ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 09/02/2016

בלימת הקטל בדרכים- הצעות לדרכי פעולה של ארגונים חוץ פרלמטריים לעמידה ביעדי הממשלה

פרוטוקול

 
הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 161

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, ל' בשבט התשע"ו (09 בפברואר 2016), שעה 14:30
סדר היום
בלימת הקטל בדרכים- הצעות לדרכי פעולה של ארגונים חוץ פרלמנטריים לעמידה ביעדי הממשלה
נכחו
חברי הוועדה
איתן כבל – היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

אורי מקלב
חברי הכנסת
אמיר אוחנה

תמר זנדברג

חמד עמאר
מוזמנים
עוזי יצחקי - המנהל הכללי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אפי רוזן - מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אבנר פלור - סמנכ"ל בכיר מינהל תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

פיליפ פארן - מנהל אגף תשתיות עירוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ברק טייכמן - עוזר המנהל הכללי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ישעיהו אברהם - מנהל גף קציני בטיחות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ראיק סאלם - מנהל אגף תשתיות בינעירוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

איציק סרור - סגן מנהל אגף הרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דניאלה גרא מרגליות - רכזת תחבורה, משרד האוצר

אורנה שטראוס - רמ"ח מו"פ, המשרד לבטחון פנים

שרית פילפסון - רמ"ח תביעות באגף התנועה, המשרד לבטחון פנים

אבי כהן - נהג ראש אגף התנועה, המשרד לבטחון פנים

חיים אמיגה - ע' יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים

רומן ברונשטיין - רמ" נפגעים באגף התנועה, המשרד לבטחון פנים

מאיר בן גל - רמ"ד תעבורה באגף התנועה, המשרד לבטחון פנים

ירון בארי - ראש אגף התנועה, המשרד לבטחון פנים

ידידה סבג - ראש מחלקת תנועה, המשרד לבטחון פנים

מקס אבירם - מנהל אגף זהירות בדרכים, משרד החינוך

גיורא רום - הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נועה רוזנהק - עוזרת מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יובל פרידמן - מנהל מינהל כספים ומשאבי אנוש, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

צביקה דן - משנה למנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עדינה מרסיאנו - מנהלת תחום מידע, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מוריה מלכה - דוברת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

גין נורית גרוסמן - יו"ר עמותת אנשים באדום, אנשים באדום

רון קציר - חבר הנהלה, אנשים באדום

עדנה צונץ - דוברת העמותה, אנשים באדום

יניב יעקב - מנהל תחום מדיניות ציבורית, עמותת אור ירוק

שמואל אבואב - מנכ"ל, עמותת אור ירוק

יחיאל מונטג - מנכ"ל, נשק וסע- עיניים בדרכים

גבריאל גולדשטיין - חבר, פורום פעולה- מאבק בתאונות דרכים

מיכל זלוף - חברה, פורום פעולה- מאבק בתאונות דרכים

מרדכי פדר - יו"ר, חיים בדרך – מתונה

חיליק רוזנבלום - מנהל, המכון לחקר הגורם האנושי לתאונות דרכים

שמעון סודאי - יו"ר איגוד קציני בטיחות מקצועיים בתעבורה, איגוד קציני בטיחות מקצועיים בתעבורה

עודד שאולוף - חבר הנהלה, איגוד קציני בטיחות מקצועיים בתעבורה

משה סורוקר - מנכ"ל גרין דרייב ניהול סיכונים בע"מ

חיים שפירא - יו"ר, עמותת יד הנקטפים

נחלה שאקר - מהנדס תנועה ראשי, חברת נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

יצחק עייש - מ"מ אגף נתיבי ישראל, חברת נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

יעקוב איברהים - דובר יוזמות קרן אברהם

ציון עופרי - מנכ"ל מתחם הדרכת נהיגה בנגב

מיטל להבי - סגנית רה"ע ממונה על תיק התחבורה, עיריית תל אביב-יפו

דניאל צרפתי - עוזר אישי לסגנית רה"ע, עיריית תל אביב-יפו

אריה אשד - מנכ״ל, איגוד המוסכים

משה נקש - מנכ״ל, איגוד המוסכים

דני מאירי - בנו וחתנו נהרגו בתאונה בכביש 71

מלי יזדי - נפצעה בתאונת דרכים

הילה בתיה קופרמן - אמא של מלי יזדי

ישראל קופרמן - סבא של מלי יזדי

אופיר שטרית - מתנדב

בן נוח - נפצע בתאונת דן גלגלי

שני זקן - מתנדבת

גלי שחר - בתה נהרגה בתאונה

אלי ברק - מתנדב בטיחות

פליקס גליק - מתנדב בטיחות

דניאל גרפילד - מתנדב בטיחות

בוקי מנחם הלוי - מתנדב

אדם רם - מתנדב

איתמר לוין - מומחה להוראה עיונית בנהיגה האיגוד המקצועי של מורי הנהיגה בישראל

משה בר - ארגון הנכים

שמעון חננאל - פעיל המשמר החברתי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.
מנהל/ת הוועדה
לאה ורון
רישום פרלמנטרי
יפעת קדם

בלימת הקטל בדרכים- הצעות לדרכי פעולה של ארגונים חוץ פרלמטריים לעמידה ביעדי הממשלה
היו"ר איתן כבל
שלום לכולם. גברתי מנהלת הוועדה, רשמת, חברי חבר הכנסת חמד עמאר, יושב ראש השדולה הוותיק למלחמה בתאונות הדרכים, חברי כנסת, חברי מנכ"ל משרד התחבורה, אורחים מכובדים. אני קודם כל רוצה לברך את ידידנו גיורא רום על שנאות לבקשת שר התחבורה ליטול על עצמו את תפקיד יו"ר הרשות לבטיחות בדרכים בהתנדבות. אנחנו מברכים אותך מכל הלב. שיהיה בהצלחה מכל הלב. שמחתי באופן אישי על המינוי. אין לי ספק שאתה יכול להיות ראש וראשון לשינוים הדרמטיים שאנחנו כל כך זקוקים להם.

אני רוצה לומר כמה דברי פתיחה, אחר כך לקבוע את כללי העבודה שלנו. אני רוצה להבהיר בפתח הדברים כמה דברים טכניים. אנחנו יוצאים למסע שנכון לרגע זה עומד על 4,5 דיונים. אם נידרש ליותר, אנחנו נעשה דיונים נוספים. הרצון שלנו הוא בדיוק כמו שעשתה ועדת הכלכלה במתווה הגז - לקחת נושא, לפרק אותו לגורמים, להניח אותו בראש וראשונה על סדר היום הציבורי במלוא עוצמתו, במלוא כוחו כך שבסופו של עניין יגרום לכך שכל או כמעט כל מי שיש לו יד ורגל בתוך התהליך הזה יוכל לומר את דברו, לומר את הדברים שהוא חושב שראוי. אנחנו ננסה להוציא מתחת ידנו את העבודה הטובה ביותר. אנחנו לא ועדת חקירה, אנחנו רוצים סך הכל – זה מתוקף תפקידנו ומתוקף תפקידי כיושב-ראש ועדת הכלכלה - לרתום את כל הכוחות כולם למאבק אמיתי בעניין.

חברותיי וחבריי, בלימת הקטל בדרכים היא משימה לאומית. זה הנושא הכי דרמטי בחיינו. הקטל הזה גובה מחירים. הוא האכזרי ביותר. אנשים נהרגים בכבישים ובדרכים בכמויות מטורפות, אבל כאילו כלום, משלימים עם המצב הזה. מעין תחושה שמדובר בגזירת גורל שאין מה לעשות מולה. ממש, אבל ממש לא. אינני מקבל שזו גזירת גורל, ואני גם דוחה בתוקף את התחושה שזה מצב קבוע שאפשר להשלים עם קיומו. אני לא מגזים אם אני אומר שזה הכל בידיים שלנו. הקטל בדרכים הוא האויב, אך לצערי אין היום כמעט אף גורם במערכת שפועל באפקטיביות ושכל משימותיו הן מלחמה בלתי מתפשרת בקטל בדרכים. גם אם זה לא "קול" לעסוק בנושא האכזרי הזה, כולנו נדרשים להילחם מולו בכל הכוח ובכל האמצעים. כשאני אומר "כולנו", אני מתכוון לכל המערכת - מלמטה למעלה, מלמעלה למטה. אם זה משרדי הממשלה הרלוונטיים, בראשם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, המשטרה וכל רשויות הממשל האחרות - כולם נדרשים ליישר קו ולהסתער נגד הקטל הנוראי הזה.

