הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 143

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

ופרוטוקול מס' 82

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, כ' באדר א התשע"ו (29 בפברואר 2016), שעה 14:00

יישום החלטת הממשלה מס' 716 בנושא הבאתם לישראל של אחרוני בני קהילות הממתינים באדיס אבבה ובגונדר

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

דודי אמסלם – יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה

מיכאל אורן

קסניה סבטלובה

יואל רזבוזוב

רויטל סויד

אהוד פראוור - סמנכ"ל ממשל וחברה, משרד ראש הממשלה

הילה טל-אביטל - ראש תחום ממשלה וחברה, משרד ראש הממשלה

תומר שרגא - אגף הדיור, משרד ראש הממשלה

רבקה לויפר - רכזת בטל"א ורווחה באגף תקציבים, משרד האוצר

נועה פורמן - משרד הביטחון

דסי צנגן - עורכת דין, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה

אופיר להב - מנהל אגף תכנון מדיניות, תקצוב ומחקר, משרד העלייה והקליטה

יהודה שרף - מנהל היחידה לעלייה, קליטה ומשימות מיוחדות, הסוכנות היהודית

שרה לואיס - עורכת דין, התנועה הרפורמית, סיוע משפטי לעולים

יצחק מולה - מנהל המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

מאיר שמגר - שופט בדימוס, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, נשיא הוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה

רועי כהן - עורך דין, עוזר משפטי לנשיא בית המשפט העליון בדימוס שמגר

אופיר ביתן - מנכלת לשכת הנשיא בדימוס שמגר

עופר דהן - מנהל עלייה וקליטה, הקרן לידידות

דניאלה ספיר - יו"ר העמותה האגודה למען עידוד יצירה תרבות הקהילה האתיופית, מוזמנים שונים

אראגאווי טספה - פעיל המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

חן אסממאו - מתנדבת, ארגון מכנף דרום לציון, פעילה במאבק להעלאת יהודי אתיופיה

מלקה קפלה - מרכז קליטה תלפיות ירושלים

גבי גניש - יו"ר מינהל נווה יעקב, ירושלים

באקלו דאמטה - מנהל המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

אדמה אסצ'לו - מנהל המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

נגטו אסמרה - מוזמן, "מאבק"

טסאו מלאסאו - מוזמן, סטודנט

שלמה ברקן - פעיל חברתי

יצחק הילדסהימר - עיתונאי

דניאל הגוס - מוזמן

אסרס דמלש - מוזמן

דגו גובניה - מוזמן

וורקנך סאועולם - מוזמן

שירן עמוסי - מוזמן

רמון מנגל - מוזמן

עזרא קיברט - מוזמן

יקטה מגניסטו - מוזמן

מאיר צגאי - מוזמן

תדלה קסהון - מוזמן

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

תומר רוזנר

לירון אדלר

דנה גורדון שושני

לאה קריכלי

ר.כ. חבר המתרגמים

יישום החלטת הממשלה מס' 716 בנושא הבאתם לישראל של אחרוני בני קהילות הממתינים באדיס אבבה ובגונדר

אני מתכבד לפתוח את ועדת הפנים והגנת הסביבה, ועדה משותפת עם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בנושא יישום החלטת הממשלה מספר 716 – הבאתם לישראל של אחרוני בני קהילות הממתינים באדיס אבבה ובוגנדר.

קודם כל אני מברך על זה שגם השופט שמגר פה איתנו, מלווה אותנו בכל ישיבה באופן גורף וגם לא מאחר, למרות שהוא לא פקיד ומתנדב. כמובן חברי ורעי, יושב ראש ועדת הקליטה והתפוצות, אברהם נגוסה.

אני ברשותכם רוצה לבוא ישר לעניין. לפני כשלושה שבועות, על פי מיטב זיכרוני, אנחנו עשינו ישיבה בנושא הזה וכדי לתת את הרקע, אז אני רוצה בעצם לתחם את הדיון למשהו מאד מאד ספציפי, ומי שלא היה, אז אני באמת אתן את הרקע.

ב-15 בנובמבר 2015 הייתה החלטת ממשלה, שאני אקריא רק שני סעיפים ממנה לצורך הישיבה. סעיף 5 – לצורך יישום ההחלטה, כפי שאמרתי להביא את שארית יהדות אתיופיה לישראל, יוקם צוות בהשתתפות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מנהל רשות האוכלוסין וההגירה, מנכ"ל המשרד לעלייה וקליטה, נציגי משרד האוצר (אגף תקציבים) ונציגי הסוכנות היהודית, אשר יגיש לאישור הממשלה תוך 60 יום, את המלצותיו בעניין הבאת יתרת יוצאי זרע ישראל באתיופיה לישראל, לרבות אך לא רק קצב הכניסה ובחינת האפשרויות להבאת המועמדים לכניסה שלהם יש קרובי משפחה מדרגה שנייה בישראל. ההיבטים התקציביים מבחינת מעורבותם של המוסדות הלאומיים וגופים ייעודים נוספים בהבאה.

סעיף 6: הבאת יתרת יוצאי זרע ישראל מאתיופיה בהתאם להחלטה זאת, תחול בתוך 120 ימים ממועד החלטת הממשלה ותימשך לתקופה של עד 5 שנים. אלה בעצם שני הסעיפים שאנחנו ביקשנו לבדוק בישיבה הקודמת איך הפקידות הממשלתית מתכוונת לכיוון זה שלהוציא את ההחלטה לפועל.

על מנת לתרגם את זה ללוחות זמנים של שלנו מבחינת ה-120 יום, הכוונה היא שסעיף 5 אמור להיות עד ה-15 במרס 2016. זה אומר שבעוד שבועיים אנחנו אמורים לראות, על פי החלטת הממשלה, את היהודים הראשונים מגיעים לישראל. כמובן שה-60 זה היה כבר לפני כחודש, ושם בישיבה הקודמת שעשינו הסתבר לנו שלא נעשתה עבודה נכון לאותה נקודת זמן. לכן קבענו דיון נוסף שזה היום.

אז ברשותכם, לפני אנחנו עוברים סחור סחור, הייתי רוצה לדעת מה עמדת משרד ראש הממשלה. הם פה? מה השם?

אהוד פראוור.

אהוד פראוור, בוא תסכם לנו מה עשיתם בעצם עד היום כדי להביא את ההחלטה הזאת לביצוע.

הממשלה קבעה בנובמבר 2015 הקמת צוות. על הצוות הוטל בנוסף לכל נושא אחר, לדון גם בהיבטים תקציביים. כשהצוות סיים את ההערכה התקציבית דווקא, בתוך השבועיים או שלושה ביקשנו הארכה, הסתבר הסכום הנדרש לשנה הקרובה ובעיקר לשנים הבאות.

הכנסת חוקקה חוק, לפיו בניגוד למה שהיה עד כה, אין הממשלה יכולה להתחייב להוצאות בשלוש השנים העוקבות לשנת התקציב, מבלי להעמיד מקורות. המשמעות היא שניתן להעמיד מקורות תקציביים בהיקף רחב רק בדיוני התקציב.

אני מדגיש שהבעיה איננה התקציב לשנה הקרובה, אלא המשמעויות התקציביות לשנים הבאות וזאת משמעות ההודעה שנמסרה מטעם מי, באמצעותי, ממנכ"ל משרד ראש הממשלה לחבר הכנסת נגוסה. אני אוסיף ואומר שהתשובה מתואמת והיא נבדקה עם משרד האוצר על כל דרגיו, וזאת התשובה גם של היום.

ברשותך, הייתי רוצה להיכנס יותר לעומק התשובה. הרי החלטת הממשלה התקבלה ב-15 בנובמבר 2015, כידוע לך התקבלה כפוף לזה שהאוצר ידע שזה לא בחינם. הרי גם אז הם זרקו נתונים - אנחנו אמרנו את שלנו. סתם, אני שואל כרגע שאלה פרלימינארית, לפני שאני נכנס למספרים עצמם. אז למה החלטת הממשלה התקבלה? אני שואל. הרי בסופו של דבר ישנה החלטת ממשלה שאני מניח שמישהו בדק שהיא עומדת על פי חוק. אז אתה רוצה לומר לי שהחלטת הממשלה היא לא הייתה חוקית? אני שואל.

אני רוצה לומר שחוק הנומראטור אושר בכנסת כשבוע אחרי ההחלטה. אני רוצה להגיד - - -

נו? כשבוע אחרי החלטת הממשלה?

כן. אני רוצה להגיד, וזה מה שאני הבנתי ואני מוכן ל - - -

זאת אומרת חוק הנומראטור - - -

וחוק הנומראטור בכל מקרה ברגע זה חל. אני חושבת שהחלטת הממשלה הובנה כהחלטה של צוות שצריך לבדוק את העניין ולהציע תכנית ושאפשר יהיה לתקצב תכנית רק כשיהיה ברור מה עושים ותוך כמה שנים. ברגע שהדברים האלה הסתדרו, והם הסתדרו יום יומיים אחרי שהתקיים פה הדיון, אנחנו העברנו את העלויות כפי שאנחנו מבינים אותן, והתשובה שהתקבלה שבהתאם לחוק הקיים זה בלתי אפשרי.

דרך אגב, אם חוק הנומראטור התקבל שבוע, ורק לפני כן, אני רוצה רגע לעבור לפרוצדורות כרגע. אם חוק הנומראטור התקבל שבוע אחרי ההחלטה, אני מניח שיש החלטות ממשלה שהתקבלו גם לפני כן. מה דינן לדעתך? הרי אני מניח שהחוק מתקבל מכאן ולהבא, או לא הולך להיות רטרואקטיבי.

החוק הוא חוק מפורש - - -

שמה אומר?

והחוק אומר ששר האוצר יניח יחד עם התקציב, תקציב קדימה לשלוש שנים וככל שמתגלים צרכים לאורך השנה, שמשמעותם על השנים הבאות, צריך לפנות מקורות שנים קדימה. התהליך של פינוי מקורות שנים קדימה בהיקף הזה, כבר היקף גדול, צריך להיעשות בדיוני התקציב.

אבל דרך אגב, אני מסביר. הסיפור הזה של ההחלטה הזאת התקבלה לפני ההצבעה על התקציב של שנת 2015-2016. אני מספר לך. היא התקבלה רק שלושה ימים לפני. עכשיו, היא התקבלה לפני חוק הנומראטור, והיא דרך אגב התקבלה עם עוד הרבה החלטות של הממשלה, שאתם מיישמים אותן, שאנחנו, המדינה מיישמת אותן, למרות שצריך לחפש להן מקורות תקציביים.

עכשיו, חוק הנומראטור – לפי מה שאתה אומר – בא שבוע אחרי זה. אני מניח שחוק בא להסדיר מכן ולהבא. היות והייתה החלטת ממשלה שבוע לפני ומיד אחרי החלטת הממשלה – ארבעה ימים אחרי זה – התקבל חוק התקציב בכנסת ישראל והיות והממשלה גם בדקה את הנתונים אז, בגלל שהיא גם העלתה את הטענות לפני. הרי ברור לך לחלוטין שאנחנו לא פועלים באיזה שהוא חלל ובוואקום. הרי היה ברור לכולם, נזרקו כל מיני נתונים באוויר שעוד מעט נשאל אותך כמה זה עולה. זאת אומרת שתסביר לנו גם מה הכוונה תקציב משמעותי וממה הוא מורכב, אבל כבר התקבלה ההחלטה על הבסיס הזה.

אז אם ככה, אני לא הצלחתי להבין את הפואנטה המרכזית, שעכשיו אתה מצטט לי חוק שבעצם חוקקו אותו אחרי.

תראה, באופן הפשוט ביותר, אני לא בתוך ההערכות, בתוך המבנה של התקציב הרב שנתי. התקציבים האלה לא נמצאים - - -

מה זה רב שנתי? התקציב הוא לשנתיים.

התקציב הוא לשלוש.

איזה תקציב? אני לא יודע. אני הצבעתי על תקציב לשנתיים. אולי אתה יודע על עוד שנה שאני לא יודע.

יחד עם התקציב השנתי שר האוצר הגיש תקציב יחד והחוק גם קבע מה דין הדבר הזה לשלוש שנים קדימה. התכנית התקציבי לשלוש שנים קדימה, דרך חוק הנומראטור, הקשיחה את יכולת הממשלה ליצור הוצאות בלי מקורות. עכשיו, ברגע שאנחנו באנו ואמרנו שמדובר בסכום כזה וכזה, ואנחנו מבקשים במסגרת הדו"ח שצריך להגיש שיימצא לזה פתרון תקציבי, נמסר, וזה החוק, שהממשלה צריכה לפנות מקורות קדימה. היא לא יכולה לעשות את זה בצורה שהיא עשתה קודם. אני לא יודע לענות לך למה זה לא הובא בחשבון קודם. אני חושב שמשרד האוצר יודע מה - - -

עוד מעט נשאל את משרד האוצר.

