן לבון - עובד סוציאלי, יו"ר עמותת כן לזקן

ענת כהן

ר.כ., חבר המתרגמים

מצוקת הארגונים המטפלים בפליטי וניצולי שואה

טוב, שוב בוקר טוב לכולם. הנושא של הוועדה שלנו הוא מצוקת הארגונים המטפלים בפליטי וניצולי שואה. אני רוצה הקדמה קטנה על כך – מי זה הם פליטי השואה ולמה אנחנו צריכים לתמוך בהם, כשאנחנו יודעים שיש עוד לא מעט ארגונים שאולי הם אפילו מקבלים תמיכות ממשרדים כאלה ואחרים, אבל אנחנו הולכים לדבר על הארגונים שלא מקבלים תמיכה, או אם מקבלים – היא מאד מאד קטנה.

אני מתחילת הקדנציה, כשהתחלתי לטפל בנושא של ניצולי ופליטי שואה יחד עם הרשות לניצולי השואה, עפרה רוס, שאנחנו כל יום כמעט מדברות כדי להעלות נושאים כאלה ואחרים לפתרון וגיליתי שיש במדינת ישראל לא מעט אנשים שעוזרים לפליטי וניצולי השואה בהתנדבות מלאה.

ומי צריך את העזרה הזאת? אנשים שבעצם לא יודעים להסתדר לבד. אנשים שאולי בגלל שהגיעו לארץ בגיל מבוגר כבר, לא צלחו ללמוד עברית ובגלל שהם לא יודעים עברית הם לא יודעים לפנות לעובדת הסוציאלית ולא לקופת החולים ולא לארגונים שעוזרים לניצולי השואה ולא יודעים ללמוד על הזכויות שיש להם; והנושא של מיצוי זכויות זה נושא שכל הזמן עולה על שולחן הוועדה.

לכן חשבתי הרבה והגעתי למסקנה שדווקא הארגונים האלה הם חייבים לקבל תמיכה מהמדינה. הם חייבים לדעת שעל העבודה שהם עושים המדינה תומכת בהם, גם אם זה בכסף, גם אם זה בשווה כסף, כי בלי עזרה שלהם – אותם פליטי וניצולי שואה הופכים להיות לאנשים בודדים, וברגע שאנשים מתבודדים, לא מזמן שמענו על מקרה בחיפה, כששני בני זוג מתו אחד אחרי השני. למה? כי אולי הם לא ידעו למי לפנות במצוקה? אף אחד מאיתנו לא יודע.

ולכן אני אומרת, אנחנו חייבים להיות שם לצידם וזה המקום, בתחילת הוועדה, להגיד תודה לכל האנשים שהגיעו לכאן ואני יודעת שהגיעו לכאן לא מעט אנשים שעושים את העבודה שלהם בהתנדבות ועוזרים ותומכים בניצולי ובפליטי השואה.

אני אשמח אם אנחנו נשמע כמה מהם כדי להבין במה מתבטאת העזרה הזאת. ולפני שאנחנו נמשיך ואני אתן את זכות הדיבור לכמה אנשים, אני חייבת להגיד שאני סיפרתי את הסיפור לשר האוצר משה כחלון ואמרתי לו שזה לא יכול להיות שהאנשים האלה נשארים ללא אוזן קשבת. האנשים האלה לא יודעים למי לפנות כשהם זקוקים לעזרה, ורק דוגמא אחת נתתי לו, הדיון בוועדה הזאת, של נכים, קשישים, שרק בגלל שלא הכירו בזכויותיהם, לא ידעו שהם צריכים להגיש נייר לביטוח הלאומי כדי לקבל תוספת של 500 שקלים בחודש.

לכן אני חוזרת ואומרת שוב, הנושא של מיצוי זכויות הוא הנושא החשוב ביותר, במיוחד בין האנשים הקשישים, במיוחד באנשים שלא יודעים את השפה העברית. וזה לא סוד שאחוז מאד גבוה בין הניצולים ופליטי שואה, הם אלה שעלו מברית המועצות לשעבר, ועלו בגיל מבוגר יותר, בגיל שכבר היה להם נורא קשה ללמוד את השפה ולדבר את השפה ולהתחבר, להיות חלק מהחברה הישראלית.

לכן אני רוצה להתחיל לשמוע מכמה אנשים שמטפלים בנושא של פליטי השואה או מטפלים בפליטי השואה, וראשון הדוברים יהיה מר יהודה דוידוב. אני אשמח יהודה אם אתה תגיד נכון מה התפקיד שלך, כדי שאנחנו נוכל לדעת.

אוקיי. צהריים טובים, כבוד יושבת הראש וועדת המשנה לענייני קשישים, חברת הכנסת וידידתנו היום, טלי פלוסקוב, עפרה רוס, אורחים מכובדים.

לצערי, לפני שאני אתחיל, גם אתמול קרה לנו מקרה, נפטרה אשתו של אברהם שרנפולסקי, ניצולת שואה, פליטת שואה, ונפטר גם ניצול השואה האחרון שניצל מטרבלינקה. אז אני מנסה להגיד שכל יום, כל יום נפטרים ונפטרים והכמויות של האנשים קטנות וקטנות.

אני חבר הנהלת חזית הכבוד ומנהל תכניות בגולבל פורום יד עזרה לישראל, ועיקר הפעילות שלנו, ושלי אישית, לפחות בשבע שמונה השנים האחרונות, זה סיוע ועזרה לפליטי השואה ולניצולי השואה בכלל.

אני זוכר, אחרי שטלי דיברה, שבשנת 2007, אני כיושב ראש עמותת עולים לאקדמיה, ואז ברמן יושב ראש תנועת חזית הכבוד והיה אברהם שרנפולבסקי, ועמותות וארגונים, נפגשנו עם שר הרווחה, אז היה יצחק הרצוג. הנושא – חוסר תקשורת מוחלט בין קבוצות ניצולי שואה דוברי השפה הרוסית במדינות חבר העמים, עם שירותי הרווחה.

