הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 171

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, ח' באדר א התשע"ו (17 בפברואר 2016), שעה 9:30

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - איסור מניעה מצרכן להביא למקום עסק מזון או שתייה מאותו סוג הנמכר במקום), התשע"ה–2015 (פ/1763/20), של חה"כ טלי פלוסקוב, מירב בן ארי, אלי כהן, אלי אלאלוף, יפעת שאשא ביטון, רועי פולקמן, איתן כבל, איציק שמולי, דב חנין, מיקי לוי, קסניה סבטלובה, עבדאללה אבו מערוף, סתיו שפיר, יוסי יונה, מרב מיכאלי, איתן ברושי, תמר זנדברג, נורית קורן, יואל חסון

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

טלי פלוסקוב

חנה טירי - יועצת משפטית, הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן

אגם דניאל - עוזרת ראשית חקיקה מכרזים ואזרחי, הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן

עו"ד הילה דוידוביץ - משרד המשפטים

אהוד פלג - מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות

צבי לביא - עיתונאי

אביגל כספי

עידית חנוכה

תמר פוליבוי

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - איסור מניעה מצרכן להביא למקום עסק מזון או שתייה מאותו סוג הנמכר במקום), התשע"ה–2015 (פ/1763/20), של חה"כ טלי פלוסקוב, מירב בן ארי, אלי כהן, אלי אלאלוף, יפעת שאשא ביטון, רועי פולקמן, איתן כבל, איציק שמולי, דב חנין, מיקי לוי, קסניה סבטלובה, עבדאללה אבו מערוף, סתיו שפיר, יוסי יונה, מרב מיכאלי, איתן ברושי, תמר זנדברג, נורית קורן, יואל חסון

בוקר טוב לכם, אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. גברתי המנהלת, יועצת, דובר, רשמת, חברת הכנסת טלי פלוסקוב, רשימה ארוכה של מציעים. הצעת החוק המדוברת היא – הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - איסור מניעה מצרכן להביא למקום עסק מזון או שתייה מאותו סוג הנמכר במקום), התשע"ה–2015, בבקשה גברתי.

תודה, אדוני היושב ראש. קודם כל, תודה שהגענו ליום הזה. חיכיתי לו, אני מקווה מאוד שכן נתקדם מהר, כי בסך הכול לא מדובר על חוק חדש. יש פה חוק שחוקק בכנסת הקודמת, ואני הצעתי לעשות תיקון, בעקבות פנייה של המועצה הארצית לצרכנות וסיפור שסיפרו לי שהחוק כבר אוסר לאסור כניסת אוכל, אבל יש פרצה קטנה – ל"פרצה" אני קוראת חסר – שאומרת שאם העסק בתוך המתחם לא שייך למתחם עצמו, זה לא שלנו, אין לנו ענין אז אנחנו לא יכולים לאסור כניסת אוכל. לכן אני מציעה לעשות פה תיקון קטן, שאומר: במקום "מאותו סוג שהעוסק מוכר במקום", יבוא "מאותו סוג הנמכר במקום", זאת אומרת: לא העסק שמוכר, אלא האוכל שמוכרים בו, ולא מעניין אותי מי מוכר אותו בפנים.

המטרה של החוק מאוד פשוטה, ואני חושבת שהיא מאוד נכונה ונחוצה. שמעתי לא מעט סיפורים, למשל משפחה עם ארבעה ילדים שהולכת לראות סרט – מעבר לרכישת כרטיסים, היא מוציאה כ-200 שקל לקנות ולפנק את הילדים בפופקורן, בקולה וכן הלאה. כשהאימא רוצה להביא את זה מהבית כדי לחסוך את אותם 200 שקלים ולהוציא במקומם 20 שקלים, אמרו לה: עד כאן, אסור לך להיכנס למתחם עם האוכל הזה, כי מוכרים אוכל מהסוג הזה בפנים.

