הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 102

מישיבת ועדת הכנסת

יום שני, ט"ו בשבט התשע"ו (25 בינואר 2016), שעה 11:15

1. מינוי ממלאי מקום קבועים בוועדות הפנים והגנת הסביבה ובוועדת החינוך התרבות והספורט – פניית חה"כ מרב מיכאלי, יו"ר סיעת המחנה הציוני.

2. הקמת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעה לסדר היום בנושא: קשיים ברפורמה בשירות המדינה".

3. קביעת ממלא מקום ליו"ר הכנסת בעת העדרו מהארץ.

4. הצעת חברי הכנסת צחי הנגבי ומרב מיכאלי לתיקון תקנון הכנסת בנושאים: "שעת שאלות" ו"הצעות אי אמון בממשלה".

5. בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 5 והוראת שעה), התשע"ו-2016 (מ/1006), לפני הקריאה הראשונה

6. מימון יועצים פרלמנטריים של יושב-ראש ועדה בעת סיור הוועדה – עפ"י בקשת חה"כ דוד אמסלם.

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר

ישראל אייכלר

רוברט אילטוב

יואב בן צור

אחמד טיבי

שולי מועלם-רפאלי

מרב מיכאלי

איילת נחמיאס ורבין

רועי פולקמן

יואב קיש

אמיר אוחנה

נאוה בוקר

יוסף ג'בארין

שרן השכל

מיקי לוי

קסניה סבטלובה

מיכל רוזין

מיקי רוזנטל

מנכ"ל הכנסת רונן פלוט

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ

חיים אבידור - חשב הכנסת

עו"ד דניאל סלומון - יועץ משפטי, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים

ארבל אסטרחן

אתי בן יוסף

שרון רפאלי

מינוי ממלאי מקום קבועים בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדת החינוך, התרבות והספורט – פניית חה"כ מרב מיכאלי, יו"ר סיעת המחנה הציוני – רביזיה

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכנסת. דודי, אתה מתעקש על הרביזיה? הבנתי שאתה לא מתעקש.

לא, לא.

אז תגיד לפרוטוקול שאתה מוותר על הרביזיה ומסיר אותה.

אני סיכמתי איתך את העניין.

כן, רק תגיד שאתה מוותר.

הייתה לי שיחה עם חברת הכנסת מיכאלי. אני מסיר את הרביזיה. אנחנו אומרים שממלא המקום זה רשות, זאת לא חובה. מי שרוצה שימלא מקום ומי שלא, לא.

בכל מקרה - -

אין בעיה, דיברנו על זה. אני לא הבנתי את זה ככה. אין בעיה, אני מסיר את הרביזיה.

אתה רוצה לדבר אתי עכשיו על נושא מס' 6 או שאתה רוצה שאני אעלה ויירד?

אבל המנכ"ל והחשב מבקשים להיות.

מה זה קשור? למה יש להם עמדה בעניין?

זכותם שתהיה להם עמדה. גם ליועצת המשפטית יש עמדה. אני מבקש ממך את זה. אתה לא יכול להיענות לבקשה שלי?

אני נענה לכל מה שאתה אומר לי.

אז תגיע ב-12:00.

אני אבוא לקראת הסוף.

בסדר, נודיע לך חמש דקות לפני כן.

אני רוצה לדבר על תיקון לתקנון הכנסת.

על קואליציה-אופוזיציה? אוקיי.

סיעת המחנה הציוני מבקשת למנות ממלאי מקום קבועים. אבל למה צריך לאשר את זה? אם אני מאשר ממלאי מקום צריך להעביר את זה אצלי? רק בהודעת סיעה.

צריך ועדת כנסת.

בגלל שזה ממלא מקום צריך את ועדת הכנסת?

ועדת הכנסת בוחרת את ממלאי המקום שמית.

בניגוד לחברים?

ודאי, חברים - - -

למה, הם שולחים לי הודעה.

מלכתחילה השמות עברו כאן.

הבנתי.

סיעת המחנה הציוני מבקשת למנות ממלאי מקום קבועים בוועדות הכנסת הבאות: חברת הכנסת יעל כהן-פארן תשמש ממלאת מקום בוועדת הפנים והגנת הסביבה. ממלאת מקום של מי?

של הסיעה.

חבר הכנסת איתן ברושי ישמש ממלא מקום בוועדת החינוך, התרבות והספורט. סיעות אחרות שמעוניינות בממלא מקום, שישלחו לנו. לא חובה.

האם זה גם לוועדות אחרות?

לא, רק לשתי אלה.

למה?

כי זאת הבקשה. זאת פרוצדורה. היום אתה יכול לבוא לכל ועדה, ואם חבר לא נמצא אתה יכול להצביע. נושא של ממלא מקום סתם גורם לטרדה של הסיעות כיוון שאין בזה צורך. אבל המחנה הציוני ביקש כי יש אצלם איזושהי בעיה, והסכמנו.

אם נבקש?

יכול להיות שאם תבקש זה יהיה בסדר. היום זה יהיה ועדת הפנים, ועדת החינוך, ועדת הכספים וועדת חוץ וביטחון.

לא חובה, אבל מי שרוצה להעביר לנו שמות בישיבה הבאה או אחרי זה שיעביר.

פתרנו לך את הבעיות הפנים-סיעתיות בעניין הזה?

אם הייתם פותרים את בעיות המדינה, לפי העצות שלי, אז הכול היה נראה הרבה יותר טוב.

אם ההצעות שלך היו כמו של המדינה זה היה בסדר.

בדיוק. אני לא צריך להגדיר את זה טוב יותר.

אנחנו מצביעים על ממלאי המקום. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד ממלאי מקום – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

ממלאי המקום אושרו.

ממלאי המקום אושרו.

2. הקמת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעה לסדר היום בנושא: "קשיים ברפורמה בשירות המדינה"

אנחנו עוברים לנושא הבא: הקמת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעה לסדר היום בנושא: "קשיים ברפורמה בשירות המדינה". בישיבה הקודמת החלטנו כחלק מתהליך הפיקוח שאנחנו נקים ועדה מיוחדת לשלושה חודשים בלבד כדי שהיא תעשה עבודת פיקוח על הנושא הזה מול נציבות שירות המדינה. אנחנו לא רוצים לעשות מזה עניין גדול מאוד, אבל מכל סיעה אנחנו נמנה אחד. אין פה קואליציה-אופוזיציה.

הוועדה תהיה בת עשרה חברים לפי ההרכב הבא: סיעת כולנו – חבר הכנסת רועי פולקמן; סיעת הליכוד – חברת הכנסת נאוה בוקר; סיעת יהדות התורה – חבר הכנסת אורי מקלב;

יש פה טעות. נציג יהדות התורה - -

אז עכשיו אני רוצה לדעת.

אז אם עכשיו זה אני.

לא, אין עכשיו. דיברנו על זה.

אין דבר כזה שאין עכשיו. אני קבעתי שאני אהיה חבר הוועדה. זאת בעצם ועדה של ועדת הכנסת.

לא, זה לא של ועדת הכנסת. אתם תתנו לי את השמות.

בדיוק. דיברתי עם היושב-ראש. ניתן לך את השם.

סיעת ש"ס – חבר הכנסת יואב בן-צור; סיעת הבית היהודי – חברת הכנסת שולי מועלם רפאלי; סיעת ישראל ביתנו – חבר הכנסת עודד פורר; סיעת המחנה הציוני – חבר הכנסת מנואל טרכטנברג; סיעת יש עתיד – עליזה לביא; סיעת מרצ – חברת הכנסת תמר זנדברג - -

לא?

נודיע לאחר מכן.

אוקיי.

סיעת הרשימה המשותפת – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. יושב-ראש הוועדה יהיה רועי פולקמן. אני רק מבקש מרועי – מדובר על שלושה חודשים בלבד. בסוף אתם מביאים את ההמלצות לוועדת הכנסת כי אנחנו טיפלנו בזה. מקובל?

ואז ועדת הכנסת היא זאת שתניח את ההמלצות? הרי מקימים ועדה מיוחדת. זה עניין מאוד גדול בחיי הכנסת להקים ועדה מיוחדת, למה שהיא לא תעשה את העבודה?

את יודעת מה, אין לי בעיה עם זה. מקובל.

מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד הקמת הוועדה המיוחדת – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הקמת הוועדה המיוחדת אושרה.

בעד- רוב, אין מתנגדים, אין נמנעים. הקמת הוועדה המיוחדת אושרה.

3. קביעת ממלא מקום ליושב ראש הכנסת בעת היעדרו מן הארץ

קביעת ממלא מקום ליושב-ראש הכנסת בעת היעדרו מן הארץ. הכוונה למנות את נורית קורן לממלאת מקום.

הסתייגות. יש לי הצעה אחרת, אדוני. אני מבקש להצביע על ההצעה שלי.

טוב, תן לה לסיים.

היושב-ראש מתעתד לצאת את גבולות המדינה ביום רביעי 27 בינואר. הוא ישוב ארצה ביום שני 1 בפברואר. זאת נסיעה פרטית לארצות-הברית. הוא מבקש למנות כממלאת מקומו את חברת הכנסת נורית קורן.

לפני שאתה נותן את ההצעה – לפי התקנון, כפי שזכור לי, ההמלצה היא של היושב-ראש, ואנחנו יכולים לאשר אותה או לדחות אותה. אנחנו לא יכולים לקבוע מישהו אחר במקום ההצעה של היושב-ראש.

אם יש מישהו ראוי יותר?

זה לא קשור. התקנון אומר שההמלצה שלו - -

אני מבקש לשקול את בקשתי.

מה בקשתך?

הוא לא אמר.

תגיד, בסדר. אם לא שכנעתי אותך, אז בבקשה.

אני מבקש למנות את חבר הכנסת אורן חזן לממלא מקום יושב-ראש הכנסת. לדעתי, זה ייצג טוב יותר את הליכוד.

הבנתי. אבל החלטנו להעביר את אורן חזן לרשימה המשותפת.

אני מבקש להביא את זה להצבעה, אדוני.

שמעתי. בבדיחות הדעת הכול טוב. כמו שאמרתי, התקנון אומר שההמלצה היא של היושב-ראש, וועדת הכנסת מוסמכת לאשר או לא לאשר. היא לא מוסמכת להביא מישהו במקום ההצעה. אמרתי נכון? ממה שהיא הקריאה לי בפעם שעברה אני זוכר את זה.

הבחירה היא של הוועדה. היושב-ראש בדרך כלל - - -

אנחנו יכולים להחליף?

כן.

אז לא שמעתי את זה טוב.

אתה גם עשית את זה פעם, אבל זה לא נהוג.

אבל אז הקראת לי שזאת המלצה של היושב-ראש.

הוא ממליץ, אבל הוועדה - -

אז טעות שלי.

בדרך כלל הוועדה מקבלת את המלצת היושב-ראש.

אתה עוד עומד על דעתך?

אני לא רוצה לחסום שור בדישו או למנוע ממישהו להתקדם בבניין הזה.

מאה אחוז. אתה רוצה להצביע על זה? לא.

אז מי בעד חברת הכנסת נורית קורן?

הצבעה

בעד מינוי ממלא מקום ליושב-ראש הכנסת– רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

מינוי ממלא מקום ליושב-ראש הכנסת אושר.

בעד – רוב. חברת הכנסת נורית קורן תמלא את מקומו של יושב-ראש הכנסת בעת היעדרו מן הארץ.

4. הצעת חברי הכנסת צחי הנגבי ומרב מיכאלי לתיקון תקנון הכנסת בנושאים: "שעת שאלות"

ו"הצעות אי אמון בממשלה"

אנחנו עוברים לנושא של ההסכם בין הקואליציה לאופוזיציה לגבי הצעות אי אמון - -

זה לא הסכם עם האופוזיציה. זה חלק מהאופוזיציה.

כן. אנחנו לא מסכימים.

לגבי הצעות אי אמון ושעת שאלות. זה מחייב שינוי תקנון. שינוי התקנון הוא רק לקדנציה הזאת. תעשי את זה שעד שלא יתוקן התקנון זה יישאר, כדי שלא ייווצר מצב שנהיה בלי.

זה לא צריך להגיד.

לא. הוראת שעה. זאת הוראה שעה, אבל צריך לתקן את זה תוך שלושה חודשים ממועד הבחירות כי אחרת אנחנו בבעיה.

בסדר. אין בעיה לעשות את זה. יש תיקונים שהם תיקונים מתחייבים מהתיקון של חוק היסוד שהתקנון עוד לא הותאם להם של שינוי האי אמון הקונסטרוקטיבי.

אז עשית את ההתאמות האלה?

יש פה גם שינויים מתחייבים וגם שינויים שעולים מההסכמות פה שאפשר גם אותם לעשות כהוראת שעה.

לפני שאת אומרת מה ההערות, אני מבין שלמרצ יש טענה עקרונית.

אני אגיד את ההסבר של העניין?

יש לכם משהו עקרוני. מה זה שייך ההסבר של העניין?

לא, ההסבר העקרוני להסכמה הזאת.