חברות וחברים, הסכנה רובצת ממש עכשיו, יום שלישי, שעה 14:40, לאזרחי ישראל בכבישים ובדרכים בכל רחבי הארץ. היא גדולה ומשמעותית הרבה יותר מכל סכנה ביטחונית אחרת, ואינני בדברים האלה מבקש להמעיט כהוא זה מכל עניין ביטחוני אחר. ממש לא. אני נושא את הדברים האלה או מנסה לייצר איזה שהוא סוג של השוואה בדחילו ורחימו, לא מתוך כוונה להמעיט, חס וחלילה, אלא מתוך מקום שאני מבקש לבוא ולומר שאם אנחנו מוצאים את עצמנו במלחמה היום יומית מול אויבנו בנקודות זמן ובמקומות מסוימים, במאבק בתאונות הדרכים כל האזורים שבהם נוסעים כלי רכב במדינת ישראל הם אזורי סיכון, כל האזורים הם אזורי מלחמה. עד שלא נבין שכל הארץ היא אזור אחד של מלחמה שצריך להשקיע בו את כל המאמצים הנדרשים, שום דבר לא יקרה. אומר לכם שניסיתי לדמיין בית קברות עם 357 קברים. האם מישהו מסוגל לדמיין, לחשוב שהוא מגיע לבית קברות עם 357 מצבות? אם אתם חושבים במושגים כאלה, אלה מושגים שהם בלתי נתפשים. האם יש מישהו שהיה מוכן לקבל שבתכנית העבודה של מערכת הביטחון יודיעו שהם נערכים בשנה הבאה ל-357 הרוגים מול אויבנו? האם מישהו היה מעלה בדעתו שמישהו מוכן לקבל זאת? ועוד לא עסקנו באלפי, אם לא מעבר לכך, של פצועים. עוד לא עסקנו במעגל ההדף הכלכלי, החברתי. ואומר לכם דבר אחד שתפס אותי, לפעמים במיקרו קוסמוס או בקליפת אגוז, כמו שעורכי דין אוהבים לומר. לא מזמן היה פיגוע קשה מאוד. באותו יום הייתה תאונה קשה מאוד מאוד. הפיגוע פתח את מהדורות החדשות בשידורים ישירים. תאונת הדרכים הקטלנית, שגדעה משפחה, מצאה את עצמה כמעט בסוף המהדורה באזכור של שורה. האמת, זה היה הרגע שאמרתי לעצמי "לא עוד", ולא ממקום של להמעיט חס וחלילה את האירוע הביטחוני הקשה, אלא להבין איפה אנחנו נמצאים.

הממשלה הציבה לעצמה יעדים ברורים ומדידים עד שנת 2020 - להוריד את מספר ההרוגים בלפחות 200 הרוגים בשנה. דרך אגב, אדוני מנכ"ל משדר התחבורה, היה שלב שזה הצליח. אם זה הצליח, זאת אומרת, אפשר להמשיך ולהצליח. לצערנו הרב זאת השנה השלישית ברציפות בה נרשם גידול במספר ההרוגים. שנת 2015 הסתיימה עם מעל ל-357 הרוגים בדרכים. זה רחוק מהיעדים. רק הדלתא של ההרוגים של השנה הזאת אל מול שנה קודמת הייתה יותר גדולה מכל האירועים הקשים האחרים שחווינו.

הגעתי למסקנה שאנחנו, חברי ועדת הכלכלה של הכנסת, חייבים לפעול, ולכן החלטתי על סדרת ישיבות בנושא בלימת הקטל בדרכים, זאת לנוכח שינוי המגמה והעלייה במספר ההרוגים. אמרתי בפתח דבריי שמדובר במשימה לאומית, וכן, אין פה שאלה של פוליטיקה - לא ימין ושמאל, לא חילונים ודתיים, לא עשירים ועניים, לא ערבים ויהודים. כולנו חייבים לפעול יחדיו על מנת לבלום את התופעה הקשה הזאת. אינני בא כאן, אדוני המנכ"ל, ואני אומר את זה כאן לנציגי הממשלה, לפעול אל מול הממשלה. אני לא מבקש לעשות ועדת חקירה. בשלב הזה אני אפילו לא מחפש את האשמים. אני רוצה את ההתגייסות של כולם למעקב הזה. בי נשבעתי שלא אוותר. כל מי שלא ירצה או יעשה את הכל כדי למנוע מלהיות שותף, ימצא אותי עומד מולו בכל הכוח. אני אגייס את חבריי מהקואליציה ומהאופוזיציה לעמוד מול אותו אחד שלא יהיה שותף לתהליך. לקחתי על עצמי יחד עם חבריי להפוך כל אבן על מנת להביא את כולנו לפעול כאיש אחד. זאת חובתי כיושב-ראש ועדת הכלכלה, זאת חובתי כאזרח ישראל.

חברות וחברים, הישיבה הזאת, שפותחת את סדרת הדיונים, תעסוק בעמדת החברה האזרחית והארגונים החוץ פרלמנטריים. חשוב לנו להקשיב לכם, חשוב לנו לתת לכם את הבמה כדי להביע את דעותיכם. הישיבות הבאות תעסוקנה בהיבטי התשתיות, היבטי האכיפה וההיבטים הכלכליים של תאונות הדרכים על המשק הישראלי. יגיעו לכאן שר התחבורה והבטיחות בדרכים, השר לביטחון פנים, מנכ"לי המשרדים והרשויות הרלוונטיות, מומחים, מפכ"ל המשטרה, ראש אגף התנועה שנמצא כאן, נציגי מערכת המשפט, מנכ"ל נתיבי ישראל ואנשי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. כולם יידרשו להציג את המדיניות ואת תכנית העבודה שלהם לשנה הקרובה בנוגע לבלימת הקטל בדרכים. כולי תקווה שנסיים את התהליך הזה עם בשורות וצעדים אופרטיביים, כדי שכבר בשנה הקרובה נראה את השינוי המיוחל. כפי שאמרתי לכם, אני מתכוון שכך יהיה.
תמר זנדברג (מרצ)
אפשר הצעה לסדר?
היו"ר איתן כבל
בבקשה.
תמר זנדברג (מרצ)
תודה רבה. אני ממש מתרגשת שלקחת את הנושא ברצינות ובצורה הזאת של סדרת דיונים. אני חושבת שבנושא הגז הנחלת כאן איזה שהוא אופי לעבודת הוועדה, של לקחת נושא וממש לפרק אותו בצורה שיטתית. דיברת על סדר הדיונים. ציינת נושאים של תשתיות, אכיפה ונושא כלכלי. אני רוצה לציין נושא, שהוא אולי ראשון מבין כל אלה שחייב להיות מוטמע לאורך כל הדרך, וזה קידום התחבורה הציבורית. אי אפשר לדבר על הקטל בדרכים ועל הנתונים הקשים שציינת בהתעלם מתנועת המאזניים בין השימוש ברכב הפרטי, בטוח ככל שיהיה, עם תשתית טובה ככל שתהיה, כשבסוף נהרגים אנשים והוא גם זה שהורג אנשים. קידום התחבורה הציבורית הוא הדבר הראשון של מדיניות, לפני אכיפה, לפני תשתיות ולפני הנושא הכלכלי, שחייב לעמוד לנגד עינינו כל הזמן. עד עכשיו הנושא הזה היה מנותק מנושא הקטל בדרכים. אני חושבת שאחת התרומות המשמעותיות של סדרת הדיונים הזאת שאתה מכתיב היא הטמעת הנושא הזה כחלק אינטגרלי.
היו"ר איתן כבל
אני מודה לך. בפתח דבריי אמרתי שנעשה 4,5,6 דיונים ואם נדרש נעשה אף יותר. אם אני אחשוב לנכון תוך כדי תנועה שיש נושאים שיש לפתוח בהם כי הם מרכיבים חיוניים אל תוך הסגירה של התהליך, אנחנו גם נעשה אותם. אין לי ספק שבשתי חברות, החברה החרדית והחברה הערבית, העניין של תאונות הדרכים והקטל בדרכים מקבל ממד הרבה יותר משמעותי. גם על זה נצטרך לשים דגש אף ביתר שאת, כדי להבין את הסיבות מדוע דווקא בחברות האלו הדברים האלה קורים.

אני רוצה לפתוח את כל הסדרה הזאת עם מנכ"ל "אור ירוק", שמוליק אבואב, שאני, לשם הגילוי הנאות, אומר שהוא חבר אישי שלי שאני מאוד מעריך. אני מודה לכם על כל אשר אתם עושים. שמוליק, אני נותן לך את הזכות לפתוח, להציג בקצרה את התפישה. כמובן שלאורך כל הדרך תינתן לכם האפשרות, אבל בבקשה מצגת קצרה, התייחסות קצרה שתכניס אותנו לתוך התהליך.
שמואל אבואב
צהריים טובים. אני קודם כל רוצה לברך אותך על הכינוס החשוב הזה שפוגש אותנו בשנה מורכבת. זו השנה השלישית של עלייה מדאיגה במספר ההרוגים. בפתח דבריי אני שואל, איך מדינת ישראל שבשנת 2002 היו בה 548 הרוגים, הצליחה בעשור, עד שנת 2012, להוריד ב-47% את מספר ההרוגים. מה קרה לאותה מדינה ב-3 השנים האחרונות? יותר ממה שקרה, מה צריך לעשות? התכנית שאני רוצה להציג היא איך נציל 100 אנשים במדינת ישראל אם נעשה מספר פעולות מצומצמות. בסוף צריך לתמצת לקציר העומר את כל היריעה העצומה והעשירה שעוסקת בתאונות דרכים.

אני רוצה לגעת בנושא הראשון, נושא התשתיות. צריך לדבר בשבח העשייה ההומה מצפון הארץ לדרומה תחת הנהגתו של שר התחבורה. הם עושים עבודה מרשימה בפיתוח התשתיות. פרט לעשייה בתשתיות יש גם מישור של מוקדי סיכון. יש 215 קטעי כביש מתוך אלפי קילומטרים של כביש - 63 צמתים – שבהם נהרגים 90 איש בשנה. איפה המוקדים האלה? הם פה. יש פה רשימה סדורה, שיטתית, ידועה ומדממת. כאן נהרגים 90 איש. איך אנחנו יודעים שזה משפיע? מאיפה הגענו למסקנה שמוקד סיכון צריך להיות מועדף על פני דברים אחרים? נתיבי ישראל השיבו לנו את התשובה. מע"צ עשתה עבודה חשובה, טיפלו בלמעלה מ-200 מוקדים. הם בדקו כמה נפגעו, כמה תאונות דרכים היו לפני שטיפלו במוקדים האלה, כמה נפגעו אחרי הטיפול. התוצאה היא מדהימה - 50% פחות במספר התאונות. המסקנה המתבקשת היא ברורה, נכוחה וחד משמעית. מוקדי הסיכון והצמתים מצילים חיי אדם. לא סתם הממשלה בשנת 2005 מתכנסת ואומרת למע"צ שפרט לכבישים החדשים, המחלפים וכל הדברים החשובים בתכנית החומש, הם צריכים להתעסק במוקדי סיכון. הממשלה הקצתה בהחלטה שלה 400 מיליון שקלים כל שנה על מנת לטפל במוקדי הסיכון המדממים שבהם יש כשלי בטיחות. האם המדינה עמדה בהקצאת התקציב הזה? לא. היא הקצתה במשך כל השנים רק מחצית הסכום, רק 200 מיליון שקלים, ולכן נעשתה רק חצי מהעבודה. אם היו מקדישים את כל ה-400 מיליון למוקדי הסיכון, הייתה פה מהפכה לא רק בתשתיות ובכבישים, אלא בהצלת חיי אדם. בואו נראה איך זה פרוס על פני השנים. אנחנו רואים פה גרף שמדבר בעד עצמו - 200 מיליון, 250 מיליון, כשהממוצע הוא 200 מיליון. אני חושב שוועדת הכלכלה תעשה מהלך מאוד משמעותי אם היא תצליח להביא את נתיבי ישראל ואת משרד התחבורה לקבל החלטה אופרטיבית שבתכנית העבודה, בתכנית החומש שעתידה לצאת לפועל תחת ידי נתיבי ישראל, יהיו 400 מיליון שקל בשנה שיטפלו במוקדי הסיכון שבהם נהרגים 90 בני אדם.

