הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 113

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, כ"ג בשבט התשע"ו (02 בפברואר 2016), שעה 9:00

מיזמי תעסוקה בפריפריה - במסגרת היום המיוחד - אתגרי המחר בתעסוקה

חברי הוועדה: רחל עזריה – מ"מ היו"ר

נאוה בוקר

אורי מקלב

איתן ברושי

דב חנין

עליזה לביא

מאיר כהן

ניצן מבטח - ראש תחום גליל, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל

עוז כץ - מנהל בכיר תחום מדיניות, משרד הכלכלה

חני זוהר - מנהלת היחידה לתוכנ"ל בפועל, משרד הכלכלה

גל יעקבי - מנהלת תחום בכיר אוכלוסיות מיוחדות, משרד הכלכלה

עידו סופר - רפרנט תעשייה ומסחר, אגף תקציבים, משרד האוצר

ד"ר נורית שגב - מפקחת ארצית בשירות לשיקום תעסוקתי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

בני ביטון - ראש העיר, עיריית דימונה

קובי פרץ - מנהל מרכז רשות מקדמת תעסוקה נגב מזרחי, עיריית דימונה

לילי קידר - מנהלת האגף לקידום תעסוקה, תעשייה ומסחר, עיריית אשקלון

איריס צין - מנהלת רשות מקדמת תעסוקה ומרכז צעירים, עיריית כרמיאל

אלי אלהרר - רכז מעסיקים עירוני, רשות מקדמת תעסוקה, עיריית כרמיאל

אסתי זרדיק - יועצת תעסוקה וקהילה, רשומת מקדמת תעסוקה, עיריית כרמיאל

אלי כהן - מנכ"ל המכללה תל חי

יעקב ליסברג - בית הספר למינהל עסקים, אוניברסיטת בר אילן

ישראל אוזן - רכז אקדמיה, ג'וינט ישראל תבת

נטע רוזנפלד - מנהלת תכניות חברה ערבית ותשתיות, ג'וינט ישראל תבת

בן גנור - מרצה, מכללת אתגר

חדווה שקד - מנכ"לית חברת אחוזת הנדל"ן, איגוד נבחרות הציבור בישראל, עצמאית

אילה רזניק דותן - מנהלת כספים, עצמאית

ירון קמחי - פרויקט פארק תעסוקה מרחבי בשפרעם

רן מלמד - עמותת ידיד

עפרה פינקלשטיין - מנהלת אגף מדריכי שיקום, ראש תחום בפריפריה, יש עתיד

תרצה וילנר - מכון ברוקדייל

אנה שוורץ - מכון ברוקדייל

טל שגב - משאבי אנוש, שתיל

זיו לביטל - מנהלת משאבי אנוש, הקרן החדשה לישראל

נירית גלר ג'מילי - יועצת למציאת עבודה, כתבת באתר סלונה

נאזם בדר - סגן מזכירת הכנסת

ענר עמירם - עמותת "דעת"

אורית סובול - עמותת "דעת"

אבישי בורלא - כתב "דבר ראשון"

אורלי ארז - משקיפה, המשמר החברתי של הכנסת

תומר רוזנר

לאה קריכלי

ר.כ., חבר המתרגמים

מיזמי תעסוקה בפריפריה - במסגרת היום המיוחד - אתגרי המחר בתעסוקה

בוקר טוב. אני פותחת את הדיון של ועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא מיזמי תעסוקה בפריפריה במסגרת היום המיוחד של אתגרי המחר בתעסוקה, שמובילה חברת הכנסת עליזה לביא שנמצאת פה איתי. אנחנו מאד מצפים ליום הזה. נראה לי שהולך להיות יום מאד מעניין.

בעבר אנשים רכשו מקצוע ובעצם עבדו בו כל חייהם. באופן שבו עולם התעסוקה מתנהג היום, אנחנו צריכים לרכוש הרבה מאד מקצועות לאורך החיים ולהחליף מקומות עבודה ומקצועות, ואם זה היה ברור שזה מן נכס שיש לכולם, כולם בעצם יכולים להתפרנס באיזה שהוא אופן, היום הפרנסה נהייתה השאיפה. זאת אומרת בעצם כל המדינות מקוות שתהיה פרנסה לכולם, שזה שינוי מאד משמעותי שהתחולל.

הדבר השני במסגרת אותו שינוי, זה שאנחנו רואים שהאופן שבו המדינה מתוכננת, זה שיש מקומות שבהם יש הרבה מאד תעסוקה, שזה בעיקר אזורי המרכז, אבל שם הדיור מאד יקר. ולעומת זאת בפריפריה הדיור יותר זול, למרות ששום דבר כבר לא זול בדיור בישראל, הדיור יותר זול, אבל אתגרי התעסוקה הם הרבה יותר משמעותיים.

ובעצם יוצא שאולי אחד האתגרים הכי גדולים שיש למדינה היום, קודם כל לייצר תעסוקה לכמה שיותר אנשים, כי אם אין לאנשים תעסוקה אז זה באמת הכי גרוע, אי אפשר לפרנס משפחה; ובמקביל גם לראות איך אנחנו מפזרים את מוקדי התעסוקה ברחבי הארץ.

לכן נורא שמחתי על הדיון הזה היום כשעליזה ביקשה ממני להוביל אותו. זה באמת נושא שאני חושבת שכולם מבינים שחייבים להתמודד איתו. הייתי שבוע שעבר בסיור עם השר משה כחלון, ראש המפלגה שלי, באופקים וברור שהאתגר הגדול זה תעסוקה. אני הייתי סגנית ראש עיריית ירושלים. ברור שהאתגר הגדול זה תעסוקה. זאת אומרת כמעט כל מקום שמגיעים אליו, מלבד ממש אזור המרכז, זה ברור שהאתגר הגדול הוא תעסוקה.

לכן כשעליזה אמרה שהולכים להיות פה כל מיני מיזמים ורעיונות וכיוונים, מאד מאד נשמח לשמוע כדי לראות אולי נוכל להוציא מהדיון הפורה הזה עוד משהו שנוכל להתקדם איתו הלאה.

אני אתן לעליזה לומר כמה מילים.

תודה, חברת הכנסת רחל עזריה על הנכונות המיידית להוביל את הדיון ולפתוח את היום המיוחד שלנו בנושא תעסוקה; וגם בהזדמנות הזאת לברך אותך על החוק פורץ הדרך שעוד מעט יגיע לאישור, שמדבר בסופו של יום על אנשים עובדים. על עוד ימי חופשה לאנשים עובדים ומי לא רוצה את זה? זה לא עניין של פריפריה, מרכז, שמאל, ימין. אני חושבת שזה חוק חשוב ותודה לך מכולנו.

הנושא של תעסוקה במדינת ישראל מדשדש, למעשה הולך אחורה. אנחנו נמצאים בתקופה שהעולם משתנה. רק לפני שבועיים בסקר תעסוקה שהוצג בכנס בדאבוס, מדברים על שעון מצלצל שחייב להעיר את כולנו.

הרבה מאד משרות הולכות ונעלמות. מספר המשרות החדשות שיכנסו בעקבות השינויים הטכנולוגיים יהיו הרבה פחות מהמשרות שילכו וייעלמו. מקצועות ילכו לאיבוד, ירדו לטמיון, אבל במדינת ישראל כאילו שום דבר לא קורה. ממשיכים ללמד את אותם מקצועות. האקדמיה לא משתנה. למעשה, כל הנושא הזה של הקניית מיומנויות והתאמה לעולם משתנה, נמצא רק בדפי התיאוריה.

במחקר אולי אנחנו טובים. גם המועצה הלאומית לכלכלה – שאני מזמינה את כולכם להשתתף בו בכנס, בפעם הראשונה ידבר כאן פרופסור אבי שמחון, שנבחר לעמוד בראשה – הוציאה ניירות ומוציאה ניירות, אבל אין הטעמה ואין חלחול לשטח. להיפך, אני חושבת שבדיון כאן נשמע על כמה וכמה תכניות טובות ומעניינות, שהיו כאן לאורך השנים שמשום מה הולכות ומתאיידות.

