הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 70

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

ופרוטוקול מס' 122

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שני, כ"ט בשבט התשע"ו (08 בפברואר 2016), שעה 13:00

יישום החלטת הממשלה מס' 716 בנושא הבאתם לישראל של אחרוני בני קהילות הממתינים באדיס אבבה ובגונדר

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

דוד אמסלם – יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה

רויטל סויד

עמר בר לב

יעל אגמון - אגף התקציבים, משרד האוצר

נועה פורמן - מנהלת מחלקת מזרח אפריקה, משרד החוץ

יוסף הדנה - הרב הראשי ליהודי אתיופיה, המשרד לשירותי דת

תומר שרגא - מנהל תחום הליך גיור, המשרד לשירותי דת

אופיר להב - מנהל אגף תקציבים, תכנון ומדיניות, משרד העלייה והקליטה

הילה טל אביטן - מרכזת חברה בכירה, משרד ראש הממשלה

ישראל הנאו - הרב, עוזר אישי לרב הראשי, הרבנות הראשית לישראל

יהודה שרף - מנהל היחידה לעלייה, קליטה ומשימות מיוחדות, הסוכנות היהודית

פנטהון אשר סיום - שליח נייד לאתיופיה, הסוכנות היהודית

סוני רוט אדלר - מנהלת אגף אתיופיה וקליטת עלייה, הסוכנות היהודית

זהבה טיספי - מנהלת תכנית, הקרן לידידות

עופר דהן - מנהל מחלקת עלייה וקליטה ותפקידים מיוחדים, הקרן לידידות

פיני קבלו - סמנכ"ל, מרכז השלטון המקומי

מאיר שמגר - נשיא בית המשפט העליון בדימוס, נשיא הוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה

רועי כהן - עוזר משפטי לנשיא בית המשפט העליון בדימוס שמגר

צופיה פויכטונגר - מנחה במכון חינוך דרך כפר

דותן לוי - מחנך ימין אורד, דרך כפר, יוזמות חינוך

יצחק הילדסהימר - עיתונאי מקור ראשון - מצב הרוח, עיתונאים

דניאלה מלקמי - פעילה במאבק למען יהודי אתיופיה

איירין אורליינסקי - מפיקת סרטים בנושא יהדות העולם

אהרון צוהר - הנהלת ארגון ליב"ה-ליבה יהודית בציבוריות הישראלית

טמסגן באיה - אורח האגודה, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

קיברטו עזרא - חברת 'המאבק'

אסרס דמלש - חברת 'המאבק'

שירן עמוס - רכז קליטת עולי אתיופיה בבני עקיבא

עלמו נגוסה - מורה באולפן

בקאלו דאמטה - פעיל במאבק

צח בן יהודה - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

גטנט מלסה





גלגאי טפרה





אלווה מלחין





מאור דגני





דניאל רואס





היילה וורקה





אלחייר מלסה





דגו גובניה





גארדני זיידו





אגוס





לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים

יישום החלטת הממשלה מס' 716 בנושא הבאתם לישראל של אחרוני בני קהילות הממתינים באדיס אבבה ובגונדר

לאלה שהצטרפו אלינו עכשיו, אני אמרתי גם קודם, כיוון שאנחנו מקיימים ועדה משותפת, ועדת העלייה והקליטה עם ועדת הפנים, אנחנו התבקשנו על ידי יושב ראש ועדת הפנים להמתין לו, הוא עוד מעט יסיים ויגיע לפה. בגלל זה אנחנו מתעכבים ומבקשים סליחה.

אני מתנצל על האיחור, היינו בוועדה אחרת, רק עכשיו סיימנו אותה.

תודה על הסבלנות. יושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה הצטרף אלינו, אנחנו מקיימים דיון משותף, גם קיימנו בעבר. אנחנו מודים לכבוד השופט, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט שמגר, חבר הכנסת יואל רזבוזוב וכמובן יושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם.

אנחנו היום דנים בנושא של החלטת הממשלה שהתקבלה, עוד מעט זה יהיה 90 יום, לפני שלושה חודשים. אנחנו הזמנו היום את נציגי המשרדים כדי להבין מה הבעיה, אנחנו לא רואים בשטח ביצוע, ולכן אנחנו מקיימים את הדיון הזה. אני נותן ליושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה לפתוח את העניין.

תודה רבה. אני מודה לאברהם נגוסה כמובן ולכבוד השופט שמגר, שמלווה את הנושא הזה הרבה זמן באופן אישי, באופן וולונטרי. באמת תודה רבה לך. כמובן לחבר הכנסת רזבוזוב.

החלטת הממשלה הייתה ב-15.11.2015. התקבלה החלטת ממשלה שמונחת לפנינו כאן, היא חולקה כאן. אני דווקא רוצה ללכת לסעיף 5 ואז אני אעבור לשאלות. אני מקריא אותו: 'לצורך יישום החלטה זו יוקם צוות בהשתתפות מנכ"ל משרד ראש הממשלה', הוא פה?

לא, המנכ"ל לא הגיע.

לא פה. מינהל רשות האוכלוסין וההגירה, פה? שאלתי אם הוא פה, אם הוא פה שיגיד לי כן, אם לא - - -

הוא לא פה, הנציגה נמצאת.

הנציגה פה? למה עמוס לא הגיע לדיון? לא מספיק חשוב?

הוא חולה.

מנכ"ל משרד העלייה והקליטה פה?

המנכ"ל לא פה. מי הנציג?

נציג משרד האוצר, אגף התקציבים, פה?

כן.

נציג הסוכנות היהודית?

כן.

משרד ראש הממשלה נמצא פה? שוב פעם אני שואל.

כן. אני פה.

(ממשיך להקריא): 'שיגיש לאישור הממשלה בתוך 60 ימים את המלצותיו בעניין הבאת יתרת יוצאי זרע ישראל מאתיופיה לישראל, לרבות, אך לא רק, קצב הכניסה, בחינת האפשרויות להבאת מועמדים לכניסה, שלהם יש קרובי משפחה מדרגה שנייה בישראל, היבטים תקציבים, מבחינת מעורבותם של המוסדות הלאומיים וגופים יהודיים נוספים בהבאה'. משרד ראש הממשלה מרכז את הנושא, אני מבין?

כן.

הבאתם את זה להחלטת הממשלה?

לא, עוד לא.

למה?

אני הילה טל אביטן, אני מרכזת את הצוות, אני עובדת של אודי פראוור, באגף ממשל וחברה. אנחנו מודעים לזה שאנחנו באיחור של שלושה שבועות - - -

ומה עשיתם עם זה?

אז אני אומרת, אנחנו מתכוונים תוך שבועיים לסיים ברגע - - -

קודם כל למה אתם באיחור?

