הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 185

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ט"ו באייר התשע"ו (23 במאי 2016), שעה 9:30

סקירת המשרד לענייני ירושלים ומורשת ע"י השר

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מרדכי יוגב

תמר זנדברג

מאיר כהן

שר העלייה והקליטה והשר לירושלים ומורשת זאב אלקין

שרית גולדשטיין - מנכ"לית ירושלים ומורשת, משרד לענייני ירושלים ומורשת

ראובן פינסקי - ראש אגף בכיר מורשת, משרד לענייני ירושלים ומורשת

אלי שיש - מנהל אגף של"ח וידיעות הארץ, משרד החינוך

רונית שוחט - המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

משה אביב - מנהל מרכז ההסברה, משרד התרבו והספורט

שרון רגב - מנהלת מחלקת דתות, משרד החוץ

מנחם זלוצקי - ראש אגף שטחים פתוחים ומורשת, המשרד להגנת הסביבה

עידו לבנה - סגן ממונה מחוז ירושלים, משרד הפנים

נחמה חומי נובנשטרן - סמנכ"לית, המועצה לשימור אתרים

עמי שלמון - המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

ד"ר יובל ברוך - ארכיאולוג מחוז ירושלים, רשות העתיקות

אייל חיימובסקי - מנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים

מיכל כהן - חשבת הרשות לפיתוח ירושלים

רחל פדהאל-הלוי - הסתדרות המורים, הסתדרות המורים

רונית סלע - פרויקט מזרח ירושלים, האגודה לזכויות האזרח בישראל

אורית לב שגב - עורכת דין, סמנכ"לית מוזיאון ארצות המקרא ירושלים

אפרת בצלאל - נציגה, ארגוני הורים

שמעון חננאל - פעיל המשמר החברתי בכנסת, בשביל ירושלים

מאיר דויטש - תנועת רגבים

אשרת מימון - עורכת דין, מנהלת פיתוח מדיניות, עמותת עיר עמים

גדעון סולימני - ארכיאולוג, עמותת עמק שווה

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.כ., חבר המתרגמים

סקירת המשרד לענייני ירושלים ומורשת ע"י השר

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 23 במאי 2016, ט"ו באייר תשע"ו. למרות שזה היום הראשון, זה השני למושב, כי כבר אתמול קיימנו ישיבה. השעה 09:30. הנושא על סדר היום: סקירת המשרד לענייני ירושלים ומורשת על ידי השר. הכבוד הוא לנו לארח את השר זאב אלקין, שההגדרה היא שר הקליטה, השר לענייני ירושלים והמורשת?

שר העלייה והקליטה, שר לירושלים ומורשת.

זה קטן עליו, הוא עושה עוד הרבה דברים וכנראה עוד יהיו שינויים. אנחנו מצפים להם. כפי שידוע, המדינה חוקקה את חוק יסוד: ירושלים כבירת ישראל והצהירה בעצם בזה ואמרה באמצעות החוק שיש לקדם את העיר ירושלים. ואכן בשנת 1990 הוקם לראשונה המשרד לענייני ירושלים - - -

למי שזוכר באיזה נסיבות.

כן. דרך אגב, אנשים נוטים להקל ראש. עברתי על ההיסטוריה של המשרד. כמעט כל ראשי הממשלה מיצחק שמיר עד היום, כיהנו כשר לענייני ירושלים. שמעון פרס, בנימין נתניהו פעמיים, אריאל שרון. גם אריאל שרון לא ראה בזה פחיתות, כי אני חושב שזו זכות גדולה לכהן כשר לענייני ירושלים. אני חושב שממשלות ישראל באמירה הזו מבינות את הצורך לחזק ולתעדף את עיר הבירה, את העיר ירושלים.

אני אומר לכם, מחוץ לפרוטוקול, אני לא תושב ירושלים, אני תושב הנגב, אבל כשאני רואה את התדירות שתושבי ירושלים נאלצים לארח כאן אח"מים ומסלולים וצעדות, זה כמעט מטרד. חוץ מזה, הפקקים, רק הפקקים, לאלה שעולים לישיבות ועדות הכנסת, מכל הארץ, רק על זה אני חושב שאנשי הבירה צריכים לקבל את ההעדפה הזו, מעבר לסמליות ולחשיבות של העיר ירושלים. זו העיר המאוזכרת ביותר בעולם.

ועל מה שאמרת ראש העיר מתקשר ליושב ראש הכנסת ומבקש כסף מתקציב הכנסת.

כן. לא ראיתי שזה עזר לו כשנפל בידיים שלך ושל כחלון, אבל בסדר.

דווקא להיפך.

אני מבין שאתם עושים את זה טוב. אין ספק. אני בא ואומר, אין ספק שבאמירה הזו העיר ירושלים זכאית ומשכך, היה פעם חוק עיר הבירה, יש עדיין את החוק הזה?

יש חוק יסוד: ירושלים.

אז זה חוק יסוד: ירושלים שנותן העדפות גם בתקצוב, בקביעת תבחינים ויש איזה מסלול ירוק כזה. מי שכיהן פעם כשר, תמיד אנחנו כשרים – והייתה לי קדנציה אחת שניסינו להעביר משהו והפקידות קצת לחצה על ברקסים – אני מגלה לך. היינו אומרים בוא נראה למה בחוק לירושלים זה עובד? בואו נאמץ משהו בדומה לחוק המסלולים העוקפים, אבל כנראה הזכות הזאת עומדת רק לעיר הבירה וטוב שכך. והכבוד הוא לנו לשמוע היום מהשר, מאנשי משרדו, במה מתבטאת ההעדפה הזאת, איך ירושלים מחוזקת על ידי המשרד.

הבמה כולה שלך.

תודה רבה. בינתיים מטפלים לנו במצגת כדי להיכנס לפרטים. אני אתחיל ממשהו כללי, אדוני יושב הראש, לגבי המבנה של המשרד וגם מה הייחודיות של משרד ירושלים. אני הרבה פעמים נשאל מה בדיוק המשרד עושה, מה העירייה עושה, מה מערכת היחסים ביניהם וכו'.

קודם כל כעיקרון, משרד ירושלים ומורשת מחבר שני תחומים, ששניהם, הבסיס שלהם היה משרד ראש הממשלה. זאת הייתה האכסניה המארחת. תחום אחד הוא תחום ותיק, כפי שציינת בצדק, משנת 1990. לסירוגין תפקד המשרד לענייני ירושלים, פעם הוא היה בידי שר בממשלה, פעם הוא היה בידי ראש הממשלה עצמו ולפעמים היה משרד קטן שנסמך על משרד ראש הממשלה. פעם הוא היה בתוך משרד הממשלה ולידו היו כל מיני מתכונות ארגוניות, אבל המתכונת הייתה קבועה, זה הזרוע הוותיקה יותר של המשרד.

לעומתה יש זרוע חדשה של המשרד, שלמעשה זה התחיל כתכנית במשרד ראש הממשלה. יזמו אותה ראש הממשלה בכבודו ובעצמו ומזכיר הממשלה דאז צבי האוזר – תכנית מורשת. אנחנו בדיוק סיימנו בשנת 2015 - - -

היה לי הכבוד להשתתף בהצבעה בממשלה על זה.

נכון, נכון. זה היה בממשלה שאדוני היה שר הדתות, ונדמה לי אפילו הסכים להקצות מתקציבו כמשרד הדתות, חלק מהתקציב השוטף של תכנית מורשת, ועל כך יישר כוח גדול.

את זאב אי אפשר להתקיל בעובדות או למצוא אותו לא מוכן בפרטים. מי שמכיר אותו.

ובהחלט 5 שנים של התכנית הזאת היו שנים מאד מוצלחות. אנחנו עוד ניכנס לפרטים. אתם יכולים אגב לעבור לחלק הבא של התכניות והיעדים של המשרד.

למעשה, עם הקמת הממשלה הזאת, החליט ראש הממשלה,למרות שמשדר האוצר ציפה שתכנית מורשת, אחרי חמש שנים של פעילות אינטנסיבית - היא הייתה תכנית חמש שנתית - תחגוג את סיומה ותתפזר. במקום זה החליט ראש הממשלה להפוך את זה לתחום פעילות קבוע וככה למעשה הורכב משרד ירושלים ומורשת. על הדרך ויתרתי על 'ענייני'. אני למדתי מאורי אורבך ז"ל, שיש משרדים ל-, ומשרד של משהו, וזה מסמל את היחס. אז אמרנו ממשרד לענייני ירושלים, אנחנו נעבור למשרד ירושלים ומורשת, אם ניקח בחשבון את הערתו הלשונית של אורי, זיכרונו לברכה.

למעשה ככה התחברו ביחד בתוך משרד אחד שני תחומים – אחד ותיק, אחד יותר צעיר – שיש ביניהם גם ממשק לא מבוטל, כי יש לא מעט אתרי מורשת לאומית בתוך ירושלים עצמה ולכן הממשק הוא טבעי.

קודם כל אתם רואים כאן את מטרות המשרד. אני ארחיב כמה מילים לגבי מורשת. יותר פשוט, לגבי ירושלים, כדי להבהיר את ההבדל הזה בינינו לבין העירייה. המטרה של המשרד זה לעסוק בפיתוח העיר ירושלים וקידומה בראייה אסטרטגית וארוכת טווח, כשאנחנו ממש לא רוצים להיות עירייה ב', לטוב ולרע. למשל נושאים שהעירייה רוצה לעשות אבל פשוט חסר לה תקציב שוטף, או דברים שרוצים שהעירייה תעשה והיא לא מסכימה לעשות ואז באים אלינו.

אני מקבל הרבה מאד פניות מגורמים עירוניים, מתושבי העיר, שלא הצלחנו לשכנע את העירייה או שאין להם כסף, בואו אתם תעשו, וזאת לא המטרה. כי אז אפשר לתת כסף לעיריית ירושלים והיא תעשה את זה והיא גם תחליט מה נכון, מה לא נכון. אנחנו לא רוצים לנהל את החיים השוטפים בעיר. זה לא נכון שהממשלה תעשה את זה. יש הנהגה עירונית נבחרת – ראש העיר, מועצת העיר – הם צריכים לעשות את זה.

איפה אנחנו נכנסים? אדוני ציין בצדק שגם לפי החוק וגם לפי המהות, ירושלים היא לא סתם עיר במדינת ישראל. היא עיר בירה וככזאת ראויה ליחס מיוחד וכך קבע המחוקק; והיא גם עיר המגזרים הבלתי אפשריים כמעט. אני לא מקנא בראש העיר. זה לא פשוט לנהל עיר כזאת, כי תראה מה קורה. היא עיר ענקית בסדרי גודל ישראלים, לא עולמיים, אבל בסדרי גודל ישראלים אנחנו מדברים על סדר גודל של כ-10% מתושבי מדינת ישראל בעיר אחת.

זאת עיר שחסרים לה מאד תעשייה ומסחר יחסית לגודל שלה. זה חלק מבעיות של האירוע השנתי הקבוע של משבר תקציבי בתקציב העירוני, לא רק של הממשלה להשלים. אמנם אנחנו לא אחראים על הקטע הזה, זה בדרך כלל באחריות משרד האוצר ומשרד הפנים, אבל השנה סייענו במשא ומתן הזה, כמתווך, כי אני רואה שאחד מתפקידנו כמשרד ירושלים, זה לדאוג לכל מה שקשור לירושלים בממשלה.

בהחלטות ממשלה שעוברות ונושא של ירושלים לא נלקח בחשבון, להיאבק על זה שהוא יילקח בחשבון. כל דבר לסרוק אותו, מה שעולה לשולחן הממשלה בנושא ירושלים. כל מיני מאבקים שיש, שקשורים לחיזוק ירושלים. זה מתפקידנו, גם אם זו לא אחריות ישירה אדמיניסטיריאלית שלנו, ולכן גם באירוע הזה של המשבר התקציבי שהזכרת אותו קודם, אנחנו סייענו שם לתווך, ואגב הוא הסתיים בהצלחה גדולה. העיר קיבלה יותר מחצי מיליארד שקלים. זה סכום שיא.

אני עוד זוכר את עצמי בקדנציה שאתה היית שר, הייתי יושב ראש שדולת ירושלים בכנסת. יחד עם מספר חברים נאבקנו להגדיל את ההשקעה הממשלתית בתקציב העירוני השוטף, מ-120 מיליון שקלים ל-170 מיליון שקלים, 180 מיליון שקלים. זה היה היעד. היום זה יותר מ-500 מיליון שקלים, אז אתה רואה כמה זה קפץ בימי הממשלות האחרונות. ולמה יש בעיה? הבעיה היא מאד מאד פשוטה, כי אין לעיר הזאת מספיק תעשייה ומסחר ואתה יודע, אתה מנוסה בזירה העירונית, הארנונה מהתושבים לא מכסה את ההוצאות של העיר. עיר שיש לה הרבה מאד תושבים ומעט מאד תעשייה ומסחר היא תמיד עירונית ובעיר ענקית כמו ירושלים, זה מתכנון לבעיה.

ולכן אחד מהיעדים האסטרטגיים שלנו, כי עיר לא יכולה להרים את זה לבד, זה לדאוג לפיתוח של תעשייה ומסחר בירושלים, לחזק את זה. זה גם יחזק את התקציב העירוני השוטף, גם יקדם את רמת החיים בעיר, גם יאפשר מקומות עבודה לתושבי העיר וזה יעד אסטרטגי, במיוחד בתחומים שלכאורה בהם העיר לא הייתה מזוהה. למשל אני אביא דוגמא ואנחנו אחר כך ניכנס יותר לפרטים, בתחום ההייטק.

בדרך כלל הייטק זה תל אביב, זה לא ירושלים. אני לא יודע אם אדוני יודע, אבל בתקופה האחרונה ירושלים נכללה ברשימה של 50 המקומות המתאימים ביותר כ - - - לפיתוח הייטק בעולם. זה בנוסף לתל אביב. תל אביב מזמן שם. עיר שנייה במדינת ישראל שהצטרפה לרשימת 50 המובילות זו ירושלים. זה לא נתפס בתדמית הרגילה שלנו של ירושלים. זה לא בא משום מקום. זה בא כתוצאה של פעילות מאד מאד נמרצת.