בסדר. אני לא יודע. מה שברור, שבמציאות הקיימת בחוק התקציב כרגע ובתכנית השלוש שנתית - - -

דרך אגב, אני לא הצלחתי להבין ברשותך, מר פראוור, ואולי אני אשאל את משרד המשפטים. אני יודע שאני הצעתי על תקציב דו שנתי והיות מדובר על חוק התקציב, אני לא יודע אם יש לאוצר כל מיני רעיונות ואיזה שהן תחזיות לגבי ה-10 שנים הקרובות. אני הצבעתי, אני ואברהם נגוסה הצבענו על תקציב דו שנתי. אז אני לא יודע על איזה שלוש שנים אתה מדבר.

החוק קובע שהממשלה תכין תכנית תלת שנתית על פי הצעת שר האוצר.

היא הכינה דרך אגב תכנית תלת שנתית?

כן. שתונח על שולחן הכנסת בכל שנה, יחד עם הצעת חוק התקציב ותכלול את כל הדברים האלה. אני לא רוצה לפרט. היא תכלול את סכום ההוצאה, תחזיות - - -, כל מה שצריך. ומאותו רגע, לפי החקיקה הקיימת, ברגע שאתה רוצה לחרוג ממגבלת הגירעון שנקבעה לכל אחת מהשנים העתידיות - - -

אנחנו עוד לא שמה.

אתה לפנות מקור.

אנחנו עדיין לא שם. אני יודע דבר כזה, אנחנו הצבענו על תקציב דו שנתי ואנחנו מדברים כרגע אל תקציב 2016. אני יודע שבעוד כמה חודשים נצטרך להצביע על עוד תקציב.

אתם הצבעתם גם על תיקון מספר 49 הקרוי תקציב תלת שנתי.

כן. דרך אגב, יש הבדל בין תכנית לבין מה שנקרא חוק התקציב. אנחנו פועלים על בסיס חוק התקציב, ונושא התכנית זה איזה שהם רעיונות של הממשלה שאין להם-. דרך אגב, מה בעצם המעמד הסטטוטורי או החוקי של אותה תכנית? אם הממשלה עכשיו הביאה נניח למשרד הביטחון, מאיפה היא הביאה את הכסף?

הרי עכשיו הזרימו כסף בוועדת הכספים למשרד הביטחון. בוא תספר לי מאיפה הביאו את הכסף.

אני אסביר לך. מה שחל על התקציב של השנה אפשרי. ברגע שישנה שנה מאוזנת, אפשר לעשות דברים. את זה אגב תשאל את האוצר, זה חוק שמשרד האוצר - - -

עוד מעט. אני כרגע מתעכב איתך עכשיו על הנושא של הפרשנות של החוק שאתה מדבר עליו.

זה אותו חוק. כל מה שאני רוצה לומר שאתה יכול לקבוע, ככל שיש מקורות בתקציב, הוצאות לשנה הזו, כי יש תקציב ואתה רואה מה יש בו. התחייבויות לשנים הבאות מחייבות פשוט פינוי מקורות מהשנים הבאות על מנת לאפשר את ההוצאה, כפוף למגבלת ההוצאה שנקבעה בחוק הזה לחוק - - -

דרך אגב, משרד המשפטים פה? לא מופיע כאן. משרד האוצר כאן?

בדרך. בעלייה ממשרד האוצר.

בעלייה, הבנתי. מי אתה?

אני אופיר להב, מנהל אגף בכיר לתכנון מדיניות, תקציבים ומחקר במשרד העלייה והקליטה.

במשרד הקליטה?

כן.

הבנתי. אברהם, אתה רוצה?

כן. לפני שעוברים למשרד הקליטה. אודי, אתה יודע שאתה טועה ומטעה, כי החוק שאתה מדבר עליו, כתוב בחוק שהוא יחול מתקציב 2017-2018. יחול משנת 2017, לא - - -

אדוני, אני ישבתי עם כל היועצים המשפטיים אצלנו.

החוק - - -

קודם כל אני מציע ככה, במקרה הכי טוב אני טועה.

רגע, בוא קודם כל תן לי לסיים את השאלה. קודם כל, למה שאתם הצגתם בסכום התקציב, זו שיטת הפחדה שאתם משתמשים בה כל הזמן ואין לזה שום בסיס. זה אחד. שתיים, החוק שאתה מעבר עליו, לא קשור לשנת 2016. זה יתחיל בתקציב בשנת 2017. כתוב. אם לא קראת, תקרא. זה מה שכתוב. אז אתם עכשיו מצאתם תירוץ כדי לסגור את האפשרות שאכן יעלו לישראל.

זה התירוץ שהבאתם, הגדלתם את הסכום ללא בסיס, הבאתם את החוק שלא קשור לשנת 2016. זו עובדה.

טוב, אוקיי. אדוני יישאר בהכרזתו. אני לא יודע לענות לא על החלק הראשון ולא על החלק השני.

אוקיי, אבל אני שואל שאלה ואני אחזור חזרה לשאלה הקודמת.

לגבי - - - החוק אוחד - - - 2017.

הבנתי. היות ומשרד המשפטים לא פה, כהרגלם של הפקידים, אתה יודע, אני אעשה גם דיון על זה - - -

יש עוד עלבונות לפקידים? רק שאני אדע פשוט את הרצף להיום.

אתה מרגיש שאתה נעלב?

אני שמעתי שאני טועה ומטעה ו - - -

לא אני אמרתי, הרי הזמנו לפה-. אתה יודע מה? ניתן ליואל להגיד את המשפט ואחרי זה נמשיך.

משפט אחד חברים. אני ראיתי וקראתי כמו כולכם את החלטת הממשלה ואני חושב שהממשלה החליטה החלטה בשביל לרצות. לרצות את חבר הכנסת נגוסה, בשביל לרצות את הקהילה, את בני העדה, וגם אני חושב ואפילו אני יכול להגיד אנסו את הנציגים של הממשלה לעשות את ההחלטה הזאת. אין תקציב. חקרתי, אין תקציב, לא יהיה תקציב. צריך לפנות משאבים. אנחנו מבינים כמה זה יעלה.

אני נטרלתי את זה לא פעם אחת בוועדה וזה המצב של היום ואם אנחנו באמת רוצים שההחלטה תתבצע, צריך למצוא מקורות תקציביים, כי בלי תקציב זה לא יהיה. זה גם לא יהיה אחראי מבחינתנו לתת לדבר כזה לקרות וזהו. ועכשיו אם זה במשפטי כך או כך, אני אומר לך בוודאות ואני יכול פה באמת לשים על השולחן הכל, עשו את זה אך ורק בשביל לרצות, ועשו את זה במכתב ועשו את זה מהר ועכשיו כמובן אנחנו נעשה עוד הרבה דיונים כאלה.

תודה יואל. אני ברשותך, אהוד, חוזר אליך, בגלל שכרגע אני רוצה לחדד את העניין. הרי כמו שאמרתי, חוק הנומראטור עבר בכנסת לאחר אישור התקציב ולאחר קבלת ההחלטה. אז למה לדעתך הוא אמור לחול אחורה, רטרואקטיבית גם על הנושא הזה?

החוק חל באופן מעשי על כל הוצאה שלא נמצאת בתכנית השלוש שנתית של האוצר קדימה ומבקשים ל - - -

מאיפה בא הגידול במשרד הביטחון?

אמרתי שהגידול הוא לתוך תקציב שנתי.

אבל הגידול לא היה במסגרת של התקציב.

יש לענות עוד פעם. יש לממשלה, יש ניהול שוטף של משרד האוצר, התקציב הוא שנתי. אם תשאל אותי אם בתוך 2016 אפשר לפנות מקורות ולהזיז אותם, התשובה היא כן. הבעיה שצריך להבין, שהמהלך שאנחנו מדברים עליו הוא מהלך שמשתרע חמש-שש שנים קדימה. ברגע הזה צריך לפנות מקורות בשנים - - -

איזה מקורות? אבל עדיין לא דנו עליהם.

רגע, שנייה. התפקיד שלי - - -

לא, לא אתה לא איתי.

סליחה, התפקיד שלי כפקיד, הוא לבוא לממונים עלי ולתת איזו שהיא הערכה, יותר מאיזו שהיא הערכה, של התקציב הנדרש. ברגע שאנחנו צריכים להגיש דו"ח לממשלה, הוא צריך להיות כמובן עם הערכת התקציב ואם המקורות.

חוק הנומראטור מונע כרגע, שלא במסגרת התקציב - ואני מציע שתדבר עם אגף תקציבים על חלק מהשאלות ששאלת גם כן - מלהביא לממשלה החלטה ש - - -

למה? מאיפה אתה יודע מה תקציב 2017 היה?

אנחנו יודעים היום מה ההוצאות. מה שהממשלה עושה - - -

לא, אני אסביר לאן אני מתכוון. תראה, אני איש תקציבים, אני כלכלן במקצועי, בניתי עשרות תקציבים. עכשיו אני רוצה להבין את העניין. אני. הרי אנחנו הצבענו על תקציב שנים 2015-2016, בעצם הצבענו על שנת 2016.

נכון.

עכשיו, אם תבוא ותאמר לי תראה, יש לנו בעיה בשנת 2016, אין לנו מקורות תקציביים לשנת 2016, אז הייתי דן איתך איזה יחידות צריך לסגור בכל מיני מקומות כדי להביא את הכסף.

ברור.

אבל היות ואנחנו מדברים על תכנית רב שנתית של 2017, 2018, עד 2020, היות ובעצם לא דנו על אותן שנים, מי תוקע לידך ששנה הבאה, כשנדון על שנת 2017, יכול להיות שבעצם נביא את כל התקציב לשנה הבאה, להביא את כולם ואפילו לא נצטרך עוד 5 שנים. למה אתה חושב שאולי אין לזה כיסוי תקציבי לשנת 2017?

החוק קובע שתקנות הוראות מינהל, או התחייבות אחרות של הממשלה, בביצוען כרוכה הגדלה של ההוצאה הממשלתית, באחת או יותר השנים הנכללות בתכנית זה השלוש שנים שלאחר שנת התקציב, שתגרום לחריגה מסכום ההוצאה הממשלתית המותרת באותה שנה קדימה, זה לא 2016, זה 2017, 2018, 2019, לא ייקבעו, אלא אם כן תינקט פעולה מאזנת. כלומר, צריך - - -

אבל אומרים לך, זה בשנת 2017, לא עכשיו.

חבר הכנסת נגוסה - - -

אתה מוכיח אותנו כאילו אנחנו לא מבינים.

אני חושב, באמת, אני מכבד אותך - - -

זה לא בשנת 2016, זה בשנת 2017. זה בהתחלה של 2017-2018.

חבר הכנסת נגוסה, אני מכבד אותך מספיק ואני מעריך את מה שאתה אומר, פרט לזה שהחוק, כפי שנקבע, איננו כזה. החוק - - -

אני לא מבין אותך. תשמע, אהוד, אני לא מצליח להבין.

אני מציע שיבוא יועץ משפטי של האוצר, יועץ המשפטי של משרד המשפטים ותבדקו ותראו.

טוב.

אם הפרשנות שלי - - -

משרד המשפטים נמצא פה. האוצר כאן. בואי תסבירי לנו את מה שאתם מבינים בחוק הזה.

אני אסביר. גם במובן מסוים אתה צודק.

בוודאי שאני צודק.

לא, אתה צודק, אבל אני רק אסביר מה בא הנומראטור לעשות בשונה משנים קודמות. ואגב, מדובר בשנה הראשונה שהחוק הזה פועל, כך שגם אנחנו בלמידה שלו. זאת אומרת הוא פועל גם - - -

וגם דרך אגב, הוא חוקק אחרי חוק התקציב.

נכון.

ככה שהוא לא הולך אחורה בכלל, הוא הולך קדימה.

זה פועל גם עלינו, זה העניין. בעבר, כאשר הממשלה רצתה לקבל החלטה עם התחייבות תקציבית קדימה, היא פשוט עשתה את זה. אם זה אחראי או לא, ההיסטוריה תשפוט, אבל זה מה שהיה. היום החוק לא מאפשר - - -

זאת אומרת שאת מתכוונת לתכנית רב שנתית

הממשלה החליטה שהיא מייצרת תכנית רב שנתית - - -

הרי אם זה תכנית שנתית אז זה מוצג כבר בתקציב עצמו, אז אין בעיה.

או שזה לא מוצג, ואז מציינים את - - -

שנייה, אמרתי. יש שתי אופציות. אם זה שנה אחת, אז לממשלה יש שתי דרכים להתמודד עם זה. אלף, אם זה היה במסגרת-, יש תקנה כזאת, אז אין בעיה. אם אין תקנה כזאת ויש מקורות, צריך לפנות מקורות – אז הממשלה באה ומצביעה מאיפה היא מביאה את המקורות. כמובן זה יכול להיות על חשבון הגירעון או שהיא יכולה להביא את זה ממקור אחר לגמרי, צמצום פה, צמצום שם.

