הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 148

מישיבת ועדת הכלכלה

יום ראשון, כ"א בשבט התשע"ו (31 בינואר 2016), שעה 10:00

הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, התשע"ג-2013 (כ/769) – בקשה לדיון מחדש מאת חבר הכנסת עיסאווי פריג' ודיון מחדש בסעיף 15 להצעת החוק

חברי הוועדה: יעקב פרי – מ"מ היו"ר

דוד ביטן

אורי מקלב

עיסאווי פריג'

עוזי יצחקי - המנהל הכללי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ברק טייכמן - יועץ בכיר למנכ"ל, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חוה ראובני - סגנית היועצת המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אבנר פלור - מהנדס, סמנכ"ל בכיר תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דפנה עין-דור - מנהלת אגף כלכלה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

לנה גרשקוביץ - מנהלת תחום כלכלה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אבי גונן - מהנדס ראשי לרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

משה קירמאיר - ראש תחום שירותי תחזוקה והדרכה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אסתי פלדמן - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד האוצר

רקפת ישי - מנהלת תחום ייבוא אישי, רשות המסים, משרד האוצר

דני דרגוצקי - מנהל תחום בכיר הערכה, רשות המסים, משרד האוצר

דרור וגשל - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

קרן וול - מתמחה ייעוץ וחקיקה, לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

אנואר חילף - הממונה על חוקיות הייבוא, משרד הכלכלה והתעשייה

דבי מילשטיין - ממונה ייעוץ משפטי - נושאים בין-לאומיים, משרד הכלכלה והתעשייה

יונתן צויקל - עו"ד, ראש צוות, המחלקה המשפטית, רשות ההגבלים העסקיים

זאב ש. פרידמן - היועץ המשפטי, המועצה הישראלית לצרכנות, ארגוני צרכנים

טל ברנר דרורי - יושבת-ראש, איגוד יבואני הרכב הדו-גלגלי, אופנועים, לשכת המסחר

יעקב אנוך - נשיא, איגוד יבואני הרכב

יעקב יהודה רודד - מנכ"ל, איגוד יבואני הרכב

סיגלית בן ששון - יועצת משפטית, איגוד יבואני הרכב

יורם בונן - עו"ד, (שדלן) מייצג את קבוצת כלמוביל, איגוד יבואני כלי רכב

אמיר גבל - יועץ משפטי, כלמוביל, יבואני כלי רכב

שיר דיין - עו"ד-מייצג קבוצת כלמוביל, יבואני כלי רכב

חיים לוי - מנכ"ל משותף, גלובל אוטומקס, יבואני כלי רכב

ינון עמית - מנכ"ל משותף, גלובל אוטומקס, יבואני כלי רכב

דורון שורר - (שדלן) יועץ גלובל אוטומקס, יבואני כלי רכב

רונן לוי - יושב-ראש, איגוד המוסכים בישראל

אריה אשד - מנכ"ל, איגוד המוסכים בישראל

אינגריד הר אבן - יועצת משפטית (שדלן), איגוד המוסכים בישראל

דני הולנדר - חבר מועצה, איגוד המוסכים בישראל

שלמה תוסייה כהן - יועץ משפטי, איגוד שמאי הביטוח בישראל

נמרוד הגלילי - מנכ"ל, הארגון להשכרת רכב וליסינג

דידי רוזנפלד - מנכ"ל שלמה SIXT, חברות להשכרת רכב וליסינג

רון מלכה - מנהל קשת ליס בע"מ, חברות להשכרת רכב וליסינג

יהודה לוי - גזבר, סגן יושב-ראש אגודת מורי הדרך בישראל

שמואל השמשוני - מנכ"ל, מוסך סומרום, מתווכים לייבוא רכב

רפאל שחוח - נציג יוריס, ייבוא אישי, מתווכים לייבוא רכב

גיורא צפרוני - מנהל תחבורה, ארגון מנהלי רכש ולוגיסטיקה בישראל

משה בר - יושב-ראש תנו יד לחירש ונכים למען נכים

דן קדרון - חבר הנהלה, תנו יד לחירש ונכים למען נכים

יעל גויסקי - עו"ד, יועצת חקיקה, לוביסטית, מייצגת את איגוד המוסכים

ענת אלון - עו"ד, לוביסטית, (גויסקי לובינג), מייצגת את אגודת מורי הדרך

נועה גונן - לוביסטית (גורן עמיר), מייצגת את איגוד יבואני הרכב

משה ביבי - לוביסט (גורן עמיר), מייצג את איגוד יבואני הרכב

איתי עצמון

לאה ורון

טלי רם

אירית שלהבת

הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, התשע"ג-2013 (כ/769) –

בקשה לדיון מחדש מאת חבר הכנסת עיסאווי פריג' ודיון מחדש בסעיף 15 להצעת החוק

בוקר טוב. אני שמח לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. גברתי מנהלת הוועדה, אדוני היועץ המשפטי, רשמת, מנכ"ל משרד התחבורה, נציגי משרד התחבורה. הישיבה היום תהיה מעכשיו עד השעה 14:00, תהיה הפסקה בצהרים.

אנחנו עוסקים היום בפרק ד', סימן ב': רישיון לייבוא רכב ושיווקו, החל מסעיף 35. אני אאפשר לכל מי שירצה לדבר, בתנאי שהוא יעשה את זה באופן תכליתי וקצר, בצורה הגונה ומנומסת, ואנחנו נתחיל ישר מסעיף 35. רציתם לתת גם רקע, גם להסביר לפני שניכנס להקראה? בבקשה. נתבקשתי גם שכל אחד – למרות שאתה מוכר וחביב – יציג את עצמו.

מהנדס אבנר פלור, סמנכ"ל בכיר תנועה, משרד התחבורה. אנחנו בדיון הקודם התחלנו את פרק ד', ייבוא רכב, שעסק בנושא רישיונות לייבוא רכב ותנאים. מסעיף 35 אנחנו דנים בנושא של רישיון יבואן, כשאנחנו דנים בעיקר בשלושה סוגי יבואנים – יבואן ישיר שרוכש את הרכב ישירות מיצרן הרכב; יבואן עקיף שרוכש רכב באמצעות הסוכן המורשה; והסוג השלישי של יבואן זעיר, שהוא יבואן שרוכש כמות מוגבלת של עד 20 כלי רכב בשנה. הסוג הרביעי, מדובר בייבוא אישי של רכב.

סעיף 35 דן בתנאים למתן רישיון יבואן ליבואן ישיר, כשבעצם אחת מגולות הכותרת של החוק הזה, בנוסף להסדרה של כל ענף הרכב בכללותו והצווים, זה גם נושא של פתיחת השוק לתחרות. הסעיף הזה הוא אחד הסעיפים המהותיים והמרכזיים בחוק, שבעצם באמצעותו ניתן להגדיל את סוגי היבואנים השונים, ואני אסביר בהמשך.

היום, כמו שאמרתי, ישנם למעלה מ-16 יבואנים הקיימים לרכב פרטי, ישירים, ויש כשלושה יבואנים מקבילים.

יבואן מקביל זה מה שקראתם יבואן עקיף?

יבואן עקיף זה יבואן שמייבא רכב באמצעות סוכן מורשה ולא ישירות מיצרן הרכב.

מה ההבדל בין מקביל לישיר?

זה אותו דבר. פשוט בחקיקה הקודמת - - -

הוא שאל על מקביל ישיר.

אני אענה על הכול. בחקיקה הקיימת היום, בצו, מוגדר שם "יבואן מקביל". בחקיקה החדשה, במקום "מקביל", זה "יבואן עקיף". מקביל או עקיף, כמו שזה בחקיקה הזאת, זה בעצם - -

מקביל זה עקיף.

- - לא ישירות מיצרן הרכב אלא באמצעות סוכן מורשה. כמו שאמרתי, הסעיף הזה הוא מאוד מאוד מהותי ומרכזי.

היבואנים הישירים, נכון להיום, למעלה מ-30, 40, 50 שנה, יש לנו אך ורק יבואנים ישירים שהם בקשר עם יצרן הרכב, ולא נוספו עוד יבואנים על אותו תוצר. כלומר, אם אני לוקח כדוגמה את יבואן רכב מתוצר "סובארו" – כל הזמן אני מביא את אותה דוגמה – אין יבואן נוסף שמייבא רכב ישירות מיצרן הרכב. זאת אומרת, היבואנים הם בקשר ישיר עם יצרן הרכב, ולהם הידע והמידע הנדרש לתיקון.

זה אותם 16, מר פלור?

כן. ישנם כמו שאמרתי למעלה מ-16 יבואני רכב פרטי אבל ישנם גם יבואני משאיות, אוטובוסים וכו', כשאני אומר שאותם יבואנים הם בקשר ישיר עם היצרן ולהם המידע והידע מיצרן הרכב.

בלעדיות.

כלומר, הקשר הישיר נמצא מולם. אנחנו במהלך השנים, כבר משנת 2002, כשהלכנו בכמה צעדים לפתוח את השוק, בשנת 2002 תוקן הצו אשר הכניס את סיום הבלעדיות, כלומר שלא תהיה בלעדיות בין יבואן לבין יצרן, זה לא הלך, זאת אומרת לא נכנסו יבואנים נוספים לאותו תוצר רכב. בשנת 2010 הוכנס במסגרת הצו הנושא של היבואן המקביל / עקיף, שאני קורא לו היום, וגם בקושי-בקושי נכנסו שלושה יבואנים מקבילים, כשאחד החסמים המרכזיים בנושא הזה זה שהסוכן המורשה לא - - -

רבותי, אם אתם יכולים להיות קצת יותר בשקט. אנחנו רוצים להתרכז. תודה.

קיים קושי לסוכן המורשה לחתום עם היבואן העקיף על נושא אחריות, על נושא ביצוע ה"ריקולים" ואספקת מוצרי תעבורה בנושא של מימוש האחריות, ולכן לא ניתן היום בנקודת הזמן הזו להגיש חוזים שבהם הסוכן המורשה יתחייב על מתן האחריות, מתן מימוש אחריות, מתן ה"ריקולים", וכו'.

מה הייתה הסיבה שלמרות הניסיונות של משרד התחבורה, למרות ניסיונות החקיקה, לא הצליחו לפתח או להתחיל את התחרות?

כנראה, כנראה – הכול זה כנראה – שהיצרנים משום מה חוסמים את המהלכים האלה.

היצרנים בחו"ל?

יצרני הרכב בחו"ל, כנראה, כנראה שחוסמים, כי עובדה, עובדה שלא ניתן, זאת אומרת אם אני בוחן בתקופה הזאת, משנת 2010 עד היום, בקושי-בקושי נכנסו שלושה יבואנים, וכמות הרכב שייבאו מאוד מאוד מעטה יחסית ל-250,000 כלי רכב.

אוקיי.

ולכן, לקחנו את המודל הקיים באירופה. המודל הקיים באירופה זה מודל שבו כל רכב שנרכש, מכל מדינה שהיא במדינות האיחוד האירופי, יכול לטפל, לתחזק, לבצע "ריקול", בכל מדינה שהיא. כלומר, אם אני קונה רכב בהולנד כדוגמה, אני יכול לתחזק, לבצע "ריקול" גם בבלגיה, גם בגרמניה ובכל מדינה אחרת.

באמצעות היבואן באותה מדינה?

באמצעות אותו נציג היצרן, שנמצא באותה מדינה.

ואם הוא לא מייבא אותו דגם, מה הוא יעשה?

גם באירופה, לא כל המדינות מייבאות את אותם דגמים שבכל אירופה. יכול להיות שבבלגיה יש דגמים שמיובאים, ובהולנד הם לא מיובאים, אבל אם הרכב הזה מגיע להולנד, הוא כן מטופל שם. זאת אומרת, אין איזשהו מחסום שאומר אני לא מטפל או אני לא מבצע "ריקול" לאותו רכב.

ברור.

גם פה, גם בישראל, אחד היבואנים הראשונים שנכנס לתחום, "איילון מוטורס", שהוא היבואן המקביל הראשון, חברת "פורד", יצרן הרכב, ביקש שמימוש האחריות, ביצוע ה"ריקולים" יבוצע על-ידי היבואן הישיר הקיים היום. כלומר, גם ישנו ייבוא מקביל, שבעצם מי שמבצע את התחזוקה, מי שמבצע את מימוש האחריות, מי שמבצע את ה"ריקול", זה יבואן ישיר של הרכב הזה, קרי חברת "דלק מוטורס".

ברשותך, דגמים שלא מיובאים לארץ על-ידי יבואן מסוים, הם יובאו בייבוא עקיף דרך הייבוא המקביל שאנחנו מציעים ולא מיובאים דרך היבואן, האם מבחינה טכנית מוסכי היבואן יכולים להתמודד איתם ולתקן אותם? כי יש טענה שהם לא ערוכים לתקן את הדגמים החדשים באותו תוצר.

אז כמו שאמרתי, אני אוסיף על דברי. כמו שאתה יודע, חבר הכנסת פריג', העולם נעשה גלובלי. כלומר, היום, מרבית ייצור המערכות והמכללים של הרכב לא מבוצע אצל יצרן הרכב אלא מבוצע אצל יצרני משנה.

תנסה לתת תשובות יותר ממוקדות.

אני אתן מענה.

התשובה היא כן או לא.

כן. התשובה היא כן.

אתם חילקתם, אדוני היושב-ראש, חוות דעת שהוועדה מינתה בקדנציה הקודמת.

כן, יועץ מיוחד. אנחנו נתייחס לזה עוד מעט.

יועץ מיוחד, והוא התייחס לסוגיה הזאת.

בסדר, אז תתייחס בדברים שלך. תודה, עיסאווי. בבקשה, תמשיך.

אני רואה, עיסאווי, באת הפעם מוכן.

אני תמיד מוכן, אני לא צריך - - -

דוד, אתה בדרך כלל לי פחות מפריע.

עוד כמה משפטים, אדוני היושב-ראש, ואז אני אסיים ואם יהיו שאלות. אנחנו נתנו מענה גם להיבטים המקצועיים הטכניים שהועלו פה, גם להיבט של השיפוי. במסגרת השימועים שבוצעו, העלו נציגי איגוד היבואנים כל מיני דרישות בנושא שיפוי, שבעצם אנחנו מטילים עליהם מטלות מסוימות, אז גם כן, הנושא הזה של השיפוי נמצא במסגרת תיקון החקיקה.

כמו כן, הנושא של יידוע היבואן – היבואן הישיר, הכוונה – לאותם כלי רכב שמגיעים לפה, גם כן נמצא כאן, למיטב זיכרוני בסעיף 36 וגם הלאה. זאת אומרת, ניסינו לתת מענה לכלל ההיבטים וגם לעבודה שבוצעה עבור ועדת הכלכלה. תודה.

תודה לך. לפני שאנחנו מתחילים בהקראה, האם יש למישהו איזשהן השגות כלליות, נקרא לזה? רק בקיצור נמרץ.

יקי אנוך, איגוד יבואני הרכב. אני רוצה פשוט לדייק את הדברים שאמר אבנר. באירופה יושבים היצרנים עצמם, זה לא יבואנים. כשמדובר על מתן אחריות פן-אירופאית, זה היצרן עצמו יושב, בכל אחת מהמדינות יושב היצרן עצמו, כלומר העניינים מתנהלים אצל היצרן.

אנחנו פה סוכנים שקונים. יבואני הרכב בישראל הם סוכנים שקונים מהיצרן את הרכב, והם לא היצרן.

ברור. תודה.

לא חשבנו אחרת.

יעקב, ברשותך.

אני אתן לך, עיסאווי. בבקשה, גברתי.

בוקר טוב. טל ברנר דרורי, יושבת-ראש איגוד יבואני הרכב הדו-גלגלי, אופנועים. אני כבר בדיונים קודמים ביקשתי לסייג את התחולה של החוק הזה או לזכור שצריך לעשות התאמות מפני שהחוק מתבסס על דירקטיבה אירופית שמתייחסת לרכב, ורכב פרטי, שזה נקרא דרגה M.

אופנועים לא נכללים בדירקטיבה האירופית, ולכן אנחנו חוששים ויודעים שהיצרנים של הדו-גלגלי שהולכים אחרי הרכב, לא יספיקו לאמץ גם את הדברים הקיימים. ולכן צריך לזכור שהאדפטציה צריכה להיות במשורה, עם שימת לב שיש דברים שיצרני הדו-גלגלי עדיין לא נמצאים שם. תודה.

תודה רבה. כן, אדוני.

רונן לוי, יושב-ראש איגוד המוסכים בישראל. אני רק רוצה להזכיר שהחוק הזה הוא כמובן חוק שנועד גם לפתוח את התחרות ולא רק לייצר את הרישוי.

בעיקר נועד לפתוח את התחרות.

נכון. אנחנו מבקשים בסעיף הזה, בסעיף 35(א), להכניס את ההמלצה של ועדת זליכה וגם ועדת היישום.

אני רק רוצה לקטוע אותך כי אנחנו טרם ההקראה. אני ביקשתי רק השגות כלליות על הדברים של אבנר. נגיע לקריאה של 35(א), אני אתן לך את רשות הדיבור.

ברשותך, כבודו, אבל זה הסעיף.

אני מציע שתיתני לי לסיים רק משפט, ואני משתדל לא לדבר יותר מדי. אז אנחנו ניתן לך ב-35(א), בהקראה, להציע את מה שאתה חושב להציע. כן, גברתי.

עורכת-דין אינגריד הר אבן, אני היועצת המשפטית של איגוד המוסכים. היה פה השר בשבוע שעבר, דיבר על הרפורמה. הרפורמה היא תחרות, אז יש סיטואציה – ודיברנו על זה גם בכנסת הקודמת – שמרוב עודף סעיפים ועודף רגולציה, בסוף מרוב עצים לא רואים את היער.

הסעיף הזה הוא לב לבו של החוק.

נכון.

שבירת הבלעדיות של היבואנים הישירים ופתיחת השוק לתחרות.

נכון.

פה בסעיף הזה חשוב מאוד להכניס את הנושא של התחרות, מה שכרגע לא כל כך מופיע פה מבחינת שירותי התחזוקה, תחרות בשירותי תחזוקה, ואת זה אנחנו נמקד בהצעה שלנו לשינוי סעיף 35(א)(9). תודה.

בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. שמי דורון שורר, בעבר הייתי מנכ"ל משרד התחבורה, היום אני לוביסט של הציבור. באופן טכני, באתי מטעם אחד היבואנים הפרטיים.

מאיזה חברה באת?

איך אתה יכול להיות מטעם הציבור אם אתה מטעמם מגיע?

אני רוצה לייצג פה את האינטרס הציבורי. אני באתי במשלחת של חברת "אוטומקס".

אז אתה לא יכול לייצג את הציבור.

אז אני לא מייצג. רציתי להגיד הערה כללית. בעקבות הדברים של מהנדס פלור שדיבר על הסיבות לאי תחרות, אני רציתי להזכיר לאדוני שלפני זמן כאשר כיהנתי כמפקח על הביטוח, היה מצב דומה שחברות הביטוח בחו"ל מנעו תחרות בישראל.

ואתה מקביל את זה עכשיו כביכול, שהיצרנים מונעים.

כביכול, חברות הביטוח בחו"ל לא אפשרו ביטוח אלא במחירים מסוימים וכו', לא חשוב הפרטים. לאחר שביקשתי מהממונה על ההגבלים העסקיים ומבית-המשפט לברר את הסוגיה הזו, התברר שלא כצעקתה, וכידוע, התוצאות ידועות. כל מנהלי ויושבי-ראש חברות הביטוח בישראל הורשעו בפלילים, וחלקם אפילו ישבו בבית הסוהר.

לכן, אני מציע שהשימוש בטענה שמישהו בחו"ל מכוון את העניינים לא תעלה על השולחן אלא להסתכל על מה שקורה - - -

דורון, היא נאמרה כתשובה לשאלה שלי למר פלור.

תודה רבה.

זה כנראה מיטב הידע שיש לו, ייתכן ויש דברים נוספים שאנחנו לא יודעים.

אמרתי שזה ייתכן וכנראה.

אכן. הערה אחרונה, אני רוצה להתחיל לזוז.

רון מלכה, "קשת ליס". אני רוצה רק להתייחס לאדון המכובד שהיה פה קודם. אפשר לראות גם בחוות הדעת שהוגשה לוועדה ש"טויוטה" מככבת במסמכים שהיא הגישה, ולא בכדי. כי חלק מהיבואנים המקבילים שפועלים היום בחרו לייבא באופן עקיף את המותג "טויוטה".

היצרנים נוקטים באופן פעיל בצעדים מגוונים על מנת למנוע זליגה של מכוניות משוק אחד לשוק שני, ואני אגיד את האמת – השוק הישראלי, לא זה רק מה שעומד בראש מעייניהם; עיקר הזליגה שלהם זה למשל ממזרח אירופה בתוך גוש האירו למערבה, ואחרים.

הבהרת.

זה משפיע עלינו.

תודה רבה. אנחנו יכולים להתחיל להקריא, גברתי.

תודה רבה, אדוני. אנחנו מתחילים בסעיף 35. אני מבקשת לשים אותו בהקשר. אם בישיבה הקודמת בשבוע שעבר דיברנו על רישיון ייבוא לרכב, ואמרנו מיהם אלה שיכולים לקבל רישיון לייבוא רכב, אז הראשונים ברשימה הזאת זה יבואן רכב מסחרי. אנחנו עכשיו עומדים לעסוק בתנאים לקבלת רישיונות כיבואני רכב מסחריים.

סעיף 35 מתחיל עם רישיון יבואן רכב ישיר.

ישיר. תחת הכותרת של "יבואן רכב מסחרי" נמצאים היבואנים הישירים, העקיפים והזעירים.

אוקיי.

להבדיל מהייבוא האישי.

"רישיון יבואן רכב ישיר
35.

