הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 46

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, ל' בשבט התשע"ו (09 בפברואר 2016), שעה 9:30

סיכום ובחינה של שנת פעילות "קדימה מדע" בפרוייקט "שלבים"

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

נורית קורן

מיכל רוזין

רחלי אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

חיה הראל - מפקחת חינוך מיוחד, משרד החינוך

שאול בן שושן - מנהל צוות אבטחת מידע וסייבר, משרד החינוך

מוטי דותן - יו"ר World Ort "קדימה מדע", ראש מועצה אזורית גליל תחתון

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אבי גנון - מנכ"ל, World Ort "קדימה מדע"

אביטל גוברין - סמנכ"לית לפיתוח משאבים וקשרי חוץ, World ort "קדימה מדע"

שחר בר חן - מנהלת תכנית שלבים, World ort "קדימה מדע"

אלהאם בשארה - מורה, World Ort "קדימה מדע"

סימה אוליאר מחוזאי - מורה למתמטיקה, World Ort "קדימה מדע"

מיטל זריביאלוב - World Ort "קדימה מדע"

ד"ר דליה אלוני - נציגת חטיבה חינוכית, הסתדרות הפסיכולוגים

כרמית פולק-כהן - עורכת דין, סגנית היועץ המשפטי, המועצה הלאומית לשלום הילד

רויטל לן-כהן - עורכת דין, חברת הנהגה, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

חגי שמואלי - מנכ"ל האגודה הישראלית לאפילפסיה

אביבית ברקאי-אהרונוף - עורכת דין, ארגון בזכות

נורית קמר - סטודנטית למשפטים, הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות

תמר שי - עורכת דין, יועצת משפטית, ארגון קשר, הבית של המשפחות המיוחדות

פנחס נגל - מורה, מומחה בתחום הוראת תלמידים חולים

א"ד - אבא לילדה חולת אפילפסיה, עובד במכון מור

ע"ע - אמא לילדה חולה

א"ב - אבא לילד חולה

ש"נ - אמא לילד חולה

ש"ר - אמא לילד חולה

ד"ת - אבא לילד חולה

ל"ת - אמא לילד חולה

תמי ברנע

ר.כ. חבר המתרגמים

סיכום ובחינה של שנת פעילות "קדימה מדע" בפרוייקט "שלבים"

בוקר טוב לכולם. ברשותכם אני פותחת את ישיבת הוועדה בנושא של סיכום ובחינה של שנת פעילות "קדימה מד"ע בפרויקט "שלבים". אנחנו נמצאים כאן כדי בעצם לסכם שנת פעילות, ללמוד ממה שהיה, לראות איפה החזקות, איפה החולשות, איך מתקדמים.

אני יודעת שיש קצת סערה שאני מלווה אותה בחודשים האחרונים. אני רוצה לומר מראש שהדיון פה יהיה דיון מכבד. אנחנו נשמע את כולם, באמת את כולם. אנחנו ניתן במה לכל הדעות ולכל מה שיש לכל אחד להגיד, ככל שזה יהיה בצורה מכבדת. מי שינסה להפר את השקט והשלווה של הדיון לא יהיה כאן. אז אני מקווה שאנחנו נכבד אחד את השני ונמצא את הדרך הראויה באמת לומר את הדברים.

אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או שיעלה הצורך – יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או של קטינים שעליהם דובר בדיון, או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול, ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינם של קטינים. אנחנו נקפיד גם בעניין הזה, נשתדל לא לדבר לגופו של מקרה, אלא באמת לגופה של תכנית ושל פעילות ולראות באמת איך מתקדמים מכאן.

אנחנו נתחיל בהצגת התכנית ובסיכום הפעילות ונפתח עם נציגי "קדימה מדע". אז בבקשה, מי מכם רוצה להציג?

בוקר טוב. שמי אבי גנון, מנכ"ל הארגון. אני אציג את עיקרי הפעילות בשנת 2015. יחד איתי נמצאים שחר בר חן, מנהלת התכנית ומורים והורים שנמצאים איתנו. כמובן גם נציגי משרד החינוך, והם יתנו, אני מניח, את ההתייחסויות שלהם.

קצת כמה מילים לגבי הארגון. אנשים לפעמים חושבים שאנחנו איזה שהוא ארגון שבא ועוסק ב-. אנחנו עוסקים בטוב ולמעשה בעשר שנות קיומו של הארגון, השקענו בפריפריה של מדינת ישראל, או למעשה במערכת החינוך בישראל מעל 300 מיליון שקלים מכספים שאנחנו הבאנו ואספנו עבור ילדים ועבור באמת משפחות וילדים שצריכים את העזרה שלנו – בצפון ובדרום.

תכנית שלבים – למעשה אנחנו התחלנו את המיזם ב-1 בינואר 2015, בעקבות המכרז שמשרד החינוך הוציא. היינו המציעים היחידים, זאת אומרת מציע יחיד שניגש למכרז, זכינו במכרז והתחלנו את העבודה. ניכנס קצת לפרטים, נצלול ונראה מה היה במהלך השנה הזאת.

כפי שאתם יודעים, ישנם כאלפי ילדים שנעדרים מהלימודים מדי שנה בישראל. חוק חינוך חינם לילדים חולים נחקק בשנת 2001 ולאורו לצורך העניין גם המכרז שיצא אמור לתת את המענה לעניין הזה, והחל מינואר 2015 ארגון "קדימה מדע" נושא באחריות לניהול התכנית, כשזה עבר אלינו, למעשה לא עבר, אלא ניגשנו למלאכה לאחר שעמותה קודמת עשתה את זה במשך 24 שנה.

סיכום 2015 במספרים: אנחנו למעשה, הארגון טיפל בכ-4,000 פניות, כאשר 15% מהפניות הם ילדים מהחינוך המיוחד, 45% הן פניות על רקע אורטופדי, 14% פניות עקב מחלות כרוניות, 16% פניות על רקע נפשי ו-25% פניות עקב מחלות ממושכות.

כ-2,850 תלמידים חזרו ללמוד במסגרות החינוך בקהילה, 26 תלמידים נפטרו במהלך השנה. בכל יום מקבלים במקביל עד כ-1,000 תלמידים שירותי חינוך בביתם. זאת אומרת היום בבוקר לצורך העניין, הערכה שלנו שהיא בין 800 ל-1,000 תלמידים, מקבלים היום את השירות.

סך שעות ההוראה לשנת 2015 היה כמעט כ-200,000 שעות, שזה בדיוק מה שהתבקשנו לעשות במסגרת המכרז.

אנחנו מעסיקים כ-500 אנשי מקצוע בצוות חינוכי-טיפולי במסגרת תכנית שלבים, 350 מורים, כ-75 מסייעים חינוכיים, 63 מטפלים פרה-רפואיים, 10 אנשי מטה וכמובן שאנחנו על פי מה שהמכרז דורש.

צריך לזכור שזה מכרז בהיקפים משתנים, כלומר היקף ההעסקה של האנשים הוא על פי הצורך במספר הפניות שמגיע אלינו. זאת אומרת לא בכל רגע נתון יש לי 150 מטפלים, אלא תלוי על פי מספר הילדים שזקוקים לסיוע.

אנחנו קיבלנו את הפרויקט הזה למעשה ללא חפיפה מסודרת מהארגון שעשה את זה במשך 24 שנה. אגב, מה שנדרש גם על פי חוק, וזה אני מניח שמשרד החינוך גם יתייחס לנושא הזה, למעשה ב-31 בדצמבר 2014 הגיע שליח עם שבעה ארגזים, אמרו לנו זה הפרויקט. ב-1 בינואר אני אמור לתת את השירות לכל - - -

אז אתה נכנס באמצע שנת לימודים לצורך העניין, שאתה צריך לתת מענה. מה זה קיבלת שבעה ארגזים, שהיה בהם מה?

קלסרים עם שמות, עם שמות מורים, עם התיקים האישיים של ילדים. זאת אומרת כל החומר - - -

דאטה ממוחשבת הייתה?

לא. אנחנו לא קיבלנו את זה. לא. היו רשימות שלא מעודכנות. קיבלנו רשימות עם ילדים שנפטרו - - -

איך ידעתם מי מטופל בשלב הזה כשקיבלתם את ה - - -

זה בדיוק העניין. זו בדיוק הנקודה, שהיינו צריכים לבנות את כל מסד הנתונים יחד עם משרד החינוך, להתחיל לעבור ילד-ילד, משפחה-משפחה, ולעשות סטנדרטיזציה, או לפחות להבין מול מי אנחנו עובדים.

אוקיי.

כשאני מדבר על הדרך ועל האתגרים, אז זה אחד באמת האתגרים שהיו לנו. במשך שלושה חודשים ראשונים לקח לנו את פרק הזמן על מנת להעמיד את הפרויקט על הרגליים.

בניית שיתופי פעולה – דבר ראשון משרד החינוך כרגולטור של המיזם, של הפרויקט ואנחנו לצורך העניין מיסדנו את מערכת היחסים שלנו מול האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך, במגמה לבחון את הרחב הפרויקט, את ייעול הפרויקט, את הבעיות שיש בתוך הפרויקט, ולראות איך יחד איתם, דרכם לקבל את המענה המקצועי שהמכרז דורש ולמעשה יחד איתם להוביל את הפרויקט הזה קדימה.

שיתופי פעולה עם ארגונים ועמותות אחרות שעוסקות בתחום הזה של חינוך ילדים חולים בביתם. פיתוח והפעלת הקמפוס הווירטואלי, שזה אחד הפרויקט שאנחנו נדרשים אליו על פי תנאי המכרז. אספקת ציוד אישי וחינוכי לתלמידים, לא רק מה שהמכרז מחייב אותי, אלא דברים שהם מעבר לזה, כארגון שחלק ממנו עוסק בנושא של מדע וטכנולוגיה לצורך העניין, אז אני יודע היום לתת פתרונות קצה לילדים בתחום הזה, בתחום החינוכי, בתחום הטכנולוגי, על מנת לאפשר ל - - -

גם מעבר לדרישות המכרז?

מעבר לדרישות המכרז, כן. הפעלת תהליך סדיר לבקרת איכות – הכנסנו תהליך מדידה והערכה לפרויקט הזה, הערכה חיצונית, לא הערכה פנימית. זה גוף שמלווה אותנו ובודק אותנו לכל אורך הדרך היכן יש בעיות, איפה הדברים הטובים, מה צריך ואיפה צריכים לשפר את הדברים.

את מה הוא מלווה בעצם? מתהליך הקליטה, מתהליך פנייה של ילד, תהליך הקליטה ו - - -

כל התהליך. גם התהליך הפדגוגי, התהליך האדמיניסטרטיבי. בדרך כלל כשמכון הערכה כזה נכנס, הוא בודק את הפרויקט מהמסד ועל הטפחות. הכל כולל הכל.

יש נתונים שהם מסוכמים?

עדיין לא. אנחנו רק בהתחלה, כי בדרך כלל כזה דבר צריכים לעבור שנת פעילות ואנחנו הכנסנו את זה רק באמצע השנה על מנת - - -

אפשר לדעת את שם המכון?

אני אשמח לקבל בתום הבחינה את הממצאים, כדי שנוכל ללמוד אותם ולהתעמק.

הממצאים הראשונים. כל הפרויקטים שלנו, שאנחנו עושים, שהארגון עושה בישראל מוערכים, חלקם על ידי מכון סולד, חלקם על ידי אוניברסיטת חיפה, חלקם על ידי אוניברסיטת תל אביב, חלקם על ידי - - -

התכנית הזו בעצם מוערכת על ידי מי?

על ידי חברת מובנים. ונושא אבטחת מידע, שגם אותו, יחד עם משרד החינוך, אנחנו למעשה עושים, שוקדים למעשה על הפיתוח שלו. היה מקרה אחד שטופל ישירות מול משרד החינוך ומקרה שני שהוא לא היה בדיוק אבטחת מידע, אלא הוא היה אירוע במיילים ולא באבטחת מידע של זה, אבל נתנו לזה את ההתייחסות ומיד פעלנו על פי ההנחיות וההמלצות של משרד החינוך.

שחר.

אני אוסיף, לפני שאני אכנס לזה - - -

שחר בר חן, את מנהלת את התכנית של "קדימה מדע", לפרוטוקול.

היא מנהלת הפרויקט לפרוטוקול, אני מבקש שהיא תאמר. את מנהלת הפרויקט?

מנהלת התכנית.

כן, כן, מנהלת התכנית.

מי מנהל הפרויקט?

הדברים מאד ברורים. "קדימה מדע" בעצם היא הגוף הזכיין ש - - -

אבל מי מנהל הפרויקט?

שחר בר חן.

סליחה, אני שואלת, בסדר?

אוקיי, בבקשה. תודה.

אנחנו רק תיעוד של ההכשרה שלו - - -

אחר כך. נגיע לזה. עוד מעט נגיע לזה.

סליחה, בואי, בסדר? את תטרחו. יש פה מי שמנהל את הדיון. אתם יכולים לנוח, להקשיב, תקבלו את רשות הדיבור, הכל בסדר.

תודה.

בבקשה.

רק כדי להוסיף לדבריו של אבי, אנחנו פועלים בהתאם לקריטריונים ולהנחיות משרד החינוך בכל ההיבט של התהליך של מתן השירות, מרגע קבלת הפניה שאנחנו מקפידים שהפניה תגיע מבית הספר, שהוא בעצם המסגרת החינוכית האחראית על הילד, על חינוך הילד, על תכנית הלימודים שלו; ובשיתוף פעולה איתם לבנות תכנית מותאמת בעצם לצרכים של הילד. כשאנחנו עושים את זה, כמובן, כל צוות המורים וצוות הפרה-רפואי וסייעים חינוכיים, בהתאם, כשהמטפלים הפרה-רפואיים והסייעים החינוכיים הם רק בחינוך המיוחד לילדי החינוך המיוחד, תוך באמת שמירה – וזה משמעותי וחשוב – שמירה על קשר שוטף עם המסגרת החינוכית.

קורה והמסגרת החינוכית לא מכירה את הילד, אנחנו מכניסים אותה לתמונה עד כדי ביקור בית וההתחלה של ליווי שלהם.

האתגרים שעומדים בפנינו היום, בעצם הרבה מאד צרכים למורים של חינוך מיוחד לאוכלוסייה, מתרבה האוכלוסייה של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, סיעודיים מורכבים, שנדרשים בעצם למענה והתמחות בתקשורת תומכת חלופית, כולל אבזור מתאים וכולל הכשרה מתאימה, כדי לקדם אותם.

כיוון שיש לנו מדי פעם קושי במקום הזה, אנחנו מציעים ואנחנו עובדים על זה עם משרד החינוך, עם האגף המתאים, לנסות להגיע לאישור להעסיק בעצם מתמחים בהוראה בשנת ההתמחות שלהם, לעבוד איתנו בתחומים האלה, בחינוך המיוחד, וגם לעודד הכשרה מקצועית לתחום הזה, בעיקר בפריפריה, בחסר. וזה מחסור ברמה ארצית, זה לא משהו נקודתי שלנו.

כך גם מורים למקצועות המבוקשים מאד, בדרך כלל לשיעורי פרטיים ולתגבור, זה באנגלית, מתמטיקה ומדעים. אנחנו פתחנו בשיתוף פעולה עם משרד החינוך, עם המפמ"רים, עם המדריכים האזוריים, כדי לגייס את המורים באזורים האלה, כשהם מבוקשים מאד גם בשוק הפרטי. זאת אומרת המורים שמלמדים בבתי הספר, נדרשים לשעות אחר הצהריים בשוק הפרטי, שלא על ידי הילדים שלנו, לא כל שכן אנחנו.

תחומים שלוקים בחסר באופן כללי.

באופן כללי ובכל הארץ. אני מראה פה מגמות שהן מגמות ארציות, שאנחנו בעצם נתקלים בהם גם, בקשיים האלה.

הם לא אמרו שהם מביאים מורים ל - - -

סליחה, סליחה. תרשום את הכל, תהיה לך זכות לשאול.

מטפלים פרה-רפואיים, כנ"ל, אנחנו יודעים שבדיסציפלינות מסוימות, כמו קלינאיות תקשורת, יש חסר. אנחנו באמת גייסנו הרבה מאד ואנחנו ממליצים שבפריפריה, אולי אנחנו מנסים לעשות בעצמנו איזה שהוא שיתוף פעולה עם משרד החינוך והות"ת, כדי לעודד הכשרות מקצועיות; וכרגע פתחנו קצת בשיתוף פעולה עם מוסדות לילדים מורכבים, כדי לראות איך אנחנו נעזרים בכוח האדם שלהם במקביל.

שאלה רגע לפני שאנחנו עוברים הלאה. באתגרים שאת מציגה פה בעצם על ילדים עם צרכים מיוחדים, מקצועות שונים שנדרשים, אתם בעצם מקבלים דיווח על הילד לגבי הצרכים שלו, או שאתם מאבחנים את הצרכים? איך את יודעת שילד נדרש לחינוך מיוחד או לטיפול כזה או אחר?

בית הספר, באמצעות טופס הפנייה, מציין שזה ילד של חינוך מיוחד. הצעד הראשון שאנחנו עושים זה תקשורת עם יועצת בית הספר.

זאת אומרת שאת כל המידע המקצועי אתם מקבלים בעצם מאנשי המקצוע, שאומרים לכם בדיוק מה צריך וכמה ואיך.

אנשי המקצוע הם של בית הספר ומשרד החינוך.

אוקיי.

והמתי"אות, שאמורות בעצם להכיר את הילדים ולטפל בהם, ואנחנו עובדים במין משולש כזה, של קשר - - -

אתם מקבלים פרופיל ואתם צריכים לתת מענה בעצם לפרופיל שאתם מקבלים.

נכון. הרבה פעמים זה נבנה תוך כדי, כי לפעמים הילד לא נמצא בבית הספר כבר תקופה ארוכה, עבר ממסגרת למסגרת. למשל מבית ספר יסודי לחטיבה או מחטיבה לתיכון וצריכים להכיר אותו, אז צריכים לבנות מחדש את פרופיל הלימוד הפדגוגי שלו. עושים את זה ביחד.

ביחד עם אנשי המקצוע. אוקיי, תודה.

אנחנו עוסקים יחד עם משרד החינוך בכל נושא העלאת המודעות לשירות ולתנאי הזכאות ושיתופי פעולה עם עמותות ומרכזים חינוכיים בבתי החולים, כדי שיביאו למודעות שילד, אם הוא יוצא מבית החולים ולא חוזר לבית הספר תוך פרק זמן קצר, שיידעו על קיום השירות.

יש עדיין חסר במודעות ואנחנו ביחד עם משרד החינוך, יד ביד, עשינו הרבה מאד פעולות, רואים לזה פירות והיד עוד נטויה.

