הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 115

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, כ"ג בשבט התשע"ו (02 בפברואר 2016), שעה 12:30

הצ"ח למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 5 והוראת שעה), התשע"ו-2016

חברי הוועדה: יואב בן צור – מ"מ היו"ר

זאב בנימין בגין

זוהיר בהלול

יעל גרמן

יעל כהן-פארן

רויטל סויד

יוסף אדלשטיין - מנהל מינהל, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

שונית לוי שחר - לשכה משפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

אביטל שטרנברג - ראש תחום ייעוץ, משרד המשפטים

שלומית גולדפרב - עוזרת ראשית ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אפרת רייך - מתמחה, משרד המשפטים

ירון שלמה - יועמ"ש מחוז דרום, המשרד לבטחון פנים

איל יעקבסון - סגן ראש מנהל רפואה, משרד הבריאות

שרון הראל - הגנת מבקשי מקלט ופליטים, נציבות האו"ם לפליטים

רחל פלד - עו''ד, נציבות האו"ם לפליטים

וולפורגה אנגלברכט - מנהלת משרד UNHCR, נציבות האו"ם לפליטים

דניאל דותן - נציג, אס"ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט

יונתן יעקובוביץ

–

ראש תחום הסברה, המרכז למדיניות הגירה ישראלית

שלמה מסלאווי - חבר מועצת העיר, עיריית תל אביב-יפו

אבי כהן - פעיל בנושא המסתננים, עיריית תל אביב-יפו

אלישבע גדעון - נציגת התושבים, נציגי תושבי דרום ת"א

שפי פז - יו״ר, עמותת עוטף תחנה מרכזית

אמיר לוי - סטודנטים למען דרום תל אביב, מוזמנים שונים

מירי לביא - אשת מדיה, עמותת עוטף תחנה מרכזית

אסף וייצן - מנהל המחלקה המשפטית במוקד לפליטים ולמהגר, המוקד לפליטים ומהגרים

מאיר דובדבני - פורום קהלת

עובד חורי - תושב

עמרי חן – סטודנטים למען דרום תל-אביב

תומר רוזנר

גלעד קרן

שרון בוסקילה (מתמחה)

לאה קריכלי

הדס צנוירט

הצ"ח למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 5 והוראת שעה), התשע"ו-2016

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה. על סדר-היום: הצעת חוק למניעת הסתננות (תיקון מס' 5 והוראת שעה), לקריאה שנייה ושלישית.

אני רוצה לומר כמה דברים לפני שנתחיל בסדרי הדיון. יש פה הסתייגויות של חברי הכנסת, ויש פה אנשים אחרים ואנשי מקצוע שבאו ורוצים להתבטא. נשתדל לתת לכולם להתבטא, רק אני מבקש דבר אחד – אם מישהו אמר דבר מסוים, והשני אחריו חוזר על אותם נושאים, אפסיק אותו באמצע, כי הזמן שלנו מוגבל ומוקצב. אם הוא אומר דברים חדשים, נשמח להתחדש, אבל אם הוא חוזר על דברי השני, אאלץ להפסיק אותו, כי זמננו יקר.

נציגי הממשלה, תציגו את החוק, בבקשה.

שלום. אני שונית שחר, מהלשכה המשפטית של רשות האוכלוסין וההגירה. אגיד כמה מילים לפני. כידוע, באוגוסט האחרון ניתן פסק דינו של בג"ץ בעתירה השלישית שהוגשה כנגד התיקון לחוק למניעת הסתננות. בית המשפט קבע הפעם כי תיקון החוק, שמתייחס להסדרים שנקבעו בפרק ג' ובפרק ד' לחוק, חוקתיים, למעט הסעיפים 32ד, סעיף קטן (א), ו-32כא, שקובעים את תקופת השהייה של עשרים חודשים.

בית המשפט ביטל את הסעיפים האלו, תוך שהוא השהה את הביטול לפרק זמן של ששה חודשים, במסגרתם העמיד את תקופת השהייה המרבית במרכז לתקופה של 12 חודשים. כמובן, בתקופה זו ניתן למחוקק פרק זמן משמעותי, להביא הסדר חקיקתי חדש. ככל שלא נביא הסדר חקיקתי בפרק הזמן הזה, שיחלוף כבר בשבוע הבא, תפקע הסמכות של הממונה על ביקורת הגבולות, להוציא הוראת שהייה למסתננים, ומשמעות הדבר תהיה סגירת מרכז השהייה חולות.

התיקון המוצע בא לתקן את הסעיפים שקובעים את התקופה המרבית במרכז השהייה חולות. אתחיל להקריא.

לא, להסביר. אנחנו לא מקריאים כרגע.

טוב, אז התיקון המוצע בעצם מתקן את סעיפים 32ד(א) ואת סעיף 32כא, שקובע את התקופה של 12 חודשים, מ-20 ל-12 חודשים.

תסבירי את הוראות המעבר, תסבירי את הוראת התוקף. תסבירי את החוק.

טוב. כפי שאמרתי, מחליפים את סעיף קטן (א).

את זה הבנו. יש הוראות בחוק נוספות.

סעיף 3 קובע שסעיפים 1 ו-2 לחוק זה יעמדו בתוקפם, בהתאם לתוקף שנקבע בפרק ד' בתיקון מס' 5 לחוק למניעת הסתננות.

עד מתי?

עד סוף 2017.

הוראת המעבר – מטרתה בעצם לקבוע שכל הוראות השהייה שניתנו בהתאם להסדר הקודם, יעמדו בתוקפם, לאחר שיעבור התיקון הזה. יראו את הוראות השהייה שנקבעו בתקופת השהייה שמעל 12 חודשים כתקופת שהייה שנקבעה ל-12 חודשים, אלא אם כן קבע הממונה על ביקורת הגבולות תקופת שהייה קצרה יותר.

בסדר. זוהיר, אתה רוצה לומר משהו?

בינתיים לא.

נמשיך הלאה. משרד המשפטים, בבקשה.

אין לנו מה להוסיף.

תודה. יונתן יעקובוביץ, המרכז למדיניות הגירה ישראלית, בבקשה.

צהריים טובים. באמת אין יותר מדי מה להרחיב, כי החוק הזה באמת מינימליסטי ביותר. כמובן, אנו חושבים שהוא לא מספיק יעיל. לצערנו, לא יעשה את העבודה. אני מקווה שהממשלה תביא את השיפורים בהמשך, אחרי שלוח הזמנים של בג"ץ יעבור - הבנתי שזו המגבלה.

הדבר היחיד שאנחנו רוצים להעלות - בגלל שהחוק הוא כל כך חלקי, אנחנו היינו חושבים שכן כדאי לקדם את כל הנושא של קרן פיקדונות של מסתננים דרך חוק עובדים זרים. הואיל וזה לא עלה, תיקון אחד ספציפי - אנחנו חושבים שצריך לשנות את סעיף החוק שמדבר על סנקציות נגד הפרת תנאי השהייה, סעיף כד. חושבים שצריך להפוך את זה לתנאי כללי יותר. כרגע הסנקציות חלות רק על מי שמפר את התנאים הגיאוגרפיים לשהייה. אנחנו חושבים שטוב יהיה אם לממשלה, ולשר הפנים יהיה הכלי, להחיל כל תנאי שהוא רוצה באשרת השהייה, ולכן עדיף לשנות את נוסח הסעיף כך שהסנקציות יחולו על כל הפרה של תנאי השהייה, כפי שנקבעו בחוק הכניסה לישראל. למרות שהעלינו את ההסתייגויות הללו, זה לא התקבל, אבל אני כן חושב שכדאי שהוועדה וחברי הכנסת ייתנו על כך את הדעת, ולא יהיו חותמת גומי אוטומטית להצעה של הממשלה. אני חושב שזה יהיה כלי נוסף – גם חלקי בלבד, אבל כלי חשוב מאוד שכדאי להוסיף כבר עכשיו.