יש הרבה מאד תכניות שכן מתממשות בעולם. מספיק שנזכיר את התכנית של הנשיא אובמה, שהבין כבר לפני כמה שנים את המצוקה ההולכת וגדלה ונתן הרבה מאד תקציבים גם למחקר, אבל גם להטעמה. כל הנושא הזה של קהילה מלווה, המקום הזה של לפתח את הקולג'ים החברתיים. באוסטרליה יש רשות לאומית לנושא הזה של התאמה לעולם עבודה משתנה. למעשה זאת אחריות של מדינה לבוא ולראות איך אנחנו מקדמים את המחר. איך אנחנו עושים את האדפטציות הנכונות ומביאים לכך שבאמת תהיה פה עבודה לכולנו.

דריכה במקום, המשמעות שלה היא אבטלה, המשמעות שלה חוסר התאמה לעולם משתנה. שוב, זאת אחריות של מדינה לבוא ולדאוג ובשל כך באמת יזמנו את היום הזה ומנעד הנושאים והחתכים ובאנו לשמוע, להקשיב ולראות איך אנחנו מיישמים את זה בפועל.

אני רוצה להודות לכם, חברי, שהצטרפתם לדיון החשוב הזה בפתחו של יום, אחרי לילה ארוך במליאה. אז בוקר טוב ותודה לך שוב.

טוב. אני באמת מברכת את חברי הכנסת שהצטרפו אלינו. יש פה כמה מיזמים שיוצגו בפנינו: פארק תעסוקה מרחבי בשפרעם. מי המציגים?

שלום. שמי ירון קמחי ואני עוסק כבר 25 שנה בערך בנושא של הקמה של אזורי תעשייה, תעשייה בכלל, התאחדות התעשיינים, הרבה שנים בתעשיית ההון סיכון, 6 שנים ראש המועצה המקומית התעשייתית בתפן ובשנים האחרונות מתמקד בהקמה של אזורי תעשייה, כרגע בשפרעם ובבית"ר עילית.

אני רוצה להציג פה את הפרויקט של שפרעם, שבראייתי שפרעם זה סוג של יהלום לא מלוטש, ותסלחו לי, אני לא חושב שזו הגזמה. הרבה אנשים שעוברים ליד שפרעם לא יודעים שהיא קיימת בכלל, אבל אנחנו מובילים פרויקט ששותפים אליו משרד הכלכלה, משרד ראש הממשלה, הרשות לפיתוח המגזר הערבי, קרן פורטלנד טראסט ורשות מקרקעי ישראל, כשהכוונה היא לנצל את הפוטנציאל של שפרעם להקים פארק תעשייה מרחבי, גדול ומוביל במגזר הערבי, בשותפות גם עם המגזר היהודי.

שפרעם נמצאת במיקום מאד טוב בכניסה לגליל, קרובה לחיפה, לנצרת, לקריות, לאזור כרמיאל וצפונה יותר. היתרון המשמעותי הוא שיש בשפרעם עתודות קרקע גדולות יחסית לפיתוח תעשייה, סדר גודל של כמעט 800 דונם נטו לפיתוח תעשייתי, ומה שיותר חשוב אולי, שקרוב למחצית מהשטח הוא בבעלות המדינה, שזה אומר שיותר קל יהיה לפתח אותו יחסית לשטחים פרטיים, שהם בדרך כלל ביישובים הערביים ויש לא מעט בעיות לפתח אותם.

בשפרעם יש אוכלוסייה מגוונת, סדר גודל של 60% מוסלמים, 25% נוצרים, 15% דרוזים והשילוב הזה יוצר יציבות והרבה יותר רוגע ונוחות לעבוד בעיר. שיעורי ההשכלה גבוהים מאד יחסית בקרב נשים. אנחנו היום בשלבי סיום של תכנית מתאר כוללנית לעיר ביזמה של משרד הפנים.

במסגרת ההיערכות לפיתוח העיר אנחנו הקמנו חברה כלכלית בשפרעם, היא עכשיו נמצאת בתהליכים של הכנסת מנכ"ל. יש מתחם של קרוב ל-2,000 דונם שנמצא בתהליכים של ותמ"ל, שהוא כולל גם את אזור התעשייה וגם שכונת מגורים של 1,600 יחידות דיור. אנחנו בשיתוף פעולה עם ביר אל מכסור ומקווים להשתלב בתכנית הממשלתית לפיתוח הצפון. אלה השטחים פחות או יותר שאנחנו נמצאים במזרח העיר, מתוכננים לפיתוח כלכלי ותעשייתי והחזון הוא - - -

מה זאת אומרת מקווים להשתתף? למה בעצם זה בספק? מה צריך כדי להשתתף?

צריך פשוט שהממשלה תכניס אותנו לתכנית במסגרת התקציבית.

ומה הקריטריונים?

אנחנו בדיאלוגים גם עם משרד רש הממשלה וגם עם משרד הכלכלה ואני מקווה שזה ייכנס באמת לתכנית, כי צריך כספים די גדולים לפיתוח עצמו.

הכוונה היא להקים פארק שמתמחה בתחומי החיים, אנרגיה ומים. אנחנו עובדים יחד עם מוסד נאמן בטכניון לגבש את הייעוד הספציפי ולנסות למפות איזה סוגים של תעשייה ננסה למשוך לאזור הזה. יש בשפרעם כבר התחלה של חברות סטרטאפ בתחום הזה, במסגרת גוף שנקרא אגודת הגליל.

מבחינת יעדים כמותיים אנחנו מעריכים שעבר כזה יכול לספק סדר גודל של בין 7,000 ל-10,000 מקומות בתעסוקה, וכמובן לתת הכנסה משמעותית לעירייה, כשתחילת האכלוס משוערת ל-2020, כשאנחנו מקווים שהשנה נאשר את התב"ע במסגרת הותמ"ל. בהמשך נתחיל את ה - - - ואת התכנון המפורט ובשנת 2018 - - -

תפרט לנו את סל ההטבות. אם אני בעל מפעל בתל אביב או במקום אחר, אני בא אליך, מה אתה נותן לי?

בעיקרון, ברגע שזה - - -

רגע, ניתן לו לסיים את ההצגה ונמשיך.

אם הוא מציג, אז נכוון אותו.

ברגע שזה יישוב ערבי אז זה נחשב אזור פיתוח אלף.

זה לא מספיק.

זה מה שיש כרגע. אנחנו רוצים לבקש תנאי נועם, מה שנקרא.

בדיוק.

התחלנו לדבר עם הממשלה בעניין הזה.

תנאי נועם זה אזור תעשייה ליד נתיבות, שמשותף לנתיבות, שדרות ונתנו שם ארגז כלים מפליג, ומה שקורה שם, האבטלה ירדה בנתיבות ובשדרות ל-3%, זה מדהים.

זה רק במקום אחד בארץ?

זה רק במקום אחד. עכשיו עושים משהו בעידן, ליד להבים, וזה מה שצריך, גברתי יושבת הראש. לכן אני שואל.

בסדר, יש עוד הרבה דברים. העניין המרחבי הוא גם הרבה פעמים חסם. אז אני מבקשת לא לשאול תוך כדי. ניתן לו לסיים ואז נפתח את זה.

נמצא פה עידו מאגף התקציבים, שהוא מתעסק בנושא הזה.

בוא שב ליד השולחן. מה אתה מתחבא מאחור?

בדרך כלל האוצר יושב רחוק, הוא מרגיש פחות מחויבות אחר כך.

אני לא יודעת, בוועדת כספים הם תמיד יושבים נורא קרוב.

הוא המכוון של תחום התעשייה באגף תקציבים ואנחנו בקשר טוב וצמוד. בסך הכל יש לנו רוח גבית מצדם, אבל אנחנו נצטרך באמת לראות שהתקציבים הגדולים, בסך הכל לפתח אזור תעשייה כזה, זה מדובר על מעל 100 מיליון שקלים. אמנם מאחר שזה מחצבה לשעבר, השטח שאנחנו מדברים עליו, אז גם קרן המחצבות תיתן את תרומתה, אבל עדיין נצטרך סכומים משמעותיים לצורך הפיתוח הזה, ודי בקרוב

בגלל הנושא שהתב"ע תאושר כנראה מהר במסגרת הותמ"ל, אז אנחנו כבר בשנה הבאה נצטרך תקציבי פיתוח ואני מקווה שנוכל לקבל אותם.

איך אתם מתמודדים עם האתגר של פארק תעסוקה מרחבי? זאת אומרת מקומות שונים זה גורם לאתגר פנים?