העלינו פה סוגיה נוספת, שזה הילדים שיושבים בבית על רקע נפשי, מהחינוך הרגיל. על פי המכרז ילדי החינוך הרגיל אינם זכאים לטיפולים פרה-רפואיים, כך גם לא טיפולים רגשיים, והרבה פעמים פונים אלינו הורים בבקשה לטיפול, לעזרה, כי בקהילה אין להם את העזרה הזו גם והתורים מאד ארוכים לקבל עזרה ציבורית בתחום בריאות הנפש בטיפולים הרגשיים, ואנחנו רוצים לבחון יחד אישור מתן טיפולים רגשיים גם לילדים האלה.

בסך הכל אני יכולה לומר שלאורך כל השנה אנחנו נמצאים בדיאלוג מתמיד ופורה, יד ביד עם אנשי האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך. דנים ביחד גם בקשיים וגם בהצלחות, לומדים ביחד ומקדמים ומשפרים את השירות.

אוקיי, תודה רבה. אני רוצה מכם לעבור לרחלי אברמזון, משרד החינוך. אהלן. רחלי, יש כמה דברים בתוך הסיפור הזה שאני רוצה להבין.

ראשית, היה לי מאד חסר ואני נגעתי בזה, בכל הנושא של מסד נתונים. זאת אומרת אני בסוף בסוף רואה את משרד החינוך כאבא ואמא של הילדים האלה וזה לא משנה מי הגוף שמסייע לנו בעצם לתת את השירותים. האם התחיל איזה שהוא תהליך של בניית מסד נתונים כדי ש-once היו כללים, היום זה "קדימה מדע", מחרתיים – אני מאחלת לכם את כל ההצלחה בעולם, כן? אבל אנחנו לא יודעים מה קורה. מחרתיים זה מישהו אחר. איך אנחנו יודעים לשמור בעצם על הנתונים כך שזה יעבור יותר חלק ממה שאנחנו חשבנו בתחילת הדרך.

חד משמעי. אחת התובנות שהיו לנו מתוך המעבר מזכיין לזכיין, הייתה באמת לחדד את המעקב ואת הבקרה שלנו כאגף, על ההתנהלות של אותו זכיין שפועל ועובד בשטח. ולכן אנחנו התחלנו בבניית מסד הנתונים הזה, כשאנחנו דרשנו בעצם אחת לחודש דיווחים שוטפים על כל נתוני התלמידים שמקבלים את השירות.

מתוך האגף מינינו את גברת חיה הראל, שיושבת כאן לצדי. היא הממונה על חוק ילדים חולים באגף ואליה צמודה גם מדריכה נוספת, שיושבות לישיבות סטאטוס קבועות גם אל מול נציגי "קדימה מדע", אל מול שחר, ובדיקת הסטאטוס לגבי כל תלמיד ותלמיד אחת לחודש, באופן קבוע.

זאת אומרת שמשרד החינוך בעצם מעביר לגוף המפעיל - לצורך העניין במקרה הזה "קדימה מדע" - את התקנים שהם שצריכים בעצם להעניק. אם זה מספר שעות לכל ילד, מקצועות שצריכים להילמד. זאת אומרת אתם אלה ש - - -

זה היה במסגרת המכרז. כן. זה היה גם קבוע במסגרת המכרז. יחד עם זה אני רוצה לציין שתכנית לילד נבנית באופן אישי. זאת אומרת צוות בית הספר, שהוא בעצם מחויב פדגוגית, הוא ונציגת מומחית התחום במתי"א לילדים חולים, הם אמורים בעצם להוביל את התכנית האישית לילד ולהתאים את החליפה הזאת על פי הצרכים שלו. ומכאן, נציגי "קדימה מדע" יושבים יחד איתנו, כדי לתת את השירות וכדי לתת את המענה.

כל הצד המקצועי, אני בכוונה רוצה להבין את זה כדי שאנחנו נוכל להתייחס לזה גם בהמשך הדיון.

חד משמעי.

כל החליפה המקצועית בעצם נבנית על ידי אני מקצוע בפיקוח שלכם, כי את אומרת שאתם שם כדי לבנות את זה, ואתם בעצם מעבירים את הנתונים לגוף המפעיל, כדי שהוא ייתן את השירות על פי המכרז.

כן. הם שותפים יחד עם הצוות שיושב ובונה את התכנית. הם מזהים את הפרופיל של אותו תלמיד. הם בודקים מה הם הצרכים שהוא צריך לקבל ועל פי זה מתחיל להינתן השירות. אז זה מבחינתנו, אוקיי?

דבר נוסף שאני מבקשת לומר, זה שבעצם גם מבחינת האגף, אנחנו מקבלים את כל הנתונים והם נבדקים, גם אם לנו יש שאלות. עכשיו, חלק מהפניות שמגיעות אל האגף, כמובן מיד מועברות חזרה. יושב הצוות שלנו עם צוות "קדימה מדע", לנסות ללבן את הבעיה או את הסוגיה שעלתה או הגיעה אלינו, וכך אנחנו ממשיכים להתקדם. כשבעצם אנחנו נמצאים כמעט בקשר יומיומי עם הזכיין, עם התכנית ועם המעקב אחריה.

אוקיי, תודה רבה רחל. יש לי רק עוד נקודה אחת. אנחנו בטח נתייחס אליה גם בסוף הדיון בנוגע להמלצות. הגיעו מספר פניות לגבי הנושא של הנגשת המידע. זאת אומרת התחושה היא, אגב לא רק בתחום הזה, שהרבה פעמים הציבור לא באמת יודע למה הוא זכאי. זה נכון לגבי הסיפור הזה, זה נכון גם לגבי מקרים אחרים.

והשאלה היא איך אתם נערכים כדי שהמידע הזה באמת יונגש לציבור הרחב, לציבור ההורים הרחב, באופן כזה שלא ייצור אחר כך תחושות של תסכול או מרמור שכן קיבלו או לא קיבלו את מה שמגיע להם וזה ייכנס לתוך איזו שהיא פרופורציה של מידע.

אז קודם כל עוד רגע חיה הראל, שהיא הממונה על חוק חולים תפרט את הנוהל ואיך אנחנו מנגישים את המידע. דבר שני אני רוצה לומר שאנחנו עדכנו את כל ההנחיות לגבי הזכאות של הילדים וזכיותיהם של הילדים החולים, גם אלה שחולים בביתם וגם אלה שנמצאים במסגרות אשפוז בבתי חולים, וגם אלה שחוזרים אל המסגרת החינוכית אחרי שהם היו בבית, שהו בבית וחזרו חזרה למסגרת. זה נמצא באתר - - -

המידע נמצא היכן? אה, באתר?

זה נמצא באתר משרד החינוך, נגיש - - -

זה לא מידע שלם.

שנייה רגע. אנחנו נבדוק. סליחה רגע, זה לא בעיה עכשיו גם להיכנס בזמן אמת, אתם יודעים, בעידן הטכנולוגיה, ולראות אם זה שם או לא. זה נגיש באתר משרד החינוך?

במשרד החינוך, הנחיות - - -

באתר האגף.

ועכשיו חיה תפרט על דרך ההנגשה שאנחנו - - -

רגע, זה מופיע בחוזר גם? זה מופיע - - -

זה מופיע גם בחוזר מנכ"ל וגם בנהלים ותקנות שאנחנו צריכים לעדכן אותם כל פעם.

הורים קיבלו דבר כזה?

שנייה רגע, אני אתייחס, שנייה. זה מופיע בחוזר, זה מופיע באתר, נכון?

כן.

יש דרך לדעת, לדעתי כן, אבל בואו תעזרו לי רגע לחשוב, דרך מוסדות החינוך, לצורך העניין מוסד חינוכי יודע מתי ילד נמצא במצב של מחלה וצריך טיפול. האם הם שולחים להורים בעצם מסמכים לגבי הזכאויות שלהם?

חוזר המנכ"ל מגיע לכל בית ספר.

זה דרך בתי הספר? הם לא מעבירים להורים. אף הורה לא יודע.

רגע, סליחה, הרי אם תדברו ביחד ממילא לא נוכל לשמוע, אז השיח לא יהיה אפקטיבי. אז בואו ננסה לדבר אחד אחד. מה שלא בסדר אנחנו נתקן, אנחנו פה בשביל לעשות טוב, אז בואו נעשה את זה ברגוע. בבקשה.

כל בית ספר בארץ, לכל מנהל בית ספר הגיע חוזר המנכ"ל שמדבר על נוהל של מתן מענה לתלמיד חולה, בכל הפאזות, גם בבית החולים, גם בביתו וגם בחזרה ללימודים. חלק מהאחריות של מנהלי בתי הספר, זה להביא את הדברים לידיעת ההורים. להביא את הידע מה קורה כשהילד חולה בביתו, מה מגיע לו, למי צריך לפנות. יש להם את הטפסים, יש להם את הנוהל עם תרשים זרימה מיוחד, שנכתב בו. בתרשים הזרימה יש קיצור של כל הנהלים וחלק מהאחריות של מנהל בית ספר שיש לו ילד חולה, זה להנגיש את המידע הזה להורים.

במקביל, בכל בתי החולים בארץ יש לנו את הקשר עם מנהלי בתי החולים מתוקף החוק, ועם מנהלות המרכזים החינוכיים, ומופיע שם במחלקות דף שמדבר על זכויות הילד החולה. אני עוברת בכל בתי החולים בארץ בוועדות היגוי. בכל בית חולים שאני מגיעה, זה תלוי שם. ישנו דף מיוחד, ישנם ילדים שהם לא מאושפזים, אלא רק מגיעים לטיפולים אמבולטוריים. גם לשם. למשל היה לנו דיון עם האגודה להמופיליה. זה ילדים שהם מעט מאד מאושפזים, אבל הם מגיעים הרבה מאד. ישנו דף שמחכה להורים והצוות הרפואי - - -

הצוות הרפואי מקפיד לתת את זה? זאת אומרת once הגיעו הורים לא קיבלו מידע, אני רוצה רגע להבין מבחינת הכרוניקה של הדברים.

כן, אוקיי.

למי אנחנו צריכים בעצם לפנות? זאת אומרת אם אני עכשיו כראש ועדה רוצה לוודא שבאמת יקפידו על הנושא הזה של העברת מידע או הנגשת מידע להורים על הזכאויות שלהם, איפה אני צריכה לשים את האצבע?

כשזה בבית החולים והילד מאושפז, זאת מנהלת המרכז החינוכי ויש לה את הדפים ויש לה את כל חוזר המנכ"ל. כשזה בבית חולים בטיפול אמבולטורי, זה הצוות הרפואי או העובדת הסוציאלית.

איך אנחנו יכולים לפקח שהם מקפידים על הנושא של הנגשת המידע?

אני לא רגולטור של בתי החולים. אני רק יכולה להיות כל הזמן בקשר, כמו שאני - - -

של החוק, מה זה - - -

רגע, שנייה, סליחה, סליחה.

אני יכולה להיות בקשר בוועדות היגוי. בכל בתי החולים, 30 מרכזים חינוכיים יש לנו, 40 בארץ. בכל ועדת היגוי עולה הנושא של הנגשת מידע להורים ודף מוכן להורים ו - - -

את הדף המוכן אתם מעבירים בעצם לבתי החולים?

כן. אני כתבתי אותו ואני העברתי אותו לכל בתי החולים. כן.

המציאות היא שעד היום אני לא זכיתי לקבל דף כזה.

שאלת הבהרה.

חברת הכנסת מיכל רוזין הצטרפה לדיון ואני מאפשרת גם לשאול שאלות, בבקשה.

שאלת הבהרה. הגננות והמורות, מורים בבתי החולים הם תחת משרד החינוך, הם לא תחת משרד הבריאות.

כן, כן, וישנה מנהלת - - -

למה צריך ועדת היגוי? אם מורה - - -

לא, ועדת היגוי היא בחוק.

בסדר, אבל היא עצמה צריכה לדעת להנגיש להורים את המידע.

היא יודעת. היא יודעת את זה, אבל שאלה אותי - - -

לא, אבל אני הבנתי - - -

שאלה אותי יושבת הראש - - -

רגע, שנייה, אני לא שואלת באוויר, אני יודעת, לכן אני שואלת. האם אותן מורות גננות יודעות להנגיש את המידע הזה להורים, כי ממה שאני שמעתי, זה לא מונגש. כלומר, בבתי חולים לא מדברים עם ההורים על הדברים האלה, משחררים את הילד. הגננת, המורה לא אומרת תקשיבו, עכשיו כשהילד משוחרר והוא צריך להיות בבית, שימו לב, מגיע לכם ממשרד החינוך כך וכך וכך.

אוקיי. אז אני מניחה שאליך הגיעו תלונות של אלה שלא קיבלו, ואני מקבלת טלפון מבית החולים, מאמא שיושבת ליד הילד ואומרת אנחנו בעוד שבוע משתחררים, הודיעו לנו היום מה הזכויות שלנו. איך אנחנו יוצרים את הקשר? אמרתי לה יפה, טוב שאת מתקשרת, כי אם תצרי עכשיו את הקשר עם "קדימה מדע", כשהוא ייצא הביתה כבר תהיה התארגנות. אז יש כך ויש כך, בוודאי. אני מודעת לזה.

אנחנו נצטרך לחדד את הפיקוח על הנגשת המידע. זו סוגיה שנצטרך לטפל בה.

כן, אוקיי. למה התייחסתי למנהל בית החולים? משום ששאלה אותי יושבת הראש איך זה נעשה. חלק מהעשייה זה המפגש עם מנהל בית החולים, שמדבר גם על הנגשת מידע להורים. כן.

חשוב ואני רוצה לציין שאנחנו גם רואים עלייה במספר הפניות בכל חודש, ואני מקבלת לא פעם לאחרונה, כבר די הרבה זמן, פניות וטלפון ישיר ממנהלות המרכזים החינוכיים בבתי החולים.

שהן בעצם מעבירות את האינפורמציה למשפחות שמבקשות.

כן, הן אומרות עומד לצאת ילד, ונותנות את ה - - -

כן, צריך באמת לחדד את הנושא של הנגשת המידע.

סליחה, אם אפשר.

מי אדוני?

אני ד"ת, אבא של ילד. הבן שלי היה מאושפז שלוש שנים ומחצה בבית החולים שיבא תל השומר, בית חולים מכובד, בעל שם. מעולם לא ידענו על השירות הזה, הם עוד לא היו אז. שמענו את זה - - -

הם עוד לא היו אז. זה לפני שלוש וחצי שנים, חשוב שזה יירשם.

לא היו אז. ועד עצם היום הזה, אנחנו שמענו את זה מקליינט שלי, מפציינט של אשתי, שהוא מורה היה בארגון הקודם - - -

לא קיבלתם במשך שלוש שנים שירות?

שום דבר.

10 שנים לא קיבלנו מידע.

כלום. עד עצם היום הזה אנחנו בשיחות עם הגברת אברמזון. שום מידע מה הזכויות שלי. אני הכל מלקט מהאינטרנט. זה המצב. ברוך השם הבן שלי לא מאושפז היום.

רגע, לא, זה שאתה אומר שאתה מלקט מהאינטרנט, מאיפה? מאתר משרד החינוך?

לא. מקבוצות ווטסאפ, מקבוצות פייסבוק, מכל מיני מקומות. לא מ"קדימה מדע", לא קיבלתי עד עצם היום הזה.

טוב, אתה מדבר על 10 שנים אחורה גם, אתה לא מציג את זה. בואו לא נשים אצבע.

לא, לא, לא, גם היום. נכון, נכון, סליחה - - -

10 שנים - - -

אני אומר נכון להיום, לדקה הזאת שאני מדבר, לא קיבלתי לא מהקבלן שנותן את השירות, שום דף, כמו שכל קבלן נותן לך מה אתה אמור לקבל - - -

לא, אבל הגוף המפעיל לא יכול לפנות כי הוא לא יכול להכיר אתכם, אלא אם כן אתם פונים.

דבר ראשון מה הזכויות שלי, מה אני אמור לקבל.

אוקיי, בסדר, אני רוצה רגע לעשות סדר. באמת, אני בכוונה עושה סדר בדיון. תקשיבו, אני אומר ביושר, קיבלתי לא מעט פניות. בדקתי כל פנייה בפינצטה. כל פנייה לגופו של ילד וילדה, בדקתי. אני יודעת גם על חלק מהנוכחים פה בדיוק כמה שעות קיבלו, מי לימד אותם, מה היו ההשגות, איפה התסכול, הכל, הכל, הכל. בסדר?

רק הערה שהמידע יהיה יותר נגיש.

חשובה ההערה, אבל חשוב לי גם שאנחנו נדייק את הדברים אם אנחנו באמת רוצים לטפל בהם ולא לפעול מהבטן.

כן, נכון, זו הערה מכיוון בונה, שיהיה דף זכויות שכל הורה יכול לגשת ולהבין, כמו בכל דבר.

מסכימה. מסכימה.

לא מנהל בית החולים - - -

אני הבנתי, שנייה. בואו רגע נשים נקודה.

מנהל בית החולים עסוק ותפוס. אנחנו היינו בטיפול נמרץ. אין לו זמן לזה.

שים נקודה. חברים, בואו נשים נקודה.

אין להם כוח אדם לזה.

אתה לא תקבל רשות דיבור אחר כך, חבל. אתה לוקח על חשבון הזמן שלך.

סליחה.

אני בכוונה שמה נקודה כי חשוב מאד לחדד את הנושא הזה. אנחנו נטפל בנושא של הנגשת המידע, נחשוב ביחד איך אנחנו עושים את זה יעיל יותר, בסדר? זו נקודה אחת.

הדבר השני, חשוב לדעת שהגוף המפעיל, ולא משנה מי הוא, גם לא טללים לצורך העניין לפני כן, אתה מדבר גם לפני 10 שנים ו-3 שנים וגם לא "קדימה מדע" - לא יכולים לדעת על "קיומכם" אלא אם כן נערכת פנייה ולכן מאד חשוב שאנחנו נדע להנגיש את המידע להורים, כדי שההורים יוכלו לבצע את הפנייה וזה בעצם ההליך המקובל.

בבקשה, רחלי.

אני רוצה לחדד בבקשה. קודם כל כל המידע, אז אני לא יודעת על פייסבוק או לא פייסבוק, אבל כל המידע נמצא באתר המשרד, באתר האגף לחינוך מיוחד, כך שכל מי שמבקש ושואל את השאלה איפה אני יכול למצוא את המידע הזה, אז זה ברור - - -

איך הוא ידע שיש מידע כזה? איך הוא ידע?

הוא גם מידע חלקי.

הורה שהילד שלו חולה חושב על זה שמשרד החינוך - - -

הדבר הנוסף - - -

לא, רגע, בואו חברים, שנייה רחלי, ברשותך. השאלה של איך הוא ידע איפה לחפש את המידע, אז בואו רגע נשים את הדברים. חלילה קורה משהו - - -

לא כולם נמצאים באינטרנט ומחפשים - - -

שנייה רגע. מיכל, אבל גם אף אחד לא יכול לדעת שפלוני אלמוני עכשיו בתוך בית ספר, נמצא בסיטואציה כזו או אחרת, אלא אם - - -

המורים יודעים, המנהלת יודעת, היועצת יודעת, בתי החולים יודעים. יודעים.