מה קורה כאן? קודם כל אתה לקוח שבוי, אתה כאילו חייב לקנות רק מהם. ברגע שנאסור את זה, נתפוס בעיני שתי מטרות: אחת - מי שירצה להכין בבית, יביא את זה מהבית למתחם; המטרה השנייה שבעיניי לא פחות חשובה – שאותו בעל עסק שנמצא במתחם, כדי שיקנו אצלו, יצטרך להוריד את המחיר, כי הוא יבין שאם הוא לא יוריד את המחיר, אנשים יביאו מהבית. ככה אנחנו תופסים פה שתי נישות בבת אחת. לכן התיקון לא מסובך, הוא מאוד פשוט. אני מקווה מאוד שאנחנו היום נעביר אותו.

איך זה מתחבר להצעת החוק של חבר הכנסת כרמל שאמה, שהיה לו גם משהו דומה?

זה מתקן את החוק שלו.

זה מחזק?

זו היתה הצעה ממשלתית לתיקון סמכויות האכיפה, ואז תיקנו גם את סעיף 3 לחוק הגנת הצרכן. אז ביקש חבר הכנסת שאמה, שאז היה יושב ראש ועדת הכלכלה, להוסיף גם את הסעיף הזה. הוא שאל לדעתנו, האם זה מתלבש על הנושא של מניעת השפעה בלתי הוגנת, וחשבנו בסופו של דבר שכן, ניסחנו יחד משהו והעברנו את זה.

אני אבקש שעורך הדין פלג יוסיף, כי עבדנו ביחד.

בוקר טוב אדוני. החוק הזה שבשפה העממית נקרא "חוק הפופקורן", נועד לסיים מצב שבו הצרכנים הם לקוחות שבויים, כאשר הם נכנסים לאולמות הקולנוע ולמתחמים. לא די שהם הוציאו הרבה כסף בהגעה לשם, לעתים בחניה, ברכישת כרטיסי הקולנוע, אבל עוד מחכה להם ההוצאה הלא קטנה במזנונים שמופעלים שם.

האופן לסיים את זה היה באחת משתי הדרכים: או להטיל פיקוח מחירים במצב של לקוח שבוי, או לאפשר לצרכנים להביא מהבית מזון ושתייה שנמכרים שם, כלומר אין סיבה למנוע הכנסה שלהם מבחוץ. הלכה הכנסת ותיקנה את אותו התיקון במסגרת פרקטיקות מסחריות בלתי הוגנות וכללה בסעיף 3 לחוק הגנת הצרכן את האיסור למנוע הבאה של מזון או שתייה מהסוג שהעוסק מוכר באותו המתחם.

כאן ההחמצה הקטנה של הנוסח הקיים של החוק, שאותו באה ההצעה של חברת הכנסת פלוסקוב לתקן. אנחנו מחזיקים מכתבים של עורכי דין, שכאשר אנחנו הפנינו אליהם תלונות של צרכנים על כך שמנעו מהם – בניגוד לכוונת החוק – להביא מזון ושתייה מבחוץ, למרות שנמכרים מזון ושתייה מאותו הסוג במתחם, והם התנערו מתחולת אותו החוק לגביהם בטענה שהם מפעילים את המתחם אבל את המזנון ואת הדוכנים לממכר מזון ושתייה מפעילים גורמים אחרים, ולכן הם לא אחראים להם. התיקון הזה בא לתקן באופן מאוד מאוד פשוט, במקום שהוא ידבר על מי מוכר, הוא ידבר על סוגי מזון ושתייה שנמכרים במתחם. ברגע שהם נמכרים במתחם, אסור למנוע הכנסה שלהם מבחוץ, וכאן תושגנה שתי המטרות החשובות שחברת הכנסת פלוסקוב מנתה.

בעצם מה אנחנו אומרים? שכל מי שרוצה מביא מה שהוא רוצה.

בתנאי שמזון ושתייה מאותו הסוג נמכר באותו המתחם.

לא הבנתי את התוספת.

אני לא הבנתי. בוא נדבר לעניין, אני נוסע ל- -

אני מחזיק מכתב של נוקיה בדיוק בעניין הזה.

