הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 69

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום ראשון, כ"ח בשבט התשע"ו (07 בפברואר 2016), שעה 12:00

סיור שטח להכרת שילוב העולים בפעילות תנועת בני עקיבא ברעננה

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מיכאל אורן

יואל רזבוזוב

מרינה שוורץ - סגנית מנהלת מרחב נתניה והשרון, משרד העלייה והקליטה

דגנית סנקר - מנהלת תחום קליטה בקהילה, מחוז ת"א, משרד העלייה והקליטה

אורית שמיר - נציגת אגף קליטת עולים מחוז מרכז ממ"ד, משרד החינוך

ורד פינקלשטיין - ממונה על חינוך חברתי, מחוז ת"א, משרד החינוך

רועי אסיף - שוטר, משטרת ישראל

דני הירשברג - מזכ"ל תנועת בני עקיבא

דוד שמחון - רמ"ח הגשמה, תנועת בני עקיבא

אביגיל וובו - רכזת ארצית תכנית עמישב, בני עקיבא

שירן עמוסי - רכז קליטת עולי אתיופיה בבני עקיבא

נפתלי דרעי - מזכ"ל מועצת תנועות הנוער

נועה ויצ'נר - מנהלת בית ספר ממ"ד אריאל, רעננה

דניאל חפץ - עמותת עמי ישראל

חיים גולדמן - סגן ראש העיר, ראש מינהל קהילה, עיריית רעננה

אריאל שוסטרמן שליט - חבר ועדת עלייה וקליטה, עיריית רעננה

יצחק הילדסהימר - עיתונאי, מצב הרוח ומקור ראשון

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור שטח להכרת שילוב העולים בפעילות תנועת בני עקיבא ברעננה

(בסיור)

לפני שאנחנו מתחילים אני רק רוצה שאנחנו נסביר מה אנחנו רואים פה. שלום לכולם, שמי אביגיל וובו ומה שאני רק רוצה להסביר זה מה אנחנו רואים פה. אנחנו רואים פה ילדים מתוקים שהם מכיתת האולפן ותנועת בני עקיבא, אנחנו נכנסים לפה מדי פעם להעביר כל מיני פעילויות בנושאים שונים. היום החניכים עוברים פעילות בנושא בני עקיבא, הם לומדים חופשי הקשב, על המפקד, על בני עקיבא, עוד מעט הם ילמדו גם על רבי עקיבא במטרה שכשהם יגיעו לתנועת הנוער הם ירגישו חלק מכולם.

בהזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה רבה לבית הספר, שהם משתפים איתנו פעולה גם במהלך השנה, שהם בעצם מבינים שיש משמעות לבלתי פורמלי ולפורמלי וגם היום על האירוח, ותודה רבה לכולכם שהגעתם, אנחנו מאוד מעריכים את זה. אנחנו נכנסנו לפעילות, הילדים היו באמצע לשחק איזה שהוא משחק ואנחנו נצפה פה קצת.

הילדים יודעים מי האנשים שבאו?

אנחנו נסביר עוד שנייה לילדים מי האנשים ואחר כך אנחנו נחזור לספרייה ואנחנו נמשיך ביום. ילדים מתוקים, אתם רואים פה המון המון אנשים חשובים שבאו להגיד לכם שלום ובאו להגיד לכם שאנחנו אוהבים אתכם. יש פה אנשים מכל מיני מקומות, מכל מיני משרדים, יש פה חברי כנסת וממשרדי ממשלה שבאו להגיד לכם שלום. כמובן יש לנו פה, מאחוריכם, שני חברי כנסת, חבר הכנסת אברהם נגוסה, יושב ראש הוועדה, וחבר הכנסת יואל רזבוזוב, שהוא חלק מהוועדה. אנחנו מאוד מאוד שמחים שאתם פה. אנחנו נמשיך עוד כמה דקות פה בפעילות ואחר כך - - -

כן, יחד עם המדריכים הבנות הכינו איזה משהו. שלום, ברוכים הבאים. שמי יהודית, אני מנהלת אולפן, גם אני עולה חדשה, הגעתי לארץ לפני שלוש שנים, מדרום אמריקה, מארגנטינה. הבנות הכינו משהו עם המדריכים, הן רוצות לקרוא את זה.

ברוכים הבאים לאולפן שלנו, אנחנו שמחים לראות אתכם ומקווים שתיהנו. בבית הספר שלנו יש עולים חדשים מצרפת, אוסטרליה, קנדה, ארצות הברית, איטליה ואוקראינה.

אנחנו לומדים הרבה שעות באולפן כי אנחנו כבר מרגישים חלק מישראל.

אלה מהילדים שבאו בספטמבר לארץ, הם עולים חדשים מספטמבר.

אנחנו ממשיכים בפעילות שלנו.

יש לנו שני אולפנים, אולפנים לכיתות א' עד ג' ואולפן לכיתות ד' עד ו'. אלה ילדים מ-ד' עד ו', לא כולם, כי יש מערכת מסודרת לכל ילד וכינסנו פה את הילדים לצורך המפגש הזה. אני רק רוצה לשאול כל אחד מאיפה באתם, מאיזו עיר ומאיזו מדינה. מאיפה באת לישראל?

- - -

מפריז? בקול רם.

מוונקובר.

קנדה, אחיות.

פלורידה.

מפריז.

מפריז.

מפריז.

רוב העלייה שלנו, השנה יש לנו 50 עולים, רק מספטמבר, ורובם, 40 מתוכם הם מפריז, בעיקר, מעט משטרסבורג, יש לנו שמונה מבלגיה ועוד קצת מקנדה וארצות הברית. אלה העולים של השנה. יש לנו 80 עולים משנה שעברה שבאו גם כן, חצי חצי, 40 מארצות הברית ו-40 מצרפת.

חשוב מאוד לומר שיש להם פה אולפן, הם נקלטים, הם קודם כל נמצאים בכיתת האם, אני אפרט את זה עוד כמה דקות, אבל הם נמצאים בכיתת האם ופה הם נמצאים בין 12 ל-15 שעות עם מערכת ברורה. מה אתם עושים באולפן?

אני ללמוד עברית.

כן, מה עוד?

ללמוד עבר והווה ו - - -

ועתיד.

ועתיד.

נכון. מה עוד אתם עושים?

ואנחנו עושים את זה.

עושים את זה, מה זה 'את זה'?

זה שיעורי בית, אבל לא בית, באולפן.

שיעורי בית אתם עושים באולפן. אז מה אתם עושים בבית?

כלום.

לא נכון. מה עוד עושים באולפן?

משחקים.

נכון, מאוד חשוב, משחקים שקנינו לכם. ומה אתם עושים בכיתה?

בכיתה חשבון, אנגלית - - - תורה.

השעות שהם משולבים הן שעות של עברית, השאר הם לומדים בכיתה. חשבון בכיתה, מוזיקה בכיתה, אמנות בכיתה. כיתת האם היא דבר מאוד חשוב. מי הילדים האלה שבאים אלינו כל שבוע? המדריכים? מי הם, מה הם עושים איתכם?

פעילות.

פעילות. למה הם באים? הם צריכים להיות בבית ספר עכשיו.

אני לא יודע.

מה אנחנו עושים איתם?

לשחק משחק, אבל משחק ש - - -

אוקיי. ואתם רוצים לספר לאורחים שלנו מה עשינו בט"ו בשבט?

בט"ו בשבט עשינו עץ.

מה עשינו לעץ? איך קוראים לזה שהכנסנו את העץ לאדמה? שתלנו, נטענו?

לשתול.

ומה אמרנו? ואמרנו ברכת הנוטע, נכון? אמרנו ברכה, שהמילים היו קשות, אבל אמרנו הכול.

כן. כל אחד עם תמונה שלי.

עם תמונה שלו. כל ילד קיבל תמונה שלו, נוטע את העץ ואומר ברכת הנוטע של הרב עוזיאל. שברנו את השיניים, אבל אמרנו את הברכה עם ההורים. ואתם הולכים לבני עקיבא? מי רוצה ללכת לבני עקיבא? תרימו גבוה, מי רוצה?

מי רוצה? אני רוצה.

בני עקיבא זה בעיקר בשבת ובאמצע השבוע, ביום שלישי אחרי הצהריים. ואם תלכו לבני עקיבא, תפגשו אותם. מישהו רוצה לשאול משהו?

את מגיעה כל שבוע לבני עקיבא?

כן.

מה קורה שם? את רוצה לספר לנו? את מרגישה שם בנוח? זה טוב, יש לך חברות?

כן, הרבה.

ואת אוהבת לבוא לבני עקיבא?

כן.

באיזה שבט את?

ד'.

לא כיתה, שבט.

נבטים.

אתם רוצים לשאול את האורחים שלנו משהו חשוב?

כן, אני רוצה.

בבקשה. מה אתה רוצה לשאול, בנימוס?

מאין אתה?

שאלה מקסימה. אני גר ביישוב טלמון. יישוב, מקום קטן.

זה קצת רחוק, זה לא פה.

קצת רחוק. אבל אולי לכם יש שאלה, יש פה שני חברי כנסת, הם אחראים על קליטת העלייה, על העולים החדשים שבאים ומעניין אותם לדעת אם יש משהו שאתם רוצים לבקש, להגיד מה טוב לכם פה, אולי מה אתם רוצים שיהיה יותר טוב. יש מישהו שרוצה לשתף אותם?

כמה זמן אתה תגיע לישראל?

אני נולדתי בישראל.

אתם חושבים שיש משהו שאפשר לעשות עם ילד שהוא עולה חדש, בבית ספר, אפשר לעשות משהו יותר טוב? יש לכם רעיון לעשות עוד משהו חוץ מכל הדברים שעושים לכם פה? או שהכול בסדר?

הכול בסדר.

אתה אומר שהכול בסדר, בוא נראה מישהו אחר.

(אומרת דברים בשפה הצרפתית.)

היא אומרת שיותר טוב בשבילה רק כיתת עולים, שלא משולבות בכיתות.

את רוצה להיות כל היום רק באולפן.

כן.

אז איך תכירי חברים ישראלים?

בהפסקה.

בהפסקה, או בבני עקיבא.

כן.

אוקיי, רעיון.

חבר הכנסת אברהם נגוסה רוצה לשאול משהו.

טוב לכם פה בישראל?

כן, זה טוב מאוד. יש שמש.

תנו להם. אני מציעה לכם, בואו נשמע אותם, כי באמת יש להם מה להגיד.

ופה נגמר בית ספר באחת וחצי או ב-12:50 - - -

לא, ב-12:00 אף פעם לא נגמר פה.

הוא אמר 12:50.

ובפריז זה בחמש וחצי. ובפריז אין אולפן.

אבל אתם למדתם עברית בפריז?

כן. קצת.

כשבאתם לפה אתם ידעתם לקרוא?

כן.

העולים שבאים מצרפת יודעים קרוא וכתוב. אין הבנת הנקרא, רק קרוא וכתוב.

שי, את רוצה להגיד משהו? היא מקנדה.

אני לא אוהבת שאם אנחנו מדברים צרפתית אנחנו לוקחים את הכסף שלנו ואנחנו לשים באולפן.

נכון, כי אם אנחנו מדברים בצרפתית מה אנחנו עושים? שקל למה?

לצדקה.

יהודית, הן רוצות להגיד. את רוצה להגיד מה אתם עושים פה? מאיפה באתם?

אני מלוס אנג'לס, מארצות הברית.

באיזה בית ספר למדתם שם?

הלל.

ואיפה את למדת?

קנדה.

וכשבאת לפה את ידעת עברית?

קצת.

אני יודעת הרבה, כי בלוס אנג'לס יש שיעורים וגם יש 40 דקות שמדברים רק בעברית בבית הספר והמורים הם - - -

ישראלים?

לא, הם הולכים לבית הספר לא באנגלית.

רק לדבר בעברית 40 דקות בשבוע.

אני לא מדברת הרבה עברית, כי בית הספר שלי - - -

הם למדו רק כמה דברים, קצת, רק חומש.

את שפת הקודש בעיקר, אבל לא עברית מדוברת. ואתם חושבים, כמוה, שצריך לעשות רק שתלמדו באולפן, או שזה טוב שאתם לומדים גם בכיתה וגם באולפן?

גם בכיתה.

גם בכיתה, למה?

כי באולפן הם אומרים מה זה באנגלית, אבל בכיתה זה רק עברית - - -

רק עברית ואין ברירה, חייבים ללמוד.

ואת יכולה במחברת, מילים שאת לא מבינה, לקחת את זה לאולפן והם - - -

ובבית אתם מדברים עם אבא ואמא עברית או צרפתית ואנגלית?

אנגלית.

מי מדבר בבית גם עברית?

אני קצת עברית.

מי מלמד את אבא ואמא עברית?

אני.

ואבא ואמא הולכים לאולפן?

כן. לא.

לא? למה?

אמא ואבא שלי נולדו פה.

אבא שלי ללמוד אולפן - - -

שאלה אחרונה, מי מהילדים הוא עולה ומי מהילדים תייר? יש פה תייר? מי שתייר ירים את היד.

מה זה תייר?

תודה רבה לכם. אתם מקסימים.

(בישיבה)

תודה לכולם. תודה שאתם מקבלים אותנו פה באווירה מאוד חמה ואנחנו מאוד מודים לכם. אנחנו פה, ועדת העלייה והקליטה. חבר הכנסת יואל רזבוזוב נאלץ לעזוב מוקדם. נמצאת פה דנה גורדון שושני, מנהלת הוועדה, יגאל אמיתי, דובר הוועדה, וציפי גלעדי, ראש תחום פרלמנטרי, ואורי פארדניק היועץ הפרלמנטרי שלי, וגם ישמבל קפלה, יועץ פרלמנטרי. יצחק הילדסהיימר עיתונאי ונתן רפאל, מהפרוטוקול.