(א) מי שהתקיימו בו כל אלה זכאי לקבל רישיון יבואן רכב ישיר מאת המנהל:"

אני מניח שלפסקה הזאת אין הערות.

"(1) הוא תאגיד רשום כדין בישראל שאחד מבעלי העניין בו לפחות ומנהלו הכללי הם תושבי ישראל;

(2) הוא התקשר עם יצרן רכב במדינת חוץ בהסכם בכתב למכירת רכב מתוצרתו לתקופה שלא תפחת משלוש שנים, וההסכם אינו מעניק לו זכויות שיווק בלעדיות, במישרין או בעקיפין;

(3) הוא המציא כתב התחייבות מאת יצרן הרכב במדינת החוץ לספק מוצרי תעבורה לכל רכב מתוצרתו המיובא לישראל, לתקופה שלא תפחת משבע שנים מיום המכירה לצרכן; השר, באישור הוועדה, רשאי לקבוע תקופה שונה לעניין פסקה זו;"

עד לכאן, יש למישהו איזשהן הערות או שאנחנו יכולים להמשיך? עיסאווי, בבקשה.

אני שוב רוצה לחזור על הטענה הראשונית שהעליתי. ראשית כול, הדיון הזה, בהמשך ליועץ שמונה והגיש לנו את תקציר המנהלים, אני הייתי מבקש לקבל מין סקירה לגבי חוות הדעת הזאת, שיסבירו לנו.

בוא תעזור לי, תסייע לי. עד כאן, עד סעיף קטן (3), יש לך הערה?

יש, בוודאי. בסעיף קטן (3) בעיקר. זה שוב המהות של הדיון. כתוב: "הוא המציא כתב התחייבות מאת יצרן הרכב במדינת החוץ לספק מוצרי תעבורה לכל רכב מתוצרתו", וכאן בעצם מהות הדיון – לכל רכב מתוצרתו.

מה זאת אומרת? יבואן שיש לו דגם, הוא מייבא לארץ דגמים מסוימים, ובעל רישיון מקביל, עקיף, מייבא רכב מדגם אחר מאותה תוצרת רכב, ועל-פי הסעיף הזה הוא מחויב כתנאי מתנאי הרישיון לספק מוצרי תעבורה לדגמים האלה. זו סוגיית המהות.

לא הבנתי.

גם אני לא.

אני אתן הדגמה. אני סוכן "פורד", מייבא ארבעה דגמים של "פורד". בא אחד עם רישיון עקיף, יש לו רישיון לעשות ייבוא עקיף.

אבל פה מדובר על הישיר, לא על העקיף.

אנחנו מדברים בסעיפים האלה על הישיר.

מה שהוא מייבא, הם צריכים לספק.

אני אסביר לכם. אנחנו מדברים על תנאי קבלת רישיון.

לישיר.

אני יודע. אחד מהתנאים לקבלת רישיון לספק מוצרי תעבורה לכל רכב מתוצרתו.

שמיובא לישראל, לא לכל רכב.

מכל התוצרת.

שמיובאת.

כן, שמיובאת.

תמשיך.

מכל התוצרת. ברגע שאני כותב "מכל התוצרת", זה בעצם המהות של הסעיף. האם תוצרת או דגם? ברגע שאני אומר "תוצרת", אז זה הוויכוח.

זאת אומרת, מה שאותו יצרן ייצר.

יצרן ייצר עשרה דגמים, ארבעה דגמים מהם אני מייבא דרך היבואן הישיר, שישה דגמים – נגיד "פורד", "פורד מוסטנג", לא מיובאת לארץ – החליט יבואן שיש לו רישיון עקיף לייבא את ה"פורד מוסטנג" לארץ.

צריך לתת לו. ברור.

צריך על-פי תנאי הרישיון לספק לו מוצרים.

נכון.

זה המהות.

ההיפך. הניסוח הזה עדיף מאשר דגמים כיוון שזה כל דבר שהוא מייצר, הוא צריך לספק.

אם אין מחלוקת, אז החוק מאושר. זה המהות.

צודק מר פריג' שזה לב העניין.

כן, לב העניין, רבותי.

הפסקאות הבאות משקפות את זה עוד פעם.

נכון.

אמירת המדיניות, אפשר כמובן להתווכח, אדוני מייצג עמדת מדיניות אחת, הממשלה באה עם עמדת מדיניות אחרת. האמירה שלנו היא – יצרן רכב שרוצה לשווק את כלי הרכב שלו בישראל באמצעות יבואן ישיר מטעמו, הוא לא יכול לתת בלעדיות, ואומר, רק מה שהיבואן הזה מביא. אם אני נכנס לשוק הישראלי עם יבואן ישיר, אני יודע ומקבל עלי שיכולים להיות גם יבואנים נוספים, וכל רכב מתוצרתי שיגיע לישראל, אני אחראי לטפל בו. זאת העמדה.

וזה גם בא לידי ביטוי בכל הסעיף.

נכון. אם אנחנו פותרים את הסוגיה, פתרנו את כל הסעיף.

אנחנו לא פותרים. אנחנו צריכים להחליט, יש - - -

זה המהות.

עוד מישהו? בבקשה.

רון מלכה, "קשת ליס". אני רוצה לתת תשובה לחבר הכנסת פריג', ברשותך. לאירופה מיובאים מדי שנה עשרות, אם לא מאות אלפי כלי רכב מתוצרת – סתם לדוגמה, "טויוטה" – שדגמים שלה לא אמורים להיות משווקים באירופה. הם לא נמצאים במגוון האירופי.

לא נכון - - -

אבל הוא ענה לך שהיצרן הוא מקומי.

יש יושב-ראש לוועדה, הוא ייתן לך את זכות הדיבור. אני כרגע מדבר, ואם אתה חולק עלי מותר לך.

כולם יקבלו רשות דיבור.

יש למשל, "טויוטה סיינה" – אני סתם ככה אקח נקודה – לא מיוצרת באירופה, לא אמורה להיות מיובאת לאירופה. מיובאות אלפי יחידות בשנה מארצות הברית לאירופה בייבוא אישי, בייבוא אחר, מגיעות לאירופה. אז מה? "טויוטה" מתנערת מהם? הוא נכנס למוסך של אירופה ולא מקבל שירות? - -

הבהרת.

- - מקבל שירות, אחריות, "ריקול", חלפים, הכול. יכול להיות שהוא מקבל את זה קצת באיחור כי אין את זה באופן - - -

אבל היצרן מקומי.

הסבירו קודם שיש הבדל בין אירופה לבין זה, שם זה יותר יצרנים, ופה יבואנים.

נכון. זה עלויות שונות.

נאמר. הבנו. בבקשה, אדוני.

זאב פרידמן, המועצה הישראלית לצרכנות. אדוני היושב-ראש, הייתי רק מבקש אולי מהיועץ המשפטי לברר האם הנוסח מכסה.

מכסה מה?

אני מסביר. אנחנו מבקשים את ההתחייבות של היצרן.

נכון.

אנחנו רוצים שהיא תכסה את כל הרכבים שנמצאים בישראל, ולכן הניסוח "בתקופה שלא תפחת משבע שנים מיום המכירה לצרכן" – הרי כאן אנחנו מדברים על היבואן הישיר. אנחנו רוצים שזה יחול לא רק לגבי היבואן הישיר אלא לגבי מיום המכירה לצרכן, בכל מקרה. כל צרכן, כל מכירה של צרכן, גם אם היא לא דרך אותו, זאת אומרת יכולה להיות אחרי התקופה של אותן שבע שנים.

זה לא קריטי.

לכל רכב מתוצרתו המיובא לישראל מיום שנמכר אותו רכב - - -

שאלה אם זה מכסה באמת במועד שבו הוא נמכר.

אני, עם כל הצניעות, חושב שזה מכסה. זה מכסה, אבל השאלה היא אחרת. שמענו, ונבדוק את זה, אדוני. בבקשה, אדוני.

עורך-דין יורם בונן, איגוד יבואני הרכב. אני ברשות אדוני מבקש טיפה לחבר את הדיון לקונטקסט.

הרחבה זעירה.

קודם כול, הסעיף כאן עוסק בעצם במסמכים שצריך להביא יבואן ישיר כדי לקבל רישיון.

נכון.

המסמכים לאורך כל הסעיף מתחלקים לשני סוגים – מסמכים שהוא צריך להביא מהיצרן שנמצא בחוץ-לארץ, ומסמכים עם התחייבויות שהוא צריך לתת בעצמו.

התחייבות של עצמו. נכון.

בדרך כלל התחייבויות שנסמכות על אישורים שנתן לו היצרן. אדוני, בסופו של יום, התחולה של החוק הישראלי היא טריטוריאלית, ועם כל הרצון והיומרה, אין דרך אמתית לכפות את החוק הישראלי על תאגידים זרים.

נכון.

שמענו קודם כשהסביר מר פלור את הבעייתיות לגבי הסוכנים המורשים, אז דווקא שם, כשנאמר שהסוכן המורשה לא מסכים לתת משהו, אז זה בסדר, אז צריך לעשות איזה תיקון שיתאים לרצון שלו, אבל כשמדברים על יצרני הרכב, זה כבר פתאום – לא, הם יתיישרו לפי החקיקה הישראלית.

זה רעיון מעניין, אבל צריך להבין שתעשיית הרכב - - -

לא בטוח שהוא ישים, לטעמך.

אל"ף, תעשיית הרכב היא גלובלית, וכמו שנאמר כאן, מדינת ישראל היא עוד מדינה אחת.

מה אתה חושב שצריך להיות?

דוד.

לא, מעניין.

בסדר, אז הוא יגיע.

אני חושב, אדוני, שאי אפשר להתנות – רק מבחינת דגמים.

שלא יביאו את הרכב. אם הם לא רוצים לעמוד בחוק הישראלי, שלא יביאו. לא חייבים לקנות - - -

רבותי. דוד, תן לו לסיים.

לא, אני רוצה להבין את ההיגיון.

תן לו לסיים. אם לא תבין את ההיגיון, בסוף תשאל.

ההיגיון הוא שאם יש תעשיית רכב גלובלית, ויש לה כללים שפועלים בכל העולם, יש בעיה שמדינת ישראל תנסה לשנות אותם.

גם בחוות הדעת שניתנה לוועדה אין התמודדות עם האמירה. אגב, זה לא ייתכן ולא אפשר, יש בפני הוועדה מסמכים של איגודי היצרנים באירופה ובארצות הברית שהם לא מוכנים - - -

בחייך. מעניין איך הם הגיעו. נו, באמת. אל תיתן לי לפתוח את זה.

הם הגיעו באימייל.

באמת, אל תעשו לי את זה. יש גם גבול לכל צביעות.

- - -

אתה לא רוצה שיביאו מוצרי - - -

באמת. אתה רוצה שאני אספר לך איך זה הגיע, חוות הדעת?

אדוני המנכ"ל. אדוני המנכ"ל.

איזה מין טענה זאת.

קודם כול, תנו לדובר לסיים את דבריו, ואחר כך אני אתן לכם להתנגד או להביא נתונים נוספים.

ועוד נקודה, אדוני, מבחינת היצרנים. גם חבר הכנסת ביטן, הרי עמדת היצרנים היא לא לגבי יבואנים ספציפיים. הרי גם אם יתחלפו כל היבואנים, אם היצרנים לא מוכנים לתת את ההתחייבויות האלה - - -

אבל עובדה שהם כן מוכנים. עובדה.

דוד.

אבל מה, אי אפשר להתעמת אתו?

כן, אתה יכול, אבל תן לו רק לסיים.

הוא מדבר אלי. אל"ף, אתה גם לא אומר מה כן צריך להיות, לא שמעתי את זה.

דוד, אני מבקש ממך.

ובי"ת, אם הם לא רוצים, הרי עובדה שכן מייבאים מכוניות והם כן עומדים בתקנים האלה. מה בדיוק הבעיה? זה לא משהו חדש.

דוד.

לא מצאנו את זה.

זה משהו חדש? שלא יביאו מוצרים?

תסיים בבקשה את דבריך.

ברשות אדוני, עוד שתי נקודות בהקשר הכללי. מה שמביאים זה בייחוד את הדוגמה של האיחוד האירופי, אבל שוכחים שהאיחוד האירופי הוא טריטוריה אחת, ולכן כל מדינה בתוך האיחוד האירופי נחשבת אותה טריטוריה.

אוקיי.

אדוני, אני מבין שכמי שמייצג את איגוד יבואני הרכב, אני לא זה שאמור להוביל את הזווית הזאת, אני בכל זאת רק רוצה להציף אותה, וישקלו חברי הכנסת את הנקודה.

תציף, תציף.

כי בסופו של דבר, כשמקלפים את כל הטיעון המשפטי, בסוף היום מה שנוצר זה שיש פה הרבה מאוד מכוניות – כך מקווים – שיבואו דרך יבואנים שאין להם שום אחריות כלפי הלקוח שלהם על המוצר הזה.

לא, זה לא נכון.

זאת אומרת, יש פה יבואן שהוא, כל מה שצריך לעשות זה לשים את הרכב בנמל, ומשם הוא לא מכיר את הלקוח שלו, לא מעניין אותו, הוא לא צריך לתת לו שירות, הוא לא צריך לדאוג לו לחלפים.

לפי מה שקראתי, זה לא מדויק מה שאתה אומר. הכוונה היא בהחלט כן לתת, אבל - - -

זו בדיוק הטענה.

סעיף 36.

אדוני, בדיון הקודם הייתה שאלה על מקורות הייבוא, ובמידה מסוימת הפנו אלינו את הטרוניה – מה זה עניינכם שרשרת הייבוא ומאיפה הרכב הגיע והאם הוא סבל מתקלות כאלה או אחרות בדרך?

זה הסעיף שמסביר למה זאת בעיה שלנו. כי מה שקורה זה שלוקחים את כל הרכבים האלה ושופכים אותם בחצר שלנו.

אבל אתם מרוויחים מזה.

אבל אדוני - - -

תן לי רגע. אתם אחראים לספק את מוצרי התעבורה, גם על זה אתם מרוויחים. אם אני מייבא רכב מדגם שאתם לא מייבאים – נגיד ייבאתי את זה בייבוא אישי, ואתם לא מייבאים אותו – לפי הנוסח הזה אתם צריכים לדאוג גם לחלפים של המוצר הזה. אתם גם על זה מרוויחים. אז מה הטענה שלכם, אני לא מבין.

גם טיפולים.

אתם מרוויחים גם על זה, אז מה הטענה?

- - -

שום טענה לא צריכה להיות לכם.

אני אתן דוגמאות.

לא, לא, לא, לא. אל תיתן דוגמאות. תענה. תענה.

אני אענה. ל"טויוטה" יש 90 דגמים, מתוכם עשרה מיובאים לישראל. ל"הונדה" יש 55 דגמים, מתוכם חמישה מיובאים לישראל. האם אדוני מתכוון שכל יבואן ישיר יחזיק במחסנים שלו את כל החלפים מכל מין וסוג - -

הנקודה ברורה.

- - לכל 90 הדגמים? איך הוא ינהל את המלאי הזה? האם הוא אמור - - -

לא. רק לדגמים שמיובאים לישראל.

לספק. לא להחזיק.

הנקודה ברורה. מנכ"ל משרד התחבורה, אתה רוצה להעיר?

כן, אני רוצה ממש בכמה מלים. שוב, מדובר פה בניסיון לעצור את פתיחת השוק ורצון להציב חסמים, שבשנים האחרונות הוכח שהם גם לא נכונים. ראה בזמנו את הייבוא האישי כשאני הייתי סמנכ"ל. הגיעו אותם יבואנים – לא נוכל לטפל באותם רכבים. יתרה מכך, הביאו לי גם מכתבים מיצרנים מחוץ-לארץ, שאמרו אנחנו לא מוכנים שרכבים כאלה - - -

עמדנו על זה. נתנו את העניין של מוצרי תעבורה, אפשרנו במוסכים אחרים. וראה, הפלא ופלא, אותם יבואנים היום מתחרים על אותם כלי רכב.

גם כמו שאמר חבר הכנסת ביטן, לחלקי חילוף, גם לטיפולים שהם מגיעים ויכולים באמת להרוויח – ועינינו לא צרה, שירוויחו.

לכן, יש פה את הבסיס. צריך להתגבר על החסמים הללו ולפתוח את השוק.

רק שאלה אחת.

דוד, אתה הרי מדבר בלי רשות דיבור, אז עכשיו אני לשם שינוי אתן לך. בבקשה.

מה שמפריע לי כאן, שההתחייבות הזאת לא כוללת מועדים. זאת אומרת, אם אני צריך לספק מוצר תעבורה לכלי רכב - - -

בהמשך.

יש את זה בהמשך החקיקה.

בהמשך יש מועדים?

לגבי מועדי אספקה, כן.

סעיף 41.

אתם לא מכניסים את זה בסעיף?

כי זה התנאים למתן הרישיון, שם זה החובות.

רבותי. דוד, אנחנו מדברים פה על התנאים למתן הרישיון, אחר כך יש החובות. רק הערה קצרה שלכם.

משפט אחד והתייחסות לדבריו של חברי הנכבד מאיגוד יבואני הרכב. הוא שוכח רק להזכיר שבאירופה, היצרנים נתנו שם נציגויות בגלל חוק ההגבלים האירופי, שהדרך היחידה שלהם לפעול ולשלוט בשוק זה לפתוח שם נציגויות. למעשה, יש להם שרשור של חברות של מאה אחוז בעלות, עד רמת המדינה.

אז אין בעיה. אז בואו, שהיבואנים הנוכחיים יוותרו על רצונם למכור מכוניות באופן בלעדי - -

אוקיי. הבנתי.

- - ושהיצרן – נעשה את אותו חוק כמו באירופה ואז אתם תהיו "דילר" כמו ההוא שאתה נותן לו היום את הזיכיון בנתניה, חדרה, וכו'. אין שום בעיה, היצרן לא יוותר על מיליונים.

ברור. עיסאווי. תתייחס, וגם תאמר מה הייתה הצעתך, איך היית משנה, לטעמך לפחות.

לפני השינוי, בסעיף (2) אני רואה כחלק מהתנאים - - -

סעיף (2) קטן.

כן.

פסקה (2).

שהוא התקשר. ב-(2), לקראת הסוף: "ההסכם אינו מעניק לו זכויות שיווק בלעדיות". דהיינו, שאני אבין.

ההסכם אינו מעניק, הוא לא מעניק לו.

שהיצרן בחו"ל אינו מעניק ליבואן זכויות שיווק בלעדיות. לזה התכוונו?

כן.

כן.

זה כל הרעיון.

שאני אבין. אני שואל את יבואני הרכב. בעולם, האם קיים דבר כזה שיצרן מתקשר עם יותר מיבואן אחד בארץ מסוימת?

- - -

אם אני רוצה לייבא רכב בייבוא אישי, יגידו לי, אנחנו לא יכולים לתת לך כי יש לנו הסכם. זה הרעיון, אחרת אין טעם בחוק. אין טעם בחוק אם אתה רוצה משהו אחר.

חבר הכנסת ביטן, יש ייבוא עקיף וייבוא ישיר. הייבוא העקיף מסוכן מורשה, הייבוא הישיר מהיצרן. אלה שני עולמות.

עיסאווי, תסיים.

שאלתי היא האם היצרן, נהוג לתת הסכם שיווק במדינות העולם ליותר מאיש אחד, כן או לא? זה מה שאני רוצה לדעת.

ודאי שכן.

אני יכול לענות, אדוני?

כן, בקיצור.

במדינות שהיצרן יושב, הוא נותן הסכמי שיווק ליותר מגוף אחד.

ודאי.

אבל, היצרן יושב במדינות שיש 50 מיליון תושבים, שיש שם שוק בגודל שמתאים לו. ישראל היא שוק מאוד מאוד מאוד קטן.

תנסה לתת לנו דוגמאות ממדינות שמספר תושביהן חמישה, שמונה, עשרה, שנים-עשר מיליון תושבים. שם יש גם?

לא, לא. כמו פה.

לא יודע שיצרן נותן שני רישיונות לשני משווקים.

אלה דברים שצריך לבדוק. אנחנו סומכים על דבריך, אבל בסדר. תודה.

הצעתי, אם כך, שמאחר שהנושא מאוד מורכב ויש הרבה סעיפים במהלך החקיקה קדימה שקשורים להשלכות האלה - - -

אנחנו נקרא, אנחנו לא נצביע עכשיו.

בדיוק.

בסדר?

כן. יש לי הסתייגות.

קלעתי לדעת גדולים?

בסדר גמור.

אז אנחנו ממשיכים לקרוא את סעיף קטן (4). בבקשה.

צריך להבין את הרעיון מאחורי מה שחבר הכנסת פריג' אומר. הרי בעיקרון, החוק הזה לא יכול לחייב את היצרן למכור למישהו.

אני אגיד לך מה הבעיה.

אין גם חוק שאנחנו נעמוד מאחוריו שמחייב - - -

יפה, זה מה שאני רוצה להסביר לפריג'. "פז'ו" למשל לא חייבת למכור. אם היא רוצה למכור רק למשווק, אפילו אם אין לו בלעדיות, היא לא חייבת.

אז העיקרון אומר – למה אנחנו צריכים שבהסכם לא יהיו לו זכויות שיווק בלעדיות? על מנת שאם הם ירצו למכור למישהו, הם לא יהיו חסומים על-ידי העניין שיש להם הסכם בלעדיות עם מישהו בארץ. זה כל הרעיון של התחרות, אחרת כל הרעיון נופל. אני לא מבין את הטענה שלך בכלל.

- - -

אפשר לתת תשובה?

ברשותך.

אני מנסה לשכנע אותך, שתרד מההסתייגות הזאת. אם אתה מקבל את ההסתייגות - -

דוד. דוד.

- - בעצם אין שום תחרות ושום דבר. זה התוצאה של העניין.

עורכת-דין ראובני, סעיף קטן (4). אנחנו ממשיכים לקרוא.

