הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 45

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, כ"ט בשבט התשע"ו (08 בפברואר 2016), שעה 11:00

1.זנות ילדים ופורנוגרפית ילדים - מסקנות ועדת האו"ם לזכויות הילד

2. ניצול קטינים לזנות, של חבר הכנסת מאיר כהן

3. ניצול קטינים לזנות, של חברת הכנסת מיכל בירן

4. ניצול קטינים לזנות, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

מיכל בירן

מאיר כהן

יגאל גואטה

אילן שמש - ממונה קידום נוער, משרד החינוך

איריס מנדה בן יעקב - ממונה על חינוך למיניות ומניעת פגיעה, משרד החינוך

אושרה לרר-שייב - ממונה על שוויון בין המינים, משרד החינוך

בלה רדונסקי - עורכת דין, עוזרת היועצת המשפטית, משרד החינוך

עדי פישמן - מדריכה ארצית ביחידה למיניות, משרד החינוך

רחל איגר-לוין - מפקחת ארצית נפגעי עבירה קטינים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ציפי נחשון-גלי - מנהלת שירות נוצץ, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

זהר סהר-לביא - אחראית הערכה והדרכה מחלקת טיפול באלימות, משרד הבריאות

רפ"ק ויקי אלעמרי - ראש חוליית מניעה והסברה נוער באח"מ, המשרד לביטחון פנים

נועה עמיעד - עוזרת יועץ משפטי, המשרד לביטחון פנים

כנרת מנגן אלמליח - מרכזת בכירה תכנון אסטרטגי, המשרד לביטחון פנים

מירב שמואלי - עורכת דין, יחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

לילך וגנר - עורכת דין, ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

הילרי טנא-גלעד - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

רחלי זוארץ-לוי - עורכת דין, המחלקה הפלילית, פרקליטות המדינה

פיני קבלו - סמנכ"ל כנסת ורווחה, מרכז השלטון המקומי

רעות גיא - ראש תחום קצה ונערות, על"ם - עמותה למען נוער במצבי סיכון

ליאת קליין - עורכת דין, היועצת המשפטית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

חוה קליין - עורכת דין, יו"ר פורום זכיות הילד, לשכת עורכי הדין

אליהו יצחק - פעיל חברתי, פורום סיירת הורים

ורדה גולדבלט - פעילה, המשמר החברתי

מריה רבינוביץ - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

שמרית גיטלין-שקד

תמי ברנע

ר.כ., חבר המתרגמים

1.זנות ילדים ופורנוגרפית ילדים - מסקנות ועדת האו"ם לזכויות הילד

2.ניצול קטינים לזנות, של חבר הכנסת מאיר כהן

3.ניצול קטינים לזנות, של חברת הכנסת מיכל בירן

4.ניצול קטינים לזנות, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן

בוקר טוב לכולם. ברשותכם אני רוצה לפתוח את דיון הוועדה. אנחנו למעשה נמצאים בדיון מעקב לדיון קודם שבו עסקנו בזנות ילדים ופורנוגרפית ילדים. התבססנו בעצם על מסקנת ועדת האו"ם לזכויות הילד.

מצטרפים בעצם לדיון הזה שלושה דיונים מהירים, שביקשו חבר הכנסת מאיר כהן, חברת הכנסת מיכל בירן וחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בוקר טוב לחבר הכנסת מאיר כהן ולחברת הכנסת מיכל בירן.

בדיון הקודם היה נוכח גם חבר הכנסת מאיר כהן, כך שהוא שמע את הדברים ואנחנו יצאנו מהדיון כשאנחנו בעצם ביקשנו שני דברים, או לפחות המלצנו על שני דברים עיקריים. האחד, זה לראות איך אנחנו יוצרים שיתוף פעולה בין משרד החינוך ומשרד הרווחה, כדי ליצור תכניות של איתור, זיהוי, מניעה וטיפול בתוך מערכת החינוך.

דיברנו על הקשיים בתוך המערכת לתייג ילדים בזנות. זה שיח שהוא לא פשוט, הוא מאד מורכב, לעמוד בפני בני נוער ולדבר אליהם כאילו שיש אפשרות שמישהו מהם בעצם עוסק ב"ענף" הזה. אני אומרת את זה במירכאות.

ההבנה של מה היא זנות קטינים, האם זה שמקיימים יחסי מין תמורת בגדים, תמורת בילוי, האם זו זנות – כן או לא. אז בתפיסה שלנו ברור לנו לחלוטין שזה כן. בהשלכה של זה על בני נוער מאד קשה לנו פסיכולוגית לעשות את זה. ולכן ביקשנו שתהיה איזו שהיא חשיבה בין הגופים, כדי לראות איך בכל זאת אנחנו, כמבוגר אחראי, כמי שבעצם רוצה לקחת את האחריות על הדור הצעיר שלנו, כן יוצרים תכנית שתתאפשר בתוך מסגרת מערכת החינוך.

הדבר השני, הוא בעצם המלצה לחקיקה של החמרת הענישה בקרב לקוחות של זנות קטינים. אז אני יכולה לבשר לכם שכבר כשיצאנו מהוועדה אני הגשתי הצעת חוק והיא כנראה תעלה להצבעה בשלושה שבועות הקרובים ואני מניחה ששם אנחנו נוכל לזכות גם לתמיכה שהיא מהצד השני של הבית, קרי – האופוזיציה, שהיא בהחלט שותפה לדאגה העמוקה שלנו בנושא.

אז אנחנו נשלב בין הדיונים וחבר הכנסת מאיר כהן - - -

לגבי הפללת לקוחות, הצעת חוק נפרדת.

לא, אנחנו מדברים בעצם על החמרת הענישה. היום העונש הקבוע בחוק הוא שלוש שנים, אנחנו מדברים בעיקר מגיל 14. אנחנו מחמירים את זה ל-5 שנים. אני אודה על האמת, רציתי להחמיר את זה עוד הרבה יותר, אבל בסופו של דבר אחרי התייעצות עם הלשכה המשפטית ועם משרד המשפטים, אפשר במקסימום להפוך את זה לבעילה אסור בהסכמה ששם זה 5 שנים. אז לפחות עשינו את הצעד הראשון ואני מקווה שמבחינת המסר זה יעבור.

חבר הכנסת מאיר כהן, אתה רוצה להתייחס? בבקשה.

בוקר טוב, תודה רבה גברתי יושבת הראש. סך הכל הבקשה שלי לדיון מהיר - ואני משער שגם של מיכל - זה שאין לי שום ספק שהוועדה מטפלת בזה ואת עושה עבודה מצוינת, כי לא תמיד שמו את זה על השולחן, אבל לצערי אני לא מצליח לייצר במשרדים את תחושת החירום כמו שאני חש אותה. אין תחושת חירום והטיפול בזנות ילדים נכנס לשגרה. ושם זה הכישלון הגדול שלנו.

אני יודע מה משרד הרווחה ואני מלא הערכה. חלק עשו בתקופתי, חלק עושים אלה שבאו אחרי ואני משער שכל שר יבוא וישים את הלבנה שלו. אבל גם שם אין תחושת חירום בנושא של זנות ילדים. ומאיפה אני מגיע למסקנה, גברתי יושבת הראש? מהשיחות שלי עם ראשי ערים. ראשי הערים יודעים שאם אני מתקשר אליהם, אני מתעסק איתם בשנה האחרונה בנושא זנות ילדים. ואני שואל אותם מה התחדש מהשנה שעברה?

ואני מדבר על ערים גדולות. על ערי מטרופולין, על כרך. כי התופעה קורית שם. ילדים מדימונה אפשר למצוא אותם בתל אביב וילדים מקריית שמונה אפשר למצוא אותם בחיפה. והתשובות שאני שומע הן תשובות של כמעט שום דבר לא השתנה. יש התחלה בתל אביב וקצת בחיפה, אבל אין שום הלימה בין תחושת החירום, שאני חושבת שצריכה להיות, לבין ההתמודדות גם של משרד הרווחה ואני לא רוצה לדבר בכלל על משרד החינוך, כי יש לי שם בעיה קשה מאד.

העליתי את זה לפני שלושה חודשים. אגב, שום דבר לא קרה, גם במשרד החינוך. עדיין במשרד החינוך הנוהג הרע הזה של אנחנו לא מתעסקים ברע. הגדיר את זה אחד מאנשי משרד החינוך, אני חוזר על מה שהוא אמר לי – יש סור מרע ועשה טוב, אנחנו מתעסקים בעשה טוב. על הסור מרע אנחנו לא מדברים. ואני דגמתי 12 מנהלי בתי ספר תיכוניים, עם 600 תלמידים ומעלה. שום נגיעה בבית הספר בנושא זנות, למרות שאומר לי מנהל בית הספר – אני יכול להעיד על תלמידים שמתעסקים לפחות בזנות מזדמנת. ואתם יודעים מה זה זנות מזדמנת.

ובכל זאת, אני חושב, גברתי יושבת הראש, שאנחנו צריכים קצת לזעזע את אמות הסיפים, ולא יכול להיות – ובזה אני מסיים – שאנחנו לא ניקח אחריות ונשאיר את המגזר השלישי, יהיו טובים אליהם ככל שהם יהיו טובים והם הכי טובים בארץ, בעולם, אני מלא הערכה לאנשים האלה, אבל אי אפשר להמשיך לתקצב אותם בחלק ולסמוך על הפילנתרופיה שלהם. המדינה צריכה לקחת אחריות. בואו נתחיל בזנות ילדים.

שם אנחנו לא צריכים לשתף פעולה עם על"ם בזה שאנחנו נגיד להם אתה תשיגו מיליון, אנחנו ניתן לכם חצי מיליון. לא. שם נגיד להם תביאו את הכוחות שלכם, תביאו את הידע שלכם, תשלבו אותו עם משרד הרווחה ואנחנו נממן את הכל. כמו שידענו לעשות עם ציפי בתל אביב. וזאת הייתה פעם ראשונה שבאנו לראש עיר ואמרנו אנחנו לוקחים אחריות.

זהו גברתי. אני משאיר את השאר להמשך הדיון. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת מאיר כהן. אני חושבת שאתה לגמרי צודק בזה שאנחנו כמטרה שמנו לנו להניח את הנושא הקשה הזה - ובאמת קשה לגעת בו - על סדר היום. ובעובדה, אנחנו ישבנו כאן כולנו לפני שלושה חודשים ואנחנו התחייבנו להתכנס כאן שוב עכשיו, כדי לראות איך אנחנו מתקדמים ולעקוב אחרי הדברים כדי לוודא שהם אכן קורים.

אנחנו קיבלנו דו"ח של משרד הרווחה, שבעצם מתאר מצב של כן ניהול הסיטואציה ואני אתן להם להסביר תיכף, ואני מקווה שאנחנו באמת נמצאים בכיוון נכון.

חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה.

אני מודה לחבר הכנסת מאיר כהן שהיה היוזם הראשון והעלה את הנושא הזה. שמחתי להצטרף. אני מסכימה איתך במאה אחוזים בזה שהמדינה צריכה לקחת אחריות. אני חושבת שזנות היא תופעה מזעזעת, אבל זנות של קטינים היא כמעט קשה להעלות על הדעת את ההשלכות של זה ואת עיצוב האישיות בתקופה כל כך משמעותית בחיים.

כשזאת החוויה המכוננת, קשה לדמיין שיכול לצאת מחוויה כזאת אדם שחי חיים ולו סבירים ומתפקדים בחברה שלנו. ואת הנזק שנגרם בשלב הזה, אני חושבת שמאד מאד מאד קשה לתקן אחר כך, אם בכלל, בנפשות הרכות ויש לנו פה מחויבות גדולה במיוחד לנסות ולמנוע את הנזק עוד לפני שהוא נגרם; להתערב בשלבים הראשונים, כי כמו שנראה לי וככה גם תיארת, מדובר לרוב בתהליך וזה לרוב לא קורה ביום אחד, באיזה שהוא תהליך עם עוד גורמים שמסייעים ומלווים את הדבר הזה.

אני חושבת שלמדינה יש מחויבות להיכנס ממש בשלבים הראשונים ולתת מענה שלא, באמת ההתחשבנויות הכספיות פה הן נראות כמעט לא רציונאליות. הרי אפילו ברמה המוסרית זה ברור, אבל גם ברמה הכלכלית - זה יעלה למדינה הרבה יותר כסף אחר כך, כל אדם כזה, אני לא אומרת מקרה, כל אדם כזה, שלא תהיה התערבות בזמן בשליפה מאורח החיים הזה ובאמת מהסיוט המתמשך הזה.

אז אני מברכת על הטיפול המתמשך של הוועדה בנושא ושמחה בנושא זה - ושוב, זה לא עיקר עיסוקי - אבל אשמח להיות חיילת שלכם בעניין בתחום.