יש כאן גם נציגים ממשרדי הממשלה, ממשרד הקליטה, דגנית, מנהלת תחום קליטה בקהילה במחוז תל אביב, מרינה שוורץ, סגנית מנהלת מרחב נתניה והשרון. איתנו גם נמצא סגן ראש העיר, מר חיים גולדמן, וגם נפתלי דרעי, ממועצת תנועות הנוער, ונמצא פה גם אריאל שוסטרמן שליט, חבר ועדת העלייה והקליטה בעירייה. יש גם אורחים אחרים, סליחה שאני לא מציין את השמות ואנחנו כולנו שמחים להיות פה.

ועדת העלייה והקליטה, בנוסף לפעילות שאנחנו עושים בתוך הכנסת, אנחנו גם יוצאים בימי ראשון וחמישי לשטח לפגוש את העולים וגם את הקולטים את העולים. אני כעולה ותיק מאוד מאוד מתרגש לראות את האינטראקציה בין הקולטים והנקלטים וגם אנחנו מתרשמים איך העולים הוותיקים משקיעים בקליטת העולים החדשים. זה מאוד מרגש, מה שראינו בפגישה הקודמת, בארגון תלפד. מה שראינו זה עבודה טובה. אנחנו גם עכשיו התרשמנו מהפעילות של תנועת הנוער בני עקיבא בבית הספר הזה. אני נותן את הבמה לך.

תודה רבה. אז אנחנו קודם כל מודים מאוד מאוד לנועה על האירוח. האמת שרצינו שהדיון של הוועדה יתקיים בשעות של תנועת נוער וגם במקום של תנועת נוער, אבל השעות ואילוצי הוועדה גרמו לכך שאנחנו נפגשים כאן וזכינו לראות את העבודה היפה, גם של בית הספר וגם את הממשק של תנועת הנוער. אני אבקש קודם כל שדני יפתח ואחרי זה אני אבקש מנועה לספר קצת על בית הספר.

אל"ף, אני מודה לכל הנוכחים שמצאו את הזמן להתפנות ולהקשיב ולשמוע. תנועת בני עקיבא עסוקה בקליטת עלייה במשך הרבה מאוד שנים ובעצם לאורך שנות קיומה זה כמעט בשר מבשרנו. לפני כארבע שנים איתרנו את הצורך לעסוק גם בקליטת העלייה של צרפת והארצות האנגלוסקסיות, אמריקה, קנדה, אנגליה, מתוך הבנה שגילינו שהילדים האלה במקום שבו הם צריכים להיות, בבתי הספר, הם מקבלים מענה מצוין, ואני חושב שבית הספר פה, ואני כבר פעם שלישית פה בכיתת האולפן, מקבל מענה יוצא מן הכלל שמכניס אותם להיות כמעט הייתי אומר צברים לכל דבר, עם מעטפת מדהימה. הייתי פה גם בקורס מנהלים של משרד החינוך, אז נכנסנו לתכנית האישית שיש לכל תלמיד והליווי והמענה הנפלאים, אבל במקביל גילינו שהמקום, שהוא מקום וולונטרי, של אחרי הצהריים, שבו לא חייבים ואין מישהו שיוצר את התהליך המובנה הזה של ההגעה של החניך אלינו, שם אנחנו מאבדים אותם והחברה הישראלית מאבדת אותם. הם מאבדים את המקום החברתי, הם מאבדים את הקשר, בשבתות, בחופשות, בטיולים, במקום שבו נבנית החברה, ולתנועת הנוער יש, ופה אני מדבר לא רק בכובע של בני עקיבא, גם תנועות הנוער האחרות עסוקות בעניין קליטת העלייה בצורה אינטנסיבית מאוד. יושב לידי נפתלי דרעי, יושב ראש מועצת תנועות הנוער, שהנושא הזה של קליטת העלייה הוא בליבה של העיסוק של תנועות הנוער.

אבל אנחנו גילינו שצריך ליצור תכנית ייחודית וייעודית לילדים האלה, שברוך ה' מספרם הולך וגדל והם מרוכזים. לכאורה קל מאוד לטפל בהם, הם חיים בריכוזים, אנחנו מדברים פה על רעננה, על נתניה, על חדרה, על מודיעין, על מקומות שקל מאוד לבנות את התכניות. אנחנו ניסינו לבנות תכנית ייעודית וייחודית שנתקלה בלא מעט קשיים כי המענה שאנחנו מקבלים מהרשויות השונות המון פעמים היא 'זו אוכלוסייה מבוססת, הם לא צריכים עזרה' ואנחנו עוד רגע נשמע, אבל גילינו שזה ממש לא כך.

ונכנסנו, עם עזרה של ארגונים נוספים, יושבים כאן מארגון עמישב וארגונים נוספים שבאמת תמכו ותומכים ומסייעים לנו גם בידע ובמידע וגם במימון של הפעילות הזו, ואני חושב שאנחנו צריכים להתעורר ולהבין שיש לתנועות הנוער עוד הרבה לאן להתקדם בנושא הזה, גם בבני עקיבא, גם בשאר תנועות הנוער וזה יעד שאנחנו לפחות מגלים שלא רק שאנחנו תורמים בו, אנחנו נתרמים ממנו. העובדה שהנוער מתגייס למשימה הזו ורואה בה אתגר מהווה אתגר חברתי משמעותי מאוד בתוך הסניפים שבהם התכנית הזו קיימת. ואני שוב מברך את כל מי שנרתם פה ליום החשוב הזה של החשיבה המשותפת.

תודה רבה. תודה רבה לבעלת הבית שוב. בבקשה.

בשמחה. אני שמחה לראות את כולכם, כל המכובדים. אני נוטה מאוד להסכים עם דני שהפעילות בבית הספר היא רבה, ענפה, אני אפרט בשתי דקות מה שאנחנו עושים, לא מעבר לזה, אתם מוזמנים לבוא ולשמוע יותר, כשתרצו. אני באמת חושבת שהחוליה החלשה היא הצד החברתי בזמן אחר הצהריים ובשבתות. מהניסיון שלי אני יכולה להגיד שאני גדלתי בבני עקיבא, בית הספר היה שולי לצורך העניין, עד היום שואלים אותך 'איזה שבט אתה' ואתה יודע הכול עליך, מאיפה אתה, למה וכו' וזה היה נדבך מאוד חזק בבניית האישיות של הדור שלנו. אני לא רואה את זה בדור הזה ואני לא רואה את זה אצל הילדים בבית הספר ואנחנו עושים המון פעילויות כדי לעודד את זה ויש איזה שהיא התחלה של ראייה אחרת ואנחנו משקיעים בזה הרבה חשיבה.

אני רוצה לספר שבבית ספר אריאל יש 794 תלמידים, בלי עין הרע, זה בית הספר הגדול ביותר היסודי ברעננה ובתוך בית הספר יש שישית לפחות שהם עולים. עולים אני מגדירה שנה ראשונה עד שנה רביעית, פחות או יותר. באולפן הם מקבלים עזרה רק בשנה ראשונה ושנה שלאחר מכן הם ישראלים לכל דבר. בשנה שעברה היו לנו 80 עולים חדשים, הווה אומר מהמטוס, בספטמבר, והשנה יש לנו 50, רובם, מלפני שנתיים הגלגל התהפך ויש לנו הרבה יותר צרפתים מאשר מארצות הברית. זאת תרבות שונה לגמרי וצריך אולי ללמוד קודם את התרבות ואז לעשות את כל הפעילויות. יכול להיות שזה גם כן מוקד שיגרום לנו להצליח יותר.

אנחנו עסוקים מאוד בללמוד את התרבות של הילדים שבאים מפריז, בעיקר, פריז, שטרסבורג, יש ארבעה רובעים לפריז אז מכל ארבעת הרובעים. העולים מארצות הברית, הרקע שלהם בבתי הספר דומה יותר למה שקורה פה ולכן הקליטה היא יותר חלקה. העולים שבאים מצרפת, הם באים מתרבות אחרת, כפי שאמרתי, וצריך להשקיע שם חשיבה יותר גדולה.

אנחנו מקבלים את העולים לא ב-1 בספטמבר, אנחנו מקבלים אותם הרבה הרבה קודם. כשהם מביעים את רצונם לבוא לרעננה והם עורכים את הרישום בעירייה, כי הרישום הוא לפי אזורי רישום ולא איפה שכל אחד רוצה, אז אחרי שגב' נחמה אפרתי וכל הצוות שלה עושה את הרישום הם פונים לבית הספר ואז מתחילה הקבלה של משפחה, לא של תלמיד, קבלה של משפחה, הווה אומר אנחנו מזמנים לפה את האבא ואת האמא ואת הילדים ואת הדוד ואת הדודה ואם יש - - - וכו' והם נפגשים עם צוות בית הספר עוד בחופש הגדול.

אנחנו נותנים להם את התחושה שאנחנו רוצים לקבל אותם, אנחנו מצמידים אותם למשפחה ישראלית, או שהם עולים ותיקים או שהם ישראלים שמוכנים לתרום מזמנם ולקבל את המשפחה וככה נוצר הקשר הראשוני. הם מקבלים מאיתנו חוברת מידע בצרפתית, באנגלית ובאיטלקית גם השנה ובה כתוב הכול מלאן הולכים למכולת הקרובה, איזה קופת חולים אתם יכולים להיות חברים בה ואיפה קונים את חולצת בית הספר. התחושה שיש מי שמלווה אותם, יהודית מנהלת האולפן נמצאת איתם בקשר מהשנייה הראשונה שהם באים, יהודית דוברת חמש שפות לפחות. כל צוות הקליטה של בית הספר זה צוות, זה לא איש אחד. אנחנו מקבלים את המשפחה.

לאחר מכן אנחנו לוקחים את הילדים של העולים, רק את הילדים שהגיעו עכשיו, ממש עכשיו, לארץ ועושים להם שלושה ימים של מוכנות, קייטנה, קייטנה פה בבית הספר. מראים להם את המקום, מראים להם איפה השירותים ואיפה הכיתה שלהם ומי תהיה המורה שלהם ואנחנו עושים להם את הנחיתה רכה יותר.

לאחר מכן נבנית מערכת אישית לכל עולה של בין 12 ל-15 שעות באולפן, כשהם באים לאולפן. במקום ללמוד עברית בכיתה הם לומדים עברית באולפן. אנחנו מאמינים שבשנה הראשונה חשוב להשקיע בשני תחומים עיקריים, אחד, לימוד השפה העברית, שתיים זה חיזוק רגשי. כלומר אם לילד יהיה פה ביטחון הוא ישתלב בחברה הכי טוב שיש, ואם הוא יידע את השפה. כשלא יודעים את השפה, זה איזה שהוא חיץ בין החברה הישראלית לבין העולים ולכן חשוב לנו שיידעו את השפה על הדקויות שלה, לא סתם את השפה. אנחנו משקיעים שעות רבות בלימוד השפה על אף שהחומרים הם די ישנים ואנחנו עושים איזה שהוא רענון של חומרים, אנחנו משלבים אותם ומי שהיה תלמיד טוב בצרפת, בארצות הברית, באיטליה, ולא הייתה בעיה של איזה שהיא לקות למידה קשה, אחרי שנה אנחנו יכולים לראות אותו מדבר כבר ומשתלב כמעט מלא בכיתת האם שלו. וזאת ברכה מאוד גדולה. אבל, שוב, אנחנו נמנעים מלשים דגש על תחומים אחרים, אנחנו קצת מזניחים אותם בכוונה, חוץ ממתמטיקה ומדעים, שאלה תחומים בינלאומיים ושזה חומר נבנה וצריך לדעת, אז אנחנו מוכנים לחשוב שיש איזה שהוא חומר שהוא לא יידע או שהוא יהיה בו רק שומע חופשי, אבל העיקר שיידע עברית.

ויש לו תמיכה, לאולפן שלנו יש יועצת לאולפן, יש פסיכולוגית לאולפן, דוברת צרפתית, יש את כל המשאבים, יש מערכת שעות, אנחנו מתייחסים לזה כבית ספר בתוך בית ספר ונותנים לזה את כל המשאבים, שיעורי אמנות משלהם, מוזיקה משלהם, חוץ ממה שהם משתלבים בכיתה.

הנושא של שיתוף עם בני עקיבא הוא מאוד מרענן. אני באמת חושבת ששעות אחר הצהריים הן השעות של השילוב החברתי העיקרי והשעות של שבת. הם נשארים כקבוצות בפני עצמן ואת זה אנחנו רוצים לפרק ואנחנו רוצים לגרום לזה שהם יבואו. הם קצת בהלם ממה שקורה בבני עקיבא, כי בכל זאת אנחנו מתנהגים אחרת קצת, אבל אני חושבת שזה הפתרון.

אנחנו עושים המון המון דברים, גם - - - שותף לכל מה שקורה פה והם תורמים מזמנם רבות. למשל מסיבת ט"ו בשבט הייתה מאוד מרגשת, זו הפעם הראשונה שההורים והילדים נטעו עץ בארץ ישראל. זה היה מרגש בצורה בלתי רגילה, הם נטעו את השורשים שלהם תרתי משמע ואנחנו מברכים על זה ומאחלים לכולם בהצלחה. תודה.

תודה רבה לנועה. חיים ולאחר מכן נבקש מאביגיל להציג את עמישב.

ברוכים הבאים. שמי חיים גולדמן ואני סגן ראש העיר, ראש מינהל קהילה ומחזיק תיק עלייה וקליטה, קליטה ועלייה, אנחנו תמיד מסתכלים על זה משני הכיוונים, בעיריית רעננה.