"(4) הוא המציא כתב התחייבות מטעמו לספק מוצרי תעבורה לכל רכב מתוצר המיובא על ידו לתקופה כאמור בפסקה (3);"

זה המשלים של (3), כי ב-(3) אמרנו שהיצרן מתחייב לתת מוצרי תעבורה, כאן היבואן מתחייב את אותה התחייבות.

כל הדיון אגב הצרכן בעצם היה קשור גם ל-(4).

עכשיו אתם גם לא רוצים להתחייב?

רבותי. סעיף קטן (5). תרשמו לכם את ההערות, אנחנו נעבור כמה סעיפים קטנים, ניתן לכולם להעיר.

"(5) הוא המציא כתב התחייבות מאת יצרן הרכב במדינת החוץ לאפשר את מימוש האחריות שנתן היצרן לכל רכב מתוצרתו המיובא לישראל, לרבות מתן המידע הטכני הדרוש לתיקון הרכב בתקופת האחריות;

(6) הוא המציא כתב התחייבות מטעמו לטפל בכל רכב שהוא מתוצר המיובא על ידו, לפי אחריות בהיקף ולתקופה שלא יפחתו מהאחריות לפי פסקה (5);"

מה שהיה לנו במוצרי תעבורה, אותו מודל לגבי האחריות. התחייבות יצרן, התחייבות יבואן. כל רכב מהתוצר.

אני הייתי רוצה גם, כשאתם מקריאים תגידו מה השינוי לעומת מה שקיים היום.

היום אין את זה.

כי אנחנו הרי לא מתמצאים.

היום אין את זה, זה חדש לגמרי.

אם זה חדש, שיגידו חדש.

סעיף קטן (6), ואז אנחנו נשמע הערות.

(6) הקראנו. (5) ו-(6) הם גם כן צמד, כמו (3) ו-(4).

היום הם ממציאים את כל ההתחייבויות האלה?

כן. היום הם ממציאים את ההתחייבויות מכיוון שמדובר רק בכלי רכב שהם מייבאים. מה שאנחנו פה רוצים להרחיב, גם לכלי רכב שהם לא מייבאים.

לפתוח את כל כלי הרכב. בסדר, הבנתי. אבל הם ממציאים את הדברים.

אני מבקש הערות לסעיף קטן (4), סעיף קטן (5), סעיף קטן (6). בבקשה, אדוני.

עורך-דין יורם בונן, איגוד יבואני רכב, אדוני. אני מבקש באמת להפריד בין נושא החלפים לנושא האחריות.

חלפים לאחריות.

כן. (4) זה החלפים, (5) ו-(6) זה אחריות. אני שוב מתייחס לחוות הדעת שהונחה בפני הוועדה. הרי הניתוח של החסמים נובע על-פי חוות הדעת מהסכמי הבלעדיות שיש ליצרנים עם היבואנים הישירים. כל זה לא רלוונטי לגבי חלפים.

אני באמת לא מבין למה צריך שהיבואנים הישירים ינהלו את המלאי של היבואנים העקיפים. הרי הם לא יודעים איזה רכבים הם מייבאים.

כמו שאמרנו, יש המון דגמים. כל דגם כזה זה המון-המון חלפים קטנים.

ולטעמך, צריך להטיל את החובה הזאת על היבואנים העקיפים?

בוודאי. בוודאי. אם הוא יבואן והוא רציני, והוא מביא לפה רכבים, זה לא דבר קטן. מה הבעיה שיהיה לו גם מחסן חלפים, ואם צריך חלפים לרכבים שהוא הביא ללקוחות שלו, הוא יוציא אותם מהמחסן שלו? למה מישהו אחר צריך לנהל את המלאי עבורו בלי לדעת - - -

אתה גדול ואתה מקושר עם היצרן - - -

- - -

אבל אתם מרוויחים גם מזה, ניסיתי להסביר לך את זה. זה שאתם לא רוצים להביא כדי להעמיס עומס על העקיפים ואז הם לא יעשו שום ייבוא, זה הבנו כבר.

אני רוצה להבין קודם, אחר כך אנחנו נתווכח. סיים.

אני רוצה לחדד.

מה שאתה טוען זה שאין הצדקה, לטעמך, להטיל על היבואן הישיר חלפים שהיבואן העקיף ייבא. אתה אומר, תטילו את זה על היבואן העקיף.

נכון. רק עוד נקודה אחת, אדוני. גם דנים בכל קטע בחוק בנפרד, פתאום כשמסתכלים למעלה – הרי היו דיונים ארוכים לגבי זה שאין תחרות בחלפים, ומה פתאום היבואנים, יש להם כוח לגבי החלפים. למה? בעיני משרד התחבורה, למה לתת להם עוד כוח?

אבל מה שבאמת מטריד אותי, אדוני, זה השונות של הדגמים והצורך לנהל מלאי - - -

הבהרת. הבהרת את דעתך. בבקשה, עיסאווי.

עורך-דין בונן, יש לי שאלה. כשאנחנו מדברים על אחריות, אם אני יבואן עקיף והבאתי רכב מסוג מסוים, רק פריט אחד הבאתי. על-פי האחריות שמוצעת כאן, ואם יש לי את הרכב הזה לשלוש שנים כיבואן עקיף, אני צריך לחייב אותו להחזיק עבור הרכב היחידי הזה מלאי לשלוש שנים?

שבע.

לשבע שנים? שאני אבין.

לטעמם, כן.

לטעמם כן.

גם בחוק כבר נקבע לגבי הנושא של החלקים, שאין חובה להחזיק מלאי. היום אתה תוך שבעה ימים יכול להביא מאירופה, מארצות הברית, ואני בתור יבואן עקיף, אם הבאתי אחד - - -

כלומר, הטענה שלך היא - -

שאני מחויב לשלם להם.

- - שהטענה של העורך-דין - - -

על האקסטרה הוצאות אני מחויב לזה ולא אני קובע אלא יש מערכת פירוט שלמה במשרד התחבורה.

הבהרת.

אני גם יכול להביא.

אז תביא.

אבל אני אומר שלא. לא לכל חלק יש לי גישה ליצרן. אין לי גישה ישירה ליצרן.

- - -

רבותי.

אתם מעלים את זה קצת לרמה יותר גבוהה. אנחנו נציע לוועדה הנכבדה.

רבותי.

אפשר?

אבל אתה הבהרת.

משפט אחד.

יש פה חלק מהאנשים אינטליגנטים.

משפט אחד אחרון. אנחנו יכולים להציע למעשה שבואו נעתיק את החוק האירופי, שהוועדה יכולה להגיד – כל יצרן שרוצה למכור רכב במדינת ישראל, בבקשה שיתכבד כמו באירופה ויפתח הוא נציגות פה וייתן רישיונות לשיווק, וייקחו לך את העבודה. אף אחד לא רוצה לקחת לך את העבודה ולא - - -

- - -

וזה יקדם את התחרות.

רבותי, לא מתווכחים. אחד ידבר. אין ויכוחים. בבקשה.

רונן לוי, איגוד המוסכים. קודם כול, צריך לזכור שיבואני הרכב בישראל באמת נכנסים לנעליים של היצרן. אנחנו פה דנים מול יבואני הרכב שהם בעצם - - -

זה לא נכון.

- - -

אם אתם בלעדיים, יש בזה משהו.

- - -

אני הרבה דברים שאמרת חשבתי שהם לא נכונים, אבל לא הפרעתי לך.

דבר.

כרגע הם מייצגים את היצרן בהיבט הזה שהם אלה שמזינים את מדינת ישראל בכלי הרכב של יצרני הרכב, אין מה לעשות. הם בעלי הזיכיונות והם מייצגים את היצרנים בהיבט הזה.

שתיים, יש להם זמינות לקטלוגים של החלפים. היכולת שלהם לנהל – הם לא חייבים להחזיק את המלאי הקבוע אבל - - -

הם צריכים לספק.

הם יכולים לנהל.

אתה אומר, הם לא חייבים להחזיק אותו, הם יכולים לספק אותו בין שני הצדדים.

פרט שיש להם את הזמינות.

אבל בעקיפין הוא יכול לספק גם.

כשאני מוסך פרטי לצורך העניין, ואני רוצה להביא חלק של רכב בייבוא אישי, לצורך העניין, למצוא את המספר הקטלוגי שלו דרך מספר השלדה זה לא דבר כל כך קל ופשוט היום, ובכלל, לא רק במדינת ישראל.

זה לא קל לך כבעל מוסך, כאיש מוסך, או שזה לא קל לכולם, כולל היבואנים?

לי כבעל מוסך. ליבואן רכב שהוא מקושר ליצרן הרכב, יש לו זמינות לכל מספרי הקטלוגים, לפי מספרי השלדה.

אוקיי. ברור.

לכן, הנוחות בכלל לכולם והשירות שכולנו נוכל לתת לציבור היא בנוחות שיש להם ובקשר שיש להם עם יצרני הרכב. מעבר לזה, הם לא חייבים לנהל את המלאי של כל מדינת ישראל. הוא יכול להזמין ולהביא את החלפים גם של המכוניות לגבי אחרים.

כשצריך. גברתי.

טל ברנר, יושבת-ראש הדו-גלגלי. אני רואה בזה עניין הרבה יותר מהותי, זה יורד לשורש של זכויות של חופש העיסוק. הולכים להטיל – ובמילה הכי פשוטה, הולכים להטיל על יבואן ישיר חובות של אדם אחר שבחר לעסוק בעיסוק מסוים. זה כמו שיבקשו מהורים, שיגדלו את הילדים של השכנים.

לא, קצת הרחקת לכת.

כל אחד שיבחר את הדברים שהוא מעוניין.

קצת הרחקת לכת, אבל בסדר, זכותך.

לא, לא הרחקתי. חסר אולי מעט ידע. יבואן ישיר בוחר את הדגמים שהוא בוחר להביא, משיקולים כאלה ואחרים, בשביל זה יושבים שם אנשים שבוחנים את העבודה, ומתוך זה משקלל לתוך הדברים את השירות שהוא צריך להעניק, את החלפים שהוא צריך להביא, את הגודל של המחסנים שהוא צריך.

ליד זה, יש מהפכה שלמה בעולם החלפים שנעשית בשנים האחרונות במשרד התחבורה. פתחו את השוק, ולזכותם ייאמר, פתחו את השוק לתחרות. אם פתחו את השוק, והמהפכה הזאת אכן קרמה עור וגידים והגיע בסופו של דבר החזון לביצוע, אדרבה ואדרבה. רצו לקחת את הכוח מהיבואנים, אדרבה ואדרבה.

אז אי אפשר מצד אחד להחזיק את המקל הזה ולהגיד, אנחנו פותחים את השוק לתחרות, והפכנו ועשינו מהפכה שלמה בנושא החלפים ומוצרי התעבורה - -

ומצד שני לחייב. הבנתי.

- - ומצד שני, לשבת פה ולהגיד: רגע, אבל כשזה נוח לנו, לא, שהיבואן הישיר יעשה את הכול. שהוא יעסיק את העובדים, שהוא יעסיק את המחסנים, שהוא ישכור את השטחים, כי ליבואן העקיף אולי זה מעט קשה. אז אני חושבת שצריך להחליט באיזה צד עומדים.

אוקיי. אתם תכינו את התשובה שלכם. אם יש עוד הערות, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. יהודה לוי, סגן יושב-ראש אגודת מורי הדרך, בעברי מומחה לרכב מזויף במשטרת ישראל, 32 שנה הייתי שוטר.

לעניין שאת אמרת ולעניין שאתה אמרת, אין שום בעיה. תפתחו את התוכנות on-line של היצרנים לכולם. תפתחו, אתם לא פותחים.

אני לא יכול - - -

אתה יכול.

- - -

אל תעורר לי מהומות. תגיד את מה שיש לך לומר.

אני אומר ככה. כל יצרן, אדוני היושב-ראש, יש תוכנה שמנהלת את כל סוגי הרכב שהוא מייצר ואת כל המוצרים שהוא מייצר, גם כשהוא קונה אותם מחברות בת קטנות אחרות.

בסדר.

כדי להביא את החלק הזה לא צריך הרבה. צריך להיכנס במחשב של היבואן בארץ - -

מספר הדגם, כן.

- - לדעת, לשים מספר שלדה. כמו שאני נושא עכשיו, אני בא עם חולצה של "לנד רובר", אני אוהב "לנד רובר" - -

ראינו.

- - אני נכנס לאנגליה, אני אתן את מספר השלדה של האוטו שלי, נותנים לי בדיוק את החלקים שמתאימים לישראל. הייתי עם האוטו באנגליה, אין בעיה.

הבנתי. אתה אומר אין בעיה.

אז אין בעיה - - -

אם הם יפתחו. הם מחזיקים את המידע, הם מחזיקים את - - -

מי שמחזיק את המידע, מחזיק את הכוח.

תודה רבה. עוד מישהו רוצה להתבטא? בבקשה, אדוני.

השמשוני שמואל, מוסך "סומרום". יש לי שני דברים להגיד. מספר אחד, ביחס לחלקי חילוף, רכבים חדשים, עד שנתיים ליבואן יש מה שנקרא זכויות יוצרים.

אתם רואים את זה מצוין מכיוון שנניח "מזדה" חדשה, פגוש שלה, בשנתיים הראשונות עולה בערך פי 4 מהמחיר שלו ברגע שיצרנים חליפיים נכנסים לתוך התמונה. זאת אומרת שהיבואנים, ברגע שהם מדברים שכל אחד יכול להביא, הם מיתממים מכיוון שלא כל אחד יכול בשנתיים הראשונות אלא אפשר רק דרך היצרן או נציגים שלו.

מספר שתיים. אם כבר בחרתם לצטט מהדוח שביקשתם, באיחוד האירופי הדבר הוא לגמרי פשוט. מה שהם אומרים שם, שהם יודעים שהכוח של היצרנים הוא בנושא של האחריות וה"ריקול" והחלקים, והם קובעים בצורה חד-משמעית שזה מהווה הפרה של תחרות במקרה וסוגרים את הדברים האלה.

אני מאוד מודה לך. רק תגובה קצרה מאוד שלכם, אנוך, ואחר כך נשמע את משרד התחבורה.

עלו שני דברים, שיתייחסו לשני הדברים – לגבי הבלעדיות של שנתיים, והתוכנה.

אדוני היושב-ראש, אנשים קמים, מדברים על משהו שהם לא יודעים, הם לא היו יבואנים.

תתקן אותם.

אני רוצה להגיד ככה. יבואן פתוח במחשבים רק לדגמים שהוא מייבא. יבואן בישראל לא מקבל אינפורמציה, הוא לא פתוח, הכול ממודר, הוא פתוח לדגמים שהוא מייבא.

מה פתאום.

אל תגידו לי מה פתאום.

למה אתם אומרים לא נכון?

אל תגידו לי מה פתאום.

זה העבודה שלנו.

אל תגיד לי מה פתאום, אתה פשוט לא יודע. אני לא מאשים אותך - - -

- - -

תסלח לי. סליחה.

אני עבדתי אצל יבואן ואני כן יודע.

תסלח לי. אצלי, איך אומרים, מקפידים על הסדר. אני מקפיד לתת לכולם לדבר, אבל לא יהיו - - -

החובה לפתוח את המידע לציבור הרחב באירופה היא לא על היבואנים, היא על היצרנים. החומר פתוח באירופה, כל אחד יכול להגיע לחומר הזה, גם לספרי התיקון, גם לקטלוגים.

והטענה שלך שבישראל לא? שאתה, אם אתה לא ייבאת את הדגם הזה, אין לך?

נכון. אז אני לא פתוח. אני פתוח רק לדגמים שאני מייבא, ושם יש לי את המידע.

הבנו.

לעומת זאת באירופה, החומר פתוח. אותו חומר שהם טוענים, הוא פתוח, יש גישה אליו, יש נגישות אליו.

למה? למה?

החוק באירופה הוא שהיצרנים יפתחו את החומר לכל מוסך שרוצה ולכל מי שרוצה.

ופה לא.

ולמה כאן לא?

זאת אומרת, היצרנים פה לא מאפשרים את זה.

זה חל על היצרנים, לא חל על היבואנים.

מחזיק את המקל משני הקצוות.

היצרנים לא נמצאים פה. זה אינטרנט, אתה יכול להיכנס לאירופה, זה לא משנה.

הבנתי. כן, אדוני העורך-דין, הערה קצרה.

רק להשלים לעניין האחריות כי עד עכשיו דיברנו על חלפים, אדוני. לגבי פסקה (6). בפסקה (5), ההתחייבות שצריך להביא מהיצרן היא לאפשר את מימוש האחריות שהוא נתן. מה שנראה לנו נכון והוגן, מכיוון שהאחריות היא אחריות של היצרן, שבפסקה (6) ייאמר שההתחייבות של היבואן תהיה לממש את האחריות שנתן היצרן, כדי שתהיה קורלציה בין הסעיפים.

עוד פעם. תחזור. אתה מציע שבסעיף קטן (6) - - -

מה שייאמר בפסקה (6), שההתחייבות של היבואן תהיה לממש את האחריות שנתן היצרן.

אבל זה כתוב כאן, לא?

לפי פסקה (5). הוא מפנה לפסקה (5). אז למה? זה ברור. זה מימוש האחריות, אנחנו לא רוצים מעבר למה שהיצרן קובע.

קורלציה בניסוח.

אז הוא מפנה אותך לפסקה (5).

בבקשה.

דידי רוזנפלד, שלמה SIXT. שנתיים, יומיים, מייבאים לפה לארץ חלקים בייבוא מקביל, לאו דווקא דרך יבואני הרכב, למכוניות בנות יומיים, לא בנות שנתיים, כך שאין מחסור בחלקים.

אוקיי. משרד התחבורה, תגיבו על הדברים שנאמרו פה על-ידי כולם.

אנחנו אמרנו שתכלית החוק בעצם זה לאפשר את הנושא של התחרותיות ופתיחת השוק עד כמה שניתן.

יחד עם זאת, אנחנו מודעים לזה שהיום הרי הייבוא, הוא מבוצע אך ורק – הטיפול והתחזוקה וה"ריקולים" – לאותם כלי רכב שהיבואנים הישירים מייבאים.

לכן, אנחנו מכניסים את זה לחקיקה, שבעצם נוכל לחייב גם עבור אותם כלי רכב שלא מיובאים על-ידם.

אי אפשר לעשות הפרדה, הכול הולך כחבילה אחת. חלקי החילוף, מימוש האחריות וה"ריקולים" זה חבילה אחת, אי אפשר להפריד ביניהם. הסעיף הזה כמו שאמרתי הוא סעיף מרכזי וחשוב ואי אפשר לעשות הפרדה ביניהם.

גם היום יש לנו חוזים שאנחנו רואים שהיצרנים כן מחייבים את היבואנים במימוש אחריות. גם היום. החוזים שמוגשים לנו אצל חלק מהתוצרים, ישנם מקרים שבהם היצרן מחייב את היבואן – היום, עוד טרום החוק, עוד לפני החוק – הוא מחייב אותו כן לבצע "ריקולים" ומימוש אחריות לכלי רכב שמיובאים לפה.

כלומר, החוק הזה צריך להוסיף גם את אלה שהיצרן לא מחייב אותם?

לא. אני אומר שהיום, גם ללא קשר לחוק – הייתה שאלה של חבר הכנסת האם זה קיים.

לכן אני שואל. תקשיב מה אני שואל. אתה אומר, חלק ממטרת החוק, מעבר לעניין של פתיחת השוק לתחרות, הוא גם לחייב את אותם יבואנים, כי נאמר פה, אתה הרי לא יכול לחייב את היצרנים.

אתה יכול.

לא, אתה לא יכול לחייב את היצרנים.

- - -

החוק הישראלי, עם כל הכבוד, לא חל עליו. הוא יכול לקבל אותו או לא לקבל אותו.

אם הוא רוצה לפעול פה - - -

הוא לא ירצה למכור פה, אז הוא לא יקבל.

- - -

יש גם דברים שהם היגיון צרוף.

תראה מה ארצות הברית עושה ל"טויוטה" למשל.

ארצות הברית זה שוק גדול, זה לא השוק הישראלי.

הנוסח כאן בעצם שכשיהיה חוזה בין היבואן הישיר לבין היצרן, אז הסעיפים האלה ייכנסו לתוכו. כל הסעיפים האלה שכאן אמורים להיכנס לתוכו.

כן, אבל יש כאן טענה שאי אפשר להתעלם ממנה – רק תקשיב להערה – שנאמרה, שאת היצרן, ואני חושב שגם עליך מקובל, אתה לא יכול לחייב. אתה יכול לחייב את היבואן שפועל בתחומי מדינת ישראל.

אם תכניס לסעיף או לחוזה של היבואן דבר שהיצרן לא ירצה לקבל אותו, אתה קוטע את פרנסתו או אתה גודע את יכולתו של היבואן הזה לעבוד בארץ כי היצרן לא ירצה. זה שוק לא מספיק גדול.

אני לא נוקט פה עמדה, אני שואל שאלה.

אבל העיקרון הוא שונה, פרי.

שנייה, תן לו לענות, ואני אתן לך גם, דוד. אתה יודע שאני נותן לך ב-98% מהמקרים.

אני יודע. תמיד.

מה שאנחנו אומרים, שהגדלת התחרות גם תגדיל את השוק. והיום גם כן, עובדה היא, עובדה שיש המון-המון יצרנים – כמו שאמרתי ואני חוזר ואומר – נכון שהשוק שלנו הוא קטן אבל הוא שוק שמבחינת היצרנים הוא שוק מאוד מאוד חשוב.

ולכן אנחנו מאמינים, בדומה לאירופה – דרך אגב, זה בדומה לאירופה, אנחנו לא ממציאים המצאות – בדומה לאירופה, שכן זה קיים. ועובדה שהיצרנים כן נותנים מענה לכל מדינות האיחוד האירופי.