אם תכנית רב שנתית, הרי כל תכנית תשתיתית היא רב שנתית, אז איך אני עכשיו יודע מה יהיה בשנת 2019, אם הכנתי 4-, מה אני יודע מה תקציב 2019 שיהיה?

זה העניין, שזה עובד ככה: אם הממשלה רוצה לקבל תכנית שמחייבת את השנים הקרובות, היא צריכה לומר מאיפה היא מממנת אותה, או לכלול את זה כחלק מהתכנית הכלכלית לשנה הקרובה, שהתכנית הכלכלית הזאת - - -

שזה בתקציב הנוכחי, אוקיי. לא, דברי איתי על השנים הבאות.

אני מדברת על שנת 2017. אם הממשלה רוצה להחליט החלטה שמחייבת את תקציב 2017-2018, את שלוש השנים הבאות, היא צריכה אחד מהשניים: או להחליט על סדרי העדיפות שלה במסגרת בניית התקציב הקרוב.

שהיא תדון עליו.

נכון.

ברור, הרי בשנת 2017 זה יצוף אצלכם הצורך, ואז אתם תצטרכו לבוא לראש הממשלה או לשר האוצר ולהגיד לו תקשיב, זה עולה כסף, החלטת הממשלה הזאת, מאיפה אנחנו מצמצמים? דרך אגב, יכול להיות שלא תצטרכו. יכול להיות שיהיה גידול בהכנסות בצורה דרמטית ואין לנו אפילו עודפים, כמו שיש השנה.

זה נכון, ולכן אחד מהשניים. או לקבל את ההחלטה בעת החלטת התקציב והתכנית הכלכלית לשנה הבאה, וכרגע אנחנו לא שם, זו לא נקודת ה - - -

כן, אבל יש דברים שאי אפשר לקבל אותם פר שנה. זה תכנית רב שנתית. למשל, אתם רוצים לבנות את קו תל אביב ירושלים. לא בונים אותו בשנה.

נכון.

אז הוא מתפרש לשלוש-ארבע שנים והתכנית היא רב שנתית. דרך אגב, רוב התשתיות הן רב שנתיות.

נכון מאד ומה בא הנומראטור להגיד? הוא חייב השנה בזמן בניית התקציב, בזמן ההחלטה על התקציב, גם בממשלה וגם בכנסת, הוצגו ההוצאות וההכנסות שמתחייבות בלי שעושים כלום. זאת אומרת, אנחנו קוראים לזה טייס אוטומטי, או מחשבים שאת ההכנסות ממיסים, מחשבים את ההוצאות, עוד לפני סדרי העדיפות, מה שקיים היום ומתחייב לשנים הבאות.

ככה אנחנו רואים אגב שההוצאות כבר עולות על מה שמותר לנו לפי החוק, ואז החוק בא ואומר לממשלה: מהיום, אם את רוצה לקבל החלטה שתחייב את השנים הבאות, כלומר, שהולכת להיות בעיה, של ממשלה אחרת אולי אפילו, הממשלה לא יכולה להחליט דבר כזה בלי להגיד מה מקור המימון. ולכן נדרשת החלטה שהיא - - -

איך היא תדע מה מקורה המימון? אם ההחלטה יכולה להיות העברה בין סעיפים, כשנדון על תקציב 2017, זה מקור מימון?

זה מקור מימון.

אז תגידי. אז למה הוא לא אומר את זה?

רגע, רגע - - -

נעשה את זה - - -

לא, אז תגידי את זה. אנחנו מדברים עכשיו על שנת 2016. תגיד, כשנגיע לשנת 2017 נעשה את ההסטה.

זה בדיוק מה שהחוק לא מאפשר. אם אתה רוצה לעשות הסטה, אתה צריך לעשות אותה עכשיו. את אומרת אתה לא יכול להחליט, ומה שבעבר נעשה, ממשלות החליטו על פרויקט שכעבור שנתיים ממשלה אחרת הייתה צריכה להתמודד איתו. לכן נקבעו סדרי עדיפות שרוצים להציג - - -

אוקיי, אז אני אשאל שאלה אחרת.

החוק מונע את זה היום.

הבנתי.

שוב, זה משפיע גם עלינו. גם אנחנו כאוצר, היום לומדים להתנהל בעולם החדש הזה, שבו החלטות צריכות להתקבל תמיד לעתיד, בעיקר לעתיד, עם מקור תקציבי. מקור יכול להיות העלאת מיסים, הוא גם יכול להיות קיצוץ אחר.

אז בואי נאמר שסתם יגידו לכם שהמקור הוא העלאת מיסים ובואו נתקדם, ב-2017 נחליט שאין העלאת מיסים.

העלאת המיסים צריכה להיות בהחלטה, בחקיקה, במשהו מעשי - - -

בהסטה מסעיף כזה לסעיף אחר ולתקן את זה בשנת 2017, שנדון על הפרטים.

אין לדון על הפרטים. אם הממשלה - - -

מה זאת אומרת אין לדון? הממשלה יכולה. היום אני יכול להחליט ש - - -

אם היא מתחייבת שזה מה שהולך לקרות, זה אפשרי. השאלה אם זה משהו שהוא באמת בר קיימא או לא.

לכן אני שואל. יכול להיות שמישהו פה חוקק חוק שהוא בכלל לא הגיוני ולא מתקדמים איתו. אין לאן ללכת איתו, למרות שהרעיון לכאורה, אל תכניס את הממשלה הבאה להיריון, אבל אולי הוא לא ישים?

לא, אני חושבת שהחוק הוא ישים. אני חושבת שגם ככה מתנהלים במדינות ב-OECD.

מה מתוקצב משרד הקליטה מבחינת עלייה, מה התקציב שלו לגבי הנושא של העלייה הכלכלית?

סך תקציב משרד הקליטה?

רק לעולים. לקליטת העולים.

יש כאן את נציגי משרד הקליטה, אני מציעה שם ירדו לפרטים. סך תקציב משרד הקליטה, הוא לא לעולים. זאת אומרת למה אתה מתכוון.

אני מושך, תראי, גם סוגית העולים היא סוגיה שאי אפשר לצפות אותה. אנחנו יכולים לבנות מה שנקרא תקציב ל-20,000 עולים בהנחת עבודה שנלך אחורה ונראה מה קרה, ופתאום באו לנו בברכה 100,000. אז מה נגיד להם, חברה', תחזרו אחורה, חוק הנומראטור, לא, לא, אל תבואו?

שאלה מצוינת.

איך? פתאום משרד ראש הממשלה ימצא מקורות, כי הם כבר פה.

השאלה מאיפה?

אם מחר יהדות צרפת תעלה ארצה, 400,000 איש, איך נתמודד עם זה תקציבית?

או שנגיד לה שיש חוק נומראטור?

לא.

לא, הם לא יגידו שם. יהיה שטיח אדום.

אז חוק הנומראטור זה חוק שבו הכנסת בעצם למעשה מגבילה את הממשלה. בנוגע לעולים חדשים יש חוק, חוק סל קליטה, שקובע שעולים חדשים יקבלו את סל הקליטה. זאת אומרת חוק הנומראטור לא מגביל חקיקות אחרות קיימות, הוא מגביל את עבודת הממשלה. זה הרעיון שלו.

כלומר, כל עוד מדובר בהחלטה שהיא לא מתוקף חוק אחר, אז הנומראטור נכנס לפעולה. בעצם זו עבודה שהכנסת מגבילה את הממשלה.

אז את אומרת שיש חוק השבות, שעליו יושב סל הקליטה. זה מה שאת אומרת.

נכון, סל הקליטה הוא חוק בפני עצמו.

בסדר, אבל הוא כמובן יושב לא בפני עצמו. יש חוק השבות שאומר שיהודים מגיעים לישראל וכל יהודי שמגיע, אז מגיע לו סל קליטה. עכשיו הרי יש גם את חוק הכניסה, שאני מניח שגם לחוק הכניסה יש איזה שהוא סל קליטה.

לא, חוק סל קליטה הוא לא קשור לחוק הכניסה.

אז איך חוק הכניסה מסדיר את הנושא שאתה רוצה, איך בעצם קלטו את יהדות אתיופיה פה? יש פה בארץ כמעט 100,000. איך סידרתם את העניין?

על פי חוק הכניסה.

ואיך נתתם להם סל קליטה אם אין חוק כזה?

לא מתוקף חוק סל קליטה.

אז מתוקף איזה חוק?

מתוקף החלטת ממשלה.

זאת אומרת שאתם בעצם אומרים, גם פה יש החלטת ממשלה כזאת.

נכון, אבל החלטת הממשלה הזאת-. החלטת ממשלה שעומדת בחוק צריכה להיות החלטה עם מקורות בצידה, או לבוא בזמן שבו מחליטים על תקציב לשנה הקרובה, ואז ממילא גם המקורות מוחלטים. זאת אומרת אז ממילא נקבעים הסכומים ויעד הגירעון. כלומר, הנומראטור, שוב, הוא ממש מגביל את עבודת הממשלה כאשר שוב, כמו שאמרתי, אנחנו גם לומדים לעבוד עם זה. זה חדש. זה למעשה - - -

איך את נותנת פתרון לחוק הנומראטור? נניח שחוק הנומראטור חל פה, לדעתי הוא לא חל בעניין הזה, בגלל שהוא חוקק אחרי והממשלה דרך אגב, יש לה תכניות רב שנתיות. לדוגמא, כמו שאמרתי, אני לא יודע איך אתם תתקצבו שנה הבאה על בסיס חוק הנומראטור, את ההחלטה למשל לעשות, כמו שאמרתי, את קו ירושלים – תל אביב ברכבת הכבדה.

יכול להיות שנבוא עכשיו, זה לא חוקי, חוק הנומראטור חל אחורה כמו שאומר אדון פראוור, ובואו נראה מה עושים. זה לא חוקי.

אז מה שעושים באמת, זה אלף בודקים את הפרישה של תקציב רב שנתי, בודקים את הפרישה שלו. לוקחים אותו בחשבון, לא רק מסתכלים על השנה הקרובה, לוקחים בחשבון את הפרישה של השנים קדימה ובאמת לפי זה קובעים את המספרים. כך נקבע התקציב.

לא, אני הבנתי שחוק הנומראטור בעצם בא להסדיר החלטות שהן רב שנתיות, החלטות שהממשלה מקבלת עכשיו. אני בהיגיון שלי אומר שהחלטות של חוק הנומראטור הן מהחוק וקדימה, לא אחורה. עכשיו שאלתי – אם החוק הולך אחורה, האם עשיתם רבזיה לכל ההחלטות של הממשלה אחורה? אז בואו תראו לנו אותן.

החוק לא הולך אחורה.

אז למה רק בזה הוא הולך אחורה?

הוא לא הולך אחורה רק בזה.

בגלל שהחוק הזה חוקק אחרי חוק התקציב. החלטת הממשלה הזאת הייתה לפני דיוני התקציב.

לא, אני כבר מכירה מספר חודשים הצעות שהוגשו לממשלה ולא תוקצבו, שאנחנו באופן - - -

זאת לא הצעה, זאת החלטה.

החלטת הממשלה שעברה, לא קבעה תקציב. זאת אומרת ההחלטה דיברה על צוות עבודה מקצועי, היא דיברה על עקרונות, היא לא דיברה על תקציב. הצוות הגיע לתקציב, אפשר לחלוק עליו, אפשר לדבר על תקציב אחר. שוב, אני כאן באמת לא באה לייצג איזו שהיא עמדה עקרונית בנושא. אני רק אומרת, אפשר, מהרגע שהצוות דיבר על תקציב כזה, תקציב שכלל את כל המשרדים הנוגעים בדבר - - -

כן, עוד מעט ניכנס לתקציב הזה. תסבירו לנו גם איך הגעתם למספרים.

אפשר, אבל אני רק אומרת, ושוב אני אומרת, זו עבודה באמת עם כל משרד ותחומו, והיא גם מסובבת על דברים שזה מאד דומה למה שבוצע בעבר, אבל מהרגע שכך הוא המצב, זה מחייב אחד מהשניים: או מקור, או לדון בזה בעת החלטה על התקציב.

האם יש החלטות ממשלה מהעבר שהן לא היו בסכום חד-חד ערכי אלא כנושא, שהייתם צריכים לתקצב אותו רק שנתי ועדיין יש את השנים הבאות שאתם צריכים לתקצב את הנושא הזה?

