הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 43

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום שלישי, כ"ג בשבט התשע"ו (02 בפברואר 2016), שעה 11:30

עידן הרובוטיקה - התמודדות עם השינויים הצפויים בשוק התעסוקה

בישיבה יוצג רובוט לנוכחות מרחוק, ד"ר רועי צזנה השוהה בארה"ב, יתחבר אל הרובוט מרחוק, ישלוט בו וירצה בדיון; להצגת שיטות ייצור מודרניות בעידן הרובוטיקה תוצג מדפסת תלת ממד שתייצר חלקים תוך כדי הדיון

חברי הוועדה: אורי מקלב – היו"ר

מנואל טרכטנברג

חיים ילין

חמד עמאר

עליזה לביא

ניר בריל - כלכלן בכיר, מועצה לאומית לכלכלה, משרד ראש הממשלה

הדס אמר - רמ"ד מדיניות ותכנון, צה"ל, משרד הביטחון

יוסף אסף לוי - מרכז מדע וטכנולוגיה, משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל

חני זוהר - מנהלת היח' לתוכנ"ל בפועל, משרד הכלכלה והתעשייה

יעל מזוז - מנהלת פרויקטים תעסוקה, משרד הכלכלה והתעשייה

רוני הכהן - ממונה מדיניות ותקצוב, שירות התעסוקה הישראלי

ישי גוטויליג - מדריך מיכון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

רועי צזנה - מפעיל הרובוט מרחוק

צבי שילר - יו"ר האיגוד הישראלי לרובוטיקה

גנאדי ברינסקי - סגן יושב ראש ,האיגוד הישראלי לרובוטיקה

ראסל מרדכי מאיר - עו"ד, האיגוד הישראלי לרובוטיקה

רפאל ערבות - דירקטור, האיגוד הישראלי לרובוטיקה

אריה יבנאי - יועץ טכנולוגי, האיגוד הישראלי לרובוטיקה

אווה גרשנל - האיגוד הישראלי לרובוטיקה

אילן לוין - מנכ"ל, לשכת מנתחי מערכות המידע בישראל

יעקב וייסברג - ביה"ס למנהל עסקים, אוניברסיטת בר אילן

איגור ורנר - מרכז מגמה להוראת הטכנולוגיה, הפקולטה לחינוך למדע, הטכניון

משה שהם - ראש מעבדת רובוטיקה, פקולטה להנדסת מכונות, הטכניון

גלית נבו - מנהלת רשות מקדמת תעסוקה, עיריית מעלות

קובי פרץ - מנהלת רשות מקדמת, עיריית דימונה-ירוחם

אלי אלהרר - רכז מעסיקים רשות מקדמת, עיריית כרמיאל

אסתי זרדוק - יועצת תעסוקה וקהילה, רשות מקדמת תעסוקה, כרמיאל

איריס צין - מנהלת מרכז רכישות, מקדמת תעסוקה ומרכז צעירים, כרמיאל

יפעת בן חי שגב - יו"ר המועצה לכבלים ולוויין

אפי להב - יו"ר אגודת האקדמאים, המח"ר

אריה דן - נשיא ומנכ"ל YASKAWA, חברות מתעשיית הרובוטיקה

עמירם אפלבוים - נשיא חברת מיקרואופטיקה קלא-טנכור, חברות מתעשיית הרובוטיקה

משה קלמן - מנכ"ל מחשבה והנדסה בע"מ, חברות מתעשיית הרובוטיקה

קרלוס בן נעים - מנכ"ל דיפ לורנינג רובוטריקס (בקר חכם לרובוט), חברות מתעשיית הרובוטיקה

דב גרינבאום - מנכ"ל מכון צבי מיתר לחדשנות טכנולוגית, תעשיות הרובוטיקה

אריאלה קרפ - מכון צבי מיתר לחדשנות טכנולוגית, חברות מתעשיית הרובוטיקה

משה זילברמן - ראש החוג להנדסת מכונות, עזריאלי, מכללה אקדמית להנדסה, ירושלים, מכללות טכנולוגיות

סיגל שלח - מנכ"לית תבת ומשנה למנכ"ל, ג'וינט ישראל

רותי ירון - מנהלת תכנון ופיתוח, ג'וינט ישראל

אנדרס קוקווקה - מנהל תכניות טכנולוגיה, ג'וינט ישראל

דב ינאי - יו"ר משותף לאגודה הישראלית לחקר העתיד

אילה רוטנמר-לוי - מתמחה 'לבנת מאיר', משרד עורכי דין

אנדרס אידסס - חברת איזי 3 די (חברה ליבוא מדפסות תלת ממד)

אלכס ציגלמן - חברת איזי 3 די (חברה ליבוא מדפסות תלת ממד)

ריני בר און - מנהלת משאבי אנוש, חברת סמסונג, האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות (IATI)

דלית שרון - מנהלת משאבי אנוש, חברת קודאק, האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות (IATI)

לימור פוקר - סמנכ"ל רגולציה דוראד אנרגיה

עופרה פינקלשטיין - ראש תחום פריפריה, מפלגת 'יש עתיד'

נועם פישמן - חוקר, מכון ברוקדייל

אנה שוורץ - מכון ברוקדייל

תרצה וילנר - מכון ברוקדייל

אבי וייס - מנכ"ל 'מרכז טאוב'

תמר פרידמן - מתמחה, 'מרכז טאוב'

אילה רבין - מנכ"ל חברת כוח אדם, 'היבט אנושי בע"מ'

גל רבין - מנהל חברת כוח אדם, 'היבט אנושי בע"מ'

נמרוד אבני - סופר

דוד דהאן - המשמר החברתי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

ענת לוי

ס.ל., חבר המתרגמים

עידן הרובוטיקה - התמודדות עם השינויים הצפויים בשוק התעסוקה

אני מתכבד לפתוח את ועדת המדע והטכנולוגיה לציון מיוחד של יום המתקיים בכנסת בנושא אתגרי המחר בתעסוקה, חשיבה מחדש על ההכשרה וההשכלה בעולם עבודה משתנה. היום הזה מתקיים ביוזמת חברת הכנסת ד"ר עליזה לביא. נודה על האמת, כשהגיעה אליי בהצעה הזאת, ואת יודעת שזאת אמת ואת מסכימה, הפנייה לקיים את הדיון ביום הזה, ואת נמצאת לימיני, תרתי משמע, ואני לא מהר נעניתי מכוח זה שיש לנו את אתגרי היום. אמרתי, אנחנו צריכים לדון בכל כך הרבה נושאים שקיימים על שולחן הוועדה ואנחנו לא מספיקים, נדבר על העתידי? אנחנו מדברים על היום. אני עכשיו דן בכל מיני אפשרויות איך משרדי הממשלה מתקשרים עם אזרחים במיילים, עדיין לא, רק בפקסים, אנחנו נמצאים שם, והנה אנחנו יודעים שעולם הטכנולוגיה נמצא כבר במקום אחר לגמרי ואנחנו יכולים לצפות את העתיד בנושא הטכנולוגי, גם אם חלקית אנחנו צופים את העתיד, והשאלה שאנחנו רוצים לדון, אם אנחנו יודעים ליישם את העתיד, זה איך אנחנו מיישמים את העתיד כאן ועכשיו ומהר.

כמה שנחשפתי לא ידעתי כמה שזה אתגר אמיתי וחשוב מאוד ואקוטי מאוד לנו היום לדון בדברים שאנחנו אמורים לדון בעזרתכם כאן בעניין. מגוון נושאים יש לדון בעניין הזה, מגוון נושאים על ההשפעה של הטכנולוגיה המתקדמת, במיוחד כשאנחנו רוצים לשים דגש על רובוטיקה, רובוטיקה על כל מאפייניה. טכנולוגיה זה דבר ורובוטיקה זה דבר. היינו חייבים לכנס את הדיון על משהו אז לקחנו את הרובוטיקה, אבל גם מדפסת תלת ממדית היא בעצם רובוטיקה. למה היא נחשבת רובוטיקה? כי היא מייצרת והרובוטיקה בעצם באה לייצר דברים - - - וזה חלק מהדברים שגם הבאתם, בין היתר.

תיכף נסביר על הרובוט שנמצא פה, הרובוט האנושי שנמצא פה. מי שמפעיל אותו נמצא במרחק קטן מאיתנו, 10,000 קילומטר, אם לא יותר, נראה לי הרבה יותר, נראה לי שהוא נמצא במרחק 13,000 קילומטר מאיתנו, ואיך אנחנו מתקשרים ומתגברים על שעות היום ושעות הלילה ועוד דברים כאלה. לכן אנחנו נמצאים פה.

אחד האזרחים שהכניס אותי לעניין, זה דווקא אזרח, נדמה לי שקוראים לו רונן, הוא כתב לוועדה והוא אמר לי 'עד שאתם מתעסקים עם הנושא של הרכבת הקלה ומה שיהיה וחופרים ועושים וכל היום דנים בעניין הזה בכנסת, זה כבר לא רלוונטי, אנשים ייסעו עם מכוניות מוטוריות ורחפנים והכול יהיה אחרת'. אני מחזיק כאן ברשותי שני טלפונים, שאני עדיין משתמש בו. מה עשה המהפך של כמה שנים בטלפון הזה?

זה כשר, לא?

בסדר, הכשרות אף פעם לא משתנה. אני עדיין מחזיק אותו, הוא בסדר, יש לו הרבה מעלות, כשהוא נופל לא קורה לו שום דבר, אני לא צריך לשלם 600 שקל, הוא תמיד חוזר למקומו, יש בו גם יתרונות. זה נעשה בכמה שנים. השנים בטכנולוגיה זה שנות אור, זה שנה אחת של טכנולוגיה שעושה את הפער.

לכן אנחנו נמצאים פה. ברשותכם אני מכבד את חברת הכנסת, ד"ר עליזה לביא, לפתוח את הדיון הזה.

תודה, אדוני היושב ראש. לקח קצת זמן לשכנע אותך, אבל מהר מאוד הבנת את גודל האתגר. האמת שהשינוי הוא כבר כאן. הוא פה והוא עכשיו ובוועדה שלך מה אם לא לדבר באמת על האיחור שלנו. אנחנו באיחור מאוד מאוד גדול, העולם משתנה.

רובוטים זה כיף, אנחנו תיכף נשמע את ד"ר צזנה שמצטרף אלינו מארצות הברית, בשעה מוקדמת, ב-5:00 בבוקר, תודה לך שאתה איתנו, השינוי כבר קורה, רק אנחנו נרדמנו בשמירה. מאמרים נכתבים, הרשות הממשלתית הזאת או הוועדה הזאת או שר כלכלה חדש שאתמול מתמנה למדינת ישראל. הדברים ידועים, אבל שום דבר לא קורה, כלומר לא מוטמעים, יותר טכנולוגיה, יותר רובוטים, עוד מעט רובוטים ייקחו דם במקום אחות. זה כבר פה, זה קורה. זה פחות מקומות עבודה, זה פחות הבנה והכוונה - - -

יש ניתוחים שמתקיימים היום, ניתוחים קשים בעמוד השדרה שמתקיימים דרך רובוטים. זה יותר מבדיקות דם, עד כדי כך.

אנחנו ערים, אבל אנחנו לא מטמיעים ולא מבינים, או לא מיישמים, ואתה יודע מה, במילים של פיקוח של כנסת על חברה, על ממשלה, על משרדי ממשלה ועל מה שקורה כאן, אנחנו נרדמים בשמירה. אם אנחנו לא נעשה את השינוי ולא נביא את המחר לכאן ולעכשיו, אי אפשר בעתיד להכין. כל יום שמתפספס אנחנו מפסידים. אנחנו צריכים להתבונן אחורה בבהילות מאוד מאוד גדולה משום שאנחנו חוטאים כלפי הילדים והנכדים שלנו. מה שלא חטאו קודמינו, שציידו אותנו בכלים הנכונים ובאפשרויות ובהזדמנויות, אנחנו לא נותנים את זה כאן ועכשיו לדור העתיד.

צריך הרבה יותר מיומנויות, צריך הרבה יותר גמישות מחשבתית ותעסוקתית והשינוי היה צריך להתחיל אתמול. הידע קיים, הנתונים זועקים, גם כאן במדינת ישראל, גם בדבוס, שמוצגת תכנית התעסוקה. כל כך הרבה משרות יורדות לטמיון ואנחנו ממשיכים באותה חשיבה, באותה הכוונה, מתעלמים מכל המודלים הקיימים, לא משתפים את הדור הצעיר שלנו בעולם התעסוקה העתידי, שזה ישליך על הבחירה של המקצוע, על ההשכלה, על איך אני מבין את שוק העבודה, על הביטחון התעסוקתי, הביטחון הכלכלי שלי. לא מציידים את הנוער שלנו, את הילדים שלנו, בשום דבר שישרת אותם בעולם העתידי. פעם הייתה כלכלת בית, אז אמרו מה צריך, מה פתאום? אבל מה עם הכלכלה של כאן ועכשיו? אין כבר פנסיה תקציבית, זה לא קיים. צריך לבוא ולראות איך אנחנו דואגים לכלים נכונים לילדים שלנו.

ומילה על הרובוטים. הרובוטים כאן, אנחנו לא יכולים לברוח מזה, אבל במקום שהרובוטים ייקחו לנו את העבודה, הם ייקחו לנו את זה רק אם ניתן להם. אבל אם אנחנו נשתמש בטכנולוגיה כדי לשמור על הכישורים שלנו, על ההבנות שלנו, על מוח האדם, על ההון האנושי הקיים ועל האדפטציות שלו אנחנו ננצח. אבל בשביל זה, אדוני, צריך לשתף פעולה, צריך להבין שהשינוי חייב להתחיל.

זאת קריאת השכמה. לא בכדי בחרתי את היום הזה כיום מיוחד, כנושא מיוחד, שמשתף את כל הבית הזה, על כל הקבוצות שבו ועל כל ההתבוננויות המגזריות האלה ואחרות. ותוסיף לזה, אדוני היושב ראש, ולך יש עניין רב בזה מטבע הדברים, האוכלוסייה בישראל משתנה, אנחנו רואים את זה, השינוי הדמוגרפי כבר כאן. עולם העבודה הטכנולוגי העתידי יקבל אוכלוסיות אחרות ממה שהורגלנו היום. יש גידול דמוגרפי בעולם החרדי, יש גידול דמוגרפי בעולם הערבי, המפגש עוד כמה שנים לא רבות יהיה כאן אחר מבחינת השכלה, הון, ההכנה של עולם העבודה. מה אנחנו עושים, איך אנחנו מקדמים ואיך אנחנו באמת עושים את זה נכון ושומרים על הכישורים, גם של מעמד הביניים, כדי להתמודד עם השינוי. תודה, אדוני.

