הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 348

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום ראשון, כ"א בשבט התשע"ו (31 בינואר 2016), שעה 9:00

סיור בכפר השיקומי עלה נגב נחל ערן (מועצה אזורית מרחבים)

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

שולי מועלם-רפאלי

דורון אלמוג - יו"ר עלה נגב נחלת ערן

אבי וורצמן - מנכ"ל עלה נגב נחלת ערן

נעמה דודביץ - מנהלת עלה נגב נחלת ערן

ירושלים יונגר - מחלקת יחסי ציבור, עלה נגב נחלת ערן

סתיו הילינג - מחלקת יחסי ציבור, עלה נגב נחלת ערן

מילי בלום זק - ראש אגף מרכזי חוץ וקהילה ורווחה, עלי נגב נחלת ערן

ניר צפריר - צלם בעלה הנגב נחלת ערן

נתנאל אריאל - משרד יח"צ בלומברג תקשורת

נעה בן שבת

ענת כהן-שמואל

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור בכפר השיקומי עלה נגב נחל ערן (מועצה אזורית מרחבים)

(בסיור)

- - - מתנדב, מה הוא עושה? אחת, כשהוא מגיע לכאן, זה כוח אדם, זה עבודה. זאת אומרת הוא מאפשר לי להתמודד עם התקן יותר בהצלחה עם האחד לשמונה. עם מתנדבים בהיקף גדול, חיילים מתנדבים, תיכוניסטים מתנדבים, שירות לאומי יש לנו היום פה 32 ועוד שני שינשינים, 34 מתנדבים שהם קבועים. מתנדבים מהולנד יש לנו, גם קבועים, שגרים פה, אני שוכר להם דירות והם כל חודש עושים רוטציה. זה ארגון של נוצרים אוהבי ישראל. הם שולחים כל הזמן חמישה איש. זה פנטסטי, הם גם השגרירים הכי טובים שלנו.

אתה לא מפעיל פה קרן ידידות?

לא, פניתי אליו כמה פעמים.

לא, הוא לא רצה?

הוא לא רצה לבוא לפה. נמאס לי לכתוב ולדבר. פניתי.

כי זה נוצרים. הוא אוהב את זה.

אבל פניתי אליו כמה פעמים, לא יודע. פניתי אליו. תעזור לי, אולי - - -

כן, תרשום שנפנה. יש לו עכשיו מנכ"ל חדש. הוא היה בסוכנות.

היה בסוכנות, הוא היה פה גם.

אז הוא - - -

אתם צריכים גם להזמין אותו, את ג'ף - - -

אני אשאל את טרכטנברג.

טרכטנברג בוות"ת?

היה. עכשיו אנחנו פרטנרים בכנסת, עובדים הרבה ביחד. תרשום שם את נושא הדיור לסטודנטים, אני אשאל אותו אם זה נכנס ב - - -

בוא נחזור למודל. אני חושב באמת באמת באמת כדאי להביא ארבעה משרדים, ארבעה שרים, להביא אותם ביחד, לעשות איזה איגום תקציבי ולבנות מודל כזה, זה יהיה טוב לכולם, זה win win.

תביא ארבעה שרים?

כן, בחרנו בריאות - - -

אתה תביא ארבעה משרדים, זה שונה בעיניי.

ארבעה משרדים, בסדר, מצוין. אפילו מנכ"לים.

אז אני מציע שבאמת, אחרי שנסייר ויהיו לנו כמה רעיונות, לחשוב על להביא את התפיסה החדשה שלך, אם תזמין גם אורחים, גם משתמשים בשירות פה, התפיסה האזורית, תביא את אנשי המועצות האזוריות ונעשה דיון בוועדה. יום מיוחד על - - -

אני מוכרח לספר לך, כשהייתי אלוף פיקוד דרום חשבנו על כל מיני מקומות, לא רק על המקום הזה, הלכנו לפה ולפה ולפה. אחד המקומות שחשבנו בתוך אופקים, בשוליים של אופקים. הלכנו יהודה מרמורשטיין ואני ביום שישי אחד ליאיר חזן, שהיה ראש העיר - - -

כן, אין סיכוי שהוא יקבל את זה.

תקשיב מה הוא אומר, אחרי רבע שעה שאני מדבר הוא אומר לי, 'זה מפגרים?' אני אומר לו 'כן, זה מפגרים כמו ערן הבן שלי', הוא אומר לי 'זה לא טוב, אף אחד מאופקים לא יבוא לעבוד עם מפגרים. אצלנו אנשים נרתעים מזה'. אלי, זה היה לא מזמן, הוא אומר 'אנחנו עדיין לא הבקענו'. יהודה ואני עברנו את הכביש, הלכנו למושב בטחה, באנו לראש מועצת מרחבים, באנו לאבנר מורי - - -

איפה הוא עכשיו?

בכלא. הלכתי לבקר אותו לפני שבועיים. שוחד לאיזה קבלן, 20,000 ₪. עזוב. הסתבך ו - - - נתתי עדות במשפט. סיפרתי גם במשפט, את מה שסיפרתי לך עכשיו גם סיפרתי לשופט. לאבנר מורי באנו, אותו סיפור, אחרי דקה הוא קם ואומר לי 'אני מתרגש, יש לי פה 100 דונם בקרית חינוך מרחבים, אתה יכול להתחיל לבנות'. איפה להתחיל לבנות? מחר יום שבת. אמרנו לו, 'תשכח מזה, תעביר את כל האישורים, אתה ראש ועדת תכנון ובנייה ואנחנו נבנה'. העביר, הכול בסדר, הלכנו ביחד, הולכים ביחד עם המועצה האזורית.

למה אני מספר לך את זה? בא לפה לפני חודש איציק דנינו, ראש עיריית אופקים, סיפרתי לו את הסיפור הזה, דבר ראשון הוא אומר לי 'קודם כל אני מתנצל בשם 28,000 תושבי אופקים', אמרתי לו 'איציק, אתה לא צריך להתנצל. אני רוצה שתדע, 120 עובדים הם מאופקים', רוב העובדים שלי הם מאופקים. אמרתי לו 'בוא תראה עכשיו את הגן פה למטה'. ירדנו פה למטה, יש גננת אתיופית, סימה, מאופקים, שכל פעם שאני יורד היא אומרת לי 'דורון, תביא עוד ילדים לכפר. אני מלמדת אותם מה זה קבלת השונה, מה זה ואהבת לרעך'.

איזה יום אני יורד למטה לסימה באחד הביקורים, היא בוכה, זה היה היום שהיו הפגנות של האתיופים בתל אביב, אני אומר לה 'מה את בוכה?' היא אומרת לי 'רציתי ללכת להפגנות, אני לא יכולה לעזוב'. אחרי זה היא מנגבת את הדמעות, 'תביא עוד ילדים, אני אלמד אותם מה זה - - - אני יודעת, אתה רואה אותי, אני יודעת מה זה קבלת השונה'.

למה אני הצעתי לך, אני הצעתי, אתה מכיר את הכנסת, אל"ף, כי באמת הוועדה, ועדת הרווחה והבריאות והתעסוקה, זה שלושה נושאים - - -

זה שלושה מתוך ארבעה נושאים שאתה מדבר עליהם.

שים לב, הם בוועדה שלנו. אומרים שההתייחסות לדיונים, הם מאוד מעשיים והם מאוד מכובדים, עם הקשבה וכשאני מרים טלפון זה יותר טוב מאשר עם חברי הכנסת, המנכ"לים מגיעים והם חוטפים גם, חלקם - - - אני אומר ש - - -

בוועדה?

דיון בוועדה.

כן, דיון בוועדת הרווחה, הבריאות והתעסוקה, זה מאפשר להשפיע באופן ממלכתי על כל המשרדים. מי שכותב את הסיכום זה בדרך כלל אנחנו. זה נותן תוכן, זה לא רק בדקה ה-90 מגיעים, תלחץ, נזיפה ו - - - התהליך שאתה מייצר.

ואתה יכול להזמין גם נציג של החינוך אליך?

ודאי.

אפילו את המנכ"לית?

ודאי, אני יכול לשתף את מרגי, הוא חבר טוב, בוועדת החינוך. אין לנו בעיה.

מרגי היה פה, הוא באמת מצוין.

אולי אפילו את המנכ"לית, זה יותר טוב, זה יותר מעשי.

אין לנו בעיה, נזמין את מי שרוצים. כי זו תפיסה באמת, בין תחומית. המשרדים, כל אחד וה - - - שלו, במקום להסתכל מהצד. זה מה שקורה היום בוועדה. תאר לך שעל נושא של מכללות טכנולוגיות, מי צריך לדון? זה משרד הכלכלה, לא? זה שמה? אז אני לא פגשתי עוד עובד במשרד הכלכלה ברמה הנדרשת ואני אמרתי את זה, אז הזמנו את המנכ"ל, אבל לא לבד, עם מנכ"ל האוצר. ושניהם התייצבו. בסדר, מנכ"ל האוצר, אני מבין, יש לו טיפה איחור והוא - - - והוא הגיע באיחור של חצי שעה וחיכינו, משכנו את זה ומתקבלות החלטות ואנחנו עושים מעקב ונעשה מעקב גם אחרי דיון כזה.

זה גם היתרון הגדול, שהוא מהעשייה של משרד האוצר, זה יתרון ענק.

היתרון זה שהוא, אלי, קודם כל איש ביצוע, לא רק איש חזון.

אני אומר, אפשר לעשות את זה, אני בעד לנסות לשכנע את המערכות לעבוד ביחד. היום המשרדים, הם לא באים אף פעם לצאת לדיון - - -

דורון, לצאת מהשולחן של גדעון שלום. גדעון שלום זה לא ה - - - אני אומר, זה צריך לצאת. גדעון שלום הוא סמנכ"ל משרד הרווחה, שהוא חבר, אבל הם כל הזמן - - -

הוא מנהל האגף שלנו.

עם כל הכבוד לרווחה, הם בתוך הרווחה. אתה יודע, כל אחד שומר על ה - - -

אנחנו נזמין אפילו אנשי בינוי של קונספט אורבני אחר. אם אתה הולך לגלנט, עם כל זה שהוא בעד, הוא צריך לקבל גיבוי פרלמנטרי, הוא מקבל את זה מהוועדה.

מה אני אומר? מה היופי פה בפרויקט הזה? זה פרויקט, בעבר אני אומר, מוסדות למפגרים היו כמו בתי כלא, אף אחד לא מגיע לשם. אתה לוקח אותם ואתה הופך אותם למשולבים, ראש העיר תומך, תכנית של סטודנטים מתנדבים, תכנית של אנשי היי טק מתנדבים. אתה גם מטפח את זה, אתה עושה את זה לילדים רגילים, נגיד בירושלים, אם אתה עושה גן ציבורי, גן שעשועים, שהוא גן שהוא גם טוב לילדים רגילים.

זה התוספת. אני אגיד לך, אל תערבב את המרכזיות של הנושא. לדעתי יש שני נושאים מרכזיים, טיפולית אתה נותן בתנאים כאלה שאתה רוצה אתה, טיפול טוב יותר ל - - -

נכון, זה חד משמעית.

זה הכי חשוב. שתיים, אתה מוסיף לזה, כדי לנשוף באוצר, ניתוח כלכלי שמאפשר לך להוכיח שבמצב הזה אתה פחות תלוי בקצבאות או בוועדה. זה שני המרכזים. ועל זה, כל ההתנדבות, זה החלק ההומניטרי, הנפלא, החשוב, הייעודי, מה שאתה רוצה.

נכון.

אתה יודע, אני לוקח אפילו חברי כנסת של הסיעה המשותפת, אני רוצה להראות להם שבמוסדות יהודיים יש גם ערבים והם מקבלים אותו טיפול.

זה מה שפה.

זה גם עובדים.

אלי, אני רוצה שתדע, אנחנו תיכף נעשה סיור. יש לנו היום משמרת של בדואים? עכשיו לומדים בדואים?

אז בוא נכיר את החברים, אני לא מכיר.

אתה מכיר בסדר גמור.

אני מכיר את הקירות. אני מכיר את דורון 100 שנה ואת אבי 150 שנה.

את נעמה הכרת עכשיו, מנהלת של מוריה בגדרה.

מה ההכשרה שלך?

אני מרפאה בעיסוק במקצועי. לפני כן למדתי, יש לי תואר במשפטים וניהול.

משפטים זה כדי לרפא או להעסיק?

לא, זה כדי להבין בעיקר, גם ברמת המיקרו וגם ברמת המקרו, את תהליכי העבודה וההתנהלות.

יצא לך לעבוד עם עולים חדשים בתחום הזה של ריפוי בעיסוק?

של ריפוי בעיסוק לא. כל החיים המקצועיים אני עובדת בעמותת עלה, מגיל מאוד מאוד צעיר.

ועכשיו אנחנו עומדים לשחרר את האפשרות להתעסק בזה.

כי יש להם בעיה מאוד קשה למרפאים בעיסוק, בכלל בעולם, בצפון אמריקה מאוד מאוד הגבילו, יש המון אנשים שרוצים לעבוד בארץ ולעבוד פה.

אז הוא יפתור.

מרפאים בעיסוק, אנחנו נשמח לקבל אותם.

כן, הם פונים אלינו, רק הם לא יכולים לקבל רישיון כי הגילדות חוסמות את זה.

זה לא אני אומר את זה, את אומרת.

אני אומרת לך את זה, אני יודעת את זה. הם הציעו לי כמה פעמים, מרפאים בעיסוק, בוועדה העליונה לשבת איתם, אבל בגלל שהם כאלה ואין להם תפיסה רחבה אני פשוט לא מוכנה לשתף איתם פעולה מקצועית.

אז הצעת החוק היא על השולחן שלנו וזה יהיה בקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק למקצועות הבריאות, נושא של ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת ותזונה.

אז אולי להכניס גם את נושא אחיות?

לא, אחיות זה הפרויקט הבא.

אחיות זה אחד הנושאים הכי קשים.

הם מאוד שומרים - - -

אבל אתם יודעים, אני סתם מספר כי זה מעניין כאזרח. ריפוי בעיסוק, בחוץ לארץ זה נעשה בתעודה, לא אקדמית. אומרים פה, אם זה אקדמיה זה יותר טוב, זה יותר מוצלח, אז שיילכו לאקדמיה לפני שיעלו לארץ, אבל הם כבר פועלים שנים רבות. זה תקוע ככה.

ואז כשהם באים לפה לא מכירים להם בתעודות.

הם צריכים לקבל רישיון ממשרד הבריאות ומשרד החינוך.

עכשיו יש תקופה, אנחנו בסך הכול בשישה חודשים של התנסות וזה מקום להתחיל לפתוח את ההתנסות, בשישה חודשים יוכלו לקבל את הרישיון שלהם.

איך אפשר? מה התהליך?

איך אנחנו יכולים - - -

טוב, נהיה בקשר במייל.

לגבי התהליך, אחר כך.

אני פותח סוגריים, רק להגיד לך מה חשבנו לגבי אחיות. אנחנו חשבנו, וזה לא הולך עם הוועד שלהם וכו', אנחנו חשבנו שצריך להתחיל ללמד פחות, שצריך להיות דבר שנקרא אחות מעשית וללמד את זה בתיכון, כמו תיכון מרחבים, זה ייתן לנו - - - תחשוב עכשיו על המקום הזה בעוד חמש שנים כי יש פה עוד 500 עובדים, קרוב ל-800 איש שיעבדו. היום 260 עובדים, עוד 500 עובדים בגלל בית החולים שיעבדו פה. עכשיו אני צריך אחיות, מטפלים. אם היה דבר כזה ויש עומס על מערכת הבריאות - - -

רופאים אתה לא צריך?

בטח שאני צריך, איזה שאלה.

היום אתה יודע שיש רק שבע מדינות שאם אתה עולה משבע מדינות מסוימות או חוזר, זה חוק של כל אזרחי המדינה, או חוזר משבע מדינות, כמו דרום אפריקה, זו רפואה טובה בדרום אפריקה, אבל גרמניה זה לא קל, את דרום אפריקה כן קבעו ואת גרמניה לא. למה? כי קבעו במשרד הבריאות - - -

מי קיבלו? ארגון הבריאות העולמי?

לא, הבריאות שלנו. אמנם הוא מרגיש שהוא בעל הבית של העולם, אבל - - - משרד הבריאות, שבע מדינות בלבד בתחום הרפואה.

רגע, מה זה אומר? אני לא הבנתי. תסביר לי מה זה אומר.

אם אתה עולה, למשל, או מגיע עם ניסיון משבע מדינות מסוימות - - -

אז אתה ישר - - -

לא, אתה צריך לעבור מבחן.