בינתיים לא. אנחנו כרגע עשינו שיתוף פעולה עם ביר אל מכסור, שזה היישוב הקרוב, יישוב בדואי, קרוב ל-10,000 תושבים וכרגע יש שיתוף פעולה והסכמה טובים בין ראשי הרשויות. אני מקווה שלא יצרפו לנו יותר מדי יישובים, כי בסך הכל זה שני יישובים לא חזקים – גם שפרעם וגם ביר אל מכסור – זה לא יישובים חזקים, אז אין הרבה-. אם יקחו את הכספים וירצו לחלק אותם ליותר מדי - - -

לעוד יישובים. אז בעצם מה שעשיתם זה הגבלתם את זה לשני יישובים. אתם משתדלים.

כרגע כן.

שזו הדרך להתמודד עם העניין המרחבי.

כן.

אחד האתגרים, בעצם היה איזה שהוא רעיון מאד יפה של פארקי תעסוקה מרחביים, אבל יש לא מעט מקומות שזה בעצם עוצר את הקמת אזורי התעסוקה, כי בעצם יש פער בין הרשויות המקומיות – מי יקבל את הארנונה. הרי אחת הסיבות להקים אזור תעסוקה זה הארנונה שמקבלים, ואם הופכים את זה למרחבי, זה אמור לסייע ולגרום לשיתוף פעולה כדי לייצר משהו גדול יותר ומשמעותי יותר, עם יותר מפעלים, אבל גילינו בכמה מקומות בארץ שזה בעצם האט את העניין.

אז אתה אומר שפשוט צמצמתם את זה וככה פתרתם את הנושא.

כרגע כן. יכול להיות שיצרפו עוד יישוב אחד או שניים מהסביבה.

אז נרצה לשמוע על זה מהאוצר, נכון? אתם אלה שדחפתם לכיוון המרחבי.

עיריית כרמיאל, לכם יש גם איזו שהיא - - -

תכנית רשות מקדמת תעסוקה. זו תכנית שפועלת בשישה יישובים בארץ. שמי איריס צין.

תודה רבה.

קודם כל אפשר להתייחס בקטנה?

עדיף לתאר.

הבעיה בפריפריה מתחילה אצלנו בזה שהמפעלים נעצרים ביקנעם. כי עדיפות א"א יש גם ליקנעם, אבל גם לכל הגליל. בעצם אנחנו מתמודדים עם אתגר מאד קשה, שזה חוסר תעסוקה בפריפריה.

מכללת אורט בראודה מייצרת כל שנה מעל 400 מהנדסים שאין להם עבודה בגליל, ואם יש זה בשכר שהוא שליש ממה שמרוויחים בתל אביב ואין להם שום סיבה להישאר לגור בפריפריה.

התכנית רשות מקדמת תעסוקה קיימת ביישובי פריפריה בקצה, בדרום ובצפון. היא קמה מתוך מטרה לתת מענה ופתרונות יצירתיים לתעסוקה בפריפריה.

עוד פעם, אמרתי, אנחנו מתמודדים עם אתגרים. למשל בכרמיאל יש אזור תעשייה גדול, הוא נותן בעיקר ומספק עבודה בשכר מינימום. שכר מינימום לא משאיר צעירים, לא משאיר אקדמאים. יש לנו בעיה קשה של עזיבת צעירים בכל הגליל, מהמגזר היהודי בעיקר, אבל גם המגזר הערבי מתמודד עם קשיים של עבודה לאקדמאים והרבה פעמים אפשר לראות אקדמאים וצעירים שנמצאים בתת תעסוקה בגלל זה.

המטרה של המרכזים האלה היא באמת לנסות לייצר פתרונות יצירתיים מצד אחד; מהצד השני לעבוד עם פלח האוכלוסייה שיותר קשה לו, עם אנשים שהיו הרבה שנים בתוך אבטלה, בעומק אבטלה, בעומק של הבטחת הכנסה, חד הוריות, נכים.

זו תכנית עירונית שלכם?

לא, זו תכנית ארצית שהתחילה - - -

במעגלי תעסוקה?

לא. היא נקראת רשות מקדמת תעסוקה. היא התחילה לפני 10 שנים בתבת, בג'וינט. לפני 4 שנים היא הוטמעה במשרד הכלכלה ולפני שנתיים משרד הכלכלה העביר אותה לשירות התעסוקה. אנחנו באופן אישי, כמרכזים, חושבים שזה היה צעד מוטעה, כי שירות התעסוקה לא כל כך יודע לעבוד ברמה הפרטנית ולהבין את מה שאנחנו עושים.

יושב פה ראש עיר לשעבר, שהייתה אצלנו תכנית כזאת.

גם ראש עיר בהווה.

וראש עיר בהווה.

אוקיי, אני לא מכירה, סליחה. קובי, אתה רוצה להוסיף אולי?

אני קובי פרץ, אני מנהל התכנית של רשות מקדמת תעסוקה דימונה-ירוחם. אני אוסיף רק למה שאיריס אמרה. בסוף זו אותה תכנית. עברנו גלגול. אנחנו המרכז הכי צעיר. הוקמנו לפני 3.5 שנים.

רק ליישר קו, דימונה וירוחם, לצערנו, עדיין מובילות את מפת האבטלה בדרום, במגזר היהודי. לא בדרום, בארץ, במגזר היהודי.

מה אחוזי האבטלה?

13-14-15% עונתי, מן הסתם יש תנודות, אבל זה בין 13-15% גם בדימונה וגם בירוחם. כשבאמת, גם נושא אזורי העדיפויות ואיפה נעצר נושא ההטבות וכל מיני דברים כאלה, יש פה גדולים ממני להגיד את זה, אבל ברמה שלנו, אנחנו טיפלנו עד היום ב-2,200 איש בשלוש השנים שאנחנו קיימים - אנחנו המרכז הכי צעיר – שמתוכם רובם הושמו בתעסוקה.

השילוב הזה של ליווי פרטני, אישי, בוא נגיד, מה שיכול להיות היה ההגדרה של האופטימום בשירות התעסוקה, אם שירות התעסוקה יכול היה להגיע למקום שהוא באמת פוגש אנשים ומלווה אותם ושואל על הרצונות, באמת למקסם. אבל באמת יש עומס מטורף בשירות התעסוקה וזה לא סוד, זו לא המצאה שהיא חדשה.

לכן באמת השילוב הזה של מרכז הכוונה לתעסוקה, שמכווין באופן פרטני אנשים ובעצם מבין וממצה פוטנציאל של כל אחד מהם - - -

סליחה, מה ההבדל בין זה לבין מעגלי תעסוקה? כי זה נשמע - - -

מעגלי תעסוקה הוא ממוקד יעד מאד לנושא של הבטחת הכנסה.

זאת תכנית סטטוטורית, ואלינו מגיעים אנשים כי הם רוצים לעבוד. הם לא חייבים להגיע. מעגלי תעסוקה זה תכנית שאדם שמקבל הבטחת הכנסה, רשמו אותו לתכנית, הוא מחויב להגיע. אצלנו הם לא חותמים, הם לא חייבים להגיע. מי שמגיע אלינו באמת רוצה לעבוד. הרבה פעמים אנחנו עושים reaching out ואנחנו מגיעי לאוכלוסיות - - -

הבנתי. אז אתם בעצם השכבה מעל. אתם הקומה מעל.

אנחנו לא שכבה מעל.

קומה מעל.

קהל היעד שלנו הוא כל קהל היעד הרלבנטי שמעוניין, ואני אוסיף – מעוניין באמת – למצוא עבודה, כי בסוף הצעד הראשון הוא בדרך כלל משלו. יש reaching out של חברה' של חד הוריות, של כל מיני קהלים אחרים, שבאמת צריך לגרום להם להגיע, אבל בסופו של דבר אף אחד לא מחייב אותם בחוק להגיע אלינו, שזה השוני המרכזי. מעבר לזה, קהל היעד שלנו הוא הכל.

