הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 168

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, י"א באדר ב התשע"ו (21 במרץ 2016), שעה 9:00

בניית תשתיות למוסדות חינוך במגזר הבדואי - בהשתתפות שר החקלאות ופיתוח הכפר

בהשתתפות שר החקלאות ופיתוח הכפר, חה"כ אורי אריאל

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

איתן ברושי

יוסף ג'בארין

מרדכי יוגב

נורית קורן

אוסמה סעדי

טלב אבו עראר

זוהיר בהלול

עומר בר-לב

עבד אל-חכים חאג' יחיא

איציק שמולי

שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל

רענן אמויאל - המערך לשילוב האוכלוסייה הבדואית, משרד החקלאות

אחמד עאבד - מרכז בקרה ותקציב, משרד התחבורה

אורנה עסיס - מנהלת תחום תקן מוסדות חינוך, מחוז דרום, משרד החינוך

דר' מוחמד אלהיב - ממונה ארצי על החינוך הבדואי, משרד החינוך

גנאדי קמנצקי - מנהל אגף מיפוי ותכנון, משרד החינוך

מצדה כהן - מנהלת היחידה להכוונת חיילים משוחררים, מחוז דרום, משרד הביטחון

חיאם קעדאן - סמנכ"ל החברה הערבית, מרכז השלטון המקומי

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

עותמאן אבו עג'אג' - ראש אגף חברה וקהילה, רשות הבדואים בנגב

עטייה אל עאסם - יו"ר המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב

רחמים יונה - יו"ר מועצה אזורית נווה מדבר

מוחמד אבו קרונאם - מהנדס מועצה אזורית נווה מדבר

איציק תומר - ראש מועצה אזורית אל קסום

יהודה אלבז - יועץ תחבורה למועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום

עמיחי יוגב - תנועת "רגבים"

עבד אל רחמן מוצא - יו"ר ועד הורים ישובי אבו-גוש

סייף אבו זורגי - יו"ר ועד הורים אלסייד

עופר דגן - המחלקה למדיניות שוויונית, עמותת "סיכוי" – עמותה לקידום שוויון אזרחי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.ל., חבר המתרגמים

בניית תשתיות למוסדות חינוך במגזר הבדואי - בהשתתפות שר החקלאות ופיתוח הכפר

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום י"א באדר ב' תשע"ו 21 במרץ 2016 והנושא של סדר היום בניית תשתיות למוסדות חינוך במגזר הבדואי, בהשתתפות שר החקלאות ופיתוח הכפר. אני אסביר לכם, לכאורה, למי שלא מכיר, לא מבין, הועדה קיימה סיור במוסדות החינוך של חלק מן המגזר הבדואי - - -

חלק קטן מאוד.

אין ספק. יום אחד זה לא הרבה. בסיכום הדברים, בסעיף 8 לסיכום הדברים, הוחלט ש"הועדה תקיים ישיבה מיוחדת עם שר החקלאות ופיתוח הכפר, בנושא קרקעות ובניית מוסדות, פיתוח תכניות לאמצעי גישה, על פי הסמכות המוקנית לו מן הממשלה" וכבוד הוא לנו שנמצא אתנו השר אורי אריאל, השר לחקלאות ופיתוח הכפר. ייתן לנו קצת סקירה על פיתוח התשתיות בסביבות מוסדות ציבור, מוסדות חינוך, כבוד השר.

בוקר טוב, יושב ראש הועדה, חבריי חברי הכנסת, ראשי המועצות, מוזמנים אחרים. אני שמח על הסיור שעשיתם כי 'טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים'. בסוף, כשנמצאים בשטח וחשים את הצרכים ואת הבעיות אז אחרי זה, יש דרך יותר טובה לטפל בבעיות האלו.

מטבע הדברים הרשות להסדרת הבדואים בדרום היא גוף מתכלל, היא גוף-על, היא לא באה – מדגיש, היא לא באה בשום פנים ואופן במקום משרדי הממשלה. במקרה שלנו אנחנו מדברים בעיקר על ארבעה גופים, שלושה משרדים, בראש ובראשונה משרד החינוך והמשרד השני זה משרד התחבורה, בהיותו אחראי, על פי החלטות קודמות, על כבישי הגישה לבתי הספר, המשרד השלישי הוא משרד הפנים, כאחראי כללי על הרשויות ועל תקציביהן. הזכרתי ואמרתי ארבעה כי בסוף, או יותר נכון, בהתחלה, בעיניי, האחריות הראשית והמיוחדת והכוללת היא של הרשויות עצמן.

אתם סיירתם בשתי הרשויות שהן מועצות אזוריות – נווה מדבר ואל קסום. מפאת קוצר הזמן לא הגעתם לרשויות אחרות והבעיות הן כמובן משתנות - - -

ידענו שהקדנציה הולכת להיות ארוכה, יהיה לנו זמן.

אני, אין לי בכלל, ממש, רק לשבֵּח, אין לי על זה שום טענה, אני רק מציין את העובדה ורוצה להגיד שיש הבדל כמובן, בין הרשויות המקומיות לאזוריות וגם בין כל רשות לרשות. בין רשות לרשות יש כמובן הבדלים ומשמעויות מיוחדות שאכן כדאי להכיר כדי לטפל. בסך הכול, אנחנו חושבים – זה ה'מוטו' של כל העבודה עם הפזורה הבדואית, הישובים הבדואים בדרום, שכל מה שמגיע להם מגיע להם בזכות לא בחסד. צריך לזכור את זה כי לפעמים אני רואה אנשים שמתבלבלים כאילו "עושים טובה" וכאילו "הנה, אנחנו נענינו" – לא, אני רוצה להיות בעניין הזה מאוד חד, מאוד תקיף הייתי אומר, תסלחו לי על המילה, אלה אזרחי מדינת ישראל שמגיעה להם – כמו לכל אזרח אחר, כיתה, מגיע להם לוח, מגיע להם כביש, מגיעים להם מים, מגיעה להם בריכת שחיה, אני משתמש בדוגמה הזאת וחבריי נילאו מלשמוע אותי - - -

כמה ברכות שחיה יש?

סליחה, למה לך?

מדברים על - - -

אבל למה לך? תרשה לי, באמת. אם אני יכול לבקש מכם, הרי אתם מוזמנים, נדמה לי שעד אתמול בערב לא הוזמנתם, עד שביקשנו. תרשה לי רגע.

הוזמנו. אלה היו הקבוצות, לא חברי כנסת.

מצוין. תראו, אני משתמש בדוגמה הזאת, ואומר, בכל ישוב יהודי, קחו קיבוץ או מושב, יש בריכת שחיה, קחו 70 משפחות, קחו 60 או 100, בטח אם הוא 500 ו-1,000 – יש בריכת שחיה, קצת יותר טובה, קצת פחות טובה אבל, המגזר הבדואי שואל: מה עם בריכות שחיה – אין אבל, "נעשה אחת ברהט", נו, תודה רבה, מה? מה? "נעשה אחת ברהט" כאילו ג'סטה - - -

כבישים יש לנו כבר? לפני הבריכה.

מה העניין? לא, זה לא לפני, אני רוצה, סליחה, היושב ראש - - -

בסדר, אני שמח על החידוש.

אני לא רוצה לעשות 'לפני' ו'אחרי' ואני אסביר למה, כי כבישים הם משרד התחבורה ובריכות שחיה הן שַׂרת התרבות והספורט, ואתה יודע שאין ממלכה אחת נוגעת בחברתה, זה תקציב שלה, זה תקציב שלו, באמת, באמת, אסור שיהיו הדירוגים האלה, צריכים לבנות 30 בריכות שחיה ב-2016, בסדר? לא שתיים, לא ארבע – שלושים. יש לנו פיגור של 67 שנים.

איפה המדינה בנתה בריכות שחיה?

מכובדי, תנו לי רגע לסיים. אני יודע, היא לא בנתה בשום מקום, נכון? מעולם הבנייה הכפרית לא עזרה בישובים קהילתיים, ואני לא רוצה לדבר על התנועה הקיבוצית, כי שם היא לא בנתה מעולם, גם לא בנו חדר אוכל בשום מקום, לא בנו אף פעם כלום, רק אצל הבדואים כל הזמן בונים, ללא הרף, אתה לא יכול לעצור את הבנייה, באמת, אולי נפסיק עם ההיתממות הזאת? חברים, אני לא רוצה להיות בזה, בסדר? אני יודע את המצב, ידעתי לפני, ועכשיו, כשאני שנה בתפקיד אני יודע את זה בפרטים. חברים, זה לא מתקרב למה שצריך להיות, זה לא מתקרב למה שיש במגזר היהודי.

בסדר, לא בכול אשמה הממשלה, חברים, אני לא כזה מתנדב להיות אשם, יש בעיה של הנהגה, יש בעיה של תב"עות, יש בעיה של קרקעות, אני לא מתכוון להלאות אתכם יותר מדי בדיבורים אבל, צריך לדעת את האמת.

אנחנו הפעם עוסקים בעניין החינוך, שהוא בעיניי הליבה של כל העניינים, כי מי שמקבל חינוך טוב, גם במשמעות של 'דרך ארץ קדמה לתורה' וגם 'תורה', לא 'תורה' - - - אלא 'תורה' מלשון לימוד, אז הוא אחרי זה ימצא פרנסה ומי שיודע עברית ולמד בעברית ימצא פרנסה, ומי שלא לומד בעברית, חברים, לא יידע.

עכשיו, יש לי שותף באמת מצוין, אח, קוראים לו השר בנט ואני אומר לכם שכשבאתי הייתה לי הרגשה של חורבן, חסרות מאות כיתות, יש פיגור בגנים, זה לא בסדר והכול לא בסדר – לא נכון, לא נכון, יש בסך הכול התמודדות נכונה, כולל העדפת יתר מסוימת על ידי משרד החינוך, תוך היכרות והבנה עם הצורך ועם הפיגור שנוצר ברבות השנים, עשרות שנים, יש ועדה מיוחדת – נציגי משרד החינוך ידברו על זה, אני לא רוצה להחליף אותם חס וחלילה ולא לייצג אותם, הם יודעים לעשות את זה מצוין ואני חושב שהם עובדים יחדיו, יחד עם מנהלת המחוז, שהייתה בדיון אחר פעם, ואנחנו מדברים בעיקר על בינוי היום, אז אני מבין שהיא לא פה אלא יותר אנשי הבינוי, אנשי מעש. שר החינוך ואנחנו עובדים בזרועות משותפות.

אני רוצה לסיים ולומר שהחינוך לא מתחיל בבית הספר ולא נגמר בבית הספר. ברשותך, אני רוצה להגיד שניים שלושה משפטים, שהם לא עיקר הדיון אבל אני רוצה שתהיה לנו תמונה מלאה. החינוך מתחיל מהמעונות, ממעונות היום ואנחנו נמצאים במעונות היום שזה בכלל משרד אחר לגמרי, בסדר? משרד הכלכלה, לא משרד החינוך, נמצאים בחוסרים שקשה לתאר אותם והם צריכים תיקון. זהו, גמרתי את המעונות, לא כי סידרנו את זה אבל אני לא רוצה להרחיב.

האם יש נציגים של משרד הכלכלה?

לא.

כי השר אמר וסיכם שהמצב חמור מאוד אבל זהו.

הוא לא יכול לפתוח את זה. בוא - - -

אני אמרתי ואני חוזר, אני לא מחליף משרדים אחרים.

אתם מוזמנים להגיש הצעות לסדר לוועדת הכלכלה, על מעונות היום, או לוועדת העבודה והרווחה, לא בשולחן הזה.

מעונות זה לא בשולחן הזה.

עדיין, עדיין לא בשולחן הזה.

במהרה בימינו, מכובדי. הדבר השני הוא העל יסודי, בסדר? אנשים לא גומרים היום ללמוד בכיתה י"ב אז אל"ף, צריך לדעת שיש נשירה גדולה, יותר מהממוצע הארצי ועוד פעם, אם משרד החינוך ירצה להתייחס לזה אז הוא יתייחס, אני לא אתן נתונים במקומם אבל, יש שיפור בזה. מה שחשוב הוא המגמה והמגמה היא חיובית, המגמה היא חיובית, פחות נשירה, יותר בנות לומדות, יותר כיתות לומדים, הדברים בשיפור ואנחנו עושים מאמץ גדול כדי שגם העל-תיכוני אכן יהיה בצורה שמשביעה רצון. יש לנו תכנית מיוחדת לעזור לסטודנטים במכללת "ספיר" ובעוד מקומות, ואנחנו רוצים להרחיב את זה הרבה יותר. אתמול שוחחנו גם על העניין הזה. אנחנו צריכים פה לעשות מאמץ מיוחד. זאת לדעת שיש אלפי סטודנטים, אלפים רבים, שלומדים בביר-זֵית, שלומדים בחברון, שלומדים ברבת עמון, שלומדים איפה שאתם רוצים, הם לא לומדים במדינת ישראל, בסדר? לא בטוח, לא יודע, לא הייתי שם הרבה שנים - - -

השר היה - - -

לא הייתי - - -

זה לא תמיד - - -

אני אומר, תראה, אני מעלה את זה כבעיה.

זה לא הדיון.

אני מעלה את זה כבעיה.

הדיון הוא תשתיות.