אני אתן לך לדבר לפני שנגיד מה התיקון. אם הבעיה היא עקרונית אז קודם כול תגידו אותה.

בוודאי, זה עקרוני.

החטא הקדום הוא ההחלטה בכנסת הקודמת שגם לה התנגדתי חריפות בוועדת חוקה. קודם כול הגישה לבוא כל פעם ולתקן כל מיני טלאים קטנים בחוק יסוד: הכנסת ובחוק יסוד: הממשלה, היא מוטעית . יש שיטה פרלמנטרית שקבענו אותה שבה מתנהלת המדינה. אם רוצים לשנות את השיטה צריך להתייחס לכל המכלול. לבוא כל פעם לשנות את נושא האי אמון ואת נושא החוק הנורבגי זאת טעות. זאת אי התייחסות כוללת, אי הסתכלות רחבה על השיטה שלנו, ומה אנחנו רוצים. כבר עשינו ניסויים וחוק בחירה ישירה שכמובן נכשל, וחזרנו אחורה. מאז אנחנו מנסים לעשות כל מיני טלאי על טלאי ולא מתייחסים ולא דנים בשיטה כשיטה ורואים את כל המרכיבים שלה. נושא האי אמון מאוד נפגם גם ככה. זה אחד הכלים העיקריים של האופוזיציה. אנחנו, דרך אגב, הוכחנו היסטורית שמעולם לא נפלה במדינת ישראל ממשלה בגלל הצבעת אי אמון. מעולם לא.

פעם אחת נפלה ממשלה בגלל אי אמון.

לא. היא נפלה והתהפכה.

שמיר נפל באי אמון.

בסוף היא לא באמת נפלה, אבל בסדר.

לא היו בחירות.

לא היו בחירות, הוקמה ממשלה.

לכן יש פה קושי רב, בעיני. גם עכשיו רוצים לבטל את היכולת. יש הצעת חוק שאומרת שראש הממשלה לא יוכל לפזר את הכנסת. באמת, אנחנו רוצים לקבע את עצמנו? אנחנו רוצים לקבע את זה שראש הממשלה הוא לארבע-חמש שנים כמו נשיא ארצות-הברית? ודרך אגב, שם יש קשיים אחרים. יש שני בתים ויש שיתוק - -

לא מונעים מכם את האי אמון, אבל אנחנו לא עושים פה שיעור היום.

רגע. אני אומרת שיש פה שיטה מסוימת. הצבעת אי אמון היא כלי חשוב מאוד בידי האופוזיציה. אף אחד לא לוקח אותו בקלות דעת, וזה לא קורה סתם. להפך, ככל שאנחנו מפחיתים מהיכולת להצביע אי אמון אמתי, אז מתחילים כל מיני תרגילים של חברי קואליציה אם להצביע או לא להצביע. אם זה היה אמתי, והם היו יודעים שהממשלה נופלת הם לא היו משחקים בלבוא או לא לבוא.

עוד דבר – אתה צודק. היום זה כמעט בלתי אפשרי, זה כלי לכאורה ריק שאי אפשר להפיל אתו ממשלה. אבל זה בכל זאת נותן לאופוזיציה כלי לעמוד ולהגיד את העמדות הפוליטיות שלו. אחרת מה יקרה? ברגע שאין הכלי הזה אז אנחנו יכולים על כל הצעת חוק בקריאה ראשונה לעלות ולדבר על אלף דברים. אבל זה עוד יותר זלזול בכנסת. אני רוצה שכן יהיה המרחב הזה. כל חבר כנסת יעלה בסופו של דבר וידבר על כל מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, אבל צריך להיות מרחב הזמן הזה בתוך המליאה. אנחנו בפרלמנטריזם, זה "פרלה" – אנחנו באנו לפה גם כדי לדבר, לשוחח זה עם זה ולשוחח עם הציבור, ושוב ושוב לוקחים מאתנו את הכלים האלה.

מיכל, את מייצגת את דעתך או את דעת סיעת מרצ?

את דעת סיעת מרצ, ותכף אולי סיעות נוספות יצטרפו. גם העניין של הסחר-מכר של שעת השאלות, גם היא בעייתית בעיני. מאוד שמחנו שהוכרז בכנסת הקודמת שעת שאלות לשרים. בסופו של דבר זה מנגנון בדיוק כמו שאילתה. אין שום הבדל בעניין הזה. במדינות מסוימות מתוקנות בעולם המערבי עומד ראש הממשלה, ונקבע דובר מכל סיעה, אפילו רק אחד, ששואל את השאלות הספונטניות.

יש פה.

זה לא פה. פה צריך להגיש מראש.

לא מגישים מראש את השאלות פה.

אני קראתי היטב. אני לא רואה שלא מגישים פה את השאלות. אומרים שזה אותו מנגנון כמו שאילתה דחופה.

מרב, תסבירי.

חד-משמעית לא.

מרב הייתה מעורבת. היא תגיד לך שיש עשר ספונטניות ועשר לא.

זה לא היה בנוסח שאת דיברת עליו.

כפי שהיום מתנהל מבנה שעת השאלות יש עשר שאלות שמועברות מראש לשר. השר רואה מה הוא נשאל, והוא קובע באלו תחומי סמכות של משרדו הוא יהיה מוכן להישאל. יש שאלות ספונטניות מהאולם בלי שהוא מוכן על זה מראש. היום זה קיים. אתם לא מנצלים את זה, אבל זה קיים.

זה לא מה שיש כאן. בהצעה הזאת לא מגישים לו.

בהצעה החדשה זה לא קיים.

בהצעה החדשה לא מעבירים שאלות מראש.

זה לא בהכרח חיובי. צריך להתכונן.

סליחה, חברת הכנסת רוזין הציגה את זה כדבר חיובי.

הוא אומר, אני לא יודע לענות - -

אני יכולה להמשיך בדברי?

אני אתן לה יותר זמן. היא בפאתוס כזה - -

אל תזלזל. זה לא יפה. היא מדברת מדם לבה.

אני לא מזלזל. אני נותן לה זמן.

היא באה לפה לעבוד - -

היא מדברת מדם לבה.

אני דווקא אמרתי שאני נותן לה יותר זמן. מה אתם רוצים ממני?

חברי הכנסת שמכירים אותי גם מהכנסת הקודמת, אני מאוד עקבית בעמדות שלי. גם כששולי, עמד על ראשה החוק הנורבגי, עם כל אהבתי אליה הייתי מאוד עקבית בעמדות שלי ששינויים כאלה צריך לעשות בצורה מערכתית.

בסוף היא נכנסה בלי החוק הנורבגי.

- - -

היא נכנסה עם החוק הנורבגי.

היא הייתה נכנסת חודשיים אחרי זה.

- - -

מזל.

אחת הבעיות של הכנסת לאחרונה – ובזה אני חושבת שאתה שותף לעמדתי – היא שאנחנו הולכים ומייתרים את ישיבות המליאה ואת הדיונים המליאה. אנחנו הופכים את מליאת הכנסת לריקה. גם הציבור רואה את זה. מזמן יום שלישי הפך ליום שאף אחד לא טורח לבוא לכנסת מכיוון שיש - - -

זאת בעיה שאנחנו צריכים לשנות אותה.

אבל זה חלק מהעניין. בגלל שיש הצבעות אי אמון השרים גם מגיעים להצביע, ויש פחות קיזוזים. כאשר לא יהיו הצבעות אי אמון אז בוודאי יהיו יותר קיזוזים ופחות אנשים יגיעו למליאה, ויום שני יתרוקן בדיוק כמו יום שלישי.

אני חולקת.

תספרי מה היה ביום רביעי האחרון.

ביום רביעי האחרון מצאנו את עצמנו כבר ב-14:00 בצהריים לבד לגמרי.

זה היה ביזיון. גם חברי הכנסת שהגישו הצעות לסדר לא היו.

אז מה את רוצה ממני? אם לא באים זאת בעיה שלהם.

לא, יש פה בעיה. לכן אני רוצה להגיד כמה הסתייגויות שצריך להכניס. קודם כול שעת השאלות לראש הממשלה צריכה להיות ביום שני ולא ביום רביעי.

עכשיו לא כתוב באיזה יום. זה יכול להיות בכל יום.

בסדר. אבל מכיוון שדיון ארבעים חתימות נקבע ליום רביעי חשוב לקבוע כך. אפשר גם ביום שלישי, אבל אין לי שום ספק שהממשלה לא תגיע.

הבנו את המסר.

אבל יש לי כמה הסתייגויות.

אבל עוד לא נכנסנו לגופו של עניין. אמרנו עקרונית.

תן לי בכל זאת לסיים את דברי. דבר ראשון זה ימי שני.

מה זה קשור להצעה שלנו עכשיו?

אני מדברת - - -

עצרי רגע. אנחנו עוד לא הצגנו את השינויים, אז דברי עקרונית. את נגד ההסדר באופן עקרוני.

אבל ההצעות שלי מתייחסות - - -

אז אנחנו ניתן לך להתייחס לזה אחר כך.

דבר נוסף זה שרק השר – ובוודאי שזה רק ראש הממשלה, אבל אם כבר עושים תיקונים – רק השר עונה בשעת שאלות. לא יכול להיות ששולחים סגני שרים - -

זה כתוב.

זה כתוב. בהסדר החדש זה רק שרים.

דבר אחרון – בכנסת הקודמת כשהשר לוין היה יושב-ראש הקואליציה החלטות כאלה התקבלו אך ורק אם כל סיעות הקואליציה והאופוזיציה הסכימו. פה אין הסכמה של כל הסיעות - -

למה את חושבת שמפלגה של – כמה מנדטים אתם, חמישה? – צריכה לקבוע למאה וחמישה-עשר אחרים?

מה זה משנה?

אני לא מקבל את הטענה.

א', לא שמעת עוד סיעות שיכול להיות שמתנגדות; ב', אני חושבת שזה לא בסדר בכל מקרה. לפחות אם אנחנו לא יכולים להחליט על מדיניות הביטחון של ישראל, לפחות על המדיניות של הכנסת - -

מיקי, אם אתה רוצה להתייחס לגופו של עניין אז אני מעדיף לתת לה להגיד מה עקרוני. אם זה עקרוני אין לי בעיה.

אני רוצה להגיד משהו עקרוני. לאור הדברים של מיכל ולאור העובדה שיש יתרונות רבים להצעה הזאת אבל אנחנו יודעים איך מתחילים את השינויים ולא יודעים איך יוצאים מהם יש לי הצעת ייעול לחוק. אני מקבל את עיקריו. אני חושב שהכנסת זקוקה לכלים חדשים ולריענון בעבודתה. האי אמון איבד הרבה מיוקרתו, בין היתר בגלל השינויים שחלו בו. ההצעה שלי היא כדלקמן: מכיוון שאנחנו לא יודעים כיצד הדבר הזה יעבוד אני מציע לחברי, גם כדי שההצעה תתקבל בקונצנזוס של כל המפלגות והסיעות, לעשות את הדבר הבא: להכניס את החידוש כבר במושב הזה, להפעיל אותו ארבע-חמש פעמים, לראות איך זה עובד, ואז לעשות את השינוי הכולל בהנחה שהדבר הזה פועל כראוי. זאת אומרת ששעת השאלות לראש הממשלה ולשרים ייכנסו לאלתר - -

לא, אם זה זמני אז הכול זמני. לא חצי עבודה.

רגע, תקשיב שנייה. זה לא חצי עבודה.

לא, לא, מיקי. אם אתה מציע הצעה כזאת שזה יהיה לתקופת זמן מצומצמת אז הכול יהיה לתקופת זמן מצומצמת ולא רק החלק של האי אמון.

למה?

כי זה העניין. הכול ביחד, זה מקשה אחת.

הממשלה יזמה פה כל כך הרבה שינויים בחוקי יסוד בין בהוראת שעה ובין בשינוי החוק עצמו. הם כולם נכנסו לתוקפם במהלך הכנסת הנוכחית. אני אומר לכם כמו שאמרו הרומאים: "פסטינה לנטה" או בתרגום לעברית – "תמהרו לאט". אל תמהרו לעשות שינויים דרמטיים שאין לכם מושג מה המשמעות שלהם.

עשינו את זה כהוראת שעה, זה לא הסדר קבוע.

זה לא חשוב. אתה יודע כמה חוקי יסוד שונו פה בהוראת שעה בכנסת הזאת? כבר חמישה או ארבעה לפחות. הדבר הוא לא סביר. יש לנהוג במידת הזהירות. לכן ההצעה שלי נכונה כי היא תהיה גם מקובלת על רוב סיעות הבית.

הבנתי. תודה. אחמד טיבי, בבקשה.

תודה. אני אדבר עקרונית כפי שביקשת. למען ההגינות מרב הציגה את ההבנות ואת הדו-שיח שהיה לה עם חבר הכנסת צחי הנגבי לכל חברי האופוזיציה וראשי האופוזיציה כבר בהתחלת המגעים. מטרתה הייתה למנוע מצב שבו הקואליציה באופן דורסני וחד צדדי תבטל את האי אמון ולא תגיש משהו בתמורה. יחד עם זאת אנחנו ברשימה המשותפת חושבים שביטול מוסד האי אמון במתכונתו הנוכחית גורע עוד כלי בידי האופוזיציה שמאלץ את שרי הממשלה ואת ראש הממשלה להיות גם ביום שני. אני מסכים עם מיכל מאוד שאם יבוטל האי אמון ביום שני יום שני יהיה יום שלישי.