תודה, ושוב פעם תודה על היום הזה. נקווה שאנחנו נצליח לצאת מהיום הזה עם כמה תובנות חשובות שנצליח לקדם. כמה ועדות בכנסת דנות בזה. אנחנו בעניין הזה כאן באמת מתבקשים להתרכז גם בהמצאות ברובוטיקה, אבל גם על ההשלכה על מקומות העבודה, על ייצור העבודה, שמטבע הדברים אנחנו צריכים בעניין הזה להיערך. אם חולה סיעודי צריך היום ארבעה-חמישה אנשים, בעידן הרובוטיקה, כפי ששמענו, יהיה אדם אחד אולי שיצטרך להתעסק עם זה.

אולי יהיו מקצועות שיהיו בסיכון, מצד שני אנחנו יכולים לייצר הרבה עבודה סביב הנושא הטכנולוגי אם באמת נדע להכשיר את הדור. אם נדביק את הפער, אז כמו שהאוטומציה בתעשייה השפיעה, היא השפיעה, אבל ידענו להדביק את זה מכיוון שאנחנו מייצרים את הדברים. גם אם יש טכנולוגיה מתקדמת, אנחנו יודעים להשתמש בה לטובתנו. אם אנחנו לא נדע לאן זה מגיע ונדע להדביק את הדברים, בשביל זה אנחנו כאן, אנחנו באמת נוכל לעשות טוב ושזה לא יהפוך למשהו לרעתנו, אלא רק לטובתנו.

רועי איתנו.

אבל בכל זאת אולי ניתן לפרופ' צבי שילר, יושב ראש האיגוד הישראלי לרובוטיקה. הוא לא יאריך, הוא כבר יודע את הדברים. אחרי זה ניתן לך, רועי, אם זה בסדר.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. שמענו שהרובוטים כבר כאן, לא מספיק. זאת אומרת אנחנו עדיין מסתכלים על מהפכת הרובוטיקה שמתרחשת למעשה מול עינינו, אנחנו בתחילתה של המהפכה. מספר הרובוטים עדיין קטן, הם עדיין לא חדרו לכל תחומי החיים.

אבל הם דופקים בדלת.

אנחנו בתחילתה של מהפכה טכנולוגית שלדעתי תשלוט במאה ה-21. המהפכה ללא ספק תשנה את חיינו, היא תוציא אנשים ממשרות קשות ומסוכנות ולמעשה תעזור לנו לחיות חיים יותר טובים. אנחנו לא צריכים ולא יכולים לעכב את ההתפתחות הטכנולוגית. זאת אומרת יש כאלה שחושבים שהטכנולוגיה לא טובה לנו, בואו נעכב. גם לא נרצה וגם לא נוכל ולדעתי אנחנו צריכים לפעול בצורה אחרת.

אנחנו צריכים לחבק את הטכנולוגיה. לזהות את ההזדמנויות שהיא מבינה, להגן על מי שעלול להיפגע, ואני בטוח שאנשים ידברו על האספקטים האלה, ולהכין את הדורות הבאים להתמודדות מוצלחת עם המציאות החדשה.

אני לא אדבר על כל האספקטים האלה, אני רוצה לדבר רק על לחבק את הטכנולוגיה ולנצל אותה לטובתנו וזה אומר שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם אותה מהפכה זה פשוט להיות ממוביליה. מדינת ישראל, התעשייה הישראלית, די מובילה בעולם בתחום הרובוטיקה, לא ניכנס לפרטים, זה לא הנושא, אבל אם נפעל נכון, יש לנו את התשתיות הטכנולוגיות, יש לנו את כוח האדם הדרוש, אם נפעל נכון וננצל אותם נוכל ממש להיות בקדמה עולמית של פיתוח של רובוטים חכמים.

אנחנו באיגוד הרובוטיקה הישראלי שמנו למטרה להפוך את ישראל למרכז עולמי לרובוטים חכמים. בניגוד לרובוטים שאחרים אולי עושים אותם יותר טוב היום. אם נעשה את זה ונגיע לקדמה הזאת, למעשה נפתח פה תעשייה עשירה שתספק מקומות עבודה במספר הרבה יותר גדול ממקומות העבודה שרואי התחזיות הקודרות מנבאים שייפלטו מ - - -

כמו מה למשל? תן לנו דוגמאות.

קודם כל הפיתוח עצמו. אם אנחנו נהפוך למרכז עולמי לפיתוח רובוטים תתפתח פה תעשיית היי טק חדשה. גם כשמדברים על מספר העובדים שנפלטים מהתעשייה, למשל, ובדרך כלל מדברים על התעשייה המסורתית, שבה מספר העובדים הוא סדר גודל של 300,000. אם ייכנסו רובוטים לכל התעשייה אני לא חושב שכל ה-300,000 יילכו הביתה.

מה אחוז ההטמעה של הרובוטיקה היום בתוך המשק הישראלי במיוחד בתחום התעשייה?

חוץ מביטחון, אל תדבר על ביטחון.

בתעשייה, אני מדבר על התעשייה. אנחנו מדברים על חקלאות ואנחנו מדברים על תחבורה ואנחנו - - -

התעשייה, היא נמדדת על ידי מספר רובוטים ל-100 עובדים. בתעשיית הרכב היא בערך 14 רובוטים ל-100 איש. הממוצע העולמי הוא 6 רובוטים ל-100 איש, בישראל הממוצע הוא בערך 3 רובוטים ל-100 איש. בסין, אגב, זה 0.3 ל-100 איש. זאת אומרת יש מקום עצום לרובוטים בתוך מקומות העבודה ואותם אנשים שלמעשה ישתחררו מהעבודות המעיקות, חלק מהם יעברו וישנו תפקיד ויהיו מפעילי הרובוט, ישגיחו עליהם, יכול להיות הם יעזבו את התעשייה ויעברו למשרות אחרות. אני לא רוצה להיכנס לזה, אני - - -

אנחנו נשאיר אותך, בוודאי אנחנו נשאל שאלות וננצל את התשובות שלך להמשך, רק כדברי פתיחה - - -

הנקודה העיקרית שלי זה החזון, החזון צריך להיות, זה מה שצריך לצאת מהוועדה הזו, שאנחנו צריכים לחבק את המהפכה הזאת, לקדם את ישראל שתהיה מובילה בתחום. אגב, זה החזון של הכנס הישראלי לרובוטיקה שיתקיים בעוד חודשיים וחצי באמצע אפריל. אני מזמין את היושב ראש ואת חברי הוועדה להיות אורחי הכנס ואני קורא לוועדת המדע לאמץ החלטה שקוראת למשרדי הממשלה הרלוונטיים לגבש תכנית לאומית בין משרדית לקידום תעשיית הרובוטיקה בישראל ויפה שעה אחת קודם.

אי אפשר בלא להודות לך. אנחנו זכינו לטעימות בעניין הזה ביום מיוחד שציינו לפני כמה חודשים, גם הבאנו לפה רובוטים וראינו את המהפכות. אז עכשיו נראה חלק, אבל גם ראינו מה המהפכות שהם עושים גם בתחום הרפואה ובתחום החקלאות וגם ברווחה האישית. אנחנו אולי יודעים על רובוטים שמנקים את הבית, אבל זה יהיה גם בניקיון וגם בהיגיינה ובגינה. אנחנו הולכים גם לחיי היום יום, לא רק בתעשייה, זה הולך להפוך למשהו, ודאי בתחום האנרגיה.

אנחנו יודעים באמת שיש לנו מלאכה מרובה. מכאן אנחנו נעבור לד"ר רועי צזנה, אתה נמצא בארצות הברית, אתה מפעיל רובוט בנוכחות מרחוק. אנחנו רוצים לפתוח את השאלות באיך אתה מחדש ומפתיע אותנו בעניין הזה. אני אגיד לך, אני עוד חי בדור, כשהיו אומרים שיחה מחוץ לארץ, אפילו כשהייתי כבר בשליחות ציבורית, הייתי עוזב את הכול, יש שיחה מחוץ לארץ. הבנו שזה משהו שהוא יותר מ-30 שניות, דקה זה דבר יקר וצריך להתייחס אליו בהתאם, שיחה מחוץ לארץ.

נתנו לך להמתין, אתה נמצא איתנו ואתה רוצה בכל זאת להפתיע אותנו בדברים שאנחנו לא רגילים עד היום.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני שותף לבעיה שלכם. אני אומר לבן שלי שפעם הייתי צריך לצאת לרחוב ולדבר בטלפון ציבורי, הוא לא מבין על מה אני מדבר. מה שאנחנו רואים זה שהטכנולוגיה משתנה כל הזמן. לפני עשר שנים, אני מזכיר לכם, לא היה פייסבוק ובדור שלנו אייפון היה דבר שנראה כמו מדע בדיוני והנה אנחנו. אתם שומעים אותי טוב?

שומעים טוב. כשהסתובבת פחות טוב, אבל זה בסדר. אבל לא רק אנחנו צריכים לשמוע אותך טוב, בעצם היום צופים בנו רבים גם מחוץ לכנסת, חוץ מהמשתתפים הרבים פה. תיקח את זה גם בחשבון, שאתה מדבר היום לעם ישראל, לא רק לכנסת ישראל.

נעים מאוד. בכל מקרה - - - בישראל. אני אתן לכם קצת הצצה לגבי העתיד - - - הוא אמור להכפיל את עצמו מדי שנתיים. התוצאה היא שאנחנו נראה אותם תוך חמש שנים בכל מקום, במשרדים, בכנסת וכו'.

אני רוצה להציף כמה בעיות שאנחנו נתמודד איתם בעשורים הקרובים. אני מזהיר מראש, הן עלולות להישמע מפחידות, אבל הן צצות מדי דור וכל פעם הדור הבא כבר מסתדר איתם והמחשבה שלנו היא גם לחשוב על פתרונות, לא לייאש. קודם כל הדברים הידועים. אנחנו יודעים שמקצועות משתנים לאורך ההיסטוריה, אנחנו יודעים שב-200 השנים האחרונות השינוי הזה תופס תאוצה. 60% בעלי המקצועות שהיו לפני 200 שנים לא קיימים איתנו היום. אנשים עברו מהכפרים לערים, אנשים התחילו להעביר חלק מהעבודה למשל המרכזיות הטלפוניות, לידיים של מחשבים. אנחנו יודעים גם שבניגוד למה שחשבנו בעבר, זה לא שכל משרה שנעלמת בגלל התפתחות טכנולוגית מוחלפת מיד במשרה חדשה. אנחנו יכולים לראות שבעשורים האחרונים מספר המשרות החדשות הכולל שנפתח לפני עשור בארצות הברית הולך ויורד והחל משנות האלפיים למעשה לא נפתחו משרות חדשות בראייה כוללת בארצות הברית. זה מה שאנחנו יודעים.

עכשיו מה אנחנו חושבים שיכולה להיות הסיבה - - - קודם כל אנחנו חושבים שהסיבה שמקצועות נגמרים היא שיש התייעלות, אוטומציה. מכונות מתחילות לבצע עבודה ביעילות גבוהה יותר מבני אדם בתחום הייצור ולכן אנחנו לא צריכים את אותו מספר של פועלים זוטרים. אנחנו מחליפים את הפועלים הזוטרים עם הפרודוקטיביות הנמוכה בפועלים בכירים שיכולים לפתח על המכונות ושיש להם פרודוקטיביות גבוהה. מה שאנחנו רואים כתוצאה מזה, שלמרות שהיצרנות, הפרודוקטיביות, עלתה בעשורים האחרונים ב-32% מאז 1970 השכר הממוצע נותר כמעט באותה רמה, בגלל שהפועלים הבכירים מרוויחים קצת יותר, אבל את הזוטרים אנחנו צריכים פחות, או לא צריכים באותה מידה, ולכן המעסיקים יכולים להרשות לעצמם לוותר עליהם ובסך הכול השכר הממוצע נשאר אותו דבר.

כתוצאה מזה נולד הגרף היפהפה הזה, הסטטיסטיקה היפה הזאת, כלומר הבדלי השכר המשוקללים בין אנשים במומחיות גבוהה, תואר ראשון, אנשים שסיימו תיכון, ואתם יכולים לראות איך המצב היה ב-1973 ואיך הוא היום. אנחנו צריכים אנשים במומחיות גבוהה כי הם אלה שיש להם את הפרודוקטיביות הגבוהה ביותר והם אלה שהשוק מעסיק.

תהליך האוטומציה הזה, עד עכשיו היה קיים במקצועות הצווארון הכחול. בגלל זה הילד שלי לא מבין מה זה נגר או סנדלר, ותהליך האוטומציה הזה רק ממשיך. עד היום המכונות יכולות לבצע רק מטלות רוטיניות, מטלות שהן מאוד מאוד שגרתיות, הן לא היו מסוגלות להתמודד עם גמישות מחשבתית. הבעיה הזאת, הפרדוקס הזה שנקרא פרדוקס מורבק מתחיל לעבור, אנחנו משאירים אותו מאחורינו. רכבים אוטונומיים עולים לכבישים ולפי שר התחבורה של ארצות הברית הם יהיו בכל מקום בעולם, עד אפריל 2025. בבתי חולים מתחילים להעסיק רובוטים, מדפסות תלת ממד מתחילות להדפיס בתים.

תהליך האוטומציה עובר גם לצווארון הלבן. מחשבים מסוגלים להתחיל לבצע ראיית חשבון, לסרוק אלפי תדפיסים משפטיים בשעות ספורות ולהפיק דוחות מפורטים, הם מתחילים לספק ייעוץ רפואי ברמה שעולה על זה של רופאים אנושיים במקרים מסוימים. הם רק ממשיכים להתפתח. בני אדם לא מתקדמים באותה המהירות.

התוצאות הצפויות עבור ישראל, אתם יכולים לראות במחקר נפלא שנערך במכון טאוב בשנה האחרונה, על בסיס הנחות של מחקר אמריקאי של שני חוקרים בשם - - - ואם אני מסכם, ואני בטוח שידברו על זה עוד הרבה גם היום, לפי המחקר הזה 36% משעות העבודה בישראל נמצאות בסיכון גבוה להיעלם, עוד 20% נמצאות בסיכון בינוני להיעלם. זוהי תמורה עצומה. זה לא אומר שאנשים יהפכו להיות מובטלים, זה החשש הגדול של כולם, זו השפה שנהוגה כיום, אבל זה לא מה שיקרה כנראה. מה שאנחנו רואים כרגע זו תופעה שונה, אנחנו רואים אנשים, מתכננים, שרטטים, אנשים שמפוטרים מהעבודות שלהם, עוברים לכלכלת השירותים. הם נוהגים במוניות או בהובר, משכירים חדרים בדירות שלהם, הם מספקים שירותים באמצעות סייבר ואלף ואחת דרכים אחרות, אבל הבעיה היא שהעבודות האלה מכניסות משכורות נמוכות בהרבה מהעבודות הקודמות שלהם.