אבל למשל למה משבע מדינות?

מי קבע דווקא את המקומות האלה?

ככה

ומה קורה במקומות אחרים? ואם אתה בא ממקום אחר עם תעודה?

אז אתה צריך לעבור מבחנים וזה. רפואת שיניים, למשל - - -

ואם אתה בא מאותן שבע מדינות?

בואו נמשיך.

אבל בואו ניקח את הדוגמה אופטימית.

אבל, דורון, הנושא של האחיות הוא מאוד חשוב. יש מחסור אדיר בכל הארץ.

יש מחסור גם בנושא של רופאי שיניים, נכון? לכן כשאתה הולך לטיפול שיניים אתה משלם הון מטורף, אלה סכומים מטורפים. עד עכשיו, אם אתה בא לארץ, אם יש לך ניסיון של 14 שנה אתה יכול לבוא ולקבל רישיון. עכשיו הורדנו את זה לחמש שנים ובלי בחינות. זה עבר ביום שני בלילה. אתם לא יודעים מה זה, מחיאות כפיים כולם, אפילו ראש הממשלה בא לברך. ההצבעה הייתה 96 בעד, נגד 0. אז רופאי השיניים עברו. הפרא רפואיים יעבור, זה עניין טכני.

מחר.

מחר? טוב, תכין טוב את הנאום. עכשיו לאור ההצלחה נחבר עם מה שצריכים לעשות, בנאום.

אנחנו רוצים להיות בפיילוט של השישה חודשים.

אתמול הייתי באוהלי הנגב, הולך להיבנות שם בית חולים שיקומי, שהייתי שותף ב - - -

אתה יודע שבכל אזור הדרום אי אפשר ללמוד, לא ריפוי בעיסוק ולא קלינאי תקשורת.

זה הקליקות.

כן, זה הגילדות.

קודם כל בואו נמשיך את ההיכרות ואחר כך אני רוצה להגיד מה חשבנו על סדר היום, נדע מה לתכנן ואז - - -

זה הצלם המקצועי?

צפריר.

מאיפה אתה, באזור?

אני במקור מנס ציונה, שכן של דורון. אני עכשיו גר ביד מרדכי, בונה שם בית.

כן, בין לבין.

מתעסק בצילום היום. יצאתי לפנסיה ב-2001.

השתחרר מהמשטרה, התפקיד האחרון היה - - -

הייתי ראש מה"ד, הייתי מפקד מג"ב ירושלים, הייתי מפקד הימ"מ, הייתי בימ"מ עשר שנים.

טוב, שמרת עלינו.

אני ממקימי הרשות להגנה על עדים. זה החזיר אותי לעבודה ממשלתית לאיזה שלוש שנים.

זה מדהים.

והוא צלם הבית עכשיו, הוא מתנדב.

ירושלים.

זה השם?

כן, זה השם.

איזה כיף, איזה יופי.

ספרי מי את, תגידי איך הגעת לפה.

את ילידת הארץ, או עלית?

עליתי. אמא שלי סחבה אותי עד סיני ואז לקח לי שנה וחצי עד שעליתי לכאן.

ירושלים עכשיו בבדיקה להיכנס פה לעבודה.

באיזה תחום?

יחסי ציבור.

יחסי ציבור, קבלת קבוצות.

איפה למדת?

למדתי במכללה למינהל בראשון.

איפה את גרה?

אני גרה עכשיו במגן, אבל כל החיים גרתי בראשון.

את התיכון עשית בראשון? לא בפנימייה?

לא, אמא שלי לא אהבה את הקונספט של פנימייה.

כל הכבוד לה. גם אני לא.

אף אחד מאיתנו לא היה בפנימייה.

למרות כל המעורבות שלי בפנימיות אני מעדיף בית.

בטח, כן, אמא שלי שמרה אותנו קרוב לבית.

אני עובדת כבר שנה בעלה נגב, במחלקת יחסי ציבור. גרה בתל אביב, מגיעה - - -

היא באה כל יום מרמת השרון.

מתל אביב. ברמת השרון במקור, היום בתל אביב.

כל יום, אלי, הלוך חזור.

וזה לא בדיוק יחסי ציבור, זה חינוך. כי היא מלווה את הקבוצות. אנחנו מרחיבים את זה עכשיו, גם ירושלים נכנסת להרחבת הקבוצות. כי יש פה תהליך של חינוך עמוק עמוק עמוק של החברה. שמע, קורה פה משהו במסות ואנחנו רוצים להעביר את זה לכל הרשת. נדבר על זה בהמשך.

מה ההכשרה שלך?

תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני עכשיו מסיימת ביישוב סכסוכים וגישור.

אני מילי, אני ראש אגף מרכזי חוץ וקהילה רווחה, אני עובדת סוציאלית בהכשרתי, התחלתי לעבוד פה לפני שמונה שנים כמעט בתור עובדת סוציאלית.

איפה למדת?

למדתי בחיפה, אני במקור בערבה ולמדתי בחיפה.

אלי, את אח שלה אתה מכיר, אייל בלום, ראש מועצת ערבה.

בערבה לא היית עדיין, נכון?

הערבה התיכונה. היה לי חבר טוב שם, נהרג בתאונת מטוס לא מזמן.

אני עורך את הפרוטוקול פה. שמי אופיר, אני גר בתל אביב ועליתי לפני חצי שנה מבלגיה. למדתי תואר ראשון ושני בלונדון במדעי הסביבה וקיימות ובינתיים אני עובד בעבודה הזו בשביל לשים כסף בצד לדירה.

אז אתה מאלה שיודע צרפתית?

(צרפתית).

האמת שרק הבלגים חושבים שהם דוברי צרפתית.

לא, אני לא בלגי כל כך, כי אף פעם לא הייתי ממש משולב בקהילה הבלגית, תמיד הייתי בתוך בועה יהודית, בית ספר יהודי, הורים ישראלים. אחרי 30 שנה בגולה הם גם חזרו מבלגיה ואני בשבוע הבא הולך למשרד הפנים לעשות עלייה. וזהו, מקווה גם למצוא עבודה בתחום בקרוב.

יש לנו גם מבלגיה, משפחת קנדיוטי. אתה מכיר את קלוד.

חבר טוב.

כל שנה משפחת קנדיוטי בבריסל, הוא כותב מאמרים גם ב'ישראל היום', גם ב'הארץ'.

אבא שלו היה יושב ראש קרן היסוד בבלגיה.

הם כל שנה, כבר 14 שנה, אני חושב, עושים אירוע התרמה לעלה, כל שנה, בבית שלהם, ובין 80,000 ל-100,000 יורו כל שנה, תרומה לקהילה שם מבריסל.

אני ממשרד יחסי ציבור בלומברג תקשורת, נתחיל לעבוד בעזרת ה' פה עם עלה.

פרו בונו?

כמעט. שירוויחו קצת ש - - - הם מחזיקים משרד. אתה יודע מה? אני רוצה להגיד לך משהו, משרדים גדולים זה הרבה רעש, זה הרבה צלצולים. משרד חביב, נחמד, עושים את העבודה.

אני מחפש מגייס כסף. גם בלי הוצאה זה גם טוב.

אני באר שבעי, בטעות הגעתי לפני 35 שנה לאבטחת הסוכנות לשלוש שנים ועוד לא גמרתי אותן. אתם עובדים במקום מדהים. זה כולו הרעיון שלו. באמת אל תחפשו באף מקום אחר, קודם כל תלמדו הרבה מפה, תתרמו פה הרבה, אחר כך תעשו - - - זה שווה.

מילה אני חייב להגיד כי לאלי יש פה מניות יסוד ושותפות עמוקה ואמיתית וחברות. אני תמיד אומר שאם לא היה נולד ערן הבן שלנו אז המקום הזה לא היה קם, אז באמת באמת הילד הזה, שלא דיבר אף פעם, אני אומר הוא המורה שלי, ביום שישי זו אזכרה שלו, תשע שנים מאז שנפטר. אומרים חכמים אל תדון אדם עד שלא תגיע למקומו, אז הוא זה ששם אותי במקום שלו. אם הוא לא היה מצליח לשים אותי במקום שלו, לנסות לשפוט את העולם מהמקום שלו, אז גם אנחנו לא היינו נהיים חברים ובקיצור, זה לא היה קם. אבל, אלי, לך קודם כל לב ענק, התחברת לרעיון. מי אמר לנו קודם? זאת מהביטוח שאמרה שפה היה חול וחול, היה פה חול וחול ואלי תרם לנו להקמת בית ערן, זאת אומרת קרן רש"י - - -

בגדרה.

כן, בגדרה. אחר כך פה השיחות הראשונות שהיו עם גוסטב לוון, שאלי קורא לו הזקן, אבל זה אלי. במסעדה בבאר שבע, דיבורים ואחר כך נסיעה משותפת, כשהייתי עוד אלוף פיקוד דרום, כשבעצם היוזם מאחורי הנסיעה זה אלי, עוד פעם, לז'נבה, לפגישה עם עזרא מרכוס. והקשרים שהוא יצר, כי הוא ישב בז'נבה - - -

קרן ספרא.

עם קרן ספרא, כי הזקן, מה שאמר, וזה גם היה במדיניות של הקרן, לעשות מצ'ינג, כמו ממשלה. להביא דולר על כל דולר.

לפחות.

לפחות.

לא סתם קוראים לו אלאלוף, כי הוא האל של האלופים בדבר הזה. אלוף האלופים במצ'ינג במדינת ישראל, קוראים לו אלאלוף, אלוף העולם.

זה נכון. הזקן באמת אמר 'אני מוכן', הוא אמר שהוא מוכן למצ'ינג, בתנאי שאתה מביא על כל דולר שאני אתן לפחות עוד שניים, הוא אמר, מהמדינה ומעוד קרן. ואז נסענו לז'נבה ואחר כך ויינברג בארצות הברית ורש"י נהיה 9 מיליון דולר, בהתחלה, הכול במוכנות של כל אחד בתנאי שהמדינה, וככה נוצרה שותפות שיצרה את המנוע שב-2002 הביא להחלטת ממשלה ראשונה להקמת המקום והטקס שהיה פה ב-2003, עם שרון, ראש הממשלה. והשאר נראה היסטוריה, מאז מימשנו את שלב א', אנחנו הולכים לשלב ב' ועכשיו באמת, אלי, כמו שאמרת, הכול סיפורים, אז הצירוף הזה שאתה ראש ועדת העבודה נראה כאילו זה ממש בדיוק בעיתוי שאנחנו צריכים כדי לעשות פריצה, להרחיב את המודל, כי זה לא רק בית לכל החיים, או לאנשים וילדים כמו ערן, זה, כמו שאני אומר, מרכז קהילתי משלב. זה משלב. זה נותן פתרון לאוכלוסיית הנגב, לכל מי שצריך שיקום. אלי לוי, ראש מועצת להבים, כבר כמה חודשים פה בטיפולים, הוא עבר תאונת דרכים, יכול להיות שנראה אותו היום גם.

הוא חזר לעבודה.

הוא עובד והוא מגיע לפה והדבר הזה של - - -

אתה יודע איפה הוא עבר תאונה? בצומת להבים, שהוא כל הזמן צעק למה אין מחלף.

כל הזמן הוא צעק הצומת.

אין מחלף, אין מחלף, באותו צומת הוא חטף תאונה, חבל לך על הזמן איזה תאונה. מדהים הסיפור שלו.

כמו שאמרת קודם, ללכת קדימה ולהציג בפני שלושה מנכ"לים, נציגי המשרדים, משרד הרווחה, בריאות, תעסוקה, להציג להם מודל שהוא מקיף ונוגע בכל מדינת ישראל, ונביא גם את החינוך, להראות להם שזה יכול להשפיע ממש על כל האוכלוסייה. אל"ף, כמו שאמרת, בריאות, ממש תוספת חשובה מאוד לשיפור בריאות ותעסוקה, אבל גם ישפיע על החברה שלנו. זה יעשה את החברה יותר טובה על ידי מעורבות גדולה של בתי ספר, של מתנדבים, של מועצות, של האוכלוסייה, וזו תהיה בשורה, לתרגם את זה אחר כך לתכנית עבודה, לתקציבים, לשיתוף יפה של שלושה, ארבעה משרדים, זה יכול להיות דבר גדול, פשוט דבר גדול.

אם מזה אנחנו יוצאים מהביקור הזה דיינו. כמו שיצאנו בהתחלה, זו תוספת מאוד מאוד חשובה, ההרחבה של המודל למשהו ממשי. באמת, עדיין כל הנושא עטוף בדעות קדומות, הנושא של טיפול רק במפגרים לבד, אבל אם אתה עושה קהילה, שגם הוא אגב לא פשוט. עשינו למשל הסכם עם משרד הביטחון, אגף שיקום, שיבואו נכי צה"ל, הם מגיעים לפה. אחת השיחות הכי קשות שהיו לי זה שנכי צה"ל אומרים לי 'תעשה לנו הפרדת שעות בבריכה', אני אומר להם 'מה זה?' הם אומרים 'אנחנו לבד בלי המפגרים'. אמרתי להם שזה נגד רוח המקום, 'אתם, שאתם נכים, שככה תגידו?' מה אני אומר? טבע האדם הוא כזה שאנשים בסוף - - - באמת, כדי ליצור שילוב זו עבודה קשה וזה לא בסיסמאות, זה לא לכתוב על הקיר 'ואהבת לרעך כמוך', 'כל ישראל ערבים זה לזה' וזה קורה. לא קורה כלום אם לא מתרגמים למשהו שעושים, עושים דברים בבוקר ואנשים מתחנכים בדרך של עשייה.

תגיד מילה עליך.

אני פניאל, אני אחד מהעוזרים של אלי, אני עורך דין.

אמרתי לו אשריך.

הוא מרכז את הנושאים של הבריאות.

אני גם רוצה להגיד משהו. מאיפה אני מכיר את אלי אלאלוף? אני מבאר שבע וכשהתחלתי את בית מוריה אלי ליווה אותי מהיום הראשון כמנכ"ל קרן רש"י ובנינו ביחד מתנ"ס בצפון ד' בבאר שבע ואת כל נושא פנימיות היום, מה שהיום קוראים, תכנית מיל"ת, זו תכנית שקרן רש"י התחילה. לפני כמה שנים כבר?

והקמת מטבח טוב.

והקמתי מטבח ואת כל המנות, 5,000 מנות ביום, צריך להבין את ההיקף.

אתה עבדת על 10,000 במגזר הבדואי.

נכון, עשינו.

המטבח הגדול ברהט.

ברהט וחורה. שני מטבחים.

יש כמה אנשים בחיים שלי שהם ליוו אותי מאז שהייתי קטן ואולי - - - זה אלי אלאלוף.

יאללה, בוא נעבור נושא.

ואני מכיר על זה תודה גדולה. מה שאנחנו תכננו זה ככה, חשבנו שתהיה היום ועדה, אנשים שפחות מכירים, אפשר לפתוח עם השיחה של דורון, סיור ואז הדיון. מה לוחות הזמנים שלנו?

אני אומר שנצא לסיור עכשיו, נחזור לפה, יש שלושה נושאים שרצינו להעלות.

יש ארבעה נושאים. דורון ואני נדבר כללי על הכפר, נעמה הכינה מסמך שגם עבדנו עליו, מילי תציג מצגת ונעמה תדבר על המסמך עם ארבע הנקודות שחשובות לנו, אחת, זה היחס של המטפלים שדיברנו, אבל עוד כמה דברים אחרים ונסכם את הדיון.

מצוין, אז בואו נעשה סיור, זה לדעתי מאוד חשוב.

(בסיור)

אני יכולה להסביר על המקום שאנחנו נמצאים פה עכשיו. - - - בין הקהילה לכפר - - - טיפול רב מערכתי למטופלי שיקום, אחרי תאונות דרכים, אירוע מוחי, אנשים שהיו בבית לווינשטיין תקופה מאוד ארוכה ועכשיו הם עושים שיקום שהוא קרוב לבית. זה משהו שהוא מאוד מאוד שלהם. כאן הם מקבלים טיפול שהוא רק - - - אם היום בן אדם בדרום הולך לרופא משפחה והוא צריך שיקום, שולחים אותו, מרפאה בעיסוק בבאר שבע, בריכה בבית הלוחם, בריכה הידרותרפית, קלינאות תקשורת במקום אחר. הבן אדם שבוע שלם מִטרטר בין המכונים השונים. פה אנחנו מציעים לו טיפול רב תחומי, הוא מגיע ליום מרוכז לכל הטיפולים, אנחנו מעניקים פה למעלה מ-4,000 טיפולים רפואיים בחודש ויש לנו היום למעלה מ-150 מטופלים רפואיים שמגיעים לכאן.

