הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 154

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, כ"ב בשבט התשע"ו (01 בפברואר 2016), שעה 9:06

הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 15 והוראת שעה) (הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), התשע"ו-2016, של חברי הכנסת רחל עזריה, יעקב מרגי, משה גפני, טלי פלוסקוב, דב חנין, רועי פולקמן, ניסן סלומינסקי, מרב מיכאלי, אילן גילאון, חיים ילין, אורלי לוי אבקסיס

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

סופה לנדבר

רחל עזריה

דבורה ספיר אליעזר - עו"ד, סגן בכיר ליועץ המשפטי, משרד הכלכלה ו התעשייה

איבראהים כילאני - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הכלכלה והתעשייה

מוריה ברוט - מנהלת תחום תיאום יחידות מקצועיות, משרד הכלכלה והתעשייה

אליהו ליפשיץ - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד התיירות

נאדר אלקאסם - מנהל תחום תכנון ובקרה, נציבות שירות התעסוקה

מיכל וקסמן חילי - עו"ד, התאחדות התעשיינים

מאירה בסוק - עו"ד, הלשכה המשפטית, נעמ"ת

מאיר סויסה - עו"ד, הלשכה המשפטית, הסתדרות העובדים

לילי בן עמי - רכזת הקואליציה הארצית להעסקה ישירה

שמחה בניטה - יו"ר עמותת מזור

אבנר עורקבי - יו"ר אהב"ה, ארגון הנכים בישראל המיוחד

נעה נוצניק - רכזת ענף הגיל הרך, ארגון כוח לעובדים

חלאילה זליח'ה
שרה יקותיאלי

-
מנהלת משפחתון, ארגון כוח לעובדים

ענת מימון

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר המתרגמים

הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 15 והוראת שעה) (הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), התשע"ו-2016, של חברי הכנסת רחל עזריה, יעקב מרגי, משה גפני, טלי פלוסקוב, דב חנין, רועי פולקמן, ניסן סלומינסקי, מרב מיכאלי, אילן גילאון, חיים ילין, אורלי לוי אבקסיס

בוקר טוב. הישיבה תהיה קצרה מהמצופה אבל תהיה עניינית. היום ה-1 בפברואר 2016, כ"ב בשבט התשע"ו, השעה 9:06. אנחנו מתחילים לדון בהצעת חוק של חברת הכנסת רחל עזריה ואני גאה להיות חלק מהעשייה שלכם.

חלק מהחוק.

חלק מהחוק. אנחנו הולכים להשתדל לעשות טוב לכולם בלי לפגוע במי עלול להיפגע מהצעת החוק.

אבל זה פוגע.

אתה משפיע עלי יותר ממה שאתה חושב. אם אתה חושב שהמשפט הזה שאמרתי לא קשור לעניינים שנוגעים אליך - - -

אני אשמח לשמוע. מאוד אני אשמח לשמוע.

אני אגיד בזמן שלי ולא בזמן שלך. אתה יודע שבינינו היחסים הם מאוד גלויים. אני אמרתי משפט שמתייחס במיוחד למפגש הקצר שהיה לנו הבוקר אבל אנחנו חייבים ללמוד את זה ושיהיה לנו זמן לחשוב על זה בזמן הישיבה ואולי נגיע להמלצה ולסיכום.

ברשותכם, אני חושב שלרחל מגיעה זכות הדיבור הראשונה.

אני אדבר בקצרה כי החוק הזה עבר הרבה עבודה ודיבורים ונראה לי שהדברים כבר נאמרו. אתמול הוצג בפני הממשלה הדוח של ה-OECD שסוקר את מדינת ישראל ב-2015 והוצגו הרבה מאוד אתגרים כמו זיהום אוויר, שינויים שצריך לעשות במערכת החינוך, גם בדיוק, הבנקים שלנו קיבלו מחמאות על היציבות אבל שני הנושאים המרכזיים שהוגדרו בדוח כנושאים שכלכלת ישראל חייבת לטפל בהם, האחד הוא הפריון הנמוך והשני הוא הפערים הכלכליים.

החוק היום מתמודד עם מה שהוצג אתמול בדוח וקיבלנו רוח גבית מאוד משמעותית כי אנחנו מתמודדים עם סוגיית הפריון הנמוך כאשר בישראל אנחנו עובדים הרבה יותר מהממוצע ב-OECD ועובדים 160 שעות יותר מהממוצע ב-OECD ולכן בעצם החוק הזה מגדיל את יותר את מינימום ימי החופשה ובכך מגדיל את הפריון והוא בהחלט מצמצם את הפערים הכלכליים כי המחוברים מקבלים הרבה מאוד ימי חופשה והעובדים הרגילים, הזוטרים, במשק, הם אלה שנתקעים עם עשרת ימי החופשה.

אתמול דיברתי באיזשהו כנס וניגש אלי מישהו ושאל אותי מתי החוק הזה נסגר סופית. הוא אמר שהוא עולה חדש, הוא בארץ כבר כמה שנים, יש לו השכלה והוא לא מצליח לעבור את עשרת ימי החופשה והוא במינוס של חמישה ימים. הוא אמר שהוא יודע שביוני הוא יקבל עוד יום אחד וזה יעזור לו להתמודד עם המינוס לרדת למינוס ארבעה ימי חופשה אבל הוא מחכה לשנה הבאה כדי לקבל עוד יומיים.