ואז באנו עם תכניות מיוחדות ואחת מההחלטות היו לקיים עכשיו סמינרים בין קבוצות של ראשי ארגונים ועמותות באותן הרשויות, עם שירותי הרווחה, על מנת ליצור את הקשר. אז באנו והסברנו שאין מה לעשות, עקב המנטאליות התרבותית, חוסר ידיעת השפה, מביא אותם למצב שאין להם למי לפנות. הגופים היחידים שהם פונים אליהם עכשיו זה התאחדויות דוברי השפה הרוסית.

היום חזית הכבוד מייצגת תחת הגג שלה כ-150 עמותות וארגונים בכל רחבי הארץ. כאילו יצא ככה שזה הארגון המייצג של העמותות והארגונים, וביניהם גם שמונה התאחדויות שמייצגות כ-70,000 פליטי שואה. אז 150,000 דוברי השפה הרוסית, קשישים, אזרחים ותיקים היום, מקבלים תמיכה וסיוע רק בהתנדבות ולפעמים הפניות הן קשות ביותר.

בשנת 2009 פנה אלינו יושב ראש חזית הכבוד, אלכסנדר ברמן, ובאותה ישיבה אני זוכר, גם יפים קיפניס, ליושב ראש ארגון גלובל פורום, אנדרי גשירובסקי שעושה מאמצים רבים וגדולים בשביל לסייע לפחות לאותם האנשים שנתקעים ונמצאים בבדידות בחייהם. ואז בואו תעזרו לפליטי שואה. אז אמרנו מה זה פליטי שואה? וכשהתחלנו ובדקנו את הנושא, התברר שרובם חיים בעוני. למה? כי אין להם קצבה וכולם חיים עכשיו ומתקיימים מקצבת זקנה, אבל רוב הכסף לאן הולך? הולך לשכירות, לדמי שכירות.

התברר ש-50,000, אני אומר 50,000 גמלאים דוברי השפה הרוסית היום ממדינות חבר העמים, גרים בשכירות. ועכשיו דמי השכירות בין 2,000 ל-3,000 שקלים וזה יוצא בין 60% ל-75% אנשים שמהקצבה משלמים לדמי שכירות. אז מה נשאר להם לאכול? אז בגלל זה בסוף החודש הם חושבים האם לקנות לחם או לקנות תרופות. אנשים חולים. אנשים נמצאים במצב סוציו-אקונומי מאד נמוך.

עכשיו, תיקחו בחשבון, 25,000 גרים לבד ועוד 25,000 עם המשפחה. זה לא יאומן. ואני מבטיח, זה אחד מהנושאים החשובים ביותר. אני גם פונה ותהיה יוזמה שלנו לעשות סקר מיוחד רק של פליטי שואה ובאמת לראות עכשיו ולבדוק את המצב.

יש פה את ארגון חזית הכבוד, שבמהלך, אנחנו זוכרים לפני כמה חודשים, גם בכנסת חגגנו עשור לארגון. ארגון שעושה מאמצים רבים ויצר קשר ברשויות. יש קשר הדוק היום עם 160 רשויות. מה זה 160 רשויות? זה לא רשות שירותי רווחה, וזה לא לשכות רשות העיר שיש יועצים לאזרחים ותיקים שאין להם קשר, שיש עכשיו עובדים סוציאליים שאין להם קשר עם אותם הגופים.

זה סניפים של התאחדות פליטי שואה, סניפים של התאחדות יוצאי אוקראינה, סניפים של התאחדות ארגון הוטרנים בישראל, ובין 160 ל-180 סניפים שעושים עבודה בהתנדבות, ואף אחד לא תומך בהם חוץ מהוטרנים שמדי פעם היו מקבלים תקציבים במסגרת תקציבים של משרד הקליטה, אבל רוב האנשים נשארים בלי סיוע, בלי תמיכה, בלי כיבוד.

אני חושב שהמינימום לפחות הוא לתמוך, לסייע לאותם הארגונים והמתנדבים, בשביל שהם יעזרו לקהילה הזו. אז זה מיצוי הזכויות ואת זה אפשר לעלות לבקר אותם לפחות פעמיים בשבוע, של כל ארגון, סניף, שיהיה להם מקום איפה לשבת ברשות ולסייע. לעשות, להרים טלפונים, קו חם פעמיים בשבוע לאותם ניצולי השואה שנמצאים בבדידות.

אני אספר, אני חייב לספר - - -

יהודה, אני מבקשת לסכם.

כן, אני כבר מסכם. פשוט לפני שנתיים, פנתה אלינו פתאום בת של מישהי שצריכה עזרה, והיא כבר 4 שנים לא יורדת מקומה רביעית ואף אחד לא מבקר אותה. אז ביקרנו אותה והתברר שכאלה אנשים נמצאים גם בבית שאן, גם באור עקיבא, בהרבה מקומות. הבניינים האלה שעומדים עכשיו על עמודים, ואף אחד, בגלל שהם לא יכולים, הם מנותקים, ואז רק אותם הארגונים, אותם המתנדבים מבקרים אותם.

אני רואה חשיבות רבה בתמיכה של משרד האוצר, בכלל של הממשלה, כארגון וגוף מייצג בארגון חזית הכבוד, שבעצם היום הוא קואליציה של כל דוברי השפה הרוסית, וביניהם כ-100,000 ניצולי שואה וצריך לייצג אותם לפחות ב - - - האחרונים.

תודה רבה. תודה רבה ליהודה דוידוב. אני אבקש לשמוע את יושב ראש ארגון פליטי השואה הארצי, יפים קיפניס.

שלום. זו פעם שנייה שאני נמצא בוועדה הזאת. אתם זוכרים מה אני דיברתי בישיבה הראשונה? מה אני רוצה להגיד עוד היום? אני לא יודע באיזה קריטריונים עובד ארגון רווחה. עכשיו חורף עוד מעט נגמר, רוצים לעזור לאנשים. היה קר מאד וקצת כסף, 300 שקלים, 500 שקלים. למי נותנים כסף? הקריטריון שבן אדם גר בעמידר, שיש לו מטפלת וזהו. ומי שגר בשכר דירה, מי שלא מקבל שום דבר, ארגון הרווחה לא יודע מי האנשים האלה.

