הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 143

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ז' באדר א התשע"ו (16 בפברואר 2016), שעה 12:00

1. אי מתן הסעה לבי"ס לילדים מאזור גוש חלב, של חה"כ עודד פורר

2. אי מתן הסעה לבי"ס לילדים מאזור גוש חלב, של חה"כ מירב בן ארי

3. אי מתן הסעה לבי"ס לילדים מאזור גוש חלב, של חה"כ יחיאל חיליק בר

חברי הוועדה: איציק שמולי –מ"מ היו"ר

מירב בן ארי

מסעוד גנאים

עודד פורר

יחיאל חיליק בר

שמעון אבני - מנהל אגף הסעות, משרד החינוך

שלומית מצליח - מתכננת, אגף המיפוי, משרד החינוך

מורן יונה - מ"מ מנהלת אגף תח"צ, מחוז ירושלים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שאדי חלול - יו"ר העמותה הארמית נוצרית בישראל, סרן במיל', מפקד יחידת מילואים, טבריה

מוחמד יונס - יו"ר תנועת "אופקים אפאק" לשלום ודו-קיום

דועא ג'זמאוי - סגן יו"ר תנועת "אופקים אפאק" לשלום ודו-קיום

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.ל., חבר המתרגמים

אי מתן הסעה לבי"ס לילדים מאזור גוש חלב

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את הדיון בוועדת החינוך של הכנסת. אנחנו דנים היום בהצעה לדיון מהיר שהגישו חברי הכנסת עודד פורר, מירב בן ארי וחיליק בר, בנושא אי-מתן הסעה לילדים מאזור גוש חלב. הנושא של ההסעות הוא נושא שמטריד ונמצא על סדר היום של ועדת החינוך של הכנסת, בלי סוף, עוד מן הכנסת הקודמת. אנחנו שומעים על מקרים, בדרך כלל בחינוך המיוחד אבל לא רק בחינוך המיוחד, שבהם נמנעת הזכות הבסיסית של ילדים לקבל שירותים של חינוך ולפעמים גם שירותים רפואיים, שהם אלמנטריים, ואת הדבר הזה אנחנו מנסים לתקן. אנחנו כן מודעים למאמצים של הממשלה להסדיר את הענין הזה ומקווים, שגם באמצעות הפעילות כאן בוועדת החינוך נוכל לגשר על הפער כמה שיותר מהר.

אני מציע שנעבור קודם כל אל חברי הכנסת המציעים, נשמע את התייחסות הממשלה ואחרי זה כל מי שירצה לדבר שיעביר בבקשה הודעה למנהלת הועדה ונתקדם. בבקשה חברי הכנסת.

תודה רבה אדוני יושב הראש. אני רוצה גם להודות ליושב הראש על הקביעה המהירה של הדיון הזה כי באמת, הנושא הוא חשוב ובסך הכול מדובר על ילדים מן המגזר הלא יהודי, שמבקשים ללמוד במסגרת ציונית, שמשתפת אותם וחושפת אותם גם להוויה הישראלית ומאפשרת להם לרכוש את הערכים שלהם ואת האמונה שלהם תוך כדי שהם לא מאבדים מצד אחד את זהותם הלאומית, אבל מן הצד השני הם כן לומדים נאמנות למדינת ישראל מהי. בסך הכול מדובר בילדים למשפחות שמשרתות בצה"ל, שלוקחות חלק בחברה הישראלית ושמהוות מודל לדרך בה משלבים אוכלוסייה לא יהודית.

לצערי, המועצה המקומית שבית הספר בתוך המועצה, לא יודעת לתת מענה לצרכים האלה, היא נמנעת מלממן את הסעתם של הילדים האלה לקיבוץ "סאסא" ובסופו של דבר המימון הזה נופל על כתפי ההורים שנשארת להם ברירה, או להכניס את היד לכיס ולשלם כדי שהילד יוכל לקבל חינוך ערכי במדינת ישראל, או שהם ילמדו בבית ספר שלא תואם את הערכים שלהם, שלא תואם את הערכים שלנו, של אזרחי ישראל, שמעודדים שירות, שמעודדים השתלבות בחברה ולכן הבקשה לדיון מהיר. אני חייב להגיד שהתשובה שראיתי, התשובה שנתן משרד החינוך בכתב לפניות של חברי העמותה ושל ההורים, היא לא מספקת בעיניי, אני חושב שמשרד החינוך צריך להתערב פה ולהורות לרשות המקומית או לממן את ההסעה הזו - - -

אגב, זו בעיה חדשה או שזה היה שנה שעברה?

אני לא יודע לגבי שנה שעברה, אני באתי עם הפנייה הזו ומיד ביקשנו לטפל.

או.קיי., בבקשה, מירב.

תודה רבה אדוני היושב ראש וחבר הכנסת עודד פורר על העלאת הנושא הזה לסדר היום. אני כמובן לא אחזור על דברי חברי כי הוא הציג את הבעיה בצורה טובה, הדבר היחיד זה שלפעמים אני תוהה, למה אי אפשר פשוט לפתור את העניין, זה נושא שהוא פתיר, נושא שהוא לא חדש, אמר היושב ראש שאנחנו עוסקים בהסעות ובנושאים הרבה יותר מורכבים של הסעות ועסקנו בהם בוועדה ולכן, נראה שאם אנחנו רואים בזה איזושהי משימה שהיא באמת ציונית, כמו שאמר חבר הכנסת פורר, ולאומית, אז זה משהו שאפשר וניתן לפתור ואני לא יכולה שלא לציין משהו, שלהבדיל אבל הוא קיים. היינו בסיור של הועדה בנגב וראינו את אותם סטודנטים שלהבדיל, כן, שיוצאים ללמוד, הרי דיברת על העניין של החינוך הציוני שמקבלים בסאסא, שהולכים ולומדים באוניברסיטה בג'נין, באוניברסיטה בירדן ושם, בוא נגיד, לא מדברים על הרצל ולא מדברים על מדינת ישראל.