עם זה אני פותחת את הדיון., תודה רבה ליושב ראש הוועדה אלי אלאלוף. אני לא יודעת איך חוקים אחרים מתקדמים אצלך, אבל החוק הזה התקדם מהר.

תלוי בלחץ של חברי הכנסת.

אני חשבתי שזה בגלל שאתה אוהב את החוק.

אני אוהב את החוק. אני אוהב חופש. אני מאלה שיצא לפנסיה והשאיר הרבה ימי חופש אבל זה מתוך הנאה בעבודה.

במליאה אני יושבת מאחורי אלי ואין לו איך להימלט מהלחצים. אני רוצה להודות גם למשרד האוצר ולשר האוצר משה כחלון, ליושב ראש לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים שרגא ברוש שבהתחלה היו לנו עימותים חזיתיים אבל בסופו של דבר כולנו התכנסנו וזה מאוד מרשים לראות – וזאת אולי הגדולה של פוליטיקה בכלל – שאפשר להתכתש ובסוף מצליחים להגיע לאיזו פשרה ולהתקדם בשיתוף פעולה ואני מאוד מעריכה את זה. אני כמובן מודה ליושב ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן, למשרד הכלכלה ולעוזרים המסורים שלי שי ועומרי שבלעדיהם זה לא היה קורה.

בסוף נגיד תודות.

מבחינת עובדי המדינה, העובדים מקבלים מכסה יותר גדולה כך שהחוק לא משפיע עליהם. האוכלוסיות שמקבלות פחות, כמובן אם החוק יעבור, אנחנו נעדכן את הנושא ואני לא רואה עם זה בעיה.

יש הרבה עובדי מדינה שאנחנו נותנים להם מכסות, אבל במדינה מדובר ב-22 ימי חופשה והעובדים לא כל כך מנצלים אותם אלא צוברים. יש לנו בעיות עם עובדים רבים שפשוט צוברים את ימי החופש, טוענים שאין להם זמן לצאת לחופש ויש להם הרבה עבודה. זאת נקודה אתה נצטרך להתמודד. אם אנחנו נותנים תוספת לימי החופש, צריך לדאוג שהעובדים יצאו לחופש.

אצל עובדי מדינה אין מקסימום.

יש מכסות של כמה ימים הוא צובר.

לא. לכמה ימים חייבים לצאת במשך השנה?

היום עם 22 ימים, העובד יכול לצבור לשנה הבאה רק שמונה ימים. החובה היחידה היא לצאת לשבעה ימים רצופים. אנחנו מטילים חובה נוספת של עשרה ימים לפחות כדי לקבל את ההבראה. אם אתה רוצה לקבל הבראה, אתה חייב לנצל את כל עשרת ימי החופשה. שוב, יש כל מיני חריגים. יכול להגיד עובד שהוא עובד חדש, הוא רק חזר מחופשת לידה, הוא היה בחופשה ללא תשלום וחזר ולכן לא יכול לנצל את ימי החופשה וכולי.

הנציבות פועלת למתן חופשה לאישה ולבעל כדי שיהיו עם הילדים, אבל בנוסף לתוספות אנחנו צריכים לחשוב על דרך לומר לעובדים שהם צריכים לצאת לחופשה. אחת הדרכים שאנחנו נוהגים בה היא חופשות מאורגנות, חופשות מרוכזות כאשר אז לא שואלים אף אחד. זאת אחת השיטות אבל צריך לחשוב איך אומרים לעובדים שמוסיפים להם עוד ימים לא כדי שהם יקבלו עוד כמה שקלים כפדיון אלא כדי שיצאו לחופשה.

שאלה. לדעתי אנשים לא מנצלים את החופשות בעיקר ברמות הנמוכות ביותר כי אפשר להפוך אותן להכנסה. ברור שכל עוד העובד מקבל שכר בגובה חמישים אחוזים והוא מקבל שכר מינימום, ברור שהוא לא יכול לחיות משכר המינימום ומדוח העוני אנחנו יודעים שגם עם שני בני הזוג עובדים ויש להם ארבעה ילדים, אוטומטית המשפחה בעוני. לכן, כל עוד השכר יהיה כזה, החופשות הן חלק אינטגרלי של ההכנסה האפשרית של העובד בדירוג הנמוך ביותר. לצערי, וזאת אחת הטענות גם למדינה וגם למעסיקים, לא יכול להיות שיותר ויותר משפחות עובדות, הורים עובדים והמשפחה בעוני. זה ההפסד האדיר של משפחה שנהנית מהחופשות. גם בפריון, זה לטובת המעסיק. צריך להיות עם יד על הדופק. אין דבר מנותק מהמציאות אלא כל דבר קשור בצורה זו או אחרת במציאות. כל עוד השכר יהיה כמו שאנחנו יודעים שהוא, השכבות החלשות לא ייהנו מחופש ולא ייהנו מתרומה ייחודית למשפחה אלא המצב יחמיר אם לא תימצא הדרך לחזק אותן כלפי מעלה מבחינת ההכנסה שלהן. זאת נקודה מרכזית.