כדי להוסיף על מה שאמרה נועה, על מה שנעשה כאן בבית הספר, אני רוצה לתת קצת מבט יותר אולי נרחב. רעננה בשנים האחרונות קלטה וקולטת. אם אתה הולך חמש שנים אחורה, לדעתנו עולה בן חמש שנים הוא עדיין עולה חדש, ישראל היא מדינה של מהגרים, גם אמא שלי עלתה, אני נולדתי כאן, אבל אמא שלי עלתה ותהליך הקליטה שלה לקח המון שנים, עד היום אמא שלי מתבלבלת בין ל' ככה ו-ל' ככה, אז אנחנו יודעים את הקשיים של קליטת עלייה וזה בסדר וזה נורמלי, לכן כשאתה מדבר על עולים חדשים אתה לא מדבר על עולה חדש חדש חדש שבא נניח בספטמבר האחרון, או ביולי, אלא הולכים שלוש-ארבע שנים אחורה וכך גם משרד הקליטה, אני חושב, מתייחס לעניין הזה. מדובר על ממוצע של כ-1,000 עולים בשנה לרעננה, מכל מיני מדינות, כשבשנתיים האחרונות זה הכפיל את עצמו, כך שאנחנו מדברים היום על טיפול בסדר גודל של קרוב ל-8,000-9,000 עולים שהגיעו לרעננה בשנים האחרונות.

נועה מכירה את העניין על בשרה מה שנקרא. מדי שנה צובאים על פתח בית הספר כאן עשרות תלמידים חדשים שמגיעים מחוץ לארץ כעולים חדשים וזה מתווסף על אותם עולים שכבר קיימים פה. ברעננה יש עוד מספר מוסדות לא גדול, יש לציין, כי העולים משום מה מתכווננים למוסדות מסוימים. בבתי הספר היסודיים כמובן בית ספר אריאל הוא המושך הגדול, יש לנו גם בית ספר נוסף, בית ספר יסודי ביל"ו, שגם בו יש אוכלוסיית ילדים עולים גדולה עם אולפן וכל מה שקשור. זה ביסודי. יש עוד פיזור קטן בבתי ספר יסודיים אחרים, אבל עיקר העומס יושב על בתי הספר הממלכתיים דתיים משום מה, כי העולים מתכווננים לחינוך הממלכתי דתי.

בהמשך כמובן שמגיעים גם תלמידים שהם יותר בוגרים, חטיבות ביניים ותיכונים. כאן אנחנו רואים מגמה של התפצלות, תלמידים שלמדו בבתי ספר ממלכתיים דתיים, כשהם מגיעים לשנה השנייה של החטיבה פתאום קורה משהו בדרך והם עוברים לחטיבות ממלכתיות רגילות לא דתיות. אנחנו מוצאים בחטיבת השרון, אנחנו מוצאים לאחר מכן בבית ספר תיכון אוסטרובסקי, ריכוז גדול של עולים. יש לנו גם בבית ספר אמי"ת רננים, שזה בית ספר דתי לבנות, ובכפר בתיה. יש מעט גם בישיבת בני עקיבא רעננה.

למה אני מציין את כל הסיפור הזה? כי במבט רוחבי אנחנו רואים שהחבר'ה האלה נתקלים בבעיית קליטה ברעננה. למרות כל הניסיונות לעזור הם נשארים כחבורות, הם לא מתערבבים כל כך בחברה הישראלית הוותיקה, הם בדרך כלל נשארים בקבוצות הלאום שלהם, הצרפתים בחבורות של צרפתים, האמריקאים בחבורות של אמריקאים וכן הלאה, ומכן אני רואה את החשיבות הגדולה של תנועות הנוער, של הכניסה של תנועות הנוער לתוך הסיפור הזה. בתנועות הנוער אתה יכול לטפל בעניין של הפיזור של הקבוצות האלה בין הישראלים.

אני בעצמי קלטתי עלייה. רעייתי, שתחיה, היא עולה מארצות הברית ותיקה, דוגמה אישית, ואני זוכר שכשהיא הגיעה ארצה היא הגיעה עם חבורה של סטודנטים מארצות הברית שהיו באוניברסיטת תל אביב. מי שהתחבר לישראלים נשאר, נקלט היטב, למד את השפה, השתלב, התחתן, הקים משפחה, ומי שנשאר עם החבר'ה שלו, הקבוצה האתנית המקורית, לא נשאר כאן, עזבו חזרה לארצות הברית. אני מדבר על תחילת שנות ה-70 ואני חושב שזה לא השתנה הרבה. גם היום, אם אנחנו רוצים לעשות קליטה מיטבית אז אנחנו חייבים לפזר את העולים החדשים בין האוכלוסייה הוותיקה ולכן אני כל כך שמח שבני עקיבא, כתנועת נוער, שהיא עוסקת בחינוך הלא פורמלי, לקחה על עצמה לעשות את הדבר הזה. זה אחד הדברים.

כמובן שבאופן כללי, מנהלת המחלקה שלי תגיע יותר מאוחר, אנחנו פה נותנים את כל העזרה, גם לבתי הספר, לבתי הספר היסודיים והתיכוניים, יש לנו מגשרות בעזרת משרד הקליטה וכן הלאה, תמיד השמיכה קצרה, אנחנו תמיד נשמח לקבל יותר עזרה ויותר תקציב, כי יש לנו המון המון רעיונות איך לעשות את הדברים האלה. יכול להיות שאתה יכול להיות לנו לפה מול הנוגעים בדבר.

כן, נשמע. יש נציגים ממשרד החינוך, ממשרד הקליטה. בעניין הזה אנחנו באמת נשמע.

אז אני אחלק את זה לשניים, ראשית לגבי העיר רעננה. אין ספק שזו עיר עתירת עולים, אני מרשה לעצמי, מר גולדמן - - - אני באה להחמיא לעיר ואתה בדיוק עסוק במשהו אחר.

סליחה, קודם כל את צודקת. סליחה, אני איתך.

חבל שתלך לאיבוד המחמאה.

זה משרד הקליטה, אתה יודע.

אני אומרת באמת ליושב ראש הוועדה, זה לא קורה לנו כל יום ואני כן מאוד מאוד רוצה להחמיא לעיר, לאופן שבו מטפלים פה בקליטת עלייה, עם מנהלת המחלקה נחמה, היא מכירה ברמה האישית כל עולה וזו לא עיר קטנה, זו עיר גדולה ומורכבת.

בשנים האחרונות אנחנו הגדלנו את היקף התמיכה שלנו בעיריית רעננה, אני לא אגיד פה מה הנתונים, אבל אנחנו גדלנו משמעותית לפחות אם לא יותר בהתאם לגודל הפרופורציונלי של היקף העלייה בעיר הזאת והעיר יודעת לעשות שימוש מיטבי בתקציבים האלה. אני כן רוצה להזכיר פה שאנחנו הצענו לעיר רעננה לתמוך בהם גם בפרויקטורים לליווי של קליטת עלייה, זה קול קורא שהמשרד שלנו מוציא, שנמצאים ברשויות מקומיות, יש לנו מעל 100 כאלה מהצפון ועד הדרום. העיר רעננה כרגע, משיקולים שלה, בחרה לא לקחת. זה הרבה מאוד כסף ואני מרגישה צורך לומר את זה כאן.

אני רק רוצה לומר שאנחנו בפתחה של שנה חדשה ושל תכנון חדש. ב-23 בחודש יש כנס גדול שהשר שלנו מקיים עם הרשויות המקומיות ואנחנו נמשיך בעבודה המשותפת בכל מה שניתן ואפשרי.

אני חייב להחזיר מחמאה. שיתוף הפעולה עם נציגות משרד הקליטה כאן הוא חבל על הזמן, אלה יחסים אישיים, חברתיים, תמיד הולכים לקראת, וכל מה שהם יכולים, באמת על פי היכולות שלהם, הם עוזרים.

יש תקציב? הם נותנים תקציב?

לא מספיק, אבל זה מה שיש להם.

אני מציע שנמשיך את הדיון עוד רגע, בינינו, את הדיון לגבי היכולת להמשיך - - - זו המטרה, זה הדיון שרצינו, לשאול איך אתם יכולים לעזור לנו. זה הנושא. טוב מאוד, הגעתם לנושא הנכון. אני רוצה קודם שאביגיל וובו, רכזת תכנית עמישב, ומיד אחר כך שירן, הן הכינו מצגת שמציגה את צורת העבודה של בני עקיבא, אחרי זה כמובן נשמח שנפתלי ירחיב את זה לכל תנועות הנוער, כי בסוף אנחנו דנים בתנועות נוער.

שלום לכולם. אני רכזת של תכנית עמישב בבני עקיבא. תכנית עמישב, לפני שאני אתחיל להגיד מה זה אני קודם אסביר מה המוטו שלנו. זה באמת תחושת שייכות בלי מחיקת זהות, שזה מבחינתנו מה שמנחה אותנו, שבאמת המטרה של התכנית מתחלקת לשני מישורים. לנו יש מטרה מאוד מאוד ברורה, לשלב את החניכים העולים החדשים לתוך תנועת הנוער, אנחנו לא מקימים איזה שהיא מסגרת חדשה, המטרה שלנו זה לשלב אותם בפנים ואנחנו עובדים על זה בשני מישורים.

המישור הראשון זה מול העולה ומול ההורה של העולה ומול המשפחה, ששם המטרה שלנו זה להנגיש את התנועה לעולה החדש והמטרה השנייה זה לחנך את החברה הקולטת. אנחנו רואים הרבה פעמים שכשחניך עולה חדש מגיע לסניף, או מגיע לתנועת הנוער הרבה פעמים החברה הקולטת לא מכירה באתגרים של העולה החדש, הם לא מכירים את מסירות הנפש של העולה החדש והמטרה שלנו, אנחנו מאמינים שאם אנחנו נעבוד בשני המישורים האלה זה מה שיעזור לנו לקליטה. זו המטרה, להפוך את תנועת הנוער ואת הסניף המקומי למשמעותי, כיסוי פערים ויצירת חברה קולטת ותודעה שאנחנו חברה אחת. אלה תמונות. אנחנו רואים. הנה שי, שהייתה פה בפעילות, זה מהפעילות שהייתה בט"ו בשבט.

דרכי פעולה. בכל מקום שאנחנו פועלים בתכנית עמישב אנחנו מצמידים רכזת בשכר שהיא דוברת את השפה. כיום אנחנו פועלים עם דוברי צרפתית ודוברי אנגלית. לאותה רכזת יש כמה תפקידים עיקריים, היא דוברת את השפה של העולים, מצד אחד היא מנגישה את התנועה להורים, היא מעדכנת אותם כל שבוע מה קורה בפעילות, אבל מעבר לתכנון הטכני שיש פעילות בשעה שלוש היא גם הרבה פעמים מסבירה להם ומנגישה להם את התכנית, מה זה אומר שיוצאים עוד מעט לטיול ט"ו בשבט, ברמה של מה צריך להביא, מה צריך שיהיה בתיק, כי אנחנו רואים שהרבה פעמים ההורים הם חלק מאוד משמעותי מהדחיפה. אנחנו גם רואים שלא תמיד ההורים מבינים איך תנועת הנוער פועלת, או לא תמיד מבינים את החשיבות של הדחיפה ובגלל זה הרכזת היא חלק מאוד מאוד משמעותי של ההורים, היא בקשר יומיומי איתם, אם זה בפייסבוק בשפה, בקבוצות הווטסאפ ובתנועת הנוער היום אנחנו מתרגמים כל פלייר שיוצא גם לצרפתית, גם לאנגלית ולעוד שפות.

בנוסף אנחנו מכשירים מדריכים. קיימים מדריכים בתוך תנועת הנוער שכשהם נכנסים להדרכה אומרים להם שהמשימה הגדולה שלהם זה קליטת עלייה מעבר לשאר החניכים. הם נפגשים פעם בשבועיים עם הרכזת, בונים תכנית עבודה, איך יוצרים את הקשר האישי עם החניך, אם זה לבוא לבית הספר לעשות פה פעילות, אם זה לאסוף אותו לפני הפעילות, אם זה להתקשר אליו, אם זה ללכת להכין איתו תיק לפני המסע, כדי שהחניך ירגיש שבאמת רוצים שהוא יגיע. ככה אנחנו ממש עובדים על הקשר האישי, באמת בניית תכנית עבודה, הנגשה.

מבחינתנו זה המשולש, החניך העולה, אנחנו עובדים גם מול החברה הקולטת, גם מול בית הספר ובאמת פה אני רוצה להודות עוד פעם לבית הספר על כל שיתוף הפעולה, לא רק על היום, בכלל, על מסיבת ט"ו בשבט שהייתה פה. בנתניה ובכל המקומות אנחנו עובדים עם בתי הספר, אנחנו נכנסים, כמעט פעם בשבועיים מדריכי עמישב נכנסים להעביר פעילות על מנת לתת לילד דווקא במקום הבטוח שלו את התחושה ולתת לו תחושה, אנחנו רוצים אותך איך שאתה. וכמובן ההורים, זה מבחינתנו המשולש וזה שיתוף הפעולה שאנחנו כתכנית עמישב מאמינים שצריך לפעול.

באמת עוד מעט יוצאים לטיול ביריה. יש פה דוגמה, פה זה באנגלית. זה הפלייר של עמישב. לכל רכזת יש פלייר שהיא מוציאה לכל ההורים, כדי להסביר להורים מי היא, מה היא, שאנחנו פה בשבילם. עוד דוגמה, טיול ט"ו בשבט פה בצרפתית.

זהו, בגדול, על תכנית עמישב. היום אנחנו פועלים בכמה מקומות בארץ, רק בשבוע שעבר היינו בנתניה, הייתה לנו פעילות והגיעו 70 חניכים דוברי צרפתית, זה היה מאוד מרגש וזה באמת היה אחרי שהמדריכים נכנסו לתוך כיתות האולפן, העבירו פעילות, הזמינו אותם בשפה שלהם והם מאוד נהנו. אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להגיד תודה רבה על כל שיתופי הפעולה, גם לעמותת עמי, לדניאל, שיש פה נציג, שבאמת הם תומכים בנו ועוזרים ויש לנו שיתוף פעולה. כמובן גם עיריית רעננה, פה ספציפית. ברעננה יש לנו שתי רכזות שעובדות, אתם תכירו עוד מעט אחת מהן, יש לנו רכזת דוברת צרפתית ורכזת דוברת אנגלית.

