הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 86

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, כ"ז באדר א התשע"ו (07 במרץ 2016), שעה 10:00

1. הצעת חוק יום העלייה, התשע"ה–2015, פ/1856/20, הצעת ח"כ מכלוף מיקי זוהר

2. הצעת חוק יום העלייה, התשע"ה-2015, פ/1738/20, הצעת ח"כ רוברט אילטוב

3. הצעת חוק יום העולה, התשע"ה-2015, פ/1857/20, הצעת ח"כ אברהם נגוסה

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מרדכי יוגב

סופה לנדבר

קסניה סבטלובה

יואל רזבוזוב

רוברט אילטוב

יחיאל חיליק בר

מכלוף מיקי זוהר

רחל גור - לשכת השר, משרד העלייה והקליטה

מיכל שטרית רבל - היועצת המשפטית, משרד העלייה והקליטה

ד"ר ולדימיר שקלאר - מנהל אגף בכיר לקליטה בקהילה, משרד העלייה והקליטה

ד"ר שרי פייר - מנהלת תחום בכיר לחינוך, משרד העלייה והקליטה

רויטל דותן - ממונה על ארגון לימודים באגף קליטת תלמידי, משרד החינוך

חנן ארליך - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

סא"ל נורית קוטיק - אכ"א - רע"ן עלייה והשתלבות, משרד הביטחון

מושיק אביב - מנהל מרכז ההסברה, משרד התרבות והספורט

מירב כהן - עוזרת יועמ"ש, משרד התרבות והספורט

יהודה שרף - מנהל היחידה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

ילנה פרגמנט - מנהלת תכניות עלייה, הסוכנות היהודית

יעקב חגואל - סגן ומ"מ יו"ר ההנהלה הציונית, ההסתדרות הציונית העולמית

אלכס סלסקי - חבר הנהלה, ההסתדרות הציונית העולמית

ראובן שלום - מזכיר ההנהלה, ההסתדרות הציונית העולמית

סילביו חוסקוביץ - ראש המחלקה לחינוך, ההסתדרות הציונית העולמית

מרינה קוריטני - יו"ר המחלקה לעידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

מרק דובב - מנכ"ל המח' לעידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

עודד פויר - מנהל היחידה לעידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

ילנה איזנשטיין - רכזת תפוצות, משרד התפוצות

אסתר בלום - מנהלת, מועצת ארגוני עולים

עופר דהן - מנהל מחלקת עלייה וקליטה, הקרן לידידות

אברהם שרנופולסקי - חזית הכבוד – עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

נחמה נובנשטרן - סמנכ"לית, המועצה לשימור אתרים

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מרב תורג'מן

דנה גורדון שושני

מוריה אביגד

הצעת חוק יום העלייה, התשע"ה–2015, פ/1856/20, הצעת ח"כ מכלוף מיקי זוהר

הצעת חוק יום העלייה, התשע"ה-2015, פ/1738/20, הצעת ח"כ רוברט אילטוב

הצעת חוק יום העולה, התשע"ה-2015, פ/1857/20, הצעת ח"כ אברהם נגוסה

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר-היום שלוש הצעות חוק: אחת, הצעת חוק יום העלייה, התשע"ה–2015, פ/1856/20, של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר וקבוצת חברי כנסת; שתיים, הצעת חוק יום העלייה, התשע"ה-2015, פ/1738/20, של חבר הכנסת רוברט אילטוב וקבוצת חברי כנסת; שלישית, הצעת חוק יום העולה, התשע"ה-2015, פ/1857/20, שאני יזמתי יחד עם מספר חברי כנסת. מליאת הכנסת אישרה את הצעת החוק בקריאה הטרומית ביום ה-10 בפברואר 2016, והתכנסנו כדי לדון בנוסח ולהכין אותן לקריאה ראשונה. עמדת הממשלה, כפי שהציג במליאה השר זאב אלקין, שר הקליטה, היתה לתמוך בהצעות החוק ובלבד שהנוסח יהיה מוסכם על משרד העלייה והקליטה, משרד התרבות והספורט, משרד החינוך, משרד הביטחון, משרד האוצר ומשרד המשפטים. מדובר בתיאום מול מספר משרדים ואני מקווה שנצליח להגיע לנוסח מוסכם.

בשביל מה כל כך הרבה משרדים, לא מספיק משרד אחד – משרד העלייה והקליטה?

אני מבין שדיברתם עם היועצת המשפטית של הוועדה והגעתם לאיזושהי הצעת נוסח, נראה אם היא מקובלת על חברי הכנסת שמציעים. רצינו לפתוח את הדיון בכך שחברי הכנסת היוזמים יציגו אבל, לצערי הרב, חיכינו להם והם טרם הגיעו אז אני אתחיל בהצגת העניין. בנוסף, אם יש הסכמה עקרונית לגבי מועד ציון יום העלייה, אני מבקש לדעת האם אתם מעוניינים במיזוג הצעת החוק לפי סעיף 79(ג), אני אשאל את היוזמים.

אדוני היושב-ראש, אני שאלתי: למה כל כך הרבה משרדים? לא מספיק משרד אחד?

רק רגע, נגיע לדיון, אנחנו בפתיחה, חברת הכנסת. אז אנחנו נדון בנושא הזה, חיכינו להם עד עכשיו, היוזמים לא הגיעו אז אני אפתח.

לרוברט יש סיבה למסיבה לצערי ובגלל זה אני מודיעה שאני אהיה במקומו.

חברי כנסת הציעו אבל כמובן שהצטרפו ליוזמה הזאת חברי כנסת נוספים, חלקם נמצאים פה – חבר הכנסת יואל רזבוזוב, חברת הכנסת סופה לנדבר. אנחנו נתחיל, אני אחד היוזמים ולכן אני אציג למה יזמתי את החוק הזה. חבר הכנסת מיקי זוהר בפקקים, חבר הכנסת רוברט אילטוב הודיע שהוא גם יאחר, לכן אין טעם לחכות ואנחנו מתחילים את הדיון, כשהם יגיעו הם יציגו למה הם הגישו את הצעת החוק שלהם.

אני רוצה לדבר על הצעת החוק שאני הגשתי. אני מאמין שקיומה ושגשוגה של מדינת ישראל, כל הצלחות המדינה, מתבססים על עלייה. העלייה היא חשובה מאוד. צריכים ללמד את תרומות העליות השונות מאז קום המדינה ולפני קום המדינה במוסדות החינוך פה בארץ ולציין את יום העלייה. בהצעה שלי כתבתי "יום העולה", הלכתי יותר לכיוון של העולה, אני מבין, אני מקבל שבממשלה, בוועדת השרים, הלכו על הנוסח של "יום העלייה", אני מסכים, אין לי שום ריב בנושא הזה.

לגבי התאריך – יש תאריכים שונים כמובן, התאריך שאני הצעתי, שהיה נראה לי יותר הגיוני, הוא המועד שבני ישראל חצו את נהר הירדן והגיעו לארץ ישראל, זה היום שצריך לציין, זו העלייה הראשונה לפי התנ"ך. במקרה אתמול עשיתי סיור במטה בנימין והגעתי לאתר ארכיאולוגיה שילה, שם המשכן היה בפעם הראשונה, מאוד התרגשתי שם, לראות את העניין הזה, אני חושב שזה היום שצריך לציין. אבל, אני מבין שעם היום הזה יש בעיות מכיוון שבאותו יום כל המוסדות בחופש, הכנסת בפגרה ובתי הספר בחופש ולכן הממשלה מציעה יום אחר. יש בין חברי הכנסת המציעים מחלוקת בעניין הזה, חבר הכנסת מיקי זוהר יגיע יותר מאוחר ויציג אותה, הוא מתעקש דווקא על היום הזה כמשמעות הצעת החוק.

באיזה יום?

הוא מתעקש על ניסן.

על ניסן, אבל זו פגרה.

אז מה זה שווה?

בתי הספר בחופש.

לכן אני אומר, אני רק מציג את עמדתי כרגע, בעניין הזה חבר הכנסת מיקי יגיע ויציג את גרסתו. אני ורוברט אילטוב - - -

הוא, עם הדברים שלו, כל כך מוזר.

אני ורוברט אילטוב הסכמנו להצעת הממשלה ותכף גם נעשה את זה מכיוון שאני אומר - - -

מה, מיקי זוהר מבין בעלייה יותר מכול מי שמציע את החקיקה הזאת?

רגע, חברת הכנסת סופה, אני לא רוצה שנדון בכך כשהוא לא נמצא.

אז אנחנו נמתין שהוא יגיע?

לא, אני מציג את גרסתי, תני לי לסיים להציג את גרסתי, כשהוא יגיע הוא יציג את זה. אנחנו לא נדון עכשיו על התאריך, יש לנו סעיפים אחרים בינתיים. אז אני אומר שאני מוותר על התאריך שהצעתי בהצעה הראשונה ומקבל את הצעת הממשלה מכיוון שהמטרה שלי - - -

באיזו חודש הצעת הממשלה לקיים את היום?

ז' בחשוון, כמו שכתוב פה.

כן, וזה מה שחשוב לנו, לציין את היום, שיהיה גם ביטוי ליום הזה בחינוך, בכל מוסדות המדינה. בגלל זה אני ויתרתי על ההצעה הקודמת שלי, את הח"כים האחרים נשמע. ידוע לי, רוברט אילטוב אמר לי אתמול, שהוא הולך אתי בעניין הזה, הוא גם מוותר.

על מה הוא מוותר?

על התאריך יום הציון.

על התאריך בחודש ניסן.

הוא מוותר על ניסן ומסכים להצעת הממשלה שזה יהיה ז' בחשוון.

הוא מסכים להצעת הממשלה. קודם כל, אנחנו נשמע את משרדי הממשלה בעניין.

הערות כלליות להצעת החוק, אחר כך, ברשותך, אדוני, אנחנו נקריא סעיף-סעיף ואז יהיו הערות ספציפיות לכל סעיף, ככל שיהיו הערות לנוסח.

מירב, היועצת המשפטית של הוועדה, תקרא לנו סעיף-סעיף ואז נדון בזה. אם יש הערות כלליות, קודם אני אתן לחברי הכנסת, אם יש לכם התייחסויות בשלב זה, אם לא, נעבור למשרדי הממשלה, הערות כלליות לפני שאנחנו נכנסים סעיף-סעיף. בבקשה, נציג משרד העלייה והקליטה.

קודם כל, אנחנו תומכים בעמדת הממשלה לציין בחוק את התאריך ז' בחשוון מהסיבות שהזכרת כבר. אנחנו מבקשים גם לשנות את סעיף 3(ב) ולרשום: "שר עלייה והקליטה רשאי לקבוע פעילות נוספת לציון יום עלייה, לרבות פעילויות שיש בהן שיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית בנושא עידוד עלייה בחוץ-לארץ". זו ההצעה שלנו.

ההסתדרות הציונית העולמית?

כן.

אתה יכול לחזור על הנוסח כדי שאני אוכל לרשום את זה, או להעביר לי את זה בכתב?

אנחנו נעביר לך את זה בכתב.

"לרבות פעילויות בשיתוף פעולה עם הסוכנות"?

"הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית".

כן, "בנושא עידוד עלייה בחוץ-לארץ".

אבל יכול להיות שצריך לעשות את זה בסעיף נוסף, סעיף מס' (5), שאפשר לחגוג את זה על ידי הסוכנות וההסתדרות הציונית ברחבי התפוצות. זאת אומרת, לעשות סעיף נוסף, לא לערבב את זה עם סעיף 3 – בבית הנשיא, שיישאר בית הנשיא.

לא, להוסיף סעיף 3(ב).

הוא מדבר על להוסיף סעיף כאן, בהסמכה של השר.

כן, ואני מדברת על לעשות סעיף נוסף.

בתוך סעיף 3, סעיף (5) – זה מה שאת מציעה?

כן.

אני רוצה להוסיף שאנחנו קיבלנו בקשה למעשה בנושא מהסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית ואנחנו תומכים בבקשה.

אני פשוט אומרת לא לערבב את זה בסעיף 3, לעשות את זה בסעיף נפרד, סעיף (5), עם הנוסח שהם מציעים. המשמעות של הנוסח היא לחגוג את זה בתפוצות כדי שהסוכנות וההסתדרות הציונית יוכלו לעשות את זה, אני פשוט מציעה במקום סעיף 3(ב), לעשות את זה בסעיף נפרד, סעיף (5).

מה מפריע לנו שיהיה סעיף 3(ב)?

מפני שלא צריכים לערבב את הנושא עם נושא נשיא המדינה, שיישאר נשיא המדינה ונוסיף סעיף אחר – מה זה משנה?

למה נשיא המדינה? זה לא קשור לנשיא המדינה, זה ב-3(ב).

זה לא בסעיף של נשיא המדינה, זה בסעיף של ההסמכה של השר.

נשיא המדינה זה (א).

כן, נשיא המדינה זה חלק המקומות שבהם יצוין יום העלייה. ההערה שלי מבחינה משפטית היא שאני לא בטוחה שאפשר להסמיך את השר לקבוע פעולות נוספות שהן בעצם מחוץ לישראל ככל שזה נוגע לסמכות האזורית שלו, לסמכות לקבוע פעולות נוספות. זו שאלה שהייתי רוצה לשמוע עליה את עמדת משרד המשפטים, גם אולי את מחלקת הסכמים בינלאומיים.

לכן הוא אומר: "בשיתוף הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית". אנחנו עובדים בחו"ל, לכן השר אומר: "בשיתוף הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית", שעובדת עם הקהילות היהודיות בחו"ל, כך שמהבחינה הזו לא צריכה להיות לך בעיה.

מה זה "שיתוף פעולה"? יש לו סמכות להורות על פעולות נוספות שיקיימו בחו"ל או שאין לו סמכות?

א', לא כתוב "להורות".

בגלל זה אני שואלת, אני לא יודעת מה זה "שיתוף פעולה".

אני אסביר לגברתי: במסגרת יחסי הגומלין שיש לנו עם משרד העלייה והקליטה עוד מהימים של השרה הקודמת, השרה סופה לנדבר, אני לא זוכר פעם אחת שהיתה בקשה של משרד העלייה והקליטה מהמוסדות הלאומיים, שלא רק שלא שיתפנו אתה פעולה, שלא קיבלנו אותה במלואה. אנחנו עובדים ביחד, הם מתקצבים אותנו. מבחינה מקצועית הם אחראיים על הקליטה במדינת ישראל ולא אנחנו ואין עם זה שום בעיה.

הם אחראיים גם על עידוד עלייה, זו במסגרת המשרד.

בואו נעשה סדר: אין שום התנגדות, אנחנו לא מתנגדים, אנחנו נשמח שזה יהיה אבל יש פה שאלה משפטית ולכן רוצים לברר מול המחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים אם הם רואים איזושהי בעיה בהסכם בינלאומי או בהבנה בינלאומית. אתה ממשרד המשפטים?

אני לא מהמחלקה הבינלאומית, אני ממחלקת ייעוץ וחקיקה – ייעוץ. אני חושב שהתוספת הזו היא בעייתית מבחינה משפטית, היא מעלה הרבה שאלות שצריך לדון בהן לגופן: קודם כל, האזכור המפורש של גופים ספציפיים בתוך פעולות מסוימות שרוצים להסמיך את שר העלייה והקליטה לנקוט; דבר שני, יש חוקי מעמד של ההסתדרות והסוכנות ויש את האמנות שנחתמו לפיהם בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הציונית העולמית וגם הסוכנות היהודית, ששם מוגדרים כל התפקידים וכל המטרות והם מקנים את המסגרת האולטימטיבית של הפעולות בין הממשלה ובין הגופים האלה. לגבי שאלת הפעילות בחוץ-לארץ – אני מסכים עם מה שאמרה - - -

שאלת הסמכות של השר לקבוע פעולות שהן מחוץ לשטח הטריטוריאלי של מדינת ישראל.

