הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 37

מישיבת הוועדה המיוחדת לדיון בהצ"ח הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, הצ"ח התכנון והבניה (הוראת שעה) ובהצ"ח שירותים פיננסיים חוץ מוסדיים

יום שני, ד' באדר ב התשע"ו (14 במרץ 2016), שעה 12:30

הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים), התשע"ו-2015

חברי הוועדה: אלי כהן – היו"ר

חיים ילין

אורי מקלב

אייל בן-ישעיה - הלשכה המשפטית, משרד האוצר

ליאורה הירשהורן - סגנית בכירה לממונה על שוק ההון ביטוח וחי, משרד האוצר

ברוך לוברט - סגן בכיר ליועץ המשפטי, משרד האוצר

יצחק מלכה - מנהל מחלקת ביקורת שוק ההון, משרד האוצר

יואב צבר - מנהל אגף א' נותני שרותי מטבע, משרד האוצר

טדי שוראקי - מתמחה- הלכה המשפטית, משרד האוצר

נדב שמש - יועץ לשר האוצר, משרד האוצר

נעמי היימין רייש - ראש תחום רגולציה וחקיקה בסוכנות לעסקים ק, משרד הכלכלה

לימור תוסייה כהן - ייעוץ וחקיקה כלכלי פיסקאלי, משרד המשפטים

אורנה ואגו - לשכה משפטית, בנק ישראל

מיקי קהן - חטיבת המחקר, בנק ישראל

דנה בר צור - עו"ד, הרשות להגבלים עסקיים

רומן דיזנגוף - שותף, מוזמנים נוספים

רועי קירשנר - יועץ עצמאי, מוזמנים נוספים

ניצן וולקן - מחלקה משפטית, הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור

בועז סיטי

-

יועץ משפטי, גמא ניהול וסליקה

מיכה אבני - מנכ"ל, חברת פנינסולה

עודד אופק - יועץ משפטי, איגוד חברות ממוסדות למתן אשראי

דניאל מזרחי - מנכ"ל, חברת אופל בלאנס בע"מ

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

ורד קירו זילברמן

אריאלה מלכה

שרון רפאלי

הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים), התשע"ו-2015

צהריים טובים לכולם. אני מתכבד לפתוח את הישיבה בהצעת חוק הפיקוח על השירותים הפיננסיים החוץ-מוסדיים. אנחנו נמצאים בתהליך הקראה. הגענו לסעיף 26. ברוך, בבקשה.

צהריים טובים, אדוני. לפני שאני מתחיל אני מציין שבעקבות ההקראה בישיבה הקודמת עשינו עוד כמה תיקונים בסעיפים 25-1 שכבר קראנו. כמובן, נביא את זה בסוף התהליך. רק פשוט ליידע שכמובן הטמענו חלק מההערות ועשינו עבודה גם בעניין הזה.

מצוין.

אני ממשיך מסעיף 26 ששם הפסקנו. זה פרק שמדבר על אחת מסמכויות הפיקוח של המפקח לגבי היתרי שליטה והחזקה. הוא ייתן היתרים למי שישלוט או יחזיק אמצעי שליטה באותם נותני שירותים פיננסיים כדי לפקח על אותם גורמים ולראות מיהם אותם אנשים שמחזיקים או שולטים באותם גורמים שנותנים את השירות הפיננסי לציבור. נתחיל בסעיף 26.

פרק ד': היתר לשליטה או להחזקת אמצעי שליטה בנותן שירותים פיננסיים

26.

לא ישלוט אדם בנותן שירותים פיננסיים שהוא תאגיד, אלא על פי היתר שנתן המפקח ועל-פי התנאים שנקבעו בו.

לא יהיה אדם בעל עניין בנותן שירותים פיננסיים שהוא תאגיד, אלא על פי היתר שנתן המפקח ועל-פי התנאים שנקבעו בו.ועל

משהו פה לא בסדר.

כן. בסעיף 26(א) ו-(ב) יש שתי תוספות שהוספנו בסיפא בעקבות הערה של הנסחות של הכנסת. אין בהן מהות, אלא יותר הבהרה שהשליטה או ההחזקה יהיו, כמובן, ההיתר. יהיו בו תנאים, אז כמובן ההחזקה או השליטה צריכים להיות על-פי התנאים שנקבעו בהיתרים הרלוונטיים.

במתן היתר לפי סעיף קטן (א) לשליטה בנותן שירותים פיננסיים שהוא בעל רישיון מורחב יובאו בחשבון השיקולים המפורטים בסעיף 16(ב), בשינויים המחויבים, וכן התאמתו של המבקש לשלוט בנותן שירותים פיננסיים, לרבות ניסיונו העסקי, עיסוקיו ועסקיו האחרים, חוסנו הכלכלי ויושרו ויושרתו לרבות היעדר הרשעה או כתב אישום תלוי ועומד בעבירה כאמור בסעיף 15(א)(3), וכן ההשלכות האפשריות של מתן ההיתר על תחום השירותים פיננסיים.

במתן היתר לפי סעיף קטן (א) לשליטה בנותן שירותים פיננסיים שהוא בעל רישיון בסיסי, ובמתן היתר לפי סעיף קטן (ב), יובאו בחשבון רק יושרו ויושרתו של מבקש ההיתר לרבות היעדר הרשעה או כתב אישום תלוי ועומד בעבירה כאמור בסעיף 15(א)(3).

היתר שניתן לפי סעיף זה כוחו יפה גם לגבי כל תאגיד שבשליטתו של בעל ההיתר.

מי שמחזיק אמצעי שליטה מכוח העברה על פי דין;

תאגיד שרכש אמצעי שליטה ממי ששולט בו.

הוראות סעיף זה יחולו גם על החזקת אמצעי שליטה בנותן שירותים פיננסיים כערובה לחיוב, למעט אמצעי שליטה כאמור שנועדו בתום לב לשמש כערובה לחיוב בידי תאגיד בנקאי ואשר שיעורם בחשבון ניירות ערך של לקוח כלשהו אינו עולה על 0.001% מאותו סוג של אמצעי השליטה.

אנחנו, למעשה, פה בסעיף העיקרי של היתרי שליטה ואחזקה. יש לנו שני סוגי רישיונות: בעל רישיון מורחב ובעל רישיון בסיסי, ויש לנו הבחנה בין היתר שליטה לבעל רישיון מורחב שזה היתר הרבה יותר משמעותי מבחינתנו. לגוף הזה יש הרבה יותר משמעות בשירותים שהוא יכול לתת לציבור, ולכן הבדיקה של היתר שליטה היא הרבה יותר מפורטת. זה לא רק יושרו ויושרתו, אלא רצף של שיקולים, גם הניסיון העסקי, גם החוסן הכלכלי וגם היושר והיושרה שלו. זה לגבי היתר שליטה בבעל רישיון מורחב. לעומת זאת יתר ההיתרים, היתר לשליטה בבעל רישיון בסיסי והיתרי החזקה - בהם אנחנו שוקלים רק את יושרו ויושרתו בגלל ההיבטים המיוחדים במתן השירותים שבהם אנחנו עוסקים.

בהמשך הסעיף יש שתי התייחסויות לגבי מי שמחזיק אמצעי שליטה מכוח העברה, על-פי דין, בעיקר דוגמות שהיו לנו בעבר. לדוגמה למי שיורש אמצעי שליטה יש הסדרה יותר מפורטת. אנחנו מבהירים שמי שמחזיק אמצעי שליטה מכוח העברה על-פי דין, הסעיף הזה לא יחול, והוא יצטרך לעבור הליך מול המפקח או מכירה או השארה של אותם אמצעי שליטה, אבל כמובן קבלת היתר.

אני עובר לסעיף 27.

העברת אמצעי שליטה

27.

מי שמחזיק אמצעי שליטה בנותן שירותים פיננסיים לא יעביר אותם לאחר ביודעו שהנעבר זקוק להיתר לפי סעיף 26 ואין בידו ההיתר.

ביטול היתר או שינויו

28.

המפקח רשאי לבטל או לשנות היתר שנתן לפי סעיף 26 אם היה לו יסוד סביר להניח כי מתקיים אחד מאלה:

בבעל ההיתר חדל להתקיים תנאי מהותי מתנאי ההיתר או שהוא הפר תנאי כאמור;

בבעל ההיתר חדלו להתקיים התנאים והשיקולים שהצדיקו את מתן ההיתר;

לעניין בעל היתר שהוא תאגיד – ניתן צו לפירוקו או מונה כונס נכסים לנכסיו או לנכס מהותי מהם בשל אי תשלום חוב, ולעניין בעל היתר שהוא יחיד – ניתן לגביו צו כינוס נכסים בהליכי פשיטת רגל או שהוא הוכרז פסול דין;

יש חשש ממשי לפגיעה בטובת הציבור אם לא יבוטל או ישונה ההיתר.

המפקח לא ישנה או יבטל היתר כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר שנתן לבעל ההיתר הזדמנות לטעון את טענותיו בפניו או בפני מי שהוא הסמיכו לכך מבית עובדיו, בדרך שהורה, וכן הזדמנות לתקן את ההפרה בתוך תקופה שהורה, הוא או מי שהוא הסמיך כאמור.

תסביר את זה, ואחרי כן נעבור להתייחסות ונקבל הערות על שלושת הסעיפים שהוקראו.

בסעיף 27 אנחנו מבהירים שגם למי שמחזיק אמצעי שליטה יש איסור מפורש להעביר אותם לאחר בלי שלאחר יש היתר.

אבל זאת השאלה – הוא צריך אישור להעביר. לא יכול להיות שהוא יוכל להעביר גם למי שיש לו היתר בלי אישור. אחרת מה עשינו?

לכן אנחנו קובעים פה את האיסור.

אבל אז חסר לי. תראה מה כתוב בסעיף 27: "מי שמחזיק אמצעי שליטה בנותן שירותים פיננסיים לא יעביר אותם". אני מציע שיהיה כתוב שבשביל להעביר אותם הוא קודם כול צריך אישור.

יש לנו גם סעיף 99 שעוד לא הגענו אליו שקובע: "רישיון או היתר שניתנו, לפי חוק זה, אינם ניתנים להעברה". זאת אומרת אנחנו מנסים לפתור את המצב הזה בשני אופנים: גם אנחנו קובעים איסור להעביר את האישור או את ההיתר שיש בידיך למישהו אחר; וגם קובעים איסור, שיש בצדו סנקציות, על מי שמחזיק אמצעי שליטה להעביר למישהו אחר כשהוא יודע שהאחר זקוק להיתר, ואין לו היתר.

גם אם יש לו היתר הוא יכול לבצע את הפעולה הזאת בלי אישור של המפקח?

אם לאחר יש היתר?

כן.

כן.

לדעתי, זה לא נכון. אם מישהו בא לעשות איזשהו "סיבוב" או משהו, ועכשיו הוא מעביר את השליטה למי שיש לו האפשרות להיתר, לא יכול להיות מצב כזה שהמפקח צריך להקפיד על העסקה הזאת.

אנחנו יכולים לבדוק את זה. אבל לפי דעתי, גם בהיתרים יש לנו הוראות מהסוג הזה.

תפנה אותי, אין לי בעיה.

אני אבדוק את זה. עד כמה שאני מכיר יש לנו גם הוראות כאלה בתוך ההיתרים.

אבל זה לא רשום בתוך מה שאמרתי.

נציגת בנק ישראל רוצה להתייחס. בבקשה, גברתי.

סעיף דומה נמצא בחוק הבנקאות (רישוי). הפרקטיקה היא שבעל שליטה שרוצה להעביר את השליטה בבנק, במקרה שלנו, חותם על הסכם עם מי שרוצה לרכוש ממנו, ובכל ההסכם יש תנאי מתלה להיתר הנגיד. אם לא מתקיים התנאי כל ההסכם הזה בטל. בדרך כלל נוהגים לפנות אלינו לקבל - - - קודם, אבל לא מקבלים אישור.

אפילו כפרה-רולינג.

מה שאומרת כאן אורנה נשמע לי הגיוני. מי שמוכר את המניות צריך להיבדק. אחרת יבוא מישהו צדיק שיקים את העסק, ואחרי זה יבוא מישהו שאנחנו לא רוצים.

מי שבא חייב שיהיה לו היתר. לפי הסעיף, לא יכול לבוא מישהו חיצוני שיש לו היתר ולקבל את אמצעי השליטה. זה מה שכתוב בסעיף. השאלה היא רק, כפי ששואל חבר הכנסת ילין, האם עדיין – אף על פי שגם לצד השני יש היתר, וההנחה היא שיש גם למעביר היתר – האם בכל זאת יהיה גם היתר לעצם ההעברה. את זה אנחנו נבדוק.

אפילו בפרה-רולינג.

למה, חבר הכנסת ילין? אם יש היתר לשני הצדדים?

כי אדם ישר והגון מקבל היתר. הוא עכשיו עושה את מה שהוא עושה, ואנחנו ראינו מה קורה עם אנשים הגונים שהשררה עולה להם לראש. אני לא יודע מה הם יעשו. אני רוצה שמישהו יפקח על העסקה הזאת שלא תועבר באופן ישיר בלי פיקוח. זה נראה לי מאוד הגיוני במיוחד כשאנחנו מדברים על תחרות ועל פתיחת עוד אפיקים.

לא נעמיס רגולציה מיותרת?

לתחילת הדרך הרגולציה וההקפדה תחטיא את אותה מדיניות לטווח ארוך. אנשים יבינו שיש פה הקפדה, שיש פה תחרות הוגנת.

נבדוק את זה. אבל בפועל בסופו של דבר גם אם יש היתר לכל אחד מהצדדים בדרך כלל בתחילת ההיתר כתוב לכל אחד על איזה גופים ההיתר הזה חל.

כשבנק גדול קנה בנק קטן – מה היה?

זה לא המקרה, אנחנו לא מדברים על זה.

אבל זאת עסקה. זה מה שיש כאן.

אבל אנחנו מדברים על מצב שיש לו רישיון מורחב או רישיון בסיסי רגיל.

אבל עדיין אנחנו מדברים על ההיתרים של השולטים. יש גופים עם רישיונות, ואנחנו מדברים כרגע על המטריה של ההיתרים של אותן חברות שמעליהם.

החשש שלי - -

בסדר גמור, אנחנו נבדוק את זה. בפועל אני אפילו לא רואה סיטואציה. כיוון שבכל היתר כתוב לאיזה גופים ההיתר חל אז בעצם ההעברה חייבים יהיה לעדכן את ההיתר.

אני אתך. זאת בדיוק הבעיה. בגלל שגם אני לא רואה כמוך אז אני חושש.

בסדר גמור. אנחנו נבדוק, ונחזור עם תשובה.

תשאירו את הנקודה הזאת. נרשום אותה.

אני רוצה להתחיל לפי הסדר. האם יש התייחסות לסעיף 26?

