הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 145

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום חמישי, כ"ג באדר א התשע"ו (03 במרץ 2016), שעה 10:00

סיור לדרום תל אביב בנושא המסתננים

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

זאב בנימין בגין

יעל גרמן

תמר זנדברג

אמיר אוחנה

דוד ביטן

אורן חזן

יוסי אדלשטיין - ראש מינהל אכיפה וזרים, רשות האוכלוסין וההגירה,

עידן כהן - מנהל המרחב, רשות האוכלוסין וההגירה

שחר חמדי - מפקד תחנת שרת, תל אביב

רובי זלוף - מ"מ מנכ"ל עיריית תל אביב-יפו

ארנון גלעדי - סגן ראש עיריית תל אביב-יפו

מירי ברברו אלקיים - מנהלת מסיל"ה, עיריית תל אביב-יפו

אבינעם ארז - מנהל סל"ע, עיריית תל אביב-יפו

שמואל קצ'לניק - עיריית תל אביב-יפו

דניאלה רוב - מנהלת רובע דרום, עיריית תל אביב-יפו

אריק שוע - מנהל אגף רבעים ושכונות, עיריית תל אביב-יפו

חיים גורן - חבר מועצה עיריית תל אביב-יפו, תושב שרונה

עמי צדיק - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ענת לוי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

שולה קשת - מנכ"לית, אחותי-למען נשים בישראל

שפי פז - עמותת עוטף התחנה המרכזית

אילה סינואני - עמותת עוטף התחנה המרכזית

אסתר גרוס - עמותת עוטף התחנה המרכזית

אריאל זכריה - עמותת עוטף התחנה המרכזית

סוזי כהן - עמותת עוטף התחנה המרכזית

עובד חוגי - ארגון אמנסטי

רפי יעקבי - ארגון אמנסטי

מאיר דובדבני - פורום קהלת

אורית מרום - אס"ף-ארגון סיוע לפליטים

מיכל פינצ'וק - עמותת אס"ף-ארגון סיוע לפליטים

אריק קצב - ועד השכונות בדרום תל אביב

יגאל עברי - עו"ד, מייצג תושבים מדרום תל אביב

עמנואל ימני - תושב דרום תל אביב

אפי מנשה - תושבת נווה שאנן, תל אביב

יצחק עומרד - תושב שכונת התקווה, תל אביב

כליפא אוחיון - תושב השכונות, תל אביב

נועה פאר - תושבת השכונות, תל אביב

פנינה אוחיון - תושבת השכונות, תל אביב

רותי יעקבי - פעילת בשכונות במאבקם במסתננים

דפנה ליכטמן - מנהלת ספריית לוינסקי, תושבת שרונה, תל אביב

אפרת דוידוב - תושבת שכונת נווה שאנן, תל אביב

יענקלה קול - הבית האדום, ישראל מסלנט 35

מוטסים עלי - מבקש מקלט מרפיח

סיגי גבריוט - שוהה זרה בישראל

אילן עמית - דוקטורנט

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

לאה קריכלי

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור לדרום תל אביב בנושא המסתננים

בואו נתחיל. זו הייתה נקודת יציאה, אנחנו נעשה דיון בסוף היום, או סיכום, כרגע אנחנו קיבלנו את ההזמנה של החברים, הם ביקשו מאיתנו לקבוע סיור בדרום תל אביב על מנת ללמוד את הנושא. כרגע מבחינתי הגדרת הסיור זה למידת הנושא ולא לעשות דיון על הפתרונות וכו'. זה יהיה הסיכום שלי, אבל נתחיל מהבוקר בסיכום שאנחנו בסופו של דבר נעשה דיון מסודר בכנסת, אחרי שנלמד והחברים גם ילמדו את הנושא גם ברמה הפורמלית יותר, מבחינת נתונים שנקבל מהכנסת עצמה, נעשה דיון מסכם ונראה לאן הולכים הדברים ומה ההמלצות שלנו.

אז כרגע, כדי שנכיר את האנשים, לפחות מבחינת הוועדה, יש לנו את חברת הכנסת זנדברג, שהיא חברת ועדה, כמובן יש את בני בגין.

תמר היא גם ראש השדולה או מראשי השדולה להתחדשות עירונית?

לעירוניוּת. הייתי חברת מועצה בעיריית תל אביב יחד עם - - -

כמובן דוד ביטן, הוא לא חבר ועדה, אבל הוא קם בבוקר בגלל שהנושא חשוב.

מה זאת אומרת? אני יושב ראש ועדת הכנסת, אחראי על ועדת הפנים.

שהכול מתפקד, הוא גם אחראי עלינו.

הוא אחראי על כל הוועדות בכנסת.

באתי לראות שהתפקוד בסדר.

כמובן יש את דוד, שאפו על זה שהוא מגיע. למה אני מציין את זה? כי הנושא חשוב לו ולכן הוא גם הגיע לכאן. לא שלחברי הוועדה זה לא חשוב, אבל אפילו הוא לא חבר ועדה והוא בא. כמובן - - - שהוא חבר שלנו טוב, סוזי ועובד, אלה האנשים שהעלו בפניי את הנושא בכנסת כבר הרבה חודשים, וכמובן יש את שמוליק קצ'לניק, שאני אוהב אותו, קולגה עוד מהתקופה שעבדתי בעיריית ירושלים וציון, תודה רבה על האירוח, באמת שאפו, תודה. חשבתי שאתמול היית באיזה חינה.

לא, יש לנו עוד דברים להביא לכם מהתפיסה של אתמול בלילה.

אצלנו בפיקוח העירוני, לראש הפיקוח תמיד יש עוגיות וכו'.

זה לא בגלל הוועדה, זה בגלל שאני פה.

אז באמת תודה רבה לך, ציון, על קבלת הפנים, ומכאן אני אעביר אליך, חיים. חיים, הייתי מציע שתציג לנו את חברי העירייה בתל אביב. את ארנון גלעדי, הוא סגן ראש העיר, אתם מכירים, חבר שלי בליכוד, אבל את כל שאר האנשים אני לא מכיר, אז תציג לנו את האנשים ואחרי זה נגמור כאן ונצא לתכנית הסיור, כפי שאתם הכנתם אותה. בבקשה.

קודם אני אציג את עצמי. קוראים לי חיים גורן, חבר מועצת העיר היום.

רק דבר קטן ששכחתי, ברשותך, יש לנו את מנהלת הוועדה, לאה קריכלי, ואת רבקה, דוברת הוועדה. כמובן הצוות האישי שלי, אבל מבחינת הוועדה חשוב שאני אציג אותן, הן גם טרחו להגיע לכאן. בבקשה.

יש פה הרבה אנשים, אני אציג את הגורמים המרכזיים שנמצאים איתנו פה. קודם כל התושבים שנמצאים פה מאחורה, נציגים של תושבים, שישתתפו איתנו בסיור ובדיון, אנשי עיריית תל אביב, שזה רובי זלוף, המשנה למנכ"ל העירייה, רובי - - -להשלים מדקה 3:40

עדיין לא הגענו ליחס בין 5 מנדטים ל-30, אתם צריכים עוד כמה.

הצטרפו אלינו גם נציגי אגף סל"ע, הסיירת לביטחון העירוני, אתה מכיר את האגף הזה, הם יצטרפו אלינו בסיור וגם ידברו טיפה על המקום שלהם בסיפור הזה. נציגי המשטרה, משטרת שרת, שישבה עד לא מזמן בבניין הזה הסמוך, ומכיוון שהם גדלו בצורה דרמטית עקב ההתמודדות שלהם פה עם כל מה שקורה המשטרה הגדילה אותם והם היו צריכים מבנה הרבה יותר גדול, אז הם עברו לרחוב המסגר, למבנה חדש. כרגע יושבת פה המשטרה של הרכבת הקלה, שזה גם פונקציה חשובה בפני עצמה, לא הנושא שלנו כרגע.

הסיור היום, כמו שאמר יושב ראש הוועדה, נועד ללמידה של הנושא. אני אגיד שתי הערות, ברשותך, כהקדמה, ונצא, שתי הערות, אחת טכנית ואחת מהותית. מבחינה טכנית, מכיוון שאנחנו רוצים לנסות כמה שיותר להספיק ללמוד בסיור הזה ויש לנו שעתיים, שזה לא הרבה, אז אני ממש מבקש מכולם, כולל כולם, הייתה פה התכווננות, גם של נציגי התושבים, גם של העירייה, ביחד לבנות מסלול מסודר לסיור, עם נקודות מסודרות שאנחנו מדברים עליהן. תוך כדי תנועה כמובן כל אחד יכול לדבר עם כל אחד, אבל כשאנחנו עוצרים בנקודה אני מבקש באמת לתת לנו להוביל, להגיד מה שצריך להגיד. אם כל אחד יתחיל להגיד את דעתו בכל מקום אז אנחנו נראה אולי תחנה אחת, במקרה הטוב. אם יש דברים חשובים, יש דיון אחרי זה, אני בטוח שיושב ראש הוועדה ייתן לכל גוף ולכל נציג לדבר בדיון אחרי זה ולהביע את דעתו. אז אם יש דברים שאני אומר שנשמעים לכם חסרים, לא נכונים, כן נכונים, תשמרו את זה לדיון ותגידו את זה בצורה מסודרת שם.

אנחנו בכנסת שומרים לעצמנו את הזכות - - -

חוץ מחברי הוועדה שיכולים לשאול כמובן. דבר שני מהותי יותר שאני אגיד על הסיור הזה. לבוא לכאן לסיור זה מאוד יפה, אני כבר אומר, ותודה רבה לכם שבאתם, זה לא מובן מאליו, ויחד עם זאת, להבין את המורכבות של המציאות בשטח זה אומר לחיות פה שבועיים, עם שבתות, עם לילות.

כולל שבת, אתה אומר.

כולל שבת, כי שבת היא מאוד משמעותית פה. עם לילות, עם כנסייה מתחת לבית, עם חמרה ליד, כל הסיפור המורכב הזה ביחד וזה קשה להבין - - -

אתה מציע לי להביא את הוועדה לפה לשבועיים לישון תחת חמרה בכנסייה?

אם אתה רוצה אנחנו נארח אתכם, עם העוגיות של ציון. לא, אבל באמת, אי אפשר לשקף באמת את המציאות, אבל ננסה כמה שיותר לעשות את זה. ואני כבר אומר, אני שם את זה על השולחן בצורה די ברורה, שאנחנו נביא בעיקר את הזווית של מה קורה מבחינת התושבים, וגם קצת מבחינת העירייה. אם רוצים לחקור מה קורה מהזווית של הזרים, הטיפול שלהם, זה, אני חושב, דורש, אם רוצים, סיור נפרד או פגישה נפרדת, כי אי אפשר לעשות הכול ביחד וזמננו קצר. לכן אני שם את זה על השולחן מהתחלה. ננסה להציג את הדברים בצורה הכי אובייקטיבית שניתן, אבל מהזווית הזאת. אני מציע שנצא, טיפה טפטוף, אבל נלך ונתחיל את הסיור.

(בסיור)

הצטרף אלינו סגן ניצב שחר חמדי, מפקד תחנת שרת. הוא עושה עבודה נפלאה פה בשכונה, ומנהל אגף סל"ע, אבינועם, הסיירת לביטחון עירוני. אנחנו נמצאים בגינת לוינסקי.

אני מבקשת שניכנס למסיל"ה וגם ל - - -

ניכנס, כמו שדיברנו.

אני לא דיברתי איתך, עם יושב ראש הוועדה, עם כל הכבוד.

אני הכנסתי את זה בתכנית הסיור, הכול בסדר.

אני יודעת מה שאני אומרת. אני אומרת את זה כי אמרו לי שיש פה החלטה מטעם גורמים בעירייה, שאלתי מי הגורמים בעירייה אמרו לי 'חיים גורן', לא להיכנס למסיל"ה. אני מבקשת להיכנס - - -

אתמול דיברתי עם אורית ועם - - -

יקירי, אני מדברת עם יושב ראש הוועדה.

אבל, תמר, זה לא נכון, הכול בסדר.

חיים, תתקדם.

אנחנו נמצאים בגינת לוינסקי. גינת לוינסקי היא הריאה הירוקה של השכונה, למעשה, אבל זה הולך להשתנות. כיום, ואני אומר כיום, כי זה הולך להשתנות תיכף ואני אסביר, השכונה הזאת באופן אירוני, תרצו או לא תרצו, נבנתה על ידי פליטים. ב-1924 פליטים יהודים שברחו מיפו בעקבות מאורעות תר"פ-תרפ"א, התיישבו בחולות תל אביב והגיעו לפה, קראו לשכונה הזאת נווה שאנן, קיוו שזה יהיה נווה השאנן שלהם, המקום הבטוח שלהם, והם בנו פה שכונה מאוד מאוד יפה בזמנו, עם הרבה מאוד מוסדות ציבור ובתי כנסת וקהילות. אנחנו נראה תיכף את בית הכנסת הקווקזי שנמצא פה, שריד לימים ההם, ופה במקום הזה שאנחנו עומדים היה בית ספר, בית ספר שכל התושבים פה מן הסתם זוכרים, בית ספר ביאליק, זה היה בית הספר של דרום תל אביב.

עם השנים, כשהשכונה לאט לאט ננטשה, ובתחנה הבאה נתחיל לדבר על למה היא ננטשה מהאוכלוסייה המקומית שלה והתחילו להיכנס אליה גורמים אחרים, אוכלוסיות קצה כאלה ואחרות, בהתחלה, זה עוד לפני הזרים, המסתננים, שאנחנו מדברים עליהם כרגע, אז בית הספר נסגר, הוחלט להרוס אותו ולהפוך את המקום לגינה ולאחד אותו עם בית ספר ביאליק רוגוזין שנמצא בשוק העלייה, ליד פלורנטין, שהוא היום משמש את הקהילה הזרה למעשה.