כן, אבל התיקונים האלה ייערכו בשלב יותר מאוחר – לא בשלב הזה. בשלב הזה אני לא חושב שאפשר יהיה להכניס תיקון.

זה שינוי של ארבע מילים בסעיף פה. הכי פשוט שיש.

שינוי מאוד מהותי.

לא. זה אפילו לא שינוי פוזיטיבי. זה נותן אפשרות לשר הפנים בהמשך, להחיל תנאים באשרה. במקום רק אזור מגורים הוא יכול לכתוב דברים.

אתה מבין שבג"ץ לא יעביר את זה.

בג"ץ ודאי יעביר את זה, כי כל עוד שר הפנים לא יקבע זה - אין מה להתלונן נגד בג"ץ. אני לא יודע מה בג"ץ יעביר או לא יעביר. אני רק רוצה להזכיר שמי שבסופו של דבר אחראי להעביר זה אנחנו. אחר כך נראה מה בג"ץ. בסוף זה הכנסת. לא אנחנו - אתם. סליחה.

תודה. אתם זה אנחנו. שפי פז, יושב-ראש עמותת עוטף תחנה מרכזית, בבקשה.

קודם כל, אני מסתכלת פה מסביב. אני הייתי פה בכמה ישיבות ועדה, ונראה לי שאפילו כבר חברי הכנסת מודעים לעובדה שהחוק הזה שווה כלום, כי הם אפילו לא טורחים להגיע. בעבר היו פה הרבה ח"כים.

היום יום שלישי.

אולי. בכל מקרה, הטקס הזה חוזר על עצמו כל שנה.

חוץ מזה גברתי, האיכות קובעת – לא הכמות...

אני לא אדבר כל כך על החוק. אני באה לפה כרגיל לדבר בשם קורבנות ההגירה. אנחנו מדברים פה כל הזמן על החוק ומה עושים ומה עושים עם המסתננים ומה עושים עם המהגרים. אני באה פה כל פעם לצעוק ולהגיד: חבר'ה, לפני הכול אנחנו פה, אני פה ושלמה פה, ואלישבע פה מאחורה, וכל האנשים שלא יכלו להגיע כי הם צריכים לעבוד. והטקס הזה חוזר על עצמו כל שנה. אנחנו באים, הממשלה מחוקקת, יש עתירות, יש בג"ץ. אנחנו מפגינים, וכל פעם החוק פחות טוב ופחות טוב.

האמת היא שאני רוצה לומר כמה מילים עלינו. הגל הזה של ההסתננות ב-2007. הגדר הושלמה ב-2013. שש שנים, במהלכן הקהילה של דרום תל-אביב רוסקה לחלוטין. במשך שש השנים האלה הזכויות של כל אחד מאתנו נרמסו לגמרי, כי מישהו – ואני לא יודעת מי, ואולי יום אחד אדע מי – מישהו החליט שהחיים שלי לא שווים כלום והחיים של השכנים שלי לא שווים כלום, ושלח את האוטובוסים אלינו הביתה עם עשרות-אלפי גברים צעירים לשכונות שלנו.

ובינתיים כולם מדברים ויש עוד חוק ועוד חוק, ויש ויכוחים ומריבות, ואנחנו נפגשים בפאנלים ובבג"ץ, אבל שום דבר לא משתנה. גם אם יצאו 12,000 לא 22, כמו שאמרו – על כל מי שיצא, נולדו שני ילדים. המספרים לא ישתנו.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו שאני יכולה לדבר פה, ולפנות הפעם לא אליכם אלא לראש הממשלה. אתמול ראש הממשלה אמר בכנסת: אנחנו מתכוונים להוציא את מי שלא נמצא כאן כחוק, ואני רוצה לשאול אותו, מה עומד מאחורי המילים האלה? איפה הלהט? איפה ההתגייסות? אני רוצה לשאול את ראש הממשלה, האם הוא יודע שבשכונות כבר לא מאמינים – לא לו ולא לממשלה שלו? האם אתה יודע שביום שבו אישרת עשרות-מיליוני שקלים להקמת מעונות יום לילדי המסתננים קברת את השכונות סופית? האם אתה יודע שממשלת ישראל ויתרה מרצונה החופשי על ריבונותה בלב המדינה, בלב העיר העברית הראשונה? ומה הטעם, אדוני ראש הממשלה, בשמירה על הגבולות החיצוניים, אם מוסרים את הלב של המדינה?

אני מדברת פה, אני מקווה, בשם רוב תושבי דרום תל-אביב. אנחנו מצפים ממך לקחת אחריות. אנחנו רוצים לראות מאמץ אמתי, משולב, אמיץ וחד-משמעי, לשים קץ לאסון הזה. אם צריך לבדוק בקשות מקלט, תתחילו לבדוק ברצינות, ואם צריך לחוקק חוקים, תדאגו שהם יעמדו במבחן בג"ץ ולא ייפסלו כל פעם. אם צריך לאכוף את החוקים, תאכפו אותם בלי פשרות. פה אני פונה למשטרה ולרשות ההגירה. אם צריך להקצות כוחות ומשאבים, תקצו, כי גם ככה זה עולה מספיק כסף. תראו מה קורה היום באירופה, תראו למה מובילה השלמה עם הגירה לא מבוקרת, ותראו את חלון ההזדמנויות שנפתח. תקשיבו למה שקורה שם, תקשיבו לנו. אנחנו יודעים מה קורה, וזה לא רק דרום תל-אביב; זה דרום תל-אביב ואילת וערד ואשקלון וכל השכונות המוחלשות, כי כל פיזור שקיים היום – מדברים פה הרבה על פיזור – כל פיזור שקיים יוצא מדרום תל-אביב לשכונה מוחלשת אחרת, ונופל על תושבים חפים מפשע אחרים. אז תקשיבו לנו, ובואו נפתור כבר את הבעיה הזאת סוף-סוף.

תודה. מאיר דובדבני, נציג פורום קהלת, בבקשה.

מאיר דובדבני, פורום קהלת. לא אחזור על דברי קודמיי; רק אחדד נקודה אחת - על האנורקסיות של החוק כפי שהוא עובר עכשיו דיברו ולא נחזור, אבל כן אפשר לראות שהנושא פה הרבה יותר מורכב, וכולנו רוצים לפתור משהו מהיסוד. אנחנו מצפים מהכנסת שתקרא למשרד הפנים שיעשה עבודה, אותה הוא הפיץ בציבור לפני כמה שבועות. כבר בעבודה הזאת אפשר היה לראות משהו יותר מורכב, כמה כיוונים של היבטים – גם כלכליים, גם פליליים, גם הבנה שיש פה באמת בעיה שכדי לטפל בה צריך לא רק לעשות פינג-פונגים עם בג"ץ, אלא לטפל בה באופן מסודר. לכן אנחנו קוראים שגם במסגרת לוחות הזמנים, השבועיים הקרובים יסגרו את התיקון הזה, שהעבודה תימשך גם בכנסת וגם בממשלה. תודה רבה.