הזעזוע באינטל השפיע על זה?

זאת שאלה טובה. יש פה אתגר חדש עכשיו שנצטרך לראות איך מתמודדים גם איתו, אבל מה שגרם להתקדמות הזאת במידה רבה, זו פעילות של תכנית חמש שנתית שהממשלה הובילה - ועכשיו מדברים על תכנית חמש שנתית הבאה – לעודד סטראטפים לקום בירושלים או להישאר בירושלים. דווקא לא רק חברות גדולות כמו אינטל. זה טוב כשלעצמו, אבל היום רוב עולם ההייטק זה לא חברות גדולות, זה חברות קטנות, חברות הזנק. ולכן היום נוצרו כלים באמצעות הרשות לפיתוח ירושלים, ויושב פה מנכ"ל הרשות, אני מכיר אותו היטב – אייל. הרשות מייצרת מענקים מיוחדים כדי גם להשתמש בפוטנציאל העצום של ירושלים, כמו למשל האוניברסיטה העברית ומשאב הידע שיש בה, ולהקים סטראטפים דווקא כאן. והנה מתברר שזה תופס ומגיעים גורמים בינלאומיים לכאן. אם תרצו אחר כך גם שרית וגם אייל יוכלו להרחיב על זה.

וזו דוגמא לתחום אסטרטגי אחד, שאי אפשר לצפות שהעירייה תעשה את זה לבד. כאן בדיוק אנחנו נכנסים. תחום אחר הוא התיירות. התיירות לירושלים סוחבת את כל התיירות למדינת ישראל. רוב התיירים מגיעים לכאן לא בגלל שהם מגיעים לישראל ואז בדרך באים לירושלים, אלא מגיעים לירושלים, ירושלים היא בישראל, אז הם עושים תיירות בישראל.

חוץ מהצרפתים שאני לא יודע מה מצאו בטיילת של תל אביב, אבל בסדר.

אבל גם הם מגיעים לירושלים, אל דאגה. וכאן ברור שלצפות מהעירייה, שהיא לבדה תישא בכל העלויות שקשורות לפיתוח תיירותי, לשיווק תיירותי, לפיתוח אתרים, הרי ירושלים יש לה אתרים עשירים שלא מפותחים מספיק ויש פה 1,001 נושאים. זה נושא של ממשלה וזה תחום שני, דוגמא לתחום אחר שאנחנו רואים פה. יש כמובן את משרד התיירות, אבל העבודה מכוונת בנושא של ירושלים בכל התחום הזה, החל מלתמוך בחפירות אסטרטגיות ולהכשיר אתרי תיירות חדשים, או לקחת קיימים ולשדרג אותם, עם תכניות חדשות, עם נגישות, עם כל מה שאתה רוצה, עד לשיווק וכו'. זו אחריות שלנו.

התחום השלישי, לדוגמא, מזרח ירושלים. בשנה האחרונה אנחנו דנו לא מעט בבעיות של מזרח ירושלים, גם לאור המצב הביטחוני. יש שם הזנחה של עשרות שנים ולצפות שהעירייה לבד, מהמשאבים שלה, תפתור את הבעיה, מה גם שתושבי מזרח ירושלים מרצונם, לצערי, אבל בחרו לא להיות מיוצגים בעירייה, אז גם אין מי שלוחץ.

הוועדה קיימה דיון בנושא המחסור בכיתות במזרח ירושלים.

למשל. זו דוגמא אחת.

שהוא מחסור גדול והעירייה לבד לא יכולה וגם המשרד לא יכול להתמודד איתה.

יש פה הרבה בעיות. המשרד לא יכול לבד, אבל הוא למשל יכול לעמוד על המשמר, וכשעברה ההחלטה האחרונה של הסיוע למגזר הערבי, בין השאר הגענו להסכמות עם משרד האוצר על הקצאה נוספת של עוד הרבה מאגד כיתות למזרח ירושלים. ולכן אנחנו רואים את כל הנושא הזה של מזרח ירושלים כנושא שהוא בדיוק מקום למשרד להיכנס ולסייע בו לעיר מבחינה אסטרטגית.

אם הבנת, אם אתה לוקח את כל שלוש הדוגמאות – וזה רק דוגמאות – אתה רואה מה הרציונל. הרציונל: דברים שלטווח ארוך, אסטרטגיים, לאומיים, כאן אנחנו נכנסים, או לחילופין שיש משבר חריף שצריך סיוע דחוף. וזה מה שקרה למשל לפני מספר חודשים עם המשבר של העסקים הקטנים. היה פה משבר, לעירייה לא היו משאבים לטפל במשבר הזה בגלל המשבר הביטחוני. העברנו החלטת ממשלה מיוחדת. לא היו לנו כלים, אתה צודק, אנחנו משרד שהתקציב השוטף שלו, אם אתה לא מגיע להחלטות ממשלה, שתיכף אני אתאר, זה עשרות מיליוני שקלים. זה כלום. שתבין, במשרד ירושלים, העובדים של אגף ירושלים במשרד זה שלושה עובדים. זה כל האנשים שמחזיקים את זה על הכתפיים שלהם.

העברנו החלטת ממשלה - - -

השלושה האלה יכולים להעביר החלטת ממשלה - - -

של מאה מיליון שקלים, בדיוק, שהביאה בדרכים שונות סיוע לעסקים לעיר וזו דוגמא נוספת לאיפה שאנחנו רואים את תפקדינו. אז אני חושב שחידדתי מספיק את הנקודה הזאת. זה מאד מאד חשוב, מפני שגם הגורמים הציבוריים השונים יבינו במה אנחנו יכולים להיות כתובת ומה בכל זאת העירייה צריכה להיות הכתובת.

בואו נמשיך לשקף הבא. אנחנו מנינו את התחומים העיקריים של הפעילות שלנו. כפי שאמרתי, רוב פעילות המשרד שלנו קשורה לאחריות על ביצוע החלטות ממשלה רב שנתיות על ירושלים, על התקציב השוטף. וזה בעיקר שלוש החלטות: החלטה של תכנית מרום. אנחנו נמצאים לקראת סיומה של הנגלה הקודמת במהלך השנה הזאת. זה בדרך כלל תכנית חומש, חמש שנתית. אנחנו מסיימים את החומש השני השנה ואנחנו בדיוק לקראת יום ירושלים, בדיון אינטנסיבי מול משרד האוצר, על הקצאה של התקציב לחומש הבא ונשמח לכל סיוע בשיח עם האוצר. יום ירושלים קרב ובא ואני חושב שלא יכול להיות שהוא יעבור בלי שהממשלה תקבל החלטה על החומש הבא.

וכפי שכבר הבאתי רק דוגמא אחת קטנה מהתחום הזה של ההייטק, רואים עד כמה תכנית חומש כזאת יכולה להצית את ירושלים קדימה. מדובר על החלטה שההיקף התקציבי שלה היה 350 מיליון שקלים לחמש שנים. בעקבות החלטה על עסקים קטנים, סיוע חירום שזה עבר במסגרת הזאת, הוספו עוד 100 מיליון שקלים על חשבון החומש הבא. ביקשנו מן מקדמה על חשבון חומש הבא, כדי לסייע באופן דחוף לעסקים קטנים.

וכמובן השאיפה שלנו להגדיל בצורה ניכרת לקראת החומש העתידי ולא להסתפק בשיפור הקיים. סך הכל אפילו בהשוואה לגידול בהשקעה השוטפת בתקציב העירוני, אני חושב שההשקעה באסטרטגיה חשובה לא פחות, כי בסוף זה גם יפתור לממשלה את הצורך להשקיע כל שנה סכומים גדולים. עדיף פעם אחת להשקיע ולפתח תעשייה שתביא לעיר הכנסות, מאשר כל שנה להשלים יותר ויותר כסף מהתקציב של המדינה בתקציב העירוני.

ההחלטה השנייה שאנחנו נמצאים בעיצומה, כרגע היא לא מסתיימת - אנחנו בדיוק שם באזור של אמצע הדרך - זו החלטה על פיתוח תכנית אגן העיר העתיקה. כאן הרעיון הוא מאד מאד פשוט. זה גם נכס לאומי, זה גם מוקד התיירות למדינת ישראל כולה, גם העיר העתיקה וגם מה שמסביבה – עיר דוד, הר הזיתים, כל מה שקרוי אגן העיר העתיקה.

הייתי שותף כשר לעבודה היפה שלכם בהר הזיתים ובשכונות - - -

נכון. וכאן אחר כך אני אכנס לפירוט, אבל זאת החלטת ממשלה שאנחנו אחראים על ביצועה. אגב, בכל החלטות כאלה, בגלל שהן מחברות הרבה משרדי ממשלה – כמו שציינת בצדק – אנחנו לא שחקן לבד. יש לנו ועדות היגוי עם הנציגים השונים של משרדי ממשלה. אנחנו מקבלים החלטות ביחד ולאחר מכן אנחנו אחראים על הביצוע של ההחלטות האלה. הזרוע הביצועית שלנו לנושאים האלה זה בדרך כלל הרשות לפיתוח ירושלים, אייל מייצג אותה כאן ושם יש לנו שותף - - -

הרל"י.

בדמות העיר, כן, הרל"י בראשי תיבות. וכמובן עיריית ירושלים שותפה איתנו בניהול הרל"י, ולכן בכובע הזה היא למעשה הופכת להיות שותפה בביצוע של אותן החלטות ממשלה שאני מדבר עליהן. ואגב, היות והיה סביב זה הרבה שיח תקשורתי לפני חצי שנה וגם אתה רמזת לזה, אני יכול להגיד לך, אדוני יושב הראש, אנחנו עובדים היום - - -

לא, פשוט משאיות האשפה הפריעו לנו. לא הייתה לנו עמדה.

דווקא חבל שלא הייתה לכם עמדה, כי - - -

כי ידעתי שהיא בידיים טובות.

כי היה צורך לסייע לעיר.

ידעתי שבכל מקרה היא בידיים טובות. השאלה מאיפה זה? האם זה ראש העיר אחראי, או השר?

תאמין לי, היום אנחנו עובדים יד ביד עם ראש עיריית ירושלים, מתואמים מאד, ביחד נמצאים בכל המאבקים לטובת העיר. אתה יכול לשאול אותו, הוא יגיד לדעתי אותו דבר. הוא אמר את זה לא פעם ולא פעמיים בחודשים האחרונים ויש תיאום מלא בינינו. לפעמים בסוגיה טקטית כזאת או אחרת יכולים להיות חילוקי דעות - - -

זה אך טבעי.

אבל סך הכל, כי כמובן זווית ראייה עירונית לא דומה לזווית ראייה ממשלתית, אבל סך הכל אנחנו מאד מאד מתואמים - - -

משלימים אחד את השני.

ועובדים ביחד עם ראש העיר ובעצה אחת עם מנכ"ל העירייה. וגם עכשיו, כשמכינים החלטות לקראת יום ירושלים, אנחנו עובדים ביחד עם עיריית ירושלים.

וההחלטה השלישית קשורה לתחום שציינתי אותו – זה מזרח ירושלים – גם היא החלטה רב שנתית. לטעמי, היא מאד מאד קטנה, רחוקה מאד מלענות על הצרכים שיש. היא הכי קטנה מכל שלוש החלטות הממשלה והיא ראויה לחיזוק מאד מאד משמעותי. כשהיה שיח עכשיו על הסיוע הממשלתי הגדול למגזר הערבי, אני נאבקתי. אחד מהנושאים שעליה נאבקתי וחלקית הצלחתי לשנות, היה להכניס את כל הנושא הזה של מזרח ירושלים לחלק האינטגראלי מהתכנית הזאת, כי אולי זה המקום הכי בעייתי בכל המגזר הערבי בארץ - - -

הוא מושך אליו את כל ה - - -

וכמובן הוא גם מייצר בעיות בזירה הלאומית בתוך עיר הבירה.

כי הנטייה, אני חושב וזו האמת, כשמדברים על תכניות, על החלטות ממשלה לחינוך במגזר הערבי, ישר הדמיון הולך לכיוון הצפון. לפעמים שוכחים את מי שליד הפנס.

נכון. כי ברגע שמגדירים שהתכנית תפעל רק ביישובים ערבים, אז ערים מעורבות בחוץ. זה לא רק לוד, רמלה ועכו, אלא בראש ובראשונה כולל את ירושלים, והפערים במגזר הערבי בירושלים הם הכי גדולים והשינויים שצריכים לעשות שם הם הכי דרמטיים ולכן פה אני לא יכול להגיד לך שאני שבע רצון. אנחנו הצלחנו להביא דברים, אבל צריך עוד הרבה. יש פה יעד מאד משמעותי למאבק ולהשקעה ובהחלט אני מתכוון לתת לזה הרבה תשומת לב.

לגבי תכנית מורשת, אנחנו בגדול מתנהלים בשני תחומי פעילות שמשלימים אחד את השני. תחום אחד זה כמובן שיקום, הצלה ושימור של אתרי מורשת לאומיים ברמות שונות.

זה באיחור של כמה עשורים וטוב שלאחרונה מתעוררים קצת.

זה נכון. זה יכולים להיות אתרים גם מההיסטוריה העתיקה וגם אתרים מההיסטוריה החדשה שלנו, תולדות הציונות.

אתמול הוועדה התכנסה בבית העצמאות ועמדנו מקרוב על הפרויקט הנפלא הזה.

הנה דוגמא לפרויקט מאד מאד ייחודי. יושב כאן ראובן שמוביל את התחום הזה עוד קום במסגרת משרד ראש הממשלה ועכשיו במסגרת המשרד שלנו ובמומחיות גדולה מאד.

אם זה בידיים שלו אני רגוע. זה מניסיון עבודה קודם.