למה זה כרגע? כי בעקבות הגידול העצום במספר הילדים של הקהילה הזרה, אני מדבר בעיקר על הקהילה הסודנית, בעיקר האריתראית, העירייה כרגע מתכוונת לסגור, ממש בעוד מספר חודשים, את כל הגינה הזאת ולבנות כאן בית ספר חדש לקהילה הזרה, שהוא יהיה השלישי במספר, אחרי ביאליק רוגוזין ובית ספר הירדן בשכונת התקווה, לסגור את המקום, לבנות פה בית ספר. נרצה או לא נרצה זה בא כאיזה שהוא אילוץ היסטורי, שבגלל שהיה פה בית ספר אז השטח חום, זה שטח שמיועד למבני ציבור אז אפשר לעשות את זה פה וזה לא שטח פתוח ירוק שאי אפשר לבנות בו, לכן הולכים לעשות את זה. זה בית ספר שהולך להיות, לפי התכנונים של העירייה כרגע, עם 24 כיתות, כלומר ארבע כיתות בכל שכבה, בית ספר יסודי, פלוס שמונה כיתות גן, פלוס מעונות אולי ועוד כל מיני פונקציות אחרות, וכל זה בראייה העתידית של כרגע אם המדינה לא עושה שום דבר בהקשר הזה של הוצאה, פיזור, שינוי בחלוקה או משהו כזה, בסיפור של הזרים, אז יש פה 30,000 איש בשכונה שהייתה בהיסטוריה שלה 5,000-6,000 תושבים כל ההיסטוריה, 30,000 איש גרים פה היום וכמות הילדים בהתאם ולכן צריך - - -

על 4,000 ישראלים שגרים פה על קילומטר קילומטר. יש פה 6,000 ילדים שבעצם זקוקים לטיפול, לפתרון ולמוסדות חינוך.

רובי, לא בדרום תל אביב.

הסיפור הוא בעצם שאנחנו לוקחים את הפארק הזה והופכים אותו לבית ספר, בית ספר שהוא בית ספר צומח.

בגינה?

בגינה עצמה, במקום הגינה.

פה? לא תהיה פה גינה?

בתוך חצר בית הספר, זה חצר פתוחה שתוכל לשמש את התושבים אחרי הצהריים, אבל אין לנו את הברירות. יש פה 6,000 ילדים שצריכים לקבל טיפול, שהגיעו ב-2008 ואנחנו כאן היום.

אני אגיד לו - - - גינת סולומון והקימו בניין חדש לבית ספר ב - - - אם יש משהו ירוק, אתה גם את זה רוצה להרוס?

למה להטמיע אותם פה?

רבותיי, רק שנייה. אנחנו באנו לכאן בוועדה כדי להתרשם. אנחנו פה לא מנהלים דו שיח עכשיו, הבטחתי, אנחנו נעשה דיון. אני באתי רק לראות בעיניים, לשמוע נתונים, לא כל אחד מה הוא חושב, זה פחות חשוב לי עכשיו. אני אעשה דיון בכנסת על הנושא ואז אתם תבואו ואני אתן את רשות הדיבור לכל אחד לומר את דבריו.

אבל - - -

זה לא חשוב. אני מסתכל על הנתונים, אם יש פה בית ספר, לא חשוב כרגע מה ולמה. זה פחות חשוב. אני אומר, אנחנו נעשה דיון מסודר בכנסת ונשמע את האנשים, אחרת אנחנו לא נתקדם פה לאף מקום, ברור? את הסיפורים נשמע במקום אחר.

אני מבקש, אמרתי את זה קודם כשנכנסנו פנימה, אני אשמח אם תנסו לסמוך עליי, אני אומר את זה גם לתושבים, שאני אציג את המורכבות ואת הדילמות וחברי הכנסת פה מספיק חכמים, אני חושב, כדי להבין את הסיפור הזה.

ברור שלתכנית של העירייה הזאת, שנולדה מכורח, כמו שהציג רובי, של 6,000 ילדים שצריך למצוא להם מענה, יש התנגדות מאוד גדולה, הן בהיבט של ריאה ירוקה היחידה אולי בשכונה שהולכת, והן בהיבט של קיבוע של האוכלוסייה הזרה. בעצם ברגע שאתה בונה פה את הגנים, את המעונות ואת בתי הספר - - -

ברור, תתקדם.

לכן יש פה דילמה מאוד קשה והתנגדות מאוד גדולה של תושבים.

30,000 זה בכולל? מה החלוקה בין ישראלים לבין - - - ה-30,000 שאתה אמרת, זו האוכלוסייה הכוללת פה בשכונה?

כן, אבל אני אגיד עוד מילה, כי חשוב להבין את זה, אין לאף אחד, וזה אחד מהפערים המרכזיים שאנחנו רוצים להציף, נתונים מדויקים.

בערך, הרי אמרת 30,000.

ולכן יש גם בשכונת שפירא זרים, יש גם בשכונת התקווה ויש פה.

שאלתי, אמרת 30,000.

בסך הכול יש בין 30,000 ל-40,000 ואנחנו מעריכים שבערך 30,000 נמצאים במרחב הזה של שכונת נווה שאנן פחות או יותר.

וכמה ישראלים רגילים יש פה?

בין 1,000 ל-4,000 רשומים, אף אחד - - -

זאת אומרת החלוקה היא בערך 4,000 מול 30,000?

כן.

ברמה העקרונית בחמש השכונות, שזה שכונת התקווה, שפירא, העלייה, זה נתון של 2014, מבקר המדינה, יש 70,000 זרים, 37,000 ישראלים. תבין את היחס. בחמש השכונות האלה - - -

אז 70% זרים.

כן, זאת אומרת על כל ישראלי אחד יש שני זרים, לפחות. זה מה שכביכול יודעים.

זה ברשמי, אתה אומר.

למשל את הבדיקה הזאת הם לא עשו, לא ביום שישי ולא ביום שבת, כי למה? רשות ההגירה לא עובדת בשישי-שבת, אז כולם, מכל הארץ, מפתח תקווה, באים לפה, זאת אומרת היחס היא פי שלושה.

אנחנו חייבים להתקדם. אנחנו מתקרבים לכיוון הרציפים של התחנה הישנה. אתם מכירים את המקום הזה, מן הסתם כל אחד עבר פה בעבר פעם, התחנה המרכזית הישנה של תל אביב שנבנתה עוד בשנות ה-40 במקור ולמעשה הפכה את השכונה ואת כל האזור הזה להיות אזור מאוד מאוד סואן, מאוד מאוד ראשי, מרכזי, מה שהיה לפני זה שכונה פריפריאלית. האזור הזה שעכשיו היה התחנה המרכזית הישנה בסופו של יום לא הצליח להכיל את כל התנועה, העבירו את התחנה המרכזית, שנגיע אליה בסוף, שהיא הקיימת כיום.

מה קורה באזור הזה? האזור הזה נשאר מוזנח לאורך המון המון שנים. היום יש כבר תכניות של נדל"ניסטים ולווינשטיין ורובינשטיין ויהיו פה מגדלים עוד 20 שנה ולהקת בת שבע תקבל פה כנראה איזה שהוא שטח לעשות כמו כיכר הבימה וכל מיני דברים כאלה תכניות, אבל מה קורה כרגע עם התושבים? כרגע מי שחי פה למעשה בעיקר, ואחרי שנעבור ונראה את זה, אלה אנשים אולי במקום, לצערי, הכי נמוך בחברה, אלה אותם אנשים שהם דרי רחוב, מכורים לסם, שמגיעים לפה, לאזור הזה, בעקבות התחנה המרכזית שהייתה בזמנו ובעקבות ההידרדרות של כל האזור וזה גם בתי בושת שנמצאים פה לא רחוק ובעצם מה שאני רוצה לומר זה שהסיפור של המסתננים יושב פה על סיפור קצת מוקדם יותר של הזנחה של כל האזור ואוכלוסיות קצה שמגיעות לפה.

מה קרה בעצם? הגיעה לפה אוכלוסייה זרה, ושוב אני כרגע לא נכנס לשאלה איך היא הגיעה, למה היא הגיעה, מי נתן לה להגיע, למה דווקא לפה וכל זה, אבל ברגע שמגיעים לאזור תל אביב ופה יש עבודה ופה יש אפשרות אז כנראה שהם התכנסו למקום הכי זול, הכי מוזנח, שיאפשר להם להגיע ולחיות פה בצורה הכי מבחינתם נוחה וזמינה. הם מגיעים בעיקר לפה, לכן הכמויות הגדולות האלה שאנחנו רואים פה.

של מי הקרקע?

הקרקע פה רובה של עיריית תל אביב, חלקה של לווינשטיין.

ומה התכניות, מה המצב הסטטוטורי של הקרקע?

אנחנו רוצים לעשות פה כרגע - - -

מה המצב הסטטוטורי, לא מה אתם עושים?

שטח חום.

כל השטח הזה הוא שטח סטטוטורי?

כן.

למה לא תבנו את בית הספר פה?

שאלה מצוינת, אבל כרגע מבחינה נכסית, לצערי הרב זה עניין בירוקרטי, יש פה בעיה נכסית בין העירייה לבין היזמים שכרגע לא מאפשרת במיידי. אפשר אולי לסדר את זה, אבל מכיוון שהעירייה לחוצה בזמן - - -

זה בבעלות עירונית?

אמרתי, הרוב, אבל לא הכול, יש פה מושה וזה יוצר קצת בעיות.

אם זה חום זה חייב להיות עירוני. אם זה חום זה לא יכול להיות פרטי.

לא, אבל יש מושה בין העירייה ללווינשטיין.

אתה מודע לזה שברגע שאתה בונה בית ספר הם יישארו פה לעד, כן?

לגמרי.

אבל אתם בונים, למה אתם בונים? המינימום זה חלוקה בין כל מיני ערים ולא כולם - - -

אני מסכים איתך.

בראשון לציון יש כבר 3,000 מסתננים. ברגע שאתם בונים אתם בעצם נתתם את החותמת הסופית לעניין הזה.

למען הסר ספק, אני מציג את המצב, אני לא הצגתי את דעתי האישית לגבי זה. עדיין.

מתי בית הספר אמור להיבנות?

תוך מספר חודשים. בקיצור, השורה התחתונה היא, שמה קורה עכשיו, אותן אוכלוסיות שאולי צריכות את הכי הרבה סיוע מאיתנו, כמדינה, שזה אותם דרי רחוב, אותם מכורים, אותן יצאניות, אנשים שבאמת, אני אומר ממקום אמיתי, צריכים הכי הרבה טיפול - - -

נשים בזנות.

נשים בזנות, סליחה, הם צריכים את הרבה טיפול, הם אלה שהכי סובלים היום מהמצב הזה.

מבחינת העירייה, ברגע שאתם עושים פה את המתחם הזה שאתם רוצים לעשות, הולך להיות פה מתחם גדול, לאן יזוזו כל האנשים שנמצאים פה?

שאלה מצוינת. אז אני אגיד לך, הייתה תפיסה, לצערי הרב, לאורך השנים, שאני חייב לדבר עליה דקה כי זה מאוד משמעותי, תפיסת הבלון, נקרא לזה באופן כללי, שהרשויות באו ואמרו, יש תופעות בעייתיות, אבל בואו נשמור על איזה שהם גבולות ונצמצם אולי עד כמה שאפשר, שתהיה לנו יותר שליטה או מסיבות כאלה ואחרות, נצמצם את כל התופעות הבעייתיות יותר, את האוכלוסיות הקשות יותר לתוך אזור מסוים.

חיים, הבנתי.

אבל הוא לא ענה לי, מה הבנת? אני לא הבנתי, לאן הם יעברו? אתם יודעים לאן הם הולכים לעבור או לא? כי אתם עושים פה מתחם עסקים גדול.

כשאני מדבר עם אחראי מטעם העירייה על הנושא של דרי רחוב ונרקומנים הוא אומר לי שבסוף כל דבר שאתה רוצה לטפל בו, איך הוא אמר לי? אתה צריך שהייאוש יהיה פחות נוח. כל עוד המקום נמצא - - -

אתה לא עונה לי. האנשים נמצאים פה, לאן הם הולכים לעבור?

לאן הם יעברו? הם יכבשו את שכונת התקווה.

אין תכנית ואין פתרון.

הבנו, ברשותך.

אבל הוא לא נותן תשובה.

ברשותך, דוד, כדי למצות את הסיור, כרגע זה לא דיון, זה סיור, אנחנו נעשה כמו שאמרת, חיים. אנחנו שואלים אותך כאילו אתה ראש העיר, זה בסדר? הוא לא פה, בגדול, גם על חלק מהשאלות אין לך תשובות, אבל אנחנו נעשה דיון יותר מקצועי בכנסת. כרגע אנחנו באנו לסיור התרשמות, יותר לראות את הדברים ובכמה משפטים להבין מה סטטוס השטח.

אני חייב להגיד לכם משהו. יש פה רחוב, קוראים לו מנחם בגין, על שם מנחם בגין ז"ל, זה הגבול בין מדינת דרום תל אביב, אין גדרות, אין כלום, מה המרחק מפה לרוטשילד? נראה אם אתם יודעים, אולי חמש דקות, הגבול פה, בלי גדרות, בלי כלום, רק שיעמדו שם חמישה שוטרים - - -

עובד, הבנתי.

לא, חשוב שתדעו את הגבול הזה.

אני שולה קשת, מנכ"לית אחותי-למען נשים בישראל, ילידת שכונת נווה שאנן ופעילה פה ונאבקת. המקום הזה הוא סמל לג'נטריפיקציה. למעשה מה שהולך לקרות פה, זה לא רק שיגרשו את האוכלוסיות הכי שקופות, שזה נשים בזנות וכו', אלא גם את התושבים הוותיקים. זה בעצם הסמל להרחבה של העיר הלבנה אל תוך העיר השחורה. לשים פה את להקת בת שבע, לתת לגורמים שבאים מבחוץ עם תרבות שהיא לא תרבות ילידית ושני מטר פה, כאן נולדה מוזיקת הקסטות המזרחית, אז למה לא משתפים אותנו? איפה שיתוף הציבור? למה שלא נקים פה מרכז תרבות מזרחי?

תודה, עוד לא שם. רק יש לי שאלה קטנה לגבי מה שדוד שאל. הרי הייתה פה התחנה, שאני זוכר אותה, יש פה אנשים שמתגוררים בשטח הזה כרגע?

יש פה כל הזמן בכוכים פה נרקומנים.

איפה, כאן? על הכביש? על השטח הם באים?

בפנים, בכוכים האלה, הם מוצאים כל מיני פינות.

שאלתי, בלילה, אם אני בא - - -

כן.

- - - נתנו להם הוראה לצאת מפה מעשר עד שתיים.

נשמה, אני שואל, לא צריך, אין פה נגד ובעד. כאן, יש פה אנשים בלילה שבאים וישנים פה על השטח הזה?

אני אגלה לך סוד, אתמול העירייה, היא עושה את זה פעם בחודש, במקרה אתמול, ניקתה את כל האוהלים, את כל הדברים האלה.

מה זהת אומרת? אתמול היו פה אוהלים? איזה אוהלים?

כן, לקראת הסיור.

איזה אוהלים?

דברים מאולתרים.