בשמחה. תודה רבה חברת הכנסת מיכל בירן. אני חושבת שהסיפור שיושב כאן על השולחן הוא הרבה מעבר להיבט התקציבי. נכון שבסוף דברים עולים כסף, גם תכניות והכל, אבל אני חושבת שהקושי האמיתי שאנחנו נתקלנו בו זה בהמשגה עצמה, בהגדרה של מה היא זנות, וגם לנו בדיון הקודם לקח קצת זמן עד שנגענו ואמרו כן, גם לזה אנחנו קוראים זנות ואנחנו צריכים שהילדים יבינו שמעשים כאלה מתפרשים כזנות.

והקושי הנוסף הוא באמת בבנייה של אמון או איתור של בני נוער, שישתפו שהם באמת שותפים או חלק מאיזה שהוא מעשה כזה ואלה דברים שבעיני מאד חשוב שאנחנו נחשוב איך אנחנו מפרקים אותם כאן בשולחן הזה.

אני אשמח לשמוע את נציגת משרד הרווחה. יש לי את ציפי ויש לי את רחל. מבחינתי שתיכן מוזמנות לומר את דבריכן, תחליטו באיזה סדר, בבקשה.

תודה רבה. אני אגע קודם מבחינת שיתופי פעולה עם משרדי הממשלה. אז אנחנו יושבים קבוע בשני פורומים. אחד, ועדת המנכ"לים לנושא של מאבק בסחר ואנחנו ביקשנו להדגיש שהוועדה תדון לעומק גם בנושא של זנות וזנות קטינים; והצוות השני שמנוהל-, וזו הוועדה שמנוהלת בראשותה של מנכ"לית משרד המשפטים ונציגים בה משרדים שונים - - -

והיא התחילה את עבודתה?

היא פועלת כבר כמה, מירב, תזכירי לי. לפני המון שנים, על פי החלטת ממשלה.

אוקיי.

ועדה שנייה בראשותו של המשנה למשרד ביטחון פנים מר לייזר, שמוביל גם כן ועדה בין משרדית, ששם בשונה מוועדת המנכ"לים, בחלק מהדיונים גם מוזמנים נציגי ארגונים ועמותות, בנוסף למשרדי הממשלה שיושבים באופן קבוע; ושם באופן מתמיד אנחנו מדברים על שכלול שיתופי הפעולה בין המשרדים השונים שזה המשטרה, משרד המשפטים, רווחה, חינוך, בריאות וכו'. זה לעניין שיתופי הפעולה.

לעניין הפעולות שמשרד הרווחה עושה, אז באמת פריצת הדרך המשמעותית התרחשה לפני שלוש שנים, כשהשר לשעבר, חבר הכנסת מאיר כהן, היה שר הרווחה ובאמת כשזה בא לפתחו אז הוא התגייס מיד. ובאמת גם נעשה מעשה שהמדינה לקחה אחריות על ילדיה ומתקצבת במאה אחוז מימון את התכניות שאנחנו מפעילים בחלק מהרשויות המקומיות, ובעקבות הפעולה ש - - -

מה זה בחלק מהרשויות המקומיות? הרשויות המקומיות נבחרו על ידי איזה קריטריון?

אז אנחנו התחלנו בתל אביב תכנית גדולה, כי אליה מתנקזים הרבה מאד מהקטינים בזנות, ושם משרד הרווחה מעביר תקציב לעיריית תל אביב – 5 מיליון שקלים – בלי מטצ'ינג של העירייה. אני לא יודעת כמה את יודעת שמשרד הרווחה כשהוא מעביר שקל, 25% זה מהרשות המקומית וכאן משרד הרווחה, באמת בזכותו של חבר הכנסת מאיר כהן, הצלחנו באמת - - -

אני מבקש בשביל הנוהל הטוב שאני לא הייתי שר - - -

היית שר אז - - -

לא, תעזבי את זה.

לא חשוב, אבל זאת - - -

דברי על משרד הרווחה.

זאת פריצת הדרך. כשבאמת זה היה דבר מאד מיוחד.

חצי מהבעיה בכנסת זה אנשים שלוקחים קרדיטים כשלא מגיע להם. אם כבר מגיע לך, קח ב - - -

נכון, באהבה. ובעצם זו הייתה פריצת דרך, כי עד אז משרד הרווחה וגם היום, ממשיך את רוב הפעולות שלו במטצ'ינג מהרשות המקומית. וכאן, בזכות זה שהמשרד מתקצב 5 מיליון שקלים לעיריית תל אביב, יש לנו הבטחה שמטופלים שם גם קטינים שבורחים מכל רחבי הארץ.

כי זה המוקד בעצם שמזמן את זה.

ובאמת פתחנו שם מרחב שנקרא הלב 24/7 שפתוח 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, שאנחנו כן, כשפתחנו את התכנית צפינו והגדרנו שאנחנו מצפים שייכנסו לשם 200 בני נוער שונים, ואכן באמת אתמול בוועדת ההיגוי שהתקיימה, מי שמפעיל את התכנית בפועל ויש לו התקשרות עם עיריית תל אביב זו עמותת על"ם, כמו שציינת באמת לאור הניסיון והידע שלה. ובאמת התבשרנו אתמול שבמהלך השנה נכנסנו 240, 40 מעל המצופה, שנכנסים קודם כל למזער נזק. אם אתה כבר שם - - -

מה עושים איתם שם באמת?

אז אני אומרת. כשאתה מטפל באוכלוסייה של קטינים בזנות, אז אתה צריך קודם כל לדעת שמדובר באוכלוסייה שמרביתה כבר עברה המון ניסיונות של טיפול שלא צלחו. ואני גם אומרת, כעובדת משרד הרווחה הרבה מאד שנים, אין תכניות של מאה אחוז הצלחה. ולצערנו הרב הם נפלו בכמה מסננות של טיפול, ולכן חוסר האמון שלהם הוא נורא משווע.

אז כדי לייצר אמון כבסיס לעבודה ולשינוי, אתה חייב קודם כל להיות רלבנטי לצרכים שלהם, בלי לשפוט אותם. אז בעצם המטרה הראשונה של המרחב שפתוח 24/7 זה למזער נזק. אם את כבר שם וגם אם זו הבחירה שלך או - - - בחירה, אז שלא תגוועי ברעב ושהגוף שלך לא יהיה חולה ושתהיי נקייה ושתרגישי תחושת ערך גם אם את שם. אז יש שם מקלחות, אפשר להתקלח, אפשר לכבס בגדים, בינתיים להחליף, ליבש ולצאת רעננה ולקבל טיפול רפואי ראשוני ולקבל שלוש ארוחות ביום וגם - - -

ציפי לא אומרת הכל, אבל היא הקימה מקום שנראה כמו בית האח הגדול. באמת.

נכון.

מקום יפיפה, נכון?

בלי המצלמות.

בלי המצלמות.

אם ציפי הקימה, אז מי אני ש - - -

גברתי יושבת הראש, את מוזמנת לבקר עם חברי הוועדה.

לא, בסדר, על"ם וציפי. סליחה, את צודקת.

ובעצם במזעור הנזק שאתה רלבנטי לאותו צורך, אז לפעמים נכנסת או נכנס נער שהוא רעב ולפעמים שהוא עייף ולפעמים שיש איזה שהוא פצע והוא צריך ליווי ולפעמים אוזן קשבת. וכשאתה רלבנטי לצורך שלו באותו רגע והושטת היד היא בתחושה שהיא אמיתית כלפי הנער או הנערה, הם באמת ממשיכים לבוא וממשיכים להתמיד, ורק אחרי - - -

סליחה, יש התייחסות סוציאלית או של פסיכולוגים, בשביל לנסות להוציא אותם מהמקום הזה?

יש שם עובדים סוציאליים, בוודאי. יש שם 17 משרות של עובדים שונים, עובדים סוציאליים, מדריכים, רכזת התנדבות, רכזת תעסוקה - - -

זאת אומרת זה לא רק צרכים בסיסיים, יש גם איזה שהוא משהו טיפולי.

לא, לא, זה מתחיל במזעור נזק, כשבעצם המטרה המרכזית שלו היא להיות רלבנטית לצרכים הבסיסיים, ולייצר את האמון. וכשנוצר האמון בעצם, אנחנו משתדלים לעבור לשלב ב', והוא לבנות תכנית של שינוי, תכנית של שיקום, ויש תקציב ממש לתכנית שאנחנו קוראים לה מעטפת, שזו בניית תכנית אישית לכל נער ולכל נערה שמגיעים לשם.

יש שם גם הלנת חירום ל-18 פלוס. זאת אומרת אתה גם יכול לבוא ולישון שם לילה, שניים, שלושה, כמה שאתה צריך ומתוך זה בעצם לארגן אותך לחיים שהם עצמאיים, חיים נורמטיביים, חיים חברתיים וחיים שאתה יכול גם להשתלב בתעסוקה, בהכנה לצה"ל וכו'.

התכנית הזאת פועלת כבר שנה בדיוק. על הבסיס של התכנית הזאת בעצם אנחנו יצאנו להכשיר עובדים סוציאליים, כדי לייצר שפה – מה הדינאמיקה של זנות קטינים, מה המשמעות של זנות קטינים. וגם לאור החששות והפחד שלנו לתייג אותם, בכל זאת בקרב אנשי מקצוע אמרנו שזאת תהיה השפה. כשאת מבינה בדינאמיקה של אותה נערה שאת מטפלת בה שהיא אכן בזנות, את לא חייבת להגיד לה שהיא בזנות, אבל את חייבת לדעת שאת צריכה לפתוח דף חדש. את לא יכולה עם אותם כלים לבוא ולטפל באותה נערה, כי היא כבר צריכה משהו אחר.

ובעצם אנחנו יצאנו לאיתור יזום ואנחנו איתרנו 1,000 קטינות בזנות, ולאור הנתון המזעזע והקשה הזה, אני פניתי לקברניטים במשרד הרווחה ובאמת אושר לנו תקציב, שעכשיו אנחנו הולכים לפתוח 15 מרחבים - - -

כן, מרחבים חדשים.

ברשויות המקומיות, וגם פה זה במאה אחוז מדינה, למרות שמדובר בתכניות שהן יישוביות, או מקסימום יכולות להיות אזוריות. מתוך ה-15 - - -

המספר שאמרת אגב הוא מזעזע כשחושבים על זה שזה מתחלף וחושבים על כמה היו בעשור האחרון.

נכון, נכון. מתוך ה-15 מרחבים 5 מהם הם גדולים יותר, שפתוחים חמישה ימים בשבוע והיתר, בגלל שהם יהיו ביישובים קטנים, אז הם יפעלו רק שלוש פעמים בשבוע והם גם כוללים, החמישה הגדולים, גם הלנת חירום.

ה-1,000 קטינות זה קטינות נקבות? יש גם קטינים, או שב-1,000 כבר כללת את כולם?

באיתור היזום שאנחנו ביצענו, יש לנו שמות רק של קטינות, כי הלכנו דרך עובדות נערה. אבל כאשר אנחנו מגיעים לרשות המקומית, אנחנו ניתן את המענה - - -

זה די מתאים גם לנתונים של האו"ם, פחות או יותר, אם אני זוכרת נכון. כי הם דיברו על 25% שהם 250 קטינים.

אתם פועלים בתוך הרשויות או מקימים מה שנקרא מסגרת חיצונית?

לא. אנחנו ב-15 החדשים האלה כרגע נמצאים בוועדת מכרזים אצלנו לקבל פטור ממרכז, כדי להעביר את הכסף במאה אחוז ליישובים. היישוב, אנחנו כן נעודד אותו לייצר שיתופי פעולה, למשל עם עמותת על"ם, שיש לה את המומחיות, אבל הרשות היא זאת שאחראית בדיוק כמו עיריית תל אביב.

ואתם מפקחים?

בוודאי. אנחנו נותנים את הפיקוח.

כי כשזה מגיע לרשויות, לא חלילה מזלזול במישהו, אבל בהרבה מקומות צריך את הליווי ואת התמיכה, אחרת הדברים פשוט לא קורים ולנו חשוב שזה יקרה.

לא, לא, בוודאי.

איפה הרשויות מעורבות בכל התהליך הזה?

קודם כל באיתור קל הקטינות בזנות. וכרגע ה-15 יישובים נבחרו, איפה שמצאנו - - -

ריכוזים?

בדיוק, ריכוזים של בערך 20 נערות, כי יש יישובים שיש אחת, שתיים, שלוש. אנחנו לא נקים מרחב בשביל 3 או בשביל 10. ומה שטוב במרחבים האלה, שהם גם מאפשרים את הכניסה אליהם וגם הצוות עושה עבודת רחוב לאתר את הנוספים.