כנראה שלא.

כנראה שלא. ולכן, גם פה אני - - -

אולי מדברים רעה.

כן, יכול להיות. ולכן פה אנחנו נדאג לכולם. אמרנו: איך יכול להיות ששלושת אלפים סטודנטים מן המגזר הבדואי יוצאים כל שנה ללמוד במוסדות אחרים אז חלילה, אני לא משווה, אבל הנושא הזה שוב עלה לי בראש. איך אנחנו, כמדינה שמקדמת ורוצה לקדם חינוך ציוני ערכי במדינת ישראל, איך אנחנו לא מתגייסים ישר ופותרים את זה? גם הנושא הזה מבחינתי הוא מזכיר לי, שוב פעם, יש הבדל, אבל הוא מזכיר לי בדיוק את אותו הדבר, מה שנקרא מעניין לעניין באותו עניין שאנחנו כמדינה, רוצים לקדם חינוך ציוני ערכי לתלמידים.

תודה רבה. חיליק.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להמשיך דווקא את הקו שאמרה מירב וקצת לעבות את זה. תראה, אנחנו תמיד אוהבים לדבר גבוהה גבוהה, שמצד אחד אנחנו מדינה דמוקרטית שנותנת לכל מגזר להתבטא לפי האמונות שלו וזה חשוב וכו', מצד שני, אוהבים לדבר גבוהה גבוהה על השילוב של כולם כישראלים, להפוך אותם לאיזושהי יחידה אחת, אנחנו אוהבים לצאת כנגד המגזר הערבי כשהוא חורג מזה וכו' – לפעמים בצדק ולפעמים פחות אבל פה, באה קבוצה, ששייכת לערביי ישראל, שהם נוצרים-ארמים ואומרת: חבר'ה, האינטגרציה שלנו עם המדינה, ההזדהות שלנו עם החברה, היופי הזה של האחדות סביב משהו – גם אם מפולגים או יש דעות שונות בנושאים אחרים, הוא בלב לבנו ולכן, מערכת החינוך שיש בגוש-חלב, שזה אחלה מקום, הייתי שם גם כילד לא מעט פעמים, לא מספקת אותנו ואנחנו רוצים לבחור, אגב, כמו שהרבה פעמים אנחנו מאפשרים לאנשים במרכז הארץ, לבחור בין בתי ספר, רק שכשזה נוגע למדינת תל אביב זה בסדר ואילו כשזה נוגע לפריפריה וגוש חלב אז זה כבר פחות בסדר, אבל פה, כמו שאמר עודד וכמו שאמרה מירב, יש אינטרס שלנו לחזק את החיבור הזה של אותן אוכלוסיות מיעוטים, שרוצות אז גם כשהן רוצות אנחנו באים ומסכלים את זה.

נוסיף לזה נדבך אחרון אולי שאדבר עליו וזה הנושא של הפריפריה. אנחנו צריכים לעזור להם פעמיים: גם בגלל שיש לנו אינטרס לחבר אותם לתוך המירקם הישראלי וגם בגלל שזו קבוצה של אזרחים ששייכת לפריפריה של הפריפריה, של הפריפריה; גם לגליל, גם לקבוצות מיעוטים וגם למקום שמה לעשות, הוא מרוחק ואני כילד, אחד מרבים מבתי הספר שעברתי, זה בסאסא, שהוא גם פנימייה, אחלה בית ספר שבאמת משלב יהודים, ערבים ואנשים מכל המינים והצבעים, ואני ממש קורא לך, כהחלטה של הועדה הזאת, או המלצה, מקווה שיש "שיניים" לוועדה, לקרוא למשרד החינוך ואני אומר לך, אני מבקש לא לעשות הנחה, כשזה יבוא לפתחו של הבוס שלָךְ ושר האוצר של כולנו, ולאפשר את ה peanuts שבהסעות האלו, זה צעד קטן לקראת משהו הרבה יותר גדול ואנחנו צריכים לעודד את זה.

תודה. שמעון, לפני שאני נותן לך אני רוצה ששאדי חלול, אם אתה יכול מעבר להצגת הבעיה, לעבות את הרקע העובדתי.

או.קיי. אז - - -

רק מה התפקיד שלך?

אני שאדי חלול, אני סרן במילואים ואני יושב ראש העמותה הארמית-נוצרית. תושב גוש חלב, הבן שלי לומד בקיבוץ סאסא ואני לוקח אותו כל יום, מממנים – כמו שאמרתם – את זה מן הכיס שלנו, את ההסעות האלו ולצערי, נאבקתי עד היום במשרד החינוך בשביל לקבל אישור, קיבלתי את התשובות, שלחתי לכם את התשובות במייל, לכולכם, לחברי הועדה, גם את התשובה הסופית של משרד החינוך שמדברת על משהו טכני, כאילו משהו בשביל לטאטא את זה מתחת לשטיח.

גם ראש המועצה שלנו, של גוש חלב, אינו מעוניין ואינו טורח לדאוג לפתרון הבעיה, כי לא, מה שנקרא, מהכבוד שלו, שילדים ילמדו בשילוב בקיבוץ סאסא ואנחנו, כקצינים בצה"ל, כחיילים וכאזרחים בכלל, נאמנים למדינה, רוצים שהילדים שלנו יקבלו את החינוך הבסיסי שלהם בשילוב.