(המשך הסיור)

אני ועד בית, לא נותן לאף אחד להיכנס. לפיליפינים כן, אבל לאריתראים לא ולא לסודנים. באה לך אחת רוסייה, מורידה את המכנסיים, עושה במדרגות, אז מה עשיתי? הזמנתי משטרה, אמרתי לשוטר - - -

דוד, בדיון נעלה את הדברים האלה, תן לנו להתקדם.

בדיון נדבר על חוויות, פה למידה. אנחנו נמצאים בנווה שאנן, שבטח רובכם זוכרים אותו כרחוב הנעליים וכרחוב מסחרי מאוד שוקק חיים ומפותח. הרחוב הזה, לצערי, שוב אני אומר, כיום, בעיקר משמש את הקהילה הזרה וכמו שאתם רואים בחנויות ורואים את הכתובות על החנויות, אי אפשר להתבלבל.

מה שקורה פה, שני דברים אני רוצה להזכיר, אחת, עד לפני שנתיים היה פה על כל המדרחוב הזה כמו שוק רחוב כזה, רוכלים ששמו שמיכה ושמו כל מיני, פלאפונים ואופניים, חפצים כאלה ואחרים. באנו כתושבים, אמרנו, רגע, הרי ברור לכולם שהסיפור הזה לא חוקי, זה גנוב, כל הסחורה הזאת, ובפינה הזאת עמדו לפעמים 50 זוגות אופניים, ככה, ואמרנו לא יכול להיות, מה, זה אקס טריטוריה של המדינה? אנחנו לא מתייחסים פה לאכיפת חוק? לחצנו על זה מאוד חזק. בסופו של דבר במבצע אחד של יום שישי אחד, לפני שנתיים וחצי, אמרו אוקיי ננקה, ומאז ועד היום אין את זה פה. אני לא אגיד שכבר אין גניבות ואני לא אגיד שאין פשיעה כזו או אחרת במרחב מבחינת סחורה גנובה, אבל לפחות אנחנו יכולים ללכת פה וזה נראה בצורה יחסית הרבה יותר סבירה.

למה כל השיפוצים האלה? אמרתי קודם 30,000 תושבים, בואו נחשוב מה זה עושה לכל הסיפור של הביובים, לכל הסיפור של התשתיות של השכונה. היו פה התפוצצויות על בסיס קבוע, עשרות תלונות כמעט כל יום על ביובים שפורצים, כל מה שזורם ברחובות והעירייה נאלצה לקחת את השכונה ולפתוח רחוב רחוב ולהכניס תשתיות הרבה יותר גדולות ומסיביות.

תכנית פינוי בינוי יש לאזור?

בגדול התכנית של העירייה לאזור הזה בתכנית המתאר זה שמסביב לשכונה יש מגדלים ובתוך השכונה, בפנים פה, זה נשאר ברמה של ארבע-חמש קומות לכל היותר, לא מעבר לזה.

למה לא הובלתם את הסיפור הזה כדי להוביל פה לפינוי בינוי, לתת זכויות בנייה הרבה יותר גדולות, מה הבעיה?

אני אגיד לך למה, כי בסופו של יום השאלה כמה אתה יכול להעמיס על תא שטח אחד. זו שאלה גדולה איך אתה - - -

בקרקע העירונית אתם מעמיסים, אין לכם בעיה להעמיס. איפה שזה עירוני אין בעיה, מי הבעלים פה?

פה זה פרטיים, הרוב פרטיים.

שם זה קרקע עירונית אז הם עושים מגדלים.

אני מתחיל סתם, כחומר חשיבה, אולי תגלגלו אצלכם בעירייה. הרי בסופו של דבר אם אנחנו מעמיסים זכויות בינוי על השטח אנחנו מייצרים פה גם התחדשות עירונית ואנחנו גם נותנים אינסנטיב כלכלי לפתח את האזור הזה ולשנות אותו. אם אתה משנה רק את הסביבה ואותו אתה משאיר אז אני מניח שאותו בעל בניין פה ישאיר אותו ככה, אין שום סיבה שלא, והאריתראים ימשיכו לבוא לכאן וכו'. אם יש פה מגדל של 50 קומות אני רואה יותר אוכלוסייה חזקה מגיעה. זה הראש שלי.

מכיוון שזה לא דיון מקצועי אני אגיד לך רק דבר אחד, כשאתה תבחן את התב"ע אתה תראה בדיוק את האפשרויות הכלכליות שמייצרות פה. היום אתה לא יכול למצוא פה מטר רבוע, כי כל אחד יודע על מה הוא יושב ואיזה גידול הוא הולך לקבל אם הוא יהפוך את זה למשהו מניב.

רוב הזכויות אתה נותן בקרקע העירונית.

אתה נותן לבעלים את הזכויות.

לא, אני לוקח במרחב הציבורי ואני נותן גם לבעלים ואני מגדיל את זה.

אבל זאת לא הבעיה, תסלח לי - - -

הכיוון הוא נכון, שאנחנו מייצרים אותו בסוף.

אתה לא מייצר אותו, אתה תמצא אותו על קרקע עירונית בלבד. שם זה קרקע של עירייה, שם אתה נותן זכויות, פה אתה לא נותן זכויות.

רובי, אני אתן לך את השורה התחתונה. אם אתם לא תלכו כאן ל - - - אני לא נכנס כרגע לשימושים, כן בת שבע, לא בת שבע, זה לא הדיון, אבל אם בסופו של עניין אתה לא מייצר פה התחדשות עירונית על בסיס כלכלי וזה רק באמצעות זכויות בנייה יותר גדולות, אני גם כרגע לא נכנס לתשתיות העירוניות התומכות, עזוב את זה, אני חושב שאין פתרון למקום הזה.

קודם כל בנושא זכויות הבנייה ובכלל בתב"ע המתפתחת אתה כבר מבין, הוא אמר לך לפני רגע, גורן, שכל הסיפור של תב"ע השומרון נותנת פה מנוף אדיר לכל השכונה הזו בצד הדרום מערבי שלה, כלומר זה לא איזה שהוא - - - ההיפך, יש עובדה, יש פה 50,000 שהגיעו לפה ב-2008, זו עובדה, אי אפשר להתעלם מזה. ולממשלה אין מדיניות הגירה כבר שמונה שנים.

אבל, רובי, אתה עכשיו נכנס - - -

והם הגיעו לכאן כי הממשלה הביאה אותם לכאן, אז מישהו צריך לפתור את זה. אז העירייה מתמודדת עם זה ביום יום, זה הסיפור, והיא צריכה להתמודד עם זה, כי זה אנשים ובני אדם.

אפשר לעצור שנייה? אתה עכשיו נכנסת לדיון אחר. אני אומר, בגדול, אנחנו נדבר על זה בכנסת, אתה נכנסת למשהו - - -

אבל יחד עם זה אם אתה תבנה פה בתי ספר וכו' אתה מקבע את כולם פה.

מה נעשה? אתה יכול לעשות פינוי?

אז תעלה את זה לממשלה.

אתה יכול לעשות שינוי, לא אני.

קודם כל אפשר למצוא פתרון זמני.

תמצא לי.

אני אגיד לך, חלוקה לעוד ערים, מה הבעיה? חלוקה בעוד ערים, לא חייבים שכולם יהיו פה.

אני אוריד את הדיון התיאורטי הזה - - -

שייקחו אותם מכאן.

אתם לא חייבים שכולם יהיו פה. בהיבט הממשלתי - - -

חברים, אני רוצה להתקדם, אני רק אגיד משפט אחרון, כדי להוריד את הדיון הזה לשטח, רק בשביל להוריד את הדיון התיאורטי הזה לרמת המציאות. הרי תשאל את עצמך, דודי, שאלה אחת, איך נכנסו פה אותם 30,000 תושבים על התשתית הקיימת?

לא שואל.

אבל חשוב לי להגיד לך למה. זו המציאות. אותם מתווכים שלקחו פה דירה ומכניסים 20 אריתראים - - -

לא שואל. חיים - - -

אבל זה האינסנטיב הכלכלי שאתה מדבר עליו, יש פה בעיה.

אני שאלתי שאלה עם רק תשובה של כן ולא והתפתח פה נאום שלא שייך לעניין ובגלל זה הגברת ודוד רצה להגיב, לא שם אני. בואו נתקדם, אני רוצה לראות בעין.

בואו נתקדם. אני עצרתי פה דקה כי דיברנו על הנושא של השינוי של האופי של השכונה ומה קרה לתושבים הוותיקים. זו דוגמה קלאסית, היה פה 80 שנה בית כנסת של העדה הגיאורגית, בית כנסת שהם הביאו את כל החפצים איתם מגיאורגיה ושמו שם הכול.

אני עשיתי ברית לבן בבית הכנסת הזה.

עם הזמן, כשהקהילה הזרה בלעה את הקהילה הישראלית פה בשכונה המקום הזה, שוב, על ידי יזמים ואנשים שמחפשים לעשות את הרווח, בגלל זה אמרתי לך קודם על המתווכים שמכניסים 20 איש לדירה, לוקחים מכל אחד לפי ראש 500 שקל וזה האינסנטיב הכלכלי שלהם להחזיק ככה את המצב, הפכו את זה לחמרה אריתראית.

זה לא בית כנסת?

פאב אריתראי.

לא הבנתי, אתה אמרת שזה בית הכנסת.

זה היה בית כנסת.

אז איך הפך להיות פאב?

אבל מי שבנה אותו בזמנו הוריש אותו ואחד מהצאצאים שקיבל את המקום, לא עניין אותו, הוא מכר אותו ליזם ואותו יזם בא ופינה אותם. היה פה מאבק משפטי מאוד ארוך ובית המשפט אמר אין ברירה.

אני לא בא מזווית הבעלות - - -

אבל זו מדיניות של העירייה. יש עוד בתי כנסת שהוסבו - - -

מה הסטטוס של השטח?

מאיזה בחינה?

מה הייעוד של הקרקע?

ציבורי.

פאב זה קטע ציבורי?

צריך לקבל אישור בשביל זה.

שאלתי, הרי אם בירושלים על שטח של בית הכנסת היו בונים, לא חמרה, אלא היו בונים גינה, היו אומרים להם 'רבותיי, זה לא מיועד לגינה'. אז אתה אומר לי שלקחו בית כנסת עתיק, שאני לא יודע למה העירייה לא עושה תכנית שימור לבית הכנסת, והיא יודעת שפתחו חמרה, לא בייעוד וזה ככה עובד?

אני מסכים איתך, אבל - - -

בלי קשר עכשיו, גם אם כל התושבים מסכימים.

אתה צודק במאה אחוז. בכל השטח הזה גם הייתה חצר של אותה חמרה, שאותה העירייה כן פירקה כי פה באמת לא היו להם אישורים, אבל פה נתנו להם אישור.

אני רוצה לתת עוד דוגמה.

העירייה נתנה להם רישוי עסק לפתוח חמרה בבית הכנסת?

כן. יש לנו עוד דוגמאות.

שימוש חורג.

יש כאן שימוש חורג בבית הכנסת?

יש פה שימוש חורג.

בבית הכנסת? זאת אומרת העירייה יודעת שהיה פה בית כנסת, היא יודעת שזה לא ייעוד הקרקע בכלל והיא נתנה להם שימוש חורג לפאב, בגלל שזה דבר חשוב מאוד.

כן.

אני מסביר לך שזה מה שקורה פה, לצערי הרב.

אבל חשוב מאוד איך זה הגיע לזה. דודי, חשוב לי שתדעו איך זה הגיע ואתה לא אמרת את זה. פה הייתה חמרה פרטיזנית, אתה יודע מה היה קורה פה? אם מישהו היה מגיע להתפלל אז אלה מהחמרה איפה הולכים לעשות את הצרכים שלהם? על בית הכנסת. עד שיום אחד הגבאי קיבל מכות, מאז הוא הפסיק לבוא, מאז התחילה ההידרדרות של בית הכנסת. אתה הבנת איך זה התחיל?

רק שנייה, אני גם רוצה להגיד משהו. רק מילה אחת. רוצה לתת לך עוד דוגמה, בית כנסת במטלון, שכולנו התושבים התנגדנו ודרשנו מהעירייה שתחדש את בית הכנסת וזה כמה קומות ותעשה מרכז לקשישים לתושבים בקומה השנייה. העירייה, על אף ההתנגדות שהגשנו למה שהיא רוצה לעשות ועל אף הדרישה שלנו, הם פירקו את בית הכנסת והיום זה בית תמחוי ענק, למרות שיש פה בתי תמחוי.

כן חשוב לי להתעכב, עם שחר, על הסיפור של החמרות כמחוללי פשיעה. למה בשנתיים האחרונות שאנחנו נלחמים על זה נסגרו פה 70% מהחמרות שהיו עד לפני שנתיים? אני אשמח אם תגיד כמה מילים על מה זה יוצר, שחר, הוא מפקד התחנה.

שחר, בבקשה, מה המפגשים שמייצרות החמרות?

זה מייצר פשיעה, אבל לפני שזה מייצר פשיעה זה מסכן את מי שנמצא בתוכם כי זה מלכודות מוות. אין אישורי כיבוי, אנחנו סגרנו כמעט 200.

למה לא את כולם?

כי יש לנו המון, מקבלים עיכוב מבית משפט, אנחנו מגישים בקשה להוציא צו סגירה.

כל החמרות מטופלות על ידי - - -

כל החמרות ממופות.

לא, שאלתי אם הן מטופלות על ידי - - -

סליחה, קודם נאמר כאן שהיו 240 ויש 50.

סגרנו 200.

אני מבין את המגמה, אני שואל כרגע האם גם ה-50 שנשארו, הם עדיין נמצאים בהליכים משפטיים?

ל-11 יש רישיון, כל השאר אנחנו בשיתוף פעולה עם העירייה - - -

ממי יש להם רישיון, מהעירייה?

ל-11 יש רישיון מהעירייה, שאין בהם סיכון בטיחותי קודם כל, כמו בית קפה בצפון תל אביב, אותו דבר, גם להם מותר לבלות, והשאר הם בטיפול, גם שלנו וגם של העירייה, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם העירייה, מגיעים עם זה לבית המשפט ובית המשפט לוקח קצת את הזמן שלו.

לוקח הרבה זמן.

הם מחליפים שמות, נו.

זאת אומרת כולם נמצאים בהליכים משפטיים כאלה או אחרים?

חוץ מ-11 שיש להם רישיון, כולם בהליכים כאלה ואחרים.

ויש פה עוד עסקים מטרידים, גם של ישראלים, שאתם לא סוגרים.

והחמרה הספציפית הזאת?

החמרה הספציפית הזאת, אני יודע שזה בטיפול של העירייה. היא ממופית, אנחנו העברנו את הפרטים, העירייה מטפלת. יש חוק, הוא הגיש בקשה לרישיון עסק, זה מטופל על ידי העירייה.