רק כדי לתת את כל התמונה אני אומר שזו בעיה גדולה מאוד מאוד, הם לא לומדים פה בגלל שאנחנו לא יודעים מספיק טוב לארגן את המסלולים אבל, אנחנו גם פה בהתקדמות, בשיפור. לא מספיק מהר, אני מקווה שנצליח בשנה הזאת, הקרובה, לעשות הרבה יותר בתחום הזה ואכן, נשאיר פה את הסטודנטים, שילמדו פה. בביר זית לא הייתי הרבה שנים אבל לא בטוח ששם יושבים חובבי ציון.

אפשר להוסיף? היינו במפגש מקדים, גם אנוכי, גם חברת הכנסת מירב בן ארי במל"ג, לפני כתיבת תכנית החומש החדשה, אל"ף, סקרו בפנינו את מה שהם עשו במגזר הבדואי בנושא השכלה גבוהה, אני חושב שיש הצלחות מסוימות, הם הולכים להעצים את זה, הם ראו שזה מצליח, הם הולכים עם זה, בקבלת מלגות, בהנגשה של ההשכלה הגבוהה למגזר הבדואי, אני מקווה שזה ייצא.

כן, ודבר אחרון שאני אגע בו, אני רק אזכיר אותו עוד פעם, מקווה שאנשי משרד החינוך יגעו בו, יש יותר מדי הסעות שהן לא הכרחיות, זאת אומרת, היות ויש מחסור בבתי ספר בכיתות, כי אין תב"ע, כי אין זה, כי אין זה ועוד פעם, לא בגלל שלא רוצים לבנות אלא אילוצים אחרים, אז יש הסעות בהיקפים עצומים שבמקום רגיל היו אומרים: או.קיי, יש פה מספיק תלמידים כדי לפתוח בית ספר ולא להסיע. זה לא דבר מרנין לקחת ילדים בגיל שש ולהסיע אותם הלוך ושוב לבתי הספר, שלא לדבר על העלויות, בכסף שמשתמשים להסעות ודאי אפשר לעשות דברים יותר טובים אבל, גם זה נובע לא מתוך רשלנות או חוסר רצון טוב אלא מתוך, הייתי אומר, אילוצים, ברוב המקרים, ואני מקווה שגם פה נצליח להתגבר ונביא את זה למקום יותר טוב. בסך הכול יש מגמת שיפור, צריך להאיץ אותה מאוד בגדר "אין מזרזין אלא למזורזין" ואני רוצה להודות עוד פעם על הדיון הזה, כי כל דיון מביא אתו עוד איזו דחיפה ועוד איזו עשייה.

תודה לכבוד השר. אני הייתי רוצה, לפני שנפתח את הדיון, נציגי משרד החינוך, בסוגיית הבינוי והפיתוח, תנו לנו סקירה.

גנאדי קמינצקי, מנהל אגף מיפוי ותיכנון. אנחנו בהחלט חושבים שהקידום של המגזר הבדואי ובין היתר בניית תשתיות, הם משימה מאוד חשובה של מדינת ישראל ואנחנו מנסים לבטא את זה גם במעשים. במה זה מתבטא? קודם כל, אני אגע בכמה בעיות כפי שהן ידועות לנו. קודם כל היקף תקציב להקמת כיתות, דבר שני הוא מפתח עלות ודבר שלישי הוא תשתיות, עד לגדר של בית הספר.

אני אתייחס לנושא של היעדר מספיק תקציב להקמת כיתות. אנחנו ב-2012 הכפלנו את מספר הכיתות שאנחנו בונים במגזר הבדואי, מסביבות 95 ל-230 בערך. ב-2015 אנחנו העברנו בערך 10% מן התקציב שלנו למיגזר הבדואי, כשהאוכלוסייה היא בסביבות 3%, זה אומר, העדפה מתקנת מאוד משמעותית. יחד עם זאת, כל עוד מתקדמים תהליכים סטטוטוריים, עוד אין צורך בבניית קבע במוסדות חינוך ואנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו צריכים לסגור פער של עשרות שנים מאחור ובפירוש, אין לנו תקציב לכך. שתבינו, משרד החינוך הקים שתי ועדות שעובדות על הנושא הזה. ועדה אחת במטה, עם גילה נגר בראשה וועדה שניה במחוז, עם מנהלת המחוז ואנחנו עשינו חשבון שצריך בסביבות 1,600 כיתות. חברים, זה פחות או יותר התקציב שיש לנו לכל המדינה.

גנאדי, אני אעזור לך. בשבוע שעבר קיימתי ישיבה אצלי בלשכה, עם תמיר, והסוגיה הזו עלתה. אם ניקח את התקציב ונתחיל לתת באחוזים מסויימים לפי מגזרים, לעולם לא נדביק את הפערים.

מסכים לגמרי.

ואני אמרתי לו, שאם הוא צריך את העזרה שלי אני מוכן ללכת לשם. אנחנו נעשה מיפוי של צרכים מגזריים, מקום שיש בו אפליה רבת שנים ניתן שם דחיפה, מעבר לגודל באוכלוסייה, לא מעניין אותי הגודל באוכלוסייה, מן הרגע שתתקבל ההחלטה הפרמטר שיידחף קדימה הוא הפערים שנוצרו באותו מגזר, באותה עיר, באותו ישוב ולשם אנחנו נכוון, שהמטוטלת תתהפך.

רק זו הדרך, אין דרך אחרת.

זה עלה בסקירה של תכנית החומש וכנראה שנלך לשם. בבקשה.

אני רק אסיים עם זה שאנחנו עובדים עם משרד החקלאות במשותף, זה גם הצוות השלישי שאנחנו עובדים ביחד, כדי למפות את כל הצרכים לתקופה, למפות את כל המכשולים ולראות איך אפשר לפתור. נכון לעכשיו העבודה נראית לי מאוד פרודוקטיבית ומאוד יעילה.

כמה כיתות ניבנו - - -

רגע, רגע, רגע, אני אתן לכם.

שאלה.

רגע, רגע, אמרנו, סיכמנו את זה.

לא סיכמנו, שאלה, אני שואל, כמה כיתות - - -

אם נלך לשלב השאלות אז אני גמרתי את הדיון. אין שלב שאלות כרגע, כי יש עוד ששה שבעה חברי כנסת.

שאלה.

איתן, אני אתן לך.

רוצה לדבר.

אני רוצה למקד. יכול להיות שבהמשך הסקירה לא תהיה שאלה.

אני 'בגדול' סיימתי, שאנחנו מודעים לחוסרים - - -

1,600 - - -

למפות אותם, אם אתם רוצים מספרים אז המספרים הם כאלה. אנחנו זיהינו צורך של 1,600 יחידות - - -

כיום?

כיום. אנחנו תיקצבנו ב-2015 230 כיתות וכל שנה אנחנו מגדילים את כמות הכיתות שאנחנו מתקצבים, מ-2012, באופן - - -

2016?

עוד לא סיימנו.

עוד לא, עוד לא - - -

עוד לא סיכמנו. אנחנו מתקצבים כל הזמן בהתאם להתקדמות, בשיחות, במפגשים עם הרשויות - - -

כמה כיתות אמורות בכלל להיפתח ב- 2016?

סך הכול למדינה בסביבות 1,600.

1,600. או.קיי., תודה.

אפשר שאלה?

רגע, לפני כן, מוחמד אלהיב. אני אגמור את הסקירה של משרד החינוך.

רק שאלה.

תן עוד סקירה על מה שקורה במערכת החינוך. תציג את עצמך ולמיקרופון.

מוחמד אלהיב, אני ממונה על החינוך הבדואי במשרד החינוך. לפני כארבעה חודשים, חמישה חודשים, שר החינוך הינחה, יחד עם מנכ"לית משרד החינוך, להקים ועדה שקוראים לה ועדת הסדרים, לטיפול בכל סוגיות החינוך במגזר הבדואי, החל מגני ילדים עד לאוניברסיטה, כאשר הועדה הזו, בראשותה של המנכ"לית, אחר כך מינתה את המשנה למנכ"לית גילה נגר, להיות יושבת ראש הועדה, התקיימה כוועדת פורום - - -

מה מטרת הוועדה?

מטרת הוועדה הזו היא לבחון את כל המכשולים שקיימים בתוך מערכת החינוך הבדואית, את כל החסמים ולהציע למשרד החינוך ולמשרדים אחרים, כשמשרד החינוך שותף מלא אתנו גם בהצעת החלטה שאנחנו אמורים להגיש בסופו של יום לשולחן הממשלה, לקבל תקציב ייעודי.

הועדה הכוללת הזו מורכבת מתת-וועדות משניות, ועדה אחת מטפלת בנושא של ההישגים, של החינוך ושל הפדגוגיה, שבראשה יש גם איש פדגוגיה מן הבכירים שלנו, ועדה אחרת לנושא של הבינוי, שגנאדי ותמיר מובילים שם, הוא תיאר את הנושא הזה, ועדה שלישית בנושא של החינוך הבלתי פורמאלי, שאנחנו גם מסתכלים על כל המסגרות של 24/7/365 והסוגיה הרביעית שהשר דיבר עליה, כך, במרומז, היא הנושא של הכשרת מורים והמון סטודנטים שאינם נמצאים בידינו אלא עוברים למקומות אחרים.

היום אנחנו מתכוונים, יש לנו תקציב יעודי והכנו גם עכשיו בשיח מתמשך בין מכללת באר שבע לבין "אחווה" ו"ספיר" להכפיל את מספר המתקשרים להוראה מ-350 מתקשרים להוראה בשנה ל-700 מתקשרים להוראה בשנה.

ולעצור את הרכבת מהצפון.

זה הצורך שלנו.

או.קיי.

אחת הסוגיות שעלו באופן מאוד בולט היא בעיית ילדים, גילאי 3-5 מחוסרי מסגרת חינוכית. מספרם – אנחנו לראשונה הלכנו ובדקנו, עלה כמעט ל-5,200 ילדים שאין להם מסגרת ואנחנו בשיח - - -

כמה - - -

עוד פעם, מה המספר?

כ-5,200 ילדים פחות מגיל 5.

גילאי 3-5 לא נמצאים במסגרת חינוכית.

כאשר כ-70% מהמספר הזה קיים בשתי הרשויות הגדולות – נווה מדבר ואל קאסום, בישובים השונים, בכפרים השונים, חלק מוכר וחלק לא מוכר. היו לנו גם חלק מהישיבות עם שתי הרשויות וקראנו לישיבות האלו ישיבות הסרת חסמים בשתי הרשויות, עם הרשות לפיתוח החברה הבדואית בנגב, ואנחנו גם בשיח מתמשך, לבדוק, לא רק החסמים אלא דרכי טיפול להציע - - -

רק שניה, גנאדי או אלהיב, מי שאמור לענות, יש מציאות כזו שהוכר הצורך ואין קרקע?

יש.

הרבה? באחוזים?

לא רק זה, יש קרקע אבל לא נותנים לבנות.

למה?

כי יש תביעת בעלות. פורמלית הכול בסדר, נתנו פרוגרמה אבל יש - - -

אתה יכול לומר לי מתוך ה'מסה' שאתם בונים, כמה באחוזים הנתח הזה שתקוע בגלל פרוצדורות?

אין לנו איזה נתון מדויק, אני יכול להגיד, ממה שנראה לי, בסביבות 15%-20% אבל זה מאוד סובייקטיבי, זה לא מספר - - -

האם אפשר לציין באילו ישובים בבקשה?

בלקייה, לדוגמה, זה מאוד בולט, יש גם פה ושם פרויקט כאן, פרויקט - - -

שמות.

הוא אמר שזה רק 20%.

אלה רק 20%, זו לא המסה, זה לא מזרח ירושלים. ולמה שאלתי? דוגמה, אם אני לוקח את מזרח ירושלים אז שם הבעיה היא במסה קריטית אבל פה, כשמתקדמים ונותנים העדפה ויש לי היתקעות של 15%-20% אז זה עוד סביר. הלוואי ולא יהיה אבל זה עוד סביר. שאלה, אבל איתן, יש לפניך. שאלה.

שאלה. כמה מבנים יבילים בניתם מתוך היחידות האלו? הפתרון למגבלות בניה ומגבלות קרקע הוא בנייה זמנית על ידי יבילים, שזו לא רק שאלה כלכלית - - -

מדבר על הגמישות שלכם.

אמרת שבניתם מספר כיתות השנה.

ראינו גם בסיור בבית הספר.

הוא הבין אותך. דבר על הגמישות שיש במגזר הבדואי לעומת מגזרים.

אני - - - בנייה במגזר הבדואי, כשאני מדבר על 1,600 כיתות זה החלפת יבילים.

החלפת יבילים.

החלפת יבילים.

יבילים קיימים.

אם צריך יבילים - - -

האם אתה זוכר - - -

הם לא היו.

היו המבנים האלה.

אם יש צורך ואפשר לפתור את הבעיה על ידי הצבת מבנה יביל אז זה פשוט נעשָה. אנחנו לא עושים הרבה חשבון בקטע הזה. יבילים שמים אבל המגזר הבדואי נמצא בשלב שהוא כבר רוצה להיפטר מיבילים.

בסדר, זו שאלה אחרת.

ואנחנו ראינו פה, עמדנו מקרוב, ראינו את ההתפתחות של מערכת החינוך, של מבנים - - -

יש הבדל אם יש בנייה או שמחליפים.

התפתחות רצינית מאוד.

ראינו את ההתפתחות, איפה שכן יש השקעה ותמיד, כשמשבחים איפה שיש השקעה, אתה צריך להבין את גודל ההחמצה במקום בו עדיין לא הגענו לרמות האלו. כי אנחנו רואים את ההישגיות, ראינו את ההשקעה, את הרצון להשקיע.

לא רק רצון, גם השקעה, ראינו שעשו כיתות אפילו במיוחד.