הפרק השני הוא פרק האכיפה, שהוא פרק משמעותי ועוד ידובר אודותיו רבות. מה קרה למשטרה? איך דלדלנו את המשטרה, שהיא כוח אפקטיבי, משמעותי, אוכף ומרתיע? תראו, בשנת 2009 למשטרת התנועה היו 205 מיליון שקלים. אנחנו ב-2015. יש לה 32 מיליון שקלים. למשטרת ישראל היו בשנת 2010 309 ניידות, יש לה היום 113 ניידות. בשנת 2009 היו למשטרת התנועה 615 שוטרי תנועה. הורידו אותם ל-379 שוטרים. צריך להיות קוסם, וירטואוז בכדי להצליח ליצור ממד אכיפה והרתעה במדינת ישראל עם כוח דל אמצעי. אין לנו זמן לגולל את היריעה ולדבר בשבח האכיפה, כאשר המשטרה התייצבה ל-3 משמרות עם הניידות ועם הכוחות שלה והצליחה ליצור ממד מאוד חשוב. בכדי לכנס את זה לתכלית המעשה צריך שיהיו 450 ניידות, זאת אומרת, צריך לרכוש עוד 300 ניידות. העלות שלהן היא 60 מיליון שקל. זה כל הסיפור. הממשלה אמרה: צריך 1000 סטודנטים בכדי לאייש ככוח תוספתי, ככוח משולב את הניידות על מנת ליצור את הממד האכיפתי ברחבי הארץ. עד היום לא קלטו ולו סטודנט אחד. כל העלות של 1000 סטודנטים, שזה כוח צעיר ורענן שיכול להזדהות עם המשימה, היא 60 מיליון שקלים. כל הסיפור שאני מדבר עליו עד עכשיו הוא 320 מיליון שקלים.

הפרק הבא באכיפה הוא הפרק של המצלמות. אם היה יושב פה איווט ליברמן, הוא היה מספר שבשנת 2003 הוא היה שר התחבורה. ב-2003 קיבלו החלטה בממשלה להציב 300 מצלמות. לא סתם ברחבי הארץ, לא סתם בצורה שרירותית, לא סתם בכדי לתפוס אנשים, אלא ב-700 קילומטר כביש. למה 700 קילומטר מתוך 15 אלף קילומטר כביש שיש במדינה? כי ב-700 הקילומטרים האלה נהרגים בשנה 70 בני אדם. יש קורלציה חד חד ממדית בין ההתנהגות של הנהגים לפגיעה וההרג באותה זירה, לכן במקום הזה, לא בכל הארץ, צריך לרכז ריכוז של 300 מצלמות. אמרו, סיכמו, קיבלו החלטה, אבל היום יש רק 100 מצלמות.

אדוני היושב-ראש, בכדי לתמצת את הדברים ולהגיע לתכלית המעשה, אני רוצה לטעון בפניך ובפני הוועדה שמשרד התחבורה, הממשלה, האוצר, לא משנה מי, צריך להקצות לאלתר 320 מיליון שקל. צריך להעלות את התקציב למוקדי הסיכון מ-200 ל-400, צריך לרכוש 300 ניידות ב-60 מיליון, צריך לקלוט 1000 סטודנטים ולאייש אותם, צריך להגדיל את מספר המצלמות מ-100 ל-300. אם הפעולות ייעשו נוכל להציל 100 בני אדם בשנה.

כשאנחנו מסתכלים על העולם ושואלים מה קורה בעולם, אנחנו רואים שמדינת ישראל נמצאת בשנת 2012,2013 במקום 27 מתוך 31 מדינות. אנחנו יכולים להיות מהמדינות המובילות, לא המזדנבות מאחור, כי זאת מדינה קטנה, הדברים ברורים ונהירים. צריך להוציא אותם לתכלית המעשה, להוציא אותם מן הכוח אל הפועל.
היו"ר איתן כבל
תודה לך על ההצגה ועל כל אשר אתם עושים. אתם מוזמנים להיות כאן לכל אורך הדרך. אנחנו נשמח לשמוע גם בהמשך את העצה הטובה שלכם.

אני אתן ליושב-ראש השדולה, חברי חמד עמאר, לומר כמה דברים, אחר כך אנחנו נעבור לשמוע משפחות שכולות, נציגי ארגונים שונים שלקחו על עצמם להיות חלק מהמאבק.
חמד עמאר (ישראל ביתנו)
אדוני היושב-ראש, אני קודם כל רוצה להודות לך שלקחת את הנושא החשוב הזה, שהעלית אותו על סדר היום. אני עם הנושא הזה 7 שנים בכנסת. אני מנסה להעלות אותו כל שבוע. טוב עשית שהקמת את הוועדה הזאת שתטפל בנושא כואב. כשאתה מדבר על 355 הרוגים ועל 1872 פצועים קשה, אתה מדבר על משפחות שנחרבו, על אנשים שאיבדו את החיים שלהם, על אנשים שנהיו נכים ולא יכולים לתפקד כל החיים שלהם. לוועדה הזאת יש תפקיד מאוד מאוד חשוב.

אני טענתי בהרבה ועדות שמשרד התחבורה מטפל בנושא של תשתיות בצורה הטובה ביותר, אנחנו רואים בכל מקום התפתחות בעבודה, אבל אני גם הדגשתי את הנושא של מוקדי סיכון וכבישים אדומים. עד היום לא ראיתי תכנית סדורה לנושא הזה, לא ראיתי שאומרים: יש תכנית חומש, אנחנו משקיעים 2 מיליארד שקל, אנחנו פותרים את הבעיה במוקדי סיכון כי שם קורות הרבה תאונות. אנחנו יודעים איפה הכבישים האדומים. שם יש הרבה הרוגים. שם צריך לטפל. משרד התחבורה לא לקח את הנושא הזה בראש סדר העדיפויות שלו. אנחנו רואים מה קורה ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

הייתה היום סקירה של מפכ"ל המשטרה. העליתי את הנושא של צמצום כוח האדם במשטרת התנועה, את זה שיש יותר מ-40% קיצוץ. מה אני מקבל תשובה מהשר לביטחון פנים? זה משרד התחבורה. תשובה כזאת לא ציפיתי לשמוע מהשר. משרד התחבורה אחראי לכך שיש קיצוץ של 40% בכוח אדם במשטרת התנועה.

הוועדה הזאת צריכה לקחת ולשים על סדר היום את כל הנושא של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הממשלה החליטה להקים את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, לא הכנסת החליטה. הממשלה הקימה ועדה, היא החליטה לתקצב אותה ב-500 מיליון שקל. היום היא מתוקצבת בפחות מ-130 מיליון שקל. את זה אנחנו צריכים לבדוק.

יש את הנושא של האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית. כשהמגזר הערבי מהווה 20%, לא יכול להיות שיהיו יותר מ-33% הרוגים ופצועים. גם את המגזר הערבי צריך לשים על סדר היום, לבדוק למה זה קורה שם. אנחנו צריכים לקבל תשובות ממשרד התחבורה למה לא נעשה שם דבר. שנים רבות אנחנו חוזרים על אותו משפט – 20%, שליש הרוגים. אמרו לי שבשנה האחרונה ירד מספר ההרוגים. אני צריך לראות מגמה ברורה של ירידה. אני רוצה לראות נושא של השקעה בכל המגזר הערבי, נושא של הדרכות והסברה בבתי הספר. משרד התחבורה זורק את זה על משרד החינוך, משרד החינוך זורק את זה על משרד התחבורה. אנחנו לא יודעים איפה זה עומד. אנחנו צריכים לראות איפה אנחנו מקדמים את החינוך התעבורתי בבתי הספר.

נושא של אכיפה. יושבים כאן מהמשטרה. אני חוקקתי חוק ב-2010 בנושא של אפס אלכוהול לצעירים. כשאני עוצר ליד ניידת משטרה ושואל את השוטרים האם הם אוכפים את החוק הזה בצעירים, אני שומע שלא, שהם לא יודעים איך לאכוף את החוק הזה. 5,6 שנים אחרי החוק עדיין אין אכיפה במגזר הלא יהודי, אין כניסה של ניידות למגזר הערבי. גם את זה אנחנו לא רואים. את זה אני רוצה לראות.

נושא של הולכי רגל שנהרגים במעברי חצייה. צריך לבדוק למה ב-OECD יש 19%, אנחנו עם 33% הרוגים בקרב הולכי הרגל. אנחנו צריכים לבדוק את זה, לראות אם אנחנו צריכים לשים מחסום, משהו שיסמן את מעבר החצייה. רוב ההרוגים בהולכי רגל הם במעברי חצייה. זה מאוד מאוד מדאיג. אנחנו צריכים לעשות שינוי בנקודה הזאת. אני מקווה שהוועדה הזאת תעשה את זה.