אבל קיבלנו, אתה לא יכול להשוות בתחום הזה.

למה לא? למה לא?

קשה. קשה קצת. קשה, אבל שמענו.

אנחנו שוק יותר קטן, אין ויכוח.

אנחנו לא שוק קטן בכלל.

הוא לא קטן, אבל יותר קטן.

אנחנו לא יצרנים, אנחנו רק צרכנים.

העיקרון הוא פשוט. נכון שאי אפשר לחייב את היצרן, אבל היצרן, אל"ף, מעוניין למכור בישראל. זה דבר ראשון. דבר שני, אם אנחנו יכולים לחייב אותו באיזה אופן, זה באמת מול היבואן הראשי. זאת אומרת, היבואן הראשי יכול לבוא ליצרן ולבקש ממנו את ההתחייבויות האלה. אדם שמייבא ייבוא אישי, ברור שהוא לא יכול. אדם שמייבא ייבוא זעיר, ברור שהוא לא יכול.

זאת אומרת, אם יש אפשרות לחייב אותו, זה רק באמצעות היבואן הראשי, והם לא צריכים, אני מתחיל לרחם עליהם. באמת אני מתחיל לרחם עליהם.

לא, לא. הכוונה היא לא לרחם.

שהם לא יכולים והם נפגעים. הם מרוויחים גם מהחלפים, יש להם גם עניין לדעתי בנושא הזה. ואני מקבל דווקא את הטענות האחרות שאומרות שקשה מאוד – אם אדם רוצה לעשות את הייבוא של החלפים באופן אישי, הוא לא מסוגל לעשות את זה, ולכן הם צריכים לספק את הדבר הזה כחלק מרישיון הייבוא שלהם. הם מרוויחים הרבה כסף על-ידי זה שהם בעצם כמעט הבלעדיים.

מעירה לי מנהלת הוועדה דבר שהוא בולט כאן. אם יבואן עקיף מייבא את אותו הדגם בדיוק כמו היבואן הישיר, אז אין בעיה.

אין בעיה.

זה ברור. מדברים רק על הדגמים שלו.

אין בעיה. עד כאן - - -

על זה אין בעיה.

הבעיה מתמקדת כשיש ייבוא של דגם שהוא לא מיובא על-ידי היבואן הישיר. את העניין הזה אנחנו צריכים לנסות לפתור.

אבל אי אפשר לפתור בדרך שאנחנו נטיל את המשימה על היבואן הזעיר. הזעיר, כשמו כן הוא, הוא לא מייבא כמות שתאפשר לו בעצם.

צריך להבין שבדו-קיום בין היצרן ליבואן – בוא ניקח את "סיטרואן", היבואן הראשי מייבא המון רכבים והמון דגמים. יכול להיות שיתוף פעולה בין היצרן ליבואן הראשי שלא מספק ולא מאפשר ייבוא אחר. ולכן, אנחנו חייבים לעשות את זה דרך היבואן הראשי.

משרד התחבורה צריך פה לתת תשובה.

אתה יודע מה מדאיג אותי?

עיסאווי, מה הבלגאן הזה היום? שנייה, כבר אני נותן לך. דורון, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני הייתי רוצה להסב את תשומת לבך שאנחנו הולכים פה בשדה מוקשים. למשל, ההצעה האחרונה של התאימוּת בין הסעיפים בנושא האחריות, צריך לזכור שיצרנים יכולים להכניס לתוך האחריות – למשל, האחריות תקפה רק בשטח ארצות הברית. אני אומר את זה מעולם הביטוח.

זה היצרן.

ואז מה שיקרה זה שהיבואן שייבא ייבוא מקביל לישראל, אז היבואנים יגידו שמאחר ש - - -

זה לא חל. אני חושב שאנחנו לא שם.

ההצעה של עורך-דין בונן היא פגיעה של חסם וירטואלי.

הבנתי. מהותי.

מהותי, שאסור לוועדה לשתף פעולה עם הניסיון.

צריך להבין שבלי זה אין תחרות. כל הרפורמה, זרוק אותה לפח. זה כל העניין.

שום דבר, רבותי, לא ייזרק לפח. אנחנו נשתדל להוציא את המוצר הכי טוב. עיסאווי.

לא, אם אנחנו נעשה שינוי בזה, אין רפורמה. אני אומר לך את זה.

אני מנסה לחשוב ביני לבין עצמי, חבר הכנסת ביטן. בעל רישיון עקיף, ייבוא מקביל, עוסק בזה חודש-חודשיים, מייבא חמישה, שישה, עשרה כלי רכב, ויוצא מהשוק. עושה את הרווח שלו מהעסקה ויוצא מהשוק, "חלאס". אתה יודע כמה עשרות ומאות יבואנים עקיפים ברמות – לא יודע - כמה יהיו?

רגע. אני יכול להשיב לו? הוא מחויב לספק, לא להחזיק את זה בישראל. אז אם תבוא אליו דרישה, הוא יזמין לו.

אז גם היבואן העקיף יכול לייבא. אני לא רוצה לשחרר אותו מאחריות.

הוא לא מחויב להחזיק את זה במחסן.

הדאגה, אדוני היושב-ראש, שיש לי מהסוגיה הזאת, אני אומר לך, מניסיון גם - אם אני מחייב את יבואני הרכב להחזיק את המוצרים האלה - - -

את החלפים.

בניגוד לרצונם, אני פוחד שאנחנו עושים פתח לקומבינות ולתחבולות.

אוקיי.

שרק הצרכן ישלם את המחיר.

ברור. יש לי רק שאלה. יש למשרד התחבורה מידע או נתונים על דגמי רכב אחרים שמיובאים לארץ?

או שיש כוונה לייבא.

או שיש כוונה לייבא? אני רוצה לדעת, קודם כול לנסות לכמת את היקף הבעיה.

היום, אמרתי, הייבוא העקיף / המקביל, הוא לא - - -

לא נחל הצלחה גדולה.

לא נחל ולא הביאו.

כמה?

סליחה, אני אענה לו. אמרתי שהיום, אדוני היושב-ראש, ישנו יבואן עקיף שמייבא – הבאת דוגמה את "פורד מוסטנג". "פורד מוסטנג", היבואן הישיר הוא לא מייבא אותו. מי נותן לו טיפול? מי נותן לו שירותי "ריקול"? מי נותן לו מימוש אחריות? מי אם לא היבואן הישיר הקיים היום? ולמה זה?

אבל לא על-פי חוק הוא נותן.

ישנן דוגמאות. בנוסף, אדוני היושב-ראש, ישנם דיפלומטים, ייבוא אישי בכמויות גדולות של מהלך השנים, שכן מטופלים פה, מטופלים פה אצל היבואנים הישירים. אלה דגמים שלא קיימים גם אצלם.

- - -

אני כבר אתן לך, ראיתי, זה בסדר ואני זוכר. אני רוצה לנסות ולכמת את היקף הבעיה. כי אם היקף הבעיה הוא גדול, הוא דרמטי, סיפור אחד. אם הוא קטן, שולי, זעיר או משהו כזה, אנחנו רוצים פשוט לדעת. איפה אנחנו יכולים לקבל את הנתונים האלה?

איך אפשר?

כמה דגמים מיובאים לארץ שהם לא באמצעות היבואן הישיר? כמה?

יש לי דוגמאות, אין לי נתונים מדויקים.

דוגמאות יש גם לי.

לא. אני רק רוצה להגיד משהו אחד.

אתה יבואן עקיף?

אני רוצה להיות יבואן עקיף.

אה, אתה עוד לא.

לא, אני לא אהיה יבואן עקיף אם אני אחשוב - - -

אתה זעיר היום?

עיסאווי.

לא. אני משווק כלי רכב אבל אני לא יבואן. אני לא אהיה יבואן אם אני אחשוב שזה יכניס אותי לאיזה מסלול שאני אסתבך.

אוקיי.

אני רק רוצה שני דברים, ברשות היושב-ראש.

לא. אתה לא יכול. שניים קטנים אבל.

קטנים. אחד, לעיסאווי. אף אחד לא ישקיע בין 50 ל-70 מיליון שקלים בלהיות יבואן עקיף בשביל להביא חמש מכוניות ולברוח.

נכון.

זה לא עסק, אני אלך לעשות את זה במקום אחר. אף אחד – התנאים שהחוק מחייב – זה הסכומים.

דבר שני, כבר היום, בייבוא מקביל ובייבוא אישי, סתם לדוגמה, "טויוטה סיינה", היבואן המקומי לא מביא. אמרתי ועכשיו אני עונה ליושב-ראש. כבר היום יש "טויוטה" – סתם לדוגמה, דיברו על "טויוטה" – "טויוטה סיינה", "טויוטה אוולון", "לקסוס H300ES", אני יכול עכשיו לתת רשימה של 15.

אוקיי. אל תיתן.

נו, ומה זה אומר? הביאו?

הבנו.

הביאו, נוסעים, מטפלים, נותנים שירות, נותנים אחריות ונותנים "ריקול". אדוני העורך-דין.

אבל אתם נותנים את השירות.

שקט, מספיק. איך אומרים, אתה כבר מרשה לעצמך מעל ה-capacity שלי, אז תיזהר.

אדוני, מה שבעיקר עלה כאן, גם מהדברים של מר פלור, וזו בדיוק הנקודה, שהמדיניות שונה מיצרן ליצרן, וזו בדיוק הבעיה. כל מה שאנחנו מבקשים, לא לשים מין מיטת סדום כזאת, שאז מה שיקרה – הרי זה חקיקה ראשית. אפילו אם משרד התחבורה ירצה לעשות התאמות, הוא לא יוכל.

גם כשמדינת ישראל הגדולה והמאיימת רוצה לעשות חקיקה שכופה על יצרנים גלובליים, נראה לי שנכון לשבת איתם, להבין איפה כואב להם, על מה הם יוותרו, ואז לקבל החלטות במדינת ישראל הריבונית.

מרגע שזה לא המצב, מה אומרים לך, אדוני? שיביאו את זה עד הקצה, ובסוף, ביום קבלת הרישיון, יהיה פוקר. מי שימצמץ ראשון, זה מה שיהיה.

איפה הבעיה? הבעיה היא שאז אפילו אם משרד התחבורה ירצה לעשות איזשהו תיקון, הוא לא יכול כי זו חקיקה ראשית. זו נקודה ראשונה. נקודה שנייה, אדוני.

רק תסיים. אם ככה, מה אתה היית כותב?

כשאני שם את האצבע על ההבדל בין תוצר לבין דגם - ודיברת קודם גם על שכל ישר – הרי בסוף אנחנו מדברים פה על עניין מסחרי.

ניקח שוב פעם דוגמה של יבואן ישיר שמייבא חצי נגיד מהדגמים. הכי פשוט בשבילו זה להביא גם את הדגמים האחרים, אבל הוא לא מביא את זה. למה הוא לא מביא את זה? הוא לא הביא את זה כי הוא הגיע למסקנה שלשוק הישראלי זה לא כלכלי. הרי אם זה היה כלכלי הוא היה מביא את זה.

מה עושים? לוקחים יבואן עקיף, שהוא מקבל החלטות שמנותקות משיקולי עלות, כי מישהו אחר יישא בעלויות, ואומרים לו – מה שאתה חשבת שלא כלכלי בשבילך, עכשיו יהיה עוד יותר לא כלכלי, רק תעשה את זה למישהו אחר. מה ההיגיון בזה? הוא יחליט לא להביא - - -

- - -

זה לא נכון שהוא לא נושא בעלות. הוא כן נושא בעלות.

שאלנו אותך שאלה, תענה. מה אתה רוצה, איזה תיקון?

אני חושב כך. לגבי הטיפול אני חושב שזה נכון והוגן שיטפלו ברכבים מהדגמים שהם מייבאים. מי שמחליט לייבא "מוסטנג" ולא - - -

זה מהלב של העניין. ברור.

אבל מה הבעיה? שמעתי שמשקיעים פה 50–70 מיליון שקלים.

כן, אבל היבואנים הישירים – בוא, איך אומרים, תתקדם טיפה קדימה. הרי לא תפסידו, לא יפסידו מזה כסף.

יפסידו.

אם כך, אדוני, לא צריך חקיקה כי אז השוק יעשה את זה.

יש לכם ענין "להרוג" את היבואנים האחרים, ולכן אתם לא תיתנו את זה באופן - -

התנדבותי.

- - וולונטרי. עזוב. אנחנו לא נולדנו היום, גם אנחנו קצת מבינים בעניין.

הנקודה ברורה.

אדוני היושב-ראש, אם אפשר שני משפטים. קודם כול, כמו שאמרתי בפתיח – ולא סתם אמרתי את זה – ניסינו. ניסינו משנת 2002, אחרי זה ב-2010, ועובדה שזה לא צלח. עובדה שזה לא צלח, לא נוספו פה עוד יבואנים ישירים נוספים על מותגים.

נוסף אחד, אני חושב.

לא, אני מדבר על אותו תוצר, אותו תוצר ישירות. לא נוספו. בנוסף, אדוני היושב-ראש, יש פה גם מכתב של מנכ"ל משרדנו ששלח ליושב-ראש ועדת הכלכלה התייחסות לנושא הזה והתייחסות למכתבי היצרנים. יש גם את העבודה שנותנת מענה למרבית השאלות והתהיות שעולות כאן. זאת אומרת, זה חשוב.

ונקודה מאוד מאוד חשובה – ואני שוב חוזר ואומר, זה מהות הרפורמה. במידה שהסעיף הזה לא יאושר כמות שהוא, אז מאוד מאוד בעייתי.

זה ברור. אני רוצה להמשיך. רק הערה אחרונה בבקשה.

צריך לנסות לעשות רפורמה ואם ימשיך כך אנחנו עוד עשר שנים לא נצליח להכניס.

חבר'ה, כפי שחלק מכירים אותי, אני לא נבהל מכלום, אני רוצה להבין רק. אנוך, בבקשה.

אני רוצה רק הערה למה שאמר ידידי אבנר. העובדה שאין ייבוא מקביל בישראל נובעת מסיבה אחת, היא סיבה כלכלית, כי אי אפשר לקנות רכב שלא מהיצרן דרך יד נוספת שעולה כסף, להעביר אותו מסע כזה או אחר באירופה, שעולה כסף, ולנסות להתחרות כלכלית.

מה שקרה פה בשוק, התחיל יבואן מקביל שקיבל את כל התמיכה מ"פורד", "איילון מוטורס", התחיל להביא את הדגמים ש"פורד" מביאה לארץ, וקיבל שירות וקיבל הכול כאילו זה דגמים שהגיעו על-ידי היבואן.

הוא הפסיק להביא כי כלכלית הוא לא מסוגל להתמודד. והבעיה היא כלכלית, וכל איזשהו מסיח אחר ששמים מול העיניים הוא פשוט לא נכון. הוא התעלמות מדוחות כלכליים, והיו דוחות כאלה שהאוצר קיבל, היו דוחות כאלה שעשו עבור כל הגורמים שהתעסקו עם זה, ולהפוך דבר שבלתי אפשרי כלכלית ולנסות לאנוס אותו דרך כיוונים אחרים, אין לנו בעיה, אבל זה לא יעבוד גם אז.

אבל אם טענותיך צודקות במציאות, הרי היה וחוקקנו את החוק או את אותם סעיפים שאינם לטעמך או אתה לא מסכים איתם, אתה אומר, זה ייכשל כלכלית.

אני לא רוצה שייכשל, אני רוצה - - -

עזוב. אני לא אמרתי מה אתה רוצה או מה אתה לא רוצה.

יבואני הרכב כושלים כלכלית.

אבל אם הטענה שלך נכונה, אנחנו נחוקק, ובסופו של דבר במציאות זה לא יקרה, לטענתך.

אבל אני לא רוצה. אגיד לך למה אני לא רוצה. אדוני היושב-ראש – ואני העליתי את זה בחדר הזה בישיבה הראשונה שהתקיימה על החוק בכנסת הקודמת.

שאומר. מה אמרת?

וישב שר התחבורה, והעליתי, אמרתי.

והטענה לא התקבלה על-ידי הח"כים פעם שעברה.

אני לא טענתי טענה, אני רק הסברתי. לא ביקשתי כלום. אמרתי – תראו, לנו, ליבואני רכב, אין בעיה לחתום על החוק לפני שום דיון – אני מדבר אתכם בכנסת הקודמת – אין לנו שום בעיה עם החוק.

אנחנו יודעים היום שהחוק הזה לא יפתח את השוק כי הבעיה היא כלכלית, ולמדנו אותה.

אבל בוא תעזור לי כן לפתוח את השוק, כן לעשות רפורמה.

אני מוכן לעזור לך, אבל למה אני צריך לשאת עלי דבר שיקשה עלי לעמוד כשאני חייב לעשות אותו? עובדה שהיום אמר מר פלור, שמכוניות שהגיעו לפה, והן לא במגוון המכוניות שהיבואן מביא, מצאו פתרון לחלקי חילוף ותיקונים לאורך הדרך.

אז לטעמך לא צריך חוק.

רגע. נכון, זה מה שאני אומר.

לטעמך לא צריך חוק.

אני גם יודע, אדוני היושב-ראש, שמכוניות כאלה הגיעו אלינו לתיקון ומכיוון שלא ידענו לתקן אותן, הסתבכנו איתן, וכשהסתבכנו איתן קנינו מהלקוח אוטו – "מרצדס" יקרה לדוגמה, שהובאה ארצה בייבוא אישי כי לא ידענו לתקן והסתבכנו, והחלפנו לו באוטו חדש שיובא דרך היבואן לארץ, כתשובה להסתבכות כי היינו צריכים לשמור על שמנו ולא להסתבך, ואני לא רוצה להכניס בכוח את ההסתבכויות האלה ליבואנים.

- - - לכם ולמכוניות אחרות - - -

אני חושב שאתם הבהרתם, הצלחתם להבהיר לחלוטין את עמדתכם. היא כנראה לא מקובלת על חלק מהשולחן הזה, בוודאי לא על משרד התחבורה, אבל אנחנו נצטרך להתמודד עם זה.

- - -

משרד המשפטים.

דרור וגשל, משרד המשפטים. אני רוצה להתייחס פה לכמה טענות שעלו במהלך הדיון.

עשה זאת.

אני רוצה לחדד את הנקודה האחרונה שעלתה גם על-ידי מר אנוך, שהבעיה פה היא כלכלית ולא משפטית. כלומר, עלתה פה גם טענה לגבי חופש העיסוק - -

נכון.

- - וגם טענה לגבי השאלה האם הם השלוחים או הנציגים של היצרנים בארץ. ראשית, רק נחדד נקודה אחת. שיש יבואן אחד שלאחד היצרנים יש בעלות. נכון?

לא. לאף אחד.

היה כזה בזמן כתיבת הדוח של היועץ המיוחד לוועדה?

כן, כן.

לא, לא.

זה מה שכתוב בדוח.

- - -

תאפשרו לו לדבר, רבותי.

רבותי, אני רגע קורא משהו, מייד מתפרעים? תמשיך, דרור.

כלומר, האפשרות שתהיה פה בעלות של היצרנים אצל היבואנים היא לא תלושה, זה מצב שיכול לקרות. ואם יהיה מצב כזה של בעלות, אז לכאורה כל הטענות של איגוד יבואני הרכב מתבטלות כי אם יש להם נציגות פה, אז אפשר להטיל עליהם. והשאלה האם תהיה פה נציגות או לא תהיה נציגות, זאת החלטה של היצרנים. לא יכול להיות שהרגולציה שלנו תהיה תלויה בהחלטה של היצרנים אם לקנות את החלק של מר אנוך או לא לקנות את החלק שלו.

אוקיי.

אנחנו עושים את הרגולציה על היבואנים. החובות שאנחנו מטילים עליהם הן חובות עליהם לשם פתיחת התחרות, שלטעמנו היא תכלית ראויה.

את זה אמר כבר עורך-דין שמייצג את איגוד היבואנים, שהחוק הוא חוק טריטוריאלי.

נכון. עכשיו, לנקודה הבאה. יש פה איזו תחושה של "דז'ה וו" כי כל הדיון הזה היה גם בכנסת הקודמת.

אנחנו רוצים להיות דומים לגדולים שהיו לפנינו.

מה לעשות, יש לך ח"כים חדשים. מה נעשה.

לא, זה לא נושא חדש.

נכון. ואני חושב שהדיון הזה הוא חשוב כי בכנסת הקודמת כנראה לא הצלחנו לשכנע עד הסוף.

יש גם חוות דעת - - -

נכון. ולכן, הוגשה חוות דעת. וחוות הדעת שהוגשה לוועדה פותרת את מרבית השאלות שהועלו פה.

חוות הדעת מוצאת את ביטויה בחקיקה כפי שמונחת לפנינו?

היא מוצאת את ביטויה בחקיקה באופן כזה שאם יש שאלה שעכשיו היבואנים עומדים בפני ייבוא רחב של דגמים שהם לא יודעים לתת להם שירות, אז היועץ המיוחד של הוועדה אמר שמבחינת דגמים יש שונות מעטה. שונות מעטה, זה מה שהוא כתב, בין דגמים שונים של אותו יצרן. זה היועץ המיוחד של הוועדה.

- - -

רבותי, אני מבקש לא להפריע. תסיים את דבריך, בבקשה דרור.

אז דבר ראשון, יש את העניין הזה של השונות המעטה. ודבר נוסף, לגבי העלויות של היצרנים שייווצרו כתוצאה מהצורך להביא חלפים לרכב שעלול להתגלגל לשוק הישראלי, אפילו שהם לא החליטו שהוא יובא לשוק הישראלי, שוב – וזו שאלה כלכלית – היועץ המיוחד של הוועדה קבע שאין שום עלות תוספתית בעניין הזה.

כלומר, מבחינת היצרנים אין פה אינטרס. לא אני אומר את זה, היועץ המיוחד לוועדה אומר את זה.