זאת אומרת גם עקרות בית שלא עבדו 20 שנה ורוצות למצות, גם חד הוריות וגם אקדמאים בקצה השני. באמת כל קהל היעד שיש בערים, כי בסוף אנחנו רוצים להשאיר את האנשים האלה בדימונה-ירוחם, בין אם זה האנשים בעלי ההכשרות, בין אם זה האנשים הבלתי מקצועיים, בסוף אנחנו עובדים עם כולם, כשמן הסתם באחוז יותר גדול, אם אתם מדברים באחוזים, יש לנו 60-70% שהם חברה צעירים, שהם עד גיל 35. באמת יש לנו מהכל, כשהשיח המרכזי הוא שזה פרטני ושזה באמת מלווה וממצה יכולות.

אוקיי, תודה.

ומחבר את הרשות המקומית.

זהו, זה בהנהגת הרשות המקומית ובאחריות של הרשות המקומית.

חבר הכנסת איתן ברושי ביקש לדבר, בבקשה.

בוקר טוב. גברתי יושבת הראש, חברי הכנסת ואורחים. השבוע הממשלה הקימה ועדה - בטח לפי דעתה היא מאד חשובה – הממשלה עוסקת בפריפריה - ועדת השרים לענייני התיישבות באזורי עדיפות לאומית, עוטף עזה, פריפריה. אפשר להגיד בעזרת השם הקימו עוד ועדה, פתרו למישהו איזו בעיה, אבל לא את הבעיות שאנחנו מתעסקים בהן פה, משום שבישראל לא חסר ועדות ולא חסר החלטות, חסר ביצוע.

יש את שר הנגב והגליל והוסיפו לו את הפריפריה. שאלתי מעל דוכן הכנסת למה הכוונה בדיוק, רק להגיד את זה צריך לקחת אוויר באמצע, ועכשיו גם שר הפנים ויש את רשות הנגב והגליל ויושבים פה אנשים לשעבר, גם אני הייתי ראש מועצה בעמק יזרעאל. אין גבול לכמה אנשים מתפרנסים מזה שלא פותרים את הבעיות. הגיע הזמן באמת.

הכנסת זה מן גן אירועים. אתם רואים, גם אני תיכף אלך מאירוע לאירוע, מישיבה לישיבה, אבל מוכרחה להיות גם תוצאה לכל הדבר הזה. צריך להגיד את האמת, לישראל אין תכנית לאומית לתעסוקה. אם הייתה תכנית לאומית לתעסוקה, היינו שומעים פה דיווחים אחרים ואני רוצה לומר גם לכבודו של ראש העיר הזה וראש העיר הקודם, וגם אני שייך לאלה שתמיד אומרים על הלשעבר – אי אפשר לקחת לך. זה תמיד נשאר שלך. גם אני לשעבר ראש מועצה אזורית גדולה, עמק יזרעאל, מכיר את שפרעם ואת ביר אל מכסור.

עם התכנית הלאומית הזאת לא פותרים בעיות תעסוקה ועם המשאבים שעומדים לרשות המשרד ששינו את שמו לכלכלה ותעשייה, לא יוצרים את המציאות החדשה. אני יכול לומר שאין פה נציגות, אבל הייתי השבוע אצל הבדואים, קרוב אליך, זה הרבה יותר חמור ממה שזה נדמה לנו מפה.

לכן אני חושב שהעיריות, המועצות באמת עשו דברים גדולים. גם במקרה יושבים פה שני ראשי עיר מדימונה. בכל מקום הצליחו לקדם את הבנייה, גם בעזרת הממשלה. את החינוך, במיוחד. רבים קיבלו פרסי חינוך ויש הישגים בחינוך, אבל התעסוקה היא לא בכוחה של הרשות המקומית. הרשות המקומית אין לה כלים ואין לה יכולת. היא לא קובעת את מפת העדיפות, היא לא קובעת את גובה המענק ואני גם לא מאמין בכוונות של האוצר. אני חושב שהאוצר לא מתכוון לדברים האלה.

אתה יודע למה?

אני יודע. אין להם בגרות.

מספרים. יש - - -

לא, לא, סליחה יקירתי, סליחה.

מי שנותן 20% מענק בקצוות של הארץ, לא מתכוון שיקרה שם משהו. את אינטל לא הקימו פקידי האוצר. רבין ז"ל כפה את זה על בייגה, הייתי שם, והמדינה השקיעה המון כסף. ואז אמרו זה לא מועיל, זה רק יהיה חוטבי עצים שווה מים. מישהו יכול לתאר את האזור הזה בלי אינטל? אני הייתי שותף להנחת אבן הפינה בטאוור במגדל העמק. אני הייתי שותף עם שאול עמור ז"ל על אזורי התעשייה שם. זה לא ברמת הפקידות, שאין לה מנדט ואין לה יכולת ואין לה בגרות וניסיון להתמודד עם השאלות החברתיות כלכליות.

סליחה, חבר הכנסת ברושי, לכן אנחנו בדיון. בואו לא נדבר מה - - -

אני כבר מסיים.

בואו נדבר על מה עושים.

לכן אני חושב ששאלת התעסוקה היא גם לא הבעיות הפרטניות. אז אפשר לפתור למישהו בעיה בנקודת זו או אחרת. אצלנו קוראים לזה מעברים. יש לנו תכניות שנקראות מעברים, שזה מן לשכות עבודה מרצון. לא חותמים אבטלה, אבל יש "שדכנות" קראתי לזה. היה לי כזה גם של כמה אזורים. יש ביקושים, יש היצעים, מישהו מחבר אותם.

זה חשוב, אבל זה כמו שאומרים באגדה של פסח, תבן ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו. אין אפשר לבנות בית בלי לבנים ואת הלבנים עושה הממשלה והיא צריכה להיות זאת שקובעת את התקציבים, את העדיפויות. גם הקרקע היא בידי המדינה. היא לא מקור כספי, אלא אמצעי שבעזרתו-.

משפט אחרון. לא יהיה שום פיזור אוכלוסייה אם לא תהיה תעסוקה ברמת הכנסה של המאה ה-21, עם ביטוי ליכולת הרבה של הדור הצעיר שלומד בכל מקום את מה שהוא רוצה והוא לא יכול לבוא לא לדימונה ולא לעמק יזרעאל אם הוא לא יכול לממש את החלום שלו, את המאווים שלו, ואת זה צריך לעשות עם הממשלה ואין שום סיכוי שהממשלה, כפי שהיא היום בשנת 2016, ערוכה למשימה הזאת.

תודה רבה. כן, חבר הכנסת מאיר כהן.

תודה רבה גברתי. אלף צריך לברך אתכם. זה לא ברור מאליו שבבוקרו של יום עמוס מתעסקים בסוגיה הזאת של תעסוקה ברחבי הארץ. אני אגיד מה אנחנו צריכים לעשות, כי בוודאי אחרים יגידו ויתארו את המצב.

שלושה דברים שהם עיקריים. האחד, יש חוק שעבר ביום ראשון, מאד חשוב, של רועי פולקמן ושלי, של אזורים משותפים, של אזורים נרחבים, של אשכולות, שזה סנונית ראשונה לשיתופי פעולה. אחד הדברים שחסרים זה כמו שהוא אמר, שיתופי פעולה אזוריים של רשויות שברגע שיש משהו אזורי, מתחיל הויכוח הישן של מי זה ומי יקבל. אז החוק של האשכולות די פותר את העניין ויוצר איזו שהיא מעטפת מאד טובה.

הדבר השני, תראו, כל השנים גם בצפון וגם בדרום התפתחו אזורי תעשייה רק כשהממשלה החליטה לצד התכנון של אזור התעשייה, לתכנן ולתקצב ארגז כלים של הטבות לאלה שבאים. אין היום, לצערי הגדול, כמעט ואין, ציונות. קשה למצוא מישהו שיש לו מפעל במרכז הארץ ואתה אומר לו בוא תעביר אותו לדימונה או לכרמיאל או לקריית שמונה והוא אומר לך רוצה אני ולמחרת זה קורה. הם מתחילים לשאול מה ההטבות, מה אני מרוויח.

אז אנחנו תכננו ארגז כלים שהוא יוצא מן הכלל, לרבות לשחרר אנשים מהיטלי מס השבחה. אם יש למישהו מפעל בתל אביב והוא עובר לדימונה ומוכר את המפעל, אנחנו פוטרים אותו ונותנים לו ארגז כלים בדיוק כמו שבנועם. בדיוק כמו שבנועם. וראו זה פלא, גברתי, הדבר הזה מאד מצליח.