אוקיי, יפה. מיכל, שנייה רגע. סליחה, אני רוצה להשלים משפט. דיברנו על הנושא של הנגשת מידע, סגרנו את הנקודה הזאת מקודם. Once בית ספר יודע שילד נמצא במצב של מחלה, הוא צריך להנגיש להורים את המידע. הילד מגיע לבית חולים, אנחנו נקפיד שבבתי החולים זה יהיה נגיש יותר. דיברנו על זה, סגרנו את זה.

דבר נוסף, בואו, גם הורים, אנחנו אנשים גדולים, אנחנו נמצאים בסיטואציה מסוימת, קרה ולא הגיע אלינו המידע, אנחנו לא מרימים ידיים. אנחנו יכולים לפנות, יש משרד חינוך, יש מורים. יש מורים לילדים האלה, יש מנהלת בית ספר, יש מוסד חינוכי. יש את משרד החינוך. אז לא כולם באינטרנט, אבל בואו גם אנחנו ניקח אחריות ואתם יודעים מה, ולו בשביל להגיד חברים, אנחנו נמצאים בסיטואציה הזו כבר X זמן, אף אחד לא פנה אלינו, המוסד החינוכי צריך לתת את הדעת.

אז אני חושבת ששיתוף הפעולה הוא מאד חשוב ואני מסכימה – אני חוזרת לנקודת הפתיחה – אני מסכימה שאנחנו צריכים להיות יותר ערניים כמערכת ולהנגיש את המידע עוד לפני שההורה נכנס למצוקה הזו, אבל בסופו של דבר אפשר לקיים גם את הדיאלוג הזה.

אפשר להעיר איזו הערה קצרה בדיוק בנושא הזה?

מי אדוני? שם.

אני מורה לשעבר, המפוטר הראשון של "קדימה מדע". נגל פנחס, אני יש לי דיבור, אבל אני רוצה להעיר בנושא הזה משהו ספציפי. אני עובד 9 שנים עם ילדים חולים ומדברים על חוזר מנכ"ל. חוזר מנכ"ל בדרך כלל, מנהלת לא מסוגלת בכלל לקרוא. בדרך כלל זו חוברת כבדה או חומר - - -

אני מוחה על ההערה הזו, כי חוזרי המנכ"ל נועדו כדי שיקראו אותם ואני מוחה על כך שמנהלת, עם כל הכבוד לך, לא מסוגלת לקרוא חוזר מנכ"ל. אוי ואבוי אם הם לא קוראים את זה.

לא, לא, זה לא שהיא-. תתני לי לסיים ואז תביני בדיוק על מה אני מדבר.

הם לא קוראים. אין להם את הזמן לקרוא.

בגלל העומס שיש בבתי הספר, היא מעבירה את זה לאחת הפקידות הבכירות, שתדווח לה מה יש שם הדברים החשובים. זה פשוט עניין פרקטי. הדברים האלה במשך 9 שנים, רוב המורים, רוב היועצות, פשוט מה שאמרו פה, לא יודעים על השירותים.

הבנו את זה. מחדל.

רגע, שנייה.

לא, לא, אני לא חוזרת אחורה. הבנו את זה. זה משהו שאנחנו צריכים להתייחס אליו ולתקן אותו. יטופל. זו הנקודה הראשונה שסגרנו.

שנייה, עוד נקודה באותו נושא. הדרך שטופלה על ידי הזכיין הקודם הייתה, בתחילת שנה מורים שהיו בתוך הפייפליין, ניגשו לבתי הספר שהיו באזור שלהם, בתחום האחריות שלהם ורעננו את הזיכרון ורעננו את המידע, טפסים, תכניות חדשות, כל דבר שהוא – בבית הספר.

אסור להם.

בשנה האחרונה זה לא נעשה, אבל אני אומר לפני כן זאת הייתה - - -

שמך עוד פעם.

פיני.

פיני, אנחנו פוגשים פה הורים ש-10 שנים לא ידעו מה הזכויות שלהם, בסדר? אני מסכימה איתך לחלוטין שאנחנו חייבים לטפל בנושא הנגשת המידע. אני חושבת שהמשרד איתנו, מבין את המצוקה. אנחנו נחשוב יצירתית איך אנחנו הופכים את זה ליעיל יותר. זאת נקודה ראשונה לסיכום, אני אפילו מקדימה את המאוחר. יטופל. נעשה את זה הכי טוב שאפשר. אני מקווה שכשנשב פה בעוד שנה, אז אנחנו נוכל לשמוע שיש שיפור גם בעניין הזה. אני מקווה שיהיו פחות חולים.

התייחסות נוספת של משרד החינוך, לפני שאנחנו עוברים לדוברים נוספים? בסדר כרגע? אוקיי.

יש לי פה את ש"ר. בבקשה.

טוב, שומעים? אני אמא של ניצן רכבי, ניצן היא כיום בת 14, היא בכיתה ח'. היא לומדת בבית ספר לחינוך מיוחד און בצהלה. היא נולדה עם תסמונת גנטית, שעם השנים אנחנו פחות או יותר מגלים מה היא צופנת בחובה. בעיקרון - - -

ברשותך, רק בואי נחשוף פחות פרטים, פשוט שלא יהיה לנו עניין עם הפרוטוקול. בסדר? בשבילך פשוט.

אוקיי, אין בעיה. פשוט, בסופו של דבר היא הולכת לבית ספר של חינוך מיוחד והסכנה שנשקפת לה היא בעיקר בהידבקות במחלות ולכן היא יומיים בשבוע, בין יומיים לשלושה – מקבלת לימודים בבית ובשאר הימים היא הולכת באופן חלקי, עד השעה שתיים, לבית הספר.

אני חייבת להגיד שאני הייתי מאד בחששות בשנה שעברה. פתאום אמרו לי מחליפים את טללים, אחרי שהיינו עם טללים 13 שנה או 10 שנים, מגיל 4, ואני הייתי מאד בחששות ומאד כעסתי ואמרתי למה באמצע השנה וזה לא פייר וזה לא הוגן.

ואני חייבת להגיד שהמעבר מבחינתי לפחות, ואני מעידה רק על עצמי, היה יחסית חלק. אני מאד חששתי, אבל בסופו של דבר כל מה שהובטח לי התקיים, המורים שעבדו איתה, וכבר נבנה קשר והייתה היסטוריה של עבודה, נקלטו ב"קדימה מדע" בצורה חלקה, עד כמה שאני יודעת. הם התבקשו להגיע, הם עברו ראיון והתקבלו לשם בתנאי שכר דומים, עד כמה שידוע לי, אולי אפילו יותר טובים. אני לא בטוחה, אבל הם לא נפגעו. מה שבטוח זה שהם לא נפגעו והן היו מאד מרוצות.

הם המשיכו לעבוד באמת בשמחה והרצף נשמר, שזה דבר שאני מאד חששתי ממנו, והשנה הזאת גם כן המשכנו עם אותן מורות וקלטנו עוד מורה, אבל הכל בסדר והמשיך ולא הייתה שום פגיעה לא רגשית ולא מבינה של הלימודים.

דבר שני שקיבלנו ממש במתנה. יום אחד התקשר אלי מיטל ושאלה אותי אם אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להיעזר במרפאה באומנות, שזה מה שלא היה תחת הטיפול של טללים עם הפרה-רפואי. אני מאד שמחתי, כי בעיקרון ניצן יושבת בבית כשהיא חוזרת, מהשעה שתיים כשהיא חוזרת מבית הספר היא בעיקרון בבית, עם אייפד, אייפד, אייפד. כמה אפשר אייפד? אז מאד שמחתי. אז עכשיו יום בשבוע מגיעה אלינו מורה של "קדימה מדע", מרפאה באומנות ועובדת איתה. זה מקסים.

זהו, בעיקרון תמיד יש. אני הצלחתי ליצור קשר, תמיד חזרו אלי, כלומר אין בעיה של - - -

ברצף במעבר בעצם מזכיין לזכיין, אתם הרגשתם איזה שהוא - - -

זה לא היה נעים כי היה המון חוסר ודאות והיו חששות - - -

לא בחוסר הוודאות. מבחינת הפרקטיקה, בתכלס, הילדה קיבלה בעצם את מה שנדרש באופן רציף?

כן, זה היה בסדר גמור, ממש, מאד חלק.

אוקיי.

שזה היה החשש הגדול שלי. ועוד קיבלנו את המרפאה בעיסוק. מבחינת נגישות וזמינות אז אין בעיה, כלומר תמיד הצלחתי לתפוס אותם, שזה דבר שעם טללים גם תמיד היה אפשר להגיע ומאד חששתי שעם משרד החינוך וגוף גדול ו"קדימה מדע", שאין עם מי לדבר ולא חוזרים. היו מאד בסדר. אני יודעת שחוזרים אלי, חוזרים למורים אם הם צריכים משהו.

אוקיי, תודה רבה.

רק עוד דבר. שגם אני יודעת שזה התחיל בשנה שעברה, כאשר קצת אחרי שנכנסו יצרו קשר עם בית ספר ודיברו עם היועצת, דיברו עם היועצת בעיקר והם בקשר גם עם המורים שעובדים עם הילדה.

טוב, זה הם נדרשים כי הם מספרים פה שיש פה בעצם קשר רציף - - -

כן, אני רק רוצה להגיד שזה מתקיים וזה מגיע אלי דרך בית ספר, שאמרו לי. דיברו איתנו מ"קדימה מדע" והמורים אומרים לי שיש מין רכזים אזוריים אני חושבת, שמשוחחים איתה. כלומר זה לא שהמורה הוא לבד בשטח, מנותק, אלא יש כן פידבק ויש תמיכה וקשר גם עם בית הספר וגם עם המורים של "קדימה מדע".

אוקיי, תודה רבה. אני חושבת שזה ברור. יש לי שאלה רק באמת שעולה מתוך הדברים ופספסתי קודם – סוגית המורים. משרד החינוך בעצם מפקח, יודע מי המורים שנכנסים ומלמדים במסגרת התכנית? הדברים בעצם נעשים בשיתוף אתכם, יש לכם מעקב?

את הגיוס מגייס "קדימה מדע". אבל יש תנאי סף של מי הם המורים ה - - -

אוקיי, שמשרד החינוך קובע אותם?

כן, הם נמצאים במכרז.

מי קובע את תנאי השכר?

גם. הם נמצאים בתוך המכרז.

גם בתוך המכרז? זאת אומרת הדברים הם מאד ברורים. זה לא ש"קדימה מדע" יכולים לשלם פחות או לעשות איזה שהוא משהו? הדברים הם - - -

המכרז היה מכרז מפורסם ופומבי ונראה - - -

יש פה מורים שעבדו?

כן, תיכף אנחנו ניתן.

יש לי עוד שאלה, אם אפשר.

אחר כך אתה תוכל.

לא, להבהרה על הנקודה הזאת.

של מה? של המורים?

שמשרד החינוך ייתן תשובה.

על השכר.

לפני השכר. האם כל מורה, או יש איזו שהיא בדיקה מדגמית, לפחות של המורים שמתקבלים לעבודה על ידי "קדימה מדע", האם הם נבדקו על ידי משרד החינוך, כמו מורה בבית ספר, שהוא בא, מציע את מועמדתו לעבוד בבית ספר - - -

קוראים לזה הפרטה.

אוקיי.

בוקר טוב. ישראל 2016.

לא, זה לא קשור להפרטה.

זו הפרטה. הם הפריטו את האחריות על המורים ל"קדימה מדע". זה לא - - -

אני אביא עוד מעט כמה דוגמאות - - -

רגע, סליחה, שנייה.

זו השאלה. שמשרד החינוך ייתן תשובה על זה בבקשה.

שנייה. משרד החינוך, שוב, אני שאלתי את השאלה הזו מקודם, אני אחזור עליה שוב. משרד החינוך מודע למצבת המורים שמלמדים ב"קדימה מדע". מודע. יודע. אומרים במשרד החינוך יש תנאי סף. זאת אומרת שהם לא יכולים לקבל פחות מזה, הם יכולים לקבל רק יותר מזה.

אבל הם בודקים את זה שהם מקיימים את זה?

יש פיקוח על המורים שנכנסים?

זה מחלק מ - - -

סליחה, אני שואלת את משרד החינוך. את יושבת במשרד החינוך, גברתי? לא, פשוט שאני אדע, כי כשאני שואלת את משרד החינוך ואת עונה, אז האם את יושבת שם?

קיבלנו מורים או ללא תעודת הוראה או שזה מורה להתעמלות שלימד או כל מיני.

נגיע לזה, עזבי.

סליחה, אני לא אפריע, אתה צודק.

אל תקלקלי. את יכולה להגיד. אני לא סתם שואל את השאלה.

אז אני שואלת ומחדדת שוב, יש לכם בקרה על המורים שנכנסים לשם?

זה חלק מישיבות הסטאטוס שלנו.

אוקיי, בסדר.

אוקיי. ש"נ.

שלום, תודה.

אה, שחשבנו לרגע שהיא משרד החינוך. קדימה.

אני לא משרד החינוך ותודה לאל שאני לא משרד החינוך, למרות שיש לי תעודת הוראה, אבל אני מאד שמחה שלא.

אנחנו נחסוך את ההערה הזו מהפרוטוקול, בבקשה.

הייתי חייבת להגיד אותה. טוב, קודם כל אני רוצה רק להוסיף נקודה אחת חשובה בנושא של הנגשת מידע. החוסר בהנגשה של מידע, העובדה שיצא חוזר מנכ"ל, העובדה שיצאה חוברת הנחיות של 40 עמודים, לא אומר שהמידע מונגש. כשאני מדברת על זה שהמידע בעצם לא מונגש מספיק, זה אומר שתלמידים שניגשו-. ילדים חולים, סליחה, ילדים חולים שהגיעו – סליחה, אני פשוט מתרגשת. אני מצטערת.

ילדים שחלו ובית הספר פנה וביקש את הסיוע עבורם, או מורה שהרים טלפון לחברה, כי הרבה פעמים זה מה שקרה, כי בית הספר, כשאתה חולה שלוש-ארבע-חמש שנים, הרבה פעמים יש נתק לצערי מבית הספר וזה לא שיש חיבור גם כשהילד חולה ונמצא כל הזמן בבית. אני אומרת ממקום אישי, לא באים הרבה פעמים, ואני לא מכלילה. זאת אומרת יש בתי ספר שהם מדהימים, יש עדיין בתי ספר שלא דואגים לחיבור עם הילד, לא דואגים לזה שירימו טלפון, שיבואו יבקרו, שיביאו חומרים.

זאת אומרת אם אתה כהורה לא מרים טלפון וכל הזמן מבקש ומנדנד ומציק ליועצת ומציק לכולם, אתה לא מקבל את זה. אחד מהדברים זה שפנתה אלי משפחה, שאני לא אגיד מה הפרטים. היא אמרה שהיא מאד אובדת עצות, כי הילדה קטנה, היא מעל גיל 3 והיא מחינוך מיוחד. היא הרימה טלפון לחברה והדבר היחיד – היא שאלה אותי למי לפנות עוד, אז אמרתי לה מה זאת אומרת? אז היא אמרה לי שהחברה אמרה שמגיע 6 שעות בשבוע. אז אמרתי לה – אתם מחינוך מיוחד, תבדקי, כי מגיע לכם יותר מזה, במיוחד לאור מצבה של הילדה.

עכשיו, אני לא מכלילה, כמובן, צריך לעשות תכנית וכמובן כל זה, אבל הערנו את תשומת ליבה שמאד יכולה להיות שמגיע לה יותר, וכשהיא פנתה ושאלה שוב בחברה, אז אמרו לה אוי נכון, את צודקת. עכשיו, כמה עוד כאלה שיודעים שקיבלו רק שירות חלקי ולא אמרו להם? יש המון כאלה. עוד פעם, אני לא מכלילה, יש נכון כאלה שגם קיבלו - - -

בואי נדבר עליך. את עשית מחקר, את יודעת שיש עוד המון כאלה? כאילו באמת, לא. אני בכוונה שואלת את הדברים - - -

כן, כן, כן.

הם בתוך ההורים, הם מקבלים - - -

כי אני בפניות שקיבלתי ובדקתי, ובדקתי מול משרד החינוך, לפחות כל הפניות שאת הפנית אלי, כולל הפניה האישית שלך, לא רק שקיבלתם מה שצריך, יש גם הרבה מקומות שהם קיבלו יותר ממה שצריך, כי הם מאד לחצו והיה תסכול והם מאד - - -

קיבלו כי הם שמעו מש' שהם צריכים לקבל.

שנייה, סליחה. אמא גאה, גם אני גאה בך, אבל בואי רגע, שנייה. אני אומרת שאנחנו בדקנו - - -

אחרי שאנחנו בדקנו, קיבלנו, נכון.

כן, אבל השאלה היא אם הם קיבלו מלכתחילה או רק אחרי דרישה של ההורים, ובזכות זה שההורים מדברים ביניהם, הם מגלים מה צריך לקבל, וזה לא צריך להיות ככה.

לא, יש פה תיעוד, לפחות גם על המקרה של ש', שאגב כבר לא מטופלת, כבר לא זכאית בכלל לטיפול של "קדימה מדע".

אני כן זכאית, אבל לא של "קדימה מדע". הילד שלי הוא ילד חולה, הוא הגיע - - -

את זכאית למשהו של משרד החינוך, נכון?

רגע, אז חשוב לי פה באמת לספר. הבן שלי הוא מאד מאד חולה - - -

לא, כי אני רוצה שנדייק את הדברים, שבסוף נצא מפה קצת יותר מסודרים.

אני מדייקת. אני מאד רוצה. אני מאד רוצה, זאת הסיבה שאני כאן.

בבקשה, קדימה.

הבן שלי מגיע פחות מ-50% והיו גם שנים שהוא לא הגיע בכלל ב-10 השנים האחרונות, גם גידול במוח, עם אפילפסיה, עם לקות שמיעה וראייה. מצבו לא השתנה עד היום. זאת אומרת עד היום הוא חולה, עד היום אנחנו עם טיפול כימותרפי, עד היום עם תרופות לאפילפסיה, עד היום הילד במצב שהוא עם טיפול יום יומי בבית - - -

מה השתנה? שהוא בעצם נוכח יותר בבית הספר, נכון?

הוא מגיע פחות מ-50% לבית הספר. זאת אומרת שהזכאות עדיין קיימת. זה אומר שעדיין הקשיים שם, זה אומר שהוא עדיין ילד חולה, הוא מתאשפז, הוא מגיע לביקורות בתדירות מאד מאד גבוהה. זאת אומרת אני לא יודעת מה סיפרו לך, אני אומרת לך מה האמת.

ובתוך כל המערבולת הזאת, חצי שנה בעצם הציעו מורים שלא התאימו לילד ואני - - -

מי החליט שהם לא מתאימים לילד?