אז אני אגיד ש-60 יום זה זמן שהוא יחסית קצר, היה לנו חשוב לעשות עבודה רצינית - - -

אין בעיה, יכולתם להביא את זה כבקשה לממשלה, לתת לכם אורכה. על דעת עצמכם הארכתם את זה ככה?

לא. בזה אתה צודק, יכול להיות.

איפה הדברים עומדים עכשיו?

הצוות קיים חמישה מפגשים, היה חשוב לנו לשמוע גם אנשים כמו הנשיא שמגר, את הרב ולדמן, ויהיה עוד מפגש בשבוע הבא ואנחנו מתכוונים לסיים.

אתם עוד לא סיימתם את העבודה?

עוד לא סיימנו, בשבוע הבא אנחנו ניפגש ואני מקווה שכמה ימים אחרי זה יהיה לנו דוח.

כל הגורמים משתפים פעולה, כל אלה שהקראתי?

כן, כולם משתתפים בדיונים.

השופט שמגר, אתה רוצה להוסיף משהו בעניין?

רק מספר משפטים, אם אפשר. קודם כל אני שמח שאנחנו יושבים כאן יחד, אני רוצה לברך את כל הנוכחים, בראש ובראשונה את חברי וידידי אברהם נגוסה, אבל בקשתי היא פשוטה. אני חושב שהגיע הזמן לעבור מדיבורים למעשים. אני רוצה לראות את הקבוצה הראשונה של אנשי אדיס אבבה, אנשי גונדר, יוצאים לארץ ומתיישבים בארץ, מתחילים לקבל את הטיפול כפי שהוא צריך להיות. אני חושש שאנחנו מרוב ישיבות נשכח שהעיקר הוא לאפשר את העלייה. אני מבקש מכם, כל הנוכחים, להיאזר בסבלנות, אבל לגשת לביצוע בהקדם של התחלת העלייה של היהודים מגונדר ואדיס אבבה. ובזה ברכתי.

תודה רבה, כבוד השופט. חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה.

כבוד היושב ראש, כבוד השופט, הנכבדים. קודם כל אני שמח על הישיבה, כמו שכבוד השופט בדימוס אמר, מספיק עם הדיבורים, צריך מעשים. אני כבר לא פעם אומר, הייתה החלטה, ההחלטה היא מ-15.11, מנובמבר 2015. אני הפכתי את ספר התקציב. כשמקבלים החלטה בסדר גודל כזה, אנחנו מדברים כאן על בין 9,000 ל-10,000 עולים, לפי מה שאני קראתי, צריך להיות תקצוב. אנחנו כולנו מודים שאנחנו שנכשלנו בקליטה של בני העדה האתיופית, אנחנו נכשלנו, בגלל זה הייתה המחאה ועכשיו עם עזרה רבה של היושב ראש, של חבר הכנסת נגוסה, הביאו עוד תקציבים בשביל לשפר, בשביל עוד פעם לכבות שריפה. יש שריפות, אנחנו עכשיו מקבלים החלטה בסדר גודל כזה, הממשלה מקבלת החלטה, לא ראיתי שום זכר לתקציב.

גם אם העולים יתחילו להגיע בשנה הבאה, זה צריך להיות מתוקצב, צריכים לבנות בסיס, תשתית. אנשים מגיעים מרקע שונה, אנחנו מבינים שהקליטה שלהם תהיה קשה, אנחנו כבר יודעים מה אנחנו מצפים. בסוף על מי זה ייפול? זה ייפול על רשויות מקומיות, הם יעלו, יגיעו לנתניה, יגיעו לקרית גת, יגיעו לכל עיר ומשלמי המסים, אלה שמשלמים ארנונה, יצטרכו לשאת בזה. זה מה שיהיה, זה המצב.

לא, יואל, אני אגיד לך משהו, מה הבעיה כאן, אני אעשה לך סדר בעניין. יהדות אתיופיה באה בקליטה ישירה, זה לא קליטה רגילה, לכן הם ישר מגיעים למרכזי קליטה והם לא נופלים על הרשות המקומית, בעצם משרד הקליטה אמור לטפל בהם. לכן הסיפור של מספר השנים להביא אותם. אני אספר לך, למה בעצם ההחלטה היא למספר שנים? בגלל שלמדינת ישראל יש, לפי מה שמדווחים במשרד הקליטה, כ-2,500 מקומות במרכזי הקליטה, יש סדר גודל של 9,000-10,000, מחלקים את זה ל-2,500 יוצא בסביבות ארבע-חמש שנים. זה הסיפור. לכן אני לא בא מהזווית של הכסף - - -

לא, אני רק רוצה להתייחס, בתור חבר מועצה בעיריית נתניה, 30 מיליון שקל מהתקציב של העירייה, המשרדים לא שילמו את הכסף.

יואל, תקשיב. על הבסיס הזה אני לא בא עכשיו לפתור את כל בעיות הקליטה של מדינת ישראל.

אבל פה צריך לעשות קליטה מיוחדת.

והיא מתוקצבת באופן ישיר על ידי הממשלה. דרך אגב, יש לנו התחייבות של שר האוצר, לי וגם לאברהם, שבנושא הזה לא תהיה בעיית כסף. כסף זה מחוץ למשחק בקטע הזה.

יתחלף שר אוצר מה יהיה?

אנחנו מדברים כרגע, מה יהיה עוד שנה? אלוהים גדול. אני כרגע רוצה להתחבר דווקא למה שאמר השופט, בואו נראה מה אנחנו עושים בשבוע הבא, לא בעוד שנה.

עוד פעם, אני ראיתי את הרשויות המקומיות מוציאות כסף אקסטרה, אחרי שלוש שנים במרכז הקליטה, כשהם לא רוצים להתפנות ממרכז הקליטה כי הם לא יודעים מה לעשות, חלק מהאנשים מגיעים לא יודעים קרוא וכתוב, אנחנו הולכים להתמודד עם מספר גדול של אנשים. ובלי כסף אנחנו קלטנו פה, אנחנו קלטנו 130,000-140,000, הודינו כולנו שנכשלנו ועכשיו אנחנו הולכים לחזור על הטעות ולא לבנות את התשתית מהתחלה.

עוד פעם, אני הסתכלתי על ספר התקציב, לא ראיתי שום התייחסות תקציבית, ואם לא נדרוש כאן התייחסות תקציבית ולא נדרוש פה באמת עשייה אמיתית אנחנו לא נתמודד עם זה והרשויות המקומיות כבר בדאגה.

- - - רק שתהיה חלוקה ברשויות המקומיות הוגנת.

קיבלת רשות דיבור?

לא.

אז למה אתה מפריע? סתם, בדיחה.

