הכנסת העשרים
מושב שני
פרוטוקול מס' 151
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, ט"ו בשבט התשע"ו (25 בינואר 2016), שעה 11:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 25/01/2016
במסגרת כנס שדרות: הסדרת המכללות הטכנולוגיות להכשרת הנדסאים בישראל
פרוטוקול
סדר היום
הסדרת המכללות הטכנולוגיות להכשרת הנדסאים בישראל
מוזמנים
¶
שי באב"ד - מנכ"ל, משרד האוצר
דניאל סוצ'י - רפרנט תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר
עמית לנג - מנכ"ל, משרד הכלכלה והתעשייה
יגאל גורביץ' - יועץ מנכ"ל, משרד הכלכלה והתעשייה
מיכל צוק - המשנה למנכ"ל והממונה על התעסוקה, משרד הכלכלה והתעשייה
שולי אייל - מנהל אגף בכיר הכשרה מקצועית ופיתוח כוח אדם, משרד הכלכלה והתעשייה
לימור ניסן - מנהלת המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית, משרד הכלכלה והתעשייה
גיא קפלן - כלכלן מנהל תחום, משרד הכלכלה והתעשייה
רוני שניצר - כלכלן בכיר מחקר, פיתוח, מדיניות ומתאם פעיל, משרד הכלכלה והתעשייה
יוסי שטיינברג - חשבות, משרד הכלכלה והתעשייה
שירי נוימן - צוערת, משרד הכלכלה והתעשייה
אלישבע סבתו - צוערת, משרד הכלכלה והתעשייה
אסף מנוחין - ממונה חינוך טכנולוגי על תיכוני, משרד החינוך
סא"ל יובל גרינברג - ראש מנת"א, משרד הביטחון וצה"ל
מירב אברהם - ממונה באגף האקדמי, המועצה להשכלה גבוהה
יניב כהן שבתאי - ממונה באגף התקצוב, המועצה להשכלה גבוהה
ג'סיקה סטרווייס - האגף האקדמי, המועצה להשכלה גבוהה
ד"ר יוכבד פנחסי-אדיב - יו"ר, פורום המכללות הטכנולוגיות
דיתה ברוניצקי - יו"ר הפורום הציבורי לקידום השכלה טכנולוגית, פורום המכללות הטכנולוגיות
יהודה לוסיאן ברוניצקי - הפורום הציבורי לקידום השכלה טכנולוגית, פורום המכללות הטכנולוגיות
רומן קרופקו - מנכ"ל בית הספר להנדסאים – הטכניון, פורום המכללות הטכנולוגיות
תמיר גרינברג - מנהל שנקר הנדסאים, פורום המכללות הטכנולוגיות
יעקב דור - המשנה למנכ"ל, המכללה הטכנולוגית באר שבע
יחזקאל עזרא - ממונה אקדמי, המכללה הטכנולוגית באר שבע
תמי צוקרמן - מנכ"ל, המכללה הטכנולוגית רופין
תרצה ריבק - מנכ"ל, המכללה הטכנולוגית נצרת עילית
שמואל ביתן - מנהל כספים, המכללה האקדמית בתל חי
אהרון רוני דיוה - מנכ"ל המכללה למינהל, נציגי מכללות להוראה
אינה שוסטר - סמנכ״ל המכללה למנהל, נציגי מכללות להוראה
אמיר סודאי - סמנכ"ל תפעול ולוגיסטיקה המכללה למנהל, נציגי מכללות להוראה
עידו חגי - מנכ"ל המכללה הטכנולוגית כנרת, נציגי מכללות להוראה
דוד לובנצ'יק - הקריה ללימודי הנדסה וטכנולוגיה, תל אביב
ליאת הלבץ - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים
גלעד ארדיטי - התאחדות הסטודנטים
יובל וורגן - ראש צוות, מרכז המחקר והמידע, כנסת ישראל
אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע, כנסת ישראל
חן אגא - שדלן (פרילוג)
היו"ר אלי אלאלוף
¶
צהריים טובים כמעט. אנחנו היום בט"ו בשבט התשע"ו. ה-25 לינואר 2016. השעה 11:07 דקות. בוקר טוב לכולם. מנכ"ל משרד האוצר מאוד רוצה להיות שותף, ויגיע לפה בסביבות 11:50. לכן ביקש להודיע על כך.
אני שמח לארח - - - איתנו את מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה וכל החברים, נציגי ארגון המכללות, חברי הכנסת דב חנין, אילן גילאון ומאיר כהן.
הנושא הוא באמת מורכב. מורכב כי המצב של המכללות הוא פשוט לקראת קריסה. לדעתי, הובלת התחום הזה על ידי משרד הכלכלה והתעשייה, בעיני רבים ובעיניי באופן אישי, קרוב לקריסה.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
גם כישלון. מסכים. והרגשתנו היא שאם לא נוקטים בצעדים דחופים במיידית, ובמקביל, גם כן במיידית, מתחילים לתכנן את העתיד של המכללות האלה, אנחנו עלולים לגרום למצב כלכלי חמור מבחינת פיתוח המשק, פיתוח ההכשרה המקצועית, פיתוח כל התחומים, כולל החדשים שלא נכללו עוד במכללות, ולמצוא את עצמנו בקריסת מערכת שהיא כל כך חשובה להתפתחות המשק.
אני רוצה להזכיר, ואני מודה בהזדמנות הזאת למרכז המחקר והמידע שלנו, באמת על העבודה האדירה שהוא עשה. שבו הוא מזכיר את הניתוח של ה-OECD כניתוח מאוד-מאוד קשה. אנחנו נבקש גם ממרכז המחקר והמידע להגיד כמה דברים.
זה ברור שהמערכת הממשלתית וגם המערכת של הכנסת חייבות לקחת מאוד ברצינות את כל המצב הזה ולנקוט בצעדים, כפי שאמרתי, גם מיידיים וגם לטווח ארוך. אבל מצד שני יש פה הרגשה ואני חייב להגיד שגם למכללות יש אחריות. ובדיונים שאנחנו מקיימים, ואני בחפץ לב נכנסתי למצב הזה, אבל לא ידעתי עד כמה הוא קשה, אני מרגיש שהמכללות רק מבקשות, רוצות לתקן, אבל לא מציעות בעצמן שום תכנית אלטרנטיבית שתאפשר לנו להתמודד עם הבעיה המאוד מאוד קשה שקיימת.
אני גם חייב, ובזכות חבר הכנסת מאיר כהן אני נכנסתי לנושא של העוני. המכללות הטכנולוגיות, זה אחד המרכיבים הטובים ביותר לתיקון המצב הזה של העוני. הוא הגורם הטוב ביותר למוביליות חברתית, מקצועית, כלכלית, כדי שאנשים ייצאו משם. ולכן לא תמיד הקריטריונים האקדמיים הם הקריטריונים הבלעדיים שאמורים לקבוע את חיי המכללות. ולכן לבוא בהתניות, כמו אחוזי הצלחה ואחוזי התעודות של הבוגרים – הם לא הקריטריון האופטימלי, אם רוצים להתמודד עם המצב המאוד עגום - - -
אני חייב לציין שמשרד האוצר, למרות שזה לא תפקידו, לקח אחריות והובלה, כדי להתמודד באופן מיידי עם הבעיה. מנכ"ל משרד האוצר במספר מפגשים, בהשתתפות אישית שלו – אחת עם הצוותים שלו – לקחו הובלה והגיעו לפתרונות חלקיים למצב המיידי בלבד. ההתנייה היא להמשיך גם לטווח ארוך.
הצעדים הראשונים שנרקחו הם על מנת לאפשר קיום מיידי ללא שביתות וללא פגיעה ישירה באוכלוסיית התלמידים, שהיא בעיניי החשובה ביותר. לכן, פה הוצבו מספר המלצות, שאני מעדיף לחכות למנכ"ל משרד האוצר כדי שהוא יציג אותן. אבל תדעו שיש פה החלטות. אז יכול להיות שעוד נתקן פה, עוד נתקן שם. אבל בעבודה שנעשתה, כולל אחריות ותפקיד של משרד הכלכלה והתעשייה, ההמלצות האלה מאפשרות התקדמות מסוימת. לא מספיק גדולה, לא אופטימלית, אבל יש פה המלצות שמאפשרות לפחות לתפקד. האבסורד הוא המצב שיש חוב מוכר, ידוע או לא ידוע, למכללות, בסכום של 50 מיליון שקל, ואי אפשר לבצע את זה. זה נראה לי הזוי. אחד כמוני, שלא מבין הרבה במתימטיקה, יודע לספור אם 90% שולמו, איך סופרים את ה-10%? זה נראה לי אבסורד שלא יודעים לפתור את הבעיה. אתם ממשיכים לחייב את המכללות לשאת בגירעונות ובריביות על הגירעונות, ואי תפקוד כזה ואחר, ואי מתן שירות אופטימלי.
יש הסכמים. יש הסכם. ולא מצליחים ליישם אותו. אי אפשר לממש אותו. ומשאירים. חיים עם המשבר הזה. אני בכנסת שמונה חודשים, אבל יש לי ידע קודם, ואני לא רואה שהתקדמנו. שמונה חודשים ולא התקדמנו. והזעקנו. אני צעקתי. חבר הכנסת מאיר כהן, שהוא ביחד איתי, גם עשה את זה. ואנחנו לא מרגישים שכאילו אין מה לעשות. אז אני אומר: גם אנחנו כמחוקקים נכשלנו, אבל המערכת, הביצוע, נכשלו. מכל הצדדים.
אני התחייבתי שנקיים דיון, לפחות אחת לשלושה חודשים, למעקב אחרי ההתפתחות בנושא של המכללות. אנחנו נצטרך לעשות שינויים מהותיים בהרכב ובניהול של המכללות. כולל אופציה להעביר את זה ממשרד למשרד.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
השוואה, למשל, אם כבר, חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתה מעיר: למה לא משווים את המכללות האלה למכללות של צה"ל? לי"ג, י"ד של משרד החינוך? גם תקציבית.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
למה לא משווים את זה?
לי הייתה הזכות הבלתי רגילה להקים בחיל האוויר מכללה בבאר שבע. חברים, המספרים שאני מכיר, שאני בטוח שהשתפרו מאז שאני עזבתי את המערכת ההיא – אין מה להשוות למצב של המכללות היום.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
לכן, אני פה באמת רוצה לציין שהדיון הוא יהיה כבד. הוא יהיה, אני מקווה בונה. ויאפשר לנו לצאת לדרך מבססת על מצב שהוא מאוד קשה.
קשה לי להגיד דבר אחד, בעיניי, אני אומר לכם: אנחנו, בצורה שיטתית, באי תפקוד של מערכת המכללות, פוגעים באוכלוסיות החלשות ביותר, שבזכות המכללות יוצאים מהמצב. אם זה החרדים, אם זה הערבים, אם זה הבדווים בדרום. כל המערכת האנושית הסובלת במדינה שלנו, הייתה יכולה לצאת לדרך טובה יותר אם המכללות היו מתפקדות - - -
אני חוזר: האחריות היא כוללת. לא רק צד אחד. לא כל הצדיקים הם בצד של המכללות וכל הרשעים בצד השני. שיהיה ברור. כי אני חושב ש-73 מכללות – זה דורש איזו בדיקה נוספת. דורש התמודדות נוספת. לא יכול להיות – ארבע מכללות במגזר הערבי; 20 מכללות במגזר החרדי, והשאר ככה. למה? זה נכון. זה הרבה יוזמות אישיות. מותר לי להגיד: אפילו הרבה יוזמות פוליטיות.
לכן, באמת אני מבקש. כל מי שרוצה רשות דיבור, קודם כל לבקש את זה. אני פותח את זה לדיון. ברשותכם.
אז מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה.
עמית לנג
¶
בוקר טוב. קודם כל, בניגוד לחלק מהרוח של הדברים שנאמרו פה, משרד הכלכלה והתעשייה רואה חשיבות מאוד-מאוד גדולה בהכשרה המקצועית בכלל ובהכשרה הטכנולוגית באמצעות המכללות בפרט. עכשיו, צריך לזכור שלא סתם הגענו עד הלום. כי מי שמכיר את הנתונים, ובסופו של דבר זה משהו שבדרך כלל אני לא נוהג לעשות, אבל אין פה ברירה, כי זה פשוט המצב לאשורו; מי שמכיר את הנתונים יכול לראות שבעשור האחרון פשוט, בסיס סדרי העדיפויות – אני לא יודע. לא הייתי בכל השנים האלה במשרד. אני בסך הכול שנתיים וחצי – פשוט ייבשו, מבחינה תקציבית, את נושא ההכשרה המקצועית. פשוט ייבשו אותה, על כל רבדיה.
עכשיו, זה נחמד ויפה, וזה גם נכון במידה מסוימת, שגם המשרד, במידה מסוימת, לא תפקד בצורה אופטימלית. אבל מאוד קשה לתפקד בצורה אופטימלית כשאין משאבים, גם לנושא של ההכשרה וגם אין משאבים בצורת תקנים ואנשים שיטפלו בזה. הדברים שלובים. כי אם אין משאבים להכשרה מקצועית, אז למה צריך תקנים ולמה צריך זה. ולכן העסק מאוד-מאוד הידרדר: גם ביכולת התפקוד שלנו, אבל גם בשטח. בפועל.
השנה זו השנה הראשונה אולי שאנחנו מתחילים לראות איזשהו אור בקצה המנהרה בנוגע להכשרה המקצועית בכלל. קיבלנו יותר תקציבים וקיבלנו יותר הבנה מאגף התקציבים. ואני מקווה שהדברים יתחילו להיראות אחרת.
ספציפית לעניין המכללות
¶
אז כפי שציינת, בסופו של דבר, הרבה מאוד מהמפתחות לא נמצאים בידינו, אלא נמצאים במסגרת משרד האוצר. בסופו של דבר, אפשר לדבר המון על חוסר התפקוד או התפקוד הלא טוב של משרד הכלכלה והתעשייה. אבל כשבפועל, סטודנט במכללה הטכנולוגית מתוקצב ב-8,000 שקל לשנה, וזה אל מול כל פרמטר אחר שתבדוק, בכל צורת לימודים אחרת, שמתוקצבים בכמה עשרות – 40 אלף שקל, 50 אלף שקל לשנה – אז לא יעזור, גם אם אני אעשה פליק-פלאק לאחור וגם אם אני אקצה לזה 100 תקנים שיישבו כל היום על התקציב של המכללות. הם עדיין יהיו בקשיים רבים.
לעניין החוב
¶
אז נכון. אנחנו מאוד מתקשים לבצע את התהליך הטכני של סגירת החובות, מאותן הסיבות שאמרתי קודם: מהסיבות שאנחנו עם משאבים חסרים בעניין הזה. אבל אנחנו מטפלים בזה, וגם נסגור את זה. אבל אנחנו זועקים כבר חודשים. חודשים. אומרים: תנו להם מקדמה. ניתן להם את כל מה שכחוב כמקדמה. ואנחנו ממילא הרי נמצאים איתם בקשר לעולם ועד. זה לא שהם נעלמים. ואם אחרי זה יתגלו טעויות בתחשיבים – אנחנו נחזיר. רק בשבוע שעבר קיבלנו אישור ממשרד האוצר לתת את המקדמה. אז בואו גם נשים את הדברים בפרופורציות.
אילן גילאון (מרצ)
¶
רגע, אבל יש תחשיב. אתם בכלל יש לכם איזשהו תחשיב? איזו קפיטציה? איך זה עובד בכלל? איך ההתחשבנות?
