הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 134

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ג בשבט התשע"ו (02 בפברואר 2016), שעה 10:30

התאמה של הלימודים האקדמיים ושל המוסדות להשכלה גבוהה לעולם התעסוקה המשתנה - לציון יום אתגרי המחר בתעסוקה: חשיבה מחדש על הכשרה והשכלה בעולם עבודה משתנה

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

ענת ברקו

מסעוד גנאים

חנין זועבי

איתן ברושי

מנואל טרכטנברג

יוסי יונה

מאיר כהן

עליזה לביא

אסף מנוחין - ממונה חינוך טכנולוגי, משרד החינוך

מוהנא פארס - מנהל אגף תכניות לאומיות, משרד החינוך

יהודה שוורץ - נציג אגף למכללות אקדמיות, משרד החינוך

נורית שגב - השירות לשיקום תעסוקתי מקצועי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

לימור ניסן - מנהלת מה"ט, משרד הכלכלה

הדס אמר - חתומכ"א, מנט"א, צה"ל, משרד הביטחון

צבי אמיר - מנהל סקר המיומנויות בישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

מרב אברהמי - ממונה באגף אקדמי, מל"ג

חוה קליין - ממונה באגף תכנון, מל"ג-המועצה להשכלה גבוהה

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה-ועד ראשי האוניברסיטאות

ארנה בראון-לבינסון - ראש התכנית לניהול ויישוב סכסוכים, אוניברסיטת בן גוריון

תהילה קלעג'י - מרצה וחוקרת, אוניברסיטת בן גוריון

יצחק טרכטנגוט - מנהל תכניות חרדים, הג'וינט

ישראל אוזן - ג'וינט ישראל

אלי מנשהאוף - מנהל קשרי אקדמיה ירושלים מול האונ' העברית, אינטל

פז אושרן - מורה ל-NLP והיפנוזה-ארה"ב

חנאן אלקרינאוי - מנהלת תחום קהילה, כיאן דרום

אודליה יצקן - רמ"ד התמחות ומנהיגות, המרכז האקדמי שלם

חי יעקב - המסלול האקדמי, המכללה למינהל

שרון ליפשיץ - מנכ"לית מכללה אזורית צפת

דליה בורגנה - ההתאגדות לחינוך מבוגרים (ע"ר)

ליאת הלבץ - התאחדות הסטודנטים הארצית

תרצה וילנר - מכון ברוקדייל

אנה שוורץ - מכון ברוקדייל

נחום בלס - חוקר ראשי, מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית

איתי מתתיהו - מנהל דוברות וממשל, מרכז טאוב

תמר פרידמן - מתמחה, מרכז טאוב

איה בן עמוס - מנהלת תכניות ומדיניות, יוזמות קרן אברהם

מתי גיל - מנהל מבצעים במחלקה המשפטית, טבע

איילת ורשביאק - בעלים/מנכ"ל, חברת קולגה שירותי השמה

אורה חכם - יו"ר ועדת החינוך, 'העבודה'

אילה מילר - סמנכ"ל אחריות תאגידית, טבע תעשיות

גיל רשף - מנכ"ל, ול"מ

עדינה שוורץ - יועצת אקדמית

קארין קאופמן - מנהלת מרכז לקריירה, הבינתחומי הרצליה

רחל קוץ - המרכז לקריירה, הבינתחומי הרצליה

בן גנור - מרצה מקצועות ניהול וטכנולוגיה, מכללות

מעין כהן - תפוצות וחינוך

עומר שלוש





מלכי אושרן

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים

התאמה של הלימודים האקדמיים ושל המוסדות להשכלה גבוהה לעולם התעסוקה המשתנה - לציון יום אתגרי המחר בתעסוקה: חשיבה מחדש על הכשרה והשכלה בעולם עבודה משתנה

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. ה-2 בפברואר 2016, כ"ג בשבט תשע"ו. הנושא הוא התאמה של הלימודים האקדמיים ושל המוסדות להשכלה גבוהה לעולם התעסוקה המשתנה, במסגרת ציון יום אתגרי המחר בתעסוקה: חשיבה מחדש על הכשרה והשכלה בעולם עבודה משתנה, שמנהלת אותו ומארגנת אותו באדיבות רבה, במומחיות ובמסירות, חברת הכנסת ד"ר עליזה לביא.

אני אומר מספר מילים ואעביר את רשות הדיבור לחברת הכנסת ד"ר עליזה לביא שתיתן לנו את הפתיחה וסקירה על הנעשה היום בכנסת. לאחר מכן, כשהיא תרצה, נשחרר אותה להמשך העבודות שלה ואנחנו נקיים כאן דיון, נשמע גם את האורחים, לסירוגין חברי כנסת ואורחים וננסה להגיע בסוף הדיון הזה לנקודות סיכום, שנגיע עם משהו ביד ולא כילינו לחינם את זמנכם ואת זמננו ונפיק את התועלת המרבית מהדיון הזה.

אנחנו מרבים לדבר על שוק התעסוקה בישראל ואנחנו מדברים על החינוך עם הפנים קדימה, מרבים לדבר על ההשכלה הגבוהה כמעצבת פני עתיד בתחום הידע, המדע והמחקר ושוק התעסוקה, אך נשאלת השאלה, האם אנחנו מתואמים, האם המערכות יודעות לעבוד ביחד? האם מערכת החינוך ומערכת ההשכלה הגבוהה מסתנכרנת עם צרכי המדע, החברה והכלכלה בישראל? האם אנחנו מתנהלים במסלולים מוטים שייפגשו אי פעם בשלב מסוים או שאנחנו מתנהלים במסלולים מקבילים שלעולם לא ייפגשו?

לעיתים אנחנו רואים שאכן כן ולעיתים אנחנו חשים, גם בדיונים כאן, שהמערכות עובדות אך מתנהלות במסלולים מקבילים וכפי שידוע שני קווים מקבילים לא נפגשים אף פעם.

רק בעזרת ה'. אם אלוהים רוצה הם ייפגשו.

מאחר שה' מבקש שאנחנו לא נסמוך על הנסים אז אנחנו לא נחלום אי פעם שהקווים המקבילים ייפגשו. אם לא אנחנו נסייע בידיהם לתת להם את ההטיה הנדרשת. בבקשה, חברת הכנסת ד"ר עליזה לביא.

תודה, אדוני היושב ראש. תודה על הקיום של הדיון החשוב הזה במסגרת יום בכנסת שכולו מוקדש לתעסוקת המחר. אנחנו באים מדיונים, גם ועדת הפנים, גם הוועדה לביקורת המדינה, ועדת הכלכלה ועוד נמשיך. אני מזמינה כבר בתחילת דבריי את כולכם להצטרף לכנס המרכזי שיהיה בשעה שתיים באולם ירושלים שבו באמת נשב ונחשוב גם מה ששמענו בוועדות ודיברנו ואיך אפשר להתקדם.

מדינת ישראל, לצערי הרב, הולכת אחורה, גם בהבנה של הנושא של ההתאמה, איך צריך לבוא ולהטמיע את השינויים בעולם העבודה, בעולם התעסוקה, בהכשרה. הזווית כאן, אדוני, אצלך בוועדה, שאתה מוביל באמת ביד רמה בכנסת הזאת, המצוקה מתחילה בחינוך, בהבנה מה זה לתת כלים לדור העכשווי, החל מהגיל הרך עד מערכת ההשכלה וההכשרה הגבוהה.

אנחנו לא עושים את זה. אנחנו חוטאים כלפי הדור הצעיר. אני חייבת לשתף אותך, אדוני היושב ראש, בהתעוררות שהייתה לי לגבי היום הזה. הרבה מההבנה התחילה אחרי שדיברתי עם פז. אני רוצה להכיר לכם את פז אושרן. פז הוא מתנדב אצלי בלשכה ויום אחד פז אמר לי 'עליזה, את לא באמת מכירה אותי, נכון?' ואז ישבנו ודיברנו ופז חשף בעיניי פן שאני לא כל כך הכרתי בהבנה שלו כבר כנער צעיר, איך אין לו עתיד תעסוקתי בתוך המסגרות הקיימות.

פז הצביע על מחדלים קשים בתוך מערכת החינוך, מערכת שמתווה באופן מסורתי לכיוונים ישנים ומיושנים והביא בגיל צעיר תבונה שלא הייתה לי ואני לא מזהה גם אצל ילדיי, ראייה ברורה שהמערכת רחוקה מאוד ממה שנדרש היום. פז העדיף לזהות, והוא יספר, אני מקווה שהיושב ראש יאפשר, לזהות את הכישורים שלו עצמו, לקדם באופן אישי את עצמו בעזרת הזיהוי הזה, גם במסגרת הצבאית וגם לאחר מכן בקורסים שהוא רכש. הוא ויתר על השכלה אקדמית והוא מנהל את עצמו כלכלית בעזרת הבנה של איך כלכלה צריכה באמת להיות באדפטציה לדור העכשווי, על המצוקות הקיימות.

אתה יודע, אדוני, כבר אין יותר פנסיה תקציבית, הדור הצעיר חי לגמרי אחרת, אבל הוא מזהה עבורי תופעה שהיא באמת מרתקת במובן של האחריות האישית. אבל זה לא מה שקורה במערכת, זה ממש לא מה שקורה במערכת החינוך. מערכת החינוך קופאת על שמריה, היא לא מבינה שהמוקד היום נמצא בהקניה של מיומנויות, של כישורים אל תוך עולם משתנה.

אני התחלתי לטפל בנושא הזה לפני כחצי שנה, שמונה חודשים, ולא ידעתי שלפני כשבועיים, בדבוס, כשמציגים את הנתונים על עולם משתנה, עולם תעסוקה אחר לגמרי, תוך חמש שנים שינוי משמעותי, שהרבה מאוד אנשים יאבדו את מקומות העבודה שלהם כי נכנסים מקצועות חדשים וכי הרבה מאוד מקצועות נעלמים ואנחנו ממשיכים בהבניה הקיימת. אנחנו ממשיכים בלשלוח. אין פה דרך של איך למשל אפשר לבוא ולהעביר מידע, גם לציבור הצעירים שלנו שמשתחרר מהצבא. הרי אדוני יודע שהצעירים שלנו מגיעים לעולם העבודה בגיל מאוחר יותר בהשוואה למדינות העולם, זו עוד נקודה שצריך לדבר עליה. בנוסף לכך יש לנו שינויים מאוד מאוד גדולים בהרכב הדמוגרפי העתידי הקרוב של מדינת ישראל, מבחינת אוכלוסיות שתגענה, מאיפה הן מגיעות, מאיזה מערכת.

הסוגיה הזאת של לבוא ולקחת יד מכוונת, בתיאוריות אנחנו יודעים, אבל בהטמעה של החשיבה של השינוי אנחנו מאוד מאוד רחוקים ממה שצריך. זו אחריות של המדינה לבוא ולקחת את המושכות ובאמת לקדם לעולם המשתנה, ולא, אנחנו דנים את הילדים ואת הנכדים שלנו לאבטלה שתהיה כאן במספרים שלא הכרנו ולא ידענו ולהליכה לאחור. תודה, אדוני היושב ראש.

תודה. אני חושב שיום כזה הוא יום חשוב, כי לא אחת, כאן בוועדת החינוך, אנחנו נדרשים, וזו דילמה, אנחנו מכירים תקופות שממשלה ויסתה כמעט כל דבר ואז הייתה זעקת החופש, בואו ניתן לכוחות השוק ולעבוד ולשחרר ולשחרר, והנה כששחררנו, אנחנו היום מתמודדים עם מצב שיש מקצועות כמעט בהכחדה, לעומת זאת יש מקצועות שהאינפלציה היא רבה. יש לנו חוסרים, הקהילה המדעית והעסקית משוועת לידיים. אנחנו מדברים הרבה על הברכה שהגיעה בעלייה הברוכה בשנות ה-90, אבל המגזר העסקי סמך עליהם והנה הם מתבגרים ועומדים לפרוש ומי אמור להחליף אותם. שאלת החינוך הטכנולוגי וזהותו וההסללה, איך עושים מיקס כזה של היי טק ו-low tech.

אנחנו מכירים את הדיון בממשלה, כשמישהו דיבר על להחיות את החינוך הטכנולוגי ושר מסוים אמר לראש הממשלה, 'תשלח את הבן שלך להיות חרת'. אבל מה לעשות, זה הכרח שלא יגונה, צריך חרתים גם. ואנחנו שואלים את עצמנו. יש לנו כלכלה מתפתחת ומפעלים שהגיעו בהצלחה רבה למקומות הכי טובים בעולם ואנחנו נשמע אותם גם היום, נשמע מיד.

ברשותכם, חברי הכנסת, לפני שאני אתן לכם את רשות הדיבור, הייתי רוצה לתת לנחום בלס ממרכז טאוב להציג.

תודה רבה. הפתעת אותי שנתת לי להיות ראשון.

אתה רוצה, אני אתן להם.

לא, זה בסדר גמור.

קח אוויר, אל תדאג. אנחנו ביום חגיגי, אז הפטיש לא בשימוש.

המצגת לא מסתדרת לי, אבל זה בסדר.

דבר עמנו ונשמע.

אני רוצה לפתוח את הדברים, למרות שהתכוננתי ואני אדבר על הנושא של הכישורים העתידיים, אבל אי אפשר שלא להתייחס לדוח של ה-OECD על המצב במשק הישראלי. הוא איתר שתי בעיות, הבעיה הראשונה שהוא דיבר עליה היא בעיית פריון העבודה והבעיה השנייה היא בעיית ה - - -

מרכז טאוב אוהב את הסוגיה הזו, הוא מתמודד איתה הרבה פעמים בדוחות שלו.

