הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 106

מישיבת ועדת הכנסת

יום שני, ו' באדר א התשע"ו (15 בפברואר 2016), שעה 12:15

1. הצעת חברי הכנסת צחי הנגבי ומרב מיכאלי לתיקון תקנון הכנסת בנושאים: שעת שאלות והצעות אי-אמון בממשלה

2. קביעת ועדות לדיון בהצעות חוק והצעה לסדר היום:

א. הצעת חוק התקנים (תיקון - מעבדה מוסמכת לאישור ייבוא טובין), התשע"ו-2015

ב. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ו-2015

תמ"א 41 וקידום הפחתת השימוש בפחם

3. בקשת יושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה להעברת הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ה-2015 (פ/147/20), מהוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה

4. בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעות חוק לקריאה ראשונה:

א. הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22), התשע"ו-2016

ב. מוסר תשלומים לספקים, התשע"ו-2016

5. בחירת ממלא מקום ליושב-ראש הכנסת בעת העדרו מהארץ

6. הצעת חברי הכנסת צחי הנגבי ומרב מיכאלי לתיקון תקנון הכנסת בנושאים: שעת שאלות והצעות אי-אמון בממשלה

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר

רוברט אילטוב

יואב בן צור

מכלוף מיקי זוהר

שולי מועלם-רפאלי

איילת נחמיאס ורבין

רועי פולקמן

יואב קיש

איתן ברושי

איתן כבל

עליזה לביא

יעל כהן-פארן

מיכל רוזין

מיקי רוזנטל

אעידה תומא סלימאן

עמיחי פישמן - ממונה ייעוץ משפטי, הרשות לזכויות ניצולי השואה, משרד האוצר

אביעד נימקובסקי - לשכה משפטית, משרד האוצר

לאה ורון - מנהלת ועדת הכלכלה, הכנסת

ענת כהן - מנהלת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הכנסת

נעה בן שבת - יועצת משפטית, הכנסת

רונית חייקין יעקבי - מנהלת סיעת מרצ

רומן גרביץ - מנהל סיעת ישראל ביתנו

יאיר פז - דובר מפלגת המחנה הציוני

ארבל אסטרחן

אתי בן יוסף

הילה מליחי

1. הצעת חברי הכנסת צחי הנגבי ומרב מיכאלי לתיקון תקנון הכנסת בנושאים: שעת שאלות והצעות אי-אמון בממשלה

אני פותח את הישיבה. נתחיל בהצעת חברי הכנסת צחי הנגבי ומרב מיכאלי לתיקון תקנון הכנסת בנושאים: שעת שאלות והצעות אי-אמון בממשלה. אנחנו העלינו את זה לפני כחודש. מרצ והרשימה המשותפת ביקשו לדחות את הדיון. מרצ טוענת שמההתחלה היא הייתה נגד, והרשימה המשותפת היו בעד ועברו להיות נגד. האופוזיציה רצו זמן לדסקס את העניין ביניהם. בינתיים, בעקבות פניות של סיעות שונות, עשינו תיקונים קטנים מאוד שנשמעו לנו נכונים. אני אומר לכם את זה במפורש, למרות שזה אופוזיציה-קואליציה בהסכמה, אבל האופוזיציה חזרה בה מההסכמה הזאת, אני מתכוון להעביר את ההסכמה - - -

לא כל האופוזיציה חזרה בה מההסכמה.

לא כל האופוזיציה. אני מתכוון להעביר את זה כפי שהוסכם, למרות שאם אין הסכמה, אז אני יכול לעשות מה שאני רוצה. אני לא מתכוון לשנות את ההסכמות שהיו. אבל תגידי לי מה השינויים מההסכמות שהגענו אליהן. גם התעסקתי בזה, לא רק צחי. אני גם התעסקתי בזה בסוף.

אני מציעה לעבור על זה ברצף, ואני אפנה את תשומת הלב איפה שיש שינויים. הנוסח הזה גם הופץ לקראת הישיבה שהייתה אמורה להיות בשבוע שעבר ובוטלה, וגם לקראת הישיבה היום. אנחנו מדברים על סעיף 44 לתקנון שעניינו הבעת אי-אמון. הכול הוא מכוח חוק יסוד: הממשלה, סעיף 28, שגם הנוסח שלו מונח לפניכם, כי צריך לוודא שאנחנו תואמים לנוסח חוק היסוד. סעיף קטן (א) כולל הגדרות שלא מוצע לגעת בהן לעומת מה שקיים היום – הגדרה של סיום הדיון וסעיף העומד על סדר-היום. תיכף תראו איפה משתמשים.

רגע, החוק לא לפנינו, אני לא יודע למה.

החוק למעלה.

זה החוק הקיים?

בדיוק. נוסח סעיף 28. אני אזכיר רק במילה שלפי חוק היסוד החדש כפי שתוקן בסוף הכנסת הקודמת, כל סיעה יכולה להביע אי-אמון, אבל אי-אמון מחייב הודעה על הרכב ממשלה חדשה וקווי היסוד שלה, ואם אי-האמון מתקבל, מיד הממשלה החדשה מתחילה כהן.

בעיקרון, בגלל ההסכמות, אמרנו שזה יחול עד סוף הקדנציה הזאת.

אני אגיד משהו. חוק היסוד תקף ללא הגבלה, ונגיד מה השינוי. תסתכלו החל מסעיף קטן (ב) בעמוד הראשון: "סיעה או מספר סיעות יחד רשאיות להגיש הצעה להביע אי-אמון בממשלה ואמון בממשלה אחרת; הגישו מספר סיעות הצעה אחת, יראו אותן כסיעה אחת לעניין סעיף זה". זה גם המצב היום. כמו היום, יכולות להיות שתי דרכים להביע אי-אמון בממשלה, כי בישיבה הקודמת דיברנו על ביטול אחת הדרכים. שתי הדרכים יישארו. או הצעת סעיף לסדר-היום, מה שאתם מכירים בימי שני, או הצעה בסיום הדיון בכל סעיף העומד על סדר-היום. יש קריאה ראשונה או שנייה.

בואי נסביר. ההגבלה הזאת של עשר בשנה - -

כן, תיכף נגיע להגבלה.

- - היא לא מונעת מה שיש היום, שכל סיעה יכולה לומר שהצבעה מסוימת היא הצבעת אי-אמון. זה נשאר.

כמו שהיה בחוק העמותות בשבוע שעבר.

זה לא עשר, זה הרבה יותר אם משתמשים - - -

סיעה שרוצה להביע אי-אמון מוסרת למזכיר הכנסת הודעה בכתב על קווי היסוד של המדיניות, על ההרכב וחלוקת התפקידים, כמו שאמרתי חוק היסוד מחייב. "ההודעה תהיה חתומה בידי חבר הכנסת המיועד לעמוד בראש הממשלה המוצעת ותצורף לה הסכמה של כל השרים המיועדים; ההודעה תעמוד בתוקפה כל עוד לא מסרה הסיעה הודעה אחרת". זה אומר שאם סיעה הודיעה שהיא מסרה הודעה על קווי היסוד ועל ההרכב, ושבוע אחרי היא עוד פעם רוצה להביע אי-אמון, את ההודעה הזאת היא לא חייבת להגיש מחדש. הגישה פעם אחת, זה נשאר עד שהיא תודיע אחרת.

מקלה על האופוזיציה.

נכון.

"(4) מזכיר הכנסת יביא לידיעת חברי הכנסת את ההודעה" - - -

מי ראש הממשלה שבפעם האחרונה החלטתם עליו?

זהבה גלאון הייתה.

זהבה גלאון.

הם טוענים שלפעמים אנחנו מביאים אנשים מבחוץ, לא אצלנו בסיעה.

ראש הממשלה חייב להיות חבר כנסת.

לא, בכלל, הם טוענים - - - אנחנו מביאים אנשים חיצוניים.

אתם גאונים במחנה הציוני. זהבה גלאון מופיעה ואומרת שהרצוג לא מייצג אותם יותר. אז את מי אתם שמים כראש ממשלה חלופי? אותה. מה זה אומר על מה שהיא אומרת על הרצוג? תחשבו על זה.

באי-אמון?

לא משנה, באופן כללי.

אה, לא, זה לא היה אי-אמון. דובי, אל תבלבל אותי. זה הפך להיות אי-אמון, זה לא היה אי-אמון.

מזכיר הכנסת יביא לידיעת חברי הכנסת את ההודעה הזאת על ההרכב ועל קווי היסוד של הממשלה עד תחילת ישיבת הכנסת שבה יתקיימו הדיון או ההצבעה על הצעת האי-אמון; לא הוגשה ההודעה לפני פתיחת הישיבה כאמור, לא תתקיים הצבעה על הצעת האי-אמון. זאת אומרת, גם במקרה של אי-אמון בסוף נושא, צריך להגיש את ההודעה מראש. זה יכול להיות באותו יום או במועד קודם יותר. לא יהיה יותר מצב, כמו שקרה בפעם האחרונה, שהיו"ר אמר צריך לעשות הפסקה בשביל שיגישו הרכב ממשלה ונשלח - - -

זה השינוי שעשינו מהנוסח הקודם. זאת אומרת, שיגישו יום לפני.

הם יכולים גם חודש לפני.

אי-אפשר בספונטניות.

בדיוק. ההודעה יכולה להיות ספונטנית.

את יכולה להשתמש בהגשה שהגשת. זאת אומרת, זה חל גם על זה. אתם לא צריכים לעשות את כל התהליך עוד פעם. אבל אי-אפשר ברגע האחרון, לא יודעים מה הרכב הממשלה.

נכון. שוב, בגלל השינוי הזה שממשלה פתאום יכולה לקום בהצבעה.

בהצעה להביע אי-אמון בממשלה המוגשת בדרך של הצעת סעיף לסדר-היום, מה שיש בימי שני, יש לציין את עילת ההצעה; עילת ההצעה לא תשונה אלא במקרים אלה – זה מה שקיים גם היום, לא נגענו בזה. אני עוברת לסעיף קטן (ג) בעמ' 2. עכשיו אנחנו מדברים על המכסות. פסקה (1) זה החידוש הגדול.

"(ג) (1) לא יתקיימו בכל מושב של הכנסת יותר מעשרה דיונים להביע אי-אמון בממשלה שהוגשו בדרך של הצעת סעיף לסדר היום". זה לא יהיה יותר בכל יום שני, אלא במושב. מושב זה שני כנסים, עשר פעמים. תיכף תראו מתי זה עשר פעמים. מוצע שזה יהיה בתוקף רק בכנסת הנוכחית. לעניין אי-אמון בסיום דיון בסעיף שעומד על סדר היום, נשארות המכסות הקיימות היום.

לא, זה לא מה שכתוב. יחולו רק בתקופת הכנסת הנוכחית?

כן.

אז צריך לכתוב יחולו רק, כי יש פה עניין של חוסר בהירות, אולי יחולו ומפה הלאה.

לא, ואז יחזרו למצב הקודם. נכון, זה לא מנוסח כהוראת מעבר.

אז צריך להבהיר.

להוסיף את המילה רק.

יחולו רק.

בסדר. קיבלנו את זה.

לעניין אי-אמון בסוף נושא, תישאר המכסה שקיימת היום. כלומר, סיעה שיש לה פחות משבעה חברים יכולה שלוש פעמים במושב. בין שבעה לתשעה, עד ארבע פעמים. סיעה גדולה יותר, אין לה מגבלה.

אני רוצה שתסבירי למה הצעת (ג)(1) מסייעת לסיעות הקטנות. כי היום הסיעות הקטנות לא יכולות להגיש הרבה מאוד הצעות אי-אמון, לעומת זאת, בנוסח הזה, גם מרצ, גם ישראל ביתנו, כולן מקבלות העדפה ממה שהיה עד עכשיו.

הם יכולים עשר פעמים, פלוס השלוש - - -

בדיוק.

לסיעות הקטנות זה עוזר, כמו שאמר יו"ר הוועדה.

עוזר מאוד לקטנות, היום אין להן את זה.

כי עשר הוא מועדים לכולם. המכסה שהייתה עד היום, גם לסוף נושא וגם לימי שני, תחול עכשיו רק בסוף - - -

עכשיו הבנתי.