ואתה נותן רישיון לדבר הזה?

אני לא נותן, מי שנותן רישיון זה העירייה.

לא, אבל הסמכות שלך - - -

אני יכול לסרב - - -

אתם סוגרים פאבים בעיר בכל מיני מקומות בגלל שזה לא בטיחותי.

אז אני אסביר. אני יכול לסגור ל-30 יום אם זה לא בטיחותי, המקום הספציפי הזה, היינו פה עם כיבוי אש, היינו פה עם העירייה ומיפינו, מבחינה בטיחותית אי אפשר לסגור לו, יש חוק, יש הליך של רישוי עסק.

לדעתך הוא בטוח?

כן, הוא נבדק עם קצין כיבוי. מה שאני אומר זה בדוק. מעבר לזה יש את כל התנאים שהוא צריך לעמוד בפני העירייה, יש פה נציגי עירייה שאם ירצו יענו לך. עדיין אין לו רישיון, העירייה לא הסכימה לתת לו רישיון.

אבל יש לו תקרת אזבסט והכול בסדר, הוא בטוח?

אחלה פאב.

זה סגור כי בוקר.

בדרום תל אביב הכול הולך.

אני רק שאלתי. גברתי, אנחנו באנו באמת, אני מנתב את הסיור, לא צריך להפריע לי, אני גם מבין מה קורה.

אם היית בא בעוד שעתיים הוא היה פתוח, הם פותחים בערך בשעה אחת, בשעות הצהריים. בפנים הוא מסודר, יש לו מטף כיבוי, יש לו את כל התנאים שהוא רוצה כדי להגיש בקשה. זה לא אומר שהעירייה תיתן לו רישיון.

כמה שנים הפאב הזה עובד?

כבר אמרו לכם שזה היה בית כנסת, הוא עובד כפאב שנתיים בערך. אני יכול להגיד לכם שאנחנו ניסינו לשמר את זה, אבל לא היו מספיק מתפללים.

(בהמשך הסיור)

דיברנו קודם על הנושא של מדיניות עירייה מול מדיניות ממשלה ומה עירייה יכולה לעשות או לא יכולה לעשות. אז פה אני רק נותן לך דוגמה קטנה מה עירייה כן מנסה באיזה שהוא מקום לעשות. אתה רואה את הבניין הזה שהוא בכל זאת נראה לך אחר, אני מניח, בשכונה. פה זה רחוב איגר 20, יש פה פרויקט שנקרא דיור הוגן, מה הכוונה? העירייה באה ואמרה אני רוצה למשוך צעירים ישראלים לגור בתוך השכונות כדי איכשהו לאזן את המצב. יש כאלה שיגידו זה ג'נטריפיקציה, יש כאלה שיגידו אחרת, אנחנו כן ראינו לנכון שזה דבר חשוב שתהיה פה יותר קהילה ישראלית כדי לאזן את התמונה.

אל תתנצל. מי השקיע בבניין?

זה יזם פרטי שהעירייה עשתה איתו הסכם, שהוא נותן תנאים הוגנים בשכירות, זאת אומרת שהוא לא מעלה כל שנה וכו' והעירייה מביאה לו את השוכרים.

מי שיפץ את זה?

הוא אחראי.

העירייה משלמת פה מלגה.

העירייה משלמת מלגות לסטודנטים וגם מביאה לו איזה שהוא פול של סטודנטים, מכווינה אותם לפה שישכרו ממנו את המבנים.

כמה כאלה יש בשכונה?

יש כאלה עכשיו שניים ובתכנון עוד חמישה.

זה בפאתי השכונה, לא במרכז של הבעיה.

כמה יחידות דיור?

זה לא הרבה, כמה עשרות.

ממתי הפרויקט פה?

הפרויקט פה בערך שנה וחצי. בנוסף, כמו שאמרתי, העירייה נותנת מלגה גם למי שיגור פה והוא לומד באוניברסיטת תל אביב.

אני עובד פה, שני מטר מפה, עם 20 עובדים הייתי פה, אף אחד לא רוצה לעבוד אצלי, הם מפחדים לבוא לפה. זה עסק שעובדות בדרך כלל בנות.

איזה עסק יש לך?

כריכת ספרים. אף אחד לא רוצה לעבוד. היום אתה תבוא אליי, יש שלושה עובדים, יש לי 300 מטר, כל שני מטר אני עומד עם סכינים ואלות להתגוננות. ככה אני צריך לעבוד בעיר שלי, שנולדתי בה? זו השאלה. בוא תראה. זה לא רק אני, יש עוד בית דפוס לידי, אותו דבר, סכינים ואלות להתגוננות. ככה אנחנו צריכים לעבוד?

אתה יכול לספר על הפריצה שהייתה לך.

נו כן, אני בתוך העסק.

אתה אומר לי שרמת הביטחון פה היא ממש נמוכה, אתה מרגיש לא בטוח?

על הפנים, רק לא מפרסמים את זה. על הפנים. אני עצמי מותקף כל הזמן.

עד איזה שעה אתה עובד פה כל יום?

יש לי עובד אחד שעובד עד 12 בלילה, אבל העובדות שבאות בבוקר כבר לא באות.

מאיפה באו העובדות שלך קודם?

מחולון, בת ים. הן לא מוכנות לעבוד. בוא תראה, עסק של 300 מטר.

ואתה איפה אתה גר?

בשכונת התקווה. יש לי ילד בת עשר, היא לא יוצאת מהבית, לא מתנ"ס, לא חוגים, לא כלום. היא נכנסת לישון בקומה שביעית, סוגרת הכול.

אתה לא רואה פה שוטרים מדי פעם שמסתובבים?

אין הרתעה. עם כל הכבוד למשטרה - - -

אין פה סיורים? העירייה? ניידות?

אין שום הרתעה כלפי התושבים.

באנו מלוינסקי, יש שם יחידה שלמה שקמה בשביל דרום תל אביב.

אבל אין הרתעה. שיהיה מיליון שוטרים, מה זה משנה? אם אחד רוצה לתקוף אותי הוא מתקיף אותי, לא מעניין אם - - -

אבל אתה רואה נוכחות של שוטרים?

יש נוכחות. אני מכיר את השוטרים, הם בסדר גמור, זה לא עוזר, הם לא מפחדים מכלום. 20 שוטרים לא יכולים להכניס אריתראי אחד לניידת, לא יכולים.

למה הם לא יכולים?

כי הוא מתנגד ובכוח ואין להם פחד.

במבחן המציאות בסוף משחררים אותם אחרי דקה.

בשטחים מול הערבים אתה לוקח אלה ואתה מרוצץ לו את הראש, פה אף שוטר לא נוגע באריתראי.

מאה אחוז, תודה רבה.

תבואו אליי, זה 100 מטר מפה.

אני אבדוק אם אנחנו נוכל להגיע אליך.

(בהמשך הסיור)

- - - כמה נעים להסתובב עכשיו.

אני רוצה להגיד לך משהו, אני אמרתי לך את זה, אני עבדתי בעיריית ירושלים 25 שנה, אני הייתי מנהל אגף שיפור פני העיר, אני יודע איך זה קורה לקראת סיור, זה בסדר.

בסדר, אבל אם זה ככה אז תבוא כל יום, אני מזמינה אותך.

יכול להיות, אבל בואו נשמע.

נעשה ביקור פתע איזה לילה. יש פה התכווננות של העירייה להכניס פה מסה של קהילה ישראלית צעירה, סטודנטים וכו', מה קורה? קיבלנו הוראה מהמדינה, בסופו של יום הוראה של המדינה, תקציב שבא מהמדינה, בעקבות מוות של כמה תינוקות, חמישה תינוקות זרים במחסני ילדים מה שנקרא, במין מעונות מאולתרים, ועדיין יש אותם, לקחת כסף ולפתוח את זה בצורה מסודרת. אז זה למשל בניין שכולו הולך להיות מעונות של הקהילה הזרה. פה אנחנו מקימים מתנ"ס, מרכז קהילתי חדש, דווקא לחזק את הקהילה הישראלית בשכונה, ופה יש את הפרויקט של הסטודנטים, איך הכול חי ביחד? אנחנו באמת מפחדים, אני אומר לך את האמת, אנחנו רבים פה על תקציבים כדי שיהיה פה מקום לקהילה הישראלית, לסטודנטים ישראלים, ובסוף אם יהיה פה זה - - - פה, בבניין הבא, יזם פרטי שהמקום שלו, אחד המתווכים הגדולים פה, כבר הגיש בקשה ל-1,300 מטר רבוע למתחם כנסיות.

יזם ישראלי?

ישראלי, מתווך. אלה הישראלים הכי טובים שעושים פה את רוב הכסף. אנחנו בעירייה עצרנו את הסיפור של הכנסיות כי אמרנו שצריך פה מדיניות איך מאשרים כנסיות, איפה, למה, כמה, עצרנו את זה כרגע, אבל שתבין את המורכבות, שזה כל יום יכול להיות - - - זה גם יכול לעבור לבית משפט ולהגיד לנו אין מה לעשות, אתה חייב לאשר את זה, או לא. הכול חי אחד ליד השני וכל רגע זה יכול להתפוצץ.

עכשיו אנחנו נחזור טיפה אחורה וניכנס לרחוב לבנדה.

(בהמשך הסיור)

שיגיד את זה, למה לא? איזה כיף זה יהיה, גן ילדים, גן ילדים. שמענו כבר גן ילדים.

אמרתי לך מה רמת הילודה, לפי הסטטיסטיקות.

מה הסטטוס של האנשים שמתגוררים פה? של האריתריאים וכו'?

יש להם רישיון שהייה זמני.

כמה זמן זה הזמני הזה?

הם צריכים לחדש אותו כל כמה חודשים.

פה תהיה כנסייה גם?

פה יש כבר, פה הם ביקשו רישיון. כמעט על כל הרחוב הם ביקשו רישיון.

פה גם ייצאו הפיגועים הראשונים.

דרך אגב, פה זה איילון.

אני פה רוצה להסביר מה המשמעות של כנסייה. זה נשמע, כנסייה, מה יש לי נגד כנסייה? בית תפילה והכול טוב ויפה, אבל כנסייה פה במציאות בשטח פה זה אומר מקום שפועל כמו אולם אירועים. זאת אומרת אמנם יש בו את התפילות, מן הסתם, אבל זה עם מערכת הגברה, מערכת הגברה של אולם, שנמצאת מתחת הרבה פעמים למבני מגורים ואז תושבים שבסך הכול רוצים את השבת שלהם, את השקט שלהם, זה לאורך כל היום, מהבוקר עד הערב. אני מקבל טלפונים מתושבים, אולי מרים תוכל לספר על זה, שהיא אומרת 'אני שומרת שבת, אבל באמצע השבת אני מרימה טלפון לגורמי העירייה, ל-1-6, לסל"ע, תבואו, תעזרו לי להנמיך את הרעש, כי אני לא יכולה לעמוד בזה כבר'. כל השבת רמקולים בסים בפול ווליום במערכת הגברה של אירועים. אז פה העירייה עשתה ניסיון ונתנה פה אישור בתנאי, בתנאי העסק, שלא יהיו רמקולים. אבל, שוב, אנחנו מסתבכים עכשיו עם האכיפה של זה, מי יבוא בשבת לאכוף את זה? מי יבדוק שזה קורה כל שבת? שוב אנחנו נכנסים למלכוד.

יש לכם פקחים שעובדים בשבת?

כן. אנחנו נאכוף את זה, בעזרת ה'.

זה צמוד למגדלי נתן, זה בית אבות.

דרך אגב, ברישיון העסק אתם נותנים להם, למשל בית כנסת, אם היה רוצה פה בקומה השנייה, אתם נותנים לו?

אם זה מקום לשימוש למגורים הוא גם היה מקבל תביעה בבית משפט, כמו שהכנסייה מקבלת. 13 כנסיות ב - - -

אז למה אתם לא מוציאים להם צווים מנהליים?

אי אפשר להוציא. ברגע שאין בעיה בטיחותית, בסירוב של משטרה או כיבוי, אני לא יכול להוציא.

יש לו. אני אומר לך שיש לו בעיה בטיחותית, בעצם ההגדרה של ההתכנסות. אני אספר לך, מקום שמתכנסים בו אנשים מעבר לייעוד שלו - - -

לקיבולת.

אבל מי שמוציא את הסירוב זה משטרה וכיבוי. ברגע שלעירייה אין סירוב של המשטרה וכיבוי, היא לא עוסקת בבטיחות.

אבל אתם לא קוראים להם? לא מדברים איתם?

ודאי שקוראים להם.

אתם לא יכולים לדבר איתם ולהסביר להם שזה מסוכן?

הם אומרים לך 'אין בעיית בטיחות'.

אתה הבנת למה אי אפשר לפזר אותם?

שיבואו בשבת ויראו מה הולך.

זו מסיל"ה. המבנה הזה, החלק הקדמי שלו זה טיפת חלב, שרוב המטופלים פה הם ילדים של הקהילה הזרה, מבנה עירוני, יש ערים שטיפת חלב עבר כבר תחת קופות החולים, תל אביב זה עדיין בעירוני, אז מטופלים פה וההיענות, אני חייבת להגיד, מאוד גבוהה, לחיסונים ומעקב של ילדי הקהילה הזרה. מאחורה זה מסיל"ה.

אני לא מודע, אני שואל שאלות תם, אבל יש להם זכויות רפואיות כמו כל אזרח ישראלי?

לא.

הוא בא לקופת חולים, דופק, אומר 'שלום, באתי'?

לילדים יש אפשרות לעשות ביטוח רפואי בקופת חולים מאוחדת בעלות של 120 שקלים לילד לחודש. מורכב מאוד. בתל אביב רק 30% מהילדים מבוטחים. טיפת חלב זה עירוני, זה משהו אחר, זה לא שייך לקופות החולים בתל אביב, אז רוב הילדים מטופלים בחיסונים בטיפת חלב.

איך אתם עוקבים אחריהם? יש להם תעודות זיהוי?

למבקשי המקלט יש ויזה שהם מחדשים כל חודשיים. הילדים לא רשומים בוויזה, לילדים יש רק תעודת ולד חי שמקבלים גם, לא תמיד, בבתי החולים, בדרך כלל זה וולפסון ואיכילוב ואם זה מהגר עבודה לא חוקי, אמור להיות לו דרכון.

מה יש פה עוד?