מרכז טאוב לא אוהב את הסוגיה, הוא מתמודד איתה. בדרך פלא, או לא בדרך פלא, כמו תמיד, מטילים את האחריות לזה על מערכת החינוך. אז אני רוצה לומר כאן אולי דבר שהוא לא כל כך פופולארי. אני לא חושב שמערכת החינוך היא המערכת שאחראית, לא לפערים החברתיים ולא לפריון הנמוך. דווקא אם אנחנו מסתכלים על הנושא של פריון העבודה, אם יש גורם שמשפיע חיובי זה ההון האנושי בישראל.

ההון האנושי בישראל נוצר על ידי מערכת החינוך. סך הכול היום אנחנו נמצאים במצב שהחציון, מחצית מאוכלוסיית מדינת ישראל, יש להם 15 שנות לימוד. במגזר היהודי מדובר ב-70%, במגזר הערבי מדובר במעל 40%. הבעיה שלנו, קל תמיד להשליך דברים על מערכת החינוך, למערכת החינוך שלנו יש כמובן את הפגמים שלה, אבל היא לא המערכת שאשמה במצב, לא בפריון העבודה הנמוך, בוודאי ובוודאי שלא בנושא של הפערים החברתיים. זו הייתה רק הערה מקדימה, שאני חושב שזה חשוב לדבר על מערכת החינוך תוך ההתייחסות המתאימה.

מערכת החינוך היא חלק מאורגן אחד גדול שנותן לנו - - -

מערכת החינוך היא חלק מאורגן גדול - - -

אבל אם תוכל להתמקד בסוגיה.

היות שנתנו לי כאן עשר דקות בלבד - - -

לא יודע מי נתן לך עשר דקות, אבל פה הנוהג הוא שלוש דקות ולקחת אותן בנדיבות. בבקשה.

מה שאני רוצה לומר זה את הדבר הבא, את כל מערכת החינוך, על פי הבנתי, צריך לחלק אותה בצורה אחרת ממה שהיא מתחלקת היום. עד כיתה י"ב מה שצריך לעשות זה מתן כישורים בסיסיים בלבד. הכישורים הבסיסיים צריכים לכלול שפות, שפות לצורך הזה זה עברית, אנגלית וערבית במגזר הערבי, כישורים חברתיים וכישורי הסתגלות לעבודה ואזרחות.

המערכת השנייה, השלב הבא הוא מערכת של ההכשרה המקצועית. ההכשרה המקצועית יכולה להינתן מרמה של חודש אחד, למי שרוצה להכשיר מקצוע מאוד פשוט, ועד רמה של 15 שנים. גם חוקר דוקטור, נתת לו בעצם הכשרה מקצועית. השלב השלישי הוא השלב של העשרה.

כל הנושא של ההכשרה המקצועית שהוא הנושא שבו אנחנו מתעסקים כאן, צריך לנתב אותו בהתאם להחלטות שמתקבלות במשותף על ידי המעסיקים, הממשלה והעובדים בכל הקשור לתנאי כניסה למקצוע מצד אחד ותנאי קידום מצד שני. כל הכשרה אחרת של הכשרה מקצועית היא איננה רלוונטית לצורך ההכשרה המקצועית.

תודה. אנחנו בתחילת הדיון. אני הייתי רוצה לשמוע, נמצאת איתנו אילה מילר, סמנכ"ל אחריות תאגידית גלובלית, טבע. בבקשה. תנסו להתמקד בממשק שלכם, מה תרומתכם לנושא שהתכנסנו.

תודה רבה. אנחנו מאוד מברכים על הדיון ואנחנו גם מחויבים לו ואנחנו גם חושבים שהתעשייה צריכה להיות חלק מהפתרון, חלק מהשותפות וצריך למצוא את הדרכים לייצר את השותפות יותר מערכתית בין התעשייה לבין החינוך. אנחנו חושבים שהשותפות הזאת היא מנוע צמיחה לטובת מצוינות מדעית, טיפוח הון אנושי ובריחת מוחות בישראל.

אנחנו מסתכלים על הממשק הזה בשתי רמות. אחת, אנחנו צריכים לראות חינוך ותחומי ידע שעולים מהצרכים של התעשייה באים לידי ביטוי בתכנית הלימודים, בעיקר במערכת החינוך היסודי והתיכון, אבל גם במערכת האקדמית. איך אנחנו מייצרים את הממשק? במודל שעושה הצבא עם מערכת החינוך, אנחנו מסתכלים על הצרכים ומחברים את המערכת לצרכים של התעשייה. אנחנו מתמקדים בתחום הכימיה. כימיה הוא מקצוע שיש בו הרבה עבודה בישראל, בתעשיית האגרו - - -

לא לחינם נתתי לך את רשות הדיבור. באמת השאלה המתבקשת, הממשק הזה, כמו שקיים בין צה"ל למשרד החינוך, מתקיים איתכם? אתם בכל אופן גוף גדול, עתיר ידע, עתיר כוח אדם.

התשובה היא כן. בהחלט. יושב פה ידידי ממשרד החינוך ואנחנו מנהלים מערכת שותפות, איתנו ועם עוד גורמים, לטובת החינוך לכימיה, הסתכלות מערכתית, עזרה בבניית תכניות רחבות.

אבל זה בטל בשישים כי כמעט ואין מגמות כימיה.

אבל זאת התנועה שאנחנו רוצים לשנות.

אם זה היה עובד, לא היה צריך את הדיון.

בדיוק. אנחנו רואים היום שרק 8% מהתלמידים - - -

בכוונה הבאנו את ההשוואה לצה"ל, בגלל שהתעוררה המצוקה במקצועות הטכנולוגיים.

אדוני, 5 יחידות בכימיה פותח את השערים והתלמידים לא יודעים את זה. מי שיש לו 5 יחידות בכימיה פותח שערים, גם אם אין לך באזרחות, או בתנ"ך או במקצועות אחרים. תראי כמה ילדות וילדים לא לומדים כימיה.

נכון. זאת התנועה שאנחנו רוצים לשנות, וזה ביחד עם המשרד. אנחנו עושים תכנית משותפת לקידום מורים והסבת מורים, כי אם לא יהיו לנו מורים ולא יהיו לנו מורים טובים אז זה לא יקרה, כי המורים הם המנוע של מערכת החינוך. יש לנו תכנית משותפת עם המשרד בעניין הזה, יש לנו תכנית משותפת עם המשרד להיכרות עם הכימיה בחטיבת הביניים, למעלה מעשר שנים ואנחנו רואים שמי שנחשף לתכנית, לתכנים של כימיה, שהם לא רק הטבלה המחזורית, בוחר יותר את המקצוע כימיה, מתחבר יותר למקצועות מדעיים וזאת התנועה שאנחנו רוצים לעשות. זו תנועה גדולה, צריך בה הרבה משאבים, הרבה שותפות והיא לוקחת זמן, אבל אנחנו בהחלט רואים שזה הכיוון.

אז כיוון אחד הוא באמת החיבור בין משרד החינוך לבין מקצועות שצריכים אותם כיום במדינת ישראל. החיבור השני, שאני חושבת שגם צריך להסתכל עליו הוא חיבור למקצועות תשתית ופה כימיה היא חשובה וגם מתמטיקה וגם פיזיקה. מקצועות תשתית שיתאימו גם למקצועות המחר. הם הבסיס להמון המון מקצועות שאנחנו עדיין לא יודעים מה הם. אנחנו רוצים לשמור על ההון האנושי של ישראל, אם אנחנו רוצים לייצר חדשנות. אנחנו צריכים כל הזמן לקיים את השיח הזה, בין אקדמיה לבין תעשייה במרחבים של חדשנות, של יוזמה, לנסות לייצר מרחבים מיוחדים.

אנחנו עושים את זה. יש לנו שיתוף פעולה עם כל האוניברסיטאות, למשל קידום לימודי מדעי המוח, איזה שהיא דיסציפלינה שהיא אינטר דיסציפלינארית, שהיא מסתכלת איך אנחנו מקדמים חדשנות, איך מקדמים מצוינות מדעית.

שזו התקדמות בשנים האחרונות, בעשור האחרון.

כן. אלה המרחבים שאני חושבת שהתעשייה יכולה גם להביא את הערכים שיש לה, שזה גם ראייה של העולם, גם ראייה תהליכית אחרת, גם ידע. אלה המרחבים. אז אני חושבת שאנחנו לגמרי צריכים להיות חלק מהפתרון ואנחנו פה בשביל - - -

אני מאוד מודה לך, זה היה חשוב. דווקא כשזה בא מכם כטבע, ואת אומרת שהממשק הזה קיים והשיח הזה מתקיים, זה כיוון נכון וחשוב ונראה בהמשך - - -

את זה צריך לפתח.

לפתח, ודאי, לשכפל את המסלולים האלה.

מי שהבין את זה הוא הנשיא אובמה. הנשיא אובמה וחלק מההטמעה של השינוי בארצות הברית זה הנושא של שיתוף והבנה והידע גם של האזרחים וגם של הסטודנטים והאפשרויות, השילוב הזה של אני מסיים תעסוקה, אל כיוון עולם קריירה ובישראל זה לא קיים. זה ממש לא קיים. אני מברכת על היוזמה הזאת, אבל היא קטנה וצריך להעצים אותה בהרבה הרבה תחומים.

ואין ספק, אם אנחנו חוזרים לדובר הראשון, לגבי הפריון, מכון טאוב, זה אחד הפרמטרים שיכול לשפר.

פרופ' מנואל טרכטנברג, שיש לו רקורד גם כמי שייעץ לממשלה בתחומים האלה והיום הוא פרלמנטר, הוא היה גם בוות"ת, אז יש לו תרומה נכבדה ונראה לאן זה הולך. בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה לברך על היוזמה, חברת הכנסת עליזה לביא. מאוד חשוב שמדינת ישראל תדון בנושא הזה שעה אחת קודם, כי אנחנו כבר באיחור. מתרחשת למול עינינו מהפכה טכנולוגית אדירה שמשנה סדרי עולם גם בתחום התעסוקה. אנחנו לא ערוכים, לא כדי לתת מענה לדור הנוכחי ואחת כמה וכמה לא לדורות הבאים.

אני רוצה להתמקד בהשכלה הגבוהה. יש לי הרבה מה להגיד גם על הגיל הרך, אבל זה לא המקום ולא השעה. פעם מערכת ההשכלה הגבוהה ראתה את עצמה כאליטה, שצריכה לספק את הכלים הכי מתקדמים למתי מעט שהיו בחזית, גם במדע, בתעסוקה, בפרלמנט וכו'. זה השתנה. כיום יש מסיפיקציה של ההשכלה הגבוהה. במדינת ישראל הגענו לכך ש-50% מתוך כל מחזור שמסיים תיכון מגיע להשכלה גבוהה ועל כן האחריות לא יכולה להיות רק לאליטה, אלא למרב האנשים, גם בפן התעסוקתי. הרי ברור לחלוטין שמעל ל-90% של הבוגרים לא השתלבו במחקר או באקדמיה אלא בתעסוקה, והשאלה היא האם מה שהאקדמיה מציעה כיום מתאימה לשוק הנוכחי של התעסוקה. על אחת כמה וכמה האם היא מתאימה לשוק העתידי. זו שאלה אחת.

והתשובה היא לא, אבל השאלה השנייה, שהיא לא פחות חשובה, מה קורה עם המחצית השנייה של כל מחזור גיל שלא מגיע להשכלה גבוהה, איזה השכרה אנחנו מקנים להם. התשובה היא שהמדינה מתנערת מאחריות על מחציתו של כל דור צעיר בכך שהיא לא דואגת לו להכשרה, לרכישת כלים וכישורים שיאפשרו לו תעסוקה איכותית בעתיד. זו המציאות של מדינת ישראל כיום.

יש הרבה מה לדבר על כך, אני רוצה רק לציין שני כיוונים עיקריים. לגבי המחצית השנייה, עלינו להקים, ואני יוזם כיום מהלך כזה, מה שאני קורא המל"ט, המועצה להשכלה טכנולוגית, שיהיה גוף מקביל למל"ג, המועצה להשכלה גבוהה, שהגוף הזה ייקח אחריות על הכשרה של המחצית השנייה כדי לספק את הכישורים ואת המיומנויות הדרושות לשוק התעסוקה.

לגבי ההשכלה הגבוהה גופא. מילת המפתח זה גמישות לעומת קשיחות. המערכת היא מאוד קשיחה במבנה הדיסציפלינארי של הפקולטות, כמו שהיה במאה ה-19, החוגים, כימיה, פיזיקה וכו', כאשר זה לא מתאים, לא למחקר המדעי, שהוא אינטר דיסציפלינארי לחלוטין, או יותר נכון קורית התופעה של converges, של התכנסות של תחומים. מדעי המוח זו אחת הדוגמאות הקלאסיות של הדבר הזה, זה לא שייך לשום תחום קלאסי אלא בערך לארבעה-חמישה תחומים כאלה יחדיו. הקשיחות הזאת היא תופסת גם לגבי מבנה הלימודים, עדיין שולט בכיפה ההרצאה הפרונטלית מול כיתה שיושבת. כיום כשאתה נכנס לכיתה באוניברסיטה או במכללה ואתה מסתכל על הקהל, אף אחד לא מסתכל עליך, כולם מסתכלים על מסכים. רבותיי, זה ענתיקה, המודל הזה. זה לא יכול להיות. מדברים כיום על הכיתה ההפוכה ועל כל מיני מודלים אחרים.

ראינו ביום חמישי.

זה בתיכון, אבל גם במכללת אוהלו, אבל יש גם במקומות אחרים. מדובר על כך שההוראה הכי איכותית, כמה כוכבים יש בעולם לכל תחום? מעטים, אז כיום יש טכנולוגיה, הקורסים המתוקשבים של קורסרה ו-EDX ואחרים שיכולים להנגיש את זה להרבה מאוד אנשים. מדובר על כך שאנחנו עדיין בוחנים הישגים על פי מבחנים קלאסיים, כמו שהיה לפני 1,000 שנה. זה לא יכול להיות, הרי מה שאתה רוצה לבחון זה קשת הרבה יותר רחבה של כישורים ויכולות וכך הלאה.