להגדיל את מספר ימי החופשה במיוחד לשכבות החלשות, זאת מטרת החוק, זה רק צעד קטן. הצעד יהיה הרבה יותר משמעותי אם נדע לחבר את החבילה. אין ברירה, אנחנו המחוקקים באים לתקופה מסוימת עם רעיונות מסוימים. עוד לא שכנענו את התאחדות האפשרויות וזה לא קל. הייתי בדיון שלהם ביום חמישי, בכנס השנתי שלהם עם ההסתדרות, והם לא בעד.

לדעתי צריך לחייב למרות המצב להוציא אנשים לחופשה כי זה הצעד הראשון דרכו יבינו מה התרומה האדירה שזה תורם להם ולמשפחתם. צריך להביא אותם למצב שהם יכולים לצאת לחופשה. הבעיה היא שכאשר הם יוצאים לחופשה, זה גם עולה כסף וזאת גם בעיה אצל האוכלוסיות המיוחדות שמוכנות לתת חופש, אבל במקום ההורה והמסייע להם אין להן ברירה אלא לקחת עובד חדש ועובד חדש עולה כסף וכסף יותר גדול מאשר יום עבודה רגיל. אבנר, אני מייצג אותך נכון?

כן. מצוין.

לכן צריך לחשוב על הדברים האלה. כדי לעשות אופטימליזציה של ההחלטה שתהיה, ואני מקווה שתעבור במליאה, כדאי שתחשבו בצורה כוללת ואני בטוח שאנשים שעוסקים בכוח אדם של המדינה וגם בכלכלת המדינה ייקחו את זה בחשבון.

אנחנו מציעים לדבר גם בהצעת חוק ימי מחלה של הילדים. עובדי המדינה, אפילו בימי חופשה רגילה, הם רוצים לצבור את ימי החופשה ומביאים יום מחלה. זאת בעיה שאנחנו מודעים לה. אתה צודק, כנראה שאנחנו צריכים להתחיל לחייב עובדי מדינה.

מה גם שמבחינה תקציבית אתם גורמים לגירעון. זאת הוצאה מצטברת שלא מתוכננת מראש.

נכון.

זה גם גורם לגירעון תקציבי.

נכון. זאת הייתה ההערה שלנו. כנראה נצטרך לחושב על כך.

אנחנו כמובן מברכים על הצעת החוק שנולדה גם בבית הזה וגם בעקבות ההסכם הקיבוצי שנחתמו ביחסי עבודה קיבוציים. בהמשך לכך יש לשר הכלכלה והתעשייה כוונה להרחיב את הצו.

כמה דברים להבהרה. קודם כל, החוק מדבר על הזכות של העובד. אנחנו מדברים על הזכויות הבסיסיות וכמובן שכל ארגון יכול לתת זכויות עודפות כמו שהמדינה נותנת ואפשר גם לחתום על זה בהסכמים הקיבוציים אבל גם לתת פיקוח חוזה עבודה. ככל שאנחנו ערים לזכויות, המעסיק מחויב לתת לפחות שבעה ימים ברציפות מכוח החוק, ככל שאנחנו מדברים על עובדים שהם במשרה מלא. יש לנו שאלות הקשורות לעובדים חלקיים שהצעת החוק הזאת בסופו של דבר לא דנה עליהם, אבל ככל שמדובר בעובדים במשרה מלאה, יש חובה לתת לפחות את שבעת הימים. אי מתן חופשה מהווה עבירה פלילית וגם הפרה מינהלית מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה שנאכפת על ידי משרד הכלכלה. התשלום של דמי החופשה, נאכף על ידינו.

בכל ארגון יש את הבעיות שלו אבל כמובן כאשר יש זכויות עודפות, ניתנת הזכות לעובד לשקול מה לעשות עם הימים העודפים אבל כמובן שהחוק קובע את הזכות הבסיסית, את החובה של המעסיק לתת את ימי החופשה וכמובן שזה צריך להיות בהסכמת העובד. המעסיק הוא זה שנותן את ימי החופשה וזאת הצעת חוק חשובה.

יושב ראש ארגון אהב"ה, ארגון הנכים בישראל המיוחד וחבר בפורום הנכים כארבעה ארגוני נכים גדולים. בדרך כלל אנחנו מייצגים כחמישים או שישים אלף נכים בוגרים. אני לא מדבר על עשרים אלף משפחות של ילדים נכים.

כל המעמסה נופלת על הנכים שמעסיקים עובדים זרים. אנחנו מברכים על החוק. באופן כללי אין לי בעיה עם החוק הזה אלא להפך, אני מברך אותך על החוק הזה אבל צריך לתת כאן מחשבה עמוקה לאלה שמעסיקים עובדים זרים. אנחנו לא מרוויחים את הכסף הזה אלא אנחנו מקבלים אותו מהמדינה כפיצוי להעסקת עובדים זרים והמדינה צריכה לדעת איך היא משפה אותנו בנושא של החופשה. אי אפשר להטיל את כל העומס על הנכים.

