הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 79

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, י"ד באדר א התשע"ו (23 בפברואר 2016), שעה 12:00

קליטה תרבותית וחברתית של עולים יחידים ומשפחות להט"ביות - במסגרת יום הזכויות לקהילה הגאה

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

יצחק הרצוג

סופה לנדבר

קסניה סבטלובה

אמיר אוחנה

מרב מיכאלי

מיכל רוזין

ציפי נחשון-גליק - מנהלת שירות נוער צעירים וצעירות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

נטע ידיד - מדריכה ארצית ביחידה לחינוך, משרד החינוך

איריס מנדה בן יעקב - ממונה על חינוך למיניות ולמניעת פגיעה, משרד החינוך

תמי אזרזר - ממונה מירשם ודרכונים, רשות האוכלוסין וההגירה

רינה נשר - לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה

מירב לוי - המוסד לביטוח לאומי

אימרי קלמן - יו"ר משותף של אגודת הלהט"ב

חן אריאלי - יו"ר משותפת של אגודת הלהט"ב

נעמי סרוסי - חברת ועד מנהל האגודה למען הלהט"ב

לירין אטיאס - קשרי ממשל באגודת הלהט"ב ומנחה באחווה

ארז וינר - מנהל האחווה הסטודנטיאלית הגאה

שרי עשת - נציגה מועצה

יעל (חמדה) פישמן - ארגון "בת קולי"

שרה וייל - ארגון מגדר נשים

שי ברמסון - קשרי ממשל, אגודת הלהט"ב

נועה כרם - הבית הפתוח

נופית מרדכי - הבית הפתוח

הלל מדיני - איגי, ארגון הנוער הגאה, באר שבע

מרגריטה פטרנקו - בית גאה, באר שבע

אודי לדרגור - יו"ר עמותת אבות גאים

אסף רוזנהיים - עמותת אבות גאים

רון כהן - מייסד קבוצת כדורגל גאה בתל אביב

אנה טליסמן - עובדת סוציאלית,"קשת", דוברי רוסית

אנה גוטרמן גורליק - "קשת", דוברי רוסית

מיכאל ווינסר - "קשת", דוברי רוסית

אולגה גרזקו - "קשת", דוברי רוסית

יגאל אברהמי - יו"ר דיקרטוריון חוש"ן

מיקי זיידל - דובר עמותת חוש"ן

אסף קדר - מתנדב בארגון חוש"ן

לירון שלוש - עורכת חדשות, חדשות וואלה

לינה אביטן - ארגון תהיל"ה

בר עזריה - תיכון ליד"ה

מרדכי מוזושוב - עולה חדש, פעיל חברותא – הומואים דתיים

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מרב תורג'מן

דנה גורדון שושני

ר.כ., חבר המתרגמים

קליטה תרבותית וחברתית של עולים יחידים ומשפחות להט"ביות - במסגרת יום הזכויות לקהילה הגאה

בוקר טוב. הדיון משודר בשידור ישיר באינטרנט בערוץ של הכנסת וחשוב לי להודיע את זה.

איתי נמצאים חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת מירב מיכאלי וחברת הכנסת סופה לנדבר.

שלום שוב. צהריים טובים לכולם. התכנסנו היום ביזמת חברות הכנסת מיכל רוזין, מרב מיכאלי ויעל גרמן, לדון בקליטה התרבותית והחברתית של העולים היחידים ומשפחות להט"ביות, במסגרת יום הזכויות לקהילה הגאה המצוין היום בכנסת.

מדובר ביהודים שסבלו בתפוצות לפני עלייתם, לא רק בשל יהדותם, אלא גם ובמיוחד בשל נטייתם המינית. חלק ניכר ממשפחות אלה, במיוחד מברית המועצות לשעבר, שעלייתם רק אחד מבני הזוג בהן הוא יהודי, מגיעות ארצה במעמד תייר כדי לבחון את החיים כאן ואת האפשרות לעלות.

הובא לידיעתי כי חלקן חוששות שילדיהן יילקחו מהן, אם יאלצו לשוב לארץ המקור ממנה עלו, אם עלייתם לא תעלה פה, לא תתקבל פה או לא תצלח פה.

ולכן אנחנו מקיימים את הדיון במסגרת היום שמציינים בכנסת, ואני קודם כל רוצה לתת לחברת הכנסת מרב מיכאלי, להציג בהרחבה את הנושא.

תודה רבה אדוני, חבר הכנסת נגוסה, ותודה רבה על האירוח בוועדת הקליטה והעלייה של הכנסת. זה מאד מרגש בשבילנו. זאת פעם ראשונה שהכנסת מציינת את יום זכויות הקהילה הגאה, יוזמה שכמו שאמרת היא של השדולה יחד עם אגודת הלהט"ב, שיושבת הראש שלה, חן אריאלי, נמצאת כאן וגם יושב הראש השותף, כמובן, לא פחות חשוב.

אני רוצה להגיד, אדוני, שיש בישראל מצב מוזר שכזה. ישראל רוצה להחזיק את המקל משני קצותיו. מצד אחד מצב הקהילה דה פקטו הוא בסך הכל, כמעט אני יכולה להגיד טוב, בוודאי במרכז, בפריפריה תמיד יותר קשה. וגם אוהבים להתהדר בזה בעולם בממשלה שלנו. אבל באמת באמת בסוף החוק עדיין מפלה את הקהילה, עדיין מדיר את הקהילה, עדיין לא מכיר בה כאזרחיות ואזרחים שווים לכל דבר ועניין, וזה כמובן בא לידי ביטוי גם בדברים שאתה הזכרת ובבעיות הספציפיות הייחודיות לכאלה שמגיעים, שלא נולדו בארץ, שמגיעות או מגיעים מבחוץ, שקרובות או קרובים שלהם מגיעים וכו'.

המתח הזה הוא מתח מאד בעייתי והוא למעשה במידה מאד רבה בלתי נסבל. העובדה שאנחנו העלינו השבוע שבע הצעות חוק לתיקון המצב הזה, לצערי כולן עלו מהאופוזיציה ולצערי הממשלה דחתה את כולן, לא קיבלה אף אחת מהן. המשמעות היא גדולה, משום שיש בזה בעצם קבלה סמלית של התפיסה שחלקים בממשלה מייצגים בצורה גלויה, שמוקיעה את צורת החיים הזאת, שמוקיעה את החברות והחברים האלה בחברה הישראלית, את חברות וחברי הקהילה הגאה. זה דבר שאנחנו חייבות וחייבים לשים לו סוף.

אין לי ספק שבדיון הזה נעשה עבודה חשובה בעניינים הקונקרטיים, אבל גם המאבק על שינוי החוק בישראל, ככה שבאמת ישראל תהפוך להיות מקום שוויוני גם לחברות וחברי הקהילה הגאה, הוא מאבק שאנחנו חייבות להמשיך בו בכל הכוח.

תודה רבה. חברת הכנסת לנדבר.

לא, אני רוצה לשמוע עוד לפני.

בסדר גמור. בואו נשמע את חן אריאלי, יושבת ראש האגודה למען זכויות הלהט"ב.

צהריים טובים. הבעיה המרכזית שאנחנו נדון בה היום, היא בעצם העדר מענים מותאמים למשפחות ולזוגות להט"בים, בעיה שבעיקר רווחת בעלייה מחבר העמים. הם נתקלים בקשיים רבים, אנחנו מוכרחים להבין שהם מגיעים ארצה ממדינה שבה הם צריכים להסתיר את זהותם כלהט"בים, וממש יש סכנה לחייהם על הרקע הזה.

הם מגיעים לישראל, מערכות וסלי הקליטה לא נותנים מענים מותאמים ויותר מזה, מערימים קשיים עד כדי כך שהאנשים הללו שנסים על חייהם ברוב המקרים ומגיעים לישראל, בעצם מגיעים לכאן ומקבלים הדרה קשה, העדר הבנה לסיטואציות המורכבות. הרבה מהזוגות החד מיניים הם זוגות מעורבי, יהודי ולא יהודי, יהודיה ולא יהודיה, מה שמקשה מאד על כניסתם לתוך החברה בישראל ובוודאי בשלבים הראשונים של הקליטה במדינה חדשה.

אנחנו בעצם באנו לכאן היום כדי לבקש מענה ראוי, תוך הבנת הצרכים העמוקים של הקהילה הזו, שלא לומר ליהודים שמבקשים להגיע לישראל וחלקם מחליטים שלא לעשות כך, בהעדר מענים הולמים. ולכן זו בעיה שדורשת טיפול מיידי.

איפה את חושבת שהבעיה? את יכולה לציין משרדי ממשלה רלבנטיים בנושא הזה? אני מבין שמדובר במשרד הפנים בעניין מתן אשרה ומשרדים אחרים שאת יכולה לציין בפנינו?

בכל תהליך הגעה לישראל של עולה חדש, הוא פוגש בדרך בכמה צמתים אנשי מקצוע. אף אחד מאנשי המקצוע האלה לא מקבלים הכשרה כדי לתת מענה לסוגיות של עולים להט"בים, עולות להט"ביות ויש שם הרבה אי נעימויות, הרבה גילויי אלימות מילולית לפעמים, מהעדר ידע, מהעדר ידע מקצועי שרכשו הממונים והנוגעים בדבר, מה שמייצר כמובן תחושות מאד קשות והעדר קליטה הולמת לתוך המדינה.

יש יחס שונה, יחס מזלזל, או יש יחס פוגע. זה מה שאת אומרת לנו.

בוודאי. יחס פוגעני שנובע מבורות, מהעדר ידיעה. זו סוגיה שמעולם לא נדרשו לטפל בה באופן מוסדר. בתקצוב ראוי - - -

יש לך כאן מקרה שהתייחסו למישהו?

אנה טליסמן יושבת פה.

יש לנו המון.

יש פה עדויות רבות.

אנה טליסמן, בבקשה.

שלום רב.

אנה טליסמן היא עובדת סוציאלית. אנחנו נשמח מאד לשמוע ולקבל דוגמאות למקרים.

אוקיי. ובכן, שמי אנה טליסמן, אני עובדת סוציאלית במרכז הגאה. מזה כ-15 שנים אני פעילה חברתית ופועלת בתחום עזרה לעולים חדשים להט"בים, במיוחד דוברי רוסית, בהתערות בארץ, מאחר שהנושא הזה הוא נושא שלא מטופל ואין עליו שום מענים.

