הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 80

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי, ט"ו באדר א התשע"ו (24 בפברואר 2016), שעה 9:00

שותפות ישראל תפוצות בחיזוק המדינה היהודית-דמוקרטית בישראל - ישיבה בהשתתפות רבנים רפורמיים מארה"ב

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מיכאל אורן

יצחק הרצוג

קסניה סבטלובה

אמיר אוחנה

זוהיר בהלול

מיכל בירן

יעל גרמן

תמר זנדברג

דב חנין

ציפי לבני

יאיר לפיד

מרב מיכאלי

רחל עזריה

נחמן שי

ריצ'רד ג'ייקובס - נשיא התנועה הרפורמית האמריקאית

דניס אגר - נשיאת איגוד הרבנים הרפורמים האמריקאי

דניאל פרידלנדר - נשיא האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת

גלעד קריב - מנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת

ענת הופמן - התנועה ליהדות מתקדמת

סטיבן פוקס - מנכ"ל CCAR

אלה בר אילן - מתורגמנית

בתיה פרוסט - אחראית על המתורגמנים

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים

שותפות ישראל תפוצות בחיזוק המדינה היהודית-דמוקרטית בישראל - ישיבה בהשתתפות רבנים רפורמיים מארה"ב

בוקר טוב לכולם. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. אני מאוד שמח כיושב ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות לארח אתכם היום בוועדה שאנחנו נדון ביחסים בין ישראל לתפוצות, קהילות יהודיות בכל העולם, בפרט מארצות הברית וקהילות חשובות לחיזוקה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ואתם, הרבנים הרפורמים, שהגעתם לכאן היום, אני רוצה לברך אתכם בברכת ברוכים הבאים.

פנו אליי מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה, התנועה ליהדות מתקדמת בבקשה לקיים את הדיון עמכם היום וכמובן שקיבלתי מיד את הבקשה מאחר שאני עומד בראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. כפי שכבר ציינתי, אתם מהווים חלק משמעותי וחשוב מהתפוצות. אני מבקש בהזדמנות זו להודות למנכ"ל על מימון התרגום הסימולטני.

הצטרף אלינו גם חבר הכנסת יצחק הרצוג, יושב ראש האופוזיציה, וגם חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת קסניה סבטלובה, חברת הכנסת תמר זנדברג וחברים אחרים מחברי הכנסת, חברי ועדה, חברים שלא בוועדה יצטרפו אלינו. העבודה בכנסת, בגלל שהם קופצים מוועדה לוועדה, אז אתם צריכים להתרגל לזה שהם באים והולכים. אנחנו נמשיך בנושא שלנו עד הסוף. ואני מזמין את יושב ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, לשאת את דבריו.

היות שזו ועדה בכנסת ישראל אני אדבר בעברית. אני מבקש להודות לידידי, יושב ראש הוועדה, אני חבר הוועדה, ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, חבר הכנסת אברהם נגוסה. אתם זוכרים אותו ודאי מהרבה שנים של מאבק למען עליית יהודי אתיופיה. מגיע לו על זה פרגון. לחברותיי לוועדה, חברת הכנסת תמר זנדברג ממפלגת מרצ וחברת הכנסת קסניה סבטלובה שהיא חברת הכנסת מטעם סיעת המחנה הציוני בראשותי. קסניה היא דמות מופת.

אני מברך את כל חברי התנועה ליהדות מתקדמת, הנהגת התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, כמובן חברנו גלעד קריב וענת הופמן. מכאן אנחנו מאחלים רפואה שלמה לחברנו דיק הירש, שהוא היה המנהיג המיתולוגי שלה. באמת אחד המנהיגים המיתולוגיים, גם הוא היה במפלגת העבודה, כידוע לכם, ולנשיא הכול יכול שלכם, הרב ריק ג'ייקובס.

זהו אירוע בעל חשיבות עצומה, העובדה שמועצת הרבנים של התנועה הרפורמית בעולם, בוודאי בארצות הברית, מתכנסת כאן בכנסת ישראל באופן רשמי בפרוטוקול של ועדה של הכנסת. זה עוד צעד חשוב לקראת פלורליזם ככל שרק ניתן להשיגו במדינת ישראל. אני יודע, היות שאני מלווה הרבה שנים את התהליך הזה ומנהל שיחות גם ענייניות וגם תיאולוגיות עם לא מעט חברים, החל מכמובן ה-HUC וכל אלה, מועצת הרבנים, אני באופן טבעי מודע מאוד לתסכולים ולכעסים שמגיעים מעבר לים ועדיין אני אומר לכם, ואמרתי את זה לידידי הרב לארי אנגלנדר לפני יומיים, אם תסתכלו על ציר הזמן, איפה הייתם לפני 20 שנה במדינת ישראל ואיפה אתם היום במדינת ישראל, יש לכם מקור עצום לגאווה.

היום קהילותיכם פרושות בכל רחבי מדינת ישראל, מושכות אליהן אלפי אלפי אזרחיות ואזרחים שמחפשים בית יהודי שתואם את השקפת עולמם, במיוחד אתם מתחרים בשוק ואני מאמין מאוד בנושא הזה שנקרא להתחרות בשוק, מול שוק של חילוניות, ואתם מייצרים אלטרנטיבה ובסופו של דבר בציר הזמן ההיסטורי אתם גם רואים שינויים ותמורות. מה שהיה בלתי ניתן למחשבה כשנכנסתי לתפקידי כמזכיר ממשלת ישראל ב-1999 בנוגע לתפילות בכותל, שהייתה לי זכות יוצרים ראשונית לתפילות בקשת רובינסון, היום הפך להיות להחלטה מחייבת של ממשלת ישראל. וזאת רק דוגמה אחת להרבה מאוד תהליכים ומאבקים, כולל המאבק על המקוואות, שאין צודק ממנו.

לכן המאבק הוא לא רק מאבק פוליטי טהור כשלעצמו. ואני מודע גם לדברים שנאמרים על ידי מנהיגי ציבור שאסור היה שייאמרו, לא על ידי שר בממשלה ולא על ידי חבר כנסת, כלפי התנועה הרפורמית. אבל בסופו של דבר הכוח ייעשה על ידי עבודת כפיים והליכה בשטח והעצמה וקשרים והבנה יותר עמוקה מה משרתת היום התנועה ליהדות מתקדמת והתנועה הרפורמית והבנה עמוקה של האתגרים העצומים שעומדים בפניכם בתפוצות והמאבק לשימור העם היהודי וסוגיית ההתבוללות וכל המכלול כולו, טוב ונכון שיובל על ידי הציבור הישראלי כחלק מההתחזקות שלכם במדינת ישראל.

לצערי אני נאלץ לצאת ולכן ביקשתי לשאת כאן דברים בהתחלה. אני מברך אתכם חברי מועצת הרבנים. אנחנו ניאבק בכל דרך, כקבוצה רחבה מאוד של פרלמנטרים, גם לשמור על הפלורליזם ולהיאבק עבורו, גם לשמור על הצדק החברתי ולהיאבק עבורו, גם לשמור על יכולת וחירויות הביטוי והמחשבה וההתאגדות וניאבק עבורם, בשביל זה אנחנו צריכים גם אתכם ואתכן מעבר לים ובישראל, כדי שביחד נוכל להשיג את המשימות והמטרות המשותפות לכולנו.

שיהיה לכם יום טוב ומבורך, תודה רבה רבה לכולכם, תודה לכם על עבודתכם הנאמנה שלכם, על המסירות שלכם, על כך שהגעתם לכנסת ישראל יום לאחר שהוקדש כאן יום שלם לזכויות ה- LGBT, זה גם היה רגע היסטורי ולכן בתוך 24 שעות אנחנו חווים שתי חוויות היסטוריות.

אני מזמין את חברת הכנסת תמר זנדברג לשאת את דבריה.

תודה רבה, בוקר טוב, ברוכות וברוכים הבאים, תודה, בוז'י הרצוג, יושב ראש האופוזיציה, חברות הכנסת קסניה סבטלובה, יעל גרמן שהצטרפה אלינו. תודה, חבר הכנסת נגוסה, על קיום הדיון הזה, שאני לא יודעת אם הוא היסטורי, הוא בטח מרגש, לראות קבוצה כל כך גדולה כאן באודיטוריום. תודה, ריק הרב ג'ייקובס על השותפות ועל ההנהגה של התנועה וחברי ההנהגה בישראל.

אני גם מתנצלת שאני צריכה לעזוב כדי להשתתף בדיון בוועדת החינוך של הכנסת, שאני בין היוזמות שלו, על השינויים בסל תרבות במדינת ישראל, במשרד החינוך, נושא שבטח שמעתם עליו וגם אנחנו מלווים מאוד מקרוב ובדאגה. אבל חשוב לי מאוד להודות לכם ולכן על השותפות כאן בישראל ועל ההוכחה שהביקור הזה כאן בגופכם, ביחד עם השותפים שמלווים אותנו כל השנה כאן בישראל, ועל ההוכחה שאתם מראים לנו שיש יותר מדרך אחת להיות יהודי ויהודייה ויש יותר מדרך אחת להיאבק על דמותה של היהדות, גם במדינת ישראל וגם בעולם כולו, בין אם זה בשבת, ואנחנו יחד איתכם בין אלה שמובילים את המאבק לתחבורה ציבורית בשבת, את המאבק על הגיור ועל השימוש במקווה, הדבר היהודי כל כך.

אני רוצה להתוודות בפניכם, אני אישה חילונית, אני לא נוהגת להתפלל ולא לקיים חלק מהמנהגים של היהדות, אבל אני הצטרפתי לענת הופמן ולנשות הכותל כאשר הן היו בסכנה וכאשר הן נעצרו על ידי ממשלת ישראל בגלל שהם קיימו את מנהגיהן ועמדתן כאן בכותל בירושלים, בישראל. ואני שמחה וגאה על הפשרה ההיסטורית שהגעתם אליה לאחרונה, שהיום ממשלת ישראל מתגאה בה, ויושב ראש הכנסת התגאה בה רק לפני כמה ימים כאן בכנסת, במפגש של ועידת הנשיאים, שחלקכם הייתם שם. אני חושבת שבפשרה הזו אנחנו ביחד, גם הציבור בישראל וגם הציבור בקהילות היהודיות בעולם ובתפוצות הוכחנו שיש דרך לקיים שיתוף פעולה. כאשר העמדה של התנועות בעולם ושל הקהילות היהודיות בעולם נלקחת בחשבון בישראל וכאשר מדינת ישראל מכבדת את העמדה והדעה של השותפים והשותפות שלנו בעולם ככה אנחנו מגיעים להישגים.

אני חושבת שאת הפשרה הזו, ובמיוחד את הדרך שהובלנו שם ובאמת בעזרת כולכם, המנהיגים בישראל ובעולם, אנחנו יכולים להפוך את זה למודל איך אפשר לעבוד יחד, מדינת ישראל שטוענת לייצג את הקהילות היהודיות בעולם, צריכה לעשות את זה מתוך פתיחת פתח, פתיחת מקום, התחשבות ואז אפשר גם להגיע לפתרונות יצירתיים שיכולים לשרת גם אותנו בישראל וגם את כל הקהילות. אני לוקחת את הדוגמה הזו כלקח וכשיעור בשבילי איך אפשר להוביל גם את המאבקים האחרים שלנו וככה אני מאמינה שנוכל להגיע להישגים גדולים וגם לנצח. תודה רבה.

תודה. אנחנו מאוד שמחים להזמין את הרב ריצ'רד ג'ייקובס, נשיא התנועה הרפורמית האמריקאית. בבקשה.

בוקר טוב. זה כבוד גדול להיות כאן ביחד, קבוצה של רבנים מצפון אמריקה, מן העולם, כאן בישראל. בפרשת כי תשא נאמר 'ספור את העם', אנחנו שוב יום בהיסטוריה היהודית שיש למנות את כולם. אנו עם אחד, ארץ אחת לנו, מדינה אחת שמאחדת בינינו, אנחנו כאן כי מדינת ישראל היא ביתנו, אנחנו כאן כי אכפת לנו מההווה היהודי והעתיד היהודי. זה רגע היסטורי שבו אנחנו חשים את השותפות בין יהודי התפוצות והמנהיגים בישראל.

