הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 115

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, ל' בשבט התשע"ו (09 בפברואר 2016), שעה 9:00

צו בתי משפט לעניינים מנהליים (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשע"ה-2015

חברי הוועדה: זאב בנימין בגין – מ"מ היו"ר

אורי מקלב

ענת ברקו

עו"ד דניאל חורין - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד מרגנית לוי - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אפי רוזן - מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עו"ד נועה עמיעד - ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון הפנים

עו"ד ציפי רחימי - הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

רונן יצחק גיל - פעיל, אס"י - הקהילה האוטיסטית

נעמה מנחמי

איתי עצמון

אסף פרידמן

יעקב סימן טוב

צו בתי משפט לעניינים מנהליים (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשע"ה-2015

טוב, בוקר טוב לצוות.

בוקר טוב.

בוקר טוב לכל המוזמנים. אני בצוק העיתים יושב כזר על כסאו של היושב ראש, שישוב אלינו במהרה אחרי הדיון בוועידת ירושלים. אז בינתיים זה מוטל עלינו.

אני רק מבקש מהחברים להציג את עצמם.

היום אני רואה, אני יושב כדן יחיד. זה מטיל עלינו אחריות רבה, אבל זה מקצר את הדיון.

כן, בבקשה. רק תציגו את עצמכם.

שמי מרגנית לוי. מחלקת ייעוץ וחקיקה – ייעוץ.

דני חורין. גם ממחלקת ייעוץ וחקיקה.

נועה עמיעד מהלשכה המשפטית במשרד לביטחון הפנים.

טוב. יש פה כמה משרדים – הם לא מיוצגים. לא כולם - - -

חלקם - - -

- - -

הכול מתואם איתם.

- - - למשרד. בסדר.

אני יודע שנציג משרד התחבורה והבטיחות בדרכים בדרך.

כן. טוב. בסדר. יבואו – יבואו. אנחנו אוהבים שהממשלה מדברת בקול אחד. ואם זה קולו של משרד המשפטים אז זה מקובל.

כן, אז אנחנו פותחים בצו בתי משפט לעניינים מנהליים (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשע"ה-2015.

כן. ממשלה, בבקשה להציג.

טוב. אנחנו עוסקים בצו בתי משפט לעניינים מנהליים, שמטרתו לתקן את התוספת הראשונה לחוק.

רקע ממש-ממש קצר. ואם תרצה, אדוני יושב הראש, אנחנו כמובן נרחיב בדברים: עד לשנת 2000 בג"ץ שימש ערכאה ראשונה ואחרונה במרבית העניינים המנהליים. זה בתוספת עומס אחר, מהעניינים הפליליים והאזרחיים, יצר עומס מאוד-מאוד גדול על בית המשפט העליון. ברבות השנים הוקמו ועדות שונות שהמליצו להקים מחלקות מינהליות בבתי המשפט הכלליים, על מנת לווסת את הסמכות העניינית בעניינים מנהליים בין בתי המשפט. ואכן בשנת 2000 חוקק חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, שמסמיך את בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בשלושה סוגים עיקריים של הליכים: ההליך הראשון זה עתירה מינהלית. שזה כמו עתירה לבג"ץ, רק למחוזי; ההליך השני זה ערעור מינהלי. שזה ערעור על החלטה של גוף מעין שיפוטי; וסוג ההליך השלישי זה תובנה מינהלית, שזה סעד כספי שניתן אגב החלטה מינהלית. אלה שלוש הסוגים הגדולים ממש-ממש. העיקריים, בגדול.

היום אנחנו עוסקים בהליך הראשון של עתירה מינהלית בתוספת הראשונה. סעיף 7 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים מסמיך את שרת המשפטים לשנות את התוספות בהסכמת נשיא בית המשפט העליון ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. מאז חקיקת החוק יותקנו ארבעה צווים. הצו האחרון שהותקן היה בשנת 2010. ועכשיו אנחנו מביאים לפתחכם - - -

שכולם מרחיבים.

כולם מרחיבים את התוספות. כן. הרחיבו את התוספות. כמובן שבין הצווים גם היו תיקוני חקיקה עקיפים שעברו כמובן גם את הכנסת וגם הרחיבו את הסמכות. אבל כצו של ממש – האחרון היה בשנת 2010. ועכשיו אנחנו רוצים לקבל את אישורכם לצו שאנחנו עובדים עליו קרוב לשלוש שנים. הוא מתואם עם כל משרדי הממשלה, עם פרקליטות המדינה, עם הנהלת בתי המשפט, והוא בעצם גובש על בסיס דברים שראינו, שעולים מהשטח. שבאמת חשבנו שאין הצדקה עניינית ששלושה שופטי עליון ידונו בהם.

אז כאמור, הצו קיבל את הסכמת נשיאת בית המשפט העליון, וגורמים רבים במערכת ממתינים להתקנתו.

אני מציעה שנעבור על הפרטים. אלא אם כן אתם רוצים - - -

לשאול שאלות כלליות.

שאלות כלליות נוספות?

יש לי רק שאלה אחת. היועצת המשפטית, נעמה מנחמי, הדריכה אותי אמש. אז ההתמצאות כללית. אני תמיד מדגיש שאני לא למדתי משפטים, אז יש לי קושי מסוים, אבל אני לומד.

יש פה חבילה לא קטנה של תיקונים, ועבדתם עליה שלוש שנים. למה המתנתם לכל הצטברות החבילה, אם מחצית החבילה הזאת לא הייתה מועילה לציבור, לו הבאתם תיקון דומה כבר לפני שנה וחצי?

שאלה מצוינת. האמת שניסינו. כל פעם ניסינו וכל פעם קרה משהו אחר: או שהיו בחירות; או שוועדת בייניש, שזאת הוועדה המלווה את חוק בתי משפט לעניינים מנהליים – היה צריך להחליף לה יושב ראש. ועד שהגיעו להסכמה לגבי ההרכב שלה; ואז היו שוב בחירות. אז זה פשוט לקח זמן. בגלל זה אנחנו מאוד-מאוד מחכים לצו. למשל: המשרד העלייה והקליטה שולח לנו תזכורות חמש פעמים בחודש – מה קורה? מה קורה? מה קורה? מה קורה עם זה?

אוקיי.

אבל מה שכן, אם כבר אדוני העלה את זה, אז אנחנו באמת רואים בכלי הזה כלי שאנחנו נרצה להשתמש בו לעיתים תכופות יותר. ואנחנו כמובן נשמח לסיוע של הוועדה בעניין כדי להביא מעת לעת צווים עיתיים ולא צווים אחת לשש שנים. על מנת שבאמת נצליח להבנות מערכת שיפוטית נכונה עם חלוקת סמכות מושכלת. בסדר?