בנוסף, ככל שהעולים הם יותר טריים, ככה יותר קשה להם בכלל להעלות את הנושא או בכלל לבוא באיזו שהיא דרישה לאיזה שהוא מוסד, בעיקר לרוב בשנים בהתחלה וכמעט עד היום, הקהילה עצמה, הלהט"בית, הייתה צריכה להפוך לסוג של משרד קליטה עבור להט"בים עולים, כאשר הדבר הזה הוא לא ממש-, הוא די בעייתי. כי יש דברים שמצריכים תכניות מתוקצבות, יש דברים שהקהילה הלהט"בית לא יכולה להחליף את משרד הקליטה בשום פנים ואופן.

יש הרבה מענים שצריכים לקבל עולים לעתיד ועולים חדשים, מתוך משרד הקליטה. זה גם נותן תובנה שמדובר בזכויות מוכרות, בזכויות שיש לעולים החדשים האלה. כשהם מגיעים לארץ הם אפילו לא יודעים מה לשאול והם לא יודעים מה קיים ומה לא קיים.

למשל, באתר של משרד הקליטה - - -

אבל במשרד העלייה והקליטה מתייחסים לכל עולה שמגיע למדינת ישראל כעולה שזכאי לכל הדברים שמשרד העלייה והקליטה מעניק.

תודה רבה על האמירה. משרד הקליטה לא מצהיר שום דבר שאומר על זכויות להט"ב. בשביל מהשר הקליטה, כיום, ואני לא אומרת את זה באיזו שהיא האשמה או מה, אני רק מציגה עובדה. עולים להט"בים כיום עבור משרד הקליטה, זה עולים שקופים. אנחנו לא יכולים לראות אותם, כי זה מתחיל עוד טרם קליטה. למה? כי לא מקבלים את המשפחות האלה כמשפחות ואז הם מגיעים - - -

זה לא משרד העלייה והקליטה, זה משרד הפנים.

כן, רגע, אני אומרת. אני רק אומרת מאיפה זה מתחיל.

את מדברת בתור שרת קליטה לשעבר.

אני מדברת בגלל שאני במשך 6 שנים, כשהייתי שרת העלייה והקליטה, בחיים לא קיבלתי איזו שהיא פנייה או תלונה או משהו מהסוג הזה, ובגלל זה מעניין אותי - - -

אני מאד מופתעת, מאחר שעורכי דין שעובדים בקהילה, ואני מפנה את הזוגות האלה של עולים לעתיד ועולים הקיימים כיום בשטח, והם בהחלט פונים ומפנים הרבה פניות. אני לא יודעת איפה זה נתקע בדיוק. מה שאני כן יודעת בתור עובדת סוציאלית שמקבלת פניות אמיתיות, כל חודש אני מקבלת עשרות פניות של עולים לעתיד שרוצים לעלות לארץ ולהפוך למשפחות עולים ואין לי מענה בשבילם.

בנוסף כל חודש אני מקבלת איזה עשר פניות של עולים מחבר העמים, עם כל מיני בעיות מאד ייחודיות לעולים חדשים להט"בים. כגון, למשל משפחת המוצא בכלל הומופובית ובכלל לא הופכת להיות למשפחה קולטת אלא הופכת להיות למשפחה מאיימת. עולים חדשים מחבר העמים שאני עובדת איתם, בעיקר להט"בים, הם לא מודעים לשום זכויות שלהם. עובדים של משרד הקליטה ממש לא מוכשרים לגבי שום זכויות. הם לא יכולים לתת להם שום מענה.

יותר מזה, הם גם לא יכולים משום מה לתת להם שום הפניה. אין במשרדי הקליטה שום מידע על הדברים שאפילו קיימים כבר וזה הופך לבעיה מאד רצינית, במיוחד בפריפריות, שבעצם דווקא לשם מגיעים הרבה עולים חדשים מחבר העמים. לפעמים אני מקבלת מקרים כבר במצב נורא מוזנח, כשיש כבר אלימות פיזית, כשכבר אישה מודרת מהמשפחה אחרי אלימות, אחרי זה שאיימו עליה שבכלל יוציאו ממנה את הילדים והיא כבר ברחוב, ואז היא פונה אלי ואומרת תקשיבי, אני לא יודעת מה לעשות. ואז אני, במקום משרד הקליטה שיכול לתת את הזכויות הבסיסיות של עולים חדשים. כולל גם זכויות בסיסיות של עולים חדשים להט"בים וגם לאן אפשר לפנות והכל.

משרד הקליטה לא רק לא עושה את זה, אלא גם התייחסות הולמת, לא הומופובית, נחשבת בגדר יחסית המלצה. זה לא משהו מובן מאליו. עובדים חייבים לעבור הכשרות גם בקטע של מידע וגם בעניין של יחס לא הומופובי. זה לא מובן מאליו. אנחנו עושים את זה בחינוך, אנחנו חייבים לעשות את זה גם במשרד הקליטה. זה מביך.

אני מייצגת את המדינה שלנו גם בחוץ וגם בפנים, ולי, מול עולים חדשים שפנו למשרד הקליטה ויכולים לקבל התייחסות מאד מאד ברורה, כי בעצם הם לא עברו הכשרה, הם לא יודעים אפילו שהם צריכים להתייחס לאנשים הלהט"בים בכבוד.

דבר נוסף, מה שהיום לא קיים וחייב להיות, זה בניית תכניות קליטה בשביל עולים חדשים להט"בים. נכון שאנחנו לוקחים את זה על עצמנו, את הקהילה הלהט"בית. נכון שאת רוב הדברים אנחנו בכלל עושים בהתנדבות, אבל זה לא יכול להיות על בסיס הרצון הטוב של מישהו. האנשים האלה מגיע להם יחס שוויוני, וכל עוד משרד הקליטה עדיין לא בנה משהו עבורם, הם לא מקבלים יחס שוויוני. הם נופלים כל פעם.

אז בואי אני אשאל אותך. עולה חדש שמגיע, הוא מקבל תעודת עולה והוא מקבל סיוע בשכר דירה, סל קליטה, אם צריך גם ללמוד באוניברסיטה והוא רוצה, הוא גם מקבל סיוע. האם הם מקבלים או לא?

בטח שהם מקבלים.

הם מקבלים את כל הזכויות.

היי, קוראים לי אנה גוטרמן, אני גם עולה חדשה מברית המועצות לשעבר. העניין שבאופן רשמי כן מקבלים אותו סיפור, אותו מענה אם אני עולה לבד. אני לא אומרת עכשיו לגבי אשתי או מישהו שזה נושא אחר ומאד מסובך, אבל העניין איך הוא מקבל. לדוגמא, יושבת מולי עובדת משרד הקליטה שהיא רואה אותי כלא בן אדם בגלל שאני לסבית, די, אני לא רוצה את הכסף הזה. זה העניין.

איך זה מתבטא במעשים?

תסבירי לנו. לפני כמה שנים את הגעת?

בשנת 2009.

באיזו עיר את חיה?

אני הגעתי ממוסקבה.

לא, באיזו עיר את נמצאת עכשיו?

עכשיו מתל אביב הגעתי לחיפה.

ומה היה בחיפה? את פנית לסניף של משרד העלייה והקליטה ובמה נתקלת?

אני נתקלתי בדבר מאד אנושי, בדבר מאד-, שכאילו לא רצו אותי פה, בגלל שאני לסבית. ולא סגרתי את זה.

אמרו לך, או הרגשה?

הרגשה.

אני יכולה להוסיף דוגמאות. לא צריך ללכת רחוק.

כן, אנחנו רוצים לשמוע דוגמאות.

עובדים מגיבים בצחקוקים, באמירות מאד פוגעניות שהם אפילו לא יודעים. הם חושבים. שאלות מאד לא במקום. שאלות שבכלל הן מאד אינטימיות, או שאלות שלא קשורות לעניין, קשורות לאיזו סקרנות לא בריאה. מגיבים באיזו שהיא בורות, וממקום כזה, עולה חדש שגם ככה מוחלש, אתם יודעים. אני רואה שיושבים פה לפחות שני עולים חדשים כמוני. אתם מתארים לעצמכם, כשאתם גם ככה מוחלשים ומישהו עוד מעביר להם מסר – אני מהמוסד ואני מלגלג ואני מהמוסד ואני לועג לכם, אני מייצג את היחס ובעצם תראו זה היחס.

לא, אבל יכול להיות שפה אנחנו מתבלבלים בכמה דברים. יכול להיות שבמשרד העלייה והקליטה לא הייתה הכרה בבת זוג בגלל שבעצם הכרה בבת זוג צריכה להיות לפי החוק של מדינת ישראל או מהמדינה שממנה עולה מגיע למדינת ישראל, ואז אנחנו מתבלבלים בזכויות של בן אדם, בגלל שכזוג יש לו זכויות כזוג, וכבודד יש לו זכויות כבודד. ויכול להיות שלא במשרד העלייה והקליטה יש בעיה, אלא בהכרה בבן או בבת הזוג.

את צודקת שיש בעיה בהכרה של בן או בת זוג וזאת אפליה ועולים חדשים - - -

אני מסכימה.

מרגע הראשון, עוד לפני שהם חוצים את גבול ישראל, הם כבר מרגישים את האפליה בזה שמדינת ישראל מלכתחילה לא מקבלת אותם כמשפחה, למרות שהיא מצהירה על זה. אבל אני עכשיו גם אומרת - - -

אבל כאשר הם הגיעו כ - - - לא הייתה שם הכרה.

נכון, אין ברירה. אני אומרת בסדר, לא שזה בסדר, אלא שזאת בעיה נפרדת. זאת בעיה נפרדת שצריכים לפתור אותה. אבל גם שאנחנו מבודדים את הבעיה הזאת, אנחנו מתייחסים עכשיו לעולים חדשים, להט"בים, שהם לא יודעים לא לאן לפנות, לא מי יכול לתת להם ייעוץ משפטי, לא מה קורה במקרה של איזה שהוא משבר שקרה להם. שום דבר מזה לא ידוע, וגם משרד הקליטה בשום דרך לא מצהיר על היחס השוויוני שלו.

אין מה לעשות, אנשים שמגיעים ממדינות שבעצם ההומופוביה הזאת היא לגיטימית, זה אנשים שלא יכולים לבוא ובפשטות ובפתיחות להגיד אני לסבית ואני לא יודעת לאן לפנות והמשפחה שלי רוצה לזרוק אותי. אני יכולה להגיד לכם, אני עובדת לא רק עם עולים. גם ישראלי שנולדו כאן, מפחדים לגשת למוסדות ציבוריים ולהצהיר על עצמם. עולים חדשים מחבר העמים, על אחת כמה וכמה.