תמר אמרה שזה יום שבו אנחנו יכולים ללמוד איך להביא את השינוי, שינוי לטובה, ולבטא את הדברים אשר מחברים בין חלקי העם. יש דרכים שונות לבטא את המחויבות היהודית, בשבילנו מדינת ישראל המעניקה לנו את הזכויות זה לא עניין של מתת, אלא של אחריות יהודית ושל עקרונות דמוקרטיים. לומר שיש כותל אחד לעם אחד משמעו שיש גם מדינה אחת ויש מקום באותה מדינה לכולם, אלה שמבטאים את היהדות בדרכים שונות, אלה שאינם יהודים, זהו בית. בית שיש בו הבטחה ואחריות שלנו היא לוודא שההבטחה הזו תקוים.

חישבו על כך שיהודי התפוצות ממש עובדים בשותפות עם מנהיגי ישראל, לא רק כדי ליצור את הפעילות בכותל, אלא אנחנו גם רוצים לראות הבדלים בין המוסדות השונים. אנחנו לא מבקשים טובות, אנחנו מבקשים לעבוד בשותפות והתנועה הגדולה ביותר, היא יותר גדולה מהתנועה האורתודוקסית והקונסרבטיבית, הרי זו התנועה הרפורמית של צפון אמריקה ולכן אנחנו קבוצה חזקה. את הכוח הזה אנחנו נשמר לטובה כדי שנוכל לעמוד לצד ישראל.

משמיצים את ישראל, לא רק בקמפוסים, אנחנו עומדים זקופים, עם ראש מורם ומתוך האהבה הזאת אנחנו מחדשים את המחויבות לשינוי ולאבולוציה כדי לוודא שהעקרונות הדמוקרטיים של המדינה יישמרו. מאז אתמול בכנסת, חבר הכנסת אייכלר דיבר על היהדות הרפורמית כאילו שהיינו חולי נפש, זה עצוב וזו דרך פתטית להשיב לשינויים שמתרחשים הלכה למעשה בישראל, אלה שינויים שכבר היה מן הראוי לעשות אותם קודם לכן והם מאותתים לחרדים שהם לא יהיו מונופולין יותר, שישראל לא תהיה יותר המדינה הדמוקרטית היחידה שבה יהודים אינם זכאים להינשא, שאין לנו זכויות שהם זכויותינו כעם במדינה דמוקרטית, שבאים ממסורת יהודית וכולנו נוצרנו בצלם.

לכן זה הוא רגע היסטורי ואני יודע, עם כל חברי הכנסת אשר נמצאים כאן היום, המדובר הוא בדיאלוג פתוח, אבל יותר מרק דיאלוג, אנחנו נעבוד יד ביד כדי לעמוד באתגרים, כדי לחלוק איתכם את כוחה של התנועה, אנחנו רשת של קהילות, של מחנות קיץ, של תנועות נוער אשר מחדירים כל כך הרבה קדושה לחיים היהודיים. הרי זה מה שקורה בצפון אמריקה, וכשתבואו לראות אותנו אתם תרגישו את זה ולכן עליכם לדעת במה מדובר, מה אנחנו מביאים, מה אנחנו מדגימים, אנחנו יחד למען עתיד יהודי שכולל הכול, שכולל גם את כל האזרחים ובה בעת אנחנו יכולים גם לעצב את אותו עתיד כבר היום.

מה שעשינו בכותל אפשר לעשות בכל מקום, בכל היבט של החברה היהודית. אנחנו נעבוד בשותפות עם הפדרציות, עם התנועה הקונסרבטיבית, אפילו עם האורתודוקסיה המודרנית אשר יודעת שאנחנו פועלים יחדיו. לכן 'כי תשא', אנא תמנו אותנו בין אלה שאוהבים ותומכים ועומדים לצדה של מדינת ישראל, הבה ונעצב את העתיד הזה יחדיו כאן ועכשיו. תודה רבה.

תודה רבה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה.

כבוד היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, חברתי יעל גרמן וחברים יקרים, אנחנו שמחים לברך אתכם פה בבית של הדמוקרטיה הישראלית ולהגיד לכם באמת בוקר טוב, למרות שמבחינתי אני התחלתי את הבוקר הזה דווקא עם ידיעה פחות חיובית, באיזה משהו שאנחנו עסקנו גם איתך, כבוד היושב ראש, בימים האחרונים, הסיפור של הרבנות בפתח תקווה שמסרבת לחתן יהודים ממוצא אתיופי ומפקפקת ביהדותם למרות שהם כבר הוכרו ככאלה ועברו בדיקות מדוקדקות ועברו סדרה לא פשוטה של בדיקות ואישורים מוקדמים.

אני רוצה להגיד לכל אחד שהיום קורא את הסיפור הזה ונתקל בו ומתרעם וכואב את כאבם של העולים החדשים שחיים בארצנו ונתקלים בהתעמרות מצד הרבנות שהייתה אמורה לשרת את העם היהודי, אבל בעצם הפכה לאדוניה, לאדון של העם היהודי. תזכרו את המאבק של נשות הכותל,. מי שחושב שהמאבק הזה מייצג רק קבוצה קטנה, כמו שניסו להגיד לנו השנה בחנוכה, כאשר אנחנו הדלקנו נרות חנוכה בעזרת נשים בכותל, תזכרו שזה לא מאבק של קבוצה צרה או קטנה, שזה מאבק של כל העם היהודי על יהדותו.

אני רוצה להגיד לכם שכשאנחנו עמדנו היה גשם שוטף, אחרי דין ודברים וצעקות עם השוטרים ודחיפות, ולאחר מכן באמת להיות שם ולשיר את השירים ולהדליק את הנרות ולהבין שמעט מאוד מהאור מגרש הרבה מאוד מהחושך. המאבק הזה שלכם הוא מאבק שלנו ושאף אחד לא יגיד לנו אחרת. הדברים המקוממים שאנחנו שמענו, ואני גם אישית ספגתי לא מעט אחרי הדבר הזה, שתקפו אותי על רקע זה שאין לי שם יהודי, קוראים קסניה סבטלובה ואני גאה בשם הזה מאוד ואני רוצה להגיד לכולם, מדינת ישראל והדת היהודית שייכת לכולנו, בין אם קוראים לנו סבטלנה או אברהם או ג'ודי או מוזס או לייזר. ואני רציתי גם להזכיר שהשם של סבא רבא שלי היה משה לייזר, כמו שקוראים היום לחבר הכנסת מנחם לייזר מוזס שאמר את הדברים האלה.

המאבק, יש מישהו שאומר לנו שהמאבק הזה הוא כדי לעשות פרובוקציות, קראו לנו נשות הפרובוקציה ובכל מיני שמות כאלה ואחרים, אז אני יכולה להגיד רק דבר אחד, פרובוקציה זה מי שמונע את חופש הפולחן, את חופש הדת, את החופש הבסיסי שיש לבן אדם שהוא רוצה לקיים את המנהגים הדתיים שלו כפי שהוא או היא רוצה, זאת הפרובוקציה האמיתית, לא אנחנו שעשינו את הדברים האלה.

הצטרף אלינו חבר הכנסת אמיר אוחנה וגם חברת הכנסת יעל גרמן.

אז אני רוצה בקצרה לסיים כי יש פה הרבה דוברים ואנחנו רוצים לתת מקום לכולם. דרך אגב, אני רוצה להגיד שאני חברה בוועדה הזאת, ועדת העלייה והקליטה, אני גאה ושמחה בזה מאוד, כי באמת אנחנו מדינה שקולטת עלייה וצריך לזכור תמיד שיש עלינו אחריות מאוד מאוד גדולה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת ציפי לבני.

האחריות שמוטלת על כתפינו היא רבה, למה? כי אנחנו כמדינה שקולטת עלייה אנחנו תמיד צריכים לזכור שכל עולֶה וכל עולָה שמגיעים אלינו לארץ ישראל צריכים להרגיש כאן בבית. כיצד בן אדם שמכנים אותו חיידק, חולה נפש, חולה רוח, בגלל זרם ביהדות שאליו הוא שייך, כיצד הוא יכול להרגיש בבית במדינת ישראל? לכן זה מאבק על דמוקרטיה, זה מאבק על ערכי היסוד, זה מאבק על זכותנו להיות יהודים באותה דרך שבה אנחנו רואים את הדברים האלה. ועוד פעם, היהדות שייכת לכולם ואל תיתנו לאף אחד לבלבל אתכם. תודה.

תודה. אני מזמין את הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית. בבקשה.

חברים וחברות, בוקר טוב לכולם. לכבודו של הבית הזה שנדבר בשפה העברית, בשפתו של הבית הזה וכך אעשה הבוקר. הלוואי שהיינו יכולים להזמין כל אחד ואחת מכם לעלות כאן אל הבמה ולראות את המראה הזה של מאות רבנים ורבות רפורמיים מנהיגי קהילות קודש יושבים באודיטוריום של כנסת ישראל ולהבין את המשמעות של הרגע המיוחד וההיסטורי הזה בעצם קיומו, מעבר לכל אחד מהדברים הראויים והחשובים שייאמרו הבוקר הזה.

במסורת שלנו, כשפוגשים רגעים מיוחדים מברכים עליהם. הבוקר הזה, בפתח הדברים הקצרים שלי אני מבקש שנברך ביחד שתי ברכות. ברכה אחת על עצם הרגע הזה שבו כנסת ישראל, ועדה בראשותו של היושב ראש, חבר הכנסת נגוסה, ותודה לך, הרגע הזה שבו בית הנבחרים של מדינת ישראל מזמין את ארגון הרבנים והרבות הרפורמיים בצפון אמריקה לישיבה רשמית כאן בכנסת ישראל. הברכה הראויה לכך היא ברכת שהחיינו.

אבל אני מבקש מכל החברים והחברות להוסיף עוד ברכה אחת. אנחנו נדבר הבוקר הרבה בענייני מחלוקות ועל המכשולים שניצבים בפנינו, אבל עוד לפני שנדבר על המכשולים והקשיים ראוי שנתרגש מן העובדה שאנחנו יושבים בבית הנבחרים הישראלי ושלא ניקח כדבר מובן מאליו את הזכות הגדולה הזו לנהל מחלוקת בתוך המדינה שלנו, מדינה יהודית ודמוקרטית. הברכה שהמסורת שלנו מבקשת לברך כשאנחנו פוגשים מנהיגים ומנהיגות של עם ישראל היא ברכת אשר חלק מכבודו ליראיו. ברשותכם, אני בטוח שבשם כולכם ולכבוד נבחרי הציבור שלנו שיושבים כאן על הבמה הזו, אני מבקש לברוך ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו.

בצד הדברים הללו אני מבקש עוד כמשפט הקדמה להוסיף עוד ברכה אחת. אתמול בערב, אדוני היושב ראש, באירוע הפתיחה ראשי ארגון הרבנים בצפון אמריקה ציינו את העובדה שנמצאים איתנו גם רבנים ורבות מהקהילות היהודיות הרפורמיות באירופה ובמקומות אחרים, אוסטרליה ומדינות אחרות. הבוקר הצטרפה אלינו חברה יקרה, הרב דלפין, מנהיגת הקהילה בפריז, קהילת MZLF בפריז, ודווקא מכיוון שאנחנו יושבים בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, ואני בטוח שהדבר משותף לנו, אבל גם לנבחרי הציבור, לשלוח לך, דלפין, ולכל חברי הקהילות בצרפת ולכל יהדות צרפת ברכת חזק ואמץ בימים הלא פשוטים והמורכבים האלה.

חבריי וחברותיי, העובדה שאתם נמצאים באולם הזה משקפת את ההכרה של כנסת ישראל בחשיבות הדרמטית של הקשר עם יהדות צפון אמריקה הליברלית, עם התנועה הרפורמית בארצות הברית, אבל אני רוצה להציע, וכבר עשה זאת יו"ר האופוזיציה לפניי, שהדבר משקף גם את המהפכה השקטה שמתחוללת בישראל בכל הנוגע לפלורליזם יהודי ולשבירת הקונספט שיש רק דרך אחת להיות יהודי במדינת היהודים. הדבר בא לידי ביטוי גם בדבריו של ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, שהנהגת ה-CCAR פגשה בו לפני יומיים בכנס של הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה, בוושינגטון די.סי, לפני מספר חודשים.

