הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 3

מישיבת ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לעניין מעמד הקשיש

יום שלישי, כ"ג בשבט התשע"ו (02 בפברואר 2016), שעה 12:20

תעסוקת קשישים בישראל

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – היו"ר

מיכל בירן – מ"מ היו"ר

ישראל אייכלר

דב חנין

עליזה לביא

גל יעקובי - לשכת הממונה על התעסוקה, משרד הכלכלה והתעשייה

אורי שיינין - רפרנט תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר

יפית בר - מ"מ ראש תחום תעסוקת דיור ושיכון, המשרד לשוויון חברתי

ריקי ביאן - עו"ד, מפקחת מחוזית, השירות לאזרחים ותיקים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

נועה נאמן - עו"ד, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה

יונית מובשוביץלבנה עזרא

––

עובדת סוציאלית, עיריית ירושלים, אגף הרווחה, המחלקה לזקן, מרכז השלטון המקומי
מנהלת תחום קצבאות זקנה ושאירים, המוסד לביטוח לאומי

עדי ברמוחה - חברת מועצת העיר הוד השרון

סוזן פת בנבנישתי - סמנכ"ל מרכז טאוב

טובה כהן
פרופ' קלוד בר- צבי

–
–

מרכז טאוב
פרופסור לכלכלה בבית הספר למדיניות ציבורית, האוניברסיטה העברית וסמנכ"ל מחקר במרכז טאוב

הרב שמואל סלוטקי - רבני צהר

אלה פרגו - תל"ם, תעסוקה לאדם המבוגר

מרב מנדלבאום - חברת הוועד המנהל, הג'וינט

יהודית גליק - מנהלת תחום תעסוקה למבוגרים, ג'וינט ישראל

נורית לפידות - מנהלת פרוייקטים, ג'וינט ישראל

אהרן קרייסלר - מורה ומרצה, "יוזמה חברתית"

רחל פרגו - מנהלת דפוס פרגו בע"מ

לינה וורוננקו - דפוס פרגו בע"מ

תמר ביס - עובדת בדפוס המעסיק מבוגרים

טונה פרגו - עובדת בדפוס המעסיק מבוגרים

איליה סטמבלר - עמותה לקידום איכות חיים לאוכלוסייה המזדקנת

ריבי בלר - מנכ"לית והדרת, דרוש ניסיון

נמרוד קמינסקי - סמנכ"ל והדרת, דרוש ניסיון

מלי ברוש - עיתונאית גמלאית, "כיוון חדש"

יעל רטנר - עיתונאית גמלאית, "כיוון חדש"

אילה רזניק - מנהלת כספים עצמאית, דירקטורית

יעל רטנר - המשמר החברתי

גדעון זעירא - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

יובל יפת - לוביסט, מייצג את עמותת מטב

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר המתרגמים

תעסוקת קשישים בישראל

צהרים טובים. אנחנו פותחים את הישיבה.

בשעה 12:30 אני אאלץ לעזוב וחברת הכנסת מיכל בירן תחליף אותי בדיון. כמובן אחר כך נעדכן ואת ההחלטות ניתן ונראה איך אנחנו ממשיכים. אני בטוחה שהיום אנחנו אמנם מתחילים לדבר על תעסוקה למבוגרים אבל לא נסיים את הדיון. כל הרעיונות שנשמע היום מהאורחים שלנו, נשמח לשמוע אותם ונראה איך ביחד נוכל ליישם אותם.

אני רוצה לברך את חברת הכנסת עליזה לביא שעוד מעט תצטרף אלינו על קיום יום התעסוקה בכנסת והרעיון לקיים ישיבה בנושא תעסוקה לקשישים.

אנחנו נמצאים כרגע בדיון בוועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לענייני קשישים וכאן אנחנו דנים בנושאים מאוד רבים ואחד מהם הוא נושא התעסוקה שבעיני הוא חשוב מאוד. כרגע אני אומרת מה אני חושבת ואני חושבת שבן אדם, ולא חשוב באיזה גיל הוא, אם הוא מסוגל לעבוד ורוצה לעבוד, אנחנו צריכים לתת לו את ההזדמנות הזאת כי יכול להיות שהעבודה הזאת מחזיקה אותו בחיים. לכן עלינו לתת לו את הפלטפורמה להמשיך לחיות ולהישאר אתנו.

יש לנו כמה נושאים עליהם נדבר. כמובן נדבר על הנושא של גיל הפנסיה. אני רוצה לעדכן אתכם ולומר שאני יחד עם חבר הכנסת אראל מרגלית הגשנו הצעת חוק לביטול חובת גיל פרישה ושוב, אני כרגע אומרת את דעתי האישית ואני מאמינה שלא מעט חברי כנסת חושבים כמוני. אנחנו מקדמים ביחד את הצעת החוק.

אנחנו שומעים כל פעם בתקשורת על העלאת גיל הפרישה ונשאלת השאלה האם יש צורך לחשוב מחדש על גיל הפרישה בישראל. אנחנו מדברים על כך שתוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה מציבים בפנינו אתגרים מורכבים לצד הזדמנויות לא מעטות ועלינו להיערך לכך בהקדם ולהיות מסוגלים להפיק את המרב מאוכלוסיית האזרחים הוותיקים. זאת בדיוק הסיבה לכינוס הוועדה הזאת בנושא עליו אנחנו מדברים.

נבקש ממרכז טאוב להציג לנו מצגת עם הנתונים אותם נשמח מאוד לשמוע. אחר כך ניתן לנציגי הארגונים שנמצאים אתנו היום להביע את עמדתם.

שוב, אני מתנצלת על כך שתוך עשר דקות אני אאלץ לעזוב ואני מקווה מאוד שנסכם את הדיון בוועדה עם כמה צעדים אותם הוועדה תלווה בהמשך. אם יעלו כאן נושאים לשינויים שנוכל לעשות באמצעות החקיקה, נשמח לקחת על עצמנו אם נבין ונראה שזה מתבקש ונכון.

אני פרופסור לכלכלה בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית וסמנכ"ל מחקר במרכז טאוב. אני עומד להציג ממש בקצרה כמה מהמגמות לגבי תעסוקת קשישים בישראל. חלק גדול אתם כבר מכירים וחלק נוגע להמלצות כאלה ואחרות אליהן הגענו.