והדבר הנוסף, שהוא לא פחות חשוב, ופה זה אתגר גדול מאוד, אדוני היושב ראש, זה עניין של התארים. עדיין בי.איי, אמ.איי, דוקטורט. רבותיי, זה לא הולך ככה. כיום, בארצות הברית בעיקר, אבל לא רק, מתחילות להתפתח סדרות קצרות של קורסים שמקנות איזה שהוא בסיס ידע ומיומנות בכיוון מסוים. אתה יכול לקחת את זה, תרשום את זה כיום בקורות החיים שלך, להשתלב בתעסוקה ובעוד שנה לקחת עוד סדרה כזאת שמעדכנת אותך ומביאה אותך קדימה וכך הלאה, בלא שקיבלת תואר אקדמי. כיום יש הרבה מאוד צעירים בישראל גם, שלא הולכים לאקדמיה, מוכשרים ביותר ואפילו מתחילים לעבוד ותוך כדי כך מתעדכנים וכו', אני לא מציע את זה כחזות הכול. אני אומר שמה שדרוש זה הגמשה של השיטה, של המודל, של המתכון, של המוסדות, כדי שנהיה הרבה יותר מחוברים לצרכים ולעתיד. תודה.

תודה. אין רגע יותר מתאים, אחרי הדברים של חבר הכנסת פרופ' מנואל טרכטנברג, לספר לנו את הסיפור שלך.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. לי קוראים פז אושרן, אני למדתי בארצות הברית שני תחומים, אחד נקרא היפנוזה, השני נקרא NLP. הקמתי את מגמת NLP בקמפוס ברושים באוניברסיטת תל אביב, עד שיצאתי לדרך עצמאית. היום אני מלמד - - -

ואתה יוצא מתוך הנחה שכולם יודעים פה מה זה NLP.

זה דמיון מודרך, לא?

NLP זה שיטת טיפול שעובדת עם תת המודע. אני מחזק לאנשים ביטחון עצמי ובעיקר עובד עם אנשים על פחדים, פוביות וחרדות.

ואלה שיש להם עודף, אתה יודע לרסן אותם?

כן, רציתי להגיד, בכנסת אתה תהיה מובטל.

אין לי תואר, אין לי גם בגרות, מסיבה אחת פשוטה, שקצת מוזר לי שבבתי הספר מלמדים אותנו תנ"ך, היסטוריה, ביולוגיה וכימיה, אבל לא מלמדים אותנו כימיה בין אישית, לפתח ביטחון עצמי ולעשות כסף, ואלה דברים שלדעתי יותר חשובים. אני לא מזלזל לרגע, לא - - -

יש לי בלשכה שלי מסגרת עם תמונה, כל הדברים שלא לימדו אותי בבית הספר.

כן, לגמרי. אני לא מזלזל, לא בצ'כוב, לא בביאליק, לא בנפוליון, רק שאף פעם לא שמעתי על מישהו שנכשל בראיון עבודה כי הוא לא הכיר אותם. יש היום דור שלם שהולך לאיבוד כי יש לו הצהרה סמויה של 'היי, למדתי 12 שנים לדקלם, לשנן ולהקיא הכול במבחן, האם אוכל לתרום לכם איכשהו?' במקרה הטוב אומרים לו 'בטח, בוא תדקלם את התפריט ואז תספר את זה לאורחים', ובמקרה הרע שואלים אותו 'תגיד לי, האם יש לך איזה שהם יכולות וכישורים? האם אתה יודע לנהל, להדריך, פיתחת חשיבה יצירתית? איך יכולת הסקת המסקנות שלך? האם אתה יודע לקרוא רק מילים או גם לקרוא אנשים ושפת גוף?' אבל למועמד האומלל אין מושג מה הוא אשם, כי הוא למד בסך הכול מה שלימדו אותו.

ספר לי מה עשית.

מה שאני עשיתי זה דבר כזה, אני בסך הכול נותן לאנשים את כל הכישורים שלא לימדו אותם במערכת החינוך. מה שקורה, הדור השתנה, המערכת לא. המערכת נשארת אותו דבר, אם פעם דור היה עובר מדור לדור, אם אתה היית סנדלר, הבן כנראה גם היה סנדלר, היום אנשים מחליפים עבודה מפעם לפעם ולא למדנו לעבור ראיון עבודה, לא למדנו ליצור חיבור, תקשורת בין אישית וכן הלאה.

מה שאני עושה בסך הכול, אני מלמד אנשים את הכישורים האלה. זו כל העבודה שלי. אני מעביר קורסים גם בתל אביב וגם בראשון לציון. מסיבה אחת פשוטה, ההבנה הפשוטה שלי היא שזה לא ידע, מה שמקדם אותנו בחיים, ידע, הכול נמצא בגוגל בקליק, אתה נכנס היום לגוגל, הכול נמצא שם בקליק, מה שחסר זה המיומנות, המיומנות לחשוב אחרת, המיומנות לשאול שאלות, המיומנות להתפתח ולהשתנות. אני לא מאשים אתכם מסיבה פשוטה, שהמערכת לא יודעת לתת את מה שאין לה - - -

גם אנחנו תוצר של אותה מערכת, אתה לא יכול להאשים אותנו. תתחשב.

אי אפשר להאשים למשל, שאנשים לא יודעים להשתנות כשמערכת החינוך לא יודעת להשתנות. אי אפשר ללמד אנשים שלא מלמדים אותם לעשות כסף כשמורה מרוויח 5,000 שקל והוא אמור לחנך את הדור הבא איך לעשות כסף. זה קצת בעייתי ומתנגש.

אתה לא מעודכן, הם כבר מרוויחים כמעט 7.

ההצעה שלי היא שבמקום לעשות פס ייצור שיתחילו להכיר באינטליגנציות, בעוד הרבה אינטליגנציות שקיימות, אינטליגנציה חברתית, אינטליגנציה רגשית, אינטליגנציה קולינרית, אינטליגנציה מרחבית, אינטליגנציה מוזיקלית. לפתח כל אחד למקום האישי שלו, לא כולם צריכים לפתח הכול, לכל אחד יש את המקום שלו. ואם כל אחד יהיה במקום שלו, כל אחד יכול להגיע למקומות מדהימים. הבעיה שהיום ידע הוא לא הדבר החשוב ואנחנו צריכים לראות אנשים כמיומנות, מה המיומנות שהכי תקדם אותם.

אבל גם אתה יודע בסוף בסוף שמה שאתה מציע זה משלים ל-, זה לא יכול לבוא במקום. ,

אין בעיה. שוב, אני לא מזלזל במה שקורה היום, אני בעד להוסיף מיומנויות.

באיזה גיל התחלת למרוד?

בגיל 15. במקום לעשות בגרות אני טסתי לארצות הברית ולמדתי את אותם כישורים, למדתי לשאול שאלות, למדתי להתחבר לאנשים, למדתי לפתח ביטחון עצמי. אני פעם לא הייתי יודע לדבר מול אנשים, למדתי לעמוד מול קהל. בעיניי זה הרבה יותר חשוב. אם מישהו יודע לדבר ולהסביר את הדעה שלו, לא לצטט מישהו אחר שהוא למד בבית הספר, אלא להסביר מה אני חושב - - -

תודה. רבותיי, רובנו מתחברים לחלק מהדברים, כי כולנו, מה לעשות, מדעי החיים זה המקצוע הכי - - - כל אחד מתחבר איכשהו ואין ספק שגם בדיונים כאן לא אחת זה עולה. לי מותר לגלות את הגיל שלי, אמרתי, לחברי הוועדה כבר נמאס לשמוע את הגיל שלי, אני יליד 60', תוצר של מערכת החינוך הממלכתית ואני רואה היום את מערכת השיעורים של תלמידי התיכון, מערכת השעות היא כמעט העתקה גמורה למערכת השעות שהייתה לי אני, שום דבר כמעט לא השתנה. אלה אותם בוגרי מערכת חינוך שאחרי חודשיים-שלושה אנחנו סומכים עליהם לעשות את התפקידים הכי כבדים, מפקידים בידיים שלהם גורלות ומשאבים רבים.

לכן אין ספק שמה ששמענו מפז, מה ששמענו גם מחברי הכנסת ועוד נשמע, זה לא הולך לריק, אנחנו ממשיכים לטפטף את זה. מערכת החינוך שהיא מגיל הלידה, כולל ההשכלה הגבוהה כולה, אנחנו לא מאשימים, היא מערכת גדולה, עתירת משאבים, עתירת כוח אדם. זה כמו, מי שמבין קצת בטכנולוגיה, להיות נהג של רכבת גדולה בלי הגה כוח, מי שיודע מה זה הגה כוח, זה ההגה הקל שיש לנו, פעם לא היה, פעם היית צריך להסתובב עם כל הגוף כדי לסובב את ההגה וככה זה. ואין את האדם האמיץ שיבוא ויגיד 'סטופ, תוך כדי הליכה אנחנו צריכים להתאים את עצמנו'. מערכת החינוך מתאימה את עצמה בתיקוני דרך, לא בחשיבה יסודית. תודה רבה, פז.

חבר הכנסת פרופ' יוסי יונה, שחינוך זורם בעורקיו.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להתחיל באיזה שהיא אמירה פרובוקטיבית, שהיא לא עולה בקנה אחד עם - - -

הפחדת אותו, פז.

עם הדחיפות של הנושא. אני לימדתי שנים ארוכות, ואולי עוד אלמד, פילוסופיה ותמיד היה סטודנט או סטודנטית שהטרידו אותי עם השאלה הקבועה שצפיתי והשאלה הייתה מה אני אעשה עם מה שאתה מלמד אותנו בפילוסופיה. התשובה שלי הפרובוקטיבית להם הייתה - - -

תהיה שר האוצר.

המענה שנתתי להם, שהכעיס אותם קצת, היה כלום, 'לא ייצא לכם כלום ממה שאני מלמד אתכם'. שים לב, אדוני היושב ראש, אמרתי 'לא ייצא לכם כלום', משום שהחשיבה שלהם הייתה מאוד מאוד אינסטרומנטליסטית, הם רצו הלימות מלאה בין מה שלומדים באוניברסיטה לבין מה שהם עושים עם הנושא הזה מיד לאחר שהם מסיימים. לצערי דווקא אני אומר את זה. לכן זה קצת פרובוקטיבי, בהינתן שהדיון שאנחנו מקיימים כאן המון פעמים סטודנטים מגיעים לאוניברסיטה וכל מה שמעניין אותם זה לא השאלה מה אלא איך, מה המיומנויות שהם מקבלים וכיצד המיומנויות האלה אמורות לבוא לידי ביטוי בעולם התעסוקה.

פה אני רוצה להמשיך ולציין הערה אחת, שהיא לא צריכה להפליא אותנו, שמערכת החינוך תמיד משתרכת מאחורי שוק העבודה. מערכת החינוך לא ממציאה דפוסי תעסוקה, העולם ממציא דפוסי תעסוקה והאקדמיה היא תמיד בפיגור, היא זו שבדיעבד אומרת עושים ככה ואנחנו עכשיו ניצור עוד איזה שהוא מוסד שמכשיר לתחום כזה או אחר. אבל התחום ברוב המקרים בא לפני האקדמיה.

בוודאי, אבל השאלה אם האקדמיה ואם מערכת החינוך ערה לכך שהיא צריכה לעשות את ההתאמות הנדרשות.

בדיוק, לכן התפקיד של האקדמיה זה להיות בוא נאמר חצי צעד אחרי מה שקורה בשוק. זה לא במקרה אם היא לא מקדימה אותו. את זה צריך להבין, כך שאם אנחנו מלינים עליה שהיא מפגרת, אז זה מהותי לה שהיא תפגר, השאלה עד כמה הפיגור. זו השאלה המעניינת.

אני רוצה להגיד עוד כמה דברים, ברשותך, אדוני היושב ראש. קראתי איזה שהוא מחקר שהתפרסם לפני מספר ימים בקנדה, שהם חוזים את סוגי העבודה שהשוק נצרך וכך הם עושים את החלוקה הזאת. הם אומרים, 11% מכוח העבודה העתידי יילך לניהול, 25% מכוח העבודה אלה אנשים שמקבלים תואר ראשון, 35% תארים גבוהים ביותר,19% זה בתי ספר תיכון ו-19% ללא מיומנויות מיוחדות, ויוצא להם ה-100%.

אני רק רוצה כאן להתריע, אני יודע שמדברים המון, ואדוני היושב ראש ציין את זה בתחילת הדברים או במהלך הדברים, העניין הזה של מסגרות ולא מסגרות ומה השר אמר ומה ראש הממשלה אמר ומה השר השיב. עדיין יש לי את החשש הזה, שמא אם נלך עם ההתלהבות הזו של החינוך הטכנולוגי המקצועי, משום שבישראל אנחנו עדיין לא הפנמנו ערכים של סובלנות, של פתיחות ושל פלורליזם, הרי שיש סכנה מאוד מאוד גדולה שחינוך מקצועי ברמתו הלא גבוהה במיוחד תופנה לאוכלוסיות יעד מסוימות כמו היום, אנחנו יודעים, יוצאי אתיופיה, יוצאי קווקז. יש כאלה שאומרים שבכל חברה יש ריבוד מעמדי, הסכנה שאנחנו כאן משכפלים ריבוד מעמדי שיש לו גם מסמנים לאומיים, אתניים, מגדריים, עדתיים ועוד דברים שכאלה. לכן אני לא הייתי רץ מהר ועושה את זה אם לא הייתי לומד את התחום הזה מאוד מאוד טוב ומבטיח שהדבר הזה לא יקרה.