בכנס הזה ראש הממשלה חזר על כל הדברים שמנהיגי ישראל נוהגים לומר בכנסים מן הסוג הזה, על המקום שמדינת ישראל צריכה לתת לכל יהודי התפוצות, אבל הוא חידש דבר נוסף ובפעם הראשונה ראש הממשלה נתניהו דיבר לא רק על המחויבות של ממשלת ישראל להגן על הרעיון הזה שמדינת ישראל היא הבית של כל יהודי העולם, אלא הוא דיבר במפורש גם על הצורך לטפח קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות כאן בישראל והתחייב בשם ממשלת ישראל, יחד עם הסוכנות היהודית, להשקיע משאבים ממשלתיים בבניית קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות ברחבי הארץ.

מכיוון שאחד מהתפקידים החשובים של ועדות הכנסת הוא לעקוב אחרי ביצוע החלטות הממשלה אני פונה אליך, יוב ראש הוועדה, בבקשה שוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות תעקוב אחרי המימוש של התחייבות ראש ממשלת ישראל ליהדות התפוצות ובמיוחד ליהדות צפון אמריקה, לראות בנושא הפלורליזם היהודי לא רק עניין של יחסי ישראל-תפוצות אלא גם עניין שנוגע לדמותה ולערכיה של מדינת ישראל כאן בבית. ואנחנו בוודאי מצפים שראש הממשלה בחודשים הקרובים יממש את ההתחייבות שלו.

מדוע ממשלת ישראל מעניקה חשיבות גדולה ליהדות הרפורמית בארצות הברית? האם בגלל שרוב חברי הקונגרס, בית הנבחרים, היהודים בארצות הברית מגיעים משורותיה של היהדות הפרוגרסיבית? אולי. לטעמי הסיבה שיהדות ארצות הברית הרפורמית אוחזת בעוצמה גדולה כל כך טמונה במנהיגות הרבנית של כל אחד ואחת מכם ובעובדה שהיהדות הרפורמית בארצות הברית פועלת במאות רבות של קהילות כאשר כל אחד ואחת מכם נוגע מדי שנה במאות ואלפי יהודים. אני אומר את הדבר הזה מכיוון שעלינו להבין, כאן בישראל וגם בתפוצות, שאם אנחנו רוצים להפוך את ערכיה של היהדות הרפורמית לדבר משפיע במציאות הישראלית השאלה כיצד אנחנו מגיעים לבית הזה היא השאלה האחרונה מבין סדרת שאלות ארוכות כאשר השאלות החשובות באמת הן איך אנחנו קובעים עובדות בשטח ומבטיחים שממש כשם שאתם נוגעים בחיים של מיליוני יהודים בארצות הברית, גם אנחנו כאן במדינת ישראל, באמצעות הרבנים שלנו והמחנכים שלנו והקהילות שלנו נוכל לגעת בחיים של מאות אלפי משפחות ישראליות. וכאשר נעשה את זה אז באמת הקול שלנו יישמע היטב, גם בבית הזה, בבית הנבחרים.

כאן אני מבקש ממך, יושב ראש הוועדה, דיברת על החשיבות הגדולה של יחסי ישראל-תפוצות והמסר שלנו לוועדה החשובה שאתה עומד בראשה הוא שאין דרך טובה יותר לבנות גשרים בין יהדות התפוצות לבין מדינת ישראל מאשר להבטיח שיהודים רפורמים וקונסרבטיבים בתפוצות ייפגשו כאן במדינת ישראל עם יהודים רפורמים וקונסרבטיבים ישראלים. מי שחרד לעתיד היחסים בין מדינת ישראל לבין התפוצות חייב להבין שיהדות רפורמית וקונסרבטיבית אינן תופעות ששייכות לתפוצות אלא הן שייכות לכל מקום שבו חיים יהודים ומדינת ישראל היא הקהילה היהודית הצומחת בעולם, בעתיד היא תהיה הגדולה בעולם ועתיד היחסים בין ישראל לתפוצות תלויים ביכולת שלנו לטעת ולהשריש יהדות פלורליסטית ושוויונית כאן במדינת ישראל.

אני רוצה לסיים ברגע אחד מורכב ועצוב שחוויתי אישית יחד עם מספר חברים לפני חודשים ספורים. לדאבון לבי לפני חודשים אחדים ערכתי את לווייתו של חבר קהילת כל הנשימה ריצ'רד לייקין, שנרצח בפיגוע בשכונת ארמון הנציב. אני מזכיר את שמו היום מכיוון שבביקור שלכם כאן בארץ ובמיוחד בבית הנבחרים הזה מן הראוי לשאת תפילה גם לזכרם של 33 האזרחים והאזרחיות הישראלים שחייהם קופדו בחודשים האחרונים בגל הטרור, ולעשות את זה מבלי לאבד את האמונה שאנחנו יכולים לבנות מציאות אחרת במדינת ישראל ובארץ ישראל. ואנא שימו לב לעובדה שבאודיטוריום המרכזי של כנסת ישראל המלים שחרוטות על הקיר בעברית, אנגלית וערבית הן שלום, סאלם ו-peace.

הלוויה של ריצ'רד לייקין התנהלה בבית קברות חרדי ליד בית שמש והלוויה הייתה לוויה רפורמית שנערכה על פי המנהגים שלנו. במקום וברגע העצוב הזה נוצר רגע קטן של חסד ישראלי שבו רב רפורמי מנהל לוויה של נרצח בפיגוע שהיה חבר קהילה רפורמית, שפעל כל חייו כדי לקדם דו קיום וסובלנות, כאשר מי שטמן את גופו בקרקע היו אנשי חברה קדישא חרדים וברגע הקטן הזה של החסד, של מבט אנושי עין לתוך עין של הזדהות עם הכאבים והשמחות כאן במדינת ישראל אנחנו בוראים מציאות חדשה שבסופו של יום תשפיע גם על מה שנשמע כאן בבית הזה.

אז, אדוני היושב ראש וכל חברי הכנסת, תודה שהפכתם את הבית הזה גם לביתם של מיליוני יהודים רפורמים בישראל ובתפוצות.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת רחל עזריה. אני מזמין את חברת הכנסת ציפי לבני לשאת את דבריה.

תודה רבה. בוקר טוב לכולם. זה לא מפגש ראשון שלי, לא עם הנהגת הציבור הרפורמי, ואני מבינה את ההתרגשות לאירוע המיוחד הזה שאתם מגיעים לכנסת ישראל ואני באמת רוצה להביע הערכה ליושב ראש הוועדה שקיבל את ההחלטה הזאת, אני שומעת את הברכות וממלמלת את שהחיינו יחד איתכם. ובצד ההתרגשות והשמחה יש בי גם עצב מסוים. הרי זה אמור היה להיות המובן מאליו, למה בעצם הדבר המובן מאליו הופך להיות לאיזה מין רגע היסטורי כזה? וגם אנחנו צריכים להתייחס אל המפגש הזה ואל כל הפעולות שייעשו אחר כך כאל דברים שהם בזכות ולא בחסד, שהם דברים שהם מובנים מאליהם, וזה חלק מהשיח שצריך להתנהל.

אני איתכם כאן היום כי בעיניי אנחנו משפחה אחת ובמשפחה אפשר לומר הכול ולכולנו אכפת, לכולם, מהעתיד של מדינת ישראל ומהעתיד של העם היהודי כולו. אני יודעת, והוזכרה כאן ההלוויה של ריצ'רד לייקין, שכל סכין שפוגעת כאן ביהודי ישראלי וכל פצצה שפוגעת ביהודי במקום אחר בעולם, או כל הערה אנטישמית, פוגעת בנו כאן כשזה קורה בחו"ל ופוגעת בכם כשהדבר קורה במדינת ישראל ואתם נמצאים בחו"ל. וקודם כל אני רוצה להודות לכם על התמיכה במדינת ישראל כי חשוב לנו לדעת שאנחנו ביחד, זה חלק מהכוח הפנימי שלנו להתמודד גם במצבים מאוד מאוד מאוד מורכבים, אבל אם אמרתי שהמפגש כאן הוא המובן מאליו אני לא לוקחת כמובן מאליו את התמיכה שלכם במדינת ישראל.

אני כן חושבת שהגיע הזמן לפתוח דיאלוג חדש בין מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות. ואני חושבת שהגיע הזמן לשים בצד את השיח הישן שהיה משהו מהסוג של אנחנו כאן הקמנו את המקלט הבטוח ליהודים בכל העולם, אם תהיה אנטישמיות אתם מוזמנים לבוא הנה או לשלוח את הילדים ובינתיים תלכו ותשפיעו על הממשלים בכל העולם כדי שאנחנו נקבל את מה שאנחנו רוצים. תודה לכם על התמיכה, אבל הדיאלוג צריך להיות מסוג אחר לגמרי והגיע הזמן שנפתח אותו בינינו לביניכם כמו גם בתוך החברה הישראלית עצמה.

הדיאלוג הזה צריך להתמקד בשתי מילים, יהודית ודמוקרטית. מה זה אומר? הרי כולנו אומרים את זה, מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית ודמוקרטית וכל ילד לומד את זה וכולנו אומרים את זה ואנחנו יודעים לומר את זה בעברית ואנחנו יודעים את זה באנגלית ואנחנו יודעים לומר את זה בכל השפות, אבל המובן מאליו שהיה כשמדינת ישראל הוקמה הוא כבר לא מובן מאליו היום גם בעולם. בעוד אנחנו מרגישים שאנחנו הדווידים של העולם והצודקים ובעלי ערכים, העולם מסתכל עלינו ונדמה לו שאנחנו הגוליית של האזור, וכשאנחנו מדברים על הזכות של העם היהודי למדינה משלו, מה שלא היה ב-48', פתאום אני מתחילה לראות סימני שאלה סביב הדבר הטבעי והמובן הזה.

ואני רואה גם את השחיקה בחלק מהמדינות היהודיות מחוץ למדינת ישראל. אני ככה מדמיינת את הסבא, שזה אולי ההורים שלכם, שבכו מהתרגשות כשמדינת ישראל הוקמה, הנס הזה במזרח התיכון, הדבר הלא יאומן הזה, באמת נס, והילדים, שאני חושבת שזה אתם, במלחמת ששת הימים ככה חרדתם לעתיד של מדינת ישראל וביום כיפור קיוויתם שנעבור מבלימת הצבאות שהתנפלו עלינו להתקפה ולניצחון, אבל נדמה לי שחלק, מהנכדים לפחות, יותר קשה להם להמשיך ולהגן על מדינת ישראל בקמפוסים. חלק מרגישים קצת זרים למה שקורה במדינת ישראל וחלק שואלים את מה שאני חושבת שאנחנו צריכים להכריע ולהכניס לו תוכן, אז מה זה באמת המדינה היהודית והדמוקרטית הזו.

החלק הדמוקרטי הוא חלק קל, יש עוד מדינות דמוקרטיות בעולם בלי עין הרע, אבל אנחנו המדינה היהודית היחידה בעולם ואנחנו צריכים להחליט מה זה אומר. האם מדינה יהודית פירושו מדינה דתית, מדינת הלכה? והתשובה שלי היא לא, עם שלושה סימני קריאה, ולכן היהדות של מדינת ישראל לא צריכה ולא יכולה להיות מונופול של מפלגות חרדיות בכנסת. וההחלטה מה היא יהודית צריכה להתקיים בשיח של עם ישראל עם העם היהודי היושב בתפוצות והגיע הזמן בכלל שנשחרר את היהדות מפוליטיקה פנימית.