מזכיר הכנסת ינהל רישום של ההצעות. סעיף (ד) הוא הסעיף שיש בו כמה דברים חדשים. הוא מדבר על עד מתי אפשר להודיע על עשר הפעמים האלה. זה טיפה מורכב, תראו מה זה אומר. "סיעות האופוזיציה שמספר חבריהן מהווה רוב מקרב סיעות האופוזיציה יודיעו ליושב-ראש הכנסת, עד יום ג׳" – היום אפשר להודיע שרוצים אי-אמון ביום שני עד יום רביעי בסוף המליאה. פה העירו לנו שאם יודיעו עד יום רביעי בסוף המליאה, למשל סיעת המחנה הציוני, איך סיעות אחרות ידעו שבשבוע הבא - - - אי-אמון ויגישו גם? לכן מוצע פה איזשהו הליך דו-שלבי: עד יום ג׳ בשעה 18:00, יודיעו סיעות האופוזיציה שמספר חבריהן מהווה רוב מקרב סיעות האופוזיציה, שיש בהן יותר ממחצית מ-59 חברי האופוזיציה, כי הן מבקשות שהצעתן להביע אי-אמון בדרך של סעיף לסדר-היום תידון בישיבת הכנסת הרגילה הראשונה בתקופת כנס הכנסת, ליום שני, בשבוע שלאחר מכן. ואז, בישיבה הזאת של יום שני, יידונו כל ההצעות שהוגשו עד יום רביעי למחרת בשעה 18:00. זאת אומרת, עד יום שלישי ב-18:00 יודיעו הסיעות שהן מבקשות מועד אחד מהעשרה ביום שני. תהיה יממה, עד יום רביעי ב-18:00 לכל סיעת אופוזיציה או קואליציה שרוצה להגיש אי-אמון להגיש, ואז כל הבקשות שהוגשו עד יום רביעי ב-18:00 יידונו ביום שני. וזה יחול גם בשבוע שאין בו שלוש ישיבות רגילות של הכנסת, אלא אם הודיע יו"ר הכנסת אחרת כפי שיודיע. אם נגיד יש איזה חג, ואז שני, שלישי, רביעי זה חג או משהו כזה.

אפשר להעיר הערה כאן?

את רוצה להעיר הערה על זה? מה ההערה?

אני אגיד לך מה זה ייצור. זה ייצור שאנחנו ביום שלישי באופן אוטומטי נבקש אי-אמון כדי שיהיה לנו, כי אנחנו לא יודעים מה יהיה עד יום רביעי.

למה?

אנחנו אף פעם לא היינו מוגבלים בזמן. אני חושבת שגם הזמן של יום רביעי ב-18:00 הוא לא נכון. נניח שהמליאה היא עד 22:00 וקורה משהו ב-20:30 בלילה, אתם מונעים ממני אולי להצטרף.

ואם קורה משהו בחמישי בבוקר? מה זאת אומרת אתם מוגבלים? גם היום אתם מוגבלים.

מה ההבדל? אני לא הבנתי את העניין. היום את מוגבלת, את לא יכולה להגיש מתי שאת רוצה.

אני יכולה להגיש ביום רביעי עד סוף סדר-היום.

אבל את לא יכולה להגיש עשרה, את יכולה להגיש – כמה היא יכולה להגיש?

לא משנה, אני מבקשת לא להגביל אותנו ביום רביעי ב-18:00, אלא עד סוף סדר-היום של יום רביעי.

זה נשמע לי לגמרי הגיוני, הרבה פעמים סדר-היום נגמר אפילו לפני 18:00.

מה שהיא אומרת, שהיא תוכל להצטרף. יש לנו בעיה עם זה?

אני אגיד לך למה רציתי לכתוב שעה. א', רציתי - - -

ואז תתמכו אם אנחנו נתקן לך את זה? לא שמעתי.

אין לי זכות הצבעה.

לא משנה, מרצ יתמכו? אני אוהב לתקן למי שתומך, לא למי שלא תומך.

דוד, כיוון שעמדנו ידועה בעניין הזה, אז תן לי להעיר לך שתי הערות. הערה אחת, קודם החמצתי, ואני לא לגמרי יודעת איך – בסעיף (ב)(4) – וסליחה שאני חוזרת אחורה.

עוד לא סיימנו להקריא.

אני מתנצלת, אבל כיוון שהפעם זה הובא בלי סימון תיקונים, אז אני – זו הערה אמתית לסדר. זה בא בלי סימון תיקונים, ואני לא אוהבת את זה.

כי אחרת הכול היה בצבעים, כי החלפתי את כל הסעיף.

יקירה שלי, אין מה לעשות, אני מעדיפה את זה לפעמים בצבעים. אין מה לעשות. את יודעת שאני סומכת עליך במלוא מובן המילה.

אגב, יש לי, פשוט הכול מחוק וכתוב מחדש, בגלל זה.

אני מבינה את הבעיה, אבל תבינו את הבעיה שלנו. הבעיה עם (ב)(4) שאין שום סיבה בעולם שאנחנו נחרוג מהנוהג שמקובל עד היום שאנחנו בהצבעה על החלטה – נניח תוך כדי הצבעה, דיון בחוק, אנחנו רוצים להפוך אותו להצבעת אי-אמון. אין שום סיבה שיילקח מאתנו הכלי הפרלמנטרי הזה.

זה לא נלקח. זה לא נלקח, איילת.

אני אסביר לך מה הבעיה, זה לא נלקח. זה לא נלקח, לא הבנת את זה.

כן. כן. אתה צריך להודיע - - -

- - -

למה?

אני אסביר לך מה היה בפעם האחרונה. איילת, בפעם האחרונה הייתה הצעת חוק שאמרתם, אבל לפי החוק היום של אי-אמון, צריך להציג ממשלה חלופית וכולי. אז היינו צריכים להמתין, ואז העברנו את זה באינטרנט, ולא כולם ראו. אז מה שאנחנו אומרים - - -

גם ההמתנה הייתה פיקטיבית.

מה שאנחנו עושים הפעם, שאנחנו לא מחייבים בכל פעם להגיש מחדש. אם הגשת פעם אחת, את יכולה להגיד אני מסתמכת על ההצעה שהגשנו לפני חודש, אין בעיה עם זה.

זה יהיה לך לכל הקדנציה. את הגשת קווי יסוד, זה יהיה לך לכל הקדנציה.

ב-1 במרץ הגשת, ושבוע אחרי זה - - -

אין פה שום בעיה. אין פה שום בעיה.

אבל עדיין צריך להודיע - - -

רק את ההודעה על הרכב הממשלה, לא את ההודעה על האי-אמון. את האי-אמון אתם יכולים עדיין - - -

מה זאת אומרת? רגע, ארבל, אז את אומרת שבכל הצבעה - - -

זה מה שאומרים, שצריך להיות בקנה, במגירה, כל הזמן הצעת אי-אמון שהגשנו.

כן, אבל זה מה שאתם אומרים, אתם מבינים? זה מאוד מרחיק לכת.

היום יש חוק שאתם רוצים להביע אי-אמון בסוף שלו. אתם לא צריכים להודיע מראש שאתם תבקשו אי-אמון. אתם צריכים מראש - - -

תגידו זו לחודשיים הבאים הממשלה שלנו. תרצי להגיש, תגישי. יש בעיה, יש לקונה. יש את החוק, ויש את האפשרות הזאת. לא חשבו על זה.

דוד, בבקשה. יש לי בקשה. אני חושבת שזה לא מספיק מחודד ושזה לא מספיק ברור. אז אני מבקשת ממך שזה יהיה ברור באופן בלתי ניתן לפרשנות.

לתקן את הנוסח?

כן. לחדד אותו.

תגידי מה התיקון שאת רוצה.

אני רוצה לעבור על זה. חייב להיות ברור שאני לא צריכה להודיע מראש שהצעת חוק מסוימת הופכת להצעת אי-אמון בתחילת הישיבה, אלא מרגע שאני - - -

את יודעת מה, תכתבי ככה בסוף הסעיף: אלא אם כן הודיעו שבקשה לאי-אמון היא בתוקף. אם הם הודיעו, אז היא בתוקף, לא צריך לעשות חדש.

זו המשמעות, אתם מבינים את זה.

תסתכל על (3) – ההודעה תעמוד בתוקפה כל עוד לא מסרה הסיעה הודעה אחרת. זה תוקף לאורך זמן.

אז תפני לסעיף (3).

נכון, זו גם אפשרות.

(4) מפנה ל-(3).

הנה, לא תתקיים הצבעה, אלא אם כן - - -

צריך לקרוא את (3) ו-(4) ביחד. לפני פתיחת הישיבה – זה גם יכול להיות חודש לפני פתיחת הישיבה.

לא, לא הוגשה הודעה. איזו הודעה?

ההודעה שב-(3). כתוב: הודעה על הרכב וחלוקת התפקידים בין הסיעות.

תכניסי את זה שאם (3) בתוקף, לא צריך הודעה. לזה היא מתכוונת.

ארבל, תאמיני לי, הנוסח לא מספיק בהיר.

היא תנסח את זה. מה הנושא הבא?

בסדר, אני סומכת על ארבל.

הנה, אני עובר לסעיף שלכם. הבנת, תיקנו את זה.

הכוונה היא שעדיין בסוף נושא אפשר להפתיע - - -

מה עוד? איזו עוד הערה יש לך?

לא, כרגע אני חושבת שזה - - -

מה לגבי מה שהיא העירה לך?

רגע, וגם לגבי זה שאנחנו צריכים להודיע עד יום ג' בשעה 18:00.

מה הבעיה עם זה?

מה קרה? מה הלחץ?

תודיעי, מה קרה?

האמת היא שמי שביקש את זה הוא מנהל סיעת ישראל ביתנו, ואחר-כך דיברנו על זה בינינו.

זה נשמע לי הגיוני.

אני מכבדת מאוד את מנהל סיעת ישראל ביתנו, אני חייבת להסכים אתו?

למה ביקשתם את זה?

אם הם מחליטים ביום רביעי להגיש אי-אמון, אין לנו זמן התראה להגיש את האי-אמון. הם קובעים, כי הם הסיעה הכי גדולה. הם קובעים את הזמן של האי-אמון. אני מבקש - -

נשמע הגיוני, אני משאיר את זה.

- - התראה של 24 שעות.

מה קרה? אז תודיעו מראש, מה העניין?

אני חושבת שזה יותר מדי זמן מראש.

אבל אם ביום שלישי חשבנו שזה לא אקטואלי - - -

אני אסביר לכם איפה הבעיה, והוא צודק. הבעיה קיימת כשהרוב קובע. אם הרוב קובע, מאיפה הוא - - -

אנחנו למדנו מהטובים ביותר, ידידי.

תודיעו מראש, אז אני אצטרף.

- - - רביעי בבוקר להוריד, אז מה נעשה?

עד מתי הם יכולים לחזור בהם? כי הם אמרו אז כל שבוע נבקש.

כן.

אם ביום שלישי עד 18:00 - - -

אני לא לגמרי מבינה, אני מוכרחה להגיד לך, דוד.

איך הוא יכול בכל שבוע? הוא צריך עשר בחודש.

נכון. הוא יגמור את העשר שלהם. האם אנחנו נחזור בהם?

כי אם - - - להגיש איזה אי-אמון, אני לא יודע על זה.

למה אתה לא יודע על זה?

הם חייבים לתת לך את - - -

למה אתה לא יודע על זה? זה מה שאני רוצה להבין.

- - - לא הודיע.

אנחנו נכניס שאתם תודיעו, ואתם יכולים גם לחזור בכם.

עד מתי, עד יום ראשון, עד יום שני?

מה שזה אומר, שבכל יום שלישי - - -

עד יום ראשון אתם יכולים לחזור בכם. אז הם יקבלו את ההודעה, ואתם יכולים לחזור.

רגע, דוד, הבעיה היא - - -

אנחנו ממילא תלויים בהם.

הם צודקים בעניין הזה. לפי זה, הם לא יגישו בחיים.

דוד, קודם כל, אני לא לגמרי הבנתי למה הם לא יודעים, אבל רומן יסביר לי אחר-כך. תסביר לי דבר אחר. למה הדברים האלה, שלא היו בנוסח ובסיכומים המקוריים, נכנסו?