אני חושב שהוועדה מאוד מאוד חשובה. הוועדה צריכה להוציא החלטה שמשרד התחבורה ומשרדי הממשלה יאמצו ויפעלו לפיה. אנחנו נקיים כאן ישיבות. דיברת על 4,5 ישיבות. יכול להיות שנפתח את זה ליותר ישיבות. אני לא רוצה לשבת ב-10 ישיבות ובסופו של דבר לא ייושם שום דבר בשטח. אני מקווה שמנכ"ל משרד התחבורה שנמצא כאן, שר התחבורה ואגף התנועה במשטרה יישמו את הדברים שנוציא כאן מהוועדה.
היו"ר איתן כבל
תודה לך על כל השנים בכנסת ששמת את העניין הזה על סדר היום הציבורי. נתחיל עם עמותת "אנשים באדום".
רון קציר
צהריים טובים. תודה שכינסת את הכנס המכובד הזה. אנחנו כבר 18 שנה מנסים לגרום לירידת הקטל בכבישים אבל לא מצליחים. אני רוצה להציע עוד שתי הצעות שלא הוצעו כאן, אולי גם לא יוצעו, ולהתייחס לדברים העיקרים.

לפי הנתונים של הלמ"ס ושל הרשות אנחנו רואים עלייה בתאונות דרכים של משאיות בכבישים. הכנסת חוקקה ב-2012 את חוק חובת הדיווח - 587ב(2). החוק הזה לא מיושם, לא עובד, אף אחד לא מטפל בו. להיפך, מתנערים ממנו. אני חושב שצריך להסביר אותו לציבור, צריך להסביר איך להשתמש בו. צריך להביא לכך שעל נהגים חריגים בכביש ידווח לקציני הבטיחות. זאת הצעה אחת. אני אעביר אחר כך לאדוני את המסמך.

הצעה שנייה היא הצעה של פרופסור ברוך פולק מ"אנשים באדום". הוא ביצע מחקר על הנושא של תאורת לילה בכבישים. 6000 קילומטר לא מוארים, 900 מהם הם כבישים אדומים. אנחנו מציעים לבצע ממש עכשיו תאורה בכבישים האדומים על מנת שאנשים יראו את כלי הרכב, על מנת שיראו אחד את השני. זה אמנם עולה מיליון שקל לקילומטר, אבל זה שווה הרבה יותר כלכלית.
היו"ר איתן כבל
תודה לך. חבר הכנסת מקלב, מעבר לעובדה שהוא אחד מהטובים בכנסת ישראל, הוא מהפעילים ביותר בוועדת הכלכלה. אני ביקשתי מחבר הכנסת מקלב להיות יושב-ראש ועדת המשנה, אבל לצערנו - אני אומר את זה מאשמתי, מאשמתנו - לא הצלחנו להניע את התהליך הזה. אני כן יכול לומר לך, חבר הכנסת מקלב, שכשהוועדה הזאת תסיים את תפקידה, התפקיד שיוטל לפתחך כיו"ר ועדת המשנה הוא לעקוב אחרי ביצוע כל ההחלטות אשר אנחנו נקבל. המשמעות היא שזה לא רק לרדוף אחר הרוח, אלא לפעול על פי אמות מידה מסודרות.

אני רוצה לבקש ממשרד התחבורה, מהמשטרה את הפילוח של תאונות הדרכים של 2015. אני חייב להיות ממוקד, בהמשך לדברים ששמואל אבואב אמר, ולנסות ולראות באיזה כבישים נהרגו 357 האנשים, לתת סימנים בכל הרוג והרוג, כדי לנסות להבין אחת ולתמיד מה הם הגורמים המרכזיים לקטל - האם זה דיבור תוך כדי נסיעה, האם זה סימוס תוך כדי נסיעה, האם זאת סיבת כביש, כמו שנאמר כאן, שהוא לא מואר. צריך לראות את המקומות שראוי שנתמקד בהם. אני אומר לך, אדוני הניצב, שלפעמים אני רואה ניידת במקום שאני לא מבין למה היא שם. יכול להיות שהם תופסים אנשים. אני לא אומר את זה בהקנטה, אבל אני בטוח שזה קורה לכל אזרח ולכל שוטר כשהוא רואה את זה. צריך שנדע איפה אנחנו חייבים לשים את כל יהבנו. אני רוצה את הפרטים האלה של 357 ההרוגים. חבר הכנסת מקלב, בבקשה.
אורי מקלב (יהדות התורה)
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ייתרת לי חלק מהדברים שרציתי לומר. אתה יודע, וגם מנהלת הוועדה יודעת, שכשביקשת ממני לקחת את התפקיד של יושב-ראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, אני לא התלבטתי, ידעתי את גודל המשימה, את החשיבות. אחרי זה אמרתי, קודם כל נעשה, אחרי זה נשמע במה מדובר. אני באמת תמכתי בזה שבאת לשדרג את הפעילות, באת לתת אופי אחר לטיפול בנושא של בטיחות בדרכים ותאונות דרכים. סיכמנו בינינו שנקפיא את הפעילות בוועדת המשנה עד שנסיים את הדיונים פה. ככה אנחנו עושים. אני תקווה ותפילה שמשהו אחר הולך לקרות פה בטיפול בתאונות הדרכים ובבטיחות בדרכים.

אמרת בדברי הפתיחה שיש הרבה גופים חיצוניים שפועלים מחוץ לממשלה. צריך לציין שאין מחלוקת בין הגופים על המטרה של העניין. כולנו רוצים למנוע את הקטל בדרכים. יכול להיות שכל אחד שם את ההדגשים שלו בדרך אחרת, כל אחד פועל בנישה מסוימת בתוך כל המאבק הכולל בתאונות הדרכים. נכון, זו מטרה בפני עצמה שאסור להוריד מסדר היום. לא צריך לחיות בהרגשה שאין מה לעשות ושאם נפעל יהיה יותר גרוע. לא. אנחנו יודעים שהמטרה היא באמת לשפר ולעשות מהפכים. אסור לראות את זה כגזירת שמיים, אלא בידנו הדבר. אנחנו מחויבים, יש לנו חובה לפעול בעניין הזה. נכון, יש גישות שונות, כל אחד בא ואומר תובנה אחרת. יש כאלה שאומרים שצריך את האכיפה להגביר בניידות, כפי שאמרנו, יש כאלה שיגידו שאנחנו צריכים את ההסברה.
היו"ר איתן כבל
החשוב הוא למצוא את התמהיל הנכון.
אורי מקלב (יהדות התורה)
צריכה להיות הסברה של הורים או אחים שכולים. שם יכולים להציף את הטרגדיה הגדולה. שם זה לא 357 הרוגים, אלא כל אחד שהוא עולם ומלואו, כפי שאמרתם מקודם. יש כאלה שיגידו שזה נושא של תשתיות. נכון, יש באמת בעיות של תשתיות. 3 בחורות צעירות נהרגו בדרום כשהן יצאו ממושב לדרך ראשית. אין ספק שיש שם בעיה גדולה של תשתיות. זה פשוט מזעזע. יש כאלה שיגידו חינוך, יש כאלה שיגידו חקיקה, יש כאלה שיגידו תחבורה ציבורית. אני לא חושב שנוכל לחדש בדיונים עכשיו משהו מיוחד שלא דיברנו עליו. אין דבר שלא ידענו. החידוש בדיונים האלה זאת האפשרות לקחת את כל הנושא הזה, לפרוס אותו לפרוסות, לגעת בכל אחת מהפרוסות, להגיע לכל אחת מהנקודות. הרצף של הדיונים יחד עם הפיקוח זו המתכונת הנכונה למה שרצית.

דיברת על חרדים. לא צריך אפליה מתקנת לחרדים בתאונות דרכים. בציבור החרדי היו הרבה תאונות ברכבי הסעות. ילדים לא נשכחו, אלא נתלו על דלתות, נתפסו. היו כמה וכמה הרוגים. הייתה פעילות טובה מאוד של משרד התחבורה ואחרים בשינוי אופי ההסעות שיש למערכת החינוך בציבור החרדי כשהם מסיעים ממקום למקום. צמצמו את הבעיה, היא כמעט ולא קיימת היום בגלל רגולציה חזקה, בגלל תקנות מחמירות. אני חושב שיש מה לעשות בכל מקום. הציבור החרדי הוא חלק מהציבור הכולל שסובל מתאונות דרכים.
היו"ר איתן כבל
תודה לך. אני מבקש מגלי שחר, אם שכולה ופעילה למען בטיחות בדרכים.
גלי שחר
אני מתנדבת בעמותת "אור ירוק" משנת 2009. הם עושים עבודה נפלאה. אני אם שכולה. תודה רבה שנתתם לי הזדמנות להגיע לכאן, אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב. כמו שנאמר כאן, הרוגים בתאונות דרכים זה לא רק מספרים, זה ממש לא מספרים, זו לא סטטיסטיקה. מאחורי כל הרוג והרוג יש סיפור שלם, משפחה שלמה שמתרסקת. ההתאוששות היא כמעט בלתי אפשרית. אתם לא שומעים הרבה מהקולות האלה. יש כאן ארגונים מדהימים שעושים עבודה, אבל אנשים מתרסקים, לא מסוגלים אפילו לבוא ולזעוק. אני מאוד שמחה שנתתם לי הזדמנות לבוא לכאן. נכון, אני מתנדבת כבר כמה שנים בעמותת "אור ירוק", כבר ראיתי איזה שהוא שיפור מסוים במלחמה בתאונות הדרכים, אבל אני מאוד מאוד מודאגת. ב-3 השנים האחרונות חלה פה הידרדרות. מה קרה לנו? הבטיחו תכניות לאומיות, כספים. לאן כל זה הלך? למה משתמשים בכלל במילה "תכנית לאומית" אם אחר כך לא מיישמים אותה? זו לא תכנית לאומית, זה ביזיון לאומי. כל הרוג שנוסף לסטטיסטיקה המזעזעת הזאת זה עוד סיפור של משפחה שהתרסקה.