הדבר האחרון הוא התארים שאנחנו רואים אותם בשוק העבודה. דרך אגב, יש גם צפי שעליו מדברים חוקרים, שיכול להיות שאנחנו מגיעים לשלב שבו ההשכלה הגבוהה היא over qualified, במובן זה שהשירותים שנדרשים בעתיד, השירותים של קשישים, אחיות ואחים, בעניינים הללו, ויכול להיות שבסיטואציות מסוימות דווקא רכישת השכלה גבוהה תהיה מקח טעות. לכן אנחנו צריכים להיות רגישים לכל הסוגיות הללו לפני שאנחנו נגיע עם איזה שהן מסקנות ברורות וחד משמעיות מה על מדינת ישראל לעשות כדי להתאים את מערכת ההשכלה שלה לשוק העבודה.

יוסי, דווקא מה שאתה אומר מחייב אותנו שהמערכות יערכו את החשיבה, לא בתחושה, בידיעה שזה הולך לכיוון תנועה של עדר ואין הכוונה מסוימת. אני גם לא חסיד ההכוונה הטוטאלית - - -

לכן אני מברך על הדיון, בוודאי.

זה סיעור מוחות, צריך להעלות את הנקודות.

לפני שאני אעביר לחברי הכנסת, לסירוגין, אינטל, אלי. אתם התנחלתם טוב ויפה במדינה. אני באמת רוצה למקד אותך, אתם עתירי כוח אדם וזו ברכה, ועתירי ידע, אחרי שאתם מקבלים מהמערכות בישראל את המועמדים לתעסוקה אצלכם, או המועסקים, אתם עושים התאמות. השאלה אם זה 180 מעלות או התאמות מתבקשות ולא יותר מזה. בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב ראש, שלום לכולם. ראשית אני רוצה לברך על היוזמה לקידום המטרה החשובה הזאת. במסגרת התפקיד שלי במרכז הפיתוח באינטל אני חשוף לקדמת הטכנולוגיה ובמקביל לתפקיד הטכנולוגי אני גם מנהל קשרי אקדמיה מול האוניברסיטה העברית, כחלק מקבוצת קשרי החוץ של אינטל ישראל וכמוני ישנם עוד שלושה מנהלי קשרי אקדמיה, לטכניון, לאוניברסיטת תל אביב ולאוניברסיטת בן גוריון.

לגבי השאלה ששאלת, אנחנו בהחלט מקבלים, את אותה הבעיה שאתם מציגים פה אנחנו גם רואים ואנחנו לא רק עושים להם את ה-180 מעלות, חשוב לנו מאוד לנסות להיכנס לזה כמה שיותר מוקדם ואני רוצה להציג את אחד הדברים שאנחנו עושים פה במסגרת התפקיד הזה. קודם כל חשוב להדגיש שאינטל ישראל מחויבת לאקדמיה הישראלית ובפרט לטכנולוגיה והמדע, שאלה הדברים שהכי חשובים לנו. כמעצמת היי טק וכמעסיק הפרטי הגדול בישראל לנו יש את היכולת לבוא ולחשוף לאקדמיה את הטכנולוגיה העתידית, מה הולך להיות בעתיד ולהמליץ לראשי הפקולטות, בשיתוף פעולה ובתיאום עם המועצה להשכלה גבוהה, לעדכן את התכנים, את קוריקולום תכניות הלימודים לטכנולוגיה העתידית והעדכנית ביותר.

במסגרת הזו ההשקעה שלנו, שאנחנו כבר עושים ברמה של ההמלצות לשדרוג הלימודים לתכנים העדכניים, שדרוג והקמת מעבדות לפרויקטים חדשניים, כולל ציוד עבור תחומי הטכנולוגיה החדשים ביותר, אנחנו מנדבים, כחלק מההשקעה שלנו, מומחי תחום בכירים שישמשו כמרצים במוסדות להשכלה גבוהה, שיוכלו להעניק מהניסיון ותחומי הידע הייחודיים שלהם. יש תחרויות, מלגות לסטודנטים מצטיינים וסטודנטיות מצטיינות, אבל בעיקר יש שיתוף פעולה הדוק עם חוקרים במכוני מחקר מובילים, שזה בעצם מה שחשוב לנו כמדינת ישראל שמאפשר למוחות המבריקים שלנו פה למצות את הפוטנציאל שטמון בהם.

אני אביא דוגמה אחת מספרית. אינטל כיום משקיעה כ-60 מיליון שקלים במכון למחקר אקדמי לאינטליגנציה חישובית בטכניון ובאוניברסיטה העברית. דרך אגב, אפילו התוצרים שלנו, של הפרויקט המדהים הזה, מה שנקרא open IP, כלומר זה לא שייך לאינטל, כל אחד יכול לבוא ולהשתמש בהם.

כחלק מהדבר הזה אנחנו מאמינים שמערכת ההשכלה בישראל, קודם כל, אנחנו כולנו יודעים, זוכה להכרה בינלאומית ולדירוגים גבוהים במדדי המצוינות, מבחינתנו ומבחינת התעשייה כולה היא מהווה את המקור העיקרי למהנדסים מצוינים שמגיעים אלינו. תודות להשקעה הזאת אנחנו משיגים, כמו שהזכירו כאן, הון אנושי איכותי שכבר התנסה בזכות הפרויקט הזה במשימות מורכבות שקשורות לטכנולוגיות החדשניות וכשהם מגיעים לתעשייה הם לא יצטרכו לעבור את השאלה המקורית ששאלת, שנכין אותם, כמו שהציגו פה, כל דרישות הקדם, אלא הם ישר יוכלו להיכנס ולאייש בהצלחה את משרות המפתח בכל ענפי ההיי טק.

היוזמות האלה שאנחנו מובילים יחד עם האוניברסיטאות מאוד חיוניות ומהוות הזדמנות לכולנו למנף את ההשפעה המשמעותית במערכת הכוללת בקשרי התעשייה, האקדמיה והממשלה. אני רוצה בשורה אחת לסיים, ברשותך, על מנת שנוכל באמת להבטיח יחד את ההובלה מבחינת תחומי המדע והטכנולוגיה אנחנו כאינטל מאוד מאמינים בשיתוף וביוזמה ואנחנו נשמח לקבל פה שיתוף פעולה, שעוד חברות יצטרפו ולראות מי יכול.

ואני אולי אנצל את הבמה הזאת גם להזמין את כבוד היושב ראש ואת המכובדים לבוא לעשות אולי את אחת מהוועידות דווקא באינטל. הסיבה לזה, כמו שכולנו יודעים, חלק ניכר מפריצות הדרך הבינלאומיות של אינטל דווקא פותחו פה, במרכזי הפיתוח בארץ, וסניפי הייצור שלנו הם המובילים בייצור העולמי. ההמלצה היא להגיע ולראות את קדמת הטכנולוגיה והמדע הלכה למעשה, כי אין כמראה עיניים להמחיש את המוצרים - - -

תודה, קריאתך נרשמה.

חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה.

תודה, היושב ראש, חבריי והאורחים. זה יום חשוב. אני רוצה דווקא לפתוח, אלי, אינטל לא הייתה קמה בלי המדינה, בתקופת רבין כראש ממשלה ובייגה שר האוצר היה על זה ויכוח גדול, אבל, אדוני היושב ראש, אני לא אומר את זה רק כדי לסקור מה היה פה, בהסכם ההקמה של אינטל - - -

אני חייכתי על העקביות שלך, כל הכבוד.

בהסכם ההקמה של אינטל יש התחייבות לעסוק בחינוך ובהשכלה. זה לא טובה אישית שלהם. למרות שהם עושים את זה וזה חשוב, בהסכם ההקמה של אינטל יש פרק שלם של מחויבות של אינטל לתרום לקהילה ולהשכלה ולחינוך המקצועי. לכן יש פה, כמו תמיד, ביצה ותרנגולת ואפשר לדבר על זה במונחים יותר מקצועיים.

אתה יודע מה ההבדל בינם לבין המדינה? למדינה לא הייתה אלטרנטיבה, אבל להם יש אלטרנטיבה, להיות במקום אחר.

לא, במקרה הזה ברור שהייתה התרנגולת, לא?

הם יכלו לקבל תבנית ביצים במקום אחר.

אדוני היושב ראש, בואו נישאר במשל ואני רוצה להגיד, אל"ף, תודה, אבל להגיד שזו נקודת מוצא למדיניות נכונה. אנחנו עוסקים ביום החשוב הזה, כמו בעוד ימים, בשילוב של השכלה, תעסוקה ופיזור אוכלוסייה. מדינת תל אביב לא תחזיק מעמד פה ולכן פיזור האוכלוסייה הוא מרכיב חשוב בביטחון הלאומי ובמימוש הריבונות ואין פיזור אוכלוסייה בלי תעסוקה ברמת הכנסה של המאה ה-21, לא תעסוקה של שנות ה-50, שכבודה במקומה מונח, אלא תעסוקה של המאה ה-21.

דיברו פה שני פרופסורים, שניהם אמרו דברים חשובים, אבל אני רוצה לומר משפט. את המכללות האזוריות, טרכטנברג יכול להגיד יותר טוב ממני, לא הקימו כי היה חסר מקומות לימוד באוניברסיטאות הקיימות, המלחמה ביניהם עוד נמשכת, זו גם מלחמה על משאבים. את המכללות האזוריות והטכנולוגיות הקימו גם כדי להקל על הלימודים בפריפריה ולפזר את האוכלוסייה. מה הבעיה? מנו, אתה היית במל"ג, אולי יוסי יונה יכול להוסיף על זה, אני לא בטוח שיש יד מכוונת בשאלה מה לומדים איפה ואיך יוצרים פה איזה שלמות. יש שתי אפשרויות, התעסקתי בזה, אחת, בואו נלמד דברים שיש תעסוקה באותו אזור ואפשר ללכת לעבוד ולא כולם באים כדי לעזוב לתל אביב אחר כך, ואפשרות שנייה, בואו ניצור תעסוקה במקצועות שלומדים.

אני אתן דוגמה מהצפון, שמשם אני בא. יש הרבה שטחים פתוחים ירוקים, יש הרבה מפעלי מזון. בואו נלמד מה שקשור לטכנולוגיה של מזון, הנדסאי מזון, ונלמד שמירת השטחים הפתוחים והירוקים במכללות הצפון וההיפך, בעמק יזרעאל, למשל, בצפון, מלמדים סיעוד. בואו נפתח מרכזי סיעוד ומרכזי יום לקשישים במקום שמייצרים השכלה גבוהה, ממש השכלה גבוהה, ונשאיר את האוכלוסייה. מה ראינו, למשל, בזמנו באוניברסיטת באר שבע? פחות מ-20% נשארים במקומות. בסוף המגנט הכי גדול זה תל אביב. דרך אגב, לשם לא צריך לדאוג בעניין הזה.

לכן לפי דעתי חייבת להיות פה יד מכוונת. למשל בצפון, מנו עסק בזה, אני בטוח, ליצור אוניברסיטה בצפון על בסיס מכללות קיימות, כי הרי לא צריך להקים עוד אוניברסיטה. בקטע הזה, אדוני היושב ראש, אני מציע לדון פה בשאלה של תקצוב המכללות שלא מתוקצבות. אם הרבה סטודנטים לומדים במכללות הלא מתוקצבות, כמו קרית אונו, כמו הבינתחומי או מקומות אחרים, נשאלת השאלה האם משרד החינוך או ממשלת ישראל מעודדים הקמת מכללות שציבור גדול הולך אליהן, אבל הם מתעלמים מקיומן. כלומר האם אנחנו לא רוצים לסייע בהשכלה גם למי שלומד במכללה כזאת, כפי שהוזכרו? אני מציע לבחון את השאלה הזאת של המכללות הלא מתוקצבות.

ועוד משפט. לאחרונה העברתי פה בכנסת חוק בטרומית, יחד עם חברת הכנסת מירב בן ארי. שנים המדינה נתנה נקודת זיכוי לבוגר השכלה אקדמאית וחצי נקודת זיכוי להשכלה מקצועית. זה ממש עיוות. מדינה שחלומה היה לחזור ממדינה של צוענים וסוחרים למדינה שיושבת על אדמתה ומתפרנסת מפרי עבודתה. הנה אנחנו, מדינת ישראל של המאה ה-21, נתנה נקודה על השכלה אקדמית, עם כל הכבוד, ולא נתנה את זה להשכלה המקצועית.

לסיכום, וזה מתחבר לדברים שנאמרו במשך היום, אבל גם בישיבות קודמות, אדוני היושב ראש, אתה גם מייצג את הממשלה, מה שחסר למדינה הזאת זה שני דברים. האחד, תכנית לאומית לתעסוקה שתראה ראייה כוללת, כולל מימוש הפוטנציאל של ההון האנושי. למרות שמצאנו גז, זה הדבר העיקרי שיש לנו, ולא נעים לומר, ממשלה נבחנת בביצוע שלה, הקימו עכשיו עוד ועדה לפריפריה, לא חסר ועדות, לא חסר אנשים שמתפרנסים, חסרה יכולת ביצוע וחסר מימוש ההחלטות, ואת זה צריך לעשות. תודה.

תודה.

מוהנא פארס, משרד החינוך, בבקשה. תציג את עצמך.

אני מוהנא פארס, אני מנהל התכנית הלאומית לקידום מתמטיקה ומדעים במשרד. מה שגב' מילר מטבע אמרה, זו דוגמה פרטית לתכנית שאני מייצג אותה.

אני חייב להגיד קודם כל הערה כללית, המתח בין מיומנויות למידה הוא מתח שקיים שנים רבות, כלומר זה לא משהו חדש. לבוא ולהגיד שמערכת החינוך נותנת רק ידע, זה לא נכון, פשוט. יש המון יוזמות, בתי ספר שמלמדים הרבה אינטליגנציות מרובות וגם מיומנויות וגם שיח וגם עבודות חקר, כך שלהגיד את זה באופן גורף זה לא מדויק.

ודאי, האמירות הן מחודדות, אף אחד לא אומר שזה באופן גורף.