טוב. בסדר. בבקשה. אנא, תציגו.

אוקיי. היועצת המשפטית נעמה מנחמי, את רוצה להקריא או שאת רוצה - - -?

אני אקריא את הפרט הראשון. בעצם, כדי שזה יהיה קל יותר להבנה, אני אקריא את הנוסח המשולב של הפרטים, כפי שהם. את הפרטים הרלוונטיים שכמובן מוצע לתקן.

אז הפרט הראשון הוא ארנונות.

1. (א) "ארנונות – ענייני ארנונה, לפי כל דין, למעט החלטות שר הפנים, שר האוצר או שניהם יחד.

(ב) על אף הסייג האמור בפרט משנה (א), לרבות החלטה של שר הפנים לפי פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) 11938, והחלטה של שר האוצר לפי סעיף 5(ד) לפקודה האמורה, ולמעט:

(1) החלטה של שר הפנים לפי סעיפים 3 ו-5א לפקודה האמורה.

(2) החלטה בעלת תחולה ארצית הקובעת הנחיות לפי הפקודה האמורה".

טוב. אז כאן אנחנו מציעים לתקן את פרט הארנונות. מסיבה היסטורית, המדיניות שהייתה בעת חקיקת החוק – שלא מורידים לסמכות המחוזי החלטות שרים והחלטות שעניינן להתקין תקנות או לבטל תקנות או לתקן תקנות.

העניין של התקנות אכן עוגן בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים. והיום סעיף 5(1) אוסר על בית משפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה שעניינה העיקרי התקנת תקנות. אבל לגבי ההחלטות של השרים: ברבות השנים המדיניות השתנתה, והיום אנחנו נוקטים מבחן מעט שונה, שהוא מבחן הרגישות והמורכבות של ההחלטה, ולאו דווקא מבחן מיהות מקבל ההחלטה. זאת אומרת, מה שיקבע האם זה יכול להידון לפני בתי המשפט לעניינים מנהליים זה האם ההחלטה היא מאוד-מאוד רגישה, האם השלכות הרוחב נורא-נורא גדולות, השלכות תקציב וכדומה, ולאו דווקא האם שר מקבל אותן.

ואכן היום בתוספת, גם הכנסת אישרה בעבר, שבתי המשפט לעניינים מנהליים ידונו בהחלטות שרים. וגם היום בתוספת אנחנו רואים כאלה. אם תרצו, אני אוכל לפרט. יש לנו את זה כאן בתרשומת.

אז כאן, בפרט הארנונות, אנחנו מציעים להסמיך את בתי המשפט לעניינים מנהליים לדון בהחלטות פרטניות של שר הפנים ושל שר האוצר, לתת פטור מארנונה לפי פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין). יש כאן בעצם – אם אני אעבור על ההחלטות הפרטניות – אז זה בעצם אישור של שר האוצר שמגרש ציבורי, מקום פתוח, מגרש משחקים או קרקע שאסור להקים עליהם בניין. ייעודם לשימוש הציבור; אישור של שר הפנים לתת פטור למוסד רפואי מארנונה; ואישור של שר הפנים לפטור מוסד לשירות הציבור מארנונה.

מה שכן השארנו בסמכות בג"ץ כרגע, זה החלטות של שני השרים גם יחד. החלטות בעלות השלכות רוחב, כפי שאפשר לראות בסייג שקבענו, והחלטות שעניינן הכרזה על עיר עולים. שחשבנו שמפאת רגישות העניין, נכון שהיא תיוותר בסמכות בג"ץ. זה התיקון שאנחנו מציעים לפרט הארנונות. זה כמובן מתואם ומקובל על משרד הפנים ועל משרד האוצר.

יש החלטות בארנונה שמקבלים שני השרים ביחד?

כן. יש גם החלטות ששר הפנים מקבל יחד עם שר החינוך. למשל: בסעיף 5(יא) לפקודה.

יש דבר שלא בארנונה? שאנחנו לא נותנים להעביר לבג"ץ מה שאמרת. רק הדברים שהם מחליטים שניהם ביחד.

כן. זה כרגע נשאר בסמכות בג"ץ, תוך אמירה שאנחנו נוכל לבחון את זה בהמשך הדברים. לראות קודם. מתחילים בקטן. לראות איך זה עובד. לראות שזה בסדר.

חשוב גם לציין שהשרים כאן בעצם מאצילים את סמכותם. בדרך כלל, מי שמקבל את ההחלטות האלה זה הממונה על המחוז. זה הפרט הראשון.

שוב שאלת סוגריים כללית: בהנהלת בתי המשפט או במקום אחר יש רישום שמאפשר לנו לעקוב אחרי העומס, הקלת העומס? כמה הרווחנו, כמה הציבור הרוויח מהורדת העומס מבית המשפט העליון? כמה יש, נגיד כאלה או מכל סוג – כמה יש עתירות כאלה בשנה? על מה מדובר? עשרות? מאות? אלפים? בודדים? איפה אנחנו? אם את לא יודעת עכשיו, אני שואל באופן כללי אם יש מעקב?

לא, לא, אני יודעת.

יש מעקב, גם שלנו, בשיתוף עם בית המשפט העליון. עם הרשם שם ועם הוועדה שמלווה את חוק בתי משפט לעניינים מנהליים. אנחנו מקבלים נתונים מעת לעת. ומישיבה של הוועדה אנחנו מרכזים את הנתונים האלה.

גם בבתי המשפט יש יכולת לפלח. לרזולוציה קצת יותר גבוהה מאשר בבית המשפט העליון. אבל בענייני ארנונות, אנחנו מדברים על כמות של עשרות עתירות בשנה בעיקר לפי סעיף 5(י), שזה ההחלטה – אישור שר הפנים לפטור מוסד לשירות הציבור מארנונה. זאת אחת הסיבות שאנחנו רוצים להוריד את זה. כי זה באמת החלטה פרטנית שתקל על העומס בעליון.

אוקיי. טוב.

אגב, צריך גם לזכור שלא רק שאנחנו מקלים כאן על העומס של בית המשפט העליון, אלא שלפעמים אנחנו מאוד מסייעים לאזרח. - - - דוגמה מצוינת לזה. האזרח לא באמת רוצה להגיע על כל דבר קטן לעליון. זה עולה לו הרבה יותר, זה מקשה עליו מאוד, וזה גם לוקח הרבה יותר זמן.

נכון.

אם רק להוסיף משפט, אז אנחנו גם מקלים את זכות הגישה וגם אנחנו מאפשרים כאן בעצם שתי ערכאות בזכות לאזרח, מה שלא מתאפשר כשזה נדון בבג"ץ כערכאה ראשונה ואחרונה. שזה מצב שהוא לא כל כך טוב.