קראתי את החוק. בפעם שעברה אני זוכר שייתנו מחשבה על זה אבל שוב אני עובר על החוק ואני לא רואה בו שינוי כלשהו.

יש עוד מישהו שרוצה להתייחס?

אני רכזת ענף הגיל הרך בכוח לעובדים. הבאתי אתי את זליח'ה חלאילה שהיא מנהלת משפחתון. באנו לברך על הצעת החוק הזאת, כארגון עובדים וכארגון עובדים שחשוב לו מאוד הנושא של קידום מצבם של עובדים, בעיקר עובדים מוחלשים באוכלוסייה, עובדים שמקבלים את המינימום והם עובדים ארעיים. אנחנו חושבים שזה מאוד יסייע בעיקר לעובדים הלא מאורגנים שבאמת הם בתחתית של התחתית אבל אני חושבת שזה יציב לנו רף יותר גבוה כי אם המינימום הוא עשרה ימים ועכשיו הוא יהיה 12 ימים, אני אוכל לבקש עוד כמה מדרגות קדימה ועבורנו זה משמעותי. כמובן זה חשוב מצד הנשים בישראל שצריכות להתמודד מול הנושא של הלחצים, בית, משפחה, קריירה. בישראל יש חוסר פרופורציה מאוד גדול בין ימי החופשה שהילדים מקבלים במסגרות החינוך לבין ימי החופשה שאנחנו מקבלים בעבודה שלנו, כך שהתוספת הזאת, שהלוואי ותגדל, עדיין מהווה תוספת משמעותית וחשובה.

חשוב לי לברך בשם כוח לעובדים ובשם הנשים של כוח לעובדים.

רק נדייק בטרמינולוגיה. התוספת של ימי חופש ולא התוספת הכספית.

אמרתי כספית?

לא. אמרת תוספת וזה לא היה ברור.

תוספת של ימי החופש. תודה.

התאחדות התעשיינים. אנחנו כמובן מברכים על תיקון החקיקה. לא התכוונתי לומר דברים בישיבה היום, אבל אחרי שהוזכרו כאן ימי המחלה, נראה לי שזה כן המקום להתייחס לזה.

אפשר להתווכח אם התיקון הזה מעלה את הפריון או לא מעלה את הפריון אבל יש לו בהחלט יתרונות אחרים אבל לא על זה הדיון. צריך לשים לב שכל התיקונים בנושא ימי מחלה שמאפשרים להשתמש בימי מחלה במקום בימי חופשה. זאת אומרת, אנחנו יוצאים לחופשה מרוכזת וחוזרים אחר כך עם אישורי מחלה. זאת דוגמה אחת. מה שידוע כמחלת השימוע, אחת הבעיות הגדולות שמביאות לניצול של ימי מחלה שלא לשמם ניתנו. תיקונים שונים שנעשו בחוק דמי מחלה וגם עכשיו הצעת החוק שעברה אתמול בוועדת שרים ומבקשת למעשה לתת עילה נוספת לניצול של ימי מחלה, כל אלה בוודאי לא תורמים לפריון.

אני מעלה את זה כאן כדי שנדע, שנשים לב ושנהיה ערים לדבר הזה. זה משהו שכן צריך לחשוב עליו בצורה משולבת. ימי חופשה, זה בסדר, אבל ימי מחלה שמנוצלים שלא לשמם הם ניתנו, זאת בעיה שצריך לחשוב עליה בקונטקסט רחב יותר.

את יודעת לדבר על היקף התופעה כאשר יוצאים לחופשה מרוכזת וחוזרים עם אישורי מחלה?\

לצערי אין לנו נתונים. לא הצלחנו להשיג נתונים אבל אנחנו רואים את זה. במסגרת התפקיד שלנו בלשכה המשפטית אצלנו אנחנו מסייעים למפעלים ונותנים להם ייעוץ משפטי. זה חלק מהעבודה מעבר לעבודת המקרו. כאשר פונים אלינו, ויש יותר ויותר פניות, אנחנו שומעים. אין לי מידע סטטיסטי שאני יכולה להשתמש או להעביר לכם.

מרכז המחקר והמידע בדק עבורנו ניצול ימי מחלה וראינו שניצול ימי המחלה בישראל לעובדים שאינם מאוגדים הוא מהנמוכים ב-OECD. נדמה לי שאלה ארבעה ימים בשנה. בקרב עובדי המדינה, תסלחו לי, זה במספרים גבוהים. אלה הפערים שמדברים עליהם בדוח שהוצג אתמול. יש פער כמעט בכל דבר בין העובדים המאוגדים לעובדים הלא מאוגדים אבל בימי מחלה זה מאוד מאוד בולט. נדמה לי שבעובדים שאינם מאוגדים אלה ארבעה ימים בשנה בממוצע ובקרב העובדים המאוגדים אלה 16-17 ימים. זה פער עצום. לכן אני תוהה האם זאת באמת תופעה גדולה שרואים. אם יש משהו נקודתי, אני אשמח לשמוע. שמענו את הטיעון הזה ולכן הלכנו לבדוק את זה. גילינו שבישראל ניצול ימי המחלה הוא אפילו נמוך מדי ואפילו יש אנשים שמגיעים לעבודה כשהם חולים.