צריך להסתכל על דבר אחד שהוא מאוד מעניין. כאשר אנחנו מסתכלים על עוני מהכנסות כלכליות, ובסופו של דבר הדברים מתקשרים לעוני, המצב של ישראל הוא דווקא ממש טוב. אם אתם תסתכלו על התמונה הזאת, תראו שבעצם כאשר מסתכלים על כל מדינות ה-OECD יש רק מדינה אחת שהיא במצב פחות טוב מאתנו ובסך הכול אנחנו במצב הרבה יותר טוב מאשר ממוצע ה-OECD. לצערנו קורה משהו כאשר אנחנו מסתכלים על הכנסה פנויה ולא על הכנסה כלכלית. זה אומר שלאחר ששילמנו מסים וקיבלנו קצבאות, אנחנו פתאום הופכים לאחת המדינות הכי גרועות מבחינת זה שיש רק שלוש מדינות שנמצאות במצב גרוע יותר מאתנו מבחינת אחוז הקשישים שנמצאים מתחת לקו העוני.

נשאלת השאלה מה קורה כאן. קודם כל, יש שני דברים שצריך לזכור. מבחינת תעסוקה, אנחנו עובדים. זה נכון לכל שכבות הגילים וזה נכון גם לקשישים. אנחנו בישראל עובדים ואנחנו עובדים הרבה. אם תסתכלו על תעסוקת גברים, היא הרבה מעבר לתעסוקה ב-OECD. הפער הזה גם מתרחב, הוא התרחב בשנים האחרונות, ובין היתר הוא התרחב בגלל קיצוץ מסוים בקצבאות מבחינה ריאלית והצורך לצאת לעבוד. אצל נשים אנחנו רואים שיש פער קטן אבל מדובר בפער של פחות מאחוז והפער הזה מצטמצם משנה לשנה. אגב, כאשר מסתכלים על גילים קצת יותר צעירים, עדיין לא קשישים אבל לקראת הפרישה, אנחנו רואים שאנחנו פתחנו פער עם ה-OECD ואנחנו מועסקים הרבה יותר מאשר השיעורים הקיימים בממוצע ב-OECD ולמעשה כמעט גם בכל אחת מהמדינות בנפרד.

כשעושים את הפירוק ליהודים, עולים חדשים ולערבים, אנחנו רואים שכל המגזרים בסך הכול העלו את שיעורי התעסוקה שלהם במהלך השנים. העולים החדשים מצמצמים פער עם שאר האוכלוסייה בקצב די מהיר ועוד מעט נראה את זה. הערבים עדיין נגררים מאחור אבל גם הם בסך הכול הכפילו את שיעורי התעסוקה שלהם.

שאלת הבהרה. אני יודעת שמדברים לגבי תעסוקת נשים מבוגרות ואני לא יודעת אם זה תקף בכלל שזה לא שיש יותר נשים שממשיכות לעבוד אלא שזאת שכבה מסוימת של גיל שגם לא הייתה מועסקת עת הן היו בנות עשרים והן גם לא מועסקים כשהן בנות שישים, ומה שמשתנה זה לא שוק התעסוקה אלא שהאנשים משתנים. אתה אומר שיש שיפור?

לא. קודם כל אני אומר שיש יותר תעסוקה. שיפור, אנחנו נגיע לזה עוד מעט ואני לא בטוח שהרווחה עולה כאן. חלקה הגדול של התעסוקה הוא תעסוקה מצורך ולא תעסוקת פנאי כמו שאנחנו רואים ב-OECD שאלה אנשים שרוצים להמשיך לעבוד מכיוון שזה טוב להם והם נהנים מזה. במקרה הישראלי, זה הרבה יותר תעסוקה עקב צורך. זה נכון מה שאמרת. אכן מדובר בשני חלקים, חלקים כאלה שממשיכים לעבוד, אגב, לא באותן עבודות ועוד שני שקפים נראה את זה. אנחנו נראה שבגלל גיל הפרישה המנדטורי בהרבה מאוד מן העבודות, מה שקורה זה שהם נאלצים לעזוב את מקום העבודה הקבוע והמסודר בו יש להם ניסיון והרבה פעמים שכר די טוב וללכת לעבודה שהיא עבודה זמנית, עבודה שהיא בחלקיות משרה, כך שעדיין הם נרשמים כאן כמועסקים אבל מדובר בתעסוקה הרבה פחות טובה בשלב הזה שלאחר הפרישה וזה נגרם כתוצאה מחוק הפרישה.

אני מעביר לתעסוקה של גיל 75 ומעלה. כפי שאתם רואים, מדובר באחוזים מאוד מאוד קטנים אבל זה בעצם מסמל את האחוז שהוא תעסוקת פנאי. בגילים האלה, בדרך כלל מי שממשיך לעבוד, זה לא כל כך כצורך אלא בגלל שהוא נהנה במקום העבודה, מרגיש סיפוק וכולי. למעשה בגלל מרכיבים של השלמת הכנסה וכולי, הרבה פעמים הם לא מרוויחים מהתעסוקה הזאת אלא היא מתקזזת להם עם קצבאות אחרות שהם היו יכולים לקבל.

אנחנו רואים שבאמת כאשר מגיעים לגילים האלה, גיל 75 ומעלה, אנחנו קצת מתחת ל-OECD אבל הפערים שם הם מאוד מאוד קטנים.

האנשים אותם סימנת בגיל 75 ומעלה, אתה לא ציינת את העולים.

סליחה, אנחנו לא ניכנס באמצע הדברים. ניתן לו להציג את המצגת ואחר כך נשאל את השאלות, עת נגיע לדיון. חברי הכנסת יכולים, אבל האורחים עדיין לא יכולים.

אחד הדברים שאנחנו יודעים בכל שכבות הגילים, וזה נכון גם לתעסוקת קשישים, זה שההשכלה היא המרכיב אולי המרכזי ביותר ביכולת למצוא תעסוקה. אנחנו רואים את זה בבירור גם בגילי 55 עד 64 וגם מאוחר יותר, ואפילו בצורה קיצונית יותר, בגילי 65 עד 74. למי שיש השכלה אקדמית, למעשה 13 שנות לימוד פלוס, קל הרבה יותר למצוא תעסוקה מאשר לאלו שאין השכלה. זה נכון לכל הגילים אבל אצל הקשישים זה בולט עוד יותר והסיבה היא שבגילים האלה, העבודות שמבוססות על כוח פיזי וכולי מתמעטות ונשארות אותן עבודות שמתבססות על ניסיון וההשכלה שם היא אומדן טוב לכך.

לשאלת חברת הכנסת בירן. אכן מדובר כאן בעיקר במשרות חלקיות למרות שבאוכלוסייה הצעירה עד גיל 55 פחות מעשרה אחוזים מועסקים במשרה חלקית ובגילי 75 ומעלה מדובר בשבעים ושמונים אחוזים, תלוי אם מסתכלים על נשים או גברים, ומדובר בשיעורים מאוד מאוד גבוהים.\

ברשותך, אני עוצרת אותך כי מאוד חשוב לי לשמוע לגבי העולים. נגעת בנושא של העולים. יש לך איזשהו שקף שאתה יכול לפרט את המצב שם?

