הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 78

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, י"ד באדר א התשע"ו (23 בפברואר 2016), שעה 10:30

תמיכה בחיילים בודדים עולים ותושבים חוזרים, הנותרים חסרי כל עם שחרורם מצה"ל

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מיכאל אורן

סופה לנדבר

יואל רזבוזוב

חיים ילין

עודד פורר

איציק שמולי

סיגל קוראקין - מנהלת מחוז ת"א להכוונת חיילים משוחררים, משרד הביטחון

חמדה מרק - מנהלת קרן היחידה להכוונת חיילים משוחררים, משרד הביטחון

ג'וני ברהנו - רמ"ד אוכלוסיות מיוחדות, משרד הביטחון

נמרוד ארזואן - אכ"א-ס' מ' מיטב, צה"ל

גיל בן שאול - אכ"א - רמ"ח פרט, צה"ל

ענבר שוק - דו"צ-ס' דוברות אכ"א, צה"ל

ציפי נחשון גליק - משרד הרווחה והשירותים החברתיים

איציק אוחנה - ראש ענף בכיר צעירים, משרד העלייה והקליטה

שאול מוצפי - מנהל תחום סיוע בדיור, משרד הבינוי והשיכון

יהודה שרף - מנהל היחידה לעלייה, קליטה ומשימות מיוחדות, הסוכנות היהודית

יגאל שטיינמן - אחראי תחום צעירים וצה"ל-חיילים בודדים, הסוכנות היהודית

מירה קידר - מנהלת אגף רווחה והתמודדות, הסוכנות היהודית

שרה דריל - מנהלת פיתוח משאבים, קרן מיראז ישראל למען קהילת יוצאי איראן

עדי בובליל - מנהלת הקרן, קרן מיראז' ישראל למען קהילת יוצאי איראן

עידית פיק - עמותת הלל

אבי זיו נפש - תכנית חיילים בודדים, נפש בנפש

נויה גוברין - מנהלת תכנית חיילים בודדים, נפש בנפש

שפרה שחר - מנכ"לית, בית חם לכל חייל

איתי קנר - מנכ"ל עמותת 'מנטור לחיים'

יעקב ויצמן - עמותת 'מנטור לחיים'

דמיטרי בולט - מנכ"ל עמותת 'אח גדול'

לינור אלקיים - מנהלת תכניות אסטרטגיות, הקרן לידידות

רועי חדד - בוגר תכנית כנפיים

אריאל גולדברג - בוגר תכנית כנפיים

חנה קונפינו - בוגרת תכנית כנפיים

יונה קולפינה - בוגרת תכנית כנפיים

יוסף בנדח - בוגר תכנית כנפיים

דוד סינדר - מוביל בגרעין כפר עולים וחיילים בודדים

אפרים סלס - מוביל בגרעין כפר עולים וחיילים בודדים

גמליאל גוטשל - יועץ, CNEF-מגשימי תקוותנו

איתי ורד - כתב ערוץ 10

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים

תמיכה בחיילים בודדים עולים ותושבים חוזרים, הנותרים חסרי כל עם שחרורם מצה"ל

בוקר טוב לכולם. אנחנו מתחילים את הדיון בנושא תמיכה בחיילים בודדים עולים ותושבים חוזרים, הנותרים חסרי כל עם שחרורם מצה"ל. הגיעו אלינו לוועדה הרבה פניות בנושא הזה. בנוסף הייתה גם כתבה שאני לא ראיתי אותה, אבל שמעתי עליה, כתבה מאוד קשה, הכתב נמצא אצלנו, שמסבירה על המצוקה של החיילים הבודדים שנמצאים במצוקה קשה לאחר שירותם. זה מזעזע שאנשים מגיעים מחוץ לארץ לשרת פה במדינה ולאחר מכן גם להישאר פה במדינה והמדינה לא נותנת שירות והם נמצאים במצב קשה, כתוצאה מזה חלקם חוזרים לארץ מוצאם וחלקם נשארים במצוקה מאוד קשה.

לכן אנחנו מקיימים את הדיון והזמנו גורמים רלוונטיים בנושא. אנחנו יודעים שהסוכנות היהודית גם מפעילה את תכנית כנפיים עם קרן מיראז', אנחנו נשמע גם מהאנשים האלה מה ניתן לעשות ואז מטרת הדיון פה היא שאנחנו נצא עם תכנית פעולה שאנחנו נוכל לעזור לאנשים האלה, אנשים איכותיים שהמדינה זקוקה להם, שיישארו פה אצלנו ואנחנו נעשה הכול כדי לחבק אותם. זו מטרת הדיון.

איתי נמצאים חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת סופה לנדבר, חבר הכנסת חיים ילין, חבר הכנסת איציק שמולי. חבריי חברי הכנסת, אתם רוצים להתייחס בשלב הזה?

גם עכשיו וגם אחרי זה, בשביל זה משלמים לנו.

אתה רוצה להתייחס עכשיו?

כבוד היושב ראש, תודה רבה. אני כן ראיתי את הסרט וביקשתי דיון בוועדת חוץ וביטחון ונעניתי בשלילה לדיון ואני מאוד שמח, כבוד היושב ראש, שהעלית את הנושא הזה כאן. יכול להיות שהיה ראוי להעלות את זה מלכתחילה בוועדת הקליטה והעלייה. מצד שני חשבתי שמי שתרם שלוש שנים למדינת ישראל לביטחונה, אז אותו משרד גם יכול לבואו להתעלות מעל בעיות פוליטיות ולטפל במרקם החברתי של מדינת ישראל.

אני הגעתי ב-1976 כחייל בודד למדינת ישראל. באתי דרך הסוכנות היהודית ואני מודה שלא היה מעמד אז לחייל בודד, לא ידעו איך לאכול את זה. הזכויות היחידות שלנו היו לדבר עם ההורים פעם בשלושה חודשים שלוש דקות בטלפון קווי, שהיו מחוללים עליו באיזה שהוא מקום ואחרי חצי שעה פחות או יותר היינו יכולים לדבר. זה כל הזכויות שלנו. ואם איזה ג'מבו היה נוסע לדרום אמריקה אז אולי היינו יכולים להצטרף, אבל ממש לא משהו מיוחד.

אין ספק שהיום המעמד של החייל הבודד במדינת ישראל השתנה, הזכויות שלו השתנו, אבל עדיין חסר משהו. המשהו הזה זה אחרי שהוא נותן את השלוש או ארבע שנים, או קצונה, עוד שנתיים, זה לא משנה, במדינת ישראל, איך אנחנו גורמים לו להישאר במדינת ישראל כעולה. זאת סוגיה שצריכה לחצות את כל הנושא הסוציו אקונומי של המשפחה. במדינת ישראל לא צריך לעניין אף אחד אם ההורים שלו בחוץ לארץ, יש להם מטוס פרטי או אין להם מטוס פרטי, זה לא צריך לעניין, מה שצריך לעניין את מדינת ישראל זה מה צריך לעשות בשביל להשאיר את האנשים המדהימים האלה שבאו לבד, ואני אומר לכם, זה לא פשוט, והגיעו למדינת ישראל לתרום.

אני אומר לכל החיילים הבודדים שנמצאים פה ויישארו במדינת ישראל, המשבר קורה, ואני מודיע לכם את זה, כשאתם הופכים להיות הורים, כשאתם מבינים מה עשיתם להורים שלכם כשבאתם לבד והשארתם אותם שם. אז מתחיל המשבר. אני אומר לכם, לא מזמן עברתי אותו. זה לא פשוט, כשהילדים עוזבים את הבית זה לא פשוט. אף אחד לא מבין את המעשה הזה. אנחנו עשינו אותו ואתם עושים אותו מתוך ציונות.

לסיכום, אני זוכר את עצמי בסופו של דבר אחרי הצבא והמקום היחידי שנתן לי כמה גרושים ולהחזיק מעמד זה היה הסוכנות היהודית. הייתה שם יחידה לחיילים בודדים, אני לא יודע אם היא קיימת עדיין, הייתה שם אישה מדהימה, שנפטרה, מדהימה, אני לא זוכר את שמה, שהיא מאוד עזרה לכל החיילים הבודדים. פעם בחודש או חודשיים היינו מגיעים לשם, מקבלים צ'ק וזה עזר לנו. מדינת ישראל צריכה להפסיק להתבסס על השנורר או על זה שההורים יעבירו כסף. צריך להבין שחלק מאותם חיילים שבאים באים בשביל להתרחק גם מהמשפחה, בין היתר. זו סוגיה מאוד מורכבת. אם אנחנו חושבים שיש מצב סוציו אקונומי בתפוצות הרבה יותר טוב מאשר במדינת ישראל והם יכולים לעזור, אם אנחנו מתבססים על זה, אז אנחנו טועים במהות של איך לטפל בחיילים הבודדים.

אני חושב שצריך לבנות תכנית, אני מאוד פרקטי, לשלוש שנים, אני אגיד משהו שאולי הוא לא משרת אתכם, אבל אני חושב שזה נכון וגם צריך לשים אותו על השולחן. מי שמגיע לארץ, בא לעבוד שנה ואחרי זה הוא רוצה לעשות את אותו מסלול שהצעירים הצברים עושים ומטייל בחוץ לארץ, אני לא מדבר לאוכלוסייה הזאת, אני מכבד את זה מאוד, שתדעו לכם, להיפך, אבל מי שרוצה להישאר פה ולבנות את הבית שלו ואת הבסיס שלו פה ואת הלימודים, אני חושב שכל אחד כזה צריך לקבל סל לימודים, את כל ההטבות, לא רק מצה"ל, את שכר הדירה ואת כל השלוש שנים. המדינה צריכה להפוך להיות המשפחה וההורים של אותו חייל שהשתחרר מצה"ל. הוא גם יתרום למילואים. אנחנו מכירים, הוא יתרום למילואים והוא יתנדב בכל מקום, כי לאותם אנשים ערכיים יש הרבה זמן לתת לחברה.

אנחנו צריכים לחבר אותם בלימודים, במקומות עבודה ומעל הכול גם לנסות למצוא את אותן משפחות עירוניות שיכולות לבוא ולחבק אותם. יש תכניות. אני אומר את זה כראש רשות לשעבר, אנחנו קלטנו 250 חיילים בודדים מתוך גרעיני צבר מתוך 300-350 שמגיעים. שתבינו, בכל התכניות שיש בקיבוצים ובמושבים בקליטה, זו אוכלוסייה מדהימה, שאנחנו צריכים להשאיר. מי שיישאר בקיבוץ יישאר בקיבוץ במסלול, מי שלא ירצה להישאר בקיבוץ נשאר בלי כלום.

עזבו את השלושה חודשים האלה שנותנים אחרי זה, כאילו ששלושה חודשים פותרים את כל הבעיות של החיים. זה בן אדם שצריך להתחיל לחשוב עכשיו מה הוא הולך לעשות ואיך הוא עושה את זה, לכן אנחנו צריכים לתת את כל הספייס והתמיכה בעולם ולהפוך להיות לא רק מדינה של אזרחיה, אלא ההורים של אותם חיילים בודדים. אני לא צריך להסביר, גם רגשית אני מחובר אליהם, גם ב'צוק איתן' איבדנו חיילים בודדים, מצד שני, בניר יצחק אחד החיילים הבודדים קיבל צל"ש. צריך להבין איזה אנשים ערכיים מגיעים אלינו ומה הם עושים למען המדינה, הרבה יותר מהרבה מאוד צברים במדינת ישראל, הרבה יותר מאלה שנולדו פה. הם דוגמה ומופת ולכן אנחנו חייבים לשמור עליהם וגם לשמור עלינו כחברה כשאנחנו שומרים עליהם.

אני אתייחס לאחר מכן, אבל אני מבקש להתייחס לתכנית של שלוש שנים. זו תכנית הוליסטית שצריכה להתקבל על ידי משרד החינוך ומשרד הרווחה, הסוכנות היהודית וכל הקרנות שיכולות לעזור ולתת יד, ומעל הכול שמשרד הביטחון לא יעיף אותי מהדיונים ולא יעיף את הדיון הזה, כי הוא ערכי והוא חשוב להם גם.

תודה רבה. מאוד חשוב שאנחנו נלך לכיוון הזה כדי שבסוף נצא עם תכנית מוסכמת. לכן אני מתחיל במשרד העלייה והקליטה - - -

אתה רוצה להגיד שעד כה אין תכנית? ביצוע של דברים.

לא, בואו נשמע.

אני אגיד לך לפני שהוא ידבר. אני מבקשת ממך. בתור שרת עלייה וקליטה הקפדתי להגיע לארצות הברית ולהביא לכאן, יחד עם גרעין צבר, שאני מעריכה את העבודה שהם עושים בגיוס של חיילים, הקפדתי להגיע לגיוס של חיילים ולהביא אותם למדינת ישראל. עכשיו אני אגיד למה הקפדתי, בגלל שלהורה שנותן אפשרות לילד לטוס ולשרת ולעלות למדינת ישראל ולשרת כאן בצבא זה מאמץ אדיר והם צריכים כתובת. אני הקפדתי כאשר הופעתי, והתכוונתי לכך, לתת טלפונים לכל ההורים ואמרתי 'יש לכם כתובת. אם משהו קורה, וחלילה וחס שלא יקרה, יותר טוב שלא יקרה, אתם תדעו שיש לכם כתובת, אנחנו אחראים'. כאשר הייתי שרת העלייה והקליטה אני הייתי רוצה הראשונה שהקמתי אגף של צעירים והוא ידבר עכשיו ויגיד מה הם מתכוונים לעשות, מה הם הספיקו לעשות ומה הם צריכים לעשות.

אני חושבת שיחס אישי לילדים האלה שהם מתגייסים לצבא, הם לא מתכוונים שמדינת ישראל תחפש כאן הורים, הם מתכוונים לכך שאחרי השירות בצבא תהיה להם כתובת ויהיה להם יחס ושהם לא יהיו בודדים. אני בכלל לא אוהבת את המושג 'בודד', מה זה בודד? במדינה שלמה חייל שהתגייס ושירת הוא בודד? צריכים כבר לשנות את המושג הזה, בודד, הוא לא בודד במדינת ישראל.