אני - - -

אני שואל, את אומרת לכאורה שיש פה החלטה עקרונית שלא נכנסה לסכומים ורק אחרי זה בעצם נכנס חוק הנומראטור, ולכן בעצם את אומרת עכשיו הוא הבשיל, הסכומים הבשילו ועכשיו אנחנו צריכים לדבר, נכנס לנו - - -

ההחלטה לא הצביעה על סכום, ולכן - - -

אבל חלק גדול מאד מהחלטות הממשלה לא מצביעות על סכום.

אז נכון, כל החלטה שלא הצביעה על סכום, והיום רוצים לקבל החלטה חדשה שכוללת סכום, חלק עליה נומראטור.

לא חדשה. נניח שהייתה החלטה לפני שלוש שנים או שנתיים, שממשלת ישראל קיבלה - - -

אם הייתה החלטה לפני שלוש שנים והיא תוקצבה לפני שנה, אז היא כבר נכנסה פנימה.

לא, היא רב שנתית.

לא, לא, אז היא נכנסה אצלם בחשבונות כבר בשלוש שנים הבאות.

אבל אם היא לא תוקצבה, אם היא - --

אם היא לא תוקצבה, אם לא נקבעה לה מסגרת תקציב ותקציב שנתי, אז היא לא בביצוע.

אבל היא מתוקצבת דרך אגב רק בחוק התקציב. מה היא מתוקצבת, אצלם בנייר? לא הבנתי מה המשמעות.

לא, חוק התקציב מכיל בתוכו את כל ההחלטות. כשמגישים תקציב לכנסת, החוברות הכחולות האלה שאנחנו מגישים, הם נכללים קודם כל - - -

את אומרת בעצם ההחלטה הזאת לא נכנסה בחוק התקציב האחרון?

ההחלטה הזאת לא הייתה חלק מחוק התקציב.

זה מה שאת אומרת.

התקציב שאושר בכנסת - - -

כן.

לא כלל את הסכומים האלה.

הבנתי. למרות שהייתה התחייבות של שר האוצר, אני אומר לכם שכסף זה לא הבעיה, להביא את היהודים האלה לארץ. דרך אגב, אז אני אלך לשיטתך - - -

לא, אנחנו לא אומרים שזה הפתרון. אנחנו אומרים שכרגע - - -

הבנתי מה שאת אומרת, הזהות. אז אם ככה, הממשלה קיבלה פה החלטה שמה המשמעות שלה, בוא תספר לי. אני מניח התכנסה ממשלת ישראל ברשות ראש הממשלה, היא דנה על הנושא הזה, אני מניח, כמה דקות במינימום. אז מה המשמעות של ההחלטה?

היא התקבלה פה אחד ללא התנגדות של האוצר. זה חשוב. ללא התנגדות האוצר.

מה המשמעות של ההחלטה. תסביר לי רק מה המשמעות של ההחלטה.

אני יכול להגיד שההחלטה היא החלטה שהקימה צוות שאמר איך זה ייעשה. אני רוצה להגיד ששאלת התקציב מבחינתי היא שאלה בעיקר לא פתורה. זאת אומרת בתוך העבודה, אני דווקא כמוביל העבודה, ברגע שהבאתי סכומים והבנתי שזה כפוף לנומראטור, שאלתי מה עושים, אמרו לי סליחה, נומראטור - אפשר לקבל החלטות בסדר הגודל הזה רק - - -

דרך אגב, ואם יגידו לך - אני רוצה להבין את הסיפור של הנומראטור – נניח עכשיו אנחנו יושבים עם שר האוצר והוא אומר רבותי, יש לי כסף, אין בעיה.

אם שר האוצר, תראה - - -

יש בעיית נומראטור?

אם יש תקציב - - -

כן, יש תקציב. עכשיו הוא אומר לך אין בעיה, מצאתי, כמה אתה צריך? 100 מיליון, קח, יש לי.

לא, אם שר האוצר יגיד תקשיב והוא יגיד לי תקשיב, אני לא יודע אם הוא יהיה כזה מנומס אלי, אבל בוא נניח. אולי הוא יגיד לי, הוא יגיד לממשלה, אני מוצא את המקורות לשנים הבאות, כלומר לא רק עכשיו אלא גם בשנים 2017, 2018, 2019, הרי המגבלה היא תקציב.

אז אני אגיד לך מה מפריע לי בסדר על הפעולות, אהוד. אני ציפיתי שדרך החשיבה, בלי קשר לחוק הנומראטור, תהיה כדלהלן: שהתקבלה החלטת ממשלה שאנחנו הקראנו אותה, ודרך אגב כולל לוחות זמנים. הכל פה מסודר, אתה יודע. הכל. חוץ מלהביא אותם. חוץ מהכסף, הכל מסודר.

עכשיו, באו הקימו צוות בין משרדי. חשוב. אני מניח שמה שאני הייתי מצפה לקבל בהחלטה, לבוא ולהגיד לכם רבותי, תסדרו את כל העבודה, תשבו, תחליטו, בסוף תבואו אלי עם הפלגנמבר – כמה עולה. ואז אני קורא לשר האוצר כראש ממשלה, ואומר לו אחי, זה התכנית שהחלטנו, זה מה שעולה, נא לדאוג לכסף. ואם אתה לא יודע, אז אני אדאג במקומך. ככה אני מבין את שיטת הניהול. ככה אני עובד.

אז בוא. עכשיו עשית עבודה. עזוב חוק נומראטור, נגיד אין חוק נומראטור. אתה בא, מסתכל, רואה וואלה, עולה 20 מיליארד דולר. אתה אומר חברה', הכל טוב ויפה, מאיפה אני מביא את הכסף? הרי אף אחד לא ציפה שמישהו ימכור את הבית של חמותו ויביא את זה לפה. אז לא הבנתי מה הסיפור של הנומראטור פה נכנס. אתה יכול לבוא ולהגיד לי תשמע דודי, אנחנו עשינו את העבודה, יש בעיית כסף גדולה ולכן אני צריך עוד זמן לשבת עם ראש הממשלה, למצוא את המקורות, או לגלגל אליו את הבעיה. אני לא מצפה שאתה תביא את הכסף. מה אתה אומר?

אני אומר שהבעיה הזאת וגודל הסכום הוצף לכל הדרגים הבכירים בפקידות הממשלה, לפחות, והתשובה של כולם הייתה שבמסגרת החקיקה הקיימת, ניתן לטפל בזה בחוק התקציב.

זה לא מה שהיה. אני ארענן את זיכרונך. אתה לא יודע, אתה לא מודע לזה. אני אספר לך. אני ניהלתי את העניין קצת אחרי הקלעים.

כן, אני יודע מה - - -

לא, הקודם. אני אסביר לך. כשאנחנו קיבלנו את הרעיון, אז הסכום שנזרק על השולחן – זה יעלה מיליארד וחצי שקלים. עוד מעט אני אכנס למספרים אתכם, כשתסבירו לנו למה עולה כל כך הרבה כל יהודי כזה. בוא נשמע. אבל אנחנו הסברנו אלף שזה לא הסכומים, דבר שני זה לא חשוב ורק אחרי זה התקבלה החלטת הממשלה. זה לא שהממשלה קמה בבוקר, קיבלה החלטה, לא הבינו את המשמעות. נגיד לא עשו עבודה. לא הבינו את המשמעות בכלל, חשבו שזה עולה 10 שקלים והסתבר להם שזה עולה 10 מיליארד.

הם קיבלו מהפקידים את אותה החלטה. מדוע? בגלל שכשידוע לך, כל החלטת ממשלה גם עוברת להתייחסות המשרדים וכל משרד התייחס, כולל האוצר. ואת הנתונים שאתה מדבר עוד מעט נדבר איתם. רגע, המספרים הוא אמר את זה אז. אז אני שואל, אלף, אם ידעתם ואני שואל כממשלה, לא אותך. אתה כנציג כרגע של משרד ראש הממשלה. אם ידעתם שזה פחות או יותר מה שהפקידים יגידו לכם שזה עולה, אז למה קיבלתם את ההחלטה? כי יכולתם לבוא ולהגיד רבותי, אנחנו לא מקבלים החלטה, בגלל שזה עולה הרבה מאד כסף ואין לנו את הכסף.

דרך אגב, הממשלה קיבלה את ההחלטה שלושה ימים לפני אישור התקציב של שנת 2017. זה פעם אחת. או, לחילופין, שהממשלה קיבלה את ההחלטה כדי שנעביר את התקציב ולא היה בכלל, לא היה לה מלכתחילה עניין ליישם אותה. זה מה שנראה לי, דרך אגב, על פניו, מהתשובה שלך, זה מה שנראה לי.

אז אם זה ישראבלוף ואנחנו רק תפאורה, וממשלת ישראל מקבלת החלטות מראש שהיא לא מתכוונת ליישם אותן, זה חמור כשלעצמו. דרך אגב, אותם נתונים היו, אני אומר לך, הם נאמרו לי ועוד מעט אני אכנס למספרים ואני אראה לך כמה, זה בדיחה. והם התווכחו איתי ושר האוצר דיבר איתי על אותם נתונים ואני אמרתי לו שזה לא נכון. קודם כל שתבין את הרקע של הדברים שקרו - - -

יש עוד החלטות ממשלה שהתבטלו כתוצאה מבעיית תקציב, או רק ההחלטה להעלות את יהודי אתיופיה?

רק זה.

רק זה.

לא יודע, אני נכנס כרגע לדינאמיקה של מה היה קודם. זה לא שהממשלה הופתעה. אז הנתונים האלה היו על השולחן פלוס מינוס. עוד חצי מיליארד לפה או רבע מיליארד לשם, תלוי כמה התנגד הבן אדם להביא וכמה רצה להגזים.

עכשיו בואו נעבור למספרים. ברשותכם, מה התקציב? מה התקציב המשוער?

אני אענה לך. קודם כל אחד הדברים שרצינו לעשות זה לבדוק את התקציב בראייה יותר מבוקרת. ההערכה שלי, שהיא לא רחוקה אגב מההערכה שלך, היא שני מיליארד ומשהו. 2.2 מיליארד שקלים. הבעיה הגדולה שעולה, היא לא בגודל התקציב אלא במשמעות שלו בשנים 2018, 2019. שנת 2020 היא כרגע מחוץ לנומראטור, בשנה הבאה היא תהיה, ששם אתה מגיע בערך לבין 400 ל-500 מיליון שקלים. אני יכול לאזן את זה טיפה יותר מדויק.

כשאתה מגיע לסכומים האלה - - -

דרך אגב, אני מבין ואני עדיין רוצה להתעסק עם הנומראטור. אמרת שהנומראטור זה שלוש שנים.

בסדר, 2017, 2018, 2019.

שנייה, אוקיי, שלוש שנים. היות וההחלטה התקבלה בסוף שנת 2015, אז יש לנו את שנת 2015, כי זה אותה שנה. הרי אנחנו הצבענו על תקציב 2015-2016. זו הייתה ההחלטה הזאת. הרי יכולנו לקבל החלטה שאת כולם מביאים בתוך שבוע. עד סוף דצמבר 2015.

ההחלטה הייתה ולו היו לה מקורות, כנראה הייתה גם פועלת.

לא, עזוב מקורות.

רק שנייה, רגע. כשחשבון הזמנים מתחיל ממרס 2016, לזיכרוני.

לא, אני רוצה להבין - - -

רגע. ולכן ההוצאות מתגלגלות מתקציב 2016. זה מה שאני זוכר ואני חושב שאני זוכר טוב. עכשיו שנות ההוצאה שהן בתוך הנומרטור זה 2017, 2018 ו-2019 - - -

ומה בשנת 2016?

בשנת 2016 ההוצאה היא של 70 מיליון, אני לא חושב שיש - - -

לא, אבל מה הנומראטור קובע?

הנומראטור לא עוסק בשנת 2016.

מה חוק הנומראטור אומר?

החוק אומר שאתה לא יכול לייצר הוצאה - - -

החלטה של הוצאה.

נכון, לשנים שהן עוקבות לשלוש השנים העוקבות לשנה של התקציב.

זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על שנת 2015 - - -

לא, התקציב הוא 2015-2016, והעוקב שלנו לשנים האלה - - -

2017, 2018, 2019?

נכון.

למה לא 2016?

כי הוא היה כבר, יש עליו כבר תקציב שנתי.

אבל גם עליו אין שום מקור.

מה זאת אומרת עליו? בתוך תקציב, אם אתה שואל האם האוצר יכול לתמרן בתוך תקציב, למצוא 20 מיליון שקלים, 30 מיליון שקלים, אני מניח שכן. התהליך היותר מסובך הוא לפנות - - -

למה, חוק הנומראטור הוא פונקציה של הסכום, או לעיקרון?

גם וגם.