רועי, אנחנו צריכים גם איתך לצמצם, גם כשאתה מרחוק. אני לא יכול להוציא אותך - - - אני לא יודע איך הסדרנים של הכנסת יתמודדו עם נואמים פה, כשליושב ראש אין שליטה מלאה עליהם, איך מוציאים אותם מהחדר.

אבל קודם כל אני רוצה להגיד לך במילה אישית, חשבתי שלא יפתיעו אותי ברובוט הזה, אמרתי מה זה אחרת? במקום שיחת קונפרנס כזאת או אחרת, מה זה יכול להיות כבר יותר? שאתה מסתובב, זה מה שאני מסביר לעם ישראל, שכל הסיבובים והתנודות שהיו היו שלך, זה לא מישהו שעשה את זה מתוך החדר, אתה התאמת את עצמך - - -

זה הגוף הרובוטי ש - - -

יפה. באמת אני חושב, גם אם האיכות, שהייתה ברובה שיחה באיכות טובה, אבל בסך הכול זה נתן - - - הקשבה שלי, בכל אופן זה כן חיבר אותי למרצה ואנחנו נזכה שמרצים בישראל ידברו באוניברסיטה בארצות הברית והוא לא יצטרך לנסוע לעזוב את המשפחה, הוא יוכל לשבת פה - - -

ומה עם הדיוטי פרי?

אנחנו נדאג לו לעניין הזה. הרובוט יביא לו ברחפן מהדיוטי פרי וישים לו על השולחן בעבודה שלו והוא לא יצטרך לעמוד בתור. הרחפן יביא לו לתוך החדר.

רועי, אתה נמצא במשרד, בבית שלך? איפה אתה נמצא?

אני נמצא בבית שלי. הילד ישן כאן מחוץ לחדר.

אתה יכול להתקרב לחלון, שאנחנו נראה משהו? או שזה אתה עדיין לא יכול לעשות כרובוט?

אם אתה רוצה אני יכול, אבל בחוץ - - -

מזג האוויר אצלכם - - -

מינוס 5 מעלות צלזיוס בערך, מתחלף לאחרונה ומגיע למינוס 2.

מתי אתה חוזר? זה הכי חשוב.

יש לי עוד ארבע-חמש שנים כאן של חובת המחקר. אבל אני רוצה להגיד שבעצם אני עכשיו ה-CO של - - - ואנחנו מביאים רובוטים כאלה לכל מקום, והתוצאה היא שאני יכול בו זמנית להיות גם בסין, גם בניו יורק, גם בישראל, וככה למעשה כל מרצה. זה נוגע יפה מאוד לנקודה שלי, אם מרצה לא טכנולוגי יכול להיות רק בנקודה אחת, מרצה ששולט ברובוטים, הוא פתאום יכול לתפוס את העבודה להרבה מאוד מרצים אחרים.

רועי, באמת תודה רבה לך על המאמץ. הצלחת לחבר אותנו לעתיד ולהכניס אותנו לאווירה הטובה, אנחנו מאוד מודים לך על המאמץ ואני גם מודה בהזדמנות הזו לעובדי הכנסת, לצוות הכנסת, להכניס את זה, לעשות ניסוי קודם. אלה לא דברים שככה הבאנו וככה הוא דיבר, עשינו את ההכנה, אבל הכול עבר בהצלחה מלאה. תודה רבה ולילה טוב.

לילה טוב.

אם אתה רוצה אתה יכול להישאר איתנו. עכשיו מי שאמור לדבר זה חבר הכנסת פרופ' מנואל טרכטנברג. בבקשה.

אדוני היושב ראש, גברתי חברת הכנסת עליזה לביא, באמת אני רוצה לברך אתכם על עריכת היום החשוב הזה. זה נושא שנדחק הצידה בדרך כלל מכיוון שלמדינת ישראל תמיד יש משהו יותר דחוף שדוחק את החשוב, אבל מתי שהוא צריך להגיד עד כאן ובואו נדבר על המחר ולא רק על ההווה, על השעה הקרובה, על הכותרת המיידית ב-YNET.

הדברים ידועים, אני רוצה לתת כמה טעימות של נתונים ואז לשאול את השאלה מה אנחנו צריכים לעשות. חברת אינסטנט קודאק, החברה ידועה בתחום הצילום, היא הוקמה ב-1888 עם כמה עשרות עובדים. 100 שנים אחר כך, ב-1988, היא מנתה 145,000 עובדים, הייתה אחד המעסיקים הגדולים בארצות הברית ובמקומות אחרים. עשר שנים אחר כך, ב-1998, ירדה ל-30,000 עובדים ובעצם בשנות האלפיים בכל מיני גלגולים היא פשטה את הרגל בצורתה ההיא. בעצם היא קיימת, אבל היא נעלמה. מקרה אחד.

אני שואל את השאלה, מי המעסיקים הגדולים ביותר בעולם כיום חוץ ממוסדות שלטון, המעסיק הגדול ביותר זה הצבא הסיני, שנדע, אבל חוץ מאלה, אז ככה, הראשון, מישהו יודע מי המעסיק הגדול ביותר בעולם?

גוגל?

ממש לא. וולמארט, 2.1 מיליון. מספר שתיים זה מקדונלדס, 1.9 מיליון. מאוד חשוב להכיר את זה, למה? כי מה שקרה כתוצאה מהשינויים הטכנולוגיים המדהימים זה שהמרכז התרוקן והקצוות עלו. מצד אחד הג'ובים, התעשיות המאוד מאוד יוקרתיות, גוגל, אפל וכו', מצד שני וולמארט, מקדונלדס, עם שכר מינימום. זה הוביל לפערים הגדולים, לגידול העצום של אי השוויון. לכן צריך לשאול את השאלה, לא רק להביא את הרובוטים, אלא איך למנף את השינויים הטכנולוגיים שאכן צריך לחבק אותם בכל כוחנו כדי שהקדמה תגיע לא רק לקצה זה או אחר, אלא כדי שאפשר יהיה למלא תוכן גם את השדרה המרכזית של התעסוקה בעולם של היום ושל המחר.

הטכנולוגיה החדשה הזאת לא תשפיע גם על המעסיקים האלה? לפי דעתי גם באלה היא תשפיע.

הפרדוקס הגדול זה שוולמארט גדלה בצורה מטורפת בגלל הטכנולוגיה, אבל מה? הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, זה מה שאפשר להם - - -

יפה, אבל האם יהיה לזה המשך של הרובוטיקה - - -

יש פה שאלה - - -

אני חושב שיש השפעה דרמטית, לפי דעתי, אולי באמת אחרי זה - - -

אבל זו השאלה - - -

אפילו באלה שמרוויחים שכר מינימום, גם שם תהיה השפעה.

נכון.

ראינו בארצות הברית חנויות שמכניסות רובוטים במקום אנשי שירות וזבנים, אבל מה אתה עושה עם האוכלוסייה? איך אתה - - -

נכון, לכן אמרנו שזה האתגר הגדול.

על זה אנחנו היום דנים.

אפשר להפליג בתיאורים, הדברים ידועים, אני שואל את עצמי מה אנחנו צריכים לעשות כמדינה. יש כמה קשרים, דיברתי קודם על ההשכלה הגבוהה, אני לא אחזור על הדברים, אבל אני אגיד כמה מילות מפתח בעניין הזה. מילת המפתח זה גמישות, כנגד קשיחות, בכל הקשר והקשר. גם בהשכלה הגבוהה מבחינת תחומי לימוד ותארים וצורת הוראה וכו', אבל גם בעולם התעסוקה ובואו נזכיר את המודל של פלקט-סקיוריטי, שהיה מודל שקיים בדנמרק ובמדינות אחרות, שהוא משלב מצד אחד גמישות תעסוקתיות במובן של היכולת לעבור מתפקיד לתפקיד, מתעשייה לתעשייה, עם איזה שהיא רשת ביטחון מדינתית בין ג'וב לג'וב. זה קריטי, כי אחד מהמפתחות, להווה, לא לעתיד, זה בדיוק היכולת לדלג מתפקיד לתפקיד. אין כיום קביעות, אולי חוץ מהאקדמיה, שהיא משמעותית ולא יכולה להיות בגלל הדינמיקה. זו נקודה אחת.

הנקודה השנייה זה קשר הרבה יותר אינטימי בין השכלה, מערכות השכלה, מוסדות להשכלה ובין מעסיקים, ובפרט בין המעסיקים שהם החלוץ לפני המחנה. כנגד אלה שטוענים שלא, שהקשר הזה אף פעם לא היה ולכן המחקר פרח, אני רוצה להזכיר את המקרה של MIT. MIT הוא אחד המוסדות היוקרתיים והחשובים ביותר בעולם, אחד המפתחות להצלחה שלהם שהם תמיד השכילו להיות הראשונים שנקשרים להתפתחויות בתעשייה. דוגמה, ב-1948 הומצא הטרנזיסטור, לא באקדמיה, MIT וסטנפורד היו הראשונים שהביאו אנשים משם ללמד קורסים כמרצים מבחוץ, על פיזיקה של המצב המוצק, ומשם התפתחה תעשיית הסמי קונדקטורס. הרבה קודם זה גם קרה בהנדסה כימית. כלומר דרוש קשר הרבה יותר אינטימי.

והדבר השלישי, וזה אולי הדבר הכי קשה, זה קשר שלטוני לנושא הזה. רבותיי, במדינת ישראל הקשר השלטוני, אם ישנו, מופנה למחוזות אחרים. אתה יודע, אנחנו שומעים את המושג ואת המילה ואת המונח סייבר לעיתים קרובות מאוד ואנחנו מתפארים בזה ויש סיבה טובה להתפאר בזה, אבל סייבר זה לא רק מונח שתקף כלפי נושאים ביטחוניים או כלפי התקפות אלא זה הרבה מאוד מזה, אבל כשאנחנו באים לחברה האזרחית ולעולם התעסוקה, המושג הזה לא קיים בפן השלטוני. אז אני אומר לכם, אתם, כציבור שדואג לנושאים האלה, צריכים להשמיע קול גם בעניין הזה, כי אם לא בחלונות הגבוהים לא ייתנו את תשומת הלב הדרושה. תודה.

תודה. באמת, פרופ' טרכטנברג, היינו צריכים לשמוע את דבריך כהרצאה, לא רק כהתייחסות. זה באמת רק כטעימה. העלית כמה נושאים והנושא האחרון, שאני מאוד התחברתי אליו עוד יותר, לדברים אחרים אולי אחרים צריכים לתת מענה, אבל באחריות שלנו זה דווקא הקשר השלטוני, איך אנחנו עכשיו מעוררים, וזה חלק מהסיבה, אנחנו רוצים עכשיו לעורר את הקשר ולהציף אותו.

לפני שאנחנו עוברים לדובר הבא, חבר הכנסת חיים ילין - - - אשתי לפעמים אומרת לי 'תן לי רק להכניס את העוגה לתנור ואני מיד מתפנה לשיחה', אתה מכיר את הדבר הזה?

אתה לא עושה?

אני לא, טוב שלא מכניסים אותי לתנור.

אני באופן אישי מבשל ואופה.

אז אתה יכול להתחבר איתי. למה אני אומר לך את זה? אני בעצם רוצה לחבר אותך לדברים, אבל מכיוון שיש לנו את המדפסת פה ולוקח לה זמן של אפייה מסוימת, אנחנו רוצים שהיא תתחיל בעבודה ואחרי זה אנחנו ניתן לאחרים להתייחס. בזמן שאחרים ידברו היא תוכל להפעיל את שלה. ברשותך, אני מתנצל. מר אלכס ציגלמן, חברת איזי 3 די. אתה רוצה להציג לנו את המדפסת.

כן.

גם שמענו, חלקם אפילו ראינו מוחשית. אני לא חושב שרבים נחשפו, אז הנה עכשיו יש לנו את ההזדמנות. בבקשה, אלכס. אנחנו גם צריכים לראות אותך וגם שהמצגת לא תסתיר אותך.

אני אדבר בקול רם.

לא בטוח שבמקרה הזה קול רם יעזור, שאנחנו נשמע וגם הצופים. אני מניח שהאנשים כאן יתגברו, ככה זה בסוף.

שלום לכולם. התבקשנו להביא לכאן מדפסת תלת ממד, רועי צזנה הזכיר את מדפסת התלת ממד כאחד האמצעים או הכלים לקדמה. אנחנו באיזי 3 די עוסקים בנושא התלת ממד כבר ארבע שנים וזה לא נחשב הרבה זמן, אבל בטכנולוגיה הזאת הזמן רץ והכלים האלה משתכללים. בעיקרון המדפסת הזאת, כמו שאתם רואים, זו אחת מני רבות שנמצאות בשירות היום של הרבה מאוד גופי תעשייה, אקדמיה, סטרט-אפים. באופן עקרוני כל מדפסות התלת ממד, מהמורכבות ביותר עד הפשוטות יחסית, כמו המדפסת הזאת, מבוססות על טכנולוגיה של מה שנקרא additive manufactured, כלומר הנחת שכבות דקות של חומרים.

איזה חומרים? המבחר הוא מאוד רחב. זה מתחיל בפולימרים פלסטיים, היום כבר מדפיסים מתכות, מדפיסים תכשיטים, מדפיסים חומרים ביולוגיים באוניברסיטאות שעוסקות בתחום. כאן הבאנו משהו פרוזאי, הייתי אומר, כבר הספקנו להדפיס דגם מוקטן של פטיש יושב ראש. אז אני - - -

אתה מתכוון להציג את זה? בבקשה.

וואו, תבדוק שמותר לך לקבל מתנות, אדוני היושב ראש.

זה הכחול לבן, עברת על כל הפרטים.

אנחנו התכוננו בהתאם.

איזה יופי.

בפעם האחרונה, כשהדפיסו אקדח במדפסת תלת ממד הוא אמנם ירה, אבל הוא התפרק, אז אני מאוד מבקש ממך, בעדינות.

זה צריך להיות יותר חזק מאקדח. באמת יפה מאוד.

אתה שמח שעשינו את הדיון עכשיו או לא?