כאשר נבחרתי להיות שרה אמרתי לעיתונאים, אני כן הרגשתי בודדה, אני הרגשתי שאני כאן ושם העולם ובינינו קיר ובמשך שש שנים עשיתי הכול שעולה חדש לא ירגיש שהוא בודד. אני נתתי כתובת לכל העולים, אני פתחתי לשכה לפניות ציבור, אני נתתי לתושבים חוזרים את הטלפונים האישיים שלי ושל העוזרים שלי, כדי שבן אדם ירגיש שבמידת הצורך יש לו כתובת ואנחנו נטפל וטיפלנו.

אני רוצה לספר סיפור על חייל באמת בודד. כאשר טסתי לארצות הברית היו לי כאן דברים שהייתי חייבת לחזור במהירות, הייתי שם מספר שעות בארצות הברית, אבל טסתי ולא הצטערתי שטסתי טיסה כל כך קשה. היה שם חייל אחד שאחר כך נפצע ב'צוק איתן', הוא נפצע קשה מאוד וכאשר אבא שלו פנה אליי הוא אמר 'אמא נפטרה לפני כמה שנים, קשה לי להיפרד מהילד שלי', הוא היה עם האח הקטן, וכאשר הוא נפצע אני נסעתי לבית החולים. הוא היה עם עיניים סגורות, הוא נשם עשן מהפיצוץ, ואז אני, כמו אמא, לקחתי סמרטוט רטוב, הידיים והרגליים היו בצבע שחור מהעשן, ליטפתי אותו, ניקיתי אותו, פשוט הייתי חסרת אונים מול המיטה הזאת ופתאום הוא פתח עיניים ואמר 'סופה, אני זוכר אותך'. כאשר הוא אמר לי את המילה הזאת, אמרתי שהמאמץ היה כדאי וטוב שאבא היה בטיסה וטוב שהייתי בארצות הברית בגיוס שלו.

אני חושבת שהמשרד העלייה והקליטה, יחד עם הסוכנות, פיתחו את התכנית ועל הביצוע של התכנית הם ידברו עכשיו. על ליווי אישי של כל חייל, שלכל חייל יהיה פרויקטור, בן אדם שמלווה אותו, שהוא יודע שבמידת הצורך יש לו למי לפנות ויש מי שילווה אותו. אני חושבת שחבר הכנסת אמר דבר נכון, אנחנו חייבים צ'ק, כסף. הם השקיעו במדינת ישראל, מדינת ישראל אחרי סיום הצבא צריכה לתת להם את התמיכה הכספית כדי שיהיה להם כסף לשכירות, שיהיה להם כסף לקיום, שתהיה תמיכה העדפה ללימודים במינהל הסטודנטים, מכיוון שבמינהל הסטודנטים 6,500 סטודנטים מקבלים מלגות ומקבלים תמיכה. אני חושבת שיכולה להיות וצריכה להיות תמיכה בחיילים בודדים לפני כולם, או לא אחרי כולם, בגלל ש - - -

הבעיה זה אחרי שהם השתחררו, לא כשהם נמצאים בצבא.

השתחררו, אנחנו ניתן להם ליווי אישי, אנחנו ניתן להם כתובת במשרד העלייה והקליטה, אנחנו ניתן להם - - -

יש תכנית כזו?

יש. עכשיו מנהל האגף ידבר והוא יספר לך - - -

תהיה בעזרתכם ובעזרת ה'.

תהיה?

אני אסביר מה קיים ומה יהיה.

אני רוצה שיהיה ברור.

אם היינו מכירים שיש תכנית כרגע לא היינו מתכנסים.

רבותיי, אני חושבת שאחרי שהם סיימו את ה - - -

סופה, אנחנו מדברים אחרי שחרורם. בואו לא תתייחסו במהלך השירות, זה ל - - -

אנחנו לא מתייחסים על מהלך השירות, אנחנו מתייחסים אחרי שהם סיימו את השירות, אבל אני חושבת שחוץ ממשרד העלייה והקליטה הגורם המרכזי צריך להיות משרד הביטחון. הם נתנו למשרד הביטחון, הם נתנו למדינת ישראל, משרד הביטחון צריך לקחת חלק. זה לא סיום של שירות. משרד העלייה והקליטה אחראי על העלייה, אבל משרד העלייה והקליטה, במקרה של חיילים בודדים צריך שתהיה לו משענת ושיהיה לו גב כלכלי של משרד הביטחון. כך אני דורשת.

במיוחד שיש חיילים בודדים שהם לאו דווקא עולים. חצי מהחיילים הבודדים אלה חיילים שהם - - -

אני אימצתי גם חיילת בודדת שהיא צברית, אז מה? אנחנו יודעים את זה, יש, נו מה?

לא, זה לא רק משרד הקליטה, לכן זה משרד הביטחון.

כן, בהחלט. אנחנו לא משחררים אף גורם, כל משרד רלוונטי צריך להתייחס לנושא ואם יש תכנית אז נשמע למה התכנית לא פועלת. אם אין תכנית, בואו נצא עם תכנית, זה כל הנושא. אז איציק, משרד הקליטה, בבקשה. אם יש תכנית, תסביר לנו מה התכנית, מה היא עושה, נכשלה, לא נכשלה, הצליחה, בוא תסביר לנו.

בוקר טוב לכולם, אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, כל האורחים. אל"ף, אני מברך על הוועדה, אני גם חייב להגיד שוועדת המשנה של חוץ וביטחון דנה בכלל בכל המכלול של טיפול בחיילים עולים בודדים ומח"ל וגם שם סקרנו וכמדומני בעוד חודש או משהו כזה היא צריכה להתכנס שוב, כדי לראות שבאמת נותנים את כל הנדבכים התקציביים כדי לקיים את התכנית האמורה. אני תיכף אסביר, אני לא אכנס לכולה, כדי לא לבזבז גם את הזמן, לגורמי הסוכנות היהודית, על הפלטפורמה של תכנית כנפיים, וכמובן אני באמת מברך על הפילנתרופיה וקרן מיראז' פה ויש עוד קרנות נוספות, אני מדבר במקרה הזה של תכנית כנפיים, שכבר עשר שנים משקיעה מיליונים לטובת העניין ואין ספק, כמו שכולכם אמרתם, וכולכם חושבים, לדעתי, שזה צריך להיות נחלתו של הממסד בקטע הזה.

הזכרתם את 'צוק איתן', אז אמרה חברת הכנסת סופה לנדבר, שהייתה עד לא מכבר שרה, אני רוצה להתחיל בזה, היו לנו עשרות של נפגעים מקרב החיילים העולים הבודדים. אף אחד לא דגם, זה לא סטטיסטיקה, זה רק אומר דבר מאוד פשוט, שהם נמצאים בחוד החנית ובלחימה בכל המקומות.

הם לא באים לפה להיות באפסנאות, ואני לא מזלזל באפסנאות.

אני יודע, יש גם כאלה, אדוני, שבאים והפרופיל או משהו כזה - - -

לא, זה משהו אחר.

גם תומך לחימה מבורך.

גם תומך לחימה הוא מכובד וכל תפקיד שעושים הוא מכובד, אבל רובם נמצאים שם, אתם יודעים איפה הם נמצאים.

לעצם עניין התכנית. יש תכנית שהיא כבר - - - חבל להמציא, לטעמי, אי ממליץ, וזה מה שאנחנו הולכים להציג, על פלטפורמה קיימת, שהיא תכנית כנפיים שעושה תהליך של - - -

כנפיים זו תכנית לחיילים בודדים, או לחיילים משוחררים?

חיילים עולים בודדים.

שמשוחררים.

כן.

אז בואו תתמקדו לאחר שחרורם, אל תיכנסו לשירותם. אין לנו טענות, יש מעטפת סיוע, יש - - -

גם בשירותם הם צריכים תמיכה.

כרגע אני לא רוצה שנלך לאיבוד בדיון, אני רוצה שנתמקד עכשיו רק לאלה ששוחררו. כשיוצאים מהחממה, מהמעטפת של הצבא, הם נמצאים וחסר הכול. לחייל בודד שהשתחרר לפני חודש, יש תכנית שאתה - - -

יש תכנית.

אז תתמקדו בזה.

את פירוט התכנית אני אשאיר להציג ל - - - אני אגיד מה האלמנטים שקיימים. מה שקיים כרגע באלמנטים, היא מתייחסת או מטפלת ב-700 או 800 חיילים עולים בודדים, למרות שהמספרים הם ידועים, סדר גודל של 1,300 עד 1,500 חיילים עולים בודדים משתחררים כל שנה, חלקם חוזרים לטיול, לביתם וכו', בעתיד הם גם באים - - -

כמה אחוזים חוזרים הביתה?

אני לא יודע להגיד, אין מחקר כזה, אבל ממה שאני לקחתי ובדקתי ב-2010, לקחתי בכוונה משוחררי 2010 ראיתי כניסות ויציאות וראיתי סדר גודל של 30% מהמאגר שקיים במשרד העלייה והקליטה חוזרים והם נמצאים בחו"ל מעל שנה. האם הם חוזרים בחזור? זה כבר דיון אחר, אנחנו נעשה בדיקה גם על העניין הזה.

בין 70% ל-80% לפחות מגרעיני צבר, זה מה שאנחנו יודעים, נשארים פה.

נכון מאוד. אלה המספרים שאנחנו מקבלים.

יש לנו גם נתון גם על חוזרים בשנים האחרונות.

לעצם התכנית. כרגע בתכנית, מבחינת המרכיבים של התכנית של הסוכנות היהודית וקרן מיראז' וכמובן בשיתוף עם צה"ל יש את הכנס רגע לפני, כי הוא חשוב בהיבט של החשיפה והירתמות לתכנית, ירחיבו פה על התכנית, שוב, לא להיכנס ולא לעשות כפל דברים, אבל השורה התחתונה, צריך להעצים את הסיפור של הליווי והמנטורים, גם ברמה הפרטנית, ותיכף יסבירו איך, וגם ברמה הקבוצתית, של סדנאות ותכניות העצמה כדי לתת להם את הנדבך שעד הרגע הייתם בחממה ועכשיו מה נדרש מכם וגם להמשיך ללוות אותו.

אנחנו מדברים על תכנית של שנתיים מיום השחרור, כי זה זמן לטעמי סביר, לפחות, הכי טוב כמה שצריך שנים, אבל אי אפשר לקפוץ, לטעמי, מעל הפופיק באורך של הזמן. הדבר דורש עוד שני אלמנטים שהם לא קיימים, או צריך למסד אותם, האחד זה דמי קיום מחיה, והדבר השני זה הסיוע בשכר דירה או מקומות מגורים. אלה שני אלמנטים שהם פער מאוד משמעותי ויש להם נגזרות תקציביות וצריך לתת על זה את הדעת.

אני ממליץ שכמו שחברת הכנסת סופה לנדבר אמרה קודם, זה אמור להיות במקשה אחת וברצף של הטיפול של משרד הביטחון, כמו שנותנים את כל שאר הסיועים לחייל המשוחרר. אני חושב שפה זה נעוץ בתקציב והתקציב נמצא. זה הכול עניין של סדרי עדיפויות, לא צריך להסביר לכל - - -

מה זאת אומרת נמצא? איפה?

במשרד הביטחון יש כסף.

באוצר, לא במשרד הביטחון. אני לא מחלק תקציבים, אני לא רוצה להיכנס לשם כי זה לא הדיון. הדיון, לטעמי, צריך להיות שצריכים להצביע, זה לא הרבה כסף ביחס לתקציבים האחרים.

ידידי, אני ביקשתי את הדיון הזה במשרד הביטחון, פתחתי ואמרתי את זה, הם זרקו אותי מכל המדרגות. הם יזרקו אותנו מכל המדרגות גם בנושא התקציב.

רגע, אני לא אמרתי - - -

כשאין כסף אז יודעים בדיוק לנווט אותו. כשיש עודף כסף לא יודעים מה לעשות איתו.

אני לא נכנס לאם זה נגזרת של תקציב הביטחון או לא, מי אני בכלל, וזה לא הדיון. הדיון שהכסף נמצא וצריך לעשות סדרי עדיפויות.

כמה כסף צריך, איציק?

הערכה, בהרחבה של תכנית כנפיים, תחת ההנחה שאני לא מחליף כסף בכסף בהיבט של פילנתרופיה, אבל כדי לתמוך בשני המרכיבים - - -

אבל כנפיים זה הסוכנות היהודית, זה לא רק פילנתרופיה, נכון?

לא, יש קרן מיראז'.

לצורך העניין, כדי לשים את האלמנטים, ואני אגיד, גם לא קפצנו מעל הפולפיק, זה לא חוכמה לזרוק מספרים של כסף, יצאנו מנקודת ההנחה שהמעטפת שמקבלים בתוך השירות, החייל הבודד, באשר לשכר דירה, 1,500 שקל חודשיים, ודמי קיום עוד סדר גודל של 1,100-1,500, גילמנו, הכפלנו במתווה שקיים כרגע - - -

כמה זמן?

שנתיים. בשנה הראשונה 24 מיליון על שני המרכיבים, בשנה השנייה, כי נוספים מן הסתם אותו מכפיל של אנשים, זה 48 מיליון כמדומני.

אתה מבין על איזה סכומים מדובר בהיבט של מערכת הביטחון? אני מבטיח לך שהם מבזבזים את זה עשר פעמים על שטויות.

אני לא נכנס ל - - -

אתה לא, אנחנו כן.

אני אגיד רק ברשותכם, וזה כן חשוב, הגם שאדוני היושב ראש לא נכנס לתוך השירות ואין לי כוונה לחזור לאחור, אני רק אגיד שני מרכיבים משלימים. האחד, זה אותו עדכון של דמי קיום בסך גובה המענק הניתן בשירות הצבאי, לא משכורת, מענק חייל בודד בנוסף למשכורת, 540, אנחנו נותנים חודש בחודשו לכל תקופת השירות. אנחנו, זה משרד העלייה והקליטה.

כמה אתם נותנים?

540, בנוסף למענק חייל בודד, 540 בצבא, ובנוסף למשכורת הצבאית לפי רמות הכוננות. ולשכר דירה כמובן שאני נותן לצבא, ואני אומר, עדיין זה לא - - -

אני זוכר את הסכום שהייתי מקבל כל שלושה חודשים, 800 שקל ישנים.

הדבר השני, מינהל הסטודנטים נמצא בתוך האגף שלי, מינהל הסטודנטים תומך בכל סיפור המלגות, מלגות הלימודים לתארים, מנכים את תקופת השירות הצבאי, אי אפשר לספור את זה בתחולת הזכאות ומבחינתנו חמש שנים מיום העלייה עולה רשאי לקבל מענק לימודים מלא, כולל מעטפת תמיכה חברתית, שהיא כוללת שיעורי עזר, אנגלית, פסיכומטרי, כל מה שקשור בזה. זה אחרי.