טוב, חבר הכנסת עמר בר-לב.

רק באתי, כבר אתה רוצה - - - אני רגיל לכך שחברי כנסת באים, ישר נותנים נאום וגם אחרי זה הולכים.

דרך אגב, אני נותן את האופציה, לא חייבים לממש אותם.

מאה אחוז.

הנה, אני עכשיו אעביר את רשות הדיבור לחברת הכנסת - - -

לא, גם אני הפעם רוצה להקשיב.

דרך אגב, אני יכול לנעול את הדיון עוד מעט, בגלל שאני שאלתי את השאלות שלי, יש לי רק הערה קטנה, ברשותך, לגבי משרד ראש הממשלה. אני רוצה להקריא עוד סעיף שמבחינתנו הוא חשוב וזה מתחבר למה שאמר השופט שמגר. סעיף 6, 'הבאת יתרת יוצאי זרע ישראל מאתיופיה בהתאם להחלטה זאת תחל בתוך 120 ימים ממועד החלטת הממשלה ותימשך לתקופה של חמש שנים'. זה אומר שאם אתם מאחרים בעבודת המטה זה לא אומר שאנחנו דוחים את ה-120 ימים. 120 ימים זה 120 ימים. ההוא שם שמחכה, בגלל שאתם לא הזדרזתם, בלשון המעטה, הוא לא צריך עוד להמשיך להמתין שם כדי לצמצם את הפער של העבודה שאתם עושים. אז קחו את זה בחשבון.

רגע, אדוני היושב ראש, אולי בגלל שאנחנו פספסנו חלק מהדברים, אולי תוכל רק לומר לנו, הוועדה כבר התכנסה וכבר התחילה - - -

היא אמרה, כן.

היא התכנסה וכבר התקבלה - - -

אני חושב שנשמע ממנה לאן הגיעו.

אני לא יכולה כרגע להגיד לאן הגענו. מכיוון שלא סיכמנו ואין עדיין המלצות מוסכמות, אז אני לא יכולה לבוא עכשיו ולפתוח את הדברים מולכם. אבל, שוב, אמרתי, דנו, דנו לעומק ובתוך שבועיים אנחנו מקווים שיהיו המלצות מגובשות ומוסכמות.

אני הבנתי את האירוע - - -

יש צפי מתי אמורים להתחיל להעלות?

רק שנייה, אמרתי, יש פה החלטת ממשלה. אני הקראתי, בגלל שאת לא באה בזמן אז את מאלצת אותי ללכת אחורה עוד הפעם כדי להסביר את תחילת הישיבה.

אבל אני בסוף באה - - -

דרך אגב, רויטל סויד הייתה איתנו גם באתיופיה, נסענו לגונדר ולאדיס, אז היא ראתה את הדברים האלה במו עיניה, כך שהיא שותפה רגשית לעניין הזה.

הקראתי את סעיף 5 ו-6, אלה מבחינתי הסעיפים הרלוונטיים כרגע להתקדמות. לפני שאני עומד לסכם את הדיון, בגלל ש - - -

אולי עוד הערה אחת. שוב, אני לא הייתי בתחילת הדיון, הייתי במפגשים אחרים, ראשית הבעיה של משפחות מפוצלות שעלו וחלק לא עלו, שמענו את הסיפורים האלה, אלה באמת סיפורים קורעי לב ובמדינת היהודים זה לא יכול להיות. תכנית אופרטיבית, עם לוחות זמנים וכן הלאה גם מקובל. אני חושב שחמש שנים, יושבי הראש, זה המון זמן.

אני הסברתי, אנחנו התווכחנו - - -

לא, הבנתי - - -

לא, אני אגיד עוד פעם, אני אחדד, אתה צודק, אבל התנהל איזה הוא ויכוח בינינו לבין הממשלה, בסופו של דבר הסתבר שסוג העולים הזה דורש קליטה ישירה. אני עוד פעם אומר, במרכזי קליטה - - -

לא ישירה, במרכזי קליטה.

לא ישירה, במרכזי קליטה. מדינת ישראל החליטה שהיא לא במרכזי קליטה יותר. לכן אני לוקח את הנתונים הקיימים ויש לנו שתי אופציות, או לריב איתם על זה ואז אולי עוד חמש שנים ניפגש למה לא בנו עוד מרכז קליטה, או להתחיל להביא את היהודים. אנחנו התכוונו להתאמץ ולהתחיל להביא אותם, במקום דיבורים - - -

זה לא אחד במקום השני. אני לא בעד לדחות את ה - - -

אתה יודע, הבעיה של הטוב זה הטוב מאוד, אז להתחיל לריב איתם עכשיו - - -

זה נכון, אבל מדינת ישראל בשנות ה-90, כשהיא החליטה לעשות מבצע להעלות מאות אלפי יהודים מברית המועצות לשעבר וכן הלאה - - -

לא למרכזי קליטה.

בסדר, אני מבין, מצד שני כמה אנחנו? 25 שנה הלאה, הרבה יותר חזקים כלכלית, המוח היהודי ממציא לנו פטנטים, יודע לתת פתרונות. אז אני מבין את הבעיה ובסוף הבעיה מתמקדת בכסף ובמאמץ. אז אם זה היה, לא יודע מה, שנתיים, שנה וחצי, אני יכול להבין, אבל אנשים שהמדינה הכירה בכך שהם יהודים ויש להעלות אותם לארץ, כל אחד עם הסיפור האישי שלו, עכשיו למתוח את זה אחרי חמש שנים, כשחלקם מחכים שם, חלקם אפילו עשרות שנים מחכים כבר. אני חושב שמדינת ישראל בשנת 2016, עם העוצמה הכלכלית שלה, יכולה לעשות יותר.

צודק. זה נכון.

להביא את כולם במכה אחת - - -

לא כולם במכה, לא צריך שחור ולבן. שוב, אנחנו לא אלה שצריכים לתת כאן פתרון, זה לא שחור ולבן, אני מבין שיש בעיה, אבל בין להעלות את כולם במכה לבין לפרוס את זה על חמש שנים, אני מניח שאפשר לעשות יותר, שהתקופה תהיה הרבה יותר קצרה.

קודם כל נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט שמגר, שהייתה לי גם הזכות להופיע בפני אדוני לא פעם ולא פעמיים - - -

לא ניכנס למה היה שם.

