הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 175

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י"ד באדר א התשע"ו (23 בפברואר 2016), שעה 9:30

מעמדם של עובדים ארעיים ופיטורי עובדים בחברת החשמל

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

עיסאווי פריג'

טלב אבו עראר

זוהיר בהלול

מיכל בירן

יוסף ג'בארין

דב חנין

יעל כהן פארן

איילת נחמיאס ורבין

אוסאמה סעדי

חמד עמאר

עמיר פרץ

שניר ניב - רפרנט אנרגיה, אגף התקציבים, משרד האוצר

נורית איתן - ראש אגף אסטי, רשות החשמל

עופר בלוך - מנכ"ל חברת החשמל

עמית אוברקוביץ - סמנכ"ל משאבי אנוש, חברת החשמל

אורן הלמן - סמנכ"ל רגולציה, קשרי ממשל ותקשורת, חברת החשמל

עופר קרן - ממונה על העסקה רב-גונית ועוזר סמנכ"ל חברת החשמל

עינב חשאי - יחידת רגולציה וקשרי ממשל ועוזר סמנכ"ל חברת החשמל

איתמר זיגל - רפרנט חברת החשמל, רשות החברות הממשלתיות

אביעד דרורי - עו"ד, המחלקה המשפטית, הרשות לשירותים ציבוריים חשמל

מיכאל תואתי - ראש תחום בכיר ייצור, אגף כלכלה, הרשות לשירותים ציבוריים חשמל

ליאור ששון - יו"ר ארגון אקדמאים, חברת החשמל

מרדכי לוגסי

-

יו"ר ועד מרחב דרום, חברת החשמל

רונן שאול - עובד ארעי של חברת החשמל שפוטר

רינת איזן שאול - בת זוג של עובד ארעי שפוטר

חוסין עאמר - עובד חברת החשמל שפוטר

יוסף מוראד - עובד חברת החשמל שפוטר

תאמר חיוק - עובד חברת החשמל שפוטר

תאבת עאמר - עובד חברת החשמל שפוטר

נזמר עאמר - עובד חברת החשמל שפוטר

אייל נחמן - עובד ארעי של חברת החשמל שפוטר

סאלח סעד

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

אתי בנדלר

לאה ורון

אהובה שרון, חבר המתרגמים

מעמדם של עובדים ארעיים ופיטורי עובדים בחברת החשמל

בוקר טוב לכם. היום יום שלישי, גברתי מנהלת הוועדה, הרשם, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, היום יש לנו דיון חשוב והוא מעמדם של עובדים ארעיים ופיטורי עובדים בחברת החשמל. היו גם פניות של כנסת לדיון בנושא וגם מגופים שמחוץ לכנסת והחלטתי שהגיעה העת לזמן את הדיון הזה.

לפני שאני נכנס לדיון, אני הולך להציג כאן כמה נקודות כפי שאני משתדל לעשות מעת לעת לגבי מהלכים ופעולות שהוועדה עוסקת בהם.

גברתי מנהלת הוועדה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לומר שאני מבקש שתצא פנייה דחופה לשר החקלאות שבתוך 48 שעות אני תובע – אני כבר לא מבקש – את החלוקה של השישים מיליון שקלים, כספים שחולקו בזמנו על ידי המשרד והשר. השר התחייב להעביר את זה מיד, אבל עברו כבר כמה שבועות ואני מבקש לקבל זאת לאלתר. אני אומר בצורה הכי ברורה. הוא מבזה אותנו בתהליך הזה, מה גם שזה אמור להיות נושא שהוא סגור מכל הכיוונים. הכספים כבר חולקו, הדברים ידועים ואני מבקש את זה בצורה ברורה.

אני פונה גם בעניין הזה לשר החקלאות, לשר האוצר ולממשלה. לפני למעלה מחודש העברנו את התקנות שנוגעות לחלוקת מכסות הביצים. קיימנו דיון אל תוך הלילה, דיון לא פשוט ובסופו של עניין, כמו תמיד, נשארה הקבוצה הכי דפוקה בתוך כל התהליך הזה - יישובי הגדר. חקלאים ביישובי הגדר. אני יכול לומר לכם שלקחתי על עצמי את הנושא הזה באופן אישי. לא ויתרתי, נלחמתי ובסופו של תהליך נמצאה הדרך לתת מענה לבעיה שאני לא ארחיב בה.

אני רוצה שתצא היום פנייה למזכיר הממשלה או למזכירות הממשלה בה אנחנו תובעים להעלות את העניין הזה כבר בישיבת הממשלה הקרובה. עשרות משפחות נמצאות במצב לא פשוט כתוצאה מהאירועים האלה. אני אומר שאני ארצה לדעת עד סוף היום או מחר האם העניין הזה עולה לדין ביום ראשון.

נקודה נוספת היא עניין הפטם. אני מבקש שגם היום תצא פנייה לאבו ולכל נציגי החקלאים בה אני מוציא להם כרטיס צהוב, כרטיס אזהרה והודעה. אני מתרה ומזהיר לקראת פסח כדי שפסח לא שוב יפרוץ להם ללא הודעה מוקדמת בלוח. אם אנחנו נמצא את עצמנו במצב שבפסח הקרוב מחירי הפטם יעלו ולא ירדו, בניגוד להבטחות וההתחייבויות, לא יהיה מנוס אלא מלהביא את החוק לשולחן.

באותו מקום אני מבקש ממנכ"ל משרד החקלאות לקבל עד יום ראשון דיווח על ההיערכות לקראת הפסח. אני מבקש לקבל דוח מפורט האומר היכן עומדות ההכנות כך שפסח לא יפרוץ להם ושוב נמצא את עצמנו במחסור בדיוק בזמן שצריכים להיות ערוכים אליו.

דבר אחרון. אתמול פורסם ששר האוצר וראש הממשלה, כולם יצאו בקול תרועה רמה על המאבק ביוקר המחייה. הם תמיד נזכרים פתאום להיאבק כמו שהם נאבקים בדיור והמחירים ממשיכים להאמיר וכך גם בכל מיני פעולות אחרות.

לא. עכשיו מביאים חברות מחוץ לארץ והמחירים ירדו.

אני מנסה להגיד בעניין הזה שיש כאן ועדה והוועדה אמורה להיות שותפה לכל ההחלטות האלה ואני רואה זאת ממש לא בעין טובה ואני אומר זאת כי הדברים האלה בסופו של דבר יגיעו לכאן. אני זוכר שכבר פרקו את המועצות החקלאיות, בנו ופירקו והמחירים ממשיכים לעלות. אף בעיה לא באה על פתרונה במלל ובהבל פה. לכן אנחנו נקיים כאן דיון בזמן הקרוב סביב כל העניינים האלה.

נתתי לך כאן משימות ואני אשמח גם לעזור לך בכל המשימות האלה.

אנחנו נכנסים לדיון לשמו התכנסנו. כמו חברי הכנסת, כמו אנשי ציבור ולא רק חברי כנסת, אנחנו מוצאים את עצמנו כל תקופה, אדוני המנכ"ל, ברוטינה קבועה של פניות של חברים, ידידים או סתם אזרחים, אנשים שאתה לא מכיר כמו הפנייה שהגיעה אלי מג'וזף אבו האני שנמצא כאן, ששלח לי מייל ואני ארצה להקריא אותו בהמשך. אותה רוטינה מביכה, מכאיבה של אנשים שממש בזעקה מבטאים מתוך הלב שלהם את תחושת הכאב על כך שפעם אחר פעם – אנשים עובדים שם לא שנה, לא שנתיים ולא חמש שנים, ונכון, אדוני המנכ"ל, עופר ידידי, הם יודעים כשהם נכנסים, למה הם נכנסים אבל אחרי חמש שנים חלקם במשך עשור – שום הסבר לא יכול להיות כשהם חלק מהמשפחה. בכל השנים האלה גם אף אחד לא באמת מנסה לעשות איזשהו מעשה שייתן איזשהו פתרון לזה. חולפת התקופה של הפתיחה של הפיטורים או הפיטורים והחזרה של חלק מהם או שחלק הולכים הביתה, ואנשים נעלמים להם אל תוך השקיעה, כל אחד בסופו של יום צריך להביא את הפרנסה הביתה ולכלכל את משפחתו, וזה משתכח עד הפעם הבאה.

לכן אני ארצה לקבל עד כמה שאתה יכול, ואתה יודע שבוועדה כאן אנחנו מנסים שהדברים יונחו בצורה הכי בוטה על השולחן, תגידו לנו כדי שנראה האם הרפורמה יכולה לעשות מעשה ומי צריך להיות זה שיעשה את השינוי.

לפני כן, ברשותך, אני ארצה לתת לחברי חבר הכנסת עמיר פרץ את רשות הדיבור. כולם ידברו אבל אני מבקש לדבר קצר כי אני ארצה לשמוע גם חלק מהאורחים המכובדים שהטריחו את עצמם עד הלום.

אדוני היושב ראש, חברנו המנכ"ל, מנהל כוח אדם, נציגי הוועד שנמצאים כאן וכמובן חברים שלצערנו הם בתוך אותה קבוצה מפוטרת.