אחרי כזאת מתנה? בואי נראה אם זה עוזר גם עכשיו. יפה, גם הצליל שלו הוא צליל לא מתכתי - - -

תשמיע לנו.

יש לנו כמה דגמים והדגם הזה, מאוד חשוב לי להראות. זה יד. אמנם לא רובוטית, יד מכנית שהודפסה בחיפה, העמיתים שלנו בעמותה שנקראת חיפה 3 די, והיא יד שנועדה לילד קטוע כף יד, אמיתי, וקיבלנו אותה בהשאלה להראות את זה כאן. זה נעשה במדפסת - - -

מה היא מסוגלת לעשות?

בכיפוף, פעולה פשוטה, זה מה שהיא יודעת לעשות, אבל מן הסתם ברובוטיקה יש אפשרות לעשות דברים הרבה יותר משוכללים והתחום הזה נכנס גם שם, כמובן.

מצוות הוועדה נתנו לי דוגמה שמאוד התחברתי אליה מבחינה אישית, הם אמרו לי שלא ירחק היום שרופאי השיניים יחזיקו אצלם מדפסת תלת ממד והם ייצרו את הכתרים. היום יש תהליך ארוך, כשיש לנו רופא שיניים, הוא מצלם, הוא שולח למעבדה, אתה חוזר לבדיקה. בואו נחשוב כמה זה יחסוך שהרופא תוך כדי ביקור ותוך כדי טיפול מכניס את הנתונים.

זה כבר קיים.

אתה מפעיל אותה עכשיו?

היא עובדת. היא כבר הדפיסה חלק קטן, מאוד דומה למה שקיבלת, והיא מדפיסה עוד אחד כזה.

זה לעליזה. עדיין אין לה ועדה, אבל שיהיה.

תודה. תעסוקת המחר.

מה הכנסת למדפסת הזאת עכשיו?

למדפסת מכניסים סליל של פולימר פלסטי, כאן אפשר לפתוח את הדלת. כאן יש סליל של חוט פלסטי שנכנס לראש חימום, משהו דומה לזה, ודרך נחיל מאוד מאוד צר וקטן מונחות שכבות, שכבה על גבי שכבה, עד שיוצא הדגם.

אתם לפני זה תכנתם את המדפסת שתדע - - -

כמובן הכנסנו דגם אחד לתוך המחשב והמחשב פוקד על המדפסת ויוצא דגם.

יפה מאוד. זה באמת נראה מרשים. איפה אתה רואה באמת שזה גם יעשה את השינוי, במשק, בתחום התעשייתי, איפה זה יהיה? איזה דבר אתה רואה ששם יכולה להיות המהפכה?

לפני ארבע שנים בערך, כשהתחלנו את הפעילות בחברה במדיה דיגיטלית נאמר כמעט בכל מקום שהדפסה תלת ממד זו המהפכה התעשייתית הבאה. קטונתי מלקבוע אם זה באמת נכנס לתוך קריטריונים של מהפכה תעשייתית אבל אנחנו רואים כניסה של הכלים האלה לכל מקום. בנאס"א מפתחים סוגים של הדפסת תלת ממד, להדפיס בתוך חללית או בתוך תחנת חלל. כידוע, בתחנת חלל יש חוסר משקל, אבל יש גם חוסר משווע של מקום ואז לומדים ומיישמים את ההדפסה, אל"ף, להדפיס און ספוט מה שנקרא חלקי חילוף, אם יש צורך, אפילו מזון, ואם יש צורך גם להדפיס ולהנחית חללית ולהדפיס מבנים חדשים לפי הצורך.

מה זה מזון? זה מדפיס פיצה?

כן, זה מדפיס פיצה, זה מדפיס גם פיצה, למי שאוהב פיצה.

אם מותר לי להגיד משהו על הדבר הזה, על המדפסת תלת ממד, כי שאלת למה הפוטנציאל האדיר הזה. אחת הסיבות היא שמהמהפכה התעשייתית ואילך המגמה הייתה תמיד לייצר בהיקפים יותר גדולים כדי לייצר יותר זול, בעצם על חשבון זה שהכול היה אחיד, סטנדרטי, והמגוון נפגע. מה שהדבר הזה מאפשר זה מגוון אינסופי שמותאם לצרכים של כל אחד, גם בהיקפים מאוד קטנים, בסדרות אפילו של דגם אחד, במחיר מאוד נמוך. כלומר זה שני עולמות שמתחברים שלעולם לא הייתה אפשרות כזאת.

אם אני משקף את דבריך, אתה מחבר את זה לתחום הביתי ולא לתחום התעשייתי.

לא, גם בתעשייה. מה שקורה, שבמקום לייצר אותה מכונית לכולם, כל אחד יוכל להתאים לעצמו את המכונית שהוא צריך והמדפסת הזאת תדע לעשות את הדבר הזה. הדבר השני זה העניין של החדשנות. המדפסת הזאת מאפשרת לכל אחד לחלום מה הוא רוצה לבנות, מה הוא רוצה לעשות, האם זה אפשרי או לא, וזה נותן לך דגמים בזמן אמת, מה שלא היית יכול לעשות בשום צורה אחרת.

מעצבי מוצר הם אלה שחוגגים את הטכנולוגיה, הם יכולים ליישם את הטכנולוגיה הזאת בצורה - - -

כמו שאמרת, בתחום התכשיטנות, מייצרים לך דגם. אבל אני דווקא התחברתי לדוגמה של רופאי השיניים, עם ייצור הכתרים. זה נראה לי - - -

כל אחד והגיל שלו.

אבל אני רוצה להגיד לך בעניין הזה, קודם כל תחום השיניים נמצא גם אצל הנוער ואצל הילדים, לצערי. אנחנו מלווים היום את הצעירים יותר מדי לרופאי שיניים ממה שהיה בזמננו, אבל בנוסף לכך אני רואה בזה באמת ייעול של תעשייה מסוימת עם הוזלת מחירים ובעצם תהליך מאוד מזורז. אני רואה בזה מהפכה מסוימת. אני מניח שיש עוד תחומים שזה - - -

יש תחום נוסף שהוא בלתי תלוי אבל הוא משלים את ההדפסה של תלת ממד, זה סריקה בתלת ממד. היום ניתן לסרוק אובייקטים ואפילו אנשים. זה תינוק ואבא אמיתיים, שהם נסרקו בציוד מיוחד בתלת ממד והודפסו במדפסת. לא זאת, מדפסת קצת יותר מורכבת, שמדפיסה גם בצבע, זו מדפסת גבס. אפשר לראות כאן את הפרטים בצורה מאוד מאוד מדהימה. היישום הוא לא תעשייתי, הוא יישום - - -

זה העתק מתמונה - - -

זה לא מתמונה.

זה צילום והדפסה.

זה צילום תלת ממדי של אבא שהחזיק תינוק במרכז הבמה ונסרק.

יפה מאוד.

חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. אני מתנצל שוב.

לא, זה בסדר. זו הייתה טעימה, אז לא הייתה בעיה. אז קודם כל, כבוד היושב ראש, תודה, ואני רוצה לברך את חברת הכנסת עליזה לביא. דרך אגב, כל מי שנמצא פה, להרים יום כזה בכל הוועדות זה לא פשוט, אתם לא יודעים מה זה, אבל הבירוקרטיה קיימת גם בכנסת, דרך אגב, אז זה לא פשוט.

אז אני באמת רוצה להגיד תודה רבה לעוזרים שלי, שבלעדיהם זה לא היה קורה. תודה.

אני באמת מברך אותך.

זה רובוטים לא היו עושים.

לא, רובוטים לא היו עושים את זה.

יש לזה פלוס, לא צריך סדרן להוציא אותו. יש כפתור און-אוף, אם יכולת כל ח"כ לעשות לו את הכפתור הזה, לא הייתה בעיה.

מרחוק הוא לא ייתן לי להפעיל את זה, הוא כבר ינטרל את העניין הזה.

האמת היא שיש כמה שאם אפשר היה לשים להם כפתור כזה - - -

זה היה עוזר.

זה היה עוזר מאוד לכולנו, אבל זה לא קורה. אולי אני אספר את הסיפור, בשנות ה-80 הגיעה קטפת של חמישה ראשים למדינת ישראל, אחת הקטפות של כותנה המתקדמות ביותר בעולם ואז מדינת ישראל הייתה צריכה למכור את הקטפת של שני ראשים, אז אמרו, נמכור את זה לסינים. הסינים אמרו 'רגע, מה אני אעשה? אם אני אקח את זה אני אצטרך לפטר עכשיו 1,000 איש ולא יהיה להם מה לעשות' ובעצם זה הסיפור. תמיד הטכנולוגיה מתקדמת הרבה יותר מהמבנה הארגוני והמבנה החברתי שלנו ולדעתי פה הבאג. זה לא משנה מה אנחנו נעשה כחברי כנסת, המוח האנושי כל כך מתקדם לעומת החקיקה ולעומת מה שאנחנו יכולים לקדם שזה פער שהולך ונפתח כל הזמן.

אני קטונתי מלהבין איך סוגרים אותו, אבל דבר אחד לי ברור. אין ספק שככל שהרובוטים ייכנסו יותר לעולם של החיים שלנו, ככה שעות הפנאי, אם נהיה חברה מודרנית ונהיה חברה צודקת יותר, יהיו רבות יותר. זאת אומרת איכות החיים שלנו תגדל, מישהו גם צריך לשרת את איכות החיים. זאת אומרת אנחנו צריכים ללמוד מה אנחנו עושים, לא כל הזמן לחשוב על עבודה, עבודה ועוד עבודה. הרי מה אנחנו עושים? אנחנו עובדים עובדים עובדים עובדים, למה? כי אנחנו רוצים ללכת לנגב חומוס בחוף הים. בשביל ללכת לים עם חומוס לא צריך כסף, לא צריך גם להיות מיליונר, כל אחד יכול לעשות את זה, רק מה? אין לו את הפניות לזה.

פה המתח שקיים בין טכנולוגיה לבין ה-low tech או המקום שבעצם צריך תחליפים. זה הדיון לדעתי. הוא דיון מרתק, כי זה להסתכל קדימה בכמה רמות, להבין מה המבנה הארגוני שיש לנו, להבין שאולי עוד 50 שנה אנחנו נעבוד, מי שיעבוד, שלושה ימים בשבוע, אולי הוא ישתגע, אבל יהיה רובוט שיטפל גם בילדים, כי אם הוא צריך לטפל בילדים בשעות הפנאי אולי הוא יעדיף ללכת לעבודה. אנחנו מכירים את כל הדברים האלה, כולנו גידלנו את הילדים. זה מרתק לראות את הדבר הזה ואני עושה את ההבדלה בין רובוטים שהם תחליפים או מייעלים את פריון העבודה לבין מה שאנחנו רואים פה בצד השני. זאת אומרת דרך או חלקי חילוף שאנחנו כבני אדם צריכים. זה בעצם חלק מאיכות החיים והקדמה ולא התחליף בסופו של דבר לכוח אדם.

אני חושב שבסופו של דבר אנחנו נצטרך להוביל את זה. בשביל להוביל את זה צריך לדעת שאנחנו צריכים אתכם, אנחנו צריכים את החוכמה שלכם, אנחנו צריכים שתמשיכו לפתח את זה. אנחנו חייבים להבין שהחקיקה שלנו בסופו של דבר גם תשתנה וזה מרתק להבין איך זה הולך לקרות. אני מאוד מקווה שבמדינת ישראל, ואני אומר את זה לא רק כחבר כנסת, כאזרח, הפיתוחים יילכו באמת לקדמה ולא לביטחון ולא למלחמות ובאמת נהיה חברה שהיא אחרת לחלוטין ואני מאמין שיש לנו אפשרות להיות חברה שהיא אור לגויים.

אנחנו צריכים לעשות כמה דברים, אולי אפילו בתוך מי שמנהל אותנו, לשים כמה רובוטים שהפוליטיקה תזוז הצידה והניהול יתקדם הרבה יותר ואנחנו נהיה חברה הרבה יותר טובה.

תודה, חבר הכנסת חיים ילין. אני כן רוצה להתייחס, לא למה שאמרת על פוליטיקה, אלא דווקא מהעולם שאתה מגיע ממנו, לחקלאות, ששם אומרים שהרובוטיקה יכולה לעשות מהפכה אמיתית. שם אנחנו נפטר את הסינים שלנו. זאת אומרת ההשלכה לא תהיה השלכה מהותית. אם אני רואה דבר שיכול להיות ברכה, אני לא מדבר על הסינים שיפטרו 1,000, אנחנו נפטר את ה-10,000. אני גם רוצה לציין במשפט אחד, אנחנו היינו בסיור, הוועדה הייתה בסיור במב"ת חלל של התעשייה האווירית, מפעל שנמצא ביהוד, ראינו את החלליות בנושא החקלאות, איזה מהפכות עושים בנושא החקלאות ומה שהם יעשו. ואם אנחנו מדברים על חלל מצד אחד וחלליות מצד אחד, שהולכות באמת להשפיע ולפעול בתוך תחום החקלאות יחד עם הרובוטיקה, שניהם ביחד, שם באמת יכול להיות עולם אחר לגמרי.

כן, אבל אנחנו גם חלק מהעולם. בחקלאות, למשל, בשנות ה-90 בעצם נפתחה הרפת הרובוטית הראשונה במדינת ישראל, היא עדיין לא כבשה את כל הרפתות במדינת ישראל, כי זה עדיין עניין לא כלכלי - - -

זה חלק מהפער שפרופ' טרכטנברג דיבר עליו.

נכון, זה עניין לא כלכלי. בתי האריזה כולם ממוחשבים, יודעים למיין ולעשות את העבודה שעין האדם לא מסוגלת אפילו לבוא ולקבוע. אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להבין שאנחנו חלק מעולם, שכל עוד שהעולם הולך ומייצר ומחפש את המדינה שהעובד עולה דולר ביום ועובר ממדינה למדינה, ניקח את סין, שהיא היום נמצאת בתל"ג של 10% והיא ירדה ל-7%, אז כל העולם עכשיו בעצם השתעל ואמר 'וואו, מה שיהיה'. בסופו של דבר יגיעו גם לדרום אפריקה ויגיעו לאפריקה ולמדינות לא מפותחות, הן עולם שלישי, ויקפיצו אותן, כל עוד שלאותם אנשים שם אין חינוך ומשלמים להם דולר, זאת אומרת ניצול אנושי, כל עוד שזה קיים בעולם הרובוטיקה היא לא תחליף לאותם אנשים. זה עוצר את ההתפתחות ברובוטיקה מול העולם.