אני אסביר.

הרי אלינו אין מה לבוא בטענות, אנחנו - - -

אני אסביר. אני אסביר. בשביל זה תקיים דיון. הרי מה קרה פה?

אני חושבת שזה - - -

אז תקשיבי רגע, תראי את התהליך. ישבו צחי ו – לא הגיעו להסכמות. נשארו 12-10 סעיפים פתוחים. נכנסתי לעניין, הגעתי לסיכום. כשנכנסים לתמונה, וכל מיני סיעות אחרות באות ואומרות דברים שהם נכונים, אז אנחנו מכניסים אותם, אין בעיה. היא העירה עכשיו הערה, אנחנו הולכים על זה. אנחנו לא מחפשים פה להיות צודקים.

בסדר, אבל אתה תרצה שאנחנו נצביע על זה – אנחנו נעשה הקראה של סעיף-סעיף להצבעה?

לא סעיף-סעיף, אנחנו מתקנים עכשיו.

לא, הוא לא מקריא את זה סעיף-סעיף. זה נראה לי לא הגיוני.

אנחנו מתקנים עכשיו.

הוא לא יעשה הצבעה על כל סעיף.

אני לא אכניס סעיף- סעיף.

הוא לא יעשה הצבעה על כל סעיף. אני חושבת שהסעיף הזה הוא לא לעניין.

מה לא לעניין?

עד יום ג'.

אבל יש בעיה עם ישראל ביתנו. מה את רוצה? אני לא מבין. מה זה, רק אתם קיימים? הם לא קיימים?

לא, אני חושבת שאנחנו התייחסנו מאוד לסיעות הקטנות.

ראיתי, מה זה התייחסתם. כל הסיעות הקטנות נגד. מרצ נגד, הרשימה המשותפת נגד, כולם נגד.

מרצ נגד כי הם נגד ההסכם באופן עקרוני, סליחה, זה לא אותו דבר.

נו, אז מה את רוצה? אני עוצר רגע את הישיבה כי יש בעיה עם יושב-ראש ועדת הכלכלה.

מה הבעיה שלך?

אני חושבת שזה לא מוצדק לעשות את זה - - -

אנחנו חושבים שזה מוצדק.

מאה אחוז, אז אנחנו מתווכחים, מה הבעיה עם הוויכוח? רוברט, למה אתם כועסים שאני מתווכחת אתכם?

למה את כועסת?

אני לא כועסת בכלל. אני לא מבינה מה הבעיה שלכם עם זה שאני מתווכחת אתך. זה מפריע לך שאני - - -

הצעת חוק התקנים. אני עוצר את הישיבה רגע.

כי את קובעת את סדר-היום.

אני הבנתי, רומן, אני הקשבתי לך רוב קשב, בניגוד אליך, שלא מקשיב. אני מקשיבה.

רבותי, אני עוצר את הישיבה בסעיף. אני עוצר.

2. קביעת ועדות לדיון בהצעות חוק והצעה לסדר היום:

א. הצעת חוק התקנים (תיקון - מעבדה מוסמכת לאישור ייבוא טובין), התשע"ו-2015

הצעת חוק התקנים. העלינו את זה לפני חודש או חמישה שבועות. ביקשנו להגיע להסכם בין ועדת הרפורמות לוועדת הכלכלה. כמעט הגיעו להסכם, ופתאום זה התפוצץ לנו.

אני יכול להגיד משפט על זה?

סליחה, אני מבקש, אדוני, אפשר?

אולי אני אציג את זה לפני?

תן לו להציג רגע.

אני אומר את זה עם המון הערכה. אני גם חבר בוועדה של חבר הכנסת כבל ומעריך אותו עד מאוד. אני רוצה לשתף טיפה מאחורי הקלעים של הדיון הזה. מדובר על חוק - - - שהוא רפורמה אדירה בנושא יוקר המחיה במדינת ישראל. מה שקרה – ואני מאוד מעריך את ועדת הכלכלה, שהיא עדיין ועדה בראשות האופוזיציה. ואני רוצה לשתף כאן את חברי הוועדה, כי אני לא יודע אם כולם יודעים, גם החבר'ה מהמחנ"ץ. יושב-ראש ההסתדרות, שאני מאוד מעריך אותו, אבל רמת המעורבות שלו בימים האחרונים בשיחות טלפון – משר האוצר ועד רבים מהיושבים כאן סביב לשולחן.

דווקא הוא לא צלצל אלי. מי שצלצל אלי הוא ברוש מהתאחדות התעשיינים. הוא לא צלצל אלי.

אני רוצה לספר לחברי הוועדה, כולל ידידי הטוב, איתן כבל, שאנחנו מקיימים אחת לשבועיים ישיבות עבודה עם התאחדות התעשיינים, עם ההסתדרות, עם שי בירן מההסתדרות. עוברים סעיף-סעיף, פרט-פרט, מקשיבים, דנים, בשביל לייצר תיאום מלא. זה לא מספיק טוב. ואני אומר שוב, יש כאן ועדה – מה לעשות? יש כאן בסוף שיח פוליטי – שהיא בראשות איתן כבל מהמחנה הציוני, עם הפעלת מעורבות בלתי סבירה בעליל, של שני גופים – התאחדות התעשיינים והסתדרות העובדים הכללית – כדי ליירט באופן ישיר רפורמה שתכליתה הוזלת יוקר המחייה, כשנאמר להם לאורך כל הדרך שזה ייעשה עם התחשבות, עם רגישות, עם הבנה. הסתדרות העובדים זה עוד יותר קיצוני. מילא התאחדות התעשיינים, שזה נוגע בלבת העיסוק שלהם. יש כאן דיון על עובדים, ואין לנו כוונה לפגוע בעובדים שם, אבל לא יכול להיות שבשביל 1,200 עובדים במכון התקנים, שאולי יהיה שם שינוי, יעצרו רפורמה שתכליתה כל ייבוא הצעצועים למדינת ישראל וכל ייבוא מוצרי החשמל למדינת ישראל.

1,200 עובדים זה הרבה. בתור מישהי שחתומה על החוק, 1,200 עובדים זה הרבה.

שוב, הטענה שלנו היא שגם אם יהיה שינוי, העובדים האלה ילכו לעבוד במעבדות מתחרות, זה לא שתיפגע עבודתם. אבל גם אם זה נכון, לא יכול להיות שההסתדרות, בגלל עובדים במכון התקנים, תעצור רפורמה שנוגעת לתשעה מיליון אזרחי מדינת ישראל ולעלויות השערורייתיות של ייבוא צעצועים למדינת ישראל. ולכן, כל מה שאנחנו אמרנו – אני אומר את זה עם הרבה כאב, כי ניסינו להגיע להבנה – שאנחנו לא יכולים להעביר את זה לוועדת הכלכלה, זה לא מטעמים של פרוצדורה וכבוד הוועדה. יש כבוד אדיר לוועדת הכלכלה. זו אחת הוועדות החשובות, אני חבר בה. אבל אני באמת אומר, חבר הכנסת כבל לא יוכל לעמוד בלחץ, שגם היום הוא לא סביר, של ההתערבות הגסה של גופים כמו הסתדרות העובדים. הם לא ייתנו לזה.

תן לי לומר לך משהו לטובת כבל - -

הייתי אומרת את זה על הרבה חברים בבית, אבל לא על חבר הכנסת כבל.

- - שהופעל עליו לחץ אדיר על-ידי ההסתדרות בחוק רשות השידור, והוא עמד בזה.

בסדר, אבל זו ועדה של האופוזיציה, עם כוחות אדירים שיהרגו את הרפורמה הזאת. ולכן אני בעד שהכול יעבור לוועדת הכלכלה, זו ועדה מדהימה, אבל היא בראשות האופוזיציה.

מה רצית להגיד, כבל? לטובתו אני אומר שהוא עמד בלחץ.

הוא חבר כנסת מדהים.

לא הערת שהוא חתום על החוק.

הוא חתום על החוק, אבל זה לפני שידעתי על ההתערבות של ההסתדרות. - - - להגיע להבנות.

ניתן לו לדבר. אני אגיד מה מפריע לי בעניין הזה.

שלום לכולם. אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני אומר את זה כך, אני רוצה להזכיר לידידי פולקמן שסדר החותמים הוא רועי פולקמן, איתן כבל ויושב-ראש הוועדה, דוד ביטן. אני לא בטוח שאדוני מתנגד לחלקים בחוק יותר ממני. אמרנו את הדברים לפרוטוקול? שאני אמצא את עצמי בוויכוח עם אנשים מהקואליציה יותר מאשר אני אמצא את עצמי בוויכוח מול אנשים מול האופוזיציה. זה דבר אחד. דבר שני, אני אומר את זה כך, באמת יש לי הערכה אליך. אתה יודע, אלה לא מילים גבוהות, ולא עקיצה, כי כשאני עוקץ, מרגישים. אני אומר את זה ממקום שלדבר עלי במושגים שמופעלים עלי לחצים, אין דבר שיותר מעליב אותי. אין דבר שמעליב אותי יותר מאשר לדבר איתי במושגים כאלה. אני חושב שמעבר לעובדה שאנחנו שלושה מסיעת המחנה הציוני שחתומים על החוק – איילת נחמיאס ורבין, פרופסור יוסי יונה – אנחנו תומכים בחוק.

אני רוצה להזכיר לך שכבר בדיונים בוועדת הכלכלה כשעסקנו בחיבור מפעלים לגז, אמרתי, ואמרנו לפרוטוקול שחייב שיהיו שינויים בתוך החוק. אני אומר לך בכנות, מה כל העניין של כל האנשים המכובדים, מנשיא התאחדות התעשיינים, עבור ליושב-ראש ההסתדרות? זה לא שהם יודעים שהם יכולים להכתיב לי. עד היום הזה הם לא הכתיבו לי שום דבר. הם יודעים רק דבר אחד, שאפשר לדבר איתי, ואפשר לנהל איתי דיאלוג. אפשר לנהל איתי שיח. זה הכול. אם לא משכנעים, ייקוב הדין את ההר. ואני אומר לך, המקום הזה חייב לעבור טלטלה. אנחנו לא ליד, אני לא בא ללטף אף אחד. אני לא בא לעשות "חנדלאך" למישהו. אני בא להעביר את החוק. וכמו שסיכמנו אתה ואני, נשב ביחד, בוודאי בכל מה שנוגע ללבה. אני לא באתי לכדרר את החוק. אתה יודע, גם החוק ההוא, שחשבו שכדררתי אותו, אתה יודע - - -

אני חשבתי כך עד לפני שבועיים, עד שראיתי את ההתערבות הלא סבירה של ההסתדרות. על איתן כבל אני סומך, אבל עד השבוע – עד שראיתי את ההתערבות. לא סביר בעיני שיו"ר ההסתדרות יתעסק בטירוף באיזו ועדה זה יהיה. זה לא סביר בעיני, וזה גם חשוד בעיני, סליחה שאני אומר את זה. אני סומך על איתן כבל, אבל - - -

זה לא ויכוח. אני אומר את זה במפורש. בעניין הזה אני תומך באיתן, אבל מסיבות קואליציוניות אני לא מעלה את זה להצבעה. אני אומר לכם את זה בצורה ברורה, לי מפריעים כמה דברים. ואני אומר את זה בגלוי. ועדת הרפורמות – יש הבדל בין תקציב המדינה – - -

היא הוקמה לעניין הזה.

- - ושם אני הלכתי נגד איתן כבל ונגד היועצים המשפטיים, שהציעו שחוקים מסוימים ילכו לוועדת הכלכלה. מכיוון ששם היה לנו רוב, אני העברתי את זה לוועדת הרפורמות ולוועדות אחרות. כי זה תקציב המדינה, חוק ההסדרים, אני חייב לעשות את זה. לעומת זאת, לא מוצא חן בעיני שוועדת הרפורמות הפכה להיות ועדה פרטית של כולנו. זאת אומרת, הצעות חוק ממשלתיות של האוצר עוברים לשם, והצעות חוק של חברי הסיעה עוברות לשם גם.

אפשר שבמקום הח"כים ישבו שם נציגי האוצר.

זה לא קורה כל הזמן, אתה רואה - - - ברפורמות חריגות.