אני גם רוצה להודות לחברנו סאלח סעד שהעלה את הזעקה מהמגזר הדרוזי כולו כי אנחנו באמת חווים פעם אחר פעם את מה שנקרא חוזה עשר שנים שירד לחוזה חמש שנים ואנחנו בהחלט מבינים את המאבק שמתקיים כאן בין העובדה שמצד אחד החברה הייתה מאוד רוצה לקדם עובדים צעירים כאלה שמשתלבים יפה מאוד ומצד שני יש הסכמים והחברה מתקשה להשלים את הרפורמה שלה. לכן יש עדיין חוסר בתקנים וכל הצפי של התקנים שהיו אמורים להתפנות בשנים האחרונות והיו גם יוצרים איזושהי יכולת קליטה, נמצא במצב שהרפורמה טרם נחתמה לצערנו. עושים אותה, עושים אותה מה שנקרא בדרך שמתבצעת הלכה למעשה, אבל זה לא איזה מהלך כולל שבאמת היה פותר חלק גדול מהבעיות אתן אנחנו מתמודדים.

אני רוצה לציין אדוני היושב ראש שבאמת לא אחת החברה והוועדים עשו מהלכים יוצאים מן הכלל. אני יכול לציין שבתקופת צוק איתן היה מהלך של ציון לוגאסי עם חברי הוועד מהדרום יחד עם עמית ועם ההנהלה כולה להשאיר שם קבוצה מאוד גדולה. למרות שהסתיים החוזה, עשו מהלך של הארכה לשנתיים נוספות אבל לשנים האלה יש תכונה – הן בסוף מגיעות. מישהו אומר, בסדר, עוד שלוש שנים, אבל הפלא ופלא, זה מגיע. כשזה מגיע אנחנו נחשפים לדרמות האנושיות המאוד לא פשוטות שאנשים נקלעים אליהן.

כמו שציין כאן היושב ראש איתן כבל, נכון, כל מי שמגיע לחברה, מבהירים לו פעם אחר פעם שמדובר בחוזה זמני של חמש שנים – זה בתקופות האחרונות כאשר בעבר זה היו חוזים של עשר שנים – והוא יודע לאן הוא נכנס. אני גם מכיר את הדילמה של ההסתדרות וקיימתי שיחה גם עם יושב ראש ההסתדרות ואמרתי לי שאני מאוד מבקש לתת לזה תשומת לב מיוחדת בשדולה שלנו למען האדם העובד, והוא אמר לי שמבחינתו הוא לא מעוניין להאריך כי הוא לא מעוניין לקבע את התפיסה של הזמניות. אני אומר לכם כמי שכיהן מספר שנים כיושב ראש ההסתדרות שאני חושב שבמקרה הזה צריך למצוא את נוסחת הביניים כי המצב שבו מצד אחד החברה אומרת שהיא לא יכולה לקלוט אותם כעובדים קבועים כי עדיין לא התבצעה אצלה הפרישה הנדרשת כדי לייצר את התקנים החדשים שנדרשים כדי לעשות את אתו מהלך, מצד שני ההסתדרות עומדת על רגליה האחוריות בזה שהיא לא מוכנה להאריך זמניות כדי לא להפוך את זה לתופעה מקובעת בתוך המשק הישראלי, הכול מובן אבל זה לא מסייע כהוא זה לאותו עובד שקשר את גורלו עם חברת חשמל, מרגיש שהוא עובד יעיל, מרגיש שהוא עושה הרבה ודרך אגב, אני שומע גם מההנהלה וגם מהוועדים שמדובר בעובדים מאוד יעילים ומאוד רציניים שהיו שמחים להאריך את תקופת עבודתם.

אני מניח שהיושב ראש יאפשר גם לכמה עובדים שנמצאים כאן להציג את המקרה שלהם כי אנחנו נלמד מתוך המקרים האלה שכל אחד הוא עולם ומלואו. מדובר כרגע בקבוצה של 140 אנשים. אני חושב שבמצב הקיים היום היינו צריכים לעשות מאמץ מצד כולנו. אנחנו לא במצב מול חברת חשמל בו באנו להתריס. העובדה שאתם מקום עבודה מבוקש, למרות שמדובר בעובדים שעובדים בתקופה בה הם לא עובדים קבועים והשכר והתנאים שלהם מופחתים אל מול העובדים הקבועים, עדיין העובדים האלה רואים במקום הזה כבית, כמשפחה, כמקום שהם היו רוצים לקשור את גורלם בו. אתם צריכים לראות בזה גאווה גדולה ולא משהו שאתם צריכים להתנצל עליו. שלא יחשבו שמדובר כאן באיזה עובדים שכאילו תפסו איזו פינה לנוח בה. לא. אני מכיר את העובדים האלה והם עובדים מאוד קשה.

לכן אני חושב שבמקרה הזה אנחנו נצטרך להיות יצירתיים ולנסות לייצר מהלך שאולי מחזיר את אותה קבוצה למקום העבודה שלה.

ברשותכם, אני ארצה לתת אולי לדמות שהיא הכי בולטת במאבק, רינת איזן שאול. אני לא חושב שיש חבר כנסת שלא מכיר אותה. קודם כל, כל הכבוד לך.

אני נלחמת על הפרנסה של בן זוגי.

אני חושב שאת מבטאת לאורך כל הדרך את הזעקה של העובדים. אני אתן לך כמה דקות כדי שתציגי את הדברים שלך.

בן זוגי רונן שאול עבד בחברת חשמל משנת 2009 עד סוף 2015 ופוטר למרות שבמשך שנה וחצי שלחנו מכתבים לעמית אוברקוביץ, לעופר בלוך, מיילים אישיים ולא קיבלתי שום פנייה, ליושב ראש הדירקטוריון, לאורן הלמן, לכל חברי הכנסת. קודם כל, אני מאוד שמחה שמתקיים כאן דיון. זה משהו שמעורר איזושהי תקווה שאולי יהיה שינוי כי העובדים האלה באמת באמת טובים. המנהל של בעלי בקשר אתו יום יומי והוא אומר לו כמה הוא חסר לו, כמה הוא היה לויאלי למקום העבודה וכמה הוא תרם. גם היום, אם צריכים אותו, הוא עונה לטלפון ועוזר ומסייע.

מה שזה עשה לנו ברמה האישית, היום רונן חותם אבטלה ובעוד שבעה חודשים האבטלה תסתיים. כפי שאנחנו יודעים אין מקומות תעסוקה. כשהיו אצלנו בבית אמרו לי: אז תמצאו מקום עבודה אחר, תתקדמו הלאה. אני הרגשתי שחברת חשמל הייתה כמשפחה לרונן. אני לא באה להאשים אף אחד. זה כמו שתגיד לילד אחרי חמש שנים שאתה לא רוצה להיות אבא שלו יותר. זאת ההרגשה. נזרקנו. זאת הרגשה נוראית.

אני חולת CP, שיתוק מוחין מלידה, אמנם לא רואים את זה עלי אבל אני עם פלטינות. בעלי הוא המפרנס העיקרי. אני לא יודעת מה יהיה בעוד שבעה חודשים. אין לי מושג. אבל אם תראו אותי אם אוהל, תדעו שזאת אני.

תודה לך. אני מוכרח לומר שהיו אלי פניות רבות אבל אני מציין את הדבקות שלך ואת האופן שבו את כל הזמן מבטאת את הדברים.

אני מצטערת שהצקתי יותר מדי.

לא. לא. לא הצקת. נגעו ללבי ואת חלק מהעניין הזה שהדיון הזה מתקיים. יישר כוח.

חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת. קודם כל, אני רוצה להודות לך על קיום הדיון הזה. את הדיון הזה אני ביקשתי שלוש פעמים מהנשיאות ושלוש פעמים לא אישרו ולא ביקשתי את הדיון לבד אלא ביקשתי אותו עם כמה חברי כנסת ואני לא יודע למה לא אישרו לנו את הדיון בנשיאות. לא אישרו גם לא הצעה דחופה וגם לא דיון מהיר אבל טוב שאתה מקיים את הדיון הזה. זאת הוועדה המתאימה לקיים את הדיון.

אני רוצה לדבר על נושא של חוק. ב-2010 חוקקתי חוק ייצוג הולם לבני העדה הדרוזית והצ'רקסית בחברות ממשלתיות. החוק מדבר באופן ברור על כך שהנציגים הדרוזים יהיו בחברות לפי גודלנו באוכלוסייה. אני יודע שחברת חשמל לא עומדת בחוק. היא לא עומדת בחוק והיא לא הגיעה לכמות של הדרוזים, שני אחוזים בתוך החברה. אתם לא הגעתם לזה. יש לי את הנתונים אותם קיבלתי רק לפני חודש ממנכ"ל רשות החברות הממשלתיות. אתם עדיין לא עומדים בחוק. מפתיע אותי שחברה שלא עומדת בחוק מפטרת עובדים שיש לה בתוך החברה שהם עובדים מוכשרים. עובד שלא מוכשר ולא מתאים, תשלחו אותו הביתה. אבל ברגע שיש לי חוק במדינת ישראל והכנסת השקיעה בחיקוקו, לקח לי שנתיים לחוקק אותו, חוקקנו אותו ובואו אתם תיישמו אותו.