טוב.

הפרט הבא, פרט 4 – מועצות דתיות.

4. מועצות דתיות:

(א) "החלטה של מועצה דתית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט רב מקומי, ולמעט החלטה כאמור הטעונה אישור הממשלה או אישור שר; לעניין זה, "אישור" – בכל דרך ולרבות החלטה שלא לאשר.

זה הפרט שאנחנו מתקנים – (ב) ענייני כשירות לכהונה ופסלות לכהונה במועצה דתית לפי חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971, לרבות ענייני כשירות לכהונה ופסלות כהונה של ממונים שמונו לפי סעיף 6(ב2) לחוק האמור, ולרבות כהונה בוועדה ממונה לפי סעיף 10ב לחוק האמור.

פרט משנה (ג) שמוצע להוסיף – (ג) החלטה של השר לשירותי דת לפי סעיפים 2 ו-6(א) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971, וכן החלטה של רשות לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק האמור".

כן.

אז ההצעה שלנו בפרט המועצות הדתיות היא בעצם כוללת שתי הצעות. הצעה ראשונה: היום, בתי המשפט לעניינים מנהליים מוסמכים לדון בענייני כשירות לכהונה ופסלות לכהונה של חברי המועצה. אבל הם לא מוסמכים לדון באותם עניינים לגבי הממונים שממונים באופן זמני. זה בעצם כמו ממלא מקום עד שתמונה המועצה עצמה. ולכן אנחנו בעצם מציעים כאן מהלך משלים, שגם הם יהיו מוסמכים לדון בענייני הכשירות של הממונים. זה התיקון הראשון.

התיקון השני שאנחנו מציעים נוגע להרכבי מועצות דתיות. כשכאן חשוב מאוד להבהיר שלפי החוק יש שלוש רשויות שמוסמכות להציע מועמדים: השר לשירותי דת, הרשות המקומית והרבנות המקומית. ככל שמתגלעת מחלוקת בין שלוש הרשויות, אז יש מנגנון ערעור, שהוא בעצם מול ועדת שרים. ואם רוצים לערער על החלטת ועדת השרים, הולכים לערר לממשלה. את הסיפור הזה, של מחלוקת בין הרשויות, השארנו בסמכות בג"ץ בשלב הזה. מה שכן הורדנו, זה עתירות שנוגעות להרכב המועצה, של אדם מן היישוב, שרוצה לתקוף את ההחלטה הזו. וחשבנו שזה נכון ששופטים מחוזיים ידונו בהם.

יפה מאוד. בסדר.

אני אבקש לפרוטוקול לציין לטובה שנציגת משרד המשפטים אמרה שלוש הרשויות ולא שלושת הרשויות. זה נעשה יותר ויותר נדיר במקומותינו, ואני חושב שההקפדה הזאת. בכלל, בדרך כלל אני חושב שהנציגים מופיעים בעברית מתוקנת, אבל לעיתים אנחנו שומעים כל מיני ברבריזמים של השפה, כמו: זה מרגיש לי וכן הלאה.

איפה אנחנו, היועצת המשפטית, נעמה מנחמי? בבקשה.

פרט 8 – רשויות מקומיות.

אז אני אקרא רק את פרט משנה (א) שאותו מוצע לתקן.

8. רשויות מקומיות:

(א) "החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים, לפי דין, שעניינה העיקרי של העתירה הוא החלטת שר הפנים".

אז התיקון שאנחנו מציעים כאן, זה בעצם, אנחנו מחוקקים הלכה של בית המשפט העליון שקבע, עוד בשנת 97'. היא מכונה הלכת מייזליק בבג"ץ. שבעצם בית המשפט העליון כאן קבע שעל מנת לחתוך את הסמכות העניינית בין בג"ץ לבין בתי המשפט לעניינים מנהליים, אנחנו משתמשים במבחן ההילה הדומיננטית של העתירה. במובן זה שאם מרכז הכובד של העתירה הוא החלטת שר הפנים – אז זה ידון לפני בג"ץ. ואם מרכז הכובד הוא החלטה של הרשות המקומית – אז זה ידון לפני בתי המשפט לעניינים מנהליים. כאן אנחנו מחוקקים את זה במפורש כי אנחנו מאמינים, וכך גם נקבע בפסיקה, שכללי הסמכות העניינית צריכים להיות כמו תמרור וצריכים להיות ברורים לאדם מן היישוב שרוצה לתקוף החלטה, והוא צריך להבין לאן הוא צריך ללכת. אז כדי שהוא לא יצטרך ללכת לחפש את הלכת מייזליק בפסיקה, פשוט הגהנו את זה פה, בתוספת.

אבל מישהו צריך להחליט בין שלושה עניינים – מהו העניין העיקרי. או שישה עניינים. מי בעל הסמכות? או איך יידע האזרח או עורך הדין שלו לברור? אם יש לנו שניים, יותר מעניין אחד – מהו העניין העיקרי?

אז בדרך כלל, כשאנחנו רואים עתירה שבה מבוקשים מספר סעדים, אז באמת יש סעד עיקרי. אני אתן דוגמה דווקא מתחום הארנונות, כי זה כרגע מה שעולה לי לראש. אבל אם, למשל, מדובר על החלטה בענייני ארנונה שרוצים לבטל, ואז הסעד העיקרי הוא ביטול ההחלטה בעניין הארנונה, והסעד המשני הוא השבת הסכום ששולם בעצם בגלל החלטה שניתנה; אז בעצם העיקר כאן הוא הסעד לבטל את ההחלטה. הטפל הוא הסעד של התשלום. ולכן הולכים אחרי העיקר. זה בעצם - - -

אבל מי המנתב? מי קצין הניתוב?

היום, לפי תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים, העותר צריך להפעיל שיקול דעת ולהפעיל בעצם את המבחן הזה. הוא בעצם פורט את זה לפני השופט. המדינה מגיבה בכתב התגובה שלה. והשופט בעצם, הוא זה שמקבל את ההכרעה, במידה ויש מחלוקת בין הצדדים או במידה והוא רואה שהצדדים טענו שלא כמו שהוא חושב שצריך לטעון. זאת אומרת, בסופו של דבר זה לשיקול דעת השופט. וזה גם קיים כבר היום. ההלכה הזו – אנחנו פועלים לפיה כבר משנת 97'. נכון שזה - - -

לא, אבל יש מקרים שאדם, הוא לא טעה, אבל הוא לא קלע לדעתו של בית המשפט. ואז הוא, במידה מסוימת, השחית את זמנו. אולי את כספו. ואומרים לו: עכשיו תתחיל מחדש. בָּטֵל-בָּטֵל. תלך לעליון. זה יכול להיות?