בדיקה שלנו יחד עם בדיקה של בית הספר, יחד עם זה שיש לו תכנית, שלפי התכנית אתה אמור לקבל משהו מסוים. זה לא התאים והיו מורים גם שכשאתה בא ואתה שואל, אוקיי, הילד שלי צריך למקצועות אחד, שניים, שלושה, מה אתה מלמד? אז הוא אומר אני מלמד רק מתמטיקה, אבל אני יכול לעזור לו בעוד מקצועות. אז אמרתי לו סליחה - - -

לא, אבל אתם קיבלתם בעצם מורה למתמטיקה ומורה למקצועות אחרים. את בעצם דרשת שיהיה מורה לכל המקצועות ביחד.

לא. אז רגע, אני רוצה שנייה להסביר.

זה מה שכתוב בפנייה שלך. את כתבת את זה.

רגע, שנייה. רגע.

זו התשובה של משרד החינוך.

לא. זה היא כתבה. חשוב לי להדגיש כי הותוו 12 מורים שונים במקצועות לימוד שונים. זו פניה שלה.

רגע, בסדר, שנייה. יש תכנית שבנו את זה עבור הילד. זו תכנית שעבדו איתה במשך 10 שנים. זו תכנית שבמשך 10 שנים הילד הצליח להתקדם בזכות זה שליוותה אותו דמות אחת, כשבעצם חוץ מהדמות הזאת, היו פה ושם, כשקיבלנו שעות חולים אז היה בבית הספר עוד אחד שלימד ועוד אחד, אבל זה אנשים שהכירו אותו. אלה לא דמויות חדשות, כי יש פה מורכבות שתבוא ותסביר למורה מה זה לקות שמיעה, מה זה לקות ראיה, מה זה אפילפסיה מאד מאד קשה שצריך לתת עזרה יום יומית.

להסביר מה זה אומר שהילד קשה לו לקרוא, מה זה אומר שצריך לעבוד איתו בצורה מסוימת. העבודה היא מאד מאד קשה וככל שיש ריבוי של מטפלים, וזה משהו שגם הבאנו דרך אגב גם אישור רפואי, גם אישור מהפסיכולוג - - -

כן, אבל אתם רוצים אנשי מקצוע. מצד אחד הצעקה שאני שומעת, ואני בכוונה מחדדת את זה, כי מצד אחד הצעה שאני שמעתי מכם, ההורים, עזבו רגע משרד החינוך. אני מנתקת רגע את הגוף המפעיל. מכם, ההורים. מצד אחד הזעקה ששמעתי את זה – הי, סליחה, אנחנו רוצים אנשי מקצוע ומורים שהם מוכשרים ללמד את המקצוע הזה והזה והכל, ומצד שני אני שומעת טענות על ריבוי של מורים.

הרי אנחנו יודעים שגם בתוך המערכת, אגב, גם היום בחינוך היסודי אפילו, אנחנו מדברים על פרופסיונליזציה של ההוראה, כך שמגיעים ומלמדים, במיוחד אם זה מתמטיקה ואנגלית, מורים שהם מוכשרים למקצוע. אז זה קצת יושב בסתירה.

אני מסכימה. אני ממש מסכימה איתך והיינו מוכנים מאד להתפשר. הבעיה היא, והייתה פה בעיה - - -

לא, לא צריך להתפשר, אתם צריכים לקבל את מה שמגיע לכם. אני לא מרשה לכם להתפשר, אבל בואי רק - - -

זהו, אז מה שאמרתי אוקיי, אז אנחנו מוכנים שיהיו שניים או אפילו שלושה מורים, אבל סליחה, כשמגיע מורה ואומר לי אני יכול לעזור לו ללמד בסבבה גם היסטוריה, תנ"ך ולשון ואני שואלת אותו – לימדת פעם? אז הוא אומר לא, אבל יש חומר, נקרא, נלמד בעל פה ביחד. עכשיו, תשובה כזאת לא מקובלת עלי כשהילד ניגש לבגרויות.

המורה לא נמצא פה, אז אני לא יכולה לשפוט את האמירה הזאת, וזה גם קצת שונה ממה שאת כותבת פה.

אני גם לא אמרתי את שם המורה, אז זה בסדר. זה גם יותר ממורה אחד ששמעתי פחות או יותר אותם דברים, מלמד את הילד לעבוד בעל פה. עכשיו, אתה לא יכול, זה ילד שניגש לבגרות וזה ילד עם קשיים שהם בלי קשר, עם לקויות למידה, עם בעיות, עם מחלה, עם בעיות רגשיות, עם - - -

ש', את ביקשת מורה אחד לכל המקצועות. זה גם מה שאת כתבת.

נכון, אבל מאז שכתבנו - - -

אבל מי שרוצה מורה אחד לכל המקצועות שלא לימד, ולמרות שלא בדיוק עמדו בדרישה הזו, כי התעקשו שלפחות במתמטיקה יהיה מורה מקצועי, אז מן הסתם זה כאילו מורה שאמור לחלוש על הכל.

תראי, יש תכנית - - -

צריך לבוא עם תארים של הוראה ו - - -

נבנתה לו תכנית ועל פי התכנית הזאת הגיעו הדרישות. עכשיו, התכנית הזאת בעצם ישבה במקומות שהיא הייתה צריכה לשבת, אם זה בבית הספר ואם זה בעבודה מול משרד החינוך. והם ידעו מה הילד הזה צריך, מה הקשיים שלו עם אנשי המקצוע שעבדו איתנו בחוץ, שזה אומר פסיכולוג רפואי שעבד איתו, זה אומר אנשי מקצוע שמלווים אותנו כבר 10 שנים עם פגיעה מוחית מצד אחד; מצד שני עם יכולות, שעובדה שהוא כבר עשה חצי מהבגרויות. זה אומר שעובדה שברגע שהשנה הוא קיבל את מה שהוא היה צריך - - -

אז השנה הוא קיבל את מה שהוא צריך?

אבל ממשרד החינוך.

את מרוצה ממה שקרה השנה?

מאד. קודם כל מסיבה ראשונה שהמורה אין לה את ה - - -

קודם כל אני שמחה, כי אני כל הזמן הייתי בתחושה שיש מרמור בזה.

הכי שמחה שבעולם, באמת. קודם כל המורה, אין לה את הדאגה הזאת של הפרנסה, זה אומר אני מורה קבלן, אני לא מקבל, אני כן מקבל, אני שייך פה, אני צריכה להרים טלפון. יש לה כל חודש משכורת ממשרד החינוך. זה משהו שהוא משמעותי לעומת מורה קבלן. זה אומר שאתה מגיע עם חיוך על הפרצוף - - -

טוב, אבל זה לא רלבנטי לסיפור הזה, כי המורים ששייכים - - -

זה מאד רלבנטי.

לא, זה לא רלבנטי, אני אסביר לך למה, מיכל.

זה מאד רלבנטי. את יכולה להסביר לי, אבל ההפרטה של מערכת החינוך - - -

זה לא עניין של הפרטה. גם אם מערכת החינוך הייתה, הרי אנחנו לא - - - הילדים עולים - - -

לא - - -

זה ניתן שירות פר הצורך שעולה בשטח. אנחנו לא יכולים - - -

כן, אבל השירות לא ניתן על ידי משרד החינוך, סליחה. את יכולה לחשוב את עמדתך וזה בסדר. לי יש עמדה לגבי מערכת החינוך וכל שאר השירותים החברתיים, גם רווחה ואחרים. אנחנו מפריטים את השירותים האלה לחברות פרטיות. יש פיקוח של המשרד, העובדים הם לא עובדי משרד החינוך, זה לא כמו מורה שקמה בבוקר ומגיעה לבית הספר ויש לה משכורת והיא עובדת של משרד החינוך והיא מאוגדת תחת ארגון המורים או הסתדרות המורים. סליחה, זה לא אותו דבר.

כן, אבל אי אפשר שזה יהיה - - -

זה שזה המצב ואנחנו לא יכולים כרגע לטפל בזה עכשיו, נכון. זה הנתונים, אבל אי אפשר להגיד זה לא חשוב וזה לא רלבנטי.

לא, אני אגיד שזה לא רלבנטי - - -

זה מאד רלבנטי גם לשיח שלנו.

לא, לא, לא, סליחה, זה מאד - - -

זה לא עובדים קבועים, זה עובדים שמתחלפים. הם לוקחים מורים והם יכולים לעזוב אותם אחרי חודש. זה לא מערכת החינוך שהיא מערכת קבועה, היא מערכת מסודרת. מורה שנכנס עובר את כל ההשתלמויות, עובר את כל התמיכה. יש לו בית ספר שתומך, יש לו מערכות. באמת, חברה, בואו לא נשים את זה בצד. זה לא טענה אליכם, זה טענה למדינה ולאיך שהדברים מתנהלים, מה לעשות?

חברת הכנסת מיכל רוזין, סליחה, עם כל הכבוד, שנייה. אני רוצה לומר את הדברים - - -

הם גוף עסקי, זו הבעיה. שהכנסת תשנה את זה.

סליחה, חברים - - -

אני מסכימה איתך, אני נלחמת על זה.

חברת הכנסת מיכל בירן - - -

בירן אני לא.

סליחה, רוזין.

נורא חשוב לי לסיים ולומר - - -

לא, חשוב לי לציין, אז סליחה ברשותכם, עם כל הבלגן, חשוב לי גם לשים את הדברים על השולחן. באמת, כמי שבאה מהמערכת וליבי עם המורים וחשוב לי שכולם יהיו חלק ממערכת ואני נגד התופעה של מורה קבלן, הכל בסדר והכל נכון. אבל אנחנו גם צריכים ללמוד לשים את הדברים במקום שלהם והלוואי שהמציאות הייתה אחרת. אני מסכימה איתך - - -

אבל אי אפשר להגיד שזה מנותק.

שנייה. אני אגיד למה במקרה הזה. המערכת כך או כך לא הייתה מעסיקה מורים או הייתה יכולה להעסיק מורים בצורה מוגבלת כי אנחנו לא יודעים את היקף הילדים החולים, אנחנו מדברים על אזורים שונים בארץ, אנחנו מדברים על העסקות שונות. את לא יכולה להעסיק מורה ושנייה, אל תסמני עם הראש, אני מכירה קצת את המצוקות. תאמיני לי, מהרגע הראשון שנכנסתי לכנסת והגיע הסיפור הזה, אני נכנסתי בקרביים שלו.

זה נכון לגבי הסיפור הזה, זה נכון גם לגבי מקרים אחרים בתוך המערכת, שכולם צועקים – מורי קבלן, מורי קבלן בתוך חדרי המורים ובסוף אנחנו מגלים שזה מורים של קרן קרב או כל מיני מורים אחרים. חשוב לשים את הדברים על השולחן וללמוד ולהכיר את המערכת.

במקרה של ש', אני באמת חוזרת ושואלת – את מרוצה ממה שקורה היום? כי אני מנסה להבין מאיפה היה התסכול מתוך מה שאת שלחת לי.

הבנתי. מהעובדה שבעצם חצי שנה שלחתי מכתבים, נפגשתי עם משרד החינוך, עם הסמנכ"ל אריה לוי ועם הגברת רחל אברמזון ועם חיה הראל, וישבנו ואמרנו אוקיי, בואו נחשוב רגע על פתרון יצירתי, כי בסך הכל הילד הזה רוצה ללמוד. וברגע שהוא לא לומד הוא גם ככה מנותק מהחיים הרגילים.

מה הפתרון היצירתי? אתם קיבלתם בעצם לצורך העניין עוד לפני שעברתם למשרד החינוך, אתם הייתם זכאים בתקופת טללים, אנחנו מדברים על תקופה ממושכת שאתם מקבלים סיוע, נכון? אתם בעצם קיבלתם X שעות. במקרה שלכם זה 40 שעות, המשכתם לקבל אותן - - -

40 שעות? ממש לא. אז קיבלנו 8 שעות.

לכמה אתם הייתם זכאים?

8 שעות. זה שהיום ת' מקבל יותר, זה בגלל שמשרד החינוך השכיל להבין שהילד שלי צריך לקבל יותר ובגלל שהוא זקוק ליותר, לא בגלל שהוא קיבל 8 שעות. מעולם לא קיבלנו יותר.

אתם קיבלתם 8 שעות בעבר ו-8 שעות גם - - -

היום אנחנו מקבלים 30 שעות ועוד 10 שעות שעות חולים.

אתם מקבלים 40 שעות ממשרד החינוך.

אנחנו מקבלים 40 שעות, אבל את מבינה כמה מתחים, כמה לחץ, כמה מכתבים, כמה כעס, כמה תסכול בשביל להגיע לעובדה שהוא יקבל את מה שהוא צריך לקבל. הוא צריך. אף אחד לא יתנצל על זה שהוא ילד חולה. וכל השנים, גם באמת חשוב לי להעיד, כל השנים האלה היה צריך להילחם כדי שיתנו לו את מה שצריך, כדי שיבנו לו תכנית. גם ביסודי. אומרים לי רגע, הוא צריך תכנית? אבל הוא רוב הזמן גם ככה לא נמצא. ובכיתה ז' - - -

כשזה היה מתי? היום באיזה כיתה?

היום הוא בי"ב. אני מדברת על תקופת היסודי.

אוקיי.

ואחר כך כשהיינו בחטיבה אז אחת המפקחות, לא משנה מי, אמרה לי אולי תשאירי אותו בית וזהו, למה את מתעקשת שהוא ילמד? ואמרתי רגע, סליחה, אם הוא ילד חולה אסור לו ללמוד? אני אשאיר אותו בבית?

הוא חייב לקבל את השירות, אין פה שאלה, אני לגמרי מסכימה איתך.

רק דבר אחד שעדיין חסר וזה קלינאי תקשורת, שאני עדיין מחכה שמשרד החינוך יספק. מעבר לזה, הוא מקבל כרגע את מה שצריך.

אוקיי, משרד החינוך מודע לצורך במקרה הספציפי הזה?

אנחנו מודעים לצורך, אנחנו גם מודעים להליך. אם לדייק את הדברים, מנהל בית הספר צריך להגיש את הבקשה עם כל המסמכים הרפואיים. לא הוגשו מסמכים רפואיים, אין - - -

לגבי קלינאי תקשורת.

לא הוגשו ואין לנו המלצה - - -

הוא לא יודע שהוא צריך להגיש אבל, את לא אמרת לו.

סליחה, סליחה, מה זה השיח הזה?

אבל אף אחד לא אמר לו.

שנייה, יש פה נהלים וכללים.

מנהל בית הספר, ואני לא מדברת על המקרה הזה, אבל את יכולה להקיש ממנו גם אליו.

צריך לוודא שמנהלי בתי הספר יידעו בדיוק איך להתנהל במצבים כאלה.

מנהל בית הספר צריך להגיש בקשה לשעות חולים, בליווי - - -

זה לא שעות חולים, זה קלינאי תקשורת.

לשעות חולים בליווי - - -

זה קלינאי תקשורת - - -

ש', ברשותך. היא מסבירה פה את הנוהל. אנחנו צריכים לוודא אחר כך שהנהלים האלה נאכפים. אני לא מבינה מה הבעיה. אם מישהו כשל פה, אנחנו צריכים לוודא שפעם הבאה לא יהיו כשלים. אז אני לא מבינה על מה הוויכוח. בבקשה.

מנהל בית הספר צריך להעביר את הבקשה לשעות עם תכנית התמיכה לילד, יחד עם מסמכים רפואיים. המסמך הראשון שהוא צריך להעביר זה ההמלצות הרפואיות של הצוות הרפואי שקובע מה הילד צריך. אם מוגש מסמך כזה, אנחנו שוקלים אותו ואנחנו מתאימים את הטיפול המתאים. כשהוא לא מוגש, אי אפשר לבנות את התכנית.

אוקיי. אז אני כתבתי את זה כאן להמלצות. אני אחדד את זה גם עכשיו כדי שלפחות יירגעו פה הרוחות. צריך לחדד את כל הנהלים האלה מול מנהלי בתי הספר. מנהלי בתי הספר חייבים לקחת אחריות על הילדים החולים שנמצאים במצבת הילדים שלהם. חד משמעית. והתפקיד שלנו, גם עכשיו אפילו, להוציא מסמך שמזכיר לכולם מה האחריות שלהם וכיצד עליהם לפעול במקרים של בקשה של שעות חולים, קלינאי תקשורת, או כל עניין אחר.

ומשפט סיכום, ממש קצר, אני מבטיחה דקה.

ממש לא דקה. משפט סיכום כמה שניות.

משפט סיכום כמה שניות, בסדר. חשוב לי באמת היה לחדד את הנושא של הנגשת המידע, מהסיבה שבחוזר המנכ"ל - - -

כתבנו.

לא, רגע, לא כתוב תוך כמה זמן יהיה צריך לקבל את הסיוע מרגע שהגישו את הבקשה. לא כתוב מה מגיע לכל ילד. הדברים האלה לא רשומים. זה לא רשום.

קיבלנו. אנחנו נטפל. קיבלנו. אנחנו נדאג שכל המידע יונגש, כולל הנתונים שאת ציינת. אני חושבת שזה א'-ב', ואם נתחיל שם - - -

זה כתוב ברור במכרז.

שאלת הבהרה למשרד החינוך. באיזה שפות המידע קיים באתר?

זה בדיוק מה שבאתי לשאול.

סליחה? אני מתנצלת.

באיזה שפות המידע קיים באתר משרד החינוך.

כרגע זה נמצא בעברית. זה צריך להיות גם בערבית, כי אלה שתי שפות רשמיות של מדינת ישראל. אנחנו מודעים לזה. אנחנו פנינו לאגף הפרסומים והם צריכים לתרגם לנו את זה.

האם "קדימה מדע" יכולים להגיד לנו לגבי דרישות או בקשות של הורים מתוך החברה הערבית? האם קיימות, האם הם - - -

בכלל במגזרים השונים.

זה בכלל במודעות, המגזרים מודעים ליכולת לבקש? האם יש פניות? מה אחוז הפניות מהחברה הערבית?

כן, יש לנו. 36% מהילדים הם ילדים במגזר הערבי או הדרוזי.

הם מקבלים מענים בתוך המגזר, בשפה שלהם?

בשפה שלהם, כן.

על ידי מורים שהם בעצם מוכשרים?

מורים ומטפלים וסייעים.

אנחנו תיכף נשמע אותך.

339 תלמידים.

סליחה, יש לכם רכז אצלכם דובר ערבית? "קדימה מדע"?

כן, יש לנו רכז של החברה הערבית ומתאמת של החברה הערבית.

א"ב, בבקשה.

כן, בבקשה. בוקר טוב לכולם, שמי א"ב. רוב האנשים הנוכחים פה בשולחן מכירים את אשתי בשם, שלצערי לא יכלה להגיע היום. אנחנו הורים לילד בן חמש בשם ע' שסובל מתסמונת גנטית קשה שנקראת - - -

אל תפרט, בשביל הפרוטוקול ואנחנו גם משודרים. בסדר?

בסדר גמור, אין שום בעיה. ע' נמצא בבית בעצם מהיום הראשון ש"קדימה מדע" התחילו. אנחנו במשך שנה ישבנו בבית אחרי שהוא יצא מאיזו שהיא מסגרת שנקראת מגן הלב באשדוד, שאני לא חושב שהיא פריפריה, אבל מתנהגים אליה כאל פריפריה. לא ידענו על "קדימה מדע" עד ספטמבר האחרון, עד שסוף סוף מצאנו לע' מסגרת לא באשדוד, באופקים - - -

ואז אופקים יצרו בעצם את הקשר עם הארגון?