תראה, קודם כל יש עיקרון ויש סכום. החלטות מאד קטנות, אני מניח שאפשר לייצר, אני לא יודע איך הם עושים את זה, תשאל אותם. החלטות שמתחילות במאות מיליונים, מחייבות שינוי בתקציב העתידי. עכשיו, זה כלי חדש. אין לנו ניסיון איתו, אני רק יכול להגיד דבר אחד, שבוודאות הצעות חוק תקציביות שהיו בתקופה הזו בסכומים מאד גבוהים – בינואר, פברואר, מרס, כמעט לא מוגשות כרגע. וכל מאמצי הממשלה בתחום התקציבי, שהן החלטות רב שנתיות, מכוונות לתקציב.

הרבה מאד דברים שבאופן רגיל היו פשוט עולים ואומרים זה ילך לשנים הבאות, כרגע אם הם לא נכללו מראש בתקציב 2015-2016 ובראייה קדימה ולכן בנומראטור הם נעצרים. המקום שבו פותחים את הכל, כולל את תקציב 2017, 2018 ו-2019, ויצטרכו כמובן כשדנים בתקציב 2017 לפתוח גם את 2020, אבל נעזוב את זה כרגע, זה בתקציב.

עכשיו, זאת המציאות שבתוכה אנחנו פועלים כרגע.

טוב, הבנתי, הבנתי אהוד, הבנתי את כל המסחארה פה, בוא נתקדם. עזוב, תגיד לי מה הסכומים.

אני עונה לך. הסכום - - -

בוא נעבור לסכומים. כמה הם עולים?

קודם כל אתה לא מאד טעית, אנחנו מדברים על 2.2 מיליארד שקלים.

בכמה יהודים מדובר? כמה אנשים?

תראה, אנחנו מחשבים על 9,000 כי מגיעות כבר רשימות, כל מיני של 11,000.

אנחנו מדברים על 9,000, זאת הייתה ההחלטה.

לא, אנחנו מניחים שזה מה שיישאר בנטו, כי הרשימות ברוטו כבר נעשות גדולות מרגע - - -

כמה הממוצע של משפחה שם? כמה אתה חושב מבנה משפחתי?

רגע, רגע, תן לי רגע. אני אענה לך, אבל תלך עם החשבון שלי, לא עם שלך.

טוב.

אנחנו חישבנו יחידות משפחתיות, תיכף תראה איך בנינו את זה, אבל אתה רוצה מתמטיקה מסודרת. אמרנו פחות או יותר יחידה משפחתית, כלומר יחידה שמקבלת יחידה במרכז קליטה או צעיר, קשיש או משפחה – משפחה קטנה – משפחה גדולה – בואו נחלק את הסכום הזה, את ה-9,003 נקודה משהו.

רק שנייה. זאת אומרת מבנה משפחתי ממוצע, אני רוצה להבין - - -

זו יחידה, גם אם היא בודד וגם אם היא משפחה.

כן, כן. הרי יש שם משפחות עם שישה ילדים.

רגע, שנייה, אני אחשב את זה עוד רגע.

לא, אני רוצה להבין את הבסיס. אני איתך בבסיס.

יש שם משפחות עם שישה ילדים.

כן, מה הממוצע של יחידה משפחתית ממוצעת?

זה לא משנה ואני אסביר למה. כי בנינו אחר כך, בעזרת משרד הקליטה, לקחנו את הפילוח של מבנה המשפחות כפי שאנחנו מבינים אותו, איזה אחוז יש מכל סוג, ושאלנו כמה היא המשכנתא או המענק - - -

איזה משכנתא? למה אנחנו שם במשכנתא?

משום שזה הדבר הדרמטי ביותר. אני מסביר לך.

ואם תחליט לא לתת להם משכנתא עכשיו?

אני מציע שאם תקיים דיון בוועדת הקליטה ותהיה המלצה אחראית לא לתת משכנתאות, נקיים דיון - - -

רק להם אתם נותנים משכנתא, או גם לעולים אחרים?

התשובה היא שרק להם. זה לא משכנתא, זה מענק.

שאלתי על משכנתא.

רגע, רק שנייה. זה מענק. זה נקרא משכנתא, זה מענק. עכשיו תראה, ההחלטה להביא 9,000 איש, שספק איפה הם יגורו, שהמשפחות פה - - -

מה זאת אומרת? הם יגורו במרכזי קליטה. הרי אנחנו חילקנו את זה לחמש שנים על בסיס מה שאמר משרד הקליטה.

ב - - -

רק שנייה, תקשיב. עזוב נאום עכשיו.

אבל גם אני רוצה לדבר.

אין בעיה, אבל אתה שאלת, אז אני עונה.

אוקיי.

הרי ברור לך לחלוטין שלא יושב פה טמבל. אני עשיתי עבודה. אני נסמכתי גם על אותם נתונים שאתה נסמך, על חלקם. אז אמרו לי במרכזי הקליטה יש כ-3,000 מקומות והם באים לקליטה ישירה. אז לכן דרך אגב חילקנו את זה כמעט לחמש שנים. אחרת היינו מביאים את ההחלטה להביא אותם שנה הבאה, את כולם.

אני חושב שהשאלה לא עומדת על מרכזי הקליטה. מרכזי קליטה שאנשים יהיו בהם בין שנתיים לשנתיים וחצי לא יודע, אבל תיכף נראה איך בכלל ייצאו, זו תקופת ביניים עד תום הגיור.

אבל כל העלייה הזאת היא לא נמצאת בקליטה ישירה.

רגע, אז זה שנתיים וחצי שלוש.

שנייה.

אדוני, אני מבקש לענות ואחר כך לחבר הכנסת נגוסה.

אני ממש מתנצלת, אני חייבת ללכת, יש לנו ישיבת סיעה, אבל כל הכבוד על הדיון, גם יושב ראש ועדת הפנים, גם יושב ראש ועדת הקליטה. אני מאד מקווה שהגזירה הזאת, וזו גזירה, תתבטל.

תודה. בבקשה, אהוד.

אני רוצה להסביר רגע את העניין הזה. אנחנו התלבטנו ארוכות ואף התייעצתי עם אנשים רבים, האם אפשר לעבור למודל של קליטה ישירה. התשובה שקיבלתי הייתה לא, ואני אסביר מדוע.

בתום מרכז הקליטה, מה יהיה הלאה? אנשים צריכים לגור. הניסיון שלנו עם העלייה הזו, שכסף להביא מאתיופיה אין, שכסף מהמשפחות לקנות דירה לאלה שבאים או לשכור דירה לאורך שנים, אין. וזה לא משנה כרגע אם זה שכירות או רכישה. אפשר לעשות את החשבונות, זה דיון - - -

דרך אגב, בעלייה מרוסיה יש כסף להביא?

העלייה מרוסיה, עובדה, אנחנו מעלים בלי. אם אדוני רוצה לשאול למה התנאים שלהם פחות טובים - - -

לא שאלתי. אני שאלתי - - -

אם אדוני רוצה לשאול למה התנאים שלהם פחות טובים, בואו נדון בזה, אבל אני חושב שההחלטה על להביא 9,000 איש לארץ ולומר להם בסופו של דבר – חברים, מרכז קליטה כן ואחר כך שום דבר, אגב, בניגוד לכל ה-20,000 וכמה, 30,000 שהגיעו קודם, זה שאלה של אחריות.

עכשיו אני אומר על זה משהו. אתה לא יכול להגיד בוא נביא ובעוד שנתיים וחצי נתמודד עם זה. בסוף זו החלטה מאד לא אחראית. אני מעדיף כרגע שהתמונה התקציבית תהיה. אני מעדיף שנראה על מה מדובר. אני מעדיף שהמסלול לא יכלא אנשים עוד ועוד שנים במרכזי קליטה, כי שכחנו לדאוג לפיתרון. ואני גם חושש שאני יודע איך זה נראה.

ולכן, אין לדלג על משכנתאות היום, אלא אם כן נמצא מודל חליפי, אחר, שאני מודה, אתה יודע - פקידים - לא בהכרח רואה אותו מול עיני. אם הייתי יודע להציע אותו ובחיי ניסינו, אני חושב שהיה לזה הרבה מאד יתרונות, גם במחיר וגם בדברים אחרים שהם אולי חשובים יותר.

אם אדוני מציע לממשלה שהיא תביא את העלייה הזו ללא פיתרון של דיור אחרי מרכזי הקליטה - - -

אני אמרתי דבר כזה?

לא, אמרת למה משכנתאות, אז עניתי.

לא, אני אמרתי משהו אחר. אני אמרתי היות ואנחנו יודעים שהם באים למרכזי קליטה והיות והם אמורים לחנות שם לפחות איזה שנה, שנה וחצי, שנתיים - - -

שלוש.

שלוש. עד שהם ייצאו.

שנתיים וחצי. בסדר, נו?

ואז אתה נותן לו את המשכנתא. לא במרכז הקליטה. הוא לא קונה את מרכז הקליטה.

נכון.

אז לכן עברנו את חוק הנומראטור שאתה מדבר עליו עכשיו בנושא הזה. בוודאי שאם נעשה עכשיו את החשבון כמה עולה אותו ילד שמגיע בגיל 3 עכשיו, כשהוא מגיע לגיל 67 הוא אמור גם לקבל קצבת זקנה מהביטוח הלאומי, יכול להיות שנגיע לאותם 3 מיליארד שקלים שאתה מדבר עליהם. אבל אנחנו כרגע מדברים על הסיפור הראשוני. כמובן שהאנשים האלה מגיעים לארץ הם גם עובדים, חלקם משלמים מס הכנסה - - -

אנחנו לא חישבנו את הנתונים האלה.

לא, זה לא רק הוצאה, יש גם הכנסה. אז לכן אני קצת ככה לא מבין את החישוב. הרי בסופו של דבר אני לא מכיר חישוב כזה שעושים לעולים אחרים.

רגע, אדוני, שתי הערות. אחת, אם הפער ביני ובינך הוא חצי מיליארד, אז הפער לא גדול. אז בסדר, זה הפער, נניח. הדבר שאנחנו לא נותנים לעולים אחרים ולכן אנחנו לא מחשבים עם עולים אחרים, וזה לא אפליה לרעה, זה מתן יותר – זו האפשרות לרכוש דירה.

עכשיו אני אגיד, כמי שטיפל לא מעט בקשיים של העלייה בדורות הקודמים, ששאלת הדירה, המקום שלה, האפשרות לצאת ולאן יוצאים בדירה הראשונה, אחרי מרכז הקליטה במולדת, היא הדבר הכי חשוב שקובע גורלות. להגיד אל תחשבו את זה, תחשבו רק את מרכזי הקליטה, שזה לא סכומים מאד גדולים, כשנגיע לגשר נעבור אותו. אני חושב שזו החלטה שאי אפשר לבקש, לפחות מפקידות אחראית, בסדר?

אבל זה בילד אין בהחלטה. צריך להבין, הכל פה זה ישראבלוף. אני אסביר לך. תראה, גם כשהורי עלו לארץ, שמו אותם בדיור ציבורי. לא שאלו דרך אגב חוק נומראטור, אחרת הם היו נשארים שם. יכול להיות שהיום לא היו מביאים אותם, לדעתי. אם זה החישובים, הם היו נשארים במרוקו.

עכשיו, אף אחד לא עושים לו את החשבונות האלה. הגיע לכאן עלייה ברוכה מאד, דרך אגב, עלייה שקדמה את מדינת ישראל, מחבר העמים, ואף אחד לא הכניס אותם לחוק נומראטור כזה או אחר. לא שאלו. כשלא היו בתים הביאו קרוואנים, הביאו קרוואנים, משהו זמני, שעלו מאות מיליוני שקלים. אני אראה לכם אותם מפוזרים בכל מיני מושבים בארץ. אף אחד לא שאל את השאלה ונכון שלא שאלו את השאלה. לא היה צריך לשאול את השאלה. כשיהודי צריך לבוא לארץ – לא שואלים אותו כסף.

מדינת ישראל אין לה חובה כלפי היהודים רק אם יש לה כסף. להיפך, היא קלטה את רוב העלייה כשלא היה לה כסף. כשיש לה כסף היא מתחילה להתנהג ככה. אז לכן עזוב, זה מרגיז אותי מאד שעליהם פתאום אנחנו עושים אותם זה ביזנס. פה יש 9,000 יהודים שהמשפחה שלהם ברובה פה.

אני עשיתי פה דיון לפני שלושה חודשים. הגיע סמל מהצנחנים ואחריו דיבר בחור שהיה בסיירת גולני. אתה רוצה, אני אשלח לך את הקסטה. והיה פה בחור בדמעות, ושאל אותי הבחור למה אני צריך לשלוח את המשכורת הצבאית שלי לאחותי? אני ישבתי פה על הכיסא, אני כל פעם מספר ואני מצטמרר. אני פתאום התנתקתי לשנייה מהדיון ושאלתי את עצמי. הסתכלתי על עצמי ואני אומר לעצמי, תראה, זה בגיל 19, ההוא בגיל 21, תראה על מה הם חושבים. תראה מה עומד להם על הכתפיים.