כן. בדיוק השקף הבא מראה שהעולים החדשים מסתמכים בצורה הרבה יותר משמעותית על העברות, כלומר על אותן קצבאות והרבה פחות על עבודה, למרות שזה דבר שעולה עם הזמן. בעבר היה להם הרבה יותר קשה בתעסוקת מבוגרים למצוא עבודה והיום זה הולך ומתמעט אבל אין להם פנסיות מעבודה.

לכן אני שואלת.

לכן זה מרכיב מרכזי ביותר. הם לא יכולים להתבסס על פנסיות שהם צברו במהלך שנות העבודה ואנחנו רואים כאן שאכן בגלל זה ההכנסה הממוצעת שלהם היא פחות מחצי לעומת ההכנסה הממוצעת בשאר האוכלוסייה. המגזר הערבי גם הוא סובל מבעיה דומה אבל בגלל סיבות קצת אחרות. אגב, זה מחמיר כאשר אנחנו מעל גיל 75.

אני מתנצלת חברים, אני יוצאת ומיכל בירן תחליף אותי. תודה רבה.

(היו"ר מיכל בירן)

שני דברים אחרונים שרציתי לציין כאן ואחר כך להגיע למסקנות או לממצאים המסוכמים. דבר אחד שחשוב לשים לב אליו זה ששיעור התחלופה, כאשר מתבססים על קצבאות בישראל, הוא מאוד מאוד נמוך. כלומר, החלק שמקבלים מהמדינה, החלק הקצבתי, מהווה אך ורק כעשרים אחוזים מהשכר ערב הפרישה עבור עובד ממוצע שעבד במהלך חייו וזאת בהשוואה למדינות אחרות או לממוצע ה-OECD שם שיעור התחלופה הוא כחמישים אחוזים. אצלנו המדינה מסתמכת הרבה יותר על חסכונות פרטיים ועכשיו גם על פנסיה תעסוקתית חובה והרבה פחות על אותן קצבאות שמגיעות מהמדינה עצמה.

הקצבאות הן פרוגרסיביות. למשל, קצבת זקנה, כולם מפרישים לביטוח הלאומי לאורך חייהם ומי שמרוויח יותר, מפריש יותר אבל בסופו של דבר קצבת הזקנה היא אוניברסלית. לעומת זאת כאשר אנחנו עוברים על הפנסיה התעסוקתית, ההבדלים מאוד מאוד גדולים במה שאנשים הרוויחו במהלך חייהם והפערים רק גדלים לעת זקנה.

אם אנחנו רוצים קצת נימה אופטימית, בסך הכול מבחינת מגמה, המגמה בבתי אב בהם יש קשיש או שעומד בראשם אדם שהוא בגיל הפרישה, אחוז העוני קטן יותר מאשר בכלל האוכלוסייה. עכשיו זה כמעט אותו הדבר. המגמה היא מגמה של ירידה של אחוז העוני בקרב הקשישים ועלייה בקרב האוכלוסייה הכללית. זה משמח יחסית לאוכלוסייה אבל זה לא משמח בעובדה שאנחנו עדיין עם עשרים אחוזי משקי אב עניים שזה הרבה יותר ממה שקורה כאשר מסתכלים על הכנסות פנויות בקרב ה-OECD.

המסקנות הכלליות. אחת מהן הולכת בכיוון של מה שנאמר לפני כאן וזה בעצם הגמשת הפרישה. הרעיון הוא שהעובדה שהפרישה היא מחויבת בהרבה מאוד מקצועות יוצרת בעיה אצל חלק לא קטן מהקשישים שהיו רוצים להמשיך לעבוד. הדבר השני הוא שבאותן פנסיות שמופרשות, ניתן לחשוב על דרך של קרנות ייעודיות כפי שנעשה היום אבל עבור קשישים שרק הם יהיו זכאים לה ולכן יקבלו הטבה מסוימת בהחזר של ההפרשה שלהם. הדבר השלישי הוא הרעיון של השלמת הכנסה אוניברסלית. קצבת השלמת הכנסה בישראל מאוד נוקשה ביחס למדינות אחרות, מעמידה קריטריונים רבים שבגללם אנשים שאולי היו צריכים את אותה השלמת הכנסה, נופלים ממנה. אם אלה עניינים של זכאות על שטחים, בעלות על רכב ועוד כל מיני דברים אחרים, אפילו נסיעות לחוץ לארץ במידה מסוימת גם אם הוא הולך לבקר קרובי משפחה וגם אם הטיסות לא ממומנות על ידו, עדיין לפעמים זה נכנס בקריטריונים שמונעים ממנו לקבל השלמת הכנסה.

לסיום משהו אופטימי. במחקר האחרון שעשינו בדוח מצב המדינה 2015, ראינו, עת הסתכלנו על האוכלוסייה החרדית, שיש דברים לעתים יותר חשובים מכסף או לפחות חשובים כמו כסף. ראינו שתוחלת החיים אצל חרדים היא הרבה יותר גבוהה מזו שהיינו מצפים בהינתן ההכנסה שלהם וחלק מהגורמים המסבירים, אם לא העיקרי, הוא העובדה שהם חיים בחברה משתפת ושיש להם הרבה מפגשי קהילה, חברה ומשפחה. יתכן שגם אצל הקשישים להגביר גם את הפן הזה ולא רק את הפן הכספי של הקצבה, אלא את אותם שירותים שבאים מסביב, את הניידות, את הצרכים המיוחדים שיש להם, אם זה בתרופות או בחשמל וכולי, לפעמים יכול לתת יותר רווחה מאשר תרומה כספית שווה.

תודה רבה.

תודה רבה לך על המצגת המקיפה. אני רוצה לשמוע את מי שבא מהשטח ואז נעבור לנציגי המשרדים ונסכם במדיניות.

אני באתי עם לינה. אני בעלים של בית דפוס בתל אביב. במשך שש שנים עבדנו עם ארגון שנקרא תל"ם, תעסוקה לאדם המבוגר, שמחולק למועדונים ולינה הייתה חברה במועדון תל"ם שנקרא ויצ"ו מונטיפיורי בתל אביב. לפני כשנה סגרו את המועדון בהחלטה של רגע. שלחו את לינה להתקשר אלי ולומר לי שממחר בבוקר אין מועדון. אני מאוד זקוקה לעובדים. מדובר בעובדות כך שיש כאן גם פן מגדרי שצריך לשים אליו לב. אז החלטתי שאני לוקחת אותן אלי לדפוס שלי. היה איזשהו משא ומתן עם תל"ם איך נעשה את ההעסקה הזאת וגם פתחתי את זה למפעלים נוספים. כרגע בית דפוס נוסף הצטרף.