בגדול תכנית עמישב זו תכנית מדהימה, אני מרגישה שזכיתי לעבוד בתכנית. זו תכנית מאוד איטית, כי זה ילד ילד והרבה פעמים הילדים מגיעים לתנועות הנוער ואנחנו מודעים לכך שלתנועת הנוער יש עוד כמה צעדים להתקדם כדי לשלב אותם, אבל ברוך ה' זה כיף לראות. לפני כחודש היה סמינריון רק למדריכי עמישב ורואים בני נוער שמבינים שחלק גדול מהשליחות שלהם, למרות שיש להם עוד 100 חניכים בסניף רעננה, הם מבינים שחלק גדול מהשליחות שלהם זה לבוא ולדפוק בדלת ולתת לאותו ילד תחושה שאנחנו רוצים שהוא יגיע. בנוסף בבני עקיבא יש גרעיני שירות לאומי. השנה פתחנו - - -

אני חייב רגע להתפרץ פה ולומר, אביגיל ככה אמרה בצניעות שהיא זכתה לעבוד בתכנית הזו, אז אביגיל זכתה להקים אותה וללוות אותה ולהוביל אותה וזה המקום לומר לה תודה. ובמאמר מוסגר אני אומר פה שבחרנו היום לעסוק בקליטת העלייה הזו. אנחנו עסוקים מאוד בבני עקיבא ובכלל בתנועות הנוער, ונפתלי אולי יפרט אחר כך, בקליטת ילדי העולים מאתיופיה. שירן אחר כך יפרט פה. אנחנו מתמקדים כרגע בזה ונרחיב אחר כך גם בעניין השני.

אז רק לקראת סיום אני רוצה להגיד כמה מילים. השנה פתחנו גרעין בנות שירות. לבני עקיבא יש המון גרעיני שירות לאומי בכלל בארץ. ספציפית בנתניה, בקרית השרון, יש בנות שירות שהמטלה שלהן זה להוות איזה שהיא מעטפת לתכנית עמישב. בנות השירות עובדות בבתי הספר בבוקר בתקני קל"ע, שזה תקנים של קליטת עלייה, ואחר הצהריים יש לנו את אולפן בני עקיבא. אולפן בני עקיבא בעצם זה מפגש שבועי לחניכים עולים טריים שהמטרה היא לעשות להם איזה שהיא הכנה לבני עקיבא ואז לשלב אותם. הם יצאו לנטיעות של בני עקיבא, פעם ראשונה שהם טיילו בארץ ונטעו עצים והם מאוד מאוד נהנו, וכמובן בנות השירות הלכו ועזרו להורים להירשם, ליוו אותם בכל התהליך ומי שמדריך את האולפן זה בנות תיכון שהן עולות בעצמן והמטרה שלנו זה גם להצמיח מנהיגות וגם מצד שני להכין את הילדים לקראת בני עקיבא. יש לנו תכנית מנהיגות שגם בת שירות עוד מעט תשתף אתכם יותר, היא עובדת בשני תיכונים בנתניה, אחר הצהריים היא פוגשת איתם ועושה איתם המון פעילויות על זהות ועל עניין של מי אני ומה אני ובעיקר גם יוצאים המון להתנדבויות, כדי לתת להם תחושה שהם אלה שנותנים ולא תמיד מקבלים.

ויש לנו עמית למשפחה, שזה ליווי משפחות עולות. בעזרת ה' זה משהו שאנחנו רוצים לפתח עוד, להקים עוד המון המון גרעיני שירות לאומי וכמובן שיהיו עוד המון תכניות עמישב. זהו.

רק תגידי, אביגיל, בכמה מקומות בארץ יש תכנית עמישב?

היום אנחנו עובדים בתשעה סניפים, יש לנו עוד סניפים שרוצים, זה באמת עניין תקציבי וגם עניין של כוח אדם, אנחנו עובדים על זה, כיום ברוך ה' הצלחנו לשלב באזור 500 חניכים לתוך התנועה, שזה אומר שהם מקבלים קשר אישי גם מהרכזת, גם מהמדריכים ושהם מבחינתם מרגישים חלק מתנועת בני עקיבא.

תודה. כמו שדני אמר, בשביל להשלים את התמונה אני אבקש משירן להציג את התכנית שלו. שירן ואביגיל, שניהם רכזי תחום קליטת עלייה ב - - -

שירן יעשה את זה באמהרית, לא?

אני שירן ואני אחראי על קליטת עולי אתיופיה בתנועה. קליטת עולי אתיופיה למעשה מחולקת לשני מוקדים, מוקד מרכזי קליטה ודיורי קבע. מרכזי הקליטה, שלא כמו הצרפתים והאמריקאים אין פה קליטה ישירה, אלא העולים קודם כל מגיעים למרכזי קליטה ואחר כך יוצאים לדיורי קבע, אז יש לנו גם שני מוקדים שאנחנו פועלים בהם. במהלך השנתיים האחרונות הוקמו שמונה סניפים במרכזי קליטה, זה מערד ובאר שבע בדרום עד צפת ואיילת השחר בצפון. סניפים במרכזי קליטה זה אומר סניף בני עקיבא כמו כל סניף, פשוט שפועל במרכז קליטה, לכן אני לא רואה צורך להרחיב יותר מדי, אבל אני כן אגיד משהו, אולי נתון שממחיש בעיניי את היעילות של העבודה במרכזי הקליטה זה שבמהלך השנתיים האחרונות היו כ-40 מדריכים עולים מתוך מרכזי הקליטה.

אני אומר במהלך השנתיים האחרונות כי זה מרכז קליטה, אז הם כל הזמן עוזבים אותנו, אבל אחד הדברים שאנחנו מתמקדים בהם זה שאנחנו נותנים את המפתחות בידיים של העולים. כמה שיותר עולים הם אלה שיהיו מדריכים, הם אלה שיובילו. אנחנו שמים דגש מאוד גדול על העצמה, פיתוח אחריות, אחריות כלפי עצמי, אחריות כלפי המשפחה שלי, אחריות קהילתית, אחריות כלפי עם ישראל, מנהיגות. אנחנו לא מחנכים לזה שתהיה טוב, אנחנו רוצים שתהיה טוב ותשפיע, תהיה טוב ותוביל. הרבה פעמים העמדה של עולה חדש, בטח במרכז הקליטה, היא מאוד פסיבית, עושים בשבילו כל הזמן, הוא כל הזמן מובל ואנחנו מאמינים שהסוד אולי להשתלבות טובה בחברה הישראלית זה להיות בעמדה של משפיע ומוביל.

דגש על הכנת חניכים לקראת המעבר לדיור קבע. אני מניח שלא צריך לפרט פה בפורום הזה מה המצב בשכונות שבהן קונים דירות עולי אתיופיה היום, כלומר התופעות האנטי חברתיות שקורות שם בשיעור מאוד מאוד גדול. מה שאני כן אולי אחדש לכם, זה שבמרכזי הקליטה שום דבר מזה לא קורה, כלומר במרכזי הקליטה לא תפגשו אף ילד שותה אלכוהול, מעשן סיגריה אפילו, פשוט עולם אחר לגמרי. המעבר של ילד או נער ממרכז הקליטה לשכונה אולי הוא המעבר שעשוי להיות המשמעותי ביותר בחיים שלנו, לצערנו בדרך כלל לא לחיוב. אנחנו מבינים שאחד הדברים שאנחנו צריכים לעשות במרכזי הקליטה זה הכנת חניכים לקראת המעבר. אם תרצו לשאול אחר כך, אני אשמח לפרט, אולי שיראל קצת יגיד אחר כך מה בדיוק אנחנו עושים שם, אבל זה דבר מרכזי מאוד.

אחד הדברים שאנחנו עושים במעבר, כשאנחנו מכינים חניכים למעבר אנחנו אומרים להם מה המקומות בשכונות שיאפשרו לכם להמשיך ולצמוח, להמשיך בדרך שאתם הולכים בה היום, להמשיך ולגדול. אנחנו מכינים אותם כמובן לקראת הדברים שהם הולכים ל - - -

תן לי דוגמה לשכונה כזאת?

מקומות או מה קורה בשכונות?

שכונות, לאן שהם מגיעים, אזורים.

יופי.

רחובות, רמת אליהו. שיכון ותיקים נתניה.

בשנים האחרונות עוברים עולים לאזורים מסוימים בקרית מוצקין, לקרית ים, לקרית חיים, ל - - -

לקרית ביאליק.

לא, בקרית ביאליק הם כבר לא קונים. לקריות, ליופי, ל - - -

ג'סי כהן.

כן, עמידר בבת ים, ג'סי כהן בחולון. לתת עוד?

לא, את השכונות אני מכירה, אני רק לא הבנתי, אתה דיברת על סוג של הכוונה שאתם עושים.

אנחנו מכינים את העולים, את הילדים ואת הנוער, קודם כל אנחנו מכינים אותם לקראת מה אתם הולכים לפגוש שם, כי הם לא יודעים, הם חושבים שהם הולכים להגיע, כמו שיש במרכז קליטה יהיה שם בחוץ והם לא יודעים שהם הולכים עכשיו להיתקל בהמון תופעות חברתיות שהם לא פגשו עד היום. כשילד רואה את זה פעם ראשונה בלי שום הכנה, אלכוהול, סיגריות, כאילו כל העולם שלו פתאום עכשיו מתחילים למשוך אותו לצד אחר לגמרי והחברה שם, מאוד קשה להתמודד איתה, ואנחנו מכינים אותם, קודם כל מה הולך להיות שם, דבר שני, מה הדברים שאתה יכול לעשות היום כדי שיעזרו לך להתמודד עם זה בעתיד ומה הדברים שתוכל לעשות בעתיד שיעזרו לך להתמודד עם זה.

מכינים זה קומונריות לקלוט אותם, זה משהו שמאוד חשוב.

כן, זה מה שעכשיו אני אומר. עוד משהו אחד שאנחנו עושים, אנחנו אומרים להם מה המקומות שיאפשרו להם להמשיך להתקדם, שזה יכול להיות מתנ"ס, מועדונית, בית כנסת, שיעור, המון המון דברים, אחד מהדברים כמובן זה בני עקיבא. ברוך ה' בני עקיבא זה תנועה שפרושה בכל הארץ, כלומר כמעט בכל מקום, חוץ מאחד, כל מקום שעולים עוברים אליו, שזה בערך 24 סניפים קולטי עלייה שיש לנו מחיפה עד באר שבע, כל מקום שעולים עוברים אליו, יש בני עקיבא שם. המגמה שלנו זה לחבר את העולים איך שהם עוברים, איך שהם יוצאים ממרכז הקליטה אנחנו רוצים שהם כבר אוטומטית יהיו חניכים בבני עקיבא.

העבודה על זה היא רבה ואני אראה לכם. הכול בתמצות, אבל אנחנו כמובן מעודדים אותם ללכת לבני עקיבא במקום החדש, ועל זה רותי תוכל לספר בהמשך, אבל אני רוצה להראות לכם דוגמה. כשמשפחת ביילה עזבה את מרכז הקליטה איבים למעלה אדומים, זה ביום שהם עברו, אז אנחנו הגענו אליהם. זה אני, אתם מזהים, אבל אלה בנות שירות שהיו במרכז הקליטה ועבדו איתם והן הגיעו כדי ללוות אותם במעבר הזה. הגיעה מדריכה מסניף בני עקיבא, שהיא המדריכה של - - - שהיא בכיתה ד' והיא הביאה איתה את אחותה הצעירה, שהיא בכיתה ז', בגיל של בטי. כלומר אם אנחנו רוצים שהם ייכנסו, קודם כל כדי לתת להם את הדחיפה שהם יצליחו באמת לעשות את היציאה הזאת מהבית ולהשתלב חברתית בסניף, זה אתגר מאוד מאוד לא פשוט בשבילם. אז אנחנו צריכים כן לקבל את פניהם, גם חברתית, כלומר גם ברמה של המדריכים אנחנו משתדלים לעשות את זה וגם ברמה של החניכים, היא הביאה את אחותה כדי שהילדה תכיר כבר חניכה מהשבט כדי שאחר כך, כשהיא תגיע לבני עקיבא, בשבת או ביום שלישי שאחרי זה, היא תוכל להשתלב בצורה יותר קלה.

בטיול ט"ו בשבט האחרון שתי הבנות האלה יצאו לזה. - - - לובשת פה חולצת תנועה כי היא הייתה מדריכה, היא הייתה מדריכה באיבים, במרכז הקליטה, אז היא התלהבה שבאנו ולבשה חולצת תנועה לכבוד המאורע.