או לאלאלוף או – זה לא הולך בצורה כזאת. לעומת זאת, ועדת חוקה הפכה להיות ועדה פרטית של הבית היהודי. היה לי ויכוח גדול מאוד עם יושב-ראש ועדת חוקה. משום מה, הצעות החוק הפרטיות של חברי הכנסת לא באות שם לדיון, רק הצעות חוק ממשלתיות ושל הבית היהודי. ואני לא מוכן לקבל את זה, אני אומר את זה במפורש. אני אמרתי את זה גם ליושב-ראש ועדת חוקה, אם אתה לא תקדם את הצעות החוק הפרטיות של חברי הכנסת, אני אקח את החוקים בחזרה. מה זה הדבר הזה? מה, מכניסים את החוקים, שמים בכיס, מנערים את הכיס? כשרוצים סמכויות, סמכויות, אבל צריך גם יעילות בהליכי חקיקה. אני בעד שהליכי החקיקה יתחילו ויסתיימו מהר. ואם ועדה עמוסה, אז אני לא אעביר לה, בין אם זה כלכלה - - -

אדוני, בוועדה אצלנו עובדים חמישה ימים בשבוע, כולל ימי שלישי אחרי הצהריים.

לא משנה. גם הוא עובד חמישה ימים בשבוע. כולם עובדים. אני לא מקבל את זה. אני אומר דבר מאוד פשוט, אם ליושב-ראש יש בעיה של זמן, אני אעביר לוועדות פחות עמוסות.

מאה אחוז.

ולא יעזור סמכויות. ואני אומר את זה ליועצת המשפטית, חוץ מסמכויות ועדה, יש גם יעילות הדיון, יעילות החקיקה ומהירות.

מקבל.

זה הכול. זה גם אינטרס ציבורי. כמו שאמרתי ליושב-ראש ועדת החוקה, שאם הוא לא יקדם, אני אקח לו את החוקים, ועכשיו הוא קבע ב-1.3 דיון בשש הצעות חוק פרטיות, אני אומר אי-אפשר להמשיך בהתנהלות הזאת. ואני יודע שתמיד זה היה ככה, אבל אצלי זה לא יהיה.

דוד, אתה צודק, אבל הדיון כאן הוא לא פרוצדורלי. אתה יודע למה - - -

הבנתי את הבעיה. הבנתי.

רק עוד משפט אחד. דוד, עוד משפט אחד. הסיבה שחוק מהותי כזה מגיע כהצעת חוק פרטית, כיוון שגם המשרד הממשלתי הרלוונטי לעניין הזה לא הצליח לקדם את הרפורמה הזאת כי הלחצים הם אדירים. אני לא אומר, חס וחלילה, שיפעילו על חבר הכנסת כבל, אני סומך עליו.

שלושה חתומים.

אבל רמת המעורבת כאן - -

שום דבר.

- - של יו"ר ההסתדרות היא לא סבירה וגם לא בצורה עניינית.

אני אומר לך, אני אעשה, כמו בכל החוקים, את מה שנכון לעשות ציבורית.

איתן, גם בעבר החוק הזה הגיע לוועדת הכלכלה, לא אצלך, ויורט שם מסיבות פוליטיות.

סליחה?

יש כאן אמירה עקרונית של הקואליציה - - -

חבר הכנסת פולקמן, על איזה הצעת חוק אתה מדבר?

רפורמה במכון התקנים.

כי בכנסת הקודמת אישרה ועדת הכלכלה, בתום סדרה של דיונים מאוד ממושכים, רפורמה במכון התקנים. הצעת חוק מאת הממשלה.

יירטו את זה.

- - - במהלך הפגרה – יושבת פה יועצת השר בנט.

אבל יירטו את זה.

מה זאת אומרת יירטו?

אבל לא בוועדת הכלכלה.

זה יורט.

אבל לא בוועדת הכלכלה. זה מה שהיא אומרת לך, לא בוועדת הכלכלה.

באיזו ועדה?

בוועדת הכלכלה זה עבר.

ועדת הכלכלה אישרה את הצעת החוק בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. מה זה?

רבותי, אני אכנס לזה בעצמי.

זה לא אישי נגד הוועדה, אנחנו רוצים שזה יקודם. זה לא, חס וחלילה, נגד הוועדה. הרפורמה הזאת לא סתם לא קודמה.

רבותי, אני לא אצביע על זה, אבל ביום רביעי בבוקר אני מביא את זה לדיון. עד אז אנחנו נשב כולנו וננסה לקבוע פשרה.

אז גם סעיף 2.

לא, סעיף 2 הולך לוועדת כלכלה. מה בכלל השאלה? זו הצעת חוק שלי.

לא, לא שלך. יקירה, על שלך אין ויכוח.

ביטן, תדחה גם את זה לרביעי. זה יהיה דיון משותף.

דוד, גם את מספר 2 לרביעי.

ב. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ו-2015

רבותי, סעיף 2 הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ו-2015, של חברת הכנסת שולי מועלם. לאן, לוועדת הרפורמות?

זה לכלכלה.

היא כבר נדונה. היא כבר נדונה, אדוני היושב-ראש, בוועדה.

כן, היא כבר נדונה, היא עברה.

אני לא מבינה, זה בא לכלכלה.

מי בעד ועדת הכלכלה?

הצבעה

בעד העברת הצעת החוק לדיון בוועדת הכלכלה – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת החוק תועבר לדיון בוועדת הכלכלה.

הנה, קיבלת. תקשיב טוב, אני אומר לך את האמת, לא בדקתי מה העומס של ועדת הכלכלה. אני הולך לבדוק את כל הוועדות הגדולות. אם יש עומס, אני מעביר את זה לוועדות אחרות. אפילו מעמד האישה, שאין לה שום קשר, אני אעביר להם הצעות חוק.

למה אין לה קשר?

בדברים שלא קשורים לנשים.

אני אמצא לך קשר, אין בעיה.

הצבעתי, זה עבר פה אחד.

תמ"א 41 וקידום הפחתת השימוש בפחם

הצעה לסדר בנושא תמ"א 41. לאיזו ועדה? כלכלה. איתן, בוא, נותנים לך עוד משהו. מי בעד כלכלה?

הצבעה

בעד העברת ההצעה לסדר-היום לדיון בוועדת הכלכלה – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה לסדר-היום תעבור לדיון בוועדת הכלכלה.

3. בקשת יושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה להעברת הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ה-2015 (פ/147/20), מהוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה

הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות. בדרך כלל זה ועדת הפנים.

למה?

השאלה מה המהות. אני אסביר לך. המבחן הוא פשוט.

המהות היא כל העניין של העדפה מתקנת בנושא של מכרזים לרשויות - - -

אני אסביר לך איך זה הולך.

שנייה. חוק המכרזים אומר שצריך לתת העדפה לעסקים בבעלות נשים. החוק הזה בא להחיל את זה גם כן על מכרזים של הרשויות המקומיות. המהות של החוק עוסקת בכל הנושא של קידום עסקים של נשים, בבעלות נשים, כדי לקדם - - -

אני אגיד לך מה המבחן, אחרת - - -

זה לא עוסק ממש בענייני עיריות.

אני אסביר לך מה המבחן. המבחן הוא פשוט. אחרת כל פעם שיש אישה, אני צריך להעביר לך, לא משנה איזה חוק זה, אפילו בנושא ביטחון. אם יש נשים, אני צריך להעביר לוועדה שלך. המבחן הוא פשוט. מה המהות של התיקון? אם התיקון - - -

המהות של התיקון היא בעניין של העדפה לנשים במכרזים. מה שקרה עד היום - - -

אבל במכרזים עירוניים, פקודת העיריות.

שנייה. כן. מה שקרה עד עכשיו, שאף אחד לא התייחס לנושא של עסקים קטנים בבעלות נשים בצורה רצינית, ולכן זה נפל בין הכיסאות. לכן עשינו את ההסתייגות על החוק של הרשות לעסקים קטנים, כי אף אחד לא מקדיש לזה תשומת לב ולא מקדם עסקים שהם בבעלות נשים. ולצערי הרב, אני חושבת שאנחנו בוועדה הכי מבינות מה הקשיים ומה המכשולים שעומדים בפני נשים, ואנחנו נצליח לחוקק את החוק הזה בצורה הכי טובה. לעומת זאת, אם זה יגיע לוועדת הפנים, עם כל החוקים - - -

מי הגיש את הצעת החוק הזאת?

חברת הכנסת עליזה לביא.

רק שתדעי שצריך היום תיקון לגברים, לא לנשים. אני ישבתי בוועדת מכרזים בעיריית ראשון. ל-90% מהמכרזים שהיו התקבלו נשים, לא גברים. 90%. אז אני לא יודע איזה תיקון אפליה צריך פה.

אני לא יודעת מה קורה בראשון, אבל אני יודעת שהסטטיסטיקה אומרת - -

מה אפליה? אפליה היא בכיוון הפוך היום, לא בכיוון שלכם.

- - שנשים – זה לא יכול להיות, רק 4% מהעסקים הקטנים במדינת ישראל בבעלות של נשים. אז לא יכול להיות שברוב המכרזים זוכים עסקים של נשים.

כן, היום, אני רוצה להסביר לך.

4% של עסקים מקבלים את כל המכרזים? איך יכול להיות?

אני אסביר לך מה קורה, למה באחוזים זה לא נראה. כי לאורך תקופה ארוכה – קודם כל, לא היה איזון. דבר שני, יש מקצועות בעיריות שהם מקצועות גבריים, מקצועות שטח, כמו למשל זבל וכל הדברים האלה. מה קורה? שם יש יותר גברים, אז בפועל זה נראה כאילו יש אפליה, אבל במציאות, רוב התפקידים הבכירים היום והפחות בכירים בעיריות מאוישים על-ידי נשים ולא על-ידי גברים. רוב המכרזים – אני יכול להראות לך את זה במכרזים – מאוישים על-ידי נשים ולא גברים. אבל אם את מסתכלת באחוזים, זה לא מסתדר לך, אבל זה המצב היום במכרזים. רוב המתקבלות הן נשים ולא גברים. לכן האפליה היא הפוכה היום.

קודם כל, אנחנו מדברים על מכרזים שונים.

זה סתם היה מעבר לזה.

חלק מהדיון הזה מראה בדיוק למה צריך להעביר את הדיון לוועדה לקידום מעמד האישה. חוץ מזה, אני לא רואה מי שמנסה לקחת את החוק.

אנחנו נקים ועדה משותפת של ועדת הפנים והוועדה למעמד האישה בראשות ועדת הפנים, בסדר?

למה?

כדי שאתם גם כן תהיו חלק מהעניין. אני הולך לקראתך.

לא, אבל אני מבקשת, המליאה העבירה את זה לוועדה לקידום מעמד האישה. ועדת הפנים הסתייגה וביקשה שזה יעבור אליה. אפילו לא טרחו להגיע להגן על העמדה הזו. אני מנסה להסביר, רק 4% מהעסקים במדינת ישראל בבעלות של נשים, בגלל שהן לא זוכות במכרזים ובגלל - - -

אני רואה שאני לא מצליח לשכנע אותה. אני לא רוצה לעשות הצבעה. אני לא אצביע. אני אכנס ישיבה אתך ועם יושב-ראש ועדת הפנים וננסה להגיע למשהו, בסדר?

אני לא חושבת שיהיו שום פשרות בעניין הזה.

אני אנסה להגיע לאיזושהי הבנה.

למה? תצביע, בבקשה.

אנחנו נעשה את זה מחר בבוקר.

לא יכול להיות שנושא - - -

עאידה, במבחן שאמרתי, מה העיקר, היועצת המשפטית אומרת שעיקר החוק הוא ועדת הפנים ולא הוועדה - - -

למה?

כי זה מכרזים עירוניים.

אבל אנחנו מדברים על סעיף שמדבר על העדפה מתקנת, זה לא נכון.

עאידה, אל תתעקשי. אנחנו נקיים ישיבה ונראה איך אפשר לפתור את זה.

- - - כל השיקולים במכרזים. אבל זה לא לא שייך למעמד האישה.

עאידה, אני אנסה לפתור את הבעיה בהסכמה. אני לא נגדך בעניין הזה. למה? בגלל מה שאמרתי קודם, שהעומס על ועדת הפנים הוא עומס לא סביר. לכן אני אומר אולי נעביר לך את זה.