אני חושבת שהשאלה הזאת עומדת כאיזושהי שאלת צל, ונראה לי שלא נמצאים כאן נציגי המעסיקים, אבל בסוף שוק העבודה הזה הוא שוק שבין היתר צריך לייצר ערך למעסיקים והוא לא קורה מעצמו. זאת לא הפעילות ההתנדבותית של החברה אלא בסופו של דבר אנשים כן צריכים להרוויח והתפרנס. כאן כן מעניין אותי לראות מה עושות בדפוס העובדות המבוגרות. אחד הדברים שבאמת מעניין אותי הוא מה עובדים מבוגרים יכולים לעשות. יכול להיות שהדימויים שלנו צריכים להשתנות.

זה לא סוג של פילנתרופיה. ברגע שלינה התקשרה להגיד שסוגרים, אנחנו הייתי יותר אבודה ממנה כי היו לנו עבודות אצלה. הנשים עושות בעיקר עבודות ידניות, אם זאת השחלה של חוטים, אם זאת הדבקה של תיקים. כשאתם מגיעים לבית חולים יש תיק רפואי וזה מה שהן עושות. כך גם באל על. זאת בעיקר מסה של עבודות. אני עובדת עם עוד גופים. אני עובדת עם מרכז שבים שמעסיק אוכלוסייה אבל זה סוג אחר של עבודה שאני נותנת להם. העבודה הזאת היא בעיקר עבודה ידנית וחייבת להיעשות בישיבה.

דיברתם כאן על גילים. הגילים הם שבעים עד שמונים. לינה סיפרה לי שכשהיא הצטרפה היו גם נשים בנות תשעים.

הגעתי לכאן כי היה חשוב לי להגיד שהיום אני יכולה לראות את ההבדל בין מרכז תעסוקה בו הנשים עובדות עם עצמן לבין זה שהן עובדות אצלי. המגע עם עוד אוכלוסייה, עם לקוחות, עם ספקים שעוצרים ומדברים ונוצר שיח, דבר שמכריח אותן לדבר עברית כי אין ברירה, גם חשיפה לתרבות וגם חשיפה שלנו לתרבות אחרת.

מישהו מלווה את העובדות המבוגרות אצלך בדפוס?

אני. הן מכירות את העבודה והן מאוד מקצועיות. אני חושבת, ואני עונה בשמה של לינה למרות שתוכלו לשאול אותה, שמעבר לצורך החברתי, היציאה מהבית, התערות וסיבה לקום בבוקר, אני חושבת שהן צריכות את הכסף. זה עצוב להגיד, אבל באתי לכאן כדי לומר את זה.

מה הם תנאי השכר? התחלת לדבר קודם על הדיאלוג ועל ההסכם שהיה לכם.

הרבה בתי דפוס ומעסיקים לא רוצים להתעסק בהעסקת עובדים. גם אני לא רציתי את הדבר הזה שאומר תיאומים מול ביטוח לאומי וכולי. לא רציתי בזה. הן ממשיכות להיות עובדות של עמותת תל"ם שגובה ממני חמישה אחוזים ממה שמגיע באותו חודש וכל אחת מהן משתכרת לפי עבודתה. זאת אומרת, מגיעה עבודה, אנחנו מתמחרים אותה פר יחידה, לינה מחלקת ביניהן את העבודה ובסוף החודש היא מגישה דוח ושולחת לתל"ם.

רואים את ההבדל. אם היית יושבת כאן ומספרת לי שיש לך עובדים בני ארבעים, הייתי עכשיו ככל הנראה צורחת עליך במלוא גרוני בגין העסקה קבלנית אבל לא כאשר מדובר בעובדים מבוגרים. מזל שאת מעסיקה אותם. נראה לי שהעמדה האישית שלי מרמזת משהו על הבעיות של המערכת בעניין הזה. בכל מקרה, צריך לשים את זה כאן על השולחן.

האם הם משתכרים שכר מינימום?

הן מרוויחות פר עבודה. אני חייבת לומר שמי שמזמין, אלה גופים גדולים במשק. הרבה פעמים יש הבדל של אגורה. אני אתן דוגמה של למלא כוס, תמלאו מאה אלף כוסות. אני יכולה לתמחר את זה ב-13 אגורות או בשמונה אגורות ולהפסיד מכרז על אגורה כי גם אם זאת המדינה או ספק שקונה ממני, לא מעניינת אותם המשמעות החברתית.

בסוף הייתה שאלה ואני כן אשמח לתשובה ברורה לפרוטוקול.

לא. הן לא מגיעות לשכר מינימום.

כלומר, הרבה פחות משכר מינימום. הסכום יכול להגיע לאלף שקלים?

פעמיים בשנה אלף שקלים. לפעמים 400 שקלים, לפעמים אפילו מאתיים שקלים.

לינה, אני אשמח אם תוסיפי כמה מלים.

זה טוב מאוד לאנשים מבוגרים. הם יוצאים מהבית ולא יושבים בבעיות שלהם. אצלנו זה כמו חברה, כמו משפחה, כל אחת יודעת מה קורה אצל השנייה וזה טוב מאוד.

לפני שנעבור למשרדים, עוד מישהו מהשטח?

אני מייצג את החברה היוזמתית ואני מלמד בבית הספר וגם מרצה במכללה. אני מבין שעשיתם עבודת חקר והבאת נתונים. לפני 25 שנים עליתי מברית המועצות, דבר כזה הוא מאוד מאוד מגדיר גם את הקבוצה שלנו שעושה כל מיני פעולות. אני קורא להם עולים אבל הם לא עולים חדשים. אתה סימנת - ואני מבקש, אם יש אפשרות, לקבל את המצגת הזאת - ועשית עבודת חקר שבעצם הכנסה של עולים שהגיעו ארצה היא בסדר גודל של חמישים אחוזים לעומת כל העובדים בארץ ובנוסף, בדיאגנוזה שלך רואים שהחלק הגדול מהחמישים אחוזים האלה, יש להם הכנסה מעבודה אחרי גיל 67. על זה צריך לשים דגש.

אני חושבת שהוא שם על זה דגש וגם על כך שבניגוד למדינות ה-OECD לא מדובר בתעסוקה בבחירה לתעסוקה של כורח כי אנשים פשוט לא מצליחים לחיות ולכן גם קשה להם.

כל העולים שעלו ארצה כמוני, ואני כמעט בן 68, חייבים לעבוד. חבל שלא נתת המלצות בכיוון הזה.