ואני רוצה לומר לכם כאן, בין היתר בעקבות דברים שלצערי נאמרו בכנסת הזאת, אתם לא צריכים לקבל תעודת כשרות משום מפלגה פוליטית במדינת ישראל. אני אומר את זה גם לשותפים הטבעיים, לצערי, של ממשלת נתניהו הזאת, שאתם השותפים הטבעיים של מדינת ישראל וכך צריך לראות אתכם. ואני מאמינה שאנחנו עם אחד, זרמים שונים, אנחנו מתפללים בדרכים שונות, במנגינות שונות, במקומות שונים בעולם, אבל יש לנו היסטוריה אחת ותרבות אחת והדבר הכי חשוב, שהפסקנו לדבר עליו כשאנחנו מדברים על יהדות, אנחנו חולקים את אותם ערכים, כי יהדות זה קודם כל ערכים שהם ערכים משותפים לנו. והיהדות שלי היא יהדות שהיא פתוחה והיא מקבלת והיא לא יהדות של שנאה, והיהדות שלי היא גם יהדות של שוויון ולכן במדינת העם היהודי כל האזרחים הם אזרחים שווי זכויות ושוויון לאזרחי ישראל הערבים זה לא טובה שהמדינה היהודית עושה למדינה הדמוקרטית כי 'ואהבת את הגר' לא כתוב בשום חוקה אמריקאית, אלא זה כתוב בתנ"ך, יחד עם 'ואהבת לרעך', וזה חלק מהערכים שלנו.

ומתוך זה, אחרי שאנחנו מגדירים את זה, יש גם מסקנות שקשורות למצב ומה אנחנו צריכים לעשות ואיך כדי לשמור את ישראל יהודית ודמוקרטית אנחנו צריכים גם רוב יהודי וצריך למנוע מהערכים האלה להתנגש אחד בשני ולכן הצורך שלנו להגיע לשלום זה לא רק עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל עם ישראל, שזו תפילה מדהימה, אבל זה לא רק אנחנו ואלוהינו, יש גם צד שני להסכם שלום ואנחנו צריכים להבין את זה ולנסות להתקדם לשם כי זאת הדרך היחידה שמייצגת את הערכים שלנו. אני אומרת את זה כי ההיסטוריה האישית שלי, אני נולדתי במשפחה שהאמינה בארץ ישראל השלמה, משפחה שלחמה כאן להקמת מדינת ישראל, משפחה של לוחמי חירות ואני לעולם לא אקבל את ההשוואה בין לוחמי חירות לבין טרוריסטים, אבל היו להם גם את אותם ערכים של ז'בוטינסקי שדיברו על שוויון, שדיברו על כבוד לאחר וכך גם מדינת ישראל צריכה להתנהל.

ברגע שאנחנו נעשה את זה, אני מאמינה שלא מספיק שנהיה מאוחדים בגלל שיש לנו אויבים משותפים, לא מספיק שנהיה מאוחדים ביחד כי שונאים אותנו, לא מספיק שנהיה מאוחדים ביחד כי כולם אנטישמים. יש אנטישמיות בעולם, אבל לא כולם אנטישמים, ויש BDS שלא יקבלו את קיומנו, אבל מצטרפים אליהם לצערי כאלה שמבקרים לא את מדינת ישראל, אלא את מדיניות הממשלה, ובמקום לתת ל-BDS לבודד אותנו בעולם אנחנו יכולים לפעול כדי לבודד את ה-BDS. אני לא רוצה להיכנס לכל הדיון הפוליטי ושינוי המדיניות שצריך להיעשות במדינת ישראל, אבל אני מאמינה שברגע שנחליט שאלה הערכים שלנו, באותו רגע אז באמת ייפלו כל החתיכות הנפרדות האלה שכרגע קצת נמצאות באוויר לתוך הפאזל הזה, לתוך התמונה הזאת שמורכבת מצבעים שונים ומתמונות שונות ומעליות שונות שהגיעו למדינת ישראל. ואני גם חושבת שזו הייתה טעות להכריח את כולם להיות צברים ישראלים מהרגע שהם הגיעו הנה וכל אחד יכול היה לשמור את הצבע המיוחד שלו ואת התפילה המיוחדת שלו ואת התרבות המיוחדת שלו ואת הזהות המיוחדת שלו, כי הוויכוח האמיתי בינינו הוא לא איזה חלק בתמונה הכוללת הוא יפה יותר אלא איך ביחד באמת יצרנו את התמונה המדהימה הזאת שנקראת עם ישראל מדינת ישראל. תודה רבה.

אני מזמין את חבר הכנסת אמיר אוחנה לשאת את דבריו.

תודה לך, אדוני היושב ראש. תודה לכם, כמה זה מרגש לראות אתכם כאן, אני רוצה באמת להודות לכם שאתם מכבדים אותנו בנוכחות שלכם פה. אתמול היה יום היסטורי בכנסת, זה היה יום זכויות קהילת הלהט"ב. למעשה יושב ראש הכנסת אפשר יום שלם שבו כמעט כל ועדות הכנסת, כולל אגב ועדת הקליטה והעלייה בראשותו של החבר נגוסה, קיימו דיונים בנושאים להט"בים שרלוונטיים לאותה ועדה, לאחר מכן נשאנו נאומים במליאה. כששמעתי על הפגישה הזאת כאן, על האירוע הזה שבו אתם נמצאים, חשבתי שמשהו ממה שאני אמרתי אתמול במליאה מאוד רלוונטי למה שאנחנו מדברים עליו כאן עכשיו.

אמרתי שמדינה יהודית איננה מדינת הלכה, מדינה יהודית זוכרת ויודעת שגם אנו היינו שנואים על לא עוול בכפנו, שגם אנו נרדפנו, שגם אנו הופלינו, שגם אותנו ניסו להמיר רק משום שלא היינו כמו כולם. מדינה יהודית זוכרת שנוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. מדינה יהודית היא גם בית הלל, לא רק בית שמאי. מדינה יהודית היא בית לעם היהודי, לכל העם היהודי, וכשאני אומר את הדברים האלה אני אומר לכם שבבית הזה אינכם מבקרים, בבית הזה אתם נמצאים בבית שלכם.

סיימתי אתמול את הנאום שלי בנימה אופטימית ובאותה נימה אני רוצה לומר לכם, את גלגלי ההיסטוריה אי אפשר להחזיר לאחור. כשאני משווה את המאבק שלכם, את המאבק של קהילת הלהט"ב, בפרספקטיבה היסטורית למאבקים נוספים, למאבק האפרו אמריקאים באמריקה, לשחרור מעבדות, לחירות, לשוויון, את מאבקן של הנשים לחירות ולשוויון, אני אומר לכם, it's not matter of if, it is just matter of when, the day will come. תודה.

תודה. אני מזמין את חברת הכנסת רחל עזריה לשאת את דבריה.

תודה רבה לחבר הכנסת נגוסה ולתנועה על הארגון של האירוע החשוב הזה. אני כל בוקר קמה ומרגישה שזכיתי. אנחנו כולנו זכינו לחיות בתקופה שגם יש מדינה יהודית ודמוקרטית, חיה, קיימת ונושמת, זה חלום שחלמו אלפיים שנה ואנחנו גם זוכים במקביל, ואני לא חושבת שאת זה ידעו כשהקימו את המדינה, שאנחנו זוכים לחיות במקביל בתקופה שבה יהדות ארצות הברית אחת התקופות הכי חזקות והכי פוריות והכי משמעותיות. זה כל פעם משעשע אותי כשאני חושבת על זה ששני המועמדים המובילים לנשיאות הילדים שלהם נשואים ליהודים. לדעתי זה אומר משהו.

השאלה הגדולה היא איך אחרי שמבינים ששתי הקבוצות האלה מאוד חזקות, אני חושבת שהשיח שהלך והתפתח, אם בהתחלה זה היה שאתם צריכים לתמוך בנו, לא משנה מה וגם זה מה שהיה, כי באמת אנחנו לא ידענו אם אנחנו נשרוד, אחר כך השלב הבא נהיה רגע, יש פה שתי קבוצות וכל אחת מהקבוצות צריכה להיזהר כי אסור שהקשר יינתק, אני חושבת שהגיע הזמן לעבור לשלב הבא. השלב הבא מאוד דומה למה שאנחנו צריכים לעשות בתוך ישראל.

אני אתחיל בקשר שלנו איתכם, עם יהדות התפוצות. יש לנו ברית בין אחים ואחיות, בתוך הברית הזו יש מורכבות, כמובן, אבל קודם כל האמירה הבסיסית צריכה להיות שזו ברית. אף אחד לא הולך להיעלם, אנחנו נעשה את הכול כדי לשתף פעולה וגם אם מאוד מאוד קשה לנו אנחנו פה כדי להישאר ופה כדי לתמוך אחד בשני. זה בעצם מה שאנחנו צריכים לעשות בתוך מדינת ישראל.

היה לי קורס במבוא לחברה הישראלית לפני 15 שנה, שהקורס נפתח כך, החברה הישראלית היא חברה שבטית, חילוניים, דתיים, חרדים, מזרחים, אשכנזים, עולים ותיקים, ימין, שמאל, ערבים, עולים, קבוצות שונות, כל אחד מהשבטים הולך לישון בלילה בתקווה שכשהוא יקום בבוקר שבט אחר ייעלם. ואתם יכולים להיות הכי ליברלים בעולם, כך הוא אומר לנו, גם אתם בתוך תוככם יודעים בדיוק מי הייתם רוצים שייעלם. בזמנו נורא התווכחתי איתו, שנאתי את זה, אני מאוד כעסתי והתווכחתי איתו על זה ואמרתי לו שלא ככה מגדירים את החברה שלנו. אבל ככל שהשנים עוברות אני מבינה שזה נכון ואני רואה איך כנסת אחת מפרקת מחדש את החוקים של הכנסת הקודמת, שהכנסת הבאה אחרי הבחירות שוב יוכלו לדמיין שקבוצה אחרת נעלמה וכל פעם אנחנו נהיה בתוך המריבה הזאת. אבל ההבנה הכי עמוקה והיא בעיניי בסיסית בסיפור הזה, שקודם כל אף אחד לא הולך להיעלם. לא בתוך החברה הישראלית ולא במערכת היחסים בין מדינת ישראל לבין התפוצות.

כולנו פה כדי להישאר ועכשיו יש פה שתי שאלות. קודם כל איך אנחנו בונים מתוך המגוון הזה את החברה הישראלית הבריאה, הטובה, שיש בה מקום לכולם סביב השולחן ואנחנו לא במאבק מי יישב ליד השולחן ולמי אין זכות לשבת ליד השולחן. הנקודה השנייה היא שלדעתי ברגע שאנחנו נצליח לבנות משהו קוהרנטי יותר וברור יותר בתוך החברה הישראלית ככה הסיכויים שנוכל גם לדבר איתכם בשפה ברורה יותר יהיו גדולים יותר. כי לפעמים נראה לי שזה כמו זוג שכל פעם אומרים למישהו 'אתה צריך ללכת לטיפול', אבל רק כשהוא יהיה מאופס על עצמו וברור יהיה אפשר ללכת לטיפול זוגי ובאמת להגיע להישגים.

נדמה לי שהחברה הישראלית בתקופה לא פשוטה ואנחנו צריכים לעבוד פנימה וככל שאנחנו נעבוד טוב יותר על עצמנו ונגיע לתובנות על איך אנחנו רוצים לחיות כמדינה יהודית ודמוקרטית ככה גם מערכת היחסים עם התפוצות תהיה טובה יותר. אני משננת לעצמי את זה פעם בשבוע בערך כי הדור הבא, ברור לגמרי שהדור הבא ביהדות ארצות הברית, נורא קשה לו לראות את הבלגן הזה בישראל ולראות את החוקים שעוברים ולא עוברים ומנסים להסביר לעצמם איך זה שזו המדינה שיש להם קשר רגשי עמוק כל כך אליה. ברור לי שככל שאנחנו נעבור את התקופה הזו טוב יותר ככה מערכת היחסים תהיה טובה יותר.

ואני קצת רוצה לבקש מכם, איך אני אומר את זה? קצת נדיבות בתוך התהליך הכמעט בלתי אפשרי שאנחנו עוברים כי בתוך התהליך הזה יש ימים שאנחנו לא יודעים אם נצליח לעשות את זה, אבל ידיעה שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים לעשות את זה, זה מה שמאפשר לנו.