לכן – תודה. לכן, אני רוצה לומר, מזה תדע את גודל ההחמצה במקום בו שאנחנו לא מצליחים להדביק את הפערים.

אפשר שאלה?

טלב אבו עראר, מיד אחרי זה אתה מדבר.

טוב, תודה מכובדי היושב ראש, על זה שיזמת את הדיון הזה, דיון חשוב. אני מברך כל המשתתפים, כל הנוכחים, כבוד השר, שר החקלאות - - -

שר החקלאות ופיתוח הכפר.

גם שר - - - אפשר לראות.

כבר לא.

שמכובדי לא ייצור תקריות דיפלומטיות קשות.

אבל זה הכול בתוך "הבית היהודי", זה מה שחסר פה עכשיו.

אני רוצה להתמקד במערכת החינוך בישובים הבלתי מוכרים, פה להגיד ולציין שבתי הספר או הגנים וכל מוסדות החינוך שייכים לשתי המועצות האזוריות אל קאסום ונווה מדבר. הרי שם אפשר לראות את עומק הבעיה, ואת, בוא נגיד, את האווירה שאפשר באמת לראות שם שהיא לא אוירה חינוכית.

קודם כל נתחיל בישובים עצמם. הישובים, דרך אגב, למי שלא יודע, הוכרו על ידי המדינה לפני יותר משלוש עשרה, ארבע עשרה שנים. הכניסות לישובים האלה, ברובן אין גישות למוסדות החינוך – בתי ספר וגני ילדים, אין, ברוב אני מדבר, לכן, הגיעו לידיי והעברתי את מה שהגיע אלי גם לכבוד היושב ראש, יושב ראש הועדה, תמונות מזעזעות על מצב הגנים בכל מיני ישובים ובמיוחד ובעיקר אל סַיֵיד, ששם מונח הגן, שהוא מבנה יביל, אני חושב שהגיע הזמן שניפטר מהבנייה היבילה לבתי הספר כמו גם לגני ילדים. כמו שמראות התמונות, גן ילדים שמונח על האדמה. נדמה לי שלא הייתה שום תשתית שם. הגן שקע - - -

העברנו את התמונות. אלו תמונות מזעזעות.

ממש מזעזעות. נעשה שם בחצר הגן בור, שמי שמתקרב לשם מהילדים, הוא נטמן שם - - -

כמו בולען קטן.

ואי אפשר להוציא אותו משם, אלא - - - ואני כאן שואל, את ראשי הרשויות האלו, מקבלים הרבה הרבה תקציבים, הלוואי וישוב מוכר היה מקבל תקציב מהמדינה, כמו הישובים האלה, כמו המועצות האלו אבל בשטח לא רואים כלום, כבוד היושב ראש, במועצות האלו, לא רואים כלום.

אדוני היושב ראש.

לא, אבל בוא אני אגיד לך, לפני שנכנסים לכנסת, יש תקופה של השתלמות. האוזן מסתגלת לשמוע הכול, לא חייבים להגיב. כשתקבל רשות תגיב. כשאבקש ממך להגיב תגיב. בבקשה.

אי אפשר שם להרגיש – לא הילדים ולא ההורים, בוא נגיד, אוירה חינוכית או כזו שמאפשרת לילד או לתלמיד שם, באמת להתאמץ או לעודד אותו, אפילו שירגיש שהוא בבית ספר או בגן ולא בשטח נטוש. אין שם פיתוח, אפילו קירות, קירות לבתי הספר אין - - -

ולסכם.

ממש, דברים שהם - - -

תן לחברים לדבר.

מכובדי, תן לי רק את להביע את דעתי כי אני חי את המצב שם ואני מבקר שם, בנוסף לביקור ולסיור של ועדת החינוך - - -

אני התעמקתי בסוגיה, אני מעניק לו מזמני חצי דקה.

אז אני אומר לך, אני - - - לא פחות.

איזו אבירות, חצי דקה.

וגם אני חצי דקה.

אתה יודע, אני אותנטי לא פחות מהם. אני משנת 62' תקוע בנגב.

מכובדי, אחוז הנשירה, מר מרגי, אחוז הנשירה שם – כבוד השר אמר שהוא יורד אפילו שהוא עולה, במיוחד בקרב הבנות, כי בתי הספר התיכוניים – דרך אגב, אין בישובים ואז נאלצים התלמיד או התלמידה, לנסוע באוטובוס. הרבה מהתושבים שם, מהאנשים שם, לא נותנים לילדות שלהם לעלות על אוטובוס למרחק של כמה קילומטרים ולכן ביקשנו להקים שם בתי ספר תיכוניים, בישוב עצמו, כדי לצמצם את אחוז הנשירה שהולך ועולה.

לגבי הנתון החמור שציין חברי, דר' מוחמד אלהיב, שכ-5,200 תלמידים - - -

ילדים.

רק לשאול אם הנשירה עולה או יורדת. לפי הנתונים שלכם.

מסיימי י"ב משנתון במגזר הבדואי בדרום מגיע ל-64%.

במגמת עלייה או ירידה?

עולה או יורד?

אבל זה לא כולל את - - -

שניה.

אם אנחנו מסתכלים על עשור, אז הוא בירידה, בעשור, זאת אומרת, מבחינת פרק הזמן. בדגש למה שחבר הכנסת אומר, במקום בו בנינו בתי ספר ובנינו בתי ספר תיכוניים לתפארת מדינת ישראל, בהוואשלה, באבו תלול, באבו קרינאת - - -

אבל זה - - -

רגע, רגע, בסדר.

הנשירה באמת הגיעה לאפס. גם בקרב בנות, גם בקרב בנים.

בסדר, הוא אומר - - -

זה לא כך - - -

לא סותר מה שאומר טלב. רבותי, טלב אומר: אם נהיה יותר קשובים, נפזר ונבנה איפה שבכפרים האלה שאין, ובמקומות שאין, אז נצמצם את תופעת הנשירה הרי יש כמה פרמטרים לנשירה, הוא מנה, אחד מהפרמטרים, למי שלא הקשיב, אני חוזר לטובת מי שלא הקשיב, ויסלח לי שאני מסביר אותו.

זה בסדר.

חלק מהפרמטרים לנשירה הוא שיש הורים, שמבחינה מסורתית, לא יתנו לילדות שלהם, לבנות הקטנות שלהם, הצעירות שלהם, לנסוע מרחק של חמישה קילומטר או ארבעה קילומטר, יש להם קווים, צריך לבחון, אני לא יודע איפה ומה נכון, איפה צריך למתוח את הקו אבל זה גם שיקול, גם פרמטר כזה צריך להתמודד אתו. בבקשה ולסיים, טלב, תראה כמה אורחים הגיעו וכולם צריכים להתייחס.

רציתי לדבר על ה-5,200 - - -

חברים שנתנו לך חצי דקה, נתנו לך - - - רשות דיבור, מתימטיקה פשוטה, נתנו לך אפס, לא נתנו לך כלום, שלא תבנה עלינו, יללה, בוא.

אבל כבוד היושב ראש לקח לי שתי דקות.

לא, אלו שלי. לא לקחתי.

לקחת חמשת אלפים ילדים, להשאיר אותם בלי מסגרת זה באמת חושף אותם לסכנת חיים, שהם מסתובבים פה ושם, לא יודע, כבר יותר משנה אנחנו מדברים על הנתון הזה ואף גוף ממשלתי – לא משרד החינוך, לא מועצה מקומית, לא האזורית, שמתכנן בכלל למצוא פתרון.

עכשיו זה עובר לפתחי. אנשי משרד החינוך כל חודש, חודש וחצי, יקבלו שאלה: מה עם ה-5,200? מה נעשָׂה? הם לא ינוחו. הם יקבלו את זה ממני כמו מוניטור בחדר לידה.

משפט אחרון ואני מסיים - - - לכבוד שר החקלאות, הישובים המוכרים ביר הדאג', אבו תלול, אבו קרינאת - - - אל סייד, מכחול, דריג'את, אני מזמין אותך לביקור, לראות מה הולך שם, מאז שהוקמו, מאז שהוקמו.

תודה.

למה?

אומר לכם טלב - - -

ולמה?

יתפרש כאילו מעולם לא הייתי שם.

רגע, סליחה.

היית שם - - -

רק להודיע - - -

אבל מה עשית? היית שם. אחרי שהיית שם, באמת, אי אפשר.

טלב חוזר על זה כמעט בכל סיור, כמעט בכל דיון, הוא אומר: נלחמנו שיכירו בישוב והנה, הוכרו הישובים ומה?

הוכרו ואין בבית ספר - - -

חבר הכנסת אוסמה סעדי ולאחר מכן אחד מראשי המועצות.

אדוני היושב ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אהלן וסהלן. הייתי מאוד שמח לשמוע את דברי השר בבחינת חזון אחרית הימים שמדברים על בריכת שחיה לכל ישוב, אבל, אני לא בן המקום, אני מבקר וגם בשנה האחרונה ביקרנו הרבה פעמים בנגב, ואני לא חושב שיש מדינה בעולם שיש בה אולי יותר משלושים וחמישה-ארבעים כפרים בלתי מוכרים. זה כתם שחור על מצחה של מדינת ישראל וכמובן, ברגע שישוב לא מוכר אז יש את כל תופעות הלוואי, שאין חשמל, שאין מים, שאין כבישים ואז כמובן אם מגיעים לחינוך ולמוסדות חינוך, אז מגיעים לתוצאה הבלתי נמנעת שיש נשירה באחוז גדול.

אנחנו בנגב, אני חושב שלפני שמדברים – ואמרו פה חבריי לפניי, לפני שנדבר על בריכות שחיה – והן חשובות אדוני השר, באמת צריכה להיות בריכה ומחשב לכל תלמיד אבל, אנחנו צריכים משהו בסיסי - - -

תקשיב, זה לפני - - -

אומר לך, אומר לך, אתה יודע, בענישה - - -

לא, קורת גג, קורת גג - - -

אני רוצה לעזור לך.

קורת גג.

קורת גג.

אתה עורך דין, נכון? היית? עדיין? בענישה אדם נשפט על שני דברים, החמור והקל. אם גזר עליו עונש ארוך יותר אז הוא בולע את הקל, כשאומר לך, על דרך המשל, הוא אומר: כשאני מדבר על בריכת שחיה זה פשיטא – הכבישים, זה ברור שצריך כבישים, ברור שצריכה להיות - - - ברור שצריכה להיות קורת גג, ברור שצריך להיות בית ספר - - -

צודק היושב ראש, בריכת שחייה היא חלק מבתי הספר. ביהדות כתוב שאבא חייב ללמד את בנו מקצוע וללמוד לשחות.

בקוראן גם, אדוני השר.

גם בקוראן?

אצלנו אומרים - - -

עכשיו תתרגם.

תרגם לנו.

למדו את ילדיכם שחיה ורכיבה על סוסים - - -

איך אתה אומר שלא צריך בריכת שחיה? תראה, בקוראן.

לא, אני לא אמרתי, לא אמרתי, כבוד השר.

לא, הוא לא אמר, הוא אמר שצריך.

כבוד השר, הלוואי, אמרתי, הלוואי שנגיע למצב שבכל ישוב יש בריכה ויש מחשב לכל תלמיד אבל אני אומר, לפני שנגיע לזה, לפני שנגיע לזה, צריך להגיע לדברים בסיסיים.

ברור, ברור.

קורת גג, מדברים על חינוך אבל גם כשתלמיד צריך ללמוד צריכה להיות לו קורת גג ואם אנחנו, אדוני – וזה לא הנושא שלנו ואני לא רוצה להרחיב אבל, אם יש הריסות ויש כפרים בלתי מוכרים ויש הריסות מדי יום ביומו, אז לאן נגיע? מה, נדבר על חינוך? לפני שנדבר על חינוך, וזה חשוב כל הדברים האלה שדיברת עליהם, צריך לפתור את הבעיות, גם של הקרקעות, גם של ההסדרה של - - -

נפתרו, אני הבנתי - - -

לא נפתר שום דבר, לא נפתר שום דבר ויש עדיין כמעט - - - יש תכנית חומש למשרד החינוך - - -

הן נפטרו בטי"ת.

למשרד החינוך יש, אדוני היושב ראש, יש תכנית חומש במשרד החינוך, שאולי חברי יוסף ג'בארין, שהוא מעורב יותר ממני בעניין הזה, ידבר על זה, אבל יש תכנית חומש גם במשרד החינוך ויש תקציבים, אז אומרים לנו: אין קרקעות ואז אין בנייה של מוסדות ציבור, מי - - -

לא, לא, זה, לא, אני הורדתי את זה כבר, בשאלה שלי - - -

אני מחזיק, אדוני היושב ראש, אתה נתת סיכום.

נכון, נכון.

מצוין, אחרי הביקור שלא יכולתי להגיע אליו - - -

זאת אחת הבעיות.

כתוב: יש מחסור בקרקע לבניית מוסדות חינוך - - -

נכון, נכון.

אז אני אומר, יש מלא, יש בנגב יש מיליוני דונמים - - -

בוא, אני אספר לך משהו.

אפשר לתת ואפשר - - -

אתה יודע למה אי אפשר לתת?

למה?

בוא, אתה רוצה שאספר לך היסטוריה?

בבקשה.

מי שהיה במינהל מקרקעי ישראל, היסטורית, היה שם איזה יועץ מהמגזר הבדואי - - -

לא מכיר אותו.

תקשיבו טוב, הוא היה יוצא העדה הבדואית, הוא נתן עצות, אמר להם: הנה המפה, הנה המפה - - -

מי זה?