ילד בגילו חושב איפה הוא מבלה, לאיזה פאב הוא יוצא בעוד שעתיים. והילד הזה חושב איזה משכורת הוא שולח לאחותו. את המשכורת הצבאית. הוא מחכה כל חודש ל-700 שקלים, לשלוח לאחותו. אני הייתי בהלם כשיצאתי מפה.

עכשיו, הדיון בכלל בתפיסה, זה דיון שלא, אני לא יודע, אתה יודע, לאן אתה לוקח אותו. התקבלה החלטה להביא אותם, אז ככה זה מתנהל. קודם כל מקיימים את ההחלטה. עכשיו באים ומתחילים לחזר על הפתחים מה צריך. מדובר באנשים. זה לא שקי תפוחי אדמה, זה לא רהיטים, זה אנשים. ככל שאנחנו מתעכבים הם מתים. הם מדלדלים. היו 9,000, היו 10,000, תחכו עוד שנה יהיו 9,000 ותחכה עוד שנתיים יהיו 7,000. אני הייתי שם. יכול להיות שאתה צריך לנסוע כדי לראות איך זה נראה שם, אז תבין על מה אני מדבר.

אבל אני יש לי מין תחושה, ואפילו מעבר לכך, שהפקידות עושה מאמץ על לא להביא אותם. אני יודע איך עובדת ממשלה ופקידים שרוצים להביא מישהו או לעשות, לקיים את ההחלטה. אני פקיד. תאמין לי, אני פקיד יותר ותיק לדעתי מרוב הפקידים היום שנמצאים בממשלה. אני ידעתי מה אני עושה כשלא רציתי לקיים החלטה ואני יודע איך הייתי פועל כשרציתי לקיים החלטה. אז לבוא עכשיו עם חוק נומראטור, לא נומראטור, אנחנו צריכים לקנות להם משכנתא בעוד שלוש שנים. הרי על שלוש שנים לא מדובר, עוד שלוש שנים אלוהים גדול.

מדינת ישראל מייצרת 1,000 החלטות היום, שהמשמעות שלהם עוד 10 שנים אני לא יודע מה יהיה, אז מה? מקבלים החלטה עכשיו מה יהיה עוד 10 שנים? אז לכן עזוב, אני לא נכנס לשם.

אהוד, אני רוצה - - -

אני רוצה להעיר משהו.

בבקשה.

אני חושב שכל השנים האחרונות של העלייה מאתיופיה, אני המאפשר הגדול שלה. אני חושב שאין אחד בחדר שמכיר את הסיפור, שלא יודע שאני זה הפקיד, בסדר, יחד עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שדאג לפתיחת השערים והייתי באתיופיה וראיתי. ולהגיד הפקידות האטומה, סע לראות, אני חושב שברגע זה זה בסדר להגיד את זה לפקיד, אבל אני לא הבטוח שאני הפקיד הנכון. ואני מדבר כאן על עשרות אלפי אנשים שבאו משום שצוות כזה או אחר בראשותי, בלי להקטין חלקם של אחרים, עשה את זה.

אז קודם כל אני רוצה להעיר את זה, כדי שיהיה ברור שאני בוודאי לא הפקיד שעומד כחומה בצורה נגד. שזה יהיה ברור.

הערה שנייה, דווקא משום שאני מכיר את הדברים, אני חושב שלקבל החלטה להביא ואחר כך נראה, כשברור לנו ואני מקווה שזה ברור לנו, ואני לא מדבר כרגע על ביטוח לאומי, לא חישבתי את זה, לא הצגתי את זה, שזכות היתר הזו של המשכנתאות בוא תבוא והיא הכרחית לקליטה. היא הכרחית. ביודע ניצור אסון שאני לא רוצה לחשוב עליו, של אנשים ש - - -

למה היא הכרחית דרך אגב? למה לא לתת להם דיור ציבורי?

כמעט אין.

אבל תקנה.

רגע, שנייה.

אתה תקנה דירות ותיתן לו את זה בשכר דירה של 200 שקלים.

אדוני, זה לא משנה כרגע איך ומה הטכניקה.

למה? זה חשוב. למה?

זה לא משנה מה הטכניקה שהיא פותר את הבעיה, כמו התקציב שלה. ככה או ככה או ככה, להביא את האנשים האלה, אחרי כל השנים האלה - - -

זה פשוט לא רלבנטי. זה לא רלבנטי.

זו עמדה אחת, סליחה.

זה לא רלבנטי לדיון, מצטער.

בסדר.

לא רלבנטי. אתה פשוט ממשיך להפחיד את קובעי המדיניות עם האסטרטגיה שלך וזה מה שאתם עושים. קודם כל אני שואל אותך שאלה, מי נתן לכם סמכות להשהות את ביצוע החלטת הממשלה? אתם התבקשתם להכין תוכנית כולל תקציב, לממשלה. האם הגשתם?

הממשלה איננה - - -

רגע, אודי, תן לי. האם הגשתם תכנית אלטרנטיבית שכך זה עולה עם המשכנתא, כך זה עולה בלי משכנתא – אתם השרים תחליטו. אתם הבאתם את זה?

השרים אינם כרגע.

לא, אז פה ה - - -

הם לא חשובים כרגע.

שנייה רגע - - -

אז פה העבירה. מהשעה אחת אתה מדבר. תן לנו. תענה לנו. מי נתן את הסמכות להשהות ביצוע החלטת הממשלה? מי? מי נתן לך סמכות? מי נתן למנכ"ל ולך להשהות את זה?

התשובה - - -

כי בהחלטת הממשלה כתוב שאתם תבואו עם התכנית. השרים יחליטו. אתה לא באת אם זה 100 מיליארד, אם זה 10 מיליארד, אם זה 200 מיליון. אתה לא באת עם תכנית,עם תקציב ושהשרים יכריעו בזה. אתה החלטת לבד עם החברים שלך, עשיתם קומבינה. עשיתם קומבינות ואני יודע, כי את הכסף צריך לשמור להביא רק מאירופה, מרוסיה, מאמריקה.

האתיופים – לא צריכים לקחת, לנגוס מהעוגה. ולכן אתם עשיתם קומבינות וסגרתם את זה בעצמכם ללא שום סמכות חוקית.

אני חוזר - - -

זו עובדה. כי אף אחד לא דרש ולא ביקש מכם לחשוב על משכנתאות. אתה יודע שעל משכנתא דנים אחרי שלוש שנים.

מה פתאום.

אתם התבקשתם, אנחנו מדברים על חוק התקציב של השנים 2015-2016. אתה יודע שחוק הנומראטור לא מתייחס בכלל לחוק התקציב הזה. מדובר על חוק התקציב שאם החוק יישאר לשנים 2017-2018. קודם כל זו השיטה של הפקידים לקשור את חברי הכנסת. אתם הכנסתם אותו במסגרת של התקציב, חוק התקציב, הכנסתם אותו. אגף התקציבים מומחים לעשות את זה, כדי לקשור את חברי הכנסת שלא יחוקקו חוקים ושלא תהיינה החלטות ממשלה. לזה אנחנו נדאג, אבל זה לא קשור לנושא הזה בכלל.

נומראטור לא חל על חקיקה.

בחוק כתוב שזה לא שייך לשנת 2016.

רק שנייה, דקה. מר פראוור, אתה יודע מה, אני רוצה לקיים את הדיון. אתה מציע לי להוביל הצעת חוק פרטית כדי לכפות את זה על הממשלה? בבקשה. תגיד לי, אני כבר מגיש אותה ממחר.

אני שומע הרבה שאלות על יחסי כנסת-ממשלה. מצד שני, אני מוגדר כפקיד ואני חושב שאני לא האיש שיכול לענות על שאלות ביחסי כנסת-ממשלה, ואני חושב שהצעת החוק הפרטית תיתקל בדיוק באותה - פשוט טכנית - באותה סוגיה.

לא, אני הבנתי שקודם כל - - -

אבל אני - - -

לא, לא, לא, אני רוצה להסביר. אני אגיד לך משהו, תראה אודי, אני אגיד לך משהו. בסוף בסוף אני רוצה באמת לבוא לשורות האחרונות. תראה עד לאן אני רואה את הדברים. עזוב עכשיו, אתה באמת מלאה אותי בפרטים טכניים של חוק ככה. לקחת את הנומראטור, מרחת אותו לאן שאתה רוצה, הרחבת אותו, כיווצת אותו, לקחת אותו לצדדים, לעומק, אף אחד עוד לא מבין מה החוק הזה בכלל, כולל הם עצמם. אבל אתה כנראה מבין טוב מאד מה החוק.

אתה כבר מרחת אותו לשנים 2017, 2018, 2019, כשאני אומר לך בכלל הוא התקבל, ההחלטה בשנת 2015. אבל בוא נעזוב. אנחנו אומרים שבמרכז הקליטה הרי הם ממילא שלוש שנים, אז לכן גם חוק הנומראטור תופס, אז בוודאי לא למשכנתאות שיהיו בשנת 2020. אנחנו עדיין, תסכים, בשלוש שנים הקרובות, נניח, לשיטתך. לדעתי אפילו זה שנה, אבל לא חשוב.

יש לך את 2015, 2016 ו-2017, בגלל שדובר על 2015. אנחנו דנו דרך אגב על תקציב 2015. זה נכון בסוף השנה, אבל היה מדובר על תקציב 2015 ולדעתי, כשמדובר בשלוש שנים בנומראטור, זה שלוש שנים לא מה שנקרא חצאי שנים. מתכוונים לשנים עגולות. אם דנת ב-2015 אז זה תופס 2015, 2016, 2017.

לא, זה העוקבות.

אז העוקבות, בסדר. אבל זה התקבל גם לפני חוק התקציב, אמרתי, ולפני הנומראטור וכו' וכו'. אבל הכנסנו את זה על הדרך, למה זה מתאים. אני אומר, גם חוק הנומראטור לא תופס לגבי ההחלטה הזאת, בגלל שהיא התקבלה לפני שחוקק החוק ואני לא יודע שחוק הנומראטור מקבל איזה משהו רטרואקטיבי. הוא התקבל מעכשיו קדימה.

עכשיו אני אומר ברמה העקרונית, ישנה החלטת ממשלה שהתקבלה ועזוב את הפרטים. זה לא עולה 2 מיליארד, אני אספר לך. זה 500 משפחות לחודש. מדינת ישראל קולטת עלייה כמעט 30,000 בשנה. אין לי מושג מאיפה מביאים את הכסף ל-30,000. ומה שמטריד את כולם זה ה-500 משפחות האלה בשנה. לזה אין כסף. להכל יש. רק ל-500 משפחות אין.

אני לא נכנס כרגע מאיפה הבאתם את ההגדלה לתקציב, אני לא נכנס מאיפה הבאתם את הסיכום בין משרד הביטחון לאוצר לגבי 100 פנסיות וכו'. כל השכר והכל, שזה במיליארדי שקלים, אז זה אני לא שואל מאיפה. אבל לבעיית יהדות אתיופיה אין כסף. ושם אין נומראטור אין כלום. הכל בסדר. למרות שקיבלת החלטת היום לגבי שכר, היא תוספת מפה עד באב אל חליל, אבל אתה לא שואל בואו נדון בשנת 2019, איזה תקציב יהיה שם.

לכן אני עצמי עוד לא יודע איך עובד החוק. תאמין לי, ואמרתי לך, אני בניתי עשרות תקציבים עד היום. אני עדיין עוד לא מבין לעומק איך זה עובד. איך זה אמור לעבוד בכלל.

אבל אני בא עכשיו לעניין עצמו. ישנה החלטת ממשלה. לפי חישוב שלי, ה-500 משפחות האלה בשנה לא עולות 100 מיליון שקלים. מה יהיה בעוד שלוש שנים, אלוהים גדול. מה שיהיה איתי, לא יודע, מה יהיה איתך, הילדים, לא יודע. אני לא יודע כמה ילודה תהיה במדינת ישראל. כמה בתי ספר נבנה בעוד 7 שנים. אין לי מושג. זה בסדר.

אז לכן אנחנו מסתכלים כרגע על הטווח הקצר, על התקציב הבא. ואם יהיה צריך לתקצב אותו בחצי מיליארד שקלים בעוד שנתיים, תתקצב. כמו עוד הרבה דברים שיצופו שאנחנו לא יודעים אותם היום, הם יעלו תוך כדי תנועה. אם עכשיו בא איזה איום ביטחוני על מדינת ישראל, אז מה? מדינת ישראל שואלים מאיפה בא הכסף? תאמין לי, 10 דקות ומוציאים את הכסף, לא ב-100 מיליון, בעשרות מיליארדים.