עמית לנג
¶
יש נוסחאות שמבוססות על ההסכמות ועל אופן התקצוב של המכללות. אם אתה רוצה להיכנס לפרטים, אז הגברת מיכל צוק או מנהל האגף ייכנסו לפרטים. ואני אומר עוד פעם: זה גם נכון שאנחנו מתקשים לעשות גם - - - חשבון מהשנים שעברו, כי הנוסחאות האלה לא פשוטות. ויש לי מעט מאוד אנשים שיכולים להתעסק עם זה.
דב חנין (הרשימה המשותפת)
¶
יש לנו נוסחאות פשוטות מאוד. למשל: תשלומי הארנונה. הם משלמים מאה אחוז. אוקיי?
עמית לנג
¶
אז הנוסחאות הן לא פשוטות. ואם תרצה אז תקבל על זה הסבר מפורט. כי אחרת, היינו מסיימים את זה מזמן.
עמית לנג
¶
אני לגמרי מסכים.
ולעניין הזה אני רק רוצה לציין שלאחר שהתקבל אישור משרד האוצר באמצעות החשב הכללי לבצע בעצם את המקדמות ולהתקזז בהמשך, כשנסיים את התחשיבים, חשב המשרד היום יוציא למכללות את הנוהל על מנת שהן יוכלו, מה שנקרא להגיש את הבקשה הספציפית. ובמהלך הימים הקרובים גם יועברו להם הכספים. ואפשר לראות את הנושא הזה, פחות או יותר, כסגור.
וזה מחזיר אותנו עוד פעם לנושא המרכזי, אדוני, יושב ראש הוועדה: כל עוד סטודנט במכללה הטכנולוגית, ואני אחזור על זה 100 פעם, יתוקצב ב-8,000 שקל לשנה – לא יקרה שום דבר. נקודה.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
אוקיי. תודה רבה.
אני לא יכול להתאפק. אני חייב לציין את נוכחותם של הזוג ברוניצקי. באמת, אני הייתה לי הזכות לבקר אצלכם לפני שנה-שנתיים. לא זוכר. אבל זה כאילו היה אתמול. אני חייב להגיד שזה סוג היזמים בתעשייה שיודעים לשלב חינוך טכנולוגי ותעשייה מדהימה. לשם הוועדה שלי, שלא ידעתי כשביקרתי אתכם שאני אהיה פה. אני באמת רוצה לברך אתכם בשם הוועדה בכנסת. זה פשוט סוג האנשים שכדאי שנלמד אותם ונלמד מהם הרבה.
אילן גילאון (מרצ)
¶
מאוד קצר, אדוני. כי אני חושב שכאן סיכמו את העניין. בסופו של דבר, התקצוב הוא זה שקובע. זה מקרה קלאסי של תת תקצוב, ולא ברור למה. הרי החשיבות של העניין היא כל כך רבה. אפשר לדעת מזה גם מכך ש-50% מן התלמידים במכללות לעומת האקדמיה משתלבים בשוק העבודה - - -
אילן גילאון (מרצ)
¶
במקצועות הייעודיים שלהם. סליחה. טעיתי.
ולכן לגבי החשיבות של הדבר הזה אין מחלוקת ואין צורך. כל שנה לנהל את הסיפור הזה מחדש. זאת אומרת, חייבים לפתור את הבעיה מן הבסיס. והבעיה מן הבסיס היא ברמת התקצוב, לעומת, נניח; אני מסתכל כאן, בעמודה הזאת, ואני רואה, נניח, הקצבה של סטודנט במכללות לעומת האקדמיה בהנדסה – זה משהו כמו רבע. כן. בערך רבע. רבע מהתקציב. ולכן מה שצריך לשנות זה כאן.
הבעיה היותר מהותית היא הנושא
¶
יש תאריכים ויש תהליכים. אני יודע שהעניינים יסתדרו, כאילו לגבי השנה, ועומדים ונתנו לכם הבטחה שזה יסתדר בתקציב של 2017. אם הדברים לא יהיו סגורים עכשיו לקראת שנת 2017, חוק ההסדרים, אנחנו נדבר שוב אל הלמפה, ועכשיו פשוט ניפגש באותה פגישה. אתה תגיד שכל זמן שתקצוב של סטודנט יהיה 9,000 שקל – אי אפשר לפתור את הבעיה.
עכשיו, נשאלת שאלה פילוסופית מאוד גדולה, אדוני היושב ראש. אני לא יודע. את האמת, אני חוכך – לא יודע את התשובה עד הסוף. יכול להיות שמי שלקח את המכללות ושם אותן במשרד הכלכלה והתעשייה והוציא את ההכשרה ממשרד החינוך, את ההכשרה המקצועית, יכול להיות שהוא בעצם, בכך גם גזר את המדף שאליו ההתייחסות היא, לנושא הזה. ויכול להיות שצריך לחשוב ארגונית: אולי זה לא נכון. אולי צריך הכשרה מקצועית. אולי כולה צריכה לעבור בחזרה למשרד החינוך. כי שם זה מקום - - - הוא אחר לגמרי. החלוקה היא אחרת לגמרי. גם קשה לעשות את האפליה באופן כל כך בוטה וכל כך גדול: רבע לעומת המוסדות של המל"ג. זה נקודה למחשבה.
אז פתרון מיידי, קודם כל. ופתרון מיידי אני מתכוון ל-2017. והוא צריך להיות מוכן היום. כי ב-2017 לא יהיה פתרון. אנחנו צריכים לדעת. ולכן שאלתי את השיטה. זה צריך להיות קפיטציה, טכנולוגיה, התפתחות דרישה – כל הדברים שאתם חייבים לקחת בחשבון, על פי איזשהו מדד של עלייה בשנים הקודמות, מבחינת ההשתתפות במסגרת שלכם.
עמית לנג
¶
אני רק אגיד, חבר הכנסת אילן גילאון, שמאחר והפער הוא כל כך גדול, אז זה הכול מהכול. צריך לתקצב יותר לציוד ויותר לראש ויותר - - -
היו"ר אלי אלאלוף
¶
חבר הכנסת אילן גילאון, יש הצעות למשרד האוצר, ולכן אני מעדיף שנחכה למנכ"ל של משרד האוצר כדי להתייחס לזה.
הגברת דיתה ברוניצקי.
דיתה ברוניצקי
¶
אני הצטרפתי לפורום שהוקם לפני מספר חודשים. פורום ציבורי למען המכללות הטכנולוגיות. כיוון שלכולנו כאב המצב של המכללות הטכנולוגיות. ואם תרשו לי, למרות שזה לא בדיוק הנושא של היום – להרחיב את זה יותר: החינוך הטכנולוגי והחינוך המקצועי בכלל, מכיוון שזה לא נשאר. אבל מה שהיה על סף קריסה זה המכללות הטכנולוגיות, ולכן זה הדבר הדחוף לטפל בו. לא בהכרח - - -
אני מסכימה שבפגישה שהייתה במשרד האוצר לפני מספר ימים, ניתן לכאורה מענה לבעיות המיידיות האקוטיות. צריך עוד לראות שזה באמת יבוצע על פי לוח הזמנים שסוכם עם משרד האוצר, ואולי דוקטור יוכבד פנחסי תדבר על זה כשיגיע תורה.
אני רוצה לדבר על הטווח הארוך. הטווח הקצר הוא חשוב. אבל אם לא נטפל היום בטווח הארוך, אז נגיע ל-2017 ונהיה באותו מקום ומאוחר יותר. ואין ספק, ואני מסכימה שנדרש שינוי, גם מצד המכללות ולא רק מצד הממשלה. שינוי מצד הממשלה הוא הכרחי. אי אפשר בלעדיו. אבל גם מצד המכללות. ואם אני ארשה לעצמי לדבר גם טיפה בשם התעשייה – אז גם התעשייה תקרוס אם לא יימצא לזה פתרון. ולכן אנחנו לא מדברים רק על קריסה של המכללות. אנחנו מדברים על קריסה של התעשייה בזמן ארוך יותר. וזה בסך הכול מקור הפרנסה של רבים-רבים מאיתנו.
בפורום הציבורי של המכללות הקמנו ועדה שמנסה לקבוע צעדים אסטרטגיים או צרכים אסטרטגיים של המכללות, ולקחת בחשבון מה יצטרך המשק בעוד 10 שנים ו-15 שנים. אם לא נטפל בזה היום, נגיע בעוד 10 שנים לשוקת שבורה.
היינו שמחים מאוד אם היה דיאלוג שנמשך ביניכם לבין הוועדה הזאת לבין משרד האוצר כדי ליצור פתרון שייתן מוביליות השכלתית, מוביליות אנושית. מעבר נוח לאקדמיה במקום שזה צריך. מעבר נוח לתעשייה, במקצוע שכמעט שכחנו אותו, שקוראים לו טכנאים. זה לא רק הנדסאים. זה גם טכנאים שצריך. כדי להביא, להחזיר את ההכשרה המקצועית למקום שבו היא צריכה להיות. מקום שהתעשייה צריכה אותה. מקום שהמשק צריך אותה. מקום שהאנשים שצריכים לצאת ממקומות שבו הם נמצאים ואנחנו רוצים להוציא אותם משם – יוכלו לצאת בכבוד ובקלות.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
¶
לא, לא. כשאת מדברת על הארוך טווח, אני לרגע שמעתי חינוך טכנולוגי כביכול בתוך החינוך הפורמלי.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני מסכים להערות של חברי הכנסת, אבל עוד לא פתחנו את זה לדיון.
מיכל בירן (המחנה הציוני)
¶
אני הייתי במגמת תקשוב ובקרה בהוד השרון. חינוך טכנולוגי זה לא בהכרח מיסלול - - -
מיכל בירן (המחנה הציוני)
¶
בסדר, אבל זה לא אומר שהבעיה היא בחינוך הטכנולוגי, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. הבעיה היא באיך - - -
המצב כיום הוא כזה
¶
במכללות, אל המכללות מגיעים בדרך כלל תלמידים משכבות יותר מוחלשות. זו המציאות. יכול להיות שאנחנו רוצים להגיע למציאות אחרת, שבה לא יהיו מכללות וכולם יגיעו לאותו סוג של הכשרה ולימוד אקדמי, אבל זה לא המצב כרגע. זה צד אחד של המשוואה.
צד שני של המשוואה
¶
ברור לכולם שהמכללות היום מוציאות אנשים שיודעים להשתלב בשוק העבודה. אנחנו, בשבועות הקרובים, נקיים דיון בכנסת – אני עדיין לא יודע באיזו מתכונת – על מחסור בעובדים מקצועיים בתעשייה הישראלית. והנה המכללות נותנות חלק מהתשובה לדבר הזה.
אז לכאורה, גם מהסיבה שמגיעים לשם אנשים מקבוצות מוחלשות בחברה וגם מהסיבה שזה נותן לכלכלה הישראלית שירות מאוד-מאוד חיוני, אפשר היה לחשוב שזה יהיה המסלול שמקבל העדפה ומקבל תמרוץ מרשויות המדינה.
דב חנין (הרשימה המשותפת)
¶
אדוני היושב ראש, אז לכאורה, משתי הסיבות האלה: גם המקום החברתי, שהמכללות היום נמצאות בתוכו, וגם השירות המאוד משמעותי שהן מספקות לכלכלה ובמיוחד לתעשייה הישראלית, אפשר היה להעריך שהדבר הזה יזכה לתמרוץ ולחיזוק מיוחד מרשויות המדינה. בפועל, התמונה היא בדיוק תמונה הפוכה. וזה הדבר שקשה להבין אותו. אני נתתי את הדוגמה של הארנונה, לא מכיוון שכספי הארנונה יפתרו את הבעיה, אלא מכיוון שדרך הדוגמה של הארנונה יכולים לראות כמה המצב אבסורדי. המכללות משלמות מאה אחוז ארנונה. אוניברסיטאות או מכללות אקדמיות משלמות שליש. זאת אומרת, משלמות 33% ארנונה. ואם מדובר בגני ילדים או בית ספר או ישיבה – משלמים אפס אחוז ארנונה. אז זה אומר שבעצם המכללות נמצאות בתחתית סדר העדיפויות מבחינת ההתייחסות אליהן.
כמובן שאני מסכים עם מר עמית לנג: בעיית הבעיות היא התקצוב על ידי המדינה. ואני לא יכול להבין מאיפה נמצא המספר הזה – 8,250 שקל. כאשר במסלולים אחרים של האקדמיה – הכשרה הנדסית, המדינה מתקצבת ב-33,700 שקלים – אני לא מצליח להבין מאיפה הגיע בכלל המספר הזה – 8,250 שקלים. מאיפה? זה מישהו פשוט כתב על הנייר או - - -?
דב חנין (הרשימה המשותפת)
¶
אולי. ולכן הדבר הזה הוא בלתי אפשרי.
אני מבין, מהחומרים שקיבלתי לקראת הדיון הזה, שהמכללות, אדוני היושב ראש, נמצאות, בחלקן לפחות, ממש בסכנה של קריסה. אנחנו נמצאים באמת במצב שהוא מצב חירום.
אני מבין גם, ואני אשמח לשמוע טענות בעניין הזה, שגם ההסכם שקיים עם המדינה, בפועל לא מתבצע. זאת אומרת, מצד אחד, הכניסו אותם לסד של הסכם. מצד שני, החלק של התקצוב לא נעשה. לא קורה. אז אני לא יכול להבין איך דבר כזה יכול להתרחש.
הבקשה שלי, אדוני היושב ראש
¶
אני חושב שמה שאתה הצעת בתחילת הדיון – לקיים דיוני מעקב עד שהסוגיה הזאת תיפתר – אני חושב שזה רעיון מצוין.
אני מצטרף להצעתו של חבר הכנסת אילן גילאון. נראה לי שבמשרד הכלכלה והתעשייה זה כנראה לא המקום המתאים. אם במשרד החינוך יודעים לתקצב בהיקפים של פי שלושה ופי ארבעה, אז יכול להיות שגם המכללות ההנדסיות צריכות לעבור לשם, וגם הן תקבלנה את ההתייחסות השווה שכל מיני מסגרות אקדמיות ואחרות מקבלות במשרד הזה.
והדבר השלישי והאחרון
¶
אני מציע שהוועדה תדרוש ממשרד האוצר וממשרד הכלכלה והתעשייה, ואני שמח שמנכ"ל משרד האוצר מצטרף אלינו, תשובה מיידית לשאלה: איך אנחנו מונעים בפרק הזמן, שעד שנעשה את כל השינויים המתבקשים, איך אנחנו מונעים בינתיים מצב שבו מכללה, אולי אפילו יותר ממכללה אחת, פשוט תקרוסנה, עם כל הנזק הפנטסטי שזה יכול לייצר, גם לתלמידים, גם למכללות וגם למשק.
תודה.
מאיר כהן (יש עתיד)
¶
שלום לכולם. בוקר טוב, אדוני היושב ראש.
אין לי שום ספק שאנחנו צריכים לעשות הרבה יותר מאשר ללוות או לעשות עוד פגישה, כי באמת המצב הוא כלאחר ייאוש. ואו שאנחנו מקבלים החלטה שמרכיבים איזו רכבת קטנה משלושה משרדים, בהובלת הוועדה הזאת: משרד החינוך ומשרד הכלכלה והתעשייה.