הרשות המקומית היא בעלת הבית על התקציב שאני מעבירה לה. היא תפעל לפי מדיניות שאנחנו מכתיבים עבור מה מיועד התקציב, כמה זה עבור כוח אדם, כמה עבור שכירת מבנה, אוכל וכו', וכמובן בפיקוח של השירות שלנו.

כשאת אומרת רשות, את מתכוונת לרווחה?

כן, כן.

כי זה תחת החסות של הרווחה. זה חשוב, כי לפעמים זה עצמאי.

בדיוק, בדיוק.

בדו"ח שלכם, אחד הקשיים שכתבתם זה קושי של קברניטי הרשויות המקומיות לחשוף ולדבר את הזנות. זאת אומרת ברור שמתוך מקום שאולי זה יעבור לבד, מנסים ככה להסתיר את זה. אתם מנסים לייצר שיח של פתיחות, של הבנה, שרק חשיפה של זה בעצם תוכל למנוע ולמגר את ההתפשטות?

בוודאי, כן. היו כמה מנהלי מחלקות שדיברו מגרונם של ראשי ערים, שאמרו אין לנו קטינים וקטינות בזנות, ובאמת לאור השיח המקצועי שהתחיל עם עובדות נערה, שבעצם הגיע גם למנהלי המחלקות, השיח היום אחר. אין היום רשות שאמרה לי – אני לא רוצה להשתמש בתקציב הייעודי הזה לטפל בקטינות בזנות.

אבל הם לא יכולים להשתמש בתקציב למשהו אחר, נכון?

ממש לא. ממש לא.

זאת אומרת אתם מאד מקפידים על זה.

זה מודל שהוא ממש מובנה.

כדי רק לחזק את הדברים, גברתי, חצי דקה.

בבקשה.

שיח עם ראש רשות, מכירים את זה במשרד הרווחה, אנחנו מתקשרים לרשות קטנה בנגב אומרים לראש הרשות, הוא אומר אצלי אין, אני לא יודע על בעיה של זנות.

אגב, זה גם בתחום בתי הסוהר, כל התחומים האחרים – סמים.

כן, כן.

שני מטרים לידו יושבת מנהלת מחלקת הרווחה, אנחנו מתקשרים אליה ואומרים, היא אומרת אני מעידה, אני יודעת לתת 30 שמות של נערות שמתעסקות – קבועה ומזדמנת – עם החברה מהפזורה הבדואית בסביבה. זה מעיד, הסיפור הקטן הזה מעיד על הקושי הגדול של משרד הרווחה לאסוף את הנתונים. ואז אני אמרתי תיגשו לעובדות הרווחה. עם על"ם דיברו על 700 במרחב תל אביב, נכון?

בארץ, אבל בשנת 2011 עשינו מיפוי ארצי.

סליחה, על 700. ברגע שהרימו טלפונים. כשאומרים 1,000, זה 1,000, חבריה. זה לא שמישהו מנפח את הדברים. להערכתי, זה ה-1,000 שיודעים.

נכון, זה מה שאמרתי.

תודה.

יש כאלה שלא יודעים.

זה שמות עם תעודות זהות.

אני מסכימה איתך לגמרי. אוקיי, תודה רבה. רחל, את רוצה להוסיף?

אני רק רוצה להוסיף שהבעיה היא למנוע הגעה למצב הזה ואנחנו צריכים להגיע לילדים כמה שיותר מוקדם, ובמשרד הרווחה הוקמו מרכזים לטיפול בילדים נפגעי פגיעה מינית ואנחנו מקווים להגיע לכל הילדים האלה קודם ולטפל בהם קודם, כשההורים לא צריכים להשתתף וקבלת הטיפול לא תלויה בהגשת תלונה במשטרה ואני מקווה שככל שנגיע ליותר ילדים בשלב המוקדם יותר, אז לא יהיה שום צורך לקבל איזה שהוא מענה לא - - -

מה הקורלציה שאתם מכירים בין נפגעי תקיפה מינית לזנות קטינים? גבוהה מאד?

מאד גבוהה.

יש קורלציה, אבל ההגעה לזנות היא לאו דווקא בגלל שמישהו נפגע מינית, יש לזה סיבות שונות. אני חושבת שככל שנגיע ליותר ילדים, כשאין על ראש ההורים צורך לממן טיפול ואין את הצורך והחובה להגיע לתלונה, אלא רק אחרי שקצת מרגישים יותר בטוח, אז אנחנו נגיע ליותר ילדים ונוכל לבנות להם תכניות. ואם כבר נראה התחלה של התנהגות שהיא בדרך לזנות, נוכל לבנות תכניות קודם.

הריכוז בתל אביב. יש נדידה מהפריפריה ומקומות לכיוון תל אביב, כמו שקיים בנושא של רשות הסמים שם.

זה אצל הבוגרים יותר. אני מוכרחה לחדד פה את העניין ששוב אנחנו מגיעים למקום של מודעות והפעם לא רק, אנחנו כל הזמן מדברים על הורים, ילדים וזה, המודעות בקרב המנהיגים שלנו דווקא. זאת אומרת אנחנו מדברים על קברניטי העיר, ששם צריך גם לחדד את הנושא של מודעות וכן ככה לעזור להם להיות שותפים למהלכים האלה כדי באמת למנוע את התופעה, ואני חושבת שצריך להשקיע לא פחות מאמצים גם בסיפור הזה.

הדבר הנוסף, זה אתם מטפלים במי שנפגע מינית, אבל אנחנו יודעים ואת גם אמרת, שזה לא רק אלה מגיעים לזנות והרבה פעמים גם הילדים מגיעים לזנות המזדמנת כי הם לא באמת יודעים שזה זנות. זאת אומרת, הם לא רואים את זה ככה. אם אתה תדבר איתם, אין להם שמץ של מושג ואם תגיד להם שזו זנות, אז הם אפילו יחשבו שאתה קצת הזוי, וזה הסיפור. לראות איך אנחנו בעצם גורמים לדברים לחלחל למטה.

וכאן אני יצרתי את החיבור בין משרד הרווחה למשרד החינוך, ואני ביקשתי בדיון הקודם – תשבו ביחד ותראו איך אנחנו יוצרים תכנית שכן תנהל שיח עם הילדים, גם על הנושא הקשה הזה, עם ההגדרות והטרמינולוגיה הקשה הזו, כדי שילדים יוכלו לבחון את המעשים שלהם גם דרך המשקפיים האלה, ואני יודעת שזה לא פשוט, אבל להערכתי אנחנו חייבים לנסות ולהתחיל לגעת גם בזה.

חבר הכנסת יגאל גואטה, אתה רוצה עכשיו?

מתי שאת רוצה.

אז אני אשמח לשמוע את משרד החינוך ואחר כך אני אעביר אליך את רשות הדיבור.

איריס מנדה בן יעקב, בבקשה.

קודם כל אני רוצה להגיד שאנחנו גם שותפים לשתי הוועדות שציפי הזכירה. בנוסף לזה, ההתמודדות שלנו מתייחסת בעיקר באמת להנחה שרוב הקטינים שעוסקים בזנות הם גם נפגעי תקיפה מינית בעברם, ואז אנחנו פועלים בכמה רמות. ברמה המערכתית, אנחנו פועלים ברמה של צוותי אנשי חינוך, קודם כל להגביר את המודעות ואנחנו מכשירים את כל היועצות החינוכיות כתנאי לקבלת הרישיון שלהם, לאיתור וזיהוי ילדים בסיכון בכלל ותלמידים שעברו התעללות מינית בפרט.

בכל ההכשרות שלנו, זה מה שהיועצות חייבות ללמוד. היועצות הן אלה שמעבירות לצוותי המורים. בכל שנה צוותי המורים עוברים הכשרות על ידי יועצות ועל ידי גורמים מקצועיים אחרים. אם הם מוסד חינוכי, הוא בוחר גם להזמין עמותה כלשהי אליו, שתלמד את המורים לאתר ילדים בסיכון וגם להתמודד ברגע האיתור, אז הם עושים את זה.

במקרה של גילוי פגיעה מינית, מחויבים בתי הספר לפעול לפי חוזר מנכ"ל, ופה אנחנו בקשר שוטף עם לשכת הרווחה, כי פקידות הסעד בדרך כלל גם עוזרות לבתי הספר גם מבחינה חוקית. במידה ונגיד אנחנו מוצאים קטין שנפגע בבית, אז מה עושים ואיך עושים. מה אומרים להורים, איך פועלים.

חלק מהפסיכולוגים החינוכיים שלנו – לא כולם – עברו הכשרה לצורך טיפול וסיוע לתלמידים - - -

סליחה גברתי, את מדברת על איזה שנים? עכשיו זה קורה? זה קרה?

כן.

אתם קראתם את דו"ח מבקר המדינה?

לא, רגע, אני רק אסיים ו - - -

לא, אני שואל שאלה.

תן לי לסיים ואנחנו - - -

רגע, בוא ניתן לה לסיים ואז נשאל.

גם בתוך המערכת יש לנו אפשרות לטפל בילדים נפגעי פגיעה מינית. יש מצבים שאנחנו מאתרים ילדים שנפגעו פגיעה מינית, אבל הם לא רוצים ללכת למרכזי הטיפול של הרווחה לצערי הרב, כדי שלא יירשם להם בתיק וכו', אז גם לנו במערכת יש אפשרות לטפל בהם. אמנם יחסית אנחנו לא יכולים לטפל בהרבה ילדים, אבל כן יש את האפשרות הזאת.

יש לנו ברמת תלמיד, אנחנו מציינים את מערכת החינוך נגד פגיעה מינית - - -

תשימי לב, איריס, את הולכת למקום של הפגיעות המיניות שהוא נושא חשוב ויש פה כמה שיושבים בשולחן שיודעים עד כמה אני בתוך הסיפור הזה, אבל אני בכוונה רוצה רגע להוציא משם למקום של שיח עם התלמידים עצמם על קיום יחסי מין תמורת בגדים, תמורת אוכל, תמורת בילוי, כן, תמורת כן אתנן - - -

אז תיכף אני אגיע לזה. אנחנו מקיימים שיעורים במיניות לאורך כל השנה, שנוגעים בזוגיות, בחברות, בנורות ירוקות בקשר, בזיהוי נורות אדומות, בפורנוגרפיה, בדימוי עצמי. הרי הכל קשור להכל. בדימוי גוף, ביחסי ניצול. זאת אומרת כל זה עולה בדרך כלל בשיעורי חינוך למיניות ותלמידים שנמצאים בסיכון גבוה, אנחנו רואים עוד סממנים, חוץ מזה שנגיד הם בערב יוצאים ומוכרים את גופם, הם בדרך כלל תלמידים נושרים, הם לא מגיעים למערכת, ההישגים שלהם ירודים. זאת אומרת יש סממנים שאנחנו יודעים לאתר אותם.

ואז נכנסת היחידה לקידום נוער - אילן יושב פה ותיכף הוא ירחיב - והם מטפלים במקרים שאנחנו קוראים להם מקרי הקצה יותר. טוב, אילן, אתה רוצה להמשיך?

לא, לפני שאת מעבירה לאילן, אני רוצה לשאול אותך שאלה קשה והיא באמת קשה. כי היא קשה גם מבחינת התשובה שאפשר לתת עליה. כמה באמת המערכת מתמודדת גם במצבים של גילוי או חשד ל-, עם המקרים האלה?

מה זאת אומרת? אני לא מבינה את השאלה. מה זאת אומרת כמה המערכת מתמודדת?

אני אומרת עד כמה המערכת באמת מתמודדת עם המקרים האלה, גם כשהיא מזהה so called מאתרת או חושדת שאכן מתקיימים דברים כאלה. אני פחות, לי לפחות מתוך היכרות שלי את המערכת קצת, יש לי איזו שהיא תשובה. לפחות שאני חושבת שבחלקה היא נכונה.

אז תראי, קודם כל היחידה שלנו, ביחידה למיניות ומניעת פגיעה מינית בילדים ובני נוער, יש לי מדריכים שהם נמצאים בכל הארץ. היועצות החינוכיות, ואני לא אשקר, זה קשה. כשיש ילד שהוא נמצא בסיכון ושהוא איבד את אמונם של המבוגרים, לפעמים למערכת קשה להתמודד. אז המדריכים שלי עומדים לרשותם לצורך היוועצות ואנחנו כן נעזרים הרבה פעמים ברווחה או במי שאנחנו יכולים.

את מנהלת שפ"י, גברתי, סליחה?

לא. אני מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער.

ושפ"י נמצא פה?

אני שפ"י.

אז את מנהלת שפ"י. אז תעני לי. שיניתם את ההגדרה?

אני חלק משפ"י.

אוקיי, תודה, תודה.

לא, אנחנו פשוט כמה יחידות.

בסדר, אוקיי.