תודה. שלמה מסלאווי, חבר מועצת העיר תל-אביב.

שלום לכולם. שפי הזכירה חלק ממה שרציתי לומר. אני רוצה לדבר יותר על החשש הגדול שלנו של כל נושא המסתננים, בעיקר בדרום תל-אביב – דבר שהוא הפך לשגרה. כל זה נובע מתוך העובדות הבאות, שכל שנה-שנה וחצי יש תחלופה של שרים. עד שנכנס שר כזה או אחר, עד שלומד את העניין, והדברים נתקעים. יש כל מיני הבטחות, כאלה ואחרות.

יש כאלה שלומדים מהר, יש כאלה שלומדים לאט.

נכון. אבל מלבד זה, יש גם בג"ץ. גם הוא לא פעם מתערב, ואז הנושא הזה נתקע בצורה כזו או אחרת.

מסלאווי, הסר דאגה מלבך, כי בסופו של דבר כל התיקים יתנקזו בידיו של ראש הממשלה.

אז אני מודאג עוד יותר.

גם אני.

חבר הכנסת זוהיר בהלול, זה היה דיון לאתמול. בלתי-הפיך.

אני איש ליכוד, אבל לצערי, הדברים לא זזים. לא רק זה - הם הולכים אפילו אחורה.

שלא נתרגל.

אם אנחנו דברים על מצב – קודם כל, החוק, רוצים לשנות? כמובן שהייתי משנה אותו לכיוונים אחרים. הוא לא טוב לנו, כמו שגם הזכירו כאן. ואם לא יהיה החוק הזה או יפגעו בו, לא יהיו שום סנקציות לגבי המסתננים. לא תהיה שום מגבלה. הם סך הכול מבינים שהם צריכים לסיים את השהות שלהם בחולות. לא פעם אנחנו שואלים, מה קורה הלאה? היו שנה-שנה וחצי בחולות. אחר כך הם באים אלינו לשכונות, וזה לכל החיים.

כלום לא קורה.

היום יש לפחות באזור שלנו איזה 4,000 ילדים בגיל הרך. יש ילודה של 1,000 תינוקת בשנה לפחות. בואו לא נשכח, גם כל אלה של ארגוני זכויות האדם, שתמיד דואגים למסתננים - אני אפילו לא חושב שהם נתנו את הדעת, מה קורה לגבי הגורל של הילדים האלה. הילדים האלה רובם נמצאים במכלאות. ממש מכלאות. אני חושב שאם היו חוזרים למדינות שלהם, המצב שלהם היה יותר טוב. גם בתקופה שהם היו כאן ועשו מספיק כסף, הם יכולים לחזור לארצות שלהם, ושם לדעתי הם גם יחיו ברווחה.

רבותיי, אנחנו מדברים פה על תיקון של חוק שקיים. אנחנו לא עושים פה דברים חדשים. בסך הכול התיקון הוא מ-20 חודשים ל-12 חודש לפי בעצם הכוונת בג"ץ. זה הנושא. אתם כואבים את המציאות, ואנחנו כולנו כואבים, וחושבים שצריך למצוא פתרונות; שצריך לשבת באמת על המדוכה. אני מקווה ששר הפנים החדש, שאין ספק וחולק שהוא מוכשר - שיעשה איזושהי פעולה כדי למזער את הנזק הקיים. אבל אני חוזר ואומר – אנחנו כואבים יחד אתכם את המצב.

אתם לא.

תושבי דרום תל-אביב – זה הסיפור. חצי שנה, שנה, שנה וחצי.

נכון.

כולם אומרים שהם כואבים. זה משנה לי את החיים?

אני יכול להעיד על עצמי שאני כואב?

יודע מה? אני מאמינה לך. אבל זה משנה לי את החיים?

בוא נדאג שנערות יוכלו ללכת ברחוב.

בסדר. גב' שפי, שמענו אותך בקשב רב זמן ארוך. אני מבקש. מסלאווי, תתכנס לסיום.

אני מבין מה שאתה אומר, אבל זאת ההזדמנות היחידה שיש לנו להשמיע את קולנו.

בסדר גמור. לכן אמרתי שאני כן רוצה לשמוע – רק שנדע שלא נחרוג מכיוון הדיון.

אני חוזר - החשש שלנו, שהשגרה הזאת, כאילו הדברים מובנים מאליהם, הם צריכים להיות אצלנו בשכונות. צריך לפחות להיות צדק חלוקתי. לא כולם צריכים להיות בתוך השכונות שלנו.

נכון. נעביר אותם צפונה קצת.

צפונה. אפשר גם לרחביה ולקיסריה, אפשר לקיבוצים. שלפחות שיהיה לנו מרחב נשימה.

אדוני, תודה. חבר הכנסת זוהיר בהלול.

אני חיכיתי שהנציגים האותנטיים והרלוונטיים ידברו. אני ממשיך כחוט השני ממסלאווי ומשפי. אני חייב רק לציין נקודה מאוד חשובה - המסתננים הם בני אדם. הם לא חפצים. צריך להתייחס אליהם בכבוד האנושי והערכי הראוי, כי אנחנו מדברים על אנשים שבעל-כורחם נקלעו לסיטואציה הזאת.

אז למה מגרשים אותם?

סליה. אני מבקש – אם מישהו יתפרץ באמצע – זה לא המקום. אני אאלץ לאותו. אני מתנצל. בבקשה.

אלא מה – אני מודע לעובדה, ואנחנו ביקרנו - חברי הכנסת של המחנה הציוני – בשכונות. התלווינו לאנשים. הבנו את המכאובים שלכם בצורה ישירה. אנחנו לא צריכים מתווכחים בעניין הזה. אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים באופן כללי על שכונות דרום תל-אביב, אבל ליתר פירוט, שכונת נווה שאנן, שכונת שפירא, שכונת התקווה או שכונת קריית שלום, שבתחום עיריית תל-אביב-יפו, איני מבין מדוע כל הבעיה צריכה להתנקז לדרום תל-אביב ולשכונות האלה.

קצת עכו.

מדוע זרועות האופרציה במדינה- - -

כי אנחנו פח זבל.

אני לשונך, תאמין לי, ואתה לשוני גם. למה לא לפזר ולמה לא לתמוך בדרום תל-אביב, בשכונות האלה שסבלו? השכונות עדיין נאנקות תחת המכאובים.

הממשלה נדרשת באותה נשימה וכפיפה גם לטפל בסוגיית המסתננים, אבל גם לטפל בתושבים של שכונות דרום תל-אביב. הם בני אדם. דיברנו על בני אדם של מסתננים. אנחנו מדברם על אזרחי מדינת ישראל, שראויים ליחס של הממשלה. חוקים אפשר לחוקק תמיד, ותמיד אפשר למצוא כותרות, ותמיד אפשר לדבר על הורדת 20 חודשים ל-12 חודשים, אבל למה אנחנו מדלגים על פני האנשים האלה, שמשלמים את המחיר?

הרצון הוא לא לדלג על כולם. תודה, רבותיי. אנחנו רוצים לעבור להקראת החוק, ואז נשמע את ההסתייגויות ואת דבריכם, חברי הכנסת.