מה שקורה עם המכללות הטכנולוגיות הוא באמת בלתי נסבל. אני ביקרתי במכללה בבאר שבע, שנותנת מענה יוצא מן הכלל לפזורה הבדווית, ומצאתי שם מבנה, תסלח לי, אדוני, אבל אני אתאר: מבנה שממש לא מתאים להיקרא מכללה טכנולוגית. ולא בגלל שהחבר'ה שם לא רוצים. הם עושים – ההנהלה שם עושה את כל מה שהיא יכולה לעשות, אבל היא נמצאת בסד של קשיים, שאי אפשר כך לנהל מכללות. אי אפשר.
אני רוצה לספר לכם שבתיכונים, כמעט כל מנהל בית ספר מקבל הצעה לפתוח אצלו י"ג, י"ד. לזה יש המון כסף. צריך מנהל בית ספר להגיד, וככה אני אמרתי, כשהייתי מנהל בית ספר: רוצה אני, ומיד פותחים אצלך – בתקצוב פי שניים. זה 8,000 שקלים מול 18 אלף שקלים. פי שניים וקצת. ובכל זאת יש איזה משהו שעומד לרועץ למכללות הטכנולוגיות. והמשהו הזה מאוד-מאוד לא מוסבר. יש לי ביקורת על המכללות ועל השיח שהן עושות במקומות עבודה באזורים שלהם. אני לא מצאתי את זה, למשל, לא מצאתי מכללות שבאות למפעלים בסביבה ומכשירות סטודנטים על פי הצפי ועל פי הצרכים האזוריים. כלומר, יש גם מכללות שעם כל הקשיים הן לא עושות הפסקה לרגע ומסתכלות בסביבה ואומרות: מה אנחנו צריכות להכשיר? ולכן יש איזו תחושה של הכול מכול.
אני מציע. אני מצטרף להצעה שלך, חבר הכנסת אילן גילאון. אין לי שום ספק. ויסלח לי מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה – אתם עושים דברים נהדרים ודברים אחרים; אני לא יודע מה לחינוך ולכלכלה. גם מה להכשרה מקצועית ולכלכלה?
ובאשר להכשרות הטכנולוגיות בתיכונים – זה באמת סיפור אחר לגמרי. כמו שאמרה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, למרות שהיא התפרצה: בהחלט צריכים להיות זהירים בזה, ולא לכרוך מין בשאינו מינו. צריכים מאוד להיזהר.
תודה רבה.
מיכל בירן (המחנה הציוני)
¶
טוב. אני לא רוצה לחזור על דבריהם של חבריי, שתיארו ככה את המצב. אני רוצה להתייחס לשתי נקודות אחרות. בהמשך לוויכוחון שהתגלע בינינו קודם, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ועניין ההסללה: הייתי במשלחת באוסטריה. נראה לי שדיברנו על זה בישיבה הקודמת. נסעתי ללמוד את המודל שלהם, של ההכשרה המקצועית, שרובו נמצא בזמן התיכון. אחד הדברים שאמרתי, גם בדיונים למארחיי: שבישראל לא הייתי רוצה לראות את זה קורה, גם אם שם כל הילדים או אחוז מאוד גבוה מהחבר'ה מסיימים עם משהו. לפעמים אני מעדיפה שאדם, למרות שאין לו תעודת בגרות, ילמד קצת ספרות, קצת דמוקרטיה, קצת מתימטיקה. את העניין המקצועי אני כן מאמינה שאפשר להשלים גם אחר כך בזריזות. אבל אני חושבת שצריך להיזהר מאוד, בגלל ההיסטוריה שיש לנו – להדביק על החינוך הטכנולוגי את הפחד ממיסלול.
להגיד היום חינוך טכנולוגי זה קצת מצחיק. מה היום שרלוונטי לשוק העבודה הוא לא טכנולוגי? מה יש שהוא לא טכנולוגי? בסופו של דבר, האלמנטים הטכנולוגיים חייבים להיות יותר מוכיחים, גם בתוך מערכת החינוך הרגילה לכולם. וגם אחד הדברים שראיתי באוסטריה, שכשזה מונגש לכולם, במקום שבו אחוז גבוה מאוד מהאנשים חווה כזה חינוך, לא מצטרפות הסטיגמות או הדברים האחרים שאנחנו כן חוששים. ובמקום שבו מעט מאוד אנשים, שהם משכבות מוחלשות, ובפריפריה עושים את זה, אז זה מגיע גם עם עולם של סטיגמות שאנחנו לא רוצים לחזק. אבל שוב, כשמדברים על סכנות של הסללה, מדברים על זה שאדם יקבל מהמדינה מקצוע, שבסופו של דבר לא יביא אותו. היא תוכל להיות תופרת. הוא יוכל להיות טכנאי ברמה מאוד-מאוד נמוכה, שאי אפשר להתקדם עם זה. זה החשש בסוף מהסללה: שילדים מהוד השרון, מהחינוך הטכנולוגי, יהיו מהנדסים, ושילדים ממקומות אחרים עלולים להיות מוסללים למקום שהם לא יכולים להתקדם.
מיכל בירן (המחנה הציוני)
¶
כן. אני חושבת אבל שמה שאנחנו מדברים עליו כאן, במכללות הטכנולוגיות, לא - - -
מיכל בירן (המחנה הציוני)
¶
בסדר. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אמרתי את זה בעצמי. אני אומרת: זאת אכן סכנה. אבל עם כל הכבוד, אם עושים את זה כמו שצריך – הנדסאים – ואם דואגים אחר כך לזה שמי שרוצה יוכל גם לעבור למסלול האקדמי. הנדסאי זה לא מכונאי רכב.
ומילה אחרונה לסיום
¶
אני כופרת בכל הטענה שאין כסף. אנחנו ישבנו בוועדת הכספים. יצאו פה סכומי עתק. אני לא מדברת אפילו על ההתנחלויות. אני מדברת על להוריד את המע"מ באחוז אחד, שאף אזרח לא הרגיש את זה, ועלה חמישה מיליארד שקלים. הסכומים האלה קיימים כשהמדינה מחליטה לעשות משהו. ובגלל זה אין דרך לטאטא את זה. המדינה לא החליטה שזה חשוב. ויכול מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה, מר עמית לנג, להגיד: בסדר, זה משרד האוצר. ואני מחכה לשמוע גם מה הם אומרים. אבל בסוף, המדינה זה גם משרד הכלכלה והתעשייה וזה גם משרד האוצר. ובסוף המדינה לא החליטה שזה מספיק חשוב. ואני שמחה על השותפות הזאת עם חברי הכנסת, אבל אני חושבת שאנחנו לא צריכים להניח לנושא, עד שהמדינה, על כל זרועותיה, תבין שההישרדות של כולנו במדינה הזאת תלויה במידה רבה גם במה שיקרה במכללות הטכנולוגיות. וחייבים להשקיע בזה את הסכומים הנדרשים.
תודה.
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
רוצה לחזק את מה שנאמר פה קודם ממקום אחר. אני לא מבין למה זה באמת לא במשרד החינוך. על פניו. אני חושב שכמובן שתהיה לזה השפעה גם על התקצוב. אבל אני חושב שחינוך טכנולוגי זה לא עניין שמתחיל בגיל מסוים, כמו שבאוניברסיטה לא מתחילים בגיל מסוים, ולא מוציאים את האקדמיה מתוך. אלא בתי הספר במדינת ישראל, ההורים, התלמידים, לא משנה מה, מתכווננים. כולל שיטות הלימוד. כולל הפתיחות. כשהם בתוך בתי הספר, במערכת החינוך. אני רואה בזה רצף. סתם ככה, בשביל האנקדוטה המצחיקה – אני לא רוצה לעשות פה מניפולציה – - -
מיכל בירן (המחנה הציוני)
¶
- - אבל זה כמו שהרבנות מתעסקת עם לימודי יהדות. מחנכת ליהדות. לפגוש בצבא קצין חינוך ראשי - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
לא, לא התכוונתי. נכון, נכון. אני אמרתי באמת. אני אומר את זה אבל באמת, בגלל שאני מבין למה זה כאילו. דרך אגב, זה במשרד הכלכלה והתעשייה בגלל שפעם היה משרד התעשייה.
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
כן. אז אני בסדר.
גם לחברים וגם לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שהם קצת חוששים מההסללה, אני רוצה להגיד שאני למדתי בבית ספר שממול היה אורט יד-סינגלובסקי.
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
מה שרציתי להגיד לך שגם המונחים השתנו. בסדר? לא אומר לך מה היה אז ומה היה אז. אני חושב שהמילה טכנולוגיה – אני בכוונה אומר את זה: הילדים הטובים מגבעת שמואל – בכוונה אני אומר לך – הולכים לטכנולוגי ליד בר אילן. בסדר? המילה טכנולוגיה, החינוך הטכנולוגי, זה לא באותו מקום שאצלכם מזוהה עם המילה - - -, ובצדק. ובצדק.
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
נכון. זה מה שאני אומר.
אני אגיד עוד יותר מזה: אני לא רוצה להגיד לכם. אני קצת הייתי בקשר עם Iscar, על המחסור שם בחצור - - -
מאיר כהן (יש עתיד)
¶
מי שרוצה ללמד את זה, שיתחיל בהוד השרון ובהרצליה. בפריפריה לא ילמדו. למגינת ליבה של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. לא ילמדו בקריית שמונה את זה. לא ניתן.
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
אוקיי. אז אני לא חושב שזה המקום של המחלוקת. אני משתדל לחנך את הילדים שלי גם להרחיב אופקים וגם מקצועות שהם יוכלו להחזיק משפחות. וכל מה שרציתי להגיד: שגם עם המקצועות של הפריפריה היום אפשר להחזיק משפחות הרבה יותר מאשר עם עורכי דין ורואי חשבון.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
¶
כן. זה רק בגלל שיש מחסור. ברגע שהשוק יוצף זה יחזור להיות עדיין עבודה בשכר מינימום.
מאיר כהן (יש עתיד)
¶
חבר הכנסת אלעזר שטרן, איך אתה מסביר שביחידות התקשוב של צה"ל, 2% באים מהפריפריה? איך אתה מסביר את זה?
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
לא, אל תצטער. אני אומר לך: זה דיון אחר. הוא לא בגלל החינוך הטכנולוגי שם. הוא בגלל איך המבחנים של צה"ל ליחידות הטובות, ואיזה מורים יש בפריפריה גם למקצועות אחרים. בגלל שהכישרונות הם אותו דבר.
אבל אני רוצה להגיד - - - גם לך וגם לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס: אני חושב שבלקיחה של הדיון למקום הזה אתם פוגעים, מצד אחד, גם ביכולת של האנשים להתפרנס וגם באנשים שגרים ביבנה או בחצור או בחיפה – אתם פוגעים במקצוע הזה. אתם כאילו - - - את המקצוע.
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
אסור שהדיון הזה ילך למקומות של אפליה ולמקומות של הפריפריה. הדיון הזה חייב ללכת לחשיבות החינוך, לתקצוב, וכמו שאתה אמרת.
ואני רק רציתי, ממה שאמרתי, להוסיף: איפה נמצא המקום הזה? הנושא של חינוך, של הכשרה מקצועית. לא משנה אם זה למכונאות או לפיזיקה, הוא על סוג של רצף, ורצף במדינת ישראל נמצא במערכת החינוך. אני, דרך אגב, גם בטוח ששר החינוך, שהיה גם, דרך אגב, שר הכלכלה פעם, שיסתכל על המשאבים שעומדים לרשותו – היה מחלק אותם אחרת אם הייתה לו אחריות שווה על המכללות הטכנולוגיות ועל האוניברסיטאות במדינת ישראל.
תודה.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
תודה.
תודה למר שי באב"ד, המנכ"ל, שהתחייב להגיע ב-11:50. תראו, הקדים. ובאמת תודה שהגיע, למרות כל העיסוקים.
ברשותכם יש לי בקשה
¶
באמת, זה לא במקרה שיש כל כך הרבה חברי כנסת, ואני מאוד מעריך. תבינו, בשביל מי שלא מכיר את עבודת הכנסת, אז הנוכחות היא גם הפגנת תמיכה בנושא הזה. ובאמת, אני חושב שזה גם נושא שברור שמעלה דברים מהותיים מאוד, נושאים מהותיים מאוד, שלא נוכל לתת להם את כל תשומת הלב היום. לכן, גם ההצעה שלנו, שניפגש אחת לחודש כדי לקדם את זה.
ברשותכם, תרשה לי מר שי באב"ד להתחיל בנוכחותך בכמה דברים ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהכין לנו סקירה שאני מאוד ממליץ שתראו אותה. מודה באשמה: אני בחלק מהלילה עשיתי - - -, אבל לא מספיק לעומק, ולכן אני מעדיף שבאמת הגברת אתי וייסבלאי תגיד לנו כמה עקרונות, ואחר כך נחזור לסדר הישיבה בנוכחות המנכ"לים, ובאמת נמשיך בדיון הזה.
ברשותך, הגברת אתי וייסבלאי.
אתי וייסבלאי
¶
תודה רבה. אני באמת אקצר, כי נאמרו פה כבר הרבה דברים חשובים.
הכשרת הנדסאים וטכנאים בישראל מתבצעת בשני מסלולים: הכשרת מבוגרים במכללות הטכנולוגיות, בפיקוח משרד הכלכלה והתעשייה, שנזכרה כאן, וכיתות י"ג וי"ד בבתי ספר תיכוניים של משרד החינוך. בסך הכול לומדים בשני המסלולים קצת יותר מ-31 אלף סטודנטים: מעט יותר מ-5,000 בכיתות י"ג וי"ד של משרד החינוך, וכ-26 אלף במכללות הטכנולוגיות.
לחינוך הטכנולוגי העל-תיכוני יש שתי מטרות מרכזיות: הראשונה זה הכשרת כוח אדם טכנולוגי מקצועי בדרגי הביניים עבור התעשייה והשירותים. השנייה, מתן אפשרות קצרה, זמינה וזולה יחסית לרכישת השכלה על-תיכונית ומקצוע לאוכלוסיות שהמערכת של ההשכלה הגבוהה פחות מתאימה להן.
הכשרת ההנדסאים והטכנאים בכלל, וביתר שאת המכללות הטכנולוגיות, סובלת בשנים האחרונות ממשבר מתמשך שיש לו כמה גורמים, שחלקם קשורים לשוק העבודה וחלקם קשורים לתחום הטכנולוגי.
אנחנו רואים אקדמיזציה גוברת של החינוך העל-תיכוני עם מקצועות אחרים, שהצליחו להפוך לתואר אקדמי. במכללות הטכנולוגיות זה לא קרה. צמצום של החינוך הטכנולוגי העל-יסודי; פתיחת מכללות פרטיות שנותנות תארים אקדמיים; והסתמכות על כוח אדם טכנולוגי מקצועי שהגיע עם העלייה מברית המועצות בשנות ה-90', וכיום עומד בפני פרישה.
בשנת 2014, ה-OECD פרסם דו"ח הסוקר את מצב החינוך הטכנולוגי בישראל. הדו"ח ציין שהכלכלה הישראלית עומדת בפני כמה אתגרים משמעותיים, ובהם חוסר בידע מקצועי והכשרה בקרב עובדים, גל פרישה של עובדים מיומנים ממדינות ברית המועצות לשעבר, והצורך בהתמודדות עם השתתפות נמוכה בשוק העבודה של אוכלוסיות מהמגזרים הערבי והחרדי. מנגד, מערכת החינוך הטכנולוגי העל-תיכוני מפותחת פחות מאשר במדינות אחרות ב-OECD, והתקציבים שניתנים לה, בהשוואה למדינות אחרות, וגם בהשוואה לעצמה, אינם מספיקים, ובחלק מהמקרים אף מתרחש בהם קיצוץ.