אנשים מגיל יותר מ-80, אני לבד נתתי בכל עיר את השמות למשרד הרווחה של אנשים בגילאים מעל 80, שחייבים, אני חושב שהם חייבים לקבל 200 שקלים ואוצ'רים בכל חודש. לא נותנים לאנשים האלה. הרשימות שלנו, אנחנו לא יודעים איפה הן.

התקשרתי לבן אדם, יושב ראש עמותה, רם אקשטיין, הוא אמר רק תדבר עם הרווחה. אני חושב שבסוף, מתי יהיה סוף בארגון הזה? מתי הם ישמעו מה שאנחנו מדברים? ואני חושב שמה שצריך לעשות, בכל עיר, כמעט בכל עיר, בעמותה שלנו יש 33 ארגונים – בירושלים, באר שבע, אשדוד - - -

תחת חזית הכבוד?

לא, לא. אנחנו לבד. חזית הכבוד זה-. אנחנו לבד.

אתה מדבר על פליטי שואה כרגע.

כן.

בפליטי שואה יש 33 ארגונים. אוקיי.

אז פעם אחת, דוגמא אחת אין שיושב ראש רווחה בעיר יגיד בוא, אתה יושב ראש ארגון בעיר שלי, תגיד לי מי חייב לקבל או מי לא צריך היום לקבל. אין דוגמאות. אין. הם לא יודעים מי אנחנו, אבל גרים בעיר. זה תושבי העיר. זה לא בסדר.

ואני רוצה להגיד לכולם, מי שנמצא כאן, חברים, מחר יהיה מאוחר. הגיל שלנו אוי אוי אוי. זהו.

תודה יפים.

סליחה, הייתי רוצה להגיב בשם משרד הרווחה.

כן, בבקשה.

אם הבנתי נכון את מה שמר קיפניס אמר.

בבקשה, רק שמך לפרוטוקול.

תמי מרוז, מפקחת ארצית לניצולי השואה. לפני שישאלו אותי אז אני אגיד, ניצולי ונפגעי השואה אצלנו הם אותו דבר.

ניצולי שואה ופליטי שואה זה אותו דבר.

כן. אין אצלנו הפרדה לגבי כל השירותים.

נכון, בשנת 2014 כשבעצם צרפו אותם למשרד האוצר השוו את הזכויות שלהם.

מאז שאנחנו נותנים שירותים, משנת 2009, אין אצלנו הפרדה. מי שמוכר באיזה שהוא גוף כניצול, פליט, נפגע שואה - הוא מקבל שירותים אצלנו.

טוב לשמוע.

אצלנו במשרד הרווחה בדרך כלל פעמיים בשנה מחלקים חבילות מזון לנזקקים. זה לא רק לניצולי שואה. זה לא רק לקשישים ובכל עיר יש כמובן הרבה יותר נזקקים. זה משפחות, זה ילדים, זה תינוקות, זה נכים. כל מה שמשרד הרווחה מטפל וזה כל האוכלוסייה, וכל עיר מחלקים לפי קריטריונים של המצב שם.

אז עם כל הכבוד, אני עובדת - - -

דווקא פה אני רוצה ברשותך לציין משהו. זה בדיוק מה שכרגע דיברנו. מי שהגיע למחלקה שלכם ומי שנמצא בטיפול של מחלקת הרווחה, אני מאמינה שהאנשים האלה דווקא נמצאים בטיפול. אבל מה קורה לאלה שלא הגיעו אליכם?

90% לא מגיעים.

זה בדיוק מה שהאנשים אומרים. הם לא יודעים לאן להגיע, הם מתביישים להגיע.

כולם נכים.

שנייה. צריך להכיר במנטאליות שלהם כדי להבין, האנשים האלה מתביישים להגיע למחלקת הרווחה. מה קורה לאנשים האלה? ועל אלה אנחנו מדברים ולכן אני חושבת שלארגונים האלה יש תפקיד מאד מאד מאד חשוב, לחשוף את כל האנשים האלה שנמצאים בבתים.

נכון.

האנשים שמתבודדים ומתביישים במצבם. גם כשאין להם מה לאכול הם לא יבואו אליכם לבקש, כי הם מתביישים.

בכל מקרה באים יותר ממה שיש לנו לתת, לצערי.

לצערנו הרב.

מאד. אבל יש שם איזו שהיא חלוקה שאני לא יכולה פה לפרוש. יש קריטריונים של כלל האוכלוסייה.

והקריטריון הראשון הוא שבן אדם רשום במחלקת הרווחה. זה בסיסי, והם לא רשומים.

רגע, סליחה, חלקם הגדול רשום, חלקם הגדול מקבל, חלק מכובד מהם מקבל שירותים מאיתנו. גם אם הם לא מטופלי רווחה הם מקבלים את שלנו – קפה אירופה, קפה מוסקבה ועוד שירותים שאנחנו נותנים. לא כל מי שרשום ברווחה מקבל את החבילות האלה.

נכון, זה גם וגם.

אז זה מה שאני אומרת, אז גם אם היו רשומים היו סדרי עדיפויות. מה שכן אני יכולה להגיד, זה כשאנחנו מחפשים מתנדבים ואנחנו מפעילים בסכום עתק מתנדבים לבתים של ניצולי שואה, אין מתנדבים דוברי רוסית.

אז רגע, אז אני רוצה להגיד לך את טועה פה ובגדול. יש, אבל הם לא עובדים אתכם, נכון? הם נמצאים. תסתכלי על כל האנשים האלה שיושבים פה - - -

תמי, אני מוכן תוך שבוע לשים תכנית על השולחן.

אני לא מדברת על ארגונים התנדבותיים, אני מדברת על - - -

על אנשים.

שלנו לשלוח מתנדבים לבתים של ניצולי שואה שזקוקים לעזרה. לא עזרה במובן של מטפל.

כן, ברור.

לשיחה, טיול או - - -

נכון, נכון, גם להגיד מזל טוב ליום הולדת ללא משפחה.

לכל דבר. פעם בשבוע אנחנו שולחים מתנדבים. אנחנו לא מוצאים מתנדבים דוברי רוסית, ובזה אולי אתם יכולים לעזור לנו.

כן, אוקיי.