כן. התחלנו את שנת הלימודים שם ואחרי כיומיים אחד המטפלים שבר לע' את הרגל ו - - -

מה זאת אומרת?

בשיעור פיזיותרפיה נשברה הרגל. ע' הוא עם שיתוק מוחין קשה, עם עיוורון קורטיקלי ועוד הרבה דברים שאני לא אפרט. לא ידענו על "קדימה מדע". אף אחד לא כיוון אותנו ל"קדימה מדע". חלק מהנוכחים גם פה ממשרד החינוך מתוקשרים פה במיילים שנמצאים אצלי ביד. אף אחד לא אמר לנו את זה. גם הגברת - - -

אוקיי, זה ברור.

לא משנה. שוב פעם, איך שהאדון אמר, דרך קבוצות ופורומים באינטרנט. היינו בבית החולים תל השומר, בית חולים די גדול בישראל, נכון?

לא מדברים על זה בכלל.

שום דבר.

הם לא מתעסקים בחינוך.

כי את הילד מהמקום לקחנו לתל השומר לגיבוס ולכל העניינים, אף אחד לא אמר לי על "קדימה מדע". אף אחד. והיינו שם מספיק זמן. שום דבר.

הגענו הביתה, "קדימה מדע", פנינו לגברת טלי מימון מעיריית אשדוד, שאחראית על החינוך המיוחד, עוד פעם, שום דבר. שנה שלמה ישבנו בבית. כלום. ב-20 בספטמבר נשברה הרגל.

זה מחדל של בית הספר. זה מחדל של בית הספר. חד משמעית.

בית ספר ובית חולים ומשרד החינוך.

עוד לפני שאני הולכת לבית החולים, גם, לא משנה, זה מחדל של אותו מוסד חינוכי – חד משמעית.

זה לא אותו מוסד חינוכי, של מי שמעביר את המידע למוסד החינוכי, כי שם הבעיה. אני אתמול דיברתי עם מנהלת, סיפור.

אני אתן את משפט הסיום. אנחנו נמצאים במלחמה יום יומית, קיומית על הילדים שלנו. ילד כמו שלי, שלא מטפלים בו, הוא לא צועד קדימה, הוא הולך אחורה, ואצל הילד שלי לצערי, אם הוא הולך אחורה, זה אסון.

הוא היה במערכת חינוכית באשדוד שאני, אני פעם אחת הצלתי אותו ממוות, אשתי עוד פעמיים. למה? שוב פעם, אנשים לא מקצועיים, וזה קשור למשרד החינוך.

אני כרגע פונה אליכם "קדימה מדע". ב-24 בספטמבר, אחרי שהוצאנו את הילד מבית החולים, גילינו דרך הפייסבוק על "קדימה מדע". גילינו. אחרי שהילד היה שנה ומשהו בבית, דרך המנהלת מעלי הנגב באופקים, והמשכנו את כל הדיאלוג, תה, תה, תי, תה, תה, תה. עד היום, עד היום, עד לפני שבוע לא היו אצלנו אנשים בבית.

גברת שחר יושבת לידך, היא מכירה את אשתי טוב מאד. אני שומע את כל השיחות. את אשתי זה גמר כבר כל הסיפור הזה.

יש לי פה רשימה של כל מיני מורות שהיו אצלנו בבית, אם תרשו לי אני אפרט איזה מורות פשוט הגיעו הביתה. יש לי דקה?

בלי שמות בבקשה.

בלי שמות. אין שום שם של אף אחת. אוקיי, הראשונה – מורה אחת אמרה שזה גדול עליה. אני לא רוצה להראות פשוט, הילד שלי הוא לא מוטציה והוא לא כלום. הוא ילד יפה להפליא - - -

חס וחלילה. ברור.

אוקיי? אז אחת אמרה שזה גדול עליה והיא לא מסוגלת. אני לא אציין גם את הגילאים שלהן, הן צעירות מאד. מאד. מורה שנייה שהגיעה, חסרת ניסיון. חסרת ניסיון, פשוט לא יודעת. עומדת מול הילד של ככה – מה אני אמורה לעשות?

גברת שלישית שהגיעה הייתה בפנסיה והיא העדיפה, היא אומרת שפשוט יותר כיף לה להיות עם הנכדים שלה מאשר לטפל בבן שלי.

אז בוא כבר נסכם שזה לא משנה אם הן צעירות או מבוגרות, בסדר?

לא משנה.

כי התחושה הייתה שמי שצעיר הוא לא - - -

זה כרגע אני מדבר על מורה שיקומית.

לא, לא, לא, זה משנה, זה משנה, סליחה. זה מאד משנה, כי הניסיון - --

שנייה, תן לי, חבר. אתה קוטע אותי באמצע. אני לא קטעתי אותך כשדיברת.

אני רוצה להסביר.

אתה בצד שלי, אני מבין אותך, אבל תן לי שנייה לסיים.

אני חושבת שהנקודה הובררה.

הנושא הכי כואב - - -

אני רוצה לשאול אותך. הבנתי את הרעיון, בסדר? אני מבינה את המצוקה. אני רוצה לשאול היום. על הסיפור של הנגשת המידע, אני חושבת שהנושא הוא ברור לגמרי ואנחנו לא מתכוונים להתפשר בו. נטפל בזה. בסדר?

בסדר.

הגעתם ל"קדימה מדע", הגיעו המורות האלה, קרה מה שקרה איתן, אני אתייחס לסוגית הצוות הלימודי, בסדר?

כן.

מה קורה היום?

אוקיי, בואי אני אתן לך מה קורה היום. שלחו אותה בחורה, לא אגיד את שמה. גרה בירושלים. את יודעת מה תפקידה בכוח? היא קלינאית תקשורת. אם את גרה בירושלים, את תבואי עד לירושלים כדי לעשות טיפול כקלינאית תקשורת? 45 דקות? תגידי לי את. תיסעי 3 דקות לטיפול.

היא הסכימה?

סליחה?

לא הבנתי, היא הסכימה?

לא, הנה ה-SMS ממנה – מפאת המרחק אני לא אגיע. למה לעשות את המהלך הזה בכלל?

רגע, שנייה, אני מגיעה מקריית שמונה, עם כל הכבוד.

אני לא בא אליך בטענה.

להבדיל אלפי הבדלות.

כל אחד עושה את הבחירות. תאמיני לי שגם בתור מורה נסעתי מרחקים רבים. כשזה בנשמה, זה בנשמה, אבל זה לשיקולו של כל אדם. מי שרוצה לנסוע ולטייל בארץ ישראל בשביל ללמד ולעשות את זה, הכל בסדר.

לא נראה לי שזה בכיף שלה לעשות את זה.

אתם מודעים למקרה הזה, שקלינאית תקשורת שמוצמדת באה ואומרת בעצם סליחה, כבד עלי המרחק?

זה לא היה ככה.

אני יכול להראות - - -

תעביר את ה-SMS.

תעביר את ה-SMS. גם אצלנו זה קרה, סליחה.

אתה בסוף לא תקבל רשות דיבור. אתה מיצית את רשות הדיבור שלך בכל החלקים - - -

סליחה. לא, לא, אני חייב. יש לי הרבה דברים להגיד, יש לי בטן מלאה.

זה לא המצאה דרך הטלפון, זה משהו שהוא מהטלפון של אשתי.

היא מגיעה לכמה וכמה ילדים באזור המרכז. הייתה נכונה להגיע אליהם. כשאני ביקשתי שהיא תגיע פעמיים בשבוע, כי זה מה שבית הספר, אחרי שיחה עם מנהלת בית הספר ביקש, היא אמרה שהיא לא תוכל לנסוע פעמיים בשבוע.

הנושא הזה אפילו עוד לא נסגר. אפילו אתמול דיברתי איתה - - -

ההתנהלות שלה, עם כל הכבוד, אני לא מכירה את הגברת, היא לא מקצועית בעליל. לשלוח SMS כזה להורה? היא בכלל לא צריכה להתנהל מול ההורים, היא צריכה להתנהל מולכם. באמת, כאשת מקצוע ההתנהלות שלה בעייתית לחלוטין. ואני חושבת שאתם צריכים לנקוט מולה בכל האמצעים הנדרשים, כי אם מורה מנהל את השיח עם ההורים לגבי אני כן מגיע או לא מגיע בגלל שמגיע לע' שני טיפולים, היא גם כתבה שתי, אבל לא חשוב, שני טיפולים ועוד היא מודיעה לו שהודעה הועברה גם לשחר מ"קדימה מדע", עם כל הכבוד, היא אמורה להתנהל מולכם מקצועית. אתם אמורים לתת את הפתרון.

ההורה בקצה צריך לקבל את הפתרון בלי שהוא יודע מה היה באמצע.

את צודקת לגמרי.

זה לא קורה.

אני אשמח לדעת מה קורה עם הגברת הזאת. לדעתי - - -

ואני רק אזכיר שהמקרה של הבן שלי, המקרה של ע' קרה ב-20 בספטמבר. אנחנו היום בפברואר. פיזיותרפיה. הגיע בחור, שבוע שעבר סך הכל התחיל. מה הוא אומר לי? אני לא רוצה לתעד פה את כל השיחות כי זה לא לעניין בכלל. אני איך שהוא אמצא זמן איך אני יכול להשחיל אתכם בלו"ז שלי. אני אסתום לכם חורים. אני אמור לקבל שלושה טיפולים בשבוע. הוא אומר אולי פעם, פעמיים, וחוץ מזה הוא החליט. הוא לא מוסמך בכלל.

אז ראשית אתם חייבים לדווח ל"קדימה מדע".

היא יודעת מכל הסיפור שלי.

באמת אני אומרת, "קדימה מדע", חד משמעית, מורים שלא מסוגלים לספק את השירות כפי שאתם מורים להם - - -

אבל אין להם אחרים.

רגע, שנייה. כפי שאתם מורים להן, אין להם מה להיות שם. באמת, אין להם מה להיות שם.

גברתי יושבת הראש, אני מניח שגם יהיו פה עוד התייחסויות פרטניות. תראי, הדיון יכול להיות פרטני לגבי כל ילד וילד - - -

לא, אבל אני מדברת פה על תופעה.

על זה אנחנו מדברים, על הפרטני, לא על - - -

שנסתום את הפה אתה רוצה? שלא נדבר? שנצא?

שנייה, סליחה.

בבקשה.

סליחה.

אנחנו נתבקשנו לבוא ולתת סיכום לשנת 2015. עכשיו, אין לי ספק שישנם מקרים שהם כבר נמצאים בטיפול, הם עדיין לא פתורים, הם נמצאים במערכת - - -

זה חשוב.

במערכת שלנו מול משרד החינוך. כל משפחה שיושבת פה, המקרה בישיבה מסודרת מול משרד החינוך. אנחנו הופכים את העולם בשביל למצוא פתרון לכל משפחה ומשפחה. אני מבקשת להסתכל - - -

פעם בחודש, לא?

עוד פעם, אם הדיון הוא פרטני פר משפחה, בבקשה.

לא, אבי, סליחה, אני רוצה שנייה להעמיד את הדברים במקום. סליחה, אני מבקשת שקט. סליחה, אני מבקשת ממך לתת לי לדבר. תודה. אבי, שנייה. אני בכוונה מחדדת את הדיון, כי הסיפור הוא באמת בהתמודדות שלנו אל מול המצוקות האלה. הסיפור הוא לא פרטני, הסיפור הוא מקרה למורה שמתנהל לצורך העניין, וזה לא קשור רק אליכם. גם במשרד החינוך יש מקרים כאלה וגם בגופים.

יש אנשים שההתנהלות שלהם היא לא מקצועית. כל מה שאני רוצה לדעת, שהם מטופלים. Once אמרתם שהם מטופלים, אני אשמח גם לדעת מה - - -

הם מטופלים אך לא פתורים. אנחנו יודעים שהם לא פתורים.

אוקיי, אני אשמח לדעת מה קרה בסוף התהליך, כדי לראות שבאמת ההתנהלות מולם הייתה מקובלת.

שלא ישתמע שאני במלחמה מולם. אני במלחמה לקיים את הבן שלי.

ברור לנו.

אני בא לדאוג לבן שלי.

חברה, אנחנו לא פה בשימוע מי צודק וזה לא בית משפט.

אין לי שום דבר נגד "קדימה מדע" או טללים או מי שלא היה קודם.

אני חייבת לומר משהו. אין ספק שיש פה כשלים מערכתיים שקיימים בכל המערכות ובכל מערכת ואנחנו מנסים להעיר אותם כדי להראות שזה לא המקרה הפרטני שלה או שלו או שלו. אנחנו שומעים פה כמה וכמה תלונות, גם אם דבר כזה או אחר נפתר, יש פה דברים שחוזרים על עצמם. איכות המורים, שאני יכולה להבין את זה, שוב, מה שאמרנו, גם מורים שאין להם קביעות, גם מורים שצריכים לנסוע ולהתנייד. אני חושבת שאפשר היה לפתור את זה אגב דרך בתוך המערכת. אני חושבת שונה ממך, אבל זה בסדר. אין מה לעשות. זו המציאות, זה בידי "קדימה מדע".

אני מבינה גם את הקושי להעסיק עובדים שהיום רוצים ומחר היא כותבת שהיא לא רוצה. אני מכירה גם עובדים שהתחילו לעבוד אצלי ואחרי יום פתאום החליטו שלא בא להם לנסוע מתל אביב לירושלים. הכל אנחנו מכירים. השאלה היא איך זה מטופל.

אני שמחה לטונים שלך, כי באמת, כאשר אתה מכיר בכך שיש אתגרים ויש כשלים ויש דברים שצריך לעבוד עליהם וההורים לא סתם, אני לא רוצה שיצא פה כאילו ההורים סתם מתלוננים. עם כל הכבוד באמת, ההורים האלה - - -

אף אחד לא אומר. אני רק רוצה לדעת מה מקור התלונה ולאן זה מכוון ואיפה צריך לטפל.

הם עוברים מצוקות קשות ולכן אני חושבת שאנחנו עומדים פה על כמה נקודות ונקודות עיקריות של הנגשת המידע, של זמני המתנה לקבל, של התאמה מקצועית, של ליווי פדגוגי למורים. אני דרך אגב גם שמעתי ככה וזה מאד מטריד אותי, האם אותם אלה שנשלחים לילדים, עוברים גם איזו שהיא הדרכה נפשית? כי אני חושבת ש - - -

אני אדבר על זה.

רגע, אני חייבת לומר את זה בתור מי ששנים מתעסקת בתחום הזה. אני חושבת שבוודאי ילדים חולים, שהם עם מחלות נפשיות, אבל לא רק, כל ילד. אני חושבת שלשלוח ילדה צעירה לטפל בילד, וזה לא כמו לעמוד מול כיתה, גם זה הלוואי שהיו מקבלים ליווי נפשי, אבל בהחלט שנשלחת לבית של ילד, ילד חולה, אני חושבת שהיא צריכה לקבל כלים אחרים, נוספים. לכן כן עניין של גיל בעיני הוא משמעותי, אבל זה לא אומר שפנסיונרית תדע יותר טוב להתמודד.

אני חושבת שצריך להיות ליווי - - -

מורות שנכנסות לבתי ספר לחינוך מיוחד, מאד מורכבים וקשים, הם בחרו כי יש להם - - -

אבל צריכה להיות להם הכשרה של חינוך מיוחד. המורים יש להם הכשרה, אבל גם אם אין הכשרה, זה בסדר גם אם אין. אי אפשר שכולם יהיו עם הכשרה לחינוך מיוחד, זה ברור לי שאין מספיק מורים כאלה במערכת. אין בכלל מספיק מורים ומורות במערכת. בעיקר מורות.

אבל אני אומרת, האם יש ליווי נפשי, האם יש שיחות? האם יש להם איזה שהוא ליווי פדגוגי? האם עושים איתם איזו שהיא באמת הדרכה פעם בחודש, לשבת ביחד ולדבר על החוויות שלהם, על הקושי לבוא לראות ילד, אפילו רק לבוא ללמד שעה ולראות ילד במצוקה כזאת, אתה יוצא עם צלקת. זה קשה. זה קשה לך לספוג, בוודאי להורים, אבל בוודאי לכל מי שפוגש את זה אפילו לרגע.

ולכן האם יש ליווי נפשי גם למורים ולמורות האלה. אני חושבת שהדברים האלה יעזרו לכם להשאיר את המורות/מורים האלה במערכת, שימשיכו לעבוד, כיוון שהם ירגישו שיש מי שעוטף אותם, מלווה אותם, שומע את מה שעובר עליהם. לא רק מצוקות של קשה לי לנסוע מפה לשם או אין לי מספיק משכורת, אלא באמת מה זה אומר לטפל בילד חולה, מה זה אומר ללמד ילד חולה.

אני גם רוצה לשאול אם אתם-. יש פרויקטים מדהימים במדינה, אבל איך שהוא הם לא מתחברים. יש פרויקטים של המשרד לשוויון חברתי על כל העניין של כיתת ותיקים, של מורים/מורות שהם פנסיונרים. תגידו לי אתם, שהם נכנסים היום לבתי ספר ועושים כל מיני תכניות כאלה ואחרות. האם אפשר לגייס מורים כאלה, מורים שסיימו את מערכת החינוך אבל הם יכולים לעשות את זה, הם רוצים, הם מלאים, מלאים ברצון טוב.

אנחנו פועלים מול עמותות כאלה.

אוקיי, זה מאד חשוב. מורים כאלה באים עם כל כך הרבה ידע, עשרות שנים של גידול ילדים. גידול ילדים, שהם מגדלים את הילדים שלנו, מורים מצוינים. אני יודעת בבית הספר של הבן שלי, המנהלת ביוזמתה גייסה את הוותיקים האלה והם עושים פרויקטים מדהימים עם הילדים, באמת.

אני חושבת שצריך לחשוב קצת יצירתי ומחוץ לקופסא, ובוודאי לתת ליווי מקצועי לעניין הזה ונפשי למורים ולמורות. זה לא דבר קל. תודה.

אוקיי, תודה רבה חברת הכנסת מיכל רוזין. הצטרפה אלינו גם חברת הכנסת נורית קורן. ברשותך אני אתן לד"ר דליה אלוני מהסתדרות הפסיכולוגים את רשות הדיבור, ואחר כך אם תרצי אז בשמחה, או אם אתה רוצה להקשיב. כרצונך.

כן, כן.

בבקשה.

תודה רבה. שמי ד"ר דליה אלוני ואני נציגת הסתדרות הפסיכולוגים בישראל. אני הייתי רוצה להאיר גם היבטים רגשיים. ראשית אני רוצה באמת לומר שכשילד חולה, הוא והמשפחה כמובן מתמודדים יום ביומו עם מצבים, שאלות, התלבטויות וקשיים מורכבים, ובאמת אלה שאלות שנוגעות לא רק לילד, אלא גם להורים ולמשפחה.