אז אנחנו מנסים לעזור עד כמה שאפשר. אני רוצה להגיד גם שברשויות מתקיימות ועדות פרט בנושא. זאת אומרת זה לא רק עם מערכת החינוך. זאת אומרת יושבים שם עובדים סוציאליים ויושבים שם קצינות ביקור סדיר ומנסים. אנחנו באמת מאמינים שככל שהאיתור הוא יותר מוקדם, ככה אנחנו יכולים להציל את הילדים האלה.

איריס, אני מסכימה איתך לגמרי ואני רוצה לענות על מה ששאלתי ולקרוא גם לפעולה, בסדר?

אני רוצה גם שתשמעי את קידום נוער.

אני אשמע כמובן גם את קידום נוער ויש פה נציגים נוספים. אני אשמע את כל מי שמוכן לתרום לשיח הזה בשמחה רבה, אבל אני רוצה לומר, לפחות מקצת שהכרתי בחודשים האחרונים ואולי גם קצת לפני, וגם מהתחושה האישית שלי, אני מודה.

המערכת מפחדת להתמודד, וכמי שמפחדת להתמודד, אז הרבה פעמים היא מעדיפה לא לגעת במקרים. וכשלא נוגעים במקרים, אז קשה למנוע וקשה לטפל וזה המקום שבו אני הייתי רוצה לגייס את מי שיושב כאן בשולחן, לעזור למערכת להתמודד עם המקרים הקשים האלה באומץ. להיות מסוגל לראות שיש ילד שאולי חווה חוויה כזו או אחרת או מתנהל בצורה כזו או אחרת, והם מסוגלים לגשת אליו ולפתוח את הסיפור הזה. וההרגשה - ואני חושבת שזה גם עלה בשיח בפעם הקודמת - שאנחנו לא שם. שאנחנו עדיין, לפחות ברמת הצוותים החינוכיים שיושבים – יש 170,000 אנשי חינוך בשטח.

אנחנו לא שם במקום שאפילו חלקם או מחציתם מסוגל לבוא ולהתמודד עם מקרים כאלה. והשאלה איך אנחנו עושים פה את השינוי בתוך המערכת.

אני רוצה רק להעיר הערה שרוב המקרים, וציפי, תגידי את, אבל רוב המקרים שמדווחים לרווחה הם על ידי מערכת החינוך. היום ישover . לפעמים אנחנו מרגישים שלפעמים יש over דיווח. את יכולה לשאול את ציפי - - -

אין over דיווח. כל ילד שדורש טיפול צריך לדווח עליו.

לא, אני אומרת, כי גם על הדברים שאנשי חינוך לא ממש בטוחים, הם מעבירים לרווחה והם מתייעצים איתם. זאת אומרת זה לא רק לצורך דיווח, אלא לצורך היוועצות. אני באמת מרגישה שהיום אנחנו במקום אחר. זה נכון שיש חלקים מסוימים, סקטורים מסוימים, ששם יש איזה שהוא קושי, אבל ברוב המקרים אנשי חינוך כן מודעים.

עכשיו, כמעט בכל בית ספר יש יועצות חינוכיות. זאת אומרת שאם צוות חינוכי מאתר או חושב שיש איזו שהיא בעיה, היועצת החינוכית היא שם. היא שם כדי לעזור וכדי לתמוך בצוות וכדי להכשיר אותו וכדי לראות את הדברים האלה.

אנחנו במקרים מסוימים, במקרים מורכבים, אנחנו לא פועלים לבד. אנחנו לא יכולים לפעול לבד. אנחנו פועלים עם קידום נוער ואנחנו פועלים עם הרווחה ואנחנו פועלים עם השירות הפסיכולוגי ועם כל מי שיכול לעזור לנו ברשות. ולפעמים אני מודה שיש מקרים קשים שקשה לעזור להם. באמת, יש מקרים של ילדים שנפלטו מהמערכת ובועטים במערכת.

את יודעת, אני ישבתי שבוע שעבר עם מישהי שעוסקת עם נערות שעוסקות בזנות בתל אביב. היא אמרה לי תבואי לתחנה המרכזית, תראי מה קורה שם. וניסיתי להבין ממנה מי הנערות האלה, האם היו סימנים מוקדמים בתקופה המוקדמת שלהן בילדות, והיא אמרה שבדרך כלל זה נערות שנפלטו מהבית, נערות שנפגעו מינית, שלא מאמינות. היא אמרה שהן ממש מדברות פסיכולוגית. זאת אומרת הן ממש עברו טיפולים על ידי הרווחה. הרווחה שם עשתה עבודה מצוינת, אבל עדיין - - -

אף ילדה לא נולדה זונה, אז מה השאלה אם בילדות היו - - -

ברור, ברור. בגלל זה ניסיתי להבין את הסימנים - - -

זה המערכת שנכשלת לאורך כל הדרך.

אני ניסיתי להבין מה היה שם לפני זה, איך זה נראה בבית הספר היסודי, איך זה נראה בגן, כדי להבין איך אפשר לעזור להן. מדברים פה על תופעות קצה, אנחנו לא מדברות על - - -

אוקיי.

ולכן אני כן הייתי - - -

מצטערת, אני עוברת לדיון הבא.

תודה, חברת הכנסת מיכל בירן.

הייתי שמחה ללמוד יותר ולראות מה עוד אפשר לעשות.

אם מותר לי עוד דקה?

בבקשה.

תראו, אני מחזיק את דו"ח מבקר המדינה לשנת 2014. אני רק רוצה לצטט מתוכו לגבי משרד החינוך. משרד החינוך לא יזם פעולות הסברה בקרב תלמידים במערכות החינוך בנוגע לתוצאות של קיום יחסי מין בתמורה לאתנן, כמו שאמרה יושבת הראש. המשרד לא הכשיר את צוותי החינוך במערכות השונות לזיהוי קטינים המנוצלים לזנות. כך לדוגמא, צוותי החינוך בבתי הספר בכמה מהרשויות המקומיות שנבדקו – חדרה, נתניה, עפולה, קריית מלאכי, תל אביב-יפו והמועצה האזורית חבל מודיעין, לא קיבלו הכשרה לכך.

אני רק שואל שאלה – האם אתם מודעים לדו"ח המבקר? למשל, סעיף אחרי זה מדבר על משרד הרווחה. אנחנו באנו ואמרנו שדו"ח המבקר הופך להיות לתכנית העבודה. הסעיף אחרי זה מדבר על זה שבמשרד הרווחה לא הכשירו עובדות סוציאליות. אומרת ציפי שכבר שנתיים מאז שיצא הדו"ח, כל העובדות הסוציאליות, תתקני אותי אם אני טועה, עוברות הכשרה בזיהוי ובטיפול.

האם אתם לקחתם את הדו"ח הזה והפכתם אותו לתכנית עבודה?

אנחנו לקחנו את הדו"ח הזה והפכנו את זה לתכנית עבודה. תראה, אנחנו במטה ואנחנו בקשר עם המחוזות והמחוזות מחויבים לפעול בנושא ולהכשיר את הצוותים שלהם - - -

איך? על סמך מה? יש תכנית? יש תכנית הסברה? אני למשל שלחתי את משרד החינוך ואת משרד הרווחה בדיון הקודם, אמרתי לכם תבנו תכנית. אני יודעת שיש קושי, אתם אמרתם שיש קושי. אני אתכם בקושי הזה, אבל תבנו תכנית. תביאו רעיונות, אנחנו נעזור לכם לגבש אותם. הגעתם עם איזה שהוא, אפילו שלד, בסיס, רעיון שאנחנו יכולים להתקדם איתו?

הרי את יודעת, אם את לא תשימי תכנית שם על השולחן, אף אחד לא ייכנס איתה לכיתה אחר כך. אנחנו חייבים להיות מאד פרגמאטיים בסיפור הזה.

אנחנו כרגע מובילים את זה יחד עם אשלים באיזו שהיא תכנית למיניות ומניעת צמצום התנהגויות סיכון ופגיעות מיניות. אנחנו יושבים בשולחן עגול במטרה לגבש איזו שהיא תכנית שכוללת את כל המשרדים, לא רק אותנו ואת משרד הרווחה. ואני מקווה מאד שבסוף השנה - - -

לא, אבל עוד פעם, אני באה למקום הצר הזה, באמת, המאד מאד קטן ומצומצם הזה, של מורה וכיתה. נכנסת לכיתה – האם מתנהל שיח בין אנשי החינוך לבין הילדים בשטח, ברמת - את אומרת התנהגות מסכנת, אני מוכנה אפילו להשתמש בטרמינולוגיה שלך, שהם יידעו שהתנהגות של קבלת אתנן תמורת יחסי מין – זאת זנות, עם כל המזעזע שבזה. יש משהו כזה בשטח?

אני אומרת ש - - -

אני יודעת שלא.

לא, אני אומרת שבשיעורי מיניות יש, אנחנו נוגעים בזה. אנחנו נוגעים.

מה זה נוגעים? אני לא רוצה לגעת, אני רוצה לטפל. זה מה שאני אומרת. כאילו, בואו נשתחרר רגע. אני יודעת, זה קשה, אבל תשימי לב, גם אנחנו כאילו צריכים לצאת מהמקום המאד קשה ומורכב הזה ולהגיד אוקיי, אנחנו מסתערים על זה בכל הכוח. למה? כי אנחנו לא רוצים שההתנהגות הזאת אולי תיתפס כנורמה או כמשהו שהוא מקובל וזה בסדר. אנחנו לא רוצים שזה יתפשט.

אנחנו מכירים היום גם, התופעות כבר לא נשארות בחדרי חדרים. בכל העולם הפרוץ הזה, הכל ככה רץ בקלי קלות. אנחנו רוצים לבלום את התופעות האלה. בואו נעשה את זה כמו שצריך.

אושרה רוצה גם להגיד משהו.

בבקשה, אושרה.

אני אושרה לרר-שייב, ואני ממונה על שוויון בין המינים במשרד החינוך, בין היתר אנחנו עבדנו גם איתך בדימונה, כשהיית ראש עיר. כישורי חיים מטפלים גם בבעיה הזו.

כשלא היית שר, אז.

כן. גם הבעיה הזו. יחד עם זאת, יש בתי ספר שרוצים להרחיב ולגעת באמת בדברים הרבה יותר עמוק. ושוב, התכניות שלנו הן תכניות בחירה של בתי הספר והן לא תכניות חובה. בתי ספר שבוחרים - - -

אני לא רוצה שהם יבחרו.

אז יש בתוך כישורי חיים יחידות שעוסקות גם בדברים האלה, במיניות על כל היבטיה, כולל אלימות מינית במגדרים. בתי ספר שרוצים להעמיק בזה, יש לנו 700 קבוצות ברחבי כל הארץ כל שנה, של תלמידים ותלמידות שמתכנסים לסדנאות ומגדר, בוחנים פגיעות מגדריות על הטווח, החל מפגיעות, הטרדות מיניות וכלה בזנות ופורנוגרפיה ואנחנו אומרים גם את המילים האלה.

אני הבנתי שבדיון הקודם נאמר שאנחנו מתביישים להגיד את המילים האלה. אנחנו לא - - -

לא מתביישים, אנחנו נמנעים.

אבל זה לא נכון. אז תעשו גוגל, תעשו משרד החינוך, תכתבו זנות, תכתבו פורנוגרפיה ותגיעו למערכי השיעור האלה. זה מערכי שיעור קיימים, שמופעלים - - -

גם תראה שם פניות שאנחנו מקבלים שההורים שומעים שמורות מדברות על נושאים כאלה בשיעור, והם באים אלינו בטענות – מה פתאום אתם - - -

חבריה, אתם אמרתם - - -

בסדר, התפקיד שלהם להתלונן, התפקיד שלנו לחנך ולעזור לילדים שלהם, אבל חברה, זה מה שאני רוצה לפרוט את זה.

אתם הדגשתם במרקר את הבעייתיות - - -

של הבחירה.

בדיוק, גברתי. עלית. זו לא צריכה להיות תכנית בחירה. יש - - -

אדוני, אתה היית מנהל בית ספר גם בדימונה. אני הדרכתי באופן אישי את ה - - -

כן. סליחה, סליחה. וכשאני, ביום הראשון שתלמידה שלי בכיתה י"א עסקה בזנות, כשגבר מבוגר בא להגיד לי שהוא ראה אותה באיזה קרן רחוב בבאר שבע, מהרגע הזה אנחנו הפסקנו לנשום בבית הספר. כי אני הבנתי שאם אנחנו לא נטפל בזה לפני, ואני לא צריך את כל המוסדות שמטפלים בנוער. אני צריך אותם, אבל הם לא החשובים, בנוער שכבר נפגע מינית.

אתם עד עכשיו לא דיברתם על מה הפעילות שהיא טרום הפגיעה המינית. האם יש שיח בתוך בתי הספר על כך? אומר לי מנהל בית ספר בתל אביב, שימו לב, גברתי יושבת הראש, אומר לי ככה – תלמידה שלו הייתה בפאב בתל אביב, תלמידה ב-י"ב ותמורת ג'וינט היא שכבה עם מישהו בשירותים. וכשבאו לדבר איתה, היא לא הבינה שזו זנות.