כשאני נוסעת כל בוקר בכבישים אני שואלת את עצמי, "איפה המדינה, איפה המשטרה. איך יכול להיות שכל האנשים שנוהגים מסביבי עסוקים בדבר אחר ולא בנהיגה – אס.אם.אסים, וואטספים, ווייז". הקידמה הטכנולוגית זה דבר נפלא, אבל אם אנחנו כמדינה לא נלמד להתמודד עם הקידמה הטכנולוגית הזאת, המספרים רק ילכו ויגדלו. יש היום אופניים חשמליים, קורקינטים חשמליים. אתם ראיתם מה הולך ברחובות עם הילדים? דורסים אחד את השני, מרכיבים אחד את השני. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני כל יום רוצה לעצור ולצלם, אבל למי לשלוח את התמונה? אף אחד לא מסתכל על זה. למישהו איכפת? אני מודאגת בתור אימא ובתור אזרחית גאה של מדינת ישראל. אני פה כי אכפת לי. אני חושבת שזאת התחלה מאוד טובה כדי להתחיל ולייצר פה שינוי, אבל אני מאוד אשמח שחוץ מהפורום הזה זה גם ילך לכיוון של עשייה, לא רק דיבורים.
היו"ר איתן כבל
אני ממש מודה לך, גברתי. תודה מעומק הלב. שלא תדעי צער. משה נקש, בבקשה.
משה נקש
שלום לכולם, תודה על ההזדמנות. אני מנהל של הנהיגה המונעת הצבאית, אני מורה לנהיגה לכל סוגי הרכב, מרצה לנהיגה מונעת וחוקר תאונות דרכים. אני מתעסק ברמה של הנהג. ישבנו קבוצת מקצועניים ובדקנו למה בעצם יש תאונות דרכים. שלפנו טבלה שהרשות הלאומית מוציאה כל שנה. ראינו שהעבירות שגורמות לתאונות דרכים חוזרות על עצמן בסדר משתנה, כשהעבירה המובילה היא מעבר באור אדום. כשלקחנו ופירקנו את הסיבות למה עוברים באור אדום, גילינו שאפשר לתקן את זה ממש מיד. ישבנו ועשינו תכנית שקראנו לה "בטיחות ללא עלות", כלומר, בואו לא נכניס את המרכיב הכלכלי שישבש לנו את קידום היוזמה הזאת, אלא נגיש הצעות שבעבודה מאוד קלה נוכל לתקן ולפתור את הבעיה. הבעיה של אור אדום, וכולם פה יסכימו איתי, שלא בכל הצמתים הירוק מהבהב, אלא רק במקומות שאתה מגיע מהר, כלומר, בדרכים בין עירוניות שמותר לנסוע מעל ל-50 קמ"ש. למה? שואלים למה, אבל אף אחד לא יודע לתת תשובה.

מתוקף תפקידי כחוקר תאונות גיליתי, ואת זה אני למדתי בשטח, שכשמישהו מקבל אור צהוב, יכול להיות שמישהו אחר מקבל אדום צהוב כדי לנסוע. אני רוצה שנבין, צריך שבאור אדום האחר יקבל אדום צהוב. יש מקומות, וזה מותר לתכנן ככה, שזה צהוב עם אדום צהוב. אם מישהו גונב את הצהוב כשאופנוע שעומד בקו הצומת מתחיל לנסוע, נוצרת תאונה קטלנית בצומת. מה שאנחנו רוצים להציע זה דבר מאוד פשוט. קודם כל, אנחנו רוצים לאכוף את הצהוב, דבר שלא מתקיים היום. היום אין אכיפה של הצהוב, יש רק של האדום. דבר שני, להשהות מעט את האור האדום, זאת אומרת, כשנדלק אור אדום, שיחלפו עוד כמה שניות למהססים, כדי שהאחר יקבל אדום צהוב אחר כך, לא ביחד, אם אנחנו מבינים שזאת הבעיה. על הקטע הזה נהרגים 60 אנשים בשנה. זאת בטיחות ללא עלות. בואו נתכנן אחרת.

הגענו להולכי הרגל. כמו שנאמר פה, רבים נהרגים בתוך מעברי חצייה. למה כשאני מקבל ירוק כדי לפנות ימינה, הולך הרגל ירד איתי באותו רגע אל מעבר החצייה? למה התכנון הזה? יבואו אנשים חכמים ויגידו: אין ברירה, זאת גזירת גורל. זה לא נכון. יש עיר בארץ שעשתה את זה שונה - כשפונים ימינה, הולכי הרגל עומדים באדום. ככה צריך להיות. אם אתה רוצה להילחם בתאונות, תתכנן שונה, אל תשים שקל. זו בטיחות ללא עלות. תתכנן שהולך הרגל לא ירד איתך. הולכי הרגל לא מבינים בתנועה, הם לפעמים ילדים, זקנים, עולים חדשים. לפעמים אימהות מלמדות את החצייה הלא בטוחה על ידי כך שהן אומרות: אם תרד אל המעבר ותעמוד, יעצרו לך. למה אנחנו מסכנים את כולם?

נושא שלישי ואחרון הוא אופנועים. 51 הרוגים בממוצע רב שנתי, כלומר, 1 לשבוע. שאלנו למה. הזמנו את האופנוענים, התחלנו לפרק את העניין לגורמים. מכיוון שאני מדריך לנהיגה מונעת, אז יש את זה בתוך החומר. גילינו שהסיבה העיקרית היא נראות. אופנוע הוא דבר שנראה פחות. למה פחות? כי האופנוע הוא בדרך כלל שחור, לרוכב יש ז'קט שחור, הקסדה שלו שחורה והוא על רקע כביש שחור. חוץ מאור קדמי שיש לו, במקרה הטוב, הוא לא נראה. כשאתה מעיף מבט ויש קצת שמש, אתה לא רואה שיש אופנוע. אם אתה נוסע בלילה אחריו, הדבר היחיד שמאיר את האופנוע זה המספר של לוחית הרישוי. לא רואים את האופנוע. אם האור הקטן הזה לא ידלוק, אתה לא תראה את האופנוע. ישבנו ואמרנו שניתן לעשות. אפילו בעולם כבר קיימים כל מיני אביזרים שמאירים את האופנוע, שמבליטים את האופנוע ואת הרוכב, אם זה בקסדה, במעיל, בכלי.

אנחנו, מדריכי הנהיגה המונעת, מורי הנהיגה, קציני הבטיחות בקרב הנהגים וכל איש שאיכפת לו, מבקשים שנפסיק את הקטל ונצמצם את מספר ההרוגים. אנחנו בסך הכל מבקשים אכסניה שתקבל אותנו, שתגיש באמצעותנו הצעות לשינוי שלא עולות כסף, אם במובן המשפטי, או בדברים שקשורים למשטרה שאנחנו מאוד אוהבים ומכבדים אותה. אנחנו נשמח שמישהו ירים את הכפפה וייקח אותנו לפגישה - אנחנו באים תמיד חינם אין כסף – להרמת המטרה.
היו"ר איתן כבל
תודה, משה. הנה סוף סוף הגעת להציג את הדברים. אני מבקש ממך להעביר אלינו לוועדה את הדוח שלכם, איך לדעתכם צריך לפעול. אנחנו נשמח מאוד להיות שותפים ולנסות להטמיע. יש כאן את גורמי המקצועי שיוכלו לבדוק ולנסות להטמיע את הדברים. אם אכן הדברים, כפי שאתה אומר, יכולים בפשטות כל כך גדולה לחסוך כל כך הרבה חיי אדם, זה מדהים. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה.
אמיר אוחנה
תודה, אדוני היושב ראש, ותודה גם ליושב-ראש השדולה על הדיון החשוב הזה. אדוני, פתחת את הדיון באופן מאוד דרמטי. הגם שאני נעדר את הכישורים הדרמטיים האלה, אני חושב שטוב עשית, כי המאבק בתאונות הדרכים הוא אכן אחד המאבקים החשובים ביותר על סדר היום הישראלי. טוב עשתה גם חברת הכנסת זנדברג שהעירה את ההערה שלה בנוגע לתחבורה ציבורית, הצורך בעידוד ובתגבור התחבורה הציבורית. אני מצטרף להערה הזאת.

כמי שבחלק מעברו היה חוקר תאונות דרכים, קצין חקירות תאונות דרכים ומפקד קורס חוקרי תאונות דרכים בצה"ל, הנושא הזה קרוב לליבי במיוחד. אני ראיתי את התאונות באופן הכי קרוב והכי דרמטי שיכול להיות. כפי שאמרת, זה לא עניין של ימין ושמאל, אופוזיציה וקואליציה. ראה בי מגויס למלחמה הזאת, אני איתך ואיתכם.
היו"ר איתן כבל
כמו שהיה לנו בדיונים על הגז, התגבשה קבוצה של חברי כנסת שהקפידה להיות בכל דיון. אני אעשה כל מאמץ, גם מתוך הוועדה, גברתי, וגם מתוך הכנסת עצמה, לרכז קבוצה שתלווה את העניין. זה היה מאוד משמעותי בנושא הגז, קל וחומר בעניין הזה. יחיאל מונטג, בבקשה.
יחיאל מונטג
ראשית, ברכות לך, יושב-ראש הוועדה, על החלטה תקדימית לטפל בנושא בטיחות בדרכים בהיקף וברצינות הראויים. הצלחה רבה למר גיורא רום בתפקיד החדש.