אני רוצה להדגיש שכשילד נמצא בבית הספר, אז באמת יש את הפסיכולוג החינוכי, שאמור לתת את המענה.

במקרה הטוב.

נכון, אנחנו יודעים. כשהוא בבית החולים, אז יש את הפסיכולוג הרפואי או השיקומי ויש למעשה צורך מאד גדול עבור ילדים חולי והמשפחות שלהם, ברגע שהילד משתחרר הביתה ונמצא בבית, בעצם לקבל איזה שהוא מענה פסיכולוגי. והילדים האלה לצערי נופלים בין הכיסאות. גם הילדים וגם המשפחות והם נאלצים לגשת לטיפול באופן פרטי.

אנחנו חושבים שבאמת צריך להדגיש שהצורך והמענה צריך להיות גם רגשי, גם טיפולי מבחינה פסיכולוגית. אנחנו יודעים שיש פסיכולוגיים שהם שיקומיים, התפתחותיים, רפואיים, קליניים, חינוכיים. כל אלה יכולים להגיע לבית בעצם של המשפחה ולתת סיוע כל כך משמעותי.

לכולם. לכל המשפחה.

כן, היא אמרה שבהיבט המשפחתי.

המשפחה והמורים, והאנשים שעובדים עם - - -

משרד החינוך, יש את ההיבט הטיפולי בחוזה?

לא בתוך החוזה עם "קדימה מדע", אבל האמירה שלנו היא שחלק מהאחריות של בית הספר ושל פסיכולוג בית הספר ושל יועצת בית הספר, זה המשך הקשר עם הילד ומשפחתו.

אז אני רוצה לומר באמת, אני חושבת שזה צריך להיות פרי שיתוף פעולה של משרד החינוך, משרד הבריאות והסתדרות הפסיכולוגים בישראל. למעשה, אני לא יכולה לומר להוסיף תקציבים או תקנים, אבל לתת את הדעת על כך שילדים ומשפחות צריכים גם מענה פסיכולוגי. הם צריכים גם פסיכולוגים שיבואו לבית, כדי לעזור להם להתמודד עם המצבים המורכבים ולתת מענה לכל הבעיות, השאלות.

ומבחינת "קדימה מדע", מה שהייתי רוצה בכל זאת להציע, זה להצטרף לדבריה של חברת הכנסת ובאמת לחשוב על איזו שהיא הכשרה, הכנה, הכשרה של אנשי המקצוע טרם הם נכנסים באמת לבית, כי זה דברים שמציפים אנשים - - -

ההשתלמות הקרובה מתמקדת בעיקר בילדי החינוך המיוחד, בשיתוף פעולה עם בית איזי שפירא, בדיוק על הדברים האלה.

זה לא רק ילדי החינוך המיוחד, זה גם ילדים ש - - -

זה גם חינוך רגיל.

וזה - - - - בגלל הילדים המורכבים, שזה באמת מאד קשה. כשאחד הדברים שאני רוצה לציין, שהקושי לפעמים למצוא את המורה המתאים זה בדיוק בגלל שאנחנו מחפשים מישהו שהוא בעל ניסיון והוכשר לכך והוא יודע למה הוא נכנס.

נכון. בדרך כלל אלה אנשים שיודעים - - -

עכשיו אני רוצה לומר במשפט סיכום, שבאמת הסתדרות הפסיכולוגים מהווה ארגון גג מקצועי לכל קשת הפסיכולוגים בארץ, זאת אומרת לפסיכולוגים שהם רפואיים, שיקומיים, התפתחותיים, חינוכיים וקליניים ואנחנו עומדים לרשות ומוכנים לשיתופי פעולה גם עם "קדימה מדע", עם משרד החינוך כמובן. אנחנו עומדים לרשות משרד הבריאות.

אנחנו ניצור את הקשר איתך.

כן, בכל מה שצריך, כדי לתת מענה ולסייע ואני חושבת שכן צריך לתת את הדעת גם מבחינת התקציבים אבל, כדי לדאוג שפסיכולוגים יגיעו - - - גם לבית - - -

זה כבר משרד החינוך צריך - - -

זה לא רק משרד החינוך. זה בדיוק העניין, כי מדובר בהכשרה של פסיכולוגיים שיקומיים ספציפיים, באמת לתסמונות - - -

עדיין. מי שאחראי ומי שהמעטפת זה משרד החינוך. הם בעצם מקיימים מכרז שעומד בקשר. אני לא הייתי רוצה להסיר ממשרד החינוך את האחריות, למרות שיש גוף מפעיל. ועדיין, למרות שמפעילים, משרד החינוך צריך לוודא שהדברים נעשים כפי שצריך. וזה ממקום של באמת לתת גם למשרד את המקום שלו במקום של הכבוד, אבל גם במקום של האחריות.

בהחלט. ולסיום אני רק רוצה לומר שכפסיכולוגית שעובדת עם בתי ספר ועם ילדים חולים, אני חושבת שאנחנו נחטא למציאות אם אנחנו נאמר שבאמת לא מספקים את המידע בצורה גורפת. יש בהחלט בתי ספר שעושים עבודה יפה, יש צוותים חינוכיים, יועצות חינוכיות, פסיכולוגיים חינוכיים ומנהלים שיודעים היטב את הנוהל, וממש בהקדם אני יודעת, נותנים את המידע להורים, את המענה, את יצירת הקשר ומקבלים את המענה.

אז בצורה גורפת זה קצת - - -

תודה. תודה רבה על ההערה. אנחנו בהחלט לא מתייחסים כאן בצורה גורפת. אני גם כל הזמן הדגשתי, אנחנו נחדד את הנהלים, כי זה בדיוק למקומות שבהם יש מקרה קצה, שההורים בעצם נשארים חסרי אונים. אני יוצאת מנקודת הנחה, גם לאור הפניות שקיבלתי וגם לאור הילדים שמטופלים, אין פה איזו שהיא תופעה שהיא כוללת, אבל במקומות שאנחנו לוקים בחסר, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו משלימים את זה וזאת מטרת הדיון.

אז תודה רבה.

אני רק רוצה להוסיף.

מורים לא שמענו.

שנייה, אני רק אוסיף הערה ואנחנו נשמע.

חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה.

יהיה דיון בנושא של כל הבעיות הכלכליות של משפחה שיש בה ילד חולה. זה יהיה בוועדת עבודה ורווחה, אני מקווה שבשבועיים הקרובים. רק שזה יהיה פה על סדר היום.

אוקיי. זה נדבך נוסף, הוא לא ככה בדיוק לתוך השולחן, אבל בהחלט יכול לסייע.

לא, אבל הוא מוסיף פה את כל העניין.

בהחלט יכול לסייע. תודה רבה על ההערה.

משהו שעלה בהקשר של הפריפריה.

אבל ממש במשפט, בסדר? כי אני רוצה לשמוע עוד מורים והורים.

כן, סליחה. אני רק רוצה להדגיש גם כן את העניין של – אני לא יכולה להגיד לתעדף – אבל איך שהוא לחשוב גם על הפריפריה, כי אנחנו רואים יותר צורך של - - -

המצוקות של הפריפריה לא נחסכות גם במקרה הזה.

גרוע ביותר.

אנחנו צריכים לראות איך אנחנו נותנים מענים. אני לגמרי מסכימה. תודה רבה על ההערה החשובה.

בשארה אלהאם, מורה בתכנית, ואחר כך דוד תמיר.

אני כבר 10 שנים בעבודה הזאת של תמיכה לימודית לתלמידים מרותקים. בעבר עבדתי עם עמותת טללים, עד שנה שעברה בחודש ינואר. עברנו לעבוד תחת "קדימה מדע". כמעט כל התלמידים שליוויתי אותם והיו להם מחלות כרוניות, אני המשכתי ללוות אותם. המשכנו כמעט באותה מסכת שעות. גם כן מבחינת תנאי העבודה, הייתה עלייה במשכורת, להזכיר את זה.

אני פשוט מקבלת את הפנייה מ"קדימה מדע", כשאני מקבלת כבר את פרטי התלמיד ואת סל הסיוע של התלמיד. אני ישירות יוצרת קשר עם אנשי המקצוע של בית הספר בהתאם להנחיות שאני מקבלת מהמשרד. הם גם כן מבקשים מאיתנו לבנות תכנית אישית לכל תלמיד, בפרט תלמידים שנאלצים להיעדר מבית הספר למעלה משלושה חודשים ואני הולכת לבית התלמיד ואני לומדת את הפרופיל שלו. אני מכירה אותו, מכירה את המשפחה שלו ואני מקבלת את החומר גם כן מבית הספר.

לפעמים יש, איך אני אסביר לך. יש קשיים בהעברת החומרים בבית הספר, כי זה לא דבר קל שהם יצלמו לנו את החומר וזה לוקח. יש מן פרוצדורה כאן, שהם גם כן - - -

למה?

כי לפעמים את מתקשרת ליועצת ולמורה, למחנך הכיתה. זה לא הם עושים את זה מעצמם, יעני בתי הספר. את צריכה להגיד להם את זה.

יש לי רעיון בעניין הזה. הנקודה שאת מעלה היא מאד חשובה. אני אמנם רשמתי כאן נקודה להתייחסות והיא עדיין לא עלתה. דיברנו על מסד נתונים שצריך לאסוף. לדעתי צריך להיות בנק של חומרים לימודיים, שצריך להיות נגיש. הרי הילדים בסופו של דבר, כולם מגיעים על הרצף של א' עד י"ב לצורך העניין. אנחנו יודעים פחות או יותר מה החומרים הנלמדים בכל אחד מהשלבים. אנחנו יודעים גם פחות או יותר מה קורה בכל שנה על פני הרצף של אותה שנה.

זאת אומרת, אם אנחנו נשכיל לאסוף - ואני חושבת שגם פה משרד החינוך צריך להרים את הכפפה - אנחנו נדע לאסוף בנק של חומרים שבו יוכלו להשתמש המורים, אם זה מערכי שיעורים ותרגילים, אם זה חומרי קריאה, אם זה כל מה שבעצם נדרש בעולם ההוראה, אז לא נצטרך לחכות לטובה לא של יועצת ולא של מחנך ולא של כולם. לא כי הם לא בסדר, כי אנחנו יודעים שהם בתוך רצף כל הדברים, אז לא תמיד הם יוכלו לעשות את זה בזמן שאנחנו נדרשים.

ויכול להיות שזה גם חומר למחשבה. מתחילים להיאסף חומרים - - -

חלק מהחומרים - - -

מצוין. צריך פשוט לאסוף אותם, שיהיה בנק של חומרים לימודיים ויהיה אפשר להשתמש בו.

אנחנו קיבלנו כלים טכנולוגיים דרך "קדימה מדע", זה דרך אתר כותר, אופק, בריינופ. אנחנו משתמשים בהם עם התלמידים, בבתיהם. זה עוזר מאד מהבחינה הזאת, הטכנולוגית.

בריינפופ זה לילדים קטנים, זה לא לתיכון.

כן, זה לא.

שלפחות תדייק, בבקשה.

לא משנה. בסדר, אבל היא מדברת על בכלל.

בסדר, רק שנבין.

אוקיי.

צריך לדייק.

לא משנה, אבל היא נתנה דוגמא למשהו אחד, חברים. בואו, לא ישר אנחנו נתקוף.

אין יותר מזה, אבל תיכף נדבר.

דיברתם כאן על עניין של מורים מקצועיים והתמחות. ברגע שנוצר צורך לתלמיד, שהוא צריך מורה מקצועי, משלבים לו מורה מקצועי. זה לא בעיה. אולי יש מחסור באזורים מסוימים למורים מקצועיים. אני ביקשתי מורה מקצועי לתלמיד, שצריך לגשת לבגרות במתמטיקה ואני קיבלתי מורה מקצועי לאותו תלמיד.

בכמה תלמידים מדובר?

כמה תלמידים אני מקבלת, או מורה? זה תלוי.

הם 36% מכלל כל המטופלים במגזר הערבי, נכון? אני זוכרת נכון?

39 ילדים יש למורה.

36%. זה 360 ו - - -

כמה ילדים יש למורה? כמה לך יש?

זה תלוי בצורך. 6 תלמידים, 5 תלמידים, 7 תלמידים, ואנחנו עוברים מבית לבית.

אתם עושים עבודת קודש.

בדיוק. זה משהו אנושי.

מה הממוצע? מה הממוצע של משך הזמן שהילדים נמצאים בבית?

זה תלוי.

זה תלוי. לא, לא, זה תלוי כי זה כל אחד לפי המחלה שלו, האבחנה שלו. יש כאלה שמשולבים יותר בבית ספר, יש כאלה שפחות. זה משתנה מאחד לאחד. ציינו פה בתחילת הדיון, אני לא רוצה לחזור אחורה, כי אנחנו רוצים לשמוע עוד אנשים וגם לסיים בזמן, אבל הם אמרו שהם יושבים, מדי חודש בונים לכל תלמיד את הפרופיל שלו. זאת אומרת אין פה עבודה קולקטיבית, אלא זה ממש ברמה אישית ופרטנית.

טוב.

ד"ת?

כן. אני קודם הייתי מבקש שאשתי תדבר. אנחנו שנינו ביקשנו, אם אפשר?

לא, אתם תצטרכו לחלוק את הזמן, כי אני רוצה לשמוע עוד אנשים ואנחנו בשעה 11:30 צריכים לסיים.

טוב. אז אני באמת אנסה לקצר, כי גם הערתי הערות.

ואם ברשותך אפשר להוסיף על הדברים ולא לחזור חזרה על הדברים שדיברנו בהם.

טוב, יש פה חומר שאני הכנתי לדיון. אני אבקש לחלק אותו.

אני לא בדקתי, לא קראתי את החומר.

לא, זה חומר ש - - -

בוא, תרשה לי לנהל את הוועדה.

בבקשה. כי אני אתייחס אליו.

אז בבקשה, תציג את הדברים, אנחנו נשמע, הכל בסדר.

בסדר. אז ככה, אני אבא לילד שמשותק ומונשם משנת 2004. לא קל לנו. אנחנו היינו 3.5 שנים בבית החולים תל השומר. אם מישהו בונה אשליה שמישהו בבית החולים תל השומר ירוץ אחרי מי מההורים להגיד להם מה זכויותיו, אין שום סיכוי. אנשים שם עושים עבודה ברוכה יום ולילה להשאיר את הילדים בחיים.

חינוך זה לא המשימה של הרופא, אין גם רופאים מספיק.

ד', באמת, דיברנו על הנקודה הזאת.

אוקיי, סליחה.

סגרנו את נושא ההנגשה. משרד החינוך צריך לקחת אחריות, ניקח את זה.

אז על העניין הזה אם אפשר משפט אחד רק להוסיף. הייתי מצפה - - -

אז בוא, פשוט זה על חשבון זמן של אחרים.

הייתי מצפה לקבל חוברת כמו שהביטוח הלאומי נותן בניידות, בנכות. יש שם חוברת פשוטה, בשפת עמך פשוטה. לא חוברת של 40 עמוד עם תיקונים פה ותיקונים שם ובסעיף 8 ובסעיף 19. אתה לא יוצא מזה.

סגרנו את זה. הלאה.

גמרנו. עכשיו אני חוזר לעניין של הבן שלי. אני אספר לכם מה קרה לי עם "קדימה מדע". הבנתי מאדון גנון, דבר ראשון שהוא אומר שאנשים שבאים פה לטעון, הם אנשים שיש להם נגד. אני לא שייך לארגון הקודם. מראש אני רוצה להגיד - - -

אנחנו לא מדברים עכשיו ספקולטיבית. אתה אומר את הדברים שלך כמו שאתה מרגיש אותם, זה לא משנה עכשיו מה אחרים - - -

בדיוק, אבל אני רוצה להסיר כל ספק.

אבל אני רוצה לחדד, כי אתה חידדת את זה לפני כן. אתה מדבר על תהליך מתמשך של 10 שנים בכל מה שקשור להתנהלות. זאת אומרת שזה לא משהו שקשור לגוף כזה או אחר, אלה נקודות שאנחנו צריכים להתייחס אליהן ברמת המקרו ולראות איך אנחנו מטפלים בהן.

לא, לא, זה כל 10 שנים - - -

אוקיי, לא חשוב לי. חשוב לי שהדברים ייאמרו.

נכון, כל 10 שנים. עכשיו אנחנו, לומר בכנות, שמחנו ש"קדימה מדע" זכו במכרז. אמרנו סוף סוף אולי יבוא ארגון שיוציא את העגלה מהבוץ.

איפה הלקונות, איפה החוזקות.

אוקיי, אז כזה בינואר, כשהם זכו במכרז, התחילה סאגה. אף אחד לא אמר, התחלנו להתקשר אליהם. שלחו לנו טפסים. שולחים טפסים, אף אחד לא עונה לך. אתה מתקשר אחרי שבועיים, מה קורה? אז אשתי מתקשרת, לא, אין לנו שום טפסים, לא קיבלנו. מה לא קיבלתם? שלחנו לכם בדואר רשום. חתמתם שקיבלתם, כבר פעם שנייה או שלישית. שום דבר. שלושה חודשים עד שהתייצב מורה.

כשאיימתי שאני הולך להביא מורים פרטיים - והתכתבתי עם מישהי שניהלה את הפרויקט לפני שחר - אני הולך להביא מורים פרטיים ולשלוח את החשבונית לחברה האלה, פתאום אז מצאנו לי את המורה, אז לא. אז דבר ראשון מצאו מורה שהוא מרפא בשיאצו, שהוא מאד נחמד, בא אלי הביתה, יש עדות, המטפל של הילד – יש לי מטפל שהוא רופא במקצועו שמטפל בילד – שאלנו אותו מה אתה הולך ללמד, מה כישוריך, הוא לי אומר תראה, אני מורה לשיאצו ואני מורה. עכשיו אני נקרא מורה, לכן אני מורה ואני יכול ללמד אנגלית ומתמטיקה וכל מיני דברים. אני אשב עם הילד.

בן כמה הילד?

הילד היום בגיל 15.5 שנים, הוא בכיתה י', אז הוא היה בכיתה ט'. אז זה אחד. אז אמרנו לו עם כל הכבוד - - -

אוקיי, את סוגית המורים העלית.

אז זה מוביל לשאלה ששאלתי. אחרי זה הגיע מורה מבורך, הוא יושב פה בקהל, דוד, שעשה עבודה מבורכת תשעה חודשים כמעט או שמונה, משהו כזה. אחרי זה פרץ סכסוך בינו ל"קדימה מדע" על התשלום. הבנתי ממנו ויש לי פה את הניירות, שלא משלמים לו כמה שהמכרז מבקש – זה 65 שקלים לשעה הוראה.

סליחה, משרד החינוך, בוא נעשה נקודה נקודה. לא נשמע את כל הסיפור, כי יש פה עוד שרוצים לדבר. פעם אחת דיברת על הנושא של ההנגשה, אנחנו מטפלים. הנושא של הפיקוח על סגל ההוראה עלה פה, אנחנו נחדד את זה גם בדברי הסיכום.