מאחורה זה מסיל"ה, שמסיל"ה היא היחידה העירונית, סוג של מחלקת רווחה לא רשמית. אנחנו מטפלים בקהילה הזרה, לא מתעסקים במדיניות, הם פה, עיקר ההתמקדות זה משפחות וילדים. אנחנו מטפלים בילדים בסיכון, ילדים עם צרכים מיוחדים, יש קבלת קהל ארבעה ימים בשבוע, יש מרכז שמטפל בשורדי סחר ועבדות מוכרים על ידי המדינה, בתקציב משרד הרווחה דרך אגב, יש עבודה קהילתית מאוד ענפה, עבודה עם הבייבי סיטרים, שזה הגנים הפיראטיים שבטח שמעתם עליהם. כל דבר אפשרי, כשעיקר ההתמקדות הוא להיטיב את מצב הילדים. כמו שאמרו לכם, ההערכות מדברות על קרוב ל-6,000 ילדים בעיר תל אביב, המסה הגדולה היא גילאי לידה עד 6, שמדברים כבר על קרוב ל-4,450, 4,500, ש-75% הם מבקשי מקלט.

שהם בעצם נולדו בארץ.

האחרונים היו 2012, הרוב. אבל אם הם בגיל 6, נכנסו ב-2012, אז חלקם הגיעו איתם מהגבול, אבל הרבה נולדו בארץ.

כמה יש ילדים לטיפול במסיל"ה?

במסיל"ה אנחנו מלווים, אנחנו מטפלים כמעט ב-600 ילדים בצורה אינטנסיבית, חוץ מהבייבי סיטרים. קבלת קהל זה קרוב ל-250 איש בחודש, במרכז קורבנות זה 170 אנשים, זה עומס מטורף. זה מאוד מורכב.

כמה עובדים יש פה?

איך אתם מתגברים על השפה?

יש לנו מגשרות שפתיות ותרביות ותרגום לטיגרניה. יש מגשרים. מהגרי עבודה מתקשרים באנגלית, יש כבר מבקשי מקלט שלומדים עברית. זהו, מבחינתנו הפוקוס הם הילדים, הילדים זו קהילה שנמצאת מאוד בהישרדות.

כמה עובדים אתם פה?

כולל מדריכות פדגוגיות שעתיות שנמצאות בבייבי סיטרים אנחנו קרוב ל-30 עובדים היום, שזה תקציבי עירייה מסוימים, תקציב משרד הרווחה ותרומות.

(בהמשך הסיור)

- - - בבניין הזה?

יש לנו רק שלוש - - - והרוב זה סודנים ואריתראים. כל חדר המדרגות, פה זה יותר נקי, אני רוצה שתיכנסו ותראו איך אני חיה. אין עם מי לדבר פה, אין. בעלי הדירות, לא מעניין אותם, לא אכפת להם, כל הזמן אני צריכה להילחם. אין לי כבר כוח. אין לי כוח.

בואו ניכנס ונראה.

(בהמשך הסיור)

ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל. המשרדים שלנו הם לא פה, אבל אני מבינה שמפאת הזמן אנחנו קיצרנו ולא תעברו לראות אותנו. נמצאת פה איתי ציגי וקפלון, שניהם עובדים איתנו בעמותה כמגשרים קהילתיים, אני מקווה שיהיה לכם זמן גם לשמוע אותם.

עמותת אס"ף קיימת מאז 2007, אנחנו כאן במטרה לתת סיוע ותמיכה למבקשי המקלט בישראל. ב-2007 התחילו להגיע מבקשי מקלט, המטרה שלנו היא מצד אחד לתת סיוע ותמיכה ישירה למבקשי המקלט ומצד שני, באמת מתוך הבנה שלא די בסיוע הפרטני שאנחנו, בכוחות הדלים שלנו יכולים לתת, אנחנו גם פועלים לקידום זכויות ומדיניות חיובית למען מבקשי המקלט בישראל.

היום עמותת אס"ף, כמו שאתם יודעים, בוודאי שמעתם ממסיל"ה, המדיניות של הרווחה היא לסייע רק במקרי סכנה לאוכלוסיית מבקשי המקלט הבוגרת. נכון שבשנה האחרונה שונתה המדיניות לגבי ילדים, אבל ככל שמדובר בבוגרים, מבקשי מקלט מקבלים תמיכה מהמדינה, תמיכה של רווחה, רק במצבים של סכנה ואנחנו פה מנסים בכוחות הדלים שלנו לתת איזה שהוא מענה. באס"ף יש לנו קבלת קהל, כ-250 איש בחודש מגיעים אלינו עם שאלות שונות על תחומים שונים שנוגעים לחיי היום יום.

מה חלוקת העבודה ביניכם לבין מסילה?

ראשית אנחנו משתדלים להיכנס במקומות שהמדינה איננה נכנסת. כמו שאמרתי, לצערי מדינת ישראל לא נותנת סיוע למבוגרים בכלל, למעט קורבנות סחר מוכרים. ברגע שמסיל"ה התחילו לתת סיוע לקורבנות סחר מוכרים אנחנו נסוגונו אחורה והגבלנו את הטיפול שלנו, למשל, רק לקורבנות עינויים. כרגע יש לנו מספר פרויקטים, יש לנו פרויקט תמיכה בקורבנות עינויים, בישראל יש בין 5,000 ל-7,000 אנשים שעברו את מחנות העינויים בסיני. האנשים האלה, למרות המצב הנפשי והפיזי הקשה שלהם, לא זוכים לדבר ממדינת ישראל. יש לנו פרויקט שמנסה לתמוך בהם.

יש לנו פרויקט לאנשים עם מוגבלות. יש לנו עובדת סוציאלית שזה התפקיד שלה, היא תומכת ומלווה אנשים עם מוגבלות.

הבנו. התקציבים שלכם מאיפה?

לצערי אנחנו לא מקבלים שום תמיכה ממדינת ישראל. מדינת ישראל, כאמור, לא רוצה לטפל באוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה.

מה התקציב שלכם?

התקציב שלנו 2.5 מיליון ₪ שכולו מתרומות, גם מהציבור הישראלי. ברוך ה' הציבור הישראלי תומך בעשייה שלנו ומזדהה עם הצורך האנושי לסייע למבקשי המקלט שנמצאים פה.

אתם מטפלים גם אם מישהו לא מבקש מקלט?

לא, אנחנו ארגון סיוע למבקשי מקלט בישראל. ברגע שהרווחה נותנת סיוע אנחנו נסוגים וככל הידוע לי, הרווחה בישראל עדיין, משתדלת לפחות, ברמת ההצהרה, לתת סיוע לאזרחי מדינת ישראל.

היות שהסיור פה הוא באמת בקונטקסט של השכונה חשוב לומר שאנחנו, כמדיניות, מאמינים שמדינת ישראל היא זו שהביאה את מבקשי המקלט הנה, שלחה אותם באוטובוסים הנה לדרום תל אביב ובכוחה לפתור את הבעיה הקשה שנוצרה פה כתוצאה מהתעלמות של עשר שנים.

אני רוצה להבין רק דבר אחד, המדינה אספה אותם באוטובוס ופרקה אותם פה? את אומרת לי נתון עובדתי?

כן. עמותת אס"ף במשך שנים - - -

האנשים האלה קיבלו משהו אחד מהמדינה, זה כרטיס אוטובוס.

לתל אביב?

לתל אביב. ובמשך שנים עמותת אס"ף הייתה התחנה כמעט הראשונה שאליה הם הגיעו אחרי שהם נזרקו פה בדרום תל אביב. זו עובדה וזה אני יודעת כעובדה, כעמותת אס"ף. אנחנו חושבים שבכוחה של מדינת ישראל לפתור את הבעיה שקיימת פה, אנחנו חושבים שהבחירה של המדינה להסתפק בהקמת מתקן כליאה היא לא הפתרון.

איך את חושבת שהמדינה צריכה לפתור את זה?

אני חושבת שמדינת ישראל צריכה לעודד פיזור של מבקשי המקלט ברחבי ישראל. הכול מפורסם באתר שלנו, זו לא עמדה אישית שלי כמובן.

תודה רבה.

(בהמשך סיור)

(אומר דברים בשפה האנגלית להלן התרגום החופשי): תודה שהזמנתם אותי. שמי סיגי, אני בישראל תשע שנים ואני באתי לישראל כי הייתה לי בעיה גדולה באריתריאה, ארצי. אני פה עכשיו ואני בודקת את השינויים בארצי שלי ואני אחזור לשם, אני לא אשאר פה כל חיי בישראל, כי אני יודעת שזה קשה לחברה הישראלית שאנחנו, הזרים, פה וזה גם קשה לנו להיות רחוקים מהארץ שלנו, רחוקים מהמשפחות שלנו. כמו שאתם יודעים, הישראלים, שגרים רחוק מהמשפחות שלהם, זה אפשרי? זה לא, כי אתם מתגעגעים לאבא, לאחים ואחיות, לאמא, זה קשה לכם, וגם לאמא, היא בוכה כל הזמן משום שהיא מתגעגעת לילדים שלה. היא גרה לבד באריתריאה, כמו רוב ההורים שנשארו אחורה לבד. יש להם חמישה-שישה ילדים, אבל הם הושארו לבד בגלל המשטר. זה לא קל לנו וזה גם לא קל לחברה הישראלית. אבל אנחנו מבקשים מהחברה הישראלית לסמוך עלינו. אנחנו סובלים במולדת שלנו ואנחנו גם סובלים פה בהמתנה בישראל. אנחנו צריכים את עזרתכם, חבר'ה. תדמיינו לעצמכם שאתם משאירים את הילדים הצעירים שלכם ואתם עוזבים לשנים, זה לא קל להיות ללא הילדים שלך, זה באמת קשה. קשה לי אפילו לדבר, משום שזה קשה לי רגשית לבטא כמה אני מתגעגעת להוריי, כמה אני מתגעגעת לתרבות שלי, כמה אני מתגעגעת למי שהייתי באריתריאה.

תודה רבה.

(בישיבה)

אנחנו מתחילים את הדיון. קודם כל צהריים טובים לכולם. קודם כל תודה על הסיור, אני רוצה להודות לחיים על הסיור, אני רוצה להודות גם לשירי רוטמן, מנהלת המרכז, על האירוח ועל הטרחה באירוח. באמת תודה רבה לך. כמובן אני רוצה להודות גם לסוזי ועובד, שהם מבחינתי האנשים שהכניסו אותי לתמונה מבחינת התושבים, ביקשו ממני שאני אגיע לסיור, כמובן רובי ושמוליק, באמת תודה רבה על זה שאתם מלווים אותנו כאן.

עכשיו הסתיים הסיור, אני מתחיל קטע קטן של דיון בוועדה. עכשיו באופן פורמלי תחשבו שאתם בכנסת, מתחיל עכשיו דיון פורמלי של הוועדה. אז אני רוצה לשמוע בקצרה את חברי הכנסת, בגלל שהם באו לסיור, אחרי זה שניים-שלושה תושבים ואחרי זה אני אסכם. בגדול, אני מבקש לא לחזור אחד על דברי השני, אנחנו התרשמנו, אני לפחות ראיתי את התמונה והתרשמתי. אם מישהו רוצה להעלות איזה שהוא נושא שהוא חושב שאולי לא שמנו לב אליו, זה הזמן. בסיכום שלי יהיה דיון בכנסת, דיון מקצועי שנזמין את פקידי הממשלה וכו', זה לא הדיון כרגע, זה יותר היה מבחינתי דיון התרשמות, מה שאמרתי לכם, שאנחנו נבוא ונתרשם. לפעמים טובה תמונה אחת מאשר אלף מילים, לפעמים כשאתה רואה את הפלאש אתה מבין את התמונה בשנייה מאשר מישהו מסביר לך ארבע שעות. נתחיל, נעבור לחברי הכנסת ואחרי זה נעבור לתושבים ונסכם. בבקשה, תמר

תודה רבה. תודה, אדוני היושב ראש, על היוזמה של הסיור הזה, תודה לחבר המועצה חיים גורן, על ההובלה של הסיור, ולשאר הנציגים, גם השכונות, התושבים, הארגונים, כל מי שהיה פה.

אזור דרום תל אביב, אני אומרת את זה גם בתור תל אביבית, גם בתור חברת מועצה לשעבר וגם בתור חברת כנסת, חברת ועדת הפנים, זאת הקדנציה השנייה.

חבר'ה, אני מבקש רק דבר אחד, היות שאני אמרתי שזה כרגע דיון פורמלי של הוועדה אז תחשבו שאתם בכנסת. מי שירצה להפריע אני אוציא אותו ואם יפריעו יותר אז אני אוציא את כולם ואני אשאר רק עם הח"כים, אני באתי בשבילכם. לכן אני מבקש, לא הערות, גם אם היא טועה, גם אם אתם חושבים שאתם לא מסכימים איתה - - -

עוד לא אמרתי כלום כבר אני טועה?

אמרתי, גם אם אתם חושבים שאתם לא מסכימים איתה ב-180 מעלות אני מבקש לא להתייחס. בבקשה.

תודה. אני רוצה בעיקר להודות לחלק מהתושבים שניגשו ספציפית אליי וראו בי בין אשמה לאחראית לכל מיני דברים. אני באמת רוצה להודות לכם על ההערות האלה, אני רוצה להגיד לכם שאני חשבתי הרבה בזמן הסיור איך זה יכול להיות שיש כאן אחד, שניים, שלושה, ארבעה, לפחות ארבעה-חמישה חברי כנסת ממפלגת השלטון זה שבע שנים, שהגיעו באמת לחצר האחורית, לא של מדינת תל אביב, של מדינת ישראל, מקום שאין דרך אחרת להגדיר אותו מאשר אזור אסון לאומי שצריך היה לקבל תכנית שיקום לאומית, תכנית של השקעת כספים מסיבית בתשתיות, דיור, רווחה, שיטור, ביטחון אישי, חינוך, תרבות, כל אותם דברים שבחלקם נגענו בסיור, ואחרי ההזנחה הזו נציגי מפלגת השלטון זה שבע שנים היו צריכים לקבל כאן, אתם יודעים מה? אם לא עגבניות לפחות תביעה לדין וחשבון הרבה הרבה יותר נוקב.

במקום זה מה שראינו היום בשטח, רבים מאיתנו באמת לא בפעם הראשונה, זה את התוצאות של מדיניות. אנחנו אומרים בהרבה דברים, אין טעויות, יש מדיניות ופה יש מדיניות של נסיגה והזנחה שיטתית ומכוונת מזה שנים שאלה התוצאות שלה והתוצאות שלה זה עוול על עוול על עוול, בכל ההיבטים. קודם כל בתחום ההשקעה. חברים, כשמוציאים תחנות שיטור קהילתיות מהשכונות ובונים מטה ארצי אז התוצאה תהיה פחות ביטחון אישי, כשמבטלים את פרויקט שיקום שכונות לשכונות שהכי צריכות התוצאה תהיה הזנחה עוד יותר, כשלא בונים מוסדות חינוך ובריאות וטיפות החלב מפקירים אז התוצאה תהיה שאין שירותי בריאות. זה פשוט אחד תוצאה של השני. זה פעם אחת.