3 נקודות. עמותת "נשק וסע - עיניים בדרכים" מפעילה את מיזם "נשק וסע" שמופעל בלמעלה מ-210 בתי ספר, ב-60 רשויות ממטולה עד אילת. מטרות המיזם הן להגביר את בטיחות הילדים בסביבת מוסדות חינוך על בסיס מעורבות ושיתוף הקהילה. מטרות אלו מושגות באמצעות יישום תפישה הוליסטית המובילה לשינוי התנהגותי בקרב נהגים והולכי רגל. במקביל ניתן דגש לשיפורי תשתיות מזעריים ומינימליסטיים בעלויות, אך אפקטיביים ביותר ומשפרים מאוד את המציאות התחבורתית. המיזם משלב פעילות חינוכית של הורים וילדים לבטיחות בדרכים בקרבת מוסדות חינוך באמצעות שינוי תרבות הנהיגה, מנהיגות הורית ודוגמה אישית. אנחנו מבקשים מהוועדה להכיר במיזם כמיזם חובה בכל בתי הספר בארץ.

עמותת "נשק וסע – עיניים בדרכים" וארגון "בטרם" מנסים לקדם מזה מספר שנים הנחיות שתחייבנה בטיחות תשתיות בסביבת מוסדות חינוך. היום הנושא פרוץ. אנחנו רואים בבתי ספר בעיות המסכנות ילדים בדרך, כגון שדה ראייה פגום, כבישים דו-סטריים סואנים בסמוך לשערי בתי ספר, מעקות בטיחות לא תקניים, העדר מקום עצירה מוסדר להורדת הילדים ועוד. אנחנו קוראים למשרד התחבורה, שהתחיל פה איזה שהוא תהליך, לקדם הנחיות ברורות שיגדירו את אזור בית ספר כאזור בטוח, לראות מה היא הבטיחות הנדרשת סביב מוסדות החינוך, ולהגן על הילדים בדרך למוסד החינוכי ובחזרה ממנו.

הרשות הלאומית היא המובילה של המלחמה בתאונות הדרכים בארץ. היא עושה מלאכת קודש, למרות העדר אמצעים, ולא פחות מזה - העדר פרגון. במסגרת העמותה אנחנו פועלים בשיתוף פעולה הדוק ביישום רעיונות. במסגרת פורום פעולה אנחנו משתפים פעולה ברעיונות שונים ויוזמות שונות, כמו למשל פרויקט טכנולוגי יפה מאוד של אכיפה אזרחית, שזאת אכיפה שכל אזרח יוכל בצילום פשוט, ללא מעורבות יתר, לבוא ולדווח על עבירות תנועה. האכיפה היא אוטומטית, אלקטרונית הרבה יותר אפקטיבית מאכיפה אנושית. אני אומר את זה כשוטר תנועה מתנדב. לרשות יש הישגים רבים ומרשימים, כגון הורדה במספר הנפגעים בקרב האוכלוסייה הערבית - על זה התקשורת, לצערנו הרב, לא מספרת - ירידה במספר הנפגעים בקרב הולכי רגל ועוד. איש בשם יוסי בלגזל עובד באוכלוסייה הערבית. הוא מקפיץ אותנו לטירה, לטייבה ולישובים בסביבה. הוא עושה עבודת שטח נהדרת. יש תוצאות, אבל משום מה זה עובר מתחת לרדאר של התקשורת.
היו"ר איתן כבל
תודה לך. אני מבקש מכל אחד מראשי הארגונים או המערכות להביא לי על עמוד אחד מה הן הנקודות לשיטתם, לא מה הם עושים, כמו שמשה נקש אמר. אני לא בדיוק במקום המקצועי כדי לבחון את העניין, אבל אם נכונה הנקודה שמשה אמר שהבהוב יכול לשנות בצורה משמעותית - אני מבקש לדעת את זה. אני רוצה לדעת מהמקומות שאתם מחנכים או מסייעים, איזו תפוקה אתם מזהים אל מול מקומות אחרים. זה יעזור לנו בתכלול הכולל של הדברים.

שיהיה ברור, שני הדיונים האלה מיוחדים לגורמים החוץ פרלמנטריים, כי אחר כך נרצה לשמוע את הגורמים שאמונים על זה על פי דין – משרדי הממשלה, משטרה. אז גם הדיון מקבל פרצוף אחר. זה לא שהח"כים יושבים כך ומקשיבים, אלא הדיון מקבל את הנוהל שהתרגלנו אליו במתווה הגז - עולה הדובר מטעם הגורם המסוים, וכל ח"כ מכין שאלות מקצועיות שעליהן יש תשובות מידיות על-מנת שהדברים יקבלו ואת הכוח האמיתי והרציני שלהם.

אני מבקש ממלי יזדי להיות הדוברת הבאה. מלי יושבת בכיסא גלגלים. היא נפצעה קשה כשנהג שיכור דרס אותה ואת חברתה מיטל בעת שחצו את הכביש באבן גבירול - מקרה שזעזע את המדינה. זאת הייתה תאונת פגע וברח. בשם כולם אנחנו מחבקים אותך מכל הלב ומאחלים לך שיהיה לך רק את הטוב.
מלי יזדי
אני מדברת יותר על הקטע של אכיפת המשטרה בנוגע לאלכוהול. אני נותנת הרצאות. כבר 5 שנים אני מתנדבת ב"אור ירוק", נותנת הרצאות, מספרת את הסיפור האישי שלי לחיילים ולתלמידים. אני מנסה להעביר מסר. אני חושבת שהמסר בקטע של אלכוהול צריך לצאת מכאן בהכי גדול. את הפושע שדרס אותי האשימו על הריגה כי אמרו שלא הייתה לא כוונה לרצח. אני חושבת, ואני חושבת שעוד הרבה אנשים פה חושבים, שאלכוהול עצמו זו כבר כוונה לרצח. היום אני אגיע הביתה בשלום, מחר אני אגיע הביתה בשלום, אבל מחרתיים אין לי שמץ של מושג איזה בן אדם אני יהרוג, איזה בן אדם אני אשאיר נכה לכל החיים, איזו משפחה אני אשאיר במצב שהיא שבורה. 7 וחצי שנים אחרי האירוע אני עדיין מתמודדת, אני עדיין לא חזרתי לשגרה, אני עדיין לא עובדת, אני עדיין מחפשת את עצמי.

כל הסיפור שלי התחיל בנמל תל אביב. אני לא הייתי שם בכלל. היו 3 ברכב. הורידו את בעל הרכב לבדיקת אלכוהול. באו שני החברים הנחמדים, לקחו את המפתח מהשוטר, אמרו לו: אנחנו רוצים לשבת במזגן. השוטר או השוטרת שעמדו שם לא ראו שהאדם שלקח את הרכב והתחיל לברוח במהירות של 100, 120 קמ"ש בשדרות תל-אביב היה שיכור? כשהם הגיעו לאבן גבירול, הם נכנסו בשתי עוברות אורח שכולה חצו באור ירוק מעבר חצייה. לא הייתה לנו אפשרות אפילו לראות אותו, כי זה אזור מואר. את הפנסים לא ראיתי אני ראיתי את השנייה שלפני, כשצעקתי למיטל ומיטל קפאה במקום. אני רצתי אליה, ניסיתי לדחוף אותה, להזיז אותה, למשוך אותה משם, אבל לא הצלחתי.