זה נכון. אני רוצה לספר על היוזמה של קידום מתמטיקה ומדעים, שאני מנהל אותה. יושבים שם משרד החינוך בהובלה, יש שם 60 חברות עסקיות, שאינטל אחת מהן, אקדמיה, פילנתרופיה והצבא. כלומר יש לנו ראייה מערכתית. משרד החינוך היום פתוח לשיתופי פעולה בכל הכיוונים. מה שיצא, שיש פערים גדולים, למרות שיש ירידה ב-5 יחידות מתמטיקה בכל המקומות, כולל תל אביב, אבל יש בעיה קשה בפריפריה. כלומר אם נניח ניקח מגזרים, כמו המגזר הבדואי בנגב, רק 2% לומדים מתמטיקה 5%, כימיה כמעט שואף לאפס, פיזיקה שואף לאפס. המגזר החרדי כנ"ל וגם הפריפריה האחרת, יש פריפריה בתוך תל אביב, בתוך חולון, גם המצב שם הוא קשה.

אני אספר על יוזמה אחת שעשינו עם החברות העסקיות, 450 מהנדסים בכל החברות מגיעים לבית ספר, כמודל, וגם להתחיל לדבר על למה ללמוד מתמטיקה. לא רק ללמוד מתמטיקה כדי שתהיה מהנדס באינטל. כמה יפה מתמטיקה, כמה חווייתי וכמה תהיה אזרח יותר טוב.

יוזמה שנייה, בפן החברתי, מצאנו שיש הרבה בתי ספר שאפילו תלמיד אחד ל-5 אין שם. לדעתי קהילה שלמה לא יכולה להתרומם ולהתקדם אם אין מספיק תלמידים - - -

בוא אני אגיד לך, מאחר שאתה ממשרד החינוך ואני יו"ר ועדת החינוך, אני קודם אזרח במדינה ותלמיד ואבא ל-. כשיש בתי ספר שאפילו תלמיד אחד לא ב-5 יחידות, זה חומר לבדיקה ולמחשבה של משרד החינוך.

נכון.

התלמיד מגיע לבית הספר כדי שיעצבו אותו, כדי שידחפו אותו. אם הוא לא צריך את זה הוא לא היה בבית הספר. הרבה דוגמאות כמו פז יכולות להיות. כשבבית ספר אתה אומר לי אפילו לא תלמיד אחד, זה כשל של המערכת, אולי העדפה של המערכת. שם אתם צריכים להיכנס.

אני מציג את הנתונים, לכן השנה הכנסנו 108 בתי ספר חדשים למעגל ה-5 יחידות. כמובן זה לא מפתיע שכל בתי הספר האלה הם או במגזר הערבי, או בפריפריה, בצפון או בדרום. כל בית ספר - - -

אנחנו מדברים, לא באים בטענות. משרד החינוך צריך לשאול את עצמו למה הבוגרים שלו, שלא עושים 5 יחידות, במכינה קדם אקדמית של שנה הוא מצליח לבוא, במקצועות האלה שאנחנו כל כך מתחננים שבמסגרת הלימודים שלו בתיכון הוא יעשה את זה, בשנה אחת הוא מגיע לרמות האלה של 5 יחידות כמעט בלי מאמץ. למה?

יש הרבה הסברים. אחד ההסברים - - -

לא, אתם צריכים לשאול למה.

ברור, לנו יש גם תשובות חלקיות. התלמיד הישראלי הוא בגיל 16, הוא יראה את האקדמיה עוד עשר שנים, הוא אומר 'אוקיי, עכשיו יש לי י"א-י"ב, צבא, שנה בהודו, אחרי זה אני אתחיל לחשוב על אקדמיה', לכן המוטיבציה היא מאוד פעוטה בגילאים האלה. לכן הסיפור הזה - - -

הפוך. אני אומר לך, כהורה, עזוב את הפרקטיקה שאנחנו מקבלים פה מ - - - כבר מכיתה ט' אנחנו משחילים להם, 'רק ככה תגיע לאקדמיה, רק ככה זה', אני אומר לך בכנות, המערכת לא מחזיקה במושכות. לא שאני מקדש את ה-5 יחידות, אבל אין ספק, כולנו יודעים שצריך את הגרעין, כמו שלכל חיל יש את הסיירת שלו, גם צריך את הסיירות בתחומים מסוימים, כי המשק צריך, החברה צריכה וזה טוב וזה מפתח להרבה תחומים. אבל הכול תלוי הכוונה, הכול תלוי העצמה. אין לנו את זה במערכת. אני אומר לך את זה בכנות, ולא כביקורת, אין לנו את זה במערכות. בתי הספר נדרשים בפס רחב להתנהג כמעט אותו דבר. תנו הכוונות, תנו פרמטרים, תנו למנהלי בתי ספר הכוונה, תנו להם גם עצמאות.

אי אפשר למדוד בפס רחב את כולם באותה מדידה ולצפות שיהיה לך - - - התהליך של פס רחב היה טוב, אתה יודע מה? בעבודות רס"ר כשמנקים את הבסיס. ככה היו עושים פה, היו מעמידים את כולם לרוחב והופ, עוברים. זה לא זה. מערכת חינוך צריכה להיות עם עין פקוחה, לתת העצמה למי שצריך, לקבוצה, לטפח, אי אפשר לקחת את כולם ב - - -

אתה בעצם נוגע באחד הדברים החשובים של התכנית, איך שתלמידים יתמידו, איך שמורים פחות ינשירו. אני חייב לספר לכם שיש הרבה העשרה ב-5 יחידות, בשלבים האלה, בין ט' ל-י', בין י' ל-י"א וההנשרה הכי גדולה היא בעצם אצל בנות, בנות מונשרות. אם נבדוק כמה תלמידות 5 יחידות יש בין בנים לבנות, זה מגיע בין 58% ל-42%, במגזר הערבי להיפך. בפיזיקה המצב יותר קשה ובמדעי המחשב המצב עוד יותר קשה. לכן המערכת עכשיו, נכון, יש משבר, אנחנו לקחנו את הדברים לידיים שלנו ואנחנו מנסים עכשיו לקדם את זה.

תודה. לכן נמצא איתנו חבר הכנסת, שהיה גם מנהל בית ספר וראש רשות. בבקשה, מאיר.

תודה רבה, אדוני.

הוא גם היה שר.

נחזיר רק את הדיון, ברשותך, ואני באמת יותר מאשר מברך על זה, את היוזמים ואתה בראשם, לקיים את הדיון הזה, כי זה צובט לנו בלב. גם לי וגם לך וגם לפרופ' יונה. אנחנו שבאנו ממקומות שחשבו ככה קצת לוותר עלינו, יונה, נכון? גם אתה סיימת מסגרות?

לא סיימתי, נכשלתי.

מאיר, אני מודה לך על ההגדרה, עליכם חשבו לוותר, עליי ויתרו.

כן, אני סיימתי תיכון עם תעודת לידה, זה היה מאוד נחמד. לכן אני נלחם בכל מאודי במקיפות הנוראה, שמתחילים להישמע הקולות של החיזוק של הלימוד הטכנולוגי בלי להגדיר מה הוא לימוד טכנולוגי של המאה ה-21.

אבל אני רוצה גם להגיד כמה דברים בקיצור. במקומות שיש היום, ואני מדבר לאנשי משרד החינוך כי אני רוצה שאתם תקשיבו לדברים. במקומות שהיום יש שינוי, אלה מקומות שבהם ראשי הרשויות הבינו שחינוך זה שם המשחק ומנהלי מחלקות החינוך שלהם הבינו שחינוך זה שם המשחק ושיש שם ועדי הורים חזקים שבאים ושואלים שאלות. למה אני אומר את זה? כי משרד החינוך לא נתפס בשיח הזה, שציינתי את חלקיו, כגורם מוביל, כגורם מתכלל, כגורם שבא ואומר לאנשים האלה 'היי, תתעוררו'.

אני רוצה לספר סיפור ותבינו מתוך הסיפור הזה איך אפשר כן לייצר חשיבה אחרת בתוך בתי הספר. הסיפור הוא כזה, של ראש עיר שקורא למנהלת המחוז ומקים מל"ט, לא מועצה להשכלה טכנולוגית, אלא מקים מועצה אזורית שבודקת את הממשקים בין בתי הספר התיכון למפעלי ההיי טק שמסביב, למפעלי ה-low tech שמסביב, לאוניברסיטה הקרובה, לבתי החולים הקרובים ועושים מיפוי וכותבים תכנית של מה החבר'ה האלה, מה האוניברסיטה, מה המפעלים, מה בתי החולים, מה הם צריכים בעוד עשר שנים וכל בתי הספר מכוונים את עצמם למקום הזה. ופתאום, כן יש מורים ל-5 יחידות פיזיקה, אתה מכיר אותו, פרופ' שלמה הבא, כן היה מוכן. כשהגעתי לאוניברסיטה ואמרתי 'אנחנו רוצים להכשיר את התלמידים', כל המרצים, גברתי שדיברה על כימיה, אילה, ד"ר אסתר גוסרסקי, המרצה לכימיה באה ללמד בתיכון, פרופ' שלמה הבא בא ללמד בתיכון, וד"ר מרק אפלבאום בא ללמד בתיכון.

השאלה היא איך אנחנו מייצרים שותפויות דווקא בפריפריה בכדי לתכנן את הצעדים שלנו. אני מלא גאווה באינטל, וכאזרח מדינת ישראל, לא משנה מה נתתי, אני מודה לאינטל על זה שהם בחרו להיות כאן. קרית גת הייתה נראית אחרת בלי אינטל, והתיכונים בקרית גת היו נראים אחרת בלי אינטל.

היום, מי שהרים את הכדור זה הצבא. הצבא התחיל להבין מצעקה גדולה של ראשי הרשויות בפריפריה, לפני ארבע שנים עשינו מיפוי, אדוני, והסתבר ש-2% ביחידות התקשוב בצה"ל באים מהפריפריה. האם הבוגרים בדימונה או בקרית שמונה הם פחות מוכשרים? לא, כי אנחנו לא כיוונו לשם. ברגע שאתה מתחיל לכוון לשם הדברים קורים.

לכן, משרד החינוך, אמרתי את זה לשר בנט ואני חייב להגיד שאוזניו היו כרויות, אמרתי, אם אנחנו רוצים לשנות, מתחילים בשיתופי פעולה שיוביל אותם משרד החינוך. יש מקומות שבהם ראש העיר פחות חושב שהחינוך הוא חשוב, אנחנו נמלא את מקומם של הפוליטיקאים, סליחה, ושל מנהלי אגפי החינוך. שמשרד החינוך יתכלל את זה ותראו כמה אמצעים יש ויש כסף, חסר מחשבה וחזון במשרד החינוך. המשרד קצת קופא על שמריו.

ולך אני רוצה להגיד, אני מיד חשבתי על דעותיו הקדומות של מרטין בובר, לך תקרא את זה, אפשר לעשות את כל מה שאמרת ולהמשיך ללמוד פילוסופיה ולהמשיך ללמוד תנ"ך. אתה יודע, אוי לו לאחד שיבוא, ואני רואה את זה אצל התלמידים שלו, ובחלקם נכשלתי, שהם היום רופאים בבתי החולים, אבל הם לא יודעים כלום על סידור התפילה, וזה כישלון גדול. גם אם לא שאלו אותם בראיון עבודה, אין שום קשר בין לדעת את מה שאתה ציינת לבין לבוא לראיון עבודה.

אבל הוא אמר שזה מה שהוא - - - תודה.

רק לציין כאן, אולי, אנחנו הלכנו לסיור, הוועדה, בראשות יושב ראש הוועדה בעיר הבה"דים, גם אורה חכם הייתה כאן, שהיא מגיעה לכל דיון שעוסק בנושא של - - -

אין על אורה.

כל הכבוד לך. אנחנו הלכנו לסיור מדהים בעיר הבה"דים, ושם ראינו שיש ממשק כזה. דיברנו עם הגב' ממחוז הדרום, עמירה חיים, שעושה שם עבודה מאוד מדהימה, בתכלול כל הדבר הזה, אבל האופן שבו מתפתחות תכניות אינטגרטיביות בשיתוף פעולה עם עיר הבה"דים בבתי הספר בדרום, זה היה יכול להיות באמת מין מודל לחיקוי כיצד משולבות הדרישות שעולות מהתעשייה מצד אחד, או מיחידות תקשוב מצד אחד, לבין האופן שבו בתי ספר נערכים כדי לספק מיומנויות שמאפשרות לתלמידים האלה בסופו של דבר להשתלב ביחידות העילית של הצבא.

גם ה-י"ג-י"ד של המשרד החינוך, הצבא עושה עתודות. זה תוצר של התאמה של המערכות לצרכים.

יש גם תכנית עתידים.

בן גנור, בבקשה. תהיה מתומצת ובקצרה, תציג את עצמך.

תודה. שמי בן גנור, אני מרצה במכללות בתחום המחשוב. משהו קטן ששמתי לב אליו ויעזור, אבל ראשית הערה קצרצרה, האקדמיה לעולם תהיה בפיגור קל, משום שאנחנו מבינים שמהנדס שמתחיל את הכשרתו בתאריך מסוים, כעבור ארבע שנים, ובעיקר בקצבים הטכנולוגיים של היום, מה שיוקנה לו בתחילת דרכו עלול מאוד להיות לא רלוונטי ביום שיסיים. לכן כשאני, למשל, מכשיר את הסטודנטים שלי ואת התלמידים שלי, אני לוקח את זה בחשבון. אני למשל חזרתי לתכניות הלימודים שאני יוצר, להכניס נושאים שהם יותר כלליים ופחות ספציפיים על מנת שייתנו לסטודנט רקע מספיק כללי שיאפשר לו להתמודד עם דברים שהם יהיו ספציפיים אבל שונים ביום שהוא יסיים.

לעניין שרציתי לומר, מי שרואה את מודעות הדרושים רואה תופעה. יש פריחה של דבר שנקרא משרות סטודנט. זה משהו שקרה בשנים האחרונות.