אז לכן מבחינתי ישנה החלטת ממשלה שאני האמנתי שהיא באה בתום לב. במובן של תום לב, זה לא שהממשלה ששה לקבל את ההחלטה. אומר לך שלא. אתה שואל אותי אם כפינו על הממשלה את ההחלטה? התשובה היא חיובית, כן. אבל אני חשבתי שאחרי שמתקבלת ההחלטה נגמרו העניינים. יש עכשיו פקידות שבאה ומתחילה לבצע את ההחלטה. אני לא האמנתי שתגיעו לתחכום הזה. באמת שלא.

לכן בפנינו עומדות שתי אופציות. אני מאמין שהם יבואו. למה? תחשוב גם למה לבד. אני לא צריך לפרט. הם יבואו, בגלל שאנחנו נחושים שהם יגיעו. דרך אגב זה המוסר, הצדק והיושר ובכלל, אני חושב שזה מעשה יהודי, ציוני אם הם יעלו למדינת ישראל.

לא צריך לחשוב מהבוקר עד הלילה איך לא מביאים אותם, אלא מהבוקר והלילה צריכים לחשוב איך מביאים אותם. אז לכן מבחינתי יש שתי אופציות, כמו שאמרתי. או שאנחנו פועלים במישור הפוליטי שלנו ואז אני מייצר משבר מול הממשלה. אני לא רוצה ללכת לשם. או שאני מוביל חקיקה פרטית, שזה יבוא על הממשלה וכידוע לך, זה לא במסגרת היחסים במדינת ישראל. כשיש חוק אז גם הממשלה כפופה לחוק והיא תצטרך ליישם אותו ביי הוק וביי קוק, ומהר מאד הם ימצאו את הכסף, אבל גם זאת לא דרך.

ואני מבקש ממך לדעתי, קח את מה שאני אומר, תחזור לראש הממשלה, בגלל שבו אני רואה את הכתובת. תספר לו על הדיון הזה. אני אעשה דיון בעוד שבוע, נוסף, ושם תבוא ותספר לנו מה ההחלטה הסופית של מנת שאנחנו נדע איך אנחנו מתקדמים מפה וקדימה.

זו העמדה שלי בעניין הזה. אברהם, אתה רוצה להוסיף משהו?

כן. אני לא ארפה. אני רוצה גם, ואולי גם כבוד השופט.

כבוד השופט שמגר, בבקשה.

אני מוכן לקבל את התיזה שהוצגה כאן, שיש תקציב שנקבע לכל שנה ושנה, אבל השליטה בתקציבים האלה של השנים הבאות, היא בידי הממשלה. הממשלה יכולה להחליט ש-300 מיליון או איזה סכום אחר, שנמצאים בתקציב לשנים הקרובות, מופנות למטרה אחרת. האם למטרה של מימון העלייה של אנשים, זה בידיה. כפי שהיא החליטה כשהיא ישבה על חוק הנומראטור שצריך ליישם את זה, ואני אומר את זה לא בכדי. זאת אומרת החוק הזה היה ידוע, זה לא היה איזה סוד. איזה חוק בלתי ידוע. אין מי שמחוקק, פרט לאנשים שיושבים בבית הזה.

היה ידוע להם שיש חוק של נומראטור, ולמרות זאת הם החליטו בתאריך מסוים שיש להעלות ארצה קבוצות מהגולה שנמצאת באדיס אבבה או בגונדר.

לכן, כל הכסף של השנים הקרובות, הוא בשליטת הממשלה. היא יכולה להחליט, אם הוקצב כסף לרכבת, לא תהיה רכבת, אלא תהיה עלייה והיו דברים מעולם. והדוגמאות שיכולות לכך רבות.

לכן אני בהחלט מסכים שמה שצריך לעשות היום, אם באמת הסכום הזה דרוש, זה להסתכל עוד פעם בעיניים פקוחות, לראות מה קורה עם הכסף הזה, על מה הוא הוצא ואיך אפשר להטות אותו למסלולים אחרים. ואפשר בהחלט להגיד – יש עלייה שאנחנו החלטנו עליה, ככה וככה, והאנשים האמינו בה, ואנשים קיבלו את זה בתום לב ואנשים מחכים שיבצעו את זה. בואו נבצע את העלייה הזאת עם האמצעים שיש לנו, לא שיבואו מאיזה כוכב. מהכוכב אולי זה יגיע. זה תמיד כסף שצריך להגיע מהקצבה תקציבית לקראת השנים הבאות.

אז שיעבירו את הכסף הזה במקום לרכבת המהירה, לעליית אנשים. אפשר לעשות את זה. לכן זאת העצה שאני נותן.

תודה רבה לכבוד השופט שמגר.

חבר הכנסת אברהם נגוסה, בבקשה.

אני אומר שאם היה באמת דבר, אם הפקידים היו חושבים בצורה חיובית באמת להעלות אותם, היו לכם כמה אופציות להציע לממשלה. הייתם יכולים לבוא ולהגיד ב-2016 בואו נעלה עד סוף השנה 2,000 איש, 500 משפחות, 2,000 נפש, נעלה אותם. אנחנו יודעים שהעלייה הזו של 2,000 איש היא לא יותר מ-40 מיליון שקלים במרכזי הקליטה, ואז להמשך של שהשנים 2017-2018, בואו נשים את זה בתקציב של השנים 2017-2018 וזו אלטרנטיבה אחת. הייתם יכולים לבוא ולהגיד והממשלה הייתה מאשרת את זה.

אנשים היו מגיעים במועד כפי שהממשלה קבעה, ובתקציב השנים 2017-2018 אפשר לדון על ההמשך, גם על 2017, 2018 וכן הלאה. אבל אין תום לב. זאת הבעיה. זה פשוט לא יאומן. אנשים פשוט לא מסתכלים. זו הדרך הכי פשוטה.

אודי, אני אומר את זה כי אתה עומד בראש הצוות הזה. אז אני אין לי משהו נגדך באופן אישי, אבל אתה ראש הצוות. אתה והמנכ"ל החלטתם להשהות ללא סמכות, קודם כל. ואתה יודע שעל כל ההכנה הסוכנות משלמת. שהציבור יידע שהמדינה לא משקיעה אגורה. להטיס אותם למדינת ישראל, כרטיס טיסה, המדינה לא משקיעה אגורה. הסוכנות וה - - - משלמים. מתי המדינה משקיעה? אחרי שהם נוחתים בארץ במרכזי קליטה.

במרכזי קליטה אנחנו יודעים כמה עולה בשנה, כי אנחנו יודעים. אז אתם יכולים לבוא עם הצעה כזו, להגיד בין 30-40 מיליון שקלים והממשלה הייתה מאשרת ואז היינו עובדים כולנו ביחד לקראת השנים 2017-2018. במקום זה – העלות של זה 3 מיליארד שקלים? מה? מישהו רק אמר את זה. איך? לא יודעים. מישהו אמר את זה. ואז חוק נומראטור. בואו, נסגור.

רק הממשלה יכולה. אתם פשוט עובדים בניגוד לחוק, כי כהרגלכם אתם מזלזלים בנושא יהודי אתיופיה כמו שזלזלתם שנים. זה הכל. זה כל העניין.

תודה רבה לחבר הכנסת נגוסה. בבקשה.

טוב, תודה. כבוד השופט, כבודם של יושבי הראש, אני מזדהה ומעריך את כל הדברים שנאמרו פה.

אני פה מזווית ראייה קצת אחרת, מזווית ראייה בין לאומית, מחוץ לישראל. אני מאד חושש מפני היווצרות מצב שישראל מתעכבת להעלות 9,000 יוצאי הקהילה האתיופית, ובו בזמן הזכרתי לו באקראי את האפשרות של העלייה המאסיבית מאירופה, כשפתאום מדינת ישראל מצאה מספיק כסף להעלות את יהודי צרפת, בלגיה, גרמניה והיא מתקשה למצוא כסף ל-9,000 יוצאי הקהילה באתיופיה.

זה מצב של איפה ואיפה ואני לא רוצה להשתמש במילה יותר חריפה. זה המצב. לא יתכן. אנחנו עברנו את התקופה הזאת, אדוני. אתה היסטוריון, אתה מכיר את שנות ה-50 וכל הוויכוח על עלייה איכותית ולא איכותית.עברנו את זה ואנחנו לא רוצים לחזור על אותן טעויות שעשינו בעבר, וודאי לא בעולם גלובאלי, כאשר מדינת ישראל נמצאת תחת זכוכית מגדלת תקשורתית כל הזמן. גם החשש, לא חשוב רק ערכית, ככלית וציונית, גם מדינית.

ולכן אני מאד מצטרף לדברים שנאמרו כאן.

תודה רבה לחבר הכנסת מייקל אורן.

הייתי רוצה ברשותך להעביר את רשות הדיבור לשניים ממטה המאבק. יצחק מולה, בבקשה.

תודה. שלום לכולם. תודה על זכות הדיבור. אתה אומר, אני ככה שומע אותך ובאמת, היה לי איזה משהו להגיד, אבל הרתחת אותי במילה אחת. אתה נעלב? יש פה עשרות אנשים שבאו, שהמשפחות שלהם נרקבות בגלל ההמתנה וגם מתים, ואתה נעלב. אתה לא יודע כמה זה מרתיח.

ושנית על התקציב. אל תדבר אותנו על תקציב. אותנו ממש לא מעניין בעיות תקציביות שאתה מנסה לייצר, כי אין בעיות תקציביות.

וכמו שכבר נאמר פה, ידוע טוב מאד על גב מי עושים את כל הכסף הזה. מה עושים עם הממתינים שם? כל הסוכנות וכל הפרויקטים וכל התורמים מיהדות אמריקה? הם נהיו ממש כמו ביצת זהב שמטילה מטבעות של זהב לקופת המדינה. אתה יושב נינוח ואתה אומר שאתה נעלב? זה באמת מרתיח ומתנשא מאד.

ועל אותו פעיל שלנו, סואהב אל אלמו, אתה יודע איפה הוא נמצא עכשיו? הוא לא בצבא, הוא לא באיזה מבצע מטורף מעבר לגדר. הוא נמצא עכשיו, שבוע שעבר הוא קיבל טלפון ואמרו לו שאח שלו נפטר. אז יום שישי הוא טס להלוויה שלו, ולפני חודשיים, עם החלטת הממשלה, הוא כל כך היה נרגש והוא טס לספר להם, ואתם יושבים ומדברים על תקציב.

אתה לא יודע איך אתה נראה מבחוץ. אני מסתכל עליך ואתה רק רוצה לייצר את הדחייה הזאת. אתה לא אומר חברה', בואו נעשה ככה, הגשתי תכנית. אתה הרי עומד בראש ועדת המנכ"לים. יש פרוטוקולים, יש ועדה מפקחת מה אתם עושים, אולי איזה ישיבת קרואסונים שבאתם לאכול וללכת ולא איכפת לכם בכלל.

אותנו זה לא מעניין בכלל. ממחר יחלו הפגנות, לאט לאט נתקדם, נעשה אותן במשרדי ראש הממשלה וגם נעשה את זה פרטנית מולך ומול הגורמים הרלבנטיים. אנחנו לא יכולים לסבול. אתה חייב להבין שזה חיי אדם, וכל המתנה וכל דחייה, האנשים שם מתים. ואתם מדברים איתי על תקציב שמה תקציב. הרי על הגב שלהם אתם עושים מיליארדים. מיליארדים.

תודה יצחק. חן נמצאת פה? בבקשה. קודם כל אני רק רוצה לומר דבר לגבי יצחק. הוא בסוף השליח. לא צריך להרוג אותו יותר מדי. בבקשה. הוא פקיד, הוא עושה את העבודה שלו ואת מה שהוא יודע לעשות. בבקשה.

הפקידות. הפקידים אלה שנותנים לנו לסבול, לא השרים.

בבקשה.

קודם כל תודה. באמת, לגבי מה שיצחק אמר, זה לא מעניין אותי מי השליח. זה לא מעניין אותי מי עושה את זה. זה לא מעניין אותי התקציב הזה וזה לא מעניין אותי שום דבר. סבתא שלי נרקבת שם. זה מה שיש לי להגיד. סבתא שלי נרקבת שם. אתה רוצה להתקשר אליה ולהגיד לה שהיא לא עולה בגלל שאתם החלטתם? בגלל שאין תקציב? זה נשמע לך הגיוני? באמת, זה נשמע לך הגיוני? סבתא שלי בת 85. 85. מה יש לה לעשות במדינה הזאת? היא רק מתפללת ומחכה לעלות לפה. למה אתם עושים לנו באמת את העוול הזה. אני באמת לא מבינה.

כאילו, אתה עוד אדיש. אתה אדיש. אתה אדיש. אתה רואה איך הם מדברים אליך, אתה שומע אותנו. שלוש שנים, שלוש שנים אנחנו במעקב. שלוש שנים אנחנו חופרים לכם שהמשפחות שלנו יגיעו ויתאחדו כבר. שלוש שנים. זה נראה לך פשוט שזה שלוש שנים? אני בצבא. אני בסך הכל חיילת. אני ילדה בת 21. אני אמורה והילחם נגד המדינה שלי שאני כל כך אוהבת, שאני כל כך מעריכה, שאני כל כך נלחמת ואני עושה צבא. צבא. צבא. צבא.