לכן צריכה לצאת קריאה מהכנס הזה, ואת ממפלגתו של שר האוצר ובאמת אוזנו כרויה לסוגיה הזאת. אם בעזרת השם יחליט שר האוצר שהוא מקים עוד שלושה אזורים כאלה, כמו נועם, במהלך השלוש שנים, אחד שהוא משותף לערד-דימונה-ירוחם והפזורה הבדואית, שאמר חבר הכנסת איתן ברושי יש שם 45% אבטלה בפזורה הבדואית. ואחד כזה או שניים כאלה בצפון, אנחנו לוקחים יישובים ותוך שנתיים - - -

אבל זה מעניין, אתה מדבר בעד פארקי תעסוקה מרחביים, כשבשטח הקולות, אני מבינה שהרבה פעמים זה עוצר את זה.

לא. לא.

אז אני אשמח לשמוע.

בשטח אם הם יוקמו היום, שום דבר לא יקרה. אבל אם ייקחו ויבנו כמו שעושים בעידן, מול להבים, וכמו שעושים בנועם והוא מכיר את זה, אז אנחנו פותרים את הבעיה. זה עולה כסף. יגידו לך באוצר שזה עולה כסף.

תיכף נשמע את האוצר.

תודה רבה.

בואו נשמע את ראש עיריית

בוקר טוב לכולם. חברי וידידי מאיר כהן, ראש העיר שלנו, החביב, חבר הכנסת. אני חושב שמאיר תמצת את זה באמת ואמר את זה נכון לרגע זה. יש תכנית סדורה. כולם ישבו אצלי, כולל מרכז ההשקעות, כולל שרגא ברוש, כולל שר האוצר, שהיה אצלי בדימונה יחד עם כולם והכנו לו תיק עבודה סדור ואנחנו בדימונה הולכים להקים.

מעבר לזה שאני ראש עיריית דימונה, אני גם יושב ראש פורום ערי הפיתוח וגם יושב ראש האשכול, מה שמאיר אמר. ואצלי בדימונה, הנה, אני אומר את זה מעל גלי האתר ובכל מקום, אני מוותר על הארנונה. אני מוכן שיקימו. לא צריך להקים מפעל בירוחם, בדימונה או בערד. אזור התעשייה שלנו, שקם כרגע מתחת לרדאר. יושב פה בחור, קובי פרץ אצלנו בדימונה, 8 מפעלים מתחת לרדאר. שינינו את התפיסה. אבל עד שממשלת ישראל והעומד בראשה - - -

רגע, אז מה שיניתם בתפיסה?

אז אני אגיד לך. שיניתי בתפיסה שאמרתי קודם כל אני מכיר את האזור, אזור התעשייה, הוא הולך להיות אזור תעשייה משותף לירוחם, לדימונה ולערד. אמרתי, כרגע זו החלטה שקיבלנו באשכול הנגב המזרחי שאני עומד בראשו. ואמרתי, חלוקת הארנונה צריכה להיות בדיוק שווה בשווה ואני אפילו אמרתי כראש עיריית דימונה, אני מוכן לוותר על חלוקת הארנונה, שיתנו לאנשים אחרים. שיתנו לירוחם, שיתנו לערד, שיתנו לכולם. העיקר שיקומו מפעלים. כי נכון לרגע זה, האדמה שוממה שם.

מה שאני רוצה להגיד, הכנו תכנית עם ממשלת ישראל, לא תווית. דינה של דימונה, ירוחם, אני מדבר על הנגב המזרחי, לא דינה של באר שבע, לא קריית גת ולא יקנעם. רבותי, אני מדבר בשלב הראשוני על חוק עידוד השקעות הון. לא יכול להיות שבאר שבע תקבל כמו דימונה, על 20% וקריית גת תקבל. אין שום הצדקה לבעל מפעל שיגיע אלינו. אז נתנו תכנית. חוק עידוד השקעות צריך לעלות ל-30%. חוק הנגב צריך לעלות מ-10% ל-20%. נושא של מס חברות - מה ששר האוצר מתגאה בו - מ-9% ל-6%, שיורידו את זה ל-1.5%. אצלנו, שיתנו תכנית חומש ליישובים האלה.

אני מבינה. בעצם מה שאתם אומרים זה שהפריפריה מתחרה אחת מול השנייה. הפריפריה הפריפריאלית יותר מול הפריפריה הקרובה יותר, גם ביקנעם, גם בבאר שבע.

הפריפריה הבינה שהיא צריכה להיות מאוחדת. אם סל ההטבות הזה יינתן לנו, רבותי, יחד, עשינו תכנית. אנחנו יושבים בשולחן עגול – שר האוצר, אריה דרעי, אנוכי ושרגא בראש. אנחנו יושבים כל שבועיים. הכנו להם תכנית סדורה, רבותי. שימו לב מה קורה - - -

בסדר, הבנו.

לא, אני רוצה לסיים ולהגיד. באמת, בפריפריה יש דברים טובים מבחינת הבינוי, מבחינת מערכת הבינוי, מבחינת התעסוקה. רבותי, דימונה הולכת לבנייה של 12,000 בתי אב. אני לא אתן להם היתרי בנייה, רבותי ולא אכנס להסכם גג אם לא יהיה פתרון לנושא התעסוקה. ולצערי הרב, חבל שעמיתי ראשי הרשויות לא הגיעו לדיון כל כך חשוב, אני אומר לכם, כל כך חשוב. זה הפריחה ויש פריחה בנגב. לא להגיד שאין פריחה בנגב, אבל רבותי - - -

הצלת את כבודם.

הצלנו את כבודם של השלטון המקומי שהגיעו בקטע הזה. מה שחשוב, רבותי, חשוב ששר האוצר, כמו שהוא פותר את בעיית הדיור והוא אמר את זה כשהוא נכנס, את בעיית התעסוקה בנגב, ובמיוחד בנגב המזרחי.

בסדר. אבל בעיקר מה שאתה מדבר עליו זה איפה מתחילים להגדיר פריפריה ואם יש הבדלים בתוך הפריפריה מבחינת ההטבות. נכון? בסדר, אוקיי.

אני אשמח לשמוע התייחסות של משרד האוצר ואחר כך משרד הכלכלה.

אה, לא ראיתי אותו. עידו היה. שמע את התכנית. הוא היה אצלנו.

אתה רואה, הדברים הרבה יותר מאורגנים. אני אשמח לשמוע גם מה התכניות וגם מה המענים שנותנים לאתגרים הספציפיים שהוצגו. זאת אומרת גם התייחסות לאתגרים הספציפיים אבל גם בכלל מה התכניות. תודה.

אני אתחיל לדבר באופן כללי לגבי התכניות.

לא, לא, גם כללי וגם פחות כללי, בסדר? שמך.

עידו סופר מאגף תקציבים. לגבי התכניות הנקודתיות, יכול להיות שמשרד הכלכלה יידע להרחיב יותר. אני אתחיל ואומר ראשית כל הממשלה ומשרד הכלכלה והתעשייה בפרט מפעיל ונותן לא מעט כלי סיוע לפריפריה לעומת המרכז. החל מסבסוד קרקע באזורי תעשייה, למסלולי תעסוקה, לחוק עידוד לתכניות של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים.

אגב, אנחנו חושבים שכן יש צורך לתת סיוע יותר עמוק ככל שהפריפריה עמוקה. אזורים כמו בית שאן ופארק צבאים, שאנחנו לא מצליחים לאכלס שם והנגב מזרחי ששיעור האבטלה שם הוא יותר גבוה, וגם מקומות אחרים לרבות רשויות מקומיות ערביות, אנחנו יודעים שיש שם בעיה ואנחנו בהחלט פועלים לפי הגישה הזאת.

זה יכול להתחיל דרך דיפרנציאליות בכלי הסיוע של משרד הכלכלה, שאת זה אנחנו עושים בהוראת מנכ"ל אחר הוראת מנכ"ל. יש דברים שהם יותר ישימים ויש דברים שהם פחות ישימים.

אז בעצם הציפייה שתהיה דיפרנציאציה היא כבר מונחת על סדר יומכם.

היא מונחת, אבל אנחנו שומעים את זה, איך מאיר כהן, יש לו כבר שערות לבנות מהדברים האלה. רבותי, צריך לבצע את הדברים האלה.

רגע, רגע, סליחה. כבוד ראש העיר, אנחנו פה בדיון ענייני.