- - נוקיה שמוכרים נקניקיות.

לא נוקיה מוכרים, זה בדיוק העניין.

בסדר, הזכיין.

בתוך המתחם מוכרים נקניקיות.

אני הגעתי עם הילדים שלי, ושם הנקניקייה הזו עולה כמו כל המפעל, כשאני בסך הכול רוצה להביא שניצל בסנדוויצ'ים שהכנתי לילדים שלי, את זה אני לא יכול להביא עכשיו?

הם יכולים לעצור אותך ולהגיד לך: מוכרים לך את זה בפנים, ולכן אסור לך להכניס.

לדעתי – וכך אני הייתי מפרשת בענייני אכיפה – אם אתה מוכר לחמנייה בנקניקייה ואני מביאה סנדוויץ' עם שניצל, זה מזון מאותו סוג. אבל אם הוא היה מוכר במקום פיצות וטוסטים, ואני הייתי רוצה להביא סנדוויץ' עם פסטרמה, יכול להיות שהוא היה בא ואומר: אני לא מוכר בשר, פסטרמה עושה לי ריח בבית העסק. זאת יכולה להיות טענה לגיטימית, ויכול להיות שבמקרה עובדתי כזה, היינו אומרים: זה לא מאותו סוג. זה עניין של פרשנות, פרשנות צריכה להיות סבירה.

המטרה היתה גם מטעמים בטיחותיים, אני זוכרת שדובר בשעתו על בקבוקים מזכוכית למשל.

עזבי בקבוקים, בלי קשר לא מרשים להכניס אותם למתחם.

אבל אם מוכרים שם בקבוק פלסטיק של מים?

לא מוכרים. כמי שמבקר במקומות האלה, אני מודיע לך שאסור להכניס, בלי קשר, כדי שלא יזרקו את זה, ולכן אתה מקבל את זה בכוסות.

ממה אני חושש? שיתחילו לריב האם פסטרמה זה סוג של בשר. לדעתי, ההבחנות צריכות להיות יותר חדות. אני לא רוצה לייצר חוק שאחר כך כל הזמן יהיו תביעות קטנות.

ההיבט הזה כבר בחוק הקיים, אתה לא מוסיף פה שום דבר. אני מצטט את החוק הקיים: "מנע מצרכן להביא למקום העסק או מקום אחר המנוהל על ידי עוסק...מזון או שתייה מאותו סוג שהעוסק מוכר במקום", כלומר "מאותו סוג שהעוסק מוכר במקום" כבר קיים בתוך החוק.

אנחנו לא עושים כרגע שינוי בזה.

השינוי היחיד שאנחנו עושים זה מזון ושתייה "מאותו סוג הנמכר במקום", גם אם העוסק לא מוכר אותו.

עזוב את הסנדוויץ', אני רוצה להבין, ראית את הוויטרינה בקולנוע יס פלנט בקניון רמת גן? אתה בא ליס פלנט או למתחם ברמת השרון, ואתה רואה את הוויטרינה, שם יש שוקולד, האם זה אומר רק שוקולד מסוג טעמי ואגוזי שאתה יכול לא להכניס, אז מה תביא?

מה הוא מוכר במקום?

הוא מוכר את זה.

אז בוודאי שאני יכולה להכניס שוקולד, מה זאת אומרת? זה מאותו סוג. בכוונה דיברנו על סוג, לא דיברנו על אותו מוצר מזון, זה צריך להיות מאותו סוג.

חנה טירי, את מוכנה להסביר לי עכשיו בשפה פשוטה, לא שפת החוק, מה מותר לי להכניס ומה אסור לי להכניס?

זה מאוד תלוי מה הוא מוכר במקום.

אז תגידי ותסבירי לי בדיוק: אם הוא מוכר - - -

תגיד לי מה הוא מוכר ואני אענה לך.

לא, הוא מתכוון לסוגי אוכל, לדוגמה: האם שניצל ונקניקיות זה אותו סוג אוכל?