ואלה הנושאים שהתווכחנו עליהם בפעם שעברה ובאמת נושאים כלכליים וטוב שהוועדה ביקשה, וקיבלה דוח שפותר את השאלות האלה.

אני לא ראיתי את הדוח, אני מודה. מי יכול לתת לנו שלושה או ארבעה משפטים על הדוח?

תמצית המנהלים, אני הספקתי לקרוא את זה. קראתי את תמצית המנהלים, אני קצת חולק עליך בסוגיות האלה שאתה אומר.

זה לא אני. אני רק מצטט. אני יכול להפנות.

לא, בציטוט. אני חושב שלא כל הדוח קיבל ביטוי בחקיקה.

בסדר, אני אדבר על הנקודה הזאת.

זו חוות דעת שהוגשה לכנסת הקודמת, נכון?

כן, אדוני.

הוזמנה בכנסת הקודמת.

כן, אבל פרסמו את זה לפני שלושה ימים.

אנחנו הפצנו אותה באתר הוועדה לכולם וכמובן לכל חברי הכנסת, לרבות את תמצית המנהלים, וכו'.

אני שוב חוזר ואומר. היועץ, בסוגיה של הדגמים והעלויות, אמר, יש בעיה עם זה. הוא ציין את זה, ציין את זה.

אז לכן תיקנו בחקיקה, הוספנו נושא של שיפוי.

כן, שיפוי. בדיוק. זה בסעיף 44 קדימה, לא דנים על זה עכשיו. אני רק רוצה לחדד את מה שהיושב-ראש הציע. חבר'ה במשרד התחבורה, אם אנחנו נלך על אותם דגמים ליבואן עקיף – לא נפתח את זה, רק לאותם דגמים כדי לתמצת את זה, ולא נאפשר דגמים חדשים שיקבלו את האחריות ואת המחויבות לחלקי חילוף – יש לכם בעיה עם זה?

ברור.

כן. זה לא פתיחה.

ודאי שיש להם בעיה. זה מעקר. הרשות להגבלים עסקיים, אתם מוכנים להתייחס? בבקשה.

עורך-דין יונתן צויקל, הרשות להגבלים עסקיים, המחלקה המשפטית. סך הכול, הרציונל של החוק הוא באמת קידום תחרות. אני חושב שיש באמת בעיה של חסמים של ייבוא מקביל.

אני חושב שהחוק הזה בסך הכול הולך ומטפל בחסם אחרי חסם ומנסה לפתוח את הדברים לתחרות. אין לי מה להוסיף.

אין לך מה להוסיף.

אנחנו שותפים לעמדה של משרד התחבורה בעניין הזה.

אוקיי. אדוני העורך-דין, בקיצור.

רק להתייחס לנקודות שהועלו פה ממשרד המשפטים. קודם כול, אמרנו, חוות הדעת לא מטפלת בעמדה של היצרנים.

לא חשוב. חוות הדעת, אנחנו אחריה.

אבל נאמר פה שיש שונות מועטה בין הדגמים. אני רוצה להגיד שני דברים. אל"ף, באמת, נדמה לי שמי שקצת מכיר את עולם הרכב של היום, זה לא אותן תוכנות, זה לא אותם כלי דיאגנוסטיקה. אפילו אותו דגם של "קורולה" – אם הוא מיוצר בטריטוריה אחת, חוות הדעת מתייחסת לזה שרכבים שמיוצרים - - -

נשמע את המוסכים, יגידו לך אם יש שונות או אין שונות, לא אתה.

אז שיעשו את זה.

אני לא מבין איך עורך-דין אומר את זה. נשמע את אלה שעובדים על זה.

- - -

נקודה אחרונה.

נקודה אחרונה.

נקודה וחצי. אחד, אם יש שונות מועטה, אז אין בעיה. אז אנחנו נביא את מה שקשור לדגמים שלנו וכנראה זה יתאים, אבל אם זה לא שונות מעטה, אז כל הנימוק הזה נופל.

הבנתי.

ורק לגבי הנושא של השיפוי. אדוני, הרי כשנגיע לסעיף 44, זה ברור לך שבחלק ניכר מהעלויות לא יכירו כי אם צריך לשלוח שני מכונאים להכשרה בחוץ-לארץ בשביל לטפל בשני רכבים, הרי אף אחד לא יכיר בזה. ועוד נקודה אחרונה.

לא, לא. מספיק.

השיפוי לא עוזר כשיש בעיה לטפל בתקלת בטיחות ברכב כי יש אחריות פלילית. אדוני, מה ההיגיון להטיל על מישהו לטפל ברכב כשהוא אומר, אני לא יודע לטפל? מה ההיגיון לעשות את זה?

ינון עמית מ"אוטומקס" רוצה לומר משהו. בבקשה. רק תגיד לי מה זה "אוטומקס".

"אוטומקס" היא יבואן.

יבואן מקביל?

כן.

אולי נשמע משהו שיחלץ אותנו.

אנחנו מבקשים להתייחס להערות של יבואני הרכב בכמה אספקטים. אספקט אחד הוא שהסיבה שאין תחרות היא שלא כדאי.

לא כדאי, אתה מתכוון, כלכלית.

כלכלית. הוצאנו עבור הוועדה תוך כדי, אם צריך נוציא עוד, 40 דגמים, הצעה של דילר של "טויוטה" מאיטליה, "אוטו טורינו", ל"יאריס הייבריד", ב-11,000 אירו.

אז מה זה אומר?

האוטו הזה, כשמתרגמים אותו לפה אחרי הובלה ומסים, זה קצת פחות מ-80,000 שקלים – 75-80 אלף שקלים, האוטו עולה פה 115,000. זה מחיר לאוטו בודד, להיכנס לדילר לקנות אוטו בודד, לפני הנחת כמות.

דגם מיובא?

דגם מיובא, כן.

בסדר, אין בעיה.

זה בהקשר למחירים. בהקשר למגוון דגמים.

למה התכוונת?

תסביר יותר.

רציתי לבקש שיבואני הרכב לא ירפו את ידיה של הוועדה בכך שייבוא מקביל לא יכול להוזיל מחירים. בדגמים רבים המחירים זולים בעשרות אחוזים, גם כשקונים אוטו בודד על-פי מחירון.

אז למה אין הרבה יבואנים מקבילים? למה אין?

בגלל חסמי שוק, כגון אלה שהחוק החדש מטפל בהם - -

מה? למשל?

- - והעיקרי שבהם הוא זה שעומד לפניכם ברגע של אחריות ואחזקה.

- - -

חבר'ה, תיתנו לבן אדם לגמור את דבריו. הוא יגיד, אחר כך תשאל אותו אם הוא לא יגמור. בבקשה. לטענתך, הסיבה היא איננה סיבה כלכלית אלא הסיבה היא חסמי שוק, ולפי מיטב הבנתך, הכרתך, החוק פותר או פותח חלק מהחסמים האלה, מה שאומר או מה שמבטיח שתהיה תחרות, ואתה אומר, אולי גם הוזלה.

לא, לא, פרי, חשוב לי רגע.

בסדר, אז תן לו רק לסיים.

רק רגע. החסם הזה של החלפים זה אחד החסמים המובהקים שיצר מצב שאין הרבה ייבוא מקביל?

זה אחד החסמים המהותיים שמקטין ייבוא מקביל.

זאת אומרת, אם אנחנו נקבל את הטענה שלהם, בעצם חסמנו את השוק עוד פעם.

נכון.

למה זה? מה היום קורה בפועל?

מה שקורה היום בפועל זה שחלק מיבואני הרכב הסדירים נוטלים על עצמם באופן וולונטרי ומאפשרים את אותה אחריות וחלפים, אחרים מסרבים. אנחנו פנינו לשני יבואני רכב בכתב בבקשה רשמית, קיבלנו תשובה שלילית שהם לא מוכנים ליטול על עצמם את הנושאים האלה.

למה אתה לא יכול לעשות את זה מול היצרן?

יצרן הרכב מעוניין לדכא ייבוא מקביל, הוא לא מעוניין שיהיה ייבוא מקביל, והחוק הזה הוא חרף רצונו של היצרן ולא ברצונו.

שאלתי - - -

הייתי רוצה להגיד עוד דבר או שניים.

עיסאווי, אל תנצלו את טוב-לבי.

לא, אני לא מרבה לשאול, אני ילד טוב.

לא שאלתי שאלות לעניין?

אתה שאלת שאלות מדהימות. עיסאווי.

רק שאלה.

למי? אל ינון?

כן. למה אתם היבואנים העקיפים לא דאגתם – עזוב את החקיקה – לא דאגתם לייבא רכבים מאותם הדגמים שהיבואנים הישירים מייבאים? אתה הבאת דוגמה שזה יותר זול בשליש.

השאלה ברורה, עיסאווי.

חלק מהדגמים הם אותם דגמים וחלק הם אחרים. גם דגם של יבואן מקביל, לא משתלם לייבא כי אפשר למכור ממנו רק 500. ליבואן סדיר לא משתלם לייבא כי אפשר למכור אותו רק 500 בשנה, זאת לא סיבה שהדגם הזה לא - - -

יש דגמים שיבואן ישיר, שרגיל לרמות רווחיות אחרות ולכמויות אחרות, בוחר שלא לייבא אותם, ויבואן מקביל שמוכן להסתפק ברמות רווחיות נמוכות יותר ובכמויות נמוכות יותר, יבחר שכן לייבא אותם.

לא השתכנעתי.

אני מבקש אבל לומר עוד דבר או שניים.

תשובה טובה.

הפער העיקרי בין דגמים שמיובאים ולא מיובאים לישראל זה דגמים מארצות הברית. ארצות הברית פתוחה יותר ומאפשרת יותר ייבוא מקביל.

פחות דגמים אירופאיים, יותר דגמים אמריקנים?

הפער. רוב הדגמים האירופאיים מיובאים לישראל. כשמתייחסים כאן לדוגמאות של "טויוטה סיינה" וכו', מתכוונים לדגמים אמריקנים. ישראל אימצה רק לפני מספר שנים את התקינה האמריקנית, ויצרני הרכב במקרים רבים לא מאפשרים מוצרים אמריקנים לייבוא לישראל.

לא מדובר ב-90 דגמים ולא ב-55 דגמים. 90 דגמים של "טויוטה" זה כולל דגמים אסייתיים ומלזיים, ואינני יודע. כול הדגמים שיובאו לישראל בייבוא מקביל כבר מיובאים לישראל היום בייבוא אישי, מקבלים "ריקול" מהמחשב הזה שאי אפשר לחבר אותם, איכשהו באורח פלא הם מקבלים "ריקול", הם מקבלים חלפים. המחשב של "טויוטה", אם תחברו, אתם תיסעו לכל מוסך של "טויוטה" ותחברו שלדה אמריקנית שלא מיובאת לישראל, תקבלו עליה את כל הנתונים. זה מחשב השירות, וכנ"ל ברוב יצרני הרכב.

אין שום בעיה לתת את השירות הזה. יש כאן 50,000 מכוניות שנוסעות פה בייבוא אישי, ויבואני הרכב מצאו את הדרך לתת לכולם את השירות, וגם לא העלו טרוניות.

תודה רבה, ינון. אני רוצה לעשות לפחות את ההקראה עד סוף סעיף 35 ואחרי כן אני אחליט גם מתי תהיה ההפסקה. חוה, את מתחילה עם סעיף קטן (7).

"(7) הוא המציא כתב התחייבות מאת יצרן הרכב במדינת החוץ לעניין טיפול בכל תקלת בטיחות סדרתית שתתגלה ברכב מתוצרתו המיובא לישראל, שלפיו היצרן מתחייב לעשות את כל אלה:

(א) למסור ליבואן באופן מיידי מידע על תקלת בטיחות סדרתית שהתגלתה בייצור של רכב מתוצרתו;

(ב) למסור ליבואן הוראות טכניות לתיקון תקלת הבטיחות הסדרתית;

(ג) לספק ליבואן מוצרי תעבורה הנדרשים לצורך תיקון תקלת הבטיחות הסדרתית;

(ד) לשאת בעלות הטיפול בתקלת הבטיחות הסדרתית כאמור בפסקאות משנה (א) עד (ג);

(8) הוא המציא כתב התחייבות מטעמו לטפל בכל תקלת בטיחות סדרתית שתתגלה ברכב שהוא מתוצר המיובא על ידו בהתאם לכתב ההתחייבות שבפסקה (7), בהתאם להוראות לפי סעיף 43;"

כאן אנחנו מדברים, מה שדיברנו על מוצרי התעבורה, שתי ההתחייבויות – מה שהיה לנו על האחריות – שתי התחייבויות, יצרן ויבואן. תקלת בטיחות סדרתית - התחייבות יצרן, התחייבות יבואן לתוצר.

ברור.

"(9) הוא הוכיח קיומה של תשתית למתן שירותי תחזוקה לרכב, בהתאם להוראות שקבע השר לעניין המוסכים למתן אותם שירותים;

(10) הוא המציא אישור מרואה חשבון המעיד כי יש לו הון עצמי כפי שקבע השר, בהתאם, בין היתר, לסוג הרכב שהוא מייבא ולכמות כלי הרכב;

(11) הוא המציא כתב התחייבות מאת יצרן הרכב במדינת חוץ לפיו הוא מתחייב לקיים את חובות היבואן לפי סעיף זה, אם לא יהיה ביכולתו לקיימן בשל אחת מנסיבות אלה:

(א) ניתן לגביו צו פירוק, קבוע או זמני, צו כינוס, צו כינוס נכסים או צו הקפאת הליכים לפי כל דין."

את הסיפה "והוא הפסיק או אינו יכול למלא את חובותיו" אני מבקשת למחוק.

אנחנו מוחקים מ"הוא הפסיק" עד "חובותיו".

עד סוף (א), כן.

התאמה לנוסחים קודמים שכבר אושרו בוועדה.

זאת אומרת שזה נגמר ב"או צו הקפאת הליכים לפי כל דין."

כן.

"(ב) היצרן מבקש שחובות היבואן ימולאו על ידי גורם אחר;

(12) הוא המציא התחייבות מאת יצרן הרכב במדינת חוץ לספק לו מידע טכני, ספרות מקצועית וציוד לתיקון ולמתן שירותי תחזוקה לרכב מתוצר המיובא על ידו.

(ב) המנהל ירשום ברישיון יבואן רכב ישיר את התוצר שאותו רשאי היבואן לייבא."

את (ג) אני מבקשת לא לקרוא. אנחנו רוצים להביא לוועדה נוסח כולל.

למה לשלוש שנים?

אנחנו רוצים להביא לוועדה נוסח כולל לנושא של תוקף תקופת רישיונות לפי החוק באופן כללי, אז אני מבקשת לא לקרוא את זה.

שלוש שנים זה מעט.

בכלל לחוק אנחנו רוצים.

הנושא עלה באחת הישיבות הקודמות אגב רישיון לייבוא רכב ושיווקו. אנחנו נביא לוועדה לישיבה הבאה אני מקווה הצעה כוללת לכל הרישיונות.

מתכוונים לשנות את זה?

כן.

כן. הכוונה לתקופות ארוכות יותר.

לכל החוק.

אני רק מבקש. לקבוצה הזאת, לדבוקה הזאת של מה שגברת ראובני קראה, הערות אם אפשר קצרות.

אני מסביר ומבקש עוד פעם. אנחנו, איגוד המוסכים כבר מנהל איזשהו קמפיין כאן וגם אצל חברי הכנסת, שנוסיף בסעיף 35(א)(9) את העניין של הגבלת האפשרות של יבואני רכב להחזיק יותר ממוסך אחד.

נכון להיום, השליטה של יבואני הרכב גם בענף התחזוקה - - -

איפה כתוב? לאיזה סעיף אתה מתייחס? "הוא הוכיח קיומה של תשתית למתן שירותי תחזוקה לרכב". איפה כתוב שזה מוסך אחד?

הוא יכול להחזיק 100 מוסכים שלו.

נכון להיום, כשהוא מוכיח שיש לו רשת, רשת יכולה להיות בבעלותו.

נכון.

ואז אין יותר זכיינים פרטיים. מה שקורה היום, ניקח דוגמה ברכב "עציון"– היום הזכיין שהיה פעם של "צ'מפיון" הפרטי יצא, והיבואן נכנס במקומו, "לובינסקי". מקומות גדולים, בירושלים זה אותו דבר. מתחילים להשתלט לאט-לאט על כל השווקים, וזה גם התחזוקה.

אז מה ההצעה שלך לתקן בסעיף קטן (9)?

את ההצעה שלנו תציג היועצת המשפטית.

אנחנו מבקשים להוסיף בסעיף - - -

קודם תאמרי במלים מה הבקשה שלכם מהוועדה.

הבקשה שלנו להגביל את האפשרות של יבואנים להיות בבעלות של יותר ממוסך אחד לכל תוצר שהוא מייבא. זה על מנת לפתוח גם את השוק של שירותי התחזוקה לתחרות, ולאפשר לזכיינים פרטיים - -

להיכנס.

- - שכבר סולקו מהשוק הזה – היום אנחנו במגמת סילוק; היבואנים משתלטים על יותר ויותר מוסכים – יוצא שהם גם מביאים את הרכבים, גם את החלפים והם גם שולטים על המוסכים.

הנקודה ברורה. מה אתם אומרים?

אני רק אתן מספר עובדות, שיהיה ברור לכולם. מתוך 5,000 מוסכים שישנם, כ-2,000 מוסכים זה למכונאות. מתוכם, כ-600 אלה מוסכי רשת יבואן, ומתוך ה-600 האלה - - -

יש מגמה, הם אומרים.

דקה, אני רק רוצה להציג את העובדות.

תן את העובדות.

ומתוכם כ-50 עד 60 מוסכים שבבעלות יבואן, כשמתוך ה-50–60, זה לא רק מוסכים לרכב פרטי, זה גם למשאות ואוטובוסים. אלה העובדות היום.

לפי העובדות האלה, אתה אומר אין בעיה?

לא, לא. מה שאני אומר - - -

לא, מה פתאום.

אני אגיב לבקשה. אני רק נתתי את העובדות קודם כול. אלה העובדות והמספרים.

ה-50 מוסכים בבעלות היבואן, מה יש להם בנתח? נתח השוק, זה מה שחשוב לי.

אחוז גבוה של טיפול ותחזוקה. לא ה-50–60 אלא ה-600.

זה גם הגיוני שיהיה להם.

אני מדבר על ה-600, שהם מוסכי רשת יבואן.

החוק מציע להגביל את זה.

בעצם הבקשה להגביל למוסך אחד ליבואן בבעלות, הנושא הזה נדון במסגרת הפנים-ממשלתית.

ו-?

וישנה בעיה בבקשה הזו.

זאת אומרת, זה בלתי אפשרי. מה הבעיה, אתה יכול להגיד?

הבעיה שזה לא משהו שתורם לתחרות.

הבנתי.

יחד עם זאת, כן זה הוכנס במסגרת הסעיפים של התחרות, זאת אומרת לשיקולי תחרות.

לא, לא. זה לא טענה. הנושא של התחרות הוא טענה הפוכה. אם הם יחזיקו עם הזמן את כל המוסכים בבעלותם, אז אין בכלל תחרות.

אולי לא אחד. אחד זה מוגזם באמת, אבל צריכה להיות איזושהי מגבלה.

צריכה להיות מידה.

אחרת אין תחרות.

אני מבקש, העניין הזה, לדון בו ולהציע לנו הצעה.

צריך מגבלה, אבל לא אחד. אחד זה לא הגיוני.

יכול להיות שאי אפשר ללכת, איך אומרים, כל הדרך, אבל צריך ללכת. הטיעונים האלה, לפחות אותי לא משכנעים.

זה גם היה בוועדת זליכה וגם בוועדת היישום.

- - -

אפשר לפי נתח שוק.

אפשר לעשות לפי נתח שוק - - -

נתח השוק הוא החשוב, לא הכמויות.

מקובל. אתם תבדקו את זה.

אני אומר רק שהדיון הזה לא בהכרח רלוונטי לסעיף הזה, כלומר אפשר להתקדם, בגלל שזה תנאים למתן רישיון.

אין בעיה, אבל אנחנו צריכים, כל אימת - - -

אי אפשר. כל פעם מגיעים לזה ואומרים, בסעיף הבא. אנחנו נשכח עד אז.

- - -

אגב התנאים לרישיון - - -

התקבל על דעת מנכ"ל משרד התחבורה, יטפלו בזה, ינסו לתת לזה תשובה. תשובה תבוא בכל מקרה לשולחן הזה.

ברור.

ולא כדאי עכשיו, איך אומרים, להתעסק עם הערות טכניות. מה עוד?

רק רציתי להגיד שזה לא מונע בהכרח הצבעה על הסעיף.

לא. מונע. אני אומר לך שמונע. סעיף (9) שאומר - - -

חבר הכנסת עיסאווי, אני אחליט אם מצביעים או לא. בסדר?

אני רק רציתי לענות.

עוד הערות או זהו?

בכנסת הקודמת הם גם ניסו את זה, זאת אומרת פעם הצעתם אותו דבר. אני רק מזכיר לאבנר פלור ועוזי יצחקי, שישבו בוועדות האלה, שתמכו בסעיף הזה.

אוקיי.

גם בוועדת זליכה וגם בוועדת המשנה, גם אדון פלור תמך בזה כי נתחי השוק הם כן - - -

טוב. תודה. מר אנוך.

אני רוצה להתייחס לנושא הזה בצורה נורא פשוטה.

- - -

חברי הכנסת מפריעים לי, אני מצטער. אורי, הרי אני שמח שבאת אבל אני לא שמח שאתם מפריעים לי.

לא, סיפרתי לו שעקבתי אחרי הדיון.

יופי. מר אנוך.

אני רוצה להתייחס לנושא הזה. קודם כול, אותם 600 מוסכים שאבנר הזכיר, הם לא בבעלות היבואן, שיהיה ברור.