נכון, שאלת הסמכות הטריטוריאלית.

אני סבורה שיש עם זה בעיה.

אני גם מסכים, צריך לבחון את זה. זה לא שממשלת ישראל לא יכולה לשתף פעולה עם גופים בחוץ-לארץ, במיוחד עם הסוכנות וההסתדרות, היא גם עושה את זה, אבל לקבוע בחקיקה ראשית סמכות פעולה בחוץ-לארץ – אני חושב שזה דבר שהוא חריף והוא יכול גם לעלות - - -

אני גם לא יודעת מה זה "שיתוף פעולה".

אני לא מדבר כבר על מישור של יחסים בינלאומיים או שאלות שיכולות ליצור איזשהם קשיים שאני חושב שכדאי להימנע מהם. אני חושב שהנוסח המוצע, שתואם אתנו מראש, להסמיך את שר העלייה והקליטה לפעולות נוספות, הוא רחב, הוא כמובן כולל בחובו גם פעולות מהסוג הזה, כפי שתיאר קודם הדובר שלפני. יש שיתוף פעולה בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית ובוודאי לנושא חשוב כזה יהיה רצון טוב, נכונות ויוזמה משני הכיוונים, לכן זה גם ממילא מיותר מבחינה מעשית.

כן, בבקשה.

אני חושב שאכן הדבר צריך להיבחן, אבל לפרוטוקול אני רוצה להזכיר שהאמנה שבין ההסתדרות הציונית לבין הממשלה – וזה נכון גם לגבי האמנה בין הסוכנות – מדברת על: "ברצונה של ההסתדרות הציונית לשתף פעולה ולפעול תוך תיאום מלא עם מדינת ישראל וממשלתה... ואלה תפקידי ההסתדרות הציונית: (א) ארגון פעולות העלייה בתפוצות והעברת העולים ורכושם לישראל".

זו לא סמכות של השר, זו סמכות של אותם גופים.

אני מכבד את מה שאת אומרת, אני אומר שזה צריך להיבחן. אבל, רק שנדע שארגון פעולות העלייה הוא בתוך האמנה הזו ואנחנו מאמינים שציון יום העלייה זה דבר שמעלה על נס את פעולת העלייה גם בתפוצות, נותן לאנשים שם להבין שגם בארץ וגם בחוץ-לארץ מעלים על נס את מפעל העלייה, זה דבר שמעודד עלייה. לכן, במסגרת הזאת אנחנו מאמינים שאפשר לשתף פעולה. אני בהחלט לוקח בחשבון שהדבר צריך להיבחן בהיבטים המשפטיים, סומך על משרד המשפטים ועל היועצת המשפטית של הוועדה שיעשו את זה טוב.

יעקב חגואל, בבקשה. הצטרף אלינו אחד היוזמים, חבר הכנסת רוברט אילטוב.

אני מצטרף למה שאמר פה ראובן ואני רוצה להוסיף: ראשית, אנחנו, בהסתדרות הציונית העולמית, מברכים מאוד על החוק. אנחנו מדברים עם השותפים שלנו בתפוצות ועניינו אותם בחוק הזה, סיפרנו להם, הם רוצים להיות חלק מזה – אנחנו רוצים להיות חלק מהעם הזה, חלק מעידוד העלייה, חלק מהאתוס הציוני, חלק מהאתוס של העלייה בכלל. ברגע שאנחנו נוגעים בעלייה ואנחנו עושים את העניין הזה פה בארץ, אין לי ספק שיש לזה אפקט גדול מאוד שאף יכול לעודד עלייה. ברגע שילד בכיתה ד' עובר ב-JCC המקומי איזשהו אירוע שהוא יום עלייה, כשהוא מגיע לגיל 18 יש לו שאיפה לאן להגיע. אם ממשלת ישראל, ביחד עם המוסדות הלאומיים, לוקחים את העניין הזה על עצמם, יש לזה חשיבות עליונה.

הצטרף אלינו גם יוזם הצעת החוק, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, סליחה.

לסיכומו של עניין, אני חושב שאם ב-1951 הבית הזה לקח על עצמו את חוק המעמד והכניס בחוק המעמד את העניין של עלייה, הסמיך את המוסדות - - -

תסלח לי, יעקב חגואל, אני רוצה לעדכן אותם על מה אנחנו מדברים.

אני מסיים בעוד שני משפטים.

לא, אני רוצה שתמשיך, אני רק רוצה להכניס אותם לעניין. אנחנו מדברים עכשיו על כך ששר הקליטה ביקש שנסמיך אותו בחוק הזה גם לשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית וההסתדרות העולמית היהודית, שגם יעשו פעילות ביום הזה בחוץ-לארץ כדי לעודד עלייה, זה הנושא שאנחנו מדברים עליו. אנחנו שומעים את סגן ומ"מ יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, יעקב חגואל. בבקשה, תמשיך. אני עצרתי אותו כדי לתת לכם את התמונה איפה אנחנו עומדים.

אני אומר, אדוני היושב-ראש, ראוי שזה יהיה בשיתוף הסוכנות וההסתדרות.

הוא מציג, בואו נשמע.

לנו מאוד חשוב, ככאלה שמייצגים בבית הזה את היהודים בתפוצות, שאנחנו נמשיך להיות הזרוע המקשרת בין שני הקהלים האלה וזו הסיבה שחשוב לנו לחזק, אדוני נציג משרד המשפטים, את מה שחוקק ב-1951 ולהמשיך אותו גם היום.

הצטרף אלינו חבר הכנסת חיליק בר. אני רוצה שוב לעדכן גם את חברי הכנסת היוזמים שהצטרפו אלינו, הסוגיה שאנחנו מדברים עליה עכשיו היא סוגית משפטית והיא הבקשה של שר הקליטה להסמיך אותו בחוק הזה לעשות אירועים ביום הזה בחוץ-לארץ, בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, על מנת לעודד עלייה. פה התעוררה בעיה. גם ממשרד המשפטים וגם היועצת המשפטית אומרים: בואו נבדוק את העניין המשפטי אם לשר בממשלת ישראל יש סמכות לעשות אירועים בחוץ-לארץ. לכן פנינו למשרד המשפטים, נציג משרד המשפטים אומר: יש בעיה.

אבל הוא רוצה שזה ייכתב בחוק הדבר הזה, שהוא מוסמך לכך?

כן.

אני רוצה רק לדייק, ברשותך, שהבקשה היתה של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית. הבקשה היתה שלהם ואנחנו הסכמנו.

למה שזה ייכתב בחוק ולא פשוט שהוא יטוס, הממשלה תטיס אותו לאן שהוא רוצה? למה זה חייב להיות בחוק?

אולי שהיועצת המשפטית של משרד העלייה והקליטה תסביר לנו – את לא רוצה להסביר לנו?

זו הסוגיה שאנחנו מדברים עליה. אחרי שהסברתי את הרקע במה עסקנו עכשיו, אני רוצה לתת לחברי הכנסת היוזמים להציג את חזונם בהצעת החוק הזו. חבר הכנסת רוברט אילטוב, הגעת ראשון אז זכות ההצגה הראשונה שלך.

תודה. כבוד היושב-ראש, אני בקושי שולט על הקול שלי אז אני אנסה באמת לדבר בקצרה. כמובן, הצעת החוק היא הצעה הצהרתית. החוק הוא חשוב להראות עד כמה קליטת עלייה חשובה למדינת ישראל. מדינת ישראל, שהיא מדינה ציונית, בנויה בעצם על שני דברים: קליטת עלייה והתיישבות, כך קמה המדינה. מאז הקמת המדינה הגיעו למדינת ישראל מעל 2,300,000 עולים, וכמובן שגם לפני הקמת המדינה הגיעו המונים. חשוב לציין את היום הזה, חשוב שהוא ירשם על דפי ההיסטוריה כיום הצהרתי ושנלמד אותו בבתי הספר, נציין אותו במקומות של הממשלה, ש בהם יש את ההשפעה של הממשלה. חשוב שגם הילדים וגם המבוגרים יידעו על היום הזה, וכמובן, אין לנו שום בעיה שהיום הזה יצוין גם במקומות אחרים בעולם. אני תומך בהצעה הזאת של השר והמוסדות הלאומיים והציוניים.

אני מבין שיש בעיה עם תאריך. ברמת העיקרון, אין לי בעיה לשנות שיהיה תאריך הצהרתי אחר שאותו יהיה אפשר לציין במערכות חינוך, בצבא, בית הנשיא ומקומות אחרים. לכן, אם יש לממשלה הצעה אחרת אני אשמח לשמוע כדי שלא ניפול למצב שאת התאריך שאנחנו קבענו היום לא נוכל לציין, לא בבתי ספר ולא במקומות אחרים, לכן חשוב למצוא את התאריך הנכון.

אין לך את הנוסח?

עכשיו קיבלתי אותו.

היום מופיע בסעיף 2(א) "יום העלייה יצוין מדי שנה ביום ז' בחשוון" – האם זה מקובל עליך?

כן.

מה מיוחד בז' בחשוון?

אני אגיד לך, קודם גם דיברנו על כך. שניהם הציעו יום דומה ואני הצעתי יום אחר, בכל זאת הממשלה מציעה ז' בחשוון מכיוון שבאותם ימים שאנחנו הצענו הכנסת ומוסדות החינוך בחופש. לכן, אם המטרה היא לחנך, אז בואו נעשה את זה בז' בחשוון, זה מה שהממשלה מציעה.

אני רק שואל אם לז' בחשוון יש משמעות מיוחדת?

יש משמעות שזה סמוך לפרשת "לך לך".

כן, נכון, זה צמוד לפרשת "לך לך".

העולה הראשון למעשה.

כן, ז' בחשוון זה תאריך שתמיד חל בשבוע שבו קוראים את פרשת "לך לך", באחד מימות השבוע.

אולי כדאי לציין מהי פרשת "לך לך", לטובת אנשים שלא יודעים.

אם זה מקובל על חבר הכנסת אילטוב - - -

עלי זה מקובל.

בסדר. סיימת? אז אני אעבור לחבר הכנסת מיקי זוהר, בבקשה.

הרחיבו פה על מהות הצעת החוק, מבחינתי, כשהצעתי את החוק הזה, ראיתי בו רק דבר אחד –כמובן מעבר לכל מה שמסביב, שכולם כבר ציינו – אחד הדברים שלפחות מבחינתי היה הכי חשוב הוא לקבע את המעמד של עם ישראל בארץ ישראל, לא כעם כובש אלא כעם שהגיע ארצה לפני כולם, וגם, בעזרת-השם, יישאר כאן אחרי כולם. זו מבחינתי אחת המהויות הבסיסיות ביותר שיש היום בחוק הזה.

אני, בשונה מאחרים, מאמין שהיינו פה הרבה לפני כולם, עוד לפני 3,500 שנה. היה מועד, יש לו צידוקים היסטוריים גם בספר התנ"ך – שחלק מאתנו לא מאמין, אני כן מאמין בספר הזה – וגם בהמון דברים שאתה יכול לברר בארץ ישראל, בקרקע שלנו פה בארץ ישראל עוד כשעלינו ארצה. אתם יכולים למצוא מזבח שיהושע בן נון הקים שיש לא מעט מדענים, שהם אתאיסטים גמורים, שטוענים שהמבנה הזה אכן מבנה של עם ישראל שהוקם פה לפני 3,500 שנה בכניסתנו ארצה. המועד הרלוונטי היה י' בניסן, לא היה מועד אחר שנכנסנו לכאן ארצה. נכון, בפרשת "לך לך", בז' בחשוון אברהם אבינו עלה ארצה, בהתאם לספר התנ"ך, אבל זה עדיין לא היה המועד שקיבלנו את הארץ המובטחת, היינו צריכים להסתובב 40 שנה במדבר לפני שהחליטו לאפשר לנו לעלות לכאן ארצה. יהושע בן נון נכנס, תר את הארץ, בחן את הארץ, בדק אותה, עם ישראל עלה בי' בניסן, לא במועד אחר. לכן אני לא מוכן לקבל שינוי במועד. אני חושב ששינוי במועד פשוט מעקר את מהות החוק, חלק ממהויות החוק.

אבל הם לא חשבו שהכנסת תהיה בפגרה אז.

יהושע בן נון לא חשב על זה, הוא לא ישב בוועדת הכנסת.

אנחנו לא נוכל לציין את זה כמו שצריך.

נכון, זה מאוד מאוד מצחיק, אני עוד שנייה כאן פשוט נשפך מצחוק מהבדיחה, אבל עדיין אני מאוד מתייחס לנושא הזה ברצינות כי מה שקורה – אתם עכשיו מגחכים, וזה בסדר, כי אתם אומרים: רגע, בואו נחייה את החיים, עזבו אתכם היסטוריה, היסטוריה זו היסטוריה, אבל כשהזירה הבינלאומית מעלה נגדנו טענות של כיבוש אז לי הרבה יותר קל להתמודד עם הטענות של הכיבוש בזה שאני אומר להם שהיינו כאן לפני 3,500 שנה. יש לזה עדויות היסטוריות, אנחנו קיבלנו את הארץ הזו לפני כולם וזו הארץ של העם היהודי.

אברהם אבינו היה פה לפני 4,500 שנים, הארץ הזאת הובטחה לו הרבה לפני – 1,500 שנה לפני.

נכון. רוברט טען טענה, אני אענה לו: אתה צודק, רוברט, העניין הוא שאברהם אבינו הוא גם אביהם של המוסלמים וגם של הנוצרים ולכן - - -

אני לא חושב ככה.

זו עובדה.

אני יכול לחלוק עליך.

אתה לא יכול לחלוק עלי, זו עובדה, הוא אביהם של המוסלמים וכו'.

אני יכול.

מאברהם אבינו יצאו גם המוסלמים וגם הנוצרים.

זה שהם מאמינים בו זה לא אומר שהם יצאו ממנו, עם כל הכבוד.

הוא האב של כולם, מה לעשות? הוא האבא של כולם. ישמעאל זה הבן שלו, מה לעשות?

ישמעאל, כן, זה כתוב בתנ"ך, מה לעשות?

עשו זה הבן של יצחק, הנכד של אברהם.

איפה הוא בדיוק נעלם ל-1,500 שנה אחרי – זה לא ברור.

בן בעייתי.

בעייתי מאוד.

אנחנו יודעים שמי שקיבל את ארץ ישראל זה היה עם ישראל, אחרי 400 שנות עבודת פרך במצרים ורק לאחר מכן, אחרי מעמד הר סיני, הם זכו להיכנס ארצה. לכן, המועד מבחינתי הוא מועד אקוטי, זה מועד שאפשר יהיה באופן ממש סמלי לקעקע את טענת הכיבוש שאנחנו נטענים עליה יום-יום, שעה-שעה, גם על ידי הזירה הבינלאומית וגם על ידי הפלסטינים שמצויים בארץ ישראל. לכן, אני חושב שמהות התאריך היא בעצם אחת המהויות המרכזיות והבסיסיות בחוק, לכן אני גם עומד על התאריך הזה.