יושבים פה חברה שהגיעו מעמך למשל, וזה מאד חיבר אותי לתחושה שלאחרונה אני מסתובבת איתה. לפעמים אני מרגישה כאילו כמו בשנת 1933, כשאנשים מארצות גרמניה ועוד מקומות שכבר היו נגועים באנטישמיות, רצו מהר מאד להגיע לארץ והיו קשיים להגיע. היום, כשאני שומעת סיפורים נוראיים מחוץ לארץ מאנשים שרוצים לעלות לארץ ואנחנו כמדינה לא עוזרים להם, זה מזעזע. זאת פשוט תחושה של יש לנו את מי להציל, יש לנו איך, אנחנו פשוט לא עושים את זה.

תודה. הצטרפו אלינו חבר הכנסת אמיר אוחנה וחברת הכנסת קסניה סבטלובה. אנחנו אולי נמשיך ונשמע עוד ואז נבקש מנציגי המשרדים שהגיעו לפחות, לשמוע את התייחסותם.

גברת מרגריטה, בבקשה.

האמת שאני גם נציגה של הקהילה הלהט"בית דוברי רוסית, ובגדול אני מצטרפת למה שאנה אמרה, אך אני רק רוצה לחדד שכן נכון, אנשים לא יכולים להצהיר על עצמם, לא יכולים לפעמים לפנות לפקידות, למרות שהפקידות במשרד הן עובדות לפי הנהלים והאנשים, עדיין הם לא יכולים להצהיר על עצמם, לבקש עזרה, להגיד משהו. הם לא יודעים לאן לפנות מבחינת השירותים של הקהילה הלהט"בית, כי חייבים גם קבוצות חברתיות וצריכים המון המון דברים.

הכשרה, כמו שאנה אמרה, או שסתם, כמו שמדפיסים פליירים במשרד הקליטה. אנחנו מקבלים מליון פליירים בכל השפות, עם טלפונים הכי הכי חשוב. אפשר גם לעשות אותו דבר ללהט"בים. למי לפנות, לאן להתקשר. יש קבוצת דוברי רוסית, אפשר לפתור לפחות בעיה אחת בבת אחת.

ארצית.

ארצית, כן.

לא צריך לפנות כל פעם למישהו לבקש טובות.

כן, נכון. יש אופציה מאד מאד פשוטה. המידע גם לא מופיע באתר של משרד הקליטה, כמו שאנה התחילה לדבר על זוגות של עולים, כאשר יש הנחיה של גדעון סער, ואותה זכות מגיעה היום גם לבני זוג מאותו מין, אבל זה לא מופיע באתר משרד הקליטה. וכשזוג פוטנציאלי, עולים חדשים פוטנציאליים בודקים מה הזכויות שלהם, הם לא יכולים לראות את זה. אנשים לא יכולים לבדוק מה הזכות שלהם.

לפעמים הם לא יכולים לעשות את זה בסוכנות, שזה לא הנושא בפורום הזה, והם לא יכולים לשקול אפילו אופציה כזאת וזה מונע מהאנשים לעלות לארץ. אני מקבלת מכתבים, בשבוע האחרון קיבלתי שלושה מכתבים משלושה זוגות שסירבו לעלות לארץ, כי בעצם הם לא יודעים מה מצפה להם פה. הם החליטו להגר למדינות אחרות ובעצם הם מתכוונים לבקש שם מקלט. כי זוג נשוי ברוסיה, זה באמת די מסוכן להיות שם זוג נשוי ברוסיה, והם מתכוונים לבקש מקלט.

זה ממש מבייש את כולנו, שיהודים מנסים וכן מקבלים – יש גם תוצאות כאלה – מקבלים מקלט בקנדה, בארצות הברית – יהודים – ולא באים לארץ, כי הם לא יודעים מה מצפה להם שם. זה ממש מבייש אותנו. זה בעצם כל מה שרציתי להגיד. תודה.

תודה. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה.

תודה לך אדוני יושב הראש על קיום הדיון החשוב הזה. תודה גם ליושב ראש הכנסת, שערך את היום המיוחד הזה, היום שבו כמעט כל ועדות הכנסת דנות ועוסקות בנושאים להט"בים כמו הנושא שאנחנו דנים בו כאן.

למעשה, גם אם אני שומע רק זמן קצר כאן את המצוקות ואת הבעיות, אני יכול להציע הצעה וההצעה הזו היא בעצם למשרד הקליטה/מערך הקליטה – לאמץ את מה שהשכיל משרד התיירות לעשות בשנים האחרונות.

משרד התיירות בשנים האחרונות הצליח לייצר את ישראל כיעד עבור בני ובנות הקהילה הלהט"בית בכל המקומות בעולם. הדבר הזה הוא מכפיל כוח ביחס לאטרקציות שיש לישראל להציע ממילא, כמובן האטרקציות ההיסטוריות, הנופים היפים וכו', וזה אכן עבד. הצלחנו למשוך לכאן תיירים מאירופה, מאמריקה, ממקומות נוספים, אגב מרוסיה, הרבה מאד תיירים שמגיעים בעיקר על הרקע הזה.

ואם משרד הקליטה ישכיל לפנות, כפי שמשרד התיירות פנה, אל אותן אוכלוסיות ובאותו האופן, אני חושב שזה יהיה win win situation גם עבור העולים שיעלו מישראל ויגלו אותה כמדינה שהיא מאד, בוודאי ביחס למדינות המוצא - אם אנחנו מדברים על רוסיה - מקבלת ופתוחה כלפי קהילת הלהט"ב; וגם כמובן מדינת ישראל תרוויח אוכלוסייה טובה, ציונית וחשובה. תודה.

תודה רבה לך. אנחנו נשמע עכשיו ממרדכי מוזושוב, פעיל חברותא – הומואים דתיים. בבקשה.

שלום. העברית שלי לא כל כך טובה, אז אני מדבר באנגלית.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

עליתי לארץ לפני חודשיים. אני כרגע באולפן וקרוב לוודאי שבשנה שעברה, אם אדבר עברית, אוכל להשתלב.

ברוך הבא.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

תודה. גדלתי בברוקלין, ניו יורק, בבורו פארק. גדלתי כחרדי. לא הבנתי, אתם יודעים, שום דבר בעניין להיות הומו או LGBT, עד שהגעתי לגיל 19. אחרי שיצאתי וסיפרתי לאנשים, הייתי צריך למצוא מקום כדי לשלב בין שתי הזהויות שלי – כיהודי וכהומו. גיליתי שבניו יורק זה מאד קשה להיות דתי או יהודי והומו. יש לי המון חברים שהיו שמחים לעלות לארץ גם, אך הם לא יודעים את הפרטים לגבי מעבר לארץ ואיך השילוב בין דת והומאות כאן.

אני הגעתי לכאן דרך תכנית מסע, והתנדבתי במשך שבעה חודשים בבית הפתוח. אני חלק מחברותא ומארגונים נוספים, ובאמת מצאתי קהילה של הומואים דתיים. כך שבשבילי זו הייתה הסיבה המרכזית שבעקבותיה עשיתי עלייה.

אף על פי כן, אני חושב שבארצות הברית, בקהילות הדתיות, יש צורך גדול מאד לאנשים שהם הומואים, ואלה בעיקר שרוצים להישאר דתיים, לדעת שהם יכולים לעלות ארצה ושיהיה להם מקום בישראל.

הרבה אנשים נזרקים מבתיהם, אין להם איפה לגור וזה מצב מאד קשה, ואם הם יידעו שיש קהילה עבורם כאן, שתתמוך בהם ושיש להם מקום לחיות ולהיות מי שהם – בשתי הזהויות – אני חושב שהם ישמחו לבוא לכאן, לעלות ארצה וזה יהיה ניסיון מדהים עבורם.

כך שאני חושב שזה מאד חשוב להתרכז בחלק הדתי של להיות הומו. ישנם אלפי הומואים גאים שנמצאים בארון, אין להם שום מידע על מה זה להיות הומואים או לעשות עלייה, או דברים כאלה, כי הם גרים בקהילה חרדית שלא חשופה כל כך לישראל באופן כללי, ואני חושב שזה יהיה דבר מדהים אם הם יידעו על כך והם יוכלו להצטרף לקהילה כאן.

אני הייתי בר מזל שהצלחתי למצוא את מקומי בחברותא ובהתנדבות בבית הפתוח ודברים כאלה, אבל הרבה אנשים לא יודעים על זה. אני חושב שבאופן ספציפי לחרדי בקהילה, יש בעיה גדולה מאד בעניין הזה, והם צריכים לדעת שיש להם מקום ללכת אליו, ושאם אין להם מקום ללכת אליו, הם יכולים לבוא לכאן. הם לא צריכים להיות ברחובות. אם הם ברחובות, אז עליהם לעשות עלייה. וכן, הם יקבלו סל קליטה ואת הזכויות האחרות שמגיעות להם והם יכולים לבוא לכאן.

אני חושב שמאד חשוב עבורם שאיך שהוא אנחנו נצליח להגיע אליהם כדי שיידעו שיש להם מקום לגור בו. תודה.

תודה. הצטרפה אלינו חברת הכנסת מיכל רוזין, אחת היוזמות של היום הזה.

תודה רבה ותודה לך על קיום הדיון החשוב הזה.

חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה.

כבוד יושב הראש, חברי. קודם כל באמת אני רוצה להודות גם לך על קיום הישיבה הזאת, גם ליולי אדלשטיין, יושב ראש הכנסת וכמובן לחברות היקרות כאן – מיכל רוזין ומרב מיכאלי, שיזמו ובאמת השלימו את המלאכה והביאו את כולנו עד הלום ובאמת ריספקט וכל הכבוד לכם.

אני רוצה רק להזכיר שאנחנו התחלנו את השנה הזאת, 2016, עם ציון של משהו מאד חשוב לקהילה הלהט"בית דוברי רוסית ובכלל העולים בארץ – זה הפרויקט הגאה שציין 10 שנים והשתתפתי באירוע, ובאמת זה לא משהו שצריך להתייחס אליו פה כמשהו שהוא מובן מאליו. זה באמת הישג מדהים, וכל מי שעסק בזה – ואני רואה פה חברות שנמצאות בקצה השני של השולחן – יודעות עד כמה באמת המלאכה היא קשה.