ה-OECD ציין גם שהפיצול בין משרד החינוך לבין משרד הכלכלה והתעשייה, גם מבחינת רגולציה וגם מבחינת מימון, מקשה על פיתוח התחום.
בעיה נוספת היא שבוגרי המסלולים להכשרה מקצועית על-תיכוניים נתקלים במכשולים כאשר הם מבקשים להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה, ולא מקבלים הכרה ראויה בהסמכה שלהם.
דו"ח ה-OECD המליץ על השקה של תכנית אסטרטגית להרחבת החינוך המקצועי האיכותי, תוך שיתוף פעולה עם התעשייה, הסדרה בחקיקה ומתן תקציבים ראויים בנושא הזה.
אני אסיים בכמה נתונים, שמופיעים גם במסמך, בנושא המכללות הטכנולוגיות. על פי הנתונים, במכללות הטכנולוגיות למדו בשנת הלימודים התשע"ה 25,750 סטודנטים: כ-23 אלף תלמידים במסלולים להכשרת הנדסאים, וכ-1,300 תלמידים במסלולים להכשרת טכנאים. מבחינת הבוגרים, בשנת 2015 קיבלו דיפלומה מן המכללות הטכנולוגיות קרוב ל-6,000 בוגרים: בהם 5,200 הנדסאים ו-650 טכנאים.
אנחנו רואים שאחת הבעיות שהתייחסו אליהן זה שיעור הדפלום. כלומר, שיעור נמוך של בוגרי המכללות שזוכים להסמכה כטכנאים. ועל פי הנתונים שנתקבלו ממשרד הכלכלה והתעשייה, בשנת הלימודים התשע"ה, שיעור הדפלום שנקבע למכללות הוא 46.3%.
תודה.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
טוב. נתונים קשים, אפשר להגיד.
אז בבקשה, אני התחייבתי לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. ואחר כך, ברשותכם, ניתן לדוקטור יוכבד פנחסי, ואחר כך נחזור לדיון.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
¶
תודה רבה לך, אדוני. אדוני היושב ראש, אנחנו דנים פה בבעיה שנוצרה, ויסלח לי מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה, אבל באשמתם הבלעדית.
אני חוזרת עכשיו מוועדת הכספים, ודובר שם על מקצועות מסוימים, למשל, וגם דנו פה, בוועדה. לדוגמה: כל ההכשרות של תדמור. באופן שיטתי, ברור, ניתן למדידה – משרד הכלכלה והתעשייה הסיר את ידיו ואת המימון שלו מהכשרות מקצועיות בכלל. גם במקצועות ששם אנחנו רואים השמה או יכולת, לפחות של 90% שמסיימים קורסים. אנחנו ראינו את זה בכל מה שנוגע לתדמור ולקורסים. שאחר כך נותנים לך את התעודה, שאתה יכול לעבוד במסעדנות, ואז הם צריכים להביא עובדים זרים.
באותה מידה הדברים האלו קורים פה, בענף הטכנולוגי. כי אם משרד החינוך יודע לתקצב את זה נכון יודע להקים את זה כמו שצריך, לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שאם יש פה כשל, הכשל הוא של משרד הכלכלה והתעשייה. יוכל לומר לנו בבקשה המנכ"ל כמה כספים וכמה הכשרות קוצצו בשנים האחרונות? אני אומר לך: בסביבות ה-60%. במקום להעלות את התקצוב להכשרות המקצועיות, ובייחוד לאלו שיש להן ביקוש בשוק – מה שעשה משרד הכלכלה והתעשייה, זה הלך וקיצץ ברגל גסה. והיום אנחנו מתמודדים. ואז באים ואומרים לנו: אתם יודעים מה, בואו נחזיר את החטא הקדמון ונביא את החינוך הטכנולוגי בחזרה לבתי הספר, ובתי הספר ייצרו לנו פס יצור של עובדי יצור. אנחנו לא רוצים להיות שם. כי בסופו של דבר, היום, גם המקצועות האלו, שאנחנו אומרים שיש ביקוש ולכן התגמול הוא גבוה או השכר שלהם יחסית גבוה; אנחנו ניצור מצב שיהיה עודף או הצפה אם נהפוך את זה לחלק מהמסלול של החינוך הפורמלי, של חינוך החובה. ואנחנו יודעים בדיוק, אדוני היושב ראש. אני לא צריכה לספר לך. הרי היה פה גם חבר הכנסת מאיר כהן. ואנחנו באים מהמקומות שאנחנו יודעים לאיזו הסללה, ומי הילדים שהלכו לחינוך הטכנולוגי, ולאיזה חינוך טכנולוגי. לא שלחו אותם לזה. שלחו אותם באמת ל-low. לחינוך הטכנולוגי הנמוך. וזה הפחד הכי גדול שלי שיקרה בהמשך.
אנחנו לא ניתן לזה יד. אנחנו נעמוד על הרגליים האחוריות. אבל אנחנו גם נעמוד על הרגליים האחוריות כדי לאפשר למכללות להמשיך ולהתקיים ולהכשיר את החבר'ה הצעירים האלו.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
¶
שבחרו. לא שהסלילו אותם. שרוצים בכך. ומשרד הכלכלה והתעשייה יצטרך לבוא ולתת - - -
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
¶
אנחנו עדיין צריכים להסתכל ולומר: איפה אנחנו יכולים לשנות. איפה אנחנו יכולים לשפר. יושבים פה מנכ"ל משרד האוצר ומנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה. בבקשה, שבו ביניכם. תסתכלו. כי ההצעה שהייתה פה – לחזור בחזרה לחינוך הטכנולוגי בבתי הספר, זו קטסטרופה אחת גדולה. הבוס שלך כמעט היה. היום היית רוצה לפגוש אותו, לא במשרד האוצר. היית יכול לפגוש אותו באיזושהי מסגרייה או פחחות רכב. וזה הזוי, ואסור שזה יקרה, וזה לא יקרה לילדים שלנו. כי אנחנו לא ניתן שזה יקרה להם. אנחנו יודעים בדיוק מי האוכלוסייה שתגיע לשם.
מה שכן צריך לעשות זה לבדוק למה משרד הכלכלה והתעשייה, באופן שיטתי, הולך ומוריד את ההכשרות האלו. הוא הולך ומוריד את הסבסוד להכשרות האלו. גם כאשר יש צפי, באמת, להשמה במקצועות - - - עם אופק תעסוקתי.
יותר מכך
¶
אני הייתי במכללה. אתה יודע, זה בין עפולה לבין נצרת עילית. נהדר שם. אבל הם משלמים ארנונה גבוהה. והם לא מצליחים להביא את התלמידים, כי אין מי שישתתף איתם. אם אנחנו מדברים על תלמידים שמגיעים מאזורים מסוימים – הם צריכים את ההשתתפות של משרד הכלכלה והתעשייה. בלי זה הם לא יוכלו להגיע לתעודות.
אנחנו צריכים לדעת איפה - - - את הכוח שלנו, ולא ליצור עכשיו בעיה הרבה יותר גדולה בזה שאנחנו נביא את החינוך הטכנולוגי לבתי הספר. לא. מי שרוצה, בנוסף לתעודת בגרות וכדומה – זה יכול להיות מקצוע בחירה. זה לא יכול להיות הסללה. נקודה. לא ניתן יד לכך.
בואו נבקש ממשרד הכלכלה והתעשייה, רק שייתן לנו נתונים, בכמה קוצצו ההכשרות המקצועיות ובאיזה תחומים. למרות שהיו להם נתונים על השמה במקומות עבודה עם אופק תעסוקתי.
תודה רבה.
עמית לנג
¶
אני רק חייב להתייחס. ספציפית. דקה, ברשותך.
משרד הכלכלה והתעשייה לא קיצץ שום דבר. משרד הכלכלה והתעשייה - - -
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
¶
אני יכולה להביא לך את התמלול של השאילתה שעשיתי בכנסת שעברה, ושר הכלכלה בא והודה. ושר הכלכלה היה נפתלי בנט, שהוא היום שר החינוך, והוא הודה שקיצצו כמעט 60%.
עמית לנג
¶
יפה. מילת המפתח היא קיצצו. לא משרד הכלכלה והתעשייה. במשרד הכלכלה והתעשייה, כבר כמעט כעשור, אין בבסיס התקציב כסף - - -
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
¶
למה אתם לא נלחמים? אז משרד האוצר קיצץ? אז הנה, יש פה את מנכ"ל משרד האוצר.
עמית לנג
¶
מזה עשור, משרד הכלכלה והתעשייה, אין לו כסף בבסיס. זה לא שאני יכול להחליט. אין לי כסף בבסיס. הכסף שאני מקבל להכשרה מקצועית, לרבות העניין של תדמור, הוא על בסיס רוצה-לא רוצה של משרד האוצר. אז יש רעש גדול. אז פתאום הוא רוצה. שנה אחת הוא רוצה – הוא נותן לי. הוא נותן לי – אני עושה. אני לא לוקח את זה למקומות אחרים. צריך גם להבין את הדינמיקה וזה. כי הרוח של הדברים מאוד - - -. כי אני כבר עדיין צועק.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
¶
אבל עובדתית, קוצצו. קוצצו כמעט - - -. הנה, הבאנו את מנכ"ל משרד האוצר. שייתן לנו תשובה למה.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
יש לי שאלה, אם כבר. אני רוצה לשאול שאלה, באמת, ולא עם תשובה מיידית. תחשבו על זה: היכולות המקצועיות של המשרד היום מתאימות לצרכים? לי יש הרגשה, ולא כולם מדברים. לא מעזים לדבר. לי יש הרגשה שהיכולת המקצועית של המשרד, בתחום הזה, של המכללות ושל ההכשרות המקצועיות, הוא פחות ממה שרצוי - - -
היו"ר אלי אלאלוף
¶
כשמערכת לא מתפקדת, ויש שנים שהוחזר כסף. שהוחזר כסף למשרד האוצר על אי ניצול. אז אני מבקש: בוא, תעשו ביקורת עצמית. זה לא יזיק.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
אני לא מכיר. מעט המשרדים שאני מכיר – אני מכיר את המשרדים. שרוב המשרדים היום במדינה – אם זה משרד הבריאות, אם זה משרד החינוך – יש תוספת תקציבית, ולא מעטה. במשרד הכלכלה והתעשייה אפשר לקצץ. אפשר לקצץ. אפשר לשכוח. אפשר.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
תשימו לב. האם זה רק חוסר היכולת של הפוליטיקאים להבין את המצב?
בבקשה, חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. ואני מסיים עם חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחר כך דוקטור יוכבד פנחסי.
בבקשה.
מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני)
¶
אדוני היושב ראש, מה שאנחנו נדרשים כרגע, כאן, בוועדה, זה רק סימפטום של תופעה הרבה יותר עמוקה. והשאלה היותר עמוקה היא כדלקמן: כיום, זה כבר איזה שנתיים, מגיעים למוסדות ההשכלה הגבוהה – כל שנה, כל מחזור, כ-50% מהתלמידים נכנסים ומצליחים להגיע להשכלה הגבוהה. חצי מתוך כל מחזור גיל שמסיים תיכון מגיע להשכלה גבוהה. זה הישג גדול מאוד. ואני זה שנים שואל, ושאלתי גם כשהייתי יושב ראש הות"ת: מה עם החצי השני? מה קורה איתם? כל מחזור, מחציתו – המדינה מתנערת מאחריות עליו. מתנערת מהאחריות על ההכשרה שלו, מתן הכישורים – כדי שיגיעו לתעסוקה איכותית וכולי. אוקיי? ושמים את כל יהבנו על עוד תואר ועוד – להרחיב את ההשכלה הגבוהה. וזה לא זה. אמרתי: התואר האקדמי זה לא חזות הכול. זה יכול להביא חלק ניכר מהבוגרים לממש מבוי סתום.
אני כיו"ר הות"ת, – ויושבת כאן הגברת מיכל צוק, שהייתה נוכחת בחלק מהישיבות וזוכרת את זה היטב – ניסיתי להוביל מהלך של הקמת, מה שקראנו Community Colleges, במודל של ארצות הברית. כלומר, מכללות של שנתיים, אוקיי? שאתה לא צריך פסיכומטרי, תנאי קבלה מינימליים. כל התעשייה של המכינות וכולי. שיכולים. אתה נכנס לשם, ואז פתוחים בפניך מסלולים שונים.
מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני)
¶
זה שונה מאוד. מכיוון שזה גם פותח פתח להשכלה הגבוהה אם אתה רוצה ואם אתה מוכיח את עצמך.
מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני)
¶
לא, לא, לא, לא, לא בצורה הזאת. לא בצורה הזאת. הרבה יותר כללית. הרבה יותר מסלולים. וכולי.
לא הצלחתי במהלך הזה - - -
מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני)
¶
כן.
לא הצלחתי במהלך הזה. התנגדויות מכל הכיוונים, כולל מתוך האקדמיה. אני חייב להגיד: חששו שזה ייקח תקציבים מהם וכולי וכולי. לא רצו. בסדר גמור.
כפי שאתה יודע, אדוני היושב ראש, אני עובד זה חודשים על הגשת הצעת חוק להקמת המל"ט – המועצה להשכלה טכנולוגית. כי בלי זה, כל זמן שהמצב הוא כמו שהוא – שהמכללות האלו בעצם נתפסות כסוג ב'. כי אין להן בית. אין להן, לא את הפרסטיז'ה - - -
מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני)
¶
אין את ההסדרה הנכונה. אנחנו נמשיך, וכל שנה אנחנו ניפגש כאן, במקרה הטוב, כדי להתווכח על עוד כמה עשרות מיליונים. זה לא זה.
למחצית השנייה של כל דור צעיר צריך שגם יהיו הכלים, המועצה, העצמאות. הרי המל"ג, אחת העוצמות שלו, זה שיש לו עצמאות. לא צריך, אתה יודע, כל פעם להתווכח עם הפקידות של המשרד. ולא חשוב. הפקידות של המשרד עושה את עבודתה נאמנה, מר עמית לנג. זה לא הנקודה. אלא פשוט זה לא מתאים. זה לא מתאים. זה שני דברים שלא יכולים לדור יחדיו. כמו שלא יכול להיות שהגיל הרך נמצא שם. המעונות. אוקיי? כי זה פשוט מנטליות אחרת. זה מטרות אחרות. נוצרו למטרה אחרת. בעידן אחר.
אז מה שאני אומר
¶
עכשיו צריך לעשות כל מאמץ כדי שלא לפגוע בטווח המיידי במכללות, ובאמת לסייע להם, אתה יודע, להמשיך ולתפקד. אבל זה לא יפתור את זה. זה לא יפתור. כן? צריך פה החלטה בסדר גודל אחר. ואני מאוד מקווה שהוועדה הזאת, בראשותך, ביחד עם הצעות חוק שאנחנו רוצים לקדם – שנוכל לעשות את המהלך הזה - - -
אנחנו לא מבינים מה ההשלכות על מדינת ישראל. הרי מה אנחנו מצפים שיקרה אם מכל דור צעיר, מכל מחזור, מחציתו לא מקבל מה שהוא צריך כדי להשתלב בכל מובן במדינה?