זה גם קשור להרגשת חוסר ביטחון תעסוקתי. לא לשכוח שאנשים פוחדים להיות חולים כי יחליפו אותם.

אמרתי גם לנשיא של התאחדות התעשיינים שתנצלו את ההטבה של תוספת שני ימי חופש לעובדים - כי בסך הכול זאת הטבה - כדי לבקש מהם לבטא את זה בצורה של פריון ובצורה של הרגשה טובה. ההרגשה היא כל הזמן של נכנענו, נתנו לכם את שני הימים ולא מגיע לכם אבל צריך לשנות את הסגנון. אני חושב שזה מאוד חשוב. גם לי יצא לנהל כמה מאות עובדים ואפילו יותר ואני אומר שזה תלוי איך מוכרים את זה. אם מוכרים את זה כאילו התארגנתם, ויתרנו, נכנענו, התגובה של העובד היא בהתאם.

אני אנצל את נוכחותך כאן. בדיון שהיה ביום חמישי בערב, בכנס, לדעתי ההופעה של הנשיא שלכם הייתה מרשימה מאוד ונאמר שיש תשעים חוקים כאלה על השולחן, חוקים שקשורים לנושא עבודה. בשם הוועדה אני מזמין דיון אתכם מחוץ לוועדה ומבקש שתביאו אלינו את החוקים כדי שנוכל ללמוד אותם. יש לכם הצעות שלכם אבל אנחנו לא קיבלנו ואני לא יכול להגיד שראיתי הצעה כלשהי שזרקתי לפח חס ושלום.

יוזמות שלנו.

גם יוזמות שלכם, אבל אם יש חוקים כאלה ששמעתם שיש דיונים עליהם, אל תבואו לוועדה לקראת ההחלטה הסופית אלא תבואו אליה לפני כן. לפעמים, אני מודה בבעיית התקשורת הפנים חברי כנסת, יש כאלה שלא מוצאים לנכון לבוא לוועדה. אם יש יוזמות שלכם, תביאו אותן. שנית, אם אתם יודעים שיש הצעות בדרך, אני כיושב ראש הוועדה מזמין דיון מוקדם כדי ללמוד אותן ולראות למה יש סיכוי ולמה אין סיכוי.

קודם כל, אני משתתפת בצערך. שלא תדע צער ושתהיה לך אריכות ימים ובריאות טובה.

אני תושבת ירושלים. אני מברכת על החוק. אני מכירה אותו יפה מאוד ואני רוצה לומר לכם שבתוך עמי אני יושבת. בגיל 16 כבר ניהלתי את ועד העובדים של סברינה של דב לאוטמן זכרונו לברכה ועד כמה שאני זוכרת, שם היו עשרה ימים עד 12 ימים ואני מדברת על לפני חמישים שנים. המצב של העובדים היום לא כל כך ורוד. מה זה 10-12 ימים? זה שום דבר.

תרשי לי לברך על כניסתה של חברת הכנסת סופה לנדבר. ברוכה הבאה.

יש גופים גדולים, רשתות שיווק, שם אתם צריכים לשים את היד ואת העין. יש אנשים שמושכים שלושים ימי חופשה, ארבעים וחמישים ימי חופשה ולא נותנים להם לצאת לחופש כי הם סוסי עבודה, כי הם עובדים בשלוש מחלקות – גבינות מאפה ועוד. למקום העבודה קשה לוותר על העבודה שלהם. אם מוציאים מישהו לחופשה, אחרי יומיים קראו לה כי כולם קורסים והקופאית לא יכולה להחליף אותה. זאת אומרת, היא חוזרת לעבוד. היא לא יכולה לנסוע לחוץ לארץ, היא לא יכולה לנסוע למקום רחוק, היא לא יכולה לעשות כלום. זאת דוגמה שראיתי השבוע. תבדקו ברשתות השיווק לכמה ימי חופשה יוצאים.

נאמר שימי המחלה הם הכי נוחים בעשירון התחתון וזה נכון כי אנשים מתרגמים את זה לכסף. אני יודעת שאני עת הייתי שכירה, היה חבל לי לצאת לחופש, היה חבל לי להיות חולה, הייתי באה חולה לעבודה כי זה עוד יום עבודה. זה מעגל סגור. אתה משתכר 3,000-4,000 שקלים והסכום ירד מהשכר. מי כן נהנה מחופשות המחלה? התאגידים כמו טבע, משרדי ממשלה, אפשר להתקשר לפקידה בקופת חולים ולהגיד לה שהיום אני לא בא ולבקש שתוציא אישור מחלה. במשטרה. זה בדוק ואני לא אומרת שום מילה מיותרת. זאת האמת.