כן. אני מטעם איגוד החברות הממוסדות למתן אשראי. סעיף 26(ג) נוגע לבעל רישיון מורחב. חלק מהרכיבים שמצוין כאן שיילקחו בחשבון הם ניסיונו העסקי, עיסוקיו, עסקיו האחרים, חוסנו הכלכלי וכיוצא בזה, למעט יושר ויושרה. זאת הערה שמתחברת קצת לדיונים הקודמים שהיו לנו. אנחנו לא מתנגדים, כמובן, ליושר וליושרה שצריכים להיבחן – זה מהות החוק ותכלית החקיקה. יחד עם זאת לבחון בקשר לבעל השליטה את הניסיון העסקי שלו – את עיסוקיו האחרים – כלומר איפה הוא משמש בעל שליטה זאת התערבות בקניין שלו בצורה, שלטעמנו, היא מעט רחבה מדי. למען ההגינות, זה לקוח מחוק הפיקוח על עסקי הביטוח.

ההערה ברורה.

לצד האמור אנחנו מבקשים, גם אם ההערה לא תתקבל, לקבוע מבחנים ברורים יותר. כלומר מבחנים מוגדרים ולא מבחנים שהם פתוחים ושניתן להכניס לתוכם כמעט כל נושא.

זה רק לסעיף 26, אדוני?

כן, רק לסעיף 26.

אלה ההערות העיקריות לסעיף 26.

איך מודדים יושרו ויושרתו של אדם? הלוואי הייתי יודע. הייתי מנסה ללמוד את זה.

חבר הכנסת מקלב, השאלה הזאת מצוינת. אני שמעתי את הערתו של עורך הדין שדיבר, אבל יחד עם זאת, לדעתי, אנחנו צריכים לתת לרגולטורים את האפשרות ולא לתחום אותם לסד ברור. אנחנו יודעים שהיו מקרים בעבר שגם המפקח על הביטוח וגם בנק ישראל לא נתנו היתרים. כמובן, אם לא נותנים היתרים לאדם יש החופש ללכת לערער לבית המשפט, לערער לבג"ץ, לחשוב שזה לא סביר. סביר להניח שמי שלא אישרו הרבה פעמים גם לא קפץ לבוא ולערער.

יש כלי מדידה ליושר?

היועצת המשפטית תתייחס. בבקשה.

זאת גם אחת השאלות שעלתה מטעם הייעוץ המשפטי, ואז קיבלנו הבהרה מאוד רחבה גם ממשרד המשפטים וגם ממשרד האוצר, ואני אשמח אם הם יבהירו איך הדבר הזה נעשה בפועל. אנחנו גם קבענו שדברים שייעשו על סמך יושר ויושרה ייעשו רק בדיעבד אחרי שהמפקח כבר יקבע את ההנחיות, וזה יהיה ברור.

סיפק אותך, אדוני?

היא נתנה למשרד האוצר.

הבחינה של יושר ויושרה היא לא חדשה. היא מופיעה היום בחוקי הפיקוח של אגף שוק ההון ונמצאת גם אצל הרגולטורים האחרים – גם ברשות לניירות ערך וגם אצל המפקח על הבנקים. כבר יצא נייר של כללים והכוונות של הרגולטורים שישבו יחד וחשבו איך בודקים יושר ויושרה. כמובן, ההתייחסות שם היא לא רק להרשעות. יש שם התייחסות גם לחקירות, לכתבי אישום ולהליכים מנהליים – איך אתה מתייחס להליך מנהלי? האם הוטל עיצום?

אבל זה לא בחלק "עשה". כלומר אין משהו שאפשר דרכו לקבל את התואר "ישר". אין כתב אישום - -

נכון.

- - אבל אין מדדים. אתה אומר שזה חוץ מנושא של היעדר הרשעה וכתב אישום. אתה אומר שאלה תהליכים שגם לא הגיעו לכלל מיצוי.

נכון. יש שם כמה קריטריונים.

אם אדם התנדב ועזר לעמותות.

זה לא. גם לא דבר שהיה בו חשש.

נכון.

תודה רבה. יש למישהו התייחסויות לסעיף 27? בבקשה, מיכה.

אני מחברת "פנינסולה". בסעיף 27 יש איסור גורף על העברת מניות שליטה בלי לעבור על כל התהליכים האלה. אבל בהחלט יכול להיווצר מצב כמו אצלנו בחברה ציבורית שיש בעל שליטה שמחזיק בהיתר, והוא מחזיק ב-70% מהחברה, והוא רוצה לרכוש 2% מחברה. הדרישה שמי שיקנה 2% מהחברה וילך להביא היתר מגבילה את הקניין כי אין שום העברה של שליטה או שינוי בחקיקה. לטעמי, נדרשת פה הבהרה שכל עוד אין העברת שליטה בעל השליטה יכול למכור מבין אמצעי השליטה.

זה מה שאמרתי - - -

מה שאומר כאן מיכה נשמע לי סביר.

זה מה שכתוב בסעיף: "ביודעו שהנעבר".

האם נדרש להבהיר את ההתייחסות הזאת?

אני רק אבהיר. האיסור הוא להעביר "ביודעו שהנעבר זקוק להיתר". כמובן, כל העברה של שיעור שאינה זקוקה להיתר, זאת אומרת פחות מ-5% - ואני מדגיש, אנחנו לא מדברים על שליטה כי גם החזקה דורשת היתר – בנסיבות שאין בהן שליטה ורק אם אתה יודע שהנעבר זקוק להיתר, הסעיף הזה חל.

אם בחברה ציבורית מישהו מחזיק פחות מ-5%, אבל מחזיק ב-4.9% והוא מבקש לקנות בשוק החופשי אחוז ממני אני לא יכול לדעת שזה מעביר אותו ב-4%. זה פטור פה, לתפיסתך?

אם במקרה הספציפי הזה אתה בעל השליטה, ואתה מחזיק 70%, ומוכר 3% - למיטב הבנתי, אתה לא מעביר את השליטה.

אני מדגיש שזה לא עניין של שליטה, כי גם החזקה של 5% צריכה היתר. לכן ככל שאתה מעביר פחות מ-5%, ואתה משוכנע שהאחר לא זקוק להיתר בשביל האחוזים שאתה מעביר לו אז הסעיף לא חל. השאלה עד כמה אתה יכול להיות משוכנע. כדי למנוע ספק אני מניח שיהיה צורך בהתייחסות של הרגולטור.

הבעיה היא שאי אפשר להתייחס לזה. בחברה ציבורית מי שמחזיק פחות מ-5% זה לא מדווח בשום מקום. אין שום דרך לדעת מזה. אני מוכר מניה בציבור, ומי שבפוטנציה מחזיק ב-4.9% וקונה את המניה זה עובר מעל 5%.

אבל כתוב: "ביודעו". אם אין לך דרך לדעת אז לא יטילו עליך אחריות פלילית.

בגלל האחריות הפלילית אולי צריך להבהיר את הנקודה הספציפית הזאת.

חברים, אני מבקש התייחסות של חבר הכנסת ילין.

אם יהיה הסעיף שאמרתי, זאת אומרת שכל עסקה כזאת עוברת אישור של המפקח אז כל הבעיה הזאת נפתרת.

אבל מהצד האחר אנחנו לא רוצים להקשות על כל עסקה כזאת שהיא בשיעור מאוד נמוך.

אתה יודע מה, תעשה שזה יהיה לפחות לשלוש השנים הקרובות מרגע החקיקה. תעשה את זה כך שבתחילת הדרך זה יהיה. לפחות תדע לאן זה הולך. אני מסכים שעודף רגולציה לא מביאה לתחרות. מצד שני אתה לא רוצה גם להגיע לאנרכיה.

אנחנו לא רוצים ליצור עודף רגולציה. עלו כאן התייחסויות למספר סעיפים ומקרים שונים שיכול להיות שדורשים הבהרה בחוק למען הסר ספק. כלומר נאמר כאן שאם לא יודעים את זהות הנעבר והיקף ההעברה הוא נמוך – ולצורך העניין זה אפשרי - -

לא יודעים בכלל כמה הוא מחזיק.

- - ואז לצורך העניין הבדיקה צריכה להיות באחריות המקבל ולא באחריות המוכר. המוכר הוא שצריך לבדוק. עליו צריכה להיות האחריות.

יש פרקטיקה בנושא הזה.

הסעיפים האלה קיימים במתכונת מאוד דומה גם בחוק הבנקאות (רישוי), גם בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח). אי אפשר שמעבירים שברירי אחוז. כל עסקה בבורסה, אתה יכול לעבור - -

אנחנו לא רוצים להקשות. ברוך, תבהירו את זה שיהיה ברור. חוק שיהיה נתון לכמה שיותר פרשנויות הוא לא טוב לנו. זאת לא המטרה שלנו.

אנחנו נבדוק.

עוד התייחסויות לסעיף 28 אם יש?

כן, אדוני. סעיף 28 זה סעיף מאוד דרמטי, כמובן, כי זאת הסמכות של המפקח לבטל או לשנות היתר שכבר ניתן לבעל היתר קיים. די בכך שיש לו יסוד סביר להניח. לדעתנו, צריך להעלות מעט את הרף של "יסוד סביר להניח" כדי שהמפקח יוכל להפעיל את הסמכויות שלו אף על פי שיש כאן זכות התגוננות לאחר מכן שהוכנסה על-ידי הייעוץ המשפטי. אנחנו חושבים שמאוד חשוב שהוא הוכנס.

שנית, אחד מהפרמטרים בסעיף 28(א)(2) הוא "בבעל ההיתר חדלו להתקיים התנאים והשיקולים שהצדיקו את מתן ההיתר. חלק מהשיקולים האלה בסעיף 26: ניסיונו העסקי, עיסוקיו ועסקיו האחרים, יוצרים בעיה מעגלית שלאורך כל התקופה שהוא בעל היתר הוא נבחן על דברים שהוא לא אמור להיבחן עליהם, והמהות של הבחינה אמורה להיות היושר והיושרה. דבר נוסף, בסעיף (4): "יש חשש ממשי לפגיעה בטובת הציבור". "טובת הציבור" זה מושג חשוב, נאות וראוי, אבל לא יכול להיות שמשאר הסעיפים שבהם יש סמכות למפקח ממילא לא לתת או לשנות את ההיתר לא ייכנס גם הסעיף של חשש ממשי לפגיעה בטובת הציבור. זה סעיף סל שאין לו פה מקום.

אוקיי. אני ער לכך שיש כאן סעיף שנותן גמישות מסוימת לרגולטור. יש מקום לדבר הזה מכיוון שלא לכל דבר יש אמת מידה או סרגל מדידה, ויש כאן גם מקום לחופש. תודה על ההערה.

רק עוד שתי הערות קצרות, ברשות אדוני.

בבקשה.

ראשית אם כבר נעשה שימוש בסמכות הדרמטית הזאת בכל זאת קצת יותר להכניס את הוועדה שממילא קמה. אם המפקח מוצא לשנות אז לפחות שיתייעץ עם הוועדה המייעצת; נקודה אחרונה היא סעיף קטן (ה). סעיף

איפה יש כאן סעיף (ה)? אני לא רואה בסעיף 28 סעיף (ה).

סליחה, קפצתי סעיף, אדוני. אחר כך.

היועצת המשפטית, איזה עוד סמכות נתתם לו לאחר שהמפקח הוריד? אפשר לעבור שימוע?

בוודאי.

לא בסעיף הזה. זה נמצא בסעיף אחר?

"המפקח לא ישנה, אלא לאחר שנתן לבעל ההיתר הזדמנות לטעון את טענותיו בפניו או בפני מי שהוא הסמיך וכן הזדמנות לתקן את ההפרה בתוך תקופה שהורה". זאת אומרת לא מבטלים מיד.

רק ביקשנו גם התייעצות בוועדה המייעצת.

תודה רבה. ברוך, בבקשה.

(הקראה): הוראות המפקח למי שפעל בלא היתר

29.

סבר המפקח שאדם פעל בלא היתר לפי סעיף 26, רשאי הוא להורות, לאחר התייעצות עם הוועדה, ולאחר שנתן לאותו אדם הזדמנות לטעון את טענותיו בפניו או בפני מי שהוא הסמיך לכך מבין עובדיו, בדרך שהורה –

על מכירת אמצעי שליטה שמחזיק אותו אדם, כולם או חלקם, בתוך תקופה שיורה, כך שלא יחזיק אמצעי שליטה מסוג כלשהו, מעל השיעור המותר להחזקה בלא היתר לפי סעיף 26;

שלא יופעלו זכויות ההצבעה או זכות למנות דירקטורים של אותו אדם בלא היתר לפי סעיף 26;

שהצבעה מכוח אמצעי שליטה שהחזיק אותו אדם בלא היתר לפי סעיף 26, לא תבוא במניין הקולות באותה הצבעה;

על ביטול מינויו של דירקטור שנגרם בידי אותו אדם.

החזיק אדם אמצעי שליטה מכוח העברה על פי דין, בשיעור הטעון היתר לפי הוראות סעיף 26, רשאי המפקח, לאחר שנתן למחזיק הזדמנות לטעון את טענותיו בפניו או בפני מי שהוא הסמיכו לכך מבין עובדיו, להורות לו למכור את אמצעי השליטה האמורים, כולם או חלקם, בתוך תקופה שיורה, כך שלא יחזיק אמצעי שליטה מסוג כלשהו, מעל לשיעור המותר להחזקה בלא היתר לפי הוראות הסעיף האמור.

הורה המפקח, לפי הוראות סעיף קטן (ב), למכור אמצעי שליטה, רשאי הוא לתת הוראה כאמור בסעיף קטן (א)(2) עד (4), בשינויים המחויבים.

לא מכר המחזיק את אמצעי השליטה, בהתאם להוראת המפקח לפי סעיף קטן (א)(1) או (ב), רשאי בית המשפט המחוזי, לבקשת המפקח, למנות כונס נכסים למכירת אמצעי השליטה כאמור.

נותן שירותים פיננסיים יעשה כמיטב יכולתו למנוע מאדם לפעול מכוח אמצעי שליטה המוחזקים בניגוד להוראות סעיף קטן (ב) וסעיף 26.

דיווח על החזקת אמצעי שליטה

המחזיק יותר מחמישה אחוזים מסוג מסוים של אמצעי שליטה בנותן שירותים פיננסיים שהוא תאגיד, ימסור לנותן השירותים, ב-1 באפריל בכל שנה ובמועדים אחרים שיורה המפקח, דין וחשבון על החזקת אמצעי השליטה האמורים שבידיו ופרטים אחרים כפי שיורה המפקח, לרבות פרטים אלה:
לעניין מחזיק שהוא תאגיד – השולטים בו, וכן המחזיקים חמישה אחוזים או יותר מסוג מסוים של אמצעי שליטה בו;

מי שהמחזיק פועל כשלוח או כנאמן בעבורו.