שזה זנות, נכון.

היא לא הבינה שזה זנות. האם משרד החינוך ומשרד-. עם מה שלא תגידו, אני יותר מכם במשרד החינוך. הייתי 27 שנה במשרד החינוך. אני מלא הערכה, שלא תבינו, חלילה, שלא תבינו. הקושי - - -

והפעלת תכניות שלנו.

משרד החינוך ומשרד הרווחה על הכתפיים שלנו, שלכם, הכל. אבל בכל זאת, אומרת יושבת הראש ובצדק ואנחנו אומרים, ביקשו מכם לפני שלושה חודשים, אני ישבתי כאן, שמעתי את מה שאמרה יושבת הראש. אני חושב שבכדי לכבד את הוועדה הזאת, היה ראוי לקיים לפחות פגישה אחת. לבוא עם איזה נתונים של מה אנחנו מתכוונים לעשות, או משהו של שיתופי הפעולה. כי אנחנו נצא מפה עוד פעם וניפגש אולי בעוד חצי שנה, אם ניפגש, ועוד פעם נשמע על הדברים שלא קורים.

אנחנו לא מוותרים.

אני אומר לך, אתם עושים עבודה מצוינת. יש לכם כלים נהדרים. אתם צריכים, זה לא בחירה. זה לא לבחור ביולוגיה 5 יחידות. זה בנפשנו. החברה הישראלית, תופעת הזנות, הופכת להיות לחלק משגרת היום יום. ואנחנו גם מסכימים איתה. יש מורים שאומרים תשמע, היא עשתה את זה חד פעמי. היא עשתה את זה חד פעמי, אבל היא נגעה באש. היא נכוותה. ואני אומר שכבר בכיתה ג' ו-ד'-.

אני נסעתי ל-OECD, תבדקו אותי. תכניות הזנות, לפחות בצרפת אני יכול להעיד, הן לא תכניות בחירה. הן תכניות שכל התלמידים נוגעים בהן בגיל צעיר ובמשרד החינוך הישראלי יש חשש. היטיב לבטא אותו החבר הכי טוב שלי, שי פירון. הקמנו ועדה, אני ושי ושרת הבריאות בנושא של זנות ילדים. אני חושב שאתם ישבתם. והקולות שנשמעו היו של משרד הרווחה, זה הטיפול שלכם. אנחנו מתעסקים בטוב. לא. אתם - - -

גם לא מדברים על זה כדי שלא לתת רעיונות או כל מיני כאלה.

בדיוק. אצלכם זה קהל שבוי הרבה יותר מאשר אצלנו.

יש ככה, יש שתי התערבויות. יש התערבות פרו-אקטיבית שלמעשה בהתערבות הפרו-אקטיבית, וזה הטוב שאתה מדבר עליו. ההתערבות הרה-אקטיבית זה באמת כשקורה משהו או כשיש איזו שהיא התנהגות קצה, שהיא הופכת להיות תופעה ואז אנחנו כן מדברים על זה. אנחנו כן נוגעים בזה.

אבל אני רוצה לפני שזה הופך לתופעה.

רגע, אבל לפעמים מדובר נגיד על כמה נערות בסיכון, שאנחנו לוקחות אותן כקבוצה.

איריס, אני איתך. אני באמת אומרת. אני רוצה שזה יקרה לפני שזה הופך לתופעה. אני אגיד לך מה הגרוע מכל? חבר הכנסת מאיר כהן נתן פה דוגמאות. הגרוע מכל, שאותן בנות או אולי אם זה קורה גם לנערים, הם בכלל לא מודעים שזה נקרא זנות. כי אם את תשימי להם את זה מול הפרצוף, יכול להיות שזה מה שיזעזע אותם. ואני רוצה כן. הרבה פעמים אומרים בואו לא נזעזע, אני רוצה לזעזע אותם.

אבל זה ידוע שהפחדה לא עוזרת.

לא להפחיד, אבל באמת, את יודעת מה, שיהיו מודעים. שיבינו שמה שהם עושים, ככה זה נקרא. ואולי בפעם הבאה הם יחשבו שמונה פעמים לפני שהם לוקחים את מה שמציעים להם תמורת יחסי מין. ועל זה אפשר אחר כך כמובן להלביש את כל הנושא של מיניות בטוחה ואת הנושא של הדימוי העצמי ואיך אני מסוגל להיות אדון לגוף שלי ועוד 1,001 דברים חינוכיים. אני מכירה את זה, אבל בואו נתחיל בבסיס - - -

יש עוד דברים שהם בבסיס, שאותם צריך להתחיל לפני - - -

בלי לוותר. באמת, איריס, אני מבקשת מכם, הנה עוד לפני סוף הדיון – קחו את זה על עצמכם. תבנו תכנית. אנחנו כן ניפגש פה. אנחנו ניפגש עוד חודש וחצי או מיד בתחילת המושב הבא, כי אנחנו בחודש הקרוב כבר נעולים עם דיונים שאנחנו מחויבים להם. בתחילת המושב, יש לכם מספיק זמן.

קחו על עצמכם להביא לכאן תכנית שאתם מתכוונים לקיים אותה, לא וולונטרית, אלא כחלק של כל המערכת ומבחינתי לא השנה הזו, יש לנו את ספטמבר הקרוב, נתחיל את זה מהשנה הבאה. יש לנו מספיק זמן להיערך, אבל באמת, בואו, בידיים שלנו להציל כמה נפשות טובות. בסדר?

בבקשה.

אני רק רוצה שתשמעי את קידום נוער, זה בסדר?

אני אשמע בשמחה את קידום נוער. אני אתן קודם את רשות הדיבור לחבר הכנסת יגאל גואטה.

תודה רבה. האמת היא שאני ממש מזועזע מהדיון הזה. מזועזע פעמיים. 1,000 בנות שמתעסקות בזנות, זה מספרים מזעזעים, מסמרי שיער, וזה רק מה שידוע. ואחרי זה עוד לקרוא לזה קצה. 1,000 זה קצה? זה מספר מטורף.

ההרגשה שלי, גברתי יושבת הראש, אני רוצה להצטרף קצת לדברי חברי, חבר הכנסת כהן. אני לא יודע, ההרגשה שלי בדיון הזה שאנחנו כבר הסכמנו סופית שהילדים האלה, שהבנות האלה הן זונות ועכשיו מחפשים את בית החולים לבנות להם, איך לרפא אותם, כאשר אנחנו יודעים שברוב המקרים זה קורה ממצב סוציו אקונומי נמוך.

אני דווקא שמח שהם לא הכינו תכנית. כי אולי, וחס ושלום, אני באמת לע מעביר על אף אחד, אבל יכול להיות שאם הם היו מכינים תכנית, אז היו מכינים תכנית שהיא בעצם סוג של בית חולים כבר לבנות שנמצאות בזנות. ואולי בגלל שהם לא הכינו תכנית, אז אולי צריך לבקש מהם, גברתי יושבת הראש, שיבנו תכנית איך מונעים את זה בכלל. איזה טיפול מונע יש לדבר הזה.

זה מה שביקשנו.

ברור ש-1,000 בנות שמתעסקות בזנות זה כשל מערכתי. זה פשוט. זה מספרים אסטרונומיים, אני לא יודע, אולי בגלל שאני חדש אני מתרגש. אז תסלחו לי, אני מקווה שאני לא אתרגל לזה - - -

תישאר עם ההתרגשות הזאת שלך 100 שנה.

בדיוק, אני מקווה שאני לא אשתנה בנושא הזה. אבל 1,000 בנות שעובדות בזנות. תסתכלו מה קורה בנושאים אחרים, בתאונות דרכים, במספרים יותר קטנים וכל המדינה מזדעזעת. לא שאני בא להשוות אם זה פחות חמור או יותר חמור, אבל ילדה שהולכת לזנות – זה פשוט שכל הדורות אחריה הלכו פייפן. זה דורי דורות קדימה.

לכן לפי דעתי באמת המספרים פה הם אסטרונומיים ואני בהחלט חושב שצריך להכין תכנית שלא יגיעו לשם. אנחנו קצת משלימים עם המצב שהן כבר שם ואנחנו בונים להן בית חולים לטיפול - - -

לא, אנחנו לא. בסדר. אני מרגיעה אותך, אנחנו לא משלימים עם המצב. קשה לנו להתמודד, אבל אנחנו לא משלימים.

תודה. אז להכין תכנית איך לא מגיעים לשם.

אוקיי.

תודה.

בבקשה, אילן שמש.

אני אוסיף קצת. אני ממשרד החינוך, מהאגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון, אני מנהל את קידום נוער בהיל"ה. לצערי אנחנו פוגשים את התופעה הזאת. אנחנו פוגשים אותה בכל קבוצות האוכלוסייה, לא רק בתל אביב. התופעה קיימת גם במגזר החרדי, היא קיימת גם במגזר הערבי.

והיא לא רק בסוציו אקונומי נמוך, אני מוכרחה לומר, לצערנו.

אני לא יכול להציג איזה שהוא מחקר או ידע שאני יכול להתבסס עליו, אבל אני פוגש נערים ונערות, הרבה יותר נערות, זה נכון, מנוצלים מינית במצבים שונים של זנות כזו או אחרת. אני יכול להגיד דבר אחד, בקידום נוער, דרך אגב, בחמש השנים האחרונות לקחנו על זה מנדט, הכשרנו עובדות במיוחד, עובדות שיידעו לטפל בנערות בסיכון.

בתחום של המניעה, קידום נוער, אנחנו עוסקים יותר בקטע הקהילתי. זאת אומרת אם ניקח את הקיץ וכן הלאה, אז אתם כולכם יודעים, יש שם שיתוף פעולה מדהים עם הרווחה. שיהיה ברור, כל מוסדות הרווחה, כל מוסדות הרווחה. לא רק הרווחה, גם בתי הכלא וכן הלאה וכן הלאה, יש לנו שותפות במתן שירותים משלימים, השכלה, תעסוקה, כל מה שאנחנו יכולים ומסוגלים לתת. אלה שותפויות שהתחילו ברמת המנכ"לים שלנו וירדו למטה, על כל המוסדות.

גם בקהילה, מרכזי עדי, גם בבתי הספר, המפתנים של הרווחה, גם בזה יש לנו שיתופי פעולה עצומים לגבי האוכלוסיות האלה.

ערים.

כן, אבל זה רק לגבי אוכלוסייה מסוימת.

סליחה?

לא, לא, חידודים בינינו פה.

לגבי הקהילה מעבר לזה, תראו, תיקחו רק את הקיץ. יחד עם הרווחה אנחנו מקימים, והתכנית הלאומית, תכנית שבועית היא הדוגמא הכי טוב לשיתופי הפעולה והקמנו חמישה מוקדים נקרא לזה, או אוהלים או מה שזה לא יהיה, במוקדים שאליהם מגיעים עשרות אלפי נערים ונערות. אחת התופעות הקשות ביותר שם - - -

הייתי באחד כזה באילת.

אתה ראית את זה באילת, אני ראיתי את זה בתל אביב בצורה קיצונית, לילה-לילה, כולל הלילה האחרון שהיה שם מקרה של אונס וכל מה שאתם רק רוצים. אינס, הבחורה שבדרך כלל עושה את זה, כאילו לא בזה. התופעה קיימת, אנחנו מנסים להכניס את אנשי החינוך לתוך המקומות שבהם התופעה קיימת וזה חלק מלהכניס אנשים שהם לא רק מנצלים את זה, אלא אנשים שמנסים לתת לזה איזו שהיא התמודדות.

אנחנו עכשיו מכניסים עובדי רחוב לערים הגדולות, לחיפה, ירושלים ותל אביב. אנחנו רוצים להכניס את זה כחלק מעיבוי. אנחנו נותנים פה שירותים משלימים לשירותי הרווחה. אנחנו לא נמצאים לבד. לנו יש חובה על כל נער ונערה שאנחנו פוגשים אותם אצלנו, לא משנה באיזה שהוא שירות, אנחנו פוגשים אותם והם מנוצלים מינית, חובתנו לערב את העובדת הסוציאלית. זה על פי חוק.

נכון, אוקיי.

אני יכול להגיד, אנחנו לא מספיק עוסקים במניעה, כי אני חושב שאנחנו לא מספיק נמצאים בתוך מקומות הבילוי ובכל מקומות הפנאי והאזורי והאלה, וצריך להגיע אליהם יותר. וזה יהיה חלק מהיכולת שלנו לסייע במניעה של התופעות האלה.