אם הוא מוכר חטיפים, אפשר להביא חטיפים. אם הוא מוכר טעמי ופסק זמן, אפשר להביא שוקולד.

אז מה אני לא יכול להביא?

לבתי קולנוע שמוכרים פופקורן וחטיפים למשל, אתה לא יכול להביא פיצה, אתה לא יכול להביא בורגראנץ, אתה לא יכול להביא לחמנייה עם המבורגר, כי הם יכולים לבוא ולומר, באופן לגיטימי: אני לא מוכר את זה, אני לא רוצה שהריפוד יתלכלך, שכל האנשים שיושבים בקולנוע יסבלו מהריח, ולכן דיברנו על סוג כדי מצד אחד לא לצמצם יותר מדי, ומצד שני לא להרחיב יותר מדי, משהו שהוא באמצע.

הרי בתיקון החוק הזה אנחנו לא מדברים על הדברים האלה, אנחנו לא נכנסים לעומק איזה אוכל וכן הלאה. התיקון הזה מתייחס למי מוכר את האוכל במתחם – האם המוכר הוא בעל העסק, בעל המתחם, או שזה זכיין, זה מה שאנחנו צריכים לתקן פה, כי אותו עורך דין שנתן תשובה בשם נוקיה, מה הוא אמר? הוא אמר: זה לא עניין שלי, יש לי שם זכיין, אני לא יודע מה הוא מוכר. זה מה שהתיקון הזה אומר.

אתם התמודדתם פה עם ההתחכמות.

בדיוק.

אני האבא של החוק הזה, ולכן זה גם נקרא "חוק הפופקורן", כי זה התחיל מזה שאני אמרתי שלא יתכן שמוכרים פופקורן ב-200 שקל קילו. מכאן זה התגלגל, והכוונה גם של כרמל שאמה – הם עשו את זה די בבהילות כשהוסיפו את הסעיף הזה. נדמה לי שהיה כאן לחץ של בתי הקולנוע בכל הסיפור. הכוונה העיקרית היתה שמותר לך להכניס מזון ומשקה. אף אחד לא שואל מי יצר, מה יצר, אצלי בבית עושים ככה ואת זה אני מביא, אף אחד לא בודק אותי, זה כל העניין, שאתה יכול להכניס בלי בדיקה, בלי שישאלו איפה קנית את זה.

נכון, זה מה שאני מבין.

זאת בדיוק הגנת הצרכן.

כל הספציפיקציה הזאת לא היתה אמורה להיות בחוק המקורי.

כמו שהיה פעם, תמיד יכולת להביא לך מה שרצית.

בדיוק, ככה שאין מקום להוסיף עכשיו את כל הפלפולים האלה. צריך להחזיר את החוק הזה לקדמותו, כשאתה באופן כללי לא נבדק האם אתה מכניס אוכל או לא מכניס.

זה כבר חדש לגמרי, במקרה הזה זה תיקון קטן.

אני מבין מה שאתה אומר. אני מבין שזה לא הסיכום שהיה אתכם.

כן, זה לא חלק מהצעת החוק. אני גם חושבת שאף נציג לא הגיע, כי הם חשבו שהתיקון הוא באמת יחסית מינורי.

הבנתי, בוא נסכם.

אתה הגדרת את זה מאוד נכון – התחכמות, זה בדיוק זה.

טלי, אני הבנתי שזאת תוספת נוספת, כי אי אפשר היה לממש את החוק, כיוון שהם זכייני משנה.

נכון מאוד.

אוקי, העניין ברור. בסדר גמור.

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור מניעה מצרכן להביא למקום עסק מזון או שתייה מאותו סוג הנמכר במקום), התשע"ה-2015

תיקון סעיף 3 1. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, בסעיף 3(ב)(10), במקום "מאותו סוג שהעוסק מוכר במקום" יבוא "מאותו סוג הנמכר במקום".

תחילה 2. תחילתו של חוק זה שלושים יום מיום פרסומו".