אני מבקשת את רשות הדיבור.

מי שנמצא פה ורוצה לדבר, אני מבקש שיפנו למנהלת הוועדה, שתרשום אותם.

חברת הכנסת יעל גרמן.

קודם כל, אני באמת חושבת שאי-אפשר לדון בחוק הזה מבלי שאנחנו דנים בבעיה, והבעיה למעשה יושבת פה סביב השולחן, ואי-אפשר להתעלם ממנה. אני רוצה לומר שהחוק הזה נובע מסיבה אחת – מדינת ישראל וממשלת ישראל פשוט לא קבעה מדיניות ברורה לגבי הפליטים. אם היתה מדיניות, שהיו באים והיו אומרים: אנחנו מוכנים לקלוט X פליטים, ומעבר לזה אנחנו מסלקים אותם מעבר לגבול, אבל את אלה שאנחנו קולטים, אנחנו לא נותנים למצב כזה, כפי שהוא כיום, שהם כולם מתנקזים לשכונה שיש בה כבר ממילא מצוקה, והם מתנקזים כך שאין להם רשיונות עבודה, אז הם עובדים, אבל כיוון שהם עובדים ללא רשיון, מנצלים אותם, ונותנים להם שכר רעב, ומכיוון שנותנים להם שכר רעב, חלקם לא יכולים להרשות לעצמם לשכור דירות, ואז הם חיים בגינת לווינסקי. ומכאן כל הבעיה.

לכן לפני שאדבר על החוק, ולכן ביקשתי את רשות הדיבור – אני רוצה לומר שמן הראוי שכל מי שיושב כאן סביב השולחן, ובראש ובראשונה אתם תושבי השכונות, ואתה מסלאווי, נציג ציבור, קודם כל יבואו בדרישה לממשלה, להחליט על מדיניות. המדיניות צריכה להיות מאוד ברורה: בראש ובראשונה קודם כל שיקום השכונות. אני חושבת שצריך לשקם את שכונות דרום תל-אביב. אני מכירה אותן. אתמול בהתנשאות אחד מחברי הכנסת שאל אותי, מתי הייתי. אני נמצאת בשכונות האלה ואני מכירה אותן טוב מאוד, כמו שגם ביקרתי בגינת לווינסקי, כמו שגם עשיתי סיור בלילה, כמו שהייתי במרפאה שאליה הם מגיעים וכמו שהייתי בבתי החולים שאליהם הם מגיעים. אז אני מכירה את הנושא מקרוב.

אז דבר ראשון, בואו נכריז על שכונות דרום תל-אביב כאזור עדיפות א'. וכפי שאנחנו עוזרים לאזורי ספר ולפריפריה, נסייע לשקם את השכונות בלי קשר ועם קשר לכך שנמצאים שם המסתננים.

זה קשקוש.

סליחה.

ודאי שאפשר. אני 14 שנה הייתי ראש עיר, ואנחנו שיקמנו שכונות, והשכונות אחרי ששיקמנו אותן לא נראו אותו דבר, אז אפשר לשקם.

חברת הכנסת גרמן, קודם כל תשתדלי לקצר בדבריך. אני יודע שאתמול שמונה נאומים מול היום - אבל הנוכחים פה, אתם לא מנהלים שיח ושיח עם חברי הכנסת. בבקשה.

אסיים. אז השלב הראשון, וזה אולי המסד לפני שאנחנו בונים את הטפחות – המסד הוא לשקם את השכונה. אבל לא יעזור שום דבר, אם גם לא נמצא איזשהו פתרון לפליטים שנמצאים כאן. אם היו אומרים לי שמחר אני אעצום עיניים ואפקח אותן מחרתיים והפליטים ייעלמו ויהיה להם טוב – מה טוב. כולנו יודעים שזה לא יקרה. אנחנו צריכים למצוא.

צריכים להיות ריאליים.

נכון. צריכים להיות ריאליים. מדינת ישראל צריכה קודם כל להעביר את מבחן הפליטות – לדעת מי פליט ומי לא פליט. מי שהוא פליט הוא מוגן על-פי אמנות שאנחנו חתמנו עליהן, ועל-פי אותן אמנות הוא יכול גם לקבל רשיון שהייה זמני. לא אזרחות. רשיון שהייה שמאפשר לו לקבל רשיון עבודה, שיאפשר לו לקבל לפחות מחיר מינימום. וכאן אפשר בהחלט כן לפזר אותם, כי ברגע שיהיו להם רשיונות עבודה, ויהיו כאלה שיבינו שהם יכולים להעסיק אותם, הם לא יהיו רק בדרום תל-אביב ששם באמת הכי נוח.

יחד עם זה, צריך לתת להם גם ביטוח בריאות. לא יכול להיות שהיום לא יהיה להם ביטוח בריאות ולא ידאגו לבריאות שלהם.

יש להם יותר בריאות מאשר לנו.

שקט.

וידאגו לאותם מחסני ילדים שביקרתי בהם. פשוט בושה וחרפה שמדינת ישראל יודעת על כך ולא עושה דבר.

תודה, גברתי.

עושה.

אני מבקש, תתרגלו לשלוט בעצמכם.

- - -

עובד חורי, תהיה לך זכות דיבור. שפי, דיברת ושמענו אותך בקשב רב. בבקשה, סיימי.

לסיכום, מדיניות ברורה של המדינה תביא גם פתרון לשכונות וגם לפליטים.

תודה. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה.

אני חושבת שאין יותר להמחיש את הבעיה שאנחנו נמצאים בה היום, יותר מזה שכשאנחנו דנים היום, אנחנו דנים על חוק המסתננים, במקום לדון בחוק תושבי שכונת דרום תל-אביב. יושבים פה אנשים, שעם כל מה שאנחנו מה הם חיים, אנחנו לא מבינים מה הם חיים. אף אחד לא יודע מה זה שקשישים פוחדים לצאת מהבית, שישדדו אותם. אף אחד לא מבין מה זה, שנערות ונערים צעירים פוחדים ללכת ברחוב שמא יטרידו אותם מינית, במקרה הטוב, ובמקרה הרע, יאנסו אותם. אף אחד לא מבין מה זה, שמחלון המרפסת שלך אתה רואה את כל תחלואי העולם נמצאים פרושים בגינה שלך.

אנחנו עומדים פה היום לדבר על חוק המסתננים – חצי שנה, שנה, שנתיים, 20 חודש, 12 חודש? לא, אדוני יושב-ראש הוועדה. אנחנו צריכים לדון היום, איך אנחנו גורמים שכל אחד מהאנשים האלה שיושבים פה עכשיו, שעומד מאחוריו ציבור שלם, שאינו מסוגל להגיע לפה, איך הוא מחר בבוקר קם, פותח את חלון הבית, ומרגיש מה שכולנו מרגישים בבתים שלנו, וזה חופש. וזו תחושת ביטחון. זה מה שאנחנו צריכים לדבר פה עכשיו בוועדה, ולא לדבר עכשיו אם זה 12 חודשים או 20 חודשים.