אני אגיד לכם רק משהו אחד ששונה מכל בתי הספר שלנו בגוש חלב. אני, ביום הראשון שלי בקיבוץ סאסא, לקחתי את הבן שלי ביום הראשון לקיבוץ סאסא. מה עושים בקיבוץ סאסא ביום הראשון? אוספים את כל התלמידים, מכיתה א' עד כיתה ח' ועושים להם טקס הרמת הדגל, הרמת דגל ישראל, שלא רואים אותו בגוש חלב עד כיתה י"ב, אגב. ואחרי זה רוצים שהחברה תהיה משולבת.

איך ישלבו אנשים ואיך יגידו לאנשים שהדגל הזה הוא לא monster והוא לא מפחיד עבורכם, כי הוא גם מכסה אתכם, אם אנחנו לא רואים אותו - - -

הוא לא בהכרח שייך רק ליהודים, הוא שייך לכל אזרחי ישראל.

בדיוק. אז בגוש חלב אנחנו לא פוגשים אותו לצערי, עד שמסיימים כיתה י"ב. אני, כקצין בצה"ל וגם אחרים מן ההורים ששולחים את הילדים שלהם, מאמינים בשילוב הזה, ויש גם קצינים וחיילים אחרים שגם שולחים את הילדים שלהם לשם מגוש חלב, רוצים שהבן שלהם ילמד את הערכים האלה.

זה בית ספר יסודי רק?

בית ספר יסודי במערכת החינוך הישראלית אבל תחת אגף ערבי. אני רוצה שהבן שלי ילמד את הערכים שדיברתם עליהם אֲתם.

שאדי, כמה שנים יש קבוצה של ילדים שלומדת מחוץ לגוש חלב?

זה הולך וגובר בשנתיים שלש האחרונות. בשנתיים האחרונות בוא נגיד ביתר שאת, הגענו השנה לעשרים וארבעה תלמידים. שנה שעברה היו בערך שבעה עשר ועכשיו עשרים וארבעה, ויש מגמה כזו של שילוב שאנשים רוצים לתת לבנים שלהם ולילדים שלהם ולבנות, את הערכים האלה. יש בנים ויש גם בנות שלומדות שם, לא רק בנים אז אני עוד פעם מבקש, זה משהו צודק.

בדקתי עם כמה אנשים עורכי דין, בקליניקה חינוכית, שנותנת פתרונות לבעיות כאלה ואמרו: מבחינת צדק יש לכם צדק, מגיע לכם, רק מה, צריך שמישהו יפתח את הכיס ויגיד, במשרד החינוך או במשרד האוצר או מי שאחראי על הנושא הזה, לבוא ולהגיד: לעשרים וארבעה הילדים האלה ממילא יש אוטובוסים מכל הסביבה, מדלתון ומריחנייה, ומספסופא ומכרם בן זימרא ואפילו מצפת באים ללמוד שם, ויש להם הסעות מסודרות, רק לנו אין.

יותר מזה אני אגיד, סליחה, העובדה שלא מאפשרים הסעות היא גם לא מאפשרת בחירה אמיתית לילדים בשאלה איזו מסגרת ללמוד. זאת אומרת, ילד שרוצה ללמוד במסגרת שמזדהה עם הערכים של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, לא יכול ללמוד במסגרת כזו ואין לו ברירה, אלא אם כן ההורה שלו מספיק חזק כדי לממן את ההסעה שלו. אגב, מנהל בית הספר עצמו פנה בעניין הזה למשרד החינוך - - -

מנהל בית הספר בסאסא?

מנהל בית הספר בסאסא, כן, שרואה ומעריך את בית הספר הזה כבית ספר שיודע לשלב ורואה בשילוב חלק מהערכים בהקשר הזה, ולצערי, הוא הושב ריקם.

אני רק רוצה, לפני ששמעון מתייחס, להקריא את התשובה, את הפנייה שהועברה מצד המועצה המקומית, פנייה שהועברה אלינו אתמול או ביום ששי, מצד גיזבר המועצה בנוגע לדיון באמצעות יו"ר המועצה. "במענה לשאלתך ולאחר בירור העניין מול ראש המועצה, הנני להודיעך כי כיום ישנם מספר תלמידים הלומדים מחוץ לבית הספר היסודי בגוש חלב, בין השאר בבית הספר בקיבוץ סאסא וחלק אחר בבית ספר יסודי בכפר ראמה. המועצה המקומית גוש חלב תהיה מוכנה להסכים ולשקול בחיוב לאשר השתתפות בהסעות, בכפוף לכך שמשרד החינוך יממן את עלות שתי ההסעות הנ"ל לשני בתי הספר, שכן, אין באפשרות המועצה להפלות בין התלמידים בכפוף להשתתפות ההורים". מה שאומר, מר שמעון אבני, שאחראי על אגף ההסעות במשרד החינוך, שזרקו לכם קריאה להרים את הכפפה.

רגע, אני חייבת לשאול רק שאלה אחת אם אפשר. אחרי כיתה ח', לאיזה תיכון הולכים, שאדי?

יש לנו גם בסאסא יש תיכון, ממשיכים עם סאסא עד שמסיימים תיכון בישראל.

אז גם בתיכון צריך להסיע אותם?

כן, כן. זה יסודי ותיכון. עשרים וארבעה הילדים הם מכיתה א' עד י"ב.

יש ארבעה ילדים בתיכון אם אני לא טועה.

כן, יש עשרים וארבעה ילדים השנה וזה מא' עד תיכון.

עשרים וארבעה כולל התיכון?

כן, גם בסאסא התיכון הוא.

בעצם עד י"ב לומדים שם.