בנוגע להיכן יתבצעו הפעולות – ברור שזה יצריך פעולות אחרות. למשל, בבית הנשיא לא תהיה בעיה שזה יתקיים, גם בהשתתפות שר מהממשלה ובהשתתפות חברי כנסת שירצו להגיע ולכבד את המעמד, וגם במערכת צבא הגנה לישראל אין שום בעיה שזה יתממש, הצבא פועל כסדרו במועדים האלה. אז זה לא יתבצע בכנסת וזה לא יתבצע בישיבת ממשלה כי הכנסת וישיבת הממשלה יהיו בפגרה, אבל - - -

מערכת החינוך?

מערכת החינוך גם, זה לא יתבצע שם. אבל, אני רוצה לומר כך - - -

אז מה המהות?

המהות – אני הבהרתי כרגע מה אני חושב שהמהות של החוק. אבל, דבר אחד חשוב גם לומר, רוב הקהילות שהיום כבר חוגגות את המועד הזה, בטרם חוקק החוק, חוגגות אותו אך ורק בי' בניסן, לא בשום תאריך אחר, בעיקר קהילות - - -

מה הם חוגגים?

את היום הזה, יום העלייה, הם מציינים אותו בי' בניסן.

פעם ראשונה בחיים שאני שומעת שיש במדינת ישראל חגיגה של יום העלייה.

אתה ציינת את החשיבות מבחינה היסטורית. לא התייעצנו אבל כולנו, שלושתנו, חשבנו באמת על העניין של יהושע בן נון, אבל, אני חושב שמה שהממשלה מציעה, יותר – תלכו אחורה, אברהם הוא המקור.

אני הבנתי את הטענה אבל יצחק אבינו גם היה יכול באותה מידה לתת את הברכה לעשו, בסוף הוא נתן אותה ליעקב.

תן לי לסיים את השאלה שלי. מה שאני רוצה לשאול אותך: אם אתה הולך בכיוון הזה, גם בני ישראל, כשמשה קיבל את ההוראה להוציא את בני ישראל, נאמר לו: לארץ שהבטחתי לאברהם, ליצחק וליעקב תביא אותם, זה אומר שהנתינה היתה קודם ולכן היה להם מקום לחזור אליו. לכן, האם לא כדאי לנו ללכת על "לך לך"?

אז אני אומר לך, אתה צודק, הנתינה היתה קודם אבל העלייה היתה בי' בניסן.

אנחנו נצביע, נו, בחייך.

לא, זה לא יעזור שתצביעו, החוק לא יגיע לקריאה שנייה ושלישית אם לא תהיה הסכמה, אתם יכולים להצביע עד מחר.

בטח שיגיע.

אני ממליצה לך – אל תאיים עלינו.

לא מאיים.

אל תאיים עלינו. המדינה הזאת נבנתה על ידי עולים - - -

עכשיו הוא המציא גם את ההיסטוריה וגם את התנ"ך, נו, באמת.

תפסיק, בבקשה.

גדל לנו בריון פה – לא יגיע, כן יגיע.

בכל מקום הוא מאיים, בכל ועדה הוא מגיע לאיים.

יש לך בדיוק אותה זכות להצביע כמוני וכמוהו, אז תפסיק - - -

מה יכול להיות יותר חשוב מחינוך, מזה שיציינו את זה בבתי הספר, מה?

זה חוק למען מדינת ישראל, למען העלייה ולמען העולים וזה לא חוק לפריימריז שלו בליכוד.

למען העולים, למען כל ילדי ישראל גם, שיחגגו אותו.

קודם כל הוא העתיק את החוק הזה ממני ועכשיו הוא גם אומר שהוא לא יעלה אותו, כל הכבוד לך באמת.

העתקת את החוק הזה מהכנסת ה-19 עם התאריך שאתה מבקש, אז קצת כבוד לאלה שעשו את זה לפני שהגעת לפה.

אני לא העתקתי את החוק.

נותנים לך מה שאתה רוצה אז אתה נגד העולים? מה זה, מיקי?

תרגיע עם ההתנשאות שלך.

אני לא נגד העולים.

אל תהיה בריון.

למה אתה רוצה לשלול מילדי ישראל - - -

סליחה, אתה לא מסכים אז לא מסכים – יש כללים דמוקרטיים.

כל אחד חושב שהוא המציא את הגלגל. אנחנו הגשנו את הדבר הזה בכנסת ה-19, עם כל הכבוד, עם התאריך שאתה עכשיו מגן עליו, ובצדק, ואל תטיף לנו עכשיו, לא ציונות, לא אהבת הארץ ולא תנ"ך, בסדר? תעשה לי טובה, מיקי.

אפשר להשלים את דברי?

אפשר להשלים את זה דבריך, אבל אל תהיה פה בריון.

אני לא מטיף, לא לך, ואני לא חושב שאתה גם - - -

מיקי, אל תהיה בריון.

אנחנו ממליצים לך – אל תאיים עלינו, בבקשה.

עכשיו יש לו בעלות לא רק על אהבת הארץ, גם על - - -

חברי הכנסת, בוא נדבר אחד-אחד.

אנחנו פוחדים, ממש מתים מפחד.

אני לא ארד לרמה הזאת.

אתה כבר ירדת, תגיד שאתה מתכוון לעלות.

אני פשוט ממליצה לך לשמור על סגנון, סגנון של איומים פוליטיים כאן, בוועדה, לא מקובל עלינו.

מה זה האיומים האלה?

מה זה? כל פעם הוא מגיע: אני ואני ואני.

הוא לא יעלה, כן יעלה – למה מה הוא?

אנחנו באים לפה למען העלייה ופתאום יש פה: אני לא אעלה את זה, אני כן אעלה את זה – מה זה צריך להיות בכלל?

עד שיש חוק אחד שכולם מאוחדים לגביו הוא בא עם הגישה הפטרוניסטית המתנשאת הזאת.

והוא עוד אומר שהוא לא ירד לרמה – אתה כבר שם, אתה צללת לשם. אתה עוד אומר לי: לא, לא, תעלה?

סיימת את המתקפה?

לא התחלנו אפילו.

אני רוצה לראות את הקואליציה לא מעבירה את החוק.

אני יכול להשלים את דברי?

אני מבקש לתת לחבר הכנסת מיקי לסיים את דבריו. בבקשה, תסיים.

תודה רבה, אדוני. אז אני באמת לא מתרשם מכול הכעס שיש כאן.

גם אנחנו לא מתרשמים ממך.

גם אנחנו לא מתרשמים ממך.

אפשר לחשוב.

גם אם אתה מאוד מנסה להרשים אותנו אתה לא מצליח.

אני גם לא אדם שמאיים ואני באמת לא - - -

כרגע איימת, אפשר להוציא את הפרוטוקול להראות לו? אולי הוא לא מבין מה הוא אומר?

"זה לא יעבור קריאה שלישית" – שלא יעבור, על מי אתה מאיים, על עם ישראל? על יהושע בן נון? על אברהם אבינו? על מי אתה מאיים? כבר את כולם הכללת באיומים שלך פה.

מיצית, אני חושב שמיצית.

לא, לא מיציתי. הגישה המתנשאת הזאת לא מקובלת עלי.

תסיים, תסיים.

היא לא מקובלת עלי. וגם הרמיזה הזאת כאילו בשביל כולנו הנושא התנ"כי זה בדיחה ורק בשביל הרב האדמו"ר מיקי זוהר אהבת הארץ והתנ"ך הם הנכס הבלעדי של הליכוד – אז לא. אז הגישה המתנשאת הזאת לא מקובלת. אז קודם כל תרגיע ותרד לקרקע, תרד לקרקע ועכשיו תמשיך לדבר.

חבר הכנסת חיליק בר, אני מבקש, אני עוד לא נתתי לך את רשות הדיבור. חבר הכנסת מיקי זוהר, אני מבקש שתסיים ורשות הדיבור לחבר הכנסת בר.

הוא נתן לי רשות דיבור, לא שמת לב, האדמו"ר נתן לי רשות דיבור.

חיליק, אני מאוד מכבד אותך אבל אדם שמאמין בשתי מדינות לשני עמים לא יכול להיות מחויב למסורת היהודית, הוא פשוט שאנן.

כי אני, בניגוד אליך, רוצה שיהיה לנו רוב יהודי במדינה הזאת.

הוא פשוט שאנן, הוא פשוט שאנן.

ראש הממשלה שלך אמר את זה בנאום בר-אילן.

זה שאתה רוצה שאחמד טיבי יהיה ראש הממשלה זאת לא בעיה שלי, אני לא רוצה אותו, מה לעשות?

אם לא מתאים לך – צא מהליכוד.

הוא פשוט שאנן, הוא פשוט שאנן.

הוא הצהיר את זה.

ראש הממשלה מול העם אמר, הוא מאמין בזה. זה שאתה חולק עליו – אתה מוזמן ללכת למפלגה אחרת. לך לבל"ד, שם גם לא מאמינים בשתי מדינות לשני עמים.

אני מאמין בחזון הציוני, לא בחלומות באספמיה - - -

לא מתאים לו להיות בליכוד – שיצא משם.

החזון הציוני שלך נוגד את ההיסטוריה היהודית.

החוק הזה דווקא מחבר קואליציה ואופוזיציה ולכן אל תעשו - - -

אז שידברו לעניין.

אני מדבר לעניין, צר לי, אבל לא מאפשרים לי.

בסדר, זאת הגישה שלו, בסדר, נו.

תנו לו לסיים.

איזו גישה? זה שראש הממשלה אמר: שתי מדינות לשני עמים והוא לא מאמין בזה? שיגיד את זה לראש הממשלה, לא לנו, שלא יטיף לנו מוסר פה.

יש פה מפלגה, מפלגת בל"ד, מיקי, שגם לא מאמינה בזה, זה בסדר, אתה לא לבד.

צר לי להבהיר לחברי הוועדה - - -

חברי הכנסת, אני מאבד את הסבלנות שלי.

מה אתה מאבד? אתה כלפיו צריך לאבד.

הוא מסית את כולם ואתה מאבד את הסבלנות שלך?

הוא הגיע כאן להכריז שביבי נתניהו נמצא אצלו בכיס הקטן שלו אז, בבקשה, אם אתה מציע שאנחנו גם - - -

לא רק ראש הממשלה, כל הקואליציה, אף אחד לא יצביע על זה.

כל הקואליציה.

גם כל התנ"ך.

חבר הכנסת מיקי זוהר.

אני אספר לחברים פה שביבי נתניהו לא יכול להיות בכיס של אף אחד, אולי כולכם בכיס שלו של נתניהו.

הו הו.

אבל אני רק רוצה לומר משפט בשביל לסיים את הסאגה הזאת.

כן, כן, תסיים את הסאגה הזאת.

אני לא מאיים על אף אחד, אני מודיע הודעה ואני גם מתכוון לעמוד מאחוריה. הוכחתי גם בעבר שכשאני רוצה להשיג הישגים אני גם יודע להשיג אותם, למרות שחברי הוועדה חושבים שהם - - -

"חוק השבת", ראינו אותך, התקפלת כמו זבוב.

חכה, אנחנו נחיה ונראה גם את "חוק השבת", לאן הוא יגיע ולהיכן הוא יתגלגל.

ראינו את הגיבור.

מיקי, זו קדנציה ראשונה שלך, תלמד – באיומים לא עובדים פה, לא עובדים.

אני בקדנציה ראשונה - - -

עם הנצח לא מפחד מחוקים הזויים, זה בסדר.

חבר הכנסת מיקי זוהר, אני מבקש לסיים את דבריך.

עם הנצח לא מפחד, לא מהאיומים שלך ולא מהדברים האלה.

קצת צניעות, מיקי, קצת צניעות.

אני בקדנציה הראשונה שלי, ותתפלאו, היא גם לא תהיה האחרונה שלי. רוצה לומר דבר אחד - - -

את זה אנחנו עוד נראה.

אתם תראו.

הנבואה ניתנה לשוטים.

אם ירצה השם, אם ירצה השם.

רק אם ירצה השם.

נכון, אז למה אתה אומר? מה, אתה עכשיו מחליט בשבילו גם? מחליט בשבילו שזו לא קדנציה אחרונה שלך?

הכול מאתו יתברך, לא אתה, אתה יכול אולי לוותר פעם אחת על המזכ"לות שלך ולבוא לפריימריז, נראה אותך גם עובר בפריימריז לפני שאתה בכלל מטיף לי מוסר.

אני לא מזלזל בזה, אתה מזלזל בזה. מאיפה אתה יודע שתהיה עוד פעם חבר כנסת? אם אתה כל כך מתחבר למקורות תגיד לפחות "אם ירצה השם" לפני זה.

שמענו עליך.

דמוקרט גדול.

אני רק רוצה לסיים את דברי ולומר שבסופו של דבר לחוק הזה יש משמעות, בעיני היא בעלת הערך הגדול ביותר, וזה ציון יום ברור מתי עם ישראל עלה לארץ ישראל. כמובן שאפשר יהיה לציין אותו בעוד מגוון רחב של מקומות ולא חייב להתעקש על תאריך אחר, כי תאריך אחר בסופו של דבר פוגע במהות החוק, נקודה.

נקודה מבחינתך.

חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה.

אני אנחנו כבר דנים על נושא התאריך, חבר הכנסת מיקי זוהר, אני מבין, זו העמדה שלך, זו דעתך, אתה מאמין בזה בלב שלם, אנחנו רואים את זה, אך זו לא עמדתנו. הצעת החוק שאנחנו חתומים עליה, הצעת החוק של חבר הכנסת רוברט אילטוב, מדברת על משהו האחר. אני רוצה להביא לך את הזווית האחרת – אנחנו מדברים, רובנו כאן, בתור עולים, העולים שעלו לכאן, שתרמו למדינת ישראל, והמדינה צריכה גם לדעת להעריך ולהוקיר וזה צריך להיות בכל המקומות. זה צריך להיות גם במערכת החינוך כדי שיידעו, כדי הילדים שלנו, שהם בני עולים, ירגישו את הכבוד כי בסופו של דבר הבאנו באמת לא מעט הישגים לכלכלת המדינה, לתרבות המדינה ויש עוד הרבה מישורים.

אף אחד לא זלזל חלילה בעולים החדשים.

הוא לא אמר שאתה מזלזל, הוא לא אמר את זה.

הרי לא היתה לנו בעיה עם - - -

אני מחבק את העולים וגאה בכל עולה שהגיע ארצה, פשוט על המועד אני לא מסכים.

חברים, תנו לי לסיים.

אני מבקש, אל תיכנסו בדבריו של חבר כנסת אחר, אני מבקש.

אם המועד שלך היה בזמן שיש כנסת ומערכת החינוך היתה עובדת כרגיל לא היתה לנו בעיה, העניין פה הוא לא זה. אבל, ברגע שאתה מוציא את ההצעה שאנחנו חשבנו אתה מרוקן אותה מתוכן, מכיוון שאם זה לא יצוין במקומות שאנחנו כן חושבים שהיום צריך להיות מצוין – במערכת החינוך, בכנסת, במליאה – אתה מרוקן את ההצעה הזאת. אני מבין שזאת עמדתך אבל אנחנו כאן רבים, עוד מעט אנחנו נצביע ואנחנו נצביע בעד התאריך שהציעה הממשלה, ושתבין, זה לא נגדך.

לא, אנחנו לא נצביע.

בטח שאנחנו נצביע, למה שלא נצביע?

ואם אתה חושב שאתה תצליח לתקוע את זה הלאה אנחנו נילחם בזה. אני לא חושב שצריך לאיים פה. אתה נציג הקואליציה ויש לך איזשהו כוח, בקואליציה של 61, אנחנו מבינים את זה - - -

מה קשור ל-61?