והטיפולים, מי קובע אותם, הרופא המפנה?

יש לנו רופא שיקום. בן אדם שמגיע לכאן מפנים אותו לרופא שיקום, הוא קובע לו את סדר היום. בנוסף יש לנו מנהלת מרכז השיקום.

מנהל השיקום בתל השומר.

כן, ברור, גם המנהל הרפואי, יש לנו רופא שיקום שמגיע לכאן פעמיים בשבוע ונפגש עם מטופלי השיקום ומנחה אותם מה הם הולכים לעבור. בנוסף יש לנו גם פסיכולוגית שיקומית ועובד סוציאלי. אנחנו מבינים שהמערך הסוציו פסיכולוגי קריטי מאוד לשיקום. אנשים שהיו חצי שנה בבית לווינשטיין לא היו באינטראקציה, שום קשר עם העולם החיצון - - -

יש לי קרוב משפחה שהיה שנים בטיפול.

בוא תראה את מרפאת השיניים. בוקר טוב. דוקטור, בואי תגידי מילה.

הטיפול פה הוא בדיירים שהם יותר מורכבים, זה צריך להיות טיפול רגשי, המון המון רגש להפעיל בטיפול. זה לא רק להושיב, הם לא מבינים כל כך מה עושים להם, צריך יותר להסביר, אז העבודה היא שונה.

אל אלאלוף הוא מהכנסת, יושב ראש ועדת עבודה - - -

והבריאות. אם כבר, מה שמעניין פה זה הבריאות.

התעסוקה, העבודה והבריאות.

יופי, אז ברוכים הבאים למרפאה שלנו. פה אנחנו מקבלים ילדים ומבוגרים מכל מיני מעונות, גם פרטי וגם - - -

כל היום? זה כל היום פתוח?

זה משמונה עד שלוש וחצי. כמעט כל היום זה ככה, כל יום זה רופא אחר. יש ד"ר מרטין שהוא אחראי על המרפאה, הוא בא בימי שני, ובעצם הם באים במרוכז כמה מהמעונות, נכנסים לתור, מקבלים פה כל מיני סוגים של טיפול, מהדבר הכי פשוט, מסתימה, מסילוק אבנית, יש לנו גם שיננית כאן, עד שתלים. הכול כאן. יש לנו לאלה שמגיעים עם כיסא גלגלים והם צריכים שאנחנו נעביר אותם לכיסא, יש לנו מנוף פה. חוץ מזה מרפאה שנראית כמו מרפאה בכל מקום אחר. אנחנו עובדים עם אותם חומרים, עם אותם דברים.

וכשאת לא פה יש לך מרפאה?

אני עובדת במרפאה בבאר שבע גם.

מרפאה רגילה?

מרפאה רגילה.

לילדים?

לכולם.

אני תושב באר שבע.

אני גרה בקיבוץ חצרים, אז אנחנו שכנים.

חצרים זה שכונה שלנו.

נכון, סוג של. או שבאר שבע זה שכונה שלנו.

מה שחשוב זה באמת שרוב המטופלים באים מהאזור ולא מהכפר. הכפר נותן שירותים. עוד פעם, העניין של השילוב.

יש את המומחיות שאין לאחרים.

מגיעים מכל מיני - - -

המקום היחיד שאני מכיר שעובד עם אוכלוסייה כזאת זה הדסה.

זו באמת עבודה מהלב, אנשים מאוד מיוחדים עובדים, זה צוות מאוד מיוחד. פה יש לנו את יפה, הסייעת שלנו, אנשים שכבר הרבה זמן במערכת. מקבלים באהבה גדולה כל מי שמגיע אלינו.

בהצלחה.

ביי, בהצלחה לכם.

תודה, יום טוב.

(המשך הסיור)

איך אתם - - -

תלוי, אתה קובע בהתאם למה שצריך. ליאור מגיע יותר, יש כאלה שמגיעים רק פעם בשנה לרופא שלהם.

הטיפול שלו, אני לא יודע להגיד לך, אולי אבי יודע. מה שלומך? איך קוראים לך?

ליאור.

למה הגעת אלינו? מה קרה?

אירוע מוחי.

מאיפה אתה בארץ?

מירוחם.

איך הגעת היום?

באוטו.

מי הביא אותך?

אשתי.

היא פה?

אני פה.

הנה אשתו.

יש פה ביקור של האלוף דורון אלמוג, חבר הכנסת אלי אלאלוף נמצא פה.

אני מכירה אותו.

אז באתם מירוחם היום?

פעם בשבוע אנחנו מגיעים.

ואת נוהגת?

אני נוהגת, כן.

כמה זמן אתה כבר בטיפול פה?

אני בטיפול פה - - -

פעם בשבוע אתה מגיע?

כן, 12 טיפולים הוא מקבל בשנה.

איזה קופה אתם?

כללית. היום מסיימים, צריכים לחדש את זה, בעזרת ה'. זה ממש עוזר לו פה.

זה עזר לו?

בטח, זה טיפול טיפול פה, חבל על הזמן. הוא לא מידרדר, הוא נשאר לפחות מה שיש. גם בבית אנחנו עושים את כל מה שאנחנו לומדים כאן וממשיכים.

ולפני שהוא היה פה הוא היה במקום אחר?

הייתי לוקחת אותו פעם פה, פעם שם, כל מיני מקומות, עד שהגעתי לאופקים, אמרו שזה מתאים לו, עלה נגב, וזה היה חדש בשבילי. לא ידעתי איך מה מו, באתי לפה ומוצא חן בעיניי.

ולכמה טיפולים באתם היום?

12 טיפולים, זהו.

חוץ מפיזיותרפיה, מה עוד?

בריכה, אמנות.

הם באים לפה לארבע שעות, לפחות שלושה טיפולים.

נכון. שלושה, ארבעה לפעמים.

שלושה-ארבעה טיפולים, כשהם באים, פיזיותרפיה, הידרותרפיה, אמנות, תעסוקה, ייעוץ פסיכולוגי יכול להיות.

אני לוקחת אותו.

היי, חגית. חגית היא מנהלת המרכז.

שלום, חגית.

שלום, נעים מאוד.

יש הרגשה שתקבלו יותר מ-12 טיפולים?

הלוואי, לא נותנים. אני ביקשתי. אחד כזה באמת צריך, אבל לא נותנים לנו. הם אומרים שזה קבוע.

למי אתם פונים?

רק לכללית.

היחידה ל - - -

זה יחידת המשך טיפול.

בירוחם?

בירוחם. וזה בבאר שבע, יחידת המשך טיפול. הם נותנים - - -

ופניתם ליחידה בבאר שבע, שהיא יותר מרכזית?

בהתחלה פנינו, אמרו שזה מה שיש, זה מה שקבעו בממשלה, זה מה שיש.

אתם לא עוזרים להם בפניות?

כן. חגית, בואי תגידי.

אנחנו מאוד משתדלים לעזור, אנחנו ככה עומדים בתווך. מצד אחד אנחנו מאוד רוצים לתת - - -

אתם יכולים לתת חוות דעת מקצועית.

אז אנחנו נותנים תמיד, אבל סך הכול - - -

ואתם פונים או המשפחה?

הפנייה נעשית דרכנו אל הסניף - - -

בלי חוות דעת - - -

קופת חולים כללית בדרך כלל בונה איזה שהוא סל שיקום עבור מטופל בשלב האקוטי, מיד אחרי הפנייה, ובשלב הכרוני. בדרך כלל בשלב הכרוני הם נותנים סדרה של 12 ימי טיפול בשנה. בשלב האקוטי אנחנו נותנים את חוות דעתנו המקצועית.

אני יודע שנותנים חריגים. בזכות המקצועיות שלכם ואתם רואים בראייה כוללת, אתם צריכים להיות הגוף שמשכנע בזכות חוות דעת שהם זקוקים.

מה שקורה בדרך כלל, כמו ששמחה באה ואומרת, 'נגמרו לי 12 הטיפולים, אני צריכה עוד' - - -

כן, הוא צריך. אם אני מפסיקה הוא מידרדר, זה מפחיד.

וכשהוא מידרדר הוא צורך יותר תרופות?

כן, בעיה, אבל אני מיד מפעילה אותם, שאני רוצה להיכנס לפיזיותרפיה, לבוא לכאן.

גם כשגמרת את 12 הטיפולים?

כן, רק 12 טיפולים.

לפעמים הוא נאלץ להיות מאושפז?

אני מקווה שלא, חס וחלילה, בינתיים הוא בסדר.

לא, אלי מנסה לכוון שיש הוצאות אחרות.

הוא בן אדם של שיקום.

אנחנו כבר הרבה שנים פה.

אתם לא יכולים מבחינה מקצועית להגיד שבזכות הטיפולים האלה הוא לא מידרדר חס וחלילה?

אנחנו אומרים את זה, בהחלט. בסופו של דבר הגורם המממן הוא זה שמחליט.

מה אם חס וחלילה הוא היה צריך שלב הבא? מה השלב הבא?

הם מפנים אותו למה שנקרא טיפול בקהילה, במכונים של קופת החולים, לפיזיותרפיה, או לריפוי בעיסוק.

אז הוא הולך לזה? ואז איך העלויות?

עבור המבוטח זה טופס 17. לקופה יכול להיות שהעלויות הן אחרות. היתרון פה אצלנו עבור המטופלים, שאולי הקופה לא תמיד לוקחת בחשבון, זה שאנחנו מרכזים את כל הטיפולים במקום אחד. היא לא צריכה להתרוצץ ולקבוע עם המכון הזה לפיזיותרפיה ועם המכון לריפוי בעיסוק.

נכון.

וההסעות הן על חשבון הקופה?

תלוי במקרים.

גברת, את משלמת להסעה?

לא, בפרטי, אמרתי שלא מעניין אותי, לא אכפת לי שההסעות תהיה על חשבוננו, אני מבזבזת הרבה סולר, אבל העיקר שיקבל טיפול נכון.

אני יודע שמממנים את הסעות.

הקופה?

כן.

אני לא מקבלת.

אני הייתי בירכא, שאלו אותי על דיאליזה. דיאליזות הן - - - והם משלמים 100%. קיבלתי את ההודעה במקום.

מה המפתח של זה? תחבורה ציבורית?

לא, הסעות מיוחדות.

הוא לא יכול לבוא בתחבורה ציבורית.

ברור, בטח, הוא צריך רכב מיוחד.

כדאי שתבדקו את זה, יש הסעות מיוחדות. אני חושב שליד הנסים והנפלאות שאתם עושים תוסיפו את המרכיב הזה של התחבורה ושל חוות הדעת ש - - -

אלי, תדע לך שזאת אחת הבעיות שלנו, כי אנחנו בבידוד, אנחנו לא בתוך יישוב. אתה לא בתוך באר שבע.

אני אומר לך בירכא, אני נותן דוגמאות ספציפיות. בירכא התלוננו על מספר הדיאליזות שהם צריכים להסיע לכרמיאל, זה הרבה כסף.

דרוזים, ירכא בגליל.

את הדיאליזה גם אנחנו מקבלים, בדיאליזה יש החזר, אבל במקרים של חולים שיקומיים צריך - - -

בדרך כלל אחרי תאונות דרכים. יש להם קריטריונים מאוד ספציפיים.

תאונות דרכים זה בדרך כלל חברות הביטוח, הם ישחקו ובסוף הם נותנים. אבל מה שקשור לקופות חולים, לביטוח ממלכתי, זה עניין של דרישה, הם לא אוהבים לגלות - - -

לזה את צריכה להפנות את שמחה לקופה.

צריך לנסות לקבל ביי-פס כזה של המקום, פנייה ישירות למנהל המחוז, מיכאל - - -

מיכאל מישורי.

אתה מכיר?

בטח, מכירים אותו מצוין.

הוא בסדר, יש לו רק בעיה אחת, שאין לו כסף.

תהיה בריא.

תודה.

בריאות טובה, תודה רבה.

שלום, אדוני, מאיפה אתה?

להב.

מה קרה? למה באת?

למה באתי?

כמה זמן אתה כבר פה?

היום זה היום האחרון.

תקופה של שלושה חודשים.

ויש שיפור?

יש שיפור.

מה את אומרת?

כן, בטח שיש שיפור, בדיוק דיברנו על זה. אברהם הגיע אלינו אחרי אירוע מוחי, עבר שיקום בלווינשטיין, אחרי לווינשטיין הוא הגיע אלינו, המשיך להגיע אלינו לתקופה נוספת של טיפולים ולמעשה היום הוא מסיים. הוא עבר פה דרך יפה והוא ימשיך.

איך הגעת היום? עם מי באת?

עם נהג.

הקיבוץ דואג למלווה וכל פעם מגיע איתו מתנדב מהקיבוץ שמסיע אותו, מישהו מהמבוגרים שם בקהילה. הם תומכים בו.

הם גם עוזרים במימון של הנסיעות.

טוב, זה הקיבוץ.

יפה.

רפואה שלמה, שתהיה בריא.

ביי, אברהם. יד חזקה.

חקלאי. ואת מאיפה את באה?

אני ממושב תקומה.

וההכשרה שלך?

למדתי באוניברסיטת בן גוריון, פיזיותרפיסטית.

עושה עבודה מדהימה.

כן? עובדים טוב? לומדים טוב?

כן.

זה מקום טוב ללמידה, בן גוריון?

מדהים, כן. זו הייתה חוויה - - -

עדי התחילה איתנו מיד בסיום הלימודים שלה. היא עובדת אצלנו כבר שלוש שנים, עומדת עכשיו בעצמה להדריך סטודנטים במחזור שיתחיל בעוד שבועיים.

אני רואה אותה פה מריצה במסדרונות ובחוץ אנשים, מחזירה להם כושר הליכה. הולכים פה בחוץ, מדרגות.

למרות שיש פה מנהלת ויושב ראש הכפר, זה מקום טוב? מכירה מקומות אחרים?

כן. בעיקר הייתי במקומות אחרים כסטודנטית. כן, אני חושבת שהמקום - - - קודם כל הוא מאפשר בדרום משהו שאין, מהבחינה הזאת הוא נותן פתח, זה המטופלים יכולים להגיד, לשיקום, שזה משהו שלא היה פה בכלל עד עכשיו. וגם מבחינה מקצועית אנחנו מנסים לתת את הרמה הגבוהה ביותר בשבילם. אנחנו גדלים ביחד עם המטופלים

להתראות, אברהם.

כל טוב.

יש מישהי שמאוד רוצה לפגוש אותך.

אחרייך, רק תגידי.

- - - עושים מרכז אחד ונותנים בו את כל השירותים והחיסכון הכלכלי הוא עצום. במקום לשים בכל מקום - - - ואז מה שקורה, באים ממשפחה אחת כמה מטופלים, ילד שיש לו ליקויי למידה בא לקבל טיפול וסבא ש - - -

אנחנו מנסים להכניס את זה לגיל הרך.

יש פה מישהו שרצה לפגוש אותך.

אלי, אני זוכר אותך מה - - -

בדרום?

בדרום. הייתי מנהל בית הספר ב - - - יישר כוח. רק אני רוצה לומר לך, כנראה שגם מסייעת בבתי הספר, טיפול לימודי, לקויי למידה, אנחנו עובדים איתם דרך ניצן. אני סיימתי.

ניצן גם?

גם ניצן.

כמה תלמידים היו הולכים לניצן?

המורים שלי היו הולכים מבית הספר.

קיבלו הדרכה וחזרו?

כן.

שלום, תציג את עצמך. אתה התחלת ישר - - -

הוא אמר הכול, אנחנו יודעים הכול עליו.

לא, אני אספר לך מה אני עושה פה.

תציג את עצמך, מה שמך, מה תפקידך, למה אתה פה.

את אלי אני מכיר.

אבל תזכיר לאלי, אולי אלי לא זוכר.

אלי זוכר את הפרויקט שלו, מדע דרום, זה היה משהו אדיר בכל האזור.

עדיין, מה זה היה?

זה עוד ממשיך.

בתקופה שלי זה יצר מהפכה אדירה בתפיסה, בפעילות שלנו.

אתה לא זוכר טוב, כי למדנו מכם, אתם לימדתם אותנו. הבאנו קצת יותר כלים, קצת יותר כסף.

קיבלנו משאבים.

נכון, אבל הלב היה שלכם.

אבל הכנסים וההדרכה והמשאבים עשו את שלהם.

אבל תדעו שאנחנו למדנו יותר מכם מאשר אתם מאיתנו.