בחקלאות זה בדיוק ה- low tech זה בדיוק המקום הזה שעדיין, עדיין, עדיין, לא מפתחים בגנטיקה את אותו צמח שהרובוט יוכל לעשות את זה. מבחינה גנטית, לדוגמה, הפרות במשך שנים רבות, העטינים שלהן יתפתחו בצורה כזאת שהרובוט יוכל לחלוב. זאת אומרת זה היה גם וגם בשני הצדדים, אבל מה ראינו בסופו של דבר? שפרה יכולה לקבל עטינים בדיוק כמו שרוצים, אבל הרובוט עדיין יקר. לכן כוח אדם שהוא עדיין זול מהרובוט, הוא עדיין ימשיך להתקיים.

אבל יש הלימה, חבר הכנסת ילין, בין ההתפתחות לבין המחיר.

כן, תנסו להתנתק ממדינת ישראל, זה להסתכל על העולם מלמעלה ולהבין איפה נמצאות אותן אוכלוסיות שתמורת דולר ליום הן מסוגלות לקפוץ קפיצת מדרגה כלכלית לחלוטין, אל תלכו רחוק. תסתכלו מה קורה עם 2 מיליון ברצועת עזה מול מה שקורה אצלנו בעוטף עזה, את הפערים עצמם, מה 50% אבטלה עושים ומה יכול לעשות עולם אחר לחלוטין. זאת התפתחות שאי אפשר - - -

חבר הכנסת חיים ילין, לא נדבר רק על נושא החקלאות, אבל אם אנחנו רוצים ליצור מצב שאנחנו נוכל להתמודד עם זה אנחנו צריכים להסתכל רק עלינו. אם נסתכל מה מידת הרובוטיקה או כל הטכנולוגיה תשפיע על כל העולם ומה יעשו אנשים וממה יתפרנסו, אני לא יודע לאן נגיע. דווקא אני חושב שצריך לראות את עצמנו, להקדים, ואז ההשפעה שלנו תהיה רק חיובית, בלי ההשפעות השליליות, שאנחנו נמצא את עצמנו מול התמודדויות שלאנשים לא תהיה את הטכנולוגיה ולא את המקצועות המתאימים. אם אנחנו נתאים את המקצועות - - -

כבוד היושב ראש, כבן אדם מאמין מאוד אתה יודע שמלמעלה, ככל שאתה עולה יותר למעלה ואתה מסתכל - - -

נכון, אבל אם אנחנו נדע היום להגדיר מה המקצועות שבסיכון ואנחנו נדע מה אנחנו צריכים להכשיר מנגד וליצור מהפכה בדברים האלה, אנחנו נמצא שאנחנו יכולים להתאים את עצמנו, אנחנו נוכל אולי לייצא דברים אחרים, לעשות בתעשייה, באמת לקחת את כל היתרונות שיש בלי שזה יפגע במדינת ישראל ובמשק הישראלי, מפני שזה יכול להיות גם קטסטרופה בדברים האלה. זה לא שעוצרים טכנולוגיה בגלל שצריך לתת לאנשים להתפרנס, בשביל זה עוצרים קדמה, זה מצב אבסורדי.

חברת הכנסת עליזה לביא, את היוזמת ואת חייבת לעזוב אותנו, אז ניתן לך כמה מילות פרידה מאנשים.

כן. אתה דיברת על עולם מסביב ויש לנו עוד שני דיונים, גם בנושא של תעסוקת קשישים. אנחנו מדברים על הארכת הגיל, אז מה אנחנו עושים, איך אנחנו מתמודדים וגם בוועדת העבודה והרווחה יתקיים דיון ואני חייבת לעזוב. אז אני רוצה להודות לך, אדוני היושב ראש, מרתק כאן ואני בטוחה שנמשיך ונעסוק בנושא ובמיוחד בסוגיה של איך כל הקבלה וההבנה של השינוי הטכנולוגי לא תעמיק את הפערים החברתיים במדינת ישראל שגם ככה הם מאוד גדולים. אני מזמינה את כולכם לחזור ולהתכנס באולם ירושלים בשעה שתיים, לכנס המרכזי שלנו היום. תודה, אדוני היושב ראש.

אז בהצלחה. אנחנו עכשיו בשלב שמודים לך, שבזכותך אנחנו מקיימים את הדיון הזה.

לפני שאת הולכת אני רוצה להודות לך על היום המעניין הזה. תודה גם ליושב ראש על הדיון, אני חושב שזה יום מאוד מאוד מיוחד. אני הגעתי לכאן להגיד כמה דברים בנושא הרובוטיקה. רובוטיקה זה העתיד של המחר, זה ההשכלה והלימודים של הנוער. ואכן, כל הנושא של הרובוטיקה, אני לקחתי אותו בקדנציה הקודמת עם משרד המדע, התחלנו לקדם ולפתח במגזר הדרוזי, הקמנו מרכזי רובוטיקה. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב ראש, בכל היישובים הדרוזיים היום יש מרכזי רובוטיקה שפועלים ואלפי ילדים מגיעים לשם ולומדים ומתפתחים. אני מכיר את זה, רואה את זה ורואה את השינוי שחל אצל הילדים וההתעניינות. כמו שאמרתי, זה העתיד שלנו, זה הדברים שאנחנו צריכים לעשות ואני, להיפך ממה שחבר הכנסת אמר, זה יקר, נכון, היום, אבל באיזה שהוא שלב זה יגיע למחירים בהישג יד של כל חברה, גם בעולם השלישי וגם בעולם המתקדם וכולם יוכלו להשיג את זה ולבנות את זה.

הנושא הזה הוא נושא מרתק, נושא שצריך להתחיל איתו בגיל הצעיר, בגיל הגן, לחשוב איך לחשוף את הילדים לנושא של הרובוטיקה. אני חושב שגם הילדים יודעים יותר טוב מאיתנו לתפעל את כל הרובוטיקה הזאת. אני רואה איך הם עושים את זה ואיך הם מתקדמים עם הנושא הזה, לכן יום כזה הוא יום חשוב בכנסת.

תודה. זה שאתה אומר את הנתונים של המגזר הדרוזי, זה פחות מפתיע אותנו. זה יפה מאוד שזה נעשה, אבל אחד הדוברים שאמור להיות פה, על הפעלה של בדואים בנושא טכנולוגיה ורובוטיקה, אני חושב שזה מגיע גם למקומות האלה.

אני יודע, בקדנציה הקודמת שר המדע לקח את הנושא וקידם את זה גם במגזר הבדואי. אני חושב שגם יש הרבה מרכזים, אבל המיוחד במגזר הדרוזי, שכל היישובים פתחו מרכז ושניים בתוך היישובים.

אתה אומר שזה משגשג מאוד וגם רואים מגמה שהולכים להתחנך במגמות האלה בלימודים. עושים את זה בגיל הצעיר כדי שבאמת תהיה חשיפה.

כן, נכון.

אנחנו מודים לך. אחרי דבריך אנחנו נבקש מאריק דן, אתה נשיא ומרכז YASKAWA ישראל.

אני אגיד כמה מילים על הרקע שלי כדי שנדע איך להתייחס. שמי אריק דן, אני מנכ"ל של חברה בשם YASKAWA. YASKAWA היא חברה יפנית, היא החברה הגדולה בעולם בתחום של רובוטים לתעשייה ומתוך הזווית הזו אני גם שירתי ביפן כדיפלומט הרבה שנים, למדתי את השפה ואני עוסק בתחום של רובוטים כבר 20 ומשהו שנה.

תברך אותנו בהצלחה ביפנית.

אבל מה שאני אומר, כשאנחנו מדברים פה על העתיד, אני חושב שכדאי מאוד להסתכל על מדינות שבהן הדברים כבר קרו והם מתרחשים. ישראל נמצאת כ-10-15 שנה מאחור בשימוש ברובוטים בתעשייה, במדינות כמו יפן, גרמניה, וסין היום נכנסת בצורה מאוד מאוד משמעותית, אפשר כבר לראות כיצד ממשלות מתמודדות עם הנושא הזה של השפעת הרובוטיקה על שוק התעסוקה.

אם נתחיל ביפן, ביפן הגישה היא מאוד חברתית, במפעלים יש חלוקה של המשרות ליותר ויותר עובדים ואכן, למרות יישום של רובוטיקה בצורה מאוד משמעותית, אנחנו רואים 4% אבטלה בשוק היפני. אני יכול להגיד לכם שאצלנו במפעל ביפן המפעל עצמו חשוך כיוון שאין אנשים בתוך המפעל, יש רובוטים שמייצרים רובוטים. כשאתה מגיע לבקר מדליקים את האור ורואים מה הרובוטים מייצרים, עוד 300 אחרים. לכן אני אומר שזה נעשה היום - - -

אז איך מתמודדים? אתה אומר שזאת התופעה, אבל איך ההתמודדות עם ה - - -

אני אתן כמה דוגמאות. נסתכל על חברת פולקסווגן בגרמניה. חברת פולקסווגן לקחה על עצמה לטפל בנושא הזה, במקום שתהיה משרה אחת לעובד שעובד 10 שעות ביום שישה ימים בשבוע, יש משרה של 7 שעות ביום לארבעה ימים בשבוע. ככה אתה מחלק את העבודה ליותר אנשים. זה דבר אחד.

דבר שני, כמו שאמרתי, גישה חברתית. הדבר הזה צריך להיות מטופל ברמה הממשלתית, החברתית. אני חושב שצריך לעשות עבודה מול איגוד התעשיינים, לשכות המסחר והאקדמיה, כדי להטמיע בראשיהם של מנכ"לי החברות להסתכל על העובד לא רק כעל נכס שצריך להוציא ממנו כסף, אלא יצור שצריך לדאוג לו ולחלק את הנושא הזה כמה שיותר. מחקר אחרון שנעשה בסין מראה שבמזרח סין על הים איבדו מיליון משרות בארבע השנים האחרונות לרובוטים וממשלת סין עכשיו נדרשת לעניין הזה.

דוגמה אחרונה שאני רוצה לציין מפה, ממה שאנחנו עושים בישראל, החברה שלנו מחנכת מנכ"לים ומהנדסים כיצד להשתמש ברובוטים לתעשייה. אני אתן דוגמה אחת של מפעל למתכת שעוסק בייצור של פיגומים, שהעובדים במפעל, פלסטינים רועי צאן שנלקחו, לימדו אותם כיצד לעבוד עם רתכות ואז כשנכנס הרובוט הראשון, וכולם חששו מי יפעיל אותו, אותם רועים פלסטינים למדו כיצד להפעיל את הרובוט והיום יש ארבעה רובוטים במפעל. אותם רועים הפכו להיות מפעילי רובוטים. הדבר הוא פשוט, נעשה וזו הדרך לקחת את זה קדימה.

זה באמת הבשורה הטובה, שאנשים שלא השתלבו בעבודה והנה עכשיו הם משתלבים וגם יודעים להפעיל את הטכנולוגיה. אני אחרי זה אבקש מאחרים, שיכולים להתייחס לעניין הזה, יש כאן גם נציגי ממשלה, אני מקווה שזה לא יהווה חסם. דווקא הדבר שהרובוטיקה יכולה, כמו לייתר מיליון משרות בסין, אז לא מיליון משרות, אבל חלק מהפחד שיכול להיות חסם שלטוני, יכול להיות הפחד הזה שתיווצר פה אבטלה או כאלה שלא יהיה להם מה לעשות, זה יכול להביא את האנשים לעצור ולהוות חסמים.

אין לך ברירה.

ההתמודדות עם העניין הזה היא דווקא כן להציף את הבעיות, לשמוע על הפתרונות ובאמת ללמוד גם ממקומות אחרים. בואו נתמודד או שאנחנו באמת לא נקדם את הדברים האלה. זה קיים כבר, זה כבר נמצא, אנחנו צריכים כבר לצפות פני עתיד ואנחנו צריכים גם לראות איך אנחנו הולכים ואנחנו מדביקים את הפערים.

פרופ' שהם, יש לך ניסיון גדול גם בלתת הרצאות מתומצתות וקצרות וממוקדות.

תודה רבה על הזכות לדבר כאן. כולם דיברו על זה וזה גם מקובל על כולם שהרובוטים ייכנסו וזה יתפוס גם מקומות עבדוה, מטבע הדברים, ואני לא אכנס להרבה מאוד מחקרים שנעשו בעניין הזה.

עוד לא סיימתי, אתה בתחום הרפואה. אם אתה יכול להתמקד בחלק הזה.

אני אדבר גם על זה. אני אדבר בהתחלה על מקצוע אחד שאני חושב שבו באמת יש שינוי מאוד מאוד גדול, אני מאמין שבעוד כחמש שנים נתחיל לראות מכוניות אוטונומיות שנוסעות בכבישי הארץ ובעוד עשר שנים אני מעריך שחלק גדול מהמכוניות יהיו אוטונומיות. בשבילי זה מצוין, אני בא מהצפון הרחוק, אני גר בהושעיה, עד שאני מגיע לכאן לוקח לי שעתיים. אם הייתי יכול להיכנס בפיג'מה לאוטו ולהגיע לכאן זה היה מצוין.

אני חושב שבאופן עקרוני יהיו הרבה מאוד מקצועות שיירדו מהבמה, לדוגמה נהגי מכוניות, נהגי מוניות, נהגי אוטובוסים, אפילו פחחי רכב, מדוע? כי ברגע שייכנסו המכוניות האוטונומיות מספר התאונות יירד בצורה דרסטית. אני מעריך שבסדר גודל של 80%, שהוא הגורם האנושי בכל הנושא של התאונות. ובמקביל יירד באופן דרסטי הביטוח שאנשים משלמים, כי מספר התאונות יירד.

אבל למה שהפחח לא יעבוד?

לא יהיו תאונות, לא צריך פחח.

גם לשם זה יגיע, אבל מי שיצטרך, אני חושב שזה יתאים את עצמו. בפחחות גם יהיה רובוט שיעשה את זה, זה נשמע לי כבר לא דמיוני.

אני מניח שבאמת יהיה שינוי מאוד גדול, לא רק במקצועות, אלא בצורה שבה אנחנו חיים. זה כיוון אחד.

אבל אני הייתי רוצה להגיד בנושא הרפואי מילה אחת. אנחנו נכנסים לנושא רובוטיקה ברפואה באופן מאוד מאוד חזק. רובוטים שמבצעים היום ניתוחי גב וניתוחי מוח מיוצרים כאן בארץ, עושים אלפי ניתוחים בשנה, בכל העולם, ואני מניח שהתחום הרפואי זה תחום שעדיין לא יודעים לאיפה תיכנס הרובוטיקה. הפוטנציאל הוא מאוד מאוד גדול, גם לרובוטים שייכנסו לתוך גוף האדם ויתקנו את הבן אדם מבפנים. לכן שם הפוטנציאל הוא מאוד מאוד גדול ואני מניח שהרבה מחקרים עוד יהיו בנושא.