פעם שנייה, בתחום ההגירה, כאשר יש במדינת ישראל, ביקשתי את הנתון ונמסר לי, לפחות 40,000 נתינים זרים שהם אינם בני הרחקה, כלומר פתרון הגירוש הוא לא אפשרי מכל מיני סיבות, אז הם יהיו פה והם יהיו פה, או שהם יעבדו ויש להם היתר, או שהם יגנבו או שהם יכו או שאני לא יודעת מה הם יעשו ומנגד כמה עשרות אלפים, יגיד לנו נציג משרד הפנים, נכנסים מדי שנה ומפוזרים בעבודה ברחבי הארץ, פיזור גם גיאוגרפי, גם כלכלי, בחקלאות, בקיבוצים, במושבים, במשקים, בצפון, בדרום, בבקעה, באיפה שאתם לא רוצים, ואלה פה. באמת, כמה חלם צריך בשביל לא לעשות אחד ועוד אחד? בשביל לא לקחת את אלה שכבר פה ואי אפשר להרחיק אותם ולתת להם לעבוד במקומות שמדינת ישראל נותנת עבודה לזרים, לא לישראלים. בתווך התושבים.

תודה רבה.

תשאלי אותם אם הם רוצים לעבוד בחקלאות.

גברתי, לא.

אז גם אני רוצה קודם כל להודות לך על כך שיזמת והזמנת ועל כך שאנחנו כאן, אבל אני בתחושה קשה. קודם כל אי אפשר אחרי הסיור הזה, המטלטל, שלא להיות בתחושה קשה. תחושה קשה שלכם ותחושה קשה של מי שנמצא כאן ותחושה קשה מהצד של האריתראים, מכל מי שנמצא כאן. התחושה היא פשוט מטלטלת וקשה. אבל יותר מזה, אני מרגישה שאנחנו הגענו אחרי מסדר מפקד וכולם ציינו את זה, זאת אומרת שאני לא מרגישה , למרות שהזדעזענו, שראינו את התמונה האמיתית. אני קבעתי בשקט, לא ברוב עם והדר, לבוא הנה בלילה כדי לראות את התמונה האמיתית ואני אעשה זאת. אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב לראות באמת ואני גם רוצה לבקר בבתים של האריתראים ושל הסודנים, גם שם היה לי חסר שלא נכנסנו.

אבל יותר מכול, אדוני היושב ראש, התחושה הקשה שלי היא שכל פעם שמגיעה משלחת כזו אנחנו מעוררים תקוות בלב התושבים, הנה, הגענו, חברי כנסת שכביכול יש להם את היכולת לשנות, ראינו, שמענו, אנחנו יושבים ומדברים, אבל בפועל אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. לא אתה, אדוני היושב ראש, בוודאי שלא אני ותמר ואפילו לא חברי הקואליציה וזה לא שאין פתרון, יש פתרון. כי גם אליי ניגשו התושבים, לא כל כך האשימו אותי, אבל דיברו איתי באמת ממררת ליבם, מהכאב הנורא שלהם, גם תושבים, לא רק אתם, גם כאלה שכשעברנו, בעלי עסקים, ניגשו, דיברו, ביקשו באמת להסביר את המצוקה וביקשו מענה. חלקם באו ואמרו 'אין פתרון', אז אין דבר כזה שאין פתרון. התחלתי ואמרתי, אבי ז"ל לימד אותי שהפתרון נולד לפני הבעיה. תחשבו כמה שזה חכם, לכל בעיה יש פתרון, רק מה? צריך קודם כל להכיר את הבעיה ושנית, לרצות לפתור אותה. הרצון לפתור אותה נמצא בממשלה, שם צריך לקבל החלטה על מדיניות. אני רוצה להציע לכם את הפתרון.

תבדקי במשרד החוץ, סליחה שאני מעירה, אבל תבדקי טוב טוב במשרד החוץ.

זו פעם שנייה שאת מעירה. פעם שלישית, הייתי מציע שתקומי ותצאי לבד.

אני שמעתי ואני אבדוק. אני רוצה להציע לכם את הפתרון שאני אמרתי, דרך אגב, אדוני היושב ראש, גם בוועדה, פתרון שלהערכתי הוא הפתרון הנכון והוא קודם כל להכריז על שלוש השכונות האלה, שפירא, נווה שאנן ושכונת התקווה, כאזור עדיפות לאומית. יש אזורי עדיפות לאומיים במדינה במצב הרבה יותר טוב ממה שאני ראיתי כאן, ששם נותנים לתושבים נקודות זכות, ששם נותנים להם תמריצים, גם לתושבים וגם לבעלי העסקים, ששם מאפשרים פיתוח, ששם משקיעים בתשתיות. שלוש השכונות האלה חייבות להיות מוכרזות על ידי המדינה כאזור עדיפות א' על כל המשתמע מכך. היה מגיע שהם יוכרזו כך גם אם לא היו פה הפליטים, אבל בוודאי, על אחת כמה וכמה, כאשר יש פליטים.

אבל זה רק צד אחד של המשפחה. אני לא יכולה להתעלם, כשאני באה הנה, גם מן המצוקה של הפליטים, אותם פליטים שלא יכולים לחזור לארצם. מי שכאן היום בא כדי למצוא עבודה, באמת אין לי עליו רחמים, צריך לעשות את מה שצריך לעשות, ואם צריך לסלק אז לסלק, אני לא חושבת שזה צריך להיות מקום עבודה וזה הפתרון, לא, אבל אם יש כבר פליטים ומדינת ישראל לא יכולה להוציא אותם, היא לא מסוגלת להוציא אותם, אז בבקשה שיטרחו בממשלה ויקדישו את המאמצים ויפזרו אותם ברחבי מדינת ישראל וייתנו להם רישיונות עבודה וייתנו להם את האפשרות לביטוח בריאות, כדי שהם יהיו בריאים, בין השאר כדי שלא ידביקו גם את התושבים, אבל קודם כל בשביל עצמם שיהיו בריאים ויאפשרו להם לגדל את הילדים. רוצה לומר, הפתרון הוא - - -

חברת הכנסת גרמן, קחי לך שני משפטים.

אני מסיימת. משפט סיום, רוצה לומר שהפתרון הוא במדיניות של הממשלה ובהשקעת משאבים, בהשקעה בשכונה ובהשקעה, כן, גם בפליטים.

תודה רבה. חבר הכנסת אמיר אוחנה.

תודה, אדוני היושב ראש. אני אמנם חבר כנסת רק חודשיים ואפילו לא חבר בוועדת הפנים, אבל את המאבק הזה של תושבי שכונות דרום תל אביב אני מלווה שנים בהובלת חלק מהאנשים שאני מכיר ומזהה כאן, חלק ודאי נוספים, שפי, סוזי, אילה, קצב, עובד שאני עכשיו לא רואה. התושבים האלה באמת עוברים גיהינום. כמו שאמרו, כתבו לי בפייסבוק, אנחנו ראינו את השכונה אחרי שהיא עברה גבות, שפם, שחי, גילוח, צחצוח. האנשים שחיים כאן מפחדים אחרי חמש בערב לצאת מהבתים שלהם.

אני דיברתי עם מפקד המשטרה, שגם לו חייבים להגיד מילה טובה, הוא עושה עבודה נהדרת יחד עם אנשיו, 80% ממעשי האלימות שמבוצעים פה מבוצעים על ידי מסתננים. אנחנו מדברים על פשיעה שבעיקרה זה שוד. אני קיבלתי דיווחים מכמה וכמה אזרחים שהם פשוט נכנסו לכאן לשכונה בטעות בשעה הלא נכונה, נתנו להם מכות, לקחו מהם את הטלפונים, כסף וכו'. אני לא בעד השלכת עגבניות על אף אחד, אני חושב שהשלכת עגבניות זו אלימות, אבל אם כבר מישהו היה צריך לחטוף עגבניות, ולו וירטואליות, זה מי שעומד מאחורי כל ניסיון שהממשלה הזו והממשלות הקודמות עשו כדי להוציא את המסתננים מכאן. זה מי שהיה צריך לחטוף עגבניות ולא הממשלה שמנסה לעשות.

איזה ניסיונות?

אני לא הפרעתי לך.

שאלת הבהרה.

איזה ניסיונות? מי עותר לבג"צ בכל פעם שחוק המסתננים עולה? מי עותר לבג"צ? אנחנו עותרים לבג"צ? מי פועל נגד הצעות החוק הללו?

אמיר, רק שנייה. אני הסברתי - - -

לנו אין כסף, אנחנו מקבלים תרומות.

יותר מהממשלה, נכון? לממשלה אין כסף, הממשלה ענייה.

תמר זנדברג, אני מבקש.

אני רוצה שאלת הבהרה.

אין שאלות הבהרה. אתם מכירים את הכללים אצלנו. את, אני הקפדתי לתת לך לדבר הכי הרבה זמן, לאף אחד לא נתתי להפריע לך. שאלת הבהרה זה הפרעה, מבחינתי זה הפרעה. דרך אגב, לא מוחאים כפיים לאף אחד.

מגיע לו.

אנחנו לא באצטדיון. גם אם מגיע. אמרתי, בכנסת לא מוחאים כפיים. זה הכנסת עכשיו.

אני חושב שעל זה לפחות תהיה לנו הסכמה, אתם כוועדת פנים, אני עוד לא חלק מוועדת הפנים, אבל אני חלק מהכנסת, צריכים לצאת בקריאה למשרד הפנים לבצע את הבדיקות הנדרשות, לראות מי הוא מסתנן ומי איננו מסתנן. מי שנכנס לכאן שלא כחוק צריך לצאת מכאן. תודה.

תודה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה.

אני אשתדל לקצר.

כשאתה אומר את זה אני מכין את עצמי לזה שאתה מאריך.

אני מאוד נזהר בדבריי, אבל אני רוצה, כהרגלי בקודש, דווקא להתחבר לחלק מהדברים בדבריה של יעל גרמן. תכל'ס, נכון, אנחנו כל פעם באים, אתם מדברים, מספרים סיפורים ושום דבר לא קורה. צריך לדפוק על השולחן ולהגיד את האמת, אין להם מקום פה, נקודה. צריך לקחת אותם ולהוציא אותם מפה. בלי סיסמאות, בלי דיבורים, בלי יותר מדי חשבון לזכויות כאלה ואחרות של אנשים באמתלה של זכויות אדם פוגעים בזכויות האזרחים כאילו לאזרחי תל אביב אין זכויות אדם, להם לא מגיע שום דבר. כשאמרתי לחלק מדבריה, אני חושב שיותר נכון לקרוא למקום הזה, לא אזור עדיפות לאומית, אלא אזור מוכה אסון.

יש משהו שכולם פה מפספסים, זה מה שהכי כואב לי, שהצרה הזאת היא לא צרה של דרום תל אביב, היא שלנו, כי היום כשפגשתי מישהי בכניסה למסיל"ה, שאלתי אותה 'מאיפה את?' אז היא אמרה לי 'אני מאריתריאה', 'כמה זמן את בארץ?' 'ארבע שנים', 'מה את עושה פה?' 'חיה', 'עובדת?', 'לא', 'ילדים כמה יש לך?' 'שלושה', 'מאיפה הם באו?' 'אחד הגיע איתי ושניים פה ואני עכשיו בדרך לעוד ילד'. אז אם יש פה מישהו שלא מבין שבעוד כמה שנים, אם היום אנחנו חושבים שהבירה שלהם היא תל אביב רק בסופי שבוע, הבירה שלהם בתל אביב תהפוך להיות יום יום, אז הוא מתבלבל. ואם אנחנו, והביקורת שלי היא כלפי עצמנו, כן, כי תמר צודקת, אנחנו הממשלה ואנחנו השלטון ואם אנחנו לא נמשול ואנחנו לא נבצע את הדברים אז אנחנו לא נבוא בביקורת, לא כלפיהם על הבג"צים ולא כלפי אף אחד אחר, הביקורת שלי היא כלפינו כי אני חושב שהדרך היחידה שבה אנחנו נצליח לשנות זה לא לפחד לבוא גם לראש הממשלה ולהגיד לו 'אדוני ראש הממשלה, הבנו, עשית צעד ענק עם הגדר, אבל זה רק תחילת התהליך'.

סיפור קצר שאני יכול לשתף אתכם, שהייתי ביחד עם עובד אצל שגריר אריתריאה, פגישה שהייתה ארוכה, נעימה ועם הרבה תובנות. וכשאני אומר 'אנחנו אשמים' אז פתאום גיליתי פעם ראשונה שכשהראשונים הגיעו לישראל אז קיבלו אותם בסבר פנים יפות, עם ארוחה חמה, וקבלת פנים, היה חסר שם רק שטיח אדום, אני בטוח שזה רק בגלל שזה מדבר אז היה קשה ל - - - והם קיבלו טופס ירוק, ואז מה קרה? כולם התקשרו הביתה ואמרו 'בישראל מחלקים גרין קארד'. חבר'ה, בישראל לא מחלקים גרין קארד, ישראל היא לישראלים, נקודה. חד משמעית.

מפה אני אומר לכם שאת התהליך שהתחלתי עם עובד ועוד חברים פה, אני מבטיח לכם שכמו שאני יודע להגיד את האמת אנחנו גם נדע למצוא את הפתרון עוד עכשיו, עוד בקדנציה הזו. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת בני בגין.

תודה, אדוני היושב ראש, אני לא אשתדל לקצר. לא רוצה להשתדל לקצר, אני חושב שחשוב שנשמע את החברים שלא הספקנו לשמוע אותם במהלך הסיור, גם יותר קשה לשמוע. זו בעיה מסובכת שהסתבכה, אני לא חושב שיש לה פתרון במובן הפשוט של המילה, היא דורשת כנראה שלל פתרונות, מגוון פתרונות לאורך של תכנית, קו מדיניות סדור במשך כמה שנים. תודה, אדוני היושב ראש.

תודה רבה. ברשותכם, לפני שאני אעבור לתושבים, שחר, אתה רוצה להגיד משהו? אני אגיד משהו. אני רוצה את ההתרשמות שלך בקטע המקצועי, מעבר למה שהתרשמנו ודיברנו בסיור, אם אתה מרגיש שחסר לנו משהו.