אני אומר לך שהעובדים האלה הם עובדים טובים ומיומנים. רובם הולכים כי החוזה נגמר ולא בגלל שהם לא טובים. אתם יכולים להמשיך להחזיק אותם בהסתמך על החוק שחוקקנו ולהגיד שאתם צריכים להגיע לשני אחוזים בחברת החשמל עובדים דרוזים כי יש חוק ולכן יש משהו שיכסה אתכם. אני הייתי, לכן, משאיר את העובדים.

היום במדינת ישראל אין פנסיה תקציבית שאתם תבואו ותאמרו שאתם לא רוצים להחזיק אותם בגלל שיש פנסיה תקציבית. הרי כולם מפרישים והם מפרישים את הפנסיה שלהם. לכן לחברת חשמל אין נזק באחזקת עובד בחוזה או עובד דרך החברה. חוץ מההטבות ואני לא יודע איזה הטבות מקבלים בחברת חשמל עובדים קבועים – פטור מתשלום עבור החשמל – כמעט שאין הבדל בין עובד על חוזה לבין עובד קבוע. הוא מפריש את הכסף שלו והוא מקבל את הפנסיה לפי הכסף שהוא הפריש.

אני רוצה לתת דוגמה אחת. אני ישבתי שלוש ישיבות עם היושב ראש שלכם וגם עם המנכ"ל הקודם. בחור שחלה בסרטן תוך כדי עבודתו בחברת החשמל, עבד שלוש שנים וחלה בסרטן, חצי שנה היה בטיפולים מחוץ לחברת החשמל, כימותרפיה וניתוחים, אחרי יותר מחצי שנה הוא חזר לחברת החשמל, עובד שנה וחצי בחברת חשמל, מסתיים החוזה ושולחים אותו הביתה. כמה עובדים יש לכם בחברת החשמל שחלו בסרטן, מקבלים את הטיפולים שהם צריכים, חוזרים לעבוד בחברת החשמל ואז מפטרים אותם? דיברתי אתכם יותר מפעם. נכון שאני נכנס לדבר פרטי, אבל תראה את הרגישות שבדבר. זה לא עובד רגיל שעבד בחברת החשמל, הסתיים החוזה ושלחו אותו הביתה אלא זה עובד שתוך כדי עבודתו חלה בסרטן. אחרי שלוש שנים עבודה בחברת החשמל הוא חלה, מקבל את כל הטיפולים שהוא צריך לקבל, עובר את הניתוחים, חוזר לחברת חשמל, עובד עוד שנה-שנה וחצי ושולחים אותו הביתה. זאת הרגישות שלכם לעובדים שלכם.

לכן אני מבקש שקודם כל תיישמו את החוק. שנית, תתחשבו במקרים חריגים של אנשים שבאמת צריכים להישאר בחברת החשמל כמו הדוגמה שנתתי.

תודה. אייל נחמן, עובד מאופקים, בבקשה תציג את עצמך ואת הסיפור שלך.

שלום לכולם. בוקר טוב. אני גר באופקים ואני עובד בחברה מזה 15 שנים. זה סבב שני. עבדתי בהתחלה תשע שנים ופוטרתי. בפעם השנייה חזרתי לחברה ועבדתי שש וחצי שנים. בשנת 2011 נכנס לי איזשהו חומר לעין ונפגעתי בעין. עברתי השתלת קרנית. המצב של העין שלי לא כל כך טוב ואני כמעט ולא רואה בעין שמאל. החוזה שלי הסתיים. ניסינו כל כך הרבה פעמים לפנות למי שצריך כדי שיבינו שהמצב של העין שלי לא יאפשר לי להיכנס לשום מקום עבודה מסודר, ואני מפרנס בבית וזה כשהמצב באופקים לא מצב כל כך טוב כדי שאני אוכל למצוא איזשהו משהו כדי לפרנס את המשפחה שלי בכבוד.

כמה ילדים יש לך?

שני ילדים.

מה אתה עושה בימים אלה?

חותם אבטלה.

עד מתי אתה יכול לחתום אבטלה?

רק התחלתי. פוטרתי לפני שבועיים.

הוא בקבוצה של ה-140.

חבר הכנסת זוהיר בהלול.

משהו אישי. מאוד שמחתי לפגוש את עמית, לא ידעתי שאני עומד לפגוש אותך. את אביך זיכרונו לברכה הכרתי באופן אישי והיו לנו יחסים של כבוד הדדי.

אני מאוד מרוגש לשמוע את הסיפורים הנוגעים ללב, גם של ידידי חבר הכנסת חמד עמאר שסיפר את הסיפור על חולה הסרטן ואני שומע גם את סיפורו של אייל. מאוד עצוב לי. אני גם שומע אותך רינת ואני יכול לנצל את ההזדמנות ולומר לך שאם את מייצגת נאמנה את רוח החיבור בין עובדים נטושים לבין חברה נחשקת ואהובה, אני חושב שמדובר במשהו מאוד ערכי וחשוב.

אדוני המנכ"ל, כתבתי לכם ודיברתי אתכם על נושא של אמין מריח שהיה עובד מצטיין על פי מכתבו של עמית אוברקוביץ והוא משקף את אותן דוגמאות מדהימות של אנשים שבמשך חמש שנים כרתו ברית עם חברת החשמל. אגב, זה מלמד שחברת החשמל היא מקום עבודה טוב כי אחרת אנשים לא היו מבקשים לקבל קביעות במקום העבודה. אני לא אומר זאת סתם מכיוון שהתדמית הציבורית של חברת החשמל היא לא תמיד משתלבת באותה עין יפה עם העבודה הערכית שאתם עושים בלילות ובימים הקרים כאשר אנחנו מכורבלים בביתנו בשמיכות ואתם מוציאים את העובדים שלכם אל השטח והם מטפסים על עמודי חשמל מתנדנדים ולפעמים אפילו מעמידים את חייהם בסכנה. מהבחינה הזאת אני היוצא מן הכלל ואני חושב שאני רק יכול להעריך.

אני לא רוצה להאריך אדוני היושב ראש. עמיר פרץ שיקף פחות או יותר את הסוגיה של חמש שנים ומה קורה עם מכסת הקביעות, הפרישות וכולי. אני מבקש מחברת החשמל לראות איך אפשר לא לנטוש את העובדים האלה באופן גורף אחרי חמש שנים. אולי אפשר למצוא פורמולה מסוימת שתחריג את העניין הזה של האותיות היבשות שמנותקות מהרגש או מהחיבור הכול כך רצוי בין אנשים שהצטיינו בעבודתם, ואני אינני מדבר על אנשים לא מצטיינים כי אני חושב שהקריטריון הזה הוא קריטריון מאוד חשוב. מאוד חורה לי, בנימה מצערת אני מסיים את דברי, ואני לא רוצה להשתמש במשל הסקטוריאלי עליו דיבר ידידי חמד עמאר אבל כשאני מדבר על שניים-שלושה אחוזים ערבים, של בני מיעוטים שכוללים כמובן גם את אחיי, אני לא אוהב את החלוקה ואני אומר את זה כשלבי לא נח עלי. כאשר שניים-שלושה אחוזים מתוך 13 אלף עובדים הם בני מיעוטים, זה אומר דרשני.

אני מודה לך חברי זוהיר בהלול. רשות הדיבור לגוז'ף אבו האני שכתב מכתב לחברי הכנסת. תציג את הסיפור של שני בניך. אחריו ידבר חאג' יחיא, אחריו סלאח סעיד ואחריו יוסף מוראד וחברי הכנסת.

חברים, בקצרה. כל אחד מכם מרגיש את הצורך לבטא את עצמו ואני אתכם לחלוטין בתחושות האלה.

תודה רבה לך אישית.

מאיפה אתה?

מנצרת. יש לי שני בנים בחברת החשמל שפוטרו לפני כחודש. הם עבדו שש שנים. חברת חשמל החליטה לפני שש שנים לבוא לנצרת לגייס כארבעים אנשים. קיבלו אותם לעבודה. הנקודה החשובה היא שאמרו שהטובים יעבדו חמש-שש שנים כי במשך השנים מי שלא טוב, פיטרו אותו אחרי השנה הראשונה, אחרי שנתיים ואחרי שלוש שנים. זאת אומרת, אלה שהחזיקו מעמד, הם באמת טובים.

במה בדיוק עבדו הבנים שלך?

אגף ביצוע, אחד בשירותים טכניים והשני במכשור וטורבינות.

באותם מקומות בהם הם עבדו, הם עבדו יחד עם עובדים קבועים?

כן. כך זה בחברת החשמל, תמיד קבועים וזמניים.

הם בעצם עבדו באותו סוג עבודה יחד עם עובדים קבועים.

כן. כל המחלקות עובדות כך.

תמיד זה כך.

אנחנו יודעים שתמיד זה כך ודב חנין גם שואל והוא צודק. הוא אומר את זה כדי שהפרוטוקול ידע.

מר כבל, אתה הזכרת קודם שאתה רוצה להקריא את המכתב שלי ואני אסתפק בזה כי המכתב מבטא את הרגשות שלי.