אני הייתי רוצה להגיד עוד מילה אחת נוספת בקשר לנושא של החינוך. אנחנו מעורבים בחינוך של ילדים, החל מגיל בתי ספר יסודיים ואני רואה משיכה עצומה של ילדים בישראל בלי פרופורציה בכלל למה שקורה בעולם לכיוון של הרובוטיקה. אני רוצה להגיד שדרך המרכז שקיים אצלנו בטכניון עברו עשרות אלפי ילדים בנושא של חינוך לרובוטיקה ותמיד אני אומר מה הם יעשו כשהם יהיו גדולים. זאת אומרת התעשייה שקיימת היום פה היא לא תהיה מסוגלת לקלוט כמות כזו גדולה של ילדים, שבסופו של דבר הם ייצאו לשוק התעשייה והם ירצו להתעסק בדבר שהם הכי אוהבים אותו. לכן אני תמיד מזכיר שצריך להסתכל בכיוון הזה.

אבל עכשיו אנחנו מדברים בפתרונות, מה אנחנו מציעים בסופו של דבר. דבר ראשון אני מציע שתהיה מודעות, בייחוד של אנשים שהולכים לבחור מקצוע. מכיוון שאנחנו יודעים שרובוטיקה תיכנס, שיבחרו את המקצועות בכיוון שהרובוטיקה תעזור להם ואני חושב שמה שנקרא בנייה כזאת מבוטום אפ זה אחד הדברים שיזיז גם ברמה הלאומית את הדברים. זאת אומרת כשתהיה דרישה מאוד מאוד גדולה מהשוק, מאנשים, מהחבר'ה הצעירים, שהם הולכים ללמוד רובוטיקה, אז אני חושב שגם מלמעלה תבוא העזרה. זה כיוון אחד.

כיוון אחר שאני מציע לעשות, ואני לא הראשון שאומר את זה, זה החיזוק של הקשר בין התעשייה לבין האקדמיה. אמרו את זה רבות לפניי, אני מתפרץ כאן לדלת פתוחה, אבל אני חושב שבמקרה הזה של הרובוטיקה, מכיוון שכן יש שינוי, גם התעשייה רואה את זה, גם החינוך רואה את זה, גם אנשים פה בשלטון רואים את זה, אני חושב שהקשר הזה חייב להיות חזק והוא צריך להתבצע החל מגיל צעיר, מרגע שילדים מתחילים לבחור את המקצוע שלהם, שכבר יהיו בקשר עם תעשייה שתרצה לקלוט אותם.

אין ספק. בעניין הזה אנחנו קיימנו דיונים ונקיים עוד דיונים וזה דבר חשוב מאוד. אני רק שואל לגבי הרובוטיקה ורפואה, היא אמורה רק לשפר את הטיפול הרפואי, כפי שהיא עושה היום, או שהיא תייתר גם את המקצוע?

לא.

במקרה הזה הרובוטיקה נותנת מענה שיד אנושית לא יודעת איך לעשות את זה.

כשאנחנו התחלנו את הנושא של רובוטיקה ברפואה זה היה מעניין, זה היה כבר לפני למעלה מעשר שנים, ועשינו ראיון באחד העיתונים, שאני לא אגיד את שמו, ואני אמרתי שהרובוטיקה תהיה כלי באותו ארגז כלים של הרופא. למחרת יצאה כותרת 'תוך שנתיים הרובוטים יחליפו את הרופאים'.

לא, אני מחדד את הדבר, זו דוגמה שהרובוטיקה משפרת, אולי ממקצעת יותר, מגיעה להישגים, כמו בעמוד השדרה, כפי שאתה הצגת פה, שדברים שבעצם מאבטחים, אולי עושים עבודה יותר בטוחה ויותר מקצועית.

יש גבול למה שרופא יכול לעשות בצורה ידנית, אבל ישנם כמובן דברים נוספים שהרופא יצטרך לעשות. רובוט לא יכול להחליף את הרופא.

מר ניר בריל, כלכלן בכיר במועצה הלאומית לכלכלה. בבקשה, ניר.

אני אגיד בקצרה. אנחנו מברכים על הדיון הזה. ראש המועצה הלאומית לכלכלה לשעבר, פרופ' יוג'ין קנדל, הציג לפני שנה בערך לממשלה מצגת בנושא עולם העבודה העתידי והנושא הזה כן נמצא בסדר היום של הממשלה, אבל זה משהו שמאוד חשוב כן להעלות, כי אנחנו יודעים שכמו הכנסת גם הממשלה מסתכלת הרבה פעמים על הכאן ועכשיו. אני כן אתייחס קצת למה שאנחנו רואים ו - - -

לגבי כלל הדברים של הרובוטיקה, או לגבי המקצועות שייעלמו?

לגבי המקצועות ולגבי היכולת לחזות. יש דיון מאוד מקצועי וגם משמעותי בתחום המקצועי כמה אתה יכול לחזות והוויכוח הוא מאוד גדול. לדעתנו יש אי ודאות מאוד גדולה כי אנחנו מדברים לא רק על טכנולוגיה, אני לא אדבר פה על נושאים נוספים, אבל צריך להבין שדמוגרפיה היא גורם מאוד משמעותי ובישראל כמובן יש שינויים דמוגרפיים מאוד גדולים. תרבות היא גורם מאוד משמעותי, כניסת נשים לשוק העבודה. היא לא הושפעה בעצם מטכנולוגיה, היא הושפעה משינויים תרבותיים ושינויים מוסדיים והיא שינתה לגמרי את שוק העבודה.

אז יש קושי מאוד גדול לחזות. גם המחקר, גם אנחנו עשינו תחזית על בסיס המחקר המרכזי שמדבר על מקצועות בסיכון, הוא מדבר על מקצועות בסיכון טכנולוגי. חשוב להדגיש שהוא לא מדבר והוא מראש אומר שיכול להיות שאפשר יהיה להחליף חלק מקצועות מבחינה תרבותית ומבחינות שונות הם לא יוחלפו. אז צריך מאוד להיזהר כשאנחנו עושים פה תחזיות.

אנחנו כן יכולים לדבר על מקצועות באופן גס, כשאנחנו מדברים דווקא על מקצועות סיעוד, מקצועות בריאות, מקצועות הוראה, דווקא יש גידול במקצועות האלה, גידול בעיקר בבריאות וסיעוד, וגם הזדקנות האוכלוסייה בארץ ובכל העולם. בתחום ההוראה אנחנו לא רואים, בטח לא בהוראה של ילדים, איזה שהוא קיטון, לפחות לפי המחקרים, למרות כל מה שמדברים על מחשבים.

איפה שאנחנו כן רואים בעשורים האחרונה ירידה זה דווקא בתעשייה, גם בגלל הגלובליזציה וגם בגלל האוטומציה. פה השאלה היא האם המצב הזה ימשיך או שזה יילך לשירותים נוספים. אנחנו כן רואים את כל עולם השירותים, עולם המתווכים זה אחד העולמות שהוא הכי הרבה נמצא בסיכון.

אז אני אתחבר למה שאמר חבר הכנסת טרכטנברג, בגדול אנחנו צריכים גמישות, אנחנו צריכים שהמערכות שלנו יהיו הרבה יותר גמישות ואני אתייחס קצת למה שהממשלה מנסה לעשות. הממשלה קיבלה החלטה ביוני 2015, כחלק מהתכנית האסטרטגית להיערך לנושא הזה, לא בכל התחומים, אבל כן מדובר על חינוך במאה ה-21, משרד החינוך פועל בנושא. בנושא של 5 יחידות מתמטיקה, שר החינוך לוקח ומוביל מתוך הבנה שהפרמיה להשכלה, שגם על זה דובר, היא מאוד משמעותית, במיוחד במקצועות הטכנולוגיים. בתחום של הכשרה מקצועית ובתחום של תכניות טכנולוגיות יש עבודה כדי - - -

אנחנו מדברים אחר הלימודים? לא בתוך ה - - -

לא בתוך, וכן אני מדבר על איש צוות בראשות המשנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה שעוסק באקרדיטציה, הכרות הדדיות בין האקדמיה, בין הצבא ובין המכללות הטכנולוגיות, כדי שיהיה מעבר יותר קל.

ברשותך, אני רוצה שתתייחס, מאיפה המידע שאתם על סמך זה דנים ומקבלים מסקנות? על סמך מחקרים שלכם. מאיפה אתם יודעים את הדברים? יושבים בצוות חשיבה? אני חושב שהדברים האלה, אני מסתכל, זה צריך להיות משהו באמת מתכלל, לקחת את כל מי שמתעסק בזה, לשבת ולהוציא את הדוחות האלה כדי שעל סמך זה תוכלו לעשות. כשאתם אומרים שקשה לכם להיערך וקשה לכם לצפות, אני מבין למה, אולי חסר נתונים אז קשה לצפות, אבל אם יותר נתונים אז זה פחות קשה לצפות. ודאי לא מדע מדויק, אבל הרבה יותר מרק להגביר 5 יחידות מתמטיקה ויכול להיות עוד כמה דברים, פיזיקה ו - - -

אני אגיד מאיפה הנתונים. קודם כל יש פורום שנקרא פורום אסטרטגיה, פורום של סמנכ"לי תכנון ואסטרטגיה בכל משרדי הממשלה. בפורום הזה עלה הנושא הזה לדיון וקיבלנו מידע מכל משרדי הממשלה. אנחנו עכשיו עושים סקירה של כל המחקרים, שדרך אגב מכון טאוב, שפרסם דוח, הוא השתמש באותם מחקרים בסופו של יום. אני מכיר רק שניים-שלושה מחקרים שמסתכלים מעבר לעשור קדימה ומנסים להראות איזה שהיא התייחסות וגם הם לא - - -

אני מציע, כהצעה, לא רק סמנכ"לי משרד, גם גופים חיצוניים שיש במדינה, שמתעסקים בבינלאומי. נכון שזה לא דומה הפעם, אבל יש חוכמה שאפשר לקחת משם ואפשר ללמוד, בכפוף לשינויים שיש. לוקחים את הדברים שקורים בהתאמות לפה. אני חושב שזה צריך להיות צוות הרבה יותר חושב והרבה יותר רחב, שולחן מקצועי שיראה את פני המחר הרבה יותר מהסתכלות כזאת. אני גם מעריך את מה שנעשה, זה גם טוב שנעשה, אבל אנחנו יודעים שממד הזמן הוא מאוד מאוד חשוב לנו. אני ממש מודה לך.

רועי מחו"ל רצה להגיד משפט.

עכשיו אתה רוצה להגיד משפט? נשארת בשקט כל כך הרבה זמן.

כן. כפי שאמרו, יש בעיה של מידע במקצועות - - - החשש הגדול באמת הוא לא זה שאנשים יישארו בלי עבודה, עבודות אפשר למצוא ואפשר ליצור, החשש הגדול הוא באמת שאנחנו מתקרבים לחברה של אי שוויון קיצוני, שבה יש את העשירים הטכנולוגיים, שעובדים בטכנולוגיה ויכולים להרוויח הרבה, ויש את העניים במקצועות השירות שמשרתים אותם. למצב כזה יש השלכות הרות אסון על הדמוקרטיה, כי העניים מצביעים פחות ומעורבים פחות בפוליטיקה ונוטרים טינה לעשירים. לכן החשש הגדול בישראל הוא להגיע למצב כזה.

רועי, תודה רבה על ההתייחסות הזאת. אנחנו נרצה לצרף אותך לצוות הזה שאנחנו רוצים. יש לך מקום מובטח שם, בין אם זה יהיה בצורה כזו או בצורה פיזית, אבל את הכול נקדם בברכה. רועי, תודה.

תודה לך.

פרופ' אבי וייס, בבקשה.

תודה רבה. אני חושב שאחד הדברים שאמרת עכשיו, גם פרופ' טרכטנברג כיוון אליהם, כשהוא דיבר על ההקצנה שיש, של אנשים שהולכים לשני הקצוות, או להיי טק, או שהולכים ל-low low low וזה מה שקורה וזה העניין.

אז אני רוצה להציג, בגלל שרוב הדברים שיש לי כאן להראות לכם בעצם נאמרו בצורה זו או אחרת, אני רוצה לעבור בצורה מהירה ולהראות לכם את המחקר עצמו. המחקר הזה הוא אחד מ-13 פרקים של הספר החדש, כולם מוזמנים לקבל עותק שלו, אני מקווה שכולם יעיינו בו. אז הנה העניין של מה הולך להישאר ומה הולך להיעלם. אז המאפיינים שאנחנו מוצאים של המשימות שנדרשות ממקצוע כדי לשרוד זה עניינים של יכולת שכנוע וניהול משא ומתן. מישהו לפני הפגישה הזאת שאל אותי, בחור צעיר, הוא רוצה ללמוד משא ומתן, האם זה דבר שישרוד, כי לא יודעים, אף אחד לא יודע מה לעשות. מקוריות, יצירתיות, מיומנות ידנית מדויקת, שגם זה הרובוטיקה יכולה להחליף בסופו של דר, שמענו ברפואה וכו', ואינטליגנציה חברתית. כלומר דברים שהם דברים אנושיים יותר.

מה הם הדברים שמחליפים אותם? הדברים שמחליפים אותם זה אותם דברים שזה רוטינה, שאתה חוזר על אותו דבר שוב ושוב ושוב ולכן אנחנו לא צריכים שבן אדם יאייש אותם. אז טלרים בבנקים ואנשים בדלפק של הסופרמרקט וסוכני נסיעות, כבר היום רובנו עושים את ההזמנות שלנו לבד, וכו' וכו' וכו'. אלה דברים שצריכים אותם פחות ופחות ככל שהזמן עובר.

כשאני מדבר פה על סיכון גבוה זה לא אומר שיש לי 100% הסתברות שמשהו הולך להיעלם, או סיכון בינוני זה לא אומר שיש 100% הסתברות או 50%, אלה הטווחים שהשתמשו בהם כדי לקטלג מה בסיכון גבוה, מה בסיכון בינוני ומה בסיכון נמוך, כשמדובר על היעלמות תוך עשור עד שני עשורים.