אבל, בסופו של דבר צריך להבין, אתה הולך פה נגד העולים כי מהות החוק היא אחרת ממה שאתה חושב. זה שאתה מתרגם ואנחנו מתחילים לדבר פה על ההיסטוריה היהודית וההלכתית – אני חושב שזה לא רלוונטי, אולי מבחינתך זה רלוונטי, מבחינתנו, אנחנו רוצים לציין את יום העלייה מהסיבות שציינתי. תודה.

חבר הכנסת יואל רזבוזוב, אני אומר לך, זה לא עניין של אופוזיציה וקואליציה. הנה, אני בקואליציה הולך עם התאריך שהממשלה מציעה, לכן אני אומר שאל תגררו את העניין לאופוזיציה וקואליציה, צריך להסתכל עניינית מה יותר טוב.

חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה.

חיליק, רק שנייה.

בבקשה.

כיוזם, הרי כשהצעת החוק הועלתה בוועדת שרים לענייני חקיקה היא קיבלה הסכמה בתנאי שהדבר הזה יתואם עם הממשלה, לכן דבריו של מיקי זוהר אינם באמת עולים באותה ההתחייבות שהמציעים נתנו, כולל אותו מיקי זוהר, שהוא בעצם מחויב להתקדם עם הצעת הממשלה. לכן, האיומים האלה הם פשוט ביזיון לאותה ממשלה.

למה אתם רואים אותם כאיומים? אתה שמעת פה איום?

כן, מיקי, שמענו.

בטח, אתה רוצה – תוציא פרוטוקול, אולי אתה לא שולט על מה שאתה אומר.

אמרתי שזה לא יעלה ואני עדיין עומד על זה.

מה זה, זה לא איום?

זה לא איום, זו הבטחה, יש הבדל בין איום להבטחה.

זה בניגוד להסכמתך מול החלטת ועדת שרים, לכן אנחנו נתקדם עם החלטה של ועדת שרים.

זה לא איום, זו התחייבות, למה אתה קורה לזה איום? אני קורא לזה התחייבות.

זו התחייבות, מה לעשות? ככה זה עובד.

אני התחייבתי שזה לא יעלה.

לא, התחייבת לוועדת שרים שאתה מתאם את המועד עם הממשלה, לא.

לא, התחייבתי לך עכשיו שזה לא יעלה עם המועד הזה. לא איימתי.

התחייבת מול הממשלה.

אני מזכיר לך, אדוני היושב-ראש, שלך בקואליציה יש בדיוק אותו כוח ואותו קול כמו של מי שמאיים, זה רק בשביל העתיד.

למה איום? זו הבטחה.

בסדר גמור, אנחנו נראה את ההבטחות. אתה יודע מה? יושבים פה שני נציגים משתי מפלגות שהיו בכנסת הקודמת בקואליציה וחלק, לא הם, אנשים איימו וכו' ועכשיו הם באופוזיציה, ואני מאחל לך שתחווה את אותה חוויה ותהיה באופוזיציה במהרה בימינו אמן.

אנחנו לא נהיה באופוזיציה, אנחנו נהיה בקואליציה.

במהרה בימינו אמן.

אתם תישארו באופוזיציה.

חיליק, אנחנו לא איימנו.

אני יודע שאתם לא איימתם, אמרתי.

בבקשה, תתמקד.

אני רוצה להגיד שעצוב לי שדווקא עד שיש חוק כל כך חשוב, שיש הסכמה מקצה לקצה על ציון היום המאוד מאוד חשוב הזה, אנחנו יורדים בדיון הזה לרמות כאלה שעלי לא מקובלות. אני רוצה למחות נגד עוד משהו, מיקי, וכמו שאמרת את הדברים מדם לבך, ואני מעריך את זה, זה מדם לי – לך אין בעלות לא על אהבת הארץ, לא על ידיעת התנ"ך, לא על ידיעת הארץ, לא על אהבת התורה ולא על מורשת עם ישראל, לא לך, לא לליכוד, לא לימין, וכשאתה אומר: אולי בשבילכם זו בדיחה – אז לא, זו לא בדיחה, אל תתפטרן עלינו, אנחנו אוהבים את הארץ ואת התורה בדיוק כמוך. יחד עם זאת, ויותר מזה, ויותר מזה, אני רוצה להזכיר לך דבר אחד – שהתאריך הזה שאתה ציינת ואתה מתעקש עליו, את התאריך הזה לא אתה המצאת, אני המצאתי. אנחנו, בחוק הקודם - - -

אז תעמוד עליו.

בגלל אותו מעשה של יהושע בן נוון שצלח את הירדן, אנחנו המצאנו אותו מתוך החשיבות של התאריך. אז אל תטיף לי או תלמד אותי על התאריך כי אני זה שהבאתי את התאריך הזה בכנסת ה-19.

אז תעמוד עליו, מה הבעיה?

עכשיו לגבי העמידה עליו: קודם כל, אני מקבל את החשיבות של התאריך שלך. אני מקבל את זה, י' בניסן זה לא תאריך שלא חשוב לי, אני הצעתי אותו בגלל שהוא חשוב. השאלה היא אחת: מה אנחנו רוצים לציין פה, את מי אנחנו רוצים לכבד פה וכיצד? אתה יכול לשייך את זה ל-י' בניסן, אתה יכול לשייך את זה לז' בחשוון, לשניהם יש תירוצים טובים, השאלה היא אחת – כשאתה בא לכבד את מוסד העלייה, שהוא מוסד חשוב ביותר, אתה רוצה שיקבלו אותו בבתי הספר, כן או לא. יכול להיות שתגיד לי לא, בגלל חשיבות התאריך שלך, אתה רוצה שנקבל אותו בכנסת עם ראש הממשלה, עם יו"ר הכנסת ועם הנשיא, כן או לא, או שאתה רוצה שכל מיני עמותות עולים – שהן לא לא חשובות – יעשו להן בכל מיני קלאבים בבת-ים ובנתניה את ציון העלייה בגלל שאתה מתעקש על התאריך הזה, ולא כנסת ישראל, ולא נשיא ישראל, ולא ראש הממשלה, ולא בתי הספר יכבדו, רק כי אתה רוצה לשייך את זה בהכרח ליהושע בן נון, שאין בכלל ספק בחשיבות האירוע, ולא לקחת את עמדת הממשלה ואולי לשייך את זה לפרשת "לך לך" ולאברהם אבינו, שבין אם זה תירוץ או לא, זה נותן איזושהי ירידה מהסולם.

אני אוהב את התאריך שאתה נלחם עליו ואני הצעתי יותר, כמוך, אני אומר לך, כמוך, השאלה היא בסופו של דבר: אם אנחנו עושים פה חוק היסטורי ובסופו של דבר מציעים כבר סוף סוף לקבוע יום ציון שנתי להכיר במפעל החשוב הזה שהוא ערש הציונות, איך אנחנו רוצים שיקבלו אותו? איך אנחנו רוצים שיכבדו אותו ולא? זאת אומרת, זה לא עניין של אגו פה, זה לא עניין שאתה הצעת תאריך ונעמוד עליו, כי אני אומר לך - - -

לא, אנחנו כולנו הצענו את אותו תאריך.

אני אפילו פעמיים, שתי כנסות, כבר מתעקש על התאריך הזה, אבל אני לא ידעתי שהממשלה תבוא ותגיד: חבר'ה, אין כנסת, אין מוסדות חינוך. איפה תציין את זה, מיקי?

אני הגשתי חוק עם מהות, ברגע שמעקרים את המהות של החוק שלי, אני לא רואה - - -

על המהות, אגב, אני רוצה עוד יותר להעיר, עוד מילה דווקא על המהות.

אז יהיה חוק של רוברט אילטוב, נו.

אני, לחוק שהגשתי, היתה מהות ברורה – ציון יום מסוים.

נא לסיים, חבר הכנסת.

משפט אחרון, דווקא על המהות אני רוצה להגיד למיקי, אני רוצה להגיד למיקי על המהות.

יש בו עוד כמה מהויות, אבל זו המהות מבחינתי.

קודם כל, החוק הזה בשבילי הוא לא לסגור חשבון נגד או בעד הכיבוש, הוא לא בשביל להצדיק - - -

בשבילי כן.

כי אוי ואבוי אם איזה חוק חשוב ככל שיהיה בכנסת ישראל הוא זה שיראה לעולם שאנחנו פה בזכות ולא בחסד. מחר חלילה תבוא איזה – לא יודע מי יעלה לשלטון ויבטלו את החוק ואז תבוטל ההצדקה שלנו כי כבר אין חוק. הצידוק שלנו לשבת בארץ הזאת, בארץ אבותינו, מגיע מתוקף אותם 3,500 שנה, אפילו 4,000 שנה, שאתה מדבר עליהן, ולא מאיזשהו תוקף חוק ובאיזה יום הוא יהיה. ולכן, אם יש לך טענות בעד או נגד הכיבוש – ובהרבה דברים אני מסכים אתך ובהרבה דברים אני לא – תאמין לי שלא החוק הזה, חלילה שהחוק הזה, יהיה זה שיבוא וייתן את התשובה לכיבוש או ללא כיבוש. לכן אני רק חושב דבר אחד – ואני לא מאמין שאני אומר את זה לך, כנציג הקואליציה – אם הממשלה תתעקש על ז' בחשוון מתוך מניעים שהם הגיוניים, גם אם אני לא מת על זה כי אני שתי כנסות כבר מקדם את י' בניסן, צריך לפחות להקשיב, והכי חשוב, מיקי, לבוא בסוף בהסכמה כדי שעם ישראל יראה שהקואליציה והאופוזיציה, מקצה לקצה, מכבדים את היום והחוק הזה. זהו.

אני מתכוון לנסות לשכנע את הממשלה לחזור לי' בניסן.

תנסה.

את זה אנחנו אוהבים.

בבקשה.

אפילו אנחנו נלך אתך.

יכול להיות שגם אני.

חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה.

אני קודם כל רוצה להגיד שאני מאחלת למיקי זוהר להיות כאן המון קדנציות ולתרום לחקיקה של מדינת ישראל אבל לא בצורה של איומים. אני לא פעם ראשונה, מיקי, שומעת שאתה מגיע לוועדה ואתה מתחיל לאיים.

לא מאיים.

בסדר, עכשיו תיקנת את עצמך ואנחנו מקבלים את התיקון.

לא, לא תיקנתי את עצמי, אמרתי שאני - - -

שתשכנע.

אני מצטרף לאיחולים שלך שמיקי יהיה פה עוד הרבה זמן, אם ירצה השם, אני מצטרף לזה.

הכול בזכות השם, שום דבר לא בזכות עצמי, הכול הוא, אני סך הכול השליח שלו.

כולנו שליחים שלו.

אני מסכים אתך.

בבקשה, לא להפריע לחברת הכנסת סופה לנדבר.

אמנם אני חילונית אבל אני חושבת שכולנו כאן בעולם הזה שליחים שלו ובגלל זה אף אחד לא ייקח בלעדיות להיות שליח.

המשיח בדרך, סופה.

סופה, אין יהודי חילוני, אין דבר כזה.

בבקשה, מה קורה לכם?

רבותי, אני חושבת שכאשר רוברט אילטוב וחברי הכנסת שחתומים על החוק הגישו את החקיקה הזאת, המשמעות של חוק יום העלייה היתה משמעות חינוכית, חינוכית לפני הכול, ובגלל זה את התאריך צריכים לבחור הוא כדי להיכנס למוסדות החינוך, כדי שמדינת ישראל תחגוג את היום הזה. לדעתי, המשמעות של חוק העלייה היא גם התרומה של העלייה למדינת ישראל. כולנו יודעים שבמדינה הקטנה הזאת – 3.5 מיליון לא נולדו כאן, במדינת ישראל, הגיעו מכול התפוצות ושינו את מדינת ישראל – אני חושבת שכאשר חוגגים את היום הזה צריכים לחגוג את התרומה של העלייה, תרומה של עלייה מסיבית שהגיעה מכול המדינות, מה היה כאן לפני העלייה, מה בעצם מול עינינו ובמה אנחנו שותפים במדינה הזאת.

אני מבקשת מהיועצים המשפטיים ייעוץ איך אנחנו נאשר את הבקשה של שר העלייה והקליטה לפעול דרך מוסדות הסוכנות וההסתדרות הציונית ולחגוג את היום הזה למען עידוד עלייה. הרי המשרד לקליטת עלייה כבר מזמן – כבר כמעט שנתיים – הפך ביוזמתנו למשרד העלייה והקליטה, זה אומר שהמשרד הזה פועל גם בתפוצות, והמשרד, דרך הסוכנות, ההסתדרות הציונית וארגונים, עושים את מה שצריך לעשות כדי לעודד את העלייה. המשמעות לחגוג ולתת אפשרות לחגוג את יום העלייה בתפוצות היא משמעות חשובה ביותר לחקיקה הזאת, משמעות חשובה לשר העלייה והקליטה, שפועל בתפוצות. אז אנחנו מבקשים, אל תגידו לנו "לא", תגידו לנו מה אנחנו עושים כדי לתת לו את הסמכות לפעול דרך הארגונים האלה בחו"ל ובתפוצות. זה מה שרציתי להגיד.

אני רוצה לברך – זה חוק חשוב ביותר למדינת ישראל ומיותר להגיד שעל סמך החקיקה הזאת אסור לריב, להפך, החוק הזה צריך לאחד את כולנו למען המדינה, למען קליטת עלייה, למען עידוד עלייה ולעשות הכול כדי שהוא יעבור במהירות ונתחיל לחגוג את היום הזה בגלל שהוא משמעותי למדינת ישראל. אני ממליצה שאנחנו נצביע אם מיקי לא חוזר בו בגלל שהמשמעות בחקיקה הזאת היא קודם, לפני הכול, חג למדינת ישראל וחג חינוכי. אנחנו, שכולנו היינו, כל אחד בזמנו, עולים חדשים, יודעים שבמדינת ישראל אוהבים את העלייה – לא אוהבים את העולים. אנחנו רוצים דרך העיגון הזה של החגיגה לתת אפשרות לאנשים להכיר יותר מקרוב את העולים, להכיר את התרומה למען מדינת ישראל ולעשות הכול כדי שכולנו נחגוג את היום הזה, הוא חשוב לא פחות מיום העצמאות לדעתי.

תודה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה.

קודם כל, אני באמת רוצה לברך על הצעת החוק הכל כך חשובה הזאת. כולנו, בין אם צברים, בין אם אנחנו עולים או בני עולים, אנחנו מבינים מה חשיבותה של העלייה לארץ ישראל, מה החשיבות של הבאה של עולים נוספים למדינה שלנו, שילוב שלהם, קליטה שלהם, והדבר הזה מתרחש, לצערנו לפעמים, לא תמיד בצורה שאנחנו חולמים עליה. לכן, כשאנחנו שומעים עד עכשיו על גילויי גזענות, אנחנו רואים, שומעים ונתקלים במקרים מזעזעים, שבבתי ספר נשמעים כינויי גנאי לכיוונם של עולים, אני אומרת – מה יותר חשוב מחינוך ילדנו? מה יותר חשוב שבבתי הספר במדינת ישראל יציינו את היום הזה? באמת יציינו, עם כל המשמעות, לא רק לעשות "וי". בסדר, ציינו את זה בבית הנשיא, זה נכון, חשוב מאוד בית הנשיא, אבל חשוב שזה יהיה חג עממי, חשוב שזה יהיה יום עממי. רק כך אנחנו נוכל להתמודד עם תופעת הגזענות וחוסר הסבלנות. זה גם בהמשך להצעת החוק המאוד חשובה של חבר הכנסת נגוסה, היושב-ראש, ד"ר, שבאמת פועל הרבה לכך שיהיה לנו הצעת חוק ללימודי התפוצות, כל התפוצות. אני חושבת שציון היום הזה מסתדר יופי עם הצעת החוק הזאת. מה יכול להיות יותר חשוב לנו? אני לא יכולה להדגיש את זה יותר.