ולגבי הסללה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, זה בדיוק הנקודה. אתה צריך לפתוח מסלולים, שגם אפשר יהיה להגיע למי שיכול וצריך. בלי פסיכומטרי ובלי בחינות. מוכיח את עצמו? אוקיי. שיגיע להשכלה הגבוהה. לא מוכיח את עצמו? לא רוצה את זה? לא צריך לרצות, אתה יודע, רק B.A. כללי, שאחר כך - - -
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
¶
לא. אנחנו דיברנו על מערכת החינוך, אתה יודע, עד גיל - - -. שם אנחנו מאוד זהירים, כי זה בנפשנו.
מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני)
¶
לא, לא. בסדר, בסדר. אבל אני אומר: צריך להתמודד עם זה, עם כלים, עם מסגרות, שמתאימות למאה ה-21. כן?
אז זהו. זה מה שאני חושב שצריך לשאוף לזה. ואתה, כיושב ראש הוועדה, יכול להוביל את המהלך.
תודה.
מירב בן ארי (כולנו)
¶
תודה. אולי יש יתרון בזה שאני מדברת אחרונה מחברי הכנסת. כי אני אדבר על מה שעשינו.
מירב בן ארי (כולנו)
¶
כן. הקשבתי לכולם, והם אמרו כאן דברים מאוד מעניינים. אבל אני רוצה להגיד מה שכן נעשה. ואני דווקא שמחה שמר שי באב"ד כאן. שהוא מוביל את ההליך הזה. נכון, אתה אומר שבמשך שנים אנחנו צועקים. אבל זה, גם במסגרת השיחות שהיו לי עם דוקטור יוכבד פנחסי, זה שאמרתי לה שבאמת יש יושב ראש ועדה שלקח את זה, ויש מנכ"ל משרד שבאמת מתחיל להזיז את התהליך. מתי זה היה? בשבת. לא האחרונה. הקודמת – היינו בשיחת ועידה: אני, מר שי באב"ד, דוקטור יוכבד פנחסי ומר גלעד ארדיטי – הוא כאן – וניסינו. באמת, בשיחות: גם ביום שישי, עד כניסת השבת, וגם במוצאי השבת. ועוד אדוני היושב ראש, ייאמר גם לזכותו, שגם הוא היה מעורב בעניין הזה. ובאמת בשיחת הוועידה הצלחנו קודם כל למנוע את השביתה. שזה דבר ראשון בעיניי. כי אני יודעת שהיה כאן רצון של כל ההנדסאים במדינת ישראל לצאת ביום ראשון בשעה 11:00 בבוקר, ולשבות מול משרד האוצר. נכון, דוקטור יוכבד פנחסי? את מסכימה איתי? והשביתה הזאת, לצורך העניין, קודם כל היא לפחות נדחתה. ואז קיבלתי את המסקנות. קראתי את הדברים. ולכן אני כן רוצה להגיד בעניין הזה.
מירב בן ארי (כולנו)
¶
לא. אני עובדת איתו. תאמין לי, אני משאירה לו, שהוא יגיד על זה.
אני רוצה רק להגיד על העניין של מניעת השביתה, שהיא חשובה, והיא חשובה לפרוטוקול – כי גם אתה היית מעורב בעניין הזה.
ודבר שני, אני רציתי להגיד שהייתה כאן, בפעם הראשונה מ-2006, הצעת חוק היסטורית, בשבוע שעבר. שעלתה בקריאה טרומית. שמאזנת. זאת הצעת חוק שלי. למרות שחברי כנסת אחרים צולמו. לא נורא. זה מהסיעה שלי. הצעת חוק שמאזנת את נקודת הזיכוי בין האקדמאי שסיים תואר ראשון לבין אדם שסיים תואר הנדסאי. עוול היסטורי. לא מובן. אפילו כשבאתי למשרד האוצר והסברתי את זה, הם לא הצליחו להבין למה. למה מישהו שלומד 1,700 שעות, הנדסאי – מקבל חצי נקודת - - -
מירב בן ארי (כולנו)
¶
לפי החוק זה 1,700. תאמין לי. אני מכירה את זה.
ואדם שלומד תואר ראשון, B.A. במדעי החיים, מקבל נקודת זיכוי. ולכן זה עלה בטרומית. וזה מגיע לוועדה הזו כדי להמשיך את הדיונים, ובאמת ליצור כאן איזשהו צדק חברתי בין ההנדסאים לבין סטודנטים אחרים.
והדבר השלישי שאני חייבת לומר כאן: יש כאן שותף, במשרד האוצר. ואני לא אומרת את זה כמס שפתיים. אתה יודע, הייתי אצלך במכללה. ראיתי איך אתם חיים. דיברתי עם דוקטור יוכבד פנחסי. באמת. הרבה שיחות. אני אתכם במאבק הזה. אני גם יודעת כמה התאחדות הסטודנטים, ומר גלעד ארדיטי פה מגויס בשביל לעזור. יש כאן דווקא שיח. ויש שיח. ואני יודעת כבר. נדבר גם. תיכף דוקטור יוכבד פנחסי תדבר. את תדברי על ה-30 מיליון שקל, ותדברי על הכסף שמתחיל לזוז. אני חושבת שחוץ מהשיח, שהוא חשוב פה, וחוץ ממך, שאתה באמת מוביל את זה, ואני, שאני מגויסת לעניין, אני בהחלט חושבת שלא משנה, וזה, מר עמית לנג, אליך – כמה עבודה טובה וכמה התקציב הוא חסר. בסופו של דבר, המטרה היא חינוכית. היא חינוכית. ואלו הנדסאים שאמורים שנמצאים במערכת החינוך. לכן, מראש, זה ששמו אותם אצלכם – ושוב פעם, אני לא אומרת שאתם לא עושים את עבודתכם נאמנה – היא, לדעתי, בטעות.
ואני אומרת לך
¶
אני יושבת ראש השדולה להשכלה גבוהה בכנסת. אני מלווה את הסטודנטים כל היום. אני חושבת שיש כאן עוול אחרי עוול, שהמדינה עושה במשך שנים. ועם כל ההיסטוריה הקשה, אני כן מוצאת פה נקודת אור. כי אני חושבת שיש לכם שותף במשרד האוצר. ואני חושבת שאנחנו באמת-באמת רוצים לקדם את הנושא של ההשכלה הגבוהה בארץ. בטח של, וברור וברור שאת ההנדסאים.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
אוקיי. תודה.
אז בואו נבקש עכשיו מהמכללות בתיאום. אני ביקשתי מדוקטור יוכבד פנחסי לדבר בנוכחות מנכ"ל משרד האוצר. ולכן עכשיו אני נותן לדוקטור יוכבד פנחסי, יושבת ראש הפורום של המכללות הטכנולוגיות. דוקטור יוכבד פנחסי, בבקשה.
יוכבד פנחסי-אדיב
¶
אז קודם כל, על השם יוכי, כנראה אני באמת מרגישה פה בבית, ובטח ובטח היום. אני חושבת שמה שקרה פה היום, שכל כך הרבה חברי כנסת יושבים בתוך הוועדה – לכבוד הוא לנו. מגיע מנכ"ל משרד האוצר. מגיע מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה. על כלל האנשים שיושבים פה. מגיעים לפה הזוג ברוניצקי, שאנחנו מחבקים אותם בעשייה ומסתכלים קדימה, כי כרגע אנחנו צריכים, בדיוק מה שחברת הכנסת מירב בן ארי אמרה: להרים את הראש מעל המים ולהסתכל רגע קדימה.
וואו. זה לא היה. זה לא היה. זה תהליך עבודה של ארבע שנים, שאנחנו מתרוצצים פה בין הוועדות. ואנחנו שובתים ואנחנו רועשים ואנחנו אומרים את כל הדברים. וחברים, אף אחד לא מקשיב. ופתאום משהו קרה. אז משהו קרה – אז כל הכבוד. אז בואו נתחיל לעבוד.
אנחנו נמצאים כרגע במשרד הכלכלה והתעשייה. 70 מכללות – בואו נגיד את האמת: לא יודעת מה זה 70 מכללות. יש פה 20 מכללות שהן גדולות, יפות וטובות; ויש סמינרים חרדיים – פה כיתה, פה כיתה; ויש פה איזשהן רשתות שמפוזרות בארץ. אני לא יודעת מה זה 70 מכללות, אבל בואו נגיד שיש פה איזשהו חלק ארי שמפוזר פה, בפריפריה, ועושה עבודה נאמנה. יושבים פה מגוון רחב של מכללות מכל הארץ: תל חי, באר שבע. לכו. על כל המדינה. והם מעניקים. למכללה למינהל יש לה סניף אפילו באילת. סניף – נכון, סניף קטן. אבל אילת, מה לעשות. יושבים פה ועושים עבודה מדהימה. עושים עבודה של הנגשה של השכלה לאוכלוסיות מרבדים שונים. חלק מהם מוחלשים. אוכלוסיות מוחלשות. חלק מהם דווקא אוכלוסיות מוגברות, אבל שרואות את האופק התעסוקתי שלהם כמקצוע. והן באות ובוחרות לימודים טכנולוגיים מגיל 20 ומעלה או 18, אם מדובר על מגזר כזה או אחר. והנה. ובוחרים את המקצועות האלה. לא, דווקא לא את המקצועות האקדמאיים. לא. הם לא רוצים את ה-B.A. הכללי, שאולי לא תהיה עבודה בסוף. אלא הם בוחרים מקצוע לחיים, ואותם אנחנו מכבדים. וכן, יש להם אפשרות אחר כך, מי שרוצה ויכול, לעבור לאקדמיה. אז יש להם נקודות זכות. ובואו נתווכח אם מגיע יותר. כי כנראה מגיע יותר. אבל בואו, זה כבר דיונים אחרים.
יש עולם של עולם שצריך לדאוג למדינה, צריך לדאוג לצמיחה של המדינה, לפריון של המדינה. מאיפה הוא יגיע? הוא יגיע רק מאצלנו. הוא יגיע רק מאלה - - -
יוכבד פנחסי-אדיב
¶
התהליך אומר: תראו, אנחנו עשינו ככל שביכולתנו, מנהלי המכללות. עם הצמצום, עם הכסף, המעט שיש לנו – הלכנו ושמנו את הנושא הזה על סדר היום. בינתיים, התחלפו לנו כבר שלוש ממשלות. והנה הגיעה ממשלה שהתחילה לעשות תהליך של הבנה. אז אנחנו מברכים על זה. אבל אנחנו חייבים להגיד שפה אנחנו הקמנו פורום ציבורי בראשותה של הגברת דיתה ברוניצקי. שהיא מבינה את התהליך ומסתכלת קדימה ומושכת אותנו, מהמקום שבו אנחנו נמצאים היום, בתחתית, למקום אחר. להרים את הראש. זה מה שהיא עושה לנו, אבל זה לא התפקיד שלנו. זה התפקיד שלכם – קובעי המדיניות. זה התפקיד של משרד הכלכלה והתעשייה, שהוא המפקח שלנו. זה התפקיד של משרד האוצר. שיגיד: כן, צריך אתכם. אתם תביאו לנו תפוקה. אז בואו נעשה את התהליך הזה כמו שצריך. זה המקום שבו אנחנו נמצאים.
כרגע, במהלך הדיונים האחרונים – ואני חייבת לציין שכן. הייתה הקשבה ממשרד האוצר. פעם ראשונה, אני חייבת לציין, ישבנו מול מנכ"ל משרד האוצר. הוא פתח לנו את הדלת. אמר: חברים, אני מבין. ארבע פגישות היינו אצלו. אני מבין. אני מבין שצריך להשקיע בכם. לא יכול להיות שתתוגמלו ב-8,500 שקל לסטודנט. ואני אגלה לכם סוד? גם יש לנו אפס בזה. אנחנו לא באמת מתוגמלים ב-8,500 שקל לסטודנט. וזה למה? כי משרד הכלכלה והתעשייה עשה יד ביד, ופתאום השית מודל תפוקות. מודל תפוקות אומר שאנחנו מקבלים את הכסף רק על סטודנט שמסיים את חוק לימודיו. חוק לימודיו בדיפלומה – זה רחוק אלפי מונים מהעולם האקדמי. בעולם האקדמי יש מרצה. יש קורס. המרצה סוברני להחליט מהו הציון, ובזה נגמרת הדיפלומה שלו. תעודת ה-B.A. או ה-B.S.C. מה שהוא מקבל. בעולם של ההנדסאים הוא לומד 2,200 שעות.
יוכבד פנחסי-אדיב
¶
שזה כבר גבוה יותר מהעולם האקדמי, שיושב על 1,800 שעות לתואר ראשון בשלוש שנים. אנחנו עושים 2,200 בשנתיים. הוא צריך להיבחן בארבע בחינות - - -. אלה בחינות חיצוניות, שאלוהים יודע מה זה הבחינות האלה. לא מפוקחות כמו שצריך. אין בכלל יועצים ומפקחים בעולם של משרד הכלכלה והתעשייה. אנחנו עובדים לבד. הבחינות לא מותאמות לחומר הנלמד. יש בהן טעויות. בואו, אני אגלה לכם סוד: גם אין מועדי ב'. אם סטודנט חלה באותו יום או היה במילואים – בואו נחכה - - -
יוכבד פנחסי-אדיב
¶
איפה הוא בשנה הבאה, את יודעת? בעבודה. אשתו ילדה, אז הוא צריך לפרנס אותה. כי זו אוכלוסייה בוגרת יותר. זאת אומרת שהוא בכלל לא יחזור אלינו. ואיך זה נהיה פתאום הבעיה שלנו? אז הנה, אז הוא צריך לעמוד בארבע - - -
יוכבד פנחסי-אדיב
¶
למה? כי אנחנו קולטים אוכלוסייה שבמקום לשבת על הברזלים – היא אצלנו, ואנחנו - - - אותה. ובמקום לקבל צל"ש, אנחנו מקבלים טר"ש.
אז גם 8,500 שקלים אנחנו לא מקבלים. בואו נגיד את האמת. ואז מגיע פרויקט הגמר המהולל, שהוא מנוהל בצורה מסוימת. שבו הסטודנט כבר אומר: בשביל מה צריך פרויקט גמר? התעשייה בכלל לא רוצה את זה. זה לא מעניין אותה. והתעשייה רוצה עובד עכשיו, אד-הוק, והיא לקחה אותו. אז מה קרה? אז הסטודנט בכלל הלך הביתה. והוא לא צריך את התעודה, בואו נגיד לכם את האמת. כי התעשייה קולטת אותו גם ככה. הנה, יש לו מקום עבודה. הוא עסק בפריון ובצמיחה של המשק. אבל אנחנו, המכללות, שכל כך טיפלנו בו - - -
יוכבד פנחסי-אדיב
¶
לא נקבל. על כל אחד שפרש לא נקבל. אוקיי? אז זה מודל התפוקה.
בואו, אני אגלה לכם עוד משהו: בתקציב הקיים, למעשה, רק 18 אלף סטודנטים - - -
אילן גילאון (מרצ)
¶
סליחה. מה המשמעות של מה שאמרת: שהתעשייה קולטת אותו גם ככה? מה ה-incentive שלו ללמוד?
יוכבד פנחסי-אדיב
¶
הוא מיומן. הוא מיומן. הוא איש טוב. הוא מצוין. אנחנו יודעים לאמן אותו מצוין. מבחינתו, הוא סיים לימודים. הוא רוצה.
יוכבד פנחסי-אדיב
¶
ולתעשייה אין ברירה. הוא צודק.
18 אלף בסך הכול מתוקצבים. זאת אומרת, תראו איזה תקציב דל.