וגם כמובן שני יושבי הראש, גם חבר הכנסת אברהם נגוסה וגם חבר הכנסת יושב ראש ועדת הפנים, דודי אמסלם. אנחנו באמת ביקרנו, ביחד עם חבר הכנסת דוד ביטן, באתיופיה, ראינו את מצב החברים גם בקהילה באדיס וגם בגונדר, זה היה יותר ממטלטל לראות את המצב שבו חיים בקהילות שם, גם מבחינת המצב הכלכלי, גם מבחינת המצב הפיזי, וכמובן העובדה שנאחזים בכיסופים מאוד מאוד גדולים למדינת ישראל, לירושלים, לעלות לציון, אנשים שראינו שיושבים במחנות או במרכזים, יותר נכון, חלק מהם 10 שנים, 15 שנה, 18 שנה, מתפללים תפילה וכיוצא בזה, על זה לא צריך להכביר מילים, ובאמת אפשר לומר ברוך ה' עם הרבה מאוד נכונות והרבה מאוד עזרה של שני יושבי הראש, שנמצאים פה, וגם כמובן של הנשיא בדימוס השופט שמגר, יש החלטת ממשלה שמעלים אותם לכאן.

אבל כאן אנחנו, בתחושה שלי, ולכן אני רציתי קצת לשמוע, כשההחלטות היו צריכות להתקבל תוך 60 יום, למיטב ידיעתי אנחנו עברנו את אותם 60 ימים. כשאנחנו מדברים על זה שעולים צריכים להגיע ולעלות תוך 120 ימים מיום מתן ההחלטה, 120 ימים, כבר צריכה להגיע קבוצה ראשונה לארץ, אנחנו נמצאים כבר כשחלפו להם מעבר ל-60 הימים האלה והשאלה שנשאלת, האם אתם ערוכים באיזה שהוא אופן שתוך פחות מ-60 ימים מגיעה לכאן קבוצה ראשונה, גם במרכזי הקליטה, גם בהיערכות. האם כבר יודעים מי האנשים, האם הייתה חלוקה שמית? האם במרכזים שם יודעים בדיוק מי האנשים שעולים עכשיו ומה פרק הזמן שמעלים בין לבין?

זאת החלטה שהיה קשה מאוד להגיע אליה, ובאמת יש רק להודות פה גם ליושב ראש ועדת הפנים, גם ליושב ראש ועדת הקליטה וגם כמובן לשופט שמגר, על העובדה שבכל זאת יש את ההחלטה שהתקבלה אחרי לא מעט שנים. אבל עכשיו, לוח הזמנים חייב להיות מאוד מדויק ומאוד מדוד. אני גם מבינה מה חבר הכנסת עמר בר-לב אומר, הוא אומר, בינינו, מדינת ישראל יכולה להיערך בתוך פחות מחמש שנים. אבל מעבר לזה שמדינת ישראל יכולה להיערך בתוך פחות מחמש שנים איפה אנחנו רואים בכלל את העלייה האופרטיבית קורית בפועל?

האם יש עכשיו קבוצת אנשים, כמה מאות, שיודעים שהם עומדים לעלות לארץ תוך חודשיים? האם יודעים מה התאריך שהם עולים? האם יודעים לאן הם הולכים? זאת ישיבת המעקב שצריכה להיות לוועדה. ואדוני, יושב ראש ועדת הפנים, אנחנו מכירים אותך כאדם מאוד מאוד ביצועיסט ולא מניח לדברים ליפול בין הכיסאות בשום דרך וצורה שהיא, איפה התקבל דוח כזה? איפה אתה יודע מתי העלייה הראשונה מגיעה, מתי הקבוצה, מי השמות של האנשים? לאיזה מרכזי קליטה הם מגיעים? וכיוצא בזה. אנחנו מדברים על משהו שאמור להתבצע תוך פחות מחודש וחצי, זה דבר שכבר היה אמור להיות מסודר.

תודה. אני רק מבקש ממשרד ראש הממשלה, שמרכז את הנושא, מעבר לפרמטרים שהקראתי, יש עוד נושא אחד שהייתי מבקש בתחולת העבודה שלכם להכניס אותו, זה בתקופת הביניים, כמו שאמרנו קודם, כמו שאמר עמר, ואני לא רוצה לספר מאחורי הקלעים איזה ויכוחים היו לנו, אם זה יהיה שנה או שנתיים, אנחנו בעצם בסופו של דבר הגענו לנקודה הזאת מתוך אילוץ מאוד קשה, אבל בואו נשים את זה בצד כרגע, בתקופת הביניים יש קהילה שחיה בתנאים קשים ביותר. אני ראיתי את זה, אנחנו היינו שם. אני מבקש שתיתנו תשובת ביניים, אנחנו גם ישבנו עם הסוכנות אחרי זה, קבענו עם יושב ראש הסוכנות, אברהם ואני היינו אצלו, וביקשנו ממנו תשובות ביניים בשני נושאים, בעיקר מרכזיים ודחופים, אחד זה נושא בריאות, יש שם אנשים חולים, אני אומר כאן באופן חד משמעי, אף אחד לא מטפל בהם, ויש שם בעיה של מזון, לאנשים אין כל כך מה לאכול שם.

אז אני עכשיו לא נכנס לקצב, בסדר, אני אעקוב אחרי הקצב, נלחץ, אני אנסה לשפר אותו בהמשך, אבל אני רוצה קודם כל לראות את המטוס הראשון מגיע. עד עכשיו אנחנו עוסקים רק בעסקי אוויר. כרגע בתחולת העבודה אני מבקש לתת תשובות גם לנושאים האלה, בגלל שהם לא פחות חשובים בשלב הזה.

נכון.

הייתי רוצה ברשותכם לשמוע מישהו מהקהילה, שיעביר רק את התחושות. הרי אנחנו עברנו את השלב הזה, אבל היות שהם כבר הגיעו לכאן, הייתי רוצה שמישהו ידבר כאן ויעביר את התחושות על מנת שהפקידים יבינו מה מרגיש הבחור ויכול להיות שהם יעבדו עוד כמה שעות נוספות בגלל זה, במקום לדחות את זה בעוד יומיים.

קוראים לי קיברטו עזרא, עליתי בסוף 2004. בוא נגיד ששם זה נקודת המפנה של החיים שלי. מאז אותו יום ארור, ככה אני קורא לזה, שחמישה מהאחים הגדולים שלי נשארו שם, סך הכול הייתי בן 10, לא ידעתי למה בוכים, אין לי מושג מה זה, איזה החלטה, החלטה שהרסה לי עשור שלם של החיים שלי. ההורים מבוגרים, אני בקטנה מכיר את הבירוקרטיה של מדינת ישראל, בוא נגיד ככה, כמו שאני שומע פה אנשים שיושבים ככה בכיסאות הנוחים בתנאים הכי טובים שיכולים להיות. אני מאוד מעריך ומכבד את האנשים שהיו שם, להרגיש ולחיות את הסבל שחיים שם המשפחות שלי, כל אלה יהודי אתיופיה שם, זה לא חיים שם.