למה? יש הרבה חוקים ביום שני.

אתה תראה.

אתה חדש. אתה לא מכיר את שרי הממשלה. כל יום אני מקבל בממוצע 7.3 בקשות קיזוז.

כל כך מעט? אני מקבלת יותר.

זה משהו אחר. למה אתם נותנים לשרים? אל תתנו להם.

אחמד, תפסיקו לקזז אותם.

צריך לאסור על קיזוזים בשינוי הזה.

איילת, אני אפסיק לקזז, ואתם תפסיקו לתזז תכניות מדיניות.

אל תקזז שרים.

אתה עוד לא שמעת את התכנית המדינית שלי.

העיתונאים אומרים לי שלא שמעו מה שאמרתי. אנחנו נפסיק לקזז אותם, ואתם תפסיקו לתזז יחד איתם בתכניות מדיניות כאלה כמו שהציג הרצוג.

מה שאתה צריך לעשות זה לא לקזז שרים, לקזז חברי כנסת.

בסדר, גם חברי כנסת. זה אומר שאף אחד לא יהיה בכנסת ביום שני. מספיק להיתמם.

כי לשרים יש הצעות חוק. שיעמדו.

לא יהיה ביום שני אף אחד בכנסת.

חבר הכנסת ג'בארין, בבקשה.

אני מצטרף לדברים שלדעתי עדיין לא מיצינו את השיח סביב הנושא הזה, והוא עוד לא בשל להביא אותו להכרעה - -

מה יש פה לבשל?

יש פה שתי סיעות שמתנגדות - - - זלזלת במרצ.

אוקיי, אז יהיה מאה ושניים נגד שמונה עשר.

אבל זה לא עניין של בעד ונגד. התנהלות בתוך הכנסת צריכה להיות מקובלת על כל סיעות הבית.

עדיין עם כל הכבוד אתם צריכים לתת גיבוי ליושבת-ראש סיעת המחנה הציוני שגם שוחחה איתכם על זה.

- - - שאנחנו לא מסכימים.

זה מתעכב חצי שנה בגלל העניין הזה.

- - - לא הסתרנו את התנגדותנו.

דוד, אתה פתחת באופן חגיגי, ואמרת שאלה ההסכמות בין האופוזיציה לבין הקואליציה. יכול להיות שנגיע לחגיגיות הזאת.

אז לא בין כל האופוזיציה – מאה מול עשרים.

זה לא עובד ככה בהתנהלות של הכנסת.

אני רוצה להעלות עוד היבט שלא עלה בדיון הזה ברמה העקרונית. אני חושב שכולם מודעים לכך שהאופציות של האופוזיציה להעלות נושאים לדיון במליאה בלי לעבור את המסננת של נשיאות הכנסת הן מאוד מוגבלות. גם הדיון המהיר וגם השאילתה הדחופה וגם הצעות דחופות לסדר הם הכלים המרכזיים של האופוזיציה, וכולם עוברים את המסננת של הנשיאות.

אתה מודע לזה שלאור התיקון שיש בהצעות אי אמון אנחנו יכולים להגביל את זה באופן גדול יותר מאשר היום?

אני טוען שהצעת האי אמון היא אולי אחד הכלים היחידים שאנחנו יכולים באופן אוטומטי להבטיח שנושא שחשוב לנו יעלה. מה שקורה זה שיש כאן צמצום של האי אמון.

הצמצום של האי אמון קיים. זה לא אנחנו עשינו את זה, אלא הכנסת עשתה את זה בקדנציה הקודמת, נכון? אנחנו עד עכשיו לא תיקנו את התקנון כדי לצמצם את זה ממש. מה שעשתה יושבת-ראש הסיעה של המחנה הציוני היה שיקול נכון. עדיף להגיע להסכם שיהיה לטובת כל הצדדיים מאשר להמתין שנעשה תיקון שלא ייצא לכם כלום ממנו. התיקון הזה יהיה תואם לחוק הקיים. אז מה אתם צריכים את זה? שני הצדדים הלכו אחד לקראת השני בעניין זה כדי להגיע להסכמה. אז סוף-סוף מקבלים שכל בכנסת, אז אתם נגד.

זה לא שכל. מי אמר שזה שכל?

זה שכל. למה לא?

זה - - - זה לא שכל.

אני לא יודע עד כמה המחנה הציוני הוא אופוזיציה לוחמנית כמו הרשימה המשותפת ומרצ.

לא, לא, לא.

תן לנו את הזמן - -

גדולי המקזזים - - -לא, לא, לא, יוסף - -

אמרתי את מה שעל לבי.

רק הצעה.

גם אני אמרתי את מה שבלבי.

מיכל, הפניות הן לא לדוד. אם אתם לא רוצים שזה יעלה, אז זה סיכום עם מרב. מבחינתנו היא מייצגת את האופוזיציה.

מה זה היא מייצגת?

זה הנורמה. איתה אנחנו יושבים כל שבוע כדי להגיע להסכמות. אז אם יש לכם השגות תפנו אליה שתבקש דחייה, לא מעל הראש. יש נהלי עבודה. אם האופוזיציה רוצה משהו אחר תסכמו בתוך האופוזיציה.

רועי, מה לעשות – גם לכם יש הנהלה - - - נלחמים בהתאם ולא מסכימים. עם כל הכבוד, אנחנו רוצים לדחות את זה.

זה לא נושא שולי.

אני לא חושב כך בכלל. זה לגיטימי לחכות.

או לקבל את הצעת הפשרה שלי כי היא מאוד הגיונית. בואו נעשה את זה כמה פעמים, נראה איך זה עובד - -

רבותי, תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, רציתי לדבר.

עקרוני גם כן?

כן.

טוב, בבקשה.

אני מאוד מבין את הממשלה ואת השלטון שרוצים פחות אי אמון ופחות בעיות וכמה שפחות שהשרים יישבו כאן וישמעו דברי ביקורת. אני לא מבין את האופוזיציה שמוותרת על הכלי המרכזי בכל השנים הרבות שאני יושב פה - -

בבקשה.

תודה רבה.

- - אי אמון זה היה דבר שתמיד הפחיד את הממשלה; אי אמון זה היה גם הכלי שחבר כנסת מהאופוזיציה יכול לגשת לשר ולדבר אתו על צרכים שיש לציבור שלו. לרוקן את הכנסת מאיום האי אמון יהיה מעשה של התאבדות לאופוזיציה.

עכשיו לקואליציה. אני הרי בקואליציה. גם חבר קואליציה, כשהוא רוצה לפגוש שר או לבקש משהו נגד הבירוקרטיה הנוראה שיורדת לחיי כל האזרחים ולא רק לאנשי אופוזיציה, יש לו ביום שני השר כדי לפנות אליו. אני רוצה להגיד לכם שבאותם שבועות שבנט לא היה בכנסת הרגשתי חסר נוראי - -

לא היה עם מי לדבר.

- - לא היה לי עם מי לדבר על בעיות שמשרד החינוך עושה. לכן הוויתור של כלי האי אמון זה לרוקן את מעמד הכנסת מול מעמד הממשלה. צריך לחשוב על זה היטב. תראו איך נראים התחליפים של שעת השאלות, זה נראה שממה בכנסת.

אני גם עונה לך עקרונית. אתה פספסת שלב אחד בדיון – שהכנסת עשתה תיקון בנושא האי אמון. אם נכניס רק את התיקון כפי שאנחנו מבינים אותו אז הצעות אי אמון כמעט לא - - -. זה לא שאנחנו עושים פה תיקון בהסכמה. ההסכמה מאפשרת לאופוזיציה לבוא לידי ביטוי בהצעות אי אמון הרבה יותר מאשר אנחנו סבורים. אבל לא משנה.

לא, היא מרמה את עצמה.

יש לפניכם נוסח משולב כך שגם קל לראות את זה. קודם כול בעמוד 1 יש למעלה נוסח חוק יסוד הממשלה בנוסח שחוקקה הכנסת הקודמת. בסעיף קטן (ב) כתוב: "הבעת אי אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, להביע אמון בממשלה אחרת שהודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים. הממשלה החדשה תיכון משהביעה בה הכנסת אמון, ומאותה שעה ייכנסו השרים לכהונתם". זה היה התיקון הגדול שעשו.

שימו לב שלפי הנוסח הקיים הם צריכים שישים ואחת חתימות.

לא נכון.

כתוב בסעיף (ג).

לא, זה רק בשביל להחליף את הממשלה.

אבל אתה חייב באי אמון להראות מה הממשלה החילופית. אז אנחנו רואים את זה ככה; לעומת זאת האופוזיציה רואה את זה אחרת. מה אני יכול לעשות. הפשרה היא מה שהבאנו עכשיו.

בסעיף (ג) כתוב: "פרטים לעניין הגשת הצעה להביע אי אמון בממשלה והדיון בה, ייקבעו בחוק או בתקנון הכנסת; הוגשה ההצעה בידי שישים ואחד חברי הכנסת יתקיים הדיון בהקדם האפשרי, ולא יאוחר משבוע מיום הגשתה.

זאת אומרת שצריך שישים ואחת חתימות.

לא. זה אומר שאם היא לא הוגשה בידי שישים ואחד חברי כנסת יכול להיות שהדיון יתקיים אחרי יותר משבוע.

לא, אני רואה את זה אחרת דווקא, שאי אפשר להגיש אם אין שישים ואחד חתימות.

אתה לא ישבת בוועדה שדנה בזה.

דיברו על זה בוועדה.

הפרשנות שאתה נותן עכשיו לא הייתה בוועדה.

זאת הפרשנות שלי ושל צחי.

היא פרשנות חדשה. היא פרשנות שלא - - -

תלך לפרוטוקולים של הוועדה, ותראה מה נאמר שם. מה שאתה אומר עכשיו לא היה ולא נברא. אתה המצאת את זה עכשיו.

- - - אי אמון שישים ואחד.

שישים ואחד נדרש בהצבעה.

אבל יש הפרשנות של היועץ המשפטי לכנסת.

לא בהצבעה. היא חייבת שישים ואחת חתימות.

לא היה ולא נברא.

לא, אין דבר כזה. אנחנו ישבנו כנסת שלמה במשך שלוש שנים על החוק הזה. עזוב אותך, אין דבר כזה.

על זה אמר בית המשפט שדברי ההסבר בחוק ומה שכתוב בפרוטוקול לא תמיד מחייב אותו. זה גם כנ"ל אצלנו.

אבל יש כוונת המחוקק - - -

- - -

כוונת המחוקק היא מאוד ברורה בעניין הזה.

כוונת המחוקק כפי שהוצגה בוועדה הייתה ברורה.

בסדר. הלאה.

אנחנו מתלבשים על סעיף התקנון הישן שהיה לפי חוק היסוד הקודם, ומכניסים בו את התיקונים. אז בסעיף קטן (א) יש הגדרות לא רלוונטיות כרגע, ואנחנו לא נוגעים בזה; סעיף קטן (ב)(1) "סיעה או מספר סיעות יחד רשאיות להגיש הצעה להביע אי אמון בממשלה כפוף להוראות סעיף קטן (ג)(1)". פה מתוספות המילים: "ואמון בממשלה אחרת" כי זה מה שחוק היסוד החדש קובע, שאי אמון הוא גם אמון. משהו שכתוב בחוק היסוד. אין פה עוד שינוי ב-(ב)(1).

בסעיף קטן (2) מוצע להוסיף משהו שכתוב בחוק היסוד אבל להבהיר אותו גם בתקנון: "להצעה להביע אי אמון בממשלה תצורף הודעה בכתב על קווי היסוד של מדיניותה - -

סליחה רגע, אבל אני עדיין תקועה בסעיף קטן (1). אני רוצה להבין. סיעה אחת הגישה בקשה להגיש אי אמון. כל הסיעות האחרות יכולות באותו יום גם להגיש אי אמון?

כן. זה כמו היום.

זאת אומרת זה לא משתנה.

נכון. הן יכולות להגיד שהן מגישות יחד, או במסגרת כל סיעה.

או לחוד, לא משנה. אבל הן עדיין יכולות - -

כמו היום.

כמו היום.

הן יכולות, אבל תכף נגיע למכסה.

זהו, זה העניין.

אבל זה לא מונע ממך להצהיר על הצעת חוק הבעת אי אמון, ואז זה נשאר.

זה בסדר. אבל זה לא שייך להצעת אי האמון הרגילה.

פסקה (2) חוזרת על החוק ואומרת: "להצעה תצורף הודעה בכתב על קווי היסוד של מדיניותה של הממשלה המוצעת, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים המיועדים". יש תוספת שמבהירה: "ההודעה תהיה חתומה בידי חבר הכנסת המיועד לעמוד בראש הממשלה המוצעת ותצורף לה הסכמה של כל השרים המיועדים". לכאורה היום אפשר להגיש הצעה ולתת כל מיני שמות של אנשים שיהיו שרים.