מאה אחוז. הלוואי. מאה אחוז.

לא, זה לא מתאים. זה לא מתאים, זה לא מכבד. אני מבקשת.

בבקשה.

חשוב להבין שפעמים רבות מה שמושך את היזם, זה לא גובה המענקים שיש, אלא זה באופן יחסי מה יש לו לעומת מקום אחר ואני אקשר את זה לאזורי תעשייה מרחביים.

כפי שראש העיר בני ביטון גם יודע, ברגע שאתה בונה אזור תעשייה קטן בירוחם ונותן שם הטבות, אתה פוגע בדימונה ואתה פוגע בערד; ולחלופין, אם אתה עושה את זה בערד, אז אתה פוגע בשתיים האחרות. ולכן יש את התפיסה של אזור תעשייה מרחבי, עם חלוקת הכנסות, ששם גם יש יתרון לגודל ואפשר לבוא ולפתח - - -

בסדר.

סליחה, אני מצטערת, זה לא מתאים.

אבל אי אפשר לשבת. אנחנו לא נמצאים בכיתת גן, סליחה, גברתי.

זה לא מתאים.

הגיע ראש העיר מדימונה - - -

לשבת נכון, ולומר על כל משפט בסדר, בסדר. אין קריאות ביניים. אני מצטערת.

נו, באמת.

אין הערות תוך כדי. בבקשה.

סליחה, או שיש דיון - - -

יש דיון, אבל אי אפשר להוציא קריאות ביניים כל משפט שני.

סליחה.

לא הפסקתי אותו, הוא דיבר מצוין.

תודה רבה.

אני רק אומר שבהינתן, אם ניתן לדוגמא את הטבות נועם וכל אזור תעשייה בארץ, נגיע עוד פעם לאותו שיווי משקל. כולם יבואו ויגידו רגע, אבל הולכים לשם ולא אלי, כי הוא יותר קרוב ואני יותר רחוק. אז יש כאן עניין של יחסיות והיא דורשת גם צעדים שהישימות שלהם היא לעתים בעייתית.

ואזורי התעשייה המרחביים, אתה מרגיש שזה מקדם או שזה מקשה? כי מצד אחד נכון, זה ימנע את זה שתהיה תחרות בין הערים, מצד שני היכולת לשבת סביב שולחן אחד ולקבל החלטות, זה לפעמים מאד מעכב.

אני מסכים איתך. יש כאן איזו שהיא נקודה שראשי הרשויות צריכים באמת לבוא ולשתף פעולה. בנגב המזרחי, כפי שאני מבין את זה, יש שיתוף פעולה וכן נכונות לעבוד ביחד, כי מבינים את הסיטואציה. עכשיו, כשמסתכלים גם על אזורי תעשייה חדשים שהוקמו בשנים האחרונות, רואים שכן יש כיוון לשם. באזור התעשייה שוקת, עידן הנגב, אנחנו כן רואים שם חלוקת הכנסות וכן שראשי הרשויות מבינים שבסופו של יום הם יפסידו, אם המרוץ הזה על אותו אזור תעשייה קטן, שיהיה שלי, ימשך.

יש הבדל בהטבות שניתנות לאזור תעשייה קטן לעומת לאזור תעשייה מרחבי? זאת אומרת יש איזה שהוא אינסנטיב שאתם נותנים לרשויות המקומיות לשתף פעולה?

זה תלוי. חוק עידוד באופן עקרוני, יש מקומות שבהם ההטבות ניתנות לאזור תעשייה מרחבי, שהוא מוגדר מעל 100 דונם ואזור תעשייה קטן לא מקבל את זה, אבל באופן עקרוני אין כרגע איזו שהיא מדיניות סדורה שנותנת הטבות מעבר לכך לאזורי תעשייה מרחביים.

המדיניות של הממשלה היא כן ללכת לכיוון אזורי תעשייה מרחביים, כמשהו שהוא נכון לרשויות, נכון לחלוקה - - -

לא, זה פשוט מאתגר את שלב ההקמה.

זה מאתגר את שלב ההקמה.

נכון, ואז יכול להיות שצריך להקל בשלב ההקמה, כדי שההקמה תקרה יותר מהר.

נכון. ברשותך, עוד מילה לגבי הרשויות הערביות. קודם כל אני אבוא ואני אומר שמבחינת תכנית, תכנית נקודתית לפעמים היא טובה, אבל תכנית כמו ששר האוצר הציג לאחרונה, של תיקון מנגנוני ההקצאה לרשויות הערביות, זה הדבר שמביא את השינוי. אנחנו רואים שכל שקל מעתה ואילך יחולק בצורה שווה לפי שיעורם באוכלוסייה של האוכלוסייה הערבית וזה באמת השינוי. צריך להבין, זה הרבה יותר טוב מאיזה שהוא כסף שזורקים אותו ולא תמיד הוא מצליח להגיע לקרקע.

וכמה זה מצליח?

אנחנו רק בתחילת הדרך, אז קשה קצת למדוד, אבל ממה שאני מכיר ובמשרד שלי, כשאני יודע שכל תקציב בסופו אני בוחן פעמיים – במחצית השנה ובסוף השנה - שהכסף אכן הלך לאוכלוסיית המיעוטים, אז השינוי מאד משמעותי וזה לאורך שנים, מעתה ואליך.

כן צריך להגיד שלרשויות הערביות יש הרבה פעמים בעיות בפיתוח של אזורי תעשייה מבחינת קרקעות פרטיות, ולכן אם אפשר להכניס רשויות מקומיות כמו טמרה לדוגמא, ולהכניס אותן לאזור תעשייה בר-לב ושתהיה שם חלוקת הכנסות ושם מפעלים קטנים יוכלו לצאת מאזור טמרה לדוגמא לאותו אזור תעשייה ולהתפתח, אז הרווחנו. תהיה שם איזו שהיא חלוקת הכנסות, וזה לא בא אחד על חשבון השני ויש גם איזה שהוא שיתוף פעולה בין המגזר הערבי למגזר היהודי. לכן יש לזה יותר יתרונות מחסרונות, כפי שאנחנו רואים.

אוקיי, בסדר, תודה. משרד הכלכלה.

שלום, נעים מאד, אני עוז כץ, אגף אסטרטגיה, משרד הכלכלה. אני אתייחס קצת ותיכף ארד לתכניות ולנושאים שאנחנו עוסקים בהם ממש עכשיו, ממש בחודשים האחרונים ובימים אלה, אבל באופן כללי אנחנו רואים כשאנחנו מסתכלים ברמה הלאומית ואנחנו מסתכלים על דרום וצפון, אז אנחנו רואים שבדרום היה איזה שהוא מאמץ מאד מרוכז, ממשלתי, של כמעט 30 מיליארד שקלים שעוסק בהעברת מחנות צה"ל ועוד עשרות מיליארדים, לא עשרות, אבל בערך 10 מיליארד שקלים בנוגע לתשתיות תחבורה; ועוד תכנית שעוסקת בפיתוח כלכלי של העניין הזה, שזה עוד מיליארד שקלים.

זאת אומרת, נוצר מצב שבעשור האחרון יש ריכוז מאמץ משמעותי מאד בדרום ולאט לאט זה מתחיל לחלחל. אני לא אומר שלא צריך לעשות עוד הרבה מאד בנגב המזרחי ובמקומות אחרים, אבל הדרום עלה על איזה שהוא נתיב מבחינת הראייה הממשלתית.

אני אשמח אם תתייחס גם לצפון.

בצפון, אנחנו זיהינו בשנה ומשהו האחרונות שהצפון נמצא במגמת הידרדרות למאד עמוקה גם של הכנסה – היא הכי נמוכה בארץ מבחינת הכנסה לעובד. שיעור העוני שם באמת פושה. מדובר על 33% מהמשפחות בצפון שהן מתחת לקו העוני. מדובר על הגירה מאסיבית, וזה הוזכר פה, מהצפון בעיקר לכיוון המרכז, שאנחנו זיהינו את זה. מדובר על 21% מהצעירים היהודים שעוזרים את הצפון ו-8% מהמגזר הערבי גם עזבו, בעיקר לחיפה.

וואו.