יש התייחסויות, הערות?

אני לא יכולה להצביע, למרות שאני בעצם יכולה להצביע בשם פולקמן.

את מחליפה את פולקמן.

יכול להיות שבמקום "מאותו סוג הנמכר", שזה לשון סבילה, זה ישונה ללשון אקטיבית "מאותו סוג שהעוסק מוכר" - - -

בסדר, בין קריאה שנייה לשלישית אפשר להחזיר ולתקן.

אל"ף, ההצעה אושרה להעלאה לקריאה ראשונה במליאה. טלי, אני מודה לך, אני רק רוצה להבהיר – אני מניח שיהיו המון בעיות גם אחרי התיקון הזה. הדברים האלה צריכים לצאת כהודעה מסודרת לכל המקומות האלה. אני אומר את זה הכי ברור והכי חד, כי אם לא – אני מכיר את זה – אנשים יגיעו ויגידו להם: אתם לא יכולים להכניס את זה. אם מישהו בא לאירוע, הוא ישים את זה בצד. אני מכיר גם את מי שמפעיל חלק ניכר מהמקומות, וגם את זה צריך לקחת לתשומת לב.

האחריות הישירה היא אמנם של נוקיה, אבל מי מוציא את הזכיינות? נוקיה. בסוף הוא מוציא את המכרז, נכון? הוא לא יכול להגיד: אני הוצאתי את המכרז, לא מעניין אותי דבר, הוא עובד במתחם שלו. כמו שהוא מבקש ממני אזרח מן השורה כשאני נכנס בשעריו לא להכניס את הסנדוויץ' כי זה מלכלך, הזכיין לא יכול להביא כל דבר שמסריח את האולם, או למכור מה שהוא רוצה, הוא לא יכול, ולמה? כי הוא כתב לו בחוזה. אותו דבר פה, אני מבקש לחשוב על זה בין קריאה שנייה ושלישית, כי מהניסיון שלנו הרי אתה מייצר חוק כדי שיעקפו אותו. אני כבר רואה את זה, ולכן אם יהיה אפשר צריך להוביל את המהלך; אחרת אני אומר שתרשמו לפניכם שנצטרך להביא תיקון על תיקון.

אני אומר גם לך שצריך לבחון את הצורך לחייב את בעלי העסקים כשהם כורתים את החוזה עם המפעילים, זה בסך הכול מפעילים. כמו שהוא כותב לו בחוזה: "אל, אל, אל", הוא יכול להוסיף גם את הסעיף הזה. דרך אגב, אני מכיר את זה ואני חושב שאת מכירה את זה גם חנה, למשל מדין ודברים שמתנהל בעולם התקליטים באולמות. מי אחראי? האם התקליטן צריך להעביר את הכסף או האולם צריך לשלם, אם לא משלמים? בסוף יש אחריות, אתה לא מוציא לגמרי את בעל המקום. אני מבין שהאחריות של התקליטן, אבל אם בא אליו מישהו שלא עומד בכללים, ממילא הוא לא יכול להיכנס לאירוע שלו. צריך שהדברים האלה יהיו ברורים, כי אחרת עוד פעם אנחנו כותבים חוק שהוא אות מתה.

אנא מכם בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, אני מבקש לחשוב על התוספת הזו.

שנוסיף את זה לדברי ההסבר? אתה רוצה לחייב את העוסקים להוסיף סעיף בחוזה?

צריך שיבינו שיש להם אחריות בעניין הזה, הם לא ייצאו מהסיפור הזה, המקום שלהם. זה כמו שמי שמשכיר דירה בבניין או חנויות, לא אומר לשוכרים: עכשיו אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, להפריע לשכנים, זה לא עובד כך. את יודעת שזה לא עובד כך, יש לו אחריות כבעלים. אפילו בבית, אם שכרתי בית ממישהו ואני עושה חגיגות כל יום, מלבד המשטרה, בסוף זאת עדיין אחריות של בעל הבית.

תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:54.