יש החלטה תקדימית של בית הדין לעבודה הארצי ובה אומרים שאם בן אדם לא צבר מספיק זכויות פנסיוניות, למעסיק אין זכות לפטר אותו מידית אבל יש דרך עקיפה. עושים שימוע ובפועל מפטרים אותו. ניסו לעשות את זה גם לי אבל אני בן אדם עם יוזמה ואמרתי שאני אלך לבית משפט. אני לא רוצה להילחם במקום בו אני עובד שנים רבות, אבל אני מרוויח סכום איקס וכשאני יוצא לפנסיה אני אמור להרוויח 18 אחוזים, 17 אחוזים מההכנסה שהייתה לי ואני לא מדבר על הכנסה ברוטו אלא הכנסה נטו.

אני אשמח אם כן תוסיף כמה משפטים לסיכום.

אני רוצה לומר שעבור אנשים מהקבוצה הזאת, החוק שאותו רוצה להציע חברת הכנסת טלי פלוסקוב, לבטל את חובת גיל הפרישה, צריך לפחות להפעיל את החוק הזה בהדרגה. אולי קודם לעשות אותו באופן שלא יפטר מעסיק את העובד אשר הגיע לגיל הפרישה ולא צבר זכויות פנסיוניות מלאות לפחות במשך שלושים שנים.

אני רוצה להוסיף ולומר שהחישוב הוא מאוד מאוד פשוט. אם אני אמור לקבל פנסיה בסכום מסוים – אמור לקבל, אבל אני לא מקבל – ואם אני אעבוד עוד שלוש שנים, החישוב הוא ברמה של כיתה ד'-ה'.

אתה חייב לחתור לסיום. משפט אחרון.

הפנסיה תגדל בשבעים אחוזים. אני חוזר ואומר, אם ייתנו לי להמשיך לעבוד – לא לי אלא לכל עולה שיוצא לפנסיה בגיל 67 ויש לו כוח לעבוד וגם הבריאות מאפשרת זאת – עוד שלוש שנים, הפנסיה תגדל בשבעים אחוזים וזה לא מגיע מכספי המדינה. את זה צריך לקחת בחשבון. תודה רבה.

אתה לא מכיר אותי אבל חלק מהאנשים רואים אותי כמעט בכל דיון בכנסת שקשור לזכויות עובדים ובאופן יותר ספציפי אני מתעסקת בפנסיה ובפנסיה הוגנת. אני עומדת בראש שדולה לפנסיה הוגנת. בכל זאת אני חייבת להגיד לך שההצעה שלך בעיני לא סבירה. מי שצריך לקחת את האחריות על האנשים שאין להם מספיק משאבים כדי להזדקן בכבוד, זאת המדינה ולא המעסיקים. השוק צריך להחזיק את עצמו. אני גרופית של עובדים ואני חושבת שאנחנו צריכים לעשות הסבה להגנה על האנשים ולא בהכרח על מקומות העבודה. להחזיק אדם בתפקיד שהוא כבר לא מסוגל לבצע, וגם לא תמיד זה עניין של גיל אלא לפעמים בגלל שחיקה ובגלל כל מיני סיבות. מצד אחד, אדם יש לו מחזור חיים והחברה צריכה לתת תשובה לכל מחזור החיים גם אם ניצלת את זה שמישהו בגיל שלושים היה מוכן להישאר במשך כל השעות. מצד שני, יש תפקידים למלא וכשאי אפשר למלא אותם יותר, אי אפשר לעשות את זה בכוח כי זה לא יחזיק.

אבל למדינה יש אחריות על האזרחים שלה. למדינה שקולטת עלייה וקראה לאנשים לבוא ולעלות לכאן, יש לה אחריות. המדינה אמורה לטפל בהסדרים הפנסיוניים של עולי חבר העמים מול הרשויות שם ולא עושה את זה ולא מגיעה להסדרים כבר שנים. במקום הזה אי אפשר להפקיר את האנשים. המדינה צריכה לתת לזה מענה אבל להגיד שהפתרון יהיה להכריח את המעסיקים להחזיק עובד מעל גיל הפרישה כשהם לא מעוניינים לעשות את זה יותר, זה גם לא ישים וזה גם לא יקרה.

אני חושבת שההצעה שחברת הכנסת פלוסקוב דיברה עליה היא החובה לבטל כי אם גם המעסיק אומר – ונתקלתי במקרים כאלה - שיש מהנדסים מוכשרים שהם עדיין כשירים לחלוטין לעשות את העבודה שלהם והוא לא יכול להחזיק אותם, אז זה המקום שאותו כן אפשר לפתור בהדרגה.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לנציגי המשרדים.

המשרד לשוויון חברתי, יפית בר.

שלום. אני מהמשרד לאזרחים ותיקים שהיום נקרא המשרד לשוויון חברתי, משרד צעיר יחסית שפועל כשמונה שנים. נושא התעסוקה עוד יותר צעיר ומתקיים כשנה וחצי. היו החלטות שהובילו אותנו לעסוק בנושא התעסוקה.

ממשלת ישראל רואה בהזדקנות האוכלוסייה כאחת הסוגיות האסטרטגיות העומדות בפני הממשלה בשנים הקרובות. הנושא בא לידי ביטוי בהחלטת ממשלה 5208 בשנת 2012. בחודש אוגוסט 2013 מונתה ועדה להיערכות הזדקנות האוכלוסייה בראשות השר אורי אורבך זכרונו לברכה ופרופסור יוג'ין קנדל יושב ראש המועצה הלאומית לכלכלה.

נושא שילוב מבוגרים עמד במרכז דיוניה של הוועדה. הוועדה סיימה את דיוניה בסוף שנת 2014 ובסוף שנת 2015 הוצגו המלצות הוועדה בפני הממשלה. ב-13 לדצמבר, ממש לא מזמן, התקבלה החלטת ממשלה מספר 834 בנושא שילוב מבוגרים בתעסוקה כאשר להחלטה הזאת שותפים גם משרדים נוספים כמו משרד הכלכלה, גם אשל והג'וינט.

ההחלטה כוללת צעדים לשילוב מבוגרים בתעסוקה ביניהם גיבוש התכנית הניסיונית למסלול תעסוקה ייעודי בשירות המדינה לאזרחים ותיקים מעבר לגיל פרישה. אני קצת ארחיב כאן. בשירות המדינה היום אפשר לעבוד עד גיל 67, גם נשים וגם גברים. אזרחים ותיקים לא יכולים להמשיך ולעבוד בשירות המדינה אם אין אישור שהמקצועות במחסור או מדובר במקצועות להם יש אישור מיוחד של הנציב. אנחנו כמשרד שמעודד תעסוקת אזרחים ותיקים חושבים שגם הממשלה, גם השירות הציבורי, צריך להוות דוגמה בנושא ולכן בהחלטת הממשלה הוקצו שישים תקנים לתעסוקת אזרחים ותיקים בתוך השירות הציבורי כאשר מדובר בתפקידי עזר ואנחנו רוצים שבתפקידים האלה ינצלו את הניסיון, את הידע, את היכולות שאזרח ותיק מביא אתו לתוך שירות המדינה. הפיילוט הזה יתחיל ממש בחודשים הקרובים ואנחנו מקווים שבמהלך השנים הקרובות הוא יגדל.