רגע, אני אגיד לך אחר כך מי זה. הוא אמר: הנה המפה של הנגב, אתה תתבע ככה, ההוא: למה אתה תובע ככה? תתבע ככה, אתה תתבע ככה, ההוא תבע ככה, עשו 'רשת' על כל זה, כך שכל הרשת בתביעה ואי אפשר לזוז ימינה ושמאלה. למה אני אומר? אני לא בא עכשיו רק היסטורית, כי כרגע יש בעיה וצריך לטפל בה. אני מאלה שלא מתעסקים בהיסטוריה, מתעסק במה שיש כרגע, אני לא יכול, לפעמים גם לי יש - - - עניתי לאוסמה אבל, בעקרון, 'בגדול', הנה אני אומר לך, "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק", גם בסוגיית מבני החינוך ומוסדות הצבור, כבישים ותשתיות, יש מצוקה, לפעמים, אני יכול לומר באיזון, יש תושבים בכפר מסוים, נחשפנו לזה, שהיה מוכן, היה מוכן להזיז, כדי להזיז את כל העסק, את כל החמולה, את כל המשפחה שלו או השבט, להזיז כדי שיהיו תשתיות ואפשר לבנות בית ספר ולגשת אליו אבל, יש מקום שלא מתפשרים.

בסך הכול הכללי, בכוונה בתחילת הדיון שאלתי את גנאדי, תגיד לי באחוזים כמה זה, למה? היה לנו דיון פה על מזרח ירושלים. זה שונה ממזרח ירושלים, אוסמה, אבל פה, אתה יודע מה, אם נצליח למצות את הפוטנציאל של ה-80%, 85% ותוך כדי זה להתמודד עם ה-15% שאי אפשר בגלל קרקעות, אתה יודע מה, אני לא אקיים יותר דיונים על המגזר הבדואי אם הגענו ליישור קו ברמה של 85%, כי יש אצלנו בחינוך הכללי ובחרדי בכלל - - - עוד בקרוואנים, נתח 'הארי' של הכיתות בקרוואנים, אז אני אומר לך, אנחנו עדיין לא שם אבל ברגע שהוא אומר לך אז תראה, ואני לא רוצה להיתלות, הכי קל להיתלות עכשיו, הכי קל להיתלות בדיון הזה בטענה שיש בעיה עם הקרקעות ולכן לא בונים. לא נכון.

אדוני היושב ראש - - -

כבוד היושב ראש, לגבי תביעת הבעלות - - -

עזוב, זה לא הדיון, לא רוצה, לא טלב, לא, אתה לא יכול לעמוד בזה, בנקודה. תודה. ראש המועצה, אתה לא יכול לעמוד בזה.

אדוני היושב ראש.

רק לסכם, כן.

משפט אחרון. אני רוצה לתת לחבריי וגם לחברינו עטייה אל עסאב, שהוא יושב ראש הכפרים הבלתי - - -

רשום לי, אני אתן.

כן, כן, כבוד השר אמר מלים כדורבנות. הוא אמר: מגיע להם בזכות, לא עושים להם טובה וזה מאוד חד ותקיף, אלה אזרחי מדינת ישראל, מגיעים להם כיתה, כביש, מים וגם בריכת שחיה. אלו הצהרות חשובות מאוד. אנחנו מחכים למעשים. תודה.

תודה. ראש מועצת אל קאסום, איציק תומר, בבקשה. יש לך שתי דקות וחצי, אתה לא חבר כנסת. קדימה, אחר כך רחמים.

ראשית אני רוצה לענות לחבר הכנסת טלב, שגר בנגב ומכיר את האזור אבל, אני רוצה שתבינו, אנחנו מועצות ממונות, תקציבנו כולו מבוסס על תגמולים שאנחנו מקבלים ממשרדי ממשלה. אין לנו תקציב עצמי, אנחנו לא גובים - - -

איציק, עכשיו יצאת ידי חובה, לא, רגע, רגע - - -

אומר - - -

יש דיון, תקשיב, השעון עובד, לא, לא, לא, תן לי לדבר, אני אתן לך, אני חייב לנווט אותך מה אתה הולך לדבר בשתי הדקות וחצי האלה. אני לא רוצה לדון בקטע התקציבי, אנחנו הזמנו כרגע, זה הכי קל ליפול, לתת לדיון להתברבר, נגמר השעון וסגרנו, לא רוצה. אני רוצה לצאת עם סיכומים לכן, אתה ראש מועצה, אנחנו מצויים בוועדת חינוך, תרבות וספורט, דבר אתי על תשתיות למוסדות חינוך, מוסדות חינוך, תהיה שם, מה שאמר טאלב זה אני והוא, זה לא ענייננו.

או.קיי. קודם אני מודה למשרד החינוך על התקציבים שהם נותנים לנו אבל התקציבים האלה, אי אפשר להסתפק בהם משום שאם כאשר - - -

האם אתה מדבר על תקציבי בינוי?

השר - - -

אתה מדבר על תקציבי בינוי?

מדבר על תקציבי בינוי.

או.קיי.

השר אורי אריאל היה אתנו בישוב אל סייד ואז תיארתי בפניו, אמרתי לו: אם ניקח את אותה אוכלוסייה שדיבר עליה מוחמד, שאני צריך תוספת של 40 כיתות, זאת אומרת, אני צריך היום, בכל רחבי אל קאסום, אני צריך 120 כיתות גן חדשות, שהם 120 מיליון שקל. משרד החינוך לא מסוגל לתת לי, הוא נותן לי 10 כיתות בשנה. 10 כיתות בשנה, תארו לעצמכם - - -

זה רק הריבוי הטבעי.

זה כלום. אני צריך היום 120 כיתות חדשות, על מנת להתגבר על הבעיה, משום שרוב הכיתות אצלנו הן כיתות יבילות. חלק מהכיתות היבילות או רוב הכיתות היבילות הן בנות עשרים ושלושים שנה. הכיתות שדיבר עליהן חבר הכנסת טאלב - - -

אתה מכיר את גן הילדים באל סייד?

אותו גן ילדים, שפעלנו שם בנחישות וקיבלנו אפילו מבית המשפט, שהייתה תביעה, סגרנו את הגן, אנחנו בונים עכשיו שני גנים חדשים מתוך העשרה שקיבלנו והילדים של אותם שני גנים בעוד ארבעה חודשים יעברו לגנים החדשים.

איך תוקנו הדברים שם?

בוודאי.

באל סייד?

בוודאי.

יש - - -

לא, לא, לא, טאלב, לא, לא, לא, טאלב, לא, לא.

שקר וכזב.

מה אתה אומר.

רגע. איציק תומר.

ממש, מי אתה בכלל?

איציק, איציק תומר, תסתכל אליי, אתה מדבר - - -

איך אתה ישן בלילה?

תודה, תודה.

גן כזה - - - עד היום, אי אפשר.

אני מודיע לכם שהגן תוקן.

תודה רבה.

איך תוקן? ההורים - - -

תודה. טאלב.

הוא צודק.

אתה יודע מה, אני נוטה להאמין לו.

יש הבדל בין דברים שאתה - - -

אני אבדוק אותו, אני אבדוק אותו.

רק כאילו, כאילו, תושבים שם - - -

תן לי רגע ,טאלב, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר.

זה הדדי. אם אתה לא מדייק אז גם אתה צריך - - -

לא, לא, לא, בוא.

הוא אמר 'אולי'.

הוא נבחר, סליחה.

עד - - - שהוא מסיים.

לא מעניין אותי.

אני שר הפנים, תקשיב לי רגע, תקשיב, אתם לא רוצים, אני אומר, תשמע, אני לא רוצה להגיע למסקנה שיש כאלה במגזר הבדואי, שלא רוצים את ההסדרה, שגם יש כאלה באולם הזה שלא רוצים שייבנו מוסדות חינוך, אז תנו לנו, רגע, רגע, מי שלא רוצה לבנות מוסדות חינוך זה לא המקום שלו, פה כל מי שנמצא היום בדיון הזה רוצה לבנות, רוצה לעשות, תן לי לדבר, אל תפריע לי, אני אתן לך. לכן, טאלב, לא מקובל עליי. יושב פה ממונה, מבחינתי הוא פקיד בכיר של משרד הפנים. ממונה, ראש מועצה אזורית ממונָה. אומר לך: תוקן. תבדוק. אנחנו נבדוק את זה. תן לי, אתה לא יכול להגיד לו - - -

הוא נושא באחריות.

הוא נושא באחריות.

החינוך - - -

אין אחריות - - - בלי אחריות. תמשיך בבקשה.

אדוני היושב ראש, שר החקלאות - - -

לפני שהתפטר או אחרי שהתפטר?

הוא לא מפוטר והוא לא הולך הביתה.

אני, כמו שנאמר פה, אני מסיים עוד מעט את תפקידי, זה בסדר. מה שאני רוצה לומר, מה שאני רוצה לומר הוא, שגם אם נקבל – ויש בעיה שהעברנו אתה לשר והשר יודע את זה, יש בעיה שאנחנו לא מקבלים את מלוא המימון לבנייה של גני ילדים ובתי ספר מהמדינה, אנחנו מקבלים כ- 80%-85% מהתקציב.

גם את זה לא.

אין לנו את היכולת להשלים את התקציב. אם אני מדבר על בנייה של 120 כיתות גן למשל, לכל גן אני צריך כ-150,000 שקל, זאת אומרת, קחו בחשבון, 120 גנים כפול 150,000 שקל, אין לי את הסכומים האלה, אנחנו לא מסוגלים להשלים - - -

יש לך 10, זה מספיק.

אבל גם ה-10, אדוני השר, קח את 10 הכיתות - - -

מיליון וחצי.

אני צריך מיליון וחצי. אין לי את המיליון וחצי. בשום אופן. אין לי גם מאיפה לקבל.

אין הכנסות עצמיות.

אין לנו הכנסות עצמיות.

או.קיי.

וצריך את זה לדעת. אני רק רוצה לומר - - -

ומה אתם משרד החינוך - - -

עוד משפט ברשותך.

משפט אחרון.

אני רק רוצה לומר שגם תכנית חומש לא תועיל, אני בא ממשרד החינוך, הייתי שם משנה למנכ"ל, אני אומר לכם, אם לא תהיה החלטת ממשלה – ופניתי לשר בעניין הזה, אם לא תהיה החלטת ממשלה מיוחדת, שמגדירה תקציב מיוחד, תקציב מיוחד, למגזר, ביחוד לשתי המועצות האלה, תהיה לנו בעיה, אבל עוד דבר בנושא - - -

אתה אוהב לעצבן את אבו עראר.

חשוב לציין - - -

למה? הוא, הוא - - -

היושב ראש, אתה לוקח את הזמן. רגע, עוד חצי דקה.

אל תעצבן אותו, שלא יגיב לנו.

מעצבן שהוא היה - - - במחוז, החינוך, שהוא מבין בחינוך.

תאמין לי שאני יודע. איציק תומר, בבקשה.

רק רגע, עוד משפט.

טאלב.

עוד משפט. אני רק רוצה שתבינו. גם כשאנחנו בונים את מוסדות החינוך, אנחנו צריכים שהתשתיות יגיעו אל מוסדות החינוך. היום בישובים שלנו אין תשתית, לא של כבישים, לא של מדרכות, לא של מים, לא של ביוב - - -

זו מהות הדיון היום.

ואם התשתיות האלה לא יגיעו לבתי הספר אנחנו בבעיה.

תודה.

מה הסיבה?

תודה. רחמים יונה. תאמין לי, תאמין לי שאני, בשונה ממך, טאלב - - -

אני אגיד לך מי אשם. לא הוא, טאלב.

טאלב, בשונה ממך, שאתה מדי פעם מדבר עם נורית ועם אוסמה ועם זה וקוראים קריאות ביניים, אני מקשיב, כולי אוזן ויודע מה לשאול. אני יודע מה לרשום בסיכום. בבקשה, רחמים יונה.

קודם כל תודה רבה ליושב ראש ולחברי הועדה, שביקרו אותנו בשטח וראית בדיוק מה קורה בשטח, ועל הדיון היום. אני חושב שצריך לחלק את הדיון לשניים, אחד, לגבי הנושא של הפזורה הבדואית ולגבי הכפרים או הישובים שהמדינה הכירה בהם. פה יש שלב שאנחנו 'קבלנים' של משרד החינוך, בהתאם להסכם שנחתם, הסכם של משרד החינוך, לפי החלטת ממשלה, לתת שירותי חינוך לכל הפזורה הבדואית באשר הם, ואנחנו מדברים על שטח של שני מיליון דונם פריסה, 350 קילומטרים של דרכים בהרים, וואדיות, בימי גשם בתי הספר שלנו סגורים ופה עיקר הבעיה שלנו. הילדים לא מגיעים לבית הספר, הילדים נוסעים בסכנה, יומיומית, קיומית יומיומית, רק שבוע שעבר הייתה לנו תאונת דרכים בוואדי אלענם ועשרים ילדים נפצעו, הגענו לבית חולים ויש לנו פצועים.