גברת טלי, כמה שנים לפני הייתה פגישה איתנו, את זוכרת?

בטח.

מה עשיתם עם הבקשה שלנו? שום דבר. אנחנו מבקשים ממך מאד, גם היום, לעשות ישיבה, פגישה עם האחראי בעיר ממחלקת הרווחה, ויושב ראש הארגון שלנו בעיר, ביחד. שידברו. אתם יכולים לעשות את זה?

אני לא יכולה להחליט ל-260 מחלקות רווחה ב-260 רשויות את סדר העדיפויות שלהם.

אבל הם לא רוצים לדעת מזה. מי? אנחנו לא יודעים אפילו.

יפים, מה שאני אעשה זה יהיה באחת ההמלצות של הוועדה הזאת. אנחנו נוציא מכתב לכל רשות, לכל מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות על קיום הוועדה ושאנחנו מבקשים להיפגש עם הנציגים של הארגונים במקום, לשמוע אותם, להקשיב להם, לראות איך אפשר לשתף פעולה, שלא יהיה מצב שהם אומרים שאין מתנדבים כאשר אצלכם יש מתנדבים, אבל הם מנותקים לגמרי ממחלקת הרווחה היישובית.

כן, ויועץ ראש לענייני אזרחים ותיקים, טלי, יש היום בכל רשות.

נכון, נכון.

אז זה שני גופים שצריכים להיות מחוברים לארגונים.

נכון, כשאני הייתי ראש רשות אני יודעת שהייתה החלטה שבכל רשות יהיה יועץ לעניינים של הגמלאים. אני מסכימה ואנחנו נעשה את זה. זו תהיה אחת מההמלצות של הוועדה.

אוקיי.

רבותי, אני רוצה להמשיך. אני רוצה להגיד לכם ויהודה ציין את זה ששמואל וילנברג, אחד מ-67 היהודים שנמלטו ממחנה ההשמדה במהלך המרד שפרץ בטרבלינקה, שהוא נפטר. אשתו כותבת פה משהו שלא השאיר אותי בלי דמעות כמעט.

רעייתו סיפרה הבוקר – אתמול אחרי הצהריים היינו לידו. הוא לא נפטר לבד. אני והבת שלו החזקנו לו ידיים וראינו איך הוא נפרד מאיתנו. וכשקראתי את המשפט הזה חשבתי – כמה מתוך אנשים כאלה כן נשארים לבד? ולכמה אנשים מתוך אלה אין מי שיחזיק את היד שלו? ולכן אני חושבת שאנחנו מדברים וגם עכשיו אני מדברת וצמרמורת בגופי, כי הדברים האלה, זה מחובותינו לדאוג שהאנשים האלה באמת לא יישארו לבד אף פעם, וגם כשהם הולכים לעולם.

אני רוצה להמשיך. אני רוצה לתת לשרה מטיאס, יושבת ראש ארגון פליטי שואה בירושלים, לספר על הפעילות שלכם. בבקשה שרה, ספרי לנו מה קורה בירושלים, בכמה אנשים אתם מטפלים. איפה הקושי?

קודם כל שלום לכולם. אני מראש מבקשת סליחה, העברית שלי לא מאה אחוז.

את מדברת מצוין.

תודה. הארגון שלי, הוא ארגון לניצולי שואה ופליטי שואה. יותר מ-200 בני אדם בקבוצה שלי. אבל יום יום זה קשה לי להגיד, אני צריכה לכתוב שמות שנפטרו. אני כבר לא כותבת נפטר, אני כותבת שהלך. למה שזה מאד מאד קשה.

כשאמרו פה שאנשים מבוגרים, בלי שפה, בלי עזרה בכל הדברים, והארגון שלנו מנסה לעזור לאנשים כאלה, כמה שאנחנו יכולים. אנחנו הולכים אם צריך לביטוח הלאומי, או מחפשים מישהו מהאנשים הסוציאליים שלא רוצים לדבר ברוסית, לא רוצים לתת לבן אדם שיכול לדבר ברוסית. אבל אנחנו גם, אני תמיד אומרת, אני הכי הכי צעירה, אני רק בת 74. סליחה אני מאד מאד מתרגשת, למה שנפטרה מאיה, חברה שלנו. היא קרובה שאנחנו יודעים וזה מאד מאד כואב.

אנחנו עובדים ביחד בעמותת חזית בכבוד, למה? רק עמותת חזית בכבוד נותנת את כל האינפורמציה שיש ברוסית, באתר שלהם. אנחנו ביקשנו גם מהביטוח הלאומי, גם מהארגונים האחרים, לתת אינפורמציה ברוסית. אף אחד לא רוצה לעשות את זה. כולם אומרים כן, כן, יהיה. יהיה ספר. יהיה עוד משהו, עוד אינפורמציה, אבל שנים.

אני בארץ 25 שנים ואני לא קיבלתי שום כלום.

רגע, רגע, אבל את ראית את החוברת האחרונה שיצאה מהרשות לזכויות ניצולי השואה בשפה הרוסית לפני כשבועיים?

לא קיבלנו אותה.

עוד לא. החוברת נשלחת הביתה לכל ניצולי ופליטי השואה. זה עוד לא נשלח?

לא, לא, לא.

אז אנחנו נשאל. אבל החוברת יצאה כבר. זאת אומרת אני כבר ראיתי את החוברת הזאת.

טלי, אנחנו ביקשנו גם, הכי טוב לעשות דרך הארגונים שלנו ואנחנו יודעים שזה יגיע לאנשים.

בסדר.

מה עוד אני רציתי להגיד? היה לנו מזל ויש את הארגון תקווה, שנותן לכמה אנשים עזרה סמטלוגיה בחינם.

טיפולי שיניים.

כן. ואנשים שהולכים לשם לא יודעים עברית. מה אני עושה? כל יום שני ויום חמישי, אני הולכת עם בני אדם, יושבת עם רופא ועוזרת. היום אני לא יכולתי ללכת בגלל שאני באתי לפה. מה אני עשיתי? אני ביקשתי מבעלי, לך בבקשה, תעזוב את כל העבודות שלך ולך לעזור לארבעה בני אדם שיכולים לקבל את הטיפול.

כל הכבוד.