לכן אתם צריכים לתת את הדעת. 10-12 ימים, זה שום דבר. לדעתי צריכים להיות לפחות עשרים ימי חופשה בתקופת החופש הגדול עת הילדים בבית. אימהות ואבות לילדים, אין מצב כזה שמשפחה יוצאת ביחד אלא רק אם אתה מקורב, אם יש לך ויטמין P. חבר'ה, המצב של העובד הישראלי הוא גרוע. אני שמחה מאוד שכל החבר'ה הגיעו לכאן ורוצים לשנות את החוקים. הלוואי ותצליחו. אני הייתי בהרבה מצבים בהם מדברים ומדברים ואחר כך החוק לא עובר. העובד הרגיל והמסכן שעובד קשה, לא במשרדי ממשלה כי משרדי הממשלה והמשטרה מגינים על העובדים שלהם, אבל יש אנשים שהם עובדי קבלן, במיוחד העובדים ברשתות – ואני לא רוצה לנקוב בשמות כי אני לא רוצה לפגוע במישהו – שם יש בעיה. יש אנשים שלא יוצאים לחופש, יש אנשים שעובדים עשר ו-12 שעות ביממה, וגם את זה אתם צריכים לדעת, ולא משלמים להם כי לדעת מנהל הסופר הם צריכים לעבוד שמונה שעות ואם אתה עובד יותר שעות, אתה לא מקבל עבורן אלא המנהל הוא זה שמקבל בונוס מאחר ועמד ביעד.

בשורה התחתונה, העובד הישראלי הוא באמת מסכן. רק אם הוא בהיי-טק, בכל מיני מקומות מאוגדים שיש להם ועד טוב, זה לא כך ושם הם נדיבים בימי החופשה. הייתי בחברת חשמל והגעתי להנהלה, אף אחד לא נמצא כי כולם בגרמניה. מתי הם יבואו? עוד שבוע-שבועיים וכאן הכול קרס כשהם היו באילת.

הציוד מגיע מצרפת ולכן הם נוסעים לגרמניה?

לא. סידרו להם את החופשה, אולי שם יותר זול.

כאמור, אני מברכת על החוק, אני שמחה מאוד אבל אני אומרת לכם שעשרה ימים זה שום דבר ואם אפשר לשנות, זה ממש לטובת האזרח.

את יכולה להגיד לי למה את כאן בדיון הזה?

אני בצדק חברתי. אני אוהבת צדק.

בכל נושא שאת מתבטאת, קודם כל בראוו, את מכירה את הנושא. למה את כאן?

אני ישראלית ויש לי עשרה ילדים ברוך השם ואני עובדת. בגיל ארבעים החלטתי שזאת לא חכמה להביא ילדים בלי לדאוג להם. אני אומרת לך שעשרה ילדים, אם אתה רוצה ללוות אותם בצבא, בלימודים, אני כבר קמתי הבוקר ב-5:30 כי יש לי מחויבות. בכל המקומות שעבדתי, הייתי מנהלת, מדריכה, בשיווק. לכן אני מכירה את הדברים מקרוב. אתה אומר שאני מתמחה, נכון. בתוך עמי אני יושבת ואני קוראת עיתונים ואני מכירה את כל התהליך של רחל עזריה עד שהיא הגיעה לכאן.

מה את עושה עכשיו?

עכשיו אני מובטלת.

תודה רבה.

אני מנהלת מרכז מנהיגות נשים. אני מגישה את הפינה החברתית בתכנית עושים סדר עם בן כספית וגל גבאי. אני פעילה חברתית ואני גם הקמתי את התינוקיות הראשונות בארץ בתוך האוניברסיטה העברית, מה שמסייע לשלב הורות ואקדמיה וקריירה.

אני רוצה לברך על הצעת החוק כיוון שהיא משמעותית וקריטית בכל מה שקשור לשילוב עולם העבודה עם ההורות. אני בעצמי אימא לילדים קטנים ואנחנו מכירים את התופעה הזאת, את הפער המשמעותי בין ימי החופשה של התלמידים והתלמידות בגנים ובבתי הספר לבין עולם העבודה. הצעת החוק הזאת היא מאוד משמעותית ובאמת יישר כוח על קידומה. זה מאוד מאוד לא מובן מאליו.

אני רוצה להוסיף בהקשר המגדרי. לקדם עולם עבודה ידידותי להורים, זה ספציפית לקדם עולם עבודה ידידותי לנשים. החוקרת אורלי הוכשילד אמרה שבעקבות המהפכה הפמיניסטית נשים נכנסו לעולם העבודה אבל גברים לא נכנסו לבית. עדיין בישראל שבעים אחוזים מהמשפחות, הנשים הן אלה שמטפלות בילדים ובבית. העלאה של מספר ימי החופשה לגברים ולנשים, זה לא עוד סדק בתקרה הזאת. כמו כן יש את הפיילוט של נציגות שירות המדינה שמשיקים אותו ממש השבוע של תשלום על שעות עבודה נוספות מהבית שאני מקווה שהוא יגיע גם למגזר הפרטי.