כי עלייה כשלעצמה זה אירוע טראומתי ביותר, ואי אפשר להתכחש לזה. תמיד אני אומרת שעלייה, וזה יכול להיות יום אחד או כמה ימים שמגיעים לארץ, אבל הקליטה זה משהו שנמשך לפעמים גם עשורים ולפעמים במהלך כל החיים, עד סוף החיים. ובאמת אתם מתמודדים עם הקשיים כפליים, מכל עולה אחר, אם זה בהיבט של גזענות ואפליה, שאז באמת סופגים גם את העניין של המוצא, השתייכות לעלייה מסוימת וגם כמובן את העניין הלהט"בי.

כמובן גם קשיים נפשיים, וכאן אני באמת רציתי להביא לתשומת ליבכם, את העניין של משהו שהוא חשוב ביותר ואנחנו דנו כאן בוועדה הזאת, בעניין של ארגונים כמו ער"ן, שכמעט ולא מקבלים שום עזרה מרשויות המדינה. ואנחנו יודעים עד כמה זה חשוב שזה יהיה גם בשפות שזמינות לעולים.

אנשים שמגיעים לכאן מתמודדים עם כל כך הרבה קשיים, אז אנחנו, התפקיד שלנו זה להקל עליהם, לפחות בהיבט שאולי לנו נראה שולי, אבל לאנשים שיש להם את הקו החם הזה, שהם יכולים להתקשר ולהביע את המצוקה ולהתייעץ, זה כל העולם שלהם. זה עולם ומלואו.

אז מהבחינה הזאת, אני באמת חושבת שביום הזה אנחנו צריכים לדבר פה כולנו ויש פה נציגים של הקואליציה ושל האופוזיציה ובאמת זה הפורום הטוב מאד לדבר על העניינים האלה. אנחנו צריכים לשלב פה ידיים ולגרום לכך שארגונים כמו ער"ן יקבלו תקציב. אני כבר לא מדברת על זה שחקיקה שהיא באמת אמורה לשפר את מצבם לא רק של העולים, אלא גם כלל האוכלוסייה כמו כמובן נישואים אזרחיים, שצריכים לעבור סוף סוף כאן, בכנסת ישראל, ואני מקווה שזה יקרה לטובת כל מי שמעוניין בזה ומי שיהנה מהעניין הזה.

ובהחלט, כשאנחנו מדברים על משרד העלייה והקליטה, ונמצאת כאן שרת הקליטה לשעבר, סופה לנדבר, והיא יודעת בדיוק את הקשיים והיא יכולה לפרט אותם ובוודאי תעשה זאת. ואני קוראת למשרד הקליטה, עכשיו, בראשותו של השר זאב אלקין, לגלות יתר רגישות. הרי לא מדובר בסך הכל בתקציבים כל כך גדולים, אבל כל שקל שמגיע לפרויקטים האלה, הוא משנה גורל, הוא משנה ומשפיע על גורלם של אלפי אנשים ואי אפשר להתכחש לזה.

אז באמת אני הייתי רוצה שאנחנו נצא לא רק מדושני עונג מזה שאנחנו עשינו את היום הזה ובאמת זה יופי של מסע, ואי אפשר לדמיין דבר כזה לפני 20 שנה נגיד בכנסת ואפילו לפני עשור אי אפשר לדמיין אולי. אבל אולי גם המלצות קונקרטיות כלפי המשרדים הרלבנטיים, בין היתר גם משרד הקליטה, שיש לו הרבה השפעה על האנשים שמגיעים לכאן, שמתאקלמים ובונים את גורלם פה. תודה.

תודה. אני מצטער ומאד מאוכזב שההשתתפות של נציגי המשרדים היא מאד מאד מאכזבת, כי אני רואה שנציג משרד הקליטה לא פה. הם התנצלו שיש להם כנס והם שלחו התנצלות. הזמנו את משרד הפנים - - -

הנציגה הגיעה.

הנציגה הגיעה. עמוס חולה, לא יכול היה להגיע.

אז יש שתי נציגות.

מצוין. אז אתן תעדכנו אותנו. יש לנו גם נציגים ממשרד החינוך והרווחה. אז יש לנו בעיה של משרד הקליטה. אנחנו נדרוש ונפנה בכתב לקבל התייחסות, כי מה עלה עד עכשיו? אני רואה שמקור הבעיה הוא שבעניין הזכויות הפורמאליות שהם מקבלים כמו כולם, אבל היחס של העובדים, והם לא אשמים. הם אומרים שפשוט יש חוסר מודעות, חוסר הכשרה, שהעובדים לא הוכשרו לגלות רגישות וגם יחס טוב לאנשים האלה. זה העניין.

יש בעיה של להכיר בבני זוג, אבל זה יותר מסובך וזה נראה לי כעניין של חקיקה. חברי הכנסת יכולים לפרט יותר בעניין הזה. אנחנו לא יכולים להאשים את העובדים, כי יכול להיות שאין להם כלים בעניין הזה. אבל צריך לעבוד על זה כדי לפתור גם את הסוגיה הזאת.

חברת הכנסת מיכל רוזין רוצה להתייחס בשלב הזה?

אני רק רוצה באמת קודם כל לברך על היום החשוב הזה. אנחנו מדלגות ככה מדיון לדיון, יוזמות הוועדה. לצידי חברת הכנסת מיכאלי וחברת הכנסת גרמן, שבוודאי נמצאת כרגע בוועדה נוספת שמתקיימת.

ובאמת אני חושבת שהעובדה שתשע ועדות בכנסת וגם הוועדה שלך, ואני ממש מודה לך על זה, אני חושבת שזה לא מובן מאליו וזה חשוב, מקיימת דיון בנושא הזה ובאמת אנחנו מצליחים ומצליחות לפרק את הנושאים השונים, את תת הנושאים בתוך הכותרת הגדולה של קהילת הלהט"ב – הם חשובים ביותר.

יש קשיים שהם ייחודיים למדינת ישראל בוודאי. קודם כל כל נושא הקליטה, מכיוון שחשוב לנו לקלוט עלייה, אז בוודאי שאנחנו רוצים להכשיר לכל קבוצות האוכלוסייה להגיע לכאן ולהתערות בתוך המדינה; ובוודאי שבגלל חוקי הדת והעובדה שאין נישואין וגירושין אזרחיים – ציינת את זה בדבריך – לעומת מדינות אחרות, אולי חלק מהמדינות שמהן מגיעים, לא המדינות, אבל אני בטוחה שזו משימה שאנחנו כולנו שותפים אליהם.

בראש ובראשונה, אני חושבת שככל שנעלה יותר מודעות, ככל שנכיר יותר את הנושא, ככל שמי שמטפל באוכלוסייה שמגיעה לכאן יקבל את ההכשרות הנכונות, את הכלים הנכונים, אין לי ספק שתהליך הקליטה כולו יהיה מוצלח יותר. וכמובן, אנחנו דיברנו על זה בוועדת חינוך לגבי הכשרת צוותי חינוך ולגבי רפואה, בריאות להכשרת צוותי רפואה וכמובן צוותי רווחה וכדומה.

ככל שנכשיר יותר את הגורמים שמטפלים בכולנו, בכל האוכלוסייה, באזרחים ובאזרחיות ובתושבים ובתושבות במדינת ישראל, ככה ייטב. אוכלוסיית הלהט"ב חוצה את כל המגזרים ואת כל קבוצות האוכלוסייה, ונכון שאנחנו נטפל בכל אוכלוסייה בסבלנות ובשוויון וברגישות ובנחישות.

אני רוצה להודות שוב לכל המשתתפים ותודה למי שבא ומספר את הסיפור האישי שלו. זה הדבר הכי יקר לנו והחוויה האישית בסופו של דבר מייצרת את שינוי המדיניות. תדעו לכם, חוויה אישית, ראינו את זה בפמיניזם, אנחנו רואים את זה גם בזכויות הקהילה. החוויה האישית בסופו של דבר, כשאנחנו שומעים אותה היא מייצרת את השינוי ברמה המוסדית, ברמה הפוליטית. תודה רבה.

תודה. אז אנחנו נשלב פה גם התייחסות של נציגי המשרדים. אנחנו יודעים, כמו שחברי הכנסת אמרו, שהחינוך הוא המפתח, אז אני רוצה לפנות למשרד החינוך, יש כאן שתי נציגות.

אפשר לפני משרד החינוך להתייחס? אני מארגון חוש"ן שעוסק בחינוך.

אוקיי, בסדר גמור. תציג את עצמך.

שמי מיקי זיידל, אני דובר ארגון חוש"ן, ארגון חינוך ושינוי של הקהילה הלהט"בית. אנחנו פעילים בעיקר בבתי הספר ומגיעים לכ-700 כיתות בשנה, אבל פעילים בעוד מגזרים, פעילים גם בצבא, במשטרה, במשרדי ממשלה וזה מתקשר יפה מאד למה שאמרו קודמי, שיש צורך בהכשרה של אנשי רווחה, אנשי משרדים, מהפקיד הראשון שיושב בחלון הראשון שבו יש את העולה ועד אחרון המנהלים באגפים; וגם מה שאמרה חברת הכנסת רוזין, אנחנו פועלים באמצעות סיפור אישי.

אני אשקיע כמה דקות מזמנכם ואספר קטע קצר מהסיפור האישי שלי, וכך אנחנו מנסים להגיע ולגעת בלבבות ולקרב אנשים.

שוב, שמי מיקי, אני בן 39, אני תושב אשדוד, שכן של חברת הכנסת סופה לנדבר. אני לפרנסתי עובדת בעיריית אשדוד כקצין ביטחון ולהנהתי אני מתנדב בארגון חוש"ן. אני פאן סקסואל, שזו זהות קצת דומה לבי סקסואליות, אני נמשך לבני אדם בלי קשר למגדר שלהם, כמעט עיוור לנושא הזה של מין ומגדר והגעתי לישראל בגיל 14, בשנת 1991, כשהגיעו לכאן מיליונים של אנשים תוך שנה שנתיים.

אשדוד הייתה עיר שקולטת עלייה והגיעו לאשדוד, לכל שכבה ולכל בית ספר, כמה עשרות, לכל כיתה כמה. היינו המון. הילדים המקומיים לא הבינו מאיפה נפלנו עליהם. היינו זרים, שונים, דיברנו אחרת, שמענו מוסיקה אחרת, אכלנו דברים אחרים, היו שאמרו שהסרחנו גם אחרת; ומצאתי את עצמי די לבד. ההורים לא יכלו לתמוך בי כי היו עסוקים בלשרוד, וכל מה שנותר לי זה לברוח מעצמי ומבית הספר.