אמרת קודם את המילה דפוקים. לא אהבתי את זה כי אני שומע שיהודים מפוטרים, משרתים את המדינה וזאת המדינה שלהם, דרוזים מפוטרים, גם הם משרתים בצבא ומשלמים בדם שלהם, אז אנחנו הדפוקים ואין לי מה להוסיף. אם זה כך, תפטרו אותי.

לא זאת הייתה הכוונה. אני מתנצל. אפילו לא חשבתי את המחשבה שלך.

לא. דווקא אני לקחתי את זה בצחוק.

זה יוצא בתחושה כנה. זה בא מהמקום הכי כן ולא ממקום של הפרדה או הבחנה. נהפוך הוא. לכן גם אתה כאן.

חבר הכנסת חאג' יחיא.

בוקר טוב. כבוד היושב ראש, אין ברירה אלא לדבר על החלק המגזרי כי הייתי רוצה להגיע למצב שגם ערבים ישתלבו בכל המקומות ולא יהיה צורך להתחיל לדבר על אחוזים וכמה. אבל היות והמצב הוא לא כך, אין לנו ברירה אלא לדבר על החלק היחסי. הערבים הם 2.7 אחוזים מהעובדים בחברת החשמל וזה לפי נתונים. הייתה לנו ישיבה ואנחנו החברים מהרשימה המשותפת ישבנו עם הבכירים של חברת החשמל וזה המצב.

אנחנו לא מדברים על פיטורי עובדים כי רוצים לעשות התייעלות, רוצים לפטר עובדים כי יש עובדים מיותרים או יש תכנית הבראה. מהתחלה ההחלטה לפטר את העובדים הארעיים האלה הייתה כי הם לא רוצים שהם יקבלו קביעות. זאת החלטה וזאת התכנית. זה לא שמישהו מיותר או מישהו לא בסדר או מישהו לא מתאים ולכן מפטרים אותו. מפטרים כדי לא לתת קביעות.

העניין של ללכת עוד שנה החוצה ואחר כך לחזור, ומספר העובדים הנקלטים בכל שנה הוא מספר קטן - אותו יש לי מהנתונים שקיבלתי מכם – של עשרות ואפילו פחות בשנה שנקלטים כקבועים. ההתאווררות הזאת של השנה, היא שנה של ייסורים כי הוא לא יודע אם למצוא עבודה במקום אחר וגם הוא לא יודע אם הוא ייקלט פעם נוספת אחרי השנה הזאת. היות וגם חברי חמד עמאר דיבר על כך, השינויים בחוק הפנסיה כאשר מפרישים לכל עובד באופן קבוע וזה לא מה שהיה קודם.

אני חושב שהגיע הזמן שהעובדים שמתאימים ייכנסו פנימה. שמעתי שיש הסכם עם ההסתדרות על כך ואני חושב שהסכם כזה מיותר ואין בו את התועלת הנדרשת. אני אומר לפתוח יותר כאפליה מתקנת, אם אפשר לקרוא לזה כך, ולקלוט יותר ויותר עובדים גם ארעיים, אם תישארו בגישה הזאת, וגם קבועים ובמיוחד קבועים מהאוכלוסייה הערבית.

תודה. סאלח סעד, בבקשה.

תודה על קיום הישיבה שהיא ישיבה כל כך חשובה בעיני ובעיני העובדים עצמם שגם נמצאים כאן ולדעתי גם בעיני חברת החשמל כי חשוב מאוד שדיונים כאלה יהיו בוועדת הכלכלה. תודה מיוחדת לחברי הכנסת שהגיעו לכאן, גם מהמחנה הציוני וגם ממפלגות אחרות.

גם אלה שלא הגיעו.

בולטים בהיעדרם חבריי חברי הליכוד וכולנו. אני מצטער על כך שהם לא נמצאים כאן אבל בכל אופן העניין שלנו הוא המפוטרים מחברת החשמל ואני אומר לך שלבי לבי אתם. אני כנציג עובדים לשעבר , שלושים שנים מחיי עסקתי כנציג עובדים ואני מכיר את אביך המנוח, עבדנו ביחד גם בהנהגת ההסתדרות ואני יודע איך הוא היה מייצג את העובדים נאמנה לאורך כל השנים. זיכרונו לברכה.

ענייננו כאן הוא עניין מפוטרי חברת החשמל, 140 במספר. לשם כך כונסה הוועדה ואני אומר לצערי, ידידי זוהיר, ש-65 מהמפוטרים הם בני העדה הדרוזית. זה מספר שצרם לי מאוד מאוד גם בפן האישי. אני הנציג הדרוזי במפלגה כל כך גדולה ולא יכולתי לעבור על סדר היום שמספר כה גדול מבני עדתי ואני מתגאה בה, כולם יוצאי צבא, רובם ממשפחות שכולות, חמש שנים עובדים בחברת החשמל, חברה ממשלתית של ממשלת ישראל ואני אומר לכם שזו החברה הכי חשובה במשק הישראלי והיא מפטרת עובדים אחרי שעבדו חמש שנים בה. לא שמעתי תלונה אחת מכל חבריי מחברת החשמל עת דיברתי אתם על התנהלותם של העובדים האלה. בסך הכול אשמתם הם שהם עובדים ארעיים על פי הסכם שאחרי חמש שנים מפטרים אותם. הפרויקט שהם עבדו בו עוד לא נגמר. הפרויקט שהם עבדו בו חמש שנים עוד לא נגמר.

אני הייתי מציע שמנכ"ל חברת החשמל אולי נחריג אותם בהסכם קיבוצי. הבנתי גם שהולכים לקלוט שבעים עובדים חדשים לאותו פרויקט ולא למשהו אחר. העובדים האלה עובדים בפרויקט חמש שנים, עובדים נאמנים, מסורים, עשו עבודה נהדרת ושולחים אותם הביתה. העובדים החדשים שעומדים לקלוט אותם, הרי צריכים להעביר אותם קורסים והשתלמויות והם מאוד לא מיומנים. הרי העובדים האלה המפוטרים הם עובדים מיומנים והם אחרי קורסים ואחרי השתלמויות, עשו רבות למען חברת החשמל והייתי מציע שנעשה הסכם קיבוצי מיוחד, אדוני היושב ראש, ונחריג את העובדים האלו, נקלוט אותם למשך הפרויקט הזה והטובים יכולים גם להישאר כעובדים קבועים בחברת החשמל.

תודה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי ואחריו ידבר יוסף מוראד.

אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אהלן וסהלן. ב-18 לינואר הייתה לנו פגישה בסיעה המשותפת עם יושב ראש הדירקטוריון, עמית, ושמענו נתונים. אנחנו העלינו שתי סוגיות בוערות במגזר, בסקטור הערבי, כאשר הבעיה הראשונה היא חיבור הבתים לחשמל, אבל זה לא הנושא שלנו היום, והנושא השני היה אחוז הערבים בחברת החשמל. כפי שאמר חברי עבד אל חכים חאג' יחיא, מהמספרים ששמענו האחוז היום עומד על 2.8 אחוזים שזה אחוז נמוך מאוד לעומת כל המשרדים הממשלתיים והחברות הממשלתיות.

שמענו גם נתונים שאומרים שכיום יש 3,000 עובדים זמניים בחברת החשמל. כל שנה מקבלים 600 עובדים. כל שנה נותנים קביעות למאתיים עובדים מתוך ה-3,000. השנה קלטו 16 ערבים ואני לא מבחין ביניהם אבל 16 בלבד נקלטו. כמובן שפוטרו 150. אין נושא אדוני היושב ראש שאנחנו חברי הכנסת, גם אלה שהיו לפנינו, לא טיפלו בנושא הכאוב הזה שמקבלים כל שנה, לקראת סוף השנה, אין ספור טלפונים, מכתבים, מפגשים, פניות, זעקות שבר של אנשים שעומדים לפטר אותם לקראת סיום חמש השנים.

ההסכם הקיבוצי לפני כן היה לעשר שנים ועכשיו הורידו לחמש שנים.

ההסכם מיותר עם שינוי הפנסיה.

הוא רק מתאר את הסיטואציה.

אני אומר שפנינו ונפגשנו ואני מבקש מחברת החשמל – ואנחנו יכולים לעזור בקטע הזה גם דרך חקיקה וחבל שחברי עמיר פרץ לא כאן. ההסתדרות צריכה לתת את ידה לעניין הזה. לא יכול להיות שהיא תיתן יד להסכם כזה. אני זוכר, אדוני היושב ראש, שבמשרד החינוך פעם היו קולטים מורים וכל שנה היו מפטרים אותם.

עדיין.

אז בית הדין הארצי לעבודה אמר שאין אפשרות זאת. מי שמלמד שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, חמש ועובד, הוא עובד קבוע וכך צריך לעשות בחברת החשמל.

חלק מדבר הזה הוא כדי לעקוף סיטואציות מן הסוג הזה.

בית הדין לעבודה אמר שאי אפשר לתת יד לעקוף עניין כזה.

אני לגמרי עם העובדים בעניין הזה אבל יחד עם זאת צריך גם לתת את הפלטפורמה שחברת החשמל תוכל לעשות זאת.