זה הגרף שרועי הראה מקודם, מתוך הפרק שלנו. צריך להגיד, זה פרק של שביט מדהלה, שהייתה אמורה להציג כאן, היא הייתה צריכה בגלל סיבות משפחתיות לנסוע לחוץ לארץ ולכן אני פה ממלא מקום שלה. אנחנו רואים שדברים הולכים להיעלם, תופרים, מתקני שעונים, כמובן שזה רק דוגמאות, מוכרי טלפונים, פקידים, טלרים וכו'. אם תסתכלו בסיכון הבינוני, גם אני כלול שם, כלכלנים, עוד 20 שנה הם יצטרכו לחפש עבודה חדשה. בסיכון נמוך יש את הדברים שדיברתם עליהם, רופאים, פסיכולוגים, כוריאוגרפים, שחקני כדורגל שקשה עדיין למחשבים לעשות את זה ודברים בסגנון הזה.

אנחנו לא ייחודיים, שאף אחד לא יחשוב שישראל שונה מכל מקום אחר. פה דיברנו על 39% ופה כתוב 41% כי זה שנה אחרת, אבל אם משווים למדינות אחרות, בארצות הברית זה 47%, בגרמניה זה 49%. היום יש דוח חדש של ה-OECD שיצא בחודש שעבר, הוא מראה שבממוצע ב-OECD מדברים על 57%. אז דווקא המצב שלנו בארץ, אם מסתכלים על זה ככה, זה אפילו מצב יותר טוב אולי מבחינת הסיכון המיידי, אבל בכל זאת זה אחוזים גבוהים, שיש בכל העולם, כולנו יודעים שזה דבר גלובלי לחלוטין. הפקידים ועובדים מקצועיים אחרים, עובדי בינוי, זה מאוד חשוב, זה דברמ אוד גדול, וכל מיני שירותים, אלה הדברים שנמצאים בסיכון גבוה.

יש לך גם גרף על מקצועות שנמצאים בדרישה גבוהה?

אם תסתכל על דברים שנמצאים פה בסיכון נמוך, אלה הדברים ששם יש לך את הדרישה הגבוהה.

זו ההלימה? אין מקצועות חדשים?

אלה הדברים שיישארו. חדשים, קשה, כפי שנאמר, הם צודקים, במובן מסוים מה יהיה בעוד עשר שנים, הדברים החדשים שייוצרו, אני מקווה שכן יהיו ולא יפסיקו לייצר דברים חדשים, לא יודעים לגמרי.

אבל ברובוטיקה, אז מדענים. הממשלה, שר החינוך, רוצים יותר לדרבן ולתמרץ לימודים של מתמטיקה ועוד מקצועות כאלה, פיזיקה ודברים כאלה שקשורים למדע, זה לכאורה גם יהיה מקצועות שהם יותר נדרשים.

מן הסתם זה נכון, אבל אני חושב ש - - -

למה חשובה לי האמירה הזאת? זה חלק מהדבר שיכול לתת את הדרבון למקצועות האלה, דרבון של הממשלה וגופים ואנשים שאחרי זה רואים, ילדים, יש דינמיקה מסוימת.

אני מסכים איתך.

אדם רואה את זה היום, הוא מסתכל על זה, מה הוא ממליץ לילד שלו מחר, איפה - - - אז הוא מסתכל והוא יודע שהוא לא הולך לזה, הוא הולך למקצועות האלה. יכול להיות שצריך להכניס את זה.

נכון. אני חושב שמילת המפתח מבחינתי, שאמר פרופ' טרכטנברג, זה גמישות. אם אתה לומד דברים שיש להם דיסציפלינות שונות אז עם גמישות יש לך את היכולת לשים את עצמך - - -

בתנאי שהם בתוך המסגרת.

נכון, והיום יש הרבה מאוד קשיחות בתוך המערכת הלימודית.

מה בתמצית, הדברים החשובים.

אני אעשה את זה מהר מאוד. התברר ככל שאנשים עם תארים, הם בסיכונים הרבה יותר נמוכים, אנשים עם שכר גבוה הם בסיכון הרבה יותר נמוך. כלומר הסיכון הוא אצל האוכלוסיות החלשות. זה דבר שהוא חשוב ביותר. הסיכון נמצא באוכלוסיות החלשות ולא באוכלוסיות החזקות כל כך.

רק להראות לכם, גברים-נשים פחות או יותר אותו דבר, הבדל אחד גדול מאוד, האוכלוסייה הלא יהודית נמצאת בסכנה, במיוחד הגברים, בסכנה הרבה יותר מיידית מאשר האוכלוסייה היהודית. הסיבה שזה נכון זה בגלל הסוגים של תעסוקה. תסתכלו בהשוואה, על הכי נמוך פה, עובדים מקצועיים בתעשייה, בבינוי ואחרים, וכשלוקחים את הלא-יהודים, 52% נמצאים בבינוי ובתעשייה של ה- low tech לכן אלה המקומות שתהיה את הבעיה הכי גדולה.

אם אנחנו מחפשים את האוכלוסיות שנמצאות בסיכון הכי גדול, זה האוכלוסיות האלה. כמובן שזה דבר שלא מתחיל היום. זה מחריף היום אולי, אבל זה לא מתחיל היום, לאורך זמן עובדים פחות ופחות בדברים עם סיכון גבוה ויותר בדברים עם סיכון נמוך. כלומר המגמה היא מגמה נכונה ואין חידוש בתהליך, החידוש הוא אולי בגודל השינוי שהולך להיות. זה גם לא כל משלח יד. כשאני אומר שבסוכנים יש סיכון גבוה, זה בחלק מהסוכנים יש סיכון גבוה, חלק עדיין יישארו.

פרופ' וייס, אנשים ירצו לקרוא את הספר, אני מציע - - -

אז אני רק עוצר עם זה. הדבר האחרון שאני רוצה להגיד זה לגבי החינוך, כי זה דבר חשוב מאוד לגבי ההשכלה. אז כן קיימים היום מסלולים שמנסים ללמד אנשים מקצועות, ואם אנחנו נסתכל על זה אנחנו נראה פה שהמקצוע הכי נפוץ שלומדים אותו זה הנהלת חשבונות. הנהלת חשבונות זה דבר שניתן למצוא עבודה מיידית, אבל תוך מספר לא גדול של שנים לבן אדם לא תהיה את העבודה הזאת. אז אנחנו צריכים לחשוב, כשאנחנו נותנים את הקורס הזה, גם על הדבר המיידי, אבל יותר לחשוב על הטווח הארוך מאשר על הטווח הקצר. לכן אולי צריכים לכוון את זה בצורה אחרת.

בקיצור, הדבר החשוב ביותר זה שהתפקיד של הממשלה זה לתת אינפורמציה. זה לאו דווקא לייצר את מקומות העבודה, ודאי שלייצר מקומות עבודה, אבל לתת אינפורמציה .לצעירים היום אין את האינפורמציה, הם לא יודעים מה לחפש, הם לא יודעים מה ישרוד ומה לא ישרוד. אנשים שנותנים הכוונה מהצבא או מנסים להוציא את העדה החרדית יותר לשוק העבודה ונותנים קורסים, לאו דווקא מכוונים עם הראש שלהם לכיוון של מה יישאר לטווח ארוך. אז אינפורמציה, זה הדבר החשוב.

תודה, באמת, אני חושב שהדברים חשובים, עשיתם כטעימה, כדבר ראשוני, זה באמת חשוב מאוד ויש הרבה עבודה סביב הדבר הזה, כדי נדע נתונים אמיתיים, עתיד של עם, עתיד של מדינה, עתיד של נוער ואנשים בעבודה. זה חשוב מאוד.

רמ"ד מדיניות ותכנון בצה"ל, רב סרן הדס אמר. ואחרייך, כדי שבאמת יכינו, דב ינאי. חברת הכנסת לשעבר רינה פרנקל, התכבדנו בנוכחותך.

זה נושא מאוד מעניין ושמחתי לשמוע מה ששמעתי. אני אצטרף בהמשך.

יופי, במסגרת העיסוקים שלך את ודאי תורמת בעניין הזה הרבה. אנחנו מאחלים בהצלחה.

תחום הרובוטיקה, כמו שאנחנו מכירים, נלמד במסגרות שונות בבתי הספר ומחוץ לבתי הספר וכאשר המיועדים לשירות ביטחון מגיעים לגיוס, הם אינם מתגייסים למקצועות הרובוטיקה באופן ספציפי, הכישורים שהם רוכשים בתחום המכניקה כמובן ובתחום האלקטרוניקה בהחלט יכולים לבוא לידי ביטוי במערכת הצבאית.

צריך להבין שלעתים רמת הציפיות של אותם מיועדים לשירות ביטחון שלמדו רובוטיקה, רמת הציפיות שלהם לשיבוץ בתפקידים בצבא, היא גבוהה. היא גבוהה מזו שהצבא מאפשר לשיבוץ במקצועות האלה. חלקם יתגייסו כלוחמים כמובן - - -

מרצונם או שלא יכולתם לספק להם את ה - - -

בדרך כלל זה מרצונם.

שהם העדיפו, אבל לא בגלל שלא יכולתם לתת להם את המענה בתחום הרובוטיקה? אני לא הבנתי, האם הם מתאכזבים והם הולכים לשרת כלוחמים בגלל שאין להם את האפשרות להשתלב בתחום הרובוטיקה, או שהם העדיפו מלכתחילה להיות לוחמים בשירות?

זה יכול להיות גם וגם. האופציה הנוספת שקיימת עבורם היא להשתבץ במערך הטכני. זאת אומרת ברגע שזאת האלטרנטיבה, אז בהחלט זה יכול להיות גם וגם. קיימים כמובן גם מקצועות נוספים, מקצועות באיתור, שגם לשם הם יכולים להגיע. אבל באמת המאפיינים הם יותר מאפיינים של מכניקה, מכונות, אנחנו מדברים על תחום של הנדסת מכונות, אלקטרוניקה, תוכנה. לשם יותר הכיוון.

איך אתם צופים את פני העתיד בדבר הזה? אתם יושבים, יש צוות שחושב בדבר? בסך הכול אנחנו רוצים להעלות בשורה, אנשים שאנחנו מדרבנים אותם ואנחנו רוצים שהם ייחשפו למקצועות האלה בתיכון, זה חלק מהשיקול, זה גם מה יקרה בצבא בעניין הזה. את בעצם אומרת שאת לא רואה, את לא צופה שתהיה התרחבות של הנושאים האלה, השאלה אם זה כך או שזו רק הרגשה? את מדברת על המצב הקיים - - -

נכון.

את לא מדברת על מצב עתידי יותר.

אז בטווח העתידי יותר, אנחנו כן רואים אותם כבדרך כלל בעלי נתונים גבוהים יותר, כן קיים כיוון לאפשר להם להתמיין למקצועות נוספים שלאו דווקא היו עד היום במסגרת המקצועות שאליהם הם מוינו. כן לאפשר להם מקצועות נוספים שבהם הם יוכלו להביא לידי ביטוי את הכישורים שלהם.

תודה רבה. לפני שנעבור לדב, רועי, כבר בוקר טוב, אתה מלווה אותנו לאורך כל הדיון. איזה אורח, איזה מתוק.

הוא לא מדבר עם זרים.

גם כשאבא שואל? הוא רואה אותנו? עכשיו אני רואה. שמי אורי.

כאן 6:00 בבוקר.

אמרתי ששמי אורי, יכול להיות שאז הוא כן יהיה מוכן להגיד את השם. אז הוא קם היום מוקדם בגלל הדיון? יפה. 6:00 בבוקר אצלכם והוא כבר קם, הבחור חרוץ, ילד חרוץ. דרישת שלום מכולנו. בוקר טוב ויום נעים. זה נותן לנו קצת אווירה.

דב, בבקשה. אני לא אמרתי שאתה יושב ראש המשותף - - -

כמה דברים עליי. הייתי יושב ראש האגודה הישראלית לחקר העתיד, אני הקמתי את מכון אדם מילוא, אני מומחה בתחום המשאב האנושי ועוסק בהכוונה של אנשים. יצאתי לאחרונה עם ספר, תוצאת מחקר של כחמש שנים שנקרא 'הקוד האנושי', מה הם מקדמי ההצלחה למאה ה-21 וההתמודדות שלנו עם הרובוטים וכל מה שמדובר פה.

אני רוצה יותר לדבר בקצרה על קצת שינוי כיוון. בשבוע שעבר הנחיתי פאנל של מנהלי משאבי אנוש שעסק בעתיד משאבי האנוש ואני רוצה להביא את הדברים משם, כי אלה האנשים שיצטרכו לקבל לעבודה את האנשים שאנחנו מדברים עליהם פה. אחד המשפטים ששמעתי שם מאחת המנהלות, היא אומרת 'לא מעניין אותי היום ההכשרה ולא מעניין אותי המקצוע, אלה מילים ישנות שלא מעניינות. לא מעניין אותי מה אדם למד כי בין כה וכה מה שהוא למד לא רלוונטי, גם לא מעניין אותי מה המקצוע שלו, בין כה וכה המקצוע שלו ישתנה תוך כמה חודשים. מה שמעניין אותי זה לדעת על הסקרנות שלו, לדעת על הדינמיקה שלו, לדעת על האנרגיות שלו והיכולת שלו', כמו שנאמר פה, 'להשתנות'. כל המושגים האלה שמדברים על הכשרה ומקצועות אלה מושגים מעולם שעבר.

אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל לגדל דור שמה שהוא באמת יעסוק זה בסקרנות לשינויים ולא בהתקעויות. אחד הדברים הכי כואבים לי, ואני מסתכל פה על רועי מהצד השני, במדינת ישראל לא קיים עד היום שום חוג מוכר לתחום העתידנות. העתידנות זה תחום מוכר שיותר ויותר עוסקים בו אנשים כמו רועי וכמו דוד פסיג ואחרים, אבל הם כולם משתלבים בתוך כל מיני מוסדות אחרים.

הכתובת היא למשרד החינוך? מי הכתובת?

הכתובת היא עולם האקדמיה. עולם האקדמיה שלנו מלמד לסוף המאה שעברה את האנשים. אני זוכר שאני הייתי צריך לקלוט אנשים מהאקדמיה ומה שהם היו מוכנים, הם היו מוכנים לשעבר. המורים שלימדו אותם בחלק מהמקצועות, גם המורים שמלמדים את הילדים שלנו היום, הם בקושי עדכניים למה שהילדים עושים היום. כל הנושא הזה צריך לעבור איזה שהיא מהפכה.