יש תכנית משמעותית נוספת שאנחנו מפעילים יחד עם עמותת והדרת ואשל שנקראת דורש ניסיון שאני לא יודעת אם שמעתם על התכנית בתקשורת. ריקי היא מנכ"לית עמותת והדרת תוכל להרחיב על התכנית אבל חשוב לומר שאנחנו מכוונים לעידוד תעסוקת אזרחים ותיקים, תעסוקה בשכר הוגן ובמשרות הוגנות.

היום הזה שמובילה חברת הכנסת עליזה לביא הוא על תעסוקה גם לנוכח פני העתיד. אני מבינה שיש קבוצה של נשים שגם בצעירותן לרוב היו עקרות בית או שהועסקו במשרות מזדמנות ומן הסתם לעשות הסבה להיי-טק בגיל כזה, זה דבר לא סביר. מצד שני אני רואה מה קורה עכשיו בשוק התעסוקה, כאשר אנשים בגיל 45 כבר לא מתקבלים לעבודות אליהן הם הוכשרו ואני מנסה להבין האם יש כאן איזושהי חשיבה. אני אשמח לשמוע אחר כך מה משרד הכלכלה עושה בעניין ומה מצפים שאנשים מבוגרים דווקא עם ידע טכנולוגי, שהיו במקצועות של מעמד הביניים, מה מדמיינים שהם יעשו בגילים היותר מבורים.

אנחנו לא מדמיינים אלא אנחנו עושים ופעילים כבר זמן מה, מתחילת 2015, עם המשרד לשוויון חברתי ועם אשל. כרגע יש לנו 8,000 אנשים רשומים. אנחנו פועלים על בסיס של פורטל אינטרנטי שהכינו אותו בארץ. עשינו אותו כי אמרנו שיש כאן אוכלוסייה מאוד גדולה ולכן לא ללכת על מודל שמוגבל ביכולת שלו. 8,000 האנשים שרשומים אצלנו בכל הארץ, שבעים אחוזים מהם הם אקדמאים בעלי מקצועות. יש גם לא אקדמאים אבל מעט מאוד מהאנשים אין להם בכלל מקצוע. יש לנו גם כ-1,500 ותיקים ובכל זמן קבוע בין 800 לאלף משרות.

איך אתם מגיעים למעסיקים?

אנחנו עושים הרבה עבודה פרו-אקטיבית ועכשיו הם שמעו עלינו מהמשרד לשוויון חברתי שמאוד עזר לנו ועשה קמפיין רדיו. האנשים מגיעים אלינו.

מה עושים האנשים?

יש את הסקטור של המעסיקים הקטנים והבינוניים שהם גילו את המשאב הזה שנקרא אנשים מבוגרים והם מגיעים אלינו ביוזמתם בכל יום. הם מחפשים אנשים, לא נעים להגיד, שאין להם דרישות שכר בשמים למרות שאנחנו מאוד מקפידים ואנחנו לא מדברים עם מעסיק שאין לו לפחות שכר מינימום. תגמול פר הצלחה וקבלנות לא עובד אצלנו.

אני שמחה לשמוע.

זה העיקרון הראשון. יש הרבה משרות החל מייעוץ פיננסי, מזכירות, מכירות וכולי. יש אין ספור דברים.

מכירות?

מכירות בטלפון.

בחודשים הקרובים נתחיל לעבוד עם מעסיקים גדולים. אני אתן לכם כמה דוגמאות. למשל, אנחנו עכשיו בדיבור עם חברת מיטב ד"ש הגדולה ואני מקווה שתתחיל אתנו פיילוט להגדיר את כשל השוק שיש להם וננסה למצוא איך אזרחים מבוגרים נכנסים לשם. שירותי הביטחון פנו אלינו. הצבא פנה אלינו.

אנשים נרשמים לפורטל, הם מעבירים את הפרטים שלהם, את קורות החיים שלהם. פעם ביום אנחנו עושים חיפוש של משרות שמתאימות להם. את המשרות שמעסיקים מעלים, אנחנו לא נותנים להם להכניס אוטומטית אלא אנחנו עושים סינון כדי שהמשרות תהיינה משרות סבירות וטובות. אנחנו עומדים באמצע וזה לא בין מחפש עבודה למעסיק כי אחד העקרונות המנחים שלנו זה שכל מחפש עבודה מבוגר יקבל תשובה כמו קורות החיים שלך התקבלו, הועברו למעסיק, המעסיק אמר כן, המעסיק אמר לא כי הבעיה היא שאנשים לא מקבלים תשובה.

אני צריכה לבקש ממך לחתור לסיום.

יש לנו סדנאות של הכנה לשוק העבודה וסיוע בכתיבת קורות חיים.

עוד דבר חשוב לדעת. החבר'ה האלה באים בגלל כסף. כמעט כולם אמרו שהם שם בגלל כסף. כסף זה לא המניע הראשי והם מוכנים להתפשר עליו בשביל עניין ובשביל משרות חלקיות. המפתח לכל העניין הזה, אלה משרות חלקיות. אנחנו מנסים לשכנע את המעסיקים לפצל משרות ולתת אותן לאזרחים ותיקים אבל יש לנו בעיה כי במקרה כזה העלות המעסיק מוכפלת. אם נוכל לקבל סיוע כדי לעודד מעסיקים לפצל משרות לאזרחים ותיקים, שם יש מפתח כי נוכל לאייש את כל המשרות.

תודה. אני רוצה לשמוע ממשרד הכלכלה מה אתם עושים באופן יזום ואיזה תמריצים וכלים יש להעסקת מבוגרים.

אני מנהלת תחום תעסוקת אוכלוסיות ייחודיות שכולל גם את גילי 45 פלוס. מבחינתנו גיל 45 פלוס זה עד גיל פרישה. זה אומר שאין חפיפה בינינו לבין העבודה של המשרד לאזרחים ותיקים וחשוב לציין שאנחנו לא מתעסקים עם אנשים שהם אחרי גיל פרישה, לא בכלים שלנו, לא בהכשרות המקצועיות. זה לא המנדט שלנו. אנחנו כן מעודדים את זה אבל זה לא משהו שהוא ביעדים שלנו.

למה בעצם זה לא במנדט שלכם?

אנחנו עוסקים בגילים שהם עד גיל פרישה. ראינו ששוק התעסוקה סגור בפניהם, אם זאת לשכת התעסוקה, אם אלה המשרדים השונים, כאשר עד השנה וחצי האחרונות לא היה להם שום מענה בנושא תעסוקה.