בדיוק. יש להם יסודי, יש להם חטיבת ביניים ויש להם תיכון.

או.קיי. בבקשה מר שמעון אבני, מנהל אגף הסעות במשרד החינוך.

אני אגיד כמה דברים. בדקנו את זה. קודם כל זה מרגש לשמוע את הדברים ומשרד החינוך ודאי אינו נגד לימודים של ילדי גוש חלב בקיבוץ סאסא. יש לנו הרבה כאלה שאנחנו מסיעים ילדים שלומדים שלא ביישוב שלהם. רק מה, יש סדר בדברים. אז אני אגיד בדיוק איך הדברים צריכים להתבצע ולא התבצעו עד הרגע הזה, זאת אומרת, הדיון, לצורך העניין, כאן, הוא פעם ראשונה שאנחנו, כמשרד, עוסקים בזה. אני, לפחות, כמנהל אגף הסעות.

אבל יש פנייה מספטמבר, שפנה אליך מנהל בית הספר.

פנה היום, בבוקר הוא פנה אליי.

אני מחזיק מכתב שנשלח ב-2 לספטמבר.

אז אני אומר לך - - -

אליך עם העתקים לדר' - - -

את המכתב הזה ראיתי אותו - - -

יש לך פנייה - - -

כן, כן, רגע, שניה. אני אגיד לכם. גם אם הוא פנה ובהנחה שהוא אכן פנה ב-2 לספטמבר, עדיין זה לא הנוהל המסודר וחבל שלא נמצאת פה הרשות כי הרשות היא מרכיב מאד מרכזי בתהליך. הרשות חייבת להיות. ראיתי את המכתב אבל אני אומר, היה צריך להיות פה נציג הרשות כי היא מרכיב מאד מהותי בתהליך האישור של ההסעות.

האם הוזמן ולא בא?

כן. כן.

אני חושש שגם אולי יש לו אידיאולוגיה שהתלמידים לא ילמדו בבית הספר בסאסא. יכול להיות שבמקרה הזה לרשות יש איזושהי - - -

יש שתי דרכים לאשר הסעה. האחת, – ויושבת פה שלומית, שלומית היא נציגת המיפוי לצורך העניין. הדרך הראשונה היא לפנות לאגף המיפוי במשרד החינוך ולבקש מיפוי כפול, מה שנהוג ואנחנו עושים עד לרגע זה.

מי אמור לפנות?

הרשות. בגלל זה אמרתי ללא הרשות אי אפשר להתחיל את התהליך. זה שהם שולחים מכתב "אנחנו בעד, אנחנו בעד" – זה עלא כפק אבל, בסוף צריכה להיות פנייה למשרד החינוך, של הרשות המקומית, שמבקשת שילדי גוש חלב ילמדו בסאסא.

אבל אתה לא יכול להתחמק מזה שאולי ראש המועצה לא רוצה.

אני לא יכול לכפות על ראש המועצה.

תנו למר שמעון אבני להציג את הדברים.

אז הדרך הראשונה היא שיבקשו מיפוי כפול, זה אומר שילדי גוש חלב - - - גם בגוש חלב וגם בסאסא, הדבר הזה נבחן, יש ועדה שבודקת את זה ומחליטה אם לאשר או לא. בהנחה, נניח ואנחנו הולכים על הדרך הקשה, שהועדה לא אישרה את מיפוי ילדי גוש חלב בסאסא, אז הרשות יכולה לפנות ולבקש דיון בוועדת חריגים, שזו ועדת הסעות שלנו, שאומרת שלמרות שכביכול היא יכולה להיות מהרבה סיבות לא לאשר, למשל, אם מרבית ילדי גוש חלב ילכו ללמוד בסאסא, אז יכול להיות שנצטרך לסגור את בית הספר ואז אתה תקיים דיון מסוג אחר, עם ההורים של הילדים האחרים שרוצים ללמוד בגוש חלב, אבל נשארו ילדים בודדים.

או לחילופין לדאוג שבית הספר בגוש חלב ייתן את המענה שהוא לא נותן היום.

אגב, הרשות טוענת שהוא נותן את המענה. בשיחה אישית שלי עם ראש המועצה, הוא הציג את בית הספר כאחד הטובים בארץ.

תגיד לי - - -

עזוב, אני לא יודע - - -

שהבן שלי לא רואה את דגל ישראל שתים עשרה שנים אז הוא נותן מענה?

שאדי, לא נכנסים לשאלה אם הוא רואה את דגל ישראל.

שמעון, אבל האם מה שאתה אומר הוא שכל עוד אין עניין של הרשות אז אין דרך להניע את היוזמה?

אני לא יכול לכפות על הרשות. בסוף זה ילדים של הרשות. אני לא יכול לכפות על הרשות.

לא, לא, לא, לא, אלה לא ילדים של הרשות.

בוודאי שכן - - -

ילדים של ההורים שלהם.

בסדר אבל הרשות, כמו שהיא מפנה – להבדיל –את הזבל והיא נותנת תרבות - - -

כן אבל אני אשאל אותך עכשיו שאלה בתור מדינה. אם הרשות הייתה מחליטה שהיא לא מפנה זבל אתה חושב שמשרד הפנים לא היה מתערב?

אני לא יודע.

הוא לא היה מתערב?

אני לא יודע אם הוא היה מתערב.

אל תיתמם. אל תיתמם. אתה משרד החינוך ויש לך אחריות שהיא מעבר לאחריות המקומית. אם רשות מסוימת לא נותנת את השירותים שהיא אמורה לתת אז יש מקום למדינה.

בסופו של דבר - - - את המכרז של ההסעות.