מדובר על מכה שהצפון עובר בעשור האחרון, שמסמלת לנו נורה מאד אדומה ברמת הממשלה. כשהלכנו וניתחנו את התחזיות קדימה לעשור הקרוב, ראינו שהצפון לא רק שהוא מתמודד עם הידרדרות מאסיבית כמעט בכל ההיבטים הכלכליים חברתיים, אנחנו ראינו שלצפון יכנסו היקפים מאד גדולים משוק העבודה, בעיקר מהמגזר הערבי.

ניתחנו את זה לפי סוגי אוכלוסיות ולפי מיקומים וראינו שבעשור הקרוב, עד 2025, אנחנו צריכים לייצר בצפון עוד 160,000 מקומות עבודה. כדי להדביק את הכניסה לשוק העבודה ואת יעדי אקשטיין – מי שמכיר, זה יעדים של תעסוקה שהממשלה הגדירה לעצמה לפני מספר שנים.

כשאנחנו מסתכלים על הצפון ואנחנו אומרים מגמות של היחלשות, מגמה של שחיקה של המערכת הכלכלית, בנוסף לאתגר של כניסה מאסיבית של צעירים לשוק העבודה, מצב העניינים הוא שהמערכת הכלכלית מתכווצת, שהיא לא מייצרת הזדמנויות תעסוקה, שהשכר נמוך. עם התחזיות שאנחנו רואים, זאת אומרת הצפון נכנס לאיזה שהוא משבר הייתי אומר, שהוא מדרון חלקלק, שאם לא נעצור את זה עכשיו כממשלה ולא נפתח את הצפון למקורות תעסוקה ולא נייצר הזדמנויות, אנחנו צפויים לראות בעשור הקרוב ממש הידרדרות מאסיבית בצפון.

צריך להגיד, 55% מאוכלוסיית הצפון היא לא יהודית, 45% יהודים ואין אינטגרציה בין הכלכלות. מדובר על שתי כלכלות שעובדות כמעט באופן נפרד.

אחרי התחזית הקשה, יש לך משהו לספר?

אנחנו יזמנו לפני חצי שנה, זה עבר בממשלה למעשה, בהערכת המצב הלאומית כשהצגנו את זה במשרד ראש הממשלה, עברה החלטת ממשלה שמחייבת את הממשלה להביא תכנית אסטרטגית כלכלית לפיתוח הצפון. זאת אומרת זה עבר בממשלה - כל מה שתיארתי עכשיו - הצגנו את זה בכל הזירות שצריך והעברנו את זה ביולי בממשלה.

עכשיו אנחנו עובדים על הכנת התכנית הזאת מספר חודשים בשיתוף עם משרד ראש הממשלה, משרד הנגב והגליל, המשרדים הכלכליים הרלבנטיים, כדי להדביק את אותם אתגרים שדיברנו עליהם. אנחנו עובדים בצוותי עבודה.

מה כוללת התכנית?

התכנית מסתכלת על הצפון במספר היבטים. אני מדבר פה רגע על הווקטור הכלכלי כרגע, אני לא מדבר על היבטים אחרים של ביטחון, תחבורה.

רק הכלכלי. רק התעסוקה, זה מה שמעניין אותנו כרגע.

יפה. אז התכנית עומדת על כמה רגליים. רגל אחת זה הרגל של התעשייה. זאת אומרת ראינו שבצפון, אם בשאר הארץ כ-10% מהעובדים הם בתעשייה, בצפון כמעט 20% ויש שיעור גבוה מאד של מפעלים. יש מעל 60 אזורי תעשייה בצפון – כדי להבין את המאסה של אזורי התעשייה, שהמשרד תומך, ויש עוד 25 שהם בקיבוצים שהמשרד תומך. זאת אומרת יש מאסה של אזורי תעשייה בצפון.

אחד הדברים שהתכנית באה להסתכל עליהם, זה בעצם על תתי אזוריות. זאת אומרת ללכת ולראות איך אפשר לייצר יתרון לגודל. זה מתחבר פה למרחבים וזה מגמה עולמית, אגב, שככל שיש יתרון לגודל, זה נקרא תהליך אגלומרציה, שיש יותר עסקים שמתחברים אחד לשני ויותר עובדים, זה מייצר שכר יותר גבוה, זה מייצר הזדמנויות.

ניתחנו את הצפון וזיהינו כ-10 מקומות, אזורי תעשייה, שאנחנו מזהים אותם כיתרון לגדול. ודיברנו פה על סל הטבות שהוזכר פה בנועם. אנחנו מדברים על איזה שהוא סל הטבות שיכול לתת את אותם תנאים בצפון, באותם אזורי תעשייה מרחביים, כדי בעצם לשדרג את היכולות של אזורי התעשייה ולמשוך עוד חברות, כשהמהלך הזה תלוי, ועידו ציין כאן, זה תלוי גם כן בשיתוף של רשויות נוספות.

זאת אומרת אנחנו מדברים פה על מהלך שהוא כמובן - - -

אבל מה הבשורה? זה נשמע לי מאד דומה למה שיש. מה המיוחד? בעצם אתה מדבר על זה שהולך להיות משבר גדול בצפון ואתה משתמש באותם כלי התערבות שאנחנו שומעים שמשתמשים בכל מקום בפריפריה.

לא, השוני הוא בכמה היבטים. היבט אחד, אנחנו אומרים שבאותם אזורים שאנחנו רואים שיש להם יתרון לגדול, אנחנו נוכל לאפשר ארגז כלים הרבה יותר גדול, שהוא כולל סט של ארגז כלים – אפשר לפרוש אותם כאן, אבל מדובר על חלק מהדברים שצוינו פה באזור התעשייה נועם ובעוד דברים נוספים.

השוני הנוסף, בגלל שאזורי התעשייה נמצאים במספר רשויות מצומצם בדרך כלל, אנחנו הולכים להרחיב את ההשתתפות של יישובים נוספים בתוך אזורי התעשייה, שיוכלו להנות גם כן מהכנסת ארנונה מתוך הצמיחה הזאת. על זה מדובר בעצם, על סט כלים וחבילות ייעודיות, פלוס חלוקת ארנונה לגבי אזורי תעשייה ספציפיים. זו נקודה אחת, שזה מהותי בתפיסה.

אוקיי. וזה שונה בצורה מהותית ממה שנעשה עד היום?

בהחלט. היום משרד הכלכלה תומך באופן רוחבי בעזרת החוק לעידוד השקעות הון ובעזרת סבסוד קרקע לאזורי תעשייה. שני צירים מאד חשובים, אבל אנחנו מדברים פה על ארגז כלים הרבה יותר עשיר. אבל לפרוט אותו, אבל הוא מורכב מכמה היבטים, גם היבטים של חיזוק היכולות של אזור התעשייה מבחינת המנהלת, שהיא יודעת למשוך חברות, גם להכניס כלים של משרד הכלכלה פנימה, כמו הכשרה מקצועית והיבטים של המדען הראשי ומעונות יום. כמו סל כלים ייעודי. זאת אומרת חבילה שאנחנו כרגע דנים בה.

זה אומר שאנחנו גם נרצה, וזה בשיתוף פעולה עם שר הפנים ומשרד הפנים, אני מקווה שנוכל לעשות את זה, זה יאפשר חלוקת ארנונה גם כן לגבי תעשייה נוספת שנכנסת. זאת אומרת בדלתא. זה שוני מהותית, כי אנחנו לא מדברים כרגע, לקיים את הפרויקט של שפרעם וכל מיני הקמת פארקים חדשים. אנחנו לא אומרים שאנחנו לא הולכים לקדם את זה, אבל כרגע זה בבחינה.

התפיסה של התכנית היא לייצר יתרון לגודל למה שקיים. זאת אומרת יש התחלות חזקות מאד, צריך לראות איך אפשר למנף אותן - - -

כן, כי אתה אומר ש-20% מהמועסקים באזור הצפון הם בתעשייה.

נכון.

זאת אומרת הבעיות הן אחרות כנראה.

הנקודה השנייה שאנחנו מסתכלים עליה, זה בעצם גיוון תעסוקתי. זאת אומרת, אם גדלת בצפון ולמדת עולמות תוכן של תכנה או הייטק ושירותי מחשוב או מו"פ, כנראה שלא תמצא מקומות תעסוקה בצפון. יש קצת ביקנעם, גם בחיפה, אבל עולם התכנה והמו"פ נמצא בלב תל אביב – מנתניה דרומה עד קריית גת.