גם כעולה שעכשיו שולחת את הילדות שלה לבית הספר, אני באמת מצפה שמדינת ישראל תיתן את הדעת על נושא כל כך חשוב כמו עלייה, גם כאן וגם כמובן בתפוצות, ששם, בין אם כאלה שכן עלו או לא עלו, באמת צריכים שתהיה להם הזדמנות בתקופה שהם נמצאים במוסדות החינוך של השכלה הגבוהה, ההשכלה התיכונית וההשכלה היסודית, לציין את היום החשוב הזה. יש לנו מוסדות מצוינים, כמו ההסתדרות הציונית, שבאמת יכולים לטפל יופי ביום הזה ולדאוג לכך שבחוץ-לארץ גם יציינו את זה בצורה מכובדת. אבל, לכך צריך לייחד יום שהוא באמת יום שנוח לכולם, וכאן אנחנו בעצם מדברים, מיקי, על פשרה, פשרה זו מילה כל כך חשובה שלא נשמעת כמעט בכלל בשיח שלנו. כל הקיצוניות הזאת של: אני דורש כך, אני מאיים – אנחנו בכלל לא רוצים לשמוע את זה. אנחנו התברכנו בוועדה הזאת בכך שאנחנו - - -

כל הצבעה בכנסת אני רואה כמה האופוזיציה מתפשרת עם הקואליציה.

אתה לא צודק.

מתפשרים הרבה, 70% מהחקיקה הממשלתית אנחנו מעבירים אז תהיה הוגן.

אנחנו התברכנו בוועדה הזאת שאנחנו מאוחדים למען העלייה ולמען העולים, אז אל נא, אתה בא לפה, אתה לא חבר קבוע בוועדה, אנחנו מברכים אותך בזה שאתה פה, אנחנו רוצים שגם בך תיכנס רוח הוועדה הזאת, שהיא באמת רוח של פשרה, של אהבת אדם.

בדרך כלל.

כן, בדרך כלל. אנחנו באמת רוצים להגיע אתך לפשרה שתשרת את המדינה שלנו, את כל העולים וגם את העולים שבדרך, מיקי.

יש לי רעיון מצוין לפשרה.

בואו נשמע מעבר לחברי הכנסת. כן, בבקשה, מישהו רוצה להעיר בעניין של היום?

אני רוצה לומר כנציגת משרד החינוך שאני רואה חשיבות גדולה מאוד שהיום יצוין במערכת החינוך.

מצוין, אפשר לציין אותו בז' בחשוון.

תסגור את הישיבה, מיקי מסכים אתנו.

לא, הוא רוצה לפצל, לעשות שני תאריכים.

מה תעשה בי' בניסן?

אני אלך לטייל בבת-ים עם החבר'ה שם.

אני רוצה רק התייחסות בעניין היום.

אנחנו רואים פה צחוקים וזה – מה מצחיק אותך כל כך, חבר הכנסת זוהר? נו, באמת.

מרכז ההסברה, משרד התרבות, בבקשה.

אני רק רוצה להגיד לגבי התאריך – ואני לא מתערב פה בעניין התאריך – חשוב להגיד שבחשוון יש רצף של אירועים מאוד מאוד משמעותיים, ממלכתיים, ביניהם טקסי אזכרה של ראשי המדינה ונשיאים, חשוב להגיד את זה. יש שם מצבור של טקסים שהוא עמוס, אם זה טקס ליצחק רבין ז"ל, נשיאים נוספים וכו'.

יש הפרש של חמישה ימים.

אבל גם בניסן יש.

נכון, יש הפרש, אני אומר רק מבחינת העומסים.

עם כל הכבוד, יהושע בן נון היה צריך לחשוב על זה לפני שהוא קבע את היום הזה.

היו שיקולים, היה את האמורי, היבוסי - - -

את החתי.

ולדימיר, בבקשה.

העמדה של משרד העלייה והקליטה היא חד משמעית – אנחנו לא נסכים לשום תאריך בחודש ניסן. אנחנו ממונים למעשה על ציון היום הזה, המשרד שלנו, אנחנו לא רוצים להוריד את החגיגות לרמה של רשויות מקומיות, לרמה של מתנ"סים, אנחנו רוצים חגיגות בכנסת, במערכת החינוך ואנחנו לא נסכים לשום תאריך בניסן.

מיקי, אני אגיד לך, כשהצעתי אני כבר התפשרתי והלכתי ליום א' בניסן, גם שם זה לא שלם ולכן אני מקבל את ההצעה של הממשלה, אני חושב שפה צריך ללכת על התוכן ולא על העניין הטכני.

אני מבקש ממך לדחות את ההצבעה עד למועד שאסיים את המשא ומתן מול משרד הקליטה והשר לגבי המועד. אני חושב שאפשר להביא פתרונות יצירתיים, אפשר לציין במליאת הכנסת ובמערכת החינוך את יום העלייה בז' בחשוון, אתם יכולים לקבוע שזה בסדר שיעשו את זה, ובבית הנשיא ובצבא ההגנה לישראל נציין את זה בי' בניסן ונשאיר את המועד הזה. נוכל לעשות את זה באופן כזה שזה לא יחפוף אחד לשני, זאת אומרת שבז' בחשוון יעשו את זה במערכת החינוך ובכנסת ובי' בניסן יעשו את זה ברשויות המקומיות, בצבא, איפה שכל הקבוצות רוצות לעשות את זה ואז כולם יהיו מרוצים. אז נקבע את התאריך בי' בניסן עם ציונים של מועדים בז' בחשוון לאור האילוצים שאין כנסת וכו'. זה לדעתי הפתרון שאני חושב שאפשר להגיע אתו להבנות עם שר הקליטה ואני מבקש מאדוני לדחות את ההצבעה עד שנדבר על זה.

יש לי הצעה נגדית.

גם בחו"ל אתה בבעיה בתאריך הזה.

בחו"ל בי' ניסן?

כן.

זה התאריך שהם חוגגים אותו.

אם אדוני מכיר את הווית הקהילות היהודיות בחו"ל – זה חמישה ימים לפני ליל הסדר. אתה רוצה לעשות יום עלייה רציני, הילדים יצאו לחופש - - -

הם חוגגים אבל בי' בניסן שם, בארצות הברית במיוחד.

אדוני טועה.

זה ממש לא נכון, בכמה קבוצות קטנות אולי.

ניקיון לפסח.

אתה רוצה לעשות חגיגה גדולה.

אדוני, אני גם מבקשת להפנות את תשומת לבך שהממשלה מתנגדת לציון יום העלייה ברשויות המקומיות.

בבקשה, חבר הכנסת אילטוב.

יש לי הצעה נגדית. קודם כל, חשוב לציין שכולנו הסכמנו להחלטת ועדת שרים לענייני חקיקה שהמועד יתואם מול משרד הקליטה, זה אחד.

יתואם, בסדר, תן לי לתאם.

שניה, תן לי לסיים, אני לא הפרעתי לך, תכף אני אתן לכם גם פתרון לתיאום. ההצעה שלי היא להצביע על מה שמציע משרד הקליטה ורוב המציעים מסכימים, ויש לו עד הקריאה השנייה והשלישית זמן לתאם עם שר הקליטה – או להגיע לפשרה, או לקבל את החלטת ועדת שרים כפי שהיא. לכן אין צורך לעצור את החקיקה, יש זמן, הוא יכול בחצי שעה לסגור את הפשרות. אני מאמין שלמיקי זוהר, עם היכולות שלו בקואליציה, יש את היכולת הזאת. לכן אין טעם למשוך זמן ולא לקבל את החלטת הוועדה.

שמעתי את שתי ההצעות האלה. לדעתי, בעניין התאריך נעצור כאן, אנחנו לא נלך להצבעה היום, בואו נלך לסעיפים אחרים.

אתה יכול לעלות את שתי ההצעות להצבעה?

לא, לא, בואו קודם כל נסיים היום את הסעיפים האחרים ואז נעשה הצבעה ביחד.

אם הוא לא רוצה הוא יכול לפצל את הצעות החוק.

בסדר, בואו נראה את זה, ניתן שבוע, מה רע בזה?

שבוע? בסדר.

כן.

אני צריך שעה, לא שבוע, אבל השבוע זה בשביל שיהיה לי גם זמן לריב אתו.

לכן אני אומר לך, אתה לא צריך זמן.

אני צריך זמן לריב אתו ואחר כך לעשות סולחה.

כדי לסכם בעניין היום – יש הסכמה ביני לבין חבר הכנסת רוברט לקבל את ההצעה של הממשלה, חבר הכנסת מיקי זוהר לא מקבל את זה, הוא רוצה זמן לעשות משא ומתן, בואו ניתן לו שבוע.

והוא אמר שלמרות שהוא צריך שעה הוא מבקש שבוע.

למה?

תן לריב אתו, אחרי זה לעשות סולחה, לעשות ארוחת צהרים ואז נגיע להבנות, זה ככה עובד, לא?

יום ציון הסולחה עם מיקי זוהר.

אז יש לנו שני דברים שלגביהם לא נעשה הצבעה כללית. מכיוון שגם משרד המשפטים וגם היועצת המשפטית של הוועדה צריכים לבדוק את הסוגיה המשפטית של הבקשה של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית לשר העלייה זאב אלקין – זאב אלקין גם הציע לנו להכניס את זה בסעיף – לכן אלה דברים שצריך לבדוק אותם מבחינה משפטית ולכן לא נקיים הצבעות בנושאים האלה היום. בואו נמשיך לדון בסעיפים האחרים. יש מישהו שיש לו בעיה בעניין המטרה?

אני אקריא קודם ברשותך את סעיף המטרה וככל שיהיו הערות אני מציעה שנשמע את הערות גורמי המשרדים. אני רק אציין שבהצעת החוק של חבר הכנסת מיקי זוהר לא היה סעיף מטרה, ביתר ההצעות כן היה סעיף מטרה, הממשלה מסכימה לסעיף מטרה כפי שאני אקריא אותו עכשיו.

"מטרה 1. מטרתו של חוק זה לקבוע יום ציון שנתי לשם הכרה בחשיבותה של העלייה לארץ ישראל, המהווה בסיס לקיומה של מדינת ישראל, להתפתחותה ולעיצובה כחברה רב-תרבותית."

חסר לי קצת משהו במטרה.

יש למישהו הערה?

כן. אני הייתי מוסיף, בגלל שאני מתעקש על אותם מועדים – בלי שום קשר, גם אם זה יהיה מועד משולב בין י' בניסן לז' בחשוון – הייתי מוסיף משפט ברשותכם: "וציון מועד היסטורי בו עם ישראל עלה לארץ ישראל". אני חושב שזה הדבר שלפחות מבחינתי - - -

אבל זה אם זה יעבור בתאריך שלך – ואם זה לא יהיה בתאריך שלך?

לא, בלי שום קשר.

אני תומך בהצעה של מיקי.

אני סבורה שאת התוספת הזאת צריך גם לבחון מבחינה משפטית.

אין בעיה, תבחני.

יש לנו את הסעיף בתקנון שקובע הצעות חוק ששוללות את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, צריך לבחון אם זה לא עומד בסתירה לסעיף הזה.

זה סותר את "מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית"? מה הבעיה?

כן, אני מבקשת לבדוק.

עם ישראל הוא חלק מהיהדות וחלק מהדמוקרטיה.

אני לא חושב שיש סתירה.

אני מבקשת, ברשותך, לבדוק את התוספת הזאת מבחינה משפטית.

אז תבדקי, מאה אחוז, אז אני מציין את זה: "וציון היום הזה כמועד שבו עם ישראל עלה לראשונה ארצה".

אוקיי, ההערה שלך רשומה והיא תיבדק.

אפשר להתייחס?

כן, משרד המשפטים.

ההערה שלי היא רק שהחוק – כפי שאנחנו הבנו אותו, ואני חושב שגם הממשלה הבינה – לא בא לציין את יום העלייה הראשון, יהא אשר יהא, הוא בא לציין יום עלייה, כלומר, יום שיציין את כל העלייה של כל היהודים, בכל הדורות, בעבר, בהווה ובעתיד.

גם, גם.

והוא נקבע בתאריך שבוחרים שמתאים.

המהות שלו היא כך, מה שאני אמרתי, מבחינתי לפחות.

אפשר לשלב, אין בעיה, אני חושב שאפשר לשלב.

יש כמה יוזמים לחוק, כל אחד בא מהנישה שלו, אני מהנישה של ארץ ישראל השלמה.

זה בסדר גמור, לדעתי זה לא בלתי אפשרי משפטית, מה שאתה מציע.

אז אנחנו נבקש לשנות: עליית שנות ה-90, העלייה הגדולה?

אין בעיה, יאללה.

אני רק אומר שההבנה של מטרת החוק היתה קצת שונה – הוא לא בא לציין יום עלייה ספציפי, הוא בא לציין את העלייה בכלל והוא נקבע במועד ספציפי.

חשוב לי שהמשפט הזה יהיה כתוב. אני חושב שזה מבחינתי, כשאני מסתכל על החוק - - -

זה לא מה שמיקי אמר, מיקי לא אמר שהחוק בא לציין רק את היום הזה – גם.

הוא מציע להוסיף.

גם, גם.

כן, אני חושב שאין בעיה עם זה.

זה עניין של ניסוח ולכן בואו ניתן ליועצת המשפטית להכין את זה לשבוע הבא.

אני אבדוק את זה מבחינה משפטית עם היועץ המשפטי של הכנסת.

אני משתמש בחמש שנות לימודי בתחום המשפט לכל טענה שתציגי בפני.

אני מבינה, אני אבחן את עמדתו של היועץ המשפטי לכנסת.

חמש שנים למדתי רק בשביל הרגע הזה.

הרגע הזה של יום העלייה.

חבר הכנסת מיקי, זה ברור, ניתן לה לעבוד בעניין.

אני מצטער, אדוני, שהפרתי את השלווה בוועדתך הנכבדה.

זה בסדר, אין שום בעיה, זו עמדתך, אנחנו מכבדים את הדעות השונות.

זו גם עמדתך, אתה לא רוצה לספר אותה רק.

אני מתפשר, זה ההבדל ביני לבינך.

יאמר לזכותך – אתה אדם פשרן.

אני מסתכל על התוכן.

איך אתה מעז להסתכל על התוכן ולהתפשר?

חבר הכנסת נגוסה מתפשר, מתפשר, מתפשר, עד שהוא משיג מה שהוא רצה.

התוכן החשוב הוא שזה חינוך ולכן אני מתפשר.

נגוסה, אני אומר שאתה מתפשר, מתפשר, מתפשר, עד שאתה משיג את המטרה.

אני אף פעם לא מוותר על המטרה.

אם כך, אדוני, הנוסח כפי שהקראתי, אני אבחן כאמור את התוספת.

ולגבי הנושא של סעיף 3(ב)?

עוד לא הגענו, אנחנו עוברים סעיף-סעיף. יש מישהו שיש לו הערות, התנגדויות, תוספות לסעיף 1 בעניין מטרת החוק? אוקיי, אז בואי נמשיך.