המפקח רשאי להורות כי מחזיק אמצעי שליטה שחלה עליו חובת דיווח לפי סעיף זה, ימסור את הדיווח גם למפקח ישירות ורשאי הוא להורות כי פרטים כאמור בסעיף קטן (א) יימסרו למפקח בלבד, במועדים שיורה.

הוראות סעיף זה יחולו גם על מי שמחזיק אמצעי שליטה בנותן שירותים פיננסיים כערובה לחיוב, למעט מחזיק שהוא תאגיד בנקאי.

אני אסביר. סעיף 29 מסדיר מהן ההוראות שהמפקח יכול לתת למי שפעל ללא היתר. גם פה זה המנגנון שמקובל אצל הרגולטורים הפיננסיים האחרים שלמעשה, מי שפועל ללא היתר, יש פה סדרה של צעדים, שכמובן, אחרי התייעצות ואחרי ששומעים את אותו אדם אפשר להורות לו למכור את אמצעי השליטה או למנוע ממנו להפעיל את זכויות ההצבעה שלו או לבטל מינוי של דירקטור שהוא עשה; כי למעשה כרגע הוא פועל ללא היתר.

סעיף 30 זה סעיף של דיווחים שנותן הוראה שמי שמחזיק יותר מ-5% מאמצעי השליטה בגוף בנותן שירותים פיננסיים, קודם כול צריך להעביר דיווח על כך לגוף עצמו כדי שהגוף עצמו יידע מיהם הגורמים שיש להם פוטנציאל להשפיע עליו. אנחנו לא מדברים רק על בעלי שליטה שיש להם שיעור מאוד משמעותי, אלא גם שיעורים שיכולים להיאסף בצורה מדורגת; ואפשרות גם למפקח, כמי שצריך לתת היתר לאותם גורמים, לקבוע הוראות שהדיווחים האלה יועברו לא רק לנותן השירותים הפיננסיים, אלא גם אליו כי הוא צריך לדעת מי אותם גורמים שזקוקים לאותו היתר – אם הם עלו על שיעור של 5%, וכמובן אם יש להם שליטה באותו גוף.

יכול להיות מצב שמישהו מחזיק 4% ובגלל קונסטלציה פנימית הוא הופך להיות בעל שליטה של 6%?

בהחלט. הוא לא יכול לעבור מ-4% ל-6% אבל בהחלט יכולה להיות לו שליטה; כי ההגדרה של שליטה היא מהותית. בהגדרה של שליטה יש גם חזקה למי שמחזיק למעלה מ-50%. אבל יש הגדרה שגם מי שיכול לכוון את הפעילות של התאגיד – ויכול להיות שיש לך 1%, בוודאי אם מדברים על גופים שיכולים להיות בלי בעל שליטה בכלל, ואז בוודאי בשיעורים נמוכים – אתה עדיין יכול להיות עם שיעור משמעותי שאתה מכוון את ההתנהלות של התאגיד, ואז אתה נחשב שולט וצריך היתר שליטה. יכול להיות שיש לך 4% , ואתה צריך את ההיתר המחמיר כי אתה מכוון את הפעילות של התאגיד.

אני רוצה להזכיר שאנחנו מתעסקים פה בדמי שירותי מטבע ולא בבנקים שיושבים על פיקדונות של מיליארדים. אני מתייחס עכשיו לסעיף 30 שדורש אישור להחזיק ב- 5% מגוף שמחזיק ברישיון. אני מבין היטב את הצורך באישור להיתר שליטה, אבל בתאגיד ציבורי אין שום הבחנה בין 3%, 5%, 7%, 10% - כולם יכולים לבוא פעם בשנה לאסיפת בעלי מניות ולהצביע. מעבר לכך אין להם say בניהול החברה, אין להם say בהכוונת החברה. לעומת זאת אם יידרש היתר להחזיק יותר מ-5% מה שיקרה הוא שהגופים המוסדיים לא יקנו מניות בחברות הציבוריות בתחום בהיקפים, וזה יפגע באופן ניכר בתחרות. כדי שגופים כמונו יצמחו אנחנו צריכים אנחנו צריכים - - - וקופות הגמל שלהם לא יתעסקו בהיתרים.

ברוך, התייחסותו של מיכה לעניין גופים מוסדיים והחזקה של 5% - מה נדרש מהם?

אני מתקן את עצמי. אנחנו חוזרים רגע להגדרה של "בעל עניין".

נכון, הם לא צריכים, למיטב ידיעתי.

קודם כול הקלנו כי בעל עניין זה בדרך כלל 5%, ופה אנחנו מדברים רק על מי שצריך היתר. גם ההיתר הקל של החזקה זה למי שמחזיק בשלושה גופים ובכל אחד מהם 5% או באחד רק מעל 10%. זאת אומרת הלכנו לקולה, ואמרנו שבדרך כלל בעל עניין הוא 5%. פה אנחנו אמרנו שמכיוון שאנחנו רוצים לאפשר את התחרות ואת ניהול העסקים בהקשר הזה אנחנו מגדירים היתר קל רק מ-10% או שלושה גופים שבכל אחד אתה מחזיק 5%, ובסך הכול אתה מחזיק 15%.

ברוך, מה ההתייחסות לעניין גופים מוסדיים? האם גוף מוסדי – קרן פנסיה – צריך היתר שליטה?

ודאי. גם היתר שליטה, גם היתר החזקה מעל 5%, ולא 10% כמו שאני מתקן עכשיו. שנית צריך לזכור שהשיקולים בגופים מוסדיים הם לא רק של יושר ויושרה, אלא הם הרבה יותר חמורים. מה שאנחנו עשינו פה על בעל שליטה ברישיון מורחב, בגופים מוסדיים הולך לכל אורך השדרה. זאת אומרת כל השיקולים כמו ניסיון עסקי – הכול הולך גם לבעלי עניין. גם בהקשר הזה הקלנו ואמרנו שאנחנו דורשים את מה שמקובל בגופים הפיננסיים והרגולטורים הפיננסיים האחרים דורשים קפדנות רק לבעל שליטה ברישיון מורחב. אם אתה בעל שליטה בסיסי או החזקה בשניהם בסך הכול בודקים יושר ויושרה, וזה הרבה יותר מקל.

אבל קרן נאמנות של 6% שהוא ירצה לקנות הוא יצטרך לבקש היתר החזקה, מה שלא יקרה, גם אם זה 10%. זה לא נותן לו שום דבר.

למה זה לא יקרה?

זאת החזקה פסיבית של השקעות לטווח ארוך שנדרשת מעורבותו כדי ששוק ההון יתפתח.

מיכה, שנינו מכירים את שוק ההון די טוב. אני לא חושב שקרן הנאמנות היא בעלת עניין באף חברה כמעט.

מדובר על 10%.

אפילו 5%. יש לנו כמה מאות קרנות בשוק, ואני לא חושב שיש קרן אחת שהיא בעלת עניין בחברה ציבורית.

אז קופות גמל.

בקופות גמל זה יכול להיות, אבל בקרנות נאמנות, למיטב ידיעתי - -

הן כן, כי הן נספרות כהחזקה ביחד. ההגדרה של החזקה יחד עם אחרים לעניין "בעל עניין" כוללת את קרנות הנאמנות.

אבל שוב, לדעתנו, חשוב שאם לגופים האלה יש השפעה, מעל 10% יש להם אפשרות למנות דירקטורים. יש להם השפעה על הגופים האלה, וחשוב שנדע עליהם ונפקח עליהם.

יש התייחסויות נוספות שיש לסעיף 29 ו-30?

הערה קטנה בתגובה קצרה, ולא כדי להתנצח: לא כל הגופים הרגולטוריים מחייבים היתר להחזקה של בעל עניין. לדוגמה הרשות לניירות ערך לא דורשת את זה, אלא זה רק בחוק הפיקוח על עסקי הביטוח וכיוצא בזה. אבל זה רק כדי לדייק את הדברים.

לגבי סעיף 29(ה): "נותן שירותים פיננסיים יעשה כמיטב יכולתו למנוע מאדם לפעול מכוח אמצעי שליטה שמוחזקים לכאורה בניגוד להוראות" - זאת הוראה מאוד דרקונית, ואני גם לא יודע איך היא ישימה למעשה. נותן השירותים בחברה עצמה אמור למנוע מבעל שליטה שלכאורה פועל שלא באמצעות היתר לפי חוק, לפעול באמצעות ההיתר הזה. אני לא יודע איך החברה אמורה לדעת את זה, ושנית אני לא יודע איך החברה אמורה למנוע את זה. בכוח? שומרים? לא ברור.

ברוך, מה הסעיף ומה המטרה?

אני מניח שהבסיס הוא קודם כול דיווח לרגולטור. זאת אומרת אם נותן השירותים הפיננסיים עצמו יודע שבן אדם מחזיק אמצעי שליטה באותו נותן שירותים אז קודם כול הציפייה של הסעיף הזה לדווח לרגולטור שיש מחזיק ללא היתר. מעבר לזה אם יש פעולות שהוא עושה – ממנה דירקטורים או דברים מהסוג הזה – בעצם פועל בן אדם שאין לו היתר, והוא משפיע על אותו גוף. אז כן.

תחשבו על הניסוח של הסעיף הזה. הסעיף הזה הוא גם הגדרה רחבה. אם הם אומרים שהם יודעים, הרבה פעמים בחברה יודעים מי בעלי המניות. אם הם צריכים לדווח שידווחו. זה דבר נכון. במה שאמורפי כאן וגם ב"כמיטב יכולתו" אנחנו לא משיגים כלום, לדעתי.

בסדר.

בסדר, ברוך? מה המטרה של הסעיף ואיך אנחנו מנסחים אותו כך שבאמת ישיג את מטרתו.

סעיף 31 ו-32, בבקשה.

פה אנחנו מתחילים את פרק ה' שעוסק בממשל התאגידי של נותן השירותים הפיננסיים.

פרק ה': אורגנים ובעלי תפקידים אחרים בנותן שירותים פיננסיים

כשירות לכהונה כנושא משרה בנותן שירותים פיננסיים

31.

לא ימונה לנושא משרה בנותן שירותים פיננסיים ולא יכהן כנושא משרה כאמור אלא מי שמתקיימים בו כל אלה:

הוא בגיר;

הוא לא הוכרז פסול דין ולא ניתן לגביו צו כינוס נכסים בהליכי פשיטת רגל;

הוא לא הורשע בעבירה אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש נושא משרה בנותן שירותים פיננסיים ויראו כל אחת מהעבירות המפורטות בסעיף 15(א)(3)(א) כעבירה המקיימת הוראות סעיף זה;

מתקיימים בו תנאי כשירות נוספים שקבע השר; השר רשאי לקבוע תנאי כשירות כאמור דרך כלל או לסוג מסוים של נותני שירותים פיננסיים או נושאי משרה בהם, ובכלל זה השכלה, ניסיון מקצועי ועמידה בבחינות מקצועיות;

נותן השירותים הפיננסיים מסר למפקח הודעה על הכוונה למנותו, כאמור בסעיף 32(א), והמפקח לא הודיע על התנגדותו למינוי כאמור בסעיף 32(ב) או לא הורה על הפסקת כהונה כאמור בסעיף 32(ג).

התנגדות למינוי נושא משרה או הפסקת כהונה

32.

נותן שירותים פיננסיים ימסור למפקח הודעה על הכוונה למנות נושא משרה, 60 ימים לפחות לפני תחילת כהונתו של נושא המשרה.

המפקח רשאי, בתוך התקופה האמורה בסעיף קטן (א), להתנגד למינוי נושא משרה בנותן השירותים הפיננסיים ובלבד שנתן למועמד הזדמנות לטעון את טענותיו בפניו או בפני מי שהוא הסמיכו לכך מבין עובדיו; לעניין זה יביא המפקח בחשבון את התאמתו של המועמד לתפקיד המוצע, ובכלל זה ניסיונו, יושרו ויושרתו לרבות העדר כתב אישום תלוי ועומד בעבירה כאמור בסעיף 15(א)(3), וכן קשריו, מכל סוג שהוא, עם נותן שירותים פיננסיים או עם נושא משרה בנותן שירותים פיננסיים.

מונה נושא משרה ולאחר מינויו התבררו פרטים נוספים או חדשים לעניין השיקולים האמורים בסעיף קטן (ב), רשאי המפקח, לאחר התייעצות עם הוועדה ולאחר שניתנה לנושא המשרה הזדמנות לטעון את טענותיו לפני המפקח או לפני מי שהוא הסמיך לכך מבין עובדיו, להורות על הפסקת כהונתו, בשל הפרטים הנוספים או החדשים כאמור.

אני אתחיל להסביר מסעיף 32. סעיף 32 זה גם מנגנון שמקובל אצלנו, אצל המפקח על הביטוח וקופות הגמל – אישור של נושא משרה; מנגנון של אי התנגדות. יש חובה לפני מינוי של נושא משרה למסור הודעה למפקח שישים ימים לפני תחילת הכהונה ואפשרות למפקח במגוון של שיקולים שרשומים פה להתנגד למינוי פה. כמובן, המנגנון הזה נוצר בעיקר מצד אחד כדי לאפשר למפקח לבדוק את המינוי ומצד שני לא לעכב מינויים, אלא לתת פרק זמן סביר של שישים ימים. הסעיף גם מסמיך את המפקח לבחון את המינוי מחדש במידה שכבר מונה נושא משרה, והתגלו פרטים חדשים או נוספים.

סעיף 31 מדבר על כשירות לכהונה של נושא משרה. יש שם רשימה של תנאים שמקובלים היום גם בחוקי הפיקוח גם אצל הרגולטורים הקיימים. יש, כמובן, היעדר הרשעה, וכמובן, עצם ההודעה של המינוי – שבגלל זה התחלתי מסעיף 32 – כלומר אי ההתנגדות של המפקח למינוי שעליו מדובר.

תודה. בבקשה, עודד.

אני מקווה שאני לא מלאה את חברי הוועדה בהערות, אבל ההערות הן מאוד מהותיות כשאנחנו אומרים - -

אני אגיד לך ברצינות. אתה באמת לא מלאה, וההערות הן חשובות, אבל רק אם תוכל לגשת ישר לנקודה ולסעיף הספציפי. כך זה יהיה הרבה יותר יעיל.

כך אעשה.

סעיף 31(4) – מתקיימים בו תנאי כשירות נוספים שקבע השר. אנחנו מבקשים שמכיוון שאלה תנאים נוספים ושיקול הדעת נותר לשר לבדו רק לאחר התייעצות בוועדה, אנחנו רוצים גם התייעצות בוועדת חוקה, חוק ומשפט, אבל למצער אפשר גם לאחר התייעצות בוועדה, ככל שנקבעים תנאים שפוגעים בחופש העיסוק של נושא משרה.