לכן אנחנו כאן.

נכון. אני זוכר שכאשר כור הייתה במשבר בתחילת שנות ה-80, שמעתי בחדשות שעומדים בסולל בונה לפטר 10,000-15,000 עובדים. היו בחירות, השאירו אותם ובסוף אחרי הבחירות פיטרו את כולם.

אנחנו לא רוצים לפגוע בחברת החשמל אלא רוצים גם לעזור לה.

ברור. יש כאן סיטואציה אוצרית מן המדרגה העליונה.

בוקר טוב לכולם. אני מחורפיש. עבדתי שש שנים בחברת החשמל כעובד ארעי. בתחילת העבודה שלנו הובהר לנו שאנחנו על חוזה ארעי לחמש שנים. אם אני אסתכל על זה מצד אחר, אם נצא עכשיו לרחוב הישראלי ונציע לכל צעיר שאין לו עבודה לעבוד בחברת החשמל בחוזה, הוא לא יסרב לזה.

אחרי שהתחלנו את העבודה הוכשרנו מטעם החברה ועברנו כל מיני קורסים והדרכות מקצועיות, ואכן זה ייאמר לזכות החברה. חברת החשמל לא חוסכת שום מאמץ בקטע הזה. התחלנו לעבוד ואחרי שנתיים הוצגה הרפורמה שהייתה אמורה להיות בחברת החשמל. אמנם אנחנו זמניים אבל ראינו אור בקצה המנהרה. הרפורמה לא יצאה לדרך ולא התפנו הרבה תקנים ולכן אחרי חמש שנים, אנחנו מצאנו את עצמנו בחוץ.

לגבי ההכשרות שקיבלנו מחברת החשמל. היו הרבה השקעות ואני כעובד ארעי שעבדתי שם מבין מה המשמעות ללכת לקורס ולשלם לי עבור הקורס עצמו וגם לשלם לי את ההסעות, דבר שמתבטא בעשרות אלפי שקלים. אחרי שפוטרנו נודע לנו שקולטים במקומנו עובדים אחרים. אני חושב שאין הגיון שעומד מאחורי הצעד הזה כיוון שאנחנו עבדנו בחברה ואנחנו כבר מכונות משומנות. אנחנו מכירים את העבודה, מכירים את אופן העבודה ומבצעים אותה בצורה הכי טובה והכי יפה שיש. אני כעובד, ואני מודה בזה, שש שנים שעבדתי בחברה, בשנתיים הראשונות רק למדתי בחברה ואחרי שנתיים התחלתי לעבוד כעובד, לקחת עבודה ממנהל העבודה ולצאת לשטח ולעבוד כעצמאי. לפני כן לא הייתי עושה את זה. שנתיים עד שנתיים וחצי רק למדנו את העבודה.

דבר על הפן האישי.

ברור שזה פוגע בפן האישי. אנחנו בעלי משפחות. יש לי שני ילדים ובשבוע הקרוב תהיה לי עוד ילדה.

לפיטורים שלנו יש הרבה השלכות. אנחנו מפרנסים יחידים במשפחות שלנו. כפי שאתה יודע, במגזר שלנו האישה שלי לא עובדת אלא היא עקרת בית ומגדלת את הילדים.

אצלנו רוב הנשים הן עקרות בית.

היא תמשיך להיות כזאת כי זה הרבה יותר חשוב מעבודה. האזור בו אנחנו גרים הוא אזור מאוד בעייתי ואין לנו הרבה מקומות עבודה. מעבר לכך, אני אדבר, ברשותך, בקטע אישי שהיה לי. אני נולדתי כאן ואני אמשיך להיות חייל נאמן של המדינה הזאת. אני הייתי בקבע שבע שנים חוץ מהשירות הסדיר שלי ואחר כך הצטרפתי לחברת החשמל. הייתי במלחמת לבנון השנייה ובצוק איתן. בזמן צוק איתן, כשהייתי בנחל עוז, שני מנהלי עבודה ביקרו את אשתי בבית וכל כך שמחתי לשמוע ממנה על כך בטלפון. ירון זיכרונו לברכה שנהרג בתאונה היה אצלי בבית ויצחק בן נון שיבדל לחיים ארוכים גם הוא היה אצלי בבית. הם הביאו חבילות לילדים והחזיקו לה אצבעות. מה שהיא ביקשה, רק תרימי טלפון. זה עודד אותי. ברגע שהמדינה צריכה אותי, אני מתגייס בצווי 8 ואני הראשון אחרי שעתיים-שלוש עוזב את האישה והילדים ומתייצב לטובת המדינה ולכן כשאני צריך את המדינה הזאת, אני חייב למצוא אותה.

שלום לכולם, לכל הבכירים של חברת החשמל, לאורן ידידי ולכל השאר. גם אני כערבי מוסלמי, כאשר המדינה, ורבים כמוני, קוראת לנו לתפקידים, אנחנו מתגייסים. כל מפוטר כואב לנו באשר הוא ולא משנה אם הוא דרוזי, ערבי או יהודי. כל מקרה ששמעתי כאן, ואני מכיר מקרים רבים, קורע את הלב. אני לא חדש בסיפור הזה אלא שנים אני עוסק בו. אני לא רוצה להיכנס לרמת הסיפורים האישיים והמספרים. כואב.

איתן, אני מאתגר אותך. אתה יושב ראש ועדת הכלכלה ואתה מהאופוזיציה. יש לך רוב. אתה יכול להוביל מהלכים ממש דרסטיים וראיתי בחוקים שאתה מצליח להעביר, שהקואליציה בוועדות כלכלה קודמות לא הצליחה. יש רפורמה שמעכבת כל התפתחות וכל הסדרת עניינים בחברת חשמל. למה שלא נאתגר את המערכת אנחנו בוועדת הכלכלה? כמו שמעבירים להם חוקים – חוק הרכב, חוק הגז וחוק האשראי – נוכל שלא להעביר להם אותם. הם באים ומתחננים שנעביר להם את החוקים האלה. אני מאתגר אותך ויש לך את הכוח ואנחנו אתך ויש לנו רוב. אני אומר שנשים את האצבע היכן שכואב.

אני יכול לספר סיפורים מכאן ועד להודעה חדשה. כואב לי. להגיד לך שחברת החשמל עשרות שנים לא הייתה מונופול? בשנה-שנתיים האחרונות עת ניהלתי שיחות עם האנשים שם, ראיתי שיש מגמות חיוביות. ראיתי את זה אבל יש סינדול מכל מיני סיבות.

שם המשחק, איתן, בוא נקרא לילד בשמו. קח החלטה והחלטה שיהיו לה הרבה השלכות, וזה תלוי בך, אנחנו אתך. צא לדרך.

אני אהיה קצרה. גילוי נאות. הייתי יועצת של חברת החשמל עד לפני כמה שנים.

עובדת ארעית?

הייתי יועצת חיצונית. ליוויתי את החברה באיזשהו תהליך מורכב ואני יכולה להגיד לכם שהרבה פעמים אנשים כועסים על חברת החשמל וזועמים עליה ולפעמים גם בצדק, אבל יש בה כל כך הרבה דברים טובים שאנשים לא יכולים לראות אותם כשהם עומדים בחוץ. לפחות בהיבט הזה אני מרגישה שהייתה לי זכות לראות את העובדים בעיניים. בעיני זאת זכות גדולה בחברות האלה.

אני אומר לכם דבר אחד, עופר, עמית, אורן, עינב, כל החברים שנמצאים כאן. הדלת המסתובבת הזאת, גם אתם יודעים שהיא דבר נוראי ואני יודעת שאתם נדחקים הרבה פעמים אל הקיר.

אני מסכימה עם כל מילה שאמר עיסאווי. עיסאווי, תרשום את היום הזה ואת השעה כי אני מסכימה עם כל מילה שאמרת. במקרה אתמול שאלתי, לא משנה את מי, מה קורה עם הרפורמה, איך היא מתקדמת ומה קורה אתה – הם פשוט נמצאים בתוך מלחציים ומנסים לדחוק אותם אל הקיר. אני אומרת לכם שהמתווה שהיה, כבר יהיה מתווה אחר ואנחנו נצטרך לבחון אותו היטב. עיסאווי צודק בעניין הזה. אנחנו צריכים לראות מה אנחנו עושים כדי לקדם אבל הדלת המסתובבת הזאת, ואני מכירה את עופר ואת עמית מספיק שנים ויודעת שהם רואים את העובדים האלה בעיניים ומבחינתכם הם לא שקופים, אבל זה דבר שהוא פשוט בלתי נסבל.

תודה. ברשותכם, אני רוצה להקריא כמה שורות מהדברים שכתב לי ג'וזף. אני לא אקריא כל מה שהוא כתב לגבי הילדים שלו שהציג אותם ואת מקום עבודתם אבל אני כן רוצה להקריא את הסיפא.

"כתבתי הרבה כי אתה לא מכיר לא אותי ולא את הבנים שלי. מקווה שתבין מאיפה אנחנו באים כאשר מבקשים את כל העזרה שבעולם כדי שבנים שלי ייקלטו מחדש בחברת החשמל. לא משנה קביעות או להמשיך להיות ארעיים אבל חשוב שיחזרו לעבודה כי מאוד קשה וכואב להפסיד מקום עבודה כמו חברת חשמל. אני מבקש את עזרתך ואני יודע שאולי יהיה כאן נס".