באמת יישר כוח על הצעת החוק הזאת שתסייע בעיקר לעובדים, כמו שנאמר כאן, הלא מאורגנים, המוחלשים. אני פעילה בכל התחום של העסקה ישירה של עובדות ועובדי קבלן. אני חברת ועדת היגוי של הקואליציה הארצית להעסקה ישירה. אני מייסדת הקואליציה להעסקה ישירה בחינוך. בעשרים השנים האחרונות יש רוח רעה שעוברת על המדינה שלנו בכל מה שקשור לתנאי העסקה בעולם העבודה. לפי הקואליציה להעסקה ישירה יש כ-400 אלף עובדות ועובדי קבלן בשירות המדינה. המדינה לא עושה פיקוח, היא לא עושה אכיפה, אין מספרים והמספרים האלה הם מספרים אליה הגיעה פרופסור אורלי בנימין מהקואליציה הארצית להעסקה ישירה. אנחנו דורשים מהמדינה לעשות פיקוח ולאכוף את הנושא הזה. בתחום של החינוך, כל מורה שישית היא מורת קבלן. יש לי מעל 23 אלף מורות ומורי קבלן. הנושא הזה, לשמחתי עכשיו משרד החינוך נכנס לנושא הזה בעקבות דוח מבקר המדינה. אם כן, יש הרעה בתנאי העבודה וזה לא רק עובדות ועובדי קבלן אלא זאת גם העסקה של פרילנסרים בתנאים של שכירים, אלה חוזים אישיים בשכר מינימום וכן הלאה וכן הלאה.

הצעת חוק כזאת היא קרן אור, אני רוצה לברך עליה ולומר שבאמת אתם פודים את מה שהבטחתם בבחירות. תודה רבה.

אפשר לומר משהו?

לא ביקשת. תבקשי, תקבלי. אנחנו אוהבים אותך. בבקשה.

אני רואה שכולם מברכים. אני יושבת ראש עמותת מזור, חברת פורום ארגוני הנכים. אני מייצגת אלפי נכים שמעסיקים עובדים זרים וכל החלטה שתתקבל כאן, פוגעת באופן ישיר בנו כאשר בעל כורחנו הפכו אותנו למעסיקים. היינו שמחים מאוד אם המדינה הייתה לוקחת את זה על עצמה ואז היא גם הייתה נושאת בנטל הזה של הבאת עובד מחליף ביום חופש העובד הקבוע. גם היום יש להם יום חופש אחד בשבוע, עלות של עובד כזה נעה בין 300 ל-400 שקלים ליום. כפי שאתה יודע, הנכים לא מייצרים עבודה אלא הם חיים מקצבאות של המוסד לביטוח לאומי והקצבה עצמה של השר"ן בתקרה שלה לא מכסה את עלות העובד. עוד יום חופש או אפילו אם נצטרך לשלם להם כך שנקנה את ימי החופש האלה, זה עוד נטל כלכלי על האנשים שלא מייצרים כסף ולא מתפרנסים אלא הכול מגיע מביטוח לאומי.

אם אתם מציעים חוק כזה, אנחנו לא נגד זה שייתנו להם עוד ימי חופשה. אם רוצים לתת להם, שייתנו להם גם עשרים ימי חופש, אבל אתם תדרשו מהמוסד לביטוח לאומי שיעלה את הקצבאות. בנוסף לכך צריך להתקיים כאן דיון עם משרד הפנים, עם מחלקת ההגירה, מכיוון שאם אתה לוקח ביום חופש עובד אחר, אתה לוקח עובד לא חוקי ומשטרת ההגירה פולשת לבתים מוציאה אותו כך שיוצא שהנכה נשאר נטוש בביתו. צריך להיות כאן סדר כולל. לא יכול להיות הסדר שהוא טוב לכלל הציבור והוא לא טוב לאוכלוסייה מאוד ספציפית שמלכתחילה היא חלשה. אתם חייבים להיות כאן גם הפה והשופר שלנו ולא רק של כלל האוכלוסייה.

אני לא נגד, גם אני עבדתי 33 שנים בבנק ישראל וקיבלתי חופשות ושמחתי בחופשות שלי, אבל היום, כשאני נמצאת במקום האחר, אני פנסיונרית ואני מטפלת בנכים, אני רוצה להגיד לך שהמצב הוא קטסטרופלי ואת כיושב ראש ועדת הרווחה, התחום שלנו הוא בדיוק אצלך, חייב להגיד באותה נשימה את הנושא הזה של העלאת קצבאות השר"ן, מזה אנחנו משלמים את העלויות של העובדים הזרים כך שקודם כל יעלו אותן. יש נכים שמחזיקים שני עובדים זרים ויש כאלה שמחזיקים שלושה עובדים זרים. אני חושבת שגם רוצים להיות נכונים, טובים וחיוביים בהצעות חוק גרנדיוזיות כאלה, צריכים להיות באותה נשימה חיוביים ונכונים לעזור לאוכלוסייה החלשה בחברה הישראלית.

אין לי ויכוח אתך. אני כל כך מסכים. גם אבנר הציג, בצורה אחרת, את אותה בעיה. אני לוקח יוזמה, בעקבות ההערה המאוד נכונה של אבנר לפני הישיבה אבל היא מתחזקת אחרי דבריך. אני לוקח את היוזמה להציע הצעת חוק פרטית כך שברגע שנותנים הטבה לעובד, אנחנו מחפשים פיצוי אוטומטי עבור העובדים שמשרתים אוכלוסיות נכות.