קיברטו, אני אנחה אותך במספר שאלות. עלית לבד, עם מי עלית?

עליתי עם שני ההורים שלך ושתי אחיות קטנות.

והאחים שלך, כמה אחים יש לך שם?

יש לי חמישה אחים שם.

הם עם משפחות? מה המצב שלהם?

אחד רווק, ארבעה נשואים עם משפחות.

איפה הם נמצאים, בגונדר או באדיס?

באדיס, כן. זהו, פה אני - - -

כמה שנים אתה מחכה להם שיבואו לארץ?

אחי הגדול כבר מחכה מעל 15 שנה, הוא הגיע לפנינו לאדיס.

וכל שבוע אומרים בשבוע הבא, נכון? כל שבוע אומרים לו 'בשבוע הבא ניקח אותך'.

בדיוק, זאת ההבטחה. אז כמו שעכשיו שמעתי ממשרד ראש הממשלה, שאמרו תוך 60 ימים יגבשו צוות מיוחד, כבר חלפו שבועיים, אני אומר, אם בהחלטת הממשלה תוך 120 ימים לא ימריא המטוס הראשון, אני אומר לכם, יהיו פה חברי המאבק, אנשים שנמאס להם לחיות ככה. יהיה פה מאבק קשה וחזק, אני אומר.

אז אם בישיבה הבאה שלכם, אני ממליץ ש - - - לא יודע, אם אתם יודעים את הדרך, אתם יכולים לבקש מחברי המאבק, הם נציגים למשפחות, שיודעים את הסיפור יותר טוב. אז אני מבקש ודורש, תעבדו יותר מהר, כי נמאס ככה לחיות, באמת שזה נמאס. כי קל לדבר, אני אומר לכם, בואו נתחיל במעשים כבר.

תודה, קיברטו. מה שקיברטו אומר בשורה, אני לקחתי את משפט המחץ שלו, שאני מתחבר אליו, הוא אמר פה בשפה הכי פשוטה והכי אמיתית, צריך לעבוד יותר מהר בנקודת הזמן הזו, עם האנשים האלה. יש שם אנשים, שכמו שאמרתי, אני ראיתי את זה בעיניים שלי, הם נמצאים בתנאים קשים ביותר. זה בלתי ניתן להסביר. אני לא יכול להסביר את זה במילים.

בבתים שכורים, בבקתות עפר.

עד שמישהו לא רואה את העניין בעיניים הוא לא יכול להבין על מה מדובר. לכן היות שמדובר באנשים שמחכים להגיע לארץ וכל יום שם זה באמת גיהינום, גהיני גיהינום - - -

בתוך אוכלוסייה שגם מזהה אותם כיהודים.

בדיוק, יש שם אוכלוסייה סביבם שעוינת אותם, הם מזהים אותם כיהודים והם משפילים אותם.

הם זועקים על הצורך בשמירה על הבנות שלהם שם. זה לא פשוט.

לכן אני מבקש מהפקידות באמת, באמת לעבוד שעות נוספות.

זה נצח.

גם אם יש חופשה על הפרק שתכננו, בואו נדחה אותה טיפה, בגלל שמדובר בדיני נפשות. זו הכוונה, זה בדיוק מה שאמר קיברטו ואני מתחבר לזה, בגלל שאני באמת מזדהה עם כל מילה שלו. בבקשה, עוד מישהו רוצה לומר משהו?

תודה. קודם כל, כל הוועדות, ועדת הקליטה, ד"ר אברהם, תודה רבה לכם. אני מבקש, הילדים באתיופיה, ההורים פה, ההורים שם, הילדים פה. עכשיו 17 שנה הילדים לא ראו, ההורים פה בגיל 80-90, אין להם מי שיטפל בכלל, מי יעזור להם, מי יטפל, מי ישאל אותך, מי ייקח אותם לבית חולים. אני לא יודע, לא הבנתי בכלל, הממשלה עשירה, תודה לאל, נתנו הוראה לעלייה. אנחנו מחכים, מתגעגעים לאחים שלנו.

אני 15 שנה בארץ, לא ראיתי את האחים שלי. ההורים שלי יותר גרוע, 17 שנה לא ראו את הילדים שלהם. ויש אנשים שיותר. אז כל אחד, אם הוא לא יראה הילדים, מה הוא יעשה? אבל לאחרים זה קל. אם כל אחד ייקח אחריות על זה, עם הילדים שלו, ייקח שבוע-שבועיים, מה אתם לוקחים? כולם מתגעגעים. בבקשה, תעזרו לנו. בבקשה, תביאו לנו את הילדים, האבא וההורים שלנו. כולם מתגעגעים. מאז שהם באים לפה, האחים שלהם שמה, האבא שלהם שמה, אמא שלהם פה. חלק. אני לא יודע מתי נגמור את זה, הם כל הזמן בוכים. אין להסתדר לבד, בארץ, אנחנו שולחים כסף, ראיתם אותם, הם באדמה. אין להם, אנחנו שולחים להם כסף, אין להם עבודה, אין להם מה יאכלו. אז בבקשה, תעזרו להם, כל הנציגים, תתחילו. התחילה הממשלה? לא התחילה עד עכשיו. כולנו בחלום.

תודה רבה. הייתי מבקש לשמוע את הרב יוסף הדנה. כבוד הרב, באמת אנחנו מודים לך על ההשתתפות העקבית ובאמת ההירתמות האישית שלך לכל הנושא הזה. בבקשה, כבוד הרב.

כבוד יושבי הראש, השופט בדימוס, חברי כנסת. קודם כל אני מאוד מברך על החלטת הממשלה שסוף סוף המשפחות יתאחדו, כפי ששמענו. באמת יש בעיה, רק עכשיו כשבאתי בדרך פגשתי אחד מהעולים, דיברנו, הוא אומר 'לפני שבוע קיבל הודעה באדיס שאבא נפטר שם', רק לפני שבוע. אז הדברים ממש שם לא מחכים. לכן להוציא את ההחלטה לפועל.

פה אני חושב גם, הייתי מציע, הרבנות הראשית לישראל צריכה אחר כך בקליטה לשתף פעולה והיא צריכה גם כן לקחת חלק מכובד בקליטה וגם לצרף נציג בוועדה במשרד ראש הממשלה, שיהיו בעניינים וגם יכינו את עצמם. אבל אני שומע שהדברים מתנהלים, רק שהאנשים שאחראים יעשו את זה בעזרת ה'.

יש קבוצה מתיגראי, שכבר בדקו אותם וראו, לצרף אותם לרשימה, מגיע להם גם כן. אני בעצמי בדקתי, עשיתי את הרשימה ובעזרת ה', שלא נשאיר אחר כך שפה יישארו ופה יישארו. אז כל מי שקשור ליהדות, מי שמזרע יהודי, אני חושב שצריך להשתדל להביא אותו ארצה. ממילא כולם פה עוברים גיור בלי שום ספק, מרצונם הטוב, אז חבל על הסבל סתם. תודה רבה.