שלום, בוא תספר לאלי למה אתה פה ומה זה השיקום.

אני אספר. ב-16 באוגוסט הייתה לי תאונת דרכים, פה, ברמזור הקרוב לכאן. שבוע לפני כן באתי - - -

שבוע לפני כן הוא היה אצלי בפגישה.

באתי לאבי, אמרתי שאני רוצה לעזור, לתרום פה, כי אני כבר - - -

בפנסיה.

אבל הקדוש ברוך הוא עושה את החשבונות שלו. זה היה בחודש אלול, הייתי בישיבה במועצה שלנו, סיימנו ישיבה, באתי לקחת את הסיבוב לאופקים, אני עובר דרך הרמזור הזה לכיוון אופקים, לצערי הרב נכנסה בי משאית. אני איבדתי את ההכרה ל-10 ימים ואשתי נלחמה על החיים שלה 10 ימים, כשאני חזרתי להכרה אשתי כבר נפטרה וזהו, אני נשארתי להתמודד. הייתי בסורוקה, הייתי בשיקום שם ואני אומר בכנות שאני פה מקבל יותר, נהנה יותר, אני רואה תוצאות טובות יותר, יישר כוח לצוות שלכם. יישר כוח.

אתה מרגיש שיפור אצלך?

מרגיש, ברוך ה'. זה שאני עומד לפניך ומדבר איתך זה הישג גדול. אני הייתי כמו גוש בשר שהייתי זרוק על המיטה, אני לא הייתי באבל של אשתי, יצאתי רק להלוויה.

אם לא היית מספר לי את הסיפור לא הייתי מאמין. אתה נראה מצוין.

שלום גם עבר פגיעת ראש וגם החשיבה לא הייתה מה שהייתה פעם.

אבל עכשיו הוא מדבר הגיוני מאוד. הוא זוכר דברים שהיו לפני 20 שנה, לפחות איתי.

כן, בטח. שמע, הייתי מנהל, אני זוכר את זה היטב. אתה זוכר את איזה בתי ספר - - -

שניים, כולל המרכז לקשיש ליד.

נכון. צודק, אני ניהלתי את הדתי.

וגם הסדנאות שרצינו להפוך אותן למעבדות.

אני אגיד במילה רק על הריפוי בעיסוק קצת?

ספרי לנו עלייך.

עליי? גם אותי אתה מכיר, אבל בכובע אחר. אני עבדתי שנים במרכז מעשה.

עכשיו עושים לי צרות בכנסת בגלל זה. אמרו שזה - - - היות שהייתי בין מקימי מרכז מעשה אז אסור לי לקדם את החוק לשירות אזרחי לאומי.

אני מרפאה בעיסוק פה, שמי לירז, אני גרה בכיסופים.

בדרום.

אתה רואה? זה חינוך טוב שקיבלו בזכותכם. בזכות המורים - - -

אלי, אתה יודע, כשאני הקמתי את ניצן באופקים הקמתי את זה בעקבות זה שהייתי מנהל והיו לי כמה תלמידים לקויי למידה שלא ידעתי איך לטפל בהם. ילדים הגיעו לכיתה ג' ולא ידעו לקרוא. אז הייתי סטודנט באוניברסיטה והייתי מצטיין, שאלתי אותם, החלפתי מורה, החלפתי שיטת לימוד, לא עזר כלום ואז אני פגשתי את אשתו של פרופ' הררי מרחובות, אמרתי לה 'בואי תספרי לי מה עושים', אז היא אומרת 'שלום, אתם לא יכולים, אין לכם משאבים', אמרתי 'לילדי ישראל'. אז הלכתי לשם לראות וראיתי שיש ארבעה-חמישה מומחים על תלמיד אחד, מומחה תקשורת, רופא נוירולוג והם עבדו לפי הנחיות. אז אמרתי 'הילדים חייבים'. השגתי מלגה, שלחתי תלמיד אחד שלנו מבית הספר לניצן תל אביב, שם כל הבנים של משפחת רוזוב, היו שם הרבה עשירים שהשקיעו בילדים שלהם. התלמיד שלנו, היום הוא ספר באופקים, שלחתי עם אמא שלו כל יום רביעי, השגנו לו מלגה - - -

ואתה נזכר כי בעצם אלי עזר בכל הפיתוח של הדרום? לזה אני מתכוון?

אני אז עוד לא הכרתי את אלי.

זה היה עוד לפני.

אבל זה לא חשוב אלי, חשוב שזה נעשה.

בעקבות זה למדנו שאפשר לעשות גם בדרום.

דברים איכותיים ושיעמדו בסטנדרט.

אתה יודע שהמנכ"לית של החברה הזאת היא גם מאופקים, אשתו של דנינו.

נכון, מלי דנינו והיא עשתה - - -

אני רק אגיד, אנחנו פה בריפוי בעיסוק מקבלים אנשים, הכי קטן שלנו היום הוא שישה חודשים עד - - -

למה שישה חודשים?

מה קרה לו? פגיעת ראש. נפל מהידיים של אבא שלו, פגיעת ראש קשה.

וכבר אתם יודעים לזהות איזה סוג טיפול הוא יכול לקבל?

כן, כשמה שאנחנו נותנים פה זה בעצם טיפול גם פרטני, אחד על אחד, וגם יש לנו קבוצות, אנחנו עובדים במסגרת קבוצתית, ובריפוי בעיסוק אנחנו פשוט חוזרים לכל התפקודים של היום יום שנקטעו בעקבות, כל אחד ומה שקרה לו, שזה אומר לאכול, להתלבש, ללמוד.

ליצור חשיבה, הכול.

אצל שלום אנחנו כבר מגיעים למצב יותר מתקדם, שזה כבר עובד על דברים יותר מורכבים של חשיבה, אנחנו גם עובדים על שיקום של גפיים, של ידיים.

תלמדי ממנו איך מלמדים.

הוא מלמד אותי כל הזמן. זה הדדי. אני נותנת לו תרגילים והוא מלמד אותי איך - - -

הוא הפדגוג הכי טבעי שאני הכרתי.

ומי את?

אני מרפאה בעיסוק, אני בראיון עבודה, סוג של.

היא חושבת לבוא לעבוד פה.

איפה למדת?

בחיפה.

מחיפה לפה?

אני באר שבעית במקור.

איפה למדת בבאר שבע, באיזה תיכון?

במקיף א'.

כמו הבן שלי. בת כמה את?

23.

את בגיל של הבן שלי. קצת יותר.

אני מכיר אותו, הוא ממשפחה טובה.

לא שאלנו שאלות נוספות.

לא, אני רק אמרתי. גם אני לא אמרתי כלום.

אין אומרים שבחו של אדם בפניו, אומרים קצת. אני הייתי חודשיים בשיקום בבאר שבע ואני רוצה להגיד - - - אבל פה אתה מגיע, יש לך בכל תחום בעלי מקצוע, יש לך את ה - - - אני התקדמתי פה. שם אין להם את כל בעלי המקצוע, פה ברוך ה' בכל תחום - - -

תגיד לו תודה, איפה הוא ברח?

כן, מר אלמוג. תענוג.

כן. אגב קראתי השבוע שחנכתם עוד מרפאה.

נכון. תודה רבה. שלום, אלוהים ישמור אותך.

כל טוב.

אלי, יישר כוח, אתה עושה דברים גדולים.

תודה, תודה.

(המשך הסיור)

שבוע לפניכם הם באו עם החבר'ה מהמועצה, כי אנחנו רוצים להקים במת תרבות משותפת של אנשים מהקהילה עם הדיירים שלנו ביחד, שכל חודש תהיה פה במת תרבות.

רק אני אגיד, מבחינת התפיסה שלנו, בשונה ממחלקה, שצוות מטפל בתוך סביבה שהיא בסך הכול חממה, אנחנו מטפלים באדם כשהוא נמצא בסביבה הטבעית שלו לכן אנחנו רואים חשיבות מאוד גדולה בעצם לא רק להחזיר לו את התפקודים הבסיסיים, אלא גם לעזור להסתגל בחזרה לחיים החדשים ולחזור למסגרות, לעזור לו להשתלב בחזרה במסגרות כי אז אנחנו רואים את הסיום, את התהליך השיקומי בעצמו. אם זה ילדים, לעזור להם להשתלב חזרה בבית הספר, בגנים, אם זה מבוגרים בגיל תעסוקה, חזרה במסגרות של שיקום תעסוקתי, או ללוות אותם באופן הדרגתי בתהליך החזרה לעבודה או למצוא להם מסגרות של פנאי ותעסוקה בקהילה.

מה הרקע שלך?

אני פיזיותרפיסטית.

מה זה, כולם פה פיזיותרפיסטים.

הרבה. אנחנו במרכז של - - -

בוקר טוב, מה נשמע? אני מלווה מישהו, אבל אני יושב פה וכולם חושבים - - -

אתה יודע מה שאמרתי לגבי הבריכה? מרכז הלוחם בבאר שבע, קיבלתי 10 מיליון דולר, הצעתי להם לפתוח את זה בקהילה, הם אמרו לא והחזרתי לו 10 מיליון דולר.

באמת? תגיד לו שיביא לי את ה-10. אני מוכן לקרוא לבית חולים השיקומי שיקום בית חולים חיים סבן.

פניאל, תרשום את זה.

חיים סבן עד היום לא תרם לנו. עכשיו אנחנו הולכים להקים בית חולים שיקומי לכל הנגב - - -

תרשום חיים סבן. במקום זה הוא נתן 16 מיליון בבאר שבע.

בסדר, זה לא נגמר לו. אל"ף, צריך - - -

לא, רק שתבין, בגלל הקונספט שאמרת, שכל כך טבעי - - -

תדע לך, אנשים מתוסכלים. הם נמצאים בבאר שבע ואין בריכה הידרותרפית. זה קטע לא נורמלי.

למה? יש לך בריכה - - - למה המרכז ללוחם, שהוא מרכז - - - למה שלא - - -

הוא לא רוצה. הם לא רוצים. אני גם דיברתי. אני הלכתי לבקר, אתה יודע למה הלכתי לבקר? אמרתי להם, 'בואו תתנדבו פה, תעבדו'. אתה עברת תאונה, יש לי, אגב, אחד, ביטון, כשהייתי אלוף פיקוד דרום הוא היה אצלי סגן יחידת הגששים והוא התעוור, היום הוא - - - בהתנדבות. הוא אמר לי 'בוא תדבר עם אנשים על זה', אז גם הם אמרו לי אותו דבר.

זה הקטע של הבריכה שעולה ויורד?

לא, שם יש מים עמוקים, זה מסלול מיוחד של מים עמוקים.

עשינו את זה ב - - - אצל הרב פירר. אצל הרב פירר עשינו את הבריכה עם הרצפה המסתובבת.

בוקר טוב. הם מבית הספר. במסגרת בית הספר לחינוך מיוחד.

הם מגשימים את החלום, לשלב בין האוכלוסיות. אין הבדל. מגיעים לכאן - - - מבית הספר - - - יש פה שני חיילים ממשרד הביטחון, אנשים שמגיעים מהקהילה - - -

לא החזרתם את הקבלן לעבודות - - - זה הפרויקט האחרון שלנו פה, זה הבריכה. למה אתם לא מזמינים אותו שיעזור לכם? הוא מספיק מרוויח כסף, זה שעשה פה. תבקשו שיחזור לפה.

עשינו עכשיו לא מזמן, נכון? מתי השיקום היה בפעם האחרונה?

לא, עכשיו אנחנו מתכננים פה שיפוץ, בגלל החלודה.

חובה. זה הרטיבות, תמיד יהיה פה - - -

יש פה בעיה, גם עם העץ וגם עם ה - - - זה בתכנית.

אם זה לא טיפול שנתי, כל שנה - - -

זה בתכנית עכשיו.

יפה.

המקום עובד ברוך ה'.

מה עם המרכז של הרב פירר בשדרות, הוא הוקם כבר?

עוד לא, הוא בדרך.

ומה הוא עושה שם?

אני לא מכיר את זה, אבל רציתי לעשות איתם - - -

תלמדו, שלא יהיו כפילויות.

יהיה קונקורנציה, דורון.

כדאי לדבר איתו. אני בקשר טוב. אתה מכיר את הרב פירר?

אני מכיר, נפגשתי איתו כמה פעמים בעבר.

דבר איתו על שיתוף פעולה.

- - - פגישה.

איתו. שלא - - - כי כסף אצלו לא חסר. הקמנו לו את המרכז בבני ברק, הוא לא הזדקק לתרומה של - - -

יש עבודה מספיק, גם בשבילו וגם בשבילנו. למשל - - -

תעשה תיאום.

ברור שצריך, אבל סורוקה, או בכלל משרד הבריאות, אנחנו הגענו להבנות עם משרד הבריאות, שבכל בית חולים צריכה לקום מחלקה שיקומית במצב שונה. בן אדם עובר תאונה, הוא צריך ניתוח, הוא צריך ברגים, טיפולים שאנחנו לא יכולים, לכן הרעיון הוא, וניצה היימן שהיא סגנית סורוקה, היא רצתה בהתחלה - - - ומתחיל תהליך בירור איתם. סיכמנו שיהיו שלוש רמות שיקום.

היה פה ליצמן?

ליצמן לא היה פה, אנחנו סיכמנו עם ארנון אפק, כשהיה מנכ"ל הבריאות. הוא - - - אבל הוא עמד בראש ועדה להרחבת שירותי הרפואה לנגב בעקבות מעבר הבסיסים, לפני שנה, הוא המליץ לממשלה בסוף - - -

אתה רוצה פגישה עם ליצמן?

פגשנו אותו בעלה.

נעשה תמונה למזכרת.

תשים פגישה לליצמן ודורון.

(המשך הסיור)

לבית החולים, סיעודי מורכב. אבל החלוקה של שלוש רמות שיקום, של חירום, ארוך וקהילה. קהילה זה אומר, נגיד מישהו מדימונה או ירוחם.

זה המזל שלך, שאתה יכול לחלום - - - זה הכוח - - -

תראה את הגן.

זה גן רגיל?

גן רגיל.

זה קשור לעובדים?

לא קשור לעובדים, מכל המושבים. דרך החברה למתנ"סים הם מגיעים ותור ארוך. ההורים רוצים, יש פה ביקוש גדול שילדים יהיו פה.

זה גיל 3?

לא, זה מעון יום. זה לידה עד שלוש.

זה אפס עד 3.

אין אפס. שמעתי את בנט, שמעתי אותו ברדיו אומר ילדים מגיל אפס, התקשרתי אליו, אמרתי לו 'תגיד לי, הילד שלך בגיל אפס?' מה זה אפס? מאז הוא לא משתמש יותר באפס, הוא אומר לי 'אבי, אתה לימדת אותי'.

אתה מכיר את יונה רוזנפלד?

הפרופסור.

הוא בן 96. השבוע אני רואה שלושה טלפונים, מה קרה לך? מה אתה כל כך מהר? אתה ממהר? אז הוא אמר, 'אני שמעתי שאמרת בוועדה מאפס עד 3, זה לא אפס עד שלוש, אתה לא מבין? זה לידה'. וכתבנו את זה, ככה זה בדוח.

אבל הרבה אנשי מקצוע משתמשים באפס וזה לא נשמע, מה זה ילד בגיל אפס.

נכון, בן אדם נולד הוא בן אדם, גמרנו, מגיל יום.

אז מה אתה כותב? מה עניין אותך בדברים שאמרנו?

מעניין הכול, אבל אני חייב להקשיב לזה עוד פעם בשביל לעכל את הכול.

ואז מה תעשה מכל זה?

ואז בעזרת אחרים אני עורך את הפרוטוקול ואתה רואה מי אמר מה ואז אם תחליטו מה לעשות עם זה.

אז אם אתה רוצה לדעת איך פרוטוקול עובד טוב, תבוא לכנסת, אני מזמין אותך.

הייתי פעם אחת.

תבוא לוועדה ותראה איזה עבודה מדהימה אנשי הפרוטוקול עושים.

אבל שם יש גם קצרניות.

לא, חלק הם מקליטים וחלק, היות שמקליטים וגם מצלמים, אז הם רושמים רק ראשי פרקים או שמות של מי שדיבר. יש להם שיטה מדהימה.

בכל ועדה יש את המקליט והוא רק כותב את הקונטקסט של השיחה ואני אומר מילה על מילה ואז מתאמים ביחד.

זה כדאי שתלמד, זה מקצוע מאוד חשוב.