הנושא הזה, צריך להתרכז בשאלה מה אנחנו עושים עם התשתיות האלו? איך אנחנו מתמודדים עם הבעיה הזאת? אתם רואים את הוואדיות, שסוחפים גשרים ולוקחים כבישים והסחף ואנחנו לא יכולים להתמודד והמועצות לא יכולות לקחת על עצמן את האחריות לאחזקה של הדרכים האלו. פה הבעיה. רק בשוטף נדרש מינימום של כ-10 מיליון שקל רק להחזיק, לא מדבר על אספלט ולא על דרכים, רק תיקונים שנגרמו לנו ופה יש בעיה, אנחנו מוסיפים פה עשרות ימי לימודים של שנה. אם מדברים על מאתיים ומשהו ימי לימודים אז אנחנו לפחות חודש חודשיים - - - וראינו בעיניים את הדרכים בהן אנחנו מובילים. פה אני רוצה שתתכנסו, אנחנו הקבלנים של משרד החינוך, אף אחד לא יכול להטיל עלינו את המשימה הזו של האחזקה הזו.

אנחנו מסיעים, שתי המועצות מסיעות כ-35,000 ילדים כל יום. התקציב שלנו, מאחר ואין לנו גם הכנסות עצמיות, זה 80% כמעט מהתקציב של המועצות שבא ממשרד החינוך, הסעות, סייעות וכל מה שמשתמע, נכנס ויוצא.

כלפי המדינה אנחנו עבריינים, אנחנו בדרכים לא סלולות כשהתקנות אומרות: לא יוסעו תלמידים בדרכים לא סלולות, לא יוסעו ואנחנו יום ביום מסיעים 35,000 ילדים בדרכים לא סלולות. מישהו צריך לתקן את העיוות, אני לא חושב שזה דבר שהרשויות האלו - - - במודעות, אנחנו הקבלנים של משרד החינוך.

לגבי גילאי האוטובוסים. כל אוטובוס שנכנס לשטח הוא לא יכול להיות אוטובוס של תיירים עם כריות אוויר וכל זה, אלא אוטובוסים שיוצאים ממסגרות כאלו ואחרות, גם פה, לגבי הקבלנים הפרטיים, יש פה 'איפה ואיפה'. משרד החינוך והמועצות האזוריות – עד חמש עשרה שנה אוטובוס, ואני יודע, ידידי ישראל נדיבי, כשהוא רוצה להגביל את זה לעשר שנים ולהחליף אז - - - התקנות אומרות, עד עשר שנים. אנחנו לא יכולים להתמודד עם הדברים האלה, אלה דברים שמתרחשים יום יום ומאוד הייתי רוצה לראות איך אנחנו - - - .

הנושא הבא הוא גילאי 3-4. החינוך הזה לא קיים אצלנו ולא יהיה קיים, כל עוד זה מותנה בהסעות. לא יפתרו את הבעיה של ההסעות כי כנראה שהשר במשרד החינוך לא יתקצב - - -

מי יפתור את הבעיה - - -

ואם יסיע אז צריך עם כסאות בטיחות ואחרים - - - אנחנו מתמודדים עם העניין הזה. בתי הספר החדשים, אנחנו בונים בתי ספר, עד היום, אני מתנצל, רציתי לתת סקירה - - -

עד ש'לא יפתרו' – מי לא יפתרו?

המדינה, משרד החינוך.

לא אני, בכל אופן.

רחמים, דבר.

בתי הספר, אנחנו עד היום בנינו למעלה משלושים בתי ספר חדשים, הלוואי על כל עם ישראל, לא סגרנו בית ספר אחד, ריבוי טבעי בקושי, אנחנו ותיקים ותיקים ותיקים, קחו את זה בחשבון, זה דבר שנמצא יום יום על המדף.

הנושא של הישובים המוכרים. הישובים המוכרים, אנחנו צריכים לבנות להם בתי ספר, כדי למנוע את הנושא של ההסעות בעתיד בתוך השכונות. השכונות האלו – אין תשתיות, כמו שאיציק אמר, לא כבישים, לא מים ולא שום דבר, אנחנו לא יכולים לבנות בתוך שכונות כל עוד לא יהיו תשתיות. זאת אומרת, אחד תלוי בשני.

מישהו פה העלה הצעה לבנות בתי ספר במבנים יבילים. בתי ספר יבילים, היום, תקנות אג"א לא מאפשרות לבנות בית ספר יביל ללא מיגון והמיגון עולה 50%-60% מבנייה קשיחה. בדקנו את זה. כל הדברים האלה מורכבים, אני מודה לכם.

תודה, זה רק ממחיש לחברים, רגע, אני מיד אתן לך.

רק מילה אחת, על בריכת השחייה.

חכה - - -

לא, לא, לא, זה מרגיז אותי. הילדים שלנו נוסעים שלש שעות לוואדי ערה בקייטנות לשחות שם. אין אף בריכת שחיה בנגב שתקלוט אלפי ילדים.

גם אין בריכה בדימונה.

תחשבי שאם - - -

לא, לא, לא, בוא, אני לא רוצה כאן דיון על בריכות, לא.

למה? למה?

למה לא מכניסים אותם?

רגע, לשר יש התייחסות. בבקשה.

הוא אומר משהו חשוב פה.

רגע, רגע.

ראש מועצה.

רבותי, זה לא הדיון ואני יכול לפתוח, רבותי, אני יכול לפתוח עכשיו את כל הבעיות - - -

ויש מלא.

נקבע דיון אבל הוא אומר שבעצם לא מקבלים את האוכלוסייה הבדואית.

לא רוצה, לא רוצה.

אני צריך ללכת.

השר - - -

תתייחס למה שהוא אמר - - -

לא, לא.

רק למה שהוא אמר.

לא, לא. לא. אני אתייחס. תן לשר קודם.

לא, הוא - - -

לא רוצה. תן לשר קודם. תן לשר קודם.

למה - - -

דיקטטור, מה לעשות? אני רוצה לקיים דיון.

אנשים שלא - - -

ראש המועצה אומר לך: לא מקבלים אותם כי הם בדואים, מה זה - - -

באמת - - -

רבותי, רבותי. בבקשה. השר.

משפט אחד. אנחנו מנסים להעביר החלטת ממשלה לתקציב מיוחד ל- 2016. לא לתכנית חומש. יש לנו ישיבות, יש לנו ישיבה – לא ראשונה וגם לא אחרונה כנראה באוצר, ביום רביעי הזה נדמה לי. מילה נוספת על בריכת השחייה ברהט, לפחות אחת, היא תובא להחלטת ממשלה בשבועיים הקרובים, תודה.

או.קיי.

בעזרתה של השרה מירי רגב. יש להזכיר, כי היא לוקחת את האחריות.

אני לא הבנתי מה אמרת.

שתהיה בריכה ברהט. זה מה שהוא אומר לך ולא תצטרכו לנסוע לוודאי ערה.

ראש המועצה אמר שהם לא מקבלים אותם בגלל שהם בדואים.

תגיש הצעה לסדר על התנהלות גזענית של המועצה.

שנה הבאה. ישבה ועדת חינוך - - -

אם זה ועדת חינוך - -

תגיש הצעה לסדר.

בוא, בוא, בוא, רגע, אני אעשה סדר, אני אעשה סדר. רבותי, לא, לא, סליחה, אתם מפריעים לדיון.

הם למדו את זה מתושבי חורה, שלא מוכנים - - -

תקשיבו, רבותי, רבותי, רבותי, אני לא רוצה - - -

אתה מצדיק את זה, כבוד השר?

רבותי.

מה זה "הם למדו את זה מחורה"?

בואו רגע, רבותי, רבותי, אני בכוונה, רבותי.

אני באמת - - -

מירב, מירב, זה מפריע לי, אני בכוונה לא רוצה להיכנס לזה. אני שמעתי בדיוק את הדברים והם חמורים לאוזן שלי בדיוק כמו שהם חמורים לאוזן שלך. אני לא רוצה להיכנס לשם. אני לא אפתח דיונים ותתי-דיונים. תקשיבו, מי שרוצה לדון בסוגיה הזו, אז במקום לחוקק חוקים שלא עוברים ביום רביעי במיכסה של הסיעה שלכם, תגישו הצעות רגילות. אתה יודע, בהצעה רגילה אתה יכול לדבר עשר דקות במליאה ולהביא עוד דיון לוועדה, במקום להגיש חוקים שלא יעברו ממילא, בסדר? אז בואו, רבותי.

שר החינוך שולח מישהו במקומו.

אבל גם זו הצהרה שהיא לא בסדר. מה זה "חוקים שלא יעברו"?

בסטטיסטיקה אני רואה.

מה שלא נעשה - - -

אני אומר, בואו תהיו יעילים, רבותי, רבותי, נגמר, נגמר, איתן ברושי בבקשה.

אדוני היושב ראש, שר החקלאות, אני רוצה מספר משפטים. יצא לי גם לבקר אצל עמרם קלעג'י בזמנו וגם אצל ראש המועצה הנוכחי רחמים יונה, וגם בהזדמנויות אחרות. נראה לי שהתמונה היא מאוד קשה וההתקדמות היא מאוד איטית. אני גם לא בטוח שהדיון הזה תורם הרבה לשינוי במצב. אני רוצה לומר לחבריי חברי הכנסת ולחברים האחרים, שתמיד אמרנו, בכל מקום ולכל מגזר, שהחינוך הוא הדרך המרכזית לשוויון זכויות ולצמצום פערים, וכאן אנחנו רואים שאנחנו רחוקים מאוד משוויון זכויות וצמצום פערים באמצעות החינוך, כי החינוך נמצא בנקודה לא מספיק טובה, עם כל הכבוד למה שנעשה. תראו, זה לא היה יכול להיאמר, חברי משרד החינוך, שאין תקציב, למשל, לא על ביתר עלית ולא על מודיעין עלית, שם קצב הילודה די דומה. אפשר לעשות את זה - - -

קרוואנים.

רגע, דקה, דקה. מאחר ואני עסקתי בזה, אני לא צריך שום הסבר עכשיו. ואני חושב שזה דיון שהיה צריך לקיים אותו עם שר החינוך. עם כל הכבוד לשר החקלאות ופיתוח הכפר, יש לנו אתו הרבה נושאים משותפים אבל, שאלת תקציב משרד החינוך לפעילות שהוצגה פה, היא קודם כל שאלה של בנט וסדר העדיפויות שלו ואני חושב שזה רחוק מלמצות את מה שצריך לקרות. ואני מקבל את ההתגוננות המסוימת של ראשי המועצות, שבמידה רבה זה לא בכוחם, כולל ה-מצ'ינג ולכן, אדוני היושב ראש, נדרשת פה תכנית אחרת, סדר גודל אחר, ביחד עם הרגעת הרוחות צריכים להביא פתרונות.

אני רוצה לומר בצער מסוים, כשהייתי אצל רחמים לפני הרבה שנים – ואני גם אומר לשר, שהוא חדש בתפקיד הזה, חברים, אני באתי לכאן כדי - - -

עוד שניה טאלב יבקש הבהרה ממך על מה שהוא לא שמע.

אני באתי לכאן לומר שזו לא רק בעיה שלכם אלא בעיה שלי ושלנו. לכן, אני רוצה לומר, מה שהוצג פה הוא רחוק ממה שצריך להיות וסדר הגודל שהמדינה מקצה אינו מתאים. אני אומר בצער רב, מאז שהייתי ילד, אני אומר משפט קשה: אני שואל את עצמי, כמה שנים יהודים יתפרנסו מזה שלא פתרו לבדואים את הבעיות? אני חושב שהעסק הזה לא יכול להימשך ולכן, אני חושב שנדרשת פה היערכות אחרת ותכנית אחרת וסדר גודל אחר ואני מציע ליושב הראש, להביא את זה לדיון נוסף ולא לראות בזה סיום. אני בכל אופן, לרשות העניין הזה, ככל שניתן, אני מחויב ונדמה לי שזאת משימה לאומית.

תודה. אני משחרר את השר כי הוא צריך להגיע ב-11:00 לדיון נוסף בוועדה. אנחנו ממשיכים, 10:30, סליחה - - -

האם השר יבחן את האפליה בבריכות השחייה?

אנחנו נוציא את זה, נוציא בסיכום את הדברים. רבותי, אני רוצה לשמוע – לפני שאני נותן לחבר הכנסת דר' ג'בארין, את עטיה אל עאסם. בבקשה.

עטייה אל עאסם, יושב ראש המועצה - - -

ומי שיפריע לך, גם אם טאלב יפריע לך, אני אגן עליך.

תציג אותו.

הוא יציג את עצמו.

שלום לכולם. אני לא חבר כנסת אז הם לא יפריעו לי, אני בטוח.

לא הפסדת כלום, תמשיך.

קודם כל, ילדים של הגנים, מדברים על 5,000 ילדים - - -

תציג את עצמך, תפקיד.

אני עטייה אל עאסָם, יושב ראש המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב. אנחנו יודעים שיש לנו 5,000 ילדים מגיל 3-5 שאין להם מסגרת ויש לנו עוד 2,000 ילדים באותו גיל, שהם רשומים אבל הם לא מגיעים לבתי הספר בגלל הרבה סיבות.

רגע, וה-5,200 שלא רשומים, למה הם לא רשומים?

קודם כל, אין גנים קרוב להם, הם מרוחקים הרבה קילומטרים מהגנים, כי המדינה שמה את הגנים רק על יד בית הספר וילד, אין מי שיכול להסיע אותו והם לא יכולים לנסוע באוטובוס עם ילדים בני חמש עשרה ושש עשרה, כשהם בני שלש וארבע, כי אז הם נרמסים תחת הרגלים של הילדים הגדולים. דבר שני, אני שומע הרבה דברים - - -

איפה האחראי על ההיסעים ממשרד החינוך?

אין, אבל אני יכול - - -

אני יכול לשאול, ב'מסות' כאלה – סליחה שאני משתמש בתואר שהוא של נתון ולא של בני אדם אבל, כדי להמחיש, האם לא ניתן לעשות הסעות ייעודיות לילדים בני 3-5, האם חייבים לדחוס אותם עם הגדולים? רגע, רגע.