תודה, כבוד הרב. הסוכנות פה? יהודה, מה שלומך?

צהריים טובים. אנחנו מחכים שהוועדה תסיים את תפקידה ואז יום יבוא ונתחיל להביא את האנשים.

יהודה, בזמנו אנחנו ישבנו, לפני כחודשיים, עם יושב ראש הסוכנות, היית איתנו בישיבה?

לא. הייתי באתיופיה.

הסוכנות עשתה משהו מאז? שלחה שניים- שלושה רופאים? מה שביקשנו.

הנושא הרפואי הוא בטיפול הג'וינט. אני בקשר עם אנשי הג'וינט ובגונדר בית החולים עומד לרשותם, יש איש של הג'וינט שנמצא שם.

ממתי?

הם יודעים על זה שם? ממתי?

ממתי הנציג הזה נמצא?

הוא יושב באדיס, זה ד"ר ריק, הוא מוכר שם וכולם מכירים אותו. הוא יושב באדיס והוא מגיע לגונדר מפעם לפעם.

כשאנחנו היינו שם לפני מספר חודשים לא היה.

גברתי חברת הכנסת, את היית הרבה לפני. אני מדבר כרגע על - - -

יש שינוי מאז לטובה.

אני רוצה שהנושא יובן. אנחנו מניסיון של העליות הקודמות מגלים עכשיו זהירות יתרה, ולמה הכוונה? עד שלא נקבל רשימות שמיות של אנשים אנחנו לא נוכל לטפל, מפני שמה שקרה בעליות הקודמות, טיפלנו באנשים, הם לא היו ברשימות השמיות ואני הייתי צריך להסתכל בלבן של האנשים ולהגיד 'מצטער, אני לא יכול להביא אותך'.

יהודה, תעצור.

אז אני לא רוצה להגיע לזה.

תעצור. לא, לא, אני כרגע לא הולך לדון איתך על הרשימות וזה לא הנושא כרגע. אני רוצה לשאול שאלה יותר ממוקדת. אנחנו בזמנו נסענו, חזרנו, היינו אצל יושב ראש הסוכנות, ישבנו, עשינו ישיבת מטה, הייתה שם המנכ"לית, ועוד סמנכ"ל, הביאו לשם שבעה-שמונה חבר'ה. ביקשנו מה שנקרא עזרה ברמת האקמול, במיידי, שניים- שלושה רופאים, קצת מזון, אולי קצת שמיכות.

לא נעשה.

מאז החלטת הממשלה?

לא נעשה.

עברנו תקופה, התקבלה החלטת ממשלה, נעשה משהו מהחלטת הממשלה?

לא נעשה. אנחנו מחכים שהוועדה שאנחנו חברים בה תסיים את עבודתה ואז נוכל להתחיל לעבוד. לפני זה אנחנו לא יכולים להתחיל לעבוד.

למה?

הבנתי.

למה?

למה בעצם כשביקשנו ברמת האקמול את העזרה הקטנה, של לשלוח כמה רופאים, קצת מזון, שמיכות, למה לא עשיתם את זה?

אדוני היושב ראש, מה זה קצת מזון? לכמה אנשים זה קצת מזון? ל-5,000, ל-4,000, ל-10,000? אני חי את המקום, לידיעתך, לא רק שהייתי, כשלבשתי מדים אני הייתי הראשון שדרך באדמת אתיופיה.

יהודה, אני אומר לך כזה דבר, אל תיכנס להגנה, אני לא מדבר עליך ברמה האישית, אני מדבר על המערכת שאתה מייצג אותה פה. אם היה יושב פה שרנסקי, הייתי שואל אותו את אותה השאלה, בגלל שאיתו ישבתי. אתה היית שם, אני הייתי שם, אז אני לא יודע לספור לך בדיוק עד הגולגולת האחרונה אבל פחות או יותר אני יודע כמה אנשים יש שם, אז אם טעינו ב-1,000 לא קרה כלום. אנחנו מדברים בסוף על כמה רופאים וקצת אוכל וכמה שמיכות.

לא, לא נעשה.

אני שואל, נעשה משהו או לא?

לא.

לא נעשה, למה?

הסברתי, אמרתי, לא קיבלת את מה שאני אומר? אבל אמרתי, עד אשר הוועדה לא תסיים את עבודתה אנחנו לא נוכל להתחיל - - -

זה לא קשור - - -

למה זה קשור?

ברור. שנייה.

זה לא ברור - - -

טול קורה מבין עיניך, טול קורה מבין עיניך, אוקיי? אל תדבר איתי על בני אדם.

- - - באופן אישי, זה בסדר. אני אומר - - -

יהודה במקרה הוא בן אדם שמקריב את כל חייו לטובת העניין.

אבל לא יכול להיות שהמערכת מתנהלת - - -

אני שואל אותו, לא צריך לעזור לי. אני שואל אותו, זה בסדר. אז אתה אומר שלא נעשה דבר. דרך אגב, הוא, הכי כואב לו שלא נעשה דבר, זה לא הבן אדם. אוקיי, הבנתי. מישהו רוצה לומר עוד משהו לפני שאני מסכם את הדיון?

אני חושב - - - אגוס - - -

אגוס, בוא אתה תספר לנו עוד קצת, אבל זה פחות או יותר. אני רציתי לשמוע אותם, בעיקר כדי להכניס את הפקידים לאווירה, על מה מדובר, כדי שכל אחד לפעמים מהזווית האישית שלו - - - אדם מביא את הסיפור האישי שלו אז אנחנו מתחברים וזה הופך להיות פחות סטטיסטיקה, יותר נושא אישי, ואז אנחנו מבינים מה עובר על כל אחד. שמענו פה שני סיפורים אישיים שהם מאוד מרגשים מההיבט הזה, אז בואו נשמע עוד אחד. אין טעם לשמוע עוד, כי זה חוזר על עצמו.

תודה רבה לכולם. באמת אני לא יודע להגיד את כולם בשמם. כמו שהרב אמר עכשיו, אנשים שנמצאים באזור תיגראי, אף אחד לא מעלה אותם, אף אחד לא מדבר עליהם בכלל. כמו שהוא אמר עכשיו, אבא שלהם מחכה 17-18 שנים פה בישראל, האבא שלהם נפטר והילדים נשארו בתיגראי. זה הרב יודע. האנשים באזור תיגראי, לא שמענו מישהו שמדבר עליהם בכלל, שכחו אותם. באזור תיגראי אין יהודים, אני רואה שיש פה בעיה עם האנשים שעושים את העבודה בעלייה. אנשי תיגראי, כאילו לא יודעים, שכחו אותם, אני תיגראי, אני לא - - - הדודים שלי, המשפחה שלי, חלק מאדיס אבבה, כמו שאתם מכירים את העניין, לא היה להם מזון, לא היה להם בבית, היו ישנים בבוץ. אני ראיתי אותם גם כשהייתי באתיופיה. בכיתי, אין לי מה לעשות, באתי.