אבל אומר לך עודד: ואם היא לא רוצה.

מה שאתם אומרים לאזרחי ישראל, אתם אומרים לאזרחי ישראל: תסתדרו. תשברו את הראש לבד. לא מעניין אותנו כמדינת ישראל. אותי, כמשרד החינוך לא מעניין מה קורה.

לא, מה שאני אומר הוא שאם לא היה מקום לילדים ללמוד, אנחנו היינו מתערבים. מאחר והרשות נותנת פתרון טוב לילדים, היא נותנת פתרון טוב לילדים, יש בית ספר, זה לא שלילדים אין בית ספר, או.קיי? יש בית ספר אז אנחנו לא מוצאים מקום להתערב. לא מוצאים מקום להתערב. אם היית אומר: שמע, אין להם לאן ללכת, הילדים האלה לא לומדים כי אין להם לאן ללכת, אז הייתי אומר לך: אתה צודק.

אז אני אלמד אותם משהו שהוא לא לפי הערכים.

סליחה, שאדי, אני רוצה לשאול אותך שאלה - - -

אם היה גר ילד חרדי, אם היה גר ילד חרדי בגוש חלב, האם הוא לא היה מקבל הסעה לחינוך חרדי?

למה אתם באים אליי? למה הרשות - - -

כי הרי ברור לחלוטין שהרשות המקומית לא רוצה שהילדים ילמדו במקום אחר, כי היא רוצה להמשיך ולתת שם איזשהם ערכים שלא תואמים את הערכים של - - -

בוא תתערב בכל מקום שבו הרשות סבורה שזה לא - - -

אגב, אתה מתערב. יש מקומות שילדים רוצים חינוך חרדי, הם מקבלים הסעה לחינוך חרדי, עם בתי הספר.

בהנחה שהם חינוך חרדי. זה לא נכון, אני לא מסיע חינוך חרדי לכל מקום. אם עכשיו יבוא ילד שירצה ללמוד בבית ספר חילוני אז אני לא מסיע אותם, אני לא מסיע אותם.

אם הוא היה יהודי?

שאדי, שאדי, הזכות להתפרץ שמורה רק לחברי כנסת.

ואני הצבעתי אפילו, הייתי מנומס. שמעון, אני רוצה לשאול אותך שאלה. אל"ף, במרכז הארץ יש הורים שבוחרים לשים את הילד שלהם במקום אחר והרשות מתערבת ומסייעת, כולל חרדים שרוצים לשלוח את הילדים שלהם לישיבות שהן לא בהכרח ליד הבית, המדינה מסייעת. פה יש קודם כל ענין עקרוני, שכשזה תקוע בפריפריה וזה נוגע למיעוטים וזה נוגע למיעוטים בתוך מיעוטים, אז קל לנו להגיד "הרשות". עכשיו, אל תשכח - - -

אני מוכרח לסיים - - -

רגע, שמעון, עוד מילה, עוד מילה, יש - - -

חייב שהרשות תעשה את הצעד הראשון, אני אמשיך הלאה מכאן.

אבל אני אגיד לך מה הבעיה עם הרשות. הרשות יש לה שתי בעיות כנראה האחת, היא שהם רוצים לתת את החינוך שהם רוצים אבל מעבר לזה, הרשות וגם משרד החינוך יודעים שאני, אם אני מקבל "פר ראש" שכר על כל ילד שנמצא בית הספר שלי, אז אני מבחינתי, ילד זה עוד אלפיים, שלושת אלפים או ארבעת אלפים שקל בחודש ולכן מעבר לאידיאולוגיה שלי אם ללמוד חינוך ציוני או לא ציוני, יש פה את העניין של "פר ראש" ולכן, צריך להגיד להם, עם כל הכבוד, לכם זה "פר ראש" אבל להורים, כמו שאמר עודד, זה "פר הילד שלי כל עולמי". ולכן, משרד החינוך צריך לבוא ולהגיד לאנשי הרשות: שמעו, אם לא רוצים ללמוד אצלכם אז כנראה שיש בעיה ולא נדון בזה אלא אחר כך, אתם צריכים לסייע ואם לא אז לסייע במקומם, לקחת את הילדים האלה במקומם. לא מדובר על מרחק של מאות קילומטרים.

אם הרשות לא תרצה לעשות מכרז הסעות אז אני אעשה?

היא תעשה מכרז על הילדים שיש לה אבל לעשרים וארבעה הילדים שאין לה שתארגן אוטובוס.

אתה מבקש ממני לבוא להיות רשות עכשיו, אני לא יכול.

אני מבקש ממך, או לכפות על הרשות או בהיעדר הדבר הזה לקחת אחריות כמדינה.

אני אגיד לכם. קודם כל ברוך הבא חבר הכנסת מסעוד גנאים.

סליחה על האיחור.

בסדר גמור. יש לך, יש הרבה הרבה ועדות בכנסת, זה בסדר. אני חושב שאנחנו כאן מנהלים שיח של חרשים כי לפי מה שאני מבין מתגובת הרשות, לא רק שהיא תהיה מוכנה להפנות בקשה אלא שהרשות אומרת "המועצה המקומית גוש חלב תהיה מוכנה להסכים לשקול בחיוב ולאשר גם השתתפות בהסעות".

בבקשה.

היא חייבת. ברגע שהיא תגיש את הבקשה והיא תאושר היא תהיה חייבת לשלם. זו השתתפות של משרד החינוך והרשות המקומית.