אני רוצה להראות משהו. (סרטון). זה סניף בני עקיבא בגונדר, זה לא בארץ כאן, שהוקם לפני כחודשיים. אני חושב שבעזרת ה' בחמש השנים הקרובות כ-9,000 עולים מאתיופיה, מגונדר ומאדיס אבבה צפויים להגיע לכאן לארץ ובני עקיבא נערכת בצורה הטובה ביותר לקלוט אותם. הפעם אנחנו רוצים להתחיל את זה עוד באתיופיה, בגונדר כבר התחלנו. בני עקיבא העולמית גם שואפת להקים סניף באדיס אבבה והמטרה שלנו זה בדיוק כמו שאנחנו יוצרים חיבור בין מרכזי הקליטה לשכונות, ליצור את החיבור הזה עוד לפני, עוד בקהילות הממתינים, ליצור את החיבור הזה לבני עקיבא. אני לא ארחיב בדרכים שאנחנו רוצים לעשות, אבל העניין הוא שאנחנו רוצים, כדי ליצור איזה שהיא קליטה מיטבית, מבחינתנו, מבחינת תנועות הנוער, מבחינת שייכות לחברה הישראלית, להיכנס לכל מרכזי הקליטה בארץ. אם יימצא התקציב שנצליח לעשות את זה אנחנו רוצים להיכנס לכל מרכזי הקליטה בארץ, להפעיל עובדים בשכר בשכונות, כלומר אחרי שהחניכים שלנו עוזבים את מרכזי הקליטה, זה לדעתי יכול באמת לשים אותנו במקום אחר לגמרי מבחינת קליטת העולים האלה, מבחינת השייכות החברתית שלהם. סגן ראש העיר פה דיבר על הסוגיה של רק מי שהשתלב חברתית נקלט בצורה טובה, אז אני חושב שזו אולי אחת המשימות הכי גדולות שלנו.

שאלה. שירן, זה שאתם מבקרים בשכונות מגורים של עולים, בעיקר יוצאי אתיופיה, זה מאוד חשוב, זה שאתם מלווים אותם, זה ביקור שגרתי או יוצא דופן שאתם באים לבקר בשכונות המגורים? זה באופן קבוע?

כשעוזבת משפחה מגיעים אליהם הביתה באותו יום.

אתם מגיעים באופן קבוע?

כן, במטרה שייווצר חיבור בבתים, אחר כך רוב המדריכים גם ממשיכים לעשות ביקור בבתים אחר כך ולהמשיך ללוות אותם, מדריך-חניך, כמו כל חניך.

זה ליווי שגרתי, זה מקובל?

כן.

יפה מאוד.

תודה, שירן.

מילה אחת אולי עדיין על ההתלבטות במקומות שבהם יש מה שאנחנו מכינים סניפי עדה. אתה רוצה להעלות את הסוגיה הזו?

למעשה חלק גדול מהסניפים שהעולים משתלבים בהם הם לא סניפי עדה, פשוט נראה לי ש - - -

דני, אמרתי לך גם לפני הפגישה שיש לכם פה גב מה שנקרא ואנחנו רוח גבית בכל העניין הזה של קליטת העולים.

תודה רבה.

תודה רבה לבני עקיבא ולחבר הכנסת אברהם נגוס, שכיבד אותנו בנוכחותו כאן, יישר כוח על כל מה שאתה עושה.

תודה רבה.

תודה רבה לשירן ואביגיל. אם תרצו, יש לנו חבר'ה עולים שחוו בעצמם.

שמענו ממשרד הקליטה, אולי נשמע גם ממשרד החינוך. אני רוצה שתתייחסי לעניין יוצאי אתיופיה, החלטת ועדת השרים שהקציבה תקציב בתכנית מיוחדת לשילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית לפני ארבעה חודשים מתוך מטרה של שילוב, בתוך התכנית יש גם חלק לשלב כ-4,000 צעירים, בני נוער, לתוך תנועות הנוער הקיימות. אני רוצה לשמוע אם העניין ירד לשטח, ואם התחלתם איך אתם עובדים, כי היושב ראש נמצא וגם תנועת בני עקיבא, אני אשמח מאוד להתייחסות לזה גם.

קודם כל אני מבינה שיש לי עמיתה ממשרד החינוך, אז אנחנו נחלוק את התשובה בינינו. אני מבקשת לדייק. אני ורד פינקלשטיין, ממונה על החינוך החברתי במחוז תל אביב ואני מבקשת לדייק, אני ממשרד החינוך, אבל ממינהל חברה ונוער, לפיכך התשובות שאני יכולה לתת לא נוגעות לשעות אולפן ולא נוגעות דווקא לחלק הזה של העברית, אלא בדיוק לצד המשלים של מה שהוצג כאן היום, של החינוך הבלתי פורמלי.

אני רוצה לספר רגע בראייה כוללת, אני אנסה תיכף לענות על השאלה שלך, מהמעט שידוע לי. קודם כל אני פה כי אני התעסקתי אישית עם הצרפתים. במקרה נודע לי ש-50% פחות או יותר מהנוער העולה אמור להגיע ל - - - ונכנסתי לנושא הזה, ככה גם נוצר הקשר עם אביגיל והתחלנו ללמוד את השטח. אם נחזור לדברים שדני אמר בדבריו קודם, הילדים מגיעים לממ"ד, אפשר לאסוף אותם לבני עקיבא וכו', הם עוד צעירים, עוד אפשר לאסוף אותם לתנועה, אבל כשהם מתבגרים הם לא תמיד נשארים בממ"ד והם מחפשים להם פתרונות אחרים, הם הולכים לחינוך הממלכתי. עולים שמגיעים בגיל הנוער, ז', ח', ט' ומעלה, אי אפשר יהיה להביא אותם לתנועת הנוער, וזה המקום שבו אנחנו במינהל חברה ונוער נכנסים לתמונה.

תנועות הנוער יודעות מה לעשות ולתנועת נוער אין בעיה להיכנס לבית הספר ולהגיד 'בואו' ולמשוך. זה לא פשוט ולא קל, אבל זה גוף שעובד והוא יודע את העבודה שלו, אבל אף אחד לא ניגש לילד בכיתה ז', ח' ו-ט' ואומר לו 'בוא לתנועת נוער', זה כבר לא קורה, זה לא אפשרי. כאן נכנס החלק שמינהל חברה ונוער עובד מול הרשויות בחינוך הבלתי פורמלי אחר הצהריים באמצעות מחלקות הנוער. זה המקום שאליו אנחנו מכוונים את עיקר העבודה שלנו כי שם יש איזה שהיא לאקונה, שם יש איזה שהוא ואקום. לאסוף את הנוער, את בני הנוער, לפעילות שנעשית עם מדריכי הנוער, שהם אנשי חינוך מוכשרים לתפקידם, אבל העבודה היא אחרת לגמרי, זה מאוד פרטני, ממש לאסוף ילד ילד, כמובן לנסות לעבוד מול ההורים, להרגיל אותו לבוא למועדון, לצרוך את תרבות החינוך הבלתי פורמלי אחר הצהריים שהיא לא באמצעות תנועות הנוער. מי שכבר נכנס לתנועה ב-ד', ה', ו', יש סיכוי שהוא ימשיך, מי שלא, זה להתחיל ממקום אחר לגמרי.

לשם אנחנו מכוונים כרגע את עיקר העשייה שלנו. זה כולל בתוכו כמובן את נושא ההכנה לצה"ל, או לשירות לאומי, לשירות משמעותי וכו'. זה בנוגע בעיקר לנוער הצרפתי. עם הנוער האתיופי, הנוער שהגיע, בין אם הוא נולד פה, או בין אם הוא עלה בשלב מאוחר יותר, יש לנו עבודה קצת אחרת. אותם מאפיינים שצוינו קודם לגבי הנוער הצרפתי אנחנו יכולים להגיד גם לגבי הנוער האתיופי, הם נשארים עם החברים שלהם, הם לא מתערבבים, הם לא מגיעים לתנועות ככה סתם מרצונם החופשי ואנחנו משקיעים המון עבודה בזה. ספציפית יש לנו אנשים כמעט בכל מחוז, שהתפקיד שלהם הוא ממש לתפור תכניות ייחודיות עבור נוער יוצא אתיופיה.

רק לפני שבועיים למשל ביקרה קבוצה כזאת של נוער, של קבוצת המנהיגות מאור יהודה, אני מבינה שאתם תהיו באור יהודה בשבוע הבא. קבוצת המנהיגות באור יהודה ביקרה בירושלים, במוזיאון הרצל, כחלק מתכנית המנהיגות שהיא שותפה לו ואתם תשמעו על זה כבר שם. נעשים דברים, יש הצלחות, כמובן כמו תמיד, כשיהיו יותר תקציבים אפשר יהיה לתת יותר מדריכים. כי אם אני לוקחת רק את הנוער הצרפתי לצורך העניין, כשמדריך נוער עובד עם קבוצה הוא צריך להתייחס לכל מיני מאפיינים שלה, אם זה ממלכתי, או ממלכתי דתי, אם זה בנים או בנות, לפעמים זה לא הולך ביחד, גילאים, אתה לא יכול לשים נער בן 17 עם ילד בכיתה ז'. זאת אומרת צריך ממש מדריכים לכל אוכלוסייה.

אנחנו עושים את המיטב, עם שיתופי פעולה עם הרשויות. בשורה התחתונה נכון לרגע זה התקציבים הם רק מהרשויות. עם התקציב שהמדינה העמידה לדבר הזה ספציפית אנחנו בחודש הבא יוצאים עם תכנית שבה אנחנו נעסיק, המשרד יממן דרך הרשויות העסקה של מדריכי נוער ייעודיים לצרפתים ולאוקראינים, לאתיופים יש מדריכי נוער.

יש שיתוף עם תנועות הנוער הקיימות, כמו בני עקיבא ותנועות אחרות?

אין שום תקציב לזה.

תקציב לא, השיתוף נעשה ב - - -

אני מדבר על שיתוף במובן התקציבי. איך תעבדו, למשל?

לא שאני יודעת לענות על זה.

משרד החינוך הגיש תכנית.

זה אני משאירה לנפתלי.

היא כנראה פחות מכירה את התכנית הזאת.

אני אומר שמשרד החינוך הכין תכנית והגיש את זה לוועדת השרים, בוועדת השרים התכנית הזאת אושרה עם תקציב.

זה נפתלי יציג.

אני שואל אותך.

לא, אני לא שותפה ברמה הזאת.

אם יש לך, אם אין לך זה מה שאני יכול להגיד, דווקא זה נוגע למחלקה שאת שייכת אליה, כי זה חינוך לא פורמלי. אני שאלתי, זה התקבל לפני ארבעה חודשים, האם זה הגיע לשטח והאם את יודעת משהו בכיוון הזה?

זה לא תחום העיסוק שלי.

הבנתי.

אני עד לפני מספר חודשים הייתי מנהלת פה באמי"ת רננים פה ברעננה, מספר שנים, בבית ספר תיכון, על יסודי, קולט עלייה. ממש כמו אצל נועה היו לנו שישית מהתלמידות, כ-100 פלוס תלמידות, עולות חדשות. באמי"ת רננים היו כיתות עולות החל מכיתות י' ואילך, אבל בשלבים של חטיבת הביניים הבנות השתלבו באולפן ולאחר מכן בכיתות ההטרוגניות.

אני מוכרחה לציין שהעלייה הצרפתית, כמו שהרבה מכם מיקדו, היא עלייה שונה מעליות אחרות במובן הזה שהיא לא רואה את בית הספר כשילוב של לימוד וחברה ביחד, אלא בית ספר שהייעוד הייחודי שלו זה אך ורק כמקום לימודי ולנו מאוד היה חשוב להפיח בתוכן את הרוח שבית הספר הוא גם מקום חינוכי חווייתי חברתי. אני חושבת שמעבר למה שהמחנכים אצלנו בבתי הספר עשו השילוב של תנועת הנוער בתוך בתי הספר תרמה לזה מאוד. ראייה חינוכית היא ראייה שמסתכלת על הכוליות של התלמיד, לא רק הצד הקוגניטיבי, גם הצד האישיותי, וכאן גם בית הספר יכול לתרום וגם תנועת הנוער.

אז באמי"ת רננים לצורך העניין בשנה שעברה בימי שישי נכנסו מדריכות אלינו, ממש לתוך האולפן, חוו חוויות. יש מדריכות שחוו את החוויה הזאת איתנו?

אני ליוויתי את המדריכות שהיו.

את ליווית אותן. אני חושבת שזה היה צעד מאוד מאוד מבורך ולאט לאט הם השתלבו גם בפן החברתי והם הבינו שלבית הספר, עם החיבור הנכון של תנועת נוער, יש מקום מאוד משמעותי לעיצוב האישיות של התלמיד.

בכובע האחר שלי אני נמצאת בדיוק חודשיים ומחצה, אני היום אחראית לתחום עולים במחוז מרכז בבתי הספר הממלכתיים דתיים, העיר קולטת העלייה מספר אחת זו רעננה, זה סוג עלייה אחרת, זה יותר מארצות הרווחה. אני חייבת לומר שהצעדים הראשונים שעשיתי כאן היו בשילוב של כל בתי הספר היסודיים, יש כאן ארבעה בתי ספר יסודיים קולטי עלייה, מי יותר ומי פחות, והתחום שהסוגיה שבה אנחנו ניסינו לגעת בחודשיים האחרונים וראינו ברכה, ונועה תוכל אחר כך להרחיב, אם היא תרצה, זה שילוב הילד העולה בכיתה ההטרוגנית. כמו שנועה אמרה, בשנה הראשונה הקליטה המיטבית נעשית בתוך האולפן ואחר כך נוצר איזה שהוא פער בשילוב במעבר מכיתת האולפן בשנים האחרות בלמידה, אבל אז משרד החינוך מקצה שעות תוספתיות, תכניות מסוימות, שבאמת מעבות ומעשירות את השפה ואת ההשתלבות של הילד.

העיר השנייה קולטת העלייה זה ראשון לציון, שם יש עולים מאתיופיה ושם בעזרת ה' החריש השני העמוק שלנו, אז אני אוכל לדבר יותר בהרחבה במפגש הבא.

מבחינת התקציבים, אם זה שעות עולה, יש בעיה או אין לכם בעיות?