אני שמחה על מה שאתה אומר בסיפא שלך. איריס, מאד רצית שהוא ידבר ואני ממש שמחה שהוא דיבר, כי הוא אמר בעצם את מה שאנחנו מנסים לומר שצריך לטפל בו, וזה הנושא של המניעה.

כמה עובדי נוער התקבלו?

כמה עובדי נוער חדשים או בכלל?

החדשים, שעכשיו, עובדי חבורות רחוב כאלה, כמו שהיה פעם.

אנחנו רוצים להכניס עכשיו עובדי רחוב לאוכלוסיות קצה בערים הגדולות, לאלה שהם לאו דווקא תושבי הרשות. כי תראה, העיר ירושלים, העיר תל אביב והעיר חיפה, יש להן שירותים נהדרים לתושבי העיר. אבל מה קורה? מגיעים נערים ונערות במצבים מאד קשים שבכלל לא תושבי העיר.

דווקא בירושלים, אני רוצה לתת לך נתונים אחרים, הם רובם תושבי העיר. בתל אביב זה מטרופולין שמגיעים אליו - - -

בירושלים, אני יכול להגיד לך שיש לנו הרבה מבית"ר עילית, יש לנו הרבה מיהודה ושומרון ויש לנו כאלה דתיים ויש לנו כאלה חרדיים ויש לנו כאלה גם שעוסקים בזנות. לצערי הרב יש לנו הכל. מישהי שם רק עכשיו מצאה שתי זונות. ודרך אגב, כל מה שאני אומר נעשה עם הרווחה, כלומר אנחנו לא לבד.

כן, אוקיי, תודה רבה אילן. רעות, בבקשה.

קודם כל אני רק אגיד ש - - -

סליחה, אני צריך ללכת. תודה רבה על הדיון.

אבל תפספס את המחמאות גם ממני.

לא צריך.

יהיה פרוטוקול.

אני אמסור לו.

טוב. אז אני גם רוצה להודות לך על העקביות, גם בהעדר ועדת משנה למאבק בסחר בנשים וזנות, ששם בדרך כלל התקיימו הדיונים על זנות של קטינים. אנחנו רואים התקדמות. אני לא אגיד שלא. כל מה שאמרה ציפי ממשרד הרווחה, התקדמות בתקציבים, במשאבים, בשיתופי הפעולה, בהכשרות, במספרים. אני לא יודעת, אולי - - -

לפחות הממסד מתייחס אחרת.

אני חושבת שיש יחס אחר. אני חושבת שרואים עליה, אבל אני רוצה להגיד רק בסייג קטן, זה לא מספיק מהיר. אם חבר הכנסת מאיר כהן דיבר על מצב חירום, אני יודעת שעמותת על"ם, שאני הנציגה שלה פה בדיון, אנחנו עוסקים בנושא הזה של זנות בני נוער. אפשר להסתכל בפרוטוקולים, גם פה בכנסת וגם בשטח משנת 2003.

אז באמת בהתחלה היינו די בודדים בשטח ובאמצע הדרך הצטרף ראשון משרד הרווחה. גם שיתופי פעולה עם מערכות אכיפה. אני לא רוצה כמובן להגיד מה הזעזוע על 1,000 קטינות שאותרו בשנת 2014 בזנות, אבל אנחנו מדברים כנראה במשך עשור על כמה וכמה אלפים של נערות, שלא לדבר על נערים. 20% מתוכם הם נערים ועוד כמה אחוזים של נערות טרנסג'נדריות שלא עלו פה בדיון, אבל זה גם עוד קהל יעד בתוך עולם הזנות, ש - - -

ועוד כמה אחוזים שאנחנו לא יודעים.

שאני אומרת אין להם בכלל שירותים לפנות אליהם בהקשר הזה, ואז אנחנו לא מגיעים למספר של 1,000. עכשיו, יש פה גם מצב אבסורד, שככל שמכשירים יותר אנשי צוות, יותר אנשי מקצוע ממשרד הרווחה, ממשרד החינוך, מגורמי האכיפה, המספרים הולכים וגדלים. גם את זה אנחנו רואים.

כי מאתרים יותר, לא כי הם - - -

בדיוק. ושואלים אותנו מה, התופעה גדלה? לא. התופעה מתגברת. מה שמתגבר זה מספר אנשי המקצוע שיודעים לזהות, לאתר ולקרוא לתופעה בשם, בלי לגמגם. זה שהם לפעמים חסרי אונים, אגב, גם אנחנו עמותת על"ם חסרת אונים. הרבה פעמים אנחנו פוגשים את בני הנוער ברחוב ובמקומות ובמועדונים איפה שהוזכר פה שאין נוכחות מספקת של עובדי נוער ואנחנו הרבה פעמים חסרי אונים. ועם חוסר האונים הזה צריך לדעת לעבוד.

צריך לדעת קודם כל שאנחנו מסכימים לפגוש את בני הנוער, את הנערות, את הנערים במצבים האלה, גם כשאין לנו מה להציע להם. כי הנוכחות שלנו, וכששואלים אותם, זה הדבר שהם כולם מדברים עליו – הקשר. זה שאנחנו מוכנים לדבר, לא שופטים אותם, לא שיפוטיים כלפיהם. אנחנו לא תופסים אותם כעוברי עבירה, להיפך. אנחנו מתייחסים אליהם בכבוד הראוי ואומרים, עם כל הכבוד אנחנו נמצאים פה אתכם ובואו נראה ביחד מה אפשר לעשות, למרות שאני מודה, הרבה פעמים אין לנו גם מה להציע, שזה גם דבר שצריך להגיד.

אני כן רוצה להגיד, את גם ראית את זה בדו"ח שהתפרסם אחרי מסקנות הוועדה לזכויות הילד באו"ם. ההתקדמות היא איטית מדי ביחס למימדים שאנחנו מניחים שיש לתופעה הזו. אני מאד מאד שמחה שאת מקדמת באופן פרטי את הצעת החוק, אבל אני חושבת שמעבר משלוש שנות מאסר ללקוחו של קטין, 203 ג', ל-5 שנות מאסר, אני לא בטוחה שהם יעשו את ההבדל. אני יודעת שרצית יותר ואני יודעת שזה בשיטה - - -

אבל תיכף משרד המשפטים יסביר, זה מתווסף לעונשים נוספים ואז בעצם דרך כך אפשר יהיה לעבות בעצם את העונש.

כן, ועדיין זה לא בא בהלימה עם זה שאנחנו אומרים יש פה עבירה חמורה, יש פה דיון ציבורי. אם שואלים אותי בסופו של יום למה זנות של בני נוער מתרחשת, הרי כולם מסכימים שזאת תופעה איומה, אז למה היא מתרחשת? היא מתרחשת כי אנחנו סובלניים כלפי. כי החברה סובלנית כלפיה, כי החוק סובלני כלפיה, כי רשויות האכיפה סובלניות כלפיה. או שלא רואים אותה, או שרואים אותה ומגלים איזו שהיא סובלנות לא ברורה כלפי הדבר הזה. יוצא שזו עבירה די משתלמת, בין אם זה 3 שנות מאסר או בין אם זה יהיה 5 שנות מאסר.

אני אומרת את האמת, לנו זה נשמע לא מאד דרמטי ואני גם לא רואה איך זה הולך לשפר את מצב האכיפה. אני רק אגיד שגם בדו"ח כתוב, יש גם איזה שהוא פער בין מספר החקירות, למרות שאנחנו רואים ב-10 שנים עלייה משמעותית. אם דיברנו בשנת 2011 על 28 תיקים, חקירות סליחה, בשנת 2014 אנחנו רואים בדיווח כבר 79 חקירות, מתוכן רק 49 הבשילו לכדי כתב אישום. צריך לבדוק מה הפער הזה בין החקירות לכתבי אישום. חצי נחתך בפרקליטות, למה; ומתוך 49 כתבי אישום אנחנו רואים 8 הרשעות בלבד ואף אחד מהם לא הגיע לרף ענישה של 3 שנות מאסר.

זה דבר שדורש בדיקה מאד מאד רצינית. יש פה איזה כשל גם של האכיפה, גם של הפרקליטות, ואז לא משנה איזו עבודה נהדרת נעשה וכמה משאבים נשקיע בטיפול בנערות ובנערים בזנות, כי על כל נער ועל כל נערה כזו – לא נעים לי להגיד – אבל יש בין 30 ל-40 לקוחות – עברייני מין – שלא משלמים את הדין על הדבר הזה.

רעות, אני רוצה למנוע את זה לפני שהן מגיעות לשם. זאת אומרת אני לא מדברת רק על האכיפה.

אבל תשמעי, שאלו פה על המניעה. לזנות לא נכנסים ביום אחד. זו איזה שהיא - - -

דווקא בגלל זה.

נכון, בגלל זה. בגלל זה אני חושבת שאם אנחנו נתחיל עם זה במערכת החינוך, שהילדים שלנו נמצאים שם ממילא ואם הם לא שם אז בקידום הנוער, אם אנחנו משם נתחיל לטפל בזה, אנחנו נמנע את כל אלה שמתגלגלים פנימה.

אבל אם אנחנו לא עושים את זה בהלימה עם אכיפה, אנחנו לא עושים את זה. זאת דעתי.

אני מסכימה איתך ובגלל זה את רואה שאנחנו מנסים לפעול בכמה חזיתות. ואני רק מוכרחה לומר לך משהו לגבי הנושא של הענישה. אני אעביר גם את השרביט למשרד המשפטים אם אתם רוצים להתייחס. אין שאלה שהייתי רוצה יותר, בסדר? אבל עדיין, שוב, אני עושה את זה ממקום של הרתעה וממקום שיבינו שאנחנו מתחילים לשים פוקוס על הסיפור הזה, שזה משהו שלא היה עד עכשיו, לצורך העניין.

גם הובהר לי, והם יסבירו את זה בטח טוב ממני, שאנחנו מתכוונים שזו תהיה תוספת בעצם על צעדים נוספים. הרי יש כבר בחוק התייחסות למי שבועל קטינים, בין אם זה בהסכמה, בין אם זה לא בהסכמה, עד גיל 14 ומעל גיל 14. זאת אומרת יש התייחסות ואנחנו רוצים שזה יהיה תוספת לעבירות נוספות שנכללות בתוך הסיפור הזה.

אבל שוב אני חוזרת, אנחנו נעשה את זה וזה חשוב, אבל אני באמת מאמינה שיותר חשוב זה מה אנחנו נעשה רגע לפני שזה קורה. ולמה? יש הרבה נערות לצורך העניין, שמקיימות יחסי מין לא מבוקרים ואני אסביר למה זה לא מבוקר. הן לא מקבלות תמורת זה שום דבר, אבל הן עושות את זה או כדי לקבל תשומת לב, או מכל סיבה אחרת, בסדר? והן לא מקבלות וזה לא זנות לצורך העניין, כי הן לא קיבלו תמורת זה שום דבר. אז מה שם אנחנו עושים?

ובגלל זה אני אומרת, אם אנחנו לא ניגע במקום הזה, כשהן עוד צעירות ואנחנו נדע לבנות את זה בצורה נכונה כדי שהן לא תגענה למקום של בסופו של דבר יש להן לקוחות, בין אם זה שניים, עשרה או 20, אז אנחנו נרוויח הרבה יותר ממה שאנחנו נעשה כרגע בתחום הענישה.

ואני מסכימה איתך, זה לא זה במקום זה. זה חייב לבוא ביחד.

משרד המשפטים רוצים להתייחס ואחר כך אנחנו נעבור למשטרה, שקיבלו הרבה תשבחות בפעם הקודמת על דרכי הטיפול. נסיים אתכם, כדי שנצא עם איזו שהיא תקווה. בבקשה, משרד המשפטים.

אני חייב להמשיך וללכת לוועדה הבאה.

לילך וגנר, משרד המשפטים.

אתה מפסיד אבל, תדע.

אני יודע.

בנוגע לנושא של תיקוני החקיקה, אנחנו שותפים לעמדה של יו"ר הוועדה. משרד המשפטים מנסה לקדם גם כן תיקון חקיקה שעולה בקנה אחד עם - - -

הפעם אנחנו נעשה את זה ביחד.

ונעשה את זה ביחד, ואנחנו חושבים שבאמת היום העבירה שהיא עבירת עוון ואפילו לא עבירת פשע, היא לא עולה בקנה אחד עם מדרג הענישה בחוק. אבל אנחנו כבר כשנחקק סעיף 203, דובר על כך שכתבי האישום בסעיף הזה לא שוללים ולא מונעים והם לצד בדיקה האם מדובר בעבירת מין כלפי קטין, כאשר ברור לכל שהעבירות החמורות של פגיעה מינית בקטין הן חלק מסימן עבירות המין. כאשר מדובר בקטין מתחת לגיל 14 ומדובר במעשה בעילה, אז זו עבירת אינוס שהעונש בצידה הוא 16 שנה, ואין שום כוונה שבמקרים כאלה יוגשו כתבי אישום בעבירה של 5 שנים, בוודאי שלא.