ועוד אחד. יש את מרכז האינפורמציה שעושה חזית בכבוד.

מרכז מידע.

כן. ואנחנו, הנה, כמה אנשים יושבים פה, אנחנו הולכים חמישה ימים בשבוע, שלוש-ארבע שעות, אנחנו יושבים בטלפון ונותנים אינפורמציה לאנשים שמתקשרים ברוסית, בגלל שהם לא יכולים להבין מה אומרים בעברית.

הגברת אמרה שיש מתנדבים שמתקשרים. דווקא אתמול אנחנו קיבלנו טלפון ואמרה בחורה שמי אורית ואני רוצה לעזור לכם, מה אתם מקבלים כמו ניצולי השואה. מזל שלי שאני לא מאה אחוז, אבל אני מבינה עברית ודיברתי. המתנדבים מדברים בעברית, שלוקחים את הטלפון, שם, מסתכלים מאיפה בן אדם. אי אפשר למצוא בן אדם שמדבר ברוסית ולהתקשר אליו ולשאול במה הוא זקוק לעזרה, מה צריך, איזה עזרה הוא צריך. זהו.

תודה. קודם כל אני באמת רוצה לחזק אותך ולהגיד לך תודה, תודה על זה שאת כל בוקר קמה ועוזרת לאנשים, לך, לבעלך ועוד לא הרבה אנשים כמוך, באמת יישר כוח ורק שתהיו בריאים באמת. לדעת ככה לטפל באנשים יותר מבוגרים מכם, מחמם את הלב.

טוב, עוד דוגמא אחת. אני רוצה לשמוע את מר דוד לווין, יושב ראש ארגון יוצאי אוקראינה.

צהריים טובים. כבוד חברת הכנסת טלי פלוסקוב, משתתפי הישיבה הנכבדים. קצת קשה לי לדבר בעברית. אני אדבר רוסית.

הדובר מדבר ברוסית

אין תרגום. אני אנסה להגיד לכם בכמה מילים. אני אנסה בקצרה להגיד את מה שדוד כרגע אמר. הוא אמר שארגון יוצאי אוקראינה קיים כבר כ-40 שנה ואנחנו יודעים שעלו מאוקראינה כחצי מיליון יהודים. לארגון יש 35 סניפים בכל הארץ, שבתוך הארגון נכללו 35,000 איש ורוב האנשים שמטופלים על ידי הארגון זה פליטי שואה וניצולי שואה ווטרנים של מלחמת העולם השנייה.

הוא ציין דבר מאד מעניין, שמתוך שישה מיליון יהודים שנרצחו בזמן המלחמה, מתוכם מיליון וחצי הם מאוקראינה, יוצאי אוקראינה. זאת אומרת רבע מאנשים הם יוצאי אוקראינה. הוא טוען שהקבוצה הזאת זקוקה לטיפול מיוחד. רוב האנשים הם חולים, זקוקים לתשומת לב, ובעיה הכי גדולה היא שהם לא מדברים עברית, זה מה שדיברנו בעצם.

כתוצאה מכך הם לא פונים לא לביטוח הלאומי, לא למחלקות הרווחה, ולכן הוא חושב שכל עזרה של הארגונים כאן היא משמעותית ביותר בשביל האנשים האלה.

(מדבר רוסית)

תודה רבה, דוד. קטיה, תתרגמי לנו ככה בקצרה את הדברים החשובים שהוא אמר.

(מתרגמת מרוסית לעברית את דברי דוד לווין)

כן. חלק ניכר מניצולי השואה חיים בשכירות וכל הכסף שהם מקבלים מהביטוח הלאומי, רוב הכסף הולך בעצם לתשלום שכר דירה. האנשים, ניצולי השואה, הם עדיין לא נהיו ישראלים והם לא מכירים מספיק את החיים בישראל, את ההיסטוריה ואת הארץ ותפקידנו לעזור להם להכיר יותר, להוציא אותם לטיולים, לחגוג חגים מסורתיים וגם לא להשאיר אותם לבד.

היכולות שלנו הן מוגבלות בגלל שאין לנו מספיק כתב ואין לנו תקציב. עוד בעיה, האנשים האלה שהם יהודים, אבל לא ישראלים ויש להם בעיה בתקשורת בין הדורות הבאים. קצת קשה להם עם הילדים ועם הנכדים עוד יותר, בגלל שהנכדים כבר הרבה יותר ישראלים מהם ואנחנו מוכנים להתנדב ולעזור בבעיה הזאת כמה שיותר.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע גם את דעתו של יושב ראש עמותת כן לזקן, נתן לבון. בבקשה, נתן.

תודה. כן לזקן זו עמותה של אנשי מקצוע שעוסקת בזכויות הזקנים בכל המישורים. בין היתר יש לנו מוקד זכויות טלפוני שפועל 24 שעות ביממה בכל ימות השבוע. מוקד הזכויות של קן לזקן פועל בשפה הרוסית מאז שנת 2009. פנו אלינו מאז עשרות אלפי דוברי רוסית, יוצאי חבר העמים. אנחנו טיפלנו בניצולי שואה באופ אישי לגבי מיצוי זכויותיהם, בקרוב ל-4,000 ניצולי שואה.

הטיפול שמקבלים במסגרת מוקד הזכויות שלנו. הוא טיפול מערכתי, כאשר בן אדם בא ומתלונן על בעיה שיכולה להיות קשורה באחת המצוקות שלו, בביטוח הלאומי או בשירותי הרווחה או בעירייה או בקופת החולים, או בנושא של ניצולי השואה – אנחנו מנסים לתפור את החבילה המלאה לגבי האנשים וללוות אותם עד שהוא ממצא את הזכויות. אנחנו לא מסתפקים להגיד לך לפה, לך לשם. גם זה עושים כפי שצריך. אם זה לכתוב, צריך למלא, צריך ללוות את האיש. אנחנו עושים את זה עם לא מעט הצלחה.

אני יודע בוודאות ש-3,000 ניצולי שואה קיבלו מיצוי זכויותיהם כתוצאה מההתערבות שלנו והטיפול שלנו, ומסביב לזה הם גם זכו לזכויות נוספות בביטוח הלאומי, בקופות החולים וכל מיני מענקים וכו'.