לגבי סעיף 32(א) - אנחנו מכירים את המנגנון של הודעה שישים ימים מראש. עם זאת יכולים להיווצר מקרים דחופים שבהם אפילו נושא משרה שמתפטר ונדרש למנות נושא משרה במקומו כדי להמשיך לקיים את העסק. אני אומר שוב – כאן לא נבדקת היציבות של הגוף הרלוונטי. כמובן, יש חשיבות שעמדת המפקח תינתן, אבל עמדת המפקח יכולה להינתן גם בקצובי זמן הרבה יותר זמן כדי לאפשר את הפעילות השוטפת של החברה. לכל הפחות שתיקבע כאן הוראה שניתן לקצר את המועדים האלה מסיבות מיוחדות שיוסכמו על-ידי המפקח, ובלבד שיתאפשר בפחות משישים יום לקדם מינוי. דרך אגב, הקושי במינוי מהסוג הזה הוא שגם בחברה ציבורית נדרש לכנס מדי פעם אסיפה כללית כדי לאשר את המינוי. קצובי הזמן של שישים יום יכולים למנוע את זה. בנוסף נושא משרה שמבקש להתמנות לתפקיד הזה ומוותר על תפקיד אחר בעצם מוותר, ושמים אותו על "הולד" לשישים יום בזמן שהוא ממתין לתשובה של המפקח כדי להתחיל את המינוי בזמן שהוא עשוי לאבד מקום עבודה אחר. זה יוצר קושי אמתי.

תודה. הנקודה ברורה.

לגבי הסעיף הראשון – דעתי היא שצריך להשאיר לשר את הגמישות. לא חושב שצריך להמשיך ברגולציה ולתת עוד ועדות ועוד התייעצות. בסופו של דבר שר האוצר רוצה לקדם ולהוביל את השוק וצריך לתת לו גמישות. ברוך, התייחסות לנקודה השנייה שהעלה החבר, בבקשה.

אני רק אעיר שבפרקטיקה בסופו של דבר שישים יום עובדים. במקרים שנדרשים אנחנו לפעמים נותנים "אוקיי". צריך לזכור שהמנגנון הוא הפוך, ונועד לייצר חישוק על הרגולטור שיש לו מקסימום שישים יום. במקרים שאנחנו מזהים את הדחיפות ופונים אלינו – ולפעמים אנחנו חושבים שהמינוי ראוי – לפעמים אנחנו נותנים אישור אחרי כמה ימים. זאת אומרת לא מחכים שישים יום כדי שאי ההתנגדות תעבור, אלא נותנים אישור אפילו לפעמים בתוך כמה ימים.

תודה רבה. משפט אחרון, אדוני, ואחריו מיכה אבני.

שתי הערות קטנות: אם זה כך אז בסעיף 32(א) רק צריך לשנות את ההודעה של נותן השירותים הפיננסיים שתינתן לפחות שישים ימים מראש. נותן השירות הפיננסי, כמובן, יוכל לתת את זה במועד מוקדם יותר, אבל ההחלטה תוכל להינתן לא יאוחר משישים ימים.

זה לפחות נותן תחושה של מינימום שישים יום.

לכן אני אומר, מתחילת הכהונה. צריך לשים לב מה הסעיף אומר. אנחנו דורשים שההודעה לרגולטור תהיה שישים יום לפחות לפני שהוא מתחיל את הכהונה.

ברוך צודק.

הערה נוספת לסעיף (ב) ו-(ג). כתוב כאן שמי שיוכל לטעון בפני המפקח יהיה נושא המשרה בלבד. רק שזה יהיה ברור שזה נותן השירותים ו/או נושא המשרה שרשאים לטעון בפני המפקח לגבי הכהונה של נושא המשרה.

בפרקטיקה אנחנו לא מונעים את זה, אבל לדעתנו חשוב שזכות הטיעון תהיה לאדם. לפעמים יש אינטרסים שונים בין החברה שממנה לבין האדם. בסופו של דבר יש פה אדם, ולכן חשוב שזכות הטיעון תהיה שלו. בפרקטיקה כשהחברה גם מבקשת לטעון אנחנו עושים את זה. אני לא חושב שצריך לכתוב את זה בחקיקה.

מיכה, בבקשה.

אני מתייחס לסעיף 32(א). למעלה מ-99% ממבקשי הרישיון הפוטנציאליים כל עובדי החברה מדווחים ישירות למנכ"ל. זאת אומרת אלה חברות של חמישה אנשים, שלושה אנשים, שבעה אנשים. ההגדרה של נושא משרה בחוק החברות קובע שכל מי שמדווח למנכ"ל הוא נושא משרה. ההשלכה של הסעיף הזה היא שכדי שמישהו יצטרף לענף תצטרך להינתן הודעה של שישים יום מראש. כשמישהו מבקש להתמנות כסמנכ"ל באקסלנס הוא ירוויח הרבה כסף ויחכה חודשיים; כשמישהו מבקש להתמנות כשליח בחברה עם חמישה עובדים הוא יצטרך לחכות חודשיים למינוי שלו, והוא לא ילך על תפקיד כזה ולא יחכה. זה יקשה מאוד על גיוס כוח אדם בענף. לכן נדרשת פה הגדרה שונה לנושא משרה או קיצור דרמטי של התהליך או ביטול הסעיף. הוא לא מתקשר עם המציאות של הענף.

אנחנו לא מכירים נושאי משרה שהם שליחים בגופים פיננסיים. להבנתנו, שליח שעוסק בפעילויות של שליחות הוא לא נחשב נושא משרה לא בגופים המפוקחים על-ידינו, ואני מניח שגם לא בגוף החדש.

- - - כל הגופים האלה, כולם מדווחים למנכ"ל. יש אולי שלושה גופים מספיק גדולים בשוק שיש עובדים שיש להם יותר - - -

יש הגדרה של נושא משרה בחברות ציבוריות.

זאת אותה הגדרה. גם אצלנו יש קצת החמרה, אבל אין התייחסות. אני מקריא שוב מסעיף 1, הגדרות. "נושא משרה" – "כהגדרתו בחוק החברות".

נכון, וחוק החברות קובע שכל מי שמדווח למנכ"ל הוא נושא משרה.

נכון, אבל בדרך כלל לא מחשיבים את המזכירה של המנכ"ל או מנהלת הלשכה שלו כנושא משרה לאותם עניינים. כך תהיה הפרשנות גם פה.

אני מניח שזאת ההתייחסות המקובלת.

אז תכתבו הגדרה של נושא משרה שהיא לא מחוק החברות, אלא הגדרה מיוחדת לפה.

יש לנו חמש מאות חברות ציבוריות בבורסה, ומזכירה לא מופיעה כנושאת משרה. היא מזכירת המנכ"ל. אני מניח שגם אם יש לו עוזר אישי הוא גם לא מוגדר כנושא משרה.

אם יש עובד מקצועי שבודק את העסקאות בשבעת אלפים שקל לחודש, והוא מדווח ישירות למנכ"ל, לפי הגדרת החוק הוא נושא משרה. כל אחד יפנו למפקח ויבקשו הנחיה שזה לא נחשב נושא משרה? פשוט צריך להגדיר שמי שנושא בתפקיד של סמנכ"ל בחברה או משנה למנכ"ל או מנכ"ל נחשב נושא משרה.

אני עורך דין עצמאי שמייעץ לנותני שירותי מטבע. זה מגיע מעוד מקום: היום הבנקים שבהם נמצאים נותני השירות מנהלים את החשבונות. אם הוא רוצה למנות מורשה חתימה שיוכל לפעול, גם אם זה ברמה של שליח הם דורשים שהוא יופיע בתעודה כמו שהיא קיימת היום, שזאת הגדרה של נושא משרה. גם בחוק החדש אנחנו נחזור לאותו מקום.

אולי צריך לקרוא את ההגדרה של "נושא משרה" בחוק החברות: "מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל הכללי, סגן מנהל כללי – כל ממלא תפקיד, כאמור, בחברה אף אם תוארו שונה וכן דירקטור או מנהל הכפוף במישרין למנהל הכללי". אני חושב ששליח ומזכירה לא כלולים פה.

ברוך, תודה רבה על ההבהרה. אם אין עוד הערות נעבור להקראת סעיפים 33 ו-34.

מנהל חשבונות.

תראה את ההגדרה.

"מנהל הכפוף למנכ"ל". לכל אחד מהלקוחות יש מנהל חשבונות בחברה - - - בחמשת אלפים שקל.

(הקראה): דירקטוריון של נותן שירותים פיננסיים בעל רישיון מורחב

33.

בדירקטוריון של נותן שירותים פיננסיים שהוא תאגיד בעל רישיון מורחב יכהנו שלושה חברים, לפחות.

השר רשאי לקבוע דרך כלל או לסוג נותני שירותים פיננסיים כאמור בסעיף קטן (א), הוראות בעניינים אלה:

הרכב הדירקטוריון, וכן מינוי ועדות דירקטוריון, מספר החברים בהן והרכבן;

תנאי כשירות של דירקטור ושל חבר בוועדת דירקטוריון, ורשאי השר לקבוע תנאי כשירות נוספים, לרבות מיומנות חשבונאית ופיננסית, הנדרשים מדירקטור חיצוני ומחברים מסוימים בוועדה כאמור; אין בהוראות לפי פסקה זו כדי לגרוע מההוראות לפי סעיף 31(3);

הגבלות לעניין מינוי דירקטור או חבר ועדת דירקטוריון לרבות הגבלות בשל עיסוקיהם האחרים;

דרך המינוי של דירקטור, תקופות הכהונה, והוראות לעניין הפסקה או פקיעה של כהונתו;

המניין החוקי בישיבות דירקטוריון ובישיבות ועדות דירקטוריון;

נושאים שיידונו והחלטות שיתקבלו בדירקטוריון או בוועדה מוועדותיו, והחלטות כאמור שיתקבלו בהליך מיוחד או ברוב מיוחד שייקבע.

המפקח רשאי להורות על דרכי עבודתם של הדירקטוריון ושל ועדת דירקטוריון שלא נקבעו בתקנות לפי סעיף קטן (ב).

רואה חשבון מבקר

34.

נותן שירותים פיננסיים בעל רישיון מורחב ימנה רואה חשבון מבקר, ויחולו עליו הוראות סעיפים 154 עד 170 לחוק החברות כאילו היה חברה ציבורית, בכפוף להוראות סעיף זה ובשינויים המחויבים.

נודע לרואה החשבון המבקר, במהלך ביצוע תפקידו, על הפרה מהותית של הוראה מההוראות לפי חוק זה או של הוראת מינהל שניתנה לפיו, ימסור על כך הודעה בכתב למנהל הכללי, ויבקש את תגובת המנהל הכללי בתוך המועד שיקבע בהודעה; לא התקבלה תגובת המנהל הכללי בתוך המועד שנקבע כאמור, או שרואה החשבון המבקר לא השתכנע, לאחר שעיין בתגובת המנהל הכללי, כי ההפרה אינה הפרה מהותית, ימסור רואה החשבון המבקר למפקח, על אף הוראות כל דין או הסכם, הודעה על ההפרה, בצירוף תגובת המנהל הכללי, ככל שהתקבלה; לעניין זה יראו כהפרה מהותית כל הפרה המנויה בסעיף 71(ג) וכל הפרה אחרת שהורה המפקח.

אני אסביר. קראנו שתי הוראות: אחת מדברת על מבנה הדירקטוריון והאחרת על רואה חשבון מבקר, ואנחנו מייחדים את ההוראות האלה רק לבעל רישיון מורחב. אנחנו סבורים שלא רוצים להחמיר על בעל רישיון בסיסי. גם שתי ההוראות הן יחסית מצומצמות גם על הרכב הדירקטוריון של בעל רישיון מורחב של שלושה חברים לפחות, עם סעיף יחסית מקובל של אפשרות לשר לקבוע הוראות לעניין הרכב הדירקטוריון והתייחסות לרואה חשבון מבקר. חובה על בעל רישיון מורחב למנות רואה חשבון מבקר והוראה שמתייחסת לדרך הפעולה שלו.

תודה.

כשהגענו לדיונים בפני הוועדה הזאת הנקודה המרכזית הייתה שאנחנו מאמצים את החוק הזה בחפץ לב ושמחים על הקידום שלו, ויחד עם זה אנחנו מבקשים לא לפגוע בפעילות השוטפת של החברות. חמשת הסעיפים שנותנים סמכות מוחלטת לשר לקבוע הוראות שאפילו לא באות כאן לפני הוועדה זאת סמכות מרחיקת לכת, והיא פוגעת, לדעתנו, בחברות. לכל הפחות אנחנו מבקשים שההוראות האלה שעשויות לשנות את כל הצורה של החוק שלא יידונו בפני אדוני, בוודאי, והוא לא יראה אותן ולא יוכל להעיר עליהן, לכל הפחות יידונו בוועדה כדי שאפשר יהיה לאמוד עד כמה זה פוגע בפעילות השוטפת, ולהגן על החברות עצמן.

הערה נוספת לסעיף (ג) - -

אני לא חושב שהכנסת צריכה להחליט בכל דבר. זה גם נכון מבחינת החברות. אתה חוזר על זה כחוט השני. אנחנו בסופו של דבר הרשות המחוקקת. יש רשות מבצעת, היא צריכה לעשות את העבודה. כאן אני בטוח ששר האוצר יימדד אפילו יותר מאתנו בהצלחת ביצוע הרפורמה והגדלת התחרות. לכן אני לא בטוח שכל אחד מהנוכחים רוצה שכל דבר בעניינו ובעיונו יגיע לכנסת. אתה חוזר על זה כחוט השני. אני אומר לך באופן ברור – לי באופן אישי אין שום מגמה להמאיס את הרגולציה ולהתיש אנשים. יש לנו בהחלט מגמה שחברות יוכלו לעבוד, יוכלו להתנהל ולתת אותו שיקול דעת. אין לנו להפוך אותם למיוחדים. כשבנק מקבל היתר שליטה הוא צריך את חברי הכנסת? לא; כשחברת ביטוח מקבלת היתר שליטה היא צריכה את חברי הכנסת? לא. זה לא אומר שאם אני עכשיו בכנסת אז אני אחליט שכל דבר הכנסת תחליט. זה לא דבר נכון. תמשיך, בבקשה, בטיעון.

אני סומך מאוד על שיקול הדעת של הוועדה, ולכן אנחנו רוצים שיהיה בלם כנגד הסמכות המוחלטת לקבוע הוראות. דרך אגב, זאת יכולה להיות גם הסמכות של הוועדה המייעצת; איזשהו גוף ניטראלי יותר שלא מורכב רק מגורמים של המפקח, שיוכל להיות בלם כלשהו, ניטרליזציה של הכוח המוחלט שיש בידי המפקח. אגב סעיף (ג) הוא בעצם סעיף שעוקף את סעיף (ב). אני לא כל כך הבנתי, אבל יכולים להבהיר כאן: "המפקח רשאי להורות על דרכי עבודה שלא נקבעו על-ידי השר". זה כבר מדרג שלישי ללא פיקוח.

זה קיים גם בהוראות הביטוח. זה בסדר.

גם בהוראות הביטוח הסמכות היא של שר - - - ועדה בכנסת.