בסיום הזה של אולי יהיה נס, אני פונה אליך. תציג את הדברים כמו שאתה רואה אותם וברשותך אני רוצה אחר כך לשאול כמה שאלות כדי לכוון את הדיון.

איתן, אנחנו נשמח לשמוע גם את עמדת ועד העובדים.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. נאמר על ידי חבר הכנסת פריג' שזה קורע לב. אני מתמודד עם מה שנאמר כאן יום יום ושעה שעה. זה לא נושא שהוא משני לעיסוק של מנכ"ל חברת החשמל אלא הוא בנתיב המרכזי. לפי תפיסת עולמי המוחלטת נושא האנשים צריך להיות נושא מרכזי של כל מנכ"ל. אני חושב שהנושא של העברת עובדים לקביעות, נושא של גיוס לפיטורים הוא הנושא אולי המרכזי ביותר מבחינת הזמן שמוקדש וידידי עמית יכול להעיד על כך. שעות ארוכות אנחנו עוסקים בכל מקרה ומקרה, גם במקרה של רינת וגם במקרה של יוסף. אני מכיר אותם. הם לא מספרים מבחינתי ומבחינת הנהלת החברה, להפך. כשאנחנו צריכים לקבל החלטה, ותכף אני אומר למה אנחנו צריכים לקבל את ההחלטות הללו, אלה החלטות קשות ואני חייב שחברי הוועדה יבינו את זה. זה לא משנה אם העובד הוא בן מיעוטים או מהמגזר היהודי, אם הוא אישה או עובד עם מוגבלות כזאת או אחרת.

חברת החשמל מובילה בהעסקה מגוונת. מובילה בין החברות הממשלתיות, בוודאי בשוק הפרטי ואני בא מהשוק הפרטי. האמינו לי, אין דברים כאלה. אני גאה בכך שחברת החשמל שנה אחרי שנה היא מקום העבודה הנחשק ביותר במשק הישראלי. אני גאה בכך. אני גאה בשכר של עובדי חברת חשמל שהוא שכר הוגן והגון מול העבודה שהם משקיעים. אני לא רואה את זה לגנאי אלא להפך.

אני שמונה חודשים בחברה. חשבתי שחברת החשמל היא חברה מעולה גם לפני שבאתי לחברה והיום אני משוכנע בכך. אני חושב שבצדק העובדים מסורים לחברה ועובדים, כמו שנאמר, ימים ולילות על מנת לספק חשמל. כל הדברים הללו ידועים.

אני חוזר לישיבה הראשונה בה הופעתי בפני הוועדה הזאת כמנכ"ל חברת החשמל וזאת הישיבה על הרפורמה. אני חייב לחזור למצבה של חברת החשמל. חברת החשמל נמצאת עם חוב פיננסי של 45 מיליארד שקלים. אם היא לא תהיה מסוגלת למחזר את החוב בשנתיים-שלוש הקרובות, היא תיקלע למצוקה פיננסית קשה ביותר.

מה מתוכם לרשות?

הרוב זה חוב חיצוני לבעלי אג"ח. הרוב המוחלט. יש קצת למדינת ישראל אבל זה בשוליים. הרוב המוחלט של החוב הזה הוא אגרות חוב שחברת החשמל לקחה גם מאזרחים במדינת ישראל, אנחנו גייסנו אתמול מיליארד וחצי שקלים בהנפקה מאוד מוצלחת, אבל היא הצליחה בגלל שחברת החשמל עושה צעדים על מנת להתייעל ועל מנת להיות מסוגלת לגייס חוב על מנת למחזר אותו.

המספרים היו כבר שבעים מיליארד.

החוב הכולל של חברת החשמל – מבלבלים בין החוב הכולל לבין החוב הפיננסי – לחברת חשמל, כחברה תפעולית ענקית, יש חוב ספקים וחובות לגורמים כאלה ואחרים, למס הכנסה וכן הלאה, אבל מדובר על חוב פיננסי שרובו הוא אגרות חוב. חוב מורכב ביותר למאות אלפי בעלי חוב בכל העולם. יש לנו אגרות חוב ביפן, בארצות הברית ובאירופה. חברת החשמל בימים הקשים הסתובבה בכל העולם לגייס כסף, בעיקר במשבר של 2012. החוב, הוא לא חוב מאוד ארוך, חלקו המשמעותי אמור להיפרע בשנים הקרובות. אמרתי שאם לא נצליח לגייס, מה שנקרא למחזר את החוב, אנחנו נהיה במצוקה גדולה.

אני חוזר לנושא הרפורמה. אין ספק שללא רפורמה משמעותית במשק החשמל, בחברת החשמל, אי אפשר יהיה להבריא את החברה הזאת. כל מה שנאמר כאן, ואני כרגע מוציא את הנושא האנושי שהוא כואב ואנחנו מטפלים בו ברמה הפרטנית ביותר ומפריד מהנושא הכולל והאחריות שלי. מעבר לאחריות לעובדים, יש לי גם אחריות למשק החשמל במדינת ישראל, לספק חשמל במדינת ישראל וזאת אחריות לא פחות כבדה. אני אומר שאם לא יהיה מהלך של רפורמה אשר תבריא את חברת החשמל בסופו של דבר, לא נוכל בכלל לעסוק בצורה רצינית בנושא של קליטה מסיבית של עובדים כי המהלכים הם הפוכים - מוציאים עבודה מחברת החשמל. חברת החשמל כבר לא בונה תחנות כוח ונמצא כאן ידידי לוגסי כאן שזה בשר מבשרו, ואני אומר ידידי למרות שהוא חבר ארגון מכיוון שבחודשים האחרונים אנחנו עוסקים בזה ומדברים על זה רבות ושואלים מה יהיה עם אגף ביצוע שעד היום הקים תחנות כוח בכל הארץ ויש לו עוד פרויקט אחד גדול שהוא הפחתת פליטות ואחריו אנחנו לא יודעים מה הוא יעשה. לא מאפשרים לנו לבנות תחנות כוח אחרות במדינת ישראל, גם לא בשבילנו. את זה אני בכלל לא מבין. אני לא מבין למה לא נותנים לחברת החשמל, עם היכולות שלה, לתכנן ולבנות תחנות כוח עבור יצרנים פרטיים. הם יפעילו אותן אבל אנחנו נבנה אותן. נשתמש בידע.

עוד יותר מזה, מקשים עלינו אפילו לצאת לחוץ לארץ. אני צריך חתימה של שני שרים כדי לעשות פרויקט בחוץ לארץ, דבר שבכלל לא עולה על הדעת בחברה עסקית. אנחנו נאבקים חודשים בניסיון להקים חברת בת לייזום עסקי. חודשים וזה בלתי אפשרי. אנחנו חוטפים מכל כיוון – מהתקשורת ומהרגולציה.

אנחנו מכירים העניין והוועדה הזאת עוסקת בעניין הזה. אתה מציג תמונה וזה בסדר גמור אבל אני לא רוצה לפתוח עכשיו את כל הדיון כי לא כל מי שכאן יודע להגיב ולענות. זה מקרוב הגעת אבל לא כל הדברים הם ברורים וחדים. אני לא רוצה ללכת לפינה הזאת. אני רוצה לרגע להתכנס פנימה ולעסוק בענייני העובדים.

יש את הגיוס התמידי. זאת אומרת, יש פיטורים ויש גיוס, יש פיטורים ויש גיוס. זאת אומרת, האם אי אפשר, עד שתהיה הרפורמה – ואלוהים יודע מתי היא תהיה והיא לא תלויה רק בך ובנו ובאלף ואחד גורמים – האם אי אפשר לייצר מצב, כמו שכתב ג'וזף, שהילדים שלו או מי מהם, או אחד מהם, או עובדים אחרים יוכלו לחזור במקום אלה שנקלטים אל תוך החברה?

זאת הדלת המסתובבת. זאת בדיוק הבעיה.

יש שני שלבים. יש את השלב שהמשיח יגיע וכל בוקר אנחנו מתפללים שהוא יגיע. אבל מה, יש לו לוח זמנים משלו. אני עדיין לא שם. אני רוצה לראות אם אני יודע לצאת מכאן ולהתחיל לנהל מאבק נקודתי כי אני מרגיש שתפסת מרובה לא תפסת, בו אני יודע לשים נכון לרגע זה את האצבע על אותה קבוצה, גם אם לא כולה. אבל לייצר את אותו איזון שהם יודעים וכולם יודעים, עם כל הקשיים, שהם יוחזרו לעבודה בחברה באותם תנאים אתם הם יצאו ממנה כי גם החברה מפסידה הרבה כסף כשהעובדים החדשים צריכים לעבור את כל ההכשרות.

אבל זה לא הגון שאנחנו מפטרים 3,000 עובדים זמניים וזה עולה בוועדה.