גם אני. וזו דוגמא לפרויקט מורכב וחשוב שהוא מצליח לקדם אותו בצורה מאד מאד יפה. התחום השני קשור להנגשה של הידע וערכי מורשת בפלטפורמה הדיגיטלית. יש לנו הרבה ארכיונים, הרבה אוספים והם לא נגישים לציבור הרחב, לא למתעניינים ואפילו לפעמים לא לחוקרים, וחלק מהמטרה שלנו, גם אגב בנושא הראשון, גם באתרי המורשת הפיזיים, אחד מהדברים שהכי מעניינים אותנו זה נגישות. איך לגרום לזה שאנשים יגיעו לאתר, לא רק לעשות - - -

זה חסך שמדינת ישראל זקוקה לו במאבקים הפוליטיים והדיפלומטיים. אם החוקרים היו יודעים יותר ואם המידע הזה היה נגיש יותר, היינו חוסכים לעצמנו הרבה מאד.

כולל לפעמים מצבים שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו אוקיי, יש פה אתר מסוים, שימרנו אותו, איך אנשים יגיעו לשם? כן, אנחנו לפעמים פונים למשרד התחבורה, לכל מיני רשויות מקומיות ומועצות אזוריות – בואו תהיו שותפים שלנו לפתרון אפילו בעיות מן הסוג הזה. ואותו דבר קשור לדיגיטציה של האוספים וההנגשה.

בואו נצלול לתוך המסגרת התקציבית. היות ואנחנו בתקציב דו שנתי, הצגנו את התקציב גם של שנת 2015 וגם של שנת 2016, ואני מראש אקדים ואומר שבגלל שאנחנו בעיקר עובדים בתכניות חומש, לכן אין דומה אחת לשנה שנייה. זה אחד מהיתרונות שלח תכנית החומש. כשאתה יודע לעבוד אסטרטגי, אז אתה עובד על פרויקט מסוים ולא מוציא את הכסף שנה קודם ואז פתאום כל מה שהתחלתי להריץ רץ לך ואתה מנצל את זה, כמובן בשנים לקראת הסוף יותר מהר מאשר בהתחלה. וזה מה שמאפשר להרים פרויקטים אסטרטגיים שהם רב שנתיים ולא חד שנתיים. ולכן אתה תראה הבדלים די גדולים בחלוקת העוגה בעניין הזה.

עוד נקודה אחת לגבי תקציב מורשת, שגם הוא יהיה מיוצג פה בתוך העוגה. צריך להבין מה קרה כאן. תכנית מורשת על בסיס שנתי הייתה בנויה על סדר גודל של כ-70 מיליון שקלים בשנה, מתוך ההצעה של המשרדים השונים. ברגע שזה הפך למשרד עצמאי, כל משרדי הממשלה, כמובן אצלם חמש השנים נגמרו, אז אף אחד לא התנדב להמשיך לתרום לנו מסביב התקציב שלו, אלא הפכנו. אמנם היתרון היה שפעם ראשונה זה נכנס לבסיס תקציב עצמאי מול משרד האוצר. משרד האוצר לא הכי יאהב את זה, אבל הוא נאלץ להשלים עם העובדה שאם הקימו משרד מורשת, אז לא יכול להיות משרד בלי בסיס תקציב.

מצד שני, בסיס התקציב שנקבע לנו הוא 30 מיליון שקלים, שהוא פחות מחצי ממה שהיה בהיקף של התכנית השנתית. אמנם קיבלנו עוד הבטחה להשלים לנו במשך השנה עוד 10 מיליון שקלים, אבל עדיין זה רחוק מלהגיע ל-70 מיליון שקלים שנתיים ולכן יש לנו פה עוד משימה בהגדלה של בסיס התקציב, ובוודאי הגדלה של סך התקציב, כדי להגיע לאותם היקפי פעילות יפים שהיו בסיבוב הראשון של התכנית. אז מצד אחד יש בשורות טובות שזה הפך לקבוע ולא מת אחרי חמש שנים; מצד שני, את הקרב התקציבי בנושא של מורשת עוד לפנינו, לא השלמנו את כולו.

אתה רואה את העוגה של שנת 2015, למעשה זה מפולח פה לפי שלוש החלטות הממשלה בתחום המשרד עצמו, פעילות המשרד עצמו. אז אתה רואה שזה החלק הכי קטן – 22 מיליון שקלים בתחום שם ירושלים. התחום של מורשת כאן דווקא הוא גדול, כי זו השנה האחרונה של התכנית החמש שנתית. אז היו לנו ביצועים של החלטות משנים קודמות וכמובן ההיקף הרגיל של 70 מיליון שקלים הרגיל ועוד כל מיני תוספות שקיבלנו. בשנת 2015 דווקא כן הצלחנו לקבל תוספות חד פעמיות, קצת אפשרו ונתנו לנו את האוויר, גם עם 40 מיליון שקלים, להתנהל בשנת 2016, כי היו פרויקטים גם בשנת 2015. קיבלנו כסף בשנת 2015 שהצלחנו להניע הרבה מאד פרויקטים.

כמובן לטווח ארוך, ברור שצריך לייצב את התקציב הזה לפחות על 70 מיליון שקלים. אז אם לוקחים ביחד את שנת 2015 ואת שנת 2016 ומחלקים בחצי – אז אתה תגיע לאותם 70 מיליון שקלים. אבל כמובן, כל מה שאני אומר פה זה לקבל ממך ומהוועדה את ברכת הדרך וסיוע במאבק על התקציבים של השנים 2017-2018, כשצריך להביא את תקציב מורשת לפחות ל-70 מיליון שקלים בשנה כפי שזה היה.

אתה רואה את שאר התחומים ואת החלטות הממשלה על מזרח ירושלים, שזה ה - - - הכי קטנה. אתה רואה שצדקנו, אתה רואה את זה אפילו בביצוע השנתי זה נכון וגם ברב שנתי. אתה רואה את תכנית מרום ואתה רואה את תכנית העיר העתיקה.

עכשיו, אם עוברים לשנת 2016, אז כאן אתה רואה שהפאי משתנה. אתה רואה שתכנית מרום, בגלל שזאת שנה אחרונה שלה, אתה רואה ביצוע גדול מאד בין החלק הכתום – שזה כמעט 200 מיליון שקלים, כי אנחנו בשלבי סיום של התכנית. תראה את זה מפורט שם. ולעומת זאת, אתה רואה שמורשת הצטמצם ל-40 מיליון שקלים. מזרח ירושלים עדיין קטן מאד.

קטן.

ופעילות המשרד היא 32 מיליון שקלים עדיין. זה החלק הקטן מהתקציב השוטף שלנו.

בואו נצלול עכשיו לתכנים השונים שעומדים מאחורי המספרים האלה. קודם כל הנושא של תכנית מרום, המטרה שלה זה כפי שאמרתי, פיתוח בתחומי תעשייה עתירת ידע, תיירות ופיתוח מגזר עסקי בירושלים. היא מנוהלת על ידי ועדת היגוי בין משרדית.

קודם כל פיתוח כלכלי ותעשיות עתירות ידע, זה חיזוק כל עולם היזמות הטכנולוגית, חיזוק האטרקטיביות של האקדמיה הירושלמית. יש השקעות באקדמיה כדי שאנשים יבואו ללמוד פה, יישארו פה אחרי הלימודים. אפילו תחום שלכאורה נשמע בכלל לא מתחבר לירושלים, שמנסים לקדם בשנים האחרונות, תחום של הפקות בינלאומיות בתחום קולנוע וטלוויזיה לעיר.

ואגב, על הדרך אי אפשר שלא לציין שאנחנו כואבים מאד את ההחלטה של רשות השידור לצאת, ולו באופן זמני, כמו שהם מציגים את זה, מירושלים. אני חושב שזה בדיוק מנוגד לכל המטרה הממשלתית לחזק את התחום הזה בירושלים. הרל"י עבדו קשה לספק אלטרנטיבות לרשות השידור והיה כבר מקום שפחות או יותר היה שלב מאד מתקדם של משא ומתן לגביו וצר לנו מאד. אמנם רשות השידור בזה שעשינו אותה עצמאית אז יותר קשה להשתלט עליה, אבל צר לי מאד על שני דברים. אחד, שהיועץ המשפטי לממשלה, או יותר נכון המשנה שלו, נתן החלטה משפטית שבאופן זמני מותר להם לצאת. אני מאד חרד לזה. אין יותר קבוע מזמני.

אגב, בחוק רשות השידור מופיע - - -

כתוב שהם צריכים להיות בירושלים. כן, זה אבסורד. חבל לי שהם קיבלו חבל משפטי.

מה זה זמני?

הם כרגע טוענים שנתיים-שלוש, אבל אני מאד מאד מאד חרד, כי ראיתי כבר גופים שעזבו לא וחזרו לא מעטים. ואני ראיתי משרדי ממשלה שלפי החלטת הממשלה - - -

זה מצב קיים. הם יבואו ויגידו כבר התבססה החדשה וכל שינוי יכול לזעזע ויתנו לה עוד חבל.

נכון. לכן אנחנו צריכים פה סיוע של הכנסת בשני מישורים. אם יש דרך לשכנע את הנהלת רשות השידור שהיא היום עצמאית, לשכנע. אם לא, לעמוד על המשמר במספר דברים. אחד, אני מתחיל לשמוע שמועות שלא רק הטלוויזיה יוצאת אלא גם הרדיו יוצא. אין לזה שום סיבה. הטלוויזיה – גם לשם לדעתי אין להם סיבה. מצאנו להם פתרונות, אבל לפחות הם מעלים כל מיני קשיים. אין שום סיבה שקול ישראל מירושלים יהיה בפועל קול ישראל ממודיעין. זה אבסורד במשמעות הלאומית של העניין. לכן לטלוויזיה אין הצדקה, לרדיו אין בכלל שום הצדקה.

ולכן נשמח. זה תחתיכם כל הסיפור של רשות השידור וכוועדה אנחנו נשמח אם תעמדו פה על המשמר ותנסו לשכנע אותם, או לפחות למזער נזקים.

הנקודה השנייה זה כמובן השאלה, כמו שאתה אמרת – מה זה זמני? אם רשות השידור באופן מיידי לא תשקיע בצורה דרמטית באתר החדש שלה בירושלים ולא תוכיח רצינות, אז - - -

לא מן הנמנע שהיא תבקש ארכה.

אז הזמני יהפוך לקבוע. ולכן אני חושב שהכנסת כאן, שחוקקה את החוק הזה, והוועדה הזאת הייתה שותפה לחקיקה, נדמה לי, זאת הייתה ועדה משותפת שוועדת החינוך הייתה חלק ממנה, אם אני זוכר נכון. אני זוכר?

כן, כן.

זו הייתה ועדה משותפת, כולל ועדת החינוך. הנה, זכרתי נכון.

לא, אצלך זה לא זכירה, זה ידיעה.

לא, אבל גם ידיעה בגיל שלי כבר יכולה להפוך לשכחה. אני מנסה לזכור את הדברים הרלבנטיים. אני חושב שחשוב מאד שאתם דווקא כוועדה שמבינה מה המשמעות הלאומית לעניין הזה, תקפיד עם רשות השידור אלף אולי לשקול מחדש ולא לצאת, אבל אם הם יוצאים, לחייב אותם באופן מיידי להגיע עם תכנית מאד מאד ברורה, שיהיה ברור מתי הם חוזרים. אחרת זה פשוט לעשות חוכא ואיטלולא מהכנסת.

הכנסת לא במקרה נאבקה לחוקק שזה יהיה בירושלים. וכמו שאמרתי כבר, רדיו זה בכלל נראה לי שערורייה. תחשוב – קול ישראל ממודיעין. אם נגיע לזה. כל מה שאנחנו עושים בדרישה מהממשלה לגבי ירושלים, מנוגד לגמרי למסר שמעביר הצעד הזה.

פשוט, אם לא נצליח להחזיר אותם על ידי הממשלה, אולי נספח את מודיעין לירושלים בסוף.

זה רעיון מעניין. אגב, אם כבר פתחת את הפתח הזה, אמנם מודיעין זה מוגזם, אבל יש סוגיה מעניינת שנקראת ירושלים רבתי. יש החלטת ממשלה בזמנו שקבעה שקיים דבר כזה – ירושלים רבתי, היא תחמה אותו גיאוגרפית וניסתה לחשוב על פעילות ממשלתית לפיתוח ירושלים רבתי. היו רעיונות להכניס את ירושלים רבתי לתחום האחריות שלנו בטיפול בתכניות שאנחנו מרכזים. בינתיים זה לא הסתייע וגם פה נשמח אם תעזרו לנו להעלות את הנושא הזה לשיח, כי אני לא חושב שירושלים תפסיד מזה, אלא רק תרוויח.

אני כאיש הנגב, ואני אומר את זה דווקא מבאר שבע, שהיא מתיימרת להיות והיא המטרופולין של הנגב. אבל לפעמים המרוץ הזה הכוחני בין הרשויות, אני אומר אם הממשלה לא תשכיל לחזק וגם תסובב אותה ולא להיאבק שהכל אצלה ואצלה, אז בסוף זה גם ישפיע עליה. זה ימשוך אותה כלפי מטה.

ללא ספק. אני אתן לך דוגמא. הבאנו סיוע לעסקים, סיוע חירום. גם במעלה אדומים וגם בגוש עציון היו בעיות לא קטנות בעולם העסקים בגל הטרור האחרון. יכולנו לסייע, זה לא היה פוגע בירושלים, כי זה חלקים באופן יחסי קטנים, אבל ידינו כבולות, כי אנחנו כמשרד לא אחראים על ירושלים רבתי ולא יכולנו לעשות את זה.

ולכן אני חושב שיש היגיון גדול בהרחבה של תחום האחריות שלנו גם לירושלים רבתי, לפי החלטה ממשלה קיימת שמקבעת מה זה ירושלים רבתי. לא צריך פה להמציא את הגלגל.