סעיף 2 – עניינו מועד ציון יום העלייה. אני מבינה שהעניין, כאמור, במחלוקת אז אני מציעה לדלג על הסעיף הזה. סעיף 2(ב) הוא עניין יותר טכני והוא מדבר על מקרה שבו חל יום העלייה ביום שישי. זה רלוונטי בהקשר של פרשת "לך לך" משום שאני מבינה שאין היתכנות שהוא יחול בשבת, אז ככל שהמועד יקבע ז' בחשוון ז יש רלוונטיות לסעיף הזה:

"(ב) חל יום העלייה ביום שישי, יצוין יום העלייה ביום חמישי לפניו".

ככל שתהיה החלטה שקובעת את המועד השני, את המועד שמציע חבר הכנסת זוהר - - -

אני מציע שזה יהיה יום רביעי לפניו מכיוון שביום חמישי אין כנסת. אם אנחנו רוצים שזה יהיה בכנסת שזה יהיה יום רביעי.

אבל אז מה קורה אם זה ביום ראשון – מעבירים ליום שני?

מעבירים ליום רביעי. במידה וזה ייפול ביום שהוא יום של הכנסת נעביר את זה ליום של הכנסת הקרוב.

ז' בחשוון יכול ליפול ביום ראשון? הוא לא יחול בימים שני, חמישי ושבת?

הציון הממלכתי יהיה ביום רביעי, שזה כביכול ז' בחשוון, או במועד סמוך אליו, וכך פתרנו את הבעיה – שאת הטקסים הממלכתיים נעשה בז' בחשוון אבל את האירוע נחגוג בי' בניסן.

שב עם אלקין, עזוב אותנו, כנראה רק אלקין יכול עליך.

אני מניחה שיושב-ראש הכנסת יכול להחליט על הקדמת ישיבה או על הקדמת המועד במליאת הכנסת, אני סבורה - - -

זכותך לדחות את ההצבעה, אבל לגבי התאריך הוא לא ישנה את עמדתו.

איך את כל כך בטוחה?

כי היא עובדת אתו יותר שנים ממך, מה לעשות?

לגבי התאריך הוא לא ישנה את עמדתו.

שבו עם אלקין.

אתה מוזמן לנהל משא ומתן.

את יודעת כמה פעמים הוא הצליח לשנות את עמדתי?

זה אנחנו בטוחים שקרה.

הוא הצליח לשנות את עמדתי הרבה פעמים, במיוחד בוועדת הכספים. כל פעם שיניתי את עמדתי, אבל הוא בא ואמר לי: מיקי, אם לא תשנה את עמדתך אנחנו הולכים לריב ואז עשינו סולחה, שיניתי את עמדתי בוועדת הכספים, אז אני מקווה שפעם אחת אני אצליח לשנות את עמדתו.

רגע, את אומרת שהוא לא יסכים לשנות ליום חמישי או רביעי?

לא, היא מדברת על המועד.

כי אם לא אני מפסיק לשנות עמדתי בוועדת הכספים – אני לא אשנה את עמדתי יותר.

את זה תשאירו. חבר הכנסת מיקי חושב שהוא יצליח אז ניתן לו שבוע, שבוע, אם לא, אנחנו נעשה שבוע הבא הצבעה, נגמור את הסיפור. יום חמישי זו לא תהיה בעיה?

ברור.

אוקיי.

אז אני רק אמשיך את המשפט שלי: ככל שהמועד יקבע י' בניסן נידרש להוספת סעיף שאם החג חל ביום מנוחה, שבתון, יום זיכרון או ציון ממלכתי, או ביום שלפני אחד הימים האמורים, תהיה רשאית הממשלה לקבוע מועד אחר הסמוך ליום העלייה. את זה אנחנו נתאים ככל - - -

אנחנו רוצים שהיום הזה יהיה ביום שהכנסת פועלת.

בסדר, אני רק שוב חוזרת: ככל שיקבע מועד שהוא י' בניסן, יכול להיות מצב שבו הוא נופל על יום שבת, על יום שישי, שבהם אי אפשר לקיים את אותם טקסים, אז הממשלה תהיה מוסמכת להקדים למעשה את - - -

אני לא יודע איזה קסמים יש לו, לחבר הכנסת מיקי, לשכנע את השר אלקין, אני לא הצלחתי, אני לא הצלחתי אתמול. גם מההצהרות שאנחנו שומעים היום מהנציגים שלו הוא לא יזוז.

אולי לאלקין יש קסם להשפיע על מיקי זוהר.

העניין הזה יכול לגרור אותנו רק בעוד שבוע, אז בעוד שבוע אנחנו נצביע אם יהיה או לא יהיה. זה בסדר?

בסדר, אני רק ציינתי את זה, כמובן שאנחנו נחזור ונקריא את הנוסח הסופי לפני ההצבעה. עניינו של סעיף 3 – פעולות לציון יום העלייה.

"פעולות לציון יום העלייה 3. (א) יום העלייה יצוין בדיון מיוחד במליאת הכנסת ובוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת.

(2) באירוע מיוחד בישיבת הממשלה".

אבל למה לא בוועדת חינוך גם? חשוב להוסיף את ועדת חינוך גם.

הצטרף אלינו חבר הכנסת מוטי יוגב, חבר הוועדה.

מה שתחליטו.

אני מציע להוסיף גם את ועדת החינוך, שיצוין גם בוועדת החינוך.

כן, אגב, אפשר לציין בכל ועדה שתרצה לציין את זה.

אגב, צריך להבחין, הוועדות כמובן רשאיות לקיים דיונים לציון יום העלייה, רק יש הבדל בין החובה - - -

בשתי הוועדות האלה זו חובה.

בדיוק, יש כאן חובה לפי החוק לקיים דיון בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת.

נכון, אבל זו דווקא תהיה הזדמנות בכל הוועדות לציין את יום העלייה, הרי אנחנו מדברים על חיים של עלייה שחוצים גבולות.

כל יו"ר ועדה שרוצה יכול לציין את זה. תחייבי את הוועדה לאיכות הסביבה לציין את זה? חוץ וביטחון? חבל לחייב - - -

אני חושב ששתי ועדות זו חובה, כל השאר לא.

זה יגרור אותנו עוד פעם ללכת לממשלה, מה עמדת הממשלה, ולכן - - -

לא, מבחינת ועדת החינוך אני לא חושב שתהיה בעיה. משרד החינוך, אתם חושבים שתהיה בעיה?

נציג משרד הקליטה, האם יש לכם התנגדות לעניין הזה?

להוסיף את ועדת החינוך?

לא.

שנגיד למשל שיום העלייה יצוין בכל ועדות הכנסת?

כל הוועדות – הבעיה שלכם לא אתו, לדעתי הבעיה שלכם היא עם ועדות האחרות בכנסת. באמת כמו שנאמר פה, איכות הסביבה - - -

אין צורך.

לא צריך לרשום כל הוועדות.

לא כל – בוועדות אחרות?

לחייב אולי את ועדת החינוך, וכל ועדה שתרצה לציין לא צריכה את האישור שלנו, לא צריך לכתוב את זה.

זה בלתי אפשרי לחייב את כל ועדות הכנסת לקיים דיון מיוחד. שוב, הן רשאיות לקיים אבל אני לא מוצאת מקום לחייב את כל הוועדות לקיים ישיבת ועדה.

מה עם ועדת העלייה והקליטה וועדת החינוך?

שתיהן חשובות.

זה בסדר.

אוקיי, אז בואי תוסיפי ועדת החינוך.

תרבות?

זו ועדת החינוך, התרבות והספורט, לפי תקנון הכנסת.

רווחה? עבודה? בכל תחום מהחיים אפשר לציין את נושא העלייה, אם כבר נחגוג, נחגוג בכולן.

בואו נשמע את חבר הכנסת מוטי יוגב.

אני מתנצל שאני רץ ובא מוועדה סגורה למוכנות צה"ל אבל הנושא הזה מאוד חשוב לכולנו, זה חשוב לכל מי שהגיע, לא רק לי. הייתי רוצה להוסיף לחוק הזה בעיקר שאנחנו בתקופה אסטרטגית – איך אמרתי ליושב-ראש הוועדה? זה לא רק החדר האחרון במסדרון, בממ"ד, זו ועדה אסטרטגית בשנים האלה, עם מספרים של 32,000 עולים, ברוך-השם, שאני מקווה שירבו יותר ואין צורך להאריך. אני רוצה להגיד שלוש הערות, תוספות, תבחנו אותן – ואני מבין שלא היום מקבלים את ההחלטות – כך הבנתי לרגע: אחת, שזה יהיה כן ביום שיש בו מערכת חינוך, זה נראה לי מאוד מאוד משמעותי.

היה פה ויכוח קשה על זה.

אני יודע. אני לא אומר בדיוק באיזה יום אבל זה הכרחי שמערכות החינוך תהיינה פתוחות ושזה יצוין במערכת החינוך כולה, מגני הילדים ועד מוסדות החינוך האקדמי. לציין שזה יצוין במערכות החינוך ביום העלייה, היחס לעולה וכל המשתמש מזה, קליטת העלייה, פתיחת הדלת, הידיעה שיש קשיים והכול. הדבר השני, אני סבור שיש מקום גם לעורר באותו יום – זה הרי דברים במקביל שאם אתה מטיל אותם על מישהו אז זה לא עליך, זה רק נמצא בחוק – למשל שיצוין גם בתפוצות. לדרוש מהמוסדות – שאני פחות בקיא בהם, ההסתדרות הציונית העולמית למשל – לציין את היום הזה בכל הקהילות ואולי כתוצאה מכך תהיה שם עוררות.

והסוכנות היהודית, היא עדיין קיימת.

והסוכנות היהודית. לדרוש מההסתדרות הציונית העולמית, מהסוכנות היהודית, מכול הגורמים, מכול המוסדות ב"המלך ג'ורג'" והמדינה - - -

רק לעדכן אותך – הדבר הזה עלה, יש התנגדות ממשרד המשפטים, יש בעיה משפטית ולכן אנחנו נתנו - - -

משרד המשפטים נועד לתת את האופציה המשפטית לכך ולא לעצור את מדינת ישראל. הוא עוצר אותה בכל מקום. אני אומר, שייתן איך עושים את זה, ולא איך לא עושים, זה תפקידו של משרד המשפטים ולא יעלה על הדעת שהוא יעצור את מדינת ישראל מלעשות דברים ערכיים שכאלה. את זה אני אומר כהערה שבמקרה הזה היא עוד הערה קלה.

הדבר השלישי שאני סבור, כדי שזה יהיה רחב יותר, כדי שזה יהיה גדול יותר, עוד יותר גדול, שכל רשות מקומית – וזה דרך משרד הפנים – תעלה את הנושא ברשותה, אולי היא תייצר קבלת פנים לכל העולים שנקלטו באותה שונה בתחומה, שיכולים להיות גם מצרפת, גם מחבר המדינות, גם מדרום אמריקה, גם מצפון אמריקה, גם מצפון אפריקה וגם מדרום אפריקה. אין ספק, אם כל רשות תציין בתחומה יהיה לזה קשר הרבה יותר חזק של הרשות לחפש את העולים בתחומה באותה שנה, דרך מערכות החינוך, מהקליטה הישירה ומהקליטה של המסגרות.

יש להן את כל הנתונים, לרשויות.

כל רשות בתחומה תעשה גם היא דבר שכזה. אין לי ספק שאם נעשה אירוע מרכזי בלטרון לצורך העניין או בירושלים שאנשים יבואו, אבל אם כל רשות תעשה בתחומה זה יחזק הרבה יותר את הקשר ואת המחויבות ויצור עוד דבר שיחזק את הקליטה ואת הקשר.

בנושא הזה – ציינתי בהצעה שלי בעניין הרשות המקומית אבל הממשלה מתנגדת, הורידה את זה מסדר-היום של החוק.

בוא נשים. אחר כך ניתן להם - - -

אתם יכולים להסביר לנו מה הסיבה להתנגדות הממשלה?

ואז ככה נוכל לחזור עוד פעם לוועדת השרים.

ראש העיר מודיעין מתנגד וזהו.

מה מתנגד, ראש העיר מודיעין?

חד משמעי, זה עלויות לרשות שלו.

אני גם מבקש מחבר הכנסת מיקי זוהר – כי הוא צריך לעשות משא ומתן עם השר – אני רוצה שתעשה גם בעניין הרשות המקומית.

חד-משמעית, אני חושב שככה גם נוכל לפתור את הבעיה באופן מוחלט – למה? נוכל לציין במערכות החינוך, בבית הנשיא ובצבא הגנה לישראל בי' בניסן, ואת המועדים הממלכתיים נוכל לעשות - - -

לא, זה צריך להיות יום אחד. יש לומר למה י' בניסן הוא תאריך פחות טוב – כי הוא לא יום למידה ואתה צריך שזה יצוין במערכות החינוך.

אבל זה המועד ההיסטורי, נו, מה?

מה קרה בי' בניסן?

יהושע בן נון נכנס ארצה עם עם ישראל.

נו, בסדר, אז זה לא מחייב.

אתה אומר שזה לא מחייב? זה הכי מחייב.

אני אומר שזה לא מחייב. מערכת החינוך היא הכי חשובה, היא האלמנט הכי חזק, היא עם התפקיד הכי משמעותי פה.

בסדר גמור, אז נציין במערכת החינוך בז' בחשוון.

חבר הכנסת מיקי, אתה עדיין במיעוט, אז אני אמרתי, אני מאחל לך הצלחה מול אלקין.

תדע לך שיש דווקא רוב לרעיון שלי, כולל אתה, כולל חיליק, כולל רוברט, רק שהם רוצים שהממשלה תסכים, הם לא רוצים לעשות משהו בניגוד - - -

לא, אנחנו רוצים שזה יצוין במערכות שלנו, זה לא רק השרים - - -

חשוב לציין שיש כבר פעילות ברשויות המקומיות ואנחנו מממנים את הפעילות.

השאלה למה הממשלה מתנגדת לציון ברשויות המקומיות?

אני אומר שיש כבר פעילות ענפה ברשויות המקומיות בנושא, אנחנו מממנים פעילות כזו ואנחנו רצינו לעשות משהו יותר גדול דווקא עם ציון היום הזה בכנסת ובממשלה. ברשויות מקומיות זה כבר קיים.

זה לא סותר.

זה לא סותר אבל זה קיים שם. אם כבר - - -

להפך, מה שלמעלה ירד למטה – מה הבעיה? זה לא סותר.

ולדימיר, כמה בכלל שמים לב שזה נחגג בכנסת, ביני ובינך? רק חברי הכנסת הציבור בכלל לא יודע.

לא, לא, אם זה לא יעבור לערים, זה לא יהיה במערכת החינוך, זה לא יהיה.

אבל אם אתה מוריד את זה לילדים, למערכת החינוך, לבתי הספר, אז רואים את זה, לכן נעשה את זה בבתי הספר בז' בחשוון, פרשת "לך לך", נעשה להם יום שלהם ותאריך אחד נעשה בי' בניסן.

צריך תאריך אחד, תחשוב על תאריך אחד.

בואו ניתן לו לסיים את דבריו.

אני רק אולי רוצה להדגיש – יושב פה יושב-ראש מרכז ההסברה, בדיוק אתמול אנחנו דיברנו על אירוע לאסירי ציון שגם נקבע בחוק לחודש יולי, זה לא מתאים לבתי הספר והחלטנו להעביר את זה לחודש אוקטובר, לשנות את זה.

אני לא מדבר עכשיו על היום, עברנו את זה.

דיברו על בתי הספר.