בעצם העובדה שאנחנו יושבים פה עכשיו, ולא מכניסים את המצוקות האלה, פה מתחילה הבעיה. ואני מצפה מכולנו פה עכשיו, לשבת ולראות מה עושים. לא עם מתקן חולות. הוא לא מעניין. מה עושים עם תושבי השכונה. איך אנחנו גורמים לכך שלא יהיו שם יותר פליטים, או לפחות יהיו פליטים כמו שיש בכל אחת מהשכונות האחרות בארץ בכלל. איך אנחנו גורמים לכך שיהיו שם מספיק שוטרים שיגרמו לכך שעד שזה לא יקרה, אנשים יחיו שם בביטחון. איך אנחנו גורמים לכך שמדינת ישראל תיקח את האחריות על התושבים שלה?

גברתי צודקת.

איך אנחנו גורמים לכך שמדינת ישראל תוכל להסתכל לתושבי דרום תל-אביב בעיניים?

אתה, אדוני היושב-ראש, פנית אליהם ואמרת להם: תתאזרו בסבלנות. הם התאזרו בסבלנות כבר שנים. כמה שנים עוד ימשיכו תושבי דרום תל-אביה להתאזר בסבלנות?

אני מצפה עכשיו מהדיון שלנו בוועדה עכשיו שלא נדבר על חודשים, על חצי שנה לכאן או לכאן. לא זה התיקון.

זה התיקון שיש לחוק.

שהוועדה תקבל החלטה עכשיו, שתוכל לגרום לכך שחיי תושבי אנשים במדינת ישראל יהיו זהים לפחות לאנשים – אם לא בעיר אחרת, אז בשכונה אחרת בעיר שבהם הם מתגוררים.

אני מציע שבמהלך הדיונים בכנסת אנחנו נבקש שהוועדה הזאת תתכנס כדי לפתור את בעיית דרום תל-אביב, ולא להתעסק רק בסאגה הזו של 12 חודש או 20 חודש. אנחנו נבקש שתיעשה ישיבה מיוחדת פה עם כל הגורמים כדי באמת לראות איך פותרים את הבעיה של דרום תל-אביב. יצטרפו אלי חבריי, ואנחנו ניזום דיון כזה בוועדה.

אדוני היושב-ראש, אתה יכול להוציא היום החלטה אופרטיבית שאומרת שאנחנו צריכים להכין תוכנית לאומית, וזו האחרות של כולנו, לטפל בתושבי דרום-תל אביב. צריכה להיות תוכנית לאומית לסיפור הזה.

תודה רבה. וולפורגה אנגלברכט, בבקשה.

אני מתנצלת שאדבר באנגלית.

(אומרת דברים בשפה האנגלית)

תודה רבה.

אני אגיד בתקציר את מה שאמרה הגברת – לא שאני יודע אנגלית מצוין, אבל יש פה התרגום.

היא אמרה שנציבות האו״ם לפליטים, בהיותה הסוכנות המוסמכת על-ידי הקהילה הבין-לאומית לפקח על יישומן של אמנות בין-לאומיות להגנת פליטים, מכירה במאמציה של ממשלת ישראל לתקן את החוק, אבל היא מודאגת מכך ששהיית חובה בחולות, ללא הבחנה בין המקרים השונים, אינה עולה בקנה אחד עם סעיף 31 לאמנת הפליטים.

נציבות האו"ם מקדמת בברכה את ההזדמנות לבחון ביעילות, עם ממשלת ישראל, חלופות לשהייה החובה ולגישת ההרתעה שמגדיר החוק. בימים אלו היא מחפשת הצעות קונקרטיות שיכולות, במאמץ משותף, להביא לירידה במספר הכולל של מבקשי מקלט וכתוצאה, להפחתת הצפיפות בדרום תל-אביב. ההצעות שלהם כוללות מתן הגנה נאותה במדינות אחרות, חזרתו של מי שאינו זקוק להגנה לארצו, ולאלה שיישארו, לתת מעמד הגנתי שיאפשר להם להישאר ולתרום בצורה יעילה למשק הישראלי, עד שיוכלו לשוב לבתיהם בבטחה.

תודה. עו"ד אסף וייצן.

תודה רבה. צהריים טובים. אני מהמוקד לפליטים ולמהגרים – אחד הארגונים שעתרו בפעמים הקודמות נגד תיקוני החקיקה שנפסלו על-ידי בית המשפט העליון. נקודת המוצא לדיון – ונורא חשוב לחדד את זה – מדובר באנשים שמדינת ישראל, ממשלת ישראל החליטה שלא ניתן להחזיר אותם בעת הזאת לארצותיהם. עיקר האנשים הם מאריתריאה ומסודן. הסיטואציה באריתריאה ובסודן ידועה ומוכרת – אין טעם לחזור עליה, לא בדיון זה לפחות. אבל זה חלק מתופעה רחבה יותר. אנחנו נמצאים במשבר הפליטות וההגירה הגדול ביותר בעולם כולו מאז מלחמת העולם השנייה. בישראל צריך להיות חלק במאמץ העולמי הזה. אי-אפשר להתעלם מזה. אי-אפשר להכחיש את העובדה שחלק גדול - אני לא אומר שכולם, אבל חלק גדול מהאנשים שבהם אנחנו עוסקים, הם פליטי ומבקשי מקלט שמוגנים על-ידי אמנות בין-לאומיות, ולא ניתן להרחיק אותם.

אני מסכים עם כל מה שנאמר כאן על-ידי כולם – שהתיקון הנוכחי לא פותר את הבעיה - לא בדרום תל-אביב ולא בשום מקום אחר בארץ. הוא יוצר בעיה מאוד קשה מבחינת עקרונות חוקתיים במדינת ישראל, ופוגע בצורה קשה בזכויותיהם של מבקשי המקלט, שיישלחו לחולות. התנאים בחולות קשים. התנאים בשכונות דרום תל-אביב קשים, והחוק לא פותר לא את התנאים האלה ולא את אלה.

אז למה בכל זאת? שאלה טובה. האמת שאני נשאל אותה לא פעם כשאני מדבר על הנושא הזה, ואין לי תשובות. אני לא מצליח להבין למה כנסת ישראל, למה ממשלת ישראל בוחרת פעם אחר פעם בפתרון שפוגע בזכויות, שעולה מיליארדי שקלים, ולא תורם בכלום למצב בדרום תל-אביב.

מתוך הדבר הזה אני חושב שאתם חברי הכנסת, צריכים לא לאשר את התיקון הזה, לא לאשר את המשך ההתנהלות המקולקלת, הפגומה, הלא חוקתית גם בעיניי, שחוזרת על עצמה פעם אחר פעם. נכון שהצעת החוק הנוכחית טובה בהרבה מההצעה הקודמת שהועלתה בתקופת השר הקודם סילבן שלום, והרבה מאוד מהפגיעות הרעות והלא חוקתיות שהיו בה כמו השליחה של הורים לקטינים למתקן המשמורת, הגדלה של תקופות הכליאה בצורה משמעותית, לא קיימות בה, ואני כמובן מברך על זה, אבל זו עדיין לא הצעת החוק הנכונה; זו עדיין לא הצעת החוק שנותנת מענה למי מהצדדים המעורבים תושבי דרום תל-אביב ואזרחי ישראל ומבקשי המקלט כאחד.