איך כתוב? אין הצר שווה בנזק המלך, תמיד יש צורך לעוד, במיוחד מכמה סיבות. יש שעות אולפן מרוכזות, הן תלויות מספר עולים. אם יש מספר עולים גדול אז אפשר להקים כיתת אולפן. אם לא, זה כמעט - - - ובשנה השנייה יש כבר קיצוץ ואז יש שעות תוספתיות של כל מיני תכניות כאלה ואחרות. אני מאמינה שמעבר למעקב שלנו שהתכניות האלה באמת ייצאו לפועל ויהיה מעקב אישי אחרי כל תלמיד תוספת של שעות מאוד תוכל להעשיר את ההשתלבות של התלמידים וגם את התגמול של המורים.

אני רוצה להעלות את סוגיית התיירים. בבית הספר יש 17 תיירים, אף אחד לא לוקח עליהם אחריות.

מה זאת אומרת?

לא החליטו שהם עולים.

זאת אומרת שהם באים, אנחנו לא מקבלים עבורם תקציב בכלל, לא ממשרד החינוך ולא משום גורם. אתה לא יכול להגיד לילד שהוא תייר 'אל תיכנס לאולפן ולא תלמד עברית', הוא נכנס, אבל אין תקציב עבורם.

זו סוגיה אחרת שאני חושב שלוועדה שלי אין סמכות ולגיטימציה להיכנס לזה. אנחנו ועדת העלייה והקליטה ולא עניין של - - - אמנם תפוצות, אבל לעניין התיירים, אני מוכן לשמוע, אבל אני חושב שאנחנו נדון בנושא קשור לזה, אבל בנושא אחר. אז לא הייתי נכנס לזה עכשיו, גם מבחינת זמן אין לנו הרבה זמן.

אני יכולה שאלה לנציגת משרד החינוך. החלטת ממשלה 2246 בעצם שיפעה אותנו וגם אתכם בתקציבים ואני הבנתי שהולך להיות שינוי מסדר גודל בעניין הזה של איך מחשבים שעות עולה בתוך בתי ספר, שזה כבר לא יהיה לפי קבוצה, אלא שזה יהיה פר עולה, ואני אשמח מאוד להתעדכן - - -

זה לא הובא לידיעתי, כשאני אדע אני אשמח לעדכן.

אבל כרגע השיטה שהייתה היא השיטה שחלה?

על פי מה שאני יודעת כן. שלושה עולים מקבלים שש שעות, כל עולה רביעי כבר עשר שעות ומעלה. זאת בדיוק הבעיה ואז אני פונה לוועדות חריגים.

נשמע מנפתלי את הצורך בעניין תנועות הנוער ושיתוף הפעולה התקציבי.

יישר כוח לנועה. אני מוכרחה לציין, יש כאן מנהלת בית ספר יסודי, היא פותחת גם את הלב וגם את הדלת, המכוונוּת שלה לקידום הילד העולה ובכלל לכל בית הספר לא תסולא בפז. מגיע לה מחיאות כפיים.

יישר כוח.

יושב ראש ועדת העלייה והקליטה, חבר הכנסת ד"ר אברהם נגוסה. אנחנו כבר נפגשנו ומכירים ולשמחתנו אתה בתפקיד הזה. אני אומר לשמחתנו כי זו הזדמנות בשנים הקרובות באמת לקדם את פעילות תנועות הנוער בקרב קליטת העלייה ותיכף אני אפרט ונבין מה נעשה וגם מה לא נעשה. למרות שיש החלטות ורמזת עליהן קודם בנושא של התקציב כרגע עדיין עוד אין התקדמות, אבל אני מקווה שכן תהיה.

יש 13 תנועות נוער, רובן עוסקות בנושא של קליטת עלייה. בני עקיבא, שאנחנו היום אורחים שלה, הייתה חלוצה בעניין הזה כבר שנים רבות. מאז שאני זוכר את הפעילות של בני עקיבא הם עוסקים בנושא קליטת עלייה, לפני שהיו בכלל תקציבים ולפני שהיה שום דבר הם תמיד עסקו בנושא הזה, גם בקרב העולים מאתיופיה ובכלל העולים שהגיעו לארץ, ובשנים האחרונות הם היו החלוצים שזיהו את העלייה מצרפת כמשהו שהולך להיות בשנים הקרובות והתגייסו לעסוק בנושא הזה.

בנושא הקליטה של העולים ובני עולים מאתיופיה, כי כשאנחנו מדברים על שילוב של ילדים של עולים ובני עולים מאתיופיה אנחנו לא רק כפופים להגדרה של עולה איקס שנים בארץ, אלא מבחינתנו כל בן של עולה, או מספיק שאחד ההורים יהיה עולה, זה עדיין מציב אותו מבחינתנו כעולה חדש בכל ההתייחסות.

ב-2007 הצלחנו, בעזרתה של יולי תמיר, שהייתה אז שרת החינוך, לגייס את הקרן לידידות לפרויקט שנמשך שש-שבע שנים לתנועות הנוער. פתחנו אז 32 סניפים חדשים בשכונות רוויות עולים והצלחנו לגייס אלפי חניכים חדשים לתנועות הנוער. את הפירות שלהם אנחנו רואים היום בשנת השירות בתנועות הנוער של החברים בתנועות הנוער מקרב העולים מאתיופיה, בגרעינים שהלכו לנח"ל, בתנועות הבוגרים ורואים את זה ממש בשדרה שהיום מובילה בתנועות הנוער. לצערי, כשקרן הידידות סיימה לתקצב את הפרויקט לא הצלחנו לעניין, לא את משרד הקליטה ולא את משרד החינוך, לתמוך בנושא הזה בצורה משמעותית.

הפעילות שתמכה בה הקרן לידידות זה היה גם במגשרים שגייסנו לעבוד בסניפים של תנועות הנוער, שהם היו בני העדה. אני מדבר לא רק על העלייה מאתיופיה, גם העלייה מאתיופיה וגם העלייה מחבר העמים, בשניהם מגשרים דוברי השפה שהכירו את התרבות וזה היה די דבר חדש אז בתנועות הנוער, ומימון מלא של כל הצרכים של הילד בתנועת הנוער, החל מחולצת התנועה ועד המימון של מחנה הקיץ. זה אפשר לנו להגיע לילדים ברחובות, בקרית משה, בקרית מנחם בירושלים, בקרית אליעזר בחיפה, בחולון, בנתניה, באזורים, בכל מקום, ואחד הסניפים הגדולים של בני עקיבא היה באזורים בנתניה, ולגייס אותם במספרים מרשימים.

ואז כשהסתיים התקצוב פנינו למשרד החינוך ואמרנו 'תראו, הנה הוכחנו שכשיש תקציב יש אפשרות לגייס ולשלב את החניכים גם מחבר העמים וגם מילדי עולי אתיופיה לתנועות הנוער', ואני לא צריך להכביר במילים על מה המשמעות והערך המוסף של חניך בתנועת נוער כדי לשלב אותו בחברה בישראל, אחר כך בשירות הצבאי שלו וכאזרח לכל דבר. אנחנו לא מדברים על תקציבים גדולים, לא מדובר על תקציבים גדולים מאוד, בטח תקציבים שהם קטנים יחסית לאם הילדים האלה לא מגיעים למערכת חינוך ומשתלבים, אלא מידרדרים, אחר כך המחירים שהחברה הישראלית וממשלת ישראל משלמים הם גבוהים בעשרות מונים.

ואז שמענו על התכנית החדשה של ממשלת ישראל שאושרה. במקרה הייתי אצלך והגשתי לך תכנית לחדש את נושא המגשרים וחיברת לנו את שני הדברים. אני פניתי למינהל חברה ונוער בנושא הזה, הם עדיין לא התארגנו, הם בודקים איך להפעיל את התכנית הזאת, איך לתקצב, אני מאוד מקווה שהם יידעו, בסופו של דבר, כמו שהם התחייבו בשמנו להגדיל את מספר החניכים ב-1,000 בשנה בתנועות הנוער בקרב העולים מאתיופיה הם יידעו גם לשים את המימון לזה. אנחנו בכל מקרה נהיה בקשר איתך ועם הוועדה ונעדכן אתכם.

לנועה, מנהלת בית הספר, אני רוצה לומר, אנחנו פה מבקרים ורואים דוגמה למופת של איך החינוך הבלתי פורמלי והחינוך הפורמלי משלבים יחד ידיים ויוצרים לאותו ילד, אותו חניך שעלה לארץ עם המשפחה שלו איזה שהוא רצף חינוכי שמתחיל בבית הספר ובאולפן בכל מה שהוא מקבל פה וממשיך אחר כך בשעות אחר הצהריים בפעילות התנועתית. ההבנה שלך, ועכשיו כשסיפרת על הרקע שלך, אז זה ברור לי לגמרי שאת פותחת את דלתות בית הספר לחברי בני עקיבא ומחבקת אותם ונותנת להם את האפשרות לעבוד כאן, אבל זו דוגמה מצוינת לאיך אפשר לעשות שיתופי פעולה בין מערכת החינוך הפורמלית, בין בתי הספר, לבין תנועות הנוער. יש לנו את זה בלא מעט מקומות, אבל יש גם מקומות שלא תמיד יודעים לפתוח את הדלת וצריך להמשיך ולהתעקש על הדברים האלה ולא לוותר.

אני פונה בהזדמנות הזאת, בזמנו, כשאריה קורת היה מנהל אגף בכיר במשרד החינוך אנחנו זכינו לתקציבים, שנה כן, שנה לא, שנה בערך, מאז שהוא עזב יש נתק מוחלט בין משרד הקליטה לתנועות הנוער בנושא של התקצוב, לצערי. צריך לתת על זה את הדעת ולראות איך משרד הקליטה חוזר להיות שותף של תנועות הנוער. מה שאתם שמעתם על מה שעושים בני עקיבא היום, הם עושים מהתקציב שלהם, מהרצון הטוב שלהם, מקצת עזרה שהם מקבלים מהרשות המקומית וארגונים אחרים שמשתפים איתם פעולה. מעט מאוד ממשרד החינוך כרגע וזהו. בשביל שהדבר הזה יקבל תנופה ויגיע לממדים רחבים צריך שחלק מהתקציבים שהממשלה מקציבה לדברים האלה יגיע גם לפעילות הזו.

אני אשמח לענות לעניין הזה. אני רק רוצה לסגור את זה. אני מצטערת שזה הפורום, יש פה אנשים עם ברק בעיניים, שכל סיפור התקציבים ודברים שאני אגיד עכשיו על כסף מאוד לא יהיו מובנים להם, אז רק אני אומרת לכם, אני מעריצה גדולה של תנועות נוער, אבל עדיין אני עובדת ציבור, אין שום קשר לעובדה שאריה קורת סיים את תפקידו. אני רוצה לומר לך שאני הייתי שותפה למיזם שנעשה לפני בערך שלוש שנים ביחד עם מועצת תנועות הנוער, למיטב הבנתנו המשרד היחיד שיכול לתמוך בתחום תנועות הנוער, ואני מציעה שלא נפתח את זה פה - - -

לא, את טועה, את טועה. המשרד לאיכות הסביבה תומך בתנועות הנוער, משרד התחבורה. יש לנו סעיף בתקנת התמיכה במשרד החינוך שיודע להתקשר עם המשרדים הנוספים שמעבירים את התקציב למשרד החינוך, לפעילות ספציפית שבעבורה הם - - -

זה קורה כמעט עם כל משרדי הממשלה. המשרד לאיכות הסביבה מעביר, המשרד לשוויון חברתי מעביר - - -

משרד ראש הממשלה מעביר, משרד הביטחון מעביר.

אם משרד הקליטה רוצה יש ערוץ, אין כפל תמיכות, אין שום דבר, ואתם שותפים מלאים לעבודה הזו.

אני הגעתי מצוידת, אני מוכנה ל - - -

אז זה לא רלוונטי, אני אומר לך. כמו שאת אומרת לאחרים גם קחי על עצמך ללמוד, אני מוכן לשבת איתך אחר כך - - -

אני אשמח לשבת איתך.

כיוון שהדיון מתמקד יותר בתנועות הנוער ובאנו לבקר את הפעילות של תנועת נוער כמו בני עקיבא, זו מטרת הביקור שלנו, אנחנו מתמקדים בתנועות הנוער ולכן זו הסיבה. אני מאוד מודאג מהתגובה שלך לשאלתי, אחרי ארבעה חודשים שהתכנית אושרה וגם התקציב שאת כממונה - - -

לא, אני לא.

לא, כממונה על תחום חינוך חברתי במחוז תל אביב, אז את ממונה על האזור הזה, אני מאוד מודאג שלא ידעת ולא שמעת על זה.

אני לא ידעתי מה מטרת הפגישה היום.

אחרי ארבעה חודשים רציתי לראות ביצוע בשטח. זה מה שמדאיג אותנו, אבל הכתובת זה לא את, אני מבין - - -

אני לוקחת על עצמי בכל זאת את הדברים, אני פשוט לא ידעתי למה אני מזומנת היום ושאני אצטרך לענות על משהו, כי אם הייתי יודעת הייתי דואגת להביא את התשובות.

טוב. אוקיי. תודה. אני חושב שזה חשוב לנו, זה בשטח, ללמוד את העניין. אין לנו שום כוונה להתעמת עם אנשי השטח, המטרה שלנו זה ללמוד מהשטח ואנחנו נחזור ונתעמת מול קובעי המדיניות למעלה. לכן זה מאוד חשוב לנו ששיתפתם אותנו, אני לא מודע בעניין משרד הקליטה, אבל אני חושב שהאינפורמציה שנתת לנו גם נותנת לנו את האפשרות לחזור ולבדוק גם במשרד הקליטה.

יש לנו כאן שבעה אנשים שמכירים את עבודת קליטת העלייה וחברה, או כעולים או כקולטים. אני קודם כל אבקש מסוזן, את עולה בעצמך ואת תתארי איך תנועת הנוער באמת שותפה לקליטת העלייה, מה גורם לזה להצליח, מה גורם לזה להיכשל.