ואני אסיים בפרספקטיבה שלדעתי תיתן אופטימיות. לכל דור בחברה הישראלית יש אתגר, אתגר שאף פעם לא ברור שנעמוד בו. דור המייסדים היה צריך להקים מדינה ובאמת אף אחד לא חשב שנוכל והדור הזה עשה את זה בהצלחה. הדור השני, דור הלוחמים, רגע לפני מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון, אלפי הרוגים, אף אחד לא חשב שנחזיק מעמד ואנחנו עושים את זה. הדור הבא צריך לייצר את הכלכלה הישראלית, הבורסה נופלת, מחליפים את המטבע פעם ועוד פעם, מגדירים מחדש את הכלכלה הישראלית, עכשיו אנחנו עובדים לצמצם את הפערים בין מי שיש לו לבין מי שאין לו, וגם זה אף אחד לא חשב שנצליח לעשות ואנחנו עומדים בזה בהצלחה, אבל עכשיו מגיע האתגר שכל פעם שכל אחד מאיתנו חושב עליו בכלל לא ברור לנו שנצליח לעשות את זה, וזה לייצר את הסולידריות ואת החזון המשותף למדינת ישראל שחלמנו אלפיים שנה שנגיע אליה. למה אנחנו פה, איך נמשיך לחיות פה, איך נייצר את השותפות בין הקבוצות השונות ונפסיק לריב בינינו לבין עצמנו.

אבל אני אומרת לעצמי ומשננת שכמו שבעבר לא חשבנו שנעמוד בכל אחד מהאתגרים האלה גם באתגר הזה אנחנו נעמוד. ואחרי שנעמוד באתגר הזה, או אולי גם תוך כדי, כי זה בעצם חלק מאותו אתגר, גם נוכל לייצר מחדש את הסולידריות בין יהדות התפוצות לבין ישראל, להפסיק את הוויכוח מליד השולחן ומאחורי השולחן ומחוץ לשולחן כי כולנו יחד יושבים סביב שולחן שבת כל יום שישי, נוכל לעשות את זה גם במובן המטפורי הרחב יותר. תודה רבה.

תודה רבה. הצטרפה אלינו חברת הכנסת מיכל בירן. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין לשאת את דבריו.

שלום לכם ולכן, ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. אני מתנצל על הצרידות, אחרי כמה דיונים בוועדות ובדרך לעוד כמה דיונים בוועדות.

אני שמח על ההזדמנות להיפגש איתכם ואני רוצה להציג לכם בחמש דקות מה שנראה לי כחשוב וחיוני לדיון שלנו. אנחנו נמצאים במאבק גורלי על עתידה ועל דמותה של החברה בישראל. זו לא הגזמה, זו המציאות שבה אנחנו חיים. אנחנו נאבקים על עצם קיומנו ואנחנו נאבקים על דמותנו. אני רוצה להציג שלושה נושאים עיקריים שבהם או סביבם מתנהלת המערכה.

נתחיל בשלום. השלום עבור ישראל הוא לא אחת האפשרויות, זו האפשרות היחידה אם אנחנו רוצים להמשיך לחיות באזור הזה. דרך השלום היא לא דרך קלה, היא לא דרך פשוטה, יש לה מתנגדים, יש קיצוניים, יש קיצוניים בעולם הערבי, יש קיצוניים בעם הפלסטיני, יש קיצוניים אצלנו, יש קיצוניים שמאמינים בפלסטין השלמה, יש קיצוניים שמאמינים בארץ ישראל השלמה. הפתרון לסכסוך הזה בין שני העמים הוא הפתרון היהודי הישן והמוכר, פרק א' בבבא מציעא, שניים אוחזין בטלית, זה אומר כולה שלי, זה אומר כולה שלי, הפתרון הקלאסי: יחלוקו. והפתרון הזה של חלוקת הארץ, אין לו שום אלטרנטיבה. הלל הזקן, כששואלים אותו מה היא היהדות על רגל אחת הוא אומר מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. מה שאנחנו דורשים לעצמנו, צדק ועצמאות, אנחנו חייבים להסכים לאפשר לעם השני, צדק ועצמאות.

אבל אני אומר בדאגה גדולה שיש היום אצלנו בהנהגה ויתור על דרך השלום. אני לא שמעתי ראש ממשלה בישראל כמו ראש הממשלה נתניהו שכאן בכנסת אומר לנו, צריך להגיד בכנות, לנצח נאכל חרב. לנצח נאכל חרב. אני חושב שזו אמירה מזעזעת וכשהיא באה מצדו של ראש ממשלה אני רוצה רק לתקן את ראש הממשלה, אני חושב שזו אמירה לא נכונה גם ברמה העובדתית, לא לנצח נאכל חרב, אני מקווה שהסכסוך הישראלי הפלסטיני יסתיים בדרך של שלום והסדר צודק. אבל כשאנחנו מסתכלים על האזור שבו אנחנו חיים, אזור מסוכן, עם כלי נשק חדשים שנכנסים לכאן מכל הכיוונים, לא רק בידי מדינות, אלא גם בידי קבוצות חמושות תהיה בעתיד האפשרות לייצר נזקים איומים ולכן אם לא נתקדם בדרך השלום וההסדר בהחלט ייתכן שהסכסוך הישראלי הפלסטיני יסתיים כי פשוט לא יישארו ישראלים ופלסטינים לריב כאן. זה חזון הבלהות שממנו צריך להזהיר וזה תפקידה של ההנהגה. זה האתגר הגדול של ההנהגה. לא להרים ידיים ולהסביר לנו שהעולם מסובך וקשה, אלא להתעקש על המאמץ ועל ההליכה לכיוון של שלום, עם כל הקשיים ולמרות כל האתגרים.

אז האתגר הראשון שאנחנו עומדים בפניו הוא אתגר השלום, אבל במקום ללכת בכיוון הזה הממשלה עושה דבר אחד עיקרי, היא בונה עוד ועוד ועוד בהתנחלויות. אני לא יודע אם יצא לכם לבקר, אבל כדאי לראות, היקפי הבנייה בהתנחלויות בשנים האחרונות הם חסרי תקדים והבנייה הזאת לא נעשית במקרה, היא נעשית בדיוק כדי למנוע את אפשרות הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית בצדה של ישראל וזה מסכן את עתידנו.

אני רוצה לעבור לתחום שני, שגם בו מתקיים מאבק גורלי, וזה הקרב על הדמוקרטיה. אנחנו נמצאים באיום אמיתי ואנחנו נמצאים במדרון. סי.אס לואיס כתב פעם שהדרך לגיהינום היא משעול מתון מאוד מאוד נעים להליכה. כמה חסרים לנו במשעול הזה סימנים שיצעקו 'עצור'? האמת, גבירותיי ורבותיי, שסימנים כאלה שצועקים עצור יש לנו היום המון. אני הגעתי לכאן מדיון על סל התרבות החדש שמקדם שר החינוך שבמרכזו צנזורה, צנזורה מפורשת, בלי להתבייש. הוא ימנע מבתי ספר להיחשף לתכנים תרבותיים שמנוגדים ליסודות המדינה. יסודות המדינה? ערכי המדינה? מאיזה שפה בדיוק תרגמו את המונח הזה? זה לא משהו שהיה שייך לתרבות הקונסטיטוציונית של חברה דמוקרטית, זה תורגם מאיזה שהיא שפה, אבל אני לא רוצה כרגע להגיד לכם מאיזו בדיוק.

והאיום על הדמוקרטיה קשור באופן ישיר למתקפה על המיעוט הלאומי הערבי. אנחנו חיים פה בחברה מורכבת, יש לנו רוב לאומי יהודי בתוך מדינת ישראל ויש מיעוט לאומי ערבי. היחסים בין מיעוט ורוב הם תמיד מורכבים ובטח הם קשים ומורכבים במיוחד במציאות של סכסוך לאומי כל כך מדמם וכל כך קשה ולכן זו רקמה עדינה מאוד. אבל יש לנו ראש ממשלה שבחר בדרך ההסתה נגד המיעוט הלאומי כאסטרטגיה פוליטית. הוא נבחר - - -

חבר הכנסת דב, זמנך עבר. אנחנו מנסים את האירוע הזה לעשות אותו נקי מפוליטיקה. למרות שאנחנו מהכנסת, בואו ננסה, אנחנו בונים אחדות בעם היהודי.

בהחלט. אני חושב שהדברים הם חשובים ואתם, כידידי אמת, אני מקווה, של ישראל, צריכים לשמוע את הדברים כהווייתם.

אני אסכם את דבריי ואומר לכם שכשראש ממשלה מזהיר את האזרחים ביום הבחירות שהאזרחים בני המיעוט באים להצביע, אגב שקר, לא היה שום הצבעה המונית של ערבים בישראל, אבל ראש הממשלה היה בכל אמצעי התקשורת והזהיר את האזרחים שבני המיעוט באים להצביע. תחשבו מה היה קורה לנשיא ארצות הברית שהיה מזהיר ששחורים יוצאים להצביע או שיהודים הולכים להצביע בהמוניהם. זו המציאות היום בישראל.

והנקודה השלישית והאחרונה, הנושאים החברתיים. בעבר אנחנו היינו חברה שהתגאתה בשוויון, היום אנחנו חברה ששוברת שיאים באי שוויון חברתי, בפערים, בשיעורי עוני. זו תמונה מדאיגה. לכן שמחתי על ההזדמנות להיפגש איתכם כי מבחנם של ידידים וחברים אמיתיים הוא לא רק ביכולת להחמיא, הוא לא רק ביכולת ללטף, הוא לא רק ביכולת למחוא כפיים, הוא גם ביכולת לבקר, נאמנים פצעי אוהב. אנחנו כאוהבים מבקשים מכם לעזור לנו במאבק על דמותה של החברה הישראלית. אין לנו ארץ אחרת, אנחנו את הארץ הזו צריכים לשמור, לטפח, להגן עליה, לשמור עליה מפני הסכנות החיצוניות והפנימיות ולעשות את הכול כדי שזו תהיה ארץ טובה, כדי שזה יהיה באמת מקום טוב לכולנו. תודה רבה לכם.

תודה. אני מזמין את הרב דניס אגר, נשיאת תנועת הרבנים הרפורמים האמריקאי. בבקשה.

אדוני יושב הראש, חברי כנסת נכבדים, אנחנו שמחים מאוד להיות כאן בישיבה הזו ברגע ההיסטורי הזה כאשר יש פה מרכז של 2,000 רבנים שהגיעו מארצות הברית, בד בבד עם יותר מ-300 חברים רבנים מהעולם כולו ואלה כולם איתנו כאן, לרבות הרבנים הישראלים אשר משמשים כאן בתבונה כה רבה.

יחדיו אנחנו מנהיגים רפורמיים יהודים, אנחנו מנהיגים יהודים, אנחנו משמשים את העם היהודי בערים ובכפרים בעולם כולו, אנו מלמדים את התורה, אנחנו מרימים את קול הצדק והשוויון, ערכים שחשובים במדינת ישראל, ולכן אנחנו יד ביד איתכם, עם מדינת ישראל. אנחנו מבטיחים שהחיים כיום במאה ה-21 לא רק יכבדו את התורה אלא גם יביאו אותה לעת החדשה כדי שרוח העם היהודי תמשיך להתקיים ולחיות. זה מה שאנחנו עושים מדי יום ביומו, אנחנו שומרים על השגשוג של היהדות, יהדות חיה, בעולם וזה מה ששומר עלינו.

עלינו לעשות זאת לא רק למען התפוצות אלא גם למען העם בישראל. אנו רוצים לעבוד יחד איתכם, חברי הכנסת והעם היהודי מחוץ לכנסת, לבנות את אותם גשרים חזקים הבנויים על דמוקרטיה, על חירות ועל ערכי התורה.

כוועידה של היהודים הרפורמיים, אנו אוהבים את ציון ואת ישראל, אנו מתקדמים בדעתנו, יש לנו הרבה דעות לגבי ישראל ועתידה, אבל דבר אחד משותף לנו, שהאהבה לישראל מגיעה מעמקי נפשנו, מנפש יהודית. אם אנחנו מסכימים עם כל אחד מהחוקים שעוברים כאן? לפעמים כן, לפעמים לא, אבל אנחנו נאמנים למדינת ישראל ובעבודה שאנחנו עושים בקהילות כל יום אנחנו מחויבים להמשיך באהבת ישראל בכל גווניה, בכל דרך שאנו עושים אותה.