זה מה שקורה.

אפילו של אנשים שאינם חברי כנסת. אז מוצע כאן שתהיה לפחות הסכמה שלהם שהם יודעים שהם מוצעים להיות שרים.

"מזכיר הכנסת יביא לידיעת חברי הכנסת את ההודעה לפני תחילת הדיון וההצבעה על הצעת האי אמון".

"תצורף לה הסכמה של כל השרים המיועדים" זה קיים היום בחוק?

לא, זה לא בחוק. זאת תוספת.

למה? להטיל עוד בירוקרטיה?

שלא - - - שיוסי כהן הולך להיות שר כשהוא בכלל לא יודע מזה.

"ההודעה תהיה חתומה בידי חבר הכנסת המיועד לעמוד בראש הממשלה המוצעת, ותצורף לה הסכמה של כל השרים המיועדים". זה ממש סתם.

סתם בירוקרטיה נוספת.

הרעיון היה - - -

ארבל, אמרו שמאמצים את החוק כפי שהוא – תאמצו את החוק כפי שהוא. אין לי התנגדות לעיקרון עצמו.

אפשר להסתפק בזה שהוא יהיה חתום בידי חבר הכנסת.

איזה סעיף?

ב-(2) יש הצעה שההודעה תהיה חתומה בידי חבר הכנסת המיועד לעמוד בראש הממשלה ותצורף הסכמה של כל השרים המיועדים. הם אומרים שזה סתם מכביד.

זה סתם, באמת, דוד.

אז תציעו רק חברי כנסת, ותחתימו אותם. מציעים אנשים שהם לא חברי כנסת.

מי מציע אנשים שהם לא חברי כנסת?

יש.

אני לא ראיתי דבר כזה.

אם זה חברי כנסת אין בעיה להחתים אותם.

למה צריך להחתים?

אדוני היושב-ראש, הצעה לסדר בסיכום עם מרב.

- - -

אז שלא בסיכום עם מרב. אני הצעתי לה שנדחה את זה בשבוע.

זה לא תלוי בי, זה תלוי ביושב-ראש.

קודם נשמע את ההסבר, ואחר כך נראה.

אני נתתי הסכמה בשם מי שיכולתי לתת הסכמה. לא הייתי לוקחת על עצמי בחיים - -

אני רוצה לחזור ולומר שהיא דיווחה לחברי האופוזיציה. לאחרונה אנחנו לא ידענו שזה מגיע.

לא הסתכלתם בסדר היום של ועדת הכנסת.

נכון. מקובל בהצעות גדולות כאלה לבוא לעדכן, ולא רק להסתמך על מה שמופיע בסדר היום.

אין הסכמה באופוזיציה, אז הוויכוח לא משנה.

אדוני היושב-ראש, אני מציעה שנדחה את ההצבעה בשבוע.

- - -

אז אין הסכמה. אני התאהבתי בהצעה הזאת. אז הקואליציה תצביע עליה, והאופוזיציה תסתייג.

שיהיו גם קצת סכסוכים אצלכם. זה לא נורא.

זה לא סכסוכים, זה דיונים.

- - -

אני מכבדת את זה שאתה רוצה לאמץ את החוק לתוך התקנון. תאמץ אותו כמו שהוא.

אמרתי שתציעו חברי כנסת. אל תציעו מי שהוא לא חבר כנסת.

חבר הכנסת ביטן, יש פה הצעה שהגיעה לוועדת הכנסת. זה לא חוק ממשלה וגם לא חוק פרטי. יש פה הצעה מוסכמת בין קואליציה לאופוזיציה. נציגת האופוזיציה אומרת לך שמכיוון שאין לה הסכמה של כל האופוזיציה היא מבקשת ממך לדחות לפחות בשבוע. לא נראה לי שזה משהו שאי אפשר לעמוד בו.

הגיע הזמן שהמחנה הציוני יהיו בעלי הבית של האופוזיציה.

הגיע, מה לעשות. אנחנו רוצים שהם יהיו הבעלים על דברים יותר חשובים.

אנחנו מאוד אוהבת את יושבת-ראש הסיעה שלנו, והיא מאוד קשובה ליתר הסיעות. זה בסדר.

דוד, כנראה, היית צריך לעשות תיאומים עם המפלגה של לפיד שאולי היא מובילה את האופוזיציה.

דווקא לפיד מסכימים, אין בעיה.

יואב קיש התעורר הבוקר כדי לעקוץ אותנו. זה סבבה.

אני שומעת פה סייגים גם מחברים בקואליציה.

מי, אייכלר?

לא רק. אני רואה פה עוד כאלה שלא נוח להם עם ההצעה.

תמיד תקשיב לאיש קואליציה שאומר לך הפוך ממה שהקואליציה חושבת.

אין לי בעיה, אמרתי שאייכלר. היו לנו גם כל מיני הסתייגויות בדברים אחרים והצבענו.

אבל זאת לא הצעת חוק לא פרטית ולא ממשלתית.

- - - עם האופוזיציה. לא נעביר להם את זה על הראש.

אדוני, אני לא הייתי מתקדמת לשום הסכמות - -

לא חובה שתהיה הסכמה. הגענו להסכמה, וחצי שנה - - -

ראוי שתהיה הסכמה. אם נדחה את זה בעוד שבוע לא יקרה כלום.

חד משמעית ראוי שתהיה הסכמה, אדוני. אני לעולם לא הייתי מגיעה למשהו מוסכם שלא על דעת סיעות האופוזיציה האחרות. חבל לי שחלק מהן מוצאות לנכון להתכחש לזה עכשיו, ואני לא מדברת על מרצ.

בואו רגע נשמע את ההסבר. הצבעה זה עניין אחר.

אני הבעתי את הסתייגותי מסעיפים (1), (2).

של החתימה של השרים המצורפים.

לא, זה נשאר.

ומה אם הם לא חותמים? איזה מין דבר זה?

אי אפשר, זה מחייב.

שימו חברי כנסת ותחתימו אותם.

אפשר לצרף דף של הסכמת הסיעה.

ברור. זה מה שאנחנו אומרים, זאת בירוקרטיה - - -

- - -

שמים לנו פרופסור שלא נמצא בכנסת ולא חתם. אולי הוא לא רוצה להיות שר? אני לא רוצה ליצור מצב שראש הממשלה הנבחר החדש כבר מהיום הראשון יחזיק כמה תיקים. אנשים לא יסכימו.

זה הרי לא נוגע להרכב הממשלה.

היא תסביר לכם למה.

אני הבנתי טוב מאוד.

לא הבנת. תן לה להסביר. העיקרון הוא שברגע שזה עבר הממשלה מתחילה לפעול. לכן צריך הסכמה של השר.

לעניין המכסות. זה השינוי המהותי העיקרי שהציעה האופוזיציה או חלק ממנה. הוצע למחוק את הסעיף שקובע היום מכסות לסיעות לפי גודלן, כמה הצעות אי אמון הן יכולות להגיש במושב. היום סיעה של פחות משבעה חברים יכולה להגיש שלוש הצעות במושב, שבעה – להגיש ארבע וכו'. הסעיף הזה יירד ובמקומו יבוא מה שיש לכם בעמוד 2 בסעיף קטן (ג)(1): "הצעה להביע אי אמון בממשלה יכול שתהיה בדרך של הצעת סעיף לסדר היום" – שזה ימי שני שאתם מכירים – "או הצעה בסיום הדיון בכל סעיף העומד על סדר היום" – זה כמו היום. "אולם לא יידונו בכל מושב של הכנסת יותר מעשר הצעות שהוגשו בדרך של הצעת סעיף לסדר היום". זה אומר שבכל נושא שעל סדר היום בקריאה ראשונה ובקריאה שנייה – עדיין אפשר לבקש אי אמון.

תחזרי על זה, בבקשה.

יש שתי דרכים להגיש אי אמון, ושתי הדרכים האלה נשארות. דרך אחת היא כשיש נושא על סדר היום, למשל, הצעה ממשלתית בקריאה ראשונה או שנייה ושלישית - -

או הצעת חוק ממשלתית.

כן. הצעת חוק.

כתבת הוספת סעיף לסדר היום. זה צריך להיות חוק.

זה לא רק חוק.

גם חוק.

נכון, גם חוק.

לא כתוב פה גם חוק.

תסתכל פה, יש הגדרה בעמוד הקודם – "סעיף העומד על סדר היום" – סעיף שמתקיימת לגביו הצעה שהממשלה הציעה אותו או הביעה עמדה לגביו למעט הצעת חוק בדיון מוקדם. זה כולל חוק בקריאה ראשונה - -

כמו היום, אין הבדל.

כמו היום. סיעה יכולה בסוף הדיון להביע אי אמון. ופה לא יהיו מכסות.

אז איך החלוקה קורית בין סיעות?

גם אני רציתי לשאול את זה. בסוף נושא אין הגבלה. בימי שני כנושא על סדר היום מוצע שיהיו עשר במושב.

עשר במושב, וזה לכל סיעות האופוזיציה. זה כמו היום.

מה שחשוב לחדד פה זה מה שקורה אם סיעה תגיש עשר ותגמור את המכסה לכולם. מה שאין כאן זה איך בתוך האופוזיציה - -

חייבת להיות חלוקה. לא תמיד האופוזיציה - - - ליברמן ומרצ זה לא אותו דבר.

יש סעיף שאומר "רוב חברי האופוזיציה".

ארבל, את יכולה להגיד כמה יש היום שזה יהפוך לעשר? שנדע את הפרופורציות?

לא.

רק הערכה.

זה רשום בהצעה המקורית – "רוב חברי האופוזיציה".

היום יש כל שבוע. זה יהיה פעם בחודש.

היום לסיעה של עשרה חברים ומעלה או כמה סיעות שהתאחדו, והם עשרה ומעלה אין מגבלה. עכשיו תהיה מגבלה.

אבל זה רק לעניין המועד. זה לא אומר שסיעות לא יכולות להגיש הצעת אי אמון במועד הספציפי. תרשמי, "רוב סיעות האופוזיציה".

זה כמעט עשירית ממה שיש.

אבל יוצא שמרצ לא תוכל אף פעם להגיש.

היא יכולה להגיש. הרוב קובעים רק לגבי המועד. אם קבענו מועד לעוד שבועיים היא יכולה להגיש הצעת אי אמון במועד הזה. הבנת למה אני מתכוון?

כן. רוב חברי סיעות האופוזיציה יוכלו להודיע - - -

כן. על המועד בלבד. על ההגשה – כל אחד יכול להגיש, אין בעיה.

אז יכולה להיות סיעה שתגיש עשר, וסיעה שתגיש אפס.

לא. זה לגבי המועד. קביעת המועד על-ידי רוב חברי האופוזיציה. לעומת זאת כל אחת מהסיעות יכולה להגיש אי אמון במועד שנקבע.

זה עשרה מועדים שבכל אחד מהם כל הסיעות יכולות להגיש.

לכן אין עם זה בעיה.

בסוף נושא להשאיר את המכסה?

ברור. אנחנו לא נוגעים במה שיש היום. זה ההסכם. אנחנו לא משנים את זה לא לרעה ולא לטובה.

אז צריך לשים לב שלגבי אי אמון בסוף נושא כן תהיה מכסה.

לגבי נושא – מה שיש היום. אנחנו לא משנים את זה.

סיעה של פחות משבעה – שלוש הצעות; בין שבעה לתשעה – ארבע; למעלה מזה אין מגבלה.

היום אי אפשר להגיד "אני רוצה" בכל הצעת חוק.

אמרת שרוב חברי האופוזיציה. ואם חברי הקואליציה רוצים להגיש אי אמון?

אין דבר כזה.

אם סמוטריץ' לא היה מאיים ביום שני הזה לא הייתה החלטת ממשלה אתמול בעניין חברון. קח בחשבון.

יכול להיות. אז מה?

גם אנשי קואליציה צריכים את זה.

גם אתם מוותרים על כלי חשוב.

אם הם רוצים לפרוש מהממשלה, נגיד.

סיעה מגישה אי אמון, לא חבר כנסת. חבר כנסת יכול להציע.

וסיעה שרוצה לפרוש מהקואליציה? היא גם צריכה להיות בספירה של הרוב.

כל סיעה יכולה להביע אי אמון.

אין הבדל בין אופוזיציה - -

יהיה הבדל רק לגבי מה שהיושב-ראש אמר, לגבי קביעת המועד. שם צריך את רוב חברי האופוזיציה. אבל כל סיעה יכולה לבקש להביע אי אמון.

הסברנו. היא תגיש. לא ראיתי מה סמוטריץ' תיקן.

אין הסכם?

אין.

פה יש תיקון לגבי מה שכתוב ב-(ה) שההודעה ליושב-ראש הכנסת - -

הוא אוהב לאיים. הוא שוכח מה הוא מקבל. רק לאחרונה קבענו את חוק החטיבה להתיישבות בניגוד לעמדה שלנו בנוסחים. אז זה בסדר. אחר כך על כל דבר קטן הוא אומר, אני לא מצביע. קצת מגזים הבחור.