הילדים האלה, אתה יודע פעם בחינוך הייתה שיטה של לבודד, לא להגיד סרטן, לא להגיד זה חולה, זה מפגר, לשמור אותם, רק אנשים בריאים שיהיו. אלה, אתה נכנס לגן שלהם, קודם כל הם לא מתביישים ממבוגר. בדרך כלל אתה נכנס, 'איך קוראים לך?' ילדים לא מתביישים, להיפך, הם מסתכלים עליך כאילו בגובה העיניים, הוא כמוך.

כי אתה - - -

אנחנו משלבים אותם. תיכף תראה פה איך אנחנו עושים שילובים. הם משחקים ביחד, הם רואים אנשים נכים, הם רואים אנשים בכיסאות גלגלים, הם מוציאים אותם ביחד, יש עגלול, עגלה של חמישה ילדים, לוקחים אותם פה לטיולים.

כמה עולה לילד פה?

אני לא יודעת, אבל ממש - - - כלומר כמו ש - - -

שלום.

רוצה לשמוע את הסיפור? הילדה הזאת היא פלא.

היא נולדה בשבוע 24, היא נולדה 500 גרם.

תראה אותה.

היא עברה את גיל ארבע כבר.

בת כמה ליאן כבר?

ליאן בת ארבע. היא נראית יותר קטנה מארבע.

כן, היא קטנה, היא מתפתחת יפה ואנחנו מקווים שהיא תצא מפה.

היא מאוד מאוד חמה. בואו ניכנס.

כן, היא רוצה עם החברים והחברות.

כרגע היא עדיין צריכה לאכול דרך פג, לצערנו, בגלל שיש לה בעיה בלסת, היא לא יכולה ללעוס את האוכל, אז האוכל טחון או דרך פג בלבד ואנחנו מקווים שלאט לאט נוכל לגמול אותה מזה, היא תעבור ניתוח בקרוב גם, לסדר את הלסת, זו המטרה, ושהיא תחזור הביתה, בחזרה למשפחה שלה.

מאז הלידה היא פה?

ממש אחרי ששחררו אותו מבית החולים.

הרופאים לא נתנו סיכוי. יש פה הרבה כאלה שהרופאים אומרים שאין סיכוי, לא יחזיקו מעמד.

- - - עם המשפחה?

כן, המשפחה מחורה, ספציפית עם ליאן בסופי שבוע היא חוזרת הביתה להורים, אבל בגלל שהיא נעזרת בפג, בגלל שהיא לא יכולה לנשום לבד, יש לה את הקנולה, היא חייבת מסגרת של אחיות ורופאים 24/7, היא לא יכולה להיות בבית.

כל אלה דיירים עם פיגור קשה.

גם בת שירות לאומי שלנו. אלי אלאלוף, תכירי.

מאיפה את באה?

מכפר הרא"ה.

מהצפון.

ספרי על עצמך.

אני מוריה בר חי, מכפר הרא"ה, אני עושה פה שירות לאומי, שנה ראשונה.

שירות לאומי או שירות אזרחי?

שירות לאומי.

זה רק המשפטנים מבלבלים אותנו.

אני חייב להגיד לך, יש פה שתי פונקציות חשובות, אחת זה בנות שירות לאומי. יש היום 34 בנות ועוד שני שינשינים. 36, שתיים חדשות. הן מדהימות. מדהים מה שהם עושים.

איך הגעת לפה?

חברה, שסגרה לפניי והיא המליצה לי לבוא לפה. וברוך ה', אני שמחה.

עבודת קודש אתן עושות. ד"ר, מה נשמע? בוא תכיר. זה ד"ר שרגא.

נעים מאוד.

שלום. מאיפה בא ד"ר שרגא? מבאר שבע?

מאשדוד.

מקום טוב, אשדוד, לא?

כן.

איפה היית לפני שהתחלת לעבוד פה?

עבדתי בניידת טיפול נמרץ, עבדתי בצבא, עבדתי בקופת חולים כללית.

אבל הוא איתנו, כבר כמה זמן אתה פה?

שנתיים וחצי.

איפה אתה גר באשדוד?

ב-ט'.

עם משפחה?

כל הארץ משפחה שלנו.

יש לכם בעיה של יונים?

כן, יש בעיה. אתה רואה? שמנו פה למעלה. יש גם פה לסדר את זה. זה בלתי פוסק, העניין של היונים.

פה זה ממ"דים וגם גני ילדים של בית החולים. כל זה בית חולים.

זה בעצם מרחב טיפולי עבור הדיירים הסיעודיים. יש לנו במחלקת סיעודי מורכב 24 דיירים אשר רובם זה פגיעות נרכשות, כלומר הם נולדו אנשים נורמטיביים כמוני כמוך ומשהו קרה להם במהלך חייהם. יש פה את שחר. שחר מבאר שבע במקור, הוא נמצא במחלקה כבר שנתיים, נשוי, אישה, 3 ילדים - - -

עלה לתקן את הגג.

כן, להרכיב משהו על הגג, נפל, פגיעת ראש. פנחס, היום הוא בן 21, הגיע לפה כשהוא היה בן 16. במהלך טיול שנתי הוא והחברים השתובבו, שתו קצת, המורה עשה פטרול בקומה בטיול השנתי שם, פנחס נלחץ, קפץ מהחלון, נפל על הראש, פגיעת ראש. היום הוא בן 21.

זה לא נחשב לתאונת עבודה. אתה יודע כמה תאונות עבודה?

הרבה, אני לא יודע כמה.

מדברים על אלפים בשנה, 69 הרוגים בשנה שעברה. זה עולה למדינה, רק סיוע, 4.5 מיליארד שקל. המדינה מפסידה מהפריון שלה 10 מיליארד שקל לשנה.

אלה מספרים - - -

הכי מזעזעים זה אי פיקוח של משרד הכלכלה.

דידי, שאתה רואה אותו כאן במכשיר האיי.פי.טי של האופניים, באופן אירוני הוא גם היה רוכב אופניים מקצועי. דידי פה בעקבות תאונה, מונית נכנסה בו כשהוא רכב על אופניים.

אביר היא אחות.

מה נשמע?

היא למה אחיות באירביד, בירדן. לפני כמה חודשים התחתנה עם בחור שהוא פיזיותרפיסט פה.

מוחמד.

מוחמד אל קרינאווי. מוחמד פה היום?

כן.

הוא פיזיותרפיסט, שניהם למדו בירדן.

הוא מהמשפחה של ראש העיר?

כן. כולם מכירים אותו.

והדוד השני, גם מכירים אותו, נשיא המכללה.

כן, זה אח שלו. המשפחה שלהם גדולה ויש להם - - -

חצי עיר.

כן, והגיעו הרבה למקומות ממש בישראל.

משפחה מדהימה. את ממוצא ירדני?

לא, אני מפה, אני נולדתי פה, רק למדתי בחו"ל ארבע שנים וחזרתי לפה.

וכשחזרת היו בעיות לקבל רישיון?

כרגיל, כמו הסטודנטים פה. אנחנו עושים מבחן רישוי.

זה היה קשה, לעשות את המבחן הזה?

אני למדתי באנגלית ועשיתי בעברית.

לא נתנו לך את המבחן באנגלית?

לא, יש באנגלית, אבל צריך לקבל את השפה העברית ולהכיר וגם את המושגים וזה, וזה גם טוב בשבילי.

עכשיו יתרגמו לך את כל ה - - -

לא, אין צורך. זה אותן מילים, אבל בקצת שינוי, לא הרבה.

איפה למדת, ברהט? התיכון שלך היה ברהט?

כן, ברהט.

אל עמל?

אלראזי. אני והבעל שלי למדנו שם.

אבל כשלמדתם הייתם רק חברים, עוד לא הייתם - - -

כן, רק באוניברסיטה הקשר בינינו התחיל.

קשר עין היה.

אבל מה שהסתבר לי זה שהמכללה, זה אוניברסיטה באירביד?

כן, זו אוניברסיטה גדולה.

שהיא נחשבת, היא באמת מצוינת.

בעולם היא המרכז השישי בעולם. היא ממש אוניברסיטה גדולה.

למה העדפת ללמוד שם ולא פה?

פה יש תנאי קבלה קצת קשים.

יותר קשים?

צריך שנת מכינה והגבלת גיל, ראיון, פסיכומטרי. שם רק בגרות, את ממוצע הבגרות שלך.

וזה עולה הרבה כסף ללמוד שם?

זה אותו מחיר כמו פה. שם זה שייך למדינה, לא פרטי. אני למדתי במשהו ששייך למדינה.

והרבה חברות שלך שלמדו שם נשארו שם?

יש לנו מרפא בעיסוק פה, שהוא למד איתנו. זכי גם למד איתנו שם, הוא עובד פה בריפוי בעיסוק.

הוא גם מרהט.

כן, גם מרהט. יש רופאים. כשאנחנו עוברים את המבחן הממשלתי זה 80%, כלומר אחוז הניצחון, כלומר בפעם הראשונה.

בסוף זה 90%.

אז כדאי. מישהו שיש לו בעיות עם הקבלה כדאי.

אז מה שלמדת שם מתאים לפה?

זה אותו דבר. זה לפי ה - - - זה עולמי, הלימודים. בסוף אותם לימודים, אותה עבודה, ניסיון שונה, העבודה שונה מהתיאוריה אז - - -

כן ירבו.

בראבו.

תודה רבה לכם.

דידי זה תאונת מונית, נסע על אופניים, אח שלו פה הוא מנהל הלוגיסטיקה שלנו והוא בקומה ארבע שנים. הוא הכי מבוגר בכפר, אני חושב, בן 56. הוא גר בכפר, הוא בקומה. הוא גר פה בבית החולים.

גם בקומה יש רפלקס כזה?

לא, המכונה מסובבת, המכשיר מסובב אותו. זה מכשיר בשביל להניע את מחזור הדם ולעשות מטבוליזם יותר מהיר. גם הקטנה הזאת, ילדה - - - חזרה מ - - -

הדיווח לתורמים.

מסודר, יש מערכת רצינית.

כן, אנחנו כל הזמן משכללים את זה. מאוד חשוב.

- - - מהמערכת של - - -

גם וגם. סתיו, למשל, עובדת אצל שרה במחלקת יחסי ציבור בבני ברק. יש לנו בסיס נתונים אחד גדול, כל יום חמישי היא בבני ברק יחד עם שרה, יושבים עוד פעם. קודם כל היא מוציאה דוח על כל ביקור שיש כאן.

למי?

יוצא אלינו, פנימי, אליי, אל - - -

גם פנימי וגם נכנס לדאטה בייס.

סליחה שאני נותן קומפלימנטים לעובדים שלי. דיווחים שלהם לתורמים.

גם, גם.

כל הזמן.

הדיווחים של העובדים.

לא מסודר.

זה אני אומר, בלי לפגוע בכם, הן מאוד מרגשות, אפילו אהבל כזה, שהוא בא עם כל הרקע הנפלא שלו, זה שהם מוסרים - - - של עבודתם, של התרגשותם, של הסרט שלהם, הכול, מדי פעם לתורמים, מין איזה קשר אישי בין העובד לבין - - - בלי להגזים.

לא רק במערכת.

תמיד הייתי אומר, חבר'ה, אנחנו - - - זה לא מרגש, תיקחו דיווחים מהשטח.

אני יכולה להגיד לך שבסיורים שלי אני ממעיטה לדבר, אני באמת נותנת את השרביט אך ורק לעובדים שהם עושים.

נכון. אבל אם היא פגשה, גב' כהן, שהיא מתרגשת ממילא ולה יש אמינות יותר טובה, שפעם בשישה חודשים, 'שלום, הגיע אלינו מקרה', מסר אישי, מאוד חשוב. כי כשאתה הופך את זה לבירוקרטיה, למשהו מובנה, זה לא - - - אחות שמדברת, 'אני קיבלתי השבוע מקרה קשה וחשבתי', אתם מכירים כאלה שתורמים, בסוף הם רוצים להתרגש גם כן ממה שהם עשו, לא רק לתת צ'ק.

אז תספרי לו על המקרה המרגש שקיבלת.

קודם כל, כל מי שנמצא פה הוא מרגש ומבחינתנו זה עולם ומלואו. במחלקה כרגע היא 23 דיירים, מחלקה מלאה יחסית. היא מחולקת, יש לנו חבר'ה ממש תינוקות, באה תינוקת שהגיעה אלינו לפני פחות מחודש מסורוקה, עם תסמונת גנטית מורכבת, אין הרבה מבחינת פרוגנוזה רפואית. אנחנו מאמינים ויש לנו גם הצלחה, אבל מבחינת פרוגנוזה רפואית, ארבעה-חמישה חודשים, בדרך כלל תסמונת כזו, לצערנו, מגיעים לסיום של החיים. אבל קיבלנו אותה ואנחנו עושים טיפול תומך, סיעודי, אימהי, כל מה שצריך, אנחנו בקשר טוב עם ההורים, הם מגיעים לפה, למרות שהם מודעים, כי גם בקבלה כשדיברנו איתם, והם קיבלו את המסר בסורוקה, בפגייה, אז הם קיבלו את הפרוגנוזה והם יודעים מה המהלך, אבל עדיין הם מגיעים לפה, יום כן, יום לא, ומחבקים וזה, אבל כל הצוות שלנו, כל אחות שעוברת, מטפלת שעוברת, אנחנו עוצרים ומחבקים ומנשקים, כמו ילדה בשבילנו, למרות שאנחנו יודעים מה הפרוגנוזה. לצוות מאוד קשה והצוות יודע שזה מהלך שיכול לקרות.

לשמחתנו היה לנו מקרה כזה, היו לנו שני מקרים שהגיעו ואמרו לנו שהם מגיעים לפה כדי למות במקום מכובד ו - - - והיום אחת נמצאת במשפחת אומנה ברהט, חזרה למשפחה, נגד כל ההיסטוריה הרפואית שלה היא נמצאת במשפחת אומנה ואנחנו בקשר איתם. ויש לנו את אותו סיפור, שגם אמרו מצב מאוד מאוד קשה ובאמת היא הייתה במצב מאוד קשה כשהיא הגיעה אלינו והיא גם חזרה לסבתא ואנחנו בקשר איתם. הם נמצאים בבית ספר לחינוך מיוחד, עם כל התמיכה, אבל הם נמצאים במשפחה.

כמה זמן את פה?

אני פה כמעט שמונה שנים. נתלשתי מאונקולוגית מסורוקה.

הנה סיפור מדהים. להחזיק מעמד פה, אז היא עוד מעט תתמוטט, אבל היא שמונה שנים ותשמע, זה סיפור מדהים. זה שווה יותר מ'יש לנו עוד קיר'. היא מספרת, להוציא את זה לתורמים, חגגתם לו את ההישג שלו.

אני אגיד לך, אנחנו עייפים. אנחנו מסיימים משמרת אנחנו באמת עייפים, מגיעים בבוקר, בעשרה לשבע, שש וחצי, עשרים לשבע לשער, אתה מתמלא בכוחות, נכנס למחלקה, כאילו התחלת את היום הראשון שלך בעלה. זה המקום המיוחד הזה, אתה נכנס לפה, אתה שוכח, אתה שוכח הכול.

אתה צודק. אני קלטתי מה שאמרת ונעשה את זה.

איפה עבדת לפני כן?

אני מבאר שבע, אני באתי מסורוקה, מאונקולוגית. היו פה שני מנהלות מדהימות, אחת עוד כאן, והמנהלת השנייה, מסדה, שאמרה לי 'די, אנחנו צריכים פה, אנחנו צריכים פה', היה ממש מחסור של אחיות. הייתה תקופה פה שהאחיות עבדו כפולות, זה אומר משבע בבוקר עד שמונה בבוקר וסביב השעון ושמונה משמרות ושבע משמרות ובאמת היה קשה. היה מחסור, לא כל אחות רוצה לבוא לפה, אם יש את סורוקה ויש תנאים של סורוקה ויש את התנאים הסוציאליים המלאים שיש אין סיבה שאחות תרצה לבוא לפה. זה מחוץ לבאר שבע, זה תנאים אחרים. אבל אם אתה מתחבר לפה אתה לא יכול לעזוב, זה קשה, עם כל המינוסים והפלוסים.