אני יודע. תאמין לי שאני מכיר את ההוראות האחרונות שניתנו בקשר לכמה חברות.

ברוך, נמשיך, בבקשה.

רק הערה לסדר היום. לגבי רואי חשבון – זאת הוראה שנלקחת מההוראות על הביטוח. רואה חשבון מבקר והתפקיד שלו שמקנים לו תפקיד של פיקוח, ולא תפקיד של ביקורת על הדוחות הכספיים לדעתנו, זה תפקיד מעט דרקוני בקשר לחוק הספציפי הזה. מצאנו לנכון להעיר על זה.

תודה.

(הקראה): ניגוד עניינים

35.

לא ימונה ולא יכהן כנושא משרה או כבעל תפקיד אחר בנותן שירותים פיננסיים מי שתפקידיו או עיסוקיו האחרים יוצרים או עלולים ליצור ניגוד עניינים עם תפקידו האמור או שיש בהם כדי לפגוע ביכולתו לכהן באותו תפקיד.

השר רשאי לקבוע הוראות שמטרתן למנוע ניגוד עניינים אפשרי של נושא משרה ובעל תפקיד אחר בנותן שירותים פיננסיים, לרבות הוראות לעניין עיסוקים אחרים שלא יהיו רשאים לעסוק בהם או פעולות שלא יהיו רשאים לבצע, וכן הצהרות ודיווחים שיידרשו מהם.

אחריות מנהל כללי ושותף
36.

המנהל הכללי של נותן שירותים פיננסיים שהוא תאגיד וכן שותף בתאגיד שהוא שותפות, למעט שותף מוגבל, חייבים לפקח ולנקוט את כל האמצעים הסבירים בנסיבות העניין למניעת הפרה של הוראה מההוראות לפי חוק זה בידי התאגיד או השותפות, לפי העניין, או בידי עובד מעובדיהם.

אני עכשיו אקרא שני סעיפים קטנים שבעקבות הערות של הייעוץ המשפטי והערות שהיו גם פה בכנסת מעט שינינו. יכול להיות שזה לא הנוסח שמופיע בפני כולם.

בוצעה הפרה, חזקה היא כי המנהל הכללי בנותן השירותים הפיננסיים או שותף למעט שותף מוגבל בשותפות, לפי העניין, הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), ואפשר להטיל עליו עיצום כספי בסכום של מחצית מסכום העיצום הכספי שהיה אפשר להטיל עליו אילו הוא היה המפר, אלא אם כן הוכיח שמילא את חובתו לפי סעיף קטן (א).

קבע נותן השירותים הפיננסיים נהלים מספקים למניעת הפרה כאמור בסעיף קטן (ב), מינה אחראי מטעמו לפיקוח על קיומם, וכן נקט אמצעים סבירים לתיקון הפרה ולמניעת הישנותה, חזקה כי המנהל הכללי או השותף, לפי העניין, קיים את חובתו כאמור בסעיף קטן (א).

בסעיף זה, "שותפות" ו"שותף מוגבל" – כהגדרתם בפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975.

אני אסביר. ראשית לגבי סעיף 35, זה שוב מנגנון נוסף של ניגוד עניינים שקובע קודם כול את ההוראה הכללית לא למנות נושא משרה או בעל תפקיד אחר בנותן שירותים פיננסיים אם המינוי או הכהונה יכולים ליצור ניגוד עניינים בין התפקיד שהוא מתמנה לו עכשיו לבין תפקיד אחר שבו הוא נמצא. יש סמכות לשר לקבוע הוראות מפורטות יותר בהקשר הזה. סעיף 36 גם נמצא בחוקי הפיקוח שלנו וקובע חובה על המנהל הכללי לפקח ולנקוט את כל הפעולות שהוא יכול כדי שלא תהיה הפרה בנותן השירותים הפיננסיים. אם בוצעה הפרה יש פה חזקה שהמנהל הכללי לא ביצע את התפקיד שלו כראוי, אלא אם כן הוא הוכיח את החובה הזאת. בסעיף קטן (ג) יש סדרה של פעולות שמאפשרות לו להישען על החזקה. בעיקר מדברים על האחראי שהוא מינה לפיקוח, שהוא יצר נהלים נהלים מספיקים בתוך נותן השירותים הפיננסיים שהפרה מהסוג הזה תמנע, וכמובן, אפשרות סבירה לתקן את אותן הפרות.

רק שאלת הבהרה שיכולה להניח את הדעת. אם אני מבין נכון זה בעצם אותו נוסח שסעיף 92(יג). בוצעה התאמה של הנוסחים?

ברוך, אם אין הערות אנחנו נמשיך, בבקשה, לסעיפים 37 ו-38.

(הקראה):

אני מציע לקרוא גם את התוספת אף על פי שאנחנו עדיין עושים עבודה בעקבות הערות של היושב-ראש לגבי הסכומים שאנחנו מציעים. התוספת שמתייחסת לסעיף 37:

הון עצמי מזערי הנדרש מנותן שירותים פיננסיים (1). לעניין נותן שירותים פיננסיים שהוא בעל רישיון בסיסי הון עצמי בסכום כמפורט להלן, לפי העניין:

(א) לעניין בעל רישיון למתן שירות

בנכס פיננסי שלוש מאות אלף

שקלים חדשים;

(ב) לעניין בעל רישיון למתן אשראי

מאתיים אלף שקלים חדשים;

(ג) לעניין נותן שירותים פיננסיים

שהוא בעל רישיון למתן שירות

בנכס פיננסי וכן בעל רישיון

למתן אשראי ארבע מאות אלף

שקלים חדשים;

(2) לעניין נותן שירותים פיננסיים שהוא בעל רישיון מורחב הון עצמי בסכום כמפורט להלן, לפי העניין:

(א) לעניין בעל רישיון למתן שירות

בנכס פיננסי מיליון שקלים

חדשים;

(ב) לעניין בעל רישיון למתן אשראי שש

מאות אלף שקלים חדשים;

(ג) לעניין נותן שירותים פיננסיים

שהוא בעל רישיון למתן שירות

בנכס פיננסי וכן בעל רישיון

במתן אשראי מיליון ושלוש

מאות אלף שקלים;

כאן אמרנו שיש לנו כוונה לעשות שינוי.

כן.

בעיקר בנושא של נותני אשראי.

אני רק אגיד משהו על הסעיפים. זה כמובן דרישות הון מקובלות, בעיקר בהקשר שלנו להבטיח את ההתנהלות התקינה של נותן השירותים הפיננסיים ואת היציבות התפעולית שלו. אלה הסכומים. אנחנו הצענו סכומים מסוימים, ואנחנו בעבודה משותפת עם היושב-ראש של הוועדה כדי לעדכן אותם לפי ההערות שהיו פה בדיונים הקודמים שהיו בוועדה.

אני רוצה רק לוודא שהסעיפים האלה דומים גם בחוקי הפיקוח האחרים: ביטוח, קופות גמל; שהסמכויות יהיו דומות. גם אם צריך לתקן חוקים אחרים שנעשה זאת. זאת נקודה חשובה.

בסדר גמור, אדוני, אנחנו נעשה את ההתאמות, ונגיע לוועדה גם בעניין הזה.

תודה.

יש לי שאלה, ההון העצמי הזה צריך להיות מופרד מהפעילות של העסק או חלק מהפעילות של העסק?

זאת שאלה טובה. אני אפנה להגדרה של הון עצמי. לגבי תאגיד אנחנו הפנינו לכללי החשבונאות המקובלים, ולגבי יחיד אנחנו מדברים על "פיקדון נזיל או אגרות חוב שהוציאה המדינה ונסחרות בבורסה המופקדים בתאגיד בנקאי או אצל חבר בורסה בישראל על שם נותן השירותים הפיננסיים". פיקדון נזיל הוא פיקדון שניתן לפרוע אותו לכל היותר בתוך שלושה חודשים.

זה אומר שהוא לא יכול להשתמש בכסף הזה בעסק.

לא.

אם זה יחיד.

זאת התשובה?

כן.

אני חייב להגיד משהו. נמצא פה עורך דין אופק שמייצג את הקצה של נותני השירותים, את הרף העליון. אנחנו מתעסקים עם אלה שנמצאים בכל פינת רחוב. השוק הזה הוא מבוזר, הוא תחרותי, הוא עובד נכון. הסכומים האלה הם לא ריאליים. השוק לא יוכל לעמוד בהם. בסופו של דבר כשאתם מדברים על מורחב ובסיסי החלוקה צריכה להיות בין 80%-20%, ואפילו בין 90%-10%. אתם מסכימים אתי? הוא לא יוכל לעמוד בסכומים האלה. הוא כן יוכל להשתמש בזה כחלק מהפעילות של העסק, אבל לא אם הוא יצטרך לשים את זה בצד. המספרים האלה זה לא ריאלי, זה לא שם. זה פשוט יחסל כ-70% מהשוק, ואז תלך התחרות ולא השגנו פה שום דבר. מעבר לזה – אתם כל הזמן מדברים על יציבות. הגופים האלה לא מחזיקים כסף של הציבור. כל הסיכון נמצא עליהם. או שזאת עסקה של "נתן שקל, קיבל דולר", ובזה נגמרה העסקה, ובדיוק בשביל זה הוא צריך את ההון הזה; או שהוא נתן לו אשראי וניכה לו צ'ק והסיכון נמצא אצלו. אז גם צריכה להיות קורלציה כאן. הסכומים האלה לא ריאליים. אני אומר לכם את זה.

עוד דבר מאוד חשוב שאתם מתעלמים ממנו זה מערכת היחסים בנותני שירותי מטבע במערכת הבנקאית. בנק ישראל צריך להתערב ולייצר סטנדרט, אחרת כל החוק הזה לא שווה. בפעם שעברה אמר עורך דין באריס שהוא מאמין ברגולציה, כלומר שכוחות השוק וההסדרה יעשו את שלהם. אני אומר לכם שזה לא יקרה. נכון להיום כל ההסדרה שיש לנותני שירותי מטבע זה בצו איסור הלבנת הון בחוק איסור הלבנת הון שגם מגדיר את הגוף הזה. הסיבה שהבנקים לא רוצים לעבוד עם נותני שירותי מטבע זה מחשש להלבנת הון. זה קצת לא מסתדר כל הסיפור הזה. זאת ההסדרה היחידה שיש עליהם, וזאת הסיבה שהבנקים לא מוכנים לעבוד איתם. איך זה יסתדר בהמשך הדרך? לי אין תשובה. בנק ישראל צריך לייצר סטנדרט – איך פותחים חשבון לגוף פיננסי כזה; מה ההגדרות; איך הוא יכול לעבוד; מה אסור לו ומה מותר לו; ושכל המערכת הפיננסית תתיישר לפי זה, אחרת זה לא יקרה. אני אומר לכם בתור אחד שנמצא בשטח ורואה את זה יום-יום. אני גם לא מאשים את הבנקים. כל בנק נמצא במקום שלו, מנהל את הסיכונים שלו. הוא לא רוצה להיות במקום שיום אחד בנק ישראל יגיד לו, אתה נתת שירותים למישהו שבסוף הסתבר שהכול היה שם בלגן.

אני אתייחס לנקודה הראשונה בעניין הרגולציה. יש כאן רגולציה. כל התהליך הזה יסדיר את הענף, ייתן לו יותר - - -. לעניין ההון העצמי – כמובן, יש לכל אחד. במידה שקשה לו לפעול כיחיד עדיף - - - לפעול כחברה. אני יכול להגיד לך שגם יש לך הרבה יתרונות של מיסוי לפעול כחברה. בעוד שכיחיד על כל הרווח שלך אתה אמור לשלם מס שולי שיכול להגיע ל-48% או אפילו ביטוח לאומי ומעבר לזה, בחברה אין לך ביטוח לאומי.

לעניין ההגבלות של 30%-25%. יש הגדרה על איזה פרק זמן מדובר? הסברנו גם שהשאלה היא איך מחשבים את המחזור. טוב, עוד נגיע לזה.

המחזור הוא שנתי.

לא. אבל מה זה מחזור? הכנסה או מחזור של המרה של מט"ח. זה מגיע למאות מיליונים.

אנחנו נגיע לסעיף ונתייחס לזה.

דני, רצית להתייחס למשהו?

אני מחברת "אופל בלנס". לגבי הרישיון המורחב אני קצת חולק עם ידידי לגבי ההון העצמי. לדעתי, גופים שנותנים אשראי חייבים לגלות איתנות פיננסית. לא הגיוני שבשלוש מאות אלף ובמאתיים אלף – אם אדוני טוען שאין להם, זה אפילו מטריד אותי. גוף פיננסי צריך להיות איתן פיננסית כי אם קורית לו קטסטרופה מחר בבוקר הוא צריך לנהוג בהתאם, כך שאם אין לו ההון הזה הוא עצמו לא בשליטה.

לגבי רישיון מורחב – יש פה סתירה. אתם דורשים ברישיון מורחב רואה חשבון מבקר ודירקטוריון, וזה בסדר. כלומר מבקשים מהחברות להיות סוג של חברות ציבוריות גם אם הן לא כאלה. עלויות כאלה הן לפחות חמש מאות עד שבע מאות אלף שקלים בשנה. מצד שני הון עצמי של מיליון שקל לרישיון מורחב זה סתירה. צריך להעלות את הרף שמישהו רוצה רישיון מורחב, חייבים להבטיח שיש פה גופים שהם שחקנים רציניים בתחום. מיליון שקל – מי שאין לו את זה, שלא יבקש רישיון מורחב. נוצר מצב שיש פה צרכני אשראי מצרכני אשראי מצרכני אשראי. בעצם אנשים מוכרים מיליונים, והכסף הוא לא שלהם. לכן התדמית של התחום, לצערי, כל כך איומה כי נותן שירותי מטבע שקורית לו קטסטרופה עם לקוח, והוא לא יכול לעשות תכנית הבראה ללקוח שלו ולאפשר לו פריסה מסודרת – פה מתחילה התדמית האיומה.

דני, תודה. אנחנו בהחלט חושבים על הנושא של ההון העצמי, בעיקר לנותני האשראי, ולכן הנקודה הזאת בדיון.

אז למה דרישת ההון מנותן אשראי היא יותר נמוכה מנותן שירותים פיננסיים? אין בזה שום היגיון.

אנחנו שוקלים לשנות את זה.

בסעיף 37(א) מצוין שההון העצמי חופשי מכל שעבוד או עיקול. ממילא הון עצמי מוגדר על-פי תקן חשבונאי - -

יש הגדרה. בהגדרות רשום שאם אתה חברה צריך לפי כללי חשבונאות, ואם אתה לא חברה זה חופשי.

אבל יש כאן תוספת, זה בדיוק העניין. התוספת מיותרת. אם הולכים לפי תקן חשבונאי לא יכול להיות הון עצמי שהוא לפי תקן חשבונאי שמוסיפים עליו שהוא חופשי מכל שעבוד או עיקול.