הוועידה המרכזית הזאת היא זו שמגדלת צעירים יהודיים שישמשו כדוגמה ומופת, כפי שאמר ג'ייקובס, וזאת אנחנו עושים במחנות, בבתי הכנסת, בקולג'ים, כדי שיהיו נלהבים לגבי ישראל, כדי שיהיו מעורבים בחיי מדינת ישראל, שיאהבו את ישראל. יש להם שאלות רבות, התפקיד שלנו לעזור להם לבחון את אותן שאלות, את המורכבות של המדינה, כך שבסופו של יום גם הם יביאו את ליבם ואת נפשם, את הביקורת שימתחו, את המחמאות שייתנו, גם לעם בישראל וגם לעם היהודי.

מטעם הרבנים, מטעם המנהיגות שיושבת לפניכם פה על בימה זו, תודה על ההזדמנות שניתנה לנו, תודה על ההזדמנות לדו שיח, תודה על כך שאפשר לבנות גשרים חזקים ואיתנים איתנו, אנו הנמצאים מחוץ לישראל עם אלה היושבים בישראל, עם הרבנים בישראל ועם כולכם עד אחד. תודה רבה.

תודה. הצטרף אלינו חבר הכנסת נחמן שי. אני מזמין את הרב סטיב פוקס, מנכ"ל CCAR.

אדוני היושב ראש, גבירותיי ורבותיי, חברים, עמיתים, אני חוזר על המילים של אלה שדיברו קודם לכן וחברי הכנסת, לבטא את מיטב הערכתי לכם, לכולכם, לכל היושבים כאן, שאפשרתם לנו להיות איתכם ולדבר איתכם היום. אנחנו גאים להיות חברים וידידים של ישראל, אבל אני לא ידעתי אם לבכות או לצחוק הבוקר כשראיתי את המאמר ב'הארץ' שהתייחס ליהודים רפורמים שהם חולי נפש. בהתחלה חששתי ולבי כאב ואחר כך בהומור חשבתי על הוריי שהגיעו מאירופה לארצות הברית. אבי נהג לומר לי שהדברים שאנחנו עשינו כצעירים ושאחרים עשו ביסט משיגע, אבל הוא אמר את זה בחיבה, באהבה, וזאת כדי לעודד אותנו להמשיך קדימה. הוא לא אמר את זה כדי להפחית בערכם של הלוקים, הלומדים אחרת, כדי להפחית ממעמדם וערכם של אנשים בחברתנו.

לכן התשובה היא כן, אנחנו קצת משיגע, מבחינה מסוימת אנחנו מסתכלים על הרבנים שלנו ועל החברים שלנו ואתם צריכים להיות מעט משיגע כדי ללחום על מה שאתה לוחם ולעמוד איתן יום יום בחברה הזאת ולומר 'אנחנו אוהבים את ישראל ואנחנו דורשים גם שוויון וגם דמוקרטיה וגם חירות'. כן, יש לומר זאת, וכדי לומר זאת אתה צריך להיות קצת משיגע.

על כך אנחנו חולקים את האהבה עם אלה שקיבלו את פנינו, בעיקר אלה אשר נמצאים איתנו, הרבנים מצפון אמריקה והעולם כולו, אשר חותרים מדי יום לקרב אנשים ליהדות, שנלחמים מדי יום לקרב אנשים לישראל, ואני אומר, כן, כמה מאיתנו קצת משוגעים, קצת חולי נפש, אבל זה הכוח שאנחנו מזריקים, כי אנחנו למעשה לוחמים על פי האהבה שבתוכנו ושתהפוך לא רק את היהודים בעולם כולו אלא גם את היהודים בישראל ותשנה את החברה למען צדק, למען אחווה בכל מקום. ותודה לכם.

אני מזמין את חברת הכנסת מיכל בירן לשאת את דבריה.

אני מעדיפה לדבר באנגלית, אני לא אוהבת שמתרגמים אותי. אני יהודייה חילונית. כשהייתי בגיל העשרה הייתי מתחכמת, כשאנשים היו שואלים אותי על יהדות הייתי אומרת שיש לי עיניים ירוקות, אבל אם יקראו לי בת לקהילה שיש לה עיניים ירוקות זה לא היה אומר לי שום דבר. אבל אז גדלתי והבנתי שיכולתי להיוולד בכל מקום, אבל אני נולדתי כאן. יכולה הייתה להיות לי היסטוריה אחרת, אבל זאת ההיסטוריה שלי, זה העם שלי, הארץ שלי, ואני גאה מאוד להיות כאן.

אני אנסה לדבר על שלושה מן האתגרים העיקריים שאנחנו מתמודדים איתם היום, לדעתי. הדבר רלוונטי לדרך שבה אני מגדירה את עצמי, אני מגדירה את עצמי כיהודייה חילונית, כציונית, כדמוקרטית חברתית וכפרגמטית. אני חלק מהמחנה הציוני, לא אמרתי, בעצם מפלגת העבודה או איך שקוראים לזה.

קודם כל הפער החברתי. ישראל נוסדה כחברה צודקת בבית היהודי, תמיד היו אלה שני עמודי התווך. הייתה לנו מערכת בריאות טובה, מערכת חינוך מצוינת, הילדים הלכו לצבא וציפינו שהמדינה תהיה אחראית לאזרחים, אבל בעשר השנים האחרונות המדינה נסוגה מן האחריות שלה והתוצאה היא שאנשים צריכים להוסיף משאבים משל עצמם. הכיתות הולכות וגדלות ואז ההורים שולחים את הילדים לבתי ספר פרטיים, ואל תשכחו, לא מדובר פה בארצות הברית. בשעתו כולנו למדנו בבתי ספר ציבוריים, אבל היום, כאשר אתה נכנס לבתי ספר ציבוריים אנשים צריכים לשלוח את הילדים לחוגים וכל מיני דברים כאלה. כנ"ל לגבי מערכת הבריאות. התורים מתארכים ומתארכים ואנשים עושים כל מיני ביטוחים פרטיים, כי הם לא רוצים לקחת סיכון. כאשר אתה רואה את האנשים הממוצעים, הם לא יכולים לחיות ככה, הם עובדים, הם עושים כל מה שהם צריכים לעשות, אבל אי אפשר לרכוש דירה, אי אפשר לתת חינוך לילדים, הם לא מסוגלים לקבל בריאות טובה וזה דבר שבעבורי זה לא יהודי. כיהודייה חילונית עבורי ערבות הדדית ותיקון עולם זה חלק מהיותי יהודייה.

והדבר השני, פתרון שתי המדינות, או האתגר לגבי הסכסוך. אני ציונית, אני בעד פתרון שתי המדינות כי אני רוצה לחיות במדינה יהודית ודמוקרטית. כאשר אני פוגשת פלסטינים ואני אומרת להם שלא הייתי רוצה לחיות ברמאללה, לא בגלל הכיבוש הישראלי, אלא בגללם, בגלל חוסר שוויון של נשים, חופש הדיבור, מדינת רווחה, חופש העיתונות. אני רוצה לחיות במדינה יהודית ודמוקרטית, אבל אני לא יכולה לחיות עם העובדה שיש אנשים שחיים כאן שאין להם זכות בחירה ואין להם זכות להגדיר את עצמם ולהיות חלק מהמשחק הדמוקרטי ואני לא יכולה לחיות עם הדבר הזה. מאידך אני רוצה שיהיה כאן רוב יהודי. לכן הפתרון היחיד הוא זה של שתי המדינות.

ועם הזמן הדבר הופך להיות סבוך יותר ויותר ואני לא מאמינה שלנתניהו יש מטרה אמיתית לקדם את הדבר הזה. אני חושבת שאתם צריכים לדעת את הדבר הזה, אבל עליכם לדעת גם שיש אנשים רבים מאוד שאכפת להם מהדבר הזה והם מדברים על כך כל הזמן. הייתם צריכים לראות את הפייסבוק יום אחרי הבחירות, אנשים ממש התאבלו. עליכם לדעת שלמרות שהממשלה בישראל לא עשתה את מה שהיא צריכה לעשות לדעתי, יש הרבה מאוד אנשים, רוב הישראלים הם בעד פתרון שתי המדינות, רוב הישראלים רוצים שהסכסוך ייפתר, וזה דבר שחשוב שתדעו.

בסופו של דבר האתגר הדמוקרטי. כאשר אני רואה מה שקורה בעולם הפייסבוק של רובי ריבלין, הנשיא, אני דואגת, דואגת לעתיד. הוא בעצם נסיך הימין, אני לא מסכימה איתו בכלום, אבל כאשר הוא עומד בנחישות כנגד הגזענות וכנגד האפליה והוא עושה זאת, הוא עושה זאת בצורה אמיצה מאוד, אתם צריכים לראות מה אנשים כותבים עליו. כשאני רואה את הדברים האלה אני ממש חוששת, אני דואגת ואני יודעת שאנחנו צריכים לטפל בעניין הזה של הגזענות, של האלימות בישראל, שאם לא כן לא נוכל לחיות כאן ולהישאר כאן בבית היהודי ובחברה הצודקת.

והדבר האחרון, הייתי רוצה שתדעו שאנחנו רואים אתכם כשותפים, אנחנו חולקים הרבה מן הערכים שאתם חולקים בהם ואני בטוחה שגם האחרים יאמרו כך. המחנה הציוני איננו המקום היחיד, אבל הוא ללא ספק בית ליהדות הרפורמית בישראל. לכן אנחנו מעריכים מאוד את החברות שלכם.

תודה. אני מזמין את גב' ענת הופמן, המרכז הרפורמי לדת ומדינה.

שלום, חברים. נהדר לדבר איתכם בעברית. ישראל עוברת שינוי בתחומי דת ומדינה, כי ידענו לחלום. אנחנו מתעקשים על הדיאלוג הכי חשוב של חיינו, מה הם הערכים של מדינת ישראל, זה יהיה אתנוצנטרי, גזענות, עליונות, או שוויון, סובלנות ופלורליזם. יושב איתנו אחד מהחולמים הגדולים של התנועה שלנו, הרב אורי רגב. על הכתפיים שלך, אורי, אנחנו עומדים בכל אחד מההישגים והעתירות שהצלחנו בהם ואנחנו לא שוכחים. אבל אורי לא לבד, ישנם דורות של חולמים רפורמים בישראל ובארצות הברית שאנחנו עומדים על הכתפיים שלהם.

החלום יצר רעידת אדמה ואחרי רעידת אדמה ישנו אפטר שוק והאפטר שוק מתבטא באמירות קשות מאוד נגד התנועה שלנו. אני מראה לכם פוסטר שנמצא עכשיו בשכונות החרדיות, צילמתי את זה ביום שישי, זה נמצא בשמואל הנביא, בסנהדריה, ברמת שלמה, ואני אקרא לכם, זה קשה לתרגם, אז אני אקרא את זה באנגלית.

אני ראיתי הרבה פוסטרים נגד רפורמים בחיי, זה הגרוע מביניהם וזה עכשיו בירושלים, במאות עותקים, בכל השכונות החרדיות. אני רוצה להזהיר אותנו שאחרי האפטר שוק תיתכן אלימות. בדרך כלל סוג כזה של הסתה גורר אלימות. כמו שהייתם איתנו במאבק לקראת הגשמת החלום תהיו איתנו באפשרות הזאת שייתכן אלימות נגד התנועה הרפורמית, נגד פעילי התנועה הרפורמית, נגד נשות הכותל וזה יכול לקרות בקרוב.

אני רוצה להזכיר לנו שההישג ההיסטורי בכותל חשוב מאוד, אני האחרונה שאקטין ממנו, אבל הוא לא יושם. בעוד שמונה ימים שר הדתות צריך לחתום על התקנות , זה הצעד הראשון שהממשלה עושה בעקבות ההחלטה שלה והשאלה אם בעוד שמונה ימים שר הדתות באמת יחתום על התקנות ויתחיל את הפעולה שתגרום ליישום. בתור אם לילדים אני יודעת את ההבדל בין 'אמא, אני אדיח את הכלים' לבין הכלי הראשון שנשטף.

כשנסיים היום את הישיבה שלנו בכנסת אנחנו נשיר את שירת התקווה ואני רוצה שתשימו לב במיוחד, כוונה מיוחדת, להיות עם חופשי בארצנו. תודה.

תודה רבה.

כל אחד יקבל את הפוסטר הזה לקחת חזרה לאמריקה.

הצטרפו אלינו חבר הכנסת מייקל אורן וחברת הכנסת מרב מיכאלי. אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי לשאת את דבריו.