השאלה שלי היא למה אתם מתנגדים לציון של היום ברשויות המקומיות?

אני אומר לך עוד פעם, אנחנו מציינים כל מיני אירועים שקשורים לעלייה – היה 25 שנה לעלייה מברית-המועצות, 35 שנה לעלייה מאתיופיה, ברשויות מקומיות יש פעילות ענפה, אנחנו מממנים אותה, אנחנו דיברנו פה על יום עלייה ממלכתי עם ציון בכנסת ובממשלה.

זה לא משכנע אותי. כל מה שציינת לא מעוגן בחוק, זה: בא לנו? עושים את זה, אבל פה מדובר על עגון בחוק ולכן אני לא מבין את ההתנגדות של הממשלה, לא שכנע אותי ההסבר.

כי זה יהפוך לחוק תקציבי.

יש בעיה להוסיף "גם"? שיהיה "גם".

זה יהפוך לחוק תקציבי.

אולי זה הסיפור, העלויות, כי הם מממנים את האירועים.

יש מימון, יש לנו קריטריונים, יש נוהל רשויות.

תסבירו, אז תגידו שזה כסף.

ברגע שזה יחייב את הרשויות המקומיות תצטרך לתקצב את זה ברשויות וזה עלויות עם הרבה משאבים.

בדיוק, יש לנו נוהל מסוים בתקצוב של רשויות מקומיות ואנחנו לא יכולים לחייב אותן בנושא הזה.

הבנתי, יש בעיה של התנגדות האוצר בעניין בגלל בעיות כספיות, שמעת חבר הכנסת מוטי?

שמעתי הרבה, רק הקשבתי ליועצת המשפטית למה המערכת המשפטית מתנגדת פה. כשישראל רוצה היא לא עושה פעולות הסברה בחו"ל, היא מפציצה בחו"ל, או היא מביאה את היהודים מאנטבה, היא עושה אלף ואחת פעולות בחו"ל, אז שהמערכת המשפטית תתאפס ושתאפשר כל פעולה שתעודד עלייה של יהודים מחוץ-לארץ לארץ ושלא תעצור, המערכת המשפטית, את המאמץ הציוני. אני אומר דברים חריפים.

אדוני, אם יותר לי להשיב - אף אחד לא אמר שאי אפשר לעשות את הפעולות האלה - - -

אז תדאגו שזה יהיה אפשרי, שזה יהיה מעוגן בחוק.

השאלה היא רק אם נכון לקבוע את זה ואם אפשר לקבוע את זה בחקיקה ראשית.

נכון לקבוע כל דבר שיעודד ושיגרום לפעולות להתבצע.

אם הדבר הזה בחקיקה ראשית יגרום לקשיים, לבעיות וטענות - - -

רק האיחוד האירופי יכול להחליט שהוא בונה פה בנייה לא חוקית ואתם מאפשרים אותה? רק האיחוד האירופי יכול להחליט שהוא מחרים פה מוצרים ואתם מאפשרים?

תסגור עם איילת, למה אתה מתווכח אתו?

תמצאו את הפתרונות, אל תעצרו את המעשה הציוני.

מה אתה רוצה ממנו? תסגור עם איילת.

והרשות השופטת עוצרת את המעשה הציוני.

חבר הכנסת מוטי יוגב.

תמצאו את הדרכים לקדם את המעשה הציוני, זה הכול.

מוטי, דבר עם איילת, נו, מה? דבר עם איילת.

לא, אני רוצה לעצור אותם מתשובות לא ציוניות, זה הכול.

אנחנו כולנו תומכים, היועצת המשפטית של הוועדה, מול משרד המשפטים, תבדוק את העניין וימצאו פתרון בסוגיה הזו.

אני לא חושד בנציג משרד המשפטים שהוא לא ציוני.

לא, אני רוצה שלא יספרו פה סיפורי מעשיות כמו שהם היו רגילים.

יהודה, בבקשה.

יש לי בקשה מאדוני ומחברי הכנסת: אנא, בבקשה, נתקו את העולים מהרווחה, עולים זה לא רווחה. זה שבחלק מהרשויות הרווחה מטפלת בעולים זה חמור מאוד. עולה לא צריך להיות מטופל על ידי הרווחה, בשביל זה יש בכנסת את הוועדה שלך, יש את משרד העלייה והקליטה. הסטיגמה של עולה ורווחה היא דבר שהוא לא בריא לעולים. תודה.

הבנתי, לכן צריך לא להתעקש מול הממשלה בעניין הזה. אסתר בלום, בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה שוב להציע את האפשרות שבעצם זה יצוין בכל ועדות הכנסת. אין תחום בחיים שעולים חדשים לא נוגעים בו, כולל איכות הסביבה, ואני יכולה להביא דוגמאות של עולים שעשו פה דברים - - -

לא רווחה.

גם ברווחה.

עולה – לא רווחה.

בוועדות, הוועדה היא רווחה, בריאות ותעסוקה, דרך אגב.

מתי עלית?

אני צבר בן צבר בן צבר, אבל אני אחראי על נושא העלייה.

אני חושבת שאם אנחנו רוצים לדבר על הנושא, צריך לדבר על הנושא בכל הוועדות. הטענה שלי היא שצריכים לדבר גם בביטחון על התרומה של החיילים הבודדים וכל הדברים האלה. לגבי ציון היום ברשויות המקומיות: מבחינת התקציב, אני חושבת שמה שמתקצב משרד הקליטה זה בעצם פעילויות לעולים, כאן אנחנו לא מדברים דווקא על פעילויות שהן עבור עולים, אנחנו מדברים על הקהל הרחב, זו חשיפה, יום העלייה, אני חושבת, צריך להיות חשיפה לציבור הישראלי הרחב – אז האם זה צריך להיות בעצם על הכתפיים של תקציב משרד הקליטה או אולי משרד אחר?

כבוד היושב-ראש, אני חושב שאת נושא התקציב אנחנו צריכים להשאיר לתיקוני חקיקה, אחרת אנחנו לא נתקדם עם החוק, כי אם אנחנו עכשיו מחליטים להתעקש על הרחבות וכאלה זה יחזור לממשלה והחוק יתקע.

אני רק אציין כרגע שמשרד האוצר שלח לנו בכתב שלהצעת החוק אין עלות תקציבית.

נכון, לכן אין התנגדות להצעת החוק. ברגע שאנחנו ניכנס לסיפור תקציבי אנחנו עוצרים את הצעת החוק וזאת לא המטרה.

אברהם שרנופולסקי, בבקשה.

תודה רבה. לדעתנו, חשוב ביותר לחייב את הרשויות המקומיות לציין את יום העלייה, לחייב, שזה יהיה בחוק.

נכון, אני מסכים. נביא כסף, אתה יודע כמה כסף יש?

תראו, אני צריך לציין מה מצפה לנו אם אנחנו הולכים בכיוון הזה, אם אנחנו מתעקשים בעניין הזה. כרגע אנחנו משוחררים מהסנדול של משרד האוצר – אתם יודעים איך הם מסנדלים את החוקים – לכן כרגע אנחנו השתחררנו, אבל ברגע שאנחנו נתעקש ללכת על הרשויות המקומיות משרד האוצר יסנדל את הצעת החוק הזאת.

אבל ממילא הרשויות עושות פעילויות לאורך כל השנה, ממילא הן מקבלות תקציב ממשרד הקליטה.

אבל הן מבקשות כסף.

אבל ממילא הן מקבלות, אז המשרד יכול – אם הוא לא יכול למצוא תקציב אחר – לבקש, מתוך המיליונים שהוא נותן לרשות, שחלק מהכסף הזה - - -

לבקש, אבל לא לחייב, אנחנו לא יכולים לחייב.

אם החוק מחייב אתה כן יכול.

כיוזם החוק אני מסכים עם חבר הכנסת רוברט אילטוב, הוא צודק, זו תהיה סיבה למסיבה לקבור את החוק.

לא, אדוני היושב-ראש, בנושא התקציבי אני באמת לא חושב שאנחנו צריכים להירתע כי המשמעויות התקציביות, דרך אגב, לא מושתות על הממשלה, הן מושתות על הרשויות, הרשויות הן אלה שצריכות לקיים את הטקס. הן יכולות לבכות, יבוא ביבס, יגיד לך שלא מתאים לו, אנחנו נשכנע את ביבס, אל תדאג.

אני מציע, כבוד היושב-ראש, להתקדם עם החוק במסגרת הזאת. יש לנו גם כרגע, אחרי הצבעה על הקריאה הראשונה, הכנה לקריאה שנייה ושלישית, אפשר לדבר עם כל הגורמים הרלוונטיים ובמידה ויהיה צורך ונגיע להסכמות נרחיב את החוק.

אבל שבוע הבא גם ככה אתם מתכנסים להצבעה, אז בשבוע הזה נדון גם על מועד הציון וגם על הרשויות המקומיות.

אז אנחנו נבדוק במהלך השבוע את הסוגיה הזאת.

נכון אומר חבר הכנסת מיקי זוהר שאלה לא עלויות תקציביות גדולות אבל זה בטח יהיה מעל 5 מיליון שקל.

אני אומר מראש – אם משרד האוצר מתנגד והוא ימציא את התירוץ הזה של הכסף אנחנו נתקדם בחוק, אבל אנחנו מוכנים לבחון, לשאול, לעשות משא ומתן במהלך השבוע. תמשיכי, בבקשה.

אני אמשיך. אם כך, כרגע, בפסקה (1) אנחנו מדברים על דיון מיוחד במליאת הכנסת, בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת ובוועדת החינוך?

כן.

אוקיי.

"(2) באירוע מיוחד בישיבת הממשלה;

(3) בבית הנשיא;

(4) במערכת החינוך ובצבא ההגנה לישראל;"

לעניין זה הייתי שמחה לשמוע את עמדת משרד הביטחון והשאלה היא האם אין מקום לשנות את הנוסח – במקום שזה יהיה "צבא ההגנה לישראל", שזו תהיה "מערכת הביטחון"?

"מערכת הביטחון" כי זה לא רק הצבא.

אינני יודעת אם יש מקום לקיום פעולות נוספות גם בגורמי ביטחון נוספים אבל אני אשמח לשמוע את עמדת מערכת הביטחון, ככל שיש פה נציגים.

אחד, אני חושבת שכל יום שייתן לנו אפשרות לעסוק בפעולה חינוכית לחיזוק תחושת הציונות וההבנה של החיילים המשרתים בצבא על הפעולה שקיימת פה, להרחיב את הדעת בנושא, מבורך ומבחינתנו זו פלטפורמה לעוד יום לפעילות חינוכית חשובה בצבא. בצה"ל משרתים עולים רבים ואנחנו חושבים שזה יום שיוכל לתת להם מקום של במה ביחידה שלהם. ביחס לשאלתך, אני חושבת שאם בסעיף (4) זה מצוין בדרך "מערכת החינוך ובצבא ההגנה לישראל" אז הפעולה העיקרית של חינוך במערכות הביטחון קורית בצבא ההגנה לישראל אל מול חיילים סדירים, ולכן בהקשר הזה אני חושבת ש"צבא ההגנה לישראל" זו הדרך הנכונה. אני חושבת שכל גופי המדינה צריכים לציין את זה, כמו גופי הביטחון האחרים, ובהקשר של סעיף (4) "במערכת החינוך ובצבא הגנה לישראל - - -

אז אין פה את גופי הביטחון האחרים.

אז אני חושבת ש"צבא ההגנה לישראל" זה יותר נכון כי מושא הפעולה העיקרית הוא החיילים הסדירים, אני חושבת אבל אני לא בקיאה בניסוחים.

אני רק העליתי את השאלה, אני גם לא.

נראה לי שזו הדרך. אני רוצה להגיד בהזדמנות שני דברים כמי שעוסקת בחינוך: בסעיף 1, אני חושבת שהסיפור שאין בכל החוק הזה את המילה "ציונות" - זו קצת פלטפורמה שחסרה בחוק. אין במטרת החוק את המילה "ציונות".

איפה את מציעה להכניס אותה?

במטרת החוק, כבסיס למדינה ציונית. בסוף, העלייה לציון היא חלק מהסיפור וזה לא מופיע פה.

אין לנו התנגדות, השאלה ברמה המשפטית אם אפשר להוסיף את זה.

אני אבדוק את זה שוב, זה בהקשר של מדינה יהודית ודמוקרטית, אני אבדוק את זה.

ציונית, דמוקרטית ויהודית.

על פי הניסוחים המשפטיים. אני חושבת שבחוק העלייה למדינת ישראל ולארץ ישראל זה משהו שרלוונטי לציין.

לא תמיד עלייה היא מטעם ציונות.

אז מה הסיבה?

לא יודעת, אולי יש לאנשים סיבות אחרות לעלות למדינה.

לא נראה לי, אנחנו מדברים על עולה, עולה זה מטעמי ציונות. לא משנה אם הוא נרדף, ברח, אבל יש לו את העניין הציוני, למה הוא לא הלך למקום אחר.

לא כל החרדים ציוניים, יש עולים חרדים גם.

למה לא? עולים חרדים גם ציוניים, מה הבעיה? באו לירושלים.

לא, תשאל את החרדים, הם יגידו לך שהם לא.

אם אני מבין, הכוונה היא להגשמת הציונות באמצעות עלייה, לא חייב שהעולה הפרטני עולה ממניעים כאלה או אחרים אבל בסופו של דבר עלייה כהגשמת הציונות.

אנחנו לא ניכנס עכשיו לרמה פרטנית, אנחנו מדברים על ציון יום העלייה, אם חמישה מתוך 100 עלו ממניעים אחרים אז אנחנו לא ניכנס עכשיו לפרטים האלה.

אני ממליץ לך להכניס את משטרת ישראל, אדוני, לאור מה שקרה בין המשטרה לבין חלק מהעולים בשנים האחרונות.

כן, אני גם חושב שאת משטרת ישראל חובה להכניס.

אם היינו הולכים על "מערכת הביטחון" אנחנו נשאיר את זה בלי כתובת.

אז בוא נלך על "כוחות הביטחון", זה כולל המשטרה.

השאלה מה זה כולל.

זה כולל המשטרה.

"כוחות הביטחון".

אולי לציין "משטרה". להשאיר "מערכת הביטחון" - - -

"כוחות הביטחון", גם שירות בתי הסהר. לציין, למה לא לציין? צבא ההגנה לישראל, המשטרה, שירות בתי הסהר ומערכות הביטחון הנוספות אם צריך.

ו"כוחות הביטחון".

"כוחות הביטחון", מה הבעיה?

בוא נעשה "כוחות הביטחון".

אני מסכים.

אתם לא רוצים להזכיר רווחה אבל אתם מזכירים את שירות בתי הסהר?

בשירות בתי הסהר יש מערכת חינוך.

"כוחות הביטחון".

אני חושב שלהשאיר "מערכת הביטחון" זה בעייתי כי אז אין לנו כתובת ואז הצבא יכול להגיד: טוב, יכול להיות שזה המשטרה, המשטרה יכולה להגיד על הצבא, אני מסכים עם ההערה שלך, יהודה, אז אולי לעשות בצבא ההגנה ומשטרת ישראל, בלי להיכנס לשירות בתי הסהר וכל זה.

אני מסכים.

זו גם שאלה שאנחנו נשאיר אותה, אני אבדוק את זה מול הייעוץ המשפטי גם של משטרת ישראל כדי לקבל את העמדה שלהם, גם אם זה באופן רשמי. אני רושמת לי את התוספת של "משטרת ישראל".

"צבא ההגנה לישראל ומשטרת ישראל".