כל הסיעות יכולות להגיש אי אמון. נכון?

זה מגדיל לך את המכסה, אבל זה מוריד לך את הנוכחות בכנסת לאפס.

נכון. יהיה פעם בחודש – כל הקואליציה תגיע. כל היתר לא יהיה. יהיה נורא ואיום. אנחנו מרוקנים את מליאת הכנסת בחוק הזה עוד ועוד. אין בזה שום היגיון. ואני הייתי בעד, אני רציתי לעזור.

אתה תראה שבימי שני שוב לא יהיה כלום.

סעיף (ה) קובע מתי יהיו עשר הפעמים האלה. אני משנה קצת עכשיו לאור מה שנאמר כאן. לא כל סיעה יכולה לבקש לקבוע את המועד, אלא רק סיעות שמייצגות את רוב חברי האופוזיציה. הם יוכלו להודיע כמו שקיים היום – עד יום רביעי בסוף דיוני המליאה שביום שני הבא יהיה אי אמון. כל הסיעות שהביעו אי אמון עד המועד הזה ביום רביעי בסוף דיוני המליאה, האי אמון שלהם יידון באותו מועד שנקבע.

אני רוצה שבאותו מועד תוכל סיעה קואליציונית - -

מותר. רק המועד ייקבע על-ידי האופוזיציה.

אבל תיאורטית אפשר שיהיה כל יום שני אי אמון.

לא. יש עשרה מועדים.

אם מחר כולנו רוצה לפרוש מהקואליציה, אז היא תצטרך לחכות עד שהאופוזיציה תאפשר לה?

לא. אתה פורש באותו רגע.

- - -

פסקה (ה)(3) מעגנת את מה שכתוב בחוק היסוד שאם האי אמון הוגש על-ידי שישים ואחד חברי כנסת הדיון יהיה במועד שיקבע יושב-ראש הכנסת. זה יכול להיות בכל יום, לא יאוחר משבוע מיום הגשת ההצעה, לרבות בפגרה. כי אי אמון אם הוא לא מוגש על-ידי שישים ואחד חברי כנסת, הוא נדחה למועד אחרי הפגרה כמו היום. בגלל התיקון הזה מוצע למחוק את סעיף 21 לתקנון שאומר מה קורה אם שישים ואחד חברי כנסת מבקשים לכנס את הכנסת לאי אמון בפגרה. היום קבוע שהיושב-ראש יקבע את הישיבה במועד שלא יקדם משבעה ימים ולא יאוחר מעשרים ואחד ימים. זה בעצם סותר את חוק היסוד, וצריך למחוק אותו. אם יש שישים ואחד שמבקשים אי אמון זה יידון תוך שבעה ימים, לא משנה - -

באמצע פגרה?

כן.

ואם אנשים יהיו בחו"ל?

זה חוק היסוד.

אז תישארי בחוק היסוד הקודם.

אם יש שישים ואחד חתומים אז תבוא מחו"ל.

חוק היסוד אומר: "הוגשה הצעה בידי שישים ואחד יתקיים הדיון בהקדם האפשרי".

היושב-ראש יכול לקבוע את זה גם למחר.

אבל בינינו, ברור שהוא יקבע לשבוע.

סעיף קטן (ז) בעמוד 3 מדבר על הפרוצדורה של ההצבעה. מה שמוצע להוסיף כאן זה שאם האי אמון הוגש בחתימות של שישים ואחד חברי כנסת חבר הכנסת המיועד לעמוד בראש הממשלה המוצעת יציג לפני ההצבעה את הרכבה ואת קווי היסוד שלה. כי היום כשזה בסוף נושא, כשמבקשים אי אמון על נושא בעצם אין דיון. אף אחד לא מציג את האי אמון ולא מדבר על זה. אז רק אם יש שישים ואחד חתימות ייתנו הזדמנות לראש הממשלה המיועד לדבר.

סעיף קטן (ח) הוא תיקון טכני שמבהיר שהאי אמון, משמעו שקמה ממשלה.

סעיף קטן (ט) מדבר על הפרוצדורה של אי אמון של ימי שני. היום כתוב שהסיעה שהגישה את ההצעה תנמק אותה עשר דקות, ופה גם מוצע שיצורפו שישים ואחד חתימות, ובנוסף לכך חבר הכנסת שמיועד לעמוד בראשות הממשלה להציג את הרכבה של הממשלה המוצעת במשך חמש עשרה דקות.

עכשיו יש תיקון משמעותי בהסדר – למחוק את האפשרות שסגן שר יוכל להשיב לאי אמון.

מצוין.

עד היום סגן שר יכול היה להשיב להצעת אי אמון. אגב, זה תיקון. פעם הוא לא יכול היה, ואחר כך תיקנו שהוא יוכל בענייני משרדו. עכשיו מוצע להוריד את האפשרות הזאת. ב-(ט)(4) מוצע להבהיר שאחרי תשובת הממשלה יתקיים דיון סיעתי במסגרת זמן של שלוש דקות לסיעה. עשר זה למציעים ושלוש דקות לסיעה. אם הוגשו כמה הצעות יהיה דיון סיעתי משולב. היום זה גם שלוש דקות לדיון סיעתי - -

זה אותו דבר. זה כמו החוק הקיים.

נכון. אלה ההוראות לגבי האי אמון. רק העניין של המכסה של עשר הצעות, אותו רוצים לעשות כהוראת שעה. כל הדברים האחרים זה התאמות לחוק היסוד.

יש לך מה להגיד בעניין הזה?

אפשר לקבוע שהמכסה של עשר ההצעות יהיה עד סוף הכנסת הנוכחית. בכנסת הבאה חוזרים למצב הרגיל עד שהכנסת החדשה תתקן את זה. זאת אומרת התוספת של עשר למושב לעשות כהוראת שעה עד סוף הכנסת העשרים.

אבל גם שעת שאלות.

על שעת שאלות תכף נדבר. כן, זה רשום שם. צריך לשים לב שלפעמים יש מושב קצר, למשל בשנת בחירות. לא התייחסנו לזה פה.

אז זה יהיה באופן יחסי.

מה זה באופן יחסי?

אם המושב זה שנה - -

כן, מושב זה שנה.

אז אם זה חצי שנה יהיה חמש.

אם המושב כולל רק כנס אחד - -

רגע, רגע. ארבל, אין סיבה שזה יהיה באופן יחסי. הסכמנו לעשר הצעות למושב שזה שני כנסים. אין סיבה שבשנה - -

למה לא?

עשר זה עשר. אם המושב התקצר מנסיבות שאינן תלויות באופוזיציה?

בחירות. אין נסיבות אחרות.

- - - הולכים לבחירות, אין סיבה שיהיה פחות מעשר.

אבל הם קובעים את המועדים. אז הם יקבעו לך את כל העשרה בארבעה חודשים.

אז יהיה עשרה בארבעה חודשים.

אז אמרנו באופן יחסי, מה לא בסדר?

אני לא חושבת שזה צריך להיות באופן יחסי.

- - -

אני מוכן שיהיה לכם לא חצי-חצי, שיהיה לכם שבעה מתוך עשר.

זה לא "לכם", דוד.

זה לאופוזיציה.

זה גם לכם.

מה נעשה, בבחירות נבוא לכאן כל שבוע?

כן, אם צריך.

- - - גם להם יש בחירות.

אבל יש להם עניין בבחירות להגיש כמה שיותר הצעות. זה נותן להם זמן נוסף. נו, באמת.

לממשלה יש כל כך הרבה כלים. למה אתם שוב מצמצמים - - -

עשרה במושב. נקודה.

אין סיבה להתפשר גם על זה, דוד.

לחברי הכנסת יש כל כך מעט כלים. למה אתם מצמצמים?

הם לא מסכימים לכלום אז מה זה משנה באמת? אנחנו נחשוב על זה. מה הנושא הבא?

שעת שאלות זה בעמוד 4 – מה שכתוב למטה בפונט קטן זאת החלטה שהייתה של ועדת הכנסת ב-2007. היא לא הוכנסה מעולם כסעיף בתקנון, פשוט שמתי אותה כדי לדעת מה היה. אנחנו מסתכלים על הסעיף החדש המוצע 50א(א): "ועדת הכנסת תקבע לכל מושב של הכנסת עשרה מועדים שיכול שיהיו בכל אחד מימי ישיבות הכנסת שבהם יישאלו ראש הממשלה או שר אחר שאלות בידי חברי הכנסת על עניינים שבתחום תפקידם וישיבו עליהן, הכול במסגרת זמן שלא תעלה על שעה". זה ייקרא שעת שאלות. "ראש הממשלה או שר אחר לא יוזמנו לשעת שאלות יותר מפעם אחת במושב של הכנסת".

(ב) "מסגרת הזמן לכל שאלה לא תעלה על שתי דקות ולכל תשובה – על שלוש דקות".

מושב או כנס?

מושב. שנה שלמה.

זה פשוט פרס לראש הממשלה. הוא צריך לבוא לכנסת פעם בשנה.

נכון. פעם בשנה לכל שר.

בינתיים הוא נמצא כל היום.

וזה לא טוב לכנסת? זה מצוין לכנסת שהוא נמצא. אנחנו רוצים שהוא יהיה.

אין בעיה.

אנחנו רוצים שהוא יהיה והשרים יהיו. זה בדיוק העניין.

היום זה בכנס, לא במושב. רק שנבין, יש כאן הרעה או לא? נדמה לי שיש כאן הרעה כי היום זה בממוצע בכנס, לא פעם במושב.

אבל היום ראש הממשלה לא חייב להגיע. פה מעוגנת החובה שאפשר לבקש גם את ראש הממשלה. היום יושב-ראש הכנסת קובע מי השר שיוזמן, ופה האופוזיציה. תכף תראה ב-(ד).

(ג). "יושב-ראש הישיבה יקבע את סדר השואלים, ובלבד שמספר השואלים מקרב חברי סיעות האופוזיציה יהיה לכל הפחות שלושה רבעים מהשואלים; חבר הכנסת המבקש לשאול יצביע ממקומו באולם המליאה, ויהיה רשאי לשאול פעם אחת בלבד".

אני לא בטוחה עד הסוף שהיושב-ראש יוכל לנהל את המספר הזה, אבל הרעיון הוא שלאופוזיציה יהיו שלושה רבעים.

זאת אומרת שבשעת שאלות לחברי כנסת מהקואליציה יש רבע מהזמן.

כן. אייכלר ביקש.

אני שמחה להסכים עם הרב אייכלר, אבל זה רק מה שמוכיח - -

מה את רוצה, שרק האופוזיציה - -

אני אומרת ההיפך, אני מחזקת את זה. אני אומרת שכל הכלים האלה הם לא רק לאופוזיציה.

ברור. חוץ מהנושא של האי אמון.

לא, גם האי אמון.

- - - באי אמון.

למה? אבל נתנו לכם פה 75%, והיום אין לכם זכות להזמין - - -

אתה מרוקן את הכנסת. תסתכל על הכנסת ועל השינויים שנעשו, איך הם השפיעו על מליאת הכנסת ולא לטובה. אני מוכנה לתת לך את עבודת המאסטר שלי על חוק הבחירה הישירה, איך היא פגעה במעמדה של הכנסת וגרמה לזילות הכנסת.

הבנו את המסר.

(ד) "סיעות האופוזיציה שמספר חבריהן מהווה רוב מקרב חברי האופוזיציה יודיעו למזכיר הכנסת לפחות שבועיים לפני כל מועד שעת שאלות". שימו לב, ועדת הכנסת קובעת את המועדים, ואז סיעות האופוזיציה מודיעות שבועיים מראש מיהו השר שיוזמן לאותו מועד. "הודיעה הממשלה כי הזמן שהוזמן לא יוכל להשתתף במועד שנקבע, תקבע ועדת הכנסת מועד חדש לא יאוחר משבועיים מהמועד המקורי, ודחייה כאמור תיעשה פעם אחת בלבד לגבי אותו שר ולא תשנה את המועדים האחרים שנקבעו לשעת שאלות".

(ה) "השיב שר בשעת שאלות כי עליו לקיים בירורים לפני מתן תשובה עניינית יקבע יושב-ראש הכנסת בתיאום עם השר מועד למתן תשובות כאמור בתוך שבוע ממועד שעת השאלות".

(ו) "על השאלות והתשובות יחולו הוראות סעיף 47 לתקנון" – זה אומר מתי יש שאילתה פסולה וסירוב להשיב מטעמים של ביטחון המדינה וכולי.

איך זה מסתדר מה ששאלתי בהתחלה עם הנושא של התקנון כמו שהוא היום שמאפשר לסגן שר להשיב במקום שר? למה זה נוגד פה? זה יקרה גם פה.

לא, מה פתאום. פה האופוזיציה מודיעה מי השר, והשר עצמו יגיע. פה אין סגנים.

רק צריך לחדד את זה, ארבל.

זה ברור, השר.

גם בשאילתה רשום שהשר יענה, ויש סעיף שגם סגן שר יכול לענות.

נכון, יש סעיף.