זה יכול להיות. אבל גם יש סעיף בחוק בתי המשפט שמאפשר העברה ללא מחיקה של ההליך. זאת אומרת, זה קורה כל הזמן. גם לא בפרט הזה. כל הזמן אנשים טועים בסמכות עניינית. בגלל זה אנחנו משתדלים לעשות את כללי הסמכות כמה שיותר ברורים. לא תמיד זה מצליח, אבל זה קורה. בגלל זה ניתן לזה מענה באמצעות חוק בתי המשפט. למשל: אחד הכלים זה לאפשר לשופט להעביר את העתירה ולא למחוק אותה.

טוב.

אז הפרט הבא, פרט 10 – תכנון ובנייה.

10. תכנון ובנייה:

(א) "ענייני תכנון ובנייה לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, למעט לפי פרק י': עבירות ועונשין, ולפי חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד-2014, ולמעט החלטות שעניינן תכנית מתאר ארצית או מחוזית והחלטות שר הפנים".

ומה שמוצע כאן זה להוסיף את פרט משנה (א1), שכולל את מה שנמחק בעצם מפרט (א):

(א1) "ענייני תכנון לפי חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה) התשע"א-2011, למעט החלטות שר הפנים".

תיקון צורני גרידא.

תיקון צורני.

למה לא הורדתם גם את החוק לקידום הבנייה במתחמים - - -?

האמת היא שזה פשוט נחקק אחרי שכבר העברנו את הליכי הצו. חלק מהאישורים הנדרשים בדין.

הבנתי. ואתם רוצים להוריד אותו?

אפשר בהחלט להוריד אותו. המטרה היא פשוט שלא יהיה כאן שום מלל בין שני הלמעטים, על מנת למנוע פרשנות לא נכונה. כי בעצם הגיעה אלינו עתירה שאמרה שבית המשפט לעניינים מנהליים לא מוסמך לדון בהליכי תכנון לפי חוק הצעת המגורים, מכיוון שהוא ממש בסמוך ללמעט. אז בגלל זה. זה פשוט כדי להבהיר - - -

הבנתי. אז אנחנו נוריד. נעשה גם (א2) לפי החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד-2014. וגם כאן למעט החלטות שר הפנים?

זהו. למעט החלטות שר הפנים – כן. אני צריכה לבדוק רק מול משרד הפנים ומול המחלקה האזרחית אצלנו, האם יש שם תכנית מתאר ארצית או מחוזית.

אוקיי.

בסדר?

הבא.

פרט 11 – ביטחון הציבור.

קודם היה פרט 11 – הכותרת שלו הייתה: כלי הירייה. ומוצע לקבוע כותרת כללית שתיקרא מעתה: ביטחון הציבור. ואת מה שהיה כתוב בפרט קודם לכן, לסמן כפרט משנה (א).

11. ביטחון הציבור:

(א) "החלטה של רשות לפי חוק כלי הירייה, התש"ט-1949, למעט החלטות של הממשלה או של שר".

מאז הובא אלינו הצו, גם נוסף פרט משנה (ב) בחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, ולכן גם הוא כבר הוספנו. הוא בעצם קיים. לא הוספנו אותו. הוספנו אותו רק לנוסח המשולב כדי שזה יהיה ברור.

(ב) "הכרזה לפי סעיף 6ב לחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה-2005, בתקופת תוקפו של אותו סעיף". מדובר בהוראת שעה.

ומוצע פרט משנה (ג), שהוא פרט משנה חדש:

(ג) החלטה של רשות לפי סעיפים 7 ו-8 לחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה-2005". למעשה, עכשיו יהיה – אולי ננסח את זה בלהלן.

מה זו הכרזה בסעיף (ב)?

זה חוק המישוש. זה הכרזה - - -

לא. אז מה ניתן לתקוף – את היקף הסגירה של מה שבחוק נקרא המקום?

- - -

לא. זה בעצם את החוק.

יש לך את החוק?

בעצם ניתן לתקוף כל מיני דברים. כן, כמו את ההכרזה, את המועדים. האם ההכרזה הוכרזה על סמך הקריטריונים. התנאים להכרזתה, כמו חשש ממשי. אני לא זוכרת את הנוסח - - -

זה הכרזה למקום?

לא, אבל זה רק נוגע. אבל לא היה שום. אבל זה רק בסעיף (ב) שנוגע, שהוא למעשה הוראת שעה.

נכון. הסעיף - - -

אבל סעיף - - -

לא. זה יהיה - - -

אין מה לתקוף בסעיף (א).

נכון.

אבל סעיף (ב), שהוא דורש הכרזה של מפקד המחוז, אחר כך של המפקח הכללי. אז זה שם.

זה שם, וזה בהוראת שעה.

נכון, אבל זה משהו שאנחנו לא מתקנים. זה כבר קיים היום. זה מופיע פה פשוט, זה מופיע כאן בצהוב, פשוט מאחר שזה לא כלול בנוסח שהביא משרד המשפטים, מאחר שהנוסח שהוא הביא היה לפני שנחקק חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור. אז בנוסח שלהם זה לא מופיע, אבל זה כבר קיים היום בחוק ובתוספת.

וגם בעקבות הערותינו הפרט הזה יחוקק כהוראת שעה. מכיוון שההכרזה עצמה היא גם בהוראת שעה. יש נוסח של - - -

אבל איפה אנחנו רואים את זה פה? או שזה לא חשוב. אני לא יודע.

לדעתי, זה לא הנוסח הסופי.

זה כן הנוסח הסופי.

כן?

בגלל זה כתוב גם "- - - בתקופת תוקפו - - -" של אותו סעיף.

אוקיי. בסדר.

"- - - בתקופת תוקפו - - -". אוקיי.

אבל זה לא משהו שאנחנו מתקנים כרגע. מוצע לתקן כאן את פרט (ג), וזה בעצם סעיפים 7 ו-8 לחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור.

שמדובר בעצם בסמכויות פרטניות של השר להסמיך מאבטחים, ובסמכויות של קצין משטרה שמוסמך לאשר כשירות של מאבטח. זה החלטות פרטניות. אין הצדקה שבג"ץ ידון בהן בשלושה שופטים: להסמיך מאבטחים, לאשר כשירות. לכן מקומם להתברר לפני - - -

מאבטחים או גם? אנחנו דנו לפני חודשים אחדים בהסמכת פקחים.

לא. רק מאבטחים.

רק מאבטחים.

רק מאבטחים.

למה?

כתוב במפורשות.

אם כבר, למה?