יש לומר בצורה הכי גלויה והכי חד משמעית, הזקנים יוצאי חבר העמים, הם האוכלוסייה הענייה ביותר בארץ. חד משמעית. אין להם רזרבות, אין להם ירושות ואין להם דירות. לגבי דירות, אני אתן לכם דוגמא. משרד השיכון העלה היום את גובה ההשתתפות לשכירות - - -

אבל לא לאנשים האלה.

גם לא להם. חד משמעית. הם נתקלים בבעיות של ארנונה. כל זקן זכאי לקבל הנחה או פטור מארנונה. מאחר שהם לא גרים בדירה שלהם, יש פה בעיה. אנחנו מטפלים בזה. כרגע אנחנו שוקלים לפנות לכנסת על מנת לעשות שינוי חוק. אי אפשר לעבור, כפי שנאמר לי, רשות-רשות, שנה נותנת, שנה לא נותנת.

צריכה להיות חקיקה גורפת, כן.

צריכה. האמת היא כזאת, שמה שמבדיל אותנו מכל יתר הארגונים, שאנחנו לא מסתפקים בעזרה ישירה לפרט זה או אחר, שזה מאד חשוב. אנחנו מנסים לראות מה אפשר לעשות, לפעול בצורה מערכתית בכל העניינים האלה.

יש מצוקות כאלה ואחרות, יש כאן מוקד זכויות שאני אגיד פה את המספר: המספר הוא *2284. אפשר לפנות אלינו בכל מקום. יכול להיות שעכשיו אנחנו קצת עמוסים, אז לא עונים. תוך יום-יומיים עונים ומשתדלים לבטל את הבעיות כפי שהן.

ניצולי השואה, מעבר לזה, אני אעלה דבר נוסף שזה לא פחות חשוב. יש לנו עוד עשרות אלפי ניצולי שואה שעלו אחרי שנת 1953 והם מקופחים בצורה קיצונית בזכויותיהם. אם אותם עולים, אותם ניצולים עלו עד שנת 1952, הם מקבלים לפחות את גמלה של הרשות ב-2,200 שקלים. אלה שעלו אחרי 1953 – מקבלים מענק שנתי של 3,000 שקלים. של 600 שקלים, פירוש הדבר 300 שקלים. אז תעמידו 2,200 שקלים מול 300 שקלים, לא צריך להסביר מה היא האפליה.

אני חושב שצריך לטפל בזה בצורה יסודית ולא רק בפרט זה או אחר או במקום זה או אחר. חשוב וצריך לראות את הציבור הזה. יש בעיה של כל אלה שגרים במקבצי דיור, הוסטלים. מישהו מכם ביקר בחלק מההוסטלים?

כן. יום יום.

מי שמבקר, המצב הוא על הפנים. הם כולם צריכים לרצות את אותה אם בית. אין שם מה מגיע להם, מה החובות שלהם, מה הזכויות שלהם. גם בנושא הזה אנחנו בדיבור עם משרד השיכון על מנת לעשות חקיקה, לקבוע מה הזכויות שלהם. צריך לראות את האוכלוסייה הזאת שכלל, לא באיזה שהוא דבר קטן. מגיעות להם זכויות וצריך לדאוג להם.

תודה רבה למר לבון. אני רק רוצה דבר אחד להגיד. כשאתה דיברת על סדר גודל של 4,000, הקבוצה שאנחנו היום מדברים עליה, מהווה סדר גודל של 80,000 איש.

אני יודע.

כן, זאת אומרת אנחנו פה מדברים על קבוצה מאד גדולה של אנשים.

80,000 ארצי.

כן, אמרתי עשרות אלפים, כי פה יש בעיה של נתונים.

כן, בוודאי, אנחנו מדברים על ארצי. אני מסתכלת על השעון, יש לנו עוד קצת. גברת אתי אברהמי, בבקשה, רק תציגי את עצמך.

אתי אברהמי, חברת מועצת הגמלאים של עיריית ירושלים, חברת מנהל קהילתי בית הכרם בירושלים. אני לא ניצולת שואה. אני חושבת שאני היחידה פה שהיא לא דוברת את השפה הרוסית.

לא, יש פה עוד.

אז ככה, מועצת הגמלאים של עיריית ירושלים אימצה מאד את ניצולי השואה. יש לנו את מזכיר ניצולי השואה – אשר אוד. אנחנו מנסים לאתר ואיתרנו הרבה ניצולי שואה. זה ביחד עם עיריית ירושלים, מחלקת הרווחה של הגמלאים ואנחנו פשוט מחפשים אותם.

יש עוד ועדה במועצת הגמלאים, שהיא מטפלת במרותקי בית והוועדה מחפשת את מרותקי הבית, כמו שאמר מר לווין. אישה שארבע שנים לא יצאה מהבית, אז יש מתנדבים שמגיעים אל האנשים האלה פעם בשבוע, שעתיים לשיחה, לדיבור, לחברה חברה, נקרא לזה ככה. אז אנחנו גם מאתרים אותם, להתקשר לאביבה גולדברג בעיריית ירושלים או לאשר אוד או ללאה אברמוביץ ממועצת הגמלאים.

עכשיו ככה, אני לא ניצולת שואה, אבל אני רוצה לספר לכם שהסיפור חוזר על עצמו. עליתי לארץ מעיראק ביולי 1950. אנחנו בעצם גורשנו. היה מותר לנו להביא 20 קילו בגדים בלבד. לא זהב, לא כסף, לא רכוש לא כלום. אמא שלי סידרה את המיטות בבוקר, לקחנו את המזוודות והגענו לבית הכנסת, שמשם הביאו אותנו לארץ. גם את המזוודות שלנו גנבו לנו הערבים בדרך.

הגענו למערבת קסטינה, שזה מאהל ענק בלי כלום. לא שפה, לא עבודה. אבא ואמא עם שמונה ילדים שהקטן היה בן 5 ואחי הבכור, הגדול יותר למד באוניברסיטה וגורש. לא היה כלום. מדינה שקמה, מדינה חדשה, רק שנתיים. צנע, לא אוכל, לא כלום. המשפחה שלי עבדו בחקלאות, עבדו בסלילת כבישים, בכל מה שאפשר, וכך חיינו שלוש שנים. יום כמו היום, האוהל עף ברוח, הגשם מתחת לאוהל, המיטות היו בתוך הבוץ וזה מה שהיה.