אני מצטערת מאוד, שכל מה שדיברת, כבוד היושב-ראש, לפני חמש דקות, על תהליך החקיקה, על רצונך להעביר חוקים - - -

אמרתי. אמרתי. מה אמרתי כרגע? שבגלל העניין הזה אני מוכן לבוא לקראתך.

אבל למה לפתור? אפשר לקבל החלטה.

מכיוון שיושב-ראש הוועדה לא פה. הוא לא פה.

אבל אפשר לקבל החלטה. אפשר לקבל החלטה.

אבל הוא לא נמצא. אני אקיים ישיבה, וביום רביעי נעלה את זה שוב פעם.

עובדה. איפה זה יושב בסדר העדיפות? חבל.

נעלה את זה ביום רביעי שוב פעם.

חבל שמנסים לרוקן את אחת הוועדות החשובות מכל חקיקה, וזה מכוון.

עאידה, זה סתם. אני לא מחליט לרעתך ולא לטובתך. ביום רביעי.

אני רואה את זה כל הזמן. חבל. כל מה שנאמר עד עכשיו לא חל על הוועדה.

למה? העברתי לך שתי הצעות חוק מוועדת העבודה לוועדה שלך לפני שבועיים.

כי זה היה כל כך מובהק. זה היה כל כך מובהק.

לא. לא צריך סתם להגיד. לא צריך סתם להגיד. עובדה שהעברתי מוועדה לוועדה, אז אני לא נגד הוועדה שלך. לא נכון. זה מה שהיה. לא תמיד צריך לדבר על אפליה. העברתי לפני שבועיים שתי הצעות חוק.

4. בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעות חוק לקריאה ראשונה:

א. הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22), התשע"ו-2016

הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים. למרות שרק לפני שבוע העברנו הצעת חוק של חברת הכנסת מועלם בנושא הזה. זה כמעט אותו דבר.

אפשר להתייחס? מדובר בהצעת חוק ממשלתית. קודם כל, אני מכיר היטב את ההצעה של חברת הכנסת מועלם כי היינו בדיון.

ציין לפרוטוקול מי אתה.

עורך דין עמיחי פישמן, הרשות לזכויות ניצולי שואה, משרד האוצר.

זו תחרות?

לא, חלילה וחס. אנחנו בירכנו ותמכנו. פה מדובר בהצעה רחבה יותר שעוסקת בעוד נושאים. הצעת החוק הזו מרחיבה הגבלת שכר טרחה לעורכי דין וגורמי טיפול גם במקרה שהחלטה מינהלית נתנה מענק שנתי בלבד ולא רק תגמולים חודשיים. לאחרונה ניתנה החלטה על-ידי שר האוצר לתת ליוצאי מרוקו שחוו הגבלות תחת שלטון וישי, וליוצאי עיראק שחוו את אירועי "הפרהוד" מענק שנתי והטבות מסוימות. הרעיון של הצעת החוק הוא להגביל גם שם את שכר הטרחה ולקבוע - - -

הבנו. מכיוון שזה נושא חשוב, ואנחנו רוצים להצמיד את זה לדיון שלה, שהוא כבר קבוע ב-8.3 – בדקתי את הנושא של חוקה והמפלגה שלכם. רציתי לראות, כי הוא אומר לי אין לי זמן. אמרתי רגע, בוא נבדוק את מועלם. ואז ראיתי שיש לו הרבה זמן. לסמוטריץ היה לו הרבה זמן. ועוד, ועוד, ועוד. אנחנו לא ניכנס לזה.

יש לנו אח גדול פה.

לא יכול להיות שיהיה איפה ואיפה.

הוא עושה בקרה על ועדות הכנסת.

לא נכון שיהיה איפה ואיפה.

מי בעד לתת פטור מחובת הנחה? מי נגד?

לקריאה ראשונה.

הצבעה

בעד ההצעה לאשר מתן פטור מחובת הנחה – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה לאשר פטור מחובת הנחה נתקבלה.

פה אחד.

ב. מוסר תשלומים לספקים, התשע"ו-2016

הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים לפני הקריאה הראשונה.

אני חושבת שאפילו לא צריך לקיים דיון.

הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים, אתם יודעים שבעניין הזה כל הספקים - - -

הסכמה פה אחד.

אז אם אפשר להרוויח שבוע, גם טוב. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד ההצעה לאשר מתן פטור מחובת הנחה – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה לאשר פטור מחובת הנחה נתקבלה.

אושר.

דוד, תזכיר לי משהו, בהצעת החוק מוסר תשלומים לספקים נפתר העניין מול הרשויות המקומיות?

לא, לא עד הסוף.

עדיין לא. יש בעיה אחת בהצעת החוק הזאת, שלא נותנים לה מענה. זה מועד אישור חשבון. יכולים לחוקק כמה חוקים שרוצים, הרשויות לא מאשרות את החשבון, ואז לא מקבלים את הכסף. אם לא ייתנו מענה לזה, אז הצעת החוק לא שווה כלום.

השאלה אם הרשויות עצמן אומרות שהן יכולות לעמוד – זאת אומרת מול הממשלה לגבי העברת הכסף שהן אמורות לקבל מהממשלה.

אם לא יביאו, אז אני לא יודע. זה בדיונים בוועדה.

5. בחירת ממלא מקום ליושב-ראש הכנסת בעת העדרו מהארץ

ממלא מקום. מי ממלא המקום? יושב-ראש הכנסת עוד פעם יוצא לחו"ל.

מה-16 עד ה-19.

את מי הוא מבקש?

הוא מבקש את וקנין. תאריכים 19-16. מילוי מקום – חבר הכנסת וקנין. מי בעד?

הצבעה

בעד ההצעה למנות את חבר הכנסת יצחק וקנין כממלא יושב-ראש הכנסת – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה למנות את חבר הכנסת יצחק וקנין כממלא המקום נתקבלה.

6. הצעת חברי הכנסת צחי הנגבי ומרב מיכאלי לתיקון תקנון הכנסת בנושאים: שעת שאלות והצעות אי-אמון בממשלה

נמשיך.

אני אסכם את מה שנאמר כאן. סיעות האופוזיציה שמספר חבריהן מהווים רוב מקרב חברי סיעות האופוזיציה – זאת אומרת, אין אף סיעה אחת שתוכל למסור הודעה כזאת – יודיעו עד יום שלישי ב-18:00 שהם מבקשים שביום שני שאחרי זה יהיה אחד מעשרת המועדים לאי-אמון. עד יום ראשון ב-13:00 הם יוכלו לחזור בהם מההודעה. אנחנו חוזרים לסעיף קטן (ד).

סליחה רגע.

סיימנו את הסעיף ההוא.

לא, לא סיימנו את (ד)(1).

מה לא סיימנו?

את יום ג' בשעה 18:00. חבר'ה, אתם לא תבלבלו אותי פה.

הכנסנו את העניין שאתם יכולים גם לחזור בכם מההודעה.

מי יכול לחזור בו?

מי שהגיש.

קודם כל, בהגדרה, ארבל, בכנסת יש דבר מקובל, עד יום ג', בכל מקרה זה צריך להיות עד סוף סדר-היום, לא עד שעה 18:00 בכל מקרה.

אוקיי. ואז מה קורה אם ביום שלישי הישיבה קצרה?

אני חושבת שזה צריך להיות עד יום ד', אני לא מצליחה לשכנע אתכם. אני מבינה את עמדתם של סיעת ישראל ביתנו.

מה זה משנה, בינינו, אם יש לכם רוב בכנסת, אתם מפילים את הממשלה. זה רק עניין של משחק כל הדברים האלו.

מתי אתה מחליט להגיש אי-אמון ועל בסיס איזה נושא? כדי להסיר דאגה מלבכם, אני לא לא מבינה את הבעיה של ישראל ביתנו. אני גם מכבדת את זה. אבל אני אומרת לכם שלא הייתה שום סיבה, במסגרת ההסכמות האלה, לחזור ממה שמקובל.

לא חזרנו, רק הוספנו. לא חזרנו.

ההסכמות סביב העניין של שעת שאלות ואי-אמון היו מאוד מאוד ברורות.

אבל עלו פה הערות בדיון.

בסדר, אבל ההערות - - -

הגענו להסכמות גם אחר-כך. זה לא שלא הגענו להסכמות. זה שאת אומרת מה שאת אומרת, אנחנו הגענו להסכמות.

רוברט, אתם הגעתם להסכמות עם יושב-ראש ועדת הכנסת.

גם עם מרב. גם עם מרב.

לא, לא עם היושב-ראש. הם העירו הערה שהיא נכונה, התייחסתי אליה.

לא, אני ניסיתי לבדוק את זה עכשיו, כי לא הסבו את תשומת לבי לזה שהגיעו להסכמה בעניין הזה.

אבל את לא משכנעת אותנו למה לא, חוץ מלהגיד שיש הסכמות.

אני אגיד לך למה - - -

למה להגביל את הזמן? זה הכול. מה זה משנה אם זה 18:00 או 24:00?

אני לא מבינה את זה. יש שבוע כנסת, שבוע הכנסת מסתיים בסוף יום ד' בסדר-היום.

מה זה 24:00? רגע, אני אשמע מה הסיבה.

הרעיון של ההקדמה ביום היה לפי בקשת ישראל ביתנו, שייתן להם זמן. הם יודעים שביום שני הבא יהיה דיון - - -

בסדר, עד יום שלישי עד סוף סדר-היום.

הרעיון של השעה היה כדי ליצור ודאות, כאשר השעה הזאת היא שעה שסמוכה לשעה המקובלת לסוף סדר-היום, כמו בכל הדברים במליאה. יש שעה שעד אליה אפשר להגיש דיונים דחופים, שעה שעד אליה אפשר להגיש הצעות דחופות לסדר. תמיד כתוב: יום ראשון ב-10:30, יום ראשון ב-13:00.

אי-אמון תמיד היה עד סוף סדר-היום.

נכון. אבל גם לא היה קיצור - - -

אתם שומעים את היועצת המשפטית, היא אומרת שבתקנון יש תמיד איזושהי אחידות.

אני לא אומרת שאי-אפשר.

אתם רוצים לא 18:00, אלא 19:00? נעשה 19:00, מה הבעיה?

זה גם הולך לקראתכם, ביום שלישי המליאה לא מסתיימת לפני 19:00.

אני אגיד לך למה אתה עושה זילות. כי מה אני אעשה עכשיו? בכל יום שלישי עד 17:55, אני אגיש אי-אמון. קודם כל שיהיה לי.

ביום רביעי את צריכה להגיש.

אותו דבר ביום רביעי.

היא תיתן התראה ביום שלישי כדי שיהיה לה.

ביום שלישי אני אתן התראה באופן אוטומטי - - -

אז מה את רוצה בשביל לא להגיש בכל יום שלישי?

אני רוצה שתיתן לי עד סוף סדר-היום.

אבל לא ביום שלישי, את מתכוונת ביום רביעי.

גם ביום שלישי אני רוצה עד סוף סדר היום.

את זה אני מצליחה לשכנע אותו.

איך יום רביעי בסוף סדר-היום? צריכים לקיים דיון ביום רביעי.

לא, הדיון הוא ביום שני. אני אגיד לך מה הבעיה. יש שבועות שבהם יש חג ואין מליאה ביום שלישי או ביום רביעי. אז מה זה עד שעת סוף סדר-היום? אז הרעיון היה לכתוב יום שלישי ב-18:00, יום רביעי ב-18:00. אז גם אם אין מליאה - - -

מה אתם רוצים, יום רביעי ב-11:00 בבוקר? זה טוב? זה מספק אתכם יום רביעי ב-11:00 בבוקר?

להיפך, הם לא רוצים.

אנחנו לא רוצים שתתחם אותנו בזמן.

אוקיי, יום רביעי ב-11:00 בבוקר, בסדר? יום שלישי פתוח, יום רביעי – כדי שהקטנות יוכלו לראות.

ואז ביום רביעי עד סוף סדר-היום אפשר יהיה להצטרף.

כן. מקובל עליכם?

אני לא מבין, במקום 24 שעות - - - חסכתם ארבע שעות.