יש עוד דוגמאות. יש מורה להתעמלות שהגיע, מורה לתפירה - --

שנייה רגע, חברים, גם מורה להתעמלות, אגב, בהכשרה, לפחות אני באה מהכשרת מורים, הרבה פעמים הם לומדים מקצוע נוסף או הם מתמחים בחינוך היסודי - - -

נכון, אבל הוא מספר לך - - -

אז בוא לא נכליל.

אבל הוא מספר לך - - -

אני לא מעניין אותי מה הוא מספר לך בשיחת סלון, בוא.

לא, מילה אחת שאני אתן לך. הוא אמר לי שהוא יודע היסטוריה, אז הוא מספר - - -

אבל חברים.

לא, שנייה, אני חייב לתת את הדוגמא הזאת. הוא אומר לי – בהיסטוריה, שבהצהרת כורש בנו את בית המקדש השני. אני קמתי ככה עם שתי האוזניים - - -

סוגית המורים תטופל. תטופל.

כן, זה חוסר מקצוע לחלוטין.

תטופל, נקודה. תטופל.

אני אביא לך מורים שהם מומחים בהיסטוריה והם לא יודעים - - -

סליחה, אז אל תביא אותם.

חברה', שנייה. בוא, אתה רוצה להיכנס למשרד החינוך לראות מה קורה שם? גם שם אנחנו צריכים לטפל נקודתית - - -

יש לי ילד - - -

סליחה, נו, ד'. אני לא אתן לך את רשות הדיבור.

סליחה.

אני מסכימה איתך שאנחנו חייבים להסתכל בציציות. אני מסכימה איתך שאנחנו צריכים לבקר את הסגל המקצועי שנכנס ללמד בתכנית. אנחנו בכל מקום שאנחנו – אני, אתם, בכל מקום – יחד עם משרד החינוך, כשתמצאו כשלים – אני מצפה לטפל באמת במלוא החומרה וכמו שצריך לטפל בזה.

עכשיו, עוד משהו אחד.

שנייה, אבל אתה העלית משהו נוסף, הנושא של השכר. השכר מפוקח על ידי המשרד, לוודא שבאמת הוא משולם על פי דין? זאת אומרת אם אנחנו נצטרך לפתוח ולראות - - -

פנינו לגברת אברמזון - - -

רגע. אתם משרד החינוך כולכם? אבל אני פניתי אליה עכשיו. אני פונה אליה עכשיו, היא בשידור והיא בפרוטוקול. תנו לה להשיב.

בסדר, אוקיי.

אנחנו גם נבדוק את הדברים אחר כך ואנחנו נראה כך או לא כך, אוקיי?

בחודש דצמבר הוגשה לאגף החינוך המיוחד פנייה בנוגע לפגיעה בשכר של מורה מסוים. הועברו כל הנתונים שאני ביקשתי, תלושי שכר וכו', יצרנו קשר גם עם הזכיין, והבדיקה הזאת נמצאת בבדיקה על ידי גורמי המקצוע בחשבות משרד החינוך.

ברגע שתסתיים ואני התחייבתי ואמרתי וכולם יודעים, זה כתוב גם במיילים. ברגע שתסתיים הבדיקה וברגע שיוגשו לנו מסקנות הבדיקה, הן תועברנה גם לזכיין. במידה ויימצא שאין הלימה בין תנאי המכרז לתנאי התשלום, ידוע וברור גם לזכיין שהוא יצטרך לטפל ולתקן. הנושא מטופל - - -

אוקיי, אז ראשית אני מבקשת שהמסקנות של הבדיקה יעברו גם לוועדה לזכויות הילד, כי גם אני רוצה לראות את זה.

אם אפשר תאריך. מבקר המדינה גם מחפש, הוא לא קיבל תשובות.

דבר נוסף אני רוצה - - -

במשך ארבעה חודשים.

בואו, אתם רוצים לנהל את הדיון, בואו תנהלו אותו. אני אשב ובאחת עשרה וחצי נלך ולא נגיע למסקנות.

לא, כי מסתירים פה את העובדות. מבקר המדינה פונה אליהם - - -

אבל אני עכשיו – מבחינתי סיימת את רשות הדיבור, באמת.

אני רוצה בבקשה לחדד ולומר, 27 בדצמבר עד היום, ה-9 בפברואר, ארבעה חודשים. הם מדברים על ארבעה חודשים. אני מדברת על - - -

27 בדצמבר.

בדצמבר, והיום ה-9 בפברואר.

אז חודשיים, בסדר, סליחה. נו, אז מה? זה - - - תלוש משכורת?

אני מבקשת, עוד הערה אחת אתה בחוץ. ממש כך אבל. אני מבקשת, רחלי, אני רוצה את המסקנות גם אלינו ואני רוצה לבקש דבר נוסף.

אני רק רוצה לומר שאתמול, בבדיקה נוספת, אמרו תוך פחות או יותר 10 ימים עד שבועיים - - -

יהיו לנו מסקנות.

התיקים אמורים להיות סגורים.

מאה אחוז. אני רק רוצה לבקש בקשה נוספת, שיהיה תהליך של בקרה על תשלומים למורים באופן רציף, לא רק פר פנייה. אני יודעת שגם גוף מפעיל מחויב בדין וחשבון, שזה יהיה חלק מהדין וחשבון כדי לראות שאין לקונות ואין פספוסים. אני בטוחה שזה לא נעשה, אני לפחות רוצה להאמין שזה לא נעשה ממקום רע. אז כדי שיהיה פשוט עוד זוג עיניים שרואה שהדברים באמת נעשים לאשורם.

אשתי תמשיך.

אשתך ממש במשפט.

אני אמשיך הלאה. אני אקצר.

היא תעשה את זה קצר.

נקודתית, תעלי בעיות שאנחנו נוכל להעלות אותן כאן ולראות איך אנחנו מטפלים.

אוקיי. מורים למתמטיקה, פיזיקה, 10 שנים אין לנו. אנחנו משלמים 5,000 שקלים לחודש למורים פרטיים, שבאים אלינו בבוקר.

איך? פיזיקה ומתמטיקה?

כן, כן. זה לא רק כשל שלהם, זה כשל מתמשך.

כן, אוקיי. צריך לראות איך אנחנו בעצם - - -

חמישה חודשים גברת אברזמון יודעת את זה, כי פנינו אליה.

זה חלק מהמכרז?

כן, אבל אתה צריך לגייס מורים, אתה מבין? לגייס מורים, אתה צריך מורים שיסכימו. גם בבתי ספר קשה למצוא.

לא חסרים מורים, זה לא בעיה של גיוס כאן, הבעיה היא אחרת.

כן? גם במערכת החינוך זה לא בעיה של גיוס?

לא, הבעיה היא שהתשלום שנותנים למורים, אז אף מורה לא רוצה - - -

חברים, זה התשלום של המכרז. אנחנו לא גוף פרטי.

זה נכון, אבל אז אין מורים לתלמידים ואז אם אין מורים לבן שלי מתחילת השנה עד היום. יש לו מורים אחרים, אין לו מורים לבגרות. הוא צריך לסיים את הבגרות. הוא לא יצליח לעבור את הבגרות אם הוא לא יקבל מורה. אני יודעת שהם נורא מתאמצים ב"קדימה מדע", אני יודעת שהם נורא נורא נורא רוצים להשיג לו מורים. זה לא מצליח.

דיברנו על זה. אוקיי, יטופל נושא הסגל המקצועי, גם בהיבטים האלה. אני מכירה את המצוקות גם בתוך המערכת, גם בפריפריה אגב. אני באה משם, אז אני יודעת.

אם הילד לא יקבל מורה לבגרות, הוא לא יעבור בגרות - - -

מורים למתמטיקה, חברים, אנחנו מכירים את המצוקה, היא מצוקה קשה וכואבת של מורים מקצועיים בכלל, הם זה במתמטיקה, אם זה באנגלית. ש', עוד רגע את הולכת לנוח בחוץ. אנחנו ננסה לטפל גם בסוגיה הזו.

אני רוצה לשמוע - - -

רגע, יש לי עוד שני משפטים.

רגע, יש לה עוד, בבקשה.

בשני משפטים. גם כשהיא מדברת אתה מצטרף אליה?

מורים למתמטיקה ופיזיקה, אם אני נותנת התראה ל- All teachers, אני מקבלת תוך יום מורים מתאימים. זאת אומרת שאין בעיה כנראה. אין בעיה.

שוב, זה עניין של תשלום, את יודעת. גם אני אם אני אקבל פרטי - - -

באותו מחיר שהם צריכים לשלם.

באותו מחיר שהם צריכים לשלם. זה מה שהוא משלם, כי אני משלמת 80 שקלים - - -

אז אוקיי, זה שווה בדיקה. צריך לבדוק את זה.

אבל הם לא יכולים לשלם 80 שקלים.

היא אומרת שזה באותו סכום. אתם צריכים להחליט. היא אומרת באותו סכום. אוקיי, אנחנו לא מנהלים את השיח ברמת השקל.

רגע, רגע, בקיצור - - -

אין קיצור. נגמר הקיצור.

אנחנו רוצים להביא את הטובים למשרד החינוך.

נגמר הקיצור. הטובים אצל משרד החינוך, נגמר הסיפור.

רגע, חמישה חודשים פנינו לגברת אברזמון, היא לא נתנה לנו תשובה לגבי העניין הזה. היא מודעת לעניין שאין לנו מורים חצי שנה.

הבנו. אני מבינה את המצוקה.

מנהלת הפרויקט - - -

תעשה לי טובה, תוציא אותו להתאוורר בחוץ.

רגע, מנהלת הפרויקט היא לא אשת חינוך.

לא, אין, זהו. זהו. אין לי זמן לטפל בזה.

אבל תדעי, מנהלת הפרויקט היא לא אשת חינוך, היא קלינאית תקשורת. זה חייב להיות - - -

אוקיי, החוצה. חברת הכנסת נורית קורן, בשני משפטים את רוצה לומר, כי אני רוצה לשמוע עוד הורה ולסיים את הדיון.

אני רק רוצה להציע פה משהו. חברים, אנחנו פה כדי לעזור לילדים וגם לעזור למורים וגם לעזור גם למשרד החינוך וגם ל"קדימה מדע", כדי שהילדים יקבלו את המיטב. ולכן, אם יש פה הורים שיש להם רעיונות איך להשיג מורים ואם זה עניין של - - -

אני לא צריכה להציג את הרעיונות שלהם. יש פה אנשי מקצוע, אנחנו צריכים לשבת ולחשוב.

אני רוצה להגיד משהו לגבי - - -

נכון, נכון, רק שנייה. רק רגע, חברים, קצת סבלנות. תנו לנו רק רגע לנהל את הדיון. כל אחד צועק פה, קשה נורא לנהל ככה דיון. אני חושבת שמשרד החינוך, אם אתם באמת יודעים שיש בעיה, נכון, יש גם בעיה עם מורים של מתמטיקה ופיזיקה ויכול להיות שצריך לחשוב שדווקא מורה מהסוג הזה, צריך למצוא מימון קצת יותר גבוה, אבל ברגע ש"קדימה מדע" יבואו, יידעו שיש להם נתון מסוים – חסר מורה כזה וכזה, המחיר פה צריך טיפה יותר גבוה, אז שווה לשקול, למרות שזו בעיה - - -

אולי פנסיונרים. צריך לחשוב. צריך לשבת ולטפל בזה.

נכון, אז צריך לחשוב איך לטפל בבעיה הזאת. חברים, אני חושבת ש"קדימה מדע" הם בסך הכל עוד רק התחילו השנה. צריך לתת להם את הצ'אנס, צריך לסייע להם. הדבר החשוב ביותר - אני לא הייתי פה בדיון אבל אני מעריכה לפי מה שאני שומעת פה - זה שברגע שיש ילד בבית חולים, כשצריך לדעת שהוא עומד לצאת הביתה, לקבל את כל המידע. המורים, גם ככה הראש שלהם עסוק איך לרפא את הילד.

צריך לסייע להם, שמשרד החינוך יבוא, יגדיל ראש פעם אחת ולתמיד. לא יודעת מי הגורם שיהיה בבית החולים, אפילו העובדת הסוציאלית, שיהיה לה - - -

כן, צריך להיות בקשר עם בית החולים. אנחנו נטפל - - -

לא יודעת מי, כן, מישהו שייתן את זה. זה הדבר הכי חשוב שהם יודעים והדבר החשוב ביותר - - -

אולי תגבילו בזמן שיטפלו בזה.

אנחנו לא רוצים להגביל, בואו נבנה תכנית יחד איתם ונראה מה אפשר לעשות ואני סומכת פה על יושבת ראש הוועדה, שהיא תעשה את הדברים כמו שצריך. פשוט בלבלת אותי, הוצאת אותי מקו המחשבה.

מה שחשוב זה שהילדים יקבלו טיפול והדבר החשוב ביותר זה שהמנהלת של בית הספר, המורים של בית הספר, אותו בית ספר שהילד שייך לשם - - -

דיברנו על זה.

שיהיו בקשר רציף. זו המחויבות של משרד החינוך ופה אין דבר כזה לא ידעתי, כן ידעתי. זה אני לא רוצה לראות. זה הדבר הכי חשוב, ואם הילד יכול לקבל ביקורים, לאלץ את הילדים להגיע. לאלץ את הילדים להגיע, כי החברה, הדבר הנפשי של הילד הוא הדבר הכי חשוב, ולהביא אותו כל הזמן שיהיה בחברה של הילדים, זה הדבר החשוב.

תודה רבה, ואני מתנצלת, אני צריכה לצאת.

תודה רבה לך חברת הכנסת נורית קורן.

יפעת, רק הערה קטנה בנושא מה שעלה פה, הנושא של השכר והתנאים וכו'. יש לנו בתחילת מרס סיכום של הפעילות מול מנכ"לית משרד החינוך, אבל כשאנחנו ציינו במצגת לגבי הנושא של דיאלוג עם משרד החינוך, זה על מנת לבוא ולשפר את השירות ממקום של לקחים, ממקום של אוקיי, זה מה שאנחנו חשובים שצריכים לעשות – לבוא מול המשרד ולראות איך מול המשרד לפתוח את כל הסיפור לדיון מחדש.

איך בונים את זה נכון.

אוקיי, אז יהיה שם את זה ואני אעדכן אותך אחרי הפגישה עם המנכ"לית.

אני אשמח מאד, אז בבקשה באמת גם לרשום כאן בוועדה שאני אשמח לקבל עדכון לאחר הפגישה. תודה על ההערה.

יש לי פה הורה נוסף. בבקשה.

כן, אני אעשה את זה קצר.

אין לך ברירה.

תודה. טוב, יש לי ילדה שהיא חולת אפילפסיה בת 17 כמעט. קשה מאד, כל יום נפילות והיא מקבלת גם מורה פעמיים בשבוע בשם אריאלה. היא מחכה למפגשים האלה מאד, זה מצד אחד. אנחנו מלמדים אותה בעיקר עצמאות, כי היא לא בקטע של חשבון ולא בקטע של - - -

באיזה גיל היא?

היא בת 17.

אתם מקבלים בעצם סיוע לאורך איזה תקופה כבר? ממתי אתם בעצם מקבלים את הליווי הלימודי?

כמה חודשים - - -

כן, אבל אני מדברת בכלל, אני לא מדבר ספציפית רק על "קדימה מדע". כמה זמן אתם בתכנית?

נראה לי כבר 5 שנים אם אני לא טועה, משהו כזה.

אוקיי.

והיא מקבלת גם מורה למוסיקה בשם דפנה. היא גם מחכה למפגשים האלה מאד.

מטפלת במוסיקה.

כן, תרפיה במוסיקה. עכשיו יש לה גם מטפלת, מוניקה, כדי שאני ובת הזוג שלי נעבוד, אבל המטפלת הזאת מגיעה פעמיים בשבוע. נכון שצריך להגדיל את זה עוד יותר, זה מצד אחד. העניין הוא של' היא כאילו כבר גדולה פיזית. נכון שהמטפלת אמנם נקשרה אליה והכל טוב ויפה, אבל היא מבוגרת. כאילו, היא מבוגרת ואנחנו גרים בקומה שנייה, אז שוב פעם, צריך להעלות אותה במדרגות וזה קשה. חס וחלילה תהיה נפילה במדרגות, היא תיפול יחד איתה.

אתם ניהלתם שיח? אתם יודעים, כי אני בכוונה לא נכנסת לנושא של הגילאים. יש צעירים וחלשים ויש מבוגרים וחזקים ויש להיפך. אני רוצה לדבר פר המטפלת, היא מרגישה שהיא מסוגלת לטפל בה?

המטפלת היא טובה, היא נקשרה אליה - - -

לא, זה בסדר, אבל פיזית, היה לך שיח עם המטפלת לראות פיזית אם היא יכולה לטפל בה? אם היא מרגישה שהיא מסוגלת ככה לעמוד בעומס?

היא אומרת שכן, בבית. אבל פיזית צריך פשוט, היא כאילו, ל'י היא אפילו כבר יותר גבוהה ממני בקצת. פיזית צריך כאילו להחזיק אותה.

מה אתה רוצה? אתה מרגיש שאתה לא רגוע מבחינת היכולת לעזור לה? אני מנסה להבין, כאילו בתחושה שלך, איפה אתה מרגיש שאולי משהו צריך להיות אחרת.

אולי שפה בקטע של ה – היא יושבת איתה בבית, היא אוהבת אותה גם, ל' - - -

איפה הבעיה? זה שאתם מעריכים אותה אני הבנתי.

הבעיה זה בעניין רק במדרגות. אנחנו גרים בקומה שנייה וכרגע אין באפשרותנו לעבור דירה.

אוקיי.

ל' מתניידת בעיקר בכסא גלגלים, למרות שהיא הולכת, אבל אחרי שתי דקות היא מתעייפת. אני רק רוצה את הפיזי הזה.

אוקיי, תודה רבה. אני רוצה שנוכל לשמוע עוד מישהו ואנחנו רוצים לסכם. אנחנו נדבר אחר כך כי אני רוצה להבין קצת יותר לעומק איפה באמת אפשר לעזור, כי בסך הכל אתם מאד מרוצים מהטיפול והכל. צריך לראות פיזית איך אפשר לעזור לכם, בסדר?

אני אבדוק את העניין. זו פעם ראשונה שאני שומעת, אני אבדוק את העניין.

מאה אחוז. בסדר? תקבל התייחסות. תודה רבה על הדברים. בבקשה.

שמי נורית קמר, אני מייצגת את הקליניקה המשפטית לזכויות אנשים בעלי צרכים מיוחדים מהמרכז האקדמי שערי משפט. אני כאן בעצם בעקבות פניות של הורים לילדים חולים ומרותקים לבתיהם, פניות שהגיעו גם לקליניקה שלנו, שאני מייצגת, וגם לקליניקה למשפט ומדיניות חינוך של אוניברסיטת חיפה.