לפי החוק הזה אני לא מכירה סמכות למנות פקחים.

- - -

ולפי איזה חוק? חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור?

אני לא זוכר, אבל דובר כאן, בוועדה, על הסמכת פקחים עירוניים על ידי השר או על ידי המפקח הכללי.

אולי עורכת הדין נועה עמיעד תדע באיזה חוק זה מוסדר?

אני יכולה לברר את זה.

תבררו עד סוף הישיבה. אם צריך – נכניס.

בסדר - - -

או אם הם רוצים. אני לא רוצה לכפות עליהם.

הסמכת פקחים עירוניים נעשית גם בהסכמת שר הפנים ובהסכמת השר לביטחון הפנים. אז גם צריך לקבל כאן איזושהי עמדה ממשרד הפנים - - - בעניין הזה.

בסדר. זה לא הכרחי. אני רק - - -

- - -

אפשר גם לבחון את זה לצו הבא, אדוני. אני רשמתי לעצמי.

אוקיי. בסדר.

אוקיי. פרט 14 הוא פרט תעבורה שכולל שני עניינים: אחד, מתן תג נכה; שניים, ענייני תעופה. והבאנו עמנו את המומחה לענייני תעופה בוועדת הכלכלה.

אני איתי, מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, ומטפל בענייני התעופה בוועדה. אני אקרא את התיקון. כפי שהיועצת המשפטית נעמה מנחמי אמרה, מדובר בתיקון פרט 14, שעניינו תעופה. ההצעה היא להוסיף – פרטי משנה קוראים לזה?

כן.

(ד1) "החלטה של רשות לפי חוק רשות שדות התעופה, התשל"ז-1977, למעט החלטות הממשלה והחלטות הטעונות אישור הממשלה.

(ד2) החלטה של רשות לפי חוק רישוי שירותי התעופה, התשכ"ג-1963.

(ד3) החלטה של רשות לפי חוק רשות התעופה האזרחית, התשס"ה-2005, למעט החלטה לפי סעיף 6 לחוק האמור".

אני אגיד רק בקצרה: החלטות של רשות לפי חוק הטיס, שזה החוק שבעצם קובע את הרגולציה הבטיחותית של התעופה – החלטות כאלה, כבר היום הן החלטות שניתנות בבית המשפט לעניינים מינהליים. ככה זה נקבע - - -. ככה זה נקבע בעת חקיקת חוק הטיס.

ההצעה היא להוסיף גם החלטות של רשות שדות התעופה או של כל רשות אחרת, לפי חוק רשות שדות התעופה. החלטה של רשות לפי חוק רישוי שירותי התעופה, שזה החוק שבעצם קובע את הרגולציה המסחרית באופייה של ענף התעופה: מתן רישיונות הפעלה מסחרית והיתרי הפעלה לחברות התעופה, הישראליות והזרות, שפועלות בארץ.

החלטה של רשות לפי חוק רשות התעופה האזרחית. רשות התעופה האזרחית היא הרגולטור של התעופה בישראל. זה בעצם חוק מסגרת שכולל את התפקידים של הרשות. בעיקר מפנה לחוקים המהותיים יותר. מה שנקרא: דיני הטיס. חוק הטיס וחוק רישוי שירותי התעופה.

מעבר לזה, יש פרט נוסף שעניינו תג נכה.

כן. אז פרט (ו) "החלטה של רשות הרישוי בעניין מתן תג נכה לפי סעיף 1 לחוק חנייה לנכים, התשנ"ד-1993".

לא הבנתי. זה בחוק הטיס? לא - - -

לא, לא, לא, לא, לא.

לא - - -

פרט 14 – עניינו תעופה. יש בו גם ספנות. יש בו טיסה. יש בו הכול.

גם תעבורה.

יש פה שני תיקונים.

פרט 14 – תעבורה.

כן.

בסדר. הבנתי.

אז הגענו עכשיו לפרט משנה (ו), שעניינו תג נכה.

תגיד לי, כמה אנשים מתעסקים בעתירות בנושא חוק הטיס?

אני חושבת שכדאי לשאול את משרד המשפטים.

זה עניין? כמה אנשים יש כאלה? 10? 15?

אני לא יודעת להגיד לך מספרים, אבל אני יודעת להגיד שמה שקורה כרגע, זה שמכיוון – כמו שהיועץ המשפטי איתי עצמון אמר – שחוק הטיס הוא החוק המרכזי שקובע את רוב הסמכויות, אז מתעוררות הרבה פעמים שאלות סמכות עניינית. כי לפעמים יש עתירה שמתעוררת בשאלה: האם ההחלטה ניתנה לפי חוק המסגרת של חוק רשות התעופה האזרחית או שמא היא ניתנה לפי חוק הטיס. ואז אנחנו חוזרים, אם זוכר אדוני, להלכת מייזליק, שדיברנו עליה לפני כמה דקות – על העיקר והטפל; והאם זה צריך להיות בג"ץ. שעכשיו רשות התעופה האזרחית היא בבג"ץ. או שזה צריך להיות בתי משפט לעניינים מנהליים. כי חוק הטיס הוא בבתי המשפט לעניינים מנהליים. בעצם, המהלך שאנחנו עושים פה בענייני התעופה זה מהלך משלים שהמטרה שלו להוסיף את כל חוקי המסגרת בענייני התעופה לסמכות בתי המשפט לעניינים מנהליים, כדי שלא תתעורר שאלת סמכות עניינית. זה בעצם המהלך בענייני תעופה.

אבל לא כדאי לאגד את זאת במקור? זאת אומרת, למה לי - - -

לאגד את כל החוקים?

לאגד. כן.

זה אולי היועץ המשפטי איתי עצמון יודע. אני לא מתעסקת בזה – בענייני תעופה.

למה לנו?

אני לא חושב שהעניין הזה התחדד כשוועדת הכלכלה חוקקה את חוק הטיס על 200 ומשהו סעיפיו. אני חושב שפשוט הנושא הזה לא התחדד שם.

בסדר. אני מבין מה קרה. אני שואל להבא. יש עכשיו נטייה ברוכה במשרד המשפטים לאגד. להביא כללים וחוקים שונים, סעיפים שונים, לחוקים כלליים. נגיד: חוק החיפוש או אפילו חוק המאבק בטרור לעניין זה.

אנחנו נעביר את ההערה - - -

זה הכול הוביטרים. לא מוכרחים להתחשב בהם. אין להם חשיבות היסטורית.

אנחנו נעביר את ההערה של אדוני לרפרנט משרד התחבורה והבטיחות בדרכים אצלנו.

גם זה את לא מוכרחה. אני ככה, שואל.