כל המושג של תעסוקה בכלל, התחלנו לעסוק בו, ועדת העבודה, ועדת התעסוקה, לפני כמה זמן דיברתי על האיגוד הישראלי ליועצי תעסוקה, איל"ת, אמרתי להם 'תישארו עם אותו שם', איל"ת, אבל תקראו לעצמכם, האיגוד הישראלי ליועצי תשוקה, כי הדבר העיקרי שנצטרך ללמד את האנשים זה תשוקה וסקרנות. המקצועות העתידיים, אני אפילו לא יודע מה שהם יהיו.

והמילה האחרונה שאני רוצה להגיד כאן בקצרה בנושא הזה, אנחנו מדברים כל הזמן על העולם המפחיד הזה של הצעירים, אנחנו נכנסים לעולם שבו רוב העובדים האפשריים יהיו בגילאי 50 ומעלה, רוב האוכלוסייה הולכת להיות מעל גיל 50 והקריירות של אנשי ה-70 וה-80 וה-90 יהיו קריירות שהם יצטרכו לחשוב עליהם, כי הם יהיו חלק מעולם התעסוקה. התפיסה שהטכנולוגיה לא מתאימה להם היא תפיסה מוטעית. להיפך, אני חושב שאם נדע איך להכין אותם, האנשים בגילאי ה-70, ה-80 וה-90 יידעו להפעיל את הטכנולוגיות כי הטכנולוגיות האלה יאפשרו להם להתגבר על המינוס שבשרירים שיש להם ויכול להיות שנשתמש בראש שלהם.

דרך אגב, בחקלאות, אני אביא את זה כדוגמה, ממוצע הגילים הוא 65-70 ומעלה ויש שם הרבה חקלאים, שהם באו לכאן והם אמרו שהם משתמשים בטכנולוגיות החדישות. הפוך, הטכנולוגיות היום מפשטות את העניין ולא מכבידות. זה שהשם הוא טכנולוגיה, הם לא מייצרים, הם משתמשים ולמשתמשים היום יותר קל. היצרנים, יכול להיות שהם צריכים להיות באמת מומחים, אבל חלק מהמטרה בטכנולוגיה וגם בלימודים זה איך להנגיש את זה לציבור בצורה הכי קלה.

בתחילת המאה ה-20 המילה עבודה הייתה 80% שרירים, אנחנו נכנסים לעידן שהשרירים חסרי כל משמעות, כי הרובוטים יחליפו אותנו בנושא השרירים, ובנושא הראש, יש אנשים גם בגילאי 90 שיכולים להפעיל אותו טוב מאוד.

אנחנו מאוד מודים לך על הדברים. אנחנו לא יכולנו להתרחב לכל הנושאים, אבל לדברים האופטימיים שלך בסוף אנחנו כן נתחבר. בהתחלה נתנו לנו חזון קשה יותר. אנחנו כן בטוחים שדיונים וכשמציפים את הדברים, הדברים מתקדמים.

הזמן שלנו קצר, אנחנו צריכים לסיים. יש לנו דקה לכל אחד ויסלחו לנו האנשים, אולי לא לפי כובד תפקידם וחשיבותם, אבל ככה זה יוצא, כשעושים סבב בסופו של דבר, ככה זה טיבו של דיון. אז בבקשה, דלית שרון.

אני אעשה את זה באמת בקצרה ואני רק אסגור איזה מעגל שפתחו. אני עובדת בחברת קודאק בישראל. פרופ' טרכטנברג מיהר להספיד, לא צריך כל כך מהר להספיד חברות וגם לא תפקידים ולא מקצועות. אני חושבת שאחד הנושאים שהיום אנחנו מתמודדים, כבר היום, היא בעיה מאוד קשה של חוסר באנשים עם יכולות טכנולוגיות שישתלבו בחברות שלנו. אנחנו רואים שמספר הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה הולך ויורד מדי שנה במקצועות הטכנולוגיים. אנחנו רואים שבוגרי תיכון שלמדו מתמטיקה ופיזיקה 5 יחידות הולך ויורד.

אני חושבת שצריכים להיות פה כמה מהלכים. ראשית, במערכת החינוך להכניס חזרה את החשיבות של הטכנולוגיה וההשכלה המדעית, שתחזור ותהיה, ולתת את הכלים האלה לנוער היום, שכשהם ייצאו לשוק העבודה הם יוכלו להשתלב במקצועות האלה. מצד שני אנחנו גם צריכים להתחיל לראות מה קורה עם אותן אוכלוסיות שנמצאות היום בשוק העבודה ואין להם את הכישורים ואולי לחשוב על תכניות של הסבה מקצועית, על מנת להתאים אותם לדרישות חדשות שנכנסות לשוק.

אני חושבת שאפשר לעשות את הדברים האלה. אנחנו רואים שעשו עבודה מאוד גדולה בתחילת שנות ה-90, כשהייתה העלייה הגדולה מרוסיה, באו אנשים עם יכולות אחרות ועשו הרבה מאוד הכשרות להביא אנשים להיות מהנדסי תוכנה למיניהם. הם נכנסו לשוק העבודה והם תרמו הרבה מאוד לקידום. אני חושבת שבמדינת ישראל אנחנו צריכים להסתכל גם על הנושאים האלה.

נכון. לא כולם, אבל באמת עשו מאמץ בעניין הזה וזה חשוב. אני גם רואה את הבעיה, זה בדיוק הסיכון, לתכלל את כולם במקום אחד, שהמשרדים והממשלה, היא צריכה להקים גוף שיתכלל את כל הדברים האלה ולא שכל גוף יעשה את זה בעצמו.

ד"ר עמירם אפלבוים, בבקשה. ואחריך, ריני בר און.

אני נשיא של חברת קלא-טנכור ישראל ואני מתחבר מאוד למה שנאמר פה על ידי נציגת חברת קודאק ולמה שנאמר פה לפניי, על מחסור בכוח אדם מקצועי ברמות שאנחנו צריכים. להערכתי אנחנו היום נמצאים בתוך עידן הרובוטיקה. לא צריך לחשוב שהוא מהיום, להיפך. השאלה איך מדינת ישראל הולכת למנף תחום חדש שיכול להביא אותנו להובלה לאומית, איך אנחנו הולכים לתקוף אותו כך שנמנף את החוזק של מדינת ישראל.

לדוגמה, בתעשייה של הסמי קונדקטור, שאני בא ממנה, ייצור מכונות לאינספקשן, שבודקות את פרוסות התא בזמן תהליך הייצור, באינטל למשל, מדינת ישראל, אני לא יודע אם אתם יודעים את זה, מייצרת מעל 60% מהמכונות בעולם כולו שעושות את האינספקשן. 60%. זאת אומרת שישראל יכולה להיות מעצמה לא רק בסייבר, וזה כבר קורה ב-10-15 השנים האחרונות. עכשיו השאלה מה אנחנו עושים הלאה.

אז נאמר פה הרבה על החינוך, אני רק רוצה להוסיף שאנחנו צריכים להסתכל על כל הדבר הזה כמשימה לאומית. אני חושב שמהפורום הזה, הייתי מאוד שמח אם הייתה יוצאת קריאה להפוך את נושא הרובוטיקה למשימה לאומית שמתחילה בחינוך, וחינוך, כמו שנאמר פה על ידי קודמיי, מרמת בית ספר יסודי לרמת תיכון - - -

אנחנו מדברים כבר על גן הילדים.

בדיוק. הנושא הבא זה שננסה למצוא את הדרך שהעיסוק בטכנולוגיה יהיה משהו, הייתי קורא לזה הרואי. תשאל היום ילד 'מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?' דבר ראשון הוא יגיד לך טייס, ואם לא, אני רוצה להיות בסיירת. ולמה שלא תהיה מדען גדול, ולמה שלא תהיה איש רובוטיקה, הממציא הבא של פייסבוק? טכנולוגיית הסייבר הראתה לנו שאנחנו יכולים להגיע לשם. אנחנו מובילים לאומיים. לכן הדבר הבא, אני חושב שצריכה לצאת עוד קריאה מפה, וזה ליצור סביבה טכנולוגית עסקית.

לי אין הרבה ציפיות, דיברתי לפני שנכנסתי לפה, אין לי הרבה ציפיות מהממשלה, הממשלה עסוקה בדברים שלה, הממשלה צריכה לדאוג שתהיה סביבת לימוד, שתהיה סביבה עסקית, שמעסיקים גדולים, כמו למשל סמסונג, כמו למשל קודאק, היא לא ישראלית, אבל תראה כמה מקומות היא ייצרה פה. קלא-טנכור, אנחנו לא חברה ישראלית - - -

מה יוצר סביבה טכנולוגית עסקית? הטבות במס, מענקים?

הטבות במס, אבל שלחברות גדולות יהיה כדאי לבוא ולהשקיע. להוריד למשל את כל מחסומי הבירוקרטיה להקים חברה חדשה.

אפשר ללמוד ממה מונע מהם להגיע, לפי זה נדע מה אפשר לתת להם. הבירוקרטיה זה שם המפתח לכל הדברים האלה.

בירוקרטיה זה דבר אחד, אבל היצע יותר גדול של כישרונות ושל אנשים, עידוד בבנייה והשקעות. יש מגוון רחב. תראה איך מדינות כמו אירלנד הביאו תעשייה, איך מדינות כמו סינגפור הביאו תעשייה. אנחנו צריכים, בגלל היכולות שלנו של כוח אדם, להביא לפה תעשיות גדולות ולמנף כספים של אחרים לפתח פה.

ומילה אחרונה, הרבה מדברים פה על מה העתיד של מדינת ישראל. העתיד של מדינת ישראל זה בילדים שלנו. עם כל הכבוד שלי לבני 60 ולבני 70 ולבני 80, אנחנו צריכים שבני ה-15 וה-20 יישארו פה. אתמול חזרתי מבוסטון, הבת שלי הולכת שם להתמחות, 15,000 ישראלים, מיטב המוחות שאנחנו שילמנו על החינוך שלהם, יושבים שם. הנה, יושב איתנו רובוט פה, שהוא בארצות הברית. איך אנחנו גורמים לזה שכשהם יגיעו להחלטה 'האם אני ממשיך את הקריירה שלי בישראל או בארצות הברית' והכול פתוח הוא יגיד 'אני חוזר לישראל בגלל שתהיה לי קריירה יותר טובה והכנסה ואיכות חיים'. צריך לשמור גם על הכנסה וגם על איכות חיים.

יש קשר בין הדברים. תודה לד"ר עמירם אפלבוים.

אני יחד עם חברתי דלית מייצגות את איגוד ההיי טק. שתינו מנהלות משאבי אנוש, אני מנהלת משאבי אנוש בסמסונג.

אולי אני אגיד במשפט אחד ואסכם את כל הדברים החשובים שנאמרו פה, אני חושבת שאנחנו עומדים בפני הזדמנות מאוד גדולה. הסיפור הזה של רובוטיקה שנכנסת לחיים שלנו, אני חושבת שיש לה שלושה צירים מרכזיים, ציר אחד זה שבאמת בדור הצעיר, ככל שיש יותר אנשים שיוכלו לעשות אלגוריתמיקה חכמה, כי כבר היום יש לנו חוסר בידיים עובדות, וככל שנלמד את האנשים האלה להתכוונן למקום הזה, אנחנו כמדינת ישראל נוכל לייצר יותר לעולם ונהיה מבוקשים יותר. זה קורה כבר היום, אבל יש חוסר.

החלק השני זה באמת אותה אוכלוסייה שנפלטת לשוק כתוצאה מזה שמקצועות משתנים. גם פה יש הזדמנות מאוד גדולה לאבטלה, כי בעזרת הכשרה שהיא לאו דווקא חייבת להיות הכשרה לטווח ארוך, אלא הכשרה באינטרוולים קצרים יותר, אנחנו יכולים לייצר הרבה מאוד מקומות עבודה חדשים. אם דיברת על איך חברות גלובליות בוחרות להקים מרכזי פיתוח פה בישראל, וזה בהחלט מלחמה יומיומית שיש לנו מול סייטים אחרים בעולם, זה עניין של איזה היצע של כישרונות יש לנו. פחות מגיעים לישראל בגלל ייצור, יותר מגיעים לישראל בגלל ההמצאתיות. אז אני מאמינה שזה צריך להיות שילוב של גם וגם.

והדבר האחרון, המבנה התעסוקתי שהשתנה, שמדבר פה על גמישות בשעות עבודה ועל זה שהמקום הפיזי משתנה, אנשים רוצים לעבוד בתור מומחים ובחצאי משרות ובכמה ארגונים. זה צריך לקחת אותנו למקום של איך זה משפיע על המבנה הכלכלי שלנו, על הנושא של פנסיה לטווח ארוך ועל העובדה שאנחנו עובדים באינטרוולים שלפעמים מרוויחים הרבה מאוד ולפעמים לא מרוויחים בכלל וצריך להיערך לשינויים האלה במקומות העבודה, כדי שהמשפחות יידעו להיערך כלכלית לעניין.

תודה רבה. אנחנו חייבים לסיים. חרגנו מהזמן. אני גם רוצה להודות לרפי ערבות ולאיגור ורנר ולאריה יבנאי, אתם רציתם לדבר.

אנחנו גם נקצר בדברי הסיכום, מכיוון שזה יום מיוחד וכמה וכמה ועדות דנים בנושאים האלה ונושקים אחת לשנייה. אנחנו נתכנס בשתיים ואנחנו ניתן מסקנות מרוכזות ומתואמות. כמו ועדת החינוך, למשל, אנחנו מדברים על מסקנות, אני לא רוצה לסתור את המסקנות של ועדת החינוך, ועוד דברים בוועדת הכלכלה וועדות אחרות.

מה שכן אני רוצה להגיד שוודאי שתם ולא נשלם, מלאכתנו רבה, אנחנו קצת הצפנו את הנושא, אנחנו יודעים שהמלאכה מרובה והזמן קצר. אין ספק בדבר אחד, שהממשלה חייבת להוביל בעניין הזה באופן הרבה הרבה יותר רחב, אינטנסיבי, מקצועי יותר, מתכלל יותר, בעקבות מידע, לתחקר את העניין יותר טוב, להגיע ליעדים ושם לשאוף להגיע. הדברים צריכים להיות הרבה יותר מוגדרים מהתעסקות קלילה בעניין הזה.

אני מודה לכם על המאמץ שעשיתם אתם, אני באמת מודה לחבר'ה שגם הביאו עוד דברים ובנוסף, להביא דברים כאלה, מי שיודע, המשימה עוד יותר קשה. רועי, אנחנו מודים לך, עכשיו כבר לילה טוב, אנחנו נותנים לך, תלך קצת לישון.

תודה רבה.

וצוות הוועדה שעשה מאמץ גדול, יחד עם יוזמת הדיון, חברת הכנסת עליזה לביא, צהריים טובים, תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:25.