לא, הוא אמר. הוא אמר.

שיש רק 50–60.

יש רק 50. ה-50 האלה, רובם ככולם הם מוסכים מהתקופה שהרשות דרשה ממי שרוצה להיות יבואן, להקים לפחות ארבעה מוסכים בארבעה מקומות בארץ. הושקעו בזה הרבה מאוד כספים, ולאותם יש מוסכים. אם תלכו לחדשים, למשל, תיקחו את "טויוטה" שעלתה פה הרבה, ל"טויוטה" מוסכים בבעלות, ב"לקסוס" נדמה לי שיש שניים.

אבל החוק מאפשר אופציה. על מה אנחנו מדברים, תפסיקו להעלות את זה.

אנחנו מוכנים להעתיק את מודל "טויוטה".

צריכים להגביל את האופציה הזאת.

דוד, תן לו לסיים.

אם אין הרבה, סימן שהם לא צריכים הרבה.

לא, אתם עונים רק על מה שאתם רוצים. זה שאין היום, לא אומר שלא יהיה מחר.

כל אחד צורח מאיפה שכואב לו, דוד.

לא, לא שייך אבל. אנחנו מדברים על האופציה, על האפשרות. בשביל זה יש חוק.

לא להתרגז. תסיים בבקשה.

חבר הכנסת ביטן, אני מבין את מה שאתה אומר. אם תיתן לי לענות - - -

הוא ייתן לך.

אם אתם לא צריכים את זה, אז מצוין.

למה אתם לא מאפשרים לי לדבר?

אין בעיה, שכנעת אותנו.

אדוני היושב-ראש, אתה מוכן להגן עלי?

אני מגן עליך בכל האפשרויות העומדות לפני. אתה תסיים את דבריך.

אני אעשה את זה בקיצור. יש דרישות יצרן. דרישות יצרן בנושא מוסכים, הן עולות משנה לשנה והן מאוד מחמירות. אותם מוסכים שלצערנו נפלו מהרשת, שרונן התכוון אליהם, זה מוסכים שלא יכלו לעמוד בדרישות יצרן, לא יכלו להשקיע את הכספים, וחוזה של היבואן והיצרן מותנה בדרישות יצרן. זאת אומרת, אם היבואן לא עומד בדרישות יצרן, יש לו בעיה עם היצרן.

ברור.

הלוואי שלנו היה לובי כמו שיש לכם.

אני לא רוצה להפריע לך.

אז אולי לא היה קורה - - -

רונן, אתה היית בשתי ערכאות, והפסדת. על מה אתה מדבר בכלל.

חבר'ה, את הוויכוחים ביניכם תעשו בחוץ. תסיים את מה שיש לך לומר.

אני רוצה לסיים. כשהיצרן דורש את הדרישות, קודם כול הולכים למוסך מורשה המסוים שבאותו אזור ואומרים לו, תשפר את הנכס שלך. רק אם הוא לא יכול לשפר ולא יכול לעמוד בדרישות, אין ברירה והיצרן צריך להיכנס לנושא הזה בעצמו כמי שצריך להשקיע את הכסף.

ולכן, אין פה מה לראות מגמה שהיצרנים שולטים או מקימים מוסכים. זה ממש לא נכון.

תודה. משפט אחד, אבל קצר. לא ארבע נקודות אלא אחת.

לגבי "תקלת הבטיחות", אדוני.

בבקשה.

אני בעניין הזה רוצה להתייחס לחוות הדעת שהונחה בפני הוועדה. בעצם, מה שעולה מחוות הדעת, שזה לא תקלת בטיחות סדרתית אלא תקלת בטיחות חקיקתית. אומרת חוות הדעת שלא ניתן לחייב את היבואנים הישירים לבצע קריאה, לא לגבי דגמים שהם - - -

אתה מדבר על "ריקול"?

כן. לא לגבי דגמים שהם אינם מייבאים ולא לגבי דגמים שאינם מיוצרים בטריטוריות שמהן הם רוכשים את הרכבים שלהם.

אדוני, זה הרבה מעבר לזה. צריך לקחת בחשבון שהנושא של "תקלת בטיחות" זה כבר חיי אדם. לכן גם אמרנו קודם שהנושא של השיפוי לא מעניין אותנו, לא באמת מעניין אותנו הנושא של השיפוי. אם מישהו אחד יועמד לדין פלילי, כולנו מבינים שהקטע של הכסף הוא לא העניין פה. הוא חשוב, אבל הוא לא העניין.

מה שאתה אומר, היבוא העקיף יהיה פחות בטיחותי?

אני אומר שהייבוא העקיף - לפי איך שמתואר בחוות הדעת, לא יכולה להיות שליטה על תקלות בטיחות סדרתיות בייבוא העקיף, בגלל חוסר - - -

זה לעניות דעתך.

זה מה שכתוב בחוות הדעת.

יש מענה לזה, אדוני.

יש מענה לכול.

יש מענה למה שהוא מעלה, אם אפשר.

חוות הדעת, אני מזכיר, מתייחסת לטענות של משרד התחבורה, זאת אומרת זה נותן מענה למענה.

אבל תיקנו את זה, בהתאם.

מה עושים במדינות האחרות, אדוני היושב-ראש, שיש ייבוא חופשי, יש בעיות "ריקול" והם לא מודיעים את זה לכולם? הם מגיעים לכולם.

תלוי איפה.

בכל המדינות, מגיעים לכל המכוניות.

- - -

זה מגיע לכולם בסוף.

כבוד היושב-ראש, מובילים את זה לפינות הלא נכונות כל הזמן.

דוד. שמענו.

אני לא יודע אם למענה הזה התכוון מר פלור, אבל ראיתי שהיבואן העקיף צריך לעיין מעת לעת – אם אין לו משהו יותר דחוף לעשות - - -

ברור. בהוראות של היצרן.

לא מעת לעת. זה לא מעת לעת. זה בסעיף 36(6) כתבנו: הוא המציא כתב התחייבות מאת סוכן מורשה להודיע ליבואן העקיף באופן מיידי על תקלת בטיחות סדרתית.

אז למה אני צריך לטפל בזה?

זה כתוב.

- - -

הוא פתח את הנושא - - -

אני לא פתחתי. אנחנו נסגור מה שצריך.

עורך-דין בונן התייחס לחוות הדעת של מר חנן שרון. אני גם חייב להגיד משהו אחד, בתור זה שהוא חלק מהחבר'ה שמייצגים פה את הנושא של ייבוא עקיף.

חוות הדעת של חנן שרון מתחילה בלקונה אחת בסיסית, וכל האנשים שהוא דיבר איתם – עזוב אותי, אני לא רשום בשום מקום, אבל אף אחד משלושת היבואנים המקבילים, הוא לא ראיין אותם. הוא קיבל חומר ממשרד התחבורה, קיבל חומר מאיגוד יבואני הרכב, מאיגוד יצרני הרכב.

אולי תעזור לי. אתה תעזור לי אם תתייחס לעניין ופחות תתייחס לחוות הדעת.

אני מתייחס לעניין הזה. אין שום בעיה עם החוק הזה כמו שהוא מוגש היום. הסעיף הזה, אם הוא לא יעבור כמו שהוא יעבור, כמו שהוא צריך לעבור, לא יהיה ייבוא מקביל.

אתה אומר, אין בעיה בנושא של - - -

אני מבין את הטענות שלהם. הם שומרים על חלקת אבותיהם, זה הכול.

ברור. לטעמך. כן, גברתי.

אני רוצה להשיב למר אנוך לגבי הנושא של חסמי כניסה להיות מוסך יבואן. בשנת 2003 הממונה על ההגבלים העסקיים הוציא את הצו המוסכם שנועד לטפל בבעיה של מיעוט מוסכים פרטיים במסגרת רשתות. הוא גם ניסה לטפל בנושא של התניית אחריות, בטיפול באיזה מוסך וכו'.

הפתרון שמצא אז הממונה במסגרת הצו המוסכם היה לקבוע שכל מוסך שעומד באמות מידה שקובע היבואן, יכול להיות מוסך רשת.

ההנחה שבבסיס הצו המוסכם הייתה שמדובר באמות מידה שבן אדם יכול לעמוד בהן. עכשיו בא מר אנוך ומבהיר לנו את מה שאנחנו כבר יודעים מ-2003, שאי אפשר לעמוד באמות המידה האלה שעולות מדי שנה, ובן אדם פרטי צריך להשקיע 10, 20, 30 מיליון שקלים כדי לעמוד באמות המידה, וגם אז זה לא מספיק טוב להם.

ויש פה בעיה נוספת. החוזים עם המוסכים האלה הם לשנה בלבד וניתנים לסיום בהתרעה של שלושה חודשים מראש. אז בן אדם בא להשקיע את מיטב כספו וחייו - -

לא כדאי לו.

- - ומעיפים אותו אחרי שלושה חודשים.

ברור.

רוצים שיהיה אותו חוק גם לזכיינים שלנו.

הנקודה ברורה. רבותי, הבהרתם. תודה רבה. חברי כנסת, אם אתם רוצים התייחסות כי אני בעוד חמש דקות עושה הפסקה לחצי שעה. זה בסדר, דוד?

אפילו רבע שעה.

לא. חצי שעה זה יהיה בסדר?

חצי שעה גם מקובל.

ואנחנו נתכנס שוב ב-12:15. לפני זה, אם יש הערות לחברי הכנסת. עיסאווי, אחר כך דוד ואחר כך אורי.

שוב, חברים, נקודה שאנחנו בורחים ממנה - הצרכן, הצרכן, הצרכן. יש לנו יבואן עקיף ויש לנו יבואן ישיר. אתם עכשיו בוויכוח, סמכות של מי זה וסמכות של מי זה. עם הזמן, הצרכן יצטרך לרדוף אחרי תיקון הרכב, וזו נקודה שלא קיבלה ביטוי, ואני אומר לכם את זה, אני לא שלם עם כל הדבר הזה.

והעמדה של האגודה לצרכנות, ששתיקתכם מדאיגה אותי, כי הצרכן יסבול מהוויכוח.

ממה? ממה הוא יסבול, הצרכן?

צרכן שיקנה מוצר מיבואן עקיף, אחרי שנה-שנתיים הוא יצא מהשוק, היבואן.

מי יצא? היבואן העקיף יצא מהשוק?

כן. נשאר בשוק. גם נשאר. אני לא אקצין – נשאר בשוק. אני קניתי רכב מיבואן עקיף, רוצה לתקן. בא ליבואן ישיר, שהוא מחויב על-פי החוק לתקן כי זה אותו תוצר. אבל, אין לו עניין כי הוא רוצה להתנגח בעקיף.

כן, אבל צריך לאכוף.

אני מזמין את המוצר, חכה עם המוצר, לא מצאתי את זה במלאי אצל היצרן, זה בדרך, זה עלה לך ככה.

עיסאווי, זה נכון לגבי כל חקיקה. יש כאן חובות. מישהו לא ירצה למלא אותן או לעשות עליהן מניפולציה, זה נכון לגבי כל חוק, זה נכון לגבי כל אכיפה.

אבל הצרכן יהיה מין סנדביץ' בפני שני ענקים.

יותר מאשר הוא עכשיו?

כן, כן.

יותר מאשר הוא עכשיו? למה?

בוודאי. עכשיו יש לו כתובת. הצרכן מייבא "סובארו", מייבא "פולקסווגן", יש לו כתובת.

כתובת יקרה.

נכון.

חבר הכנסת פריג', באמת, אל תעשו מציבור מדינת ישראל מטומטמים. הם ידעו לבחור לעצמם והם הוכיחו את זה, הציבור, הוא צרכן חכם, הוא ידע איך לבחור ולעשות את החשבון.

לא, זה מתפקידנו לעשות את זה, אדוני המנכ"ל.

אנחנו צריכים לתת להם אפשרות להוריד את יוקר המחיה.

מתפקידנו, אנחנו רואים את זה מזווית אחרת. אם הנוסחה שאתם מציעים כאן אכן תבטיח לי הורדת מחירים ושמירה על הצרכן, אני הראשון שאתמוך.

אז בוא תהיה אתנו.

זאת הכוונה. השאלה אם היא תתממש.

בדיוק. הורדת מחיר בטווח הקצר, אני אכן מודה שתהיה, אבל שמירה על הצרכן, בסימן שאלה אחד גדול.

חבר הכנסת ביטן.

מה שאני רוצה לומר, מנסים להוביל את זה לפינה לא נכונה. אפשר להפוך את זה. קודם כול, משרד התחבורה מחויב, לפני שהוא מאפשר לייבא רכב לישראל, שיקבל מהיצרן את כל ההתחייבויות האלה – כולל "ריקול" כולל בטיחות, כולל חלפים, כולל הכול. השאלה, מי יפסיד אם היצרן לא יהיה מוכן לתת את זה – היבואנים הראשיים.

ולכן, ההיגיון להטיל את המשימה על היבואן הראשי הישיר, זה שמייבא הכי הרבה רכבים, הוא הכי הגיוני והכי סביר בעניין הזה. אם לא, אז הם יצטרכו לבקש את זה מהיצרן, ואם היצרן לא ייתן את זה, אז לא ייבא בכלל רכב כזה לישראל. הם לא יכולים להסכים שלא יהיה "ריקול", הם לא יכולים להסכים שלא יהיו חלפים, הם לא יכולים להסכים שלא יהיה טיפול ברכבים.

ולכן, הכי הגיוני והכי סביר להטיל את זה על היבואן, שגם מרוויח מזה. בואו נשים את הדברים על השולחן, אתם לא עושים פה טובה. אתם מרוויחים גם מהחלפים, גם מהטיפול, גם מהכול, ולכן אני אומר, זה סביר, ושלא יובילו אותנו לפינה לא נכונה.

חבר הכנסת מקלב.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפעמים קריאת ביניים או ויכוח בין שני צדדים בעצם מגלה לך את האמת, והוויכוח שהיה כאן בקריאת ביניים – אני אפילו לא מזכיר את שמות האנשים כי אני לא יודע – אתם ניסיתם פעמיים בבית-המשפט והפסדתם.

ואני מניח שבית-המשפט הפסיד מישהו בגלל שהחוק לא עמד לצדו. בסך הכול, בית-המשפט, לא תמיד הוא באמת ההיגיון. הוא מסתכל על החוק, והחוק לא אפשר.

ולכן בדיוק עכשיו החובה שלנו הרבה יותר לשים דגש בחוק, אנחנו ניתן את האפשרות להגן על הצדדים. וזה שפעם אולי החוק לא הגן, הוא היה חד-צדדי או שהוא באמת צידד בדבר מסוים, וצד שני הרגיש נפגע והוא לא קיבל את הסד ואת המשקל, משום שהחוק לא אפשר זאת.

אבל היום כאן זאת החובה שלנו לראות, אם אנחנו רוצים לעשות תחרות ואני באמת חושב שהצרכן הוא איש שהוא באמת מבין ויודע ואנחנו צריכים לתת לו את האפשרות. ואם אנחנו לא נאזן בין הדברים – בין היבואנים לבין אלה שנותנים את השירות – ולא נדע לאזן ביניהם, אנחנו באמת ננטרל ולא הועלנו חכמים בתקנתם.

למה הדבר דומה – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש.

לא, זה בסדר.

אתה אומר דברי טעם.

דברי טעם וחוכמה.

רק בדיון האחרון הגדול שהיה בנושא הפטם – איך אנחנו עמדנו לעשות איזונים האם מי שמגדל את העופות אחרי זה יכול להיות גם המשחטה והוא גם יכול להיות הספק. ידענו שאנחנו צריכים לאזן בין הדברים, לא נתנו לאחד לעשות את כל התהליך. הגבלנו אותו מגבלות, וכאן שמנו בעיקר את הדגש שלנו. אנחנו ישבנו פה ושמנו את הדגש, ואני חושב שיצא לנו דבר ללא תקלה.

גם כאן, אני לא אומר רק מוסך אחד, יכול להיות שזה פחות מדי, אבל ודאי שצריך לתת איזה מגבלות.

זה אנחנו אמרנו.

נכון, אני שמעתי את הקריאה, יכול להיות, מה זה נקרא אחד, אבל אנחנו צריכים לתת את מערכת האיזונים האמתית שתיתן לזה באמת את האפשרות עם האחריות, ומצד שני, גם לאחרים לתת את התחרות האמתית. זה הכול.

אני מאוד מודה לחברי הכנסת. אנחנו נעשה עכשיו הפסקה. אני רק רוצה לומר לכם שכוונתי – אני לא יודע אם נצליח לממש אותה – להתחיל להצביע על סעיפים 35 ו-36 במסגרת הזמן שקבענו. אני לא יודע אם נצליח. ושיהיה לכם בתיאבון.

עד 12:15?

12:15, 12:20.

(הישיבה נפסקה בשעה 11:50 ונתחדשה בשעה 12:20.)

רבותי, אני ממשיך את הדיון, ואני כבר אומר לכם שכוונתי היא לקרוא עכשיו, עורכת-דין ראובני, את סעיף 36, לשמוע הערות קצרות וענייניות, ולהצביע על 35 ו-36, בידיעה שלגבי 35 צפויה לנו רביזיה של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. ולכן, כל אלה שיהיו מודאגים מאישור – אם יהיה אישור – של סעיף 35, תהיה להם עוד הזדמנות להתעמת אתו. בבקשה.

רק לעניין הרביזיה, אני מבקש מחבר הכנסת פריג' להבהיר באילו נושאים הוא מבקש לדון מחדש מכיוון שסעיף 35 הוא סעיף גדול, וכידוע, לפי הוראות תקנון הכנסת לא ניתן להגיש רביזיה פעמיים. לכן, עדיף אולי למקד את הרביזיה בנושא מסוים.

אז תגיד, חבר הכנסת פריג'.

אני ממקד אותה. הרי מאחר שהנושא, הוא חוזר על עצמו בכל סעיפי החוק, ו-2 קשור ל-3, קשור ל-4, אני ממקד את זה בתוצר לעומת דגם.

דהיינו? תפרט.

דהיינו, אני מבקש שב-35, מאחר שלא השתכנעתי מכל הנימוקים ששמעתי - - -

איזה נימוקים?

הנימוקים הם כך. אני פוחד ממצב של "חאפרים" בשוק, אני אומר את זה דוגרי. למה אני מתכוון? אני בא, רוצה להיכנס לנעליים של הצרכן. צרכן, צריך שיהיה לו אבא ואימא על כל עסקה שהוא עושה.

בסעיף 35 ובתחום הזה שאנחנו מדברים עליו, תחום הרכב, ברגע שיש לנו עכשיו סוגיה של יבואן ישיר לעומת יבואן עקיף או זעיר או יבואן אישי, אני רוצה לתת את ההתחייבות ליבואן הישיר לתת מענה, הן מבחינת אחריות והן לספק מוצרי תעבורה לכל הדגמים מאותו תוצר. הפחד שלי, זה יכניס אותנו למצב שהצרכן שמחר יבחר ברכב דרך ייבוא עקיף, ישלם המון כסף כדי לתקן כל תקלה עתידית שתיווצר לו.

למה? כי הוא צריך לעבוד מול האחריות של היבואן הישיר, והיבואן הישיר זה בניגוד לאינטרס המסחרי שלו, ואז ייווצר מצב שהצרכן יצטרך לשלם את כל העלויות ויהיה במצב לא טוב.

לשם כך, הרביזיה והתיקון שאני מציע – איפה שכתוב לכל רכב מתוצרתו, נמקד את זה בדגמים שמיובאים לארץ בשלב זה. למה אני מתכוון?

דגמים שמיובאים לא על-ידי יבואן ישיר אלא על-ידי יבואן עקיף.

יבואן עקיף, להתנות את הרישיון בדגמים שמיובאים, לא לחייב אותו לתת מוצרי תעבורה ואחריות לכל המוצר.

הבנתי. בסדר, עיסאווי, זה ברור.

זה בגדול. והדבר השני, איתי, ב-(9), לגבי אחד מהתנאים, הוזכר שם: "הוא הוכיח קיומה של תשתית..."

על איזה סעיף אדוני מדבר?

סעיף 35(9).

מה שהעלו איגוד המוסכים, יש בזה משהו.

אז הודיע על זה מנכ"ל משרד התחבורה שהם יבחנו את הנוסח.

אז אם כך, אני מתמקד בסוגיה של תוצר לעומת דגם.

אוקיי. כשנגיע להצבעה, תעלה את הרביזיה שלך.

כן.

אוקיי. אנחנו קוראים את סעיף 36. גברתי.

"רישיון יבואן
רכב עקיף

36.

(א) מי שהתקיימו בו כל אלה זכאי לקבל רישיון יבואן רכב עקיף מאת המנהל:

(1) הוא תאגיד רשום כדין בישראל שאחד מבעלי העניין בו לפחות ומנהלו הכללי הם תושבי ישראל;

(2) הוא התקשר עם סוכן מורשה בהסכם למכירת רכב, באחת מהדרכים הבאות, לתקופה שלא תפחת משנה ובלבד שלסוכן המורשה התקשרות עם יצרן הרכב לתקופה זו לפחות ;

(א) הסכם בכתב, ואם הוא סוכן מורשה כאמור בפסקה (2) להגדרה סוכן מורשה – ההסכם הוא לייבוא רכב מתוצר המיובא על ידי יבואן רכב ישיר;

(ב) הסכם בדרך ובתנאים שקבע השר, לאחר התייעצות עם שר האוצר ובאישור הוועדה, ובלבד שההסכם הוא למכירת רכב מדגם המיובא על ידי יבואן רכב ישיר;

(3) הוא המציא כתב התחייבות מטעמו לספק מוצרי תעבורה לרכב המיובא על ידו, לתקופה שלא תפחת משבע שנים מיום מכירת הרכב לצרכן; השר, באישור הוועדה, רשאי לקבוע תקופה שונה לעניין פסקה זו;"

כלומר, הוא יכול לשנות את העניין של השבע שנים?