נכון לעכשיו, ילדים בגיל שלש וארבע לא מוסעים. אנחנו עכשיו בודקים, אגף היסעים שלנו בודק אפשרות באיזה תנאים כן אפשר להסיע אותם. שקלנו גם עם הרשות - - -

עדיין בודקים את האפשרות?

רגע, יוסף, יוסף, רגע.

כבר עשר שנים בודקים את האפשרות.

גנאדי, תמשיך.

אני ממשיך אבל לנסות להסביר. לא הייתה - - - ילדים בגיל 3-4, גם ליהודים לא הוצאנו לפני עשר שנים ולפני חמש שנים. גם היום, גם יהודים לא מוסעים. רק בגלל הבדואים אנחנו שוקלים את זה.

דבר נוסף, הפזורה הבדואית היא באמת מפוזרת בכמויות כאלה שלפעמים אי אפשר לשים ילדים וקשה להסיע ילד. אנחנו עובדים על זה באחת הוועדות עם המועצות, כדי למצוא פתרונות משולבים, שהם יכולים להיות שחלק עם ההסעות, חלק עם הצבת יבילים ואפילו שוקלים אופציה של אוטובוס - - -

האם יש עבודת מטה סביב הנקודה?

כן, כן בדיוק - - -

אני אומר לכם, אני לוקח את הנתון של 5,200 ומתביית על זה, אני לא אעזוב את זה, תעבירו את זה הלאה, צריך לשבת ולמצוא פתרונות. אני מבין שאי אפשר למצוא את הפתרונות האופטימליים לכל ילד אבל, משהו אזורי שיצמצם מרחקים, הסעה ייעודית, תשבו, תעשו לכם, אתם תהיו חייבים, אני אדגיש את זה בסיכום, אני מבקש שתגישו מסמך של עבודת מטה לצמצום התופעה הזו.

אני חייבת להגיד, כשהיינו בסיור, פגשנו את הגננת והיא אמרה שהרבה ילדים שהמערכת מצאה להם אלטרנטיבה, לא מגיעים לגן בגלל המשפחה עצמה. זאת אומרת, זה לא רק בגלל ההסעות ואת זה הגננת אמרה - - -

מירב, את צודקת, סליחה, סליחה, עטייה, אני נותן לך להמשיך. מירב, מירב.

מירב, מירב, זה לא נכון. את יודעת למה זה לא נכון? את יודעת למה זה לא נכון?

זה לא המקום, מירב, מירב.

יש בעיה - - -

מירב, זה לא המקום. את יודעת למה? כי אני לא מדבר על האלפיים שרשומים, אני מדבר על 5,200 שלא רשומים.

כן, מתוך - - -

תודה. תמשיך בבקשה.

ה-5,200 - - - שההורים, אז מה, זו לא בעיה? זו בעיה.

אני חושב שהפתרון - - -

אנחנו נשב על הנתון הזה עד שנצמצם אותו. בבקשה.

אני חושב שהפתרון הוא לא להסיע את הילדים - - -

לשים גן ליד כל בית?

צריך לשים את הגנים בתוך השכונות, שיש בהן הרבה ילדים - - -

נכון, צריך למצוא, צריך למפות, צריך נתונים. כשיש רישום יודעים גילאים, יודעים שנָתונים, מתכננים. איך מתכננים בכל הארץ? לוקחים שנתונים ומתכננים. בבקשה.

נקודה אחרת. קודם דיברו שיש קרקעות בבעלות שלא ניתן לבנות עליהן וזה לא נכון, כי כל בתי הספר בישובים הבדואים, הרוב, המדינה לא מאפשרת לבנות בתי ספר על קרקע המדינה אלא על קרקע פרטית, וזה קיים באבו תלול, זה קיים ב - - - ובעוד ישובים. המדינה מאפשרת רק בנייה על קרקע פרטית וזה מה שהולך. אנחנו רוצים, הבעיה שלנו, אם אני מדבר על בית ספר באבו תלול שהוא מוכר, בית ספר מוכר, שיש בו 1,200 תלמידים, שהם בבית ספר כמו קופסת סרדינים וכל שנה אומרים "אנחנו רוצים לפצל", זה כבר חמש שנים, וכשהם מוספים כיתות הם מביאים כיתות שיצאו משימוש בכלל, מבית ספר אחר, ממקום אחר, משפצים אותן בתוך בית הספר, עושים איזו 'קוסמטיקה' על הכיתה הזאת ואומרים: בנינו כיתה. בית ספר תיכון שאין בו משחקי ילדים, אין בו מגרשים - - -

אתה מבין שבישוב שהוא לא מתוכנן, הוא לצורך ההגדרה לא מוכר, בסדר?

זה ישוב מוכר.

על ישוב מוכר אנחנו מדברים?

אני מדבר על ישוב מוכר כבר עשר שנים שלא מתקדם שום דבר. כניסה מסודרת לישובים האלה, המוכרים, אני מדבר על המוכרים, אין כניסה מסודרת - - -

משרד התחבורה, תתכונן.

יש החלטת שרים כבר הרבה שנים שצריך לסדר את הכניסות, אם אנחנו שומעים פה, כל הזמן מדברים משפטים יפים "צריך להשוות", "הילדים הבדואים שווים לשאר הילדים" אבל כשמגיעים לשלב המעשים הכול נעצר שם ולא נעשה כלום.

עכשיו תהיה כנה אתי, בסדר?

כן.

אנחנו רוצים לפתור, אני אומר לך, מה שתלוי בי – אנחנו רוצים לפתור את הבעיה.

אני מקווה.

האם הכול זה המדינה?

מה זה?

הכול זה בעיות של הממשלה?

תראה, כל הבעיות האלה, אם יש בעיה אצלנו ואנחנו - - -

האם אתה מסוגל להביא את הנוגעים בדבר בתוך הקהילה לסייע, לתת כתף ולא עם חסמים?

כן.

טוב, או.קיי. דר' יוסף ג'בארין חבר הכנסת, בבקשה.

בוקר טוב חבריי חברי הכנסת. ראשית כל, מודה שוב ליושב ראש על ההתעניינות בנושא החשוב הזה. היה גם ביקור בשטח ועכשיו זה דיון המשך, אני מניח שיהיה דיון המשך נוסף. האמת, אני גם קצת מתפלא על השקט שהדיון הזה מתנהל בו - - -

ברור שהדיון - - -

לא, אני אומר לך, כי הסוגיה הזו היא באמת 'אות קין', על המצח, גם של משרד החינוך וגם של המדינה בכלל, ואולי גם של ועדת החינוך במשך כל שנות פעילותה.

לפני מרגי.

לפני. כן, אני מדבר על ההיסטוריה ואני אומר את זה, עם כל הכבוד, חבריי, לא כי אני רוצה להתלהם, כי מי שעוקב אחרי הסוגיות הללו יודע ומי שביקר שם וראה את בתי הספר, פשוט רואה עד כמה המצב הזה קשה. ועם כל הכבוד לדברי אנשי משרד החינוך, אני מלווה את הנושא הזה אולי יותר מעשרים שנה ואני שומע כמעט את אותם דברים: "יש תכנית, והתכנית הזאת תעסוק בככה", ו"יש תכנית חומש", ו"יש תקציבים" וכד' אבל, במבחן המציאות הדברים לא משתנים.

נכון.

עם כל הכבוד, במבחן המציאות הדברים לא משתנים. אחר כך באים לחבר הכנסת טלב אבו עראר על שהוא קצת כועס, מה אומרים אצלנו בערבית - - -

אמר לי תושב, אבו כייף, אומר לי: תגיד לטאלב שלא יערים קשיים כי הוא גר בווילה ואני בצריף, תן לי לגמור פה את הבלאגן.

זה לא - - -

לא אבו כייף, אבו קוויטר, סליחה, אומר לי: תקשיב, תגיד לטאלב שיפסיק להתנגד כי הוא גר בווילה ואני תקוע בפחון. הוא רוצה הסדרה כבר. הוא מחכה. הוא אומר: קח, הנה השטח שלי, תביא הסדרה.

תגיד לו זו ווילה בג'ונגל.

אתה יודע מה, אז תמשיך להתנגד ואנחנו נישאר ככה.

כבוד היושב ראש, מדברים על - - -

עוד חמישים שנה נגיד עוד פעם: כתם במצחה של המדינה, ועוד מאה שנה: כתם במצחה של המדינה, הלאה, יוסף ג'בארין.

אני חושב שהמסר, אני חושב שהדברים של יו"ר המועצה שלא מקבלים את הילדים הבדואים בבריכות השחייה בישובים שליד, ושאלנו למה לא דימונה, למה הם צריכים לנסוע שלש שעות לוואדי ערה, אני חושב שהדברים הללו משקפים בעצם את השורש של הבעיה. השורש של הבעיה הוא יחס מפלה, יחס גזעני ואין מדיניות משמעותית שתשלב את האוכלוסייה ותשקם אותה.

כשמדברים על 1,600, משרד החינוך בעצמו בא ואומר: אלו 1,600 כיתות אבל 1,600 כיתות לאוכלוסייה שהיא בקושי 200,000, זה מספר מדהים, זה לא נתון שעוברים עליו לסדר היום. 1,600 כיתות. אם אין באמת תכנית מתוקצבת ואם משרד החינוך ימשיך לתקצב, אני יכול להגיד לכם את המספרים, כמעט כמעט אפסי לעומת הצרכים. המצב הזה לא ייפתר.

ולכן, כבוד היושב ראש, או שתהיה החלטה שיש תקציב ייעודי נוסף, או שהמשרד מתחייב שיקצה את התקציבים מתוך ה'עוגה' הקיימת, כי אחרת, אני לא רואה איך אפשר לשנות את המצב. עם כל הכבוד לצרכים בחברה היהודית, ברור שהם לא אקוטיים כמו שהיום המצב בנגב. ואנשי משרד החינוך אומרים שאם לא יהיו תקציבים אז התמונה הזאת לא תשתנה.

לגבי 5,200, 5,200 תלמידים ועוד 2,000 תלמידים שבכלל לא מופיעים שם, אז קיימת בעיה שאין את הכיתות הנחוצות, אין את ההסעה, מי אחראי על ההסעה? זה משרד החינוך. איפה משרד החינוך? אתם אחראים על ההסעה הזו.

תודה.

אני רוצה להגיד שגם משרד התחבורה וגם משרד החינוך בבחינת העלויות והתשתיות, לגבי שתי המועצות אל קסום ונווה מדבר, חבר'ה, הגיע הזמן ללכת לבחירות. עד כמה - - -

אילו מהן?

אני לא אומר רק להם, אני אומר לוועדת החינוך - - -

29 בנובמבר יש בחירות.

באחד או בשניים?

בשניהם.

בשניהם, מצוין.

כ"ט בנובמבר.

לא, לא אמרתי כ"ט.

אתה אמרת 29, אני אומר כ"ט.

עכשיו לקוות שאכן - - -

זה לא אותו תאריך.

בסדר.

צריך לקוות שיעמדו בזה. לגבי מחסור בבתי ספר, אני אומר לכם, אני טיפלתי בסוגיות האלו כמשפטן ובמקומות שלא הגשנו בג"ץ, לא הוקם בית ספר. זאת אומר, משרד החינוך, כבוד היושב ראש, לא מתייחס לצרכים הללו, למשל, דיברו על אבו תלול - - -

שלושים בגצים הגשת?

אולי שלושים - - - היו הרבה יותר בגצים. באבו תלול זו בכלל הכרה בתיכון, אני עכשיו מדבר על התיכונים, הכרה בתיכון רק באמצעות בג"ץ, וגם כך לא - - - היום בפורעה, למשל, בפורעה, ישוב של יותר מ-5,000 תושבים עדיין אין תיכון. אם אין תיכון זה אומר - - -

בפורעה אין להם כי זה לא ישוב מוכר.

יש, לומדים עכשיו תלמידים. בשנה בספטמבר הקרוב, ילמדו שם ז'-י'. ישוב לא מוכר, 33 כיתות יבילות.

עד י' אתה אומר.

בכיוון - - -

צריך להסיע אותם.

לומדים שם. ילמדו שם - - -

אני לא מדבר על עד י', אני מדבר על י"א, י"ב' ,לסיים את התיכון.

זה לא על פורעה עכשיו.

אני אומר גם, כבוד היושב ראש, אני מסכם ואומר, עם כל הכבוד לידידיי במשרד החינוך, לא צריך עוד ועדה ולא כלום, המספרים נמצאים, גם תשאל את חבריי בממ"מ, יש להם את כל הנתונים. השאלה היא אם יש תקציבים והאם התקציבים האלה יושקעו או שנמשיך לדבר על תכניות כלליות שלא מיושמות.

תודה. משרד התחבורה. יש החלטת ממשלה לגבי כל התשתיות מהכביש הראשי אל המוסד. היינו שם, ראינו מקרה, מה ראינו, רחמים? מקום אחד, נכון? ראינו פיתוח - - -

תשתיות?

עד בית הספר.

תנו לו, תנו לו, תנו לו.

יש לי את כל הסעיפים אם אתם רוצים לעבור - - -

תציג את עצמך ותאמר מה החלטת הממשלה בקצרה ומה עשיתם מאז.

קוראים לי אחמד ואני מרכז בקרה ותקציב, משרד התחבורה. החלטת המשלה 724 מ-2009 היא על הגדרת דרכי גישה ליישובים במועצה האזורית אבו בסמה והפזורה הבדואית. יש פה רשימה מוסדרת של מה שצריך לעשות, אני יכול לעבור אחד אחד - - -

עזוב "מה צריך לעשות", מה נעשה מאז?