לא, לא. אנחנו נעביר - - -

כן. בסדר. שלא יבואו יותר מדי מהר. אנחנו צריכים גם לגלות רצינות בפני הציבור.

העניין השני. אני רק אעיר לגבי תג נכה: העניין השני שאנחנו מציעים לתקן בפרט 14, זה להסמיך את בתי המשפט לעניינים מנהליים לדון בהחלטות פרטניות בעניין מתן תג נכה. לא בהחלטות בעלות השלכות רוחב או בתקנות חלילה. אנחנו מדברים אך ורק על החלטות פרטניות שעניינן מתן תג נכה. ואני מבינה - - - בג"ץ.

- - -

למה זה לא כתוב? אבל המילה לא כתובה פה.

בגלל שזה כתוב – הסוגיה של תקנות מוסדרת בסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, שבעצם מונע מבתי המשפט לעניינים מנהליים לדון בעניינים של תקנות.

אוקיי. הבסיס.

בין אם הדבר הוגדר כתקנה בשמו. כלומר, קובץ תקנות. ובין אם מדובר בעניין שבמהות הוא תקנה.

כן. המבחן שאנחנו מפעילים לעניין זה הוא מבחן מהות ולא מבחן הכותרת.

כן, אדוני.

רונן גיל מאס"י – פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל.

יש לי, ברשות כבוד היושב ראש, שתי הערות בעניין הזה: אחת, לגבי מה שכן מופיע כאן בעניין - - -

העניין הזה זה תו נכה?

תו נכה.

ישנו הליך שמתנהל כבר כמה שנים, להעברת הסמכות ממשרד הרישוי למוסד לביטוח לאומי. ועל כן אני מציע הצעת ייעול של נוסח: פשוט, במקום רשות הרישוי – הרשות המוסמכת בחוק. זו הערה ראשונה.

כן. מה דעתכם?

אנחנו לא מכירים את זה. אתה רוצה אולי להתייחס?

שלום. אני ראש אגף הרישוי.

מתנהל דין ודברים כבר מספר שנים בין משרד הבריאות לבין משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. המוסד לביטוח לאומי לא על הפרק בעניין הזה. ולעת עתה, בכל מקרה, הגם שעמדתנו היא שצריך להשיב את זה למשרד הבריאות, אין כוונה כזו כרגע. ולכן אני סבור שההצעה, כפי שהיא מוצעת כאן, היא נכונה. אני לא רואה את זה באופק הקרוב קורה.

אתה יכול להסביר לי משהו על הדיון?

אם - - -

אבל למה לא עדיף לכתוב באמת הרשות המוסמכת? כאילו למה אנחנו צריכים לקבוע מהי הרשות דווקא פה?

למעשה, אדוני ביקש הסבר לגבי הסוגיה הזאת.

משהו שייסבר את אוזננו. אם כבר דנים, אז - - -

נכון, נכון. זה גם כתוב - - -

זה על הרשות. לא, אבל עכשיו כתוב לך רשות הרישוי. ברגע שיתוקן סעיף 1, נתקן גם את הפרט. עכשיו כתוב בחוק: תג שנתנה רשות הרישוי לנכה. אנחנו הלכנו לפי נוסח החוק הקיים.

נכון.

עכשיו לא כתוב הרשות המוסמכת.

כן, אבל מצד שני, בכל מקום בפרטים כאן כתוב רשות.

לא. תג שנתנה הרשות.

לא, לא, לא, לא. אני מסתכלת על התוספת שלעצמה.

אין לי התנגדות מהותית. אם את רוצה לכתוב רשות – לא אכפת לי.

אז נראה לי שעדיף לכתוב רשות ולחסוך עוד - - -

אז רשות הרישוי, נציג משרד התחבורה והבטיחות בדרכים יסביר את העניין, ולמה צריכה להיות התנגדות?

האם יש לך התנגדות?

- - -

נראה שאין התנגדות.

אין התנגדות.

לא. לא. כי קביעה של רשות זו קביעה גנרית. היא מקובלת עלינו. היא גם פוטרת מלשבת עוד מספר פעמים. אין לנו בעיה עם זה.

בסדר. מקובל.

היה לך כבר שכר הליכה. כבר היה כדאי להגיע הנה.

זה בהחלט גם מביא - - -

ויש עוד הערה. כן.

כן. ההערה השנייה שלי – לגבי מה שחסר אחרי זה, וזה תיקון לפרט 22 שעוסק בשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. ונכון להיום יש בו אך ורק פריטים מעניין נגישות מבנים, תשתיות וסביבה. ובשנים האחרונות, מאז שהוחלה העבודה על התיקון הזה, התקבל קובץ מאוד גדול של תקנות נגישות השירות, שאני סבור שלפחות חלק מהן יכולות היו להיכנס לפה גם.

תקנות נגישות השירות – לפי איזה חוק?

של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח-1998.

אז צריך לראות לפי איזה - - -

פריט 22 עוסק בחוק הזה היום.

כן, כן. ודאי. אני מכירה.

אני אומרת: צריך לראות לפי איזה סעיף התקנות האלו הותקנו. יכול להיות שהן "מתחבאות" כאן באחד הסעיפים. כי הרי לפי חוק הפרשנות, ברגע שאנחנו מסמיכים את בית המשפט לעניינים מנהליים לדון לפי חוק מסוים, זה כולל גם את התקנות שהותקנו לפי אותו חוק. זה דבר אחד.

אין שום מניעה לבחון את זה, אבל כרגע אנחנו פשוט צריכים להתייעץ עם הגורמים.

אני פשוט רציתי להעיר לפרוטוקול שראוי שיהיה דיון בעניין.

אוקיי. פשוט לבחון מה יש שם בתקנות.

יש לנו שעה ורבע. אפשר משהו לעשות בשעה ורבע כדי לברר את זה או שהסעד הוא צר מדי? אולי זה לא מאוד רחוק מההערה קודמת. איזה תיקונון יכול פה להועיל? יש לכם התנגדות? זה דורש שיקול דעת מאוד רחב או?

צריך להתייעץ עם - - -

לפעמים מילה אחת יכולה לארגן את העניין, לא?

מהותית, אין לנו התנגדות לנסות לבחון את זה. פשוט צריך להוציא את הנוסח, לראות איזה החלטות רשות יש שם, ואז להתייעץ, לכל הפחות עם הרפרנט שרלוונטי במשרד המשפטים.

נו.

אין לי בעיה. פשוט אין לי כאן את המחשב.