קוראים לי סוזן, עלינו מדרום אפריקה דרך ארצות הברית וקנדה, אני מתנצלת על העברית שלי, רק הגענו לפני כמה חודשים, אבל אני אנסה - - -

הלוואי עלינו אנגלית כזו.

אני יכולה לדבר באנגלית, זה יהיה יותר קל. אני גדלתי בדרום אפריקה בבני עקיבא וזה היה ממש חשוב לי. היינו בסנט לואיס 14 והקימו בני עקיבא, אני הקמתי בני עקיבא שם, אז זה ממש היה חשוב לי. ולילדים שלי, אין להם ברירה אם ללכת לבני עקיבא או לא. הם הגיעו ואחרי שבוע הם הלכו, זרקתי אותם בסניף, יש שם חיילות שהיו חיילים בודדים, הם היו פה, עלינו לפני כמה חודשים, יש לנו בת ב-י' באמנה וילד בביל"ו, ב-ה', וממש אחרי שבוע אמרתי להם 'חייבים ללכת לבני עקיבא'. זה היה שוק. ממש זה היה קשה. במשפחה שלנו, הבת ב-י', אבל שהיא לא דוברת עברית היא מדריכה לרגבים. זה ממש חשוב, יש לה מקום, יש לה חברים. איך אומרים? זה שינה את חייה, יש לה משהו לעשות, כל שבת יש חברים ואפילו יש שפה אחרת, מד"צים וכל מיני דברים שאני לומדת עכשיו. אז זה ממש שינה את חייה.

אפילו לילד שלי בכיתה ה', הוא גם חלק מהסניף, הוא הלך לטיול בט"ו בשבט. בהתחלה זה ממש היה קשה, בני עקיבא בארצות הברית ובני עקיבא בדרום אפריקה זה עולם אחר, אבל זה היה חשוב לי ועכשיו זה חשוב להם. אני לא יודעת אם אנשים פה יודעים, אני רק כמה דעות, איך זה להיות עולה חדש בסניף בבני עקיבא. אפילו אני, כמבוגרת, הגעתי בשבת לסניף ו-וואו, המון המון ילדים ותרבות שונה, שפה, הכול ממש שונה, אבל אחרי כמה חודשים הם מנסים להיכנס לזה ואני ממש רוצה להגיד, בשבילי - - - לצערי, אנחנו מתפללים בבית כנסת שבטי וכל בית הכנסת שם, כולם היו בבני עקיבא. באנגליה, בארצות הברית ובדרום אפריקה ובכל מיני מקומות, והם מגיעים לפה וילדים הולכים לבני עקיבא.

אצלנו במשפחה שלנו, אין להם ברירה, אבל רוב העולים, אני שואלת אותם, מה קורה? למה הילדים לא הולכים? החיים של ההורים בחו"ל היה בני עקיבא והם לא הולכים לבני עקיבא. אפילו הם לא הולכים לצופים דתיים ולשאר התנועות שיש. אני חושבת שזה ממש חשוב. אני יודעת שאביגיל ואיילת עושים ממש - - - כל שבוע אני רואה, גם הבת שלי מדריכה ברגבים לעולים שיש מצרפת ומברזיל ומארצות הברית. לאט לאט, יש לה ארבעה חניכים. אבל אני רוצה ממש לדבר בבית כנסת ולהגיד להם שזה הדבר הכי חשוב, אפילו לילדים שלי בלימודים זה קשה מבחינת השפה, אבל להיות חלק מבני עקיבא, זה ממש חשוב להם. אני רוצה לדבר בבית הכנסת, להגיד כמה חשוב שהם יילכו לבני עקיבא, אני מוכנה לעשות את זה בכל מקום.

סוזן, יש משהו שאנחנו יכולים לעשות יותר טוב?

יש איילת - - -

היא רכזת עמישב.

ובבית הכנסת הם לא מוכנים לתת לאישה לדבר, אבל לא בתוך תפילה. אולי בסוף התפילה הם מוכנים לעשות את זה. אחרי התפילה, אני מוכנה לעשות, אני חושבת שזה חשוב לעשות את זה. יש דברים לעשות.

מעבר למה שתגידי בבית הכנסת, מה את מציעה לראשי התנועה בבני עקיבא, מה הם צריכים לעשות כדי למשוך את הצעירים האלה?

כשאנחנו גדלנו בבני עקיבא זה היה השיא של החיים שלנו, עכשיו לילדים יש המון דברים לעשות חוץ מבני עקיבא, אבל אני רואה על הילדים שלי, העלייה בלי זה לא יודעת מה היה, זה היה פשוט - - - זה קשה לדעת מה, צריך להגיע להורים, הם מחליטים לשלוח את הילדים. אני רואה אצלי, לא הייתה להם ברירה, אז עכשיו הם רואים איך זה חשוב להם ומה זה עשה לחיים שלהם. צריך להגיע ממש - - - אני דיברתי עם המדריכים לפני חודש ואמרתי להם 'צריך לעשות את זה ילד ילד', ממש להרים טלפון ולדבר עם ההורים, להגיד להם מה מחכה להם שם. חודש ארגון, אני גדלתי בדרום אפריקה ובארצות הברית, אחרי שראיתי חודש ארגון, זה בני עקיבא אמיתי.

אתה המפקד מבחינת הזמן.

אז בגלל שהזמן באמת מאוד קצר אני אבקש, יש לנו כאן עוד שישה שהם פועלים, אני רוצה לבקש מכולכם, משיראל, שלם, מרותי, מאפרת, מאיתן ומשיראל השנייה, שכל אחת תציג איפה היא פועלת, מה תחום העשייה, כולכם מגיעים מתחום העשייה או פגשתם את זה על עצמכם, ומה בעיניכן, אני מצטער, איתן, האתגר המרכזי, הקושי המרכזי, ואם יש איזה סיפור יפה שככה יכול קצת לשמח אותנו, ודאי גם נשמח. שיראל פלטנר, בבקשה.

אני שיראל ואני קומונרית שנה שנייה במרכז הקליטה במבשרת ציון. מה שאני מאמינה שהכי הכי חשוב זה לתת לחניכים את ההזדמנות שהם יובילו וינהיגו בעצמם, כמו שהיא סיפרה שלבת שלה יש את הפרויקט שהיא מדריכה בו. יש בעיניי בבני עקיבא זמן ובמה שהם יוכלו לפעול ולתרום מהמקום שלהם, ממה שיש להם. אצלנו במרכז הקליטה יש פרויקט של עשר בנות שפועלות בשבת, שהן בנות בפנימייה ולכן הן לא מדריכות, שהן עושות - - - לכל השאר הפעילויות שיש להן. זה משהו שהוא ממש משמעותי להן, הן מחכות לזה.

שמי שלם, הייתי במרכז קליטה צפת ולפני שנה וחצי עברתי מקום. הדרכתי בחולון, בסניף ג'סי כהן. סניף ג'סי כהן, עכשיו מקימים אותו, זה חדש, אז רוב המשפחות לא יודעות מה זה בני עקיבא ולא שולחים את הילדים שלהם לבני עקיבא. הילדים כן באים לבני עקיבא וההורים לא יודעים מה זה בני עקיבא, לאן הילדים שלהם יוצאים, לאן הם הולכים. יש לנו מדריכים ישראלים שהם לא דוברים אמהרית ושם אני היחידה שדוברת אמהרית. שאלתי אותם, בזמן שאנחנו יוצאים לטיולים ובזמן שאנחנו יוצאים בשישי בערב, ההורים לא מסכימים שהם ייצאו. כשהילדים אומרים להם 'אנחנו הולכים לבני עקיבא' והם לא מבינים והם לא נותנים להם לצאת אז באו החניכים ושאלו אותי מה לעשות עם זה, כשאני שואלת אותם 'למה לא באתם לבני עקיבא', אז הם אומרים 'ההורים שלנו לא יודעים מה זה בני עקיבא ואנחנו צריכים את עזרתך להסביר להם בשפה האמהרית'. אז הלכתי כמעט לכל משפחה ודיברתי איתם, הסברתי להם מה זה בני עקיבא, ואמרו לי 'תודה רבה לך, כל הכבוד לך שאמרת לנו את זה' והילדים התחילו לבוא כולם. אני גם לקחתי את מספרי הטלפון שלהם ומדברת עם המשפחה שלהם. ברוך ה' עכשיו יודעים ויש לנו סניף בני עקיבא וכולם באים, אפילו האחים הגדולים שלהם, שיוצאים בערב שישי. אני מבקשת מהאחים הגדולים שיבואו לקחת אותם, להחזיר אותם הביתה, וברוך ה' עכשיו כולם כמעט מגיעים. אם יש בעיה, שואלים אותי, מתקשרים אליי ושואלים אותי, 'באמת יש להם בני עקיבא', 'אין להם בני עקיבא' וזה משפיע על הילדים.

קשה להאמין שאת רק שנה וחצי בארץ.

אני ארבע שנים.

אתם יצאתם לטיול ט"ו בשבט?

כן.

כמה חניכים יצאו לט"ו בשבט מג'סי כהן?

40.

40 חניכים.

את חושבת שאם יהיו יותר חניכים דוברי אמהרית זה יכול לעזור גם לשכנע את ההורים, להסביר להורים וגם למשוך את הצעירים?

באמת כן. גם כשאנחנו יוצאים בשפה שלנו, באמהרית, העולים מאתיופיה, הילדים, אפילו שהם יודעים לדבר אמהרית הם מתביישים, לא יודעת למה, אז רוב המשפחות, כשמדברים האחים אחד עם השני עברית, יש הורים שלא מבינים. השפה, הם לא מסבירים להם כמו שצריך. יש שתי מדריכות שדוברות אמהרית, אבל הם לא מדברים כמעט עם ההורים, גם באותו מצב וגם עם ותיקים. לא ותיקים ותיקים אבל נגיד לפני תשע שנים עלו, משהו כזה. אז אפילו למשפחה שלהם, יש להם אחים והם מבקשים ממני ללכת לתרגם להם. אבל אם יהיו יותר חניכים, יותר מדריכים דוברי אמהרית, אני חושבת שכן יהיה, באמת צריכים להיות חזקים והכול. אני עליתי בגיל 18 אז עכשיו אני משלימה בגרויות.

אני מבין שאנחנו ממש קצרים בזמן, אז, רותי, אולי תתארי קצת איך זה נראה, מה הקשיים בחברה הקולטת, לא רק של העולה בעצמו.

כמו ששיראל אמרה יש סניפים במרכזי קליטה שכשהם מעבירים לנו את החניכים אנחנו מקבלים אותם, הולכים לשם, מברכים אצלם, ישר כשהם באים באותו יום אנחנו הולכים ומשמחים אותם, תולים להם שלט, כדי שהם יקבלו אותנו, שהם יבינו שאנחנו רוצים שהם יבואו לסניפים שלנו. המדריכים, שהם מהשבט שלהם, שהם מדריכים שלהם, אז הם באים למשפחות ומביאים אותם לסניפים כדי שיבואו לסניף.

אפרת, ספרי מה את עושה ומה האתגרים שיש לך.

אני אפרת, בת שירות בגרעין בני עקיבא בנתניה. זה בעצם גרעין של בנות שירות, כמו שאביגיל אמרה, שמתעסק בקליטת העלייה מצרפת. יש לנו מספר פרויקטים, אני אישית אחראית על מנהיגות, גם בבוקר אני מתעסקת, בעיקר עם בני נוער, מלווה אותם מבחינה חברתית, שיחות אישיות, ומבחינה לימודית ואחרי הצהריים יש לנו את פרויקט המנהיגות, שהם באים פעם בשבוע לסניף, פעם בשבוע אנחנו יוצאים להתנדבות או איזה שהיא פעילות ערכית בסגנון בני עקיבא, לנסות להכניס אותם כמה שיותר לאווירה, לשלב אותם, גם להוציא אותם לטיולים ולמסעות.

הקושי העיקרי שלנו, שאנחנו מתמודדים איתו כמעט כל יום, זה להביא את החניכים, כי אלה חניכים, שבניגוד למה שסוזן תיארה פה, בצרפת אין מודעות לבני עקיבא, וגם אם יש, אז זה ממש דברים ספציפיים. נגיד בתחילת שנה איזה אבא התקשר אליי ואמר לי, ככה במבטא ממש כבד, 'שלום, את אפרת? את שירות לאומי?' אמרתי לו 'כן', אז הוא אמר 'אני רוצה הילדים שלי רק בבני עקיבא', אז אמרתי לו 'מי אתה, מה אתה' וזה, אז הוא אמר 'אני, הילדים שלי רק בני עקיבא, אני גדלתי במרסיי וזה עשה לי את כל החיים שלי ואני רוצה שגם הילדים שלי'. ובאמת יש לו שני ילדים בשני הפרויקטים שלנו, אחד במנהיגות, אחד באולפן של בני עקיבא, שלהורים מאוד אכפת, אבל לרוב ההורים אין מודעות לזה, הם לא באמת יודעים מה זה וההתמודדות שלנו היא לנסות להנגיש כמה שיותר את כל הדברים, את כל הפעילות היומיומית, מה זה בכלל בני עקיבא להורים.

תודה רבה. איתן, אתה מדריך בעמישב, נכון?

הייתי. למדתי בבית ספר אריאל.

אני רוצה לשאול את זה הכי פשוט, האם בני עקיבא מצליחה בזה או לא מצליחה בזה. ספר קודם מי אתה.