אתה יודע למה? כי הן זולות.

על זה בדיוק רציתי להעיר הערה קצרה. לכאורה מדובר בדבר טוב, משרת סטודנט היא פתח לתת לסטודנט הכשרה בעשייה אמיתית.

אמנם אמרתי כי הן זולות, אבל זה win-win, הרווח של הסטודנט זה באמת, כי בהיעדר ניסיון קודם הקושי הוא גדול. אנחנו מכירים הרבה מהנדסים והרבה אקדמאים שניגשים לראיונות עבודה והיעדר הניסיון מהווה להם מכשול.

יפה, וזה הצד החיובי. רק בקשה לי - - -

רק סטודנטים לא הולכים למשרות האלה, כי השכר לא מספיק גבוה ולא מאפשר להם להתמודד עם יוקר המחיה.

אז זהו, כדי לשלב את הטוב ולהיטיב את העניין הזה, שיש בו פתח למשהו טוב, אני חושב שזה דורש הסדרה. כאן אני פונה אליכם, המחוקקים, הסדירו את נושא משרות הסטודנט ונושא ההכשרה המקצועית.

תודה.

יוזמות קרן אברהם.

אני מקרן אברהם, אנחנו עוסקים בקידום, שילוב ושוויון בין יהודים וערבים אזרחי ישראל, ובהקשר הזה אני באמת רציתי להציע איזה שהוא דגש בעניין הזה. כשאנחנו מדברים על עולם התעסוקה המשתנה ומתכננים קדימה, לעוד עשור או שניים או שלושה, הנושא של שילוב הצעירים הערבים במערכת ההשכלה הגבוהה ובשוק התעסוקה חייב להיות עניין מאוד מרכזי. בדיון הזה גם הממשלה היום רואה את זה כמנוע צמיחה מרכזי בכלכלה, כמו שכולנו יודעים, ו - - -

אני אומר לך, אני ישבתי בישיבה המקדימה, כיו"ר ועדה, עם נציגות של הוות"ת-מל"ג, הם עכשיו שוקדים על כתיבת תכנית החומש הקרובה והדגשים, לגבי שילוב, לא שנאמרו בעבר, של האוכלוסייה הערבית והחרדית, תמיד זה נאמר בנשימה אחת, באקדמיה הולך לקבל קווים מעשיים. בעבר זה דובר הרבה ולצערי הרב בתוך המל"ג היו כוחות שלקחו את זה למקומות אחרים בכלל. אנחנו בחומש אבוד כמעט, יכולנו להגיע לתוצאות גבוהות יותר. יש הצלחה מסוימת בחברה הערבית בפרמטרים מסוימים, והולכים לשכפל אותה כדי להעצים את זה, גם לחרדים וגם בתוך החברה הערבית.

זה בהחלט מאוד משמח ובעניין הזה באמת שתי נקודות קצרות. הדוח של הוות"ת מלפני שלוש שנים, בתקופתו של חבר הכנסת טרכטנברג, שכבר יצא, התייחס לזה שהסטודנטים הערבים נוהרים למקצועות מאוד ספציפיים שהם מניחים שיש בהם תעסוקה, בעיקר רפואה, מקצועות פרא רפואיים וחינוך והוראה. בעצם מדובר במקצועות מאוד מאוד מוצפים וכמעט שאין סטודנטים ערבים בתחום של - - -

גם הפרמטרים האלה נלקחו בחשבון.

בהחלט. אז אני חושבת שבאמת כשאנחנו מנהלים את הדיון הזה שמתנהל פה היום, זה דבר שחשוב לקחת אותו בחשבון, גם מהזווית של מקבלי ההחלטות, של הוות"ת, של המל"ג וכו', אבל גם מהזווית של החברות הפרטיות, חברות כמו טבע ואינטל, שמתעסקות בנושאים האלה, צריכות לשים לב שמאמצי האאוטריצ' שלהם לקהל הרחב, בין אם זה בתיכון בהכוון תעסוקתי, בחשיפה למקצועות, בין אם זה במוסדות להשכלה גבוהה עצמם, מגיעים גם לסטודנטים הערבים, מגיעים גם לצעירים הערבים, כי הדבר הזה הוא קריטי אם רוצים למצוא את עצמנו בעוד שני עשורים עם שוק עבודה שהוא לא רק משוכלל יותר ממה שיש היום, אבל הוא גם רותם את מנוע הצמיחה המשמעותי הזה של החברה הערבית - - -

מסכים איתך. בנשימה הזו אני קורא גם למגזר הציבורי והממשלתי שישמשו דוגמה, כי הם מתנהלים בעצלתיים בקטע הזה.

ליאת הלבץ, בבקשה.

מהתאחדות הסטודנטים הארצית. חבל לי שחבר הכנסת טרכטנברג יצא - - -

אבל הנציג שלו בפרוטוקול נמצא, דברי.

בסדר. הוא הציג את זה ואמר בעצמו שהמערכת שמרנית מדי ואנחנו לא מוכנים לקבל טכנולוגיות חדשות או תפיסות חדשות ואנחנו מאוד מסכימים עם זה, רק חבל באמת שזה לא קרה עד עכשיו. אנחנו באיזה שהוא צעד מאחור, מה שנקרא. נכון שיש אתגרי טכנולוגיה והטכנולוגיה מתקדמת ויהיו שינויים בעתיד, אבל כבר עכשיו יש שינויים ואנחנו רואים הרבה מאוד סטודנטים שיוצאים מהתואר ולא עוסקים בתחום שהם למדו. הם לא מקבלים את ההכשרה הרלוונטית למעשה אחר כך לשוק העבודה. הם מסיימים את התואר שלהם, יוצאים לשוק העבודה ואין להם שום אפשרויות בתחום שהם בכלל למדו.

אבל הוא גם אמר, וסליחה שאני מפריע, וזה נכון גם למקצועות ההנדסה, יש הרבה מקצועות שרכישת ההשכלה היא בסיס רחב, ובסוף תחום ההתמחות הוא מצומצם. זה הולך ומקבל תאוצה - - -

נכון.

לכן יש תפקיד חשוב למגזר העסקי. הקטע הזה של ההתמחות, שהיא לא אופיינית להרבה מקצועות, היא באה בדיעבד, תוך כדי רכישת הניסיון.

נכון. אני כן רוצה לספר לכם דוגמה, לפחות מעצמי. אני בוגרת של המרכז הבינתחומי בהרצליה, למדתי תואר בממשל. במהלך התואר קורסי חובה שהייתי צריכה לעשות, שני קורסים במשפטים ושלושה קורסים בכלכלה, כחלק מהתואר, קורס חובה, לא קורס בחירה. סטודנט שלומד תואר במדעי המדינה במקומות אחרים - - -

אם בממשל לא ילמדו משפטים וכלכלה, אז מה צריך?

נכון, אבל במקומות אחרים, תתפלאו, לא לומדים. למדתי מיקרו, מקרו, כלכלת ישראל, משפט ציבורי, משפט בינלאומי, קורסים שהם חלק אינטגרלי מהתואר ובמקומות אחרים זה לא המצב. המערכת חייבת להבין את זה.

מעבר לזה אני באמת רוצה לספר לכם על מהלך שאנחנו, כהתאחדות, החלטנו לעשות. הקמנו ועדה ציבורית מטעם התאחדות הסטודנטים, נמצאים בה מומחים מהאקדמיה ואנשי רוח. הוועדה הזאת אמורה למעשה לתת את המסקנות שלה בשנה הקרובה, כדי לנסות לאתגר את המערכת, להציג הצעות חדשות, עדכניות, כדי שבאמת המערכת תוכל לעדכן את עצמה, ממש כמו שאנחנו עושים איכון בטלפון החכם שלנו.

רק עוד משהו אחד, אני אשמח לציין, אנחנו כן קוראים לוועדה, לממשלה, לבחון עוד דרכים, גם של הכוונה תעסוקתית. הצעירים היום לא יודעים לאן כדאי ללכת, איפה השכר טוב, איזה מקצועות מוצפים. נכון, כתוב בתקשורת, יש אין סוף כתבות, אבל בסופו של דבר הצעירים לא יודעים את כל המידע הזה ולחשוב להנגיש להם אותו ולפתח מערך התמחויות אמיתי, לא רק למקצועות ראיית חשבון ומשפטים, שזה קבוע בחוק, אלא דווקא למדעי הרוח ומקצועות נוספים שקשה היום להשתלב בשוק איתם.

ד"ר בראון לבינסון.

כן, אני אפתח וארנה תמשיך. שלום לכולם.

תציגי את עצמך, בבקשה.

תהילה קלעג'י, מרצה בתכנית לניהול ויישוב סכסוכים מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, וד"ר ארנה בראון לבינסון, ראשת התכנית.

אנחנו בחנו בשנה האחרונה מחקר מאוד מקיף, ביחד עם המכון הישראלי לדמוקרטיה, שבוחן את השתלבותם של חרדים אקדמאים במשק הישראלי. ביקשנו לערוך מחקר מקיף על מנת לבדוק האם באמת ההשקעה של המדינה, הוות"ת, מל"ג, תקציבים וכו', במסלולים הייעודיים ובמכללות הייעודיות לחרדים אכן הצליחה והצדיקה את עצמה. לשמחתנו הרבה אכן הנתונים מאוד מאוד טובים, 66% מהנבדקים אמרו שהם עובדים בהתאם למקצוע שלמדו, במשרה מלאה, 21% עובדים באופן חלקי, ורק 13% אינם עובדים בהתאם להכשרתם. מבחינתנו זה נתון מאוד מאוד חשוב, מאוד מאוד משמח, כי התכניות, בניגוד לפסימיות שהייתה כאן בתחילתו של הדיון ובהמשכו, אנחנו רואות משהו חיובי ומשמח, שאכן התכניות חשובות, מצליחות ומתאימות.

גם בדקנו את הנחקר הנבחן מבחינת פסיכולוגיות של הפרט. ערכנו גם קבוצות מיקוד. באופן כללי כל אלה שעובדים, רובם הגדול, מאוד שבעי רצון מעבודתם, במיוחד אלה שמגיעים לתואר שני ויש לנו כמה מסקנות בעניין, שארנה תציג.

בוקר טוב ותודה על ההזדמנות להציג את הדברים. שמחתי לשמוע שאתם ממשיכים במדיניות לשילוב חרדים אקדמאים במשק הישראלי. אנחנו רואים שזה מאוד נכון עבורם. אנחנו חושבות שצריך להמשיך לפתח תכניות לימוד נוספות, בהתאם למקצועות הנדרשים, כי עדיין לא כל המקצועות פתוחים ונלמדים על ידי חרדים וחרדיות. אנחנו ראינו פתיחות מאוד מאוד גדולה, גם בקרב גברים חרדים, שיצאו לשוק התעסוקה והם מאוד מרוצים.

אנחנו חושבים ששיח עם החברה החרדית והצבת פלטפורמה של הצבא כמעודד הכנסה לעולם התעסוקה במקצועות כמו מקצועות הסייבר ומקצועות אחרים יכולה להיות פלטפורמה מאוד טובה עבור האוכלוסייה הזאת. אנחנו חושבים שצריכה להיות גם חשיבה מחודשת בהתוויית מדיניות לגבי תארים מתקדמים ולא רק לגבי התואר הראשון, כי עדיין כן יש רצון של הבחנה והפרדה של תכניות ייעודיות לנשים ולגברים.

תודה.

יש מישהו סביב השולחן שרוצה להתייחס?

אני צביקה אמיר ואני עובד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ורק רציתי לספר לכם שכל הנושאים שהוזכרו פה היום, אנחנו מדדנו אותם במהלך השנה וחצי האחרונות כחלק מפרויקט של ה-OECD, שגם הוא ער לכל הבעיות שפה הועלו סביב השולחן הזה ויהיו הנתונים שיאפשרו לכל מקבלי ההחלטות לעשות ניתוח מאוד מעמיק, אם זה לחרדים, או אם זה פריפריה או מה תורמת ההשכלה. הסקר שאנחנו עשינו זה מה מביא את הכישורים, איזה כישורים ישנם ועד כמה הכישורים תורמים לאנשים בנושא שוק העבודה של המאה ה-21.

אני יכול לקצר לנו קצת, כי 23 מדינות כבר עשו את הסקר הזה שנתיים לפנינו, וחלקם עושים את זה כבר שלושים שנה, אצלנו זו פעם ראשונה. אחת המדינות האלה, שכבר הוזכרה פה, זה ארצות הברית וגם דיברו על חלק מהפתרון. אני רוצה להגיד על אחד הנתונים, שרואים בכל המדינות המפותחות, הבעיה היא לא עובדי אינטל או עובדי טבע, עם כל הכבוד, רוב האוכלוסייה שלנו היא עם מיומנויות נמוכות והם גם לא יגיעו לאינטל ולא יגיעו לטבע. זאת הבעיה הקשה, שכל המדינות מתמודדות איתה, האנשים עם האין-כישורים.

הכישורים לא בהכרח קשורים בהשכלה. זה קשור, אבל אנחנו מוצאים גם בעלי תואר שלישי ושני וראשון שלא יודעים לקרוא, או לא יודעים לעשות תרגילים פשוטים במתמטיקה, כמו השוואת מחיר בסופר. אז זה לא רק ההשכלה, עם כל הכבוד פה לכל - - - גם אני עברתי השכלה די נרחבת, לא הכול לתלות עליהם. אנחנו לומדים הרבה גם מבית אבא ולומדים הרבה בעבודה ולומדים הרבה ברחוב, זה לא רק זה. כחלק מהסקר שלנו זה גם מאיפה יש לאנשים את הכישורים ומאיזה שפות וכו'.