תודה רבה.

אני אשמח אם חבריי יצטרפו אלי.

אנחנו ביקשנו מחקר.

יש הצעה של ידידי אילן גילאון להצמיד את הקצבאות שלכר מינימום. אני מודה שזה יקר מדי. זה בלתי אפשרי לעשות. לעומת זאת, אם עובר חוק כמו החוק הזה שמביא הרחבה נכונה וטובה לעובדים, חייבים להתחשב רק במעסיק שהוא במצב סיעודי, הורים שיש להם ילד שזקוק לליווי מתמיד וכולי. אנחנו נבשל בינינו עם הלשכה המשפטית את הצעת החוק.

אמרתי, אני הולך להצעת חוק פרטית שלנו ואם אני אצליח בדרך להפוך אותה להצעת חוק ממשלתית, אני אשמח. בעקבות הדיון היום, צריך באמת לחשוב על זה כי אי אפשר לעשות טוב למישהו מצד אחד ולהכביד על הצד השני.

ברשותכם, אם תסכימו, חברת הכנסת סופה לנדבר.

נתקלתי עכשיו באותה בעיה ששמחה העלתה. אישה שהיא סיעודית וצריכה להוציא את העובדת שלה לחופשה. קטסטרופה. מדובר במינימום 400 שקלים ליום לעובדת מחליפה כאשר עם הנסיעות וההוצאות הנלוות הסכום גבוה יותר. זאת פשוט קטסטרופה למשפחה.

בנוסף לכך לא תמיד לחברות יש אנשים חלופיים.

זאת בעיה נוספת אבל אני מדברת על זה שאי אפשר להשאיר את הבן אדם בלי חופש מצד אחד ומצד שני צריך למצוא פתרון כלכלי למשפחה.

אמרתי בדיון הקודם שביקשתי ממרכז המחקר והמידע מחקר השוואתי על איך אנחנו נפריד את האנשים הסיעודיים שמעסיקים עובדים מהגדרת מעסיק. אנחנו מנסים לראות איך עושים את זה במקומות אחרים בעולם. מרכז המחקר הוא מאוד מאוד מקצועי ולכן אנחנו צריכים קצת זמן. עד המשוב הבא נקבל את המחקר ואז - כבר דיברתי עם היושב ראש – נעשה איזשהו דיון. צריך לראות איך פותרים את זה כי יש כאן מתח מבני שהוא לא הגיוני.

מתי ייכנס החוק הזה לתוקף?

ביולי השנה מוסיפים יום אחד נוסף ובתחילת השנה הבאה, בינואר, מוסיפים עוד יום, כך שתהיה תוספת של יומיים. יהיו 12 ימי חופשה.

אתם כבר נותנים 12 ימי חופשה?

כן.

אז החוק לא חל עליכם.

כי הם עובדים שישה ימים בשבוע.

נכון. אז המספר יעלה ל-13 ול-14 ימי חופשה.

ברשותכם, נעבור לקריאת החוק ונצביע עליו.

הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 15 והוראת שעה) (הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), התשע"ו-2016

תיקון סעיף 3

בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 3(א) –

בפסקה (1), במקום "מ-4" יבוא "מ-5" ובמקום "14" יבוא "16".

פסקה (2) – תימחק.

תחילה והוראת שעה

תחילתו של סעיף 1 ביום ג' בטבת התשע"ז (1 בינואר 2017) (להלן – יום התחילה).

בתקופה שמיום כ"ה בסיוון התשע"ו (1 ביולי 2016) ועד ליום התחילה יקראו את סעיף 3(א)(1) לחוק העיקרי כך שבמקום "14" יבוא "15".

אני אסביר. סעיף 3 הוא זה שקובע את אורך ימי החופשה כאשר בעצם אנחנו קובעים שלגבי 14 השנים הראשונות העובד יקבל באופן קבוע 16 ימי חופשה אבל לגבי תקופת מעבר שתחל ב-1 ביולי 2016 עד 1 בינואר 2017, אנחנו מעלים את זה רק ל-15 ימים. כלומר, יש כאן עלייה מדורגת מ-14 ל-15 בחצי שנה, מיולי עד ינואר, ומינואר והלאה אנחנו עושים הוראת קבע בה יהיו 16 ימי חופשה.

אולי כדאי להבהיר כי היה קצת בלבול. הוראת השעה חלה לגבי עובדים שמועסקים במקום העבודה מהשנה הראשונה ועד השנה הרביעית, בעוד שהוראת הקבע חלה גם בקשר לשנה החמישית כי כבר היום בחוק קבוע שמגיע לעובד 16 ימים.

נכון. בעצם הוראת הקבע לגבי השנה החמישית, השנה החמישית תתאחד עם השנים שהיו לפני כן.

אנחנו מצביעים. מי בעד אישור הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 15 והוראת שעה) (הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), התשע"ו-2016?

הצבעה

בעד הצעת החוק – פה אחד

הצעת החוק נתקבלה.

אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק אושרה פה אחד.

תודה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:50.