אתה בגילך, בתקופה שהיית בצבא היית בא ועושה את הדברים האלה בשביל המשפחה שלך, לא? כי אתה לא רוצה לראות את אמא שלך בוכה ואתה לא רוצה לראות את האחים הקטנים שלך מתפללים – איפה, סבתא, איפה סבא, איפה אח שלי, איפה אמא שלי ואין להם את זה. אין להם. אין להם גם ממי לבקש, כי המדינה פה כל כך אטומה. אין להם.

אנשים כמוך הביאו החלטה כזאת שעכשיו מנעה מסבתא שלי לעלות לפה ומשאר החיילים פה. החלטות כאלה. החלטות כאלה כל כך טיפשיות. מצטערת. לא תרצה לקבל, תרצה לקבל, אתה תקבל את זה. תודה רבה.

תודה חן. אני מבין את סערת הרגשות.

לא, זה כל כך מעצבן, כי זה באמת לא בסדר. זה לא בסדר.

טוב, רבותי, עוד מישהו רוצה להתבטא בנושא?

אפשר להישרף מזה.

ברמה של הפקידים? אברהם, אתה רוצה לומר עוד משהו לפני שאני מסכם?

אני רוצה ברשותך.

אתה פקיד?

אני לא פקיד, אבל אם אפשר להתבטא בנושא.

בבקשה.

שמי גבי גניש, אני יושב ראש המינהל של נווה יעקב. אני מכיר שנים רבות את אברהם נגוסה, גם כמה הוא עושה למען העלייה. יש לנו קרוב ל-180 משפחות בנווה יעקב, דודי, וכל יום אני שומע כבר שנים מתי אפשר לאחד את המשפחות האלה, מתי יראו את הילדים שלהם, מתי יפגשו את המשפחות, את האימהות, את הסבתות.

כל יום שחולף עוד מישהו הולך לעולמו ולצערי גם לא מזמן היו חיילים שהתגייסו ונהרגו בקרב או בכל מיני מקומות אחרים. קיבלנו אותם יפה. עשינו להם את הכבוד שצריך, לוויה וכו', ובאמת באו לבקר ובאו לנחם, אבל אני חושב ששלוש שנים של געגועים, באיזה שהוא מקום צריך להגיע הזמן ולהבין, לעשות חושבים ולהגיד – מתי כבר נאחד את המשפחות עם הילדים שלהם, שעושים צבא ומשרתים את המדינה בנאמנות כזאת, באמת, שאי אפשר לתאר. אני מוריד את הכובע בפני הקהילה האתיופית. יישר כוח.

אני מקווה בעזרת השם שהדבר הזה יבוא על פתרונו בהקדם. תודה רבה.

תודה רבה גבי.

טוב, רבותי, אני רוצה לסכם את הדיון ברשותכם.

קודם כל אני רק אומר גם לפקידות שיושבת כאן, בסופו של דבר אתם השליחים. אתם מעבירים את זה הלאה, לכן התסכול לפעמים יוצא על האנשים, שאיך אמר לי פעם הבוס שלי – מרביצים לילד שבא לבית הספר. זה שלא בא, אז לא מרביצים לו.

אז יכול להיות שהיו צריכים פה לשבת ואני הזמנתי את מנכ"ל משרד ראש הממשלה באופן אישי, בגלל שחשבתי שהוא הבן אדם שצריך לשבת כאן ולתת תשובה. ואני אגיד לכם יותר מזה, אם הייתי יכול הייתי מזמין את ראש הממשלה, בגלל שהוא הכתובת. אבל כרגע, אודי פה. אז אתה מקבל את החבטות ואין ברירה בעניין הזה, רק תעביר את זה הלאה. זה מה שחשוב לנו.

תראה, אני מתחבר באמת למהות של הדברים שנאמרו כאן. מעולם מדינת ישראל, מעולם, לא עסקה בעלייה בזווית התקציב. אף פעם. מאז שאני מכיר את עצמי. אני צבר, נולדתי בארץ, אני מכיר את כל גלי העלייה שהיו מאחרי מלחמת ששת הימים ועד היום, ואני חושב שמדינת ישראל, אחת הפעולות הכי הרואיות שהיא עשתה, הכי מכובדות, שכל העולם הצדיע לה, זה שהיא קלטה עלייה, קלטה את היהודים בלי קשר לאם יש לנו או אין לנו.

מדינת ישראל היא מדינה של כמעט רוב האזרחים שנמצאים פה, אנשים שבאו מהגלות. אין פה הרבה אזרחים שאני מכיר שהם כבר דור שלישי, רביעי, או חמישי שנולדו בארץ. מדינת ישראל היא מדינה של כלל היהודים בעולם, כולל יהודי אתיופיה.

היא של כולם בלי יהודי אתיופיה. מצטערת.

שנייה, תני לי רק להמשיך. בסדר, שמענו את זה, בסדר. אני רוצה לסכם.

לכן אני אומר, מדינת ישראל עד היום הצטיינה בדבר הזה וטוב שעשתה ככה, וכמו שאמרתי זה התפקיד שלה. התפקיד של המדינה זה לדואג לקלוט כל יהודי שרוצה לבוא בשעריה.

ולכן אני אומר, אני מעולם לא נתקלתי בנושא של עלייה, כולל בגלי העלייה הגדולים שהיו מברית המועצות. אריק שרון אז היה השר שקיבל את ההחלטות, אני חושב שהוא היה שר השיכון או שר התשתיות, אני כבר לא זוכר. הביאו בהחלטה מושכלת וידועה מראש, הביאו לארץ, ייצרו גם אלפי יחידות קרוואנים שהם ידעו שלמצב זמני, לשנתיים שלוש, לא בניין. בגלל שידעו שגל העלייה מגיע צריך לשכן אותם.

כשההורים שלי הגיעו לארץ אז לא היו דברים כאלה, אז שמו להם אוהלים, אבל בוודאי ובוודאי המדינה לקחה אחריות וקלטה אותם, ורק אמרה להם רק שנייה, תישארו במרוקו או בתוניס או בעיראק, למה אין לנו כסף השנה, יש לנו חוק נומראטור, תחכו שם עד שנסדיר את העניין. זה לא קרה ואני מקווה מאד ואני גם בטוח שזאת לא כוונת המשורר בחוק הנומראטור.

אני חושב שנכון יעשו הפקידים שיתחילו להתאים את המחשבה לשם, בגלל שאני באמת מאמין שבסופו של דבר הפקידות מניעה את העסק אחורה, לא קדימה. הפקידות מניעה את מקבלי ההחלטות. איך אמרתי? אם אתה שם לראש הממשלה בורקס, הוא אוכל בורקס. אם אתה שם לא תפוחי אדמה, הוא אוכל תפוחי אדמה. הוא לא יודע מה יש בסל. הפקיד שם לו שם.

אז לכן אני אומר, במובן הזה אני חושב שלשם בעצם אנחנו צריכים ללכת ואני מזדהה עם כל מילה. אני אפילו קצת נעלב, לא קצת, הרבה, כיהודי כישראלי, שמדינת ישראל בכלל מסתכלת מהפריזמה של הכסף, כשמדובר בעלייה. היא יכולה לדבר על הפריזמה של הכסף בהרבה היבטים, כמו שאמר השופט שמגר – האם לסלול את הרכבת שנתיים, שלוש, חמש; האם לעשות רכבת לאילת. זה נכון. כשמדובר בחיי אדם ובעלייה – בדרך כלל הכסף, או תמיד הכסף לא היווה גורם.

דרך אגב, מדינת ישראל עשתה עוד כמה החלטות שלא קשורות ליהודים. היא קיבלה החלטה להקים בית חולים לפצועים הסורים, וטוב שעשתה כך. בכל רעידת אדמה אני מסתכל ואני גאה כישראלי. מדינת ישראל מוציאה מטוסים לעולם ורצה ומהר. ככה צריך לעשות. כשמדובר ביהדות אתיופיה – יש לנו חוק נומראטור.

לכן המשוואה הזאת חייבת להיפסק. היא לא הגיונית ועדיף שלא נגיד אותה. דרך אגב, נגיד אותה בדברים אחרים, לא קשור לעלייה. בהכל נגיד אותה. לא קשור לעלייה.

לכן אני רוצה לסכם את הדיון בזה, בקטע האופרטיבי. אני אכנס את הוועדה בעוד שבוע, כמו שאמרתי קודם. אני אבקש ממך, אודי, תשב עם ראש הממשלה בגלל שזו החלטה שלו. תגיד לנו מה היא עמדתכם, ולפי זה אני אדע איך מתקדמים. בגלל שכמו שאמרתי, יש לנו שני צירים – או לייצר את המשבר, דבר שאני לא רוצה. אני איש ליכוד. ראש הממשלה במפלגה שלי, בממשלה שלי, אבל יש דברים שהם מעבר למפלגה.

או שאנחנו נוביל את החוק, ותאמין לי, אם אני מגיש אותו כהצעת חוק פרטית הוא עובר בכנסת בשתי דקות, על הממשלה, וזה יבוא השנה גם. כמובן שהממשלה תהיה מחויבת לחוק ומי שלא מציית לחוק, אז יש גם סנקציות אחרות.

אני לא רוצה ללכת לכיוונים האלה. אלה האופציות שעומדות מבחינתנו על השולחן כשמדובר ביהדות אתיופיה, ואני אומר לך, הם יבואו השנה. יתחילו לבוא השנה, עם הנומראטור, בלי הנומראטור.

לכן אני אומר, בואו תתכווננו לשם ותייצרו לנו איזו שהיא החלטה אופרטיבית בעוד שבוע, כדי להסביר לנו איך בעצם אנחנו מתחילים לעמוד בהחלטת הממשלה, כפי שהממשלה קיבלה את ההחלטה.

אני אומר לך אודי, אני קצת מבין היום, לא האמנתי לפני תחילת הדיון, שהחלטת הממשלה כנראה הייתה מן סוג ישראבלוף, כדי שאנחנו נצביע על התקציב. היא גם נכנסה לרזולוציה של לוחות זמנים. אמר השופט – חוק הנומראטור – לא קמנו בבוקר פתאום הופתענו שהוא קיים על השולחן. אלף הוא עוד לא חוקק אז, אבל הוא היה בצנרת, כי כידוע לך חוק לא מחוקקים במדינת ישראל ברבע שעה.

ועדיין כפוף לכל זה, ממשלת ישראל, לא שני פקידים, ממשלת ישראל ברשות ראש ממשלת ישראל, מקבלים החלטה, עם לוחות זמנים, הקמת צוות, כל התפאורה. כל התפאורה, חוץ מדבר אחד, שכנראה אף אחד לא התכוון לקיים את ההחלטה הזאת. בגלל שאם היו מתכוונים לקיים את ההחלטה לפי מה שאתה אומר לי, ואני לא ידעתי על זה, בגלל שאם הייתי יודע באותה נקודת זמן, אז אני מודיע לך שגם היה בהחלטה מקור תקציבי. בגלל שאני לא איש של פרוצדורות. אני בסוף מבין, ואני גם מאמין למה שאומרים לי.

אני חשבתי שיש לנו אחים באתיופיה שצריכים להגיע לארץ. אני הלכתי לבקר אותם. אני הייתי בשוק, לא האמנתי. עד עכשיו כל פעם המחשבות עולות לי בראש ואני מרגיש אפילו לפעמים שאני לא בסדר.

חבר הכנסת דוד ביטן היה איתנו. אני אומר לך, הוא עלה שם והוא אמר את המשפט הבא שלו, שייחרט לי ולדעתי לא ייצא לי מהראש כל חיי. הוא עלה ואמר לי רבותי, אני מתנצל בשם כנסת ישראל שאתם פה. אני בוש ונכלם כאזרח, כיהודי, שהם שם. אני המום. כרצינו לטוס לארץ הרגשתי שאני לא יכול לעזוב אותם ככה.

אז לכן אני מבקש ממך, אודי, תביא לגורמים המתאימים, תסביר גם את הנחישות שלנו בעניין. אני לא מוכן, אני לא אוותר על זה כמלוא הנימה. ככה. לא אני ולא אברהם נגוסה. ויהיו עוד חברי כנסת, אני אומר לך, בתוך הכנסת. בתוך הקואליציה אני מדבר, לא האופוזיציה.

לכן בואו תיקחו, תעשו ישיבת מטה, תביאו לנו בעוד שבוע החלטה איך אנחנו מקדמים את החלטת הממשלה לכלל ביצוע, בדיוק כמו שהיא כתובה.

תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 15:35.