קודם כל אני לא חושב שהאזור עבר מתיחת פנים לקראתכם, אני חושב שגם, יעל, את מוזמנת, בשמחה, בשעות הערב, ואת תראי את מה שראית היום, רק מה שכן תראי, את תראי הרבה יותר צעירים, חלקם שיכורים, מסתובבים, כי אלה השעות שמתעוררים. אבל המקום פה לא עבר מתיחת פנים מיוחדת. אנחנו עושים כמעט כל שבוע, התושבים יודעים, מבצע שבין היתר גם כולל ניקיונות. בעניין הזה, שמעתי הרבה דברים על העירייה במהלך הסיור, אני יכול להגיד שהמשטרה, כשהיא עושה היא עושה הרבה בזכות שיתוף הפעולה שיש לנו עם עיריית תל אביב, עם השיטור העירוני, עם סל"ע.

בסגירת החמרות המשטרה לבד לא הייתה יכולה לעשות, אנחנו עושים את זה בזכות שיתוף הפעולה עם העירייה ובמהלך השנה האחרונה זה נושא שעלה שוב ושוב. במהלך השנה האחרונה, אם בסוף 2014 היו פה 250 חמרות, היום אנחנו סביב 48, ואמרתי לכם, 11 הן עם רישיון. אם יש שאלות, תשאל.

תודה. רובי.

אני רוצה להגיד משהו אחד שיהיה ברור. ב-2008 התחילה העלייה לכיוון נווה שאנן, הגיעו לכאן והתמקמו כאן בנווה שאנן, בסוף 2012 היא נחסמה בגלל אותה גדר שהציבו. צריך לזכור שיש פה בערך 40,000 איש על קילומטר קילומטר שאם אתה לא תטפל בהם ולא תיצור שליטה - - - כי אם ייקחו אותם, הכול בסדר, אז הם לא יהיו פה, אבל כל עוד הם פה ולא תהיה שליטה ולא יהיה טיפול נכון ולא תהיה אפשרות לעצור דברים שאנחנו לא רוצים לראות אותם כדברים שמתפתחים ומסוכנים ולא נצליח למקד טיפול מסודר, שהוא לא נזיל והוא לא מתפרץ לכל מיני מקומות שהם יכולים בסופו של יום יותר לפגוע בתושבים, אנחנו לא נוכל להמשיך ליצור איזה שהיא איכות חיים במקום הזה. אז הם פה, כי הם הגיעו לכאן ולא העירייה הביאה אותם, אלא הם באו לפה ועכשיו צריך לטפל בהם, אין מה לעשות.

יש לי שאלה קטנה. אני מבין את המגננה שלא העירייה הביאה אותם - - -

זה לא מגננה.

רובי, אני אשמע את השאלה ולפי זה אני אגיד לך אם תענה, כן או לא.

שאלה קטנה. אני הסתובבתי בשכונה מספר פעמים, גם ביום וגם בלילה, למה העירייה לא מטפחת את השכונה כמו שמטפחים שכונות אחרות בתל אביב? תאורה נורמלית, לפנות זבל בזמן. אני רוצה לדעת את התשובה לדבר הזה.

אורן, אחרי זה תענה לו, זה לא הדיון.

משפט אחד אחרון , ברשותך, אין מדיניות הגירה במדינת ישראל מגיל אפס ועד מוות. אין שום דבר שמנחה אותנו ומייצר לנו איזה שהוא טיפול. הם נמצאים פה, העירייה צריכה להתמודד איתם והעירייה צריכה לטפל בהם והממשלה לא עושה דבר בעניין הזה. הכול על צווארה של העירייה, על הרשות המקומית, שהיא צריכה לעמוד בתווך, בין התושבים לבין מה שקורה כאן מבחינת אותם אנשים שהגיעו לכאן ולטפל בהם. אין שום מדיניות הגירה.

מי רוצה לדבר? אבל לא כולם, אתם מבינים. אז בואו נתחיל. אני יכול לאפשר לארבעה אנשים לדבר, כל אחד שתיים וחצי דקות, למה? בשעה אחת אנחנו מסיימים. דרך אגב, שפי, נפגשתי איתה בכנסת, כל מי שבא לכאן לסיור זה בסדר, אבל יש אנשים שבאים לכנסת ומכתתים - - -

אנחנו מעולם לא הוזמנו, דרך אגב.

אבל אני רוצה לדבר. יש אנשים שבאו אליי לכנסת וחיפשו אותי, בלי שהזמנתי אותם, הם חיפשו אותי, אני לא מכיר את האנשים, אז אין בעיה. אריאל, בבקשה.

אני רוצה רק להגיד דבר אחד, למען הסר כל ספק, אחרי כל מה שנאמר פה, האשם מספר אחד בכל מה שקורה לנו, ואולי יש חלק שלא יאהבו את זה, זה ראש ממשלתנו, מר ביבי נתניהו. אם המדיניות שלו הייתה מלכתחילה לנהוג בפליטים, אם הם פליטים, והם לא, כמו שנוהגים בפליטים ולשים אותם במקומות שהם יטופלו בהתאם למצבם, אם הם פליטים, הוא היה שם אותם שם ואז לא היינו מגיעים למצב שהגענו אליו עכשיו. מה שקורה אצלנו בשכונות, החיים שלנו השתנו מקצה לקצה, אין לנו חיי קהילה רגילים.

רק לפני שבועיים שמעתי סיפור שאני חייב לספר לכם אותו, אחת המדריכות בבית דני, למי שמכיר, באה אליי ואמרה לי 'אריאל, זה לא ייתכן מה שקורה פה, הפסיקו לבוא אנשים, אנחנו רוצים לעשות ישיבה בבית דני בכדי להחזיר את האנשים למתנ"ס', מי שמכיר את המקום, לדעתי הוא הכי יפה בארץ מבין כל המתנ"סים שיש. אמרתי לה, 'מה קרה? למה זה?' היא אומרת לי 'אתה יודע', אני חייב לציין שאני גם מתנדב במשטרת השכונות אז אני יודע בדיוק מה לפעמים קורה עם כל המסתננים האלה. אז אמרתי לה 'נו, ומה את רוצה לעשות?' אז היא אומרת לי 'אני רוצה לעשות ישיבה, להביא לפה כמה שיותר תושבים בכדי שיגיעו לכאן שוב, שבית דני יתחיל לחיות מחדש, אם לא, אנחנו ניאלץ לסגור את המקום הזה', אמרתי לה 'נו, ומה את רוצה לעשות? אם תביאי אותם מה יקרה אז?' היא אומרת לי 'נשכנע אותם לבוא', אמרתי לה 'ומי ערב לביטחון שלהם?' היא אומרת לי 'אני לא מוכנה להיות ערבה לכולם'. וואלאק, איזה סיפור זה, אנשים שגרים בשכונה הזאת מיום היוולדם, בבית שאני נולדתי שם אני גר גם עכשיו, 56 שנים בבית הזה, גידלתי שתי בנות ויש לי נכד עכשיו אצלי והמצב אף פעם, חוץ משמונה השנים האחרונות, לא היה כפי שהוא כרגע.

לא ייתכן שאנשים שגרים בבית שלהם לא יכולים לצאת בשקט לחברים, ואני מדבר על הילדות שלי במקרה הזה, שאחת מהן צריכה עוד מעט לעבור דירה, היא תהיה רחוקה מהבלגן הזה, השנייה שנמצאת איתי כרגע מורה בבית ספר, אני לא מבין למה כשהיא הייתה ילדה קטנה היא יכלה לצאת וללכת לאן שהיא רוצה והיום, אחרי ששירתה בצבא, אין אפשרות כזו. שמישהו יבוא ויסביר לי, וזה במקרה ראש ממשלתנו, איך מגיעים למצב כזה שהוא נמצא שם וכאילו לא רואה שום דבר.

תודה, אריאל. עובד, אתה רוצה לומר משהו?

אני מעריך מאוד את הסיור, כל הכבוד לחברי הכנסת שהטריחו את עצמם ובאו לבקר. אני אגיד לכם את האמת, לצערי אני קצת סקפטי בנושא. כאחד הראשונים במאבק, שהיה שותף לכל החוקים, דרך אגב, שבג"צ ביטל, מסקנתי היא שבג"צ היה צריך להיות בסיור הזה, לבוא לעשות את הסיור הזה ולחוות את זה. למעשה, גם בדיון האחרון, יושבים וכל דבר יועץ משפטי אומר 'רגע, בג"צ לא יאשר', אז אמרתי, בבקשה, שבג"צ ירשמו את החוק והם ישפטו. זה אפרופו הנושא שאת דיברת.

עכשיו אני רוצה להגיד לכם, ההתנהלות של המדינה פה זה חלם, למה? גם גזענית, כי לקחו את כל אלה שהם כהי עור, נתנו להם הגנה קבוצתית, עכשיו לצורך העניין, לפי מיטב ידיעתי, באפריקה יש כמה מדינות, לא מדינה אחת ולא שתיים, יש עשרות מדינות, אז מה עשו פה? באו אתיופים, לא יהודים, לא הפלשמורה שנלחמים עליהם, באו אתיופים, אמרו ברוך הבא, 'אתה כהה עור, יש לך הגנה קבוצתית', באו מצפון סודן, שזו מדינת אויב, על פי אף אמנה בעולם, האמנה בנושא של פליטים, למדינה אסור לקחת, היא לא יכולה לקחת ממדינת אויב פליטים, לו הם היו פליטים. אנחנו, בטיפשותנו, הכנסנו מצפון סודן. הרי זו מדינת אויב, לקחנו אותם, שמנו אותם מקשה אחת, הכנסנו אותם בפנים. באריתריאה, לקחנו אותם, הכנסנו אותם בפנים, עכשיו מה נהיה? ממרכז אפריקה לקחנו אותם, שמנו אותם, הגנה קבוצתית. למעשה מי הגזען פה? מדינת ישראל הגזענים, כי הם לקחו את כל אוכלוסיית אפריקה ועשו אותם אוכלוסייה אחת.

תודה, עובד, הבנתי.

חשוב לי מאוד, הזכרתי את בג"צ, לא יודעת כמה שמתם לב, אני בכוונה רוצה להדגיש על רחוב מנחם בגין ז"ל שזה גבול בלי בג"צ, בלי חוקים, בלי כנסת, בלי אף אחד. הנחיה ברורה למשטרה, לא עוברים את הגבול. לעבוד מותר, ללכת לגנים, לחצרות, שם אסור להיות.

תודה, עובד.

הוא פנה אליך, רובי, שלא תהיה התפזרות.

אני תוהה איך לא קמה ועדת חקירה עד היום עד הדבר הזה.

זה מחדל לאומי.

כיוון שאנשים כבר דיברו על הממשלה אני רוצה לדבר דווקא על עיריית תל אביב. אני מבקשת שעיריית תל אביב לא תשב פה ותיתמם ותגיד שזו לא בעיה שלה והממשלה זרקה את זה עליה. לעיריית תל אביב יש מדיניות והמדיניות של עיריית תל אביב זה שכל זמן שהם כאן הם יהיו פה, אצלנו בבית. ראש העיר בחיים לא קם, ראש העיר הזה היה צריך, מבחינתי, להשבית את העיר הזאת, לחסום את איילון ולא לקום עד שהממשלה תזיז את התחת שלה, סליחה על הביטוי. ראש העיר לא איתנו, כל מה שראש העיר רוצה זה שכל זמן שיש בעיה היא תישאר פה.

אני רוצה להגיד עוד משהו, אני רוצה להגיד משהו על נושא שאסור לדבר עליו ואני אדבר עליו, על הילודה. מה שקורה לנו פה עכשיו בשכונות זה שכל המשאבים, ולא יעזור כמה תשקיעו פה, כל המשאבים שנכנסים לדרום תל אביב הולכים למטרה אחת בלבד וזה ילדי המסתננים. הגנים, מעונות יום מגיל אפס עד שלוש, ראיתם את הבניין וראיתם גם את התגובות של התושבים על הבניין, יש ארבעה מבנים כאלה וזאת התחלה. והממשלה, צר לי להגיד לכם, הממשלה שלכם, אמיר ואורן, אישרה את זה. אנחנו פה, הכול הולך אליהם, תשקיעו פה כמה שתרצו, תקראו לזה אזור אסון כמה שתרצו, כל הכסף יילך עליהם. צודק מה שאורן אמר, הילודה מטורפת, זה ילד אחרי ילד אחרי ילד.

אגב, דיברתי עם מישהי, יוניטף, לא זוכרת, אמרתי לה 'למה אתם לא עושים הסברה על פיקוח על ילודה לאריתראים? שיפסיקו ללדת כל כך הרבה', היא אמרה לי, וזו אחת שמטפלת בהם, 'אנחנו עובדים עם הנשים, הגברים לא מוכנים'. זאת אומרת זה ילד אחרי ילד, גן אחרי גן, מחסן ילדים אחרי מחסן ילדים, בריאות, רווחה. הרווחה פה קורסת, אין רווחה לישראלים, כי המשפחות האלה לא מתפקדות. כל הרווחה עובדת איתם. אז אל תשקיעו לנו פה כסף כל זמן שאתם לא מוציאים אותם, כי חבל על הכסף.

תודה, שפי. בבקשה, נועה.

גם אני אגע בעניין הילודה. אני תושבת דרום תל אביב, תושבת מדינת ישראל, יהודייה, ישראלית, נולדתי פה. אני חד הורית, מגדלת ילדה בת שמונה, אין לי משאבים. יש לי רצון להביא עוד ילד ועוד שניים, אני לא עושה את זה, למה? אין לי עזרה. כשאני רציתי להכניס את הילדה שלי למעון נתנו לי להמציא מיליון המצאות, לטעון שהילדה שלי סובלת מאלימות, שאני איזה נרקומנית או משהו כדי שאני אקבל את התקציב למעון, שהילדה שלי תהיה במעון כדי שאני אוכל לצאת לעבוד, לצאת לעבוד ולהביא משכורת של 3,000-4,000, שאני אוכל להתקיים בכבוד ולהרים את הראש. הן מביאות ילדים, עם כל האהבה של יוניטף, לנו לא פותחים גנים, אנחנו חד הוריות שנלחמות בשיניים, בציפורניים, בכל מה שיש לנו לגדל ולחנך את הילדים שלנו על אהבת האחר וקבלת השונה, המדינה הזאת לא עוזרת לנו. אם אני, כחד הורית, אין לי עזרה בכלום, אני צריכה להילחם בשביל סיוע בשכר דירה של 1,000 שקל והם מקבלים סיוע מלא בשכר דירה והם מקבלים סיוע מלא בגנים והם מקבלים הבטחת הכנסה ומתנדבות ועזרה, איפה העזרה לנו? איפה אני? אני בת 32, עם ילדה בת שמונה, איפה העזרה שאני זקוקה לה?