גם אם הוא רוצה ללמוד מקצוע ולא ללכת לתואר?

כן. גם לצורך העניין - - -

אם הוא רוצה ללמוד טכנאות או לא יודע מה.

גם אם זה לא מקצוע והוא רוצה ללכת להיות ספר, אני בכוונה מפליג בזה, לא שאני מזלזל בספרים, ובכל שאר המקצועות, עד 7,000 שקל, מורי דרך, מה שאתה צריך, ואוצ'ר לטובת העניין.

רק שיהיה מוסד מוכר.

כמובן, מסודר, רשמי, בהיבט של סדר מינהל תקין, לא בגלל שאני מחפש - - -

סכם.

זה בעניין הזה.

תודה. הצטרפו אלינו חבר הכנסת עודד פורר וחבר הכנסת יואל רזבוזוב.

אנחנו נשמע את גב' חמדה מרק, מנהלת הקרן באגף להכוונת חיילים. אנחנו רוצים שתעשי לנו סדר, גם מבחינת הנתונים, ואנחנו רוצים לשמוע בדיוק.

תודה רבה. אני חושבת שהנושא של הבודדים הוא נושא מאוד רגיש וראוי לכנסת לקיים את הדיונים ואני מודה על כך. אני נמצאת ארבע שנים בתפקיד ומרגע שהגעתי, הייתי יועצת כלכלית למערכת הביטחון, הגעתי מתחום אחר לגמרי, אבל נושא הבודדים מיד תפס אותי בצורה מאוד חזקה, מיד חשבתי מה עושים ואיך עושים ואיך מטפלים. אתה מגדל את הילדים שלך ולחשוב על ילד בודד שבא.

אגב, יש גם חיילים בודדים שהם בארץ, הם ילידי בארץ, זאת אומרת סדר גודל של למעלה מ-2,000 משתחררים מדי שנה וכאשר הם נמצאים תחת הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים, החוק שלנו הוא טיפול חמש שים, זאת אומרת יש סדר גודל של 12,500 חיילים בודדים שנמצאים בקריטריון הזה. מה זה הקריטריון הזה? זה אומר שיש לו תעודה שצה"ל ניפק לו אותה וזה מאפשר לו מסלול ירוק בכל הדברים.

לכל הגורמים שאנחנו נותנים את ההטבות שלנו, הם נדרשים להביא הוכחות על טופסי 106, הכנסת הורים, גם אם הם גרושים וגם לא, יש די הכבדה מבחינת המערכת כדי לעקוב איך הכספים מגיעים ולאן הם הולכים.

בנושא הבודדים דבר חשוב שייאמר פה זה מסלול ירוק, הוא מציג את התעודה הזאת וזה VIP מבחינתו. אם הוא בא למכינות והוא לומד במכינות קדם אקדמיות, אז אם ה-100% שחייל משוחרר רגיל מקבל 1,250 הם מקבלים 1,850 לחודש כדי שהם יוכלו ללמוד בשקט עד כמה שניתן, ובנוסף לזה את שכר הלימוד ומעטפת נוספת שניתנת במסגרת הלימודים.

אני סכמתי את הפעילות שלנו. הפעילות היא מגוונת, היא לא רק במסגרת חוק חיילים משוחררים שנותן לכל חייל משוחרר ולהם, אמרתי, זה מסלול ירוק, זה המכינות - - -

מה זה מסלול ירוק? מה הוא מקבל?

לא נדרש להציג ולעמוד בוועדת סיוע ולהציג כדי שהוא יעמוד בקריטריונים. הקריטריונים הם משהו מוועדת צדוק, שמשרד החינוך בזמנו קבע, ועדת צדוק קבעה כללים ועל פי הכללים האלה הקרן עובדת בכל דבר שצריך לתת מלגה. הם לא צריכים לעמוד בזה, זה מסלול ירוק, ברגע שהוא מציג את התעודה הזאת מצה"ל, יש לו תעודה מיוחדת של חייל בודד, זה גם רשום במחשבים שלנו, אז כל אחד יודע, בין אם הוא נכנס ללשכת ייעוץ והכוונה שלנו בחיפה, בבאר שבע, בירושלים או בתל אביב, הוא יודע שהוא מקבל את מה שמגיע לו.

במכינות ובהנדסאי ובמסלולי הכשרות מקצועיות ולימודים אקדמיים וכו' במשך חמש שנים היו 2,454 שלמדו וקיבלו 46 מיליוני שקלים. זה פן אחד של הדברים. זה במסגרת החוק. מה שלא במסגרת החוק, וזה גם שאני ראיתי שהוא דבר מאוד חשוב, זה לפנות לכל הוועדות, לוועדה שמטפלת בנושא של עיזבונות והאפוטרופוס הכללי, כדי לקבל כספים גם מהם, כדי שזה לא יהיה רק ללימודים, שיהיה אפשר לתת להם מה שנקרא שכר דירה ראשוני והסתדרות ראשונית. אז גם להגיש בקשות ולהביא הסברים ולנמק בפני הוועדות האלה, אנחנו יודעים להעביר את זה לחיילים המשוחררים הבודדים, שזה יגיע אליהם ישירות כמה שניתן ומהר.

אגב, אנחנו זוכים לקבל בשנתיים האחרונות סכומים די יפים וגם עכשיו זכינו לקבל, אבל הכסף עוד לא הגיע. זה כסף שאושר כבר ב-2015 אבל עוד לא עבר אלינו והבודדים ממתינים לו. זה 8 מיליון שקלים - - -

יש לי שאלה, אם כל כך טוב, איך יש חיילים או חיילות אחרי צבא שאוספים בקבוקים בשביל לקבל פיקדון. אני שומע את כולכם ואני מבין שהכסף רק מחכה שיבואו ויקטפו אותו בשביל לחלק אותו.

יש לי שאלה למשרד הביטחון. בואי תיתני לנו גם פירוט, בבקשה, על שיתוף הפעולה שלכם עם הסוכנות היהודית ומשרד העלייה והקליטה וכמה אתם יושבים ביחד כדי לעבור על כל הנושא של הבעיות של החיילים, כי בסוף הפניות מגיעות אליהם. כמה פעמים אתם נפגשים פגישות שוטפות, מול הסוכנות, מול משרד הביטחון, כדי לענות על הצרכים.

איציק היה אצלנו, הוא ישב עם ג'וני, שהוא מרכז אצלי את הפעילות באוכלוסיות ייחודיות. גם אצלי הוא גם נכנס ודיברנו איך באמת אפשר לחשוב על דברים נוספים.

והסוכנות?

אני רוצה לעשות סדר רק מבחינת - - -

בואו ניתן לה. הצטרף אלינו גם חבר הכנסת מייקל אורן. תתייחסי גם לכמה חיילים נשארו בארץ, כמה ירדו.

זה אין לנו.

לאף אחד אין נתונים.

אין לי מישהו שמעביר לי נתון על הדבר הזה. יש לי אותו - - -

את ישבת עם הסוכנות?

אולי צה"ל יכול להגיד לנו את זה? תיכף נשמע מצה"ל.

אומרים שלא ישבתם, שאתם לא יושבים ביחד.

קודם כל אני רוצה לעשות סדר מבחינת התקציבים, שיהיה ברור לכם. כשהוקמה הקרן לקליטת חיילים משוחררים, ב-1994, עשו חומות סיניות בין תקציב הביטחון לבין ניהול הקרן. לקרן שמו הנהלה ציבורית, בראשה עומדת תת אלוף במיל' דבורה חסיד והיא יושבת ראש של הקרן, יש מועצה ציבורית, יש נציגי כל משרדי הממשלה, שישה משרדי ממשלה, כולל משרד הביטחון, אני המנכ"לית מטעם שר הביטחון לנושא הספציפי הזה.

מי מטעם הביטחון מגיע לוועדה?

ונציגי ציבור. כלומר זו קרן שהיא נמצאת בחצר הביטחון, אבל היא לא יושבת בסעיף 17, שזה תקציב הביטחון. יש חומות סיניות, לא מעבירים כספים מתקציב לתקציב ואני ממומנת על ידי האוצר ישירות. כל פעולה שאני רוצה לעשות זה דרך משרד האוצר, אני לא פונה למשרד הביטחון, משרד האוצר הוא הפטרון שלנו.

כמה כסף יש בקרן?

בקרן - - -

את מבינה שיש פה כשל ניהולי? יש פה כשל ניהולי, כל מה שאמרנו נפל עכשיו, החומה הסינית נפלה.

מה שאמרת עכשיו הוא הרבה יותר חמור מהמצב שהיה.

למה חמור?

ככה, כי היינו בטוחים שהכול במשרד הביטחון.

אם יש כסף ואם יש טיפול אז למה אין טיפול?

רגע, תנו לה לסיים. אמנם לחברי הכנסת יש את הפריבילגיה לשאול שאלות באמצע, אבל לא ביחד, שלושה-ארבעה ח"כים, אי אפשר לשמוע .אחד אחד אתם תשאלו אותה. תמשיכי, בבקשה.

בקרן יש כ-2 מיליארד שקלים. 1.3 מיליארד שקלים זה הפיקדון שלהם. שוב, יש גם חומות סיניות בתוך התקציב עצמו. זה הולך לפיקדון עם תום השחרור שלהם, לכל אחד מגיע על פי איכות השירות שהוא עשה. אם הוא היה לוחם, מגיע לו סדר גודל של 29,000 שקל, אם הוא היה תומך לחימה מגיע לו סדר גודל של 22,000 שקל ואם הוא היה חייל - - -

אבל זה לא הדיון.

מה שאני רוצה לומר, הכספים האלה, שאתה שומע 2 מיליארד שקלים ואז נדמה לך שאפשר - - -

1.3 מיליארד זה הפיקדון, 700 מיליון שקל מה?

650 מיליון שקלים הולכים למענקים. מה זה אומר מענק? שתוך 60 יום מיום השחרור של החייל הוא מקבל בדחיפה לתוך חשבון הבנק שלו את הנתח שנקרא מענק, במענק הזה הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. להבדיל מהפיקדון, שהוא מוכוון ל - - -

למה 60 יום, ומה בתוך 60 יום הוא צריך לעשות?

הוא לא צריך לעשות כלום, אנחנו מקבלים מהצבא את הרשימות שלהם - - -

מה שאת מדברת זה לחיילים בודדים בלבד?

לא.

אז לא מעניין אותו פה. באמת, סליחה על העניין הזה כבר.

שאלתם על התקציב.

לא, השאלה היא מה עושים עם החיילים הבודדים. את אומרת שאין בעיה ושיש תקציב לחיילים הבודדים. עכשיו תיארת לי 1.950 מיליארד שקל שכולם הולכים לכלל החיילים ולא לחיילים הבודדים. אז כמה כסף הולך לחיילים הבודדים?

זה גם לחיילים בודדים.

לא, מעבר לחייל הרגיל. הרי מה שאנחנו מדברים זה על מה חייל בודד מקבל, שחייל שאינו חייל בודד לא מקבל.

אז יכול להיות שאנחנו מדברים לא על חומה סינית, סינית אנחנו מדברים.

תקציב של 2 מיליארד שקל, 1.950 מיליארד זה לכלל חיילי צה"ל, נשאר 50 מיליון שקל לחיילים הבודדים?

- - - ופה מדברים על מיליארדים.

גב' מרק, אני מבקש, תתמקדי בחיילים בודדים משוחררים, עולים.

קודם כל אני חייבת לומר ככה - - -

וגם תספרי לנו כמה פעמים בשנה הזאת ישבתם עם משרד העלייה והקליטה, ישבתם עם בסוכנות היהודית, עם מיראז' כדי לגבש יחד וכדי שהכסף שיש לך יגיע לחייל הבודד וכסף שיש לך יגיע לטיפול בחייל בודד.

אני אנסה לעזור לך. את אמרת לנו שכל שנה משתחררים 2,000.

לא בהכרח עולים, גם מהארץ.

מתוך 2,000 כמה זה עולים בודדים?

אין לנו סימול - - -

למה?

צה"ל מסמל את זה. אני מקבלת נתונים, יש פה נציג צבא, תשאל אותו.

סליחה, הצבא, אתם לא יודעים להפריד בין - - -

הבן אדם שנקרא צביקה הלוי לא נמצא פה, הוא הכי חשוב. הוא מכיר כל אחד, הוא ייתן לך את כל המספרים, הוא יגיד לך בדיוק איפה הוא גר, איך מאמצים משפחות, איך עושים את הכול. צביקה הלוי מקיבוץ יפעת. תתקשרי אליו ותקבלי את כל הנתונים.

אני מבקש שתסכמי ואז חברי הכנסת רוצים להתייחס.

יזמתי שולחן עגול וזימנתי את כל הגורמים בממשלה, פניתי לכל מנכ"לי משרדי הממשלה, אמרתי 'בואו נשב כולנו ביחד ונראה איפה ניתן ומה ניתן', שתהיה מפת דרכים, לפחות באתר שלנו ובלשכות שלנו לחיילים בודדים וכינסנו באמת, לא את מרביתם, את חלקם, מי שהגיע, והגיעו מהסוכנות היהודית ומשרד הכלכלה ומשרד העלייה והקליטה ומשרד הרווחה, גם הצבא כמובן.

מה שאני יכולה להגיד, בשורה התחתונה, כשהסתכלנו וכולנו מסביב לשולחן אמרנו שבסך הכול הנושא של הבודדים, לא ייחדו להם כספים. בקרן אצלי החוק לא סימן לי בודדים ולא תעדף אותם. אנחנו נתנו להם, בתוך הקרן, לפי התקנון של הקרן, היה אפשר לתת להם תעדוף. אין תעדוף, החוק לא עשה את זה. זה רעיון מצוין, לדעתי, לעשות איזה שהוא תעדוף וגם לתת תקציבים.

במענקים הם לא מקבלים יותר?

במענקים לא, הם מקבלים אם הם לוחמים, אז הוא מקבל כמו לוחם.

לא, אני שואל מעצם היותם בודדים.

בדמי הקיום, במכינות הקדם אקדמיות - - -

בפיקדון ובמענק.

לא. הנה, זו נקודה שאפשר - - -

צריך פה חקיקה שתיתן להם זכויות יתר.