אני איתן, הייתי חניך בבני עקיבא ומדריך. ההורים שלי עלו לארץ לפני שנולדתי ונולדתי בארץ ואני בא לדבר בשני כובעים, אחד כחניך לעולים חדשים, בהתחלה לא הייתי חניך, אחרי זה שמעתי על התכנית בבני עקיבא ואחרי זה כמדריך לעולים חדשים. כמדריך אתה רואה כמה קשיים בתהליך, ביניהם התרבות השונה. הנקודה השנייה זה שחניכים מרגישים טוב ונוח להם איפה שהם כרגע ואיפה שהם כרגע זה בחברה שלהם, עם הקהילה שלהם, עם החבר'ה שהם עלו איתם והם לא מרגישים את הצורך לצאת. הם עלו לארץ, הם כרגע נמצאים בארץ וזהו, כלומר מעבר לזה הם לא צריכים לצאת. והדבר השלישי זה פתיחת ידיים וקבלת הפנים של החברה הישראלית, שהחניך כן יעשה את הצעד הזה קדימה להגיע לתנועה ולסניף.

כמדריך אני השתדלתי כמה שיותר להושיט יד לאותם חניכים, אם זה דרך ביקורי בית, להגיע אליהם לבתים, לקבוע פגישות עם החניכים העולים החדשים ועם החבר'ה שיותר בולטים בסניף על מנת לשלב אותם. בגדול, אני מאמין, אני רוצה להאמין שבני עקיבא מצליחה. אני יכול להעיד על עצמי שבזכות בני עקיבא אני הצלחתי להשתלב, למרות שאני לא בהגדרה עולה חדש, אבל הבעיה היא לא רק בעולים החדשים אלא גם בחבר'ה שקצת נטמעים בתוך החברה של העולים החדשים. בני עקיבא לי ספציפית נתנה המון מבחינת הכוח לפרוץ לחברה, להשתלב בחברה, להגיע למקומות שאני יכול להרגיש בהם הכי בנוח ולא שאני שונה בגלל הרקע שאני בא ממנו, בגלל הבית שאני מדבר אנגלית או עכשיו כבר יותר עברית.

שיראל, רכזת עמישב ברעננה.

אני רכזת עמישב ברעננה. יש המון קשיים ואני אנסה לגעת בכמה שניות בכל נקודה. קודם כל זה החניכים הצרפתים, שכמו ששמעתם באולפן מקודם, כששאלו ילדה מה היא רוצה שישפרו לה בתנאי הקליטה, זה להוסיף להם עוד שעות שיהיו רק בתוך עצמם, רק בתוך סביבה של עולים, בסביבה המוגנת. זה מהצד של העולים, הקושי שלנו לשלב אותם. אחר כך, ברגע שמדריך, שגם ככה יש לו קשיי שפה, שצרפתית זו שפה שמי שלא מדבר צרפתית אין לו מושג מה מדברים בה, כשמדריך מגיע לשלב חניך ועובר כבר את המחסום של הבושה, שהוא לא מצליח לתקשר איתו וזה, החניך לא רוצה בו בכלל כי הוא לא רואה שום חשיבות או שום רצון בבני עקיבא, כשמאחוריו בעצם עומדים גם הורים שלא רואים בזה חשיבות. אמרו את זה כבר מקודם, לא בהכללה, אני בטוחה שיש רואים שרואים בזה חשיבות, אבל הם לא מכירים בזה ומבחינתם הדבר הכי חשוב בגיל גן עד י"ב זה רק להוציא בגרות ולהצליח בבגרות והם רואים את החשיבות ללמוד כבר מגיל קטן, כשאנחנו יודעים שבסוף יום אין להם כל כך הרבה שיעורים שמעסיקים אותם כל היום והם הופכים להיות משועממים בבית. זה על רגל אחת, הקשיים שאנחנו מתמודדים איתם, גם החברה הישראלית, גם ההורים וגם החניכים.

וכמו שכבר אמרו פה, הרבה פעמים הפתרון שלנו לזה היה בתי ספר, שכשאתה נכנס לחניך על הזמן, לא נפגע במורים על השעות שהם מלמדים אבל כשאתה נכנס ועושה לו מין שיעור חופשי אוטומטית משהו יורד, יש לו אמפתיה אליך, כי אתה בא אליו בזמן שוואלה בא לו בטוב, שאתה מעסיק אותו, ודרך זה מצליחים להביא אותם לאט לאט לסניף. כמובן עם המון המון עבודה גם מצד הסניף של הנגשה לחברה שמגיעה, וגם הכלה, זו חברה שמגיעה ומשנה לגמרי את פני הסניף, היא שונה מהחניכים שיש היום בסניף רעננה, והבנה. זו המון עבודה גם עם החניכים הוותיקים בסניף, להבין שבאים לפה עכשיו חבורה שהיא קצת שונה ואנחנו רוצים ומקבלים אותם.

אני רק רוצה להוסיף על מה ששיראל אמרה.

את מסכמת גם, זה דברי סיכום.

אני יכולה להגיד עלינו, על עמישב, שכשאנחנו הקמנו את התכנית באמת השקענו המון המון בעולה וככל שעבר הזמן אנחנו הבנו שאנחנו מזניחים את החברה הקולטת ובסופו של דבר כשילד נכנס לתוך חברה קולטת והוא לא מקבל את התחושה שהוא שייך, לא משנה כמה טלפונים יעשו לו ולא משנה כמה ביקורי בית, הוא לא יצליח להשתלב. ואני חושבת, אני פונה גם למשרד החינוך וגם למשרד הקליטה, שאם אנחנו יודעים שעלייה הולכת להגיע צריך לחשוב איך מכינים את החברה הקולטת.

אני יכולה להגיד שבסניפים שלנו החניכים עוברים שבוע עלייה, שהם לומדים על העלייה שממנה החניכים מגיעים, ולא מתוך מקום של מסכנות, אלא מתוך מקום של איזה כיף לנו, עולים צרפתים, עולים דוברי אנגלית, או עולים מאתיופיה, מגיעים אלינו, מה הם מוסיפים לסניף שלנו. אני חושבת שזה משהו שצריך מאוד להוסיף לשיח, שהרבה פעמים מזניחים את החברה הקולטת ואני חושבת שזו אחת הנקודות.

ומעבר לכך כמובן התקציבים, שהזכירו פה, שאני יכולה להגיד אישית שאני מקבלת אין ספור טלפונים מהמון מקומות, שרוצים להקים את תכנית עמישב ויש המון המון צורך וכיום אנחנו לא מצליחים להגיע אליהם.

לסיכום, אל"ף, להודות לכולם שהגיעו ולהגיד שבאמת ברוך ה' תנועת הנוער בני עקיבא, ובכלל כל תנועות הנוער, אנחנו מאוד שמים את זה כדגל של קליטת עלייה, עוד פעם, לא מתוך המקום של המסכן, אלא מתוך מקום שאנחנו מבינים שזו מסירות הנפש שלנו, זה התפקיד שלנו, לבוא ולהושיט יד ושאנחנו זוכים, כל חניך מכל מקום שמצטרף לתנועה אנחנו מרגישים שאנחנו זכינו שהוא מצטרף אלינו כי הוא מוסיף לחברה הרב תרבותית, שזו המטרה שלנו.

תודה. מר אריה שוסטרמן שליט מ - - -

מוועדת העלייה והקליטה. אני ממש אקצר. אני מאוד נהנה לשמוע על הפעילות של בני עקיבא, מבורך, ברוך ה'. אני מאוד שבע רצון. רק כמה מילים. אני כ-40 שנה המשפחה שלי עלתה, גם לרעננה ונקלטנו יפה, גם מרכז הקליטה והכול יפה. בקרב פעילות של ארצות חבר העמים, אני שמתי לב שהפעילות של בני עקיבא, לצערי - - -

נכון, אתה צודק, יש תנועות אחרות.

סלח לי שאני יוצא עם קצת ביקורת, זה לא בדיוק ביקורת, אבל כרצון טוב, בתום לב, שהייתי שמח אם באמת - - - אני בדיוק שוחחתי עם שירן, הוא עדכן אותי קצת בנושא, הייתי שמח שתרחיבו את הפעילות בקרב יוצאי חבר העמים. עכשיו במרכז הקליטה העולים החדשים, צעירים כמוכם, בגילאים 17-18, הם כמעט 100 מחבר העמים, בעיקר אוקראינה, רוסיה, מולדובה ובלרוס. הייתי שמח מאוד אם תתייחס בכמה מילים.

אני יכול להגיד שבני עקיבא אולי פחות עוסקים בנושא של חבר העמים, אבל יש לנו תנועות אחרות, גם הנוער הלאומי, גם הנוער העובד והלומד, גם הצופים. יש לא מעט תנועות שעוסקות בנושא של קליטה של צעירים מחבר העמים. אני אקח ממך את הפרטים, אני אדאג שאחת התנועות תגיע לחבר'ה האלה ותעבוד איתם. אנחנו עושים את זה.

אני אישית מעוניין בבני עקיבא.

בשמחה, בסדר.

קצת לקרב אותם לבני עקיבא. אני נמצא איתם בקשר בוועדת העלייה והקליטה, אני גם מזכיר סניף ליכוד אצלנו בעיר רעננה ובמסגרת הפעילות אני מאוד אשמח אם תיקח את הפרטים ונשתף פעולה.

אנחנו מאוד נשמח לעשות את זה. בדרך כלל לא כל כך הצלחנו.

אז אני רוצה לסכם את הדיון. קודם כל אנחנו מאוד מודים לכם, כל חברי ועדת העלייה והקליטה והצוות כולו, שקיבלתם אותנו, פינקתם אותנו, תודה רבה לכם. היה מאוד חשוב לנו להתרשם מהעבודה החשובה שאתם עושים, תנועת בני עקיבא. גם לאכסניה, מנהלת בית הספר.

אנחנו התרשמנו מהעבודה שלכם. אנחנו ראינו כדוגמה פה בבית הספר הזה את התכנית שלכם ברמה הארצית ואתם עושים עבודה מאוד מאוד חשובה. אני גם באופן אישי מכיר את העבודה שלכם במרכזי קליטה ובדיור הקבע. אני חושב שזו משימה לאומית שכולנו צריכים להתגייס בקליטת העולים ושילובם בתוך החברה הישראלית ואחת הדרכים זה באמת תנועת הנוער ויישר כוח.

אנחנו בכנסת, לא אמרתם לנו מה אתם מצפים מאיתנו, אבל הבנתי את הרמז ולכן אנחנו צריכים לפעול בנושא הזה. אני יודע לפחות בוודאות שיש פתרון בנושא של שילוב של 4,000 בני נוער לתוך תנועות הנוער במשרד החינוך בתוך ארבע שנים, זה 1,000 כל שנה וכבר יש תכנית והיא אושרה בממשלה ואנחנו צריכים לפעול עכשיו ללחוץ שהכסף יירד למטה כדי שאפשר יהיה לקדם את ה - - -

עד אחרון הילדים.

בוודאי ואנחנו לא נמסמס את הנושא הזה. קיימנו גם דיון בשבוע שעבר בוועדת העלייה והקליטה לגבי מעקב על לפחות שלוש תכניות, של החינוך, הרווחה והבריאות. אנחנו בוועדה נשאל גם במשרד הקליטה, בעיקר בתחום הנוער, ואנחנו נדחף ואני באמת לרשותכם, אתם צריכים להפעיל אותנו ואנחנו מוכנים כי חשוב מאוד שהצעירים ירגישו שהם שייכים ושהם משתלבים, שלא יישארו לבד בבית, ייסגרו בבית, שתהיה להם הזדמנות לצאת ולהשתלב, בכל העליות, אם זה ברוסיה, כמו שאמרת.

עוד נקודה שאני רוצה לציין, לפי התחזית שאנחנו קיבלנו בשבוע שעבר בדיון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, שלצערנו הרב האנטישמיות באירופה גוברת והצפי של מספר העולים, יש אפשרות שהרבה עולים יעלו מאירופה, בעיקר מצרפת, מאוקראינה, ממולדובה, גם החלטת הממשלה להעלות 9,000 יהודים מאתיופיה, בכל הכיוונים אנחנו רואים כיוון של עלייה לישראל ולכן ההיערכות שלנו, שאנחנו פותחים את הלב ואת כל האפשרויות לחבק את העולים, זה תלוי בנו וזו המשימה הלאומית של כולנו. אני מאוד מודה לכם על מה שאתם עושים, אנחנו לרשותכם בכנסת, מה שצריך לעשות נעשה, תודה רבה.

אני מבקש לומר תודה. זה לא מובן מאליו שחבר כנסת מתפנה ואני חייב לומר שהוא מתפנה. אני יושב פה לידו ומתפעל מהעובדה שחבר כנסת יושב בלי פלאפון, בלי להתעסק בשום דבר אחר, קשוב ואיתנו בוקר שלם. זה לא מובן מאליו, אנחנו לא פעם משתתפים בביקורים ובוועדות ורואים איך הדברים מתנהלים.

אני רוצה לבקש פה קודם כל אולי לזמן דיון בוועדת הקליטה, אצלכם, אחרי מה שראינו פה, עם מזכ"לי כל תנועות הנוער ונציגי משרד הקליטה ומשרד החינוך כדי לשים את הדברים, אולי להכין אותם, שיבואו גם עם תשובות, כי אנחנו ערוכים ומוכנים. אני חושב שיש מספיק זמן עד הקיץ, אני חושב שאנחנו צריכים לצאת בתכנית עבודה לקיץ הקרוב, איפה תנועות הנוער יכולות, יחד עם מינהל חברה ונוער, להשתלב, למשוך את החניכים לפעילות משמעותית. יש לנו את היכולות, יש לנו את הכוחות, יכול להיות להקצאת תקנים נוספים לשינשינים, שיתעסקו רק בזה.

אני מבקש ממך להוביל את הנושא הזה יחד איתנו ואומר שוב תודה בשם כולנו, גם לבית הספר שאירח אותנו פה, לעיריית רעננה, לנציגי משרד החינוך ולחבר הכנסת ד"ר אברהם נגוסה, באמת יישר כוח גדול על כל מה שאתה עושה.

תודה. אנחנו נקיים דיון בקרוב.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30.