יוכבד פנחסי-אדיב
¶
לא רק שאנחנו מתוקצבים חצי ממערכת החינוך, לא רק שאנחנו מתוקצבים רבע מהמערכת האקדמית; ובואו אני אגיד לכם שמי שמלמד אצלנו זה לא איזה דלת העם. יש פה דוקטורים ויש פה תואר שני ויש פה חבר'ה דווקא מהתעשייה, שאותם אנחנו צריכים למשוך אלינו, כי אז הם ייתנו לנו מה שנקרא, את החומר הטוב ביותר לתוך המערכת.
אנחנו לא צריכים לוח וגיר. אנחנו צריכים מרצים. כדי שהתעשייה תקבל את מה שהיא צריכה, אנחנו צריכים לקבל את הקאדר של המרצים הכי טוב שיכול להיות. ומה אנחנו בוחרים? - - -
יוכבד פנחסי-אדיב
¶
והמעבדות הכי טובות. כי הן צריכות להיות הכי משוכללות. וטכנולוגיה היום, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – גם החרט והחרש וכל אלה, הן טכנולוגיות מתקדמות - - -
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
¶
טוב, טוב. בואי נשאיר. אני לא רוצה שאנחנו נתווכח. אנחנו באותו צד של השולחן.
יוכבד פנחסי-אדיב
¶
לא, אני רק מסבירה שהיום הטכנולוגיה היא טכנולוגיה גבוהה. בסדר? המעבדות שלנו צריכות להיות מתוחכמות מאוד. אין לנו מרצים כרגע. אין לנו. אנחנו משלמים שכר מינימום. למה? למה זה קורה לנו?
אז עכשיו, תראו מה קרה
¶
הדברים על השולחן. הם נורא ברורים. כולנו שותפים. אני מעריכה ומכבדת את הצעתו של פרופסור וחבר הכנסת מנואל טרכטנברג. אני חושבת שזה נכון. אנחנו צריכים עכשיו להרים רגע את הראש מעל המים. והתחלנו בזה עם מנכ"ל משרד האוצר, ובראשות שר האוצר, משה כחלון. והיו לי שיחות במוצאי שבת וביום הראשון של מוצאי שבת. והיושב ראש, חבר הכנסת אלי אלאלוף, כל כך מכובד. שאפילו מהמקום המצער שבו הוא היה נמצא בשבוע האחרון, הוא בא ואמר לי: דוקטור יוכבד פנחסי, אנחנו עם הפנים קדימה. תרימו את הראש. אנחנו מסתכלים קדימה היום.
הבקשה שלי היום מהוועדה היא בקשה מאוד ברורה: בואו נצא לדרך חדשה. בואו נדבר על הרפורמה, שאנחנו כל כך מבקשים אותה. יש הקשבה בצד משרד האוצר. מר שי באב"ד מבין את התהליך. הוא אמר לי: תקשיבו, אני רוצה לתת כסף. אני רוצה לתת כסף. וזה יעלה לי כסף. ואני כבר אומרת לך שלא צריך לעבוד קשה, כי הדו"חות נמצאים אצלנו ביד. אנחנו יודעים בדיוק כמה כסף צריך, ואיך מנהלים מכללה. אף אחד לא ילמד אותנו איך מנהלים מכללה ומה צריך. אנחנו יודעים. החומר, הידע, נמצא אצלנו, רק תנו לנו לעשות. תנו לנו לעזור לכם. אנחנו נעזור לכם לייצר את הצמיחה ואת הפריון, שאנחנו כמדינה, כאזרחים, כל כך צריכים.
אז כן. אז בואו, תנו לנו להרים את הראש מעל המים. ובואו כרגע. הוועדה תבוא ותגיד ותיקח את זה על עצמה ותגיד: תקשיבו, אנחנו עכשיו יוצאים לתהליך של רפורמה. קיבלתם פלסטר לשנה. המשיכו לנו את רשת הביטחון בשווי של 90%, דרך אגב, ולא במאה אחוז. אבל בסדר. אנחנו נתמודד עם זה. אבל ההתמודדות הזאת היא לפרק זמן מסוים. ואני מכבדת את הבטחתו של מר שי באב"ד, שהבטיח ואמר: תקשיבי, אני לא צריך לרשום לך את זה עד סוף הרפורמה. תהיה רפורמה. אני מבטיח לך.
יוכבד פנחסי-אדיב
¶
זהו. אז אני לא רוצה. אני רוצה להבטיח את עצמנו, ולהגיד: אנחנו מוכנים להעלות את הראש מעל המים, ומוכנים לעשות תהליך, ומוכנים להתייצב עכשיו, בארבעת החודשים האלה, הקרובים. עד להעברת התקציב של 2017 אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה. אתה אמרת. אני פחות כלכלנית. אתה אמרת לי: יוני 2016 אנחנו בפנים. גמרנו את הרפורמה.
אני מבקשת מהוועדה: פקחי על התהליך. אנחנו רוצים שהוועדה תהיה עם הרגליים כדי לראות שהיא קורית. רפורמה צריכה להיות בתחום הרגולטורי, בתחום המינהלי, בתחום התקציבי, בתחום התכנוני. גם לטווח ארוך. אנחנו מסכימים. אנחנו מוכנים לשבת, כולנו, ולהגיד: חברים, בואו. אנחנו יודעים את העבודה. אפשר לקחת איזשהן עבודות ולהגיד מה צריך. הפורום הציבורי שלנו יודע להגיד. עושה את הבחינה. אנחנו עובדים ביחד. יד ביד. אבל אני מבקשת שהוועדה הזאת תהיה כל כולה. כי אנחנו, בדיוק מזה אני מפחדת: שהרפורמה תקום ותיפול, כי מישהו יתחלף או משהו. זה לא הפרויקט שלנו. אני אגיד לכם את האמת: זה לא פרויקט של מינהל המכללות. זה פרויקט של המדינה. זה מדינת ישראל, וזה כל אחד כאזרחים, אנחנו צריכים להבין שאנחנו צריכים להיות שם.
אז אני מודה למנכ"ל משרד האוצר. אני מודה לשר האוצר שנותן את הברכה, ומה שנקרא, את המטריה התפעולית של התהליך הזה. אני מבקשת מאוד: אנחנו מתכנסים פה באמת חודש בחודשו. אנחנו מפקחים על זה. מבקרים את זה. מתקדמים עם זה. כאשר ביוני אנחנו עם תכנית ביד.
יוכבד פנחסי-אדיב
¶
רגע. רק עוד מילה אחת. שלפחות נהיה פה מיושרים. הזכירו כאן את זה מספר פעמים: סיפור הארנונה. סיפור הארנונה הוא סיפור כואב כספית. העלנו את הנושא הזה לדיון עם מנכ"ל משרד האוצר. אנחנו מכירים את הקשיים שלו. אנחנו רוצים שכאן, הוועדה תתערב בנושא הזה ותעזור למכללות הטכנולוגיות. מה שנקרא: לטפל בסוגיית הארנונה. זוהי אפליה ברורה. לא - - -
גלעד ארדיטי
¶
טוב. אהלן. צהריים טובים. תודה ליושב ראש הוועדה.
אני אשתדל לחדש ולהגיד מעט דברים. אני חושב שנגעו פה בנושא של התקצוב, והוא נושא ברור וודאי. אבל אני חושב שגם דוקטור יוכבד פנחסי אמרה את זה בתוך הדברים שלה. כאילו היה פה איזשהו רושם שאם מחר בבוקר, פתאום יצוץ מיליארד שקל, אז הכול ייפתר וכל המצב יהיה טוב. זה לא המצב. הרגולציה במקום הזה של המכללות הטכנולוגיות – אני אומר, עוד פעם, מהצד של הסטודנטים – היא מתעללת בסטודנטים. באמת. לא רק מה שהיא עושה למכללות עצמן. אלא היא באמת מתעללת בסטודנטים. "זרקו" פה סתם את הנושא של מועדי ב'. תחשבו על האבסורד, שבן אדם נכנס לתוך מערכת, משקיע את מירב זמנו, ואז, מה לעשות, לא יכול לגשת למבחן מסוים. הוא נכנס לתוך הלופ של החיים שלו. ובזה - - -
גלעד ארדיטי
¶
אני חושב שהחלק השני של זה הוא לא פחות חשוב: זה באמת להבין את זה שלא יכול להיווצר מצב שיש 27 אלף סטודנטים ב-70 מכללות, כשיש 300 אלף סטודנטים במערכת האקדמית ב-65 מוסדות. זה לא הגיוני. אין בזה שום היגיון. זה בזבוז. בתוך הכסף שאין זה בזבוז כסף. וגם בזה צריך לטפל. וזה מבחינתנו מתחבר באמת עכשיו לזה, ונגעו בזה פה – זה חייב להיות תהליך שהוא קצר. לא צריך להיכנס עכשיו לארבע שנים של לדבר על הנושא הזה, ובעוד שנה לשבת עוד פעם ועוד פעם – לבקש את העוד 20 מיליון שקל; ו-נו, מה אכפת לכם? ואנחנו נכנסים לאותו תהליך.
לפני שנתיים היה רצון לעשות רפורמה. ובשנתיים האחרונות, עד הסיפור עכשיו, לא באמת הצלחנו לעשות איזשהו מהלך רציני קדימה. אני חושב שנדרש פה תהליך עומק עד יוני. אז אני חושב שיוני זה זמן טוב.
אני חושב, אגב, שכן יש פה מחויבות. וצריך לראות שיש מחויבות גם מצד השרים. עוד פעם, במקרה הזה בעיקר שר האוצר, slash ראש הממשלה, כיושבו במשרד הכלכלה והתעשייה.
ואני סתם מסיים במחשבה. כי אני חושב שזה חלק ממה שצריך לדבר כשמדברים על רפורמה: יש היום מכללות אקדמיות שיש להן מחסור בסטודנטים ובעיות תקציביות. יש היום מכללות טכנולוגיות. הם יושבות אחד ליד השני. אף אחד לא. בגלל שזה של משרד הכלכלה והתעשייה וזה של משרד החינוך, ואין את אותה שפה, ואין מי שמסתכל מלמעלה ואומר: אוקיי, אני רוצה להסתכל על מה שטוב למדינת ישראל, אלא כל אחד מסתכל על פיסת האלוהים הקטנה שלו, אין מישהו שאומר: וואלה, יכול להיות שאפשר לעשות חיבור בין הדברים האלה. ויכול להיות שאפשר, את אותה מערכת מינהלית, - - - לעשות גם את זה וגם את זה. ואותה מערכת מינהלית שמצליחה לבנות מעבדות גם כאן וגם כאן. המערכת האקדמית, בהרבה מאוד מובנים, מאוד דומה למערכת הטכנולוגית. הן כולן צריכות מעבדות, והן כולם צריכות מרצים, והן כולם מלמדים בסופו של דבר אנשים.
הדרישה שלנו כסטודנטים בסוף זה להצליח להעמיד רפורמה אמיתית. לא עוד פעם איזשהו פלסטר שרלוונטי לשנתיים-שלוש הקרובות.
תודה.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
תודה.
אני רוצה להוסיף לכעס שלך, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. ליד המכללות יש במשרד הכלכלה והתעשייה גם אחריות על 15 אלף תלמידים בבתי ספר מקצועיים. את יודעת, יש איסור אחד, ואותי הוא מקומם הרבה שנים: אסור לילד בבית ספר כזה לעבור יותר מ-14 יחידות בבגרות.
מיכל צוק
¶
אני חושבת שהבעיה שם היא אחרת, אגב: ילדים שכבר יכולים, מגיעים למערכת, לרשת הביטחון של משרד הכלכלה והתעשייה, שעושה עבודה חינוכית ומקצועית נפלאה עם הילדים האלה. שמשרד - - -
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
¶
לא, לא, לא, לא, לא, לא. ישנם מוסדות שהוא בכלל לא מגיע, גם כשהוא היה צריך להגיע. ואני מדברת על המוסדות המעולים. ההכשרה שם לא נעשתה.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
הגברת מיכל צוק, ברשותך.
אני מוכן להפוך את ההערה שלי לשאלה ולקבל תשובה בכתב, ברשותכם, בעניין הזה. אז אני מבקש.
אני רוצה לתת את כל הזמן הנדרש למנכ"ל משרד האוצר, כדי להתייחס לדיון הזה. כי באמת הוא, מותר לי להגיד שהוא מיוחד במינו, וידעתי. ולמרות שהיו המלצות לבטל אותו – באמת. בהסכמת מנכ"ל משרד האוצר – הוא מתקיים היום. כי, לדעתי, ההישג הגדול ביותר זה שרוב חברי הכנסת, ולא כולם נמצאים פה, משריינים את עצמם להתמודד עם האתגר של תיקון המצב - - - המכללות, לא לטווח מיידי בלבד, אלא לטווח ארוך. בראייה ממלכתית ואחראית, מאוד מבוססת.
אז בבקשה, אדוני, מנכ"ל משרד האוצר. בשבילי זו מחמאה לקבל אותך. כי אתה אבא צעיר - - -. אבל זו פעם ראשונה שאתה מופיע בפני הוועדה. זה כבוד גדול לנו.
שי באב"ד
¶
טוב. צהריים טובים לכולם. קודם כל, אדוני היושב ראש, תודה רבה שהזמנת אותי. הכבוד הוא כולו שלי.
אני חושב שהדיון היום, אני מאוד-מאוד שמח עליו, ואני חושב שהוא דיון מאוד-מאוד חשוב, ואני עוד יותר שמח ומעריך שלקחת על עצמך, אדוני היושב ראש, לקדם את זה. ופה אני רוצה גם להודות לחברת הכנסת מירב בן ארי וגם לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון שעזרו מאוד - - - מאוד בנושא הזה.
אני אפתח, קודם כל, ברמה הכללית, ואז נתכנס טיפה יותר לפרטים ולדברים שסוכמו, ואיך אנחנו רואים את הדברים הלאה.
היו לי לא מעט דיונים עם המכללות הטכנולוגיות. כמו שאמרה דוקטור יוכבד פנחסי – התקיימו, אני חושב, סדר גודל של ארבעה או חמישה דיונים איתם, והתקיימו עוד איזה שניים-שלושה, אפילו יותר, גם סדרי גודל של ארבעה-חמישה דיונים פנימיים בתוך משרד האוצר.
הנושא בכלל של הכשרה מקצועית במדינת ישראל הוא נושא מאוד-מאוד-מאוד בעייתי. אם אנחנו באים, ואני כרגע לוקח אתכם ממעוף הציפור לכלכלת ישראל מ-50 אלף רגל – אז נכון ששיעור ההשתתפות בשוק העבודה הוא גבוה, ונכון שאחוזי האבטלה הם נמוכים, ונכון שהצמיחה שלנו היא יחסית תואמת את הצמיחה הכלכלה בעולם, ונכון גם שאחוז האקדמאים שלנו הוא מאוד-מאוד-מאוד-מאוד גבוה. אבל כשאנחנו באים ומסתכלים על הפריון במדינת ישראל, ובאים לבחון איפה הפריון שלנו עומד בהשוואה למדינות ה-OECD או בהשוואה לארצות הברית, אנחנו מגלים פערים מאוד-מאוד גדולים. והפערים האלה נובעים בחלקם מזה שכשאנחנו מכניסים לשוק העבודה – גם אלה, הנכנסים החדשים, הם נכנסים לפעמים עם ערך פריון מאוד-מאוד נמוך; ופעם שנייה, כי רמת ההכשרות שלנו, ההכשרות המקצועיות, שלעיתים נותנות תוצאות מאוד גבוהות בפריון – במדינת ישראל הן מאוד נמוכות. יש לנו גם מיצוב, במדינת ישראל, ואני לא רוצה להעליב אף אחד, אז אני - - -
שי באב"ד
¶
אמרתי: אין מספיק תקצוב. אין מספיק זה.