אני רק רוצה להגיד לכם את הסכומים שסכמתי אותם עם כל המלגות החוץ האלה, של גורמי חוץ, של האפוטרופוס. המכינות הקדם אקדמיות ולימודים וכל השאר, פעילות בסדנאות שלנו לקראת שחרור והטבות נוספות כמו אבחונים תעסוקתיים, פסיכומטרי, רישיון נהיגה וכו', הגעתי בחמש שנים ל-70 מיליון שקל ל-35,000. פה זה רק בודדים.

תודה.

35,000 מה?

35,197, בחמש שנים.

אני רוצה להגיד לך שאין לך יותר מ-2,000 חיילים בודדים בשנה, לדעתי.

אתה מבלבל בין חיילים בודדים עולים וחיילים בודדים שאינם - - -

לא, כל חייל בודד.

אני חושב שמבחינת הנתונים נפנה לצה"ל, בצה"ל ייתנו לנו את הנתונים, כמה עולים בודדים משתחררים מהצבא מדי שנה. אנחנו נקבל את זה, אני מבקש שתסיימי את זה, אני רוצה לקבל את הנתונים מהצבא ואז חברי הכנסת רוצים להתייחס. סיימת?

אני רוצה להסביר משהו. אחד יכול לקבל כמה פעמים, הוא יכול לקבל מכינה, הוא יכול לקבל אחר כך מלגה, הוא נספר. זה לא שאני עושה לו עכשיו הבחנה ואומרת בשנה הראשונה הוא יכול לקבל את זה, אחרי זה הוא יכול ללכת למכינה והוא יקבל את זה. זה 35,000 פעמים הם קיבלו את הדברים האלה, את כל מגוון הדברים שסיפרתי. זה סך הכול.

תודה. אני מבקש מהצבא, מי רוצה לדבר? אני רואה שיש כמה נציגים, תחליטו מי ידבר.

אני ראש מחלקת פרט בצה"ל. אנחנו עוסקים בחיילים הבודדים במהלך השירות שלהם בצבא. קצת נתונים, יש בצבא 6,359 חיילים בודדים, מתוכם 3,687 זה חיילים עולים, בכל המסלולים. חשוב להבין שבין מסלולי ההגעה לצה"ל יש גם מסלולים שלא כוללים עלייה, כלומר לא מדובר באזרחי מדינת ישראל, מדובר באנשים שהם אזרחים של מדינות אחרות, שהוא משרת בצה"ל ובתום השירות חוזר לארץ המוצא שלו.

מבקשים שתחזור על המספרים.

בשמחה. יש 6,359 חיילים בודדים בצה"ל, מהם 3,687 חיילים שהגיעו מחו"ל לצורך השירות הצבאי. כמו שאמרתי קודם, חלק מהם הם אנשים שהם אזרחי מדינת ישראל, חלק מהם הם אנשים שעשו עלייה לצורך השירות הצבאי וחלק הם אנשים שהגיעו לכאן מבלי לעשות עלייה, משרתים במסלול שנקרא מח"ל, מדובר בכמה מאות מדי שנה. בתום השירות שלהם הם חוזרים חזרה לארץ שממנה הם הגיעו, אלה אנשים שבאו לפה רק לשרת בצבא.

כמה מהם חוזרים?

אנחנו לא מחזיקים נתון על מה קורה עם האנשים לאחר השירות הצבאי, אין לנו מעקב כזה.

למה?

אנחנו עוסקים בחיילים במהלך שירותם הצבאי.

אני יודע, אבל בפעם האחרונה שבדקתי אתם צבא העם.

מה הקשר?

מה הקשר? אני אסביר מה הקשר. כאשר הצבא כל כך נוכח בחיי האזרחים כאן לא יכול להיות שאם 60% מהחיילים הבודדים, כפי שהוא אומר, אלה חיילים שבאים מחו"ל, מכל קצוות תבל, ומדינת ישראל באה ואומרת להם 'תבואו, תנו שלוש שנים מהחיים שלכם כדי לשרת בצבא ההגנה לישראל' ויום אחרי השחרור צבא ההגנה לישראל אומר לאותו חייל 'תודה רבה' - - -

לא אומרים לו תודה רבה. תסלח לי, אדוני, יש פה משרדים ממשלתיים.

לא, אז אני לא מקבל את התפיסה הזאת.

אנחנו לא מחזיקים סטטיסטיקה לגבי מה קורה עם החיילים לאחר שחרורם. חלק מהחיילים נוסעים לבקר את המשפחות, חלק נוסעים לטיול בחו"ל וחוזרים לארץ, כל אחד עושה מה שהוא רוצה, כמו כל חייל משוחרר.

אני אשאל אותך שאלה, אתה אמרת שמתוך ה-6,359 3,687 בודדים. מתוך זה אמרת, חלק הם אזרחים של מדינה אחרת, חלק עולים חדשים. האם יש לך את הנתון הזה, החלק הזה?

כן, יש לנו את כל הנתונים.

אז תסביר לנו, אז אנחנו יכולים לחשוב שהחלק הזה חזר או נשאר.

מיד ידבר נמרוד, נמרוד הוא אחראי על מערך הגיוס לצה"ל והוא יודע לתת את הנתונים מי הגיע מאיפה. אם יש עוד שאלות לתחום הפרט והטיפול בהם במהלך השירות אני אשמח לעזור.

לא, במהלך השירות זה לא הנושא. הנושא הוא אחרי ולכן אנחנו רוצים לקבל כמה מהם - - -

אני רק אומר דבר אחד, מדי שנה מתגייסים לצה"ל כ-1,200 עד 1,400 עולים חדשים, כ-300 עד 350 מתוכם הם עולים במסלול שנקרא מח"ל והמסלול הזה הוא מסלול שמלכתחילה לא נועד לעשות עלייה, למרות שהסטטיסטיקות של משרד העלייה והקליטה מלמדות ש-50% מתוכם נשארים אחר כך בארץ ועושים עלייה בעקבות השירות בצה"ל.

נוסעים וחוזרים כעולים.

מתוך המספר הגדול הזה, מאחר שזה מכיל את כל שלוש השנים, ומח"ל עושים 18 חודשים, יש בכל זמן נתון סדר גודל של כ-500 מח"לים שנמצאים בשירות בצה"ל. אלה המספרים פחות או יותר. כל שנה משתחררים אותו היקף של מתגייסים, אז סדר גודל של כ-300 מח"ל משתחררים מדי שנה.

אין להם תקציב שמלווה את החייל הבודד שמשתחרר מצה"ל, אחרי שחרורו, שהוא צריך לקבל סיוע, אם זה בשכר דירה, אם זה בשירותים אחרים? את משרד הביטחון אני שואל.

בקטע שלי לא, אין לנו, זה מה שאמרתי. החוק לא נתן את דעתו, הוא נתן רק ל - - -

מה שעומד לרשותם זה סל קליטה - - -

חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. בסופו של דבר אני לא מקבל את הנחת העבודה שמונחת כאן על השולחן, כאילו הצבא, משרד הביטחון, לא אוסף נתונים כי החייל - - - בוא נסכים על זה שבמהלך השירות הצבאי הצבא עשה כברת דרך בטיפול בחיילים הבודדים והיום ניתן לומר, לפחות לפי המסמך שהונח לחברי הכנסת על השולחן בכנסת הקודם, שהטיפול שאתם נותנים לחיילים במהלך השירות הוא טיפול טוב מאוד. על זה תבורכו. אבל התפיסה הזאת שבאה ואומרת שאתם במשך שלוש שנים עוזרים לחיילים הבודדים בשכר דירה, בתלושי מזון, בפטורים מחשמל, בפטורים מארנונה, עוזרים להם, נותנים להם מעטפת, ויום אחרי השחרור הם פשוט נופלים מהצוק לתהום ב - - - תוך כמה זמן הם צריכים לעזוב את בית החייל?

חצי שנה.

אני מניח שלא יימצא מנהל של בית חייל, ותסלחו לי על הביטוי, שייתן בעיטה בתחת לחייל בודד ויזרוק אותו לספסל ברחוב, אבל עצם המחשבה שיש חייל בודד שיושב לו פה עכשיו במחשבה בראש שתוך חודש או שלושה חודשים הוא צריך למצוא עבודה, הוא צריך למצוא דירה, הבן אדם לא יודע - - - אני לא ידעתי מה זה ביטוח לאומי, איך הבן אדם הזה יכול עכשיו להסתדר עם כל הגופים האלה? הוא לא יודע איך נראה חוזה שכר דירה, הוא לא יודע מה זה המוסד לביטוח לאומי, הוא לא יודע איך מחפשים עבודה.

מה שאני בא ואומר, הפיל באמצע החדר זה זה שצבא ההגנה לישראל, שאתם עושים דברים נפלאים, שלא תמיד קשורים לבטחון תושבי מדינת ישראל בהגדרה, אתם עושים פרויקטים בתחום החינוך, אתם עושים פרויקטים בתחום אוכלוסיות מיוחדות, למה אתם עושים את זה? כי אתם מבינים שאתם, אנחנו, זה צבא העם, לכם יש אחריות גדולה יותר מלספק ביטחון יומיומי לתושבי המדינה. אז לא ביקשתי, כפי שאמרו פה באמירת אגב, שתחליפו את משרדי הממשלה, אבל אתם נמצאים בקצה השנה של המטוטלת, כשאתם באים ואומרים שהחייל, ביום שהוא משתחרר מצה"ל לא ענייני יותר. זה לא סביר, הדבר הזה לא סביר, פשוט לא סביר.

אין שום ספק ששלושה הצרכים המרכזיים שיש פה על השולחן, כפי שאמר מקודם הנציג של משרד הקליטה, זה הדיור, זה התעסוקה וזה דמי הקיום, ואני מכניס גם את העניין של הנט וורקינג, שיש פה יוזמות וארגונים כמו איתי, שבוודאי ידבר בהמשך, שלקחו על עצמם את כל היוזמות האלה של ללוות את החיילים הבודדים. בסופו של דבר לא יכול להיות מצב שבו אנחנו אומרים לחיילים הבודדים ביום שאחרי שהם משתחררים, 'לכו תתחילו לאסוף בקבוקים, לכו תלמדו בעצמכם'.

זה מפריע לי כל הערות הביניים האלה. אני מצטער, אני מבין שאת עושה מלא למען החיילים הבודדים, אני מבין, אבל תפסיקי להעיר לי כל משפט שני.

אני לא הערתי לך.

זה פשוט נורא. בתקציב מדינה של 400 מיליארד שקל, שמישהו פה יבוא ויגיד שאין 50 מיליון שקל כדי להשקיע בחיילים הבודדים המשוחררים זו בושה וחרפה. מה שאנחנו צריכים לדרוש, כלפי עצמנו, כלפי המדינה, כלפי צבא ההגנה לישראל גם, אתם באתם ועשיתם שלוש שנים עליכם, עכשיו המדינה תיקח על עצמה שלוש שנים עלינו. אנחנו מהתפקיד שלנו לוודא שהחיילים הבודדים, בין אם הם עולים ובין אם הם יתומים ובין אם חסרי עורף משפחתי, בכל שלוש ההגדרות האלה, הם נקלטים בצורה מיטבית בתוך החברה הישראלית. וזה לא רק העניין שלהם וזה לא רק הסיפור שלהם.

לי יש הצעת חוק, אדוני היושב, הצעת חוק שחתומה עליה חצי מהכנסת הזאת, שמדברת גם על דמי הקיום, גם על הדיור וגם על התעסוקה. אנחנו נביא את ההצעה הזאת, בשאיפה עוד במושב הזה, כדי שחיילי צבא ההגנה לישראל יידעו בבית הזה מי ברגע האמת מצביע איתם ולטובתם ומי בורח מהמליאה ומצביע נגדם. אני רוצה לראות מה יעשה שר הביטחון וסגן שר הביטחון.

הוא ישמח.

תודה.

מה ששמולי ניסה להסביר, שהסיכוי שזה יעבור - - -

חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

הפוליטיקה מנהלת את מדינת ישראל, במקום שאנחנו ננהל את מדינת ישראל.

לא צריך לעבור, יש שלוש חקיקות שעולות להצבעה השבוע, שאני יזמתי. עם כל הכבוד, שמולי, הן עונות בדיוק על השאלות האלה.

צר לי לצנן את - - -

הפוליטיקה גם עושה את שלה, גם בצד של הקואליציה.

אני צריך את זכות הדיבור כדי לדבר.

בסדר, נתתי לך, אבל רוצים להציג לנו תכנית. אתה רוצה קודם לשמוע את התכנית?

לא.

אוקיי, אז תמשיך.

אני אגיד לך למה לא. תסלחו לי, לגבי התכנית של קרן מיראז', אני בטוח שהיא תכנית נפלאה, אבל אני רוצה לומר משהו, לא הכול זה חקיקה. עם כל הכבוד למשרדי הממשלה שמחזירים ומגלגלים את הכדור לכנסת, 'תחוקקו, תחוקקו, תחוקקו'. התפקיד של החוקים הוא באמת לעשות את הסדר וליצור את המסגרת, אבל את לא צריכה חקיקה מיוחדת כדי להבין שחייל בודד עולה אל מול חייל בודד שאינו עולה, צרכיו הם שונים. אם למשרד הביטחון יש אגף שאחראי על נושא של חיילים משוחררים, צריך משרד הביטחון להבין שהוא צריך לטפל גם בעניין הזה, ולא להגיד שהוא לא יודע כמה חיילים עולים יש מתוך החיילים המשוחררים ולהגיד לי שזה בערך 1,000 ויושב לידך הנציג של הצבא ומדבר על למעלה מ-3,000 של חיילים בודדים עולים מתוך החיילים - - -

לא, זה שלוש שנים, תחלק את זה לשלוש.

אנחנו מדברים על כמה חיילים בודדים עולים יש בתוך המערכת. במקום לבוא וכל הזמן להצטדק ולהסביר ולהגיד 'תחוקקו לנו בבקשה', אז אני אחוקק חוק שגם לא צריך את האגף הזה, פשוט באופן ישיר יעבירו לכל חייל את הכסף ונבטל את האגף. אין שום צורך .

האגף הוא לא לחיילים הבודדים.