שלום, חברים. באמת נדיר לדבר עברית בפורום כזה, זה עושה את החיים שלנו טיפה שונים. אני רוצה קודם כל לברך את כולכם על הביקור בישראל ועל המפגש הזה, אני רוצה לברך את הרב ג'ייקובס, ידיד ותיק שלי, את אברהם, את כל הנוכחים פה על הבמה ובעיקר את ידידי, הרב גלעד קריב, שהוא גם חבר במפלגתנו, המחנה הציוני, וגם היה גורם מאוד חשוב בהכנת המצע של המחנה הציוני בבחירות האחרונות. אם היו בוחרים לפי המצע היינו צריכים לנצח את הבחירות, הבעיה היא שבחרו לפי סיבות אחרות ולא כל כך הצלחנו. אבל המצע שלנו היה הכי טוב, אני מבטיח לכם.

בכנסת ה-19 ובכנסת ה-20 אני בחרתי להוביל שתי שדולות, אחת שעוסקת ביחסי ישראל-ארצות הברית ואחת שעוסקת בחיזוק הקשר בין ישראל לבין העולם היהודי. אני עושה את זה מתוך מחויבות עמוקה ומתוך שכנוע שמדינת ישראל קשורה קשר הדוק ליהדות העולם בכלל וליהדות ארצות הברית בכלל וחייבת הרבה לתפוצות שלה, שוב, במיוחד לזו שבארצות הברית והיא מחויבת לשמור על הקשר ולהדק אותו.

אנחנו עושים את זה בדרכים שונות, אבל בעיקר בפעילות בכנסת שתכליתה, אני מצטער על הביטוי, לחנך או לידע את חברי הכנסת במשקל העצום שיש ליהדות ארצות הברית, גם על מדינת האם שלהם שהיא ארצות הברית וגם על ישראל. זה הגשר שאנחנו הולכים עליו הלוך ושוב ביחסים, גשר מוצק, גשר איתן, ואתם הוא הגשר האנושי הזה שעליו בנויים בסופו של דבר יחסי ישראל ארצות הברית.

לצערי לא כל חברי הכנסת מכירים זאת, לא כולם מבינים זאת, לכן אנחנו, גם באמצעות ביקורים וגם באמצעות מפגשים, והרב ג'ייקובס היה במפגש של השדולה שלנו שבה התקיים דו שיח נדיר בינו לבין נציג של היהדות האורתודוקסית, אבל בדרך כלל הם מסרבים, לצערי, לבוא למפגשים שלנו, לקיים את השיחות האלה. יש איזה שהיא הדרה שאתם מכירים אותה היטב ושהיא חלק בלתי נפרד מהמציאות הישראלית וצריך להילחם ולהיאבק בה. כשאני קורא על הצהרות של שר התיירות בישראל על יהדות רפורמית בארצות הברית, זה נובע בין היתר מאי הכרה ואי הבנה ואי ידיעה של המשקל, של החשיבות, של התרומה העצומה שאתם תורמים ליחסים בין שתי המדינות. זה כואב לי לא רק כאיש פוליטי, אלא כואב לי כיהודי וכישראלי שחושב שההבנה הזו צריכה להיות נחלתו של הבית הזה כולו.

אני רוצה לומר עוד מילה אחת על הפוליטיקה שלנו. אנחנו נמצאים עכשיו במאבק מאוד קשה והוא מאבק על עתידה, על דמותה של מדינת ישראל בעתיד, איזו מדינה תהיה לנו. זה לא רק השאלה אם היא תהיה יהודית דמוקרטית, אלא מה נגזר מכך על החיים שלנו בארץ, איזה ערכים יובילו אותנו כחברה, איזה ערכים אנחנו נקנה לילדים שלנו, האם הם יזכו לחינוך רחב, האם יראו לפניהם תמונת עולם כולו, האם יוכלו ללמוד לשקול מה טוב, מה רע, מה נכון או מה לא נכון, או שיובילו אותם בתוך מנהרות, בתוך עולם של חושך, לא ללכת ימינה ולא ללכת שמאלה, שמישהו יחליט בשבילם מה טוב להם ומה רע להם. זאת תמצית המאבק שאנחנו נלחמים. אנחנו נלחמים על מערכת החינוך בארץ, אנחנו נלחמים על מערכת התרבות בארץ, אנחנו נלחמים על מערכת התקשורת בארץ, אנחנו נלחמים על העולם של הארגונים הלא ממשלתיים, אלה שהממשלה מנסה לחבל בהם ולבלום אותם. על זה אנחנו נלחמים בימים האלה.

לכן המאבק הוא יותר מהשאלה איפה יעבור הגבול ואיך יהיו היחסים בינינו לבין הפלסטינאים, המאבק הוא על הערכים, על המהות, על המוסר של מדינת ישראל, המדינה שההורים שלנו וההורים של ההורים שלנו הקימו והמדינה שאנחנו נעביר לילדים, לנכדים, לנינים, לדורות הבאים של היהודים ושל הישראלים שיחיו פה. זה מאבק מאוד קשה והוא מהותי בעיניי. אני מאוד מקווה שננצח בו. זו לא שאלה מי יהיה בממשלה ומי יהיה בשלטון ומי יהיה ראש הממשלה. זה עוזר מאוד, אבל השאלה היא איזו מדינת ישראל תתקיים פה בעשורים הבאים, במאות הבאות. זו מהות המאבק, אלה הדברים שאנחנו נלחמים עליהם ושהם בעיניי הכי חשובים, הכי חשובים, שלמענם אני חושב שאני וחבריי נמצאים בבית הזה, בוודאי מהמפלגה שלנו, כדי להילחם יום ולילה על איזו מדינת ישראל תהיה פה בשנים הבאות.

ולבסוף אני לא יכול שלא להזכיר את הרבנית עדה, שהייתה רבנית של בית הכנסת של אבי ז"ל ושדרכה אני התוודעתי לעולם של הקהילה הרפורמית והייתי בא פעמים רבות לבית הכנסת ושם גם הנצחנו את זכר הוריי. ותמיד תמיד זו פינה חמה אצלי. תודה רבה.

תודה, חבר הכנסת נחמן שי. אני מזמין את הרב דניאל פרידלנדר, נשיא האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת.

בוקר טוב. חם היום, סוף סוף, אנחנו זקוקים למעט חום, אנחנו זקוקים לתקווה. הבחירות שחזינו בהן בארץ ואלה שאנחנו רואים בצפון אמריקה ובצרפת, כל זה לא נותן לנו הרבה תקווה שאידיאלים שוב יזכו בתמיכת הרוב. סבי עבר מפינסק ליפו ב-1911 כי הוא רצה לחיות במקום שבו יזכו ערכיו לשוויון עם ערכי האוכלוסייה, כשהרוב התייחס למיעוט בכבוד וערכינו השתקפו בחוקים ובחיי היום יום.

בארץ ישראל ובצפון אמריקה התברכנו בכך שיש קהילות יהודיות חזקות שהן בטוחות בעצמן. אני ניצב כאן בפני חברי הכנסת הבוקר ומייצג את הנציגות של היהדות המתקדמת מ-50 קהילות בעולם כולו ששם לא רק היהודים הם מיעוט, אלא יהודים רפורמים הם בעצם מיעוט בתוך המיעוט היהודי והם עומדים גם כן בפני אותם אתגרים שאחינו כאן בארץ עומדים בפניהם.

ובקרב הנציגים הבוקר, הרבנים הרפורמים והמנהיגים מצרפת, מאוסטרליה, מאוקראינה, מדרום אמריקה, הם כולם רבנים גאים שנאבקים מדי יום כדי שיוכרו על ידי אחיהם האורתודוקסים בארצם. לא רק שהם צריכים להתמודד עם אנטישמיות אלא גם עם אנטישמיות פנימית, יהודית, וזה דבר שאסור שיארע כאן בארץ. זה ממש בלתי נסבל גם במקומות אחרים כמובן, אבל עם ישראל חייב להתמודד, חייב לעמוד בציפיות של כלל ישראל, צריך לחיות את זה ואיך שאנו מתייחסים למיעוט בארץ, איך אנו מתייחסים למיעוט בכל מקום, זה למעשה נותן לנו את הערך.

אנו ניצבים בפני חברי הכנסת היום ואומרים, אנו תקווה להיות שותפים בארץ ישראל ולעמוד בערכים הגבוהים ביותר ולהיות שותפים לכם. תודה רבה.

תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי לשאת את דבריה, בבקשה.

בוקר טוב. תענוג להיות פה, תודה שבאתם, במיוחד בימים אלה, זה לא טריוויאלי. אז ממש תענוג לאחר אתכם ואתכן, תודה רבה. וכמובן גלעד. אני לא רוצה לדבר במונחי מצע על גלעד. אני לא יודעת כמה אתם יודעות ויודעים על התרומה האדירה שיש לגלעד קריב בהבנה של ישראליות וישראלים שיהדות היא לא רק מה שאנשים לבושים בשחור אומרים להם. זה דרמטי.

ועוד קומה רדיקלית בהבנה הזאת נעשתה בזכותה של ענת הופמן, כמובן. ענת, ההישג העצום שבאמת הוא מדובר במונחים היסטוריים, של מה שטפו טפו טפו עומד לקרות בכותל, זה לא מושלם, לצערי, וצריך להגיד את זה כי יש בצד אחד את ההישג העצום, בצד שני רחבת הכותל שנשארת בית כנסת אורתודוקסי מחמיר, שזה, אני לא רוצה להגיד מילים קשות כמו טרגדיה, אבל מה שהולך לקרות בצד השני הוא נס והנס הזה רשום, בין השאר, על שמך, יקירתי, ועל שם הקבוצה האמיצה, המדהימה, המסורה שלא הניחה כל כך הרבה שנים ולא נכנעה במאבק ולא התקפלה ולא נבהלה ולא נרתעה. זה לא דבר קל ערך. אז באמת תודה.

אני גם רוצה להתנצל בפניכם ובפניכן על זה שבבית הזה, שמייצג את הריבונות הישראלית, קוראים לכם בשמות. לצערי אנשים שעושים את זה הם אנשים שלא מבינים את היהדות, פשוט לא מבינים את היהדות, וחמור מזה, הם גם לא מבינים מה זה דמוקרטיה. הם לא מבינים מה זה דמוקרטיה והם לא מחויבים לדמוקרטיה. לא צריך, אגב, ללכת לאנשים אורתודוקסים בשביל זה, אפשר לצטט את גאון הדור, הרבי שלדון אדלסון, שאמר Israel doesn't have to be a democracy, אז לצערי זאת ההשראה והגיבוי. לכן אני חוזרת ומציינת כמה אני שמחה שאתן ואתם כאן וכמה אתם באמת השותפות והשותפים שלנו למאבק על מדינת ישראל כמו שכולנו מאמינות ומאמינים שהיא צריכה להיות, כמו שאני רוצה להגיד שאין לי ספק שהיא תהיה בסופו של דבר.

ואני רוצה להגיד לכן ולכם, אני יודעת שלראות את ישראל מרחוק זה לפעמים נראה horrific, לצערי גם לחיות בישראל לפעמים זה horrific והרבה פעמים אנחנו נוטות ונוטים להתייאש, כי אנחנו חלשים, כי אנחנו בקלות מתייאשות ומתייאשים, כי אנחנו לא משיחיים, כי אנחנו לא הולכים עם הראש בקיר, כי אנחנו לא הולכים בכוח, כי אנחנו לא הולכים נגד כי אנחנו רוצות ורוצים ללכת בעד ובעד לפעמים יותר קשה, התנועה הזאת היא יותר קשה לפעמים. אבל אני רוצה להגיד לכם משהו, המטוטלת תמיד חוזרת, תמיד היא חוזרת, ככה זה באנושיות, ככה זה בפוליטיקה, היא תמיד חוזרת. האחריות שלנו היא להיות כאן יציבות ויציבים, בטוחים בעצמנו כשהיא תחזור בפעם הבאה, כי היא תחזור. ואתן ואתם שותפות ושותפים שלנו לדבר הזה.

כמו שאמר חברי נחמן, זה כן משנה מי ראש הממשלה וזה כן משנה מי בשלטון, ומשום שאנחנו במוקדם או במאוחר נהיה בשלטון ובוא נחזיק אצבעות שנצליח לעשות את הדבר הנכון כשנהיה בשלטון - - -

זה דבר שאני לא מסכים.