הייתי מבלה את רוב ימי ברכיבה על אופניים בעיר. בוקר אחד כזה בגיל 16, אני רוכב לי ברחבי אשדוד ורואה מולי נער בן גילי. אני מסתכל עליו, הוא מסתכל עלי. המשכתי לרכוב, אני רואה שהוא עושה סיבוב ענק על האופניים שלו ומתייצב מולי פעם נוספת ושואל אותי תגיד לי אתה גיי? עכשיו, הוא לא אמר את זה בטון תוקפני – תגיד לי מה אתה הומו? מה אתה מסתכל עלי? אלא הבנתי שהוא רוצה להכיר.

ברחתי משם כל עוד נפשי בי. הבנתי שרואים שאני מסתכל על בנים, אבל הסתכלתי גם על בנות. זאת אומרת לא כל כך היה מובן לי מה קרה שם. רצתי הביתה, נכנסתי לשירותים ובעצם נכנסתי לארון באותו רגע, בגיל 16. אבל זה לא הארון היחיד בחיים שלי, אני נושא איתי עוד ארון, וזה הארון שלי כיוצא ברית המועצות.

בתיכון לא יכולתי להסתיר את זה, כולם ידעו שאני מיכאל שעלה לישראל, אבל ביום שהתגייסתי, בגיל 18.5, נכנסתי בשערי הבק"ום כנער בשם מיכאל, יצאתי בצד השני של שרשרת החיול בתור ישראלי בשם מיקי, שמעכשיו מסתיר את המוצא שלו ומציג את עצמו כמיקי הצבר, ומי שלא הכיר אותי קודם, כמובן לא ידע. ואני כל הזמן מוצא חוויות מאד מקבילות בין הזהות הלהט"בית שלי והזהות הברהמית שלי. לא יודע.

מיקי הישראלי, הצבר הסטרייט.

הצבר הסטרייט? לא יודע, כן, ברור, הייתי בשני ארונות והארונות האלה אגב זה לא ארון ועוד ארון, זה ארון כפול ארון, ארון שמוחץ אותך אחד מצד אחד השני מהצד השני. אתה לא יכול לספר שאתה להט"ב בקרב רוסים, לא יכול לספר שאתה רוסי בקרב להט"בים. אתה מחוץ מכל הכיוונים והחוויות מאד דומות.

כמו שלפעמים נער הומו נשי מסתיר את נשיותו ומשחק אותה גבר גבר, כך אני כל הזמן שיחקתי ישראלי ישראלי. אם זה לאבד את המבטא, אם זה לא לשמוע מוסיקה, אם זה לא לאכול מאכלים. אם אמא מתקשרת, לא לענות ליד אנשים, כי אז ישמעו שאני רוסי. זה ארון, זה ארון, זה ארון.

מהארון הלהט"בי מצאתי בעצמי המון כוחות לצאת לפני כ-10 שנה. הארון הברהמי שלי זה מאבק הרבה יותר קשה. כנראה שהבושה שאני חש בזהות הזאת היא הרבה יותר גדולה ואני מתמודד עם זה עכשיו. אולי כאן בדיון אני מנתץ אותו באופן סופי.

ברוך הבא.

עכשיו, איך לחבר את זה לתחילת הדיון. אם אותה יועצת בבית הספר, שעכשיו פונה אליה נער והיא תהיה ערה ותבין שיכול להיות שיותר מעניין אחד מטריד אותו. יכול להיות שהחוויה שלו כמהגר והחוויה שלו כלהט"ב, או החוויה שלו כנער שמן או כל חוויה אחרת שמתחברת ביחד, ונגיע לבתי הספר להכשרה, ונגיע לצוותים החינוכיים ונגיע למשרד הקליטה ונגיע למשרד הפנים.

אחת הפעילויות המדהימות העברתי אי פעם, הייתה במשרד הפנים ליחידה שעוסקת במתן אישורי פליטים לפליטים על רקעים שונים, ובין היתר הם גם ביקשו להכיר את הקהילה הלהט"בית, על מנת לדעת, נקרא לזה לזהות להט"בים ולדעת שמגיע לאותו בן אדם.

אז לכל מקום שנגיע אנחנו נעשה את החיים של עוד נער ועוד נערה ועוד מבוגר ועוד מבוגרת ועוד משפחה, קצת יותר טובים. תודה רבה לכם על ההקשבה.

בבקשה, משרד החינוך. תציגי את עצמך בבקשה לפרוטוקול.

צהריים טובים לכולם, שמי איריס מנדה בן יעקב. אני מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער בשפ"י, זה השירות הפסיכולוגי ייעוצי. אני מייצגת פה את משרד החינוך.

דיברת בסיפור שלך על יועצות חינוכיות, אז אנחנו אמונות בעיקר על יועצות חינוכיות, הן בעצם סוכנות השינוי שלנו בבית ספר ואנחנו שמנו לנו למטרה בשנים האחרונות לקדם את העשייה בכל הנושא של הלהט"בים. להכשיר יועצות חינוכיות בהשתלמויות שעוסקות במיניות, ובחלק מההשתלמות הזאת אנחנו מדברים גם על הלהט"בים.

אנחנו מקיימים ימי עיון ליועצות חינוכיות, למנהלים, לעובדי הוראה בנושא של הלהט"בים, ופה אנחנו בקשר הדוק עם הארגונים הגאים. חוש"ן באים לספר בדרך כלל את הסיפור האישי שלהם. אם מקודם אמרתם שאין כמו החוויה, אז באמת אין כמו החוויה, זה עושה שינוי. שינוי בעמדות של אנשי החינוך, מי יותר, מי פחות.

כמובן שהשתלמות ארוכת טווח היא יותר אפקטיבית, אבל אם אין את זה, לפחות יש את המפגש הזה בין הקהילה הלהט"בית לבין אנשי החינוך.

אנחנו מלווים תלמידים, יועצות חינוכיות, סביב התלבטויות בזהות, במגדר ולאחרונה הקמנו שולחן עגול. שולחן עגול שכולל את כל הארגונים הגאים ואנחנו מנסים עכשיו לחשוב איך להרחיב את העשייה ששלנו מעבר לגבולות שפי. זאת אומרת שלא רק השירות הפסיכולוגי ייעוצי יעסוק בנושא, אלא גם מפמ"רים, אנשי מקצוע שמלמדים אזרחות, תנ"ך, חינוך גופני, שגם הם יידעו איך להתנהל במקרים של תלמידים שהם להט"בים או סובלים מלהט"בפוביה.

ברמת המדיניות, יש לנו חוזר מנכ"ל שנכתב בנושא של חינוך מיני, שמחייב את בתי הספר להעביר חינוך מיני. אנחנו מפרסמים הנחיות ופעילויות לקראת היום הבינלאומי נגד הומופוביה. הפעילויות כולן נכתבות יחד עם הארגונים הגאים. אני עוד פעם מציינת את חוש"ן, אבל לא רק הם. אנחנו עדכנו את הטפסים שמתייחסים לסוגי הורות, זאת אומרת שפעם אם הורים היו באים והיו שואלים מה שם האמא והאבא, היום זה השתנה.

וברמת התלמידים, חוץ ממה שהזכרתי, יש גם שיעורים מיוחדים בכישורי חיים, אם שמעתם על זה. זה שיעור שהוא קבוע במערכת ובשיעור כישורי חיים מלמדים קודם כל מהגן עד י"ב קידום סובלנות, הכרה בשונות ובמגוון האנושי, ובכיתה ט' יש פרק מיוחד שהמורות המחנכות מעבירות בנושא של זהות מינית.

ברמה הפרטנית כמו שאמרתי, יש ליווי שוטף גם של יועצת בית הספר, פסיכולוגיות חינוכיות וכמובן היד עוד נטויה ויש לנו עוד הרבה מה לעשות, אבל אנחנו בהחלט עברנו שינוי. זה לא מה שהיה לפני כן.

את יכולה להתייחס לעולים חדשים שמגיעים עם הסוגיה הזו.

עולים חדשים זה בדיוק אותו דבר. זאת אומרת זה אותו דבר. כמובן שיש תגבור מהמערכת בנושא של שעות עולים, יש יחידה מיוחדת שהיא דואגת לכל עולה שמגיע לתגבור לימודים, וכמובן גם היועצת. תראו, אני לא יודעת אם דיברתם על זה, אני הגעתי קצת באיחור כי הייתי בוועדה אחרת, אבל מאז עלייה זה משבר, קליטת עלייה זה משבר. הילדים האלה נמצאים - - -

כן, לכן אני שואל.

אז אנחנו רואים את זה כמצב משברי ובמצב משברי בדרך כלל יועצות חינוכיות נכנסות לתמונה ומלוות את התלמידים האלה שנכנסים למערכת והן מנסות לסייע להם כמה שאפשר, אם זה בפן הלימודי, בפן החברתי, בפן האישי, להבין, להכיר את ההורים, להבין מאיזה תרבות הוא בא ובעקבות זה להתאים לו איזו שהיא תכנית חינוכית.

תודה. נשמע עכשיו מאודי לדרגור.

אני מתנצל, זה הקושי, כשממציאים שם משפחה אז הוא יוצא מסובך. היי, שמי אודי לדרגור, יושבר ראש עמותת אבות גאים. אני חי עם בן זוגי ובעלי גיא מזה 10 שנים ואנחנו אבות משותפים לשלושה ילדים שנולדו מהליכי פונדקאות בארצות הברית. אני אהיה מאד קצר, כי יש פה אנשים מוסמכים ממני לדבר על הקשיים של העולים החדשים.

אני פה כדי לייצג את האבות הגאים שאחד מהם ביקש דרכי ליזום את הדיון הזה היום, על קליטה של משפחות להט"ביות בארץ ואני רוצה אולי להעיר רק חידוד קצת שקצת חבר הכנסת אמיר אוחנה דיבר עליו ובחוויה ששמענו מעולה חדש מארצות הברית קודם. אני בטוח שבהליכי הקליטה בארץ יש היכרות עם כל מיני גופים ומוסדות ישראלים. אני בטוח שילדים בגיל בית ספר שעולים לארץ, מקבלים איזו שהיא הכרות בסיסית עם תנועות נוער.