סליחה. אתם לא יכולים לדבר על חיילים בודדים עולים, כשאני שומע שהפעמים שאתם נפגשים עם הסוכנות היהודית באופן תדיר הוא אחת ל-. זה המצב. אני מבטיח לכם שאם יישב משרד הביטחון יחד עם משרד העלייה והקליטה ויחד עם הסוכנות היהודית פעם בשבוע במשך חודש אתם תחזרו לפה בעוד חודש עם תכנית ותגלו איך יש לכם גם את הכסף לכל הגופים האלה ביחד כדי לפתור את הבעיה הזו. ולא צריך חקיקה והליכי חקיקה שייקחו עד שהחוק יעבור, לא שאני מזלזל חלילה, הליכי החקיקה הם חשובים, אבל אתם יכולים לפתור את זה ביניכם.

בהקשר הזה, אתה דיברת, איציק, על הנושא של באמת איך הם מתמודדים עם שכר דירה, או לא ראו חוזה שכירות, אז תגלו גם שיש חיילים בודדים עולים שלא מוכנים להשכיר להם דירות. גם את זה תגלו אם תשבו ביחד. יש ידע שיש בסוכנות שאין לך אותו ויש לך ידע שאין לו אותו, אבל אתם צריכים לשבת ביחד. זה לא הגיוני שצריך דיון מיוחד בכנסת בשביל להושיב את שלושת הגורמים האלה ביחד.

ואני רוצה לבקש ממך, אדוני יושב הראש, אם אנחנו רוצים לצאת מפה גם עם סיכום שהוא סיכום דה פקטו, תטיל בבקשה על משרד הביטחון, הסוכנות היהודית ומשרד העלייה והקליטה לקיים ישיבות ולבוא אלינו עם תכנית משותפת, גם אם תגידו לנו שחסר לכם כסף ותגידו לנו 'אין ברירה, אנחנו חייבים תוספת של 25 מיליון שקל', תאמין לי שאחרי ישיבה אחת כזו פה יהיה תקציב. כבר ישיבת מעקב בעוד חודש, שבו אתם שלוש פעמים בשבוע מצדי, תגמרו את העניין הזה. תאמינו לי שאם אתם תשבו ביחד יש פתרון. זה לא סכומי כסף במונחים של ממשלה. 25, 50 מיליון שקל זה לא סכומי כסף. הממשלה הזו מעבירה מיליארדים מצד לצד בלי להרגיש בכלל.

ולהביא את זה כל פעם לבניין הזה ולהגיד 'תחוקקו, תחוקקו, תחוקקו', בסדר גמור, נחוקק את החוקים והממשלה תיפול ואחר כך יהיה זה ודין רציפות ולא דין רציפות ובינתיים החיילים מסתובבים ואין להם את הפתרונות. יש גופים שהאחריות שלהם היא לתת פתרונות שהיא מעבר לחקיקה, לא על כל דבר צריך לתת מענה בחקיקה. הפתרונות האלה נמצאים אצלכם.

תודה. חבר הכנסת מייקל אורן.

תודה, כבוד היושב ראש, בוקר טוב כולם. קודם כל אני רוצה להתריע על הטונים פה שבהם הדיון הזה מתנהל. אני לא מבין את מידת הכעס פה, אני לא יודע בשביל מה זה. אנחנו באנו לפה לעזור לחיילים בודדים וזה לא עניין של פוליטיקה. אני מכיר כמעט את כולם וכולם באים לעשות את העבודה ומנסים לעשות את זה בצורה הכי טובה.

יש לי את הזכות והכבוד לעמוד בראש השדולה למען חיילים בודדים בכנסת. השבוע תעלינה שלוש חקיקות שיזמתי, אחת שמיועדת לעדכן את התנאים של חיילים בודדים שלא עודכנו זה עשר שנים, השנייה שבה יש להם פטור לא רק ממים וחשמל, גם מארנונה. אני בתור חייל בודד לפני הרבה שנים נאלצתי לעבור מדירה לדירה לדירה משום שלא יכולתי לשלם את הארנונה. השלישית מתייחסת לפער בין התנאים שמקבל חייל בודד שהוא לא עולה חדש ובין החיילים הבודדים שהם כן עולים חדשים.

ארנונה אחרי צבא?

לא, בזמן הצבא, נאלצתי לשלם ארנונה.

לא, יש פטור. חייל - - -

חשמל, מים, יש רשימה של פטורים.

כשהוא חייל, אתה מתכוון.

כשהייתי חייל לא היה כלום. תיכף נגיע לאיפה הבעיות, אני עליתי על כל הבעיות. אני לא מתיימר לומר שהחקיקות יספקו תשובות ומענים לכל הבעיות של חיילים בודדים. אני עומד בכמה דירקטוריונים של כמה ארגונים שמטפלים בחיילים בודדים, חלק מיוצגים פה, חלק לא, את ארגון הישג אני לא רואה פה. יש הישג?

יש פה הישג.

הישג, המרכזים לחיילים בודדים על שם מייקל לוין וכו'. אכן התפיסה הזאת, המושג הזה חייל בודד, מאוד פותח לאורך השנים, יש מודעות בחברה הישראלית, עצם העובדה שהדיון הזה מתקיים. כבוד היושב ראש, זה לא הדיון הראשון שאנחנו מדברים על הנושא הזה, במסגרות אחרות, חוץ וביטחון, יש שתי ועדות משנה, קיימנו דיון לא מזמן. אני אתייחס לבעיה נוספת שעלתה פה, זה הפער הגדול בין הזכויות של חיילים בודדים שעלו לארץ ואלה שמשרתים במח"ל. אנחנו עובדים על פתרון, לומר את זה על קצה המזלג, כבוד היושב ראש, מי שעולה לצבא כמח"ל והוא לא אזרח ישראל, אם הוא רוצה להתאזרח, אם הוא רוצה לעלות לארץ, הוא יצטרך לחתום עוד שנתיים שירות. הוא כאילו נענש על זה שהוא רוצה לעלות לארץ. ברגע שמישהו עולה לארץ ומשרת, הוא משרת שירות מלא אם הוא בגיל המתאים, אם הוא בגיל 18, וזה פער, יש פער ויש בעיה ואנחנו מתייחסים לפער הזה גם במסגרות אחרות.

אני גם מסתובב הרבה בשטח ומשוחח רבות עם חיילים בודדים. ובעיניי הבעיה נעוצה, אני תמיד הופתעתי לרעה שחיילים בודדים, במיוחד עולים חדשים, פשוט לא יודעים מה הזכויות שלהם. כאן אני מסתכל בעיקר על לובשי המדים, תסלחו לי, הם לא יודעים. אני מדבר גם על עולים חדשים שעברו קורס קצינים. לאחרונה דיברתי עם קצינה שאחראית למערכת כיפת ברזל באשקלון, היא לא יודעת שיש ארגון כמו כנפיים אחרי הצבא. אני מסכים שהיום הכי קשה לחייל בודד זה לא בזמן השירות, זה היום שבו הוא מוסר את המנעול לבקו"ם. זה בהחלט היום הכי קשה, אתה יוצא מהבקו"ם ואתה לא יודע מה זה ביטוח לאומי, אתה לא יודע איפה יש תעסוקה. היום יש תשובות, הבעיה שיש גם נתק בפרטים, באינפורמציה ובמידע שהחיילים הבודדים מקבלים במהלך השירות.

אני לא חושב, אני לא שותף לחלק מהדברים שנאמרו פה, שהצבא אחראי. זה עניין של קליטה, זה עניין של עלייה, זה עניין של המדינה, אני לא חושב שהצבא צריך להיות אחראי לחייל בודד שלוש שנים אחרי שהוא השתחרר, אבל הצבא כן אחראי לעדכן, לחנך, לספק את כל המידע לכל חייל ולקחת אותו או אותה הצידה ולערוך איתם סמינר של שבוע ימים. זה לא דבר שהוא קשה מלחשוב וכל אחד ביום שהוא משתחרר, ביום שהם כן מוסרים את המנעול הזה לבקו"ם הוא יודע או היא יודעת בדיוק לאן ללכת, איזה אפשרויות ישנן. יש מלגות, יש ייעוץ, יש הטבות. הם פשוט כרגע לא יודעים. תודה.

תודה. לפני שאנחנו נראה את התכנית אני רוצה לשמוע חייל בודד שרוצה לדבר. בבקשה, תשתף אותנו.

התגייסתי לצה"ל ב-2005 והייתי לוחם בתותחנים. ב-2007 השתחררתי, עשיתי שירות קצר יחסית בגלל שהתגייסתי בגיל 23. אחרי הצבא השתחררתי, כל העזרה שקיבלתי זה היה מפת ישראל, איזה תיק קטן למפתחות והבטחה שמישהו יתקשר אליי להדריך אותי להצעת עבודה. לא קיבלתי את הטלפון הזה, נשארתי לבד, בבית החייל אמרו לי שעד חודש אני יכול להישאר שם, מצב על הפנים, ועוד יותר גרוע מזה, שיש חיילים שיוצאים מהשירות, גם בתוך השירות וגם אחרי, אבל יוצאים מהשטח. חייל בודד במיוחד, שיוצא מהשטח, מהקרב, לא יודע, יכול להיות שהוא ראה כל מיני דברים וחוזר לבית ריק, אין לו אוכל, אין לו אמא, אין לו אבא, אין לו חבר, אין לו כלום. זה בדיוק מה שקרה לי כשאני יצאתי ממלחמת לבנון השנייה.

אני באתי לפה היום כדי לייצג פרויקט שאני מאמין שיכול לפתור כמעט 95% מהבעיות של העניין הזה, בעיניי, שזה להקים קהילה מאמצת, כפר מאמץ, לעולים חיילים בודדים, שיהיה להם מקום שבנוי מחיילים בודדים ועם חיילים בודדים. חייל בודד מגיע למקום אחרי שבוע קשה, לא משנה, הוא מגיע לשבת ומה שזה, הוא עם חבר'ה שהיו חיילים בודדים ועברו את זה.

אני השתחררתי ב-2007, חבר שלי אפרים עובד איתי חזק בפרויקט הזה, הוא השתחרר ב-2015, לא מזמן. מאז שאני השתחררתי ב-2007 יש כמעט אותן בעיות ב-2015, כשהוא עבר. אז אני מבין, אני גם מבין ואני גם בקשר גם עם המרכז לחיילים בודדים ועם הישג ציוני גם ועם כל מיני ארגונים והבעיה זה החבר'ה שנופלים בין לבין. גם אם תגיד שיש כל מיני שירותים לחיילים בודדים, לך תשאל חייל בודד, 'אתה יודע שמגיע לך כך וכך וכך?' אני כמעט מבטיח לך, הוא יידע מאחד מהם.

זה לא מדויק.

מקסימום שניים.

אתה היית איתנו בקשר ל-1,000 חיילים בודדים, אתה שמעת בעצמך.

רק רגע, אנחנו ניתן לכם, אתם תציגו את זה.

אני אפרים, התגייסתי באוגוסט 2007, שירתִּי בחטיבת כפיר, תפקידי קצונה, הייתי סמ"פ, לאחר מכן עברתי לתפקידים באמ"ן. אני חייב להגיד לכם שיש כמה דברים שאני חייב להבין פה. זה נחמד מה שאתם אומרים פה ומה שאתם אומרים, באמת בא לי להיות חייל בודד, אבל זה לא מה שקורה. אני בתור קצין, איך שסיימתי, הרגשתי שמן הראוי שאני אוותר על הזכויות של חייל בודד, כי בתור קצין ברוך ה' אפשר להסתדר, במיוחד קצין קרבי.

אני חייב להגיד לכם שמהמשכורת שלי אני הוצאתי בשביל לעזור לחברים, בשביל לעזור לחיילים ובטח ובטח לאנשים שצריך. תנסו גם אתם, תנסו באמת, פעם אחת, ניסוי כללי, תנסו לחיות עם 2,500 שקל. עכשיו נכון, יש המון עזרה, ומייקל, אני מעריך אותך עוד מאז - - - אני מסתכל עליך ו-, אבל בסופו של יום אני חושב שתנסו להיות בשלב הזה, במיוחד, כמו שדוד אמר את זה, שבסופו של דבר אתה לבד. זה הדבר שהכי מפריע, שלא אכפת לך, באמת. אני לא מכיר חייל בודד שהשתחרר מהצבא ואמר 'יש לי כסף'. זה לא קורה, זה בדיוק ההיפך, הדבר היחיד שעולה לנו בראש זה מאיפה אני משיג את הכסף לחודש הבא, זה הדבר היחידי שעובר לנו בראש כרגע, הישרדות.

אני חושב שמה שאני ודוד מנסים להשיג כאן זה רעיון, בהמון סיוע של הסוכנות היהודית, במיוחד במרכז שאנחנו כרגע קוראים לו - - - ליד שדרות, אנחנו מצליחים להקים שם משהו חדש. יש לנו גם עזרה של המועצה, אנחנו מקווים שתוכלו גם אתם לעזור לנו, להקים בית, איזה שהוא יישוב, שגם ישמש אותנו כעם ישראל, גם אם להשתמש בנתונים שלנו, שזה אנרגיה מתחדשת ולהיות אור לגויים, כמו שתמיד אמרנו שאנחנו נהיה.

אנחנו מקימים עוד ארבעה כאלה.

להיות בדיוק כמו שאנחנו צריכים להיות ולסייע. באמת אני חושב שחיילים בודדים לא יקימו צעקה. לא משנה מה הם יעשו, הם פשוט ירגישו שזו המדינה וזה אנחנו ואם צריך לעשות קורס קצינים אנחנו נעשה את זה ולא משנה מה, אנחנו נהיה חזקים. ככה זה. זו האוכלוסייה, אלה החבר'ה, הם לא יקימו צעקה. אני חושב שהצעקה שלהם כרגע מתבססת בזכות שיש לי להיות ביניכם כרגע, בזכות שיש לי בעצם להציג את התמונה היותר כללית, שתכירו מה באמת קורה לחייל. אני בתור קצין, הסיוע שאני יכול לתת לחייל שלי נטו בזה שאני מכיר את הבעיה.

באמת יכול להיות שיש הרבה נקודות שיכולים לסייע לו, יש הרבה הכוונה ואני רואה שיש הרבה עזרה, אבל אנחנו לא מכירים אותה. אני כן שילמתי ארנונה, אני כן שילמתי חשמל, אני כן שילמתי גז.

הם לא יודעים.

לא ידעתי. אני מגיע לעירייה, מגיע לי ארנונה - - -

הוא 2015.

השתחררתי השנה. כנראה שגם החיילים שהיו איתי לא הכירו התכנית הזאת.

אתה השתחררת ב-2015?

כן.

עכשיו בואו נשמע את התכנית של קרן מיראז' והסוכנות היהודית. בבקשה. אני מבקש שתתמקדו לאחר שחרורם, לא במהלך השירות.