דוד שלי, הוא היה ממתין לילדים שלו שיגיעו לארץ, לפני שהם באו הוא מת, נקבר. זה כבר יודעים כולם. בא השני, גם, גם אח שלו, משרד הפנים אמרו לו 'תביא אותם, תעלה אותם לישראל ואנחנו נטפל בהם', יש אישור על זה, הרב יודע על זה. כבר עכשיו, 16 אנשים גרים באותה דירה, בשני חדרים קטנים. זה לא שקר, זה אמת. סוגרים, מחכים בשירותים הילדים. אני לא משקר, הרב יודע. יש בעיה.

תודה רבה. אני אומר לך, הנושאים חוזרים אחד על השני, זה אח שלו, זה דוד שלו, זה אבא שלו, רק מחליפים את קרוב המשפחה. קרן לידידות, בוא תתייחס לעניין, תראה במה אתה יכול לעזור לנו.

הקרן לידידות מוכנה לסייע באופן מיידי בכל מה שדרוש באתיופיה.

רופאים אתם יודעים להביא לשם?

אנחנו מסוגלים להביא.

שמיכות, אוכל?

הכול.

בוא תקשיב, אנחנו נעשה איתך פגישת עבודה מסודרת, אתה, אני ואברהם ונראה איך אנחנו מסדרים את זה, בסדר?

סגור. מה שתגידו.

אברהם, אתה רוצה להגיד עוד משהו?

כן. אני חושב שאנחנו רואים שהיום הפך הנושא הזה מונופול של משרד ראש הממשלה, אני רואה שכל משרדי הממשלה, הנציגים שפה, כולם מעבירים את האחריות לאותו צוות, לצוות שבמשרד ראש הממשלה. אנחנו עכשיו תלויים במשרד ראש הממשלה ואנחנו לא זזים מהמקום. אנחנו מאוד מאוכזבים.

אני חייב להגיד שאנחנו תחת לחץ שהמשפחות סופרות כל יום ויום. אמרנו להם אחרי 60 יום התכנית תאושר בממשלה ותצא לביצוע. אנחנו שומעים היום 'עוד לא, עוד שבועיים'. אני אומר לכם, כמי שמכיר את משרדי הממשלה, גם עוד חודש הם לא יסיימו, הם תמיד ימצאו את התירוצים. אני לא יודע מה צריך לדון כל כך הרבה, זה פשוט לקבוע כמה כל חודש צריך להעלות. אנחנו יודעים שמרכזי הקליטה פנויים. היום, לפי מיטב ידיעתי, שעשיתי בשטח, היום אפשר לקלוט בלי בעיות 4,000 עולים, במרכזי הקליטה שיש מקום פנוי. בפגישה אחת אפשר לסכם את זה, לקבוע כמה כל חודש להעלות ומה הסוכנות צריכה לעשות.

עכשיו הסוכנות, 'אם הצוות לא אומר לי אני לא יכול לעשות', משרד הפנים לא, משרד הקליטה לא. כולם. לכן אני אומר, ד"ר הילה, האחריות נופלת עליכם, אם אנחנו לא נראה תזוזה אנחנו לא יכולים לעצור את הכעס שנמצא בקהילה, אנחנו מדברים פה בחיים ומוות. שמענו מכבוד הרב עכשיו שאיבד את אבא שלו, אז לא נחזיר את אבא, לא נעלה אותו, כי הוא כבר מת, אנשים מתים כל הזמן. לזה אנחנו מחכים ואנחנו חייבים לפעול כמה שיותר מהר.

סוף סוף אחרי שנים, אחרי מאבקים, זכינו בהחלטת הממשלה ועכשיו החלטת הממשלה תיקבר על ידי הפקידים בבירוקרטיה? זה מה שיקרה. לכן אני אומר, אדוני היושב ראש, אפילו לא לתת חודש, אני חושב שהיא התחייבה לשבועיים, בוא נקבע את הדיון בעוד שלושה שבועות, ניתן להם עוד שבוע. אבל תבחן אותי, הם גם שם יביאו תירוצים. אני חושב ואני פונה אליכם, משרדי הממשלה, בואו נפתח את הלב לסבל של המשפחות שם, לסבל של המשפחות פה, הדמעות זולגות פה ושם וצריך לייבש אותן. החלטת הממשלה זו המטרה, אבל אתם מושכים את החבל, אתם מושכים אחורה וזה מאוד כואב לנו.

אני פוגש יום יום את המשפחות, הם באים ובוכים בשטח ופה בלשכה. לי אין מה להגיד להם, אמרתי להם עד עכשיו 'תמתינו עוד 60 יום'. אנחנו חשבנו שהיום נתבשר על עבודה מסודרת, תכנית ביצוע ואפילו אתם לא מוכנים לפרט לנו לאן הגעתם, איפה התחלתם ואיפה הגעתם, מה נשאר לכם לעשות. את זה אפילו אתם לא מוכנים. זה לא סוד. אתם משרד ציבורי, 'הגענו לפה, סיכמנו מספר עולים כך, תקציב סיכמנו, מקום סיכמנו, נשאר לנו זה'. לא הייתם צריכים להסביר לנו את זה? למה שומרים את זה בסוד? ואז אנחנו יכולים להבין אפילו למה העניין התעכב. אתם סוגרים. אפילו ארגון לא ממשלתי, הסוכנות, שלא חייב, זה לא ממשלתי, זה ארגון לא ממשלתי, גם הסוכנות קשורים בעניין הזה. אנחנו מאוד מאוכזבים, אנחנו מאוד כועסים, ולכן, אדוני היושב ראש, בוא נקיים - - -

נסכם את זה.

כן, תודה.

תודה לאברהם, יושב ראש ועדת הקליטה. מישהו רוצה לומר עוד משפט? בבקשה.