אז אם אפשר לסגור פה דברים - - -

אני אומר לך יותר מזה, יושב ראש הועדה, אני אומר לך יותר מזה, ברגע שהוא כותב שההורים יצטרכו להשתתף אני אומר לך שברגע שזה יאושר על ידי הרשות אז ההורים בכלל לא צריכים, זה אני והרשות לוקחים בעלות מלאה אבל חייב להיות סדר בדברים. אם הרשות תפנה. אני לא מכיר את המכתב של הגיזבר של המועצה. אנחנו נפנה אליו ונבקש: חברים, מאחר ואמרתם והודעתם לכנסת שאתם מוכנים, נא להוציא אלינו בקשה להסיע את הילדים האלה.

מצוין. יפה. אני רוצה לפנות ליונס מוחמד, יו"ר אפקים – אופק לשלום ודו קיום, האם אמרתי את זה נכון? בבקשה.

וסגניתו שנמצאת.

וסגניתו שאין לי את שמה פה. בבקשה.

אנחנו חשבנו שמדובר בהסעות לכל הילדים, לא לגוש חלב במיוחד ולא על עשרים וארבעה ילדים. להפוך את נושא הדיון לפוליטי זה לא טוב, זה לא משרת אף אחד, זה רק משרת את האינטרס של שאדי חלול בעצמו. הוא רוצה ללמד את הילדים שלו ערכים. הוא שכח לומר לכל הנוכחים בחדר ובמליאה, שרוב בתי הספר נמצא בהם בחדר המנהל דגל ישראל, תמונתו של ראש הממשלה, תמונתו של נשיא המדינה ואלה ערכים ישראלים, אז לבוא ולדבר על עשרים וארבעה תלמידים שרוצים הסעה מיוחדת זה ענין פוליטי אישי שלו.

איך שלי? אלה עשרים וארבעה ילדים - - -

שאדי, אתה לא עונה.

אלה עשרים וארבעה ילדים - - -

אחרי זה אתה תוכל להגיב.

אלה עשרים וארבעה ילדים שקשורים - - -

למה הם לא רוצים ללמוד בבית הספר הזה?

מה?

למה הם לא רוצים ללמוד בבית הספר הזה?

למה הם לא רוצים ללמוד בבית הספר הזה? אתה צריך לשאול את - - -

אתה אומר שזה ענין אישי שלו.

זה ענין אישי.

מה, הוא שונא את מנהל בית הספר באופן אישי? עשרים וארבעה אנשים?

לא - - -

אתה אומר שזה ענין אישי אז תעמוד מאחורי הדברים שלך. מה אישי?

שאדי חלול לא רוצה - - -

לא שאדי חלול, יש עוד עשרים ושלושה, מה הענין האישי שלהם?

תביא אותם, למה לא?

תראה, אתה אומר, סליחה רגע, סליחה, אם אתה אומר שהעניין הוא ענין אישי, בוא תגיד איזו נקודה אישית. אישי זה שהוא לא אוהב אותו ובגלל זה יש לו איזושהי בעיה אישית אתו, אז אם יש עשרים ושלושה אנשים שיש להם בעיה אישית עם מנהל בית הספר - - -

אם שמעת את תגובת המועצה היית מבין.

אני הייתי שמח שהמועצה הייתה מכבדת את הכנסת כמוסד נבחר, ומגיעה לפה ושולחת לפחות נציג, אז אני הייתי מכבד את המועצה אבל מועצה שלא טורחת אפילו לשלוח נציג, שלא לדבר על ראש המועצה אלא לשלוח נציג לפה, זה רק מראה את היחס שלה, גם לבית הזה וגם לאנשים שיושבים כאן. כשזה טוב "לחלוב את הכסף" מהמדינה אז כן אבל זה לא טוב לבוא ולכאן ולתת דין וחשבון על מה שעושים או לא עושים. וזה לא טוב.

אם אנחנו כבר מדברים על בית הספר אז הייתי שמח לדעת מהו אחוז הגיוס לשירות לאומי – צבאי, או אזרחי מתוך בית הספר הזה?

אתה יודע מה? אני אתן לסגנית שלי לדבר, על כמה בחורות בדואיות עושות שרות לאומי בבית הספר שהיא מלמדת.

לא, לא, לא, לא, לא, בבית הספר הזה, בבית הספר הזה.

למה להתייחס לבית ספר אחד?

כי זה בית הספר - - -

זה לא שייך לוויכוח פה.

זו הרשות שמסרבת לתת את ההסעה. אתה מכניס פה את העניין האישי, עם האג'נדה האישית שלך. יש פה רשות שמסרבת לתת את ההסעה, למה היא מסרבת לתת את ההסעה? למה אתה בורח ולמה אתה הופך את העניין הזה לאישי?

הרי אתה יודע ששאדי חלול היה מועמד להיות חבר כנסת - - -

מה זה רלבנטי בכלל? מה זה רלבנטי בכלל? האם בגלל זה הוא לא זכאי להסעה? בגלל זה הוא לא זכאי להסעה, כמו כל תלמיד אחר?

אז גם כל הילדים הערבים זכאים להסעות, אם הם רחוקים מבית הספר שלהם.

אני מבקש, רגע, שניה.

אין על זה מחלוקת בכלל.

החוק קובע 1,700 מטר רחוק מהבית מגיעה לו הסעה. הוא לא דיבר על זה.

בוא נהפוך את הדיון הזה לכללי, יש כאן בעיה.

אדוני, אתה מוכן - - -

אתה הופך את הדיון הזה לפוליטי.

לא, אני אומר - - -

אדוני, האם אתה מוכן, אתה מוכן שניה רגע? אני שומע יותר טוב כשמדברים בשקט, אז אני מבקש ממך להביא את הדברים בנחת, לחברי כנסת מותר להעיר הערות ביניים, אתה יכול לבחור אם להתייחס או לא להתייחס.