אני אספר לך. אני למדתי בחיים שלי לא להיות הכי צודק בעולם כי אם אתה הכי צודק, אתה לבד. החיים בנויים – וזה קורה לנו גם בחיים האישיים שלנו ובהתמודדות היום יומית – כך שאם אני בא עכשיו לנהל מאבק שהוא רוצה להחזיר את ה-3,000 עובדים, להתנתק מהמצב של החברה, גם אם החברה קיבלה את דעתה והולכת לרפורמה, זה הולך להיות מחר בבוקר? ה-3,000 האלה, עד שיחזירו אותם וישלבו אותם, עובר הזמן.

אני התכוונתי למשהו אחר. אני התכוונתי בחוסר ההגינות שאנחנו מעלים הצעה פרטנית כזאת ברמה האישית ולא מתייחסים ל-3,000.

לא אמרתי דבר כזה אלא אמרתי משהו אחר לגמרי. הרי במקום ה-3,000 נקלטים אחרים. אני לא יודע אם אלה 3,000 או מספר אחד.

500 בשנה.

אתם קולטים 600.

כל שנה.

לא באתי לדבר כאן על מישהו באופן פרטני. אני בא לדבר על עיקרון ועל העיקרון הזה אני רוצה להתכוונן בשלב הזה.

בוא נשאל את ההסתדרות אם היא מסכימה שאותם חבר'ה שהסתיים החוזה שלהם, יחתמו אתם חוזה. פעם ישבתי עם חברת חשמל ואמרו שהבעיה היא לא אצלם אלא בהסתדרות. בוא נשמע את ההסתדרות.

ההסתדרות בעניין הזה, ואני מכבד את מי שנמצא כאן, זאת החלטה של היושב ראש ואתה יודע, עמיר, שזה לא עניין של ועד מקומי כזה או אחר. זאת החלטה אסטרטגית.

שיחריגו אותם מההסכם הקיבוצי בהסתדרות.

חברים יקרים, אתם רוצים לנהל את המשא ומתן ביניכם? אני מנסה לשים כאן נקודה כדי שתהיה נקודת מוצא, אם בכלל. אני מנסה לקחת את התהליך תוך כדי זה שאני מבין את מה שיעל הולכת לומר לגבי עניין הקביעות, אבל היא תתייחס. אני מנסה לומר, בכלים העומדים לרשותכם מהו המחסום מעבר להגיד לי שזאת ההסתדרות. אני יודע שזאת ההסתדרות. אם זה משא ומתן מול האוצר, זה משא ומתן מול האוצר בו אנחנו מצליחים עד שהמשיח יגיע לנסות לפחות לגבי חלק, בנסיבות כאלה ואחרות, שגם החברה השקיעה בהם הרבה כסף, שיוכלו לחזור ולהמשיך לעבוד בחברה.

הרי מכניסים עובדים בגלל איזשהו כורח והשאלה מאיפה הוא נובע, האם זה מהאוצר. אני רוצה להבין למה מחליפים את העובדים באחרים.

חברת החשמל מבחינה כלכלית יכולה לקלוט כמות מסוימת של עובדים קבועים בשנה ועד שלא תהיה רפורמה זה לא ישתנה. לצערי אני להגיד את הדברים כהווייתם. אנחנו מדברים על סביב מאתיים עובדים בשנה ואני עוד מוסיף לזה נושאים הומניים שהם מעבר למכסה. יש לי איזושהי מכסה הומנית מסוימת שהדירקטוריון מאשר. כל נושא כזה הוא באמת קשה מבחינה אישית. הדבר היחיד שיאפשר לנו לקלוט בחזרה עובדים זאת הסכמה עם ההסתדרות על הסכם קיבוצי מיוחד. זה יאפשר לנו לקלוט אותם מחדש לתקופות מסוימות. עשינו את זה בשנה שעברה, עשו את זה בחברה בשנה שעברה ולפני שנתיים והוסיפו עוד שנה, שנה שישית, לחלק מהעובדים. בלי הסכמה כזאת, אנחנו כהנהלה לא יכולים לעשות שום דבר כיוון שאני צריך לכבד הסכמים עם ארגון העובדים שלי ועם ההסתדרות. זאת מציאות חיינו.

זאת נקודה חשובה.

כל ההרצאה שנתתי הייתה כדי לכוון לעניין הזה. אנחנו מבינים עניין.

אמרנו את זה בהתחלה. הדיון חייב להתקיים.

נקודת המוצא של הדיון היא הצורך שלנו בהנהלה לאזן בין החובה שלנו לשמור על החברה כל עוד אין פתרון באמצעות רפורמה אלא באמצעות הכלים שעומדים לרשותנו וזה התאמת היקף העובדים והמשימות לתקציב. אני רוצה להוסיף לדברי המנכ"ל ולומר שיש לנו ירידה דרמטית גם בהכנסות שלנו. זה לא רק שאנחנו לא יכולים לעשות פרויקטים אלא יש לנו פגיעה של קרוב לשניים וחצי מיליארד שקלים השנה בהכנסות כתוצאה מהתחרות במשק. אנחנו לא יכולים להתעלם מזה. חלק מזה בא על חשבון תהליכי עבודה וחלק מזה גם על חשבון היקף העובדים בחברה.

גם במצב הזה, גם באילוצים הקשים הפיננסיים האלה של החברה, החברה עושה. זה לא שהיא לא עושה. אם 600 עובדים מסיימים את העבודה בכל שנה, מאתיים מתוכם הם מוקדי 103 וקוראי מונים שממילא לא מיועדים לקביעות ועל ה-400 הנותרים, חמישים אחוזים עוברים לקביעות. זאת אומרת, על אף המצב הקשה, החברה עושה. אנחנו גם מחויבים לשמר את אלה ולהצעיר את החברה. זה נכון שבסיטואציה כזאת חמישים אחוזים מחייכים וחמישים אחוזים לא מחייכים.

למה קוראי מונים לא צריכים להיות קבועים או לא יכולים להיות קבועים? הם עובדים.

כן, הם עובדים, נכון, אבל זה סוג עבודה. אמרתי, אנחנו חיים באילוצים של תקציב.

חאג', אתה צודק אבל יש את הנסיבות בהן הם צריכים לקבל את ההחלטה.

במקום אלה הוא מביא קוראי מונים אחרים.

אתה צודק. כשעמית אמר את זה, הוא לא התכוון חס וחלילה, כך אני מבין את זה, להקטין עובד כזה מול עובד אחר.

נכון.

אלא יש את הטרייד הזה שהם צריכים לקבל את ההחלטות.

הם מכניסים אנשים אחרים.

אני ארגיע אותך, זאת עבודה סטודנטיאלית לסטודנטים. זאת לא משרה מלאה.

יש להם הגדרה לגבי מקצועות ליבה.

אלה 400 עובדים ארעיים שמסיימים.

נקודה אחרונה לגבי הטיפול באוכלוסייה בהעדפה מתקנת. גם כאן החברה עושה. נכון, עוד לא הגענו אולי למספר הסופי שכבודו הציג בפני החברות הממשלתיות, אבל אני באמת חושב שאנחנו בטח החברה הממשלתית המובילה בנושא הזה. אנחנו בחמש השנים האחרונות קלטנו 5.4 אחוזים בממוצע עובדים שהם בני מיעוטים. אני לא נכנס כרגע להתפלגות. זאת אומרת, הפנים שלנו לשיפור ולניסיון לעמידה כמה שיותר מהר בחוק.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, חבריי העובדים המפוטרים, חבריי בהנהלה ובוועד העובדים, בוקר טוב לכולם. אני יושב ראש ועד העובדים במרחב דרום, ארבעים שנים בחברת החשמל. לצערי ולשמחתי אני בא מהאגף הזה ממנו בעצם מפוטרים רוב העובדים בחברת החשמל.

נאמרו כאן דברים מאוד חשובים. אני מבין ללבם של העובדים שלנו. אני רוצה רק לפנות לזוהיר ולהגיד לו שבהכרות שלו עם יורם אוברקוביץ זכרונו לברכה, כמו שיורם ידע להילחם ולחבק את העובדים, המסורת הזאת ממשיכה בחברה וגם ארגון העובדים ממשיך בדרך. אני תלמיד של יורם ואנחנו את הדרך הזאת לא עזבנו.

יש לנו ויכוח מאוד קשה עם הנהלת חברת החשמל בעיקר בנושא הקביעות. ב-2013 ו-2014 היו סכסוכי עבודה. הכרזנו על סכסוכי עבודה והייתה השבתה בנושא קביעות. אני יודע ומכיר את המצב של החברה טוב יותר מכל אחד אחר ואני מבין את מנכ"ל החברה וגם את עמית לגבי מה שהם מציגים כאן הבוקר. אין עבודה בחברת החשמל. חברת חשמל במצב קשה מאוד ואני כאן פונה לכל חברות וחברי הכנסת, אל תתנו יד לפרק את המפעל הלאומי הזה. בוקר אחד נתעורר כולנו ונצטער על כך שאין חברה כזאת.