כמו כן יש את שאר מדרג עבירות המין, רק צריך לזכור שעבירה לפי סעיף 203, יש לה כמה יתרונות. דבר ראשון, היא לא חלה רק על מעשים חמורים מאד. מעשה זנות מפורש בצורה רחבה וכולל סוגים שונים של מעשים שיכולים להיכנס לעבירה הזאת, ושנית יש את הנושא של החזקה של גילו של הקטין, שחלה לגבי העבירה הזאת. ולכן לעבירה הזאת יש יתרונות, גם כדי לתייג מעשים מסוימים בנוסף, שוב, לעבירות המין; וגם בפרישה הרחבה שלה.

אבל בראש ובראשונה, כשמדובר בעבירות מין שנעשות בקטין, הטיפול צריך להיות בעבירות האלה, כדי שהן יבטאו נכונה את הערך המוגן שנפגע ושהעונש יהיה באמת תואם את המעשים שבוצעו. זה לגבי הנושא.

עכשיו בנוגע לחקיקה משווה, בעקבות מסמך שקיבלנו, אנחנו ראינו שהחקיקה היא פחות או יותר, במעשה זנות של קטין, היא באמת תואמת את החמש שנים בעולם ולא את השלוש שנים שנקבעו מלכתחילה, ואנחנו חושבים שגם בתגובה להמלצות שקיבלנו באמנות בינלאומיות ולדרישות שהובעו בוועדה הזאת, מן הראוי באמת להעלות את העונש לחמש שנות מאסר.

תודה רבה עורכת הדין לילך וגנר. אני מוכרחה מילה טובה למשרד המשפטים. באמת, אנחנו כולנו יצאנו מפה, מהדיון. אני ישר הסתערתי על הייעוץ המשפטי כדי לטפל בנושא הזה, ומסתבר שמשרד המשפטים במקביל, גם מתוקף עבודתו והחשיפה שלו לפני כן, גם כן הלך לערוץ הזה ואני באמת רוצה להודות לכם שכולנו היינו מכווני מטרה ואין שאלה שנשתף פעולה בעניין. תודה רבה.

אני אבקש אם אפשר להוסיף ביחס לאכיפה ולטיפול של הפרקליטות.

בוודאי, רק שם.

אני רחלי זוארץ-לוי מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. בישיבה הקודמת עדכנו על כך שהמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים השתתף בצוות בין משרדי שהתקיים, שבחן את מסקנות ועדת האו"ם. בעקבות זאת התקיימה ישיבה לפני כשבוע, יחד עם נציגים גם מהמשטרה, כדי לבחון.

כי לצד זה שאנחנו שומעים על היקף תופעה של כ-1,000 נערות בזנות, שעליהן רק הרווחה יודעת ושוב, הארגונים מדווחים אולי אפילו על מספרים גבוהים יותר, עדיין יש פער אל מול התיקים, גם תיקי החקירה שנפתחים, שעדיין אנחנו כן במגמת עלייה ואת זה גם ציינתי בדיון הקודם, כי בשנת 2011 אנחנו דיברנו על תיקים בודדים והיום אנחנו מדברים על קצת יותר, אבל עדיין קיים פער בין - - -

כמה זה קצת יותר? בערך?

אנחנו קיבלנו מספרים לדוגמא על עבירה של צריכת שירותי מין מקטין, על 29 תיקים בשנה. ועדיין אנחנו מדברים על פער, ואל מול זה יש גם את הפער של מספר כתבי האישום שמוגשים. אז אנחנו נפעל בשתי דרכים.

הדרך האחת זה באמת לבדוק מול המשטרה מה גורם לכך שגם תיקי חקירה, אין לנו מספיק תיקי חקירה, שוב, ביחס להיקף התופעה כפי שאנחנו שומעים עליה. ובאמת אנחנו גם נבחן את התיקים של השנתיים האחרונות, של 2014-2015, כדי לבדוק ואולי לבחון מה בדיוק עולה מבין התיקים, גם כאלה שנסגרו בפרקליטות, כדי גם לבחון לעצמנו ולעשות עבודה יותר מעמיקה בנושא.

אז כך שגם אנחנו רואים ואנחנו כמובן גם מברכים ושותפים וממליצים על החמרה בענישה בהקשר של העבירה.

יכול להיות שגם כאן זה עניין של מודעות, של שוטר באמת. כאילו, אנחנו דיברנו על זה כבר כמה וכמה פעמים, שמבחינתו סבבה, היא בילתה על חשבונו, קיימו יחסי מין, נראה לכאורה מאד טבעי וזורם. מסתבר שמאחורי זה מסתתר משהו הרבה יותר עמוק ויכול להיות שגם כאן זה חלק מהעבודה.

אני מיד נותנת לכם משפט ואחר כך חוה קליין, התייחסות קצרה.

יש לי שני משפטים. ליאת קליין מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. אני אגיד שני דברים גם לגבי המניעה והאיתור, שאני חושבת שאם נשים רגע בצד את שאלת החינוך, אבל גם בשלב האיתור יש חשיבות מאד גדולה. הרבה מדברים על הקשר בין אלימות מינית וזנות ועל הרצף שנוצר שם, על נשים או ילדות שעברו חוויה של פגיעה מינית ומגיעות בסופו של דבר גם לזנות.

צריך לדבר על איזו שהיא מערכת של איתור וזיהוי של אלימות מינית ושאנחנו לא נגיע לקצה של הרצף הרבה מאד פעמים ולדבר על איזה שהן הכשרות חובה בכל המערכות השונות, אז זה דבר אחד.

לגבי אכיפה, אני רק אוסיף עוד שני משפטים. זה לא רק תיקון של כמה שנים, של שלוש או חמש שנים ולכן גם הובלנו את התיקון הזה ופעלנו גם מול משרד המשפטים והיינו בקשר. המחשבה היא אלף שיש הבחנה מהותית בין שלוש שנים לחמש שנים מבחינת ההגדרה של עבירות, פשע, עוון וכל ההגדרות. אז יש משמעות לדבר הזה, אבל הציפייה שלי שהיא לא רק תשפיע ברמת הענישה שיקבל עבריין, אלא ככל שהעבירה היא נתפסת כחמורה יותר ברמת הענישה, שיוקצו לה יותר תקנים, שהתעדוף שלה ברמת הטיפול יהיה גבוה גם במשטרה.

ועוד דבר אחד שאני אציין בהקשר הזה, שבגלל שיש קשר שאפשר להבין אותו, בין עבירות מין לבין זנות קטינים – הדברים האלה הם מאד דומים – זה זנות, זנות היא אונס, בעיני היא דומה מאד לבעילה אסורה בהסכמה. צריך לשים את זה בסל של רצף אחד וזה חשוב לכמה דברים.

אלף, אני לא יודעת אם זה נכנס היום ופה אני כן שואלת, הנושא של הזכות היום לאישה להיחקר, מין החוקר במשטרה, חוקר או חוקרת, שזו זכות לנפגעות עבירות מין – האם גם זה נכנס בתיקון הזה. אולי שווה להרחיב ובכלל להתייחס לזה כעבירות מין בכל מיני זכויות של חוק זכויות נפגעי עבירה, גם לקבוצה הזאת של הצעירות, שזה יחול ביחד, כי זה לא נמצא - - -

חבל להחמיר להם את התנאים, כי לא צריך תלונת קורבן בהקשר של לקוחו של קטין.

נכון.

לא משנה, אבל גם אם הן מגיעות ומעידות שיקבלו את הזכויות שלהן.

בדיוק, וזה המקום שהיינו בו כל הזמן, לבחון איך אנחנו לא פוגעים במה שכבר - - -

לא, הן לא מעידות בבית משפט, אבל אם הן מגיעות למסור תלונה - - -

לא, גם בתחנת משטרה, לא ב - - -

בסדר, אבל אם הן מגיעות להליך וחלקן יהיו בשלב כזה או אחר, לפחות שתקבלנה את הזכויות שמגיעות להן – נפגעות עבירות מין – ואת הרף המינימאלי הזה שהן תקבלנה. לא צריך אותן בשביל התלונה אולי, אבל אם אפשר והן נחקרות, שהן תקבלנה את הזכויות שיבטיחו איזו שהיא הגנה סדירה בעניין שלהן ואת כל הנושא של זכויות נפגעי עבירה - - -

על קטינות זה ממילא חל.

של הבעת עמדה, עסקאות טיעון והדברים מהסוג הזה.

אוקיי, תודה רבה. אני רק אומר שבדיון הקודם אני אמרתי את זה בצורה מפורשת. מבחינתי לקוח של זנות קטינים זה אונס, חד משמעית וככה אנחנו צריכים להתייחס לזה.

חוה קליין במשפט ונעבור לנציגת המשטרה.

כן, אני מודאגת משני דברים שעלו. אחד, שאין - - -

זהו? רק משניים, חווה? בבקשה.

מאחד זה שאין מחקר שרץ באופן עקבי, מלבד האיתור שעליו דובר באמת באמצעות משרד הרווחה, מחקר שרץ באופן ארצי ועקבי. אמרתם שזה רק במסגרת האיתור שנעשה, שדובר כאן - - -

יש סקר שהוא סקר לאומי.

אם זה באמת נעשה באופן עקבי אז זה טוב. והדבר השני - - -

אבל הסקר הלאומי לא בדק קטינים.

קודם כל כן.

מה שנאמר פה קודם זה שלא. שאלנו על זה.

רק את הנתונים שאת נתת, אבל הם אמרו, אז הם לא יכולים לבדוק.

זה לא קשיים, אבל הוא היה אמור לבדוק גם את ה - - -

הוא לא.

האם יש זה דבר שצריך להיבדק והאם יש סקר שעדיין רץ ובאופן עקבי בודק את זה בכל רחבי הארץ, בכל מקום וכל הזמן.

והדבר השני שדובר פה לגבי תכניות החובה, בעיני זה לא רק בתוך בתי הספר ודרך משרד החינוך, כי בעצם מה שאנחנו שומעים זה גם על העומס עצמו שנמצא אצל היועצים בבתי הספר. ואחר כך אצל העובדות הסוציאליות - - -

חוה, זה המקום הטבעי לעשות את זה. אין פה עניין של עומס, יש פה עניין, אני חושבת שבסופו של דבר תכנית נכונה תסייע גם להפחתת העומס, כי היא תשתלב בדברים הנוספים שממילא "צריך להגיש" לתלמידים.

במסגרת התכנית.

כן.

זה מה שמאד מדאיג, רק שחזרנו מהישיבה הקודמת לישיבה הזו בלי תכנית פרקטית שמעבה את כל המערך הזה.

יפצו אותנו במפגש הבא שבתחילת המושב, לקראת השנה הבאה אנחנו נהיה מאד מאד מדויקים.

ויקי, נכון?

כן, ויקי. צהריים טובים.

בבקשה, ויקי. אם אתם זוכרים, אני רק אקדים ואומר, בפעם הקודמת היה נציג של המשטרה ואסביר לנו בדיוק איך המשטרה מטפלת ומתמודדת עם הסוגיה של זנות קטינים ומאד התרשמנו, ואמרנו צריך להעתיק את זה למערכות הנוספות. הוא סיפר לנו על הסרטון ואני מבינה שאת הגעת איתו. בבקשה, ויקי.

אז עוד לפני שאני אראה את הסרטון, כשהתחלנו והצטרפנו לוועדה - - - ויחד עם השותפים, עם על"ם ועם ציפי, אז אחד הדברים שבאמת לקחנו בחשבון, העניין של המודעות. עם העובדים הסוציאליים המודעות לא הייתה ועם משרד החינוך. הבנו שגם במשטרה, בכל זאת אמנם אנחנו עובדים עם נוער, אבל לאתר סימנים ולראות נער, אז אולי באמת צריך לעשות עבודה. ואז התחלנו בקטע של בעצם להכשיר.

עשינו מערכי שיעור, עשינו מצגת ובסופו של דבר, אחרי המצגת גם סרטון ובעצם הבאנו אותו בפני כל שוטר. לא רק במערך הנוער, בהתחלה זה היה רק מערך הנוער ואחר כך הבנו שכל שוטר בעצם באשר הוא שוטר, יכול להיתקל ברחוב, בכל מקום, בנערה שעובדת בזנות ולאתר אותה, שיהיו סימנים שיידעו בעצם שזה קיים. זאת אומר להפנים שיכול להיות שנערה עוסקת בזנות והם יכולים לפגוש את זה גם תוך כדי ידיעה מודיעינית, תוך כדי סיור וכהנה וכהנה. ולכן בעצם עשינו סרטון.