השאלה אם זה לא יחול גם פה.

לא, לא. אין שאלה. סגן שר לא במשחק הזה בכלל.

עד שיבוא יושב-ראש ועדת הכנסת ויגיד, אני מפרש את החוק כמו שאני מבין אותו. כמו שקרה עכשיו למרות מה שנאמר.

ראית את התוצאה. בתקנון בכלל כשסגני שרים יכולים לדבר הדבר כתוב במפורש.

אם השר אמר שהוא צריך לעשות בדיקות יקבעו מועד נוסף למתן תשובות לעניינים שהוא בדק בתוך שבוע. אמרנו שיחולו על זה אותם כללים של שאילתה פסולה. וזה יחול בתקופת כהונתה של הכנסת העשרים.

זה מצוין. נכון? גם לרוזנטל - - -

אבל לא יכול לבוא במקום. אני אומר לך, אדוני, תשקול היטב את ההצעה.

- - -

אם מעמדה וקרנה של הכנסת חשוב לך בוא נוסיף את זה קודם ונראה איך זה עובד, ואז נחליט אם אנחנו - - - את הדברים האחרים.

אם נעשה את זה לשנה זה מקובל עליכם?

לא. אי אמון, לא.

גם לא? הוא אמר שנעשה - -

הוא מדבר בשם המחנה הציוני.

אני הצעתי משהו אחר. הצעתי לעשות את המוסד החדש לניסיון ולבדוק איך זה עובד.

אם נעשה את זה לשנה, ונבדוק איך זה עובד - -

חמישה חודשים זה מעט זמן.

זה לא מעט זמן. אתה תראה איך המליאה - - -

בוא נראה אם השרים מגיעים.

אני אגיד לכם למה צריך שנה. גם בשעת השאלות - - -

זה לא משנה, יש בחירות. עזוב.

יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. גם בשעת השאלות עוברים את כל השרים. אולי הבחירות יהיו בכלל ב- 2019.

עזוב אותך, אנחנו מכירים - - - ביבי הראשון שיפזר. זה לא רלוונטי. שנה בכנסת זאת תקופה בלתי מוגבלת.

כל עוד יש תיקו בסקרים כמו היום לא יהיו שום בחירות. אין טעם בבחירות, ואז נחזיק עד 2019. אתם רוצים בחירות? תגידו למינה צמח בידיעות שתעשה קצת שינויים.

הנה, עכשיו היא מכניסה את הערבים.

רוברט רוצה להעלות נקודה חשובה.

דיברנו עכשיו עם מרב, ויש לנו בעיה. בהצעות אי אמון אני חייב לתאם את המועד - -

רק את המועד. ואז חובה שיהיה רוב.

ואם אני לא יכול לתאם את המועד הזה?

אז מה הבעיה? אז הם קובעים מועדים ואתה מגיש אי אמון במועד הזה.

אז אני לא יכול להגיש אי אמון.

אתה הגשת – זה יעלה במועד שהרוב רצה.

בגלל המועד או בגלל דברים אחרים אני לא יכול להצביע עם כל האופוזיציה כי אני ימין והם שמאל.

נכון, צודק.

ואני בעצם נפגע.

למה אתה לא יכול להגיש? אתה מגיש הצעת אי אמון בנושא שאתה רוצה.

אבל אם - - - תומכים בו אז הוא לא יכול.

יש פה בעיה אמתית.

יש פה בעיה אחת שלא שמנו לב אליה – מה קורה במצב שהרוב באופוזיציה לא רוצים להגיש הצעות אי אמון. אז אי אפשר להגיש הצעות אי אמון. זאת אומרת אנחנו צריכים להוסיף סעיף שלפיו אם לא הוגש בתוך חודש אז גם מיעוט יכול להגיש.

בחודש מסוים או כמו שאמרת קודם, שלושים יום מהיום שהם הגישו? בחודש מסוים.

במצב שהם לא רוצים להגיש אי אמון בממשלה.

אם בחודש מסוים לא ביקשו רוב סיעות האופוזיציה אז כל סיעת אופוזיציה תוכל.

לא שלושים יום – חמישה עשר יום.

לא, שלושים כי זה עשר הצעות לשנה.

אבל אז זה לא רלוונטי. אז הוא ממילא יכול לחכות למועד.

בסדר. מה שאמרת – אמרתי - - -

- - -

אם בפברואר לא ביקשו אז במרס יכולה גם סיעה אחרת?

המכסה נשארת לאותן הסיעות אותה מכסה?

לא, עשר הצעות, אבל זה לא מונע ממך את המכסה שאתה יכול להצהיר על הצעת חוק כהצעת אי אמון. עדיין זה נשאר. זה לא ממש עשר. יכולים להגיש גם עשרים או שלושים. אתה יכול להגיד, למשל, שעל חוק המישוש אתה רוצה להגיש הצעת אי אמון. לסיעה גדולה בלי הגבלה באמת. אני לא רציתי שיהיה מותר מעבר לעשר הצעות. רציתי להגביל את זה לעוד חמש הצעות, אבל מרב התעקשה וויתרנו לה.

מה הסיכום הסופי?

קיבלנו את העמדה של האופוזיציה בעניין הזה. זה לא ממש עשר.

אפשר להפוך כל הצבעה לאי אמון?

כל הצבעה זה לא מעשי. מי משתמש בזה? השתמשנו בזה פעם?

משתמשים בזה אבל - - - ביבי משתמש בזה הרבה.

מה הוחלט לגבי הבקשה שלי?

אם במשך חודש רוב סיעות האופוזיציה לא ביקשו אי אמון - -

אם יש תאריך אתה מתביית על התאריך.

לא, לגבי תיאום.

לא, אי אפשר. חייבים לתת רוב. אין דרך.

אבל אני לא יכול.

מה אתה רוצה, שאם אין תיאום לא יהיה בכלל?

אם הם קבעו מועד הנושא של יתוסף.

אפשר לדבר?

כן.

בתחילת הקדנציה הזאת היה אירוע שלא תיאמו אתנו את סוגיית חלוקת הוועדות כי היה להם רוב בין קואליציה לאופוזיציה, ואני נשארתי בלי ועדות. אז הם לא מתאמים אתי, מה אני עושה?

אני אסביר לך מה ההבדל. הוועדות זה דבר אחד – אם לא תיאמו אתך נפגעת, וכאן אתה לא נפגע בכלום.

שמאל החליט לפגוע בימין בתוך האופוזיציה - -

תן לי לענות. הם רק קובעים את המועד. במועד ההוא גם אתה יכול להגיש הצעת אי אמון, אין בעיה.

אבל הוא צריך לחכות עכשיו שלושים יום כי אנחנו לא רוצים, ואחרי שבוע יש לו משהו בוער שהוא רוצה להעלות.

מה לעשות? זה ה - - -

- - -

אז תשכנעו זה את זה.

סיימנו להסביר. מה אתם רוצים – לדחות או לא לדחות?

כן, לדחות לפחות בשבוע. שלוש סיעות באופוזיציה מבקשות.

אני מצהיר לפרוטוקול שנותנים דחייה של שבוע. אחרי שבוע הקואליציה לא מחויבת להצעה, ויכול להיות שתעביר - -

אין דבר כזה בוועדת הכנסת.

רגע. עם כל הכבוד, גם לי יש מה להגיד. הקואליציה לא מחויבת להצעה הזאת, ויכול להיות שהיא תעביר את ההצעה הזאת כפי שהיא בלי הסכמת האופוזיציה.

אני חושבת שאדוני צריך להיות מוכן לכותרות "הקואליציה מסרסת את האופוזיציה בכיפופי ידיים".

אנחנו ישבנו עם מרב הרבה זמן על העניין הזה - -

- - -

עם כל הכבוד אתם לא תגידו לי מה להגיד.

עלו פה עוד - - -

אני אומר מה העמדה שלנו. העמדה שלנו פשוטה. אנחנו מכבדים את הישיבה הזאת ואת ההסכמות בינינו, אבל אם בעוד שבוע תגידו לי "לא" אני אומר שאנחנו לא מחויבים לשום דבר ונעשה מה שאנחנו מבינים, כולל להעביר את ההצעה כפי שהיא.

אולי נביא עוד פתרונות?

- - -

ואני גם אומר שתיקונים לא יהיו מעבר למה שתיקנו.

למה?

מכיוון שהרבה מאוד תיקונים שביקשה מרב – והיא עדה פה.

- - -

אני נכנסתי לתמונה לפני כמה ימים, ורוב התיקונים בנוסח שהיא ביקשה היא קיבלה. אני אומר משהו לא נכון, מרב?

חד משמעית. הכול לפי - -

בישיבה הבאה נבוא רק להצבעה, לא לדיון. דנו פה מספיק היום.

למעט תיקונים - - -

לא יהיו תיקונים.

אז בשביל מה עוד שבוע?

יש תיקונים שהסכמנו עליהם. עכשיו מרב תבוא ותגיד, שמרצ מבקשת ככה וככה – אין דבר כזה. מה שהסכמנו הסכמנו.

- - -

יש פה שלוש סיעות אופוזיציה שאומרות לך שהן לא מסכימות. אז אתה עושה את זה על ראשן.

מה לעשות שכל סיעות האופוזיציה לא שווים את המחנה הציוני עם עשרים וארבעה מנדטים? מה אני יכול לעשות?

ועדיין תיקוני התקנון בכנסת - - -

ביחד אולי אתם שווים. אז זאת ההחלטה של המחנה הציוני.

אבל הכנסת לא מתנהלת בדורסנות.

זאת לא דורסנות. אני אומר שאנחנו לא מחויבים, מה הבעיה? אתם לא מחויבים, אז אם תתנו לי תשובה שלילית מה התוצאה של זה? שאתם לא מוכנים לזה. אז גם אנחנו לא מחויבים. מה הבעיה? מה אמרתי? אבל אולי נתאהב בדבר הזה, ונאשר אותו בכל מקרה.

אבל בהתנהלות היומיומית - -

מה אני אמרתי לא בסדר? אם אתם נותנים לי תשובה שלילית זאת אומרת אתם לא מחויבים לזה. אז ההסכמה היא בין שניים.

יש לי פחות בעיה עם זה. יש לי יותר בעיה עם העובדה שאתה אומר שבשום פנים ואופן אם נצליח לשכנע את סיעות האופוזיציה האחרות במקרה כפוף לתיקון מסוים, לא להביא בפניך?

להביא אתם יכולים תמיד. היחידה שיכולה להביא לי תיקונים זאת מרב.

אני מקבלת את זה. אין בעיה.

אנחנו נשב ונראה אם אפשר בכל זאת להגיע להסכמה מחודשת באופוזיציה.

אל תפסול מראש את ההבנות שאולי נצליח להגיע אליהן.

5. בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 5 והוראת שעה), התשע"ו-2016 לפני קריאה ראשונה

אני עובר לבקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 5 והוראת שעה), התשע"ו-2016 לפני קריאה ראשונה.

אני נרשמת לזכות דיבור.

אני רק רוצה לומר לכם דבר אחד. בקריאה הראשונה אנחנו בדרך כלל הולכים לקראת הממשלה. בקריאה שנייה ושלישית אנחנו פחות. יש לי הרבה בקשות שמוגשות, ואני לא מאשר אותן. למשל, היום הוגשה בקשה לגבי חוק המישוש. לאחר שביררתי והבנתי שזה היה בוועדת חוקה במשך שלושה חודשים סירבתי. אז זה לא יעלה היום. אבל לגבי קריאה ראשונה – זה להתניע תהליך. מה הבעיה עם זה? מה לא בסדר עם זה?

משרד הפנים, תסביר לנו מה הדחיפות בעניין הזה כרגע.

אנחנו מדברים על התיקון לחוק למניעת הסתננות שעוסק, בין היתר, בקיומו של מרכז השהייה בחולות, ובג"ץ נדרש לאחרונה בנושא הזה ב-11 באוגוסט, והכשיר אמנם את החוק אבל פסל אותו חלק שנגע אך ורק למשך השהייה שמסתנן יכול לשהות במרכז השהייה בחולות. החוק דיבר על מקסימום של עשרים חודשים, ובית המשפט קבע שזאת תקופה ממושכת מדי.

אולי זה לפי הוראת בית המשפט. כמה זמן בית המשפט נתן לנו לתקן את זה?

שישה חודשים. אם עד 11 בפברואר החוק לא מתוקן חולות ייסגר.

אז יש סיבה לאשר. באמת הפעם יש.

מעבירים חוק מסובך אז - -

אם זה עד 11 בפברואר למה צריך פטור, אדוני? יש מספיק זמן.

אנחנו צריכים להתניע את התהליך. אנחנו כבר בסוף ינואר, ומדובר על 11 בפברואר. רבותי, אם אני אדחה את זה בשבוע אז ידונו בוועדה ביום אחד בחוק הזה? מן הראוי לאור החלטת בית המשפט להסכים לזה בהסכמה.

אז היו צריכים להביא את זה לפני שבוע. כל פעם מחדש אותו דבר.

בסדר, לוקח להם זמן. מה אני אעשה, הביאו לי את זה עכשיו. אז מה אתם אומרים, אופוזיציה?