אני אעבור. אל סייד – בוצע, תקנו אותי אם אתם אומרים שיש משהו אחר - - -

בוא, תזכיר לי את השם שלך.

אחמד.

אחמד, מרגע זה אתה מדבר אליי.

האם - - - לכל בתי הספר שם?

כביש גישה למרכז השירותים של הישוב. תראה, יש - - - של 10 מיליון- - -

לא החלטת ממשלה.

זו החלטת ממשלה.

מועצה.

מה זאת אומרת - - - זו החלטת ממשלה, אתם רוצים לפרוט?

רגע, רגע, סלח לי, אחמד.

כן.

סיכמנו משהו, שאתה מדבר אתי, לא עונה לשאלות מהצד. בבקשה. תמשיך לסקור.

אום בטין – בוצע על ידי מועצה אזורית בסמה, מכחול – סלילת כביש גישה למרכז השירותים של הישוב – גם בוצע, אום בטין, סגירת כביש גישה למרכז השירותים – הייתה הפסקה בגלל התנגדות של תושבים, עכשיו חזרנו לעבודה, זה בסיום תוך חודש וחצי. מַכְחוּל – בוצע – סלילת כביש גישה למרכז השירותים.

אדוני, אדוני.

יש כמה פרוייקטים.

אחמד. אתה לא שומע, אתה לא ממושמע. אתה לא קורא קריאת ביניים, שמעת?

יש לי הפרעות קשב, זה בסדר.

נתתי לך רשות דיבור, אל תפריע, רגע, תן לו לסכם. תן לו לסיים רגע.

אמרנו, כל - - -

תן לו לסיים.

מכחול – רק לפני ארבעה ימים הייתי שם - - -

נראה לי אתה במדינה אחרת, אתה, כל דבר אין.

אבל אין במכחול - - -

תן לו, תן לו רגע, בבקשה.

אחמד, אתה כמעט טועה.

שניה, תן לי.

תן לי לשמוע קודם כל.

מכחול, דריג'את וכוחלה, דרכים מתאריות – במכחול בוצע, כוחלה לקראת ביצוע - - -

זה על הנייר נכון.

אחמד. אני אשאל אותך כדי שהשיניים לא יפלו לך. בוא תקשיב, אני אתן לך בצורה יותר קלה. תגיד לי כמה פרוייקטים בוצעו מאז החלטת הממשלה?

כמעט כולם בוצעו. אני אגיד מה לא בוצע. כוחלה עכשיו לקראת ביצוע - - -

כמה פרוייקטים לא בוצעו?

יש את - - - את הכביש לבית ספר.

למה אתה מונה אותם? כמה פרוייקטים לא בוצעו?

שלושה פרויקטים.

וכמה בוצעו מספרית?

מספרית - - -

רגע, אל תפריעו לי.

שניה אחת.

בוצעו - - - על מה הוא מדבר?

רגע, רגע.

מתוך ששה עשר שלושה לא בוצעו.

החלטת הממשלה מדברת על ששה עשר פרוייקטים? ממש בשמותיהם? ובוצעו? שלושה עשר?

נכון.

מה ההיקף - - -

לא, לא, לא, אדוני, אתה רוצה לשבת פה ולשאול שאלות?

כבוד היושב ראש, כבוד היושב ראש - - -

תקשיב, תקשיב. מתי הייתה החלטת הממשלה?

שיתן את הרשימה, אפשר?

לא. לא. אני מציע לך לבקש - - -

זה שקר - - -

אדוני. אחמד, משרד התחבורה, אני מבקש לקבל לידי הועדה את רשימת הפרויקטים שבוצעו ולא בוצעו. או.קיי. תודה. יש כאן את חבר הכנסת עמר בר-לב.

תודה אדוני היושב ראש. מדובר פה בהזנחה של קרוב ל-70 שנה, בין הזנחה לאפליה, כן? כנראה גם זו וגם זו והבעיות הן עצומות ואנחנו רואים כאן כל רגע, כשעולה איזה נושא אז ישר עולים שניים שלושה נושאים בעניין ואני דווקא מאוד תומך בגישה שלך, אדוני היושב ראש, שאתה מנסה למקד, כי העוול הוא כל כך גדול שהיכולת להתמודד אתו בוועדה הזו היא קטנה.

יש לנו את הכספים המוכרים ויש את הפזורה אבל גם בכפרים המוכרים יש בתים שלא מחוברים לחשמל ולא מחוברים למים ואגב, אני מגיש הצעת חוק בעניין הזה, וכל הסיפור כאן הוא מה קדם למה, הביצה או התרנגולת? כולנו רוצים צדק אז מצד אחד, יש שטחים שהם לא בהסדרה וכשהם לא בהסדרה אז אי אפשר לחבר לחשמל או אי אפשר לבנות כביש גישה ואי אפשר לעשות כל מיני דברים כאלה, לכן אני חושב שהגישה שבה אתה נוקט, שממקדת את הנושאים שהם במסגרת הועדה הזאת, כולל, שמענו כאן – נדמה לי שזה היה משרד החינוך, שהם בוחנים עכשיו דרכי תחבורה חדשות וכן הלאה, כל הדברים האלה, אני מציע לבקש מהם לוחות זמנים, אם עכשיו הם בוחנים אז בעוד שבועיים, אחרי שהם יגמרו לבחון, שיבואו הנה ויגידו מה הם עושים. דיברתם על התשתיות אז זה בדיוק כמו שאמרת, שיביאו את הרשימה. טאלב, לך תביא לנו תמונות של כל אותם כבישים שמשרד התחבורה אומר שהתשתית קיימת ואתה טוען שהיא לא קיימת. זו הדרך היחידה להתמודד עם הדברים האלה, כי העוולה והאפליה כל כך גדולות שבשיטה הקונבנציונאלית זה לא ילך.

שמעתי כאן את ראשי המועצות על תקציבים, אם מדינת ישראל לא תבין – ואני מגיע למדינת ישראל, אם מדינת ישראל לא תבין שהיא חייבת לעשות כאן 'טיפול שורש' ו'טיפול שורש' מחייב תקציבים ייעודיים להתמודדות עם הנושאים האלה, אז ככל שדוחים אותם, הבעיה נעשית רק יותר מורכבת. זה לא שהיא נפתרת והדרך שבה זה מתנהל בשנים האחרונות היא במקרה הטוב, 'כיבוי חלק מהשריפות', אפילו לא כיבוי כל השריפות והדרך היחידה היא באמת רק פרויקט לאומי, שאני חושב שהוא בסדר העדיפויות הלאומי של מדינת ישראל, כי מדובר כאן ב 200,000 אזרחי מדינת ישראל, חלקם הגדול לא מקבל את השירותים המינימליים שהמדינה צריכה לספק לאזרחים.

תודה.

ואני לא יודע איך מכאן אתה יכול להוציא איזושהי קריאה כזו לממשלה אבל, בכל אופן, אתה חבר בקואליציה ואני חושב שצורת ההתמודדות של "בוא נדביק איזשהו פלסטר ושם ניתן איזה אקמול, במקום ניתוח או אנטיביוטיקה", זה לא יביא אותנו לשום מקום.

אין ספק. תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי ולאחר מכן חבר הכנסת גנאים.

תודה אדוני היושב ראש. קודם כל, אנחנו מלווים את המגזר - - - כבר כמה דיונים, גם בוועדת חינוך וגם בסיור שעשינו, חברי הועדה, במגזר. אני רואה את הדברים קצת שונה מעומר, יש החלטת ממשלה, יש תקציבים ייעודיים למגזר הבדואי וראינו, שבחינוך, לפחות מה שקורה מבחינת מערכת החינוך, אני יכולה להגיד לכם, שאין ספק שהמצב הוא לא כמו שהיה בשנים האחרונות, זאת אומרת, יש שם תהליך, הוא לא מספיק טוב, ראינו את המבנים היבילים, ראינו את התלמידים, נכנסנו לכיתות, דיברתי אישית עם הגננת, ישבתי אתה וניסיתי להבין. יש כאן עוד מחסומים שהם מעבר לעניין הכלכלי, שגם הוא, אין לי ספק שהמדינה שמה ולא שמה מספיק, או.קיי? אז אני מבדילה, בעיניי, במערכת החינוך יש שיפור, יש שינוי, רואים את זה, היינו בבתי הספר, דיברנו עם התלמידים, היו לנו שני סיורים, אחד היה סיור שבו נתקלתי בילדים שלא יודעים לדבר עברית בכלל, בסיור עם מאיר כהן לצמצום פערים, ובשני הייתי בסיור ועדת החינוך עם תלמידים בדואים שדיברו עברית מופלאה. זאת אומרת, זה ממש תלוי מה רוצים לכן - - -

ועושים בגרות מתימטיקה 5 יחידות.

כן, וקצת 'התבלבלתי' אבל מבחינת מערכת החינוך, נראה לי שבאמת יש שינוי ואני גם אגיד את זה לזכותה של אמירה, שעושה שם פעילות מדהימה. איפה לדעתי אנחנו לא מספיק טובים או איפה לדעתי המדינה תצטרך לגעת – ואני יודעת כי גם אני והיו"ר מרגי ישבנו במל"ג, אני והוא, שנינו, במיוחד על הנושא של האוכלוסייה הבדואית, העניין הזה של 3,000 סטודנטים מהמגזר הבדואי הולכים כל יום ללמוד בג'נין ובירדן וכמו שאמר השר, לא נראה ששם הם חובבי המדינה היהודית ולכן, לדעתי, הבעיה – ואני יכולה להגיד לכם שאנחנו עוסקים בזה, אני ומרגי, בנושא הזה של המל"ג, כשאחת התכניות היא לשים דגש על הסטודנטים הבדואים שלא לומדים במערכת החינוך הישראלית ומצד שני, הכישלון שלהם בפסיכומטרי באופן קבוע, גם בזה אנחנו עוסקים, האם זה יהיה תנאי קבלה לאוכלוסייה הבדואית, כי יש בעיה עם הבחינה הזאת, הם לא עוברים אותה, האם אפשר להתייחס רק לנושא של הבגרויות ואני מאוד - - - לומר לכם שאנחנו עוסקים בזה ורואים בזה יעד שאנחנו צריכים לפתור.

כמובן מבחינת דרכי הגישה, אני מודה, הייתי בכמה סיורים בפזורה הבדואית ולא יודעת, לא ראיתי, אז יכול להיות שמה שקורה על הנייר ומה שקורה על המציאות, אני מציעה לבדוק, אני לא מטיחה האשמות, אני לא יודעת אם פה זה המינהל, אם פה זה הישוב, פה האוכלוסייה, אני, לפחות מהסיורים – ועשיתי שני סיורים, מעמיקים, בכמה כפרים, לא ראיתי שם דרכי גישה.

מה גם שבסופו של דבר, אתה מדבר עם התלמידה הבדואית, שהיא סטודנטית, שאומרת לי: מירב, אני צריכה ללכת שני קילומטר כל בוקר לתחנת אוטובוס כדי לנסוע לאוניברסיטה בבאר שבע וסליחה, זה מזכיר לי את הודו, אני אומרת לך, כי בהודו – הייתי בהודו כמה פעמים, אתה רואה חבר'ה שלוקח להם שני קילומטר עם התיק והולכים יחפים או לא יודעת מה, אז פה לא הולכים יחפים, ברוך השם הולכים עם נעליים ובגדים אבל למה, למה במדינת ישראל סטודנט צריך ללכת כל כך הרבה, כדי להגיע לתחנת אוטובוס?

תודה.

ואתה יודע מה, אם לא הייתי שומעת – תן לי מילה אחרונה אדוני היושב ראש, זה באמת נושא שחשוב לי, אם לא הייתי שומעת בעצמי את הסטודנטים ואת הסטודנטיות שאומרים את הדברים האלה הייתי, אולי לא הייתי צועקת כמו טאלב – למרות שהוא עושה עבודה טובה, אלא אומרת לך, שמע, צריך לעשות בדיקה, צריך לעשות בדיקה.

הלאה. הוא צריך לתמוך בהסדרה. מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה, תודה אדוני היושב ראש. תחילה אומר שאיחרתי לבוא בגלל הפקקים ואני מודה לך על קיום הדיון החשוב הזה. אני חושב, אדוני היושב ראש, שהגיע הזמן לעשות צדק, לעשות שוויון עם אוכלוסייה שהיא הוזנחה והופלתה משך שנים לפי דעתי. אנחנו נתבקשנו לעניין של מערכת החינוך בנגב, בכפרים הערבים הבדווים משָנים, כבר מאז שאני זוכר שאני חבר כנסת – שזה 2009 ולא כל כך רחוק, השאילתה הראשונה אולי הייתה על הכביש לבית הספר של אבו תלול, אני זוכר, הייתי בוואדי אל נעם, בבתי הספר וגם במקומות אחרים ועשינו סיור, כאשר היה היושב ראש מצנע - - -

אחמד טיבי לקח לו חמש קדנציות לבנות רמזור בטייבה.