יש פה תינוקות, יש לנו אנשים עם טראומות, חבלות ראש, ראיתם את פנחס, יש לנו עוד שני דיירים שגם אחרי חבלה, יש לנו בחור בן 41, נשוי, עם ארבעה ילדים, היה עובד ונפל מסולם וזהו, פה בעצם נקטעו החיים. הוא סיים שיקום בתל השומר והוא הגיע אלינו וגם פה יש עבודה ממש אינטנסיבית. אשתו בקשר מאוד מאוד טוב, מגיעה לפה כל יום והיא הגיעה לשלב כזה שהיא רוצה להחזיר אותו הביתה. היא נמצאת פה, היא חווה את הטיפול, היא חווה את כל מה שקורה והיא החליטה שהיא רוצה לקחת אותו הביתה. אנחנו מבחינתנו תומכים בה ומדריכים וכל מה שצריך. מקווים שבעזרת ה' במהלך סוף החודש, חודש הבא, היא כבר תוכל לקחת אותו הביתה. כשהוא יצא בפעם הראשונה הביתה אז היה ממש קשר טלפוני, אם צריך משהו, וזה טוב. תחשוב שהאבא הוא כרוני, הוא לא במצב כמו שהילדים רגילים, אבל הוא בבית, אם הם רוצים לחבק אותו, אז הם עולים על העגלה ומחבקים אותו. אנחנו עוזרים לה עם זה.

יש פה הרבה, חוץ מהחלק הסיעודי והרפואי, יש פה גם מבחינתנו סוג של הצלחה. והחבר'ה שלנו עם התסמונות ועם האפילפסיה הלא מאוזנת הקשה, אז - - - בבוקר כולם מקבלים טיפול סיעודי ורפואי ואז כל אחד יוצא למרחב שמתאים לו, הילדים לגנים שמפוזרים פה, ואנחנו מגיעים אליהם, נמצאים בפעילות, בריתמיקה, בשיעור ספורט, לא יודעת מה, ואנחנו אם צריך מגיעים לשם. יש את המרחב הנשימתי, איפה שעכשיו הייתם, ויש את התעסוקה, שגם שם יש דיירים שעולים לשם ומקבלים טיפול וחוזרים בצהריים, למנוחה, טיפול תרופתי, כלכלה, והם נחים עד שלוש, שלוש וחצי ועוד פעם פעילות של תרבות ופנאי שגם פה זה ללא הפסקה.

כמה דיירים גרים פה?

בכל הכפר 139.

יש גם מעון שיקומי, שזה דבר שעכשיו פתחנו, שילדים אקסטרנים מהאזור מגיעים לפה, עם בעיות תפקודיות מאוד קשות והצוות הרפואי נותן טיפול. ילדים גם עם בעיות קשות, מבחינת ההורים, הם מאוד שמחים על זה שיש פה צוות רפואי שנמצא. אז הם נמצאים פה בגן, זה משהו חדש שפתחנו. יש שם תינוקות מאוד מאוד מתוקים, שהם בבית, ההורים מסוגלים פחות או יותר לטפל, ובגן, לא כל גן יכול לטפל מבחינה רפואית בילדים האלה ואנחנו נותנים את התמיכה הסיעודית וכל מה שצריך.

אתה יודע, פה למשל הנושא של הילדים ככה, צריך להוכיח לביטוח הלאומי שאתה חוסך להם כסף לטווח הארוך. אתה צריך להוכיח להם את זה, זו נקודה מאוד מרכזית אצלם, ואז תוכל ליהנות מהקרנות של הביטוח הלאומי. אתם נהנים מהקרנות.

אנחנו נהנים מהקרן לפיתוח שירותים לנכים.

אבל פיזית, לא בתכניות.

לא בתכניות.

למה לא בתכניות?

כי הם טוענים שזה כפל תשלומים, כי המשרד מממן והביטוח הלאומי - - -

זה התשובות של פקיד טוב, אני מדבר על פקיד שצריך לפתוח לו את הראש. לא במכות, חס וחלילה. וזה ברמה של מנכ"ל הביטוח הלאומי. תביא את שלמה מור-יוסף לפה. הוא היה פה?

לא. אבל נפגשנו איתו הרבה פעמים, נקודה נכונה.

אני חושב שהקרנות של הביטוח הלאומי בעיקרון, הן צריכות לחסוך לטווח ארוך הוצאות של הביטוח הלאומי.

אנחנו צריכים לקחת ולהראות - - -

להראות כמה אתה עושה לו את זה, כמה אתה חוסך לביטוח לאומי כסף, שבכל מקרה צריכים אותו יותר מפעם אחת. אבל אם אתה חוסך לו למעלה, תוכיח לו את זה, לדעתי שווה לעשות את זה.

צריך לעשות קייס סטאדי על כמה מקרים, להראות, בלי הטיפול שלנו, עם הטיפול שלנו, ולהראות איפה זה חוסך. להריץ את זה על אקסלים.

מי יודע, יש לך מנהלן טוב, שיודע את כל - - -

לא, אנחנו ניקח מישהו. אין מישהו בתחום - - -

למשל הילדה הזאת - - -

ברה. אתה יודע עם מה היא הגיעה לפה?

אבל מי אמור לממן עבורה את השהייה שלה פה?

הרווחה בעצם. עד גיל 13. מגיל 13 - - -

אתם יודעים להגיש להם את החשבון? והם משלמים?

ביטוח לאומי, כן.

אני רואה שיש לך מקורות מימון ממשלתיים לא אחידים.

הם משלמים, אבל לא מספיק. התקינה שלהם - - -

אתה יודע שהתפר בין הרווחה לבריאות הוא גיל 13, זה הכול, קצת לפני זה רווחה, קצת אחרי זה בריאות. למשל מי שראית שם, המבוגרים שהם בקומה, כמו פנחס וכמו שחר, זה בריאות. וזה ויכוחים גדולים.

כל הכבוד. אני גאה להיות באר שבעי בזכות אנשים כמוך.

אתה באר שבעי?

כן.

אילה, תגידי מילה אחת על אחות מעשית, מה את חושבת?

אחות מעשית. יש לי תפילה, בקשה, צריך לשחרר את המחסומים האלה. יש לנו אחיות שאני יכולה להגיד לך, אני 26 שנה במקצוע, הייתי בסורוקה ויש איזה מחסום שהאחות שלנו החמודה, שושנה, עוצרת. יש לנו אחיות שסיימו מבחן מסו"ק, שאני לא מבינה מה זה המבחן הזה, ורוצות לצאת להשלמה, להסמכה. לא, כרגע אין הסמכה, אין דבר כזה, מפסיקים, מביאים מסלול אחר. ובעצם אין הרבה אחיות, אז למה להקשות עליהם? למה לא משחררים קצת?

זה אחריות מקומית?

זה שושנה כהן, יושבת ראש - - -

זה לא אילנה כהן, זה האחות הראשית של משרד הבריאות, שושנה - - - כל פעם היא - - - לשחרר. קורסים על בסיסיים, מה הקשר אם היא אחות מוסמכת או היא אחות - - -

את מדברת על אחות שלומדת תואר אקדמי או אחות שעושה תואר שנה, שנתיים.

כן, נכון.

בוא נפתח מסלול בבית ספר תיכון, שיקראו לו אחות מעשית, עד גיל 18, יעשו בחינות, באוניברסיטה יקבלו תואר של אחות מוסמכת, אבל אחות מעשית - - -

כל הזמן עוצרים את זה. הייתה תקופה - - -

יש חוסר בכוח אדם.

למה לא להכשיר? חסר אחיות, אז תכשיר.

זה בכוונה עוד פעם, זה אותו סיפור שדיברנו קודם.

מי יכול לתת לנו חוות דעת, לא דרך שושנה?

חוות דעת של מה?

בצורך.

של חוסר? תפתח ב - - -

שהן מספיק מקצועיות.

הן עובדות. בדרך כלל אחיות מעשיות, הרי כבר אין יותר, לא מכשירים אחיות מעשיות כבר כמה שנים טובות, אז האחיות המעשיות שכרגע יש בשוק, משהו כמו 5,000, כל פעם חוסמים אותן, אז צריך מבחן מסו"ק, אוקיי, הן עברו מבחן מסו"ק, עכשיו יש לי שלוש אחיות - - -

מה זה מבחן מסו"ק?

זה מבחן שכאילו מראה, לא יודעת מה, אין לי מושג. גם אם תשאל את מנהלת בית הספר, היא לא תדע להגיד לך מה זה משקף.

- - - פגישה עם הגברת הזאת, שושנה מה?

היא האחות הראשית של משרד הבריאות.

אלי, מה אני אומר? האחות המוסמכת, יש דברים שמותר רק לאחות מוסמכת ויש דברים, שביום יום, כמה עבודה יש לה, לחתל, לרחוץ, לתת תרופה, כל כך הרבה דברים שאחות מעשית יכולה לעשות.

ומבחינת הידע שלהן, גם האחיות המעשיות, אנחנו מכשירים אותן, גם אני וגם עוד בנות - - -

מה זה מכשירים? ואז הן מקבלות תעודה?

לא, אנחנו מכשירים אותן מבחינת הידע.

וזה ללא הכרה?

זה לא.

נגיד, תיכון מרחבים, תהיה פה מגמה, יעבדו פה עכשיו, בשלוש השנים האלה, אחות מעשית תעמוד ליד אילה, יש דברים שהיא לא תעשה כי היא לא מוסמכת.

שוש ריבה, קוראים לה.

זה יפתור לנו ברמה הלאומית. זה יפתור לנו בעיה גדולה.

טוב, ננסה להתמודד.

שתשחרר את כל המחסומים, על בסיסי ו - - -

מה זה? אז הפקידים יילכו הביתה, מה הם יעשו?

אז יהיה משעמם.

חבל, אין מי שיטפל בחולים שלנו.

בואו נמשיך.

חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב ראש ועדת הרווחה של הכנסת.

בת כמה היא?

חודשיים. איזה חמודה. כמה ילדים יש לכם?

שתי בנות והיא השלישית.

הלוואי שיהיה נס. יש לנו נסים פה.

שיהיה לכם רק טוב.

אחיות מעשיות, איפה לומדים את זה?

בתיכונים, לא במכללה. כתעודה, של שנה, שנה וחצי.

אפשר היה גם במכללה, היו גם מסלולים במכללה.

כי יש המון מהלכים, של אחות מעשית, עוזר רופא, הרבה מאוד דברים כאלה שנורא קשה.

מדובר באחיות, בעיקר בתחילת שנות ה-90, כשהיה גל העלייה הגדול מרוסיה, רצו לקלוט הרבה אנשים ושלחו אותם למסלולים, זה היה נקרא אחות מעשית, סוג של לימודי תעודה, בלי תואר, בלי הסמכה.

היא צריכה להיות עם לב.

ומתי שינו את זה?

אחרי כן, במהלך שנות האלפיים משרד הבריאות החליט שהוא סוגר - - -

אילה, תודה רבה.

יש מוסלמים ויש יהודים שעובדים פה ביחד. אני באתי למוחמד כרגע, אלנבארי, אתה מכיר. אלנבארי, ראש מועצת חורה - - - בוא נעשה שירות לאומי בחורה.

קטי, בואי, קדימה. את רוצה להראות להם איך את הולכת רק עם כפפה?

היא עובדת בדרך כלל בבריכה, הידרותרפיסטית גם. איפה למדת הידרותרפיה?

בתל השומר.

הידרותרפיסטית, עובדת בבריכה הרבה שעות. עושה עבודה נהדרת.

אופיר וקטי הן אקסטרניות, הן חוזרות בסוף יום הלימודים הביתה.

נמשיך. אבי, דיברת איתו על שירות לאומי?

כן. אלי, קיבלנו תקנים, קיבלנו כמה שאני רוצה תקנים מהמגזר הערבי. תשמע, זה קשה להוציא אותם. פתחנו הכול, שמנו רכבת ברהט, שמנו הכול. ה - - - לא מוכן להוציא את הבנות מחוץ לרהט.

זה משהו תרבותי בגלל נושא של צניעות.

בכלל שירות לאומי זו בעיה אחת.

לא, אבל הנושא של צניעות, שיש פה גברים.

כי קוראים לזה שירות לאומי.

מסדרים את זה עכשיו בחוק החדש, זה ייקרא שירות קהילתי.

(בישיבה)

אמרנו על אלי הרבה דברים.

לא מספיק בטח.

לאלי יש מניות פה, בכורה.

אנחנו נחלק את המצגת לשני חלקים, קצת על הפיתוח של הכפר, אלי קצת שמע, אבל גם שולי עכשיו הצטרפה, אז ממש בבריף קצר מאוד ולאחר מכן נעמה תדבר על ארבע הנקודות שאנחנו רוצים להעלות מול הוועדה, שהוועדה יכולה לקדם ברמה הלאומית. כל הדברים שאנחנו מדברים פה הם לא רק לעלה, אלא באמת ברמה הלאומית, שחשובה לכולם.

קודם כל זה המצב הקיים, זה לא להאמין, היום אנחנו עשר שנים לפני עשר שנים היה פה חול, היום יש פה כפר שלם. אז יש פה אלוף ואלאלוף, אבל זה מקום לאלופים.

קצת נתונים על הכפר. יש היום 270 עובדים בכפר, מפעל גדול של עבודות, של מקצועות. יש לנו כ-140 דיירים, 139 דיירים, מספר מטופלי חוץ, שמעת, 4,500 טיפולי חוץ בחודש בשיקום, מתנדבים, יש לנו כ-350 מתנדבים, 190 בוגרים, בוגרים זה מעל תיכון, וכ-160 תיכוניסטים. זה גדל מאוד השנה, עד עכשיו היו פה רק התיכון במרחבים, השנה הכנסנו לפה רכזת, זה גדל מאוד. דרך אגב, מירית עסיס היא הרכבת, שולי מכירה אותה היכרות אישית. יש לנו מרפאת שיניים עם 600 מטופלים שמקבלים טיפול כל חודש, מרפאת שיניים לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, פיגור. מספר תלמידי בית ספר כ-80. אנחנו בונים פה עכשיו בניין שני, היעד הוא שהוא יגדל. פתחנו רק השנה זאת ארבע כיתות חדשות של גנים ובית ספר בכפר. הפונקציות בכפר. ראינו מקודם בבית החולים הסיעודי המורכב.

כמה תלמידים מבית הספר הם מהכפר?

20 מהכפר ו-60 הם מבחוץ.

כיתה זה?

בין שישה לשמונה ילדים בכיתה, זה תלוי גם ברמת המורכבות. אחד הדברים שנדבר עליהם זה סייעת שנייה, גם נדבר על זה, זה נושא חשוב.

יש לנו שישה מבני מגורים, חמישה פעילים ואחד שאנחנו רוצים לפתוח פה עוד מחלקה לסיעודי לצעירים ועוד אפשרות ל-12 - - -

צעירים מה זה, 18 עד 25? מה זה הגדרה של צעירים?

מעל 18 עד 55.

בית ספר לחינוך מיוחד, שני מבני תעסוקה, שהדיירים שלנו באים בבוקר מתשע עד אחת, גם לתעסוקה, גם של כל העבודות, גם מלאכות שונות, הם גם יוצאים לחוות סוסים, הם יוצאים לספארי, הם יוצאים לחממה טיפולית, למשל, שפתחנו השנה. כך שיש פה מגוון מאוד מאוד גדול של פעילויות. הרבה יותר דיירים הולכים לבריכה, הגדלנו מאוד את המספר, עכשיו שיקבלו יותר את הבריכה ההידרותרפית.

תמיד היה פה מחסור. גם לפני שהגעתי עשו בוסט רציני של כוח אדם. כשהגעתי עשינו עוד מכה רצינית, יחד עם מילי ואתי, הוספנו כ-50 אנשים נוספים לכוח אדם, תקנים שהיו, שלא היו אנשים. ובנות שירות לאומי, הכפלנו את המספר מ-17 בנות ל-34. מתנדבים, שמעתם את הסיפור. בקיצור יש פה פריחה גדולה בקטע הזה, זה מאוד משמעותי.

בריכה, ספארי, מבנה טכני. יש לנו מטבח, אנחנו עוברים עכשיו להעסקה ישירה של הקייטרינג ואני הולך להפוך את המטבח לפרויקט של בעלי צרכים מיוחדים, שילוב של בעלי צרכים מיוחדים - - -

עם צרכים מיוחדים.

הכפר מ-2002. איך אומרים? הייתם שותפים ביחד, דורון בא עם החזון, אלי היה שותף פה מ-2002, רק להבין את העניין, 9 מיליון דולר ראשונים, אלי היה שותף בהבאה לפה וגם בגדרה.

אפשר למצוא כסף רק עם רעיון טוב, אז הכול באשמתו.

נכון. תיכף אני רוצה לדבר, כי לשולי יש חלק מאוד מאוד חשוב במה שהיה פה אחר כך.

כן? בלי אישור שלי?