כן, מוכר.

אנחנו מנסים - - -

פשוט יש לנו עוד חמש דקות לסיום ויש עוד כמה דוברים.

אנחנו מנסים לייצר שלושה מוקדים של הקמת מרכזי תכנה ומו"פ במרכז, אחד בצפון. אנחנו מזהים אותו עוד פעם, לפי האימפקט האזורי – במרכז הגליל, באזור נצרת, באזור הגליל העליון, מרכז הגליל באזור כרמיאל, כדי לנסות לשמור את אותן אוכלוסיות ולמשוך חברות רב לאומיות בעולמות התכנה. וזה לאו דווקא במכרז הארץ, אלא זה מהעולם. אנחנו מנסים להגדיל את העוגה ולא דווקא להעביר ממרכז הארץ. זה מהלך שגם אותו אנחנו מקדמים, עם חבילה ייעודית. זה מהלך שהממשלה מנסה לקדם לטובת העניין הזה.

חוץ מזה אנחנו מדברים על היבטים של שיתוף פעולה עם הטכניון והמכללות המקומיות והקמת מכון לאומי לחדשנות תעשייתית, שזה משהו שהוא Game changer ברמה האזורית. אנחנו מדברים על כלים שמדובר על חיבור. אחד הקשיים הגדולים ביותר זה הנושא של ההכשרות וכוח אדם מימון. אז אנחנו מדברים על כך ששם יש סט של כלים שאנחנו מדברים עליהם לשלב, תכנית לעסקים קטנים ובינוניים, מרכזי ערים. זה מה שנמצא על השולחן.

שוב, אנחנו לקראת הגיבוש מול כל הגורמים השונים.

אוקיי. מתי זה ייצא לפועל?

כרגע מי שאמור להוציא את זה לפועל זה שר הפנים, אריה דרעי. זה תלוי בלו"ז שלו. ברגע שהוא אומר שהוא רוצה להוציא את זה, אנחנו מוכנים עם התכנית.

אוקיי, טוב. אני מקווה שבשנה הבאה ביום הזה, נשמע כבר בשורות קצת יותר טובות לצפון. זה מאד מטריד מה שתיארת.

מטריד.

מאד מטריד, כן. אבל לפחות אנחנו יודעים את זה כשזה רק 20, מה אמרת, מה ההגירה? 20% עזיבה של צעירים?

21% מהצעירים היהודים עזבו את הצפון מבחינת המאזן והצפון הולך ומתדרדר. זאת אומרת המצב הכלכלי מצטמצם.

טוב, אז אני מקווה שאנחנו נשמע בשורות טובות יותר בשנה הבאה שנעשה את הכינוס הזה. קודם כל שהתכנית תצא לפועל.

צריך לעשות את זה. זאת אומרת צריך לדרוש מכולנו.

נכון, נכון, אז אני אומרת שאני מקווה. חבר הכנסת דב חנין ביקש לדבר.

לא, תודה גברתי. אני בעיקר באתי להקשיב.

אוקיי. אז דוברת אחרונה ואני אסגור את הדיון. ממש דקה.

אני אעשה מאמץ.

לא, לא, ממש דקה. יש לנו שלוש דקות לסיום.

שמי חדווה שקד, אני הגעתי מהדרום, אני ממיתר. אני גם חברת מועצה במיתר וגם יושבת ראש ועדת כספים בלשכת המסחר והתעשייה ואני עצמאית. יש לי חברה לניהול ופיקוח בנייה. בעצם תחום גברי לחלוטין.

אחד הדברים שאני רוצה לשים דגש זה באמת כל נושא התעסוקה בדרום. אני יודעת שבצפון יש בעיות חמורות גם, אבל הנושא העיקרי הוא – אחד, זה חברה צעירים שמסיימים באוניברסיטת בן גוריון את הלימודים ומחפשים תעסוקה. לא מקבלים אותם בגלל חוסר ניסיון. אי אפשר להתחיל מכלום ואז הם בורחים למרכז, ששם כן צריכים את כוח האדם.

שתיים, נושא של נשים עצמאיות. הדרום, הצפון, הפריפריה, מאד מאד פרימיטיביים בצורת ההתייחסות שלהם. לאישה עצמאית מאד קשה לשרוד בכל תחום, מאדריכלית לתחום בנייה וכלה בחנות בגדים. חייבים לשים את הדגש איך אנחנו פותרים.

נכון שמקימים אזורי תעסוקה ואני בעד אזורי תעסוקה וזה חשוב, אבל עדיין, איך פותרים את הבעיה והמצוקה. מדברים על עיר בה"דים, על אנשי קבע שרוצים לבוא לגור, אף אחד לא יבוא. אף אחד לא יבוא אם לא יתנו מענה של תעסוקה. זה בסדר שיש עיר בה"דים שאמורה לקבל המון-המון-המון אוכלוסיה ואוכלוסיה איכותית, אבל ללא תעסוקה - ובני יחזק אותי – אף קצין לא יבוא עם המשפחה שלו דרומה. אין סיכוי שהם יעזבו את אזור הנוחות שלהם במרכז, ובצדק. אני לא כועסת עליהם.

עדיין, גם נושא ההייטק וגם כל ההתפתחות והסייבר, לא מספיק בדרום.

טוב, תודה.

אני רוצה לסכם את הדיון הזה, שבעיני היה דיון מאד חשוב. אני רוצה להודות לכל מי שהגיע.

הסיפור של הצפון מטריד מאד. אני מקווה שהתכנית תצא לפועל כמה שיותר מהר. אם יש משהו שאפשר לסייע בעניין הזה, נשמח. אולי נעשה ישיבת מעקב לראות מה קורה עם תכנית התעסוקה בצפון. אני באה מעיריית ירושלים ואני יודעת מה זה כשצעירים עוזבים וכמה צריך להתאמץ כדי לשנות את המפה הזאת.

הדבר השני, זה התעסוקה. כשהשוק החופשי הוא זה שקובע, אז תמיד התעסוקה תלך למרכז, שם הכל קורה, שם באופן טבעי עסקים ירצו להיפתח, כי שם יש את הקצב המהיר והרבה מאד אנשים נוהרים למרכז. ובעצם זה המבחן שלנו כמדינה. זה המבחן שלנו כממשלה.

האחריות הכי גדולה שלנו בעיני, מלבד הוזלת מחירי הדיור, האחריות הכי גדולה היא לדאוג לזה שתהיה תעסוקה בכל רחבי המדינה וזה לא משהו שיקרה באופן טבעי. זאת אומרת זה יקרה רק באיזה שהוא אופן של התערבות.

אני כן רוצה להתייחס לנקודה אחת חשובה בנושא של התעסוקה, שבעיני הנושא של עסקים קטנים, לקחת את התושבים במקום ולעזור להם לייצר עסקים קטנים, זה לא מספיק קיים ולא רק שזה לא מספיק קיים, אלא בעצם העסקים הקטנים הם אחת החוליות הכי חלשות היום במשק הישראלי. ולכן, אפילו שיש אנשים מאד מוכשרים שיכולים לעשות עבודה מצוינת שנמצאים ברחבי הארץ, כי בכל מקום בארץ יש אנשים מוכשרים, אנחנו בעצם לא מצליחים למצות את הפוטנציאל שלהם, כי הם חייבים להגיע למרכז כדי לעשות את העבודה, ואם היינו יכולים לסייע בנושא של העסקים הקטנים, בעיני זה אחד המהלכים ההכרחיים.

אני רק אסיים ואומר, כמעט כל החקיקה בכל תפיסת העולם לגבי עסקים קטנים בישראל, מבוססת על שנות ה-50, כשמעמד הביניים היה הציבור השכיר וכמה עשירים היו עצמאים.

אנחנו בעצם צריכים לשנות לגמרי את התפיסה ולהבין שהיום מעמד הביניים הוא זה שפותח, העצמאיים, ובעצם לשנות הרבה מאד מהרגולציה בעניין הזה. נראה לי שזה יכול להיות מפתח משמעותי גם לצפון וגם לדרום, כי אזור המרכז בנושא הזה מסתדר באופן עצמאי.

אני סוגרת את הדיון. תודה רבה על ההשתתפות שלכם. תמשיכו פה, יש עוד הרבה מאד דיונים מאד מעניינים.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00.