קל לי בדיון הזה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אם תתני לי, קל לי בדיון הזה, כי אני מאוד בהסכמה עם כל מה שנאמר פה. ואני גם מתכוון לנסות לפעול כדי לשנות את זה. אבל תנו לי להגיע לזה.
אז אם אנחנו בעצם מסתכלים על ההכשרות ואם אנחנו מסתכלים על ההשפעה שלהן על הפריון, אנחנו רואים שההשפעה שלהן היא נורא נמוכה. במדינת ישראל גם יש נושא מיצובי, שהוא יהיה חלק מהדברים שאני חושב שאנחנו צריכים לתת לו מענה. וכדי לא להעליב אף עדה, אז אני אקח את האימא שלי: אני חושב שהאימא התימנייה או האבא הייקה, במקרה שלי, תמיד יעדיפו שליד שלהם יהיה תואר. העיקר שיהיה לו תואר. עכשיו, אני לא יודע אם תואר B.A. כללי תורם יותר, גם לפרנסה וגם לפריון וגם לעתיד, שלי, בואו נגיד, מאשר אם הייתה לי הכשרה טכנולוגית מתאימה, שאיתה גם יכולתי להיכנס לשוק העבודה בצורה יותר טובה. הכשרה מקצועית. על אחת כמה וכמה, שאני לא רוצה לזלזל באף תארים, אבל אני לא בטוח ש-B.A. כללי הוא יותר נחוץ ויותר תורם לפריון מאשר הנדסאי אלקטרוניקה, הנדסאי מחשבים, הנדסאי רכב וטכנאי כזה או אחר. אבל בתקציבים, בהקצאות, בהכשרות, שמדינת ישראל נותנת לתארים. פעם אחת. ופעם שנייה – במיצוב גם, שיש בחברה, נוצרו פערים מאוד-מאוד-מאוד-מאוד גדולים. והדבר הזה הביא לכך שלמוסדות להשכלה גבוהה יש תקציב של קרוב לתשעה מיליארד שקלים. תתקן אותי פרופסור וחבר הכנסת מנואל טרכטנברג אם אני טועה.
שי באב"ד
¶
9.7 מיליארד שקלים. אוקיי. ולמכללות הטכנולוגיות, באשר הן, יש תקציב של קרוב ל-200 מיליון שקל. תלוי איך מסתכלים על זה. או 220 מיליון שקל, 240 מיליון שקל. אבל בכל מקרה, הפערים הם פערים עצומים.
שי באב"ד
¶
להגיד לכם את האמת? כשהפער בין 9.7 מיליארד שקלים לבין 240 מיליון שקלים או 150 מיליון שקלים – זה כבר לא רלוונטי. זה כבר לא משנה. זה דיון - - -
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
¶
אני גם בעד המכללות הטכנולוגיות, אבל יש לך יותר סטודנטים - - - הגבוהה. מן הסתם.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
רגע. חברים, אני מבקש באמת לאפשר למנכ"ל לסיים את דבריו. כדאי שנקשיב, כי פה כל דבר הוא שקול ובדוק. אז בבקשה.
שי באב"ד
¶
קודם כל, אני הייתי שם סימן שאלה האם כמות הסטודנטים בהכשרות המקצועיות זו כמות הסטודנטים הנכונה. ואם לא צריך להגדיל את זה בצורה משמעותית. יש קבוצות אוכלוסייה במדינת ישראל שהשאלה אם נכון לשים אותן בשטנץ הקבוע של בגרות עיונית ותואר, ועל ידי זה לנסות לכפות אותם למקום הזה. ולא בהכרח תמיד אנחנו נצליח. אנחנו רואים את הניסיונות במהלך כל השנים, וזה לא תמיד עובד. לעומת, לנסות לקחת את אותן קבוצות אוכלוסייה ולהגיד: אוקיי, בואו ננסה לתת להם מסלול, כי אנחנו רוצים להכניס אותן לשוק העבודה. אנחנו רוצים להכניס אותן למעגל - - -
היו"ר אלי אלאלוף
¶
חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, באמת, למרות שאת שואלת עם חיוך נהדר, תאפשרי לסיים את הדברים.
שי באב"ד
¶
אני אומר שוב: כמות הסטודנטים או כמות האנשים שנמצאים בתקופת ההכשרה הזאת – לא ברור אם זה המספר הנכון. יש קבוצות אוכלוסייה שלמות שאם היינו מכניסים אותן בהכשרה נכונה, יכול להיות שאפשר להכניס אותן בתקופת זמן הרבה יותר נמוכה, ולא של 15 שנות לימוד, למעגל שוק התעסוקה, בצורה מאוד טובה וגם לעזור לנו: גם בצמיחה, גם בפריון וגם לאותם אנשים – להיכנס למעגל התעסוקה ומעגל הפרנסה, וגם להוציא אותם מהמקום של העוני. ואני חושב שהדברים האלה היום לא נעשים כמו שצריך, והמדינה לא נותנת מספיק: לא את המשאבים ולא את ההקצאות בצורה נכונה. אני חושב ששר האוצר כבר אמר את זה. ושר האוצר תומך שנעשה רפורמה בכל הנושא הזה.
עכשיו, אנחנו התחלנו את השיח ואת הדיאלוג הזה עם המכללות לפני מספר חודשים, כאשר הדיאלוג הזה מתחלק לשני חלקים: חלק אחד – טווח זמן קצר. שהוא רק פלסטר לדימום הנוכחי שיש עכשיו. והחלק השני – זה חלק שהוזכר כבר בוועדה – זה הנושא של מה עושים בפתרון טווח זמן ארוך. אני אגע רגע בטווח הזמן הקצר ואחרי זה אני אגיע לטווח הזמן הארוך: בטווח הזמן הקצר, על מנת לעצור את הדימום של המכללות ולאפשר להן לצלוח את שנת 2016, סיכמנו, ביחד עם המכללות, מספר דברים: 1. כספים שהיו תקועים על התחשבנויות של התשע"ג, התשע"ד, התשע"ה, בגין התחשבנות של החשבות של משרד הכלכלה והתעשייה, יחד עם החשבות של משרד האוצר – שחררנו את הפלונטר הזה. הודענו שמראש לא נעשה התחשבנויות. נעביר את הכסף מראש. ואז, אם נגלה בהתחשבנויות, אחר כך, שהכספים הועברו: הועבר יותר, עבר פחות – נעשה קיזוז על חשבון העתיד. הרי בכל מקרה יהיה פה תקציב רב שנתי, ובכל מקרה הכספים לא מתכוונים לעצור. ולכן את כל הפלונטר הזה הסרנו. קרוב ל-30 מיליון שקל צריכים כבר לעבור בימים הקרובים למכללות. היה עוד סכום של 20 מיליון שקל, שכבר דאגנו שהוא יועבר.
2. על פי מתווה יורד – רשת הביטחון הייתה אמורה לרדת ל-81% השנה. מה שמקשה מאוד על היכולת של המכללות גם לתכנן וגם לעבור את השנה. השארנו את רשת הביטחון על 90% גם בשנה הנוכחית. וגם זה היה במסגרת הסיכום.
3. והדבר האחרון שהוספנו זה בעצם שמקדם הלמידה, אם הוא היה מקודם 1.05, על מנת לעודד את המכללות ולצ'פר את המכללות עוד יותר, ולדאוג שהמקדם, רשת הביטחון, במידה ויהיה דיפלום גבוה יותר, הם יוכלו גם להגיע לקרוב למאה אחוז – העלנו את מקדם הלמידה מ-1.05 - - -
שי באב"ד
¶
זה נקרא, אם אני זוכר נכון – מקדם נשירה. נכון. סליחה. מקדם נשירה. את צודקת. קראתי לזה מקדם למידה, אבל זה מקדם נשירה. מ-1.05 ל-1.1.
המשמעות הכספית של השינויים האלה היא סדר גודל של – מעבר לכספים שציינתי קודם – עוד תוספת של בין 20 מיליון שקל ל-30 מיליון שקל, בסך הכול. מדובר בטיפה בים, אבל זה עזר לתת את פתרון הפלסטר לתקופה הקרובה, על מנת לצלוח את התקופה הקרובה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
¶
כן. כן. כי אנחנו - - - אם היינו נותנים לכם להעביר את ההצעה ההזויה הזו.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
- - - מה שאת לא רוצה. בבקשה. את יודעת לצאת לבד. אני לא צריך להגיד לך. אם את רוצה להפריע – תמשיכי. חבל.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
¶
חברת הכנסת מירב בן ארי, אם תעזו לעשות תכנית כזו, אתם - - - לא רק - - -
רק לסדר היום
¶
אף אחד לא מדבר פה על גילאי 13. אנחנו מדברים כמובן על הכשרות אחרי צבא. על כניסה לשוק העבודה.
שי באב"ד
¶
דרך אגב, אף אחד גם לא חושב ולא רוצה לשלוח ילדים בני 13 לשוק התעסוקה או למעגל התעסוקה. אז אם זה לא הובהר מדברינו. לפחות זו לא עמדת משרד האוצר ולא עמדת שר האוצר. ואני גם לא חושב שמשרד הכלכלה והתעשייה היה תומך בכזה דבר. מדובר על כניסה לשוק התעסוקה ומעגל העבודה. כמובן על אנשים בגיל בגיר, בוגרים, אחרי צבא או אחרי שירות לאומי, כזה או אחר.
אני חוזר רגע על הסיכום: אז במסגרת הסיכום נתנו את הפלסטר לדברים האלה, שסך הכול, כל החבילה הזו מדברת על סדרי גודל של 50 מיליון שקל, 60 מיליון שקל, שיעברו עכשיו למכללות הטכנולוגיות באופן ישיר. אבל, ופה אני מתחבר למה שדוקטור יוכבד פנחסי אמרה – הדבר הזה הוא טיפה בים, והוא לא נותן פתרון ארוך טווח, והוא גם לא ייתן פתרון אם אנחנו באמת רוצים לשנות את כל התפיסה לגבי המכללות הטכנולוגיות. ולכן בחודשים הקרובים שר האוצר הקים צוות בכלל לטפל בכל נושא הפריון במדינת ישראל, ולראות איך פועלים לכך שאנחנו נתחיל לסגור את הפערים אל מול מדינות ה-OECD ומדינות המערב בכל נושא הפריון.
חלק נכבד או חלק מרכזי מזה הולך להיות כמובן כל הנושא של ההכשרות המקצועיות. כחלק מזה, אנחנו אמרנו והתחייבנו בפני המכללות גם שבחודשים הקרובים אנחנו נשב ואנחנו נבצע רפורמה מקיפה. כאשר הרפורמה המקיפה הזו צריכה להתחיל להסתכל באופן כולל: פעם אחת – אנחנו צריכים לבוא ולבדוק באיזה ענפים יש לנו פריון נמוך. באותם ענפים שיש לנו פריון נמוך, אם זה ענפי השירותים או ענפי התעשייה, אנחנו צריכים לבוא ולבחון האם שם, באותם מקומות, אנחנו נותנים הכשרות נכונות, יש לנו מספיק עובדים, אנחנו מבצעים את כל הפעולות שהממשלה צריכה לבצע על מנת לעודד את אותם ענפים לפריון יותר גבוה.
אחרי שנמפה גם את אותם ענפים, אנחנו צריכים לבוא ולראות באמת איזה הכשרות אנחנו נותנים היום. מה אורך ההכשרות. איזה קבוצות אוכלוסייה יש היום שמתאימות להכשרות האלה. ואנחנו רוצים להביא לכיוון ההכשרות האלה. וכמובן כל הרגולציה. שדיבר פה גם יושב ראש התאחדות הסטודנטים ודיברה פה גם דוקטור יוכבד פנחסי – איזו רגולציה יש. אני מסכים מאוד לכל הנושא של מועדי ב' ואני מסכים מאוד להרבה מאוד דברים שנאמרו פה. שצריכים לעשות רביזיה בכל הרגולציה. ולא רק שלא צריך להתעלל בסטודנטים; אני לא יודע אם מתעללים היום בסטודנטים. אני לא נכנס. אני לא מתווכח. יכול להיות שכן. יכול להיות שלא. אבל בוודאי ובוודאי שצריך למשוך סטודנטים ולהביא סטודנטים לאפיקים האלה. להביא סטודנטים במיצוב נכון גם לזה. ליצור גם ברמת המיצוב, בתוך החברה, של לקבל מקצוע. אני יודע, למשל: אבי גרמני. אז יצא לי לבקר כמה פעמים בגרמניה. בגרמניה יש מונח שנקרא מייסטר. אנשים בעלי מקצוע. זה מכובד בצורה בלתי רגילה.
שי באב"ד
¶
אני אומר: במדינה, המיצוב, כמו שאתם אומרים, ואתם אומרים בצדק – המיצוב של אותם אנשים, שהוא יוצא עם הנדסאי, אז ההסתכלות הראשונית אליהם: אווו, מה, חבל. הוא לא הצליח להוציא תואר. או למה הוא לא הצליח להגיע לאוניברסיטה. אוי, טוב.
שי באב"ד
¶
כן.
ובמקום שהוא יהיה בדיוק בצד ההפוך. במקום שנדע, גם ברמת המיצוב, ולא רק ברמת ההכשרה; בכלל, ברמת התפיסה של החברה – שמקצוע יכול להיות גם מכובד, ולעיתים הרבה יותר מכובד מאשר להוציא תואר כללי, כזה או אחר. B.A. כללי, שלא ברור לי מה התרומה הגדולה, - - - הגדולה שלו לפריון, לעומת חלק מהמקצועות הטכנולוגיים.
לכן, במסגרת הרפורמה הזו נצטרך לדון גם בדברים האלה. וכן, גם בתקציבים. אני לא בורח מזה. ואמרתי ואני חוזר ואומר: על מנת לעשות פה שינוי מהותי – כן, יצטרכו לתת פה תקציבים נאותים וראויים.
אני בוודאי לא אכנס פה למספר, ואני לא "אזרוק" לכם הבטחות פה שניתן עוד חצי מיליארד שקל, מיליארד שקל, 100 מיליון שקל, 20 מיליארד שקל. זה יהיה דיון עקר ולא נכון. צריך למפות את המטרות שלנו. צריך למפות את כל הצרכים. צריך למפות איזה הכשרות אנחנו רוצים לעשות. ואנחנו נעשה את זה כמובן בשיתוף פעולה מלא, יחד עם משרד הכלכלה והתעשייה, על מנת לנסות להגיע למקום שבו המדינה עושה את הרפורמה הנדרשת והנזקקת בכל נושא תחום ההכשרות - - -
שי באב"ד
¶
לא. אני לא חושב שהדבר הזה. יש חשיבה. כמובן, גם במשרד החינוך. אבל אני חושב שמאחר וההסתכלות פה היא הסתכלות של איך באמת מביאים אנשים לשוק התעסוקה ומכניסים אותם בצורה נכונה לשוק התעסוקה, מעבר לצד החינוכי - - -
אילן גילאון (מרצ)
¶
כן, אבל הדעה - - - שבה אתה נמצא, הוא לא טוב לגבי הנושא הזה. וברגע שאתה מפענח את זה כך, אתה מראש קובע את המותג, וזה לא טוב.