צלצלו למתמחה, ושם הוא - - -

אז אולי באמת נעשה הפסקה של עשר דקות וננסה לראות - - -

אם יורשה לי, כבוד היושב ראש: מדובר בקובץ מאוד גדול של תקנות, שרק חלק מהן הם באמת עניינים מנהליים. נכון להיום, הסעיפים שמופיעים בתוספת הראשונה שנידונה כאן עוסקים אך ורק בנגישות מבנים, תשתיות וסביבה, אבל לא כל תקנות נגישות השירות הם באמת עניינים מנהליים, וצריך לנהל דיון על מה צריך להיכנס ומה לא צריך להיכנס.

אז אולי כדאי שנעשה את זה בנפרד. בצו הבא.

אז אם אתה מסביר לנו שזה לא כל כך פשוט – אז בסדר. אז נרשמה ההערה ומשרד המשפטים.

היות שמדובר בנגישות של נכים, אז בקשתי שלא תמתינו ארבע שנים לסבב הבא ואפשר להביא משהו. יש איזה הליך כזה, יותר מהיר, שאפשר להתארגן.

תודה רבה.

אני אעדכן שיש לנו עוד צו בקנה. אז זה כבר יכול "להתלבש" עם עוד דברים שאנחנו רוצים להוריד. ונהיה בקשר עם הייעוץ המשפטי לוועדה.

בממשלה יש סעיף, בתקנון העבודה של הממשלה, שמאפשר משאל טלפוני של שרים. אז אני לא בטוח שכאן, בבית הזה, זה אפשרי. אבל אם אפשר איזה הליך יותר זריז. אלה דברים מיוחדים שצריך באמת לאפשר לציבור. להביא תקנה לתקנה.

בסדר גמור. בסדר גמור. תודה על ההערה.

אני מודה לך, אדוני, על שתי ההערות. תודה.

אני מודה לכבוד היושב ראש.

עשינו כמיטב יכולתנו. 50%. מחצית תאוותו בידו.

נמשיך לפרט 23. כותרתו של הפרט הייתה: איכות הסביבה, ומוצע לתקן את זה להגנת הסביבה, בהתאם ליתר הנוסחים בחקיקה היום, ולהוסיף את פרט משנה (12) "החלטה של רשות לפי חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993".

פרט הגנת הסביבה הוא פרט די גדול, אפשר להגיד. בתוספת אנחנו מסמיכים את בתי המשפט לעניינים מנהליים ככלל לדון בחוקי הגנת הסביבה, וחשבנו שנכון להוסיף לרשימה גם את חוק החומרים המסוכנים.

אני רק אציין שכבר היום בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בעיצומים כספיים שהוטלו לפי החוק הזה. כעת אנחנו מציעים בעצם מהלך משלים שיסמיך אותו לדון בכל העניינים. מדובר שם בהחלטות מסוג של מתן היתר רעלים, איסור מכירת מוצר וכדומה. החלטות פרטניות, שמקומם להידון בבתי המשפט המחוזיים.

חוק המדבירים החדש כבר ייכנס?

חוק המדבירים – אני חושבת שיש שם תיקון לחוק. אני לא זוכרת אבל מה הסטטוס שלו בכנסת מבחינת הליך החקיקה.

אתמול הצבענו עליו.

אמרנו.

הצבעתם עליו?

כן.

כן.

אז אמור להיות שם פרט, אבל אני אבדוק את זה.

טוב.

מה שכן, אם תסתכלו על פרט 32: עיצומים כספיים וקנסות אזרחיים – הפרט מונה מספר חוקים שבעניינם; שעיצומים כספיים והקנסות האזרחיים שבעניינם מגיעים לבית המשפט לעניינים מנהליים.

לפני הדיון תהינו בינינו לביננו האם יש מקום למחוק את פרט משנה (9) שמופיע כאן, שעניינו החלטת מנהל לפי חוק חומרים מסוכנים, שציינה עורכת הדין מרגנית לוי קודם. ואנחנו סבורים שזה לא באמת משנה אם נמחק או לא. אבל מאחר שהוא כבר שם – נניח לו ונשאיר אותו כאן.

כן. בסדר גמור. כעצתך.

פרט 33 – בריאות. אז האמור בפרט יסומן כפרט משנה (א).

(א) "החלטת ועדת הערכה או החלטת המנהל לפי פרק ד' לחוק השתלת איברים, התשס"ח-2008".

ומוצע להוסיף פרט משנה (ב) שעניינו: "החלטה של רשות לפי תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (מדדי איכות ומסירת מידע), התשע"ב-2012.

בעצם, כאן ההצעה מדברת על תקנות מדדי איכות ומסירת מידע, שמסמיך בעצם את משרד הבריאות למדוד את הטיפול הרפואי במוסדות רפואיים; לפרסם את המידע הזה לציבור, על מנת שהוא יהיה נגיש ושקוף. וחשבנו שזה נכון שבתי המשפט לעניינים מנהליים ידונו בהם ולא שופטי העליון. יש הסכמה של משרד הבריאות.

טוב.

פרט 37 – שוטרים וסוהרים. בפרט קיימים כבר היום שני פרטי משנה, ומוצע להוסיף פרט משנה שלישי: (3) "החלטה לפי סעיפים 73 ו-81 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970".

פרט השוטרים והסוהרים הוא מאוד דומה לפרט משרתי הקבע, שזה פרט 36, מיד לפניו. אני כאן אתן ממש משפט רקע קצר: בעצם בשוטרים, בסוהרים ובאנשי קבע, התפיסה המשפטית היא שלא מתקיימים שם יחסי עובד-מעביד, אלא שמדובר במשרתים שיש להם מעמד מיוחד, ולכן מתייחסים להחלטות שמתקבלות בעניינם כהחלטות בענייני מעמד. כך זה מכונה בפסיקה. ולכן - - -

בעניינו של פלוני הכוונה.

כן, כן. משרת - - -

לא של הקבוצה.

לא, לא, לא, לא, לא. של פלוני.

של פלוני.

כן. החלטות פרטניות.

ולכן מתייחסים לזה כאל החלטות מנהליות. ולכן בתי המשפט לעניינים מנהליים הוסמכו לדון בהם.

פרט 37 במקור הותקן בצו האחרון, שדיברנו עליו בפתח הדברים, בשנת 2010. הוא הסמיך את בתי המשפט לעניינים מנהליים לדון בענייני מעמד של שוטרים וסוהרים, לפי פקודת המשטרה ולפי פקודת בתי הסוהר. לאחר התקנת הצו התברר שיש החלטה שנוגעת להוצאת שוטר או סוהר לקצבה, לגמלאות, לפי חוק שירות המדינה (גמלאות), שבעצם היא מתקבלת לפי חוק שירות המדינה ולא לפי אחת הפקודות שכבר מנויות בתוספת. ולכן התעורר הצורך להוסיף את זה ובעצם להשלים, כך שכל ההחלטות בענייני המעמד של שוטרים וסוהרים ידונו לפני בתי המשפט לעניינים מנהליים.