תודה רבה, נועה, הבנו. הדוברת האחרונה שולה, בבקשה.

שלום לכולם.

היא התנהגה לא יפה בסיור, שתדע. היא התבטאה לא יפה לחברי כנסת ולעוזרים שלך.

שולה, בבקשה.

אני רוצה לומר, כילידת שכונת נווה שאנן, כמי שבמאבק פה, ביותר משני העשורים האחרונים אני רק יכולה לומר, אני פעם אמרתי, זה כל כך רע אחרי שפתחו את התחנה המרכזית החדשה, שהיא אחד המטרדים הסביבתיים והחברתיים הקשים ביותר במדינת ישראל והורגת את כולנו פה ממחלות זיהום קשות, אמרתי שיותר גרוע מזה לא יכול להיות. אבל התברר לי שכשאתה חצר אחורית וכשיש בתל אביב חומה שנקראת חומת רוטשילד, שמעבר לחומה זאת העיר הלבנה, ודרומה זה העיר השחורה, ואני לא מדברת רק על מבקשי המקלט, גם עלינו המזרחיים, כי אנחנו יודעות יפה מאוד שדרום תל אביב זו פריפריה מזרחית לכל דבר וחצר אחורית, אז יכול להיות יותר גרוע.

ואז מה קורה? עשו אותנו מרכז לסחר בנשים ולא פעם אחת ולא פעמיים שמעתי מנציגי משטרה שחייבים להיות פה מכוני זנות כדי שלא יאנסו נערות בצפון תל אביב ועשו פה מרכז סחר בסמים, ואז הגיעו לפה מהגרי העבודה מהפיליפינים, מתאילנד, מרומניה, את כולם הביאו לפה, ממדיניות גזענית, כי לא רוצים לראות אותם במקומות אחרים, מרוטשילד צפונה, או גם בקיבוצים ובמושבים וכשהגיעו מבקשי המקלט עם אוטובוסים זרקו אותם, כאילו הם לא בני אדם, בגן הקווקזים פה בלוינסקי.

היום המצב של שכונת נווה שאנן, מספרית הוא כמו בגטו טרזינשטט, הוא יכול להכיל 5,000 איש, הוא מכיל 50,000. הצפיפות הזאת הורגת, הצפיפות הזאת פוגעת קודם כל בנשים, ילדים וקשישים מכל הצבעים. לנו יש מרכז, בית אחותי, בדרום תל אביב, אנחנו מזמינות אתכם להגיע לשם, במדרכה ממול נרצחה אישה אריתראית, נרצחות פה נשים ישראליות ומכל הצבעים.

הקטע הזה, אם זה הממשלה אחראית, אם זה העירייה, אם איזה ממשלה, ימין או שמאל, ממשלת ישראל לדורותיה הפקירה אותנו, עיריית תל אביב לדורותיה הפקירה אותנו, שלא יבואו ויספרו לנו סיפורים. כולכם אשמים, עכשיו הגיע הזמן לתקן את המצב.

ועוד דבר, הסכנה הגדולה ביותר שעומדת לפתחנו זה אותם המגדלים של כל הטייקונים שרוצים לבנות, להביא לפה אוכלוסייה חזקה זה לגרש אותנו. כמו שהייתה שכונת שבזי והפכה להיות שכונת נווה צדק, אותנו גם רוצים לגרש מפה, מהשכונה. ואני רוצה להוסיף, כיהודייה אני באה ואומרת, ואהבת את הגר שגר בארצך. תבדקו מי פליט ומי לא, מי שהוא פליט תנו לו זכויות ואל תשאירו את כולם כאן. זה מאוד פשוט לפתור את העניין.

תודה רבה.

ותזמינו אותנו, תרשמו אותנו במייל של ועדת הפנים.

יש מושג שנקרא סכנה לשלום הציבור, כולנו יודעים מה זה סכנה לשלום הציבור. כשאזרח זר או אזרחית אפילו, צעירה, מחוץ לארץ, מאירופה, מתחתנת עם אזרח ישראלי, היא צריכה להביא תעודת יושר, חותמת אפוסטיל, הוכחות כל חודש, כל חודשיים, למשרד הפנים, למה היא צריכה להיות פה, למה היא התחתנה, למה היא נשארת ואלף ואחד סיפורים והשפלות. כשההורים שלה רוצים לבוא לישראל מבטלים להם ויזה מחשש להשתקעות, אבל יש פה 40,000, לדעתי כבר 60,000 או 70,000, איש, אף אחד לא בדק מה העבר הביטחוני שלהם, מה העבר הבריאותי שלהם, כמה מהם שדדו, כמה מהם רצחו, כמה מהם אנסו. רק לפני שבועיים מסתנן מסודן מנסה לרצוח ישראלי, כפיגוע לאומני תוצרת דאע"ש. מי אחראי בממשלת ישראל, איזה חבר כנסת, איזה שר פנים, איזה ראש ממשלה, איזה שופט בג"צ ייקח את האחריות ויגיד שאין פה סכנה לשלום הציבור, 40,000 איש בשכונות של ישראלים בדרום תל אביב זה בסדר, אני לוקח את האחריות לכל דבר שיקרה.

תודה רבה. עורך דין עברי, אתה מתגורר בשכונה?

אני לא מתגורר בשכונה, אני מייצג תושבים מהשכונה. העניין שאני עוסק בו זה תעודות של הרשות המוניציפאלית. עיריית תל אביב מחזיקה גוף שקוראים לו מסיל"ה, שהגוף הזה פועל לתחושת התושבים נגד התושבים, פשוט נגד התושבים. זה עיריית תל אביב. אז אנחנו עכשיו עושים פעילות נגד יוזמה של עיריית תל אביב להקצות שלושה או ארבעה בניינים לטובת מעונות יום לילדים של מסתננים ומרכזים חינוכיים לילדי מסתננים והיא עשתה את היוזמה הזאת בלי להתייעץ עם התושבים. התושבים מתנגדים ולא התייעצו איתם, לא נשמע קולם. לכן אנחנו עכשיו נוקטים באמצעים משפטיים כדי לנסות ולהביא קץ למצב הזה.

תודה רבה. אני הגדרתי את הסיור כסיור התרשמות, לא דיון. אני רוצה יותר לשמוע אותם מאשר את הפקידות, זה לא הנושא שלי כרגע, לכן אנחנו נעשה עוד דיון כדי לשמוע.

גם אני גר פה בשכונה וגם יש לי זכות לדבר.

עמנואל, אתה מדבר אליי.

אני אומר, יש פה 40,000, 50,000, 60,000, אני לא רוצה לדבר על מספר, איך ידענו באמת אם הם פליטים או מהגרי עבודה? מי בדק אותם שאנחנו יכולים להגיד מהגרי עבודה? אני רוצה להגיד, הממשלה, היא צריכה להגיד אם הם מהגרי עבודה, מבקשי מקלט או מסתננים, היא צריכה לבדוק אחד אחד לכל פליט, אם מגיע לו מעמד פליט, שיקבל את מעמד הפליט שלו. כשאני מקבל כרטיס אוטובוס ואני בא לשכונה הזאת, כאן, ויש דירות מחולקות, אני יכול לגור בשכונה הזאת, כי יש חדר שמחולק ב-1,000 שקל, אם היה לי, אם בדקו אותי ויש לי מעמד פליט ויש לי זכות לעבוד, אני מת לגור בהרצליה, אני אשלם 2,500, 3,000 שקל - - -

אני מבקש לשמוע אותו, תנו לו לדבר בשקט ואחרי זה אני מסכם את הדיון.

אני בן אדם, מגיע לי את הבריאות, את החינוך, והממשלה תבדוק באמת מי הפליט ומי לא הפליט ואחרי זה נתקדם הלאה. לא לדבר באוויר, לא לבוא ולהגיד המסתננים הם ככה וככה.

תודה רבה.

דודי, להשאיר את זה כבעיה של האזרחים, זו סיבה לוועדת חקירה ממלכתית. אני מודיע לך.

אורן, אל תפריע לי.

מספיק, אתם מתעלמים מהמציאות.

אורן - - -

אתה רוצה לקרוא אותי לסדר? תקרא אותי לסדר.

רבותיי, קודם כל תודה באמת שוב פעם לכל אלה שהזמינו אותי לסיור.

פעם הבאה סיור בשכונת התקווה.

למנהלת שירי רוטמן, על האירוח.

אפשר בבקשה משהו?

לא.

אני רוצה לדבר רגע.

אל תחלק לי ציונים ואל תגיד לי מה לעשות ואל תפריע לי כבר שעתיים.

לא חילקתי לך ציונים, אבל אמרת שבאנו לשמוע אותם.

אורן, אני באתי לשמוע אותם. אני יזמתי את הסיור כתוצאה מפנייה של מספר חברים שיושבים כאן, תושבי המקום. מטרת הסיור מבחינתי, כפי שהגדרתי אותה, זה יותר להתרשם, לכן באנו, עשינו את הסיור בנקודות, ראינו את הנקודות, ראינו את המצב הפיזי, שמענו את התושבים והתרשמנו. אני באופן התרשמתי בעיקר, הבנתי את גודל המצוקה מאותה אישה מבוגרת, סופיה, שהיא אישה מקסימה שהיא תמצתה בפניי את מסכת חייה ואת הסיטואציה שהיא נקלעה אליה.

כמו שאמר חבר הכנסת בגין, בדרך כלל בעיות מהסוג הזה, אני מספר לכם, הן מורכבות ואל תשמעו לאף אחד שאומר לכם 'מחר נעיף אותם, נזרוק אותם' וכו', לכן אני קצת יותר רציני ממי שמציע את ההצעות האלה. העסק הוא יותר מורכב ומסובך ואני לא רוצה לפתוח את זה פה לדיון. אני אכנס את הוועדה בכנסת ואני מחלק את הבעיה לשני חלקים, שהם לא קשורים אחד לשני, למרות שלכאורה הם מעורבבים. יש סוגיית הזרים, שהיא סוגיה אחת, ויש את סוגיית התושבים שהיא סוגיה שנייה, שלא בהכרח היא קשורה אחד לשני למרות שהיא משפיעה אחד על השני. ויש את סוגיית הממשלה, ואני מסכים איתך, רובי, ויש את הסוגיה של העירייה.

זה נכון שהממשלה, לפי מה שהבנתי, וזה קצת הדהים אותי, הביאה אוטובוסים ושלחה אותם לפה, זה הדהים אותי, אבל מהרגע שהם נחתו כאן - - -

זה היה בתקופת אולמרט.

אבל מהרגע שהם נחתו כאן, גם בהתנהלות העירונית, איפה הם יושבים, נניח שהם כבר בתל אביב, אז השאלה איפה בתל אביב, זו גם שאלה עירונית, אבל בו נשים את זה בצד, לעירייה יש סיי בעניין בהיבט הזה. לכן אני חושב שגם הממשלה וגם העירייה הן חלק מהפתרון העתידי שצריך להביא.

לגבי הנושא שלי בוועדה, אני מנהל את הוועדה שלי, לי אין קואליציה-אופוזיציה, יש פה אזרחים, זה לא קשור כרגע מי הצביע מה, למה וכמה. זה לא מעניין אותי, אף פעם לא עניין אותי, אנחנו באנו לכאן לטפל בבעיה אזרחית פר-אקסלנס. אני רוצה לסכם, אני אזמן דיון בתחילת המושב הבא, שזה בערך עוד כחודשיים-חודשיים וחצי, עד אז אני אשלח מכתב למשרדי הממשלה כדי לאסוף את הנתונים, אני גם צריך ללמוד את הנושא מהזווית הממשלתית, אנחנו נעשה דיון, אנחנו נודיע לנציגות שלכם ומי שירצה, גם לתושבים, אהלן וסהלן, מבחינתי - - -

יש כמה נציגויות לתושבים, חשוב להגיד.

כרגע, שולה, אם תרצו, אני אבוא בפגרה, כי דודי אמסלם יעשה להם הליך קהילתי איך בוחרים פה ועד אחד, אבל זה לא קשור לוועדה. אני אזמן אתכם לוועדה, תבואו ותביעו את עמדתכם בפני הפקידוּת, שתשמע, בגלל ששם אני ארצה פחות לשמוע אתכם, נרצה לשמוע יותר את הפקידות. כאן הבמה הייתה שלכם, חברי הוועדה מבחינתי יותר באו להתרשם, אני רציתי שהם יתרשמו, אני רציתי להתרשם, לראות ולשמוע אתכם, לחוש את זה בבטן, פחות בשכל, יותר בבטן, בגלל זה אנחנו פה ולא בירושלים ואני מבטיח לכם שנעשה עוד דיון.

עכשיו אני רוצה לומר לגבי תפקיד הוועדה. לוועדות הכנסת ככלל אין סמכויות אופרטיביות, אם אני צריך לקבל את ההחלטה אז הייתי עושה דיון מקצועי, מייצר החלטות, טובה, לא טובה, לא חשוב, אבל מייצר החלטות. תפקיד הוועדה, בהיבטים האלה, בעיקר בהיבטים האלה, זה יותר להעלות את הנושא למה שנקרא השיח הציבורי. בסופו של דבר בעיות כאלה נפתרות כתוצאה מלחץ ציבורי, לא מחברי כנסת, תאמינו לי. לכן אני חושב שעצם הסיור כשלעצמו מתחיל לקדם את הפתרון, גם אם לא קיבלנו כלום. זה אליך, עובד. לכן אני אומר, אנחנו נעשה את הדיון, אני מבטיח לכם שאני אעשה רצף דיונים עד שאני אראה כיוונים, לאן המדינה רוצה ללכת ואם לא, אז שתגיד לנו באמת שהיא לא רוצה ללכת, כי בסופו של דבר אני מסכים שמי שצריך להוביל את הנושא הזה היא ממשלת ישראל בשיתוף עיריית תל אביב ולא הפוך, לא עיריית תל אביב וממשלת ישראל.

כפי שאמר חבר הכנסת בגין, והוא באמת הרחיב בעניין, הסיפור הוא סיפור מורכב, לא פשוט, דורש הרבה עבודת מטה. אני פקיד, אני כבר 30 שנה פקיד, לכן אני יודע איך לוקחים בעיה מהסוג הזה, שלפעמים מתמצתים אותה בשעה ואחרי זה צריכים לעשות עליה עוד 200 ישיבות עם כל מיני צוותים כדי להתחיל לייצר איזה שהוא כיוון פתרון הגיוני.

אז, רבותיי, אני עוד פעם מודה לכולם, באמת מודה לכולם, ואתם תשמעו מאיתנו. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.