אלכוהול זו כוונה לרצח, אין לו הגדרה אחרת. כשאדם עולה על ההגה שיכור, הוא יודע שאולי הוא יגיע בסדר, אולי לא. זה רצח, אין פה הריגה. גם אם הוא הכיר אותי לפני, גם אם הוא לא הכיר אותי לפני, הוא רצח את מיטל. בית משפט היה צריך לתת לו עונש על רצח. המשטרה הייתה צריכה לרדוף אחריו עד שהיא הייתה תופסת אותו, לא שהוא ייכנס בי, לא שהוא יהרוג את מיטל, לא שהוא ישבית לי את החיים. אני חושבת שהצעקה הכי גדולה שצריכה לצאת היא על המלחמה באלכוהול ובסמים, האכיפה של זה. אני חושבת שהאדם הזה שנכנס לכלא צריך לשבת על רצח כי הוא רצח, הוא לא עשה שום דבר אחר חוץ לרצוח.
היו"ר איתן כבל
תודה לך. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה.
תמר זנדברג (מרצ)
תודה, איתן. קשה לדבר אחרי הדברים האלה. אני בטוחה שכולם מצטרפים לכל מילה. אני רוצה, בהמשך לדבריי בתחילת הדיון, להציע את הגורם המרכזי במניעת תאונות דרכים והצלת חיים של ממש, והוא עידוד תחבורה ציבורית. תראו, בשנת 2015, במקביל לעלייה המתוארת כאן, שזו השנה השלישית ברציפות של עלייה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, עלו על הכביש למעלה מ 254 אלף מכוניות פרטיות חדשות. לפי הנתונים שהוצגו בפנינו אפשר לראות על איזה סוג של כלי רכב מדובר. הגם שהייתה עלייה במספר ההרוגים כתוצאה מרכבים כבדים, אצל כל שאר ההרוגים, לרבות הולכי רגל, דרכים עירוניות, דרכים בין עירוניות, נהגים צעירים ורוכבי אופניים ואופנוע, סיבת המוות או מקרי המוות הם במפגש עם מכונית פרטית. המכוניות הפרטיות הם תמיד גורם. אפילו אם נשפר את התשתית, נשפר את הבטיחות של הרכב עצמו, של הכביש, של התאורה וכו', עדיין המאסה העיקרית נובעת מעצם השיעור הגבוה מאוד של הנסועה. למה שאני אומרת יש סימוכין בעולם. במקסיקו סיטי, שזו עיר שסבלה מכמות נפגעים בתאונות דרכים מהגבוהה בעולם, נסללו בשנים האחרונות אלף קילומטרים של מסלולי BRT, שזה בעצם רכבת, אוטובוסים. זה כמו המטרונית בחיפה. מאז שנסללו אותם כבישים מספר הנפגעים בתאונות דרכים ירד בקרוב ל-40%. מחקר שנערך בשנת 2010 עבור ארגון התחבורה הציבורית האמריקאי מצביע על כך ששיעור התמותה של נוסעי תחבורה ציבורית בתאונת דרכים נמוך ב-92% לעומת נוסעי הרכב הפרטי. זה אולי לא מפתיע אותנו, אבל אם נחשוב על כל אחוז של מעבר של אנשים מנסיעה ברכב הפרטי לנסיעה בתחבורה הציבורית, הרי שמדובר בהצלת חיים של ממש.
היו"ר איתן כבל
אנחנו נרחיב בצורה מעמיקה בעניין הזה.
תמר זנדברג (מרצ)
את הנתונים האלה אספתי באופן פרטי בלשכה שלי על ידי מתנדבים ומתמחים. ביקשתי מהם לבדוק את זה. הפתיע על סף ההדהים אותי ששיח תאונות הדרכים מתנהל במנותק לגמרי משיח התחבורה הציבורית. המטרה שלי היא לתת לכם על קצה המזלג כמה נתונים. אני רוצה לפנות ל"אור ירוק" ולשבח את העבודה שלהם כל השנה, וגם להציע להם להיכנס לנושא הזה. התחבורה הציבורית במדינת ישראל, השימוש בה יורד יחסית לאוכלוסייה. תמיד ייסעו רכבים פרטיים, יכול להיות אפילו בשיעורים קטנים מהנסיעה בתחבורה הציבורית במקומות מסוימים, אבל יש לנו פוטנציאל עצום. כל אחוז שנעביר ממספר הנסיעות היום יומי בישראל ברכב פרטי לנסיעה באמצעי תחבורה חלופי, אם זה להליכה ברגל, לשימוש בכלי רכב דו-גלגלי או לתחבורה ציבורית, כמוהו כהצלת חיים של ממש. הוועדה צריכה לתת את דעתה בין היתר על גורמי מדיניות, כיצד לעודד ולהגביר את הנסועה בתחבורה ציבורית במסגרת מלחמתה בתאונות הדרכים.
היו"ר איתן כבל
תודה, תמר. תמר היא גם יושבת-ראש משותפת יחד עם חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת מקלב בשדולה למען תחבורה ציבורית. חיליק רוזנבלום, בבקשה.
חיליק רוזנבלום
ברכות לך, איתן כבל, שאתה חבר בכל הכנסים, וברכותיי לגיורא רום, שאני מכיר מפורום אחר, שאמור אולי להרים את מה שקורה היום בתחום תאונות הדרכים. אני אגיד מילה לגבי הרשות הלאומית. ברשות הלאומית עובד צוות נפלא, הוא עושה עבודה קדושה, רק שכל הגופים שיושבים בחדר הזה צריכים להיות כפופים לו. לא יכול להיות שרק נאמר שיש רשות, שהכל טוב ויפה. על כל הנושאים שעולים היום כבר דנו בדיונים קודמים. כל אחד אומר, אני יודע איך לעשות, אני יודע איך לעבוד. לא יכול להיות שבנושא כזה מרכזי לא יהיה גוף אחד שירכז. מכיוון שנקבע שיש גוף אחד שמרכז, כל יתר הגופים צריכים להיות כפופים לו. ברגע שהגוף יקבל את הכוחות הכספיים ואנשי מקצוע נוספים יעבדו שם, הוא באמת יוכל להיות האוטוריטה שהוא צריך להיות, כולם יישמעו לו. אני חושב שזה השינוי שצריך להיות, כי היום כל אחד אומר: אני יודע יותר טוב מכם, אבל אין לו את הגיבוי הנכון. אני מאוד מקווה שעם גיורא ועם מנכ"ל הרשות הדבר הזה לא יקרה, אלא זה יהיה דבר שעף קדימה כמו שצריך להיות. זה הדבר שיכול לעשות פה שינוי לכל הגורמים.
אתה התייחסת ל-3 נושאים
תשתיות, אכיפה והנושא הכלכלי. שלושת הנושאים האלה מאוד חשובים. קבעו כבר לפני יותר מ-20 שנה בדיונים של דוח מבקר המדינה, לא צריך להמציא, שהגורם האנושי הוא הגורם העיקרי לתאונות דרכים.
היו"ר איתן כבל
אני לא רוצה להרחיב, רק להגיד לך שזה הפך סעיף סל. על כל דבר שאתה לא יודע אתה אומר שהוא גורם אנושי. הכל מתחיל בגורם אנושי, גם אם יש כביש או אין כביש. חיליק, אנחנו לא מנסים להמציא כאן שום דבר.
חיליק רוזנבלום
הבנתי, אבל תראה את הדוגמאות שנתן פה חבר הכנסת חמד עמאר - במגזר הערבי נוסעים לאחור, במגזר החרדי קורה כך וכך, יש בעיה עם נהגי משאיות, יש בעיה עם קשישים. אני לא בא ואומר שבבעיות האחרות לא צריכים לטפל, אני אומר שבהחלט צריכים לתת פה גם חשיבה יותר מסודרת לגבי המגזרים, לגבי העבודה של הגורמים האנושיים.

שתי הצעות אני רוצה לקדם שתקבל בצורה מסודרת. אחת הבעיות זה הנושא של חציית קשישים בכבישים, ההידרסות שלהם. יש היפגעות מאוד כבדה. הכנו תכנית לתרגול של הקשישים, איך להביא משהו שיהיה בכל מועדוני הקשישים. אפשר את הדבר הזה לקדם.

דבר אחר, שזה חלק מההצעות שהצענו, זה הנושא של נהגים צעירים. יש היום חוק לליווי הנהג החדש. הוכנה תכנית מסודרת של חוק ליווי הנהג החדש. אף אחד לא יודע אם הנהג מלווה או לא מלווה. צריך שיהיה פתרון מסודר שאפשר יהיה לדעת אם הנהג עשה את ה-50 שעות או לא עשה את ה-50 שעות. אם קבעו שהדבר הכי חשוב לנהג החדש זה ניסיון, אז יש פתרונות כדי שהמדינה, הרגולטור והרשות הלאומית ידעו איפה הוא נהג, אם הוא נהג את ה-50 שעות, אם הוא נהג עם הורה מלווה. הדבר הזה כמעט ולא עולה כסף. הרשות הלאומית ומשרד התחבורה יכולים לאמץ את זה. גם את זה נעביר לכם. מה שקורה היום זה שהנהג, שגומר את ה-6 חודשים, מביא נייר עם חתימות למשרד הרישוי. הוא מקבל אוטומטית, בלי לבדוק בכלל אם הוא עשה או לא עשה, כי הדבר הזה לא קיים.
היו"ר איתן כבל
תודה לך. תאונות לא סתם נגרמות. גם כשזה גורם אנושי, יש סיבה לאותו גורם אנושי להתנהל בצורה מסוימת. בסוף אפשר לתת סימנים כמעט בכל סוגי התאונות. אני טועה? זה יכול להיות מאלף ואחת סיבות - אם מהסיבות שמשה נקש מנה, או מהסיבות ששמוליק אמר ואחרים כאן הציגו. אני רוצה לראות אם יש מקום כזה שמישהו יושב, מסמן, בודק ויודע להגיד כמה נהרגו מסיבה א', כמה נהרגו מסיבה ב'. נכון שלמגזרים יש צבע. אתה יכול לומר שבמגזר מסוים רוב התאונות הן מסוג כזה וכזה. אנחנו לא ממציאים שום דבר, אנחנו רק מנסים לשים את כולם תחת כותרת אחת. שמעון, בבקשה.
שמעון סודאי
אני חושב שמה שאנחנו עושים פה זה מה שנקרא "חוכמת ההמונים", שזה דבר חשוב. איגוד קציני בטיחות מייצג מעל 2000 קציני בטיחות שעוסקים בנושא הזה יום יום בכל החברות ובמפעלים שאנחנו מכירים. אנחנו גם מגיעים לבני המשפחה. חשוב שכל אחד ששומע על קצין בטיחות, ידע שהעבודה שלנו מתבצעת גם בקרב בני המשפחה, ידע שאנחנו מפקחים עליהם. גם בנושא של נהגים חדשים אנחנו מפקחים על נושא הבטיחות.

אנחנו יודעים ש-97% מתאונות הדרכים נגרמות בגלל הגורם האנושי. יש גם גורם לא אנושי. הגורם האנושי הוא הנושא החשוב ביותר שצריך לטפל בו. אני בא ומציג את הדברים בצורה שלא נוגעת לתפקיד שלי בכלל, אלא ברמה הלאומית. דבר ראשון, אנחנו יודעים שאין נהג מסוכן, יש נהג שלא מודע לסכנות. אנחנו צריכים לטפל בנושא של חינוך. אם מדברים על חינוך, אז ברגע שאנחנו נוגעים בתפקיד שלנו כקציני בטיחות, אנחנו רואים שדווקא בקרב חברות ומפעלים כמות התאונות היא פחותה, אין הרוגים. ככה צריך לפעול. כשקיימת הסדרה, חניכה נכונה, זה מה שעושה את העבודה. פיקוח גם חשוב.

נושא של חקירות עומק זה הנושא הגדול שחייב להתבצע. אם לא עושים מיקוד על חקירות עומק, לא נדע מה לעשות ואיך לטפל בדברים. בדיונים שנקיים יותר מאוחר צריך לבקש מגורמי האכיפה, ממשרד התחבורה לקבל נתונים על הרכבים שמעורבים בתאונות - איפה זה קרה, באיזו שעה זה קרה. אלה דברים שאנחנו חייבים לטפל בהם. אלה נושאים מאוד חשובים. כרגע אי אפשר לקבל את הנתונים. גם כשמבקשים מהרשות הלאומית, לא מקבלים את הנתונים האלה.