רק חשוב מאוד להבהיר לפרוטוקול – מה שהטריד את השב"ס, וזה קבוע גם בפסיקה, ואין על כך עוררין. זה מופיע גם במסמך ההכנה של הייעוץ המשפטי. גם בדברי ההסבר: שהכוונה היא אך ורק על ההחלטה להוציא לקצבה. לא על ההחלטה בעניין הזכויות הכספיות. הזכויות הכספיות תמשכנה להתברר לפני בתי הדין לעבודה, כפי שנהוג כיום.

טוב. יפה.

שני פרטים אחרונים שמוצע להוסיף אותם בסוף הפרטים הקיימים:

פרט 51. קליטת עלייה – "החלטה של רשות לפי חוק סל הקליטה, התשנ"ה-1994, למעט החלטת שר לפי סעיף 3(ב) לחוק האמור, וכן החלטה של רשות בענייני הטבות וסיוע הניתנים מכוח החלטות הממשלה שעניינן קליטת עלייה או מכוח נהלי משרד העלייה והקליטה".

אז כאמור בהצגת הדברים, משרד העלייה והקליטה ממש מחכה בקוצר רוח להתקנת הצו. כי כרגע, מה שקורה, החלטות שלהם בענייני הטבות וסיוע, מכיוון שההיקף הכספי שלהן הוא יחסית קטן, נתקפות בבתי המשפט לתביעות קטנות. שזה מאוד-מאוד בעייתי עבור המשרד. זה הליך מאוד-מאוד מהיר, שלא מאפשר למשרד בעצם לפרוס לפני השופט את כל התשתית העובדתית ואת כל הנימוקים לקבלת ההחלטה. ולכן, מכיוון שאנחנו רואים בהן החלטות מנהליות של הטבות וסיוע – הוא מאוד דומה לפרט 26 בעניין הטבות וסיוע לנכים ולמשפחות חיילים שנספו במערכה – אז אנחנו מציעים להסמיך את בתי המשפט לעניינים מנהליים, כדי שזה ידון כהחלטה מנהלית, לפני ערכאה מנהלית, ולפי סדרי דין מנהליים.

טוב.

פרט 52. סמים מסוכנים – "החלטה של רשות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973".

אז גם כאן זה פרט חדש שהצענו להוסיף. אחת הסיבות שהתחלנו לבחון את זה, זה בגלל כל ההיתרים של הקנאביס. שרצינו באמת גם להנגיש יותר את זכות הגישה וגם לאפשר שתי ערכאות במקום ערכאה אחת – ראשונה ואחרונה. כד שמי שרוצה לקבל היתר מהסוג הזה לא יצטרך לפנות לבג"ץ, ואז תהיה לו רק הזדמנות אחת. ובאותה הזדמנות כבר בחנו את כל פקודת הסמים המסוכנים, והחלטנו שבאמת החלטות פרטניות לפי הפקודה יכולות להידון לפני בתי המשפט המחוזיים.

כן. ולכל הצו הזה גם יש סעיף תחילה וסעיף תחולה בהוראת מעבר.

תחילה – "תחילתו של צו זה, 30 ימים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה)".

תחולה והוראת מעבר – "צו זה יחול גם על עתירות שביום התחילה הן תלויות ועומדות, והן יועברו לבית המשפט לעניינים מנהליים המוסמך; ואולם אם החל הדיון בעתירה לפני יום התחילה, לא תועבר העתירה לבית משפט לעניינים מנהליים לפי סעיף זה, אלא אם כן בית המשפט הדן בעתירה החליט אחרת".

טוב. אני מודה לכם.

יש לי בקשה/הצעה לעניין אותו סעיף, לגבי הנגישות. כדי שלא יימשך זמן רב מדי. ולפעמים יש פתח כזה. אני מציע שתשקלו את האפשרות, שמא, אולי, תדונו בעניין הזה בישיבה בקרוב. תמיינו את הסעיפים שנכנסים בגדר העניין. אבל במקום לחזור הנה, שזה אולי נוהל קצת קשה – לפעמים ניתן על ידי הנחיות מנהליות, הבנות פנימיות, כבר להתחיל לדון. בלאו הכי זה נעשה לעיתים. סתם אני אגיד: בתי משפט לענייני משפחה. אני מביא דוגמה אחרת לגמרי. כבר נוהגים במידה מסוימת לפי המלצות ועדת שניט, ואנחנו לא חוקקנו את חוק הורים וילדים עדיין. אז אני מנחש על פי זאת שיש אולי אפשרות כזאת, שיש הבנה, הנחיה, לא יודע של מי – מנהל בתי המשפט. אז זה מאפשר לנו, אולי במין הנחיית מעבר פורמלית למחצה, כך להקל על הציבור.

אני חוששת שענייני סמכות עניינית, זה דבר דווקא יחסית פורמלי, - -

נכון. לצערנו.

- - שמאוד קשה לחרוג ממנו. ולכן אני, לצערי, חוששת שלא כל כך ניתן.

טוב. אוקיי.

כי זה דווקא עלול לפגוע בציבור שלא יהיה מודע לכך, ולגרום לו להגיש הליך למקום הלא נכון. זה דווקא עלול לפגוע בוודאות הציבורית.

בגלל זה אמרתי במהלך הדברים שכללי הסמכות העניינית צריכים להיות מאוד-מאוד ברורים ולשמש תמרור עבור האזרח. אבל מה שכן, כפי שאמרתי, יש לנו כבר צו בקנה, ואנחנו מוכנים גם לזנוח את העניינים שעדיין בבירור, ולקדם צו בהליך מהיר יותר מול הוועדה, רק לעניין תקנות הנגישות ויתר העניינים שכבר מוסכמים שם בטיוטה שקיימת, כדי שזה יקרה באמת בלוח זמנים קצר יותר.

בסדר. טוב. אז תהיה התקדמות מסוימת.

אין הערות מחברת הכנסת ענת ברקו. אני מודה לך שהצטרפת לדיון.

אז אנחנו יכולים להצביע.

להצביע בהחלט על התקנות. על ההצעה.

אנחנו מצביעים על כל התיקונים. על ההצעה כולה.

מי בעד? מי נגד? נמנעים אין.

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

צו בתי משפט לעניינים מנהליים (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשע"ה-2015, נתקבל.

אני מאוד מודה לכם. אלה דברים שנחשבים אולי קטנים וחסרי משמעות עקרונית, אבל הם לטובת הציבור, וזה בהחלט תפקיד חשוב של הכנסת. ואני מודה לכם שטרחתם בעניין הזה.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:53.