זה טוב מאוד שנכנסתם לוואקום הזה אבל זה לא משנה את זה שזאת תעסוקה במדינת ישראל. אני בטוחה שכך מוגדר כרגע המנדט שלכם אבל יכול להיות שגם זה דבר שצריך להשתנות אם התופעה הזאת תלך ותגבר. יש הרבה אנשים שעובדים גם אחרי גיל פרישה, ואתם המשרד שעוסק בתעסוקה ובהכשרות, המשרד שדיש לו את תמונת המבט הכללית, ולכן יכול להיות שגם כאן צריך לחול שינוי.

יש לנו פעילות שאנחנו עושים. האמת היא שחלק מהפעילות שלנו היא משותפת והיא מנסה לדבר על איזשהו רצף אני אתאר את זה. מהנתונים שאנחנו רואים המצב שלנו הוא קצת יותר טוב יחסית למדינות אחרות ב-OECD.

אני לא צריכה את הסקירה כי אנחנו כרגע לא בשלב הזה. האם יש עוד דברים קונקרטיים שאתם עושים ואנחנו רוצים לשמוע עליהם?

כן. אנחנו עושים פיילוט של תכנית הכשרה שמשותפת לאשל וטב"ת יחד עם הג'וינט. התכנית נקראת 45 עד 75 והיא מדברת על כל הרצף שמגיל 45 ועד 75. שם אנחנו עושים כל מיני תכניות לקידום תעסוקתי של אותה אוכלוסייה. גם בתכנית הזאת וגם במסגרות אחרות אנחנו מתחילים לעשות תכנית הסבה וריענון בעיקר בתחומים שקשורים להיי-טק. כל זה עדיין בפיילוט ועדיין בתהליך של בנייה. אנחנו כן רואים שבתחומי גיל 45, ואתם דיברתם על זה לפני כן, יש בעיה בתחומים מסוימים ובענפים מסוימים לגילים יותר מבוגרים ואותם אנחנו רוצים לתקוף.

זה פיילוט ונשמע שהוא בשלבים מאוד ראשוניים. תקני אותי אם אני טועה.

התכנית של 45 עד 75 כבר החלה לפעול.

מתי?

כבר יש לנו כוח אדם.

בקיצור, ממש תחילתו של תהליך. אני מברכת על זה אבל אין ספק שלנוכח המשבר שאנחנו עומדים בפניו, נדרש לדעתי מעבר לליגה אחרת של תהליכי הסבה מקצועית, שוב, מתוך הרצף, מתוך מה שאמרת. אבל אם אתם לא תהיו אקטיביים כאן, נראה לי שאנשים ישלמו מחירים מאוד מאוד כבדים בחיים שלהם.

זה דבר אחד אותו אנחנו מציעים לעשות. תכניות נוספות, שוב, בהתאם לתקציבים שמוקצים לנו. אנחנו עושים עבודה של ריענון והכשרות מקצועיות גם באמצעות השוברים וגם תכניות שאנחנו עושים בשירות התעסוקה.

כן צריך לציין עוד נושא אחד שעלה כאן היום.

השוברים רק למובטלים. נכון? אם יש אדם בן 43 ומבין שעוד רגע לא יעסיקו אותו.

השוברים למובטלים או לאנשים שהם עובדים בלתי מקצועיים. זה אומר שאם אתה כן עובד אבל אתה עובד בעבודה שהיא לא איכותית כמו קבלן ניקיון, אבטחה ודברים כאלה, אבל אתה עובד, אתה כן יכול לקבל שובר להכשרה מקצועית.

אני רוצה להוסיף דבר מאוד עקרוני. האנשים שמגיעים לגיל שישים פלוס, אלה אנשים מנוסים, אנשים עם ידע מקצועי ומה שצריך לשנות זה מה שקורה אצל המעסיקים כך שיהיו פתוחים לראות את האנשים האלה לא כנודניקים אלא כעובדים מקצועיים.

אני חושבת שזה צריך לבוא משני הכיוונים. מצד אחד צריך שינוי של הדימוי ומצד שני, אם אנשים לא יעשו את העבודה הטובה והמועילה למעסיקים, שום קמפיין בטלוויזיה לא יעבוד. זה קשור לחשיבה לטווח ארוך וזה קשור להכשרות מקצועיות רלוונטיות למה שאנשים יכולים להיות טובים בו. בסוף, אם זה לא יהיה משתלם למעסיקים, אנחנו נהיה תלויים בכמה אנשים שעושים את זה פילנתרופית וכך לא בונים חברה.

אורי, אני רוצה לשמוע אותך, את עמדת האוצר בעניין, ואחרי כן חברת הכנסת עליזה לביא תסכם.

אין הרבה להוסיף על הנאמר כאן. אחד האתגרים המרכזיים שאנחנו רואים בתעסוקת מבוגרים הוא במיוחד, נקרא לזה, גילאי התפר באזור שישים עד שבעים ופחות מה שכונה כאן על ידי פרופסור בר צבי, תעסוקת הפנאי אלא יותר תעסוקה שבאמת יש לה אפקט מאוד משמעותי על רמת החיים וההכנסה של האוכלוסייה המבוגרת בגילי שישים-שבעים וגם אחריה.

רק לסבר את האוזן, גיל הפרישה – אני לא מדבר כרגע על החוק עצמו – עצם זה שמי שתפרוש בגיל 63 במקום בגיל 62, זה אומר שרמת ההכנסה שלה בפנסיה תגדל בעשרה אחוזים. כל שנה שווה עשרה אחוזים. זאת דרמה. רק ההשוואה של גיל הפרישה של נשים לגיל הפרישה של גברים, המשמעות שלה היא חמישים אחוזים גידול בהכנסה מפנסיה. זאת דרמה ואנחנו חייבים בראש ובראשונה לתת את דעתנו על הנושא הזה ואיך אנחנו יוצרים את כל האטמוספרה מסביב כדי לאפשר לזה לקרות.

נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. אנחנו מקבלים 11 אחוזים של פניות בנוגע לאפליה על רקע גיל. חשוב לי לומר את זה כדי שאם אתם נתקלים או מכירים מקרים כאלה – להפנות אלינו כי אנחנו יודעים לתת את הייעוץ המשפטי ובמקרים מסוימים אפילו גם לתבוע.

בנציבות שוויון אנחנו מדברים הרבה בזמן האחרון ועורכים איזושהי חשיבה לגבי גיל פרישה בכללותו. היום יש מעט מאוד מקומות עם ביטחון תעסוקתי גבוה. רוב שוק העבודה הוא עם ביטחון תעסוקתי נמוך מאוד, ואפילו מקומות עבודה של היי-טק, ואנחנו חושבים שיש לחשוב מחדש על כל סוגיית גיל הפרישה כי מלבד בשוק העבודה עם הביטחון, כל העובדים בכל הגילים חשופים לפיטורים ללא קשר לגיל שלהם. לכן בעצם היום לגיל הפרישה כבר אין משמעות וזה אולי מתחבר לדברים שאמרת קודם לכן.