אתה יכול לשעבד את המניות שלך. יש אנשים שמשעבדים את המניות שלהם.

לדוגמה, ב"פנינסולה" יש שעבוד שוטף למערכת הבנקאית על החברה.

שעבוד שוטף על הנכסים.

השעבוד השוטף הוא כללי. כתוב: "כולל הון החברה".

למיטב ידיעתי, הבנק משעבד לך. אותו גוף שנתן לך אשראי משעבד לך את הנכסים. ההון העצמי זה הנכסים בניכוי ההתחייבויות שיש לך.

אבל בוודאות הנוסח הסטנדרטי של הבנקים לשעבוד השוטף כולל את ההון של החברה, ולכן כל חברה שיש לה שעבוד שוטף לא תוכל לעמוד בדרישות האלה.

אגב, אם יש להן הון עצמי, לפי התקן החשבונאי - -

תבדוק בשעבודים – לא משועבדים החובות שלך ולא ההון; מה שמשועבד זה הנכסים שלך.

בנוסח של השעבוד השוטף הכללי שהוא פחות או יותר אחיד לכל הבנקים הוא כולל את החברה. זה מוגדר כחלק מהשעבוד השוטף הסטנדרטי של המערכת הבנקאית. כל חברה שיש לה שעבוד שוטף משעבדת את ההון שלה לבנק.

לדעתי, לא צריך לעשות כאן שינוי. באמת הבנק בסוף נפרע מהנכסים ולא מההון העצמי כיוון שהנכסים תמיד יותר גדולים מההון העצמי. ברוך, תבדוק אם יש צורך - - -

בסדר.

אני אחדד את הקושי: אני צריך לעמוד בהון עצמי. רואה החשבון המבקר יוודא שיש לי ההון העצמי הזה. כאן יש משהו בנוסף לרואה החשבון, כלומר מעבר להגדרה. בגלל זה זה נראה לנו מיותר.

לגבי סעיף 38 – אני חוזר על ההערה ככל שאדוני ימצא לשקול אותה דווקא במקרה הזה כי יש כאן הכבדות מסוימות שהן דברים שכבר נקבעו. לדוגמה נושאי משרה שיחולו עליהם מגבלות, וכאן זה חובת ביטוח אחריות מקצועית שאין כיום. זה נושא שהוא הכבדה מעבר לקיים, ואולי שווה שברגע שימצאו להחיל את זה, זה יידון בפני הוועדה. גם לעניין נזילות שחלה על בנקים. לא ברור מלכתחילה מדוע זה נדרש מחברות שנותנות אשראי. אבל ככל שזה יידרש זה ודאי משהו כל כך מהותי שהוא משנה את הפנים של החוק הזה.

זה מוגדר כרשות. יכול להיות שיהיה נותן שירותי מטבע קטן שזה לא רלוונטי עבורו, אבל לחילופין אנחנו מקווים בראייה שלנו שגופי המימון החוץ-בנקאיים יגדלו. בחזון שלנו אנחנו רוצים לראות יותר גופים ויותר גופים גדולים. לכן אנחנו מקווים שהגופים האלה יגדלו, ואז זה יהיה רלוונטי. לכן זאת לא חובה, אלא רשות שאני מניח שתופעל.

ברוך, בבקשה, אם תוכל לקרוא את פרק ז'. תודה.

אני רק אומר בהקשר הזה שסעיף 38 גם דורש שהמפקח יתייעץ עם הוועדה המייעצת לפני ההוראות האלה.

פרק ז': חובות דיווח

דוחות והודעות
39.

נותן שירותים פיננסיים יגיש למפקח דוחות והודעות כמפורט להלן:

דוחות כספיים שיקבע השר, במועדים ולתקופות שיקבע או בהתרחש אירוע שיקבע;

דוחות מיידים והודעות שיקבע השר, בהתרחש אירוע שיקבע;

דוחות והודעות נוספים שעליהם יורה המפקח.

המפקח ייתן הוראות בדבר אופן הגשתם של דוח או הודעה לפי סעיף זה, לרבות פרסומם לציבור, מתכונתם, תוכנם, מידת פירוטם וכללים חשבונאיים לעריכתו של דוח כספי, לרבות ההצהרות והביאורים שיש לצרף אליו.

המפקח רשאי, מטעמים שיירשמו, לפטור נותן שירותים פיננסיים מהגשת דוח או הודעה לפי סעיף זה או להאריך את המועד להגשתם.

מידע לגבי החלטות באסיפה כללית
40.

בפרוטוקול האסיפה הכללית של נותן שירותים פיננסיים שהוא תאגיד בעל רישיון מורחב, בהחלטותיה בעניינים המנויים להלן, יפורטו שמות הנוכחים באסיפה, שמות המצביעים, שיעור ההחזקות בזכויות ההצבעה שמכוחן הצביעו ואופן הצבעתם, ואם הם פועלים כשלוח או כנאמן בעבור אחר – פרטים בדבר זהותו של מי שהם פועלים בעבורו כאמור ואם הוא תאגיד – פרטים בדבר השולטים בו:

שינוי מסמכי היסוד של התאגיד;

מינוי או הפסקת כהונה של דירקטור;

אישור פעולות או עסקאות הטעונות את אישור האסיפה הכללית לפי הוראות סעיפים 255 ו-268 עד 275 לחוק החברות;

סוגים נוספים של החלטות שהורה המפקח.

המפקח רשאי לדרוש ממי שנכח או ממי שהצביע באסיפה כללית מסוימת של נותן שירותים פיננסיים שהוא תאגיד, פרטים בדבר זהותו, פרטים בדבר זהותו של מי שהוא פועל כשלוח או כנאמן בעבורו, ואם הוא תאגיד – פרטים בדבר השולטים בו.

אני אסביר. הפרק הזה מדבר על חובות דיווח: סדרה של דוחות שחלקם, כפי שמקובל, ששר האוצר קובע – דוחות כספיים, דוחות מיידיים; ואפשרות של המפקח לקבוע הוראות מעט יותר טכניות בהקשר הזה לגבי המתכונת של הדיווחים.

סעיף 40 מדבר על מידע לגבי החלטות באסיפה הכללית. קודם כול הכוונה לגבי החלטות מסוימות שמפורטות בסעיף – מה הפרוטוקול צריך לכלול; ושנית, אפשרות למפקח לדרוש פרטים לגבי זהות של כל מיני גופים או גורמים שנכחו באסיפה הכללית כדי לאפשר לזהות אותם, ולפעול ככל שהוא חושב לנכון, בהתאם.

תודה. בבקשה, אדוני.

אני עורך דין בועז סיטי. אני מייצג את חברת "גמא – ניהול וסליקה". כפי שצוין סעיפים 39(א), (ב) מאפשרים למפקח להורות על פרסום של דוחות כספיים. מטבע הדברים דוחות כספיים כוללים מידע מסחרי רגיש שיכול להועיל גם למתחרים. חלק המתחרים בגופים החוץ-בנקאיים הם, כמובן, תאגידי עזר בנקאיים בעצמם. אנחנו שמנו לב שהיום אין לבנק ישראל סמכות לדרוש מתאגיד עזר בנקאי לפרסם דוחות כספיים; ואנחנו מבקשים שוויון. לצד הסמכות הזאת, אם רוצים לקבוע אותה אנחנו חושבים שגם המתחרים שלנו שהם תאגידי עזר בנקאיים, צריכה להיות הוראה בדיני הבנקאות שמאפשרת לבנק ישראל לחייב אותם לפרסם דוחות כספיים בדיוק כפי שקורה בסעיף הזה.

ברוך?

אתם רוצים להתייחס קודם?

אני צריכה לבדוק את זה. הדוחות הכספיים אצלנו מעוגנים בסמכות של המפקח בתקנות לניירות ערך. אני יכולה לבדוק את זה. אבל יש גם סמכות כללית מכוח פקודת הבנקאות לדרוש כל מידע וגם לדרוש דיווחים.

לדרוש, אבל לא לפרסם. אני מדבר על הפרסום. פה כופים על גופים חוץ-בנקאיים לפרסם את הדוחות שלהם.

הסעיף בפקודת הבנקאות שמסמיך את המפקח לדרוש מידע הוא גם הסעיף שמשמש את המפקח להוציא את ההוראות שלו של פרסום לציבור של הבנקים. אולי זאת פרשנות רחבה, אבל זאת פרשנות.

למיטב ידיעתנו, זה לא המצב. לדעתי, בנק ישראל לא השתמש כך בסמכות הזאת עד היום.

אבל אתה יודע שבנק ישראל כן מפרסם. יש לו קובץ גדול של הוראות לבנקים על פרסום לציבור. אני יכולה לבדוק את זה. אבל אותו מקור סמכות חל גם על תאגידי עזר. כלומר הסמכות; זה שהוא לא דורש אני לא יכולה להגיד לך.

כדאי לבדוק את זה. שנית, אנחנו חושבים שצריך להיות שוויון - -

אני מבין שהבעיה של אדוני היא הפרסום לציבור?

כן.

ברוך, מה התייחסותנו?

קודם כול הסעיף עצמו מדבר על הגשה של דוחות למפקח בשביל הפיקוח.

מקובל.

לגבי סעיף קטן (ב) אנחנו מסמיכים את המפקח. קודם כול הוראות לגבי אופן ההגשה של אותם דוחות - -

ברוך, הכול בסדר. אם אנחנו פה של בית משפט, למה פרסום לציבור?

לדעתנו, במקרים מסוימים צריכה להיות סמכות. דרך אגב, מקובל אצלנו האפשרות הזאת מקובלת. אנחנו, כמובן, שוקלים את השיקולים לא לפרסם סודות מסחריים, אבל כשיש נקודות שאנחנו חושבים שהציבור חייב או צריך לדעת אנחנו נותנים הוראות.

בחברות הביטוח הסעיף הזה קיים?

כן. מילה במילה.

תאגידי עזר בנקאיים לא. זאת הייתה הטענה שלנו, אדוני. גם אם נניח אנחנו מקבלים שאפשר לפרסם, ויש צורך לפרסם דוחות כספיים – שזה גם בעינינו מוטל בספק - עדיין לא שמעתי הסבר מדוע תאגידי עזר בנקאיים שמתחרים בחברות החוץ-בנקאיות, לא יהיה למפקח על הבנקים סמכות מפורשת להורות להם לפרסם כמו שיש לכל מתחרה אחר בשוק?

אז לפי מה שאני מבין ההערה היא למה לבנק ישראל אין סמכות בתאגידים הבנקאיים. לא ברור שאין לו סמכות, אבל אפשר לבדוק את זה. אני מבין שההערה היא לא לגבי עצם הפרסום, אלא למה לבנק ישראל אין סמכות גם להורות על פרסום.

ברוך, אני רוצה שתחשבו על הנקודה הזאת. יש כאן הערה שבהחלט צריך לתת לה משקל. אנחנו נחשוב על ההערה, אדוני.

בבקשה, דני.

לא ברור לי הצורך בפרסום דוחות. חברה ציבורית ממילא מפרסמת דוחות, אבל מצד שני לא ברור לי למה ידידי לא רוצה לפרסם דוחות. הרי אין שם שמות של מתחרים, אבל גם לא ברורה לי הבקשה למה כן לפרסם דוחות. מה זה תורם לציבור? אם זה עניין של הון עצמי ביחס למאזן אפשר לפרסם את זה מבחינת היציבות של אותו גוף. מה עוד בדוח הכספי תורם לציבור? לא ברור לי.

קודם כול הפרסום של הדוחות והמידע הוא פרסום שהמפקח יכול לעשות עליו בקרה. בנושא הזה אני לא חושב שקיימת שאלה בכלל.

למה לציבור?

זאת השאלה שנשאלה.

גם מה שיפורסם – הוא יכול לבחור מה יפורסם. לא הכול ישתקף. באופן ההגשה הוא יבחר מה הוא רוצה שהציבור יראה.

אנחנו נחשוב האם יש הצדקה לבקש מחברה פרטית לפרסם את כל הדוחות שלה. הרי זאת הסוגיה שנמצאת על המדוכה.

אבל אנחנו לא מדברים על פרסום כל הדוחות. אנחנו מפרסמים רשימה של דוחות, וצריך להורות על אלו דוחות אנחנו בכלל מדברים שהמפקח - - -

אבל לכאורה, כפי שרשום כאן, אפשר לבקש ממנו לפרסם הכול.

עקרונית כן, אבל בפועל זה לא קורה כי בפועל אם יש בקשה לפרסום זה, כנראה, של חלקים מצומצמים שחושבים שחשוב שהציבור יידע עליהם. אנחנו נעשה את הבדיקה.

תעשו את הבדיקה, ונראה את ההיגיון.

דני, בבקשה.

בעיה נוספת – אם היא חברה פרטית באיזה פורמט היא תפרסם את הדוחות שלה? חברה ציבורית מפרסמת ב-IFRS פרטי. זאת אומרת זה שני דברים שונים. השאלה מה הציבור רוצה לדעת, ומה המפקח רוצה לדעת כי חברה פרטית לא יכולה לפרסם דוח כל רבעון, ובטח לא בפורמט IFRS.

בוא נחלק את זה לשניים: לא רשום כאן סוג המדיניות החשבונאית. לכאורה, לפי מה שרשום כאן, המפקח יכול לדרוש דוחות חודשיים, רבעוניים, חצי שנתיים. כלומר כל זה קיים. אין כאן סוגיה של השאלה אם אתה מדווח לפי כללי חשבונאות ישראליים או אמריקניים וכדומה.

כמי שעושה חיתום לחברות אני קורא דוחות כספיים לחברות פרטיות. דוח מבוקר שהם נותנים משנה קודמת הוא ממש לא רלוונטי למה שקורה בתקופה האחרונה. השאלה היא מה המפקח באמת רוצה לדעת. חברה פרטית לא יכולה לתת; היא מקסימום יכולה להוציא מאזן שהוא אפילו לא מבוקר על בוחן. השאלה מה באמת המפקח רוצה שיעלה מהדוחות.

חברה פרטית מדווחת הכול עד סוף יוני למס הכנסה עם מאזן, עם רווח והפסד. היום השינויים הם יחסית מאוד פשוטים, במיוחד שכללי החשבונאות בישראל אימצו את כללי החשבונאות הבין-לאומיים. יש חברות קטנות שפטורות מתוך תזרים. אבל מעבר לזה, יתר הסעיפים כמעט לא שונים. יש הבדלים שבמקום רבעוני עושים שנתי; במקום להגיש דוח שנתי עד סוף מרס אתה מגיש עד סוף יוני. אבל מעבר לזה במהות של הדוח לא אמורה להיות שאלה, אבל זה לא הסעיף. כאן אנחנו משאירים למפקח את הגמישות להחליט מה יפורסם. השאלה שהעלו כאן היא – אם אני חברה פרטית למה אני צריך שהדוחות שלי יפורסמו לציבור? כאן עולה השאלה, באיזה מקרים קיימת הצדקה בחברות שעוסקות במתן אשראי ובשירותי מטבע, לחייב. אולי אם תחדדו את זה יכול להיות שיהיה יותר קל בסעיף הזה. תחדדו שיש הצדקה, שיש משהו מהותי, שיש חשש לפגיעה בציבור. כלומר שלא סתם מחליטים. כי האפשרות לשלול לו את הרישיון נתונה למפקח, לפי הסעיפים כאן. אז תראו מה ההצדקה; מה המועדים שמחייבים אותו, אם אנחנו מחליטים להשאיר את הסעיף הזה.