בית ספר פתחו אחרי למעלה משנה, רבקה גובר, אם הבנים, פתחה את בית הספר הראשון. הייתי בת 10, שזה אומר שרק בגיל 11 התחלתי ללמוד עברית. התחלתי ללמוד קרוא וכתוב. וההתנשאות של הצברים כלפינו העולים החדשים, ואני חושבת שאתם מרגישים את זה גם, שתמיד היינו נחותים. היינו צריכים להוכיח את עצמנו שאנחנו לא פחות מהם. שאנחנו מסוגלים. ואם תראו את יהדות המזרח, יהדות עיראק, הרי כולם היו שם בעלי עמדה. אני לא ארחיב פה. אבל אלינו התייחסו כאל נחותים.

אחרי שלוש שנים באוהל, המשפחה שלי קיבלו שיכון, שזה היום קריית מלאכי, שיכון של 24 מטרים, שזה היה שתי קוביות ככה, ובית השימוש, השירותים היו בחוץ. במזג אוויר כזה, לך תעשה פיפי במרחק בחוץ. זה מה שהיה. המדינה התנכלה, לא התחשבה בנו, וזה חוזר על עצמו גם היום. ותיקחו את דרום תל אביב. שיכנו אותם שם, היום מכרו את הקרקעות ליזמים, היזמים לא מעניין אותם. הם זורקים את המשפחות האלה, שכולם זקנים. מי שעלה כמוני בגיל 10 לארץ, היום בן 75, אז יש שם אנשים בני 80, 80 פלוס וזה מה שיש להם, את הבתים ההרוסים. בא יזם רוצה לזרוק אותם לכלבים. אין מי שידאג להם. אין מי.

תיקחו את כל המעברות שהיו, תיקחו את כל היישובים – דימונה, אופקים, ירוחם ועוד יישובים כאלה. הם נשארו כמעט עומדים במקום. המדינה לא דואגת להם. לא דואגת להם. אז זה אומר שמשנות ה-50 ועד היום, מאז שאני ילדה ועד לגיל שלכם, המדינה מתנערת מלעזור.

אז אני מאחלת לכם בריאות שלמה והצלחה ואנחנו אתכם.

תודה רבה.

תודה לגברת אתי אברהמי. אני חושבת שזה שאנחנו היום יושבים ומדברים על זה, זה כבר שינוי של עמדת המדינה. זה נכון ש - - -

אני מקווה. מקווים לתוצאות, לא רק לדיבורים.

כן, אבל - - -

אבל גברתי, את תיארת כל כך יפה מה עיריית ירושלים עם משרד האוצר ועם משרד הרווחה, ועדיין עם משרד הרווחה, שאנחנו מממנים את ההגעה של המתנדבים, גם בבית כרם אבל גם במנהלים האחרים ובמועדונים וקפה מוסקבה - - -

אז יש היום שינוי.

את תיארת כל כך יפה מה יש, ואמרת שכלום לא השתנה?

תמיד יש מקום לשיפור.

סליחה, אני מתכוונת מבחינת פרנסה - - -

אנחנו הבנו, הבנו. תודה, גברת אתי, אנחנו פשוט מוגבלים בזמן.

אוקיי, תודה רבה.

אני הבנתי טוב מאד מה שאת אומרת. תמיד יש מקום לשיפור ותמיד אנחנו רוצים עוד וזה בסדר. יחד עם זאת, אי אפשר לא לראות מה נעשה לעומת שנות ה-50.

אני רוצה לתת למנהלת הרשות לזכויות ניצולי השואה, גברת עפרה רוס, להתייחס לכל מה שהיא שמעה, ואחר כך אני חושבת שיש לי בשורה, כי אני פה מתכתבת עם שר האוצר. אני כמובן אכריז אותה אחרי דבריה.

שלום לכולם. אני שומעת את כל המצוקות. אני גם מתחברת למצוקות של כל הסיפורים, ומי כמו הפליטים יודעים את ההזדהות שלנו, של הרשות, של שר האוצר, למצוקות של פליטי השואה. שמעתי גם את הגברת מעיריית ירושלים - - -

אתי אברהמי. אני לא עובדת עירייה, אני מתנדבת במועצת הגמלאים.

המתנדבת שסיפרה לנו באמת על מה שקרה בשנות ה-50 במדינת ישראל, את כל המצוקות שהיו, ואני מקווה מאד שהמדינה מנסה או תנסה לעשות קצת יותר למען הקליטה של העלייה המבורכת שמגיעה מכל רחבי העולם.

כן רציתי להתייחס לזה שפליטי השואה, משנת 2014 מוכרים על ידי מדינת ישראל, מה שלא היה עד שנת 2014 ומקבלים מענק ומקבלים תרופות חינם, ונקווה שגם הזכויות שלהם יתרחבו.

לנו יש מרכז מידע שעונה גם ברוסית ואתם יודעים את זה. אפשר לפנות אליו, הוא עובד כל יום עד שבע בערב. יש דוברי רוסית ונותנים תשובות בשפה הרוסית, ואם יהיה צורך לתגבר אותו, אנחנו גם נתגבר אותו. מרכז המידע הזה עומד לרשות ציבור ניצולי השואה ופליטי השואה, היום הם בתוכם ואם נראה שיש צורך, אנחנו נעשה את זה בחפץ לב.

יש לנו חוברת זכויות ברוסית, שאנחנו גם נשלח אותה באמת לכל הארגונים. אנחנו שולחים אותה גם לניצולים, אבל נעביר אותה גם לארגונים. אנחנו באמת מאד מאד משתדלים לעשות למען ניצולי השואה והפליטים ואף פעם זה לא מספיק. אף פעם זה לא מספיק, את זה אני חייבת לבוא ולומר. ועם כל הרצון הטוב, תמיד אפשר לעשות ליותר ואנחנו משתדלים לעשות יותר.