תחשבו כמה היה הרבה יותר קל לילד להט"ב אם היו מכירים לו במסגרת הנוער העובד והצופים גם את איגי – ארגון הנוער הגאה, כאופציה לגיטימית, כתנועת נוער למי שזה רלבנטי לו. כמה נעים ונחמד היה לזוג נשים לסביות שעולות לארץ, אם היו מכירים להן את ארגון בת קול, לנשים לסביות וכן הלאה, את ארגון הוד או את חברותא להומואים דתיים.

יש את עמותת אבות גאים לכל מי שהוא אב גאה ועולים ילדים ויש מיליון סוגיות שהמדינה מתעמרת בנו, ממשרד הפנים ועד משרד החוץ ומס הכנסה ואיפה שאתם לא רוצים ויש עמותה שמטפלת בדברים האלה, עמותת אבות גאים שקמה בדיוק לפני שלוש שנים בשביל הנושא הזה. אז יש המון המון ארגונים מאד מאד ראויים בקהילה, שאני חושב שצריך לפרסם אותם גם בחו"ל בתהליכי השידול לעלייה של המשפחות הלהט"ביות, כדי שיידעו שיש להן פה מסגרת תומכת שמחכה בארץ, וכמובן, כחלק מהתהליך - - - בין אם זה בבתי ספר לילדים או בתהליך של המבוגרים, שיידעו שיש להם ארגונים לפנות אליהם, שממלאים את הוואקומים שהמוסדות של המדינה משאירים אחריהם. תודה רבה.

תודה, תודה. אנחנו נשמע את נציגת משרד הפנים, בבקשה, רינה נשר. אולי את שמעת בהתחלה את הבעיות בעניין של אלה שמגיעים לפה כתיירים ורוצים לקבל מעמד עולה וכמובן הכתובת זה אתם. כבן הזוג לא יהודי למשל, איך אתם-. אנחנו נשמע להתייחסותך.

בכל מה שקשור לחוק השבות בעצם, שאני מניחה שזאת השאלה שנשאלת, אז כשמדובר על בני זוג נשואים מאותו מין, זאת אומרת שנשואים כחוק על פי מדינת האזרחות שלהם, יש הנחיה של גדעון סער שלמיטב ידיעתנו כך זה מתבצע.

זה לא מתבצע.

רגע, רגע.

אני מדברת על בני זוג שהם נשואים.

גם אנחנו.

בסדר, אני לא יודעת.

כלומר יש נוהל שמי שנשוי בארץ המוצא שלו, אם הוא מביא את תעודת הנישואין שלו אתם מקבלים אותם כבני זוג.

נכון, נכון.

אוקיי.

אותו דבר בין אם זה נשואים של גבר ואישה לבין אם זה נשואים של שני גברים.

כן, זה לא משנה.

זה מה שקשור לגבי חוק השבות.

בזה אין בעיה. עכשיו, למי שהגיע לפה כתייר ורוצה לקבל מעמד והוא בא עם בן הזוג שלו.

שוב, אם זה בן זוג נשוי בנישואים שמוכרים על ידי מדינת האזרחות שלו, זאת אומרת שהוא מראה שהוא רשום נשוי במדינה שהוא אזרח שלה, הוא יכול גם להגיש בקשה פה בארץ לשנות מעמד מתייר לעולה, כמו-. הדברים נבדקים אותו דבר. זאת אומרת אם זה נישואין סמוך לעלייה, זה נבדק כמו נישואין סמוך לעלייה של גבר ואישה. זאת אומרת הדברים הם אותו דבר, וההנחיה היא לטפל בזה אותו דבר.

אני מבינה שיש פה טענה לגבי מקרים שכך לא ננהג, אז שיעבירו את הפניות לרשות האוכלוסין, בין אם זה באמצעות הלשכות, בין אם זה למטה הרשות וזה ייבדק.

הוגשה עתירה לבג"ץ עכשיו. זה לא מקרים ספציפיים, זה תופעה.

אני מדברת על מקרה שהנישואין מוכרים במדינת האזרחות.

כן, גם אנחנו.

יותר מזה, יש לנו קהל שלם של אנשים שמתחתנים במדינות שאפשר להתחתן בהן ואיך זה שמדינת ישראל לא מקבלת אותם כנשואים, לא רואה בהם משפחה, לא ברור. יש אנשים שעל רקע זה בכלל לא יכולים לעלות, כי הם לא יכולים להחזיק את עצמם. בן אדם אחד עכשיו צריך להחזיק את כל המשפחה כי מדינת ישראל לא מקבלת את הנישואים שלו.

אני שומע שני דברים שונים. היא אומרת שבארץ המוצא, אם לנשואים יש תעודת נשואים והם באים עם תעודת הנשואים, היא אומרת שהם מקבלים לפי הנוהל במשרד הפנים.

אלף כל זה לא בדיוק קורה בפועל. ב' כל, גם אם - - -

אוקיי, זה - - -

אני לא ממש ראיתי בהנחיה של גדעון סער, שקראתי אותה, שכתוב ממדינות אזרחות שלהם, מדוע? מאחר שבהמון מדינות שעולים חדשים מגיעים מהן, הם לא יכולים בשום פנים ואופן להתחתן. הם נוסעים להתחתן במדינה אחרת במיטב כספם ומגיעים לפה ומתחילים להיות מוחלשים כפליים, כי גם הם נופלים בתור משפחת עולים שלא יכולים לקבל את הזכויות שלהם כסל הקליטה, וגם כי הם צריכים להתכונן לתהליך מייגע של כמה וכמה שנים.

שני הדברים שונים. מי שמפה, אזרח ישראלי, שאז הוא יוצא לחו"ל - - -

לא, אני לא מדברת על זה. אני מדברת על זוג חד מיני מעורב – יהודי לא יהודי – רוצה לעלות לארץ. הוא לא יכול להתחתן - - -

אוקיי, יש לו תעודת נישואין.

יש להם חמש שנות ניסיון, סטאז' של נישואים. ברגע שאפשר לנסוע להתחתן במדינה שמקבלת את הנישואין, הם יתחתנו. עכשיו, ישראל מצהירה על זה שהיא מקבלת זוגות נשואים - - -

את אומרת, נגיד את באה ממוסקבה ואז יכול להיות שאת התחתנת בהולנד, ואני אומר דוגמא. בהולנד התחתנתם, יש לכם את תעודת הנישואין מהולנד. את עולה מרוסיה, ממוסקבה, את אומרת שבגלל שלא התחתנת במוסקבה, אז לא מקבלים אותך?

לא בגלל זה.

אני לא הבנתי בדיוק מה הבעיה.

כן, בכותרת התחתונה כן. מאחר שמדובר במדינות בכלל הומופוביות, אין מצב, אנשים לא יכולים להתחתן שם ואז לא מקבלים את המשפחה כמשפחה.

הבנתי.

זהו. עכשיו, הם אפילו הולכים - - -

אז מה את אומרת?

אבל גם ישראלים מתחתנים ב - - -

רגע, רגע, רגע.

ומכירים בהם.

אני חושב שאנחנו נמצא את ה - - -

גם כשהם מגיעים לכאן, לא אנשים שמגיעים ללשכת הקשר. הם כבר מגיעים.

הבנתי אותך. את אומרת במוסקבה, ברוסיה, זה אסור - - -

הם מגיעים לארץ - - -

בסדר גמור.

בארץ במשרד הפנים, אנחנו לא מדברים על מוסקבה. תעזבו שם.

הבנתי, אבל את עולה ממוסקבה, על זה אני מדבר. את עולה ממוסקבה, תעודת הנישואין שלך הי מהולנד, ולכן את אומרת שאת זה הם לא מקבלים, זו הטענה.

כן.

אז אני רוצה לשמוע את משרד הפנים.

אנחנו מדברים על אנשים שנמצאים במצב הכי מסוכן ואנחנו נותנים אישור כניסה לאנשים שיכולים היו להסתדר גם איפה שהוא בלי סל הקליטה. אני חושבת שהמצב הזה שם אותנו בעמדה הכי פוגענית שיש כלפי עולים חדשים, במיוחד ממדינות שאנחנו חייבים לעזור להם לעלות.

הבנתי. בואו נשמע מנציגת משרד הפנים.

הנסיבות שהיא מדברת עליהן זה סיטואציה שונה. זאת אומרת היא שונה ממה שאמרתי קודם, במובן הזה שמדובר על אנשים שמדינת האזרחות שלהם לא מכירה בנישואין שלהם. לכן זה שונה מהנסיבות עליהן דיברתי.

אז אני רוצה להגיע לנקודה. ואז אתם לא מכירים בנישואין שלהם.

את זה אנחנו יכולים לבחון במסגרת חוק הכניסה לישראל ויש נסיבות שבהן נותנים מעמד במסגרת הליך מדורג מסוים, הומניטארי מסוים.

אבל לא משנה, אני רוצה להבין את המשמעות. מה משנה אם הנוהל הישראלי - ואני מדבר עכשיו על הנוהל פה – אם הנוהל הישראלי מכיר בנישואין בחוץ לארץ, מה משנה אם הוא התחתן במוסקבה או בהולנד? אם הוא מגיע עם תעודת נישואין, מה זה משנה לכם מהנוהל הישראלי?

כי חוק השבות מתייחס-. אני לא חושבת, קודם כל - - -

לא, חוק השבות לא מתייחס לזה.

נכון. לכן אני אמרתי, במסגרת חוק הכניסה לישראל, אפשר לתת מענה לנסיבות האלה.

אז אני אומר, מה ההבדל תעודת הנישואין של הולנד לתעודת הנישואין של מוסקבה? מה שונה? מבחינת מוסקבה אני מבין, אבל מבחינת הנוהל הישראלי, זה מה שאני לא מבין.

אז כשאתה מדבר על הנוהל, אז השאלה נוהל מכוח מה. מכיוון שאני לא בוחנת את זה - - -

מכוח חוק הכניסה לישראל.ל

אוקיי, אז זה בדיוק מה שאמרתי, שמבחינת חוק הכניסה לישראל אנחנו יכולים לתת מעמד בנסיבות האלה וכך הדברים האלה. כל הדברים האלה זה דברים מאד חדשים. זה לא דברים כל כך ותיקים שיש עליהם פרקטיקה.

חמש שנים לפחות.

לא. ההנחיה של גדעון סער היא מסוף שנת 2014, זה אומרת זה פחות משנתיים וההנחיה הזאת התייחסה לנסיבות היותר מוכרות, שמדובר באנשים שעולים לארץ ממדינת מוצאם, מנישואים - - - -

אין שם התייחסות למדינת המוצא.

בסדר.