המוסד לביטוח לאומי. חשוב לי לציין שעל פי חוק הביטוח הלאומי אישה בגיל פרישה בגיל 62 וגבר בגיל 67, יכולים לעבוד. הזכירו כאן את זה שחוששים להודיע למוסד לביטוח לאומי וחשוב לי לכן להבהיר את הנקודה ולומר עד הכנסה של 5,394 שקלים, קצבת הזקנה לא נפגעת כלל, עד תקרה של 7,690 שקלים. מעבר ל-7,960 שקלים, הקצבה עשויה להישלל. הכנסה עד סכום כזה, אדם יכול לעבוד.

זאת איוולת של המדינה ברמות שאין לתאר. זה לא עולה כסף.

נכון, אבל עדיין יש לנו הוכחות לכך שהרבה מאוד קשישים יכולים גם לעבוד וגם לקבל את קצבה וזה לא נפגע.

מה קורה בין 5,000 ל-7,000?

יורדים מהקצבה שישים אגורות על כל שקל.

נקודה נוספת היא שאלמנות ולא משנה מה גילן, יכולות להשתכר ללא שום קשר להתחשבות עד גיל הפרישה. כלומר, לגבי קצבת השאירים - אישה יכולה להשתכר.

תודה רבה על ההבהרה שהייתה במקומה. חברת הכנסת עליזה לביא שיזמה את היום הזה בכנסת תסכם את הדיון, חברה ושותפה לכל המאבק על זכותם של אנשים לעבוד, להתפרנס ולחיות בכבוד והתעסוקה כמובן מהווה תחום מרכזי.

תודה לך חברתי היקרה על שאת ממשיכה דיון בוועדת העבודה והרווחה שיעסוק בנושא תעסוקה עם מנכ"ל שירות התעסוקה שיש לנו אליו הרבה שאלות אחרי היום הזה.

היום הזה באמת נולד מתוך הבנה שאם אנחנו לא נסתכל קדימה אל השינויים שמגיעים לתוך עולמנו, מגיעים מהר מאוד לתוך עולמנו, אנחנו נלך לאחור. חברה צריכה לדאוג לכולם ובטח בדיון המרתק הזה כאן גם לאנשים שמגיעים לאבטלה בגיל 40-45 בגלל חוסר התאמה. הבנה של מדינה שהיא לא צריכה לקחת אחריות על התאמה, על אפשרויות ועל הנגשה, זה שונה ממדינות אחרות. אם ניקח לדוגמה את ארצות הברית, הנשיא אובמה זיהה כבר לפני כמה שנים את המצוקה הזאת שהולכת וגדלה באבטלה ובצמתים של גילים שונים ואז נכנסה תכנית לאומית במימון גדול של המדינה. אם ניקח דוגמה נוספת כמו את בריטניה, גם שם יש רשות. גם באוסטרליה יש רשות שזה התפקיד שלה עם קורסים, התאמות, הבנה של מה זה עולם טכנולוגי. קראתי על הכשרה לקורס עובדי המספוא, איך אפשר להתאים אותם לעולם הטכנולוגי המשתנה כי המדינה מבינה שבעצם אם היא לא תעשה את ההנגשה, את העברה ותיתן תמיכה – תהיה נסיגה לאחור.

יש תכניות מרתקות וכאן צריך באמת לברך את השרה גמליאל שלקחה את הנושא הזה ומציגה אותו.

ללא ספק. נקודת אור בממשלה הזאת וכולנו מסכימים על כך.

הנושא הזה מאוד מאוד חשוב לה אבל זה קצה ונקודה. עת הייתי יושבת ראש ועד ההורים של בית הספר בו הילדים שלי למדו והייתי קצת יותר צעירה והסתכלתי על החלונות הריקים והסתכלתי על הפערים שקיימים בין הילדים ושאלתי את עצמי איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים בקהילה שלנו בבית ואף אחד לא מזמין אותם לבוא ולהיות שותפים ולקחת חלק. ראיתי את אימא שלי אחרי שהיא יצאה לפנסיה, איזה שמיניות היא עשתה כדי לבוא ולהתנדב. אימא שלי יודעת לעבוד מצוין כשנותנים לה יד ומביאים אותה אבל צריכה להיות כאן ראייה ממלכתית לאומית באשר לניסיון עליו דיברת, ראיית הידע שקיים בקרב האנשים שרוצים להמשיך להיות שותפים, שרוצים לקחת חלק, שרוצים לתפור וילונות לכיתה, שרוצים לבוא וללמד מתמטיקה, פיזיקה וכימיה שזה מקצוע המחר, ורוצים לעשות את זה אבל לא יודעים איך. אין כאן יד מכוונת ויש כאן חוסר הבנה של שימוש בניסיון שקיים בחברה בישראל וזה כאשר יש כאן אנשים שרוצים לתת. יש כאן ניסיון שצריך להעביר אותו לדור הבא אבל אין יד מכוונת.

אני באמת שמחה שבמשרד לשוויון חברתי מבינים זאת אבל החוליה החלשה לאורך כל היום כאן היא משרד הכלכלה. זה לא הזמן לסיים את הדיון החשוב והמרתק הזה. לצערי הרב רק אתמול נבחר שר חדש במדינת ישראל אבל השר הזה לא פנוי. שר הכלכלה שלנו לא פנוי למצוקה ההולכת וגדלה בתוך משרד הכלכלה.

אלי שר החוץ יעזור לו.

כן. אולי שר החוץ יראה לו תכניות שונות שקורות במדינות אחרות כי במדינות אחרות מבינים. אנחנו באים עכשיו מדיון על רובוטיקה ועל כך שהרובוטים נכנסים כך שאם לא תהיה כאן מדיניות והבנה, הרובוטים בסך הכול רק יעמיקו את הפער החברתי הנוראי במדינת ישראל וכל מה שאנחנו אומרים כאן, לא יעלה על סדר היום.

לכן ביום הזה ביקשנו לשים את הפוקוס ואת הפרוז'קטור ומצד אחד לברך ולכבד אבל מצד שני נזכור שאנחנו חברה אחת, חברה שצריכה לבוא ולראות איך היא באמת מתכתבת עם השינויים במציאות ולדאוג גם לדורות הבאים וגם להסתכל על מי שלא נמצא כאן ומי שבאמת צריך לאפשר לו חיים בכבוד.

תודה רבה.

תודה רבה על היוזמה ליום הזה. תודה לכל מי שהשתתף בדיון. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10.