אבל אני מבטיחה לכן ולכם שאנחנו, כמו שהיום אנחנו עושות ועושים את הכי טוב שאנחנו יכולות, אנחנו בטח ובטח נעשה את זה כשהמטוטלת תחזור. אז שוב תודה רבה רבה לכם על השותפוּת ועוד מעט. תודה רבה.

תודה. אני מזמין את חבר הכנסת מייקל אורן לשאת את דבריו.

בוקר טוב, תודה, כבוד היושב ראש. כבוד רב לראות את כל החברים פה. כמה זה מוזר, אני פה נציג כנסת מול רובכם אמריקאים, אבל מה שכיף פה, סוף סוף בבניין הזה יש לי אולם מלא אנשים ששותפים למבטא שלי. אני לא שומע את המבטא, אומרים שיש לי מבטא, אני חושב שלהם יש מבטא. נגוסה, יש לך איזה מבטא, לא? מרב בכלל.

וגם שותפים לתפיסת העולם שלי. זה מה שאולי הכי נוגע ללב. אתם מכירים את הרקע שלי, איפה שאני גדלתי, בבית כנסת קונסרבטיבי, עליתי לארץ, הצטרפתי לקהילה רפורמית כאן בירושלים, לכן המחויבות שלי לפלורליזם היהודי באה מהבית, גדלתי איתה והבאתי אותה ארצה. מאז עלייתי לארץ אני פועל להמחישה גם בתפקידים קודמים שלי וגם בתפקיד הנוכחי שלי.

מה פירוש? בשבילי הציונות כרעיון מושתת על האמונה בקיומו של עם יהודי, מדינת ישראל כמדינת לאום של העם היהודי מושתתת על קיומו של עם יהודי. בלי עם אין מדינה, בלי עם אין ציונות. כחלק מתפיסת העולם הזו של קיומו של עם ומדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי אין מצב, לא מתקבל על הדעת מצב כזה שליהודים רפורמים אין נגישות למקווה שנתמכת על ידי מדינת ישראל. אין מצב. אין מצב שבן של שגריר מסוים, שמתחתן פה בירושלים על ידי רב רפורמי שמוכר על ידיכם, בנוכחותו של נשיא המדינה, הנשיא פרס, שטקס הנישואין הזה לא מוכר על ידי מדינת ישראל. אין מצב כזה.

אנחנו מדינת לאום של כל העם היהודי באשר הוא ואיך הוא מחליט לקיים או לא לקיים חלק מיהדותו. אבל התפיסה הזאת בעיניי היא דו סטרית, הנה החלק אולי היותר קשה של דבריי. דו סטרית, משום שאם אנחנו חלק מאותו עם, גם העם שיושב מחוץ לארץ, גם העם שמשתייך לתנועה הרפורמית הפרוגרסיבית, צריך להפגין הבנה ותחושה של שייכות לעם שלנו פה. כפי ששמעתם מדבריה של חברת הכנסת מרב מיכאלי, יש לנו חילוקי דעות מסוימים פה בתוך הבית, אנחנו לא מסתירים אותם, מי שעולה למליאה יכול לשמוע אותם בטונים גבוהים מאוד ומאוד נדיר שאנחנו מגיעים למשהו שהוא קרוב מאוד לקונצנזוס בבניין הזה. במהלך הקיץ האחרון הגענו למשהו מאוד נדיר, קונצנזוס סביב הנושא של הסכם הגרעין האירני, שהדבר מהווה סכנה למדינה הזאת. הבית הזה, לפחות המפלגות היהודיות, באו אליכם ואמרנו 'הנה, הדבר הזה מסכן את ילדינו ונכדינו' ולא תמיד זכינו לאוזן קשבת, כמו שצריך, כמו תחושה שנובעת מתחושה של עם אחד.

חשוב לציין שגם כשיש חילוקי דעות בנושא של חוק העמותות, שמעתם על חוק העמותות? אבל אין לנו חילוקי דעות, לפחות בקרב המפלגות היהודיות, לגבי הבעיה שנובעת מכך שיש מדינות אירופאיות שתומכות בעמותות שלא רק מתנגדות למדיניות של ממשלת ישראל הנבחרת, אלא יש כאלה שמתנגדות לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כשאנחנו באים אליכם עם בעיה כזאת אנחנו מצפים גם לתחושה של עם.

אני מאוד מחויב, כמי ששמע במשך שנים, יחד עם כמה מכם, על מה צריך על מנת להשיג את ההסכם הזה סביב האזור לתפילה בכותל הדרומי. אני מחויב ליישום ההסכם הזה. לא ייתכן, אני אומר את זה כחלק מהעם היהודי, אני פונה אליכם גם, להפגין באופן הדדי אותה תחושה של שייכות, של אחדות, של אחווה, כי אין לנו מדינת ישראל אחרת, אין לנו עם אחר, אנחנו שייכים לעם אחד. תודה רבה.

תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה.

שלום לכם. התבקשתי לקצר למרות שהשפה הערבית היא שפה ארוכה שיש לה התחלה, אבל אין לה סוף. הייתה חברת כנסת, ישנה, אבל היא אמרה לפני כמה ימים שאין מדינת פלסטין בגלל העובדה שערבים לא יכולים לבטא את הפ"א, אז אני חושש לדבר על peace, שמא ה-peace יתברר כביס.

הם רפורמים.

עבדכם הנאמן החליט, אני החלטתי לחבור לפוליטיקה דווקא דרך מפלגה שגם הגדירה את עצמה כמחנה ציוני והיא כמובן גם מפלגה יהודית. כלומר אני, הערבי, נמצא במפלגה שהיא גם יהודית אבל גם ציונית ואני אומר לכם, באמת ביושר ובאומץ, לכם מגיעה מדינה, מגיעה לכם מדינת לאום, אתם סבלתם גם באלפיים שנות גולה ואתם שילמתם את המחיר הגבוה ביותר בהיסטוריה המודרנית ולעם היהודי מגיעה מדינה. אבל באותה נשימה, לפני שמישהו יפצח במחיאות כפיים, באותה מידה לעם הפלסטיני, העם הפלסטיני ראוי למדינתו.

אני אפילו לא רוצה להתווכח עם שום הגדרה שהטיף אליה, די בצדק מבחינתו, ידידי מר אורן, שיש לי כמובן רק הערכה אליו, על ההגדרות של המדינה. יש לנו כמובן ויכוח, אבל עכשיו אני לא רוצה להתווכח, אני רק אומר שמעבר לעובדה שהעם הפלסטיני ראוי למדינתו, אבל גם לעם הפלסטיני יש שכול ויש דמעות ויש כאב ויש טרגדיות. לא יכול להיות שנאמר בפרהסיה, מנהיגי המדינה, שאותה אני מכבד, ואני הרי אמרתי כבר, אתם ראויים למדינתכם, להגדרה עצמית, שכל מה שחפץ לו העם היהודי במסגרת הצדק, לא הפואטי, אלא הצדק הערכי, אבל איך אפשר לומר שליהודים יש שכול ולפלסטינים אין שכול? זה מייסר אותי, זה גודע את הגידים שלי, זה פוגע בנימים שלי וזה גורם לי להתפתל פעם אחר פעם. אינכם מבינים איך עבר עליי הלילה הזה. ברגע שמנהיגי המדינה היהודית, שראויה להגדרה עצמית ולבית לאומי, היא יכולה גם להתנער מזכותו של הפלסטיני אבל גם להכחיש את כאבו, את כאבה של אם פלסטינית שמאבדת את בנה, לא יכול להיות.

אני חושב שדווקא מרבנים רפורמיים, והיה לי הכבוד, גבירותיי ורבותיי, להכיר במהלך מסע הבחירות המרתק שלי אחד מהאנשים הכי מעניינים שפגשתי בחיי, הרב הרפורמי הרב גלעד קריב, אני אומר זאת ומצטמרר, היה לי העונג וגם הכבוד הערכי לחבור לאישיות כל כך ערכית, כל כך אנושית, כל כך חוברת גם לנרטיב של האחר, תוך כדי אי התעלמות מהנרטיב של ערכים אוניברסאליים שאנחנו כל כך משוועים להם באזור שותת דם, באזור מלא שכול, והאיש הזה לימד אותי פרקים, באופן בלתי ישיר, מה היא רבנות רפורמית.

אנחנו חרגנו מהזמן.

שהיהודים יחליטו, הערבי חייב לקצר או להאריך? מה? אני מודה לכם, תודה רבה.

תודה רבה לך. תודה לכולם. אני רוצה לסכם את הדיון. הצטרף אלינו חבר הכנסת יאיר לפיד מ'יש עתיד'. אני נותן לך עכשיו ואני אסכם אחר כך.

שלום לכולם, נהדר להיות פה, תודה שאתם מארחים אותנו. לפני 72 שנה בגטו בבודפשט סבתי קראה לאבי, הם היו במרתף, יש להניח רבע מגודל האולם הזה, 600 יהודים, וסבתי קראה לאבי ואמרה לו 'אולי אתה לא תזכור את הדבר הזה, אבל היום זה בר המצווה שלך. אבא שלך לא יבוא כי הוא כבר נפטר במאוטהאוזן ואני לא יכולה לאפות עוגה, אבל יש משהו אחד שאני יכולה לעשות'. תוך כדי השואה היה לה בקבוק קטן של בושם שאנל 5 והיא שברה אותו על הרצפה והיא אמרה 'לפחות זה לא יסריח בזמן יום ההולדת של הבן'. אף אחד לא שאל את עצמו לאיזה זרם של יהדות הייתה קשורה הבר מצווה הזאת.

הפלורליזם היהודי, אין פירושו שיש סוגים שונים של יהודים, אין דבר כזה יהדות שונה. פירוש הדבר שישנן דרכים שונות שאנחנו יכולים לגלות ולחקור בנשמותינו ולהיות חלק מהמסע המופלא הזה שנקרא להיות יהודי, להיות חופשי, לשאול עצמנו שאלות, לגלות, לחקור, לחשוב ולשאול. לא ייתכן ולא נאפשר לדבר הזה שהדמוקרטיה היחידה בעולם ששם לא יהיה חופש דת ליהודים תהיה דווקא ישראל. לא ייתכן.

לכן אני והמפלגה שלי, אנחנו נמצאים כאן עבורכם. הייתה לי שיחה ארוכה עם הרב ג'ייקובס שלשום, כל מה שדרוש, כל מה שאתם תרצו נעשה יחד איתכם. אנחנו חלק מכם, אנחנו מברכים אתכם, מודים לכם ותודה שבאתם.

תודה. כפי שאמרתי בפתיחה, אני אומר שמטרת הדיון היום בוועדה היא לחזק אתכם ובאמצעותכם את השותפות בין מדינת ישראל לבין התפוצות וכן לחזק את המדינה היהודית והדמוקרטית, שכל יהודי שנמצא, אם הוא נמצא בניו יורק, או במוסקבה, או באדיס אבבה, או בלונדון, ירגיש שמדינת ישראל היא הבית שלו והיא המדינה שלו.

בדיון יוצא מן הכלל השתתפו חברי כנסת מרוב הסיעות בכנסת, מהליכוד, מהמחנה הציוני, מ'כולנו', מ'יש עתיד', מהרשימה המשותפת, ממרצ, בסך הכול 15 חברי כנסת השתתפו. מאז שאני יושב ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, זה מספר שיא של השתתפות.

אני מבקש להודות לכם, שוב, על הגעתכם לכנסת ישראל. הוועדה בראשותי תמשיך לפעול לחיזוק הקשר בין יהדות התפוצות לבין המדינה היהודית והדמוקרטית מדינת ישראל. במסגרת תפקידי או במסגרת התפקיד של הוועדה, כמפקחת על פעילות הממשלה, נפעל לעקוב אחרי יישום הבטחות שניתנו על ידי ראשי המדינות. זאת כחלק של הפלורליזם היהודי הנוגע לדמותה וערכיה של מדינת ישראל.

אני שוב רוצה להודות לכם, לכל המשתתפים, תודה שהגעתם, אני סוגר את הדיון. נשיר את התקווה.

(התקווה).

הישיבה ננעלה בשעה 11:15.