אני אומר לכם בהקשר לפיטורים שאני חושב שצריכים לחפש פלטפורמה איך אפשר להשאיר עובדים זמניים. אני פונה גם למנכ"ל החברה ומבקש לחפש פלטפורמה איך להשאיר גם עובדים זמניים לאחר גמר חוזה. אני רוצה באמת לפנות אליכם, ומכירים אותי הרבה עובדים, ארבעים שנים אני באגף הזה ואני מחבק את כל העובדים ומכיר אותם. הם הופכים להיות משפחה במשך כל השנים. ברגע הזה שהולכים הביתה עובדים, צר לי להגיד שהחברה במצב לא טוב. אין עבודה בחברה וזה חלק מהדברים. אם יימצא פתרון, אני אשמח יחד עם החברים שלי.

תודה על הדברים שלך. יעל, אחרונה.

יש לי הרבה מה להגיד אבל אני אהיה מאוד קצרה. אני מכירה את החברה, בעבודתי הקודמת בעוונותיי עבדתי מול ועם הרבה אינטראקציה ויש לי הרבה הערכה להרבה אנשים שאני מכירה בחברה. החברה במלכוד. כבר לפני עשר שנים פלוס התחילו את התהליך של הוצאת יחידות ייצור למגזר הפרטי אבל לא פתרו את הבעיה של החברה. הרפורמה תקועה כבר מ-1996, מ-2006 וכל שנה מחדשים את הדיונים ואנחנו לא יודעים מה קורה שם. לפני כמה ימים היה דיון בוועדת השקיפות וגם הצוות של הרפורמה הגיע לומר כמה יש שקיפות או כמה אין שקיפות בדיונים הפנימיים על הרפורמה.

עד שלא יפתרו את זה, וכאן אני מצטרפת לדבריו של עיסאווי פריג', אולי הוועדה כאן צריכה להחליט שהיא מקציבה לוחות זמנים ומעלה את זה כאן לדיון כי הדיון הוא מאוד לא שקוף והדיון הוא בין האוצר – שנציגו עבר לשורה אחורה כנראה כדי שלא נשאל אותו שאלות - נציגי הנהלה ונציגי העובדים. אין איכות הסביבה כי הם לא קשורים. אין קשר בין החלטות של מבנה לאיזה דלקים שורפים. סליחה, מאוד יש קשר.

אני אגיד חד וחלק. אם בסוף הדיונים יפוטרו עובדים עם הסכמות וכולי, תישאר חברה שכל מה שהיא שורפת זה פחם וזה רע מאוד למדינת ישראל.

אין ויכוח.

אין ויכוח על זה אבל מי שיושב היום בוועדה של הרפורמה, ממש לא חושב שזה קשור.

אני רוצה לספר לכם משהו. בשנת 2008 או 2009 ישבתי עם נציגי האוצר. אמר לי מי שהיה אז נציג האוצר - והוא כבר מזמן לא שם ולכן לא אומר את שמו אבל אני מרשה לעצמי חופשי לצטט – שהמטרה שלהם היא, ואלה המלים שנאמרו לי, להרעיב את הדינוזאואר. אלה המלים. לגרום לחברת חשמל להיות כל כך רעבה עד שהיא תסכים לכל הסכם ולכל הסדר. את זה אנחנו רואים כאן היום. באים עובדים, היום אלה ארעיים ובעתיד יהיו גם לא ארעיים ואנחנו רואים חברה שלא יכולה לצאת מזה. לא נותנים לה את הכלים לצאת מזה. הכנסת צריכה כאן לתת את דברה. תודה רבה.

תודה. אני רוצה להעיר לחבריי באהבה. אני מודה לכם על העוצמות שאתם נותנים לי אבל העוצמות האלה לא הגיעו לבד כי אני ניהלתי את המשא ומתן לראשונה בהיסטוריה של הכנסת ודאגתי שוועדת הכלכלה יהיה לה רוב. זה לא בא משמים לבד. זאת אומרת, זה עניין של יכולות פוליטיות כאלה ואחרות וסליחה שאני מעיד על עצמי.

תנצל את זה.

אני לא רוצה לפתוח את זה. יש דברים שאנחנו יודעים להילחם עליהם אבל הרפורמות שמובאות כאן, אנחנו לא נדפוק את עם ישראל בגלל שיש לנו עניינים כאלה ואחרים. בסוף, כשיש רפורמה, רפורמת הרכב היא לא רפורמה שישראל כ"ץ יוכל להביא לאשתו ביבוא מקביל רכב זול יותר אלא זה חלק מאותו מאבק שאנחנו מנהלים בעניינים השונים.

חברים יקרים, אני רוצה להגיד לכם שהיכולות שלנו כוועדה ושלי כיושב ראש ועדה לשנות חקיקה באופן כמעט דרמטי, זאת התמדה, הטמעה ואני אדם שמאמין בשיטה התוספתית שלא באה כל פעם לבנות את הארץ מחדש. עוד לבנה ועוד אבן עושה בסוף את השינוי האמיתי כי בסוף תפסת מרובה, לא תפסת.

לגופו של עניין, אותו הדבר אני רוצה להתנהל כאן. יש כאן שני טקטים. יש את הדיון שצריך לקיים אותו לגבי הרפורמה שבאמת לצערי הסיפור הזה הוא יותר גדול מהכנסת כי אלה עניינים של ממשלה.

אין דבר יותר גדול מהכנסת.

לא. יש. בסוף הממשלה היא הכוח שמוציא את הדברים מן הכוח אל הפועל. יש קואליציה והקואליציה מחויבת למשמעת קואליציונית ובעזרת השם אני מקווה שתינתן לנו הזכות שלנו להפעיל את המשמעת הזאת. חברת חשמל, אני לא רוצה להיכנס כאן, זה לא בא סתם ככה, זה לא בוקר אחד הם התעוררו ויש ארבעים ומשהו מיליארד שקלים חוב. שום דבר לא קרה כך. אני טעון, ככה, אבל עזבו. אי אפשר כל פעם להגיע לקצה הדרך ולומר אני יתום אחרי שהרגת את ההורים שלך.

אני בוודאי לא מניח את זה לפתחו של המנכ"ל וחשוב לי לומר את זה כי באמת זה מקרוב הוא בא וגם אם הוא היה רוצה לבזבז את כל החוב, יום יום ודקה דקה, היא לא היה מצליח לעשות את זה.

ברשותכם, אני מתחייב שאנחנו לא נרפה מהמאבק לביצוע הרפורמה. זה בנפשנו. העובדה שהממשלה לא עושה את זה, אורי יוגב לא מוביל את זה, זאת חבורה פושעת. פושעת במובן הכלכלי מקצועי. על זה אני אומר בצורה הכי ברורה שזה הרבה מעבר להרעיב את הדינוזאואר אלא בסוף זה כבר לא להשאיר אותו דינוזאואר קטן וצמחוני אלא זה להרוג אותו לגמרי וזה אמור אפילו לגבי אלה שלא מתכוונים לכך אבל הם יגרמו לסיטואציה הזאת ויגרמו למשבר חשמל מאוד מאוד קשה. צריכה להיות תחרות במשק הזה ובוודאי סביב כל מה שאנחנו קוראים לו אנרגיה נקייה שאת ואני בוודאי תומכים בה בכל לבנו.

אני מציע, ואני מתכוון להירתם לזה באופן אישי, שכמו בדברים אחרים אני פונה יושב ראש ההסתדרות עוד היום ומבקש ממנו להקים צוות – כמו שאני עושה אתו בנושאים אחרים ברשות השידור ובגופים אחרים – כדי לשבת קודם כל ולראות מול החברה ומול האוצר, איפה אפשר, בלי לחכות לרפורמה הגדולה אלא כמו שעיסאווי אומר באותן נקודות שאנחנו יכולים לעזור לחברים שיושבים כאן ולאלה שנמצאים במצבם. בסוף, בתהליך הזה של 600 מפוטרים, מאתיים נקלטים, איך אפשר לנסות לגרום לכך שהחברה לא תפסיד את הידע העצום, גם הכלכלי וגם מה שהחברים האלה צברו במשך השנים. רק אם עושים את החשבון, זה בזבוז של מיליוני שקלים, אם לא מעבר לכך.

אני נכנס לזה באופן אישי. אני אכנס לזה בכל הכוח וכבר היום לא רק פנייה אלא גם שיחה אישית. אני מבין את החשש של יושב ראש ההסתדרות ואני מאוד מעריך אותו. אני לחלוטין מבין את החשש שלו, אותו חשש שבעצם כמו בעבר הוא נותן שלא מדעת הכשר לתהליכים כאלה במקום לייצר מצב בו עובדים באמת יודעים שהם נכנסים למקום עבודה, מתחילים בו, מסיימים בו, מתקדמים בו והמקום הזה באמת מהווה עבורם משפחה. בצוק העתים, בנסיבות האלה, אנחנו מתמודדים עם מה שמונח לפתחנו ולא עם הטוב ביותר אלא במה שאנחנו יכולים לקדם.

בכל זאת שיבדקו פרטנית היכן יש מקרים מאוד הומניים שאפשר לעזור להם.

חבריי ואני מצטרפים לבקשה של חבר הכנסת עמיר פרץ. אם יש כבר בנסיבות הנוכחיות כאלה שאפשר למרות הכול להשאיר אותם בחברה, אנחנו נודה לכם מאוד. תודה.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:50.