אני רק חוזרת ואומרת שאני אפנה אליהם ואבקש את העמדה הרשמית שלהם.

בוודאי, הכול ייבדק עוד פעם.

ודבר אחרון, הערה נוספת ששווה לעלות גם לאור השיח שהיה פה, להגיד איזושהי מילה על צביון הציון של היום, שזה לא יהפוך להיות יום של עולה מסוים או משהו כזה. בסוף אני ישר מתרגמת מה נוציא לצבא בתוך הדבר הזה, העובדה שבאמת זה יום של כל העלייה ולא עלייה ספציפית, זה אתגר מאוד גדול לציון היום במערכות חינוכית בפרקטיקה.

כתוב יום העלייה ככלל.

ברור לי, ובכל זאת, בפרקטיקה, כשאתה רוצה להפוך את זה לטקס או ליום ציון, זה מאתגר מאוד מאיפה אתה סופר, מהעלייה הראשונה, איך אתה מציין את כל העליות לאורך כל הדרך, מה מתכוונים. יש פה כל מיני דברים, מגזענות, דרך ציון חשיבות העלייה, יש פה כל מיני מהלכים שקשורים לאיך אפשר לפרש את היום הזה.

כך יהיה מעניין כל שנה לקחת את יום העלייה ולתת לזה ביטוי אחר.

אז גם את זה שווה אולי להגיד בחוק.

זה בדברי ההסבר, אלה דברים שיותר מתאימים לדברי הסבר.

זה לעניין יישום, זו שאלה של יישום, זו לא שאלה שצריכה להיכנס פה בחקיקה הראשית. אני מניחה שכל גורם שמצוין בחוק יוכל לקחת את זה לכיוונים שהוא סבור שזה נכון לקחת את זה ואני לא סבורה שיש מקום להכניס את זה בחקיקה.

כן, בבקשה.

כהערה כללית, שיהיה לה עוד המשך לסעיף (ב) – אנחנו במועצה מפעילים מספר אתרי מורשת, כמו ציון העלייה הראשונה, ציון העלייה השנייה, מחנה המעפילים, בכלל לנושא ההעפלה, ויש לנו בתכנון, יחד עם עוד מספר אנשים, לחשוב על שחזור אתר המעברה, שזה היה אתר הקליטה הגדול ביותר לנושא המעברה. לנושא של סעיף 3(א)(4), אני חושבת שנכון להוסיף "הציבור הרחב", כי ברגע שאנחנו מציינים ממש רשימה מאוד ברורה, שכוללת את מערכת החינוך, שוודאי וודאי שאנחנו תומכים, כוחות הביטחון, שוודאי וודאי שאנחנו תומכים, הם גם מגיעים לאתרים, אם זה צה"ל, אם זה המשטרה, אם זה כוחות הביטחון האחרים, הם נחשפים למקומות האלה, לכן אנחנו חושבים שיש מקום להוסיף כאן לסעיף הזה גם את "הציבור הרחב", כדי לפתוח את כל נושא העלייה, שלא יישאר סגור.

איך בביצוע את רוצה לעשות את זה?

אין איך ליישם את זה ובוודאי אין איך לאכוף את זה.

אם רוצים, אמר חבר הכנסת יוגב, אירוע גדול בלטרון. האירוע הגדול בלטרון – הוא נתן את זה כסתם איזו דוגמה – יכול להיות גם פתוח לציבור הרחב, זה לא צריך להיות רק פתוח לציבור העולים. זאת אומרת שאנחנו נפתח את הנושא הזה, ודיברה על זה גם החברה כאן, אחרת אנחנו נשארים בתוך איזו קסטה סגורה, רק עולים חדשים – מה עם עוד 6-7 מיליון איש?

שמענו, הכול ייבדק.

לא, אבל זה לא נכון, סליחה, זו תפיסה לא נכונה. כל האירועים שנעשים לעולים נעשים יחד עם הציבור הרחב. מעולם לא עשו אירועים להזכרת יום העלייה או לענייני העלייה שהם רק לעולים, תמיד שילבנו ציבור רחב. אני יודעת את מי אנחנו משלבים בכל המקומות במימון שלנו. דבר שני, זה חוק שהממשלה צריכה לבצע, זאת אומרת, היא יכולה להורות למוסדות שלה לבצע כך או אחרת, היא לא יכולה להורות לציבור הרחב. היא יכולה לבצע בקרב המוסדות שלה לכל הציבורים, זה כך נעשה ממילא.

אני חושב שמערכת החינוך ומערכת הביטחון – כל זה רווחת הציבור הרחב. גם מעשית זה לא אפשרי, צריך ללכת למוסדות מאורגנים יותר.

שוב, אני חוזרת, אי אפשר להורות לציבור וגם אי אפשר לאכוף את זה.

נכון, אי אפשר להורות לציבור אבל אם נותנים פומביות - - -

אני לא חושבת שיש מקום לכלול הוראה כזאת בחוק.

אני חושב ששמענו את דעתך ואנחנו נתקדם. סעיף 3(ב).

"שר העלייה והקליטה רשאי לקבוע פעולות נוספות לציון יום העלייה".

כאן עלתה השאלה האם אפשר להוסיף "באישור ועדת העלייה והקליטה של הכנסת". זו בעצם הסמכה לקבוע תקנות, השאלה אם התקנות האלה יהיו באישור ועדה מוועדות הכנסת והאם ועדת העלייה.

החלטנו שלא, לא?

כי אנחנו מדברים על פעולות – פעולות הכוונה שיוחלט שנה אחת לעשות טקס כזה ושנה אחת טקס כזה, אז כל פעם יבואו עם הטקסים לוועדה?

זה לא תקנות שהוועדה צריכה להתערב בהן.

זה לא משמעותי.

בסדר, אני מעלה את זה לדיון.

אני לא חושב שהכוונה פה לקביעת תקנות אלא פעולות.

אני העליתי את העניין הזה, אחר כך השר התנגד, אתמול התווכחתי אתו, בסוף הוא שכנע אותי ואני ויתרתי, אבל אם יש לכם דעה אחרת - - -

אני מקבל, רק אני אומר, צריך להוסיף על הסעיף הזה "לרבות פעולות בתפוצות בשיתוף ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית".

בסדר, הדבר הזה נבדק.

בודקים את זה מבחינה משפטית.

בסדר.

עפר דהן, בבקשה.

אני רוצה לחזור למה שנאמר כאן למרות שלא שמעתי את הכול ואני מתנצל. אני חושב שאי אפשר לחייב את הציבור הרחב להיות חלק מאירועים כאלה ואחרים אבל אפשר לייצר את הפלטפורמה על מנת שאותו ציבור רחב יוכל להיות חלק ממנו ואני חושב שבאחריותנו, אחריות הממשלה, אחריות כולנו, לנסות למצוא את הפלטפורמות האלה על מנת שהציבור הרחב יוכל להיות חלק מהן ולהזדהות. אני מייצג את הקרן לידידות, הקרן לידידות תשמח להיות חלק מקביעת פלטפורמה כזאת, או בדיקת פלטפורמה כזאת, או הפקה של פלטפורמה כזאת וגם לממן אותה אם צריך. תודה.

תודה. כן, בבקשה.

לגבי הסעיף האחרון שהוקרא על ידי היועצת המשפטית, כפי שאמרתי, יש היום ברחבי הארץ אתרי ביקור שאליהם מגיעים גם מערכת הביטחון, גם בתי הספר, ולדעתי ראוי להוסיף: "לרבות הוראות לעניין ביקורים באתרים לציון יום העלייה". זאת אומרת, ברגע שאתה נותן עוד אפשרות איך לציין את יום העלייה, ברגע שאתה מגיע לאחד מהאתרים שמציינים את העלייה הראשונה, יש כאן איזשהו מפגש של העולה החדש עם העולה שהגיע לפני 120 שנה, אולי אותם קשיים, אולי אותם דברים, איך אנחנו יוצרים גם את המפגש עם העבר הרחוק יותר.

בסדר, זו מטרת הסעיף הזה וזה יותר העניין המעשי, העניין הפרקטי, ולכן אנחנו נדבר שבוע הבא בעניין הזה אבל זו הכוונה.

בבקשה, משרד המשפטים.

אם אפשר להתייחס להצעה הזאת – הצעת החוק היא כללית, היא מסמיכה רשימה של גופים ורשימה של פעולות והיא לא נכנסת לפעולות פרטניות מסוגים כאלה או אחרים ולכן אני לא חושב שיש מקום להצעה הזאת בחקיקה ראשית. ודאי שאפשר לנקוט את הפעולות האלה, הן ברוכות וכו', אבל לא בחקיקה.

זה בהחלט נכלל במסגרת הפעולות, בדיוק, אבל אין מקום לציין את זה באופן מפורש.

עוד מישהו רוצה להתייחס לפני שאני מסיים?

רק מילה אחת גם לגבי ההסבר וגם לגבי דברים שנאמרו פה. אנחנו כבר כמה שנים מפעילים פרויקט גדול סביב שבת "לך לך", שבמסגרתו אנחנו מגיעים לקהילות ומדברים על עלייה על ידי מגוון דוברים מובילי דעת קהל. אם אתה שואל בתפוצות, ששם אנחנו מכירים - חברי בסוכנות מכירים את זה טוב כמוני – אם יש תאריך שמדבר על עלייה, מעבר ליום העצמאות שזה בכלל ציונות, זו שבת "לך לך". אני חושב שמצבנו כבר את המותג הזה של "לך לך" כמשהו שמייצג עלייה ולכן לא רק שזה יתרום, זה ימנף פעילות קיימת לרמה הרבה יותר ממלכתית גדולה.

אנחנו גם עושים עלייה בתאריך הזה.

זו גם תקופה של התעסקות בכלל בעלייה ולכן אנחנו מאוד מאוד נשמח שזה יידבק לתאריך הזה, בצירוף כמובן למה שהוספנו ב-3(ב) לפעילות בתפוצות.

ברשותך, זה פשוט מחזיר אותי לשאלה של שיתוף הפעולה עם השר, אני מבינה שאתם עושים ומקיימים, גם הסוכנות וגם ההסתדרות, פעולות נוספות לציון יום העלייה, לציון פרשת "לך לך" כרגע בחו"ל, אני מנסה להבין את הסיבה למה לכלול את זה בחוק, לחייב את השר לקבוע פעולות נוספות בשיתוף פעולה עם הגופים?

א', זה לא סתם גופים, אלה מוסדות לאומיים שפועלים - - -

לא אמרתי "סתם גופים", ציינתי ואמרתי שזה מתקיים אז אני מנסה להבין למה להכליל את זה.

אוקיי, בלי "סתם הגופים". כי מדובר בעצם היום על איזושהי זרוע משמעותית של המדינה לפעילות ציונית בתפוצות, ולכן, אם אנחנו מכירים בחשיבות של הפעילות הזאת, של ציון יום העלייה בתפוצות, צריך לציין שמי שבאמת יבצע את זה אלה המוסדות הלאומיים. אם המילה "שיתוף פעולה" היא מה - - -

אבל אין למדינת ישראל מוסדות אחרים לקיים בחו"ל.

אז אנחנו לא אמרנו לחייב, אמרנו "לרבות פעילות בתפוצות".

אדוני היושב-ראש, תראה, עם כל הכבוד לייעוץ המשפטי, אנחנו ומשרד העלייה והקליטה, אם יוחלט – וכרגע זה לא משנה מה הנוסח – שזה יהיה בקרבת שבת "לך לך", אנחנו נעשה יום עלייה. בימי העליות שאנחנו עושים, משרד העלייה והקליטה הוא שותף שלנו, הנציגים שלו נמצאים, אנחנו עושים את זה ביחד וזה ייעשה בכל קהילה וקהילה שנציין את העלייה, כך שמבחינתנו זה לא משנה. אם יוחלט – יהיה יום עלייה בתאריכים האלה עם משרד העלייה והקליטה.

זה בדיוק מה שאני אומרת, אתה מחזק לגמרי את הדברים שאני אומרת כי ממילא יש סמכות, ממילא אתם הזרוע הארוכה של המשרד ככל הנראה ואתם אלה שמקיימים את הפעילויות בחו"ל.

ביחד, אנחנו עושים את זה ביחד.

בשיתוף פעולה. לכן אני שואלת, מדוע יש מקום לכלול את זה?

אנחנו חושבים פשוט על החשיבות, כשיש כזה חוק היסטורי, לעגן באמת את הדבר הזה שמה שנאמר עכשיו וברור כאן, בשולחן הזה, חשוב לנו לעגן את זה כמה שאפשר.

אנחנו מכבדים את הפניות שלכם, הפניות של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, לשר וכבוד השר פנה אלינו, זה חשוב מאוד. אנחנו אמרנו כאן שהנושא ייבדק מבחינה משפטית, אם מבחינה משפטית זה לא עומד בתנאים או במידתיות אז אני אומר שזה לא התנאי לחוק, זה צריך להיות ברור. אנחנו לא נקבור את החוק בגלל שיש בעיה משפטית של שיתוף הפעולה עם הסוכנות וההסתדרות בחוץ-לארץ.

לא חולקים.

אם אכן מבחינה משפטית אין בעיה אנחנו נשמח מאוד, אנחנו רוצים, זה חיוני. לכן שיהיה ברור לכם, במהלך בשבוע אנחנו נבדוק, היועצת המשפטית שלנו תבדוק מול משרד המשפטים, אם יש פתרון – בסדר גמור; אם אין פתרון – אנחנו מעבירים את החוק בלי לציין את ההסתדרות והסוכנות היהודית, זה העניין.

אני רוצה לסכם את הדיון: התקדמנו היום, יש כמה דברים שאנחנו צריכים לבדוק ולבוא מוכנים למועד הדיון הבא שאנחנו נקבע. במועד הבא אנחנו נצביע סעיף סעיף ונגמור את הכנת הצעת החוק לקריאה ראשונה. אני רוצה להזכיר לסיכום את הנושאים לבדיקה: אחד, עניין יום הציון, לי ולרוברט אילטוב אין מחלוקת עם הצעת הממשלה, לחבר הכנסת מיקי יש מחלוקת, לכן אנחנו דוחים את ההצבעה ואנחנו מקווים או שהוא יצטרף אלינו או שאנחנו נצטרף אליו, אי אפשר לדעת, נחכה שבוע; דבר שני, מה שאמרתי קודם בסוגיית ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית, שיתוף פעולה עם משרד הקליטה ייבדק מבחינה משפטית.

ואזכור מפורש של פעילות בחו"ל.

בוודאי, זו השאלה.

אני אומר: פעילות בחו"ל בכלל, אם להזכיר במפורש; ובנוסף, העניין של לציין את שמם של ההסתדרות והסוכנות.

זה מה שביקשו, שאותו יום יצוין גם בחוץ-לארץ לעידוד עלייה בקהילות יהודיות, זו הכוונה. אם יש מניעה משפטית אז אנחנו לא נעשה את זה, אם אין מניעה משפטית אנחנו נשמח לעשות את זה. זה העניין. הדבר השלישי, אנחנו נוסיף את משטרת ישראל – צבא ההגנה לישראל ומשטרת ישראל.

ויש את התוספות שביקש חבר הכנסת מיקי זוהר וציינה גם נציגת מהצבא לגבי הציונות בסעיף המטרה.

גם נמזג את שלוש ההצעות להצעה אחת, אם תהיה הסכמה בינינו כמובן נעשה את זה. אלה דברים שבדיון הבא נדון בהם ואז נעביר את החוק. אני מאוד לכם, לכל האנשים שהגיעו לפה, תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:05.