בסדר, אני עד עכשיו, חמש, אתה יודע, שבע שנים, בקשר לשטח שיפוט סכנין ועדיין, חמישה שרי- פנים ועדיין לא הצלחנו לצערי הרב אבל, העניין החשוב ביותר, אנחנו מדברים על אחוזי נשירה גבוהים, על מחסור בבניית בתי ספר, על מחסור בנגישות ובדרכים, מה לא? נכון, יש דברים חיוביים, מירב, אנחנו לא אומרים שהכול שחור אבל עדיין, השחור לצערי הרב הוא הרוב. אנחנו כולנו, אדוני היושב ראש, אתה אמרת איזו אמירה פה, אנחנו לא באים רק כדי לצעוק ולבקר, אנחנו רוצים לתקן את המצב, בבקשה, תיכנס לעובי הקורה, גם עם השר, גם עם כולם, אנחנו כחברי כנסת ערבים ויהודים, נדמה לי גם פה, אנחנו מוכנים לשתף פעולה כדי לתקן את המצב העגום פה.

אני הלכתי לכפרים ולבתי ספר, אני רק רוצה להגיד משפט אחד, אדוני היושב ראש, אני אמרתי פעם לשר החינוך, נדמה לי היה גדעון סער, כאשר ביקרתי בוואדי אל נעם, אמרתי לו: כבוד השר, אם להתנות כל דבר בעניין של ההסדרה, בעניין של הבעלות על האדמה, בעניין שאתם לא מכירים בכפרים הבלתי מוכרים, אז אנחנו מזניחים את הזכויות הבסיסיות של האדם. גם אם אני לא מכיר בְּמקום כממשלה, אסור שאני אזניח את הזכויות הבסיסיות של האדם והחינוך הוא זכות בסיסית.

תודה. חברת הכנסת נורית קורן.

מתנצלת שיצאתי וחזרתי אבל אני רוצה לציין פה שהיום זה יום התלמיד בכנסת - - -

כנסת צעירה. אפרופו החוק הראשון שחוקקתי בכנסת, בקדנציה הראשונה, היה חוק ספרי הלימוד, יוזמה של תלמיד שהוצמד אלי כל היום, ובסוף היום הוא אומר לי: אם יש הצעת חוק שהייתי רוצה לקדם זה שספר יוחלף בתכנית הלימודים פעם בחמש שנים ולא פחות והצלחנו לחוקק. בבקשה.

יפה. אז מצֻוותת אליי היום מירב והיא תלווה אותי למשך כל היום, נמרצת ומוכשרת ואולי יש עתיד לבאות.

תלוי בשאיפות שלה.

נכון, אז הנושא הזה של בתי ספר בפזורה הבדואית הוא מאוד חשוב. אני רוצה לומר שאני חושבת שזה כן תלוי בהסדרה, זה גם תלוי בהסדרה ואם זה היה מסתדר מהר יותר הדברים היו רצים יותר. חשוב שגם המדינה תיתן אבל שגם יהיה שיתוף פעולה של התושבים שגרים בפזורה, כדי שהדברים יוכלו לרוץ.

אני בטוחה שאנחנו כוועדה נתחיל להריץ את מה שצריך אבל צריך שיתוף פעולה. ואני רוצה לציין דווקא את משרד החינוך בעקבות הסיור שעשינו. אנחנו ראינו שהיו שיעורי נשירה בכיתה י"א ומשרד החינוך בא ופתח כיתה לתלמידות שנישאו. המנהל שיתף פעולה ועשה את זה, כדי שהן יוכלו לבוא וללמוד, אז אפשר לעשות דברים וזה מאוד חשוב, שיתוף הפעולה פה הוא מאוד חשוב.

תודה. מיכל מנקס, מרכז השלטון המקומי.

תודה רבה. מאוד חשוב לי לא לחזור על דברים שנאמרו אבל לדייק את הדברים שכן נאמרו. אנחנו משתמשים פה במושגים מאוד חשובים. האחד הוא נשירה. אסור לנו להתבלבל, לגבי המונח נשירה, המשרד דוגם את מי שהתחיל תיכון ולא סיים אותו, המשרד לא סופר את מי שלא עלה לתיכון, זאת אומרת שנתוני הנשירה הם הרבה יותר גבוהים ולא נמדדים.

הדבר השני, דובר פה על בינוי, פערי העלויות בבינוי בכל הארץ הם גדולים ונרחבים. התיקצוב של מטר מרובע לבינוי של משרד החינוך בהחלט עלה בשנים האחרונות, הוא לא מייצג את עלויות הבינוי בפועל. זאת אומרת, שגם אם משרד החינוך עכשיו – לא חשוב מי יחליט או מי יתקצב אותו, ייתן אלף כיתות, הרשות המקומית צריכה להשלים ולא סתם הפיתוח לא מושלם.

אתייחס לזה בסיכום שכבר נכתב.

או.קיי. הדבר הנוסף שחשוב להתייחס אליו הוא ה – מצ'ינג בכל שירותי החינוך. יו"ר מרכז השלטון המקומי נלחם על מאה אחוז מצ'ינג - - -

יש מילה עברית ל- מצ'ינג – צימוד.

צימוד. יש בעיה. שמענו עליה, אגב, בסיור כשביקרנו בערערה. למשל "סילה", יש תכנית שהיא החלטת ממשלה להארכת יום, לצהרים, לתלמידים במגזר הבדואי, ברגע שהעלו את השתתפות ההורים, אמר ראש הרשות: הילדים לא מגיעים, כי ההורה לא משלם ואני לא יכול לסגור את הפער.

תודה.

אז רק להשלים. התוספות התקציביות הן בסדר אבל צריך לחשוב על שינוי אחוזי ההשתתפות - - -

ביטול. ביטול אחוזי ההשתתפות.

אני אתך.

כמה יש - - -

כשאין הכנסות עצמיות צריך לבטל.

אני בעד. כמה אחוז ההשתתפות ב"סילה" באוכלוסיות הבדואיות היום?

יש תשלום להורים - - -

כמה? היו"ר כל הזמן עוסק ב – מצ'ינג אז תגידי לנו, כי הרי גם בשדרות ישבנו ועסקנו ב-מצ'ינג, תגידי כמה היום ישוב כמו ערערה צריך לעשות מצ'ינג על "סילה"?

בואי נתחיל בהורה, שלא עלה לו כלום והיה צריך לשלם אם אני לא טועה, בין עשרה לשלושים שקלים.

תודה, תודה מיכל, רבותי.

זה החישוב - - -

רגע, רגע.

אנחנו עוסקים ב- מצ'ינג הזה כל הזמן וזה ירד לסכום מאוד מאוד נמוך. השאלה האם עשרה שקלים או שלושים שקלים בחודש - - - להורה הבדואי, אני יכולה להגיד לך שהיו"ר כל הזמן עוסק ב- מצ'ינג ומבין את הבעייתיות של זה אבל זה ירד בצורה משמעותית.

תודה. אחרון הדוברים – נציג ההורים במועצה. בבקשה.

שלום לכולם. אני סייף, מהישוב אל סייד, לצערי הרב, אני שייך למועצה האזורית אל קסום. קודם כל אני מודה לכבודו השר. היה איזה שלש פעמים בישוב – אני פשוט לא מרגיש טוב.

שומעים.

אני מאוד מודה לו. עבודה נפלאה, מקסימה, מה שעשה, מה שדיבר באל סייד, עמד על הגבעה ושאל את מר - - - תן לי תכנית שהיא על השולחן, שמעכב אותה תקציב - - -

אולי נסתפק בסיכום הזה.

שניה, תנו לי, יש לי דבר אחד שאם - - -

מחמאות נותנים בסוף.

לא, לא, שניה, שניה, גם צריכים לדעת, לא כל הזמן בוכים, לא כל הזמן בוכים, עושה עבודה מאוד מאוד טובה. לצערי הרב, אנחנו שולחים למועצה אזורית אל קאסום, מיליונים, אני אמרתי, אם אתה זוכר, בוועדה הקיימת במשרד החינוך, הסעות - - -

אל תצעק. לא טוב.

שיתנו את הכסף של הסעות, שהולך הצינור שמטפטף בדרך, אני מבטיח לך - - - אלקאסום גן עדן, גן עדן.

תודה.

לא, לא סיימתי. יש משהו מדהים, אתה חייב לשמוע.

השעון סיים.

אתה חייב לשמוע. פניתי למבקר המדינה, פניתי לראש המועצה, איציק תומר, אני בשנתיים האחרונות תרמתי מהעסק שלי 450,000 שקל בישוב אל סייד, זה עצמו לא תרם. היינו אני והוא בסיור, אני והוא - - - בור ספיגה של ביוב בגן ילדים בו הבנים שלי לומדים, בני ארבע חמש, שוחים, שוחים בביוב ופתאום, אני מתקשר אליו לפני שבוע, לפני שנתיים, כשקיבלת את התפקיד, ארבע פעמים היינו אני ואתה והמזכיר שלך והמועצה שלך, בסוף, הלכתי, עשיתי כסף לפני שבועיים, כל מילה אני אחראי עליה, תרמתי לגן איפה שהילדים שלי לומדים, ארון מפח - - - ושלחתי לו, שלחתי לו, ותרמתי - - -

בנוסף ל-450?

רגע, רגע.

אל תקטע אותי בבקשה. אני לא ראיתי שום חבר כנסת ערבי שלא - - - אל סייד, חוץ מהשר. אני מודה לו, אני מוריד הכובע, מה שהוא דיבר אף אחד לא דיבר, אמר: תן תכנית שמעכב אותה תקציב. אני לא שמעתי את המילה הזאת. אמרנו: איפה יש בריכת שחיה? איפה יש מגרש כדורגל? אומרים 'נשירה', אני אגיע לנשירה וזה לא נכון, הנשירה – עובדים במועצה שתהיה נשירה בשביל להעביר - - - ואני מוכיח את הדברים האלה. איציק תומר, לצערי הרב, המועצה הזאת חייבת בדיקה מהשורש. כל אגורה, הסעות, אומרים על העמותות, קייטנות, קייטנה לפני שנתיים, 4 מיליון שקל, הביאו מהצפון, לא, לא, שניה, העבירו את זה - - -איפה הכסף? הכל מטפטף.

תודה.

לא, לא, אני לא סיימתי - - -

אני סיימתי, סייף, דבר אחרון. דבר אחרון.

שמע, אני באתי בשביל - - -

שמעת דברים.

לא, אני עוד לא אמרתי.

תקשיב.

בית ספר תיכון שניבנה - - -

נושא אחרון.

אדוני, תן לי שתי דקות.

נושא אחרון. נושא אחרון. יש לי דיון אחר.

בית ספר תיכון שניבנה באל סייד, הקבלן, כשאומרים: אין תקציב, יש תקציב, אני, שיזמתי, אומרים שיש בעיות על השטח, הנה, הוא יודע. אני באתי, רצו ללכת, לקחת את הכסף, באתי ויזמתי, ועמדתי ליד הקבלן ועשיתי את בית הספר. מיליון וחצי שקל אבן, אבן שעולה עשרים שקל, איפה הוא? למי נחלק הכסף? צריך לבדוק את זה. פיתוח, שניה, שניה, אדוני - - -

לא ,לא, אני אוציא אותך.

בריכת שחיה, משרד החינוך - - -

אדוני, אדוני, רגע, רגע, רגע, מירב, לא רוצה, סליחה, סליחה, אדוני, תעצור, כל מה שאתה אומר, רגע, תן לי לדבר, ברגע זה אתה סיימת את הדיבורים שלך, כל מה שיש לך תעלה על הכתב ותשלח למבקר המדינה - - -

שלחתי.

או למשטרת ישראל. תודה רבה.

לא, שניה, על הדיון - - -

לא, לא, אני אעצור את הדיון, אני אוציא אותך.

תשמע את זה.

לא רוצה, לא רוצה, לא, סליחה, הדברים שאתה אומר הם דברים חמורים, תקשיב, דברים חמורים, תעלה אותם על הכתב, שלח לי אותם, זה לא לעכשיו, אליי, אליי - - -

באתי לתחנת - - - אמרו לי: אדוני - - - עושה עבודה נפלאה אבל לא נותנים לו.

אדוני, אדוני, אדוני, לא, לא, תקשיב, כל מה שיש לך תעלה הכתב, שלח לי, אני אדאג להעביר את זה הלאה.

אתה יודע מה, יש עוד דבר אחד. סיימנו, אני רוצה שתקשיב, שיחה בבית ספר על דו קיום - - -

לא רוצה, תשלח לי את זה.

אדוני - - - לכולם, תקשיב לי.

אתה רוצה שאני אוציא אותך?

תשמע את זה.

תעצור את זה, תעצור את זה, תודה רבה. מה שיש לך להעביר תעביר לי, אנחנו נמשיך הלאה, אני חייב להתקדם לדיון הבא, תודה רבה.

הועדה קיימה דיון המשך לסיור שהתקיים במועצות האזוריות בתאריך 17 בינואר 2016. הועדה עמדה מקרוב על הפערים הגדולים בין הצורך במוסדות החינוך לבין הבינוי בפועל. הועדה קוראת למשרד החינוך, לתקצב בינוי בתי הספר במגזר הבדואי במימון מלא ולא להשית את ההפרש על ראשי המועצות.

הועדה נחרדה מהנתון שהובא בפניה שכ-5,200 ילדים בגילאי 3-5 לא נמצאים במסגרת חינוכית כלשהי. הועדה קוראת למשרד החינוך להכין עבודת מטה בשאלה איך הוא מתכונן להתמודד עם הנתון המזעזע הזה, הן על ידי תשתיות והן על ידי הסעות ייעודיות לגילאים האלה.

הועדה תקיים דיון המשך מיד אחרי הפגרה, בנוכחות השר או המנכלים, לא בדרג פחות מזה, או המנכ"לית או השר, בסוגיה הזאת של ה-5,200 ילדים שהם ללא מסגרת וכן בסוגיית הבינוי. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40.