עכשיו לגבי תיירות. כבר אמרתי, בכל הנושא הזה של תיירות, אנחנו ראינו את עצמנו. למשל בירושלים היה מחסור קשה מאד של חדרי מלון בעלות מאד מאד גבוהה והמשרד היה מאד מעורב בקידום הליכי תכנון ובנייה של מאות חדרי מלון חדשים. אנחנו עסוקים בשיווק ממוקד של ירושלים במדינות היעד הנבחרות, גם באופן כללי וגם כתכנית סיוע חירום עכשיו כדי להביא יותר תיירים לעיר, לאור האתגרים הביטחוניים שיש.

אני לא יודע אם אתה מעורב בזה אישית, אבל אני יודע שיש הרבה יזמים שיש להם תכניות גם על בתי מלון, מבחינת העקשנות בסוגיות התב"עות, שזה רק מלונות והם מבקשים גם מלונות גם דיור. לפעמים העקשנות הבירוקרטית הזאת תוקעת את הפרויקטים האלה מעל עשור ועשור וחצי. אני מכיר יזמים ואני לא מתעסק בזה, זה לא התחום שלי, אבל הם שפכו את מר ליבם. הם אמרו לי תשמע, אני יכולתי לעזור גם בדיור וגם בתיירות בירושלים, אבל פרויקט ענק תקוע בגלל שמתעקשים שיהיה רק תיירות. רק תיירות אף אחד לא ירים את זה, כי זה לא כדאי.

אתה רוצה להעיר על זה, אייל?

כן. אנחנו זיהינו את הבעיה הזאת.

סליחה, מי הדובר? תציג את עצמך.

אייל חיימובסקי, מנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים. אנחנו זיהינו את הבעיה הזאת לפני מספר שנים. גייסנו בן אדם שכל תפקידו הוא ללוות את היזמים אל מול הבירוקרטיה. אנחנו הובלנו ביחד עם הוועדה המחוזית בירושלים, ביחד עם סיעת ירושלים, מהלך שבו עושים איזון לצורך העניין באחוזי הבנייה הניתנים למלונאות, שיאפשרו גם כן מגורים, כדי להפוך את זה לכלכלי. תמיד יש את השאיפה של יותר למקסם את הרווחים.

אין ספק. במיוחד כשרף הרגישות בירושלים הוא גבוה מאד.

נכון, נכון, ואכן הפעולות האלה שנעשו הביאו ללא מעט חדרי מלון נוספים בעיר בשנים האחרונות. אנחנו רואים את התופעה הזאת היום במרכז העיר, לא רק שהוסיף חדרי מלון חדשים, גם הצליח לשדרג חדרי מלון שעמדו שוממים.

המהלך שעשתה הכנסת לאחרונה עם העלאת ארנונה לנכסים שעומדים שוממים, גם היא אני מקווה שתיתן אותותיה בקרוב. כמובן שהיינו שמחים שהסכום של חיוב הארנונה יהיה לא המינימאלי, אלא המקסימאלי. לא כדי להרוויח את הארנונה, אלא כדי לעודד את היזמים באמת לקחת מבנים שעומדים ריקים. אבל אנחנו באמת רואים תופעה. כמובן כל זה נעשה ביחד עם המשרד.

כמה חדרי מלון בירושלים?

כמה סך הכל חדרי מלון היום יש? קרוב ל-1,800 חדרים.

תודה.

והדבר האחרון בתחום התיירות, ואני רק מביא דברים נבחרים ממה שעושים, זה עידוד קיומם של כנסים בינלאומיים. לנסות להביא אותם דווקא לירושלים. המשמעות של זה היא מאד ברורה, היא הרבה מעבר למשמעות כלכלית תיירותית לעיר. יש פה גם משמעות מדינית, סימלית הסברתית מאד מאד גדולה.

זה גם מנוף. צריך שייאמר, זה גם מנוף כלכלי חזק ויציב לעיר שיהיו בה כנסים.

תרבות ופנאי במתחם הציבורי, תחום אחר, חשוב מאד של פיתוח העיר, מפיתוח פארקים עד לשדרוג ופיתוח מתחמים שונים. מוזכרים כאן כמה – בית מירון, מנורה, בית הנסן, שזה פרויקט חדש שבדיוק חנכנו לאחרונה, והרבה הרבה דברים. אגב, לא כל הירושלמים יודעים, אבל הרל"י הוא שחקן מרכזי בתהליכי הפיתוח מהסוג הזה, כולל אפילו מתחם תחנת הרכבת הישנה, עם כל החשיבות שלו היום לעיר, ופארק המסילה וכל הפרויקט הזה שמחבר אותם, והרבה הרבה מאד דוגמאות כדי להפוך את ירושלם לעיר אטרקטיבית לכולם. לתייר, למי שגר בה. להשאיר פה אוכלוסייה שתרגיש שיש כאן מקומות גם לבילוי ופנאי, שזה עניין אסטרטגי לגבי פיתוח ירושלים.

התחום האחרון. כפי שאמרתי, הוא לא טבעי, הוא לא פיתוח אסטרטגי, אבל זו הרגישות שלנו לאתגרים המידיים של העיר במשבר של העסקים הקטנים. באנו, נכנסנו ואמרנו שצריך. הממשלה לא חייבת לעמוד בצד, היא חייבת להביא סיוע, גם סיוע ישיר לעסקים שהבאנו וגם חשוב לא פחות, ואומרים לנו אנשי עסקים – אפילו יותר חשוב מלהביא כסף ליד – תביאו אנשים. זה תכניות לעידוד גם של תיירות פנים, במיוחד סביב תקופות החגים.

זו דוגמא להחלטת ממשלה שנדמה לי שעברה שיאים. אנחנו הכנו החלטת ממשלה תוך חודש, ואתה היית שר בממשלה, אתה יודע מה זה מתחילת הדרך שיש צורך עד לביצוע, ומאישור הממשלה עד לביצוע הסעיף הראשון מהחלטת הממשלה עברו יומיים. כי היה לי מאד חשוב להעביר את זה לפני חנוכה והיה מאמץ מאד מאד גדול וזה עבר יומיים לפני חנוכה וכבר בחנוכה התקיימו אירועים בעיר, שאפשרנו להביא ציבור גדול לירושלים, כי אתה יודע, לא תמיד לאנשים יש זמן לבוא. לכן היה לנו חשוב מאד - - -

ראש הממשלה משתמש בביטוי בישיבות הממשלה – נובל, פרס נובל למקצרים. אז אם זה הליך חקיקה בקצב כזה, אין ספק שזה - - -

לא, זה לא היה חקיקה, אבל עדיין, מרגע שהסברנו - - -

החלטה, זו החלטת ממשלה.

מרגע שהסברנו לממשלה, תוך יומיים כבר התבצעו פעולות שתוצאה מזה זה לא היה טריוויאלי, למי שמכיר את הבירוקרטיה הממשלתית.

אין ספק.

היית שר, אתה מכיר את זה מצוין. ובהחלט, גם עכשיו, לקראת הקיץ הקרוב, אנחנו מתכוננים במסגרת אותה החלטת ממשלה לעשות פעילות נוספת כדי להביא ולעודד את הציבור לבוא לעיר וזה יעזור גם למוסדות התרבות שבעיר ולמוסדות התיירות, אבל בעיקר יעזור לבעלי עסקים, כי כשבאים אנשים הם גם אוכלים בעיר, קונים בעיר ואחת מהבעיות של העיר שבגלל בעיה ביטחונית לא מגיעים אליה.

אפרופו עסקים קטנים, זו בעיה שהתנקזה אלינו. אני לא יודע מי נתן את הדעת על כך, בגלל המצב היום. לא רק בגלל המצב. הכניסה לעיר העתיקה וזה שנסגר שער יפו רק לתושבים וזה מותר בשעות מסוימות בלבד לתיירים, לאורחים. האזרח מן השורה שיודע שהוא צריך להיכנס למתחם העיר העתיקה שלא בדרך שער יפו, מדיר את רגליו מהעיר העתיקה. לא נוסע לכותל, לא הולך לעיר העתיקה, לרובע היהודי. יש לו שעות מוגבלות שהוא יכול לבוא עם רכב.

לכן אני חושב שעם הרצון לאפשר את תנאי המחייה הנוחים והניידים של תושבי הרובע, צריך לקחת גם את השיקול הזה גם כמרכזי, כי בגלל המצב הביטחוני, אנשים נרתעים להיכנס בדרכים האלה.

יש לזה מענה מסוים, אגב, אדוני יושב הראש, וזה גם פרויקט שאנחנו מפעילים, למרות שלכאורה לא אנחנו היינו צריכים להפעיל אותו. זה פרויקט השאטלים. יש היום יכולת להחנות ולהשתמש בשאטל לכותל וזה בדיוק בא לענות על הצורך הזה, כי לצערי גם אם תאפשר כניסת כלי רכב לעיר העתיקה, אין שם פתרונות חנייה היום. זה פרויקט נפרד שצריך לבצע, כי החניות הקיימות ברובע היום לא נותנות מענה לצורך.

אתה צודק, אני מכיר את המצוקה, אבל לאו דווקא. הוא נכנס, פורק נוסעים, את בני המשפחה, הוא יודע שהוא הביא אותם ליעד. הוא לא דואג להם וחוזר להחנות.

הרי מראש באים כל המשפחה ברכב שלהם או במונית. אז מוניות מגיעות - - -

לא יודע, אני לא אומר, אבל צריך לחשוב על השאלה.

יש פה אתגר לא פשוט וחלק מהפתרונות לזה זה כמובן החניון הגדול שנבנה ליד שער יפו. ומצד שני פרויקט השאלטים שמאפשר לחנות יותר רחוק ולהשתמש בשאטל. אבל יש בעיה תחבורתית קשה סביב העיר העתיקה, זה נכון וצריך לחפש שם מענים. זה הנכס המרכזי הלאומי התיירותי שלנו.

עכשיו, זה הגרף התקציבי של תכנית מרום. אתה רואה מה המשמעות של הביצוע ההדרגתי של התכנית הרב שנתית ואתה רואה שהתכנית מתקרבת לסיומה. הכחול זה התכנית הרב שנתית, האדום זה הביצוע המצטבר והתחייבויות שכבר ניתנו לביצוע, אז אתה רואה שאנחנו השנה מבצעים את התכנית ובתוכה אתה רואה מה חלקן של השנים 2015-2016 ביחד, בתוך הגנט הרב שנתי, בכל אותם התחומים – תיירות, תרבות, פנאי, פיתוח כלכלי ותכנית העסקים.

אתה רואה שבכל המרכיבים האלה, ברגע שהאדום שווה לכחול, זה אומר שאנחנו מסיימים, נגמר לנו החמצן, ואם לא נקבל ביום ירושלים הקרוב אור ירוק משמעותי לחומש הבא, אז העיר תתחיל לקרטע. כי אחר כך, מה שלא עושים השנה, גם שנה הבאה אם נותנים פי שניים כסף, לוחות זמנים אי אפשר לסגור. במחירים של זה זה קשה מאד.

התכנית הנוספת, החלטת ממשלה נוספת זה שיקום ופיתוח העיר העתיקה. כפי שאמרתי, חיזוק המוצר התיירותי של העיר והנגשה למבקרים בכל שעות היום. ישנם מספר תחומי פעילות פה. תשתיות במרחב הציבורי, לקחת אתרי תיירות מרכזיים, להשקיע בהם, לפתח אותם בצורה דרמטית. לפעמים זה דברים מאד פשוטים שאנחנו מתעסקים בהם. שילוט - העיר העתיקה לא מספיק טובה מבחינת שילוט. זה מקרה קוריוזי, אבל חשוב כשירותים. המשרד עשה פרויקט שלם לשירותים ציבוריים בחלקים שונים, אגב, ברובעים שונים של העיר, וזה חשוב גם לתושבי העיר העתיקה כולם – יהודים וערבים וגם לתיירים. זה פרט קטן, אבל מישהו צריך לדאוג לו, מישהו צריך לחשוב עליו.

תאורה, עבודות על השדרוג הפיזי. כל מי שמטייל ברחובות של העיר העתיקה ועוד פעם, דווקא ברובע היהודי המצב יחסית טוב. ברובעים האחרים, בעיקר ברוב המוסלמי, המצב הפיזי הוא מאד בעייתי ורחוב אחרי רחוב המשרד נכנס ועוסק בשדרוג הכל, משדרוג המדרכות – עם יכולת לעבור עם עגלות. זה קשור גם לעסקים וגם למשפחות. זה חשוב לתיירים וזה חשוב לתושבים. עד למראה החיצוני וטיפול בתשתיות וזו עבודה סיזיפית שאתה לא רואה.

זה לא לקחת אתר תיירות גדול שאפשר לחנוך אותו ולחתוך את הסרט. זה גם סיוע לתושבים. מגיע לתושבי העיר העתיקה, כולל לתושבי העיר העתיקה הערבים, לחיות בתנאים טובים. גם ככה הם סופגים את כל התיירות על הראש שלהם. זה גם רווח לעסקים, כפי שצריך בעסקים, אבל זה גם לא פשוט למי שגר בתוך כל זה. אסור שזה ייראה כעולם שלישי – העיר העתיקה. זה לב ליבה וזה כרטיס הביקור של מדינת ישראל כולה. ויש לנו פה עוד המון עבודה. שיתנו לנו יותר תקציב, נדע לעשות יותר. אנחנו עושים את זה בשיתוף פעולה עם התושבים עצמם.

יש צוות שלם שפועל דרך החברה לפיתוח מזרח ירושלים, הזרוע הביצועית השנייה שלנו, שאף היא עובדת ישירות מול המשרד. היא הוכרה כזרוע הביצוע של המשרד ולפעמים מפעילים אותה דרך הרל"י. יש שם צוות שיתוף הציבור, שיודע ויש לו מערכת יחסים קרובה מאד עם תושבי העיר העתיקה ליהודים כערבים, ולכן את כל הפרויקטים הם עושים בשיתוף הציבור יחד איתם. אני עשיתי מספר סיורים, פגשתי את התושבים. החברה שלנו הם כמו בני המקום, הם מתייחסים אליהם כחלק אינטגראלי וכנציגות שלהם כלפי הממסד לפתרון הבעיות, וטוב שכך.