בהקשר הזה חשוב להדגיש, ואמרו את זה קודם ואחדד את הנקודה הזאת – מדינת ישראל, ממשלת ישראל, אומת: אתם לא פליטים. מי שפליט, אנחנו בודקים, והוא מוגדר כפליט. בוא נדבר על זה. כמה אזרחי סודן יש בישראל? אלפים. כמה מתוכם מחבל דרפור, שכולם יודעים מה קורה שם גם היום, וגם משנת 2003 רצח עם? אלפים. כמה מהם הוכרו כפליטים? אפס. אפס עגול. כמה תושבי דרפור שהגישו בקשות נדחו על-ידי משרד הפנים? אפס. אפס עגול. ולהמשיך בסיטואציה הזאת ולומר: לא מדובר בפליטים – זה פשוט לזרות חול בעיני הציבור, ולזרות חול בעיני עצמנו.

תודה, אדוני. דניאל דותן? מוותר. עובד חורי.

תודה רבה על הדיון. באמת, החוק הזה, שמוצע- אני הייתי שותף לכל החוקים. מהיום הראשון, החוק הראשון שבוטל על-ידי בג"ץ. אני בזמנו הגעתי למסקנה שעדיף, עם כל הכבוד לחוקים האלה, שייתן לבג"ץ לעשות את החוק, ואז לא צריך לשבת לדון פה, ולבזבז זמן של נבחרי ציבור ושל אנשים, ושבג"ץ יחליט מה החוק הראוי, ויגמור את הסיפור.

אני רוצה לענות משהו לזוהיר בהלול. אני מצטער - אני מלא בנושא הזה שמונה שנים, ושומע שפה אנשים מלומדים מדברים הרבה שטויות. לזוהיר בהלול – למה בדרום תל-אביב – אתן לך סיבה. סגן מפקד מחוז מחלקת המוסר במשטרת תל-אביב בדיון – ויש לי הפרוטוקול – אם תרצה, אראה לך אותו – למה לסגור בית בושת בצפון תל-אביב. הוא שואל, מדוע אתם לא אוכפים את בית הזונות, שיש הרבה בתי זונות – סליחה שאני מדבר – בדרום תל-אביב, ואתם באים ואוכפים את זה בדיזנגוף? אתה יודע מה היתה התשובה של סגן מפקד מחלקת מוסר? אתה רוצה שאדם שקונה בית ב-2 מיליון שקל, אין לו בית זונות? זו התשובה בפרוטוקול של בית משפט, אז תבינו איך אתם מתנהלים. זה לגבי זוהיר בהלול, מה שדיברת.

לגבי הגב' גרמן, את בקיאה בחומר, אז עם כל הכבוד למחסנים שאת טוענת, במדינת חלם, שקוראים לה מדינת ישראל, בעיריית תל-אביב הקצו עכשיו מעל 112 מיליון שקל. אני לא יודע כמה את יודעת, אבל אני רואה את הבורות שלכם.

זו היתה החלטה של הממשלה הקודמת.

זה מטורף. 112 מיליון שקל למימון מעונות מגיל 0 עד גיל 3, 600 שקל, לא לפי מבחן הכנסה. כלומר הילדה שלי או הנכד שלי, שגם בתקווה, הוא צריך לרשום את הנכד שלי למעון - יעשו לו מבחן הכנסה מגיל 0 עד גיל 3, ואז מינימום היא תשלם 2,500 שקל. אבל אצלם עד 18:00 בערב מסובסד ב-600 שקל. אז אין לך שמץ מושג מה אתם מקשקשים. ואתה פה מדבר אתי על פליטים.

אני מצטערת מאוד. אני לא חושבת שאתה צריך להרשות. אני לא מוכנה שכך תדבר. אני יודעת את החומר הזה טוב מאוד.

את לא מכירה.

עובד, סליחה. אני לא מוכן שבוועדה יתבטאו כלפי חברי כנסת באופן כזה.

לא רק כלפי חברי כנסת; כלפי אף אחד.

סליחה. הם טועים.

יש לך דקה.

אספר לכם מה המצב בדרום תל-אביב, שכל אחד ישאל את עצמו שאלה – איך יכול להיות, הרי האפיון שלהם, שזה מהגרי עבודה. אתה רואה ש-90%, לפי הנתונים שלכם – לא שלי – זה חבר'ה צעירים – 18, 25, 30. גברים. זה אפיון של מהגרי עבודה. עצם העובדה שאתם עשיתם פה חוקים שימנע את זה שישלחו כסף לארץ מוצאם. אתה מספר לי סיפורים של פליט. איזה פליט שולח כסף למדינה שממנה הוא ברח? הרי פליט בהגדרה, בחוק הבין-לאומי – יש איום על חייך. לא שאין לך בית, לא שאשתך בגדה בך, לא שאין לך מה לאכול. פליט – יש איום על חייך. איך יכול להיות שכל האריתריאים, שאתה טוען שהם פליטים, שולחים כסף לאריתריאה?

כי יש להם משפחה.

אז השלטון רוצה לקחת את החיים שלהם, אבל את הכסף שלהם הוא לא ייקח. וואלה, תאמיני לי, זה פליט לוקסוס. זה פליט מהגר עבודה. לכן ממשלת אריתריאה, האינטרס שלהם שהם יישארו פה, כי הם משלמים פה מס, ותגיד שאני טועה – הם משלמים פה מס לשגרירות, שהכסף שהם שולחים לשם אכן יעבור לשם, ויגיע למשפחתם. אז אני מסתכל פה. אתם המצאתם לי אחות. אין לי אחות. אין לי אחות. ועכשיו סיפרתם על אחותי, שיש לה בעל ויש לה ילדים. אבל אין לי אחות.

יש פה בורות וגזענות. אגיד לך מאיפה זה בא. כולם לוקחים את המסתננים, מהגרי העבודה מאפריקה, כמקשה אחת. כל מי שנראה כהה עור, מבחינת הרשות, מבחינת המדינה, נראה להם – הוא כהה עור? הוא פליט, הוא מבקש. באפריקה יש עשרות מדינות. יש אתיופים ביניהם. מה המניעה שמדינת ישראל תיקח את האתיופים, ותחזיר אותם לאתיופיה? היא לא עושה את זה.

מי שאתיופיה – מגרשים.

החוק בישראל מאפשר לגרש כל מי שאין לו- - -

סליחה, אתה לא עונה. תודה. עמרי חן.

אני רוצה לפנות לגברת המכובדת, באנגלית.

לא. אתה יכול לפנות אליה בעברית, ויתרגמו לה אחר כך. עמרי חן, סטודנטים למען דרום תל-אביב.

אין בעיה. אני רוצה להתייחס לדברים שלה, כי זה חשוב. חלק מהבעיה כזאת היא זריית חול, שאנשים באים ומספרים דברים שהם לא בדיוק מדויקים. אם הגענו למצב שממשלת גרמניה וממשלת שבדיה מגרשות פליטים, מהגרי עבודה – קחו את זה איך שאתם רוצים – משטחם, ואף אחד לא מודאג מזה, ופתאום באים ומספרים שהסוכנות של האו"ם לפליטים מודאגת ממה שקורה במדינת ישראל – אני מאוד מופתע. ההפרש בין 20 חודשים ל-12 חודשים, שכולכם פה כאן מבטלים אותם, הוא מה שמדאיג את האנשים, שכשמגרשים אנשים אחרים ממדינות אחרות – אנחנו מדברים כאן, וחברי הכנסת הנכבדים מהמחנה הציוני דיברו כאן על זה שיש בעיה. הבעיה כאן היא אחרת – שאנחנו יושבים כאן, והרשות המחוקקת של מדינת ישראל יושבת כאן ודנה בסוגיות של מה היא יכולה ומה היא לא יכולה לעשות, כי החוק הזה לא יעבור, כי עונים כאן ליונתן יעקובוביץ- אי-אפשר להעביר את הדבר הזה, מהסיבה הפשוטה, שהוא מייד ייפסל. בג"ץ הוא לא אקטיבי. אנשים צריכים להגיש עתירה כדי שבג"ץ יתייחס לזה. לא ייתכן שתגידו מלכתחילה לאנשים בתשובה, כשהם באים להעביר תיקון חוק – לא, בג"ץ לא יאשר את זה – בואו לא נעשה את זה. יש רשות מחוקקת, יש רשות שופטת, יש ביניהן הפרדה. אני חושש שלפעמים הבעיה האמתית כאן היא שאנשים שוכחים את ההפרדה הזאת, ואנחנו מגעים למצב שאנחנו יושבים פה- - -

אני מקווה שאתה לא נאיבי.