התקבלו שש החלטות ממשלה עד היום, שקשורות לכפר. דרך אגב, עוד נקודה חשובה מאוד, לכפר יש תקנה במשרד נגב גליל, שכל החלטות הממשלה מרוכזות במשרד נגב גליל, ברשות לפיתוח הנגב, ויש תקנה ייעודית לעלה נגב. אני חושב שזה דבר מצוין, אין דבר כזה כמעט לאף ארגון בסגנון של עלה נגב. זה מאפשר, כמעט כל חלום שאתה רוצה, החלטת ממשלה, עובר למשרד נגב גליל, יש ועדה ברשות לפיתוח הנגב. זה חלום הדבר הזה.

היה פה ישראל כץ לפני שבועיים, לא פה, הוא היה במועצה, החליטו לעשות פה מסוף לתחבורה ציבורית. זה היה דבר שאני התעקשתי עליו, שהוא מאוד מאוד חשוב, כדי שאנשים שבאים לשיקום ומשפחות יוכלו להגיע עד לפה. יש בעיה של נגישות למקום הזה, אי אפשר להתעלם מהדבר הזה. אז סיכמנו, 5 מיליון שקל כל הסיפור, עובר לתקנה ואנחנו מבצעים.

מה זאת אומרת מסוף? שתחנת אוטובוס תהיה בכפר?

שיהיה אוטובוס של תחבורה ציבורית בתוך הכפר. רק צריך פה לתאם עם בית החולים והיישוב החדש, תיכף נדבר על זה, בקיצור, שורה תחתונה, אושר, אנחנו מפעילים יחד עם המועצה, 5 מיליון שקל, נגמר העניין. זה דבר גדול מאוד, זה מאפשר המון דברים.

כל הבנייה זה 50%-50%, ההפעלה היום זה 80%, 20% תרומות. רק להבין, היום הכפר הוא 45 מיליון שקל התפעול ובנייה, תלוי לפי הפרויקטים, אבל זה עוד עשרות מיליונים בשנה שיש פה בנייה. בנייה חצי-חצי.

מי היום מבצע לכם את הבנייה? בעצמכם?

כן, מול קבלנים. אפשטיין זה משרד ניהול פרויקטים.

המכרז יוצא מכם?

כן, אנחנו עושים את המכרז.

עושים מכרז, לפי כללים של נגב גליל, צריך כמה הצעות וזה משחרר חסמים, חבל על הזמן. אני אמרתי, אחת הסיבות שאני פה, המרחק בין החלום לביצוע - - -

אז כמו שאמרנו, הכול נגב גליל. עד היום הושקעו בבנייה פה כמעט 200 מיליון שקל, רק להבין את ההיקף של הכפר כיום.

מה קורה בעתיד? זה הכפר הנוכחי, זה בית החולים המתוכנן, שאפרופו, אלי, לשולי יש מניית זהב שבית החולים הזה קיים פה, גם על ההחלטה, גם בתוספת תקציב ששולי פעלה, גם בבית היהודי וגם בכלל. הבית היהודי נתן כספים קואליציוניים, 6 מיליון שקל, לטובת הדבר הזה בקדנציה הקודמת. אני לא הייתי מעורב בכלל, זה היה עבודה של שולי. בכלל לא חלמתי על זה ושולי נכנסה בזה בכל הכוח, כשאני הייתי במשרד החינוך. הממשלה קיבלה החלטה - - -

יש הכרה של משרד הבריאות בבית החולים כבית חולים?

בוודאי.

יש התחייבות רב שנתית?

כן. האיזון פה בין נגב גליל למשרד הבריאות הוא, כאילו האבא והאמא פה זה נגב וגליל ומשרד הבריאות הוא רק בקטע המקצועי.

משרד הבריאות בהחלטה האחרונה על הקמת בית החולים אמר 'אין לי כסף'. קודם כל הוא נתן את כל האישורים, יש לנו כבר אישור להפעיל מחלקה, מבחינת התקן, עמידה בתקן.

כשאתה אומר קודמת זה בתקופה של גרמן?

כן, בהחלטת ממשלה מלפני שנה וקצת.

נכון. בכסף יש חלוקה לשש שנים של מספר משרדים ויש חלק שהאוצר נותן שהוא במקום הבריאות.

אני מאמין שליצמן יותר רגיש מהם.

ליצמן, ברור.

ליצמן היה בעלה ירושלים גם לא מזמן, לפני כמה חודשים, הוא מעורב, הוא קשור, אכפת לו.

כן. צריך להגיד שגם ההחלטה על בית החולים השיקומי פה היא חלק מאיזה שיח יותר גדול שנמשך כבר הרבה שנים, אתה מכיר אותו, של בית חולים נוסף בנגב. בכלל, עזבו את השיקום, של בית חולים נוסף, וכל סימני השאלה של איפה ומתי ואם בכלל ולמה צריך. בכינוס האחרון של נגב גליל בכנסת הקודמת, שהיה בבאר שבע, אז גם סילבן וגם מנכ"ל משרד ראש הממשלה הקודם, הראל לוקר, שניהם עמדו ודיברו על הקמת בית חולים נוסף. אני התקשרתי מהר לסילבן, שלא ייטעו, שלא עכשיו יספרו לאנשים שזה ואז אי אפשר את זה ואז הוא קם ואמר 'לא, זה לא קשור לבית החולים השיקומי' וככה וככה. אבל בינתיים ברוך ה' זה מתקדם ובית חולים נוסף - - -

מה שקודם אמרתי, אנחנו הגענו להבנה - - -

דורון, יש פה שקף על זה. תיכף נגיע לבית החולים ונדבר על זה, אני רוצה גם לדבר לפני כן על הקטע של התעריף.

קצת על דברים שקורים היום פה. בית ספר לחינוך מיוחד. זה שלב שני. 8 מיליון שקל כמעט. 70% מהכסף הגיע ממשרד החינוך, לשאר גייסנו תורם. אנחנו כבר אוטוטו גומרים אותו, עוד חודש גומרים אותו והוא אמור להיות מושלם ואפשר גם להגדיל את המספר, 100, 120 ילדים, אפילו יותר. דבר גדול.

מה הייחוד של בית הספר הזה?

קודם כל הוא בית ספר מפיגור בינוני עד עמוק, שזה מקביל למה שיש לנו פה. דבר שני, הם מקבלים את כל הפסיליטיז של הכפר.

אז למשל בית הספר שאמור לשרת את אותה אוכלוסייה בשדרות ייסגר?

לא, הוא החליט, ובצדק, להפוך את בית הספר שלו לבית ספר לאוטיסטים והוא מתמחה עכשיו באוטיזם ואת כל הילדים שלו הוא שולח לפה. השנה את ישנו את הדיאגנוזה של בית הספר, את הכללים, הוא אמר למה שהוא יעשה אם יש פה ופה.

מי זה אמר?

לא, ראש העיר, דוידי. אין היגיון, אין מספיק קליינטים בסוף אם כולם יעשו אותו דבר, אבל אם כל אחד יתמחה בתחום אחר, אז יהיה יותר טוב לו ויותר טוב לנו. יש לו יותר ילדים בקטע של האוטיזם, לנו יש יותר ילדים בקטע של זה. הוא בחיים גם לא יכול להגיע למה שהמקום הזה יכול לתת לילדים, בחיים, גם אם הוא - - - לא יהיה לו בריכה הידרותרפית צמודה ולא יהיה לו שפ"מים ולא יהיה לו חוות סוסים ולא יהיו לו שלושה חדרי - - - ולא יהיה לו את כל מקצועות הבריאות.

אם יש תיאום זה טוב.

יש תיאום, והוא בא לפה, בעוד שבוע הוא פה.

ובנוסף יש את הצוות הרפואי שנמצא פה ומתמחה באוכלוסייה הזאת. שזה משמעותי.

כן, יש פה המון דברים שאין במקום אחר. פה אנחנו בונים פארק רכיבה ואמפיתיאטרון. פארק מיוחד, יש לנו תורם על חלק מהפארק, אבל עשינו פה אמפיתיאטרון, דבר מדהים, אלי, שורה כיסאות רגילים, שורה כיסאות גלגלים. ככה מתכנן הוועד. הרעיון הוא שיהיו פה מופעים רגילים שהדיירים שלנו ואנשים נכים ואנשים אחרים יכולים לבוא ובאים להופעה בציבור. יהיו חלק הופעות פתוחות, חלק לציבורים שנזמין. זה דבר מאוד מאוד יפה. יש לנו נקודות גובה עם תצפית על כל הכפר, בהמשך שם, מאוד מאוד יפה, אנחנו מקבלים 4 מיליון שקל.

היה פה השר דרעי בשבוע שעבר והוא התחייב לתת 2 מיליון, הוא אמר שייתן מיליון, ננסה להביא ממשרד התרבות מיליון, צריך לראות עוד מול מירי רגב עוד, אבל בגדול זה רק - - - שזה עוד לא סגור. מיליון יהיה סגור, מיליון נגייס תרומות. זה לא הרבה כסף והרעיון מאוד יפה.

שכונת מגורים. אנחנו מקימים פה שכונת מגורים, 30 יחידות דיור לאנשי צוות, בית חולים, אנשי רפואה מפה, מתנדבים, מתנדבים מחו"ל, שירות לאומי, אולי גם גרעין של שינשינים שיהיה פה בעתיד.

איפה גרות היום בנות השירות?

באופקים, בשתי דירות באופקים. יש פה 34 בנות שירות, שזה דבר מדהים. אנחנו הולכים להתחיל את זה ביוני הקרוב, ביוני 18' השכונה אמורה לעמוד, בעזרת ה'. היה פה גלנט לפני שלושה חודשים, היה ביקור מצוין, הוחלט על שני דברים, קודם כל על הקמת חמשת היישובים בנגב, זה קרה פה, והיישוב הראשון שהוא רוצה שיקום זה היישוב דניאל שמתוכנן ממש לידינו, 500 יחידות דיור, ודבר שני, הוא התחייב ל-7.5 מיליון מתוך 15 מיליון. הוא התחייב בביקור. הוא היה, גם כן, בסדר גמור. זה הדבר השני, שכונת המגורים, כמו שאתם רואים, זה מתקדם.

בית החולים השיקומי. עוד פעם, מניית זהב לשולי. אנחנו מדברים פה על שני שלבים, בשלב הראשון, הייתה החלטת ממשלה ל-72 מיליון שקל, 36 הממשלה, 36 תורמים. אנחנו כבר גייסנו בערך חצי מההתחייבות שלנו. אנחנו, איך אני יכול להגיד 'אנחנו' בחדא מכתא, כמו שאומרים, אבל יושב פה האלוף ועדה כרמי, היא האדריכלית של בית החולים, היא אדריכלית מהמובילות של המדינה, עבדה כל שבוע, רצינית מאוד.

אם היא מובילה, אז תיזהרו ממנה.

כן, אתה מכיר.

הוא דיבר איתי על תוספת של המוניטין שלה וכו' וכו'.

אבל גם בשיגעונות שלה, לא תמיד פונקציונליות. יש לך שתי דוגמאות, אחת בבאר שבע ואחת באוניברסיטה הפתוחה. לך תשאל את האנשים שמפעילים את הבניינים האלה. יש הרבה הרבה מה לחשוף.

אל"ף, אני רוצה שתדעו, קודם כל הוצאנו צוות לסיור בשני בתי חולים באירופה, אחד בספרד, אחד בשווייץ, שתיים, בית לווינשטיין, שלוש, בדיוק בנקודה הזאת של הפרגמטיות והפרקטיות בסוף, בעבודה של האחות ומטפלת ופיזיותרפיסט וגודל חדר ואיפה יהיה הציוד, אנחנו בפרטים הקטנים, אנחנו לא משאירים את זה שמה - - -

מי כתב לכם את הפרוגרמה?

יש מישהו, ראש המחלקה - - -

צקי זילבר הוא ראש אגף - - -

מהשיקום האורתופדי בתל השומר. הוא מוביל את הדבר, הוא מעורב פה לפרטי פרטי פרטי פרטים. עוד פעם, זה הכול דרך הפרקטיקה כי הוא מכיר את זה בפרקטיקה. בחיים. אנחנו פה מתייעצים עם צוות. אבל ההערה שהוא אומר היא חשובה.

מאוד חשובה.

יש גם את הבחורה בשם לאה שניאור, שהיא גם ממשרד אדריכלים, היא בסדר גמור, בחורה על הכיפק. היא לא בסטנדרטים של לאה, אבל היא מאוד דוחפת וזה.

מה שבטוח, תקבלו בניין מעניין. כמה זה יעלה וכמה הוא פונקציונאלי, זה דורש - - -

כן, תשימו לב.

הערה טובה. בסך הכול כל התכנית היא 150 מיליון שקל.

כמה מטרים בית החולים?

9,000 זה רק השלב הראשון. הכול הכול, זוכר?

הכול זה 15,000 מטר.

וכמה התקציב?

150 מיליון. שלב א' היה 72, יגיע ל-82 מיליון בסך הכול. זה סביר, זה בית חולים, אל תשכח. זה לא מקום רגיל, זה לא שאתה בונה מתנ"ס, זה עם הרבה דברים מסביב.

כמה בלתי צפוי מראש יש לך?

יש שם 10%, אני חושב.

לא.

כן, אתה אומר לא הגיוני, יעלה? בוא נראה.

מי מאפשטיין שעובד איתכם, זה אלכס?

לא, שלומי פריינטה. אתה מכיר אותו.

הוא עבד אצלו.

לא היה איזה ניצב במשטרה בשם הזה?

לא, הוא עבד אצלנו ברש"י.

נכון. אתה רואה? הוא עבר בית ספר טוב. אפרופו הניצבים במשטרה - - -

אבל אני לא מבסוט מההיסוסים של אלי. הוא לא משתולל, כשאלי לא משתולל אני נבהל.

לא. שלומי הוא בסדר גמור. הוא יהיה מאוד זהיר בנושא הוצאות.

רק אני אגיד עוד משפט אחד ואני מעביר את רשות הדיבור לנעמה. אלי, אנחנו אמורים לפתוח בעוד חודש מחלקה ראשונה לאשפוז. היום יש לנו שיקום יום, שהולכים הביתה, ב-1 במרץ אנחנו אמורים לפתוח פה מחלקה לשיקום, שאנשים מאושפזים פה, פה בעצם התחלה של בית החולים ואחר כך זה בית החולים. יש לנו ויכוח מאוד גדול עם קופת חולים כללית על התעריף. הם רוצים לתת 800 שקל למטופל ליום, שבזה אי אפשר לתת שירות נורמלי במקום הזה.

כמה המשרד הבריאות - - -

בתל השומר נותנים בין 1,600 ל-2,600.

ומשרד הבריאות כמה?

לא, זה דרך קופת החולים. זה מאוד מורכב, הסיפור שם. בקיצור, בשורה התחתונה, יש לנו ויכוח גדול איתם, ברסימנטוב, בלגן וזה.

חמש דקות, נעלה ארבעה נושאים שהם בעיה מתמשכת לאורך שנים מול משרד הרווחה. האגף שאחראי על השירותים שלנו נקרא האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית, עומד בראשו גדעון שלום ויש כמה עיוותים שאנחנו מנסים לתקן במשך שנים.

הראשון והכי גדול זה שעל כל שמונה דיירים שגרים אצלנו בפנימייה שלנו, בכל הרשת של עלה ומוסדות דומים בכל רחבי ישראל, התקן הוא מטפל אחד על שמונה אנשים. ראיתם היום את ברה ושכמותה, על כל שמונה כאלה יש בן אדם אחד שצריך להחליף טיטולים, לנגב את הרוק, לסדר את התנוחה, לראות אם הילד צמא, להחליף בגדים, להאכיל, לרחוץ. זה לא הגיוני, אנחנו מנהלים משא ומתן עם האגף כבר כמה שנים, עוד בתקופה של המנכ"ל הקודם, יוסי סילמן, והשר הקודם, ויש לנו תיעוד על זה. הובטח לנו שהמדינה תצמצם, בגלל מחסור במשאבים, לאחד לשש וחצי. בהתחלה דובר על אחד לשישה, אחר כך שישה וחצי.

דובר על אחד לארבעה. אנחנו כרגע בנתיב של - - -

הובטח שבינואר 2015 ייכנס אחד לשישה. על בסיס זה גם עמותת עלה וגם כל הארגונים שכמותנו בנו תקציבים לאורך השנה. עכשיו ינואר 2016 קיבלנו הודעה שהתקן יהיה אחד לשבעה. אין בזה שום היגיון.

תמשיכי, כבר דיברנו על זה קודם.