קודם כל העברית לא כל כך טוב. קודם כל תודה ליושב ראש, לדודו ולד"ר אברהם נגוסה, גם לכולכם, החברים וחברות וחברי הכנסת שמשתתפים בנושא הזה, גם לראש ממשלתנו. בהזדמנות שנמצאים, תודה לכולכם. שמי טמסגן, עליתי ב-2013, כבר שלוש שנים. שמחתי במדינתנו כשבאתי לפה, לעומת זאת לפני העלייה אמא שלי לא הייתה ברשימה ולכן כשאומרים לנו, בהמשך השבוע שתבוא אמא שלך לארץ ישראל, במצב הזה אורחים גדולים עם הילדים נמצאים 300 נפשות בישראל, וגם יותר מ-18 עד 20 היו יותר ממני. עד עכשיו בנפרד אמא ואבא, אחים ואחיות, דודים ודודות, ומתגעגעים במצב קשה. אתם יודעים כמה אנשים במצב הזה? אתם יודעים כמה אנשים שלא מתחתנים? אתם יודעים כמה אנשים מתגרשים? אתם יודעים כמה אנשים מתאבדים? אתם יודעים כמה אנשים משוגעים? אתם יודעים כמה אנשים אלמנים ואלמנות? אתם יודעים כמה אנשים מקבלים בביטוח לאומי? אתם יודעים שחוזרים לאתיופיה? אתם יודעים כמה אנשים תמימים באזור, במצב קשה? אתם יודעים קשישים וקשישות שסובלים? כולם מתפללים לאלוהים בקרוב, לא רק בעברית, בשפה שלנו ובשפה שלהם.

אף על פי שלא אני ואתה ולא כולם ולא ערבי ולא דאעש, רק שאין דיון אמיתי אשם שמורידים לנו את העונש הזה. אני מסיים, רק בסימן שתענו לי, בבקשה, שאתם נמצאים, כמה זמן אתם יכולים להיות בנפרד עם הילדים שלכם? תודה רבה.

תודה רבה לך.

אני רוצה לסכם את הדיון. אני קודם כל מבקש מהצוות, אני מדבר כרגע למשרד ראש הממשלה, לקחת בחשבון את ההערה של כבוד הרב הדנה, לגבי נציג הרבנות הראשית. אני לא מבין מה המשמעות מבחינתי האישית, אבל זה לא אמור לעצור את נושא העלייה. הדבר הזה אולי יכול לזרז את ההליכים פה בארץ מבעוד מועד, לא שתתחילו את הדיונים אחרי שהם יהיו פה - - -

נפגשתי עם אגף הגיור.

מאה אחוז, תודה רבה. אני רוצה להעיר עוד הערה קטנה. במסגרת הסיור שלנו אנחנו גם ביקרנו בבתי קברות שם, בשני בתי קברות. קחו בחשבון שיש שם בתי קברות פעילים, בגלל שאנשים מתעכבים כרגע בעלייה שלהם פה, לכן הם גם נקברים שם.

ברשותכם אני רוצה לסכם את הסיכום הבא מבחינה אופרטיבית. אחת, אני מבקש לקבוע לנו ישיבה באופן מיידי, מבחינתי, עם הרב ולדמן, אברהם נגוסה, אנוכי, הקרן לידידות, ובאמת שאפו לקרן לידידות, אני רוצה לומר לך משהו, זה מרגש אותי, בגלל שחלק גדול מאוד מהנושאים שאני דן בהם בוועדה, מדינת ישראל באופן מעשי מתנערת מאזרחיה וארגונים וולונטריים נכנסים פנימה ולוקחים את התפקיד של המדינה. דרך אגב, זה קורה לי כמעט בכל נושא. אני כל פעם המום מחדש, כאילו אנחנו במדינה אין לנו כסף, אין לנו כלום, עניים, עכשיו הגענו לארץ. אז לכן שאפו, אני באמת מודה לך. ישבנו עם הסוכנות, עם יושב ראש הסוכנות, יש להם תקציבים של מאות מיליוני שקלים ואני צריך לדבר עם איזה גוף וולונטרי שישלח להם כמה שמיכות וקצת אוכל.

אדוני היושב ראש- - -

לא להפריע לי. כאן לא מדברים כשאין זכות דיבור.

ביקשתי.

לא קיבלת. לא ביקשת, אתה מבקש לעצמך ומדבר עם עצמך.

לכן באמת שאפו, תודה רבה, אנחנו נעשה את הדיון הזה בפנימי, מה שנקרא, כדי לבדוק מה אנחנו יכולים לשלוח להם, מה הצרכים שלהם ומה אנחנו יכולים לתת להם בעזרת האקמול. זה לגבי הנושא הזה.

לגבי הנושא המז'ורי שלשמו באנו לכאן. לפי החלטת הממשלה היהודים צריכים לעלות ב-15.3.2016. לפי מנייני וחשבוני מאז אותה החלטה זה 120 יום. התאריך הזה לא זז. אנחנו נקיים פה דיון נוסף בסוף החודש, שזה לפי דרישתך, שבועיים פלוס, כדי שיהיה לכם זמן להגהות והמזכירה תהיה חולה אז תוכלו גם לתקן. עוד שלושה שבועות, כדי שאתם תציגו לנו, אולי אחרי שאתם תציגו לממשלה, אבל לאחר מכן אתם תבואו ותציגו לנו את כל התכנית על כל ההיבטים שלה.

עם יעדים ותאריכים.

כמובן. אמרתי, כל התכנית הכוללת. אני לא אכנס כרגע לפירוט, היא מופיעה כאן. שם אני ארצה לשמוע ואני מבקש לא לבוא אלינו באותו תאריך ולבקש ולהגיד 'לא הספקנו, כן הספקנו, יש לנו בעיה פה, בעיה שם'. כמו שאברהם אמר. ההחלטה הזאת היא החלטת ממשלה, הפקידים צריכים ליישר קו ולעבוד כדי להוציא את ההחלטה לפועל.

לכנסת יש דרכים כדי להכריח את הממשלה, אנחנו עוד לא שם. תאמינו לי שיש לי דרך יותר דרמטית כדי להכריח את המדינה לפעול, אבל אנחנו עוד לא שם. לכן אני מבקש ללכת ולכבד גם את הממשלה כאן, יש לה את ההחלטה שלה, לבוא ולהתכנס ללוחות הזמנים. במקרה רגיל אולי היינו נותנים לכם עוד שבועיים פה ועוד שבועיים לשם, אבל כמו שאמרתי, מדובר בחיי אדם פה. באמת פיקוח נפש. אם אני לא רואה את זה בעיניים שלי אני לא מאמין. לכן אני מבקש באמת, לשים את כל הכלים ושכל אחד יחשוב, כל פקיד יחשוב שזה אבא שלו שם או אח שלו, מה הוא היה עושה. זו הבקשה היחידה שלי, שיחשוב שאח שלו שם 17 שנה והוא צריך לטפל בו עכשיו, מה הוא היה עושה, האם הוא היה הולך לישון? האם הוא היה יוצא לחופש? או שהוא היה משגע את כל המדינה כדי להביא אותו לפה?

אז באמת אני מודה לכולם ותודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:20.