הר הזיתים, גם פה יש הרבה מאד משימות, משיקום הקברים שבו עסק המשרד וזה כמובן משימה לאומית. עשינו מה שיכולנו, אבל השמיים הם הגבול. בפועל צריך פה איזו שהיא החלטת ממשלה כוללת, שתיתן לנו - - -

עם כל מה שנעשה, אפשר להבין כמה עוד אפשר לעשות וכמה עוד צריך לעשות.

וכמובן כל הסיפור של האבטחה - - -

והשמירה.

השמירה ומניעת הוונדליזם. עוד פעם, אני לא חושב שזה תפקידנו, אבל כשאף אחד לא עושה, אנחנו נכנסים. אנחנו מממנים היום את רוב ההוצאות על השמירה על המצלמות, בכל מה שקשור ל - - -

זה לא משרד השיכון?

לא. אנחנו נותנים כסף שהולך למשרד השיכון ועושה את זה מתקציבנו. אני לא חושב שאנחנו צריכים לעשות את זה, אבל כשלא היה אף אחד שייתן והר הזיתים הוא קריטי לכולם – זה אתר לאומי, זה גם אתר תיירותי עם משמעות תיירות, שלא מספיק מפותח בהקשר הזה. ואמרנו שאנחנו לא נעמוד בצד.

יש כבר תחנת משטרה נקודתית?

יש, אבל זה לא משחרר את כל מה שאנחנו מושקעים פה וצריכים למצוא לזה פתרון. זה לא הגיוני שאנחנו ולא המשרד לביטחון פנים ולא משרד השיכון, שאחראי על - - -, יממן מצלמות אבטחה. אז אף אחד לא עשה – עשינו, אבל באיזה שהוא שלב מישהו יצטרך, לפחות ברמת התחזוקה השנתית, לקחת את זה מאיתנו. לא הגיוני שאנחנו נעסוק בזה. אנחנו לא מחליפים את הגופים הממשלתיים הרלבנטיים.

עכשיו לגבי שטחים פתוחים מסביב לעיר העתיקה ובתוך העיר העתיקה עצמה. דיילות מטיילת החומה עד לטיילת מסביב לחומות, שבחלקים ממנה היא במצב נוראי. יש שם אתרי זבל גדולים וזה לא הגיוני, עוד פעם. אתר שהוא כרטיס ביקור של מדינת ישראל כולה, של כל התיירות, לא יכול להיות שמי שעושה סביב החומות בעיר העתיקה בסוף נתקל באתרי אשפה. זה לא צריך להיות ככה וזה מחייב השלמה של כל הפרויקט הזה, סובב העיר העתיקה, וזו משימה חשובה מבחינתנו.

לשווק את האתרים התיירותיים. לא רבים יודעים, אבל למשל פסטיבל האור שייפתח השבוע, אני יחד עם ראש העיר פותחים את זה השבוע. אתה יודע שזה ממומן נדמה לי ב-95%, כמה אייל?

יותר.

יותר. 100% כמעט.

אחרי 95% אתה יכול לומר הכל.

לא, אבל זאת האמת. זה פסטיבל שהוא ממומן כולו פחות או יותר מתקציב המשרד, במסגרת של התכניות האלה שעליהן דיברתי והמטרה שלו היא מאד מאד פשוטה. זה להביא תייר גם פנים וגם חוץ לעיר העתיקה גם בשעות הלילה. הרי דיברת על כך שלעיר העתיקה יש בעיה של היקפים קטנים. המון אתרים שמושכים תשומת לב ולכן היא מאד מאד פקוקה, לא רק ברכבים אלא גם באנשים, בתקופות שהתיירות היא גבוהה והיא לא מנצלת את הלילה. הרבה מאד מקומות מנצלים את הלילה.

ברור שבתקופה ביטחונית כמו שלנו זה אתגר שבעתיים, ולכן דווקא הרעיון של פסטיבל האור זה לא רק בגלל שזה יפה, אלא יש מחשבה אחרי זה, לנסות ולשנות את הדפוס הזה של ביקורים בעיר העתיקה. פסטיבל הצלילים כנ"ל. גם זה פסטיבל שבמידה רבה הוא ביוזמה שלנו.

זאת אומרת שאתה רואה כאן שגם אירועים שונים שמתקיימים בעיר, כשזה לא סתם אירוע עירוני. אירוע עירוני אנחנו בדרך כלל אומר לעירייה שזה תפקידם. מה שהצלחתם להשיג, מה שיש בתקציבים – תרימו. אבל בנושא הזה של העיר העתיקה, היות שזה פרויקט לאומי, אני חושב שזה מתפקידנו. ותחום פרוזאי – ניקיון ותחזוקה. כל הסיפור של ניקיון ותחזוקה בעיר העתיקה, עוד פעם, הייתי מעדיף אם זה לא היה עלינו, אבל היות ובצדק אומרת העירייה – סליחה – כל התיירות למדינת ישראל עוברת לנו פה, אז אל תפילו את זה עלינו מכספי משלם הארנונה. אפשר להבין את ההיגיון. אז גם כאן אנחנו במגרש הזה.

זאת אומרת שמניקיון ושירותים עד לפיתוח אתרי תיירות ופסטיבלים. כל מה שזז וקשור, כמעט כל מה שקורה היום בעיר העתיקה – אם תחקור תגלה שאנחנו עושים באופן ישיר או שזה תקציבים שאנחנו השקענו והם עוברים לגורם שני והוא זה שמפעיל. אתה יכול לראות בגרף של התקציב של אגן העיר העתיקה – ופה זה תכנית שעדיין לא מימשנו – אבל אתה רואה שכשמסתכלים על התחייבויות, אנחנו גם כאן קרובים מאד לזה שהאדום פוגש את הכחול. זאת אומרת שאנחנו פה בחלק של ההתחייבויות, יחסית מתוך האדום הוא לא קטן. זה דברים שכבר בהרצה והתחייבנו כספית אבל הם עוד לא מומשו. אבל גם כאן, ברגע שנסיים 2020, נצטרך עוד שנה להתחיל לחשוב על ההמשך של השנה שנתיים, להמשך של תכנית אגן העיר העתיקה.

התחום השלישי זה מתחם ירושלים. כבר הזכרתי אותו, שבעיני זה אחד מהתחומים האסטרטגיים מבחינתנו כמשרד ואמרתי שאני ממש לא שבע רצון מההיקף הכספי של החלטת הממשלה בהיבט הזה. אנחנו צריכים פה תוספת כסף משמעותית. אנחנו מדברים גם על צמצום הפערים החברתיים כלכליים, דרך שיפור איכות החינוך, השתלבות בתעסוקה, באקדמיה וגם שדרוג תשתיות פיזיות.

שיפור איכות החינוך. הזכרת את כיתות הלימודים, אז זה לא רק כיתות הלימודים. החינוך במזרח ירושלים שונה לחלוטין מחינוך אפילו ממוצע ואפילו פחות מהממוצע במדינת ישראל כולה, וזה לא צריך להיות ככה. יש פה אתגר גדול מאד לסגירת פערים.

אחד מהמרכיבים שאנחנו מזהים אותם כחסם לאוכלוסייה, זה כל הנושא של תכנית לימודים ישראלית. כי מי שלא לומד תכנית לימודים ישראלית, הוא אחר כך חסום בהשכלה הגבוהה, הוא חסום בתעסוקה להרבה מאד דברים. עשינו סקר – זה היה מאד מעניין – הפתיע גם אותנו, כי יותר מ-50% מהאוכלוסייה של מזרח ירושלים רוצים תכנית לימודים ישראלית. ולכן הביקוש הרבה יותר גדול מההיצע בהקשר הזה, וזה לא פשוט, כי זה שינוי דפוסי מחשבה. אני לא חושב שצריך לעשות את זה בכוח. אני לא חושב שזה יעבוד, אבל אני חושב שצריך לפתוח אופציות.

זאת אומרת שאם אתה שואל אותי מה נכון לשנים הקרובות למזרח ירושלים, אני חושב שבכל בית ספר צריכה להיות אופציה שההורים יוכלו לבחור – או תכנית לימודים קיימת או תכנית לימודים ישראלית ואין לי ספק שתכנית לימודים ישראלית תהיה ברת התחרות, כי לפי הבדיקות שלנו, ההורים רוצים את זה. זו רק שאלה של לגיטימציה בנושא.

לא, אבל זה גם אינטרס לאומי שלנו.

זה ברור. על זה אני בכלל לא מדבר.

כשיש לך טבעת חנק או צוואר בקבוק של מחסור בכיתות ויש ביקוש גדול ואנחנו גוררים רגליים בהשלמת הפערים האלה, אני מבין את המצוקות האובייקטיביות גם של מחסור בשטחים והאוכלוסייה לא - - -

נכון. אגב, אתה תופתע, אבל אחת מהסיבות העיקריות לבעיה של מחסור בכיתות זה לא כסף.

זה שטחים.

כשאני למשל סגרתי עם האוצר, הסיכום שלי היה כל מקום שאפשר לבנות קיבלתי כסף סביב החלטה האחרונה למגזר הערבי.

כן, צריך להיות יצירתיים.

אבל הבעיה זה שטחים שאי אפשר לבנות עליהם.

צריך להיות יצירתיים ולראות איך.

אבל בהחלט יש פה בתחום של חינוך אתגר גדול מאד וכמובן אנחנו גם עסוקים בתוספת תקצוב לחינוך הבלתי פורמאלי בעיר בכל מיני זרועות.

כל התחום של התעסוקה – יוקם מרכז הכוון תעסוקתי. מדברים על הקמת בית ספר מקצועי בעיר והקמנו מט"י לעידוד יזמות, נדמה לי ראשון במזרח העיר.

מה זה ראשי תיבות הא"ב?

הא"ב זה תחום שבו יש אפשרות ליזמים בתחום הטכנולוגיה להתפתח. הם מקבלים שם הרצאות.

חממה טכנולוגית. קצת שונה, אבל רעיון דומה שאתה מכנס ביחד אנשים שיש להם אינטרסים משותפים, ואז אתה יכול גם לתת להם שירותים ביחד וגם עצם השהות ביחד מוזילה כל מיני דברים ופותחת אפיקים. זה נכון גם בתחומי ההייטק, נכון בהרבה תחומים שכך זה עובד. וכל זה זה ממש קצה הקרחון של מה שאפשר לעשות כאן. צריך לעשות הרבה יותר בתחום הזה במזרח ירושלים.

רווחה, הגדלת מספר התקנים לעובדים סוציאליים ותקצוב תכניות ייעודיות בתחום הרווחה ותשתיות פיזיות, שגם כאן עושים כל מיני דברים. משרד התחבורה עושה כמה פרויקטים חשובים בנושא הזה, אבל אנחנו בינתיים מצליחים בקושי להרים בעיקר את העיר העתיקה, את השכונה, את הרובע המוסלמי ואת הרובע הנוצרי בעיר העתיקה.

אתה עכשיו תראה את כל מזרח ירושלים בהשקעות בסדרי גודל אחרים לגמרי וזה הכרחי. עוד פעם, לא יכול להיות שעיר הבירה שלנו תראה בחלק שלה כמדינת עולם שלישי, אבל חלק מזה זה כמובן סוגיות של תכנון וסוגיות של ניהול של כל המשק העירוני הזה, אבל זה גם סוגיה של השקעות ואנחנו ערוכים מבחינתנו, אם יגדלו התקציבים של החלטת הממשלה לגבי מזרח ירושלים להיכנס בהיקפים הרבה יותר גדולים בתחום הזה של התשתיות הפיזיות.

אז זה בנושא הזה.

אני הייתי רוצה להשאיר להם עוד חצי שעה.

אתה רואה את הגרף התקציבי פה. אנחנו בחלק מהתחומים עוד רחוקים מהמיצוי. זו תכנית ממשלה יותר חדשה.

כמה מילים על מורשת. אנחנו נדלג על זה, עסקנו בזה אתמול, אז אני פחות מרחיב, כי הייתה לכם דוגמא. אין כמו דוגמא. זה עדיף על כל הגרפים ועל כל התמונות התקציביות.

מערך המורשת שלנו קודם כל, שים לב למספר שם למעלה, בגלגול הראשון שלו בתכנית חמש שנתית הוא הקיף כ-500 פרויקטים שזה סיפור רציני. חלקם זה פרויקטים גדולים בהשקעה גדולה, חלקם זה פרויקטים קטנים ונגיעה קטנה, אבל זה בהחלט פרויקט ששינה את כל התחום הזה. שינה גם בדרך ההתנהלות. היה לי מפגש לא מזמן עם הפרטנרים שלנו למשל, המרכזיים של הרט"ג, רשות העתיקות והמועצה לשימור אתרים והם אמרו דבר מדהים. הם אמרו לפני שקמתם לא היה לנו שולחן כזה וכל אחד היה לנפשו, וזה לא רק הכסף שאתם נותנים לו. למשל במועצה לשימור אתרים, אני חושב – איזה אחוז מהתקציב שלהם זה אנחנו היום, ראובן?

נמצאים פה 50.

50%?

150.

150%?

לא. אין 150%.

אז הכפילו את התקציב.

בגדול רוב מוחלט של התקציב שלו היום במועצה לשימור אתרים, זה בזכות תכנית מורשת. עכשיו, לפעמים זה פרויקטים יותר גדולים, לפעמים זה נגיעה קטנה בפרויקטים קטנים, אבל שינה לגמרי את כל התחום הזה של השימור בארץ. אבל אמרו לי כולם – הנה, אתה היית שם באותו מפגש – שלושתכם אמרתם לי שלא היה שולחן משותף לרט"ג, לרשות העתיקות ולמועצה לשימור אתרים. זאת אומרת שעצם הסנכרון פה והסינרגיה יש לה משמעות אפילו מעבר לסיפור הזה של הכסף.