לא משנה, העיקרון הוא שהקטנות יוכלו גם כן לראות שהוגשה הצעה.

זה כן נותן זמן. זה נותן עוד זמן. לא להגיש סתם אי-אמון.

רומן, אין לי בעיה שאתה תצטרף, אתה לא מבין.

אז מה מפריע לך 24 שעות התראה?

סתם מתעקשים פה.

לא, מה זה סתם מתעקשים?

זה לא נכון.

זה לא נכון, אנחנו לא רוצים לתת סתם ללחוץ כל פעם על - - - ואז - - -

עשיתי יום רביעי ב-11:00. למה יום רביעי ב-11:00? יש תמיד מליאה, בדרך כלל יש מליאה, והם יכולים לראות.

אז אין בעיה להתעדכן. הרי אתם אומרים שהבעיה שלכם היא בעיית עדכון, מה הבעיה?

יום רביעי ב-11:00.

אין בעיה. מזכירות הכנסת מודיעה שאתם מגישים אי-אמון.

נכון, אז מה הבעיה עם העדכון?

רגע, בואו תשמעו את התיקון. מה התיקון?

זה יהיה היום האחרון בשבוע ישיבות הכנסת. עד 11:00 צריך להודיע שרוצים אי-אמון בשבוע הבא, ועד סוף סדר-היום - - -

אם יום שני הוא היום האחרון, תגישו ביום שני.

בדיוק, ומזכירות הכנסת צריכה לעדכן את כולם, זה הכול.

ועד סוף סדר-היום יצטרכו להגיש גם את העילה.

של אותו יום רביעי.

ועד יום ראשון ב-13:00 אפשר יהיה לחזור.

אני רוצה לשאול שאלה. ביום ראשון ב-13:00, נניח שהגיש המחנה הציוני והגישו יש עתיד וישראל ביתנו. מי זכאי למשוך?

כל אחד שהגיש.

אבל אז הוא מנטרל את המכסה.

מה אני יכול לעשות? אז אל תעשי את מה שאמרת. אתם רוצים לשחק אותה? אז מפסידים.

אנחנו לא משחקים, אנחנו מעלים בעיה.

את אמרת אני אגיש. אז אמרנו אם את מגישה סתם – לדעתי, אפשר לבטל את הנושא הזה. תגישו רק אם זה מתאים, אל תגישו סתם. נתתי לך עד 11:00, מה הבעיה?

ממילא אנחנו תלויים במחנה הציוני.

תכתבי שאם הרוב חוזר בו, אין בעיה. הרוב.

הרוב יכולים לחזור.

כמו הרוב של ההגשה, יהיה רוב.

הרוב של סיעות האופוזיציה. אז אתה דופק את רומן. זו טעות.

מה פתאום? אנחנו יותר גדולים מכולם.

בדיוק, אתם קובעים את - - -

לא, אם אתה אומר רוב מסיעות האופוזיציה, אתה שוב דופק את ישראל ביתנו.

לא, רוב המנדטים. במנדטים.

סיעות שחבריהן מהווים רוב מחברי - - -

כמו שבהגשה עשינו רוב, גם פה רוב.

בדיוק, אותו דבר. אני תלוי בהם.

אז רק שנייה, אז למחנה הציוני יש וטו על הכול, ואז ישראל ביתנו ואני הכי מקופחים.

מה לעשות שהם יותר גדולים מכם? את יודעת, יש גם תוצאה של בחירות. לא חשבת על זה פעם? לא חשבת שהבוחרים נתנו להם קצת יותר מכם? זה ששמו את יושב-ראש מרצ ראש ממשלה, זה משהו אחר. כי הם פראיירים, אבל מה זה שייך?

אם יש עתיד וישראל ביתנו חוברים – לא זוכר, הכול ביחד – ועוברים אותנו, זה נחשב שהם יותר מאתנו?

אי-אפשר בלעדיכם.

אי-אפשר.

כמה יש?

30.

30?

למשותפת ול - - - יש יותר.

הוא יקום בבוקר וילך לעבוד עם המשותפת.

איילת, זה חשוב, כי למשותפת ויש עתיד יש יותר מאתנו, והם יכולים ביחד - - -

לכן ישראל ביתנו, עוד פעם, היא לא יוצאת בסדר.

נראה לך שישראל ביתנו ישתפו פעולה עם הערבים? אי-אפשר לפתור את כל הבעיות.

ב-11:00 מזכירות הכנסת מודיעה שהם מחליטים – בסדר, אז הם הרוויחו במקום בערב, ארבע שעות.

אני לא רואה את ישראל ביתנו משתפת פעולה עם הרשימה המשותפת, אבל הכול יכול להיות.

אז בשעה 11:00 המזכירות מחליטה - - -

מבחינתי זה בסדר.

חבר'ה, אם יעשו דווקא הסיעות – אתם צריכות להסתדר ביניכן, הרי זה ברור מאליו.

נכון, אתה צודק, דוד. זה יותר סביר.

רומן, מבחינתך זה לא טוב. בסיטואציה הזאת אתה לא יוצא טוב.

אני אף פעם לא יוצא טוב. אני תלוי בהם.

אותו דבר יהיה אפשר להגיש אי-אמון בפגרה עד שעת נעילת הישיבה ביום כינוס פגרה, ואז יהיה ביום שני של המושב, כמו היום, נסדר גם את השעות שמתאימות לזה. פה יש הערה שגם ישראל ביתנו הכניסה בישיבה הקודמת, ב-(ד)(4). לא נמסרה ההודעה לפי סעיף קטן זה – זאת אומרת שמבקשים מועד – במשך 30 ימים, רשאית כל סיעה למסור הודעה כאמור. זאת אומרת, גם סיעה קטנה תוכל לבקש אי-אמון אם רוב הסיעות לא הודיעו. ואולם מסרו לאחר מכן רוב סיעות האופוזיציה – ישראל ביתנו ביקשו, ואחר-כך רוב חברי סיעות האופוזיציה ביקשו גם להצטרף לאי-אמון, תידון ההצעה להביע אי-אמון בממשלה במועד שעליו הודיעו סיעות האופוזיציה כאמור. כי הרעיון היה שאם הם לא מביעים אי-אמון בכלל, לאפשר - - - אבל אם הם כן מביעים, הם ייקבעו את המועד, הרוב.

בסדר. נשמע הגיוני.

הצעה להביע אי-אמון בסיום הדיון בסעיף שעומד על סדר-היום – זה כמו היום. זה יידחה בשבוע, אלא אם הממשלה מבקשת הצבעה מיד וכתוב מי יכול לייצג את הממשלה. זה כמו היום. סעיף קטן (ו): אם ההצעה הוגשה בצירוף חתימות של 61 ח"כים, יתקיים הדיון בפתיחת ישיבת הכנסת במועד שיקבע יו"ר הכנסת בכל אחד מימי ישיבות הכנסת, לא רק יום שני, בהקדם האפשרי, ולא יאוחר משבוע מיום הגשת ההצעה. זה כתוב בחוק היסוד, חוזרים על זה כאן. ולא תחול על זה המגבלה. ברגע שיש 61 שחתמו על אי-אמון - - - היום כתוב שאם 61 מגישים בפגרה, צריך לדון בין שבוע ל-21 ימים. את זה אומר היום התקנון. הסעיף הזה סותר את חוק היסוד, ולכן ועכשיו התקנון יגיד בתוך שבעה ימים, כמו חוק היסוד.

בסעיף קטן (ז) יש רק תוספת אחת קטנה. אם זה אי-אמון בסוף נושא, תהיה הצבעה אחת, כמו היום, אבל אם היו 61 חתימות בסוף נושא, נותנים למיועד לעמוד בראשות הממשלה לדבר 15 דקות. זה רק כשיש 61 חתימות. בסעיף (ח) אין שינויים. סעיף (ט) מדבר על סדר-היום באי-אמון, כשזה סעיף על סדר-היום, בימי שני. כמו היום, הסיעה שהציעה, מנמקת עשר דקות. אם היו 61 חותמים, 15 דקות לראש הממשלה המיועד. אם כמה הצעות, זה מנומק לפי הגודל, כמו היום. הממשלה משיבה. אם הוגשו כמה הצעות, היא תציג את תשובתה לאחר כל אחת, אלא אם הן בנושא אחד. מי יכול להשיב? רק אחד השרים. נמחק מפה סגן שר, זאת הייתה בקשה של המחנה הציוני. סגן שר לא יוכל יותר להשיב לאי-אמון. אחרי תשובת הממשלה יהיה דיון סיעתי שלוש דקות. אם זה כמה הצעות, יהיה דיון סיעתי משולב. פה אני לא הייתי בטוחה כמה זה - - - לדיון הסיעתי המשולב.

אה, נכון, אני רואה, כן.

את יודעת כמה זמן אם זה דיון סיעתי משולב בכמה הצעות?

לדעתי, זה אותו דבר.

זה גם שלוש דקות?

לדעתי, אותו דבר.

סיעה שחבר מטעמה נימק לא תשתתף בדיון הסיעתי, אלא אם הוא משולב, זה זהה גם היום. סדר ההצבעה הוא כמו היום, זאת אומרת, אם היו כמה הצעות, מצביעים לפי גודל הסיעות, ואם התקבלה ההצעה ברוב דעות של חברי הכנסת, לא יצביעו על יתר הצעות. רק שאלה אחת של הוראת המעבר, ממתי יתחיל העניין של המכסות? אמרנו שזה עד סוף הכנסת ה-20.

לא, איזו, זו? מעכשיו.

אבל אמרנו עשר למושב, אנחנו באמצע מושב עכשיו.

אז לפי היחס.

מה החלק היחסי?

כן, מה החלק היחסי?

מתי המושב הזה מסתיים?

אחרי סוכות, באוקטובר.

מושב זה עד אוגוסט.

עכשיו אנחנו יוצאים לפגרה.

תכתבי שהוא יחול באופן מידי לפי היחס לגבי המושב הזה.

אם מותר לי להציע, תרשו לי להציע, אולי נתחיל את זה מהכנס הבא? בגלל שאנחנו כבר חודש וחצי לפני סיום הכנס הזה - - -

המספר הוא עשר במושב.

הוא על המושב, נכון.

כמה היו בכנס הזה?

אבל אז חצי-חצי בין כנס לכנס, למרות שכנס הקיץ הוא קצר.

יש לנו בעיה, מה עשינו? זה יחול משנה הבאה.

נכון? אז נניח שזה שני-שליש ושליש? אז באופן תיאורטי - - -

- - - עשר, אז לא עשינו כלום.

במושב הזה כבר היו עשר.

במושב הזה כבר היו – אז לא. אני אומר, מה נשאר?

לכן אני מציעה.

רגע. שיהיה פייר. שיהי פייר.

אז תעשה מאוקטובר 2016.

כמה נשאר עד סוף המושב?

התיקון יעבור רק בעוד שבועיים.

אז חצי, חמש. שש. עד אוקטובר שש. אין לי בעיה. שיהיה פייר.

זה סביר. כן, זה פייר.

אבל בקיץ יהיו רק חמש.

מה אתה רוצה? זה פייר.

זה פייר. זה יעבור רק בעוד שבועיים, הוא הלך לקראתנו. זה שליש ושני-שליש.

לא, לא.

- - - מזה ארבע פעמים.

לא, מהמושב - - -

לא, מהמושב הבא.

אנחנו יוצאים לפגרה. אחרי הפגרה, יש לך שש. גם בפגרה את יכולה לזמן.

איילת, ממאי.

אני אמרתי שזה בסדר. אני אמרתי שהוא היה בסדר גמור. הוא קיבל את ההצעה שלי והלך לקראתנו – שליש ושני-שליש, בסדר גמור. רומן, אני אמרתי ישר שזה בסדר. אתם פשוט מערערים אותי כשאני כבר אומרת שמשהו בסדר.

אנחנו מתחילים את זה מה - - - בקיץ.

כמה יש לנו?

חודשיים וחצי.

אבל זה כולל הפגרה.

נכון, אבל בפגרה אין אי-אמון.

למה? אמרנו שיש.

תיאורטית אפשר להגיש.

אם 61 מגישים.

חבר'ה, תקשיבו, זה בסדר שש.

חמש.

שש.

חמש. חמש.