אנחנו מתנגדים.

אז אולי תימנעו. אתם מתנגדים לתוכן, אתם לא מתנגדים - -

לא, אנחנו מתנגדים לפטור. אנחנו מתנגדים לכל השיטה הזאת שהממשלה מרשה לעצמה להתנהג איך שהיא רוצה, להביא מתי שהיא רוצה, וסומכת על זה שאנחנו ניתן להם פטור.

לדעתי, הפעם יש עילה ועניין לדבר הזה. אם 11 בפברואר זה המועד האחרון, ואנחנו עכשיו ב-25 בינואר, אנחנו לא יכולים לדחות את זה ל-2 בחודש. מה הם רוצים שביום אחד ידונו? ואז מה תגידו? הדיון בוועדה מהיר מדי.

נדמה לי שהערת ב-29 בדצמבר שלא מקובל עליך שמביאים חוק שמסתיים ב-31 בדצמבר.

אמרתי.

עם כל הכבוד הם הצליחו להקדים בחמישה ימים.

משרד הפנים ומשרד המשפטים, לא היה קורה לכם כלום אם הייתם מביאים את זה אחרי - - -

למיטב ידיעתי, ראש הממשלה גם בכהונתנו כשר הפנים - - -

רבותי, מי בעד לתת פטור מחובת הנחה לאור הנסיבות המיוחדות?

לתשומת לבך, לא קיבלתי את זכות הדיבור שלי הפעם.

אני יודע, שמתי לב. למרות שאמרת קריאות ביניים.

לא, לא דיברתי.

הצבעה

בעד ההצעה לפטור מחובת הנחה – רוב

נגד – 3

נמנעים – אין

ההצעה לפטור מחובת הנחה התקבלה.

בעד - רוב, נגד - 3, אין נמנעים. פטור מחובת הנחה התקבל.

אני גם רוצה להצהיר כאן שאני אמרתי שאני לא אתן למשרד הביטחון ולמשרד לביטחון פנים פטור מחובת הנחה לאור מה שהיה, אבל קיבלתי מכתב מהמשרד לביטחון הפנים שהם הופיעו לפנינו, והם אמרו שמי שהפר את ההסדר זה משרד הביטחון. לכן מה שאמרתי יחול רק על משרד הביטחון ולא על המשרד לביטחון הפנים. העברנו לכם את התוכן של המכתב.

6. מימון יועצים פרלמנטריים של יושב-ראש ועדה בעת סיור הוועדה –

על-פי בקשת חבר הכנסת דוד אמסלם.

אני עובר לסעיף הבא. מימון יועצים פרלמנטריים של יושב-ראש ועדה בעת סיור הוועדה –על-פי בקשת חבר הכנסת דוד אמסלם. תסביר את הבקשה, בבקשה.

צהריים טובים. אני נוהג להוציא את הוועדה אחת לתקופה לסיורים בארץ ולמפגשים עם ראשי ערים וכולי. קיבלתי פנייה מראש עיריית אילת, וקבענו סיור שיתקיים בעוד שבוע. הוועדה תרד לאילת, ותקיים שם דיון. דרך אגב, כשאנחנו מגיעים אנחנו עושים דיון במקום, כלומר הוועדה מעתיקה את עצמה מפה לשם. אז צוות הוועדה מגיע, הרמקולים, הפרוטוקולים.

חברי כנסת מגיעים?

כן, כן. כאילו עשינו דיון פה. הרעיון הוא גם לחבר את הפריפריות לכנסת ולחבר את הכנסת לאנשים.

הביקור הוא יומיים. אנחנו מגיעים ביום רביעי, וביום חמישי בבוקר אנחנו מקיימים את הדיון. על הדרך אנחנו עושים סיור גם בעברונה וגם בגבול ירדן. ביקשתי לעשות את ההזמנה. חברי הכנסת נרשמו, והזמינו לעצמם חדר. הסתבר שהעוזרים שלהם לא באים. סיפרתי למנכ"ל הכנסת שיום אחד העוזרים שלי לא באים, והסדרן נאלץ לתת לו את הטלפון שלי כאן כשאני מנהל את הוועדה. לכן חשבתי שזה לא נכון. אני נמצא פה עשרה חודשים. אני בא מהתחום המוניציפלי. כל מנהל מחלקה בעירייה היה יוצא עם העוזרים שלו. אני מרגיש כאן כאילו אנחנו מנהלים כאן איזושהי חנות מכולת. כל פעם על עוגייה צריך לעשות פה רעש. אני לא מבין מה קורה פה בכלל. רבותי, אני הולך לאילת עם העוזר שלי ועם הדובר שלי. למה? ככה. אני לא הולך עם עצמי.

אתה וכל חבר כנסת אחר וכל חברת כנסת אחרת.

כן. כיושב-ראש הוועדה גם קשה לי כי אני לא יכול לעצור את הדיון. כל חבר כנסת שמגיע קם, יוצא והולך – אני לא מסוגל.

מה הבקשה? שכל חבר כנסת - - -

חבר כנסת, לדעתי, צריך לקחת עוזר אחד. אני צריך גם לדברר את כל הנושא של הוועדה אז אני גם לוקח את הדובר שלי. זה נשמע לי מאוד סביר ומאוד הגיוני. אנחנו לא מפעל לגרעינים בעזריקם. אני הייתי בטוח שהכנסת ככה. אני המום. כמה זה קורה? פעם בשנתיים? אני חשבתי שזה מוסדר. לא האמנתי שיתקיים פה דיון על הנושא הזה. אז פעם בשנתיים יוצאת ועדה לאילת. הרי אם אני נוסע לחיפה אני חוזר באותו יום. המקום היחיד בארץ שלא, זה אילת. אז בשביל זה צריך דיון? חשבתי שזה ברור.

זה רק אילת. לא מדובר פה על משהו מיוחד.

אז פה הכול זה דרך כל מיני גורמים. לפעמים אני מרגיש פה סוג של השפלה. אנחנו חברי כנסת, אנחנו מייצגים את הכנסת. כל ראש עיר שמגיע לוועדה שלי מגיע עם עשרה עוזרים. על כל בקבוק שתייה אני צריך לבוא לפה? מה זה?

המנכ"ל, בבקשה.

שלום לכולם. זה נכון שחבר הכנסת דוד אמסלם פנה אלי. מה שהוא מסביר זה נכון. הוא צריך את העוזרים הפרלמנטריים שיעזרו לו, ואני בטוח שהוא מבקש לאשר לו לקחת עוזרים פרלמנטריים כדי שיעבדו יחד אתו בוועדה. אלא מה, עוזר פרלמנטרי הוא לא עובד הכנסת. חד וחלק. אין שום יכולת של הכנסת לממן עוזר פרלמנטרי בנסיעה. הוועדה הזאת גם לא יכולה לדון על הנושא הזה. מי שדן בנושא הזה זאת הוועדה הציבורית שמטפלת בתנאי השכר של חברי הכנסת.

למה נקבע בעבר שעוזר פרלמנטרי הוא לא עובד כנסת?

הכנסת משלמת את שכרו למרות שהוא לא עובד כנסת, אז איזה היגיון אומר שדווקא את הנסיעה הזאת הוא יוכל לממן?

אם חבר כנסת דוד אמסלם יביא הצעה שהכנסת תקלוט עוד שלוש מאות משרות נדון על זה.

אני שואל, מה הרעיון. ראש המטה של היושב-ראש עובד בכנסת.

בכנסת יש אלף עובדים. למה שלוש מאות העובדים האלה הם הבעיה של הכנסת?

בכנסת יש שש מאות עובדים. מה שאתה מציע בלתי אפשרי לעשות.

למה?

אני אסביר. מי שקולט את העוזר הפרלמנטרי זה אתה, מי שמפטר אותו זה עתה. במקרה אחר יהיה פה פול של חברי כנסת, ואתה לא תחליט מי העוזר שלך. הוא יהיה עובד מדינה.

יושב-ראש הכנסת, יש לו עוזרים?

תסלח לי.

לא, הוא מינוי אישי.

אדוני, עם כל הכבוד, כמו יועצי שרים. יועצי שרים הם מינוי משרת אמון, ובכל זאת הם עובדים של הממשלה. אבל הם לא נהנים מקביעות ומההגנות האלה. אני לא מבינה למה יועצי חברי כנסת לא צריכים להיות אותו דבר, וגם לא צריך מכרז. זה אותו דבר בדיוק.

הם צריכים להיות במשרד כל יום.

הם צריכים להחתים כרטיס כל בוקר – גם בפגרה. זה החוק. אתם רוצים לבטל את כל החוקים? אני מציע שוועדת הכנסת תמציא חוקים חדשים. בבקשה. הכול אפשר פה. גם תבנו שמונה בניינים חדשים ויהיה מקום; גם תבנו חניון חדש – גם יהיה מקום. די, יש גבול לכל דבר. אתם פורצים את כל הגבולות.

בעבר מי שלא רצה להיות עובד כנסת זה העוזרים.

זה פשוט בלתי אפשרי. האם ועדת הכנסת תיתן לכם תקציב לבנות פנימיות? אז הנה - - - מה הבעיה? כרגע אין תקציב.

רונן, למה אתה כועס? זאת שאלה עקרונית.

וזה בטח לא נגדך, רונן. להפך, אנחנו מעריצות ומעריצים את המאמצים שעושה ואת התנאים.

יש משרות אמון במדינת ישראל. במשרות האמון האלה יש חובות, כמו שאמרה מרב. יועץ שר נחשב לעובד מדינה? בוודאי. הוא הולך עם השר. הוא מחתים כל בוקר כרטיס? לא.

מה זה לא? מה זה לא?

אם השר נמצא - -

ההבדל הוא באמת רק החתמת כרטיס.

אנחנו יכולים להחריג אותו.

זאת לא הבעיה.

זאת לא הבעיה, אבל אני רוצה - - - אנחנו נייצר - - - מה זה משנה?

זה לא נושא הדיון.

אני מדבר כרגע על המלון.

דיברתי עם איל ינון, היועץ המשפטי של הכנסת. עמדתו חד משמעית שלא. אולי גם הוא לא קובע? הבעתי את עמדתו, והוא אמר לי לא. אז, בבקשה, היועצת המשפטית שלו.

היא אמרה לי מה שהיא אמרה. אני לא מסכים איתה. קודם כול נושא הדיון עכשיו הוא לא להפוך את העוזרים הפרלמנטריים לעובדי הכנסת. יש לזה השלכות לכאן ולכאן. רוב המינוסים אני יכול לעשות בתיקון חוק, ולהגיד שהם לא חלים, כמו למשל, פעילות פוליטית וכולי. אבל אני לא נכנס לזה כרגע, אלא אני אומר שההכלאה הזאת של עובד של חבר כנסת ומקבל משכורת מהכנסת היא הכלאה שלא קיימת בשום מקום במדינה. אין דבר כזה. לכן לאור העובדה שהם מקבלים משכורת מכנסת אפשר להתגמש עם העניין הזה שאם הוועדה יוצאת הם חלק מצוות הוועדה. אין שום בעיה עם זה כי הם מקבלים משכורת מהכנסת.

אם יורשה לי, יש בעיה.

אוקיי, אני אומר את דעתי.

זה גם מקרים מאוד חריגים, אז אני לא רואה בזה בעיה רצינית.

זה רק יו"ר במקרה הזה.

זה רק יו"ר.

זה לא רק יו"ר. היושב-ראש מקבל שניים, אבל כל חברות וחברי הכנסת - -

לא, תקשיבו, חברים - -

- - -

הייתי בכנס באילת. טסתי בעשר בבוקר, חזרתי בחמש אחר-הצהריים. הוא יושב-ראש ועדה, אני מבין.

אני ממש לא מסכימה איתך, מרב.

אני רוצה שתסבירי לי מה העיקרון. איך עברתם את המכשול המשפטי שעובד של חבר הכנסת מקבל משכורת מהכנסת? אם זה עבר אז הוא גם יכול לצאת במסגרת הוועדה. אני לא רואה שום בעיה עם זה.

השאלה האם העוזרים הפרלמנטריים יהיו עובדי הכנסת או עובדי חברי הכנסת זאת שאלה שנדונה בעבר פעמים רבות, ומדי פעם שבה ועולה. כמובן, כמו שאומר היושב-ראש אפשר לתקן את זה בחוק בשתי דקות. עד היום כל הצדדים המעורבים סברו שנכון שהעוזרים לא יהיו עובדי הכנסת כי לכנסת אין בעצם שום שליטה עליהם. היא לא בוחרת אותם, לא מפטרת אותם ולא אומרת להם מה לעשות ואיפה לעשות. חבר כנסת יכול להגיד לעוזר שלו שהוא רוצה שהוא יסתובב בארץ ויעשה לו פעילות פוליטית, והכנסת לא יודעת מזה.

לא, מדובר על היציאה של הוועדה.

לגבי היציאה של הוועדה. כל תנאיהם של העוזרים הפרלמנטריים מוסדרים בהחלטה של ועדת הכנסת, לפי המלצה של הוועדה הציבורית. פה מדובר על שינוי, על דבר שלא קיים היום בהחלטה, וגם נדרשת שאלה.