וכמובן כל התחום הבלתי מוחשי, כל העולם של הדיגיטציה וההנגשה של הכל – מהארכיונים עד לתרבות חזותית, כולל אוספים של פיוט ותפילה. הרובד פה הוא רב פעלים והוא כבר מסוגל להתמחות בכל דבר יחד עם הצוות שלו, וזו אופרציה לא פשוטה שדורשת גם שיקול דעת מקצועי, ועדות חיצוניות שאנחנו מפעילים – מה לעשות, איך לעשות, ללוות פרויקטים. זה לא סתם לתת פרויקטים. כל מי שמקבל כסף מראובן עובר שבעה מדורי גיהינום לוודא שהוא יודע מה הוא עושה עם הכסף, שהוא בונה תכנית שאפשר לבצע אותה, שהיא אמיתית, שהיא לא תתפזר באמצע, שהיא קולעת למטרה. שיש הרבה ליווי מקצועי שלפעמים זה מעצבן את כל הגורמים שעובדים מולנו, אבל בשורה התחתונה זה שווה כי זה עוזר להם להתגבש למשהו נכון.

עכשיו כמה דוגמאות למיזמים. בית העצמאות, הייתם שם. כפר עציון – חנכנו ממש לאחרונה את החיזיון בכפר עציון במקום המפורסם, ההיסטורי של מלחמת העצמאות ששינה את פניו. אתרים ארכיאולוגים כמו ההרודיון, כמו תל לכיש, כמו עיר דוד, שילה הקדומה, בית הכנסת המפורסם עם הקשתות בגולן - - - הרבה עכשיו.

באופן חצי מצער, חצי פרדוקסאלי, החלטת הממשלה בביקור הממשלה ברמת הגולן עכשיו, היא החלטת הממשלה הכי משמעותית מבחינת הכסף והחלטת הממשלה על בית הכנסת, ולכן המשרד הקטן - - -

שנים הפרויקט הזה.

כל הממשלה הלכה לרמת הגולן. המשרד שהשאיר הכי הרבה כסף זה היה המשרד שלנו. להגיד שזה שימח אותי? לא. אני חושב שגם משרדי הממשלה יכלו גם להשקיע. אז הוספנו איזה שהוא פרט קטן בהיקף התקציבי שלו.

שימור בתי כנסת בגליל ובגולן, צריף בן גוריון, מוזיאון הקיבוץ בעין שמר, בית רב קוק בירושלים, יודפת, אתר חשוב לא פחות ממצדה, שפחות מטויל מבחינת הציבור הישראלי ששינה את פניו מבחינת ההנגשה, מבחינת ההסברים במקום. אני מזמין את כולם לבוא ולבקר שם. דווקא למרות שזה רט"ג חינם אין כסף. רט"ג עדיין לא גובים, כי זה עוד לא תפס כמות כזאת של מבקרים, אז אל תפספסו. זה מקום שאם אנחנו עסוקים כמורשת בהיסטוריה יהודית, אני אומר שזה המקום שבו ההיסטוריה היהודית התחילה שם. שם יוסף בן מתתיהו ממצביא הפך להיסטוריון. כל המקצוע של ההיסטוריה היהודית התחיל שם במבצר הזה.

כתבי יד יהודיים, כולל כל האוספים של הספרייה הלאומית ואחרים. רשת ארכיוני ישראל, המון המון פרויקטים. זה הגדולים. והנה, תראה, זה רק נבחרת של הדברים הקטנים. אני אתן לך דוגמא. הייתי לא מזמן בסיור ברחובות כשר הקליטה, אבל אמרתי אני גם שר מורשת על הדרך, נראה מה עושים בתחום של מורשת. וזה מדהים. נגיעות קטנות, תקציבים לא קטנים, אבל בור המים הראשון, דווקא בעיקר בתחום של המועצה לשימור אתרים. בית הכנסת הראשון של היישוב. בור המים הראשון של היישוב. היישוב הופך את זה לאירוע. מביאים לשם תלמידים.

אז כשאתה מחבר את המורשת למשהו שלך, של העיר שלך, איך היא התפתחה, זה מאד מאד חשוב ולפעמים בתקציבים הקטנים האלה אתה יודע לעשות לא פחות מאתגר גדול וחשוב.

ולסיכום, הגרף התקציבי של תכנית מורשת ובזה אני עוצר. אתה רואה את השנתיים האחרונות. אתה רואה שבשנת 2015, כמו שכבר אמרתי, הייתה לנו קפיצה קדימה גם בתכנית המורשת בשנה האחרונה שלה וגם שתי הקצבות חד פעמיות שקיבלנו; ולעומת זאת בשנת 2016 אנחנו חיים על אדי הדלק של שנת 2015 ועל ה-30 מיליון שקלים בבסיס ועוד 10 מיליון שקלים שאנחנו מחכים להם מהאוצר, תוספתי.

ומי שרוצה שזה יהיה רציני – אנחנו צריכים עוד כסף.

תגיד לי, מכל המפלגות ששמים את ירושלים על הנס הקואליציוני, לא הביאו לך כלום?

העבירו מעט מאד. העבירו. בהחלטת הממשלה על עסקים הצלחנו לקבל קצת סיוע - - -

אני לא ציני.

אם אתה בשם ש"ס מציע, אני יכול לבוא למפלגות אחרות לאשר את האחרים.

אם הייתי ממונה על זה הייתי מראש אומר לך.

בהחלט. שיימצא ראשון, אז אנחנו נשמח לבוא - - -

כששאלתי מפלגות כללתי גם את ש"ס.

לצערי יש, אבל מעט. הבית היהודי העבירו קצת, נדמה לי מהקואליציוני שלהם. פחות או יותר בזה זה הסתכם.

אבל אין ספק שזה לא - - -

בינתיים היחידים שהעבירו זה הבית היהודי. אז אם אתה יודע לשכנע את ש"ס, אנחנו נשמח. למשרד יש פרויקטים חשובים גם למורשת וגם לירושלים.

אני אומר בגדול, אין ספק שצריך. אם כבר התקבלה החלטה ויש כבר תקציב בבסיס למשרד, אני חושב שאי אפשר להקים משרד בלי לתקצב אותו בבסיס, בגלל שאי אפשר להתחיל כל שנה עוד פעם במחול הזה. זה מתיש. אגף התקציבים וכל המשאים ומתנים האלה. אין ספק שצריך לעבות את תקציב המשרד. אני חושב שהפעולות שציינת, שראינו פה, א' צריך לחשוף אותן. לא כולם מודעים לעבודתו של המשרד. אין ספק.

אבל תדע לך, מרגע שאתה מעביר - - -

אגב, אני אגלה לך סוד. כשאמרתי לך שבמשרד ירושלים יש שלושה עובדים, אז אתה יכול לנחש שזה לא כולל את תפקיד הדובר. למשרד ממשלתי בדרך כלל יש דובר. למשרד ירושלים, בחלק של ירושלים, יש לו שלושה עובדים בלבד. אז עם כל הכבוד לחשיבות החשיפה והדוברות, בינתיים ההחלטה שקיבלנו היא ששלושת העובדים האלה עוסקים בלהביא את הכסף ולנהל אותו ולנהל את הפרויקטים, ולכן יש באמת בעיה של חשיפה, נכון.

צריך להעצים את המשרד וכשמעצימים את המשרד, הוא הופך להיות מבוקש. צריך לקחת את זה בחשבון. יתחילו לריב עליו בקדנציה הבאה.

חברי הכנסת.

אגב, רבו עליו מספיק גם בקדנציה הזאת. זה לא הייתה הבעיה שלו. זו הייתה אחת מהסוגיות המורכבות ביותר - במשא ומתן הקואליציוני ובהרכבת הממשלה – זה היה גורלו של משרד ירושלים.

כנראה בגלל שכיהנו בו כל ראשי הממשלה כמעט מאז יצחק שמיר, אז כנראה זה עורר לאנשים יומרות ויוזמות.

או, או, אתה מסבך אותו עכשיו.

תראו, הוא עוד צעיר.

אחרי שלוקחים לי את נתיב, אתה משכנע את ראש הממשלה לקחת לי גם את ירושלים, אז מה יישאר לי?

צעיר, אבל מוכשר.

אנחנו דוחפים למעלה. חבר הכנסת מוטי יוגב, אבל ממש בקצרה. לאחר מכן חברת הכנסת תמר זנדברג ונשמע את האורחים.

קודם כל, ברשות יושב הראש, ברשות השר, אני מודה שהנושא יקר לכולנו ואני שמח בישיבה ואני מתנצל על זה שמחכה לי איזו שהיא קבוצה שאני מחויב אליה. אני שמח שאנחנו מעלים את ירושלים על ראש שמחתנו ואני שמח גם בכל העשייה וגם במה שנאמר פה.

אני יכול לצרף לכם בחוויה מאחד מהכיוונים של ציוני הדרך שציינת. זכיתי להיות ואני זוכה, גם משום שיש לי שם דוד מבוגר בקיבוץ שדות ים. או הפנים שיש להם מחידוש המוזיאון של חנה סנש, זה פשוט לא להאמין. וזה היה מקום שיכולת לראות בו סרט שחור לבן, אני מכיר אותו מילדותי. ומאתמול, קבוצה של 40 גברים, שהיו כנראה במיצג שאני עוד לא הייתי בו, סיפר לי הבן שלי, שהיה שם – כולם יצאו בוכים מהמיצג של כפר עציון. אז אני לא יודע מה יש בו, אבל זה מאתמול. אז מחנה סנש, משדות ים, אני יכול לציין לכם.

אני אגב לא שאיבדתי יכולת מקצועית, אני בוורסיה הישנה הייתי מדריך סיורים. עכשיו אני לא יכול להדריך שם, כי זה השתנה לחלוטין.

זה היה מרגש גם אז.

איבדתי פרנסה פוטנציאלית.

גם הבונקר של אז היה מרגש.

נכון.

הלאה. אני רוצה לדבר נקודה-נקודה. אחד, אני שמח בתפיסת ירושלים רבתי שהעלה פה השר. אני אשתדל לדבר איתך באופן אישי. אני חושב שאנחנו נצטרך להעלות מחדש גם את השדולה שהייתה פעם וגם על המשמעויות של הזיקות השונות – מהתחבורתיות, שבעיני הנקודה הזאת היא ראשונית ואני מקיים על זה ישיבה גם אצלי ביום שלישי, אז אני אשמח במשהו להכין גם איתך כדי לקבל - - -

אנחנו כרגע לא מוכנים לזה.

אני יודע, אני יודע. אבל המשמעות של ירושלים רבתי היא קריטית להיותה של ירושלים לא בלון אלחוט, אלא בירת ישראל, שהנגישות אליה היא רבה. לא ארחיב בזה כלום כרגע, משום שהזמן קצר. כפי שאמרתם, הזיקות הן רבות. בראש ובראשונה זה התחבורה.

הדבר השני זה מזרח ירושלים. ציינת כבר. אין לי הרבה מה להוסיף, הן בחינוך, הן בתשתיות והן בתעסוקה ובחיבור. זה באמת מחייב ואני חושב ואני חושב שצריך לשים את זה על תכנית רב שנתית, שצריך לשים לה כסף לכל שנה בסדרי העדיפויות של השכונות.

דווקא בתחבורה יש השפעות לא רעות, כלומר התחבורה הפנים ארצית.

לא, אני מחובר לתכנית אב לתחבורה במזרח ירושלים, מטרופולין ירושלים וכו'.

העיר העתיקה – ההבנה שצריך לחבר אותה כך שהנגישות שלה תהיה מכל צדדיה ולהגיע אליה וטבעות. כפי שאני חיפשתי טבעת לעוטף ירושלים, צריך לחפש את הטבעת של עוטף העיר העתיקה. בשעתו הייתה לנו תכנית בחברה לשיקום פיתוח הרובע. אפשר לקחת אותה למקומות אחרים של חניון העיר העתיקה ו-400 מקומות בחניון שרקי, כך אני קורא לו, כי ספדי זה תכנית אחרת. אתם יודעים על מה אני מדבר, תוך כניסה מתחת לשער דוד. אני לא רוצה להאריך. אני חושב שצריך לחשוב על זה, אבל עם הנגשה מכיוון דרום. וכל נושא הר ציון שקשה לגעת בו. אני חושב שזה קריטי לסיפור הזה.

קול ישראל מירושלים כבר אמרתם, אין מה להוסיף. רק אני אומר ליושב הראש, זה נושא שגם בחינוך ובתרבות, אז יכול להיות שכן ראוי לקיים עליו דיון. אנחנו כשדולה הבענו את קולנו – נחמן שי ואחרים.

תכניות חינוכיות – ופה אני כן בא לוועדה הזאת. אני חושב שכן צריך להעצים את זה שכל ילד וילדה, כל נער ונערה, ואני מתכוון לגילאי חטיבות הביניים, בר בר מצווה, בת בת מצווה, ולגילאי התיכון משהו יותר רחב של יומיים מורשת. זה צריך להיות בפק"ל הקבוע. היה. ירד. צריך לשים אותו שם. צריך לדרוש אותו. צריך לבקש ממשרד החינוך את המודעות הזאת לכל בית ספר בוואוצ'ר שלו. בשעתו דווקא ילדי אילת אמרו תנו לנו את הכסף לעלות ונעלה. אבל אני מדבר על כל ילד, מכל מקום והתודעה היא הבסיס והביצוע והנגישות והתיירות הם הכלים אחר כך.

ולומר לסיום, אני חושבת שכוועדת חינוך יכול להיות שאנחנו יכולים גם להרים את הנושא של וגיבשתם את שנת ה-50 שנה - אנחנו פותחים אותה - לשחרורה של ירושלים, ולראות מה עוד ולתבוע גם את הנוהל שמבקש - - -

אגב, בהקשר הזה אני אעיר משהו. אנחנו לא מופקדים על חגיגות החמישים לירושלים. לקחה את זה על עצמה שרת התרבות, כיושבת ראש ועדת סמלים וטקסים. אבל אנחנו כן רוצים לקדם, עדיף דרך החלטת ממשלה או בכל דרך אחרת, את כל הסיפור של מורשת מלחמת ששת הימים. זה אירוע משמעותי בהיסטוריה של המדינה ובהחלט יש פה אתגר משמעותי. כמשרד שעוסק במורשת ההיסטורית, אנחנו לא יכולים לעמוד בצד ובהחלט יש לזה כל מיני ביטויים.