בכל המדינות מקבלים תוצאות מאוד דומות. בחלק זה יותר ובחלק זה פחות, אבל התוצאה הברורה היא שברוב המדינות הדור הצעיר נחות מהדור היותר מבוגר. זאת אומרת הדור שעוזב את שוק העבודה יוצא עם כישורים שלא בהכרח יש מישהו שמחליף אותו והעיסוקים השתנו מאוד, זה כבר הזכירו פה, ונדרשים כישורים חדשים ואחרים.

שתי דקות אני אגזול מזמנכם, הזכירו פה את אובמה. הוא קיבל את הדוח הזה, שאנחנו עכשיו מכינים בלמ"ס, ב-2014, והוא מינה את ג'ון ביידן עם ועדה רצינית שתדון איך מטפלים בתוצאות האלה, המעט שהזכרתי פה, וג'ון ביידן כתב דוח עב כרס. אני רוצה להזכיר שתי נקודות מתוך הדוח הזה. אומר ג'ון ביידן, הבעיה בשוק העבודה זה שיש הרבה מאוד מקצועות שהם מקצועות כניסה לשוק העבודה והם dead end. זה כמו שאצלנו זה מלצרים וזה שומרים וזה זבניות ועיסוקים כאלה. הוא אומר שהאנשים האלה לא משתכרים מספיק, הם צריכים לעבוד כפול מהזמן או בשני עיסוקים או עם שעות נוספות, הם לא מטפלים בילדים שלהם כי הם כל הזמן עסוקים בפרנסה. אנחנו צריכים לדאוג לאנשים האלה.

מה שהם עשו, ובתקציבים שקיימים שם, הם רק מיקדו אותם לתחומים האלה, האנשים האלה, בעיסוקים הבסיסיים שהם נכנסים לשוק העבודה הם לומדים משהו, הם יודעים קצת חישוב, הם יודעים קצת שירות לקוחות והם יודעים קצת אבטחה, שלא יגנבו להם מהמדפים והם יודעים עוד כל מיני דברים. הוא אומר, בואו ניקח את הכישורים האלה ונפתח אותם. וזה לא הרבה וזה לא תואר אוניברסיטאי וגם לא קולג', הם בכוונה אומרים לא, כמו שהזכיר פרופ' טרכטנברג - - -

שאלה, סתם הרהור בקול, אולי צריך לייצר תואר ספציפי - - -

הם אומרים בלי תואר, נקודות זכות.

תואר ספציפי לכישורים האלה.

מה שהם עושים, אנחנו המדינה, או הסטייט, אנחנו נממן להם גם את הלימודים וגם את אובדן ההכנסה, שהם לא עושים את השעות הנוספות. אחרי שהם יקבלו את זה נעזור להם להתקדם בעבודה לעיסוק נוסף שמתאים לכישורים החדשים, הם ילמדו מזה כמה דברים. האחד זה שאם אתה לומד אתה מתקדם, דבר שני, בעיסוק החדש הם כבר לא יצטרכו לעבוד כל כך הרבה שעות כי הם יוכלו להתפרנס בכבוד ולטפל גם בביתם. אגב, חלק ממה שמוצאים בכל הסקרים של הכישורים זה שהילדים מושפעים מאוד מהכישורים של ההורים. הדבר השלישי, אנחנו מוציאים משוק העבודה את כל אלה של ה- dead end הראשון ואחרים יכולים להיכנס לשוק העבודה, שזה מה שמטריד אותם, אותה כמות גדולה של אבטלה שישנה בכל המדינות סביבנו.

אני רוצה לחזור לכל הדוברות הקודמות, קרן יזמות אברהם וגם מהאוניברסיטה, לגבי השכלת חרדים. רק שנדע, בין 2000 ל-2020 יש גרף עם בטן קעורה כלפי למטה, שאנחנו נמצאים בשנים האלה מבחינת כמות הסטודנטים, אנחנו שומעים באחוזים 50%, אבל צריך לדעת שהשנתונים הם נמוכים. הדרך היחידה ליישר את הגרף בנקודת מיצוע מסוימת זה לשפוך לשם, סליחה על הביטוי, הרבה חרדים וערבים.

אתם לא הייתם מגיעים לתוצאה של המחקר הזה אילו לא היו המגמות שאכן הבינו את הצרכים המנטליים והסביבתיים של החברה הערבית ושל החברה החרדית, מה שבמל"ג בשנים האחרונות לא היה.

בגלל זה חבל שפרופ' טרכטנברג יצא, כי רציתי להגיב ל - - -

כן, כי הוא אחד מהאדריכלים. כשאמרתי חומש אבוד, שנבין, זה כבר צורך קיומי של החברה בישראל. החברה החרדית, כבר עברנו את השלב הזה שהיא מעוניינת, אנחנו יודעים שהיא מעוניינת וזה קורה, עדיין יש את המגבלות האובייקטיביות כחברה סגורה יותר. כנ"ל גם בחברה הערבית. אנחנו לפעמים כדי לקדש איזה תביעות מסוימות לכאורה שוויוניות, אבל אי אפשר, אני חוזר על הפתגם הזה, שעמירה חיים אומרת שהיא אמרה אותה לאותו אחד שאמר לנו את זה, 'אין דבר יותר לא שוויוני מלתקצב או לפעול באופן שוויוני לאנשים שחיים במצב לא שוויוני'. צריך להגדיר יעד. אני אמרתי למל"ג, תקשיבו לי טוב טוב, אם אנחנו נגיע שהאחוז בחברה החרדית והערבית לא יגיע לאחוז של החברה הכללית, אבל ל-75%, אני אדרוש מכם לעצור עם כל ההתאמות. אבל אנחנו לא שם.

מה שקרה הוא שהמתח הזה בין המכללות לאוניברסיטאות והתחרות על הסטודנטים יצרה איזה בהלה במל"ג והם אמרו, 'רגע, אנחנו נאבד כיוון, בואו נשלוט', ואנחנו היום במציאות שמספרית אנחנו נמוכים בכמות הסטודנטים, הולכים ויורדים.

גם באיכות.

גם בהיקף המקצועי שהוא מאוד ספציפי.

זה משליך על הכול. היום, שתדעו לכם, זה לאנשי האוניברסיטאות ונציגיהם שיושבים כאן, יש פתיחות. דיברנו על מקצועות מסוימים, יש פתיחות, גם בחברה החרדית וגם בחברה הערבית, לצאת מאותם מקצועות, רק שהאקדמיה תפסיק לחשוש, תשאירו את החרדות לחרדים ותתחילו להיפתח.

חברת הכנסת, ד"ר ענת ברקו, בבקשה.

מה שאני רוצה לומר, אני מאוד מסכימה עם הדברים שאמר יושב הראש. זה מתחיל מזה שאין היום אסטרטגיות למידה ברמה הנמוכה ביותר לילדים.

תאמרו בהסתייגות כי באת מאוחר והם דיברו על חלק.

סליחה, אני מצטערת, הייתי בוועדה אחרת, ואני רצה לוועדה אחרת, אז אני מראש מתנצלת. אני רוצה לחבר אתכם לחוק שעבר בקריאה טרומית, שקוראים לו מקבילה אזרחית למקצוע צבאי. זה אומר שהצבא היום בהכשרות המקצועיות שלו, החוק שלי מדבר על זה, שאנחנו ניקח נישות מתוך ההכשרה הצבאית ונבצע את ההתאמות לאזרחות ואנשים ייצאו עם תעודת מקצוע, לאו דווקא אקדמיה. אם בדור שלנו לא כולם היו חייבים להיות אקדמאים והיום יש הרבה מאוד אקדמאים שלא בהכרח התעודות האלה משקפות, לא את הידע, לא את היכולת להגיע למשהו בשוק שכבר לא מתרשם מכל התארים, לצערנו הרב. אם פעם היינו אומרים תואר ראשון או תואר שני, זה היה וואו, היום זה כבר לא ככה, צריך להגיד את זה.

הצעירים, בעיקר אלה שמשתחררים מהצבא, כי החרדים, דרך אגב, בצבא זוכים במקצוע ויוצאים מקצוע לחיים, הם בעצם מחפשים את עצמם. חלק מחיפוש העצמי והתחלת הלימודים בגיל יותר ויותר מאוחר, אם אנחנו משווים את זה למקומות אחרים בעולם, אלה שנים אבודות גם מבחינת התעסוקה שלהם. אם לנו היה, בדור שלנו, דחוף להיכנס לשוק העבודה, ללמוד, לרוץ ולהתחיל את החיים שלנו, יש איזה דחייה מסוימת כי זה נראה ששום דבר גדול לא מחכה. זה בעיה.

לכן אני חושבת שהאקדמיזציה המוגזמת היא לא דבר נכון. צריך לשמור על הרמה ואנחנו רואים שהרמה הולכת ויורדת. אני רואה את זה בעבודות סמינריוניות של סטודנטים שלי, הכתיבה, כושר הניתוח, שגיאות כתיב, שפעם זו הייתה הבושה הכי גדולה בדור שלנו, בכיתה ג', אם למישהו עוד היו שגיאות כתיב היו מכתימים אותו בצורה הכי נוראית שיש.

כמה הכתבות עשו לי ביסודי?

ברור, אבל אתה יודע מה אומרים היום? תכתוב, תתבטא, לא משנה, לא נתקן אותך, זה לא נורא, העיקר שתתבטא. זאת אומרת שגם המערכת הפכה להיות יותר סלחנית, פחות קפדנית, פחות ממושטרת, פחות ממושמעת ואנחנו משלמים על זה מחיר מאוד יקר. אנחנו רואים את זה בכל מסגרת משפחתית, בתא המשפחתי הקטן שלנו וזה בא לידי ביטוי גם בלימודים. אם אין דרישה להישגים - - -

אני אספר לכם משהו מצחיק שאולי אני לא צריכה להגיד, כי זה משהו אישי, אבל הילדים שלי עשו לי מין שלט כזה של אמרות שאמא אומרת והם שמו באחד המקומות משפט כזה, 'כשאנחנו מקבלים ציונים טובים אמא תמיד אומרת שהיא אוהבת אותנו יותר'. אסור להגיד את זה, אבל הם רואים שאני שמחה מזה שהם מקבלים ציונים טובים. אני לא משדרת את זה, 'הכול בסדר אם לא קיבלתם ציונים טובים'. לא, לא הכול בסדר, תתאמצו, תעשו. צריך עזרה? ניתן לכם, אבל אני לא מוכנה לוותר על זה שתקבלו ציונים טובים, אני רוצה שתקבלו ציונים טובים. הקטע הזה של הפשרנות שלנו היא מה שהובילה לעניין הזה.

לכן אני חושבת שצריך לחפש נתיבים מקצועיים שהשוק זועק אליהם, הם דרושים, זה המקצועות הטכנולוגיים. אני בתיכון למדתי בבית ספר טכנולוגי, זה לא הפריע לי להיות דוקטור בדברים אחרים. זה לא משנה, לימודים טכנולוגיים ברמה גבוהה הם פתח מבחינה אינטלקטואלית וכושר למידה שזקוקים לו להרבה מאוד דברים. מצד שני אלה שלא ממשיכים ויכולים ללכת להיות טכנאים או הנדסאים, הם יכולים להשתכר באופן מאוד מכובד ולהגיע באמת ליכולת לפרנס משפחה וגם להתקדם בציר המקצועי.

לכן אני חושבת שצריך לחזק בתי ספר שגם בתיכון מתווים את הדרך. המקצועות, שאנחנו פתחנו את זה להמון המון מקצועות וזה טוב, זו העשרה אינטלקטואלית, אבל קצת לתת איזה שהיא הכוונה תעסוקתית. בסופו של דבר בגיל 18, 19, 20, כשאנשים עוד מחפשים את עצמם, או מיד עם השחרור מצה"ל, הם ממשיכים לחפש את עצמם ואנחנו מאבדים הרבה מאוד שנים ובסוף מגיעים למקצוע שגם כך לא שלמים איתו, כי פשוט כבר לא הייתה ברירה וזה גיל 25, 26, 27 ואין ברירה אחרת. זה הכיוון לדעתי.

תודה.

אורה חכם, בבקשה.

אני רוצה קודם כל לומר תודה ליושב ראש הוועדה, שהוא נכנס לעומקם של דברים, הוא מוביל נושאים שבאמת אולי יצעידו אותנו למשהו.

זה נכון.

אני רוצה לשים דגש על הנושא. מה שנאמר פה, הכול נכון, אבל איפה שוויון ההזדמנויות בחינוך? ומה אני רוצה לומר? אם אנחנו רוצים לקדם את ההישגים בחינוך נתחיל בכיתות א' בשאלה, למשל, האם אינטל וכל הארגונים הטכנולוגיים המפותחים, יש להם חשיפה מובנית לאוכלוסיות חלשות בתוך מגמה לחשוף אותם, כדי שיהיו לנו גם חרדים וגם ערבים וגם שכונות ומה שאתם רוצים.

בהחלט יש.

שנית, אני קראתי לפני כמה ימים מאמר שמדבר על הבעיה והקושי איך לעדכן תכניות שתהיינה רלוונטיות. זאת אומרת זה לא מובן מאליו שאנחנו יודעים. יש אחד בארצות הברית, שהיום הוא מוביל, אני לא יודעת את שמו, לא זוכרת שמות, שאומר שהוא רוצה להשתמש בכל מיני נוסחאות דרך ענן וכו' כדי ליצור מין תוכנה שמעדכנת אוטומטית את המערכות, מזינה אותה במערכות של מידע, שיעזרו לה. אני מדברת על משרד החינוך, שהוא אמון על החינוך היסודי והתיכון וכן הלאה.

כל החינוך.