שתי הערות: א', האם ניתן לשקול את הדיווחים שחברה ציבורית מוסרת, אם הם דיווחים מקבילים, כדי שהיא לא תידרש למסור אותם במקביל גם למפקח, אלא שדי יהיה להסתפק בדיווח לציבור במערכת הגילוי הנאות האלקטרוני.

שנית, הסעיפים שנקבעו כאן הם בעצם העתקה של סעיף 48א לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח. דא עקא שהחמירו כאן, כלומר לקחו את הסעיף מחוק הפיקוח על עסקי ביטוח וקבעו כאן סמכות לשר לקבוע סוגים שונים של החלטות שהורה המפקח – סמכות שלא קיימת בחוק המקביל. אנחנו תוהים מדוע דווקא כאן החמירו עם חברות נותני האשראי. אנחנו לא מוצאים לזה הצדקה מבחינת המקרים שבהם יצטרכו להעביר את הפרוטוקול של החלטות האסיפה הכללית שבפני עצמה זאת סמכות דרקונית מאוד.

תודה. שמענו את ההערה.

ברוך, אנחנו נמשיך לפרק ח', בבקשה.

אני אתחיל את פרק ח'. אני רק מזכיר שאחת המטרות העיקריות של החוק שלנו היא הסדרה צרכנית של תחום מתן השירותים הפיננסיים. לכן אנחנו חושבים שהפרק הזה מאוד משמעותי. אני אקרא שני סעיפים ואז אסביר.

פרק ח': שמירה על ענייני לקוחות

איסור הטעיה

41.

לא יעשה נותן שירותים פיננסיים דבר העלול להטעות לקוח בכל עניין מהותי בעסקה למתן שירותים פיננסיים, והכל במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת, לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה; בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה:

זהות נותן השירותים הפיננסיים;

סוגי השירותים הפיננסיים שבהם נותן השירותים הפיננסיים רשאי לעסוק בהתאם לרישיונו.

הוותק של נותן השירותים הפיננסיים, הצטיינותו, המוניטין שלו, מצבו הכספי והיקף עסקיו;

מהותה של העסקה, היקפה, הסייגים לה והתנאים המוקדמים לקיומה;

משך תקופת ההתקשרות בעסקה ותנאי ביטול העסקה, לרבות התשלומים שיש לשלם בשל ביטולה;

כל התשלומים שעל הלקוח לשלם במסגרת העסקה ושיעורם, לרבות שיעור הריבית המקסימלי המותר על פי דין;

הוראות סעיף זה יחולו גם על פרסומת.

איסור הפעלת השפעה בלתי הוגנת

42.

לא יעשה נותן שירותים פיננסיים, במעשה או במחדל (בסעיף זה – מעשה), בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת, דבר העלול לפגוע ביכולתו של לקוח לקבל החלטה אם להתקשר בעסקה עמו, באופן שיש בו שלילה של חופש ההתקשרות של הלקוח או פגיעה מהותית בחופש ההתקשרות שלו (בסעיף זה – הפעלת השפעה בלתי הוגנת).

בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), יראו נותן שירותים פיננסיים שביצע מעשה מן המעשים המפורטים להלן כמי שהפעיל השפעה בלתי הוגנת:

הגביל את יכולתו של לקוח לעזוב מקום או יצר בפני לקוח את הרושם שהוא מוגבל ביכולתו לעזוב מקום;

מנע מלקוח את האפשרות להתייעץ לגבי התקשרות בעסקה או לגבי תנאיה;

ביצע פניות חוזרות ונשנות ללקוח או לבני משפחתו כדי לקשור עסקה, אף שהביעו, במפורש או במשתמע, את רצונם כי יחדל מכך;

ניצל מוגבלות נפשית, שכלית או גופנית של לקוח, כשהוא יודע או היה עליו לדעת על קיומה של מוגבלות כאמור;

ניצל את העובדה שלקוח אינו יודע את השפה שבה נקשרת העסקה במידה מספקת לשם הבנת העסקה;

איים או נקט אמצעי הפחדה כלשהו כלפי לקוח או כלפי בני משפחתו;

סיפק שירות בתשלום, בלא בקשה מפורשת של הלקוח.

תמשיך, בבקשה, לקרוא את סעיף 43.

(הקראה): איסור התניית שירות בשירות
43.

לא יתנה נותן שירותים פיננסיים מתן שירות פיננסי בקניית נכס או שירות אחר, ממנו או מאדם אחר.

הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מתן אשראי אגב מימון רכישה או השכרה של נכס, ורשאי השר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע נסיבות נוספות שבהן לא יחולו הוראות סעיף קטן (א).

שלושת הסעיפים מקובלים גם בחוק הגנת הצרכן וגם בחוק הבנקאות (שירות ללקוח). אחד זה סעיף של איסור הטעיה, והשני הוא איסור הפעלת השפעה בלתי הוגנת, והשלישי הוא איסור התנית שירות בשירות. בעניין הזה לאור ההגדרה שאפשרות שאשראי יהיה גם אגב מימון רכישה או השכרה של נכס אנחנו נותנים פה החרגה ואפשרות לשר לקבוע נסיבות נוספות שבהן הסעיף לא יחול.

תודה. אם יש הערות, נשמע.

לגבי סעיף 41(א) – אנחנו רוצים לבטל את הממד הסובייקטיבי שבאיסור. הטעיה נמדדת גם בצד של מי שמטעה וגם בצד של מי שמוטעה. אבל כרגע כתוב: "לא ייעשה דבר העלול להטעות לקוח", וזה כולל גם את הממד הסובייקטיבי. אנחנו רוצים לפחות להבהיר את הנקודה שלא יעשה נותן שירותים פיננסיים דבר כדי כדי להטעות. כלומר זה יהיה מכוון לנותן השירותים הפיננסיים ולא ייבחן על סמך מה שמקבל השירות מבין.

הנקודה מובנת?

היועצת המשפטית מציינת שזה לקוח מחוק הגנת הצרכן, ולכן הנוסח נשמר.

למרות שזה גורם קושי ניכר בעבודה השוטפת כי זה עשוי להשתמע גם לכיוון ההפוך, ואז קשה לקיים את זה.

דבר שני, היינו מבקשים שיוסרו רכיבים סובייקטיביים שהם מהותיים בעסקה, כמו סעיף 41(א)(3). הצטיינות, מוניטין – דברים שאני לא יודע בדיוק איך אפשר למדוד אותם. כתוב כאן: "הדברים הבאים ייחשבו מהותיים בעסקה: הצטיינות או מוניטין". אני לא יודע איך אפשר למדוד את זה או איך נותן השירותים אמור לבחון אם הוא מפרסם את הדברים האלה או אם הוא מטעה בהם.

דבר שלישי, אנחנו היינו מבקשים לא לקבוע הוראה מה לא לעשות. ברוב החוקים הפיננסיים שמבקשים לאסור פרסום כדי לא להטעות יש רשימת כללים איך לפעול ומה אסור לפרסם, וזה עוזר לגופים עצמם לכוון את הפעילות שלהם.

לגבי סעיף 42(ב) – גם אם זה לקוח מחוק הגנת הצרכן, יש אמירה שהיא בעיני מאוד בעייתית. סעיף 42 בכלל אומר באמירה כללית - -

התייחסות לסעיף הספציפי, כן?

לא, זה כל הסעיף. "לא תגביל את היכולת של לקוח לעזוב מקום"; "לא תמנע מלקוח את האפשרות להתייעץ". זה כמו לומר, אל תעבור על הוראות הדין. ממילא כל הגופים לא יעברו על הוראות הדין, והם מקיימים אותם. דווקא באמירה הזאת, בעיני ובעיני הגופים שאני מייצג, יש אמירה שמכתימה את התעשייה כי האמירה הזאת היא בעצם להגיד, אל תעשה דברים שלכאורה מתקיימים.

שמירה על תקנות הגנת הצרכן זה חלק חשוב. הצרכן כאן הוא מהותי. הנוסחים הם אותם נוסחים. לכן אין כאן הבדל גם מסוג עסקים אחרים. נהפוך הוא – יכול להיות שהיה פה אפילו מקום להחמרה של הוראות הגנת הצרכן; לבטח לא להקל.

דני, בבקשה.

לא ברור לי סעיף קטן (3): "ביצע פניות חוזרות ונשנות ללקוח או לבני משפחתו"; ועוד יותר לא ברור לי סעיף קטן (6): "איים או נקט אמצעי הפחדה כלשהו גם לבנקים - -

יש המשך לסעיף.

גם בבנקים יש הגבלה של סעיף (6): "איים או נקט אמצעי הפחדה"? למה זה עולה? למה יש בזה צורך?

דני, אני רוצה להדגיש שאין כאן כוונה להתייחס לסקטור מיוחד. יש כאן כוונה להגן על קהל הצרכנים. הדבר הזה, כמו שהוא קבוע כאן – מכיוון שחוק הגנת הצרכן לא חל על נותן השירותים הפיננסיים אז ייבאו את ההוראות כלשונן מחוק הגנת הצרכן. זה נאמר כלשונו בחוק הגנת הצרכן, וזה נכון לכל מי שנותן שירותים מכוח חוק הגנת הצרכן. לפיכך לדעתי זה לא מעליב, אין פה כוונה, וזה לא מכתים.

גם עסק לרהיטים?

כל עסק שהוא ככל שחלות עליו חוק הגנת הצרכן.

תודה.

זה הבהרה חשובה בהחלט. גם השאלה הייתה במקומה.

בבקשה, בועז.

יש לי הערה לגבי הפרק בכללותו. הוא עוסק בהגנה על זכויות צרכנים של לקוחות שירותים פיננסיים. לדעתנו, צריך להקפיד שלא תהיה אפליה בין גוף מפוקח, לפי החוק הזה, לבין תאגיד בנקאי או תאגיד עזר בנקאי. הלקוחות לא צריכים לשלם את המחיר של הפיקוח המקביל. אני אתן דוגמה, ברשותך, לגבי זכות פירעון מוקדם של הלוואה.

שוב – עם איזה סעיף יש לך בעיה?

אני נותן דוגמה. למשל פירעון מוקדם של הלוואה. יש סמכות לשר - -

אבל עוד לא הגענו לזה.

עוד לא הגענו לזה.

אני יכול להמתין עד אז, אבל ההערה - -

בוא נמתין, ברשותך.

האם יש עוד הערות עד סעיף 43? אם לא – ברוך, אני מבקש שתמשיך לקרוא עד סעיף 47 כולל.

סעיף 43א זה סעיף חדש בעקבות הערות של הייעוץ המשפטי של הוועדה וגם של המועצה הלאומית לצרכנות.

איסור עיסוק ברוכלות

43א.

לא יעסוק נותן שירותים פיננסיים, במתן שירותים פיננסיים, בדרך של רוכלות.לעניין זה - "רוכלות" - הצעת עסקה ללקוח מאת נותן שירותים פיננסיים, או מי מטעמו, שבא שלא לפי הזמנה למקום מגוריו של הלקוח, שירותו הצבאי, עבודתו, לימודיו או לקרבתם, וכן לכל מקום שאינו בית עסק של נותן השירותים הפיננסיים או של מי מטעמו.

הגבלות לעניין קטינים

44.

בעל רישיון למתן אשראי לא יתקשר בעסקה עם קטין, בין בעצמו ובין באמצעות הורהו או אפוטרופסו, או עם אדם שמלאו לו 18 שנים וטרם מלאו לו 21 שנים; ואולם רשאי השר, באישור וועדת הכספים של הכנסת, לקבוע נסיבות או תנאים שבהתקיימם יהיה רשאי בעל רישיון כאמור להתקשר בעסקה עם קטין, בכפוף להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962.
לא יפרסם אדם פרסומת ולא ינקוט דרך שיווק אחרת אם הפרסומת או דרך השיווק כאמור עלולות להטעות קטין, לנצל את גילו, תמימותו או חוסר ניסיונו או לעודד פעילות שיש בה כדי לפגוע בגופו או בבריאותו הגופנית או הנפשית.

גילוי נאות

45.

השר רשאי לקבוע חובות שיחולו על נותני שירותים פיננסיים, כולם או חלקם, לשם הבטחת גילוי נאות ללקוחות, ובין השאר חובות כמפורט להלן:

חובה לגלות ללקוחותיהם כל פרט מהותי לגבי תוכנו, היקפו, תנאיו ומחירו של שירות שהם נותנים והסיכונים הכרוכים בו ובדבר האפשרות לבטל עסקה, ככל שישנה, התנאים לביטולה ודרכי ביטולה;

חובה לציין פרטים מסוימים בכל פרסום שלהם בדבר שירותיהם;

חובה לתת ללקוחותיהם, במועדים קבועים ובכל דרך שהיא, דוחות על השירותים הניתנים להם ולציין בהם פרטים מסוימים;

הוראות בדבר חוזה למתן שירותים פיננסיים

46.

השר רשאי לקבוע, דרך כלל או לסוג מסוים של שירותים פיננסיים, הוראות לעניין תוכנו של חוזה למתן שירותים פיננסיים, ובכלל זה תנאים שיש לקבוע בו, וכן הוראות לעניין צורתו של חוזה כאמור לרבות לעניין הגודל המזערי של האותיות, והוראות לעניין החובה למסור את החוזה ללקוח.

הסדר הסותר תנאי שיש לקבעו בחוזה לפי סעיף קטן (א) לא ינהגו לפיו, ויראו כאילו הותנה במקומו התנאי שיש לקבעו כאמור, זולת אם ההסדר הוא לטובת הלקוח; אין בהוראה זו כדי לגרוע מאחריותו הפלילית של נותן שירותים פיננסיים.

פירעון מוקדם

47.

מי שקיבל הלוואה מבעל רישיון למתן אשראי, יהא רשאי, על אף כל הסכם הקובע אחרת, לפרוע את יתרת ההלוואה לפני המועד שנקבע לפירעונה, בהתאם לתנאים שיקבע השר, באישור וועדת הכספים של הכנסת, לרבות תשלום עמלה לבעל הרישיון בידי מי שביקש לפרוע את ההלוואה כאמור.