מי שתציג את התכנית לפרטיה זו מירה קידר מהסוכנות היהודית, אני רק רוצה להגיד כמה מילים על כנפיים וכבוד הוא לי לדבר אחריכם, באמת. קטונתי. אני רוצה להגיד ככה, קודם כל תכנית כנפיים זו תכנית שקיימת כבר עשר שנים, היא הוקמה בשיתוף של קרן מיראז' והסוכנות היהודית והצבא ששותף איתנו יד ביד כבר עשר שנים ב-12 מחזורים בשנה, תכנית שכל שנה מסייעת לכ-750 עד 800 חיילים בודדים עולים שמשתחררים ובסך הכול זו תכנית רצף. זו תכנית שמתחילה לפעול מהיום שחייל מגיע לארץ באחת מתכניות הקליטה של הסוכנות היהודית ועד כשנתיים אחרי שהוא משתחרר. אנחנו איתם יד ביד לאורך רצף של שבע שנים.

אבל כמו שאמרת, הדיון היום מתמקד במה קורה מהרגע שהם לקראת שחרור ואחריו. אני רוצה להגיד בהקשר הזה כמה דברים. קודם כל בתחושה שלנו והאני מאמין של התכנית הזאת, ובאמת בלי ציניות, שאנחנו בונים את דור העתיד של מדינת ישראל. מבחינתנו כל אחד ואחד מכם שהגיע לארץ ונתן מעצמו, ורובכם חיילים, או קרביים או תומכי לחימה, כולל הבנות, כל מה שנותר לנו זה פשוט לחבק אתכם ולעזור לכם להגיע לאיפה שאתם רוצים להיות בחיים האזרחיים שלכם פה במדינת ישראל.

הדבר השני שהוא לא פחות חשוב, התכנית הזאת מלווה בהרבה ידע ומחקר שאנחנו דואגים לעשות. לדאבוננו מחקר עולה הרבה כסף, וזה גם לפעמים תלוי תקציב, ניסינו להקפיד לעשות מחקרים כאלה כל שנה. אני מודה, לא הצלחנו, עם כל הכבוד לקרן מיראז' ולהרבה תורמים נוספים אחרים, אבל עדיין אני כן אגיד שזאת התכנית היחידה היום בארץ שעושה את מה שאנחנו עושים ומאגדת כל כך הרבה ידע ומידע על האוכלוסייה הזאת והידע הזה עומד כיום לרשות כולם. זה לא מוחבא, זה לא משהו שהוא רכוש פרטי שלנו, אנחנו נשמח לחלוק את זה.

הדבר השלישי שהוא מאוד מאוד חשוב, אני יכולה להבטיח לך, אדוני היושב ראש, ואני מתחברת למה שעודד אמר, כל מי שיושב סביב השולחן הזה, אחד אחד, בא לפה במטרה מאוד מאוד ברורה, שכולם רוצים לעזור פה לחיילים בודדים עולים. אני מזמינה, כמו שהזמנתי הרבה פעמים קודם, יהיו פה כאלה שגם יעידו, את כל מי שיש לו במה לעזור ואיך להשתלב בתכנית הזאת כדי לשתף איתנו פעולה ולעבוד איתנו ביחד. יש פה הרבה חפיפה.

אנחנו עכשיו לא מזמן סיימנו, אני אומרת אנחנו, כאילו אני עובדת בסוכנות, זה היה אגף האסטרטגיה של הסוכנות היהודית, סיימנו תהליך מיפוי מאוד מאוד רציני על כל הגופים שעובדים בנושא הזה ואני אומרת לך שיש חפיפה בין הדברים. אז, שוב, אנחנו מזמינים ואומרים, אני מצטרפת גם למה שאת - - -

שאלה, מי בעל הבית? מי מוביל?

הסוכנות היהודית וקרן מיראז'.

מי מוביל את כל התקציבים, מלכד את כל החומר שאת מדברת עליו ומנהל?

הסוכנות.

תקשיבי, והוא הסמכות והוא גם האחראי. כי כשיש יותר מדי גופים שכולם חופפים הכול נופל בין הכיסאות ומה ששמענו היום זה איך הכול נופל בין הכיסאות. מכוונות טובות, לא מתוך רוע.

אני מסכימה איתך. כל מי שיישב ויגיד שהתכנית שלו היא מושלמת, זה לא מציאותי.

לא, אני שאלתי שאלה מאוד פשוטה, מי בעל הבית?

האם יש גוף מתכלל?

כי בסוף מתברר שאנחנו צריכים לבחור פה את בעל הבית.

התכנית המורחבת של כנפיים ביחד עם משרד - - - וחבל לי שאיציק אוחנה לא נמצא פה, כי סוף סוף - - -

מי בעל הבית? מי מזמן את הישיבות?

אני אענה לך, אין. אתה יודע למה אין? אגו.

אגו. זו מחלה מספר אחת בכנסת ישראל שמחלחלת לכל המדינה. זה ידוע.

זה ידוע.

זה לא העניין. אדוני היושב ראש, אני אשמח לסיים.

בואו ניתן לה לסיים.

הרמתם לי להנחתה.

את יודעת, כשגוף אחד מנהל אין כשלים. כשעשרה גופים מנהלים תמיד יש כשל.

אנחנו היום מציגים תכניות - - -

בכל שנה בכמה חיילים אתם מטפלים?

המשתחררים, 800. רק המשתחררים, זה לא כולל את אלה שלא התגייסו. אנחנו קצת רותמים את העגלה לפני הסוסים כי עוד לא שמעתם מה התכנית. אני מזמינה את כולם להשתתף בה, אני מאוד מברכת על היוזמה שאת עשית לפני פסח, במקרה יצא לי להיות שם, ממש בטעות, אבל זה לזכותי. חבל שלא המשכתם.

בוא נאמר ככה, יש המשך, העובדה היא שאנחנו בקשר טוב עם - - -

אני לא מאשר ויכוח בין הגורמים בוועדה. רגע, כל אחד יציג ואנחנו נקבל החלטה. אני רוצה שתסכמי את דברייך. אל תתחילי להתווכח עם הגוף השני.

לא, זה לא ויכוח. השורה התחתונה, יש תכנית, אתם תיכף תשמעו אותה, היא כוללת היום את קרן מיראז', את הסוכנות היהודית, את משרד הקליטה שהרים את הכפפה, בזכות איציק אוחנה, שהרים את הכפפה. אני באמת חייבת להגיד שמהיום שהוא נכנס לתפקיד יש שיח אחר על הנושא הזה. זה לא היה קודם, מאלף סיבות, זה לא משנה כבר למה. אנחנו רוצים להציג את התכנית. אנחנו גם הבאנו לפה לא מעט חבר'ה, שיושבים ומחכים, שהשתתפו בתכנית, שהם ידברו. הם הפנים של התכנית. זה לא משנה כמה אני אדבר, בסופו של דבר יש חבר'ה שמצביעים פה ברגליים.

אני רוצה להגיד לכם, בא לי לחבק אותך, אבל זה בגלל שאתה יודע, אולי אני קצת אמא בהקשר הזה, אבל זה לא קשור. יש כאלה שנופלים בין הכיסאות, אף אחד לא יגיד שלא, יש חבר'ה. ראיתם בכתבה, הכתבה דיברה בעד עצמה. חבר'ה, זה קורע את הלב לראות את זה. כל אחד כזה גם רוצה פשוט לאמץ אותו, שמחר הוא יבוא לישון אצלי. אז צריך שהדברים יילכו ביחד, אף אחד לא אומר שמה שאנחנו עושים זה מושלם, אין דבר כזה. אנחנו נשמח לשפר ולשדרג את מה שאנחנו עושים, תמיד.

תודה. מירה, בבקשה.

עוד מעט צהריים, אז צהריים טובים. התכנית שלנו, כנפיים, היא תכנית שקיימת עשר שנים, עברו אותה אלפים של צעירים. אני אפרט קצת לגבי האוכלוסייה ואני אגיע לנושא של השחרור. האוכלוסייה שלנו זה חיילים עולים בודדים בחתכים השונים, כולל, דובר כאן לגבי הנושא של מח"ל, ואני מחזקת את העניין. חיילי מח"ל לקראת העלייה משתתפים בתכנית שלנו ואנחנו מקיימים עבורם גם סדנאות ייעודיות, לא עם שאר החיילים העולים הבודדים כי העולם שלהם הוא קצת שונה.

לגבי מספרים. אני לקחתי את 2015, אנחנו סיימנו את השנה קודם כל עם 4,000 צעירים עולים בודדים שנקלטו לתוך מסגרות הקליטה של הסוכנות היהודית ברחבי הארץ. מתוכם 1,500 היו צעירים לפני גיוס שקיבלו שירות מאיתנו, שירות בתוך כנפיים, הכנה לגיוס, הזמן קצר ואני מאוד רוצה שהחבר'ה עצמם ידברו, אבל יש פה פעילות שלמה כהכנה לגיוס. 500 חיילים משרתים קיבלו שירות, עוד פעם, אנחנו עובדים מול מערכות שונות בצבא, אני לא מפרטת, יש פה פעילות לעומק ולרוחב. 800 חיילים משוחררים בשנה נמצאים בתכנית שלנו.

מטרות התכנית. אני מקצרת, אנחנו בגדול מדברת על מיצוי פוטנציאל, אנשים שמגיעים לישראל, שיממשו את הפוטנציאל שלהם, שלא יהפכו להיות חוטבי עצים ושואבי מים, דהיינו מאבטחים ונותני שירותים טלפוניים כאורח חיים, ושיישארו בארץ. שמענו פה הרבה אנשים, הנושא הזה של חיילים שמסיימים שירות, המשפחה קוראת להם, המציאות קוראת להם, אנחנו עובדים איתם ביחד כדי שיישארו כאן בישראל.

אני אעבור על שני שקפים במהירות, פשוט להבין. אנחנו מדברים על רצף עלייה וקליטה. רצף מההגעה לישראל עד השחרור. אז מה קורה ברצף הזה? יש לנו פעילות ענפה בתוך מרכז ההכוון שלנו, שזה כל החלק של הכנה לשירות. יש טיפול במהלך השירות ועכשיו אני מגיעה לנושא שלנו, הכנה לקראת השחרור.

קודם כל אנחנו מתחילים את התהליך במכינה של חמישה ימים שמתקיימת בשיתוף עם קרן גרוס. קרן גרוס נותנת את המענה לוותיקים, לא לעולים, אנחנו לעולים. מדובר על 12 מכינות בשנה, מדובר על קורס צבאי. הזימונים הם זימונים של הצבא, הצבא עם החימ"ש, עם המש"קיות והמפקדת של חימ"ש, הם אחראים לחלק הזה, אנחנו תמיד תמיד, חברי הכנסת, זה אליכם, מצרים שמבחינת הזימונים אנחנו רואים פער, יש דלתא בין החיילים שמשתתפים בתכנית כל שנה, משוחררים, לבין הנתונים שאנחנו מקבלים מצה"ל. אמנם יש קצינים שלא - - -

איך את מסבירה את זה, מירה?

יש קצינים, אני חושבת שאולי זאת הקטגוריה שהצבא לא משחרר, יש אנשים שאולי חלו, יש לפעמים מצבים של פעילות, אנחנו צבא, אנחנו מקבלים את זה, אבל עדיין יש פער. הפער הזה לא ברור לנו, אני אשמח שנשמע התייחסות.

אני נתקל בפער הזה כל הזמן.

אני עדיין רוצה לשמוע את הצבא.

אתה רוצה פתרון ניהולי? תגייס את כולם אחרי שהשתחררו לחמישה ימים מילואים על חשבון משרד הביטחון כמילואים ותשלח אותם לקורס. ואז תראה איך כולם מגיעים.

התכנית קיימת והחיילים מגיעים על מדים, כמו שאמרתי, עם צוות חימ"ש.

בהקשר הזה,לדעתי, דרג פיקודי זוטר שמתעלם מהפקודות האלה.

אנחנו שמענו את זה.

בנקודה הזאת דרג פיקודי זוטר שבמודע מתעלם מהפקודות האלה. זה חזר מהרבה מאוד חיילים משוחררים, המ"פ לא הסכים לשחרר, המ"מ לא הסכים לשחרר. זה לא שהוא היה באותו רגע בסיור, פשוט התעלמות מפקודות.

אני יכול לחדד את זה. יש סיפור של הנשק, שאפשר לצאת ביום שישי עם נשק אישי, כמו החייל שנהרג לפני שבוע.

לא, אבל זה הוראות צה"ל.

אבל זה גם סיפור, זה פקודות שפשוט לא מחלחלות אל הרמה של הפלוגה, ודאי לא של המחלקה.

אנחנו ממשיכים עם התכנית. לתוך המכינה מגיעים יועצים, פסיכולוגים תעסוקתיים, והם עושים שיחת אינטייק עם כל משתתף ומשתתפת ובונים איתם מסלול המשך. מה זאת אומרת מסלול המשך? לכל המשתתפים, מי שרוצה כמובן, וכולם רוצים, מקיימים איתם אבחון תעסוקתי, אם צריך יש לנו אבחונים תעסוקתיים, יום מבחנים בשפות ומתחיל תהליך של ייעוץ והכוון, מודולות של מפגשי ייעוץ והכוון פרטניים, עם הסדנה. מדובר על תהליך קבוצתי. אנחנו עכשיו עוברים את התהליך הפרטני אחד לאחד, שם אגב הכסף הגדול של התכנית.

בתוך התהליך הזה בשנים האחרונות אנחנו משלבים את הנושא של אימון כלכלי. חיילים עולים בודדים משתחררים מהצבא עם מינוסים אדירים, זה מקומם, זה מרגיז, זה בנקים שמפתים אותם לקחת הלוואות עם ריביות מטורפות כשיש פיקדון, אנחנו יכולים לספר פה אלף ואחד סיפורים, זה בעלי בתים ועוד ועוד ועוד. האימון הכלכלי, אנחנו עושים אותו בשתי פעימות, יש תהליך סדנאי ואחר כך יש תהליך פרטני, כשחייל משתחרר הוא מגיע עם פלט חשבון הבנק שלו והיועץ הכלכלי של התכנית שלנו יושב ובודק איתו איך סוגרים את הפערים, איך מצמצמים את המינוסים ואיך ממצים זכויות ואם צריך גם סנגור וליווי וטלפונים לבנקים ויותר מבנקים.