אני מדברת בעיקר על החינוך היסודי והתיכון ואני מקדמת בברכה, גם את המגמה שמשתקפת בבירור בדברי יושב ראש הוועדה, לשתף עסקים מתפתחים בכלל בהכנת תכניות, לא רק כללית, לעזור בהכנת תכניות, אבל בדגש על שוויון הזדמנויות בחינוך, קבוצות מוחלשות. אני לא באה לפה לחזק את אלה ש - - - בהתחלה אני חשבתי שאתה מדבר על זה וזה קצת ככה העלה לי את הטונים, 'אנחנו רוצים לחזק את האפשרויות של הרבה אנשים מוחלשים שאין להם כישורים'. יש להם הרבה כישורים, רק מי מביא אותם לידי כך שיבואו לידי ביטוי? הם לא יודעים אפילו. אני רוצה לראות את זה בתכניות ואני אשמח מאוד אם בעזרת היושב ראש נמשיך בזה ואני חושבת שהאוזניים כרויות.

תודה רבה.

אנחנו הגענו לסיום, אני מוכן לחרוג, אבל נעשה את זה טלגרפית, לכל מי שהצביע, בבקשה.

שלום, צהריים טובים. יש לי שתי הצעות לייעול. שמי ד"ר נורית שגב, אני מפקחת ארצית בשירות לשיקום תעסוקתי מקצועי במשרד הרווחה ואני גם מרצה במכללת עמק יזרעאל והייתי שותפה להקמת החוג לעבודה סוציאלית שם. זה מתקשר לדיון בבוקר של תעסוקה בפריפריה.

יש לי שתי הצעות שיכול להיות שאפשר לקחת אותן בחשבון ולראות איך אפשר ללכת איתן הלאה. האחת היא נושא של לימוד קריירה ורכישת מיומנויות רוחב תעסוקתיות כבר בגיל בית ספר. זה קצת מתחבר למה שפז אמר. לצד למידת תנ"ך, ספרות וכו', אם אתה לא מדבר עם ילדים כבר בשלב שבו הם מתפתחים והזהות שלהם מתפתחת, על נושא של תפיסות של קריירה ותפיסות של הכוונה מקצועית ורכישת מיומנויות רוחב תעסוקתיות, שכאן הכוונה היא לא ללמוד מקצוע, אלא לדעת איך מכבדים בוס, איך עובדים בעבודת צוות, איך מגיעים בזמן לעבודה. אלה בעצם המיומנויות שעליהן כל אדם ואדם נבחן עליהן, אלה המיומנויות שאתם זקוקים להן כחברי כנסת, שאני זקוקה לכן כמרצה, שהפחח זקוק להן כפחח, בסופו של דבר אלה מיומנויות רוחב שאם אנחנו נשכיל ונלמד אותם כבר מגילאי היסוד זה משהו שיהיה מוטמע וטבוע בהם.

הדבר השני שאני רוצה להציע זה הנושא של החיבור בין השדה לאקדמיה. כמו שהצגתי את עצמי, אני רגל באקדמיה ורגל במשרד הרווחה, אבל אני עוף מוזר. ישנם מעט מאוד אנשים שיכולים לעשות את שני התפקידים האלה, פשוט מכיוון ששתי המערכות, גם המל"ג וגם הנש"מ, לא מאפשרות את זה באופן שנותן מרחב נשימה. אני צריכה לעבוד בהיקף מאוד מאוד מצומצם שם, אני צריכה לדווח שם, אבל ברגע שאנחנו נכניס יותר ויותר אנשים מתוך משרדי הממשלה, משרד הרווחה בתוך החוגים לעבודה סוציאלית, עם משרד המדע בטכניון וכדומה, אנחנו נוכל להכניס מיד און ליין את החידושים, את החדשנות ואת המדיניות שאנחנו מקדמים פה במשרדי הממשלה אוטומטית ולא להיות במצב של מי אמר? 'לנצח נהיה מפגרים'. אני לא חושבת שלנצח אנחנו צריכים להיות מפגרים, אני מתכוונת לאקדמיה.

כי אנחנו לא מפגרים. זה הכרח שלא יגונה, זו המציאות. היא יכולה לצפות פני עתיד מבחינת התארגנויות של תכניות .

אני מתכוונת לצמצום הפער הזה בעניין ההתקדמות של השטח. צמצום הפער הוא צמצום הפיגור בין השטח לאקדמיה. ככל שמשרדי הממשלה ישכילו לאפשר לעובדים שלהם להיכנס גם כנציגים וכעובדים בתוך האקדמיה ולפתח מחקרים ולהכשיר את הסטודנטים על הדברים שבבוקר הם מפתחים את המדיניות כאן ובצהריים או בערב הם הולכים ומלמדים את זה באקדמיה אנחנו לא נמצא את עצמנו בפאזה כזו, אלא אנחנו נצמצם את הפערים. זה מה שאני משתדלת לעשות בהיקף המאוד מאוד מצומצם שכרגע המדינה מאפשרת לי.

ובהקשר הטכנולוגיות?

גם הטכנולוגי, גם עבודה סוציאלית.

ביקשתי טלגרפית, זה היה נאום ארוך.

ממש טלגרפית. שמי דליה בורגנה ואני מייצגת פה עמותה שנקראת ההתאגדות לחינוך מבוגרים. זו עמותה שמשתדלת להשלים פערים, משרדי הממשלה וגופים אחרים לא הצליחו לתת את המענים האלה לאותן אוכלוסיות שהזכירה חברת הכנסת הנכבדה.

אנחנו מגיעים לכל מגוון האוכלוסייה שקיים במדינת ישראל, לאוכלוסייה דוברת ערבית, לאוכלוסיית עולים, ונותנים להם השלמות, גם כשיש חסם שפה, לכיוון תעסוקה, וגם כאשר קיים חסם של השלמת השכלה, כדי להגיע לתנאי סף שאנחנו יכולים לכוון אותם לתעסוקות הכי בסיסיות שהם זקוקים להם לפרנסה. כל חברי ההנהלה של העמותה פועלים בהתנדבות. אני מאמנת בתחום התעסוקה, פה אני מתחברת למה שפז אמר, אני בעצם נותנת באמצעות סדנאות את כל המיומנויות שאותן אוכלוסיות זקוקות להן. תתפלאו לשמוע, כל מפוטרי נגב טקסטיל עברו את הסדנאות האלה, כל מפוטרי מגבות ערד ומפוטרי טמפו ירוחם, הם עברו את הסדנאות האלה ולמרות הגישה של 'מה אני שווה עכשיו?' 'לאן אני אלך בגיל 63, איזה מיומנויות אני יכול עוד לממש, אם רק ידעתי להפעיל מכונות קיטור?' או משהו כזה. כולם משולבים בשוק העבודה, בגלל שהצלחנו איכשהו לתת להם להרגיש שהם מסוגלים ויכולים.

תודה.

רק סוגיה לעניין הפריפריה. אני חושבת שצריך להסתכל ראייה רב מערכתית. אנחנו פועלים בקרית שמונה, אנחנו המעסיק הפרטי הכי גדול בקרית שמונה, יש לנו שותפות עם האקדמיה תל חי, עם בתי הספר, עם העירייה.

אתם פועלים ברמת נגב, פועלים בנתניה.

לא, אבל איזה שהיא ראייה רב מערכתית וכמובן אנחנו מזמינים אתכם להסתכל על המודל של קרית שמונה ולבקר שם כמודל.

אני הבעלים של חברת קולגה שהיא חברת שירותי השמה. אני מלווה את שוק התעסוקה כבר כמעט 27 שנה. אני מתחברת להדגש אחד, מדובר היום לאו דווקא באוכלוסיות מודרות, מדובר גם באנשים ממדינת תל אביב. אם לא נלמד ניהול קריירה, כמו שחברתי אומרת, אנחנו ניקלע למצב שיהיו כל כך הרבה עמותות שיטפלו באנשים אחרי שהם יפוטרו. אנחנו ניגשים לשוק תעסוקה חדש, לא שוק של משרות, אלא שוק של כישרונות, שרוצים מישהו לחלקיות משרה, של פרילנסרים, של מיתוג אישי. אם אנחנו לא נלמד היום את הנוער, את הילדים, שהם אמורים לבנות מותג אישי, שהם לא אמורים להיות מועמדים יותר למשרד בהכרח, הם אמורים לבנות לעצמם מותגים ולהיות איזה שהם שחקנים בשוק מאוד משוכלל ומאוד אכזרי, זו קריאתי בוועדה, ניהול קריירה מכיתה ג'.

לכן צריך את מה שאמר לנו פז, משלים. יש רפואה משלימה, יש חינוך בלתי פורמלי.

זה לא פס רחב, חנוך לנער על פי דרכו, למדנו את זה מ - - -

אנחנו אוהבים לקחת את האמרות החזקות האלה ולהתאים אותן לדרכנו.

אבל אנחנו רוצים שלא יהיה מצב שאנשים לומדים 5 יחידות מתמטיקה כי מכריחים אותם ולא בהכרח הם מתאימים להם.

אני גם לא חי טוב עם זה שאני יודע שיש תלמידים שרצו ויכלו להגיע להישג הזה ומישהו דיכא להם את זה, כדי שהמערכת לא תעמוד למבחן. גם זה קיים.

אני מנהלת המרכז קריירה של הבינתחומי הרצליה, שכבר עלה פה היום. אנחנו נותנים שתי במות של שירותים, במה אחת היא במה של - - -

חשבתי שהיום אני לא אשמע את המרכז הבינתחומי, כי מירב בן ארי נמצאת בחו"ל והיא בוגרת המרכז הבינתחומי וזה חוזר לנו בוועדה. שמעתי אותה ואני מצדיע, אוקיי.

לגמרי, גם אני. שתי במות של שירותים שאנחנו נותנים. אגב, חשוב להגיד, יש כמוני, אם לא בכל בהרבה מאוד מוסדות אקדמיים. במה אחת היא במה של ייעוץ קריירה, ניהול קריירה. אגב, לא בכל המוסדות הדבר הזה ניתן, לטעמי, ברמה מספיק רחבה וטובה. הבמה השנייה זה באמת במה של השמה, של חיבור בין הזדמנויות לסטודנטים, שזה באמת משהו שקיים יותר רחב.

אני רציתי לדבר פה דווקא על המוסד, אני חושבת שיש איזה שהוא מתח, כמישהי שחיה בתוך האקדמיה, יש לי תואר שני, יש סוג של מתח בין התפקיד של האקדמיה, אנשים שהם הרבה שנים בתוך האקדמיה, הם אוהבים או רואים את עצמם יותר כבמה למתן ידע, זאת אומרת איפה מסתדר המתח בין מתן ידע לבין פרקטיקה. לא תמיד כשאתה מדבר עם אנשים אקדמאים נוח להם עם המקום הפרקטי ולא תמיד הפוך. לשמחתי המוסד שאני חלק ממנו כן רואה את הפרקטיקה כחלק חשוב מההקניה של הכלים הניתנים בלימודים, אנחנו פתרנו את זה במידה מסוימת. זה גם עונה על הפער שנוצר בשנות הלימוד לגבי הדינמיקה המהירה שקורית היום בשוק העבודה. לקראת שנה ג' אנחנו כן מנסים לפנות לפקולטות שונות אצלנו ולהמליץ על מתן של הכשרות שאינן קשורות, חשוב להגיד, לתכנית הלימודים המקצועית שהמל"ג מאשר. זה משהו שניתן כהעשרה לסטודנטים. למען הדוגמה, סטודנטים לכלכלה מקבלים קורס מאוד מתקדם באקסל שעוזר להם.

הנושא הנוסף, וזה לדעתי משהו חדשני שאפשר לחשוב עליו, שהקמנו אותו השנה. הנושא של internships, התמחויות, לאו דווקא לנושא ראיית חשבון. זה דבר שאני ניסיתי אישית להקים, חשבנו להקים כמה וכמה פעמים, השוק בישראל לא היה פתוח לזה, ממש לא, בניגוד לארצות הברית ששם זה מאוד מפותח ובאמת מקנה דריסת רגל מאוד טובה לסטודנטים. אני חייבת להגיד, כל מיני דינמיקות שקשורות לאנשים מחו"ל, סטודנטים צעירים מחו"ל, כל תכניות מסע ותגלית, פתחו את העיניים של המעסיקים לכוח העבודה המעניין הזה של סטודנטים בסוף הלימודים שרוצים את הרגל הזאת ומוכנים לבוא וללמוד. הקמנו השנה, ממש עכשיו, מערך התמחויות, יש הרבה מעסיקים שמעוניינים. חומר למחשבה.

תודה. אני חושב שסך הכול מה שקרה היום סביב הדיון, כמעט כולם מדברים על אותו דבר, כל אחד מכיוונו הוא ומגיעים למסקנה, אל"ף, טוב שנעשה משהו ושמענו שנעשה וצריך להטמיע את זה במערכת, שזה יהיה בנוי בתוך המערכת, ותהליך החשיבה, ההתאמה, חייב להיות מובנה במערכת, לא כל פעם יציאה מהמסלול לצורך בדיקה, בחינה וחזרה, אלא בנוי בתהליך העבודה.

הוועדה מודה לכל מי שהשתתף בדיון, הוועדה מודה גם ליוזמת הדיון ומנהלת היום הזה, חברת הכנסת ד"ר עליזה לביא.

הוועדה שמחה לשמוע שיש דיאלוג בין התעשייה למערכות החינוך והאקדמיה, הוועדה קוראת לאקדמיה ולמל"ג להעתיק חלק מהמודל האמריקאי שמעבר לתארים הידועים, בי.איי, אמ.איי, PHD, לאפשר סדרת קורסים והתמחויות משלימים לתארים, או תוספתיים לתארים, שיהיו לפי צרכים משתנים. הוועדה נוכחה לדעת שסביב השולחן הייתה הסכמה שהמערכת צריכה להעניק מיומנויות של כישורי חיים, פיתוח אינטליגנציה אינטלקטואלית ורגשית.

הוועדה קוראת לוות"ת, מל"ג ומשרד החינוך לקיים דיון מתמיד בדבר ההתאמה הנדרשת של המוסדות להשכלה גבוהה לעולם התעסוקה המשתנה. הוועדה תקיים דיון יותר מעשי בסוגיית ההתאמות לאור הדברים שנאמרו כאן בדיון.

תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:15.