רגע, רגע, תנו לי. אני ממש מקשה עליך. אני אומר אלא אם כן תסבירי לנו בנוהל כתוב, שתעודת הנישואין שמכירים אותו, היא צריכה להיות בארץ המוצא של העולים החדשים. זה מה שכתוב?

לגבי חוק השבות.

רגע, רגע, אנחנו לא בחוק השבות.

לא, אבל - - -

אנחנו מדברים על הנוהל ששר הפנים לשעבר הוציא. חוק הכניסה נגיד למשל.

אז לכן אני אומרת, לגבי חוק השבות, כל אחד שעולה לפי חוק השבות, מביא את התעודות ממדינת המוצא שלו. אני שמה בצד את חוק השבות בשאלה שלך לגבי חוק הכניסה לישראל. זה מאד מאד חדש ואין נוהל מה קורה לגבי עולה חדש שמתחתן בנישואין שלא מוכרים על ידי מדינת המוצא שלו. אין. זה הכל מאד מאד חדש.

ולכן אני אומרת, מה שאפשר לעשות ומה שעושים בדרך כלל, כשמגיעה בקשה כזאת אז בוחנים את הבקשה מכוח חוק הכניסה. ואני מכירה מקרים שבהם נתנו לבן הזוג א/5 בנסיבות כאלה, מכוח חוק הכניסה לישראל. אין נוהל שזאת הכותרת שלו, אבל זה המענה שניתן לנושא הזה.

אז הם מקבלים?

במקרים שאני - - -

במשפחת עולים, זה מה שקורה.

נכון, בסדר. לא מכוח חוק השבות אלא מכוח חוק הכניסה לישראל.

יש פה בעיה. אני אומר לך, זה לא ברור, הנושא הזה.

כי זה מאד חדש ולכן - - -

הבנתי, הבנתי. אני לא מצפה שתתני לי תשובה עכשיו, אבל אנחנו, הוועדה מבקשת שתשלחו לנו בכתב, תסבירו לנו בדיוק את הנוהל הקיים ואיך אפשר להקל על העולים החדשים הלהט"בים. זה מה שמאוד חשוב לנו, כי אני לא רואה את ההבדל. אמנם יש הבדל מבחינה טכנית, אבל מבחינה מהותית, אני לא רואה את ההבדל אם בן אדם מתחתן בהולנד או במוסקבה. מה שחשוב שהוא התחתן, יש לו תעודת נישואין, וזהו. אלא אם כן בחוק, מה שאת אומרת, או בנוהל, יש הגבלה בעניין הזה.

בחוק השבות היא אמרה שכן, אבל בחוק הכניסה - - -

לא, לא, בחוק השבות אין הגבלה כזאת. אין.

זו הפרשנות שהמדינה נותנת לחוק השבות, שנותנת משמעות - - -

בחוק השבות אין הגבלה כזאת.

הפרשנות שהמדינה נותנת לחוק השבות - - -

הסוגיה הזו לא כל כך מוכרת בחוק השבות ולכן לא כדאי לנו להיכנס לזה. מה שחשוב זה הנוהל לפיו אתם עובדים.

הצטרף אלינו חבר הכנסת יצחק הרצוג, יושב ראש האופוזיציה, חבר ועדה.

את סיימת? אוקיי. אז אנחנו נשמע את אדוני, תשתף אותנו, כי אני רוצה לעבור למשרד הבא.

אין בעיה, אז לפני המשרד הבא. אז שמי אסף רוזנהיים ואני אתחיל עם סיפור אופטימי ואני מבטיח גם לסיים עם סיפור אופטימי, אני לא מבטיח לגבי האמצע.

אז אני עליתי לפה בתור תינוק בגיל שנתיים, בשנת 1980 עם אבא שלי, שהיה תושב חוזר ועם אמא שלי שהייתה עולה חדשה, שמשחקת בטלפון שם מאחורה, ולא מקשיבה לבן שלה, שהייתה עולה חדשה בזמנו. והנה אנחנו 35 שנה אחר כך. אני עליתי חזרה לארץ בתור תושב חוזר עוד פעם, לפני ארבעה חודשים עם בעלי, שעלה בתור עולה חדש ושני הילדים שלנו, שהיום נמצאים בגן הישראלי שלהם.

מכאן והלאה אני מצטער, אבל הדקה או שתיים הקרובות כבר לא יהיו כל כך אופטימיות. אז שאנחנו החלטנו לחזור לארץ, אני הייתי תושב חוזר ובעלי - וזה אחד המצבים האבסורדיים - זאת אומרת אם אני הייתי עולה חדש, בעלי היה מקבל את כל התנאים כאילו הוא היה עולה חדש גם כן, אבל בגלל שאני תושב חוזר, בעלי לא קיבל תנאים של עולה חדש ובעצם המעמד שלנו לא יכל להיקבע עד אשר נגיע לארץ ואז הוא יוכל להתחיל אזרחות מדורג.

ומעבר לזה, והבעיה הגדולה שלנו, לא היה לנו שום מידע לגבי המעמד המשותף שלנו על הילדים שלנו. ואני לא מכיר אדם שיהיה מוכן לעבור למדינה אחרת ולסכן את המעמד שלו על הילדים שלו. הוא לא יידע האם הוא יוכל לקחת אותם לקופת חולים ולבצע תהליך, בגלל שמדינת ישראל לא הסכימה לענות מראש מה יהיה המעמד שלנו.

בשלב מסוים בעלי החליט להתגייר ובשלב הזה הוא הפך להיות העולה החדש ואני הצטרפתי אליו. מדינת ישראל סירבה להכיר בילדים שלנו בתור אזרחי ישראל, אבל אמרה לנו כשבעלי יעלה לארץ, אז הוא יהיה ההורה שלהם. ובאמת, הגענו לישראל על טיסה של נפש בנפש והיה מאד מרגש ומאד כייף והגענו למשרד הפנים בבן גוריון וילדיי נרשמו בתעודת הזהות שלו אבל לא שלי. אני, האזרח הישראלי, חזרתי לארץ ישראל עם ילדי ועם בעלי, ואני לא ההורה שלהם. מי היה מאמין למצב אבסורד שכזה?

מעבר לכך, הגיור שלהם, למרות שאנחנו נעזרנו בפונדקאית יהודיה ובתורמת ביצית יהודיה, משרד הפנים אמנם הכיר בהם בתור יהודים, אחרי שעשינו גיור נוסף בקהילה האמריקאית, אבל כמובן שהרבנות לא תכיר בהם בתור יהודים. ככה שהוספנו נדבך נוסף של קושי כאן.

אני רוצה להגיד משהו קטן למשרד החינוך, לא קשור כל כך ללהט"בים. אין עזרה לילדים שהם עולים חדשים מתחת לגיל, נדמה לי, 4 או 5 כאשר הם מצטרפים לבתי הספר. דווקא זה הגיל שהם מאד מאד צריכים עזרה עם שיעורי עברית וחבל שלא ניתן להם מענה במקום הזה.

שני דברים שאני הייתי מאד מאד מבקש ממשרד הפנים לעשות, ממשרד העלייה והקליטה לעשות, אחד, להשוות את התנאים של בן זוג לא יהודי של תושב חוזר לזה של בן זוג לא יהודי של עולה. אין שום סיבה שלא לעשות את זה. אם אנחנו רוצים להחזיר יהודים לארץ, על אחת כמה וכמה אנחנו נרצה להחזיר גם תושבים.

ודבר שני, כל ההתמודדות עם משרדי הממשלה לא יכולה להיעשות דרך לבקש מהאזרחים או מהעולים החדשים לעשות את ההתמודדות הזאת ישירות עם משרדי הממשלה. יושבים פה נציגים של משרד הפנים שיודעים כמה פעמים אני פניתי אליהם. חבר הכנסת אמיר אוחנה, שיצא מכאן לפני כמה זמן, יודע כמה פעמים אני פניתי אליהם ואני דיברתי ישירות עם אדם מאד בכיר במשרד העלייה והקליטה והוא אמר לי כל הזמן – אני לא יכול לעזור לך, תפנה למשרד הפנים.

אם מטרת משרד העלייה והקליטה היא להחזיר אותנו לישראל, תעזרו לנו עם ההתמודדות עם משרדי הממשלה, גם אם המצב לא בדיוק אופטימי באותו רגע.

אמרתי שאני אסיים במשהו אופטימי. השארתי חבילות על השולחנות שלכם. בחלק הראשון יש איזה שהוא קוד אתי לפונדקאות, אבל בחלק השני יש כתבה שנעשתה עלינו בידיעות אחרונות על ידי סמדר שיר, שבוע שעבר. הבת של הפונדקאית שלנו, בחורה בת 15, עלתה לארץ במסגרת נוער עולה לפני הורים. היא הושפעה מההכרה שלה בזמן שאנחנו בילינו ביחד בארצות הברית, כשאמא שלה נשאה את הילדים שלנו. היא עלתה לארץ, למדה שלוש שנים במסגרת תכנית נעלה ועכשיו מתגייסת לצה"ל בתור חיילת בודדה, כאשר בזמן הזה היא גרה אצלנו בבית.

זאת אומרת עשינו איזה שהוא סיבוב שלם. ההורים שלי עלו לארץ. אני חזרתי לארץ והבת של הפונדקאית שלנו גם עלתה לארץ וגרה איתנו בבית בתור חיילת בודדה. תודה רבה.

תודה רבה לך. אני חוזר אל משרד הפנים. שאלה אחת. כשבני זוג נשואים והם מגיעים לפה עם תעודת הנישואין ואחד מבני הזוג לא יהודי - אז מה ההתייחסות שלכם בנוהל הקיים?

לא יהודי אתה מתכוון - - -

לא יהודי. נגיד שאחד מבני הזוג - - -

לא אזרח אני אומרת במובן הזה, כלא יהודי שהוא אזרח. היהדות היא לא זאת שמשנה, אלא זה שהוא לא אזרח.

לא, שניהם עולים חדשים. שני בני הזוג הם עולים חדשים. אחד מבני הזוג הוא יהודי, אז בגלל זה הם עולים, והשני לא יהודי. אז איך אתם נוהגים?

הוא מקבל אשרת עולה לפי סעיף 4/א לחוק השבות.

ענית לי. אז אצלך זה היה שונה בגלל שאתה - - -

תושב חוזר. בדיוק.

כן, זה ההבדל. אוקיי, תודה.

נשמע את ציפי נחשון-גליק. יש לה זכויות גדולות.

ציפי נחשון-גליק ממשרד הרווחה, בבקשה. זה בדיוק התור שלה.