אמרת שש.

טעיתי. טעיתי. אתם רוצים שיהיו לי בעיות בקואליציה? חמש. חמש. חצי, מה אתם רוצים? זה הגיוני.

שש.

חצי, איילת, באמת.

- - - שני כנסים - - - חמש. זה פועל לטובתכם, כי זה - - -

אל תגיד באמת. אני אמרתי שהיית בסדר, אז עכשיו - - -

התחילה היא בכנס הבא.

העירו לי שזה - - -

- - - ב-22 במאי.

מה-8-7 במאי עד ה-7 באוגוסט.

עכשיו שעת שאלות.

רק להגיד, התחילה היא מהכנס הבא, ויהיו חמש עד סוף המושב.

רק הפעם. אחר-כך יהיו עשר.

אחר-כך עשר, נכון.

ואז מאוקטובר עד אוקטובר זה עשר.

ננסח את זה.

התיקונים שנוגעים לחוק היסוד הם תיקוני קבע. רק המכסות הם תיקונים עד סוף הכנסת ה-20.

יש לי שאלה, אני פספסתי. בפגרה אנחנו מגישים 61 ותוך שבוע הוא חייב לקבוע את זה?

בכל זמן. אם 61 הגישו, בתוך שבוע היו"ר חייב לקבוע.

שעת שאלות. שעת שאלות זה הרבה יותר פשוט.

נכון, זה הרבה יותר פשוט. אני חושבת שלא היו שינויים מאז שהקראנו את זה בישיבה הקודמת. אני פשוט אקרא את זה מהר, וגם פה צריך להגיד מתי התחילה.

(א) "ועדת הכנסת תקבע לכל מושב" – שוב, מושב זה שני כנסים – "עשרה מועדים, שיכול שיהיו בכל אחד מימי ישיבות הכנסת, שבהם יישאלו ראש הממשלה או שר אחר שאלות בידי חברי הכנסת על עניינים שבתחום תפקידם וישיבו עליהן, והכול במסגרת זמן שלא תעלה על שעה. ראש הממשלה או שר אחר לא יוזמנו לשעת שאלות יותר מפעם אחת במושב.

(ב) מסגרת הזמן לכל שאלה – שתי דקות, ולכל תשובה – שלוש דקות.

(ג) יו"ר הישיבה יקבע את סדר השואלים, ובלבד שמספר השואלים מקרב חברי סיעות האופוזיציה יהיה לכל הפחות שלושה רבעים מהשואלים; חבר הכנסת המבקש לשאול יצביע ממקומו באולם המליאה ויהיה רשאי לשאול פעם אחת בלבד". לא כתוב שאלה אחת, אלא פעם אחת. הייתה על זה התלבטות.

(ד) "סיעות האופוזיציה שמספר חבריהן מהווה רוב מקרב חברי האופוזיציה יודיעו למזכיר הכנסת לפחות שבועיים לפני כל מועד שעת שאלות מיהו השר שיוזמן לאותו מועד; הודיעה הממשלה" – אולי צריך להגיד הודיעה הממשלה באמצעות מזכיר הממשלה, זה מונח שמופיע בהרבה מקומות – "כי השר שהוזמן לא יוכל להשתתף במועד שנקבע, תקבע ועדת הכנסת מועד חדש לא יאוחר משבועיים מהמועד המקורי, ודחייה כאמור תיעשה פעם אחת בלבד לגבי אותו שר ולא תשנה את המועדים האחרים שנקבעו לשעת שאלות.

(ה) השיב שר בשעת שאלות כי עליו לקיים בירורים לפני מתן תשובה עניינית, יקבע יושב ראש הכנסת, בתיאום עם השר, מועד למתן תשובות כאמור, בתוך שבוע ממועד שעת השאלות". צריך לשים לב, זה מועד קצר למדי. יו"ר הוועדה, אתה שם לב לשבוע הזה? צריך לשים לב שהמועד לבירורים – אם שר אומר אני צריך לבדוק, אז כתוב שיו"ר הכנסת יקבע בתיאום אתו מועד למתן תשובות בתוך שבוע לבדיקות שהוא צריך לעשות.

אני חושב קצת יותר, עשרה ימים.

תכתבי עשרה ימים.

ביקשו לכתוב בתיאום עם השר, אבל מה זה תיאום? תיאום זו תמיד מילה שהיא בעייתית.

בתיאום עם השר לגבי המועד, אבל לא יותר מעשרה ימים. אז תכתבי שאם השר - - -

בתיאום בתוך עשרה ימים. בתיאום זה אומר שזו לא הסכמה שלו.

אז תכתבי בתיאום עם השר במידת האפשר.

מקסימום עשרה ימים.

והמקסימום הוא בכל מקרה עשרה ימים?

נכון, המקסימום הוא עשרה ימים.

אם הוא לא מצליח לתאם, שיקבע לבד.

"(ו) על השאלות והתשובות יחולו הוראות סעיף 47 לעניין שאילתה פסולה וסירוב להשיב" – זה הטעמים על כל שאילתה מתי שר יוכל לא להשיב, ביטחון המדינה, דברים שלא בסמכותו, דברים תיאורטיים וכולי. אבל במקום שם יש סמכות ליו"ר הכנסת לקבוע, פה זה יהיה יו"ר הישיבה, כי במקום הוא אמור להשיב.

מה אתם רוצים? עד עכשיו רק בג"ץ הצליח להביא את ראש הממשלה לשאלות ותשובות. עכשיו אתם יכולים.

יש לי שאלה, אפרופו ראש הממשלה.

- - - תסיים, גם זה רק בתקופת הכנסת ה-20, נכון? וצריך להגיד מתי התחילה.

אבל יש פה שאלה מהותית. יש לנו ראש ממשלה שמחזיק כרגע בארבעה תיקים.

את יכולה אותו דבר, מהמושב - - -

לא, תגידו לי רגע, ראש ממשלה שמחזיק בארבעה תיקים בכנסת הזאת, נכון להיום - - -

אז תביאי אותו ארבע פעמים. זה בסדר.

רגע, את מוכנה לא להפריע לי?

ארבע פעמים תביאי אותו.

רונית, זה צריך להיות כתוב בצורה מפורשת. ראש ממשלה, לצורך העניין, מחזיק בארבעה תיקים מאוד נכבדים. אם הזמנתי אותו כראש ממשלה, כשר תקשורת, כשר כלכלה, כשר חוץ, הוא חייב לבוא.

הוא חייב לבוא ארבע פעמים.

זאת בעיה. אי-אפשר לעשות את הדבר הזה. צריך להבין, אי-אפשר לעשות את המהלך הזה בלי להבין מה זה אומר. כי בניגוד לתשובות שאנחנו מקבלים מהשר המקשר, זה מקרה שאנחנו יכולים לקבל תשובות מהשר המקשר.

יכול להיות גם מצב שאדם אחד הוא בשני משרדים.

ארבל, אני אומר לך עוד משהו. אני אומר לך עוד משהו. ראש ממשלה החזיק במשרד הכלכלה עד לפני שבועיים באופן טנטטיבי, כך אני קוראת לזה. עד - - - בתיקים, עד ל- - -. עכשיו הוא שר הכלכלה מבחינתי. הוא הבן אדם שאותו אני שואלת שאילתות. יש פה בעיה.

ראש ממשלה אישר את הנוסח.

לדעתי הוא לא שם לב.

הוא שוכח.

שהוא מחזיק בארבעה תיקים?

מה שמופיע כאן, שראש הממשלה או שר אחר לא יוזמנו לתת יותר משאילתה אחת. זאת הבעיה.

יעל, בגלל זה אני שואלת את השאלה.

ראש הממשלה פה בא כראש ממשלה לענות על כל מיני דברים, לאו דווקא על משרד זה או אחר.

אני מסכימה אתך. אבל אם אני רוצה לזמן את שר הכלכלה? הרי זה אותו בן אדם.

שר הכלכלה זה לא יהיה, חבר'ה.

מה זאת אומרת?

למה?

תקשיבו רגע. שר הכלכלה, במאת האחוזים, עובר. הבעיה היא משרד החוץ. אבל על משרד החוץ בכל מקרה הוא עונה כראש ממשלה.

מה זאת אומרת? הוא שר החוץ.

מותר להביא אותו פעם אחת רק, זו הבעיה.

מה קורה כשדרעי היה שר הפנים ושר הנגב? אפשר להזמין אותו פעמיים?

לא.

דוד, אני יכולה את ראש הממשלה - - -

להזמין פעמיים את רוצה.

דוד, לפי הנוסח הזה, אחת משתי אפשרויות, זה דיכוטומי - - -

יותר מפעם אחת, לא. זה הולך אישי, זה לא משרדי.

רגע. ארבל, תקשיבו רגע. זה דיכוטומי. אנחנו צריכים לקבל פה החלטה, או לחילופין, שאתה תחזור אלינו עם תשובות. זה דיכוטומי. או שאני יכולה להזמין את ראש הממשלה פעם אחת, או שאני יכולה להזמין את כל אחד מהתיקים שבהם הוא מחזיק כשר במשרד.

לא, לא, זה הסיכום.

אבל זאת המשמעות. אבל זאת המשמעות.

זה הסיכום. הסיכום הוא במפורש לפי שר ולא לפי תיק.

אבל הוא מחזיק בארבעה תיקים. דוד, הוא מחזיק בארבעה תיקים.

ארבל, זה לא הגיוני. לא יכול להיות שהוא יגיע לבג"ץ כשר כלכלה, ולא יגיע לכנסת כשר כלכלה.

- - - תשאלו על הכול.

מה זאת אומרת? יש שאלות שאני שואלת אותו כמי שמוביל את הממשלה, ויש - - -

- - -

אבל אין מה לעשות.

אז מה, כל תיק קטן - - -

דוד, מה זה כל תיק קטן? אם הוא היה מחזיק במשרד ראש הממשלה במשרד - - -

כבוד היושב-ראש, דוגמה אחרת. השר אלקין, השר לענייני ירושלים - - - מזמינים אותו בתור שר לענייני ירושלים ושר הקליטה?

רגע, רומן. ברור. דוד, הרבה ראשי ממשלה החזיקו בתיק ראש הממשלה ובתיק הביטחון. אי-אפשר להגיד - - -

אני לא מתקן כמעט כלום. אמרתי, זה הסיכום.

דוד, חוץ זה לא זוטי דברים, וגם לא כלכלה. אלו שני משרדים גדולים.

יש גם שרים אחרים שיש להם שני משרדים. השאלה היא - - -

תקשיבי רגע, יש מעט מאוד - - -

שר התחבורה וגם המודיעין – תשאלו אותו על הכול, גם על זה וגם על זה.

אבל זה לא אותו מקרה, זה לא דומה. תקשיבו, הוא מחזיק בשלושה משרדי ענק, ויסלח לי רגע משרד התקשורת, שאני מאוד מחשיבה אותו, הוא משרד קטן בהרבה. אלו שלושה משרדים מאוד גדולים. זה לא שהוא מחזיק במשרד הפריפריה או במשרד הנגב והגליל. דוד, אם היית אומר לי הנגב והגליל, הייתי אומרת אוקיי, אני מכבדת את זה. גם המשרד למודיעין אסטרטגי, עם כל הכבוד שאני מייחסת לו, עיקר עבודתו של שר התחבורה ישראל כץ היא במשרד התחבורה, ועל זה אין עוררין, גם אם יש לי ויכוחים אתו. מה זאת אומרת? דרעי – דרעי הוא גם שר הפנים, הם גם שר הנגב והגליל, וגם שר הפריפריה.

- - -

אבל אלו לא אותם סדרי גודל, דוד. משרד החוץ הוא אחד מהמשרדים הכי חשוב, אחד המשרדים הגדולים.

ראש הממשלה מטפל בחוץ, תמיד.

לא תמיד.

דרך אגב, גם אם היה שר חוץ, הייתם שואלים את ראש הממשלה.

לא, לא, דוד, זה ראש הממשלה. זה שיש לו שיטה קצת טיראנית – הוא צודק, הוא רוצה לסיים את זה. אבל זו שיטה טיראנית קצת. הוא צודק. יש לו שיטת ניהול קצת טיראנית – לא איראנית, טיראנית, שזה יהיה ברור לפרוטוקול, לא אמרתי איראנית, חס וחלילה.