התכנית שלנו משלבת הרבה עבודה של מתנדבים. אנחנו עובדים עם שני גופים גדולים, אנחנו עובדים עם רוטרי. עם רוטרי אנחנו עובדים כבר תשע שנים, הם מגיעים לכל מכינה. אמרתי 12 מכינות בשנה. תבינו, כל חודש יש לנו מכינה של חיילים עולים בודדים משוחררים עם הפנים לאזרחות. כל מכינה כזאת מגיעים מתנדבים של רוטרי ויש שיח ושיג וחיילים שרוצים ליווי של המתנדבים, לאו דווקא באותה נקודת זמן, יש כרטיסים, עובר מידע, הם פונים ומקבלים, לפעמים אפילו ייצוג משפטי, סביב הסוגיות שאמרתי וסוגיות דומות.

בנוסף אנחנו יושבים עם 'אח גדול', יושב פה מנכ"ל העמותה דימה ועוד אנשים מהעמותה, שהם כולם היו חיילים בודדים, חלקם עולים וחלקם לא. הם עושים מנטורינג, ליווי לחיילים עולים בודדים והם מגיעים למכינות שלנו, הם מגיעים למכינות שלנו, גם בהקשר של ליווי וגם בהקשר של למלא את השורות, יש להם 400 או יותר מתנדבים. פעילות אדירה של צעירים.

אגב, עוד מעט, בתחילת מרץ, אנחנו עושים פעילות לנשים, חיילות עולות בודדות, עוד לא משוחררות, חלקן משוחררות, עם 'אח גדול', 85 בנות בתל אביב. פעילות מטורפת ל-85 נשים צעירות, חלקן בתוך שירות, חיילות, חלקן כבר השתחררו.

נשמח מאוד לקבל את המצגת.

בסדר. אנחנו עכשיו בתוך תהליך של ליווי ואימוץ של חברי כנסת מהשדולה למען העם היהודי, בהקשר של חיילים עולים בודדים ויש כבר חיבורים וזה תהליך בעיניי מאוד יפה, מאוד מרשים. גם איזה שהוא מסר לחייל העולה הבודד מהחברה הישראלית, מהמערכות המובילות של החברה הישראלית.

מי השותפים שלנו? התכנית הזאת זה מארג של שיתופי פעולה. יש פה מארג, זה נבנה בעמל רב, אנחנו מדברים על תכנית של עשר שנים. ראיתם את קרן מיראז', הצבא כמובן, כי הצבא הם הכוח שמניע ומביא וגם מבחינתנו שיתוף הפעולה לפני תום השירות, על כל שנות השירות של החיילים והחיילות. קרן היסוד, בשנתיים האחרונות נכנסו חזק והם איתנו יד ביד בדבר הזה. קרן גרוס, אמרתי, עובדת עם הוותיקים, לא עם העולים. עמותת 'אח גדול', שהם כאן, כמובן עם היחידה להכוונת חיילים משוחררים, הם מגיעים לתוך המכינות שלנו ונותנים את החלק של הזכויות של חייל משוחרר. מינהל הסטודנטים, עוד פעם, הם נותנים את החלק שלהם בהקשר של זכויות, כל הנושא שעלה פה, העניין של ידע של זכויות ואחר כך תהליך מיצוי הזכויות, וכמובן המשרד לעלייה וקליטה, שאנחנו כרגע חוברים ואני מקווה שב-2016 תבוא מבחינתנו הבשורה ותהיה תכנית, גם עם משרד ממשלתי.

ב-5 בדצמבר היה לנו אירוע שהיו בו יותר מ-1,000 בוגרי התכנית. זה פשוט מדהים, יותר מ-1,000 הגיעו, חלקם כבר מלפני שבע שנים ושש שנים, יש פה חלק מהנציגים שאמרו 'מה, חשבתם עלינו אחרי כל כך הרבה שנים? אז אנחנו רוצים להגיד תודה'. אז לאירוע הגיעו תורמים גם מחו"ל, פה זאת משפחה מארגנטינה וכמובן אורח הכבוד שלנו היה חבר הכנסת מייקל אורן, שהוא ראש השדולה.

אני עשיתי קווץ' לגבי התכנית הזאת, שהבנתם שהיא מאוד מאוד יקרה ללבנו ואני מציעה שידברו החיילים המשוחררים שמשתתפים בתכנית.

תודה. מחוסר הזמן, אני מוכן לתת לנציג אחד, תחליטו מי ידבר, כי אין לנו מספיק זמן לתת לכולם.

יוסף, תדבר, אתה החדש בתהליך.

כן, אני חדש, אני ממש טרי. אני לא בוגר, אני עדיין בתכנית. שמי יוסף בנדח, אני בן 24 מלאס וגאס. תוך כדי הלימודים שלי במדעי המדינה ולימודי מזרח תיכון באוניברסיטת אריזונה החלטתי לעלות לארץ. באותה החלטה בחרתי להתגייס לצה"ל כי זאת התחייבות שלי כיהודי להגן על המדינה היהודית. באוגוסט 2013, חודשיים אחרי שסיימתי את התואר הראשון שלי עליתי לארץ דרך תכנית גרעין צבר וגרתי בקיבוץ חולית במועצה אזורית אשכול.

בבקשה.

שלושה חודשים לאחר העלייה התגייסתי כלוחם לחטיבת הצנחנים. אחרי שנתיים של שירות השתחררתי מהשירות הסדיר בהצלחה ואני ממשיך את השירות שלי במילואים. הרבה אנשים לא מבינים שהדבר הכי מאתגר לחייל בודד הוא ההפיכה מחייל בודד לאזרח בודד. לחייל בודד אין בית של הורים לחזור אליו עד שימצא עבודה, עבודה עם כסף, בלי כסף אין בית. זה ידוע שחיילים לא מרוויחים הרבה כסף במהלך השירות ולכן ביום השחרור אנחנו כחיילים בודדים מתחילים מאפס וכך מתחיל הפרק של לבנות חיים אמיתיים בישראל.

כחייל בודד משוחרר וכמובן קשיש בגילי הרגשתי שאני חייב להתחיל את הקריירה שלי. חיפוש עבודה זה אתגר רציני מאוד. בגלל פערי השפה והתרבות, בלי משפחה בארץ, מי היה עוזר לי בכתיבת קורות חיים בשפה זרה? ראיונות עבודה ואפילו לעזור לי להחליט מה לעשות בחיים שלי אחרי שאני התנתקתי מהחיים הרגילים לשנתיים. לכן קודם כל אני רוצה להודות לתכנית כנפיים שעזרה לי להתכונן לאזרחות גם לפני וגם אחרי השחרור.

אנשי התכנית עזרו לי לסדר את הפיננסים שלי, להתמצא בתהליכי חיפוש עבודה והרבה תמיכה. אני אגיד לכם את האמת, היו מקרים שהייתי ביותר לחץ בחיפוש עבודה ואיך לענות להצעות העבודה ממצבי חירום בצבא. בעזרת התכנית הצלחתי למצוא עבודה, יש לי שקט לשנתיים הקרובות בהן התכנית תמשיך לתמוך בי.

אני בטוח שכל מי שיושב פה מכיר את החלום האמריקאי, אז לעולים החדשים יש את החלום הציוני. לדעתי אנחנו העולים החדשים דומים לחלוצים שבנו את המדינה הנפלאה הזאת וזאת גאווה מבחינתנו להמשיך בדרכם. הגענו לארץ מארצות רחוקות, עזבנו את הכול בשביל הציונות. אני מבטיח לכם שאף על פי שיותר קל לי לעזוב את הארץ בשביל חיים נוחים יותר בארצות הברית אין מצב שאני אעשה כך. בגלל החלום הציוני אני משתוקק להישאר כאן בארץ.

לסיום חשוב לי להדגיש, אל תחשבו לרגע שאנחנו מסכנים שצריכים תרומת כסף, כי זאת לא תרומה, זאת השקעה. עזבנו את הכול בשביל החלום, לא רק לשרת את המדינה, אלא גם בשביל להקים כאן חיים. תשקיעו בנו ותעזרו לנו לעשות את זה עם תכניות כמו כנפיים וזכויות אחרות לחיילים בודדים משוחררים, אני מבטיח לכם שההשקעה תשתלם, כי אנחנו נהיה מנהיגי העתיד של מדינת ישראל. תודה.

כל הכבוד ויישר כוח.

עכשיו אנחנו נשמע מ'מנטור לחיים', המנכ"ל איתי קנר.

נעים מאוד. אני אספר קצת על העמותה ועל הפעילות שלנו. עמותת 'מנטור לחיים'. המילה שחזרה על עצמה הכי הרבה פעמים כאן זה בדידות, זה בודד. ב-2008, כשהתחלתי להתעסק עם הסיפור הזה, די במקרה כשזיהיתי שיש ואקום בחברה הישראלית בנושא שחייל בודד משתחרר מהצבא והוא בודד, הוא הופך להיות אזרח בודד, התחלתי לפנות לכל מיני גורמים וגופים ולאט לאט דרך הקשרים שלי ודרך דברים שאנחנו יודעים לעשות יצרנו מערך של מנטורים, שכל מנטור מלווה חייל בודד משוחרר שמשתחרר מהצבא. אני לא בא להחליף תכניות אחרות אלא אני בא לספר על הפתרון שהצלחנו ומצליחים לעשות. עד היום אנחנו מלווים למעלה מ-350 חיילים בודדים שמשתחררים מהצבא, מתוכם כמחצית עשו עלייה. אז בנושא של עלייה אצלנו אין אף אחד שירד מהארץ.

זאת אומרת הדבר שיותר מכל התכניות, יותר מלימודים, יותר ממגורים, יותר מהכול, זה שיהיה לך כתובת אחת זמינה תמידית, מישהו שיהיה שם שכשקורה משהו, ברמת הבירוקרטיה או ברמת קבלת ההחלטות או ברמת המינוס או ברמת האמרג'נסי, מישהו שם שאני יכול להתקשר אליו ולהגיד 'תגיד לי, מה אני עושה עכשיו?' כל אחד מאיתנו צריך את זה כאזרח, על אחת כמה וכמה חייל בודד משוחרר שאין לו אף אחד ולפעמים זה פערי תרבות או שהוא עשה עלייה, או, אני מדבר על הארץ ישראלים, שמגיעים ממשפחות מצוקה או נטולי עורף משפחתי.

אנחנו תוך חמש שנים הולכים לכסות את כל החיילים הבודדים המשוחררים, זאת אומרת השנה אנחנו הולכים לקלוט למעלה מ-350 חיילים בודדים נוספים. יש לי רשימה של 350 מנטורים שבמהלך החודשים הקרובים עוברים הדרכות, הכשרות, גיוס וכו'. כולם אצלנו מנהלים דרג ביניים ומעלה, כולם אצלנו עוברים ראיונות אישיים. הנושא של המנטורים זה משהו שהוא מקצועי, זו תכנית המנטורים, אני חושב הכי מקצועית שאני מכיר בארץ.

שאלה, איך אתה מאתר אותם ואיך הם יודעים לפנות אליך?

את החיילים הבודדים?

את אלה שהשתחררו.

כל העמותות, שחלקן יושבות פה, כל העמותות המובילות בנושא של חיילים בודדים בזמן השירות מעבירות אלינו שמות, כמו 'נפש בנפש', כמו 'אח גדול'. 'אח גדול' בעצם זה מיזם של חיילים בודדים שמלווים חיילים בודדים בזמן השירות. אנחנו מלווים את 'האחים הגדולים'. החיילים הבודדים, אחרי השחרור, אנחנו מלווים אותם, לכל אחד מהם יש מנטור, יש לנו עשרות כאלה ובהזדמנות אני מזמין את כולם לשמוע מה שקורה שם.

מעבר לכל ההכשרות וההדרכות והמנטורינג המקצועי שיש לכל חייל בודד משוחרר יש לנו גם רשימת אנשי מקצוע, עורכי דין, רואי חשבון וכו', שברגע שיש משהו, מישהו צריך משהו, אם זה חוזה דירה, בנקים, כל הדברים האלה, יש לנו אנשי מקצוע שמלווים את העמותה. אגב, כל העמותה הזאת לא מתוקצבת, כולה זה מערך של מתנדבים, עד היום. אני מאמין שכשנגדל כבר השנה אנחנו נצטרך יותר מהסיפור הזה.

אני שואל אותך שאלה, כמי שיש לו קשר יומיומי עם החיילים המשוחררים הבודדים, מה אתה מציע למשרדי הממשלה שיושבים פה כדי להתמודד עם המצב?

מצד אחד יש את הנושא שכמו שאמרתי, מה שאנחנו עושים, זה לתת תמיכה בנושא שלכל חייל בודד שמשתחרר מהצבא, יש לו מישהו אחד בוגר שהגיע להישגים, רול מודל שיעזור לו. זה אחת, זה מה שאנחנו יודעים לעשות ונעשה. מעבר לכך צריכה להיות פה איזה תכנית של שלוש שנים לפחות, כי להגיע לעצמאות כלכלית, כשאני מדבר על עצמאות כלכלית אני לא מדבר על פרוספריטי, אני מדבר על זה שצעיר צריך לדעת להצליח לעמוד על הרגליים שלו בזכות עצמו, ללא תמיכות.

הדברים הכי חשובים, אחת, זה דיור, זה קורת גג, זה צרכים בסיסיים, שתיים זה דמי קיום, זה מזון, ושלוש זה נושא של לימודים. לימודים, לא בהכרח לימודים אקדמאיים, אלא גם לימודים מקצועיים. היום יש מקצועות יוצאים מן הכלל טובים, שהם העתיד, אגב, בנושא של אינטרנט ובנושא של - - - שיילכו וילמדו מקצוע. תוך חצי שנה, תוך שנה הוא רוכש מקצוע, הוא משתלב בעבודה שנותנת לו יותר מ-4,000-5,000 שקל והוא מתחיל לעמוד על הרגליים.

מבחינתנו המנטורינג הוא חמש שנים. חמש שנים ברמת הדיווח לעמותה, אבל מה שקורה אחרי זה, אני באופן אישי, ככה זה התחיל, מלווה שני חיילים בודדים, אחד ואחת, שניהם הגיעו ממשפחות מצוקה, הם לא עשו עלייה, אף אחד מהמשפחה שלהם לא היה אקדמאי לפני כן, אחת היום היא אחרי קונברס, היא כבר בחברת סטרט אפ, היא מתחתנת בעוד חודשיים, בחורה בת 28. המנטורינג מבחינתי עדיין לא הפסיק, כי היא לא ראתה מודל של משפחה תקינה שהיא הולכת להקים. היום אנחנו מתעסקים יותר בדבר הזה לאור זה שיש לה כבר משכורת ויש לה חבר. בחור השני, שמגיע ממשפחה של זנות וסחר בסמים, יש לו היום רישיון לראיית חשבון, הוא מתנדב בעמותה, הוא בוועדת ביקורת והוא מחזיר חזרה.