שי באב"ד
¶
אני לא בטוח, כי אני חושב שעם עבודה נאותה עם משרד הכלכלה והתעשייה; וכמו שאמר, ואני מתחבר למה שמנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה אומר פה: אי אפשר לכבול לו את הידיים. אי אפשר לקחת לו תקנים ולקחת לו את התקציבים ולבוא אליו ולהגיד לו: תקשיב, לקחנו לך את התקציבים, לקחנו לך את התקנים – אתה לא מבצע. אין לך מכון הכשרות כמו שצריך. אין לך הכשרות מקצועיות כמו שצריך. אתה לא יודע לעשות את העבודה. אם היו לו עשירית מהתקציבים של משרד החינוך שמקבל לעשות את הדברים האלה - - -
אילן גילאון (מרצ)
¶
לא, לא, לא. אדוני המנכ"ל, זה לא מה שאני טוען. אני טוען שלו זה היה במקום אחר, במסגרת אורגנית של האקדמיות, אז זה היה מתקבל בצורה אחרת, גם מבחינת חלוקת התקציב.
יוכבד פנחסי-אדיב
¶
הפתרון צריך להיות רק במועצה שמתכללת את הכול. מועצה להשכלה טכנולוגית - - - היה גבוה - - -. זה לא יהיה במקום - - - במקום המל"ג. צריך להחליט על נושא התקציב במקום המל"ג - - -
שי באב"ד
¶
אז אני אומר: אני לא פוסל.
מכובדיי, אני אגיד רק משפט סיום: אני כרגע לא מנסה לייצר עוד את הפתרון ולהגיד אם זה צריך להישאר תחת מועצה או צריך להיות בכובע כזה או אחר. אני לא פוסל. אני רק אומר שאנחנו צריכים לעשות עבודה סיזיפית, עמוקה, אמיתית בנושא הזה, כדי לבחון את כל ההיבטים: גם איפה זה צריך לשבת, גם מה הרגולציה, גם מה המטרות שאנחנו רוצים להציג, איך אנחנו ממצבים את זה בצורה נכונה, איזה משאבים ותקציבים אנחנו נותנים לזה, מה אנחנו מצפים מההכשרה הטכנולוגית, איפה אנחנו רוצים לעשות הכשרות, באיזה ענפים חסרות לנו הכשרות. מצד אחד, המדינה מתגאה באחוזי אבטלה מאוד נמוכים, אבל מצד שני יש אוכלוסיות שלא נמצאות בכלל במעגל התעסוקה, ההכשרות הן נמוכות, וגם התעשייה באה כל יום בדרישה לעובדים זרים, עובדים זרים, עובדים זרים בענפי התיעוש או בענפים אחרים. ולנו, בפתרון קצר הטווח, מאוד קל לאשר עובדים זרים. ולבוא ולהגיד: בואו נכניס עובדים זרים. בואו נכניס עוד 5,000, 7,000. מר שרגא ברוש מרים לי טלפון – ואני מבין אותו. ואני מבין גם את הצד שלו – כל כמה ימים, ואומר לי: תקשיב, תפתח לי את העובדים הזרים. אני חייב עכשיו, דחוף, עוד 4,000 עובדים זרים.
אנחנו מנסים לעשות רפורמה. שר האוצר מנסה להוביל רפורמה בתחום הדיור. בתחום הדיור מבקשים לעבודות "הרטובות", סדר גודל של בין 15 אלף ל-20 אלף עובדים זרים, להכניס למדינת ישראל. עכשיו, לדברים האלה, אין ספק שיש בסוף השפעה ארוכת טווח על הפריון, ואין ספק שיש להם השפעה שלילית על הכלכלה של מדינת ישראל, ובהם צריך לטפל. עכשיו, המאבק פה, בין פתרון קצר מועד, שנותן פתרון רגעי, שבו אנחנו מטפלים, לבין פתרון ארוך מועד, הוא מאבק לא פשוט. ואם אנחנו לא ניכנס במקביל לזה שאנחנו לפעמים נותנים פתרונות קצרי מועד לפתרונות ארוכי הטווח, שבהן נעשה רפורמות אמיתיות, כדי שעוד שנתיים או עוד שלוש שנים או עוד חמש שנים, לא נצטרך להיות עוד פעם בנושא הזה של עובדים זרים, עובדים זרים, אלא תהיה לנו את היכולת לתעש באופן עצמאי ותהיה לנו את היכולת להביא עובדים ולייצר עובדים דרך ההכשרות הטכנולוגיות בצורה נכונה ונאותה, ויהיו תקציבים מספיקים, ויהיו תקנים נכונים. ובין אם זה יהיה במבנה של מועצה או בין אם יהיה בכל מבנה אחר – נדע לעשות את זה? אני חושב שלשם, כל מי שיושב פה, סביב השולחן הזה, מכוון.
שי באב"ד
¶
אז עכשיו, לקחנו על עצמנו ולקחתי על עצמי, בחודשים הקרובים, לטפל בזה, ולייצר, לקראת תקציב 2017, רפורמה מלאה. רפורמה – נשתדל עד כמה שיותר מלאה וטובה עבור המכללות הטכנולוגיות. במסגרת זו אני אשמח אם אדוני היושב ראש יקיים אחת לכמה חודשים, וישים את זה על סדר שולחנה של הוועדה וייתן לזה דגש. כי אין רפורמה שיכולה לקרות ללא הגיבוי של הכנסת וללא הגיבוי של השולחן הזה ושל חברי הכנסת. ואם אתם תדעו גם כן לשים את זה - - -
שי באב"ד
¶
נכון, אבל פעם בשלושה חודשים לבוא לפה. באמצע עוד שלושה חודשים, ואחר כך עוד חצי שנה, עם איזשהו מוצר מוגמר. אבל אני אשאיר ליושב ראש. היושב ראש יקבע. אני חושב שאפשר בהחלט לעשות פה התקדמות. ואני אשמח, דרך אגב, למעורבות של חברי הכנסת ולדחיפה שלכם, בבית הזה, על מנת שכל רפורמה שנרצה להעביר.
שי באב"ד
¶
רק מילה אחרונה ובזה אני באמת מסיים: בסוף היום, אתם יודעים, השמיכה היא קצרה ויש סדרי עדיפויות. ואתם, חברי הכנסת, שבאים להצביע על התקציב, מחליטים מה הם סדרי העדיפויות. לאיפה אתם רוצים לתת יותר, ולמה אתם רוצים לתת פחות.
שי באב"ד
¶
לא. חברת הכנסת מיכל בירן, זה ממש לא נכון, כי התקציב בנוי מהכנסות והוצאות. ההוצאות מוגבלות בכלל ההוצאה. מי שקובע על ההוצאות ולאן יוצאת כל הוצאה מתקציב המדינה זה תקציב המדינה וזה חברי הכנסת. ההכנסות לא קשורות לזה.
מיכל בירן (המחנה הציוני)
¶
כן - - - שהנה זה חמישה מיליארד שקלים שפשוט לא עברו - - -
בסדר. לא משנה. אנחנו עוסקים בעניין ההכשרה המקצועית - - -
שי באב"ד
¶
חמישה מיליארד השקלים האלה, חברת הכנסת מיכל בירן, לא יכלו לעבור גם אם הייתי רוצה. חשוב להבין את הנקודה הזאת: גם אם הייתי רוצה להעביר את כל חמישה מיליארד השקלים מחר בבוקר למכללות הטכנולוגיות – אין דרך לעשות את זה מסיבה אחת פשוטה: חמישה מיליארד שקלים קיצצנו בהכנסות. זאת אומרת, אנחנו חזינו שנקבל יותר הכנסות. החלטנו: נוריד את ההכנסות. נחזיר חזרה למדינה. את אותן הכנסות אני לא יכול להעביר להוצאות. אסור. על פי חוק. יש כלל הוצאה שהכנסת קיבלה על עצמה. אני לא יכול להגדיל את ההוצאות, גם אם אני רוצה, על חשבון ההכנסות. אני יכול להגדיל את ההוצאות רק על חשבון ההוצאה. ולכן זה לא רלוונטי לדיון.
שי באב"ד
¶
אני מסיים בזה: אבל אני מאוד אשמח שהדיון פה יחזור לתוך הוועדה. אנחנו נתקדם עם הליכי הרפורמה ביחד עם משרד הכלכלה והתעשייה. אנחנו נביא בפני הוועדה הזו, וכמובן גם בפני שר האוצר, לחוק ההסדרים, את התכנית שאנחנו חושבים שנכונה לעשות עבור ההכשרות המקצועיות והמכללות הטכנולוגיות לשנים הקרובות, ובעיקר גם, כמובן, לשנת 2017. ואני מאוד אשמח לקבל את התמיכה וגם את ההערות ואת הרעיונות לשיפור או כל דבר אחר שהשולחן הזה ימצא לנכון. וכשנגיע לדיוני התקציב, שיהיו את חברי הכנסת, שייקחו את זה עליהם. לדחוף את זה, לקדם את זה – באותה תעוזה שהם מקדמים דברים אחרים. כי בסופו של יום, כמו שאתם יודעים, דבר אחד בא על חשבון הדבר השני. ואתם מגדירים את סדר העדיפות, של מה, בסופו של דבר, מתקבל ומה לא.
מיכל בירן (המחנה הציוני)
¶
אם אתה - - - כמו שחבר הכנסת יאיר לפיד עשה – זו הזדמנות מצוינת - - - להוצאה.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
טוב. חברים, אני ממש מתנצל שאני לא הולך לתת את רשות הדיבור לאף אחד, כי כולם ייפגעו מזה שהוא קיבל וזה לא קיבל. ואני רוצה לסכם: קודם כל, אני מופתע לטובה מהדיון היום. ואני אומר את זה. וזה בזכות כל הנוכחים פה ובזכות הרצינות של חברי הכנסת והמנכ"לים. שני המנכ"לים שבאו כדי לבדוק ולשפר את המצב.
אני חושב שזו באמת המשימה של הוועדה. בחודשים הקרובים נתחיל במפגש חודשי. אם זה יוני זה חמישה מפגשים במקסימום. ואם רוצים לעשות מעקב אחרי כל הנושאים שעלו, אז אין ברירה. אי אפשר לעשות אחת לשלושה חודשים. טכנית, זה כאילו פגישה אחת. לכן, אני אומר - - -
היו"ר אלי אלאלוף
¶
אנחנו נשתדל לעמוד בזה במפגש חודשי. לקבל דיווח חודשי מהצוות שמשרד האוצר יחד עם משרד הכלכלה והתעשייה יקימו. ובחלק מהפגישות האלה אנחנו גם נזמין את החברים מוועדת החינוך, כדי שנאפשר - - -
שי באב"ד
¶
אם יורשה לי, אדוני היושב ראש. זה בסדר. אני לא בטוח שבין חודש לחודש ובכל חודש תהיה לנו התקדמות. אז מה שאולי אני מציע לאדוני היושב ראש, זה לפני שאדוני קובע את הישיבה, שרק נבדוק שיש לנו מה לדווח. כי לבוא בלי לדווח לוועדה על כלום? יש לנו דד-ליין מאוד מוגדר של חוק ההסדרים, שלשם זה חייב להתכנס, ולשם אנחנו נכנס את זה, אדוני היושב ראש.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
אבל יש נושא אחר.
חברים, ברשותכם, אני לא חושב שהוועדה הזאת צריכה רק לקבל דיווח. היא צריכה לעצב מספר נושאים.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
היא צריכה לעצב. וחלק מאיתנו. ואני חושב על חברים כמו חבר הכנסת מנואל טרכטנברג ועוד אחרים שמוכנים לעשות - - -
היו"ר אלי אלאלוף
¶
אז אני מודיע שבאמת הוועדה תדון פעם בחודש בנושאים הקשורים למכללות הטכנולוגיות: אם זה בדיווח על התקדמות העבודה בצוותים המקצועיים; אם זה בדיון פנימי, כדי לעצב את ההתארגנות או את המערכת החדשה, כפי שהיא. כי ברור שהמערכת היום היא לא מתאימה.
אנחנו בהחלט שמחים על כך שמשרד האוצר והמנכ"ל, ושר האוצר באופן אישי גם – וזה לא בושה להשתייך למפלגה שלו. תאמינו לי, זה כבוד גדול – לקח אחריות אישית, לשלב בחוק ההסדרים את הנושא של המכללות. וזה אחריות גדולה. וגם מה שמאפשר חוק ההסדרים – מאפשר השתלבות בהרבה מאוד תחומים או טיפול בהרבה תחומים בבת אחת. זה לא רק נושא תקציבי כספי. הייתה לי הזכות הגדולה לנהל את חוק ההסדרים בנושא המזון והווטרינריה. תאמינו לי, שולבו שם הרבה, הרבה מאוד, רפורמות חשובות.
אנחנו באמת חושבים שהמכללות צריכות לבוא עם תכניות גם שלהן: אם זה הרכב המכללות, השילוב של מכללות עם ההשכלה הגבוהה. כל הנושאים שהעליתם, שאתם מכירים. ואני מצטרף לאמירה שלך, דוקטור יוכבד פנחסי: שמי שיודע מה זה מכללה זה אתם. כל מה שאנחנו יודעים זה בזכות זה שאנחנו תוכים לא רעים. שאנחנו שומעים אתכם ואת הצוות שלך והחברים. זאת אומרת, עליכם גם להכין את עצמכם במסמכים שיאפשר לנו להבין ולקדם. יש שמדברים על הנושא של מל"ט. אז בואו נראה. המועצה הגבוהה לטכנולוגיה. בואו נראה. לכם יש ודאי עמדה. בואו נעשה את זה.
אני שוב חוזר: תחזירו ותמסרו תקווה לסטודנטים שלכם. כי זה מאוד חשוב, אם אתם רוצים סטודנטים נוספים. לא חייב. אני האחרון שיגיד: תחליפו סטודנט. כמו שלא מחליפים עם. לא. אל תחליפו אף אחד. אבל תכינו אותם שב-2017-2016 העולם יהיה שונה אצלם. אבל כולל החלטות קשות.
הצורך לצמצם מספר המכללות זה כדי לתת שירות טוב יותר לסטודנטים. שיהיה ברור: מה שמעניין אותנו – אני בטוח, גם אתכם – זה לא המערכת, זה הסטודנט. זה לאפשר לו חיים בהנאה מלאה ובתרומה מלאה לעצמו ולחברה שלו.
יוכבד פנחסי-אדיב
¶
אני מציעה שנתחיל לעצור את מספר המכללות שמבקשות פתיחה ונפתחות בכל - - -. בוא נתחיל מלעצור.
היו"ר אלי אלאלוף
¶
לא, לא עכשיו. לא, לא, לא. באמת, חברת הכנסת מירב בן ארי, זה כל כך מלהיב לדבר על זה, אבל לא עכשיו.
אני גם מבקש, באמת, יש לי בקשה ממשרד הכלכלה והתעשייה: להיות יותר פתוח ומשתף פעולה עם הוועדה ועם כל המערכת שהולכת וקמה. כי יש מה לשפר, וזה לא בושה לתקן דברים. אוי ואבוי למי שחושב שהמערכת שלו היא אופטימלית. אני בטוח שלא.
לכן, אני רוצה להודות באמת על השתתפותכם, ואני מתנצל שוב שלא הספקתי לתת את רשות הדיבור לכולם. המחויבות של חברי הכנסת הייתה חשובה בוועדה הזאת, בהתכנסות הזאת, ואני מודה לכולם. ושוב, תודה לכולכם.
הישיבה ננעלה בשעה 12:56.