אז אני שמחה. זו כבר הוועדה השלישית שאני משתתפת בה היום ותמיד אני שמחה להגיד שמשרד הרווחה מעורב במתן מענים לאוכלוסיית להט"ב בשש השנים האחרונות והאמת, אנחנו עד עכשיו נותנים מענה לאוכלוסיות שהן עד גיל 29, מגיל 13-14.

רק לפני שלושה שבועות השתתפנו בדיון שבאמת חשף אותנו לקשיים גם של אוכלוסיות להט"ב שהן משפחות, משפחות חד הוריות ואנחנו מקיימים על זה דיון במשרד להראות איך אנחנו נרחיב את המענים.

יש לנו שיתופי פעולה כבר עם שלוש עמותות שמובילות טיפול באוכלוסיית להט"ב. אנחנו מפעילים במיזמים משותפים איתם גם טיפול פסיכו סוציאלי, גם טיפול משפחתי, גם דירת מעבר. אנחנו לקראת הקמה של שלוש מסגרות בשנת 2016 – דירת מעבר לצעירים טרנס ג'נדרים, הלנת חירום והוסטל שיקומי לאוכלוסיית להט"ב.

האמת, לראשונה אני שומעת את הקשיים - - -

בית דרור זה גם.

בית דרור קיים כבר הרבה שנים, הוא לנוער. הלנות חירום זה לגיל 18 ומעלה. האמת, לראשונה היום אני שומעת את הקשיים הייחודיים של העולים החדשים, כי במסגרת התכניות שלנו, שכבר פועלות, זה פתוח בעצם לכל אחד, אז אנחנו נלמד גם את הסוגיות הרגישות האלה של המגזר של העולים וננסה גם עבור זה לייצר מענים.

תודה רבה.

אני רק מבקשת להתייחס למה שאמרת, שאם לא היה קצר בתקשורת בין משרדי הקליטה והארגונים שלנו, הייתם יודעים מזה טוב מאד. כי בעצם, כמו שאתם נותנים מענה לכל האותיות של הקהילה, ואני מכירה את זה כעובדת סוציאלית וגם כפעילה, תכלס אין שום סיבה לעשות איזו שהיא תכנית ייחודית וייעודית לקהילת העולים החדשים, במיוחד שהם באמת אוכלוסייה עם קושי כפול ומכופל.

הם גם באים ממדינות עם הומופוביה, גם בתוך משפחות מתקבלים הרבה פחות טוב וגם מאד מאד מתקשים לקבל מענים קיימים בשפה העברית. בגלל זה אני מובילה את הפרויקט שמיועד לעולים חדשים, אבל הוא חייב תמיכה והוא לא יכול להתבסס על בן אדם אחד. אין מצב.

ברור.

וזה מאד חשוב. נכון, עכשיו אני אומרת שמשרד הקליטה יידע על הפרויקטים אתכם. משרד הקליטה חייב לתת ולהעביר מידע. איך זה יכול להיות שעולים חדשים מגיעים ואין להם שום מידע על מה שאתם עושים, והם האוכלוסייה הכי פגיעה.

טוב, תודה. חבר הכנסת יצחק הרצוג.

טוב, קודם כל אני אתייחס גם למה שנאמר כאן. אכן כשהייתי השר, אז לפני שש שנים אנחנו התחלנו שרשת של פעולות ותכניות שהלכו והתפתחו אצל ציפי נחשון-גליק והצוות המצוין שלה, ואני חושב שמה שנאמר פה על סנכרון בין המשרדים, כי לכאורה מבחוץ, כשאני קראתי את סדר היום, אמרתי לעצמי איזה בעיות יש לעולים שהן שונות מכל אחד אחר? ובמיוחד כשאתה חושב שבחבר העמים רודפים להט"בים, אז אתה אומר פה זה בכלל לכאורה הרבה יותר טוב. אז הסברתם את זה מצוין.

אני חושב שזה דיון מאד מאד חשוב שעושה היסטוריה. אני רוצה גם להודות לחן אריאלי, יושבת ראש האגודה הנמרצת ולכל מי שנוטל חלק בהובלת הדיונים היום. בסוגיה של העולים, זה סיפור שהוא לא נחשף. כמו שציפי אמרה, גם אנחנו כאנשי ציבור לא נחשפנו בכלל לזווית הזאת, ואני חושב שמאד מאד חשוב לחשוף כמה שיותר וגם בכל קבוצות העולים, כל אחד לפי האתגרים והבעיות שלה ושלו.

מה שבטוח, שהיום הזה מייצר עוד מדרגה להתפתחות ולטיפול נכון וראוי של המדינה בסוגיה של האתגרים של קהילת הלהט"ב בישראל. תודה רבה לכם.

תודה רבה לך. רון כהן, בבקשה.

שלום. אז באתי לדבר על הספורט הגאה ועל ההקשר והחשיבות שזה יכול להוביל לעולים חדשים. אז לפני כמעט ארבע שנים קמה קבוצת כדורגל גאה, היא קבוצת חובבים שמשחקים בה בערך 100 שחקנים מכל קצוות הקשת וגם שחקנים הטרו-סקסואליים. אין קשר לרמה שלהם, כולם יכולים לבוא לשחק, כל עוד הם מקבלים את התקנון שזה סובלנות ולא אלימות מילולית וכמובן פיזית. הקבוצה היא קבוצה תחרותית ומשתתפת בתחרויות בארץ ובחו"ל.

לפני כמה חודשים הצטרף אלינו שחקן עולה חדש מקנדה וכאן אני רואה את החשיבות של עולה חדש שבא ממדינה חדשה ואין לו חיי חברה ויש לו קשיי שפה, שהוא בא, מתאקלם במהירות וישר יכול לצבור חברים חדשים.

גם אני, לפני ארבע שנים הייתי שנה בלונדון וישר הצטרפתי לקבוצת כדורגל גאה וכבר אחרי שבוע שבועיים היה לי מלא חברים והיה לי קל להתאקלם. לכן אני חושב שצריך לשתף פעולה עם משרדים של עולים ועמותות של עולים, ליידע אותם לגבי הקבוצות, אם זה הכדורגל ויש גם עמותת ספורט גאה שיש שם כדורסל ושחייה, לעשות את שיתוף הפעולה, שעולים חדשים שיגיעו לארץ, מי שרוצה, לקשר אותם לקבוצות הספורט הגאות.

איזה גילאים אתם?

כל הגילאים. זה קבוצת חובבים מגיל 18 עד הכי מבוגר גיל 50, כי זה הרעיון, לכל אחד, כי זה ספורט חובבים, בין אם זה הכדורגל, כדורסל, שחייה ויש אפילו ריצה. יש את החשיבות שכל אחד יכול לבוא ולשחק וכמה שיותר וגם הקטע החברתי חשוב כאן ובנוסף ומעבר לזה שאתה יכול לצבור חברים וקלות להתאקלם בארץ.

כל הספורט הזה בנוסף גם שובר סטיגמות ויש לזה חשיבות. אני כמובן אשמח לכמה שיותר שיתוף פעולה ולהביא עוד עולים חדשים לקבוצות הספורט הגאות.

תודה. יש מישהו שרוצה לדבר ולא נתנו לו? שלא ירגיש מקופח.

אם כך, אנחנו מסכמים את הדיון. אני רואה חשיבות רבה בקיום הדיון הזה, מכיוון שאני חושב שההתייחסות לעולים חדשים, ובפרט לעולים שלגביהם יש את הסוגיה שאנחנו דיברנו עליה ואת הצורך בהכשרת העובדים כדי שיקבלו יחס הוגן, יחס שווה כמו עולים אחרים. זה לא רק העניין הפורמאלי, הכספי וכל זה, אלא גם עניין הגישה והיחס. זה מאד חשוב.

ולכן אנחנו קוראים למשרדי הממשלה, משרד העלייה והקליטה במיוחד, שלא הצליחו להגיע לפה בגלל שיש כנס לכל העובדים, ולכן אנחנו רוצים שיוכשרו עובדים של משרד העלייה והקליטה בסוגיה הזאת. שפשוט בסוגיה הזאת העובדים יהיו מוכנים, עם ידע לתקשר ולתת יחס שווה, הוגן וחם.

אנחנו פונים גם למשרד הקליטה וגם למשרדים אחרים, לפרסם מידע הנוגע לזכויות של הלטה"בים, מה הזכויות שלהם. כי פה נאמר – אנחנו לא יודעים מה מגיע לנו, מה לא מגיע לנו לגבי הזכויות, ולכן צריך לפרסם בשפות של העולים בארץ המוצא שלהם, כדי שהם יבינו בדיוק מה מגיע להם.

מאד חשוב לפנות לאוכלוסיות הלהט"בים היהודיות בתפוצות, כפי שעשה משרד התיירות. אין ספק שזה יעודד את עלייתם, כי אם לוקחים את זה כמו שאמר חבר הכנסת אמיר אוחנה, ואם מאמצים את הפרויקט דוגמא משרד התיירות, אז אנשים יודעים מה הזכויות שלהם, מה החובות שלהם עוד כשהם נמצאים בארץ המוצא שלהם, וזה יכול לחזק אותם, לעודד אותם לעלות לישראל.

הדבר הנוסף זה להשוות תנאים של בן זוג של תושב חוזר לתנאים של בן זוג של עולה. יש הרבה דברים, הרבה זכויות שמשרד הקליטה נותן כמו עולה חדש. אז אני חושב שצריך להשלים את זה, כי גם מי שתושב חוזר, הוא מתחיל חיים חדשים בישראל. הוא מתחיל מאלף, ולכן צריך להתייחס בצורה שוויונית, כמו עולים חדשים.

הוועדה קוראת למשרד הפנים להשיב לה בתוך חודש – מה הוא הנוהל הנהוג במשרד הפנים במקרה שמגיע זוג עולים להט"בים נשואים, שתעודת הנישואין שלהם הוצאה במדינה שלישית, במקום בו מדינת המוצא לא מכירה בנישואין חד מיניים. נניח למשל כשהם בדרך לישראל, אז אם המדינה שלהם לא מכירה, אז הם נוסעים למדינה אחרת ושם נשארים ומתחתנים ואז עולים לישראל.

אני לא רואה מבחינה מהותית מה הבעיה להכיר בתעודות האלה, כדי שזה יקל על העולים החדשים, כאשר יודעים שאין זכות לחד מיני להתחתן בארץ המוצא שלו.

תודה לכולם. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30.