הוזמן לכאן חייל בודד משוחרר שעובר את התכנית שלנו במשך שנה בלבד, מי שמלווה אותו זה מנהל סניף של בנק יהב. אגב, כל השותפים העסקיים שלנו וכל המנהלים זה בנק יהב, בנק הפועלים, שטראוס, זה מנהלים גדולים שכל אחד מהם מלווה. אז אני אשמח שהוא בכמה מילים יספר על החוויה שלו.

יש לנו חוסר זמן ממש. אני חושב שגם יש ארגונים שרוצים לדבר. אז, ברשותך, אם יהיה לנו זמן ניתן לך בסוף, אבל יש אנשים שגם עושים פעילות ורוצים להיכנס ולעזור. אם הם נכנסים הם גם רוצים לעדכן אותנו במה הם עושים. נציגת קרן ידידות, גב' לינור אלקיים.

שלום, מכובדיי. שמי לינור אלקיים, מנהלת תכנית אסטרטגיות בקרן לידידות ואחראית על התחום של חירום וביטחון. אנחנו פועלים בשיתוף הדוק עם רמ"ח פרט שיושב כאן, בכל ההיבט של סיוע לחיילים הנזקקים והחיילים הבודדים במהלך השירות שלהם. לאחר השירות אנחנו פועלים במספר צירים ובכמה וכמה רשויות, אבל החיילים הבודדים המשוחררים שנמצאים בסיכון גבוה, אין הגדרה כזאת של צעירים בסיכון גבוה, זה איזה שהוא מינוח פנימי שלנו ברמת הסמנטיקה, זה אומר נוער שיושב, או צעירים שיושבים על הברזלים חסרי אונים ולא יודעים לאיפה לפנות. אנחנו מאתרים אותם באמצעות שוטטות במתחמי עוני, אנחנו מאתרים אותם מפה לאוזן ואנחנו מאתרים אותם בפארקים או ברכבים פרטיים. הם נמצאים בשוליים - - -

תתמקדי בנושא הדיון.

זה נושא הדיון.

אני יודע שאתם עושים הרבה, אבל תתמקדי בנושא.

זה נושא הדיון, חבר הכנסת נגוסה. הקרן בעצם באה לפעול במשבר חיים נוכחי, במעון, מזון ומלבוש. זה בא לידי ביטוי בתווים לדברים הללו, או בסיוע בשכר דירה. אנחנו עושים את זה לכל החיילים המשוחררים הבודדים ומרביתם הם גם עולים. המענה נבחן ברמת ה-tailor made, כשאומרים חייל בודד משוחרר עולה לדמותנו חייל שמגיע מלאס וגאס והוא ציוני, אבל יש גם חיילים שמגיעים מהמגזר החרדי, למשל, מחו"ל, דוברים אפילו יידיש ובקושי מבינים את השפה העברית.

יש כל כך הרבה מצבי קיצון בעולם הזה, של חיילים בודדים משוחררים עולים חדשים, שבוחרים להישאר בארץ ואין ספק שצריך להצדיע להם על כל מה שהם עשו ועוד יעשו במדינה הזאת, ושם הקרן נכנסת, במצבי הקיצון. אלה מצבים נקודתיים מאוד, בודדים, מינוריים, תודה לאל, ולשם אנחנו נכנסים. אנחנו דווקא נמצאים שם כי אנחנו רואים במיפוי שעשינו את השוק, מה שנקרא, רווי בפעילות פילנתרופית בעיקר.

את יכולה לנקוב במספר, לכמה אתם עוזרים?

בשנת 2015 57 צעירים קיבלו ליווי אישי, זה השקעה של מעל כמעט 100,000 שקלים בשנה הזאת, שבאה לידי ביטוי בעיקר בשכר דירה לאורך זמן, בסיוע משפטי.

זה 100,000 לאחד או כולם ביחד?

לא, כולם ביחד. אבל, שוב, אני מבקשת להביא את אוכלוסיית הקצה הזאת גם ברמת התודעה. לאו דווקא שתכנית הוליסטית אחת יכולה להתאים לכולם ואין כאן העתק-הדבק.

תודה. בבקשה, גם בקיצור, נציגת עמותת הלל, עידית.

אנחנו מלווים יוצאים בשאלה מהמגזר החרדי. יש דווקא, אולי להפתעת חלקכם, הרבה חיילים בצה"ל שהם גם יוצאים בשאלה. כאן יש עניין שאולי הוא גם רחב יותר מהשאלה הספציפית הזאת, אבל הסטטוס הרשמי של היוצאים בשאלה היום, גם הודות לפעילות היפה שנעשתה בצה"ל, הוא חסר עורף משפחתי. בעצם הזכויות שהם מקבלים לאחר השחרור הן הרבה יותר מצומצמות ביחס לחיילים בודדים ופה הקול שאני רציתי להשמיע הוא את קולם של היוצאים בשאלה שהיום יוצאים מהשירות הצבאי ויוצאים לשום דבר בעצם. במהלך השירות הסטטוס הזה נותן להם הרבה, חסרי עורף משפחתי, אבל בתום השירות הם נופלים לאיזה ואקום.

עמותת הלל נותנת סיוע שחלק מהעמותות פה נותנות סיוע חופף בתחומים אחרים, גם פעילות חברתית תרבותית, גם ליווי פרטני, ייעוץ בהשכלה ותעסוקה, מערך מלגות מאוד מאוד גדול, אבל המענה של המדינה בהכרח נחוץ כאן כהשלמה למה שאנחנו נותנים. אנחנו עמותה קטנה, עם כמה מאות מתנדבים, אבל הצורך קיים גם בקהלים אחרים.

אז מה שאני אומרת, רק לסכם, המיקוד פה הוא מטבע הדברים על עולים, תודה על האכסניה שהסכימה לקבל אותנו בדיון הזה, אבל בכל זאת בהקשר של החייל שלא נמצא בקשר עם משפחתו, אין הבדל גדול אם המשפחה נמצאת בלוס אנג'לס או המשפחה נמצאת בבני ברק. מה גם שהרבה פעמים הנתק אפילו רב יותר, של משפחה שנמצאת בבני ברק, שגם מתנכרת, מאשר משפחה תומכת בלוס אנג'לס.

תודה. גם בקיצור, גמליאל גוטשל.

שלום. אני מ-CNEF, זו עמותה שמטפלת בצעירים מצרפת. יש לי כמה נקודות. אני מעריך הרבה את כל העמותות שמטפלים בחיים בודדים במשך השירות ואחרי השחרור. אני רציתי להעלות שני נושאים ממש רגישים. כל הנושא של הליווי לפני הגיוס ולפני השירות, כי יש ממש חסר מידע בשפות. מי שמגיע לצו ראשון לא יודע בכלל מה מצפים ממנו. אחד מהדברים, אני רוצה להתרכז במה שאנחנו דורשים, לפי השטח, בפניות שאנחנו מקבלים דרך מרכז המידע שלנו, שיהיה בליווי בשפות לפני הגיוס כדי שהם יגיעו מוכנים לצו הראשון, שהם יוכלו לענות, מה זה היחידה, מה זה צו ראשון. פה כל התרבות זה בדם של הישראלים, מה זה צו ראשון, יש לי בן דוד שעושה את זה.

לא, תתמקד לאחר השחרור, זה נושא הדיון. נדון בזה בזמן אחר.

הדבר השני זה אחרי הגיוס, כל הנושא של חיילים לא בודדים, כי יש נערים שעלו לארץ עם משפחה והם עלו בגיל 13-14 והם לא ביקשו כלום ויש ממש פער תרבותי גדול מאוד. אני לא יודע מספרים ויש הרבה נשירה במשך השירות ודיכאון פסיכולוגי לנערים האלה. זה כל התהליך במשך הגיוס ואין להם זכויות בכלל לקבל, כי הם לא בודדים. עולים הם לא רק בודדים, יש אוכלוסייה שצריך להתמקד בזה. הם נופלים בין הכיסאות, זה ממש גיל רגיש מאוד וצריך לטפל בו, לגבי הליווי, לגבי הזכויות, כמו חיילים בודדים.

לגבי השירות, לגבי ההארכה של זמן השירות. הם הורידו את זה אחרי גיל 22 והעלו את זה לבחורות בגיל 20 ו-21 שהיו פטורות, עכשיו הן חייבות לשרת עוד שנה. אז זה לא מעודד אותם לעלות וזה גם חסם. זה נושא שאפשר להאריך, אבל אני עוצר פה וממש צריך לחשוב על האוכלוסייה שהם לא זכאים. זו נקודה חשובה.

תודה. אני מצטער שיש לנו - - -

אולי משפט אחד בכל זאת?

משפט אחד בבקשה.

קודם כל תודה. שמי דימה בולט, אני במשפט אחד אגיד גם על המסלול שלי, אולי אני הנציג של אותם עשרות אלפי עולים. אני עליתי דרך פרויקט סלע של הסוכנות היהודית, שירתי כחייל בודד בחטיבת גולני, בסוף איכשהו התגלגלתי, הייתי מ"פ, מלגאי קרן הישג והיום אני בהתנדבות משמש כמנכ"ל עמותת 'אח גדול' למען חיילים בודדים.

במשפט אחד על העמותה. זו עמותה שכל המתנדבים שבתוכה, מעל 200 מתנדבים, הם כולם חיילים בודדים לשעבר. אנחנו הבנו היטב, כחיילים בודדים, שהצבא יודע לתת גרביים, אוכל, מגורים, אבל אין אחרי זה דמות לחיקוי, דמות הישגית, אז כך שכל המתנדבים בעמותה עוברים - - -

אני אומר כזה דבר, אם אתה גדל בסביבה שכולם מתעסקים בפשע, בגניבות, אז כנראה שאתה תהיה כזה, אבל אם אתה נמצא בסביבה שהערכים המרכזיים זה מדינה, זה מנהיגות, זה הישגיות, אז כנראה שאתה גם תהיה כזה. זו הקהילה הגדולה מאוד של חיילים בודדים שמלווים במהלך השירות. אנחנו בשיתוף פעולה גם עם 'מנטור לחיים', שרוב המתנדבים שלנו נמצאים שם, עם כנפיים, שאנחנו כל הזמן מגיעים.

זאת אומרת אני חושב שהסיפור הרבה יותר פשוט, החבר'ה שעלו לארץ הם גם ככה עברו איזה שהוא תהליך, הם התבגרו. בחור בגיל 18 שעלה לארץ דרך פרויקט נעל"ה, סלע וכן הלאה, הוא יותר בוגר, אז אחרי שירות אנחנו מדברים - - - הרוב גם איכשהו מסתדרים. נכון, יש קשיים, אבל הבגרות שלהם מאפשרת להם להסתדר, אבל אנחנו מאבדים כל הזמן את אלה שנופלים בין הכיסאות, אלה שפחות מעורבים, אלה שפחות יודעים את המידע, אלה שפחות היו שם. אני חושב שאם כל הפורום המכובד הזה, אם היינו מוצאים זמן, לא בכנסת, אלא במקום אחר, לשבת ביחד, להוריד את האגו, לשבת ביחד ולדבר, אנחנו כל כך הרבה דברים יכולים לפתור, בכלל בלי כסף, בלי שום דבר, בעזרת הליווי, בעזרת שיתוף הפעולה. זה דבר שהוא מבורך, חייב מישהו לקחת את זה - - -

אני חייב להגיד לך שכנראה מה שאתה מצפה, ואני בן אדם אופטימי, אבל יש סיכוי שהשלום עם השכנים יגיע לפני.

בואו נסכם את הדיון. קודם כל אני מתנצל בפני כל מי שרצה לדבר ולא נתנו, כי הזמן שלנו מוגבל, אבל אני גם מודה לכל האנשים שהשתתפתם בפגישה פה. זה היה דיון מאוד חשוב.

הסיכום של הדיון. אני, כיושב ראש של ועדת העלייה והקליטה, בשם חבריי חברי הכנסת, קורא למשרדי הביטחון, העלייה והקליטה והסוכנות היהודית, לחזור לכאן בעוד חודש ימים ולדווח על תכנית משותפת ומתוקצבת לתמיכה - - -

מתוקצבת, אני לא יודע, אבל משותפת.

משותפת ומתוקצבת לתמיכה מיידית בחיילים עולים בודדים שמשתחררים. על התכנית לכלול דמי קיום, דיור ולימודים. אני מבקש להוריד את האגו, כמו שהוא אמר, לשבת ביחד וליצור גוף שמתכלל את העניין. יהודה, אתה אמרת, משותפת אבל התקציב. בלי תקציב, משותפת לא תהיה.

יהודה, גם אם אין תבוא - - - יהודה, גם אם יש פער תביא אותו לפה. כי אם אנחנו נדע שהכול טוב ואין פער אז שום דבר - - -

כן. מכובדים, מתוקצבת כן, אמרתי, לא בהכרח יהיה כסף.

זה אנחנו - - -

אנחנו מרמים את עצמנו. אגב, אנחנו כבר הזמנו ונזמין עוד פעם את כולם אלינו, אנחנו מוכנים לארח את כולם, רק שיבואו.

זה הסיכום.

הייתי בסרט הזה.

אם יהודה אומר אז הוא יודע מה הוא אומר.

יהודה, אני שואל עכשיו, עכשיו כל הגופים פה, ניהולית, עזוב פוליטית, למי יש את הסמכות?

הנה.

לא, זה לא עובד ככה.

אנחנו ניקח קודם כל אחריות ואחרי זה נראה למי נעביר את השרביט, בסדר?

אנחנו נתנו להם חודש ימים. אנחנו רוצים לקבל לפני הפגרה.

אתה יכול אפילו לקבוע תאריך, מפני שלפני הפגרה נשאר לנו חודש ימים.

כן. מירה תתאם, היא תיקח את הכתובות של כולם, תזמין את כולם, מהבחור הזה, 'נפש בנפש', משרד הביטחון ועד אלינו, אנחנו נזמין את כולם.

תודה רבה, אני סיכמתי את הדיון וסוגר את הדיון.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30.