למשל גבעת התחמושת. זה הרי שערורייה שהם צריכים לעמוד כמו עני בפתח כל שנה ולחפש לעצמם פתרון. אנחנו מנסים לקדם הצעת חוק להפוך אותם לתאגיד ממשלתי. זה אתר היסטורי שהוא מזוהה הכי הרבה עם ששת הימים. לא יכול להיות שמדינה תציין את ששת הימים והאתר הזה יהיה בסכנת סגירה כל שנה.

אנחנו חייבים להמשיך. מוטי, קיבלת רשות כי אתה ממהר, אז אל תאריך. נשארה לי רבע שעה ויש לי עוד אורחים. אז חברת הכנסת תמר זנדברג.

תודה רבה אדוני. אני רוצה לציין את האווירה הרגועה ואולי אפילו החגיגית ששוררת כאן, מצריף בן גוריון ועד יום ירושלים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולהפנות זרקור בהקשר של ירושלים אל שליש מתושבי העיר, שגרים במזרח ירושלים. ציינת את זה בסקירה מאד מפורטת ואני מתנצלת על האיחור. אני עודכנתי במה שהיה בתחילתה.

הדגשתי שזה אחד מהיעדים המשמעותיים שלנו.

כן, כן.

זה אחד היעדים שהוא מצר על כך שהוא לא מתוקצב.

שאין לנו מספיק כלים כדי לטפל בו כרגע.

אני עודכנתי גם במה שהיה לפני שנכנסתי וגם ראיתי מה שהיה אחרי שנכנסתי, אבל אני רוצה להצביע לא רק על הפער בין הכוונות לבין מה שקורה בשטח, אלא גם לשאול. אולי לנצל את ההזדמנות לשאול אותך גם בתור אדם בכיר בממשלה ובכלל, בקביעת המדיניות השלטת בזמן האחרון - - -

אל תגזימי, אל תגזימי.

לא, לא, אני לא מגזימה בכלל. ולשאול מה היא הכוונה של ממשלת ישראל לגבי מזרח ירושלים ואני אפרט. אני רוצה להתחיל קודם כל מהמצב הפיזי ואנחנו ראינו בטלוויזיה, גם השבוע, אני מבינה שהפרק השני ישודר השבוע, שאתה מכיר. היית בשטח יחד עם תכנית המקור של ערוץ 10.

תאמיני לי הייתי בשטח גם לפני תכנית המקור.

והייתי לפני ואחרי, אין לי שום ספק. ולכן אתה מכיר את התשתית, את הביוב שזורם ברחובות, את הסמים, הפשע שמסתובבים לצד התושבים שלא נאכפים, את העובדה שאין חיבורי מים. את משרד הפנים שלא נותן שירותים. את שירותי המשטרה שלא ניתנים באזור. אני סיירתי בשבוע שעבר, הייתי בביקור בשכונת סילוואן וראיתי שם מציאות שהיא הרבה מעבר לתשתית ולהזנחה, מה שאנחנו קוראים. היא מצביעה על מדיניות ועל זה אני רוצה להתמקד ולשאול.

תראה, בשכונת סילוואן – וזאת לא השכונה היחידה במזרח ירושלים – יש בה מדיניות שהיא הייתה לאורך הרבה שנים, אבל היא מאד הואצה, בפרט בשנה האחרונה. אולי אפשר לייחס את זה לממשלה הזאת, אולי גם לזאת שלפניה, אני לא יודעת. מדיניות של התנחלות בלב השכונה הזאת וגם אחרות. אני ספציפית מדברת על סילוואן, כי פשוט הייתי שם בשבוע שעבר. מדובר על איזה שהוא שיתוף פעולה בין מתנחלים בתוך השכונה, שמביאים אחר כך למדיניות של הריסות בתים לתושבי השכונה הוותיקים, לפחות עשרים שנים גרים שם. שיתוף פעולה בין אנשים בשטח, עמותות, משטרה וממשלת ישראל.

אני סתם אתן לך דוגמא. דיברת, אדוני השר, על תכנית לימודים ישראלית, שזה מה שאחר כך ימנע מאותו צעיר ממזרח ירושלים להיות, ואני מצטטת – "חסום בהשכלה, חסום בתעסוקה". אני פגשתי את אותו צעיר. הרחוב שלו חסום על ידי רכב משטרתי. רכב של מתנחלים, סליחה, מאובטח על ידי המשטרה, שחוסם את הכביש לפעמים במשך שעות. אחרי שהבית שלו נתון לצו הריסה וכשהביוב עולה על גדותיו ויש תקלה ואותו אדם מתלונן לעירייה, למשטרה, למי שלא יהיה – התלונה שלא לא מטופלת, עד שהוא בא בתלונה למתנחל השכן שלו, שנמצא בית לידו, שהתנחל בבית של השכן שלו, שהבית שלו חסום למעבר והוא לא יכול להגיע לבית שלו עצמו ונאלץ להתגורר אצל קרובי משפחה. והוא מתקשר לעוזר של ראש העיר ולמפקד תחנת המשטרה, ואז נפתרת הבעיה.

עכשיו, אני לא רוצה וזו ממש אנקדוטה קטנה. אפשר לצאת ממנה למצעד הדגלים, אפשר לצאת ממנה למה שהתפרסם רק היום בבוקר על פשיטות משטרתיות על בתים במזרח ירושלים לצורך איסוף מידע, בלי צווים ובניגוד לחוק. במזרח ירושלים, ושוב, זה לא רק הזנחה, קיימת מדיניות של התנחלות ויהוד - - -

תודה.

זה המשפט האחרון שלי. מדיניות של התנחלות ויהוד. אני לא רוצה להתייחס כאן לתכנית עיר דוד. אולי אני רק אזכיר במשפט. הייתי בסילוואן, ראיתי שם שהתושבים הגישו תכנית לאותה דרך המלך. ציינת כאן את עיר דוד ודוד המלך. יש היסטוריה מדהימה בירושלים. תושבים במזרח ירושלים הגישו תכנית לשביל המלך שלא כולל הריסות בתים ויעבור בחצרות הבתים שלהם, באופן שיכול להוות דוגמא ומופת לתיירות באירופה ובכל העולם. אני לא חושבת שיש עיירה מימי הביניים, וכאן אנחנו מדברים על אלפי שנים, שהייתה יכולה להתגאות בכזאת תיירות שעוברת בין הבוסתנים של התושבים ומציינת את ההיסטוריה המשותפת של המקום הזה.

כרגע התכנית עומדת בפני הריסות בתים של אנשים שקנו אותם באופן חוקי לפני עשרות שנים, על מנת להרוס אותם ולהקים עליהם אתר מורשת והיסטוריה, באופן שמוחק חצי מההיסטוריה ומרומם חצי אחר.

השאלה שלי היא מה התכנית – אני אגיד החזון – התכנית ארוכת הטווח. אפילו אני אגיד מילה גסה: מה התכנית המדינית של ממשלת ישראל - - -

המשרד לענייני ירושלים.

וספציפית למזרח העיר. אני אגיד לך למה אני שואלת - - -

תודה. תמר, אנחנו לקראת סיום ואף אורח עוד לא דיבר.

מאה אחוז, אני אסתפק בדברים האלה.

אני אתייחס.

ממש בקצרה, אדוני.

בקצרה. קודם כל מה התכנית המדינית של ממשלת ישראל לגבי ירושלים, זה מאד מאד ברור, לפחות של הממשלה הזאת. הממשלה הזאת דוגלת באחדות של העיר בגבולותיה המוניציפאליים, ולכן אין ספק מה תשובתה ומה התכנית המדינית שלה לסילוואן או לכל שכונה אחרת.

כרגע בשטח העיר נפרדת לגמרי.

רגע. אני אמרתי ואני חוזר ואומר ואמרתי את זה ציבורית בלא מעט הזדמנויות, שאני חושב שמזרח ירושלים הוזנחה במשך עשרות שנים. יש שינוי במדיניות הזאת בשנים האחרונות. אני לא מקשר את זה עם זה שאני הגעתי למשרד ירושלים, זה שינוי שהתחיל לפני. יש גם שינוי בראייה העירונית. ראש העיר הנוכחי כן פועל ומנסה לשנות את המציאות במזרח ירושלים, רק יש לו מעט מאד כלים לעשות את זה. אני חושב שצריך לעשות הרבה יותר ממה שאנחנו עושים כרגע. זה גבוה מאד בסדרי העדיפויות שלנו. אין לנו מספיק כלים ומשאבים ישנם.

לגבי חלק מהדברים שאת הזכרת, למשל המשטרה. העברנו רק עכשיו החלטת ממשלה שכללה תוספת וחיזוק של פעילות המשטרה במגזר הערבי. אני התעקשתי והשר לביטחון הפנים תמך בעמדתי, שבמקביל לכ-1,200 שוטרים שיוקצו למגזר הערבי כולו בכל הארץ, תהיה תוספת של כמעט 1,200 שוטרים לירושלים, בעיקר למזרח ירושלים כדי לחזק את הנוכחות המשטרתית.

אני אגיד לך איך אני הגדרתי את היעד. אמרתי את זה בזמנו לממלא מקום המפכ"ל, לבנצי, עוד לפני חצי שנה, כשהיה לנו ויכוח האם המשטרה נוכחת או לא נוכחת במזרח ירושלים. אמרתי שבקטטה בין שני ערבים מזרח ירושלמים, כשאתם תטפלו בזה ולא תשלחו אותם למוכתר של הכפר, אז באמת אתם נוכחים. כך זה בעיני. זה בדיוק כמו בכל מקום אחר במדינת ישראל. כך זה צריך להיות.

לכן בתחום הזה של המשטרה אני מקווה שיהיה שינוי משמעותי, כי המשרד לביטחון הפנים קיבל הקצאת תקנים ומשאבים לצורך זה. יש המון תחומים אחרים שעוד אין משאבים. למשל תשתיות פיזיות, את צודקת. אני דיברתי על זה כאן. אנחנו בקושי בקושי על העיר העתיקה, שזה כרטיס הביקור של המדינה ברובע המוסלמי, רחוב אחרי רחוב משנים את התשתית הפיזית. צריך לעשות את זה במזרח ירושלים כולה, אבל זה סכומים אחרים לגמרי שצריך להשקיע אותם.

אני יכול להמשיך את הרשימה, אבל אני אגיד לך מה מפתיע אותי לפעמים. למשל עכשיו, כשאני נאבקתי על להגדיל את ההשקעות במזרח ירושלים במסגרת התכנית הגדולה של 15 מיליארד שקלים של המגזר הערבי, את יודעת מי בא אלי וביקש להוריד את זה מסדר היום? הרשימה המשותפת. הם אמרו בוא תקשיב, מזרח ירושלים זה נושא אחר, למה להעביר לשם חלק מהכסף, זה למשהו אחר. זאת אומרת שמהם קיבלתי ביקורת על זה שאני נאבקתי שכשהולכים להשקיע פה, יש אוכלוסייה ערבית שהיא הכי נפגעת מבחינת אם תסתכלי על הפערים במזרח ירושלים, ורק להכניס אותה באופן שוויוני לאחרים.

יש סעיפים של ההחלטה הזאת שהצלחתי, יש סעיפים שלא, אבל הופתעתי לחלוטין שדווקא משם, במקום לקבל תמיכה, קיבלתי הרבה בקשות לרדת מהעניין, למה אני מעלה את כל הסיפור הזה של מצבם של המזרח ירושלמים. אז לכן בסדר העדיפויות שלי זה מאד מאד גבוה ואני אשמח לכל סיוע מהכנסת מול משרד האוצר, בדיוק כמו שעזרו ודחפו את התכנית הגדולה. אני חושב שלמזרח ירושלים יש היום תכנית ממשלתית חמש שנתית, אבל היא קטנה מאד והיא לא מספיקה לגעת בקצה הבעיה. צריך משהו הרבה יותר משמעותי אם רוצים להציג את מזרח ירושלים.

לגבי מה שקורה בסילוואן או עיר דוד, כל אחד מאיתנו יקרא את זה איך שהוא רוצה. אני חולק על עצם המינוח. אמנם בעיני מתנחלים זה לא מינוח מגונה – אני מתנחל גאה – אבל לקרוא לישראלי שרוכש בית במקום ההיסטורי של ירושלים המקראית מתנחל? אנחנו פה נמצאים בשטח ריבוני של מדינת ישראל. ערבי יכול לרכוש בית בפסגת זאב ועושה את זה, ויהודי יכול לרכוש בית בסילוואן, ותפקידה של משטרת ישראל זה לדאוג לשלומו גם של זה וגם של זה.

או.

זה טיבה של העיר. זאת עיר מעורבת, בעיקר היא בנויה משכונות שנכון שיהודים וערבים חיים ביחד, אבל יש שכונות שהם חיים אחד בתוך השני ויש מיעוט ערבי בשכונות יהודיות מסוימות ויש מיעוט יהודי בשכונות ערביות אחרות.

כן, רק המיעוט הערבי בשכונות יהודיות חוטף מכות והמיעוט היהודי בשכונות ערביות מקבל אבטחה - - -

לא, ההורים שלי גרים ב - - -

בקשר ישיר ל - - -

רבותי, רבותי. אני באמת לא מתכונן לפתור את כל בעיית ירושלים בסקירה הזאת.

אם לא הייתי גר כמה שנים בפסגת זאב – אני אישית וההורים שלי גרים שנים בנווה יעקב, ואם לא הייתי מבקר בקניון שם, אז ברמה יומיומית, אז יכולת לספר לי על זה שחוטפים מכות. זה לא נכון. כן, לפעמים יש. כמו שגם יהודים, תאמיני לי, חוטפים יותר מכות כשבאים לעיר העתיקה. קורה לצערי. אבל כל מי שילך היום לקניונים בעיר יראה שיש שם אוכלוסייה מזרח ירושלמית – גם במלחה, גם בפסגת זאב, בהרבה מאד מקומות. לכן זה הרבה יותר מורכב.