נושא של אביזרי בטיחות ברכב. אביזרי בטיחות מתקדמים ברכב זה דבר חשוב. צריכים להבין שהדבר הזה עושה עבודה מופלאה גם בהפחתה של מספר הפצועים. יש לנו כל שנה את המספרים שאנחנו יודעים עליהם - 357 איש שנהרגים ויותר מ-1000 איש שנפצעים. אני חושב שבשימוש נכון, בהסבר נכון אפשר להוריד את הכמות של הפצועים. יש בתקנות התעבורה תקנה 25 שמחייבת כל נהג, כל מי שמחזיק רישיון נהיגה להיות בקיא ברכב שלו. ב-2009 חוקקה הכנסת חוק על כך שחייבים לשים חגורות גם מאחורה, וראה זה פלא, ב-2009, אם תסתכלו על הגרף תראו שהכמות של ההרוגים ירדה כי יש חובה לשים חגורות מאחורה. לפני זה אף אחד לא היה חגור, אנשים היו עפים קדימה.

לגבי נושא של מתנדבים וסטודנטים של המשטרה. יש היום מעל 300 קציני בטיחות שמתנדבים במשטרת התנועה. אנחנו עושים את העבודה הזאת מתוך ראייה של עזרה לקהילה. אנחנו יכולים מאוד לעזור למשטרה בפיקוח על תקינות הרכב. למה אני מתכוון? אנחנו שמענו פה נתונים על שוטרי התנועה, על כך שאין מספיק שוטרי תנועה. מי שיכול להוריד רכב שנוסע עם עבירה של ליקוי בטיחותי מהכביש זה רק בוחן תנועה. אנחנו יודעים שבמקרה הזה בוחני התנועה הם מעטים במשטרה. לקצין בטיחות יש את הכלים ואת הידע לבחון את הרכב על-מנת להוריד אותו מהכביש. אנחנו הצענו את הנושא למשטרת התנועה. אנחנו נמצאים כרגע במהלך של גיוס קציני בטיחות לנושא הזה. אני חושב שאם נשכיל לקחת את הנתונים שנאמרו פה ונפרוס אותם, כמו שאמר חבר הכנסת מקלב, אנחנו כן נוכל לעשות משהו.

נושא מאגר פסולי הנהיגה זה דבר שצריכים להעלות אותו חזרה לסדר היום הציבורי. זה חלק מהמאבק שלנו בתאונות הדרכים. מאוד חשוב שנעשה את זה.
היו"ר איתן כבל
תודה לך. חיים שפירא, בבקשה.
חיים שפירא
אני אב שכול בעצמי. אני מייצג, לצערי, 32 אלף משפחות. אני מברך, כמובן, על הוועדה ועל העלאת הנושא. אנחנו מנסים כל הזמן לדחוף את הנושא. דיברת בהתחלת הישיבה על 357 קברים. אנחנו מדברים על יותר מ-32 אלף משפחות מאז קום המדינה. אם אנחנו מסתכלים מבחינת כמות, זה יותר מאשר נפגעי מערכות ישראל והטרור במדינה. זה מספר מטורף, בלתי נתפס.

אנחנו בתור עמותה לקחנו את הדגל לקחת את המשפחות אחרי האסון, לעזור למשפחות. אנחנו עושים פעילות מאוד רחבה בכל רחבי הארץ, כולל במגזר הערבי. בשנים האחרונות אנחנו מפעילים הרבה מאוד קבוצות תמיכה. אנחנו מנסים, מתוך היכרות אישית וממה שקורה, ללמד את המשפחות איך לחזור לחיות בצד האסון. אני כל שנה אומר שהלוואי שאני לא אצטרך ואני אוכל לעזוב ולהגיד, זהו, אין יותר משפחות, אבל אנחנו כל פעם חוטפים את זה חזרה בפנים, המספר רק חוזר ועולה. הלוואי, ואני מדבר בשם כל אחת מהמשפחות, שלא נראה יותר הרוגים. אני יודע שהשאיפה ל-0 הרוגים היא אופטימית ולא הגיונית, אבל השאיפה היא למינימום. אני מקווה שנעלה ונצליח, אם אפשר לקרוא לזה בצורה כזאת.
היו"ר איתן כבל
אמן. יישר כוח על כל אשר אתם עושים. אריה אשד, מנכ"ל איגוד המוסכים, בבקשה.
אריה אשד
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. הנקודה הראשונה שאני רוצה לדבר עליה היא נקודה שכבר דיברו עליה פה, ואני רק אטבל אותה בנתון אחד קטן. מדובר בנושא של חקר אמת של תאונות דרכים. אין חקר עומק של תאונות דרכים במדינת ישראל. מנתוני הלמ"ס מופיע שהגורם הטכני לתאונות דרכים הוא רק 0.2%. אם אנחנו עושים השוואה למדינות ה-OECD או למדינות מערב אירופה, הגורם הטכני לתאונות דרכים הוא 10%. כמו שנאמר פה, יש מקום לבצע חקירת עומק, זה גם יעזור לקבל החלטות.

הנקודה השנייה היא נקודה אופרטיבית. אנשים לא יודעים שיש במדינת ישראל, לעומת מדינות מערב אירופאיות אחרות, הרבה מאוד מתקנים פיראטים. התיקון הפיראטי הוא בכל המגזרים, גם במגזר הערבי, גם במגזר היהודי. אם נזכיר את המקרה של אשר אוחנה שנהרג בגליל לפני כמה שנים, זה דבר ידוע. הוא נהרג כתוצאה מזה שהמשאית תוקנה אצל מתקן פיראטי, היא נסעה ללא בלמים, הבלמים נקשרו באיזה שהוא חוט ברזל שלא החזיק בירידות של אחד הכבישים בגליל. הנושא של מתקנים פיראטים צריך לקבל התייחסות. אני יודע, אדוני, שהתייחסת לזה גם בכנסות הקודמות, אבל אני חושב שזה צריך לקבל משנה תוקף וטיפול.
היו"ר איתן כבל
בוועדה שאנחנו עוסקים בימים אלה עם סמנכ"ל משרד התחבורה, אבנר פלור, אנחנו מוצאים לנכון לנסות ולהתמודד עם התופעה הזאת.
גבריאל גולדשטיין
למען הגילוי הנאות, אני עוסק באיזה שהוא ציוד בטיחותי שאני תיכף אסביר עליו. אני לא איש של דברים, אני בדרך כלל שוכב מתחת לרכבים, עושה כל מיני דברים. באנגליה הורידו בצורה חדה מאוד את תאונות הדרכים, את הנפגעים. לא הורידו את האלכוהול, פשוט הוסיפו תקני שוטרים, העלו את הקנסות בצורה מטורפת. אני מדבר על קנסות בתחום של חריגה ממשקל, העמסה לא נכונה, אם מאחורה או מקדימה, או דברים כאלה במשאיות. צריך להבין, והאיש מהמוסכים ודאי יודע ויגיד את זה, שהמשאיות המודרניות פחות סלחניות מהמשאיות בעבר. צריך היום מכשור. אני אדם שנוסע אלפי קילומטרים בחודש. בהרבה מקומות שאני מגיע אליהם אני נזכר בחברים שאיבדו את החיים שלהם.

רבותיי, אם אתם רוצים לטפל בגורם האנושי, בואו נחזור לסוסים, בלי מרכבות, כי המרכבות כבר עשו תאונות. הגורם האנושי תמיד יהיה קיים. אנחנו חייבים אלקטרוניקה, טכנולוגיה. כיום יש בעולם מערכות לניטור משקל על גבי משאיות. הנהג יכול לדעת בכל רגע נתון משקל על כל אחד מצירי המשאית. הנתון הזה יכול להיות משודר. לאיתוראן יש כבר היום ממשק לדבר הזה. קצין הרכב יודע, בעל החברה יודע, כולם יודעים. דירקטיבה חדשה של ה-EC, שהתחילה לא בגלל בטיחות בדרכים אלא בשביל זה שנהגים שנוסעים בעודף מורידים מחירי הובלה, דיברה על לשים אנטנות בדרכים שיקלטו את המשאיות האלו, מה שיגרום לשלט להידלק ויהיה כתוב בו: רדי מהכביש לבדיקה חוקית, כי המשקל הזה הוא לא חוקי.
היו"ר איתן כבל
אני מציע שתעביר לנו את ההצעה.
גבריאל גולדשטיין
היא הועברה הבוקר.
היו"ר איתן כבל
אנחנו נעביר אותה למי שצריך. תודה רבה.
משה בר
המדרכות במדינת ישראל נהפכו להיות חניות. לנכים, לנשים עם תינוקות אין איך לעבור. בתור נכה אני לא יכול לעבור על המדרכה. זה מהווה סכנה מספר אחת במדינה. צריך לבוא לכל הרשויות על-מנת להפסיק עם הדברים האלה.
היו"ר איתן כבל
אני מודה לך מאוד על הדברים. אני מזמין את כולם לדיון הבא. אני מניח שיגיעו אורחים נוספים. אני מודה לכם. כמו אמרתי, חברים יקרים, לא באנו להמציא שום דבר. שום דבר מהדברים שנאמרו כאן לא היו חדשים. כל העניין הוא לשים את הנושא על סדר היום הציבורי בכל הכוח. אני נחוש לעשות את זה. אני מקווה שיחד אתכם נצליח לעשות את זה. זו משימה לאומית. תודה רבה לכם, סעו בזהירות.

הישיבה ננעלה בשעה 16:00.

קוד המקור של הנתונים