אמנם מדובר כאן בסדרה של כשלים, אבל אנחנו לא נכנסים לזה. אנחנו מבחינתנו שורש הבעיה הוא עצם קיום ההפרטה. זה דבר שבניגוד לחוק, הפרטה של שירותי חינוך במדינת ישראל, ממתי? ממתי מותר להפריט? מחר משרד החינוך יחליט שלא מתחשק לו יותר חינוך ממלכתי, אז הוא יפריט? זה מבחינתנו-.

עובדה נוספת שאני רוצה להעלות פה, שאנחנו שלחנו בשיתוף אוניברסיטת חיפה, שתי הקליניקות, כתבנו ושלחנו מספר מכתבי התרעה יותר מפעם אחת, ומכתבי ההתרעה לא נענים על ידי משרד החינוך. לא מבחינת זה שהם לא עונים לנו תשובה שהיא לא מספקת אותנו, אלא פשוט יש שתיקה רועמת, שהמטרה לדעתנו היא ברורה - - -

השאלה אם מותר להם להעביר לכם אינפורמציה, כי אני - - -

מטרה אחת – שנפסיק לשאול.

לא, אני שואלת, בואי, תצאי רגע מהדף. בואי שנייה ננהל דו שיח.

פשוט הייתה צריכה להגיע מישהי אחרת ואני למדתי את זה.

לא משנה, אנחנו שמענו את הדברים.

אני רק רוצה להגיד שאנחנו מבחינתנו - - -

רגע, אני רוצה לשאול שאלה.

לא, רק לסיים. אנחנו היינו מגישים עתירה בשנת 2015. בגלל שיש לנו חוסר תקציב אנחנו לא מגישים את העתירה. מה יקרה אם מחר משרד הבריאות יחליט להפריט את בתי החולים וייתן את כולם לאסותא?

הבנתי את הנקודה.

זה שורש הרעה. את כל בתי החולים - - -

סיימת?

אני רק רוצה להדגיש שמדובר פה על שירותי חינוך שזה לא משהו שולי. זה לא שהמשרד לקח משהו שולי. זה שירות - - -

נורית תודה, הבנתי.

זה בניגוד לשני החוקים - - -

הבנתי, שימי נקודה.

לא, אני רק רוצה להגיד - - -

הבנתי, הבנתי.

אוקיי.

אני רוצה לברר סוגיה באחורה של מה שאמרת. אני רוצה להתייחס לדברים שלך. יש אפשרות, זה בכלל מותר להעביר מידע לגופים כאלה שמבקשים את המידע הזה? אנחנו מדברים על חיסיון - - -

מה זאת אומרת? זה גוף משפטי.

אתם גוף משפטי?

בוודאי, זה קליניקה משפטית לכל דבר.

מותר להעביר? רגע, חברה, יש הרבה גופים שחובת העברת-. מדובר פה על ילדים עם מקרים בעייתיים.

היא לא צריכה להעביר, היא יכולה - - -

הם עומדים להוציא עתירה.

חופש המידע - - -

אני רוצה להבין את זה, סליחה שאני לא מבינה בזה, רוצה לדעת, אוקיי? בבקשה.

קודם כל, כל פנייה של הקליניקה המשפטית וכו', מטופלת על ידי הלשכה המשפטית במשרד.

אוקיי.

היא מטופלת, אבל שנתיים לא קיבלנו תשובה.

אבל אני רוצה לומר, והיה וישנן פניות לגבי ילדים מסוימים עם פרטי ילד והם מגיעים מנציגות כזו או אחרת - - -

אסור לכם להעביר מידע.

דורשים ויתור סודיות. לא יעבור מידע בשום אופן לאף אחד ולאף גוף ולאף גורם, אם זה לא מגובה בוויתור סודיות שנחתם על ידי ההורים וההורים פונים ואומרים – אלה הם המייצגים שלי. ככה זה.

הנקודה ברורה.

אלף כמובן שנחתמים ויתורי סודיות. ברור מאליו שזה - - -

אוקיי, תודה רבה. אני חושבת שהנושא ברור. אני רוצה ברשותכם לסכם, כי אנחנו ממש לקראת סיום ותיכף צריכים לפנות פה את החדר.

ראשית תודה לכל הנוכחים. באמת, גם אלה שלא דיברו, אני ממש מתנצלת, אבל אני חושבת שהדברים הועלו והוצגו בצורה מאד ברורה. אני מודה שגם נכנסתי לחדר עם איזו שהיא תחושה ולאט לאט כשפרקנו את הדברים ולמדנו את הנושא, אנחנו יותר יודעים איפה לשים את האצבע כדי לטפל בדברים, וזה לא איזה שהוא משהו גדול ואמורפי שיש לו שם אחד והכנסנו בתוך סל אחד את כל הדברים בלי לדעת מה שייך לאן.

אני רוצה כן לפתוח דווקא באמירה חיובית לפחות לגבי משרד החינוך. כל הפניות שאני העברתי ואני יודעת שאני מציקה לכם במשך חודשים רבים, על כל פנייה, לא משנה מה השם שבה ולא משנה על מתי מדובר, אני כבר באופן אוטומטי מעבירה למשרד החינוך, רוצה לקבל התייחסות ותשובה רגע לפני שאני ממשיכה הלאה את הטיפול ואני באמת זוכה לתשובות מאד מפורטות ואפילו במהירות.

אני כן רוצה לדבר על הדברים שעלו כאן ואנחנו צריכים לחזק אותם. ראשית, אנחנו הבנו שהסיפור הגדול זה לא באמת המעבר מגוף אחד לגוף אחר, כי אנחנו מדברים פה על תהליכים - וגם ההורים מאשרים את זה - אנחנו מדברים על תהליכים של שנים על דברים שאנחנו צריכים לטפל לאורך שנים ואני תיכף אציג מה, כדי שאנחנו נוכל להתקדם.

"קדימה מדע" נכנסו לפני שנה, מנסים לשחות בתוך הים הזה, חבלי לידה היו, אין מה לעשות, כמו כל גוף שמתחיל, ובדברים שעדיין צריך לטפל בהם אנחנו ניגע גם בסיכום.

ואני רוצה להתחיל בנושא של הנגשת המידע. ראשית הצטרפה אלינו חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. תסלחי לי שאני אוותר לך על לדבר.

לא, לא, אני לא ביקשתי את רשות הדיבור, אני באתי לשמוע ברגע האחרון. באתי מההורים של הדר כהן, זה סיפור מספיק. אני מספיק נסערת עדיין.

אויש. מספיק קשה. אוקיי, אז אנחנו נתחיל בסוגית הנגשת המידע. אין שאלה שהרבה מהתסכול והמרמור של ההורים זה שהם לא באמת מכירים את הזכאות שלהם. פגשתי את זה בעוד תחומים ואני אומרת אם אנחנו נצליח לפתור את הנקודה הזו, אנחנו נחסוך 50% מהתחושות הקשות.

אנחנו מדברים על הורים שבאמת מתמודדים גם ככה עם מציאות מאד מורכבת. מאד רגישה. פחות פנויים כדי להתחיל לראות מה מגיע להם, מה לא מגיע להם, לרדוף אחרי אנשים. אני לחלוטין מבינה את הסיטואציה הזאת ואני חושבת שזאת אחריות שלנו. אחריות שלנו כמערכת להביא עד אליהם את המידע, כדי שהם באמת יוכלו לראות מה מגיע להם.

משרד החינוך, מוסדות החינוך הם הכתובת.

אבל קדימה - - -

שנייה, אנחנו ניגע גם בזה. מנהל, או נתחיל במורים – מורה שלא מגיע אליו ילד לכיתה, אני חושבת שבלי שום קשר עכשיו אם הוא זכאי ל"קדימה מדע" או לא זכאי ל"קדימה מדע", חייבים להחזיר את הנוהל של להרים טלפון הביתה לראות מה קורה. לנו זה ברור, גם לך רחלי וגם לי. בפועל זה לא תמיד קורה ואני חושבת שאנחנו חייבים לחדד את זה למערכת החינוך, גם אם נוציא מסמך. לא צריך חוזר גדול.

מסמך, דף קצר של מידע – כן, חברים, אנחנו מתקתקים לכם בדלת, תחזירו חזרה את הנוהל. ילד שלא מגיע תבדקו מה קורה. כל שכן אם מדובר בילד שבאמת לא עלינו נתגלתה איזו שהיא מחלה ואנחנו יודעים שאנחנו צריכים להיערך לטיפול ארוך טווח ושם באמת המערכת צריכה להנגיש את המידע להורים. מערכת בית הספר, אם זה גן או כל מוסד חינוכי אחר, אני בכוונה מדגישה ואומרת את זה ברחל בתך הקטנה.

דבר נוסף זה לעדכן את האתר. אנחנו נכנסנו, באתר מופיע באמת, אבל זה מופיע ברמת החוק מה הם זכאים. אני מבקשת לפשט את זה. תכתבו את זה בצורה פשוטה של זכות ההורים לילדים חולים, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, בצורה מופשטת שכל אחד שייכנס יוכל לקרוא ולהבין.

אני מבקשת שזה יהיה מונגש גם בשפה הערבית כדי שבאמת כולם יוכלו לעשות את זה.

אני רק רוצה להגיד משהו. משרד החינוך לא אמר את זה, אבל ארגוני ההורים וארגוני הזכויות יושבים עם משרד החינוך על כמה נושאים ואחד מהנושאים שדנו בו לפני שבוע-שבועיים, לא זוכרת, זה ישיבות שבועיות. היה על הפורטל החדש שהם בונים, וזה בדיוק ההערות שנתנו ובפורטל החדש, לפחות מתוך ה - - -

אני שמחה שקלעתי לדעת גדולים.

אז זה יקרה. כי זה בדיוק מה שביקשנו. ביקשנו פישוט לשוני ולא חוזרי מנכ"ל. אז זה יהיה.

מאה אחוז. אז זהו, אז באמת תפשטו את המידע. בלי להיכנס לנעליים של ההורים האלה שנמצאים במצוקה, להיכנס ולהתחיל לקרוא חוק, את רואה את זה את כבר מוותרת מראש. תפשטו, בסדר? וכמובן שיהיה גם בשפה הערבית.

הנושא של איסוף נתונים וריכוז חומרים. תקשיבו, זה כלי עבודה. היה טללים, היום "קדימה מדע", עוד 10 שנים יהיה מישהו אחר. אני חושבת שיש הזדמנות לאסוף גם את מסד הנתונים שיסייע לכם לפקח ולעקוב אחרי הילדים שצריכים לקבל את הטיפול, וגם מבחינת בנק של חומרי למידה, כולל עדכון, כי אני מניחה שאם אתם תכנסו לתהליך של איסוף, אז הדברים גם יתעדכנו מעצמם ככל שעובר הזמן, ואז מורים חדשים שנכנסים לתוך המערכת, יש להם מהיכן לשאוב את המידע וחומרים שהם יוכלו להשתמש בהם.

הנושא של מענה רגשי שהועלה כאן, אני מבקשת לחדד את זה גם בקרב מנהלי בתי הספר. אתם אמרתם את זה בצורה מאד פשוטה, יש להם אחריות מעבר למידע שהם מעבירים על הזכות שלהם לקבל סיוע מ"קדימה מדע". הם נדרשים בעצם גם להיות אחראים על הצד הרגשי, לתת את המענה, אז בבקשה לחדד גם את הסוגיה הזו בפני המנהלים.

הצוות הלימודי – שני דברים. אחד, אני רוצה שמשרד החינוך יפקח על הצוות הלימודי שנכנס, שאכן כל מי שמתקבל ל"קדימה מדע" עומד בתנאי הסף. אני חושבת שזו הדרישה הבסיסית, הראשונה, שאם אנחנו נעמוד בה אנחנו כבר נוכל להתקדם צעד אחד קדימה.

דבר שני זה ש"קדימה מדע", אני ראיתי שיש לכם רכזים – יש אותך, אלהאם, ויש גם רכזת, ראיתי פה בשמות של גוש דן, יש לכם רכזים. שתהיה איזו שהיא הדרכה, איזו שהיא הנחיה רגע לפני שהמורים נכנסים ומתחילים לעבוד עם הילדים. אין שאלה. אנחנו לא חיים בוואקום.

המורים האלה לא מגיעים סתם. רק מי שמגיע לעבוד אתכם יודע בדיוק ואם הוא עבר את ההכשרה של הוראה וכו', יודע לאן הוא נכנס. ובכל זאת, שתהיה איזו שהיא מעטפת שאומרת להם – אתם מגיעים למסגרת כזו וכזו, הציפיות הן כאלה וכאלה, אתם תפגשו ילדים כאלה וכאלה. זאת אומרת שיהיה באמת איזה שהוא תהליך של הכנסה אל המערכת; וגם תוך כדי תנועה, לראות באמת שהמורים עומדים בעומס, גם הרגשי וגם בכלל. ללוות אותם ואולי זה קצת יעזור גם בתחושה של הביטחון אל מול המשפחות.

סוגית ההפרטה היא סוגיה.

העיקרית.

רגע, היא סוגיה. היא לא לשולחננו כאן, כי אנחנו פה לא קיבלנו את ההחלטות. "קדימה מדע" מקיימים את - - -

היא גם לא בתחום הזה בלבד בעולם החינוך - - -

"קדימה מדע" מקיימים מכרז של משרד החינוך. הצוות שיושב פה ממשרד החינוך הוא בעצם מקיים מדיניות. היא אולי סוגיה שיש לדון בה, לא רק בתחום החינוך. לצערנו הרב, היא קורית בתחומים נוספים.

יש שירות שהוא יותר חשוב מאשר שירותי חינוך פה בארץ?

יבואו אליך אנשים חולים ויגידו יש משהו שיותר חשוב מאשר בריאותו של אדם. יש נושאים, כל אחד מדבר - - -

בריאות הפריטו את זה? לא הפריטות.

סליחה נורית, אז את לא מכירה.

שירותי הבריאות מופרטים? בתי החולים הממשלתיים?

חברים, יש - - -

לא, לא, אבל יש הפרטה כי יש תפיסה של פעילויות פרטיות לבתי החולים וזאת בעיה.

בעיה גדולה.

חברה, אני לא פותחת - - -

לפני שלוש שנים - - -

נורית, התבלבלתם, אני לא פותחת את זה, כי זה לא על שולחננו היום. זאת סוגיה חשובה, צריך לדון בה, צריך לבחון אותה. בסופו של דבר יש מי שמקבל מדיניות ומכתיב, אבל אני מסכימה איתך, יש הרבה דברים שאני אישית לא הייתי מפריטה. המציאות היום היא כזו. אנחנו צריכים בתוך המציאות הזו לעשות את ההכי טוב שאנחנו יכולים בשביל הילדים שלנו. במיוחד הילדים האלה, שממילא מתמודדים עם מציאות קשה.

ולכן אני לא מתייחסת מעבר ללהגיד שבאמת זו סוגיה שדורשת התייחסות, אבל אנחנו בשולחן הזה לא יכולים לפתור אותה בכוחותינו הדלים.

מ"קדימה מדע" יש לי בקשה. מעבר לדו"חות ולעדכונים שאני ביקשתי, אני מוכרחה גם לומר מילה טובה ל"קדימה מדע". אני מקבלת את הפניות של ההורים, מן הסתם כמו שאתם יודעים, מישהו לוחץ ככה במקום הכואב, ישר אנחנו דופקים חזק מאד על הדלת ומבקשים לדעת מה קורה. אני תמיד מקבלת את המענים אז אני רוצה להודות גם על זה.

אני אשמח לקבל את העדכונים מהישיבות מול משרד החינוך. אני רוצה גם מכם לדעת אם יש קשיים בהתמודדות ודברים שאתם חושבים שאנחנו יכולים לסייע כדי לקדם מהלכים או באמת לחזק דברים שנדרשים לכך. תיידעו אותנו, אנחנו בהחלט רואים את עצמנו שותפים כוועדה שמאד מאד חשובות לה זכויות הילד.

אם אפשר לומר חשוב לפרוטוקול - - -

כן.

בעקבות נושא המורים. התבקשנו, כשעבר השרביט, לנסות להעסיק כמה שיותר מורים מטללים, כדי לא לפגוע בהם ו-70% מהמורים שלנו הם מורי טללים לשעבר, כך ש - - -

בסדר, כשזה עדיין לא מכשיר את זה. אני לא יודעת מה טללים עשו.

לא, אבל אני רק רוצה - - -

אבל בגלל זה אני אומרת ואני לא סתם חידדתי.

אבל היא לא אשת חינוך.

סליחה חברה, יש דברים שהם – אתה עוד פעם מפריע לי.

אבל היא לא אשת חינוך. אני מתפוצץ. הבן שלי חולה. היא לא אשת חינוך. תוציאו - - -. היא לא אשת חינוך.

סליחה, ד', סליחה - - -

זה נוגד את המכרז. אני לא מבין. אנחנו במדינת ישראל. האישה הזאת היא לא אשת חינוך. איך היא מנהלת - - -

סליחה.

אלוהים ישמור.

תסגרי בבקשה את הדלת. חבל - - -

מה אתה צוחק? למה אתה צוחק?

סליחה, ש', תצאי החוצה. וחבל שזה קורה רגע לפני שאנחנו מסיימים. הדברים היו פה מאד ברורים. אני חושבת שגם ההורים ציינו פה, הסיפור הגדול זה לא המעבר. הסיפור הגדול זה כשלים נקודתיים שבהם אנחנו נדרשנו לטפל ואני ציינתי אותם. אז אני לא מצליחה להבין פתאום את ההתייחסות לאדם כזה או אחר.

אם הדברים לטעמכם במשך 10 שנים מתנהלים בצורה מסוימת, וזה לא שזה בגלל שעכשיו השתנתה המציאות אז השתנו הדברים, אז בואו נשאיר את זה בקונטקסט הזה.

אפשר רק מילה.

לא, לא. אני מתנצלת כי אני מוכרחה לסכם ואני כבר סיימתי.

אני מבקשת מ"קדימה מדע" לקבל את כל הדו"חות. אני מבקשת לדעת וגם לקבל דיווח על המפגש שיהיה במשרד החינוך בחודש מרס, אמרתם?

כן.

כדי לדעת באמת מה קורה שם. אנחנו נמשיך לעקוב ואם אנחנו נדרש אנחנו נקיים שוב מפגש סיכום, לראות שלפחות במהלך התקופה שאתם נמצאים, הדברים באמת מקבלים איזו שהיא תפנית ואנחנו עונים על צרכים שהיו עוד לפני שאתם נכנסתם לתוך המסגרת הזו.

אני באמת רוצה להודות לכולכם. צר לי על ההתרגשות של ד'. אני מבינה בהחלט את ההתרגשות, אבל - - -

משפט אחד, קצר. אני מבטיח שזה קצר. העניינים האמיתיים לא עלו בדיוק.

כל מה שעלה במכתבים שאני קיבלתי עלה גם כאן.

אולי כן, אבל העניינים האמיתיים, הבעיות האמיתיות לא עלו.

ש', האנשים פה. אתה מוזמן לכתוב לי אותם, אני אשמח לשמוע ולקבל.

אני כבר לא אטפל בזה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40.