צריך לכתוב אף אם הוא מכהן ביותר ממשרד אחד כדי - - -

לא, אנחנו לא הולכים לפי משרדים. כתוב: כל שר לא יוזמן יותר מפעם אחת.

אבל זאת לא ההסכמה. דוד, זאת לא ההסכמה. זאת לא ההסכמה.

זו ההסכמה. אני מוכן - - -

לא ככה. זאת לא ההסכמה.

אני מוכן ללכת בצורה שונה קצת, וזה כפוף לזה שאני צריך לאשר את זה. זה עבר את ראש הממשלה, במיוחד שעת שאלות. אני מוכן שאם שר מחזיק ביותר מתיק אחד, הוא יופיע פעם אחת, ואנחנו נוסיף קצת בזמן. לא שעה, קצת יותר. וזה פותר את הבעיה. אז תכינו לו שאלות גם על המשרדים האחרים.

אבל זה שעתיים. תקשיב, הבן אדם מחזיק ארבעה משרדים.

לא שעתיים. אנחנו רוצים לגמור. אם לא, אז לא צריך, נשאיר את זה ככה.

כמה זמן?

כמה זמן?

בואו נשב. זה הסיכום, אני מוכן להוסיף קצת זמן, זה הכול. אבל להגיד לי עוד שעה, זה לא יהיה.

דוד, אז בוא נשב. אני מנסה לדבוק בהסכמות. העליתי בעיה אמתית.

אלו ההסכמות.

סליחה, דוד, זה לא פייר. כי אני יושבת פה במלוא הרצינות - - -

אז אני מוכן לקבל את הטענה. הטענה שלך נשמעת לי הגיונית. אני אומר – כמובן, אני צריך לקבל על זה אישור, את זה ראש הממשלה ביקש לראות – דבר מאוד פשוט, אני מוכן להוסיף זמן. על כל משרד, עוד זמן מעבר לשעה, אבל לא זמן שהוא ישב כל היום.

הבנתי. אבל אני מציעה פתרון, תקשיב שנייה להצעה שלי. אני מציעה – וזה פתרון ביניים שלדעתי הוא טוב – שמי שמחזיק ביותר ממשרד אחד, בלי קשר לכמות המשרדים שהוא מחזיק, יוכל להיות מוזמן פעמיים.

לא. לא.

למה?

על זה עומדים. על זה עומדים. זה לא יהיה. לא יהיה.

למה? תקשיב, זה רעיון - - -

לא, אי-אפשר. אני לא יכול. אני מוכן להוסיף זמן.

אבל זה פתרון - - -

מה הבעיה? הוא מגיע, יש לו גם את משרד הכלכלה, תשאלו אותו גם על משרד הכלכלה, מה בדיוק הבעיה פה? למה הוא צריך לבוא פעמיים? אני לא מבין את העניין הזה.

אי-אפשר, דוד, כי הוא מחזיק בשלושה משרדים.

זו ההסכמה.

בהסכמה כתוב שכל שר יגיע. בהסכמה כתוב שכל שר יגיע.

הוא לא יגיע פעמיים כי - - -

נכון.

כתוב כל שר.

אני מוכן להוסיף עשר דקות לכל משרד.

אבל כל שר. כתוב שכל שר יגיע.

לא.

ארבל, כתוב כל שר, נכון? זה כל שר.

סליחה, זה ניסוח של ארבל, לא ניסוח שלי.

אתם רוצים לגמור ככה או לא?

דוד, אני חושבת - - -

לא, קיבלתי את הטענה, אני מוסיף עשר דקות לכל משרד. אם יש לו שני משרדים, הוא יהיה שעה ועשר דקות. אם יש לו ארבעה, שעה וחצי. מה בדיוק הבעיה? מה הבעיה? תשאלו אותו.

אם יש לו ארבעה משרדים זה יותר, סליחה, זה שעה ו-40.

לא, הוא מגיע מטעם משרד אחד, על זה אין ויכוח.

שעה ו-40. אבל יש לו עוד ארבעה משרדים חוץ מזה.

אמרתי שאם יש לו שלושה, זה שעה וחצי. אחד, ועוד שלושה.

אבל הוא מחזיק בעוד ארבעה, מה לעשות?

מה הבעיה? עשר דקות לכל משרד נוסף למשרד העיקרי. מה הבעיה? אני לא מבין.

אני חושבת שזה מעט מדי.

זה לא מעט, למה? תשאלו אותו. עוד חצי שעה לשאלות, אין בעיה.

כי, דוד, זה זלזול במשרדים האחרים שהם הוא - - -

למה זלזול? את יכולה לשאול מה שאת רוצה. ראש הממשלה – על מה תשאלו אותו? על חוץ וביטחון. מה בדיוק הבעיה? אז זה לא חוץ? זה לא חוץ? מה תשאלי את ראש הממשלה? על מה תשאלי?

אבל כלכלה זה משרד לגמרי שונה, דוד. נניח שחוץ – אתה יודע מה? זורמת אתך. כלכלה זה לא דומה, מה לעשות?

אז אמרתי, אני נותן עוד עשר דקות.

כלכלה זה משרד מאוד ספציפי. אתה יודע מה? לכלכלה לא ראוי שיהיה משרד אחד. אם את כל שר אני יכולה להזמין לשעת שאלות, מה הערך של זה? משרד הכלכלה הוא לא איזה משרד קטנטן. דוד, תחשוב מעבר לפוליטיקה.

חשבתי על זה, אני מוסיף זמן. הוא לא יבוא פעמיים. תשכחי מזה, הוא לא יבוא פעמיים, הוא יבוא פעם אחת קצת יותר זמן, אין בעיה.

תקשיב שנייה, תקשיב רגע. משרד החוץ – שמתי בצד, אני הולכת אתך.

משרד החוץ זה אותו דבר אני חושב.

משרד הכלכלה, מי שמכיר אותו – ובכוונה אני מתמקדת בו – זה משרד עתיר פעילות.

אבל הוא לא הולך להישאר שר הכלכלה, את לא קולטת?

תקשיב רגע. אתם באתם אלינו לפני שבועיים וביקשתם שהוא יהיה שר הכלכלה במינוי מלא.

הוא אושר זמנית לשלושה חודשים כי החוק מחייב.

אני מבינה. תאמין לי, אני מבינה את החוק. אני מבינה את החוק.

בסדר, אבל הוא מעביר את זה. הוא מעביר את זה.

אני מבינה את בג"ץ – או שכן או שלא. דוד, או שכן או שלא. הרי שנינו יודעים דבר אחד - - -

יש את משרד התקשורת, את משרד הכלכלה ומשרד החוץ. נכון להיום, אתם יכולים להגיע אתו לשעה וחצי. מה רע בשעה וחצי עם ראש הממשלה?

אני אגיד לך למה. אני אגיד לך למה, רק מסיבה אחת. שאני חושבת שמשרד הכלכלה ומשרד התקשורת – הנה, אני משאירה עדיין את משרד החוץ, למרות שבעיני יש עניינים שקשורים למשרד החוץ, שתאמין לי, שראש הממשלה כשר, אין לי מושג אם הוא יודע או לא יודע מה קורה שם. מתנאי העובדים, מדברים שקשורים לפעילויות של חטיבות.

יש מנכ"ל לכל הדברים האלה.

לא, זה לא ככה. לא משנה, שר מעורב בדברים האלה, דוד. הוא קיבל החלטה, אני לא מתווכחת אתו. אני אומרת לך דבר אחד, משרד הכלכלה הוא אחד המשרדים הכי גדולים בממשלת ישראל. הוא משרד שאתה אומר לי אני נותן לכם סוכריות, אבל אתה לא נותן לי הזדמנות אמתית – אמתית – לשאול שאלות בעניין – ובכוונה אני מתמקדת בו. זה מה שאני חושבת. אני מבינה שאתה מנסה ללכת לקראת - - -

אבל אני לא יכול לכתוב בתקנון איזה משרד. אני אומר כל שר יכול להיות פעם אחת.

אבל זה מה שסיכמתם.

התיקון שאת אומרת הוא ראוי, אני לא אומר שלא. אם יש לו יותר ממשרד אחד, הוא ישיב עוד עשר דקות. אתם צריכים לעשות את הקלקולציה בשאלות. בינינו, לפעמים גם אין מה לשאול שעה, והיינו בדבר הזה, שהגיע שר לשעת שאלות שעה, אחרי 20 דקות הוא הלך. שר הרווחה, את יודעת את זה.

לא, אני אגיד לך, אני לא אוהבת את זה. אני לא אוהבת את זה, ואמרתי - - -

אבל זה מה שהיה.

אני לא אוהבת את זה – הנה, אני אומרת את זה עלינו – שחברי כנסת שולחים שאלה, השאלה מאושרת במזכירות ולא מגיעים לתשובת השר.

אבל את רואה את זה. לכן אני אומר, חבר'ה, אני מוסיף עוד עשר דקות למשרד.

זו אחריות שלנו, על זה אין לי ויכוח אתך.

למשל, השר לביטחון פנים, לפי השיטה הזאת, הוא יהיה שעה ועשר דקות. למה? כי יש לו את הפיתוח האזורי.

אתה יודע מה, יש לי בקשה, אני מנסה ללכת אתך. אני חושבת שיש הבדל בין משרד גדול למשרד קטן. אני חושבת שמשרד גדול, ראוי שיינתן לו יותר זמן מאשר עשר דקות, משרד קטן, מצדי שזה באמת יהיה עשר דקות.

- - -

איך אני יכול להגדיר מה זה קטן ומה זה גדול?

זה מסבך את זה. ארבל, יקירה שלי, זה הנוסח שלכם.

לפי הנוסח הזה אפשר להזמין אותו פעם אחת, לא ארבע פעמים.

את השר. אבל הוא שר הכלכלה, מה אני אעשה?

נכון, אבל עדיין פעם אחת.

אבל הוא שר הכלכלה.

עדיין פעם אחת.

הוא בא כראש ממשלה או כשר כלכלה?

בסדר, אז אני מוסיף זמן. אני מוסיף זמן.

כבנימין נתניהו.

לא.

זה מה שכתוב.

לא, זה לא הנוסח. לא, זה לא הנוסח. לא, זה לא הנוסח, מה לעשות? הנוסח זה כשר. מה אני אעשה? אני לא ניסחתי את זה.

אז עשר דקות לכל משרד נוסף למשרד העיקרי. זה בסדר? עשר דקות נוסף לכל משרד נוסף לעיקרי. זאת אומרת, אם הוא שר התחבורה - - -

אין עיקרי. מי שמחזיק שני משרדים – 70 דקות, מי ששלושה – 80.

כן, אבל צריכה לנסח את זה, כי הוא מחזיק משרד. תוספת, מעל לאחד.

נכון. מי שמחזיק יותר ממשרד אחד, עשר דקות לכל משרד נוסף.

מה את אומרת?

אני לא מקבלת את זה באהבה רבה.

בואי ננסה. הרי, בינינו, אני הייתי אתך כשר הרווחה בא לשעת שאלות, ואחרי חצי שעה - - -

אני נעלבתי בשביל השר.

את אמרת לי תראה מה זה. אז בסדר, נכון, כשראש הממשלה יבוא, כולם יבואו. זה ברור.

נכון, אני לגמרי מסכימה אתך. גם בהצעות לסדר זה קורה, זה מעצבן אותי, נכון.

חמש פעמים בכנס הקיץ, ואחר-כך עשר.

חבר'ה, אני אומר, אני צריך לאשר את זה עם ראש הממשלה גם כן. אני מאמין שהוא יאשר את זה, כי זה הגיוני מה שאת אומרת, אני לא אומר שלא. לא חשבו על זה, חשבת על זה, זה נכון. אני מעביר את זה – הרי שבועיים ימים יש להסגות. אם תהיה בעיה, אז אנחנו נגיש איזושהי הסגה, ואז נדבר על זה.

בסדר גמור. אוקיי.

אתם מצביעים אתנו?

אני אצביע.

מי בעד שינוי התקנון עם התיקונים שסיכמנו פה?

הצבעה

בעד ההצעה לשינוי התקנון – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה לשינוי התקנון נתקבלה.

פה אחד. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:40.