עשינו ימי הכשרה ל-120 עובדי נוער וקצינים. אנחנו הזמנו גם את השותפים שלנו והם נתנו הרצאה ביום העיון הזה. אני אראה לכם את הסרטון ואחר כך אני אתייחס ליתר הדברים שאנחנו עושים.

שהוא די יציג את זה ובאמת מאד מרשים המערך המדוקדק הזה שאתם מקיימים.

מוצג סרטון

יפה, באמת.

אוקיי, אז זה הסרטון שבעצם כל שוטר שלנו מקבל. אנחנו גם עושים הכשרות שונות, אנחנו נכנסים ואנחנו מרצים בנושא זנות קטינים. לפעמים קורס קצינים, בהסמכות נוער וכו' וכו'.

אחד הדברים שאנחנו עושים – דיברו פה על נתונים ועל אכיפה – תראו, מדובר בעבירה מאד מאד קשה. זו עבירת חשיפה. זאת אומרת הלקוח בוודאי לא מתלונן, הנערה לא מתלוננת, אין שום סיבה, כי היא "מרוויחה" מזה, שלא לדבר על מקרים שהיא בכלל לא מודעת שהיא עוסקת בזנות. זאת אומרת דיברנו על זה.

לרוב. נכון.

אז עבירות חשיפה כשלעצמן הן מאד מאד קשות, לא כל שכן כשאני מדברת בזנות קטינים. יש בעיה עם המידע המודיעיני ואנחנו ערים לו. אז אחד הדברים שאנחנו בעצם עושים, אנחנו יושבים עם ה - - -

רגע, סליחה, אנחנו חייבים תלונה של מי שעסקה או מי שעסק בזה, לא? יש פה גם עניין של חובת דיווח ממילא.

לא, לא, אבל צריך שאנחנו נדע ש-X, Y. זאת אומרת בסופו של יום גם צריך איזו שהיא ראייה, איזו שהיא הוכחה. ולכן בעצם אנחנו עכשיו בונים נוהל משותף עם משרד הרווחה כרגע, והנוהל הזה בעצם מדבר על איך אנחנו מאפשרים שהמידע שנמצא אצל משרד הרווחה יגיע גם למשטרה, כדי שנוכל בעצם לקדם את החקירה, כשבעצם אנחנו נותנים מעין הגנה של סייען מודיעיני. ואז בעצם אני לא צריכה להביא אותו לידי חקירה. כמובן למעט חריגים כאלה או אחרים.

הנוהל בשלבי סיום, עדיין לא חתמנו עליו והוא עדיין לא הסתיים, ואנחנו מתכוונים להרחיב אותו למשרד החינוך וגם למשרד הבריאות, כך שהנוהל יהיה באמת רחב ויכיל את כל הגורמים, כשאיפה שיש מידע ויפנו את תשומת ליבנו, שנוכל בעצם לקחת את זה צעד אחד קדימה, לטובת החקירה.

דבר נוסף שאנחנו עושים, בגלל שהקושי הוא מודיעיני, בעיקרו זה מודיעין, אנחנו עושים עבודת מטה עכשיו עם חטיבת המודיעין אצלנו, לבדוק איך אנחנו בעצם מנסים לשפר בעצם את המידע המודיעיני, לקבל כמה שיותר, כדי שיהיו לנו יותר תיקים ונוכל לקדם את החקירה.

דבר נוסף, אנחנו הגשנו בזמנו תכנית אב למשרד המשפטים, למנכ"לית משרד המשפטים, שבאה ואומרת תראו, הנושא כן בדמנו, הוא בהחלט בדמנו. מהרגע שנכנסנו הוא בדמנו. זו עבירה מאד קשה ולקחנו את זה לתשומת ליבנו. באנו עם איזו שהיא תכנית אב ונדרש לזה באמת קצת יותר תקציב, משום שבעצם אני לוקחת כמו אגרוף ואני ממקדת את תשומת הלב בעבירה הזאת.

בזמנו בעצם התשובה הייתה – תמתינו למחקר, יש איזה שהוא סקר שנערך של משרד הרווחה בשיתוף המשרד לביטחון פנים. ברגע שהסקר הזה ייצא החוצה נראה במה מדובר, בכמה נערים מדובר ואז נחליט אם לתקצב את תכנית האב הזאת או לא. אז התכנית קיימת ואנחנו הכנו אותה.

אני מקווה שזה ייצא לפועל, כי זה בעצם ישדרג ויעשה בעיני את השינוי.

אוקיי, ויקי, תודה רבה. משפט, כי אנחנו מתכנסים לסיום.

אני רוצה להשלים לגבי הסקר שהוזכר פה, שמשרד הרווחה לפני כמה שנים כבר יצא. אנחנו מממנים בעצם מערך של סקר ומחקר, סקירת ספרות מקצועית בנושא זנות קטינים ומבוגרים. סקר עמדות הציבור, סקר לאומי למדידת היקף תופעת הזנות בקרב קטינים, נשים וגברים; ומחקר שמלווה תכניות טיפול.

לגבי הסקר הלאומי, כשהוא ניסה לאתר את היקף תופעת הזנות בקרב קטינים, אז בדיוק מהנקודה שאת התחלת את הדיון ואת אמרת שבני הנוער בעצמם לא מתייגים את עצמם בזנות, לכן לא יכולנו להישען בכלל על רעיונות של קטינים והם הצליחו לדגום מספר כל כך קטן שמזה אי אפשר יהיה להשליך כמה קטינים במדינת ישראל.

אז בסקר בעצם אי אפשר לתלות תקווה שיגיד לנו שיש 2,000, 3,000, או 5,000 קטינים בזנות, ולכן הם נשענים באמת על הנתונים שהם עובדתיים. זה אותם 1,000 קטינים שכבר אותרו על ידי עובדים שעובדים עם נוער בסיכון.

אז אלף זו תשובה אולי למשרד המשפטים שלא ימתין. עכשיו, אני שומעת מה קורה פה ואני חושבת שצריך איזו שהיא פריצת דרך גם מחשבתית, כי אני גם מבינה את המגבלות של משרד החינוך.

כאמא לילדים בבית ספר, שגם כשהייתי מפקחת ארצית לטיפול באלימות במשפחה, בנינו מודלה בין משרד הרווחה למשרד החינוך, של 10 פגישות שמונעות אלימות בין בני זוג, שמיועדת לתלמידים בכיתה י' או י"א, שזה חובה לעבור. אבל אי אפשר היום לחייב בתי ספר, וגם בצדק טוענים מנהלי בתי הספר – אם אני אצטרך קודם כל להכשיר אותם ללימודים ולהצליח בלימודים, לבגרות וכו' ואני צריך להכין אותם לצבא ולהכין אותם לנהיגה מונעת ולהכין אותם לאלימות זוגית ואלימות מינית – אין המון שעות, לכן - - -

אני מתנצלת, אבל אני לא מקבלת את הטענה הזו. כי בשביל שהם ילמדו כמו שצריך, קודם כל צריך לנקות מהם את כל הדברים האחרים שהם נפגעים מהם.

את צודקת, ולכן צריך לעשות פה מעשים שאולי הן החלטות שהן קיצוניות. היינו בדיון קודם על המסעות לפולין. אם לא תהיינה החלטות באמת קיצוניות לפעמים, לקרוא לזה, אז אנחנו עוד פעם נעשה דיונים ועוד פעם נעשה דיונים.

ועד אז, עד שנגיע להחלטה המשמעותית, אני שמעתי שלשום ברדיו, אתמול, על שרת המשפטים בנושא של אינטרנט בטוח, שזו עבירה חוקית אם מישהו שלח לך תמונה שהיא חושפנית ואתה מעביר הלאה, שגייסה 400 פרקליטים וביום אחד צבאו על בתי הספר וכל אחד העביר רק שעה. ההד הציבורי שהיה לזה משמעותי ו - - -

נכון. אפשר לעשות את זה.

אז אני חושבת שבמקביל, אם בכלל הכנסת תצליח לחייב לעבור נושא כזה או אחר בבתי ספר, באמת ליזום את המבצעים האלה שגם יש להם השלכה על תודעת הציבור. ושווה לחשוב על רעיונות דומים גם בתחום הזה.

תודה רבה. אני מקבלת בהחלט ואני אשמח שבאמת משרד המשפטים ינסה לחשוב גם בנושא של עבירות מין ופגיעות מיניות. אנחנו מאד בתוך זה, אבל אני באמת מדגישה, זה לחלוטין לא במקום, כי זה עניין תהליכי ואנחנו צריכים לבנות אותו מגיל צעיר ואנחנו צריכים לעשות את זה בהדרגה ואני לא מצפה שתוצג לי עכשיו תכנית שזהו, מקיפה את הכל. אבל אני רוצה לראות את ראשיתה של הדרך ולראות איך אנחנו בונים את זה בצורה נכונה.

חברים, בידיים שלנו למנוע את זה ואני לא מקבלת שום – וסליחה שאני אומרת את זה ככה – אבל קשקוש של נושא של לימודים והישגים והכל. אנחנו לא נטפל בילדים שלנו – גם לא נקבל מהם הישגים. כל הילדים שנפגעים הם בטח לא פנויים ללמידה, אז אנחנו מפסידים אותם פעמיים.

אני רוצה לסכם את הדיון. אז שוב, קודם כל אני מודה למשרד המשפטים על שיתוף הפעולה, כי אין שאלה שבלעדיכם לא היינו יכולים לקדם ולהוביל את זה.

הדבר השני, אני רוצה לקיים סיור. אנחנו גם נקיים סיור אצלכם במשרד ואנחנו גם רוצים לקיים סיור רחוב. אני רוצה לראות את זה. אני רוצה לפגוש את הנערות, את האנשים שם, בסדר? אז אנחנו נקיים את זה במסגרת הוועדה.

את יכולה להתחיל את הסיור אחרי הצהריים ואז לצאת לרחוב, אין בעיה.

אפשר להצטרף אליך?

כן, בהחלט. אני אשמח, מי שירצה מטעם הוועדה להצטרף, תהיו בקשר עם תמי. אנחנו נעשה את זה במקומות הרלבנטיים על פי איך שנדרש לעשות את זה.

גם במרחב שעובד 24/7 וגם ברחוב, זה פשוט רק ברגישות ובעדינות.

אוקיי, אז את תנחי אותנו ואנחנו נעשה את זה כמו שצריך ונכון לעשות את זה ואני כן רוצה מישהו ממשרד החינוך שיהיה.

בשמחה רבה.

כי אולי אם זה ככה ייכנס מכאן ומכאן, למרות שאני יודעת שזה בלב, אבל אם זה יבוא חזק, אז אולי זה יעזור לנו לחלחל את זה למטה.

כולנו יועצות בעברנו וכולנו - - - נערות ונערים במקום הזה.

לא בגלל שאתם-. בגלל המאסה.

לא, לא, לא, בסדר גמור, אבל אני כן רוצה שמישהו ממשרד החינוך יצטרף. תדברי עם תמי איך נכון לעשות סיור כזה.

ותשאלי אותם מה דעתם על 5 שנות המאסר, אם זה מרשים אותם. את מבטיחה?

כן, מבטיחה, בסדר? ומשרד החינוך, אני לא מוותרת. אנחנו יושבים פה - אתם לא תעשו פדיחות לעצמכם - אנחנו יושבים פה בתחילת המושב ויש לכם שלד של תכנית, אתם אומרים לי כן, אנחנו נכנסים ואני יודעת שזה קשה. אני יודעת גם שלמורים יהיה קשה. אני גם מגיעה מהשטח.

מורה, להיכנס, לדבר על נושא כזה, לא פשוט. צריך הרבה אומץ, אבל בואו נחשוב איך אנחנו עוזרים להם כדי שאנחנו נוכל באמת להציל את הילדים.

בסדר? תחילת המושב, יש לכם חודשיים שלושה להיערך עם איזה שהוא שלד של תכנית.

בבקשה במשפט, כי אנחנו מסיימים.

כבוד יושבת הראש, אני מתנדב חברתי בהרבה תחומים, אחד מהם בסיירת הורים. אני חושב שאם יגבירו את המודעות על סיירת הורים, יש הרבה גם ילדים, גם הרבה בנות שהם מתחבאים בגנים. למשל אני אתן לך את אזור מגורי, בפסגת זאב. אני רואה אותן שם בלילות, מתחבאות שם ולצערי הרב, לא רק בני מיעוטים, גם יהודים, שמנסים לקנות את הבנות האלה בנזיד עדשים, כדי למצוא משהו מהן או משהו כזה.

אני פעמיים הברחתי משם שלוש ארבע נערות דרך אמהות שאיתי בזה, ללכת, לשלוח אותן לטיפול. אז חבל. אני חושב בבתי ספר, במקום שילמדו במערכת בית הספר על אמצי מניעה בטוחים, ילמדו אותם מה זה שאנשים מטרידים אותם מינית. תודה.

אני מקבלת.

תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.