אני מתייחס.

אז בבקשה, תשיב את דבריך בנחת וברוגע ואנחנו נמשיך הלאה.

אז כך, קודם כל, בכל בית ספר, ערבי או יהודי, מגיעה ההסעה לילדים שרחוקים מבית הספר 1,700 מטר. ברגע שיש מרחק כזה מגיעה להם הסעה אבל, לבחור ללמד את הילדים שלו בבית ספר שרחוק מהכפר ולבקש הסעה, הוא צריך לשאת בנטל הזה ולא המועצה המקומית. ולא להפוך את העניין לפוליטי אישי. כי הוא לא בא לדבר על המגזר הערבי אלא הוא בא לדבר קונקרטית על עשרים וארבעה ילדים.

אבל - - - עשרים וארבעה ילדים הם לא ענין אישי.

אז אל תהפוך את הדיון לעשרים וארבעה ילדים, דבר על כל המועצות המקומיות, כשילד בא מכפר אל ראם ללמוד בנצרת זה מרחק של ארבעים קילומטר, למה אין לו הסעה? הוא לומד במיגזר הדרוזי, שכולם משרתים בצבא.

בואו נישאר בתחום הגיאוגרפי של - - -

אתה יודע מה, קחו כפר חורה - - -

אני מבטיח לך שאם אתה - - -

כפר - - -

אני מבטיח לך - - -

תעשה דיון על זה.

כפר חורה ו- - - מרחק של פחות מחמישה קילומטר, ילדים הולכים ברגל, תתייחס לזה, שיתנו להם הסעות. ולא מדבר על עשרים וארבעה תלמידים כי שבע מאות תלמיד יש.

בבקשה, אבל יש זה שיש עוול במקום אחד לא אומר שצריך להתעלם מעוול במקום אחר.

אז לא להפוך אותו לפוליטי אישי.

בבקשה, מסעוד גנאים.

תודה רבה. אני לא הייתי בתחילת הדיון, נכון, הבעיה שהצביעה מוחמד עליה היא בעיה כוללת בהרבה מקומות, אם זה בנגב ובגליל, לגבי הרבה תלמידים שנוסעים בלי שאף אחד יממן אותם, או אפילו הולכים ברגל אבל, ספציפית למקרה הזה, זה לא אומר שלא לכל תלמיד מגיעה הסעה, שתהיה מי שתהיה ההשתייכות שלו, אני גם חולק הרבה על מר חלול אבל, העניין פה הוא עניין של התלמידים.

רק לא הבנתי, האם המועצה היא שמתנגדת או שמשרד החינוך הוא שמתנגד לממן את ההסעה?

אני אגיד, קודם כל משרד החינוך עד עכשיו העמדה שלו היא ניטראלית, הסיבה שהעמדה שלו ניטראלית היא כי הוא טוען שהוא לא קיבל פנייה מהמועצה. הרשות, לדברי משרד החינוך, לא העבירה פנייה. מנגד, בתגובה הכתובה שאנחנו קיבלנו מהרשות, משתמע, שהיא מוכנה מחר בבוקר, לא רק להעביר פנייה אלא גם להשתתף בעלות של ההסעה.

אז מה הבעיה? אני לא יודע.

אין בעיה.

אין שום בעיה, רק כשהופכים את העניין הזה, בגלל שבאים לטפל בבעיה שקיימת בישוב מסוים, הופכים את העניין הזה לפוליטי ובאים עם איזושהי הסתבכות שהיא לא במקומה. רק אם יש משהו להוסיף אז כן, אני רוצה לסכם את הדיון. האם אתה רוצה להוסיף?

לא, זהו.

מצוין. תזכרו מה אנחנו - - -

לי יש תגובה.

כן, בבקשה.

נעים מאד, אני הסגנית של מוחמד וקוראים לי דועא אבל, לפני שאני הסגנית שלו, אני מורה בנגב ומתוך בחירה, אני אמרתי לעצמי: אני חייבת ללכת וללמד שם. אם אנחנו מדברים על גוש חלב, שאני לא יודעת מהו המרחק הגיאוגרפי בינו לבין קיבוץ סאסא - - -

חמישה קילומטר.

חמישה קילומטר, ארבעה, שלושה, עשרה, זה לא הקטע של המרחק ולא נדייק במספרים, כי רוב הדיונים, לצערי, שאני משתתפת בהם, הנגב תמיד שוכחים אותו, או תמיד שמים אותו בעדיפות האחרונה. אני מורה וכואב לי לראות ילדים, שהם הולכים, רוצים ללמוד, הרי בתי הספר בנגב, כל בית ספר מלמד את הערכים של מדינת ישראל. יש לנו את הדגל תלוי, אפילו יותר גדול מהדגל שיש מאחוריך, יש לנו את התמונה של נשיא המדינה וראש הממשלה, הילדים יודעים מהי מדינת ישראל, הילדים יודעים מהם הערכים של מדינת ישראל והילדים יודעים מה זה גיוס לצבא. יש מאה אחוז של בנות מן הכפר שאני מלמדת בו, זה הכפר שליד חורא, מאה אחוז של בנות שירות לאומי והבנות אומרות: אנחנו רוצות להתנדב, אף אחד לא מכריח אותן. הקטע שנשאר פה הוא שאת חורה מכירים ברשויות, ואילו את - - - לא מכירים, אם אתם זוכרים לפני כמה ימים, את התאונה שקרתה בכביש בנגב עם שלושת הבחורים שנהרגו, זה המרחק בין הכביש - - -

בואי תתייחסי, אני אומרת לך - - -

דועא, דועא, זה דיון אחר - - -

אני חברה בוועדה הזו וגם גנאים - -

אין בעיה - - -

זה לא הדיון. בוא תלך לוועדה אחרת - - -

אתה יודע מה, בסדר, אין שום בעיה, תן לי לסיים.