כן.

כמו שעשינו ביבואן הישיר.

"(4) לעניין רכב שהוא מתוצר שאינו מיובא לישראל על ידי יבואן רכב ישיר – הוא המציא כתב התחייבות מאת סוכן מורשה לתת לרכב את האחריות שנתן יצרן הרכב;

(5) הוא המציא כתב התחייבות מטעמו לתת אחריות לרכב שיובא על ידו כאמור בפסקה (4), בהיקף ולתקופה שלא יפחתו מהאחריות לפי אותה פסקה;

(6) (א) הוא המציא כתב התחייבות מאת סוכן מורשה להודיע ליבואן העקיף באופן מיידי על תקלת בטיחות סדרתית שתתגלה ברכב שהסוכן המורשה מכר לו.

(ב) הוא המציא כתב התחייבות מאת סוכן מורשה, לעניין רכב מתוצר שאינו מיובא לישראל על ידי יבואן רכב ישיר -

(1) למסור ליבואן הוראות טכניות לתיקון תקלת הבטיחות הסדרתית;

(2) לספק ליבואן מוצרי תעבורה הנדרשים לצורך תיקון תקלת הבטיחות הסדרתית;

(3) לשאת בעלות הטיפול בתקלת הבטיחות הסדרתית כאמור בפסקה זו;"

בואו נעצור כאן ונשמע אם יש הערות. קודם כול, חברי כנסת.

לפני שאני דש בסעיף, ב-(2) אתם מחקתם את המילה "בכתב". נכון, איתי?

ב-(2) קטן?

כן.

נכון, אבל אני מפנה אותך לפסקאות משנה (א) ו-(ב). זה או בכתב או בדרך ובתנאים שקבע השר.

יש ב-(א) הסכם בכתב?

מה זה דרך? לחיצת יד? מה זה?

היה על זה דיון נרחב בשבוע שעבר, במסגרת הדיון בהגדרה.

תסבירו.

כבוד היושב-ראש, ההערה שלי - - -

אני מבין. תנסו להסביר.

היה דיון מפורט באותה סוגיה בדיוק אגב הדיון בהגדרה של "סוכן מורשה". זה גם פתח לאפשרויות תקשורתיות חדשות וגם מתוך התמודדות עם הקושי של סוכנים מורשים מול היצרנים לבצע מכירות למדינות אחרות מהמדינות שבהן הם המשווקים.

זה מובן. אני חושב שזה גם מובן וגם מספק, עיסאווי.

אנחנו ננסה, בוודאי שזה צריך להיות משהו שיבטיח את המהימנות של ההתקשרות, לדעת שהיא קיימת, לדעת מה תוכנה. אנחנו מקווים שיש דרכים ומשאירים פתח לדרכים שאינן - - -

למה לתת את זה לשר? למה לא לכתוב את זה בחקיקה?

לא, אבל זה בחקיקה.

לא.

כתוב: שקבע השר לאחר התייעצות ובאישור הוועדה.

זה חקיקת משנה.

זה חקיקת משנה.

חקיקת משנה, ובאישור הוועדה. גם באישור הוועדה.

כן. זה דווקא פותח את הפתח, לטעמי לפחות, שהוא חיובי. אני כך סבור. יש הערות עד סעיף קטן (6), כולל, לאנשים נוספים?

הערות מאוד ממוקדות. אל"ף, רק לדיון האחרון כאן, על-פי התיקון בהגדרה, בעצם הסוכן המורשה יכול להיות גם מישהו שאין לו קשר עם היצרן, וזו בעיה שלא נפתרה שם. כמו שאמרתי, היא רק משתרשרת. כולם רגועים כי בסוף כל התקלות - - -

יהיו על היבואנים הישירים. ברור.

יהיו על היבואנים הישירים. נקודה שנייה, לגבי היבואן הישיר, בעצם ההתחייבויות שנותן היבואן נסמכות על התחייבויות שנתן היצרן. לכן אני לא מבין, בפסקה (3) מדובר רק על התחייבות שנותן היבואן, אבל למה לא נדרשת התחייבות מקבילה מהסוכן המורשה לספק לו את החלפים, כי אחרת ההתחייבות הזאת היא כתובה על הקרח. זו נקודה אחת.

ננסה לענות נקודה-נקודה. אני אתן לך להמשיך. משרד התחבורה.

זאת הבעיה, שהיות והסוכן המורשה לא יכול להתחייב בנושא החלפים, במסגרת החוזה בינו לבין היבואן העקיף, אז השארנו שזה רק התחייבות של היבואן עצמו, ללא הסוכן המורשה, כי הוא לא יכול לחתום על חוזה כזה, הסוכן המורשה.

בגלל מערכת היחסים שלו, או חוסר מערכת היחסים שלו עם היצרן?

לא, יש לו יחסים עם היצרן.

לעניין הייבוא הזה.

לעניין הייבוא הספציפי הזה, כן.

אוקיי.

ושוב אני מפנה לחוות הדעת של מר שרון. יש שם נקודה מרכזית אחת. אומר מר שרון, שהניסיון לקדם פה תחרות על בסיס התגנבות יחידים של רכבים שיגיעו לפה ואף אחד לא ידע מזה, הוא מראש נועד לכישלון.

אבל למה אף אחד לא ידע מזה?

כי למה הוא אומר לך שהסוכן המורשה לא יכול - - -

אבל יש סעיף 43 שמחייב אותנו למסור לכם את מספרי השלדה, אז למה? זה לא מדויק. תגיד את הדברים במדויק.

כי הוא מפר את ההסכם שלו עם היצרן. ולכן, אדוני, הציע מר שרון לנהל את זה באופן שקוף מול היצרנים.

אבל, אני רוצה לעבור לנקודה הבאה.

אוקיי. נאמר שבסעיף 43 יש לכך תשובה?

כן. שמשרד התחבורה ימסור ליבואן הישיר את מספרי השלדות של כלי הרכב שמיובאים לארץ - -

מעת לעת.

- - אז פה אין שום דבר, לא במרמה ולא בגניבה.

לא מעת לעת. מה זה קשור למעת לעת?

אדוני העורך-דין, אם נמחוק את "מעת לעת"?

זה לא קשור לסעיף של "מעת לעת".

לא, מה פתאום מעת לעת. ברגע שאתה מוסר מספרי שלדות "על חי", אתה בעצם מגלה לו מה אתה מוכר, הוא יכול לתקוף אותך ולהוריד מחירים. זה מה ש"דלק מוטורס" עשתה ל"איילון".

זה תחרות.

- - -

זה מה ש"דלק מוטורס" עשתה ל"איילון" במקרה של ה"פוקוס" ושל ה"פיאסטה".

אני לא רוצה להתנגד או לא להתנגד, רק להסביר לאדוני מה הוא אמר.

הבנתי, הבנתי, הבנתי לגמרי.

נמצא פה רכב עם תקלת בטיחות סדרתית במשך חודשים - - -

ואצלכם הוא לא נוסע חצי שנה, משלם תקלת בטיחות?

לא.

- - -

הבינותי. נקודה הבאה.

נקודה הבאה. אם הסוכן המורשה - - -

רגע, רגע. למה לא? למה לא? למה את אומרת בכזאת ודאות לא? לא נוסע? לא רצתם אלי למשרד שאני אעזור לכם לחפש אותו? את אותם אנשים?

זה לא אותו דבר.

לא אותו דבר?

אותו דבר בדיוק.

הוא צודק במאה אחוז.

החובה לתקן היא על בעל הרכב, אנחנו מודיעים מייד כשהיצרן מודיע לנו.

אוקיי. הבהרתם. נקודה הבאה.

- - -

מודיע? למי אתה מודיע?

גברתי.

גם אתם לא יודעים. רצתם אלי למשרד שאני אחפש לכם אותו – תעצור לו את רישיון הרכב.

אם הוא יצטרך לתת להם את מספר השלדה בזמן אמת, הם יכולים לעצור את המכירה גם.

זה מה שהוא אמר.

לכן לא בזמן אמת.

אני דיברתי על המכירה ועל התקופה.

בגלל הקשרים שלהם עם היצרן.

אני הבינותי. נקודה הבאה.

רק להגיד שאחת משתיים. אם רוצים לא להודיע לנו, זה בסדר, אנחנו לא ביקשנו שום דבר. רק שלא יטילו עלינו את האחריות בנושא ה"ריקול".

ברור. הנקודה ברורה.

לגבי פסקה (6)(ב), כתוב שהוא צריך להמציא התחייבות.

כתב התחייבות מהסוכן המורשה.

לגבי מה? לגבי רכב מתוצר שאינו מיובא לישראל על-ידי יבואן רכב ישיר. עכשיו אני שואל: אם הסוכן המורשה יכול לתת התחייבות, למה הוא לא יכול לתת את ההתחייבות גם לגבי רכב מדגמים שכן מיובאים? מה הבעיה?

מה שמיובא, יש לכם את זה כבר, יש את ההתחייבות.

אני רוצה להגיד ככה. עכשיו הדיון הוא אילו תנאים מעמידים ליבואן עקיף כדי לקבל רישיון.

אמת.

האם המשמעות היא שהלקוח של יבואן עקיף לא צריך להגיע אליו?

השאלה ברורה. משרד התחבורה.

זאת התחייבות נוספת, רובד נוסף על מה שאתה מתחייב.

הסעיף הזה מתייחס גם לרכב מתוצר שלא מיובא על-ידי היבואן הישיר, ואז בעצם אנחנו מטילים על הסוכן המורשה את כל החובות, ובמקרה שזה רכב שמיובא על-ידי היבואן הישיר, אז אנחנו מחייבים את הסוכן המורשה להודיע.

אז אני הייתי מבקשת לקבל הסבר מדוע נוהגים איפה ואיפה. אם יכולים לקבל התחייבות מהיבואן העקיף על רכב מתוצר שלא קיים כאן, למה הוא לא יכול לתת את אותה התחייבות על רכב אחר - - -

היא קיימת כבר, ריבונו של עולם. זה רובד נוסף.

בואו נבין למה פעם אחת הוא יכול ופעם אחת לא.

גברתי, השאלה ברורה.

תודה.

אני אענה. תוצר שהוא קיים כאן, אז כמו שאמרתי ייתכן וכנראה ישנו חסם של יצרן הרכב שלא מעוניין לייבוא רכב לישראל שלא באמצעות היבואן הישיר. אבל פה מדובר על תוצר שלא מיובא לארץ, ולכן קל יותר לסוכן המורשה לתת את כל ההתחייבויות האלה.

ההסבר לא עונה.

כן, אבל היא שאלה, עם כל הכבוד - - -

זה מה שהיא שאלה.

לא. היא שאלה למה הצעת החוק נוהגת איפה ואיפה.

אז הסברתי.

תנסה עוד פעם להסביר כי היא לא השתכנעה, לטעמי גם לא. תנסה עוד פעם.

מה שאני אומר, שבמקרה שבו הסוכן המורשה – מדובר בתוצר שלא קיים כאן – כלומר, רכב מתוצר שלא מגיע לישראל, הסוכן המורשה יותר פתוח להתחייבויות אל מול היצרן מכיוון שהרכב הזה לא מיובא לישראל ואין חסם כזה או אחר של יבואן ישיר ו/או יצרן הרכב.

דוד, אתה רוצה להוסיף?

אני רוצה להסביר, כן. סעיף 35 מתייחס לעניין שגם על רכב שלא מיובא – מיובא כן, ומה שלא מיובא על-ידם, גם הם צריכים להמציא התחייבות כזאת. פה מדובר על רובד נוסף, רובד נוסף שגם הסוכן המורשה יתחייב.

אין טעם להתחייב על דברים שכבר קיימים בישראל באופן רגיל. זאת אומרת, גם הייבוא, גם החלפים, גם הטיפול, הם קיימים. הם קיימים על-ידי היבואן הראשי. מה הטעם בהתחייבות נוספת? זה סתם לגרום ליבואן העקיף לקבל התחייבויות שאין צורך בהן.

לעומת זאת, בנושא של ייבוא רכב שלא מיובא על-ידם, למרות שיש התחייבות שלהם בסעיף 35, פה משרד התחבורה נוהג נכון שהוא בעצם יוצר רובד נוסף של התחייבות, זה הכול. שיהיה גם מפה וגם מפה. יש היגיון בזה.

אוקיי. הערות נוספות? אדון אנוך.

לדעתי, חייבים לקבוע. קודם כול, לגבי המספרים, זה לא מעניין אותנו ושיעשו את זה מול - - -

מספרי השלדה.

כן. לא מעניין אותנו.

אוקיי.

אבל חייבים לקבוע מועד למסירת המספרים כי ה"ריקולים" - - -

נאמר לי שהדברים נלקחו בחשבון בסעיף - - -

43(א).

יש תשובה לכך.

תודה.

הייתה שאלה לעניין ההתחייבות לספק מוצרי תעבורה. ניתנה תשובה בעניין הזה?

כן, ניתנה תשובה.

כלומר, אתם מבקשים להשאיר את זה כך.

כן.

אוקיי. סעיף קטן (7).

"(7) אם הרכב הוא מתוצר שאינו מיובא לישראל על ידי יבואן רכב ישיר – הוא המציא כתב התחייבות מטעמו לטפל בכל תקלת בטיחות סדרתית שתתגלה ברכב שהסוכן המורשה מכר לו, בהתאם לכתב ההתחייבות שבפסקה (6), ובהתאם להוראות לפי סעיף 43;"

מה זאת אומרת?

זה ה"ריקול".

זה אותו דבר, זה השלמה של ה"ריקולים".

אני יודע, אבל השאלה אם זה לא סותר.

בתוצר שאין לו יבואן ישיר בישראל, כל החובות בעצם מועתקות לסוכן המורשה וליבואן העקיף.

כשאנחנו אומרים "סוכן מורשה" זה היבואן הישיר.

לא. הסוכן המורשה זה הגורם בחו"ל. תחנת הביניים.

הסוכן המורשה זה כאילו יצרן - - -

שמכר לעקיף בחו"ל.

נכון.

השאלה היא כאן מה מידת הקשר והמחויבות של הסוכן בחו"ל לי כאזרח במדינה.

כלום.

כלום. היא לא הייתה גם בעבר.

באותה מידה כמו של היצרן.

אני את היצרן לא מכיר, מכיר את היבואן.

גם פה.

אותו דבר במקרה של היבואן העקיף.

- - -

רבותי, אני מבקש, בואו לא נעורר מהומות על לא מאומה.

שנבין את זה.

לא הייתה גם בעבר איזושהי התחייבות.

הוא גם יכול לתבוע את היבואן העקיף, אותו דבר.

אז מה בחקיקה הסוכן המורשה חשוב לי כאן בכלל?

כדי שיהיה עוד רובד של התחייבות.

הוראה מקבילה להוראה שנוגעת לחובות היצרנים בחו"ל.

אבל איזה התחייבות יש לסוכן המורשה כלפי האזרח?

עוד רובד של התחייבות, זה הכול. זה לא מפריע.

זה ברור, לי אין בעיה עם זה. תסביר עוד פעם לעיסאווי, איתי.

להבנתי, סעיף 36 קובע חובות לעניין יבואנים עקיפים וסוכנים מורשים כתמונת ראי לסעיף 35, שעניינו - -

יבואן ישיר.

- - הזיקה בין היצרנים בחו"ל ליבואנים הישירים.

זה אותו דבר, זה רובד נוסף.

לא מצאו לו שם אחר, יצרן וסוכן מורשה?

- - -

"(8) הוא הוכיח קיומה של תשתית למתן שירותי תחזוקה לרכב, בהתאם להוראות שקבע השר, לעניין המוסכים למתן אותם שירותים;"

פה אני רוצה הסבר. איזה תשתית? התשתית שלהם?

לא.

הוא צריך להוכיח קיומה של תשתית כלשהי.

כלשהי.

לאו דווקא שלו.

שיש פריסת מוסכים שיכולים לתת את השירות.

אבל לא כתוב שלו. כתוב: "תשתית למתן שירותי תחזוקה לרכב, בהתאם להוראות שקבע השר". זה לא מחייב אותו.

מקבילה של 35(9).

זה מחייב את היבואן הישיר.

זה לא קשור ליבואן הישיר. פה אנחנו אומרים, בגלל שהיבואן הישיר מביא תוצרים מסוימים. כשיבואן רכב עקיף מביא תוצרים שלא מיובאים על-ידם, אז הוא זה שצריך לדאוג לרכבים ולספק להם שירותי תחזוקה.

זה לא מדויק מכיוון שבסעיף 35 - - -

לא. 35 לא - - -

תן לי הדגמה.

אני רוצה להבין. בסעיף 35 כתבתם את זה גם כן. לא רק על המוצרים שהם מייבאים.

שם זה היה דגמים שונים של אותו תוצר. אם יש פה תוצר של "פורד" ויש לו כמה דגמים, אז גם אם יבואן עקיף מביא דגם שהוא לא מיובא על-ידי היבואן הראשי, אז היבואן הראשי צריך לדאוג לתחזוקה, ל"ריקול" ולאחריות גם לדגם שלא מיובא על-ידם.

הוא יגיד, ליבואן הראשי יש, ונגמר.

אני חושבת שיש פה בלבול. כאשר אנחנו מדברים על שירותי תחזוקה, גם כאן וגם ב-35(9), אנחנו לא מדברים, לא על תיקוני אחריות, לא על תקלת בטיחות סדרתית. אנחנו מדברים על התחזוקה השוטפת – תיקון של קלקולים, על טיפולים תקופתיים, כאלה שאדם יכול ללכת לעשות איפה שהוא רוצה.

את מדברת על רכב סיני שיחשבו בעתיד לייבא אותו?

זה לא משנה. הרעיון הוא שצריך פריסה. צריך להפריד. היבואן לא רק אחראי – גם הישיר וגם העקיף – לא אחראים רק ל"ריקולים" ולאחריות, גם לתת שירות לתחזוקה השוטפת – טיפולים, תיקונים.

זה סעיף שמדבר על מוצרים - - -

עיסאווי, אתה נראה לי חבר כנסת מנומס. תן לה, היא מדברת, באמצע.

שלדה זה חלק מאחריות.

לא רק האחריות, גם מעבר לזה.

הטיפולים השוטפים.

הטיפולים השוטפים. צריך פריסה.

גברת ראובני, הסברת. דוד.

אני רוצה להבין. סעיף 35(9) והסעיף הזה - - -

לא, אתה מדבר על (8) קטן.

לא. 35(9) – סעיף 36(8) זה אותו דבר. אני הבנתי בהתייחסות הזו – מכיוון שהיבואן הראשי, הוא מתחייב לספק את החלפים גם לאלה שהוא לא מייבא ולתת את השירות גם לאלה שהוא לא מייבא, שזה חל עליו. אז מה אני צריך להחיל את זה על - - -

היבואן העקיף?

אותו תוצר. זה שני דברים שונים.

- - -

אחד שיסביר.

אני אחדד את השאלה, ברשותך.

וגם, אותו דבר לגבי המוסכים, שהם לא יכולים להיות כולם בבעלותם, צריך להיות גם פה.

אוקיי. עיסאווי.

אני רוצה רק לחדד את זה. מאחר שהיבואן הישיר מחויב לתת מענה הן מבחינת האחריות וחלקים לכל דגם מיובא מאותה תוצרת, יש דגמים של תוצרת שתיובא מרכבים שהם לא בארץ – כמו השוק הסיני וכו'.

זה הסעיף.

אז זה הסעיף.

נכון.

אז צריך לסייג.

אבל זה רחב יותר. גם מתוצר שיש יבואן ישיר, היבואן הישיר איננו אחראי לתת שירותי תחזוקה שוטפת, להבדיל מאחריות ותקלת בטיחות סדרתית. הטיפולים השוטפים, תיקון קלקולים שהם לא באחריות, אחרי שש שנים.

זה באחריות שלו.

היבואן הישיר לא אחראי להם.

אם כך, צריך להבהיר את 35(9).

כאן מדברים על תשתית שירותי תחזוקה כוללת. כאשר אנחנו מדברים על אחריות אנחנו אומרים אחריות, מדברים על תקלת בטיחות סדרתית - - -

לא, לא. אז צריך להעביר את 35(9).

מציע חבר הכנסת ביטן, שב-35(9) שמדובר על היבואן הישיר, ו-35(8) שמדובר על היבואן העקיף, יהיו ההבדלים שמתחייבים כתוצאה מכך. את מדברת בסעיף קטן (8) בסעיף 36 על כך שהיבואן העקיף יהיה מסוגל להוכיח שהוא יכול לתת תחזוקה שוטפת.

אני דיברתי על (9), לא על (8).

אני מדבר על (8) בסעיף 36. את מדברת על כך שהיבואן העקיף יהיה מסוגל לתת, מה שנקרא, תחזוקת טיפול שוטף.

כן.

וב-35(9), אם אינני טועה, זה היבואן הישיר שצריך לתת גם תשובות ל"ריקול" ולתקלות מז'וריות.

תחזוקה, כתוב.

רק ל"ריקול".

- - -

חברים, כתוב שירותי תחזוקה. כבוד היושב-ראש, כתוב שירותי תחזוקה.

אוקיי. אז צריך להבדיל, לעשות את ההבדלים בין (9) קטן ב-35 לבין (8) קטן ב-36.

זה בעצם אותו סעיף ויכול להיות שיהיו כפילויות. נגיד, "הונדה סיוויק" שייבא יבואן ישיר והראה תשתית של מוסכים, יש תשתית מההיבט של היבואן הישיר, ואותה "הונדה סיוויק" שיביא היבואן המקביל, הוא גם בשבילה יצטרך להראות תשתית.

כן, אבל אני שואל אותך שאלה שעלתה פה. במקרה שיש "ריקול".

אנחנו לא מדברים על "ריקול".

לא, "ריקול" הבנו.

אין בעיה?

"ריקול" יש רק ב-35.