ארבל, זה לא תנאים של העוזרים. זה חלק מהעבודה של הוועדה. הוועדה יוצאת.

מי מחליט? האם רק ליושב-ראש הוועדה? האם לכל חברי הוועדה? אולי דווקא יושב-ראש הוועדה צריך פחות עוזרים מחברים אחרים כי יש לו מנהל ועדה ודובר ועדה לצדו? אז אולי דווקא החברים האחרים צריכים שיעזרו להם יותר? למה שני עוזרים? למה לא ארבעה עוזרים? צריכה להתקבל פה החלטה מושכלת.

תתקבל. השאלה שלנו כרגע, איך אנחנו מתגברים על הטענה של המנכ"ל. הוא אומר שמכיוון שהם לא עובדים של הכנסת אז אי אפשר. אבל הם מקבלים משכורת מהכנסת. לכן יש פה יצור כלאיים שאין אותו בשום מקום בארץ. לכן הטענה שהם לא עובדים של הכנסת, ולכן הם לא יכולים לצאת עם היושב-ראש במימון של הכנסת לישיבת ועדה באילת, נראית לי מאוד מוזר.

יש לי שתי דרכים לעשות את זה: או במימון הכנסת בפרוצדורה של ועדה ציבורית והחלטה של ועדת הכנסת, ויש גם דרך לאפשר מימון כזה מתקציב הקשר עם הציבור, ובלבד שגם פה נדרשת הוועדה הציבורית, אבל לא עם כל הפרוצדורה. חשב הכנסת יכול באישור הוועדה הציבורית לקבוע אלו דברים ניתן לממן מתקציב הקשר עם הציבור.

חשב הכנסת אישר שעוזר אחד ייצא.

ליושב-ראש הוועדה.

אז איפה הבעיה? למה אחד? למה שניים?

אני הסברתי. אני צריך עוזר ואת הדובר שלי.

אין דבר כזה, דובר.

יש דובר לוועדה.

דובר שהוא עוזר? אין דבר כזה.

הדובר שלי.

אין מושג כזה. העוזרים שלנו קרויים כולם "עוזרים".

הבנתי. את שואלת מה אני צריך. אני שואל דבר מאוד פשוט. אין מנכ"ל שנוסע בלי עוזר שלו. אני בא מהתחום המוניציפלי. רק חבר כנסת נוסע לבד. יושב-ראש הכנסת נוסע לבד?

העוזר שלו הוא עובד כנסת.

העוזרים שלו עובדי כנסת? אז נעשה את כולם עובדי כנסת.

בבקשה.

אז עכשיו אתם באים לפרוצדורה או למהות?

אף אחד לא מתנגד שנעשה את זה.

אני שומע שמתנגדים.

כשיושב-ראש עוזב כולם עוזבים אתו. אין שום בעיה.

רק העוזר הרביעי עוזב.

כולם עוזבים.

- - -

לא, אני מדבר על יושב-ראש הכנסת, לא יושב-ראש ועדה.

אני מבינה שיושב-ראש הוועדה צריך גם את דובר הוועדה כדי לדברר את הוועדה - -

דובר היושב-ראש.

יוצא איתם דובר הוועדה.

יוצא איתו דובר הוועדה ומנהל הוועדה וכל מי שעובד בוועדה. ריבונו של עולם.

אדוני היושב-ראש, אפשר דיבור לפרוטוקול?

בבקשה.

צר לי שחלק מחברי מתרעמים על הרעיון שחבר או חברת כנסת שיוצאת לסיור תצטרך את היועצת שלה איתה. אני לא מבינה איך אתם חושבים שאנחנו עושים את העבודה שלנו. את צריכה את היועצת שלך גם בגלל הידע שיש לה ואין לך; ושנית, את צריכה שהיועץ או היועצת הרלוונטיים יראו בעצמם את הדברים כי אחר כך את חוזרת, ואת רוצה לעשות עם זה דברים.

גם מי ינהג לאילת? יגידו לי, הטיסות יעלו להם פי שניים, רק לא תיקח 500 שקל במלון.

אסור לך שהעוזר ינהג באוטו.

אז מי ינהג? אני?

מה זאת אומרת, אסור שהעוזר ינהג באוטו? מותר שהעוזר ינהג באוטו, ברוך-ה'.

כשנוסעים באישור ועדת האתיקה אסור לצרף.

טיסה מאשרים לך.

לא הבנת. זה מה שעקום פה. יאשרו לך טיסה ב-2,000 דולר ולא חדר ב-300 שקל לעוזר.

אל תיסע ב-2,000 דולר.

ב-700 שקל.

אני רציתי להוסיף לדיון הזה להפך. אני רציתי לא רק לחזק את העיקרון הזה, אלא להוסיף בהזדמנות הזאת תיקון שכשאני מוזמנת ללשכת עורכי הדין או ללשכת רואי החשבון לכנס באילת הם ישלמו גם את נסיעתו של היועץ או היועצת. גם זה דבר לא מתקבל על הדעת שאני צריכה לנסוע, כמו שתיאר פה חבר הכנסת פולקמן, מעשר בבוקר עד שבע בערב, ואת לא יכולה לקבל את היועצת שלך. את צריכה הכול לעשות בטלפונים בטירוף.

זה אפשר מקשר עם הציבור ולא במימון - - -

אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לבזבז את הכסף הזה מקשר עם הציבור. אני מאוד מצטערת.

זאת החלטה של ועדת האתיקה.

לי יש ציבור להיות אתו בקשר - -

אז בואי - - - ועדת האתיקה. יש פה יושב-ראש מצוין לוועדת האתיקה.

זה שינוי שאפשר לעשות בתקנות.

אני רוצה להבין, מה הסגפנות הזאת? מה הרעיון?

זאת לא סגפנות.

זאת אי הבנה של העבודה הנדרשת.

לא. זאת לא סגפנות ולא אי הבנה למרות שיש פה, כמובן, מי שמבינות טוב יותר. אבל ברשותך, מרב, לא כל דבר שלא מוסכם עלייך הוא אי הבנה.

חס וחלילה, שולי. לא אי הבנה שלך. הדברים האלה נקבעו בעבר - -

הדברים נקבעו בעבר. הייתי בוועדת האתיקה בכנסת הקודמת. העוזרים לא רוצים להיות עובדי כנסת.

הם קובעים מה להיות או לא להיות? כל דבר אני אשאל אותם? לא הבנתי את זה. מה זה הם לא רוצים? הם לא רוצים. אז שלא יהיו פה אם הם לא רוצים. אנחנו קובעים, לא הם.

מצוין. אף אחד לא מתווכח איתך מה אתה קובע. אני מנסה להגיד שהדיון הזה הוא דיון יותר גדול.

אמרתי שזה לא הנושא.

נכון. זה כל מה שאמרתי.

דרך אגב, באותו רעיון, אם לעוזר לא מגיע, למה לחבר כנסת מגיע? שגם הוא ישתמש בכספי הקשר לציבור. לא הבנתי למה לא מגיע.

חברים, עוד משפט אחד.

אנחנו לא הולכים לשחק שש-בש. זה לא כנס פוליטי.

אני פתחתי ואמרתי – אין לי שום ספק שטוב היה אם עוזר היה נוסע. עמדתנו היא שעוזר חייב להיות צמוד לחבר הכנסת בכל העבודה שלו. שלא תבין אחרת שמישהו מתנגד כאן שהוא ייסע אתך. אדרבה, ששניים ייסעו. יש עכשיו שלושה?

שיישנו באוטו?

שיישנו איפה שהם צריכים לישון, ואני בעד. למה אני נגד כרגע? כל עוד המצב הוא כזה אין לי אפשרות. אבל אם אתה שואל אותי עקרונית, האם הוא צריך לנסוע אתך או לא – כן, הוא צריך לנסוע אתך.

מצוין. עכשיו צריך להסדיר.

הדבר הוא אחר פה.

הבנתי. אני רק שואל אם ברמה העקרונית אתה מקבל את זה.

נלך לוועדה הציבורית. היא תסרב, ואנחנו נחליט שכן.

לדעתי, צריך לקיים דיון נוסף בנושא.

אישית אני חושב שהעוזר צריך לצאת. זה דבר חריג. זה רק באילת, אין את זה בשום מקום אחר.

זה לא רק באילת.

זה רק באילת. ממקומות אחרים אפשר לחזור באותו יום.

אני רוצה שתבין. כשיועצים של חברי כנסת יצאו לחברי כנסת לרמת-גולן, ויוצאים ליומיים לרמת הגולן - -

חיים, אילת זה רמת-הגולן.

עכשיו אני אשאל אותך עוד שאלה: ועדת החוץ והביטחון יצאה עכשיו לוושינגטון. זה גם וושינגטון?

לגמרי. התשובה היא כן.

גם לירח. אנחנו מדברים בארץ.

למה לא בחו"ל?

כי בסוף יש גם עלות. אם לאילת היה עולה - -

אבל הוא בא לעזור לך, לא?

לא הבנת. לפעמים גם אם זה מעל עשרים אלף דולר אני אגיד לו, תשב פה. אנחנו מדברים על עלויות קטנות. לקחתם את זה למקרה קיצוני. אני מוכן להתערב אתך שגם אם זה היה עולה שני מיליון דולר לעוזר של ראש הממשלה הוא לא היה לוקח אותו.

אני מסכים עקרונית. כרגע המצב כיום לא מאפשר לנו להוציא עוזרים פרלמנטריים.

אתם לא צודקים בגדול, לא בקטן.

זה החוק. מה תעשה?

זה לא נכון שזה החוק. זה הפרשנות לחוק שהם המציאו. הנושא של עוזר פרלמנטרי הוא יצור כלאיים שאין אותו במדינה, רק בכנסת. המציאו משהו – עבר. אני לא יודע איך המציאו את זה. במצב הזה אתם לא יכולים להחיל על יצור הכלאיים הזה כללים כמו "עובד" או "לא עובד" כי הוא משהו באמצע. אבל אני מבקש בקשה אישית – העלית נושא חשוב וענייני. אנחנו נדסקס את זה עם היועצים המשפטיים, עם המנכ"ל ועם החשב. אם צריך לנקוט פעולות אנחנו גם ננקוט אותן. אם נגיע למסקנה שלא צריך לפנות לוועדה נעשה את זה אחרת. בינתיים מכיוון שמדובר בנסיעה אחת שרק הפעם הזאת תסכים שזה יהיה. תוך חודשיים-שלושה נגבש את העניין.

אין בעיה.

אנחנו סיימנו את העניין הספציפי הזה, אבל אנחנו נדסקס את העניין הזה.

אני רוצה - -

מה אמרתי? שנגבש כללים.

דוד, צריך לעשות דיון על תנאי ההעסקה של העוזרים הפרלמנטריים.

זאת החלטת הוועדה, לתת הפעם באופן חד פעמי לאור הפרשנות הזאת, ואנחנו נגבש עמדה מאוחדת של חברי הכנסת.

לוועדת הכנסת אין סמכות לקרוא לחשב לשקול את זה. ועדת הכנסת לא מוסמכת לזה.

החשב כבר אישר ליושב-ראש הוועדה עוזר אחד.

אנחנו מבקשים שניים.

אני חייב - -

בגדר הפשרות פה מכיוון שבעוד שלושה חודשים נדע את סוף העניין, כחריג נאשר. בלאו הכי הוא משלם עבור זה.

אבל אם אני אאשר לו שניים – גמרנו, אני צריך לאשר לכולם שניים.

אבל אתה לא שמעת מה אמרתי. תוך שלושה חודשים לאחר דיונים בינינו נבוא עם משהו מגובש. זה חד-פעמי.

דוד, תן לי רגע לומר משהו. גם אני חושב שצריך לצאת עוזר פרלמנטרי עם חבר הכנסת. אין לי הכלים לתת את זה. איך אמרת לי? צריך קומון-סנס. אני הפעלתי את הקומון סנס, ובמסגרת אותו קומון סנס אישרתי עוזר אחד. למה? כי בינתיים אין לי הסמכות לעוזר הזה, אז אמרתי, אני אאשר את המינימום שזה עוזר אחד.

מתוך ארבעה אישרת שניים. כשאשרת היו שלושה.

אין לי אפילו אחד. הפעלתי את הקומון-סנס.

אני מבקש ממך לא להתנגד להחלטה הזאת כיוון שזה חריג וזמני, ונגבש כללים ברורים.

אני אגבה אותך.

אני מבקש דבר אחד, שבמידה שיבוא עוד מישהו ויגיד, אישרת לו שניים, ואני מבקש גם שניים שהוועדה תורה לי לא לתת.

לא, זה חד פעמי מקשר לציבור. הנושא הזה הוא חד-פעמי עד שנגבש כללים בסיבוב הזה מקשר לציבור. זה לא יחול על יושבי ראש אחרים שיבואו בעוד שבוע.

וגם לא - - -

אנחנו נגבש כללים. ואם יהיה צורך לפנות לוועדה נפנה לוועדה.

בסדר גמור, תודה רבה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50.