זאת הוועדה - - -

אני לא סיימתי - - -

דועא, דועא, אנחנו בוועדת החינוך, שוואייה, בוועדת החינוך - - -

היינו פיזית גם בנגב.

איפה בנגב?

ובכל מיני ועדות בקשר לענייני הנגב והתלמידים, דועא, היו גם דיונים, היו דיונים על כל הבעיה שאת מזכירה - - -

חבל להתפזר.

בקשר לנגב, לצערי הרב הבעיה עודנה, נכון אבל, בקשר לדיונים, להסעות ולתלמידים, למערכת החינוך בנגב, היו כמה דיונים בנושא הזה.

נכון.

אני רוצה - - -

אתה יודע מה, בסדר, אז אין שום בעיה, אתה יודע מה, אני אגיד לך כזה דבר, אני אמשיך לקום כל יום בבוקר - - -

גבירתי.

משפט אחרון, תסלח לי ואני אסיים.

כן.

אני אמשיך לקום כל יום בבוקר עם הידיעה שאכפת לי מהילדים, עם המצפון הנקי שיש לי, ואני אאסוף אותם בדרך לבית הספר. זה מה שעשיתי וזה מה שאמשיך לעשות.

כל הכבוד לך, באמת, בלי ציניות.

אני אתייחס.

אני לא אחכה למועצה ואני לא אחכה כמובן למשרד החינוך. לצערי הרב.

אנחנו לא מזלזלים בזה, להיפך. כל הכבוד לך.

אני רוצה לסכם את הדיון בבקשה, ברשותכם. תראו, קודם כל אני אתחיל עם מה שאת אמרת. הוועדה כן קיימה בחודש ינואר האחרון סיור במוסדות החינוך בנגב ובחודש הבא גם שר החקלאות יהיה בוועדה. הוא יהיה כאן אז אתם כמובן מוזמנים לקחת חלק בדיון. אני מבטיח לך, אני מבקש למרות שהנושא הזה נדון שוב ושוב, בוועדת החינוך, אני מבקש ממך בקשה אחת, מהעמותה, תעבירו לנו בבקשה בקשה קצרה לקיים דיון כזה בוועדת החינוך של הכנסת, ספציפית על הנגב, אני בטוח שגם אני וגם - - -

אני אפנה לחבר הכנסת גנאים.

אין בעיה. אתה יכול לפנות גם אלינו. אנחנו היינו במגזר הבדואי שלש פעמים.

אני מזמין אתכם בבקשה לפנות, בטח ובטח לכל חבר כנסת שכאן, לשלוח את הבקשה לכל חברי הכנסת, רק תוודאו שזה הגיע. אני מבקש מכם.

לעצם העניין, תראו, קודם כל אני לא יכול שלא להתייחס להחלטת המועצה לא להגיע לדיון בכנסת ואני מפרש את זה כיריקה בפרצופה של הכנסת. מי שצריך להעביר את המסר שיעביר את המסר, שאם ראשי הרשויות קטנות כגדולות יתייחסו באופן הזה לוועדות הכנסת אז אחת ההמלצות - - -

בטח בדיון כל כך מהותי שעם הנוכחות שלה כאן, יכולנו כבר להתקדם.

אז שלושה דברים אנחנו מסכמים. האחד, אין חולק בדבר הזכות של ההורים לשלוח את ילדיהם ללמוד בקיבוץ, או לחלופין, כך אני מבין מתגובת המועצה, בבית ספר יסודי בכפר ראמה, והוועדה כן מכירה בצורך שעולה להסדיר את העניין של ההסעה.

השני, באופן מעשי. אנחנו נוציא, בשם ועדת החינוך של הכנסת, פנייה, תגובה, למועצה המקומית, לאור התגובה שלהם, בבקשה שיפנו באופן יזום לאגף של משרד החינוך, שאחראי להסעות, ויגישו את הבקשה כמה שיותר מהר, בשאיפה לימים הקרובים.

במקביל אנחנו נבקש מכם, משרד החינוך, שמעון אבני, לנסות – וכפי שאתה אמרת בסוף דבריך, גם ביוזמתכם, לאור התגובה שעלתה כאן מצד המועצה, לברר, להפעיל את הלחץ גם מן הכיוון שלכם ולפנות למועצה המקומית כדי שהיא תגיש את הבקשה. המצוקה שעולה כאן מצד ההורים היא ברורה.

והדבר השלישי, לבקשת חברי הכנסת, נקיים פה דיון מעקב בעוד כחודש, בנוכחות המועצה המקומית ואני מבקש, גבירתי המנהלת, להודיע למועצה המקומית, כבר מעכשיו, שבעוד כחודש עומד להתקיים דיון ושהוועדה מצפה שלא ירקו לה בפרצוף פעמיים.

הדיון יתייתר אם נקבל מכתב מהמועצה שהעניין נפתר.

לא נבזבז את זמנכם.

היה ותוגש בקשה, היא תמשיך להיות מטופלת בצינורות המקובלים ואנחנו נתמקד בבעיית ההסעות במקומות אחרים כפי שאתם העליתם.

אני רוצה להוסיף משהו אחד, שאדי, בגלל שבאמת זה כל כך בנפשך העניין, שאם אין לך התייחסות והנושא נמרח, תפנה אלינו ואנחנו נפנה, אם צריך גם נערב את מי שצריך במשרד החינוך אבל שמעון עושה את עבודתו. פשוט תעדכן אותנו בדברים נוספים.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45.