לא, לא. פרי, ב"ריקול" אין בעיה.

"ריקול" יש ב-35 בהיבט של התוצרים - -

שזה רק היבואן הישיר.

- - מיובאים פה, נכון. לגבי 36 יש "ריקול" לתוצרים שאינם מיובאים. לדוגמה, אבנר אומר "למבורגיני".

"טסלה", למשל.

אני רוצה להסביר כדי שיהיה לכם יותר ברור.

אל תסבירו, מרוב הסברים שוכחים את השאלה.

דוד, בבקשה.

(אחרי כן אירית שלהבת)

אני מתכוון שבסעיף 35(א)(8) תציינו שהנושא – יש הבדל בין חלפים. יש שירותי אחזקה, שזה חל רק על מה שהם מייבאים. בסעיף 36(א)(9) זה חל על מה שהם מייבאים. הבנתי שהם מחויבים על הכול, כי אם הם מחויבים בחלפים וב-Recall- - -

הם מחויבים על הכול.

אז לשם מה צריך את הסעיף הזה? זה לא סותר.

תסתכל בפסקה 35(א)(3), שם התחיל הוויכוח בחלק הקודם לגבי זה שהוא צריך לספק מוצרי תעבורה לכולם, לכל דבר.

הבנתי את זה. אני רוצה שתכתבו בסעיף 35(א)(8)- - -

בסעיף 35(א)(9). פסקה (8) זה Recall.

פסקה 35(א)(8) לא מתייחסת לRecall, היא מתייחסת לשירותי תחזוקה.

בסעיף 35(א) זה פסקה (9) ובסעיף 36(א) זה פסקה (8). בואו נדבר על זה.

בסעיף 35(א)(9) צריך להוסיף: "הוא הוכיח קיומה של תשתית למתן שירותי תחזוקה לרכב" – "ביחס לרכבים שהוא מייבא", זה הכול – "בהתאם להוראות שקבע השר...". ואותו דבר שם. צריך להבחין בין שירותי תחזוקה לבין שירותים אחרים.

אם אנחנו עושים את זה, פתרנו בעיה רצינית.

לי אין בעיה עם זה. לפי דעתי גם למשרד התחבורה לא צריכה להיות בעיה עם זה. אתה משייך את הרכבים שהוא מייבא אליו ואתה מטיל עליו את החובה ברכבים שהוא ייבא.

אבל מה עם סוגי היבואנים האחרים, יבואן זעיר ויבואן אישי? גם צריך לקבל.

עזוב. נגיע אליהם ואז נטפל.

אם כך, בכלל טוב. אתה אומר שלגביהם כן צריכים לתת שירותי תחזוקה? אז למה אמרתם שזה רק לְמה שהם מייבאים? אמרתם את זה עכשיו.

לפי דעתי לא צריכה להיות בעיה.

אני רוצה להסביר את הסעיף הזה, שיהיה ברור לְמה התכוונו.

לגביהם כן.

אם כבר לגביהם כן אז לגבי כולם, כי ממילא אתה עושה את זה.

אני רוצה להסביר לְמה התכוונו בסעיף על היבואן העקיף. הכוונה שהיבואן העקיף יצטרך לתת טיפולים שוטפים לאותם כלי רכב שהוא מייבא.

אז תכתבו את זה. מה הבעיה?

אז לשם מה אתה צריך שירות תחזוקה בסעיף 35?

תכתבו את זה והכול יהיה ברור. לפי דעתי זה לא מוריד וזה רק מבהיר. אין עם זה בעיה. אני אומר לך, כמומחה קטן מאוד ברכב.

אפשר להוסיף "למעט שייבא רכבים...". נכתוב "למעט".

או פוזיטיבי או להיפך.

אנחנו קודם כול רוצים להשוות לכל יבואן רכב מסחרי, שאותה חובה תהיה גם ליבואן ישיר וגם ליבואן עקיף, קוד מסחרי, שתהיה לו את הגבלת- - - באותה רמה, שנתח השוק שלו לא יהיה גדול מדי. כך זה יוביל לתחרות. זה דבר אחד.

אנחנו גם רוצים שיהיה אותו היגיון בעניין החובה לספק מידע והדרכות גם לעקיף וגם לישיר, שזה אותו דבר.

אני צריך להזכיר שגם יבואן עקיף – צריך להיזהר בניסוחים – שבכל מקרה נכון להיום על-פי ההגבלים העסקיים, לפי הצו מותר לכל צרכן, לא משנה מה גיל הרכב, לעשות שירות תחזוקה בכל מוסך כללי ומורשה, לא משנה אם הוא שייך ליבואן עקיף או ישיר או אחר, אפילו פרטי. תיזהרו בניסוחים לא לחסום לנו את התחרות עכשיו מכיוון אחר.

תודה. אנחנו ניזהר בניסוחים.

זה אותו נימוק שהיה ב-(9) בעצם.

נוסיף לסעיף 35(א)(9) "הוא הוכיח קיומה של תשתית למתן שירותי תחזוקה לרכב, מתוצרת המיובאת על ידו, בהתאם להוראות שקבע השר".

למה? שמיובא דרככם. מה יותר מזה?

בואו נרגיע ונשמע.

ההגדרה לא נכונה. אתם אמרתם לנו שיש גם יבואן אישי. אז רק להוסיף "למעט רכב שמיובא על-ידי יבואן אישי".

הוא רוצה להחריג.

רק תחריג את היבואן האישי ואז סעיף 36- - -

אסביר, אתן לך מענה. הכוונה, כאשר אני כותב "מתוצר המיובא על-ידו", אם היבואן הזר מייבא את התוצר אז הוא גם יכול לעשות לו טיפול שוטף.

ומה קורה עם ייבוא אישי?

בייבוא אישי הוא גם יכול לעשות טיפול שוטף כי זה תוצר. אם הוא מביא את התוצר.

ואם התוצר של הייבוא האישי הוא לא התוצר שהוא מייבא. אז מה?

אז הסוכן המורשה צריך לספק את זה.

היבואן האישי יכול לספק שירותי תחזוקה?

אין כאן הטלת חיוב לספק בכלל את השירותים. שתהיה לו תשתית.

זה לא חיוב, זה רק אישור. זה רק תשתית. הוא לא חייב.

אבל זה רכב אחר.

התשובה לחבר הכנסת ביטן היא שאי אפשר להביא רכב מייבוא אישי שלא מיובא על-ידי רכב מתוצר- - -, אי אפשר, בדיוק בשביל לפתור את הבעיה הזאת. אנחנו מדברים כאן על בעיה אחרת.

אז אין בעיה. אז התיקון שהוא אמר בסדר.

תגידו אותו עוד פעם.

בסעיף 35(א)(9) להוסיף אחרי "למתן שירותי תחזוקה לרכב" את המילים "מתוצר המיובא על ידו".

הדבר הזה הוא לטובתכם, הוא מגביל אתכם רק ברכבים שאתם ייבאתם.

דרך אגב, הסעיף הזה אינו מטיל חובה לתת את השירותים בפועל, בניגוד לחברת בטיחות פרטית. אני מבקשת להדגיש שהסעיף הזה לא מטיל חובה לטפל בפועל. יש - - -שחובה עליהם, בעניין של תשתית, מוסכים, ציוד.

תסביר על מה המהומה. תגיד לי מה לא בסדר בתיקון שהם הציעו.

שזה מרחיב את החובה שלנו. זה אומר שאנחנו צריכים להראות תשתית שמתאימה לטפל בכל הדגמים. זה גם דגמים שלא מייבאים בכלל.

למה? אני לא מבין.

זה מה שקובע הסעיף.

היא אומרת: רק פר מוצרים שאתם מייבאים.

אבל לא מהדגם אלא מהתוצר. לצורך העניין "פורד" צריכה להראות תשתית לטפל בכל הרכבים.

הבנתי, את המילה "תוצר" אתה רוצה לשנות ל"דגם".

אי אפשר כי זה בעצם המהות.

אני מוסך כללי אז אני לא יודע לתקן מכוניות מתוצרים אחרים? אני לא מבין את ההסתייגות.

זו הסתייגות מיותרת.

אין היום מוסכים כלליים במדינת ישראל? באמת, מה הדבר הזה? לפי הרעיון הזה אין מוסכים כלליים במדינת ישראל. אם תסכימו לזה- - -

אם לא תצטנן ההתלהבות אסיים את הישיבה. בואו נצנן אותה.

יש לנו את הסוגיה של סעיף 35(א)(9). הנוסח המקורי היה "הוא הוכיח קיומה של תשתית למתן שירותי תחזוקה לרכב, בהתאם להוראות שקבע השר לעניין המוסכים למתן אותם שירותים". מה אתם הצעתם?

הצענו להבהיר: "מתוצר המיובא על ידו", כלומר שמדובר בכלי רכב מאותו תוצר.

"הוא הוכיח קיומה של תשתית למתן שירותי תחזוקה לרכב מתוצר המיובא על ידו...". יורם בונן, אתם אומרים שאם זה תוצר- - -

אולי נעשה fast forward ליום קבלת הרישיון. יש יבואן של כלי רכב מתוצר מסוים, יש עשרות דגמים. יש להם מכשירי דיאגנוסטיקה שונים, ציוד טיפול שונה, תוכנות שונות. האם כדי לקבל רישיון הוא צריך להראות לכם שיש לו את הכול לכל התוצר? זה מה שאני שואל. הם לא מטפלים. הם אומרים שלנו זה פשוט.

אני רוצה להבהיר משהו.

לא ביקשתי את הבהרתך, רגע אחד. האם הנוסח המקורי של פסקה (9) עדיף בעיניכם?

אנחנו לא ביקשנו לתקן. אנחנו מעדיפים שיישאר הנוסח הקיים.

עכשיו נשמע את המוסכים.

אנחנו נשמח אם יוציאו את הידיים שלהם מכל המוסכים וייתנו לנו את המידע, אז לא תהיה בעיה בכלל.

זה ברור. תתייחס האם אתם יכולים לחיות עם סעיף 35(א)(9) במתכונתו.

זה הסעיף שביקשנו לשנות לעניין הבעלות על המוסכים.

פרט למה שביקשתם.

כאשר אני מגיש רישיון למוסך, לא משנה איפה, מוסך כללי, אני מקבל אישור לתקן כל תוצר. לכן אני לא מבין על מה המהומה.

גם אני לא.

רק צריך לתת את המידע כדי שגם אנחנו נוכל לעשות את העבודה.

אם משאירים את פסקה 35(א)(9) במתכונתה הנוכחית אנחנו צריכים כנראה לשנות את פסקה 36(א)(8).

למה צריך? את פסקה 35(א)(9) לא צריך לשנות.

זה בעייתי. לפחות לגבי נושא התוצר הם רוצים- - -

אמרו לך שאין בעיה עם זה. גם משרד התחבורה אומר את זה.

גם בהתאם למידע שנמצא בידי משרד התחבורה.

המוסכים מעדיפים לא לתקן בכדי להשאיר להם יותר עבודה.

הרי הכול יהיה בסופו של דבר בתקנות.

את (6) לא צריך לתקן אם תיקנת את (5).

זה ברור לי.

אדוני היושב-ראש, התשובה שנתנה עורכת-דין ראובני ליבואנים מעוררת בי חשש גדול מאוד. החשש הוא שהצרכן ימצא את עצמו בלא סעד כאשר הרכב שלו מתקלקל, הוא יישאר קרח מכאן ומכאן. הסיבה לכך היא שאותו ביטוי מצוי בשני הסעיפים, גם ב-35(א)(9) וגם ב-36(א)(8): "הוא הוכיח קיומה של תשתית", כאשר אומרת עורכת הדין ראובני שזה קיומה של תשתית אבל לא מדברת על חובה לבצע את התיקון. המשמעות היא שיכולה להיות תשתית בכל העולם כולו אבל הצרכן לא יקבל מישהו שמוטלת עליו החובה לתקן.

על אחריות יש חובה.

גם היום אין חובה לטפל ברכבים.

דבר ראשון, יש הבדל בין התנאים ובין החובות. פה אנחנו מדברים על התנאים. מאוחר יותר מדובר גם על החובות.

דבר שני, כל הסעיפים הללו יקבלו בסופו של דבר ביטוי מפורט בתקנות. לכן בתקנות אפשר להכניס דברים שלא יכולנו להכניס פה בחקיקה הראשית.

אבל אתה לא יכול בתקנות להכניס דברים שלא קיימים בחוק הראשי.

אני רק רוצה להשלים עוד משפט אחד. נזכיר שהמצב המשפטי במדינת ישראל, על-פי דיני הגנת הצרכן, הוא שכל מי שמוכר מצרך שמחירו מעל 150 שקלים מחויב בתעודת אחריות וחייב גם לבצע את פעולות התיקון שקשורות באותו מצרך.

כשאמרתי "לא חובה" לא התכוונתי לאחריות. אחריות בוודאי חובה לתת. דיברתי על תיקונים מעבר לאחריות, שלא כלולים באחריות.

על חובות יש הוראות נפרדות, ונגיע אליהן.

גם אם המזגן שלך בבית מתקלקל מחוץ לאחריות אז אף אחד לא חייב לך שירות. אין חובה לתת לך שירות.

נכון מאוד.

לספק את חלקי החילוף.

החובה הזאת קיימת.

היא צודקת. נחזור לרגע לסעיף 35(א)(8).

אני רוצה להבין נקודה, ברשותך אדוני היושב-ראש. אני מדבר עם היבואנים. אני רוצה להבין את זה בלוגיקה יותר פשוטה. יש לנו את תיקוני הבטיחות, ה-Recall, ויש לנו את האחריות, ויש לנו את התחזוקה השוטפת. יש לנו שלושה דברים.

ומוצרי תעבורה, חלפים.

זה לא שירותי תחזוקה?

יש שלושה שהם חובה: חלפים, אחריות ותקלת בטיחות סדרתית, Recall. שלושתם חובה.

כהצעת פשרה, את הבטיחות והאחריות ניתן להשאיר כקבוצה, ואת מוצרי התעבורה ושירותי התחזוקה כקבוצה.

אתה לא יכול. עכשיו אתה רוצה להפוך הכול?

אני יודע על מה אני מדבר.

מוצרי תעבורה חייבים לבוא עם האחריות.

הכול זה חבילה אחת. אתה לא יכול לעשות הפרדה.

רבותי, יש לי עכשיו דילמה אם לתקן את 35(א)(9). אני מבין שתיקון שאומר "תוצר" תהיה אתו בעיה.

הבעיה של היבואן העקיף, עוד פעם אנחנו חוזרים חזרה.

הם מבקשים לא לתקן.

לדעתנו לא חייבים את התיקון אבל כדאי שנבהיר מה אנחנו מתכוונים ואז אדוני יחליט אם צריך תיקון או לא צריך תיקון. יבואני הרכב הישירים מחויבים לספק את שלושת שירותי החובה לכל הדגמים שמיובאים מאותה תוצרת.

שהם הביאו?

לא, לא רק שהם הביאו, של כל הרכבים שיובאו מאותה תוצרת. את זה הם חייבים לעשות. הסעיף הזה, כפי שאמרה עורכת-דין ראובני, לא מחייב את זה, אבל זה כתוב בסעיף אחר והם חייבים.

בגלל שהתנאים פה הם תנאים לקבלת רישיון, זאת הייתה השאלה של מר בונן, האם כשהם יבקשו רישיון יבקשו מהם להראות תשתית לכל דגם מאותה תוצרת. זאת השאלה שלו. התשובה של משרד התחבורה היא שהכוונה בסעיף הזה, כתוב: "קיומה של תשתית". זה לא כלי הדיאגנוסטיקה הספציפי שצריך לדגם מסוים אלא זה שיש לו מוסך, שיש לו את הכלים שבאמצעותם צריך לטפל במוסך.

זה מניח את דעתי. אנחנו יכולים להשאיר את שני הדברים האלה כפי שהם. כשנגיע לתקנות צריך לקחת את זה בחשבון, וגם את החובות, גם בשביל להרגיע את העניין הצרכני. אני חושב שאפשר לחיות עם שני הסעיפים הללו, לדעתי לפחות.

אני הולך אתך.

שירותי התחזוקה של העקיף הם על העקיף.

כשיגיע אליהם רכב מייבוא עקיף וזה רכב שהם לא מכירים הם יצטרכו ללמוד אותו ולתת לו את השירותים, והם משופים על זה.

עו"ד ראובני, נעבור לפסקה (9) בסעיף 36.

"(9) הוא המציא אישור מרואה חשבון המעיד כי יש לו הון עצמי כפי שקבע השר, בהתאם, בין היתר, לסוג הרכב שהוא מייבא ולכמות כלי הרכב שהוא מייבא;"

אני מקווה שפה אין בעיה.

איך הוא יקבע את הכמות? הרי פה הערבות משתנה לפי הכמות.

בהתאם לכמות. היום יש עד כמות מסוימת, עד 500 כלי רכב אתה צריך הון עצמי של X מיליונים, ואם זה יותר מ-500 כלי רכב אתה צריך הון עצמי של X + Y מיליונים.

ולא דומה ההון העצמי הנדרש לאופנועים ולמשאיות.

זה תלוי בסוג הרכב. הכול ייכתב בתקנות.

אלה תנאים לרישיון.

אז שיהיה כתוב שזה יופיע בתקנות.

ברור, כל דבר יהיה כתוב.

זה יהיה במסגרת התקנות.

עכשיו הגשתי בקשה לרישיון לסוג מסוים של רכב. מאין אני יודע כמה יקנו?

הם יגבילו אותך.

הוא מתחייב כאן למינימום?

כאשר אתה מגיש בקשה לרישיון ייבוא אתה אומר מה כמות כלי הרכב שאתה רוצה לייבא.

אם הם יבקשו 1,000 אז הוא יביא 1,000, אם הם יבקשו 200 הוא יביא 200.

זה כתוב לו ברישיון.

אתה שואל מה תהיה הצריכה.

כאשר הוא מבקש רישיון, זה תנאים לרישיון. מאין הוא יודע כמה הוא ייבא? יהיה להם קשה מאוד ליישם את הסעיף הזה. אל תשכח, זה לא יבואן רגיל, ישיר, שאתה יודע פחות או יותר כמה הוא מייבא. זה יבואן חדש, למשל. איך אתה יודע איזה הון עצמי הוא צריך להציג?

אציג לך את הפרקטיקה היום. היבואנים הקיימים ממילא מייבאים כמות גדולה, מעל. יבואן חדש, קבענו מגבלה עד 500 ומעל 500. כלומר, כאשר יבואן חדש מגיש את הבקשה להיות יבואן, הוא יביא עד 500. אם הוא יוסיף, אז הוא יצטרך להוסיף גם הון עצמי. זה ייקבע כמובן בתקנות.

אז תכתבו שיש מינימום.

אבל לא בחוק אלא בתקנות.

בכל מקום שאתה רואה כתוב "כפי שקבע השר", בסופו של דבר זה יהיה בתקנות.

לא בטוח, בתקנות ובנהלים.

"קבע השר" זה תקנות.

לפי חוק הפרשנות זה רק בתקנות.

"(10) אם הרכב הוא מתוצר שאינו מיובא על ידי יבואן רכב ישיר – הוא המציא כתב התחייבות מאת הסוכן המורשה במדינת חוץ לפיו הסוכן מתחייב לקיים את חובות היבואן לפי סעיף זה, אם לא יהיה ביכולתו לקיימן בשל אחת מנסיבות אלה:

(א) ניתן לגביו צו פירוק, קבוע או זמני, צו כינוס, צו כינוס נכסים או צו הקפאת הליכים לפי כל דין;

(ב) הסוכן המורשה מבקש שחובות היבואן ימולאו על ידי גורם אחר;"

תסבירו את זה.

יש לנו אותה הוראה בדיוק גם ביחס לייבוא הישיר. במקום שיכול להיווצר סכסוך בין היבואן העקיף לבין הסוכן המורשה אנחנו לא רוצים להשאיר את הצרכן בידיים ריקות, ובסעיף קטן (ב) אם יש סכסוך ואז הוא אומר: טוב, יהיה מישהו אחר במקום היבואן העקיף שיעשה את זה, או כשיש פירוק או כינוס נכסים ואז הוא לא מסוגל לטפל בזה. זה בדיוק המקבילה של פסקה 35(א)(11).

אולי תסבירי לנו את זה במילים פשוטות. במידה ויש סכסוך בין סוכן מורשה והיבואן העקיף. אני צרכן, קניתי רכב. אני מבקש שלא תעני לנו תשובה משפטית.

אנסה להסביר פעם נוספת. הסוכן המורשה נכנס לנעליו של היצרן בהקשר של הייבוא העקיף ויש סדרה של חובות שלו כלפי הלקוח, שבדרך המלך מבוצעות באמצעות היבואן העקיף. מה קורה אם היבואן העקיף נכנס להליכי פירוק או אם יש סכסוך בין הסוכן המורשה ליבואן העקיף, באופן שהיבואן העקיף לא מבצע את התפקידים שלו כשלוחו של הסוכן המורשה וכשלוחו העקיף של היצרן? אנחנו מטילים כאן חובה על הסוכן המורשה להתחייב שהצרכן לא יישאר בידיים ריקות. הוא ידאג שיהיה מישהו אחר שייתן לצרכן את השירותים.

איך את יכולה לממש את זה?

זה רק לגבי תוצר שאינו מיובא על-ידי היבואן הישיר.

כל זה בתוצר שלא מיובא על-ידי יבואן ישיר, כי זה נכלל בחובות שלו.

זה ברור, אבל איך את יכולה לממש את החובה שאת מטילה פה על הסוכן המורשה? הסוכן המורשה הוא בדרך כלל תושב חוץ.

דיברנו פה על כתב התחייבות. כתב התחייבות הוא מסמך משפטי שתקף במדינת ישראל. אני יכולה לאכוף אותו באמצעות הערכאות המשפטיות.

מי יכול לחייב?