אני אסביר. אנחנו ממשיכים בסדרה של הוראות צרכניות: א', בנושא של עיסוק ברוכלות כדי להבהיר שנותן שירותים פיננסיים לא יעסוק בפעילות הפיננסית בדרך של רוכלות; הגבלות לעניין קטינים עם ההערות של יושב-ראש הוועדה והערות חברי הכנסת לגבי החמרה של אותן הוראות לגבי האיסור להתקשר בעסקה עם קטין; הוראות לגבי גילוי נאות ותוכנו וצורתו של החוזה; והוראה אחרונה לגבי פירעון מוקדם שהיא, כמובן, תוספת להוראות שיש בחוק הלוואות חוץ-בנקאיות שמדגישה את האפשרות של מקבל הלוואה – של הלקוח – לפרוע את היתרה של ההלוואה, לפי תנאים שאנחנו מסמיכים את שר האוצר לקבוע.

תודה.

בבקשה, עודד.

שאלה אחת כדי שנבין את נושא הרוכלות שהוא תיקון חדש. אתה פשוט תיקנת ואמרת: "הצעת עסקה ללקוח שבאה שלא לפי הזמנה". הכוונה היא שאדם לוקח את מרכולתו ובא למקום מסוים פיזית?

כן, הטעות היא שלי. אנחנו שומרים על הנוסח שהיה "שבא". זאת אומרת הרעיון הוא שלא יהיה מצב שנותני שירותים פיננסיים יתחילו לעבור בבתים של אנשים ולדפוק על הדלתות ולהתחיל להציע להם אשראי או שירות בנכס פיננסי כשהם כופים את עצמם על הלקוחות.

תודה.

בבקשה, בועז.

עכשיו הגענו לסעיף הנכון. זאת הערה כללית גם לגבי סעיף 47 וגם לסעיף 45 – לבנק ישראל יש סמכות לקבוע כללי גילוי נאות ופירעון מוקדם משלו, ומה שיקרה בסופו של דבר זה שצרכן שיגיע לחברה חוץ-בנקאית וירצה לפרוע מוקדם את ההלוואה בהתאם לתנאים יקבל תנאים שונים, לפי הפיקוח הזה, לעומת התנאים של תאגיד בנקאי או תאגיד עזר בנקאי. הפיקוח המקביל גורם לכך שצרכנים הם שייפגעו בסופו של דבר כי הם לא יידעו להשוות הצעות, ותהיה בעיה בשקיפות כי לכל גוף שהם ילכו עשויים להיות תנאים שונים שחלים על העסקה. לכן ההערה שלנו היא שאנחנו רוצים שתהיה השוואה של התנאים האלה או לכל הפחות, שהרגולטורים ידברו זה עם זה, ויקבעו מסגרת אחידה לכל הדברים האלה גם לגילוי נאות וגם לפירעון מוקדם; כדי שמי שבסופו של דבר ירוויח מזה זה הלקוח. כי לא הגיוני שלקוח שהולך לתאגיד עזר בנקאי או תאגיד בנקאי או לחברה חוץ-בנקאית, הזכויות שלו ישתנו.

אני רוצה לשאול, אם אתה רוצה שכל מה שחל בכללי גילוי נאות שזאת חוברת נאה ויפה, יחולו גם על נותני שירותי אשראי שהם לא תאגידי עזר בנקאיים או בנקים?

אני לא יודע להגיד לך. את שואלת אותי עכשיו, האם כל האחרים כן. ההיגיון שלי הוא שהצרכן לא צריך לסבול משני סוגים שונים של מערכות.

כמו שאמר יואל נווה באחד הדיונים הראשונים שהיו לנו – ארביטראז' רגולטורי זה לא מילה גסה. אם הוא רוצה הוא ילך לזה שמפוקח בצורה מסוימת, אבל העיקר שיידע להשוות.

האם הוא יידע להשוות?

אני לא יודעת. אני יודעת עכשיו להגיד לך אם הוא יידע להשוות או לא? יש כללי גילוי נאות. אם אתה חושב שיש בנק או תאגיד עזר שלא מגלה כמו שצריך ולא עומד בכללים, אז צריך לפנות ולהתריע על זה.

מכיוון שאני מבין שאדוני לא בדיוק מגובש, האם אתה רוצה את אותו עומס רגולטורי שאולי זה בסוף כן יכביד על חברות מהסוג שלך או לא רוצה – אני מציע שאדוני יגבש את דעתו, האם הוא רוצה לקחת על עצמו את הכללים של הבנקים או לא. בהתאם לכך נוכל להתייחס. אני אשמח שתיתן את התייחסותך.

ברוך, אני רק רוצה בסעיף 47 שאותן זכויות שקיימות ללקוח בעניין פירעון מוקדם שיהיו לו גם במקרה הזה.

כרגע הסעיף מאפשר לשר לקבוע תנאים לפירעון מוקדם. כל זמן שהשר לא יקבע תנאים – ויש פה גם אישור של ועדת הכספים של הכנסת, הדין הכללי יחול. הדין הכללי הוא חוק הלוואות חוץ-בנקאיות שחל באופן רוחבי על כל הגופים, ודאי לפי התיקון שמקודם עכשיו בכנסת. לכן ההוראות שיש שם יחולו גם על תאגידים - -

ברשותך, זאת נקודה שהיא חשובה לי. אני רוצה לראות האם קיימות לאותו צרכן הקלות מסוימות במסגרת המערכת הבנקאית, ואותן הקלות שקיימות שיהיו גם כאן. לדוגמה בבנקים הפירעון המוקדם מחושב לפי ריבית שנקבעת. כלומר אותן הקלות שקיימות ודברים שהשתנו על הבנקים למתן גמישות גדולה יותר לצרכן ,שתהיה גם במקרה הזה.

אוקיי. נבדוק.

נמשיך בהקראה של סעיף 48 עד 50.

(הקראה): בירור תלונות הציבור

48.

המפקח יברר תלונות הציבור שראה בהן ממש בדבר פעולה של נותן שירותים פיננסיים.

המפקח לא יברר תלונה בעניין שהחל בו דיון לפני בית משפט או בורר, או שבית משפט או בורר הכריע בו, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, אולם רשאי הוא לברר תלונה בעניין שבו הוגשה תובענה לפני בית משפט או בורר אך טרם החל הדיון בה.

דרכי הבירור

49.

בירור תלונה יהיה בדרך שתיראה למפקח, והוא לא יהיה קשור להוראות שבסדרי הדין או בדיני ראיות. לשם בירור תלונה כאמור, רשאי המפקח לדרוש כל ידיעה או מסמך כאמור בסעיף 63(א)(2).

המפקח יביא את התלונה לידיעת מי שהתלונה עליו ויתן לו הזדמנות נאותה להשיב עליה.

תוצאות הבירור

50.

מצא המפקח שהתלונה הייתה מוצדקת, יודיע על כך למתלונן ולמי שהתלונה עליו; המפקח רשאי לפרש בתשובתו את תמצית ממצאיו ורשאי הוא להורות למי שהתלונה עליו לתקן ליקוי שהעלה הבירור, בין למקרה שעליו התלונה ובין בדרך כלל, בדרך ובמועד שהורה.

מצא המפקח שהתלונה אינה מוצדקת, או שאינה ראויה לבירורו, יודיע על כך למתלונן ולמי שהתלונה עליו, ורשאי הוא לפרש בתשובתו את תמצית ממצאיו.

העלה הבירור חשד שנעברה עבירה פלילית, יביא המפקח את העניין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה.

בסעיפים שקראנו יש מנגנון של בירור תלונות ציבור. לדעתנו, זה מנגנון מאוד חשוב. אפשרות למפקח להיות קשוב ללקוחות, לשמוע תלונות, לאפשר את הבירור מול נותן השירות הפיננסי הרלוונטי, וכמובן, להוציא הוראות בהתאם.

תודה. עודד, בבקשה.

לגבי סעיף 49(ב) – כתוב שתינתן לו הזדמנות נאותה להשיב עליה. מאחר שהוא לא פועל בהתאם לסדרי דין בעת בירור התלונות, לדעתנו, צריך להיות רשום כאן שהוא יפעל בסדרי דין נאותים גם אם הוא לא קובע סדרי דין מסוימים בטיפול בתלונה כדי לאפשר את ההגנה. לא די שיש למפוקח הזדמנות להתגונן, גם ראוי שסדרי הדין בניהול התלונה עצמה יהיו נאותים, או לחלופין סדרי דין שהשר יקבע מראש.

לפי סעיף 50(א), למפקח יש סמכות לקבוע כבר את אופן התיקון של ליקוי שהוא מצא לכאורה בעקבות התלונה. גם בעניין הזה, לדעתנו, ראוי שיירשם "ובלבד שיאפשר למפוקח הזדמנות נאותה להתגונן כנגד דרישת התיקון". כי זאת בעצם דרישה שאין לו אפשרות להתגונן נגדה מהותית.

ורד, היועצת המשפטית, תוכלי להתייחס לחלק הראשון?

בנוגע לעניין סדרי דין ודרכי הבירור – זה משהו מקובל ועובר כחוט השני בכל הנושא של בירור תלונות הציבור. מאופי העניין הוא יכול לברר או לא לברר, ואנחנו לא יכולים להגביל אותו בהליך הבירור, ואתה בטח יודע שזה מאוד לא מקובל.

לגבי הנקודה השנייה צריך לפנות למשרד האוצר.

ברוך, תרצה להתייחס?

ביקשנו הזדמנות נאותה להגיב גם לעניין של דרישת תיקון הליקוי. כלומר יש הזדמנות להתגונן נגד התלונה; לאחר מכן המפקח קובע את דרך התיקון של הליקוי ככל שהוא קבע. אנחנו מבקשים שגם דרך תיקון הליקוי שזאת הסמכות שקבועה בסעיף 50(א), תתאפשר הזדמנות נאותה וראויה, הישמעות סבירה – משהו, ובלבד שנוכל לתת למפקח את עמדתנו. כי כאן לא מופיעה האפשרות להתגוננות.

אני מאגף שוק ההון. אני אחראית על תחום פניות הציבור באגף. אנחנו מתנהלים כמו כל רשות מנהלית אחרת. זאת אומרת אם יוצאת הכרעה בעקבות תלונה שהתבררה מוצדקת אנחנו מוציאים טיוטה ונותנים זכות שימוע בכתב ובעל-פה כיוון שאנחנו רשות מנהלית. כללי המשפט המנהלי חלים עלינו.

ברוך, תשקלו אם יש מקום להבהיר את הנוסח כי אני יודע שגם ורד דיברה על הנושא הזה. אנחנו נמשיך את כל פרק ט'. בבקשה.

(הקראה):

כמה הערות: בניגוד לסעיף 51 שמדבר על פגיעה כביכול רגילה בסעיף 53 יש הדגשה שמדברים על פגיעה משמעותית בניהול התקין של עסקיו.

בפרק ט' בסעיף 52 יש סדרה של הוראות לשמירה על ניהול תקין. ראשית כשהמפקח מגלה פגם כלשהו יש הליך שהוא מבצע כמו נותן השירותים הפיננסיים. ההליך הזה מחייב אותו לשמוע את נותן השירותים הפיננסיים ולקבוע לנותן השירותים הפיננסיים דרכי פעולה שהוא סבור שהוא צריך לנקוט כדי לתקן את אותו פגם.

בסעיף 53 כאשר מדובר בפגיעה ניכרת שהמפקח סבור שמתנהלת בנותן השירותים הפיננסיים יש סדרה של הוראות שהוא יכול להגביל נושא משרה או להשעות אותו. לבד מהשימוע יש פה מנגנון של אישור שר האוצר, והסמכות החמורה ביותר היא למנות מפקח מיוחד, זאת אומרת איזשהו גורם מטעם המפקח שיפקח על ההנהלה של נותן השירותים הפיננסיים; ורשימה של הוראות שמסדירה את הפעולות של אותו מפקח מיוחד כדי לאפשר לו לפקח על התנהלות נותן השירותים הפיננסיים. גם בעניין הזה, כמובן, נסמכנו על מודלים קיימים בחוקי הפיקוח וברגולטורים הפיננסיים הקיימים.

תודה. יש התייחסויות? בבקשה.

יש לנו התנגדות כללית, אבל היא לא תסייע לנו. סעיף 55(ד) אם אפשר להוסיף לשכר והוצאות את המילה "סבירים". פרט לכך ההתנגדות היא כללית.

תבדקו ביחס לסעיפים אחרים. בסדר? תודה.

(הקראה):

בפרק י' יש סדרה של הוראות לגבי חיסול העסקים של נותן שירותים פיננסיים. הסמכות למפקח לדאוג לכך שבעקבות הפסקת העיסוק של נותן השירותים הפיננסיים, הלקוחות של אותו נותן שירותים פיננסיים לא ייפגעו.

דני, בבקשה.

לגבי חיסול עסקים מבחירה או לא מבחירה – נותני שירותי מטבע עוסקים בניכיון צ'קים. יש אורך חיי מח"מ לצ'קים של חודשיים, שלושה חודשים, ארבעה חודשים או חצי שנה. מה עושה אותו עסק שכבר אין לו רישיון? איך הוא נפרע מהצ'קים? סביר להניח שאם צ'ק חוזר לקוח רוצה לבוא ולהסדיר את התשלום – האם הוא רשאי עדיין להמשיך לפעול? מטבע הדברים הוא יצטרך לעשות פעולות כדי לחסל את עסקיו מבחירה או שלא מבחירה. השאלה מה זה פרק זמן "סביר" לחסל את עסקיו?

אלו ההוראות שאנחנו קובעים שמאפשרות את הסמכות למפקח לבדוק כל מקרה לגופו, ולקבוע את ההוראות בהקשר הזה.

לדעתי, צריך להתייחס לאופי הפעילות ולאורך המח"מ של הצ'קים במקרה של ניכיון צ'קים; אם זה כאלה שנותנים הלוואות – לאורך חיי ההלוואה. תודה.

יש לך התייחסות לדני?

יש עוד הערות, בבקשה?

כן. כמו כל הסמכויות שנתונות למפקח בקשר למתן הוראות לגוף המפוקח אנחנו מבקשים שבעת הפירוק תינתן זכות או הזדמנות נאותה להתגונן כי זה לא מופיע כאן; שנית, לאחר התייעצות בוועדה המייעצת. אלה בעצם כל ההוראות כחוט השני. דווקא בסעיפים הספציפיים של מתן הוראות על-ידי המפקח יש ההוראות האלה, ורק כאן זה חסר.

ההערה נרשמה.

אנחנו נבדוק.

אתם יכולים להמשיך? יש לכם עוד סעיפים?

יש לנו עוד כמה דברים לסגור.

מכיוון שלא פרסמנו את הסעיפים - -

אז אנחנו ניפגש שוב בשבוע הבא ביום שני ב-21 בחודש. אני מבקש שתעשו מאמץ לסיים את כל שישים הסעיפים, ואנחנו נשמע את ההערות. אנחנו בדיוק באמצע הדרך – שישים סעיפים מתוך מאה ועשרים – תעשו מאמץ לסיים הכול לשבוע הבא.

אנחנו מוכנים.

אני רוצה להודות לכולם. אנחנו ניפגש בשבוע הבא. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30.