חסרת כוח לטפל בציבור שבחר אתכם.

אנחנו מדברים כאן על ענייניים שהם לא חוקתיים. אין לישראל חוקה, פעם אחרונה שבדקתי. אני לא משפטן. אתה עורך דין. אולי אתה תגיד לי. יש חוקי יסוד. חוקי יסוד אינם חוקה.

אבל ההתייחסות אליהם - כאל חוקה.

היא חלק ממדיניות של אקטיביזם שיפוטי, שלא כולם חייבים להסכים אתו.

עוד נקודה מאוד חשובה שיש לדבר עליה – אריתריאה היא מדינה שגם שיגרה לוויינים לחלל, מדינה שגם האו"ם כבר לא מתייחס לכל מי שיוצא ממנה, כמאוים. אנחנו מדברים כאן על איום שבעיקר נובע מעניין של שירות צבאי. אני לא מאמין שכל פעם צריך להזכיר את הדברים האלה. רוב המדינות לא מגדירות אותם כפליטים באופן אוטומטי. הם נדרשים להגיש מעמד לפליט. מי שלא עושה את זה אינו מוגדר באופן מיידי כפליט, ואני לא מבין למה אנחנו מתייחסים אליו ככזה. בסופו של דבר מי שפליט אמתי כאן, בבתים שלהם, הם אנשי דרום תל-אביב, שלא מסוגלים להסתובב ברחוב.

תודה. ד"ה אייל יעקובסון, סגן ראש מינהל רפואה.

שלום. אני רוצה רק להאיר אספקט צר אבל חשוב של הטיפול והביטוח הרפואי של הפליטים. כאשר הם שוהים במרכז חולות, הם מקבלים טיפול רפואי במימון המדינה ובאחריות משרד הבריאות, ללא השתתפות - - - מקבלים טיפול מלא. לפני שהם נכנסים לחולות - חלק מהם או חלקם הגדול הם אנשים עובדים, שמקבלים ביטוח רפואי מהמעסיק שלהם. כאשר הם נמצאים בחולות, הביטוח הזה מפסיק, וכשהם יוצאים מחולות, אם היה להם מצב רפואי קודם, או הוא התגלה בחולות או היה קודם, הוא הופך להיות מצב רפואי קודם, שלא יהיה מכוסה אם הם יקבלו ביטוח רפואי חדש אם יחזרו לעבוד. זה יוצר בעיה מאוד חמורה לאנשים, כי אין להם ביטוח רפואי אפקטיבי, יש להם בעיות רפואיות- - -

אתה יכול לומר לנו בוודאות שהאנשים שמקבלים ביטוח רפואי מהמעסיק – אשמח לשמוע את עמדת משרד המשפטים, איך מבטחים עבודה לא חוקית.

גם בפנסיה מופרש כסף.

אשמח לשמוע את עמדת המפקח על הביטוח, אם הוא מאשר.

אנשים לא יודעים על מה מדברים פה.

משרד המשפטים.

אני מעדיפה לחכות לאביטל.

תודה. נחזור להקראת החוק ונשמע את ההסתייגויות. בבקשה.

הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 5 והוראת שעה), התשע"ו–2016.

תיקון סעיף 32ד – הוראת שעה. 1. בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד–1954‏ (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 32ד, במקום סעיף קטן (א) יבוא:

(א) מצא ממונה ביקורת הגבולות כי יש קושי, מכל סוג שהוא, בביצוע גירושו של מסתנן למדינת מוצאו, רשאי הוא להורות כי המסתנן ישהה במרכז שהייה עד לגירושו מישראל, עד ליציאתו ממנה או עד למועד אחר שיקבע, אך לא יותר מתקופת 12 החודשים האמורה בסעיף 32כא (בפרק זה – הוראת שהייה).

2. במקום סעיף 32כא לחוק העיקרי יבוא: תקופת השהייה המרבית במרכז. 32כא (א) מסתנן לא ישהה במרכז שהייה מכוח הוראת שהייה יותר מ-12 חודשים.

(ב) לעניין חישוב תקופת השהייה של מסתנן במרכז, כאמור בסעיף קטן (א) – (1) לא יראו תקופה שבה נעדר המסתנן ממרכז השהייה בלא שקיבל אישור לכך לפי סעיף 32ח(ג) או בניגוד לתנאי הוראת השהייה שהוצאה לו, כתקופה שבה שהה במרכז; (2) יראו תקופה שבה נעדר המסתנן ממרכז השהייה בשל העברתו למשמורת בצו לפי סעיף 32כ, כתקופה שבה שהה המסתנן במרכז."

3(א) סעיפים 1 ו-2 לחוק זה יעמדו בתוקפם עד תום תקופת תוקפו של פרק ד' לחוק העיקרי, כאמור בסעיף 8(א) לחוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה–2014.

4. הוראת מעבר. הוראת שהייה שניתנה למסתנן לפי סעיף 32ד לחוק העיקרי, כנוסחו לפני יום פרסומו של חוק זה, ונקבעה בה תקופת שהייה העולה על 12 חודשים, יראו אותה כאילו נקבעה בה תקופת שהייה של עד 12 חודשים, אלא אם כן קבע ממונה ביקורת הגבולות לעניין אותו מסתנן תקופת שהייה קצרה יותר, בהתאם להוראות סעיף 32ד לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה.

תודה. ההסתייגויות של המחנה הציוני. בבקשה.

אל"ף, ההסתייגויות שלנו לשם.

אני מצטער לומר – לא ניתן להגיש הסתייגויות לשם החוק, לפי סעיף 86ד לחוק הכנסת. כיוון שמדובר בחוק קיים, לא ניתן להגיש הסתייגויות לשם החוק.

אתה יכול לדבר באופן כללי.

אחרי שמר רוזנר המשפטן המבריק מנע ממני לשנות- - -

לא אני מנעתי ממך אלא תקנון הכנסת.

בהסתמך על החוק. אז נדלג.

בפסקה (1) בסעיף 32ד בסעיף קטן (א) המוצע אנו מבקשים למחוק את המילים "מכל סוג שהוא".

הלאה.

בפסקה (1 בסעיף) 32ד בסעיף קטן (א) המוצע, במקום "ישהה במרכז שהייה" שייכתב "ישהה במתקן חולות".

ואם יהיה מתקן נוסף?

הבקשה שלנו - להגדיר יותר.

בפסקה (1), בסעיף 32ד(א) המוצע במקום "12 החודשים" אנו מבקשים שיירשמו "11 החודשים".