הדלת שלי פתוחה בפניכם, אתם לא פעם ולא פעמיים הייתם אצלנו, סיפרתם על המצוקות, שמענו את המצוקות וניסינו לעזור כמיטב יכולתנו לפליטים ולניצולים.

גם הגברת אברהמי, היום גם יש שינוי לגבי יוצאי עיראק, שגם בהם, והנה, אני מבשרת לך משהו, מי שהיה בפרהוד, מקבל ממדינת ישראל היום מענק שנתי. יש החלטה. אנחנו נשלם מענק שנתי ופטור מתרופות שבמרשם סל הבריאות. זה גם באמת מעבר של כברת דרך ארוכה.

שוב פעם, הדברים הולכים קצת באיטיות. אני מקווה שהדברים ילכו עוד יותר מהר ממה שהם הולכים היום.

אז אנחנו באמת אתכם. אני מבינה שהזמן קצר וטלי רוצה לבשר בשורות טובות ומשמחות, אז תודה רבה לכם ונמשיך להשתדל לעשות למענכם כמיטב יכולתנו.

תודה.

אני באמת רוצה להודות לרשות לזכויות ניצולי השואה ולעפרה רוס אישית ולגליה שנמצאת איתנו. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה יוצא מן הכלל ואני מאמינה שביחד אנחנו, גם אחרי שאני עכשיו אמסור את הבשורה שהעביר לי שר האוצר.

תראו, ברור לכולם שנעשה ולא מעט נעשה ממשרדים שונים במדינה. יש תמיכות מהמשרד לשוויון מגדרי, יש תמיכות ממשרד הרווחה. כאן אנחנו מדברים באנשים שמטופלים על ידי הרשות לזכויות ניצולי השואה, שנמצאת תחת משרד האוצר, תחת אחריותו של משרד האוצר.

הבשורה של שר האוצר כעת, להעביר לרשות לזכויות ניצולי השואה 5 מיליון שקלים לתמיכה בארגונים, לבריאת קריטריונים לחלוקה לארגונים שמטפלים בפליטי שואה. רבותי, 5 מיליון שקלים זה סכום - - -

רק לארגונים שמטפלים בניצולים?

פליטי שואה, כן. איך בעצם זה יעבוד, רק שיהיה ברור. הכסף ישנו. זו בעצם אמירה של שר האוצר – 5 מיליון שקלים עכשיו עוברים לרשות. הרשות בונה קריטריונים, לפי איזה קריטריונים הכספים האלה יחולקו לארגונים. זה יפורסם. איפה זה יפורסם?

בעיתון, באתר.

ברשומות, זה יפורסם בכל מקום, במשרד המשפטים, משרד האוצר וכן הלאה. כל ארגון שרואה את עצמו מתאים לקריטריונים הללו, יכול להגיש בקשה לתמיכה והוועדה שאחר כך תשב, ועדה מקצועית שתחלק את התמיכות ותלמד את כל החומרים שיוגשו ואת התקציבים והעמותות וכן הלאה, היא תחלק את הכספים האלה על פי הקריטריונים שהם יבנו.

אז השאלות שיבואו אלינו מהציבור, שחמישה מיליון הם חד פעמי?

כל שנה. חמישה מיליון שקלים בשנה.

רק לארגונים?

בואו ניתן למשרד האוצר לעשות הגדרה מדויקת בתיאום עם השר, אני לא רוצה כרגע להטעות אף אחד. אז ברגע שאתם תגדירו את ההגדרה אתם תראו את זה כבר בפרסום. העיקר, רבותי, אני חושבת שאף משרד נכון לרגע זה לא חילק סכום כזה והסכום הזה, אני שוב חוזרת, הוא יעבור אך ורק דרך הרשות לזכויות ניצולי השואה, לא דרך אף משרד אחר, כי המטרה שלנו היא המטרה לטפל בניצולי ובפליטי השואה.

איך החלוקה תהיה, אתם כבר תשבו ותבנו קריטריונים, אבל זו כבר עבודה של הרשות.

לכן אני חושבת שזו בשורה מאד משמחת.

בשורה משמחת ביותר.

תודה רבה. מכאן המקום להגיד תודה לשר האוצר משה כחלון ולצוות שלו וליועצת שלו ענבר שעבדה עבורנו לא מעט, יום ולילה. ולכל האנשים שהגיעו היום לכאן, כי באמת זה המקום להודות לכם על העבודה שאתם עושים ואני יודעת שהעבודה שלכם מצילה חיים. חד משמעית. כי אם לא הייתם ליד האנשים האלה, אף אחד מאיתנו לא יודע לאן האנשים האלה ואיפה הם היו היום. אז תודה רבה לכם.

רק עוד דבר אחד, שנייה, אני עוד לא סיימתי.

טלי, אני רוצה להגיד לך, הלוואי שזה יהיה. אז תודה קודם כל לך.

תודה, תודה.

תודה לעפרה רוס. עפרה, יש לי המון מילים טובות בשבילך. את יודעת כמה אנחנו מכירים. המון המון אנשים מכירים את השם עפרה רוס. במדינה שלנו כל עולה חדש יודע, אבל אני יודע שזה ניצולי שואה.

ואני רוצה לברך את טלי, את סבתא.

כן, תודה, תודה.

הלוואי שיהיה לך עוד המון המון נכדים ונינים, עד 120.

תודה רבה. אני רק רוצה לסיכום עוד דבר אחד. קודם כל אני אבקש להעביר חוברות בשפה הרוסית לארגונים והם כבר יידעו לחלק בין האנשים. אני מאמינה שזה יהיה אפילו יותר נכון.

מר לבון, רצית לומר עוד משהו?

אני רציתי, בנוסף לכל התודות, להביע את פליאתי שאף חבר כנסת לא מצא לנכון להגיע לישיבה הזאת, וזה מוכיח את היחס של החברה הישראלית כלפי הזקנים וכלפי ניצולי השואה.

נכון. אנחנו ננסה לשנות את זה, מר לבון.

תודה רבה.

תודה רבה לכם, לכולם. תהיו בריאים ותשמרו על עצמכם. תודה רבה .

הישיבה ננעלה בשעה 12:45.