זה נושא אחד. הנושא השני שהעלינו, ושמעת את אילה, האחות שלנו, יש בעיה מאוד קשה עם אחיות, יש מחסור אדיר בכל המדינה, בכל המרכזים. לבוא לפה להיות אחות צריך להיות עם אג'נדה אנושית ורגישות מאוד מאוד מאוד גבוהה. הסיבה שקשה לבוא להיות פה אחות זה שהתקן שמשרד הרווחה משלם לנו הוא לא דומה לתקנים שמשלמים בבתי חולים. אין את כל התנאים הסוציאליים - - -

מה זאת אומרת? למה האחיות שמועסקות פה הן אחיות שלא מטעם משרד הבריאות?

הן אחיות מטעם משרד הבריאות, אבל משרד הרווחה מתקנן אותם בשכר אחר, בלי כל התנאים הסוציאליים ובמערכת שעות - - -

הן לא של משרד הבריאות, הן של עלה.

לא משנה, אבל גם אחות שעובדת בתחנה לבריאות המשפחה שהיא עובדת עמותה היא אחות במדינת ישראל.

אני אסביר את זה. בתנאי בתי חולים אחות עובדת משרה מלאה 36 שעות, במשרד הרווחה זה 40 שעות או 43 שעות, תלוי. אין להן את כל התוספות הנלוות, המשרד לא משלם לנו את כל הדברים הנלווים שמגיעים לאחות בהסכמים קיבוציים שאחיות השיגו לאורך השנים. אנחנו מקבלים תעריף לשעה שהוא נמוך והוא לא כולל את כל התנאים הסוציאליים. אז יש פה פעמיים עיוות, פעם אחת - - -

שולי, את אחות, אני מציע שתיכנסו לזה.

אני אכנס לזה בשמחה. גם ישבתי לא מזמן עם ליצמן ועם האחות הראשית של משרד הבריאות. כל האחיות אמורות להיות תחת האחות הראשית של משרד הבריאות, לא משנה איפה הן עובדות.

הן תחת האחות הראשית, היא נותנת איזה שהוא פיקוח על מאוד מאוד גדול, היא בודקת את הרישיון אם הוא בתוקף ובזה נגמר הסיפור, אני מדברת על התקינה, על תנאי השכר שלהן. אז אחות שצריכה עכשיו לבחור אם לעבוד במחלקה אפילו פנימית בסורוקה ולקבל איקס כסף לשעה או איקס מינוס 10 לשעה. אז פעמיים קשה, פעם אחת כי האוכלוסייה מאוד מאוד קשה וזה מאוד קשה לעבוד פה, פעם שנייה, השכר הוא יותר נמוך, כשבאופן נורמלי השכר צריך להיות הרבה יותר גבוה. צריך תמריץ כדי לבוא ולטפל באוכלוסייה הזאת. וגם מספר השעות. משרה של אחות בבתי חולים 36, אצלנו היא 40. זאת אומרת היא צריכה לעבוד 110% כדי להגיע לאותו שכר.

אותו דבר במטפלים, דרך אגב. יש פער מובנה שילד שלומד בגן מגיל 3 עד גיל 21 במשרד החינוך, הוא מקבל סייעת בכיתה על כל ארבעה ילדים, זה מה שמשרד החינוך משלם כבר שנים, משרד הרווחה נותן סייעת על שמונה ילדים. זה אותו ילד, זו אותה מדינה, זה פשוט שני משרדים שונים. עד גיל 21 בבית ספר ילד יקבל סייעת על ארבעה ילדים ויום אחד הוא הופך להיות בן 21, וזה שרירותי, אפשר היה לקבוע את זה ב-19 או ב-25 או ב-38, פתאום הוא הופך להיות אדם אחר, הוא כבר לא צריך שיחליפו לו טיטול כל שלוש שעות? הוא לא צריך שינגבו לו את הרוק, הוא לא צריך שיקלחו אותו בצורה אנושית רבע שעה ושיהיה לסייעת זמן?

יש פה גם מצבים מאוד מאוד קשים. למה אנחנו עושים את כל הפעילות? למה דורון מוביל אותנו לנושא של ההתנדבות? לשירות הלאומי? אין לנו ברירה, אלה מצבים של סיכון חיים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשים אדם אחד על שמונה ילדים, או שמונה אנשים או שמונה מתבגרים. אז אנחנו מעבים את זה עם מתנדבים, אבל בראייה שלנו המתנדבים צריכים לתת את המעבר, את השמנת. את הנושא הטיפולי המדינה צריכה לממן באופן שוויוני לאורך כל שנות החיים של האדם.

הנושא השלישי הוא נושא של תעסוקה. אנחנו מאמינים בהיגיון שלנו, שכמו שאני קמה בבוקר והולכת לעבודה, ולא משנה מה הגיל ומה היכולת, גם האנשים המוגבלים ביותר צריכים להיות עסוקים במשך היום. זו אג'נדה שאנחנו מובילים אותה לאורך שנים. צריכים לצאת מהבית, להיות לבושים עם התיק וללכת לעבודה.

ומי היום מממן את זה? זה הרווחה?

היום הרווחה בעצם לא מממנת את זה, היא מממנת עבורם רק סייעים, רק מטפלים. אין שום תקצוב - - -

אלי מכיר טוב את מע"ש, ספרי מה קורה באפשרויות אחרות.

אין שום מימון לנושא של תעסוקה. באופן אבסורדי אדם עם מוגבלות שכלית שגר בקהילה, בבית של ההורים שלו, וצריך לצאת למע"ש, המדינה מתקצבת את המע"ש, היא נותנת שם מדריך ופרא רפואי.

למה אתם לא?

זה איזה שהוא עיוות שנוצר לאורך השנים.

של מי?

של משרד הרווחה.

של מי? מי זה האיש שקבע את זה?

לפני אלף שנה, אלי.

זו מדיניות שלאורך השנים. אם אדם גר בפנימייה אתה מקבל עבורו סל תקצוב שהוא ל-24 שעות.

כאילו זה כפילות.

בדיוק, כאילו יש איזה שהוא כפל. היום מוציאים לקהילה, אנחנו שותפים בתהליך הזה, דורון סיפר לך, מוציאים לקהילה, אדם גר בדירה עם עוד חמישה אחרים, דירה שמשרד הרווחה מממן, הוא זכאי לצאת למע"ש, למסגרת חיצונית. אדם שגר במעון פנימייה לא זכאי, המעון צריך לתת לו את כל השירות ובתוך השירות - - -

צריך להשוות את ה - - -

וזה לא מתוקצב. בשיטת החישוב לא מחושב שיש שם מע"ש בתוך המעון.

אני אסביר בכסף. אם מפעיל מקבל על דירה 8,500 שקל בחודש לאדם, הוא מקבל עוד 4,200 על תעסוקה, על מע"ש, ביחד זה 13,000 שקל. אנחנו במעון פנימייה, עם כל המורכבות הרפואית שראיתם, מקבלים בין 10,500 ל-11,000. אנחנו צריכים להוכיח, להביא חשבוניות על הסעות, על טיפולים מיוחדים, על רופאים ולקבל 11,000. אותו אדם, אותה אבחנה, אותה מדינה, אותו שירות.

הנושא הרביעי הוא מה שנקרא מעון יום שיקומי, ילדים מגיל לידה עד גיל 3. יש פערים מאוד מאוד גדולים בתקצוב מול, התקינה של משרד החינוך מגיל 3. בין 0 ל-3 התקינה נמוכה, עובר 3 עד 21 - - -

החינוך מתקן.

ראית, תוך כדי הסיור.

אמרתי 0, כי רציתי להקפיד. אבל זה נכון, הטרמינולוגיה מאוד מאוד חשובה.

מיום לאחר הלידה.

מגיל לידה ועד 3. אבל עוד פעם, יש שם חסרים מאוד מאוד גדולים, גם ברמת הסייעות, גם ברמת הגננות. בשביל לסבר את האוזן, גננת - - -

זה עוד מעט יתוקן.

זה יתוקן? אוקיי.

יש המלצה של משרד ראש הממשלה שהמעונות יעברו למשרד החינוך.

לידה עד 3. אתה זוכר שדיברנו על זה? ומי היה השר שלא רצה?

עכשיו הוא השר שמאוד רוצה. תראה מה שינוי במשרד עושה לבן אדם.

זה אותה כיפה.

כמו שאבי אמר קודם אלה מהלכים רוחביים שלא משפיעים רק על עלה, אלא על כלל האנשים במדינת ישראל שיש להם מוגבלות שכלית.

והדבר האחרון, אלי, מה שדיברנו קודם, אני אשמח להגיע לוועדה בירושלים להציג את המודל של מרכז קהילתי משלב. זו באמת פריצת דרך. שולי, בשתי מילים, בשבילך. אנחנו מדברים על לקחת את המודל שעשינו כאן וליישם ב-60 מוסדות במדינת ישראל, בכל רחבי הערים, כדי לתת מזור לאוכלוסייה רבה שעומדת היום בתור שעות ארוכות לבתי חולים ואפשר לבזר את השירות השיקומי, פיזיותרפיה, ייעוץ פסיכולוגי וכו'. לקחת מוסדות למפגרים, קצת חיזוק שלהם והוא הופך למרכז קהילתי משלב, הוא נותן שירותי שיקום, זאת אומרת רפואה, חינוך, גני ילדים, תעסוקה, באותו מרכז. במודל דומה למה שעשינו כאן בגדול, לעשות בקטן בהרבה מאוד מוסדות ואתה גם נותן להם בסיס כלכלי יותר טוב וגם בסיס מוסרי, עם שילוב של תלמידים ומתנדבים וכו'. את זה הייתי מבקש להציג בפניכם.

מה שאמרתם על מעון היום זה משרד הכלכלה, היום זה משרד הרווחה. אני לא יודע, גם משרד הרווחה אמור לעבור למשרד החינוך או רק משרד הכלכלה?

לא, מספיק, אחד אחד.

לא, אז מה שרציתי להגיד שכל מה שאמרתם, זה לא קשור לנושא, כי זה משרד הכלכלה. המעונות שלנו הם במשרד הרווחה.

זה קצת יותר מורכב. אוקיי. אל"ף, אני אשמח ש - - - אני חשבתי, לאור זה שעכשיו אני מגלה שגם לך יש כמה אצבעות במערכת הזאת, שזה שווה שהדוגמה הזאת תובא להכרה או להיכרות של הוועדה שלנו. לא הצלחנו להביא אותם, אני מתנצל, זה מה שאנחנו יכולים, אבל בוועדה יבואו יותר ויידעו יותר.

דבר שני, אני שוב חוזר, לדעתי שתי המטרות המרכזיות, כל השאר זה משרת, זה העזרה שניתנת למטופלים פה, זו המטרה. המטרה שיקבלו את האופטימלי ורואים את זה, מי שרוצה לבוא, שיראה, אבל זו נקודה מאוד חשובה, הדגש צריך להיות על השירותים שניתנים פה והצורך בשילוב השירותים. זה מה שאני חושב שזה נפלא, לראות את זה גם בעוגן קהילתי. החלום היה שילד לא יטורטר - - -

לא צריכים לרוץ ל-13 מקומות.

נכון, זה וון סטופ סנטר, זה המודל.

ואז לוועדה שלנו יש יתרון שהיא בריאות, תעסוקה וגם רווחה.

וגם החיסכון הכלכלי.

אני אעבור לנקודה האחרונה שלי, שזה באמת מוכיח שכלכלית זה כדאי לשלב מערכות. זה חוסך הרבה כסף. כמו במרכזים לגיל הרך, הוכחנו שזה חוסך כסף וזה יותר על מתן השירות. זה הכי חשוב, אלה אנשים שמקבלים את השירות. עוד קצת גרושים פה ושם זה שטויות בעיניי, הכי חשוב שהאיש, הילד או המטופל יקבל את האופטימלי בכלכלה, כי אנשי האוצר יבואו ויגידו, 'עוד פעם אתה מקים לנו איזה מונסטר שיעלה יותר כסף'. לא, לטווח ארוך הוא לא יעלה, כולל הדיור. המרכיב של הדיור פה בקהילה, כאפשרות לשלב אותה, זה לטווח ארוך וזה יותר זול עמידר דפוק, סליחה על הביטוי, בשכונה כזו או אחרת.

אני באמת מודה לכם. כחברים, מותר לי להיות קצת פורמליסטי, אני באמת מודה, כי אני מכיר את זה מאפס - - -

מלידה.

מינוס משהו אפילו ועד לפה וזה פשוט מדהים. זה פשוט מדהים לראות את ההגשמה הזאת, את הרעיון הנפלא. חבל שהבן שלך חייב את החשיבה החדשה הזאת, את הגישה החדשה הזאת, כנראה זה היה ייעודו, לבוא להראות לנו, לכביכול נורמליים, שהנורמה היא אחרת, היא מתאפשרת במקום וגישה אחרת. - - - כמוך. תמיד התגאיתי להיות חבר שלך, שתדע לך, אני לא אסתיר. הכרנו בשטח, במערכת הענפה הזאת והגישה המדהימה של דידי ושלך לנושא הזה לא תסולא בפז. זה מעל לכל ציפייה אפשרית. אני אומר את זה ומי אני? אני סתם - - - חבר שלך, אבל פה נעשתה היסטוריה מדהימה.

אני גם אוסיף נקודה. בדרך כלל כשמקימים מוסדות למוגבלים וזה, לוקחים אותם, זורקים אותם, כשהלכתי לחפש שטח לפוסט אשפוזי של בית קמה, בבאר שבע, זרקו אותי. הגענו בלית ברירה ל - - - עכשיו הם - - - אפשר להביא לפריפריה שיתופים מדהימים. זה גם טוב לפיתוח הכלכלי והאנושי והמקצועי של הפריפריה. מי שרוצה לראות, אולי אני לא אהיה, בעוד 20 ו-30 שנה אתם תראו דברים שאף דינמיקה, אף מחשבה, לא הייתה חולמת לתכנן. פה הקמתם את הראשי - - -

זה 700-800 עובדים.

זה לא יזוז, זה רק יתפתח. לא במקרה גם יש לכם תחרות בשדרות. אבל זה לטובה, כי זה אמור לשרת אוכלוסיות שבדרך כלל אף אחד לא רוצה לשרת. אז אני מודה ואני מתנצל - - -

רגע, קודם כל אני רוצה לתת לך את זה, זה אתה בשם כל הוועדה.

אנחנו רוצים גם להעניק משהו לשולי.

כן, זה לשולי. שולי, תמסרי לבית היהודי. אחת המתנות הטובות שהבית היהודי נתן ל - - -

לעלה הנגב זה אבי.

תקשיבו, חברים, בזמן שאלי כותב אני אומרת חמישה משפטים וגם זה יותר מדי. אחת, אני לגמרי תומכת בהחלטה להביא לוועדה, קצת לפתוח את הראש של האנשים. אמרתי לך קודם בשקט, הכנסת הזאת היא קצת יותר מדי צעקנית ופופוליסטית וחבל לי שלא כולם באו, כי לבוא לפה זה קצת לקבל איזה בוסט של חזון, איזה ראייה טיפה יותר רחוקה של קיום של חזון והפער בין הדיבורים לביצוע מתקטן פה לאפס. זה אחת.

שתיים, אני ממש לוקחת על עצמי את הסיפור של האחיות פה. זה לא נראה לי סביר, ובעזרת ה' להמשיך את הסיפור של הדרך השיקומית.

אז אני מבקש להוסיף עוד משהו קטן. דיברנו תוך כדי, לפני שהצטרפת. אני חושב שהצורך באחות מעשית הוא מאוד חזק.

ודווקא במשרד הבריאות.

יש כאן בית ספר תיכון מרחבים, אין סיבה שלא תהיה מגמה לאחות מעשית. שלוש שנים יעשו, פרקטיקה יעשו כאן ואחר כך יילכו לאוניברסיטה ויקבלו את ההסמכה. זה תוספת לכל המדינה.

אלי, תודה רבה. הנקודות האלה הן נקודות שיכולות להשפיע על כל הנושא.

מול גדעון שלום, מול המנכ"ל.

אני כבר הולכת, אני הפתעתי אתכם ואני נפרדת מכם.

אבל לפחות באת. חבל שלא ה - - -

דורון, אחרי הדיון בוועדה הם יבואו.

אילן גילאון היה פה לפני שבועיים.

הוא גם מאוד מעורב בנושא של אנשים עם מוגבלויות, אבל יש אנשים שלא - - -

נכון.

אחרי הדיון בוועדה - - - נכון, שולי?

שולי, המון תודה על כל העזרה שלך.

על לא דבר.

אני לא צריך להגיד כמה זה היה לא פשוט להעביר את ההחלטה על בית החולים.

לגמרי, אבל צריך להתקדם עם זה.

נכון, וכמה חומות עזרת לנו לעבור.

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:10.