אני מעביר את המיקרופון לחברי עו"ד רויטל סויד.

בסעיף 36 אנו מבקשים שיוסף "תוקם מנהלת לניהול תהליך השיקום בשכונות דרום תל-אביב". המינהלת תתופעל ביחד עם תושבי דרום תל-אביב.

בסעיף 37 אנו מבקשים להוסיף: "לעניין חוק זה "שכונות דרום תל-אביב" – לפרט: שכונת נווה שאנן, שכונת שפירא, שכונת התקווה ושכונת קריית שלום שבתחום עיריית תל-אביב–יפו".

ומה אם יעבירו אותם לצפון בתל-אביב?

הלוואי. דיינו. נדון בזה אחר כך.

אנו מבקשים להוסיף סעיף 38. "בתקופת תוקפו של חוק זה שכונות דרום תל-אביב יוכרו כאזור עדיפות לאומית כמשמעותו בפרק כ"ו לחוק ההתייעלות הכלכלית (להלן – חוק ההתייעלות).

הוספת סעיף 39. "הממשלה תקצה משאבים בהתאם להוראות חוק זה לשיקום שכונות דרום תל-

אביב".

הוספת סעיף 40. "הוראות סעיפים 154 עד 159 לחוק ההתייעלות יחולו על שכונות דרום תל-אביב בשינויים המחויבים; החלטה כאמור בסעיף 154 לחוק תובא לדיון בממשלה בכל שנתיים", והכול בתיאום עם ועד תושבי דרום תל-אביב.

יש כמה ועדים.

כל הוועדים.

הוספת סעיף 41. "אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מסמכותה של הממשלה להחליט על מתן הטבות לשכונות דרום תל-אביב לפי הוראות פרק כ"ו לחוק ההתייעלות."

חזרה אליך, זוהיר.

הוספת סעיף 41. "אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מסמכותה של הממשלה להחליט על מתן הטבות לשכונות דרום תל-אביב לפי הוראות פרק כ"ו לחוק ההתייעלות."

הוספת סעיף 42. "בראש המנהלת תהא מועצה; הרכב המועצה ותקציבה יקבע על ידי הממשלה, הממשלה תמנה שר לתפקיד יושב ראש המועצה.מ כאן אני מבעיר את המיקרופון לחברתי יעל פארן.

הוספת סעיף 43. "מבנה המנהלת ומדיניותה ייקבעו על ידי המועצה; המועצה תפקח על ביצוע פעולותיה של המנהלת לשיקום שכונות דרום תל-אביב.

הוספת סעיף 44. "המנהלת תנהל את ענייני שיקום שכונות תל-אביב".

הוספת סעיף 45. "המנהלת תקדם פעולות ותשקיע משאבים שתקצה הממשלה לשיקום שכונות דרום תל-אביב, ובכלל זה בתחומי התשתיות, לרבות שיקום ושיפוץ מבנים, ביוב, תאורה, דרכים ומרחבים ציבוריים, ותגבור שירותי בריאות, רווחה, חינוך, ביטחון וניקיון באופן שיותאם לכמות המתגוררים באזור."

הוספת סעיף 46. "המנהלת תפעל בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה, עיריית תל-אביב-יפו, משטרת ישראל, רשויות וגורמי פיקוח ואכיפה אחרים הפועלים על פי דין, לקיום פיקוח ואכיפה בשכונות דרום תל-אביב בתחומי התכנון והבנייה, תשתיות גז, חשמל, ביוב ומים, חינוך, ביטחון וניקיון".

הוספת סעיף 47- "השר לאחר היוועצות עם המועצה ובאישור הממשלה, יתקין תקנות לביצוע חוק זה בתוך 90 ימים מיום תחילתו של חוק זה".

חלוקת הנטל ביניכם היתה באמת יוצאת מן הכלל...

ההסתייגויות של מרצ - נאפשר באופן חריג. מי את רוצה שיקרא את זה?

בשמם של חברינו, קבוצת מרצ שמציעה: לפני סעיף א יבוא סעיף מטרה: מטרת החוק היא להביא לפגיעה בזכויות אדם ומבקשי מקלט- - -

אולי ניתן למרצ להגיד את זה? אם הם לא טרחו להגיע, אולי לא תקריא את זה?

רבותיי, אני אפשרתי, אז אני מבקש לכבד את הבקשה שלי. תודה.

אני מקריאה בשמה של קבוצת מרצ. לפני סעיף 1 יבוא סעיף מטרה. מטרת החוק היא להביא לפגיעה בזכויות אדם ומבקשי מקלט תוך כדי כליאתם, ולהביא לייאושם עד אשר יעזבו את הארץ תוך הפרה בוטה של אמנת הפליטים של האו"ם, אשר עליה ישראל חתומה.

סעיף 1. במקום המילה "המסתנן" יבואו המילים: "מבקש המקלט". במקום המילים: "במרכז השהייה", יבואו המילים: "במתקן כליאה". במקום המילים: "12 חודשים" – המילה: "יומיים".

בסעיף 32כא(א) - סעיף 2. במקום המילה "המסתנן" יבואו המילים: "מבקש המקלט". במקום המילים: "במרכז השהייה", יבואו המילים: "במתקן כליאה". במקום המילים: "12 חודשים" – המילה: "יומיים".

בסעיף 32כא(ב) - במקום המילה "המסתנן" יבואו המילים: "מבקש המקלט". במקום המילה: "במרכז", יבואו המילים: "במתקן כליאה".

בסעיף 32כא(א1) - במקום המילה "המסתנן" יבואו המילים: "מבקש המקלט". במקום המילים: "ממרכז השהייה", יבואו המילים: "ממתקן כליאה".

ההמשך – "במרכז" יחליף את "מתקן כליאה" ו"המסתנן" יחליף את "מבקש המקלט" - חוזר על עצמו, בעצם עד הסוף. רק הוספת 5 – אחרי סעיף 4 יבוא: מתקן הכליאה יספק למבקש המקלט שיעורי עברית לאורך זמן שהותם במתקן הכליאה.

הוספת סעיף 6. אחרי סעיף 5 יבוא: מבקש מקלט יהיה זכאי להכניס למתקן הכליאה מחשב נייד או מכשירים אלקטרוניים אחרים.

הוספת סעיף 7. אחרי סעיף 6 יבוא: מבקש מקלט אשר נכנס לארץ כקטין ללא מלווים, לא יישלח למתקן הכליאה.

תודה רבה. רבותיי, הוגשו הסתייגויות נוספות בכתב.

נתבקשתי, והסכמתי, לקרוא את ההסתייגויות של חבריי במרצ. אני עובד בשיתוף פעולה עם כל חבריי באופוזיציה. אני חושב ששיתוף הפעולה הזה הוא פורה לעתים קרובות.

אני שמח שלא קראת אותם. היה קשה לשמוע ממך את המילים האלה. הוגשו הסתייגויות נוספות בכתב, אבל כיוון שהכותבים אינם נמצאים פה, נמחוק את ההסתייגויות האלה, והן לא יתקבלו. מחר בשעה 09:00 בעז"ה תהיה הצבעה על ההסתייגויות ועל החוק. אני מודה לכולם. הדיון בהצעת החוק הסתיים. לא ניתן יהיה יותר להגיש הסתייגויות. מחר בשעה 09:00 - הצבעות.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:40.