להגיד לך שכל הבעיות של היחסים בין שני חלקי האוכלוסייה בעיר פתורות? לא. חד משמעית לא. אבל להגיד שדווקא היהודים מרגישים בטוח בשכונות ערביות בעיר והערבים מרגישים לא בטוח בשכונות יהודיות? המציאות היא הפוכה לחלוטין, לצערי. ואני רוצה שנגיע למציאות שערבים ירגישו בטוח בשכונות יהודיות ויהודים ירגישו בטוח בשכונות ערביות. זה מה שצריך להיות.

תודה. עמרי שלמון, המועצה לשימור אתרים. עיריית ירושלים נמצאת איתנו? אתה עונה בשמה?

לא. אני ממשרד החינוך.

שאלתי אם עיריית ירושלים נמצאים איתנו? לא.

אתה רואה, הם עד כדי כך סומכים עלינו, שאפילו הם לא באים.

אוקיי, יש לך ייפוי כוח. בבקשה עמרי.

תודה אדוני יושב הראש. בקצרה, סך הכל פרשו פה יריעה רחבה. דיברנו על התכנית החמש שנתית הקודמת, שאגב התקבלה החלטה ואני מניח שחלק מהחברים פה זוכרים, בסוף 2009 בחצר תל חי ברפת, רפת שעשיתי חשבון - ידעה הרבה דרמות וזאת אולי הייתה האחרונה – החלטה בהחלט מכוננת.

אנחנו כאנשי שטח, תראו - היו הרבה מאד פערים לסגירה. אנחנו מדברים על המורשת של העת החדשה, זה 100, 150 השנה האחרונות וזה אגב בכל המגזרים ללא כחל ושרק. המועצה היא לא גוף פוליטי, כידוע, והיא פועלת בכל המגזרים. רק אתמול היה לי סיור מרתק במגזר המיעוטים ואנחנו עושים הרבה מאד דברים גם שם. אבל בעניין של מורשת, אנחנו כאנשי השטח יודעים לציין על שינוי באמת דרמטי כמי שהוא יחסית ותיק בארגון הזה, בתחום של שימור המורשת והנחלת המורשת.

למעשה הקמת האגף קידמה מאד את הנושא הזה, ולא סתם – לשאלתכם – המועצה גדלה פי עשרה. אגב, בעיקר מתקציבי מורשת, אבל מה שזה יצא - ויושב כאן ראובן, חברנו הטוב - שאנחנו יודעים שהפעילות של אגף מורשת הכפילה ושילשה את המצ'ינג של השותפים, של הרשויות המקומיות, של תרומות. זה יצר מהלך שהוא ענק מבחינתנו, הוא חלום שבאמת זכינו שהוא מתקיים.

למעשה בתחום שלנו – וצדקת – השולחן העגול היה שולחן, רק לא מצאו אותו או לא היה אור בחדר, והיכולת של שלושת הארגונים - - -

עשינו לו שימור.

לא איכפת לי שזה יהיה גם שולחן אבן של רשות העתיקות, אבל זה היה דווקא שולחן שאנחנו ייצרנו אותו, אבל דווקא המטרייה הזאת של אגף מורשת יצרה איזה מין אקלים שמאפשר לשלושת הארגונים לא כל הזמן להילחם על גבולות הגזרה שלו, אלא להילחם גם או לדאוג לגבולות הגזרה, אבל לשתף פעולה בדיפוזיה שהיא מדהימה. ואנחנו מדברים כל יום ועוסקים כל יום. אין ספק שהתחום של אגף מורשת, ותראו – יש לזה השלכה בעיקר להמשכים. אז היום אנחנו מדברים על 2016-2020, וככה קצת נפלתי מהכיסא ואני מקווה שאני אחזור אליו, אל התקציב שהשר הציג כאן, אבל אני יודע שאתם פועלים ושתפעלו ליותר, אבל זו ירידה.

מבחינת הצימאון של השטח והצורך של השטח בוואקום שתכנית מורשת ביחד איתנו זיהתה שקיים בשטח, אסור בעניין הזה לפגוע וההמשכיות היא כלי משחק מאד מאד חשוב. זאת אומרת אם אנחנו באים מאבק הדרכים, מהשטח, אנחנו לא נוכל לבוא אם לא תהיה המשכיות בערכים גדולים, ובאמת אנחנו מוצאים אצלכם הרבה מאד אוזן קשבת.

עוד שני נתונים. יש 170 אתרי מורשת של העת החדשה בארץ, מכל המגזרים. ה-170 אתרים הללו שמבקרים בהם למעלה מ-3 מיליון מבקרים בשנה, שזה מספר די גבוה, אבל הוא מסוגל לגדול גם פי אחד או פי אחד וחצי, על בסיס אותן תשתיות, הוא מספר יפה וכל האתרים האלה פועלים היום - עם מורשת ועם המועצה לשימור אתרים – תחת מטרייה אחת שעושה את כל ההכשרות, השדרוגים, רגל האקדמיה, הקורסים של אוצרות, אמץ אתר.

הנה, רק ביום שישי האחרון, עם ראש עיריית רחובות, עשינו - ויושבת כאן חומי הסמנכ"לית שלנו - תכנית של אמץ אתר, שכל שנה מאות תלמידים ביום שישי פעם בשנה מסכמים את הפעילות שלהם. פרסומים מאד רבים. למעשה אני קורא - - -

לסיכום, עמרי.

ליושב ראש הוועדה, ואגב אתה היית בכנס של 170 מנהלי האתרים וראית את העוצמה הזאת ואת הצימאון הזה ואת הסקרנות הזאת ואת הרצון באמת של האנשים - - -

ואת הנכונות גם להשקיע.

לגמרי. לגמרי. זו לא הייתה הצגה מתוזמנת, זאת האמת ואתה נגעת בה והצלחת לחוש אותה כיושב ראש ועדת החינוך. זהו. אנחנו למעשה מוצאים באגף מורשת – עם כל שיתופי הפעולה שאנחנו עושים איתם – גם גורם מאד מאד מקצועי. יש תמיד ככה פקידים ובירוקרטיה. למעשה מורשת היא כמו גן תעשייה של סטאף. אתה בא, מקבל את השירות, לא צריך לרוץ ויש לך מספיק - - -

במקרה הזה הפקידות היא ברכה.

לא ממש. ונורא נורא חשוב, אדוני השר, לגבי 2016-2020, כי אנחנו כנציגי הממלכה בתחום הזה, לא נוכל לבוא אל השטח ולהגיד רגע, אנחנו עכשיו ירדנו קצת בביצועים, כי הפערים הם עצומים וצריך להדביק אותם ולפחות ב-30 שנה הקרובות, אז אנחנו נשמח. תודה.

משרד החינוך.

שמי אלי שיש, אני מנהל את אגף של"ח וידיעת הארץ במשרד. רציתי להגיד שמשרד החינוך, בהקשר לדבריו של חבר הכנסת - - -

מוטי יוגב, שהוא תמיד ממהר לדיונים אחרים. מבקש ראשון לדבר והולך. זה נקרא אצלי בוועדות – מטילים ביצה והולכים לוועדה הבאה.

משרד החינוך כן פועל לקדם את הנושא של ירושלים בתוך המערכת בשלוש שכבות גיל: בבית הספר היסודי, בחטיבת הביניים ובתיכון. הוא מסייע - - -

מר שיש, ירושלים היא בתוך ה-30% חובה?

כן. אני לא יודע להגיד לך את זה - - -

רגע. ה-"כן" היה נחרץ, וה-"לא"?

רגע, רגע.

אנחנו אנשים פרקטיים. עכשיו תגיד לי.

רגע, רגע, הכנו תכנית - - -

רגע. אין ספק שאתם עושים. עכשיו תסקור לי את זה ב-5 הדקות שאני באיחור? לא. אני בענייני ירושלים ומורשת עכשיו. ב-30% חובה?

כן.

מי הדוברת?

רונית שוחט, אני מהמזכירות הפדגוגית.

ומר שיש לא יודע לומר לי את זה?

היא המזכירות הפדגוגית, היא יכולה להגיד את זה יותר טוב ממני.

אז בבקשה. ירושלים ואתרי מורשת.

סליחה, איש לא שומע אתכם אם אתם לא יושבים סביב השולחן. תציגי את עצמך בבקשה.

רונית שוחט מהמזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. אני עוסקת בנושא של פיתוח תכניות. כמו שאלי אמר, אנחנו ממש עכשיו בנינו תכנית בנושא של ירושלים ואני אוסיף שזה גם מגילאי קדם היסודי, מגילאי הגן. באשר לשאלתך לגבי ה-30% - אז יש ב-30% שתי יחידות של לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה ויחידות של ההשכלה הכללית, שהם נכנסים לתוך ה-30% ונלמדים בעיקר בחטיבה העל יסודית, בחינוך העל יסודי.

ובמענה לשאלתי, שלא קיבלתי, ירושלים בתוך היחידה הזאת של ישראל ואתרי ארכיאולוגיה? ירושלים כירושלים מה הדגש?

יש סדנה שלמה שקשורה בנושא.

היא בתוך ה-30%?

כן, כן.

היא חובה בתוך ה-30%? בואו אני אשאל שאלה עממית פשוטה. תלמיד במסגרת 12 שנות הלימוד שלו מגיע לפחות פעם אחת או פעמיים לירושלים כחובה?

שלוש פעמים.

בחובה?

שלוש פעמים.

איך?

פעם בכיתה ה', במסגרת הלימודים שלו – מולדת, חברה ואזרחות.

זה דבר שלא השתנה מאז התקופה שלי. זה היה בכיתה ה', אני זוכר.

לא, זה השתנה כי - - -

לא. תשמע, אני יליד 1960. קח מתי הייתי בכיתה ה' ותבין. כשאני בכיתה ה' הייתי בטיול שנתי לירושלים.

לא, זה לא טיול שנתי, זה משהו אחר.

בסדר, אז לא היה. היה טיול שנתי.

זו תכנית שקוראים לה נעלה לירושלים. תלמיד עולה בכיתה ה' אחרי שיעורי הכנה בבית הספר. בכיתה ז', במסגרת אני בשרשרת הדורות הוא עולה לכיתה ז' ובכיתה י' הוא עולה במסגרת לימודי האזרחות. ירושלים בירת ישראל - - -

תודה. קיבלתי תשובה. תודה. יש מישהו שרוצה להצטרף והוא יהיה אחרון הדוברים?

והוא מקבל סיוע מהמשרד אגב, לעניין. המשרד מסייע לעניין הזה - - -

כשאמרתי בסל ו-30% מתוך זה, זה ברור שזה. בבקשה אדוני, תציג את עצמך. אתה אחרון הדוברים לפני הסיכום.

מושיק אביב, משרד התרבות, מנהל מרכז ההסברה. אז קודם כל אני מברך על שיתופי הפעולה עם המשרד לירושלים – המאד מצומצם, אבל מאד פורה.

כל המשרד כולו מאד מצומצם.

50 שנה לירושלים וכמובן - - -

בייחוד ירושלים.

הזכיר השר את אירועי ה-50 ואנחנו בתהליך של בניית תכנית. חשוב להגיד שגם אירועים ממלכתיים שלא בהכרח צריכים להיעשות בירושלים ייעשו בירושלים וגם אירועים מחוץ לירושלים ייעשו בסימן 50 שנה.

לשאלה הקודמת של משרד החינוך – חיילי צה"ל – וזה מהיכרות כי אנחנו שותפים גם לעניין הזה, חובה על כל חייל בשנתו הראשונה, לעשות סיור בירושלים. זה לגבי הסיור.

תודה. רצית להוסיף משהו או שכבר קיבלנו תשובה? בבקשה.

שמי אורית לב שגב, אני סמנכ"לית מוזיאון ארצות המקרא. נקודה אחת שלא קיבלה חידוד בנושא של תרבות בירושלים. מוסדות התרבות בירושלים חווים קשיים גדולים מאד בשנה החולפת, בשנה האחרונה. אני רוצה לשבח מאד את המשרד לענייני ירושלים, שבראשו עומד השר אלקין. אנחנו זוכים לאוזן קשבת ולסיוע גדולים מהשר אלקין וממנכ"לית המשרד שלו. תודה לכם.

תודה.

אני אגיב על זה רק במשפט. אנחנו הצלחנו לשכנע את משרד האוצר ולכן אני מקווה שנצליח לשכנע את כל חברי ועדת ההיגוי במסגרת החלטת הממשלה האחרונה לגבי סיוע החירום לעיר, לתת סיוע גם למוסדות התרבות.

תודה רבה. לסיכום.

מילה אחת, אדוני. גברתי, האם הסיוע הזה יאפשר לחברי שהם לא גרים בירושלים – במיוחד מהפריפריה – להיכנס למוזיאון המקרא במחיר שהוא שווה לכל נפש?

בהחלט.

תודה.

זאת בדיוק אחת מהמטרות.

תודה. הוועדה מודה לכבוד השר לירושלים ומורשת, השר זאב אלקין על הסקירה המפורטת.

הוועדה קוראת לממשלת ישראל לקבל החלטת חומש חדשה לזו שמסתיימת בשנת 2016 - - -

הוועדה קוראת לשר האוצר לעבות את תקציב המשרד לשנת 2016.

הוועדה קוראת לממשלה לקבל החלטה ייעודית לתקציב וחיזוק מזרח ירושלים בתחום חינוך, רווחה ותשתיות.

הוועדה קוראת לרשות השידור לבחון מחדש את החלטתה לצאת מירושלים באופן זמני, ובמידה ולא יהיה שינוי בהחלטתה, הוועדה קוראת לרשות השידור להתחיל במיידי ביישום ההיערכות לחזרתה לירושלים כבר בשנה השנייה והשלישית לכינונה כרשות עצמאית.

הוועדה קוראת לממשלה לקבל החלטה שמעצימה את המשרד לירושלים ולהפוך אותו כמשרד ירושלים רבתי, עובדה שתחזק את ירושלים ותסייע ביישום ובהצלחת יעדי המשרד.

תודה רבה לכל המשתתפים.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.